פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
19/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 61
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ט' באדר ב' התשפ"ד (19 במרץ 2024), שעה 13:17

סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים מהמסיבות נובה ופסיידאק ויישובי הסביבה

במסגרת ציון יום העובד הסוציאלי הבינלאומי

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר
אושר שקלים

מירב בן ארי

תמר שטיינר - עו"ד, ראשת בית הדין, ועדת ערר לענייני קורונה וחרבות ברזל, משרד המשפטים

נוחי פוליטיס - עו"ד, מנהלת מחלקת חנינות, משרד המשפטים

בת שבע שרמן שני - עו"ד, סגנית ראש הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

מרב שיבק - עו"ד, ממונה ארצית אזרחי, משרד המשפטים

הדס גבריאל זני - עו"ד, ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה

אור צוברי - מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מאשי סנדרוביץ - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

נופר קין - ס. מנהלת מח' הערכות לשעת חירום, משרד הבריאות

עינב לוק - מנהלת אגף בכיר שירות פסיכולוגי ייעוצי, משרד החינוך

יאיר הראל - מנהל אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה

מיכל פרי - פניות הציבור, המועצה להשכלה גבוהה

אורית קול - עוזרת מנהל אגף הרישוי, משרד התחבורה והביטחות בדרכים

מאיר אמסלם - מנהל רשות אוכלוסין וההגירה

רועי כהן - עו"ד, מנכ"ל ארון נפגעי פעולות איבה

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת

שלומית יהב - עו"ד, מייסדת ארגון קימה, נציגי המשפחות

איציק שפיר - אבא של דור שפיר ז"ל שנרצח במסיבת הנובה

יצחק בן לולו - אבא של אוראל אבוחצירה ז"ל שנרצח במסיבת הנובה

ראומה ערוסי טרשצנסקי - אמא של ליאור ז"ל שנרצח ב-7 באוקטובר

רוקסן סער - נציגת משפחת הנרצח ליאור טרשצ'נסקי שנרצח ב-7 באוקטובר

ענת גולדשטיין מגנזי - אמא של עמית מגנזי שנרצח במסיבת הנובה

יניב גל - עו"ד, יועץ משפטי ארגון קימה

עומרי רחום - אחותו ודודו נרצחו במסיבת הנובה

הדס שמל - יו"ר עמותת ילדי האור נרצחי מסיבות ה-7 באוקטובר

אילה פודר - אמא של מאיה פודר ז"ל שנרצחה במסיבת הנובה

אופיר דור - אבא של עידן דור, שנרצח ב-7 באוקטובר, פרחי המסיבות ה-7 באוקטובר

יורם יהודאי - אבא של רון יהודאי שנרצח במסיבת הנובה, פרחי ה-7 באוקטובר

נועם יהודאי - אחות של רון יהודאי, שנרצח במסיבת הנובה

נטע ספילמן - אחות של אילן משה ז"ל שנרצח במסיבת הנובה

סתיו קיפר - אחותה סביון קיפר ז"ל נרצחה במסיבת הפסיידאק

מורן שיין אסולין - נציגות המשפחות השכולות

לירון הנץ - סמנכ"לית ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה

אתי שבתאי

חבר תרגומים\ מיטל פורמוזה




רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים מהמסיבות נובה ופסיידאק ויישובי הסביבה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת המעקב, המשך של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. הישיבה היא ישיבת מעקב על סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים במסיבות. אני אנסה להתחיל היום לתת לכמה נציגי משפחות שלא הצליחו לדבר בישיבות הקודמות. אנחנו נשמע סיכום ביניים, היינו בקשר גם במשך השבוע וחצי האחרונים עם משרדי הממשלה. אז נשמע סיכום ביניים לאן התקדמנו. חלק כבר במסגרת סיכומים. רוב הדברים עדיין מתקדמים, אני מקווה ששבוע הבא תהיה פריצת דרך בעניין.

אני אתחיל עם ראומה ערוסי, בבקשה.

שלום לכולם. אני אמא של ליאור. הוא נרצח ב-7.10. ב-20.10 קיבלנו הודעה שהוא נרצח. במשך שבועיים הוא היה נעדר. לפני יומיים קיבלתי טלפון מהנציג הצה"לי שנמצאו עוד פיסות עור שלו. והיה לי חשוב להגיד את זה פה, כי בפעם הקודמת שהיינו כאן שאלו אותי מה ההבדל, למה צריך את החוק. יש כבר חוק נפגעי איבה. וחשוב לי להבהיר פה את המצב שלנו. שהוא כבר כמעט שישה חודשים לתוך האירוע ועדיין אנחנו עסוקים בלהתאבל ולמצוא כוחות לבוא לפה גם היום, אחרי שלפני יומיים הייתי צריכה לחתום על טופס איפה לקבור את שאר השאריות שמצאו של הבן שלי. ואני לא היחידה. שמעתי פ0ה עוד הורים שחוו את זה השבוע.

חייבים פה להבין, אנחנו בשישה חודשים של חוסר תפקוד ושל קהילה שלא נמצאת בשבילנו. כי הפגיעה היא פגיעה רחבה, בנו, במשפחות שלנו, בקהילה שלנו, במדינה שלנו. ואנחנו צריכים כסף ועזרה כלכלית כדי להחזיק את היום יום, כדי לשקם את עצמנו.

אני רק אעיד על המורכבות, אמרתי את זה גם בפעם הקודמת שהייתי כאן. גם הייתה לנו ילדה חטופה, במשך 54 ימים. זה שישה חודשים של תופת, זה לא שישה חודשים שעברנו, אני לא יודעת מה עובר לכם בראש. אבל אנחנו חווינו כמעט שישה חודשים של חוסר חיים. של פחדים, של חוסר יכולת להתאבל. הבן שלי ב-20.7 הודיעו לי שהוא נרצח. לא יכולתי לקבור אותו. הייתה לי ילדה חטופה ולא ידעתי מה קורה, מה עלה בגורלה עד שבוע לפני שהיא הגיעה, שאמרו לנו שהיא חיה.

אז באמת חשוב לי פה, אני לא יודעת איך להבהיר כבר או להעביר את המצב הרעוע שאנחנו נמצאים בו ואנחנו חייבים את התמיכה הממשלתית, הכלכלית, שתיתן לנו את האפשרות לקבל את כל העזרות שאנחנו והמשפחה הגרעינית שלנו והמשפחה המורחבת שלנו תוכל לקבל כדי באמת לעזור לנו להשתקם. אנחנו וכל המשפחות. ואני כאן כדי להגיד את זה. כי לבן שלי מגיע שאני אהיה כאן, יכירו אותו ויידעו שהוא נרצח ויעזרו לנו לא לסיים כמוהו. יעזרו לנו להמשיך את החיים שלנו, למצוא את נקודות האור שיש בהם. ויש בהם, אבל זה מאוד מאוד קשה לנו להיאחז בחיים כרגע. אנחנו צריכים את העזרה. והחוק הזה בא לעזור לנו. והוא חייב לעבור. כמה שיותר מהר. תודה.

אני חושב שהדברים של ראומה משקפים את מה שאנחנו אומרים גם למשרד האוצר, גם למשרד המשפטים, בצורה ברורה. אין השלכות רוחב. אנחנו מדברים על אירוע מסוג אחר לגמרי. אנחנו מדברים על זה כל הזמן בוועדה. ואני חושב ראומה שמה שאמרת הוא חשוב מאוד. אנחנו נחזור ונאמר את זה, עד באמת שיימצא האפיק הנכון לעשות את זה. אופיר דור, בבקשה.

אני אופיר דור, אבא של עידן דור. עידן נרצח ב-7 באוקטובר יחד עם חבר שלו. אני רוצה פה לדבר, פשוט להמשיך את הגברת. גם אלינו פנו לפני יומיים מלהב 433 שנמצאו עוד חלקי, חלקים מהגופה גם של עידן וגם של רם. שזה פשוט החזיר אותנו כמעט לנקודת ההתחלה, את כולנו. כמה שאתה מנסה להתרומם מאיזה שהוא מקום אתה לא מצליח. אני גם רואה את כל המשפחות. יש הרבה אנשים שאולי הפתרון שלהם בסופו של דבר יהיה ללכת לקבר של הבן שלהם ולדפוק כדור בראש. ואני שמעתי את זה מאנשים פה. פה. אוקיי? אני לא יודע אם אתם יודעים את זה.

אז קודם כל, הקטע של לבוא ועכשיו להתחנן ולבקש מכם שתסדרו את העניינים, וואלכ, זה לא לעניין בכלל. זה צריך להיות עכשיו ככה, בשנייה. תעזבו אתכם עכשיו משטויות, כסף. אנשים האלה, יש פה אנשים שכבר חצי שנה לא יכולים לחיות מ-7,000 שקלים, תשכחו מזה. לא יכולים לקום בבוקר, לא יכולים להניע את עצמם לשום מקום. אז למה אנחנו מחכים? אנחנו אתמול מדברים על הנצחות. אנחנו קודם כל צריכים אנחנו לעמוד על הרגליים. אנחנו לא מצליחים לעמוד בשביל הילדים שלנו. הילדים שלנו גמורים. גמורים. אני לא אומר את זה, אתה אומר, הילדים שלנו גמורים. גם טורחים בכל מקום להזכיר לנו את המצב.

אני לא חושב, אני מבקש מכל חברי הכנסת, אני מבקש מראש הממשלה, אני מבקש מכולם. עזבו אתכם עכשיו את כל השטויות ואת כל הפוליטיקה. פה אל תכניסו פוליטיקה. תשחררו את האנשים האלה, קודם כל תנו להם לנשום. הם לא נושמים היום. הם לא נושמים היום. אני לא נושם היום. גם מבחינה כלכלית ובכלל, אתה לא, זה כבר הפך להיות דבר משני הקטע הכלכלי. אבל זה כל כך חשוב. קודם כל שחררו אונו מזה. תנו פה לאיזה משפחה, כל משפחה איזה שהוא מענק שקודם כל לא יתעסקו בזה כל היום. לא יתעסקו. אנחנו מתעסקים היום בהנצחה של הילדים שלנו. המצבה של הבן שלי עלתה לי כמעט 20,000. ביטוח לאומי החזיר לי 8,000 שקלים. זה לא מעניין אותי, זה לא הכסף. כי יכולתי בזמן הזה אולי לשים את זה. אני לא הרגתי את הילד שלי ואז עשיתי לו מצבה.

אני מבקש מכם, שהדברים האלה ילכו מהר. עזבו את הכול, אני בטוח שכאשר רוצים מעבירים חוק ככה. ויש פה סיטואציה מאוד מאוד קשה, גם למשפחות, גם לאחים ולאחיות. האחים והאחיות, יש לי בת בת 30 שהיא לא חזרה לעצמה. היא לא חזרה לעצמה. זה כל היום גם בקבוצות הווטסאפ וכל היום בשיחות טלפון, אף אחד לא חוזר לעצמו. אז אני מבקש מהכנסת הנכבדה הזאת שתטפל בזה וכמה שיותר מהר. תודה.

תודה. סתיו.

כן, שלום. מדהים איך אנחנו ממשיכים אחד את השני היום, אבל אולי זה הגיוני, לא מקרי, כי הסיפור של כולנו הוא כמעט אותו סיפור. שמי סתיו, אני אחות של סביון, סביון ודור נרצחו בעודם בורחים ממסיבת הפסיידאק. אני אספר לכם משהו, אני בת 33. אני אתמול, אני מקדמת מיזם להנצחה של אחותי. אחותי הייתה בת 31, גדלנו כמו תאומות. היא הייתה 90% מהמשפחה שלי הילדה הזאת. וסיימתי את היום הזה, ישבתי בחצר שלי בשעה 1:00 בלילה ונכנסתי למיילים. ומחכה לי שם מייל מהמשטרה, עם ההקלטה של אחותי ביום הנורא ההוא. טלפון שהיא עשתה למשטרה. אני לא ישנתי הלילה. אני נאלצת לחיות כבר חצי שנה, וזו רק ההתחלה, עם ההבנה של רגעי האימה שבהם היא הלכה מהעולם.

אתם חושבים שחזרתי לעבוד? אני לא חזרתי לעבוד. אני לא מתפרנסת כבר חצי שנה. וכמוני, אני אדבר בשם האחים כי יש פה הורים והם מדברים. אתם לא מצליחים להעלות על דעתם באיזו מציאות אנחנו חיים, שאנחנו יום יום, זה לא יום יום, זו שנייה שנייה, נאלצים להתמודד עם מה שקרה להם ומה שמחכה לנו במהלך החיים.

עברה חצי שנה. מדינת ישראל לא הקימה גוף אחד שיסתכל על מה אנחנו עוברים. שייתן לנו איזו שהיא הכוונה בתוך האפלה הזאת שאנחנו שרויים בה. גם כלכלית וגם רגשית. איך זה הגיוני שמי שעוזר לנו זה אזרחים? אזרחים טובים, שחלקם גם יושבים פה היום ותורמים מזמנם להסתכל עלינו. להגיד בוא'נה, האנשים האלה, אנחנו נירה בעצמנו על הקברים של היקרים שלנו. תגידו זה הגיוני? זה הגיוני בכלל הפורום הזה? אנחנו צריכים להסביר לכם שקשה לנו? זה לא ברור? ההורים האלה קוברים חצי שנה אחרי חלקים של הילדים שלהם. תגידו, אתם בכלל מבינים? אנחנו בסרט אפוקליפטי, אנחנו לא פה, אנחנו לא בחיים. אתם לא מבינים את זה? אנחנו גוויות מהלכות.

למה לוקח כל כך הרבה זמן לממשלה, אתם יודעים מה? אחרי 9/11, שלושה ימים לאחר האירוע כמה מנהלת שדאגה למשפחות. 20,000 משפחות והיא דאגה להם. ותוך פחות מחודשיים, שלושה, שמו להם מיליון דולר ראשוני לכל משפחה על השולחן. והנה אנחנו פה, 164 ימים.

אומרים את אותם דברים. מכובדיי, אנחנו אומרים את אותם דברים. אין לי מושג מאיזה כוחות האנשים האלה מגיעים לכאן כל שבוע. אני פה פעם ראשונה, כי אני לא ידעתי איך להתמודד עם הקונסטלציה הזאת. למה זה לוקח כל כך הרבה זמן? אפשר לקבל תשובה על זה? תודה.

עומרי רחום.

אני עומרי רחום, אח של ניצן רחום. ניצן נרצחה ביחד עם בן הזוג שלה לידור לוי, במיגונית ברעים. דוד שלי אבי סאסי וביחד עם אלכס לוק נרצחו במיגונית בבארי. השבוע זה שבוע שהוא קצת יותר קשה לנו. אחותי הייתה היום, היום אחותי הייתה אמורה ללדת. היום היה התאריך המשוער של אחותי. זה התינוק. זה התינוק. במקום להיות בבית חולים, בחדר לידה, אנחנו פה בכנסת. שבוע אחרי שבוע אחרי שבוע, חצי שנה. וכלום לא זז וכלום לא משתנה. מתי, מתי משהו יזוז? מתי? כשלי יהיו ילדים? מתי?

אני רוצה להשמיע לכם את השיחה האחרונה שלה עם אמא שלי.

(מושמעת שיחה)

אני לא אמשיך את ההקלטה, אבל לקח לנו שישה ימים עד שקיבלנו תשובה. בכלל לא קיבלנו תשובה. הלכתי לזהות אותה בעזרת קשרים. עד היום אף אחד מהמדינה לא בא להודיע לנו. וכלום לא משתנה וכלום לא זז. מישהו פה צריך להתעורר על עצמו ומהר. זה לא הגיוני שזה המצב כבר חצי שנה. זה פשוט לא הגיוני. אנחנו עולים לפה שבוע אחרי שבוע, כמה פעמים בשבוע. באמת, זה מתיש, זה מלחמת התשה. באמת.

נטע ספילמן.

אני נטע ספילמן, אחות של אילן משה יעקב. נרצח ב-7 באוקטובר במסיבה ברעים. אני בת 32, יש לי שני ילדים: ילד בן 8 עם תסמונת טורט וילדה בת 4 שלא מפסיקים לשאול אותי הרבה מאוד שאלות. מיותר להגיד שהטיקים של הבן שלי החריפו. אילן ממש היה דמות אב שלהם. בעל כורחי ככה יצא שאני נציגת האחים. כל יום, כל יום אני מתוועדת לסיפורים חדשים. סתיו אמרה מקודם שלכולנו יש את אותו סיפור, אבל כל סיפור הוא ממש ממש עולם שלם. אתמול דיברתי עם אח תאום שאחותו נרצחה בזמן שהוא דיבר איתה בטלפון. והוא היה איתה בנשימות האחרונות. לפני כמה ימים דיברתי עם אחות שחיפשה להשוות את היד של אחיה ליד שהיא ראתה פשוט קטועה בסרטון.

הימים הנוראיים שעברנו מהאזעקה ב-6:29 בשבת ועד שכל אחד מאתנו קיבל את התשובה למה קרה, הם ימים נוראיים. אחי הקטן בן ה-19, אזרח, לקח אופנוע, בלי שום רישיון. ירד לשטח המסיבה, אחרי שהוא נסע לתת דגימת DNA. וחיפש את אח שלנו במשך חמישה ימים. אתמול נתקלתי בסרטון שהוא צילם לקונגרס הבוכרי שבו הוא מספר שהוא הגיע לשטח, כמובן שהכול קליעים על הרצפה, גופות שרופות, שלוליות דם. אח שלי שהה שם בשטח, אזרח, שוב, בלי שום נשק, וחיפש את אח שלנו. הוא מצא את הגופייה שלו, הוא מצא את הרכב שאיתו הוא הגיע. מצא אפילו את הפק"ל קפה שלו. וגם כשקיבלנו את הבשורה אנחנו נסענו לשטח אש במשך שעתיים וחצי כדי לבשר לו אותה, כדי שחלילה לא יקבל אותה באיזה הודעת ווטסאפ.

אני אגדיל ואומר שגם בת דודה שלי נרצחה במסיבה הזאת. אחי נסע איתה. את הגופה שלה ראיתי בסרטון שרועה באזור המקררים. ירויה בראש שלה. אני צריכה כאילו להגיד תודה שאח שלי גופתו שלמה ושאני קברתי אותו פה והוא לא חטוף? במשך חודשים רבים לא התפרנסתי מאז שזה קרה. בחודש פברואר חזרתי לעבודה לחודש אחד ל-60% משרה. ולא הצלחתי להחזיק בה. אני ממוטטת. ההורים שלי ממוטטים. אני כמו התמונה הזאת של האיש שעומד ככה עם היד. ככה אני מרגישה שאנחנו באים לפה, מתחננים שתסתכלו עלינו, שתעזרו לנו. אני מעריכה את הרצון, אבל פשוט תתביישו. באמת. תתביישו. 120 אנשים, תתביישו לכם.

חה"כ פינדרוס, אתה איש יקר. האנשים האלה פה צועקים, למה אנחנו מחכים? למה אנחנו מחכים?

אתה שאלת, אז בואו, אני נתתי לאנשים לדבר. אני אסביר. היו לי שתי אפשרויות. בסדר? הייתה אפשרות אחת לעשות כמו בכל מערכת, לעשות ועדה, להמתין לטיפול ולא לעשות ועדת מעקב כל שבוע. ובהתייעצות עם כל המשפחות קיבלתי החלטה שהכאב יוצא ממנה אבל אני חושב שהיא תועלתית. שזה כן לעשות ישיבת מעקב כל שבוע. עכשיו אני אומר לך בכנות, קיבלתי טלפון לפני שלושה ימים מחלק ממשרדי הממשלה שאמרו בצדק חבר'ה, אנחנו מטפלים, תן לנו את הכמה ימים להתארגן. אמרתי אני לא נותן שום דבר. נכנס ועדה, נשמע עוד פעם וזהו. אז אני מבין את הקושי, אבל מכיוון שאני ממוקד מטרה לסיים את האירוע הזה הכי טוב אז אני כן עומד על זה לכנס שבוע אחרי שבוע. לשמוע עוד פעם את אותם דברים עד שבסוף זה יועיל.

האם אפשר לתת מענק סיוע, עזרה ראשונה? קודם כל, לפני הכול, מענק סיוע למשפחות. דבר ראשון.

אז שנייה, שנייה. בשביל זה העבירו הצעת חוק. היה לי ויכוח עם יושב ראש הוועדה אם הדיון יהיה השבוע או שבוע הבא. אז עוד פעם, יכולתי לעצור את הדיון השבוע, לחכות שיהיה את הדיון, ההצעה תתקדם. אותו דבר עם משרדי הממשלה. הכינוס כבר היה, מחכים לתשובות מכמה משרדים לגמור את הצעת החוק. אותו דבר.

אנחנו סומכים עליך, שלא תבין, אנחנו סומכים עליך.

יצחק, אתה מדבר על זה בחרפת נפש. אתה אומר דבר דבר, אין דבר דבר. 164 ימים אני על כדורים פסיכיאטרים. תגיד לי, זה נראה לך נורמלי?

לא.

זה נראה לך נורמלי שהוא היה צריך לקבור את אחותו בהיריון?

לא. לכן חלקכם גם פגשו אותי אתמול, ישבתי שלוש שעות. גם היום. גם לאחר מכן יש עוד ישיבה, בשביל החלק של התביעות. שהיא ישיבה לא מחייבת, ישיבה מייעצת, כמו שאמרו לי משרד המשפטים ובצדק. אני אומר אבל, בדיוק בגלל זה אני עושה את זה, עם כל הכאב, שבוע אחרי שבוע, מתעקש על זה. לא ממתין שהדברים יסתיימו, לא ממתין שהמשרדים יסיימו, אפילו שאומרים לי תן לנו עוד כמה ימים. בדיוק בגלל הדבר הזה. כי אני ממש מבין, לא יכול להגיד שאני מבין מספיק, אבל משתדל להבין ולהיות אתכם ולקדם את הדבר הזה. לכן כן, יבואו לפה שבוע אחרי שבוע, יוציאו דוח, יוציאו חיתוך מצב איפה נמצאים, איפה מתקדמים. וכמו שאמרתי, גם בהצעת החוק שמגדירה את האירוע הזה כאירוע אחר נמצא כרגע בוועדת העבודה והרווחה. אני קיוויתי שנהיה היום כבר אחרי הדיון. אז יכולתי להיות קצת מתוחכם ולעשות שבוע הבא את הדיון ואז להגיד לכם כן, כבר היה הדיון.

אז בדיוק זה מה שאנחנו עושים. נדאג שיהיה הדיון שם. אותו דבר עם משרד האוצר, אמורה להיות לי פגישה בתחילת שבוע הבא, מיד אחרי פורים, בשביל גם כן אותו דבר, לקדם את זה. נשמע גם ממשרד המשפטים וביטוח לאומי על הישיבות שהם קיימו ואנחנו כן, נעשה כל שבוע, עם כל הכאב נבוא ונדאג שהדבר הזה יקרה. כי כמו שאתם אמרתם כולכם, זה אירוע מסוג אחר, אנחנו נמצאים במשהו אחר. הכלים שעמדו לרשות מדינת ישראל בחקיקה ובתקנות מה שהיה עד היום לא רלוונטי ולכן הדבר הזה בסופו של דבר יקודם פה.

יש איזה הערכה ללוחות זמנים?

אני מעריך שבתוך שלושה שבועות אנחנו נהיה אחרי פלטפורמה שאנחנו נוכל להתמודד איתה, כך אני מעריך.

ואז ייקח לך עוד שנתיים לחוקק ולשלם למשפחות פה.

לא שנתיים. לא שנתיים.

כבוד הרב פינדרוס, כבוד הרב, אני חייב להגיד לך משהו.

בוא, אמרת שנתיים.

אני מכבד אותך.

הצעת חוק שפה פגשתי פעם ראשונה את איציק שפיר, התחיל בתחילת מושב הקיץ. הוא כבר עבר בקריאה שלישית, כשהוא היה הרבה יותר מורכב מהחוק שלהם. יש נשיא בארצות הברית, ביידן, שהוציא הצהרה כשזה עבר פה בטרומית, שהוא לא ייתן לחוק הזה לעבור. וזה עבר. לא שנתיים.

אני לא מתווכח עם העשייה שלך.

זה לא עשייה שלך.

תקשיב, רגע.

איתי שותפים כל חברי הכנסת כאן, הנה נכנסה גם חה"כ מהאופוזיציה כאן בכנסת.

לא, הגיע הזמן.

שותפה לעניין הזה, כולם שותפים וזה יקרה.

עוד פעם, אני אדבר ברשותי, אבל אני חייב להגיד משהו על מה שהיא אמרה. האחים השכולים, הארוסות או הארוסים, ההרוסים, אין להם את האפשרות.

זה עכשיו נמצא בחקיקה למעלה.

אבל עוד פעם, אבל כבוד הרב.

לא, הנושא של הארוסות.

אני שמעתי את זה. אבל כבוד הרב, אתה מבין שהכול זה זמן? ואני כל הזמן צועק את זה פה. חבר'ה, אין לנו זמן. אנחנו תלויים בזמן שהחבר'ה פה לוקחים. ואני לא רוצה לגזול מהזמן של הוועדה, כי עוד מעט אני אדבר. אבל כבוד הרב, כשמחר מתקשר אליה הבנקאי שלה ואומר לה שיש לה תיק הוצאה לפועל, כי היא לא שילמה ארנונה, אתה לא יכול להסיר לה אותו. ואתה לא תמחק לה את ה-BDI. וכאשר מוחרתיים יש פה עוד אמא שצריכה לשלם פסיכיאטר, אין את זה. די חבר'ה, חלאס עם הזמן הזה. ביטוח לאומי מנסה, מתאבד על כל שקל בשביל לתת לנו. יש פה הורים שמפטרים אותם, יש פה משפחות מרוסקות, יש פה עוד ילדים. עזוב, את הסיפור האישי שלי כבר כולם שמעו אותו, כבר נמאס לי לדבר עליו. אני אומר לכם, חבר'ה, אתם לא מתעוררים. ואין לי טענה לא לך ולא לחברת הכנסת בן ארי ולא לאושר ולא לקארין. איפה עוד 115 חברי כנסת שזה קרה במשמרת שלהם, שהם מסתכלים על 160 ומשהו יום ביומן, הם קמים בבוקר. הם חושבים מה קורה פה למשפחות? הם מבינים שכל בית פה מרוסק? לא נפשית רק, לא כלכלית רק. פסיכולוגית. זה הדבר הכי גרוע. לקום בבוקר ולחשוב שאני לא אומר בוקר טוב לבן שלי אתה יודע מה זה? אתה מבין? אני לא בטוח, כי אתה לא היית שם. ואני לא רוצה שתהיה שם. אבל גם כל ה-120 האלה שיושבים שם לא מבינים את זה.

לכן היא אומרת את מה שהיא אומרת והיא אומרת את מה שהיא אומרת. והוא, במקום להיות בחדר לידה הוא פה. ואני גם פה. כי הביאו אותי לפה. לא רציתי להיות פה. תאמין לי, הכי קל להיות בכרית. אבל בסוף יש לנו מחויבויות, יש לנו דור להמשיך. יש לנו עוד ילדים בבית לגדל שהם לא יהיו מסכנים בגלל הדבר הזה. והיא דיברה על היד שלו, אבל היד שלו די מזכירה לי את הילדים בצמתים, שמבקשים את השקל. זה המצב של כל המשפחות פה עוד שנייה. אתה יודע למה כבוד הרב? כי מפטרים אותנו ממקומות עבודה, כי לא נותנים לנו להתקיים בכבוד. כי אנחנו צריכים להמשיך לשלם משכנתה וצריכים להמשיך לשלם ארנונה וצריכים לשלם ביטוח לאומי ומיסים. ואיפה ההורים העצמאיים שהיו פה? ואיפה הסיפור של נרצח אתמול שמקבל תביעה? כאילו בואו, חבר'ה, מישהו פה ירד מהפסים? אין זמן, אין זמן כבוד הרב. אין זמן.

כבוד הרב וחברת הכנסת מירב, באמת אני אומר לכם. תכתבו בקבוצת הווטסאפ של החברים שלכם בקואליציה או באופוזיציה, עכשיו תכתבו להם. שיבואו לפה ויראו אותנו. כי אנחנו שקופים, אף אחד לא רואה אותנו. שמים עלינו זין. וסליחה שאני אומר את זה, אני כבר התפוצצתי. שמים עלינו פס. חוץ ממי שפה, הורגים לנו את הנפש, הורגים לנו את הילדים שלנו ואת דור העתיד הזה. כי הבן שלי בן 26 כבר נרצח. אז אין פה דור עתיד, כי הוא בן 24 והוא בן 27. אבל האחים בני 7 ואחרים בני 10, מה יהיה להם בראש? מה יהיה להם בראש? את הכדור בראש שהיא ראתה של אח שלה? מה יהיה להם?

וסיפרתי את זה ואני אספר את זה עוד פעם. הבת שלי גילתה שאח שלה הגיבור נרצח בטיק טוק. מה יהיה לה? מה היא תזכור? מה היא תזכור? מה יהיה לה בחיים האלה? ובי עוד מתעללים. בי עוד מתעללים. אני אומר לך שמתעללים בי. ובכולנו ממשיכים להתעלל. מה, אנחנו חיות? מה, אנחנו טרף? אנחנו בחרנו את זה? אנחנו בחרנו ממשלה? די. אל תיקחו את זה לעולם של זמן, זמן, זמן. חלאס עם הזמן הזה. תעצרו הכול, תורידו פקודת שעה. לא מסתכל על החטופים, לא מסתכל על אף אחד אחר. אבל במקומות אחרים שרצו, עשו את זה. והמדינה עשתה את זה. היא יודעת לעשות את זה כשהיא רוצה. וזה מתחיל בהכרה, בטיפול. זה לא מתחיל רק בכסף. ברור שהכול זה כסף. אבל איפה אתם? איפה אתם? שרים וח"כים נכבדים, איפה?

אין פה שום שר.

איפה הם? אני לא מבין איך שר האוצר לא פה. איך אתה, חה"כ פינדרוס, לא מביא אותו לפה. לא מביא אותו לפה. אותו, את נגיד בנק ישראל ואת כל הצוות שיכול לתכלל אירוע כזה. חבר'ה, תקימו כבר את המנהלת המזורגגת הזאת ותשימו ראש שיטפל בנו. אין לנו זמן. די, די עם זה. די. אני צועק את זה מהנשמה שלי. אני לא יכול להמשיך להחזיק את התמונה שלה ואת התמונה של כולם פה. נמאס לנו מזה. זה הורג אותנו. ולהתעסק בהנצחות זה מה שאנחנו רוצים. אני הולך כל היום עם החולצה של הבן שלי. אני אדם מאמין. אתה יודע, עד שלא עשיתי את הקעקוע שלו, לא ישנתי בלילה. ואתה יודע מה אמא שלי אומרת? איך עוד חודשיים? אני הייתי צריכה לחתן אותו, לא? אז מה, אני צריכה לקחת אותו לאן? לקבר אני אקח אותו לחתן אותו.

חבר'ה, די עם הזמן הזה. די. אנחנו לא עובדים, אנחנו מרוסקים, אנחנו לא נושמים בבוקר. אנחנו צריכים לגדל פה דור של ילדים שצריכים להבין את השואה הזאת. אבל נו לנו בכבוד לעשות את זה. תנו לנו לקום בבוקר למטרות. אין לנו למה לקום בבוקר. אם יש פה משפחה אחת שכולה שיש לה למה לקום בבוקר, אני רוצה שהיא תקום עכשיו ותגיד לי את זה. אין פה אף אחד. אף אחד. ואנחנו באים לפה להילחם על מה שמגיע לנו. כי המדינה הזאת חייבת להכיר בזה. חייבת. חייבת, חייבת, חייבת. אתם חייבים לחוקק את זה, לא לחכות. ומחר תיפול ממשלה, אז עוד פעם נחכה שנה? או לתחקיר כלשהו? חלאס כבר, די.

תודה. רוקסן סער.

אני רק חייבת להגיד משהו אחד, לטובת חברי הכנסת. רק מילה אחת. אני יודעת שאתה כועס ואני אומרת את זה בתור זאת שנמצאת.

לא רק הוא כועס, אנחנו כולנו כועסים.

לא, בסדר. אני רק רוצה להגיד משהו אליך. יש ברגע הזה שדולה לפגיעות מיניות. יש ברגע הזה שדולה להלומי קרב. באתי פשוט משתי השדולות האלה. יש ברגע דיון על עגונות. אני לא אומרת, אתם בעיניי - - -

חברת הכנסת בן ארי, אני מסכים עם כל מה שתגידי. אבל כמו שכבוד הח"כ פינדרוס ידע אתמול להגיע והיום להגיע גם הם יכלו להגיע.

לא, לא, אבל יש כרגע גם דיון על ארוסות.

תקשיבו, מיותר לציין שאנחנו אתכם, לכן אנחנו יושבים פה. זה כמו המורה שצועקת על הילדים שהגיעו לכיתה. שנייה, אני רק רוצה ללמד לכף זכות את חברי הכנסת. כמו כאלה שיושבים עכשיו בוועדת עבודה ורווחה ועוסקים בארוסות. אני יודעת שאתם מצפים ליותר וזה בסדר וזו דרישה הכי לגיטימית. אבל לפחות כדי שהדיון יהיה יעיל, באמת אני אומרת, בשבילכם, אנחנו אתכם. אנחנו אתכם במאבק הזה.

מירב, אנחנו לא צריכים להגיד לך תודה. אני מאוד מאוד מעריכה אותך, אבל זאת העבודה שלך.

אל תגידו לי תודה. לא, לא, זו העבודה שלי.

זאת העבודה שלכם. שלך, שלו ושל כל עוד 118 אנשים. בשביל זה אנחנו משלמים לכם, אל תתבלבלו לרגע. זו אחריות שלכם. אח שלי נרצח במשמרת שלכם.

אתם צריכים לקום בבוקר ולשרת את הנרצחים האלה שהגנו על המדינה. את הנרצחים האלה.

מתי תהיה ועדה לאחים? למה יש רק לארוסות? מתי תהיה ועדה לאחים?

יש, יש.

לא, אין ועדה לאחים, אין חוקים לאחים.

יש.

בבקשה, תראה לי לוועדה הזאת. נציגות האחים לא שם.

יש כרגע, כפי שדווח בוועדה קודמת וכבר ישבו, עבודת מטה שנעשתה עם משרד ראש הממשלה וכולם. עבר החוק בטרומית שכתוב בו אחים והכנה לסיפור הזה ומה המשמעויות של זה. כל משרד צריך להכין מה המשמעויות של זה. אתם צודקים שאין זמן, אני לא מתווכח. אבל יש, מה לעשות? כל משרד צריך להכין מה המשמעויות של זה. ולכן גם אמרתי, יש פגישה שבוע הבא עם משרד האוצר בדיוק על המשמעויות של זה.

ואם אח יתאבד בשבוע הזה? מה תעשו? למי אתם מחכים?

גב' שפיר, אז מה את מציעה? הייתי יכול לעשות את מה שכולם ביקשו, לא לקיים את הוועדה היום. את צודקת.

אבל למה אין החלטת ממשלה? למה אנחנו מחכים לחקיקה?

אבל זה בסדר גמור. את יודעת מה? אני מקבל את האופציה הזאת. הוועדה תתכנס פעם הבאה כאשר יסיימו את העבודה - - -

אבל להעביר דברים אחרים, כספים קואליציוניים – לזה יש זמן? שדברים יותר חשובים מזה נמצאים היום? ואני שאלתי אתמול את חבר הכנסת פינדרוס איך זה יכול להיות שאחד מהקואליציה לא יושב פה?

הנה, אושר פה ופינדרוס פה.

אושר שקלים מהקואליציה.

לא, זה רק שניים.

אושר אני הבאתי אותו לפה. אני ביקשתי מאושר להגיע לפה, כי הוא באמת עוזר לנו.

איפה כל חברי הכנסת? את אומרת בשדולה? אבל לא כולם נמצאים בוועדות האלה.

אין בעיה, קיבלתי. זה הדיון האחרון לפני שיסתיים הדיון בהצעת החוק. בואו נמשיך. בסדר, קיבלתי. קיבלתי את עמדתכם.

אבל זה לא נכון, אתם לוקחים את זה לכיוון הזה.

זה בסדר גמור, קיבלתי את עמדתכם.

אנחנו לא בחסד לקבל פה את הדברים.

לא, לא אמרתי חסד.

אנחנו בזכות.

בזכות, אין בעיה, אין שום בעיה.

אם אני, לא, לא, לא אדוני, אתם לא מבינים נכון. אתם ממש לא מבינים נכון. נראה לי שכולם מה-7 באוקטובר התבלבלו לגמרי. לגמרי התבלבלו. כי אם יושב אדון שר האוצר, כן? והוא יודע להעביר ועדות והוא יודע להעביר כספים קואליציוניים למקומות אחרים ולזה יש לו זמן ואותי הוא לא רואה ולא רואה את הילדים שלי ולא רואה את האחים ולא רואה את ההורים – אני מצטערת, לא זאת הממשלה שאני בחרתי. לא זאת הממשלה שאני בחרתי. זה שאתם מהנהנים בראש זה לא אומר כלום. זה לא אומר. ואני מעריכה את כל מה שאתם עושים. ואני גם אמרתי לך את זה אתמול אדוני כאשר נפגשנו במסדרון ואמרתי שאני מעריכה.

אבל לא יכול להיות שמקבלי ההחלטות לא יושבים פה. לא יכול להיות שנציג של משרד האוצר במשך חצי שנה - - -

היה פה בדיון.

היה פעם אחת.

אולי נמחא לו כפיים. בואו נעמוד ונמחא לו כפיים שהוא היה.

אבל זה התפקיד שלו להיות פה. התפקיד שלי לא להגיע.

שיבוא ויספר לנו מה הוא עשה, דבר אחד למען הנרצחים. דבר אחד.

התפקיד שלי לא להגיע לפה כל שבוע ולהנציח את זה. התפקיד שלו, הוא מקבל את המשכורת, הוא צריך לשבת פה.

עברה חצי שנה. מה עשו למען הנרצחים האלה?

למה אני צריכה להתחנן? על מה אני צריכה להתחנן?

משהו אחד תראה לי, כבוד הח"כ פינדרוס, מה עשו חוץ מהשדולה ומה שאתם עושים? מה עשו למען הילדים שלי? מה עשו למענם?

בואו, יושבים פה פקידים.

לא, לא, מה עשו. לא פקידים. הפקידים לא יכולים לעשות כלום.

ביטוח לאומי, לא הבנתי. ביטוח לאומי מה זה?

מה, תגיד, אתה צוחק עליי? אתה צוחק עליי?

אבל ביטוח לאומי לא יכול להעביר חוק בלעדיהם.

אתה יודע בכמה משפחות מטפלת הנציגה שלי מביטוח לאומי, שעונה לי אחת לחודש?

בואו נשמע קצת באמת מה נעשה.

אנחנו כן מעריכים את הפקידים והם כן בקשר איתנו.

רוקסן, בבקשה.

אני רוקסן סער, דודה של ליאור טרשצנסקי שנרצח ב-7.10 וגיסתי, שהיא כמו אחותי, דיברה כאן מקודם. אני רוצה להגיד קודם כל תודה על זה שיש מעקב על הנושא הזה. התחושה היא שבאמת לא סופרים את המשפחות והרבה דיברו כאן, באמת הלב נקרע. אני נמצאת פה כבר כמה פעמים. ואני כל הזמן חושבת האם ניתן עוד יותר לעשות שריטה בלב ואני חייבת להגיד שכל פעם זה מתעלה על עצמו לצערי.

אני חושבת שהדבר הכי קשה שעשיתי בחיים שלי זה לספר לשתי הבנות שלי, למיקה בת ה-8 ולתומר בת ה-4.5 שליאור לא יחזור יותר. לדעתי חודש וחצי לקח לנו בכלל להתכונן לשיחה הזאת. אז דיברו פה על הורים ודיברו פה על בני משפחה, דיברו פה על אחים. אני דודה. אני נשואה לאח של אמא של ליאור. דיברו פה על זה שלא מסוגלים לעבוד. המזל שלי, מכובדי, שאני עובדת בחברה מדהימה שמאפשרת לי את הזמן הזה. אני יכולה לבוא לוועדה. אני יכולה לבוא עם גיסתי. אני יכולה לתמוך במשפחה ותמכתי במשפחה. תמכתי גם בבעל שעד היום הוא במילואים. אבל לא כולם כאלה, לא לכולם יש את האפשרות הזאת.

אני רוצה שתכירו את עדן, יושבת פה בפינה. עדן היא האחות של ליאור, היא הבת של אבא של ליאור מהנישואים הראשונים. גם אמא של עדן נרצחה ב-7.10. אבל עדן היא בת מעל 21. היא לא זכאית לשום סיוע. זה ברור לכם שהילדה בת ה-20 וקצת הזאת מרוסקת מאז. זה ברור לכם שהילדה הזאת איבדה גם את אמא שלה היחידה וגם איבדה את אח שלה והיא לא מסוגלת לעבוד. מישהו מצפה בכלל ממנה להגיע לעבודה ואיכשהו לקיים את עצמה?

אני יכולה להגיד לכם על עצמי. אני בן אדם חזק. אני עשיתי הרבה דברים בחיי. אני לא בוכה בקלות. לא יודעת אם להגיד מרוסקת זה מתאר את זה, כי יש משפחה. יש לי בעל שכל המשפחה שלו בבארי נפגעה בצורה כזו או אחרת. יש לי גיס שנרצח שם, יש לי עוד גיסה שמתמודדת עם שלושה ילדים ועדו אחד בדרך. וזה כמו תחרות של איזה שהוא ריאליטי. שאתה שומע סיפור כאן ואתה אומר אלוהים שיעזור לי, איך האנשים האלה קמים בבוקר. ואז אתה שומע אותו ואתה אומר איך הוא קם בבוקר? ואז אתה שומע אותו ואתה אומר אלוהים, כאילו עד מתי?

אז השאלה שנשאלה שכבר נשאלה כאן, איפה ה-115 שכן יש להם זמן להעביר כספים לפה ולשם, ברמה של ימים או אפילו לפעמים שעות בודדות. איפה הם? איפה אותה עזרה שהעניקו למשפחות של אלה שנהרגו באסון מירון? איפה המהירות הזאת? איפה להבין שאין זמן? שאין זמן למשפחה הגרעינית, למעגל הראשון, למעגל השני, למעגל השלישי, אין זמן. תודה לכם.

רק לתקן, על אסון מירון לדעתי לקח שנה וחצי. אבל רק הערת ביניים. אז אני מציע לא להשוות את זה. הליכי חקיקה, אפילו הטרומי שעבר פה על המשפחות האלה, לקח שנה. אני לא מנסה להשוות, אני לא מנסה להוריד מהכאב.

אני רוצה לשאול רק שאלה קטנה. מאחר וחקיקה זה באמת תהליך שאנחנו ידועים שהוא ארוך במדינה הזאת.

השאלה כמה.

בשבילנו הוא ארוך. למה לא עוברת החלטת ממשלה, אתה יודע מה? למה לא מעבירים כספים לרשויות המקומיות ואומרים להם קחו, תטפלו ב-X משפחות שלכם? למה הכול צריך להיות כל כך, מה זה? רגע, אני אסיים את הטענה. אנחנו נפגשים בקונסטלציה הזאת כבר מעל חודש. אתם מבינים שהדבר הזה הוא בעצם חוזר על עצמו, נכון? זה רק הולך ומחמיר, אנחנו לא מתקדמים. אני באמת שואלת שאלה כדי להבין א' מדוע לא מגיע כסף לרשויות המקומיות? ב', מדוע לא יושבים כאן עוד חברי כנסת.

אז אני אתן לך שתי תשובות וזה לא ויכוח, אין לי ויכוח אתכם ולכן אני פה כל שבוע ולפעמים כל יום. קודם כל, כיוון שהוועדה הזאת היא לא ועדה מחוקקת, היא ועדה מפקחת. אז בוועדות המחוקקות יושבים חברי כנסת, יותר מאשר בוועדה מפקחת. התסכול שלכם גם מתסכל חלק מחברי הכנסת. זה אחד. שתיים, בנושא של העברת הכסף, זה בדיוק מה שכרגע נעשית עבודה. והיו כבר שלושה מפגשים של כל משרדי הממשלה מהי הדרך הנכונה, מהם הפערים, מה קיים ומה לא קיים. אלה הדברים בדיוק שקורים. ולכן אמרתי, גם נתבקשתי על ידי משרדי הממשלה לחכות לישיבה הזאת לעוד שבוע בדיוק בגלל מה שאת שאלת. אמרו רגע, תנו לנו להכין תשובות. אמרתי לא, אני רוצה גם לשמוע כשאין תשובות לשמוע את זה. לכן פשוט הצבתי את זה ואמרתי את זה. זו בדיוק התשובה. אז יכולתי באמת לעשות את הדרך הקצרה ולעשות את זה. העדפתי, נכון, את הדרך הכואבת הזאת לעצמי, יחד אתכם, את הדרך הזאת לשמוע.

אז הייתה ישיבה שבוע שעבר, מחכים לחלק ממשרדי הממשלה הכינו תשובות. חלק ממשרדי הממשלה עדיין לא הכינו תשובות, בדיוק בשביל הדבר הזה. עכשיו, החוק מה שהוא בא לעשות.

שנייה אולי לפי החוק, כי יש לי שאלת follow up.

החוק שהוא יכול לעבור מהר מאוד, הוא לא צריך לחכות כל כך הרבה זמן. אחרי שיתייקו אותו. מה שהוא בא לעשות הוא בא להסדיר, בדומה למה שהיה במירון, אבל שם לקח לנו באמת שנתיים, שנה וחצי. בדיוק את הדבר הזה. להסביר למה האירוע הזה הוא לא דומה. ולכן אמרתי, הדברים של ראומה היו חשובים מאוד, להיאמר גם לפרוטוקול ובשימוש של הדבר הזה. התיאורים האלה הם היו קריטיים בשביל לסייע לתייג את הדבר הזה. ובשביל שגם משרד המשפטים ישמע למה זה לא דומה. גם ביטוח לאומי כשהוא יבוא ויציף את הצרכים יוכל להסביר למה זה לא דומה. גם משרד הרווחה יוכל להציף ולומר למה זה לא דומה. בדיוק מכאן נובעת החשיבות של הדברים האלה. אבל, כפי שאמר את זה, ואנחנו לא מאותה סיעה אני ומירב. אני לא יודע אם אתם יודעים.

במקרה יודעים.

לא מאותה סיעה וגם לא באותה ממשלה. תמיד כשהיא בממשלה אני לא וכשאני בממשלה היא לא. בסופו של דבר, כולנו, בסדר? ואנחנו מייצגים בסוף, כולנו נמצאים פה. וכשהחוק הזה עבר, כמו שאמרתי, חתמו עליו מעל 60 חברי כנסת. מכל הסיעות. כולם שותפים לזה. כמו שהיא אמרה, כל אחד נמצא במקומו. לי יש מזל שיש לי קולגה שנמצא בוועדת כספים במקומי כרגע. אבל אם לא, הייתי צריך להיות שם. ושם גם כן באים תושבי הצפון. לא שאני משווה.

ברור, ברור.

ולכן אני נמצא פה. ואמרתי, אני עושה את זה בדרך הקשה ואני אשמח לשמוע את משרדי הממשלה עכשיו.

מעולה. רק שאלת follow up פשוט על מה שאמרת. קודם כל, תודה על שתי התשובות כי הבנתי. אני אשמח לדעת אם אתה תוכל לארגן לנו, לכל הפורום הזה, שיחה עם חברי כנסת, משרד האוצר, משרד המשפטים. כדי שיהיו לנו לפחות שלושה נציגים מכל לשכה ואיתך.

אז אני אגיד, בתוך הוועדה, בחקיקה, בסדר? בוועדה הבין משרדית, נכתב בצורה ברורה שחייבים להיות לפחות, בוועדה שתקבל את ההחלטות האלה, שני נציגים מהמשפחות. חייב להיות.

עזוב משפחות. אני מדברת על משרד המשפטים ומשרד האוצר.

הם פה.

משרד האוצר לא פה.

משרד האוצר הגיע היום?

אני מאוד רוצה לשבת בפורום עם שני נציגים ממשרד האוצר, בכירים ושני נציגים ממשרד המשפטים, גם כן בכירים. הנה, אני חושבת שאני רואה כמה.

אז אני רוצה רק להגיד שמשרד האוצר כן היה בדיונים הפנימיים שעשינו, שקיימנו.

אני רוצה לראות אותם. זה שהם בדיונים פנימיים - - -

הם היו. האמת היא שגם הם היו מהמבקשים לא לקיים היום את הדיון כי יש להם יום עיון והם לא נמצאים.

לא, כי הם גם לא רוצים לפגוש אותנו, בואו רגע נגיד את האמת.

לא, לא, לא. הם ביקשו לדחות את היום. אני התעקשתי שלא דוחים.

אוקיי. האם תוכלו לסדר לנו כזה פורום? אני מניחה פה בקשה, בנימוס.

אני שבוע הבא יש לי פגישה עם משרד האוצר לגבי הסיפור.

אם אני לא טועה, אגב, לירון תדווח שהפגישה כזאת כבר מתוכננת להתקיים.

אמרתי, היה ומתוכננת.

היא כבר אמורה להיות מזומנת. זה משהו שכבר נתנו את ההסכמה מבעוד מועד.

אוקיי, נהדר, תודה.

בסדר גמור. אני מבקש ממשרד המשפטים.

סליחה, למה אי אפשר כמו בקורונה לתת סכום כסף חד פעמי, ואחר כך להתחשבן? למה?

הוא אשר אמרנו. עזרה ראשונה.

עזרה ראשונה.

לא אחרי חצי שנה, עזרה ראשונה.

למה זה לוקח חצי שנה?

כי שם היה גורם מתכלל ופה אין.

זה בדיוק העבודה שנעשית עכשיו.

שם זה פשוט נגע גם בציבור הדתי.

ביטוח לאומי? נציגת ביטוח הלאומי, גם על הנושאים אם יש לך מה שעלה. אבל בעיקר על מה שדיברנו בישיבה הקודמת, על הנושא של התכלול והעבודות שלכם מול הלשכה המשפטית, אל מול המערכת המשפטית ואיך זה עובד כרגע.

צוהריים טובים לכולם. אני אחלק את הדברים שאני רוצה לומר לשניים. אני אתייחס עוד מעט לדברים שעלו פעם שעברה ואיפה אנחנו נמצאים היום. אבל קודם כל, אני רוצה לומר כמה מילים דווקא לאחים. היום נמצאים עומרי והילה וסתיו, שאני מכירה אתכם ועוד אחים, ותמר.

אני גם אחות ואני גם אומנה. גם מגדלת עוד ילדים עכשיו, שלושה.

נכון. ויש פה עוד אחים שלא נמצאים. ודווקא דרככם, מהפגישות אתכם ומהסיפורים והפגישות בארבע עיניים וגם שיחות טלפוניות רבות, זה לוקח אותי למקום שעם כל באמת הניסיון שליוויתי משפחות, מאות משפחים ומאות אחים שכולים לאורך כל השנים. מה שאנחנו פוגשים היום זה לא שכול רגיל. זה שכול שמלווה במצב פוסט טראומתי. כי מעולם לא פגשתי אח שכול לפני ה-7 באוקטובר שהוציא את הפלאפון שלו מהכיס והוא מראה לי סרטונים. והוא מראה לי, כמו שעומרי היום השמיע את השיחה. וכמעט לכל אח או אחות יש להם את זה בלייב את הרגעים ואת השעות האחרונות. ורק בשל העובדה הזאת הם לא קיבלו דפיקה בדלת. זה לא שמישהו דפק בדלת והודיע להם את הנורא מכל. הם היו שותפים במשך ימים ושעות ואחים שיצאו לשטח וראו מראות שהם חזרו לא רק כאח או כאחות שכולה, הם חזרו בעצמם עם פוסט טראומה שהם בעצם הגיעו כביכול לאחר האירוע הזה.

לכן אנחנו בביטוח לאומי, המקבילה של משרד הביטחון, פועל במסגרת החוק. וכל הנושאים שעלו ושאני מכירה אותם טוב, שאי אפשר, קשה מאוד לחזור לעבודה. אתם רוצים לחזור לעבודה, אתם לא רוצים לשבת כל החיים בבית. אתם אנשים מוכשרים שרוצים לצאת לעבודה, אבל לא מסוגלים בחודש הראשון, השני, השלישי. מהסיפורים של האחים אתה לומד מה קורה אצל ההורים. התפקיד שהם לוקחים כדי באמת להחזיק וללוות את ההורים. ולכן אני חושבת שאנחנו בסיטואציה אחרת לגמרי. אז ככה היה חשוב לי כן להביא את הדברים האלה. וללא חקיקה, אז לא נוכל לשלם. אין תשלומים, אין קצבאות, אין מענקים לאחים. זה לא קיים.

גם ליתום עם הורה אחד.

כנ"ל. אבל יתומים כרגע יש כבר, התגבשה הצעת חוק.

- - - שלחתי את הכול ואומרים לי זה רק חקיקה ופתאום אין חקיקה. אבל ב-7 באוקטובר ב-8 בבוקר קיבלתי הודעה שהמזונות הופסקו וארבעה חודשים לקח להפקיד לי כסף לחשבון, המינימלי, גם לא מה שהייתי צריכה לקבל. כי בחודש דצמבר, אחרי הוועדה שהייתה לנו בחיל האוויר מישהו עשה ריפרש לאתר והוריד מכל ילד קצבה של 2,000. זה משהו שיש לי גם את ההודעה ויש לי פה צילומים.

בסדר, אני אתן לך עוד רגע. אני רק רוצה לתת לה לסיים.

אז זה באמת המקום שיש, שהחוק לא נותן את המענים ודרשת באמת חקיקה כדי שביטוח לאומי כן יוכל להוציא לפועל.

מה עם אפשרות הכרה של טראומה לאחים ולאחיות? הם בטראומה.

זה נמצא בחקיקה, זה נמצא בתוך החוק.

לא חייבים חקיקה, אפשר לעשות נכות זמנית לאנשים האלה ואפשר לעקוף חקיקה.

לא, נכות זמנית הם יצטרכו לעבור ועדות.

אפשר לעשות במקום ועדה. יש אפשרויות כאלה ואפשר להגמיש טיפה את החוק.

אני לא מציעה להיכנס למקום הזה. כי אני לא חושבת שאחים צריכים להוכיח את הנכות שלהם, באמת.

בדיוק, הם לא צריכים. זה בדיוק העניין. אבל אפשר כן לקבוע איזה שהוא משהו של הוראת שעה שיש כאן טראומה כללית למשפחות ולתת להם סיוע לפחות לשנה הראשונה. זה כן אפשרי ולא חייבים לחכות לחקיקת על.

תראו רגע, אני רק אסיים את הדברים שלי. ובנושא של חקיקה, אם אנחנו נתעסק בנושא של חקיקה אז אנחנו יכולים לבוא ולשמוע את הדעות השונות. אנחנו גם נשמיע את הקול שלנו ואת הקול של האחים ונראה לאן שנגיע. אבל אני לא חושבת שכרגע זה הדיון איך נושא של הגשת נכות לאחים. אני לא מציעה ללכת לכיוון הזה.

עכשיו לגבי ה-follow up מישיבה קודמת. סיימנו את הישיבה פחות או יותר עם הנושא של תקינה. אנחנו הכנו מסמך מאוד שיורד לפרטים איך להקצות את התקינה שאנחנו נדרשים אליה כדי שנוכל באמת לתת את המעטפת המירבית והמתכללת אצלנו בביטוח לאומי. המסמך הזה צריך לעבור.

זה נמצא אצל המנכ"ל? בשולחנו של השר, של המנכ"ל?

עדיין לא אצל המנכ"ל, אבל זה כבר סיימנו.

בסדר, קחו את הזמן.

לא לוקחים את הזמן, אנחנו עובדים על זה כל יום ועוד על דברים אחרים. לגבי הנושא של הטיפול הנפשי והטיפול הרגשי. אני כן רוצה לומר שאנחנו הרחבנו באמת את היריעה במתן הסיוע גם שאפשרנו למשפחות עוד פעם מהמעגל הראשון, כולל גם לאחים, בהוראת שעה, להעניק מעבר לטיפול הנפשי גם טיפול רגשי באמצעות רפואה משלימה, טיפולים אלטרנטיביים. הקמנו גם מוקד שאנחנו במעקב לראות. יכול להיות שאנחנו צריכים עם המוקד הזה ליצור באמת, לעשות עוד קצת reaching out לאחים השכולים. יש לנו 1,693 אחים שכולים. אחוז מאוד גבוה כן מקבל טיפול רגשי כלשהו. כנ"ל גם אצל המשפחות השכולות. הכנסנו גם מנהלי טיפול שהם יוכלו לתת יותר שעות ולהגיע לבתים של המשפחות. הכנסנו, אנחנו בתהליך מואץ של הכנסת יועצי זכויות, שהם ימצו את הזכויות ויהיו פרו אקטיביים לגבי המשפחות. אז זה התחיל בכמה מקומות בארץ. זה שלב של למידה והטמעה. אבל המטרה היא באמת למצות את הזכויות בתוך ביטוח לאומי.

כמה אחוז מהמשפחות הצלחתם לחזור אליהם?

אנחנו בקשר עם כל המשפחות השכולות, שזה ההורים, אלמנים והיתומים.

כן, אבל דיברנו בישיבה הקודמת שצריך לעשות reaching out.

אז אני כן אגיד משהו בהקשר הזה. אנחנו מתכננים לפני החג ואחרי יום הזיכרון, 10 ימים לפני יום הזיכרון לצאת לכל המשפחות השכולות. אנחנו מתארגנים לקראת זה. אנחנו מכינים איזה שהוא מצפן זכויות מודפס לכל משפחה שתקבל את הזכויות שמיועדות לאותה משפחה. אז אנחנו ממש בתהליך מואץ של הדפסת החומר. הכנו כבר את הרשימות. המשמעות היא שתוך פרק זמן של שבועיים שלושה כל העובדים הסוציאליים בביטוח לאומי יוצאים ל-888 בתי אב. אוקיי? זאת המשמעות.

זה מתחיל בעוד שלושה שבועות לפי מה שאת אומרת.

לא, אני מקווה שזה יתחיל עוד שבועיים לפחות.

יוצאים פיזית?

כן.

ומה, הם מביאים חוברת?

לא.

מה הם עושים?

קודם כל, זה מאוד חשוב לפגוש את האנשים, שחלקם, חלק מהמשפחות יש כבר ביקורים רציפים וחלק פחות. אז המטרה זה קודם כל להיכנס לבית. אוקיי? זו המטרה הראשונה. מעבר לזה, יש לנו גם חוברת שהוצאנו, אנחנו באים עם החוברת וגם עושים הכנה לקראת כל משפחה איזה זכויות מגיעות, מה הגיע ומה עוד יכול לבוא בחשבון. למשל אנחנו נאתר אם יש שם מישהו במשפחה שמקבל גמלת סיעוד. האם יש מקום להגדיל את התשלום של גמלת הסיעוד. זאת אומרת אנחנו עושים איזה שהיא הכנה לקראת היציאה.

מאשי, מי מכאן יודע על ועדת ל' שלכם של ביטוח לאומי? מי יודע, מההורים האלה, שמציפים פה עכשיו בעיות כאלה קשות שבמוסד לביטוח לאומי, בחקיקה שאנחנו יזמנו, ארגון נפגעי פעולות איבה, יש ועדת ל', בדיוק כמו משרד הביטחון.

דיברנו על זה בישיבה הקודמת.

למה האנשים האלה לא יודעים?

לא, אבל לכן דיברנו על reaching out. בשביל זה דיברנו שיגיעו אליהם.

רועי, אני עוד שנייה אתייחס.

רועי, בשביל זה דיברנו בישיבה הקודמת שחלק לא יודעים.

זה חשוב, אני כן רוצה להגיד משהו על ועדת ל'.

ל' זה לפנים משורת הדין, מי שלא יודע.

המפגש של היציאה לפני החג ואחרי החג הוא באמת נולד אני חושבת שזה, שהוא דבר חשוב והכרחי ולפני ה-7 באוקטובר זה היה ברור מאליו שמגיעים באופן תדיר למשפחות ואפשר לעשות את זה. ואני חושבת שכך זה צריך להיראות. ויחד עם התקינה אז אנחנו נוכל לשמר את הטיפול היותר מהודק כלפי המשפחות. אני לא חושבת שיש מחלקות בעניין הזה. אנחנו רק צריכים לאפשר לנו לעשות את זה טוב יותר.

לגבי הוועדות ל', לפנים משורת הדין, זה בראשות של שופטת בדימוס, עם נציגי ביטוח לאומי. אני גם יושבת בוועדות האלה. הוועדות האלה מאז המלחמה, מתכנסת פי 4-5 מהרגיל. מה שמגיע מהוועדות זה דרך המשפחות. למעשה רק אלה שזכאים על פי חוק מגיעים לוועדות ל'. זאת אומרת רק ההורים.

אחים שכולים לא זכאים.

בדיוק.

וזה חבל מאוד שלא הכניסו.

המטרה של ועדת ל' לתת מענה שהחוק לא נותן להם מענה או להגדיל סכומים שהחוק נותן להם מענה אבל בסכומים יותר נמוכים. עכשיו, אני לא אכנס לפורמט של איך זה נעשה ומה הבדיקות. יש ועדה מקדימה, ועדת חריגים וכו'. המשמעות היא שכן, כאשר מאתרים, כאשר העובד הסוציאלי מאתר איזה שהוא צורך מאוד מאוד חריג שעולה בקרב המשפחה, ועובדה שאנחנו פי 4-5 בכמויות. אפשר להעלות א תזה לוועדת ל'. אז זה מסר שמאוד חשוב להעביר אותו ותודה רועי.

משרד המשפטים. את יודעת מה? אני רוצה לשאול אותך, משרד הרווחה. הרעיון שהיא הציעה לעזרה ראשונה דרך רשויות מקומיות, יש לכם?

אני רוצה לחלק את מה שאני רוצה להגיד לשני חלקים. קודם כל, הדיון הוא גם על שורדי המסיבות ועל נפגעי המסיבות וצריך לדבר גם עליהם. אנחנו הוצאנו לפני כמעט חודש קול קורא, יחד עם הקרנות של הביטוח הלאומי.

הדיון הוא לא על השורדים.

משפחות הנפגעים ממסיבות הנובה.

אי אפשר אבל לשמוע אף אחד כאשר כולם מדברים ביחד.

חשוב לי רק לציין התייחסות קצרה ואחר כך אני אתייחס לעניין של המשפחות השכולות. אבל לגבי הנפגעים. אנחנו פרסמנו יחד עם הביטוח הלאומי קול קורא עבור מענים לשורדי ונפגעי המסיבות. ובעצם כבר בעוד שבוע אנחנו אמורים לסיים את הבדיקות של כל העמותות והארגונים שהגישו בעצם.

זה לשורדים.

לשורדים, כן. ואפרופו רשויות, התקציב אמור לרדת לרשויות והמענים בעצם יינתנו ברשויות עבור הצעירים והצעירות שנפגעו במסיבה. לא רק הצעירים, לא רק הצעירים, לא רק מי שנכח, אלא מעגלים נוספים. ויש גם ממש מייל ייעודי שאפשר לפנות ולקבל פרטים. לגבי הסיפור של הרשויות.

לא, כעזרה ראשונה. אני אחדד את מה שסתיו שאלה, מה שאני הבנתי. היא שאלה כעזרה ראשונה להעביר תקציב ייעודי לרשויות המקומיות לעזרה ראשונה למשפחות. כי אינו דומה משפחה, כמו שהיא אמרה, שיש לה מעסיק נחמד וטוב למי שיש לה בעיה של מזונות או מעסיק שהיא לא יכולה לעבוד. והעובדת הסוציאלית הקהילתית מודעת לזה. וכרגע מחוץ לתקן. או אח שמסתובב עם סרטונים כמו שהיא אמרה והוא חי בטראומה. במסגרת הרשויות האם יש לכם דרך לעשות את זה? זו הייתה השאלה של סתיו אם הבנתי נכון.

כן, הבנתי את השאלה. יש את המנגנונים הקיימים ברשויות. יש את העובדות הסוציאליות, יש את המענים של שירותי הרווחה.

אין כסף.

קודם כל, אם פניתם ולא קיבלתם מענה.

מה זה מענה? אין מענה. מה, איזה מענה יכולים לתת לה? מה, יש מענה כספי? איזה מענה?

לא, זה תלוי מה המענה. אז זה תלוי האם המענים שקיימים כיום הם מתאימים לכם.

הם לא.

נכון, הם לא. אני אגיד לך למה לא.

אז אם את יודעת שהם לא, אז מה השאלה?

רגע, אני רוצה להתייחס שנייה. יש את המעגל הראשון, שאנחנו משרד הרווחה לפני ה-7 באוקטובר לא קיבלתם את המענים מאתנו, אלא דרך ביטוח לאומי. לכן שירותי רווחה כרגע המענים שיש לנו לא מותאמים אליכם. וגם דיברנו עם ביטוח לאומי שכל מה שצריך עבור המעגל הראשון אנחנו לרשותם. לגבי המעגלים השניים והשלישיים.

מה זה שני ושלישי?

נגיד דיברה דודה של ליאור ז"ל, סבים וסבתות.

תדברי על אחים שכולים.

אחיינים. רגע, אבל שנייה, יש גם את המעגלים האלה. אז לגבי המעגל הראשון, יש את המענים של, סליחה שהתשובות שלי כאלה בירוקרטיות. אבל יש את המענים של ביטוח לאומי.

אבל אין מענים.

מה זה יש מענים? אין.

לא צריך לענות אם אין מה לענות.

אנחנו פה כבר שעה להגיד שאין.

אנחנו פה כבר שלושה מפגעים להגיד שאין.

אין, אין.

זה רק חקיקה.

מה חקיקה, מאשי? מה חקיקה? חצי שנה אנחנו אומרים לכם שאנחנו לא מתפרנסים.

למה לא לתת להם תט"ר? תט"ר עכשיו לכל האחים השכולים, למה צריך חקיקה? לא צריך חקיקה.

אני רוצה לענות.

צריך החלטה לפי סעיף 9, לא צריך חקיקה.

תכבדי אותנו בתשובות.

אני לא הולכת. אני רוצה לענות.

לא צריך שום חקיקה, אפשר לקבל החלטה לפי סעיף 9.

רועי, תודה. רועי, אבל הם אורחים בכנסת, אתה לא אורח בכנסת ואתה יודע שאי אפשר לנהל ועדה כאשר מתפרצים פנימה ולא נותנים למשרדי ממשלה לדבר. רועי, אתה יודע את זה, הם לא.

אבל זה לא מענה, זה ליווי מסביב. זה ליווי רגשי ואתם מדברים על תעסוקה ותקציב. מה שאני יכולה להציע לאחים ולמעגלים שלא מקבלים מענים מביטוח לאומי זה בליווי הרגשי, זה בקבוצות טיפוליות. וזה במסגרת המענים שיש למשרד הרווחה להציע.

אני אחדד שוב.

אני מצטער, משרדי הממשלה פשוט מנותקים. הם מנותקים.

לא נכון.

אל תגידי לי לא נכון.

אבל אין לכם אפילו, לילדים עד גיל 18 אין לכם תשובות. לאחים עד גיל 18 אין לכם תשובות באף מקום.

טוב, אני עובר למשרד המשפטים. בסדר, תודה. ניסיתי להוציא תשובה. אני מתנצל.

לא, רגע, חה"כ פינדרוס, בבקשה תנסה להביא תשובה.

אין סיכוי.

אנחנו מקשיבים.

כן בבקשה, משרד המשפטים.

תודה. אנחנו בסיוע המשפטי אתכם. אתכם, המשפחות, לא רק בלב ובנשמה אלא אתכם בפועל ביום יום שלנו. ממש החל מהימים הראשונים של המלחמה. כל הנהלת הסיוע המשפטי, החל מהימים הראשונים של המלחמה מעורבת בטיפול במשפחות. הסיוע המשפטי, כידוע, מטפל במגוון תחומים בייצוג אנשים, הסיוע המשפטי במגוון תחומים במשפט האזרחי. עד ה-7 באוקטובר תחום ייצוג נפגעי עבירות המתה היו אחד מהתחומים הקטנים מבחינת ההיקף. ולצערנו הרב ממש בשלבים הראשונים שינינו את mode החשיבה ל-mode פרו אקטיבי. ולכן הגענו לשטח גם במפגש עם משפחות של מפונים, גם בעמדות שהוקמו במרכזים שאליהם הגיעו הצעירים, שורדי המסיבות. גם בהקמת מוקד טלפוני. וגם צוות פרויקטים שבכל פעם הטלתי עליו משימה אחרת לפי המשימות שמצאתי אותן כמשימות הדחופות ביותר. הצוות הזה עדיין עושה שיחות טלפון יזומות למשפחות שאנחנו לצערי עדיין מקבלים רשימות לגביהן גם ממשרד הביטחון וגם מהביטוח הלאומי.

אנחנו למעשה בסיוע המשפטי ממקסמים את היכולת שלנו להסיר חסמים לנגישות לצדק ולמצות זכויות בגבולות החקיקה. מערך עורכי הדין שהורחב בצורה מאוד משמעותית ממערך של כ-20 עורכי דין שטיפלו במשפחות נפגעי פעולות איבה, משפחות שכולות עד ה-7 באוקטובר הורחב בתקופה מאוד קצרה למערך שכולל למעלה מ-170 עורכי דין שעברו הכשרות. עדיין עוברים הכשרות. ולכן אנחנו למעשה בכל התקופה הזאת בפעילות מאוד מאוד אינטנסיבית גם במה שנעשה בששת מחוזות הסיוע המשפטי ברחבי הארץ וגם בהנהלת הסיוע המשפטי.

בהיבט של פעולות שאנחנו ממשיכים לעשות גם בתקופה הזאת בשבוע האחרון קיימנו שני מפגשים עם עורכי דין מתוך מערכי הייצוג, גם עורכי דין שמטפלים בייצוג של משפחות של נרצחי המסיבות וגם עורכי דין שמטפלים במשפחות שכולות של אזורים אחרים של מתקפת הטרור. וזאת על מנת ללמוד תוך כדי תנועה על מה אנחנו צריכים לעשות טוב יותר. ואני בטוחה שיש מה שאפשר לעשות בצורה טובה יותר.

אנחנו מנסים ללמוד גם על התקשורת של עורכי הדין עם המשפחות. מה עובד טוב, מה צריך לעבוד טוב יותר ונכון יותר. אנחנו מנסים לאסוף תובנות רוחביות שנדרשות לקידום של מדיניות ציבורית הן באמצעות חקיקה והן באמצעות שיח עם גורמים נותני זכויות. לצד הפנייה היזומה למשפחות, עם אותו צוות שעדיין מתקשר למשפחות, אנחנו עומדים להפיץ השבוע פלאייר שיופץ באמצעות הודעות בטלפון שיאפשר למי שעדיין לא פנה אל הסיוע המשפטי או פנה ואולי בשעתו לא היה לו כוח או לא היה לו, לא יכול היה להבין מה הוא צריך לבקש או מה חסר לו או איך עושים את זה, אז לעשות את זה עכשיו. בכל אופן, לנו יש מערך של עורכי דין שנכון לקלוט כל משפחה שמבקשת את הסיוע. וגם ההודעה הזאת תופץ במהלך השבוע הקרוב.

כל זה כבר נאמר בכל הישיבות הקודמות, חבל על הזמן.

לכבד את זמננו בדברי טעם.

מה הייתה השאלה?

יש לי שאלה לכל האגף הימני של השולחן, שזה כל, אם אני מבינה נכון, כל הנציגים הפקידותיים, נכון?

כן, משרדי הממשלה.

אני אספר לכם סיפור. אני לפני חודשיים קמתי בבוקר, מנהל הבנק מאוד כעס עליי. התקשרתי לנציגה שלי בביטוח לאומי. הנציגה של הוריי בביטוח לאומי, כי הנציגה שלי אני לא חושבת שהיא יודעת איך קוראים לי בכלל. וניסיתי למצוא איתה פתרון לבעיה הזאת, שהבנק מאוד כועס עליי. והיא נתנה לי טלפון של מישהו שאמור לסייע לי בתוך ביטוח לאומי. אז התקשרתי לטלפון בתוך ביטוח לאומי. והיא אמרה לי רגע, אני מעלה לשיחה את אין לי מושג מי והיא העלתה אותה לשיחה. ואנחנו מנהלות שיחה שלושתנו שמביאה את שלושתנו להגיע למסקנה, אחרי חצי שעה, 40 דקות שיחה, שאין איך לעזור לי. אמרתי להן אוקיי, אחלה, תודה רבה, להתראות לכן. המשכתי את היום. וחמש שש שעות אחר כך מתקשרת אליי, ההורים שלי גרים בקריית אונו. אחותי התגוררה בקריית אונו. מתקשרת אליי נציגה ממשרד הרווחה של קריית אונו. והיא אומרת לי שלום סתיו, אני רוצה לוודא איתך איזה תמונה אפשר לשים בחדר ההנצחה? אתם מבינים את האבסורד? אתם מבינים רגע את הסיפור הזה?| שמשרד הרווחה של קריית אונו דואג לחדר ההנצחה שיהיה מוכן ליום הזיכרון במקום לדאוג לשמונה משפחות בקריית אונו שזקוקות לכסף כמו לאוויר? אז היא שואלת אותי איזה תמונה לשים? תורידו כסף לרשויות.

זה ייבלע שם, מה רשויות? ביטוח לאומי זה בסדר גמור.

זה צריך לעבור לרשויות וכל רשות צריכה לטפל ב-X משפחות שלה.

אני רוצה לשאול את משרד המשפטים. ההנחיה לעורכי דין על הנושא של התביעות, מה שדיברנו פה בוועדה. יצאה אליהם כתוב לכל עורכי הדין? אני רוצה, זה מה שהוועדה שאלה.

בעניין תביעות נזיקיות, בשלב הזה.

בוועדה אמרתם שכדאי להמתין. אבל השאלה אם ההנחיה הזאת עברה גם לעורכי הדין שבקשר עם המשפחות? או רק למשפחות שהיו פה, ששמעו את זה?

היא לא עברה. היא לא הגיע פה לאף אחד.

לא, לא, אדוני, אני חייבת להגיד לעניין הזה, היא לא עברה. כי עדיין פונים אלינו מלא עורכי דין.

לא, פונים כן. עורכי הדין הם לא עובדי מדינה. זה כל מיני סטודנטים נחמדים שקיבלו תואר בסוף ועברו את מבחני הלשכה.

תודה, תודה. גם אני עורכת דין, זה בסדר.

אני שואל על עורך הדין שבקשר אתכם, מטעם משרד המשפטים. האם הוא קיבל את ההנחיה? את זה שאלתי את משרד המשפטים.

אנחנו העברנו את ההנחיה לעורכי הדין. אם אתם אומרים שעורכי הדין לא מכירים אנחנו נעביר שוב ונצרף את חוות הדעת.

אני לא מדברת על עורכי הדין של הסיוע המשפטי.

על זה אני מדבר. עורכי דין פרטיים?

בסדר, זה נדבר בפגישה הבאה.

לא, לא, הפגישה הבאה היא לא על זה. ושם זה לא ועדה בכנסת ולא פגישה לדיון. היא פגישה להנגיש מידע לא מחייב שיבינו. הבאנו עורכי דין מהשוק הפרטי, לא מהשוק הציבורי. יישבו שם גם נציגי משרד המשפטים, אבל הם לא יישבו על תקן של ייעוץ, צריכים לדעת את זה. הבאנו את עורכי הדין שמתמחים בנושא הזה ועוסקים בנושא הזה כבר כמה שנים, כדי להנגיש את המידע, לתת את המושגים ולתת את המסגרת. אני אומר את זה גם פה לישיבה, זאת לא ישיבת ועדה של הכנסת.

אני רוצה גם בעניין שתיארת, את צודקת, הפתרון זה לא בידיים שלנו, הסיוע המשפטי. אבל יכול להיות שעורך דין מהסיוע המשפטי ועשינו את זה בכמה פעמים, יכול לפנות ולעזור גם בעניין חובות והסרת חובות.

אין לי חובות. אני לא, אני לא נכנסתי ל-7 באוקטובר כשאני בחובות. אני עבדתי, התפרנסתי. אבל אני מגיעה למצב שלא נכנס כסף. את יודעת מה זה שלא נכנס כסף חצי שנה.

ושזה לא יהיה דרך רשויות הרווחה ברשויות המקומיות. אני חושב שביטוח לאומי עושים עבודה מצוינת ואני רוצה שזה ימשיך דרכם. כי אם היה גוף שעבד כמו שצריך זה הם.

אני בסיכום אסביר את מה שסתיו הציעה. היא גם לא הציעה להחליף את הביטוח הלאומי. אני אחדד את זה ונעביר את זה למשרד הרווחה לבדוק מה הם יכולים לעשות. אני הבנתי, סתיו הציעה הצעה אחרת. נשמע לי הגיוני. צריך לבדוק מול משרד הרווחה אם זה מעשי. אנחנו עוד מעט נחדד את זה ונתקדם. משרד המשפטים, סיימתם?

אני מבקש מלירון הנץ, משרד ראש הממשלה, שמראש אמרה לי כבר שבוע שעבר. היא בזום, היא ביקשה מראש בשבוע שעבר.

אז בהמשך לדבריך, היו"ר, בנוגע לציר של החקיקה והסיוע הכלכלי, שברור שהוא נפרד מהדברים שאני אגיד עכשיו. אני כן אומר שהשבוע הוצאנו את מסמך המיפוי אחרי שעשינו את הישיבה הבין משרדית המקצועית. קודם כל שיהיה מסד נתונים בתוך משרדי הממשלה למי נותן מה, כדי שנהיה גם יותר אפקטיביים בהנגשה של הזכויות באופן מחובר. נגעה בזה קודם גם מאשי וגם מהסיוע המשפטי. ואני אומרת גם כאן וגם בסיכום, כמו שכתבנו אותו. נכון, זה חשוב שהעמדת אוגדני הזכויות, מצפני הזכויות וכל שם שנקרא לו, יהיו מחוברים האחד עם השני. רק מהדברים שנאמרו כאן עכשיו אני אקריא מתוך הסיכום שהוצאנו. וכאן אני ממליצה ליו"ר אולי למפגש הבא להזמין גם את בנק ישראל ואת רשות המיסים כדי לתת קצת יותר פירוט.

אבל אני כן רוצה להקריא שתי נקודות שעלו בסיכום של המיפוי שערכנו. אחד זה שרשות המיסים דיברה על זה שבהיבטים של גבייה וחובות גובשו נהלים לדחיית חובות עבור אוכלוסיות נפגעות ובתוך כך משפחות שכולות, כולל אחים. וזה בתוקף עד ה-30 באפריל ונבחנת הארכה של זה. דבר נוסף הוא שבנק ישראל הודיע לנו שהוא גיבש, לא הודיע, הוא עדכן, שהוא גיבש מתווה משותף וולונטרי שמסוכם ומוסכם על כלל הבנקים, שכולל מענים עבור אוכלוסיות נפגעות ובתוך כך גם עבור בני משפחה של נרצחים. כולל אחים. המתווה מתייחס להקלות שנוגעות להחזרי הלוואות, כוללות דחיית החזרים ללא ריביות ועמלות והמתווה הוארך עד סוף יוני 2024. זה אני נותנת רק כדוגמה.

זה לא האישיו בכלל.

אני לא שומעת אם אתם שואלים אותי.

תמשיכי, זה לא היה ברשות דיבור, זה בסדר.

אז אני אומרת שהמסמך הועבר גם לפורום מנכ"לי משרדי הממשלה. הולך להתקיים גם דיון ייעודי של המנכ"לים הרלוונטיים ממש בקרוב, אנחנו מקווים שזה יהיה בשבוע הבא. אני גם היום מגיעה ממפגש הבוקר עם ממלא מקום מנכ"ל הביטוח הלאומי הנכנס, שגם לו הוצג גם המיפוי וגם כיוונים לכמה חלופות של מודלים של עיבוי היכולת בתוך הביטוח הלאומי לתת מענים כמה שיותר רחבים וכוללים.

אני אגיד שכבר במפגש מיפוי עצמו העמדנו את אנשי הקשר מכל משרדי הממשלה עבור הביטוח הלאומי וגם קראנו להעברה של נתונים ממש של הנציגים עצמם, המקצועיים. נגיד אם מדברים על מערכת החינוך אז הנציגים שמלווים ברמת בית הספר, המחוז והמטה את האחים והאחיות השכולים בכל הארץ. יש ממש נתונים שאנחנו עובדים על זה שהם יעברו ויהיו לרשות עובדות השיקום. כך גם ביקשנו מהסיוע המשפטי להעביר גם את הנתונים בנוגע לנציגים שלהם, שיהיו בידי עובדות השיקום. כך שאנחנו מנסים תוך כדי ומבלי לחכות לא לחקיקה ולא לתהליכים ולא לתיקצובים, קודם על להעמיד כמה שיותר מידע עבור עובדות השיקום, כי הן אלה שנמצאות בפרונט ומתוקף חוק. דיברו כאן כל מיני אלמנטים של העברות גם של תקציבים וגם של סיוע. בסוף מתוקף חוק זה הציר המרכזי שאנחנו עובדים עליו. ושוב, הדברים שנדרשים לחקיקה דיברתם בנפרד.

אז אני רק אומר בשלב הזה שאנחנו נמשיך לעדכן. ואנחנו עובדים עוד על החיבורים הבין משרדיים כדי לחזק את היכולת באמת של הביטוח הלאומי לתת מענה שלם. תודה.

תודה רבה לירון. רועי, כן?

קודם כל, אדוני יושב-הראש, אני את משפחת השכול למדתי מסיפורים על הדוד שלי שנרצח בפעולת איבה. אבל במרץ 2004 נכנסתי לתוך העולם הזה כמתמחה בארגון נפגעי פעולות איבה. ומאז, במשך 20 שנים אני מלווה את הנושא הזה. אני מכיר כמעט כל סוגיה שקשורה לפעולות איבה ולטיפול. אז אחיי, האחים השכולים, הנושא הזה גם היה לפני. ומדינת ישראל, הנה אני אומר את זה כאן, גררה רגליים, גם אז לגבי אחים שכולים. לגבי יתומים מעל גיל 21. יש ועדה של השופט רובינשטיין שעדיין מעלה אבק עם כל ההמלצות שלה בנוגע ליתומים מעל גיל 21.

אבל הנה, אני אתן לכם פה עכשיו את הפתרון ואני מאוד מקווה שיושב הראש יאמץ אותו. אני גם יושב ראש ועדת התקנות של המוסד לביטוח לאומי. אני חבר מועצת המוסד לביטוח לאומי זו קדנציה שנייה. ואחד הוותיקים שם שמוביל ותאשר את זה גם מאשי, שבכל ישיבת ועדת כספים הנושא הזה של המשפחות השכולות אני מעלה. בהתחלה לא רצו לתת בכלל תוספת כוח אדם. ואם אני לא עשיתי מהומות כאלה ואחרות, שהוסיפו 110 תקנים של עובדים סוציאליים לטובת העניין.

אני מה-8 באוקטובר כל פעם מבקשים ממני לאשר בוועדת התקנות הסכם לפי סעיף 9. שזה הסכם שהביטוח הלאומי עושה מול משרד האוצר. מה זה אומר? בתחילה לא ידעו איך לתת למשפחות החטופים כסף. באו לרואי כהן, יושב ראש ועדת התקנות, אמרו לו תשמע, תאשר לפי סעיף 9 הסכם שבו המדינה תיתן לביטוח לאומי כסף, תשפה אותו. והביטוח הלאומי ישלם למשפחות החטופים. לאחר מכן זה הלך לכיוון של חקיקה, אבל בהתחלה הכסף ניתן לפי סעיף 9. אותו דבר לגבי המפונים. שפינו את האנשים רצו לתת 200 שקלים לכל משפחה ו-100 שקלים. הגיעו לוועדה, אישרנו את זה. קיימנו דיון, שאלנו שאלות, אישרנו את הסעיף. כלומר, הביטוח הלאומי הוא קבלן מבצע של המדינה. מעביר את הכסף והמדינה משפה אותו.

גם לפני שבוע ימים הגיעו אליי ורוצים לעודד אנשים לחזור הביתה. מה עשו? אמרו לי רועי, תאשר עכשיו לפי סעיף 9 שאנשים שחוזרים יקבלו את ה-200 שקלים. אמרתי להם למה אתם לא עושים את זה לגבי האחים השכולים? למה אתם לא קובעים שלפי סעיף 9 המדינה תשפה כרגע את כל 1,700 אחים שכולים בעקבות ה-7 באוקטובר. תיתן להם תט"ר, נתתי להם גם פתרון, כדי שזה לא יהיה משהו באוויר. תט"ר זה מתחיל מ-9,000 שקלים ואילך. תלוי השתכרות של לפני, יוכלו לבוא ולתת את ההשתכרות. סתיו הפסיקה לעבוד, היא תוכיח שהיא הפסיקה לעבוד. תוכל לקבל.

אז אדוני יושב-הראש, שלא יגידו לך חקיקה ושלא יגיעו לך. אתה יכול לקבוע היום פה בוועדה שאתה ממליץ לשר האוצר לפי סעיף 9 לקבוע פיצוי לאותם אחים שכולים.

צריך לקבוע את הפיצוי. אתה יודע שגם לחטופים זה עבר בחקיקה.

לא עבר בחקיקה, הנה אני אומר לך. עבר אצלי בחקיקה.

לא, עבר בוועדת העבודה והרווחה. פיצוי המשפחות. אני הייתי.

לא, עבר בסעיף 9.

סעיף 9 עבר, לא חקיקה.

הנה, הנה.

עבר בתקנות, כבוד יושב-הראש. הועבר בתקנות באופן מהיר.

בסדר גמור.

אז אני אומר לך פה.

אין לנו משהו נגד האחים החטופים והם דם מדמנו ואנחנו רוצים שיהיה להם עזרה ותמיכה. אבל מה שרועי אומר פה זה מלווה את כולנו ואת האחים שלנו.

לימדת אותו.

בטח שהוא לימד אותי, הוא היחיד שרואה אותנו. היחיד שמלווה אותי. היחיד שתומך פה באנשים. אתה יודע שהוא הוציא מכתב למעסיק שלי?

הוא יודע למה התכוונתי.

אתה יודע שהמעסיק שלי פיטר אותי והוא עזר לי?

הוא ידע למה התכוונתי.

אדוני יושב-הראש, אני מאוד מבקש ממך. אחת מההמלצות פה זה לקרוא לממשלת ישראל לפי סעיף 9 שישפה את הביטוח הלאומי, ייתנו מחר בבוקר מענה לסתיו ולכל האחים השכולים. ילכו אחרי זה לתהליך של חקיקה. ירצה אחרי זה בחקיקה יחליטו דברים אחרים. אבל כרגע הם יכולים לתת את המענה הזה. יש כסף.

יעלה בשבוע הבא בישיבה שלי עם משרד האוצר.

תודה רבה.

הרעיון הזה גם יעלה ולכן אמרתי מראש. נועם?

שלום, שמי נועם, אני אחות של רון יהודאי. הוא נרצח במסיבת הנובה. מרגיש לי שיכול להיות שאולי אני אחזור קצת על הדברים שנאמרו כאן. אז אולי חבשתי קצת לעשות את זה בדרך אחרת. היי אור, מה שלומך? תודה שאת ככה מסתכלת לי בעיניים. הייתי רוצה לעשות לך דמיון מודרך מה שנקרא. להחזיר אותך ל-7 באוקטובר. את נראית לי פחות או יותר בגיל שלי, מטפחת קריירה. אני אדריכלית במקצוע שלי. מטפחת קריירה של 10 שנים.

אני ב-7 באוקטובר הייתי בסרילנקה. תתארי לך שאת באי הכי יפה שבעולם. את קמה בבוקר ואת מבינה שמשהו חמור מאוד קורה בארץ. אני שולחת לאחי הודעה, אני מבינה שהוא במסיבה. הוא מדבר איתי. אנחנו מדברים שעות. הוא מצליח להסתתר. ואנחנו מדברים ואני מבינה שהוא במסתור. לא ידעתי איפה הוא מסתתר. מסתבר במכולת זבל. מכולת זבל. אני מדברת איתו והקשר נותק. ואני עדיין מחכה שהוא יענה לי להודעות. אני במרחק של יומיים נסיעה מהארץ, מבינה שכל החברים שלו חזרו הביתה והוא לא חזר. ואני מבינה שמשהו חמור מאוד קורה ואני ממהרת לסגור טיסה חזרה הביתה.

אני מגיעה ואני עדיין לא יודעת מה עלה בגורלו של אחי הקטן, שאני עדיין מחכה שיענה לי להודעות. והשעות היו מאוד מאוחרות. אני מדברת איתו עד השעה 11:39. מדובר בשעה מאוד מאוחרת. אני יודעת ובטוחה ומחזיקה מחשבה שהוא יהיה בחיים. שכל החברים שלו חזרו הביתה, אז אולי הוא רק פצוע. ואני עדיין חוזרת ולא מגיעים אלינו מעל שבוע. ואני יודעת, כשאני מרחק נסיעה יומיים מהבית אני יודעת, אני צריכה לעשות את הנסיעה בידיעה שאח שלי כבר לא בחיים. ואני מגיעה, ואני צריכה לתפקד כאמא ואבא להורים שלי. שבאותה נשימה שרצחו את אח שלי, רצחו לי גם את ההורים. הנפש כבר נרצחה מאותה שנייה כשהבנתי שאחי לא בחיים.

יש לי אח גדול, שהוא היה צריך להתעסק. הוא לקח על עצמו את כל הנושא של הבירוקרטיה, את כל הנושא של הזיהוי. את כל הנושא של הפטירה. זה לא פטירה. אין פה שום דבר שקשור לפטירה. רצחו את אח שלי בשעה מאוד מאוחרת. אני מסתובבת עם טראומה. ניסיתי לחזור לעבודה, בכל הכוחות שלי. אני תופסת מעצמי אישה חזקה. ניסיתי לחזור וכל הדרך, כל יום, אני טובעת בתוך הדמעות של עצמי. אני מגיעה למשרד ואני טובעת בתוך הדמעות של עצמי. עד שפשוט הבנתי שאני לא יכולה להילחם בכלום. שאני צריכה, אני צריכה לטפל בעצמי. עזבי את כל החיים שלי, חזרתי להורים שלי. כי להשכיר דירה אני לא מסוגלת כרגע.

אני רוצה לספר לכם משהו. אתמול פעם ראשונה חברה לקחה אותי לצאת לאיזה בילוי, שאמור להיות רגיל. ללכת לראות סרט. בחרנו סרט, חשבתי שסבבה. בוב מרלי, אמור להיות פאן, שירים, קצת להתנתק להיות באיזה שהוא ניתוק. 20 דקות עובר מהסרט, שהתחיל כזה באמת בפאן, בשירים, בכיף. ואז יורים לאשתו בראש. לאח שלי ירו בראש. אני כל יום מדמיינת איך ירו לאח שלי בראש. זאת המחשבה שאני קמה איתה בבוקר וזאת המחשבה שאני הולכת לישון איתה בלילה. וכשראיתי את הסרט וראיתי איך ירו בה, השתתקתי. משהו שהיה אמור להיות בשבילי בילוי רגיל. אני פשוט קפאתי. קפאתי. ולא הייתי מסוגלת. ואמרתי עכשיו ככה כל החיים שלי ייראו. עד שניסיתי לנתק את עצמי קצת.

אני לא יודעת אם יש לך אח או אחות, אבל תדמייני את עצמך במקום הכי יפה בעולם, כשאח שלך מדבר איתך או אחותך והוא מפסיק לענות לך. תחשבי שלקחו את העוגן שלך בחיים, את החבר הכי טוב שלך ואת כל המשפחה שלך. מיותר לציין שאני לא חזרתי לעבודה. לא הייתי מסוגלת, כי נחנקתי מהדמעות של עצמי. פשוט נחנקתי. ואני עדיין נחנקת כל יום. ויש ימים שגם לא בא לי לקום בבוקר. ויש ימים שאני אומרת אין לי למה לקום בבוקר.

אנחנו מבקשים להכיר באירוע הזה כאירוע חריג. זה לא אירוע טרור כמו שאנחנו מכירים פה במדינה לצערי. מדובר פה באירוע אחר. אנחנו צריכים עזרה. וקשה שאנחנו צריכים לבוא ולומר את הדברים האלה בכל שבוע. אני אזרתי אומץ להגיע לפה היום. מבחינתי זה הרבה מאוד אומץ כי אני ופוליטיקה ולדבר זה רחוק מאוד. תודה שנתתם לי לדבר.

תודה. ואם את יכולה, בקצרה, כי אני רוצה לסיכום. אני מתנצל, אבל ממה בקצרה.

אני אורח לרגע שרואה כל פגע. אני עו"ד מאירה בסוק מנעמ"ת. נמצאת פה הרבה שנים לגבי זכויות של נשים. מה-31 באוקטובר שזו הייתה הישיבה הראשונה של איזה שהיא ועדה שקשורה למלחמה, אני כאן. עכשיו אני רוצה להגיד דברים קשים מאוד. לא רק אתם.

אבל את תצטרכי לעשות את זה בקצרה.

לא רק אתם בסבל נוראי. גם המילואימניקים לא מקבלים כלום. זה פשוט המדינה התפרקה. אני אמרתי את זה אתמול בוועדת הכספים. הבטיחו, הבטיחו, שום דבר לא קורה. ביטוח לאומי מההתחלה פשוט נתן. הם היחידים, וגם אתם יודעים את זה.

עכשיו אני אומרת דבר אחד, אני נורא שמחה שרועי אמר את זה, כי זה הפתרון הכי טוב. כי אני באתי הנה כבר לפני שבועיים ואמרתי למה לא נותנים כמו בקורונה? לכל אחד, כל משפחה 50,000-60,000 שקלים אחר כך תתחשבנו איתם. זה לא מיליונים. למדינה יש כסף. יש הרבה כסף. אני לא מבינה למה אתם חצי שנה. זה פשוט כאב לב. אבל אז הגעתי למסקנה, פשוט סליחה שאני אומרת, לחברי הכנסת ולממשלה ולשרי האוצר, לא קורה כלום. אתם יושבים פה חצי שנה כי המדינה התפרקה. וזה לא משנה, תדברו. היה אפשר לתת לכם את הכסף שרועי אמר. אני בטוחה שמה שרועי הציע יודעים את זה. למה לא נתנו לכם? אין לי מושג.

כאב לב גדול. עכשיו לגבי החוק, תדעו ב-7 באפריל הכנסת יוצאת לפגרה. אין חוקים. זה צריך לעבור לפני.

זה לא נכון. אבל זה בסדר, את מטעה אותם. את מטעה אותם.

למה?

ובטח בקורונה. היא מתכנסת, חוקים מוסכים עם האופוזיציה היא מתכנסת. ישבה פה יושבת ראש האופוזיציה ואמרה שהיא לא תעצור. אני גם בוועדה הזאת הודעתי אם הוועדה הזאת תצטרך להתכנס בוועדה היא תתכנס. אז בואי, כשיש דברים בוויכוח פוליטי פגרה היא משמעותית. כשאין, הפגרה היא לא משמעותית. אבל בסדר, בואי, אני רוצה להתכנס לסיכום.

מה שרועי הציע זה הדבר הכי קל לעשות.

שמעתי את רועי כבר, בסדר. תודה. אני רוצה להתכנס לסיום ואני רוצה כמה נקודות בסיום. א', אני כן אומר למשרד הרווחה, מקודם נקטענו באמצע. מה שעלה פה כרעיון מעבר לסיוע בנהלים של ביטוח לאומי. מה שעלה פה כרעיון שסתיו העלתה אותו ואני חושב שהוא רעיון נכון. יש מה שקרוי עזרה ראשונה לעובדים סוציאליים שנמצאים ברשויות המקומיות שהתקציב שלהם, יש תקציב גמיש ברשויות המקומיות. לתת איזה שהוא תקציב על פי פירוט המשפחות הנפגעות, לרשויות מקומיות. איזה שהוא סל גמיש שהם יוכלו להתמודד איתו לאירועים חריגים, בתיאום עם העובדת הסוציאלית של הביטוח הלאומי. תעשי בדיקה מול המשרד על הדבר הזה. תקציב גמיש למשפחות שכולות, בסיוע, אם יש אפשרות כזאת. אבל אני לא רוצה להתעכב על זה הרבה, כי הוא באמת פתרון זמני. תעשו את הבדיקה שלכם.

בישיבה הבאה, אתי, אני חושב שצריך להזמין את בנק ישראל ואת רשות המיסים. סתיו, אני מבקש ממך ומעוד משפחות שיש להם דוגמאות לדברים שהם נתקעו בהם. זאת אומרת, אני לא נכנסתי אפילו לפירוט של מה היה הטלפון מביטוח לאומי. אבל אם יש לך כמה דוגמות כאלה של דברים אנחנו נרצה לקבל אותם לוועדה. תעבירי למנהלת הוועדה, שנוכל להכין באמת תשובות מסודרות. לקחת דוגמיות של דברים איפה אנשים נתקעים, באיזה נושאים.

אותו דבר על הנושא של הבנקים, העלית את זה. את הנושא של הבנקים. אם יש הוראה של בנק ישראל להקל אנחנו רוצים לראות איפה זה נתקע, איפה זה לא עובד. וזה מה שהוועדה הזאת עשתה לפני ה-7 באוקטובר ותעשה גם אחר כך. דברים כאלה שאתם נתקעים נא להעביר להנהלת הוועדה.

רק נקודה שצריך להעלות אותה גם כן לגבי מיסוי, שלוקחים מכספים של הנרצחים.

אז אמרתי שאם יש נושאים נא להעביר למנהלת הוועדה. ואנחנו נזמן לדיון הבא גם את בנק ישראל, גם את הבנקים, גם את רשות המיסים. לראות איפה הפערים בדברים כאלה שיש הנחיות, איפה הדברים האלה לא עובדים. וכפי שאמרתי בתחילת הישיבה – אני שבוע הבא מקווה שאסגור את הקצוות עם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה שעשה את העבודה מול כל משרדי הממשלה בנושא הזה גם של אחים שכולים, גם אם צריך חקיקה או בסעיף 9. לראות איך אנחנו סוגרים. ובישיבה הבאה נוכל לבוא ולדעת איפה אנחנו נמצאים מבחינת הדבר המרכזי שעלה פה. זה הנושא הזה, כן, של סל תקציבי למשפחות האלה, להתמודדות. כי כפי שאמרנו, לכולם, ואני אומר לכם שיש תמימות דעים היום. אני אומר את זה אפילו שמשרד המשפטים לא אמר את זה. אבל אני יודע, עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה שהאירוע הזה לא דומה לשום דבר אחר. זו הייתה העמדה שלהם בוועדת שרים לענייני חקיקה, זו העמדה של המשרד, זו העמדה של ביטוח לאומי שאמרו את זה פה. ועמדה כמובן של משרד ראש הממשלה. ולכן אני מקווה שלקראת הישיבה הבאה נוכל לבוא עם פתרון. תודה רבה.

אני רוצה לסיים רק בתודה אחת אדוני, על משהו שכן עשיתם ונתתם לי אתמול תגובה למייל. זה על התגובה בנוגע להקלות לאחים ויתומים בבגרויות. זה קיבלנו ועל זה רציתי להגיד תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:51.