פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
02/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 158
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שלישי, כ"ג באדר ב התשפ"ד (02 באפריל 2024), שעה 10:20

הכרה במומחיות רופאי שיניים עולים חדשים

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

קלאודיה כץ - מנהלת אגף תעסוקה, משרד העלייה והקליטה

פרופ' שאול יציב - מנהל אגף רישוי מקצועות רפואיים, משרד הבריאות

ד"ר חגית דומה הרמן - מנהלת המחלקה למקצועות דנטליים, משרד הבריאות

ד"ר לנה נטפוב - מנהלת האגף לבריאות השן, משרד הבריאות

ד"ר דארה שוורץ - מתמחה ברפואת שיניים ציבורית, האגף לבריאות השן, משרד הבריאות

ד"ר עטאף אבו מעמר - מתמחה ברפואת שיניים, האגף לבריאות השן, משרד הבריאות

ד"ר חגי סלוצקי - רופא שיניים ראשי, כללית סמייל, שירותי בריאות כללית

ד"ר טיירי לסקר - סגן יו"ר, EFI

רונן פוקסמן - מנהל התוכנית הלאומית לעליית רופאים, נפש בנפש

יוסף סחרוב - יועץ עולים דוברי אנגלית, נפש בנפש

לורה אזולאי - יועצת מקצועות הבריאות, נפש בנפש

אליסה יפימוב - מנהלת תחום חברתי-כלכלי, לובי המיליון

ד"ר רוברט ויינשטוק - רופא שיניים

ספיר כהן - ניצולה ממסיבת הנובה

נבו שאוליאן - ניצול ממסיבת הנובה

רון לוין - לשכת יו"ר הוועדה

ד"ר ליאור קצפ - יו"ר, הסתדרות רופאי השיניים

פרופ' אדם שטבהולץ - יו"ר המועצה המדעית לשעבר

שלומית אבינח

ליאור ידידיה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.


הכרה במומחיות רופאי שיניים עולים חדשים

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. היום ה-02 באפריל 2024, כ"ג באדר ב' תשפ"ד. הנושא הוא הכרה במומחיות רופאי שיניים עולים. מדובר, כמובן, בנושא של הכרה בהתמחות ובלמידה ממושכת שנדרשת לצורך קבלת התמחות. תנאי הקבלה בארץ הם גבוהים מאוד, וגם עלות הטיפול אצל רופא מומחה היא גבוהה יותר מעלות הטיפול אצל רופא רגיל.

לפי נתוני דו"ח כוח אדם במערכת הבריאות, שפורסם בסוף פברואר 2024, שיעור רופאי השיניים בישראל גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD. ככל הנראה, בגלל שלא קיים מחסור ברופאי שיניים בישראל בכלל, או במומחים בפרט – יש כוחות שמקשים על קליטתם ועל ההכרה ברופאי שיניים מומחים מחו"ל.

ההכרה במומחים ברפואת שיניים מחו"ל נמשכת תקופה ממושכת, ולרוב לא מוכרת, בסופו של דבר. רופאי שיניים שהם עולים חדשים בעלי תעודת מומחה מחו"ל נאלצים לעבוד כרופאי שיניים רגילים עם שכר נמוך יותר או מתגמל פחות.

כמה רופאי שיניים עלו לישראל בחמש השנים האחרונות? הנתון לא נמסר ממשרד הבריאות, ואני אשמח לדעת כמה מומחים קיבלו מומחיות בחמש השנים האחרונות. גם המועצה המדעית של רפואת השיניים לא מסרה את הנתון הזה. כלומר, בכלל לא קיים איזה שהוא רישום. יכול להיות, אגב, שפשוט לא ניתן אף רישיון לרופא מומחה בחמש השנים האחרונות.

הליך ההכרה נבחן גם הוא על ידי המועצה המדעית. לא קבועים משכי זמן שמחייבים מתן מענה או בדיקת בקשה. נמסר כי בימים אלה מתבצעת הגדרה מחודשת של ההליך, כולל הגדרת משכי זמן. בישראל, מוכרים תשעה תחומי מומחיות ברפואת שיניים; בחו"ל מוכרים פחות תחומי מומחיות. לפיכך, מומחה ברפואת שיניים מחו"ל ימצא את התמחותו גם בישראל.

הבעיה – והמכשולים והקשיים הרבים שבדרך – היא הכרה במומחיות. ככלל, לא קיים הליך פטור מבחינות מומחים ברפואת שיניים, ולפי התקנות כיום – פטור כזה יכול להינתן רק במקרים חריגים ולאחר התייעצות עם המועצה המדעית; בסעיפים 32(א) ו-32(ב).

מתשובת הסתדרות רפואת השיניים בישראל לקראת הדיון עלו הדברים הבאים: להסתדרות אין נתונים לגבי המספר האבסולוטי של רופאי השיניים המומחים שעלו לישראל בחמש השנים האחרונות; מאז שנת 2019 פנו להסתדרות 14 רופאי שיניים עולים חדשים בבקשה להכיר בתואר מומחה אותו קיבלו במדינה ממנה עלו.

אישור והתמחות ללא צורך בהשלמות ובחינות; אישור המסמכים וזכאות להגשת בחינות ללא כל השלמה; אישור המסמכים והמלצה להשלמת חוסרים בסילבוס לאחר הזכאות לבחינות; בקשה להשלמת מסמכים והחלטה שלא לאשר התמחות על סמך המסמכים; עדיין בבדיקה או בדיון. בסך הכול, בכל אלה יש לנו בין אחד לשלושה ממתינים.

זמן הדיון הממוצע במקרים שהסתיימו עמד על שישה וחצי חודשים. משכי הזמן שונים ממקרה למקרה ותלויים, בין היתר, בקצב המצאת האישורים הרלוונטיים, ברמת התיעוד והתרגום של הנתונים לגבי עמידת המבקש בתנאי ההתמחות בארץ מוצאו, וביכולת להשיג חומר רלוונטי ואמין.

תנאי הסף הם כאלה שלא מייצרים דיפרנציאציה בין מדינות המוצא ובין מוסד לימודים אחד למשנהו. לכן, הדיון נדרש גם כדי לענות השאלות וגם כדי להבין איך מיושמות החלטות ממשלה; ראינו החלטות ממשלה קודמות בנושא שלא התקדמו.

בתוך כך, ולפני שנעבור לדיון עצמו ולמשרדי הממשלה, נמצאים איתנו כאן נציגי משפחות החטופים. כבכל דיון, אנחנו נרצה ונבקש לשמוע אותם ואת קולם, שימשיך להישמע בכל עת, עד שהם יחזרו, כולם. ספיר כהן.

בוקר טוב, תודה. לי קוראים ספיר כהן. אני חברה טובה של עידן שתיוי. היינו יחד במסיבת הנובה, ממנה הוא נחטף. אני חייבת להגיד שלשבת כאן ולשמוע את נושא הוועדה גורם לי להרגיש שאני נמצאת במין חלום מוזר. עם כמה שזה חשוב – אני בטוחה שהעניין של ההתמחות של רופאי השיניים הוא חשוב – אני לא מבינה איך החיים ממשיכים כרגיל; איך יש כאן ועדות רגילות, שמתעסקות בנושאים שטותיים, סליחה, כשיש 134 חטופים? איך החיים בכנסת ובמדינה ממשיכים?

אני מתייחסת לכנסת כי אנחנו כאן; אנחנו עוברים בין ועדות ושומעים דיונים בכל מיני נושאים, שאני בטוחה שהם קריטיים וחשובים מאוד בשגרה, אבל הם שווים לכלום אם לא תהיה כאן מדינה להנהיג. לא תהיה כאן מדינה להנהיג אם החטופים לא יחזרו הביתה.

המדינה מתפוררת; מתפרקת; אין אמון בממשל; אין ביטחון לחיות במדינה שלנו, כאזרחים. אני, כאזרחית, לא רוצה לחיות כאן אם החטופים לא חוזרים. היה לי איזה רגע של: "איזה אבסורד זה לשבת ולדבר על רופאי שיניים" – עם כמה שאני בטוחה שזה חשוב בשגרה.

במהלך כל היום הזה, אני מחפשת – והעליתי את זה גם בוועדות הקודמות – מבטים. אני מקבלת הרבה מאוד מבטים של חמלה, של אמפתיה ושל חיבה. זה נעים, מחזק ותומך מאוד, אבל זה לא מזיז כלום. אני מחפשת מבטים של כעס; של זעם.

איך אפשר לשבת כאן, בוועדות רגילות, עם נושאים רגילים על סדר-היום, כשאנחנו במלחמה כבר חצי שנה? כשיש אזרחים שנחטפו מהבתים שלהם, ממסיבות ומבסיסים צבאיים? נחטפו להם כך, באמצע היום, והחיים ממשיכים כרגיל, חצי שנה אחרי, ויש כאן ועדות רגילות. לא ברור לי איך זה קורה, במדינה מתוקנת, הומנית ודמוקרטית. תודה.

תודה. נבו.

בוקר טוב. אני רוצה לשתף את הסיפור של עידן. עידן, בן 28, נחטף ב-07 באוקטובר, אחרי שהוא עשה מעשה ונהג באוטו אחר, כשהוא היה אמור לחזור איתי באוטו, בגלל ששני אנשים לא היו מסוגלים לנהוג. הוא נתקל באיומים רבים, ובסופו של דבר נחטף. שני חבר'ה שהוא נסע איתם באוטו – נרצחו באותו היום. זיכרונם לברכה.

אני מספר את הסיפור הזה לא כי זה נושא חדש – יש כל כך הרבה אנשים שנרצחו במדינה – אלא בגלל שיש אנשים שעוד חיים, והם נמצאים בשבי, כרגע. אני בא לייצג כאן את הקול שלהם, כי הם לא יכולים לדבר. אנחנו אפילו לא יודעים מה התנאים שלהם ומה מצבם כרגע.

אני לא חושב שאף אחד מאיתנו יכול בכלל לדמיין מה זה לחיות בשבי, בשום צורה – גם אם ננסה לשים את עצמנו בנעליים שלהם – אבל אנחנו יכולים לשאול את עצמנו: איפה אנחנו מתחילים ואיפה הם נגמרים? חלק מהותי מאיתנו נמצא כרגע בשבי; חלק מהותי מכל אחד מכם.

כשאתם הולכים ברחוב ורואים ילדים משחקים ושמחים – אתם יכולים לשאול את עצמכם: כשדבר כזה קורה – איך אנחנו, בתור בני אדם, בתור נציגי הציבור שאנחנו מייצגים ומנהיגי המדינה, יכולים לעשות שינוי משמעותי כדי שהם יחזרו לפה?

אני אחזק את מה שספיר אומרת, ואת הקול של הדור שלי: אנחנו עוזבים את המדינה בקצב מסחרר, אחד אחרי השני. טובי המוחות; אנשים שהולכים להוביל את המשק; אנשים שהולכים להחליף את המקומות שלכם; אנשים שלבם נמצא במקום הנכון; אנשים משכילים, שיכולים לבוא ולעשות שינוי משמעותי באמת – עוזבים את המדינה. לא בגלל המלחמה, אלא בגלל איום קיומי; אתה לא יודע אם אתה יכול להביא ילדים במדינה הזו, כי במקרה ומשהו קורה – המדינה לא שמה אותם כערך עליון.

זה נכון שהפסקת החמאס זה חשוב מאוד, אבל זה לא רק ארגון טרור, אלא גם אידיאולוגיה. גם אם נמחק את כל החמאס – האידיאולוגיה תישאר; אנחנו ניכנס בלופ הזה שוב ושוב, ועוד יהיו מלחמות, אבל מה שלא ישתנה זה חיי האדם שנמצאים שם.

יש לכם פה הזדמנות – כבני אדם; לא משנה מה התפקיד שלכם – לעשות איזה שהוא שינוי – אם זה לדבר עם בן אדם, לכתוב פוסט בפייסבוק או לקדם את כל מה שבכוחכם לקדם כדי שהם יחזרו הביתה; כדי שאנחנו נחזור הביתה; כדי שיהיה שלום במדינה הזו; כדי שיהיה עתיד לחיות פה. מה אנחנו משאירים לילדים שגדלים פה ולדורות הבאים? איך המדינה שלנו תיראה? כשחטוף חוזר – זה נס, ואני חושב שכרגע, בכלל העולם – אנחנו צריכים נס.

אנחנו עומדים בפני פרוץ מלחמת עולם שלישית – ואני אומר את זה בצער רב, למרות שזה לא נושא חדש – אבל מה שקורה פה – מייצג את כל העולם. אם הם יחזרו הביתה – זה ישפיע על כל העולם. לכן, צריך להבין את סדר הגודל של המעשה. תודה רבה.

תודה רבה. בתוך כך, נחזור לנושא הדיון. רונן מנפש בנפש.

בוקר טוב. תודה רבה לכולם על קיום הדיון. אני רוצה להתייחס במילה קטנה למה שאמרתם: תודה רבה. חזרנו לפני יומיים מפריז, מכנס של רופאים ורופאי שיניים מועמדי עלייה, ופריז מלאה בתמונות, שחלקן הושחתו, לצערי. היה קשה לעזוב את הארץ בתקופה הזו, אבל הרגשנו שזו משימה חשובה. אני מדבר בתור מישהו שסיים 120 ימי מילואים וחוזרים למילואים ביום חמישי. אנחנו מנסים לקיים את הכול בבת אחת, אבל תודה על הקול הזה.

הנושא הזה הוא נושא חשוב, כמובן. כבוד היושב-ראש הציג אותו בצורה מצוינת. אני חושב שהמספרים מדברים בעד עצמם – מספרים עצובים; בטח אם משווים לרופאים ולרופאים מומחים. כמות רופאי השיניים שאנחנו מכירים שניגשו לתהליך היא זעומה מאוד, לעומת כל השאר, שפשוט שמעו ואמרו: "אין שום סיבה שאני אעשה את זה, כי אני פשוט לא אקבל את זה, כי אין לי דרך לפרנס את עצמי בזמן הזה וכי זה הליך יקר".

למיטב ידיעתי – ואולי אנשי הר"ש יתקנו אותי אם יש להם את הנתונים – רק 11% מרופאי השיניים בישראל מחזיקים בתעודת מומחה. אני חושב שזה הפסד שלנו, קודם כול – של כל מי שיושב כאן, מסביב לשולחן.

האתר של הר"ש הוא רק בעברית, וכל מערכת הגשת המומחיות היא סבוכה מאוד. אני סבור שאפשר לפשט אותה, אבל נניח את זה בצד לרגע ונשקף את המידע, קודם כול, כדי שמי שהחליט שהוא הולך בדרך החתחתים הזו בכל זאת – ידע מה הוא צריך לעשות.

אין דרך תקשורת, ומהמעט שאני מכיר – שישה חודשי המתנה הם הצד הטוב של המקרה, אבל אני חושב שצריך להתחיל, קודם כול, בלדבר על המוטיבציה. אנחנו יכולים להתפלפל פה על נושאים משפטיים – האם לשנות את התקנות; האם לשנות את החוק – אבל השאלה היא: האם אנחנו רוצים לקלוט רופאי שיניים עולים בצורה מיטבית? לאפשר להם יכולת השתכרות והעסקה, ולאפשר להם להביא את עצמם ואת הערך העצמי שלהם למערכת הבריאות? בסוף, זה לטובתנו – לטובת משתמשי הקצה; לטובת צרכני הבריאות.

רונן, איפה החסם? במשרד הבריאות, בהסתדרות רופאי השיניים או בשניהם?

אני לא חושב שאני הבן-אדם לקבוע. קיים איזה שהוא Loop-Hole בתקנות שמאפשר למשרד הבריאות לייצר מסלול עוקף-בחינה. בהנחה והר"ש יתעקשו על זה שחייבים להמשיך את הבחינות – אנחנו נהיה חייבים למצוא מסלול עוקף. החסם הזה הוא פתיר; בדקנו אותו בצורה משפטית.

אני חוזר ואומר: חושב שהסיפור הוא המוטיבציה. אם אנחנו נלך לערכאות משפטיות – אנחנו לא נצא מזה; בטח ובטח שלא עכשיו, בגל הזה. 150 רופאי שיניים הגיעו להיפגש עם הנציגים של פרופ' יציב שבאו איתנו לפריז, ורק 25 תיקי רישוי נפתחו. אני לא מדבר על רופאים – הכמות שלהם הייתה פי שלוש.

זה לא "רק" – אנחנו יודעים שזה הרבה ביחס לצרפת; מדובר על 25 תיקים ביום אחד – אבל הם שומעים את הסיפורים ויודעים על מה מדובר. הבאתי לכאן את ד"ר רוברט ויינשטוק. אם תתנו לו דקה ועשרים – אתם תשמעו סיפור.

בבקשה, ד"ר ויינשטוק.

תודה רבה, בוקר טוב. השיחה שלי תהיה באנגלית.

שמי רוברט ויינשטוק. עשיתי עלייה לפני כשנתיים, ואני מנתח פה ולסת מומחה. עשיתי את ההתמחות שלי באוניברסיטת קולומביה ועבדתי במשך מספר שנים באוניברסיטת ייל, בתור מרצה לניתוחי פה ולסת. השם שלהם כיום הוא לא טוב, אבל הם הכשירו אותי בצורה טובה מאוד.

ערב אחד, קיבלתי שיחת טלפון מאב מודאג לגבי הבן שלו, שהפנים שלו היו אדומות ונפוחות מאוד. היו לו כאבים בזמן פתיחת הפה, הדיבור והבליעה. לבן שלו היה זיהום חמור בלסת והוא נזקק לטיפול מיידי. הזיהום הזה יכול היה להיות מטופל בתוך 15 דקות במשרדי, אבל לא הייתה לי ברירה אלא לשלוח אותו למיון. זה לא היה בגלל היעדר היכולת לטפל בו, אלא בשל היעדר הכרה במומחיות שלי, שמנעה ממני להשיג עבודה, דבר שהשאיר אותי ללא משרד שבו יכולתי לטפל בו.

מאז שעשיתי עלייה, לפני כמעט שנתיים, ניסיתי למצוא עבודה בישראל ללא לאות. השאלה הראשונה שהמעסיק שואל היא: "האם יש לך הכרה במומחיות? לא? אני לא יכול לעזור לך". היעדר ההכרה במומחיות שלי הפכה את מציאת העבודה בישראל למאתגרת במיוחד, והיא גורם מכריע בשיקול של המשפחה שלי לעשות ירידה בחזרה לארצות הברית.

כמנתח פה ולסת מומחה שהתמחה באוניברסיטת קולומביה ולימד בייל, המומחיות שלי נעה בטווח שבין טיפולים רוטיניים, כמו עקירות שיניים, ועד התערבויות קריטיות, כמו טיפול בזיהומי ראש וצוואר מסכני חיים, תיקון שברים בעצמות הפנים וטיפול בסרטן ראש וצוואר. הסיפור שלי מדגיש את הצורך לתקן את תהליך ההכרה במומחיות ברפואת שיניים, שיאפשר לרופאים מומחים כמוני לתרום באופן משמעותי לאנשים שזקוקים לכך, ולעודד את ההישארות של רופאי שיניים מומחים כאן, בישראל.

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): תודה. אם אתה מחליט לחזור לארצות הברית עכשיו, מה אתה חושב שיהיו הסיכויים עבורך למצוא שם עבודה שמתאימה לכישוריך ולהשכלתך?

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): בגלל שאין לי עבודה כאן, בישראל – אין לי ברירה אלא לחזור לארצות הברית בכל חודש, מאחר וזה המקום היחידי שבו אני יכול למצוא עבודה שמאפשרת לי לכלכל את משפחתי. אני אמצא שם עבודה בקלות רבה מאוד.

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): אז מה אתה עושה כרגע?

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): פעם בחודש, אני טס לארצות הברית כדי לעבוד במשך שבוע וחצי.

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): איפה אתה עובד?

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): אני עובד במקום שנקרא "ספרינגפילד", במסצ'וסטס.

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): יש לך דרכון ישראלי?

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): יש לי דרכון ישראלי ואני אזרח ישראלי.

(נושא דברים בשפה האנגלית. להלן תרגומם החופשי): בגלל החוק שמאפשר לך להשיג דרכון ישראלי – אני לא בטוח שעכשיו הם יאפשרו לך לחדש אותו.

יש לו מספיק לחץ על הכתפיים; בוא לא נלחיץ אותו בעוד משהו. אנחנו נטפל גם בזה.

יש פה אירוע גם מול רשות האוכלוסין, אפרופו הסיפור.

כן. ד"ר רוברט ויינשטוק עלה עם "נפש בנפש" לפני כשנתיים. אני טיפלתי בתיק שלו לכל אורך הרישוי עם האגף של פרופ' יציב. הליך הרישיון עבר חלק, בלי שום בעיה. אנחנו בקשר כל הזמן, והייתה תקווה שזה יסתדר – הוא בוגר קולומביה וייל, ולימד באוניברסיטת ייל; מומחה בכירורגיית פה ולסת. בישראל, זה קצת בעייתי, כי זה נמצא תחת "רפואה" – זה נושא שאני שם אותו בצד, וד"ר לנה תכף תתקן אותי.

הוא סיפר על מקרה שבו הגיע אליו ילד שסבל מזיהום חריף מאוד. הוא מספר: "ישר זיהיתי מה זה, והייתי יכול לטפל בו באנטיביוטיקה, אם הייתה לי את התעודה המוכרת בישראל, אבל לצערי – נאלצתי לדחות אותו ולשלוח אותו למיון" – כולנו יודעים מה זה אומר.

"אני לא מצליח למצוא עבודה בתחום שלי". הוא יכול ללכת להיות רופא שיניים כללי, אבל הוא אומר: "זו לא המומחיות שלי. אני מנתח; אני מטפל בדברים מומחים, כוללים בדברים אונקולוגיים – בעיות של סרטן ושל שברים חמורים באזור הפה והלסת". כרגע, הוא נוסע פעם בחודש וחצי למשך שבוע וחצי, כדי להצליח להביא פרנסה למשפחה שלו. כמו שהיושב-ראש אמר, יכול להיות שבקרוב הוא גם יעמוד בפני קושי אחר, בכל הנושא של בחינת ההשתקעות שלו. אני מקווה מאוד שלא ייקחו לו את הדרכון, אבל זה משהו שהמחלקה שלנו תטפל בו.

יש לי פה עוד מקרה של מישהי שנמצאת בדיוק באותו המצב; היא נמצאת כרגע בארצות הברית ולא יכלה לבוא. היא הייתה אמורה להגיע לדיון הקודם, אבל הוא נדחה. יש לי פה את הנתונים שלה; אני לא אחזור עליהם, כי הם אחד-לאחד. אני רק אגיד שהיא מנסה לקבל כבר מאז 2014.

מעודד. אני רוצה לשמוע את משרד הקליטה. בבקשה.

תודה. לשאלתך כמה מומחים הגיעו ארצה – אפס; לא בגלל שלא הגיעו מומחים, אלא בגלל שלא הוכרו. מתוך 301 רופאי שיניים שהגיעו בחמש השנים האחרונות – וחלקם ממשיכים לנסות להשיג רישיון מומחה – יש 108 מרוסיה, 61 מאוקראינה, 29 מדרום אפריקה, 46 מדרום-מרכז אמריקה, 35 מאירופה ועוד 22 ממדינות חבר העמים האחרות.

יש ביניהם אנשים מומחים ומקצועיים, אבל חלקם נופלים בין הכיסאות, כי בחלק מהמדינות – רפואת השיניים נלמדת במסגרת בתי ספר לרפואה, ואז שם הם נחשבים כרופאים עם התמחות ברפואת שיניים.

קלאודיה, אני לא יודע אם את תדעי לענות לי על השאלה הזו: מה היה קורה אם הם היו מחליטים למדינה כמו גרמניה?

הם היו מקבלים הכרה במומחיות. זו השיטה.

בכל מדינות האיחוד האירופי?

כן, חד-משמעית. יש להגיד גם ששיטת ההתמחות לרופאי שיניים היא שונה משיטת ההתמחות של רופאים: התמחות רופאים נעשית במסגרת בית חולים, במימון של המדינה, כך או אחרת, ואילו התמחות של רופאי שיניים עולה הרבה מאוד כסף, וממומנת על ידי האנשים והמשפחה.

ברור. פרופ' יציב.

אני חושב שהבעיה המרכזית – ויש על זה חילוקי דעות בין נציגי משרד הבריאות והמועצה המדעית של הר"ש – היא באיזו מידה ניתן לנהוג כלפי מומחים מחו"ל באותה הדרך שבה נוהגים לגבי רופאים כלליים?

אני נמצא גם במועצה המדעית של הרופאים הכלליים, שמהווה קבוצה הרבה יותר גדולה – של קרוב ל-27,000 איש – וההחלטה לגבי קבלת תואר המומחה במדינת ישראל של רופא שמתמחה בחו"ל ובא לישראל נעשית על פי קריטריונים קבועים, שאומרים: אם עשית מסלול התמחות שהוא שווה ערך לזה שקיים בישראל, ואם בחינות הסיום שעשית הן שוות ערך לאלה שקיימות בישראל – בהחלט ניתן לקבוע שאתה מקבל מומחיות, על ידי ועדות מקצועיות, ללא תוספת של התמחות וללא בחינות.

כמה רופאי שיניים היו, בחמש השנים האחרונות, שלא היו צריכים בחינות?

אני מדבר, כרגע, על רופאים כלליים. בכל זאת, אלה מועצות מדעיות. לדעתי – ואמרתי את זה במספר פגישות שהיו לנו; אנחנו ביחסים טובים אבל חלוקים בעניין – רופא שיניים כמו הבחור הזה, שעבר התמחות במקום ברמה כל כך גבוהה, כמו ייל; שיש לו את ה-Board האמריקאי; שהוא מומחה בארצו, ועבד כמומחה בארצו – האם אדם כזה צריך לעבור בחינות או לא?

אני יושב-ראש הוועדה לפטור מבחינות התמחות במועצה המדעית של הרופאים. אצלנו יש קריטריונים, ואני יכול לומר לך שבישיבה האחרונה של הוועדה שלי בעניין הזה, מתוך 25 רופאים שהיו מועמדים לפטור משלב ב', שמקנה את המומחיות – 40% קיבלו תואר מומחה. כלומר, פטרנו אותם מבחינות לחלוטין.

שם גם יש הכרה לפי מדינות.

לא. זה היה פעם, והיום זה הולך לפי קריטריונים. יש קריטריונים לפטור משלב א', קריטריונים לפטור משלב ב' וקריטריונים לצורך השלמה של התמחות. כיום, התקנות של רופאי השיניים הן כאלה שלא משנה איפה היית ובאיזה מסלול למדת – אתה חייב לעשות בחינות.

הסיפור הוא תקנות?

קודם כול, זה עניין של חקיקה.

כמה זמן ייקח למשרד הבריאות לנסח תקנות דומות לתקנות שיש אצל הרופאים? את אלה של הפודולוגים לקח 17 שנה לנסח.

כשלקחנו את זה בידיים – זה לקח בדיוק שלושה שבועות.

אני יודע.

זה תלוי באיזו עדיפות זה עומד.

אני מניח שאנחנו חושבים אותו הדבר. אני מניח שאם, במקרה, היית מגיע לביקור בספרינגפילד, מסצ'וסטס ונדרש לטיפול חירומי שדורש מומחיות – גם אני וגם אתה היינו נכנסים בשמחה ובששון לתוך הקליניקה של ד"ר ויינשטוק, ומקבלים את הטיפול ללא שום חשש. אני מניח שחברת הביטוח הישראלית, שביטחה את הנסיעה שלנו, גם הייתה משלמת עבור השירות הזה. מכיוון שכך – אין שום סיבה שד"ר ויינשטוק לא יוכל לתת את אותו הטיפול כאן, בישראל. אם אני מבין נכון – הבעיה היא תקנות.

זו הבעיה העיקרית.

אוקיי. אם אני אצליח לשכנע את שר הבריאות וינחה את הדרגים המקצועיים במשרד הבריאות להגיש תקנות כאלה – הן לא נשמעות לי מורכבות – כמה זמן זה ייקח, להערכתך?

אם רוצים לקדם את זה, ויש לזה עדיפות – זה יכול להיות עניין של כמה חודשים או חצי שנה, אבל זה נמשך כבר הרבה מאוד שנים. אני רוצה להוסיף עוד הערה: אחת הטענות שנשמעו היא שהשוני בין רפואה לרפואת שיניים הוא בכך שרופאים מומחים בדרך כלל עובדים במערכות של בתי חולים, שיש בהן בקרה, ותחת פיקוח. לעומת זאת, רופאי שיניים – כולל מומחים, כמובן – עובדים במערכות פרטיות.

"באת ממקום טוב; עשית מסלול לימודים טוב והתמחות טובה; עשית בחינות שוות ערך לישראל, ואתה זכאי לתואר מומחה בישראל" – אני חושב שאפשר לסמוך עליו שגם אם הוא יעבוד במרפאה פרטית – הוא יעשה עבודה טובה.

משרד הבריאות אישר השבוע את רפורמת: "מה שטוב לאירופה – טוב לישראל". אפשר להחיל אותה גם על רפואת השיניים. אני לא יודע עד כמה אתה בתוך התחום, אבל זה בעניין של המזון. בבקשה, הסתדרות רופאי השיניים. נתחיל איתך, ד"ר ליאור קצפ.

בוקר טוב לכולם. אני אשמח לחדד כמה דברים. נמצא איתנו פרופ' אדם שטבהולץ, שהיה יושב-ראש המועצה המדעית ודיקן הפקולטה בהדסה, ועו"ד וד"ר דורון דינאי, שהוא היועץ המשפטי של המועצה המדעית.

כמות המומחים בישראל ברשומה היא בערך 10% מכלל הרופאים, אבל היום, יש בערך כ-7,000 רופאים פעילים – אולי אפילו פחות – ומתוכם יש בערך 1,000 מומחים. זאת אומרת, האחוז דה-פקטו הוא בערך 17%, ומקביל בערך לאחוז המומחים בארצות הברית.

לעניין המרשם לילד שדיברנו עליו קודם – וזה הכי חשוב, כי אנחנו מדברים כאן על בריאות הציבור – כל רופא שיניים במדינת ישראל מוסמך לעשות כל פעולה במקביל למומחה; הוא רק לא יכול לכתוב שהוא מומחה. לכן, אם אנחנו מדברים על פרנסה, כל רופא שיניים – גם ד"ר ויינשטוק המכובד – יכול לתת את אותו המרשם; הוא רק לא יכול לכתוב שהוא מומחה. יש פרוצדורות שאנחנו לא מבצעים במסגרת המרפאות שלנו, ומפנים למרפאות בתי חולים, אבל הוא יכול לרשום מרשם ולתת שירות בתל אביב בדיוק כמו במרילנד.

מה נעשה עם אותם רופאי השיניים הישראליים שלומדים, במקביל, באותן האוניברסיטאות, ובאים יחד עם העולים החדשים? ברור לנו שאנחנו מדינת קליטה, אבל מה נעשה עם אותם הישראלים ששירתו בצבא, שגדלו כאן ושממלאים את חובתם? האם ניתן גם להם? אני אשמח אם תיתן אפשרות לפרופ' אדם שטבהולץ להגיד את מה שיש לו. תודה רבה.

ראשית, זה לא מעניין אותי אם הוא מגיע כעולה חדש או כתושב חוזר. אני חייב הסבר ברור: מי שלמד בייל ובקולומביה, עם אותה ההכשרה המצוינת בארצות הברית, ויש לו מרפאה במסצ'וסטס – אני מניח שאפילו אתה תיכנס ללא חשש למרפאתו אם תזדקק לשירותיו; אלא אם כן תגיד לי שאנחנו צריכים להזהיר את אזרחי ישראל שטסים לארצות הברית מלהיכנס למרפאות של רופאי שיניים מומחים אמריקאיים. אם אנחנו יכולים לקבל את השירות הזה שם – מדוע אי-אפשר להעניק אותו פה? מהן הסיבות?

אתה יכול לקבל את השירות הזה מידיו גם פה; הוא רק לא יכול לכתוב שהוא מומחה.

למה? למה לא מגיע לו שכר כמומחה? למה בארצות הברית מגיע לו שכר כמומחה ובישראל לא?

שכר זה דבר דיפרנציאלי, אבל הוא לא יכול לקבל תואר מומחה אלא אם הוא מגיש למועצה המדעית את כל המסמכים ועומד בכל הקריטריונים. יש לנו איזו שהיא סטנדרטיזציה, כמו שעושים בכל מקום. כשמגיע בן אדם – גם אם הוא מארצות הברית או מאירופה – זה לא משנה. הוא עדיין יכול לתת את השירות ואת הטיפול גם כאן וגם בחוץ לארץ, כמו בכל מקום בעולם.

זאת אומרת, אין פה שאלה של בריאות הציבור?

אין פה שאלה של בריאות הציבור. אם אתה מתכוון לכך שרופא שיניים רגיל נותן טיפול לא טוב – אתה יכול להגיד את זה, אבל יש מספיק רופאי שיניים רגילים שיכולים לתת את הטיפול ואת השירות בדיוק כמו רופאים מומחים; בדיוק כמו שהד"ר הנכבד יכול היה לתת את הטיפול לילד, לרשום את המרשם ולתת לו הפנייה. אני לא בטוח, בתור מומחה, אם הוא לא היה שולח לבית החולים בכל מקרה ילד שמגיע מנופח.

אוקיי. אז הסוגייה היא לא סוגייה של בריאות ציבור, אלא של האם הוא רשאי להשתמש בתואר מומחה או לא, ללא קשר לבריאות הציבור. מדוע בארצות הברית הוא יכול להיות מומחה, ובישראל – הוא לא מומחה?

הוא יכול להיות מומחה גם בישראל. שיגיש את המסמכים למועצה המדעית. גם בארצות הברית יש כל כך הרבה מדינות, עם דיפרנציאציה עצומה - - -

ד"ר קצפ, בכמה רופאי שיניים מומחים מחו"ל הכירה המועצה המדעית בחמש השנים האחרונות?

אין לי את הנתון, אבל העו"ד שלנו תכף יגיד לך. אגב, אנחנו הגשנו לכם את המסמכים האלה.

מהנתונים שיש אצלנו – המספר הוא אחד, ואני חושב שאולי זו טעות. תתקן אותי אם אני טועה.

אני לא מתקן אותך; מה שהוגש – זה מה שיש.

זה אחד שפרופ' יציב אישר, ולא הם. כמה המועצה המדעית אישרה?

מי שהגיש – נבדקו המסמכים שלו.

זה לא מה ששאלתי. שאלתי כמה אישרתם עד עכשיו.

אנחנו לא מאשרים באופן רנדומלי.

הנקודה הזו ברורה לחלוטין. פרופ' שטבהולץ, בבקשה.

שלום לכולם. אני רוצה לפתוח ולומר שאנחנו מדינת חוק שעובדת לפי חוקים ותקנות, והמועצה המדעית, כמועצה מדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים, נתונה לקיים את התקנות האלה בצורה קפדנית מאוד. אני גם רוצה לומר שעשינו ניסיונות לשנות את התקנות, ולצערי הרב – הניסיונות האלה לא צלחו במשך 15 השנים האחרונות.

אנחנו רוצים שיהיו מומחים נוספים במדינת ישראל, והמועצה המדעית פועלת לצורך הדבר הזה. היא פותחת תוכניות התמחות בפריפריה במדינת ישראל – בנהריה, באשקלון, בטבריה ובכל המקומות שבהם יש בתי חולים והם רלוונטיים, מבחינת תשתיות, לצורך תוכניות התמחות.

יש ישראלים שלא הצליחו להתקבל בארץ בגלל שאין מספיק מקומות התמחות; בסך הכול, אנחנו מדינה די קטנה עם תשתיות ומשאבים מוגבלים. יש ישראלים שנוסעים לחו"ל, עושים תוכניות מסודרות, חוזרים לארץ ונתקלים בקשיים בגלל התקנות.

אנחנו, כמועצה מדעית, פנינו למשרד הבריאות, והתשובה שאנחנו מקבלים כל הזמן, לצערי הרב, היא שיש תיעדוף. המילה הזו משגעת אותנו, מכיוון שבמשך חמש שנים אומרים לנו שיש תיעדוף ואנחנו לא מצליחים לתקן את הדברים הבסיסיים שאנחנו רוצים לתקן. מי שרוצה לדעת את הדברים בצורה אמיתית – צריך להיכנס לתקנה מספר 32 בתקנות רופאי השיניים. שם כתוב במפורש שמנכ"ל משרד הבריאות יכול להעניק את התואר לבן אדם שבא מחו"ל והוא מומחה.

כשאתה אומר שמה שטוב לאירופה טוב לישראל – ברפואת שיניים הדברים הם לא אותו הדבר. במדינה כמו צרפת יש שלושה שטחי התמחות, ובמדינת ישראל יש תשעה שטחי התמחות. בן אדם שבא מצרפת ורוצה לקבל מומחיות בפריודונטיה – טיפולי חניכיים; באנדודונטיה – טיפולי שורש; בשיקום הפה ודברים מהסוג הזה, כשאין כזו מומחיות בצרפת – אנחנו לא יכולים לתת לו את זה על פי התקנות, מכיוון שכתוב במפורש - - -

פרופ' שטבהולץ, הבנתי. הצורך בשינוי התקנון ברור לי. אני לא מקבל את העמדה של פרופ' יציב; אני לא חושב שצריך שישה חודשים לזה. לדעתי, אפשר לכנס את ועדת הבריאות לאישור תקנות מיד לאחר הפגרה, אם נצליח לשכנע.

כבוד היושב-ראש, אנחנו, כמועצה מדעית, נודה לך אם תצליח לפעול לשינוי התקנות כפי שאנחנו מבקשים.

אני אדרוש את התקנות, אבל מי שתשנה אותם זו הכנסת. אני לא בטוח שעמדתכם בכל התקנות תתקבל. ד"ר לנה נטפוב, בבקשה.

תודה. אני מנהלת האגף לבריאות השן במשרד הבריאות. אנחנו מדברים על קליטת רופאים מומחים עולים. בשולי הדברים, אני רוצה להגיד שני משפטים על המצב של ההתמחויות ברפואת שיניים בישראל, בכלל: הכנסת עסקה בזה גם ב-2010, כשהתחילה רפורמת טיפולי השיניים בילדים. מרכז המידע של הכנסת פרסם מסמך שאמר שבישראל יש רק 10% מומחים ברפואת שיניים, והמצב הזה לא מספק ברמה הלאומית.

מאז, משרד הבריאות התחיל לפעול במבחני התמיכה כדי להצמיח מחלקות להתמחות ברפואת שיניים בפריפריה. זה היה תהליך קשה, כי המועצה המדעית בלמה אותו מאוד, וגם היום, 15 שנים אחרי שהמחלקות כבר קמו – מספר המתמחים במחלקות האלה עדיין מוגבל על ידי המועצה המדעית, שסופרת אותם ומקפידה מאוד על כך שהמחלקות האלה לא יתרחבו.

לאחרונה אפילו היה אירוע שמנכ"ל משרד הבריאות הכיר במחלקה לכירורגיית פה ולסתות בבית החולים שערי צדק, שביקשה הכרה במשך שנים רבות ולא קיבלה אותה מהמועצה, והמועצה המדעית לקחה את משרד הבריאות לבית המשפט על ההכרה במחלקת כירורגיית פה ולסתות בשערי צדק.

המשפטים האלה אומנם לא קשורים לקליטת עלייה, אבל הם משפטי אווירה שמסמנים לחלוטין את התנהלות המועצה בשנים האחרונות סביב ההתמחויות. גם מבחן התוצאה מדבר בעד עצמו, כי אחוז המומחים ברפואת שיניים לא השתנה מאז פרסום אותו המסמך המדובר של מרכז המידע של הכנסת בשנת 2010.

לצורך העניין, אני מסכימה עם פרופ' יציב על כך שכמו שהר"י מסתכלים לגופו של עניין על ההתאמה של מסלול פרטני של כל מומחה שמגיע מחו"ל, ושיש מקרים רבים של פטורים שניתנו – 40% לאחרונה, כמו שפרופ' יציב ציין – אני לא מכירה פטור אחד שהמועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת שיניים נתנה לרופאי שיניים בשנים האחרונות.

משרד הבריאות לא מקבל מהמועצה המדעית מידע על בקשות שהמועצה המדעית עצמה קיבלה מרופאים עולים, בכדי לשאול אותם מדוע, למשל, במקרה הזה – הפטור לא הוענק. אנחנו ביקשנו לא פעם ולא פעמיים – גם פרופ' יציב וגם אנחנו – להעביר לנו את המידע הזה, וזה טרם נעשה. היום, במסגרת הסדרת הסכם עם הר"ש, אנחנו מנסים לפחות לגרום לכך שנחתום איתם על הסכם כדי שנקבל את המידע הזה, כי עד היום – המידע לא מגיע. זו ההתייחסות שלי.

תודה. ד"ר סלוצקי, שירותי בריאות כללית, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, בוקר טוב. שמי ד"ר חגי סלוצקי. אני רופא שיניים ראשי בכללית סמייל, שהיא חברת בת של שירותי בריאות כללית, ואנחנו נותנים שירותי בריאות שיניים למיליון איש במדינת ישראל.

נאמר פה כבר, בעיקרון, שכל רופא שיניים יכול לעשות כל פעולה. אנחנו בוחנים את ההכשרה של רופאי השיניים שפונים אלינו – אנחנו זקוקים למומחים ונשמח למומחים – ומקבלים ומעסיקים, בתפקידים שמתאימים למומחה, גם רופאי שיניים שלא הוכרו במדינת ישראל כמומחים. אנחנו מקפידים על כך שהם לא יטעו את הציבור ויאמרו שהם מומחים, אבל יש לי אורתודונטים שלמדו בחו"ל ועובדים אצלי כאורתודונטים – מומחים ליישור שיניים – וכך גם אחרים.

מצד שני, כמו שנאמר פה, יש מדינות שבהן רמת המומחיות היא לא מספיקה, ואנחנו מקפידים שלא לפגוע בקהל המטופלים שלנו. אני מרגיש שאני צריך לייצג את המטופלים ולתת להם את הטיפול הנאות בכל מקרה.

תודה. עוד מישהו פה רוצה התייחסות קצרה לפני שאני מסכם את הדיון? בבקשה.

שלום. אני ד"ר טיירי לסקר, רופא שיניים של ארגון רופאי שיניים דוברי צרפתית. קודם כול, אני רוצה להגיד לך שאני שמח מאוד להיות פה, כי אני זוכר שהייתי פה לפני שמונה שנים, בדיון כדי לשנות את החוק, וזה היה מושלם מאוד. אנחנו עובדים מול בערך 200 רופאים דוברי צרפתית בשנה – גם מבלגיה ומשוויץ – ומאז ה-07 באוקטובר – המספר גדל פי שלוש. זה אומר שיש הרבה מאוד רופאים שרוצים לעלות לארץ, כמו שאמרת.

חשוב לי להגיד לך שתי נקודות: קודם כול, דיברנו על המסלול של ההתמחות, ואני רוצה להגיד לכם שבצרפת יש מסלול אקדמיה של התמחות – כמו שאדם אמר – לרופא אורתודונט ולרופא כירורג פה ולסת. זה אומר שיש תחרות לאומית קשה מאוד, ויש גם חמש שנים בתוך בית החולים כדי לקבל את ההתמחות הזו. לכן, אני לא מבין למה רופאי שיניים מומחים, שיש להם תעודת מומחה בצרפת ומקבלים פרנסה, כמובן – לא מקבלים פה את תעודת המומחה.

הבעיה היא הפרנסה והקליטה. אני שמח מאוד לשמוע את הרופא מכללית, כי הוא אמר שהם מקבלים רופאים שעשו התמחות בחו"ל, אבל למה לא לעשות את זה באופן רגיל וחוקי?

זה חוקי; הם מקבלים אותו, אבל הוא לא יכול לקרוא לעצמו מומחה.

רופאי שיניים מומחים מצרפת לא יכולים לקבל את ההסכם של הביטוחים, למשל.

אני מסכים, חד-משמעית. יש פה שאלת הבהרה שמתבקשת. אני אתן לך לשאול אותה, רונן, ואחר כך ארצה להוסיף עוד דבר בהקשר הזה.

תודה. זו שאלת הדיוט, כי נאמרו פה דברים סותרים, בעיניי. יושבים פה ד"ר לסקר וד"ר ויינשטוק ואומרים שהם לא יכולים למצוא עבודה במומחיות שלהם – ויש פה גם את העניין של חברות הביטוח, ששכחנו להזכיר, משום מה. מצד שני, ד"ר קצפ אומר: "אין לי שום בעיה".

אני שואל: האם ד"ר ויינשטוק טעה במקרה שהוא תיאר פה? האם הוא יכול היה לפתוח קליניקה משלו ולעשות את מה שהוא היה עושה בספרינגפילד, מסצ'וסטס, רק כל עוד הוא מקפיד שלא לקרוא לעצמו "מומחה ברפואת שיניים מטעם הר"ש"?

לטובת הפרוטוקול, אני אגיד שיושב-ראש הסתדרות רופאי השיניים, ד"ר ליאור קצפ, עושה "כן" עם הראש – יכול. אני מבקש שזה ייאמר לפרוטוקול: אתה יכול לפתוח מרפאת רופאי שיניים, רק אל תקרא לעצמך מומחה. אני אשאל שאלת המשך: האם הוא יכול לקרוא לעצמו "מומחה אמריקאי"?

לא, הוא לא יכול.

הוא יכול. הייתה החלטת בית משפט ויש לנו פה יועץ משפטי. הוא יכול לכתוב שהוא מומחה, ולכתוב את המדינה שבה הוא מומחה. הייתה החלטה, עם מומחה מהצפון - - -

אבל הוא לא יקבל את ההסכם עם הביטוחים.

ההסכם עם הביטוחים הוא על פי ביטוחים; מפלים גם רופאי השיניים הכלליים שם, אבל זה דיון אחר.

תודה. פרופ' יציב, רצית להתייחס?

כן. אני מתאר לעצמי שהנושא של שינוי התקנות יהיה במרכז הסיכום. אני רק רוצה להבהיר דבר אחד: לכאורה, אפשר לחשוב שיש מודיעין לגבי הצורך בשינוי התקנות, אבל למעשה, לא מדובר בשינוי של אותן התקנות. זאת אומרת, יש עניין של תפיסה בסיסית מאוד לגבי הקריטריונים לפטור, ואף פעם לא היה לחץ לשנות את הקריטריונים לפטור מטעם המועצה המדעית לרפואת שיניים. הלחץ היה לגבי נושא פרטני וספציפי מאוד, של מישהו שלא יכול היה לגשת לבחינה משום שהוא למד בחו"ל.

פרופ' יציב, הסמכות של ניסוח התקנות והבאתן לכנסת היא של משרד הבריאות, נכון?

כן.

האם אתם זקוקים לאישורה של ההסתדרות הרפואית לנוסח התקנות, או שזה עניין של רצון טוב?

צריך להתייעץ עם המועצה המדעית, אבל כמובן שהפררוגטיבה היא של משרד הבריאות.

של שר הבריאות. ברור. הנקודה הייתה ברורה, ואני חייב לומר שגם לא מפתיעה.

אני רוצה לסכם את הדיון. ראשית, אני רוצה להודות על ההבהרה שניתנה כאן על ידי הסתדרות רופאי השיניים בישראל ועל ידי משרד הבריאות: רופא שיניים, כפי המקרה שתואר כאן, יכול לפתוח מרפאה, אבל לא יכול לקרוא לעצמו "מומחה"; הוא יכול לעשות את כל הפעולות הנלוות, בהקשר של רפואת שיניים. למשל: גם אם הוא לא קורא לעצמו "מומחה לטיפול שורש" – הוא יכול לעשות טיפול שורש. שכר מומחה ועניין ביטוחי זו סוגייה אחרת – חברות הביטוח לא מכירות בו, וצריך לטפל בזה.

שנית, ברור לחלוטין שנדרש כאן שינוי תקנות, וברור לחלוטין שאחרי כל כך הרבה שנים וכל כך הרבה החלטות ממשלה – אני לא אחזור עכשיו על כל החלטות הממשלה, הוועדות והצוותים – אנחנו נמצאים באותו המצב. לא סביר שהמועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים לא אישרה אחד מבין כל העולים החדשים ללא בחינות – גם אם אני מסתכל חמישים שנה אחורה. אנחנו לא קיבלנו את הנתונים של כמה הגישו את הטפסים, וגם משרד הבריאות טוען שהנתונים חסומים בפניו.

אני מבקש שהמועצה המדעית של הסתדרות רופאי השיניים תעביר למשרד הבריאות את כל הנתונים לגבי מספר הבקשות שהוגשו בחמש השנים האחרונות לטובת הכרה בתואר מומחה, את מספר הבקשות שאושרו ואיפה הן נמצאות בתהליך. באותו מייל שתשלחו למשרד הבריאות – תשימו ב-Cc את ועדת העלייה והקליטה, כדי שגם אנחנו נקבל את זה לקראת דיון המעקב שנבצע בנושא הזה.

שלישית, הוועדה פונה לשר הבריאות – ותפנה גם בכתב וגם בעל-פה – בבקשה לקדם אישור תקנות באופן דחוף, כבר עם פתיחת המושב הבא שלאחר הפסח. שייצרו קריטריונים ברורים להכרה בתואר מומחה. הקריטריונים צריכים להיות כאלה שברורים לכל אזרח ישראלי, ובוודאי לכל עולה חדש, והם יפורסמו בשפות השונות לאחר מכן.

העיקרון של הקריטריונים – זו הבקשה שלי למשרד הבריאות ולאנשי המקצוע – הוא כדלהלן: אם אנחנו יודעים שמדובר במדינה מוכרת או במוסד אקדמי מוכר – אנחנו יכולים להקל; עשינו את זה בכל התחומים הרפואיים האחרים.

הבקשה האחרונה שלי היא מהסתדרות רופאי השיניים והמועצה המדעית: אנא תרגמו את האתר שלכם ואת ההנחיות לגבי דרך הגשת הבקשות, לפחות לשלושת השפות אנגלית, צרפתית ורוסית. הדבר הזה הוא נדרש. ככל שישנה בעיה – משרד העלייה והקליטה מתבקש לסייע בעניין של התרגום, כפי שעשיתם לחלק ממשרדי הממשלה. אני מבקש לקבל עדכון לוועדה, בדיון הבא, על איפה אנחנו עומדים בעניין הזה. עם פתיחת כנס הקיץ, אנחנו נכנס ישיבת מעקב, שבה נראה במה התקדמנו בעניין הזה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:13.