פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



40
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
04/03/2024


מושב שני

פרוטוקול מס' 59
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, כ"ד באדר א' התשפ"ד (04 במרץ 2024), שעה 9:02

שימור מפעלים ועסקים אשר נמצאים במרחבים סמוכי גדר שפונו או הועזבו עקב התמשכות המלחמה

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
יצחק קרויזר

אלון שוסטר

סגן שר החקלאות ופיתוח הכפר משה אבוטבול
בועז בן אהרון - מנהל תחום תעשייה כלכלן, משרד הכלכלה והתעשייה

עמית גולדמן - רפרנט כלכלה באגף תקציבים, משרד האוצר

ד"ר אסף לוי - סמנכ"ל גורמי ייצור, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

בקי יום טוב - מנהלת תחום פיתוח כלכלי, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי

איילון בנימין - אחראי תחום פרויקטים מיוחדים, הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

רונית אשל אשכנזי - ראש אגף טכנולוגיות אקלים וחדשנות בתעשייה בוגרת, רשות החדשנות

אמיר דהן - מנהל מחלקת פיצויים, רשות המיסים, רשות המיסים בישראל

יניב פרץ - ראש אגף מעסיקים, שירות התעסוקה

אלי מורגנשטרן - מערך כלכלה ועסקים, מנהלת תקומה

ליאור כוכבי - מנהל קשרי ממשל, התאחדות התעשיינים בישראל

גיל פרטר - מנכ"ל כל אחד פתרונות לעסקים

נדב קמינר - סא"ל במיל', יו"ר ועד ההנהלה קיבוץ חניתה

אופיר יחזקאלי - ממלא מקום ראש העיר בקרית שמונה

מלאכי אריק - נציג תושבים, קרית שמונה

אתי לוי - מנהלת עסק בקרית שמונה

יוסף אבי יאיר אנגל - מדבר בשם משפחות החטופים, סבא של אופיר אנגל

יגאל עידן - מפונה מקיבוץ הגושרים, דוד של החטוף צחי עידן

אביחי שטרן - ראש עיריית קריית שמונה, מרכז השלטון המקומי

אמל ביבאר

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות


שימור מפעלים ועסקים אשר נמצאים במרחבים סמוכי גדר שפונו או הועזבו עקב התמשכות המלחמה

בוקר טוב, אנחנו מתחילים את ישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בסוגיה שנמצאת כרגע מתחת לרדאר הממשלתי, התופעה של עזיבה של עסקים ומפעלים את היישובים צמודי הגדר. תופעה זאת מתרחבת, עננה של אי ודאות מרחפת מעל תושבי קו הגבול. מה המועד האפשרי שיוכלו לשוב לביתם? בזמן הזה, ברבים מהמושבים והקיבוצים והיישובים צמודי הגדר, מפעלים ועסקים מעתיקים את פעילותם דרומה ובעצם לא מתכוונים לחזור ליישובים הללו. המשמעות של המעשה הזה זו התרוקנות של קיבוצים, מושבים ויישובים מנכסים, ממוקדי תעסוקה.

דווחתי על מספר מפעלים שכבר העתיקו את פעילותם למקום אחר ועסקים שהעתיקו את הפעילות שלהם עמוק דרומה ולא מתכוונים לחזור. ללא מוקדי התעסוקה האלו ביישובים צמודי גדר אנחנו נראה תגובה והשלכה שתושבים לא יחזרו ללא הנכסים, ללא הפעילות הכלכלית, גם אם יהיה ביטחון לא יהיה לתושבים לאן לחזור. אנחנו נפסיד שם מאות ואלפי מקומות עבודה.

אני מבקר פעם בשבועיים בחניתה, בחניתה פועלים שני מפעלים, מפעל אחד כבר הודיע שהוא מעתיק את פעילותו דרומה מספר קילומטרים, מקום שמעסיק אולי 100 עובדים, מספר עסקים נסגרו והעתיקו את פעילותם.

אנחנו רוצים למקד את הדיון ביישובים צמודי הגדר. אינו דומה יישוב שיושב על הגבול כמו שלומי, כמו חניתה, ליישוב שהוא ארבעה קילומטר בפנים. במציאות הביטחונית היום ביישובים צמודי גדר יש טנקים, יש לוחמים, יש פעילות צבאית, יש הרס תשתיות ועדיין באים לעבודה. עדיין באים בכל יום לחניתה עשרות פועלים לעבוד במפעלים, אבל הם לא יבואו כי המפעל הזה עוזב את המיקום שלו.

הממשלה עשתה מעשה לעודד אנשים לחזור הביתה, נותנת להם מענקים, וזה מבורך, אנחנו רואים שלשדרות חוזרים רוב התושבים ורוב התלמידים, ולחלק מהיישובים בדרום, אבל באותו זמן תשתית כלכלית שהייתה פרוסה על קו הגבול הולכת ודועכת, ואין לנו את הנתונים, אין לנו את המספרים, ואני לא יודע על תוכנית או מאמץ לשימור עסקים ומפעלים בקו הגבול.

הדבר הזה הוא מתחת לרדאר ולכן הוועדה שלנו ביקשה להאיר זרקור לממשלה לקבל התייחסות ראשונית של הממשלה בסוגיה הזאת לקראת מעקב, ושילמדו את הנתונים, יחזרו אלינו, ויגידו מה בכוונת הממשלה לעשות כדי לשמר פעילות עסקית של מפעלים ועסקים ביישובים מכל הסוגים צמודי גדר.

זה יהיה עיקר הדיון שלנו היום, ואנחנו אף פעם לא מתחילים את ענייני דיומא בלי לזכור שיש לנו חטופים בעזה, ילדים, נשים צעירות, חיילים, מבוגרים, ועוד לא השבנו את החטופים הביתה. אמנם הכנסת לא מקבלת החלטה על עסקת חטופים, אבל הכנסת היא המקום לשמור על התודעה ועל מרכזיות הנושא הזה מסדר-היום של החיים שלנו.

נמצא איתנו יוסף אבי יאיר אנגל שהוא חבר שלי, שקוראים לו גם ג'וחה, שמעבר לאובדן ולאתגר האישי שלו עשה רבות למען המדינה ביחד עם הנשיא פרס עליו השלום, והוא ידבר בשם משפחות החטופים הבוקר. בבקשה.

תודה רבה ובוקר טוב, קודם כול אני מוכרח לציין שהייתי הפרויקטור הראשון של משרד נגב גליל כשהוא נפתח בינואר 2005 בראשותו של השר שמעון פרס, אז היה לי הכבוד לפתוח את המשרד ולהיות הפרויקטור שטיפל בנגב ובגליל באותה תקופה.

היום לאחרונה השם שלי שונה, ובדרך כלל קוראים לי הסבא של אופיר, אופיר אנגל הנכד שלי חזר אחרי 54 ימים מהשבי אחרי שנחטף בבארי ביחד עם יוסי שרעבי ועוד נער מבארי. אופיר חבר של יובל, ביתו של יוסי, והם נחטפו ביחד ואחרי 54 ימים הפרידו ביניהם, אופיר חזר ויוסי נשאר שם. יוסי נרצח או נהרג אנחנו לא יודעים, אחרי 100 ימים, ויחד עם אחיו אלי גם מקיבוץ בארי שאנחנו לא יודעים מה איתו, רק דבר אחד אני יודע כי הייתי שם, קברנו את אשתו ואת שתי בנותיו אחרי שמצאו אותן שרופות ושחוטות בתוך הבית שלהם בבארי.

150 יום היום לאותו יום שואה נוראי של ה-7 באוקטובר ולא נראה שמשהו מתקדם. אני מוכרח להגיד אני פה בשבועות האחרונים מגיע בכל יום שני כדי לנסות להסביר, לדבר, שמשהו יזוז, כדי שחברי הכנסת – לצערי הרב אין רבים כאן, אבל זה כנראה בכל הוועדות שאני מגיע אליהן, גם הבוקר הייתי בוועדה אחת וגם היה יושב-ראש בלי חברים, זה נורא עצוב – כל עיסוקי היום, אך ורק בנושא הזה מבוקר ועד לילה. אני הייתי עסוק בהמון דברים, כל עיסוקי היום הוא רק בנושא הזה כדי לראות מה עושים?

רבותיי, 150 ימים ש-134 חטופים אנחנו לא יודעים מה איתם, שומעים את החדשות ושומעים את בלבולי המוח בין ראש ממשלה ושר כזה או שר אחר ואיזה שר שאומר שזה לא חשוב בכלל שהם יחזרו כי יש דברים יותר חשובים בעולם, וכל מיני כאלה דברים. רבותיי, היה יום שואה. ביום הזה ב-7 לחודש בעשר השעות הראשונות.

פשוט אין למשפחות מילים, אין לנו כבר אוויר לנשום. נירה, אשתו של יוסי עם שלוש בנות כבר חמישה חודשים בים המלח, הבית שלהם שרוף לחלוטין, אין להם היסטוריה, כל ההיסטוריה נשרפה, כל האלבומים, הכול הלך והאבא הלך. מה צריכה אישה כזאת עם שלוש בנות עכשיו לעשות כשהיא קמה בבוקר? את זה פה בבית הזה לא מבינים. אנשים פה לא מבינים ועולם כמנהגו נוהג, ודנים בכל מיני עניינים כאלה ואחרים שהם הרבה פחות חשובים מלהחזיר את ה-134 חטופים כשאנחנו יודעים ש-31 מהם כבר לא בחיים, לא יודעים על היתר.

אז אני מקווה מאוד שמישהו יתעורר בבית ויתחיל לצעוק גם מתוך חברי הכנסת, יתחיל לצעוק כדי להחזיר את החטופים הביתה, תודה.

תודה לך ג'וחה. אנחנו בחלק שלנו נעשה כל מה שאנחנו יכולים.

אתה צריך רק חמישה חברים בליכוד שיבינו את עוצמת הבעיה כדי לפתור את כל הבעיות שלנו, או להתחיל לפתור את הבעיות שלנו, רק חמישה חברים, זה הכול.

תודה רבה. אני חוזר לנושא הדיון שלנו על סגירת המפעלים והעתקתם מחוץ ליישובים צמודי גדר. אני מקדם בברכה את סגן שר החקלאות, משה אבוטבול, שמצטרף אלינו.


כמו שאמרנו, סגן השר, אנחנו רואים מצב שקט וזוחל של עזיבה של מפעלים ועסקים את היישובים צמודי גדר. נתתי דוגמאות שבחניתה יש שני מפעלים עובדים כל המלחמה, אבל מפעל אחד כבר לא יכול יותר ועוזב. עכשיו, אם המפעלים והעסקים האלה עוזבים את היישובים צמודי גדר, מי יחזור לשם? אם הפעילות הכלכלית תיעלם, מי יישאר שם? ואנחנו שואלים את הממשלה, מה המאמץ לשמר ביישובים צמודי גדר את הפעילות העסקית? זה יכול להיות מפעלים, עסקים בינוניים, עסקים קטנים וגם את הפעילות החקלאית שאתה תתייחס כמובן.

אנחנו רוצים לשמוע מהאוצר אם יש מחשבה על הנושא הזה, והסתכלות ונתונים בסוגית עזיבת עסקים ביישובי צמודי גדר? בבקשה.

עמית גולדמן אגף תקציבים. כל מי שביישוב מפונה זכאי לפי החוק לפיצוי מקרן מס רכוש.

אבל עמית, תכנס לראש שלי, אל תבוא עם תשובה.

אל תסתבך איתו על ההתחלה.

אל תבוא עם תשובה שהיא לא רלוונטית לדיון. אני עכשיו מתאר מצב, שכדי להגיע לחניתה צריך לעבור בשני מחסומים, ולפעמים המחסום הזה נסגר מפאת כל מיני, פעילות צבאית שלנו, פעילות עוינת שלהם, ועדיין עולים לחניתה בכל יום מעל 100 פועלים למפעלים, יש שני מפעלים בתוך הקיבוץ, בגדר של הקיבות. מפעל אחד החליט לעזוב, המפעל השני שוקל לעזוב. בלי הפעילות העסקית הזאת אין קיום לחניתה.

האוצר נתן המון כסף להחזיר אנשים הביתה לשדרות ולעוטף כולל מענקים של עשרות אלפי שקלים, רק תחזרו. פה האוצר, שבעד פעילות עסקית כי היא מניעה את המשק, צריך לראות תופעה שביישובים צמודי גדר העסקים עוברים דרומה, הם נעלמים. והשאלה היא האם אתם מכירים את התופעה? האם אתם יודעים את הכמות שלה? האם יש לכם אינדיקציה באחד הגופים שלכם? והאם אתם תעשו תוכנית למנוע את העזיבה שלהם?

אנחנו לא מכירים עזיבה של מפעלים, גם לא פנו אלינו בנושא הזה. קרן מס רכוש אמורה לתת מענה ולאפשר לאותם מפעלים להישאר. יש שני מסלולים, אחד המסלולים הוא המסלול הירוק שהוא מסלול מאוד נוח, רוב העסקים יכולים לגשת לשם, זה מסלול שהוא יותר מהיר, הוא נותן כסף לרוב העסקים. רוב העסקים מקבלים שם מענה.

אז קודם כול תדע שעוזבים מפעלים את היישובים צמודי גדר, ותזמינו מישהו שיבדוק לכם, שידבר עם כל ראשי היישובים. כן, מה תפקידך?

ליאור כוכבי, התאחדות התעשיינים.

יש לך נתונים? בבקשה, תן לנו.

אני אשתף את הנתונים, בגדול נכון להיום יש 56 מפעלים סמוכי גדר ביישובי קו העימות באזור הצפון אני מתכוון, אחד מהם באזור אדמית הוא סגור.

לא ליאור, אני לא רוצה שייקחו לי את הדיון למקומות שאני לא רוצה. אני מדבר על יישוב צמוד גדר, יש כמה עשרות יישובים על הגבול ומהם בורחים מפעלים ועסקים, לא נסגרים, פשוט אומרים לא נוכל להיות פה, אנחנו לא יכולים לשרוד פה. אז תן לנו נתונים על הדבר הזה, תן לנו גם דוגמאות.

יש לנו אחד באדמית שרוצה לעזוב את המקום ורוצה לעזוב לעכו.

כן תפרט.

אני לא יודע אם אני יכול להגיד את השם שלו, אבל יש עם זה בעיה, הוא גם לא יכול לעבור לעכו כי לא נותנים לו להיכנס למפעל, הוא יכול להעביר רק בלילה, ואנחנו מדברים על ציוד של עשרות טונות שהוא צריך להעביר וזו בעיה מאוד משמעותית.

מפעל באדמית שאומר לכם תעזרו לי לעבור לעכו?

כן.

אז אנחנו יודעים על מפעל בחניתה שזה כקרוב, שכבר החליט לעבור מקום ויש לו מקום.

נכון, ולגבי שאר המפעלים, 70% מהם עובדים בתפוקה של 30-40 אחוז, מבחינת סגירה של צירי תנועה, ומחסור בכוח אדם ופחד של עובדים שמגיעים לשם כי יש ירי תלול מסלול, והם תחת אש כמעט בכל יום.

האוצר צריך להבין פה לא האם המפעל הזה יתקיים, הוא כנראה יתקיים אבל הוא לא יתקיים בקו הגבול. הוא יעזוב. האוצר משלם לאנשים פרטיים עשרות אלפי שקלים כדי לחזור הביתה. אלה צריכים התייחסות מיוחדת, אינו דומה מישהו בשבעה ועשרה קילומטר למישהו שיושב על הגבול. הפעילות הביטחונית והסיכון והמחסומים והאיום, והנכונות של פועל לבוא לעבוד שם, לנסוע לחניתה זה מסוכן, יש חלק בציר שהוא חשוף, גם לאדמית.

אנחנו מכירים עוד דוגמאות, עוד מעט יבואו כמה לתת לנו דוגמה על הנושא הזה. השאלה אם יש לכם מאגר נתונים ופניתם לאוצר, התאחדות התעשיינים? על הקבוצה הזאת?

אנחנו בשיח מול האוצר ומול משרדים ממשלתיים שונים למשל עכשיו אנחנו בקשר לגבי מנהלת אופק צפוני, כמו מנהלת תקומה בדרום אז יש גם בצפון. שם לצערנו הרב אין התייחסות למפעלי תעשייה, יש שם התייחסות רק ליישובים, לשימור ושיקום היישובים עצמם, אבל באופק צפוני אין התייחסות למפעלי תעשייה, לאזורי תעשייה.

אין התייחסות בכלל לעניין הכלכלי, זה רק ביטחוני נטו, הם לא מתעסקים בכלל בכלכלה.

אבל כמו מנהלת תקומה שמתעסקת בנושאים כלכליים.

אין מנהלת תקומה בצפון.

אבל יש אופק צפוני.

אבל אופק צפוני זה ספציפית דרך משרד הביטחון. אופיר יחזקאלי ממלא מקום ראש העיר בקרית שמונה, בוקר טוב. אופק צפוני מתעסק בסך הכול בשיקום תשתיות בתוך בתי ספר ומקומות שנפגעו, מתחיל אולי להתעסק במיגון, ואם בתים שנפגעו הוא מטפל בהם. לא מתעסק בכלל בציר הכלכלי-עסקי, לא נוגע בזה בכלל. אני לא מכיר אף גורם לצערי שמתעסק בתחום הזה, וטוב שיושב-ראש הוועדה הרים את הכפפה ובואו נדבר על זה.

זה העניין, בואו נדבר על זה.

בואו נדבר על זה, בואו נבין מה קורה בשטח. התפרצתי, סליחה.

נציג האוצר, יש לך מבט כולל? או צר עולמך על המשפט מסלול ירוק ומסלול אדום?

אז אמרתי, מסלול אדום אמור לתת מענה לאותם מפעלים שנופלים בין הכיסאות, זה אמור לתת שם את המענה. באופן כללי גם כל הסיפור של הקרן מס רכוש.

סליחה שאני מתפרץ, המענה זה לא על ההיסטוריה, אנחנו רוצים פני עתיד לראות איך מתקדמים, איך מחזירים אותנו?

אנחנו מדברים על קבוצה של מפעלים שמעתיקה את עצמה, עוזבת. לא נשארת.

אמרתי, לגבי מפעלים, גם קבוצות שיש צפי שיעברו, אנחנו לא קיבלנו נתונים ואנחנו לא מכירים את זה.

אז אתם צריכים להיכנס לזה, אנחנו מדליקים לכם זרקור, ואנחנו חושבים שגם הייתם צריכים לדעת את זה. חלק מבקיאות במצב בצפון זה לדעת את מצב העסקים. יש למדינה הזאת המון רשויות לעסקים. משרד הכלכלה, תציג לנו מה אתה יודע על מה שאנחנו מדברים?

בוקר טוב אדוני יושב-הראש. אני בועז בן אהרון, אני ממנהל התעשייה במשרד הכלכלה. אנחנו מאז שנפתחה המלחמה בקשר עם המפעלים. בעצם מפעלים בעוטף עזה, בשדרות, באשקלון ובצפון בטווח של 0-4 קילומטרים, אנחנו בקשר שוטף איתם, אפשר להגיד אחת לשבוע אחת לשבועיים. קודם כול אנחנו מתחילים ללמוד מהם על כושר הייצור, כמו שהחבר פה אמר – הנתונים שלנו טיפה יותר גבוהים, תלוי איפה, באשקלון יש טיפה יותר כושר ייצור, בעוטף פחות.

אני דיברתי רק על הצפון.

אנחנו מדברים על צמודי גדר, על הגבול, על הקילומטר הראשון, על השני, לא יותר עכשיו, אלה עוזבים. אני רואה ששר האוצר מחייג אליי, זה סימן טוב.

קראת את זה, ושלחתי לך הודעה על נושא הוועדה הזאת בוואטסאפ. (שומע את השר, ומשיב): אני אדבר איתך. תודה.

כן, בועז.

אנחנו יודעים על מפעלים שעוזבים, אנחנו יודעים על קשיים רבים במפעלים שאנחנו מטפלים בהם פרטני במה שאנחנו יכולים כמו מחסור במיגוניות שבגלל זה עובדים לא רוצים להגיע, או מחסור בעובדים שבהתחלה היו שם עובדים פלסטינים או עובדים זרים, אנחנו יודעים מה קרה. מחסומים שמונעים מעובדים להגיע, מסחורות מלהגיע. אנחנו עוזרים במפעלים האלה בהכרה כמפעל חיוני, לפעמים זה קצת עוזר אבל לא ממש. משאיות שגייסו למפעלים, לאו דווקא בדיוק בקו התפר אבל שגייסו למפעלים וזה פוגע בפעילות שלהם, אנחנו מנסים גם לסייע בנושא הזה.

כמובן אנחנו מקיימים גם כן פגישות, ממש ימים ממוקדים, פגישות מרוכזות עם המפעלים לצורך טיפול בבעיות הפרטניות ואנחנו מביאים איתנו גם את רכוש המיסים, מס רכוש, כדי לטפל בבעיות הפרטניות של המפעלים הללו.

כמה מפעלים כאלה רוצים לעזוב את קו הגבול?

אין לי את הנתונים כרגע במספרים, אבל יש כמה בודדים.

יש לכם תוכנית מיוחדת עבור הקבוצה הזאת שלא תעזוב?

איזו תוכנית?

שימור, עידוד הישארות?

עם איזה כלים אנחנו יכולים לעודד אותם?

עם כסף, עם השקעות.

אין לי כרגע את הנתונים.

מענק הישארות.

אני צריך לבדוק את זה.

בוקר טוב, אפשר להגיד מילה בנושא הזה בבקשה?

עוד מעט, אנחנו פה לא ממהרים. מה אתה אומר כלכלה?

בהחלט שווה בדיקה.

אתם תתחילו ללמוד את הנושא הזה?

אנחנו יודעים את הנושא הזה טוב, לגבי הכלים אנחנו צריכים לבדוק את זה.

תודה. סגן שר החקלאות בבקשה.

בוקר טוב לכולם. ראשית אני רוצה באמת להודות לך מיכאל היקר על קיום הדיון הזה, אני חושב שזה באמת אוויר לנשימה בתוך מה שקורה. אנחנו נמצאים במלחמה, והמלחמה נותנת את אותותיה במגוון דברים, ואתה פוגש את זה הרבה גם בביקורים שלי שהייתי בים המלח, וגם בצפון בבתי המלון, פוגש את אותם מתיישבים, כל אחד והצרות שלו.

נמצא איתנו פה, אני אשמח שתפנה גם אליו שאלות בפן המקצועי, ידידי אסף לוי מהמשרד אצלנו סמנכ"ל בכיר.

אחד הטובים שלך שתדע.

הטובים, המיוחדים, הקשובים, וגם פעילים.

מקשיבים לשטח.

מקשיבים ופעילים ואני עובד איתו בשיתוף פעולה. אנחנו יודעים דבר אחד שאותם המפעלים הללו, אדוני יושב-הראש, הם בעם מנוע הצמיחה והעוגן החשוב ביותר לאותם ערים שקיימים שם במקום וגם לאותם אזרחים ותושבים.

אני זוכר את אותו משבר שהיה, אתה בטח זוכר את זה לפני עשרות שנים אמנם, אבל במשבר שהיה כשסגרו את מנועי בית שמש. אז בזמנו היה ממש משבר, אנשים לא ידעו איפה הם עובדים, פיטורים המוניים, העסק נעשה מאוד , היית צריך לעבוד המון על השמה מחודשת של אנשים. המצב פה, בפרט כשזה נמצא במקום שהוא סמוך לגבול, אז עוד יותר סמיך ועוד יותר בעייתי. גם ככה יש את החשש ואת הפחדים לגור במקומות הללו, ואז פתאום אם גם את העוגן הכלכלי אנחנו שומטים מאותם אנשים האלה, לצערנו מהר נראה את העזיבה הזאת אל המפעלים, ואני לא אתפלא אם לאחר מכן גם את הערים הצמודים הללו שהם בעצם גם כן חומת מגן אנושית עלינו, גם מפני גזילת קרקעות שקיימות שם באזור, וגם מפני זה שאנחנו נמצאים, יודעים שגרים שם אנשים.

אני חושב שאחרי הכול זה חוזר אלינו לחקלאות. כי בסופו של דבר חלק מהמפעלים הללו הם או משחטות או מפעלים של ייצור פירות וירקות, או נושא של בתי אריזה, לא חסרים דברים שנשארים לחקלאות. ולכן אני חושב שמה שצריכים, גם באוצר וגם בכל הגורמים האלה, בכלכלה, בכל המקומות האלה, לתת את דעתם, לראות איך עושים תוכניות מקיפות לעצירת העזיבה הזאת, תוך כדי מענקים, כן, להכניס יד עמוקה לתוך הכיס, לתת לאותם מפעלים אלה ששורדים, את הכדאיות להישאר במקום, לא לוותר, כי בעצם הם לא המפעל שהולך, הוא הולך והוא לוקח איתו 500 עובדים, לוקח איתו 200-300 עובדים, 300 העובדים הללו נשארים כמובטלים.

המובטלים מגיעים לאחר מכן ללשכת התעסוקה, אז במקום להגיע לכל המעגל הזה אנחנו חייבים לחזק את אותם מפעלים האלה, למצוא כל דרך חוץ מאותו מענק פיצוי כזה לעובד, זה לא רק לעובד, זה גם למפעל הזה שהוא צריך לשרוד ולהתקיים.

למשרד החקלאות, יש מאמץ כזה?

יש תוכניות.

לשמר את האנשים על הגדר?

יש, תכף אסף ישלים את דבריי. ישנם כל מיני פרויקטים שהתחלנו בהם ולצערי הם נעצרו, מתעסק בזה גם יוסי שטיינברג שהוא סמנכ"ל השקעות אצלנו שגם הוא מתעסק בנושא הזה. אסף לוי נמצא פה והוא גם יגיד את הדברים האלו, אבל היו פרויקטים שנעצרו.

אני מבקש ממך אדוני היקר, אנא אל תרפה, בוא נאמר ככה, את הבעיה הזאת גם אם הם לא היו צמודי גדר היינו חייבים לפתור. גם אם זה היה פנימה בתוך הארץ לראות מפעל שהוא קורס, סוגר את שעריו, זה לא כל כך נעים לראות גן סגור. אבל ברגע שזה מגיע גם לקו החזית, למקום שיש שם גדר, אז ודאי ששם חייבים ליצור מאמץ נוסף, כי שוב פעם זו אמירה, אמירה שחלילה אם המפעל הזה סוגר זו נטישה, ונטישה בתקופה כזו של מלחמה זה נתפס כחולשה ממשלתית, כחולשה ביטחונית וכל המשתמע מכך.

לכן אני מבקש מאדוני יושב-ראש הוועדה, כמובן לשמוע את אנשי המקצועי בכללם גם את אסף שנמצא איתנו פה, ולהביא את זה ממש לכל דרך אפשרית, אתה עם החן המיוחד שלך, גם באוצר, גם בכל מקום ומקום, אנחנו פה כדי יחד, בידיים משותפות, להרים את הנושא הזה. מפעל שנסגר זה כישלון לכולנו.

תודה סגן השר. אני גם מחזיר אליך, אתה יודע, אנחנו רק הכנסת, אתם עכשיו מאשרים את תקציב המדינה, אתם צריכים לשמור כסף למענקי עידוד ושימור של אותה קבוצה שהיא ממש צמודת גדר כמו שאמרת, זו קבוצה מיוחדת, הם שילמו את המחיר הכי גדול במלחמה, הם משלמים ביום-יום את הקושי של להיות כל כך סמוך לגדר, וחלק מהבעלים של העסקים והמפעלים נשברים.

מסכים.

ואם מישהו לא יפנה אליהם ויגיד אנחנו רוצים אותכם פה במיקום הזה ואנחנו נסייע לכם, תגידו למה אתם זקוקים? אז אנחנו נהיה בחוסר. אנחנו נשמע את ראש עיריית קריית שמונה, ואחרי זה את חבר הכנסת אלון שוסטר שיש לו יום הולדת של 67 בשבת.

הזקנים לשלטון.

והוא הסביר שהוא הגיע לגיל פרישה אז הוא מתחיל לעבוד הוא לא מתכוון להפסיק.

אמרתי שאני לא מאמין בקווי 67.

אביחי שטרן, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, בוקר טוב אדוני יושב-הראש, חברי הוועדה, מזל טוב לאלון שוסטר, עד 100 כ-20, אושר בריאות וכל מה שאפשר לאחל.

קודם כול אני מודה מאוד על הדיון המאוד חשוב במיוחד בימים האלה. מיכאל, אתה מכיר היטב מהביקורים שלך אצלי את הסיפור החדש שקריית שמונה כתבה, להיות בירת הפוד-טק של מדינת ישראל. הקמנו 26 חברות סטארט אפ בשנתיים בקרית שמונה, 89 בכל המרחב, נכנסנו בשנה האחרונה ל-1,000 ערי הסטארט אפ של ישראל.

ואז הנה, פרצה המלחמה. וכל אותן חברות סטארט אפ קיבלו אפילו סיוע מהמדינה כדי להעתיק את הפעילות שלהן למקום אחר, ואני מברך על כך, לא רציתי שאף אחד מהם לא יעצור את הפעילות בטח לא לכל כך הרבה זמן, העניין הוא שאף אחד לא מתנה את הסיוע הזה בחזרה ביום שלאחר מכן לצפון. ובכלל אני חושב שצריך היום לתת עוד יותר עידוד ועוד יותר תמריצים. ההחלטה האחרונה של קריית שמונה, מטולה ושלומי שבזכותה עשינו את כל המהפך הזה, נגמרה. צריך היום לכתוב תוכנית המשך, צריך לתת תמריצים עוד יותר משמעותיים היום כדי להחזיר את אותן חברות.

אני רוצה לספר עוד דוגמה, רק אתמול הייתה לי ישיבה עם חברת אלביט, חברת אלביט היא מפעל חיוני, היא צריכה להישאר לעבוד גם במצב הנוכחי, אבל המקום שלה באזור שלנו לא ממוגן. היא העתיקה היום את כל הפעילות שלה החוצה, והתנאי שלה לחזרה זה שיהיה לה מבנה ממוגן. ישבנו לבדוק, מוכנים לבנות עבורם מבנה, אף אחד לא מוכן, אלביט לא מוכנה לשאת בעלויות של מיגון מבנה ממוגן כולו כדי שהיא תוכל לייצר רציפות עבודה גם בשעות חירום. באותו מחיר היא יכולה לבנות לא ממוגן באזור אחר, או עם מיגון מינימלי באזור אחר. היא גם צריכה להיות חלוצה כדי להגיע לצפון, גם יותר קשה לה למצוא כוח אדם בצפון, גם מחר היא צריכה לשאת בעלויות נוספות שאין לה במקום אחר בבינוי המבנה, כי המבנה חייב להיות ממוגן כולו.

הנושא הזה היום לא נמצא בטיפול של אף אחד. אני חושב שאם אנחנו רוצים חברות כאלה בגבול, חברות שהן מפעלי עוגן, שהן מעסיקות מאות עובדים ובתעסוקה איכותית, אנחנו חייבים לבוא לקראתם לפחות במימון המיגון הזה. במה שאנחנו צריכים לשאת כמדינה בזה שכמו שאמרת קודם אדוני יושב-הראש, שאם אנחנו רוצים שחברות כאלה יתיישבו על הגדר, שתהיה אוכלוסייה חזקה על הגדר, המדינה צריכה לעזור להן לפחות במיגון, אותם מפעלים שלהם שגם דורשים מהם רציפות תפקודית בזמן חירום ולהמשיך לעבוד, ואני אשמח לקידום של הנושא הזה.

תודה רבה אביחי, תודה על הדברים. חבר הכנסת שוסטר בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה לקבוע שיש כאן סוג של קיפאון, התנהגות לא מותאמת, לא מידתית למציאות המופרעת שמתקיימת בצפון. אני שם דגש כרגע על הצפון משום שבדרום לפחות הקמנו, מדינת ישראל, תשתית, קונסטרוקציה מבנית בדמות תקומה שמקיימת – אמנם לא בלוח הזמנים שדובר, אנחנו כבר בפיגור של כמעט חודש בהגשת תזכיר הצעת החוק ואני מניח שגם התוכנית תתעכב – אבל יש ציפייה, יש הבנה, יש שיג ושיח מאוד משמעותי בנושאים אסטרטגיים, עם הגורמים השונים, וגם שם כמובן הדברים הם לא סגורים.

אבל בצפון אנחנו בסיטואציה שבה פינינו אוכלוסייה, פגענו בכל שרשרת הייצור, הכלכלה, דיבר איתי חבר מבית ג'אן, שהוא בעצמו באזור קו עימות, הוא ספק כוח אדם ליקב, למטעים, על גבול הלבנון שפונו, אי אפשר לעבוד. האנשים כמובן לא עובדים, אני לא יודע אם האנשים מקבלים את הסיוע, אבל הוא עצמו כעסק קטן לא מקבל את הסיוע שצריך להיות.

כאשר אומר נציג משרד הכלכלה איזה כלים יש? אני אומר אם אין לך כלים אז נא ליצור כלים. אמר יושב-הראש לצלול פנימה ולחפש, קודם כול להבין מה המציאות בשטח. הצעת חוק שהגשנו, יושב-הראש, אני ועוד 20 חברי כנסת שאומר דבר פשוט, החוק שמעודד, עידוד השקעות הון, שמתנה ייצוא של 25% או מפעלים שעוסקים בביוטכנולוגיה וננו-טכנולוגיה. אז מה לעשות לא כל מפעלי התעשייה בגבול הצפון או הדרום – אני מתמקד כרגע בצפון כי בדרום כאמור יש לפחות התכוונות רצינית – הם לא ננו טכנולוגיה ולא ביו טכנולוגיה והם לא מייצאים ב-25%. תתכבד המדינה ואחרי 4-5 חודשים של קיפאון בלתי סביר, ותייצר קונסטרוקציה, תקרא לזה תקומה ב' או תקומה צפון או מנהלת משותפת ותעשה את מה שצריך.

אני רוצה להזכיר לכם, בצפון גם המסלול הוורודים, אני לא יודע, אסף יגיד לנו, זה כולל את הדרום, את הצפון? הם לא סגורים. יש אי הסכמה. כלומר, אנחנו כבר בחודש החמישי אדוני יושב-הראש ונושאי החקלאות אינם סגורים.

מה צריך לעשות? להחליט שאנחנו באירוע דרמטי כפי שמערכת הביטחון והתקשורת והעולם, כולם מבינים שיש פה אירוע דרמטי, ומשרדי הממשלה מתנהלים כאילו, טוב בוא נראה מה קורה. חבר'ה, צאו מההלם, תצאו מהמורפיום השלטוני שלקחתם, ותתחילו להתעסק. מה צריך לעשות? להציג אופק, להציג עתיד. להגיד לאותם חבר'ה שיוצאים או שמתכוונים לצאת אם אתם תישארו תקבלו את זה ואת זה, כולל סנקציות למי שלא חוזר. אנחנו צריכים לעבוד במקלות וגזרים כדי לוודא שההתיישבות העירונית והכפרית, והכלכלה והחקלאות על גבול הצפון ובוודאי גם בדרום, מתייצבת בחודשים הבאים. זאת המשימה. לחזור למשרדים ולהתחיל לעבוד.

תודה רבה , האדון שביקש תציג את עצמך.

שלום וברכה בוקר טוב, מלאכי אריק מקרית שמונה, נציג תושבים. מצטרף לדבריו של חבר הכנסת שוסטר ומוסיף גם, ניכר מהשטח, יושב-ראש הוועדה, שמעבר לכל התוכניות הכלכליות הגרנדיוזיות שמתכננים פה, ובינתיים זה חמישה חודשים ולא קורה כמעט שום דבר והכול ככה בערך וחצי, חשוב מאוד ואני פונה פה לשאר משרדי הממשלה זה לייצר ודאות קודם כול.

אני מודע לכם, לאנשים במלונות, בעלי עסקים שהם מפונים והם לא נמצאים בעיר, יש המון בעיות, יש המון בעיות רגשיות, מתחים, זה משפיע מאוד, אנשים בחוסר ודאות מוחלט. מעבר לעניין של המפעלים שכרגע אנחנו דנים בזה, יש את הנושא של העסקים הקטנים, יש קריסה טוטלית. ובהמשך לדבריו של חבר הכנסת שוסטר אני מוסיף, צריך לייצר איזשהו מנגנון שייתן מענה נקודתי לצפון כי כשמסתכלים על הטיפול בדרום, שאנחנו חס ושלום לא בתחרות, אבל אנחנו נמצאים באותו מצב גם בצפון, והתחושה היא שלא ניתן מענה מספיק לבעיות שיש בצפון, ודרוש מאמץ מרוכז של כולם להרים את הכפפה ולעשות מעשה, ותנו לאנשים ודאות, תושיטו יד כי אנחנו במצב של חוסר אונים כבר, בכל התחומים כמעט. תודה רבה.

תודה רבה. אלי מורגנשטרן, מערך כלכלה ועסקים מנהלת תקומה.

כן, בוקר טוב. האמת שעיקר העיסוק פה היה במפעלים בצפון, אנחנו אחראים על עוטף עזה, על חבל התקומה, אני אתן כמה מילים על הנושא של מפעלים באזור.

אלי, זה מאוד חשוב כדי שכולם ידעו, כל משרדי הממשלה ידעו, שמה שעושים בדרום, כי הסטירה הייתה כבר אך קשה, צריך לעשות בצפון. הסטירה היא מתגלגלת, זה לא יקרה מעצמו, הם לא יחזרו לשם, תהיה פגיעה הרסנית.

תודה, אני אנסה לפרט כמה שאני יכול.

כרגע אין לך סמכות לפעול בצפון?

נכון. אז אני אדבר על הדרום.

ולמה המדינה לא עשתה מנהלת תקומה לצפון וכמו שהיא עשתה בדרום?

קטונתי.

נאלצנו להביא הצעת חוק כזאת.

זה ממש לא במגרש שלי, אין לי שום אמירה לגבי זה, זו החלטה בדרג הפוליטי.

אדוני יושב-הראש לפחות ללמוד מה עושים בדרום, וקדימה העתק הדבר.

יש לכם איזו מחשבה שם על שימור ארגונים? לא רק שלא יקרסו כלכלית, אלא לעודד אותם להיות מוטמעים במיקום שהם היו? נגיד בארי, הדפוס, התחיל לעבוד יומיים שלושה אחרי האסון הכבד, והוא ימשיך להיות שם. מה אנחנו מוכנים לעשות למען עסקים שהם על הגבול?

אז אני אגיד שמיד אחרי ה-7 באוקטובר, בשבועיים-שלושה הראשונים היו לנו מספר פניות של מפעלים שרצו להעתיק את הפעילות שלהם מחוץ לעוטף בעיקר בעקבות הנסיבות שבהן היה שטח צבאי סגור, הם גם לא יכלו לפעול שם. אנחנו ניסינו לתת סיוע בלב מאוד כבד, כי מצד אחד לסייע לצאת מהעוטף יש לזה את המחיר שהם עלולים לא לחזור, מצד שני אנחנו רצינו שהעסקים יוכלו להמשיך לפעול. אז ניסינו לסייע בדרכים כאלו ואחרות בשביל לתת את המענה בתקופה הזו. לשמחתנו אפשר להגיד שכולם בחרו להמשיך לפעול כן במקום למרות האתגרים.

אז כמה מפעלים שהיינו בקשר איתם, אחד רצה לפתוח מרלו"ג במקום אחר, אחד רצה להעביר פעילות למקום אחר. אני זוכר את הרגע שהייתי בשיחת טלפון עם יו"ר החברה שאומר לי החלטנו להמשיך למרות הכול במקום, זה היה רגע מאוד מטלטל ומרגש.

בשביל לשמר את הפעילות של העסקים לאורך הדרך, לא רק בחודש הראשון אחרי המשבר, אנחנו מקדמים שתי תוכניות מרכזיות בצד העסקים הקיימים, תוכנית אחת זו תוכנית לשימור הלקוחות שהיו עד ה-6 באוקטובר, בניגוד למצב רגיל שבו השקעות הון מיועדות בשביל להגדיל את הרווחיות של החברות, והמדד, בשביל להיות זכאי לקבל את ההטבות האלו, זה להראות כמה כסף החברה הולכת להרוויח. אנחנו מבינים שבנסיבות האלה יש צורך בהשקעות הון גם בשביל לשמר את הפעילות שהייתה עד ה-6 באוקטובר ולכן אנחנו עושים תוכנית.

ויש לכם את הגמישות הזאת לייצר השקעות ומענקים מיוחדים עבור העסקים האלה?

כן, מסלול מהיר עבור העסקים שצריכים איזושהי השקעה, איזושהי פעילות בשביל לשמור על - - -

אני אומר את זה לבועז בן אהרון. אתה יודע, זו אותה ממשלה ואותן ידיים אם למנהלת תקומה יש כלי למענק השקעות פיתוח והון שמשמר עסק במרחב הקשה שהוא נמצא בו, אתם צריכים לעבוד באותה מתודה בצפון.

צריך להגיד, אסף ביקש ממני לחדד בצדק, שזה עוד לא יצא לדרך המסלול, אנחנו עובדים עליו, מגבשים אותו, אני מקווה שזה עניין של שבועות ולא מעבר לזה, אולי אפילו מעט שבועות, אנחנו מאוד רוצים שזה יצא בהקדם. זו התוכנית לטווח המיידי. זו אמורה להיות תוכנית לחצי שנה, עד סוף 2024 רק בשביל ממש להחזיר את המצב לקדמותו.

בטווח הבינוני, או עוד מספר חודשים, אנחנו עושים תוכנית השקעות הון נוספת שמיועדת כן בשביל הגדיל את הרווחיות של כל העסקים, אנחנו מקווים לעשות מסלול ייעודי עם תנאים מקלים שגם מישהו שלא זכאי במסלולים הרגילים של משרד הכלכלה, של הרשות להשקעות הון, יהיה זכאי בעוטף, בגלל שאנחנו רוצים שכל מי שנמצא בעוטף ידע ש-doing business בעוטף זה דבר משתלם. לדעת שלעשות עסקים במקום הזה זה דבר טוב, וזה תורם גם לתושבי העוטף, גם לעסקים בעוטף וגם למדינת ישראל מאוד חשוב להבהיר שאנחנו לא הולכים לשום מקום והמקום הזה יהיה פורח ומשגשג.

תודה רבה.

ממש רק להשלים אותו?

רק שניה, חכה. נציגי משפחות החטופים, היה פה ג'וחה שייצג אתכם נאמנה בפתח הדברים, הסבא של אופיר. אתם רוצים עוד מישהו להגיד משהו?

אני אשמח.

קוראים לי יגאל עידן מקיבוץ הגושרים, אני מפונה מה-8 באוקטובר לא הייתי בבית עד היום הזה, 150 ימים שאני לא בבית, אבל אני לא פה בשבילי, הצרה שלי היא צרה קטנה, אני הדוד של צחי עידן שנמצא פה בתמונה, וצחי חטוף 150 ימים, בנוסף לעוד 133 חטופים חיים ומתים שנמצאים במנהרות התופת וביניהם כמובן צחי שלנו שבבוקר המחדל שכל את ביתו מעיין שנרצחה באכזריות בתוך הממ"ד לעיניהם של גלי האמא אמא של מעיין, שחר בן ה-9 ויעל בת 11 וחצי.

לצערי אני וכל המשפחה, ועוד אלפים במדינת ישראל ראו את החטיפה, את הרצח, בלייב בפייסבוק. ואין לי מילים לתאר את האימה ואת חוסר האונים והתסכול כשאני נמצא 230 קילומטר מנחל עוז ולא יכול לעזור למשפחה האהובה שלנו שנמצאת ביום שאף במאי הוליוודי לא מסוגל לביים תופת כזאת.

150 ימים מהשבת, המחדל התנ"כי שנכפה עלינו. 150 ימים שאנחנו, משפחת החטופים, נותנים לכם גיבוי מלא, לכם, לממשלת ישראל, ולמי שעוסק בנושא החטופים. ואנחנו נותנים לכם גיבוי מלא להביא מתווה מוסכם להחזרה של החטופים הביתה ומיד. ולצערי הרב אני רואה שבגן הילדים שמתנהל כאן עושים הכול, רק לא את מה שחשוב. מתי הבית הזה, לפחות החלק הקואליציוני, יחצו את ה-6 באוקטובר? מתי זה צריך לקרות?

אנחנו, משפחות החטופים, רוצים ודורשים מכם לקום מההלם ולעבוד בשבילנו ולעשות הכול להחזרתם הביתה. יש בבית הזה שרים הזויים שמדברים על המחיר הגבוה שהמדינה משלמת להחזרת החטופים. ואנחנו אומרים לכם שאת המחיר הגבוה אתם קבעתם ב-7 באוקטובר, את המחיר הגבוה אתם קבעתם כשהפקרתם אותנו בעוטף עזה ובגבול הצפון, כשהעברתם מזוודות כסף לאויב שקורא שוב ושוב להשמדת ישראל, ואתם הייתם עסוקים בקרע בעם שאתם יצרתם. אני חושש שחוסנה של ישראל ייסדק במידה ולא נחזיר את 134 החטופים והחטופות החיים והמתים, לישראל. אני מודה לכם מאוד על ההקשבה.

תודה יגאל, אנחנו בכנסת נתמוך בכל מהלך ונדחוף את הממשלה לקבל החלטות בנושא הכי חשוב במלחמה, והכי דחוף, שאין בו זמן. תודה רבה.

תודה לכם.

אסף לוי, משרד החקלאות, בבקשה.

תודה רבה אדוני, תודה רבה על הדיון. ברשותך אני אחלק את דבריי לכמה חלקים ואני אגיד קודם כול שהחקלאות, לא יודע להגיד אם לצערי או לשמחתי, קשה להזיז אותה כי היא קשורה לקרקע, ואי אפשר לעשות חקלאות בלי קרקע ולכן קשה מאוד להזיז את החקלאות. אבל מאוד קשה לקיים חקלאות בלי שיתקיימו שלושה דברים חשובים, גם צופה פני עבר ובטח-ובטח צופה פני עתיד.

אני אדבר ברשותך אדוני על החקלאות, אבל כמובן אפשר להקיש מזה על התעשייה, וחובה להקיש מזה על התעשייה, כי גם החקלאות קשורה לתעשייה, יש לא מעט מפעלים שקשורים לחקלאות ומקבלים את חומרי הגלם שלהם מהחקלאות, אם זה כמו שסגן השר אמר כל התוצרת מן החי, המשחטות. יש לנו גם מפעלים של תוצרת חקלאית שמעבדת תוצרת טרייה לקפואה וחשוב לשמר אותה גם בצפון וגם בדרום.

אדוני, כדי לקיים את החקלאות, וברשותך אני צופה פני עתיד, כדי שהדבר החשוב שיחזרו גם התושבים וגם העסקים, כי ברור שללא עסקים וללא חקלאות התושבים לא יחזרו ליישובים כי הם יחפשו מקום אחר, ואנחנו יודעים שהכלכלה היא זאת שמחזיקה את התושבים בצפון ובטח ובטח בגבול הצפוני, וגם מול רצועת עזה.

לצערנו – ואני שמח שבדרום יש את מנהלת תקומה ובהחלט צריך לראות מה צריך לעשות צפונה – צריך לראות איך לשקם את נזקי העבר, ואני מחלק אותם לשנים. גם להחזיר הון שנפגע למצב שהיה, ואני מבין שיש בעיות עם מס רכוש שהחקיקה והתקנות שלהם לא מאפשרות להחזיר את מלוא הפיצוי בגלל ערך חישוב הגרט והזמן שעבר, גם למפעלים, גם לציוד חקלאי, וצריך לראות איך האוצר עוזר לנו – אם זה דרך מנהלת תקומה, או דרך מנהלת תקומה צפון שתקום – לגשר על הפער הזה. כי אם לקיבוץ כזה או אחר היה טרקטור בן 15, הפיצוי שהוא מקבל ממס רכוש לא מאפשר לו לקנות טרקטור חדש, ואנחנו יודעים שהקיבוצים בצפון חזרו לעבד את מרבית הקרקעות שהצבא מאפשר להם לעבד, ממש עד צמוד לגדר, והם צריכים את הכלים וכרגע הם מימנו את זה מכספם, וחשוב לראות איך אנחנו, הממשלה וכמובן האוצר, נותנים את הפער.

הדבר השני כמו שסגן השר אמר זה הפיצויים על הפסד ההכנסות על הפעילות החקלאית והפעילות שנעשתה. גם שם בעזרת מס רכוש מנסים למצוא את המסלולים הירוקים כדי לתת מענה מהיר. כרגע זה עדיין לא סגור כמו שחבר הכנסת שוסטר אמר, אבל יש דיונים מתקדמים שאנחנו מנסים להגיע, המשרד – לא אני מנהל את זה – ידידי אורי צוקבר, מול אנשי מס רכוש, ואני חייב להגיד שיש אוזן קשבת אבל צריך למצוא את השלם בין שני החלקים.

החלק השלישי, דיברנו על החזר ההון והכלים לפעילות, החזרת ההפסדים שלא נגיע לעסקים חדלי פירעון. והדבר השלישי ואולי החשוב ביותר, זה התמריצים והמענקים של להחזיר את האנשים לעבוד, גם בחקלאות וגם בתעשייה. במשרד, מהשבת השחורה, ביחד עם האוצר וחברינו ברשות האוכלוסין שהבעיה הגדולה שלנו הייתה המחסור בידיים עובדות בחקלאות, מצאנו אוזן קשבת בהרבה ממשרדי הממשלה ופרסמנו מספר נהלי תמיכה ואפשרויות רגולטורית לגייס עובדים.

הגעתי לנושא הדיון.

הגעת סוף-סוף? עד עכשיו זו היה הקדמה?

עד עכשיו זה להסביר מה צריך על העבר, ועכשיו על העתיד.

אז תגיד לנו על צמודי גדר, עסקים שלא נאבד שם.

ולכן כדי לשמר את העסקים שם אנחנו צריכים לתת שני כלים עיקריים, גם לראות איך אנחנו עוזרים בגיוס כוח אדם, כי בלי כוח אדם אי אפשר להעסיק את המפעלים ובטח את החקלאות, וכאן אנחנו צריכים את העזרה – היו מענקים, המשרד התחיל את זה לבד מתקציבו, ואחר כך האוצר דרך ביטוח לאומי – של עידוד גיוס עובדים ישראלים חדשים בחקלאות. לצערנו זה נעצר ולא מבעיה תקציבית, ואני אשמח שחברי מאגף תקציבים יבדוק עם המקבילים אליו האחראים על כוח אדם למה זה עדיין מתמהמה ולמה לא להרחיב את זה גם לתעשייה.

תסביר מה מתמהמה.

עד ה-31 בדצמבר כל מעסיק שהעסיק עובדים ישראלים חדשים, או בחקלאות או בענף הבנייה שאלו שני ענפים שנפגעו מהמחסור בכוח אדם זר, קיבל מענק של 3,000 שקלים לחודשיים הראשונים ו-4,000 שקלים לחודש השלישי ובתנאי שהוא יגויס עד ה-31 במרץ, למשך שלושה חודשים, וזה היה 10,000 שקלים לעובד או 200,00 באזורי לחימה, ולצערנו המענק הזה הסתיים. וכפי שהגברת נועה שוקרון אמרה לי בשיחות אישיות שזה לא עניין תקציבי, רק צריך להסדיר את זה בהסכם בין המדינה לביטוח לאומי.

זה חל גם על הצפון?

זה חל גם על הצפון.

וכרגע זה לא בתוקף?

כרגע זה לא בתוקף. ואם יורשה לי לנסות להרחיב.

מה זה לא עניין תקציבי?

שזה לא היה כסף גדול אדוני.

מה זה הסדרה מול ביטוח לאומי?

הנושא הזה סוכם בין האוצר לביטוח לאומי.

אבל זה פעל כבר.

זה פעל אבל היה לו פג תוקף ולכן צריך להאריך את זה. ומה שאני מבקש לדיון עצמו אדוני, שיבחנו איך להרחיב את זה גם למפעלי התעשייה בגבול הצפון וגבול הדרום.

לצמודי גדר.

נכון, כרגע זה היה רק לחקלאות ובניין, ולכן מה שאני מציע לדיון עצמו שאדוני מוביל אותו.

אתה מקשיב, האוצר, לרעיונות? אתה משחק טטריס שם, או שאתה כותב את הנקודות? יופי.

מענק לגיוס עובדים ישראלים חדשים שיבואו לעבוד בחקלאות ובבניין, ומה שאני מציע לבחון איך להעתיק את זה גם למפעלי תעשייה. זה עובדים חדשים, ומה שאני גם מציע לאדוני שיבחנו את זה, איך לעודד עובדים קיימים. כי אם אנחנו ניתן להם מענקים שגם יחזרו לעבוד, בטח ובטח בחקלאות שאותה אני מייצג, אבל כמו שאדוני מוביל את הדיון, גם למפעלי התעשייה, אז ברור לכולנו שלא יהיו מפעלים אם לא יהיה כוח אדם. וצריך למצוא את העידוד. עוד פעם, אני גם חלק ממשרדי הממשלה, ואני אומר שהיה כלי שפעיל ולכן צריך לראות איך להפעיל אותו על מה שהיה, ובטח-ובטח להרחיב אותו.

במיוחד לעסקים ותעשייה צמודת גדר, כמו שהיה לנו עידוד תעסוקה בחקלאות, לשמר את העובדים האלה בגדר. אבל תעשייה זה כלכלה, ואחד הדברים הכי כואבים פה, שאם אתה מחבר את כל מה שכל משרד יודע לעשות בחלקת עולמו, איזה גוף, יש פתרונות, אבל הם לא חלים על כולם, וצריך פה הרחבה, גישה מרחיבה, ושמירה על פתרונות שכבר היו קיימים שנעלמים מוקדם מידי, כי המצב בצפון החמיר.

אם מישהו נתן מענקי עבודה בחקלאות בצפון, אז מה הוא חשב? שהשתפר המצב בצפון ולכן אפשר לבטל אותם? והראייה הכוללת של האוצר, כשהוא עודד תעסוקה בחקלאות, הוא היה צריך לבדוק שיש עוד עובדים על קו הגבול, כמו תעשייה, מפעלים קטנים, עסקים קטנים, וגם עבורם מענק היה משמר אותם במרחב הזה, וזו טעות לא לקחת כלי שעבד ועודד אנשים להישאר בעבודה, לבטל אותו ולא להרחיב אותו.

אלו הדברים שאנחנו רוצים עליהם תשובות ונדרוש עליהם תשובות לקראת הדיון הבא. אנחנו גם רוצים עבודת מטה. אני רואה באוצר גורם מתכלל. אתה שומע? אתה רפרנט, בעזרת השם תהיה רכז, סגן ראש אגף, ראש אגף, הכול יכול להיות, אבל רפרנט טוב מביא רעיון טוב. אז אתה צריך לחזור הביתה ולעשות מחקר על גודל הבעיה והעומק שלה, על ההפסד ממיסים שהמדינה מפסידה על היעלמות העסקים וסגירתם, אבטלה, דמי אבטלה, על המסלול הקל שכולם הולכים לביטוח לאומי. ולהגיד אנחנו כמו שמרנו על פועלים בחקלאות שזה מעשה טוב של האוצר, לשמור על פועלים בתעשייה, במי שממש צמוד לגבול.

אבל אסף, נאמר פה על ידי מנהלת תקומה שהיא יודעת לתת השקעה מיוחדת, היא תדע בעוד כמה שבועות, לעסקים בעוטף, כדי לשמור אותם, כדי להגדיל אותם. האם אתם כחקלאות יש לכם דיפרנציאציה, או הבדלה של השקעה בעסקים חקלאיים צמודי גדר שמקבלים יותר מכם? שיכולים לקבל מענק עידוד?

א' כן אדוני, החלטת הממשלה של עדיפות לאומית מאפשרת למשרדי הממשלה משיקולים מקצועיים להעדיף בהתאם להחלטת הממשלה צמודי גדר, סמוכי גבול, ככל שיהיה תקציב. וכן, אנחנו במשרד עושים ועשינו את זה בהרבה דברים, גם אדוני שהיה יושב-ראש ועדת הכלכלה שהגענו אליו עם כל מיני תוספות מכסה השתמשנו בזה.

אני רוצה לציין שגם המשרד עשה כמה פרויקטים של קידום החקלאות באזורים, יותר של חבל תקומה – ועוד לא בצפון כי בצפון זה היה קצת שונה – של עידוד חקלאות ושתילה וחידוש החקלאות שנהרסה, אם זה עידוד שתילת עגבניות או שתילת שום, כדי לעודד את החקלאות מזרחית לכביש 232 שבהתחלה היה שטח צבאי סגור ולאט-לאט השתחרר. אז כן, אנחנו עובדים בצמוד לצוות תקומה, וכמובן צוות תקומה לא יפעיל את זה לבד, הוא יפעיל את זה דרך משרדי הממשלה.

אבל זה לא חל על הצפון. והצפון הוא במשבר הכי גדול. קרויזר אתה יכול להפריע לי, רק אתה יכול.

כמה כסף צבוע בתקומה עבור החקלאות? יש דבר כזה?

זו תוכנית שנקראת צבע הכסף, זה לא פה.

למה אני שואל? כי בחדר הסמוך אנחנו מקצצים כמעט 300 מיליון למשרד ואז מחזירים את זה לחקלאות דרך תקומה?

אבל כל הכסף של תקומה יהיה רק לאזור מאוד ספציפי.

בצפון עדיין אין לנו כלום.

בצפון זה לא מנהלת תקומה, זו מנהלת תנומה.

אז אתה רוצה להעביר את זה לביטוח לאומי שישלמו אבטלה?

לא, אני רוצה שיעבירו את זה בחזרה למשרד שלך. למה לעשות את הסיבוב הזה?

אין בעיות, זה מגיע לשם, אבל חלק מהדברים נעצרו, חבל שלא שמעת, הוא סיפר על פרויקט שנעצר.

תדע לך שחבר הכנסת קרויזר - -

הוא חבר טוב שלנו, של החקלאות.

- - הוא איש רציני מאוד.

אתה מספר לי?

ואכפת לו ממה שקורה בחקלאות.

אני חותם על כל מילה.

אבל סגן השר, אתה ראש עיר לשעבר?

כן.

אני רוצה מענקים מיוחדים לעסקים חקלאיים בקו הגבול בצפון. יש לכם או אין לכם? לא לספר לי אגדות, אסף, אנחנו אחים שנים. סגן השר פה, תגיד אין לנו אני הולך לחפש.

יש לנו את הכלים, אנחנו צריכים את המשאבים .

מה אתה צריך? משאבים.

אני אגיד לך, השר שלנו, השר אבי דיכטר באמת שוקד בכל הזדמנות לחזק את הנושא של החקלאות, גם בעובדים זרים, גם במענקים ובדברים האלה. אנחנו כמובן חושבים שאם אתה הולך להקים צוות חשיבה, צוות היגוי, צוות פעולה בנושא, אנחנו חייבים להיות חלק מהנושא הזה כי המפעלים האלו הם ליבת החקלאות, המפעלים הללו, אם חלילה הם יקרסו, אנחנו שולחים אלפי בני אדם הביתה.

החקלאות הזאת לא תהיה בתוך המדפים לקראת חג הפסח אם לא יהיו את הביצים, לא יהיו את אותם מוצרי מזון הקפואים כפי שסיפר השר ואמרתי מקודם. לכן אנחנו חייבים להיות חלק מזה. ולפעמים כשאין כסף לאותם תוכניות ייעודיות האלה, אנחנו ניעזר בך כיושב-ראש הוועדה ביחד בפניה משותפת, כי כשאתה פונה ואנחנו פונים יש משקל קצת לפנייה שלך כאדם שבאמת יושב ומנהל את זה מקצועי.

לדעתי אבוטבול צריך להיות פסיכולוג. אני מבקש ממנו כסף, הוא מסביר לי שאני בחור טוב.

לא, אני מסביר לך שאתה יכול להיות המניע ביחד איתנו.

לדעתי אתה יכול להיות פסיכולוג, אחי, הוסמכת לפסיכולוגיה.

אני אגיד לך, עסקתי קצת בתחום.

אדוני סגן השר, אנחנו צריכים מענקים מיוחדים ליישובים צמודי גדר.

אנחנו צריכים את זה, אמרנו את זה לאוצר ואומרים את זה, אני מסכים איתך. בפרט למפעלים.

אסף אומר אני יודע לתת את זה לפי הכללים שלי, אני צריך סעיף תקציבי.

כן, אבל שוב, אנחנו צריכים שיינתנו מענקים לקולות קוראים בדברים הללו, ואנחנו יודעים שברגע שמגיע כסף ייעודי לנושא הזה להעביר אותו הלאה אין לנו שום בעיה עם הנושא הזה.

אני משחרר אותך, כי אמרת שאתה צריך ללכת.

יש בוועדת חינוך צער בעלי חיים.

אבל אני שולח אותך עם משימה.

כן, בבקשה אדוני.

תחפשו כמה עשרות מיליונים למענקים לשימור עסקים חקלאיים בצמודי גדר, מענקים מיוחדים, מענקי עידוד ושימור לעסק.

חבר הכנסת קרויזר אמר שהוא היה בדיון שקיצץ את משרד החקלאות בצורה דרסטית - -

קרויזר אתה חבר ועדת כספים?

כן.

- - ואני יכול להגיד שהכסף הזמין של המשרד.

אז אל תסכים לקיצוץ הזה.

אנחנו נאבקים בזה, אבל אני לא מצליח להבין את התפיסה באוצר וזה גם מה ששאלתי את החבר'ה של האוצר, מה ההגיון בזה?

קרויזר, זה מצד אחד לדבר מצד אחד להקשיב. אנחנו בצד השני בוועדה שם מקצצים, מאיתנו פה דורשים תביאו כמה מיליונים.

להשאיר רק חלק מהכסף למענקים הללו.

אז תשאיר לנו לפחות לעזור לדברים הללו, אני מוכן שתנדבו את זה אתם ביחד איתנו, אבל שיהיה ממה לתת. אני מוכן לשקול את זה, להעביר את זה לשר שלנו.

בוא נגיש הסתייגות אני ואתה, בהסכמה של הקואליציה.

מעולה, בסדר גמור.

על זה, הסתייגות בתקציב.

יש, אתמול היה דיון ארוך בנושא. יש 260 מיליון שקלים קיצוץ.

סוף סוף תהיה הסתייגות עניינית קרויזר.

נכון.

בוא נעשה הסתייגות לחוק.

- - - של מכון וולקן.

ונבטל את הקיצוץ, ואת ה-150 מיליון שם, חצי מהכסף, נפנה למענקי עידוד שימור תעשייה חקלאית וחקלאות בצפון.

מענקים יש עכשיו אני חושב שאפילו הוועדה - - -

זה יעזור לנו גם עם פרי גליל, תעשייה חקלאית. נשתמש בביטוי הזה.

נכון, מאיפה פרי גליל מקבלת את כל אותם אלמנטים? הכול מקבלת מהחקלאות, אני מזכיר.

אנחנו מגישים את ההסתייגות הזאת, אני ואתה?

כן
.

ונארגן לה רוב קואליציוני?

כן.

סגרנו.

אנחנו הצד המקבל, נשמח מאוד שיופנו כספים, להעביר אותם הלאה לאותם מפעלים.

ליאור, אתם לא הקשבתם פה מה סגרנו.

נסגרו פה דברים גדולים, כדאי שתרשמו את זה גם כי זה הסיכוי שזה גם יבוצע. אני מאוד מודה לכולם, אני מוזמן גם לוועדת החינוך.

תודה סגן השר שהגעת, אתה מכבד את החקלאים.

הם האחים שלנו.

אנחנו נשב עם האוצר ונתנתק מהפסיכולוגיה של האוצר ונביא מהם כספים.

תודה רבה.

סגן השר אם אפשר לפני שאתה הולך, אני אקריא לכם וואטסאפ שקיבלתי עכשיו מחבר במרגליות. לידע כללי נפגענו מטיל סאגר בחווה אחת והשביתו אותה, בעקבות האירוע נוצר חוסר גדול של ביצים בארץ, ושר החקלאות פתח את היבוא בעקבות זה. אז חבר'ה, אני שמח על כל הדיבורים פה.

לא שר החקלאות פתח את היבוא, זו עבודה של האוצר. תאמין לי.

ברור שאנחנו נגד להביא, בטח לא על ראשם של החקלאים. אבל גם מצד שני, אי אפשר ליצור מצב שיגיע חג הפסח לא יהיה אפילו זרוע, או לא תהיה בתוך הקערה ביצה, זה ודאי שכולנו צריכים להיערך גם לזה.

תאמין לי למדתי דוקטורט על ענף ההטלה.

מי היה המורה שלך?

ועדת כלכלה, ואסף בחדר. אבל יש עונות שבהן חסר ביצים כי גם המטילות מתנהגות לפי העונות, ויש רגע כזה שמותר קצת לייבא ביצים אבל לא לפגוע בענף הזה.

הפתרון הוא לא ביבוא, הפתרון הוא להגדיל את התחרות הפנימית. לתת לכל מיני חלקים ברחבי הארץ את היכולת להיכנס לתוך הענף.

אתה יודע אתה אומר תחרות, אבל בסוף השארת חבר'ה באביבים לחטוף טילים על הלול שלהם ואתה אומר להם תתחרו.

לא, באביבים צריך לשקם ולטפל ולעזור. בלי קשר, כדי למנוע את הייבוא כי אנחנו רואים בכל פעם את התפיסה הזאת שכשאנחנו פותחים יבוא המחירים לצרכן עולים, אנחנו לא מקבלים הנחות.

מחיר הביצה קבוע.

וגם התוצרת גרועה הרבה יותר מהתוצרת הישראלית.

אני חייב לסיים, אני רק רוצה לומר לאדוני שבכנות, הנושא שקורה באותם יישובים בצפון, והיינו שם בסיור בדיוק לפני שנה, אני והשר וכל הצוות, כדי לראות, לחוות מקרוב, לא הייתה מלחמה, אבל בפורים יצאנו.

תודה.

אבל דבר אחד אני יכול לעשות, אם אין תקציבים לא נוכל להתקדם. אני יודע לעשות מביצה חביתה.

אתה צודק. אנחנו מגישים הסתייגות על ביטול חלק מקיצוץ החקלאות, ולהפוך אותו למענקים לחקלאות לתעשייה חקלאית בצפון.

ודרך אגב, גם המענקים שהיו אמורים להגיע לחקלאים עוד לא הגיעו.

בהסכמה של כל הקואליציה.

מיכאל, אנחנו יודעים לעשות מביצה חביתה, אבל עוד לא מחביתה ביצה; ולכן אם יתנו לנו כספים נוכל להעביר את זה הלאה. תודה רבה.

תודה רבה לך.

סגן השר נשמח לביקור שלך גם עכשיו במצב הזה.

אליכם נבוא, עכשיו יותר מתמיד.

תודה, אנחנו מבקשים באמת במידה מסוימת מיוזמי הדיון הזה, אנשי חניתה. נדב קמינר יושב-ראש ועד הנהלה של קיבוץ חניתה וגיל פרטר מנכ"ל העסק של כל אחד, פתרונות לעסקים. יש לי ניגוד עניינים כי אני אוהב את חניתה, אבל לא יוצא לי מזה כלום, ברמה הכלכלית רק ימים והתנדבות.

אני רוצה מכם שתסבירו לנציגי הממשלה את הסוגייה של אותו מפעל שהחליט לעזוב את חניתה ושל עוד עסקים שלא יבואו לחניתה. חניתה כמשל, כבר נציג התאחדות התעשיינים כבר נתן לנו דוגמה של מפעל באדמית שרוצה לצאת, ואני מניח שיש עשרות מקרים כאלה על גבול הצפון. אז בבקשה, גיל ונדב.

קודם כול בוקר טוב, תודה על הדיון, תודה על הקידום של הנושא הזה. קודם כול מפעל עדשות חניתה, שהוא מפעל שחלקו ממש בבעלות הקיבוץ וחלקו בבעלות של קרן הון. בעקבות המלחמה החליטו לסגור את המפעל ולהעביר אותו כבר ממש לאזור תעשייה אחר – זה טיפה לוקח זמן כי יש רגולציה של משרד הבריאות – שם כבר התקבלה החלטה, זה אומר הפסד של לפחות מיליון שקלים בשנה לקיבוץ. ובעקבות המלחמה, וגם רואים את ההחלטה של המפעל הזה שהוא מפעל גדול לעזוב, החליטו עוד עסקים.

כמה הוא מעסיק? כמה אנשים?

מתוך הקיבוץ הוא מעסיק לפחות 25 אנשים.

ובסך הכול?

בסביבות ה-50. הם יעברו פשוט לאזור תעשייה אחר.

ואנשים באו לעבודה בכל החודשים האלה?

כן, הם הגיעו אפילו בתנאים שבהם היינו צריכים להגיד להם להגיע ב-16:00 ולעבוד על 00:00 הם הגיעו, לא אנחנו המנהלים שלהם במפעל, כדי להתאים את זה לשעות הפעילות של חיזבאללה, נקרא לזה. שזה היה קצת מגוחך, פשוט היינו מעדכנים אותם על הסבב הקרוב או מה היה ביומיים האחרונים והם היו מתאימים את המשמרות. ויש עוד עסקים כמו המזקקה שהוא עסק שמעסיק כמעט עשרה אנשים שעכשיו ממש מתלבט מה לעשות.

אני אתייחס רגע מהמקום של הקיבוץ. בסוף ענף ההשכרות והתעשייה המסחרית הוא ענף די מכניס. האבסורד הוא שמדינת ישראל תשלם כסף לקיבוץ עבור הפסד הכנסות בגין פיצויים, בגין אובדן ההכנסה על השכרות, אבל אולי שווה לחשוב איך מנתבים חלק מהכספים האלה או לא מנתבים אותם, אבל ברגע שתיקח כספים, תעודד מפעלים ועסקים להישאר, יכול להיות שלא תצטרך לפצות קיבוץ או מעסיק או בעל נכס אחר שהפסיד את ההכנסה הזאת.

זאת אומרת, המדינה פה בחלק מהמקרים לא תצטרך להוסיף כסף. אני מדבר על המכלול של הקופה הכללית. לא יצא מתווה שמדבר על החזרת או החזקת האנשים שרוצים לעבוד עדיין ביישובים מפונים. יש מפעלים שרוצים לעבוד ולהמשיך לשמר את עצמם, אין שום מענק ואין שום עידוד לאותו עובד. הוא מקבל משכורת מלאה, אין שום מענק ואין שום עידוד לאותו עובד. הוא מקבל משכורת מלאה, הולך לאזור מפונה והעסק לא מצליח להתרומם.

האנשים האלה גם מוצאים עבודה באזורים המפונים, זאת אומרת אם הוא הפסיד את העבודה שלו ביישוב גדר ומוצא עבודה במקום אחר באזור המפונה, לפעמים טיפה יותר רחוק מהיישוב, הסיכוי שהוא יחזור לעבוד שם הוא קלוש. זה לא רק תעשייה, זה משרדים, זה עסקים קטנים של 5-10 עובדים.

אין מתווה ברור לנושא של השכרות לעסקים, כי אזרח פרטי שעזב, גם אם הוא משלם שכר דירה לאותו בעל בית, הוא מקבל פיצוי יפה מהמדינה ואין שום ויכוח שזה מכסה אחד את השני, ואני חושב שהמדינה עשתה פה מהלך מאוד יפה. לעסקים אין את המהלך הזה, העסקים יצטרכו לתבוע אחרי המלחמה את אובדן ההוצאות, להגיש תביעה כנגד המדינה. אני חושב שכמו שעשתה את המתווה הזה לאזרחים, הייתה יכולה לעשות את זה נורא פשוט גם לעסקים.

והדבר הכי חשוב זה שאין ודאות. זאת אומרת לא יודעים העסקים שבאים אלינו לקיבוץ – אני מייצגת עכשיו את קיבוץ חניתה, אני יושב-ראש ועד ההנהלה, יש לנו המון עסקים שמתחתינו – ואין להם ודאות, הם לא יודעים מה הולך להיות בהמשך, איזה פיצויים יקבלו? איזה מענק יעודד אותם ואת העובדים שלהם להישאר?

אני מזכיר שיש עסקים שנסגרו לתקופה הזאת וכדי להניע אותם מחדש צריך הרבה כסף לאותו עסק, ואם אנחנו לא נדע לעשות את זה האנשים האלה יסגרו. הם יסגרו בקיבוץ אז הקיבוץ הפסיד הכנסות ויקבל את זה אחרי זה בפיצויים קצת מהמדינה. אותם אנשים או שיהיו מובטלים או שיחפשו עבודה מחוץ לקיבוץ.

אגב, אני מזכיר, וכל מי שמסתובב ביישובי העוטף ובכלל ביישובים כאלה, התעשייה המקומית והעסקים המקומיים זה חלק מהצביון של היישובים ברגע שאתה מוציא ואתם ומרוקן אותם אני לא יודע אם יש מילה כזאת, אתה מדעיך את הקיבוץ, אתה גורם להכול לדעוך, לתחושה להיות הרבה יותר ריקה, ומין ישוב כזה רק עם אנשים ותקוע לו באזור הגדר, במקום שהוא יהיה יישוב חי.

הפלא הוא שקמו שם עסקים ומפעלים.

נכון.

זה הפלא. והפלא הזה בסכנה, הוא כבר הולך ודועך. ומה שחמור זה שאף אחד לא רואה את זה, אף אחד לא מבין שצריך פה פעולת חירום.

עכשיו אבל שצריך את הפעולה, זאת אומרת חוץ מלתכנן.

זה לא יעזור בעוד כמה חודשים.

בדיוק, אם לא יעשו את הפעולה עכשיו, ואז כבר המענקים שיתנו בעוד חצי שנה או שנה כבר לא ישפיעו. אני אתן לגיל שימשיך פה את הקו הזה, מטעם העסקים עצמם.

לפני גיל אני אומר כך, במבט של הקיבוץ מה זה עושה לקהילה ולקיבוץ? אז יש לה נכסים שהושכרו לעסקים או תשתיות, אז יש אובדן הכנסה. אובדן מקומות עבודה, אובדן פרנסה, וזה בעצם יוצר עיר רפאים כי אף אחד לא בא לעבוד שם. ומצד המשק אנחנו מפסידים פעילות עסקית ושולחים אנשים לקבל דמי אבטלה. גיל.

קודם כול נעים מאוד ותודה על ההזדמנות. אני אדבר יותר בכובע האישי שלי, של בעל עסק, יש לי שלוש חברות שונות, כולם יושבים בקיבוץ חניתה ובסביבה. אני עצמאי מזה בערך שמונה שנים. ב-overall בחברות שלי אני מעסיק סדר גודל של בין 20-40 עובדים, זה כמובן משתנה. העסקים שלי מתחילים ממוקדים טלפונים וייעוץ דיגיטלי ושירותים לעסקים, ודרך שיווק של מוצרי חקלאות, גידולים הידרופוניים, שכרגע דיברתם על החקלאות.

בסוף נקלענו לאיזשהו סיטואציה שב-8 באוקטובר אחרי השבת השחורה פונינו, המשפחה שלי באופן אישי פונתה לעפולה, אני נמצא כחבר כיתת הכוננות בקיבוץ חניתה בצו 8 מה-8 באוקטובר. העובדים שלנו שכולם, או תושבי הקיבוץ, או תושבי הסביבה, בטח הגליל המערבי, צמודי הגדר, ה-hard core של צמודי הגדר, זאת אומרת שלומי, חניתה, גורן, אילון וכו', כולם פונו, כל אחד עם החבילה והסיפור שלו.

ובסוף אני שואל את עצמי, מה הלאה? זאת אומרת עברנו חמישה חודשים כמו שזה נראה כרגע אין איזושהי נקודה שבה אנחנו נחזור. אז בסדר, המדינה כרגע נותנת, משפה אותנו קצת על הוצאות שכר, קצת על החזר הוצאות קבועות. הכסף שהפסדנו הפסדנו, הלקוחות שקיבלו שירות מאיתנו ונעלמו, נעלמו. חלקם יחזרו, חלקם כנראה לא, חלקם כנראה נצטרך לעשות הרבה חמדל'ך, כמו שאומרים בשפה שלנו, כדי להחזיר אותם בחזרה, אבל הרוב הגדול, בוא נודה על האמת, לא יחזרו.

העובדים, יחזרו לצפון? לא יחזרו לצפון? מתי יחזרו לצפון? יהיה להם ראש לעבוד לא יהיה להם ראש לעבוד? יש הרבה מאוד משתנים בתוך הדבר הזה, ובסוף כשאני מנסה לפשט את זה, אני בסוף בעל עסק ואני מסתכל עכשיו נטו ביזנס, אני צריך לכלכל משפחה ואת העובדים שלי כמובן, ואני שואל את עצמי שאלה מאוד פשוטה. אוקיי, תיגמר המלחמה ומה אז? נחזור לאיזו סיטואציה? אז אול יש ווה לקחת רגע את העסק לקחת שוב הלוואה – למי ששכח אנחנו אחרי הלוואות עוד של הקורונה, בוא לא נתבלבל אנחנו עוד מחזירים הלוואות – יאללה בוא ניקח עוד הלוואה ונעביר את העסק, אולי נדרים אותו אולי לנהריה, אולי לקריות, אולי נלך לחיפה? אז אני אסע בכול יום 40 דקות שעה נסיעה אבל אני אדע שהעסק שלי עובד, ושהוא לא פתאום נתקע ולא פתאום כשיש מתיחות ביטחונית אני מושבת חודש, או אם יש פתאום התראה לא יכולים לעלות לקיבוץ.

אני דוגמה אחת, אני מניח, לא מניח אני יודע, שכמוני יש עוד הרבה בעלי עסקים קטנים, בינוניים, שתקועים, וזו בעיה. אין לי פה אצבע מאשימה, אין לי פה אף אחד להאשים חס ושלום, מצד שני אני כן חשוב שאנחנו צריכים להסתכל רגע קדימה על היום של אחרי ולנהל אותו כבר היום, כי אם לא אנחנו נגיע לסיטואציה שבעוד שלושה, ארבה, חמישה חודשים, אולי פחות אולי יותר, אנחנו נישאר, מה שנקרא, עם המכנסיים למטה, סליחה על הביטוי, ונצטרך לחזור אחורה כמה שנים טובות. וזה יפגע גם בהכנסות, ובטח בתעסוקה, ובטח בהרגשה הכללית, ובחוסן של היישוב ושל התושבים.

בועז ועמית אתם מבינים את הדינמיקה שאני מדבר עליה? זה קורה מתחת לרדר שלכם. למה? כי זה לא עסקים שנסגרו, אלו עסקים שבורחים, אלו עסקים שמרוקנים את האזור הזה מנכסיו. המחיר יהיה אבטלה, קהילות חלשות, ערי רפאים.

האוצר הבין את זה בלהחזיר תושבים לשדרות, לתת להם 30-40 אלף שקלים, רק תחזרו הביתה. פה אנחנו רוצים לשמור שיישארו. ואלו לא כספים גדולים, זו קבוצה עסקית מאוד מצומצמת, על קילומטר שניים, שיושבת על הגבול, והיא קורבן, ולא דומה המקרה שלה לעסק שבעה קילומטר פנימה, זה לא אותו דבר. בעסק שבעה קילומטר אין טנקים ביישוב, אין רחפנים של חיזבאללה בכול יום, אין הפצצות בכל לילה שלנו. קשה להביא עובדים לקו הגבול, אפילו הנסיעה לשם מסוכנת.

כרגע גם אי אפשר בכלל.

אפשר, אנחנו מפעילים בחניתה שני מפעלים, אחד ברח. השני אולי בדרך.

אגב, המפעל שנשאר הוא מפעל שהוא בבעלות מלאה אמריקאית, ולמרות שהאמריקאים יש להם את האג'נדה המאוד מרובעת בכל המקרים האלו, הם לא פינו אפילו גרגיר מהמפעל, נותנים תמיכה מלאה למפעל, שמשלם לנו, אני לא רוצה להגיד כמה מיליונים של שכירות. אם לא יהיה את זה, אפשר לסגור את קיבוץ חניתה חבר'ה.

הקיבוצים האלה הם לא קיבוצים עשירים או מהקיבוצים העשירים שעשו איזה אקזיט מטורף ויש להם הרבה עתודות, אין עתודות. אנחנו חיים, החבר'ה הוותיקים, והפנסיות הם יפלו על הציבור, הפנסיות האלה משולמות מהכספים האלה. אין את הפנסיות האלה, מדינת ישראל.

המפעל נשאר שם בגלל שיש אמון לבעלים האמריקאי, במנכ"ל המפעל שגר בחניתה, ושעושה כוננות בחניתה ומצליח לעורר אמון אצל עובדיו שיבואו בלילות למשמרת לילה בחניתה.

אבל לא לעולם חוסן, אני לא יודע כמה זה ימשיך.

אבל הם לבד, הם לבד במאמץ הזה. והם לא דומים למפעלים אחרים עכשיו. ואם לא תבנו סל סיוע מיוחד של מענקים, של ליווי פרטני למפעלים האלה, אנחנו אחרי המלחמה נבכה על מאות עסקים שעזבו את קו הגבול, ואז יהיה דיון איך להביא עסקים לקו הגבול, איך להקים? במקום לעסוק בלהקים, בוא נשמר. כי להקים יותר קשה מלשמר. והמפעלים האלה קיימים ומתפקדים ורווחיים אבל הם נאנקים תחת הנטל.

אדוני יושב-הראש, חשוב להדגיש שאנחנו קצת בשונה ממה שקורה בעוטף אחרי הקטסטרופה שהייתה שם, אצלנו עוד אין איזשהו קו שאנחנו יודעים להגיד טוב, עוד לא הפכנו את שעון החול. זאת אומרת אם לא תהיה תמיכה ועידוד לעסקים כבר עכשיו חבר'ה תירגעו הכול בסדר, אנחנו תומכים אתכם, אל תרוויחו יותר מידי, רק תהיו עם הראש מעל המים עד לרגע שהעסק הזה ייגמר ומיד כשהעסק ייגמר אז מדינת ישראל גם תיתן לכם את האפשרות ואת המשאבים להחזיק את העסק הזה ולהתקדם איתו. זאת אומרת יש פה שני מהלכים שצריכים לקרות, אחד שצריך להתחיל עכשיו כדי להחזיק את העסקים מעל המים, והשני לתכנן איך עושים את העידוד, איך עושים את המשאבים?

האירוע הזה שאנחנו פוגשים אותו הוא יותר כואב, כי המצב בצפון של אי הוודאות וההידרדרות של היישובים הוא בהיפוך. הדרום יתחילו לחזור בחודשים הקרובים, והצפון לא יודע מתי הוא יחזור. זאת אומרת חומרת המציאות הכלכלית שם יכולה להיות גבוהה יותר. לדרום בנו מנהלת מתפקדת של תקומה שהיא תיבחן במעשים אבל לפחות מגובה בהחלטות ממשלה, תקציב ייעודי וסמכויות לעשות מעשה מיוחד, יצירתי, להרים את העוטף מחדש, ובצפון הממשלה מדשדשת בוויכוחים כיצד תופעל מנהלת הסיוע לצפון? האם זה משרד הפנים? האם זה משרד רוה"מ? האם זה יקרא כך האם זה יקרא אחרת?

אנחנו שואלים את הממשלה, הקמתם תקומה לדרום וזה עובד וזה מעורר אמון, תקימו מנהלת תקומה לצפון. אמרתם שחמאס זה עשירית מהאיום של חיזבאללה, וחיזבאללה זה פי עשר חמאס, אז עשינו פי עשר היערכות כלכלית בצפון? הקמנו תשתית שתתמוך את העסקים האלה? כנראה שלא עשינו את זה. אני לא יודע אם הייתם בחדר קודם, אמרתי אם הקמנו את מנהלת תקומה בדרום אנחנו הקמנו את מנהלת תנומה בצפון.

הממשלה צריכה להתעורר בצפון. אני לא יודע ראשי ממשלה ושרים, אני יודע אתכם, אתם בשטח, תיסעו לעסק הזה, תיסעו למפעל הזה. עמית, תיקח כמה אנשי אוצר, סע לאדמית וחניתה לשני מפעלים שרוצים לעזור שם, ותשאל איך אנחנו מבטיחים את זה שתתפקדו פה? מה המאמץ הקטן הספציפי שנעשה למענכם כדי שתישארו פה? ואז זה מנגנון שלם שההכנסות יישארו, העבודה, לא אבטלה, לא ביטוח לאומי, ויישוב שיש בו תעסוקה ויישוב שההכנסות נשארות אצלו. ממש גלגל של שימור של חוסן קהילתי.

אנחנו מדרבים חוסן-חוסן, זה חוסן. אם יעזבו העסקים אין חוסן. אם הייתי יכול להרוויח משהו מהדיון הזה זה שעמית ובועז ייסעו לאדמית וחניתה לסיור. תאמין לי, אתם תבואו עם הצעות.

אתם מוזמנים בכיף.

ממלא מקום ראש העיר קריית שמונה, אופיר יחזקאלי, בבקשה.

אני רוצה ברשותך מיכאל קודם כול שאתי תדבר, מנהלת עסק בקרית שמונה.

אתי לוי, מנהלת עסק בקרית שמונה. אני מחזיקה היום 20 עובדים ויש נושא מאוד חשוב.

מה העסק? תספרי לנו.

עסק של אלכוהול, שמעסיק היום 20 עובדים, יש לי שני סניפים, סניף שלישי היה אמור להיפתח. ונושא מאוד חשוב שלא דיברנו עליו, אנחנו נבחנים על ידי ביטוחי אשראי. ברגע שאתם לא עומדים בתשלומים, חברות האשראי מורידות לכם את הדירוג. משמע הורדת דירוג, אין אופציה קיומית, זאת אומרת שיום אחרי, כשנרצה להגיע ולפתוח או לעשות איזשהו משהו, אין לי למה לפתוח את הדלת. אלו עסקים שמתעסקים לרוב במלאים, ובמלאים עם תקפים. וכמו שאתם יודעים המצב בצפון לא מאפשר היום ללכת לבצע החזרות סחורה כמו שצריך. אז אתה מגיע למצב של פגי תוקף בסדר גודל שהוא לא הגיוני. אוקיי?

מה זה העניין הזה של האשראי, של המעמד? את מדברת על דירוג אשראי?

על דירוג אשראי. ברגע שאני אמורה לשלם שוטף מסוים ולא שילמתי אותו כי אין לי הכנסות, ומה שהמדינה נותנת הוא לא מספיק על מנת לכסות ולעמוד באמת בהסדרים, הם מורידים לך את דירוג האשראי, משמע אין לך יותר מה להתעסק. ביום שאני אבוא לפתוח אף אחד לא ייתן לי אשראי לפתוח את הדלת.

זה בעצם משהו שיותר קשור לוועדת כלכלה ולבנק ישראל, ומה שצריך לעשות, גם לבקש מביטן דיון על זה, אבל באופן ראשוני אנחנו יכולים להוציא מכתב מהוועדה לנגיד בנק ישראל ולשר האוצר שמנגנון הפגיעה בדירוג האשראי של עסקים לא ייפגע לאור המלחמה, כי מטבע הדברים ההכנסות ירדו והפעילות נפגעת ולכן גם יכול להיות שמועד התשלומים נפגע. אתה נציג בנק ישראל?

כן אדוני יושב-הראש, אילון בנימין מהפיקוח על הבנקים. אני לא בקיא בנושא דירוג האשראי וכל הפרטים האלו, יש את הממונה על שיתוף נתוני אשראי. אני יודע שהוא כן הוציא הנחיות בתחילת המלחמה לבנקים לגבי כל הסיווגים, אנחנו נבדוק את הנושא הזה.

חשוב לי לציין, אין קשר לבנקים בדירוגי האשראי האלה.

יש, יש. רגע, תקשיבי לי. הבנקים זה לא הבנק כבנק. יש חוק שנותן לכל אזרח וכל חשבון בנק מעמד דירוג אשראי.

נכון.

זה נעשה בבנקים. אמנם כרטיס האשראי יכול להיות כרטיס אשראי בנקאי או כרטיס אשראי, אבל כל סוגיית דירוג אשראי של חשבון נעשית על ידי המפקח על הבנקים. הדבר הזה חיזק את החזקים והחליש את החלשים. ולכן עשינו גם את קרן הסיוע והלוואות בעוגן למי שדירוג האשראי שלו נפגע. אבל לא יכול להיות שבמלחמה הדבר הזה יחול על עסקים שיש בהם מאות אלפי מילואימניקים שהלכו ובצפון לא יכולים לעשות עסקים בכלל, ויגידו להם עכשיו אתה התדמית שלך אפס כי אתה לא מתפקד. אז אני מבקש ממך בנימין.

כן.

אני מבקש ממך גם ללוות אותה אישית מול הבנקים, ולבדוק שלא יפגעו לה בשם שלה בתקופה הזאת לאור זה שכל העסקים שלה בקרית שמונה.

זה לא מול הבנקים, תנו לי בבקשה להסביר. אם אני רוצה היום לקבל אשראי מחברה מסוימת.

איזו חברה? מבנק? או חברה חוץ בנקאית?

לא, מספק.

לצורך העניין מטמפו.

טמפו, אחלה חברה. אני עכשיו רוצה 200,000 שקלים מטמפו אשראי שוטף 30, הוא בודק אותי בחברה שנקראת BDI, והחברה הזאת בעצם מבטחת את הכסף שאם אני לא אשלם אותה הם ישלמו אותה.

מה שקורה כרגע שאין לי מאיפה באמת לשלם את הכול. ברגע שאני מקבלת את המקדמות מהמדינה אז אני מחלקת את הסוכריות לכל הילדים שלי ולא שמה את כולם לילד אחד, והם מחויבים להעביר לחברת BDI שמנשה משקאות לא שילם את הכול לאותה שניה שהוא היה צריך לשלם.

אז נפגעת בדירוג ב-BDI?

היא עלולה להיפגע.

כרגע לא נפגעתי. אני אסביר לך. תודה לאל אני לא באתי לפה לדבר אך ורק בשם עצמי.

אני מניח שכבר נפגעו לא מעט.

נכון. אבל אני מקבלת המון פניות ולכן החלטתי להגיע לכאן היום. אני לא נפגעתי בדירוג האשראי כי אני 25 שנים יודעת לנהל את העסק שלי. אבל כשאני רואה אנשים שבאמת מפרנסים שבעה משפחות, שמונה, עשרה, היינו אך, ומתקשרים ואומרים זהו אנחנו לא מסוגלים יותר, אין לנו, דירוג האשראי שלנו ירד, אף אחד לא ייתן לנו אשראי.

צריך לבדוק את זה.

עוד דבר ברשותך, והם מתחילים לקבל מכתבים שיתבעו אותם, על מה? אין להם את האופציה.

ואני חוזר ואומר שמי שעוסק בזה זה המפקח על הבנקים.

לא, אדוני יושב-הראש יש את הממונה על שיתוף נתוני אשראי, הוא גם מוציא הנחיות.

אבל הוא כפוף, למי הוא כפוף?

למנכ"לית בנק ישראל. זה מקביל, זה לא קשור לפיקוח על הבנקים.

נו, אני אמרתי בנק ישראל.

אמרת המפקח על הבנקים.

התחלתי עם בנק ישראל, אחרי זה עם המפקח על הבנקים. בנק ישראל עוסק בדירוגי אשראי.

נכון, אז אני אבדוק את זה עם הממונה, ואנחנו נשיב לוועדה.

אדוני יושב-הראש בהמשך גם לדיונים שעשית בהקמה של מנהלת התקומה הצפונית, בסוף חוזרים ואומרים שכדי להחזיר את האמון או לייצר אמון אנחנו צריכים שקיפות וודאות. ובצפון, אחת הבעיות הקשות זה החוסר ודאות של התושבים, של החקלאים, של התעשייה. ולכן בעקבות פעילות מרובה שלך גם בוועדה, כיושב-ראש הוועדה, עלה נושא של תקציב של 3.5 מיליארד שקלים, שאני לא יודע אם הם עדיין הגיעו, יושבים פה נציגי האוצר ויכולים לענות על זה, כי אני לא ראיתי בוועדת הכספים שהכסף הזה עובר צפונה.

הדבר השני, הדרישה למנהלת תקומה צפונית צריכה להיות הרבה יותר אגרסיבית ואני חושב שיש פה שיתוף פעולה טוב, גם אופוזיציה, גם קואליציה. בסוף זה נוגע מחנות המשקאות בקרית שמונה ועד למפעלים הגדולים שמחזיקים את הקיבוצים צמודי הגדר, וחזרה לקהילות.

מדברים על החוסן כמו שאתה ציינת מקודם. בסוף החוסן הזה הוא הוודאות, ולשמחתנו אנשי הצפון הם אנשים חזקים ויודעים לחיות בסיטואציות ביטחוניות לא פשוטות ויש להם אורך רוח, והם יילחמו כדי לחזור בחזרה הביתה, אבל הם צריכים את הוודאות שלהם כדי לדעת כמה זמן הם צריכים להישאר בסיטואציה הזאת. והיא סיטואציה קשה ולא פשוטה ויש לזה השלכות.

דיברו פה מקודם על חקלאות, בסוף החקלאי שלא עולה, לטפל במטע שלו על הגדר, זה לא יעזור שהוא יקבל את המענקים כי בשנה הבאה לא יהיה את הפרדס, אין מה לעשות שם, הכול הלך. וכנ"ל לגבי עסק שנטש עכשיו וירד ואפשר להבין אותו, ורוצה לרדת דרומה למרכז הארץ, הוא לא חוזר. ולהחזיר אותו זה להפעיל את המערכת מחדש זה מאמצים כבירים ואדירים ולכן אני חושב שהדרישה להקים את המנהלת הזאת היא כבר בגדר של חובה, חובה מיידית שלנו לפעול בנושא הזה. ואני איתך ומאחוריך בעניין הזה.

אני מציע כמה דברים. אחד שנגיש גם הסתייגות על מנהלת תקומה בתקציב – נמצא שם את הסעיף הנכון – שתקציבים האלו לא יבוצעו ללא הקמת מנהלת תקומה צפון. בתוך חוק התקציב שאנחנו מביאים לוועדת כספים נוסיף עוד הסתייגות ונגבש לרוב בקואליציה ובאופוזיציה. נוציא גם מכתב של מרבית חברי הכנסת דרישה להקמת מנהלת תקומה צפון באותה מתודה שפעלנו בדרום, בלי שימציאו את הגלגל.

ולגבי הקצאה ושמירת כסף לצפון של 3.5 מיליארד, מה אתה יכול לספר לנו עמית על הדבר הזה?

את הנושא הספציפי הזה אני פחות מכיר, אני אבדוק את זה. לגבי מה שגם העלו פה מהמפעלים, יש גם מקדמות למיטב הבנתי, שזה לגבי השוטף שקיים עכשיו מהבחינה של הסגירה, זו הנקודה הראשונה.

לגבי הנקודה השנייה של לראות מה קורה בצפון, אנחנו גם ניסע כנראה השבוע לראות מה קורה בצפון, גם אני באופן אישי הייתי כמעט ארבעה חודשים עכשיו בצפון אז אנחנו מבינים מה קורה שם.

היית לוחם, היית עסוק, איפה היית?

הייתי בשיחים.

איפה? באיזו יחידה?

בהרבה אזורים.

אתה בן אדם סודי?

לא סודי מידי, אבל הכול מצולם.

אנחנו לא סודיים, אנחנו כיתת כוננות חניתה, לא סודיים.

אין תלונות, הם עזרו מאוד לכל החבר'ה מכל הבחינות.

אני אגיד לך משהו לגבי נושא המקדמות, כי זו כאילו נקודה שאמורה לתת איזשהו מענה. אבל בוא נשים את הדברים על השולחן, בסוף בתוך המסלולים אתה בוחר את הקטגוריה כעסק שאתה לוקח את המקדמה, אני בחרתי במסלול שכר, העובדים שלי כולם ללא יוצא מן הכלל כמו שכבר ציינתי, מפונים – רוב העובדים שלי, לא נגעתי בזה פחות רלוונטי, האג'נדה שלנו היא מאוד חברתית, אני מעסיק בעיקר נשים, בעיקר אוכלוסיות יותר קשות, אימהות חד הוריות, כאלה דברים – ולא רציתי לפגוע להם בשכר, ולכן לקחתי את מסלול השכר. אז אני משלם להם עם המקדמות האלה תכלס את השכר. זה לא באמת נותן. ובנוסף אני אגיד שההוצאות הקבועות, אז רוב החברות באמת הלכו לקראתי והורידו, אבל שרתים שאני שומר בענן טכנולוגיות, דברים שאני לא יכול באמת לבטל אז אני משלם.

אם תתבע, ואתה לא יודע מה יהיה בתביעה, כי הרי יהיה משא ומתן, ואתה לא יודע.

אדוני, אני יכול לענות? מייצגים פה את קרן פיצויים ואני מנהל קרן הפיצויים אז אולי אני אענה לכם תשובה, גם לאגף התקציבים וגם לחברים פה. אין צורך לבחור מסלול שכר, אתם נמצאים ביישוב ספר, אתם זכאים לנזק עקיף מלא, אתם יכולים להגיש במסלול האדום תביעה שמכסה לכם גם את השכר, גם את ההוצאות הקבועות, את כל הדברים שלכם ביחד וזה בתוך כדי המקדמות. השלב הסופי אנחנו נכמת את הנזק איתכם כי גם אתם לא יודעים מה הנזק העתידי

אמיר, אתה יודע מה יהיה הכי כואב לי? שיש להם זכויות זמינות שהם לא קיבלו אותן. זכויות זמינות.

אני אגיד ככה, רוב המפעלים בצפון אנחנו בקשר איתם. ראש העיר של קריית שמונה דיבר על 26, זה 28 חברות הייטק שמתעסקות בפוד-טק ודברים כאלה 'אנחנו בקשר יומיומי איתם. חלקם מעבירים זמנית לא קבוע, ואנחנו לא יכולים לחייב אותם, אבל אנחנו עוזרים להם להמשיך להתקיים, אז אנחנו בקשר יומיומי איתם ויש לנו איתם צוות קבוע.

התאחדות התעשיינים אנחנו בקשר קבוע איתם ועם מפעלים שנמצאים בצפון. מה שעולה כאן במהות, רוב העסקים שאני מכיר בדרום, מפעלים שרוצים לעזוב, אלו מפעלים שלא מצליחים להיכנס ולעבוד בכלל וזאת הבעיה. העסקים שכן מצליחים לעבוד אז הם כן מקבלים תשובות מאיתנו, ואם זה תוספות שהם מוסיפים לעובדים אנחנו משלחמים אותם, וכל מיני דברים שאנחנו עובדים איתם יד ביד.

הבעיות שאני ראיתי ואלו מפעלים ממש בודדים, אלו מקרים שממש לא הצליחו לתת להם להיכנס והם לא מצליחים לגייס עובדים או להעביר את המקום שלהם, שם זו הבעיה העיקרית.

אנחנו מדברים לא על נתנו להם להיכנס, על הבנה של בעל המפעל או העסק שהחיים שלו יהיו יותר קלים עשר קילומטרים דרומה. אבל האינטרס הלאומי זה שהעסק הזה לא ירד עשרה קילומטרים דרומה.

אני לא חושב שעשרה קילומטרים דרומה, כל בעל מפעל בקלות כזאת יעזוב. יש כאן הטבות מס שבלי קשר מקבלים אותם רק בקו הגבול ולא - - -

יש לנו הוכחות, קיבלנו נתונים על מפעלים שכבר עזבו.

אז אני אומר, אני נמצא בשטח, שלוש פעמים בשבוע אני בצפון, בכל האזורים האלה אין מקום שלא הייתי, אותו דבר בדרום מהיום השני תוך כדי שהיו רכבים וגופות אנחנו היינו בשטח.

סליחה שאני עוצר אותך, בחניתה היית?

בחניתה לא היינו, היינו בכל האזורים האלה.

אז חבל מאוד, בחניתה יש שלושה פעלים, אחד מאוד גדול, שהאמריקאים אני לא יודע עד מתי הם יחזיקו אותו שם. הייתי מתחיל לטפח אותו, כי אחרת הוא ילך, ואם המפעל הזה ילך תסגור את קיבוץ חניתה, ואני מודיע לך שמדינת ישראל תצטרך לשלם מיליוני שקלים פנסיות לחברים, אז אני מזמין אותך.

אנחנו נבוא בשמחה.

תבוא לחניתה, תדבר עם יושב-ראש הדירקטוריון, עם מנכ"ל מפעל עדשות, עם מנכ"ל המזקקה, עם קבוצת העסקים שם, אני אומר לך שיש לי הרגשה שהנתונים שאתה אומר שרוב העסקים, זה לא נכון.

ממה שאנחנו יודעים בשטח, אתמול היינו עם ארבעה בתי המלון הכי גדולים בצפון.

בתי המלון אין להם בעיה בכלל, נהפוך הוא.

הערה ברשותכם בעניין מפעלי הפוד-טק, 26 מפעלים של פוד-טק זה לא מדגם מייצג. כשאתה מציג את זה כחברות, 26 חברות פוד-טק זה לא מדגם מייצג של אוכלוסייה שמועסקת במפעלים. יש לנו מפעלים מסביב לקריית שמונה בלמעלה בגב ההר, אז לבוא ולהציג פה מצג שווא של 26 חברות פוד-טק שאנחנו תומכים בהם, זה קצת.

אנחנו לא תומכים רק בהם, אני רק אמרתי שאנחנו בקשר ישיר.

אמיר, אתה התחלת טוב ונהיית גרוע. התחלת להגיד שאתה יודע לתת המון עזרה, ושאנשים ייקחו ממך את העזרה. עכשיו יש מקרים פרטניים.

אנחנו נעזור במקרים הפרטניים אדוני.

ואני אומר לך, תמקד את צמודי הגדר, תתייחס לזה כקבוצה מיוחדת. כי המציאות של צמודי הגדר היא מיוחדת. זה עיקר הדיון פה.

אנחנו נמצאים בסמוכי הגדר, גם במטולה הייתי פעמיים אצל דוד ראש המועצה, עם עסקים שיש שם, בתי מלון, עם כל מיני עסקים של חקלאות אנחנו בקשר יומיומי באזור הצפון.

יפה. ואתה גם תיסע לחניתה.

בשמחה.

ואתה גם תוודא שיש מיצוי זכויות שהם הלכו ובחרו את המסלול הנכון, ולא הפסידו כסף במסלול אדום שהיו יכולים לקבל עזרה.

אין בעיה.

תבוא לקריית שמונה גם אמיר, אנחנו נשמח.

הייתי אצל ראש העיר שלך לפני שבוע בדיוק.

הוא איש שטח, בוא, רשות המיסים עשתה המון במלחמה, אבל תמיד אפשר לעשות יותר.

תמיד אפשר.

התאחדות התעשיינים, לא אנחנו מסיימים, חבר'ה, נגמר.

ממש כמה מילים. קודם כול משרד האוצר אמר שהוא יתכנס לאירוע ויגיע לאזור הצפון, אז אנחנו נשמח להיות שותפים וגם להגיע ולשקף להם את האתגרים שיש.

תודה.

החשיבות של ודאות עסקית אני רוצה לגזור את זה לפעולות, אני רוצה להשוות את זה למנהלת תקומה לעומת מה שקורה לנו בצפון. מפעלים באזור הצפון מבינים כיום שאין להם אבא ואמא, לא מבחינת מענקים, לא מבחינת ודאות, לא מבחינת למי יש להם לפנות. במנהלת תקומה שיש כבר תקציבים ויש כבר שיח ואנחנו מתנהלים מולם, ואנחנו נפגשים מולם, ורק ביום חמישי האחרון נפגשנו איתם בדפוס בארי באזור הדרום. זאת אומרת כבר היום בגלל שעסקים וחברות ומפעלים רואים את הפעילות של המנהלת, אני יכול להגיד לך שיש חברות שהיום רוצות להרחיב את המפעלים שלהם באזור יישובי תקומה ולהקים שם מפעלים גם כן.

אז מה אין לך? תמקד.

אין לי את זה בצפון. בגלל שאין מנהלת בצפון, חייבים.

חוזרים לאותה נקודה. אני רוצה רק נציגי ממשלה שלא דיברו, משפט אחרון.

יניב ראש אגף מעסיקים בשירות התעסוקה. כל מה שצריך לעשות והקשבתי בקשב רב, זה למקד את מה שכבר הצליח בדרום ולהעתיק אותו לצפון. אני יכול להגיד לך על שיתוף פעולה מופלא שעשינו עם משרד החקלאות לגיוס עובדים כשהיה את העזיבה הגדולה של העובדים בענף החקלאות, והצלחנו לגייס עם המענק שאסף ציין, אני לא אחזור עליו, מענק עידוד של ה-3,000 בחודשיים הראשונים ו-4,000 בחודש השלישי, מאות עובדים לחקלאות כשיו"ר הוועדה יודע כמה הענף הזה קשה לגייס אליו ישראלים.

והדבר השני בכובע השני שלי, אני יכול להגיד לך שמה שהצליח לחזק את יישובי הדרום לרבות העיר שדרות זו ההחלטה של הממשלה גם לסייע למעסיקים אבל גם לסייע לעובדים במענק עידוד חזרה לעבודה. עובד שמתחילת המלחמה חזר לעסוק אצל המעסיק שהוא עסק ויכול להיות שהוא מקבל עד היום 3,000 שקלים בכול חודש ואני חושב שזה מה שגרם.

דיברו על זה, לא לחזור על מה שדיברו.

לא חוזר, אני רק אומר שאימות שני העקרונות האלה בדרום, יכולים לסייע מאוד לצפון.

תודה רבה. מי עוד לא דיבר משרדי ממשלה?

רונית אשל, אני מנהלת אגף ייצור מתקדם ברשות החדשנות. קודם כול תודה רבה על הדיון החשוב הזה, אני חושבת שהוא במקום. חשוב מאוד להתייחס גם למפעלים שעדיין לא הצליחו לייצר הכנסה, שנמצאים באזור הצפון. שניים מהם אני יודעת כבר עזבו את האזור, העתיקו את הפעילות שלהם, וחשוב מאוד להתייחס בתוכנית כוללת למה שיקרה ביום שבו הם יוכלו לשוב לעבודה.

אחד, זה להקים פעילות מחדש ולהתחיל אותה מחדש במפעל שכבר רכש ועשה את כל ההשקעות ונמצא בעצם בעמק מוות כרגע, כי הוא לא מצליח להעתיק את כל המכונות שלו, צריך להבין איך אנחנו מתייחסים אליהם כאשר הם חוזרים לאותו אזור.

הדבר השני ויותר מזה, אנחנו חייבים להבין איך אנחנו מעודדים מחקר ופיתוח, ופיתוח טכנולוגי. חניתה עדשות היו אחד מהמפעלים שהשקענו בהם בעבר, אנחנו צריכים להבין שהמפעלים האלה, על מנת להתקיים שם ולייצר את אותה גאווה ישראלית שיכולה ללכת לכל העולם, אנחנו צריכים להשקיע בתקציבים של מחקר ופיתוח ולהביא מוצרים טכנולוגיים יותר מתקדמים, כך אנחנו נוכל להשאיר את האנשים האלה בצפון ולייצר תעסוקה שהיא בכושר פריון עודף.

תודה. עוד נציגי ממשלה שלא דיברו?

בקי יום טוב, משרד הנגב הגליל והחוסן הלאומי. אז דיברו פה הרבה על מענקים, פחות המשרד שלנו אנחנו לא אוצר ולא כלכלה, אנחנו יודעים לעשות שלושה דברים, עושים אותם לאורך השוטף ובטח בזמן המלחמה. אנחנו יודעים לתמוך ברשויות, אם שאלת על רשויות סמוכות גדר, אז יש לנו תמיכה ייעודית אליהם גם ב-2023, גם ב-2024, אנחנו מפתחים כלים ומענים דווקא לעסקים הקטנים יותר, אני יודעת שאתם מדברים גם על מפעלים, אבל אנחנו בהסתכלות גם על העסקים הקטנים שיושבים שם.

עד איזה גודל פעילות נחשב עסק קטן אצלכם?

יש הגדרות שונות, יש הגדרה של עד 10 מיליון שקלים, יש הגדרה לפי מספר עובדים. אנחנו יודעים לתת את המעטפת בין בכלים שלנו, בין בכלים של הרשות לפיתוח גליל. אנחנו גם הוצאנו פרויקט שעודד דווקא בתקופה הזאת בסוף שנת 2023 חברות לבוא ולהעסיק עובדים באזורים האלו, אנחנו נוציא את זה שוב במהלך שנת 2024, ואנחנו מקדמים החלטות ממשלה ייעודיות לאזורים האלה שיושבים שם נפגעים, בדגש על הפיתוח הכלכלי והעסקים.

אז עסקים קטנים צמודי גדר, לפי ההגדרה שלכם עד 10 מיליון, או לפי מספר מועסקים, יכולים לקבל איזשהו מסלול סיוע שהוא תוספתי למה שהממשלה עושה?

המשרד שלנו באופן כללי תוספתי, אנחנו לא יודעים לתת מענק ישירות לעסק, זה לא התחום שלנו. אנחנו כן יודעים לתת לו כלים מסביב, אם זה בדיגיטל, אם זה פלטפורמות לשווק את המוצרים שלו, אם זה פרסום של העסק שלו. אלו הכלים שאנחנו יודעים לתת ואנחנו עושים אותם.

עוד נציגי הממשלה? אופיר, משפט קצר.

מכל האירוע הזה מה שאנחנו מבינים זה שאין אבא אחד שמתכלל את כל האירוע הזה. אתם צריכים להבין, 65,000 איש פונו מאזור קריית שמונה ואצבע הגליל, וזה קורה כדי שהמשק ימשיך לעבוד. כדי שכשאני עובר את ראש פינה, מה שקורה בחיפה ובתל אביב, ופה בירושלים, אצל כולם הכול כרגיל, ואצלנו החיים קפאו. ואם אנחנו לא היינו מתפנים והיינו הולכים למלחמת לבנון השלישית כנראה שהמשק היה סגור ולא היה את ההתאוששות הזאת.

לדבר הזה יש מחיר, יש מחיר בחינוך, יש מחיר ברווחה, ויש מחיר כבד בכל עולם התעסוקה והעובדים והכלכלה. וצריך פה אבא שמתכלל את כל האירוע הזה, ובונה את התוכנית של היום שאחרי. יש דברים שאפשר לעשות עכשיו כמו לדוגמה הכשרות עובדים. בוא נשים כסף להכשרות עובדים, כל המפונים שנמצאים בבתי מלון עכשיו, הקופאית שתהפוך להיות מנהלת חשבונות, המאבטח שאולי יעשה קורס הייטק. שימו עכשיו לא מעט כסף על הכשרות מקצועיות לדוגמה.

ביקשתי ממך משפט סיכום.

משפט סיכום. בקשה אחת שאני מבקש ממך יושב-הראש, סוגיית הארנונה לעסקים, הידעת שעסקים בקרית שמונה ואצבע הגליל עדיין נדרשים לשלם עסקים? הם אמורים לקבל את זה בסוף במסגרת הפיצויים. אנחנו חושבים שזאת בעיה קשה, זה פוגע בתזרים. אני לא מבין למה ממשלת ישראל לא יכולה, כמו שהיא פטרה ארנונה למגורים לפטור גם ארנונה לעסקים. אז הפיצוי שלהם אחרי זה יהיה יותר קל.

היא עשתה את זה גם בקורונה, היא יודעת לעשות כשהיא רוצה, הבעיה היא שזה בוועדת פנים זה לא אצלי, ארנונה זה לא פה לצערי, אני לא יכול לקחת סמכויות של ועדות אחרות.

תעזור לנו.

הייתי רוצה אבל אני ממליץ לך בוועדת פנים לקדם את הדבר הזה. קרויזר אתה רוצה משפט?

כן, ממש דקה אדוני יושב-הראש, אני מסכם ואומר, כדי להחזיר את האמון צריך להחזיר את השקיפות ואת הוודאות, להקדים בדרישה את מנהלת צפון, לעשות העתק הדבק מהדרום, זה עובד טוב להעביר את זה לצפון, לתת לתושבים את הוודאות כדי שהם ידעו לחזור לחבל הארץ היפה הזה, להמשיך להפריח אותו גם בחקלאות וגם בתעשייה, ואנחנו ביחד נגיש גם את ההסתייגות בנושא של החקלאות בוועדת הכספים וגם את הדרישה לגבי המנהלת, וגם אני אשמח לתשובות לגבי ה-3.5 מיליארד שקלים שאמורים להגיע לאזרחים לשיקום האזרחי והחוסן הקהילתי בצפון.

תודה, אנחנו מסכמים את הדיון. הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל שמה זרקור חירום על התופעה של זליגה ועזיבה של עסקים קטנים בינוניים ותעשייה את יישובי צמודי הגדר בקו הלבנון. העזיבה הזאת נובעת מהכדאיות להפעיל עסק כזה בתנאים קשים של פעילות ביטחונית, מחסומים, איסורי הגעה, וחשש אמיתי של עובדים ופועלים להגיע למקומות הללו.

עזיבת המפעלים והתעשייה והעסקים הקטנים והבינוניים את היישובים הללו היא מכת מוות לקהילות. מכת מוות לחוסן הכלכלי, להזדמנויות התעסוקה, ליציבות הפיננסית של היישובים עצמם. והממשלה כרגע לא מציגה תוכנית למנוע את העזיבה של העסקים והתעשייה.

התשובות שקיבלנו מהממשלה בסוגייה של הצפון הן חסרות. הוועדה דורשת משר האוצר וראש הממשלה להקים את מנהלת תקומה לצפון, באותה המתודה של הדרום, באותה דחיפות, ולא פחות חומרת מצב כלכלי שיש בו אי ודאות. אם לדרום כבר חוזרים, לצפון אפילו לא מתחילים לחזור.

הוועדה תפעל בסוגייה של מנהלת תקומה צפון, מעבר לחוק שכתבנו, גם במכתב משותף לחברי כנסת מהאופוזיציה והקואליציה, הצעה לסדר במליאה על מנהלת תקומה צפון, והסתייגות בתיקוני התקציב ל-2024 שתדרוש הפעלת כספים דרך מנהלת תקומה צפון.

הסתייגות נוספת שנוסיף בוועדת כספים תהייה הדרישה לייעד חלק משמעותי מהקיצוץ בענף החקלאות למענקים, לתעשייה חקלאית, ולחקלאות ביישובי הצפון צמודי הגדר. את ההסתייגות הזאת נגיש ביחד ונפעל, אני וחבר הכנסת קרויזר.

הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה והאוצר לבצע מיפוי מהיר של מצוקת העסקים והתעשייה שמבקשת לעזוב את היישובים, ומול המצב כפי שהם ילמדו אותו, והנתונים, להציג את הכלים שקיימים של הממשלה, כמו אותו כלי שהוצג לנו במנהלת תקומה, שהולך לפעול בדרום, זה יכול לפעול בצפון. כמו כלים שבהם משרד החקלאות יודע לתעדף צמודי גדר אם היה לו סעיף תקציבי. ולייצר כלים חדשים לשימור התעשייה, העסקים הקטנים והבינוניים ביישובי צמודי גדר. הוועדה תקיים דיון מעקב מהיר על הנושא הזה, ממש בעוד שבועיים-שלושה, ומבקשת מכם לעשות את שיעורי הבית.

הוועדה מבקשת לדעת מה עלה בגורלם של אותם 3.5 מיליארד שקלים שהוצהרו כמשאב ראשוני לשיקום הצפון, היכן הכסף הזה? מה מעמדו? מי יפעיל אותו?

הוועדה מבקשת מנציגי בנק ישראל לבחון את סוגיית הפגיעה בדירוג אשראי של עסקים הממוקמים בקו הגבול והעוטף בתקופת המלחמה. מטבע הדברים יש להם בעיית תזרים ועמידה בהתחייבויות ולא ייתכן ששמם הטוב ייפגע לדורות בזמן המלחמה, וצריך להקפיא את הדירוג בתקופת המלחמה. בין אם זה דירוג שנעשה על ידי חברות עסקיות חיצוניות או על ידי הבנקים עצמם בפעילות המפקח על הבנקים. אנחנו מבקשים מנציג בנק ישראל לחזור אלינו בתשובה בנושא הזה בדיון הבא.

הוועדה מבקשת ממשרד הכלכלה, האוצר, נציג רשות המיסים, לצאת לסיור ממוקד בסוגיית עזיבת התעשייה והעסקים את היישובים צמודי גדר. ללכת לחניתה, לאדמית, ללכת למקומות שהם צמודי גדר, מטולה, כל מקום שהוא ממש קילומטר שניים מהגדר, ולראות את התופעה של העזיבה ולחשוב על כלים לשמר אותם ולוודא גם מיצוי זכויות. נאמר פה שייתכן וחלק מהעסקים הללו לא ממצים את מה שהמדינה כבר יודעת לתת להם, אני אומר את זה, אמיר, לך, ותבדוק שהעסקים האלה יודעים לקחת את מה שמגיע להם מהמדינה.

הוועדה תתכנס בעוד שבועיים-שלושה לדיון דחוף על הנושא הזה, דיברתי בטלפון עם שר האוצר במהלך הדיון, ואני מבקש ממך עמית להציג את זה לרכז, לראש האגף, ובתיאום ביניכם. זה גם אירוע לא גדול, אם אתה ממפה את ה-2-3 קילומטרים ובודק כמה עסקים בסכנה או בתנועה החוצה, זה אירוע לא גדול וצריך לבדוק אותו.

אנחנו גם מבקשים ממכם להחזיר את המענקים לשימור עובדים בחקלאות, ולייעד את זה גם לעובדים בתעשייה של יישובים צמודי גדר. שימור העובדים הללו מקטין את ההוצאה העקיפה של הממשלה בדמי אבטלה. יותר משתלם לה לתת 3,000 שקלים מאשר לתת חצי שנה 10,000 שקלים דמי אבטלה למישהו בכול חודש. בואו נשמר את העובדים הללו בקו הגבול גם בחקלאות וגם בתעשייה. היה לכם כלי שעבד, לא השתנו הנסיבות, לא השתפר המצב הכלכלי בצפון שמצדיק את ביטול הכלי הזה ולכן אנחנו מבקשים לחדש אותו לחקלאות ולהרחיב אותו לתעשייה והעסקים צמודי גדר.

עובדים חדשים וקיימים, לשמר גם את ההון הקיים.

מה שהיה, היה את המענק של ה-3,000 שקלי, תחזירו אותו.

ה-3,000 היה רק לעובד חדש.

לעובד קיים.

גם לעובד קיים.

אני מקבל את ההערה שלך. לחשוב גם על עובדים קיימים, לא לאבד אותם. כמו שאנחנו לא רוצים לאבד עסקים אנחנו נועלים את הדיון ונעשה דיון מעקב, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:58.