פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



85
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
04/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 54
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום שני, כ"ד באדר א' התשפ"ד (04 במרץ 2024), שעה 12:00

סטטוס הבאת העובדים הזרים לענף הבניין ופתרונות מגורים לעובדים הזרים הצפויים להגיע לישראל

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר
סימון דוידסון

ששון ששי גואטה
טלי גוטליב

משה נקש - ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

ישי לוי - מנהל אגף בניין זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

קרן גלבוע - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

מיכל ארן - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ומדיניות, משרד הבינוי והשיכון

לאה בן עזרא - ראש ענף בקרת תוכניות עבודה, משרד הבינוי והשיכון

אביבית אסרף - מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

אליעזר חביב - מרכז בכיר, משרד ראש הממשלה

עומר ואגו - ראש צוות תחבורה, רשות התחרות

אוריאל סיטרואן - סגן בכיר לממונה, רשות התחרות

מיכל מיטרני - יועצת למנכ"ל, מנהל התכנון

שחר סולר - סמנכ"ל אסטרטגיה, מנהל התכנון

אביה אזולאי - אגף תכנון, רשות מקרקעי ישראל

גאליה מדינה - רכזת, הסתדרות העובדים הלאומית

ואאיל עבאדי - מנהל חטיבה ארצי בהסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות הכללית החדשה

מאיר שמש - יו"ר התאחדות קבלני הפיגומים

יורם בר הלוי - חבר נשיאות וקבלן, לשכת הקבלנים בישראל

אוראל פרץ - חבר נשיאות, קבלן חשמל, אוראל שירותי חשמל, לשכת הקבלנים בישראל

אורן דוד - מנהל בחברת שיכון בינוי

דור לבן רן - נציג חברת נ. סער השקעות נכסים ונדל"ן

מוטי פריימן - נציג חברת י. סער השקעות נסכים ונדל"ן

נמרוד ערד - מנכ"ל ובעלים ערד אחזקות

מתן בוזגלו - מנכ"ל

דוד אולניק - מנכ"ל אולניק בע"מ

דני פיין - מנהל כספי, צ'יינה סיביל, חברות ביצוע זרות

רן כהן - חבר הנהלה, התאחדות קבלני השיפוצים

ארנסטו שוורצר - מהנדס, מנכל איי.טי.סי החברה הישראלית לייעוץ וטכנולוגיות

אדוארדו שובל - מנכ"ל איי.טי.סי החברה הישראלית לייעוץ וטכנולוגיות

אלירן אהרונוב - מנכ"ל ליבינג מגורים לעובדים זרים

אבי תפארת - חברות הביצוע הסיניות

מרדכי שלו - חברת שאנדו גאיספיד

ניצן בסן - לוביסט, מייצג את התאחדות קבלני השיפוצים

יובל בראון - חתנו של קית' סיגל החטוף בעזה

קובי בן עמי - אחיו של אוהד בן עמי החטוף בעזה

אלדד ניצן - יו"ר התאחדות תאגידי כוח אדם זר לענף הבניין

דיקלה טקו

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סטטוס הבאת העובדים הזרים לענף הבניין ופתרונות מגורים לעובדים הזרים הצפויים להגיע לישראל

צוהריים טובים, ברוכים הבאים. לפני שנפתח בישיבה המתוכננת, כדרכנו אנחנו נציין ונבהיר שגם אם לכאורה אנחנו מנהלים שגרת חיים לרגע אחד אנחנו לא שוכחים בתפילתנו ומחשבותינו ובכמיהתנו את 150 הימים שבהם בנותינו ובנינו והורינו בני ערובה אצל חמאס דאע"ש. אנחנו שמים את זה על המוקד, זה במרכז העיסוק שלנו. וכאמור הפעילות שלנו באה לשדר מחד שהם לא ישנו את אורחות חייה של המדינה ובאותה נשימה מאידך שאנחנו לא מרפים מהשאיפה התכליתית להשיב את כל יקירנו כמה שיותר מהר לארץ. ותוך כדי זה ואחרי כן להכניע, לרסק ולהשמיד את שלטון חמאס דאע"ש שבא לכלותינו ולא יוכל לנו.

לפני שאני אעביר את רשות הדיבור לנציגי המשפחות שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם, אני מבקש להביע את כאבי וצערי על האירוע האחרון שהתרחש במושב מרגליות, בהם יש נפגעים גם בקרב העובדים הזרים. לא נשכח אותם, לא נעזוב אותם. נמשיך ללוות אותם ואת בני משפחותיהם, בדיוק כפי שנהגנו עד כה. אז כאמור, לפני שאני אעבור לדברי הפתיחה, אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר יובל בראון שהוא החתן של קית' סיגל.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, על רשות הדיבור ועל דברי הפתיחה המרגשים. 150 ימים שהאהובים שלנו חטופים בעזה. זה בוקס בבטן רק לשמוע את זה ובטח להגיד את זה. ומי מכם שמשכן הכנסת הוא משכנו יודע שאנחנו באדיקות שבוע אחר שבוע מגיעים. אנשים שואלים אותנו למה אתם מגיעים לכנסת, יש קבינט מלחמה, לכו דברו איתם. אבל רבותיי, רבותיי חברי הכנסת, רבותיי היושבים בוועדה, אם אתם יושבים כאן במשכן המכובד הזה יש לכם את הכוח, יש לכם את יכולת ההשפעה. ואני קורא לכם, אני דורש מכם לא לשכוח את אהובינו, לא לחזור לשגרה, בהמשך לדברים של יושב-הראש. אני יצורים סתגלניים והדבר שהכי מפחיד אותנו ומבעית אותנו זה שנתרגל למצב האיום הזה, שבו 134 אנשים מוחזקים כבר חמישה חודשים ללא תנאים הכי בסיסיים.

אירועי ה-7 באוקטובר נוגעים גם לנושא הוועדה. עוד לא שמעתי את הדיון, אבל כולנו יודעים על העובדים הזרים שספגו אבדות קשות, שנחטפו. שרובם הגדול שוחרר בעסקת השחרור הקודמת. וזאת עוד הוכחה למחויבות של מדינת ישראל לכלל אזרחיה, תושביה ומי שנחטף משטחה. ושתיים, לאפשרות להשיב אנשים בחיים. אבל הדבר הזה צריך לקרות מהר. אנחנו בתקופה האחרונה שומעים על חטופים שמתים ואנחנו מקבלים חטופים חזרה רק בארונות. אני לא רוצה לקבל את חמי בארון.

אני שב ודורש, משכן הכנסת הוא השורש. כאן הכול מתחיל בחקיקה, בעיצוב פניה של החברה הישראלית. אל תנוחו ואל תשקטו. זה שאתם מארחים אותנו זה מדהים וזה מרגש וזה נותן כוחות ותודה. זה שאתם נותנים לנו את הכבוד לדבר בוועדות זה משמעותי. אבל צאו לפעול. אל תזניחו, אל תפקירו את אהובינו. הם נמקים שם ואין להם זמן. תודה.

תודה רבה יובל היקר. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לקובי בן עמי.

שלום לכולם. אני אח של אוהד בן עמי, שנחטף מקיבוץ בארי. כמו שאתם רואים, ככה, בבוקסר, בטישרט קרועה. התמונה הזאת, יום לפני, חגגנו לבת שלי בת מצווה, ביום שישי בצוהריים. זה תמונה יום לפני התופת. וזו תמונה יום אחרי. אני רוצה שכולם יראו ויידעו. אשתו של אחי, רז, חזרה מהשבי אחרי 54 ימים. היום היא העלתה פוסט, והיא לא מעלה בדרך כלל. פוסט קורע לב, שהיא אומרת למה אני עדיין צריכה לסבול את זה? למה אני עדיין צריכה לחזור ממציאות של שבי, שזה נורא ואיום, למציאות של משפחת חטופים כשבעלי עדיין לא בבית.

שלוש הבנות של אחי לא ראו את אבא שלהן 150 יום. אמא שלי, בת 80, חולת דיאליזה, לא ראתה את הבן שלה 150 ימים. המצב הוא נוראי. ומה שאני רוצה לבקש מכם זו בקשה אחת צנועה. שכל יום כשאתם באים לעבודה שתחשבו מה היום עשיתי למענם, למען ה-134 חטופים. ומה אני יכול לעשות למען זה שהם ישוחררו הביתה כמה שיותר מהר, כדי שנוכל להתאחד איתם ולגמור עם הסיפור הזה. וזה בכוח שלכם, אתם פה יושבים פה, אתם יכולים להשפיע ולעשות מה שאנחנו לא יכולים לעשות. אז זו הבקשה שלי אליכם. תודה רבה.

תודה רבה קובי ויובל. אמנם אנחנו לא נפתח על זה דיון, אבל מן ההגינות, היות וכבר הגעתם אלינו לוועדה, אני אשוב ואבטא את גישתי לאורך כל התקופה, שהתחילה טרום חתימה על העסקה הראשונה. לגישתי העסקה הראשונה שנחתמה, לצערי, חששתי וכנראה שזה נכון, השאירה והכניסה עמוק יותר את שאר החטופים. נכון היה להתעקש יותר, להיות נחוצים יותר, חזקים יותר, פחות לחיצים אל מול דרישות העולם, גם מצד ידידותינו הטובות ביותר בעולם. ולהכניע את חמאס כך שהם יבקשו להשלים עסקה כוללת. אני מאוד מקווה שיהיה את תעצומות הנפש והעוז למקבלי ההחלטות שעסקה שתבוא, ותבוא מיד, תהיה חייבת להיות כזאת שכוללת את כל בנותינו ובנינו, ללא הבדלי דת, גזע, מין, מעמד ושיוך. רק שחרור מלא של כל בני הערובה יוכל באמת לסיים את הפרק הכאוב הזה בדברי הימים של העם היהודי.

אני מבקש לחזק אתכם. אני אומר לכם שבמקומי, לא בלתי מוגבל, אני משמיע את דעותיי, אני קשוב לכם ויקיריכם נמצאים בלב תפילותיי השכם וערב. זה לא מספיק. אני יודע שזה לא מספיק. אבל זה לא פחות ממה - - - ביום הראשון. אני מקווה שבעזרת השם תהיה לי את התבונה למצוא עוד דרכים יצירתיות לבטא ולהיות יצירתי יותר בלהעלות לסדר היום הציבורי, לדחוף באמת לעסקה כוללת ולא רופסת, שדרכה גם כן לבחון מחדש את אספקת הסיוע שמגיע ברובו למחבלי חמאס דאע"ש ולא לאוכלוסייה.

אדוני יושב-הראש, אם יורשה לי, אני מודה לך על דבריך. אני מסכים שהראייה צריכה להיות שחרור כלל החטופים. אבל נקודה חשובה שחשוב לזכור היא שלרבים מהחטופים אין שם זמן. הם חולים, פצועים, זקנים, ללא תנאים בסיסיים של מזון או היגיינה או רפואה. וכדי לסיים צריך להתחיל. ולכן לראייתי אין דבר כזה עסקה רופסת, מדובר פה בהצלת נפשות, הצלת חיי אדם. כל חיים שניתן להשיב יש לעשות זאת. כמובן בראייה שבה יחזרו כולם.

בסדר גמור. אני רק מזכיר לך את מה שבוודאי אתה זוכר יומם וליל שחלק מאותה עסקה כללה אפשרות כניסה של גוף הומניטרי אובייקטיבי והכנסת תרופות. אלה שני תנאים בסיסיים שלא מומשו. ולגישתי עסקה חזקה בעוז ובעוצמה לכל הפחות הייתה משיגה את ההישג הזה. זה מצטרף לשאר דבריי.

אני רק אגיד שהעסקה הקודמת החזירה לנו את חמותי ואת גיסתו של קובי ואנחנו מודים עליה מאוד.

זו טרמינולוגיה שנכון יהיה שהיא לא תדון כאן בנסיבות האלה. אבל אני מבין לחלוטין את זה. יש חילוקי דעות שיכול להיות שכמה ימים המתנה ולהמשיך בעוז ובכוח היו מאפשרים גם את חזרתו של חמיך ואחיך עד היום. 50 ימים אל מול עוד 100 ימים נוספים, זה ה-150.

זו חוכמת ה-בדיעבד.

כן. טוב, ברשותכם אין מנוס. אנשים הטריחו את עצמם והמתינו זמן ממושך. אז אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לעובדים זרים בנושא סטטוס הבאת העובדים הזרים לענף הבניין ופתרונות מגורים לעובדים הזרים שיגיעו לישראל. למיותר לציין שכאשר אני אומר ענף הבניין אני מתכוון לכלל ענפי הבניין, בתוכם השיפוצים, תשתיות וכדומה.

רבותיי, עצם העובדה שאנחנו חמישה חודשים מאז פרוץ המלחמה, ושם הדיון הוא עדיין בלשון עתיד, עם מינוחים של עתיד, של יגיעו ולא הגיעו ונפתור ולא פתרנו ויטוסו – הדבר מעיד על כישלון אדיר של השחקנים הפרטיים בנושא. וכמובן שגם הגורמים הממשלתיים, כל אחד בחלקו, מחויב במתן תשובות.

בנושא הבאת העובדים זרים בענף הבניין ישנם מחדלים שמילים לא יכולות לתאר. ולמפרע אני אומר שחלק מהמהלכים אינם בגדר מחדלים, ורשויות רלוונטיות כבר בוחנות את הנושא. הצבתי את זה בעבר, כגילוי נאות אני מביא את זה שוב פעם לידיעת הציבור. לא יעלה על הדעת שאני, חבר כנסת ויושב ראש הוועדה הרלוונטית, אניף דגלים אדומים השכם וערב כבר חודשים רבים. ומסתבר, אפרופו חוכמת ה-בדיעבד, שכולם נכונים. וחרף העובדה שכולם נכונים, הרשויות שותקות. אני לא מגזים שאני אומר שכלכלת ישראל עלולה פשוט לקרוס, לא פחות ולא יותר. ואני שואל, איפה 200 התאגידים החדשים שהיו צריכים להיפתח? איפה הרכבת האווירית שכולם הבטיחו שנראה פה? איפה ההחלטה בנושא העובדים הפלסטינאים שהייתה אמורה להתקבל? ומי שעוקב אחר דיוניי וגישתי, זה בסדר גם שלא ייכנסו, רק שיחליטו שלא ייכנסו. ולא יטעו תקווה בקרב מעסיקים רבים שאוטוטו הם ייכנסו ולכן אין טעם לשנות פורמט העסקה. איפה העבודה המקבילה בהוצאת תעודות יושר ובדיקות רפואיות? איפה צמצום התלות במדינות? מה הסיבה שרוב רובם של המיונים מתקיימים רק בהודו? איפה פירוק המונופול על המיונים של העובדים הזרים? איפה תוספת של חברות ביצוע?

גבירותיי ורבותיי, בקצב הזה שום יישוב לא ייבנה. שום תקומה לא תהיה. בקצב הזה מחירי הנדל"ן יעלו כל כך ששום ריבית שתוריד לא תספק את צמצום הפערים והנזק. קצר ולעניין. אני היום קצר רוח. נתתי לכם מספיק קרדיט, סיפקתי לכם מספיק פתרונות. הושטתי יד ימים ולילות. כל מי שלא רצה יצטרך להסביר למה הוא לא רצה.

נתחיל עם מספר שאלות למשרד הבינוי והשיכון. אני פונה לנציגי משרד השיכון. נמצאת איתנו פה הגב' מיכל ארן, ברוכה הבאה. אני מבקש לדעת בבקשה כמה עובדים זרים הגיעו לארץ עד כה מפרוץ המלחמה. אני מבקש שתפרידי בין הגעה פרטית להגעה דרך הסכם בילטרלי. ואולי על הדרך תספרי לי מתי כן יגיעו אותם עשרות אלפים.

אני אתחיל, אבל של הבילטרלי הנתונים נמצאים בידי רשות האוכלוסין. אנחנו מבקשים מהם אותם כדי לעשות מעקב, אבל הנתונים הכי מדויקים להיום יהיו אצלם.

לגבי הפרטי, עשינו איזה שהוא מיפוי. קודם כל, יושב-הראש צודק, לא נכנסו בעשרות אלפים.

תוכלי בבקשה לדייק, כמה כן נכנסו?

אני אגיד.

אל תפריעו לה, תאמינו לי שאני יודע בדיוק מה אני רוצה לשמוע.

מאה אחוז. נכנסו 357 עובדים עד כה.

מהיכן?

מהמסלול הפרטי הכוונה.

מהיכן?

מהודו.

תודה. תעני, יכול להיות שמה שאת רוצה להגיד אלה שאלות הבאות שלי. בסדר? ענית לי על מה ששאלתי, בסדר? מדינת ישראל בסיוע שלכם, פתחה אפשרות הבאה של 10,000 עובדים במסגרת b2b. כמה זמן עבר מאז?

זה מנובמבר.

מנובמבר. כמה זמן עבר מנובמבר עד היום?

שלושה, ארבעה חודשים.

ארבעה חודשים. בסדר? בואו נהיה מדויקים. כי אני לא מתכוון לוותר על שנייה. את עכשיו ויתרת לי על חודש. זה לא שלושה ארבעה חודשים, זה ארבעה חודשים.

זה היה מה-15 בנובמבר, נכון.

כן. זה ארבעה חודשים, איך שאת לא הופכת את זה.

המיונים התחילו בדצמבר, נכון?

26 בדצמבר. נכון? יום שלישי. לאלו תאגידים שויכו העובדים שכן הגיעו עד כה?

אז אני רגע אגיד שאנחנו עשינו ספירה, סכמה של כמה תאגידים, אבל לא ספרנו עכשיו אילו תאגידים זה. זה לדעתי נתונים שגם לרשות יש. כיוון שבנוהל של הרשות כל מי שעכשיו מתכנן להביא עובדים צריך לדווח גם עם איזה תאגיד מקומי הוא התקשר בתוך הנוהל.

מדהים.

זה לא נורמלי.

חה"כ ששון גואטה, אתה רק חושב שאנחנו על המנגל. אתה רק חושב.

הם לא סופרים אותנו.

תכף נבדוק.

אבל אני כן אגיד ברשותך כבוד יושב-הראש. אני רק אגיד, 29 תאגידים הגישו מועמדים אצלנו, מקומיים, ישראלים, לקבלת עובדים. בסבב הראשון. בסבב השני אנחנו מדברים כניסה של חדשים, אגב שהתחילו להגיש. אז זה בעצם 29 מתוך 49 ובסבב השני שעכשיו יתחיל זה מתוך 61.

אז בואו, יהיו לי מספי3 שאלות לשאול אותך.

אני רק אגיד שהכנו לכבודו מסודר את הנתונים. אני לא יודעת מדוע זה עדיין לא יצא, אבל אני אוודא את זה. יש לנו רשימה מסודרת, ממוענת כבר אליך.

אז קודם כל אני אופטימי. כי יש כאלה שלא מסכימים לספק לי את הנתונים האלה והם יצטרכו להסביר בשלב מאוחר יותר מה הסיבה שהם לא מסכימים לספק לי את הנתונים האלה בכל מיני אמתלות. עד כדי כך שהם מרגישים לא בנוח להגיע לכאן.

אם יורשה לי להגיד דבר אחד נוסף. אנחנו עובדים בצמידות פה עם רשות האוכלוסין וההגירה, אני חייבת להגיד, ביחד. כי הרבה מה-data הוא נחלק בעצם לשני הגופים ויש פה שותפות בעניין הזה מלאה.

נקודה אופטימית שייחלנו לה הרבה זמן. ראש מנהל עובדים זרים בפועל, משה נקש, ברוך הבא. אני אשמח בבקשה אם תוכל לומר לי כמה עובדים הגיעו מאז פרוץ המלחמה לענף הבניין דרך הסכם בילטרלי.

דרך הסכמים בילטרליים עדיין לא הגיעו עובדים. הגיעו עובדים במסגרת המסלול הפרטי, כמו שמיכל אמרה, 357 עובדים. למעשה קצת יותר. אבל לא הספקנו להתעדכן. במסלול הבילטרלי התחלנו את המיונים ואת המבחנים לעובדים כבר בינואר. 5,000 עובדים הוצעו לתאגידים לפני שבועיים או שלושה, ששלחנו להם מכתב.

שמה?

שיש לנו 5,000 עובדים עם פירוט המקצועות. הזמנו אותם להגיש אלינו בקשות. הגישו אלינו בקשות משהו בסביבות 4,000 עובדים.

למה חיכיתם עד לפני שבועיים? למה לא כבר בינואר כשידעתם כמה עברו בהצלחה לא הוצאתם?

כי יש את השלב, כמו שאתה מכיר, בדיקות רפואיות.

נכון. מה הבעיה שאתה תפנה לתאגידים ותגיד יש כ-5,000 פוטנציאליים. הנכם מתבקשים להגיש בקשות. קחו בחשבון שבפועל זה יהיה מעט פחות פר תאגיד, כי חלק מהם אולי ינשרו בעקבות אי כשירות בריאותית או משטרתית.

אדוני יושב-הראש צודק וזה מה שעשינו. אנחנו פנינו ללשכות עוד לפני שהיו בידינו את כל, למעשה עד עכשיו אין לנו את כל הבדיקות הרפואיות והרישומים הפליליים של כל העובדים האלה, אבל לא חיכינו. כי אנחנו אוהבים, כמו שגם אתה אמרת בדיונים קודמים, לעבוד במקביל ולא בצורה טורית. אז פנינו לתאגידים. אמרנו להם שיש לנו מכסה של עובדים. הם הגישו לנו בקשות.

לכמה?

5,000.

לא, לכמה הם הגישו בקשות?

4,000. משהו כמו 4,000 בקשות. ואנחנו אמורים ממש בימים הקרובים לקבל כבר מועדי טיסות לנחיתות של עובדים, אחרי ששיבצנו לתאגידים עובדים. וזהו, אנחנו מקווים שכמה שיותר מהר. אנחנו לא תלויים רק בעצמנו. צריך להבין, זה גם יש לנו את ממשלת הודו על הפרק, שאנחנו עובדים מולם בעניין הזה. משרד העבודה המקומי שם. אבל אנחנו מבחינתנו באמת עושים כל מה שאפשר. אדוני שאל בזמנו לגבי ה-PCC או אישור ר"פ של העובדים. אז כמו שאמרנו בדיון הקודם, אני גם אחדד את זה עכשיו, באמת זו החלטה שהמנכ"ל שלנו קיבל, הדרישה לרישום פלילי היא זהה גם במסלול הפרטי וגם במסלול הבילטרלי. זו הדרישה נקרא לזה להליך מהיר יותר בהודו. זה עניין שלוקח שם רק כמה ימים. לכן אנחנו גם לוחצים על ההודים שיזרזו את הדבר הזה וכמה שיותר עובדים יהיו להם.

לא, לא, אני מתנצל, קצת הולך לי לאיבוד. הדרישה הידועה שהייתה למי שנבחן ומוין בדצמבר ב-b2b היא הייתה דרישה מחמירה. אוקיי? זו דרישה מחמירה, כך יצא. אתה אומר לי היום שהדרישה?

זהה בבילטרלי וב-b2b, כן.

ממתי?

לפני חודש לפחות.

זאת אומרת שעד לפני חודש זה היה לפי המנגנון הקשיח שמשמעותו הגעה של שוטר לכל - - -

לא, אני לא עד הסוף יכול להגיד לך בוודאות שכך היה. כי היו פה כל מיני דרישות כנראה סותרות. צריך לראות מאיפה הם נבעו.

לא, אני יודע מה היה. מה היה אני יודע. לפחות מה שדווח לי על ידי ההודים ועל ידי התאגידים והתאחדות הקבלנים. מה שנמסר לי שהיה זה שחלק ממסד הדרישות חייב הגעה של שוטר פיזית לבית המבקש. תהליך שאמור לקחת בין שבועיים לארבעה שבועות. אתה אומר לי שבחודש האחרון יש השוואת דרישות כלפי מטה בהקלה. כלומר שבהבאה בהסכם בילטרלי הדרישה מקלה יותר ומלפני חודש זה גם לגבי התאגידים בהבאה פרטית. זה מה שאתם אומרים?

אז יש פה כנראה אי הבנה.

טוב, אני אשמח לקבל הבהרה לגבי זה. בסדר?

אני אבהיר לגבי זה. אבל אני אומר, אני אעביר לוועדה בצורה מסודרת אחרי שאני אבדוק את הדברים האלה. אבל ממה שנמסר לי הדרישה מלכתחילה הייתה זהה לשניהם.

לא, אם היא זהה לשניהם - - -

שמעתי גם את הטענות ההפוכות.

לא, מר נקש. אם היא זהה לשניהם הייתה ונשארה משמע שגם הדרישות מהעובדים שמגיעים במסגרת הסכם בילטרלי מחייבות את אותו תהליך.

לא, היא הזהה מקלה לשניהם.

אוקיי. טוב, אני אשמח שנלמד את זה לעומק. תוכלו להשיב לי על זה גם אחרי כן, גם לא בשעת הדיון. אתה יודע לומר לי כמה מתוך ה-5,000 ממוינים בהצלחה דרך המיונים של הסכם בילטרלי. כמה מהם טכנית היום יכולים לעלות לארץ? כמה סיימו כבר את התהליכים הרפואיים וה-PCC?

לפי מה שאני קיבלתי, 558 כבר יש להם ר"פ ובדיקות רפואיות.

10%-12%.

משהו כזה, כן. חלוקה של מקצועות. אותם שייכנו כבר לתאגידים.

לא משנה. זה לא משנה, עדיין מדובר בכ-12% שסיימו את התהליך. התחילו, אם אני לא טועה, ב-15 בינואר, אם אני זוכר נכון. מתי?

בינואר. אני לא זוכר את התאריך המדויק, אבל בינואר. רשום לי, ינואר 2024. אפשר לבדוק את זה.

אוקיי. מה הצפי של ההשלמה לגבי השאר?

לפי ההודים זה עניין של ימים בודדים. ימים בודדים.

הבנתי. זאת אומרת שמה שאתם ידעתם לעשות בהפרזה בחודש וחצי התאגידים הפרטיים עם כל הזמינות הגבוהה למיונים, לצוותים, ומשרד השיכון שנרתם לא הצליחו לעשות בחמישה חודשים, ארבעה חודשים.

מיכל תוכל להרחיב לגבי המיונים הפרטיים.

לא, היא הרחיבה. מה זאת אומרת?

יש עוד כמה אלפים שסיימו את המיונים הפרטיים. שוב, מיכל תוכל להרחיב על זה. עוד משהו שחשוב שנגיד בעניין הזה שמתקשר, וכמו שאתה אומר לומדים לקח. אז גם למיונים הפרטיים וגם למיונים שלנו, ביקשנו מהעובדים או ממרביתם לפחות, שיגיעו לתחילת המיונים כבר עם אישור ה-ר"פ, אם ה-PCC הזה מוכן, כדי לחסוך את כל התהליך אחר כך. ובמקביל, בימים אלו אנחנו עושים עוד בחינות בהודו. כבר נבחנו כמעט 3,000 עובדים. עשינו בסרילנקה.

עוד מעט אנחנו ניגע בזה, בסדר?

מה הקטע של הבחינות? לשלוח אותם. עכשיו הם איפה? בהודו כרגע. לא?

בהודו.

מה הרעיון שאם אנחנו נמצאים במצוקה כזאת ויש לנו הכשרות בארץ, תשחררו עובדים. אני אסביר לך מה הבעיה. החבר'ה שיושבים פה רובם לא מבינים את המצוקה. אחי, אני הייתי באילת, בסוף שבוע כי אני גר שם. ישבתי באיזה פרלמנט של יום שישי. אחי, אני יושב שם עם שני קבלנים, אנשים בוכים. אחי, הם אומרים לי עזוב, כמו שאמרת מקודם, הריביות. הוא אומר לך אחי, אני קורס. אני עניין של חודש חודשיים פושט רגל, אני לא יכול לעמוד בזה. אין להם יכולת לעמוד בזה, לא בבנייה. השיפוצניקים המסכנים שבכלל שחטו אותם גם, שאין להם אופק בכלל לשיפוצים. אין להם איזה קצה אור שאולי זה יסתדר להם. אין להם כלום.

אנחנו פה, אדוני, לא באילת.

לא מכיר אתכם.

אנחנו בקריסה, מתפרקים לחתיכות.

קודם כל, ביטאתי את זה כבר בתחילת הדיון ואנחנו ניגע בזה.

בגלל זה דיברתי על השיפוצים. כי ראיתי ענף בנייה וראיתי שדיברת, אז בגלל זה אני גם המשכתי עם השיפוצים. מה שקורה פה שאתם באים להגיד הנה מבחנים והיינו בסרילנקה והודו, הכול סבבה. אחי, שחררו אותי מהמבחנים, מדינת ישראל נמצאת במצוקה הגדולה ביותר שידעה. תביאו עובדים, תשחררו שייכנסו עובדים. זה לא פייר מה שאתם מתנהגים. אני לא מדבר, חלילה, עליך משה, כי אני יודע איזה עבודה, איך אתה משתדל ועובד. אני, בכל החבר'ה, אם זה בקבלנים, התאחדות הקבלנים. יאללה, שחררו את הכול, תכניסו עובדים.

אני יכולה להתייחס?

לא כרגע. חבר'ה, יש לי כל כך הרבה שאלות שאגרתי בתקופה האחרונה. כנראה שמה שאתם רוצים להסביר לי בסבירות גבוהה יפגוש את השאלות שאני הכנתי כבר. בסדר? אפשר? תודה.

לאלו תאגידים שויכו העובדים הזרים שהגיעו עד כה? כמה תאגידים, מי הם?

את המספרים אנחנו יודעים, כי עשינו את הבדיקה. אבל להגיד בדיוק עכשיו את הרשימה של השמות אני לא יודעת.

כמה תאגידים?

אנחנו אמרנו על 29 מהסבב הראשון מתוך 49.

מה זה 29? ממאה אחוז תאגידים.

מ-49 תאגידים, שזה מאה אחוז לסבב הראשון.

אז 29?

כן.

זאת אומרת שאנחנו מחלקים 350 ב-29?

לא בדיוק. יש כאלה שהגישו רשימות הרבה. יש כאלה שלא הגישו רשימות.

לא, לא, מי ש-29 הוא הגיש למיונים.

נכון.

זאת אומרת, אני צריך לקחת 350 ולחלק, אתם יודעים מה?

למה 350?

לא, 357 זה שהגיעו.

357 הגיעו ל-29 תאגידים. איך אני מחלק אותם? איך ההתפלגות?

לאה בן עזרא, מרכזת בכירה מדיניות עובדים זרים. המועמדים שהגיעו אנחנו לא משייכים אותם. זה מועמדים שנרשמו מלכתחילה על ידי תאגיד כזה או אחר. הם עברו את המיונים. אחרי שהם עברו את המיונים הודענו לתאגידים מי מהעובדים שלו שהוא הגיש מראש עברו מיונים.

אני מבין את זה.

אז מתוך כל אותם תאגידים בערך משהו כמו 22 תאגידים, הגיעו אליהם מועמדים מתוך כל אלו שהם הגישו.

אפשר להרחיב?

לא, לא כרגע. יצאו למיין 29 תאגידים בהודו. זה נכון?

כן.

יופי. מתוכם הגיעו עובדים שהם כ-350 במספר ל-22 תאגידים. זה נכון?

כן.

יופי.

אפשר להגיד רגע מילה?

לא, לא, תכף. תאמינו לי שזה סדור.

יש פשוט בהמתנות.

הכול בסדר. מכמה חברות השמה מקומיות בהודו קיבלו התאגידים את רשימות העובדים?

את זה אנחנו לא יודעים לענות, שנייה אני אגיד. זה b2b.

חבר'ה, אני מבין b2b. כשהיית בהודו, היית גם במסגרת b2b.

אנחנו עכשיו מדברים על זה.

אני מדבר על b2b. אני רוצה לדעת. אנחנו יודעים, ככה, המספרים הם כאלה, חה"כ גואטה, ככה: יש 49 תאגידים ותיקים. מתוכם יצאו 29 תאגידים למיונים בהודו. מתוכם עד היום הצליחו לקבל 22 תאגידים.

אבל אני רוצה רגע להתייחס לשאלה.

למה מכוונים אותם רק להודו?

רגע. יש 14 תאגידי כוח אדם. יש 14 חברות השמה בהודו.

יופי.

אבל אני רגע אגיד, אנחנו שנייה, אצלנו, במשרד הבינוי והשיכון לא, כל עוד התאגיד הישראלי התקשר עם תאגיד מקומי מקובל לפי הרגולציה המקומית בהודו, כל עוד זה קרה אנחנו לא נכנסים לתקשורת ביניהם, אנחנו ממיינים.

הכול בסדר. את נותנת לי נתונים חשובים מאוד, גברתי.

16, מתקנים אותי פה, לא 14.

16 חברות הודיות? יופי. איך מתפלגות החלוקות של ה-350 ב-16?

זה אני לא יודעת לענות.

בוודאי שאתם יודעים אתם בוודאי יודעים.

יכול להיות שצריך לבדוק את זה.

חבר'ה, תקשיבו, בדיון הזה אנחנו מקבלים את זה. אני מבקש, הנה, תרשמו לכם ככה, חברים. תרשמו לכם ככה: כמה עובדים הגיעו להתמיין בהודו במסגרת b2b. אני מסביר מה אני מבקש לדיון הזה. הדיון הזה לא יסתיים בלי שאתם מספקים לי את הנתונים אם אנחנו מצפים שהכול יהיה בסדר. אני מבקש לדעת כמה עובדים הגיעו להתמיין בהודו במסגרת b2b. דרך כמה חברות מקומיות? כמה מכל חברה עברה, כמה מכל מי שעבר מכל חברה הגיע לארץ. אנחנו יודעים שמצידנו יש 29 ו-22. אלה הנתונים שיש אצלנו. עוד מעט אנחנו נחבר ביניהם. הדרישות שלי, אגב, הן מאוד בסיסיות. הן מובנות לכם?

כן.

תודה.

חשוב, אדוני יושב-הראש, להתייחס לזה שבמסגרת המתווה הפרטי, שוב, מיכל תוכל לדייק, אבל אישרנו הרבה יותר מ-350 עובדים. כן? אישרנו מעל 1,000 עובדים.

נכון. זה מה שרצינו לומר קודם.

יש עוד עובדים שקיבלו כבר אישורי עלייה למטוס ועדיין לא הגיעו לפה. יש עובדים שבתהליכים.

הנה, ביטלת לי את השאלה הבאה.

אני יכולה להביא את המספרים גם, אם רוצים.

לא אם רוצים.

אני יכולה את המספר.

עכשיו.

אוקיי. ככה: בקשות שאושרו של עובדים, מדובר על 1,089.

אני מתקן אותך, 1,584.

1,584 מה?

1,584 שהתקבלו.

אתה רוצה? קדימה.

1,150 בקשות אושרו.

חבר'ה, לאט לאט. לא, לא, תקשיבו, מתחילים מלמעלה. אני רוצה לדעת כמה עובדים הגיעו להתמיין בהודו.

5,000 מוינו בהודו. קצת יותר, 6,000.

חברים, כמה הגיעו להתמיין?

רגע, שנייה. יש אחוזי מעבר של 70%.

עזבו, אחרי זה, אתם רוצים שאני אעשה חילוץ אחוזים, אני אעשה.

לא, אני עונה.

את השלב הזה בבית הספר עברתי בהצלחה. אני מבקש תנו לי נתונים פשוטים. כמה הגיעו להתמיין? עזבו עברו לא עברו.

6,500, הערכה.

יופי. כ-6,500.

בסבב הראשון.

תקשיבו טוב, רק אני שואל ורק לי אתם עונים. בסבב הראשון הגיעו למסגרת מיונים באמצעות b2b 6,500 מועמדים.

נכון.

א', אני מבקש לדעת מכמה חברות השמה הודיות ואיך זה מתפלג. זו שאלה ראשונה. שאלה שנייה: כמה מתוכם עברו?

5,000. אבל במדויק 4,546. יותר. יש לך גם את סרילנקה.

חבר'ה, תכף סרילנקה.

אה, אנחנו על הודו? אז 4,546.

יופי. בקשות שהתקבלו ברשות האוכלוסין, בקשות שהתקבלו, זה 1,500 לערך?

1,584 בקשות שהתקבלו, שמתוכם - - -

שנייה, ברשותך. 1,584 בקשות. שלום מר ישי, שם ותפקיד?

שלום אדוני יושב-הראש. מנהל אגף בניין, רשות האוכלוסין וההגירה. ישי לוי.

יפה, ברוך הבא. אז הגיעו סך הכול 1,584 בקשות. מתי הגיעו?

החל מקבלת ה-PCC. הבדיקות הרפואיות, מתחילים להזרים אותם. זה יכול להיות גם לפני שבועיים, שבוע וחצי, שבועיים, ואנחנו בודקים אותם.

אוקיי. לכמה, לגבי כמה השבתם?

מה זאת אומרת?

1,150 אושרו מתוכם.

והשאר השבתם בשלילה?

השאר בטיפול.

בטיפול.

אוקיי, 1,150. זאת אומרת שבאופן מעשי יכלו לעלות על מטוס 1,150 איש.

לא, לא, אבל יש פה טריגר. ה-1,150 זה בקשות שאושרו עקרונית. יש להם דרישה של השלמת מסמכים וכו'.

לא. תראה, סך הכול יש שלושה מסמכים שאמורים להציג.

יש יותר.

מה יש חוץ ממיונים, רפואי ו-PCC?

יש להם הצהרת עובד וחוזה העסקה. הצהרת עובד חתום אפסטיל. תשלום אגרות זה אחר כך. הצהרת עובד וחוזה העסקה הם בתיק. כלומר, זה חלק מהבנצ'.

כן, אבל זה לא עומד אצלכם.

אז אצל מי זה עומד?

אצל המעסיק, אצל התאגיד.

אנחנו רוצים לקבל את זה, כדי לאשר את זה.

יופי. אני רוצה לדעת מה שוחרר אצלך.

מה שאנחנו שחררנו זה כ-1,000 בקשות. 984 בקשות כרגע קיבלו קצבי קליטה. זה אומר מבחינתנו שכ-1,000 עובדים צריכים לקבל עכשיו אישור עלייה לטיסה, כ-1,000. מתוכם הגיעו 357 בחלוקה של - - -

איפה ה-650?

אז אני מסביר. ה-984, אמרתי, 934 זה קבצי קליטה. התהליך הוא כזה, הוא סדור. ברגע שהם מגישים את כל הבקשות ואנחנו מאשרים אותם נוצרים, שולחים להם בקשה ליצירת קבצי אגרות. הם משלמים את האגרות כדי שהעובד הזה יוכל להגיע לארץ. נשלח להם, בגלל שאנחנו דילגנו על המתווה הקונסולרי, כדי לזרז את הגעת העובדים לארץ, כי הקונסוליות טענו שהם לא יכולים לעמוד את זה אנחנו מבצעים את זה אצלנו ברשות, באגף אצלי. נוצרים קבצי קליטה ולאחר יצירת קבצי הקליטה נוצר אישור עלייה לטיסה, שהוא מהווה אסמכתה לכניסה לארץ. נוצרו 984 קבצי קליטה. מתוכם הופקו, זה השלב הבא, 790 אישורי עלייה לטיסה.

בוא נחלק את זה, ברשותך מר לוי. תחלקו את זה לשני חלקים. יש את השלב שבו אתם אמורים לאשר, אם בן האדם עומד בדרישות.

זה האישור העקרוני.

בסדר? שזה 1,584.

1,150.

לא.

1,584 בקשות שהתקבלו.

1,584 בקשות שהתקבלו זאת אומרת שבן אדם,

אתה שאלת כמה אושרו עקרונית. אושרו עקרונית 1,150.

עובד, מועמד שסיים את שלושת השלבים העקרוניים שזה מבחנים מקצועיים, רפואי ו-PCC זה 1,584. אוקיי? כמה מאות מתוכם טכנית לא צירפו את החוזה העסקה מול התאגיד. וזה אומר שזה עומד ותלוי אצל התאגיד. וחלק לא שולמו האגרות, זה גם עדיין אצל התאגיד. מתוכם סיימו את התהליך כולל שתי הנקודות האלה 938 לערך.

934, כן.

934. מתוכם בפועל הגיעו 350.

נכון. אני אדייק אותך, אדוני יושב-הראש. ה-357 נכנסו מתוך ה-790 אישורי עלייה לטיסה. אישור העלייה לטיסה תקף ל-14 יום ולבקשת התאגידים ובאישור מנכ"ל הרשות הוארך ל-30 ימים. כלומר, נתן להם עוד סד ימים להישאר בהודו מעבר לזמן שהם כבר יכולים להיכנס לארץ. יכולנו לראות את ה-790 האלה לעניות דעתי כבר בארץ.

יופי. לשם אני רציתי להגיע. זה חטא על פשע על עוון. זה לא מחדל. חבר'ה, זה לא מחדל. שאף אחד לא ימכור לי סיפורים. זה לא מחדל. יש פה, היד שמנענעת את העריסה, ואנחנו נגיע אליה. אנחנו נגיע אליה.

הרציונל שליווה את הבקשה שלהם, אדוני יושב-הראש, הייתה, תקן אותי אם אני טועה, נקש. שלהודים, לעובדים, זה לא משנה אם הודים או סרילנקה, יידרש פרק זמן שהוא ארוך משמעותית מאשר 14 ימים להיפרד מהמשפחות. להתארגן להגיע לישראל.

חברים, להיפרד מהמשפחה זה מהרגע שהוא הגיע למבחנים בדצמבר.

מסכים.

שלא ימכרו לי סיפורים.

אני יכול לשאול שאלה? יש מצב שרשות האוכלוסין, יש מצב שרשות האוכלוסין מתדרכת את התאגידים להגיש להם רק דרכונים מהודו, משהו כזה?

מאיפה הבאת את זה?

לא יודע, אני יודע? זה מה שהתאגידים אומרים.

מה פתאום. הם יכולים להגיש - - -

נותנים להם הוראה להגיש רק מהודו.

הם הגישו 33,000 - - -

אני שואל את השאלה, לא בא להאשים.

הם הגישו 33,000 רשומות מכל העולם ואשתו.

זה מה שאומרים להם, אתם רוצים להביא? תגישו מהודו.

לא, לא, זה לא נכון. זה לא נכון.

ממש לא נכון.

על מה רבים, על 0.5 או 0.4?

תגידו, אז מי עוצר את הנושא הזה. שמע, אני, בסוף אני מכיר אתכם. אני מבין שאתם באמת רוצים לעשות עבודה. מי עוצר לנו את כל הכניסה? יש פה איזה חסם. אם אנחנו במצוקה, שאלה קטנה. אם אנחנו במצוקה כזאת גדולה למה לא בואו נשתדל כולנו, לא צריך ישיבה מצולמת, נראה איך אנחנו משחררים אותו. שקודם כל נכניס עובדים. לא משנה לי אם הוא יודע לרצף, אני אלמד אותו פה. שיהיו לי ידיים עובדות. למה אני חוסם את זה?

אז יש לנו הרבה חסמים, אני רגע אגיד. אבל שנייה, אם להתייחס לשאלה.

יש פה מרכזי הדרכה.

חבר'ה, זה לא שם. אני הצעתי למנכ"ל משרד השיכון, שהוא קיבל את גישתי באופן עקרוני, שהבאת עובדים תתבצע באמצעות הסתמכות על הצהרה והוכחת תעסוקה מוצלחת בעולם. אם עובד ממדינה כלשהי עבד במקום, לצורך העניין כמו האמירויות, ארבע שנים בבניית מגדלים, סביר להניח שהוא יידע להתמודד פה עם איזה הוא פרויקט. עם כל הכבוד. מי שיודע להוכיח הצלחת תעסוקה על פי הסטנדרטים הנדרשים, מבחינתי זה טוב יותר ממיון שבאים לבחון אותו אם הוא יודע לעשות תפסנות לעמוד טיפוסי 40 על 60.

אפשר להתייחס לשאלה, לסוגייה? אני רגע אגיד שהמנכ"ל של המשרד רצה להיות בדיון הזה כשהוא עוד היה בשעה 9:00 ואחר כך נבצר ממנו והוא מאוד ישמח להשתתף בדיון הבא. הוא ביקש ממני להעביר את המסר הזה גם כאן. הנושא חשוב, אנחנו מבינים. יש לנו רצון מאוד משמעותי לפתור חסמים, יש הרבה חסמים, עלה כאן קודם.

אחד הנושאים שדיברת עליהם עכשיו הוא נושא שכבר למעשה ממש בשבוע האחרון היה איזה שהוא נוהל שהפצנו, העברנו אותו.

על ה-30%?

נכון. הוא אושר רשמית השבוע והוא אמור להיכנס לתוקף מיד. אני אגיד שלמיונים אנחנו רואים עכשיו שמגיעים גם עובדים שאין להם ניסיון.

אגב, באיזה סרט אתם חיים שאני לא חלק מהתהליך הזה?

לא אמרתי כלום.

לא, אני שואל. אתם מספרים לי מעשה עשוי.

אני מספרת מעשה עשוי.

אז אני שואל איך אני לא חלק מהתהליך הזה? אני יושב ראש הוועדה הרלוונטית, אני מניע את התהליך הזה. אני מטרטר את עצמי אליכם ואליכם בעשרות טלפונים. באה יוזמה, מבורכת. אולי תאפשרו לי להרפות מאיזה שהוא מאמץ אחר שאני מנסה לקדם. אני מנסה לרתום אתכם לאירוע.

אנחנו היינו באירוע הזה כבר תקופה. אני רגע אגיד, אני גם יודעת שאתה מאוד מעורב ומסייע לנו גם מקדימה ומאחורה, הכול, אין לי שום אמירה בהיבט הזה. אני רק רציתי לעדכן לגבי זה שזהו, זה רשמי, אושר סופית השבוע. אנחנו נפיץ את זה בצורה מסודרת לתאגידים והם יצטרכו ללכת לפי המתווה.

טוב. אז קודם כל, אני אומר המתווה הזה הוא חשוב, הוא נחוץ ואני בטוח שהוא יהיה מוצלח. הוא לא מספיק, הוא מגיע באיחור, אבל אי אפשר רק לבכות. לפחות משהו חשוב ונחוץ מתקיים. אין אלא לברך עליו. אז אני כאמור ביקשתי לדעת מה אחוז הבחינות שעברו, הסתיימו בהצלחה אצל כל אחת מחברות ההשמה ההודיות.

המקומיות, שוב, אני לא יודעת, יודעת להגיד על ישראלים.

לא, לא, אני צריך לדעת אצל ההודיות.

הרציונל של ה-b2b פשוט אנחנו לא עושים מעקב על החברות, אנחנו כמשרד לא עושים מעקב.

תראי, בסופו של יום נציגים מטעמך, שהם עובדי התאחדות הקבלנים מגיעים למדינת המוצא וממיינים עובדים. נכון? יש לך ברומטר, יש לך דרך לבדוק מי עבר, כמה עבר, מאיזה תאגיד, האם ביקשתם את התנאים האלה והאלה. אתם הרגולטור.

אתה צודק.

כי לי הם לא רוצים לענות. הנה אני מספר לך, לי הם לא רוצים לענות. וכשאני שואל שאלות נוקבות מידי את הסוכנויות ההודיות אז הם מאיימים שאם אני אלחץ בקבלת נתונים הם יתפטרו, כי זה גורם להם מבוכה. מעניין למה.

אני אגיד שעכשיו בסבב השני עשינו הליך הפקת לקחים אצלנו.

אני עוד לא נגעתי בסבב השני גברתי. אתם בסבב השני?

כן.

יופי, אני שמח. כמה תאגידים בסבב השני מגישים מועמדים? אני שואל בימים האלה, עכשיו בשעה הזאת.

המקומיים שלנו?

לא, לא, שם.

שם? 16.

16. זה מתוך אותה כמות שהגיעו פעם שעברה?

כן. אני רגע צריכה להגיד כאן שכאן יהיה לי מעקב להעביר לוועדה בצורה מסודרת.

האם כתנאי מתלה להגשת מועמד דרשתם שכל מתמיין יגיע כבר עם PCC ובדיקה רפואית?

כן. אבל בואו - - -

כן או לא? זה היה התנאי הבסיסי?

יש נוהל שהוצאנו שמבקש את זה. ואנחנו יכולים להגיד לך אותו.

האם וידאתם שכל מי שהתמיין עד היום, עד היום, בנגלה הנוכחית, שמתקיימת בשעות האלה בהודו? התמיינו כמה אלפים.

לא חייבנו. אנחנו המלצנו, לא חייבנו. ואני רגע אסביר גם למה.

אני רוצה להסביר מה המשמעות של המלצה ולא חיוב. הרי ראיתם שמה שהזהרתי אתכם כבר באוקטובר שבעל תאגיד ששולח עובד שלא עולה לו כסף ואין לו הון סיכון לגביו, הוא שולח דייג. הוא והמזל שלו. עבר טוב את הבחינה, הוא ישתחל לארץ. לא עבר, הוא יביא מישהו אחר. אם בעל תאגיד יודע שהוא מסכן 200 דולר, שכל עובד שהוא לא מותאם למקצוע עלה לו, סתם, בדיקה רפואית ו-PCC, אתם מסכימים איתי שהוא ישלח אנשים ממוינים כבר? כי הוא לא יסתכן בשליחת עובדים שייכשלו. אבל למישהו אצלנו יש אינטרס לשמור על אותם תאגידי הודיים. שהם ישלחו וכל עובד שמגיע עולה לנו כסף. כל עובד שמגיע להתמיין מדינת ישראל משלמת כסף, תשבו טוב ותפתחו את האוזניים. היא משלמת כסף לאותו תאגיד מרכזי ששולח את העובדים. זאת אומרת או שהוא הרוויח כי הם עברו את המבחנים והוא לא סיכן כלום ואז הוא מקבל קומיסיון. ותכף נדבר עליו. או שהוא מרוויח כי הוא עבר דרך תחנת הבדיקה שלו ומדינת ישראל משלמת לו כסף על כל אחד שנבחן. מה אכפת לו לשלוח עובד כמה פעמים, את אותו עובד? הוא יודע שהוא לא יעבור. כל אחד שנכנס מדינת ישראל שילמה.

אבל אנחנו מממנים מיונים.

כן. המיון, המיון הוא עלות. הוא הזמן. נכון?

אנחנו מממנים בעצם את כל המשלחות שנוסעות.

לא, אני מסביר, גב' מיכל, אני אסביר עוד פעם. צאי רגע מכיסאך כפקידה בכירה, תחשבי שאת בעלת עסק. אם אני אמור לספק לעסק שלך עובדים ואת אומרת אני צריכה לבחון אותם. ואני מרוויח כסף על כל אחד שרק בחנת – יש לי אינטרס למיין אותם לפני שהם מגיעים אלייך? הפוך. יש לי אינטרס להביא כמה שיותר. כי כל אחד שעבר דרכך הפעמון צלצל, את משלמת לו. אם להבדיל מכך הייתם אומרים כל אחד שהגיע להתמיין הגיע קודם כל כאשר מימנת לו את עלות הבדיקה הרפואית והוצאת אישור ה-PCC. יש לי אינטרס כדי להרוויח 50 דולר לבדיקה לסכן 300 דולר? לא הגיוני. אז אני אשלח אנשים שהם בסבירות מאוד מאוד גבוהה יעברו את המבחנים. משום מה אף אחד מכם לא מבין את מה שאני צורח ארבעה חודשים.

האתגר הוא שהעובד בסוף יהיה זה שיישא בעלויות הבדיקה הרפואית. וזה מבלי שאולי עבר מיונים בהמשך לדבר הזה.

שאת עוברת אחרי חודשים של צרחות שלי להמלצה, אני שואל מי הדביל בהודו שיענה להמלצה אם את לא חייבת אותו? אם זה לא תנאי מתלה. הרי ידוע לך שהם עושים מיליונים רבים. רבים, רבים, לא מיליון, 2 מיליון, 5 מיליון, 10 מיליון. מדובר בבחור, אתם יכולים לשנות את השם שלו. אתם יכולים להגדיר אותו באיזה שהוא שם אמריקאי. הוא עדיין בחור נחמד, חביב וחלקלק לשון מהודו שבחודש עבודה עושה עשרות מיליונים שקלים באמצעותנו. לא המינימום הנדרש שאנחנו נצפה ונדרבן אותו ונחייב אותו לקיים הון סיכון שיממן את הבחינות קודם? שיממן את הבדיקות? לא מינימום? ואז במקום ארבעה חודשים לקבל 350 עובדים, אני בחודש מביא 10,000 עובדים. תספרו לי מי היד שמנענעת את העריסה. למי יוצא כל כך הרבה כסף מזה? תספרו לי.

אני רגע רוצה להגיד. הבדיקה הרפואית ובדיקת היושר עולה בסוף לעובד כסף. אין, זה לא התאגיד המקומי לוקח על עצמו את העלות הזאת.

מצידי שהתאגיד המקומי, אני לא צריך למצוא לו את המנגנון. שהתאגיד המקומי יבוא לעובד ויגיד לו הנה אני שילמתי, לך תעשה. כי אם אתה לא ישר או לא בריא, אני בכלל לא מגיש אותך למבחנים. ואם עברת את המבחנים בהצלחה אני אחזיר לך את זה.

אני חושבת שהמצב שהיה עם בדיקות היושר הקודמות שדנו בו קודם, אני מבינה, אגב, שזה נפתר וזה הפך להיות הליך הרבה יותר מהר.

עדיין את מספרת לי שאחרי ארבעה חודשים תמימים, במקום 10,000 עובדים שפה ואתם מבקשים עוד 10,000, הצלחתם במאמץ רב, יצאתם מגדרכם להביא 350 עובדים. אוי לבושה.

לא, רגע.

אוי לבושה. הנה אני מודיע לכם, אם אני הייתי פקיד וזה היה חונה אצלי, הייתי מתפטר בבושת פנים.

אני לא מתפטרת.

אני לא מבקש ממך להתפטר. כל מי שיכול לשנות ולא שינה, שיעשה חשבון נפש עם עצמו. חברים, כלכלת מדינת ישראל מתרסקת על אוזלת יד של חלק ועל קומבינות של חלק אחר. יש פה מישהו שחוגג על הקופה הציבורית. יש פה מישהו שבשביל לקבל עוד שלמון מייבש את המשק. מינימום. הרי לא האמנתם, אותם תאגידים וחברות כוח אדם ובעלי עניין, לא האמינו שמדינת ישראל תפתח את השוק לאפשרות הבאת עובדים, 10,000 עובדים, ריבונו של עולם. מה צריך לעשות? ביום הראשון שאתה רוצה, אתה מוצא את הקבלן, אתה מוצא את הדירה שאליה הוא אמור להגיע לגור. אתה מוצא את התאגיד, ולא שמכתיבים לך אותו. תכף אנחנו נגיע אליו. אתה מראש אומר לו שלח לי רק אנשים מוכשרים, שהם יסתכנו בכך שהם ישלמו, או אתה בשמם, איזה שהוא סכום של 200 דולר. ואם הם באמת אנשי מקצוע אין להם בעיה לסכן את זה, כי הם באמת בעלי מקצוע. הם באמת בעלי מקצוע. מי שלא ירצה לסכן זה אומר שהוא לא בעל מקצוע והוא עזר לי בלנפות את עצמו. ואז, מהרגע שהוא סיים מיונים בהצלחה, שבוע, שבועיים, הוא בארץ. לא ארבעה חודשים 350 עובדים.

יש עובדים בקנה שטרם שויכו לתאגידים. זו השאלה בעיניי.

לא, לא, אני אספר לך למה זה לא. אני אספר לך למה זה לא. כבר עדכנתם אותי לפני שלושה חודשים שתאגידים חברו יחדיו בצמדים או בשלשות, בשביל להביא capacity.

זה לא איך שאנחנו.

עדכן אותי מי שעדכן אותי בהתאחדות הקבלנים והתאגידים. ועדכנו אותי גם תאגידים שבויים מסכנים. שהם התאחדו והביאו כמות ובחרו למענם ובשמם תאגיד מסוים בהודו, מעניין למה ולמי יצא מזה מה יצא מזה. והם בחרו עובדים שהם אלה שיתמיינו. אז אי אפשר להגיד שעובד עבר מבחן והוא לא התמיין. אגב, גם אם היה אחד כזה שהתמיין בלי שמישהו בחר אותו, יש 49 שקופצים על המציאה, מחכים לו.

אבל אנחנו לא רואים אותם קופצים, זו בדיוק הנקודה כבוד יושב-הראש. זה קצת מה שאני מנסה שנייה, אולי בכל זאת אם אפשר לצייר תמונה מורכבת גם לרגע.

יש מגיאורגיה שרוצים לעבוד בבניין, הם לא הולכים לעשות להם את המבחנים. לכו תבחנו אותם, הם באו מתחום הבניין. לא הולכים לבחון אותם.

יש כרגע בקנה לא מעט עובדים שניתן לשייך.

יש ברומניה.

לא, ברומניה לא מצאתי, זאת האמת. לא מצאתי.

בגיאורגיה 800. מיכל, בגיאורגיה 800 דרכונים והם לא הולכים לעשות להם מבחנים.

לא צריך מבחנים עם המתווה החדש. אם יש להם ניסיון עבודה, שיבואו במתווה החדש. אבל אני רגע שנייה.

אז אולי החברות, אני לא יודע. אולי הן לא יודעות.

חה"כ גואטה, רגע, שנייה. ברשותך גברתי. רשות הדיבור לחה"כ טלי גוטליב.

תודה רבה. סליחה, אני לא חברה בוועדה של חה"כ אלי רביבו בגלל שיש לי דעה בהקשר להכנסת עובדים למדינת ישראל. אני מבקשת לומר את הדבר הבא: מדינת ישראל והממשלה החליטה שלא ייכנסו עובדים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל, בטח לא בזמן מלחמה. זו הייתה ההחלטה. מאז ההחלטה הזו ראיתי קולות אחרים שמנהלים את מדינת ישראל וזו לא הממשלה. כך לדוגמה ראיתי תדרוכים של גורמים בביטחון, תדרוכים, אנונימיים של בכירים, שאין לי מושג מיהם, לגורמים שונים, לכתבים שונים, שהפחידו מפני טרור בתקופת הרמדאן אם לא יוכנסו 100,000 עובדים מהרשות הפלסטינית לישראל, הרי שיבוא עלינו טרור ותופת מיהודה ושומרון. תפתחו סוגריים, מיהודה ושומרון עלולה להיפתח עלינו רעה בלי קשר, אם מישהו מצוי ומבין את הסיכונים שמדינת ישראל נתונה בהם.

כך גם ראיתי שמתאם פעולות הממשלה בשטחי יהודה ושומרון אמר ותדרך ונפגש עם מישהו, גם עם ראש השב"כ וגם עם מישהו מהרשות הפלסטינית לבדוק איך מכניסים עובדים פלסטינים בתקופת הרמדאן שמא יבוא עלינו טרור.

מי יעסיק אותם ברמדאן? הם צמים.

ועוד משהו מדהים, שלמרות עמדת המדינה נכנסו עובדים, תחזיקו חזק בכיסא.

18,000.

רק רגע. נכנסו עובדים גם מחברון. קבל למה? כשיש לנו, היה פיגוע בסמוך. נכנסו עובדים פלסטינים מחברון לתקן את הגבול בעזה.

ואת הג'יפים של משרד הביטחון.

ברור. עכשיו, אני רוצה להבהיר פה לפרוטוקול, ולכן נכנסתי לוועדה. אין לי ספק שיש כאן כוחות חזקים ממני, מכם, מכל מה שאתם רק מדמיינים. הרי אני מזכירה לכם שארצות הברית, ואני אומרת, אני לא קולוניה של ארצות הברית וגם לא כוכב בדגל. אני מזכירה לכם שיש כאן כוחות קשים עלינו, בהתחשב ובהתכתב עם עמדת יהודה ושומרון ועם עמדת מתיישבי יהודה ושומרון.

מתחילת המלחמה יש כאן שימור של נרטיב איום ונורא של אלימות מתנחלים. שאני אומרת לכם כחברה בוועדת חוץ וביטחון שלאחר דיון שהיה בעניין מדובר במקרים ספורים בלבד. אבל לוקח לדובר צה"ל למעלה מחודשיים להוציא הודעת דוברות סדורה שלא הייתה תזוזת כוחות צה"ליים מהדרום לסוכה בחווארה. בינתיים חודשיים מפמפמים באמצעי התקשורת שבגלל תזוזת כוחות ליהודה ושומרון היה חסר בכוח אדם בתופת 7 באוקטובר.

בכל הכבוד, אני מבהירה, עמדת ממשלת הימין, לפחות לכאורה, היא שלא, עמדתי שלי היא מובהקת, היא לא לכאורה, היא נאמרת מעל כל במה. לא ייכנסו עובדים פלסטינים למדינת ישראל. למה? רציתי להגיע כובע. אני לא אומרת כובע. אני לא מוכנה יותר לקונספציה הזו שאני מתמרצת ומשלמת פרוטקשן למחבלים בפוטנציאל ואני כדי למגר טרור אני משלמת. אני כשלעצמי מאמינה שמיגור טרור הוא רק על דרך הרתעה. זאת הדרך, לא שום דרך אחרת. ולכן מצופה ממדינת ישראל לעשות הכול, אבל הכול, להכניס לכאן עובדים זרים. דיברנו על זה רבות. אני לא חברת ממשלה, אני בסך הכול חברת כנסת שמתקפת החלטות או חוקים שמגיעים לחקיקה. לא מעבר לזה.

אבל אני כן אנצל את הבמה ואומר לכם שלכבודה של מדינת ישראל ולכבודו של צה"ל ולכבודם של חיילינו ולוחמנו שלא ייכנס לכאן ולו עובד אחד. אני לא משלמת שקל כדי למגר טרור, בטח לא אחרי שנודע לכם וידעתם על העברת כסף קטארי במיליארדים לתמיכה בחמאס. ואני אזכיר לכם שהמדינה, הממשלה, המל"ל, שבוע לפני התופת ראש המל"ל אמר שאנחנו מעבירים כספים לרשות, שמעבירה לחמאס, אבל זה הרע במיעוטו. שום רע ושום מיעוטו. אני מאמינה בכוחה של מדינת ישראל וחובתה לדאוג לביטחון אזרחיה במסגרת החובות של המדינה לאזרחים זה גם לאפשר עבודה שוטפת תקינה. אני לא מדברת פה על 10,000 עובדים. מבחינתי צריך להכניס לכאן 120,000 עובדים, בלי שום חסמים רגולטוריים, בכל הכבוד, ותוך מתן תעדוף לביטחון מדינת ישראל.

לכן אני נכנסתי כדי לומר מספיק לעבוד עלינו, עליי זה לא עובד. לי ברור שיש כאן כוחות חזקים מאתנו. לי ברור שעמדת ארצות הברית ככזו מפריעה ושמה מקלות בגלגלים בתפעול המנגנון של הכנסת עובדים זרים לשטחי מדינת ישראל. אני בטוחה שארצות הברית ועוד כוחות בתוך מדינת ישראל מעדיפים כניסתם של פלסטינים. כבר שמעתי על מתווה מעל גיל 50 או כל מיני מתווים מן הסוג הזה. המתווה הזה לשיטתי לא מקובל על רוב אזרחי מדינת ישראל שמאמינים ומבינים אחרי התופת שבאה עלינו, שהכול היה שגוי. שהתפיסה הייתה שגויה. עשו לנו, וצריך לעשות שינוי קונספטואלי מוחלט. אסור לנו לבנות ואסור לנו להסתמך על עובדים פלסטינים, בטח לא מעזה ובטח לא מגזרת יהודה ושומרון שטרם גינתה את תופת ה-7 באוקטובר.

אז קודם כל, כל הכבוד ליו"ר ששם את הנושא הזה כוועדת משנה רבת חשיבות שהוא הוביל לכינונה. אבל אני מבקשת להבהיר לממשלה ולאזרחי מדינת ישראל, אל תעבדו עלינו. אנחנו רואים את הכול. אנחנו שומעים את הקולות, אנחנו רואים את הדברים ואנחנו רואים את מה שנעשה. ממשלת הימים מחויבת לאזרחי מדינת ישראל ולהבטחתה למשילות ימנית ולאי כניסתם של עובדים פלסטינים לשטחי מדינת ישראל. כך אני מקווה שיקרה. וכמובן, בשורות טובות לעם ישראל ושנראה ימים טובים.

טלי, מה כן, מה כן?

עובדים זרים, ממדינות זרות. אין בינתיים.

תעצרי, תעצרי.

לא הבנתי, תגידו לי, נראה לכם שאני, רגע, שנייה, אני צריכה לצאת לוועדת חוקה.

תני לי לסיים דקה. את דיברת.

סליחה אדוני, אני יוצאת לוועדת חוקה.

לא, לא, תעצרי. את אמרת כל יום נכנסים עובדים פלסטינאים. נכנסים, נכנס, יש בארץ פה 10,000 עובדים פלסטינאים.

סליחה, פעם ראשונה.

אם את רוצה אני אקח אותך.

פעם שנייה.

גם בגבעת שמואל.

פעם שנייה, סליחה.

אני אקח אותך, אני אראה לך שיש.

אל תיתן לי להגיד את הפעם השלישית. תקשיב. תקשיב. פעם שלישית.

רק שיכניסו זרים.

לא מעניין אותי זרים, אני מחר צריך עובדים.

אני יכול לומר משהו לגבי מה שהיא אמרה

כן, בבקשה.

ברשותכם, שמי יורם בר הלוי, קבלן ירושלמי. עושה בנייה, לרוב בנייה ציבורית. אם מישהו מכיר את האקווריום וגן חיות בירושלים אני בניתי אותו. בשנת 2005 ממשלת ישראל שהייתה גם ממשלת ליכוד, שר הפנים מש"ס, קיבלה החלטה להוציא את כל העובדים הזרים מהארץ. עד אותו רגע הייתה לנו נבחרת של פועלים בולגרים. בזמנו היו לנו בולגרים ורומנים. הייתה לי סיירת מטכ"ל שעבדה מעולה והייתה מקצועית. ופתאום יום אחד הודיעו לנו שאנחנו צריכים להחזיר אותם לבולגריה. בלית ברירה החזרנו אותם לבולגריה. צעקנו צעקה מה עושים? ממשלת ישראל הודיעה לנו קחו פועלים פלסטינים. יש למדינה אינטרס כלכלי וביטחוני לקחת פועלים פלסטינים. מה אתה אומר לי היום?

מה הרלוונטיות של זה כרגע?

לענות לגברת.

ביטאנו את זה מספיק בישיבות הקודמות.

לענות לגברת.

קודם כל, היא לא נמצאת. ב' זה לא רלוונטי כרגע. זה רק גוזל זמן לקדם את הנושאים החשובים. לא כרגע.

ואני חושב שמדינת ישראל צריכה לתת דוגמה לא להכניס 18,000. אנחנו לא סוג ז', אנחנו קבלנים שרוצים לעבוד. וכמו שישראל מכניסה למוסכים של משרד הביטחון פלסטינים לעבוד ולמשחטות. למה, במשחטות הם לא מסוכנים להרעיל את העופות? בג'יפים הם לא מסוגלים לחתוך את צינורות השמן?

הרוקחים.

הם גם לא במשחטות. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור לחה"כ סימון דוידסון.

אדוני יושב-הראש, קודם כל שמור על הבריאות שלך. אתה לוקח את זה ללב יותר מידי. אני מעריך את זה מאוד, אבל ישבה פה טלי גוטליב, חה"כ גוטליב, שמעתי אותה מדברת. הרגשתי כאילו, היא לא מבינה שהיא בקואליציה? לא הבנתי את האירוע פה. ממש הזיה.

אני חושב שאחרי ארבעה חודשים, מיכל, השר שלך צריך להתפטר. לשים את המפתחות ולהגיד אני שר השיכון כישלון גמור במדינת ישראל. והמנכ"ל שלו צריך גם לשים את המפתחות. את פקידה בכירה אמנם, אבל בסוף החיים הם מבחן התוצאה. אי אפשר להגיד שלא ניסו ולא התקיימו דיונים. אני לא חושב שאי פעם התקיימו כל כך הרבה דיונים על נושא של עובדים זרים. ובסוף יש איזה מן, יש לי, אדוני יושב-הראש, מן איזה הרגשה בזמן האחרון בדיונים בוועדות, לא מדבר רק פה. שיש איזה שהיא שיטה, במיוחד של משרד האוצר, לגרום לנו להתייאש, להרים ידיים.

אנחנו נראים כאלה?

לא, אני מרגיש את זה. לאט לאט פחות לשלוח נציגים, לאט לאט פחות להביא נתונים. לגרום לנו לאט לאט להגיד טוב, זה המצב, אין מה לעשות. אבל מיכל, 357 עובדים זרים שהגיעו, זה יותר מארבעה חודשים. חוץ מכישלון אני לא יודע איך להסביר את זה. כישלון. ואת מסכימה איתי, את לא יכולה להגיד שלא.

עכשיו מפה, אני רוצה לשמוע, אני, סימון הקטן, חבר כנסת בישראל, רוצה לשמוע מה יהיה בעוד חודש. יש לכם בכלל איזה שהיא תוכנית להבין מה יקרה בעוד חודש? מה יקרה לקבלן המסכן הזה שהוא לא יודע איפה לשים את הראש שלו? מה יקרה לחבר'ה של התשתיות? הרי פעלנו מול משרד התחבורה וזה עבר החלטת ממשלה ואפשר להביא עובדים. אבל לא מגיעים לתשתיות עובדים.

אז באמת, אני מדבר, אני לא צועק. אני באמת בטוב רוצה להבין מה יהיה עוד חודש. עוד חודש נבוא לפה לוועדה, איזה מספרים נקבל?

אני יכולה להתייחס? קודם כל, אני מקווה שנגיע עוד שבוע, בכל שבוע.

לא, אין מקווה. אני לא, המילה מקווה זו מילה לא נכונה.

התכוונתי על הוועדה. ככה: אנחנו יש לנו תוכנית, קודם כל. כן, להגיד שאנחנו מרוצים מהמספר הזה 357? לא. אנחנו לא מרוצים ממנו. אני רוצה להגיד, אנחנו היינו אמורים להיות היום ב-2,000 לדעתי. זאת אומרת, יש עובדים שאושרו בידי הרשות.

מה היינו רוצים להיות?

היינו אמורים להיות ב-2,000.

מה 2,000? דיברנו על 10,000.

היום לפטר אותם, היום. 2,000? חצי שנה. אתה יכול להוציא אותי, זה בסדר.

אתה לא קבלן רלוונטי כרגע, סליחה.

מה לא קבלן רלוונטי? מה את מדברת שטויות? אני, אני היום, כשאני משיג פועלים גם אין לי איפה להעסיק אותם ואז אני מפטר אותם. תבינו איזה לופ זה. אתם לא מבינים מה קורה פה.

אני אשמח להתייחס.

אני כבר העסקתי פועלים אריתראים אבל אין לי איפה להעסיק אותם.

חבר'ה, אני רוצה לשמוע את מיכל.

אתה מתפרץ, לא נחזור על הפעם שעבר מר מאיר.

רגע, אני אשמח להסביר את הכוונה של המשפט שלי. לא אמרתי ש-2,000 זה יעד. היעד היה להיות עם 10,000 עובדים היום, בואו, אנחנו יודעים. אני לא מתחמקת, לא בורחת מזה. בסדר? זו אמירה ראשונה. בתוך זה נכון להיום, טכנית, טכנית, לא יעד, היו אמורים להיות 2,000, לא 357 עובדים. זה מה שניסיתי להגיד.

למה היו אמורים להיות רק 2,000?

לא, לפי המספרים שיש מולי לכל הפחות כרגע, אני יכולה להגיד לכם. יש לנו 932 עובדים שטרם נדרשו על ידי התאגידים ועברו מיונים ואפשר לקחת אותם. זה אחד. שתיים, מתוכם יש איזה שהיא התפלגות. אני יכולה לענות עליה, אבל רגע שאני אגיד, של מספר תאגידים מקומיים וחברת כוח אדם בהודו, לא אחת.

כמה תאגידים?

ההתפלגות של ה-16? אני יכולה לכתוב לך מסודר.

תבטלו את התאגידים.

רגע.

בוא, תקשיב.

לא, אין לי מה להקשיב, תודה רבה.

אין לך מה להקשיב?

תודה רבה. אין מה להקשיב.

בואי תקשיבי.

אין מה להקשיב. אנחנו באים כל כך הרבה, הגיעו עד היום 400, בקושי 400 פועלים. מה?

טוב. אתה היית אמור לקבל משהו מהם?

לא.

כן.

לא.

נו, אמרתי לכם שאתם ההצגה הכי יפה בעיר.

הבנתי. אוקיי, יאללה, החוצה בבקשה.

אני שם עליכם פס כמו שהפקידים שמים עליכם פס.

תתבייש. מה זה?

חתיכת 120 אפסים.

החוצה.

אנחנו סיימנו להתייחס פשוט כי אדוני לא יודע לדבר בצורה מכובדת גם איתנו, זה הכול. אני אמשיך. אני רגע אגיד, אנחנו יכולים להעביר את ההתפלגות כי אין לנו, אנחנו רק עשינו וידוי לפני כאן באמת להבין שה-932 האלה איזה תאגידים מקומיים אצלנו פה במדינת ישראל ביקשו אותם.

לא, לא, תקשיבי. מישהו מהתאגידים המקומיים שקיבל משהו מה-932 קיבל את כל מה שהוא הזמין, את כל מה שהוא מיין?

לא.

תודה.

רגע.

אני יודע את הנתונים.

רגע, רע. יש תאגידים שקיבלו תשובות לגבי מועמדים שעברו מיונים. אף אחד לא מונע מהם. הם אמורים להתחיל לכאורה. היה צריך להיות אצל רשות האוכלוסין וההגירה הרבה יותר מ-1,584 בקשות. תאגידים, 500 מועמדים עברו מיונים. איפה הם? התאגידים כבר היו אמורים להגיש.

מי אמור להגיש אותם?

התאגידים.

מה את אומרת. באמת? מה את אומרת. מה את אומרת. אולי נדייק? אולי נדייק ונקרא לילד בשמו? הרשימה של ה-5,000 ממוינים בהצלחה נמצאת אצל תאגידי כוח האדם בהודו. הם לא נותנים אותם לתאגידים כאן.

יש עובדים שהגישו שמות מראש, כ-3,000 עובדים שהגישו שמות מראש. הם ידעו בדיוק עם מי התקשרו. כ-3,000 עובדים כאלה עברו את המיונים.

איפה הם?

שאלה שאני גם שואלת את עצמי.

את מי את שואלת?

את התאגידים, אותנו, כל הזמן.

למה את התאגידים ואותך?

אם הם עברו מיונים והם היו מראש ברשימות והוציאו תעודות יושר.

גב' מיכל ארן, אני אשאל אותך, את היית בהודו?

אני הייתי בסרילנקה.

בסרילנקה. מישהו מהמשרד שלך היה בהודו?

כן.

הוא פה?

לא כאן כרגע. אבל כן, היה.

את יכולה להעלות אותו על הקו?

אני לא יודעת אם עכשיו אני יכולה להעלות אותו. אני יכולה אבל לחזור עם תשובה מנומקת לכל שאלה.

הבנתי. לא, אני רוצה מישהו, אני אשאל אותו שאלה אחת בלבד, זה מספיק.

מה השאלה? אני מכירה פחות או יותר מה מתנהל במיונים.

האם העובדים שלך שהיו בהודו נפגשו גם כן עם בעלי תאגידים בהודו?

עובדים שלי? לא. הם היו באתר המיונים בלבד.

רק באתר המיונים?

כן.

נפגשו שם עם בעל תאגיד?

לא, הם היו באתר המיונים בלבד. התאגידים אולי נפגשו עם תאגידים. מה הכוונה? עובדים שלי מפקחים על תהליך המיון. עובדים של משרד הבינוי והשיכון מפקחים על תהליך המיון.

נציגים מטעם משרד השיכון כממיינים מטעמכם.

כהתאחדות, אתה שואל על ההתאחדות אם היא נפגשה עם תאגידים? סביר להניח שבזמן שהיא חיפשה אתרים היא נפגשה, כן.

ואחרי החיפוש? תוך כדי ימי המיונים? את מכירה בעל תפקיד אחד שנשלח מטעם המדינה בשמכם להודו, לצורך העניין. תכף נדבר על עוד מדינות. להודו לצורך העניין. את מכירה מישהו שיכול להיות שנפגש תוך כדי ימי המיונים על בעלי תאגידים?

אני לא יודעת מה היה שם בהיבט הזה. אבל יכול להיות שהתאגידים כן, מהתאגידים.

האם למדינת ישראל הגיעו בעלי תאגידים הודיים?

לא, אני לא יודעת. את יודעת להגיד?

אני לא מכירה. יש פה נציג של אחת מחברת ההשמה שנמצא.

לא, לא, זה לא מה ששאלתי. שאלתי האם למדינת ישראל הגיעו בעלי תאגידים הודים?

אני לא כל כך הבנתי את השאלה.

שאלה, אני אשאל אותה עוד פעם. האם למדינת ישראל הגיעו בעלי תאגידים הודים?

לא שאני מכירה. אבל אני לא יודעת, לא ירדתי לסוף דעתך אולי.

לא מכירה? לא, הבנת את השאלה, זו שאלה מאוד פשוטה. האם ג'ון מהודו, שהוא בעל תאגיד הודי, הגיע לישראל?

ג'ון אבל הוא ישראלי להבנתי.

סתם אמרתי ג'ון, אני לא מכיר מישהו כזה.

לא, יש באוזבקיסטן ג'ון ישראלי.

חבר'ה, אני שואל אם בעלי תאגידים הודים הגיעו לישראל למפגשים.

אני אגיד כזה דבר. באמת עכשיו אני אגיד, סוף, במודל b2b, אני באמת עכשיו אומרת, במודל b2b כרגע אנחנו נותנים לתאגידים המקומיים להתקשר עם תאגידים שלנו להתקשר שם. אם היה ביניהם ממשק בהיבט הזה, זה חלק מהמודל של ה-b2b.

האם לא בעלי תאגידים מישראל נפגשו והתארחו בהודו ואירחו בארץ בעלי תאגידים מהודו?

אני יכולה לבדוק את זה, אני לא יודעת.

הבנתי. אז אני מספר לך שכן. בסדר? חלק גדול מהשאלות שלי יש להן תשובות.

אז אני לא מבין, איפה הברקס?

אני אספר. לא היית פה בתחילת הדיון, אני אספר. מדינת ישראל באופן חריג, מה שחברת הכנסת גוטליב לא ידעה, לצערי היא בחלק גדול מהמקרים לא צוללת לעומק העניין. היא מפתחת איזה שהיא תיאוריה, יוצאת לה תקשורת טובה מזה וזה מספיק. היא לא באמת רצתה לדעת את האמת. האמת היא כזאת: מדינת ישראל באופן חריג תקדימי ומפתיע שינתה את התזה ואפשרה בנסיבות העניין להביא 10,000 עובדים לבניין שלא במסגרת הסכם בילטרלי. B2b. לטובת העניין היא הקצתה משאבים לשליחת ממיינים מטעמה דרך ההתאחדות. ההתאחדות הם הנציגים של משרד השיכון למיין במדינות העולם. הגיעו למדינות העולם. מדינת ישראל מימנה בגין איתור אתרים, שכירתם ורכישת החומרים המתקלים לטובת המיונים, המבחנים.

התמיינו בהצלחה 4,546 עובדים בהודו במהלך חודש דצמבר בהבאה פרטית ב-b2b. עד היום הגיעו לארץ 356. זאת אומרת שהמדינה מטעם עצמה עשתה את המקסימום, היא לא הבעיה. וזה מפנה אותי להתייחס למה שאמרת קודם, מן ההגינות, אתה באת בטענות כלפי שר הבינוי והשיכון והיה מי שאמר מנכ"ל המשרד, צריך לומר את האמת, הם את שלהם עשו במקסימום. פרצו גבולות, שינו סדרי עולם והגיעו להבנות עם כלל המשרדים הרלוונטיים שזה עבודה, משפטים, פנים וכן הלאה.

זאת אומרת הגיעו עד רחבת ה-16 אבל הם לא יודעים להבקיע את הכול.

אז מי עוצר את זה?

המדינה לא מעכבת דקה. כי השלב הבא זה המצאת ממסכים שמביאים אותם לרשות האוכלוסין, שכל אחד בתורו ובתפקידו אמור להשיב. בדרך כלל זה לוקח המון זמן. הם צמצמו את זה לרמה של 48 שעות. אישרו מתוכם כ-1,100. זאת אומרת אומרים אושרת, אבל בוא תביא את חוזה ההתקשרות שלך עם התאגיד. זאת אומרת, זה משהו שהתאגיד, שהוא בעל העניין, אמור קודם כל לצרף. או אושרת, לך תגיד לתאגיד, תשלם את האגרה שלך.

אושרו 1,100 ומשהו. בפועל הגיעו 350. זאת אומרת שמה שהיה אמור להיות 10,000 היום פה, מזמן כבר, כי זה ארבעה חודשים, אחרי כל ההקלות והסיוע בהתמודדות הרגולטורית הגיעו 350 עובדים לערך. זה האירוע. אולי היום הגיעו עוד 10-20. למה? זה הנושא שבבדיקה.

אני שואל את נציגת משרד השיכון, שעשו את המקסימום כדי שזה יקרה. כשאתם עשיתם את המקסימום וזה לא קרה, האם אתם מגיעים לאותם בעלי תפקידים בין היתר שנשלחו בשמכם ובמימונכם. ואומרים להם חבר'ה, אתם חלק מאיזה שהיא חתונה לא מוצלחת. אתם דורשים תשובות, שואלים אותם?

כן.

אתם מביאים לנו נתונים? תספרו לנו בבקשה כמה תאגידים, תספרו לנו בבקשה מה אחוזי ההצלחה.

אנחנו שינינו את הנהלים.

תספרו לנו תוך כמה זמן מפיקים. תספרו לנו מי כבר השיג את האישורים ומה הסיבה שחרף העובדה שהוא כבר השיג את האישורים המיוגעים הוא עדיין לא עלה על מטוס. האם אתם עושים את הבדיקות האלה?

כן. ואני אגיד יותר מזה.

אלה התשובות שאני רוצה.

כן. אבל אני רגע רוצה להגיד. אתה ציינת פה איזה חברה ספציפית, הייתה לא הייתה. יש תאגידים שהתקשרו עם חברות מקומיות אחרות. ביקשו עובדים מראש. העובדים האלו מוינו בהצלחה. ומהתאגידים האלה טרם נלקחו העובדים. זאת אומרת, הבעיה שלי כאן, וזה מה שאני מנסה רגע להגיד כשאמרתי שהיינו אמורים להיות ב-2,000 לא כיעד, אלא כטכני. יש פה תאגידים ששלחו רשימה מראש, עכשיו אומרים רגע, אני לא רוצה את הדבר הזה. אני נמצאת גם בעולם הזה. אפשר להגיד שהסיפור שעכשיו סיפרת קודם הוא אחת מהבעיות ואנחנו עשינו חידוד נהלים, הפקת לקחים. וסדר בדבר הזה, כן. חד משמעית כן.

אבל אני רגע אגיד יש לי בעיה עם עובדים גם מסיטואציות אחרות. זאת אומרת שנשלחו לי מראש, עברו את הרשימה, אוקיי? את הבדיקה של רשות האוכלוסין. הגיעו למיונים, מוינו בהצלחה, קיבלו הודעה על כך וטרם נלקחו. וזה לא מתאגיד אחר, זה מכמה תאגידים. וזה לא מתאגיד הודי אחד, אלא מכמה תאגידים מקומיים הודים.

את יכולה להסכים איתי שבכזה מצב תציפו את זה בפנינו. אנחנו נפנה לתאגידים האלה, נסביר להם ביקשתם עובדים. עברו את כל השלבים, אם אתם לא מושכים אותם אנחנו נקצץ לכם מהמכסה העתידית. אפשרי?

אני רק אציין שהייתה ישיבה. הייתה ישיבה מסודרת עם רשות האוכלוסין וההגירה והמנכ"ל שלנו, כמובן עם המנכ"ל של הרשות, מול כל ה-49 תאגידים פלוס החדשים שמתהווים כרגע. שבמסגרתה ניסינו להבין וצפו אתגרים. וכן, אנחנו עושים את המעקב הזה. המעקב הזה גם יימשך.

שולח אותי לשאלה הבאה, אפרופו תאגידים חדשים. הגישו 200 ומשהו תאגידים חדשים בקשה להצטרף. אני אשמח בבקשה לדעת כמה מהם היום כבר בפול.

טוב, אז כמו שאדוני יושב-הראש אמר, נכון, הגישו 284 בקשות לתאגידים חדשים. 50 נדחו על הסף.

לא רלוונטי.

לא רלוונטי. עוד 7 משכו את הבקשות שלהם.

לא רלוונטי. אנחנו ב-231.

100 מתוכם כבר קיבלו אישור עקרוני לתפקד כתאגידים.

באיזה גדלים, איזה מספרים?

לא, לא, זה עד 1,000.

1,000 זה המקסימום, המינימום זה 350? הרוב זה 350?

כן, כן, כל החדשים. מתוך ה-100 שאישרנו עקרונית יש תהליך אחרי האישור העקרוני שבו החברה צריכה להמציא לנו את המשרדים שלה, שנלך לעשות ביקורת ולראות שהם תקינים ועומדים בדרישות. הרי לא הגיוני שנדרוש מהם משרדים אם לא אישרנו אותם. זה התהליך. אחרי זה הם צריכים כמובן גם לשלם ערבות ואגרות. ואז אנחנו מאפשרים להם לפעול, מי שמשלים את כל התהליך. 19 כבר פעילים לגמרי. זאת אומרת 19 כבר קיבלו אישור סופי, פעילים, נכנסו לשוק. חלק מהם כבר פרסמנו באתר שלנו. אנחנו כל שבוע מעדכנים את החדשים ומעלים את השמות לאתר כדי שהקבלנים יידעו שאפשר לפנות לתאגידים נוספים.

ברשותך, בוא נחלק את זה ככה, בסדר? 284 הגישו בסך הכול. נשארנו עם 230 בערך אחרי חוסר התאמה מוחלט ומשיכה. מתוכם יש 100 שקיבלו אישור עקרוני. וכל עוד שהם לא משלימים מצידם את השלב, אז זה בגללם שהם עדיין לא בפול. נוריד את זה הצידה. נשארנו עם עוד בערך 130.

פחות או יותר, כן.

ה-19 הם מתוך ה-100 או מתוך ה-130 בערך?

ה-19 הם מתוך ה-100. קיבלו אישור עקרוני, המציאו את כל מה שצריך, קיבלו אישור להתחיל לעבוד.

אוקיי. אז זה לא רלוונטי. מה קורה עם עוד 100 ומשהו?

יש לנו כאלה שהם בהשלמות מסמכים, יש כאלה שהם בבירורים, כל מיני בירורים שונים. בדיקות מעמיקות של רישומים פליליים ובעלי מניות וכו'. בדיקות שאנחנו עושים.

מתי יסתיים?

אנחנו עושים על זה את מירב המאמצים. זה באמת, אני לא אומר את זה סתם, אני חושב שביום הראשון או השני כשנכנסתי לתפקיד השר קרא לי אליו ואמר לי כמה זה חשוב. אז אנחנו עושים את מירב המאמצים גם לתגבר את כוח האדם שמטפל בהם. אני מאוד מקווה ומעריך שחודש חודשיים אנחנו מסיימים עם כולם.

זה הרבה זמן.

תראה, יכול להיות שזה הרבה זמן. יחד עם זאת, יש כבר 19 שנכנסו לעבוד. יש עוד 81 שישלימו, ייכנסו לעבוד.

אין בעיה. מכובדי נקש, נכון. עדיין, יכול להיות שמתוך ה-100 ומשהו שממתינים יש כאלה רציניים כמו ה-19 שכבר מימשו. נכון?

אוקיי, יכול להיות. אם הם רציניים הם צריכים להשלים מסמכים, שרובם לא השלימו. או שאנחנו, אתה יודע, יש בדיקות, אני לא יכול להרחיב כרגע, אבל הבהרתי בעניין רישומים פליליים וכדומה.

אוקיי. טוב, בסדר. כן בבקשה?

אבי תפארת, חברות הביצוע הסיניות.

אגב, אני רק מעדכן, שאמור להתפרסם קול קורא בעניין הרחבת חברות ביצוע ואני עדיין ממתין לפרסום הקול קורא. זה שאלה הבאה, אחת השאלות הבאות שיש לי לשאול. בבקשה.

אני רוצה לשאול, מה-7 באוקטובר כמה סינים הגיעו לחברות הביצוע ולתאגידים? כי זה המספר, אתם מדברים איתי על 340-350 הודים מתוך 30,000 שהיו אמורים להגיע. וזה בדיחה. לענף הבנייה חסר ב-7 באוקטובר, ב-8 באוקטובר היו חסרים 100,000. היו 80,000 עם היתר, ויותר מ-20,000 ללא היתר. אז 100,000 חסרים בשטח. האתרים סגורים. כל אתר רמת בית שמש סגור. לא עובדים שם. אין עובד אחד ברמת בית שמש.

שלושת רבעי מירושלים.

מתחננים אליי שאני אגיד לרמת בית שמש. יש לנו בעיה של מגורים שם וזו הסיבה שבאתי לפה לדון בנושא המגורים באתרים. כן? אבל כמה סינים הגיעו מה-7 באוקטובר עד היום לארץ? לתאגידים ולחברות הביצוע. כי לדעתי המספר הוא סביב ה-3,000 אם לא יותר. שזה נותן מענה יותר טוב.

דבר שני, אם תעלו את גיל החוזרים לארץ, הרי מאפשרים לפלסטינאים, אם נחזיר פלסטינאים אז מעל גיל 50. אז למה לא לאפשר לעובדים החוזרים מסין לעבור את גיל ה-50? קרי 55? זה יאפשר באופן מיידי לתאגידים להכניס לפחות עוד 6,000-7,000 עובדים בקל. זה המספרים שבענף הבנייה צריכים לדבר. לא 300, לא 400, לא 2,000.

אוקיי. מי רוצה לקבל את השאלות? משרד השיכון?

לגבי בילטרלי וזה, כניסות, אני צריכה.

מה, עוד פעם, סליחה.

אנחנו רוצים בבקשה לדעת כמה עובדים הגיעו מסין לחברות הביצוע ולתאגידים מפרוץ המלחמה.

אני אענה.

שאלה שנייה, מה עמדתכם לעניין בקשת העלאת הגיל המורשה להגיע? שאלה שלישית, מתי יפורסם הקול קורא לתוספת חברות ביצוע זרות? שאלה רביעית, מה הסיבה שלא מאפשרים הבאת עובדים סינים לתאגידים. לחברות ביצוע אין מניעה.

לחברות ביצוע יש מניעה להביא.

הסינים שמו ברקס בגלל המלחמה בעזה.

אדוני יושב-הראש, למה חברות ביצוע יצטרכו להביא עובדים שעבדו בעבר, שחלקם גיל 55, שסביר להניח שרובם, אני לא אפרט יותר מידי. אבל, כשהם יכולים להביא בפועל עובדים חדשים בלי שום בעיה. נכנסו לפה כ-700 עובדים חדשים החל מה-7 באוקטובר.

אני אציין בעניין הזה שיש תאגידים שביקשו מאתנו שלא להכניס סינים ותיקים, מסיבות שהם יודעים אותם. ואם רוצים, גם אחרי זה נוכל להעביר לאדוני יושב-הראש.

אני אומר לאפשר לתאגידים להביא.

קודם כל, אני חשוב שאני יודע במה מדובר. ואני חושב שאפשר לשים וצריך לשים את זה על השולחן. למה צריך להסתיר את זה?

בסדר.

למה?

הייתה דרישה, עוד פעם, מתאגידים, חלקם, שלא להחזיר סינים ותיקים.

יכול להיות שיש סיבה שאתם מכירים טוב יותר למה לא לדבר על הסיבה. אבל אני לא מוצא אותה. אני לא אפרוץ גבול שאתם מבינים אולי יותר טוב ממני. אני יודע מה הסיבה והיא סיבה נכונה ומבורכת. ואגב, היא צריכה להתבצע ולהתקיים באכיפה כלפי כלל מקורות ההגעה לארץ. כי בסוף בסוף הם עובדים אצלנו ולא אנחנו אצלם, אצל אף אחד מהם. ודי לחכימא.

אז אני שואל אותך מר תפארת, מה הסיבה שאתם לא מביאים חדשים?

הבירוקרטיה להבאה של עובדים חדשים החזירו לנו את הבירוקרטיה.

מי החזיר?

רשות האוכלוסין.

לא, למה? למה?

אם עובד שצריך להגיע אליי, צריך להגיע לראיון לפני הקונסול ולחתום על תצהיר בפני הקונסול שמאפשרים לעובדים חוזרים. הרי מה הרעיון?

עזוב, עזוב, תקשיב.

הנוהל חזר.

אם בן אדם רוצה לעבוד חמש שנים במדינה שהוא התפרנס ממנה עשרות מונים יותר מאשר בארץ מוצאו בתנאים טובים יותר ושמירה על כבוד האדם, שלומו וחירותו, וכל מה שיידרש ממנו זה להגיע לקונסול שיגזול ממנו חצי יום. וזה שער הכניסה שלו לאותה מדינה לחמש שנים, שיתאמץ, מה קרה?

לא. אבל כל ההליך מרגע ההגדלה, מרגע הבקשה שלנו ממשרד השיכון להגדלה הרי ההגדלה לא נעשית אוטומטית. זה לא שאני מחליט להביא מחר עוד 1,000 עובדים ואני מביא לעצמי או מגדיל בוא נגיד ב-600 עובדים.

לא. אז מר תפארת, כמה אחוז מיצוי מהמכסה שלך ממומש?

מאה אחוז.

הבנתי. אז מה רלוונטי לחוזר או חדש?

לא, אני יכול, יש לי בקשה להגדלה לעוד.

תגדיל. מה זה רלוונטי? השלב להגדלה לעוד הוא לא תלוי אפיון העובד שמגיע.

לא, הבירוקרטיה שאנחנו נדרשים אליה, במקום להסיר את כל החסמים האלו. זה לא שהריאיון זה מה שמונע מאתנו להביא את העובד. היה נוהל שהוא לקצר תהליכים. אנחנו נמצאים בזמן מלחמה. תפשטו תהליכים. היה נוהל ספטמבר 2022. ספטמבר 2022 אומר על פי המלצה של רשות האוכלוסין. אנחנו מעבירים להם רשימות, הם מאשרים את הרשימות, הם מוציאים לנו הנחיה, אלו עולים למטוס.

אוקיי. מר נקש, שאלה. אומר פה מר תפארת שיש להם בקשה להגדלת מכסה. עזוב רגע חדש, חוזר, גיל.

יש לכם 1,600?

לא, יש להם 1,000.

נו, אז אפשר להגדיל ל-1,600.

זה מה שהוא אומר. הוא הגיש בקשה והוא עדיין ב-hold. מה הסיבה?

אנחנו העברנו לכם את ההמלצה.

קיבלתי אישור המלצה. עדיין אני מחכה חודש וחצי לאישור של רשות האוכלוסין.

אוקיי. אפשר לקבל פה התחייבות לטיפול?

נבדוק את הנושא הזה, כן.

תודה רבה.

אדוני יושב-הראש, אפשר להגיד משהו?

כן.

שמי דני פיין, אני מנהל הכספים של צ'יינה סיביל, זו חברת ביצוע. אנחנו גם עושים את הרכבת הקלה בתל אביב. עשינו ומפעילים אותה. יש לנו 500 פועלים סינים בישראל. אנחנו כל שנה מביאים עוד פועלים. יש לנו בעיה מאוד רצינית היום. לדוגמה בשלושה חודשים האחרונים הבאנו 60 עובדים ו-60 עובדים נעלמו לנו במקביל. כלומר, אנחנו מביאים כל חודש 20 עובדים חדשים. 20 עובדים נעלמים לנו. עכשיו, זו בעיה שכבר התרעתי שלנו קשה להתמודד איתה.

לאן הם נעלמים?

נעלמים לשוק השחור.

או שמציעים להם במקומות אחרים יותר.

אבל הם משלמים להם בשחור.

לא, לא. אם הם סיימו את תקופת העבודה המורשית שלהם.

הם לא סיימו.

לא, הם לא סיימו. עובדים חדשים נוחתים ועוברים את הכביש. מציעים להם מעבר לכביש 1,500 שקלים ביום. איך הם לא יעברו?

זאת אומרת שיכול להיות שהם נכנסו, הם רק נמצאים חצי שנה במדינה ומישהו אחר משלם להם יותר אז הם הולכים לשם פשוט.

המישהו הזה זה בצורה לא חוקית. אנחנו לא מדברים על אנשים, הם עובדים בצורה לא חוקית.

יש להם תקופה שבה הם יכולים, שהתאגיד, המעסיק החדש.

לא, זה חברת ביצוע.

אה, אוקיי.

הבעיה היא שאין אכיפה, כי הם עובדים בצורה לא חוקית ולא מגרשים אותם. עכשיו, בתקופה בגלל שיש ביקוש כל כך גדול לעובדים סיניים אז הם מצרך מאוד מבוקש שהם יכולים להרוויח הרבה יותר אם הם יעבדו בצורה לא חוקית.

עכשיו, לנו קשה להתמודד עם זה, קודם כל. דבר שני, דיברנו על זה שיש לנו המון עלויות, כולל אגרות לרשות האוכלוסין שאנחנו צריכים לשלם למרות שהם כבר לא עובדים שלנו, שזה גם בעיה. עכשיו, פה אני חושב שצריך להתקיים איזה שהוא דו שיח. כי אנחנו יכולים להביא עוד עובדים, יש לנו מערכת שעובדת מצוין.

איזה דו שיח, בעניין האכיפה?

דו שיח עם רשות האוכלוסין, עם משרד השיכון.

באיזה עניין? בעניין האכיפה?

קודם כל בעניין אכיפה. ודבר שני, לעזור לנו עם האגרות. הרי זה לא הגיוני שכל חודש ייעלמו לנו 20 עובדים ואנחנו נשלם את האגרות.

טוב אז ככה: אם עובד נעלם, זה חמור, זה גרוע. לטובת העניין אנחנו מוודאים ואני יודע שגם שר הפנים וגם מנכ"ל רשות האוכלוסין שמים את כל יהביהם על פירוק ובנייה מחדש של מנהל האכיפה, עם תגבור בתקנים ותקציבים. לצד זאת, אנחנו מבינים שככל שתהיה פה רוויה של עובדים המחיר שלהם ירד ויהיו פחות מעסיקים שיסכימו להעסיק אותם באופן לא חוקי כי כבר תהיה כניסה, זה עיקרון של היצע וביקוש. מעבר לזה אין משהו שכרגע ניתן לעשות. ואי אפשר לצפות שהרשויות יוזילו את עלויות האגרות רק בגלל שיש לכם ברחנים. בסדר? זה פשוט.

אני רוצה להתקדם עם זה. אני חושב שאת רוב הנושאים המהותיים בעניין קצב הכניסה של העובדים והכשלים מיצינו לעת הזו. ובנסיבות העניין, הואיל ואנחנו בזמן לא בלתי מוגבל, אני אעבור לתת נושא הבא שהצהרתי לגביו בתחילת הדיון לעניין פתרונות מקומות הדיור. כזכור, כבר בסוף אוקטובר אני דרשתי שחלק מהתהליכים המקבילים שיהיו זה מתן מענה דיור הולם וראוי. בעקבות בקשתי והצעותיי אני שמח שמנהל התכנון ויושב ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה הרימו את הכפפה ומנהל התכנון כבר עוסק במתן פתרון.

אז נמצאים אצלנו כאן נציגים ממנהל התכנון? שלום. אני אשמח בבקשה לדעת מה הפתרונות למגורים לעובדים הזרים הצפויים להגיע? האם סיימתם את סקר האתרים ומתי תתפרסם תוכנית מסודרת?

תודה רבה. שחר סולר, סמנכ"ל אסטרטגיה מנהל התכנון. אנחנו מקדמים באמת עבודה לגבי הפתרונות של העובדים הזרים. העבודה כמובן מתבססת גם על הערכה כמה יגיעו. כי הכמות או עוצמת הפתרונות תלויה בכמות שתגיע. כרגע אנחנו ישבנו גם עם משרד השיכון וגם עם רמ"י שעושים את סקר האתרים וגם עם חברה פרטית ואנשים שמה שהם עושים בעצם שוכרים דירות בשוק הפרטי. זה כמו חברות השמה כאלו. המענים אמורים להינתן בשני מעגלים: אחד זה השכרת דירות בשוק החופשי. ברור שיש לזה מגבלה. כשאתה שוכר דירות בשוק החופשי אתה מוציא דירות מהיצע הדיור ואנחנו יודעים שיש משבר דיור. מצד שני, זה מאפשר גמישות הרבה יותר גדולה בתפעול של העובדים, בגישה לאתרים. הם לא מקובצים, יכולים להיות קרובים לאתרים, גם לאתרים יחסית קטנים. אז זו חלופה אחת. ואם תגיע כמות עובדים שהיא לא מאוד גדולה זו חלופה שהיא הרבה יותר ישימה והיא פשוטה.

החלופה השנייה זה מגורים בתחומי תוכניות באזורים שכבר אושרו למגורים או לתעסוקה. זאת אומרת תוכניות מאושרות שניתן בשטח להוציא או היתרים או בפטור. אנחנו בודקים כרגע את החלופות, מה החלופה הכי מהירה ופשוטה. ואז לאפשר לעשות איזה שהוא תיקון שיאפשר באזורים האלה לשכן עובדים. כמובן בבנייה שהיא זמנית, פריקה, בתנאים מסוימים. שגם יאפשר איכות חיים גבוהה, אבל גם שהשטח בסוף ניתן יהיה לבנות בו. שני המענים האחלה ביחד אמורים לתת מענה להיקפים.

אוקיי. אתה נגעת באפשרות הקמת ערי עובדים זמניים?

אנחנו לא חושבים שזו אפשרות טובה. אם הייתה אפשרות להקים ערי עובדים היינו מקימים ערים לישראלים. אנחנו מחפשים גם ככה.

טוב. ברשותכם, מי שרגיל להופיע כאן חשוף לעובדה שאני פעיל בעוד כמה ועדות. הואיל ואנחנו נמצאים בימי תקציב סופיים ואני מרכז הקואליציה בוועדת כספים אני נאלץ להוציא את הוועדה להפסקה, אני מניח של 20 דקות. אנחנו נמשיך עם מנהל התכנון ברגע שנחזור.


(הישיבה נפסקה בשעה 13:47 ונתחדשה בשעה 14:40.)

ישיבת הוועדה מתחדשת. דיוני הביניים מתבקשים להיפסק. הוועדה יצאה להפסקה תוך כדי סקירת נציג מנהל התכנון, מר שחר סולר, אנחנו נשמח להקשיב לו. לאחר מכן אנחנו נשמח להקשיב למציעים לפתרונות דיור חלופי זמני לעובדים. יש פה שניים. יש פה עוד נציג שמבקש לדבר על תאגידים. חרף העובדה שכבר סיימנו את המקטע הזה, בהינתן זמן פנוי אז אנחנו נאפשר לך גם רשות דיבור. בבקשה, כאמור, מר שחר סולר.

תודה רבה. אז כמו שאמרתי, יש שני מערכים של פתרונות: אחד הדברים היותר פשוטים שזה דיור בשוק החופשי. פשוט השכרת דירות. עם המינוסים של זה, אבל גם יתרונות. והמענה השני שהוא להיקפים יותר גדולים. זה הקמה של פתרונות שאני מניח שתראו פה דוגמאות באזורים שהם כבר מיועדים לפיתוח. למה באזורים שמיועדים לפיתוח? גם עובדים זרים אנחנו רוצים שיהיו שם את התשתיות, גישה לכל מיני שירותים. ואם אנחנו שמים אותם איפה שהוא במקומות אחרים אז מעבר לפגיעה בקרקע שאנחנו צריכים אותה ליישובים שלנו, לתשתיות, לשטחים פתוחים וכו', בסוף גם צריך לשרת אותם בתשתיות על, שזה מסבך וכמובן סטטוטוריקה וכו'. לכן את הפתרונות שאני מניח שנראה יותר קל ופשוט יהיה להציב במקומות שממילא כבר מיודעים לפיתוח ולעשות אותם זמניים.

תראה מר סולר, יש כמה עקרונות שאנחנו רוצים לשמור עליהם. אנחנו לוקחים בחשבון שהבאת עובדים זרים באופן מרוכז וגדול לאזורים אורבניים פוגעת במרקם החיים של התושבים. היא מאפשרת להם להתערות, היא מאפשרת להם להיכנס לחיי החברה ולהרגיש כבני חברה. אין לנו כוונה כזאת. אנחנו מנסים אפילו להיאבק בזה. לטובת העניין מוצעים פתרונות של ערי עובדים, שיגיעו באופן מרוכז מהעבודה בשינוע מרוכז לאותם אזורים ומהם ייצאו בבוקר. אותם מקומות יתנו להם מענה מלא לשגרת חיים ראויה. מכולת, טלפונים ציבוריים אם מישהו צריך, כספומטים וכל הפעולות הנדרשות והצרכים הנדרשים לטובת התנהלות מכובדת וסבירה כעובד זר.

מציאת המקום היא חלק מהאתגר שעומד בפני אותן חברות שמציעות את השירותים האלה של חברות הבנייה ושל הרשויות המקומיות. סמוך ובטוח שראש עיר שיש לו שטח שעדיין לא מוקצה למימוש, כדי שלא יתערבבו בעירו וכדי שלא ישנו את המשוואה העדינה של שכירות הדירות, שכירויות. וכדי שיהיו פחות תופעות של ערבוב באוכלוסייה ופגיעות כלפי אוכלוסייה, יתאמצו ויקדישו את אותם אזורים שנמצאים בפאתי עיר או אזורי תעשייה ותעסוקה. ולכן לבוא ולומר שלהקים עיר עובדים, ערי עובדים, זה משהו שהוא מורכב ומסובך ולוקח זמן, אני יודע שחיבור למים, חשמל וביוב אלה שלושת הצרכים היחידים שצריכים למצוא. ולבוא ולשלול את זה מראש זה זה להיתפס באיזה שהיא גישה מסוימת, להתאהב בה ולהתקבע סביבה.

לכן אני אשמח לקבל סקירה משתי החברות שמציעות את הפתרון הזה. אני אשמח לדעת מהן אם יש להן ניסיון בזה. אני אשמח לדעת אם בדקו את השווקים בעולם באמצעות אותן החברות שבהן הם דורשים את המבנים היבילים. אם הם בחנו את זה, אם יש להם איזה שהן עדויות איך זה נראה ומתקיים ומתבצע. אשמח לקבל התייחסות לעניין מתן מענה מיגוני בהינתן העובדה שהמבנה היביל הוא לא יודע לספק רשת ביטחון כחדר מוגן. אני מעביר את רשות הדיבור למר נמרוד ערד, מנכ"ל ובעלים של ערד אחזקות, פתרונות מגורים לעובדים הזרים.

תודה רבה על ההזדמנות. יגיעו לישראל מספר רב של עובדים זרים. המספר יכול לנוע בין 20,000 ל-80,000, אבל מדובר במספרים מאוד גדולים. בתור מישהו שחי במרכז הארץ, בתל אביב, יודע שזה דבר אחרון שאוכלוסייה רוצה לראות מסתובבת בקרב האוכלוסייה. עובדים זרים שיוצרים בסופו של יום אי נעימות, מטרד, עליית מחירי הדיור. מצד שני, יש צורך גדול בפיתוח למעשה הכלכלה הישראלית וחזרה לשגרה והצורך הוא רב. צריך להימנע מפתרונות של השכרה פרטית למגורים.

מר נמרוד, ברשותך, למה נכון ולמה לא נכון נשים את זה בבקשה בצד. תן לי סקירה על הפתרונות שאתה מציע.

אז לגבי הפתרונות שאנחנו מציעים, ניסיון גדול בהרבה מאוד מקומות בעולם. ערי עובדים מ-25,000 עובדים במתחם אחד, למתחמים של 8,000 עובדים, של 3,000 עובדים. במתחמים האלה למעשה במבנים חד קומתיים או דו קומתיים או תלת קומתיים ניתן להקים מחוץ לריכוזי אוכלוסין בטווח הזמן המיידי. כלומר טווח זמן של 60 עד 90 יום אפשר להקים מתחמים של אלפי עובדים. כלומר אם צפויים להגיע לישראל במהלך ה-60 ימים הקרובים סדר גודל של 5,000 עובדים או יותר צריך להיערך לכך מהיום וניתן להיערך לכך מהיום. כמובן שצריך לדעת איזה קרקע רלוונטית שבה ניתן יהיה להקים את אותם מבנים. הם מגיעים מוכנים, מובלים לקרקע ובאמצעות מנוף דו קומתי, אחד מעל השני. וכמובן שומרים על צביון החיים שלהם וזה בצורה מפוקחת ומנוהלת.

הבנתי. אתה לוקח בחשבון שכ-5,000 עובדים יגיעו בפיזור ארצי. זאת אומרת שמדובר בכמה אתרים. מה המודל העסקי? מה המנגנון שבאמצעותו אתה אומר זה מה שאני הולך להציע? מי שוכר ממך את השירותים? מי משלם לך? ממי אתה שוכר? איך אתה משלם? איזה מענה אתה נותן חוץ ממגורים?

אז מבחינת המודל העסקי זה תלוי כמובן מי המעסיק שלהם. במידה ומדובר בתאגיד כוח אדם או חברת הבנייה, ההתקשרות היא למעשה מול אותו תאגיד או מול אותה חברת בנייה שהיא למעשה עומדת בתשלומים כנגד אותו מבנה. יש כמובן מודל עסקי של השכרה, יש מודל עסקי של מכירה. מכירה או השכרה וניהול. כל המודלים האלו קיימים. כרגע מה שאני מציע לעשות כרגע בטווח המיידי פיילוט עם רשות מקומית או מועצה אזורית כזו או אחרת שבה ניתן להראות לחברי הוועדה איך זה עובד בצורה איכותית, שומר על צביון החיים. לא פוגע במרקם החיים של אותם יישובים ומאפשר למעשה פיקוח ובקרה אחר אותם עובדים.

נרחיב ונציין ברשותך מר ערד, שכאשר עובד גר בעיר עובדים, אני אקרא לזה עיר עובדים או ריכוז מגורי עובדים, סיכוי הברחנות והחשיפה שלו לחיי החברה והתערות בה יורדים בעיניי בעשרות אחוזים.

וגם יש אפשרות לרכז את הפיקוח. אם מדובר על פיקוח עירוני שמפקח מה קורה אחרי שעות העבודה, כשהם מרוכזים זה הרבה יותר נוח.

איך אתם משפים את הרשויות המקומיות?

רשות מקומית כמובן זה עניין של התקשרות איתה. אם היא תאפשר לנו להגיע איתה להסדר אנחנו יכולים כמובן להגיע לתנאים שמוסכמים על כל הצדדים. בראש ובראשונה זה אותו תאגיד.

מה העלות הממוצעת שאתם צופים שיעלה פר עובד?

עלויות מבנה זה סדר גודל של 2,000-2,500 שקלים למטר. כלומר אם אני צריך להקים פתרון - - -

לא, לא שאלתי מה העלויות שלך. שאלתי קבלן שעכשיו, תאגיד, אומר לך אני יש לי X עובדים, כמה אני משלם פר עובד על הפתרון הזה?

אז העלות הזאת יכולה להגיד לפחות מ-1,000 שקלים בחודש לעובד.

מה השירותים שאתה מספק ב-1,000 שקלים?

מקבל את המבנה. המבנה המגורים עצמו שבו הוא יכול - - -

בוא, מר ערד, אני שואל שאלות פשוטות, תשובות פשוטות ברשותך. בסדר? שירותים אמורים להיות מקום מגורים, מים, חשמל, ביוב, הקמת חנות לצורך רכישה, כספומט, וכן הלאה. בסדר? מה מתוך אותם צרכים שזקוקים להם העובדים אתם מתכוונים לספק בהתקשרות? מה נכנס ב-1,000 שקלים, מה לא נכנס? האם אתם ערוכים לתת מענה הוליסטי?

אז כשאני מדבר כרגע על פתרון הוא פתרון אך ורק למגורים. כאשר צריך לתכנן את אותו מתחם כמובן שלטובתו מכינים גם כן את אותם מבני ציבור לאותה אוכלוסייה. ואם צריך לטובתם מרכז קניות.

לא אם צריך. הרעיון לרכז אותם במקום ייעודי הוא כדי שלא יהיה להם למה לצאת החוצה. אוקיי? רוצים לקנות פירות וירקות יש להם במקום, רוצים לקנות סיגריות ונייר טואלט יש להם במקום וכן הלאה. אם הם יצטרכו לצאת בשביל לקיים את עצמם כל פעם מאותו מתחם, יצא שכרם ושכרנו בהפסדנו. זאת לא הכוונה.

אני מסכים לחלוטין. ולכן צריך בצורה מתוכננת יחד עם הגורמים הרלוונטיים לתכנן את כל הצרכים של אותו מתחם. כמובן ביחס לכמות האוכלוסייה שאמורה להתגורר בה, כמות העובדים שאמורה להתגורר בה. ואחרי שניתן לאפיין אפשר להביא תכנון. אנחנו מסוגרים לספק את כל הצרכים מבחינת המבנים ומבחינת הלוגיסטיקה.

מבנים או מבנים ושירותים?

מבנים ושירותים כמובן שאנחנו מסוגלים לספק אותם גם, אבל צריך לקבל החלטה ביחד מי אחראי לנושא הזה.

אוקיי. יש לנו פה עוד נציגים? אלירן, בבקשה.

שלום, אלירן מחברת ליבינג מגורים לעובדים זרים. אנחנו לא חברה עכשיו שבונה מתחמים ומוכרת איזה שהוא מבנה. אנחנו חברה שהיום מלינה 3,500 עובדים בכל רחבי הארץ.

כבר.

כבר, כבר. מספקים את כל השירותים והפסיליטי מסביב. אני חושב שאנחנו חברה בודדת בארץ שיודעת להביא את כל המעטפת והפסיליטי לעובד. לפני ה-7 באוקטובר התקשרנו עם חברת EME זה נרקם, בואו נגיד אחרי ה-7 באוקטובר. זה חברה, ספקים של משרד הביטחון. ספקים של כל גוף ממשלתי במבנים יבילים. אנחנו רכשנו ממנה 50% וכל המודל, הבנו שזה הולך לשם, לעשות את זה במבנים יבילים. המודל שלנו, קודם כל לגבי השכרה בדירות זה לא ישים. היום חברה שמחזיקה 350 עובדים היא לא באמת יכולה לנהל 80-90 דירות. אז היא מחברת כוח אדם נהפכת לחברת נדל"ן. אז באופן אוטומטי אנחנו מדברים על 350. אם אנחנו מדברים עכשיו בסייקלים יותר גדולים של 1,000 עובדים, אז פתאום מחזיקה אנשי צוות, אנשי אחזקה. מישהו שישלם את החשבונות. לא באמת ישים לחברות שעבדו עם פלסטינים עד היום ומחר בבוקר הם צריכים להיות מנהלי דירות או הקבלן או חברת כוח האדם. אני לא רואה את זה ישים.

הבעיה הזאת, אני הצעתי אותה עוד לפני, בגלל מצוקת הנדל"ן מאז הקורונה אני הצעתי אותה עוד לפני כל המלחמה ולפני כל הבלגן. השירות שאנחנו מציעים יש לנו קודם כל התקשרות קיימת היום עם ערים בדרום, מרכז וצפון עם ראשי עיריות. לגבי המתחמים האלה, במתחם יהיה את כל הפסיליטי שהעובד צריך. זאת אומרת תהיה לו מיטה, כמובן לפי התקן שדורשים מאתנו, 4 מטר רבוע לעובד וכל הדברים האלה. מבחינת פסיליטי מקלחות, שירותים, כמובן נאותים. חדר אוכל, סלון משותף לכולם.

אנחנו לא דוגלים באלפי עובדים במתחם. דוגלים במתחמים קטנים של 500-600 עובדים ולפזר את זה פיזור נכון כמו שסולר אמר לגבי הפיזור. כי זה מאוד חשוב. סתם דוגמה, קבלן, שלא להוביל אותם אתה יודע, במיוחד בפקקים, מעיר מסוימת לעיר מסוימת, זה יכול להגיע בבוקר ל-40-50 דקות. אז לעשות פיזור יותר נכון. וגם מבחינת סיכון. מבחינת פסיליטי, תנאים, תהיה חנות מכולות. זאת אומרת, תיאורטית יש לנו בן אדם שאנחנו עובדים איתו כבר היום. אם זה הודים אז הוא מספק שירותים להודים. יש לו פוד טראק. הוא נכנס, סוג של משאית של 40 פיט. העובד נכנס, יש לו קופה בסוף, זה להודים. הוא מתעסק בהודים, אוזבקיסטן יש לו וסינים. חנויות כאלה, שהוא בא, עובר כל שעה ויכול להיכנס למתחם. או שהוא יכול לעשות פוד טראק תואם לנו שם. מבחינת תנאים ופסיליטי יהיה מרחב ירוק לכולם. עלות שאנחנו מעריכים זה סביב 900-950 לעובד לחודש, כולל כל הפסיליטי: מים, חשמל, ארנונה. הניהול של הנכסים. אנחנו לא מוכרים רק מבנים, בשביל זה התקשרנו עם EME.

זה בגדול. עכשיו הבעיה היחידה שיש לנו זה שקיבלנו אישור מראשי הערים. מה שהם אמרו שקשה להם לפתור זה הם אמרו לנו בואו תעשו את זה במגרשים שמיועדים למגורים. שאנחנו הלכנו או לקנות או לשכור מגרשים כאלה זה לא היה רלוונטי. בגלל ששוכר רוצה להשכיר לי את זה, משכיר לשלוש שנים ויש לי פה איזה שהיא עלות השקעה. מה שיותר רלוונטי ומצאנו זה תעשייה, תעסוקה, חקלאי אני לא מאמין שאיכשהו זה יתאפשר, אבל אם זה יתאפשר עוד יותר טוב. מה שאנחנו מבקשים רק לפתור לנו את הבעיה הזאת.

עוד משהו שאני רוצה לציין, אני מתן, מנכ"ל חברת EME של המבנים היבילים ושותף של אלירן. הנושא הזה של מגורים לעובדים זרים במבנים יבילים זה לא פיילוט, יש לנו מתחם היום שהוא פעיל בירושלים. כמובן בשיתוף פעולה עם העירייה. הוא אמנם לא מתחם גדול, זה מתחם של 40-50 עובדים שהוקם עוד לפני המלחמה. וזו הצלחה מסחררת. גם העובדים, עובד שהוא עובד בבנייה הוא רגיל להיות בחוץ. הוא בא לבית לדירה, הוא ישר רוצה לצאת החוצה. מה שקורה בדירות שהם פשוט מסתובבים ברחובות, אז פה יש להם את החצר שלהם ואת המתחם שלהם. וכמו שאלירן אמר, גם אנחנו דואגים להם לשמירה של 24/7 וגם לפוד טראק אוכל שיבוא וימכור להם ציוד שהם צריכים. בקיצור, המעטפת השלמה.

מה עם מענה מיגוני?

לכל מבנה יביל אפשר לצרף ממ"דים. יש לנו תוכנית סדורה לזה. התקן מבקש על כל 8-10 עובדים ממ"ד או ממ"ק משותף לכולם או כמה משותפים לכולם. נותנים מענה לזה.

אז אתם אומרים שהיום המודל שלכם כבר מוכח. אבל מצד שני אתה אומר שיש לכם רק אחד כזה בארץ.

אנחנו יכולים, יש לנו מלאי.

לא מה אתם יכולים. אני שואל מה אתם עושים היום, מה הוכחת התעסוקה?

קודם כל הוכחת התעסוקה - - - 500 עובדים לא במתחמים של יבילים.

איפה?

בתל אביב, חיפה, ירושלים, כל הארץ.

בבתים?

לא. במבנה משרדים ותעסוקה ששמנו אותם לאכסניות. ציוד שלא נגמר. שם אנחנו משכנים את העובדים היום. עובדים על כל החברות.

אולי זה הפתרון?

זה מה שהצעתי.

לא פשוט.

למה?

כי היום להוציא אישור לדבר כזה, כי זה מבנה סגור. כיבוי אש. עכשיו, אין הסדר לדבר הזה. אומרים לנו לך תעשה אישור לאכסנייה. זה לא אכסנייה בסוף.

לא, לא אכסנייה. עזוב, בוא נראה שזה הפתרון ונראה מה הרגולציה שצריכה להתגמש פה. פשוט.

אני לפני המלחמה לא התנגדתי לזה.

כבודו, פה אנחנו לא חוסכים כסף לקבלן אבל.

לא, זה לא העניין. האישיו הוא אחר. גם לי אין עובדים היום. כשאני בא ומקים את המתחמים האלה, אני קל לי. אני מקבל את המבנים מוכנים. EME יש לה פטנט קיפול יחיד בארץ היום. מבנה מתקפל, נפתח.

אני אומר אם יש מבני תעסוקה פנויים וזמינים ונמצאים בפאתי ערים וניתן להסב אותם ומבחינה רגולטורית אנחנו נתמודד ונסייע וננגיש, אולי זה הפתרון.

זה מה שניסיתי להציע.

כן, אין בעיה. אני לא מקובע באף גישה. אני אוהב ללמוד ולהקשיב.

אני חייב להגיד ששחר, ישבנו עם שחר והאוזן הייתה קשבת לכל דבר והם פתוחים.

מר סולר, יש לי שאלה. מה כמות הזמינות של כאלה מבנים שניתן להסב שאתה מכיר?

אני לא יודע, אני לא יודע לגבי בנייה בפועל שהיא קיימת בנויה. אנחנו כן יודעים או יכולים לייצר נתונים לגבי שטחי תעשייה לא ממומשים.

לא, אם זה שטחי תעשייה אני לא אבנה עכשיו מבנה קבע, בסדר? אם זה שטחי תעשייה המבנים היבילים זה פתרון טוב. יכול להיות שאיפה שהוא האמת נמצא בין שניהם באמצע.

לא, זה גם וגם. אם יש מבנים קיימים שניתן להסב אותם בצורה אינטליגנטית אז אפשר לפעול בכיוון הזה.

ואיך אפשר להקל עליהם בהוצאה?

צריך להבין איפה החסמים.

אוקיי. אני אשמח בבקשה שתקיימו פגישת המשך עם כלל הגורמים הרלוונטיים. עם כלל המעוניינים. אני מבקש לצרף גם נציג מטעמי אם אני לא אהיה זמין לכך. אני רוצה לדעת עד אז מה תוצאת איתור הנכסים הפוטנציאליים. מה הפרוצדורות שצריך לעבור כדי להכשיר אותם. מה הזמינות שלהם לעיר מצד אחד, ומאידך עד כמה הם לא בתוך מרכז חיים של אוכלוסייה. מה מידת מתן המענה שניתן לתת באותם מבנים אל מול זה כשהציפייה המתוכננת היא ל-20,000 במופע הראשון. וככל הנדרש אנחנו נשוב וניפגש בעזרת השם, נקיים דיונים. אל מול זה איתור שטחים שניתן להוביל אליהם מבנים יבילים.

יש לי מיפוי.

אוקיי, אני אשמח שתעביר אותם ושיהיה סיעור מוחות להקים שולחן עגול, כדי שאנחנו נלמד את זה. מישהו מכם הבנתי שהביא איזה שהוא סרטון, איזה שהיא מצגת, סקירה?

כן, איך להעביר?

העברתם את זה אלינו, ערוך הכנסת, מצגת?

אפשר להציג את של נמרוד, זה פחות, שלנו קצת שונה.

רק להבין את הרעיון.

אני אשמח, אני הבאתי מצגת.

אוקיי, תציגו לי אותה בבקשה. מיד נתייחס לזה גם.

(הצגת מצגת)

זאת דוגמה למבנה ששם הוא מגיע מוכן לארץ. זמן אספקה תוך שלושה שבועות מהזמנה מגיע לישראל. משונע ישר לקרקע, לאתר.

מה אתה אמור להכין? ביסוס אני רואה?

שום דבר. למעשה קרקע רק שתהיה מרובדת. קרקע מרובדת. היא לא חייבת להיות אספלט, לא חייבת להיות בטון. זה דוגמה לדו קומתי, כאשר בכל קומה יש 21 מטרים עם חלוקה לשני חדרים. מקלחת, שירותים, הכול מוכן. סלון מוכן. ובמתחמים כאלה, כמו שאפשר לראות בפינה הימנית למטה, אפשר לראות ממש מתחמים מסודרים.

איפה זה קיים?

זה קיים בקזחסטן, מלזיה, דובאי, אבו דאבי, טורקיה, רוסיה. יש לנו מתחמים כאלה מ-3,000 עובדים ועד 25,000 עובדים. וזמן האספקה הוא מיידי, כמו שאני אמרתי. ואפשר לספק את זה לישראל ולהתקין את זה. הדבר היחיד שצריך לעשות זה חיבור חשמל, מים וביוב. וזה פשוט. תלוי כמובן בקרקע. זה כל מה שצריך. וזה מוכן למגורים מיידית.

מה עם מענה לממ"ד?

זה כמובן חלק מהתכנון שאנחנו נצטרך. כמו שאמר החבר שלי, אנחנו נעשה ממ"ד. יש כאלה ניידים שמניחים אותם ליד המתחמים או מוגן קומתי.

קיימתם סקר שוק מול רשויות מקומיות?

כרגע נמצאים במצב שאנחנו מבקשים מהוועדה לסייע לנו מול הרשויות. הרשויות כרגע מאוד מעוניינות ואנחנו צריכים את העזרה שלכם.

למה זקוק? היתרים, מה?

אך ורק רשות מקומית שתאפשר לנו לעשות פרויקט.

למה זה תלוי בוועדה? רשות מקומית יכולה להחליט שזה פתרון שמתאים לה.

יש לנו כרגע דרישות ממספר רשויות מקומיות. ואנחנו מתכוונים כרגע להקים פיילוט ל-200 או 300 עובדים מתוך מטרה להראות שזה עובד. במידה ומראים לרשויות אחרות שזה עובד אנחנו נוכל להתקדם עם רשויות נוספות. אנחנו לא מחפשים מתחמים של 3,000 או 5,000 עובדים, אבל מתחמים של 1,000 או 1,500 עובדים אנחנו חושבים שזה מאוד הגיוני ונחוץ.

בגלל שאני רואה שיושב-הראש הוא קונקרטי, אני מציע ל-EME יש מבנים במלאי, 1,200 יחידות, הם ספקים של משרד הביטחון עם כל המלחמה. אנחנו מוכנים תוך שבועיים מהים להקים פיילוט אצלנו בשטח.

רגע, אני על זה רוצה להתייחס, ברשותך.

לא חייב להלין אותם שם. לבוא לראות רגע איך זה נראה. אצלנו זה מבנים קצת שונים, עם קצת יותר פסיליטי ושטח ירוק. אני בא מעולם התכנון, בא מעולם הבנייה. לעשות את זה באמת כמו שצריך. לא כמו בקזחסטן. בסוף זה אנשים ואנחנו כן רוצים שיהיה להם תנאים טובים.

אני לא בוחר בין א' ל-ב'. אני אסביר משהו, אני מחפש פתרון.

לא, לא, ברור. אני מציע פיילוט מיידי.

התאגיד או הקבלן אולי בכפוף לדרישות הרשות המקומית יבחרו בהתאם לעלויות ולפתרונות המוצעים בין הצדדים את מתן המענה. יכול להיות שאחד יגיד שהוא רוצה לעובדים שלו שיהיה חיפוי שיש עם מפל מים מעליו. אני לא נכנס לזה. אני צריך לוודא שמדינת ישראל מספקת מענה דיורי לכמות העובדים הזמניים שמגיעים, בשאיפה שזה לא יהיה בתוך אזור אורבני. פשוט אלה הדרישות. מאוד צנועות, אגב.

נכון. ופתרנו את זה.

בגלל שבכובע אחר אני עוסקת בנושא יבילים, בסדר? לצפון כרגע אנחנו נערכים עם ספקים, לראות איך אנחנו נערכים למקרה שיש תרחיש עירוני רחב וכו'. אני יודעת שיש מחסור מטורף כרגע במבנים יבילים במדינת ישראל. אני יודעת שגם מנהלת תקומה עושה הרבה מאמצים.

את מתכוונת ליבילים חדרי ביטחון או ליבילים מגורים?

מגורים, מה שמציגים.

לא, יבילים מגורים אז הנה, אולי הוא ימכור לך. יש לו עכשיו בכמויות גדולות.

רק ההערה של הספק למשרד הביטחון וזה. זה לא אירוע כזה, שנייה אני רגע אגיד. זה לא אירוע פשוט, זה אירוע די מורכב. ואנחנו כרגע אני יודעת במשאבים של פה מבחינת ייצור של הדבר הזה יש פה כושר ייצור נמוך.

אומר לך בעל החברה שהוא יבואן. הוא יבואן מחו"ל.

אז אני שנייה אגיד, זה לא כובע של עובדים זרים. זה כובע שאני אחראית עליו בעולמות התקינה. א' עלויות הפיתוח של קרקע לטובת הצבה של מבנים יבילים בטח באזורים כאלה או אחרים היא עלות כספית בעיניי גבוהה. יש לה משמעות. אנחנו מאוד מתקשים לעשות את זה בכובעים אחרים כממשלה בזירות אחרות. אני באמת לא, לא שזה לא פתרון שצריך להיות אולי בתוך ארסנל הכלים שמדברים עליהם. אני רק רוצה לשקף שנייה. זו לא תמונה כזאת ורודה מהירה. זה עלות מאוד גבוהה. יש לזה השקעה.

הקבלן לא משלם עבור - - - הוא משלם עבור הלינה.

ברור. אבל בסוף אני מאמינה שאם זה יהיה לכם מאוד יקר זה יגולגל.

אבל גב' ארן.

ורק במילה, רוב העובדים הזרים הם כן באזורים אורבניים, צריכים לעבוד.

אני אסביר. בעיר שיש בה תנופת בנייה, לא מדובר פה על איזה שהוא צמוד קרקע. בעיר שיש בה תנופת בנייה, באופן טבעי תנופת הבנייה היא בדרך כלל באזורים לא מפותחים. אם זה באזור של התחדשות עירונית אז זה כן באזורים מפותחים – הם יצטרכו לצאת לפאתי העיר או לעיר סמוכה או לאזור תעסוקה כזה או אחר. אם מדובר באזור שלם שמתחדש או נבנה והוא אתר בנייה, יכול להיות שנכון שבהעמדה, כשמעמידים תוכנית ושולחים לרשות המקומית לקראת הפקת היתר, צריכים להראות היכן ימוקמו השירותים והיכן מכולת הפינוי וכן הלאה, יצטרכו להראות מקום שבו ישימו את אותם מבנים ששם ישכנו את העובדים והם לא יצאו משם. והמקום ייתן להם שירות מלא. לא יהיה להם גם למה לצאת.

עכשיו, בכזה מצב התשתיות כבר קיימות. קבלן יצטרך להתחבר אליהם או לחברה שמספקת את זה.

רק רוב הסיכויים שאם מדובר בקרקע מדינה כאן, נכון? ולא בקרקע פרטית לדברים האלה. וקרקע מדינה היא, אני מסכימה פה עם האמירה של שחר, אנחנו נשמח לבנות עליה בתים.

אנחנו לא רוצים קרקע מדינה. אנחנו מצאנו קרקעות של יזמים פרטיים של אנשים פרטיים. מצאנו את הקרקעות מהצפון לדרום. אנחנו מהבחינה הזאת סגורים. אני צריך רק דבר אחד שביקשתי, שבקרקעות של תעסוקה, מסחר, חקלאי, שייתנו לנו לעשות את הדבר הזה תחת תנאים מחמירים, אנחנו מוכנים לעמוד. אבל מצד שני אנחנו גם מוכנים להתחייב פה למחיר, להיות הגיוניים. אני מוכן, אמרת שהמחיר יכול להיות, לעלות.

לא, של עלויות הפיתוח רק.

אנחנו חברה יבואנית די גדולה. אנחנו לא בונים שום דבר בארץ. זאת אומרת, הכול מגיע בפטנט קיפול מאוד מאוד ייחודי. מגיע לנו שמונה מבנים במכולה.

אתם מדברים על תשתיות.

הפיתוח. עליה מונח המבנה. המבנה יכול להיות, אגב, אם הוא עם פטנט אז זה אתגרי ייבוא, נדבר על זה אחר כך.

יישור שטח, הידוק, פסולת מחצבה.

אז אני יכול לתת דוגמה למפוני הדרום? הקמנו בים המלח ובאילת, בעין בוקק, ממש מרכז קהילתי, כיתות לימוד, מרכזי סדנאות, חדרי טיפולים. אתם יכולים גם ללכת לראות. זו עיר שהקמנו אותה בשבוע. עם תשתיות, עם הכול, שבוע הקמה בדיוק.

אני אשמח שנלך לבדוק את זה.

טרקטור והידוק, זה מה שעשינו.

אני חושב שכל הדיון פה בסוף מתמקד, איפה יכולות להיות מחלוקות? האם השטח הוא מיועד לפיתוח. נגיד ים המלח, מיועד לפיתוח. אין בעיה, יאללה. נפתח את החסמים, ניכנס לשם ונעשה. אזור שהוא לא מיועד לפיתוח, אמרת סלאש חקלאי? זה אירוע אחר לגמרי.

בוא נרד רגע מהחקלאי.

אני לא רוצה חקלאי. חבר'ה, אני רוצה להתקדם. כל קרקע בבעלות פרטית שהיא מיועדת לפיתוח והיא נותנת לנו מענה זה משהו שהוא מעניין אותי ואני רוצה שנבחן את זה. אני מבקש להעביר את רשות הדיבור למר דוד אולניק.

תודה. אני הרבה פעמים פה לצערי הרב. ובינתיים אין לנו עובדים אדוני. אני רוצה לגעת בדיון שהיה מקודם, לגבי העובדים הזרים. אנחנו דיברנו, העליתי לך את זה מקודם, לגבי האמירויות שיש שם תאגידים הודים. שיש שם ניסיון לעובדים, תאגידים הודים. ודבר שני, לגבי, בשנות ה-90 אנחנו גם קיבלנו, אנחנו מקבלים שטחי התארגנות, קבלני התשתית, שיש לנו משרדים שם, בקרת איכות, חדר אוכל, הכול. היינו מלינים את העובדים שלנו ואנחנו עוברים איתם מאתר לאתר, זה נקרא שטח התארגנות. קנינו קרוואנים בשנות ה-90 שעבדנו ופיתחנו את הערים. והעובדים היו ישנים שם. היה לנו את הפתרון שלנו.

דיברתי על הפתרון הזה.

היה לנו את הפתרון שלנו לקבלני התשתית והם עוברים איתנו מאתר לאתר. זאת אומרת אנחנו היום עובדים בעוטף, אז הם עובדים איתנו בעוטף. עוברים מקיבוץ רוחמה לקיבוץ דורות, מפה לשם. ואנחנו מלינים את העובדים שלנו. יש לנו את הפתרון.

דבר שני, עד היום, העובדים שדיברו עליהם שאנחנו נקבל, שנוכל להביא אותם ישירות, יש לנו כבר שמות, יש לנו תעודות, פספורטים, הכול, אנחנו לא מצליחים להביא. לא מצליחים. עובדים, אנחנו לא מצליחים. הפרויקטים עומדים.

מה העבודה שלהם כוללת?

מפעילים, תפסנים.

בוא נעזוב רגע הפעלת כלי צמ"ה רגע בצד.

יש לנו רתכים. אנחנו עושים את צנרת המים, צנרת ביוב, ניקוז, ריצופים, הכול.

אז ככה, אז אני מעדכן אותך שהאירוע של מתן מענה בכוח אדם בתשתיות - - -

גם נהגים אין לנו.

לא, נהגים זה צמ"ה.

עוד פעם משרד התחבורה לא פה. נהגים, נהגי משאיות.

זה גם תחבורה, אגב.

נהגי סמיטריילר, חסר 3,000 נהגים.

נביא לך מהודו.

תביא לי מהודו, אני אשמח שתביא, שיפתחו את השמיים ויביאו לנו מהודו, יביאו לנו מסרילנקה, לא יודע מאיפה. שיביאו. כרגע חסר לנו 3,000 נהגים היה לפני המלחמה אדוני. היום יש לנו מגויסים גם. כל חברת הובלה עומדים לה איזה 10, 5 משאיות לצערי הרב.

זה אירוע של משרד התחבורה שנדרש לסוגייה. השרה הצהירה שהיא נתנה מענה.

יש לנו בעיה לקבלני התשתית. הפרויקטים מתמשכים, בגלל שאין לנו ויש לנו ביטוחים ועלויות נוספות. ומשרד השיכון הוציא לכמה קבלנים אפילו סילוק יד מהפרויקטים בזמן שאין עובדים בכלל. זה גם חוצפה. ויש לנו מגויסים והכול. שזה גם לא בר דעת מה שהם חושבים לעשות. זהו, אנחנו צריכים עובדים. עובדים, עובדים. איך אומרים? עוד לא נולד התינוק, אתם דנים על מיטה לילדה או מיטה לילד. אנחנו רוצים את העובדים.

אז אני בגישה לתת מענה לכלל הנושאים. בתוכם זה גם מתן מענה לדיור. אני לוקח בחשבון שחלק מהעובדים לא מגיעים בין היתר - - -

אנחנו מקבלים שטח התארגנות. אנחנו, העובדים שלנו אפילו אם אנחנו עובדים בים המלח הם לנים אצלנו בשטח התארגנות. חדר אוכל, מקלחות, ממ"דים יבילים אנחנו מביאים. הכול יש לנו. גם היום, בכל האתרים שלנו יש לנו ממ"דים.

יפה מאוד.

כל אתר אנחנו מעבירים אותם.

יפה מאוד. אתה מסווג כקבלן?

אני מסווג קבלן, כן.

יופי. אתה יכול להביא היום. תכף יוצא הקול קורא, 30% מהמכסה שלך, אה לא, שנייה. אתה לא תאגיד. אתה צריך להתקשר עם תאגיד.

בסדר.

אנחנו יכולים לעזור עם זה. יש לנו תאגידים שיש להם עובדים שאין להם למי למסור אותם, כי כולם מחכים לפלסטינאים בגלל שעלות המגורים בדירות היא מטורפת. הם יודעים את זה. בגלל עלות המגורים נטו. יש לי פה הודעות, אני יכול להראות.

אז קודם כל, בוא, אני אשמח שתקשר אותו.

אני יכול, שאלתי אותו מקודם, אתה רוצה 70 הודים? אני יכול לקשר אותך.

הודים לא מתאים לנו.

למה? הרגע אמרת תביא הודים.

גם אי אפשר להיות מפונקים, צריכים להבין את האירוע.

בשלוש שניות קיבלנו הרבה ממה שאנחנו שומעים מהשטח. עזוב עכשיו אנשים, שנייה רגע, מאנשים שאומרים או שאני מחכה לפלסטינים שיחזרו, כי זה יותר זול.

אני לא מפסיק לבטא את זה.

או שהם באים ואומרים הודים אנחנו לא רוצים או גם סרילנקים אנחנו לא רוצים. סינים לא יהיה כרגע. זהו.

טוב.

יש לנו עובדים בניגריה שמחכים לנו, דרך אגב. כי אמרו שאנחנו נקבל ישירות, התשתיות, 10,000 עובדים. ואנחנו עד היום מחכים ל-10,000 עובדים האלה, שלא מקבלים אותם. כי אנחנו צריכים לבנות. זה מפעילים.

מר משה נקש, יש לך תשובה למה שאומר הבחור? עובדים מניגריה שאמרו שיקבלו עדיפות עובדי תשתיות.

עובדי תשתיות דיברו שאנחנו נקבל ישירות.

מי זה דיברו, מה?

שרת התחבורה שהיא תעלה את זה.

אה, אוקיי.

אז אני אמור לענות בשמה?

אני שואל אם אליך הגיע משהו.

אנחנו בדיונים ושיח עם משרד התחבורה לעניין עובדי תשתיות. עדיין לא נסגר כלום. אבל אנחנו כן דנים איתם על הנושא.

לא יהיה להם קבלנים. אנחנו נקראים מל"ח, משק לשעת חירום.

הכול בסדר. רק אמרתי, אתה שואל מה משרד התחבורה עונה, אני לא יודע לענות בשמם. אני יודע להגיד שאנחנו דנים איתם.

אנחנו אין לנו בכלל עובדים.

מר דוד אולניק תודה רבה. אני מעביר את רשות הדיבור למר שלו מרדכי, ביקש את רשות הדיבור.

מרדכי שלו, מייצג את חברת שאנדו גאיספיד. אני נמצא פה באיזה סוגיה שאני לא מצליח לפתור אותה. קיבלנו אישור לעובדים נוספים. יש לנו 196 היתרים נוספים, אבל מתנים את זה ותולים את כל הקבלה של העובדים באגרות של המלחמה, ימי המלחמה. ואני רוצה, כרגע נכון להיום אף חברה לא ישלמה את אגרות המלחמה. אוקיי? של הבנייה, ענף הבניין.

לא מדויק.

תנו לו לסיים ואז תתייחסו.

ואני יודע שבענף החקלאות נתנו הקלות. והייתי שמח לראות אם אפשר להפריד ולהתנות את זה. לקבל את העובדים והיה ותהיה החלטה לשלם את האגרות של חודשי המלחמה נשלם אותם. מה שאני מבקש לעשות פיצול בשני האירועים.

כן. אבל אתה מוסר נתון שהוא לא אוחז במציאות הואיל והרשויות הרלוונטיות מבהירות בפניך שהנתון הוא לא נכון. שכן רוב רובם של התאגידים שילמו גם על התקופה של המלחמה.

אני יודע שיש כרגע תשע חברות שהתאגדו ומביאים פועלים סינים.

אתה מדבר על תשע חבורת, יש 49 חברות.

לא, אבל שנדו היא חברת ביצוע.

נכון.

זה לא תאגיד.

לא, לא, אנחנו לא תאגיד.

מדובר פה בחברת ביצוע. יש חברות ביצוע שמביאות עובדים אחרי שהם משלמות את החובות.

אין לי בעיה לשלם את ה-1,700 ש"ח פר עובד, אבל למה לקשור את זה?

אדוני יושב-הראש, הסוגייה הזאת, יש תקופה אוקטובר עד דצמבר, סוף שנת 2023, אתה מכיר, שהתאגידים וחברות הביצוע לא כולם שילמו את האגרות וכאלה שרוצים להגדיל את המכסה שלהם נדרשו לשלם את האגרות על אותם חודשים. היו פניות מכמה תאגידים שביקשו לדחות את זה או לא לשלם בכלל. והנושא הזה נבדק כרגע מול משרד האוצר, אנחנו פנינו אליהם.

תודה על ההתייחסות.

אנחנו בודקים את זה מול משרד האוצר. הנושא הזה נבדק ברמה המקצועית, אבל אנחנו לא יכולים לפתור מן הסתם תשלום.

האם יש לוחות זמנים מתי יהיה תשובות?

שלחנו להם את זה. אנחנו מקווים שכמה שיותר מהר. אנחנו על האירוע הזה.

אוקיי, תודה.

תודה. נמצא איתנו יושב-ראש התאחדות תאגידי כוח האדם לענף הבניין, מר אלדד ניצן. הוא איתנו בזום. בינתיים ניתן את רשות הדיבור לרן כהן, חבר הנהלת התאחדות קבלני השיוצים.

שלום לאדוני. כידוע אדוני מראה בקיאות רבה בנושא שלנו, קבלני השיפוצים. לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר מדבריך בהתחלה. תודה רבה. כרגע אנחנו בכלל לא בלופ שמדברים עליו. לא מבחינת הבאת עובדים מחו"ל, המערך לא מתאים לנו. והנחנו לפתחך הצעה משלנו שלשמה הגעתי ולנסות לקדם אותה. עד שכל החברות פה יגמרו קצת להתפוצץ ויראו איך מביאים ולאן. אנחנו באמת לא עובדים. אנחנו סגורים לגמרי.

אחת הבעיות שהייתה בהעסקה דרככם של עובדים זרים הייתה היקף השעות החודשיות. אז אני שמח לעדכן אותך ואת כלל הקבלנים שעומדים להסתייע בעובדים זרים שלאחר עבודה מאומצת ושוב יש מקום להודות למשרד השיכון, למי שחשב שהם לא עושים, ובוודאי לגב' מיכל ארן, על הצעת מחליטים להורדת ההיקף ל-200 שעות חודשיות ולא 236.

אוקיי, זה כבר מאוד עוזר.

זה משמעותי מאוד. אני אשמח לנסות לבדוק את האפשרות לפחות בעניין השיפוצים להוריד את זה לכיוון ה-186. זה כרגע לא שם.

לפחות מתקדם. אבל כרגע אנחנו אחרונים בשרשרת המזון הזאת שתוארה פה. זה התחיל כמובן עם ידידינו הקבלנים הגדולים שבהחלט מגיע להם. כמובן לתשתיות. אבל אנחנו צריכים לקדם גם אותנו. בזמן הזה חבריי ואני משותקים. כמובן שכמו רבים וטובים שכמותי וחברים לענף. הענף הוא גדול, הענף הוא רחב. אנחנו רוצים לנסות ולקדם פתיחת תאגיד משלנו. אני הייתי בעצמי בשתי סדרות מיון. אחת בהודו ואחת במולדובה. נשלחתי מטעם התאחדות בוני הארץ, הגם שאני חבר בהתאחדות קבלני השיפוצים ולא בבוני הארץ. מה שהנבחנים נבחנים עליו לא מתאים לצרכים שלנו בכלל. אנחנו יוצרים, אנחנו עושים עבודות אומנות. החל מהרצפה שאנחנו דורכים עליה, התקרה שאנחנו מסתכלים עליה. כמובן שגם הקבלנים, אבל הם מתעסקים בשלד וביופי שלו ואנחנו בפנים. המבחנים שאתם בוחנים את אותם עובדים, גם בתור אחד שהיה בוחן בשטח, לא מתאימים לצרכים שלי ומה שאני עושה עם העובדים שלי.

לבנות צוות כמו שהיה לי, נכון ליום המלחמה החזקתי 14 פלסטינאים. לבנות צוות כמו שהיה לי, העובדים שלי היו איתי 18 שנה. אני בענף יותר מ-22 שנים. 22 שנים עצמאי. לבנות צוות כמו שהיה לי לוקח המון שנים. צוות שיודע להתעסק גם עם התקרה, גם עם הרצפה וגם עם כל מה שמחבר ביניהם. אנחנו מאוד רחוקים מזה במבחנים ובמיונים האלה.

לפיכך אני חושב שאנחנו צריכים לבנות מערך משלנו. העובדים האלה שיגיעו אלינו, גם לכשיגיעו, לא מתאימים לעבודה שלי.

ולא ניתן להכשיר אותם?

לוקח זמן.

אבל זה נראה לי נכון לגבי כל עובד. גם עובד פלסטיני חדש שמגיע אתה מכשיר אותו.

צריך למסור מחר בבוקר, לפני שלושה חודשים.

לא, אני מבינה. אבל אני מנסה, אנחנו קודם כל יושבים אתכם ביום חמישי ואנחנו שנייה נבין יותר לעומק את ההצעה ויש גם ישיבה עם רשות האוכלוסין בהקשר הזה כדי לתת מענה ממשלתית. אבל אני רוצה רגע להגיד משהו. להביא את אותם עובדים מיומנים שהיה לך את אותו צוות באותה רמה כנראה שזה רעיון שנצטרך להיפרד ממנו כרגע.

אני מקבל את זה. וגם אני מקבל את זה ש-יאללה, בואו, אנחנו לא רוצים יותר לשמוע את המילה פלסטינאים, למרות שלדעתי זו טעות.

אני לא נכנסת לזה אפילו, אני רק אומרת זה לא יהיה אותו דבר.

גב' ארן, סליחה ברשותך. מר כהן. גב' ארן, מה שאומרים נציגי השיפוצניקים.

קבלני השיפוצים. המילה נשמעת יותר טוב.

מה שאומר מר רן כהן בשם חבריו ועמיתיו, זה שלענף שבו הם עוסקים, המבחנים לא מייצגים את הצורך. זאת אומרת הוא לא צריך בן אדם שיודע לטייח טיוח של אומן. הוא צריך בן אדם שיודע לחפות קיר בגבס. ריצוף הוא ריצוף, את צודקת.

גם טיח.

אבל קבלן שיפוצים, אחוז הממשק שלו בעבודת טיח היא שואפת לאפס. קבלן שיפוצים מטפל במבנה קיים. טיח זה בדרך כלל במבנה שהוא שלדי. בדרך כלל.

גם החומרים, סליחה, אדוני יושב-הראש, גם החומרים שאנחנו מתעסקים איתם שונים לגמרי ממה שבונים הקבלנים. הקבלנים מתעסקים עם ריצוף, של 60 על 60, 80 על 80. אתם כל אחד מכם הולך לחנות קרמיקה וחוזר עם קרמיקה בגודל 1.20 על 3 מטרים.

הטענה שלנו אבל היא שאנחנו לא נצליח למיין ולספק את הצורך הספציפי מאוד שאתם צריכים.

מה שאומר לך מר כהן זה שאם יש מנגנון של 30% הבאה ללא מיונים תאפשרי להם ליהנות גם מה-30% האלה.

אם הם יחברו לתאגיד שעובד, שהוא רשום ודרכו יביאו, אין בעיה. אנחנו לא מונעים את זה.

אז אני רוצה רגע להציע איזה הצעה. בסדר? שתאגיד שיספק עובדים לקבלני השיפוצים יקבל מכסה מוגדלת על אותם 30% למימוש הבאת עובדים לחברה קבלנית בונה.

אז בזמנו הצענו לייצר מנגנון הקצאה. באופן כללי לקבלנים קטנים. ואמרו לנו שכיוון שזה שוק פרטי לא להיכנס לשאלת מנגנון ההקצאה.

מה אמרו פעם אני עוזב. בואי, אני רוצה רגע פרקטי.

זה זה אבל.

אני אומר פרקטי. הרי אחוז המעסיקים של הפלסטינאים מקרב קבלני השיפוצים הוא הגבוה ביותר. הוא הגבוה ביותר. אומר לך קבלן שיפוצים תאפשרי לי להתקשר עם תאגיד שברגע ההתקשרות שלי איתו כל מה שאני מושך ממנו לא נספר במכסת ה-30% אבל יהיה על פי אותו מנגנון של ה-30%. לפחות את יודעת מה? נחלק את זה ככה: ריצוף לא יהיה במסגרת ה-30%. כלומר ממוינים. ושאר המקצועות יהיו לא מהממוינים, אלא על סמך הוכחת תעסוקה מוצלחת. אני חושב שזה פורמט שהוא נכון, הוא ישים, הוא מתבקש. ואנחנו נותנים פה מענה באמת למגזר שקורס.

עדיין אדוני יושב-הראש, אם העובדים יעברו אלינו דרך התאגידים מה שאוזניי שומעות, בסדר? לגבי עלות של אותם עובדים, אני קבלן שיפוצים שעובד פה באזור ירושלים בעיקר. אני לא אצליח להוציא את הסכומים האלה. אני לא אצליח להביא את המחירים האלה ללקוחות.

תקשיב, יש איזה שהוא קו שממנו גם המדינה לא יודעת לתת מענה. אתה צריך לקחת בחשבון שכאשר תהיה רוויה של עובדים זרים, אנחנו פועלים לשם כך, אזי עובד זר אמור לעלות כ-65 שקלים לשעה.

אז.

בסדר? זה מה שאמור לעלות. אם נתח הרווחים שלך לא מגיע למצב שבו אתה יכול להרשות לעצמך להעסיק עובד - - -

לא, כרגע מדברים על 110 שקלים לשעה.

אז הנה אני אומר לאן זה אמור לרדת. זה אמור לרדת לכ-65 שקלים לשעה פלוס מע"מ.

ניצן בסן, לוביסט, אני מייצג את התאחדות קבלני השיפוצים. זה נכון, רק המודל הזה הוא נכון עבור חברות קבלניות שמעסיקות המון המון עובדים ואז זה מתחלק. אנחנו מדברים בענף השיפוצים - - -

לא, לא, זה לא רלוונטי. פר שעה היא פר שעה. אתה צריך להיות מחויב כלפי התאגיד שבהתאם למכסה המחויבת, כלומר 200 שעות לצורך העניין, אתה מתחייב להעסיק אותם על פי אותם כפולות של פר שעה.

ובסכום הזה אתה מגלם את הכול? גם עלויות לינה ועלויות?

כמעט. זה יוצא 80 ומשהו שקלים כולל לינה.

ברשותכם, אנחנו יושבים עם השיפוצים לשמוע את הבעיות. אנחנו נשב עם הרשות. יש לנו רעיונות לפתרונות. אני לא בטוחה שעובדים זרים זה המקור המושלם לשיפוצים באופן כללי. אני חייבת להגיד רגע, אתם עובדים על מערכות יחסים ארוכות טווח. כאן אני חושבת שמאמצים בשוק המקומי, אגב, 1,000-2,000 עובדים בשוק המקומי שנצליח אולי לייצר הם אימפקט מאוד מאוד גדול לשיפוצים. תקנו אותי אם אני טועה במספרים.

אנחנו מאוד מאוד רחוקים מזה.

אני מבינה. אנחנו במצב גרוע מאוד.

יש לי הרבה מאוד חברים עם פרויקטים תקועים לגמרי.

אני מבינה, נכון.

חשוב רגע שנציין שבהרבה מקרים קבלני שיפוצים הם קבלני הגמר. בסדר? משכך, היקף שלהם בכוח אדם הוא משמעותי יותר. טוב, אבל כיוון שבין כה וכה השבוע יתקיים דיון השבוע במשרד השיכון בעניינכם, אני חושב שמיצינו את הנקודה הזאת והקדשנו לה את הזמן הראוי. אנחנו נעבור ברשותכם ליושב ראש התאחדות תאגידי הבניין מר אלדד ניצן שחידש את התקשורת איתנו. ברוך הבא, מה שלומך?

יופי, יופי. ברוך הנמצא. קודם כל, אני רוצה להתייחס לכמה דברים שעלו פה.

ברשותך, מר ניצן, בוא נעשה קצת סדר. אני בהמתנה ממושכת ומורטת עצבים לפגוש אותך אצלי פה בדיון. בחודשים האחרונים זה לא קורה. עד שיסתייע בידינו בידינו ואתה עכשיו לוקח חלק בזום. אני ברשותך רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת ולשאול אותך כמה שאלות.

אבל אדוני, אני רוצה להתייחס קודם כל לדברים.

לא, לא, לא. אני קובע את סדר הדיון כאן.

כי נאמרו פה דברים לא נכונים.

מה ניצן, אני שואל את השאלות, אתה עונה. אתה יכול להחליט שאתה לא רוצה לענות, זה שלך. אבל אני שואל את השאלות.

אבל ביקשת ממני שאני אעלה, אז תרשה לי להתייחס.

אין בעיה, אני גם אתן לך להתייחס.

אוקיי, בבקשה.

מהנתונים שנמסרו לנו הגיעו במסלול הפרטי מהודו כ-350 עובדים עד היום. מוינו בהצלחה 4,546 עובדים. אני אשמח בבקשה לדעת מה הסיבה שעד עכשיו לא הגיעה הכמות שמשנה קידומת לפחות.

אוקיי. אז קודם כל, אני יודע, וישי גם יוכל לאשר שהגיעו יותר מ-400 ומשהו, למען הנתונים היבשים.

ישי, כמה?

הנתונים שהצגנו לוועדה נתונים שנכון ל-24 שעות האחרונות. יכול להיות שהתבצעה נחיתה ואנחנו עדיין אין לנו את הנתונים.

אז בואו נדבר נכון לאתמול.

בוא נגיד כ-400. אז יכול להיות שזה 357 עובדים, גם הסרילנקים וגם ההודים ביחד.

לא, לא, רק מהודו כמה?

הודו 301.

יופי.

הלאה.

אז בואו נעדכן, 301 עובדים הם כ-4% מכלל הממוינים.

יפה, אז שאלת ואני אסביר.

תודה. יש לי סבלנות.

ישי, כמה אנשים נמצאים אצלך בתהליך לקראת הגעה? שהוגשו הפוסטילים, ונמצאים אצלך בישורת האחרונה לקראת הגעה?

לא, לא, סליחה, תעצרו כאן. תעצור.

אבל - - - שאלת שאלה.

סליחה, מר ניצן, מר ניצן. אני שואל שאלה ואתה עונה לי בתשובה. אתה לא עונה בשאלה למישהו אחר. אני שואל אותך שאלה. אתה יכול לתת לי נתון שנמצא ברשות האוכלוסין ואני אצטרך להצליב את זה מולם. אתה תענה לי על מה שאני שואל.

בסדר. אבל רק לא להרים את הקול אני מבקש.

אני לא מרים את הקול. בוא, אני חושב שאנשים שמעו מה קורה כשאני מרים את הקול. סבלנות והכול בסדר. אני אומר עברו בהצלחה לפני מספר חודשים רבים 454 עובדים את תהליך המיון להגיע לעבוד במדינת ישראל מהודו. בפועל הגיעו 301 עובדים. תסביר לי. זהו, תסביר לי רק את שני הנתונים האלה.

כל העיכוב, לא עיכוב, כל מה שהגעה של מי שמגיע או מי שלא נמצא רק בדבר אחד. הרשות החליטה, ראש הרשות החליט מטעמים שמובנים, אבל זו הייתה ההחלטה, להביא את העובדים רק עם אישור אפוסטילי שזה לא היה בבסיס הראשוני של ההחלטה להביא את העובד עם אפוסטיל.

אם אני אספר לך שאני מכיר את עניין האפוסטיל רק חודשיים וחצי? לא הרבה.

אבל מה אפשר לעשות שאפוסטיל לוקח בהודו בין שבועיים לשלושה שבועות?

מה אתה אומר?

מה אפשר לעשות? זה מה שקורה. אני לא מאתגר את האפוסטיל. ברגע שהאפוסטיל מגיע - - -

האפוסטיל זה חתימה של נוטריון.

אבל מה אפשר לעשות שברגע שהאפוסטיל מגיע, אני רוצה להסביר לך מר רביבו דבר אחד. התאגידים מתפרנסים מהעסקת עובדים זרים. התאגידים רוצים שיהיו פה עכשיו 100,000 עובדים.

לי לא צריך לספר. הם בוכים לי דמעות שליש.

יפה.

אבל התאגידים הם בני ערובה, הם לא יכולים להחליט להביא את העובדים. אז אני שואל, אני שואל, תראה, אתה אומר כזה דבר, בוא ננסה למרכז אדוני. אני שאלתי מה הסיבה שמתוך 456 עובדים שעברו בהצלחה את המיונים הגיעו רק 301, אתה אומר בגלל האפוסטיל. זה מה שאת אומר?

האפוסטיל - - -

זה מה שאתה אומר? אפוסטיל?

תקשיב.

אני שואל.

אז אני עונה. שאתה מקבל עובד שעבר מבחנים אתה צריך לקבל מקבץ מהחברה בהודו של חבילה, שמתוכו זה גם האפוסטיל. היה עיכוב בהתחלה שתעודת יושר. זה לקח איזה חודש וחצי תעודת יושר. קיבלנו את תעודת היושר אמרו לנו תביאו גם אפוסטיל. אנחנו מקבלים את האפוסטילים כדי להשלים זה לוקח הרבה זמן בהודו.

מה, הוצאת האפוסטיל?

נכון.

אז אני רוצה ללכת לגישתך, מר אלדד, אני רוצה ללכת לגישתך. ואני אומר הנפקת האפוסטיל לוקחת שבועיים.

יותר.

שלושה.

כן.

בסדר? עדיין מתוך 10 שבועות שאני מכיר את האפוסטיל, שלושה שבועות, תמיד רק לגישתך. יש לנו שבעה שבועות חריגה. אחרי כל החריגות שעברו. למה הם לא פה בשבעה שבועות האלה? למה עדיין הגיעו 301?

אז אני מסביר. קודם כל, למה שבעה שבועות? מתי היו המיונים?

26 בדצמבר.

26 בדצמבר. מ-26 בדצמבר המיונים הסתיימו, היינו צריכים לקבל גם את תעודת היושר וגם את כל החבילות האחרות.

לא, לא, מה זה חבילות אחרות? בוא תסביר לי.

חוזה של העובד.

חוזה זה התאגיד.

בדיקות רפואיות.

בדיקות רפואיות יומיים, שלושה.

אבל זה לא שלושה ימים.

תראה, מה לעשות שאני ולא אחר, מה לעשות שאני ולא אחר הוא מי שדיבר איתך ועם מר גורביץ עד יום שישי שלוש דקות לפני כניסת שבת, שאני נתתי לכם מענה של מאגר בלתי נדלה של מרכזיים רפואיים שנתנו לכם מענה ואמרתם כן, זו כמות יפה. במקרה זה גם בהתכתבות בינינו. אז בוא נשים רגע בצד את הבדיקות הרפואיות. נשארנו עם תעודת יושר ועם אפוסטיל.

אז השתמשו בעזרה הזאת ונכון שהעזרה הזאת סייעה יותר לזרז, כי אז היה הרבה יותר.

אז אני לא בדצמבר ואני לא בינואר. אני שואל, אני דילגתי אדוני.

אבל תקשיב. אני מסביר. ההגעה של החומר תלוי רק ורק בהודו. לנו אין שום אפשרות להאיץ או לזרז תהליכים בהודו. ברגע שההודים, החברות ההודיות שולחות לנו את הקבצים אנחנו מיד מגישים את זה.

מה זה החברות ההודיות?

החברות ההודיות שמיינו עבורנו את העובדים.

הבנתי. כמה חברות כאלה קיימות? עם כמה חברות כאלה התקשרתם?

לא יודע. בסביבות 7-8 חברות.

7-8 חברות. כמה עובדים כל אחד מהם מיין?

אני לא ידוע כמה כל אחד. אין לי את הנתונים האלה. אבל סך הכול מוינו בסביבות 6,000-7,000 בהודו.

בהצלחה 4,546. בוא, אני אקצר לך.

מה שעברו, כן.

כמה חברות? שבע חברות? אדוני, בוא, ברשותך, שבע חברות?

משהו כזה, כן.

כולן מיינו באופן שווה?

לא. אני חושב שהייתה חלוקה כזו או אחרת לפי מי שהביא. אבל אני לא שולט בנתונים.

שמה, מה זאת אומרת?

אני לא שולט בנתונים מי קיבל יותר או מי קיבל פחות.

מה זאת אומרת? בוא תסביר לי איך זה עובד.

אני לא יודע. אני לא מנהל את, המיונים היו באחריות התאחדות הקבלנים וגם עכשיו המיונים הקרובים. אנחנו כתאגידים, כל תאגיד עובד עם חברה X.

איך התאגידים מגיעים לחברות ה-X ו-Y?

חלק מהחברות הציעו את שירותיהן, חלק מהחברות התאחדות הקבלנים גם המליצה עליהם. חלק מהחברות היו מקורות כאלה או אחרים של תאגידים שהתקשרו.

לא, התקשרו אני שואל איך התקשרו. איך הם נחשפו לשבע החברות האלה?

- - - החברה ההודית.

לא הבנתי. איך התאגידים המקומיים פה הגיעו ונחשפו ובחנו את ההתקשרות עם שבע החברות האלה?

אז אני אומר, חלק על ידי המלצות. חלק על ידי פניות של חברות הודיות לתאגידים שהם הגיעו ומצאו את התאגידים - - -

איך הם הגיעו לתאגידים?

טלפוני. הרימו טלפון, שלחו מייל אני חברה בהודו, בוא תתקשר איתי.

באם גם אתה סייעת לחברות הודיות להתקשר עם תאגידים בארץ?

לא.

לא?

כל חברה - - -

לא, אני שואל שאלה. אני שואל אם אתה גם חלק מהנשיאה בנטל לקשר בין תאגידים לחברות הודיות.

אתה נכנס עכשיו, אתה שואל על התהליך או שאתה שואל איפה אני, מה אני - - -

תראה, אתה נסעת להודו ואתה יושב ראש התאחדות התאגידים.

אני יכול, ברגע שיש חברה כזו או אחרת, מישהו שואל אותי המלצה אני יכול להמליץ לו. כן. אני לא רואה בזה שום דבר רע.

הבנתי. על כמה חברות אתה המלצת? על כמה חברות אדוני המליץ?

דרך אגב, החברה שאני - - -

אין בעיה, אני רק שואל שאלה, על כמה חברות אתה המלצת?

אז אני עונה. קיבלתי את זה, החברה שאני עבדתי איתה למשל, קיבלתי דרך התאחדות הקבלנים. זו הייתה המלצה של התאחדות הקבלנים לעבוד איתה. מתוך ההיכרות. אני לא מכיר בהודו.

כמה עובדים הזמנת דרך החברה הזאת?

אני אישית?

כן, אתה אישית.

275 עובדים.

כמה מהם הגיעו עד עכשיו?

הגיעו עד עכשיו 21 נחתו ו-48 קיבלתי אישור נחיתה. לא קיבלתי, קיבלתי אישור לשלם אגרות ומחר אני אקבל אישור נחיתה. עוד 48. 60 ומשהו עובדים סך הכול. והזמנתי 270. ועוד נתון שאני אומר לך, חה"כ רביבו, נתנו לנו במסגרת ההסכם בילטרלי 5,000 עובדים בהודו. כולם כמעט התבקשו על ידי התאגידים. כמעט כולם. בבילטרי, לא במיונים פרטי.

הוצאו על ידי המדינה באמצעות הסכמים בילטרליים 5,000 עובדים?

וכמעט כולם התבקשו, כולם רצו אותם.

זה לא הנתון שאני מקבל פה במהלך הדיון.

לא, הוא מדבר על בילטרלי ואנחנו מדברים על פרטי.

לא, לא, אני מדבר על בילטרלי. אתם אמרתם לי שהמדינה הציעה ב-4,000 ואין להם דורשים.

לא, הצענו 5,000, כי 4,000 הגישו בקשות ואנחנו בתהליכים של לסיים את האישורים. זה בבילטרלי.

אוקיי. לכמה מה-4,000 יש כבר אישור אפוסטיל?

אמרתי, 500 ומשהו. אם אתה צריך אני אמצא את זה שוב. כל האישורים יש לי 558 עובדים.

אפוסטיל.

עברו בדיקות רפואיות, ר"פ וכבר שויכו לתאגידים ואמורים לתאם להם רק טיסות.

אוקיי. ואני שואל את מר ישי, תוך כמה זמן על פי הנתונים שאתה מחזיק ביד לוקח להוציא אישור אפוסטיל.

את האישור אפוסטיל, את תעודת היושר, במסלול הארוך.

לא, לא, אפוסטיל, לא אמרתי יושר. אפוסטיל.

אפוסטיל למה?

זה השלב האחרון אחרי שיש כבר תעודת יושר. חבר'ה, אמרתי מראש לפני כמה דקות נוטריון. אישור נוטריוני לאשרור אישור שהוצא. יופי. כמה זמן לוקח לבצע את אותו אשרור, את אותה פלומבה של הנוטריון?

יש שני מסלולים.

אני לא מדבר על הנפקת ה-PCC.

ה-PCC לוקח הרבה זמן ולא צריך - - -

אני לא מדבר עליו כרגע.

אתה מדבר על האימות עצמו? אני רוצה להבין על מה אתה מדבר.

נכון.

צריך לעשות אימות לתצהיר של העובד.

כן.

לפי מה שאנחנו שומעים לעשות את האפוסטיל זה יכול להיות בין שלושה ימים לשבעה ימים.

הבנתי. זאת אומרת זה לא ארבעה שבועות.

ארבעה שבועות זה למסלול הארוך, להוציא את תעודת היושר.

בואו, בואו, תקשיבו.

זה מה שאני הבנתי.

חבר'ה, תקשיבו, אני עושה לכם סדר. מה לעשות שחלק מהבדיקות אני קיימתי באמצעותך ובנוכחותך בבדיקות מקדימות שעשיתי? גם אם נדמה שאני מגיע לפה לדיון ופה אני לומד את הנתונים זה קצת מטעה. תעודת יושר היא תעודה שמנפיקה מדינה בהתאם לדרישות המדינה המזמינה, שמבטאת את יושרו ואי קיום רישום עבירות פליליות של אותו מבקש. האישור הזה יכול לצאת בכמה דרגות חומרה. הוא יכול לצאת בQR בהזמנה דרך האינטרנט, זה ייקח בין שלוש לשמונה דקות. יש שלב שני שצריך להגיע פיזית ויש שלב שלישי שזה קצת יותר מחמיר וכן הלאה. יש כמה דרגות החמרה. עודכנו שכבר לפני חודש וחצי הדרגות האלה הוזנו והוקלו באופן משמעותי והושוו לזה של מה שהמדינה דורשת.

במקביל, מעבר לזה ביקש יושב ראש רשות האוכלוסין לקבל חותמת המאשררת את אותנטיות הנפקת המסמך. זה כשהולכים לנוטריון ואומרים לו אדוני, זה האישור שהוצאתי. תאשר לי שהוא אותנטי. חותם, מקשקש, משלם והולך. זה האפוסטיל. אוקיי? אני שואל על התהליך הזה, של ללכת לנוטריון ולהחתים אותו כמה זמן לוקח?

המנכ"ל שלנו שהיה במסגרת תפקידיו בעבר גם קונסול בהודו אמר שזה עניין של ימים בודדים. אגב, כמו ה-PCC, זה עניין של ימים בודדים. וזה לא משהו שהוא מעכב.

אז איך אני מקבל פה ארבעה שבועות לזה, שלושה שבועות לזה? תסבירו לי.

אדוני יושב-הראש, גם בנוכחות שלנו, מה שהסברנו, שנייה רגע אלדד.

בתיאוריה הכול נשמע פשוט. אבל כאשר אנשים נמצאים בכל מיני כפרים מבודדים וצריכים לנסוע. זה לא ישראל, זו מדינה עצומה. והם צריכים לבוא ולחתום, זה הנוטריון. עובדתית, אני לא מחרטט, עובדתית זה מה שקרה. ואם בתיאוריה חושבים שאפשר לעשות את זה בשלושה ימים, הכול נחמד, אבל זה לא מה שקרה.

אני רוצה את העובדים בארץ שיעבדו, כי התקורות שלי, אני מפסיד כל חודש כסף כי אין לי מספיק עובדים ואני משלם משכורות ומשלם הכול ואני רוצה שיגיעו עובדים. האינטרס של כולם שיגיעו עובדים. אבל מה אפשר לעשות שבמבחן המציאות זה מה שקרה. זה לא שאני יכולתי לזרז את זה ולא עשיתי. או הייתי צריך לקחת מטוס סילון ללכת. ראש הרשות נתן לנו עורך דין שאמר הוא יעשה, יעזור לכם. נכון, והוא זירז את זה יותר. אבל במבחן המציאות אני עדיין לא מצליח לקבל את האפוסטילים בכמות של העובדים שצריכים לבוא. אף אחד מהתאגידים לא מעכב כלום.

אם לא היינו רוצים עובדים, חה"כ רביבו, לא היינו באים.

אני לא חושב שאתם לא רוצים עובדים, תתפלא.

לא, נאמר שאנחנו לא רוצים להקדים את תהליך הגעת העובדים. חס וחלילה. אני רוצה שהעובדים יהיו אתמול.

אתה הזמנת 270 עובדים מהודו?

אני הזמנתי 276.

אני יכול להסתכן אדוני ולהמר שאתה הזמנת דרך חברת דינמיקס אמיר?

לא, לא מסתכן, אני אומר את האמת.

אני שואל שאלה, אם דרכו הזמנת או לא.

כן.

אני יכול להמר או לדייק את הנתונים שמתוך 4,546 עובדים שעברו בהצלחה את המיון כ-3,800 הם דרך המשרד שלו?

אבל אני לא קבעתי את זה אדוני. זה מה שקרה, כן.

תבדקי.

זה מה שהיה כנראה, אבל אני לא קבעתי. אין לי שום שליטה על זה.

תראה, כשבעל חברה שאמור לקבל כסף כתוצאה מהצלחת הפעולה שלו, זאת אומרת הנה עובד עלה למטוס, סיימתי את עבודתי, תשלם לי.

יש לי אינטרס להביא את העובדים כמה שיותר מהר.

נכון? באיזה היגיון פעולות שאמורות לקחת בין כמה שעות לכמה ימים נמשכים חודשיים וחצי?

אתה יודע מה? יש לי בשבילך רעיון לא נורמלי חה"כ רביבו.

כן?

אדון סמיר, בעל חברת דיינמיק היה פה במשך חודש.

נכון.

וליווה את כל התהליך ורצה לזרז את הדברים. וכשאני צרחתי עליו בטלפון כמה זמן לוקח להביא אפוסטיל, כמה זמן? התשובה שלו הייתה אתם משוגעים, אתם כל שני וחמישי משנים נהלים, משנים דברים, מקשים. ואחר כך אתם מתפלאים למה זה לא מגיע. אז האמת, אני מבין ואין לי שום טענה לאייל סיסו. הוא רוצה שעובדים יבואו בצורה חוקית למדינת ישראל. אבל בהודו לוקח המון המון זמן. אני אתן לך רק לשם השוואה, עד 2008 התאגידים גייסו לבד את העובדים. היינו מביאים מסין, ממולדובה, מרומניה, הכול היה מהר. המכסות תמיד היו מלאות, העובדים הגיעו מהר. אני היום מסתכל בדיעבד אחורה ואני אומר עשיתי טעות. כי אז אמרו לי בוא, תלך עם מיונים, גם מיונים בהתאחדות ולהכניס מאה גורמים. אסור היה להסכים לזה. היה צריך ללכת מההחתלה, כמו במלחמה, במלחמה. להביא את העובדים מכל מקום. 200 מפה, 300 מפה, 400 מפה. איפה שיש פנויים, לא הקצאות של עד 1,000 הולכים למיונים. אם רוצים כמו במלחמה, אז במלחמה. מביאים עובדים מהר. וזה אחד הכשלים, זה אחד הכשלים המהותיים שצריך ללמוד מפה. כל הצורה הזאת של המיונים והנסיעות והזמן ומשרד השיכון ואחר כך משרד, כל הדברים האלה תקעו את התהליך. היה צריך לעשות את זה מהר.

עכשיו במסגרת החלטת הממשלה, עכשיו אם היא תצא לפועל, כי קו לעובד הגיש בג"ץ, אני לא יודע. אם הכול יהיה בסדר, במסגרת המיונים עכשיו נתנו לכל תאגיד להביא בצורה עצמאית מכל מדינה 30%. ואנחנו מחכים לנוהל הזה שייצא. הנוהל עוד לא יצא.

זה לא קשור.

אבל דבר אחד אני חייב להגיד.

מה לא קשור?

ל-10,000 הנוספים זה לא קשור.

אני רוצה להגיד לך דבר אחד. רשות האוכלוסין, שי, ישי ונקש עושים כל מה שהם יכולים. הם מקבלים משהו הם מטיסים לנו את זה מהר. אין בעיה ברשות האוכלוסין. רשות האוכלוסין מזרזים. ישי עובד מסביב לשעון. כל פעם מביא לי - - -

אתה יודע כמה מר לוי ונקש סיימו להגיש לאותם תאגידים ועדיין אין פה עובדים?

מה הכוונה?

אתה יודע כמה? סיימו את התהליך. זאת אומרת יש אישור עלייה למטוס מה שנקרא.

ישי יגיד לך שעדיין לא קיבלנו אישורי עלייה למטוס. יש אצלו בגלגל 1,400 עובדים שנמצאים על הגלגל, שצריכים לקבל אישורי עלייה למטוס. כל אחד בסטטוס אחר. אני אומר לך.

אלדד. אלדד, שנייה רגע. דייקתי את הנתונים בתחילת הדיון הקודם. אצלנו, אני לא יודע אם שמעת או לא, מה שנמצא אצלנו כרגע על הגלגל זה 1,584 בקשות שהתקבלו בסך הכול. כולל אלו שנחתו. כלומר, ה-357 הם נכללים בפול הזה שציינתי כרגע. שמתוכם 1,150 אושרו. עזוב את הסטטיסטיקה. כרגע, קבצי קליטה שנשלחו לתאגידים 934 לשלם אגרות, שמתוכם 790 כבר הונפקו אישורי עלייה לטיסה. מבחינתנו זה אשרת כניסה לישראל.

תענה לי רק על הנתון הזה. בוא, עזוב, בוא נדלג בינתיים על השאר, תענה לי רק על הנתון הזה.

הנתון הוא מדויק.

כן, נו, אז תענה לי. למה הם לא פה בארץ?

עכשיו הם צריכים להגיע, במהלך השבוע הזה, מזמינים להם כרטיסי טיסה. הם בדרך להגיע. עכשיו גם פתחו את אייר אינדיאה.

בוא, בוא, תקשיב. אני יודע לסדר לך מטוס למחר, תביא את העובדים.

סליחה?

אני כבר דיברתי עם חברת תעופה, עם משרד נסיעות. אני יודע לסדר לך מטוס.

בבקשה.

אז תביא אותם. תן לי את הנתונים שלהם. תן לי את אלה שיש להם אישור עלייה למטוס.

אין בעיה. אתה תקבל את זה.

יכול להיות שיש לכם מאגר של 700 ומשהו עובדים פוטנציאלים שמסכימים לבוא, סיימו את התהליכים, יש להם אישור עלייה למטוס והם לא עולים למטוס ואני מקבל אותם במנות של 20, 23 עובדים ביום? בימים, לא ביום.

רגע, אם תוכל לשאול את ישי. ישי, במה שאמרת 900 ומשהו שקיבלו אישורי עלייה. כמה, מתי המסה הקריטית קיבלה? בימים האחרונים? ביום יומיים האחרונים?

זה מחולק, אלדד. קבצי קליטה 934 זה אומר שהיום יכולים מתוך ה-934 להגדיל את המסה של ה-790. כלומר, יכול להיות כבר היום 934. אבל בוא, כרגע יצאו מאצלנו, כולל אלו שנחתו בארץ, 790 אישורי עלייה לטיסה הונפקו לתאגידים.

אני ציינתי עוד משהו אלדד, זה משהו חשוב. אני ציינתי עוד משהו.

רגע, אני פשוט רק רוצה להבין. כשאתה אומר 790 הונפקו אישורי עלייה למטוס זה כולל ה-300 שכבר נחתו?

לא, לא.

שנייה. אישורי עלייה לטיסה שיצאו מאצלנו זה 790 כולל אלה שנכנסו לארץ. מתוכם נכנסו לארץ 357.

זאת אומרת שיש עוד 370 אנשים.

שממתינים כרגע לעלות על טיסה.

שמוכנים וסיימתם לגביהם והכול. ואפילו התקבלה בקשה להאריך את מועד האפשרות הגעה שלהם. נכון? למה? אם הם מוכנים למה הם לא עולים על המטוס?

אלדד, דיברנו על זה.

לא, הם מוכנים עכשיו, ביום יומיים האחרונים הם מוכנים. הם יגיעו השבוע. השבוע הם יגיעו.

אלדד, מה שיושב הראש מנסה להגיד ואני אמרתי את זה בתחילת הדיון, אני אמרתי ש-14 ימים שהיה בתחילה בתוקף של האישור עלייה לטיסה היה מזרז את ההגעה של העובדים לארץ. היה מיותר לבקש.

מה הסיבה שלא דאגתם לממש? זה המינימום של המינימום, חברים.

עכשיו הם ממתינים.

למה ממתינים? יש להם את הכול.

אבל עכשיו קיבלנו אותם, לפני יומיים, לפני שלושה.

מה זה עכשיו, לפני כמה זמן? ישי? לפני כמה זמן הוצאתם אישור עלייה למטוס?

האישורים האלה הונפקו בסד זמנים של עד עשרה ימים.

יפה. עכשיו, מה הם אומרים בהודו?

עשרה ימים. כן, מה הם אומרים בהודו?

אני אגיד לך מה הם אומרים בהודו. הם אומרים בהודו את הדבר הזה: מרגע שהעובד קיבל את אישור הטיסה הוא רוצה לאסוף כסף למשפחה שלו. להשאיר אוכל. הוא לא מאמין שהוא יגיע לישראל עד שהוא לא רואה את אישור העלייה למטוס. הוא קיבל את אישור העלייה למטוס, הוא הולך למשפחה. הוא נותן להם דמי כיס, הוא מסדר אותם. הוא מארגן אותם. אומר לי סמיר אלדד, אנחנו לא חיות. אנחנו בדיוק כמוכם.

אבל חודשיים וחצי עברו מהרגע שהם באו להתמיין בשביל להגיע.

הוא אומר לי אני רוצה שבוע, אחרי שקיבלתי את אישור העלייה למטוס להתארגן. זה דברים שתלויים בהם. אי אפשר לשנות מנטליות של עם.

מר ניצן, מר ניצן, אני מודה לך. לצערי חרגתי מעבר לכל זמן סביר שמותר לי לנהל דיון. אני מודה לך על דבריך. אנחנו נמשיך את ההתדיינות בנושא. אנחנו נתכנס לדברי סיכום.

הוועדה מבקשת ממשרד הבינוי והשיכון להעביר לוועדה את הנתונים הבאים: כמה עובדים מוינו מכל חברה הודית; האם יש חובה להגיע למיונים עם בדיקה רפואית ותעודת יושר. הוועדה מבקשת שזוהי תהיה חובה; הוועדה מבקשת לקבל את הפילוח לפי אחוזי מעבר במבחנים ואחוזי הגעה בפועל מבין כל חברה הודית.

הוועדה מבקשת ממנהל התכנון תשובות לשאלות שהעליתי בדיון. מהם תוצאות איתור הנכסים הפוטנציאלים, הפרוצדורות שצריך להכשיר אותם. איתור שטחים שניתן להעביר אליהם מבנים יבילים. שבוע וחצי זה מספיק?

מה שאני יודע, אדוני, שרמ"י מפעילים חברה שעושה את העבודה הזאת.

כן, אבל אם אני אחכה עכשיו לרמ"י. אני אהיה בפנסיה אולי.

די מהר אפשר להגיע עם נתונים גסים. אבל להגיע בצורה מדויקת זה ייקח קצת יותר זמן.

הוועדה מצפה ממנהל התכנון ומהנציגים של פתרונות הדיור לעובדים הזרים לקיים פגישה בשולחן עגול כדי לבחון את מתן הפתרונות והקלת החסמים הרגולטוריים; הוועדה מבקשת ממשרד הבינוי והשיכון לעדכן את הוועדה על תוצאות הפגישה עם קבלני השיפוצים ולנסות לעזור להם; הוועדה מבקשת ממשרד התחבורה לסיים את הליך אפיון וטיוב נושא הבאת עובדים לתשתיות ומפעילי צמ"ה.

הדיון הסתיים, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:00.