פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



25
ועדת החינוך, התרבות והספורט
11/03/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 170
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, א' באדר ב' התשפ"ד (11 במרץ 2024), שעה 11:00

הצעה לדיון מהיר בנושא: "הקלות במוסדות אקדמיים עבור משפחות משרתי הקבע במלחמת "חרבות ברזל", של חה"כ עידן רול, חה"כ משה סולומון, חה"כ לימור סון הר מלך, חה"כ יבגני סובה, חה"כ ניסים ואטורי, חה"כ אורית פרקש הכהן

חברי הוועדה: סימון דוידסון – מ"מ היו"ר
יוסף עטאונה

עידן רול

קובי לובינסקי זיו - רס"ן, ראש מדור השכלה ואקדמיה בחטיבת הסגל, משרד הביטחון

צח בסול - רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

יעל אנסבכר - נציגת פורום נשות משרתי הקבע

יעל היבש - מקימת פורום נשות משרתי הקבע

חמוטל גלעד - נציגת פורום נשות משרתי הקבע

יאיר הראל - המועצה להשכלה גבוהה

ערן בר עוז - ממונה קשרי ממשל, המועצה להשכלה גבוהה

בני פרץ - פעילות חברתית, יושב-ראש פנתרים חברתיים

גיתית ליבמן - דודה של החטוף אליקים ליבמן, פורום תקווה

צביקה מור - אבא של החטוף איתן מור, פורום תקווה

בועז מירן - אחיו של החטוף עומרי מירן, פורום תקווה

רעות אופיר - מתאמת הפעילות, ור"מ

דבורה מרגוליס - ראש מנהל ור"ה, ארגון ור"ה ועד ראשי האוניברסיטאות

תמר עשת - בת דודה של החטוף אביתר דוד

נופר בוכשטב - אחות של החטוף יגב בוכשטב

תומר גני לוין - מלווה משפחות

אלקנה ויצן - אח של עמיחי ויצן ז"ל

יהודית גידלי

אתי דנן

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

"הקלות במוסדות אקדמיים עבור משפחות משרתי הקבע במלחמת "חרבות ברזל", של ח"כ עידן רול, משה סולומון, לימור סון הר מלך, יבגני סובה, ניסים ואטורי, אורית פרקש הכהן (מס' 190).

בוקר טוב, אני אקריא קודם כול, זה דיון מהיר שהגיש חבר הכנסת עידן רול, אני רוצה להקריא את דברי ההסבר על הבקשה לדיון.

משרתי הקבע מכל קשת התפקידים, הדרגות והחיילות עוסקים מאז ה-7 באוקטובר בפעילות אינטנסיבית למען בטחון המדינה ואזרחיה. בני ובנות זוגם של משרתי הקבע מהווים גב ורוח גבית עבורם, הן בשגרה והן בחירום. עם זאת, ההיעדרות הממושכת של בני הזוג הביאה איתה קשיים משמעותיים. תדירות הזמינות והגעתם הביתה השתנתה לחלוטין, לכן גם שגרת החיים וחיי הילדים השתנתה.

בכדי שהמשפחות יוכלו להמשיך ולהוות עורף איתן, עלינו להעניק מענה לצרכים העולים מבני ובנות הזוג של משרתי הקבע כל עוד המלחמה נמשכת. בין היתר, נתינת הקלות באקדמיה לסטודנטים שבני ובנות זוגם משרתים בקבע, כמו היעדרות מהשיעורים, הגשת מטלות, מבחנים ומלגות. זאת בדומה להקלות ולזכויות של בני ובנות הזוג של משרתי המילואים. על כן אבקש לקיים דיון מהיר בוועדה לבחינת מתן הקלות במוסדות האקדמיים עבור משפחות ומשרתי הקבע.

עידן, הקראתי את הדף שלך ואתה תמשיך.

תפסו אותי באמצע, דברים חשובים, אני מתנצל.

דבר ראשון הקראתי את דברי ההסבר, ואני אתן לך עכשיו את זכות הדיבור, שתוכל להציג את עמדתך, עידן רול בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, שלום לכולם הדיון הזה מבחינתי הוא דיון מאוד חשוב בגלל שהוא בעצם עוסק בחשיבה מחוץ לקופסה לגבי קבוצות אוכלוסייה שונות שאנחנו מקטלגים בימים של שגרה בצורה אחת, אבל עכשיו המציאות מפגישה אותם. מפגישה את הקטגוריות שאנחנו רואים בהשכלה הגבוהה, בחברה, ואנחנו צריכים להסתכל על הדברים בצורה מהותית ולא בצורה פורמלית לפעמים, כדי שאנשים יקבלו את מה שמגיע להם.

אנחנו מכירים, למעשה, הקלות למשפחות המילואים, זה משהו שהיה קיים, זה משהו שלא קיים מספיק, היו על זה גם בוועדה פה דיונים. חלק מהמוסדות לטעמי נתנו מענה טוב יותר, אחרים נתנו מענה חסר, ויש פה גם כוחות שוק ואני בטוח שהשוק יעשה גם את שלו במידה רבה, בשנות ההרשמה הקרובות.

היום יש סוגייה נוספת, יש סוגייה של משפחות משרתי הקבע. נכון שחלק ממשרתי הקבע – זה משהו שיצא לי לטפל בו גם בפניות ציבור באופן פרטני – לפעמים במסלולים שונים, לפעמים בימים כסדרם זה לא משהו שלא מאפשר לבני המשפחות, לבני או בנות הזוג להסתדר כרגיל. אבל אנחנו לא בתקופה רגילה, אנחנו כבר בחמישה חודשים של לחימה ורבים מאותם משרתי קבע הם הלכה למעשה ברמת עצימות כמו כאילו נקראו לצו 8. ולכן, גם אם זה לא משהו שאפשר היה לעשות אליו סוויץ' בתוך שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, בשלב שבו אנחנו נמצאים, הכרחי שמוסדות ההשכלה הגבוהה ייקחו בחשבון את המאמץ, את העול שיש על משפחות משרתי הקבע, וימצאו דרך להקל עליהם במסגרת הלימודים.

אני חושש שבגלל המצב שאנחנו נמצאים בו – מקווה שלא, בעזרת השם שלא נדע עוד מלחמות – סביר שיהיו עוד רגעים מתוחים גם בעתיד, במקום להתייחס למקרה הפרטני ולנסות לפתור אותו, מה שאני הייתי מציע לעשות זה לייצר איזשהו קריטריון מסוים שמעל X ימי לחימה בתקופת לימודים, בעצימות מסוימת לפי יחידות או תפקידים, יינתנו הקלות. שלא יהיה צריך לחזור לפה או להילחם בכל פעם על הקלות או לנסות להבין מה העניין, אלא להבין שבמדינת ישראל עם המציאות המורכבת שאנחנו חיים, חזקה שהם צריכים סיוע.

אני עברתי על המכתבים, אני נפגשתי עם המשפחות, אף אחד לא מבקש שום דבר שיעשה לו קיצור דרך בתואר, אף אחת לא מבקשת שום דבר שתיתן לה משהו שלא מגיע לה. זה בסוף עבודה במקום מבחן, מועדי ג', דברים בסיסיים שסטודנטים יכולים לקבל פשוט כדי לאפשר את התמרון עם הזמנים, לאפשר את התמרון מול בני או בנות הזוג, כדי שהם יוכלו לעשות את העבודה שלהם, כדי שבבית הם יוכלו להמשיך ולהתקיים בצורה מסודרת.

אדוני יושב-הראש הייתי מאוד שמח שנבין מה בעצם אפשר לעשות, מה מונע מאיתנו לעשות יותר? זו קטגוריה שתלווה אותנו, תלווה אותנו במלחמה הזאת, תלווה אותנו גם בעתיד, ואנחנו חייבים לדעת ולייצר מענה למשפחות האלה גם אם עד היום הם לא נכנסו לסל המענים שמוכר לנו.

תודה רבה חבר הכנסת רול, אין ספק שזה דיון מאוד חשוב. אני מודה לך שהגשת את הדיון המהיר הזה. אנחנו נתחיל קודם כול עם צביקה מור. צביקה נמצא פה?

כן, אבל בועז מירן ידידינו ידבר לפניי.

אני בועז, אני אח של עומרי מירן, הוא נחטף מנחל עוז, בן 46, מול אשתו ושתי בנותיו, אחת בת 9 חודשים, השנייה כבר שנתיים ואנחנו זוכרים את הגיל שלה לפי כמה חודשים עברו מאז שהוא נחטף, משהו כמו שנתיים ו-11.

זהו. אני רוצה לדבר על כל המצב שנוצר לאחרונה. מצד אחד, המצב תקוע מבחינת המשא ומתן. אני לא האמנתי במשא ומתן מהסוג הזה, אני חושב שעסקה צריכה לכלול את כולם וצריכה להתבצע רק כשמגיעים להכנעת חמאס. צריכה להיות עסקה אחת בסוף המלחמה.

כמו שאנחנו רואים, חמאס לא באמת רוצה עסקה, והדבר הכי גרוע פה שהוא משחק ברגשות משפחות החטופים. הוא גם תוקע מדינה שלמה, אבל בעיקר משחק ברגשות שלנו. כל העליות והירידות והציפיות והאכזבות ממש זה משחק. אני חושב שהמשחק הזה מכור מראש, הוא פשוט לא רוצה כרגע עסקה.

מצד שני, הממשלה, ואני שם את הדגש על העומד בראשה כי לדעתי הוא בסופו של דבר זה שמקבל את ההחלטות – וצריך לקחת את ההחלטה פה – משתהה. לא ממשיך את המלחמה, הוא נתון ללחצים, האמריקאים, יש להם את הבחירות, והמצב לא הולך ונהיה יותר טוב, אנחנו רק מתקדמים לכיוון הבחירות שלהם והלחץ עליו יגבר. מה שהוא לא מצליח לעשות היום בטח שהוא לא יצליח לעשות עוד שבוע.

אני קורא לו להיכנס מיידית לפילדלפי ורפיח. פילדלפי לדעתי אפילו יותר חשוב כי בפילדלפי יש מעברים שאנחנו יודעים עליהם, ואפשר להעביר, כמו שנכנסים אפשר גם להוציא חטופים החוצה, זה דבר שמאוד מטריד, אני לא יודע איך לא שמים פה את הדגש על זה, בכלל לא מדברים על זה. אנחנו לא יודעים איפה נמצאים ואם נמצאים חטופים שלנו אם הפרצות האלו לא ייסתמו. הוא חייב להיכנס לציר פילדלפי, לכבוש את רפיח, רק ככה נגיע לעסקה, רק כשנסיים את המלחמה נגיע, כמו שהוא קורא לזה, הניצחון המוחלט, נכניע את חמאס, ואז לעשות את העסקה, רק ככה לדעתי נצליח להחזיר את החטופים שלנו. תודה.

תודה רבה לך. אלקנה בבקשה.

שלום, אני אח של עמיחי ויצן, הוא גר בכרם שלום. הוא נפל בשמחת תורה על הגנת הקיבוץ. אני עומד פה ורוצה להגיד בוועדת חינוך שאחד מהדברים הכי חשובים בניצחון ובחינוך זה בעצם הרוח והוועדה הקודמת דיברה פה על גבעת התחמושת והלפיד הזה ממשיך. הגיבורים האלה ממשיכים. ובשביל שיהיו לנו גיבורים גם בעוד 20 שנים ובעוד חמש שנים, אנחנו חייבים להתייחס לגיבורים האלה כגיבורים, ודבר ראשון והכי בסיסי זה להמשיך את הגבורה שלהם.

אתמול אני הייתי בכרם שלום, הבית של אחי הוא 50 מטרים מרפיח. ההתמהמהות הזאת, וזה שהאחיינים שלי וגיסתי נמצאים עכשיו באשלים, אבל הם לא באמת יכולים לחזור לשם, והם מפחדים ללכת לשם אם אני לא מגיע עם הנשק – אני עכשיו במילואים – אז הם לא מוכנים להגיע לשם, מפחדים לצאת מהבית להביא את הכיסא מבחוץ. ואנחנו פה מתמהמהים כל כך הרבה, ומה אנחנו רוצים להגיד לעם ישראל? מה אנחנו רוצים להגיד לחיילים שיבואו אחרי זה? איזה חינוך אנחנו משאירים פה?

הדרישה היא פשוטה, וכולנו הסכמנו איתה, וכולנו היינו שם, אנחנו יודעים שמדובר פה לא פחות מנאצים, וזה רוע גמור. ואם אנחנו נשלים עם זה אז אין לנו זכות קיום פה. אנחנו לא באמת ראויים לגבורה הזאת. יש כל כך הרבה גיבורים במלחמה הזאת, גיבורים שממשיכים שרשרת של גיבורים ואנחנו חייבים להמשיך את הדבר הזה. אני דורש ואני מבקש מכל נבחרי הציבור להמשיך את מה שכל השנים הציונות עשתה, לצאת, להילחם, בשביל עם ישראל, בשביל הדורות הבאים. אנחנו חייבים להמשיך, אנחנו חייבים להיכנס לרפיח. פשוט אם אנחנו לא נעשה את זה אנחנו פשוט לא נתקיים פה.

תודה רבה אלקנה. יש עוד מישהו מנציגי המשפחות?

שלום, קוראים לי תמר, אני בת דודה של אביתר דוד. קודם כול נתחיל במילה בנושא הדיון, אני בעצמי סטודנטית כאן ליד, בגבעת רם. אני מודה בדיוק על המילים של לחשוב מחוץ לקופסה, אני גם לא בדיוק נופלת תחת ההגדרה ומאוד מעריכה את החשיבה מחוץ לקופסה וניסיון לעזור גם לאזרחים שבעורף.

ועכשיו לנושא שלצערי באתי בשבילו, אני אחרי 157 ימים כבר מתקשה מאוד למצוא מה להגיד כאן. אני מדברת פה בכל שבוע כבר לא תמיד בטוחה אל מי ולמה, אבל רק בזמן האחרון נהיו לי מחשבות אמיתיות על איפה אביתר נמצא? עד עכשיו ניסיתי להתעלם מזה קצת ולחשוב רק על איך הוא חוזר, אבל אחרי כל כך הרבה זמן אי אפשר יותר. אי אפשר לא לחשוב איפה הוא נמצא? אם הוא מעל האדמה, אם הוא מתחת? מתי נקבל אות חיים? כמה אותות חיים עוד נצטרך לחכות להם עד שהוא סוף סוף יחזור הביתה?

אני מבינה את חשיבות המלחמה, אני באמת מבינה אותה ואני חושבת שאביתר חייב לחזור למקום בטוח. אבל אני לא מאמינה שהמקום הזה בטוח אם אנחנו נפקיר את המשפחות שלנו שם. אני לא מאמינה שהמקום הזה ראוי אם אנחנו נוותר עליהם.

אני לא חושבת שאפשר לחכות עד סוף המלחמה בשביל להחזיר אותם, כי בכל שבוע מודיעים לנו שעוד ועוד חטוף מת. אנשים שם נמצאים בתנאי רעב, אף אחד מאיתנו לא מכיר רעב. הם מורעבים, הם מתחננים שיביאו להם כוס מים מלוכלכים. הם חולים, הם פצועים, חלקם הגיעו לשם קטועי ידיים ועם פציעות ירי, כשאנחנו לא ידועים אם ואיך הם מטופלים, ועם מה ששמענו עד עכשיו מהעדויות הם לא מטופלים.

יש עניין של קדימות, של דחיפות, אין להם זמן שם. אביתר אומנם גבר צעיר, לצערי הוא נכלל בקטגוריה שאני כמעט לא שומעת עליה כבר. גם העסקאות שאני שומעת הן אפילו לא מתקרבות אליו, הוא יצא למסיבה עם חברים, הוא נחטף עם חבר, אני לא יודעת אם הוא יודע שחלק מהחברים שלו לא חזרו משם. אני לא יודעת מי הוא חושב שמחכה לו בבית.

לאביתר מגיע לחיות. מגיע לו שהמדינה הזאת תגן עליו. אין לנו מקום לחיות בו אם לא יגנו על החטופים, אם כל אחד שיושב כאן ידע שלמדינה יש דברים דחופים יותר וקדומים יותר מלהציל חיים של אזרחים. אין דבר חשוב מזה. אין דבר דחוף מזה.

אני בכל ערב הולכת לישון וקמה עם זה, ואני מצפה שככה כל אחד במדינה הזאת, כי זה יכל להיות כל אחד במדינה הזאת. הפעם זה היה בעוטף, זה יכול להיות בצפון, זה יכול להיות בכל גזרה שלנו. המסיבה בכלל העבירה את זה לכל מקום בארץ. זה הביטחון שלנו, זה הניצחון שלנו להביא את החטופים, זה לא הפסד לדאוג לאזרחים שלנו, להחזיר אותם לבית שלהם. לדעת מי מסתכל עליהם כל היום, לדעת מה הם אוכלים, לדעת שיש מישהו שמחבק אותם.

כל זמן שעובר יהיו לנו פחות חטופים להחזיר, זו צריכה להיות המטרה מספר אחת. אם יש למדינה את האפשרות להציל חיים של קרוב ל-100 אזרחים שעדיין חיים, אם יש לנו את הזכות להביא יהודים שנרצחו במלחמה לקבורה במדינת ישראל ולא לחזור ל-100 שנים אחורה לשואה, לקברי אחים בעזה, זו החובה שלנו.

אני מבקשת שזה יישאר כל הזמן המעלה הראשונה. מה שאנחנו רואים מול העיניים. זה הביטחון שלנו. תודה רבה.

תודה רבה לך. בבקשה.

אני נופר בוכשטב, אחות של יגב. זה אחי הגדול בן 35. יגב נחטף ביחד עם אשתו רימון מקיבוץ נירים, הם נחטפו מהבית שלהם. קיבוץ נירים זה קיבוץ מאוד קרוב לגבול, שני קילומטרים מעזה, וזה אומר גם שמגיל מאוד קטן אני נחשפתי לאזעקות וקסאמים וראיתי את הקסאם הראשון בגיל 13, זה נראה לי ממש נורמלי, איזושהי אטרקציה, עכשיו זה קצת פחות מגניב.

זה אומר שאנחנו יודעים מה זה טרור, ואנחנו יודעים מה זה לחיות תחת אזעקות ומה זה לחיות באמת באיום תמידי, ואנחנו צריכים את הביטחון שנוכל לחזור ולחיות שם בשלום. אבל אנחנו לא נוכל לחזור לחיות שם כל עוד יגב לא יחזור, כל עוד כל החטופים לא יחזרו. אנחנו לא נוכל לחיות שם בתחושה של אם משהו כזה חס וחלילה יקרה שוב – ואף אחד לא יכול להבטיח לנו ביטחון מוחלט – לא יעשו הכול כדי להחזיר אותנו בחזרה.

האמת שבכלל לא תכננתי לדבר על זה היום. כמו שאמרתי יגב נחטף עם אשתו רימון, הם חוגגים היום שלוש שנות נישואין, ממש היום. הם התחתנו לפני שלוש שנים בחתונה קטנה בקורונה בחצר של ההורים. חתונה עם הכלבים שהם כל כך אוהבים, יש להם חמישה כלבים, עם החברים של המשפחה, חברים שלהם, אני הכנתי את הקינוחים בחתונה. באמת זו הייתה החתונה הכי מתאימה להם, אינטימית, קטנה. ושאלתי את רימון, אמרתי לה שאני בכנסת היא יודעת שאנחנו פה בכל שבוע, ושאלתי אותה אם היא רוצה להעביר משהו למי שישמע, למי שיושב פה, למי שמקבל החלטות, לכולם, היא ביקשה שאני אגיד משהו שהיא כתבה ליגב, והיא בכל פעם מקווה שאולי איכשהו יגב ישמע את זה, אולי הוא יקבל את המסר והוא ירגיש שחושבים עליו, ואלו המילים שלה.

אהובי, מחר אנחנו מציינים יום נישואין, ואיך זה יכול להיות שעוד יום יבוא וילך בלעדייך, שכבר יותר מ-100 ימים שלא חיבקתי אותך, שחודשים לא נישקתי אותך, תודה שלימדת אותי אהבה, קבלה, כוח, שלמות ומסירות. תודה שאתה מחזק אותי אפילו מרחוק. תודה שאתה לא מוותר, גם אני לא. חושבת, זוכרת, דואגת, מצפה ואוהבת, שלך תמיד, רימון.

רימון כבר 100 ימים נמצאת לבד בבית. היא לא יכולה לחזור לקיבוץ שהיא אוהבת. היא לא יכולה להמשיך ולהתמודד כשיגב לא נמצא לידה, ואנחנו מנסים לעטוף אותה, ואנחנו מנסים לחבק אותה, המשפחה שלה והמשפחה שלנו והחברים, אבל אנחנו לא יכולים, אנחנו לא יכולים להביא לה את מה שהיא צריכה. היא בכל פעם שואלת מתי זה יסתיים? מתי יגב יהיה בבית? ואין לנו תשובה, ואנחנו לא יכולים לעזור לה, היא לא יכולה להשתקם, היא לא יכולה להתאושש.

אני בכל פעם אומרת שאני באה ומספרת את הסיפור האישי שלי, של יגב, של רימון. אבל זה לא רק הסיפור שלנו, זה הסיפור של כולם. יש שם כל כך הרבה נשים שהשאירו את הבעלים שלהן מאחור, וילדים שהשאירו את האבות שלהם. ואיך ילד יכול לחזור לשגרה אחרי שהוא היה בשבי ואבא שלו עוד שם? הם יודעים בדיוק מה הם עוברים, הם יודעים את התופת שהם עוברים שם בכל יום, בכל רגע בזמן הזה ממש. איך הם יכולים להמשיך את החיים? הם לא. ואנחנו פה כדי להזכיר את זה ולהזכיר שאנחנו חייבים לעשות הכול כדי להוציא אותם.

הלוואי והיינו יכולים לחכות לסוף המלחמה אבל אין להם את הזמן. מדברים פה על מלחמה שתימשך חודשים, יכולה להגיע לשנים. ואנחנו צריכים אותם בבית, אנחנו לא יכולים לחכות. יש שם אנשים בני 84-85, איך הם יחכו עד סוף המלחמה? לחכות לסוף המלחמה אומר להחזיר אותם כבר לא בחיים. אי אפשר, זה לא יכול לקרות. זה פשוט לחתום על המוות שלהם בידיים שלנו.

אנחנו חייבים להוציא אותם, חייבים להמשיך לספר את הסיפורים. ואני אבקש גם מכל מי שנמצא פה בחדר ושומע ומקשיב, אל תפסיקו לדבר, אל תשכחו אותם שם, תמשיכו, תדברו, תצעקו. זה לא רק הסיפור שלנו, המשפחות, זה הסיפור של כולנו כעם. עם שרוצה לחיות פה בשקט, בשלווה, עם הביטחון שיש ערך לחיים, ויש ערך לאנשים שפה במדינה. זו הבקשה שלי, המסר שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. וואו, הלב נקרע אבל בכול פעם אחרי שאתם מדברות ומדברים אנחנו צריכים לעבור לדיון בנושאים שהישיבה נקבעה ותמיד אני אומר לעצמי איך אפשר בכלל לחזור ולדבר על הדברים שבסוף הם חיים עצמם. אז צר לי שאנחנו צריכים לחזור לדבר על החיים עצמם, ואני יודע שאתם, הקושי שלכם הוא גדול, אי אפשר להשוות בכלל. אבל אני נאלץ לחזור לדיון עצמו. הלב שלנו איתכם ואנחנו מבטיחים בכל יום בכנסת הזאת לא להפסיק לדבר ולעשות למען השבת החטופים. תודה לכם.

זה חשוב שאתם באים. נורא לא יפה לומר את זה, כי זה נורא, אבל זה חשוב שאתם פה, זה חשוב ששומעים אתכם, זה חשוב ששומעים סיפורים. אני יודע שזה מתסכל, זה מרגיש אולי מה עוד אפשר לעשות? אבל מה שאתם עושים הוא חשוב. זה משאיר את הנושא הכי חשוב בתודעה בכל הזמן בבית שזה צריך לחיות בו כל הזמן. אז גם אם זה מרגיש לפעמים סיזיפי ואין לי ספק שזה מרגיש ככה, וגם אם זה מחיר מאוד גדול לדרוש מכם, אין לי ספק, זה חשוב שאתם באים לפה ומדברים איתנו ורואים אתכם בכנסת בכל מקום, ואני מצטער שאני אומר את זה, ותודה גם.

אני בן קיבוץ נירים. מבית הספר שלנו, מעלה הבשור נחטפו 102 יקירות ויקירים. חיינו נעצרו. לדאבוני, על המילים שנאמרו עכשיו ברגעים האחרונים, עד שלא תעצרו אתם את החיים הם לא יחזרו. זה לא עובד ביחד. אני אקרע לזה מום נגד מום. אנחנו אוספים, ויקירנו ששם, יום אחר יום, מום ועוד מום ועוד מום.

אני איש טוב בעיקרון, אבל בבקרים האחרונים בתפילת הבוקר שלי לקבל את היום החדש שמגיע, עולה בי תפילה נוספת אכזרית נורא, תפילת נקמה. והנקמה היא שאתם, חברי ההיכל הזה שאמונים לשמור עלינו, על כל מום שאנחנו נושאים בחודשים האלה ומשפחותינו, שאתם תישאו גם. אתם, משפחותיכם, ובאי ביתכם. כשזה יקרה יכול להיות שמשהו ישתנה. כרגע, לדאבוני, הם לא חוזרים איך שזה נראה כרגע. להיות שותפי גורל אמיתיים. להפסיק לדבר, להתחיל לעשות.

היו שריפות בשבת ההיא, ומאז יש לא מעט אנשים שנראים ברחוב, הם אודים מעשנים מהשריפה ההיא, זה מה שאנחנו. אין זמן. באמת אין זמן. ויש תמימות דעים גדולה מאוד גם לאלה שתפיסת עולמם שונה משלי לעובדה, והזכרנו את זה גם אנחנו, שאין דרך אחרת לחזור בחזרה הביתה, אני כבר שנים לא חי בנירים, אני כבר איש הצפון, בשביל שמשפחתי ויקיריי ויקירנו יחזרו לשם, צריך להיות שקט. השקט הזה זה מעשים שצריך לעשות. אנחנו עסוקים בהם במדינה. אי אפשר יהיה לוותר על זה, לפסוח על זה.

השעון מתקתק וכרגע כמו שנאמר יש דברים שהם לא רברזביליים, על כל יום שעובר, על מי שנמצא או נמצאת שם, את היום הזה אי אפשר להחזיר לו. והמעשים שנעשים בו או בהם שם, והיום הזה שהוא איבד עם משפחתו או יקיריו, אי אפשר יהיה להחזיר להם. אנא במטותא, תנו לזה את הדעת, שהרי המשימה היחידה עלינו, עם ישראל, מדינת ישראל, האזרחים, להחזיר אותם הביתה.

יש לנו המון מעשים שצריכים לעשות, אנחנו עם חזק מאוד ונחוש והיו פה כל מיני דיונים על הרוח שלנו, עוד ימים ארוכים יש לנו. הרגע לעסוק בדבר אחד, המחיר שנדרש לשלם, הוא שנשלם אותו ולהחזיר אותם הביתה. נדע לתקן הכול אחרי. עכשיו להחזיר אותם. ממש תודה על ההקשבה.

תודה לך. חמוטל גלעד. כל אחד שמקבל זכות דיבור רק להגיד שם מלא ותפקיד.

שלום לכולם, קודם כול אנחנו איתכם ואנחנו מאמינים שהאנשים שלנו נלחמים למענכם, וסליחה על הבעיות הקטנות שלנו.

שלום לכולם, תודה לחבר הכנסת עידן רול על זימון הוועדה הזאת, ותודה על ההזדמנות להשמיע את הקול. שמי חמוטל, אני נשואה לציון מפקד לוחם ביחידה לוחמת באמ"ן ואמא לארבעה ילדים מופלאים, שניהם פה איתי היום.

בעבר, כשהיו מציעים לי בחורים, השאלה היחידה שהייתי שואלת היא האם הוא קרבי? האם מתכנן קריירה צבאית? וכשהתשובה הייתה לא, היה קשה לשכנע אותי לצאת איתו. ואם כבר הצליחו הכישלון היה ידוע מראש. באתי מוכנה, בחרתי בחיים האלו, אלו הערכים שרציתי להעניק למשפחתי, וזו הדרך שבה אני בחרתי לשרת את מדינת ישראל. כך גם חברותיי, נשות משרתי הקבע, כולנו בחרנו בתפקיד החשוב והמסור הזה.

במהלך השנים כל אחת מאיתנו סיגלה לעצמה את היום-יום שלה. מצאנו לעצמנו את התמהיל הכי נכון לנו לבין לפתח קריירה עצמאית ללהיות אמא מדהימה לילדים שלא רואים את אבא שלהם הרבה, ובין כל שאר המטלות האחרות. כן, בשגרה, כמו שכולם אוהבים להגיד, אנחנו רגילות לזה, אנחנו מוכנות לזה. אך לתרחיש האימים של ה-7 באוקטובר, גם הגנרלים הגדולים לא היו מוכנים. הקרקע נשמטה גם מתחת לרגליים החזקות שלנו, שגרת חיינו הזדעזעה.

אצלנו בבית אנחנו רגילים לשגרה בה ציון מגיע בכל לילה ופעם בחודש נעדר לשבוע, ולרוב זה ידוע מראש. כיום כמובן שהדבר שונה, ציון לא נכח שבועות מרובים וסופי השבוע שלנו השתנו לגמרי. אנחנו מתמודדות היום עם המון זירות חדשות, אנחנו מנהלות קרב בכל זירה אפשרית, הקריירה שלנו מתרסקות והלימודים שלנו הם אינם אפשריים.

נשים שהיו רגילות לזמנים קבועים בהן הן משקיעות בעבודתן או בלימודים שלהן, אם זה באפטר או בסוף שבוע, לא יכולות לתת את התפוקה הרגילה. הקריירות שלנו והלימודים שלנו בנויים על חלונות הזמן שהיו לנו. אין לנו יותר חלונות, אין לנו אוויר, ואין לנו אופק. הרי האהובים שלנו יהיו האחרונים שיחזרו מהקרב. איך אפשר להתחייב לנוכחות מלאה בלימודים כשהגננת מתקשרת שהילד חולה ואין מי שיגבה? איך אפשר להכין מטלה בערב כשחוסר הוודאות משווע והדאגות הן אינסופיות, או שסתם הילדים מתעוררים כי יש להם חלום רע?

חברותינו הסטודנטיות אמורות לפנות זמן, הן טכני והן בראשן, כדי להיות נוכחות בעולם האקדמי. אני מורידה בפניהן את הכובע. אם הייתי צריכה לקרוא פסקה אחת היום לא הייתי מצליחה. אין לנו פנאי לכך, אין לנו יכולת להכיל זאת, חוסר הוודאות שלנו לא מאפשר לנו להיות בנוכחות אל מול הדבר הזה, וכמובן שאין לנו שום הקלות.

אחרי חמישה חודשים בתוך המלחמה הזו, ועדיין אנחנו נאבקות להצליח להחזיק את הראש מעל המים ולשרוד את דרישות האקדמיה. חלק מחברותינו החליטו לפרוש ולא להמשיך ללמוד למרות הידיעה שהדבר יהיה בעוכרן בעתיד, בעוד התלמידים לצידם דואגים להשכלתם ולאפשרות בהמשך להיכנס לשוק העבודה.

הבקשות שלנו בתחום זה אינן מצריכות שינוי חקיקה או תקציב מיוחד, אנו מבקשות גמישות ואת פתחון הלב שלכם. אולי הפשע היחיד שלנו הוא שבשגרה אנחנו לא יודעות לבקש עזרה, כך הורגלנו. אז הנה, גם אנחנו השתנינו לאור ה-7 באוקטובר, אנחנו כאן בשביל לבקש את עזרתכם. עזרו לנו. עזרו לנו כדי שנוכל להמשיך ולשרת את ישראל עוד שנים רבות. תודה רבה.

תודה רבה חמוטל, יש לי שאלה, את בעצמך סטודנטית?

לא.

יש פה מישהי שיכולה להציג?

יעל יכולה לעלות בבקשה? יעל מה שלומך? תספרי לנו כסטודנטית לאשת מילואימניק שלא נמצא איתך.

לא מילואימניק, משרת קבע.

סליחה משרת קבע. איך החיים משתנים?

דבר ראשון קשה לדבר אחרי כל מה ששומעים בוועדה, אז חשוב לי להגיד שליבנו איתכם כל הזמן ואנחנו מקריבים את הבעלים שלנו עבורכם בתקווה שמכל כיוון שזה לא יגיע זה יצליח.

אני יעל, אני חזרתי השנה בעצם לסיים סוף-סוף את התואר השני שלי. בן הזוג שלי היה צריך לחזור בקרוב הביתה, הוא עבר לתפקיד פה ממש לידינו, והייתי אמורה עכשיו להיכנס למרתון של שלוש שנים להספיק את הלימודים. וב-7 באוקטובר גם חיינו התהפכו והוא יצא למלחמה, והוא כמעט לא בבית. אני ילדתי בתקופה הזאת ואני צריכה להגיע לאוניברסיטה כשאני צריכה להספיק לפזר את הילדים, לחזור, ללמוד, להיות פנויה ללימודים כשאני לבד, ואין לי שום זכויות.

אני כן אגיד פה תודה לאוניברסיטה העברית שאחרי כמה וכמה מכתבים פניתי, וככה ברגישות השבוע סוף-סוף ישבנו לדבר, וביקשתי – אפילו רק היום לא הצלחתי להיות איתכם כי התקשרו אליי מהמעון שהבת שלי עם חום – אלו דברים נורא קטנים אבל שאני חייבת להיות נוכחת ואין לי אפשרות להיעדר, ובעלי בכלל לא זמין אז אני פשוט נעדרת, ואז אני מפסידה את התואר.

אז זה ממש ברמה הבסיסית של היעדרויות משיעורים, של להגיע מאוחר והשיעור ייחשב, לצאת בזמן ולאסוף את הילדים, קצת אוויר לגבי עבודות שאם לא הספקתי לעשות שיהיה אפשר לעשות בדחייה או בעבודה במקום מבחן. ממש הדברים שאותם אמרת.

והאוניברסיטה העברית, במה היא תומכת? עזרה לך? עוזרת לך?

ביקשתי מהם לגבי ההיעדרות, שיעזרו לי. כבר קרה פעמיים שהילדים היו חולים ולא יכולתי להגיע. ביקשתי לגבי הבוקר שאני מגיעה קצת מאוחר באופן קבוע, אני במרתון לפזר את הילדים ואני עדיין מאחרת. וגם לגבי סוף היום שוויתרתי על קורס שלא יכולתי להגיע בגלל השעה שלו ופשוט ויתרתי עליו ואמרתי טוב אולי אני אפול ואולי לא, אז השבוע הם אמרו לי שהם יתנו לי להגיש את העבודה בלי להיות נוכחת.

אז אני אומרת, זה שכל אחת מאיתנו צריכה להתחנן ולבקש. אני אגיד שלי זה קשה. אני לומדת. אבל זה שהדבר הזה הוא בתוך התקופה הזאת. שוב, הבעלים שלנו לא חוזרים, רוב נשות המילואים שלידי ככה ואני שמחה על זה, ואני שמחה שהם יכולים לחזור, זאת המציאות שצריכה להיות, אבל אנחנו באמת צריכים בזה עזרה, אנחנו צריכים שיראו אותנו.

בשביל זה אנחנו נמצאים פה. יאיר ודבורה נמצאים אבל לא עכשיו, אני ארצה לשמוע את הדוברים ובסוף.

אני אגיד לך משהו גברתי, אני רואה שאת עם התינוק, אני אספר לך סיפור קצר. אמא שלי ילדה את אח שלי כשהיא למדה לימודי רפואה והיא הייתה בדיוק בשלבים של אנטומיה, והיא מספרת שהוא כל הזמן הלך איתה והלך איתה והיא הייתה צריכה להניק, והוא הפך להיות מומחה בנושא הזה. אז אני לא יודע מה את לומדת אבל איכשהו זה יעבור אליו.

תודה.

אני מקווה שלפחות יתנו לה קרדיט על זה, על קורסים, אם כבר היא נמצאת ושומעת.

לגמרי, תודה.

תודה רבה לך. יש לנו גם נתונים לגבי כמה נשות קבע שהבעלים שלהן לוחמים?

יאיר הראל מהמועצה להשכלה גבוהה. לפני המלחמה אני ממונה בקרה אכיפה ורישוי, עכשיו אני גם אבל אני גם מתעסק עם כל הדברים של מילואים ומלחמה בכלל על כל המשתמע מכך.

קודם כול תודה על הדיון החשוב. אני אתחיל מהסוף להתחלה, מחר יש את ישיבת המל"ג החודשית, מחר יש את נציגות פורום נשות אנשי קבע שבאה ומדברת עם חברי המל"ג, אז רק שנדע שמחר יש דיון גם במל"ג על זה.

נפגשתם איתן במל"ג עד כה?

בדיוק דיברנו על זה לפני הדיון. לצערי אני לא קיבלתי שום פניה. אני נפגש עם הרבה מאוד גורמים, עם נפגעי פעולות איבה כתוצאה מהמלחמה, עם נפגעי משפחות חטופים ומשפחות נרצחים ומילואימניקים ובנות זוג, מפונים, אני נתקלתי בהרבה. איתם ספציפית לא קיבלתי.

אני רק אגיד לך, חבר הכנסת רול, שיאיר היה שותף לכל התהליך פה בוועדה לגבי המילואימניקים ועשינו עבודה מאוד מאוד טובה עם המל"ג ועם כל מי שנוגע בדבר, והייתה התפתחות טובה מאוד עד שהגענו למתווה מאוד טוב. לא טוב מאוד אבל טוב.

וזה ממשיך.

זה לא מופנה אליך חלילה, אבל אני אומר שלא צריך פניה של הציבור ולא של הכנסת בשביל להבין שיש כנראה כבר חמישה חודשים משפחות של אנשי קבע שצריכים סיוע, והמל"ג היה פשוט יכול ליזום טיפול בנושא לפני ארבעה חודשים.

קודם כול ישר לפני הדיון אנחנו ישר דיברנו והחלפנו טלפונים, זה לא סתם. כשאנחנו מדברים על אנשי קבע – רגע לסדר גודל – אנחנו דיברנו על זה גם בתחילת המלחמה לדעתי גם פה אמרתי את זה גם בוועדת החינוך, אנשי קבע הם אנשי קבע בצבא – לא כולל מפונים ומילואמיניקים ובנות המשפחה של המפונים והמילואימניקים מן הסתם – מדובר על צבא, מוסד, שב"כ, משטרה, מד"א, איחוד הצלה, זק"א, כיבוי אש, שב"ס, עובדי רווחה, עובדי בתי חולים, עובדי חירום ברשויות מקומיות, עובדי חירום במשרדי ממשלה. כל אותם גורמים זה המון, ובני המשפחה שלהם.

כשאתה אומר, מה זה המון? יש לכם מספר?

אין לנו אחוזים כי בשביל לדעת, אנשים צריכים להזדהות. ואנשי קבע לדוגמה, עכשיו נתקלנו בכמה פניות של אנשי קבע, המוסדות אפילו לא ידעו שהם אנשי קבע. אתה לא מזהה. גם מילואימניקים אגב, רק עכשיו הייתה העברת המידע בין אכ"א לבין המוסדות שזה משהו חדש , ייחודי למלחמה.

לפני חודש, יותר.

לפני חודשיים, הוראת שעה. גם אז המוסדות לא ידעו בכלל מי מילואימניק. זאת אומרת אנחנו לא יודעים מי אותם אנשים.

ואתם יודעים על קיומה של הקטגוריה? ואתם יוזמים ובעצם מציעים להם להזדהות ולעשות ולידציה? אז יודעים מי כן?

להערכתי, אם אני זורק מספר אם אנחנו לוקחים את כל אנשי הקבע עם כל מי שאמרתי, בני המשפחות שלהם שהם גם סטודנטים, מפונים ומילואימניקים, מדובר על למעלה מ-80% מהסטודנטים בארץ. זה המון.

זו שנה שיהיו בה הרבה הקלות, אין מה לעשות. מדינת ישראל עוברת דברים קשים.

אני לא אמרתי שלא, כבר עכשיו. מל"ג בחודש נובמבר החליטה בעצם על מתווה השלמות והתאמות שגם זה עודכן, עם הזמן, שבעצם ביקשה מהמוסדות להציג עם מתווה ההשלמות וההתאמות לסטודנטים, כשהיא דיברה על כלל הסטודנטים ובדגש על ארבע אוכלוסיות, כשארבעת האוכלוסיות האלה הם המפונים, נפגעי פעולות איבה מדרגה ראשונה, זה מילואימניקים ובני-בנות זוג. זה לא אומר שמי שלא מוגדר בארבעת הקטגוריות האלה לא זכאי ולא צריכים להתחשב בו, ההיפך.

אני אגיד עוד משהו ששבוע שעבר בעקבות דיון שהיה פה בוועדת החינוך, שאנחנו אימצנו אותו, מל"ג פתחה מוקד פניות מיוחד, ייעודי לנושא הזה, לכל הפניות של סטודנטים במלחמה. מאז הקמת המוקד, אמנם בשבוע שעבר הוא נפתח ועוד לא פרסמנו אותו בחוצות, יהיה בקרוב קמפיין רדיו ועוד כל מיני קמפיינים שאנחנו עושים, עשינו פרסום מפה לאוזן וגם פרסום ממומן ברשתות החברתיות, קיבלנו כרגע למעלה מ-100 פניות משבוע שעבר.

אגב, המוקד שלנו הוא דרך הוואטסאפ, הוא טלפוני, הוא פניות במייל, מה שאתם לא רוצים. אפשר להשאיר הודעה וחוזרים. אנחנו מוקד.

מה זה אומר מוקד? כמה אנשים יהיו שם במוקד הזה? כי בפעם שעבר שאלתי אותך ואמרת שיש לך עוזרת אחת, אז אולי הדברים השתנו?

לא, זה לא מהצוות שלי, אנחנו גייסנו כרגע בן אדם ויש עוד כמה במילואים, שאם יהיה עומס על המוקד.

אז אחד במוקד יהיה?

רגע, כרגע. אם יהיו עוד פניות, כמובן שאנחנו ניתן. כרגע אין עומס ופניות, אני לא יודע אם זה בגלל שאין צורך או בגלל - - -

לא היה מוקד עכשיו, עכשיו יהיה מוקד. אבל זה לא יכול להיות שזה בן אדם אחד.

בן אדם אחד כרגע. אם יהיה עומס אנחנו כמובן מגדילים את זה מיידית. יש לנו כבר מילואים גם בצוות במל"ג. אנחנו כרגע בבן אדם אחד, לא בגלל שאנחנו לא רואים בזה חשיבות, בגלל שאנחנו רוצים לראות איך זה יתפתח. אנחנו גם עושים, כמו שאמרתי, קמפיין כדי לראות.

אני רוצה רגע לנתח את ה-100 פניות שכבר הגיעו אלינו, ה-100 פניות האלה מניתוח של מי פנה אלינו, אף לא איש קבע אחד ואף לא אשת איש קבע.

אנחנו כמובן אמרנו לכל סטודנט, כל מי שעומד בכל קטגוריה – יש הרבה מאוד קטגוריות במלחמה הזאת – כל סטודנט שזקוק. כמובן קודם כול תיידעו את המוסדות, אנחנו נתקלנו חס וחלילה במקרה של משפחה שכולה – אני לא רוצה להיכנס למקרה – שסטודנט שלא נכנס לשיעורים בכל הסמסטר, ורק אחרי שהוא פנה אלינו אנחנו אמרנו לו, יידעת את המוסד? הוא לא יידע את המוסד. וברגע שהוא יידע את המוסד, כמובן שהמוסד נרתם ונתן את כל מה שצריך. אבל הדבר הכי חשוב זה קודם כול ליידע את המוסדות.

אבל יש לי שאלה, אם למשל אותו בחור היה , לא משנה מה שם המוסד, לא היו עוזרים לו, יש לו למי לפנות? בוא נאמר הוא לומד באוניברסיטה העברית והם לא רוצים לעזור לו, מי כן יכול לעזור לו?

בגלל זה המוקד הוקם.

עד עכשיו לא היה עם מי לדבר.

בטח , היו לנו תלונות ציבור.

לא יאיר, זה לא עובד הפניות ציבור.

למה? הפניות ציבור. יו"ר הוועדה חבר הכנסת טייב העביר לנו פנייה של אשת קבע ואיש קבע ששניהם אנשי קבע ושניהם לומדים, ואנחנו סייענו, אתה יכול לשאול את חבר הכנסת טייב.

אוקיי, זה טוב לציבור שחברי כנסת זה לא דרך המלך, זה מעקף שעדיף שלא היה.

בגלל זה אנחנו הקמנו את המוקד. היה פה דיון על הקמת חמ"ל שמרכז את כל הפניות, פה בוועדת החינוך.

אדוני יושב-הראש, אני לא אחפור על זה ספציפית כי אני לא חבר הוועדה הזאת. אבל אני רק אגיד שלטעמי, אני מאמין באיזושהי הסתכלות ברורה מאוד על מציאות שזועקת ולנקוט יוזמות הרבה קודם. חמישה חודשים לתוך המלחמה להקים חמ"ל. אפילו חברי כנסת, ואנחנו לא - - -

שנת הלימודים נפתחה לפני חודש וחצי חודשיים, כן?

היה אפשר לצפות, אנחנו כולנו ידענו לאן השנה הזו הולכת ושהיא תיפתח עדיין במקביל למלחמה. אני אומר בואו, אפילו חברי כנסת – ואף אחד לא תופס מהבית הזה כיעיל במיוחד – פתחו חמ"ל אחרי ארבעה ימים. אני אומר שעברו חמישה חודשים, גם אם מישהו לא פנה, כי לאנשים אין זמן ופנאי לפנות, זה בדיוק העניין. זה בדיוק אותו דבר כמו שאחרי זה יבוא ויגידו לי לא מימשו את כל ההטבות של המילואימניקים. ברור. כי מילואימניקים חוזרים מהקרב ואין להם זמן לרדוף אחרי ביטוח לאומי, מס הכנסה וכולם. אין להם זמן לפנות אליכם, אין להם זמן גם לפנות אלינו. לנשות אנשי הקבע אין פשוט זמן להתקשר אליכם, ולכן זה צריך להיות ממש ברמה של לפנות דרך כל אחד, לחייב, אני לא יודע אם אתם יכולים לחייב, להוציא מכתב או סמס לכל התלמידים.

נעשה.

רק בלהביא אותם, כי באמת יש להם פשוט מיליון דברים לעשות.

נעשה. אני רגע שם את נשות הקבע כי אני לא כל כך מכיר את הפניות שלהם. אני יודע שהרבה מאוד גורמים, בכלל, שפנו למוסדות שבכלל לא מוגדרים בארבעת הקטגוריות האלה, אלא הם מוגדרים ככלל הסטודנטים, פנו למוסדות ונמצאו להם הקלות, התאמות ספציפיות שמותאמות וביחד עם המרצים שלהם.

כי מראש ארבעת הקטגוריות לוקות בחסר. זה שהגדרתם ארבע קטגוריות זה מצוין.

הגדרנו את כלל הסטודנטים, בדגש על ארבע אוכלוסיות.

אוקיי, הרגע אמרת שהם לא בארבע קטגוריות.

נכון, אמרתי הקטגוריות של כלל הסטודנטים.

אני אומר אז הגדרת האוכלוסיות לא הייתה מדויקת מראש. לא צפיתם את מגוון המגזרים והקהלים שהם impacted מהמלחמה ומראש איך שבניתם את הדבר הזה, הוא נשמע לי שהוא לא בהכרח תואם את הצרכים של החברה הישראלית בזמן מלחמה.

טוב, אנחנו ננסה לשמוע את יעל היבש, בבקשה. היא בעצם מקימת פורום נשות משרתי הקבע. בבקשה יעל.

נכון, תודה רבה לחבר הכנסת עידן רול, אני חייבת להגיד שזה שינוי מאוד מרענן, שחבר כנסת יוזם בשבילנו ועדה ולא אנחנו צריכות לבוא ולהילחם להשמיע את קולנו. אז באמת תודה רבה, זה ממש לא ברור מאליו בשבילנו.

עידן עשית את שלך היום, אתה משוחרר.

עשיתי את היומית שלי.

לגמרי. צה"ל מודה לך. אני חייבת להגיד שאנחנו בפורום נהפכנו לסוג של חמ"ל לפניות של נשות קבע בכל מיני נושאים, וגם בנושאים של סטודנטיות, ככה אנחנו הבנו שיש כאן איזושהי בעיה ומצוקה. פנו אלינו הרבה סטודנטיות שאמרו שיש איזשהו מתווה, סיוע, שקיים באוניברסיטאות. קודם כול צר לי לשמוע שמלכתחילה אנחנו לא היינו בתוך האוכלוסיות שמוגדרות כי אני חושבת שזה די ברור מאליו שנשים של אנשי קבע הן פה במלחמה עצימה יותר מהרגיל. זה לא חיי הקבע שאנחנו רגילות אליהם, זה לא היום-יום שאנחנו רגילות אליו, וצריך לתת לזה את תשומת הלב, ואנחנו באות על בסיס שבועי לכנסת בשביל להביע את הקול הזה במגוון ועדות, ואני שמחה שיש לנו את האופציה להגיד את זה כאן.

סטודנטיות נשות קבע מעידות בפנינו שיש מתווה סיוע שקיים, וכשהן מבקשות את זה לעצמן בתור נשות אנשי קבע, הרבה פעמים התשובה היא לא, ואני מדברת איתכם על הסטודנטיות שהן בכלל מספיק ראש גדול בשביל ללכת ולפנות. רוב הנשים בכלל לא יודעות שיש הקלות, הן לא יודעות לבקש את זה, ולכן הן גם לא מתקשרות לקו סיוע, ולקו החם, הן לא יודעות שיש.

ואת יודעת להגיד מספרית על איזה מספר מדובר של נשות אנשי קבע שסטודנטיות ולומדות?

אני לא יודעת להגיד. זאת אומרת יש אלינו פניות ולא מעטות, אבל זה בטח לא הרוב, גם לא כל נשות הקבע מכירות אותנו ויודעות לפנות אלינו. אני מניחה שיש גם סטודנטיות שלא מקבלות את מה שהן צריכות ולא פונות אלינו. למשל, יעל אנסבכר שדיברה מקודם בזום, היא כתבה מכתב במיוחד, ועשתה איזשהו מהלך שלא כל אחת הייתה עושה, ולכן אני מסכימה עם הדברים של חבר הכנסת עידן רול. צריך להיות פה פרוטוקול מסודר, צריך שהידע הזה יהיה מונגש. לא שכל אישה תתחיל להתלבט עם עצמה, אולי אני אפנה פרטנית למרצה הזה, ותבוא ותבקש עזרה.

ואת מחר תהיי בישיבה עם המלג?

לא.

יש נציגות?

יש לנו נציגות.

ואתה לפני זה עושה איתה שיחה, יאיר, עם הנציגה?

אני מבחינתי בסוף הישיבה.

זאת אומרת מחר אתה מגיע מוכן לישיבה, כדי שיהיו תוצאות? לא עכשיו למשוך אותנו חודשים.

כמו שאמרנו, למען ההנגשה, אנחנו מתחילים בשביל להנגיש גם למי שהיא אשת איש קבע או כל סטודנט אחר שצריך את הסיוע שלנו, אנחנו נפנה.

זה לא נראה לי דבר מורכב. א' זה לא תקציבי, לא צריך ללכת למשרד האוצר.

רגע, שניה.

תקציבי.

סליחה? במה הוא תקציבי? במוקד?

אם נותנים עוד קורסים ואם צריכים לתת הארכות של דברים, דווקא נציג משרד האוצר בדיוק יצא.

זה כי האוצר חושבים שהם יכולים לקצוב אותנו בזמן בכנסת, והם לא באים לכל אורך הדיון, וזו בעיה אחרת.

הוא הודיע מראש.

זה לא מעניין שהוא הודיע מראש, משרד האוצר - - -

לא משנה, העניין הוא קודם כול הנגשה, אנחנו מנסים כמה שיותר להנגיש את המידע, גם אנחנו וגם המוסדות. אנחנו, המל"ג, יוצא גם כן בקמפיין עכשיו, יש פה את הדובר שלנו.

אז אני רוצה לשמוע ממנו מה זה אומר קמפיין?

שלום, ערן בר עוז.

אתה הדובר של המל"ג?

דובר המל"ג ומנהל קשרי ממשל. אנחנו באמת נצא בקמפיין רדיו, שיגדיר את ההפצה של הידיעה שפתחנו את המוקד. כמו כן גם פתחנו לפני כשבוע בקמפיין רשת שיש לו כבר חצי מיליון ריצ'ים. מה שנקרא, הצלחנו להפיץ את זה עד עכשיו, צריך כמובן לעשות פעולות גם באמצעות הוועדה פה, באמצעות ההודעה שתצא גם כן נפיץ את דבר המוקד. ואנחנו פתוחים לשמוע כל מי שחושב שהוא מרגיש שהוא צריך סיוע מול המוסדות, הוא יקבל מענה מאיתנו.

חצי מיליון ריץ' לפי איזה פילוח?

לפי קמפיין שעשינו עכשיו בפייסבוק, מקודם. אם אתה רוצה, אני אראה לך את זה אחרי זה.

מקודם? יש לכם דרך לפלח שהחצי מיליון הוא יחסית בחפיפה לאוכלוסיות האלה? הוא בכללי חצי מיליון אזרחים?

אני אבדוק את הפרטים ואני אעביר אליך את המענה המדויק.

סתם מניסיוני הקודם. כי אנשים בדרך כלל אומרים מספרים אבל בסוף, אתם יודעים, חצי מיליון יכולים.

רגע, אני רוצה שניה לחזור. יעל, יש איזושהי דרך להגיע לכל אנשי הקבע בהודעה? במייל?

אנחנו לא יודעים מי אנשי הקבע, יש פה את נציג של צה"ל שבטח ידע להגיד לנו. אבל אני אגיד יותר מזה, שאנחנו נתקלנו בזה ממש של אנשי קבע שלוקחים תואר שני – תואר ראשון יותר בעייתי – והצבא יודע שהם אנשי קבע, הם לא יודעים שהם לומדים. זו כבר בעיה אחרת, זה עוד יותר.

בסדר, אז בקצה כמובן שיהיו דברים אבל מסתכלים על המאקרו, לא על הדברים הקטנים.

אדוני יושב-הראש, אני אוסיף. שוב, התהליך הזה, אני לא חושב שהמטרה שלו לפתור רק כרגע, אלא להגיע לאיזשהו פרוטוקול שאם אנחנו שוב במצב הזה, יודעים מי עושה מה, שמקימים הפעם חמ"ל בתוך X זמן, מוציאים קמפיין שעובד XYZ, מה אנחנו מציעים לאנשים? זאת אומרת, אנחנו מדינת ישראל, כולנו מבינים שאנחנו פה מתרחשים אירוע שיהיה עוד פעם. אז השאלה בעצם מעבר למקרה הספציפי הזה, איך המל"ג בעצם מפיק לקחים כדי לתת את המענה הזה בפעם הבאה בתוך שבועיים?

אז אני אגיד לכם שקודם כול מקרה כזה כמובן לא היה אף פעם.

אני מדבר על מלחמה, אני לא מדבר.

המקרה הכי קרוב שהיה לנו זה היה מלחמת יום כיפור, ששם היו התאמות שונות לגמרי. בוא נגיד שהיו הרבה פחות התאמות, נתנו שכר לימוד חינמי, אבל לא היו התאמות בכלל.

אבל גם אם יהיה לך מלחמה של חודש, שכולה על סמסטר אתה תצטרך לתת איזשהו מענה.

אני אתן דוגמאות של מקרים שהיו במלחמת לבנון השנייה, וצוק איתן ועופרת יצוקה, שם היו התאמות ספציפיות והיו הקלות, ושם אנחנו לומדים אבל המקרים האלה היו מאוד זמניים, מאוד קצרים של חודש כמו שאמרת, ולא בממדים כאלה. משהו בממדים כאלה לא היה לנו אף פעם, אבל משהו שהוא הרבה יותר קצר, צוק איתן, עופרת יצוקה, מלחמת לבנון השנייה, לקחו והדוגמה לצערנו הייתה שבמלחמת לבנון השנייה שהם ממש לקחו את מה שהוחלט שם, וראינו את זה גם עם השנים שהמוסדות כבר יודעים אוטומטית לתת את ההתאמות וההקלות ספציפית למה שהיה. אז אנחנו עוד פעם, לא נתקלנו בכזה אירוע או סדר גודל.

אני גם אגיד משהו בתור אזרח במדינה, אמרת שמקרה כזה עוד יקרה, אני ממש מקווה שבתור אזרח במדינה מקרה כזה לא יקרה.

כשאני אומר מקרה כזה יקרה, גם צוק איתן.

אני רק רוצה לדייק, שעכשיו אנשי הקבע הם במלחמה עצימה. זאת אומרת זה שעכשיו אנחנו מרגישים, אולי משחררים כוחות מילואים, ובפנים הארץ יש פחות מלחמה, אנשי הקבע הם עדיין באותה עצימות.

שגם בזה קיבלתי פניות ציבור שהאמת שלא ממש קיבלו את המענה. גם שם אנשי קבע עדיין התייחסו אליהם לאנשים שנמצאים בלימודים והכל כרגיל והם לא בשירות כרגע, אלא הם בתקופת לימודים.

אני רוצה לעבור לרב סרן קובי לובינסקי זיו.

יושב-ראש הוועדה, אני יכולה רק לדייק משהו בבקשה?

כבודו אבל לפני כן, בוא שאנחנו נדבר על הנושא כדי שהוא יענה גם כן על אותו נושא שהוא מדבר כאיש צבא.

רגע בוא ניתן לגברת להשלים.

אני רק אדייק משהו קטן ולהגיד שכשהולכים לקמפיין וכותבים מיד נשות המילואים או המפונים, אנחנו אוטומטית עושות delete, אנחנו לא קיימות אם לא יכתבו אותנו אנחנו לא נפנה, אנחנו אזרחים סוג ב'. אנחנו מעריכות בטירוף את נשות המילואים ומגיע להם הכול, אבל ברגע שהקמפיין לא כותב נשות משרתי הקבע, הם לא יפנו בחיים.

נכון.

אז זה מאוד חשוב לדייק את זה.

אז בוא נשמע את בני ואחרי זה נעבור אליך, בבקשה בני.

כבודו, יש דבר אחד, מדברים על בנות זוג של לוחמים, מילואימניקים, מדברים עליהם הכול, אבל הבעיה צריך לדבר על האוניברסיטאות, הם בכלל מקיימים משהו מההחלטות שפה או שהמל"ג מדבר? אני יכול לתת לך דוגמה, הנה מכתב של אמא של מילואימניק שמה-7 באוקטובר הוא שירת – ותודה לאל שחזר בשלום – עד ה-29 בפברואר, זאת אומרת כמעט חמישה חודשים. מגיע לאוניברסיטה במדעי המחשב. אתה חושב שמתאימים להם בהתאם לזה שלהם? הכול בלוף, כל מה שאתה שומע פה זה בלוף, בלוף אחד גדול. הבעיה האם האוניברסיטאות מקיימות? הם פנו לדיקן, הם פנו להכול, מה הם מציעים לו? תוותר על קורסים ותאריך לך לשנה, תוסיף לך, תפרוס לעוד שנה נוספת? כאשר המתווה שהמדינה אומרת להקל עליהם ולעזור עליהם, וזה מבר אילן זה רק אחד מידי רבים.

אני הבאתי את זה פה מה-4 בחודש לוועדה, לכל חברי הוועדה שאני רוצה לקיים ביחד איתם עם האוניברסיטאות פה דיון שיבואו ויסבירו לנו האם הלוחמים האלה שאנחנו צריכים להגיד שהם מקריבים את חייהם, הם מגיעים בחזרה, וממשלת ישראל והכנסת וכולם ומל"ג תלג בלג הכול אתה שומע, ואין, אפס של דברים. מעשים בשטח האוניברסיטה לא נותנת כלום. אף אוניברסיטה לא מבצעת במציאות. היא מנסה לבנות להם משהו שלא תואם בכלל לתחומים שלהם. זו העזרה, להביא להם משהו שלא תואם בכלל. הם לא מתאימים את זה לפי התחומים שכל אחד הולך ללמוד.

ויש דברים פשוטים שאני רוצה להגיד לך בפשטות, אני כתבתי את זה. המרת חלק מהמבחנים בעבודות עם אפשרות להגשה מאוחרת, סמסטר קיץ, אפשרות להיבחן על קורסים של סמסטר א' גם בסמסטר קיץ, כל זה בלי בכלל לדבר על קצת פקטור והקלות במבחנים. אלו דברים פשוטים שאוניברסיטה יכולה לתת אותם, פשוט הבן אדם לא מבקש טובות, לא מבקשים טובות הסטודנטים. תקלו עלינו, מחר יצא שאנחנו נילחם בלבנון, מה יקרה?

אתה מדבר על נשות או בנות מילואים, או נשות אנשי מילואים. בכלל בדקת אותם? אתה שומע בעצמך גם אם לא יודעים כמה כל אחד. אבל אליי מגיעים דרך הפייסבוק, זו אמא ששלחה לי את הדבר הזה. אני העברתי אותו מהשר עד לכל חברי ועדת החינוך, ואני ממתין לדיון בנושא הזה.

אוקיי, תודה רבה בני. אני רק רוצה להגיד לך. בשונה אולי מחברי כנסת אחרים, אני ירדתי לשטח ועברתי אוניברסיטה-אוניברסיטה, מכללה-מכללה, ואני רוצה להגיד לך שבכללי עושים עבודה מדהימה עם כל אותם מילואימניקים ומילואימניקיות, ונותנים מענה. זה לא מושלם.

תלוי באיזה תחום.

נכון. זה לא מושלם. אבל אני באמת רוצה להגיד לך שהמכללות והאוניברסיטאות באמת עושים עבודה נהדרת בכל מה שנוגע לחבר'ה האלה. אם יש בקצה דברים שצריכים לטפל בהם, אז צריכים לטפל בהם.

באנו לכולם, אתה יודע למי היא לא פנתה פה וכתבה לי.

בני, אז יאיר נמצא פה, ודבורה נמצאת פה.

אניא שמח שהיא תפנה .

אתה רואה את יאיר? אין דבר שהוא לא פותר בסוף. כמובן יש דברים שהם עד כדי כד אני אגיד לך שהשיא של השיאים הגיע, שיש סטודנטים שלומדים רפואה בחו"ל, מעל 100 סטודנטים שלומדים רפואה והם לוחמים, קיבלו אישור מיוחד ללמוד בישראל.

אני יודע.

אז מה הם רוצים להגיד שלא עושים כלום, ואת זה פשוט לא נעים לשמוע.

את הנושא הזה של הסטודנטים מחול אני הבאתי את זה לוועדת הבריאות, אני העליתי את זה בהתחלה, ועדיין לא סיימנו עם הפקטורים האלה שהם נתנו לחלק ולחלק לא.

תודה רבה בני, נעבור לרב סרן קובי בבקשה.

תודה אדוני יושב-הראש, חבר הכנסת רול, מכובדיי כולם. שמי קובי ואני ראש מדור השכלה ואקדמיה בחטיבת הסגל. חטיבת הסגל היא באגף כוח אדם ואמונה על הטיפול בכל משרתי הקבע. אז קודם כול ראשית אני מבקש לברך על הדיון החשוב שלשמו התכנסנו הבוקר. לתפיסתנו, יש פה ערך כפול. גם בפן ההצהרתי של האמירה – וחמוטל קודם נגעה בזה – וגם במובן המעשי, כדי לתת מענה לצורך שמתבקש בעת הזו.

משרתי הקבע ללא יוצאים מן הכלל מצויים מה-7 באוקטובר - - - פעילות עצים מאוד, ואנחנו צופים שנדרש לכך בוודאי לאורך כל השנה אבל בוודאי גם בשנה הבאה. ואנחנו רוצים לראות כמו כלל האזרחים במדינה כמובן את המשך מגמת השחרור של משרתי המילואים משירות מילואים פעיל. זה רק אומר בוודאי, באופן טבעי, שהנטל על משרתי הקבע ילך ויגבר, זה יחייב אותנו למענים.

למה שהתייחסתם קודם אז אני רק אשיב שאנחנו יותר מנשמח לפרסם כל מסר מהמל"ג על מוקד כזה או אחר, על מענה כזה או אחר. אנחנו יודעים להגיע עד אחרון משרתי הקבע, גם ישירות מולם וגם דרך המפקדים. וגם ראש חטיבת הסגל נפגשת עם פורום נשות משרתי הקבע. כלומר, אנחנו יודעים להעביר את המסר היטב, כולל מוקד שנמצא אצלי שנותן מענה בתחום הזה. תודה רבה.

רגע, אני מתנצל שניה. לא דיברתם ביניכם עד עכשיו על נושא של משרתי קבע?

לא, קודם כול היו פגישות ודיונים עם ועד ראשי האוניברסיטאות והמכללות לפני פתיחת שנת הלימודים, כמו שבוודאי יצאו גם פרסומים, זה בוצע בתיאום, גם מולנו, גם מול קצין המילואים הראשי. כמובן יש שיח כל הזמן.

אז למה בעצם יש את המוקד של המל"ג שמחפשים איך להגיע אל אנשים, ואתם יודעים להגיע לאנשים וזה לא?

אני לא יודע. אנחנו יודעים להגיע למשרתים. יותר מזה, עם פתיחת שנת הלימודים, כל מוסד קיבל מאיתנו על פי חוק חופש המידע והגנת הפרטיות, את הפרטים של משרתי הקבע כדי שידעו לזהות אותם ולדעת מי משרת הקבע הסטודנט, אבל זה לא נושא הוועדה.

מה יש למל"ג לומר בעצם על זה?

אני לא מכיר את זה שהמוסדות קיבלו אני יודע שיש גופים ביטחוניים מסוימים, בלי לנקוב בשמם, שפנו למוסדות וצבעו את אותם סטודנטים, וזה חדש לי שהצבא עשה את זה. יכול להיות שהצבא עשה את זה בלי לידע אותנו.

הוא מדבר על אנשי הקבע שלו, ואנחנו מדברים על הקבוצות הנוספות.

לא הבנתי, המל"ג פנה או לא פנה למי שאחראי בצבא בנושא הזה?

אנחנו בקשר עם קצין מילואים ראשי.

הם? אנשי קבע?

נכון אנחנו לא היינו בקשר, לפחות ממה שאני יודע, עם כל הגוף שקשור לאנשי הקבע.

לא קרה כלום עד עכשיו עידן, בקיצור.

לא, אני רוצה שיגידו את זה, נמאס לי שמורחים אותי.

אמרתי את זה.

הנה הוא אומר.

אז להגיד חמישה חודשים לא עשינו כלום. לא חשבנו על משרתי הקבע, לא הבנו שיש במדינת ישראל משרתי קבע, עבר לידינו אפילו שזה טריוויאלי. זה מה שאני רוצה לשמוע.

האמת שזה לא עבר לידינו כי ארגונים ביטחוניים מסוימים.

אם לא הרמת טלפון אחד אפילו למי שאחראי.

אני יכול להשלים את המשפט שלי?

עידן, אתה רוצה שאני אקצר? אם לא היית עושה את הדיון המהיר הזה, אז גם בעוד שבועיים זה לא היה קורה, ובעוד חודש זה לא היה קורה. בסדר.

לא, זה לא בסדר כי זה התפקיד שלהם. זה לא בסדר, זה לא בסדר. אנחנו לא גוף תיאום וקישור. איך לא הרמתם טלפון במל"ג לצה"ל? אני לא מבין. זה לא בסדר, זה מטריף אותי הדברים האלה. זה לא בסדר.

זה המצב.

זה טריוויאלי. אנחנו חמישה חודשים במלחמה. אתם המל"ג, זאת העבודה שלכם. אתם המועצה להשכלה גבוהה. איך לא הרמתם טלפון לצה"ל? אתם לא יודעים שיש משרתי קבע שלומדים לתארים, בהשכלה גבוהה? לא שמעתם על זה? באמת אני אומר, לא שמעתם על זה שיש משרתי קבע? אתם לא מכירים שיש תוכניות של אנשי קבע - -

אני יכול להשלים את המשפט שלי ממקודם?

- - בכל אחד מהמוסדות האלה שכתוב עליהן, זו תוכנית לאנשי קבע.

אני לא יכול לדבר אז.

נכון, אתה תצטרך להמתין עד שאני אסיים כנראה, אני מתנצל, ככה זה עובד פה.

בבקשה יאיר.

בסדר, אז כמו שאמרתי, יש ארגונים ביטחוניים, אני לא אנקוב בשם – אני לא אנקוב בשום שם של ארגון בטחוני – שפנה אלינו ואנחנו סייענו, זה לא רק ארגון אחד זה כמה ארגונים ביטחוניים, שאנחנו סייענו להם להגיע ישירות למוסדות ובעצם לצבוע את הסטודנטים שלהם. אחד מהם ארגון מאוד גדול. אני לא אגיד, זה לא אנשי קבע. אני לא אגיד כדי לא להגיד.

אני מתאר לעצמי שיש כמה ארגונים בטחוניים במדינה. אני שאלתי על צה"ל, הארגון הקטן הזה.

אז אני אומר שאנחנו היינו בקשר מול קצין מילואים ראשי, ולצערי לא היה לנו קשר מול הגורם שקשור לאנשי הקבע.

אני אגיד לכם משהו, אנחנו מדברים פה בזמן מלחמה, אבל יעל, אני חושב שבאופן קבע – מדברים על אנשי קבע – החיים של אשת איש קבע, לוחם, שרובם, גם יש כאלה שמגיעים פעם בשבועיים שלושה שבועות הביתה, אז באופן קבע, לא רק בזמן מלחמה, צריכים לקבל הקלות ותנאים מיוחדים במוסדות להשכלה גבוהה.

אנחנו פשוט מעלים את זה עקב המלחמה, אבל החיים של אשת איש קבע, לוחם, הם לא חיים של אישה של איש הייטק. מה לעשות? אלו חיים אחרים לגמרי. לכן, אנחנו מעלים את זה עכשיו, אבל זה צריך להיות לא תקנה בזמן מלחמה, זה צריך להיות משהו באופן קבוע שהמל"ג נותן הטבות לנשים שהחיים שלהן לא חיים רגילים, מה לעשות? זה המצב.

אני אגיד שלאנשי מילואים ובני-בנות זוג, זה משהו שהכנסת חוקקה.

אתה מדבר על מילואים אבל.

רגע, אני אומר לך אבל אנחנו קבענו כללים מכוח חוק זכויות סטודנט.

אז יכול להיות שאנחנו צריכים לעשות חקיקה. אם אתם רוצים שאנחנו נעשה חקיקה, אנחנו נעשה חקיקה. אני לא מבין בשביל מה צריך חקיקה? מה, המל"ג לא יכול?

אמרת קבע. אז אני אומר שאנחנו, כמו שסייענו לארגונים ביטחוניים אחרים לצבוע את הסטודנטים וליידע את המוסדות בדרך לא פומבית. אין בעיה.

אתה מדבר על הוראת קבע שעשינו לפני חודשיים. נכון? על זה אתה מדבר?

איזו הוראת קבע?

על המידע, על הנושא שעשינו בוועדת חוקה?

לא.

לא על זה?

לא. זה גם לא הוראת קבע, זו הוראת שעה.

הוראת שעה, סליחה.

בואו נהיה אופרטיביים מה התוכנית עכשיו? האם התוכנית היא לעזור פרטנית לפניות ציבור במוקד? או שיש לכם כוונה לנסח איזשהו סט המלצות/כללים למוסדות לסיוע לנשות אנשי הקבע?

קודם כול אם יש איזשהו משהו רוחבי אנחנו רוצים לשמוע עליו.

איך תשמעו עליו?

הנה.

אני אשלח לו אחרי זה את הכול.

דבר שני, דברים שהם יותר פרטניים, כי אי מי שלומד סיעוד שנה רביעית לעומדת היסטוריה שנה ראשונה, אין פה משהו דומה. ולכן דברים יותר פרטניים, כמובן שהמוסד יצטרך לטפל, במידה והוא לא יטפל זה יגיע אלינו.

יש לכם שיח עם מוסדות על זה?

ודאי, יש פה נציגים של המוסדות.

אני לא יודע כלום אם הוא בוודאי או לא.

בוודאי, מה זאת אומרת? אנחנו הרגולטור שלהם.

גילינו עכשיו את צה"ל, אז אני לא לוקח שום דבר כמובן מאליו.

חוסר התקשורת הזאת מול צה"ל בכל העניין של אנשי קבע, כמו שאמרתי מול צה"ל יש לנו הרבה מאוד שיחות – גם עכשיו בעוד כמה דקות יש לי ועדת חוץ וביטחון שאני צריך ללכת לשם על מלגת ממדים ללימודים – אז כמו שאמרתי, לי אישית לא היה קשר מול אנשי הקבע, מול מי שמייצג את אנשי הקבע בצה"ל. כמובן שאנחנו נשמח על כל דבר.

אוקיי, פשוט אין לנו הרבה זמן. אני רוצה את זכות הדיבור לרעות אופיר שנמצאת בזום, רעות בבקשה.

תודה רבה, שלום. אני מייצגת את ור"מ, 24 המכללות האקדמיות הציבוריות. אצלנו כן ניתנות הקלות כמעט בכל המכללות שפניתי אליהן ניתנות הקלות והתאמות. זה לא בחוק וזה לא בהנחיות המל"ג אבל הגדילו לעשות המכללות שלנו, והן כן נותנות מענה. הנה עכשיו קיבלתי הודעה, מקבלים את כל מה שנכלל בחוק, כולל מועדים מיוחדים, נוכחות, דחיית מטלות, פריסת לימודים, וגם הוספנו להם תוספת זמן ובני זוג של קבע, כמו בחוק, עם ילדים עד גיל 13 בתל חי, בספיר, בעזריאלי, יש לנו 24 מכללות אני לא אסקור את כולן עכשיו. אבל באמת ברוב מוחץ של המכללות, וחלק אמרו גם שגם אם זה לא כתוב אצלם ופונים וניתנות התאמות מיוחדות.

אז אני מבקש ממך רעות, את יודעת, אנחנו דאגנו פה בוועדה במיוחד לתל חי וספיר. אתם יודעים כמה פעלנו. אני מבקש איזשהו מסמך מסודר שנוגע לכל הור"מ, לגבי ההתייחסות לנשות אנשי הקבע.

אין בעיה, זה ריכוז של זה. אני אהפוך את זה.

להעביר את זה בבקשה לוועדה. אנחנו נעבוד ביחד עם הנציבות של נשות אנשי הקבע.

בשמחה.

זה חייב להתפרסם כי הם לא יודעים על זה.

בשמחה, אני אציין את המכללות שנותנות, ובכל אתר מפורסמים המתווים, זה פשוט המון אני לא אשלח לכם חוברות.

אוקיי, ומי שלא דואג ולא מפורסם אנחנו נדאג שהם יטפלו בנושא.

אצלנו אני יודעת שהכול מפורסם, אני יודעת גם שהמל"ג בדק את הנושא של הפרסום וגם העיר למי שלא. הם עשו את זה בבדיקה.

אוקיי, 100%. תודה רבה לך רעות. אנחנו צריכים לסיים. דבורה את רוצה לומר משהו?

דבורה מרגוליס, ראש מנהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות. התחושה שנוצרה כאן, אמרה רעות מהמכללות את הדברים, שהאוניברסיטאות היו צריכות תזכורת באמצעות הדיון לקיומם של אנשי הקבע ובני בנות הזוג של אנשי הקבע, היא פשוט לא נכונה. כולנו מכירים, ההנהלות של האוניברסיטאות, דיקני הסטודנטים, רכזי המילואים וכו' מכירים ומכירים היטב.

אוקיי.

אין ספק שתשומת הלב המרכזית של המערכת האוניברסיטאית הופנתה לאותם אנשים שנשלפו מחייהם הרגילים, נלקחו בצו 8 לגיוס ארוך.

סליחה, אני לא יכולה לשמוע את הדבר הזה. אנשי קבע לא נשלפו מחייהם הרגילים? נשות אנשי הקבע, זה לא החיים שלנו.

זה החיים שאתם חייתם.

לא, אנחנו לא רגילות לזה, אל תגידי את זה. זה ממש פוגע ומעליב. זה ממש חשוב, החיים שלנו השתנו לגמרי. אנחנו עושות את זה בשמחה, בכבוד, במסירות, אנחנו גאות בתפקיד שלנו ושל הבעלים שלנו בשגרה ובמלחמה. אבל מלחמה כזאת לא הייתה, זו לא השגרה שלנו, החיים שלנו, הבעלים שלנו נשלפו כמו המילואימניקים. ותנחשי מה? הם חזרו. שלנו עכשיו בעזה עדיין או בכל מקום אחר, וחכי לצפון. אל תגידי את זה, זה ממש פוגע.

חלילה לא הובנתי נכון, אני מתנצלת אם זה מה שהובן, זו ממש לא הכוונה. מה שאני מתכוונת זה שארבעת הקטגוריות שקבע המל"ג וקטגוריות נוספות שהאוניברסיטאות מתייחסות אליהם, יש את הארבע שנעמדו בראש הרשימה, האוניברסיטאות מתייחסות לכל הקטגוריות, ברוב המוסדות ניתנים מענים גם לבני ובנות זוג של אנשי המילואים וכמובן גם לנשי ונשות הקבע. המספרים הם הרבה יותר גדולים, אין לי לתת כרגע במדויק, אבל מדובר בין מאות לאלפים. יש לזה גם – סליחה בהקשר הזה – אבל יש לזה גם היבטים כלכליים למצוא מועדים מיוחדים, לתת עוד כיתות, לתת תרגולים או דברים מהסוג הזה. הדברים האלה גם דורשים משאבים.

לגבי הקבוצה שהזכיר יאיר מהמל"ג, קבוצת אנשי הביטחון שאינם קבע בצה"ל אבל משרתים בשירותי ביטחון בעצימות גבוהה, מה שנקרא, גם להם נמצאו פתרונות פרטניים. יש בעיית זיהוי, מי שפונה מקבל גם תמיכה באוניברסיטאות.

אוקיי אני אמרתי לך לפני ארבעה חודשים כשהתחלנו להתעסק עם המילואימניקים, שהבעיה העיקרית שלכם הייתה אז, ואני רואה שזה חוזר, זה הנושא של ההסברה. זה לא יוצא החוצה, אף אחד לא יודע על זה. גם אם תעשו דברים מדהימים, ואתם עושים דברים נפלאים, צריך להסביר את זה. לא ייתכן שנשות אנשי הקבע ואנשי הקבע אין להם מושג שבכלל קיים כזה דבר של הקלות ועזרה.

אני חושבת שלא היה מושג כי אם מל"ג לא מטפלים בפניות.

אבל יאיר אמר בעצמו, עד היום אף אחד לא דיבר על זה.

יש בשוליים תמיד מקרים שנופלים בין הכיסאות, אין מה לעשות.

אוקיי, אנחנו נטפל בזה, ואני בטוח.

אנחנו נמשיך לעבוד וננסה לעזור.

דבורה תודה רבה לך. אני רוצה לסכם את הדיון כי יש דיון אחרינו. קודם כול אני רוצה להודות לחברי הכנסת המציעים, ובעיקר לעידן רול, תודה רבה על הדיון הזה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים ומתפללת ומקווה לחזרתם המהירה ושלומם של כל החטופים והחיילים.

הוועדה מברכת את כל המשרתים בכוחות הביטחון, ובכלל זה משרתי הקבע ובני ובנות זוגם. הסטודנטים משרתי הקבע או בני זוגם או בנות זוגם אינם פנויים לפנות לגופים השונים בבקשה להקלות. הוועדה דורשת מהמוסדות להשכלה גבוהה לנקוט בפנייה יזומה לכלל הסטודנטים ולמצוא את אלה שזקוקים לעזרה.

הוועדה דורשת ממל"ג להודיע לכל הסטודנטים את זכויותיהם. יש כאלה שאינם מודעים לזכויות, בדיוק מה שאמרתי כרגע ואני בטוח שזה מה שקורה. הוועדה דורשת ממל"ג להפיק לקחים ולכתוב פרוטוקול מסודר איך הוא צריך לפעול בזמן חירום בנושא נשות אנשי הקבע.

הוועדה מבקשת מור"מ נייר מסכם מה נותנים מוסדות אלה למשפחות אנשי המילואים ובני ובנות זוגם. הוועדה דורשת מהמל"ג לתת הקלות לסטודנטים אנשי קבע ולבני ובנות זוגם.

אני מקווה מאוד שלא נצטרך לעשות עוד דיון אבל אנחנו נקבל ממכם את המסמכים. יאיר אני מבקש אחרי הדיון מחר שתיידע אותנו איך מסתכם הדיון ומה התוצאות שלו בכלל? שזה לא יהיה סתם איזה דיון ללא תוצאות.

עוד משהו עידן?

אני יודע שכולם עובדים קשה. אני יודע שאלו סיטואציות קשות. אני יודע שיש המון הקלות. אני מבין שאחוז מאוד גדול מהסטודנטים בשנתון הזה יאלצו לקבל הקלות. אנחנו פשוט בשנה שכולנו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים כדי להמשיך ולצוף, כדי שדברים לא יפלו, שמערכת ההשכלה הגבוהה תמשיך.

אף אחד פה לא אומר שמישהו מנסה להתעלם ממגזרים או לא מתחשב, אבל צריך להבין, אנשים באמת צריכים שיבואו אליהם וישאלו מה אתם צריכים? כי אחרת הם לא מגיעים לשלב שהם בכלל יכולים לדרוש בפני עצמם. הם דואגים לילדים ולבני הזוג, ולפרנסה, ואנחנו צריכים להבין שזו לא שנה רגילה ואף אחד לא ילך ולדבר במזכירות ויגיד א' ב' ג', או הרוב לא. יש פה המון עניין של לראות אנשים שנזקקים, להראות חמלה ולעזור. הדיון הזה לא אמור להשתמע כביקורת, אלא כמטרה להאיר פינות שלא מוארות מספיק, בתקווה שאנשים יצלחו לצלוח את התקופה הזו בצורה קצת יותר טובה.

אני רוצה לסכם לחמוטל ולכל פורום נשות אנשי הקבע, תהיו חזקות. אני יודע שהתקופה הזאת היא תקופה מטורפת, אני מוקף בשכנות, חברים, שכנים, ואני יודע מה אתן עוברות, ואני רק רוצה לחזק אותכן בשם כל חברי הכנסת והוועדה, ואנחנו פה בשבילכם באמת לעזור ולתמוך בכל מה שצריך, ולפעמים גם להזיז את הגבינה ממקום אחד למקום שני, אני מסיים את הדיון. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:13.