ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 04/03/2024

צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף החוק), התשפ"ד-2024

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ועדה משותפת חו"ב-פנים לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל
04/03/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 2
מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים והגנת הסביבה
לפי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022
יום שני, כ"ד באדר א' התשפ"ד (04 במרץ 2024), שעה 9:30
סדר היום
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)(הארכת תוקף החוק), התשפ"ד-2024
נכחו
חברי הוועדה: שלום דנינו – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
לימור סון הר מלך
חברי הכנסת
מאיר כהן
עופר כסיף
מוזמנים
ע' - משרד ראש הממשלה

ל' - משרד ראש הממשלה

טליה דרשן - ייעוץ משפטי, המשרד לביטחון לאומי

תהילה אראל - עו"ד, לשכה משפטית, רשות האוכלוסין וההגירה

צור חגית - מנהלת לשכת מזרח ירושלים, רשות האוכלוסין וההגירה

רפ"ק עינת מי רז - ר' חו' כניסה ומעמד, משטרת ישראל

רפ"ק טל פז מזרחי - יועמ"ש אח"מ, משטרת ישראל

שי גליק - מנכ"ל, בצלמו

חיה מאיר - משפחות שכולות

דני רון - משפחות שכולות

אסתר בוכשטב - משפחות החטופים

גיל בנימין - משפחות החטופים

יוסף אבי יאיר אנגל - משפחות החטופים

שלי שם טוב - משפחות החטופים

רותם קופר - משפחות החטופים

קובי בן עמי - משפחות החטופים

גיל דיקמן - משפחות החטופים
ייעוץ משפטי
גלעד נוה
מנהל הוועדה
יונתן בן הרוש
רישום פרלמנטרי
טלי רם

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
צו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה)(הארכת תוקף החוק), התשפ"ד-2024
היו"ר שלום דנינו
בוקר טוב. אנחנו פותחים את הדיון. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשפ"ב-2022. לפני שאנחנו מתחילים את הדיון אנחנו מבקשים לשמוע את המשפחות. חיה מאיר, בבקשה.
חיה מאיר
קודם כול, אני רוצה להביע הזדהות עם הכאב העצום והתסכול הנורא של המשפחות היקרות שיושבות כאן, משפחות החטופים וקרוביהם, ובאמת קשה לי כי אני מייצגת את האימהות השכולות. בני דוד מאיר, רב סרן במטכ"ל, הוקפץ ב-7 באוקטובר, היה בהתחלה בכפר עזה, המשיך לבארי, שם הספיק להילחם במחבלים ולחלץ אנשים מהממ"דים לפני שהכדורים פגעו בו והכריעו אותו אחרי פציעה קשה, שרד עוד שעה וחצי. שלושה וחצי חודשים אחר כך הצטרף אליו אישי שלא עמד בכאב, וזה הסיפור הפרטי.

כשדוד היה במסלול, שאל המפק"ץ מה אתם עושים כאן באיזשהו סוף לילה מתיש, והוא אמר, אני כאן כדי להגן על עם ישראל בארץ ישראל, והוא פרע את השטר הזה בצורה הכי מלאה שהוא יכול.

אני מרגישה שיש כאן בלבול עצום של כעס נורא ומוצדק על המדינה שלנו ועל הצבא שלנו ועל כל הגופים שלא ראו ולא שמעו ולא הסיקו מסקנות ולא יכולים להגיד ידינו לא שפכו את הדם הזה, הם לא יכולים להגיד את זה. יש אחראים, יש אנשים שנושאים באחריות הזאת ובאשמה הזאת ואני לא מתכוונת להקל בעניין.

אבל, יש גם את העם, שאלמלא התעשת ואלמלא האנשים יצאו מאזור הנוחות שלהם ויצאו לחלץ אנשים שהם לא מכירים במקומות שהם לא מכירים, ועשו את זה שוב ושוב, ואלמלא חיילים מדהימים – שחשבנו שהם דור כל כך אנוכי ומרוכז בעצמו – באמת מעשי גבורה שלא היו כמותם.

אני כאן כדי לייצג את העם ואני מפחדת שאם אנחנו עכשיו נהיה מוכנים לשלם כל מחיר, מי שישלם את זה בפועל זה העם שלנו – חס וחלילה, הנרצחים הבאים, החטופים הבאים, המשפחות השכולות הבאות. אני לא רוצה לחשוב על קצינים שיצטרכו לעמוד בפתח של בית ולבשר בשורה נוראית שתשנה את החיים שם לתמיד, והם לא יוכלו להרגיש שעשינו הכול כדי שזה לא יקרה. אם חס וחלילה אנחנו עכשיו נעשה כל מה שאפשר כדי לרצות את אויבינו, זה יתהפך עלינו בגדול, על העם שלנו, על האנשים שלנו, ואני בעד העם.
היו"ר שלום דנינו
אסתר.
אסתר בוכשטב
שלום. אני אסתר בוכשטב, אימא של יגב בוכשטב שחטוף בעזה. אני חלק מהעם הזה, אני חייבת לציין שלא לשכוח אותנו, אנחנו חלק מהעם.

אני רוצה בתחילת דבריי להשתתף בצער משפחות הנופלים. לצערי הרב, כל שבוע מתווספים עוד חיילים לרשימת הנופלים, והכאב גדול, ואנחנו חלק מהכאב הזה.

אני רוצה להגיד שאנחנו כמשפחה מאז ה-7 באוקטובר בתוך הסיוט הזה, הסיוט המתמשך. אנחנו חברי קיבוץ נירים, אנחנו כשמשפחה היינו בתוך התופת של ה-7 באוקטובר, אנחנו יודעים מה קרה, יודעים, מרגישים, הבן שלי ואשתו נחטפו באותו יום בקיבוץ. לשמחתי, אשתו חזרה במתווה הראשון אבל יגב עדיין שם.

אני מגיעה לפה שבוע אחרי שבוע, אני מדברת בשקט, אני מביעה את הכאב שלי, את הבקשה שלי שהמדינה תעשה הכול כדי להחזיר את החטופים.

אני חייבת להגיד שהיום אני מרגישה שכבר אין לי כוח להסביר, לדבר, להגיד בשקט שהמדינה צריכה לעשות הכול. אני מרגישה שאנחנו כבר חייבים לצעוק. לצערי הרב, אני לא יודעת לצעוק, אני יודעת רק לדבר, אבל אני מרגישה שאנחנו הגענו לקצה שהחטופים נמצאים כבר 150 יום שם בתופת, במצב בריאותי קשה, מצב נפשי קשה. אנחנו לא יודעים עליהם, אנחנו מקבלים רסיסי הודעות שמטלטלות את כולנו כמשפחות.

שום דבר לא ברור, שום דבר לא ידוע. אני חושבת שהיום אנחנו כבר צריכים להבין שהמצב שלהם על הקצה, שהזמן שלהם הולך ואוזל. אני לא יודעת עוד כמה זמן הם יוכלו להחזיק מעמד. והמדינה, שאכן כשלה ב-7 באוקטובר, צריכה לעשות היום הכול כדי להחזירם – את החיים לשיקום, את הנרצחים לקבורה – ולהמשיך, להמשיך את המדינה הזאת, אבל החזרת החטופים היא החלק הכי חשוב בשיקום המדינה. אני אעביר את הדיבור כי קשה לי היום.
היו"ר שלום דנינו
תודה. גיל בנימין.
גיל בנימין
הי, אני גיל בנימין, אני הבת של רון. האמת היא, עד היום נמנעתי מלהגיע לכאן אבל אני חושבת שאחרי 150 יום כבר לא נותרה לי ברירה.

אז כמו שהבנת, אנחנו משפחות החטופים. אין לנו יום, אין לנו לילה. לבי גם כואב עם משפחות החיילים השכולות. אני בעצמי בת 21, אני כל יום מאבדת חברים שם בלחימה. זה לא הגיוני שאין לנו יום, שאני לא יודעת מה המצב של אבא שלי, מה המצב של חברים שלי שנלחמים. זה לא הגיוני שחמישה חודשים אנחנו בתופת, שהמדינה לא מרגישה בטוחה, ואנחנו עוד קרובים לרמדאן.

אני באמת באתי לפנות שתעשו כל מה שאתם יכולים לעשות. אני באמת מבקשת, תחזירו כבר את החטופים, תחזירו את החיילים. המדינה צריכה להמשיך לנשום. אין לאף אחד אוויר, הלב שלנו מרוסק, של מדינת ישראל.

קשה לי לדבר, בגלל זה גם אמרתי שנמנעתי, אז בבקשה, שימו לב אלינו. זה לא הגיוני שאני הבת של אבא שלי שחטוף, בסך הכול הלך לרכוב על אופניים, ואני צריכה לבוא לבקש שתחזירו אותו בחיים, שיבוא, יגדל איתי את הילדים שלי, יהיה בחתונה שלי.

אז אני מקווה שבאמת תמשיכו להעלות את זה על סדר-היום. כשאתם אוכלים, כשאתם שותים, כשאתם נכנסים לשמיכה שלכם, תזכרו שיש מעל 100 איש שלא יכולים לעשות את זה ברגע זה, או בבחירות, יש אנשים שאין להם אפילו את הבחירה הקיומית. תודה על ההקשבה.
היו"ר שלום דנינו
תודה. דני רון.
דני רון
שלום. תודה לחבר הכנסת דנינו שמאפשר לנו להתבטא, חבר הכנסת כהן, ואם יש פה עוד חברי כנסת, אני פונה אליכם ולכל הציבור פה ולכל מי שמאזין לי, באשר הוא אזרח המדינה. אגב, גם לובשי המדים הם אזרחי המדינה קודם כול.

אני אציג את עצמי בקצרה. שמי דני רון, הייתי טייס קרב סא"ל בחיל אוויר, בן המחזור של רון ארד.

אני רוצה להתייחס ולהשתתף באבל הכבד של חיה, שאיבדה בן ובעל בתקופה מאוד קשה בחייה, וכל אחד מאיתנו שותף לשכול. אני לא בן משפחה ישירה של חטופים, אבל זה משפחה של כולנו.

אני רוצה להגיד דברים שאולי רון ארד היה אומר. אני לא יכול לדבר בשמו אבל לפני 37 שנים הוא נפל בשבי, הייתה עסקה על הפרק – שלא כללה כניעה בפני אויבינו אלא עסקה שהייתה כלולה בהחזרה של כמה מחבלים לארגוני אמל, הם דרשו גם כסף. במקרה של רון פספסו את חלון ההזדמנויות, ורון אחרי 37 שנים הוא עדיין בחזקת נעדר.

אנחנו לא בשני צידי המתרס. גם אני משפחה שכולה, אבי איבד את אחיו הבכור במלחמת השחרור על הקמת המדינה, השאיר אחריו יתום בן שלושה חודשים שלא הכיר את אביו, וכל אחד מאיתנו שותף לכאב שלך ושל כולנו. זה כאב של כולנו.

אבל מה בכל זאת קורה כרגע ושונה מהמקרה של רון ארד? אחד, שרון יצא למשימה מבצעית בשטח אויב, נפל בשבי, וכפי שאמרתי אפשר היה להשיב אותו ופספסו, אבל הוא יצא, ידע לאן הוא הולך, הגנת המדינה.

ב-7 באוקטובר, לפני 150 יום, עשרות רבות של אזרחים נחטפו – חלקם ממסיבה, חלקם מהמיטה שלהם בפיג'מה, חלקם חיילים במדים שגם הם אזרחי המדינה – והמדינה כשלה במשימה העליונה שלה, להגן עליהם, כשלה – כולנו כמדינה, אני לא עכשיו מנסה להטיח אחריות בכזה או אחר, לא משנה מעמדו.

יש למדינה חוב ערכי ומוסרי. שוב, רון ארד, במסרים שהוא העביר הוא אמר, הוא בטוח שיעשו את המקסימום בשביל להחזיר אותו. לא עשו את המקסימום ובזמן, ואיבדו אותו, ובכל זאת, חיילים לוחמים רבים אחרים אחריו המשיכו לצאת למשימות נועזות וידעו שהמדינה תעשה את המקסימום.

השאלה אם המדינה עכשיו צריכה לעשות את המקסימום, והמקסימום זה לא אומר שניכנע ללא תנאי כמו שיפן נכנעה במלחמת העולם השנייה. המלחמות ייגזרו עלינו והחיילים ימשיכו את בנך, השם ייקום דמו.

אנחנו נצטרך להמשיך להילחם ולהגן על המדינה ולהכריע את האויבים שלא ירצו לעשות איתנו שלום, ולעשות שלום עם אלה שאפשר יהיה לעשות, אבל עכשיו המשימה העליונה בחשיבותה זה להחזיר את אזרחינו שהופקרו ב-7 באוקטובר אחרי 150 יום, זה לא נתפס.

כל אחד מחברי הכנסת שמקשיב עכשיו, ודרככם ל-117 חברי הכנסת שלא נוכחים כאן ולכל אחד מהאזרחים – אנחנו לא יכולים להמשיך לשבת כרגיל, לראות תוכניות ריאליטי בטלוויזיה, לשבת בבתי קפה, ושואלים אותי אם אני בן משפחה של חטופים. מי שלא בן משפחה של חטופים לא יכול להרשות לעצמו לשבת כאילו זה בעיה שלהם, זה בעיה של משפחת ביבס שהנכדים שלהם שם. אני מרגיש כאילו הנכד שלי שם וכל אחד מאיתנו צריך להרגיש כאילו הוא היה שם, לא כאילו מישהו אחר. כל לוחם צריך להרגיש כאילו אם הוא נפל בשבי, המדינה עושה את הכול, אבל הכול, ותמשיך להילחם. זה לא עומד בסתירה.

אנחנו נכריע את החמאס, נכריע את כל אויבינו, אנחנו נהיה חזקים, בתנאי שנקיים את הערכים שלנו, והערכים הם לא לפספס חלונות הזדמנויות כמו שקרה עם רון ארד. אם יהיו חס וחלילה עשרות נעלמים שלא יידעו את גורלם לעד מקרב החטופים ששם, ערכי המדינה יתפוררו בצורה שמסכנת את עצם קיומנו. תודה על ההקשבה.
היו"ר שלום דנינו
יוסף.
יוסף אבי יאיר אנגל
יוסף אבי יאיר אנגל.
היו"ר שלום דנינו
ג'וחא. נכון?
יוסף אבי יאיר אנגל
ג'וחא, נכון. והשם החדש שלי זה הסבא של אופיר. אופיר הנכד שלי, חזר אחרי 54 יום, אחרי שנחטף בבארי יחד עם יוסי שרעבי ועוד נער מבארי. שמענו מאופיר מה הוא עבר שם – אחרי 54 ימים – אי אפשר להבין ואי אפשר לתאר מה 134 ששם עוברים אחרי 150 יום. 150 יום שמדינת ישראל לא מצליחה להביא את החטופים, 150 יום שמדינת ישראל לא מצליחה להשמיד, להרוס, לגמור עם הארגון הקיקיוני שחטף אותם ויצר לנו את יום השואה החדש, 7 באוקטובר.

ביום השואה הזה לא הייתה מדינה, לא היה צבא באזור עוטף עזה, כמו שהיה לנו בשנים 40' עד 45', אותו דבר. לא היה ליהודים צבא, לא הייתה ליהודים מדינה והיה עם שרצה להרוג את היהודים. אותו דבר כאן.

רבותיי חברי הכנסת, תתעוררו, תתחילו לעשות משהו בלתי אפשרי. אנחנו מגיעים מהר מאוד לתקופה של סוף עידן החשמונאים, הממלכה היהודית האחרונה שהייתה כאן לפני קום המדינה ב-48'. אנחנו בדרך. אז זה לקח שבעים ומשהו שנים, גם היום אנחנו בשבעים ומשהו שנים.

הכול באחריות שלכם, מנהיגי המדינה, 120 חברים, שמתוכם יש לנו גם את הממשלה – תתחילו לזוז ותתחילו להרגיש את מה שהמשפחות מרגישות. אתם לא מרגישים את זה, לא ניכר שאתם מרגישים את הדברים האלה. אני מסתכל גם פה בחדר הישיבות הזה, באיזשהו מקום אין אזכור בכלל, אין אזכור, שום תמונה, שום דבר בחדר הזה.
היו"ר שלום דנינו
אני אבקש ממזכירות הוועדה לשים פה שלט.
יוסף אבי יאיר אנגל
איך אחרי 150 יום? אני לפני שלושה וחצי חודשים עברתי פה בכנסת מחדר לחדר, מאולם לאולם, וזעקתי, תשימו אותם. במסדרון של יושב-ראש הכנסת יש שם תערוכה של הכנסת הראשונה. ריבונו של עולם, למה אין שם את התמונות של החטופים? להעיר אתכם, להעיר אתכם, תתעוררו. אתם לא ערים, זה בלתי אפשרי, ואתם לא מבינים שאנחנו הולכים לאבדון. ה-134 האלה לא יחזרו מהר, אנחנו הולכים לאבדון והם יישארו שם. תודה.
היו"ר שלום דנינו
שלי שם טוב, בבקשה.
שלי שם טוב
בוקר. אני פתחתי היום את העיניים בבוקר וראיתי אור יום בחוץ, וחשבתי על עומר שלי שלא ראה 150 ימים אור יום. מישהו יכול לדמיין לעצמו? אפילו אני לא יכולה לדמיין לעצמי מה זה אומר לא לראות אור יום 150 ימים.

לכם יש פה כוס מים. כמה טבעי ונורמלי שאם אתם צמאים אז יש לכם כוס מים לשתות. והבן שלי, אין לו. אין לו אוכל, אין לו מים. הוא רעב. הוא רעב. ולמה אני יודעת שהוא רעב? אחד, בגלל שאיתי רגב חזר וסיפר שבהתחלה הם דיברו על אוכל ודמיינו מה הם יאכלו אבל כשזה כבר כאב להם בבטן, שהם היו רעבים, אז הם הפסיקו לדבר על אוכל. ומישהו יכול לדמיין לעצמו איך זה מרגיש להיות רעב? אף אחד פה לא יכול לדמיין לעצמו מה זה להיות רעב. ועברו כבר 150 ימים של סיוט. הסיוט שלנו פה, והם, הם בגיהנום, פשוט בגיהנום.

ומה אנחנו מבקשים? מה אנחנו מבקשים? הבן שלי אזרח מדינת ישראל, האחריות עליו היא של מדינת ישראל, ופאקינג – סליחה – לא דאגו לשמור עליו ב-7 באוקטובר, כשהוא נסע לפסטיבל. ומה שעברנו ב-7 באוקטובר לא יחזור, לא יכול לחזור על עצמו לעולם. ולא כי יגידו לי שבגלל שישחררו את המחבלים אז הם יחזרו לעשות שוב פיגועים. לא, כי אוי ואבוי לנו, כי אז מה שאתם אומרים לי זה אל תסמכו עליי.

איפה אתם? אם אתם לא מסוגלים להגן על גבולות מדינת ישראל, וזה שאתם אומרים לי שאם נשחרר מחבלים הם יחזרו לפה, אז מה נשאר לנו? מה נשאר לנו?

כשעומר היה ילד, וילד אחר התנכל לו והרביץ לו, אני לא שלחתי אותו למישהו אחר ולהגיד לו, תסתדר. אני באתי לילד הזה, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו, תיזהר. תיזהר כי אם אתה תיגע עוד פעם בעומר, יהיה לך עסק איתי.

אז אתם האבא והאמא של עומר, שלי ושל כל האנשים שנמצאים פה, ואל תספרו לי סיפורים שמחבלי חמאס יכולים לחזור לעשות לנו את מה שהם עשו לנו. לא. לא יחזרו כי מדינת ישראל לא תיתן לזה לקרות עוד פעם. כי אם אתם לא מסוגלים לעשות את זה, אין לנו קיום במקום הזה וביטחון.

אז תהיו חזקים. כן, קודם כול תחזירו את החטופים הביתה ותלמדו לשמור על הגבולות שלנו כי אנחנו מקדשים את החיים, והחיים של החטופים שנמצאים שם, הזמן שלהם אוזל, אוזל.

אז שאף אחד לא יספר לי שהילד שלי וכל המשפחות שלנו, יש להם איזשהו מחיר. אין מחיר לחיים של אזרחי ישראל.

תעשו את העבודה שלכם. תשמרו עלינו.
היו"ר שלום דנינו
שלי, תודה. רותם.
רותם קופר
שמי רותם קופר, אני נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז. אבי עמירם קופר נחטף ביחד עם אימי נורית קופר ב-7 באוקטובר. אמא שוחררה אחרי 17 ימים, אבא עדיין שם.

אנחנו כולנו שומעים מה קורה עכשיו בתקשורת, שיש עסקה שאולי תגיע להצבעה שלכם אפילו השבוע, אפילו השבוע.

תסתכלו לנו טוב בעיניים. כל אחד פה צריך לדעת איך הוא מצביע כשזה מגיע, כל אחד פה. לא יהיה מסתור, והרקורד ייזכר. תסתכלו לעיניים של כל מי שיושב פה, שהאבות שלו, האימהות שלו, הילדים שלו, הבנות, מוחזקות שם כי מה שקרה בעסקת הפעימות, ששבע בחורות שיכלו להיות פה היום לא שוחררו בגלל אמירות חלולות שאם נשחרר אותם ועוד שלוש לא בחיים, אולי לא נראה את אחרון חטופינו כדי שנגיע להיום שאנחנו לוקחים אחד ביום? אמירות לא אחראיות. אז תסתכלו לנו בעיניים. כשזה מגיע לשולחן שלכם ולהצבעה שלכם, אולי השבוע, תסתכלו לנו בעיניים, זה ברור לכם איך אתם צריכים להצביע.

ועוד דבר. אני נפגשתי עם שגריר ארצות הברית בישראל השבוע. הרמתי אליו טלפון וקיבלתי ישיבה תוך יום וחצי, משהו שהוא בלתי אפשרי עם אנשי קבינט המלחמה. כשהגעתי לישיבה שלו, אחד על אחד, הוא הקציב לי 40 דקות, איש הביטחון שלו, היה לו פתק כזה. אני לא רואה פה אפילו אחד שיש לו פתק כזה וזה אומר לי הכול איפה הלב שלכם נמצא. הבאתי לכם פתק, מי שרוצה. תודה לכם.
היו"ר שלום דנינו
קובי.
קובי בן עמי
שלום לכולם. אני אח של אוהד בן עמי, שנחטף מקיבוץ בארי ככה – תסתכלו כולם – בבוקסר וטי-שרט קרועה. ככה הוא נחטף. אשתו רז נחטפה גם, הייתה בשבי 54 ימים וחזרה.

היום אני קם בבוקר ואני רואה פוסט שהיא כתבה, קורע לב, שהיא אומרת: למה אני צריכה עוד להמשיך לחכות לבעל שלי, שעדיין לא חזר? למה אני צריכה לא לישון בלילה? למה הבנות שלי, שלוש בנות, צריכות לעבור את זה כבר 150 יום, והיא יודעת בדיוק מה היה שם.
ואני שואל אתכם
למה? אני לא רואה פה אף אחד עם דסקית או מישהו שמזדהה איתנו, עם כל הכאב שאנחנו עוברים. אני פה כבר פעם חמישית נראה לי, לא זוכר, וכל פעם שאני מגיע אין שום ועדה שקשורה לחטופים.

אני רוצה לבקש ממכם בקשה אחת צנועה כשאתם באים כל בוקר לעבודה. תחשבו רגע עם עצמכם מה אני – חבר כנסת, כל אחד בשמו – עשיתי היום למען אח שלי, למען החטופים כולם.

מדברים עכשיו על מתווה, על עסקה. אני רוצה שתבינו את המשמעות של כל אחד ממכם שמצביע בעד או נגד, חורץ גורל של אנשים לחיים או למוות, חד-משמעי, חד-משמעי חורץ את הגורל של אחי ושל עוד 133 חטופים לחיים או למוות. תחשבו על זה טוב טוב טוב כי כמו שזה קרה היום לנו, זה היה יכול לקרות לכל אחד אחר, ממכם או מכל מי שיושב פה בכלל.

אז תחשבו על זה טוב טוב וזה כבר 150 יום, ואין להם זמן יותר. אז תעשו כל מה שאתם יכולים כדי לעזור לנו לשחרר אותם ולהביא אותם הביתה. תודה.
היו"ר שלום דנינו
תודה, קובי. בבקשה.
גיל דיקמן
קוראים לי גיל דיקמן, אני בן דודה של כרמל גת שחטופה בעזה. אני רוצה לספר לכם על הנכדה הראשונה במשפחה שלנו, גפן. היא הנכדה של דוד שלי, הבת של בן דוד שלי אלון. גפן ביום שישי האחרון בבית של אחותי פעם ראשונה הרשתה לי לשחק בצעצועים שלה. הצעצועים הם כולם כלבים מהסדרה יחידת החילוץ. זו סדרה שעוסקת בכלבים שבכל פעם מחלצים ממקום אחר, וזו סדרה שהיא התחילה לאהוב אחרי מה שקרה לה ב-7 באוקטובר.

ב-6 באוקטובר גפן חזרה עם אבא ואמא לבית של סבא וסבתא. היא הייתה בחו"ל, בדרום אפריקה, בטיול עם כל המשפחה, וחזרה רק לבקר ללילה אחד ב-6 באוקטובר. ב-7 באוקטובר היא קמה בבוקר כי היו אזעקות וכל המשפחה נכנסה איתה לממ"ד. דודה שלה כרמל הייתה שם איתה, אמא שלה ירדן, סבא וסבתא, האבא שלה, כולם היו ביחד בממ"ד.

בשעה 10:30 הרעים נכנסו לתוך הבית שבו גפן הייתה. בהתחלה הם לקחו את סבתא כנרת ורצחו אותה ממש כמה מטרים ספורים מהבית, אחר כך הם חטפו את דודה כרמל שנמצאת עדיין בשבי חמאס, ואז הם פרצו לממ"ד וחטפו את גפן, את אבא אלון ואת אמא ירדן, שמו אותם ביחד בתוך מכונית והסיעו אותם לכיוון עזה.

ממש רגע לפני שהמכונית חצתה את הגדר שבין שטח ישראל לשטח רצועת עזה הופיע פתאום טנק, והרעים נבהלו ויצאו מהרכב, ואבא אלון הבין שיש הזדמנות ואמר לאמא ירדן, עכשיו, וביחד הם פרצו את הדלתות של הרכב והתחילו לרוץ. אמא ירדן החזיקה את גפן בידיים, היא הבינה שהיא לא תצליח לרוץ מספיק מהר, אז היא מסרה את גפן לאבא אלון ואמרה לו, רוצו. ואלון לקח את גפן ורץ. אמא של גפן נשארה מאחור, וכשגפן שאלה איפה אמא ואיפה היא נמצאת אמרו לה שהיא הלכה לאיבוד ושלא יודעים איפה היא.

במשך 54 ימים אנחנו חיכינו שמישהו ימצא את אמא של גפן. אבא של גפן אפילו חזר לשטח לנסות לחפש את אמא, הם לא מצאו אותה, אבל אחרי 54 ימים אמא של גפן חזרה הביתה. היא חזרה בריאה ושלמה והיא חיבקה את גפן ואת כל האחים שלה ואת אבא אלון, וכולם ביחד שרו ורקדו – מצאנו אותה, מצאנו אותה.

גפן יודעת שסבתא כנרת לא תחזור כי רצחו אותה באותו בוקר. היא יודעת שאמא ירדן הלכה לאיבוד ושמצאו אותה, אבל אין דרך להסביר לה שדודה כרמל שהייתה יחד איתה באותו הממ"ד, עוד לא חזרה.

עברו 95 ימים מאז היום שבו אמא ירדן חזרה. אנחנו יודעים שדודה כרמל בחיים, אנחנו יודעים שהיא הייתה עם שני חטופים אחרים, שמרה עליהם, אפילו עשתה איתם יוגה. מחר לכבוד יום האישה אנחנו נעשה יוגה כאן בכנסת כדי להזכיר את כרמל ואת כל החטופות שעוד שם ואת כל החטופים שעוד שם, כי כולם צריכים לחזור הביתה.

דיברנו מספיק על המחיר ועל מה זה אומר ניצחון מוחלט. לנו אין ספק, כל יום הוא תבוסה מרה בשבילנו כל עוד כל החטופים והחטופות לא כאן. כולם צריכים להיות בבית, ובלי זה אין ניצחון מוחלט.

הרבה אנשים דיברו השבוע על המטה ואם הוא מתפרק או לא. הדרך היחידה לפרק אותנו ולפרק את מטה משפחות החטופים היא להחזיר את כולם הביתה. תעשו את זה ולא תראו אותנו כאן יותר. תוכלו לחזור להתעסק במה שתרצו ולעשות כל מה שחשוב כדי לשקם אותנו, אבל קודם כול תחזירו את דודה של גפן ואת כל החטופות והחטופים הביתה.
היו"ר שלום דנינו
תודה, גיל. שי גליק, אני מבין שהוא יצא. חבר הכנסת כסיף, רצית להגיד מילה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
קודם כול, אני מודה לכל המשפחות, הלב שלי אתכם, ולא רק הלב. אני גם באתי עכשיו מהמאהל. כל יום שאני מגיע לפה אני טורח – זה לא טרחה, חשוב לי לעבור במאהל ולשבת עם המשפחות.

רציתי גם ברמה האישית להגיד שאני מכיר את יגב – אני רואה פה תמונה שמחזיקים כמה אנשים – אבא שלו היה מדריך שלי בשומר הצעיר לפני 40 ומשהו שנה. גם אני הייתי בקיבוץ נירים, פחות או יותר באותן שנים, כחניך של השומר הצעיר, ואת יגב יצא לי להכיר בשנים האחרונות מכל מיני פעילויות ואני רוצה לכל המשפחות אבל אם תרשו לי במיוחד לאסתר ואורן, להורים של יגב, לשלוח חיבוק גדול ולאחל שכולם יחזרו מהר, עכשיו, ואני מסכים עם כל מילה שנאמרה קודם. אין כזה דבר מחיר יקר, אין מחיר על בני אדם. בני אדם וחיים זה ערך בפני עצמו, אין כזה דבר מחיר, ולכן לדבר על מחיר יקר או יקר מדי זה לא רלוונטי.

הם צריכים בכל – במירכאות – מחיר להיות מוחזרים עכשיו ומייד, וכל סחבת היא חרפה, חרפה מוסרית, ערכית, אזרחית, לאומית, היא פשוט חרפה.

אני מאוד מקווה שהדברים שאני אומר ושאתם אומרים לא נכנסים באוזן אחת ויוצאים מהאוזן השנייה.
היו"ר שלום דנינו
תודה, כסיף. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, רוצה להוסיף?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני רוצה להוסיף תפילה, באמת תפילה לריבונו של עולם, שיחזיר באמת את כולם, כולם, הביתה כמה שיותר מהר בריאים ושלמים.

אני לא רוצה לפתוח פה חלילה וחס ויכוח, גם לא מה שאמר חברי שיושב לצידי – עכשיו, מה הכוונה ואז מה צריך לעשות.

אני חייבת לומר שכן, בחדרים סגורים יותר וסגורים פחות, בהחלט גם דנים, גם חושבים, גם עושים הכול כדי להחזיר אותם הביתה ואני מקווה שאכן, גם המאמצים וגם התפילות יתקבלו ונוכל באמת לראות את כולם פה כמה שיותר מהר.
היו"ר שלום דנינו
תודה, מיכל.
קריאה
אמן. סומכים עליכם.
היו"ר שלום דנינו
חבר הכנסת מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד)
זה ברור מאליו, אנחנו כל הזמן באים, ואנחנו מאלה שמקפידים להגיע בתחילת הוועדה לשמוע את ההורים, ואז כל הזמן מטיחים בפנינו – אין לכם דסקית, אין לכם – אנחנו באים כי חשוב לנו לשמוע אתכם, חשוב לנו, ובכל מקום אתם מבחינתנו ראשונים בעדיפות, אין ויכוח על זה. אף אחד מאיתנו לא חושב שהמלחמה הזאת תיגמר או מישהו יכריז על ניצחון אם כולם לא יהיו בבית, אין על זה ויכוח בכלל. אין שום ויכוח, שיהיה לכם ברור.

אנחנו נמצאים בכל מקום. גברת שם טוב, נסעתי לבית שמש, שמעתי אותך בלילה הקפוא הזה, ואנחנו מלווים אתכם לכל מקום. אנחנו ביחד אתכם מתפללים, ומעבר לתפילות אנחנו דורשים מעשים, אנחנו דורשים מעשים. תודה.
היו"ר שלום דנינו
תודה לכם. אנחנו נחזור לדיון שלנו, אנחנו צריכים לחזור לעבודה הזאת.

מה אתם חושבים הסדר הטוב? שב"כ, אתם תתחילו רק במה שמותר להגיד בפומבי, או רשות האוכלוסין. מה אתם בוחרים?
תהילה אראל
שלום וברכה. תהילה אראל מהלשכה המשפטית, רשות האוכלוסין וההגירה. אנחנו מדברים פה על הארכת חוק הוראת שעה, חוק שראשיתו בהחלטת ממשלה בשנת 2002. באוגוסט 2003 חוקק החוק על בסיס רציונל ביטחוני, שבעצם מטיל מגבלות על קבלת מעמד לבני זוג תושבי אזור וילדיהם.

בהמשך, בשנת 2005 ו-2007 התווספו הקלות ועוד כל מיני תיקונים לחוק. לאחר מכן ב-2008 התקבלה החלטת ממשלה לגבי רצועת עזה, שמטילה מגבלות לבני זוג וילדים מעל גיל 14 שמגיעים מרצועת עזה.
היו"ר שלום דנינו
אם אני זוכר נכון, זה מחייב את הממשלה גם לקבל החלטה פנימית, לחדש אותה.
תהילה אראל
כל הארכה, מתקבלת גם החלטה לגבי החלטת הממשלה, הגבלות על רצועת עזה, בהתאם לסעיף בחוק שהתווסף במהלך השנים, בשנת 2007.

בשנת 2006 ו-2012 התקבלו שני פסקי דין בעניין עדאללה וגלאון, פסקי דין שקבעו שהחוק הוא חוקתי, בדיון בהרכב מורחב. ביולי 21' פקע חוק הוראת השעה, כאשר בדיון במליאת הכנסת 59 הצביעו בעד, 59 הצביעו נגד ואז פקע החוק.

לאחר מכן, במרץ 22' חוקק החוק מחדש. החוק דומה בעיקרו לחוק הקודם, כשהתווספו כל מיני תיקונים. התווסף סעיף מטרה, שקובע שהחוק מטיל הגבלות ולצידן הסדרים וחריגים למתן מעמד לתושבי אזור, בשים לב לכך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית באופן שיבטיח את השמירה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל, לביטחון הלאומי של המדינה.

התקבלה החלטה לשדרוג לבני זוג ובנות זוג תושבי אזור מעל גיל 50 שנמצאים פה בהיתרי מת"ק מעל עשר שנים. התקבלה החלטה להארכת רישיון כל שנתיים למקבלי מעמד מסוג א5. התקבלה החלטה על הקמת ועדה הומניטרית ייעודית מקבילה בעצם, הוועדה המקצועית ההומניטרית דנה כוועדה ייעודית עם משך זמן קצר יותר לבחינת מקרים שמוגשים לוועדה במקרי אלימות והתעללות במשפחה.

התקבלה החלטה על חובת דיווח לכנסת על קצב הטיפול באופן רבעוני, כמו שאנחנו מגישים אליכם לוועדה מדי רבעון. הורחב סעיף המכסות לגבי הוועדה המקצועית ההומניטרית ונקבע שבעצם כל עוד לא יקבע שר הפנים בקביעה בצו ובאישור ממשלה, של הכנסת, מכסה שנתית מירבית, אז המכסה תעמוד על מספר הבקשות שאושרו לפי סעיף זה על ידי השר בשנת 2008, מדובר על 58 אישורים.

התקבלה עוד הוראת מעבר, לאפשר תחולת הוראות חוק גם על בקשות שהוגשו בתקופת הביניים עד לחקיקת החוק החדש, שייבחנו לפי החוק החדש.

מייד אחרי חקיקת החוק החדש, שרת הפנים לשעבר שקד קיבלה החלטה על המשך הטלת מגבלות על רצועת עזה וגם הוגשו תשע עתירות עקרוניות כנגד חוק הוראת שעה, הן כרגע תלויות ועומדות.

קבוע דיון ביולי 24' לגבי העתירות העקרוניות. היה דיון קודם שבמהלכו התבקשנו להשיב על ארבע שאלות ומתוך ארבע השאלות שבית המשפט ביקש מאיתנו להשיב עליהן, אנחנו בעצם השבנו על ארבע השאלות אבל הקלנו בעוד שני עניינים, כאשר נשים בנות 40 שהן בנות זוג שמקבלות היתר מת"ק מעל עשר שנים גם כן יוכלו להשתדרג ולקבל רישיון ישיבת ארעי מסוג א5.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מהן ארבע השאלות?
תהילה אראל
השאלה הראשונה הייתה אם אפשר לבחון בני זוג חד-מיניים לפי סעיף 3 לחוק הוראת השעה, שבעצם מאפשר איחוד משפחות בהתאם למגבלות הגיל, 25–35 על בני זוג.
היו"ר שלום דנינו
שזאת הייתה הקלה, מיכל. זה חלק מההקלות, שהם העלו.
תהילה אראל
במהלך השנים הם קיבלו הקלות, נכון, ב-2005 –העלאת המכסה, שכיום כפי שאמרתי עומדת על 58, שדרוג נשים מגיל 40.
היו"ר שלום דנינו
אני זוכר שבדיון הקודם באמת העלית את העניין הזה שבג"ץ, זאת הייתה אחת הפניות שלו, ואני חושב שאנחנו גם אמרנו משהו פה בוועדה, אמרנו שחשוב שתביעו גם את דעת הוועדה וחשוב לי לדעת מה השבתם.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
לגבי המכסה?
היו"ר שלום דנינו
כן.
תהילה אראל
אני משיבה כבר.
היו"ר שלום דנינו
אוקיי. תודה.
תהילה אראל
וגם לגבי תיקון הגדרת תושב אזור.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אמרת קודם שדרוג נשים.
תהילה אראל
מעל גיל 40.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
שלגביהן, הן לא יהיו בתוך המכסה, הן יוכלו אוטומטית להיכנס?
תהילה אראל
לא. כמו שבסעיף 5 לחוק הוראת שעה ניתן לשדרג בני זוג ובנות זוג שהם כיום מעל גיל 50 ושוהים במשך עשר שנים ויותר בהיתרי מת"ק, הם ביקשו לדעת האם ניתן יהיה להוריד את גיל השדרוג לנשים שהן מעל גיל 40.

התבקשנו גם להתייחס לתיקון הגדרת תושב אזור, זאת אומרת תושב אזור שאין לו שום זיקה לאזור מלבד הרישום שלו, האם אפשר להחריג אותו מחוק הוראת השעה. אחרי ישיבה שהייתה עם שר המשפטים ודיונים בנושא, הוחלט שלגבי תושב אזור, במקרים שמדובר באמת רק ברישום באזור ואין שום שום שום זיקה לאזור מעבר לזה – שום זיקה, ממש רק נרשם וזהו - - -
היו"ר שלום דנינו
תפרטי מה זה תושב אזור.
תהילה אראל
תושב אזור זה מי שרשום באזור או מתגורר באזור שטחי האזור, יהודה ושומרון, רצועת עזה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מה זאת אומרת חוץ מרישום? אז למה הוא רשום?
תהילה אראל
יכול להיות מקרה כזה. עוד לא נתקלנו במקרה כזה, אבל לפי ההשערה שעלתה במסגרת הדיונים, יכול היה להיות מקרה כזה שאומר שהאבא רשם את הילד או ההורה רשם את הילד כי היה צריך לעבור.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מה ילד? אנחנו מדברים על 18 ומעלה.
תהילה אראל
לא, אנחנו מדברים גם על - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אם אבא שלו גר שם, אז יש לו זיקה.
תהילה אראל
נכון.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
לכן אני שואלת מה זאת אומרת. לדון בדבר תיאורטי זה נחמד אבל אין לנו זמן בזמן מלחמה לדון בדינים תיאורטיים. אז מה הכוונה, אדם שאין לו שום שום שום זיקה, למעט רישום? אז למה הוא רשום?
היו"ר שלום דנינו
זאת אומרת, מה המקרה התיאורטי?
תהילה אראל
אני רק מספרת מה היה במהלך הדיונים ואיך אנחנו כבר הגבנו לעניין הזה, זאת אומרת מבחינתנו הגבנו לעניין הזה, אין פה דיון כרגע על העניין הזה, אבל אני אציין שבמקרים שעלו, עלתה טענה שייתכן מקרה כזה שבן אדם נרשם כשהוא היה ילד, הוא היה צריך לעבור ממקום למקום, ורק כדי לעבור – זו סתם דוגמה, עוד לא נבחן במבחן המעשה לגמרי הלכה למעשה.

במקרים שהגיעו אלינו כן מצאנו זיקות לאזור ולכן זה לא עלה בגדרי המקרה הזה, אבל אם יגיע מקרה כזה אז הוא ייבחן כן בהתאם לחוק הוראת שעה, בהתאם לסעיף 9 לחוק הוראת שעה שמדבר על שיקול דעת רחב במקרה הזה שיש לשר לתת בעניינה המיוחד של המדינה.

זאת אומרת, הסעיף שיאפשר את זה, אנחנו לא נחריג אותו מחוק הוראת שעה אלא אנחנו כן נראה אותו במסגרת חוק הוראת שעה אבל אנחנו כן נאפשר בחינה בהתאם לסעיף 9. זה האופן שאנחנו הגבנו לעניין הרישום באזור.

לעניין נשים – כמו שאמרתי, מעל גיל 40 – בנות זוג תושבות אזור מעל גיל 40 ששוהות כאן במשך למעלה מעשר שנים בהיתרי מת"ק, גם הן יוכלו להשתדרג לרישיון ישיבה ארעי מסוג א5, לא מעבר לזה.

אלה שתי ההקלות. לגבי המכסות, שר הפנים החליט שבשלב זה אין מקום להרים את המכסות מעבר ל-58, ולגבי בני זוג חד-מיניים, מאחר שהם נבחנים במסגרת הוועדה המקצועית ההומניטרית בהתאם לרציונלים של איחוד משפחות, גם כן הוחלט שנמשיך ונבחן אותם במסגרת הוועדה.
היו"ר שלום דנינו
הערה נוספת משנה שעברה שהצקתי לכם הייתה שאני רואה מקרים של אישה מיו"ש שמתחתנת פה כאישה שנייה, שלישית, בדרום, זאת אומרת היא חושבת שהיא באה לאמריקה ומוצאת את עצמה, קודם כול בניגוד לחוק כאישה שנייה ושלישית, כנגד החוק בישראל, וגרה באיזה פחון, ללא הגנה באותה חברה. מקרה אחרון היה לפני חודשיים-שלושה ברהט, אני חושב שהיא בסוף נפטרה מהפציעות, הייתה כאילו לא מוגנת במשפחה.

איך אנחנו מגינים על הנשים האלה? האם אפשר לעשות תקנה שנשים כאלה, על מנת לשמור עליהן, לא יגיעו לפה כי הן הופכות להיות אסירות של קהילה, אסירות של בעל, מעבר לדברים הנוספים?
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
לא הבנתי את הסיטואציה.
היו"ר שלום דנינו
אישה מיהודה ושומרון מגיעה, מתחתנת עם בדואי אזרח ישראלי, הרבה פעמים היא יכולה להיות אישה שנייה, שזה בניגוד לחוק שלנו, מגיעה לפחון. אם אנחנו רוצים לשמור על הזכויות שלה, הרבה פעמים כדאי לנו לעצור אותה עוד בדרך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
לא לתת להיכנס.
היו"ר שלום דנינו
אני לא יודע כמה מקרים כאלה יש.
מאיר כהן (יש עתיד)
אדוני, אני רוצה להזכיר שהליכוד – שאתה חבר במפלגה הזאת – בממשלה הקודמת הצביע נגד, הצביע נגד, תזכרו, והצטרף לחד"ש בהתנגדותם להארכת החוק, שנראה לנו בהחלט הגיוני.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
הבאנו תיקון חוק אחרי.
מאיר כהן (יש עתיד)
אני רק רוצה להזכיר שמדינות נאורות כמו דנמרק והולנד לא נותנות אזרחות לאזרחים שבאים ממדינות אויב, רק שתדעו את זה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
נכון.
מאיר כהן (יש עתיד)
אנחנו כמובן לא נבוא חשבון עם הליכוד על מה שהוא עשה, באמת הצעד המחוצף הזה חסר האחריות שהוא חבר לחד"ש והצביע נגד, אבל כדאי שנזכור את זה. חשוב מאוד בדיון כזה לזכור מה פוליטיקה עושה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מאיר, אבל תגיד את כל העובדות. הגישו הצעת חוק לתיקון חוק הכניסה לישראל, שהוא הרבה יותר מכיל והרבה יותר - - -
מאיר כהן (יש עתיד)
לא. ממש הוא לא היה מכיל. הוא לא היה ממש מכיל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מכיל, הכוונה היא יותר - - -
מאיר כהן (יש עתיד)
לא, ממש הוא לא היה מכיל. באמת. בגלל זה כולם התנגדו.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
לא מכיל, ההפך - - -
היו"ר שלום דנינו
מיכל, גם אם הוא מכיל קצת יותר, היינו מעדיפים אותו על חוסר החוק.
מאיר כהן (יש עתיד)
בוודאי.
היו"ר שלום דנינו
אני חושב שפה צריך באמת להעריך מאוד את העמדה שמציג מאיר כהן.
מאיר כהן (יש עתיד)
צר לי מאוד שזה קרה.
היו"ר שלום דנינו
סליחה שהתכופפנו ללחצים הפוליטיים.
מאיר כהן (יש עתיד)
אני באמת חושב, א', שצריך לטפל בזה. מי שטיפל בקהילה הטובה הזאת, בקהילת הבדואים בדרום, הייתי השר האחראי, התופעות שאתה ציינת הן תופעות למכביר, זה לא אירוע אחד או שניים. הייתה יד קלה על ההדק בכל מה שקשור להכנסה של נשים. זה אומנם סיפור הומני אבל יחד עם זה אנחנו צריכים, מדינה צריכה לחוקק חוקים ברורים ולא לפחד. לא כל דבר צריך לקרוא "גאוועלד" ולחשוב שהמדינה הזאת היא לא בסדר.

רצועת עזה היא מדינת אויב, שטח אויב. יהודה ושומרון זה שטח אויב. ראוי לתקן את החוק הזה, לחוקק אותו, להצביע עליו ולא לחשוש. אבל, אני תמיד אזכיר את זה שאני אישית כשר טיילתי אצל חבריי בליכוד וכולם אמרו לי: מאיר, אתה צודק, אבל קיבלנו הוראה פוליטית, ללמדנו, איך שהמדינה הזאת משחקת בעתידה בגלל חישובים פוליטיים מיותרים.
היו"ר שלום דנינו
מקבל את הביקורת בהכנעה ממש. אפשר לאפשר לחברי הכנסת להגיב בשלב הזה? אתם רוצים להשלים משהו, רשות האוכלוסין?
תהילה אראל
רק לומר שכרגע אנחנו מדברים על הארכת החוק, והצורך בהארכת החוק כמובן מעוגן ביטחונית. הוא נובע מחוות הדעת העדכנית של גורמי הביטחון והמגמות הביטחוניות שמתוארת בה, עולה שלא צפוי שינוי במצב הביטחוני המתואר בחוות הדעת בהמשך השנה הקרובה. יתר על כן, בהתאם לחוות הדעת, שנת 24' תעמוד בסימן לחימה בכלל הגזרות, בוודאי ברצועת עזה, גם באיו"ש ובגבול הצפון, מה שישמר אקלים לעומתי בשטחי ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה, ובתוך כך יספק לפרטים במגזר הערבי-ישראלי ובמרחב המזרח ירושלמי טריגרים להתגייסות לפעילות טרור.

לכן, אוכלוסיית האחמ"ש מבחינה זאת מהווים קבוצה מועדת לפורענות, ולפיכך, שנה מהווה פרק זמן מינימלי להארכה מבחינתנו.
היו"ר שלום דנינו
תודה רבה. ל', אתה רוצה להגיד משהו?
ל'
לא. בחלק החסוי.
היו"ר שלום דנינו
אנחנו לא נקיים חלק חסוי. אתה יכול בהצהרה כללית.
ל'
שלום. מדבר ל', מטעם הייעוץ המשפטי בשב"כ. אנחנו סבורים שהטעמים הביטחוניים שעומדים בבסיס הוראת החוק עדיין תקפים, על אחת כמה וכמה אחרי מלחמת חרבות ברזל.
היו"ר שלום דנינו
תודה רבה. משטרה, רוצים להוסיף משהו?
טל פז
טל פז, מיועמ"ש המשטרה. המשטרה כאמור לא מכסה את שטח הרצועה, אבל עדיין, לאור המצב הביטחוני הקשה אנחנו כמובן תומכים בהארכה של ההצעה.
היו"ר שלום דנינו
תודה רבה. חבר הכנסת כסיף.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
קודם כול, אני שמח שחבר הכנסת מאיר כהן הזכיר שחד"ש התנגדה מלכתחילה לחוק הזה, בהחלט אני גאה בזה, מסיבה פשוטה, שהחוק הזה הוא חוק אנטי דמוקרטי והוא חוק גזעני שאין בו דבר וחצי דבר עם עניינים ביטחוניים.

אני רוצה להזכיר שכמה וכמה ארגוני זכויות אדם – האגודה לזכויות האזרח, המוקד להגנת הפרט, רופאים לזכויות אדם – עתרו עוד ב-2022 כנגד החוק הזה וגם הזכירו דוגמאות קונקרטיות. אחד מהדברים שנאמרו – ואני פשוט מצטט אותם כי הם אומרים את זה בצורה הכי פשוטה – שהחוק הזה מכונן אפליה פסולה בין אזרחיה ותושביה הערבים של המדינה לבין אלה היהודים לעניין זכותם לחיי משפחה בישראל, מפריד בין בני זוג ובין הורים לבין ילדיהם, וחותר תחת ערכיה של מדינה דמוקרטית. סוף ציטוט.

מה שאני רוצה לומר, החוק הזה, גם אמרו חלק מהיוזמים שלו יותר מפעם אחת - - -
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני חייבת לומר שאני מוכנה להפלות - -
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
אל תפריעי לי.
היו"ר שלום דנינו
מיכל. מיכל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
- - כשאני צריכה לשמור על אזרחי מדינת ישראל, יהודים וערבים כאחד. מוכנה להפלות.
היו"ר שלום דנינו
מיכל, תאפשרי לחבר הכנסת כסיף להשלים את דבריו.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
בחוק הזה גם אמרו היוזמים שהשיקולים העיקריים הם שיקולים דמוגרפיים, סו קולד, ולא שיקולים ביטחוניים. ברירת המחדל בכל מדינה מתוקנת – ואני שואף שהמדינה שלנו תהיה מתוקנת, מה שכרגע היא לא – וכדי שהיא תהיה מתוקנת בהיבט הזה, ברירת המחדל צריכה להיות שאנשים נשואים, קרובים וכן הלאה, ברירת המחדל, שיש להם זכות מוקנית לאזרחות ו/או תושבות, ואינדיבידואלית יש לבדוק עם מי יש בעיה, ולא הפוך.

כרגע, ברירת המחדל היא הפוכה. ברירת המחדל היא אף אחד, אלא אם כן. במדינה מתוקנת, קל וחומר דמוקרטית, ליברלית, ברירת המחדל צריכה להיות לכולם כן, אלא אם כן.

אני רוצה להזכיר עוד דבר שחבר הכנסת מאיר כהן כנראה שכח או שלא רצה לזכור. גם רצועת עזה עכשיו, ובוודאי ובוודאי הגדה המערבית, הם לא שטחי אויב, בינתיים לא מדינות – תהיה שם מדינה פלסטינית בקרוב, אני מקווה, ותהיה בטוח מתישהו – אבל, אלה לא שטחי אויב אלא שטחים כבושים, גם לפי החוק הבין-לאומי, גם לפי הקהילה הבין-לאומית וגם לפי כל הגדרה אובייקטיבית, ואני לא מדבר כמובן על ההגדרות המוטות והשקריות שממשלות ישראל נותנות.

אלה הם שטחים כבושים, האוכלוסייה שגרה בהם היא אוכלוסייה תחת כיבוש ו/או מצור, תלוי על איזו תקופה מדובר, ולכן ככוח הכובש, למדינת ישראל יש חובה על פי החוק הבין-לאומי כלפי אותם תושבים, והחובה היא בין השאר לאפשר גם חיי משפחה הולמים. ומדינת ישראל, או הממשלות במהלך כל השנים – לא רק הממשלה הנוכחית שהיא כמובן גרועה מכולן, אבל זה לא אומר שאלה שהיו קודם היו טובות – כל הממשלות למעשה מפרות את החוק הבין-לאומי, נשענות על תפיסה גזענית ומשרתות כממשלות כיבוש.

לכן, החוק הזה הוא בזוי ונבזי מוסרית והוא פסול חוקתית ומשפטית, ולכן אנחנו נמשיך להתנגד לו.
היו"ר שלום דנינו
תודה, כסיף. חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בבקשה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני אבחר לא אתייחס לדברים שנאמרו על ידי חברי. אני אומר בצורה חד-משמעית, שהתפקיד שלנו כמדינה יהודית ודמוקרטית הוא לשמור על אזרחי מדינת ישראל. לצערי הרב, ראינו מה קורה כשאנחנו לא עושים את זה.

אני חושבת שאת החוק הזה צריך לחוקק באופן תמידי ולא כהוראת שעה, אבל בכל מקרה אנחנו עוסקים כרגע כהוראת שעה ולכן אין בכלל ספק ומחלוקת שהוא צריך להיות מחוקק. אסור לנו להכניס אף אחד, ראינו מה קרה ב-7 באוקטובר, ראינו סרטונים, ראינו, נכנסים שם, בוזזים ורוצחים ושורפים ואונסים וטובחים גם נשים, גם גברים, גם ילדים, גם אנשים עם כיסאות גלגלים ומקלות הליכה.

לכן, אנחנו צריכים לעשות. אני מוכנה, אני מוכנה להיות מואשמת באפליה ולשמור על האזרחים במדינת ישראל, גם היהודים וגם הערבים, מפני עוד טבח נורא ואיום כזה, ולכן זו חובתנו מדרגה ראשונה קודם כול וראשית לכול לשמור על תושבי מדינת ישראל, לפני שיבואו "חסידי אומות העולם" – במירכאות כפולות – ויגידו לנו כמה אנחנו לא בסדר. אנחנו פה, אנחנו חיים פה ונעשה את הכול על מנת לשמור על האזרחים שלנו.

לכן, יפה שעה אחת קודם. בואו נצביע ונסיים את הסאגה הזו, לפחות לשלב הזה.
היו"ר שלום דנינו
כסיף, תוסיף מילה שרצית, וחברת הכנסת לימור סון הר מלך תוכל גם להגיב או לסכם את הדיון.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
ברשותך, אמרה פה חברת הכנסת וולדיגר על כביכול – באיזה בוז כזה טיפוסי כלפי אנשי זכויות האדם – אז אני רוצה לצטט שופט ישראלי מבית המשפט העליון, שגם לא ידוע כאיזה ליברל או רחמנא ליצלן, שמאלן גדול, השופט אדמונד לוי, בבג"ץ מינואר 2012, שהוא ייצג את עמדת המיעוט.
הוא כתב את הדברים הבאים
הזכות לשוויון והזכות לחיי משפחה מצויות בגרעינו של המושג כבוד האדם. הוראותיו של חוק האזרחות והכניסה לישראל מעניקות משקל מכריע למרכיב הביטחון, אגב פגיעה אנושה בזכויות יסוד שמן המעלה הראשונה. הן יוצרות מציאות, שתוצאתה המובהקת היא הצרת זכויותיהם של ישראלים אך משום שהם ערבים. הן מקנות לגיטימציה לרעיון זר לתפיסות היסוד שלנו – קיפוחם של בני המיעוט אך בשל היותם כאלה. בהתבססן על הסדר של סיווג קטגוריאלי שיש בו הכול זולת בחינה פרטנית של הסיכון הנשקף מאדם, הן מטשטשות דמותו של היחיד, כל יחיד, כעולם ומלואו וכמי שנושא באחריות למעשיו הוא. הן פותחות פתח למעשי חקיקה נוספים – שאנחנו רואים בתקופה האחרונה, אגב – שמקומם לא יכירם בתפיסה דמוקרטית. הן חורגות מהתפיסה העקרונית של שיטת המשפט בישראל, שיש לקיים את מצוות החוקה גם אל מול איום טרור. המשך קיומו של חוק האזרחות והכניסה לישראל מטיל צל כבד על סיכוייה של הדמוקרטיה בישראל לעמוד באתגרים להם יכלה עד כה. כתב השופט אדמונד לוי.
היו"ר שלום דנינו
תודה רבה.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני רוצה רק להגיב, הזכיר את הזלזול בדבריי.
היו"ר שלום דנינו
אני אאפשר לך, רק רציתי להגיד לחבר הכנסת כסיף, שהוא סימן לי שהוא רוצה להשלים משהו, לא לפתוח דיון על הדברים שלך.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני לא פותחת דיון, אני רק אומרת שהוא אמר לגביי איך חברת הכנסת וולדיגר מזלזלת בזכויות אדם. חס וחלילה.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
לא אמרתי בזכויות. בארגוני זכויות.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
"בצלמו", שלא נמצא פה, הוא גם ארגון זכויות האדם.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית)
מעניין מי מזלזל.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
אני בהחלט חושבת שלאנוס בחורה או לרצוח ערבי או עובד זר, רק כי הוא גר בישראל, בעיניי זה לא נקרא לשמור על זכויות אדם. אנחנו צריכים לשמור על זכויות האדם במדינת ישראל, וכן, לפעמים צריך להגביל. לא הכול זה שוויון, יש עוד ערכים נוספים שצריך לשמור עליהם וצריך למצוא את האיזון. ואני כן מוצאת בחוק הזה, בוודאי בשעה הזו, את האיזון הנכון. אנחנו צריכים לשמור על האיזון והוא נמצא פה ונשמר היטב.
היו"ר שלום דנינו
חברת הכנסת לימור סון הר מלך.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית)
הבעיה היא שהאיזונים כל כך הופרו, שהיום כדי להגיע לאיזון אתה צריך ללכת לקצה בשביל לייצר איזון.

מה שאני רוצה לומר זה שקודם כול זה חוק חשוב ומפוכח מאוד. לצערי הרב, זה חוק שהיה צריך להיות בבסיס החוקים של מדינת ישראל ולא כמשהו שאנחנו צריכים כל פעם מחדש לחדש אותו. לצערי הרב, אנחנו יודעים מה הסיבה שעכשיו יושבים פה ובפה אחד כולם אומרים למה החוק הזה נצרך, חשוב, משמעותי ומאוזן – אני לא יודעת, לצערי הרב, להגדיר את זה עכשיו מאוזן.

אני זוכרת שבוועדה הזו, בוועדת חוץ וביטחון, לפני ה-7 באוקטובר ישבו פה בכירי מערכת הצבא, מערכת המודיעין של הצבא, מערכת הביטחון, ישבו פה והסבירו לנו בהסברים מלומדים למה יש חשיבות להכנסת הפועלים לישראל מעזה, מה החשיבות של הדבר הזה ואיך זה ימנע מהם ובעצם אין להם אינטרס, זה יגרום לזה שלא יהיה להם אינטרס לעשות את הזוועות שפגשנו.

ישבנו שם והקשבנו להם בקשב רב. נכון, אדוני היושב-ראש? ישבנו, הקשבנו להם בקשב רב, שמענו איך הם מורתעים ואין להם אינטרסים ובזה שאנחנו נכניס פועלים מעזה זה יקטין את האינטרס שלהם, וכו' וכו'. ועכשיו אנחנו יושבים פה אחרי הזוועות של ה-7 באוקטובר, אחרי הטבח הזה, אחרי שהמציאות טפחה לנו על הפנים והגדירה לנו איך יש מי שאוחז במוסר מעוות, מעוות, שלא יודע להבחין בין האויב שלנו שצריך למגר אותו, שצריך להכריע אותו, שצריך לומר דברים ברורים ולא למצמץ מולו, לבין אזרחי מדינת ישראל, שמחובתנו – וזה הדבר הראשון, בשביל זה אנחנו נמצאים פה – זה להגן עליהם, זה לשמור עליהם, לשמור על ביטחונם, זה לשמור על ילדי ישראל, זה לשמור על נשים בישראל, לשמור על הבעלים, על הבנים, על הילדים, על כולם.

אתה יודע, אנחנו יושבים, דנים, שומעים את הטירוף הזה פה מהצד, אבל זה המובן מאליו, היה צריך להיות המובן מאליו. יש מי שגרם לנו לחשוב שזה לא המובן מאליו וגם לנו לחשוב שאולי אנחנו טעינו, אנחנו מבולבלים, אנחנו לא רואים את הדבר הזה, את מדינת האויב הזאת שנמצאת שם מן הצד השני, מדינת אויב.

הניסיון לייצר פה איזה ארץ של מדינת דובוני אכפת לי, יש שם מדינת אויב שכל המגמה שלה וכל המטרה שלה זה להשמיד את מדינת ישראל, זה להרוג, להשמיד, להרוג את הדבר הזה שיש לנו פה, ואם אנחנו לא נבין את זה ונתפכח ונבין מהר, אנחנו נשלם מחירים יותר כבדים. זה שאנחנו בכלל צריכים לדון ושעדיין הטירוף הזה עוד נשמע פה, זה אובדן דרך בעיניי, ואני שמחה, אדוני היושב-ראש, שאתה מעלה את החוק הזה ואנחנו היום נאשר אותו.
היו"ר שלום דנינו
זה יעלה במליאה עוד היום.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
ואגב, הינה נכנס ארגון זכויות האדם, שי, שאנחנו מאוד מאוד מעריכים אותו.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית)
ארגון זכויות אדם חשוב מאוד, שאוחז במוסר אמיתי, בריא, יהודי, לאומי, פטריוטי.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
זה נחמד שאתה מצחקק, אבל זה האירוע.
עופר כסיף (חד"ש-תע"ל)
חוסר הבנה מה זה זכויות אדם.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
מי שמזלזל בזכויות אדם, בארגונים.
היו"ר שלום דנינו
אני רוצה להעלות את העניין להצבעה בבקשה.
שי גליק
אפשר להגיד מילה אחת, כבוד היושב-ראש?
היו"ר שלום דנינו
לא. אתה נרשמת, חיפשתי אותך, לא היית כל הדיון. אני לא חושב שזה מכובד שתיכנס בסוף.
שי גליק
אבל הייתי בדיון אחר.
לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית)
הוא היה בדיונים חשובים אחרים.
מיכל מרים וולדיגר (הציונות הדתית)
יש עוד דיונים.
שי גליק
הייתי בדיון חשוב אבל אני מכבד את זה.
היו"ר שלום דנינו
בבקשה.
שי גליק
אני אגיד בחצי מילה. כשקראתי את הנוסח הזה והופיע שם "לשנה", הזדעזעתי כי כאילו עוד שנה, אז יהיה פה שלום, אי של שלום. דיברו בזמנו על מזרח תיכון חדש, שיהפכו את עזה לסינגפור. כשהחזירו להם את גוש קטיף, אני זוכר, הייתי שם כמה חודשים לפני גוש קטיף בחממות ואמרתי שם למשפחה: אם יפנו אתכם, מה יקרה? היא אמרה: כנראה הערבים יעבדו פה, העובדים שלנו יהפכו לבעלים של המקום.

הם הרסו, השמידו, שרפו הכול. כל מי שמכיר את זה, אין שם דבר אחד כמעט שהם השאירו. הם פשוט הרסו ורמסו ושרפו.

המציאות הזאת שאנחנו מאריכים את החוק רק בשנה, זה כאילו עוד שנה הכול יהיה בסדר, יהיה פה שלום. זו מציאות הזויה. עזה לצערי זו מדינת אויב. הם בחרו בזה – צריך להגיד – הם בחרו בחמאס, הם בחרו לתמוך בטבח, הם בוחרים עד היום, צריך לזכור את זה. ככל הידוע, היה מספר מועט, היה איזשהו מספר קטן מאוד של עזתים שדיווחו על מיקומים של חטופים, אבל היו הרבה יותר עזתים שעזרו. היה גם סיפור על אחד מהחטופים ששוחרר וסיפר שהוא ברח והסגירו אותו, העזתים בעצמם הסגירו אותו. העזתים הם מדינת אויב ואין שום סיבה בעולם לעשות שום הארכות ושום דבר.

אני רוצה להזכיר, וזה גם ידוע, שחלק מהעזתים שנכנסו לישראל בהיתרי עבודה, הם היו שותפים לטבח – לא כולם אבל חלק גדול מאוד והיו הרבה מאוד סיפורים שהתפרסמו.

לכן, צריך מאוד מאוד להיזהר בדבר הזה ולזכור שזה אויב. אגב, משהו ששכחנו, להגיד את המילה אויב, אויב.

אתמול, יושב-ראש המועצה לביטחון לאומי תזונתי הישראלי, הוציא הודעה שיש רעב בעזה. בכל ההודעה שלו הוא לא הזכיר פעם אחת את המילה אויב, וזה הטרלול שהעולם שלנו שכח. עזה זה מדינת אויב, ויש חוקים בין-לאומיים לאויבים, גם לילדים של אויבים, צריך להגיד את זה, אין מה לעשות. החוקים הבין-לאומיים קובעים דברים מאוד חמורים לגבי אויבים, עזה היא מדינת אויב ואסור לתת להם שום הארכות ושום תוקף ושום איחוד ושום דבר. כל מי שרוצה, שיתאחד ויעבור לעזה.
היו"ר שלום דנינו
תודה רבה. לפני שאני מעלה את החוק להצבעה, אני מבקש להגיד כמה משפטים. אחד, שאני אפנה לשר הפנים לקבע את החוק של הוראת שעה כחוק קבוע. אני חושב שאנחנו כממשלה, כמדינה, צריכים בחוק האזרחות – שהוא בעצם העוגן – לבנות שם את מדיניות ההגירה של ישראל ולהתחיל לגבש אותה, לסכם אותה ולקבוע את העקרונות. עד אז אנחנו צריכים להצביע על החוק. את רוצה להקריא את הכותרת, על מה אנחנו מצביעים?
תהילה אראל
אנחנו מצביעים על הארכת חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), שהתגבש לצו התשפ"ד-2024. החוק הוא חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשפ"ב-2022.
היו"ר שלום דנינו
מי נגד? מי בעד?

הצבעה

בעד – 3
נגד – 1
נמנעים – אין
אושר.
היו"ר שלום דנינו
אחד נגד, שלושה בעד. החוק עבר.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:45.

קוד המקור של הנתונים