פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
20/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, י"א באדר א' התשפ"ד (20 בפברואר 2024), שעה 9:44

סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים ממסיבות נובה ופסיידאק ויישובי הסביבה

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

קארין אלהרר
מטי צרפתי הרכבי

ענבר דוד - מנהלת אגף נפגעי פעולות איבה, המוסד לביטוח לאומי

מאשי סנדרוביץ' - מנהלת אגף שיקום, המוסד לביטוח לאומי

שלומי מור - עו"ד, המשנה ליועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

תמר שטיינר - עו"ד, מ"מ סמנכ"ל תכנון מדיניות ואסטרטגיה, חטיבת תכנון, משרד המשפטים

בת שבע שרמן שני - סגנית ראש הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

אור צוברי - מנהלת אגף חרבות ברזל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

הילה סופרמן הרניק - מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד - התוכנית הלאומית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שני מזרחי - ראש תחום טקסים ואירועים, מרכז ההסברה (מערך הטקסים והאירועים הממלכתיים)

רפ"ק יהונתן גנץ - קצין חקירות יאל"כ, להב 433, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ מוטי שיף - רז"ר חקירות יאל"כ, להב 433, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

מאיר אמסלם - מנהל הגינזך המרכזי ואיש הקשר מול משרד הבריאות, רשות האוכלוסין וההגירה

אייבי מוזס - יושב ראש ארגון נפגעי פעולות האיבה

אינס יואב - אלמנת פעולות איבה, ארגון נפגעי פעולות האיבה

הילה קום - עו"ס, מנהלת פרויקט תומכי משפחות, ארגון נפגעי פעולות האיבה

איילון בנימין - אחראי תחום הסברה, הפיקוח על הבנקים, בנק ישראל

ד"ר מרנינה שוורץ - פסיכיאטרית ראשית, לאומית שירותי בריאות

שלומית יהב - מייסדת קימה - מרכז מימוש זכויות חרבות ברזל

יניב גל - עו"ד, יועץ משפטי, קימה

איציק שפיר - משפחה שכולה

מרים שפיר - משפחה שכולה

תמר תשובה - ממשפחות הנרצחים

נועה פורד - יתומה ואחות שכולה

ענת גולדשטיין מגנזי - משפחה שכולה, נציגת עמותת פרחי מסיבות 7.10

הילה אסתר ליאור רזניק - מייסדת עמותת ילדי האור, משפחות נרצחי מסיבות ה-7.10

רותם עזר - אחות שכולה, ילדי האור

תמר רחמים - אם שכולה

אילה פודר - אמא של מאיה פודר ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים

יצחק בן לולו - מנהל עמותת אור, אב שכול

ורד קירו זילברמן

אתי שבתאי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים מהמסיבות נובה ופסיידאק ויישובי הסביבה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת המשך של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור בנושא סיוע משרדי הממשלה למשפחות הנרצחים והנפגעים מהמסיבות נובה ופסיידאק ויישובי הסביבה. יש כמה דוברים שלא הצליחו לדבר בישיבה הקודמת, וכיון שזו ישיבת המשך נשתדל לתת לכולם את זכות הדיבור, אבל גם נרצה להתמקד בלקבל תשובות ממשרדי הממשלה בדברים שהעלינו בישיבה הקודמת ולראות איך אנחנו מתקדמים.

אני כבר בתחילת הישיבה אומר, ברור לי שלא כל התשובות יהיו היום. אחד הדברים שאמרתי בישיבה הקודמת זה שאנחנו נעשה ישיבת מעקב קבועה. זה לא הולך להיות משהו שאנחנו נסיים היום, צריך לדעת את זה. אנחנו נעקוב אחרי זה, נשמע תשובות, נשמע את הדברים. בפתח הדברים לפני שאני נותן למשרדי הממשלה לענות אני חושב שאנחנו נתחיל לפחות בשניים שלושה שהיו בישיבה הקודמת ולא הספיקו לדבר, כי סיימנו יותר מוקדם. אבל לפני כן אני אתן לחה"כ קארין אלהרר, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. קודם כל אני רוצה להודות לך שלקחת את הנושא הזה ואתה מקיים ישיבה שבוע אחרי שבוע, זה ממש לא מובן מאליו. אני רוצה להגיד שיש תחושה, אני אומרת את זה בזהירות. חלפו ארבעה וחצי חודשים, אנחנו לקראת סגירה של חמישה חודשים. ועד עכשיו לא ראיתי במשרד ראש הממשלה שאמור להיות האבא והאמא של האירוע, לא ראיתי שהקימו ועדת מנכ"לים. לא ראיתי שיש תוכנית עבודה. ראיתי שהיו מפגשים, צריך להגיד את זה ביושר, נכתבו פרוטוקולים. אבל מה מעבר? באמת מה מעבר? שזה דבר שהוא באמת, אתה יודע, לרגע שמחתי בסוף השבוע, כי ראיתי שעלתה הצעת מחליטים שהמטרה שלה הייתה לתת מענה לשורדי המסיבות. ופורסם היום בבוקר שמשרד האוצר התנגד לזה. למינימום של המינימום.

קודם כל אני רוצה לדעת האם קיים כאן מישהו ממשרד האוצר? בסוף צריך כסף. מאיפה יבוא הכסף הזה? אז אם אין מישהו ממשרד האוצר אני חושבת שראוי שהוא יגיע לכאן בפעם הבאה וייתן את הדין לאירוע הזה. כי אין מה לעשות, רוצים לתת זכאויות, ואנחנו רוצים ודורשים, וזה עולה כסף. ואני מבקשת ממשרד ראש הממשלה, איך אמרו את זה פעם? תיכנס לאירוע. תרים ועדת מנכ"לים, תן מענה מתכלל, הוליסטי. שמענו את המשפחות פעם קודמת. אני לא אפתיע ואומר שמה שנשמע היום יהיה לא פחות קשה. אז בבקשה. תודה רבה.

חברת הכנסת מטי הרכבי.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. ה-7 באוקטובר טרף את הקלפים לכל המדינה, גם בסוגיות נפגעי פעולות איבה. לא רק מבחינת הכמות, שמדובר על 1,200 חללים, נרצחים, נטבחים. אלא גם בהשלכות ארוכות הטווח. בדרך כלל בעבר כשהייתה פעולת איבה אז המענים היו, קודם כל המדינה מגיבה מהר, מגיעים כוחות הביטחון מהר, מטפלים באירוע. הפיגוע שהיה בצומת מסמיה ביום שישי, היה אירוע פעולת איבה, אבל הכוחות מגיעים מהר, יש ישר טיפול. באירוע הזה לא רק שהכוחות התמהמהו להגיע, מדובר על הרבה מאוד שעות.

אסון לאומי, לא פעולת איבה.

נכון, נכון. וזו בדיוק הנקודה שאני חותרת אליה. זה לא אותו דבר. ולכן המדינה חייבת לחשוב על מערך הוליסטי של תיקוני חקיקות אם נדרש, של מענים. יש כאן מעגלים כל כך רבים של שכול שצריכים להתמודד איתם. באמת זה לא נפגעי פעולות איזה ולכן צריך לעשות את כל ההתאמות הנדרשות מבחינת המדינה למערך טיפול הולם. זה במעגלים, לא רק המעגל של המשפחה הגרעינית. זה בני הזוג וזה החברים. זאת אומרת, זה מגה אירוע. זה אסון לאומי בכל קנה מידה. וכמו שאני קוראת ושומעת, המדינה לא מספיק באירוע. משרדי הממשלה לא מטפלים בצורה, באופן עמוק בסוגייה, כמו בעוד הרבה דברים של המלחמה. אבל אנחנו כרגע מדברים על נפגעי הנובה. אני חושבת שאנחנו גם נדרש לתיקוני חקיקה ולהכניס את את משפחת נפגעי פעולות האיבה למעגל הרבה יותר רחב. ותודה רבה לך על המעקב ועל הדאגה.

תודה רבה חה"כ מטי צרפתי. אני מקבל את מה שאומרות חברות הכנסת. אני חושב שמשרד האוצר היה צריך להיות פה, בטח אחרי, כמו שאמרה חה"כ קארין אלהרר, וגם משרד ראש הממשלה. אני הערתי על כך ואני לא חושב שעם כל הכבוד לקורונה, הזום לא אמור להיות בוועדות הכנסת ואנשים צריכים להופיע כאן. אין לזה שום הצדקה שמשרד ראש הממשלה לא נמצא כאן ומשרד האוצר לא נמצא כאן. ואם נצטרך לעשות תיקוני חקיקה ולעקוף את האוצר, גם זה יש דרכים לעשות. על אף שאני חבר קואליציה. יש עוד דרכים לעשות את זה.

אדוני, אולי עוד משפט. במלחמה יש הרבה מערכות. יש את החזית, ששם הצבא ויש קבינט מלחמה ויש איזה שהוא מיצוי של מהלכים צבאיים שהוא קצוב בזמן. אבל יש עוד הרבה מאוד מערכות: מפונים, בריאות, בין לאומי, הסברה, נפגעי ה-7 באוקטובר. ושם המדינה לצערי לא באירוע. אז תודה.

אני חייב להסכים אתכם. אני אומר שוב, גם נושא של תיקוני חקיקה יצטרכו לבוא. אנחנו ננסה להבין ממשרדי הממשלה מהם הפערים שנמצאים בחקיקה. אני חושב שברור לכולם מה שאמרתי. זה לא עוד אירוע איבה, זה אירוע הרבה יותר מורכב, הרבה יותר מסובך, יש לו משמעויות. עם כל הכבוד לאוצר, שכל דבר חושב שהופך להיות למשהו עם השלכות רוחב, זה לא בהשלכות רוחב. זה צריך להיות נקודתי. הכנסת עשתה את זה לקהילות אחרות. עשתה את זה לחטופים, עשתה את זה לנפגעים אחרים. אין שום סיבה בעולם שהיא לא תעשה את זה גם עכשיו.

אנחנו נשמע, ואם אנחנו מדברים על תיקוני חקיקה, אז עו"ד שלומית, קטענו אותך בדיון הקודם.

אני מודה לך.

תנסי למקד אותנו מהם הדברים שלדעתך פתוחים בנושא תיקוני חקיקה, בדברים האלה, אנחנו נשמח לשמוע. תודה.

האמת שאני כרגע רוצה להודות לך ולחברות הכנסת, אתם מדברים בשמם של למעלה מ-1,000 נרצחים ובני משפחותיהם. ישר כוח. והדברים שלכם באמת מרגשים. הסתודדתי כאן עם החבר'ה ואמרתי זה מרגש אותי שסוף סוף זה עולה לדיון כאן בכנסת. וישר כוח לך שאתה העלית את זה והקמת את הישיבות האלה ואתה מתמיד במעקב הזה. הלוואי ומפה תצא הישועה בצורה מוחלטת ומלאה למשפחות היקרות שנמצאות כאן.

אז תודה רבה על זכות הדיבור. אנחנו תמצתנו את זה ופשוט עשינו חקר. אנחנו קיימים בשטח מה-7 באוקטובר, למדים אותו. לצערי לא יודעים הכול וסביר מאוד להניח שלא כיסינו את הכול. בסך הכול יש כמה נקודות מהותיות שאנחנו חושבים שצריך לשנות אותן. דבר ראשון שאתם דיברתם עליו כבר באספה הקודמת זה הקמת פורום שיטפל וייתן זכויות ודחיפה לכל המשפחות. זה כל כך חשוב. יש אנשים שלא מסוגלים להרים את הראש שלהם ולא מסוגלים לממש את הזכויות שלהם אנחנו אישית מגיעים אליהם לבתים כדי לסייע להם. זה לא מספיק. אנחנו גוף וולונטרי. המדינה צריכה לקחת את המושכות ולעשות את זה בצורה יעילה. אנחנו מוכנים להתנדב לסייע למדינה בכל צורך.

דבר נוסף שיש בו צורך, סיוע מיידי ככל האפשר, כמו שנעשה במירון. במירון המדינה הבינה את גודל השעה והתגייסה, קיבלה החלטת ממשלה וניתן פיצוי ראשוני כעזרה ראשונה למשפחות האלה. גם כאן יש צורך. יש כאן משפחות שנופלות בין הכיסאות כי החקיקה הקיימת היום לא רלוונטית למה שקרה באירוע האיום ונורא הזה. יש פערים משמעותיים. זה לא פיגוע איבה כמו שאנחנו מכירים, זו לא פעולה אחת שקרתה. זה רצף פעילויות שקרה ולכן אנחנו צריכים להסתכל על זה בצורה שונה לחלוטין. הנוסח של משפחה היום הוא הרבה יותר מגוון ממה שמופיע בחוק ואנחנו צריכים גם להתייחס לזה. כלומר, אנחנו מדברים גם על שינויי חקיקה שאפשר לקבל אותם בהוראת שעה באמצעות הביטוח הלאומי ולקצר הליכים. בדיוק כפי שקרה עם החטופים ואני מסירה את הכובע בפניהם. ביטוח לאומי עושה עבודה נהדרת. יחד עם זאת, פה במקרה הזה צריך לקחת את זה צעד אחד קדימה, כמו שעשו עם החטופים. התקבלו הוראות שעה מאוד מהירות וניתנו פתרונות מאוד מהירים. אנחנו ארבעה חודשים וחצי, אוטוטו חמישה חודשים, גם שם יש לנו נוסחים שאנחנו יכולים לסייע כדי ללכת ולעשות את זה. אני פשוט לא רוצה לקחת את רשות הדיבור, יש כאן משפחות שבוער להן לדבר ובצדק רב.

הדבר הנוסף שאנחנו הכנו כבר הצעת חוק, העברנו אותה גם לח"כים, היא נמצאת אצלכם. אנחנו נשמח שאתם תרימו את הכפפה ותעשו את זה. ואני אשמח אם יניב, שהוא עורך הדין שכתב את הצעת החוק יאמר כמה מילים בהקשר הזה. תודה.

כן, בבקשה.

אדוני כבוד יושב-הראש, חברי כנסת נכבדים, מנהלת הוועדה ומשפחות יקרות. עו"ד יניב גל, ארגון קימה. נשלחה אליכם באמצעות מנהלת הוועדה הצעת חוק בדבר פיצויים ללא צורך בהוכחת אשם לנפגעי ונרצחי מאורעות אוקטובר 2023. המדינה ואזרחיה נקלעו לאירוע שאינו דומה ברשעותו ובהיקפו על שטח המדינה לאף אירוע אחר שפקד אותנו וכולנו תקווה שלא יישנה בעתיד. אירועים רחבי היקף והשפעה מצריכים היערכות ייחודית ומתאימה, גם בפרט כאשר מדובר בשמירה על כלכלתם של התושבים, שהם מנוע הצמיחה של המשק.

מהקמתו, כלה באירועי שמחת תורה תשפ"ד ועד היום, עסק וממשיך לעסוק בית הנבחרים הזה בהטמעת ערכי התרבות הישראלים דרך חקיקות רבות ומתעדכנות. ביניהם ערכה של הערבות ההדדית תחת המשטר הסוציאלי עליו מושתת יסוד המדינה והקמתה לאור עקרונות מגילת העצמאות. הפגיעה במשק מאז יום שבת הארור קולוסלית וחולשת על כלל רבדי האוכלוסייה. בהעדר פיצויים נזיקיים אשר יכוונו להשיב ברצינות את מצבם הכספי של אלפי משפחות למקומם אלמלא אותה שבת יהיו הנזקים לאזרחים ולכלכלה עצומים בהרבה, תוך כדי קריסתם ומניעת האפשרות לשקם את המשק.

האפשרות להחזיר את הגלגל ליום ה-6 באוקטובר אינה קיימת. עם זאת, איננו רוצים שהמרצחים הארורים שנכנסו לגבולותינו ישיתו מכה ניצחת גם על אלה שנותרו בחיים, בין שהיו מבוססים בדמם וכעת משקמים את גופם כדי לחזור למעגל התעסוקה ובין אלה שעודם מנסים להוציא את משפחתם ממצב נפשי בלתי אפשרי. פיצויים אינם מיועדים לגרום להנאה או כדי לייצר אפשרויות חדשות של צמיחה והזדמנויות. משטר פיצויים יעיל נועד ראשית, במשטר של ערבות הדדית של כלל החברה בפרט, לייצב את המשק והפרטים החיים בו – אלה הם האזרחים תושבי המדינה. הם הריבון והם המקיימים את המדינה. עקרונות הפיצוי הנזיקי טבועים בחברה הישראלית מאז ראשיתה ומהווים אבן יסוד בכלכלתה של מדינת ישראל. לכן במספר מקרים בעבר קבע הבית הזה על חבריו חוקי פיצויים ברוח הערבות ההדדית אשר נועדו להחזיר את מצבו הכספי של הנפגע כך שיוכל לשוב לחברה גם כתורם ולא רק כנתרם.

הישגים ראויים לשמם בהם ניתן לציין את בית הנבחרים הזה כדוגמת הרפורמה שנערכה למטרת השגת יעדי פיצוי ממוסד הביטוח הלאומי מיד בתום תקופת האינתיפאדה הראשונה, הוא חוק הביטוח הלאומי – תשנ"ה, 1995. כך גם עת מצא המחוקק את גודל הפגיעה שנבעה עקב התפרצות מחלת הגזזת קבעו נבחרי הציבור את משטר הפיצויים לנפגעי הנגיף ושאריהם, הוא חוק הפיצויים לנפגעי גזזת.

גודל השעה מחייב אותנו, אתכם, יושבי הבית המכובד הזה, להביט עמוק אל עבר המשפחות שאתנו וגם אלה שאינם מסוגלים לעמוד בעצמם ולשמור על עוגן חירותם הכלכלית. להבטיח להם פיצויים כספיים, להשיב את מצבם עד כמה שניתן להיות עובר לאירועי שמחת תורה תשפ"ד וכלשון המונח "קימה" שטבעה הגב' שלומית יהב היושבת לצידי הקימה הקימה של המדינה. רק כך יהיה בקצה המנהרה שלהם, של אותן משפחות, את האור לשוב להיות ככלל המשק וכאחד האזרח. בנסיבות בהם מפרנסים ומפרנסות עיקריים איבדו את יכולתם לעבוד, נרצחו או שנפגעו עד כדי שכיום הם שבר כלי ושלא יהיו לנטל מתמשך על החברה הישראלית הדוגלת באותה ערבות הדדית ולא כסיסמה בלבד.

כאן הוא תפקידכם לשמש כמוצא פיהם של האזרחים. לעשות כל שביכולתנו כעם אחד, אומה אחת ומשק אחד. ומכאן הצאת החוק לקביעת משטר של פיצויים בדרך של נשיאת אחריות מוחלטת ומלאה, תוך שיפוי הנפגעים ובני משפחותיהם. רק כך תוכלו וגם אנחנו נוכל להביט להם בעיניים ולהגיד בפה מלא עשינו למענכם, כפי שאתם עשיתם, עושים והקרבתם למען כולנו.

אנחנו ממש מודים לכם שאפשרתם לנו לדבר. ונשמח לשתף פעולה בכל ההליך עצמו.

דיברנו בינינו, עם חברות הכנסת, הנושא לדעתי לקחת את מה שהיה באסון מירון כהחלטת הממשלה זה גם יועיל לנו מול האוצר בטענות שלהם שיש השלכות רוחב. כמו שידעתם לעשות החלטת ממשלה שם, תעשו את זה. אנחנו נשתמש קצת בחלק הזה.

וגם לביטוח הלאומי אפשר לקבל החלטות שעה.

ביטוח לאומי לא מקבלים לבד.

אני אומר להשתמש בתקדים הזה שהאוצר לא יוכל להגיד אתם יוצרים תקדים חדש. אז בואו, הנה יש תקדים, הוא קיים. ואנחנו נעשה את יחד. נגיד את זה לוועדת שרים. נתמודד בדרך שצריך להתמודד מול ועדת שרים.

אני רוצה קודם כל התייחסות משרד המשפטים על הבקשה שביקשנו בוועדה הקודמת לעשות בדיקה לנושא של הסיוע המשפטי, אחד. שתיים, על נושא הנזיקין, איך אנחנו, אם יש לנו מה לעשות, איך להתקדם. אלה שני הנושאים שאני אשמח לשמוע מכם בבדיקה שלכם.

שלום ובכרה. עו"ד בת שבע שרמן שני, סגנית ראש הסיוע המשפטי. אנחנו כרגע עושים אצלנו, הקמנו פורום נזקים בתוך הסיוע המשפטי לבחון מתן מענה רשמי לשאלת התביעות הנזיקיות. אני יכולה להגיד שאנחנו עוד בשלבי בדיקה. אנחנו ניפגש גם עם הגורמים שהציעו את עצמם, מי שירצה להיפגש איתנו, ועם גורמים אחרים. ממה שאנחנו מבינים זה שלבים מאוד מוקדמים להגשת תביעת נזיקין כרגע. ואנחנו נוציא עמדה רשמית, נתמלל אותה למשפחות.

במקביל אנחנו עושים אצלנו את הבדיקה לראות כמה מהמשפחות כבר מיוצגות על ידינו. אנחנו ממשיכים ליצור קשר עם משפחות גם היום כדי לראות מי שלא מיוצג שאנחנו נייצג אותו. אנחנו נשמח להעביר גם דרך קבוצות פנייה כזאת. מאוד קל לקבל את הייצוג שלנו.

בת שבע, הייתי שמחה אם תוכלי לומר האם זו העת להגיש תביעות נזיקין כמו שרודפים אחריהם עורכי הדין.

אז אני אומרת בזהירות, אני לא רוצה לתת ייעוץ משפטי כרגע, אנחנו נוציא את זה בצורה רשמית. אבל אני אומרת שוב, זה מאוד מוקדם. אני חושבת שזה שלב מאוד מוקדם להגיש את התביעות.

בואי, אני אעזור לך ונשתמש בחסינות שלנו ונאמר למשפחות כדלקמן: משרד המשפטים, אם אני מתרגם את זה למילים לא זהירות של עורך דין, אלא למילים של אדם שנמצא תחת חסינות. מאוד פשוט, אתם כרגע יושבים עורכי דין שלכם, שמומחים לענייני נזיקין וסורקים מהם הדברים שאפשר, מהם הדברים שאי אפשר, מהם הדברים שצריכים תיקונים. לכן מומלץ כרגע בטח לא להתקשר בכל מה שדיברנו עליו פעם קודמת שהפנו ללשכת עורכי הדין בעניין הזה. לא לעשות כרגע להתחיל בהליכים של תביעת נזיקין. עכשיו, זה אני תרגמתי כדי לשקף את מה שאת אומרת.

צריך להגיד יותר מזה, אדוני היו"ר. לא תיפגע זכות מזכויותיהם של האנשים גם אם לא תוגש התביעה עכשיו.

נכון. יש להם לפחות שבע שנים במקרה הגרוע.

יש התיישנות של שבע שנים. ולפעמים עדיף לחכות.

אני רוצה להמליץ גם לכם. יש פורום שאני נפגשתי איתו במסגרת החקיקה של חוק ארגוני טרור. פורום מאוד פעיל של קבוצה גדולה של עורכי דין שעסקו בעניין הזה. באמת, זה נושא שהם עוסקים בו 20 שנים, אני מציע להיפגש איתם. הם לא פורום רשמי, זה לא אגודה רשמית, אבל הם קיימים. הם נמצאים פה בכנסת, הייתי בכמה ישיבות איתם. אז לשבת איתם, כי הם באמת מתמחים גם בדין הבין לאומי וגם בדין הישראלי. הם היו בוועדת חוץ וביטחון בכל הליכי החקיקה, הם היו בוועדת הרווחה בכל הליכי החקיקה. קבוצה מאוד דומיננטית, כדאי לשבת איתם.

נשמח להיפגש גם איתם. אני אגיד עוד שאנחנו בהמשך למיפוי שאנחנו עושים, שאמרתי שאנחנו מנסים להגיע לכל המשפחות אנחנו גם נבחן מול המשפחות ומול הנציגים שלהם פערים שאנחנו יכולים לסייע בהם, בנוסף לעניין הזה אם ישנם.

בסדר גמור. איציק, רצית להתייחס.

כן. בתור מי שמתעסק עם תביעת הצדק הרבה זמן ויש לי קבוצה גדולה. איציק שפיר, נציג משפחות שכולות. אני רוצה לומר שמה שאת אומרת זה טוב לשמוע. צריך לראות איך כמה שיותר מהר מעבירים את המסר הזה לכל המשפחות. כי אם יש דבר שמציק כרגע למשפחות חוץ משאר הדברים זה בלבול. הם לא יודעים מה קורה, הם לא יודעים מה לעשות. הם כל הזמן שואלים אותי מה לעשות. אז צריך להעביר את זה או דרך הביטוח הלאומי או דרך הנציגים, היועצים המשפטיים שלכם, שנמצאים בקשר עם המשפחות.

אנחנו נעשה את זה. באמת תודה מר שפיר. אנחנו נגבש את העמדה בצורה רשמית ונעביר אותה בכל הצינורות האפשריים. גם דרך עורכי הדין שלנו, גם בעזרתכם, גם למשפחות ישירות מי שיש לנו.

נשמח לעמוד אתכם גם בקשר.

מעולה, תודה שלומית. כל מי שיוכל לעזור לנו להעביר את המידע.

נשמח. יש לנו כבר עבודת שטח.

אנחנו העברנו לכם רשימות.

נכון, אנחנו נעביר לכל הרשימות, נעביר.

אני רוצה באמת את נציגי הביטוח הלאומי. רצית להוסיף עוד משהו מעבר לזה?

תמר שטיינר, משרד המשפטים. אני רציתי לומר משפט אחד רק לגבי הסיוע. באמת לסיוע המשפטי יש יתרון מאוד גדול. ראשית כי עורכי הדין של הסיוע ילוו אתכם תמיד, לאורך זמן. ומה שלא יהיה הם לא יתחלפו בדרך ולא יהיה שום דבר אחר, למעט אם אתם תרצו שיהיה משהו בדרך. זה פרט שהוא מאוד חשוב מבחינת עורכי הדין של הסיוע המשפטי.

הבחירה היא בסוף של המשפחה, המשפחה תבחר. חשוב לי מאוד להגיד את זה. המשפחה תבחר מי היא תרצה שייצג אותה. אם היא תרצה שזה יהיה הסיוע המשפטי זה יהיה הסיוע המשפטי ואם היא תרצה שלא זה לא יהיה. אבל המשפחה סוברנית להחליט וחשוב לי מאוד להדגיש שהריצה כאן היא ריצת מרתון, היא לאורך הרבה מאוד זמן. ולכן אני כמשרד משפטים רואה יתרון מאוד גדול לסיוע המשפטי באירוע הזה. זה מה שהיה חשוב לי להדגיש.

תודה. אני אפנה לביטוח הלאומי. אני רק רוצה, כיוון שהיו הערות פעם קודמת, אני רוצה לוודא שכולם יודעים. הדיון הזה משודר בערוץ הכנסת, מוקלט ומשודר. אז כל מי שרוצה נושאים שלא יעלו, שלא ישודרו וזה, שידע את זה מראש שהאירוע משודר.

אני הייתי שמחה, יש הרי קבוצות ווטסאפ. הייתי שמחה אם יהיה דף כזה עם כל הנתונים מהסיוע המשפטים, שהם יוכלו להפיץ בקבוצות הווטסאפ. בסוף זה צריך להגיע לכולם.

זה מה שהתכוונתי כשביקשתי להיעזר בקבוצות הווטסאפ.

לא כולם בקבוצות הווטסאפ, יש הרבה הורים שלא בקבוצות ווטסאפ. אי אפשר להסתמך על קבוצות הווטסאפ.

זה לא אמור להיות אחריות שלנו. זה אמור להיות אחריות שלכם. ואני לא צריכה לשאת באחריות שמספיק שמשפחה אחת לא נמצאת אצלי ולא תקבל את המסר, תעשו את העבודה שלכם.

לא, זה לא במקום. זה לא במקום.

היא לא אמרה במקום ולא חשבה לעשות את זה במקום.

אני חושבת שזה יהיה מהיר כרגע.

אני חושב שביטוח לאומי.

ביטוח לאומי מחובר לכל הרשימות.

סליחה, אני מבקש בלי להתפרץ. כן, ביטוח לאומי בבקשה.

שלום, עו"ד שלומי מור, המוסד לביטוח לאומי. נאמר פה בצדק, ה-7 באוקטובר זה שום דבר שהכרנו אי פעם בעבר אדוני, וזה ברור כבר לכולם ואין על מה לדבר. יש פערים. יש פערים. אבל לפני שאני אגיע לפערים אני אדבר על מה נעשה ועל מה יש. קודם כל חשוב לדעת שהביטוח הלאומי שפועל באמת על פי חוק התגמולים, נפגעי פעולות איבה, זהה בכל הזכויות, בכל ההטבות ובכל השירותים למה שניתן לחללי צה"ל, למשפחות חללי צה"ל, למשפחות השכולות ולמשפחות הפצועים בצה"ל.

הוא לא, אין לנו גורם מתכלל. הוא לא.

סליחה, סליחה. אני איאלץ לעשות משהו שאני לא רוצה לעשות, אני אצטרך להוציא אנשים. אני מבקש לא להפריע באמצע זכות דיבור.

אין זכות, אין הטבה, אין סיוע שמשפחות שהביטוח הלאומי מטפל בהן לא מקבלות שמקבלת משפחת צה"ל. אני לא אגיד יותר מזה, אבל אני אגיד שבוודאות כל מה שמשפחה על פי חוק מקבלת זהה למה שמשפחות ופצועים של צה"ל מקבלים. זה חשוב לדעת. לפחות מבחינת הבסיס מדינת ישראל רואה בשורה אחת, במקום אחד את החללים הצבאיים שלה ואת החללים האזרחיים שלה. זה חשוב מבחינת ההכרה, זה חשוב מבחינת הידיעה. ומדינת ישראל באמת במקום הזה נותנת את הכבוד הראוי גם לחללים האזרחיים שלה.

הביטוח הלאומי, בגלל שבאמת מדובר היה באירוע שלא היה כדוגמתו בעבר, קודם כל התחיל במן הזכאויות והסיוע בדחיפה. כשאני אומר בדחיפה הכוונה ששום משפחת שכול לא נדרשה למלא ולא שום פרוצדורה אחת ושום טופס אחד. באופן אוטומטי ברגע שהיו לנו הנתונים אנחנו הזרמנו את הסיוע. אנחנו פתחנו אצלנו את הזכאות והתחלנו להעביר את הסיוע באופן מיידי, בעוד שבעבר היו לנו נהלים שביקשו כל מיני פרוצדורות בשביל סיוע. פישטנו את הכול וכל סיוע מיידי, ראשוני, שאפשר היה לתת למשפחות השכול הם קודם כל קיבלו.

אני לא אומר שזה מספיק, אני יודע שיש פערים ואני אדבר עליהם. אבל חשוב לדעת, כל משפחה צמוד אליה עובד סוציאלי. אין לנו קציני נפגעים, נכון, כי אנחנו גוף אזרחי, אבל יש לנו עובדים סוציאליים מאגף השיקום של הביטוח הלאומי. ולכל משפחה יש עובד סוציאלי עם שם, עם טלפון, שהוא יודע שהוא יכול לפנות אליו בכל דבר ועניין. אם חס וחלילה יש משפחה שאין לה שם כזה ואין לה טלפון, אנחנו נרצה לדעת מזה. כי אמור לכל משפחה להיות איש מקצוע שבא ומטפל בה באופן פרטני. והטיפול הזה, שוב, אני יודע, הוא לא הוליסטי. הוא לא כולל את כל התחומים במדינת ישראל ואת כל המשרדים השונים, ואני אדבר על זה עוד רגע. אבל הוא בהחלט כולל את כל הסיוע שביטוח לאומי יכול לתת. את כל הסיוע שהביטוח הלאומי באופן כללי נותן, שהוא כמובן יותר רחב. והרבה פעמים לצערנו יש משפחות שמלבד השכול יש להם גם קשיים רפואיים, יש להם קשיים אחרים שאינם קשורים לשכול וגם אותם אנחנו ממצים באמצעות פקידת השיקום שמסייעת.

הסיוע הנפשי זה אחד הדברים שעלה פה מאוד חזק בפעם האחרונה. אני זוכר שדיברנו על זה. חשוב לדעת, הביטוח הלאומי בעקבות האירוע, לקח את המאגר הקיים של המטפלים שנותנים את הסיוע והרחיב אותו באופן מאוד מאוד משמעותי. יצאנו בקול קורא והוא הורחב בכמה אלפי אנשים, מטפלים שעומדים בקריטריונים המינימליים, כדי שהם יוכלו לתת את הסיוע הנפשי מכל מיני סוגי מטפלים. ולכן רוב רובם של האנשים באמת לא נדרשים לשלם שום דבר אדוני. הם באים ועומדים על הצורך שלהם, הם מיד מקבלים את הסיוע באמצעות מי שנמצא במאגר שלנו והביטוח הלאומי משלם לאנשי המקצוע בלי שזה יידרש. כשיש מישהו שבצדק אומר רגע, יש לי פסיכולוג, אני רוצה להמשיך להיות מטופל על ידו, אז אנחנו מאפשרים גם את זה. הפסיכולוג נכנס אלינו למאגר ואז אנחנו יכולים להמשיך לטפל.

רגע, ומי שצריך פסיכיאטר? למה פסיכיאטר הוא לא נחשב?

אני לא בטוח שאת צודקת.

אני צודקת, אני בדקתי. אני לא צריכה פסיכולוג.

אנחנו נבדוק את זה. תנסי לא להתפרץ. העלית את הנושא הזה, זה עלה בעקבות מה שאת העלית פעם קודמת. אני רוצה לשמוע אותם.

יכול להיות אדוני שיש מקרים חריגים, ואני לא בורח. שיש מקרים חריגים של אנשים מטפלים שלא עומדים בקריטריונים שלנו או אנשים שלא רוצים להיכנס למאגר שלנו.

לא, מה שהיא שאלה זה האם יש לכם פסיכיאטרים.

פסיכיאטרים בכלל?

האם יש לכם פסיכיאטרים?

לא, אין פסיכיאטרים.

אין. אני צריכה פסיכיאטר, לא פסיכולוג.

אני אגיע לזה. יכול להיות שיש מקרים חריגים של מישהו שלא רוצה להיכנס למאגר או מישהו שלא עומד בקריטריונים ואז הוא מקבל סיוע כספי על פי חשבוניות שהוא נותן לנו.

לא על פסיכיאטר.

אבל זה מיעוטם של מקרים ולא רובם.

אבל אנחנו הופכים להיות המממנים.

אז אני מסביר שרוב רובם של האנשים, ואיפה שזה ניתן, הבן אדם לא מתעסק עם שום דבר. הוא מקבל את הטיפול והביטוח הלאומי נותן את הסיוע הכספי.

אני ממשיך. הביטוח הלאומי אמר כבר כמה פעמים, יש פה צרכים שהחוק לא נותן להם מענה. יש פה מעגלים שעד היום, עד חוק החטופים החוק לא הכיר בהם בכלל. יתומים בגירים החוק כמעט לא נתן להם זכאות. ואחים, החוק כמעט לא נתן להם זכאות. והאירוע הנוכחי, הביטוח הלאומי אמר את זה ועוד פעם הוא אומר את זה, מצריך חשיבה מחדש. אני יודע שמשרד הביטחון התחיל לעשות איזה שהיא חשיבה עוד לפני אירועי ה-7 באוקטובר.

אבל זה מה שמפחיד אותנו. אם אנחנו נמתין לעבודה של משרד הביטחון עוד לפני ה-7 באוקטובר אז באיזה שהוא מקום בצדק יאמר האוצר תקשיב, אתה עושה לי השלכות רוחב, יש לזה משמעויות, אני לא יכול לעמוד בזה. אם אנחנו ננסה להגדיר, כמו שהיא אמרה, כמו באסון מירון, נגדיר יש פה אירוע אחר. יש פה אירוע אחר וכולנו, כל מי שנמצא פה בחדר יודע את המאפיינים למה זה אירוע אחר. אני לא חושב שיש משהו פה בחדר שלא מבין למה מדובר במשהו אחר לגמרי. נגיד את זה. אז לא נסתבך עם אותו ויכוח של רבותיי, אי אפשר לעמוד בזה, זה השלכות רוחב, יש לזה משמעויות. לא, אנחנו מדברים על אירוע נקודתי, ספציפי. ולכן אני כן הייתי מצפה, אפילו אם אתם תוכלו לעזור לנו. הצעה שתגדיר כמו החלטת ממשלה, על האירוע הזה בכל הנושא.

אדוני, גם בהקשר הזה הביטוח הלאומי כבר דיבר על חוק פיצוי אסונות או חוק פיצוי.

כן, הם הפילו את ההצעה שלי.

וחברת הכנסת אלהרר גם הציעה הצעה לתת איזה שהוא סיוע שיהיה מנותק כרגע מוועדות רפואיות וקביעת נכות, בדיוק בגלל הייחודיות אדוני. הגענו לבית המחוקקים והדברים נאמרו לא אחת על ידי הביטוח הלאומי. העובדה שאין הכרה, אדוני, גם מקשה עלינו. יש פה ייחודיות של האירוע. אחד האספקטים הייחודיים באמת שדובר עליהם רבות זה ההיחשפות של בני המשפחה, אחים הרבה פעמים, למאורעות הקשים. שמענו הרבה מקרים שבהם אחים בעצמם יצאו לחפש את אחיהם שנעדרים או שחלילה אבדו ונרצחו.

סרטונים.

כן, נכון, גם חשיפה לסרטונים. וחזרו כמובן בעצמם פגועים נפשית. והחוק לא מכיר בהם היום בעצמם כנפגעים. עכשיו, הנושאים האלה, אני כן אגיד שיש שיח, גם משרד המשפטים מעורב בו וגם משרד הביטחון וגם משרד האוצר וגם אנחנו, כדי לראות איך אפשר לתקן את החוק באופן שייתן איזה סיוע. גם ההצעה של חה"כ אלהרר.

לסייג את האירוע, פשוט מאוד, לסייג אותו.

אבל הדבר הזה כרגע לא הבשיל. והדבר הזה אני אומר הוא לא רק בידי הביטוח הלאומי.

זה אוצר, נו, בואו, מה?

בסוף הביטוח לאומי יכול להמליץ, יכול לתת ייעוץ. אנחנו בבית המחוקקים, אני אומר את זה, זו הכוונה של הדברים.

חבר'ה, אתם באים בטענות לתלמיד המצטיין. באמת, הביטוח הלאומי ניסה בכל היכולת שלו.

אז מי לא מצטיין פה?

מי שלא מצטיין זה האוצר.

אז איך האוצר לא פה?

אני חייבת להגיד משהו. בעודך, חה"כ קארין אלהרר מדברת, אני מקבלת עכשיו הודעה שבדיוק עכשיו שר האוצר הפיל את ההחלטה לתת לניצולי הנובה.

נו, דיברתי על זה בהתחלה.

אבל בואי, למה להתפרץ?

כי כולנו עם טראומה.

כי כולנו באוצר והאוצר לא עושה כלום.

אנחנו מתפרצים, זה בדיוק הבעיה, המשפחות בטראומה.

אבל אמרתי את זה גם בדיון הקודם. אם אנחנו רוצים להתקדם, אפשר לנהל דיון. אם רוצים להוציא זה אפשר, אפשר לעשות הפגנה. יש למטה כיכר, יש גם פה ברחבה, זה בסדר גמור. אין צורך בוועדה ופרוטוקול בשביל לעשות הפגנה. אנחנו בדיוק בשביל זה מקיימים את הדיון, בשביל להתקדם. אז זה לא מועיל.

אז אני אשמח לפסיכיאטר. אתם יכולים לספק לי את זה?

ממש לא.

אני רוצה פסיכיאטר במיידי, אני לא יכולה לחכות עוד חצי שנה.

גם על זה, תני לו לסיים, אנחנו נקבל את התשובות.

שיתנו לי מיידי.

הביטוח הלאומי, ההרכבים המשפחתיים המיוחדים, זה אחד הדברים שנתקלנו בהם. והביטוח הלאומי איפה שיכול היה בסיטואציות מאוד מיוחדות נתן הכרה מיוחדת לבני משפחה איפה שניתן היה להרחיב ולתת שיקול דעת עשינו את זה. בין אם במקרים של זוגות שבהם האב הוא האב החורג, שהוא לא האב הביולוגי של הילדים, אבל שהילד גדל אצלו אז הכרנו באבא. ובין אם זה במקרים שבכלל הסבתא גידלה את הילד ונתנו הכרה. איפה שאפשר היה להרחיב את המעגלים המשפחתיים עשינו את זה. ועדיין אני אומר יש פערים. הדין הקיים, על אף שהוא דין, אתם יודעים, בדין הסוציאלי הוא הכי מרחיב שיש במדינת ישראל בדין הסוציאלי. הוא עדיין לא נותן מענים. ואין ספק, אנחנו גם אומרים ונקדם את זה, שצריך להיות איזה שהוא שולחן של כל המשרדים הרלוונטיים. בין אם זה הביטוח הלאומי כמובן והרווחה ומשפטים והאוצר, שכן, אנחנו זקוקים לסיוע של האוצר.

בלי האוצר כולם יכולים להמשיך לדבר.

ובריאות וחינוך והרשויות המקומיות, שאני יודע שגם באמצעות העובדים הסוציאליים שלהם נותנים את המעטפת הזאת. על מנת, זה לא דומה לחטופים. בהקשר של משפחות החטופים ממש הוקם משל"ט שזה היה תפקידו באופן מלא. אז בוא נגיד שפה אנחנו עכשיו לא נמתין עוד תקופה עד שיקום, אם יקום, משל"ט או אם תקום רשות. זה נראה לי קצת רחוק מידי ולא ייתן מענה מיידי כפי שאנחנו זקוקים לו. אבל בהחלט, אני יודע שחברותיי במשרדים האחרים כך חושבות, אנחנו רוצים ונדאג לזה שיהיה איזה שהוא איגום של כל המשרדים גם יחד, על מנת שכולם ביחד יסתכלו על כל הצרכים הקיימים או מה חסר מעבר למה שאנחנו יכולים לתת. וזה אדוני אני אומר בצד תיקוני חקיקה הכרחיים שאם הם לא יהיו לא יתנו לנו את הכלים.

אני אשמח להעיר לשני הנושאים האחרונים.

לא, יש עוד חמישה שרוצים להעיר. את תקבלי רשות דיבור ואת תדברי. אני רוצה לסכם את החלק הזה רגע בשביל שאנחנו נמשיך וניתן למשפחות. שני דברים: קודם כל עלו פה שתי משפחות, ובגל שאנחנו בשידור אני לא אעשה את זה פה עכשיו, אני אעשה את זה מיד בסיום הוועדה. שתי משפחות שהעלו את הנושא הזה של החשבוניות. אנחנו נבדוק האם הפערים, ממה הם נובעים. אני מבקש, מנהלת הוועדה, נעשה בדיקה.

וגם סוגי הטיפול.

אני לא חושב שצריך לעשות את זה בשידור. נעשה את זה מול הביטוח הלאומי, כי זה לא אמור להיות כך כפי שאתם הצגתם. אתם הצגתם שזה לא כך.

לא רק החשבוניות, גם סוגי הטיפול.

כן, כן, כן. אמרנו, המצוקה שעלתה, איפה הפערים.

וגם נושא ההכרה בהורים חורגים.

אבל לא על זה אנחנו מדברים עכשיו. אפשר לדבר על הכול.

לא, אבל הוא אמר שזה ניתן.

אבל הוא אמר שזה טופל וזה לא טופל. במקרה אני יושב פה כאב חורג.

בסדר, סעיף סעיף. אם זה גם היה, אם גם אמרו שזה טופל אז אני מתנצל. מיד אחרי הישיבה להעביר למנהלת הוועדה, לא צריך עכשיו לפרוטוקול. להעביר למנהלת הוועדה, ייבדק.

הנושא השני, כמו שאמרתי ואני אומר את זה גם לביטוח הלאומי, אני אגיש הצעת חוק יחד אתכם. נגיש הצעת חוק עם תיקוני החקיקה, גם מה ששלומית שלחה, על הנושא הזה. נראה לי, אנחנו נעשה התייעצויות אצלנו, אבל נראה לי שזה יילך יותר כמו שעשו, דומה למה שעשו באסון מירון. זאת אומרת ההגדרה של אירוע פר אירוע, לא באופן כללי, כדי שלא יהיו לו השלכות רוחב. אנחנו נעשה את זה ונעשה את זה מול משרד האוצר.

דיברנו בישיבה הקודמת, תעשו סנכרון מול המערכות של משרד המשפטים, באותה דרך. העובדת הסוציאלית שלכם שעומדת בקשר עם המשפחות או עורך הדין, או במקביל, זה לא משנה. יש בסוף שני גופים ממשלתיים שעומדים בקשר רציף עם המשפחות שיוכלו לעדכן אותם. שיידעו גם על הנושא של הנזיקין, גם על נושא של זכויות אחרות, גם הנושא של הדברים האחרים. שיהיה סנכרון אני מציע שנעשה את זה.

אני שוחחתי אתמול בלילה עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה על הנושא של ועדת מנכ"לים. זה היה בשעת לילה מאוחרת אחרי חקיקה פה אתמול. אני אלחץ אותו. זאת אומרת, שהדבר הזה יקום. הפורום איך, אבל נלחץ את הדבר הזה שיקום. ותיקוני חקיקה, אמרתי נגיש את זה. ואז נוכל לראות, זה בכלל לא משנה אם הנציג יהיה פה או לא יהיה פה. בוועדת שרים לענייני חקיקה, אני חושב שאם הוא יוגש גם על ידי קואליציה וגם על ידי אופוזיציה יהיה יותר מורכב לשר האוצר להתנגד. אני לא חושב שהוא יתנגד, אני קצת מכיר איך האוצר מתנהל. קשה לי להאמין שהוא זה שיתנגד שם, אבל זה יעלה לוועדת שרים לענייני חקיקה. בטח אם משרד המשפטים נמצא שם, שעומדים בראשות הוועדה. אני מעריך שזה יקל בעניין הזה.

אנחנו נעבור עכשיו למשפחות.

אפשר שנייה רגע? אני יכולה להגיד שנייה משהו?

כן.

תקשיב, אנחנו נהיה פה שבוע אחרי שבוע ואחרי שבוע, ואנחנו נבוא. אני אומרת, כל מה שאנחנו רוצים וכל הדיונים האלו שתבינו מה היה ב-7.10 באמת. תבינו באמת את המקרה האסון שהיה באותו יום, אז אולי באמת הדברים ייראו כבר אחרת. ואנחנו דורשים ולא מבקשים את הפיצויים הראויים למשפחות האלה. כי אי אפשר לדעת מה יהיה איתם עוד שנה, עוד שנתיים, איך העניינים יתגלגלו. יש פוסט טראומה שמתגברת עם השנים. יש כל מיני דברים שהם לא כרגע צפים, הם יכולים לצוף בעוד כמה שנים. ואנחנו לא רוצים להגיע למצב שכל החיים שלנו אנחנו נרדוף אחרי הוועדות האלה, כמו ביטוח לאומי ולהתחנן לזכויות שלנו.

אבל זו בדיוק הסיבה שאני מכנס שבוע אחרי שבוע, בשביל שזה לא יקרה.

אז זה מה שאני אומרת, אנחנו כל שבוע נהיה פה על אותו נושא.

לא, זה לא יהיה.

בואי, אני רוצה לתת לאימהות שלא הצליחו לדבר פעם קודמת. ובשביל הדבר הזה אנחנו נשב כל שבוע, בדיוק לדאוג שבדיוק מה שאת אומרת יקרה.

אין בעיה. אבל שייקחו את ה-7 באוקטובר, חוק חדש.

אבל זה מה שרוצים לעשות.

אני רוצה לתת לתמר רחמים.

שלום לכולם, שמי תמר רחמים ואני אמא של הפרח אביאל שלום רחמים שנרצח ב-7 באוקטובר.

אני רק מזכיר לך שני דברים: א', זה משודר. ב', מה שאמרתי, הנושא האישי יטופל על ידי מנהלת הוועדה מיד אחר כך. כל שאר הנושאים אנחנו נשמח מאוד לשמוע.

תודה רבה חבר הכנסת. ברשותך, אני מאוד מודה על המקצועיות שלכם, גם קארין, תודה רבה על האכפתיות. רואים את זה פה בחדר.

הנושא שלי הוא לא אישי, הנושא שלי כללי. תודה רבה גם לביטוח לאומי שהם הראשונים שהתייצבו והגיעו ונתנו לנו להבין שאנחנו לא לבד, כי הם היו לבד, הם היחידים. אנחנו עד היום לא יודעים מה קרה עם הבן שלנו, ואני מדברת בשם כל ההורים. יש כאן המון הורים שיושבים, וגם אתמול הייתי בכנס ושמעתי שאף אחד לא יודע מה קרה עם הילדים. ויש כאלה שכן חשוב להם למסגר את האירוע. לי מאוד חשוב, באופן אישי, למסגר אותו, כדי מה שנקרא, להוריד אותו מה-mind שהוא יהיה משהו שאני יודעת ומבינה מה קרה. ואני עדיין לא שם.

לנושא של תשלומי הורים לביטוח הלאומי. אז א', בצער רב אני אגיד, שנכון שנאמר קבל עם ועולם שאנחנו משפחות שכולות מעמדנו כמו משרד הביטחון. לצערי זה לא ככה. כי אם הבת שלי מגיעה למטפלת שעובדת השיקום שלנו אמרה זה לא בסל, אבל אני חייבת לתת את הטיפול לילדה, כי היא מפורקת. והיא אומרת לה אבל למה, למה משרד הביטחון כן משלם וביטוח לאומי לא משלם. ושאלנו את עובדת השיקום והיא אמרה לא בסל. דבר שני, אנחנו משלמים המון טיפולים להמון מטפלים, שלא רוצים להיות בביטוח לאומי. לא יודעת מה הסיבה. תבדקו אתם מה הסיבה. אבל בסוף אנחנו המימון ביניים. אני לא יכולה בכל חודש להוציא 4,000 שקלים או 3,000 שקלים על טיפולים. מאיפה אני אביא את הכסף הזה? אתם צריכים לקחת את הדבר הזה ולהגיד שנייה, כמו שאתם נותנים איזה שהוא פול להנצחה שנתית, שאתם נותנים אותו מראש ואתם אומרים את זה אנחנו נותנים לכם כדי שתעשו את הדברים שאין להם אבא ואמא. אם אנחנו רוצים הנצחה פה והנצחה שם. גם פה תנו איזה מימון ביניים ותגידו קחו את הכסף הזה, תספקו לנו קבלות לאורך השנה. לא תספקו, זה ייגרע מכם. הכול אצלכם, הוא לא אצלנו. אז בואו, בבקשה, אנחנו במצב כאוטי במצב שכבר תיארו כאן.

דבר נוסף אני ראיתי הבוקר והיה לי מאוד קשה. אמא שמורידים לה את הנעליים בכניסה בבידוק. חבר'ה, בואו, זאת אמא שמגיעה שבוע אחרי שבוע, למה הביזיון הזה?

לאן? בידוק לאיפה?

בבידוק בכניסה.

אני בכניסה לבידוק התמוטטתי. ביקשו ממני לחלוץ נעליים. אמרתי אני פה כל שבוע. התחילו לצעוק על בעלי 'זה בגללך'. אני התמוטטתי, נפלתי לרצפה, התחלתי לבכות, התחננתי לכוס מים ואמרו לי תקומי.

פה, בכנסת?

פה, בכנסת, כן.

כנראה הגברת ראתה את זה. פה, בכנסת.

חברים בואו, כאילו, צריך להבין שזה מצב - - -

וצרחו על בעלי שהוא אשם במצב שלי.

אנחנו במצב הזה לא כי אנחנו רוצים. אנחנו לא יודעים, עוד הכול נחקר. אי אפשר לדעת איפה מדינת ישראל הייתה. מדינת ישראל לא התאוששה גם חודש אחרי. אבל בואו, אנחנו ארבעה וחצי חודשים כבר אחרי. אין לנו כבר מקום להכיל את זה.

אנחנו נבדוק את זה מיד, את הדבר הזה. זה דבר שלא אמור להיות.

תודה רבה. ותודה על כל מה שאתם עושים.

נועה פורד, נציגת המשפחות.

שלום. אני נועה פורד, אמא שלי ואחותי נרצחו בכפר עזה ב-7 באוקטובר. אני לא שייכת למשפחת השכול הזאת, אני שייכת למשפחה הגדולה יותר של ישראל, של עוטף עזה. מעבר לזה שגם אני תושבת של עוטף עזה, אני אניח את זה בצד, כי גם שם אנחנו בבעיה.

אמא שלי ואחותי נרצחו בבית של אמא שלי, בתוך הבית שלהן. אף אחד לא בא להציל אותן ואני לא ידעתי מה קורה איתן שעות ארוכות. אני לא ישבתי וצפיתי בסרטונים כי לא היה לי סרטונים לצפות בהם. רציתי לראות, גם אם רציתי לחפש אותן בין החטופים, ולא רציתי, כי סליחה, קיוויתי שהן לא שם. כי בעיניי עדיף למות מאשר להיחטף. אני יתומה. יתומה מאמא עכשיו וב-2019 התייתמתי מאבא. וכרגע אני לא זכאית לכלום, לשום דבר. לא בתור יתומה ולא בתור אחות שכולה. הקול שלי לא נשמע וגם הושתקתי שבוע שעבר ואני שמחה שאתה נותן לי עכשיו לדבר. המעגל הזה רחב יותר. האנשים בקיבוצים שלא יכולים להגיע לפה פיזית בעצמם לדבר על המשפחות שלהם שנרצחו שם. שנאבדו שם. ומעטפת, לא מעטפת שחושבים שמספקים בקיבוצים – אני לא מקיבוץ כפר עזה. אמא שלי נרצחה שם, אבל אני לא גרתי שם מעולם. גדלתי באזור, אני יכולה לספר לכם המון על חבל הארץ היפיפה הזה שעכשיו אנחנו אפילו לא יכולים לחזור אליו.

אני מבקשת שתשימו לב שהסיוע הנפשי הוא טוב ויפה, באמת. צריך אותו. א' יש כאלה שלא מסוגלים לקבל את הסיוע הזה כרגע. דיברנו שבוע שעבר על תפקוד או לא תפקוד, אני מתפקדת כרגע בשביל הילדים שלי בלבד. יש לי ילדים קטנים. אני לא מצליחה לעבוד, ואני עצמאית. אף אחד לא מפצה אותי על שום דבר. אני לא מקבלת סיוע מאף אחד. ונכון שיש עובדת סוציאלית מביטוח לאומי ויש עורכת דין מקסימה מהסיוע המשפטי. אבל יש דברים שהם מעבר. אם אני רוצה לתבוע את הביטוח הלאומי או להיעזר בה לטובת מה, אני לא יודעת אם אני יכולה לעשות את זה. כי זה בעצם ללכת נגד המדינה שהפקירה אותי כבר פעם אחת. ועזבו את הסיפור הפרטי שלי שהמדינה הפקירה אותי לא פעם אחת.

גם נגד הביטוח הלאומי אנחנו נייצג אותך.

אז אני שאלתי את זה שבוע שעבר ובאמת טוב לדעת. וכן יש לומר שעורכת הדין שציוותו לנו מקסימה ומסייעת ועושה המון. אני רוצה שתראו אותנו, תראו אותנו עכשיו. אנחנו מתמוטטים עכשיו. אני המפרנסת העיקרית בבית. בן הזוג שלי לא יכול לעבוד. תראו אותנו עכשיו, תעזרו לנו עכשיו, לפני שאנחנו נגיע לרגע שלא נוכל להרים את עצמנו בכלל, אף על פי שיש כרגע אנשים שנמצאים שם עכשיו. תודה. תודה שאתם מקשיבים לנו, תודה שאתם מנסים לסייע, אבל אנחנו צריכים את זה עכשיו, אין לנו זמן לחכות.

תודה. אינס יואב.

היי, שמי אינס יואב, אשתו של מיכאל יואב ז"ל, שנרצח בידי מחבלים בכביש 232. מיום שהוא נרצח הוא היה בעצם נעדר חמישה ימים, עד שהודיעו לנו שהוא בעצם נרצח. חברו חטוף. מרגע זה כל עולמנו חרב. מיכאל השאיר אותי, את שני ילדיו, יואב אלי בן 22, את שיר בת ה-13. שלושה אחים ואמא שלצערנו שבוע אחריו נפטרה מצער, מחולי. אנחנו עוברים תקופה קשה, קשה מאוד. נכון, ביטוח לאומי בא ועזר לנו, יש לנו עובדת סוציאלית מהממת שעזרה שלנו. אבל אני פה כי אני חייבת ממש לחזק את, אני רוצה לספר בעצם. אני מתרגשת קצת, סליחה. יום אחד התקשרה אליי בחורה בשם שיראל, פשוט מלאך. וסיפרה לי שיש פרויקט שנקרא מעטפת, שדואגת למשפחות עם ילדים מתחת לגיל 18 מטעם ארגון נפגעי פעולות האיבה. שהם רוצים בעצם ללוות אותנו בימים קשים.

אני חייבת להודות שמרגע זה הם לא עזבו אותנו. הם דאגו לנו במגוון תחומים. אם זה מפגש על תקן של פעם בשבוע שבאו אליי לבית, חיממו אותנו, חיממו את ליבנו. דאגו לנו מבחינה נפשית. עזרו לנו בכל דבר שהיה לי חסר והייתי צריכה. אם מקרר שהתקלקל קנו לי מקרר, אם טכנאי של מכונת כביסה. אני פשוט קצת מתרגשת, סליחה. הם דאגו לילדה שלי להסעות יום יומיות כל יום מהבית לבית הספר, כי את זה מיכאל היה דואג לעשות לה. הם הגשימו לשיר חלום, הם מוציאים אותה למחנה קיץ בקנדה. זה משהו ששיר חלמה עליו וכל הזמן הייתה אומרת למיכאל שהיא רוצה לעשות את זה. אני לא הייתי יכולה לעזור לה בזה. מעטפת יחד עם פעולות איבה פשוט באו ועזרו ונתנו לנו את זה. תווי קנייה. יש איזה שהוא גוף שבאמת רוצה לעזור ולתת ולעשות לכל המשפחות עם הילדים הצעירים. צריכים לתת להם לעזור להם, לתת להם עוד תקציבים. לעזור להם לתת, להמשיך לתת לנו. ולא רק לנו. יש לי ילד בן 22. ילד שלא מקבל כלום. יש לו, יש את האחים של בעלי, שלא מקבלים כלום, שום דבר. תנו להם תקציבים, תנו להם את העזרה לעזור לנו להרים. תנו לילד שלי ולאחים שלו להרים את הראש מעל המים ולהצליח. בבקשה, להצליח להתרומם, להצליח לשחות. כי עד עכשיו הייתה להם העזרה של מיכאל, של האבא, כל אחד והיקיר שנרצח להם. היה להם את העזרה. היום אין להם את העזרה הזאת. ואם יש עמותה כזאת שרוצה לעזור, אם יש כאן איזה מישהו שרוצה לעזור, תעזרו להם, תנו להם תקציבים. בבקשה, אני מתחננת.

רובנו לא נתקלנו בהם, יש לציין.

אני לא מכירה את הארגון היציג. אין לי ילדים מתחת לגיל 18.

אבל זה מרגיש כמו יח"צ. הם לא פנו אל רובנו, איך לא שמענו עליהם?

אבל גם נתנו לך לדבר גם בישיבה הקודמת וגם היום כמה פעמים.

אבל אני מייצגת מאות משפחות שהם לא הגיעו אליהם.

אבל אני לא מוכן, אני לא אכנס לדיון הזה עכשיו. אני ממש לא הולך להיכנס לדיון.

מה רע במה שהיא אמרה?

זה לא רע, פשוט זה לא נפוץ, זה מקרים בודדים.

אם לא הבנו בשעה האחרונה, יש לנו מספיק אתגרים להתמודד בלי הוויכוח הזה.

למה לתת תקציבים לגוף שלא עוזר לנו, שאמור לייצג אותנו ולא מייצג אותנו?

אני מבקש, יש לנו מספיק אתגרים להתמודד בלי הדיון הזה, אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה.

בסדר, בואו.

זכותה לומר. זכותך לומר את מה שאת חושבת, הכול בסדר. יש לנו מספיק אתגרים להתמודד בלי זה. בסדר?

אני רוצה לחדד את הנקודה שלי. הנקודה שלי שבאתי לפה זה בשביל שהמדינה, שהמקום ייתן תקציבים.

תקציבים, ברור.

ברור. זכותך המלאה ואנחנו מכבדים את זכותך לומר את זה ונעמוד על זכותך לומר את זה. וכרגע הדיון הוא איך אנחנו מקדמים גם נושאים של חקיקה, גם נושאים של ועדות מנכ"לים, גם נושאים של שיתופי פעולה, משרדי ממשלה, וגם הנושאים של התביעות נזיקין. אני אתן לך. אני רק רוצה, האם יש מישהו מהמשפחות שלא נתנו לו לדבר לא פעם קודמת ולא הפעם? כן, איציק, כן.

בוקר טוב. אני אבא למלאך שנרצח בנובה. איציק בן לולו. אני שומע את כל מה שאתם מדברים פה וזה ברור לי שאנחנו באירוע מטורף. אף אחד לא יודע להכיל אותו. לא מחבר כנסת, ראש ממשלה, משרד ביטחון או כל גוף ציבורי שנמצא פה. ואני חייב להגיד לכם שב-7 באוקטובר שאנחנו התחלנו לחפש את אוראל ואת ירין ואת עדן, הביטחון שקיבלנו והשקט שקיבלנו זה מהאנשים הטובים שיש בעם הזה. שפשוט חיבקו אותנו באותו רגע ובאו אלינו הביתה ושלפו אותנו ל-433 לעשות זיהוי. ולנסות לאתר את הילדים ולהגיע לשטח ולראות גופות. ולעבור על כל רשימה שאפשר. אז אני חייב להגיד את זה בנימה אישית, קודם כל תודה לעם. תודה לאנשים שנמצאים לעזור לנו. וכמובן שהאחריות היא על הגופים הממשלתיים שלכאורה צריכים לטפל באירוע.

עכשיו אני אגיד משהו שמאוד כואב לי. אחד הדברים הכי כואבים פה שבאמת, כמו שחברת הכנסת קארין אמרה, אין פה אף אחד ממשרד האוצר שישמע. אין פה אף אחד ממשרד הכלכלה או כל גוף שקשור למשרד ראש הממשלה שיבין את האירוע הזה, על ההשלכה של אב שכול או אח שכול או אח שעבד עם אח שלו באותו מקום ונמלט על נפשו, לא רק ברמה נפשית, ברמה היום יומית. אני יכול להגיד לכם שברוך השם בנושא הפרטי שלי אנחנו משפחה מבוססת כלכלית. ואני עובד בתפקיד מאוד בכיר במשק. גוף פרטי שלצערי הרב לא יודע להכיל את ה-7 באוקטובר. ואתמול שמעתי שאני לא הבן אדם היחיד שמאבד את התפקיד שלו בגלל ה-7 באוקטובר. ושמעתי על עוד המון שמאבדים את התפקידים שלהם, כולל אני ואשתי, בגלל 7 באוקטובר.

מה זאת אומרת?

מה זאת אומרת? שהמעסיק אחרי חודשיים כבר החליט להתעמר בך ופשוט לפטר אותך כי אתה לא יכול להיות ה-250% שהיית כי יש לך עוד שלושה ילדים בבית שאתה צריך לטפל בהם. ואין מה לעשות, יש עוד שלושה ילדים שצריך לטפל בהם. לי יש שלושה, יש פה אנשים עם חמישה. אתמול פגשתי אמא מהמגזר הציבורי שהיא אמרה לי תקשיב, אותי לא מפטרים. אותי לקח ראש עיריית לוד לחדר ואמר לה אני משלם לך את המשכורת, את תישארי בבית לטפל במשפחה שלך. למה גוף פרטי שאני משלם ביטוח לאומי כל חודש עשרות אלפי שקלים בשנה, ביטוח לאומי, משרד הכלכלה, מישהו, לא מגן עליי? למה מגנים על מישהי שיוצאת לחופשת לידה ושומרים עליה אחרי זה תשעה או עשרה חודשים? לא שיש לי בעיה עם זה, זה בסדר גמור. אני אב להורה שכול. הדם של הילד שלי ירד איתו לקבר, הוא עוד לא התייבש. ואני לא היחיד. אז מה אומרים לי? לנצל חופשת מחלה? לנצל ימי חופש שלי? ואתמול הצפנו את זה וגיליתי שיש פה 30-40 משפחות כאלה. אנחנו נרד לטמיון. אנחנו נמחק. כי אני צריך להמשיך לשלם משכנתה ואני צריך לטפל בשלושה ילדים עם פסיכולוגים, עם מטפלי NLP ועוד פעם, אני אומר את זה כסיסמה, אבל זה לא עליי, כי אני שמעתי את זה אתמול מהמון משפחות.

אני פניתי לשלומית בפוקס. והיא שמעה את המקרה שלי והיא זימנה אותי לפה. ואני חייב להגיד לכם משהו: אם מישהו לא יתעורר אנחנו נאבד פה הרבה אנשים. אני אישית מכיר כבר שני אחים שניסו להתאבד. אני לא מוכן להבין שהמדינה הזו לא תומכת בילדים האלה. בהורים האלה, באימהות האלה. ולא נותנים לנו את השקט. וזה לא מעניין אותי אם זה גוף פרטי או גוף כלכלי שמרוויח מיליונים או בבורסה או לא בבורסה. וכן רשות מקומית או איש שעובד תחת תאגיד ממשלתי יש לו חיסיון. המצב הזה הוא לא פשוט. אני שבועיים וחצי אחרי 7 באוקטובר ישבתי בבית הספר של הבן שלי, כי הבן שלי פחד להיכנס לשירותים כי המנקה ערבייה. אז מה אני אגיד למנהלת? תפטרי אותה כי היא ערבייה? זה לא נראה לי הגיוני. אז ילד בן 7 צריך ללכת עם קקי כל היום במכנסיים כי אין מי שידאג לו? אין מי שיכניס אותו לשירותים? ילד בן 7, אני לא מדבר על ילד בן 15. אני לא מדבר על אח בגיר בן 20 שכבר לא הולך לעבודה, כי המקום האחרון שלו עם אח שלו זה היה מקום העבודה הזה. אתם צריכים להיכנס היום למצב הזה באופן פרטני. וכמו שאמרו החבר'ה פה בביטוח לאומי, יש לנו את העו"ס. אבל לעו"ס אין פתרונות קסם. פתרונות הקסם האלה זה הגופים והייעוץ המשפטי שצריך לעשות טלפון לאותו אירוע. לאותה רשות מקומית שתדאג לדבר עם המנהלת, להבין מה כוח אדם, איך מטפלים בילד כזה. איך דואגים לו ללכת לשירותים. דרך אגב, שני הילדים שלי אישית הם נכים. המצב שלהם החמיר פי מאה. פי מאה. העו"ס שלי בביטוח לאומי הגיש בקשה אחרי המכתב לעשות החמרת מצב, כדי שיהיה ילד, מישהו עם הילד שלי בבית הספר וידאג לו. ואמרו לו אי אפשר לעשות החמרת מצב, כי זה לא קשור לנכות שלו. חבר'ה, אתם, סליחה שאני אומר את זה, אתם מבינים בכלל מה קורה פה? יש פה ילדים קטנים שיחיו עם טראומת שואה שאני באותן עשר דקות ראשונות שהבנתי את האירוע, הבן שלי נלחם באירוע הזה.

הבן שלי עבד באירוע הזה, הוא ניהל את הבר. וכשהם הגיעו לשם הנאצים האלה, הצוררים האלה, הוא התכתב איתי והוא אמר לי אני לא בורח, אני לוחם מג"ב. אני אקח נשק ואני אפרק אותם. ויש לי התכתבויות כאלה איתו. ועד 20:00 שאני מתחנן ל-433 תנחיתו מסוק, תביאו אותו. כי יש לו דופק מהשעון באפל ווטש, אף אחד לא התייחס אליי. אז כן, את הבן שלי הפקירו, כי הוא הגן על המדינה הזאת. ואם אתם רוצים אני אראה לכם את הסרטון פה מ-7:00 שהוא מוביל מישהו על אלונקה. הוא יכול היה לברוח כמו הרבה שברחו. אבל היום גם לא רואים אותנו. הבן שלי בן 20 אמר לי אתמול מה אתה הולך לכנסת? קח איתך חגורת נפץ, זה מה שאתה צריך לעשות להם. לא רואים אותי. מה אתה מדבר איתם בכלל.

אל תדבר על חגורת נפץ, כי אנחנו באמצע בדיקה למה עיכבו אותה שם, ואז הם יגידו הנה.

אוקיי. אבל הוא אומר לי מה אתה הולך לדבר איתם? הם לא מקשיבים. תראה את אחים שלך, תראה. הוא מסתכל על הילדים, על האחים הקטנים והוא לא מעכל את זה. הוא בן 20. עזוב את כמות הבלגן, עזוב את השעתיים הראשונות. כשאנחנו הבנו את האירוע אני הוצאתי את הילדים שלי לחברים. עזוב את הטילים, עזוב את הבלגן, אני לא מסתכל על זה. הבת שלי גילתה שאח שלה נרצח בטיק טוק. בטיק טוק. אתם קולטים? זה מה שיישאר לה כל החיים. זה מה שיישאר לה. ואחרי זה שאני שבוע שלם מחפש בן אדם שיעשה לו מצבה אז אומרים לי בביטוח הלאומי כן, אתה יכול לעשות מצבה ב-12,000 שקלים. אבל כל הקבלנים במדינה הזאת רצו 30,000 שקלים ו-25,000 שקלים. אז מה, אני לא אעשה קבר לבן שלי? אז אני אקח הלוואה. אבל אז הבנק יגיד לי בוא תשלם פריים פלוס 5. חבר'ה, תהיו איתנו. לא רוצה מתנות חינם. תן לי מה שימשיך את החיים האלה.

הכול בזכות. מגיע לנו הכול.

נכון. אני יכול להגיד לכם שאני בתוך השבעה שלי אנשים הגיעו אליי ואני עשיתי הכול עם האנשים שאני מכיר במשק, בקהילה העסקית, לעזור להם. אם זה לשלוח להם אוכל, מזון. אנשים שהתפללו אצלם. חבר'ה מחב"ד שעזרו לנו, בתוך השבעה של הבן שלי, זה מה שאני עשיתי. אז היום שאני ארבעה חודשים אחרי הדבר הזה, אני צריך להתמודד עם כל הכאוס המטורף הזה בגלל כסף? את מי זה מעניין בכלל? אל תתעסקו בזה. אל תתעסקו בכסף. תתעסקו בשכול. תתעסקו בלהרים את הילדים האלה. תתעסקו בלהתעסק באימהות השבורות שיש פה ובאבות המפורקים שיש פה. כי כשאני הולך ברחוב, אם אני לא לובש את החולצה של הבן שלי, אף אחד לא יודע שאני אב שכול. אף אחד לא יודע שאני אבא שכול. וכמו שהפשיטו אותה פה בכניסה לכנסת זו בושה. היא לא צריכה ללכת עם טלאי צהוב שכתוב לה אם שכולה. צריך לכבד אותה. צריכים להסתכל עליה וצריכים לתת לה כרטיס שהיא תוכל להציג אותו ויסתמו את הפה. וזה מתחיל מהתרבות שלנו כעם.

אני חוזר לנושא מעסיקים. אני גם ראיתי את נושא המילואימניקים שפיטרו אנשים, זה פשוט מטורף. חבר'ה, תתעוררו. הבקשה הראשונה שלי ואני נכנסתי לחדר ופגשתי את חה"כ אלהרר. אני מכיר את אח שלה, אנחנו קולגות עסקיות. אני אמרתי לה את פשוט מדהימה. ואני מסתכל פה על כולכם ואני חושב שאתם הפה שלנו, כי אתם כן מכבדים אותנו ואתם הגעתם לפה. גם החבר'ה מביטוח לאומי שאתמול עשו כנס מדהים שמישהו שומע אותנו. יש פה 1,000 פלוס נושאים פרטיים, פרטניים שכל אחד נוגע בו דבר אחר. כמו שאמרה פה הגברת מקודם שהיא חברת המימון של הפסיכולוגים, היא צודקת. אני משלם מעל 6,000 בחודש פסיכולוגים ופסיכיאטר לבן שלי, הזמנתי שבוע שעבר, כן, ב-3,500, נכון, כי אפשר לנצל את המצב. וזה פסיכיאטר שהפסיכולוג המליץ. מה, אני מומחה פסיכיאטרים, אני יודע לחפש אותם? אני הולך לקופת חולים אומרים לי עוד חמישה חודשים תור. מישהו פה יכול לדבר על זה? מישהו פה יכול לסמן בקופת חולים שאני צריך תור? כן, ביטוח לאומי, אתם יכולים לעשות את זה. כמו שיש לי ילדה נכה וכשאני בא נותנים לי טופס 17, אז שיידעו שאני אב שכול וייתנו לי תור מהיר לפסיכיאטר או לפסיכולוג. ואני לא אשלם 3,500 שקלים על כל ילד. חבר'ה, זה פסיכי. זה פסיכי. מאיפה נביא? נלך לגנוב? מה נעשה? נעבוד בכביש? נשלח את האישה שלי לשטוף בתים? נשים ממוטטות. איבדו את הילד שלהן.

הילדה המדהימה הזאת איבדה אמא ואחות, שלא לדבר על ההפקרה. לא רואים אותה. לא רואים אותה. מאיפה היא תשלם מחר משכנתה אם היא לא עובדת? מאיפה היא תביא מטרנה לבן שלה הקטן? מאיפה? חבר'ה, אנחנו נתמוטט. ואחד אחד יהיה פה עוד שכול במשפחה ועוד מישהו ייתן לעצמו כדור בראש ועוד ילד יבלע כדורים, כי הוא ראה את האבל במשפחה והוא אמר יאללה, אז אני אשתה 50 כאלה מה יקרה לי? כן, המקרים האלה מתקיימים כל יום. אני מזמין אתכם לבדוק את הנושא הזה במיון, בבתי החולים ואתם תראו כמה ילדים כאלה. ואנחנו מדברים פה על משפחות שכולות, אבל יש פה ניצולים ויש פה אחים של חטופים. ולצערי הרב אני גם חבר של חטוף ושל אבא של חטוף. היחס הוא מדהים אליהם וזה בסדר, אני לא חושב שלא. כי כשאני הגעתי עם אשתי ללהב, שירדנו למטה היא אמרה לי אני מעדיפה את הילד הרוג ולא חטוף. אז חיכינו עוד ארבעה ימים עד שיביאו לי אותו עם כדור במצח. אבל זה לא עזר לי. זה לא עזר לי, כי אני נלחמתי לראות אותו. לא נתנו לי אפילו לראות אותו. שביקשתי לקבור אותו עם דגל ישראל אמרו לי אתה לא יכול להתקרב לגופה. היום אני אומר אני לא יודע אם הייתי צריך לקבור אותו עם דגל ישראל, כי אף אחד פה לא מתייחס אליי. אף אחד. וזה מה שכואב לי.

אני יודע שאני מדבר הרבה, אבל אני מדבר בשם של כולם. וכשאני מקבל את הפניות האלה מהמשפחות ומהקושי להתמודד, סליחה שאני אומר את זה, אבל בייעוץ המשפטי לא יכולים לעזור לי. לא יכולים. כי הנושא הזה הוא נושא מאוד לא ברור. יש פה דיני עבודה במדינת ישראל. אבל יש דין לאחד שעובד במשרד ראש הממשלה ויש דין לבן אדם שעובד בגוף פרטי. ויש דין לילד שעבד עם אח שלו בגוף פרטי, אבל הגוף הזה גם התרסק, כי הם ניהלו את הבר וכל הבר נחרב, אז גם אין להם עסק. אין להם עסק. אז הם לא יכולים להמשיך להתקיים.

בסופו של דבר הכול פה מסתכם בכסף. אבל אם אנחנו נחכה לעוד ועדה ולעוד ועדה ממשרד הכלכלה או משרד האוצר אנשים פה ילכו וימותו אחד אחרי השני. אם זה מצער, אם זה מדיכאון קליני או דיכאון נפשי או לא משנה מה. יש לי עורכת דין מדהימה, קוראים לה הודיה פישמן, היא מהייעוץ המשפטי, שהמדינה נתנה לי. היא כל יום מדברת איתנו. כל יום מתייחסת אלינו. כל יום. ביום הולדת שלחה שוקולדים, ביום הולדת של הבן שלי שלחה זר פרחים. עשתה הכול, אני לא יודע אם המדינה עזרה לה בזה, אני לא יודע אם זה מכיסה האישי. אבל חבר'ה, אנחנו לא מבקשים את הכסף כדי לטייל באירופה. אני לא מבקש את הכסף כדי ללכת לקניון ולקנות פול אנד בר או זארה. אני מבקש את הכסף הזה בשביל לקיים את המשפחה שלי ובשביל להמשיך לקיים את המשפחה שלי בכבוד, עם ההכנסה שידעתי לייצר. היום אני לא יכול לייצר לא רק כי נפשית קשה לי. במקרה שלי אני עוד יש לי כוחות. אבל לא רוצים אותי. כי 14 וחצי שנים הייתי מכונה באותו מקום, היום אני כאפס. כי אני מתעסק בהנצחה של הבן שלי, בספר תורה לבן שלי ובכל המשפחות שפונות אליי ומבקשות ממני עזרה.

אני חוזר ואומר, אל תתנו לזמן לנצח אותנו. הזמן פועל רק לרעתנו. רק לרעתנו. המשפחות כל יום חוטפות פצצה. אתמול קיבלתי טופס ארנונה, 14,000 שקלים לשנה. אתה יודע איך צחקתי? התקשרתי לבן אדם שמנהל מערכת בחירות, אתה יודע איך צחקתי עליו? אמרתי לו אתה צריך לשלם לי שאני גר פה בכלל. איפה ההכרה שלכם? איפה? מה, אתם לא מזהים? אתם לא מסונכרנים? ביטוח לאומי אומר שהוא מכיר את כולם, בלי תביעות, עם תביעות, הוא כן נתן לכולם. שדרו את זה בלחיצת כפתור. שדרו את זה. זה מזכיר לי את השלושה ימים הראשונים, שאנחנו מחפשים את הילדים בבתי חולים ומתחילים להצליב בקובץ של גוגל, עושים לי טובה אם בית חולים מדבר איתי ואומר לי אם הילד שלי נמצא שם. חבר'ה, המדינה פה קרסה. אבל יש פה אזרחים מדהימים, שיודעים לנהל את הדבר הזה. קחו אותם. קחו אותם. קחו את האנשים החזקים במשק הישראלי שיכולים לנהל את הדבר הזה. תמנו אותם לתפקידים זמניים. תיקחו פרויקטורים. עם כל הכבוד לחבר'ה בביטוח לאומי הם עובדים לפי כללים ולפי חוקים והם לא יכולים לעשות שום דבר אם החבר'ה פה בקומה למעלה לא יתנו להם. ובסוף הכול מתחיל ונגמר בכסף. אבל בסוף הכול נגמר שיהיה פה עוד איציק סעידיאן.

לא, לא, לא.

או עוד מישהו אחד כזה. זה כן. זה כן. כי אני שומע את זה מהרבה אחים שכולים. אני אומר לכם שאני שומע את זה. ותודה רבה שנתתם לי להשמיע את הקול של כולם.

תודה רבה. אני רוצה סיכום ביניים לפני שאנחנו מסכמים.

אני פשוט חייבת לצאת.

אני רוצה רק דבר אחד, הערה אחת. כמו שאמרתי, כיוון שזה דיון שני, אני מבקש נושאים פרטניים לשלוח למנהלת הוועדה מרגע זה ואילך, היא תטפל מול משרדי הממשלה. לא צריך לחכות לוועדה, לא צריך להעלות את זה בוועדה ולא תמיד יכולים. כל הנושאים הפרטניים, וכן, אל תכעסי עליי, אני אומר גם בקבוצות הווטסאפ תודיעו את זה. אל תכעסי עליי שאני אומר. כל מי שיש לו פניות פרטניות של דברים, יש דברים שהם אי הבנה ויש דברים שבאמת אנחנו נצטרך לטפל בחקיקה.

ישר כוח על הפעילות הזאת, באמת. זה לא מובן מאליו.

לשלוח לוועדה, הוועדה תשתדל לפתור את זה לפני הדיון הבא. כן קארין, רצית?

תודה רבה. קודם כל שוב להודות לך על הדיון הזה. אני רוצה לומר למשפחות שהדיון הזה הוא לא לשווא. וגם הדיון הבא שיהיה הוא לא לשווא. וההתחייבות שלי, בסדר? גם מהאופוזיציה, שהמצב יטופל. וזה לא יהיה רוטינה לאורך זמן. כי בסוף צריך לדעת גם לעשות קאט. והקאט הזה יהיה רק אחרי שהמשפחות של הנרצחים יקבלו את כל המענים, כי מגיע להם. כי זאת צריכה להיות הזכות שלהם. אתם לא בחסד. המדינה חייבת.

חייבת בגדול.

כי המדינה לא הייתה שם באותו יום והמדינה חייבת.

קארין.

רגע.

לא, אני רוצה לעזור לך, להוסיף. זה חייב להיות מהר.

אמרתי, אני גם בשבועות האחרונים יושבת עם פסיכיאטרים ופסיכולוגים ואני מבינה יותר מתמיד שאם הפוסט טראומה לא מטופלת במהרה היא נשארת ומחריפה. ולכן יש לנו חובה כפולה ומכופלת לדאוג לזה מהר. אני כמובן אצטרף לכל הצעה ואהיה מהיוזמים לנושא של טיפולים לאחים בוגרים, להורים, חורגים אם צריך.

סבים וסבתות.

לכל מי שזקוק לטיפול. ואני אומרת לך אדוני היו"ר, המחויבות שלך היא מאוד גדולה. מי שאנחנו נצטרך לרתום בראש ובראשונה זה משרד האוצר. כי אין מה לעשות, זכויות עולות כסף.

קודם שהוא יכיר בזה לא פעולות איבה רגילות. קודם שיכיר בזה ויהיה פה.

שיהיה פה בכלל.

חברים, בכנסת אפשר גם לדאוג שהדבר יוכר וייעשה גם בלי שהם יהיו פה. תודה רבה.

תודה רבה. אייבי, אתה רוצה להוסיף משהו? אבל בקצרה, כי אני רוצה להתכנס.

אני אדבר מדם ליבי מה שנקרא. אייבי מוזס, יושב-הראש ארגון נפגעי פעולות האיבה. רק חברים, אנחנו משפחה אחת. הארגון הזה קיים כבר משנת 1988. הארגון הזה ספג ביקורת כי אתם לא שמעתם על הארגון הזה לפני ה-7.10.

גם לא אחרי.

מה אתם עשיתם, נכון, אתם צודקים. כי לא ידעתם מי אנחנו. החוק, מה ששלומי דיבר, נלחמתי בשבילו עשרות שנים, שאנחנו נהיה מוכרים כמו של צה"ל. ואתם צריכים להגיד תודה שהארגון הזה קיים. כל הארגון הזה שלי של חמישה אנשים שהם כולם, כולם עובדים וולונטרי, בלי אף אגורה. וכולם נפגעי פעולות איבה. הסיפור שלי, אני מוכרח לספר את זה, שיידעו למה אני בארגון מעל 36 שנים. לפני כ-36 שנים זרקו בקבוק תבערה לעבר הרכב שלי, כביש אלפי מנשה. הרכב בער. אני קפצתי לתוך הרכב הבוער כדי להציל את המשפחה שלי. הצלחתי להוציא את ילדיי מאחור. את אשתי לא הצלחתי לפתוח את הדלת. אז תארו לכם את התמונה הזאת, שלושה ילדים שלי, אני, כולנו בוערים והם צועקים לי 'אבא, תציל את אמא'. אנחנו עומדים בחוץ, ראינו את המראות הקשים, לא מאחל לאף אחד. הרחנו את הריחות באוטו בוער. ואנחנו כולנו זועקים. ואנחנו כמו לפידים. נותרתי עם שני ילדיי, טל בן 5 לא שרד. נפטר אחרי 90 יום. זה הארגון הזה שאנחנו כולנו נפגענו ואנחנו משפחה אחת. אני לא שייך לביטוח לאומי. אנחנו נעזרים בהם כדי לעזור לנו. אז אתם לא צריכים לתקוף את הארגון הזה. כי הארגון הזה עושה מעשים, הנה שמעתם. אנחנו עושים מיליון ואחד דברים מה שאתם לא יכולים להשיג את זה פרטני. ואנחנו הצינור שלנו, של המשפחה הזאת לביטוח לאומי, להשיג את הדברים שלנו.

תודה.

אז אני מבקש, אתם לא צריכים לתקוף אותנו. אני בדיוק כמוכם, אני נפגע פעולות איבה בדיוק כמוכם.

אנחנו לא בדיוק.

והעניין שלכם בוודאי צריך - - -

לא, לא.

צריך חוק אחר לגמרי, ואני מסכים עם זה. נכון. זה נכון. אבל בסופו של דבר איזה שהוא מצב תהיו בארגון שלנו, אין מה לעשות. כמו שבצה"ל יש חללי צה"ל שנהרגו באותו יום 250 חיילים. הם לא פתחו ארגון אחר. הם נהיו חללי צה"ל. לקבל אותם התנאים. ואנחנו נילחם שכל משפחה פה שלא תקבלו מה שמגיע לכם, שאכן כן תקבלו. כי באמת מגיע לכם. תודה רבה.

תודה רבה אייבי. גב' שפיר.

שמי מרים שפיר. דור חנן שפיר, הי"ד, הבן שלנו, היה הלום קרב מצוק איתן. הוא היה נכה צה"ל, הוא היה חבר בארגון היציג של ארגון נכי צה"ל. כל חודש ירד מהתגמול שלו כמה עשרות שקלים לארגון נכי צה"ל, משהו שקורה גורף לכל נכי צה"ל. בגלל כמה עשרות שקלים האלה שהוא שילם הוא קיבל ביטוח בריאות משלים, אגב, עבור כל הדברים המשלימים שאנחנו לא מקבלים מהביטוח הלאומי. הוא קיבל ביטוח חיים והוא קיבל המוני פעילויות בבית הלוחם שהוא צרך אותם והשתמש בהם.

אני רוצה להמליץ או להציע שבמסגרת המידע שמה שדובר פה בפרוטוקול אמור לעבור או דרך נציגת הביטוח הלאומי או דרך היועצת המשפטית שמלווה את המשפחות, אני מציעה, רק מציעה, להעביר להם מידע שכל חודש יורד כמה עשרות שקלים לארגון היציג, כי רוב המשפחות לא יודעת את זה, מתוקף החוק. ושכל משפחה תעשה את הבחירה האישית שלה. מי שצורך, ושמחתי לשמוע את הגברת פה שהיא דיברה, 'שמחתי' זה לא המילה הנכונה. אבל טוב מאוד לשמוע שהארגון היציג עושה דברים נפלאים. ויש משפחות שהילדים שלהם הם מעל גיל 18 שאולי לא זקוקים לשירותים האלה ואולי כן זקוקים לכמה עשרות שקלים האלה בחודש, שלא ירדו להם מהמשכורת.

סליחה שאני מפריע לך, יש מלגות.

אייבי, אייבי.

לא, יש מלגות שאנחנו נותנים מעל גיל 18.

בסדר, לא נתתי להם להפריע לך.

בסדר, אני רוצה רק כדוגמה למה שקורה פה. ילדיי סיימו לימודים, ילדיי לא מתחת לגיל 18. האנדרטה בהר הרצל בכל מקרה קורית. אני באופן אישי, אני מדברת רק עלינו, אני ביקשתי מנציגת הביטוח שלנו, שהיא מדהימה, שלא להוריד מהתגמול שלנו את העשרות שקלים האלה. אבל אולי אפשר שהמשפחות יידעו שזאת זכות.

אני רוצה לומר, אני אמרתי את זה גם בשיחה הבוקר. אני רוצה לומר משהו אחד. אפשר לפתוח במסגרת זה, וזה דיון באמת כואב. מדובר פה במאות משפחות, בהמון תתי דברים. מדברים באלפי משפחות. אפשר לפתוח הרבה תתי דיונים ולא להגיע. ואז באמת, כמו שאמרו, הזמן פועל לרעתנו, הדברים פועלים לרעתנו. ויכוחים על ארגונים יציגים קיימים פה דרך אגב בכל החדרים, בכל הבניין הזה. תאמיני לי, כמות האנשים שהתלוננו מנפגעי טראומה, על ארגון נכי צה"ל גם עברתי בחוץ וביטחון. מכיר.

אני אומר בואו נתמקד בלנסות לסייע. הנושאים האלה, נכון, זה פרטני. יש ארגון, אני מכיר את הארגון הזה גם מהאירועים השנתיים, גם לפני ה-7 באוקטובר. אני מסכים שהאירוע הזה הוא לא דומה למה שהיה קודם. גם אמר את זה אייבי בכנות.

לא, רק מידע. אנחנו נגיד שגם הביטוח הלאומי הוציא מכתבים.

לא כולם קוראים מכתבים.

נכון, רגע. שנייה, נגמור. גם אנחנו נעביר דרך עורכי הדין שלנו את ההודעה. יש אפשרות, הביטוח הלאומי מאפשר על ידי הודעה בכתב, עורך הדין שלנו יעשה את זה למשפחות שמעוניינות, שלא להעביר. אבל חייבים להבין את ההשלכות.

אבל זה בדיוק מה שאני לא, אני לא רוצה לפתוח דיון. נפתח דיון נוסף לפני שהגענו לאחים ואחיות, לפני שהגענו לכולם, נפתח דיון נוסף. אני רוצה לתת לנציגת משרד הרווחה, מנהלת "חרבות ברזל". בבקשה, כן.

אני יכול להגיד משפט? סליחה שאני מפריע אדוני יושב-הראש. לגבי היכל ההנצחה, נכון היא תקום, את יודעת למה? כי נלחמתי 10 שנים.

בסדר, אבל אף אחד לא תוקף אותך אישית.

אז אל תגידי אנחנו לא עושים כלום.

סליחה, סליחה.

אני חלילה לא אמרתי. אני אמרתי שאתם עושים עבודה נפלאה.

תודה.

באופן הפרטני שלי, המשפחה שלי, הגילאים של הילדים שלנו זה אולי לא רלוונטי. אני פשוט אומרת רק להציף את המידע שלכל משפחה תהיה את הזכות. אתם עושים עבודה נפלאה.

כן?

כן, אור צוברי, מנהלת אגף "חרבות ברזל" במשרד הרווחה. קודם כל, אני חושבת שצריך להפריד את הדיון לשני חלקים. כי דיברתם פה גם על החלטת ממשלה שנדחתה. אז קודם כל להתייחס לטיפול בנפגעי ושורדי המסיבות שגם בלי החלטת ממשלה משרד הרווחה נכנס לאירוע יחד עם ביטוח לאומי גם בפרסום קול קורא שלפני כמה ימים דרך קרנות הביטוח הלאומי לארגונים בחברה האזרחית שתומכים ויתמכו באוכלוסייה הזאת. גם באמצעות כל מיני שיתופי פעולה שאנחנו עושים יחד עם נט"ל, יחד עם מרכז השלטון המקומי, במתן בעצם מעטפת לנפגעי המסיבה. ויש עוד כל מיני מענים שאני אשמח אחרי זה להישאר פה ולהנגיש את כל המידע שצריך.

מבחינת ליווי המשפחות. קודם כל מי שאחראי, כמו ששלומי אמר, זה עו"ס השיקום ואנחנו משרד הרווחה נהיה לעזר לכל מה שצריך, גם מבחינת הנגשת השירותים שיש למשרד הרווחה להציע למשפחות האלה.

סליחה, אני לא אוהב לקטוע. אבל אני רוצה כן, בנקודה הזאת. כשאת אומרת להנגיש אני מבקש שכן תיקחו את הרשימות מביטוח לאומי.

כן, רשמתי לי את זה.

ותיידעו את העובדות הקהילתיות.

כן, רשמתי לי את זה.

תנסו לראות שכולם יודעים מה קורה ושהם נמצאים.

רשמתי לי את הנקודה הזאת, זה יקרה.

אני אשמח, אני מההתחלה מחכה בסבלנות.

לא, לא.

רק אני אסיים את המשפט ואני אגיד שכמובן כל השירותים שיש למשרד הרווחה להציע הוא נתון גם למשפחות האלה והאחריות שלנו היא להנגיש, ליידע, לספק את השירותים האלה. אנחנו נעשה את זה. כמובן שתמיד יש מה להשתפר ואנחנו נשתפר. ואנחנו גם הביטוח הלאומי, בקשר ישיר ועובדים בשיתוף פעולה מלא לאורך כל הדרך. זהו, תודה.

תודה. כן איציק, משפט קצר.

ממש משהו קצר. איציק פה אמר על הנושא של איציק סעידיאן. תראו, כיוון שלא היה אירוע כזה ועל זה אני לא ארחיב, כי כולנו כבר הבנו ומסכימים. אני חושב שגם דרך הטיפול של המקום הזה, של הכנסת, של הוועדות, של המשרדים, גם דרך הטיפול צריכה להיות בתקדים קצת שונה ממה שהיינו רגילים אליו. כלומר בואו נעשה ועדות, נקים זה, נדבר. דברים כאלה לוקחים זמן. ופה צריך להיות טיפול הרבה יותר דחוף. כי אני לא יודע אם לא יהיה, כשהוא אמר על איציק סעידיאן אז חברת הכנסת אמרה 'לא, לא, זה לא יהיה'. אנחנו לא יודעים. מאז ה-7 באוקטובר אין דבר כזה לא יכול להיות. הכול יכול להיות. אז בואו עכשיו נבין שצריך לפעול מהר. צריך איזה הליך, אני לא מבין בהליכים, שבאמת לפעול מהר. שלא עכשיו חצי שנה כל שבוע ועדות ועדות. תודה.

משפט קצר.

אני רוצה להגיד משהו גם לביטוח הלאומי וגם לייצוג המשפטי. רותם עזר, אחות של גיא עזר. לא מספיק סל זכאויות. כל המצוקה שלנו, כשאנחנו מדברים על ההשוואה בין משרד הביטחון לביטוח לאומי, זה העניין של המעטפת והקשר הייצוגי מול המשפחה. העו"סיות בשטח קורסות. וגם אתמול במפגש אמרו שבסוף העו"סיות בסניפים ברחבי הארץ לא תמיד יודעות הכול. עכשיו, על הנייר הזכויות שלנו זהות, אבל הקשר הוא לא אותו קשר.

אני רוצה גם לגבי הייעוץ המשפטי מטעם המדינה. הגיעה אלינו עורכת דין שאמרה לי חד משמעית אותך אני לא יכולה לייצג. אני עורכת דין של אמא. אם את רוצה להיות מיוצגת את צריכה להגיש תביעה כנפגעת פעולות האיבה. עכשיו, אני לא עובדת.

אבל זה עלה הנושא.

רגע, שנייה. האם יש לכם רשימה של אנשים שנשרו ממעגל העבודה? רשימה של אנשים שלקחו חל"ת, שחתמו אבטלה, שהתפטרו או פוטרו? כי אנשים כאלה, כמוני, אני לא עובדת ולא כי אני רוצה לקחת חופש. כדי להוכיח שאני לא כשירה לעבוד אני צריכה לפנות לרופא תעסוקתי, לפנות לפסיכיאטר, לעשות את כל התהליך הזה שהוא גם ככה מפרך. אני לא בנויה לעשות את זה.

טוב.

האינטרס שלכם הוא שנהיה מטופלים עכשיו, כדי שנוכל לחזור למעגל התעסוקה בעתיד, כמה שיותר מהר.

נקודה ממש קטנה, אם אפשר. ענת גולדשטיין, אמא של עמית מגנזי. אנחנו מדברים פה על טיפולים פסיכיאטרים, מדברים על קצבאות והכול. אני באה ואומרת, יש פה את דור העתיד. וכשאני מסתכלת על הבת שלי, שהיא ילדה בת 17, שיושבת היום בבחינת בגרות בהיסטוריה, כשבבוקר הייתה צריכה לקחת טיפות הרגעה או משהו כזה כדי להגיע. אני שואלת איפה נציג של משרד החינוך? אם הדור הזה ייפול אין לנו דור עתיד.

אני מורה במשרד החינוך והפסקתי לעבוד בדיוק בגלל אותה סיבה.

אבל לא הפרעתי לך, שנייה רגע.

אבל יש פה שהו מאוד מעניין, כשאני נותן רשות דיבור מיד אחר כך, בואו.

לא, אני מחזקת אותך.

ואני באה ואומרת שצריכים לילדים האלה של עכשיו לעזור להם גם בקטע של בחינות הבגרות, שהילדים האלה לא יכולים. אולי להקל עליהם באיזה שהוא סוג ספציפיים עבודות ומבחנים אחרים לעשות, כי הם לא שם. ובאמת לעבוד על הנקודה הזאת. כי אני חושבת שנציג של חינוך חייב להיפגש. אני ניסיתי לקבוע עם השר קיש, אין תגובה מהמשרד שלו, אין תשובה ממנו. אני אשמח לשבת ולדבר איתו, כי זה לא רק הבת האישית שלי. יש עוד הרבה כאלה שכבר נשרו והם בשנה הכי קריטית של כיתות י"א-י"ב. הילדים האלה יהיו בלי תעודות בגרות וזה דור ההמשך של המדינה, אם המדינה תחליט שהיא רוצה באמת להתקיים.

כנ"ל באוניברסיטאות.

לקחתי על עצמי משימה שהכי קל היה לא לקחת אותה, כי אני ועדה לפניות הציבור בסך הכול, אני לא ועדת חינוך ולא ועדת רווחה ועבודה. אני אומר, בואו נהיה שותפים בעניין הזה. בשביל שזה יהיה אנחנו צריכים לייעל את הדיון. זאת אומרת, אני מסכים, יש פה הרבה מצוקות, כמו שאת העלית. אמר את זה גם איציק, צריך כאן ועכשיו. יש דברים שעולים. ולכן יש חשיבות, אני חושב קריטית, וזה לאיציק, יש חשיבות קריטית לוועדת מנכ"לים. ואני חושב שאת הצגת את זה גם למה. כי בסוף אנחנו באירוע שאנחנו לא מכירים ועולים כל הזמן דברים חדשים, נושאים חדשים. דברים שאנחנו לא הכרנו קודם, מצוקות שלא הכרנו קודם. הנושא של פיטורים במערכות פרטיות, אם היינו מקיימים דיון לפני חודשיים לא היינו יודעים שיש בעיה כזאת, כי זה דבר שנוצר אחרי ארבעה חודשים אנשים מרשים לעצמם. החברה האזרחית הרגישה שותפה לעניין הזה, ועכשיו קצת פחות.

חשוב לה הכסף.

אני מכירה אמא שכולה שפוטרה כבר אחרי חודשיים.

לכן אני אומר, ועדת מנכ"לים היא קריטית. ואני פונה שוב, ואני אמרתי גם למנכ"ל ראש הממשלה אנחנו דורשים שתהיה ועדת מנכ"לים שתשב. אנחנו כן שמחים לשמוע ורוצים שהסנכרון הזה ייעשה. אני חייב לומר לנציגי הביטוח הלאומי, אני שומע בין הדברים שהכנס של אתמול היה משמעותי מאוד. אני ממליץ לעשות יותר בתדירות את הכנסים האלה, כי זה עזר מאוד. אני רואה את ההבדל בין השבוע לשבוע שעבר, על אותם אנשים, יש הרבה יותר מידע שלא היה קודם וזה בעקבות הכנס. זאת אומרת אם אני משווה את הדיון שהיה לנו פה יום רביעי שעבר להיום, אני חושב שהכנס שעשיתם הוא משמעותי וצריכים לעשות אותו יותר. כי זה נותן הרבה יותר מידע והרבה יותר זכויות.

לכנס הזה זומנו רק המשפחות של הנובה והפסיידאק. אין שום התייחסות אלינו.

גם לקראת הכנס הזה נשלח סקר שהיה אפשר למלא בו אם אתה הורה או בן זוג. אם אתה אח אתה לא יכול למלא.

אני חושב שהכנס הזה הוא קריטי וצריך לעשות אותו יותר, בשביל הדבר הזה שיקרה. בנוגע לתיקוני חקיקה אנחנו נגיש את זה. נגיש את ההצעה כבר. אני מבקש שאתם תעירו לנו על דברים שאתם חושבים שצריך להעיר בעניין הזה. אבל אנחנו כבר נגיש את זה. אני מבקש מהיועצים לענייני חקיקה לעשות את זה כבר, לטפל בעניין מול הניסוחים שנעשו. התיקונים שצריכים להיעשות בנוגע לבני משפחה, בנוגע לבני זוג.

עכשיו אני מאוד מבקש, בשביל ליעל. בשביל שנוכל להתקדם ולא להיכנס לעניינים פרטניים. כל הנושאים שאתם מעלים להעלות אותם כבר עכשיו מול מנהלת הוועדה מיד אחרי הדיון. אנחנו נעשה בדיקה עוד לפני הדיון הבא. לא נחכה לדיון הבא. בדיון הבא גם משרד האוצר וגם משרד ראש הממשלה, זה חמור מאוד זה שמשרד האוצר היום לא הגיע אני חושב שזה דבר באמת חמור. משרד ראש הממשלה פעם ראשונה שזה קורה, הם מגיעים קבוע. פעם ראשונה שהם לא הגיעו, זה מאוד מוזר.

גם משרד הכלכלה חשוב שיהיו פה, שיבינו מה קורה פה.

לא, משרד הכלכלה לא. בסדר, מדובר על ועדת מנכ"לים ביטוח לאומי יצטרכו לטפל בעניין הזה. והסנכרון ביניכם על הנושא של המידע. גם על הנושא המשפטי של תביעות הנזיקין מול משרד המשפטים, גם על הנושא של התביעות האחרות וגם על הנושא של המידע מול מי זכאי למה זכאי, לאיזה טיפולים ואיך עושים את זה. אני מבקש שתשבו אחר כך עם מנהלת הוועדה, עם הנושאים הפרטניים. אנחנו נתכנס שוב, כמו שאמרתי, אנחנו נקפיד על זה. נתכנס שוב שבוע הבא ונדרוש תשובות מכולם. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:17.