פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 51
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום רביעי, י"ב באדר התשפ"ד (21 בפברואר 2024), שעה 9:00

גלישה בטוחה - לציון החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
מיכל שיר סגמן

לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה

עינבל משש - מנכ"לית משרד התקשורת, משרד התקשורת

נאוה כהן אביגדור - ראש אגף א' תיאום והכוונה אזרחית 105 בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

יפעת חסון - מ' מוקד 105 מ"י, המשרד לביטחון לאומי

אסף בג'איו - ר' חו' מניעה והסברה נוער מ"י, המשרד לביטחון לאומי

קרן רוט איטח - מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, שפ"י, משרד החינוך

אדורה אלעיס - מנהלת תחום חינוך במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, משרד החינוך

אלכסנדרה קרא - ממונה וראש צוות במחלקת הסייבר, פרקליטות, משרד המשפטים

ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

מיכל בריטמן - מנהל תחום בריאות - ערך מאור, משרד הבריאות

אילן אביטן - מנהל תחום פ"א הגנה על קטינים ברשת - מוקד מאו"ר, משרד הרווחה
והביטחון החברתי

סאני כלב - חוקר בכיר, הרשות להגנת הפרטיות

לירון ריפמן - מנהלת מדיניות ציבורית וקשרי ממשל, טיק טוק

סער חלק - סמנכ"ל לוקחים אחריות, לוקחים אחריות - משנים מציאות ברשת

אור דהן - שדלן, לוקחים אחריות - משנים מציאות ברשת

עדן פרבר - חוקרת, מכון תכלית

טמיר בר - רכז קשרי ממשל, מכון תכלית

רוני קמאי - דוברת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

רינת בניטה - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אפרת פילזר-ביזמן - היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

מיה אוברבאום - יועצת משפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית








מוזמנים (באמצעים מקוונים)
ליאת יעקובוביץ - עו"ד, משרד המשפטים

גל אנג׳ל - מקדמת אמנות הורים בבתי הספר בתל אביב להו, המרכז הישראלי למוגנות

יעל חג'בי - חברת הנהגת ההורים הארצית, הנהגת הורים ארצית


עדית ריס – עו"ד ייעוץ וחקיקה המחלקה למשפט ציבורי-חוקתי, משרד המשפטים
עידן רינג
–
סמנכ"ל קהילה וחברה, איגוד האינטרנט הישראלי

תמי סלע

תמי ברנע

אתי בן-שמחון


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

גלישה בטוחה - לציון החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת

בוקר טוב, תודה רבה לכל אלה שהגיעו. החודש, הוא חודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת – גלישה בטוחה. החלטנו לקיים דיון בוועדה לזכויות הילד. אין ספק שבעשור האחרון חלה מהפכה בשימוש בסמארטפונים, וברשתות החברתיות, לכן, הישיבה הזאת מאוד חשובה כדי לשמור על ביטחונם של הילדים. כל ההיבט בחייהם של בני הנוער, כיום, מקבל ביטוי גם בשימוש ברשתות החברתיות, והעולם הווירטואלי. הרשתות העיקריות הפכו לדרך עיקרית של בני הנוער להתעדכן בנושא בעולמם.

מנתונים שקיבלנו מחברת "בזק", שערכה סקר עולה, כי מספר השעות הממוצע שבהן מבלים כיום בני הנוער בישראל מול המסך הוא יותר ממחצית היממה, כ-12 שעות ביום מדי יום – זה נתון פשוט מפחיד, אני חייב לומר לכם. כשקראתי את הנתון הזה, הנתון הזה הוא בלתי נתפס. זאת אומרת, הם אפילו לא מרימים את הראש לראות מה קורה בסביבה. מה קורה עם החבר, חברה, עם ההורים. פשוט, להרים את הראש. 12 שעות זה דבר פשוט נורא. אני שואל את עצמי – הם לא לומדים? באמת.

בנוסף, על-פי הסקר של חברת "בזק", 60% מבני הנוער מעידים שהם מכורים לרשתות החברתיות. 55% מהם מעידים שהרשתות גורמות להם להרגיש שהחיים של אחרים מאושרים יותר משלהם. אמנם, אין הסכמה בנוגע למספר השעות המקובלים בשימוש ברשתות החברתיות, אך יש מחקרים שמוכיחים כי השימוש ברשתות החברתיות יותר משעתיים ביום עלול להשפיע על בריאות הנפש.

הרשת הווירטואלית עלולה לחשוף לפעמים לתופעות של אלימות, בריונות וסכנות נוספות. ישנם מקרים של חרמות, הצקות, הטרדות וסחטנות בקרב ילדים ובני הנוער המתרחשים ברשת הווירטואלית, התנהגויות כאלה גורמות לפגיעה, השפלה, מבוכה, פחד ומצוקה גדולה. אני מצפה מהרשתות, מהמנהלים של החברות, להגביל את התוכן הפוגעני בילדים ונוער. הנתונים וההשפעות שציינתי כרגע, מחייבים אותנו לדון על הצעדים הנדרשים מכולנו, אנשי ציבור, מחנכים, חברות הטכנולוגיה, ובעיקר על ההורים, כדי לקדם מוגנות ובטיחות ברשת עבור ילדים ונוער.

בבקשה. היועצת המשפטית לוועדה.

שלום, אני תמי סלע, היועצת המשפטית לוועדה, רק מבקשת לא לציין פרטים מזהים של קטינים שעברו פגיעות, או בריונות, או הטרדות מיניות, או חשש. שום פרטים מזהים, לא בית הספר הספציפי. ככל הניתן, אם רוצים לדבר על מקרים, אז בלי פרטים. תודה.

לפני שנתחיל, אני קודם כל רוצה לדרוש בשלומם. אני מקווה שהם יחזרו במהרה כל החטופים. חיילי צה"ל שנמצאים בעזה. נתפלל לשלומם של הפצועים להחלמה מהירה, ושכולם יחזרו הביתה בשלום.

נתחיל עם ד"ר נאווה כהן אביגדור, המצגת של מוקד 105.

בוקר טוב, לכולם, המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, מוקד 105, הוא חלק מהמטה. מכיוון שיש לי כמה דקות, אז אני רצה עם הדברים. הצגנו פה באמת תמצית של עשייה מהחודש הזה. ואני רוצה להגיד משהו בפתיחת הדברים. קודם כל, באמת, הדיון הזה הוא חשוב, וזו גאווה גדולה בשבילנו שיש דיון שמוקדש לחודש הלאומי, זה משהו שהתחלנו אותו לפני ארבע שנים מתוך הבנה שמעבר ליום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי, ולשבוע המוגנות, שבוע הגלישה הבטוחה שמצוין במערכת החינוך, ראוי שמדינת ישראל תקדיש חודש שלם להעלאת המודעות בכל הנושאים שציינת בדבריך, וזה מתוך הבנה שרק שיתוף פעולה בין הרבה גורמים, ובין הרבה גופים מכל קשת הגופים הקיימים – משרדי ממשלה, עמותות, ארגונים אזרחיים ועוד, ברגע שכולנו עובדים ביחד, וכולנו במשך חודש מעלים את הנושא - יש לזה אימפקט, אבל כמובן העבודה צריכה להיות 365 יום בשנה, כי הנושא הזה הוא קריטי.

המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת בהובלת המשרד לביטחון לאומי, ומשטרת ישראל לה"ב 433, יחד עם שותפות של משרדי החינוך, הבריאות, הרווחה והביטחון החברתי, והמשפטים, נמצאים פה גם נציגים מתוך 105, נמצאת מפקדת המוקד, כולנו עובדים ביחד, אבל בשיתוף פעולה עם כל הגורמים שנמצאים פה.

כפי שאמרתי, זו שנה ה-18 ברציפות שמציינים בישראל את יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי, ואנחנו מובילים את החודש הלאומי להגנה על ילדים ברשת זו השנה הרביעית. אנחנו חלק מ-130 מדינות ברחבי העולם שמציינות את היום הזה, אגב, ברמה הבין-לאומית, הנושא המוביל היה איך לעשות שימוש לטובה באמצעות האינטרנט. להציף גם את החיוב ואת הדברים החשובים והטובים שאפשר לעשות באמצעות הרשת.

זאת אומרת, את אומרת לא להילחם, אלא, בואו ניקח את זה לטובת הילדים, לתת לזה בחינוך, שיעורים, ליצור לזה תוכן הרבה יותר חיובי.

אז קודם כל יש הרבה דברים חיוביים ברשת שתיכף נראה, אבל המניעה היא מעל הכול. כי ברגע שנייצר מניעה והסברה וחינוך, נזדקק פחות לאכיפה, וזאת הדרך שאנחנו מנסים להוביל. לפני שיוצאים לחודש כזה, אנחנו עושים מפגש מקוון עם הרבה מאוד נציגים, הרבה מאוד גורמים, גם גורמים אזרחיים. ליש לנו לוגו שמלווה אותנו כבר ארבע שנים, והשנה בגלל המצב, בגלל המלחמה, בגלל מצב החירום שבעצם השפיע על כל העשייה בחודש הזה, על כל התכנים שהשתנו, על רמת הקשב שיש לציבור לעניין הזה, אנחנו התאמנו גם את המסרים שלנו, מתחברים על בטוח בשגרה ובחירום. הרבה מאוד מהתכנים שלנו נוגעים לחוסן דיגיטלי, זאת אומרת, הייתה פה התאמה למצב, לקשב, לזה שהתקשורת עמוסה במידע על המלחמה, ועל החטופים, הבנו שגם ברמה הזאת הקשב לעולמות תוכן שלנו הוא יותר מצומצם. כל הפעילות שלנו היא בעברית, ערבית, אנגלית. יש לנו גם שלושה אתרים בשפות האלה, ואנחנו מנגישים את המידע לחברות שונות.

אחת הפעילויות שהתחלנו איתה בשנה שעברה, ותפסה תאוצה השנה, ואני מאוד גאה להציג את הפרוייקט של "הארת מבני ציבור" בכחול. כבר בשנה שעברה וגם השנה בית הנשיא היה חלק מהפרויקט הזה באמצעות מרכז השלטון המקומי והאזורי, והרשות הלאומית לביטחון קהילתי במשרד לביטחון לאומי. אנחנו פונים למנכ"לים, ולכל ראשי הרשויות, והרבה מאוד רשויות מאירות ב-6 בפברואר, שזה יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי, מבני ציבור בכחול, אם זה בירושלים, אתם רואים פה את כל הרשימה – גשר המיתרים, בית הנשיא, אצטדיוני כדורגל, נתניה טדי ועוד רשויות. אנחנו רוצים שזה יילך ויגבר ביום אחד מסוים הארה בכחול, להעלות את המודעות של כולנו להגנה על ילדים ברשת.

סליחה, מתי הארתם?

ב-6 בפברואר. זה היה יום האינטרנט הבטוח הבין-לאומי. קל לזכור זה. תמיד יום שלישי, ככה קל לזכור. זה היום השני, בשבוע השני, בחודש השני. וזה תמיד יוצא ביום שלישי כי זה לפי חו"ל.

העלינו עשרות פרסומים באתרים בכל התחומים שאתם רואים – התמודדות עם חשיפה לתכנים קשים. לגלות אחריות על מידע שמשתפים ומפיצים, נושאים של חרדה. אני לא אכביר במילים, כי אני רוצה להספיק. אבל באמת, אפשר להיכנס לאתר. אנחנו מפיצים את זה לכלל הציבור בערוצי המדיה השונים ובשיתופי פעולה עם עוד גורמים. אנחנו פרוסים בכל הארץ בהרצאות, בין אם פיזיות, ובין אם מקוונות. משטרת ישראל שמדי שנה חוברת לפרויקט הזה יחד עם המטה הלאומי, ומשרד החינוך, ידברו על זה אחרי זה – 1,300 הרצאות מתוכננות לאורך השנה. מאות ניתנו כבר החודש, והאנשים של המטה הלאומי, יחד עם שוטרי יחידה 105, הם מגיעים להרבה מאוד מקומות בין אם פיזי ובין אם מקוון, ונותנים הרצאות להעלאת המודעות בכל עולמות התוכן האלה.

שיתופי פעולה ממשלתיים כמעט עם כל המשרדים שרלבנטיים לנושא, וגם עם הרבה מאוד גופים אחרים, אנחנו משתפים פעולה, מוציאים תכנים משותפים, ובאמת, מעלים את המודעות ואת העשייה המשותפת בהרבה מאוד אופנים בכל הערוצים. הילדים נמצאים בטיק-טוק, בפייסבוק, באינסטגרם, בטלגרם, ביו-טיוב, אנחנו צריכים להיות שם איתם.

החל מאיזו כיתה ההרצאות או ההדרכות?

אנחנו מתמקדים בעיקר בחטיבות הביניים, כי על-פי נתונים של מוקד 105, ראינו שבין גילאי 12 עד 15, יש הרבה מאוד אלימות בין קטינים לבין קטינים, וזה טווחי גיל שחשוב לשים שם דגש. אבל יש הבנה ברורה שאנחנו צריכים להתחיל לטפל גם ביסודי, וגם בגילאי גן. למשל, יש לנו שיתוף פעולה עם קופות חולים שהם בטיפות חלב מעלים סרטונים שלנו, כי האימהות שיושבות שם, דרך אגב, תינוק שהאימא שלו במקום להיות איתו כשהיא מניקה, היא בטלפון, או תינוקות שיודעים כשהם רואים את המכשיר הזה, לדפדפף, או לגולל, אז כבר אנחנו מבינים מאיזה גיל זה טמוע בהם.

דרך אגב, הגיל הממוצע היום לשימוש, או הילדים שקונים להם סמארטפון זה גיל שש וחצי, זה הממוצע.

נכון. בנקודה הזאת אפשר להגיד רק במשפט, שצריך לשים לב לדוגמה האישית שההורים נותנים. את דיברת על שעות ועל הימצאות בטלפונים. הרבה פעמים כאשר הילדים מרימים את העיניים, הם רואים את ההורים שלהם שם, והרבה פעמים אנחנו מבינים, שילדים אומרים שלהורים שלהם אין קשב אליהם כי הם מדברים איתם וההורים בטלפון. אז מאוד חשוב להציב גם את הסוגיה הזאת.

אני רוצה לסיים בשלושה משפטים, משפט על כל פרויקט. אנחנו מוציאים לראשונה בישראל, זה עלה כבר כפיילוט, ותצא על זה גם הודעה לעיתונות, שיתוף פעולה פעם ראשונה, קורס להורים – תכנים של הגנה על ילדים ברשת, יחד עם קמפוס IL ולמעשה, כל הורה, זה ללא תשלום, זה פתוח לכלל הציבור. כל הורה שרוצה להיכנס לפלטפורמה, יכול להירשם, להיכנס לקורס הזה של הגנה על ילדים ברשת, ולעבור בין שעתיים לשלוש את כל התכנים של הקורס. עבודה מאומצת של מעל שנתיים. אני מקווה שהתוצר יספק. אנחנו כבר עכשיו עובדים איתם על התאמה של הקורס לערבית. הוא יעלה גם בשפה הערבית.

בנינו ארגז כלים לחירום כדי להפיץ אותו לכל המנהלים בשטח של הרשות הלאומית לביטחון קהילתי, ולכל מי שמעוניין כדי להתמודד עם כל התכנים שקשורים למלחמה, ולתת כלים מעשיים לפעילות בתחום הזה. יש לנו את פרויקט אבירי הרשת שבכל תקופת המלחמה המשיך לפעול, ופועל גם עכשיו. יש לנו 27 מתנדבים של המשרד לביטחון לאומי, שמנתרים את המרחבים הגלויים ברשת, ונותנים מענה לקטינים שמציפים את הפחדים ואת החששות. דיברנו על דברים חיוביים. אחד הדברים היפים שראינו זה שילדים תומכים בילדים, קטינים תומכים בקטינים, וכאשר מישהו מספר על החרדות שלו, הוא מקבל תמיכה מהחברים שלו. כמובן, אנחנו מפנים לגורמי סיוע, מעלים למוקד אם זה אירועי חירום, וכדומה. זה פרויקט מאוד משמעותי שעבד לאורך כל המלחמה, ועובד בכלל כל השנה.

מרכז טו"ב – זה משהו חדשני, שאפילו עוד לא הפצנו אותו, הוא בעבודה ראשונית. זה שיתוף פעולה של קרנות הביטוח הלאומי שהשקיעו בפרויקט הזה 3.5 מיליון שקלים, יחד עם המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת, ועמותת אל"ם, שנבחרה בקול קורא. למעשה ברגע שהסתיים טיפול במוקד 105, ואנחנו מזהים עדיין לפי תפיסת הפעלה ולפי קריטריונים שהילד הפוגע או הנפגע, נמצאים במצוקה, וצריכים עוד סיוע מעבר למה שאנחנו במוקד 105 נותנים, אנחנו מפנים אותם ללא תשלום, מציעים להם את האפשרות לקבל שישה מפגשים מקוונים סיוע ותמיכה של אנשי מקצוע גם בשפה העברית, גם בשפה הערבית, ללא תשלום. זה פרויקט שהתחיל לפני כשנה, אנחנו היום חושפים אותו גם לאנשי מקצוע מכל המשרדים.

תודה רבה.

אם אפשר שתי שאלות בהמשך לדברים שאמרת. האם יש לכם איזושהי מדידה. עושים המון עבודה חשובה ויפה עם שיתופי פעולה שבסוף מיועדת להפחית פגיעות, להפחית שימוש, להעלות מודעות. יש לכם איזשהם מדדים לתוצאות של הפעולה שלכם?

כן. לגבי פרויקט מרכז טו"ב, הפרויקט האחרון שציינתי, במסגרת הפרויקט גם יש חברה - - -

יש לכם מדדים - הבנתי, מדדים של הדברים האלה. תעבירי לנו אחר-כך את אותם מדדים.

שאלה שנייה שאולי גם לאחרים אבל גם לכם. הרי בסופו של דבר מדובר על מכשירים ניידים שהם גם עם היבטים של קרינה, אבל פה אנחנו מדברים על ההיבטים של התמכרות וסכנות שילדים נחשפים דרך השימוש. היו בשעתו מעת לעת עולות גם הצעות לאסור שימוש עד גיל מסוים, שאי-אפשר יהיה למכור, או לתת להשתמש עד גיל צעיר, היום שומעים על גיל 6, מדובר אז על גיל 13, 16, כמובן, שזה עורר התנגדות, אבל כמו שיש כל מיני דברים ממכרים ומסכנים שאנחנו אוסרים או לתת לילדים, עלו גם הצעות בהקשר הזה. יש לכם עמדה בעניין הזה.

לא. אין לנו עמדה רשמית, ולא פרסמנו עמדה בנוגע לגיל שבו אפשר לתת. אנחנו כן מדברים על שיח עם ההורים - משהו שהוא פרסונלי אישי שהוא תלוי גם בקשר בין ההורה לילד, ובצרכים האישיים בין ההורים לילדים. כן, זה יעלה לאחר מכן. אנחנו חלק מצוות שידבר על סינון.

תודה ד"ר נאוה כהן.

נמצאת איתנו מנכ"לית משרד התקשורת, אנחנו שמחים שהגעת. ענבל משש. בבקשה.

תודה רבה, אדוני, תודה רבה כמובן על קיום הדיון החשוב הזה. אני אומר כמה דברים בשם משרד התקשורת. אנחנו רואים באמת חשיבות רבה במתן פתרונות טכנולוגיים בכל הבעיה של מוגנות ילדים ברשת. כפי שציין אדוני, אז באמת, מתרחשת מהפכה בשימוש בסלולר וההתקדמות הטכנולוגית, וכנראה שהמגמה הזאת תלך ותואץ, מכאן יש חשיבות לאומית לקידום הגנה על ילדים ברשת.

פועל יוצא של הדברים, ששר התקשורת הקים צוות בין-משרדי. בצוות חברים הרבה מהיושבים כאן שהם שותפים שלנו לבחינת הנושא. אנחנו סוברים שהרבה מהפתרונות הם פתרונות בעולמות החינוך ושיתוף הפעולה של ההורים והפתרונות המשלימים הם פתרונות הסדרתיים וטכנולוגיים שישלימו את התמונה הרחבה, ויתנו כלים כדי להגן על ילדים ברשת. הצוות היום בראשותי, הוא צוות שהוקם לפני מספר חודשים. העבודה שלו קצת הואטה בעקבות המלחמה כמובן. אבל חלק מהדברים שעומדים לפתחו של הצוות בהתאם לכתב המינוי, זה הרעיון לזהות ולמפות כלים הסדרתיים לסינון תכנים במכשירים הטכנולוגיים. וכפי שאמרתי, זה משהו שהוא משלים את הפתרונות שהם נמצאים בכלל בעולמות החינוך ושיתוף הפעולה.

מהו לוח הזמנים של דבר כזה?

אז אומר לאדוני, אני פחות מחודש בתפקיד, כבר כינסתי את הצוות. אני חושבת שזה היה בשבוע הראשון לעבודה שלי, כניסתי לתפקיד. אנחנו בהחלט רואים את הדברים כדברים מאוד חשובים, למרות שבליבת העשייה של המשרד, יש המון נושאים גדולים וחשובים, אבל אנחנו בהחלט לא מקלים ראש גם בנושא הזה ורואים בו חשיבות רבה. הצוות כבר קיים מספר דיונים. הדיון האחרון היה ב-31 בינואר בראשותי, שהייתה בו התקדמות, לטעמי, מאוד משמעותית, לרבות, הצגה של חברות שזימנו אל הצוות כדי שיציגו לצוות פתרונות טכנולוגיים, לא רק טכנולוגיים היו שם, אבל בעיקר פתרונות טכנולוגיים, כדי לקדם. אנחנו מדברים על עולם אופרטיבי של גיבוש תוכנית עבודה שתסייע לסנן תכנים, ולהציע פתרונות בזמן הקצר ביותר האפשרי. לדעתי הפגישה הבאה שלו תהיה בתחילת מרץ. אנחנו ממש מתכנסים לסיכום, יש כבר איזשהו סיכום ביניים, אנחנו רוצים להתכנס לסיכום, ופשוט להציע תוכנית עבודה.

נדרשת חקיקה לנושא?

אני עוד לא בטוחה שאנחנו בשלב הזה של לומר אם נדרשת חקיקה. מה שכן נדרש, אדוני, וברור כבר עכשיו, זה שיינתנו המשאבים הנדרשים לצוות כדי להוציא אל הפועל את תוכנית העבודה שתגובש בצוות, וברור לנו שהכלים שאנחנו נציע לסינון תכנים הם יעלו כסף, ויידרשו משאבים למשרד התקשורת, ולשותפים האחרים לפי מה שנחליט כמובן, כדי שיינתן המענה הראוי מתוך אותה חשיבות לאומית של הדברים.

תודה רבה. מספר שאלות אלייך.

אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. בעצם, בחודש דצמבר, התקיים דיון בנושא דומה של חשיפת בני נוער לתכנים פוגעניים סביב מלחמה "חרבות ברגל", בעצם, כבר יש היום איזושהי חקיקה מסודרת שמחייבת את חברות האינטרנט ואת חברות הסלולר להציע ללא עלות את השירות הזה של סינון תכנים. אנחנו יודעים שהמשרד עשה ביקורת בשנת 2021, וראיתם שרוב החברות בעצם בכלל לא עומדות בחובה שיש להן על-פי חוק, מה נעשה מאז, והאם יש כוונה לקיים בקרות נוספות בנושא הזה?

גם דובר אולי לשנות את ברירות המחדל שיהיה יותר מחייב. זה צריך שינוי חקיקה, אבל אפילו את הקיים כמו שאת אומרת עוד לא מיצינו.

אומר כמה דברים, ברשותך, אדוני. אז קודם כל, נכון. נחשפנו לדוח שאך לא מזמן פורסם בנושא הזה. אגב, אותה עמותה שהציגה לנו היא בצוות, ואנחנו בהחלט לוקחים בכובד ראש את הדברים. יש שם דרוג של חברות התקשורת, ויש שם קביעה שמספר חברות לא עומדות בחוק. הנושא הזה כמובן הועבר לטיפול גורמי המקצוע בתוך המשרד, ואנחנו מגבשים עכשיו את הפעולות והאמצעים הנדרשים כדי להתמודד עם מה שעלה בדוח הזה. אני מבטיחה כמובן לעדכן, אם אתם רוצים בכתב על הפעולות שננקטות מטעם המשרד. הדברים מצויים על שולחנם של גורמי המקצוע במשרד התקשורת, אנחנו בוחנים את הפעולות הנדרשות כדי לפעול בהתאם לדוח שהוצג בפנינו.

תוך כמה זמן תוכלי להעביר לנו איזשהו נייר, עינבל?

אני מאמינה שתוך שלושה, ארבעה ימים. בשבוע הבא אנחנו נוכל כבר לגבש, ולשלוח גם תמונת מצב, וגם התייחסות לדוח שהונח בפנינו ולפעולות הנדרשות.

אני מאוד אשמח. תעבירי לנו מסמך מסודר. אני יודע שאת התחלת, זה בסדר, נאחל לך הצלחה בתפקיד החדש והמאתגר. תודה. בבקשה, עוד שאלה?

שאלה נוספת בנושא של לקדם חקיקה בשימוש בטכנולוגיה לזיהוי פנים, זו חקיקה שקיימת היום, ובעצם, היום וגם על זה כבר מתקיימים דיונים, והנושא בשיח. כי בעצם תנאי השימוש של חלק מהאפליקציות מחייבים רק מגיל 13, אבל אנחנו יודעים מנתוני אמת, שהילדים משתמשים בזה כבר בגילאי היסודי. האכיפה מצד היישומונים עצמן הם בתנאי השימוש, האחריות כלפי האפוטרופוס, אולי יש צורך לקדם את זה, ולהביא את זה לרמה של חסימה כזה לא עומד בתנאי השימוש. איפה אתם נמצאים ביחס לאופציה הזאת, זה כבר קיים בעולם.

אני אומר אדוני, ואני אשמח להתייחס בכתב לדברים הללו. אני חושבת שכל תמונת המצב כפי שהיא היום בסדר היא נדונה בעבודת הצוות, ונעשית שם עבודה מקצועית מאוד עם שלל הגורמים, עם כל המעורבים בנושא הזה, וכולם חברים בצוות. הייתי מבקשת לתת לנו מספר ימים גם לגבש את תמונת המצב, וגם איזושהי התייחסות כתובה רצינית על הדברים. הדברים הללו עולים בעבודת הצוות, המשרד מכיר חלק מהפעולות שמצוינות, ויש לנו כיווני פעולה מממשיים שאנחנו מאוד רוצים לקדם. אמרתי, יש לנו חלק מהדברים הם בעולמות המשאבים שנדרשים לנו, אבל אנחנו יכולים עד לסוף החודש הנוכחי להעביר איזושהי התייחסות כתובה על הפעולות שננקטות, ושגם יינתנו מענה לשאלות שעלו פה.

תודה רבה שהגעת, ותודה על ההתייחסות.

בבקשה, סער מ"לוקחים אחריות".

שלום, אני מכיר פה את רוב היושבים בשולחן. עובדים ביחד. אני רוצה להתייחס לארבעה כיווני פעולה גם קשורים לשאלות שנשאלו כאן עכשיו, ולפעילות שלנו בנושא. קודם כל, צריך להכיר את הסוגיה הראשונה שזו באמת החשיפה של הקטינים לתכנים פוגעניים ובלתי חוקיים. צריך לדעת בסקר גל חדש 22, 73% מהקטינים נחשפים בלי כוונה לתכנים פוגעניים. 33% מהבגירים – זה המחקר היחיד שיש מהמלחמה כרגע, שנחשפו לתכנים של זוועות מלחמה, הם מסתובבים עם תסמיני טראומה משנית, ובעצם, אנחנו לא יכולים לשער רק מה הנזק בקרב הקטינים. גיל הסמארטפון בישראל, כפי שאדוני היושב-ראש הצגת – 6.7 בישראל, אמצע כיתה א'. והנזק מחשיפה לזוועות מלחמה לפורנוגרפיה עולה ככל שהגיל יורד. הדבר הראשון שצריך לעשות – גם ענבל דיברה על זה קצת, ביחד עם משרד התקשורת, יש חקיקה קיימת שמחייבת, כמו שאמרו גם לפניי, יש חקיקה קיימת שמחייבת את הספקיות להעניק שירות סינון חינמי. החקיקה הזאת בעצם כרגע עברה כבר בשנת 2011, תיקון 49 לחוק התקשורת סעיף 4ט. מ-2011 עד היום, הדבר הזה עוד לא עובד. 13 שנים זו אות מתה, לצערי.

אתם יודעים מהם הקשיים שזה לא עובד?

כן. מיד אציג. ב-2020, הגשנו תביעה ייצוגית "לוקחים אחריות", נגד חברות הסלולר באופן ישיר שהם לא מיידעים כחוק, ולא מסייעים כחוק. הדבר הזה התקדם. אנחנו רואים גידול של 305 אלף מנויים בסינון החינמי בין שנת 2020 לשנת 2022, על-פי נתוני משרד התקשורת. אבל ממש החודש הוצאנו ב-2024, דוח, גם פרסמנו אותו ב"ישראל היום", שמראה שהספקיות בין אפס ל-25% מהאתרים הפוגעניים שנבדקו, ולמעשה, זה אומר שהם לא עומדים בחוק, הסינון שלהן הוא לא אפקטיבי בכלל. מדובר גם על ליצור איתן קשר ישיר, הצגנו את זה גם במשרד התקשורת, הדבר נדרש כעת, הוא בעצם מחויב בחוק. יש בעצם אפשרות לשר התקשורת לייצר תקן שמחייב את הספקיות. כרגע, כל ספקית עושה מה שהיא רוצה, וזה לא עובד. בעצם, התקן הזה הוא יאפשר באמת לאכוף בצורה יותר ברורה מה נדרש מהספקיות לעשות. הצענו גם למשרד התקשורת תקן בוועדה, קריטריונים איך למדוד את הדבר הזה שהסינון הזה הוא באמת עובד, ולא סתם משהו שלא עושה את העבודה שלו. זה כיוון אחד מאוד חשוב.

הדבר השני, כל אתגרי השיימינג המיני, הבריונות, שחווים ילדים ברשת. באמת, הפתרון המוצע הוא פתרון יותר בכיוון חינוכי, כפי שהייתה שאלה כלפי נאווה לגבי גיל השימוש. אנחנו יודעים שהיום מאות קהילות בישראל, מעל 500 בתי ספר כבר ב-2018, בעצם חתמו ביחד קהילת בית הספר וההורים על האמנה לדחיית גיל הסמארטפון, הדבר הזה עובד, מעל - - - בתי ספר כבר עשו את הדבר הזה, ממלכתיים, לא בקהילות דתיות או משהו כזה.

אתם ממליצים לעשות חקיקה בנושא?

לא חקיקה אלא תמרוץ. אני חושב שהמשרד הרלבנטי כאן הוא משרד החינוך, יכול להיות בשיתוף 105. אנחנו רק מעלים את הכיוון הזה ככיוון מרכזי לתמרוץ קהילות כאלה, בתי ספר כאלה, לתקצב את הדבר הזה. יש המון גופים עצמאיים שפועלים בשטח, צריך לאגד אותם, ולתת תמריצים לקהילות האלה, כי הדבר הזה הוא נוסה, הוא עובד. הפתרון השני של לקחת ילד בן 6.7 או 7 או 8, ולשים לו פתרונות של ניתור, וריגול, ושליטה, הדבר הזה הוא לא עובד. הקהילה המקצועית היא נגד הפתרון הזה. גם משיחה שהייתה לי השבוע עם מנהל עמותת "מצמיחים", הכי גדולה להתמודדות עם בריונות ברשת, ד"ר חנניה רוזנברג, חוקר, יש את ד"ר רון סלע, הקהילה המקצועית נגד הדבר הזה, זה לא עובד גם בשטח, ולכן, זה כיוון פחות נכון. הכיוון היותר בריא, וכל העולם הולך לכיוון הזה, יש הרבה עמותות בעולם שעוסקות בזה, זה דחיית גיל הסמארטפון.

יש מקומות שהם בשיתוף הורים, למיטב ידיעתי, אני פשוט לא מתמצה בזה, שבהם נותנים את הסמארטפון לילד, אבל ההורה שולט עליו, מתי הוא יכול להשתמש איתו.

אלה פתרונות רכים יותר, והם גם חינמיים, הם פחות מסובכים, של שליטה בזמנים, איזה אפליקציות יש על המכשיר, אלה פתרונות חינמיים ונגישים. הפתרונות המשוכללים יותר, היקרים יותר, המורכבים יותר, שאמורים לפתור, ככה משווקים אותם לפחות, אבל הם לא פותרים את הבעיה, זה פתרונות הניתור, הריגול, אני יכול להיכנס לך לתוך האפליקציות ולקרוא כל מילה שאתה כותב, ולנתר את זה. הפתרון היותר בריא פשוט וקל – זה בעצם דחיית הגיל, הגענו ל-6.7 שזה לא טוב. אף גורם מקצוע לא אמר שזה תקין ממה שאני מכיר.

בנוסף, בשקף הבא, הדבר השלישי הוא בעצם הנושא של החקיקה הרחבה יותר שאנחנו רוצים לקדם. דובר כאן על נושא של הארכת גיל. בעצם, העברת האחריות לתכנים לאתרים הפוגעניים, לאפליקציות שהם מחויבים להארכת גיל. חקיקה כזו בוצעה, הונחה, כבר הוגשה על ידי מיכל שיר, מיכל וולדיגר, בנוסח שאנחנו קדמנו ביחד איתן. החקיקה הזאת לצערי היא רק פלסטר, מכיוון שהחקיקה הזאת שוב מטילה את האחריות - - -

מיכל שיר, או מיכל וולדיגר?

ביחד. אין היום באמת גוף מבחינת משרדי הממשלה שיכול לעקוב אחרי קצב ההתפתחויות כשיש לו את הסמכות לאכוף את הדברים כמו שצריך. היום הרבה יושב על משרד התקשורת, משרד התקשורת הוא יותר עוסק בתשתיות באופי שלו ובדרג המקצועי שלו מאשר בדבר הזה. יושבת כאן נציגת טיק טוק ישראל, שתציג גם – לירון מקשרי ממשל. טיק טיק הסירו ברבעון האחרון של 2023, 20 מיליון חשבונות של ילדים מתחת לגיל 13 מהאפליקציה, אבל זה וולונטרי לחלוטין. בישראל המצב היום גרוע מאוד. 74% מהילדים עם טיק טוק מתחת לגיל 12. טיק טוק אומרים שאנחנו לא רוצים שם את הילדים, כי זה לא טוב להם, ואין שום חקיקה, אפילו נראית לעין בכיוון הזה. אין שום משרד שיכול לעשות ושום דבר. המלצה קצרה למשרד המשפטים, שבעצם כבר הייתה ועדה, ועדת דוידי, יש לה מסקנות מגובשות ונחרצות איך בדיוק, יש תזכיר חוק כבר קיים, תזכיר חוק השירותים הדיגיטליים שפשוט צריך לקחת את התזכיר החוק הזה, ליישם אותו כמה שיותר מהר, מסקנות ועדת דוידי, להקים את הגוף הזה, כי זה הדבר היחיד שיכול לתת מענה רחב לאורך זמן לאכיפה של הדברים ולרגולציה נוספת במידת הצורך ולהשוות את המצב לעולם. בעולם, המצב מאוד מתקדם. אנחנו חייבים להדביק את הקצב. תודה רבה.

אני פונה למשרד המשפטים. לפחות לתת לנו התייחסות לדברים שנאמרו פה.

אני ממחלקת הסייבר, פרקליטות המדינה. אני פחות אוכל לתת מענה לזה. אולי אם יש נציגה של ייעוץ וחקיקה.

נתחיל עם הסייבר.

אפתח ואומר מבחינת מחלקת הסייבר בפרקליטות, אנחנו עובדים בשלושה מסלולים, בכל מה שקשור להגנה על ילדים, על קטינים במרחב המקוון. יש לנו את המסלול שהוא מסלול האכיפה, של הגשת כתבי אישום בגין עבירות שמתרחשות במרחב המקוון. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה. מחלקת הסייבר ספציפית עובדת עם 105 מצד החקירות של 105, ואנחנו מגישים כתבי אישום על פגיעות מיניות במרחב המקוון.

כמה כתבי אישום כאלה נתתם ב-2023?

אני יכולה להגיד רק על מחלקת הסייבר, כי זה התחום שלנו מול 105, אנחנו מדברים על סדר גודל של 15 כתבי אישום. כשאני אומרת 15 כתבי אישום, זה לא 15 נפגעים, כי כתבי האישום שלנו נעים בין נפגעים ובודדים לעשרות של נפגעים בכל כתב אישום, כך שאפשר לדבר על כמעט כמאה נפגעים בשנה שהם מתוך כתבי האישום שלנו.

אני פשוט לא יודע למדוד את זה. לדעתך, זה הרבה? מעט?

כל כתב אישום כזה הוא כתב אישום אחד יותר מדי. בשנה הקודמת היו לנו 13 כתבי אישום, אז גדלנו במספרים. המסלול השני שאנחנו עוסקים בו והוא מאוד רלבנטי בכלל לעבודה שלנו, אבל בעיקר רלבנטי מאז "חרבות ברזל", זה מסלול אכיפה אלטרנטיבית שזה הסרת תכנים. מחלקת הסייבר היא הגוף האמון שעובד מול הרשתות החברתיות. אנחנו מדברים על מסלול וולונטרי לחלוטין, שאנחנו פונים לרשתות החברתיות, מבקשים הסרות תכנים של תכנים פוגעניים. תכנים של הסתה לטרור, ואנחנו עדים לעלייה משמעותית. בהפצות של התכנים האלה, אני יכולה לדבר על בערך סדר גודל של עלייה של כמעט 12 אלף בקשות בחודש מעל לממוצע שלנו. פרסמנו גם באתר. יש לנו נתונים של מיהן הרשתות החברתיות מולן אנחנו פועלים. נתוני בקשות והסרות, אז אנחנו בהחלט איזושהי הצלחה. אני יכולה להגיד שמאז אוקטובר, ועד ה-17 בפברואר 2024, הוגשו מעל ל-47 אלף דיווחים על תכנים מסיתים. אנחנו עדים לשיתוף פעולה מוצלח מאוד עם הרשתות החברתיות. המסלול השלישי שאנחנו עוסקים בו, במיוחד בחודש הזה, אבל גם בשוטף, זו פעילות הסברה. אז במהלך חודש גלישה בטוחה, העלינו דרך הרשתות החברתיות של משרד המשפטים ופרקליטות המדינה, טיפים, בעיקר כפרקליטות יותר מונגשים להורים ולא לבני נוער, כי אני לא רואה בני נוער עוקבים אחרי העמודים של פרקליטות המדינה. אבל אנחנו בעיקר פונים להורים, למורים, כיצד להגן על הילדים ברשת. כשאני מדברת על להגן, אני מתחילה מהדברים הבסיסיים של העדפות בתוך מכשיר הטלפון, סינון תכנים בתוך הרשתות החברתיות, הגבלת תכנים, טיפים איך להימנע במיוחד בתקופה של "חרבות ברזל", איך להימנע מפייק ניוז, איך לזהות פייק ניוז, המשמעויות של הדברים האלה. ואנחנו גם רואים כניסות רבות מבחינת הורים לאתרים, גם מקבלים פידבקים טובים גם מהשותפים שלנו לדבר הזה. זה בעיקר שלושת המסלולים העיקריים שאנחנו עוסקים בשוטף.

תודה רבה.

אני מהמחלקה למשפט ציבורי חוקתי בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. הנושא הוא באמת גלישה בטוחה ומוגנות של ילדים ברשת. בהקשר הזה גם מהדיון פה עולה יש מענה בכמה כיוונים. קודם כל יש כלים לסינון תכנים שהם כלים קיימים, ויש מהלכים להגברת המודעות בעיקר של ההורים לכלים האלה, אבל זה כלים שקיימים היום בסלולר. יש את מוקד 105. כמו שמחלקת הסייבר תיארו, יש את המסלול הוולונטרי שפועל הרשתות החברתיות להסרת תכנים שמהווים עבירה, והוא מאוד מוצלח, פועל בהצלחה. וכל מה שקשור לחקיקה. צריך להבין שחקיקה, רגולציה של רשתות חברתיות זה משהו שחורג הרבה מעבר לנושא הקטינים, מדובר ברשתות בין-לאומיות.

אני רק אעיר אדוני, שההתייחסות שלהן מאוד חשובה. אנחנו חייבים לקדם את הנושא. אני רק מודה לך, אדוני, על ההתייחסות לדבר החשוב הזה של ועדת דוידי, ואנחנו נשמח אם הוועדה בתור ועדה תוכל לסייע ולקדם את החקיקה המלאה.

שוב אני אומרת, כל מה שקשור לחקיקה ורגולציה ברשתות חברתיות, קודם כל, זה הרבה מעבר לסלולר, וזה משהו שחורג הרבה מעניין הקטינים. זה משהו שכל הזמן נמצא בבדיקה.

השאלה אם החקיקה הקיימת מספקת. נשאלה שאלה לגבי ועדת דוידי, מה המסקנות, ומה המשך התהליך?

שוב, ועדת דוידי עסקה במשהו הרבה יותר רחב בעניין של מוגנות וגלישה ברשת, זה גם לא בהכרח רגולציה ממשלתית. זה מנגנון של פנייה ישירה של אזרחים לרשתות חברתיות. זה משהו שהוא חדש גם בעולם, והוא בבדיקה גם בעולם. אני באמת חושבת שכרגע יש מענים קיימים שהוזכרו כאן לעניין המוגנות והגלישה הבטוחה, גם הכלים האפליקציות לסינון תכנים. גם מוקד 105. גם הדין הפלילי. גם המסלול הוולונטרי, ומעבר לזה, משרד המשפטים חבר בצוות הבין-משרדי שמנכ"לית משרד התקשורת הזכירה.

אני מתנצל. פשוט התשובה שאת עונה היא לא קשורה למסקנות ועדת דוידי. אם תסתכלי בתוך מסקנות ועדת דוידי, תראי שוועדת דוידי התייחסה לזה שתחום הרשת הוא כל כך רחב, וכל כך מתפתח, ואין שום מענה, שום משרד ממשלתי שעוקב אחרי הקצב הזה. משרד התקשורת עוד לא הדביק את הקצב מ-2011 על חקיקה שהייתה. את מדברת איתי היום הרשות הכי מתקדמת במדינת ישראל זו רשות מועצת הסרטים והקולנוע שמדרגים סרטי קולנוע. הרשות לכבלים – למי יש כבלים בבית היום? אנחנו מדברים על תכנים שילדים צורכים 12 שעות ביום, אין לזה שום פיקוח, שום רגולציה. הרשתות עושות מאמץ וולונטרי שאף אחד גם לא אומר להן מה לעשות, כשזה עונה על האינטרס שלהן, או כשיש חקיקה בעולם אז הן קצת זזות. נמצאים פה טיק טוק מתוך אין ספור רשתות חברתיות שקיימות. מעל 18 זירות קיימות חוץ מטיק טוק, שאף אחד שם לא מדבר על איך אנחנו במדינת ישראל מה אנחנו נותנים לילדים שלנו לצרוך, ואיך הם יצרכו את זה. ועדת דוידי היא נותנת את המענה להקים גוף. עכשיו יש תזכיר חוק. רק צריך לקחת תזכיר חוק ולהקים את הגוף. ייקח שנה, ייקח שנתיים, אבל בוא נקים את הגוף הזה, כי משרד התקשורת לא יעמוד בקצב, הוא לא מכיר את זה. אין שום תקן בפקידות המקצועית במשרד התקשורת שמתעסק בתכנים של הרשת ולא באף משרד האחר.

ועדת דוידי סיימה את עבודתה?

כן. הגישה. מ-2022 כבר.

טוב. אנחנו נצטרך כמובן להתייחס לזה, או לעשות מעקב על הנושא הזה כדי לראות בדיוק מה משרדי הממשלה או במסקנות שלהם מי אחראי לקדם את הנושא הזה.

בבקשה, מנהלת המדיניות הציבורית וקשרי ממשל של טיק טוק. תודה רבה שהגעת. יש לכם גם מצגת. אין ספק שהציפיות שלנו מכם הן מאוד רחבות. אני חושב שיש לכם תפקיד נכבד בנושא של מניעה של פגיעה ברשת לטפל בנושאים האלה. אני קודם כל שמחתי קודם מנציגת הסייבר שאמרה שיש שיתוף פעולה, אז אני מאוד מעריך את זה. אבל התפקיד שלכם הוא מאוד חשוב, וגם מאוד תכליתי, כי אנחנו ראינו כשאתם יכולים לפעול, אתם יכולים לטפל בדברים האלה יותר מהר מכל משרד ממשלתי כזה או אחר. ולכן, אני מצפה מכם, כמובן, נראה את המצגת, אבל למאמץ גדול יותר. תודה לירון.

תודה לאדוני היושב-ראש, אני לירון ריפמן, אני מנהלת קשרי ממשל מדיניות ציבורית בטיק טוק בישראל. אני מודה על ההזמנה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להציג לכם מה אנחנו עשינו בשנה האחרונה, וגם בשבוע האחרון. לפני שבוע השקנו באירוע חגיגי שעשינו במרכז פרס את מדריך הבטיחות שהוצאנו למחנכים ולהורים, יש לי אותו פה.

גילוי נאות – אני הגעתי לשם.

עוד מעט נראה תמונה שלך. תודה רבה, לחבר הכנסת אלי דלל, שגם כיבד אותנו בנוכחות שלו. אנחנו השקנו בעצם את המדריך הזה, כי אחד הפערים שאנחנו זיהינו בטיק טוק בישראל, זה פשוט פער מידע שקיים בין הכלים הקיימים היום בפלטפורמה להורים ולמחנכים להדריך את בני הנוער בצורה יותר טובה על איך הם גולשים בצורה בטוחה. כשלב ראשוני כיריית הפתיחה, אנחנו נוציא את המדריך הזה. אנחנו מאוד נשמח להפצה פה של כל הגופים אל עזרה בהפצה של המדריך, הפצנו אותו באירוע עצמו. הגיעו גם נציגים מהממשלה, גם נציגים של החברה האזרחית, הרבה מהיושבים פה בשולחן, ובעצם, ככה התחלנו את ההפצה של החוברת. אבל זו רק יריית הפתיחה, כי אנחנו בעצם נמשיך מפה לשולחנות עגולים עם החברה האזרחית, עם משרדי הממשלה שאנחנו עובדים איתם, כדי להבין יותר טוב בשטח איזה עוד דברים צריכים לקרות בטיק טוק גם כדי לשפר את הגלישה הבטוחה של בני הנוער.

אני רוצה לתת לכם על קצה המזלג את מה שאנחנו הצגנו, את עיקרי החוברת באירוע. בעצם, הצגנו את אסטרטגית הבטיחות שלנו בטיק טוק, שמורכבת גם ממדיניות, מטכנולוגיה ומשיתופי פעולה ויוזמות חינוכיות שלנו. בצד הטכנולוגי, הראנו ואנחנו מראים, שכל תוכן שעולה לטיק טוק, לא עולה לפלטפורמה לפני שהוא עובר את המסננת שלנו, מסננת שגם מורכבת ממסננת טכנולוגית מאלגוריתם, וגם מסננת של בודקי תוכן אנושיים כשהדבר נדרש, כשיש איזשהו ספק לגבי תוכן אם הוא פוגעני או לא, הוא מגיע גם לסוקרים אנושיים. יש לנו 40 אלף אנשי מקצוע בבטיחות שעובדים מסביב לעולם, וכמובן, גם בשפה העברית, גם בערבית, גם באנגלית, גם ברוסית, בכל השפות שמדוברות פה בארץ.

בעצם, התכנים מסוננים לפי מה? לפי הנחיות הקהילה בטיק טוק שמפורסמות, אפשר למצוא אותן בקלות באינטרנט, ויש לכם פה על המסך בעצם את הדוגמאות, את הכותרות של כל התכנים שאסור לפרסם בטיק טוק. זה אומר שאם מישהו מפרסם משהו, מעלה משהו שנוגד את הנחיות הקהילה שלנו, התוכן מוסר, ותלוי ברמת חומרת העבירה.

יש לכם נתונים למשל ל-2023, כמה חומרים הורדתם?

כן. אנחנו מפרסמים אחת לרבעון דוח שקיפות רבעוני, שבעצם מראה איך אנחנו אוכפים את כללי הקהילה שלנו, אפשר למצוא אותו גם באינטרנט, ובעברית. אפשר להסתכל כמה תכנים הוסרו בישראל. אני אגיד שבערך כ-1% מכל התכנים שעולים מהטיק-טוק, מוסרים על-ידי האלגוריתם שלנו, וסוקרי התוכן. זה רק אחוז אחד. זה עדיין מיליוני סרטונים.

יש גם פניות אליכם באופן ישיר להוריד דברים שהם פוגעניים, כולל חרמות וכך הלאה. אתם מטפלים בזה?

כן. אפשר לדווח בתוך האפליקציה באופן ישיר, הם משתמשים, וגם ארגונים 105, משרד המשפטים, גם ארגונים ממשלתיים, גם אזרחים, יש להם ערוצי דיווח ישירים אלינו, אז הם יודעים להגיע לצוותי הבטיחות בצורה יותר מהירה, וגם אנחנו מטפלים בתופעות רחבות יותר בצורה הזאת.

כחלק מהמדיניות שלנו, ופה גם סער הזכיר את זה, משהו מאוד מאוד מרכזי במדיניות שלנו, זה קודם כל לדבר על הגבלת גיל. מה הגיל המתאים לשימוש בטיק טיק, והגיל המינימלי לפתיחת חשבון טיק טוק הוא גיל 13, זה משהו שחשוב מאוד שהציבור בישראל, ובטח ציבור ההורים והמחנכים יכיר, וגם השתתף באכיפה של הדבר הזה. אנחנו לא מטילים את האחריות רק עלינו, אבל זה כן מידע שאני חושבת שהציבור מאוד מאוד חשוב שיכיר אותו. ילדים מתחת לגיל 13 לא אמורים להיות בטיק טוק.

אבל איך אתם יודעים? הרי בסופו של דבר, מי שקונה את הסמרטאפון זה ההורה, וזה על שם ההורה.

הדרך שבה אנחנו יודעים, זה שבעצם אנחנו מבקשים את תאריך הלידה בכניסה לפלטפורמה. אז רוב המשתתפים נותנים את תאריך הלידה הנכון שלהם, ואז אם הוא מתחת לגיל 13, הוא לא יכול להתקדם. אבל אם הם נותנים תאריך לידה שגוי, אז בשלב הזה הם יכולים לפתוח את הטיק טוק שלהם, אבל אנחנו לוקחים עוד אמצעי אכיפה, ואנחנו בעצם בעזרת טכנולוגיה מאוד מתקדמת לומדים אם אותו משתמש נראה לנו צעיר מדי. אם זה תמונת פרופיל מהאינטראקציה, מהחברים שהוא עושה, וברבעון האחרון של 2023, הסרנו כמעט 21 מיליון חשבונות – חסמנו אותם, זאת חסימה מלאה.

זה נתון עולמי. ומה היה בישראל?

זה נמצא בדוח השקיפות הרבעוני, אני יכולה לבדוק ולחזור.

גם מגמות חשוב לנו לדעת.

גם מגמות. אני כן אגיד שזאת סיבת חסימה מאוד מרכזית גם פה בארץ.

אחרי שאתם חוסמים, כמה זמן לוקח לפתוח את זה מחדש?

אי-אפשר לפתוח את זה מחדש. הדרך לפתוח את זה מחדש, אם זה חסימת גיל, זה בעצם להוכיח שאתה מעל לגיל 13, זה או לתת תעודת זהות רשמית של המדינה, או לתת איזשהו אשראי מההורה שמוכיח בעצם שאתה מעל לגיל 13. זו הדרך היחידה.

מי שיש לו שאלות, שירשום אותן, אני אשמח לקיים דיון אחרי זה, מפני שאני רואה הרבה פונים.

אנחנו לא עוצרים בעצם רק בהגבלת גיל 13 לשימוש, אנחנו בעצם מתאימים את חוויית המשתמש מגיל 13 ל-18 בהתאם לגיל. זה שנים של התפתחות מאוד מואצת, תוכן שמתאים לילדה בת 13, או אינטראקציה שמתאימה לנערה בת 13, לא בהכרח מתאימה גם לנערה בת 17. ולכן, יש דברים בתוך האפליקציה שמובנים בהתאם לגיל שלך. לדוגמה, זמן מסך מוגבל ל-60 דקות באופן אוטומטי עד לגיל 18.

מה זה 60 דקות ביממה?

כן. ביממה. העלייה ללייב בטיק-טוק, גם כן מותרת רק מגיל 18 ומעלה וגם עם הגבלות נוספות. חשבון מוגדר באופן אוטומטי כחשבון פרטי עד לגיל 16, זה אומר בעצם שחשבון פרטי רק מי שאני מאשרת יכול לעקוב אחרי התכנים שלי, זה הופך את חוויית הטיק טוק לחוויה הרבה יותר מצומצמת ומוגנת. וגם כל מיני שימושים שונים שאפשר לעשות עם התוכן שלי זה חלק מהחוויה בתוך אפליקציה בטיק טוק, שבעצם יוצרים, משתמשים בסרטונים של יוצרים אחרים כדי לעשות דואטים, או להדביק תאים מסרטון של יוצר אחר, וכל הדברים האלה אפשריים רק מגיל 18 ומעלה.

סינון תגובות – זה כלי נהדר למאבק בבריונות ברשת, כי זה אחד האמצעים שבעצם עושים בריונות בטיק-טוק. כותבים תגובות פוגעניות על סרטון שמישהו יצר, יוצרים יכולים לגמרי לסנן תגובות, לשלוט על זה בצורה מלאה וזה כלי מאוד חזק שחשוב שיכירו.

זמני המסך בטיק טוק – אז יש היום כלים מאוד מתקדמים בתוך האפליקציה, והם מאוד נוחים לשימוש, ואיך אני מגביל בעצמי את זמן מסך, ואפשר לעשות את זה לפי יום, יש חוג, אין חוג, האם אני בסופ"ש לא בסופ"ש, ולקבל גם את הדוח השבועי של כמה אני צורך, כמה אני נמצא בטיק טוק. כל השקיפות הזאת והתנאים שאני יוצר לעצמי נמצאו כדברים הכי משפיעים בעצם על הגבלת זמן מסך של בני נוער בטיק טוק.

הכלי החזק ביותר להגנה על בני נוער בטיק טוק, זה הנושא של הקישור המשפחתי – משהו שחשוב מאוד שהורים יכירו בישראל. בעצם, אפשר לקשר את החשבון שלהם, עם חשבון הילדים שלהם, הראיתי את זה בכנס עד כמה זה פשוט, זה אומר שגם ההורה צריך להיות בעל חשבון והוא מקשר בקלות את החשבון לחשבון של הילד, ואז, בעצם, ממש הולך איתו יד ביד, מגביל את זמן המסך, את הגדרות הפרטיות. קובע חשבון פרטי, כל ההגבלות האלה בעצם יכולות להינתן על-ידי ההורה, והליווי הזה של ההורים בתקופה הזאת, זה ליווי קריטי של בני הנוער ברשת בטיק טוק בזמן הזה.

עד איזה גיל בעצם? כשאת אומרת בני נוער?

עד גיל 18. סיימנו את הכנס, ואני אסיים גם את הדברים שלי היום ב"בואו נשלב זרועות". אפשר להתגבר על הפער, פער המידע קודם כל שיש באוכלוסייה בישראל לגבי אמצעי הגנה, להתגבר על פער המידע, ואפשר לעשות עוד דברים רבים בשיתוף פעולה. תודה רבה.

תודה לירון. יש לי שאלה אליך. הלו הטיק טוק, זה באמת כלי שהוא מדהים מבחינת הטכנולוגיה וכך הלאה. איך אתם מנצלים את הכלי זה לטובת החינוך אם הילדים כבר משתמשים בו, אז בוא לא נילחם נגדו, אבל לנסות אולי לקדם את החינוך, את התכנים החינוכיים, ערכים, אפילו לימודיים, מתמטיקה, פיזיקה, אנגלית, כל דבר שבו אתם יכולים למנף את זה לכיוון החינוך, לכיוון הידע, מידע ועוד דברים נוספים.

לשמחתנו, אני אספר לך שהלב של הפלטפורמה זה היוצרים של הפלטפורמה. בישראל בקהילת היוצרים בישראל, יש לנו מורים מדהימים בטיק טוק שמלמדים אנגלית, תנ"ך, ומתמטיקה, והם כוכבי הטיק טוק היום. היום הורים שיודעים לעשות שימוש טוב בטיק טוק הם כוכבים לכל דבר, ובני הנוער מכירים אותם, הם לא יכולים ללכת ברחוב. זה מדהים לראות כמה מידע וידע אפשר להעביר. אנחנו עושים בזה שימוש באזורים שאנחנו מרגישים שצריך להגביר שם את החינוך לטובת הבטיחות בפלטפורמה. דוגמה אחת היא אנטישמיות. מאבק באנטישמיות. אנחנו עשינו שנה שעברה פרויקט חינוכי מדהים. הבאנו 30 יוצרים מאירופה לישראל, ובעצם, נתנו להם חמישה ימים של חוויה מלאה של ישראל, וביקרו גם בכנסת, גם את נשיא המדינה, גם ב"יד ושם", אבל גם במסעדות הטובות ובשווקים. ובעצם, יוצרים שהם לא יהודים, לא ישראלים, ועם 35 מליון עוקבים בכל רחבי אירופה הראו לעוקבים שלהם את ישראל לא דרך הערוץ החדשותי. אנחנו עובדים עכשיו עם יוצרים מובילים בישראל, יהיה בשיתוף פעולה עם זיכרון בסלון, על איך בעצם להעביר תכנים של זכרון השואה בטיק טוק, בצורה שמכבדת מאוד את זיכרון השואה וגם נאבקת באנטישמיות. אז אנחנו מאוד על זה. תודה.

תודה לירון. חברת הכנסת מיכל שיר, תודה שבאת. יש לך גם הצעת חוק, שמעתי, יחד עם מיכל וולדיגר.

כן. גם נדמה לי שעוד בקדנציה הקודמת כאשר זכיתי להיות יושבת-ראש הוועדה המופלאה הזאת.

אני ממשיך דרכך.

לגמרי. אני כל הזמן אומרת הכי טובה בכנסת, והיא מופלאה והיא נהדרת. אז יש עוד חקיקה מהקדנציה הקודמת גם של חבר הכנסת, סגן השר לשעבר, מאיר יצחק הלוי, שעסק רבות בנושא הרשת, רשתות חברתיות, ובכלל, איך אנחנו שומרים על הילדים שלנו ברשת. אני לא אשכח שיום אחד עליתי לזום, וילדה בת 15, עלתה איתי לזום והיא אמרה לי – אני לא מצליחה להבין. אני מבינה ברשתות חברתיות ובטכנולוגי יותר טוב מאשר את ובטח מי שמבוגר ממך יבין אי פעם. איך את מתיימרת בתור חברת כנסת לבוא ולהגיד לי מה אני צריכה לעשות. אז אמרתי לה, תשמעי, צודקת, אני לא מבינה, כנראה שאני לא אבין, אגב, רשתות חברתיות לחלוטין, לא נעים לי להגיד. אבל עד לפני דקה בערך ילדה בת 17, עשתה לי את הטיק טוק, כי לא הבנתי שום דבר איך אני מעלה, ומה אני עושה. אמרתי לה: תשמעי, בדיוק כמו שהמדינה סידרה, והעירייה סידרה לך תאורת רחוב כדי שלא תפחדי ללכת בלילה, ושיהיה לך בטוח ללכת בלילה ברחוב, ובדיוק כפי שיש ניידות משטרה שמסתובבות כדי לראות שאין גנבים ופורצים – ובדיוק כמו שצבעו לך מעבר חצייה, ועשו רמזור שאומר לך מתי לעמוד, ומתי לחצות את הכביש, אותו הדבר צריך להיות בתוך העולם הזה, הווירטואלי, שקוראים לו רשתות חברתיות, ולצערנו, נכון להיום הוא פרוץ. והוא פרוץ מכמה סיבות, אדוני היושב-ראש. אפשר לבוא אל החברות הפרטיות למיניהן, לטיק טוק, לפייסבוק, לאינסטגרם, ולכל שאר הרשתות החברתיות הקיימות, ולהגיד להן – אתן לא עושות מספיק, ולא, הן לא עושות מספיק. נקודה. אין מה להוסיף. אין מה לנסות לתרץ. הן לא עושות מספיק. פחות אינטרס שלהן עד שהרגולטור בעולם בכל מדינה שהיא בא ובעצם אוכף אותן.

מה שהן עושות באופן וולונטרי.

כן. אנחנו נתונים בעצם לחסדיהן, ולא כך צריך להיות הדבר. מדינת ישראל מפגרת אחרי העולם המערבי בהרבה - בחקיקה מול מדינת קליפורניה, מול האיחוד האירופאי, אנחנו לא עומדים בשורה אחת מול מדינות העולם באכיפה, או בכלל ברגולציה, על כל מה שקוראים לו רשתות חברתיות, וכל ההתקדמות הטכנולוגית, אנחנו לא שם. סטארט-אפ ניישן, זה נכון, יודעים להמציא את הדברים, לא יודעים לבוא ולשמור על הילדים שלנו בתוך העולם הזה. יש בסוף משולש. המשולש הזה בנוי מהחברות הפרטיות, טיק טוק וכיוצא בזה. ההורים כמובן שאין להם, גם אני כהורה, גם לי, ואני מדברת על זה, ומודעת לזה אולי ברמת מודעות קצת יותר גבוהה משאר ההורים. אין מספיק כלים כדי להבין את העולם הזה. לא מלמדים אותנו. לא נותנים לנו מספיק כלים. אמרו לי עכשיו – תעשי איזו אכיפה בתוך טיק טוק, איפה אני ואיפה זה. עכשיו אני יושבת בדיון ומבינה את החשיבות, ואני לא יודעת איך עושים את זה. על מה אתם מדברים בכלל? כאילו זה סוג של – טוב, אז סימנו וי, על זה שההורים יידעו. בואו ניקח את זה צעד אחד יותר רציני כדי באמת להבין שהעולם הווירטואלי פה הולך וצומח לנו, צמח לנו, ובוא נסתנכרן עם המציאות.

הדבר השלישי – זו הממשלה. זו בעצם המדינה, הרגולטור. הרי לצפות מהחברות האלה לעשות איזושהי אכיפה, זה כמו לבקש מהחברות סיגריות, בואו אתם תשימו עכשיו את המלל הזה שאומר שעישון הורג. מה אנחנו מצפים שבאופן וולונטרי יבואו ויגידו שעישון הורג? לא, הן רוצות למכור את הסיגריות. אותו הדבר גם כל החברות הפרטיות של הרשתות החברתיות אין להן את האינטרס הזה. אז הן עושות את זה וולונטרי? הן בעיקר מנסות, אגב, להוריד את הרגולטור, להרדים אותו קצת כדי שכאשר הרגולטור ייכנס יהיה קצת פחות חמור? זה בסדר. המשולש זו החברה, חברה פרטית, חברות הרשתות, ההורים, כלומר, החינוך, מה שדיברת עליו המדריך, רק צריך להדגיש אותו הרבה יותר להורים, והממשלה והחקיקה שאי אפשר להוריד מהרגולטור פה את האחריות. אני חייבת לומר שגם לאור הר של חקיקה שנמצא אצלי, שהיה אצל מאיר יצחק הלוי, שנמצא בחלק משרדי הממשלה זה לא מקודם. זה לא מקודם. המדינה אומרת – זה כרגע פחות חשוב. כשאנחנו אומרים פחות חשוב, אנחנו אומרים מה? יש מישהו שלא נמצא היום ברשתות החברתיות? הרי אנחנו משתמשים ברשת החברתית, אנחנו והילדים שלנו יותר ממה שאנחנו משתמשים בארנק שלנו. יותר ממה שאנחנו משתמשים בעצם בכל מוצר אחר שאנחנו ביום יום. בעצם המדינה אומרת, אבל זה למרות שאתם משתמשים בו כל יום כל היום, אני אשים על זה פחות דגש.

אדוני היושב-ראש, הוועדה הזו צריכה לקחת על עצמה את נושא החקיקה ולהתחיל לקדם אותו בכל הכוח, לא רק את הצעות חוק שלי, הצעות חוק של חברי כנסת טובים ונהדרים שהיו לפניי, כאלה שנמצאים גם במקביל אליי. הגיע הזמן לבוא ולהגיד – מספיק. פשוט מספיק. תודה.

תודה רבה, מיכל, על העבודה שעשית. ואת עושה, אני מאוד מעריך את זה. קודם שאלתי את משרד המשפטים איזה נושאים, או איזה דברים כן חשוב לקדם כדי שתהיה אכיפה טובה יותר, איך אומרים, שאנחנו נדהר אחרי הטכנולוגיה כדי שבאמת תהיה אכיפה שנוכל לקדם דברים. כדי שנוכל למנוע חלק מהבעיות שקיימות ברשת. אז אתם לא חייבים לענות לי היום. אני מאוד מבקש ממשרד המשפטים, או נציגות של משרד המשפטים, שיעבירו לנו איפה בעצם החורים בחקיקה, או איזו חקיקה צריכה להתקדם, ואם היא תהיה ממשלתית מה טוב, ואם לא – אנחנו נקדם אותה באופן פרטי, כי זה התפקיד שלנו. אבל אני חייב לקבל מכם באמת ולדעת איפה הבעיות. בסדר? תודה. בבקשה.

בבקשה, שאלה אחת ללירון. את אומרת שאתם מגבילים את האפליקציות לגילאי 13, ואתם מסירים מיליוני עוקבים כל שנה. אבל בסוף אנחנו רואים מהנתונים שהילדים מתחת לגיל 12, נמצאים בטיק טוק. 74%, 69% הרבה ילדים נמצאים בטיק טוק זו עובדה. השאלה אם אתם אומרים – אנחנו נתאים את הפנים שלנו למדיניות שלנו, או שאנחנו נתאים את המדיניות שלנו למציאות, כי בסוף יש איזושהי מציאות שהילדים נמצאים בטיק טוק, בתוך האפליקציה, מחוץ לאפליקציה, באמצעות אפליקציות אחרות, הם נמצאים שם. מה אתם עושים כדי לעזור להם להצליח להתמודד עם היכולות שיש לילדים ולא לנוער להישאר בטוחים בתוך הסיפור כזה.

בשלב הזה אנחנו לא מתאימים את התכנים של טיק טוק, אנחנו יותר עובדים על חינוך של קהל המבוגרים. אגב, היו פה יוזמות קהילתיות של בתי ספר של אמנות הורים, אני חושבת שזה כלי מאוד חזק. אני פועלת בזה ממש ביום יום כדי שכמה שיותר להדריך את כלל המבוגרים שהילדים לא צריכים להיות שם כרגע. ככל שיהיו חידושים בדבר הזה, אז גם נפתח את זה לילדים. אבל באפליקציה שקיימת היום בישראל השימוש מעל גיל 13.

שתי הערות קצרות. מעבר לכל מה שנאמר, הקטע של ההורים והמעורבות והחשיבות והאחריות של ההורים בלי קשר לכל מה שנאמר. הורים יודעים שילדים לא צריכים להיות לא רק בטיק טוק, בואו נפתח את זה לכל האפליקציות, ברוב האפליקציות גיל השימוש המינימלי הוא 13, הורים עוזרים לילדים שלהם להיכנס לאפליקציה מתחת לגיל 13. וכשמדברים איתם, הם אומרים – מה את רוצה שנעשה? מה אפשר לעשות? כל הכיתה שם. אני לא יכול להגיד לילדה שלי לא להיות שם. להביא לידיעת כולם מהו גיל השימוש המינימלי בכל האפליקציות. שנית, אחריות הורית.

סליחה שאני קוטעת אותך. אבל למה לא להגביל את זה בגיל? מתחת לגיל מסוים הורה שיש לילד שלו טלפון עם האפליקציות האלה, ההורה הזה יש נגדו אכיפה, זה כאילו נסע באדום בכביש. אפשר לאכוף את הדברים האלה, מה הסיפור?

נקודה שעלתה לגבי הנושא של אופניים חשמליות.

אלי, לילד מתחת לגיל 14, אסור לעלות לבד במעלית. אתם מבינים רגע על מה אנחנו מדברים? אם תופסים ילד פחות מגיל 14 במעלית, יש נגד ההורה שלו - - -

קודם כל אני מסכים איתך, לא אגיד לך שלא. אבל בוא נראה איפה אנחנו צריכים לשים את הדגש. כי בסופו של דבר אני מסכים שתפקיד ההורים הוא דבר מאוד חשוב וקריטי אפילו. אני רואה את זה אצל הילדים שלי ואצל הנכדים שלי. הילדים שלי לא מרשים לנכדים שלי לפתוח טלוויזיה. הם לא רואים טלוויזיה. יש להם את הרבע שעה ביום וזהו. עכשיו, כשאני הולך להיות בייבי סיטר, אצל הילדים שלי, לנכדים שלי, אני רוצה לראות טלוויזיה ולא נותנים לי, באמת, שתבינו. זה עד כדי כך. זאת אומרת הצד של ההורים הוא קריטי. אבל כדי להגיע להורים צריך הסברה. ואת ההסברה הזאת אני מצפה לעשות דרך משרדי ממשלה, משרד החינוך, בתי ספר, שלטון מקומי, יש הרבה מאוד דרכים. כי נניח שנעשה חוק, השאלה היא רק בחקיקה איפה גם האכיפה, זה לא רק ליצור את החוק. ולכן, אני חושב, בשביל זה שאלתי קודם את משרד המשפטים איפה יש חורים בחקיקה. הלא אף אחד לא יכול להיכנס לבית של הילדים והנכדים ולראות אם השתמשו, לא השתמשו, וכך הלאה. אותו דבר ציינתי קודם את האופניים החשמליים. תראו מה קורה. ההורים קונים לילדים שלהם אופניים גם בגיל 14, ו-15. ואני אומר לכם לצערי, אני מכיר תאונה שהייתה לילד שהוא פחות מ-16, שקנו לו אופניים והילד הזה נהרג. נהרג, כי הוא רכב בלי קסדה. עוד פעם, ההורים לא אשמים, אבל חס וחלילה, לא רוצה עכשיו להכות על חטא למישהו. אבל בואו שנבין שהתפקיד של ההורים הוא קריטי בקטע הזה. אני מצפה כמובן, אמרתי גם קודם, גם מהחקיקה, גם ממשרדי הממשלה, גם מהרשתות החברתיות ואחרים, כולם ביחד. אני זוכר את השקף שהיה של לירון, שילוב ידיים, או שילוב זרועות, זה בעצם דבר שאני חושב שהמסר שלנו הוא שילוב זרועות בין כל הגורמים. אפילו שאם נעשה חוקים ככל שניתן, זה סוגר פינה מסוימת, אבל עדיין בלי השיתוף של ההורים זה לא יעזור לנו.

לגמרי, אני רק אוסיף. זה לא איפה יש חורים. זה יהיה קל יותר לבחון מה כבר כן יש, כי הרוב אין. החקיקה בישראל היא כל כך מפגרת ממה שקורה במדינות העולם שפשוט צריך לקחת את הספר של חוקים של האיחוד האירופאי במדינת קליפורניה, ופשוט להתחיל לייבא אותם טיפין טיפין למדינת ישראל.

זה מה שאמרתי קודם שאני מצפה ממשרד המשפטים, תעבירו לנו באמת איזו חקיקה קיימת בעולם שאותם אתם רוצים "לייבא", ואנחנו נקדם את זה, או בעזרת חקיקה ממשלתית, או בכל דבר אחר. תודה.

אמרו לנו בהקשרים מסוימים כבר את ההמלצות של ועדת דוידי.

נכון. יש לנו את איגוד האינטרנט הישראלי.

אני עו"ד ד"ר סאני כלב, מהרשות להגנת הפרטיות, משרד המשפטים, נדבך מסוים של הדיון הזה קשור בעצם לפרטיות. פרטיות בכלל. החוקים שדיברו קודם גם באירופה, וגם בקליפורניה, בעצם הגבלת גיל מושתת על דיני פרטיות בסופו של דבר. אגב, צריך לומר, זה שהמדיניות של החברות זה לקבוע גיל 13, בחקיקה בחו"ל, הסכמה הורית מאפשרת גם מתחת, אבל החברות קבעו את הגילאים האלה, באירופה זה יכול להיות מ-13 ל-16. אם מדברים על חורים, אז באמת, ההיבט של הגנת הפרטיות בדין הישראלי הוא בוודאי מיושן. אנחנו ברשות ומשרד המשפטים פועלים בעצם לתיקון החקיקה הזה. בתיקון 15, שאנחנו מקווים שתזכיר החוק הזה אכן יפורסם בחודשים הקרובים יש התייחסות לפרטיות קטינים.

איזה משרד מגיש אותו?

משרד המשפטים. אבל צריך לומר יש פה מורכבות שמצד אחד צריך כן להכיר בעובדה שגם החברות, יש פה איסוף מידע על קטינים. אז הרעיון הוא מצד אחד איך אפשר באמת לצמצם את איסוף המידע על הקטינים, ואת האינטרס של החברות לאסוף עליהם מידע. יש בזה באמת חלק מאוד חשוב שצריך לחשוב עליו. מצד שני, המודעות, גם אנחנו ברשות פועלים הרבה למודעות גם עבור הקטינים עצמם, בני הנוער עצמם, גם מול ההורים וגם מול המחנכים, משרד החינוך וכן הלאה. הנושא של הגנת מידע, פרטיות, כך זה בעצם מוסדר בעולם כחלק מהסיפור, ואנחנו חושבים שזה באמת המקום הנכון לקדם את זה גם בחקיקה ישראלית. זה ייתן גם את הכלים גם לאכיפה אחר-כך, וגם לעצם שיפור הגנת הפרטיות.

אני רק אוסיף איזשהו משפט קטן, ממש קטן, קטן, שאני מאוד אשמח שאתה תקדם אותו אפילו באופן אישי, אני אדבר איתך אחר-כך. דיברו על איסוף מידע. אם אתה עכשיו הלכת לאיזושהי חנות ומילאת את השם, רצית לקנות להם משהו, אמרו לך, חבר מועדון. מילאת את השמות שלהם. תעודת הזהות שלהם, הכתובת שלהם, המיקוד שלהם, הכול, אימייל של ההורים, לא משנה, הזנת את זה במערכת, איפה זה נשמר? לכמה זמן? למי זה עובר? מה קורה עם זה? אסור למכור את המידע הזה נכון.

בוא נגיד – הזכות לשכוח.

אין לך את הזכות לשכוח. בדיוק. יש לי הצעת חוק כזו. אני מוכנה לתת אותה, לקדם. הזכות להישכח. כן. יש לי הצעת חוק כזאת שעומדת.

מצוין. אני בדיוק דיברתי על הנושא הזה יחד עם תמי לפני הישיבה, כי מה לעשות, כל אחד מאיתנו, אולי לא מאיתנו, חלק גדול מאיתנו, עשה איזושהי שטות קטנה בחיים שלו כי הוא היה נער, או ילד, או לא יודע מה. אז, בגיל שלי כאשר עשיתי דבר כזה, הוא לא נרשם באף מקום, אולי בזיכרון של ההורים שלי. לפעמים אני גם גאה בזה. היום הכול נרשם באינטרנט, הכול בפייסבוק. ואז, בעצם, אני חושב שהתפקיד שלנו ליצור איזושהי מגבלה מסוימת, כשמישהו רוצה, אז יכול להיות שהוא הצטרך לשכוח, או למחוק את זה, או לא יודע מה. זו נקודה מאוד חשובה. אם את רוצה, אנחנו נדבר על זה. טוב שהעלית את זה, כי התכוונתי להעלות את זה באיזשהו שלב. אני חושב שזו נקודה מאוד חשובה, כי זה פשוט לא יאומן שבו הכול נרשם בכל מקום, ודבר שהוא פרוץ לחלוטין. אם מישהו רוצה להיות חבר כנסת, אז יזכרו את עברו לפני 30 שנה, ויעלו את זה לדוכן הנואמים, אז איך אומרים, הדברים האלה לא הכי נעימים.

היום זה כבר יותר גרוע. היום יש לך את ה-AI. תאר לך שכל פעם שהורדת איזושהי אפליקציה, איזושהי משחק, איזשהו משהו, איזשהו מועדון חברים, ויש אפשרות היום להגיע לאינפורמציה הזו, מחר בבוקר זה לא שמישהו מציף משהו שעשית. מחר בבוקר יש עוד אלי דלל.

ולכן, יש חברי כנסת שאין להם את זה. יש להם את הטלפון הטיפש כי אולי זה הכי חכם.

בדיוק. אולי נלך על הטלפונים הכשרים וזהו.

משרד החינוך, מה אתם עושים?

אני מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה בשפ"י. הרבה הוזכר על הסיפור של החינוך, והתייחסו כל מיני עמותות וגופים מהחברה האזרחית. רק לציין שמשרד החינוך שותף לכל המהלכים ברמה הלאומית. משרד החינוך שותף לשילוב כוחות לכל הגופים הממשלתיים של החברה האזרחית בקידום פעולות שאמורות לסייע בהתנהלות מיטיבה ברשת. אנחנו מדברים על התנהלות מיטיבה ברשת, בנוסף למוגנות, כי כל החכמה היא באמת לדעת להתנהל בזירה הזאת בצורה בטוחה, ולא רק בצורה בטוחה, כי גם ברשת יש הרבה מאוד דברים שהם חיוביים, ומסייעים להתפתחות, ומסייעים על שמירת קשר. במיוחד ראינו את זה בתקופות של חירום, כמו בתקופת המלחמה, כמו בתקופת הקורונה.

בנוסף לשבוע שאנחנו מייחדים, בתוך החודש אנחנו מייחדים שבוע, השבוע הזה הוא חלק מתוכנית מערכתית שהמשרד מוביל, ששותפים לו כל הגופים בתוך המשרד, גם המזכירות הפדגוגית, גם מידע וטכנולוגיה, הנהגת ההורים הארצית. מועצת התלמידים והנוער הארצית. כל הגופים שותפים וחוברים לעשייה בתוך מערכת החינוך, וזה לא דבר של השירות הפסיכולוגי ייעוצי לצורך העניין, או של הבטחת מידע לצורך העניין, זה משהו שמשותף לכולנו.

יש תוכנית מערכתית למשרד שכוללת עבודה בין שלושה נקודות זמן. בתחילת שנה כשמתכנסים.

מה אתם עושים עם ההורים?

אגיע גם להורים.

אנחנו אמרנו פה שהדבר הכי חשוב במשולש שתיארה פה קודם חברת הכנסת מיכל שיר, אחד הקודקודים זה ההורים. אולי אפילו הכי חשובים. אני חושב שהתפקיד של משרד החינוך הוא לטפל, או לפחות להסביר, או לגעת בהורים.

כפי שציינתי, כל כך עובדים עם הנהגת ההורים הארצית, בשותפות איתן מתוך הבנה שבאמת הסיפור של ההורים יש תפקיד מאוד מרכזי, לא רק להורים, גם לילדים וגם לצוותים החינוכיים בדוגמה שהם מביאים, וביכולת שלהם לייצר שיח על הנושאים האלה. לעניין ההורים, אנחנו עושים מספר פעולות. פעולה אחת – יוצאים עם פלטפורמה של הרצאות להורים ברמה הארצית. אנחנו נותנים הרצאות להורים גם בנושא של רשת. פעם אחת של איך להתנהל ברשת. ופעם שנייה לדעת ולהכיר את כל הרשתות, את כל הסכנות, וגם איך להתנהל ברמת ההורית. זה פן אחד של עבודה עם ההורים. דבר שני, אנחנו יוצרים איתם סרטי הסברה אל ההורים שאנחנו מנסים דרך הרשתות החברתיות להגיע להורים באמצעות רשתות חברתיות, וסרטונים עם העברת מסרים אנחנו מגיעים להורים, מנסים להגיע להורים.

האם יש הנחיה, למשל, בבתי ספר לקחת את הפלאפונים, להפקיד אותם בתחילת היום באיזשהו מקום, כמובן, זה צריך להיות מוסכם יחד עם ההורים, עם המורים, ולהחזיר אותם בסוף היום.

יש בתי ספר שמקדמים כאלה יוזמות שעושים את הדבר הזה בהסכמה ובעבודה משותפת.

אבל השאלה אם יש הנחיה ממשרד החינוך לעשות את זה בהסכמה.

זאת לא מדיניות קיימת.

אני חייב לציין את חבר הכנסת עטאונה שהגיע לפה. תודה רבה. תראו, לא כל דבר צריכה להיות כהנחייה. אבל אפשר להמליץ על ידי משרד החינוך בכל בתי הספר היסודיים לפחות, מבחינתי, זה יכול להיות גם חטיבות ביניים, אין ספק, גם תיכון. תראו, מאיתנו חברי הכנסת, יש ישיבות שלוקחים את הפלאפון ולא נכנסים לישיבה, עד שישימו את הפלאפון בצד. לפעמים זה לוקח שעתיים אפילו, ואת יודעת מה, אני שמח, באמת, כי לא מפריעים לי, יש לי את השקט. כן, פוגע בריכוז אין מה לעשות. אני אומר את זה, תמליצו אתם כמשרד החינוך בפני מנהלי בתי הספר שבהם אתם אומרים – תעשו איזושהי הסכמה, איזושהי אמנה יחד עם נציגות ההורים, נציגות התלמידים, המורים, זה פשוט ייתן עוד איזשהו משהו, כי כשאנחנו מדברים – נתתי נתון שקרוב ל-12 שעות ביממה בממוצע שילדים מסתכלים על מסכים, זה פשוט בלתי מובן, שזה גם ממוצע. אז אני אומר מתי הולכים לישון, מתי לומדים וכך הלאה. התפקיד שלכם במשרד החינוך להמליץ.

מתי אתם מתחילים ליישם את זה?

אני רוצה להתייחס לגבי הזמן במסכים כשאנחנו מסתכלים גם לא רק על משך הזמן, גם מה עושים בתוך המסכים, כי לצורך העניין, צריך לראות מה עושים עם המסכים.

אין ספק. תראו, גם כשאני עובד, וכל אחד מאיתנו עובד, גם כשהוא עובד עם המסכים, אני מניח שגם בשביל הבריאות שלו צריך לעשות איזושהי הפסקה. אנחנו מדברים בנפשות של ילדים שהם לא יודעים ולא מבינים מה הנזקים, אם זה עיניים, או אם זה כל מיני הקרנות או לא יודע מה. ולכן, תפקיד משרד החינוך הוא בדיוק מה שאמרתי, אני לא רוצה לחזור. אני מאוד אשמח שייצא מה שנקרא חוזר מנכ"ל לכל מנהלי בתי הספר בכיוון הזה, לא אומר לחייב, אבל להמליץ. מתי ייצא חוזר כזה?

קודם כל יש המלצות שכבר נמצאות, ויש כבר בתי ספר שעושים את זה.

אני יודע. אבל אני שואל מתי ייצא חוזר מנכ"ל.

אני אחזור עם זה למשרד.

לצד העבודה עם ההורים, גם לא פחות חשובה מזה העבודה עם הילדים. בסופו של דבר, אנחנו צריכים לעזור לילדים להתנהל בצורה בטוחה, ולהשתמש בכלי הזה ולעשות שימוש לטובה בכלי הזה. ולכן, אנחנו בתוך התוכנית שלנו, התוכנית החינוכית, יש לנו פרק נוסף שעוסק בנושא של התנהלות ברשת.

אני מאוד אשמח לקבל מכם מסמך בראשי פרקים, לא חוברת, הפעולות שאתם עשיתם, או שאתם מתכוונים לעשות עם לוח זמנים.

דרך אגב, העברנו נתונים למרכז המחקר והמידע של הכנסת.

מאיזה גיל אתם מתחילים לעסוק בזה?

אנחנו מתחילים עם היסודי. יש לנו שיעורים שמקוונים כבר ליסודי. כמובן, שלוקח בחשבון שהם לא אמורים להיות שם.

לא חשוב. כשאנחנו מסתכלים שהילד מגיל שש וחצי - - -

נותנים להם את ארגז הכלים שלהם.

רק רגע בבקשה. בדרך כלל, חברי הכנסת יש להם זכות קדימה מהסיבה הפשוטה, שהם עוברים מישיבה לישיבה, וכשהם באים לפה זה כבוד גדול. אני שמח שהם מגיעים לפה. בבקשה, חבר הכנסת עטאונה.

תודה, כבוד היושב-ראש, על קיום הדיון החשוב. השאלה שלי למשרד החינוך לגבי התוכניות להגנה על תלמידים בתוך הרשת, האם זה כחלק מתוכנית לימודים שהיא חלק מהמערכת השנתית, או רק התייחסות חד-פעמים בשבוע של הגנה ברשת?

אני ציינתי את זה. אנחנו דנים בנושאים האלה בתחילת שנה.

באיזה מסגרת אם אפשר לדעת?

במסגרת התוכנית שנקראת "הכוחות שבדרך", שהיא בעצם תוכנית שעוזרת לילדים לרכוש כלים ומיומנויות להתמודד עם כל מיני מצבי חיים. בתוך התוכנית שלושה נושאים – אחד הנושאים בתוך התוכנית הזאת היא מכיתה א'-י"ב, מהגן עד י"ב, בנושא של הרשת, התנהלות ברשת – בעברית, ערבית, מותאמת חברות לחמ"ד, למגזר החרדי. אנחנו מותאמים לכל החברות ומיסודי ועד מעבר.

והיא תוכנית בחירה, או זה תלוי ברצון של מנהל המוסד?

לא.

אני רוצה להודות לענבל משש, מנכ"לית משרד התקשורת, תודה רבה שהגעת. אנחנו נעריך ומעריכים את העבודה. תודה.

התוכנית "הכוחות שבדרך", היא תוכנית טובה.

אני שייכת למשרד החינוך, ואני מהמטה הלאומי, אני גוף בתוך המטה הלאומי. אני רק אדגיש את העשייה שאנחנו עושים כל המשרדים לאורך כל השנה שהיא גם פרו-אקטיבית כדי למנוע פגיעה בילדים ברשת. וגם רה-אקטיבית – אירועים שמגיעים אלינו ומטפלים בהם אחרי שהם קורים. אנחנו משקיעים מאמצים רבים בלתת הסברה לאנשי המקצוע. אני רוצה להוסיף את התחום הזה כל אחד במשרד שלו גם בבריאות וגם ברווחה וגם בחינוך. אנחנו עושים הרצאות ומנגישים את הידע למבוגרים שעוטפים את הילד. כמו שאנחנו רואים פה, נדרש כפר שלם כדי לטפל בנושא של פגיעות רשת, אותו דבר אנחנו עושים ביום יום. בחודש הגלישה הבטוחה, אני רוצה באמת לציין את קול קורא שיצא במשרד החינוך למנהלי בתי הספר להזמנת הרצאות בנושא של גלישה בטוחה יחד עם 105, ומחלק החקירות. 1,350 בתי ספר נרשמו, זה חטיבות ביניים. אנחנו פתחנו קול קורא. יש אלפי – לחטיבות ביניים נרשמו 1,350. אנחנו התחלנו לתת את ההרצאות בחודש הלאומי, ונמשיך עד סוף השנה, עד מאי. אנחנו התאמנו את התכנים לכל החברות – לערבי, לחמ"ד, לכולם, לממלכתי, ואנחנו מתייחסים התייחסות גם רגשית, גם טכנולוגית, וגם חברתית, וגם משפטית, וגם פלילית לכל ההיבטים של פגיעות הרשת.

אני סמנכ"ל קהילה וחברה של איגוד האינטרנט הישראלי. אני חושב שהדיון הזה חשוב. אני מתנצל שלא הצלחתי להגיע פיזית. אני חושב שעלו פה נקודות מאוד חשובות. אצלנו באיגוד אנחנו מרכזים מידע, ועושים מחקר השוואתי על הרבה מהסוגיות שעלו פה היום גם על הנושא של חקיקה במדינות שונות בעולם במוגנות ילדים ברשת, וגם על הנושא של שימוש בתוכנות סינון ובקרת הורים. אנחנו עכשיו מעלים בדיוק מדריך להורים על הנושא הזה. אני חושב שדיברו פה על שלושה היבטים מאוד חשובים של קידום מוגנות ילדים – הרגולציה. השני – אחריות הורים. השלישי – מערכת החינוך. כמו שאמרה פה חברת הכנסת שיר, ואמרו רבים אחרים, ישראל בפיגור עצום ביחס לעולם בכל מה שקשור לרגולציה, פלטפורמות, בעיקר בדגש על מוגנות ילדים והעובדה שלירון היא היחידה שיושבת בדיון הזה, ובדיון כזה חשוב לא הגיעו נציגים של פלטפורמות אחרות, זה מראה מה התוצאה כשנותנים לפלטפורמות לפקח על עצמן.

אני חייב לומר שהם הוזמנו והתנצלו. הם התנצלו כי אחד מהם נסע לחו"ל, הוא הנציג שהיה אמור. אני לא רוצה להגן עליהם, אני רק מוסר מידע. מצד שני, אני רוצה להגיד תודה ללירון מטיק טוק שהגיעה.

לירון יודעת שאני מעריך אותה, ואנחנו היינו בכנס שלהם בשבוע שעבר. ואני חושב שזה טוב שטיק טוק נותנים מידע לציבור. מצד שני, אני חושב שזה לא יכול להיות בידיים של הפלטפורמות, מפני שהמדינה, כפי שאמרו פה לפניי, צריכה לדרוש בצורה הרבה יותר ברורה ותקיפה ובחוק מהפלטפורמות לדווח לציבור ולהנגיש מידע ומנגנונים איך היא מקפידה על הגבלת גיל. יש בישראל בעיה גדולה של שימוש מוקדם מדי ברשתות חברתיות על ידי ילדים גם באופן חריג ביחס לעולם, לא דיברו פה על טלגרם, על הרבה מאוד פלטפורמות גבוהות. ויש באמת אחוזים מאוד גדולים. יש גם נתונים חדשים של האיגוד שעכשיו מתפרסמים. ילדים מתחת לגיל 13, לא אמורים להיות בפלטפורמות. אתה נתת דוגמה מאוד יפה.

היום הורים הרבה יותר מקפידים על צפייה בטלוויזיה מאשר על שימוש ברשתות חברתיות, וזה קשור לא רק לחינוך של הורים, זה קשור למה המדינה משדרת כפי שהמדינה ידעה בחקיקה להגביל שימוש בחגורות בטיחות, או בקסדות, או חציית כביש וכן הלאה. המדינה צריכה לשדר להורים באמצעות חקיקה ורגולציה מה עם צריכים לעשות בשביל להגביל גיל, ולדרוש את זה גם מהפלטפורמות. בנושא של מערכת החינוך, אני מעריך מאוד את העבודה שנעשית במשרד החינוך, ובמטה להגנה על הילדים, דברים שחשובים מאוד, אבל זה לא מספיק. אני חושב שצריך להפוך את הנושא הזה לנושא שהוא הרבה יותר עקרוני, רוחבי. אמר פה חבר כנסת לפניי, בצדק, הוא לא יכול להיות רק באירועי שיא בחודש האינטרנט הבטוח, הוא צריך להיות חלק מתוכנית הלימודים. ואני גם אוסיף, זה צריך להיות חלק מהכשרת המורים. היום מורים בישראל מקבלים תעודת הוראה בלי לעבור אפילו קורס חובה אחד בנושא של מוגנות ברשת. זה גם נושא שחייבים להכניס למבחני חובה של הכשרות מורים.

ברור. תודה רבה, עידן. נעבור למכון "תכלית".

אני חוקרת במכון "תכלית". תודה רבה על הזכות לקחת חלק בדיון החשוב הזה. אני אתחבר למה שנאמר מקודם על פרטיות ועל הזכות להישכח. עמדתנו היא שבעידן הדיגיטלי אשר מתאפיין בתיעוד יתר לשימוש נרחב ברשתות חברתיות, לא ניתן להגן על פרטיות מבלי להעניק לפרט יכולת להשפיע על היקף ותוכן המידע שנמצא לגביו ברשת. כאשר אנחנו מדברים על קטינים, הסכנה היא גם חשיפה מבוקרת, וגם פרסומים פוגעניים על ידי אחרים למשל במקרים של בריונות. בנוסף, כפי שהזכיר אדוני היושב-ראש, הזכות חשובה על מנת להתמודד עם טעויות העבר ולהתאושש מהם, עניין שלדעתנו רלבנטי במיוחד ביחס לקטינים. אנחנו מאמינים שנכון להרחיב את סל האפשרויות העומדות בפני קטינים, ולאפשר להם לבקש למחוק מידע אישי אשר פוגע בזהות האישית שהם מעצבים ברשת, וגם מאפשר להם לפתוח דף חדש לפי שיקול דעתם המתפתח.

הפסיקה הישראלית כבר התחילה לזהות צורך בעיגון הזכות להישכח, למשל, במקרים של לשון הרע. אבל אנחנו מבקשים לקדם עיגון חקיקתי סדור בנושא עם התייחסות מפורשת לצרכים הייחודיים של קטינים.

בנושא של חקיקה יש לכם מספר נושאים שאתם חושבים שכדאי לחוקק? אם כן תעבירו לנו בכתב.

כן. אנחנו יכולים להעביר. רק לסבר את האוזן, לשיטתנו יש מקום לעגן הסדר פנייה בבקשה להסרת תכנים פוגעניים קודם כל מהמפרסם הישיר, לאחר מכן מהפלטפורמה המארחת, ואם אלו יסרבו, אז אנחנו צריכים שתהיה אפשרות לפנות לבית המשפט עם זכות לסעד מהיר של הסרת תוכן. באשר לסוג התוכן, כשיש לאשר את ההורדה שלו – אנחנו מציעים שביחס לקטינים יהיה ניתן להסיר גם תוכן לא חוקי, וגם תוכן פוגעני שמשפיע לרעה על קטין מבחינה סובייקטיבית. ואני רק אוסיף, כמו שהעלו מקודם, באיחוד האירופאי הזכות להישכח כבר מעוגנת, וכל עיגונה בחקיקה בישראל יסייע בהמשך עמידתה של המדינה בדרישת התאימות של האיחוד האירופאי עם השלכות מאסיביות.

תודה רבה. בבקשה, המכון הישראלי למוגנות. אוהד עזרן.

אדוני עלול לחשוב מהדיון שהמצב כרגע ברשתות החברתיות הוא לא טוב. אבל המצב הוא הרבה יותר גרוע מזה. המצב הוא פשוט חמור. הראו לך שקופית מקודם שהוסרו בטיק טוק 20 מיליון תכנים. אדוני יודע כמה תכנים מאז ה-7 באוקטובר – חשבונות. כמה תיוגים יש בטיק טוק מאז ה-7 באוקטובר שהם עסוקים באנטישמיות, הפצת תיאורי הטבח, ופגיעה בתכנים הפרו-ישראליים - 7 מיליארד, אתה מבין את ההבדל? אדוני יודע מה זה אתגר בן לאדן? זה ילדים בארצות-הברית, צעירים, שמקריאים את המכתב של בן לאדן לפני הפיגוע במגדלי התאומים, ומביעים הזדהות הולכת וגוברת, כל זה קורה בטיק טוק. אדוני יודע מי זה הצייר האוסטרי? הצייר האוסטרי זה טרנד גם בטיק טוק, של הזדהות עם היטלר, כדי לא לקרוא לו היטלר, כדי לעקוף את האלגוריתמים, קוראים לו הצייר האוסטרי. ילד ישראלים נחשפים לזה בגילאים הכי נמוכים שאתה יכול לדמיין – א', ב', ג', מדברים על זה על עימות גיל, אתה פשוט צריך לרשום את תאריך הלידה – איזה ילד שרוצה טיק טוק מזין את תאריך הלידה? אומרים לך ש-70% מהילדים בבתי הספר יש להם טיק טוק, זה רוב מוחלט. תיכף תדבר פה דוברת מועצת תלמידים, תספר לך על הפגיעות, ילדים עם תסמיני הלם קרב, ילדים עם הכאות. אני מבקש מאדוני חמש דקות. חמש דקות תיכנס לטלגרם, תראה מה זה גופות מרוטשות. תראה לאן ילדים נכנסים היום.

ישבה פה מרכזת הוועדה של הצוות הבין-משרדי, אומרת לך שבראש ובראשונה צריך ללכת לפתרונות חינוכיים. זו הזיה. זו הזיה. אתם יושבים פה הצוותים האלה, ופעם אחר פעם אתם מרמים את מה שקורה. הפגיעות רק הולכות ונהיות מטורפות, זה תהום. אני לא מדבר איתך על פגיעות מיניות. אני לא מדבר איתך על שיימינג מיני, זה עשרות אלפי ילדים לפני ה-7 באוקטובר, זה פי אלפי אחוזים מכל תחום אחר – סיגריות, אלכוהול, תאונות דרכים, זה באלפי אחוזים, זה ילדים שלא יוצאים מהבית. ברור שצריכה להיות רגולציה. הדבר היחיד שמציל זה עוד אמנות ההורים שהן דוחות את גיל השימוש בכמה שנים, מצילים את הילדים. הרגולציה הזאת צריכה לקרות שלשום, הרבה לפני ה-7 באוקטובר. אז אחרי ה-7 באוקטובר, מדברים פה על זה שהפתרונות יהיו חינוכיים? ילד יושב 10 שעות מול מסך, אתה רוצה להציל אותו בעשר שעות שנתיות?

תודה רבה לך. אני חושב שהיה חשוב ההתבטאות שלך, ההתייחסות שלך, כי היא נאמרה גם מהלב, וגם נכנסה ללב, לרגש וגם למוח. זה בדיוק מה שדיברנו קודם. חייב להיות פה שילוב זרועות של כולם. זה לא רק חינוך, זה כולל חינוך, כולל הורים, כולל הרשתות החברתיות שהן יכולות הרבה לעשות, אנו מצפה מכם לעשות הרבה, כי שמענו פה גם איך אוכפים את הרשתות.

זה לא יכול להיות בתחום הרשתות.

ברור לי שזה לא יכול להיות וולונטרי חד וחלק. זה חייב להיות על-ידי חקיקה של הרגולטור. רגולטור בין היתר זה אנחנו, וכל מי שיושב פה. זה חברי כנסת, משרדי ממשלה, משרד המשפטים, זה אנחנו. ולכן, אנחנו נצטרך באמת לבדוק את החקיקה הקיימת ומה צריך להוסיף. ולכן, כשאמרתי שיש חורים בחקיקה, אז יכול להיות שזה חורים גדולים מאוד ולכן צריך לטפל בהם. תודה רבה לך.

אני רק אוסיף. זאת בעיה שהמדינה מודעת אליה כבר כמה שנים טובות. הדיונים האלה ממשיכים וממשיכים. הגיע הזמן להפוך את זה ל-call for action עכשיו. מידי.

אני זוכר שזה הפעיל עוד את עו"ד רוויטל סוויד, כשאני באתי מהצד של הרשות המקומית. ידוע לי, זה לא חדש.

ולכן צריך להתחיל להעמיד גם למשרדי הממשלה זמנים – עד מתי.

מועצת התלמידים רוני קמאי.

אני מדברת ממועצת תלמידים והנוער הארצית. אני תלמידת כיתה י"א. אני רוצה להתחיל בהודעה. "אוף. יש לי התקף חרדה, ואני בדרך לבית הספר, ואני ממש פוחדת לחזור לבית, אני לא יודעת כי לא הייתי שם שבוע כשהיה לנו לימודים פיזית. אבל מצד שני אני יורדת מהפחד שתהיה אזעקה והחברות שלי לא באות אז זה יהיה לבד. ואני לא מסוגלת ללמוד, בזמן שאני יודע שיכול להיות שבכל רגע יקרה משהו, והחטופים עדיין נמצאים שם. סליחה, אם אני חופרת, אף אחד לא ער עכשיו מהחברות שלי, והן לא באות לבית הספר היום – אין לי למי לכתוב". זאת אחת מתוך מאות הודעות שאנחנו כמועצת תלמידים מקבלים באינסטגרם, בטיק טוק, הרשתות הן כן מקום חיובי. אנחנו כבני הנוער נמצאים ברשתות כל הזמן, אבל לא רק בעניין הרע של המילה. כמו שלירון ציינה, אני לומדת למבחנים דרך מורים שלקחו על עצמם, אני אלמד את החומר מבית הספר ברשת. אני מעבירה יוזמות התנדבותיות, כל מערך של בני הנוער מתחילת המלחמה יש התנדבויות, היה הכול דרך אתרים ודרך פלטפורמות של רשתות.

אנחנו כמועצת התלמידים הארצית, לקחנו על עצמנו דרך האינסטגרם שלנו ליצור הפוגה לבני נוער. הרשתות הן דרך חיים שלנו, וצריך להפנים את זה שזו הדרך של בני נוער לנהל את שגרת החיים שלהם. אנחנו מדברים בטלפון. אנחנו משלמים דרך הטלפון. אנחנו לפעמים לא יכולים להיפגש, אבל אנחנו נפגשים דרך הפלטפורמה של הטלפון, כי מבחינתנו זו הדרך שלנו ליצור את שגרת החיים. זאת מציאות שנולדנו איתה. זאת המציאות שאנחנו מתפתחים איתה, והיא עושה לנו כבני נוער טוב, כי היא מקדמת טכנולוגית. אבל המקום המדהים הזה, כן צריך לשמור, וכן צריך להגן, כי אנחנו לא נתנתק מהרשתות. גם יהיו הגבלות. גם יהיו דברים. הרשת היא מקום חיובי. היא נותנת לי כבת נוער להשפיע להוביל מחאה, להוביל שינוי, ללמוד דברים. אתם יודעים כמה אפליקציות של לימודי שפות שהן רשתות חברתיות? כמה חברים שלי מהכיתה לומדים שפה דרך אפליקציה, ויש תחרות כזאת בין כל תלמידי הכיתה, והם אשקרה עובדים עם זה ונהנים מזה, וזאת רשת חברתית לכל דבר.

איפה את רואה את הסכנות או החסרונות?

אנחנו פועלים במספר תחומים במועצת התלמידים הארצית, אם זה קודם כל השותפות מול 105, ויש להנגיש לנוער את כל הפתרונות, כי דובר פה הרבה להנגיש להורים, אבל בסופו של דבר, אנחנו בני הנוער עם הטלפון ביד. אנחנו אלה שבסוף מחליטים איזה הנחיות אנחנו מסכימים ולא. אז להנגיש לבני הנוער את הדברים האלה. יש לנו אולי בשבוע הבא עם 105, לענות לשעות שמתאימים לבני הנוער. אבל גם כל התכנים שהם יותר מדי, הם לא צריכים להיות ברשת. מאז ה-7 באוקטובר בני הנוער נחשפו לתכנים של עריפת ראשים, גרירת חיילי צה"ל, החטופים, האונס. אני ילדה בת 16, ראיתי את התמונה של ילדה ששנתיים מעליי היא נאנסת. זה לא הגיוני שעם תמונה כזאת בראש, אני אמורה להמשיך לבית הספר, אני לומדת. אני עושה מבחנים. אבל התמונה הזאת תופסת אותי, והיא תופסת כל תלמיד במדינה. כי כל בן נוער לא רצה בכלל. הוא ראה איזו תמונה, איזה סרטון שנמצא שם. יצאנו בקמפיין כמו שאוהד סיפר, שבעצם קורא לאיזשהו שינוי בסינון, כי יש טכנולוגיות, פשוט לא משתמשים בהן נכון. בסופו של דבר, תרצו או לא תרצו, כמה הגבלות שיהיו, כרגע קשה לי להגיד על בן נוער אחד, בן נוער ילד, חניכים שלי בצופים, שלא ראו איזשהו סרטון שפשוט לא יוצא להם, וזה מתבטא בהקאות, בסגירת חלונות.

אני מכירה ילדים שפשוט לא הצליחו לצאת בחודשים הראשונים מהבית, כי הם ראו דברים שהם לא צריכים לראות. זה נדחק הצידה, הוא בסדר, אבל יש מלחמה, אנחנו צריכים להבין את התמונה הגדולה, וגם קשה לנו כבני נוער לבוא ולהגיד – אנחנו לא יכולים להתלונן על זה. יש אנשים שנהרגים. זה לא לגיטימי מצידנו לבוא ולהגיד – זה רע, כי יש דברים הרבה יותר גדולים מאיתנו, אבל זה נושא שלא מדברים עליו מספיק, וצריך להתייחס אליו. יש פה שותפויות עם המשרד, והמשרד מעביר סדנאות. נכון. הפתרון הוא לא רק מהחינוך, אבל הפתרון בחינוך כן עוזר. כי אני יכולה להעיד בתור תלמידה – חוויתי סדנאות של משרד החינוך, הן באמת עוזרות. זה לא משהו שקורה רק פעם בחודש, זה תהליך שנתי, אבל זה לא מספיק, כי עובדתית בשטח אני עדיין רואה דברים שאני לא אמורה לראות, ואין לי דרך לעצור את זה כי אני לא אצא מהרשת.

אני היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. תודה לך על הדברים החשובים שאמרת. זה בעצם משקף שהנוער והילדים היום בחברה שלנו הם חיים את העולם הדיגיטלי 24/7. זה שאנחנו מדברים על דיון אחד שהוא מאוד חשוב ותודה עליו, אבל הוא דיון אחד, וחודש זה חודש. אנחנו מדברים על משהו שהוא יום יומי, הוא כל הזמן. הם כל הזמן ברשת. הדבר הזה רק יילך והתגבר. כלומר, זה ברור שהעולם הדיגיטלי הולך ומתפתח. אנחנו רואים את זה. אנחנו רואים את הטכנולוגיות של AI, כל הדברים האלה, יש כמובן גם דברים טובים, אבל יש בהם גם הרבה סכנות - די בשימוש סטנדרטי. אני לא מדברת על הדברים הקיצוניים של לראות את הדברים הקיצוניים. אני אומרת די בשימוש הסטנדרטי היומיומי של הדברים שאנחנו כן רוצים כדי לפגוע בילדים. ולכן, הדבר שצריך להנחות אותנו כאן, זה ליצור מערכת יחסים בריאה עם הדיגיטל. זאת הכותרת. לא הגבלות, ולא רק חינוך פה ושם. אלא לייצר את התשתית.

אבל אמרנו פה שילוב זרועות.

לא להגיד להם לא לחצות את הכביש, אלא פשוט לצייר את מעבר החצייה.

נכון. תודה רבה לך, חברת הכנסת מיכל שיר על הדברים שאת אמרת, כי באמת החקיקה היא דבר קריטי. אי-אפשר להשאיר את הכול להורים ולילדים, ולצפות שיהיה להם את ההגבלות, ושהם יעשו את זה לעצמם. חייבים שיהיו את התמרורים שהמדינה מתווה על הדברים האלה. זה כל כך חשוב. זה צו השעה. המלחמה רק המחישה לנו כמה זה דחוף.

הנהגת ההורים.

אני לא פה על תקן של איש מקצוע. מה שאני רוצה להגיד זה שישבתי פה ושמעתי את כולם. זה ממש מרגיש שכאילו כולכם יודעים מה צריך לעשות. אז מי מחליט בעצם מה עושים? זה ממש מדאיג. אל תשאירו אותנו לבד...

זה שהנתונים מטרידים אנחנו יודעים. זה שאנחנו לא נוכל למגר את זה באופן חד-משמעי ומידי, אנחנו גם יודעים. אני מאוד שמחה על כל הפיתוח סביב הנושא הזה. הוא חשוב, אבל כמו שאנחנו יודעים חלק מההיחשפות היא נעשית שלא ביוזמת הילדים ובני הנוער. ולכן, נכון שהרגולציה צריכה להתחיל להתקדם, להתקדם זו מילה קטנה מול מה שצריך לקרות כאן. אני חושבת שהברז צריך להיסגר הרבה לפני כן אצל ספקיות אינטרנט, גם באינטרנט הביתי וגם בסלולארי. אתם דיברתם על סינון תכנים חינמי - - - דיפולטיבי, כאשר בעצם נותנים להורה או למי שצורך, או הלקוח, נקרא לזה ככה, את האפשרות לבטל את סינון תכנים, ולא לבקש אותו. זאת אומרת, זה צריך להיות נקודת ההתחלה. דיברתם על אכיפה של גילאים צעירים, אז הייתי רוצה לומר שהכול אפשרי, אם יודעים להסיר משתמשים שהם צעירים, ואנחנו יודעים שאפשר לעשות חוק שיקנוס את אותם ההורים שסייעו, או את אותם ההורים שלא עקבו אחרי הילדים שלהם לצורך העניין, והיא תעביר בשיתוף פעולה עם הגופים שאוכפים עם רשויות האכיפה, תעביר את הפרטים האלה למי שצריך, אבל כבר לא מדברים על משהו שהוא מעורפל ובלתי ניתן ליישום. יש המון מה לעשות, והדבר הראשון שצריך לקרות – זה לסגור את הסיפור הזה ברמת ספקיות אינטרנט חד משמעי, עד שנוכל את כל היתר.

אני מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעים. בצ'ט, בוואטסאפ, מגיעות הרבה מהפניות של קטינים וקטינות, וגם למחלקות החינוך שלנו במרכזי הסיוע של פניות מסוג חדש, קצת דובר עליהם, לא ממש העמיקו בנושא של פגיעות מיניות. פגיעות מיניות באמצעות AI, או דברים שאפילו אני בעצמי לא יודעת להסביר אותם ולהבין אותם. הלבשת תמונות של נערות, הפצה של תמונות אינטימיות בקבוצות טלגרם. חשוב להגיד בהקשר הזה, שמעבר לפגיעה בשם הטוב, בכבוד, בפרטיות, אחד המאפיינים החמורים של זה, שהתיעוד בעצם מופץ ומשורשר במשך שנים. אז בעצם זו פגיעה חוזרת, מתמשכת, ולפעמים אפילו בלתי נגמרת. יש לנו נפגעות שאנחנו מלוות במשך שנים, שהתמונות שלהן רצות ברשת. דיברו על זה קצת, אבל לא דיברו בהקשר של פגיעות מיניות. החוק, תמיד הוא הרחק מאחור, אבל הפעם זה באמת ברמה הגבוהה ביותר. יש לנו הרבה הצעות חוק שמחכות לנושא הספציפי של פגיעות מיניות ברשת שאין שום התייחסות, ואין יכולת אמיתית להפליל בפגיעות מיניות באמצעות הרשת.

תעבירי לנו את אותן הצעות חוק.

לא, עכשיו בלי החוק. אבל אם יהיה חוק, יהיה אפשר להפליל אותן.

נכון. צריך לשנות את רכיבי העבירה - - -

אני רוצה לציין את חברת הכנסת לימור סון הר מלך, שהגיעה לפה. תעבירי לנו בבקשה את אותם חוקים ספציפיים שאת חושבת שצריך לקדם.

אנחנו שמענו את הדברים, ואנחנו מכירים אותם לצערנו היטב. את המחירים הכבדים שהילדים במדינת ישראל משלמים, ילדים ונוער במדינת ישראל משלמים עבור זה שיש מעבר לזה שיש באמת את החשיפה, ודיברו פה על הבחירה, אבל בסוף צריך לזכור – אין בחירה. יש מי שיש לו אינטרסים שדווקא התכנים האלה, הם התכנים שהם ייחשפו אליהם, שדווקא התכנים האלה הם אלה שאליהם הם יגיעו, ולשם הוא מכוון. ולכן, אני אומרת, אין מה לעשות. היינו מעדיפים שתהיה פה חברה מתוקנת שתבין ושיהיה להורים את הדעת להבין איזה דבר זה. אבל באמת, כמו שנאמר פה, אני חושבת שאנחנו צריכים דרך החקיקה בצורה מושכלת לייצר את מערכת היחסים, כפי שנאמר פה, הנכונה עם הרשת, עם העולם הדיגיטלי.

תודה. אני יוצא מפה במצב שהוא יותר קשה ממה שנכנסתי, כי לפחות היום אני מודע לזה יותר. אני מבין שיש פה הרבה מאוד חסרים כדי לטפל בבעיה, ואנחנו מפגרים גם בטיפול בבעיה, כי הדברים רצים הרבה יותר מאיתנו. אין ספק שאנחנו צריכים פה שילוב זרועות – זאת המילה שאני יוצא ממנה מפה.

1. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון וקוראת לשיתוף פעולה בין כל הגורמים: ממשלה, חברה אזרחית וחברות טכנולוגיות.
2. הוועדה קובעת שהטלת האחריות להגנה על קטינים ברשת על הפלטפורמות החברתיות באמצעות סינון תכנים פוגעניים והגבלת הגיל – מנוגדת לאינטרסים שלהם ותפקידו של הרגולטור – כנסת וממשלה לפעול בנושא בחקיקה ובאכיפה.

למשרד לביטחון לאומי - מוקד 105
3. הוועדה מודה למוקד 105 ועל פעולתה מבקשת לקבל את נתוני המדידה בנוגע להשפעת פעילות המוקד על מוגנות הילדים והנוער.

למשרד התקשורת
1. הוועדה מבקשת לקבל דיווח מה נעשה בעניין פעילות המשרד בנוגע לחברות התקשורת שאינן עומדות בהוראות החוק המחייבת את ספקיות האינטרנט לספק שירותי סינון תכנים ללא תשלום.
2. הוועדה מבקשת את התייחסות המשרד לגבי אכיפת גיל השימוש באפליקציות.
3. הוועדה מבקשת לשנות את ברירת המחדל לסינון תכנים.

למשרד המשפטים
4. הוועדה קוראת לקדם את המלצות ועדת דוידי להתאמת המשפט לאתגרי החדשנות והאצת הטכנולוגיה.
5. הוועדה קוראת לקדם חקיקה בנושא הגנה הפרטיות ובנושא הזכות להישכח – שיהיו הבסיס להגבלת שימוש של קטינים באפליקציות ובסיס לאכיפה.

למשרד החינוך
6. הוועדה מבקשת לקדם חינוך ילדים והורים בנושא.
7. הוועדה מבקשת להוציא חוזר מנכ"ל שיאמץ את המלצות המשרד שלא להכניס טלפונים ניידים לכיתות, ולצמצם את השימוש בזמן הלימודים

למשרד המשפטים ולמשרד התקשורת
8. הוועדה מבקשת לקדם חקיקה בנושא הזכות להישכח, או לפחות להביא חקיקה כזאת גם באופן פרטי, אם היא לא מתקדמת באופן ממשלתי.

תודה רבה לכולם. יום טוב.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.