פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



35
ועדת החינוך, התרבות והספורט
16/04/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 193
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ח' בניסן התשפ"ד (16 באפריל 2024), שעה 9:41

1. החרמת המוסדות החרדיים את המבחנים הארציים של משרד החינוך
2. הכרה בשירות מילואים כהשתלמות למורים

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
מיכל מרים וולדיגר
משה טור פז

עינת רום - מנהלת אגף פיתוח מקצועי עובדי הוראה, משרד החינוך

חיים הלפרין - ממונה פרויקטור תגבור לימודי ליבה, משרד החינוך

ד"ר גל אלון - מנכ"ל ראמ"ה - הרשות למדידה והערכה, משרד החינוך

יובל בדולח - יועץ למנכ"ל ראמ"ה, משרד החינוך

גלי אמיר - מנהלת תחום באגף השכר והסמכי עבודה, משרד האוצר

אסף וינינגר - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

פנינה הרוש - יו"ר מחלקת השתלמויות ופיתוח מקצועי, ארגוני המורים

יאיר וייגלר - מנכ"ל מורים מובילי שינוי

ריקי שפירא רוזנברג - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

ד"ר יפעת סולל - סמנכ"ל ויועצת משפטית הדו"ש, לחופש דת ושוויון

מאיר אסרף - הסתדרות המורים

יפה בן דוד - מזכ"לית הסתדרות המורים

אתי דנן

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


החרמת המוסדות החרדיים את המבחנים הארציים של משרד החינוך

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא החרמת המוסדות החרדיים את המבחנים הארציים של משרד החינוך. דיון לפי סעיף 111ה לתקנון הכנסת. שליש מחברי הוועדה. יוזם הדיון חה"כ קינלי טור פז.

בפתיחת דבריי אני רוצה להגיד שיש לי בעיה עם הכותרת, קינלי.

אני כבר, אם אתה לא תגיד את זה, אני אגיד את זה.

יש לי בעיה עם הכותרת מסיבה אחת. קודם כל, אני חושב שכל דיון שחבר כנסת מבקש הוא מבורך והוועדה מתכנסת. לאור פרסומים שהיו אני רוצה להגיד שהדחייה של הדיון היה מעשה טכני בלבד. חלק מהדיונים נדחו בגלל אילוצי לו"ז שלך, חלק אילוצי לו"ז שלנו. ברוך השם, אנחנו עכשיו מתכנסים.

אני חושב שהכותרת, הלשון של החרמה, אני חושב שהוא לא נכון. אני לא רואה ולא מתרשם לפחות מהמידע שיש לי, שיש החרמה. אני חושב שדווקא הפוך. אני חושב שבשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מוסדות ורשתות שנכנסים תחת הנושא הזה של מבחנים ארציים. אם זה פיזה ואם זה מבחנים שאחראים עליה ראמ"ה וגל נמצא פה איתנו ואנחנו נקבל כמובן את הסקירה המלאה של מה שנעשה ואולי גם מה יכול לקרות לקראת העתיד.

אני רק תוהה, קינלי, הרי זה לא משהו חדש. זה משהו שעשורים רבים, שמוסדות ורשתות חרדים היו מוחרגים בצורה כזאת או אחרת. אני גם לא יודע אם זה בדיוק נכון. כי עוד פעם, מהמידע שיש לי, ותכף נראה גם מה המידע שיש ל-ממ"מ לפחות מהמידע הקרוב אליי, של רשת בני יוסף, חלק גדול של החינוך העצמאי כמו רשת שובו. ישנם פה חברי כנסת, שאגב גם מהאופוזיציה ששולחים את ילדיהם לאותם מוסדות. בלי להזכיר שמות ואם הם יגיעו ויצטרפו לדיון ויוכלו הם לחשוף, אז ניתן להם את האפשרות. מסיבה אחת, ואותו חבר כנסת, יש מספר חברי כנסת כאלו מהאופוזיציה ששלחו את ילדיהם למערכות חינוך של החינוך העצמאי, בגלל באמת טיב החינוך, טיב הצוות. רמה לימודית, לימודי יהדות ברמה גבוהה, לימודי ליבה ברמה גבוהה ונאותה. ונותן להם גם את האפשרות בסוף אחרי זה להתקדם ולהיכנס למוסדות ובתי ספר טובים בחטיבת הביניים ותיכון. קינלי, בבקשה.

אדוני יושב-הראש, בוקר טוב. תודה רבה לכל המשתתפים. אני אומר כך: קודם כל, הבעיה היחידה שיש לי עם הכותרת של הדיון הזה זה ה' הידיעה. כי בקשה לדיון בנושא החרמת המוסדות החרדים. לא, לא כל המוסדות החרדים מחרימים את המבחנים הארציים. גם הביטוי חרם הוא אולי מבטא, אלא הברזה, חיתוך הצידה, שתיקה. יש כל מיני דרכים אחרות לומר חרם. אז זה לא כל המוסדות החרדים. עצם העובדה שלומר החרדים היום, אנחנו יודעים, זו הכללה שהיא מטבעה חוטאת לאמת. וכמו שציינת יש לא מעט יוצאים מן הכלל.

אז אנחנו מסכימים על זה שהמילה "חרם" היא לא במקומה.

כן.

כבר התחלנו ברגל ימין.

זו התחלה. דבר שני, אני אומר כך: למה הנושא הזה עולה עכשיו? זה נורא פשוט. כל עוד שייטת מתחת לרדאר, קיבלת 75% תקצוב והיית מחויב ב-75% תקצוב, אז אף אחד לא התעסק איתך. בשנת 1982 עבר חוק במדינת ישראל שנתן זכויות יתר לשתי רשתות בישראל. מה זאת אומרת? למי שלא מכיר את המושגים המקצועיים, בעולם הגן עד סוף כיתה ט' אנחנו בעצם בישראל מחלוקים לשני מעמדות עיקריים: רשמי ומוכר שאינו רשמי. קבעה המדינה שהרשמי מתוקצב במאה אחוז ומחויב במאה אחוז. והמוכר שלא רשמי מתוקצב ב-75% ומטה, יש גם פחות מזה במוסדות הפטור, ומחויב פחות. השאלה על הפחות תמיד נדונה.

מה שקרה פה זה שבשנת 1982 שתי הרשתות האלה, החינוך העצמאי ורשת בני יוסף, אז עוד קראו לה מעיין החינוך התורני, קיבלו מאה אחוז תקצוב בחוק וחלקם, אני מדגיש, חלקם, לא מחויבים במאה אחוז. או אי המחויבות הזאת באה לידי ביטוי בכל מיני דברים. גם בלימודי ליבה, גם בתוכניות חינוכיות כאלה ואחרות של משרד החינוך וגם במבחנים הבין לאומיים. על זה היה דווה ליבנו.

לכך התווספה העובדה שבשנה האחרונה בניסיון נואל, ציני ונואל, נלחם החינוך החרדי על כניסה לתוכנית אופק חדש ועוז התמורה. הדבר הזה פגש, שוב, פער אדיר, שבחלקים כאן הרבה יותר גדולים מהרשתות, המחויבות לאופק חדש, לעוז התמורה, קרי למה שזה אומר, לא באה עם הדרישה לתקצוב. ולכן התכנסנו כאן היום. כלומר כאן התכנסנו שני וקטורים או בצורה פשוטה: כגודל התקצוב כך גודל החובות. אין זכויות בלי חובות. זה צריך להיות כותרת של כל מה שאנחנו עושים כאן. זו הסיבה שהנושא הזה עלה.

אני אומר כאן, בעיניי יש רצון משותף. הרצון המשותף שלנו הוא שיהיה חינוך איכותי במדינת ישראל. אצלי, דרך אגב, חינוך איכותי כולל גם לימודי תורה וגם לימודי פיזיקה. אולי יש לי חברים, כאן יש לנו חברים בכנסת, שעל החצי הראשון יחלקו. על החצי השני כמעט לית מאן דפליג, פיזיקה או מתמטיקה או אנגלית, עברית ברמה גבוהה ועוד ועוד – אלה כישורים בסיסיים הנדרשים היום לילד במערכת החינוך על מנת שיהיה מוכן לחיים.

לכן מה שבעצם ביקשנו בדיון הזה זה לבחון מהו אחוז בתי הספר החרדים המשתתפים במבחנים הבין לאומיים. ובעיקר איך זה עומד אל מול התקצוב שלהם. כי כמו שאני אומר, שוב, אם אתה מקבל מאה אחוז תקצוב הנחת המוצא צריכה להיות שאתה מאה אחוז מחויב. זה הכללים שמדינת ישראל קבעה. ואם אתה מקבל מאה אחוז אבל מחויב ב-50% יש פה פער. או שתשלים את המחויבות או שתתוקצב בחסר.

אני אומר כאן, ברקע נמצא מכתב החשב הכללי מפברואר האחרון שפנה לרשתות החינוך העצמאי ורשת בני יוסף ואמר ככל שלא תהיה מחויבות שלכם, הוא התייחס לכללי ההתחשבנות, אבל יש פה גם מהות, לא רק עניין טכני, אז גם התקצוב שלכם ייפגע. זה עומד ברגע ואנחנו כנראה ניפגש עוד בוועדה הזאת על הנושא הזה ממש. בוועדה הזאת אנחנו מתמקדים במבחנים הבין לאומיים ואני רוצה לומר עוד שני דברים בהקשר הזה שנוגעים נטו לחינוך ופחות לפוליטיקה או אפילו לתקצוב.

קודם כל, מצבנו במבחנים הבין לאומיים מצבה של מדינת ישראל רע. נשמע עוד מעט כמה רע. אבל הוא רע. מה זאת אומרת? אני מצפה ממדינת ישראל שנגיד נמצאת מבחינה ביטחונית איפה שהוא סוף העשירייה הראשונה בעולם, שגם מערכת החינוך שלה תהיה באזורים האלה, איפה שהוא בעשירייה הראשונה בעולם. מה עוד שלהבדיל מאשר בביטחון, בחינוך לקוטן יש אפילו יתרון. כלומר, כשמדינה קטנה יכולה לספק צרכי חינוך מאוד איכותיים. כשאתה מודד מיהן המדינות המובילות בעולם בחינוך אתה רואה לא מעט מדינות בגודל שלנו או אפילו יותר קטנות. פינלנד היא הדוגמה הקלאסית. ולא משנה איך תמדוד אתה תראה שאין קשר בין גודל, אולי אפילו קשר הפוך, לבין איכות.

אנחנו במדינת ישראל בעשורים האחרונים נמצאים בהידרדרות מתמדת או פה ושם ציפה במקום שבמבחנים הבין לאומיים. להוותנו ולזוועתנו מתגלה, אבל רק מי שכמוני היה מנהל מנח"י יודע את זה, שבמבחנים הבין לאומיים לא משתתפים גנרית כמעט 20% מהתלמידים הישראלים. 5% שזה תלמידי מזרח ירושלים, הם כמעט 5% במערכת החינוך. ועוד כמעט 15%, זה בעצם יותר, זה 20% של החינוך החרדי שרובו לא משתתף. שוב, חלקו כן, רובו לא. הנתונים שפורסמו היו 57%. נשמע את הנתונים המדויקים עוד מעט.

כלומר, בעצם מצבה של מדינת ישראל מבחינת מערכת החינוך שלה הוא הרבה יותר גרוע ממה שמשתקף במבחנים הבין לאומיים. כי אם חלקים מתוכה אינם משתתפים, ובואו נודה על האמת, אנחנו יודעים על חלק מהיותם חלק שהם לא נותנים את החינוך הכי טוב בעולם. בהקשר הזה, אולי הם נותנים חינוך מעולה בהקשרים אחרים. אז אנחנו בבעיה גדולה יותר. והדבר הזה יושב על רקע נוסף.

חשוב גם לומר, חה"כ קינלי, שבאותן מוסדות שאכן כן עברו את המבחנים.

היו הישגים יפים מאוד.

אף גבוהים הרבה יותר.

עכשיו אני רוצה לומר לך, הייתי איש חינוך. נהג לומר אחד מהמחנכים בבית הספר שלי "חצי אמת גרועה משקר". מה זאת אומרת? זה טוב שהחינוך העצמאי מתהדר ברשת שובו. אבל אתה אדוני יודע כמוני שרשת שובו היא אפילו לא 10% מהחינוך העצמאי. יותר קרוב ל-5%. ולכן לפשוט את הידיים ולומר 'אה, יש לנו שובו' זה נורא נחמד. אבל אני לא מודד את רשת שובו, בואו נמדוד את הממוצע לכל הפחות של החינוך העצמאי או של רשת בני יוסף. הממוצע הזה הוא לא מספיק טוב. וזה יושב על רקע העובדה ישנן אופציות אחרות. הוכח להוותם של חלק מהיושבים בבית הזה שאפשר לתת חינוך חרדי איכותי מאוד. ראה הממלכתי חרדי שהוא רק 4% מהחינוך החרדי, אבל הוא כן משתתף במבחנים וההישגים שלו גבוהים, למרות שהוא לא בא בהכרח מהטופ הסוציו-אקונומי החרדי. כלומר הוכח.

הוכח גם שהישיבות התיכוניות החרדיות, הן לא נמצאות ברשתות, נותנות חינוך חרדי איכותי מאוד. וילדים חרדים מגיעים לטופ של ההישגים כשאתה בודק ישיבות תיכוניות. כלומר השם קוד פה הוא לא חרדי, השם קוד פה הוא שמה שניתן בגופים הגדולים של החינוך החרדי הוא לא מספיק טוב או לא נמדד. ועל זה אנחנו צריכים להצטער. כי שתי הרשתות מחזיקות ביחד 180,000 תלמידים חרדים. ואם מה שנעשה בהם הוא או חור שחור או לא מספיק טוב, אנחנו האינטרס של כולנו, ועדת החינוך, לשפר את זה. ואני טוען, ואני קורא כאן לחינוך החרדי, תשתתפו במבחנים, תהיו חלק. תהיו חלק מהשיח הזה, כי אנחנו רוצים בטובתכם. אנחנו רוצים גם תקצוב טוב וגם איכות חינוכית טובה. זו מטרת הדיון.

תודה רבה. אני רק אגיד שמוסדות החינוך החרדי בסוף כפופים לגדולי ישראל. והנושא הזה של ממ"ח או רשתות או פטור מנהלי הרשתות או נציגי הציבור בסוף כשלוקחים את ההחלטה על מה ללכת כפופים לגדולי ישראל. ומה לעשות שמה שטוב בעיניך כנראה לא טוב בעיניי גדולי ישראל. ואנחנו, לפחות אני כנציג הציבור חרדי, כפופים לדעתם. ועל פיהם אנחנו הולכים.

אדוני יושב-הראש, הרי מכלל דבריך, מכלל הלאו אני שומע הן. הרי בעצמך אמרת שרשת בני יוסף יש בה מחויבות גדולה יותר והשתתפות גדולה יותר במבחנים הבין לאומיים. אבל רשת בני יוסף לא כפופה לגדולי ישראל? היא כפופה. מה אני למד מדבריך? שהחינוך העצמאי גם כן יכול. הרי אתה בעצמך אומר את זה. לכן על זה אני, אל תיתלה לי כאן בגדולי ישראל. גדולי ישראל נותנים מקום, כמו ברשת בני יוסף.

לא, אני לא נכנס איתך ברמת המיקרו.

אתה התחלת, מה שנקרא.

לא, אני אומר, אני בכוונה, אני לא בא להתנצח.

זה לא מיקרו. רשת בני יוסף משתתפת יותר מהחינוך העצמאי.

קינלי, אני לא בא להתנצח.

רשת בני יוסף כפופה לגדולי ישראל.

אני לא בא להתנצח.

מכאן שגם החינוך העצמאי יכול לתת.

אני לא בא להתנצח. אני אומר, בסוף אותן רשתות כפופות לגדולי ישראל. וזה נכון שרשת בני יוסף בזמנו השאלה הובאה בפני מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, והחליט מה שהחליט. ולכן רשת בני יוסף נכנסה מתחת לאלונקה הזאת ועושה את זה.

ככל שגדולי ישראל האשכנזים יחליטו שחינוך העצמאי יצטרך להיכנס לזה, ייכנסו לזה. ככל שיחליטו גדולי ישראל שלא, הם לא ייכנסו. בסדר? לכן אמרתי מה שטוב בעיניך לא תמיד טוב בפני גדולי ישראל. ואני אומר, שוב, נושא התקצוב הוא חשוב. אבל הוא לא הכול. והראיה, עצרו עכשיו את התקצוב לעולם הישיבות ועולם הישיבות קיים, ממשיך וימשיך. עם העזרה של המדינה וללא העזרה של המדינה. והפוך, אני אומר, המדינה יש לה זכות לקחת חלק בהחזקת לומדי התורה.

משרד החינוך, רגע לפני כן.

רציתי רק להגיד מילה או לשאול יותר נכון, כי הקשבתי באמת בקשב רב לדבריו של קינלי. ואני כן רוצה רק לציין שבתוך המוכשר שאינו רשמי יש לך גם רשתות, לצורך העניין נועם, בפתח תקווה, שנפגשתי איתם לא אחת, שהן כן עומדות תחת המבחנים האלה שאתה מדבר עליהם, החיצוניים. וכן עומדות בכל הקריטריונים שצריך. עדיין זוכים ל-75% ובנוסף לכך גם אותם לא מוכנים להכניס לאופק חדש, למרות שנם כן עומדים בקריטריונים. ונוצר פה מן עיוות כזה שצריך גם אותו לתקן.

מיכל, את צודקת. תלוי ועומד בבג"ץ כרגע תביעתם לא של רשת נועם שגם איתי בקשר. צריך לומר, חלק מנועם יושב ברשמי וחלק במוכר שאינו רשמי. יש שם, את צודקת לגמרי. גם אליי פנו. פנו אליי, להבדיל, גם בתי כנסת של הכנסייה. 64 בתי כנסת. ואומרים אנחנו מלמדים לא 100 אלא 101% ליבה וזה נבדק בכל קנה מידה והם מקבלים 75%. אז תחליטו או שהקריטריון הוא ליבה או שהקריטריון הוא תעדוף של חוק משנת 1982. אבל אי אפשר גם וגם. לנו לתת פחות, להם לתת יותר. אנחנו מחויבים יותר. את צודקת לקמרי. זה אותו אירוע בדיוק. מה הקריטריון של התקצוב אל מול הקריטריון של המחויבות.

אכן.

לפני שאנחנו עוברים למשרד החינוך, הממ"מ, אסף בבקשה.

תודה רבה כבוד יושב-הראש. אסף, מרכז המחקר והמידע של הכנסת. כדי שנבין על מה אנחנו מדברים מבחינת המסד העובדתי, אז אני אציג כאן כמה נתונים בנושא של השתתפות בתי ספר בפיקוח חרדי במבחני הערכה סטנדרטים. נתונים מתוך מסמך שכתבנו לבקשת חה"כ טור פז בנושא אי השתתפות של קבוצות תלמידים מסוימות במבחני הערכה סטנדרטיים שמתקיימים בישראל.

מה שחשוב להגיד זה שהנושא הזה הוא רק היבט אחד של החינוך החרדי שבו חה"כ טור פז ביקש שנעסוק בו. וצריך לקחת בחשבון, יש עוד היבטים נוספים שקשורים לחינוך החרדי. חלקם עלו פה בנושא של נשירת תלמידים חרדים ויש נושאים נוספים של הפיקוח החרדי והתקצוב.

יש כמה סוגים של מבחנים או מחקרי הערכה סטנדרטיים שמתקיימים בישראל. יש את המבחנים הארציים. היום זה הערכה חיצונית ארצית נקרא. מה שבעבר נקרא המיצב. ומחקרים בין לאומיים יש לנו שלושה שהתלמידים בישראל משתתפים בהם. יש לנו את המוכר ביותר שזה מחקר פיזה. ויש לנו את מחקרי טימס ומחקרי פרלס.

לגבי ההשתתפות של בתי הספר בפיקוח חרדי. אני רק אגיד לפני כן שהאוכלוסיות המרכזיות, וגם חה"כ טור פז התייחס לזה, שלא המשתתפות במבחני הערכה סטנדרטיים הם תלמידים שלומדים, גם תלמידים שלומדים בבתי ספר ערביים במזרח ירושלים ותלמידים שלומדים במסגרות חינוך מיוחד. לצד זה, כמו שצוין, בחלק מהמבחנים לא משתתפים גם תלמידים שלומדים בבתי ספר בפיקוח חרדי או שההשתתפות שלהם היא חלקית.

מה שאנחנו רואים פה לגבי ההשתתפות של בתי ספר בפיקוח חרדי. מחקרי טימס ופרלס בתי הספר בפיקוח חרדי לא משתתפים בכלל. לפי דוחות המחקר של ראמ"ה הסיבה לזה היא שיש שוני במבנה ובתוכניות הלימודים בבתי הספר של הזרם החרדי באותם תחומי דעת שנבדקים. ולגבי הערכה חיצונית ארצית ומחקר פיזה, ההשתתפות של בתי הספר החרדים היא חלקית. תכף אנחנו נראה מה בדיוק זה אומר.

כמו שאמרתי, מודל ההערכה הנוכחי, שהוא זה שהחליף את המיצב הוא מיושם באופן הדרגתי משנת הלימודים תשפ"ב. בשנת תשפ"ב נערך מבחן בשפת אם בקרב כלל תלמידי כיתות ד' ובשנת תשפ"ג, שנה לאחר מכן נערכו מבחנים באותו תחום בכיתות ד' ובכיתות ח'. מה שאנחנו יכולים לומר, שחלק גדול מהתלמידים שלומדים בבתי הספר בפיקוח חרדי לא משתתפים במבחנים האלה. אנחנו מדברים על בתי הספר של מרכז החינוך העצמאי ובתי ספר בממ"ד תרבותי ייחודי ומוסדות פטור שלא משתתפים לפי החלטה שלהם. בתי הספר שכן משתתפים בחלק מהמבחנים אלה בתי הספר בזרם הממ"ח.

אתה מבין? הם לא משתתפים לפי החלטה שלהם, אבל התקצוב שלהם לא נפגע. אתה מקבל מאה אחוז, אבל אתה לא רוצה להיבחן. החיים הטובים, למה לא? גם אני לא רוצה להיבחן.

אז אלה שכן משתתפים אלה בתי ספר הממ"ח, בני יוסף וחלק מבתי הספר המוכרים שלא ברשתות. אני יכול להגיד לגבי תקופת המיצב ביחס לזה שבתקופה ההיא תלמידי כיתות ח' בחינוך החרדי השתתפו במבחנים במקצועות שפת אם ומתמטיקה, אבל הם לא השתתפו במבחנים באנגלית. ותלמידי החינוך החרדי לא השתתפו בכלל בבחינות שנערכו לתלמידים בכיתות ח'. זה בתקופה של המיצב.

עכשיו לגבי הבחינות האחרונות שנערכו. הבחינה שנערכה בשנת תשפ"ג בשפה בקרב תלמידי כיתות ח' אז אנחנו יכולים לומר שהשתתפו בה פחות ממחצית מבתי הספר בפיקוח חרדי, כ-43% מבתי הספר. ואחוז התלמידים שהשתתפו בבחינה עמד על קצת יותר מרבע מהתלמידים שלומדים בבתי הספר בפיקוח חרדי.

אמרת כיתות ח'. ח' או ד'?

ד'. פה זה רק כיתות ד'. כיתות ח' לא השתתפו בכלל.

אוקיי.

אנחנו גם יודעים להגיד לגבי ההישגים של התלמידים החרדים אז הממוצע של תלמידי החינוך החרדי היה נמוך מזה של תלמידי החינוך הממלכתי העברי והממלכתי דתי. אבל כאשר בוחנים את הנתונים לפי הרקע החברתי כלכלי של התלמידים אז התמונה קצת משתנה. הרקע הנמוך והגבוה אין הבדלים של ממש. וברקע הבינוני יש פער גדול לרעת התלמידים החרדים.

עכשיו נעבור לגבי השתתפות במחקר פיזה. נתחיל בזה ששיעור ההשתתפות של הבנות החרדיות הוא תואם את חלקן היחסי. שיעור ההשתתפות בשכבת הבנים החרדים במחקר פיזה הוא נמוך בגלל אי רצון של מרבית בתי הספר לבנים בפיקוח חרדי לשתף פעולה עם המחקר. שיעור הייצוג של שכבת הדגימה של הבנים במגזר החרדי במדגם בפועל היה קטן ביחס לחלקם באוכלוסייה. שליש מחלקם בשכבת הדגימה, 3% אל מול 9% בהתאמה.

מה שראמ"ה עושים כדי שזה יהיה תקף מבחינה סטטיסטית מבוצע תיקון בהתאם לסטנדרטים בין לאומיים שנקבעים על ידי מי שעורך את המחקר, על ידי פיזה. מבצעים תיקון על ידי משקולות כדי לפצות על אי השתתפות בתי הספר לבנים, לצד שכלול שלהם ביחד עם הבנים שלומדים בממלכתי דתי וזה לפי כללים אחידים שנקבעו על ידי ה-OECD. זה לגבי ההשתתפות.

אני יכול להגיד עוד שלגבי הבנות החרדיות ההישגים שלהם בקריאה ומתמטיקה הם טובים ולרוב אפילו גבוהים יותר משל הבנות בפיקוח הממלכתי עברי והממלכתי דתי. לגבי הבנים בגלל שיעור ההשתתפות הנמוך והייצוג החלקי שלהם, אז מה שקורה בסופו של דבר שההישגים שלהם לא מוצגים בנפרד ביחס לקבוצות אחרות בשונה מהבנות, שההישגים שלהן כן מוצגים.

תודה. ד"ר גל אלון, מנכ"ל ראמ"ה, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, תודה לאדוני יושב-הראש, אני שמח להיות בוועדה. תודה לחברי הכנסת ותודה גם לממ"מ שהציג היטב את התמונה.

אני רוצה להגיד כמה דברים ורגע לנסות להסתכל על הסוגייה הזאת שהיא באמת אחת המורכבות שאנחנו מתמודדים איתה מזווית יותר רחבה. קודם כל, העובדות שהוצגו כאן נכונות. אכן ההשתתפות של התלמידים והתלמידות החרדיות במבחנים הארציים והבין לאומיים והסקרים של ראמ"ה היא חלקית. אבל לזה אני רוצה להוסיף שתי עובדות. הראשונה אמר אדוני יושב-הראש בתחילת דבריו. כך היה תמיד. אנחנו לא באירוע שהתחיל לא בשנה ולא בשנתיים האחרונות. מדובר על אירוע שהתחיל עוד בהקמתה של ראמ"ה לפני בערך 20 שנה. הייתה שנה אחת או שנתיים, יש גרסאות סותרות על האירוע, שבה החינוך העצמאי השתתף במבחנים של ראמ"ה בשפה וזה נפסק. תיאורים שונים למה היה שם.

איזה שנים?

בהתחלה, 2005-2006. ניסיתי רגע למצוא, אבל היה אירוע כזה. אחד ההסברים שאני שמעתי, ועוד פעם, לא הייתי אז אני לא רוצה להעיד על נכונות מה היה. שזה יצר הסטה של תשומת הלב בבתי הספר לכיוון המבחנים במקום ללמידה. וזה אירוע מוכר. אני אגע בו עוד כמה דקות. בני יוסף לאורך השנים, כפי שנאמר כאן, השתתפו במתמטיקה ובשפה ביסודי. במבחנים הבין לאומיים השתתפות חלקית. הדברים הוצגו.

אז הדבר הראשון שרציתי רגע להתחיל בו זה שככה זה כבר שנים ארוכות. והדבר השני ואני חושב שהוא ישמח רגע את כולנו זה שאנחנו מנהלים שיח מאוד עמוק, מאוד אמיתי, כדי לנסות לשנות את זה. ולעשות את זה ביחד ובהסכמה. אני לא רוצה להיכנס רגע לפרטים על מה מדובר ואיזה בדיוק הסדרים. אבל אנחנו כבר תקופה ארוכה בתהליך הזה. אני מדבר על חודשים בחצי שנה האחרונה וזה דבר שאנחנו משקיעים בו המון מאמץ.

משנה הבאה, כפי שנאמר, אנחנו חוזרים למערך הערכה מלא, בכל מערכת החינוך. בכל המקצועות: בשפה, באנגלית, במתמטיקה, במדעים. יש לנו כבר תאריכי מבחנים. אני אומר את זה, ועדת החינוך, אז חשוב רגע להסתכל לא רק על הסוגייה של השתתפות החרדים, יש לנו תאריכי מבחנים לשלוש שנים קדימה, עד 2027. שזה דבר שלא היה בעבר. אנחנו רגע בעצם יוצרים כאן ודאות. ועל בסיס המערך הזה אנחנו דנים עם בתי הספר המוכרים שאינם רשמיים, ביניהם שתי הרשתות, על אופן ההשתלבות שלהם במערך. ואני אומר, יש נכונות, יש שיח משותף. אני חושב שזו בשורה חשובה.

אני אגיד דבר שבעיניי הוא א'-ב' שלי כמנכ"ל הרשות. מי שחושב שאפשר לכפות מבחנים שלא מביאים ערך על קבוצות אוכלוסייה בחברה הישראלית, טעות גדולה בידיו. זה לא נכון לא למערכת הממלכתית, זה לא נכון למערכת החרדית. אני רוצה להזכיר לכולנו, בשנת 2018 המערכת הממלכתית, צריך להגיד את זה ביושר, הקיאה מתוכה את המבחנים. והמבחנים הופסקו בגלל שהם יצרו נזק. הם לא הביאו ערך, זה נתפס כאיום. ועצרנו אותם, כמערכת חינוך. עכשיו, זה אירוע שאתה שואל את עצמך כמנכ"ל ראמ"ה שאחראי על זה איך הגענו לאירוע הזה. והסיבה שאני חושב שצריכה להנחות אותנו, הערך שצריך להנחות אותנו זה שהמבחנים האלה צריכים להביא ערך. לא כופים מבחנים לא בצפון תל אביב ולא במזרח ירושלים ואני מקווה מאוד גם לא בבני ברק.

עובדתית הוצג, ראיתם את המספרים של היקף ההשתתפות. אני אציין שבבני יוסף, ברשת, 88% השתתפו במבחן בכיתות ד'. גרוסו מודו השיעור הארצי. במוכר שאינו רשמי, אני אומר על המבחן הארצי בשפה הישראלי, לא הבין לאומי, במוכר שאינו רשמי, שאינו רשתות, 66%. ובממ"ח 83% מהמוסדות השתתפו. אלו הנתונים של מבחן השפה שהיה בשנה שעברה.

עכשיו אני מבקש רגע לומר שהשינויים שאנחנו עושים בראמ"ה במשרד החינוך במערכת כדי רגע לקדם את ההערכה ככלי הם שינויים הרבה יותר רחבים מהחברה החרדית, כי אנחנו רוצים להביא ערך לכולם והיום אנחנו מתמודדים עם אתגר, כי אנחנו לא באמת מצליחים לעשות את זה בעיניי בצורה טובה מספיק. ואנחנו משקיעים המון באיך להפוך את המבחנים שלנו ואת הסקרים מכלי של תחרות, של רייטינג לכלי שמנהלי בתי הספר רוצים אותו, כי הוא מביא להם ערך. אין מנהל בית ספר שתבוא ותגיד לו אני יכול לעזור לך לקדם את החינוך ולהפוך את התלמידים שלך לטובים יותר ומצליחים יותר ולהגיד לך לא, יש כאן אנשי חינוך. אנשים שמשקיעים לילות כימים במאמץ לקדם דור חדש בחברה הישראלית. ואנחנו רוצים שיראו את הדברים שאנחנו בראמ"ה יודעים לתת להם כנכס שעוזר להם, כדבר שמביא להם ערך. ולא כדבר שמסיט את תשומת הלב של בית הספר ומייצר עכשיו חודשי הכנה והסטה. אף אחד מאתנו לא רוצה להגיע לזה. לא החרדים ולא החמ"ד ולא החילונים.

עכשיו, אני רוצה לעדכן אתכם כאן שבין השינויים שעשינו בראמ"ה לצורך הזה בדיוק הפסקנו לפרסם ציונים של בתי ספר. גם לא לבתי הספר. זאת אומרת ההערכה שלנו בראמ"ה היום היא הערכה בהקבצים. הבאתי כאן דוח למי שרוצה להסתכל, שנשלח לבתי הספר. ואתם לא תראו כאן ציונים. אתם תראו כאן שיקוף של חוזקות, שיקוף של אתגרים שבית הספר צריך להתמודד איתם. והערכה היא מילולית והיא מאפשרת לבית הספר לבנות תוכנית פעולה. זה בסוף האירוע. גם אם אנחנו נעשה מבחנים לכולם, בוקר צהריים וערב והם לא ישפיעו על הפדגוגיה, על הלמידה, לא עשינו כלום. אני אומר, המטרה שלי כמנכ"ל ראמ"ה זה לא לבוא ולהגיד כן, הקבוצה הזאת, לצורך העניין בפיזה היו קבוצות שעשו פחות טוב. זה הוזכר, אפשר להיכנס לדוח ולראות.

המטרה שלי בראמ"ה זה לא להגיד הנה, שמתי מראה זה פחות טוב. מראה היא שלב ראשון בדרך לעשייה. ולכן אנחנו גם הורדנו ציונים, גם שינינו את אופן הדיווח, קיצרנו את הדיווחים והפכנו אותם לדברים שמייצרים הבנה של במה צריך להתמקד. ובמקביל אנחנו גם מנסים לקדם סיוע וליווי לבתי הספר כדי שהמדידה לא תישאר אות מתה.

ביחס לחברה החרדית, אמרתי, זה אירוע ארוך שנים. אני לא אחזיר אתכם לכאן לא למכתב הסטטוס קוו שעסק בסוגיות האלה ולא לחוק חינוך ממלכתי. אבל כולכם מכירים. אני כן אומר שבחוזר המנכ"ל של משרד החינוך בנושא לימודי ליבה נכתב שבתי הספר המוכרים צריכים לעשות שלושה מארבעה מבחנים. זה רק הטקסט, המסגרת.

ומה קורה כשהם לא עושים?

כלום.

אני אחראי על המבחנים ועל ההערכה, אדוני חבר הכנסת. אני לא הפיקוח על האירוע. אבל אני אומר, אני רוצה להבטיח שמי שעושה מבחן זה מביא לו ערך. ואמרתי בכנות, אנחנו לא שם. עכשיו, אנחנו לא שם בכל הגזרות.

הנתונים שכן קיימים והוצגו כאן קודם אמנם חלקיים, אבל לא רעים. אמרת את זה גם אתה אדוני חבר הכנסת. במבחני השפה אם לוקחים את הסוציו-אקונומי בחשבון לא ממוצע מול ממוצע, אלא הקבוצה החלשה בחברה הישראלית מול כאן, אז אנחנו רואים שבגדול ברשת שאנחנו יכולים להשוות הנתונים פחות או יותר דומים, למעט במעמד הבינוני, שצריך לומר בכנות, מחזיק חלק גדול יותר מבתי הספר מאשר במקומות אחרים.

בפיזה הנושא הוצג, דובר. החרדיות בפיזה צריך לומר, ההשתתפות שלהם הייתה חשובה לנו כדי להעלות את הממוצע הישראלי בסולם הבין לאומי. הם הצליחו להביא הישג הכי גבוה מבין ארבע הקבוצות שרגע הסתכלנו עליהם בשפה, במתמטיקה. הרמה זהה בגדול, אבל הייתה להם נקודת יתרון ביחס לחינוך הממלכתי.

לבנות.

לבנות, רק על הבנות. הבנים, אמרת, נכון. הבנים לא יכולנו לתת ציון נפרד.

כי הבנות ירדו.

אז עכשיו זו שאלה. תראי, בכל העולם הייתה ירידה. בסדר? לכאורה היית מצפה שגם בחינוך החרדי תהיה ירידה.

אצלם המשיכו ללמוד בקורונה.

אז עכשיו, זו שאלה. אני אומר היו כאן החלטות מדיניות.

דרך אגב, עדות מעולה לכמה משרד החינוך כשל בתקופת הקורונה. מי שצפצף על משרד החינוך ההישגים שלו יותר גבוהים. עדות נהדרת למה יתרון החינוך החרדי יש יתרונות. בואו לא נבין לא נכון. אני הייתי כאן.

אפרופו החלטתם של גדולי ישראל.

אדוני, אני הייתי כאן בוועדת חינוך. ישבתי בכיסא הזה ואמרתי לנציגי משרד החינוך אתם פושעים לתפקידכם. זה היה בסוף הכנסת ה-23. ואמרתי חברים, תלמדו מהחינוך החרדי. לא בלצפצף, בלבוא ולומר חינוך קודם לדברים אחרים. תחזירו את התלמידים. זה בדיוק העניין. אתה יודע, סליחה גל, אני קוטע אותך שנייה.

אני רוצה לומר, אדוני יושב-הראש, על הדבר הזה. מדינת ישראל הפכה להיות מדינת ה-לא בא לי. לא בא לי. או בארמית לת דין ולת דיין. כל אחד עושה מה שבראש שלו. עכשיו, אני אומר למשרד החינוך, וזה לא אליך, זה לחיים, לכל מי שעוסק. מה הבעיה פה? יש פה שתי ידיים, אבל הן לא עובדות ביחד. אחת בוחנת ואחת מפקחת, מתקצבת וכו'. עכשיו, אי אפשר לעבוד ככה. כל ארגון שהיה עובד ככה היה נכשל. עסק שביד אחת מודד, אבל אין קשר בין המדידה לבין הפעולה ברור שהיה נכשל. למה אתה מודד? כדי לעשות. אז מה קורה? יד אחת בוחנת ואז היא מקבלת סטירה, כי לא בא לי להיבחן. ויד שנייה לא עושה שום דבר עם הפיקוח והתקצוב. זה הסיפור פה.

עכשיו אני רוצה לברך את המשרד, באמת, כי לפני רגע חבטתי בו. על זה שהוא סוף סוף מחזיר את המבחנים. אמרתי לך גם בצד, אני אומר יותר מזה. משרד החינוך ב-2018 בפחדנות נבהל מהריג'קטים מבתי הספר אז אמר אני אפסיק לבחון. כי לא נעים, בתי הספר לא רוצים מבחנים. חבר'ה, הפוך, זה בדיוק הפוך. כן? 'הפוך גוטה' על זה נאמר. למה? כי מה הבעיה שהמבחנים? כמו שאמרת, הם לא היו רלוונטיים לעשייה. אז מה נעשה? נוריד את המבחנים. לא, הפוך, לבחון יותר לא פחות. רק מה? לייצר קשר בין מבחן לבין טיפול. כולל תקצוב. הרי זה האירוע. הרי אמרת בעצמך, כך עושים את זה שנים ארוכות נכון. למה אנחנו יורדים כל הזמן? אם בית ספר, עכשיו אני אחזור להיות מנהל בית ספר. אם אני הייתי מנהל בית ספר והייתי יודע שנתח בתקציב שלי תלוי במבחן הבין לאומי או המיצב, ברור שהייתי נבחן. מה, אני אוותר על כסף? אני אומר לך כבר, מנהל בית ספר יש דבר אחד שהוא לא מוותר עליו, על כסף. לכן ברור שהייתי בא למבחן. יותר מזה, אם לא היית אומר לי קינלי, אם אתה גם את המבחן אני אתן לך תקציב כדי להשתפר ואני אמדוד אותך עוד חצי שנה ולפי זה אתה תקבל תקציב או לא תקבל תקציב, אפרופו מודל בלס שבנינו לחינוך החרדי. אז המנהל היה עושה שמיניות באוויר.

כלומר הבהלה מהמבחנים גרמה למשרד לעשות בדיוק את הדבר ההפוך, להוריד את המבחנים. לא, תגדיל את המבחנים אבל תייצר קשר בין מבחן לבין תקצוב לבין טיפול. זה לא קרה. הפיקוח החרדי צריך להיות קשור ישירות לראמ"ה. לא רק החרדי, כולם. אבל המדידה, הערכה והתקצוב ישולבו ביחד ואז תאמין לי ירוצו אחריך. ראמ"ה זה לא גוף נפרד. זה גוף שאמור לעזור למשרד החינוך לעשות את עבודתו. הוא כבר הרבה שנים מנוהל, מאז הקמתו, אז זה יחידת המדידה והערכה שלנו. חבר'ה, זה קשור. אני עכשיו מנהל בית ספר חרדי. אני מלמד שלוש שעות מתמטיקה. הגעתי לציון 6. בא אליי המשרד, אומר לי תקשיב טוב, א' אם לא נבחנת, לא תקבל. ב', נבחנת? אתה לא מצליח? אני אעזור לך, אני אתן לך יותר. עכשיו, למה התרעמתי על אופק חדש ועוז התמורה? תקפתי פה את השרה ביטון בצורה ברורה? כי אתה רוצה אופי חדש לא מוכן לתת את התמורה. חבר'ה, הגיע הזמן שגם משרד החינוך ייצר קשר בין סיבה לתוצאה. לא הצלחת במבחן? אני נותן לך תגבור. ועוד חצי שנה תראה לי שניצלת אותו כמו שצריך ועלית בהישגים. בואו נחשוב על התלמידים סוף סוף. מודדים ביד אחת, אין שום קשר בין תקצוב לבין תוצאות. ברור שאין תוצאות. רק כך עובדים.

אני רק אגיד שבדבריך יש שתי תפיסות שאני רוצה להפריד אותן, כי יש כאן שאלה עמוקה שהיא שאלת מדיניות שניצבת לפתחה גם של הכנסת. אתה יכול ללכת לאירוע של מדידה מתוך פחד, איום כי יקצצו לי תקציב או כי יתנו לי תקציב, אבל מה שנקרא בוא נקנה את המבחן. ואתה יכול ללכת לאירוע של מדידה מתוך מקום, נקרא לזה מוטיבציה פנימית, הנעה פנימית אינטרינזית שזה דבר שיעזור לך. עכשיו יש דיון ארוך בתחום המדיניות הציבורית ואני לא אכנס.

עזוב נו, הייתי מנהל בית ספר. זה נורא נחמד, אידיאלים זה טוב. דווקא בבית הזה אנחנו עוסקים בתכלס. תשמע, אני רוצה דבר אחד: שילדי ישראל יהיו מחונכים. בסדר? עכשיו, יש תחת מחונכים יש ערכים, יש גיוס לצה"ל, יש תרומה לקהילה ויש גם לדעת אנגלית. בסדר? עכשיו, אם אני בית הספר שלי נכשל באנגלית, בא אליי, היה, אמיתי, בא אליי המפקח אמר לי קינלי, תקשיב, בית הספר שלך לא מספיק טוב באנגלית. מה אתה עושה כדי לקדם את זה? אז אני כמו יהודי טוב אמרתי לו איך אתה עוזר לי בזה? אומר לי אין לי איך לעזור לך. אבל אם המבחן של ראמ"ה היה נותן לי ציון 65 ואז היית בא ואומר לי תקשיב קינלי, צוות אנגלית שלך לא מספיק טוב בצד המילולי, האוראלי, הנה קבל ממני שעות תגבור לזה. רק על זה. ואם אתה לא רוצה, אני לא אתן לך. אבל אם אתה רוצה להשתפר, תראה לי שבמבחן הבא. חבר'ה, סיבה ותוצאה א'-ב'. הפיקוח והמדידה חייבים לבוא ביחד.

עכשיו, למה החרדים לא רוצים? אתה יודע, שוב, בארמית, עבדא בהפקרא ניחא ליה. מה אכפת? אני רוצה להיבחן? לא רוצה. דרך אגב, ב-2018, ברור שהמנהלים לא רוצים להיבחן. לא יוצא להם כלום מזה. זה א'-ב' של חינוך, חבר'ה.

ב-2018, אני רק אציין שהיה לנו אירוע, לפרוטוקול.

כן, כן, אירוע של משבר אמון.

אירוע שבו הרבה מאוד מנהלי בתי ספר שלחו תלמידים לכיתות מותאמות והגענו למצב שבו הנתונים שקיבלנו היו חסרי תוקף כי הפחד מהמדידה היה כזה שניסו לעוות את המדידה.

גל, חכם השביל מההולך בו. מה זה אומר? בסוף בסוף המנהל ימצא את הדרך. אתה צריך לעשות עבודה ככה שזה ייצא לו. מנהל, הנחת עבודה, רוצה בהצלחת תלמידיו. עכשיו, אם ההצלחה עוברת ברמאות, אז אולי הוא לא ירמה, אבל הרמאות תוביל לשם. אם הצלחה עובדת בעבודה קשה, הוא יעבוד קשה. אנחנו גם הישראלים אוהבים קיצורי דרך, כולם יודעים את זה. בואו ניתן למנהלים את הכלים ואת האינסנטיב, את הדחיפה להצליח. אז תן להם מבחן, תן להם תקציב, תן להם לעבוד ביחד. תאמין לי, כולם יעמדו אצלך בתור.

אז אני מסכם את דבריי, כי מה שאמרת בדברים האחרונים זה דבר שאנחנו מאוד מאמינים ומאוד רוצים בראמ"ה ובמשרד לחבר את הנתונים לעשייה פוזיטיבית, חיובית. לבוא ולתת לבית הספר כלים וגם ידע מתומצת, ברור, שמאפשר לו להניע עשייה.

אני יכול לספר שברשת בני יוסף בשנה שעברה, למיטב הבנתי, הנהלת הרשת הגיעה לבתי ספר לשיחות על בסיס הנתונים. בעיניי זה דבר מבורך. שיחות שבדיוק כמו שאמרת, אדוני חבר הכנסת, באו לשאול רגע מה עושים בעקבות הנתונים. שזה התהליך הנכון. ואנחנו בראמ"ה זה התהליך שאנחנו רוצים לעודד.

אני אגיד לסיכום, החברה הישראלית היא חברה מורכבת. אני לא צריך לספר את זה ליושבים בחדר הזה. אולי הכי מורכבת בעולם. אם הסוגייה הזאת הייתה פשוטה כנראה שמישהו כבר היה פותר אותה. העצמאות כאן והאירוע, אנחנו מנהלים אירוע של הרבה מאוד שנים עם אתגר מאוד גדול. אנחנו כתפיסה מאמינים שצריך להגיע להסכמות, לא לכפייה. אמרת, זה אינטרס משותף של כולנו לגדל כאן דור של תלמידים טובים. ולכן יש לנו מנהלים טובים, אנחנו מאמינים בהם. אצלי על השולחן זה אחד משניים או שלושת הנושאים הכי מרכזיים בסדר היום. אנחנו עובדים בזה ואני מקווה מאוד שנצליח להביא בשורות.

תודה גל.

יוסף, אפשר הערה קטנה?

כן בבקשה.

דיבר כאן גל על העניין הזה של ערך למנהלי בתי הספר וזה נכון. אבל אני חושב שמה שעוד צריך לקחת בחשבון זה שמעבר לערך למנהלי בתי הספר התפקיד של המבחנים הסטנדרטיים הוא גם לספק תמונת מצב למקבלי ההחלטות, למצב המערכת ברמה הארצית. מוציאים פה הרבה מאוד כסף על מערכת החינוך וגם רוצים לראות האם ההקצאה הזאת היא הקצאה יעילה. עכשיו, לפחות לגבי המבחנים הבין לאומיים שהם מבחנים מדגמיים, כן? הם לא ברמת בית ספר. הנתונים לא מתפרסמים ברמת בית ספר ולכן הם גם לא יכולים לספק ערך ברמת בית ספר. אז שם בעצם חסר לנו האפשרות לראות את הנתונים ברמה הארצית או ברמה של קבוצות כדי שנדע להשוות בין הקבוצות ואיפה יש בעיות או איפה ההקצאה הכספית היא אולי לא יעילה ולא משיגה את המטרות שהמערכת הייתה רוצה להשיג.

אני גם בהזדמנות הזאת באמת אקרא אדוני, כי הנושא הוא לא, ההיבחנות פה היא קצה שנאחזנו בו כדי לשפר את החינוך וזו בדיוק המטרה שלו. אני בהזדמנות הזאת קורא למשרד החינוך לבחון מחדש את נושא תיקוף הבגרויות במבט רב שנתי. למי שלא, אולי דיברתי עכשיו סינית או חינוכית אז בוא נסביר. יש לנו בעיה אמיתית. מבחן הבגרות בסוף זה המבחן הכי חשוב שתלמיד עובר. ככה זה, נרצה, לא נרצה, נסכים או לא נסכים, עובדתית זה ככה. אבל אי אפשר במהות להשוות מבחני בגרות לאורך שנים, כי הם לא מתוקפים. כלומר, השנה נתנו הקלות במתמטיקה, השנה הורדנו יחידות באנגלית. כל השוואת הבגרויות שיש, אגב, אתרי כלכלה שלמים, נדל"ן שנשענים עליהם, אין להם משמעות. כי הם לא מתוקפים.

עכשיו אני אומר שוב, מדידה היא כלי, היא לא מטרה. היא כלי שנועד לנו להשתפר. למה אני מתרעם על 2018? היו טענות. אז מה קרה? הורידו את המדידה. לא, תעלו את המדידה, רק תשפרו אותה. תתקפו אותה. תנו לנו, מקבלי ההחלטות כלים לעבוד. מה שקורה היום שגם הורידו את הכלים וגם הם לא מתוקפים. תנו לנו כלים מתוקפים, רב שנתיים, אני אומר ברכות לך ובהצלחה בתפקיד שלך. תן, תגיד הפוך, חבר'ה, פעם אחת מדידה עקבית שיטתית לאורך זמן, לא לפחד מזה. גם לא לפחד מלתת ציונים לבית הספר. זה בסדר. הדבר היחיד שישראל עושה יפה זה משווה סוציו-אקונומי לסוציו-אקונומי. הזכרת את זה, ככה צריך. לא לפחד. אם אני השנה 60 כנראה שמשהו אצלי לא בסדר. אם עליתי ל-64 כנראה עבדתי נכון. לא לפחד מהביקורת הזאת על ההיבחנות. דבר שני, לייצר קשר בין סיבה לתוצאה. כלומר, בין מבחן לתקציב לעבודה חינוכית.

תודה רבה. חיים, אתה רוצה להתייחס?

אחרי הדברים היפים שלך אין לי מה להוסיף. חוץ מהעובדה שאנחנו עובדים בהתאם למה, יחד עם המשרד, יחד עם ראמ"ה כמובן. ויש תהליך מרתק שקורה בהיבט של מענים וולונטריים במוסדות חינוך. אנחנו הקמנו רפורמת מערכה פנימית שבתי הספר בוחנים את עצמם, מבינים את המשמעויות של כמה כדאי להעריך הערה פנימית עם נציג פנימי של בית הספר. עם כלי עבודה של איך מעריכים נכון. זה וולונטרי. וככל שזה יצליח אז יתרבו יותר שינסו.

גם התקצוב הוא וולונטרי, נכון?

ודאי. בוחרים לקחת.

הנה, על זה. אני בוחר לקחת את התקצוב, אני רק לא בוחר לקחת את המבחן. כן.

אני חושב שהמהלך הזה הוא מהלך יותר נכון במהות, אני מסכים מאוד עם מה שגל אמר. כפייה של מבחנים מזמינה זה. אני רק מזכיר היסטורית, למי שקצת זוכר. המיצב הראשון המטרה שלו הייתה כלי למנהל. אפילו היה ויכוח אם המפקח ייתן את התוצאות או לא יראה את התוצאות. ואז היה כלי, הייתה תחושה שהוא מאוד יעיל. אחר כך הוא הפך להיות כלי מאוד פומבי אז הוא יצר את גלי ההדף שלו ועכשיו אנחנו בעצם סוג של רנסנס לתהליך שהוא קצת יותר עמוק וקצת יותר פנימי ואני חושב שהוא ישיג תוצאות יותר טובות.

תודה רבה. ד"ר יפעת סולל, סמנכ"לית ויועצת משפטית חדו"ש. בבקשה.

תודה רבה. אני קצת אולי אזוז מהדיון המעניין, החינוכי, שהיה כאן בדקות האחרונות.

למה להרוס?

זה התפקיד שלי בחיים. משום שנדמה לי שהדיון הוא קצת אחר. הסוגייה של הבחינות כשאנחנו מדברים על בתי הספר שהם לא בבעלות המדינה ושאנחנו לא באמת יודעים מה קורה שם, היא בעצם הדרך של המדינה לדעת מה קורה שם. עכשיו, החוק קובע שבבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים צריך ללמד לימודי ליבה. בבתי הספר המוכרים שאינם רשמיים באופן כללי עד 75% לימודי ליבה ובהתאם לזה התקצוב. ובחריג שנקבע באופן מפורש בחוק, בחוק יסוד התקציב, ברשתות בחינוך העצמאי ובבני יוסף מאה אחוז, תמורת מאה אחוז לימודי ליבה.

עכשיו, המדינה לא יודעת מה קורה שם. המדינה לא מעסיקה את המורים שמלמדים שם. המדינה מעבירה כסף. על פי ההגדרה של החובה ללמד לימודי ליבה קמה החובה להיבחן. כדי שתהיה למדינה איזה שהיא דרך לדעת מה אכן נלמד שם.

את יוצאת מנקודת הנחה מוטעית. אני חושב שמבחני הרמה לצורך העניין בחינוך הממלכתי לא הגיעו כדי לבדוק אם אכן מלמדים ליבה.

לכן אני אומרת.

לא, אז נקודת המוצא שלך לדעתי מוטעית. היא באה, המבחנים באים בשביל לראות ולתת כלים למנהלי בתי הספר לבדוק את איכות הלמידה של צוות ההוראה כלפי התלמיד ולתת לו את האפשרות להשתפר בצורה כזו או אחרת. את לוקחת את זה למקום וקראתי את נייר את העמדה גם כן ואת הסיכום. אני חושב, באמת, אני מעריך. אני אומר, אני חושב שנקודת המוצא שלך מוטעית מיסודה. אני לא חושב שזה שמערכת חינוך כזו או אחרת לא רוצה להשתתף או לא משתתפת מספיק במבחנים מעידה על כך שאותה רשת או אותו בית ספר לא מלמד בכלל לימודי ליבה.

מה שאני אומרת, ולכן אמרתי, אני טיפה קצת יוצאת פה מהסיפור החינוכי שהוא משמעותי ואני מאוד מעריכה את הדברים שגל עושה. ואני באמת חושבת שזה תהליך מאוד משמעותי. אבל אני חושבת שיש הבדל בין המבחנים כפי שהם, המשמעות והמטרה שלהם בכלל לחינוך והמשמעות שלהם כאשר אנחנו עוסקים במוסדות שאנחנו לא יודעים מה קורה בהם. אנחנו כמדינה. המדינה יודעת מה קורה בחינוך הממלכתי, היא יודעת מה קורה בחינוך הממלכתי דתי. היא יודעת מהבחינה הזאת שהיא יודעת מי המורים, היא יודעת מה תוכנית הלימודים, ובחינוך הממלכתי החרדי.

סלחי לי, אני מעורב היטב ברשתות. וזה לא מהיותי בתפקיד כיושב ראש. הרשתות מעבירות באופן שוטף את מה שקורה בתוך הרשת. קיים פיקוח של משרד החינוך שבא ובודק את הדברים. לא, אבל שוב, צר לי לבוא ולומר שנקודת המוצא שלך שוב מוטעית.

אבל יש פה פער בין הרשתות. חה"כ טייב, יש פה פער בין שתי הרשתות.

לא, אבל למשרד החינוך יש את הפיקוח משלו. ומשרד החינוך בודק. ואם כן, שנייה, שנייה. אם אכן משרד החינוך לא בודק אז שמשרד החינוך מתבקש לבוא ולבדוק.

נכון, אמת. אמת. אתה צודק. דרך אגב, יש בתי ספר בחינוך העצמאי שמשרד החינוך לא מעז להיכנס אליהם כי המנהלים אומרים לו אתה לא נכנס. אני אומר לך, זה לא קיים בבני יוסף. גם קודם רשת בית יוסף קיבלה מחמאה בהקשר הפדגוגי. אני חייב, סליחה, ברשותך, רק עוד משפט על זה. באמת ייאמר לזכות רשת בני יוסף שבשנים האחרונות המנהלים הפדגוגים שלה יושבים ושואלים את עצמם איך אני משפר את הרמה הפדגוגית. את ההישגים של התלמידים שלי.

וכאשר מנהל שפגשתי, נדמה לי שמו גבי כהן, כשפגשתי אותו התרשמתי עמוקות מהרצון והנכונות. עדיין פאולים נעשים, אדוני, אתה יודע. מכניסים תלמודי תורה בדלת האחורית של גור שלא לומדים ליבה. גם בבני יוסף יש פאולים. אבל אין מה להשוות. אין מה להשוות.

יש לי חדשות לבקרים בשבילך, גם שם לומדים לימודי ליבה.

בגור? בוא, אני, את ארבעת תלמודי התורה שאני מכיר.

אני אומר לך, אתה מוזמן לבוא איתי לסיור.

רשת בני יוסף הכניסה, בוא, זה אמרתי מעל מליאת הכנסת. רשת בני יוסף הכניסה בשנים האחרונות ארבעה תלמודי תורה שלא מחויבים בכלום לליבה. בניהם של גור. העברתי את הרשימה עם הפרטים שלה. לא מיני ולא מקצתי, אמרה פה פעם איזה חברת כנסת. אפילו לא ברבע. אבל בסדר. אמרתי, את הפאולים שהיא עושה זה לא חשבון שלך, זה חשבון של הרשת. ושל מי שעמד בראשה שהיום הוא שר במשרד החינוך.

כן, סליחה גברתי. בבקשה.

תודה. אז אני אגיד. הרשתות שהן לא חינוך ממלכתי, הן מפוקחות באופן מאוד כללי. ואני לא רוצה להיכנס עכשיו לוויכוח על מה בדיוק מפוקח או לא מפוקח. לשם כך יש לנו את דוח מבקר המדינה ב-2020 שדיבר על מה המשמעות של הפיקוח הזה, היעדר פיקוח יש שם.

ההגדרה המפורשת בחוק אומרת שלימודי הליבה, הצד השני שלהם הוא בחינות. כי כשאנחנו מדברים על מוסדות שהמדינה לא מודעת והמדינה אין לה את הרשימות. ואנחנו מכירים את המכתבים של משרד האוצר, אין לנו את הרשימות. ויש שם חשבת שהיא ליופי. זאת הדרך של המדינה לדעת מה קורה שם.

עכשיו אני אגיד מעבר לזה. אנחנו הגשנו את העתירה בעניין אופק חדש. אנחנו לא אמרנו אסור להחיל את אופק חדש על הרשתות ואפילו לא אמרנו כספים קואליציוניים שלא ראוי שיינתנו. דעתנו בעניין הזה, לא על כך הלכנו לבית משפט. מה אמרנו? אמרנו צריך לקבוע קריטריונים שהם רלוונטיים לעניין. עכשיו, כשאנחנו רואים או לא רואים, אבל אנחנו מקבלים, זה עלה אפילו מהתשובות של הרשתות, שלפחות בחלק מבתי הספר אין בכלל מורים שיש להם הכשרה ללמד לימודי ליבה. בוודאי בחינוך העצמאי. בחלק מהמוסדות של בני יוסף. אני לא יודעת כמה, כי עוד פעם, אין לנו את הנתונים. אבל בוודאי בחינוך העצמאי. וכשהם מדברים איתנו על כשירות אקוויוולנטית או תארים אקוויוולנטיים כשאנחנו יודעים שמשרד, ואני רגע עושה הבחנה בעניין הזה בין בתי הספר של הבנות ובתי הספר של הבנים. כי מה זה כשירות אקוויוולנטית? בבתי הספר של הבנות המורות הולכות ללמוד בסמינרים. הן עושות תעודת הוראה, הן לומדות דברים רלוונטיים. כשאנחנו מדברים על כשירות רלוונטית בבתי הספר של הבנים אנחנו מדברים על כשירות שהיא בעצם של אנשים שלמדו רק בישיבה. והכשירות שלהם רלוונטית או מותר להם ללמד בתארים האלה רק מקצועות שם מקצועות תנ"ך, תורה שבעל פה, תלמוד, כל הסבב הזה.

הכשירות הרלוונטית היא לא רלוונטית ללימודי ליבה. עכשיו, כשאנחנו רואים בתי ספר, אני אגיד אחרת, החילו את הסיפור של אופק חדש, לא החילו אותו, הוציאו חוזר.

רק ברשותך, יש עוד אנשים שצריכים לדבר, אז להתכנס לסיכום.

שני משפטים, אני מסיימת. הכניסו את החוזר רק של משרד החינוך. לא עמדו בכל ההחלטות ממשלה אחרות. אבל בחוזר של משרד החינוך אנחנו רואים שבמקום שכל מוסד ייכנס בפני עצמו ויצטרך להראות שיש לו מורים שעומדים בקריטריונים, אנחנו רואים איך תוך שבוע הרשתות הכניסו את כל בתי הספר, אגב, בבני יוסף 220 מתוך 263 מוסדות, בחינוך העצמאי, את כל בתי הספר כמקשה אחת בתוך שבוע, בלי לבחון בכל בית ספר האם יש כוח הוראה שמסוגל בכלל ללמד לימודי ליבה, שלא לדבר על התוספות של אופק חדש.

עכשיו, אם אנחנו אומרים, ובאמת, יש מחקרים, הזכרתי, אני לא אחזור עכשיו. יש מחקרים מאוד מפורטים שהתפרסמו ממש בשנה אחרונה על באמת הכשירויות ויכולות ההוראה בבתי הספר של הרשתות. ואנחנו רואים שיש בתי ספר שאין בהם אדם שאפילו למד אנגלית והם מקבלים תקצוב מלא מהמדינה, כאילו הם מלמדים מאה אחוז לימודי ליבה. סליחה אדוני, זה לעשות צחוק מהמדינה. וזה דבר שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.

לכן אנחנו נשמח מאוד שכל התלמידים ילמדו לימודי ליבה. זו זכותם, אגב, של התלמידים. בעיניי חובתה של המדינה להבטיח שכל תלמיד שיוצא ממערכת החינוך במדינת ישראל ולא רק של מדינת ישראל, יש לו את הכלים להתפתח, לבחור את דרכו בחיים, ללמוד מה שהוא רוצה. כלים, כילד.

אני הולך איתך על אותו מהלך. את מסכימה אכן שגם במוסדות הממלכתיים ילמדו לימודי יהדות כמו שצריך? כמו שאת דורשת מהמוסדות החרדים ללמוד לימודי ליבה ברמה הגבוהה?

אני חושבת שמלמדים הרבה מאוד לימודי יהדות במוסדות החינוך הממלכתיים. מלמדים תנ"ך, מלמדים הרבה מאוד.

אני מציע שנעשה סבב ביחד. הוועדה התכנסה סביב הנושא הזה לא מעט פעמים ולצערי הנתונים שונים לגמרי. אבל בסדר.

אני חושבת שמלמדים מספיק. אבל אפשר לדבר על תוכניות לימודים. אני חושבת שמלמדים אולי קצת פחות מידי היסטוריה ואזרחות, אבל זה לא השיח.

לא, זה בדיוק השיח. אי אפשר שהדרישה תהיה חד סטרית.

לא, לא, זה בדיוק לא דרישה חד סטרית. משום שיש מדינה. והמדינה קובעת לימודי ליבה.

נכון. והמדינה קובעת גם שבלימודי ליבה כולל גם לימודי יהדות.

עוד פעם, מלמדים בעיניי מעל הראש לימודי יהדות, אבל נשים את זה בצד.

יותר מידי את אומרת.

כמי שלמדה חמש יחידות תנ"ך בבית ספר ממלכתי. בסדר?

טוב. אני חושב שיש פער, לצערי, מהתקופה שאת למדת לבין מה שקורה ביום בפועל.

לא, לא, כי זו הייתה בחירה שלי.

בבקשה לא להעיר לי הערות ביניים, תודה רבה, אני מסתדר.

אני אומרת דבר כזה: למדינה יש הגדרות מינימליות. לימודי ליבה הם לא כל מה שצריך תלמיד ללמוד. הם המינימום של המינימום שמאפשר לאדם להיות אדם שמבין מה שקורה סביבו. שיכול להעביר ביקורת, שיכול לחשוב לבד. ברגע שאנחנו לא מוודאים שהדבר הזה קורה, אנחנו חוטאים בשתי רמות: אחת, אנחנו חוטאים לילדים. שתיים, אנחנו חוטאים למדינת ישראל שקבעה בחקיקה דבר מאוד מאוד ברור ופשוט, סליחה על הביטוי, משתינים עליה בקשת.

תודה רבה. כן גברתי, רוצה? פשוט את לא רשומה.

שמי עו"ד ריקי שפירא רוזנברג, אני מהמרכז הרפורמי לדת ומדינה. תודה רבה לך.

אנחנו באמת גם עוקבים אחרי הנושא של לימודי ליבה, גם ברשתות וגם במוסדות הפטור מזה כ-20 שנה אני חושבת. ולצערנו התמונה היא עגומה מאוד. התמונה מצביעה על כך שבאמת מדובר ברשתות שמקבלות תקצוב כנגד לימודי הליבה ולמעשה לימודי הליבה לא נלמדים. והדבר הזה באמת כפי שצוין קודם, עולה באופן מאוד ברור מדוח מבקר המדינה משנת 2020 שמתאר מציאות שבה יש מורים חסרי הכשרה, מורים שלא משתתפים בהשתלמויות מורים. יש ספרי לימוד שאינם מעודכנים. רק לאחרונה פנינו בעניין ספר אזרחות שבעצם אין לו שום קשר למציאות. שהמציאות לא רק שמתוארת בצורה מסולפת היא גם משמיצה. היא משמיצה את התנועה הרפורמית, את הציבור הרפורמי. אין על זה שום פיקוח מצד משרד החינוך שמממן את הלימודים האלה.

אני רוצה להזכיר שפסיקות בג"ץ שבו שוב ושוב וקבעו שהמימון ניתן לרשתות ולמוסדות עבור לימודי הליבה. כנגד זה הוא ניתן. וחובת המדינה לדאוג לכך שהתקצוב שהיא מעבירה אותו אכן ניתן למטרה לשמה הוא ניתן. אז קשה מאוד לדבר פה על השתתפות במבחנים מתוך רצון או ללא כפייה, כיוון שבסופו של דבר מדובר בכספי ציבור שהמדינה מעבירה אותם כנגד דבר שהמוסדות האלה חייבים לבצע. ואם אנחנו יודעים כתוצאה מבדיקה של מבקר המדינה וממחקר של לוטם פרי חזן שהתפרסם רק עתה שאסף נתונים מהרשתות ומבתי ספר עצמאיים ומראה באופן מפורש שלימודי הליבה לא נלמדים. לא שעות לימוד, לא ספרי לימוד, לא מורים שיכולים ללמד אותם. כלומר, המציאות ידועה. אז אי אפשר לשבת פה ולדבר בצורה מאוד מנומסת על זה שצריך להידבר ושיש שיח, כאשר המציאות טופחת על פנינו. כאשר אנחנו יודעים שבוגרי בתי הספר האלה יוצאים ללא כל ידע בסיסי באנגלית, בחשבון, במדעים, באזרחות. מקצועות שהם התחייבו ללמד לפי חוקי מדינת ישראל. והכספים ניתנים להם למטרה הזאת.

לכן אני חושבת שכאשר אנחנו מדברים על זה שהמבחנים לא מועברים במוסדות האלה אנחנו צריכים להבין שהמשמעות של זה היא א' שמדינת ישראל לא מקיימת את חובתה לפקח על הכספים שאותם היא מעבירה, שאכן הם מועברים למטרה שלשמה הם נועדו. ב', שנוצרים פה פערים חמורים, שכל הכלכלה תשלם אותם ביוקר. ועמד על זה לאחרונה החשב באוצר ותיאר את המציאות העגומה ולאן זה מוביל אותנו. זה מוביל אותנו למציאות כלכלית שבה יש לנו בנים שלא יוכלו להשתלב בשוק התעסוקה. וההשלכה הכלכלית על זה תהיה חמורה למדינת ישראל. אז זה לא דברים שאנחנו יכולים רק לדבר עליהם בצורה נחמדה בשיח חינוכי. אנחנו צריכים להבין שיש לזה השלכה על כלל המשק. והאפליה כאן היא אפליה כפולה. היא גם אפליה כלפי הילדים האלה שלא מקבלים את מה שמדינת ישראל חייבת לספק להם וזה היכולת לשוויון הזדמנויות. והדבר השני זה אפליה של המוסדות האלה כלפי שאר המוסדות. למה כל מוסד במדינת ישראל, מוסד רשמי, שרוצה לקבל כסף ורוצה להיות זכאי לתמורה שמדינת ישראל נותנת לו הוא חייב שהתלמידים שלו ייבחנו במבחנים ואילו בתי ספר אחרים הם פטורים מכך, כאילו הם חיים במדינה אחרת.

אני חושבת שאנחנו מדברים על סוגיה שהיא מאוד חמורה. שלא ניתן להתייחס אליה בצורה שלא בכובד ראש ובסוגייה שאם מדינת ישראל לא תתעשת ההשלכות שלה יהיו חמורות ביותר. ולצערנו מה שאנחנו רואים עד כה משרד החינוך לא עושה שום דבר בנושא. התקציבים רק הולכים ותופחים ודרישות כנגד התקציבים האלה אין. ולצערנו המפלט האחרון שניתן הוא באמת שבית המשפט העליון יעצור את התקצוב. אבל אחר כך באים בטענות למה הפנייה היא לבית המשפט העליון. כיוון שהמדינה לא ממלאת את חובתה. לא דואגת לזה שאכן הכספים שהיא מעבירה יממשו את המטרה שלשמה הם נועדו.

אני רק אגיד שאני מבחינתי מורה שמלמדת מתמטיקה במוסדות החרדים אין סיבה שתהיה מתוקצבת פחות ואין סיבה שלא תיכנס לתוך אופק חדש.

בהחלט. אבל התוצאה - - -

אז אנחנו מסכימים.

אבל העניין הוא שהמורה הזאת לא נמצאת במקום שהיא צריכה להיות והיא לא מלמדת.

גברתי, שמעתי אותך. הכול בסדר. אני רק אומר, אני מבחינתי מורה לא מורה וילד הוא ילד, כפי שאתם דורשים שילד יקבל את המגיע לו ואת מה שאנחנו מחויבים לו, אני חושב שאנחנו גם כנציגי ציבור ודאי מחויבים לכך שמורה או מורה שמלמדת מתמטיקה, אנגלית או מקצועות ליבה במוסדות החרדים יתוקצב כפי שמתוקצב מורה במוסדות הממלכתיים. לכן אני חושב שהבקשה לעצירה מוחלטת של הנושא הזה של אופק חדש כלפי הרשתות שכרגע נכנסו לראשונה ובהם באנו לתקן את המעוות.

עכשיו, יכול להיות שצריך לעשות פה איזה שהוא שינוי. וגל אמר שיש פה איזה שהיא היתכנות, יש פה איזה שהיא עבודה.

לא יכול להיות, הכרחי.

בסדר. יש פה איזה שהיא עבודת רקע לבוא ולהכניס.

יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו. נו, אמר את זה מישהו, אתה יודע.

אני שכחתי מזה.

שכחת. רגע, רגע, אדוני יושב-הראש, לפני שאתה מסכם עוד שני משפטים. אתה יודע, יש בעולם החסידי הבחנה בין דבר שהוא בעצם לדבר שהוא במקרה. כלומר, מה מהותי פה ומה הוא עטיפה. אי לימוד לימודי ליבה הוא עטיפה, הוא לא מהות. עובדה שגדולי תורה, הזכרת את אחד מהם, הרב עובדיה יוסף, לא רק נתנו אלא חייבו, הובילו את תלמידיהם ללמוד לימודי ליבה על פי דרכם, עם תוכניות לימוד מותאמות וכו' וכו'. זה לא מהותי לאורח החיים החרדי לא להגיע לסוף כיתה י"ב עם כישורים מתאימים לעולם של המאה ה-21. זה לא מהותי, זה במקרה.

מה שאנחנו רוצים שזה יקרה, ונכון שאופק חדש ועוז התמורה זה כלים לא לתקצוב טוב יותר, למהות חינוכית טובה יותר. עכשיו אני אומר שוב, אם זה לא היה ברור.

אבל ברור לך שמורה למתמטיקה, שנייה, אני הולך איתך. ברור לך שמורה למתמטיקה או אנגלית שמקבלת חצי ממה שמורה למתמטיקה ואנגלית מלמדת בחינוך ממלכתי.

חד משמעית.

והיא איכותית. אין סיבה שתבוא תלמד במסגרת החרדית, היא תלך ללמד בממלכתית.

אדוני, חה"כ טייב, הכול תלוי בשאלה כמה שעות היא מקבלת ומה היא נותנת.

לא, אז אין סיבה, אין סיבה להפלות.

אין סיבה להפלות. מחויבות מלאה של אורח החיים החרדי של הרשתות החרדיות לתוכנית אופק חדש ועוז התמורה, עם כל מה שהיא אומרת, כולל אבני הדרך של היבחנות וכו' צריכה להיענות, הנה אני אומר, בתקצוב מתאים.

עכשיו, שוב, הטענה שלי לא רק לרשתות פה. משרד החינוך פושע לתפקידו. כי הוא לא מפקח כמו שצריך. כי בתי ספר חרדים נידונים אחרת מבתי ספר לא חרדים. כי בית ספר כנסייתי מלמד 120% ליבה ומקבל 75% ובית ספר חרדי מלמד 70% ליבה ומקבל מאה אחוז. זו הטענה. שוויון לכולם בחובות ובזכויות. זה העניין. וכך צריך לדון. ואני אומר שוב, ואני חושב אדוני שרשת בני יוסף נכון תעשה שתתנתק פה מהברית הלא קדושה עם החינוך העצמאי. והיות והיא הרבה יותר קרובה גם היום פדגוגית לדרישות, תשלים את הסף הנדרש. אם היא לא תעשה את זה, אז היא תידון כמו החינוך העצמאי שאוטוטו לא ירחק היום וגם התקצוב של המאה אחוז יירד. כי כמו שכתב החשב הכללי יש מחויבויות של דיווח, של עשייה. הפערים הרבה יותר קטנים ברשת של בני יוסף. וההיצמדות לרשת החינוך העצמאי תפגע ברשת בני יוסף, אני אומר לך. אתה רואה את זה מדברי החשב.

קינלי, אתה יודע שאני אדם פרגמטי ואני לא מסתתר מאחורי זה. כשיש ליקויים אני אומר שיש ליקויים. אני רוצה לומר, הסתובבתי בהמון בתי ספר בשנים האחרונות, גם של החינוך העצמאי. וכפי שהזכרת, רשת שובו, אבל לא רק.

6,000 תלמידים. בסדר.

אני אומר לא רק.

מתוך 180,000.

שנייה, שנייה. אבל אני אומר לא רק. רוב בתי הספר של החינוך העצמאי הם אכן בתי ספר של בנות. שעל זה אין ויכוח שיש שם לימודי ליבה בצורה טובה ואיכותית. כמובן כל בית ספר בסוף יכול להיות ביקורת פנימית על הרמה ורמת המורים ורמת איכות הלמידה. אנחנו מדברים בסוף על אחוזים קטנים מתוך רשת בני יוסף ומתוך החינוך העצמאי שאכן שם יכול להיות שצריך שיפור. ושמענו מגל, נערכת איזה שהיא בדיקה. אנחנו שם ואנחנו פה כוועדה נתכנס שוב.

מבחנים בין לאומיים, דיווח ראוי לחשבים.

לא רק בין לאומיים, גם בתוך המשרד.

אתה יודע, יוסי, אני שומע כאן את הדברים של חדו"ש ומה הבעיה? שהם צודקים. כי הרי פיקוחית יכולתם לדווח. הבחירה שלכם לא לדווח, אני שנייה אומר "לכם", בסדר? כי אתה לא הנציג כאן של רשת בני יוסף ואתה יו"ר ועדת החינוך. אבל אני אומר שנייה לך, אם רשת בני יוסף הייתה מדווחת כראוי לחשב הכללי ולא כמו שהוא מעיד נאבקת בו, אם היא הייתה הולכת למבחנים הבין לאומיים באופן מלא באמת אין לי טענות. אם היא הייתה מחויבת להיכנס לאופק חדש, לעוז התמורה. מה הבעיה שלכם? כרגע החינוך העצמאי מוריד את רשת בני יוסף, הבנים מורידים את הבנות. בסוף אתם לא מקבלים את המאה אחוז. או במקרה של אופק חדש את ה-120% כי בחרת להתיישר עם הבנים של החינוך העצמאי. ברור שאתם מפסידים פה. תנתקו בין הדבקים האלה. אל תילחם על הכול, תקבל כלום. אם תילחם על מה שמגיע לך תקבל את מה שמגיע לך. זה מה שאני אומר. זו טקטיקה לא נכונה של רשת בני יוסף. היא בסוף תקבל כמו הבנות של רשת החינוך העצמאי במקום לקבל כמו הבנות של בני יוסף. זו הטעות כאן. והמלחמה על הכול תוליד כלום. 'מי שיזרע רוח יקצור סופה' על זה נאמר בדיוק.

גל, אתה רוצה להגיד משהו?

אני רק אומר שמערך ההערכה מבחינתנו ומבחינת השיחות שאנחנו מנהלים כולל שלושה מרכיבים שצריך לשים אותם כחבילה. אחד זה הנושא של המבחנים ועליהם דיברנו כאן הרבה. המבחנים הישראלים. שניים זה המבחנים הבין לאומיים. אני רוצה לומר, זה חלק ממערך ההערה של המדינה. וצדק נציג הממ"מ שהביא את הדברים ואמר זו דרכנו רגע לקבל נתוני השוואה.

המרכיב השלישי שרציתי רגע רק לומר, כי הוא גם במרחב של מערך הערכה זה הנושא של סקרי מיומנויות. זה סקרים שקוראים להם סקרי אקלים, פעם סקרים בית ספריים. אבל בסוף זה סקרים שמאפשרים גם להביא מידע. לנו גם מאוד חשוב שכל אחד משלושת המרכיבים האלה יהיה מותאם לציבורים שונים. ואני אומר ציבורים שונים זה הציבור הערבי, זה הציבור החרדי. זאת אומרת גם לנו יש לא מעט עבודה בהיבט הזה. הנושא של התאמה תרבותית קיים, מוכר בכל העולם. יושבת כאן ג'ורג'ט שמנהלת אצלנו את המבחנים הבין לאומיים. זה קורה תמיד. אני אומר, זה חשוב בכל אחד מהמרכיבים, רק נשים גם את זה על השולחן.

תודה רבה. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון. הוועדה שולחת ניחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים ומתפללת ומקווה להחזרתם לשלום במהרה של החטופים והחילים.

הוועדה שמה לה למטרה לדאוג לחינוך איכותי ושוויוני לכל תלמידי ישראל. אינטרס של כולנו לגדל דור של תלמידים טובים ומצליחים; הוועדה שמעה כי נתוני ההצלחה במבחני הערכה שנערכו ברשתות החרדיות אמנם באחוזים נמוכים, הם יחסית לפחות בשכבת הסוציו-אקונומי הנמוך, דומים לרשתות הממלכתיות; הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון מחדש את תיקוף הבגרויות, לשפר את המדידה שתהיה אכן עקבית ורב שנתית.

הוועדה מדגישה כי לימודי יהדות ולימודי ליבה הם כלים לכל תלמיד בכל מערכות החינוך להתפתח ולהצליח; הוועדה התרשמה לטובה מדיווח של ד"ר גל אלון על בדיקה משותפת עם מנהלי הרשתות למציאת פתרון בקרוב שאכן תלמידי ישראל יקבלו את המגיע להם ושנוכל אכן לבנות הערכה ומדידה לצורך שיפור הלמידה לכלל תלמידי ישראל ובפרט הרשתות החרדיות.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.



הכרה בשירות מילואים כהשתלמות למורים

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא הכרה בשירות מילואים כהשתלמות למורים. דיון לפי סעיף 111 לתקנון הכנסת. יוזם הדיון חה"כ טור פז. כמובן חתומים על הדיון שליש מחברי הוועדה.

בפתיחת דבריי באמת אני רוצה לברך אותך, קינלי, על זה שאתה עומד איתן על הזכויות ובאמת על הדאגה לאנשי המילואים.

לא רק בוועדה הזאת צריך לציין.

כמובן. אני אומר, בעבודה הפרלמנטרית שלו בכלל. אני רוצה להגיד בתחילת דבריי שלצערי המלחמה שניהלנו כלפי המוסדות האקדמיים שמבחינתי הייתה מלחמה לגיטימית ואני שמח בסוף שהגענו באמת להבנה והסכמות נרחבות מאוד עם המוסדות. לצערי אני נחשפתי אתמול למכתב קשה, ואני לא אתייחס אליו, אבל לא היית בדיון על ההסתה של מרצים בתוך האקדמיה. קיבלתי מכתב מנשיא אוניברסיטת תל אביב על זה שאני לוקח, נלחם בכל הזדמנות באקדמיה. לא זו הייתה כוונתי וזו לא דרכי. אני סך הכול אני עמדתי איתן אתכם ביחד, איתך ועם חה"כ מיכאל ביטון ועוד כמעל 65 חברי כנסת שמצאו לנכון לבוא ולדאוג לאנשי המילואים. זו הייתה מטרתנו. זו המטרה היחידה שלנו. אין לנו שום כוונה לפגוע באקדמיה. הפוך. ואני שמח בסוף שהאקדמיה באמת יישרה קו והסכימה לבוא ולשתף איתנו פעולה. וכך אני אומר גם בדיון הזה, אין לנו שום כוונה לבוא ולהכות בגוף כזה או אחר, במשרד כזה או אחר. ס הכול כוונתנו היא לבוא ולדאוג לאנשי המילואים ולתת להם, מגיע להם בדין ולא בחסד. אני חושב שאלו תהליכים מתבקשים וזה המינימום שאנחנו חייבים לאותם אנשי מילואים שבאמת מוסרים את נפשם למען כולנו. חה"כ טור פז בבקשה.

כן אדוני, בוקר טוב. שוב תודה רבה על הדיון הזה. הדיון הזה משלב אהבה ואילוץ. האהבה שלי זה חינוך והאילוץ זה מילואים. ואני מרגיש שיש כאן משהו שאני באמת נוגע בדבר במובן החיובי, כשליח ציבור שמכיר את שני העולמות האלה.

אז כל מי שעסק או עוסק בחינוך יודע שהשתלמות, למידה, היא לחם חוקו של המלמד. אם אנחנו רוצים מורים טובים, אנחנו רוצים מורים שכל הזמן מתפתחים. לפני מספר חודשים כשחזרתי בעצמי ממילואים באוגדת עזה התחילו לפנות אליי שתי קבוצות אוכלוסייה. על אחת אני פונה כאן ישירות, אבל השנייה נמצאת פה ברקע. כולם אנשי חינוך, חלק אנשי חינוך מכהנים שבאו ואמרו אני השנה משרת 4-5 חודשים במילואים, אני לא מצליח להשתלם. אם העובדה שאני לא משתלם פוגעת לי גם בציר ההתקדמות וגם בציר השכר. בואו תמצאו לי פתרון כמו שאתם מוצאים לכל אוכלוסייה שנפגעת. אני חושב שהבאת דוגמה יפה מהאקדמיה, כי שם באמת עשינו כאן אפשר לומר פשרות מסוימות בשם האילוץ. אנשים משרתים במילואים, השנים האקדמיות שלהם נפגעות. המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לפצות אותם. אוכלוסיית המורים בישראל היא לא אוכלוסייה קטנה. אנחנו מדברים על 250,000 אנשים. כולם בכל רגע נתון משתלמים, אמורים להשתלם. מתוכם יש עשרות אלפים שעשו מילואים עכשיו ועושים. כלומר, זה נושא שנוגע לרבים.

בשולי הדברים אני גם אומר שגם סוגיית הסטאז' היא גם אירוע. כלומר, מורים שנמצאים בשנה האחרונה או בשנתיים המתקדמות, זה תלוי בדרך שהם לומדים, חייבים בסטאז'. והסטאז' הזה למי שנמצא בסטאז' ונמצא במילואים גם הוא נפגע. על שתי הסוגיות האלה פניתי למנכ"ל משרד החינוך, כי קיוויתי שנוכל לפתור אותם בלי לקיים דיון בוועדה. הסיבה שאנחנו מקיימים את הדיון בוועדה היא כיוון שהנושא לא נפתר באופן מלא לשביעות רצון הפונים, במקרה הזה היו לא מעט פונים.

אני חושב שבתווך מדינה שנמצאת במלחמה שלא נגמרה, לצערנו הרב, כבר שישה חודשים ואנחנו לא יודעים מתי יהיה הסוף. כשמדובר על כל כך הרבה אנשים שנמצאים בתהליך החניכה שלהם להיות מורים או הלמידה שלהם כמורים צריכה להיות התחשבות. ההתחשבות יכולה להיות בכמה צירים: בין אם זה הורדת שעות והחשבת נתח מסוים, בין אם זה קורסים בזום שהם יוכלו לעשות באופן מרוכז. אני חושב שאדם שיצא למילואים לא צריך להיפגע בשכרו ובציר ההתקדמות שלו. ומי לנו כמשרד החינוך שאמור לעמוד על הדבר הזה.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה.

שלום, שמי עינת ואני מנהלת אגף פיתוח מקצועי. קודם כל, ליבי, כאמא לילד שיצא מעזה כרגע מה-7 באוקטובר, כבעל שהוא טייס, אז הלב של כולנו, כולנו רתומים ובעניין הזה.

משרד החינוך מכיר עד 40% בשנה רגילה. הוא המשרד הרגיל שמכיר עד 40% היעדרות של מילואימניק מהשתלמות. המילואימניק יכול להשלים, המרצה נותן לו איזה שהיא עבודה, מפקח פיתוח מקצועי בודק את העבודה ומחשיב לו כאילו הוא היה. הקלה מספר 1. בשל "חרבות ברזל" הרחבנו את ההקלה הזאת ל-45%.

דבר נוסף שעשינו זה מורה מילואימניק שלא מצליח ללמוד בחודשי הקיץ, בשבוע הראשון של יולי, שבוע שני, אנחנו נעשה למידה למילואימניקים שלא הצליחו ללמוד. למידה מרוכזת, השתלמות מרוכזת. גם, אגב, לנשות מילואימניקים, שבגלל שהבעל במילואים לא הצליחו ללמוד, או מפונה. כלומר, כל מי שלא הצליח יהיו קורסים בקיץ שבגינם הם ילמדו.

דבר נוסף, חבר הכנסת הזכיר קורס מרוכז בזום. אז רוב הקורסים שלנו מוכרים לגמול והם בלמידה מרחוק, סינכרוני או א-סינכרוני, בטח בשל המצב הקורסים מרחוק גדלו.

אלה הדרכים שאנחנו נוקטים. עדיין, כמו שאמר חבר הכנסת, למידה היא למידה. שירות מילואים, כמה שהוא משמעותי לחיים והוא מעצב והוא הכול, הוא לא למידה איך להיות מורה טוב. ואנחנו לא יכולים להכיר בשירות מילואים לגמרי כהשתלמות.

דבר נוסף, סליחה. בהסכם השכר, מורה שלא לומד שנה הוא לא נפגע. הוא יכול ללמוד שנה לאחר מכן. לכל מורה יש את הזכות באופן חדש - - -

לא על זה אבל אנחנו מדברים.

אני, אתה יכול, לכל מורה יש את הזכות פעם בדרגה, פעמיים לאורך הקריירה, שנה אחת בדרגה לא לשמור על רצף למידה ולא להיפגע.

ובשנה שלאחר מכן?

הוא לומד יותר. במקום 60 הוא לומד 90 שעות, כן. או שלמד קודם. כן.

אבל אני כן רוצה לשים פה על השולחן. בסוף אנחנו מדברים על אנשים שבאילוץ, מה לעשות? באהבה רבה עושים את זה, אבל באילוץ. ואין באפשרותם לבוא ולעשות את ההשתלמויות כפי שנדרש. ואת צודקת, למידה היא למידה ובסוף אנחנו רוצים שהמורה ישתפר ויגדיל את ההכשרה שלו במקצוע שבו הוא עוסק, שהוא מקצוע חשוב.

אני כן חושב שאנחנו צריכים לחשוב על איזה שהוא מנגנון, אני לא אומר להכיר אולי במאה אחוז מימי המילואים כימי השתלמות. אבל יכול להיות שכן אנחנו יכולים לעשות איזה שהיא חשיבה מחוץ לקופסה ולראות איך אנחנו לפחות חלק מימי המילואים להכניס אותם. לבנות איזה שהוא רף, אחוז מסוים שאנחנו נכיר בזה. אנחנו לא אומרים לו אל תלמד בכלל. הוא יצטרך לעשות את ההשתלמות בקיץ, בשנה הבאה. אבל לא לתת לו, לא לחייב אותו לבוא וללמוד את מלוא השעות שהוא צריך. אלא להכיר כחלק מאותן שעות להכיר בימי המילואים.

אני מבין את המורכבות, אבל אני כן חושב שאנחנו צריכים פה חשיבה מחוץ לקופסה. מה לעשות, אנחנו בזמן חירום. יאיר, בבקשה. מורה במילואים.

קוראים לי יאיר, אני באמת מורה ורכז שכבה בתיכון. כמו שאתם רואים, גם בדרך למילואים עכשיו. מכאן לרמת הגולן. אני מנכ"ל ארגון מורים. לא ארגון המורים, אלא מורים מובילים שינוי.

כשחזרתי ממילואים הבנתי, הרגשתי בעצמי ופנו אלינו הרבה מורים. הוצאנו עצומה ותוך יממה הגענו למאות חתימות. היום יש שם למעלה ל-500 חתימות, על הסוגייה הזאת. אני לא אכנס לכל פרטי הסכם השכר ועוז לתמורה ואופק חדש, כי יש ביניהם הבדל. אבל אני אגיד שבעיניי כמו שהמל"ג הצליח לעשות ולהכיר ב-X ימי מילואים, אני סיימתי 120 ימי מילואים בעזה. נולדה לי ילדה שלושה שבועות אחרי שיצאתי ועכשיו אני חוזר לעוד X ימי מילואים. מקווה שקצרים. אין לי את היכולת להגיע ולהחזיר 45%. זאת אומרת אני לא יודע מתי, אני לא יודע אם ביולי יהיה לי עוד סבב של ימי מילואים. אני בעוז לתמורה, אז אני לא מחויב במינימום. אבל לא נראה לי הגיוני שמורה באופק חדש יבזבז את השנה שהוא יכול בדרגה לא לעשות את ה-30. זה לא שנת בחירה שלו, הוא לא מחויב. אני לא קורא ומבקש להעלות דרגה אוטומטי, נראה לי האוצר יהרוג אותנו פה. אבל אני לא מבקש להעלות פה את כולם פה דרגה, אני מבקש להכיר במינימום, 30 שעות, 60 שעות.

למה האוצר? ממה אתה חושש? מהאוצר? אני לא מבין.

לא, אני לא חושש מאף אחד.

אנחנו חוששים מהאוצר. אני אגיד לך עוד מעט, לא סתם שאלתי.

אני אסיים ואני אגיד.

יש פה איזה פרט חסר בתמונה.

אני אסיים ואני אגיד. כשאנחנו כתבנו מכתב, ואולי זו הזדמנות להגיד שוב תודה לחה"כ קינלי שעזר לנו לקדם את הדברים. כתבנו מכתב למנכ"ל משרד החינוך ופנינו. אני לתמימותי כנראה חשבתי שהם יקפצו על העגלה וירצו לסייע בדיוק כמו שהמל"ג עשה, בדיוק כמו כל אחד אחר. נכון ששירות מילואים הוא לא השתלמות קלאסית, אבל גם בתוך חוזר מנכ"ל יש, אני יכול להקריא את זה. גם בתוך חוזר מנכ"ל יש סעיף שמראה על התמודדות עם לחץ ואסרטיביות. 120 יום בעזה עשו את זה בהחלט. זאת אומרת, גם בתוך חוזר מנכ"ל אפשר להכניס את זה. וגם בלי קשר. זאת אומרת, לפנים משורת הדין אפשר להכיר ב-112 שעות אם רוצים ללכת עד הסוף או גם במינימום של 30 שעות, כדי לתת שקט למורים שיוצאים למילואים ולא יודעים מתי יחזרו. יש לנו מורים בבית הספר שעוד לא חזרו מה-7.10. זאת אומרת נמצאים עדיין בקווים. וחוסר הוודאות פה, וזה בעיניי המינימום הוא להוריד מהמורים את החוסר ודאות הזאת. לכן זאת הקריאה שלי כאן אליכם ואליכם. תודה.

קודם כל יאיר מזל טוב על הולדת הבת ואנחנו מאחלים לך באמת חזרה כמה שיותר מהר לחיק משפחתך. מזל טוב. מאיר אסרף, נציג הסתדרות המורים, בבקשה.

הסתדרות המורים. גם במילואים. גאה להיות משרת מילואים וגם נבחר עבור זכויות של מילואימניקים כי זה דבר שצריך לעשות, כי שכחו את המילואימניקים. ואני מצליח להבין שרק בעזרת פגישות ושיחות שחברי כנסת מקיימים הדברים זזים.

למה אני מתכוון? קודם כל, הממונה על השכר, נציגת אגף השכר נמצאת כאן. הממונה על השכר עבר שירות מילואים ארוך ואני מצדיע לו על כך. הוא עשה שירות מילואים משמעותי בגזרה משמעותית וזה דבר שצריך להצדיע לו. ולכן אני תמהה על ההתנגדות של אגף השכר להסכמה להכיר ב-60 שעות.

עוד לא שמענו התנגדות. למה אתה יוצא מנקודת הנחה שהם מתנגדים?

לא, לא, לא, אני ישר מגיע לנקודה. חבל על הזמן. באמת, צריך להגיע, לדקור את הנקודה. הייתה הסכמה בין משרד החינוך לבין מזכ"לית הסתדרות המורים, יפה בן דוד, כבר לפני הרבה מאוד זמן. שבה דובר על הכרה של 60 שעות במסגרת ההשתלמות הנדרשת. וההתנגדות שהושמעה הושמעה ממשרד האוצר על רקע, כפי שהגדירה הגברת יפה בן דוד, מה שנאמר לה, זה השלכות רוחב. זאת אומרת זה לא המנהיגות, זה לא הדוגמה האישית, זה לא יחידות שצריך ללמוד כדי לעלות מדרגה לדרגה, אלא השלכות רוחב.

ועל זה אני באמת לא מצליח להבין. ואני אשמח אם תסבירו איזה השלכות רוחב יש בהקשר הזה למורה שהוא דוגמה אישית לתלמידים שלו, הוא אות מופת למנהיגות. הוא קם, הוא יוצא למילואים, הוא עוזב את הכול כאשר המדינה קוראת לו. והוא סמל לתלמידים שלו גם איך צריך לנהוג. ואני לא מצליח להבין איך בתקשי"ר מכירים בוותק פיקודי כוותק ניהולי, זה בסדר. אבל לא מכירים בשירות מילואים משמעותי בזמן מלחמה של מורה ככזה שמזכה אותו בפטור של 60 שעות, בהכרה של 60 שעות.

המל"ג הכיר בשירות מילואים כמזכה בנקודות זיכוי אקדמיות. זאת אומרת אם אדם עכשיו הוא לומד להיות, לא יודע, נקרא לזה מורה, והוא כשהוא לומד להיות מורה יש לו מכסה מסוימת של נקודות זכות, מכירים לו בחלק מנקודות הזכות כפעילות, כתרומה חברתית. למה אי אפשר להכיר בדבר הזה? זו השאלה שלי לאגף השכר. מאחר שעם משרד החינוך, לפי מה שנמסר לי, אין לנו מחלוקת. ואם יש מחלוקת עם משרד החינוך נשמח להרחיב אותה.

גלי אמיר, בבקשה.

אז קודם כל צהריים טובים. אני אומר כך: ברור שהלב של כולנו נמצא עם המילואימניקים. לכולם יש או ילדים בצבא או קרובי משפחה בצבא. וכמו שאמרת, בצדק, רבים מבני אגף השכר בעצמם משרתים ושירתו בשירות מילואים מאוד ארוך וממושך.

אנחנו חושבים, אגב, אני לא מכירה את ההסכמה שעליה דיברת. לא הגורמים המקצועיים של משרד החינוך מכירים אותה, לא שמענו על הסכמה כזאת.

אז רגע, אני אעלה את יפה בן דוד גם לזום, שהיא תגיד עם מי היא הסכימה. כי יש לנו הסכמה ואתם אלה שהתנגדתם וטרפדתם את זה. את מכחישה את זה?

אני לא מכירה.

אם אנחנו הגענו להסכמה עם משרד החינוך, תסכימו? לא תתנגדו?

אני לא מכירה הסכמה כזו.

גם אני לא.

הנה, גם משרד החינוך לא מכיר.

אני לא מכירה.

אה, את לא מכירה?

לא.

אנחנו לא יכולים להסכים על משהו שאנחנו בכלל לא הכרנו. שמעתי על זה היום לראשונה.

אז אני חושב שאנחנו באירוע הרבה יותר עמוק מאשר ה-60 שעות. ואני חושב, אני אמליץ, אני אחזור לאחור.

אם אני אוכל להשלים את דבריי, אני אוכל לקבל רשות דיבור?

בבקשה?

תודה. אנחנו חושבים שהפתרונות, סל הפתרונות, כי משרד החינוך הציע פה סל פתרונות מאוד מאוד רחב ויפה ומאוזן. והוא שומר מצד אחד על התכלית המשמעותית של למידה למורה ומצד שני הוא נותן הקלות משמעותיות לא רק למשרתי המילואים, אלא גם לבנות זוגם.

לגבי ההתייחסות להשלכות רוחב ישנם דירוגים נוספים בשירות המדינה שבהם יש משמעות שכרית.

יש השלכות רוחב או אין? אני לא מצליח להבין.

מאיר, תן לה לסיים.

אני אשמח להשלים את דבריי, תודה.

בבקשה גלי.

יש דירוגים נוספים בשירות המדינה שבהם לימוד מקנה זכות שכרית ושבהם לא ניתנו הטבות כל כך מרחיבות כמו שנתן משרד החינוך. הכרה כזו בלימודים לצורך תגמול זכרי, ופה זה לא לצורך תואר אקדמי, זה ממש לצורך תגמול שכרי. אני חושבת שהפתרון של משרד החינוך הוא מידתי והוא מאוזן.

אבל הוא לא עונה על הבעיה.

אני באמת ביקשתי, בואו ננסה לחשוב מחוץ לקופסה. אני מבין, נכון, אם אנחנו הולכים לפי הדין, בסדר. אבל אני חושב שבפרק זמן כזה אנחנו צריכים לצאת לפנים משורת הדין. מה שקרה עם המל"ג לא קרה סתם ביום בהיר.

אדוני יושב הראש, כואב לי לשמוע, סליחה שאני זה, אני לא ח"כ דמגוג. המילה "מידתי" לא שייכת פה. בסדר? אני עושה מילואים 28 שנים. כשהייתי בקורס מג"דים עשיתי 100 ימי מילואים, חשבתי שזה הרבה. ואז היועץ שלי, כמו יאיר שיושב פה, יוצא לשירות שני אחרי 120 או 130 שהוא עשה. אין מידתי השנה.

הרי גם אנחנו כאן בכנסת מבחינים בין הוראות קבועות להוראות שעה. אנחנו חושבים שבשנת 2024 או תשפ"ד צריך לחרוג. אפשר לעשות את זה כהוראת שעה אז זה לא משליך על השנים הבאות. הלוואי ולא יהיו עוד שנים עם עומס מילואים כמו השנה. אבל שוב, במבחן התוצאה כשבחור, כשמורה, מורה, דרך אגב היו איתי גם מורות במילואים האלה, נמצאת שישה חודשים במילואים אני לא יכול להעניש אותם. להיפך, אני חייב לדאוג להם. עכשיו שוב, אם הן לא יכולות לעשות השתלמות אז לוותר להם השנה על ההשתלמות. אבל נכיר להם בשני שליש. בואו נלך עוד כמה כברת דרך. זה לא מקרה רגיל. זו לא שנה רגילה.

גם המחשבה שבסוף, עם כל ההפסדים, יאיר לא ראה פה את הבת שלו, אז הוא גם צריך לדאוג להשתלמות שלו? זה לא מידתי. זה צריך להיות לא מידתי השנה, נכון. השנה אנחנו רוצים הסדרים לא מידתיים לאנשי המילואים. נראה לי נכון.

כן מאיר, בבקשה.

אנחנו עומדים מאחורי הדברים שציינתי. הסתדרות המורים הגיעה להסכמה עם משרד החינוך. יכול להיות שגברתי צריכה להתייעץ עם שר החינוך לוודא איזה, לבדוק איזה הסכמה הגיעו עם השר. ומה יבקשו. כי יש הסכמה כזו.

משרד האוצר, אם הוא טוען שהוא לא יתנגד, אז אני לא מצליח להבין למה עכשיו מדברים על - - -

אנחנו לא טוענים שלא נתנגד, אמרנו שאנחנו לא מכירים. לא מכירים. זה אומר שאנחנו צריכים - - -

מה אתם מציעים?

אנחנו, כפי שאמרתי, אנחנו תומכים במה שהציע משרד החינוך. הוא הציע לא פתרון אחד, הוא הציע סל רחב מאוד של כלים. לרבות קורסים בחודשי הקיץ, לרבות בזום.

זה לא משהו שיכול לספק אותנו. אני חייב לומר שאם מדברים על מידתיות, אני רוצה לדבר על מידתיות.

שנייה מאיר. אנחנו מבקשים לצאת מחוץ לקופסה. בואו, היו פה התנגדויות גם של מל"ג בנושא הזה וגם של ראשי אוניברסיטאות. על הסיפור של הכרה ונקודות זכות לקורסים מסוימים. זה לא דבר שהוא מובן מאליו. זה לא דבר שהוא צריך להיעשות כל שנה. כפי שאמר חה"כ קינלי, אנחנו מדברים על הוראת שעה נקודתית. אני חושב שזה המינימום שאנחנו מחויבים לאנשי המילואים. וצר לי לומר, ואני עוד פעם, לא נעים לי כי אני עד היום חוטף על זה שאני יצאתי נגד האקדמיה ואני השונא האקדמיה ועוד. אני לא אזכיר כל מה שמובא באותו מכתב שקיבלתי מנשיא אוניברסיטת תל אביב.

אדוני, יצאת לטובת משרתי המילואים. זה יותר חשוב.

אני שלם עם מה שעשיתי. אני רק אומר, אל תביאו אותי למצב שאני אצטרך עוד פעם להביא חקיקה ולהחתים 85 חברי כנסת כדי בסוף להוביל למשהו שאנחנו נסכים עליו. אנחנו לא רוצים לנהל את המלחמה הזאת. אנחנו יכולים לעשות את זה מאחורי הקלעים בצורה יפה, בצורה מכובדת. אני קורא לאוצר ולמשרד החינוך לבוא ולהביא פה חשיבה מחוץ לקופסה ולהביא כהוראת שעה להכרה מסוימת של מספר שעות בנושא הזה של ההשתלמויות.

אדוני יושב-הראש אני יכול להוסיף משהו?

כן בבקשה.

אמרתי את זה כבר קודם, אבל חוץ מהמחשבה שמשרד החינוך יקפוץ על הסיפור הזה וירצה להוציא אמירה בעיניי אידיאולוגית, הפתרון שכרגע משרד החינוך מציע הוא לא עוזר. זאת אומרת עצם הנוכחות שלי, זה לא משנה אם אני מחויב להיות 100 או 20%. ואני חייב להקריא את הסעיף, זו שורה וחצי. את הסעיף שמופיע בתוך חוזר מנכ"ל של ההשתלמויות שבעיניי אפשר עם הרבה רצון טוב לעבוד דרכו: "השתלמות תוכר פיתוח אישי להעצמתו וצמיחתו של עובד ההוראה" ובפירוט של הסעיף הזה, לא משנה המספרים, "אלה הנושאים הנכללים בתחום הפיתוח האישי של עובד ההוראה: פיתוח מנהיגות חינוכית, אסרטיביות והתמודדות במצבי לחץ ושחיקה".

בעיניי יש פה גם פתח לאנשי האוצר ולאנשי החינוך שרוצים להכניס את זה תחת איזה סעיף ולא אידיאולוגיה או הכרה חוץ מזה במשרתי המילואים – הזדמנות.

עונה בדיוק על הקריטריון. נמצאת איתנו בזום פנינה הרוש, ארגוני המורים, יו"ר מחלקת השתלמויות ופיתוח מקצועי. אם אפשר להעלות אותה בבקשה, פנינה הרוש.

אני שומעת את הדיון ואני חושבת שאנחנו, כולנו ביחד, צריכים לצאת קצת מחוץ לקופסה. כי עלה לנו המון ויכוחים, הרבה זמן, להתנהל מול משרד החינוך עד אשר אישרו את ההיעדרויות של המילואימניקים, 45% מהקורס.

יחד עם זאת, כאשר אנחנו כארגון מורים פרסמנו הודעה למילואימניקים וביקשנו כל אחד שיש לו בעיה שיפנה אלינו, כי תפרנו חליפות במידות של כל אחד. אז פנו אלינו והגענו למאות. לכן פנינו למשרד החינוך לעבוד בשיתוף פעולה ואחרי כל כך הרבה בירורים קיבלנו את ההסכמה להיעדרות של 45%.

אחרי שקיבלנו את כל הרישומים אצלנו של עובדי הוראה שנמצאים במילואים, הבנו שלא רק שהיו מספר חודשים, נתנו להם הפוגה לתקופה מסוימת והם כבר יש להם צו להגיע בחודשים הבאים. זאת אומרת שהפתרון הזה של 45% הוא לא הפתרון האופטימלי והוא לא הפתרון האידיאלי עבור אותם אנשים שמשרתים. ואני רוצה שתבינו, שבתקופה הזאת הם מאבדים מספר דברים. אתם בוודאי יודעים שיש שתי רפורמות במערכת החינוך: גם אופק חדש שיש שם קידום ודרגות וגם עוז לתמורה, שהם צוברים גמולים. וכאן זה לא מוגבל מתי יצברו את הגמולים, אלא מוגבל בגמול אחד בשנה.

אנחנו גם כולנו יודעים ש-33% מהשכר של המורים בנוי על הגמולים האלה. עכשיו, מה שקורה שאותם מילואימניקים עובדי הוראה לא מצליחים להשלים גמול אחד. לכן זה מעכב אותם בעוז וזה בהחלט מעכב אותם באופק חדש. אז אנחנו כארגון פתחנו רישום רחב בקורסים מקוונים לתקופות של עכשיו, באפריל, ביוני, נתנו מספר תאריכים כדי לאפשר שכל אחד יוכל להשתתף. יחד עם זאת, אנחנו פתחנו עוד קורסים ושיתופי פעולה. קורסים שהם יותר חווייתיים, לתת להם קצת רוגע מכל הפעילות שלהם. כמו קורסים של מוזיאון ישראל, של התיאטרון, של הקולנוע. קורסים אחרים, פרונטליים. ובכל הקורסים האלה אנחנו אפשרנו לאנשי המילואים, בני ובנות זוגם, כולם יכולים פשוט להשתתף חינם ללא תשלום. ארגון המורים סופג את התשלום, מאפשר להם לבחור תאריך, לבחור קורס. ונכון לרגע זה יש לנו בערך כ-130 מילואימניקים ומילואימניקיות שהם רשומים, וזאת מלבד אותן נשות מילואים או גם מקרים של אחות של איש מילואים שהוא רווק או בני משפחה מקרבה ראשונה.

אבל עדיין אנחנו נותנים סוג של אקמול. אני חושבת שהפתרון חייב להרחיק לכת. זה לא מספיק שאנחנו נותנים את הקורסים ונותנים בתאריכים שונים. נכון שצריכה להיות נוכחות מסוימת והגשה של עבודות לקבלת ציון. אבל המקרה הספציפי הזה אנחנו חייבים לחרוג ולתת להם היעדרות כמעט שתתקרב לפחות ל-80%, אם לא יותר, ומטלות מינימליות. אין דרך אחרת. כי כל מה שאנחנו עושים זה עדיין לא פותר את הבעיה. בפועל הם מגויסים, בפועל הם לא יכולים להשתתף בקורסים.

לכן אני פונה למשרד החינוך ומבקשת, אנא מכם, תאפשר להם טווח יותר רחב של זמן. אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לטמון את הראש באדמה ולהגיד שזה בסדר, 45% זה מספיק. לא, זה לא מספיק. זה טוב, אבל עדיין זה לא מספיק עבור אותם משרתי מילואים שזקוקים להרבה יותר זמן. אז אני מבקשת שבאמת הדיון יתקיים סביב שני דברים: 45% של היעדרות צריך להגדיל את זה הרבה יותר. התקופות של מתן הקורסים, אנחנו לא נגביל את זה גם בתקופת החגים, גם בתקופות שהן מעבר לחודש אוגוסט ואלו יהיו קורסים מצומצמים כמו שאנחנו עכשיו בנינו להם. וזה לא היה פשוט מבחינת משרד החינוך לאשר את זה. אז כאן אתם חייבים לגלות את הגמישות ולבוא לקראת אנשי המילואים. אין לנו שום ברירה אחרת. אנחנו עושים את הכול, בונים להם קורסים, נותנים את זה חינם. משתפים פעולה עם הרבה מאוד מקומות כמו תיאטרון, מוזיאון, קולנוע. כדי לתת להם אובר גם כן של קורסים מיוחדים, כדי שהם יוכלו קצת לרווחתם. אבל בסוף שיש מי שנועל את הדלת ואומר היעדרות רק של 45% אנחנו לא משיגים את המקסימום שאפשר להגיע אליו.

תודה רבה.

אני רוצה לדבר ברשותך על השוויון. על מידתיות ושוויון ומה שביניהם.

בבקשה מאיר.

כאשר מדברים על מידתיות, מידתיות זה להסתכל על האינטרס של אותם אנשי מילואים ועל האינטרס של המדינה, להקפיד שהם לא ייפגעו. לא ייפגעו לעומת מי? לא ייפגעו לעומת אלה שאינם משרתים במילואים. וכאשר אלה שאינם משרתים במילואים מתקדמים בסולם הדרגות, בעוד שאלה שנמצאים בעזה ובצפון ובכל הגבולות של המדינה לא מצליחים להתקדם – זו פגיעה בעיקרון השוויון. וזה בטח לא מידתי.

אתה צודק לגמרי ויש פתרונות. 45% כמו שנאמר כאן זה נחמד, אבל לא מספק. ואני אגיד עוד משהו. שוב, כאשר מורה יוצא למילואים ועכשיו הוא לא נמצא ארבעה חודשים משנת הלימודים, הרי הוא חוזר, זה לא שהוא חוזר והוא באותו מצב. יש לו פיגור בכל תחום בחיים: במשפחה, בעבודה. שלא לדבר על ההיבטים האישיים והנפשיים. עכשיו יש פה מרכיב אחד של החיים שלו שזה ההשתלמות. אנחנו צריכים ללכת לקראתו את המקסימום. זה לא המקסימום, אפשר הרבה יותר.

אפשר הרבה יותר וצריך הרבה יותר. ואני חושב שכמו שעשיתם באקדמיה צריך גם לעשות כאן אם לא תהיה ברירה. אני רק מבקש שתעלו את גב' יפה בן דוד לדיון.

אני תכף אעלה אותה. עד שהיא תתחבר.

אני יכולה אבל להגיב?

כן, ודאי, אני אתן לך. אבל שנייה אחת לפני כן, קינלי, אתה הזכרת שכמות אנשי המילואים, מדובר בעשרות אלפים וגב' פנינה הרוש הזכירה שנרשמו לקורסים שנרשמו 130. למשרד החינוך יש נתונים מדויקים מה הכמות שאנחנו מדברים עליה?

אין לי את הנתונים האלו.

אז אני אשמח.

זה בוודאי אלפים רבים. אני אסביר מאיפה לקחתי את הנתונים. ניסיתי לבדוק עם צה"ל וזה מאוד קשה. בואו נבין. אוכלוסיית המילואים השנה זה כ-300,000 מקצה לקצה. אוכלוסיית המורים זה 250,000, השאלה כמה חפיפה בתוכם. זה בוודאי אלפים רבים. לא אלף ולא אלפיים. עכשיו, היא דיברה על כאלו שנרשמו במסלול מיוחד שהם פתחו. למדנו כאן בהקשר של זכויות אנשי מילואים שהדרך היחידה להנגיש להם זה לדחוף להם את הזכויות. כלומר, צריך לשלוח S.M.S ווטסאפ למורה, לומר 'מורה יקר, אתה אמור השנה להשתלם, להלן זכויותיך'. כך אנחנו רוצים שאנשי המילואים יקבלו, שזה יגיע אליהם, לא שהם יצטרכו לפנות. לפנות אליהם, לומר הנה הזכויות שלך. 30 שעות, אתה תעשה 9 פרונטליות, עוד 4 בזום וכו'. כך צריך להיות. זו הדרך היחידה לדאוג להם.

אם אני לא טועה הוגשה שאילתה למשרד החינוך על הנתונים ועוד לא קיבלנו את הנתונים המדויקים.

טוב, אני אגיד את זה גם בסיכום עינת, אבל אני אשמח שמשרד החינוך יעביר לוועדה את הנתונים המדויקים. כן, בבקשה.

אני רוצה להגיד. אני קצת מתפלאת על הדברים של פנינה מארגון המורים. אנחנו בקשר מתמיד. להגיד שאחרי לחצים רבים משרד החינוך העביר ל-45% תמוה בעיניי. 40% היה תמיד, שנים, יותר מ-15 שנים. ואנחנו מיוזמתנו, אני אפילו אחר כך, לא ידעתי שאני צריכה לתאם את זה עם האוצר, החלטנו ואחר כך היה חוסר תיאום ועמדו מאחוריי. אז זה קצת תמוה בעיניי.

חוץ מארגון המורים, מורה לומד על מנת להשתפר. אני מבינה את הרצון להקל על מילואימניק. אני מבינה את הרצון לצ'פר גם כספית את המילואימניקים. ואני לא אומרת את זה בלעג, אלא אמיתי. יש עוד הרבה מנגנונים. השתלמות, למידה נועדה לשפר את היכולות להביא את עולם החינוך, את עולם הכיתה, את עולם החקר פרקטיקה.

סליחה, זו פשוט שערורייה.

מאיר.

תן לי לסיים.

דוגמה אישית, מנהיגות.

מאיר.

המוקד והסמל שהמורה מהווה, המורה שיצא למילואים.

מאיר, אבל היא באמצע דברים.

קצין שיצא למילואים זה לא פחות.

מאיר, אבל היא באמצע הדברים. למה אתה נכנס לה באמצע?

כי אני מאוד כועס.

אין בעיה. תשתה מים קרים, אני אתן לך להגיב. כן?

למידה נועדה כדי לשפר את זה. וכל נושא הדוגמה האישית, המנהיגות, החינוך – מצוין, זה לא השתלמות.

זאת שערורייה.

שנייה. הסעיף שקרא יאיר מקודם, אני חושב, הוא משקף בדיוק את המהות.

לא, ממש לא. לא, לא, לא, ממש לא.

אני מבקש להעלות את גב' יפה בן דוד רק, כי היא רוצה להגיב לדברים.

כשאני אקבל סימון שהיא בזום נעלה אותה. כן?

הסעיף הזה מחוזר מנכ"ל עוסק במה הנושאים שההשתלמויות, הקורסים צריכים להיות. ולא על נושא שאתה בחיים עושה וכן הלאה ומוכר לגמול. זה הנושאים שהקורסים מובאים.

אני חושב ששירות המילואים ברמה המעשית עולה באלף דרגות על רמת התיאוריה ובסוף העיוני שהוא הולך ללמד. אבל בסדר, יכול להיות שיש לנו חילוקי דעות.

שוב, לא אמרנו לוותר על ההשתלמויות לגמרי.

ואף אחד לא מוותר.

אמרנו להקל יותר. מ-40% ל-45%, באמת אני אומר, זה לא מספיק. הוספנו 5% על מלחמה של שישה חודשים. אז אם בשנה רגילה נתנו 40%, השנה צריך לתת 80% או 70%, זה מידתיות. זו הנקודה. זה שאתם מקלים כל שנה זה כל הכבוד. אבל השנה היא שנה חריגה. אז צריך לעלות באופן חריג. ושוב, זאת הוראה שעה, הלוואי ולא יהיו לנו עוד שנים כאלה.

כן, נא להעלות את יפה בן דוד בבקשה. שלום יפה.

קודם כל, אני רוצה להגיב על מה שנאמר שלא יודעים נציגי האוצר, לא יודע נציג משרד החינוך. אז קודם כל אני לא אגיד את השם, אבל היא בכירה מאוד והיא גם אמונה על הדברים האלה. היא לא נמצאת פה בישיבה ואני כן שוחחתי איתה והייתה הסכמה. מבחינתה היא הסכימה, אבל היא אומרת צריך אישור של האוצר והאוצר סירב כי הוא אמר שיש השלכות רוחב.

חברים, אתם צריכים להבין, 45% לתת לעובדי הוראה שהם נמצאים עכשיו במילואים מה זה יעזור להם? הרי מה זה 45% היעדרות? זה מי שנמצא יכול לבוא ולהשתלם. הם לא יכולים לבוא ולהשתלם. הם נמצאים או בצפון או במלחמה בעזה. אז זה לעג לרש, זה כאילו אתה נותן משהו שלא יכולים ליישם אותו. אז ממה נפשך? זה רק להגיד הנה נתנו 45% אפשרות להיעדר? הם לא נמצאים, הם נמצאים במלחמה, הם במילואים כרגע. אז זה לא מועיל להם דבר.

אני חושבת, ועם כל הכבוד לעינת, ויש לי הרבה כבוד והיא אישה מאוד מקצועית. אני חושבת שההכרה וההטבה של לתת להם 60 שעות. הרי צריך להבין, המורה כדי שיתקדם בדרגה לא מספיק לו רק 60 שעות. הוא צריך, תלוי באיזה דרגה הוא נמצא.

את ה-60 שעות השתלמות אני חושבת שזה מגיע להם. אני חושבת שצריך לבוא לקראתם. האנשים האלה מקריבים את החיים שלהם. אני חושבת שזה מעט הכרת התודה באמת על מה שהם עושים. חבר'ה, לא אמרנו לכם שלא ישתלמו ותעלו אותם מיד בדרגה – זה לא ביקשנו. לא ביקשנו כסף, לא ביקשנו שום דבר. ביקשנו רק את התודה ואת ההוקרה למילואימניקים ולמילואימניקיות שכרגע נמצאים מעל שלושה חודשים. יש כאלו שהשתחררו ונתנו להם את הצו השני כבר בדרך שהם אוטוטו צריכים להתחייל שוב למילואים. לכן הכרה ב-60 שעות אני חושבת שזה נכון וצריך לעשות את זה.

אבל במקביל גם לא חיכיתי, כי ראיתי את ההתנגדויות. ומה שעשתה הסתדרות המורים זה פשוט אני צירפתי אותם ואמרתי להם תוכלו להשתתף קרוב ל-15 השתלמויות שהן מקוונות והסתדרות המורים סופגת מבחינה כספית נתנו להם, אין כסף. אבל אני חושבת שמה שצריכה לעשות, צריכה לעשות את זה המדינה ולא ההסתדרות. אבל אנחנו ראינו שהמדינה לא עושה, אז אנחנו עושים את זה.

ואני שוב חוזרת ואומרת, אני חושבת שצריך להתעקש על כך. לתת להם את ה-60 שעות הכרה ו-60 שעות גמול השתלמות לתת לכל המילואימניקים והמילואימניקיות שנמצאים כרגע, אם זה בצפון או אם זה בדרום. זה המעט במעט שנוכל לעשות למענם. לא ביקשנו כסף. לא מדובר בכסף. חברים, אפשר להיענות לזה. עם רק רצון טוב אפשר. ולא כל דבר להגיד, וזו הסיסמה של האוצר, "השלכות רוחב". חברים, פה מדובר בעובדי הוראה שהם גם מנותקים גם מהבית, חלקם עם בני ובנות זוג שהם גם עובדי הוראה ונתנו גם להם את האפשרות אפילו להשתתף בהשתלמויות האלה כדי להקל עליהם. אני חושבת שמן הראוי, באמת, זה להוקיר ולהכיר במה שהם עושים, בהתגייסות שלהם למען הביטחון של המדינה ולהגיד להם 'הנה, זה המעט שאנחנו נוכל לעשות כרגע עבורכם'. גם משרד החינוך וגם באישור של האוצר.

תודה רבה. אוצר, משרד החינוך, רוצים להגיב? לא. אוקיי.

משפט אחרון.

כן, בבקשה יאיר.

אני כן אגיד שאני מקווה שהבית הזה או החדר הזה יפתור, אולי יושב-ראש הוועדה עצמו יעזור לנו לפתור את הבעיה. אנחנו כן חושבים בעמותה שלנו להתקדם הלאה דרך סעיף השוויון גם לבג"ץ ולבית המשפט. בעניינו יש פה עילה ונקווה שלא נצטרך להגיע לשם, אבל בעזרת השם זה ייפתר.

אני סבור שמשרד האוצר צריך להחזיר לנו תשובות תוך זמן קצר לגבי העמדה שלו שעוסקת בהשלכות רוחב. משרד החינוך צריך להחזיר תשובה מדוע הדוגמה האישית, המנהיגות, המופת והסמל שמהווים משרתי ומשרתות המילואים הם לא מספיקים כדי להוות הכרה בזכאות לשעות של אותן השתלמויות שזו בדיוק המטרה שלהם. שהם יביאו לכיתה את המנהיגות שלהם, את היכולת שלהם להיות מופת, להיות סמל, להיות דוגמה אישית. זה לא סביר בעיניי. מה ששמעתי היום לא סביר ואני הופתעתי עוד יותר. אני הייתי בטוח שאנחנו היום בהסכמה עם משרד החינוך ורק צריך ללחוץ קצת על האוצר כדי שיסכימו לשחרר את השלכות הרוחב, במירכאות כפולות. היום אני מופתע. זו הפעם הראשונה, ואני נמצא כאן מ-2017 כמייצג את הסתדרות המורים. זו הפעם הראשונה שמשרד החינוך אומר שלא היו דברים מעולם אחרי שסיכמנו איתם דברים. תודה רבה.

תודה. קינלי, אתה רוצה להגיד כמה דברים?

אני אומר, שוב, אני כאילו מרגיש שלומר את הדברים זה טריוויאלי, אבל כנראה שהם צריכים להיאמר. אנחנו בשנה לא רגילה, עם מציאות לא רגילה. מקום המדינה לא היה עומס כזה על אזרחים בישראל. מקום המדינה לא היה מצב שאנשים משרתים זה החודש השביעי שלהם במילואים ולא רואים את הסוף. רק השבוע התבשרנו על הכנסה של עוד שתי חטיבות, גיוס של שתי חטיבות לטובת המאמץ בעזה. עוד לא התחלנו לטפל בצפון.

אני חושב שמשרד החינוך, משרד ש-250,000 אנשים משתכרים ישירות או בעקיפין ממנו, של אנשי החינוך של מדינת ישראל, צריך להיות המתגייס הראשון לדבר הזה. ההשתלמויות והסטאז'ים הם הדברים שבונים את אנשי החינוך. בשנה הזאת מי שמשרת במילואים לא צריך לשלם מחיר. אני חושב שזה צריך לקרות באמצעות הכרה הרבה יותר נרחבת. 70%-80% מההשתלמות צריכה להיות מוכרת, במדרגות, למי שעושה מילואים. אני חושב שזה יהיה נכון. זה לא יפגע גם ברמת ההשתלמויות. זה גם לא יפגע ברמת המורים, בכל הכבוד. ואני מצפה ממשרד החינוך לעשות חשיבה נוספת ולהביא לוועדה הזאת הצעה משודרגת למה ששמענו היום.

תבדקו רגע אם משרד הביטחון בזום. מיכל פטאל לא נמצאת? טוב.

צר לי שאני צריך עוד פעם להיות האיש הרע בסיפור הזה, אבל אין ברירה.

זה דווקא האיש הטוב, שעוזר לחיילי המילואים, שהם בטח שומעים אותנו עכשיו או שהם יקבלו על זה דיווח.

אני גאה לעשות את זה, זה בסדר מאיר, הכול בסדר.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות השכולות, איחולי החלמה לפצועים ומתפללת ומקווה לשובם בשלום במהרה של כל החטופים והחיילים.

הוועדה קוראת לא לפגוע בהתקדמות ובשכר של מורים שנקראים לשירות המילואים; יש לדאוג לחייל מילואים בזכות ולא בחסד; הוועדה מברכת על סל הפתרונות שנתן משרד החינוך למורים, חיילים במילואים, להשלמת שעות להשתלמות. אך לדעת הוועדה ולמשתתפים בה אין די בכך בתקופת המלחמה ויש למצוא דרכים נוספות להקל על משרתי המילואים בדברים נוספים;

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך להעביר לה את הנתון המדויק כמה מורים משרתי מילואים יש כיום; הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לפנות למורים משרתים במילואים ונדרשים להשתלמות ולהציג בפניהם את הפתרונות שעומדים בפניהם; הוועדה דורשת ממשרד החינוך ומשרד האוצר למצוא את הדרך להכיר ולו בחלק משירות המילואים כשעות השתלמות למורים.

אני אומר כאן, אני רוצה להגיד להבנה בדרך קונבנציונלית. במידה ואנחנו נראה, עד אחרי חג הפסח, שבועיים מהיום, אם אנחנו לא נראה פריצת דרך בנושא, הוועדה בשיתוף חבריה, ואנחנו נדאג לכך שלא פחות חברי כנסת שחתמו על הצעת החוק של המל"ג יחתמו גם על הצעת החוק הזו, להכרה של ימי המילואים כימי השתלמות.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 10:50.