פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
14/02/2024


מושב שני





פרוטוקול מס' 48
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום רביעי, ה' באדר התשפ"ד (14 בפברואר 2024), שעה 9:00

השפעת המלחמה על מכינות קדם צבאיות ושנות השירות

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

אלון שוסטר

חביבה סלומון - ר' יח' הנח"ל, ש"ש ומקד"צ, משרד הביטחון

עומר צור - ראש אגף מכינות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות

אבישי ברמן - מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות

לביא רוזנטל - סמנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות

מיכה נוי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

רון ויצנר - מנהל מחלקת שנת שירות בתנועה הקיבוצית

מעין רוזנברג - מזכ"לית ארגון נוער תרבות

תמר הלוי - עו"ד, המרכז הרפורמי לדת ומדינה

אייל צמיר - ראש מחאת גיוס הוגן

גידי ברן - רכז במכינת 'מנשרים קלו'

מיתר שמי - משתתף במכינה קדם צבאית 'מנשרים קלו'

יניב דאור - מכיניסט במכינת תלם

עומרי רפפורט - מכיניסט במכינת רבין

יונתן כהן - מכיניסט

איתמר גרינברג - חניך במכינת גוונא

יעל רותם - ממובילי מאבק השינשינים, תנועת בדרכים

איליי בוקובזה - ממובילי מאבק השינשינים, האיחוד החקלאי

עילי סימנהויז - ממובילי מאבק השינשינים, תנועת הדרכים

ירין זוהר מאיר - מתנדב בשנת שירות

סא"ל עדינה אבני - ראש ענף תכנון כ"א סדיר, צה"ל

אמיר רימון - מנהל מרכז הדרכה ארצי חברתי, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

דן ורדי - ראש מכינת רעות, עמותת דרכים

צח בן יהודה

דפנה סידס-כהן

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השפעת המלחמה על מכינות קדם צבאיות ושנות השירות

בוקר טוב. ברוכים כל הנמצאים והנמצאות בדיון החשוב של ועדת הצעירים על השפעת המלחמה על המכינות הקדם צבאיות ושנות השירות. אני רוצה להגיד קודם כל תודה לכל הנוכחים ולכל מי שיזמו כאן את הדיון הזה. אייל, אתה ביניהם, אשרינו שיש לנו צעירים כמוך במדינה הזאת, צעירים ומנהיגים יש לומר.

לפני שאני אקרא את דברי הפתיחה אני רוצה להגיד שהדיון הזה נכנס אלינו ובמקביל גילינו את חוק הגיוס החדש שמייעדים לנו ואני חושבת שגם כאן מן הראוי להפנים את המציאות המשתנה בחברה הישראלית. המציאות המשתנה בחברה הישראלית מחייבת אותנו להסתכל ולחשוב איך נכון לחלק את הנטל ואיך נכון להסתכל על אחדות במובן של שוויון וזה מזמן לנו גם לקיים הכרעות לדורי דורות, הכרעות היסטוריות שאמורות לבנות את החברה ולייצר בה את התיקון שאנחנו מבקשים ומבקשות.

הייתי מקווה שהתפיסה הזו תחלחל גם למציאות הזו שבסך הכול גם היא חלק מאותו אי שוויון, מאותה תפיסה היררכית ולא נכונה שמשפיעה גם על הקרע בחברה הישראלית, לא משפיעה רק על חלוקת הנטל הלא הוגנת אלא על תחושות קשות שבסופו של דבר פורמות אותנו.

אני אקרא את דבריי ואנחנו נפתח בדיון. אני לא מתכוונת להתווכח עם הצבא על צרכים מבצעיים, להיפך, הייתי בעצמי קצינת קישור, אני יודעת כמה מערך המילואים מחייב אותנו ובטח כמה נתוני הגיוס מחייבים אותנו להסתכל על הצבא שיש לו צרכים אחרים נוכח המלחמה, אבל הנקודה שבגללה הדיון הזה כונס היא שהצבא לא לוקח ברצינות את המכינות ואת שנות השירות, גם את תפקידן החברתי, הקהילתי והערכי וגם את חלוקת הנטל שצריכה להיראות אחרת.

השינשינים שקיבלו צו גיוס באמצע השנה נאלצים להפסיק תהליך חינוכי בקהילות, המכיניסטים מפסיקים תהליך שנועד לעזור להם להפוך להיות השדרה הפיקודית של הצבא בהמשך. זה ממש דבר והיפוכו, כמו שאני רואה את התהליך שנוצר כאן. הזלזול של הצבא במסגרות הקדם צבאיות החשובות הללו מול ההקלה המשמעותית בגיוס של תלמידי ישיבות ההסדר שמגויסים רק בשנה ב' הוא בלתי נתפס. לא ייתכן שהצבא ומשרד הביטחון מסתכלים על המכינות הקדם הצבאיות ועל שנות השירות בתור עגלה ריקה, הייתי אומרת פה מילה קשה, אבל אני מקווה להתבדות. ברור שבעת הקשה הזו לצרכי מערכת הביטחון יש חשיבות עצומה, אבל חשוב שנסתכל ברצינות הראויה על המחירים שמשלמים גם.

אני רוצה לתת את הבמה לכם ולשמוע גם את המשרדים וגם את נציגי המכינות ושנות השירות שיגיעו לכאן וגם את הצעירים המדהימים שהגיעו כדי להשמיע את קולם. אני גם אגיד שמבחינתי הדיון הזה יכול היה גם לא להתקיים, אנחנו לא קיבלנו תשובות ממשרד הביטחון ולא הצלחנו לייצר דיון שיאפשר לנו להבין לעומק את הפערים ואת ההסברים של המדיניות, ממה היא נובעת ולמה יש את הפער הזה. אם זה לא היה קורה לא היינו מקיימים את הדיון הזה כאן.

לכן זה דיון שאני מסתכלת עליו כעל פיקוח פרלמנטרי בבסיסו ולא רק דיון שנוגע לצעירים מתוקף השיוך הברור. אני מאוד מאוד מקווה שנצא מפה עם תשובות מניחות את הדעת. בסופו של דבר כולנו מבינים את הצרכים של הצבא ואני יודעת כמה לא קל לאנשים להיות כאן ולהלין על הדרך ועל המדיניות נוכח ההירתמות, נוכח הפטריוטיות והבנת הצרכים של המדינה ושל האומה, אבל הדיון הזה הוא כן דיון מחייב, הדיון הזה בעיניי מלמד אותנו גם על דרך שצריכה להשתנות ועל השלכות עתידיות ולכן טוב שהוא מתקיים.

אני אתן קודם כל למיכה נוי, מהממ"מ. הממ"מ, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, יציגו לנו גם נתונים. תודה.

בוקר טוב. לקראת הדיון הוספנו כמה נתונים. בראש ובראשונה אני אפתח בזה שלפני כשנה כתבנו מסמך שנקרא בין תיכון לשירות שבו יש מיפוי של כל מסגרות ההגשמה בין התיכון לבין השירות הצבאי או השירות האזרחי לאומי, ובתוכם גם כמובן המכינות הקדם צבאיות על גווניהן השונים ושנת השירות. מכיוון שהנתונים לא היו מעודכנים ממה שהיה לפני שנה, מאז השתנו הרבה דברים וגם למלחמה יש הרבה מאוד השפעות על המכינות ועל שנת השירות, אספנו כמה נתונים כדי לתת איזה שהיא סקירה מקדימה לפני הדיון.

לגבי חניכי המכינות, אנחנו מדברים על השנה הנוכחית, הנתונים מעודכנים לדצמבר 2023, זה מה שהצלחנו לקבל מהמשרדים. חניכי המכינות בשנה הנוכחית, כ-4,550, מתוכם 4,400 כשירים לגיוס ומתוכם כ-2,800 בנים. לפי מה שאנחנו מבינים גם רוב הדיבור על הגיוס הוא בעיקר ביחס לבנים. כ-2,750 בנים כשירים לגיוס במכינות, כ-300 חניכי שנה ב' כבר גויסו במהלך השנה עד כה.

מתוך מתנדבי שנת השירות, גם הם בשנה הנוכחית, 2024-2023, כ-2,550 מתנדבים דרך גופים משלחים הנתמכים על ידי משרד החינוך ופה צריך לשים לב שיש גופים משלחים שאינם נתמכים על ידי משרד החינוך, כמו התנועה הקיבוצית, עוד רגע אני אזכיר אותה. מתוך 2,550 מתנדבים הנתמכים על ידי משרד החינוך יש כ-1,000 מתנדבים בנים, ובתנועה הקיבוצית, שהיא הגוף המשלח הגדול ביותר, יש כ-1,200 מתנדבים ומתוכם כ-500 בנים. עד כאן.

תודה לך, מיכה. אלה הנתונים הרשמיים שיש לנו כרגע ממה שהממ"מ אספו, זה יאפשר לנו קרקע יותר נוחה לעבוד איתה בדיון הזה. אני רוצה שראשון הדוברים יהיה אבישי ברמן, מנכ"ל מועצת המכינות קדם צבאיות. אבישי, תודה שהגעת אלינו היום ובוקר טוב.

תודה רבה. האמת שתכננתי לשמוע את המשתתפים ואחר כך להגיב.

בשמחה, בוודאי. רון ויצנר, מנהל מחלקת שנות השירות בתנועה הקיבוצית.

אני מצטרף לדבריו של אבישי, נשמע את החבר'ה.

בסדר גמור. אז אני רוצה לעבור לזום, אם אפשר, לדן ורדי, ראש מכינת רעות. דן, שלום, אני יודע שאתה בפעילות בעצמך, אז תודה לך שעלית אלינו ומעריכים אותך מאוד.

אהלן, שמח להצליח להתפנות ולהיות. אני אציג את עצמי, אני דן ורדי, אני בן 36, אני ראש מכינת רעות, מכינה חצי שנתית, מכינת אופק בתנועת החלוץ. המכינה שלנו ממוקמת בקיבוצים בצפון, בראש הנקרה ובקיבוץ יחיעם ובמכללת אורנים בקרית טבעון במכינה צפונית כשרוב החניכים שלנו מגיעים מהפריפריה החברתית.

אני אגיד מה מצבנו בחודשים האחרונים. אז קודם כל באמת הרבה מהצוות, כולל אני, מגויס למילואים, אני קיבלתי חודש וחצי בבית, אבל חזרתי לא מזמן לשירות. עוד ראש מכינה וכל צוות הרכזים שלנו גויס, מרצים פונו מהבתים, המכינה שלנו של ראש הנקרה פונתה באופן מלא ולא חזרה עדיין, המכינה ביחיעם פונתה וחוזרת בימים אלה ממש לסיים את המחזור שם. סיטואציה מאוד מאוד קשה, אין בית ואין פתרונות ואנחנו מנסים לאלתר. החניכים עברו אולי עשרה מקומות שונים בשלושה חודשים האלה, כל פעם מתמקמים לשבוע-שבועיים ועוברים למקום הבא.

החניכים שלנו מגיעים, כמו שאמרתי, מפריפריה חברתית כלכלית, הרבה מהם תושבי הדרום, הרבה מהם הושפעו גם, משפחות שפונו מהצפון ומהדרום ועדיין נמצאים איתנו. הם מתנדבים, עושים פעילויות בחקלאות בדרום, בצפון, עם מפונים. גם המכינה שלי וגם מכינות אחרות באמת עשו מעל ומעבר, הרגישו את הצורך הזה להתגייס ולעשות כמה שיותר ואיפה שהיו צריכים אותם ואיפה שהצלחנו אז באמת נרתמנו והיינו עם כוחות דלים של צוות ואנשים שגייסנו מעכשיו לעכשיו והצוותים החינוכיים. זו תמונת המצב שלנו.

אני אגיד שגם מבחינת ההתנהלות אנחנו כרגע לא קיבלנו איזה שהיא תמיכה או פיצוי או עזרה מבחינת המקומות שאליהם פונינו, המקומות החלופיים. את העלויות הנוספות שלנו כרגע אנחנו סופגים ונושאים בהן.

יש לנו חוסר ודאות מאוד מאוד גדול לקראת שנה הבאה. בעצם אנחנו רוצים לחזור לראש הנקרה, אנחנו רוצים לחזור ליישובים שאנחנו נמצאים בהם, אנחנו לא יודעים מה יהיה, אנחנו לא יודעים מה התוכנית, לא יודע אם מישהו יודע, אבל גם מהבחינה הזאת אנחנו צריכים להיערך לתוכנית חלופית נוספת.

ואני אגיד ברמה האישית, גם בוגרינו משתתפים ונלחמים בקרבות. לצערנו נפל לנו בוגר של המכינה שסיים במרץ שעבר, הוא היה בוגר המכינה בטבעון, באופקים, נפל בקרבות בעזה בסג'עייה. אז האנרגיה שם, הכוחות שם, החבר'ה מאוד מגויסים ומאוד רוצים וגם בשנה הבאה יש לנו המון חבר'ה שרוצים להגיע עם חשש מחוסר הידוע, הם לא יודעים איפה נהיה.

מאי הוודאות בעצם.

כן, רוצים להגיע למכינה בראש הנקרא ולמכינה ביחיעם, אנחנו מקבלים אותם בלי לדעת להבטיח להם שנפתח שם את השנה ואיפה בעצם נהיה.

תודה לך, דן. קודם כל, דן, תחזור אלינו בשלום. אמן, אתה וכולם, שנדע ימים יותר טובים, דן.

תודה.

אני רוצה לעבור ליוזם הדיון שלנו, לאייל צמיר, חניך במכינת רבין, ממובילי מחאת גיוס הוגן. תודה, אייל, על יוזמת הדיון החשוב הזה ותודה שאתה כאן.

קודם כל תודה לך שלקחת את זה על עצמך לארגן את הדיון הזה ולהרים אותו. אנחנו מאוד מעריכים את זה בתור גיוס הוגן, שינשינים, מכיניסטים, זו סוגיה שהיא מאוד כואבת, שהיא מאוד מורכבת. יש כאן מספר מכיניסטים, מספר שינשינים, כל אחד יספר גם את הסיפור האישי שלו וגם יעסוק בנושא אחר בסיטואציה הזו. אני רוצה לומר כמה מילים על איך אני רואה את החשיבות של התהליך המכינאי. כמו שאמרת, אייל צמיר, בן 18, ממכינת רבין, מוביל מאבק גיוס הוגן.

בסוף מה אנחנו עושים במכינות קדם צבאיות, למה הגענו לכאן אם לא בשביל להגיע לצה"ל בצורה הכי טובה שאפשר? הסיבה שאני "עיכבתי", ואני לא חושב שזה לעכב, אני חושב שזו שנה מדהימה, אבל עיכבתי את החיים שלי בשנה, זה בשביל להגיע לצה"ל הכי מוכן שאפשר, להיות החייל הטוב ביותר שאני יכול להיות, המפקד הטוב ביותר שאני יכול להיות, הקצין הטוב ביותר שאני יכול להיות.

בסוף במכינות אנחנו לומדים על המדינה הזו, על הארץ הזו, על התרבות שלנו, על צדקת הדרך שלנו, למה אנחנו כאן, למה זה קריטי שנהיה כאן, למה זה קריטי שיהיה לנו צבא חזק, צבא מיומן. אנחנו מפתחים תחושת שייכות למדינת ישראל, תחושת אחריות כלפי העתיד של החברה הישראלית שמובילה אותנו בהכרח לתפקידים משמעותיים בצה"ל, לשדרת ההנהגה של צה"ל. התהליך הזה הוא קריטי לצבא ההגנה לישראל. ממכינות קדם צבאיות, לפי נתונים שאספתי וקראתי, יוצאים פי שניים יותר קצינים, כמעט פי שניים יותר קרביים ויותר מפי שניים מפקדים בקורסי פיקוד זוטר.

עוד ראיה לעד כמה התהליך המכינאי, עד כמה מה שאנחנו לומדים ועושים במכינה הוא קריטי למדינת ישראל זה שאנחנו רואים שמדינת ישראל, וגברתי יושבת ראש הוועדה יודעת עד כמה מדינת ישראל נמנעת מלהכניס את היד לכיס ולהוציא כספים, אבל אנחנו רואים שמדינת ישראל באמצעות משרד הביטחון מסבסדים את עולם המכינות הקדם צבאיות בעשרות מיליוני שקלים בגלל החשיבות המאוד מאוד גדולה שלו לבניין הכוח של צה"ל בטווח הארוך ובטווח הקצר. אנחנו לומדים ומפתחים מוטיבציה לשירות שלנו, זו הסיבה שאנחנו שם, גם בשביל העולם האזרחי אחרי המכינה, אבל גם בשביל שלוש שנות שירות והרבה יותר. הרבה מאוד מיוצאי המכינות הקדם צבאיות חותמים קבע ומשרתים יותר כי אלה הערכים שהם ספגו במכינה.

אני מוביל את תנועת גיוס הוגן, אני רוצה לומר כמה דברים על המסרים שלנו. אנחנו מבינים שמדובר בשעת חירום, אנחנו מבינים שהסיטואציה היא לא סיטואציה רגילה ואם יש צורך אנחנו גאים וראשונים ללכת ולהתייצב. אנחנו כן דורשים שלפני שיפגעו במוסד הזה של שנת ההגשמה ימצו את שלל האפשרויות האחרות, בין אם זה פנייה לקהלים חדשים, בין אם זה פנייה לאוכלוסיות שאנחנו יודעים בוודאות, ואני גם אעביר את החומרים, שלא פנו אליהם, ואנשים שמעוניינים להתגייס ולא פנו אליהם ולא מוכנים לגייס אותם.

בנוסף אנחנו דורשים גיוס שוויוני למול ישיבות ההסדר. הנתונים שאני מכיר, שגם הוגש עליהם בג"צ לפני יומיים, זה ש-20% מהבנים בשנות השירות במכינות הקדם צבאיות עתידים להקדים את גיוסם לעומת 8% מבני הישיבות הציוניות, שזה ישיבות הסדר וישיבות גבוהות.

כשלא יודעים את המדיניות ולמה באמת היא בנויה כך.

אנחנו לא יודעים למה, אנחנו יודעים שהיו שני דיונים על זה בוועדת החוץ וביטחון, אנחנו יודעים שהיה דיבור על איכשהו לשנות את זה ואז צה"ל שלח צווי גיוס ליותר ממה שסוכם. זה גם איזה שהוא דבר שבכנות אין לנו מידע עליו.

רק, אייל, אם אתה רוצה שידברו הרבה שינשינים וחניכים, זה שלך, אתה בוחר כמה להרחיב.

אני מסיים, אני אומר עוד שתי נקודות קצרות. מתמטית אם יש שוויון, שוויון בנטל, אם יהיה כאן גיוס הוגן, עולם המכינות ייפגע פחות. המאבק שלנו בגיוס הוגן, מחאת השינשינים, הוא לא נגד הציונות הדתית. הציונות הדתית הוא מגזר שמקריב, נותן, תורם ומקריב המון בשביל מדינת ישראל בעתות שלום ובטח בעתות מלחמה. יש כאן אפליה נקודתית לטובת ישיבת ההסדר והישיבות הגבוהות, את זה אנחנו מעוניינים לשנות.

הנקודה האחרונה כוונה במקור לחברי הכנסת שקצת מביש שהם לא נמצאים כאן, אבל אני בכל זאת אומר אותה. ביום שני האחרון וביום שני שלפניו הייתי בכנסת ישראל ושוחחתי עם חברי כנסת, המסר העיקרי זה: אנחנו מסכימים איתכם, זה לא בסדר, אבל מה אנחנו יכולים לעשות? זה לא הליך פרלמנטרי, אנחנו לא יכולים לעכב את זה. כאילו סליחה על הבוטות, אבל מה נסגר? אתם חברי כנסת, אתם חלק מ-120 חברי כנסת שנועדו לייצג אותנו, בשביל מה אתם שם? בשביל לא לבוא כשיש עוול, כשיש אי שוויון ולתקן את זה?

ויש לכם המון כוח, גם בכלים הפרלמנטריים שלכם, להשפיע, בשביל זה אתם שם, בין אם על ידי מכתבים לשר הביטחון, שאילתות, הצעות דחופות לסדר דיון, פנייה ללשכת שר הביטחון. יש המון המון כלים. היום ב-12:00 כולנו נצא להפגין מחוץ למשכן הכנסת בדרישה ברורה לגיוס הוגן. צפויים להגיע מאות מכיניסטים ושינשינים, אני מזמין את כל מי שנמצא בחדר הזה, בין אם נציגי משרדים, בין אם חברי כנסת לבוא לשמוע אותנו, להבין את הסיטואציה.

נבוא בהחלט.

אנחנו רוצים להתגייס, אנחנו רוצים לתרום, אנחנו מוכנים לתרום עכשיו, מוכנים לתרום בסוף התהליך, אבל אנחנו רוצים שזה יהיה בצורה הוגנת. תודה רבה.

תודה רבה, אייל. חבר הכנסת אלון שוסטר, תודה שאתה כאן, קודם כל.

תודה, גברתי היושבת ראש והחברים הצעירים שיזמו ולחבריי הקולגות במסדרונות השלטון. אני אמשיך עם הקו הקבוע שלי בדיונים האלה, מביך אותי הצורך לפרוס את המרכולת ולומר אלו מעשים מופלאים אתם עושים וכמה מה שאתם עושים משרת את כולנו, גם את ההתפתחות האישית, אבל את הממלכה כולה.

אנחנו צריכים להיאבק, ואני מקווה שנצליח, בנושא התקציבי, גם לפעילות וגם לבינוי, במכינות ובשנת שירות. אני מבקש מכם לעשות הפרדה בין ההתייצבות לשירות בראש מורם לבין המשך המאבק או קיום המאבק והמשכו. גם אם יגויסו 20% וגם אם יגויסו 50% וגם אם 80% - - -

אנחנו נתייצב.

אלון, אין פה שיח על איזה שהיא סרבנות או אי גיוס. להיפך, יש פה שיח של שוויון.

זה ברור לי. להיפך, אני מחדד את הצורך בהמשך המאבק בכל מזג אוויר ובמאבק הזה שותפים נשים, גברים ומה שביניהם. זאת אומרת כולנו צריכים כל העת לעסוק בשתי רמות של הוגנות. אחת, בין המשרתים, ונגעתם באוכלוסיות המשרתות, שהן כוללות את המכינות, את המכינות החצי שנתיות החשובות מאוד ושנות השירות, ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות. לייצר בתוך מערך המשרתים את ההוגנות בגיוס המוקדם ולא לשכוח את הקצאת הדח"שים, את האפשרות בכלל לצאת.

זו הזדמנות לומר שלציבור הכללי הממלכתי הלא דתי יש חיסרון מובנה כרגע בהקצאת הדח"שים. היום, נער שמסיים חינוך ממלכתי דתי, נדמה לי ללא שום בעיה הוא מוצא אפיק, מסלול, הוא לא צריך להתחרות יותר מדי כדי לבצע את אותו מהלך נהדר שאתם עשיתם. זה חלק מההוגנות ואני מציע שתוסיפו את זה לרשימת היעדים ליצירת חברה צודקת יותר ובהכרח גם יעילה יותר, כלכלית יותר וגם חזקה יותר מבחינה ביטחונית. זה המערך הראשון.

והמערך השני, הצרור השני של עיסוק, זה מה שאנחנו קוראים מתווה השירות הכללי, הוגנות בשירות הישראלי הרחב, זה עומד לפתחנו. יש אוכלוסיות גדולות, רחבות, בעיקר של ערבים וחרדים, אבל לא רק, וצריך לוודא שאנחנו נותנים את הזכות הזו, לתת גם לאוכלוסיות נוספות, וזה חלק מהמאבק שאני מבקש, אני, ממרום קשישותי, מבקש מכם. קחו את העניין הזה על עצמכם תוך כדי נשיאת הנטל שאתם בוודאי עושים אותו. תודה.

תודה רבה לך, חבר הכנסת שוסטר, תודה על השותפות. אני רוצה כן לעבור לשינשינים ואז נעבור למשרדי הממשלה. איליי בוקובזה, שינשין, שלום, איליי, תודה. תנועת האיחוד החקלאית.

נכון. אני אציג את עצמי. אני איליי בוקובזה, במקור ממושב מסלול ליד אופקים בעוטף, גרעינר היום בכפר נטר באיחוד החקלאי.

אני אגיד בכלליות על העניין שלי ולמה אני חושב אישית שאנחנו צריכים להמשיך את השנה הזאת עד הסוף. אני אגע בנקודה של החינוך המיוחד, אני מתנדב פעמיים בשבוע בבית ספר לחינוך מיוחד בנתניה, בית ספר עם תפקוד נמוך מכיתה ז' ועד לימודי המשך, גיל 21.

אני אגיד בקטנה כזה למה חשוב שזה יהיה יותר מחצי שנה. בחינוך המיוחד נורא חשוב העניין של המשכיות ואסור לקטוע משהו ברגע. אני אישית חונך שלושה ילדים פרטנית ונמצא בעוד שתי כיתות במהלך היומיים האלה ובאמת שבפחות מחצי שנה אפילו נוצרו לי קשרים מדהימים עם כמה מהילדים שם ואני רואה באמת כמה אנחנו משמעותיים שם.

אני אגיד שבהתחלה לא הבנו מה אנחנו עושים שם, אני והקומונה שלי באמת לא הבנו מה אנחנו עושים שם, זה היה מוזר לנו. זה קצת קשה, חינוך מיוחד זה דבר לא קל ומהר מאוד יצא שכל בוקר כשאנחנו מגיעים לשם הם פשוט באים ומזנקים עלינו. באמת, זה ממלא בצורה לא נורמלית.

אנחנו בשום צורה לא נגד הגיוס, אנחנו רוצים להתגייס, רוצים לתרום כל מה שאנחנו יכולים, פשוט תנו לסיים את המשימה שלנו ונעשה את זה באמת מכל הלב כי יש פה איזה שהוא עניין של – אם היינו מוצא אחרון היינו מתגייסים, אבל אנחנו באמת רואים פה שיש כאלה שרוצים להחליף אותנו, שרוצים להתגייס במקומנו גם ואנחנו אומרים תנו לנו לסיים.

אז אתה בעצם מדבר על זה שלאו דווקא מי שסוכמו שיגויסו יגויסו והגיעו צווים גם לאנשים אחרים. אנחנו גם נשאל את זה את משרד הביטחון.

כן, אני אתן דוגמה אישית מהאיחוד החקלאי, מתנועת הנוער שלי, משנת השירות שלי. הצבא הסכים על רשימה פוטנציאלית של 14 חבר'ה, אחרי הצמצומים הראשונים שהיו מתוכם הם היו אמורים לבחור שבעה. אותם 14 נוצרו בשביל למזער את הנזק. ביום רביעי, אם אני לא טועה, בשבוע שעבר, כשהגיעו הצווים הגיעו אלינו לאיחוד 13 צווים במקום שבעה, זה כאילו פי שניים, ובתוך אותם צווים חבר'ה שלא היו ברשימות וזה הגיע למצב שקומונות נפגעו, קומונות נשארו שלושה אנשים, קומונות נשארו בלי בנים, עם בן אחד. מדובר פה בקומונות שהולכות להתפרק.

צריך להגיד את הסיפור. אי השוויון ודרך חלוקת השוויון בנטל ממש במקרה הזה כאילו כל הדברים שקורים והכול לצד זאת קורה הפוך. אני חושבת שנעבור לצבא בזום. טיפה שמענו, נעשה ככה איזה פינג פונג כדי כן להתכתב עם הרשויות. סגנית אלוף עדינה אבני, ראש ענף תכנון כוח אדם סדיר, שלום, עדינה.

שלום. הייתי שמחה שדווקא משרד הביטחון יתייחס לפנינו מאחר שעיקר התהליך מול הגופים עצמם קורה דרך משרד הביטחון. אני כמובן אתייחס, אבל נראה לי נכון יותר שמשרד הביטחון יתייחסו לפנינו.

רק מבחינת מדיניות וגם שליחת הצווים מול הסיכומים זה אתם.

כמובן. אין בעיה שאני אתייחס עכשיו, אני פשוט חושבת שיש פה שיח שמשרד הביטחון ניהל מול הגופים. אני אתחיל להתייחס ואני מקווה שמשרד הביטחון ישלימו אותי.

מקסימום נחזור אלייך אם תהיה לנו עוד שאלה. הייתי רוצה כן לדעת כמה צווי גיוס נשלחו עד כה, מה היה המספר המקורי שהצבא השיג ומה הצווים שנשלחו בתור רזרבה, כמו שהבנו, ומה המדיניות שבאמת יצרה את האפליה הזו, למה ישיבות הסדר בשנה א' לא גויסו? הצבא זו מערכת שפועלת בהיגיון שאני לרוב מאוד מאוד מעריכה, אז אני לא כל כך מבינה את המדיניות.

אני אסביר. אני אפתח ואומר שמפעל המכינות ושנות שירות הוא מפעל חשוב, אנחנו מאוד מאמינים בו, ראיה לכך היא כמות גדילת המכסות שהלכה וגדלה בצורה משמעותית מאוד בשנים האחרונות, אני מניחה שאתם מכירים את הנתונים. אנחנו רואים כמובן גם את ההשפעה ואת התרומה המאוד מאוד משמעותית לצה"ל בהיבטי יציאה לפיקוד וקצונה ומכאן שאנחנו מאוד מאמינים ותומכים במפעל הזה.

בהיבט הצווים והשאלות ששאלת, אנחנו ביקשנו להקדים 1,300 חניכים, בעצם מלש"בים שקיבלו דחיות גיוס מהמסלולים השונים, מכינות, ש"ש, ישיבות ההסדר והישיבות הציוניות הגבוהות. הפוטנציאל שגזרנו, הפוטנציאל שהתייחסנו אליו הוא פוטנציאל של מי שנמצא בכל מסלול נכון לשנה הנוכחית. צריך להגיד שהמסלולים הם מסלולים שונים. יש מסלולים כמו המכינות והש"ש שהחניכים נמצאים שם בין שנה לשנתיים ויש מסלולים אחרים, כמו הישיבות השונות, שגם שם כמובן יש שוני, שהחניכים נמצאים זמן רב יותר והפוטנציאל נגזר או התייחסנו אליו גם בצורה הזו.

את יכולה לתת לנו את זה בפירוט, בפילוח, לא בקו כללי? אני עדיין לא מבינה למה שנה ראשונה בישיבות הסדר לא קיבלו שום צו. אני עדיין לא מצליחה להבין את המדיניות, זו מדיניות מפלה.

עוד לא התייחסתי לזה, אבל אם שאלת אני אתייחס. שוב, מעצם השוני בין המסלולים והעובדה שלמשל ישיבות ההסדר - - -

מה השוני?

משך השירות ומשך השהייה או הדח"ג שהצבא נותן על מנת להיות חלק מהמסלול הזה.

אני רוצה להבין, מצד אחד את אומרת שיש לכם הערכה עמוקה לפעילות החשובה והענפה, פעילות שלצערנו המדינה לא יודעת עכשיו להחליף. אפשר להתווכח למה המדינה מסתמכת על שנת שירות, אפשר להתווכח על הדבר הזה, אבל עובדתית המדינה מדינה צריכה את השינשינים ממש גם בפעילות הקהילתית שלהם. אז אם יש הערכה, לצד שני את אומרת שהסיבה שלא גייסתם ישיבות הסדר זה בגלל שיש להם דח"ש יותר גדול?

לא, אני לא אמרתי. קודם כל אנחנו מגייסים ישיבות הסדר.

בשליש לעומת הגיוס –

אנחנו מגייסים ישיבות הסדר והתחלתי לומר שהמסלולים שונים וכחלק מהשוני במסלולים, אגב ישיבות ההסדר זו דוגמה מאוד מאוד טובה, בפתיחת המלחמה ובחודשים מתחילתה ועד היום ישיבות ההסדר או החניכים שנמצאים ולומדים במסגרת מסלול ההסדר נמצאים בצה"ל.

אני אסביר, מסלול ההסדר הוא מסלול שמורכב משירות לא פעיל ושירות פעיל, גם בחלקו הראשון וגם בחלקו האחרון. אחרי השירות הצבאי, התלמידים לא משתחררים מצה"ל, הם מחוילים לצה"ל, וכשנפתחה המלחמה הם התגייסו וגויסו מיוזמה או בעצם בהנחיה של צה"ל לא מעט חניכים של ישיבות ההסדר, גם מהשנים הראשונות וגם מהשנים האחרונות. אפשר לראות ולשמוע, עשינו לא מעט מפגשים עם ראשי המכינות והש"ש והתנועות והישיבות השונות וגם שם צריך להגיד שלמעלה משני שליש גויסו לצה"ל. זאת אומרת הישיבות, חלקם הגדול לא נמצא בישיבות.

מאיזה שנה?

מהשנים כולן. אם נסתכל על מסלול ישיבות ההסדר, אנחנו נצמדנו אליו, אבל אין לי בעיה להמשיך ולהעמיק בו - - -

אבל ההיצמדות היא בגלל הסוגיה הזו של אי השוויון.

מסלול ישיבות ההסדר, רוב החניכים משרתים, אם אנחנו מסתכלים על כל השירות, 44 חודשים, מתוכם 17 חודשים שירות פעיל. לאור המלחמה גם חניכים או חיילים שהיו צריכים לצאת לשל"ת השני, לאחר 17 החודשים שנתתי קודם, לא יצאו לשירות בישיבות והמשיכו את שירותם הסדיר. יתרה מכך, חלקם שיצאו הוחזרו מהישיבות לשירות בצה"ל ולכן אני עומדת כאן על השוני.

לא, אנחנו מדברים על משהו אחר. את מדברת על מי שנשארו בשירות צה"ל, אנחנו מדברים על מי שקיבלו צווי גיוס לצה"ל. בצווי הגיוס לצה"ל, קודם כל שנה ב' של המכינות קיבלו עוד 300 צווים, אולי אפילו יותר, כרגע מה שאנחנו יודעים זה 300 צווים. יש פה פער, בישיבות ההסדר גיוס לצה"ל 450 משנה ב'. למה? הפער הזה עומד על זה ששנה א' גויסו רק במכינות ושנות השירות.

אנחנו נתנו לכל מסלול, כולל גם המכינות והש"ש דרך האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון וגם לישיבות ההסדר ולישיבות הציוניות הגבוהות כמות מכסות. אנחנו אפשרנו לכל ה - - -

בואי נדבר על המכסות, בואי נדבר על פילוח.

אני רק אשמח לסיים ולענות לך.

בוודאי.

נתנו לכל מי שעומד בראש המסלולים השונים לבחור את מי מתוך הפוטנציאל רוצים ונכון לגייס לצה"ל.

כמה מכסות בכל מסלול? בואי נבין. אולי הנתונים שלנו לא נכונים.

אז קודם כל הצגנו את זה בוועדת חוץ וביטחון פעמיים. מתוך ה-1,300 מכסות שאנחנו נדרשים להקדים, ושוב, דרישת ההקדמה היא לאור הצורך המבצעי של צה"ל.

חד משמעית.

זה עומד בבסיס ההחלטה ונעשו לא מעט פעולות כדי לצמצם ולהגיע למספר הזה.

אז הנתונים שיש לנו נכונים אם את אומרת את ה-1,300. 850 שנות שירות ומכינות משנה ראשונה ו-450 משנה ב' ישיבות הסדר. אני לא מצליחה להבין את המדיניות הזאת. אם יש לך הסבר.

השאלה היא האם אתם מסתכלים על אחוז הפגיעה או אחוז הגיוס המוקדם בכל קבוצה, בכל סקטור, האם זה רלוונטי. לכאורה כשעוסקים בהוגנות מדברים על אחוז הפגיעה, או לפחות כקריטריון מוביל, ופה נראה שזה לא מתקיים.

אנחנו הסתכלנו על פוטנציאל הלומדים בכל מסלול, הסתכלנו על כשירי הגיוס בכל מסלול, הסתכלנו על משך השירות או בעצם משך הדח"ג הניתן לכל מסלול ובהתאם לזה הגדרנו את כמות המכסות שנדרשים להעמיד לטובת גיוס לצה"ל.

את יכולה להבין את תחושת חוסר ההוגנות, הכעס, הזעם הציבורי על כך? זה הרי בולט שמי שקיבל דחייה יותר גדולה הוא מוגן יותר מהעניין. מה קרה?

יותר מזה, אני רוצה להזכיר לכולנו שגם בוגרי המכינות ושנות השירות גויסו למילואים לצה"ל, גם הם גויסו. הטיעון שמי שסיים את ישיבת ההסדר חזר לצה"ל הוא טיעון שבבסיסו יש את אי השוויון. אני לא מבינה, צו מילואים זה צו מילואים. אני הייתי קצינת קישור, זה מה שעשינו כל חיינו, הייתי שלישה גדודית אחר כך במילואים, זה מה שעשינו, צו מילואים זה משהו שלא צריכים להגיד עליו במובן הזה כאילו שזה חריג, זה לא חריג, גם הם מגויסים. ההצגה של ישיבות ההסדר שגויסו שוב כהצגה שנותנת לגיטימציה לאי השוויון בגיוס הראשוני, אני לא מצליחה להבין את צה"ל.

חברת הכנסת, אני לא הצגתי את זה כטיעון, אני הסברתי את השוני בין המסלולים. התבקשתי להסביר את השוני בין המסלולים ואמרתי שישיבות ההסדר - -

מקבלות פטור.

- - הגם שכחלק מהמסלול שלהם היו אמורים לצורך העניין להמשיך ללמוד בישיבת ההסדר, כי זה חלק מהמסלול, שאגב מעוגן בחוק, זה לא מסלול שצה"ל המציא, יכלו להמשיך במסגרת המסלול ללמוד, נתבקשו לחזור לצה"ל.

גם גרעיני נח"ל חילוניים של תנועות הנוער, שהם גם בסכנה, חלקם הוחזרו.

אני לא אמרתי שלא, אני נתתי דוגמה בהקשר של ישיבות ההסדר כי ביקשתם שאני אסביר על השוני בין ה - - -

אבל, עדינה, יש מסלולים שונים, לכל דבר יש מסלול שונה. הסברת פה על השוני במסלול אבל נתת את זה כתימוכין לאפליה בדרישה שאמורה להיות דרישה שוויונית. זאת אומרת זה שיש מסלולים שונים לא הופך את מסלול אחד למסלול שהוא מופלה אל מול מסלול אחר. אני לא הבנתי את המאזניים הללו.

אנחנו לא רואים אפליה בין המסלולים. אמרתי, אנחנו גזרנו את פוטנציאל ההקדמות לכל מסלול בהתאם למסלול, למהות או לאורך ומשך המסלול הרלוונטי. מתוך הפוטנציאל של הלומדים במסלולים השונים אחוז ההקדמה הוא אחוז יחסית דומה ו - - -

יש פי שלושה בהסדר לעומת מכינות קדם צבאיות.

זאת אומרת פי שלושה נמצאים בישיבות הסדר?

לפי המספרים שיש לנו.

אוקיי, אז אולי אפילו יותר. אולי עדינה תדע לתת לנו את הנתונים המדויקים על ישיבות הסדר ועדיין גויסו מהם שליש לעומת מה שגויס במכינות ושנות השירות.

לא, פי שלושה כולל ה - - -

לא. קודם כל אין לי את הנתונים המדויקים לגבי הפוטנציאל, אני כמובן יודעת להגיד שהפוטנציאל שנגזר הסתכל על השנים הרלוונטיות ואחוז המוקדמים הוא כ-10%, הצגנו את זה גם בוועדת חוץ וביטחון, כ-10% מכל מסלול. שוב, למול הפוטנציאל והעקרונות שקבענו בגזירת הפוטנציאל.

עדינה, אני רוצה לשאול שאלה, לא חייבים לענות על זה, אני רק שואלת שאלה ככה באוויר, האם נוכח המציאות הצה"לית הביטחונית המתהווה, האם נכון לייצר את היעדר הסימטריה הזו? האם זה מתכתב עם הצרכים של הצבא לשנות כללים, גם בחברה הישראלית? אני לא אחייב אותך לענות על זה כמובן כי זו שאלה שהיא יותר פוליטית, אני מבינה את זה, אני רק אומרת שיש כאן משהו שהוא ממש מובנה של תפיסת אי שוויון ממש מובנית שהיא גם בעייתית מאוד, היא גם בעייתית חברתית, אני חושבת, כי פה משימה היא משימה החוצה, היא משימה חברתית, היא משימה קהילתית, היא חלק ממה שהצבא שרואה בעצמו, ובצדק, צבא עם, לקח על עצמו ביחד.

אחד המפעלים היותר מרשימים שהצבא הרים זה המפעל הקהילתי חברתי בתוך החברה הישראלית. תמיד כשעולה השאלה של האם נכון/לא נכון אני תמיד בצד שאומר שזה נכון, זה נכון שיש בצבא חיל חינוך וזה נכון שהצבא גם מוציא החוצה למכינות ולשנות השירות וזה נכון שהצבא הוא חלק אינטגרלי מהחברה הישראלית. פה יש פגיעה גם בתוך הערך הזה שאומרים פה כולם אנחנו היינו מוכנים לקבל את זה, או להיפך, אנחנו גם מקבלים, יש הבנה, כי יש פה אנשים שמבינים ששירות משמעותי ולהיות לצד המדינה זה הדבר הכי נכון וראשי שיש לעשות, ובצד הקבוצה שהיא גדולה יותר פשוט נשארת באיזה שהוא מקום עטופה וללא כל הדרישה הזו באופן בו זה בא לידי ביטוי בקבוצות האחרות.

זה משהו שבעיניי הוא פגיעה ממש בצבא במובן הזה, אני חושבת שזה משאיר איזה שהוא מקום שהוא מעיב על הסיטואציה. אומרים פה כולם, תגייסו באופן שוויוני מהישיבות ואנחנו בתוך העניין הזה מלא, בלי שום מאבק.

אני אבחר לא לענות כי, כמו שאמרת, זו שאלה שהיא לאו דווקא לצה"ל. עוד פעם, צה"ל מגייס מתוקף חוק את כל האוכלוסיות שהוא מחויב לגייס, המסלולים השונים הם מסלולים שמעוגנים בחוק, אני חושבת שזו לא שאלה שצה"ל יכול לענות עלה.

בסופו של דבר השאלה הגדולה פה, כן כלפייך, כל השאר זה כנראה דיון טיפה יותר עמוק, זה למה ישיבות הסדר שנה א' לא מגויסות.

אז ניסיתי להסביר, אני אגיד שוב. אגב, גם ישיבות ההסדר, כמו שנתנו לשאר המסלולים את כמות המכסות והם יכלו לנהל את זה פנימה, יכלו לגייס גם משנה א'. כשאנחנו הסתכלנו על הפוטנציאל הרלוונטי ומתוך העובדה שמשך הזמן או התהליך שעוברים במסלול הזה או במסלולים שונים, אחרים, הוא שונה, גזירת הפוטנציאל הייתה בהתאם.

טוב. אני מודה, סגן אלוף אבני, שאני לא מצליחה להבין את המדיניות של הצבא וניכר יותר שאין מדיניות אלא יש איזה שהיא אי נוחות מול סיטואציה וכשקבוצת אוכלוסייה מייצרת בצבא אי נוחות מלייצר את המנגנון הראוי יש כאן משהו שהוא מטריד, מטריד ברמה הלאומית. הצבא אמור להיות מנוטרל מהשיקולים הללו ברגע שיש את הקבוצות שהן בתוך מסלול הגיוס ובמצב של מלחמה האלונקה היא של כולם.

חברת הכנסת, יש מדיניות ופירטתי אותה וכולם מתגייסים. אנחנו מדברים על האוכלוסיות שמתגייסות ובמסגרת 1,300 מכסות שפירטתי קודם כולם קיבלו כמות מכסות וכולם מקדימים גיוסים, אז בעיניי לא מדויק להגיד שהאוכלוסיות לא מתגייסות או שאנחנו מתייחסים באופן שונה. ההסבר או המדיניות שנקבעה, שוב, היא למול משך המסלול ומשך הדח"ג שניתן לכל מסלול שקיים בבסיס המסלול שמעוגן בחוק.

אני אישית חושבת שיש סיבה שהדיון הזה גם נקבע, התשובות לא מניחות את הדעת לאף אחד, אפילו הוגשה עתירה, בטח את לא יכולה להתייחס אליה, כי יש כאן איזה שהוא טיעון שהוא לא מחובר אל הסוגיה של למה צווי הגיוס לא פרוסים באופן שווה, אלא טיעון שהוא טיעון על מסלולים, על אופי שונה, על הכול. אין בעיה, אבל אם כבר הטיעון צריך להיות לטובת שנות השירות והמכינות גם בגלל שהמכינות בונות את השדרה הפיקודית הבאה של צה"ל, אז יש לנו אינטרס שזה ייבנה באופן שבו הנתונים מראים שזה נעשה מדהים, ושנות שירות שהן פועלות קהילתית ויש בהן הכרח עוד יותר בזמן מלחמה בגלל קהילות מפונות וצרכים שהם צרכים יותר קשים. בעצם הקבוצות שלוקחות חלק משמעותי בחברה הישראלית, אם כבר שוני המסלול אמור להיות תימוכין לצד השני.

אין ויכוח, שוב, אמרתי את זה בפתח דבריי, על התרומה המשמעותית מאוד של המכינות והש"ש גם לחברה וגם אחר כך לשדרת הפיקוד של צה"ל, צריך רק להגיד שגם המסלולים השונים כולל ישיבות ההסדר מביאים תרומה מאוד משמעותית דומה או אפילו זהה למכינות ולש"ש. אבל, שוב, אני לא חושבת שזה המקום להשוות, כל מסלול תורם, ובטח ישיבות ההסדר והמכינות והש"ש לשדרת הפיקוד.

אז אנחנו מסכימות שכל מסלול תורם בדרכו, חבל שאנחנו לא מסכימות שגם התרומה בגיוס הייתה כל מסלול בדרכו. הגענו לנקודה הזאת טוב, השוני בין המסלולים הוא לא עניין, כי כשאנחנו שמים את זה בצד השני אז פתאום משווים גם צד אחר. אז רגע יישרנו פה איזה שהוא קו שלא יושר בהתחלה, אבל עם הגיוס יש עדיין קו שלא עומד יחדיו עם הצרכים ועם הציפייה, גם הציבורית הלאומית.

בסוף צה"ל הוא צבא העם, ככזה הוא אמור לשקף את זה גם בתהליכים כאלה, לדעתי לפחות, וזה מצער אותי שאנחנו מגיעים למצב כזה כי בסוף כל מי שנמצאים פה הם בעד הגיוס מתוך ההכרה של צרכי הצבא. כשזה נעשה בצורה כזו זה מייצר מקום מאוד מאוד לא נוח.

אני כן אבקש אם תוכלי להישאר בזום. תודה, סגן אלוף אבני. אני אתן לאבישי ברמן לדבר בשלב הזה, תודה.

חברת הכנסת לזימי, לא עדיף שמשרד הביטחון?

חשבתי שסימנת לי, אני מסתכלת עליך, אני איתך כשתרצה לדבר. בסדר גמור, אז נעבור - - -

כדאי אולי לשמוע כדי להתייחס?

אין בעיה, בסדר גמור, בשמחה. בוקר טוב לכולם. אני מנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות, אני כבר 17 שנים בתוך המפעל הזה ובשנה האחרונה בתפקידי כמנכ"ל. קודם כל תודה גדולה, חברת הכנסת לזימי, על הדיון הזה שגם שלושת רבעי השעה האחרונה שלו מוכיחה את החשיבות הגדולה שלו לעתיד החברה הישראלית. זה דיון שהוא רחב בהרבה מהסוגיות המספריות הדקדקניות.

הנקודתיות, נכון.

כך התייחסנו לזה. גם בחודשיים האחרונים כשטיפלנו בזה, בעיקר בדיונים קטנים יותר. כמו שאת אומרת, קיווינו שלא נגיע לדיונים כאן. אני רוצה להגיד לכם, המכיניסטים והשינשינים, יישר כוח גדול על זה שאתם אכפתיים ומעורבים וזה מאוד מאוד מוערך. גם האופן שבו אתם בוחרים לדבר כאן בתוך הדיון הזה הוא תעודת כבוד לכולנו.

חד משמעית, טובי בנינו ובנותינו.

האירוע הזה פגש אותנו כמועצת המכינות, כארגון הגג של המכינות, בתוך איזה שהיא מורכבות מובנית, אני אציג את זה ממש בקצרה בדקות האלה. יש לנו מחויבות כפולה אל מול האתגר שצה"ל העמיד בפנינו ושני הקווים שאותם אני אציג בעוד רגע הם שני הקווים שבתוכם אנחנו נעים במהלך החודשיים האחרונים.

הקו הראשון הוא קו המחויבות, המחויבות לצה"ל, המחויבות למדינה, המחויבות לצרכי המלחמה, המחויבות לצרכי המלחמה המיידיים. זאת אומרת אנחנו גם הבנו שאין כאן עניין של בואו נדחה את זה בעוד מספר חודשים ואז הכול יסתדר, המלחמה היא כאן ועכשיו, צה"ל צריך עוד לוחמים בנים קרביים, הם אמרו לנו את זה כבר בגיוס נובמבר, ידענו שזה כנראה יחכה לנו גם לקראת גיוס מרץ. אנחנו לא מערערים על זה, אנחנו מבינים, אנחנו גם מבינים שצרכי הביטחון קודמים לצרכים אחרים.

אנחנו מבינים את סדרי העדיפויות נהדר. לזה אנחנו מחנכים כבר 35 שנים. אנחנו מחנכים, בהצלחה גדולה, לשירות צבאי משמעותי, לפיקוד, לקצונה. כמו שגם הוצג כאן וכמו שצה"ל מכיר היטב את הנתונים, גם בוגרי המכינות וגם בוגרי השינשינים נמצאים פי כמה בתפקידי פיקוד וקצונה והדברים האלה הם דברים מוכחים. וזה לא רק סיפור היסטורי, זה גם סיפור עכשווי, הצוותים שלנו מגויסים מתחילת המלחמה, החניכים, בין אם זה מהמכינות, בין אם זה משנות השירות מגויסים ורתומים למשימות החברה האזרחית, ולצערנו גם ברשימת הנופלים הארוכה כמעט 90 נופלים רק מתוך המכינות השנתיות, זה מוכיח שלצערנו גם בקטגוריה הזו אנחנו נמצאים בעמדה מאוד מאוד מרכזית.

המחויבות השנייה היא המחויבות אליכם, היא המחויבות לשנת המכינה, לתהליך שקורה בה. סיפרתי מקודם, אני שנים ארוכות בתוך עולם המכינות, אני ראיתי כמה וכמה פעמים איך נכנסים חניך וחניכה ואיך הם גם יוצאים מהשנה הזו, איך הם מתמודדים עם השירות, את הבחירות שהם עושים. הכול נראה כל כך אחרת בעקבות המשמעות של השנה הזו. אני אומר את זה על מכינות, אבל יכולתי לומר את זה בוודאי גם על שנות השירות על אף השוני.

אז הבנו שהקו השני והקו שמחייב אותנו זה הקו של המחויבות לשנת המכינה, זה המחויבות לחניכים, זה המחויבות למשפחות שלהם ובסופו של דבר המחויבות אליכם היא המחויבות למדינת ישראל כי כשאתם יוצאים מוכנים יותר מדינת ישראל היא זו שמרוויחה. בחודשיים האחרונים היינו ממוקדים ונענו בין שני הקווים הללו ואת הדיונים שעשינו מול משרד הביטחון ומול צה"ל עשינו מתוך הבנה של מחויבות גם לצה"ל ולצרכי המלחמה וגם לשנת המכינה ושנת השירות.

זה התחיל בדיון המספרי הכולל, אני מניח שאתם מכירים את זה, אני אחזור על זה, זה התחיל ב-1,400, דרישת צה"ל המקורית, הוא רצה ש-1,250 יגיעו מתוך שנות השירות והמכינות. לנו זה היה נראה פתרון לא טוב, לא נכון, לא צודק, ואנחנו שיקפנו זאת בהרבה מאוד דיונים שונים בתוך החדרים הסגורים. זה לקח מספר שבועות, שליש מהמכסה הזו קוצצה והגענו לפתרון שהוא הרבה יותר טוב ועדיין אני אציין פה גם בתוך הדיון הזה, הוא לא מספיק טוב וחשוב להבין את הדבר הזה.

הסוגיה השנייה הייתה סוגיית הוצאת הצווים בדיוק לפני שבוע. זה שוקף כאן על ידי הבחור מהאיחוד החקלאי, היה כאן אירוע לא טוב, היה כאן אירוע שבו יצאו מספר הקדמות שגבוה בהרבה ממה שהכרנו, היו גם פערים בשמות, כמו שתיארת. אנחנו נפגשנו ביום ראשון ב'מיטב' בתל השומר יחד עם ראש אכ"א ויחד עם בכירי אכ"א וגם נציגי משרד הביטחון. דיברנו על הסוגיות הללו ובעצם מאז יום שני בבוקר מתקיימים טלפונים פרטניים לכל אחד מהגופים שמייצרים הסדרה של הפער שגילינו ממש לפני שבוע. אז במובן הזה אנחנו בתהליך חיובי של לפתור את הדברים, אני מניח שגם נציגת משרד הביטחון תדבר על זה.

אני אציין פה כמה דברים, רק לסיום. לנו היה חשוב מאוד שהמתח שבאמת מתקיים בין המכינות ושנות השירות לבין הישיבות לא יהפוך למאבק. שידרנו את זה בהרבה מאוד ערוצים. אנחנו באמת שותפים, אנחנו מייצרים תקופה מסוימת של הכנה לקראת שירות צבאי משמעותי ולקראת חיים אזרחיים פעילים, אנחנו שותפים בדבר הזה. נכון, ציפינו שהשותפות הזאת תתבטא בכל ההיבטים, כפי שכבר הוזכר כאן, אבל הקפדנו וחשוב לי גם להנכיח את זה כאן, רצינו שהמתח לא יהפוך למאבק ואני מקווה - - -

אגב זה גם מורגש, זה מאבק שהוא לא לעומתי, הוא עקרוני וזה ממש מורגש לאורך כל הדרך. אני חושבת שזה גם לזכות החניכים ששמרו על המקום הזה, זה באמת מראה את הרמה הגבוהה מאוד של ההון האנושי שמבין את המורכבות בחברה הישראלית ולא רק מצד שדרת ההנהגה, אלא ממש ניכר שזה חלחל למטה.

כן, אני אגיד שיש לנו בנושא הזה עוד עבודה רגע אחרי שהאירוע הזה יסתיים. אני מנצל את ההזדמנות שאנחנו נפגשים כאן בפורום הזה להגיד שהדבר הנכון הוא באמת, בכלל בחברה הישראלית, לשבת סביב שולחן עגול ולדבר על הדברים. הפתרונות נמצאים במרחב שבו נסתכל אחד לשני בעיניים ונבין שלכולנו יש אחריות לפתור אירוע כמו האירוע הנוכחי וכמו עוד אירועים שעוד יכולים גם להגיע ולכולנו יש את האחריות להיפגש באמצע ולהביא את האנשים שלנו לתוך הדבר הזה.

הנקודה האחרונה היא אליכם, הצעירים והצעירות, אני לא יודע אם אני עוד אדבר כאן, אז אני אגיד את זה כדברי סיכום שלי, גם בעקבות הדברים שאתם אומרים כאן. אתם באמת גאווה גדולה ותמשיכו להתנהל בחוכמה ובאחריות, בין המעורבות האזרחית המרשימה שאתם מפגינים עכשיו, לבין ההבנה שהגיוס מחכה באופק, לחלקכם באופק הקרוב, לחלקכם באופק הרחוק יותר. תדעו להתנהל כפי שאתם גם משקפים כאן בדיון הזה בין המחויבות האזרחית לבין ההבנה שבסוף, בעוד תקופה קצרה, גם יגיע השירות הצבאי ואנחנו והצבא צריכים אתכם מחויבים ומגויסים למשימה הגדולה.

ממש, כל מילה, אבישי. בגלל שחביבה רוצה לאסוף מכולם אני אתן לעוד כמה לדבר כדי שנוכל להמשיך. אני אעבור למעין רוזנברג, מזכ"לית ארגון תנועת נוער תרבות.

שלום, תודה רבה.

מעין, תודה שהגעת אלינו.

בכיף, הגעתי מעפולה היום, נסיעה, אבל זה שווה את זה. אני גם רוצה להודות ל כולם על הדברים ועל הפתיחה של הדיון. אני לא אוסיף הרבה, אני רק אצטרף מהזווית של שנת השירות, כמו שגם אמרת, חברת הכנסת, שמ-8 באוקטובר אני יודעת להגיד על תנועת תרבות ועל כל מפעל שנת השירות, ובוודאי ירחיבו פה על הסיפור של העבודה עם הקהילות המפונות, שמרטפיות לצוותי רופאים שנפתחו מהיום השני של המלחמה למאות ילדים של עובדי ביטחון וצווי רפואה ואין לזה תחליף.

זה משלים תמונה של חברה ישראלית ומשלים את תמונת צבא העם ואני מאוד מצטרפת למה שאבישי אמר ולכן הדרישה היא דרישה לשירות הוגן, לחלוקה הוגנת וזאת הבקשה, להשתתף בצורה צודקת יותר באחריות הכוללת ולא עניין לעומתי כזה או אחר. וזהו, תודה לכם.

תודה, מעין. אני אתן גם לעו"ד תמר הלוי, המרכז הרפורמי דת ומדינה שהגישה גם את העתירה. תמר, תודה שהגעת אלינו, אם תוכלי להתייחס לעתירה. אנחנו כמובן גם נגיע לשינשינים ולחניכים פה, אנחנו ננסה לאזן כדי שנשמע את כל התמונה.

תודה רבה ובוקר טוב. קודם כל אני בעצמי בוגרת שנת שירות אז אני מאמינה מאוד מאוד גדולה בחשיבות של המסגרות האלה והשנה הזאת, בין אם זה במכינה, בין אם זה בשנת שירות. אנחנו פועלים בחודש-חודשיים האחרונים יחד עם מספר - - -

סליחה שאני עוצרת אותך, אני קיבלתי את המכתב ששר הרווחה הוציא לשר הביטחון בנושא הזה, סליחה שלא הזכרתי את זה לפני כן, על החשיבות של שנות השירות והפגיעה במובן הזה. מכתב חשוב שמאיר את חשיבות הפעילות.

אנחנו באמת פועלים בנושא הזה של אי השוויון בגיוס יחד עם מספר מכינות, התנועה הקיבוצית וגם הורים וחניכים, ביניהם יניב שיושב לצדי ממכינת תלם שקיבל צו גיוס לאפריל הקרוב. אנחנו פעלנו וניסינו לפעול בנושא הזה מול משרד הביטחון ומול הגופים הרלוונטיים ולצערנו לא קיבלנו תשובות מניחות את הדעת ולכן לא נותרה לנו ברירה. בלית ברירה ניגשנו לבג"צ והגשנו את העתירה כי אנחנו סבורים שיש כאן עילה בין היתר משפטית, מעבר לדברים החשובים האחרים, שיש כאן אי שוויון וחוסר סבירות של ממש שגם בג"צ יכול לתת מענה כאן.

אנחנו הגשנו את העתירה ביום שני האחרון, השופט סולברג כבר נתן החלטה שמורה למשרד הביטחון ולצבא להשיב על העתירה עד יום שני הבא, ה-19 בחודש, ואנחנו מאוד מאוד מקווים שהצבא ומשרד הביטחון יתעשתו כי באמת אי השוויון כאן זועק לשמים.

יש כאן נתון שלא נאמר, לא על ידי הצבא ולא על ידי הממ"מ, אני שוב חוזרת למספרים, יש לנו כ-4,200 חניכים במכינות קדם צבאיות ושנת שירות לעומת 5,500 תלמידים בישיבות הסדר. כשמסתכלים על המספרים האלה ורואים שהרוב מקרב המלש"בים האלה הוא בישיבות ההסדר זה באמת נותן תחושה מאוד מאוד קשה של חוסר הוגנות וחוסר שוויון כשרוב הגיוסים שהגיוס שלהם הוקדם הם מקרב שנות השירות והמכינות הקדם צבאיות. זה בעינינו ממש זועק לשמים.

אנחנו כמובן כמו כל העוסקים במלאכה מבינים את הצורך הצבאי, מבינים שזהו צו השעה להקדים את הגיוס וכמובן גם אין לנו עימות ישיר עם הישיבות, אנחנו מכירים בכך שזה ציבור שנושא בנטל ושילם גם לצערנו הרב מחיר דמים כבד במלחמה הזאת ובכלל ואנחנו חושבים שהשותפות הזאת, כמו שכבר נאמר כאן, צריכה להיות שותפות אמיתית מלאה בכל הרמות.

מה שחשוב להגיד, שמקרב ההורים והחניכים שדיברנו איתם ושחלקם הצטרפו לעתירה כעותרים, יש תחושות מאוד מאוד קשות. הם הולכים למהלך הזה עם תחושה מאוד קשה של אפליה ושל חוסר הוגנות כלפיהם, עם כל המוטיבציה המאוד מאוד גבוהה שיש להם להתגייס לצבא ואני באמת מקווה שאולי בג"צ יוכל לסייע לצדדים להגיע לפתרון ראוי.

להגיע לשוויון. תודה לך. אני אעבור למיתר שמי, חניך במכינת 'מנשרים קלו'. מיתר, תודה שאתה פה.

תודה לך. שלום לכולם. קוראים לי מיתר שמי, אני מאלוני אבא בעמק יזרעאל ואני משתתף במכינת 'מנשרים קלו'. אני משתתף במכינה ולא חניך. אצלנו במכינה אין חניכים בדיוק כמו שאין מדריכים. במידה שאנחנו לא נבנה את הלו"ז לא יהיה לו"ז. אין מדריכים שבודקים נוכחות או מוציאים הסעות, זה הכול אנחנו, כל דבר שקורה ויוצא לפועל במכינה או מחוצה לה זה בעצם קורה בזכותנו, המשתתפים, הרכזים רק דואגים שהכול יבוצע. ובדיוק כמו שאצלנו יש שוויון ולכולם יש תחומי אחריות כך גם אני מצפה שיהיה במדינה שלי.

בימים האחרונים אני קיבלתי צו גיוס כמו עוד ארבעה חברים במכינה שלי ועם עוד חמישה חברים רק מהמושב שלי. מושב קטן שמתוך הפוטנציאל לגיוס רק שניים ימשיכו במסלולם בשנות השירות וזאת מפני שלאחד מהם יש כבר שיבוץ ליחידה מיוחדת. כל מי שקיבל צו לוקח חלק במכינה או בשנת שירות ואני בטוח שבתאריך ובשיבוץ הסופי אנחנו נתייצב ואנחנו נהיה הלוחמים הכי טובים שאנחנו יכולים להיות. נשאף לשירות הכי משמעותי שאנחנו יכולים לתת מעצמנו, כי כך אנחנו חונכנו וזה בדם שלנו. אבל אם להיות כן, קצת כואב לי שאני הולך לשכב בבוץ בעוד שחלקם הגדול של ישיבות ההסדר ימשיך כאילו כלום.

חשוב לי להגיד שזה לא שאני מתחמק מאחריות, אני כבר שנתיים מתאמן וזוחל ועושה כל מה שאפשר רק כדי לנסות את מזלי בגיבוש ולהגיע ליחידה מובחרת כדי לממש את הפוטנציאל שאני מאמין שיש בי כלוחם ולתת את השירות הכי טוב שאני רק יכול לתת.

השנה שלנו במכינה היא לא שנה רגילה. בתחילת השנה פרצה המלחמה ואנחנו במכינה מיד נרתמנו והתנדבנו בכל מקום ששמענו שצריך, חקלאות, התנדבות במלונות מפונים, אירועי שיא וגם חמ"ל טלפוני. כל זה מעבר להתנדבות הקבועה שלנו בימי שני שכוללת בעיקר עבודה עם בני נוער וילדים בסיכון. עם הזמן הצלחנו לשלב גם לו"ז מכינה כך שהעשייה היא מרובה. אנחנו היום עדיין מתנדבים בחקלאות ועוברים שנה מדהימה שמשלבת בה קצת מהכול.

אני מרגיש חלק מהמאמץ ואני מרגיש שהשנה הזאת תורמת לי הרבה, יותר ממה שאצליח לתאר במילים, שנה ששאפתי והתאמצתי כל כך הרבה רק כדי להתחיל אותה. כל התכנים, העשייה, ההתנדבות והצמיחה האישית שלי נעצרים באמצע, עוקרים אותי מהשנה הכי טובה בחיי וזאת כאשר אחים שלי מישיבות ההסדר בשנה א' ממשיכים כרגיל. אז כן, חורה לי כשככה עוקרים אותי מהשנה היחידה שלי בעוד שיש ילדים בגילי שהשנה שלהם חשובה יותר משלי בעיני המדינה.

אני שואל את עצמי ומפנה את זה אליכם, איך זה הגיוני ולמה בדלת של המכינות דפקו בדלת ולקחו פי שניים וחצי מישיבות ההסדר באחוזים. אני דורש גיוס הוגן ושוויון בנטל כי כרגע מרגיש שאין פה אחוות אחים. לא יכולה להיות אחוות אחים כשאחד לומד תורה והשני מתחת לאלונקה וכדי שנהיה ביחד מתחת לאלונקה עלינו לפעול ביחד. אני קורא לכם, לאחיי מישיבות ההסדר, תלכו לאנשי הציבור שלכם ותעזרו לנו לעצור את האפליה הזאת. אני שואף להגיע לחברה מתוקנת, חברה שבה כולם שווים וכולם לוקחים חלק במאמץ המלחמתי כי רק ככה ננצח, ביחד, אבל ביחד אמיתי.

ביחד אמיתי. תודה רבה. אני רוצה דווקא מכאן לעבור לעומר צור ממשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות, ראש אגף מכינות. עומר, תודה שהגעת אלינו הבוקר. אני רוצה כבר לפתוח בשאלה על הפיצוי למכינות שפונו, כי זה עלה כאן, אז אם אפשר גם לזה להתייחס.

אנחנו גיבשנו מתווה של פיצוי בדרך של מבחני תמיכה לכל המכינות שפונו במסגרת החלטת ממשלה.

שזה כבר יצא? מה הסטטוס?

זה כבר יצא ומימשנו. שילמנו עוד לפני סוף השנה החולפת 80% מערך הפיצוי. מדובר על מכינות שבעיקר פונו מהדרום ויש לנו גם מספר מכינות מצומצם שפונו מהצפון ואנחנו מטפלים בזה בצורה מסודרת.

זה עדיין בתהליך שיש עוד מכינות שצריכות לקבל?

לא. כרגע הם צריכים לקבל את היתרה של הסכום, את מרבית הסכום הם כבר קיבלו, לפי הצורך שלהם.

כל המכינות כבר פנו, מבחינתכם בנושא הזה כל מי שצריך פיצוי כבר התחיל תהליך מולכם?

לגמרי.

אז את זה אנחנו שמים בצד. אני אשמח אם תוכל להתייחס לדברים שנאמרו כאן.

קודם כל גם ממפגשים שלי וגם כאן, שלום לכם, כל החניכים.

סליחה, עומר, אני אשמח בנוסף להתייחסות גם על תקציב הבינוי הקואליציוני שחלקו בסימן שאלה כרגע. 23 מיליון, אם אני לא טועה.

תקציב הבינוי, קצת פחות, בשנה שעברה חילקנו כמעט 20 מיליון שקל לבינוי למטרות של בטיחות ושיפור הבטיחות במבנים של המכינות. השלמנו מהלך של כמעט 30 מיליון שקל בשנתיים, אלו סכומים שלא היו בעבר, על מנת לאפשר מתקנים יותר טובים לחניכים שבמכינות השנתיות, למגורים שלהם, לבתי המדרש, לשבילים, למתקני הספורט, לגילוי אש, שהסביבה שהם חיים בה ולומדים בה תהיה הבטוחה ביותר. זה תהליך שאנחנו השלמנו את החלק הארי שלו בשנה החולפת.

זה עד ה-2023?

נכון.

וב-2024 אנחנו יודעים?

אנחנו עדיין באי ודאות לגבי הנושא התקציבי ל-2024.

אבל יש לך הערכה על מה שכן בוודאות יהיה?

לא, כרגע אין לי הערכה לנושא הזה. אני יכול לומר שהסכום שכבר גייסנו עוזר לעשות שינוי גדול במכינות ואנחנו חושבים מה נכון לעשות הלאה. לא יישרנו עדיין את הקו במלואו אבל עשינו כברת דרך משמעותית. זה לנושא של הבינוי, בנושא של הבטיחות המבנית.

לנושא של הגיוס המוקדם, קודם כל אני אומר שאנחנו שותפים של משרד הביטחון בנושא הזה של הגיוס והרשימות, הוא נושא שגובש וטופל על ידי משרד הביטחון, חביבה, קולגה שלי, אני מניח שהיא תיכף תפרט יותר. בשיחות שלנו, גם עם חניכים, גם שלי, הם מבינים היטב את הצורך, הם רואים חדשות כמו כולנו, הם מבינים מה הצורך המבצעי של צה"ל ויודעים מה תפקידם בהקשר הזה, הם מבינים גם את האיכות שלהם, שגלומה בתוכם, הם רוצים להוביל, הם רוצים לפקד גם בצבא ואנחנו רואים אותם אחר כך גם בחיים האזרחיים בצמתים של קבלת החלטות.

אנחנו מבינים את הצורך הזה מן הצד האחד, מן הצד השני אנחנו עושים מאמץ יחד עם משרד הביטחון להעמיד תקציב שמכינות שגויסו חניכים באופן מוקדם, לפני סוף השנה, המכינה לא תיפגע מכך, שזה גם הליך שהוא משמעותי לפחות מבחינתנו. לא שיהיה גם גיוס מוקדם וגם לא יקבלו את הכסף על אותו חניך לפי ההיערכות התקציבית שלהם, של כל מכינה ומכינה, אלא שנאפשר למכינות להמשיך לקבל תקציב עד סוף השנה גם עבור חניכים שגויסו באופן מוקדם יותר. זה מבחינתנו, מבחינת המשרד.

כאילו אתם עכשיו עוטפים את הסוגיה של הפיצוי התקציבי כדי שהמכינות לא ייפגעו מעצם הגיוס והתשלום. אני כן רוצה להגיד משהו, אם אפשר. בחודשיים הראשונים של המלחמה שרת ההתיישבות פיארה כל הזמן את תפקידה כמי שמובילה את המכינות ואת פעילות המכינות, המכינות גם לקחו פעילות ערכית ברגע שהייתה מלחמה, ממש הפסידו זמן למידה משמעותי.

והרוויחו אותו, אני חושב.

לא, אני כן אגיד, היה פה הפסד של זמן שלהם של מה שהם עשו, אבל הם כן הרוויחו פעולה בתוך עומק החברה הישראלית בעת קריטית לאומית שברור שזה מוערך והכרחי ואין מילה להגיד על זה, על חשבון כל התכנון של ההדרכה והפעילות שהייתה אמורה להיות. מנגד אני לא רואה שנעמדים לצידם בסוגיה הזאת של השוויון ושל התהליך המוקדם כמשרד, כעמדה ערכית. אם אנחנו רואים את משרד הרווחה נעמד עבור השינשינים ומדבר על הפעילות ההכרחית, אנחנו לא ראינו את זה מנגד קורה במשרד שלקח על עצמו להיות אחראי על המכינות.

זה משהו שאני חושבת שהוא לא רק עניין כלכלי, ומבורך שאתם תפצו אותם על זה, מכינות לא צריכות להיסגר או להיפגע כלכלית בגלל שהם נרתמו למאמץ הלאומי, אבל כן גם במובן של לדרוש את אותן אמות מידה וגיוס כולל באופן שוויוני. הייתי מצפה שמשרד שלקח על עצמו, שקם כצורך, אני לא בטוחה, אבל לא ניכנס לזה, למען משימות לאומיות, לא לעמוד עבור המשימה הזו ולדרוש אותה ככזו שמייצגת את כלל החברה הישראלית באיך שהיא עוברת. זה דבר שהוא לא נתפס בעיניי, למה המשרד לא נעמד מול העניין הזה ודרש כאן איזה שהוא שוויון. לדרוש את המכינות כגוף בתוך המשרד, זה כן, אבל כשצריך לעמוד לצידן אז זה מסויג.

אנחנו מרגישים שהמכינות על כל הגוונים שלהן תורמות - - -

בוודאי שהן תורמות, בגלל זה אנחנו כאן.

נכון, והם מרוויחים את השנה הזו בצורה מאוד מיוחדת. בשנה הזו הם עושים דברים שהם לא היו עושים בשום שנה אחרת. הם יודעים את זה, הם מספרים לי על זה, על הזכות. זה נכון שהם קצת פחות יושבים ולומדים, אבל הלמידה שלהם בחוץ עולה מה שנקרא, יש לה משמעות גדולה לכל חניך וחניך.

אנחנו מסכימים, אני מדברת על אי השוויון. המשרד לא נעמד להגנתם.

אז אנחנו סבורים שהפעילות שעושה צה"ל יחד עם משרד הביטחון בסופו של דבר היא תהיה פעילות שהיא מאוזנת מול כלל המגזרים.

איך אתה מרגיש שהיא מאוזנת?

אני סומך מה שנקרא, אני עובד עם חביבה, שתיכף תפרט קצת יותר, כדי שהיא תהיה מאוזנת ותיתן פתרון לפי הצורך של צה"ל מכלל המגזרים בצורה הטובה ביותר.

אז אתם לא צד בהתוויית מדיניות שתשקף גם את הצרכים של המכינות אל מול הצרכים של צה"ל והחברה באופן שוויוני? זאת אומרת המשרד אמר אני פה שם למשרד הביטחון ואני כבר לא אמון על עמדתי כמשרד שלקח על עצמו את המכינות? אני לא כל כך מבינה את זה. עמדה משרדית זה דבר לגיטימי להגיד. אגב, משרד הביטחון לא חייב לקבל את זה, זה בדיוק העניין, אבל משרד צריך לייצר לעצמו עמדה. משרד הרווחה ייצר עמדה, אני מעריכה את הדבר הזה, אין לדעת אם משרד הביטחון אכן ייקח את זה, אבל העניין הזה של לדעת לעמוד מול גוף שאתם ביקשתם תחת המשרד שלכם, הגוף הזה לא היה תחת המשרד הזה.

אנחנו מסתכלים, בעיניים שלי, גם בתחום האחריות שלי, על התמהיל של מי שמגויס מכלל המכינות הקדם צבאיות, הכלליות והתורניות והמעורבות, ואני רואה את הנשיאה המשותפת בנטל.

אתה רואה נשיאה משותפת בנטל? למרות הגיוס של עוד 20%? למרות שאמרו להם שיגייסו פחות וגייסו עוד כספייר ועשו שם הרבה בלגן? אתה רואה נשיאה? אין לכם עמדה כלשהי לדבר הזה כמשרד שביקש לעצמו את המכינות להתפאר בהן, איך המשרד מסייע במלחמה, איך הם עושים והכול, ואז ברגע האמת פה כבר אין עמדה?

אני אומר עוד פעם, מבחינת המכינות, שאני אמון על הנושא הזה, המכינות השונות, בתוך העולם של המכינות, אני רואה שהם מתגייסים מכל המסלולים. עוד פעם, אני מדבר על המכינות.

כן, אין ספק שהמכינות נכנסו תחת האלונקה.

אין לי אמירה אחרת, אולי אחרי שחביבה תפרוט את הדברים שלה זה יעשה יותר סדר.

בסדר גמור. תודה, עומר. אני בכל זאת מציינת שאני מצפה שהמשרד יהיה אמיץ גם בגיבוש עמדה כלפי מדיניות שמשליכה על משהו שהוא ביקש לעצמו. תופרים משרד, מחברים כל מיני חלקים ואז כשמגיע הרגע שצריך גם להילחם עבור החלקים הללו פתאום זה פחות מתאים. אני חושבת שזה דבר לא כל כך נכון.

ברשותכם, אני רוצה לעבור למשרד הביטחון, אנחנו רוצים לשמוע את חביבה סלומון, ראש יחידת הנח"ל, שינשינים ומכינות קדם צבאיות. חביבה, תודה רבה שהגעת אלינו לכאן. אני הייתי קצינה במשרד הביטחון, הייתי אחראית על כל סד"כ המילואים. מאוד אהבתי להיות בצה"ל במשרד הביטחון והיה לי שירות מדהים, אז אני קודם כל מברכת אותך כאן אצלנו. תודה שהגעת. אני גם אשמח אם את תוכלי לדבר איתנו גם על השיח עם המשרדים ועל כל מה שעלה כאן בנוסף.

קודם כל ולפני הכול אני רוצה לומר לכם שאתם מדהימים, אתם מרגשים. אני מעל עשר שנים במפעל המכינות, שנת השירות והנח"ל ואני פוגשת אתכם במהלך הביקורים שלי וכל מה שאמרתם לא מפתיע כי התרומה שלכם היא לאין ערוך ואני דווקא רוצה להתחיל מהמקום הזה. התבקשתי לדיון להציג מה התרומה של המכינות ושנת השירות בעקבות המלחמה ואירועי ה-7 באוקטובר וקודם כל, ברשותך, אני אתחיל בזה ואני גם אתייחס לסוגיה הנוספת שעלתה, עד כמה שאני אוכל באמת לומר.

אני רוצה לומר שגם בנוגע למכינות וגם שנת השירות, מתחילת הלחימה הם התנדבו, הם עזבו את כל מה שיש, ואני יכולה להגיד שיש עשר מכינות שפונו מהצפון ומהדרום והם הצטרפו לקהילות שלהם כדי לסייע שם ולתמוך ולחזק את החוסן הנפשי שלהם וגם הקומונות מהעוטף של השינשינים, 18 קומונות של שינשינים, שפונו והתלוו ואני פגשתי אותם ובאמת עושים שם עבודה נפלאה.

האתגר הנוסף שהיה למכינות זה שהסגל של המכינות, שכלל גם נשים, התגייס להשתתף בלחימה והמכינות נאלצו להתמודד בלי צוותים, וכמו שנאמר כאן על ידי החניך ממעגן מיכאל שהחניכים עצמם איך שהוא הצליחו לנהל את המכינות ואת שנת השירות. יישר כוח, זה רק מעיד על מי שאתם.

אני כן רוצה להתייחס למה שנאמר כאן, אני אתחיל עם הוצאת צווים. הייתה כאן איזה תקלה ומי שאמון על כל נושא הגיוס במשרד הביטחון שלושה ימים עוסק רק בזה ויוצר קשר עם כל מכינה וכל גוף משלח - - -

מה זה אומר תקלה ומה זה אומר שהוא עוסק בזה? תסבירי לנו רגע מה קורה עכשיו, שנבין.

מה שעלה כאן, שהרבה חניכים שלא היו בפוטנציאל גיוס קיבלו צו גיוס וזה היה פשוט סוג של תקלה.

שמנסים גם לתקן, לפי מה שאת אומרת?

כן. אין מצב, כל מכינה שידעה כמה חניכים מהפוטנציאל אמורים לקבל צו גיוס זה מה שיהיה. מה שקרה, הייתה כאן איזה תקלה, לא שלנו - - -

כולל השינשינים?

בוודאי, גם השינשינים וגם מכינות.

זאת אומרת אנחנו כאן שומעים ממך, זה חשוב רגע לשים את זה, שהצווים השונים וגם האקסטרה צווים זה חלק מתקלה שאמורים לתקן אותה.

כן, פשוט הייתה כאן איזה – אני לא יודעת אם לקרוא לזה תקלה, אבל אני אומר שזה לא היה צריך לקרות וכרגע מתקנים את זה. מה שחשוב, שאתם תדעו ושכולם יידעו שכל תנועה וכל גוף משלח ומכינה קדם צבאית, המכסה שלה תהיה בהתאם למה שהגדירו.

חביבה, קודם כל זה משהו שלא שמענו אותו לפני כן, אז תקנו אותי אם אני טועה - - -

ראש 'מיטב' פרסם סרטון רשמי שבו הוא מודיע כי לא מדובר בתקלה, כי זה המצב וכל מי שקיבלו צווים עתידים להתגייס.

גם תגובה רשמית של דובר צה"ל לעיתונות.

זו פעם ראשונה שאנחנו נחשפים לזה.

אנחנו נרצה שעדינה גם תגיב לזה בזום. חביבה, לפי מה שאת אומרת, יש מישהו שעוסק בזה ושהייתה כאן תקלה.

נעמה, אני יכול להעיד בתור מי שמתעסק בזה בצד של השינשינים?

בטח.

בהקשר הזה אני אחזק את חביבה, זה קורה, בשלושה הימים האחרונים - - -

בחוויה שלה מכירים בתקלה ויש אינטראקציה איתך?

הם מכירים בתקלה, הם מתקנים. מפקד 'מיטב' והודעה של דובר צה"ל ומשרד הביטחון יצאה בניגוד לתיקון שקורה כרגע. זה נעשה בהבטחה של ראש אכ"א. אז צריך להגיד, זה קורה, גם לשינשינים ולמכיניסטים שיכירו ויידעו, עושים התאמה, בסוף כל ארגון יאשר את השמות שיגויסו לצבא.

קודם כל זה כבר משהו טוב, אנחנו גם נשמע את עדינה רק כדי לסגור את המעגל, אבל טוב שאת אומרת את זה.

מי שהיה שותף למפגש הזה עם ראש אכ"א זה גם אבישי, מנכ"ל מועצת המכינות, ונציגים מהתנועות וארגונים והם מכירים בזה.

אם יורשה לי להתייחס עכשיו?

אני אשמח. חביבה, זה בסדר כדי שרק נסגור את הפינה הזאת?

כן, בוודאי.

אני רק כמובן אדייק ואחזק. ביום ראשון האחרון היה שיח בראשותו של ראש אכ"א עם כל ראשי המכינות בתהליך שצריך להגיד שהוא תהליך ארוך שמתנהל מול האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון והם מול המכינות והשינשינים השונים. היה איזה שהוא פער מסוים בשמות, הוחלט כמובן בשיתוף עם כולם לתקן את הטעויות, או בעצם לדייק את הרשימות למול מה שראשי המכינות והשינשינים רוצים.

מיום שני בבוקר אנחנו ברצף של פגישות משולטות, משרד הביטחון, ראשי מכינות וש"ש ונציגת 'מיטב' שפשוט עוברים על רשימות הפוטנציאל ומאשרים שם שם יחד עם הגופים השונים. בסיום התהליך אני מאמינה ובטוחה שאנחנו נהיה מיושרים. התהליך אמור להסתיים מחר בצוהריים ובעצם כל מי שקיבל צו שלא לצורך יקבל את הביטול ולהיפך, יהיה יישור קו ואנחנו עוסקים כולנו בתהליך הזה.

תודה רבה, עדינה. רק ליישר קו על זה, מדובר מבחינתך גם בשנות שירות וגם במכינות, נכון?

בוודאי. המכסה שאנחנו נתנו למשרד הביטחון היא משותפת, גם למכינות וגם לשנות השירות, התהליך נעשה למול כל הגופים. החלוקה פנימה זה כבר מספרים שחביבה, אם תרצה, יכולה להתייחס אליהם, אבל כן.

אבל גם מדובר באקסטרה צווים או שהאקסטרה צווים עדיין נשארו?

לא, אז אני אסביר גם את זה. המכסה היא 850, כמו שאמרנו קודם, המספר ידוע לכולם. באותה נשימה אנחנו נדרשים להעמיד רזרבות, כמובן אנחנו עוסקים באנשים שלאחר קבלת צו גיוס, מסיבות פרט כאלה ואחרות, הן יכולות להיות גיבוש שמלש"ב עובר ומתקבל והן יכולות להיות בעיות בבית, משפחתיות, אישיות, רפואיות, שיורידו מהפוטנציאל ולא יאפשרו את הגיוס במרץ, ומכאן שיש אחוז של רזרבה שיאפשר לנו לנהל את זה כמו שצריך ולהגיע לגיוס עם המספר שנקבע.

כלומר, ואני אדייק, כי חשוב שכולם יבינו, אנחנו לא נגייס יותר מ-850, או לא נקדים יותר מ-850 מהמכינות ומהש"ש, צווים יקבלו קצת יותר עם אחוז שחיקה כדי למנוע את מה שדיברנו עליו, אבל בהנחה, ורגע ניקח איזה שהיא סיטואציה שיכולה לקרות ונגיע שבועיים-שלושה לפני הגיוס עם יותר מ-850, אז אנחנו נדייק ונבטל. בסופו של דבר אנחנו נגיע לגיוס רק עם 850 הקדמות.

תודה. הייתי גם מעירה פה הערה, במידה שדברים לא ישתנו שנכון הוא לקחת את הרזרבות ממי שגויסו אצלם פחות ולשמור על הרצף התפקודי וההיערכות של אותם גופים במכינות ושנות השירות כדי לאפשר להם את סך הוודאות שלהם כי אחרת זה עוד יותר מעמיק את הקושי. אני גם אכניס את זה בסיכום, אני מבקשת שהרזרבות ייעשו מישיבות ההסדר וממקומות שבהם אפשר היה לקחת עוד בגלל אי השוויון המובנה פה ולפחות לאפשר את הרצף התפקודי והוודאות בתוך ה-850 שגם ככה אנחנו אומרים שיש כאן איזה שהיא בעיה.

תודה לך, עדינה, קודם כל על הנקודה החשובה הזאת שאנחנו מבינים את הדברים יותר טוב, את הדיוק של הצווים ושהשיח עם המכינות לא היה לשווא אלא שבאמת הם העבירו רשימות שאתם מתכוונים גם לאשר אותן. זה ממש ממש חשוב. תודה.

אני רק רוצה לומר שמה שהיה חשוב לנו, שבאמת בהמשך למתווה שהסתמן להקדמות גיוס לנו היה חשוב לשמור על עקרונות לחלוקה, מבחינתנו כל מה שקשור למכינות ושנת השירות שלא מקדימים דחויי גיוס לחניכים שפונו מהבתים שלהם. מתוך ה-2,800 בפוטנציאל של הלוחמים מקרב המכינות ושנת השירות, 75 לא קיבלו ואנחנו ממש עמדנו על העיקרון הזה על מנת לא לפגוע בהם מעבר למה שגם ככה הם נפגעו והמשפחות שלהם נפגעו.

השלב הראשון, אמרנו שקודם כל ההקדמה תהיה מהרזרבות, מהמחסנית. אתם יודעים מה הכוונה למחסנית, נכון? בנוסף מכינות בהקמה, יש לנו היום שלוש מכינות בהקמה והיה חשוב לנו לא לפגוע בהם. מכיוון שמכינה בהקמה על מנת שהיא תהיה מכינה מוכרת חייבת לעמוד במכסה של 25 דח"גים ואמרנו שעד 28 לא פוגעים באותן שלוש מכינות. הגופים, אנחנו גם ביקשנו מהגופים והנחינו אותם שבעקבות ההקדמות של הגיוס, שהן תחת אחריותם, שהם ינסו ככה להעביר לנו רשימה שלא תפגע ולא תפרק את המסגרות שלהם.

וכמובן אחוז שוויוני לאחר גיבוי מחסנים והגופים נדרשו מבחינתנו להוסיף לרשימה חניכים נוספים שיהיו עתודה, עדינה דיברה על זה, במידה שמסיבה כלשהי לא ניתן יהיה להקדים גיוס של חניך. זאת אומרת גם אם בפוטנציאל חניך כזה או אחר נתבקש להקדים את הגיוס ויש בעיית פרט אז כמובן שצריך לעשות הכול על מנת לא לפגוע בו.

העקרונות שלנו הם עקרונות שלנו, הם היו מאוד מאוד חשובים ואני מפנה את זה אליכם, שתכירו. ושוב אני רוצה לומר לכם, אתם מבחינתי כאן הדבר הכי חשוב שיש, הכי חשוב, ואני מאמינה לכם ואני באמת יודעת שאתם הראשונים שאם יבקשו ממכם להתגייס אתם תתגייסו וכולנו יודעים שאנחנו נמצאים בתקופה מאוד לא פשוטה, אני חושבת שזה אירוע שנפל על כל מדינת ישראל, שלא היה כדוגמתו, ואנחנו מבחינתנו נמצאים עכשיו במלחמת העצמאות.

אני יודעת שאתם שם לעשות את הכול על מנת להתגייס אם צריך. אני לא רוצה להיכנס לסוגיה שעלתה בנוגע לישיבות, זו סוגיה מורכבת, צה"ל התייחס עד כמה שניתן לסוגיה הזו, אבל רק לומר לכם שאני מאחלת לכם שתמשיכו לעשות את מה שאתם יודעים הכי טוב, אם זה בהיבט של המכינות, בעשייה שלכם היום ובתרומה שלכם גם היום במלחמה מול האוכלוסייה ומול המפונים. וגם אני פונה אליכם, השינשינים, זה עיקר העשייה שלכם, גם מול הנוער הייחודי שאתה פועל מולו ומול המפונים ומול השמשת מקלטים ובבתי מלון, אין יותר גאה ממני. אני מקווה שהדברים יסתדרו ושתמשיכו לעסוק בעשייה המבורכת והחשובה, באמת עם המון המון הערכה וכבוד לכם.

תודה, חביבה. אני עוברת ליעל רותם, שינשינית. תודה, יעל, שהגעת אלינו היום.

תודה רבה. אני יעל רותם, שינשינית בתנועת הצופים, ממובילי מאבק שינשינים בחזית. קודם כל אני רוצה להודות לכולם על כינוס הוועדה החשובה הזאת, אנחנו שמחים מאוד על ההזדמנות לדבר ועדיין אני מרגישה שאנחנו כן צריכים להילחם על המקום שלנו בתרומה למדינה. אני מודה על כל החיזוקים שנאמרים פה, אני יודעת שיש אנשים שמבינים את חשיבות המשימה שלנו בתור שנת שירות, בתור שינשינים, ועדיין אני מרגישה שאם המשימה הייתה כל כך ברורה ואם החשיבות הייתה כל כך ברורה לכולם לא היינו יושבים פה ומנהלים את הדיון הזה.

אנחנו מבינים לגמרי, ואל תחשבו לרגע שאנחנו מזלזלים איך שהוא בצורך המבצעי של צה"ל, אנחנו מבינים הכול, אנחנו מבינים את צו השעה, אבל האם מה שאנחנו עושים זה לא צו השעה? העבודה בעורף לא חשובה? אנחנו יודעים שאומרים שהשינשינים כן חשובים, שמדברים עלינו יחסית הרבה, אבל כנראה שלא מספיק. אנחנו כאן היום כדי רגע להבהיר את הנקודה החשובה, שפגיעה בעבודת השינשינים זו פגיעה בטווח הרחוק, כמובן גם בטווח הקצר, אבל בטווח הרחוק מבחינת עבודה עם חניכים וקהילה.

אני שינשינית בעפולה, אנחנו עובדים עם קהילה בעפולה עילית, איך זה עובד? אני אשתף פה רגע משהו אישי, אולי זה יחבר אנשים קצת יותר למשימה, לדעת מה קורה. בגדול אנחנו מלווים חניכים, ילדים, נערים, לפעמים גם הורים, אימהות שהבעלים שלהם נמצאים במילואים, אנחנו מלווים את כולם, אנחנו מהווים עוגן בקהילה. כולם יודעים שאפשר לבוא אלינו. אומרים שפגיעה בשינשינים זה אחד מקומונה, זה שניים מקומונה, זה לא כל כך משמעותי, אז הנה אני פה כדי להבהיר שזה לא נכון, חד משמעית זה לא נכון. אם יש לנו את הקשרים שנבנים מתחילת שנה, לכל אחד יש את הקשרים האישיים שלו, את בית הספר שהוא עובד איתו, את השכבה שהוא מדריך, את החניכים שהוא מלווה בצורה אישית ושלא ניתנת להחלפה, מה קורה כשהוא נעלם?

ובקשר לעבודה בעורף, אני חושבת שדובר פה הרבה על הדברים שמפעילים מכינות ושנות שירות ואני רוצה לשים דגש עוד יותר חזק, כי יש מאות מוקדים שמופעלים עד היום על ידי שינשינים, מאות, בתחום החינוכי, בתחום החברתי, בתחום הלוגיסטי. גם כאן הולכת להיות פגיעה. ואנחנו מדברים כל הזמן החשיבות בחזית, חשיבות בעורף, אבל הנה אנחנו כאן, בשלב הזה שבו מחליטים האם לפגוע בעורף בכל זאת.

ואנחנו מאוד מבינים את צו השעה, אנחנו מאוד מאוד מבינים, וזו הסיבה שגם חלק מהמשימות שלנו הושארו קצת מאחור לטובת עזרה במשימות של השעה עכשיו. אנחנו נכנסים לחינוך הבלתי פורמלי ומחליפים גם אנשים שנמצאים כרגע במילואים. אנחנו שם, אנחנו הנוער, למלא את המקום, לעזור בכל מה שצריך מתי שצריך. וצו השעה לגמרי מובן לנו.

מה שקשה לנו איתו זה שעולות פה כל מיני שאלות, כל מיני פתרונות שהוצעו גם בוועדה הקודמת. אני יודעת שמתייחסים לנושא ברצינות, אין לי שום זלזול גם בצורת הטיפול בזה, אבל עדיין יש פה פתרונות שמבחינתנו לא קיבלו את התשובות. הוועדות שנעשו בנושא היו ועדות סגורות, הוועדות הסופיות, לא הוועדה שאנחנו השתתפנו בה אז, ועדיין לא קיבלנו תשובה. יש רשימות של אנשים שמוכנים להתנדב ולהחליף אותנו בגיוסים האלה, צעירים שמבינים את המשמעות של העבודה שלנו עכשיו בעורף. ואני לא מדברת רק על נטישה של המשימות הרגילות שלנו, אנחנו מדברים פה גם על נטישה של משימות שהן בצו השעה, של המלחמה עכשיו.

יש פה פגיעה לטווח הרחוק בחינוך, לטווח הקצר בקשרים האישיים. אם אנחנו כאן ואנחנו אמורים לחנך את הנוער לגיוס משמעותי בהמשך ואז אנחנו לא כאן, מי יחנך אותם כמו שאנחנו יכולים לעשות את זה? אי אפשר להחליף אותנו.

העורף חזק כמו החזית, עורף חזק שווה חזית חזקה ואנחנו פה כדי להגיד את זה ובהמשך תהיה גם ההפגנה בחוץ כדי להראות שכולם פה לא בשבילנו, בשביל החניכים, בשביל הקהילה, בשביל החברה הישראלית, בשביל העורף וגם בשביל החזית.

אנחנו מבקשים שתנסו לעשות כל מה שאפשר ובקשר איתנו, כי עולים פה פתרונות, ואם סומכים עלינו לעשות את כל העבודה החשובה בעורף ואחר כך גם ללכת ולהחזיק נשק בחזית אז אפשר לסמוך עלינו שאנחנו נדע לנסות לעשות את כל מה שאפשר בשביל מדינת ישראל, להציע רעיונות, פתרונות. אם יש אנשים שמוכנים להחליף אותנו זה כבר פתרון מסוים שעולה.

משפט אחרון.

אני לא מדברת על לעשות אותו או לא לעשות אותו, אבל לפחות התקשורת.

תודה רבה. אני רוצה לעבור לעומרי רפפורט, חניך במכינת רבין, ומיד לאחר משרד החינוך שבזום.

שלום, אני עומרי ממכינת רבין. אני חלק מאלה שהוקדם להם הגיוס ואני גאה מאוד להיות בחלק הזה. אני רואה בגיוס שליחות, אני מרגיש שהמדינה צריכה אותי ואני רוצה להיות שם בשביל המדינה שלי, אבל עם זאת יש איזה שהיא הרגשה של חוסר שוויון בכל הנושא. יש את האחוזים שכבר דיברנו ואחרים כבר הציגו, אז אין סיבה להיכנס לזה, אבל אני מרגיש שמסתכלים על השנה שלי באופן לא שוויוני כמו לחבריי מישיבות ההסדר, מצד אחד אנחנו תורמים בכל החזיתות ושם איפה שצריך אותנו, ומצד שני, ואני חס וחלילה לא מזלזל בלימודי תורה, אני עוד מעט אכנס לזה, אני מרגיש שלא פוגעים או פחות פוגעים באופן משמעותי בשנה שלהם של לימודי תורה.

מה שאירוני בכל הנושא, בשנה שעברה היו שואלים אותי מה יהדות בשבילי, התשובות שלי היו ביני לבין יהדות שמים וארץ, הייתי חווה יהדות כבעיקר משהו שמונע ממני להיות בתחבורה ציבורית בשבת, אבל כחלק מהתהליך שלי במכינה אני מבין ואני לומד איפה היהדות מתקשרת אליי ואת החשיבות האמיתית של היהדות בחיים שלי ואני מרגיש יותר יהודי, הזהות שלי התחזקה פי באמת מיליון. הייתה מישהי לידי באוטובוס שראתה איזה שהוא נאום של גלית דיסטל בכנסת שהיא מדברת על החשיבות של לימודי גמרא גם במערכת החינוך, ואללה, הסכמתי עם זה. היו שואלים אותי את השאלה הזו שנה שעברה הייתי אומר, א', מה זה לימודי גמרא? ב', מה זה קשור אלינו? אבל אני באמת מבין את החשיבות של יהדות, יהדות חילונית שקשורה אליי, וזו רק דוגמה אחת משלל התהליכים שאנחנו עוברים.

רק להגיד לך שאישי מורה לתנ"ך. בין מה שגלית אמרה לבין איך מחנכים למדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית אין הרבה במשותף. צריך להבדיל בדיוק בדבר הזה, יהדות שהיא יהדות מכילה, עוטפת, שמקבלת ומחברת אליה ולא משתמשים בה בשביל דה-לגיטימציה לקבוצות אוכלוסייה אלא משתמשים בה כדי להאדיר את הפסיפס המדהים שיש כאן. בתור אישה מסורתית אני אומרת לך את זה. אני רק רוצה להגיד שאני שמחה שאתה מרגיש שהמכינה חיברה אותך לערכי היהדות וליהדות, אבל לא ממקום שבא לכופף, אלא ממקום שבא להאדיר ולחבר.

חד משמעית. אני מסכים עם מה שאמרת במאה אחוז, אני רק רציתי להדגיש כמה שמצד אחד יש קבוצה של לומדי תורה וגם אני מחזק את הזהות שלי בתוך המכינה וזה רק דוגמה אחת משלל התהליכים שאנחנו עוברים. בנוסף יש את המסגרות של המשימות הקהילתיות שאני משתתף בהן, אני מתנדב בבית ספר פעמיים בשבוע ולאט לאט אני מרגיש את החיבור יותר ויותר חזק איתם. חלק מהחניכים שלי מפונים משלומי בצפון והם צריכים אותי שם.

יש כמה ילדים שאני מוציא החוצה מהשיעורים הרגילים, יש להם בעיה בלימודים, הם דיסלקטיים. בהתחלה לא הצלחתי ללמד אותם כלום ואז התחלתי לדבר איתם והבנתי שהם מאוד מאוד מתעניינים דווקא בהיסטוריה ואני רוצה לשקף להם את לימודי היסטוריה שאנחנו לומדים במכינה, גם להעביר את זה הלאה לדור הבא ואני מתחיל לבנות להם איזה שהוא מערך של שיעורי היסטוריה שגם מחבר אותם לזהות שלהם, כמו שהמכינה חיברה אותי, ואני חושב שחשוב לתת לנו לסיים את התהליך הזה, לגבש את הזהות ולהעביר אותה הלאה כי אני חושב שזה דבר סופר חשוב.

ממש ממש. תודה, באמת תודה. אין מה לומר, אתם פשוט קבוצה מדהימה ומובחרת שהגיעה לכאן לדיון היום.

אנחנו נעבור למשרד החינוך כי אני רוצה שעוד כמה מכם גם ידברו כדי שנוכל גם לסכם. אמיר רימון, תודה רבה שאתה איתנו בזום, מנהל מרכז הדרכה ארצי.

שלום, חברת הכנסת נעמה לזימי, יו"ר הוועדה, דיון חשוב מאוד. אני אהיה קצר בדבריי, אני לא אכביר במילים על הפעולה של השינשינים מ-8 באוקטובר. אני אגיד ממש בקצרה, 2,500 שינשינים שלנו פשוט עזבו את הכול והתחילו להתעסק בחירום, מתוכם כ-800 במוקדי הפינוי, התעסקו עם חבר'ה גם מהצפון וגם מהדרום שחרב עליהם עולמם. אין פדגוגיה לזה, הם המציאו את הפדגוגיה תוך כדי תנועה ואנחנו פשוט רוצים להוקיר אותם על הסיפור הזה.

כשעשינו סיורים במלונות ושאלנו את החבר'ה שבעצם התחילו שנת שירות חודש לפני תחילת המלחמה, אם שנת השירות השתבשה להם, הם ענו לנו בצורה מאוד אחידה, זה לא משנה כל כך איזה גוף משלח פגשנו: לא, לא השתבשה לנו שנת השירות, קיבלנו משמעות אמיתית בעשייה היום יומית בהתגייסות למשימות לאומיות. מאוד קשה ואינטנסיבי, אבל משמעותי מאוד. וזה אומר הכול על מה זה מתנדבי שנת השירות שלנו.

אני אגיד שמשרד החינוך כלל לא היה מעורב בהחלטה לקצר את שנת השירות לחניכים, לא היה שותף בהחלטה על אילו מתנדבים יגויסו, לא קיבלנו מספרים ולא קיבלנו קריטריונים.

פניתם, אמיר? ניסיתם?

אנחנו בקשר יום יומי עם משרד הביטחון ואני יודע שהיו גם פניות יותר מלמעלה, מלשכת שר, מנכ"ל, אני לא יודע להגיד לך מה נענינו בדיוק - - -

אבל אתה יודע להגיד לי מה עמדתכם המשרדית בנושא הזה? או של השר?

אנחנו מאוד מאוד מאוד חוששים מהשרשור הזה של גיוס שינשינים. כל שינשין פוגש עשרות של חניכים. פגיעה בשנת השירות היא לא רק פגיעה במתנדבים, היא פגיעה במערכת החינוך, גם הפורמלית וגם הבלתי פורמלית.

אני קודם כל עוצרת ואומרת לך תודה, תודה על העמדה של משרד החינוך פה. זה בדיוק הסיפור של משרדים שגם יודעים להתכתב עם משרדים אחרים ולייצר עמדה. דרך עמדות ברורות מייצרים גם שיח ומגיעים אולי לפתרונות, אבל כשמתבטלים מול סוגיה מסוימת אז לעולם לא יהיה פתרון. אז אני קודם כל מציינת פה, כל הכבוד.

לצערי לא עורבנו.

לא עורבתם, אבל כן הבעתם עמדה, שזה חשוב לשמוע את זה.

השיקולים החינוכיים לא נלקחו בחשבון סביב הסיפור הזה. אז אנחנו גם חוששים מפגיעה במערכת החינוך, אנחנו גם חוששים מפגיעה במרקם החברתי של הקומונות. בעצם קומונה מורכבת גם מבנים וגם מבנות, אנחנו חוששים מפרישה של בנות או בנים שלא מיועדים לגיוס סביב הסיפור הזה של הגיוס הקרבי כי כל המרקם החברתי משתנה.

נכון.

אנחנו כבר שומעים על חשש מאוד מאוד גדול של גופים משלחים שקומונות הולכות להתפרק להם. אנחנו מבקשים מכל הנוגעים בדבר לצמצם כמה שניתן את הפגיעה בגרעיני שנת השירות, לקיים דיאלוג ישיר עם הגופים המשלחים כך שגרעינים וקומונות לא יפורקו.

חד משמעית. אמיר, קודם כל ממש תודה, עמדה נכונה, ערכית והגיונית. זה כבר נכנס להמלצות שלנו בוועדה שיקיימו שולחן עגול וננסה לראות מה קורה עם זה, ובסוף המהלך הזה גם יכול להשליך לשנה קדימה משום שאנחנו כרגע במציאות ביטחונית בהתהוות ואנחנו לא יודעים לצפות אותה. מה שיוכרע פה יכול גם בהכרח להשליך על שנה הבאה.

אני אגיד לך עוד משהו ביחס לזה, י"ב-ניקים שעכשיו מתלבטים האם עכשיו לצאת לשנת שירות רואים את המציאות ושואלים את עצמם: האם שווה לי?

וזאת שאלה חשובה. תודה לך, אמיר, אני מעריכה מאוד.

אני עוברת לעילי סימנהויז, שינשין, ומיד לאחר מכן יניב דאור, חניך ממכינת תלם וננסה גם להשלים את כל אלה שדיברו. תודה, עילי, שאתה כאן.

תודה רבה. אני אקצר, אנשים טובים ממני דיברו, הסבירו על החשיבות שלנו, אני גם יכול לדבר על זה שעות, אני מניח שזה מיותר, בא לי להתייחס לשני דברים ואני אעשה את זה בקצרה כדי שגם החברים שלי פה יספיקו לדבר.

דבר ראשון, לגבי הטעות של משרד הביטחון והצבא עם הצווים, אני חייב לציין שמנקודת המבט שלנו הצווים יצאו ביום רביעי, עשר דקות לפני שנסגר המוקד הטלפוני של 'מיטב'. המכינות, הגופים המשלחים, לא קיבלו תשובות. אני יכול להגיד לכם שהייתי בקשר עם רכזים בכל תנועות הנוער שמוציאות שינשינים, אף אחד מהם לא ידע שזה עומד לבוא וכולם ביקשו מאיתנו עזרה, השינשינים שנמצאים.

אני מדבר פה עכשיו בשם איליי, יעל ואני, שאנחנו מכירים בדיוק שבועיים. נפגשנו אני חושב פעם ראשונה היום, חלקנו, והפכנו להיות חמ"ל שפעיל 24/7. בשבוע שעבר איליי ואני היינו באילת, עבדנו עם מפונים בנפרד, במקרה נפגשנו. אני יכול להגיד שבכל רגע שלא הייתי בכיתה בבית ספר של מועצת אשכול הייתי עם טלפון צמוד ומתקשר עם מישהו.

זה באמת קודם כל מתיש אותנו, לא באנו לשנת השירות הזאת כדי להיאבק, לא כדי לצאת לכנסת, באנו בשביל החניכים. לצערי גם עכשיו אני מקבל הודעות מחניכים ששואלים איפה אני ולמה אני לא נמצא.

לגבי הטעות, אני יכול להגיד שבאופן מיידי אנחנו קיבלנו תשובה מכל מיני מקורות שמדובר בתקלה, בשעה שמונה ביום רביעי יש דיון בקריה ואחרי זה יגיע התיקון. לצערי יום אחרי זה קמנו בבוקר להודעה של דובר צה"ל שאומר שזו לא טעות.

זו לא טעות, זו מדיניות.

אני חייב להגיד שהייתה הרגשה, אני שמח לשמוע את חביבה, באמת מברכים על זה ומקווים שבאמת יהיה תיקון, לצערי אני יכול להגיד לך שביום חמישי פניתי לכמה רכזים, אחד אמר לי שלא פנו אליהם, אחד אמר לי שהבטיחו לו תיקון בראשון ונתנו את הזמן. לא עשינו יותר מדי רעש כי כיבדנו והאמנו שמדובר בטעות, ביום ראשון קמנו לסרטון כואב של מפקד 'מיטב' ולעוד תגובת דובר צה"ל ולצערנו הרגיש לנו שזה ניסיון לטאטא את המדיניות, את הטעות הזאת, מתחת לשטיח.

אני יכול להגיד שאני התאמנתי בכושר קרבי, הייתי בכמה גיבושים, הדבר הראשון שאמרו לי תמיד זה קודם כל אמינות. אל תהיה ראשון בזחילות, אל תהיה ראשון בספרינטים, תהיה אמין. אני שואל איפה האמינות הזאת עכשיו.

זה מה שגם אמרו לי בבה"ד 1.

הייתי בקשר עם רכזים וכיף לשמוע שבאמת יש שיח, אבל אני קיבלתי הודעות מרכזים, אנשים שמנהלים תנועות נוער והם אמרו לי: אנחנו מרגישים ששיקרו לנו, הבטיחו לנו תשובה ולא קיבלנו. לא רק אנחנו כשינשינים שאנחנו באפלה, אנשים קיבלו צו, הם לא יודעים אם הם אמורים או לא. הצו הוא לעוד חודש וחצי, הם כבר צריכים להתחיל להתכונן, בכל זאת גיוס קרבי לא בא ברגל, אנחנו מקווים שיבוא התיקון. אנחנו כבר איבדנו תקווה, גם הרכזים מעלינו, אנחנו באפלה.

ועוד משהו שאני רוצה להגיד זה שאנחנו פה וזה איזה שהוא מאבק הרבה יותר רחב, זה לא רק גיוס השינשינים. יש פה הרגשה שבחסות המלחמה, לא בכוונה ולא באינטרס של אף אחד, תנועות הנוער והפריפריה מוזזות הצידה, מצד אחד מגייסים עשרה שינשינים, וכמו אמר נציג משרד החינוך, סליחה שאני לא זוכר את שמו, זה משפיע על השנה הבאה. אני בקשר עם אנשים שרצו לצאת לשנת שירות והם אמרו לי: מהרגע שאני קטן, מהרגע שהצטרפתי לתנועת הנוער שלי, מכיתה ד', אני שומע כמה השינשינים הם חשובים, צו השעה.

איפה עכשיו זה קורה? למה עכשיו כשהתחילה המלחמה זורקים אותם? אנחנו מזניחים פה את הפריפריה ובהמשך לדיון על התקציב זו פגיעה לעשרות שנים, לוקחים את השינשינים של השנה, פוגעים במוטיבציה של השינשינים הבאים, מחלישים את תנועות הנוער ואני חושב שהגיע הזמן לעגן את זה בחקיקה. הגיע הזמן שגם לנו יהיה משרד שמייצג אותנו פה, משרד ההתיישבות, ושלא נהיה תלויים בכספים קואליציוניים של משרד החינוך.

נקווה שגם ייצג אתכם ברגעים כאלה. תודה רבה. יניב דאור, חניך ממכינת תלם.

תודה רבה. שלום לכולם, אני יניב דאור בן 18 ממודיעין, חניך במכינת תלם, המכינה של התנועה הרפורמית בשלוחת יפו.

תמיד התנגדתי לאי שוויון, בחיי זה חלק מהערכים שמובילים אותי, אבל זו הפעם הראשונה שחוויתי את אי השוויון על בשרי. אקח אתכם רגע לתחושות שלי ברגע של קבלת ההודעה על הקדמת הגיוס. היינו באמצע הרצאה, קיבלתי את ההודעה כמו שאני מקבל הודעות על חבילות באסוס. באמת בוקס בבטן, השתתקתי למשך חצי דקה ואז התחילה יממה שלמה של תחושות באמת באמת קשות, גם ברמת המכינה, גם ברמה האישית, פשוט הרגשתי שתולשים אותי וזה היה מאוד כואב.

חשוב לי להדגיש שהרצון שלי לשירות משמעותי הוא גבוה מתמיד. אני אעשה הכול כדי לשרת את המדינה ולעשות כל תפקיד שייתנו לי על הצד הטוב ביותר, כמו שמכיניסטים ושינשינים עשו בעבר לפניי ומובילים כיום את הצבא בתפקידי מפתח כמפקדים, כקצינים, באמת בצורה הטובה ביותר.

כמו שאמרתי, אני כאן כמי שרוצה לשרת, לכן גם באתי למכינה קדם צבאית מלכתחילה. מדברים איתי לאחרונה במכינה וגם מחוצה לה על אחדות העם ועל החשיבות שלה. ההחלטה שהתקבלה מפרידה בין קבוצות ומפלגת את העם. יש כאן אפליה בין חייל לחייל, אפליה בין אזרח לאזרח, בין שנת מכינה לשנת ישיבת הסדר והתשובות ששמענו פה לא מספקות בכלל. הכנסתם את נושא אי השוויון בנטל לתוך העולם הצה"לי ואת אי השוויון הזה יש לתקן. בכל שיח שאני הייתי נוכח בו בחיי הנכיחו לי באופן ברור שכשנכנסים לצבא כולנו שווים. כך צריך להיות גם לפני הכניסה לצבא.

חברים, חשוב להדגיש, המכיניסטים והשינשינים כבר מגויסים מה-7 באוקטובר. אני אדבר על המכינה שלי, כאשר פרצה המלחמה המכינה ישר הקימה חמ"ל, התחלנו להתנדב, ישנו בבית ספר על מזרוני שטח, התנדבנו כל יום, כל היום, בין אם זה עם ילדים, בין אם זה הכנת ערכות יצירה לעוטף, באמת מגוון מטורף של התנדבויות. בנוסף אנחנו גם המכינה הכי מתנדבת בארץ, מתנדבים ארבע פעמים בשבוע, מתוכן שלוש פעמים עם ילדים להורים מחוסרי מעמד בדרום תל אביב, אנחנו נכנסים איפה שהרווחה לא נמצאת, במועדוניות אחר הצהריים, אני באופן אישי מתנדב בבית ספר בשכונת התקווה, אחראי שם על ילדים בכיתה ג' ביחד עם עוד חברה מהמכינה. כשאני לא אהיה שם אני לא יודע מה יהיה עם הילדים האלה. באמת, צה"ל חייב להבין את החשיבות של שליפת חניך באמצע וכמה זה משפיע על הקהילה שאנחנו נמצאים בה.

אסיים ואומר תודה לנעמה ולעוסקים במלאכה, תודה לגאיה, המדריכה שלי שבאה איתי ולחברים מהמכינה, אני קורא לכל מי שלוקח חלק בהחלטה הלא שוויונית הזאת לתקן אותה ולחלק את הצווים באופן שוויוני. מפה אנחנו נצא למחאה, כפי שנאמר, היא מתחילה בשעה 12:00 ולא נפסיק להילחם עד שנשיג שוויון. תודה לכולם.

אמן, תודה רבה. איתמר גרינברג. ומי שעוד לא דיברו, נעשה דקה דקה כדי שאני אספיק לסיים.

אני איתמר גרינברג ממכינת גוונא, זו מכינה חצי שנתית לחבר'ה יוצאי המגזר החרדי, מכינה חדשה, נפתחה השנה.

זהו, לא שמעתי עליה.

אז הנה, אז הגיע הזמן. אנחנו מכינה חדשה, אנחנו מחזור ראשון, אז בוא נגיד שהתהליך שלנו באמת נפגע, ארבעה חודשים המדריך שלנו היה – לפני שבועיים הוא חזר מהמילואים והיה מטורף, אבל הצלחנו להתגבר על זה. אתה אמרת, מהמשרד להתיישבות, שהשנה שלנו לא נפגעה, במובן מסוים, אני מתכוון לדייק, השנה שלי מאוד נפגעה, היינו יכולים להשיג הרבה יותר. גם אצלנו כיוצאים זה באמת הרבה יותר חשוב. זה מבחינת המלחמה באלמנט של הפגיעה אצלנו.

מהבחינה של הלאה, מבחינת הגיוסים, ההקדמה פחות נוגעת אלינו, כי אנחנו חצי שנתיים, אנחנו מסיימים במרץ, זה כן אקטואלי בהקשר למחזור הבא. היה עכשיו שיתוף פעולה בין המשרד לשוויון חברתי ומשרד הביטחון שפיתחו תוכנית של מכינה של חודש ליוצאים שיתגייסו באופן מיידי. זה מדהים כי באמת פתאום חושבים על היוצאים ובאמת שבתפיסה שלי יוצא חייב מכינה לפני שהוא מגיע לצבא. כמה שכולנו פה צריכים להתחבר לחברה הישראלית אז היוצאים הרבה יותר.

הנקודה היא שצריך להביא קהלים חדשים וחרדים זה כמובן זה, כמובן צריך לקחת בחשבון שאנחנו ניחשב כחרדים כשנתגייס במספרים האלה.

בנתונים זה נחשב.

כן, אני חרדי בצה"ל.

כן, בוגר מערכת החינוך, נכון.

אז בקיצור הבקשה היא שצריך להסתכל על היוצאים ולראות שהם לא נפגעים ושיוכלו גם במחזור הבא, שחניך יוכל לדעת שהוא יכול להגיע ולעשות את זה. זאת הנקודה, שבאמת לא תהיה פגיעה באוכלוסיית היוצאים.

תודה רבה. היה גם צריך להיות דיון על צעירים יוצאים בשאלה, אנחנו נזמין אותך כשהדיון הזה יחודש.

אני אשמח לבוא.

מישהו פה לא דיבר ורוצה לדבר?

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני אגיד שני דברים. דיברת, נעמה, על העניין של הבעת דעה על ידי המשרדים הממשלתיים, אני רוצה להגיד תודה לשר הרווחה שהוציא עמדה מאוד מאוד ברורה. השינשינים, כולם מדברים על כמה זה מחמם את הלב וכמה אתם עושים דברים יפים, צריך להגיד, השינשינים אצלנו ובעוד ארגונים משלחים מעל 80% נמצאים במסגרות חוץ ביתיות של נוער קצה, של חוסים עם צרכים מיוחדים, של חסות הנוער, פנימיות ילדים ונוער של משרד הרווחה והשינשינים הם הצוותים בשטח, בטח עכשיו כשהצוותים במילואים, הם מחזיקים את הפנימיות האלה.

בטח כשיש חוסר בצוותים בגלל תנאים ושכר והכול.

וגם אנחנו מוציאים את השינשינים בימים האחרונים ועושים ממש סודוקו עם ראשי פנימיות כדי להבין מאיפה אפשר להוציא ואיפה הנזק יהיה יותר חמור ואיפה ייגרם נזק לילדים שיחוו עוד פעם נטישה כשהשינשין אמור לצאת בסוף אוגוסט והוא ייצא עכשיו תוך כדי השנה. אז צריך להבין, מאחורי כל שינשין כזה יש עשרות חניכים, הרבה מאוד מהשינשינים מתעסקים עם הנקודות הכי חלשות בחברה, עם החוליות החלשות בשרשרת ויש נזק אמיתי בדבר הזה של ההוצאה שלהם. זה פעם אחת.

הדבר השני זה הדבר המהותי שהוא גם עלה פה הרבה, עד היום אני הייתי שותף בלא מעט דיונים בחודש האחרון סביב מינהל הגיוס של שינשינים ומכיניסטים באפריל. עד לרגע זה לא קיבלנו שום הסבר מניח את הדעת, לא ממשרד הביטחון, לא מצה"ל, למה לא לוקחים משנה א' באופן שווה. החבר'ה שלנו יילכו בראש מורם וזקוף לצבא ויהיו החיילים הכי טובים ויהיו המפקדים הכי טובים, וכמו שנאמר פה, רואים את זה גם בנתונים בסוף, אין לי בכלל ספק, לזה אנחנו מחנכים וזה גם מה שאנחנו שומעים מהשטח, אבל עדיין יש פה תחושה, ושוב אנחנו באמת שואלים, תגידו למה, אנחנו לא מצליחים לשמוע הסבר שאין ממנו בסוף ריח פוליטי וריח של אי שוויון. אנחנו מבקשים שאם עוד אפשר לתקן את זה אז לעשות את זה כמה שניתן.

נכון.

היי, אני ירין מאיר, שינשינית בתנועת תרבות פה בירושלים. אני במקור מאילת. רציתי לספר על התנועה שלנו שאנחנו נורא תומכים בכולם ושב-7 באוקטובר, כשקמנו לאזעקות וזה היה מפחיד ומלחיץ, כמו כולם, בלילה ממש מאוחר דיברנו - - -

שני משפטים.

בקיצור, התנדבנו ב-8 באוקטובר בקייטנות של רופאי ילדים פה בירושלים, בגוואטמלה, וזה היה נורא מלחיץ עם כל הלחץ של לחזור הביתה, אי הוודאות. פשוט נתנו מעצמנו את כל מה שיכולנו וממש שמחנו שעשינו את זה. יש לנו גם חברים משדרות ומשלומי שפונו לפה והתנדבו פה בבתי מלון עם החניכים שלהם משדרות. שדרותים היו אמורים להיות פה, אבל הם עכשיו חוזרים אז הם לא הספיקו להגיע. אנחנו באמת מוכנים לקחת אחריות ולהתגייס ואנחנו מבקשים שישיבות ההסדר והשותפים שלנו ישתתפו איתנו בשוויון.

חד משמעית. תודה רבה. חברים, סיכום והחלטות מישיבה בנושא השפעת המלחמה על מכינות קדם צבאיות ושנות שירות.

הוועדה מבקשת מהרמטכ"ל ומשר הביטחון לפעול בהקדמת צווי הגיוס בדרך המייצגת מדיניות גיוס שוויונית, יש לתקן אפליה נקודתית זו המייצרת תחושות קשות בקרב חלק מאוכלוסיות הגיוס. אין ספק בדבר תרומתם לשדרה הפיקודית והאיכותית של צה"ל בכלל ולחברה ולפעילות החברתית בזמן המלחמה למפונים, לחקלאים, למשפחות אנשי המילואים ועוד.

הוועדה מבקשת ממשרד הביטחון להוביל שולחן עגול בין נציגי המכינות, הש"ש וההסדר ובשיתוף עם משרדי ממשלה משלחים, חינוך והתיישבות, וקולטים, רווחה, חקלאות, בריאות ועוד.

הוועדה מבקשת מצה"ל למצות גיוס של דחויי שירות המבקשים להקדים את גיוסם.

הוועדה מבקשת משרת ההתיישבות לפעול לצביעה תקציבית עבור בינוי במכינות גם בשנת 2024. כמו כן לפעול כמתוכנן שמכינות שנפגעו מהקדמת גיוסים בהם שלא ייפגעו תקציבית בגין חניכים שהוקדם גיוסם. הוועדה מצפה ממשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות לדרוש מול משרד הביטחון לפעול בשוויוניות בהקדמת הגיוס במטרה גם לשמור על המשך קיומן. הוועדה רואה חשיבות בעמידה של המשרד בשעה זו לצד המכינות.

הוועדה מבקשת לייצר ודאות עבור המכינות ושנות השירות בתוך אותם 850 שהוקדם גיוסם ואת צווי ההקדמה עבור הרזרבה לעשות מתוך ישיבות ההסדר. מעבר לאי השוויון, אם כבר יש רזרבות שיהיו במקומות בהם לא גייסו.

הוועדה שותפה לדאגה משרשרת הפגיעה במקבלי השירות, ממכינות ומשינשינים, ומתריעה בדגש על הפריפריה ואוכלוסיות מפונים ואוכלוסיות חלשות.

אז קודם כל להגיד לכם תודה גדולה גדולה גדולה, אתם באמת הגאווה שלנו, ישראל היפה והסולידרית ואני ממש מברכת על הדיון הזה. מצטערת אם מישהו לא דיבר, אני ממש מתנצלת ואני מקווה שלא יהיה דיון המשך כדי שתדברו אלא שזה יהיה בנסיבות טובות. נתראה גם בהפגנה, תודה לכל האורחים והאורחות.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00.