פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת החינוך, התרבות והספורט
12/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 157
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ג' באדר התשפ"ד (12 בפברואר 2024), שעה 11:00

חוסן תלמידים בזמן המלחמה לאור חשש מטשטוש ערכי הציונות, מורשת וזהות במערכת החינוך

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
גלית דיסטל אטבריאן
רון כץ
יבגני סובה
לימור סון הר מלך

טלי גוטליב
מאיר כהן
חנוך דב מלביצקי
אריאל קלנר

יובל אולביסטון - מנהל אגף לפיתוח פדגוגי וסגן יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך

יעל קופרשטוק - מנהלת מרכז הדרכה חמ"ד, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

יעל אמיתי - מפקחת כוללת ממלכתי יסודי תל אביב, משרד החינוך

מלכה פורמן - מנהלת חטיבת ביניים בן צבי פתח תקווה, משרד החינוך

יובל וורגן - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

ד"ר שחר צדוק - מנהל פיתוח אקדמי בפקולטה לחינוך, אוניברסיטת בר אילן

טל קדמי - מנהלת המרכז לחינוך ומנהיגות, התנועה הרפורמית

יותם ברום - מנכ"ל פנים איגוד ארגוני יהדות ישראלית

ענת כנפו - מובילת חזון לאומי לחינוך בישראל

ד"ר רונן אלמוג - סמנכ"ל מחקר, פורום הורים למען מורשת, חולון

דורית יצחק - מנכ"לית 'מאירים'

ד"ר טל גרינפלד - חוקרת בתחום החינוך הממלכתי

רינה כהן סוצקבר - יו"ר המועצה הציבורית להורים בישראל

רום אוחיון - מועצת ארגוני הילדים והנוער-ארגון איגי

יוני אביטן - מנכ"ל משותף, ארגון איגי-ארגון הנוער הגאה

לירון בן דור - מועצת ארגוני הילדים והנוער-ארגון איגי

עמית משולם דינר - מורה

צבי שלם - הורה

יובל גת - חוקר עצמאי, הורה

צביקה מור - אביו של איתן שחטוף בעזה, פורום התקווה

חן אביגדורי - ממשפחות החטופים

גיל דיקמן - ממשפחות החטופים

נועם עידן - משפחות החטופים

ורד אנסבכר - אחות שכולה לרס"ן יהודה כהן ז"ל, פורום הגבורה

איתן ניצן - אח שכול לגלעד נחמיה ניצן ז"ל, פורום הגבורה

נאוה רוזנבלום - אימהות הלוחמים

ורדית קרוגר - אימהות הלוחמים

יהודית גידלי

סמדר לביא, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



חוסן תלמידים בזמן המלחמה לאור חשש מטשטוש ערכי הציונות, מורשת וזהות במערכת החינוך

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא חוסן תלמידים בזמן המלחמה ולאור חשש מטשטוש ערכי הציונות, מורשת וזהות במערכת החינוך.

נמצאים איתנו ממשפחות החטופים ואימהות הלוחמים. בבקשה, ורדית.

בוקר טוב. יש לי שלושה בנים, אוריה בשייטת, אלישע במגלן ואיתיאל לוחם אגוז, חתן קצין אג"מ בגבעתי. אנחנו פה עוד פעם ועוד פעם כדי להזכיר לכולם את השיח, שהשיח הוא שיח של ניצחון לפני הכול, עד הסוף, כשכל החטופים איתנו, בעזרת ה'. כל פעולה עד עכשיו קירבה אותנו עוד ועוד אליהם ואנחנו מתפללים שזה ימשיך וכולם יגיעו אלינו חיים בקרוב.

אנחנו מתפללים שהכול יהיה כשלנגד עיני העולם ולנגד עיני הנבחרים פה חיי ילדינו קודמים לחיי אזרחי האויב ואנחנו רואים שהדבר הזה עוד פעם ועוד פעם מפגיש אותנו עם בסיס ערכי, מה הבסיס הערכי שלנו פה במדינת ישראל. הבסיס הערכי הזה צריך להיות ציונות, הבנה שוב ושוב מה בן גוריון התחיל פה, מה האבות שלנו התחילו פה והיכולת לדעת שהאנשים פה במדינה מקבלים חינוך שבסוף יביא אותם לאפשרות לעמוד איתן מול כל הקולות המאוד מאוד מבלבלים שיש עכשיו ולהביא אותם לידיעה למה אנחנו נלחמים פה.

אנחנו נלחמים פה לא רק בגלל שרצחו ואנסו ועשו את הדברים הכי איומים ב-7 באוקטובר, אנחנו נלחמים פה קודם כל לפני הכול על הזהות היהודית שלנו, על הזהות הציונית שלנו שהיא המשך של אלפי דורות והיא צריכה גם להמשיך עוד אלפי דורות. אנחנו מבקשים שכל החלטה שתיעשה תהיה בחתירה להמשך ההסתכלות הרחבה הזאת, שיש פה זהות יהודית, זהות ציונית שצריכה להמשיך גם לילדים שלנו, גם לנכדים שלנו והילדים שלנו מוכיחים שהחינוך הזה בסוף משתלם. החינוך הזה כשהכול מתמוטט הוא זה שעמד והביא את כל הילדים שלנו לתת מעצמם, חלק מהם לתת את החיים שלהם.

אנחנו מאוד מאוד מבקשים להדהד שוב ושוב את השיח הזה של הזהות הזאת כבסיס לעשיית החלטות נכונות של ניצחון ומוסר אמיתי, הומניטריות אמיתית שזה אומר קודם כל רווחת החטופים שלנו לפני רווחת כל הומניטרי אחר שמדברים עליו בצורה מאוד מאוד מעוותת. אנחנו מאוד מאוד מקווים שהמסרים הפשוטים האלה, שאני בטוחה שכולם פה יכולים להזדהות איתם יחלחלו למסגרת החינוכית שלנו. ההצעה הפרקטית שלנו היא לאפשר ללוחמים שאחר כך ייצאו מעזה להשתלב בצורה מקוצרת במערכת החינוך ולהיות השגרירים של הזהות הזאת שכל כך כל כך חשובה לעם ישראל.

תודה רבה.

תודה, אדוני היושב ראש, אני מתנצל אם אני אשעמם אותך בדברים שכבר נשאתי בעבר, אבל יש פה פורום אחר.

על זה נאמר דברי תורה צריכים חיזוק.

חזק חזק ונתחזק ארבע פעמים. שלום לכולם, בוקר טוב, שמי חן אביגדורי, אשתי שרון ובתי נעם נחטפו על ידי החמאס ב-7 באוקטובר והוחזרו ב-25.11 אחרי 50 יום בשבי החמאס. אני פה מייצג את אחיי ואחיותיי למשפחות החטופים והיה חשוב לי להיכנס לוועדה הזאת, אדוני, כי הדיון הוא בערכים שאנחנו נותנים לנוער שלנו.

אני כבר חודשיים וחצי מסתובב בכל הארץ, נפגש עם בני נוער, מתגייסים, שינשינים, כל האנשים שאנחנו מסתכלים עליהם ורואים את העתיד של המדינה איתם. אני חייב להגיד בתור בומר שמאוד הופתעתי לטובה מהאיכויות של בני הנוער שלנו, מהרצון שלהם, מהמעורבות שלהם, מהציונות שלהם. אין בית ספר אחד שאני לא שואל את השאלה: מי פה רוצה לעשות שירות משמעותי ולא כל בית הספר מרים יד. השאלה הבאה שאני שואל אותם, זה את החיילים הקרביים, האם אתם יודעים במאה אחוז שמדינת ישראל תעשה הכול על מנת להוציא אתכם במידה שתיפלו בשבי חס וחלילה? אף יד לא מורמת, וזו הציונות.

אני מרשה לעצמי לספר לכם קצת את השיעור הקצר בהיסטוריה של העם היהודי שאני מספר לתלמידים, על הגלגול הזה שיש לנו בתור עם של שואה ותקומה ושואה ותקומה. בבית ראשון הייתה שואה ואחר כך הייתה תקומה שהייתה בבית השני ובבית השני הייתה שואה וחיכינו אלפיים שנה לתקומה וב-7.10 הייתה שואה נוספת, הייתה גבורה, אבל עדיין אין תקומה.

אני מהמאמינים הגדולים ביותר באחדות, בדיבור עם כל אחד, על כל דבר כמה שאפשר, כל עוד זה דיון מכבד ודיון מעמיק וחברותיי פה שכבר מלוות אותי שלוש ועדות, אנחנו יושבים ומדברים כי להם יש דעות ולנו יש דעות ולשנינו יש אותה מטרה. אז בעניין הזה אם מדברים על תפקיד הציונות, תפקיד הציונות בעיניי קודם כל זה לתת ביטחון ליהודים במדינתם. הציונות ב-7.10 כשלה, כי היא לא נתנה ביטחון לעם היהודי בבתיהם, כי מה שעשו עם קרובי המשפחה שלי ועם אנשים אחרים זה בדיוק מה שעשו לנו בפרעות, בשואה ובכל הרדיפות וזה בדיוק מה שהייתה המדינה אמורה למנוע.

המדינה לא מנעה את זה, אני לא מאשים אף אחד ספציפית. כשהמדינה, שהיא התוצר הכי ברור ומובהק של הציונות, כושלת בלשמור על הערך הראשון של הציונות הדבר הראשון שצריך זה לתקן ולתקן זה להחזיר את כל החטופים ולהחזיר את כל החטופים בחיים.

אני רוצה להגיד עוד שני דברים קטנים. אין ספק שהמבצע אמש היה מבצע יוצא מן הכלל, כולם מסכימים על זה, זה היה מבצע יוצא מגדר הרגיל, יוצא מהכלל. אבל יוצא מהכלל גם במובן השני שלו, כי הכלל הוא שמביאים את כולם בעסקה. הילדה שלי באה לפה בעסקה, אשתי באה לפה בעסקה, עוד ארבעה משוחררים מהמשפחה שלי, היו לנו שבעה חטופים, עכשיו אנחנו עם אחד, כולם יחזרו בעסקה. אני רוצה שיהיה גם ברור שהלחץ הצבאי עוזר, אבל הוא עוזר כשיש משא ומתן במקביל והוא לא עוזר לבדו.

התוצאות מדברות בעד עצמן. 127 יום של לחץ צבאי, שלושה חטופים שחזרו בחיים רק בגלל הלחץ הצבאי ולכו תדעו כמה מצאו את מותם בעקיפין ובמישרין מהלחץ הצבאי. אז אני בעד הכול, אבל הכול, צריך גם מקל וגם גזר. וזה ציונות.

וציונות זה לתת גם עתיד לילדים שלנו וציונות זה גם לתת ביטחון לאזרחים וציונות זה בדיוק הדבר הזה, ועל זה אנחנו נעבוד במלוא המרץ אחרי שההנדברקס הגדול שמשוך למעלה בכל הכוח שנקרא החטופים ישחרר אותנו ואז אנחנו נעשה פה דברים נפלאים בעזרת כל האנשים הנחמדים והנהדרים שיושבים פה בחדר.

מילה אחרונה, ברשותכם, כי זה פורום של אנשי חינוך ונבחרי ציבור. אני פונה גם לאנשי החינוך ובעיקר לנבחרי הציבור. אני לא רוצה להשתמש פה במילים שאני אצטרך להתחרט עליהן ולבדוק אותן אז אני לא מאשים ולא אומר דברים מעבר למה שאני חווה, לאחרונה אני מקבל בטוויטר תגובות שאני לא מאחל לאף אחד פה. מי שמסוגל לכתוב לבן משפחת חטופים שהוא סוכן של יחיא סינוואר, מי שמסוגל להגיד לבני משפחות חטופים טוב שחטפו קיבוצניקים כי זה פחות מצביעי שמאל, אלה אנשים שמבחינתי, ואני אומר עוד פעם, אני הולך לכולם, יש לי מפגש בבית כנסת מחר, יש לי מפגש באריאל בעוד שבוע, אלה אנשים שצריכים להישאר אל מחוץ לשיח, אל מחוץ למחנה ואנשי האמונה פה יודעים בדיוק מה זה להישאר מחוץ למחנה.

אני פונה אליכם, חברי וחברות הכנסת, להוקיע את האנשים האלה. אין פה אחד בחדר הזה שאני לא מוכן להתדיין איתו על הכול, על עסקה, על מחירים, על עתיד, על ציונות, על מה שאתם רוצים, כשהאנשים האלה, ומספרם הולך וגדל והכאב שהם גורמים הולך וגדל, לא רק לי, למשפחות אחרות של החטופים, מדברים כמו שהם מדברים ברשתות החברתיות, חלקם בשם מלא, זה רק מזיק, זה פוגע, זה לא יביא אותנו לשום מקום, זו פגיעה בציונות. זה מלחמות היהודים, זה בדיוק מה שאויבינו לכל ההיסטוריה מחככים ידיים בהנאה כשהם רואים אותנו רבים בינינו.

אז אני מבקש מכם, אנשי חינוך ונבחרי ציבור, לעשות כל מה שביכולתכם על מנת להפסיק את השיח הנוראי הזה, להפסיק את כל התגובות הנוראיות האלה, כי כולנו באמת עם אחד ומי שרוצה להוציא את עצמו מחוץ למחנה ולהגיד לי דברים כאלה, אהלן וסהלן, איתו אין לי דיבור.

משהו בנימה אופטימית, לסיום, באמת אני רוצה להגיד לכם, לכל מי שפה ומתעסק עם נוער, אחלה נוער יש לנו, אני מתרגש מהם בכל פעם מחדש, לא רק ממה שהם אומרים, אלא כי בכל סוף הרצאה יש לי הנעה לפעולה מאוד ספציפית וזה פעולות שהם צריכים לעשות וכולן התנדבות והם מרגשים אותי ואני מסתכל עליהם ורואה את העתיד המצוין שיכול להיות למדינה הזאת. אבל שוב, רק עם אנשים שאפשר לדבר איתם ואחרי שנוריד את ההנדברקס המטורף הזה שנקרא חטופים נוכל ללחוץ בכיף על הגז ולהתקדם למקומות שכולנו חולמים שנגיע אליהם. תודה, אדוני.

תודה רבה. צביקה מור, בבקשה.

שלום. שמי צביקה, אבא של איתן, חטוף בעזה, שאנחנו מתפללים לשלומו, מתפללים שהוא חי, אנחנו לא יודעים, לא קיבלנו מידע מעל 75 ימים. אני כל כך שמח להיות שוב בוועדה בנושא הכל כך חשוב הזה שנוגע לליבי ואני עוסק בו כל השנה, הרבה לפני המלחמה, הרבה שנים בנושא החינוכי, בנושא של העתיד של העם שלנו שכמובן נמצא אצל הצעירים שלנו, דור העתיד שלנו.

לנו יש אמון מאה אחוז בדור הבא שלנו שאנחנו מפקידים בידיו את המדינה ואת העתיד של עם ישראל, אמון שהם ישמרו על עם ישראל, ישמרו על ארץ ישראל, ישמרו על המדינה, גם הם למען הדורות הבאים. אז אנחנו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו בגלות הארוכה בעקבות חורבן הבית השני שחרב בעקבות שנאת חינם והתקיימה בנו הקללה שכתובה בתורה והפיצך ה' אלוהיך בכל הגויים, התפזרנו לכל העמים, הנבואה ידעה להגיד לנו את זה מאות שנים לפני שזה קרה וזה קרה והנבואה, אותה נבואה בדיוק, ידעה להגיד לנו גם שאנחנו נחזור לארץ ישראל. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ, וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ, וגם זה התקיים בנו, חזרנו לארץ ישראל בתהליך ניסי שלא היה כמוהו בהיסטוריה כי עם ישראל חי כנגד חוקי ההיסטוריה.

בעצם זה שאנחנו קיימים זה דבר שאין לו אח ורע, וחזרנו לארץ ישראל לא רק בשביל מקלט בטוח אלא בשביל להגיד את האומר שיש לנו להגיד לעולם. האומר שיש לעם ישראל להגיד לעולם, האומר של המוסר הכי הכי גבוה, של הצדק הכי הכי גבוה, זה מה שמצפים מאיתנו להגיד. הסטרטאפ ניישן שאנחנו התחלנו להקים זה בבחינת רק כחכוח בגרון לקראת האומר הגדול שאנחנו נגיד לעולם, ואנחנו כבר התחלנו להגיד אותו, אבל אנחנו נגיד אותו ביתר שאת.

כדי שהדבר הזה יקרה אנחנו חייבים לאמץ את הראייה של הקולקטיב שאבדה מאיתנו בעשרות השנים האחרונות. בעקבות חדירה של רוחות זרות למערכת החינוך ותפיסות שלא רק שלא מתאימות ליהודים בארץ ישראל, אלא לא מתאימות בכלל גם למרחב שבו אנחנו חיים, אז אנחנו בהחלט בתוך סכנה של ירידה וצניחה לאינדיבידואליסטיות מאוד מאוד קשה שלא מסוגלת לראות את הכלל, לא מסוגלת לראות את העתיד, משועבדת לכאן ולעכשיו, שזה נכון בכל הצדדים. גם הביטוי משיח עכשיו הוא ביטוי לא נכון, המשיח בעצמו יכול כמובן לבוא מתי שבא לו, אבל מה שמוטל עלינו זה לעזור לזה לקרות על ידי תהליכיות, על ידי עבודה מאומצת מאוד מאוד גדולה. אנחנו לא יכולים להרים שלטים של משיח עכשיו, וגם בצד השני, שלום זה דבר שצריך לעבוד עליו, שלום זה דבר שצריך שני צדדים שרוצים בשלום.

את הדבר הזה אנחנו רוצים לראות שקורה גם כאן בנושא של החטופים, שתהיה לנו חשיבה גם על העתיד. בשום פנים ואופן אסור לוותר על החטופים, השבת החטופים זה החיים שלנו, זה הכבוד של עם ישראל, וכדי לשמור על הכבוד של עם ישראל השבת החטופים צריכה להיעשות מתוך כבוד לאומי וכל משא ומתן עם האויב צריך להבין, צריך להגיד את האמת הזאת, משא ומתן עם ארגוני טרור זה רע, כל עסקה היא מופקרת. אם אין ברירה ובסוף עושים עסקה, אז בסדר, אבל לפחות שנצמצם את מחיר העסקה כדי לדאוג לדורות הבאים. תודה.

תודה רבה.

גיל דיקמן, בן דוד של כרמל גת החטופה בעזה. אני רוצה קודם כל להגיד, ונאמר כבר כמה פעמים ובכל זאת אין יותר מדי, זה בוקר של ניצחון גדול ומשמעותי קודם כל לשני החטופים שחזרו ובוודאי בשבילנו, משפחות החטופים שעדיין כאן. אנחנו שמחים בשבילם, השמחה מילאה את כולנו כי אנחנו כולנו משפחה אחת. יום של גבורה מדהימה של כל הכוחות שהשתתפו במבצע המדהים הזה שכפי שאמר חן, הוא מבצע יוצא מהכלל.

הניצחון המוחלט יהיה כשכל החטופות והחטופים יהיו כאן בבית ואת זה אנחנו מאמינים שאנחנו נראה בשילוב של הדברים, לא רק זה ורק זה, אלא בגדול בעסקה שתקרה הרבה בזכות הלחץ הצבאי שכבר ראינו והרבה בזכות עוד לחץ מדיני ודיפלומטי שאני מאמין שאנחנו עוד נראה ואני מקווה שהדבר הזה קרוב.

סיפרתי כבר בוועדות אחרות, ללואיס יש יום הולדת ב-25 בפברואר ובדיוק דיברנו בשבוע שעבר אם הוא יספיק או לא יספיק להגיע. התשובה היא שהוא הספיק, חשבנו לעשות לו חגיגה ולהכין פיצות בכיכר החטופים כי הוא בעצמו מכין פיצה, היום אנחנו יודעים שיכול להיות שהוא בוודאי יאכל בעצמו ויכול להיות שאפילו יכין אותה כמו שהוא נהג לעשות בביתו, וזה דבר מאוד מאוד משמח.

אנחנו כאן בוועדת החינוך וכבר דיברו לפניי הרבה על המשמעות של חינוך וטשטוש הערכים הציוניים ומה זה אומר. אני יכול להגיד שגם אני פוגש הרבה בני נוער, הערכים הציוניים שלהם לא מטושטשים, הערכים הציוניים שלהם חזקים יותר מתמיד. אני חושב שמפגש עם משפחות של חטופים, ולא משנה אלו משפחות, הוא ממש דבר חשוב ומשמעותי בתוך החינוך הזה כי הוא מחזיר ערכים שהם לא רק בדיבור אלא הם גם ממש במעשה והם קודם כל ולפני הכול ערך החיים וזה שאנחנו כאן אחד בשביל השנייה ואחת בשביל השני באופן סולידרי, ביחד, נאבקים זה על החיים של זה ובכל הכוח ושאנחנו מוכנים להילחם ולעשות מה שצריך קודם כל כדי להציל חיים.

הדבר הזה בא לידי ביטוי כשמשפחות החטופים פוגשות תלמידים ותלמידות, אנחנו מספרים להם כמה זה חשוב ושומעים מהם כמה הם היו רוצים קודם כל ולפני הכול להציל את החיים של מי שאפשר להציל. זה מסר לנו וזה מסר גם לעולם שבישראל נלחמים על החיים ועושים הכול כדי להציל חיים ושהצלת החיים של החטופים שאפשר להחזיר בחיים היא הניצחון המוחלט שלנו וכשהיא תהיה פה נוכל גם למוטט את מה שצריך ולבנות את מה שצריך ביחד. מבחינתי זה עד הסוף.

ונקודה נוספת, אני רוצה לחזק את הדברים של חן שדיבר על הקמפיין שאנחנו חווים כולנו, לצערנו משפחות החטופים. אני מקווה שאף פורום אחר פה לא חווה את אותו הדבר, אבל אני יודע את זה אישית על משפחות החטופים. אנחנו מקבלים תגובות שאני מתלבט אם בכלל לקרוא אותן כאן או לא, בגלל שהן כל כך חריפות, כל כך נוראיות וכל כך אישיות נגדנו. הותרו כל הרסנים בקרב שהוא כאילו קרב פוליטי, אבל הוא לא צריך להיות כזה. אין שום סיבה שהוא יהיה, זה לא עניין של ימין ושמאל ולא עניין של ממשלה או אופוזיציה, בסוף אנחנו יושבים כאן ואנחנו ביחד בזה ואנחנו כולנו כשאנחנו נפגשים מתחבקים ושותפים למטרות וכולנו, אין לי שום ספק בזה, רוצים לראות את החטופים כאן ובחיים ומבינים שזה הדבר הכי דחוף שיכול להיות, אין לי שום ספק בזה.

חשוב לי שתדעו כשאתם רואים תגובות שלפעמים הן תגובות קשות ולפעמים תגובות שקשה לקרוא, הדבר הזה לא מייצג. בכל סקר שאנחנו עושים, בכל בדיקה, יש קונצנזוס ענק ואדיר סביב נושא החטופים וסביב העובדה שזאת מטרת העל של מדינת ישראל. כי אם יש אנשים, אזרחיות ואזרחים, תינוקות, זקנים, גם חיילים, גם חיילות, מכל סוגי הישראלים, שנמצאים עכשיו בצרה ואנחנו לא מצילים אותם, זה טשטוש של ערכי הציונות.

ברוב ענק עצום של אזרחי ישראל אנחנו רואים בדיוק ההיפך, אנחנו רואים את הסולידריות עולה, אנחנו רואים את הערבות ההדדית שלנו זה לזה ואת הרצון והמחויבות להציל חיים לפני הכול, שתדעו שהדבר הזה רק מתחזק ורואים את זה בכל מקום והלוואי שב-25 בפברואר, כשנחגוג את יום ההולדת של לואיס יהיו כאן איתנו כל החטופות והחטופים ונאכל ביחד פיצה או מה שיבחרו ושכולם יחזרו כמה שיותר מהר לפני כל דבר אחר. תודה רבה.

שלום. שמי איתן ניצן, אני אחיו של סמל ראשון גלעד נחמיה ניצן שנהרג לפני שלושה חודשים בעזה ואנחנו כאן מפורום הגבורה, פורום של משפחות הנופלים של המלחמה האחרונה. אני בחיי האזרחיים סטודנט להוראה גם, עובד בישיבה תיכונית. רציתי לשתף אתכם, דווקא אני אתחיל מהסוף, ממשפט שאחי היה אומר שמאז שהוא נהרג אז נהיה קונצנזוס סביב המשפט הזה, המון תנועות נוער לקחו אותו ועכשיו בדיוק היה את כל תעודות המחצית, כל אנשי החינוך פה, אז רואים את זה על עוד תעודה ועוד תעודה, אפילו הוצאנו את הצמידים עליו, אז המשפט אומר: במקום שאין אנשים תהיה איש, במקום שיש אנשים תהיה ראשון.

המשפט הזה, גלעד היה חי אותו, לא רק מה שנקרא מהפה ולחוץ. החניכים שלו מעידים על זה, אנחנו המשפחה מעידים על זה, וגם בקרב האחרון בחייו הוא עשה את זה ככה, יצא ביחד עם אח של ורד, שנמצאת כאן איתי, שהיה המ"פ של אחי, הם יצאו יחד לבדוק, הוא בכלל לא היה בחפ"ק מ"פ, הוא לקח אותו והם יצאו לבדוק את הבית הזה.

אני מסתכל פה על כולם, האמת שבאתי לכנסת לפגוש נבחרי ציבור, אבל בתור בן אדם שגם הולך להיות איש חינוך בעזרת ה' אז אני מסתכל פה והחינוך זה אולי באמת הדבר הכי חשוב שיש לנו במדינה הזאת, אני אומר: תחנכו את הילדים שלנו, את הנוער שלנו, בדיוק לדבר הזה. לא להסתכל ימינה ושמאלה ולהגיד: טוב ההוא יעשה את זה, היא כבר תעשה את זה, הוא יקדם את מה שצריך לעשות. מה אתם עושים? מה יגידו גם, תפסיק להסתכל מה יגידו, מה אני עושה, מה אני בתור חבר כנסת, מה אני בתור יועץ פרלמנטרי, מה אני בתור מנהל בית ספר או ראש תנועת נוער או מי שזה לא יהיה פה, מה אני עושה כדי לקדם אותנו לקראת הניצחון, מה אנחנו עושים כדי להגיע למטרות שהצבנו לעצמנו, החטופים, ניצחון על החמאס, כל הדברים האלה זה דברים שאנחנו חייבים לעמוד בהם.

אין מצב בעולם שאנחנו נוכל להסתכל על עצמנו במראה, להיות בסיטואציה כזאת שאנחנו הפסקנו את הלחימה. יש סיטואציה כזו שאנחנו עומדים ומסתכלים לעצמנו בעיניים ואנחנו רואים שיש עוד מבקשי רעתנו, בין אם זה ברפיח, בין אם זה בצפון רצועת עזה? זה בלתי נתפס, לא הגיוני. אני כאן עומד, יושב, מבקש מכם, תעשו הכול, תהיו קצת גלעד, תהיו ראשונים, תובילו אותנו לניצחון מוחלט, ללא שום פשרות, סומך עליכם. תודה רבה.

שלום, אני ורד אנסבכר, אני אחות של רב סרן יהודה כהן, זה הוא, אחי החמוד, מ"פ בסיירת גבעתי. אני אגיד שיהודה גם לחם בשמחת תורה בקיבוץ נחל עוז, היה בין המשחררים של הקיבוץ, לאחר מכן התכונן לכניסה הקרקעית ושבוע אחרי הכניסה הקרקעית יהודה נהרג בקרב קשה ברצועה יחד עם חייל שלו, גלעד ניצן וחייל נוסף, יונדב לוינשטיין.

יהודה, בא לי להגיד, מעבר לכל הוואסח הצבאי, מ"פ, סיירת, כל מה שזה נשמע ככה, יהודה היה באמת איש של חיים, איש מאוד כישרוני, ילד כישרוני, כל מה שהוא עשה הוא הצליח, שחמטאי מבריק, כדורסלן מטורף, אהב ספרים, אהב לקרוא, אהב את ההיסטוריה שלנו וכל דבר שהוא עשה הוא עשה אותו בצורה משמעותית ועד הסוף ובקלות הייתי יכולה למצוא אותו עכשיו, מדמיינת אותו עכשיו לומד שנה ג' משפטים או פק"ם, זה נורא עניין אותו, ולא, יהודה בחר להתמסר למען משימה גדולה יותר. כולם פה אנשי חינוך, הוא בחר להתמסר למשימה של אידיאל גדול, של שליחות.

יהודה היה בקבע מעל שש שנים, הוא מסר את נפשו באמת בשביל עם ישראל מתוך תחושה שזה התפקיד שלו וזו השליחות שלו וזה הדבר הכי חשוב כרגע לעשות והוא נכנס לקרב מתוך מודעות מלאה לסכנות, הוא ידע בדיוק למה הוא ניגש. סיפר לנו מילואימניק שרגע לפני שיהודה נכנס לקרב הוא אסף אותם ואמר לכולם: שתדעו לכם שבצה"ל ההנחיות זה שמפקדים עומדים בראש, וטוב שכך, הם צריכים לשמש דוגמה אישית, אבל הרבה פעמים מפקדים נהרגים, אני רוצה להגיד לכם מה לעשות במידה שאני נפגע, והוא נתן להם תדרוך מפורט. הוא ידע לאן הוא נכנס והוא בחר כי הוא מבין שזו המשימה שלנו עכשיו.

ואחרי סטירת הלחי המצלצלת שקיבלנו כולנו ב-7 באוקטובר אנחנו מבינים שיש לנו פה מאבק קשה ואכזרי, אבל אנחנו חייבים להילחם בו ואנחנו חייבים להילחם בו עד הסוף. אנחנו בפורום רוצים לתת גב לצה"ל שבאמת זכינו לראות פעולה הרואית מדהימה שקרתה הלילה, והוא פועל ללא הפסקה בכל השדות מתוך הבנה שאנחנו כרגע במטרה למוטט את שלטון החמאס. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו לחזור אחורה, אנחנו חייבים לגמור עד תום ואנחנו חייבים להמשיך את הצוואה של האחים שלנו, של הבנים, בשביל החיים, בשביל מי שעוד פה, בשביל ראייה היסטורית, בשביל ראייה עתידית של כל עם ישראל. אנחנו מרגישים שזו הצוואה שלו ומתוך כך אנחנו פועלים כדי שנוכל להגשים את החזון שלשמו התכנסנו.

ואני אסיים ואני אגיד שבאמת לצערי הרב יהודה לא יגשים את החלומות הפרטיים שלו, והיו לו הרבה חלומות פרטיים, הוא לא יגשים, אבל יהודה היה שותף בחלומות כלליים, חלומות של עם ישראל, ואני רוצה לבקש פה מחברי הכנסת וממקבלי ההחלטות, תהיו אנשים חולמים, תהיו אנשים שמביטים קדימה, שמאמינים בחזון, שרואים את זה למול עיניהם ומסכימים ואומרים העם הזה, אם דיברתם בדיבור כל כך מרגש על החזון ועל ההיסטוריה שלנו, אני נכדה לניצולי שואה, מי האמין שאנחנו נשב פה, יהודה קרוי על שם סבא רבא שנהרג בשואה, מי האמין שאנחנו נחיה פה? רק עם חזון אנחנו נוכל להקים פה מדינה, רק עם חזון נוכל לפתח, רק עם חזון נוכל לגדול.

בואו נהיה כולנו אנשים חולמים שמאמינים שבחזון הגדול הזה של עם ישראל, שיש לנו את היכולת ונסתכל תמיד קדימה בראייה כללית. נחמה פרטית אין, החיסרון רק גדל ואני מרגישה שאני רק בתחילת הדרך, אבל אני רוצה לאחל לעצמנו שתהיה לנו נחמה לאומית. תודה.

תודה רבה.

שלום, אני נועם, אני אחות של צחי, שכרגע נמצא אצל חברת הכנסת גוטליב בשמירה אישית. צחי נחטף מקיבוץ נחל עוז, רציתי להגיד לך תודה כי יהודה שחרר את גיסתי ואת שני הילדים שלה, בן ובת, שאחת מהן מחר חוגגת בת מצווה בלי אבא ואחת חגגה 18 ונרצחה בממ"ד ובעלי במילואים.

אין לי שום רצון לתת פה למישהו איזה שהוא שיעור גדול, אני את השיעור שלי לומדת, אני נמצאת בכל המקומות שהעליתם פה ואני חושבת שהדבר שאנחנו צריכים לעשות זה אחדות וזה מתחיל בנו, גם אני אשת חינוך, בענווה, בלי בתי משפט, בלי מי צודק, בלי ניצחון, בלי למוטט, אלא פשוט לדבר. בואו נדבר את השפה הפשוטה, בואו נהיה אנחנו.

אנחנו בסך הכול גרים, חיים באותה מדינה, אין פה משהו שהוא נכון או לא נכון, מי שמנו להחליט מה נכון או לא נכון. ואני יכולה להגיד שאם כבר אנחנו מדברים על נושא של נרצחים ועל נושא של עסקאות, שאפילו אני לא יודעת מה המחיר של אחי, זאת הרמה, אז לפני שיש עסקה או לפני שיש מחירים, לדבר כאילו הם מופקרים זה להפקיר את אחי שוב. אני בלי אחי חזרה בבית לא אשתקם, לא אני, לא הילדים שלו, לא אשתו, לא אמא שלי ושאר אחיי. אנחנו לא נוכל להירפא מהפצע הזה.

אז אני מציעה שלפני שאנחנו מתחילים עם מילים ממש גדולות ועם כל מיני חיתוכים בתוך החברה הישראלית בואו נהיה אנחנו ציוניים, בואו נהיה אנחנו ענווים, בואו אנחנו ניצור את האחדות הזאת, בואו נמצא את עמק השווה הזה. תודה.

תודה רבה. שוב, אני אגיד שאנחנו מאחלים להחזרתם במהרה של כלל החטופים ואנחנו בסוף משפחה אחת, גם אם אנחנו חלוקים בדרך המטרה היא מטרה משותפת, להחזיר את כולם הביתה.

יובל, מהממ"מ בבקשה בקצרה ומשרד החינוך, לתת לנו את הסקירה של מה שנעשה, צלול אחרי זה לתוך החשש שעלה, דוח שקיבלנו מ'מאירים' כולל סקר דעת קהל שנעשה על ידי 'מאגר מוחות' וכמובן אנחנו נצלול אחרי זה לתוך העניין. בבקשה, יובל.

תודה רבה, אדוני היושב ראש. אנחנו הכנו לבקשתך מסמך קצר שעוסק בתוכניות הלימודים הרשמיות בתחום היהדות בחינוך הממלכתי. חשוב להדגיש שהמיקוד שלנו היה בתחום של יהדות, מסורת יהודית, מורשת יהודית, ובמקרה הזה, לא בנושאים אחרים של ציונות או מורשת לאומית, כלומר אנחנו יותר מצומצמים מהגדרת נושא הישיבה.

הכוונה לא הייתה התייחסות להיסטוריה? סליחה שאני שואלת, כי זה היה חסר לי בדוח. ההיסטוריה היא בתפיסה ההבנה וההכרה של התלמידים את המורשת. כי לא ראיתי את זה בדוח, אדוני.

מיד אני אומר. גם חשוב לחדד שבשלב הזה אנחנו לא בחנו את היישום בפועל של ההנחיות שמיד אני אזכיר אלא התמקדנו במדיניות הרשמית שהיא לא ייחודית לתקופת המלחמה. היא מקבלת אולי משמעות נוספת בתקופת המלחמה, אבל היא מתקיימת גם בשגרה. אז ברמת המדיניות קיים קודם כל חוק חינוך ממלכתי שמפרט את מטרות החינוך הממלכתי וביניהן המטרה של ללמד את תורת ישראל, תולדות העם היהודי, מורשת ישראל והמסורת היהודית, זה מתוך לשון החוק.

המימוש של זה נעשה בין היתר באמצעות הוראת תחומי הדת, מה שאנחנו קוראים לו בשפה פשוטה מקצועות הלימוד. אנחנו מציינים, גברתי חברת הכנסת גוטליב, במסמך שהנגיעה בתחום היהדות יכולה להתקיים בשורה של מקצועות, ביניהם היסטוריה, ספרות, אפילו גיאוגרפיה ועוד מקצועות נוספים.

אין אפילו נגיעה אחת בחינוך הממלכתי בין ספרות לבין הציונות או מורשת, אפילו לא אחת. תסתכל בסילבוסים, אבל אני תיכף אקבל את זכות הדיבור. אני לא חברה בוועדה הזאת, אבל מפאת חשיבות הנושא הגעתי. בבקשה.

בכל זאת אנחנו ממקדים במסמך שלנו בשני מקצועות מסוימים. הראשון הוא מקצוע התנ"ך שמוכר לכולם ולא צריך להרחיב במה הוא עוסק, השני לא תמיד מוכר ולכן חשבנו להדגיש אותו פה, ואת עצם העובדה שקיים היום בחינוך הממלכתי מקצוע חובה ביסודי ובחטיבות הביניים שנקרא תרבות יהודית ישראלית.

אנחנו סוקרים במסמך בפירוט את התפתחות המקצוע, אני לא אלאה אתכם פה, זה בין היתר על רקע המלצות ועדת שנהר שהיא יחסית מפורסמת ופעלה בעבר, אבל בשורה התחתונה - - -

בראשי פרקים אפשר לדעת מה הדיפרנציאציה בין ישראלית ליהודית?

יש חלקים שנוגעים ליהדות ודברים יותר מודרניים. אני חושב שמשרד החינוך יוכל אולי לרדת ליותר פרטים, אני לא רוצה לגזול מהיושב ראש, שלא תיגמר סבלנותו, אבל מבין מקצועות הלימוד זה הקרוב ביותר לנושא שאותו הוועדה מעלה היום, של הכרת המורשת היהודית. למשל בתוכנית הלימודים שלו כלולים באופן מפורש פרקים ייעודיים לנושא של שבת, כולל קידוש והבדלה, לנושא של תפילה, סידור התפילה, סוגי ברכות, תפילין ועוד, והוא כאמור מקצוע חובה כבר מאז שנת הלימודים תשע"ז, 2017-2016. כמה בדיוק צריך ללמד אותו אני מיד מתייחס, רק חשוב להכיר שהוא קיים.

למה אני נתתי מין הקדמה הזאת לכמה צריך ללמד אותו? כי זה נושא יותר סבוך, גם ברמה של המדיניות הרשמית, עוד לפני שירדנו לשטח לבדוק מה שקורה. גם ברמה של המדיניות הרשמית יש כמה מקורות שמסדירים כמה צריך ללמד, הם לא תואמים זה את זה ולא ברור מה גובר על מה.

יש חוזר מנכ"ל היסטורי של תוכנית יסוד, מה שאנחנו קוראים הרבה פעמים לימודי הליבה, הוא גבוה בהיררכיה של הרגולציה של מקצועות הלימוד, אבל הוא נכתב במקור ביחס לחינוך היסודי ב-2005, עוד לפני שנכנס מקצוע התרבות היהודית ישראלית ולכן הוא לא נכלל בו, רק תנ"ך מופיע בו. לצד יש חוזר מנכ"ל ספציפי ייעודי למקצוע תרבות יהודית ישראלית, שזה הנושא שלנו. זה חוזר המנכ"ל, הוא מ-2019, הוא קובע הוראות מסוימות לגבי היקף הוראת המקצוע, כולל מספר השעות הספציפי שצריך ללמד למשל בשכבות הגיל ג' עד ו'.

אז יש חוזר מנכ"ל, תוכנית הליבה, הוא לא נכלל בו, יש חוזר ספציפי למקצוע, על כל אלה יש מסמך שמשרד החינוך מפרסם מדי שנה שנקרא מסמך ארגון הלמידה. אני אגיד בהערת אגב שלא ברור לנו בדיוק מה מעמדו הרשמי, אבל הוא דווקא מתעדכן כל שנה והוא מחלק את המקצועות לאשכולות. חשוב שהוועדה תבין את השורה התחתונה הזאת.

אני לא מצליחה להבין. אני חייבת לקטוע כי אנחנו רגילים בוועדות לשאול שאלות בתוך הדבר הזה. אדוני ממחלקת המחקר, קודם כל קשה לי צימוד המילים יהדות, דת, שבת, לציונות כערך ציונות. החיבור של הדברים האלה הוא מאוד מאוד מוזר. אני קראתי את הדוח לפני שבאתי ואני שבה ושואלת, איפה הלימוד של האתוס היהודי? איפה הלימוד של האתוס של המסורת, של המורשת? של היסטוריה עובר שואה, מחתרות, ויכוחים בתוך העם, הקמת המדינה? מתוך הקמת המדינה על מה זה יושב? מלחמות? כרך, כדי שאדם יבין מה הוא עושה פה. אני רוצה להבין את זה מתוך הסילבוסים הלימודיים, מתוך הדוחות, בבקשה.

אני חושב שלא נוכל לכסות פה עכשיו, בטח לא בדברים שלי, את כל תוכניות הלימודים. הדברים שאת מדברת עליהם קיימים, נראה לי שמשרד החינוך הוא הכתובת הנכונה יותר להשיב לזה ממני. אנחנו מנסים לתת לוועדה איזה שהיא מסגרת של מה בכלל מוסדר היום, עוד לפני שהולכים לבדוק מה קיים בשטח. לצורך העניין מה מנהלי בתי הספר יודעים שהם צריכים לעשות לפי הנחיות משרד החינוך. גם זה, להבנתנו ולפי מה שאנחנו מראים בדוח, לא ממש ברור.

טלי, את צריכה להבין שהכול נמצא בתוך הסיר, אבל עם השנים - -

שחיקה מוחלטת.

- - יש שחיקה חסרת תקדים.

אדירה, ברור.

שימו לב, כולנו אשמים בזה. כשמנסים בשעת דחק להגיד איזה בגרויות כן יהיו מוותרים על תנ"ך, מוותרים על היסטוריה, מוותרים על לימודי יהדות, משאירים מתמטיקה.

שילמדו את זה גם אם אין בגרות.

לכן כל הדיון הזה הוא דיון על עד כמה אנחנו שוחקים את הדברים שממילא נמצאים. אני ניהלתי בית ספר 30 שנה, לימדתי היסטוריה 23-22 שנים, מעולם לא חשבנו שלימודי השואה יהפוך לאיזה בחירה של מנהל או בחירה של הורים או בחירה של ילדים. לא חשבנו על זה. הייתה יחידה, החבר'ה שיש להם שיער אפור כמוני, ו' ו-י"א, זה היה חובה חובה חובה. לא הייתה תעודת בגרות בלי הדבר הזה.

לימודי אזרחות שבתוכם ההיבט היהודי, חביב אדם שנברא בצלם, מעשי ידיי טובעים ביד ואתם אומרים שירה? היה אפשר ללמד אזרחות והומניסטיקה דרך היהדות, מי עושה את זה היום? זה הסיפור הגדול. זה השבר הגדול שיש בתוכניות הלימודים.

צריכים לקחת בחשבון, חברי הכנסת, שלצד העלאת נושאים מסוימים, כמו יהדות, ובמקרים אחרים מתמטיקה ובמקרים אחרים עברית, יש מגמה שגם חברי הכנסת קוראים לה בוועדה הזאת הרבה פעמים של מתן גמישות ואוטונומיה למנהלי בתי הספר. מסמכי ארגון הלמידה שהם המתעדכנים מדי שנה והם ההנחיה שעוברת בצורה הכי תדירה למנהלי בתי הספר נותנים היום גמישות למנהלי בתי הספר, ולכן מה שהתחלתי להגיד, ואני אסיים את המשפט - - -

גמישות ניהולית היא לא שלא יהיה שום פיקוח על כך שמנהל מחליט שאצלו לא לומדים יהדות כי הוא בית ספר חילוני.

לשם כך אנחנו מתכנסים.

כרגע מה שקיים, לפי ההנחיות שאנחנו מדברים עליהן במסמך עיגון הלמידה, הוא אשכול שכולל ביחד עברית, תנ"ך, תרבות יהודית ישראלית, היסטוריה וגיאוגרפיה.

בגלל האשכול זה הכול מתמסמס.

וקוראים לאשכול אוריינות שפתית, מורשת, חברה ורוח. לכל האשכול מוקצה סל שעות מסוים.

סליחה שאני אומרת, ישראליות היא לא יהדות. יהדות היא דבר ענק, רוחני, מטפיזי, מדעי, חוקי, יהדות זה זהות עצומה. אני לא מבינה איך מחברים בין שני הדברים האלה ולא מקצים ליהדות את המקום הראוי לה. מה אנחנו לומדים פה? שבת והסרטים הראשונים של אורי זוהר? היהדות שלנו, הבסיס שלנו, סיבת הסיבות שבגללה אנחנו כאן, לא יכולה להיות נושא עומד בפני עצמו שלא מקושר לתרבות ישראלית?

אני אומר שוב, אנחנו רק מציגים את המקצוע.

גלית, הוא לא משרד החינוך.

אז על מי אני אכעס? עליך אני אכעס, יוסל'ה?

קודם כל פה בוועדה לא כועסים על אף אחד, אנחנו מנהלים שיח מתורבת ואנחנו מגיעים להבנות.

רק להגיד שמעבר למקצועות הבסיסיים בחוזרים השונים שדיברנו עליהם, ואני יודע שזה בפני עצמו מעורר מחלוקות, יש גם תקציבי גפ"ן. זה נושא מורכב עם מה נכנס ולא נכנס ומה הפיקוח, אבל זה המקום שמשרד החינוך מכוון אליו לא מעט משאבים וגם תכנים בנושא יהדות יכולים להיכנס לבתי הספר דרך שם.

כמה שעות שבועיות יש לאשכול הזה?

בכיתה ג' למשל יש 12 שעות לכל האשכול.

שבועיות?

שבועיות, היום. בהנחיות.

משרד החינוך, אני אתן לכם להציג מה קיים, אני רק אגיד למשרד החינוך שאני כיו"ר ועדה לא אסתפק בכותרות מפוצצות של תוכניות רשמיות של משרד החינוך. אני מבין שיש פער בין חוק חינוך ממלכתי והנחיות משרד החינוך לבין היישום היום יומי במסגרות כיתות הלימוד, ולכן גם על זה אני מבקש שתשימו את הדעת. כן, בבקשה.

בוקר טוב. אני אקדים ואומר שאני מאוד שמח על הדיון החשוב הזה היום, אני מודה על הזכות להציג בפניכם את הנושא. אני בעצמי לימדתי את תחומי המורשת והתנ"ך בבתי ספר ממלכתיים ולימדתי בית ספר ממלכתי במשך כמעט 20 שנה ובתפקידי הקודם הייתי מנהל אגף מורשת במשרד החינוך, במזכירות הפדגוגית, ובזמני הפנוי אני גם רב מחתן בארגון רבני צהר ולפחות פעם בחודש אני עורך חופה וקידושין לתלמיד מלפני עשר, 15 ו-20 שנה שעדיין שומרים על קשר.

כל החיים הבוגרים שלי אני קם בבוקר כדי לקדם את הזהות היהודית במדינת ישראל. לא רק אני, כל החדר הזה מלא באנשים כאלה ובסוף כולנו עוסקים באתגר הכי גדול הזה שיש בפנינו למרות המגוון העצום של כולנו. יש המון המון דעות, המון המון קהילות, המון המון כיוונים בחברה הישראלית ומשרד החינוך שם לו למטרה לקדם את הזהות היהודית בקרב כל החברות האלה עם ליבת חובה משותפת שאני אציג אותה בהמשך ועם מגוון של אפשרות של גמישות ובחירה בתוך כל קהילה וקהילה.

אני רוצה לומר עוד משהו בהקשר של ההקדמה. כמו שאמר קודם חן אביגדורי, אנחנו מאוד גאים בנוער שצומח מתוך בתי הספר שלנו. פגשתי לא מעט תלמידים בלוויות ובשבעות כמובן שהיו בחודשים האחרונים, ולא רק נוער, חבר טוב ושותף שלי לעבודה, משה אוחיון ז"ל, שניהל את מיזם 929 שהוא מיזם משותף של משרד החינוך ועבודה משותפת שלנו יחד עם גופים תורמים, הוא נהרג יחד עם הבן שלו באופקים כשהם יצאו להגן על הקהילה ועל החברים שלהם, למוחרת אחרי שהוא ארגן בסוכה שלו בהושענא רבא ערב לימוד משותף של אנשים מגוונים מכל החברה הישראלית. זה הכיוון וכך אנחנו עובדים כל הזמן. ואני אסיים את ההקדמה שכולנו מתפללים כמובן יום יום להשבת החטופים ובראשם אני אזכיר את כפיר ואריאל ביבס הילדים שעוד נמצאים בשבי וכולנו מתפללים לשובם.

(מצגת). מלחמת 'חרבות ברזל' עוררה ביתר שאת עיסוק בשאלות של זהות שנובעות גם מאופייה הייחודי של המדינה, יהודית ודמוקרטית, ובעיקר בהקשר של היום, בתוך המלחמה, המון שאלות תרבותיות, היסטוריות ודתיות, מי אני, מהי יהדות, מהי ישראליות, מה המדינה בשבילי, מה האחריות שלי בתוך המדינה ואני רוצה להתחיל את הדיון בכך ששר החינוך הנחה לקדם תוכנית שתעסוק בבירור ובהעמקה של תכני הזהות והשייכות בקרוב והיא תתקיים מיד אחרי הפסח.

למה חודש? תגיד לי. תגיד לשר שלך, למה חודש? בעוד חודש זהו, נפסיק עם זה? יש תקומה בעוד חודש?

אנחנו מוסיפים לתכנים הרגילים.

תפסיקו עם זה. נו באמת, תפסיקו עם זה.

עוד חודש לתקומה, עוד חודש לעשייה.

אם לא תצליחו להטמיע את זה לאורך כל הזמן אנחנו ניכשל עוד פעם. אין חודש תקומה, תקומה זה דבר שצריך לפעם בתוכנו שעה שעה שעה, יום יום, שבוע שבוע, חודש חודש. זה מה שמכשיל את המנהלים, זה מה שמכשיל את המורה, באים ואומרים עכשיו יש חודש אהבה, בסוף החודש מה עושים?

חוזרים ללמד את הליבה שעוד מעט אני אדבר עליה.

תפסיק נו, בחייך.

עוד מעט אני אציג את הליבה שלומדים בבתי הספר וגם את אמצעי הפיקוח וגם את המשמעויות וההבדלים בין מה שקורה בגפ"ן, אבל חשוב לי להציג דווקא את הקומה הנוספת שאנחנו מוסיפים עכשיו בחודש של אחרי הפסח, עם ימי הזיכרון, עם יום העצמאות.

אדוני, אני יכול להעיר או שאני מתחיל להיות מטרד? אנחנו רוצים לדעת את הליבה, הפגישה הזאת היא על הליבה, היא לא על מה שהשר החליט. אני מכבד את זה, זה לא זה. הליבה. מה שיוצר לנו בעיות של זהות ומה שגורם לכך שאני כמנהל בית ספר שולח למשרד החינוך חילוני ומבקש להקים בית כנסת אצלי בבית הספר ואומרים לי: אתה לא יכול כי אתה חילוני. זה הסיפור, זה הליבה שלנו, זה השבר הגדול שיש, של דתיים וחילוניים, ושם אנחנו מתבלבלים בין הזהויות.

משרד החינוך אמר לך שאתה לא יכול?

תגיד לי, אתה מטיל ספק במה שאני אומר?

צריך לברר את הנושא.

אני בשנת 2000 עם חבר טוב שלי, ייבדל לחיים ארוכים, שהיה סגני, כן, הקמנו בית כנסת והרבה גבות הורמו. אמרנו להם, אנחנו מדימונה, אנחנו לא שואלים אתכם, וזה עבד.

מאיר, אני חושב שאנחנו יכולים לצאת באמירה משותפת, שחינוך ממלכתי הוא לא חינוך חילוני.

בוודאי שלא. כל השאלות של החילוניות היום, מי שחילוני כאילו הוא לא מתעסק עם שאלות הזהות ומי שדתי מתעסק עם שאלות הזהות. זה משרד החינוך היה צריך לייצר - - -

איש אופוזיציה מיש עתיד אומר לך את זה. אני שמרתי על זכות השתיקה, אני חיכיתי שמישהו יגיד. כן, יובל, בבקשה.

אני אגיד לחבר הכנסת כהן שכבר אנחנו שותפים, גם אני הקמתי בית כנסת בתיכון ממלכתי ב-2008, הדברים האלה קיימים. בקהילות המתאימות, במקומות המתאימים, בטח שהם קיימים. זה בדיוק המקום של הקהילה להחליט איזה דברים נוספים יהיו עבורה.

אני רוצה להתקדם. אפשר לעבור לשקף הבא והוא עוסק בתחומי הליבה. כל התחומים האלה, כמו שאתם רואים, יש להם מטרה ראשית ליבתית, והיא לחזק את הקשר לארץ ולמדינה, לטפח את תחושת האחריות, השייכות והמחויבות לעם היהודי ולמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המקצוע הראשון שעוסק בזה זה מקצוע, כמו שיובל קודם הציג, תרבות יהודית ישראלית. מקצוע חדש שהוקם לפני שמונה שנים.

שבמסגרתו לומדים על הכריסטמס ועל הנוביגוד וקצת על חנוכה. זה בדיוק הטשטוש.

חברת הכנסת ענת כנפו, קצת סבלנות.

כריסטמס ונוביגוד לא מופיעים בתכנים של תוכנית הלימודים, אבל חנוכה כמובן שכן מופיע.

זה הזכות של המנהל להביא את זה.

אם המנהל בוחר זה נושא אחר, אני רוצה לדבר על מה לומדים, מה חובה ללמד ובהמשך מה התוספות.

מי מפקח על המנהל שבוחר?

נגיע לזה. קודם כל נדבר על הליבה מה חייבים, אחרי זה נדבר על מה שמוסיפים. אז הליבה שחייבים זה מקצוע נוסף, לא קם ב-15 שנה האחרונות תחום דעת נוסף במדינת ישראל חוץ מהתחום הזה. מדינת ישראל החליטה להשקיע המון המון כספים בתוך התחום הזה כדי להביא אותו לתוך בית הספר. יש שעות שבועיות בכל מקום, יש רתימה של המון המון מורים, הכשרות של מורים.

מי בודק את זה?

רגע, נגיע.

לפי הספרים שלהם הנס של חנוכה הנס של חנוכה זה אגדה שהייתה פה ולא משהו שקרה.

יושבת המפקחת במחוז תל אביב והיא תספר לכם איך היא מפקחת על הנושא בבתי הספר שבפיקוחה. בשביל זה היא נמצאת פה, הכול בסדר.

המקצוע הזה עוסק בתפילה, בסידור, בערכים, בפרקי אבות, ביהדות, בספרי מופת, בדמויות מופת, והוא חורז את כל הנושאים האלה מכיתה ג', ואפשר גם מ-א', עד כיתה ט', וכל תלמידי ישראל עוברים את הדבר הזה ולומדים היטב להכיר את מקומותיהם היהודיים והישראליים.

להגיד 'כל' זה הגזמה פראית.

אפילו את התנ"ך לא מיישמים. את לימודי התנ"ך לא מיישמים כמו שצריך, כמו שהשר הוכיח ואמר והוריד הנחיה לשטח של שעתיים בשבוע, גם זה לא קורה בשטח. וגם בשיעור תנ"ך מלמדים שיר של נורית זרחי 'היא יוסף' ושם יוסף הצדיק מוצג כבת ולא כבן. אז זה שכתוב תנ"ך וזה שאומרים ללמד תנ"ך זה גם לא אומר שזה מה שמקבלים הילדים בשטח בפועל. ההורים פשוט צריכים להציב הורה, נציג, בכל כיתה כל השעות כדי לשמור על הזהות היהודית.

זה הדבר הכי נורא שיקרה לנו.

אבל הנה זה מה שקורה לנו, שאי אפשר לסמוך על מה שקורה בתוך הכיתות. אני לא אדבר על המיניות שמלמדים, אבל בתנ"ך - - -

יש לי בקשה, וזה שאשתי כנפו מהבית זה לא אומר שאנחנו קרובי משפחה.

נראה לי שאני חייבת להתפרץ, אמרתי שאני באה לוועדת חינוך, אני אהיה ילדה טובה, לא אתפרץ אפילו לרגע, אבל אז אני מאבדת את זכות הדיבור ואני הולכת לחוקה ואני חייבת לענות פה.

אני אתן לך. תני ליובל לסיים ואני אתן לך אחרי זה.

תגיעו לנקודות שאנחנו נוכל – אנחנו בסופו של דבר את המידע יודעים לקרוא, זה חשוב.

באתי לכאן גם כדי להקשיב והאתגר הוא גדול וברור שיש פערים, אבל תנו לי להציג את התוכנית, את הליבה, ואז נדבר גם על ההטמעה ואז נדבר על הפערים.

בבקשה.

מעבר למקצוע שהוא תרבות יהודית ישראלית כמובן יש את המקצוע תנ"ך, דיברנו עליו קודם, מקצוע חובה מכיתה ב' עד כיתה י"ב. בשנה הזאת המקצוע הפך להיות מקצוע ליבה, זאת אומרת יש חובה ללמדו בכל שבוע ושבוע, מה שלא היה עד עכשיו, זו הוראה חדשה של שר החינוך מהשנה הנוכחית הזאת. וכמו שאמרתי גם קודם, יש מיזם משותף, 929, מושקע בו המון המון כספים בתוך בתי הספר. ואני אגיד על המקצוע הזה, מקצוע תנ"ך, אין ספרי לימוד, אין אג'נדות חיצוניות, אין כלום.

סליחה, אבל אתה טועה.

אין שיעורי תנ"ך גם.

חובה ללמד אך ורק מספר התנ"ך. אם מורה מכניס לתוך הכיתה שלו ספר לימוד כלשהו חוץ ממקצוע התנ"ך הוא עובר על כללי משרד החינוך ועל זה יש פיקוח ונציג עוד מעט את נושא הפיקוח.

ויש פיקוח על אלה שבכלל לא מלמדים תנ"ך? שבכלל אין?

אנחנו מבינים שיש פערים בין מה שקורה בשטח לבין ההנחיות של משרד החינוך ולכן משרד החינוך פה ובשביל זה הוועדה מתכנסת.

על נושא ההיסטוריה אני אומר מילה. חטיבת הביניים, התיישבות יהודית בארץ ישראל בתקופת המנדט, הסכסוך הישראלי-ערבי, היישוב היהודי, בחטיבה יש שעות על נושא הלאומיות, ציונות, כמובן. אי אפשר לעבור בגרות בלי להתמקד בלאומיות וציוניות, זו שאלת חובה וכו'.

אפשר לעבור בגרות בלי לדעת מה היה במלחמת הקוממיות, אפשר לעבור בגרות, אתה פוגש מישהו באוניברסיטה שלומד ולא יודע שמלחמת הקוממיות זה מלחמת העצמאות? והוא לומד באוניברסיטה.

זאת שאלת חובה.

לא, אבל זה לא חובה שתהיה בגרות, את זה אתה צריך להגיד. זה נכון שזה מופיע, אבל שוב, לא חובה, לא חובה ללמוד את זה.

חובה ללמוד, לא חובה להיבחן.

לא חובה להיבחן, אז לומדים, אתה יודע. ולכן כולם הולכים – אני לא מאשים רק את משרד החינוך, גם אנחנו כהורים, תשאל את רוב ההורים: מה אתה רוצה שהבן שלך יעבור, שתי יחידות בהיסטוריה של עם ישראל או שתי יחידות במתמטיקה? סתם מעניין לעשות מחקר כזה. אני אומר שהם יגידו מתמטיקה ואנחנו כולנו הולכים אחרי זה. אנחנו לא עוצרים להגיד לא, זה לא נכון.

אני גדלתי בירוחם ודימונה, ידענו, תאמינו לי, את כל המבצעים במלחמת יום העצמאות, גם התלמידים שלי ידעו כי חשבנו שזה חשוב שאם הוא ייסע בנגבה הוא יידע מה קרה בנגבה, ואם הוא ייסע צפונה הוא יידע מה קורה. ואתם קצת בזמן האחרון, הרצון להתפשר עם כולם גרם לכך שמשרד החינוך לא מבין את עיקר התפקיד שלו בתוך המדינה היהודית.

אני לא מדבר על מתמטיקה, הכול בסדר, אבל יש משהו שמייחד אותנו מכל העמים בקשר הזה עם ה – אני לא דתי ואני לא ימני, אבל אני כואב את הדבר הזה כי אני רואה את הדורות שגדלים. זה לא פוגע בהם, הם החיילים הכי טובים והם ייתנו את נשמתם למדינה, אבל השחיקה הזאת בתוך המשרד תוביל אותנו למקומות לא טובים.

- - - באזרחות והיסטוריה, באזרחות יש תוכנית לימודים חדשה בחטיבת הביניים שנכנסה השנה שעוסקת בלאומיות, יהדות, ציונות ומאפיינים יהודיים. בחטיבה העליונה עוסקים לא מעט בחוקים בעלי אופי יהודי, חוק השבות, חוק יסוד הלאום, מגילת העצמאות וכו'. בספרות, נפגשנו פה לא מעט בוועדה הזאת, על הסיפור השלם בעקבות דוח ביטון וכמה תכנים בתוך ספרות, גם בחטיבת הביניים וגם בחטיבה העליונה.

האדונית והרוכל, המפתח, הניה, צפירה, אח קטן ויגון של צ'כוב, זה הספרים של הבגרות בספרות.

טלי, להתאפק עוד שלוש דקות.

השאלה הגדולה היא איך בסוף מטמיעים את כל העושר הזה - - -

הכול קשור לציונות ומורשת, ברור.

דווקא האדונית והרוכל מאוד קשור לציונות.

לא מסכימה.

השאלה הגדולה היא איך מטמיעים, איך מביאים את כל העושר לתוך הכיתות, איך מוודאים שזה קיים. יש שני מאמצים בדבר הזה, מאמץ אחד הוא מאמץ של רתימה. אי אפשר רק בפיקוח. מאמץ אחד הוא מאמץ של רתימה, מאמץ שני הוא מאמץ של פיקוח.

אני אגיד משהו על מאמץ הרתימה. עוד מעט יוצג פה סקר של 'מאירים' שאומר שיש 85% מהמורים שרוצים יותר יהדות בבתי הספר. לפני עשר שנים עשינו סקרים דומים, האחוזים היו נמוכים בהרבה. אחת הסיבות המרכזיות שהמורים היום חושבים אחרת היא כי רתמנו אותם, כי בשנים האחרונות נכנס מקצוע חדש, כי יש פיתוח מקצועי, כי יש השתלמויות, כי יש הכשרה באוניברסיטאות, כי המנהלים משקיעים בזה כספים, יש ספרי לימוד חדשים, כי הנושא הזה נוכח בתוך בית הספר.

כי הנושא נשחק.

ומורים רוצים להעמיק בזה יותר. וזה אומר שהמורים נרתמו לנושא ואנחנו בתנועה לכיוון יותר טוב, לא לכיוון פחות טוב. מאמצי הרתימה האלה כוללים לא מעט תקציבים שמושקעים בהכשרת מורים. יש לנו קבוצות של מאות רבות של מנהלים, אין מקצוע נוסף במדינת ישראל שמכשיר מנהלים לתחום דעת.

מי מכשיר את המנהלים? זאת השאלה.

משרד החינוך.

משרד החינוך, ואיזה עמותות וארגונים נכנסו לתוך משרד החינוך?

זה לא בהכשרה. משרד החינוך מכשיר, הכשרנו כבר 370 מנהלים שזה 185,000 תלמידים. אפילו מתמטיקה. אין מקצוע שמכשיר מנהלים חוץ מתרבות יהודית ישראלית, כי זה מקצוע של זהות, כי עוסקי םבו בזהות, ולאט לאט לאט עוד ועוד בתי ספר ומורים נכנסים לתוך התחומים האלה ונכנסים פנימה.

ודובר פה על הגפ"ן, בזכות הגפ"ן, זה גמיש וזה מורכב וצריך להשקיע בו יותר, אבל הייתה החלטה ש-1% חובה מתוך הגפ"ן - - -

עצם האמירה שמדובר ב-1%.

אין עוד מקצוע שהוא חובה חוץ מהאחוז הזה ובזכות האחוז הזה יותר מאחוז מושקע בכך ונכון להיום יותר כסף דרך הגפ"ן במקצוע הזה מאשר הושקע לפני כניסת הגפ"ן למשרד החינוך. בסופו של דבר הדבר הזה הוביל ליותר תקציב ולא לפחות תקציב שמושקע בנושא הספציפי הזה.

למה משרד החינוך, עם התקציב הענק שלו, מספר שתיים, צריך שעמותות וארגונים זרים יכניסו כסף למשרד וייכנסו פנימה ויחדירו את האג'נדות שלהם לתוך הילדים שלנו?

באיזה ארגונים זרים מדובר שנכנסים לבתי הספר?

כל אלה שנכנסים דרך גפ"ן.

שמה הם?

שמטמיעות אג'נדות רדיקליות פרוגרסיביות מאוד בעייתיות. מאוד. בתחכום רב.

טלי, אני לא נכנס פה לשיח.

אני מבקשת זכות דיבור.

הוא מסיים את הדברים שלו.

מנהל בית ספר לא יכול להכניס כלום בגפ"ן אם הוא לא מתחייב לאחוז הזה, אם הוא לא מתחייב לעסוק בהנחלת השואה ולסיור לימודי בשואה, אם הוא לא מתחייב לסיורים בירושלים לשלוש שכבות שונות, דברים שהוא חייב לבצע אותם אחרת הוא לא מקבל שום תקציב לקיום של הגפ"ן. הדברים האלה בסוף מביאים לכך שיש פיקוח ובקרה על הדברים האלה והם מתקיימים בכל בתי הספר בארץ.

ואני רוצה להמשיך ולהוביל גם לשקף הבא שתציג אותו יעל ולאחר מכן את נושא הפיקוח ודוגמה מבתי הספר.

מה שאמרת זה יסודי?

לא, בכל בתי הספר.

כן, יעל, בבקשה.

אדוני, אני מבקשת לדבר. אני רוצה לומר משהו, אני רוצה לומר את הדברים האלה עוד לפני הדיווחים שאנחנו שומעים אחר כבוד.

אבל היא עוד לפני הדיווחים.

בסדר, עם כל הכבוד למה שמשרד החינוך אומר, אנחנו בכלל לא נגענו כאן בבעיה, אפילו לא הצגנו את הבעיה הזאת כראוי בכל הכבוד. כיוון שאני אורחת אני אבקש לקבל את זכות הדיבור ואני אושיב אתכם לנפשכם.

אז תיכף אחרי יעל אני אתן לך. בבקשה, יעל.

תודה. עם כל הכבוד לשימור המשרד.

בדיון הזה אני מייצגת את מינהל חברה ונוער, בתפקיד שלי אני מנהלת מרכז הדרכה של חמ"ד במינהל חברה ונוער. דיברו פה על ההיבחנות ועל מה נבחנים בבגרות ועל מה לא, אז מהבחינה הזאת אני חושבת שכולנו נסכים שמה שרוב הילדים לוקחים איתם לחיים זה דווקא החוויות של החינוך הבלתי פורמלי שהוא שיעור משמעותי מאוד לחיים.

כן, אבל בסוף הוא אקסטרה.

אני חולקת על הקביעה הזאת, אני חושבת שהוא חלק מאוד - - -

הוא צריך לבוא בד בבד, אבל אי אפשר להגיד שאני מסתמך רק על החינוך הבלתי פורמלי, עם כל הכבוד. אנחנו מדינה מתוקנת.

ודאי, חס וחלילה, זה הולך ביחד, אבל אני חושבת שהשנתיים של הקורונה והמלחמה הוכיחו לנו שהחינוך הבלתי פורמלי הוא לא אקסטרה, הוא חלק בלתי נפרד וחשוב מאוד, בין היתר משום שתוך כדי החינוך הבלתי פורמלי מתרחשות הרבה מאוד חוויות מכוננות בתהליך של עיצוב זהות.

דובר פה קודם, אמר אבא של איתן מור על זה שלאורך השנים אנחנו מתמקדים ביחיד, אני חושבת שמינהל חברה ונוער, הדגל שאנחנו מרימים זה התמקדות בחברה, היחיד כחלק מחברה. הרבה מאוד מיקוד בקהילה ובחברה. בעצם מינהל חברה ונוער עושה חינוך לזהות, לציונות, לשייכות, לזהות יהודית, גם וגם במגוון ערוצי פעולה, גם בבתי הספר וגם במרחב הרשותי בשותפות עם כל מיני גורמים אחרים.

אני מבינה שהמוקד כאן הוא בית הספר ולכן אני אתן ככה על קצה המזלג, בוודאי שהנושא של חידון התנ"ך שמינהל חברה ונוער משקיע בו משאבים רבים ורואה בו חשיבות רבה. הנושא של שעת חינוך, כל ילד במדינת ישראל מקבל לפחות שעת חינוך אחת בשבוע. בשעת החינוך הזאת עוסקים במגוון נושאים, בין היתר יש לנו תוכנית שנקראת 'הדגל והסמל', תוכנית להיות אזרח בכיתה י' שהיא סובבת סביב קבלת תעודת זהות, שילדים לומדים על מה זה להיות אזרח, הקשר שלהם למדינת ישראל, מה זה אומר להיות אזרח במדינת ישראל.

מה זה קשור למסורת או יהדות?

זה קשור לציונות.

את מדברת איתי על שעת חינוך בשבוע וזה מה שאתם מביאים לשולחן כש-80% מהמורים וההורים אומרים שאין מספיק חינוך ליהדות בבתי הספר?

קודם כל זה קורה בשעת חינוך, שעות החינוך מוקדשות לכל מיני נושאים.

זה לעג לרש, אני מצטערת.

אני אגיד גם שאנחנו מציינים ימי לוח וחגי ישראל. היה ט"ו בשבט, הוצאנו ערכת תכנים לט"ו בשבט.

תודה.

לא, זה חלק, יש מבחנים לחגי תשרי.

המספרים מדברים בעד עצמם. דורית פה, דורית מ'מאירים', הוציאו סקר, למעלה מ-80% מההורים ומהמורים אומרים שאין חינוך ליהדות בבית הספר ואת מביאה לי שעת חינוך?

אפשר להציג את המצב בשטח בבקשה?

כדאי להציג את הסקר כי הוא הבסיס לדיון.

הסקר היה בחומרים שפורסמו, הם חלק אינטגרלי מהוועדה. מי שהיה חשוב לו הוועדה אני מאמין שגם עבר על הסקר.

אנחנו עוסקים בשל"ח, ששל"ח זה המהות, החיבור לארץ ישראל, מסעות מעצבי זהות. המון תלמידים לוקחים חלק כל שנה - - -

מה זה המון? מה האחוז מהתלמידים.

אני אגיד, 15,000 תלמידים מסע בשבילי המקורות בעקבות סיפורי התנ"ך, 10,000 תלמידים לקחו חלק במסע 'מגלים את הארץ'.

הם בטח חופפים.

לא, לא חופפים. 7,000 תלמידים מסע 'לעובדה ולשומרה' בשילוב עבודה חקלאית ויערנות. 22,000 תלמידים במסע ישראלי.

אנחנו מדברים על מיליוני תלמידים במערכת החינוך.

גם סדנאות של הכנה לצה"ל שעוסקות במפגשים עם קצינים ולוחמים. עבודה בחקלאות, יש תוכנית חדשה, מסע 'החיטה צומחת שוב' שיש בו גם עבודה בחקלאות שבוודאי אין עוררין על הקשר לארץ. סדנאות זהות ושייכות.

כמה סך הכול?

סך הכול לא סכמנו, אבל בחשבון מהיר, שזה לא התחום החזק שלי, מדובר ב-100,000 בשנה.

100,000 בשנה, את לא מגיעה אפילו ל-10% מתלמידי ישראל. בדיוק על זה אנחנו מדברים.

חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

שלום לכם. אני לא חברה בוועדה הזאת, כמו שאמרתי, מפאת חשיבות העניין נכנסתי. אני רוצה להקריא לכם משהו קצר מאוד של אלתרמן ואני בטוחה שאף תלמיד בישראל לא לומד את זה לבגרות, קוראים לשיר 'אז אמר השטן', אני מקריאה לכם רק ההתחלה. אז אמר השטן, הנצור הזה, הנצור הזה זה עם ישראל. אז אמר השטן: הַנָּצוּר הזה/ איך אוּכַל לוֹ?/ איתו הַאומץ וְכּישרון הַמָעֲשֵה/ וּכְּלֵי מִלְחמָה וְתושיָה עֵצָה לו/ וְאַמָר: לא אֶטֹּל כּוחוֹ/ וְלא רֶסֶן אָשִׂים ובמֶתֶג/ וְלא מוֹרַך אָביא בְּתוכו/ וְלא ידיו אֲרַפֶּה כְּמִּקֶּדֶם/ רק זֹאת אֶעֱשֵה: אַכְּהֵה מוֹחוֹ/ וְשכח שאיתו הצדק.

זה מה שאתם רואים וזה מה שאתם מזהים אצל התלמידים. אתם מזהים אצלם שחיקה של ההכרה וההבנה של האתוס היהודי והמורשת היהודית במדינת ישראל. וזה מתחיל בתחילת ההתחלות, אם אני אשאל אנשי חינוך מי זה חאג' אמין אל חוסייני רוב הסיכוי שרוב מורי ישראל לא יידעו שזה המופתי של ירושלים, קצין אס.אס שהגה את האתוס הפלסטיני שמהנהר לים יש מדינה אחת והיא פלסטין. הוא גם לא יידע, רוב הסיכוי שמורי ישראל לא יידעו, שחאלד משעל לפני שלושה שבועות התראיין ואמר שעל פי כל הפלסטינים היום, לפני שבועה שבועות אמר, שבין הנהר לים וגם מהצפון ועד מפרץ עקבה יש מדינה אחת והיא פלסטין והחזון הציוני אין לו קיום ואנחנו לא נוותר בשביל החזון הציוני אפילו על רגב אדמה.

אני שואלת איזה מורים בישראל יודעים לומר את הדברים האלה, או יודעים לספר את ההיסטוריה החל מאויבי ישראל, החל מסדאם חוסיין בעירק שקראו לו בנו של השטן, דרך כל ההבנה של המזרח התיכון, דרך ההבנה של קיום מדינת ישראל כמעצמה כאן, השלכות על כוחות הרשע, ציר הרשע, בתוך המזרח התיכון, מדינות שיש הבחנה ברורה בין שבטיות ערבית שיש לה אתוס מסוים לבין מדינות ערב מתפתחות כמו האמירויות שיש להן אתוס אחר ומה יושב על האתוס הזה, והמאבק בין המדינות הללו, כדי להבין את עצמנו בתוך המקום הזה.

כי כשפורצת על מדינת ישראל תופת ושואת אוקטובר, שאני בכלל לא מדברת על המבצעים הרבים שהיינו תחת איום קיומי כל הזמן, אבל כשפורצת עלינו תופת שכזו ותלמידים במדינת ישראל לא מבינים עד עכשיו מה זו עזה, מכוח היה הסכם אוסלו, מה זאת ההתנתקות, מה הייתה המשמעות של ההתנתקות בפועל, מה הייתה המשמעות של הסכמי אוסלו, האם אפשר לחזור מהסכמי אוסלו, האם אפשר לקחת חזרה משוטרים פלסטינים נשקים, עשרות אלפי נשקים. מה מעמד יהודה ושומרון, מה משמעות של שטחי A, B ו-C. מה המשמעות של המילים הכי בסיסיות הללו כדי להבין את כוחנו כאן בישראל ואת ההתמודדות שלנו עם האויבים שלנו.

כן, להגיד אויב זה לא מילה גסה. כדי להבין את מקומך שלך אתה צריך להכיר בכוחו של האויב, אתה צריך להכיר באכזריות האויב ואתה צריך להבין את שפת האויב. ואם אתה לא תבין ולא תלמד שהאויב שלך רוצה בחדלונך בים ושהאתוס הפלסטיני מבית חאג' אמין אל חוסייני, עובר דרך חאלד משעל, הנייה ואויבינו המפלצתיים אז אתה לא תבין בכלל את משמעות הלחימה ומה זה תמונת ניצחון ואפשר יהיה לעבוד עליך. אם אנחנו לא ניתן כלים למורים להתמודד עם אמירות, לדוגמה בתקשורת, של מהי תמונת ניצחון - - -

טלי, הבאת הרבה דוגמאות.

תן לי, לא הפרעת פה לאנשי החינוך ולא הפרעת לגלעד קריב.

בסדר, אני בינתיים מנהל את הוועדה.

אני שתי דקות בסך הכול מדברת.

טלי, אל תלמדי אותי איך לנהל את הוועדה.

יוסי, זה כמה דוגמאות מכה ממקצועות, צריך להגיד.

לא, זה בסדר גמור שהבאת דוגמאות, הבנו את הרעיון.

יופי, תן לי עוד שלוש דקות ואני מסיימת. זה נראה לי הוגן לדבר חמש דקות בוועדה.

בבקשה.

אני רק רוצה להבהיר לכם את הדבר הבא, אם אנחנו רוצים שתלמידינו יגדלו עם תחושת הבטן הזו שאנחנו מסורים למדינת ישראל האחת ואין בלתה ואם אנחנו רוצים שתלמידי ישראל יהיו מסורים להכרה הזו שזה לא שוויץ פה. לא, לא, לא, לא, אנחנו לא בשוויץ, אנחנו מוקפים באויבים, יש לנו חיזבאללה בצפון, אנחנו מוקפים בחמאס וג'יהאד איסלמי פלסטיני. שיבינו מה זה פרוקסי, מה זה אויב שמופעל על ידי אויב אחר, מה זה זרועו הארוכה של ציר הרשע, מה זה מקורות מימון, מה מותר למדינה לעשות, מה אסור למדינה לעשות.

אז שמעתי את משרד החינוך ואני חייבת פה לומר, באמת לא מעניין אותי כן בגרויות, לא בגרויות, זה לא השיקול, השיקול זה התכנים. מה התכנים שנכנסים לתלמידים שלנו, כי כמו שיש דיפ סטייט במדינת ישראל כשהמשמעות של דיפ סטייט במדינת ישראל זה שלטון צללים לא נבחר שמאייש את המקומות הבכירים ביותר בחברה הישראלי, בצבא, בצמרת הצבא, בצמרת מערכת המשפט, ויש הטמעה של רעיונות רדיקליים פרוגרסיביים, שזה נעשה בתחכום אדיר, כמו שלשיטתי בית המשפט העליון לדוגמה, כדי להבין את הדיפ סטייט, מטמיע לנו רעיון פרוגרסיבי רדיקלי של הפיכת המדינה למדינת כל אזרחינו תחת הגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית. זו דוגמה לדיפ סטייט בתוך מערכת המשפט.

גם במערכת החינוך יש דיפ סטייט שנכנס דרך העמותות השונות שמכניסות תכני לימוד, העמותות נכנסות ומטמיעות רעיונות רדיקליים שאינני יודעת מי מפקח על העמותות הללו ועל הרעיונות הללו וככה אנחנו מוצאים את עצמנו עם תלמידים שהאתוס היהודי לא בשל בהם. כשאני מדברת על אתוס יהודי, זה לא קשור, אני לא אדם דתי, אני חוזרת בשאלה, אבל הגדרת המדינה שלי היא מדינה יהודית ודמוקרטית ואם התלמידים שלנו במדינה לא יבינו, כמו ששופטת העליון הנשיאה רצתה שיהיה פה חוקה, אם הם לא יבינו שאם תהיה פה חוקה לא נוכל לטעון למדינת הלאום היהודי כי זה יפגע בעקרון השוויון אז אנחנו לא מחנכים נכון את תלמידינו.

וכשאתה מדבר איתי, אדוני, על ספרות, ואני רואה את הספרים שאותם לומדים בבגרות, מה אני אגיד לך? איך אני אגיד לך? אני לא חשודה בחוסר ידע, יש לי ציון גבוה מאוד בבגרות וזה לא מעיד עליי כלום, כפי שאתה רואה, כלום, אין לזה קשר, הדבר היחיד שחשוב זה לתת להם כלים להבין את עצמם, להבין את האויב. אנחנו נמצאים במדינה שההגדרה העצמית היא זו שמעירה אותך בבוקר, כי אין מדינה בעולם שמתמודדת עם אויב שחותר תחת הקיום הכי בסיסי שלה.

זה לא סתם כי אנחנו רוצים לחיות בשלום, אני רוצה לחיות בשלום עם כולם, אבל כל זמן שאני מזכירה לתלמידים ולעצמי שהאויב רוצה אותי בחדלוני, אז אם אני לא אדבר בשפה שלו ואני אמשיך לדבר אליו בשפה מערבית מלטפת אני אמצא את עצמי בים.

אז אני אסכם ואומר שאני אינני מורידה את ראשי ואני לא מרכינה את ראשי ואני יהודייה במדינה יהודית ודמוקרטית, כן, כן, והמורשת שלי קודמת לכול, המורשת שלי הביאה אותי לכאן, המורשת שלי תשאיר אותי כאן. ויכולים לקרוא לי בשמות ויכולים לקרוא לי כך או אחרת, הדבר היחיד לנגד עיניי, טובת עם ישראל במדינת ישראל האחת ואין בלתה. זה מה שאני רוצה שתלמידי ישראל יבינו. זאת המדינה היחידה שלנו שרק בעוצמתה ובמלוא חוסנה יש לנו סיכוי, יש סיכוי ליהודי העולם לשרוד. ברגע שמזהים אותנו בחולשתנו, כמו שזיהו עכשיו, אז החולשה הזאת מעוררת את האנטישמיות המכוערת ביותר שלא פסה מהעולם והיא לא תפוס לעולם כי שנאת היהודים זה דבר שהוא חלק מההיסטוריה, אני לא מצליחה להבין אותו, אבל זה המצב.

לכן, מורי ישראל היקרים ואנשי החינוך היקרים, תודה לכם שבחרתם במקצוע האדיר, הכה חשוב הזה, עוד ציון בחשבון ועוד ציון במתמטיקה פחות קריטי, החוסן של התלמידים, ההבנה שלהם את עצמם בתוך המקום הקשה הזה שנקרא מדינת ישראל מוקפת אויבים, זה מבחינתי התוצר. אז אני מודה כאן לכל מי שבחר בחינוך כמקצוע, בשדרוג ושמירה על ילדינו שיגדלו כאן כדור הבא, כדור שמבין את השירות הצבאי, את חובת השירות הצבאי, את התרומה האדירה שכל אחד צריך לתרום למדינת ישראל.

שוב, הכי חשוב, בראש מורם, כשאתה מחובר לסנטר שלך ההוא, אתוס של ערכים מאוד מאוד מדויקים ומהודקים אף אחד לא יכול לך. אמן כן יהי רצון ורק נסיים ונאמר, תודה לחיילינו הגיבורים, עזי הרוח, שנלחמים בדרום הרצועה, בצפון הרצועה ובצפון ושמביאים להם, הם הם הם ובני הנוער לעתיד, את הניצחון ואת תחושת החוסן והגאווה הלאומית. באמת ה' ישמור וייקום דמם של חיילינו, ה' עוז לעמו ייתן, יש לנו מדינה אדירה, ה' יברך את עמו בשלום.

תודה רבה, חברת הכנסת גוטליב. אני רק אגיד שנתתי לך שלוש דקות נוספות על מה שביקשת.

תודה רבה.

חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

אני רוצה, אחרי דברים כל כך מרגשים של חברת הכנסת טלי גוטליב, שאני חזרתי בדיוק מהנשיאות כסגן יושב ראש הכנסת ואחד הדברים שאושרו בנשיאות, הצעה לדיון מהיר בנושא סגירת אתר מורשת לאומי גבעת התחמושת דווקא בזמן מלחמה. זה יבוא לשבוע הבא.

כל הכבוד.

לא, זה לא כל הכבוד לנו, זה בושה לממשלה שלכם.

אני מסכימה.

בממשלה שלא מתקצבת ולא מוצאת מקום לתקצב את אתר גבעת התחמושת אז אני חושב שכל הדברים שאמרת עכשיו לא שווים למעשה אחד בלבד.

מה שמייחד אותנו, אדוני היושב ראש, ששנינו לא למדנו כאן בבית הספר, אנחנו עלינו בגיל 17 וזה לא הפריע לי לקבל גם את החינוך הציוני וגם לדעת מה זה ABC, מה זה ההתנתקות וכל ההיסטוריה, לא רק של העם היהודי, גם היסטוריה של עם ישראל. אני חושב שמה שחשוב בחינוך, מעבר לציונות, מעבר ליהדות – דרך אגב, ברור שהילדים שלי בכלל לומדים במסגרת שהיא דתית אז אני לא מתלונן על הנושא הזה. מה שמפריע לי זה שהילדים היום מקבלים לפעמים ושומעים דברים שהייתי אומר שזה עיוות של ההיסטוריה.

טלי, יקירתי, את אמרת פה דברים שהיו בהיסטוריה, אבל לא נקבת בדברים שקרו בתוך האירועים האלה. אני חושב שגם התלמידים צריכים לדעת למה אוסלו קרה ולמה הייתה התנתקות וכל הדברים האלה.

נכון, הכול מהכול.

לא, אני אומר לא צריך לעשות את הערבוב הפוליטי, אלא אירועים שהיו בהיסטוריה.

איך זה קשור? הסכם אוסלו הוא עובדה, ההתנתקות היא עובדה, אל תיקח את זה לשיח פוליטי, יש פה חינוך.

כשבא ראש הממשלה ואומר שהוא לא קשור להתנתקות שהוא הצביע בעד ההתנתקות, שמפלגתו עשתה את ההתנתקות - - -

הוא לא הצביע בעד ההתנתקות, תפסיק לחזור על זה, נתניהו לא הצביע בעד ההתנתקות.

טלי, לא נכנסו בדברים שלך.

אז אני אומר שהרבה פעמים קל לזרוק את זה לאוויר ולהגיד שהילדים שלנו לא יודעים. תאמיני לי, הילדים יודעים היטב מה שהיה.

הם לא יודעים.

הם ממש לא יודעים.

הם יודעים הרבה פחות.

וגם המורים יודעים טוב מאוד וגם אפשר להשלים, זה לא חסר. מה שחסר לי באמת, ואני מעריך מאוד את מערכת החינוך ואת אנשי החינוך, אני חושב שכשמדברים על מקצועות שמובילים למצוינות של התלמידים, מתמטיקה זה לא בושה, מתמטיקה זה יותר חשוב לפעמים מעוד שיעור בתנ"ך.

זו הטעות שלך.

אני לא מסכימה.

אני אומר שלפעמים זה יותר חשוב.

זכותנו לקבל חינוך יהודי.

בניין בונים מיסודות ואם אין לך יסודות אז כל הבניין - - -

עכשיו אני אגיד מילה לגבי ציונות, יש מערכת שלמה שהמילה ציונות לא קיימת במערכת החינוך בארץ, אז תתחילי לדבר על זה.

אני רוצה לדבר על החינוך הממלכתי.

לא ביקשתי להפריע, אני אדבר שתי דקות בלי הפרעות. ויש גם מערכות חינוך שהמילה הרצל לא מופיעה שם. חברים, בואו, נהיה קצת הוגנים כשאנחנו מדברים על החינוך של הילדים שלנו. אנשים שונים, אבל מילים כמו הרצל, ציונות, הקמת המדינה הציונית, לא מופיעה בחלק מהמערכת של בתי ספר בישראל.

נו, אז מה?

את חושבת שזה בסדר?

לא.

אבל זו מערכת שמתוקצבת על ידי הממשלה.

אז באת להשתלח במערכות אחרות? אנחנו מדברים על מערכת החינוך הממלכתית.

אני לא באתי להשתלח, אני באתי להגיד לפני שאתם משתלחים, לצערי זה קיים.

אני משתלחת במשהו שקיים אצלי.

לא אמרתי שאת משתלחת, אמרתי אחרי דברים כל כך לוהטים יש בעיות שאפשר לפתור את זה גם בממשלה הנוכחית.

יבגני, אני רק אגיד שלצערנו אתה, לצורך העניין, אני אתן כדוגמה אישית, אם אתה רוצה קצת מסורת וקצת יהדות, ללא קשר - - -

אני רוצה מסורת, תאמין לי שלא חסר מסורת.

ללא קשר לעשייה וללא קשר לאם הבן שלך יניח תפילין או לא יניח תפילין, בסוף את הילדים שלך אתה לא תשלח לממלכתי כי אתה מבין ששם הוא לא יקבל, אתה תשלח ל - - -

לא, לא, זה לא קשור לילדים שלי.

ודי לחכימא ברמיזא.

לא, זה מתחלק - - -

יבגני, תחשוב על מה שאני אמרתי ותבין שאני צדקתי.

לא, להיפך, זה לא קשור. אני רק אומר לך שהמילה ציונות לא קיימת בחלק ממערכות חינוך בישראל. אז צריך לתקן את זה.

חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

שלום, אני גלית, אני בת 53, אני חברת ועדת חינוך ואני יושבת כאן ואומרת בריש גלי לכל הנוכחים: מערכת החינוך הממלכתית גזלה ממני את הזהות שלי, ולא רק שהיא גזלה ממני את הזהות שלי מה שקורה עכשיו חמור פי אלף. אם אני יצאתי אחרי 12 שנות לימוד בורה לחלוטין לגבי מי אני, מאין באתי, לאן אני הולכת, מה הקולקטיב, למה אני פה בכלל, בורה לחלוטין, לחלוטין, היום המצב חמור פי אלף.

אני יושבת פה עם הסקר של 'מאירים' ואני קוראת את הנתונים לפיהם רוב מכריע של המורים בישראל טוענים שאין מספיק לימוד או זהות יהודית בבתי הספר ורוב מכריע של ההורים בישראל טוענים את אותו דבר. אני יושבת פה ואני אומרת בכאב עמוק, רק בגיל מאוחר למדתי שהיהדות היא לא העיקר להתפלל לאדושם כדי שיירד גשם והיהדות היא לא האם מכניסים חמץ לבית חולים בפסח והיהדות היא לא האם אנחנו נוסעים בשבת או אין תחבורה ציבורית בשבת, היהודית היא דינמיט מטפיזי רוחני לוגי. בקוריאה הדרומית הכניסו את לימוד התלמוד, התלמוד זה חדר כושר ללוגיקה, למה זה נשלל ממני?

למה אני לא ידעתי עד גילי המאוחר שהיהדות אומרת לנו שאנחנו לא יצורים גשמיים שעוברים חוויה רוחנית אלא יצורים רוחניים שעוברים פה כרגע חוויה גשמית? יש בה פילוסופיה, יש בה רוחניות, יש בה מדע. מה יודע האדם הגנרי על היהדות שלו? שהעולם נברא בשישה ימים, חי חי חי, אף אחד לא מבין אבולוציה, אף אחד לא מבין גנאלוגיה, אף אחד לא מבין שהעולם קיים מיליארדי שנים, היהדות הקדימה את המדע, המדע היום מתקרב ליהדות עד לתפיסת חלקיק האטום, מדובר פה באוצר של ידע גלום, ביהלום.

ואתם יודעים למה אנחנו נאלצים לכפות את היהלום הזה? כי אנשים לא יודעים מה יש. לא יודעים. גדל פה דור אחרי דור בור ויש לזה משמעות לא רק שכלית ולא רק רוחנית. הזהות הזו, שימו לב מה קורה בעזה, שימו לב מה קורה בחמאס, יש להם כוח אין סופי, הם גאים במוות שלהם, הם גאים בעוני שלהם, הם גאים בסבל שהם עוברים, כי יש לה אללה. לנו גדעו את השורשים מתחת לרגליים, יושבים פה ואומרים לי שהלימוד של היהדות, זה מה? ישראליות ויהדות ביחד? קולנוע עברי ישראלי לעומת המלבי"ם, הרמח"ל, האר"י הקדוש. אתם יודעים איזה עולמות יש שם?

אני בוגרת שבע שנות פילוסופיה. הייתי כל כך צמאה לידע אחרי 12 שנות לימוד עקרות שהלכתי לאוניברסיטה ולמדתי שבע שנים. כלום, פילוסופיה מטפיזית, פילוסופיה של הדת, פילוסופיה של המזרח, כאין וכאפס, כלום, אבק לעומת היהלום שאנחנו יושבים עליו וקוברים אותו והילדים שלנו לא יודעים מה זה להיות יהודי. אין להם מושג. אני לומדת היום ואני אומרת, אלוהים, אם רק הייתי יודעת את זה בגיל יותר צעיר. זה חוסן, זה זהות, זה שורשים, זה הכוח להילחם. אני רואה את החיילים שלנו היום עם הציציות, חילונים, עם ספרי תורה, חילונים, עם הכיפות והתפילין, חילוניים.

אין דבר כזה חילוניים.

אני רואה את זה ואני רואה איך הנשמה שלהם צמאה לזה, כמה הם כמהים לזה. אני רוצה לומר שישראל צריכה לעשות אתחול מחדש למערכת החינוך. היהדות זה לא מה שמכון הרטמן עוטף אותה, היהדות זה לא האחר הוא אני, או הגישה הפרוגרסיבית למשנה ולתנ"ך. היהדות זה אמת נצחית, אנחנו יושבים על אמת נצחית.

את לא חושבת שלהגדיר את היהדות באופן כזה זה מרחיק אנשים מהיהדות?

אנחנו יושבים על יהלום והגיע הזמן שננגיש את היהלום הזה, את הידע הזה, את הרוחניות הזאת שיש בה אנושיות, שהבסיס שלה, המוסר האוניברסלי היום אנחנו הבאנו את זה ואנשים לא יודעים. גדלים פה ישראלים שחושבים שהזהות שלהם זה שהם אוהבים פיצה.

או שגדלים פה ישראלים שמספרים להם שהיהדות היא לא שלהם ושהם לא חלק מהיהדות? איך אפשר להנגיש יהדות כשאומרים להם שהם לא חלק מהיהדות?

אף אחד לא מספר את זה. כל אדם צריך – אתה יהודי?

אני יהודי גאה.

קח על זה אחריות.

אמא שלי לימדה אותי - - -

מה אתה צריך להקשיב לאחרים, מי אומר לך מה? קח אחריות.

מי מרחיק אותך מהיהודים?

אולי צריך לשאול למה הנוער מתרחק מהיהדות כשמוציאים חלק מהנוער מתוך היהדות. אם יש נרטיב אחד ליהדות, אגב הרמב"ם היה לצד - - -

מי מרחיק אותך מיהדות? אני רוצה לדעת מי מרחיק אותך.

את יודעת.

ממש לא. יש קולות קצה, יש כאלה שגם לא מקבלים אותי.

אם יורשה לנו להציג את המצב בשטח, בבקשה.

חברים, תודה רבה. חבר הכנסת חנוך מלביצקי בבקשה.

שלום, תודה רבה. תראו, אני אעשה את זה קצר. קודם כל לי יש בעיה עם מערכת החינוך הממלכתית, בעיה קשה עם מערכת החינוך הממלכתית, אני חושב שהיא לחלוטין לא רלוונטית לחלק גדול מהחיים שלנו פה בכלל, בטח ובטח כאזרחים ישראלים יהודים. המדינה הזו היא מדינת ישראל, למדינת ישראל יש חיילי צבא ההגנה לישראל, וכשיש יום זיכרון הוא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא לא איזה שהוא יום זיכרון קולקטיבי לחללי הסכסוך, למשל.

השואה היא לא אירוע שדומה לשום דבר אחר, החגים שלנו הם החגים שלנו. זה שיש פה עמים אחרים שיש להם חגים אחרים זה נחמד, אבל החגים שלנו הם החגים שלנו. בסופו של דבר אנחנו חיים באיזה שהוא סוג של טרלול, הבן שלי, אפרופו בפתח תקווה, לפני שנתיים החליט המנהל אצלו בבית הספר שלא מלמדים אותו תנ"ך שנה שלמה. ככה הוא החליט, חשב שיש דברים אחרים שיותר חשובים ללמד.

זה שהיה פה אחד נפתלי בנט שחשב שמאוד חשוב לקדם חמש יחידות מתמטיקה, ברור שזה חשוב, אבל אי אפשר לחשוב שהזהות היהודית שלנו, שנטועה בהיסטוריה ונטועה בגיאוגרפיה ונותנת למעשה את המשמעות למה אנחנו פה ולא באוגנדה או בכל מקום אחר, בסוף זה נמצא שם ומי שחושב שאפשר להסתדר בלי זה בדרך כלל יש לו איזה שהיא אג'נדה מאחורה שמדברת גם על המקום הזה, על איזה שהיא מדינת כל אזרחיה או משהו בסיפור הזה. אז לא, אנחנו נגד הדברים הללו, מערכת החינוך צריכה לשקף את עובדת היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. יש את היהודית לפני. כל הזמן מדברים על הדמוקרטית, שוכחים את היהודית לפני.

העובדה למשל ששמענו, אפרופו פתח תקווה, שיש מורה בפתח תקווה, שאני לא זוכר את שמו, ברוכים נראה לי, שהתבטא כפי שהתבטא כלפי צה"ל ובית המשפט החזיר אותו ללמד, טוב, זו המערכת המשפטית שלנו, והכניסו אותו חזרה לבית הספר.

אנחנו מוקפים מכל כיוון.

והילדים קיבלו אותו כפי שראוי לקבל אדם כזה, אבל אנחנו לא צריכים שהתלמידים יראו לנו מה נכון לעשות. אני במקום מנהל או מנהלת בית הספר, יצחק שמיר, לידי דרך אגב, אני גר קרוב, יש בודקה לשומרים, הייתי שם בודקה בצד בשבילו עם שולחן וכיסא כתר פלסטיק ונותן לו לשבת שם. לילדים אסור לו להתקרב, לאיש הזה.

ההכלה שלנו לכל מיני רעיונות מטורפים, שאני לא יודע מאיפה הם באים, מתוך איזה שהיא מטרה או איזה שהיא מחשבה שאנחנו פלורליסטים ואנחנו מערביים ואנחנו מלמדים את הילדים לחשוב וחושפים אותם למגוון דעות, לא. לא, זה לא תפקידה של מערכת החינוך, תפקידה של מערכת החינוך להתוות דרך, תפקידה של מערכת החינוך לחבר לשורשים ולמהות של הקמת מדינת ישראל, המדינה היחידה של העם היהודי, מדינת הלאום של העם היהודי. אין פה לאום אחר, לא יהיה פה לאום אחר. כל הדברים הללו, לצערי הרב, לא מקבלים מספיק ביטוי.

אני שומע ושמעתי את הדברים שאתם מביאים, שבוע פה, שבוע שם, לימוד כזה, לימוד אחר, זה לא עובד, חבר'ה. בסופו של דבר אנשים יצביעו ברגליים. היום אולי אין כל כך ברירה ויש כל מיני אילוצים כלכליים, אבל כבר היום אנחנו רואים שמי שיכול אז שולחים לממלכתי דתי איפה שאפשר, או שולחים לכל מיני בתי ספר פרטיים שהולכים וגדלים ומתעצמים. צריך חשיבה מחדש על מה זה אומר חינוך ממלכתי במדינת ישראל של שנת 2024. אני חושב שראוי שמשרד החינוך יוביל תהליך חשיבה מחדש כזה.

יש למשרד החינוך נטייה, ואני חלילה לא מאשים אתכם אישית פה, אני לא מדבר אליכם באופן אישי, אני מדבר בכלל בהתנסות העבר שלי עם המשרד, של למה לשנות? זה הכול בסדר, אז אנחנו קצת נשנה פה. אין באמת רצון במשרד הזה להבין שהחלק הארי של שיטת הלימוד שנלמדת היום בחינוך הממלכתי פשוט לא רלוונטית לתלמידים, לא מעניינת את התלמידים ובסופו של דבר גורמת לזה שאת בית הספר מעבירים ולא לוקחים ממנו מטענים משמעותיים אלא אם כן אתה באיזה שהיא כיתה ייעודית למשהו, אז אולי, אבל בדרך כלל, לצערי הרב אני אומר, זה לא המצב.

זה מה שאני ציפיתי לראות פה ולצערי לא ראיתי, אלא באתם והסברתם מה אתם עושים ולמה זה בסדר. אני חושב שראוי שאתם תשקלו איזה שהוא תהליך חשיבה, תשתפו ציבור, תשתפו הנהגות הורים, תשתפו בו את כל מי שצריך, אנשי מקצוע, גם בחו"ל, לראות איך עושים את זה עם שיטות לימוד ודברים אחרים. שתבואו ותיבנו את הממלכתיות מחדש, תיתנו אתם את שני הסנט שלכם לבנייה של הממלכתיות מחדש של ישראל, כי בלי קשר אני חושב שזה משהו שאנחנו מאוד צריכים אחרי מה שעברנו ב-7 באוקטובר ויש לכם מקום מרכזי בנושא הזה. תודה.

תודה רבה. דורית, מארגון 'מאירים' ולאחר מכן יוני אביטן.

אני אפתח ואומר שקודם כל אני מתנצלת בפני אבותיי שהתפללו לגדל יום אחד את ילדם בארץ ישראל שדווקא אני פה בירושלים נמצאת בדיון כזה. שמי דורית יצחק, אני מנכ"לית ארגון 'מאירים' ולפני שאני מנכ"לית אני אמא לילדים במערכת החינוך הממלכתי. ארגון 'מאירים' הוקם על ידי הורים, הורים שהרגישו שלאט לאט אבל בשיטתיות ישנו טשטוש של הזהות היהודית, מחיקת המורשת היהודית, מחיקת פרקים שלמים מההיסטוריה של עם ישראל במערכת החינוך.

אותי זה פגש לפני שלוש שנים כששמתי לב את המילה תנ"ך במערכת השעות של הבן שלי שלמד אז בחטיבה ושצץ לו מקצוע חדש שהחליף את התנ"ך שנקרא קבלת החלטות, שנה אחרי זה קראו לזה אדם וחברה. במקביל הבן הצעיר שלי שלומד ביסודי לא התחיל ללמוד תורה. מכיתה א' עד כיתה ד' לא היה לו שיעור תורה אחד. השנה היו לו, אנחנו כבר באמצע השנה, עד עכשיו שלושה שיעורי תורה וגם את השיעורים האלה מלמדת המורה לגיאוגרפיה.

אבל זה לא רק אצלי וזה לא קרה רק אצלי. יש פה הרבה הורים ויש פה מורים שהגיעו לכאן מערים שונות בארץ ולכולם אותו סיפור. מערכת החינוך שלנו נכבשה, וזה לא רק שיעורי תנ"ך, כמו שאמרתי, זה גם שיעורי אזרחות שלנו שהם ריקים מתוכן ציוני, במקומם הטמיעו ערכים אחרים, ערכי שמאל פרוגרסיבי, כנ"ל ספרי הלימוד שלנו, חגי ישראל שלא מציינים בבתי הספר, הטקסים הרשמיים של בתי הספר - - -

באיזה בית ספר לא מציינים את חגי ישראל?

אתה רוצה שאני אציין לך את בתי הספר שלנו, שהבן שלי לומד או שאתה רוצה שאני אגיד לך את כלל בתי הספר?

אני יכול להגיד לך שאני הייתי ראש מינהל חינוך, אמנם בעיר פתח תקווה, אין חג ישראל שלא צוין, אין אחד, לא קיים. אני אשמח לדעת איזה.

חבר הכנסת, אני רוצה שתשאל כמה תלמידים על יום כיפור, אם הם יודעים למה צמים ביום כיפור. אם הם יגידו לך שזה בגלל מלחמה או בגלל שיש משהו אחר. תשאל ילדים.

זה לא אומר שלא מציינים. את אומרת שאין מספיק ידע, זה משהו אחר, אבל כן מציינים. יושבת פה מנהלת שמנהלת בבית ספר בפתח תקווה, היא יכולה להגיד לך.

השנה יום ירושלים לא צוין. ט"ו בשבט השנה, אצל הבן שלי לא ציינו אותו. חג חנוכה - - -

אז אני לא יודע, יכול להיות שזו בעיה נקודתית. בגן של הבן שלי ציינו את ט"ו בשבט ואת החגים שאת אומרת, זה לא הגיוני.

דורית, דורית.

אני אגיד לכם מה מפריע לי בדיון הזה, אתם מדברים על דברים נקודתיים ומשליכים על כל המדינה, זה לא נכון.

יש פה סקר, אנחנו מדברים על סקר.

יוסי, אני מבקש שידברו בנתונים.

אני אדבר איתך בנתון, אתה רוצה לשמוע נתון?

תקרא את הסקר.

- - - ומה עומד מאחורי עמותת 'מאירים'.

חברים, תודה רבה. אני מבקש דבר אחד, דורית, זה שיש בעיה נקודתית, בעידן של היום אנחנו הולכים על כיוון, כשיש בעיה נקודתית הולכים ישר למשרד החינוך. אני מבקש, בבעיות הנקודתיות נשתמש במעגלים הקרובים, אם אין מענה ללכת למעגל היותר גדול עד שמגיעים לאיפה שצריכות להילקח ההחלטות.

אבל יש הרבה דברים שהם לא נקודתיים.

לכן אני אומר, לא לדבר איתי על בית ספר כזה או אחר, נקודה ספציפית. אני מאוד רוצה ממכם, כי אני רואה שנעשה פה סקר אמיתי עם 'מאגר מוחות', האם קיימת תופעה רוחבית במדינת ישראל תחת משרד החינוך בבתי הספר הממלכתיים שמטשטשים את הזהות היהודית ואת המורשת ואת הישראליות?

ברור שקיימת.

רק, אדוני היושב ראש, מערכת החינוך הוציאה השנה את לימודי השואה מתוכן החובה בבחינות הבגרות.

ואם אני לא אדבר, אני אתן רק משהו פרטי אחד, שאצלנו בבית הספר אין השנה טקס לא יום השואה ולא יום הזיכרון לחללי צה"ל. אבל בסדר, בוא נדבר - - -

אז אני אגיד לך, קודם כל זה בושה. תגידי לי אחרי זה את השם של בית הספר ואני מבטיח לטפל בזה גם. זה לא צריך לקרות, אבל זה מקרה נקודתי, זה לא משליך על כל מקום.

זה לא נקודתי.

זה לא נקודתי, אתה מוזמן לבוא לבית ספר ליד"ה, פה ליד הכנסת בירושלים.

כמו שאמר חבר הכנסת, אני לא רוצה לדבר נקודתית ולא על תחושת הבטן שלי ולכן ערכנו ב'מאירים' סקר שבדקנו עם 1,000 הורים ומורים מכל הארץ מה הם חושבים. אני אגיד לכם מה הם חושבים, הילדים לא יודעים מספיק, המורים לא מלמדים מספיק והם חסרי אונים, והם חסרי אונים בגללכם, בגלל המערכת, ושימו לב לנתונים.

אמרו כבר על 85% מהמורים ו-80% מההורים שחושבים שבעקבות אירועי המלחמה יש צורך להכיר וללמוד יותר על מורשת העם היהודי. 75% מהמורים ואחוז דומה מההורים חושבים שהשיח השלילי סביב לימודי יהדות, המורשת, הדתה, משפיעים על מערכת החינוך וגורמים לתלמידים להתרחק מהנושאים האלה. יש לנו פה את הסקר המלא, אם אתם רוצים אני אתן לכם עוד נתונים מהסקר. כמובן רוב מובהק, 83% מהמורים, חושבים שבית הספר בו הם מלמדים צריך ללמד יותר מורשת העם היהודי.

רוב גדול מהמורים וההורים מרגישים שייכות ומחוברים למורשת היהודית והם חושבים שמערכת החינוך כשלה להעביר לדור הבא. אנחנו יהודים והילדים שלנו הם חלק משרשרת ארוכה ומפוארת, סיפורי התורה, ההיסטוריה, חגי ישראל, הם חלק מהזהות שלנו וממי שאנחנו. ללא המורשת אנחנו רק עצים חסרי שורשים. אנחנו מגדלים דור של ילדים ללא קשר ליהדות שלהם, ללא קשר לארץ שלהם, ילדים שישמחו כשיגדלו לרדת מהארץ בשביל לוקיישן מפתה או בגלל שמחירי המילקי נמוכים בגרמניה, שיחפשו רוחניות בטיול בהודו ושחלילה לא יבינו מדוע חשוב לשרת בצבא בשירות משמעותי.

מישהו כאן אמר שהרוב רצו שירות משמעותי, אבל זה לא רק 8200, שירות משמעותי זה להיות לוחם, אבל כדי שיהיה לנו כאן דור הבא של – והם המנהיגים הבאים של מדינת ישראל, הם הלוחמים הבאים של מדינת ישראל והם צריכים לדעת מה הסיפור שלהם פה - - -

שירות משמעותי זה לעשות כל מה שאפשר הכי טוב, גם מודיעין וגם כל דבר אחר, כל אחד לפי היכולות שלו.

אוקיי, אבל כדי שאנשים יסכנו את חייהם הם צריכים לדעת ולהרגיש קשר למדינה, לעם, למורשת, לזהות היהודית שלהם.

אני לא מחלק ציונים ללוחמים שלנו ואני גם לא בודק מי מרגיש מחובר למה, כל הכבוד להם, אנחנו מצדיעים להם מפה תמיד.

הקריאה 'שמע ישראל' שהם יוצאים איתה למלחמה אומרת הכול.

תודה רבה.

אני מבקש להקריא בבקשה מה שקורה בשטח, להשלים את דבריה של דורית.

תודה רבה. דורית דיברה, החומרים הוצמדו לוועדה, הסקר נמצא אצלכם, נמצא באתר הוועדה.

אני רוצה לדבר על תוכניות הלימודים עצמם ולא על מקרה פרטי.

הבנתי. יוני אביטן, בבקשה. אני אתן לך כשאני אתן למשרד החינוך.

צוהריים טובים, אדוני יושב ראש הוועדה, תודה רבה על הדיון הזה ועל הזכות לדבר. אני חייב להגיד שאני פה באמת מעומק הלב כי אני מוטרד מהחוסן של הנוער ומהחינוך והשייכות והזהות המקומית שלהם ואני לא יכול להבין איך אפשר לנתק את זה שבמקום כזה, מכנסת ישראל, יוצאות אמירות שמכנות את הלהט"בים יותר מסוכנים מדאעש וחמאס ואחרי זה הנוער שלנו מסומן כבוגד, כמשתפי פעולה עם החמאס. איזה מציאות זה מייצר ואיזה שייכות זה מייצר?

תתייחס לדיון, בבקשה. במה זה קשור? תתייחס לדיון.

מה זה זהות מקומית?

זהות מחוברת לעם היהודי ולישראל. אני יהודי גאה ואני הומו גאה והדבר הזה קשור אך ורק בזה שחינכו אותי שאין הנגדה בין הדברים. כשפה אני שומע, כבר עכשיו בשולחן הזה, את ההנגדה בין רעיונות פרוגרסיביים, בין מגדר ומיניות לבין יהדות. אם היהדות היא לא דבר אחד שמכיל אותו גם את כל הזכויות וגם להט"בים? אני שומע את הסב-טקסט.

אבל הדיון הוא על זהות יהודית, איך זה קשור? לא הבנתי איך זה קשור.

לא, מי שכינס את הוועדה עושה את ההבחנה וההפרדה הזאת, לא הוא.

גברתי, אני לא רוצה להוציא אותך החוצה, מספיק עם ההתפרצויות האלה. אני נותן לכולם לדבר ואני מכבד את כולם, אני נותן ליוני לדבר, בבקשה לא להתפרץ. יוני, להתייחס לגופם של דברים.

תודה רבה. אני אומר שבסופו של דבר אנחנו עוסקים באיגי ימים ולילות כדי לייצר לחניכים ולחניכות שלנו חוסן וזהות משמעותית שלא אומרת להם בשום צורה שם צריכים לעזוב את המקום הזה או שהם יהודים פחות והדבר הזה זה לא המצאה שלנו, הדבר הזה מגיע מכל עבר, גם מהמקום הזה. מספרים להם שהם יהודים פחות וישראלים פחות ושהם משת"פים והדבר הזה מייצר אלימות פי שלושה.

תתייחס למה שנאמר בדיון. אף אחד לא אמר את זה.

ודרך אגב, אני בא לפה כי יש נושא לדיון שמטריד אותי ויש סיבה שאני אהיה מוטרד ואי אפשר שלא להתייחס לזה. כשמדברים על חינוך לזהות יהודית צריך לשאול גם למה מחנכים, האם מחנכים לשוויון ומחנכים להכרה בלהט"בים ומגדר ומיניות זה לא לא קשור ליהדות, זה לא לא לא קשור ליכולת של אנשים להישאר פה ולא לעשות רילוקיישן.

תלוי באיזה גיל.

יוני, האם אתה מרגיש שיש טשטוש או ניסיון טשטוש או חוסר בזה שתלמידים לא מקבלים מספיק שעות תנ"ך אם בכלל, חינוך לציונות ומורשת, כן או לא. יש עוד נושאים רבים שצריך לדון בהם ונדון בהם.

הכול קשור. אני רוצה להגיד שגם מבחינתי - - -

נגעת בנקודה שמפריעה שלך וזה בסדר, נתתי לך לדבר, אני שואל אותך, האם בנושאים שהועלו פה בחדר, של חשש של טשטוש, של חוסר שעות של תנ"ך, שבשעה שאמור להיות תנ"ך אנחנו מתביישים או מסתירים את זה שעכשיו אנחנו בשעת תנ"ך. זו השאלה.

אדוני היושב ראש, אי אפשר לנתק את זה שאם אין לגיטימציה לחנך למגוון רחב של יהדות שבתוכו אפשר להכיר בכל הזהויות הללו תהיה התרחקות מהיהדות גם של אנשי חינוך.

אז נמחק את הכול?

זה ממש לא מה שאני אומר. אני אומר שצריך להביא חינוך יהודי, אבל צריך להביא חינוך יהודי כוללני ומגוון שכולל הכרה בכולם ולא רק בדרך אחת להיות יהודים. רק להוסיף תנ"ך זה לא מספיק, להגיד גם מה נלמד על התנ"ך ומה נלמד על היהדות ואיזה מורשת אנחנו רוצים לייצר פה זה חלק ממה שנוכל לעשות כדי לייצר באמת חינוך משמעותי לזהות יהודית ולישראליות.

יש לנו היסטוריה ומורשת.

גם לציונות וגם בשביל היכולת של אנשים להישאר פה ולגדול פה.

יש לנו היסטוריה בת אלפיים שנה ומורשת בת אלפיים שנה.

שהיא לא כוללת אותנו?

סליחה, לא, מה אתה עושה פה עכשיו? זה דמגוגיה. אני אמרתי שהיא לא כוללת אותך?

לא, מה הניסיון להגיד? למה ענית את זה עכשיו?

לא, אני רוצה - - -

שאלתי שאלה כדי להבין את - - -

סליחה, הדיון סוטה לגמרי.

אני יודע. ענת, תאמיני לי, אני יודע מה אני עושה. יוני, תודה רבה, עמדתך נשמעה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, את רוצה להתייחס?

כן. קודם כל אני גדלתי גם בחינוך הממלכתי. אני לא אוהבת את המילה חילוני כי אני לא חושבת שיש יהודי שהוא חילוני, אין יהודי שהוא חול, יהודים הם קודש קודשים, ולכן אני חושבת שכל יהודי ראוי וזכאי ללמוד על מיהו ולמה הוא נולד דווקא לעם היהודי. יש לזה משמעות. אני בכלל לא דיברתי על הכלה, אני ממש לא ביטלתי אף אחד. אני רק אומרת, בסוף, כן, אני בדיון שמבקש לחזק את הזהות היהודית.

אני בגיל מאוד מאוד צעיר התייצבתי מול ההורים שלי, יש לי הורים מדהימים, והם לא הולכים בדרכי ויש לי גם אחים כאלה, והאהבה בינינו לא תלויה בשום דבר והיא לא קשורה לשום דבר, אבל אני בחוויה שלי את העולם הזה, את האלוקים של העולם הזה, את היהודייה שבי, מצאתי במקום מאוד מסוים בגיל מאוד מאוד צעיר. ואני רוצה לומר שכשלמדתי בבית ספר ממלכתי לא למדתי תנ"ך בכלל, מורשת בוודאי שלא, ואני מדברת על דור אחר, אז היום אני שומעת ופוגשת את זה פי כמה וכמה.

אני חושבת שבסוף יש לנו ייחודיות ולא יכול להיות שיהיה פה במדינת ישראל תלמיד, ילד, נשמה אלוקית שלא תדע מיהי ומהי ולמה היא כאן ומה השליחות שלה בעולם הזה ומה התפקיד שלה ביחס לעולם הזה. אני לא מצמצמת את זה ואני חושבת שליהדות באמת יש תפקיד, אני חושבת שמאוד קשה לנו להיות יהודים, אנחנו הרבה רוצים לברוח מזה כי זה מאוד קשה.

תסתכלו מה קרה ב-7 באוקטובר, כשמדובר בפגיעה ורצח וטבח בעם היהודי אז פתאום העולם מפנה עורף ושותק לנוכח הדבר הזה. יש משהו שהיהודים, דרך אגב שהעולם דורש אותו מאיתנו, שהיהודי צריך להביא לעולם וזה בשורה, כמו שנאמר פה, של מוסר אמיתי, של אמת גדולה, של אהבה גדולה, של יכולת של חסד. אלה דברים שהם שלנו ואנחנו לא צריכים, בוודאי לא להתבייש, כמו שאמרת, בוודאי לא להסתיר.

ואת הסיפורים של האבות שלנו, של כור מחצבתנו, של צור מחצבנו, אנחנו מוכרחים להכיר אותם, להכיר אותם מבפנים. ואני כן רוצה לומר שאני רואה אצל כל לוחם שלנו שיוצא ללחום, אין דבר כזה שהוא ייצא ללחום והוא לא יודע מי הוא. אין דבר כזה שהוא הולך ומוסר את הנפש שלו ואומר שהוא מוכן למסור את הנפש שלו בשביל העם שלו ובשביל הארץ ובשביל המדינה הזאת בלי שהוא יכיר מי הוא. אין דבר כזה, לא יכול להיות מציאות כזו, איך אמרת, חבר הכנסת כץ? אין דבר כזה שחייל ולוחם שיוצא שהוא לא יודע, לא מכיר בצדקת הדרך שלו, שהוא לא צועד עם האמונה בצדקת הדרך הזאת, שהוא לא יודע מה המורשת שלו, שהוא לא יודע מי הוא ומה הוא.

דרך אגב זה מדהים לראות שבקום המדינה המנהיגים שלנו מאז ידעו, בגלל שהם הכירו בזה שהזהות היהודית שלנו היא כל כך קריטית לקיום שלנו, ההכרה בזהות היהודית שלנו, אז דווקא הם שאולי לא היו קשורים לתורה ומצוות, אבל הם עצמם דרשו לימודי תנ"ך כי הם ידעו שבלי זה אנחנו לא פה.

והיום אנחנו בדיון הזה, דווקא היום, אדוני היושב ראש, וזה דיון שהוא חשוב מאין כמותו כי לא יכול להיות שבמדינת ישראל חיילים לא ביקרו בירושלים, למעלה מ-50% מחיילי צבא ההגנה לישראל - - -

הבן שלי בכיתה י"א מעולם לא היה בסיור בירושלים.

לא ביקרו בירושלים. יש לנו מורשת מופלאה, עצומה, עוצמתית, יש לנו תורה גדולה, יש לנו בשורה גדולה ואם אנחנו נברח ממנה היא תרדוף אותנו. אנחנו רואים, ההיסטוריה מוכיחה את זה. אנחנו צריכים לדרוש את זה ובוודאי לדרוש היום לראות את מערכת החינוך יותר יהודית, יותר ציונית, יותר אומרת דברים, דורשת את זה, ושאלו יהיו המגמות שלה וחיזוק של הדבר הזה, בוודאי לא שלילה שלו ובוודאי לא מאבק בדבר הזה.

תודה רבה. משרד החינוך, בבקשה להתייחס. אני רוצה להתייחס. אמרתי בתחילת הוועדה שיש לי תחושה שיש פער ענק בין ההנחיות של משרד החינוך ומה שקורה בתוכניות לבין מה שקורה בשטח ולכן אני כן רוצה לשמוע מכם ברמת האכיפה, ברמת הבדיקה, מה קורה בשטח, איפה אתם נמצאים.

אני אשמח להתייחס באופן ענייני. אני מפקחת כוללת במחוז תל אביב, אני תוצר של מערכת החינוך הממלכתי של ישראל ואני סוחבת עליי, על כתפיי, בכל נים שבי, את המורשת של כל האבות שלנו, של האבות הפרטיים שלי והאימהות הפרטיות שלי, אני דור שני לניצולי שואה והבחירה שלי בחינוך, אחרי שהייתי בתחום התקשורת, היא בחירה מאוד ערכית וברורה, שיש ערכים שצריך לבסס וצריך לקיים אותם, לא רק בדיבור של הלשון של הפה, אלא בהליכה של הלשון של הנעל, כדי שיהיה פה חיבור.

אגב, רון, אני פיקחתי שנתיים בפתח תקווה ועבדנו ביחד ומה שאתה אומר על מערכת החינוך בפתח תקווה קיים, כי זה קיים. אותו דבר גם בעיר שאני מפקחת עכשיו, בעיר תל אביב, אנחנו מקפידים מאוד על תכנים. אני יודעת שיש לנו עיר, מחוז, משרד, צוות עיר, עבודה משותפת כדי שבאמת הדברים יבואו לביטוי באופן הנכון וה - - -

אני מצטערת להגיד, אבל בתל אביב לא עושים כלום.

אפשר להחליף את ראש העיר, במה זה קשור למערכת החינוך?

אנחנו עובדים בשיתופים. יש את משרד החינוך שנותן את שירותי החינוך בעיר יחד עם העיר, אגף החינוך, אנחנו עובדים ביחד. המורים שעובדים ביסודי הם עובדים של משרד החינוך.

אני אגיד לכם איך אנחנו עובדים, והתחלתי לספר עליי. אגב, אני ניהלתי תשע שנים בית ספר כשבית הספר שלי, הייחודיות שלו הייתה אדם, עַם, עולם, כדי לעשות את החיבור הזה, מהקטן אל הגדול ועובר דרך העם. הסיפור של המשפחה שלי לדוגמה, שיש לי מצד אמא חסידות גור, מצד אבא עליו השלום הרב אדלשטיין לדוגמה ואני כך ובת דודתי מנהלת בית ספר והיא גרה בנווה דניאל ויש לנו את הכול במשפחה, אבל יש לנו בעיקר חיבור ואנחנו מסוגלים להיות יחד ולדבר סביב המהות הבסיסית שלנו שלי חשוב שהיא תהיה בתוך מערכת החינוך.

בבית הספר שניהלתי, כמו שאמרתי, דיברנו על הדברים האלה לעומק, התנהגנו אותם, חינכנו כך, וזה היה בגבעתיים, שלא אחת שמעתי מההורים את נושא ההדתה ועדיין זה היה משהו בליבת העבודה שלנו ועבדנו בשיתוף עם ההורים, גם כשהייתה התנגדות. אנחנו כן צריכים להבין שלאנשי חינוך יש תמיד את ההד הזה של ההורים שנמצאים איתם, נמצאים ליד, נמצאים בתוך מדי, אבל נמצאים שם, אבל צריך להבין שאנחנו בתפקיד שלנו חייבים להיות מאוד איתנים כדי לעשות את העבודה כמו שצריך.

אנחנו במדיניות משרד החינוך מקבלים את אותו מסמך שהוצג כאן, את ארגון הלמידה. מסמך ארגון הלמידה הוא מסמך שמחייב אותנו, אני בפיקוח, להעביר את המסרים ולהעביר את המדיניות לכל המנהלים.

הסילבוס זה שבמחצית כיתה ט' לומדים ציונות, זה הסילבוס של משרד החינוך.

מספיק עם ההתפרצויות האלה. אני אוציא אתכם החוצה. אני גולש על דיון אחר כי הדיון הזה חשוב לי, אבל די עם ההתפרצויות.

מסמך הלמידה השנה התעדכן באופן הזה שהתנ"ך חייב להילמד באופן קבוע לאורך כל השבוע ולא באיגום תחת מסלול אינטגרטיבי, בחצי שנה או בפרק זמן ממוקד, אלא באמת כהבנה כחלק מהלקחים כמקצוע שנלמד באופן קבוע. האופן שאנחנו מוודאים שזה קיים, יש לנו מספר דרכים, מצד אחד יש לנו מנגנונים של ועדות מלוות שאנחנו יושבים עם בתי הספר בתוכניות העבודה שלהם, לראות את המשאבים שהמשרד משקיע, שעות זה משאב אחד היקרים ואחד החשובים שיש לנו במערכת, לראות איך זה מנוצל. אנחנו בודקים את הדברים האלה, אנחנו מזהים אותם.

יש לנו לפעמים מחסור בכוח אדם מקצועי ופה אנחנו מכניסים את הפיתוח המקצועי לתוך בתי הספר, שולחים מורים להשתלמויות ואני יכולה להגיד לכם כמפקחת שאחת הגאוות הגדולות שלי היא בהשפעה שלי, כי אני יצאתי לפיקוח כדי להשפיע יותר, אחת הגאוות שלי זה שהצלחתי ש-20% מהמנהלים שלי משתלמים בתרבות יהודית ישראלית שזה בחירה, זאת לא חובה שלהם. החובה שלהם זה להתפתח 70 שעות מקצועית, הם מתפתחים, אבל הם בחרו בסוג של דיסציפלינה להתפתח. לא חשבון, לא עברית, הם בחרו להכניס את הנושא הזה כי זה נושא שמעסיק אותם וזה נושא שחשוב להם כי יש פה לפעמים משיכה לכל מיני כיוונים ואני לא צריכה לספר לכם על הוויכוחים של ה-6 באוקטובר, יהודית, דמוקרטית, מה המשמעות? כן יהודית? אני לא יהודית? בת דודה שלי יהודייה יותר ממני? אמא שלי הייתה יהודייה יותר? מי אני?

הוויכוחים האלה גם אצל המורים, גם אצל המנהלים, גם אצל כולם, ואנחנו רוצים את המשפך פנימה כדי שתהיה לנו שדרה מאוד ברורה ולהתייחס לכל הליבה הזאת ולהביא שם את הכי טוב. במקום הזה יש לנו עבודה לא פשוטה. אני חייבת לומר, היא לא פשוטה בכלל. בכלל להיות איש חינוך זה לא פשוט.

איך את מסבירה שכל המנהלים בתל אביב בעלי אג'נדות מסוימות זהות ואין שום פלורליזם?

זאת אמירה שהיא לא קשורה למציאות, אבל אני לא יכולה - - -

יעל, בגלל שאני גולש על דיון אחר - - -

בוא נשמע את נשי המחקר.

לא את המחקר, תשמעו את הציבור, חצי דקה.

הוועדה תתכנס לדיון המשך בנושא הזה. תאמינו לי, יש לי סדר יום עמוס מאוד ואני נכנס מוועדה לוועדה והנושא הוא חשוב, וכדי שלא ללכת לצד אחד יותר מהצד השני ומכיוון שאני מבין את המורכבות ואני מבין את הצעדים המשמעותיים שמשרד החינוך עושה מצד אחד ומאידך את חוסר שביעות הרצון של ההורים, של חלק מהארגונים, הסקר פרוס לפניי, לכן יש לי גם המון סימני שאלה.

אני מציע שלאור הממצאים של 'מאירים' שמשרד החינוך יקים איזה שהיא ועדה פדגוגית שתבחן את חומרי הלימוד בהשוואה לחומרים שהיו לפני עשור או לפני שנים ותעסוק בין השאר בשאלה האם יש צמצום של ערכי היהדות, לאומיות ומורשת בתוך המשרד. זו נקודה אחת.

יוסי, אני מציע משהו בנקודה. תפתח מייל פניות ציבור, אני שומע פה הרבה מקרים נקודתיים שהופכים להיות מקרים של כל המדינה.

זה לא נקודתי.

זה לא נקודתי, יש פה מורים שיספרו לך.

חברים, אני מציע לפתוח מייל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני מאוד הקפדתי ולא התפרצתי, אבל אני מלמדת את המקצועות רבי המלל בהוראה פרטית בכל רחבי הארץ. רבי מלל זה גם ביטוי שקצת מכעיס אותי.

מה זה רבי מלל? תסבירי.

ספרות, היסטוריה, תנ"ך ואזרחות. רבי מלל או הומניסטיקה. מה שקורה, ובפרט מאז הקורונה, וזה לא הבן הפרטי שלי, אני מלמדת תלמידים מעפולה ומנהריה ומאילת, מבאר שבע, מתל אביב ומהרצליה ומחדרה, כולל. מה שקורה זה, א', דילול משמעותי במקצועות הליבה בתוך הבגרויות עצמן, גם בחטיבה, גם בתיכונים.

אני מדברת על ארבעה פרקים למשל שהיו בהיסטוריה ודוללו לשניים. כולם דיברו על השואה, אבל זה לא רק השואה. יש את הפרק החמישי של תקופת בית שני שנחתך לחלוטין לעבודות קטנות ולא רלוונטיות. אני מדברת על כך שהוציאו מתוך ארבע הבגרויות האלה שלוש לבגרות פנימית ואחת לבגרות חיצונית מאז הקורונה.

אני בעד העברת העצמאות למנהלי בתי הספר, קסטומיזציה לפי האוכלוסייה, זה מושלם, אבל יש את תוכנית הלימודים, X פרקים שצריך ללמוד בתנ"ך, X יצירות בספרות, אלה נושאים בהיסטוריה, ברגע שהעבירו את זה ללמידה עצמאית חתכו. בתי הספר, ברגע שהעבירו את זה לבגרות פנימית, יכולים ללמד גם שבעה פרקים בתנ"ך מתוך 40, מתוך לאומיות וציונות ללמד רק לאומיות, בלי ציונות, מתוך סוגיות נבחרות ללמד רק עליות 50'-60' ודה קולוניזציה בלי מלחמת יום כיפור. אני מכירה את כל התכנים לכל הבגרויות, הם יכולים ללמד מעט מאוד וזה בסדר, כי זה נספר כציון לבגרות וזה נראה כאילו עשו בגרות בהיסטוריה למרות שנבחנו על רבע מהחומר בבגרות פנימית.

בבגרות החיצונית בכלל נחתכנו לחצי וזה משהו שימשיך אם לא נעצור את זה עכשיו. אני מבינה שיש הקלות, הייתה קורונה, דיללו, עכשיו ירדנו בגלל המלחמה להקלה נוספת ואם אנחנו לא נשים איזה שהוא ברקס עכשיו, מדברים על זה שצריך יותר ויותר ויותר, אנחנו במינימום לא עומדים. פתאום שמו לב שפרק השואה הפסיק להיות פרק חובה, זה כבר פורסם לפני חודשיים.

רוב בתי הספר מלמדים את פרק השואה כי זה נוח, זה עם חומר פתוח, אבל ללמד את פרק השואה כי זה נוח, כי זה עם חומר פתוח, זה לא הרעיון. אנחנו איבדנו את תקופת בית שני, איבדנו את תקופת הציונות. מה שמלמדים במאבק להקמת המדינה, עוצרים במלחמת העצמאות, עוצרים בכ"ט בנובמבר. בתי הספר מוותרים על החלק השני כי זו בגרות פנימית.

אף אחד לא באמת יודע מה קורה שם בשטח. העצמאות הפכה ממשהו שהוא מבורך, שהוא אמור לתת כלים ניהוליים מתאימים ולהביא את זה למקום יצירתי, אולי יותר עבודה עצמאית של התלמידים, משהו עם AI, נהדר, למה זה בא על חשבון החומר? על התוכן?

תודה רבה.

כבוד היושב ראש, אם יורשה לי נקודה.

חברים, אנחנו לא נספיק. המשך הדיון הוא חשוב לי מאוד ולכן הוועדה תתכנס לדיון המשך. אני רוצה לשמוע את דעת המומחים, אני רוצה לשמוע את דעת המורים, אני רוצה לשמוע את ההורים ואני רוצה לשמוע גם עוד ארגונים שאני מבין שחלקם פה וחלקם לא הגיעו.

כבודו, אפשר לשמוע מנהלת?

אני רק אומר, בתחושה שלי, ממה שאני רואה, אני חושב שכדאי – אגב בשביל שני הורים, הורים שחושבים שיש יותר מדי הדתה וחושבים שיש פחות. אני חושב שיש לייצר מנגנון שקיפות בית ספרי שיידע את ההורים על התוכניות החינוכיות הנלמדות בתוך בתי הספר.

כולל הגפ"ן, כבוד היושב ראש.

אין ספק שמשרד החינוך כארגון ממשלתי דוגל בערכים שהמטרה העליונה שלהם היא חינוך ילדי ישראל ולמורשת ישראל, אבל אני אומר לכם את האמת, אני מזהה פה כשלים במעבר משרשרת הניהול עד הכיתות.

יוסי, יש כשלים בכל דבר במשרד החינוך.

אני יודע דיברנו על זה מאחורי הקלעים, לכן אני כן רוצה לשמוע, אני רוצה להציף את הדברים ובסוף משרד החינוך יצטרך לעשות גם את האכיפה, גם את המעקב, גם לראות מה קורה בשטח. אגב, זה שייך, אני לא אוהב להגיד, לשני צדדי המתרס, בסוף יש מקומות שיכול להיות שזה שאני נותן גמישות למנהל והמנהל הזה, לצורך העניין, לפני עשור רוב תלמידי בית הספר שלו חשבו או ההורים חשבו שיש יותר מדי לימודי זה ולכן הוא החליט להפחית, עם השנים תלמידי בית הספר שלו התחלפו, אבל הוא נשאר באותה הסתכלות.

לכן אני חושב שבמקביל לזה שאנחנו נותנים גמישות ניהולית למנהלי בתי הספר יש איזה שהוא רף שמשרד החינוך צריך להגיד: זה הקו האדום שלי כמשרד. לכן אני לא רוצה לצאת עם החלטות כרגע של הוועדה, אני חושב שאנחנו צריכים דיון נוסף, לשמוע את המומחים, לשמוע את המורים, לשמוע ארגונים נוספים. אני רוצה לשמוע את הנוער ואני רוצה גם שמנהלי בתי ספר יגיעו לפה.

אני פה.

היא המנהלת שלי, תן לה לדבר.

אני יודע, אבל אני בשעה איחור על הדיון הקודם. אתם לא אשמים לגמרי כי היה גם חצי שעה איחור.

אני אעשה את זה בקצרה.

בקצרה מאוד ואני נועל את הדיון. בבקשה.

שמי מלכה פורמן, אני מנהלת חטיבת ביניים בפתח תקווה, הילדים שלי התחנכו בהוד השרון, אני בוגרת החינוך הממלכתי, הילדים שלי גם, שלושתם היו קצינים בצה"ל, הבן שלי הוא רופא בשייטת, השתחרר לא מזמן ואני בת לניצולי שואה. ויחד עם זאת, אתם דיברתם על נקודות, אני רוצה לדבר על בית ספר שמאוד מיישם את החלטות משרד החינוך עם כל לימודי החובה בצורה כמו שנדרשת, עם פיקוח, עם מעקב ומעבר לכך.

יש את המקצועות שהם מקצועות חובה והילדים שלנו לומדים את זה לאורך כל השנה בהתאם לשעות והרבה מעבר ותיכף אני אדבר על תרבות יהודית ישראלית, שאני נמצאת כאן ואנחנו מובילים את זה. אנחנו בית ספר שלא רק בית הספר מוביל את זה, אלא יש לי מורים שמשתלמים, מורים מוכשרים לתחומי הדעת וגם לתחום הדעת הזה. גם אני כמנהלת עברתי את כל ההשתלמויות וחלק מהן עד היום.

גם התלמידים שלי חווים את כל הלמידה, הם לומדים על ארון הספרים. למשל מישהו דיבר על חנוכה, אני אתן רק דוגמה, דיברנו על חנוכה עם כל סממני החג ודרך אגב האוכלוסייה שלי מאוד מגוונת, יש לי גם הרבה עולים חדשים, זה מאוד חשוב להגיד את זה.

ניצחון המכבים עלה?

נס פך השמן שזה לא איזה סיפור דמיוני?

כל מה שמלמדים עם נס פך השמן.

ויש לך מזוזות בבית הספר? בתל אביב אין, את יודעת?

אבל איזה שאלות? אז תטפלו בהם. תפנו לרשות המקומית.

ממש לא, זה לא רק הרשות המקומית.

זה רק הרשות המקומית.

זה לא הרשות המקומית, בבית הספר של הבת שלי העמידו שלטים של דגל פלסטין ודגל ישראל בזמן המלחמה.

הרשות המקומית פשטה רגל שם.

זה לא רק הרשות המקומית. זה הלך הרוח המדיני שקורה פה שנתנו לזה יד.

לא, זה לא נכון.

כן נכון.

זה לא נכון, אנחנו נגד זה. יש בעיה ברשות המקומית בתל אביב.

אם היושב ראש היה נותן לי לספר את הסיפור האישי שלי, של מה שקרה בבית הספר, כל האירועים הכי קשים שקשורים לדברים שקורים במרכז הארץ.

תודה רבה. תנו לה לסיים את הדברים.

אנחנו מדברים על ארון הספרים היהודי, דנים במשניות ומשווים למה שקורה היום. אם מדברים על סיפורי הגבורה מהתנ"ך אנחנו מדברים על סיפורי הגבורה של היום וכן, גם 'חרבות ברזל', דיברנו על זה.

אבל זה קורה יכול להיות בבית הספר שלך, ייתכן שיש בתי ספר אחרים שזה לא קורה.

אז זהו, אם מדברים נקודתית אני לא יודעת לומר.

אני לא יודע אם זה נקודתית לכן אני רוצה לברר את זה, זה התפקיד שלי כוועדה. לדעתי זה תפקידו של משרד החינוך לדעת האם מדברים בתופעת רוחב או שיש בעיה נקודתית ואת הדבר הזה אני רוצה לקבל לקראת הדיון הבא.

אני הייתי רק מבקשת לשים דגש לגבי השקיפות. הבעיה הגדולה מאוד זה באמת, כמו שאתה אמרת, שיש כאן הבדל בין ההנחיות לבין מה שקורה בשטח, יש פער גדול מאוד, מדובר על 30,000 תוכניות גפ"ן שאין שום סיכוי, לא למנהל ולא להורים שמאשרים אותן, לדעת מה מכניסים, איזה מרעין בישין נכנסים בתוך התוכניות האלה שפוגעות בחוסן, פוגעות בזהות היהודית, משכתבות היסטוריה. אז אי אפשר לדעת מארבע-חמש השורות של תוכניות הגפ"ן, כשאנחנו כהורים מאשרים אותן בבתי הספר, אנחנו לא יודעים מה אנחנו מאשרים ולא יודעים מי הגופים שעומדים מאחורי.

אבל יש מסלול ירוק.

אני חושבת שבמסגרת השקיפות חייבים לרדת לעובי הקורה ושיהיה להורים ולמנהלים, אני דיברתי עם מנהלי בתי ספר שלא יודעים מה יש בתכנים, לקבל יותר על התכנים ושיהיה איזה שהוא סרגל, שמי שרוצה לבחור בנושאים לאומיים שתינתן לו אפשרות ללאומי, ומי שרוצה פרוגרסיבי, שיקבל עד מחר, אבל בשקיפות.

חברים, ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:05.