פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



44
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
05/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 51
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"ו בשבט התשפ"ד (05 בפברואר 2024), שעה 12:00

סיוע, טיפול ואכיפה של פיטורי נשים בצל המלחמה

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי

מיכל מרים וולדיגר
שרון ניר
נאור שירי

שרון כהן - מנהלת תחום בכיר פניות, מנהל, הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

דבורה שארף - עו"ד, מנהלת תחום בכיר גיוון ושוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

רויטל רחמאני - סטודנטית שוויון מגדרי, נציבות שירות המדינה

איתמר כהן - מתמחה, נציבות אזורית ירושלים והדרום, נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה

עילם שניר - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

רותם אבידר צאליק - עו"ד, ממנכ"לית פורום נשות המילואים

מאירה בסוק - עו"ד, יועצת משפטית, נעמ"ת

הודיה מויאל - קשרי ממשל, שדולת הנשים בישראל

גיל דיקמן - בן דוד של כרמל גת, החטופה בעזה

נועם מור - אח של איתן מור, החטוף בעזה

אלי מור - דוד של איתן מור, החטוף בעזה, פורום תקווה

אתי תם - דודה של איתן מור, החטוף בעזה, פורום תקווה

עומר ירון - חברה של רומי גונן, החטופה בעזה

אשר גדליה - אח של רס"ל יוסף גדליה ז"ל, שנהרג בקרב בקיבוץ כפר עזה, פורום הגבורה

עמיחי שטיינברג - אח של אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל, שנהרג בקרב בכרם שלום, פורום הגבורה

אלקנה פדרמן - ניצול ממסיבת הנובה

תומר גני לוין - משפחות החטופים, תושב קיבוץ נירים

מוריה ברוט - ראש יחידת תעסוקה, מנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

אלון דסה - מנהל אגף גמלאות מחליפות שכר, המוסד לביטוח לאומי

הדס וינוגרד הבר - נציגת פורום נשות משרתי הקבע

תהילה כהן - אשת איש קבע, פורום נשות משרתי הקבע

דובי אמיתי - יו"ר נשיאות המגזר העסקי והתאחדות האיכרים

דלית אזולאי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סיוע, טיפול ואכיפה של פיטורי נשים בצל המלחמה

צוהריים טובים לכולם, שבוע טוב שיהיה. אני פותחת את הדיון בנושא סיוע, טיפול ואכיפה של פיטורי נשים בצל המלחמה. נושא סופר חשוב. אני גם רוצה לברך את פורום הגבורה, יש לנו גם משפחות שכולות. תודה שאתם כאן. אנחנו ניתן לכם בהמשך לדבר.

אני פותחת בנושא הזה שהוא סופר חשוב. במלחמה יש לנו הרבה מאוד אתגרים, יש הרבה מאוד נושאים שעולים. אני חושבת שאחד הנושאים החשובים זה לדעת שגם בתקופה הזאת, גם אם אנחנו נמצאים במלחמה, גם אם אנחנו נמצאים בתקופה מאתגרת, כל מי שיושב כאן סביב השולחן, ובכלל גם בקרב מקבלי ההחלטות הדעה הרווחת היא מאוד ברורה – שאנחנו לא נאפשר שתהיה פגיעה בתעסוקת נשים. בטח כאשר אנחנו רואים את ההירתמות של משקי הבית, של התאים המשפחתיים, שרוב רובן של הנשים שנמצאות בעורף ונלחמות בעורף כדי שבני הזוג יילחמו בחזית וכדי שבאמת מדינת ישראל תעבור את התקופה הזאת תוך כדי שאנחנו מביסים את האויבים שלנו. ברור לנו שהנשים הללו נושאות בנטל מאוד כבד, אבל יש לומר גם בצורה מאוד מעוררת השראה, של הרבה מאוד נשים של מילואימניקים, נשות אנשי הקבע. שהן עושות את זה מתוך אהבת ישראל, מתוך ציונות מאוד גדולה, תוך ויתור עצמי מאוד גדול. יש לי הרבה מאוד שיחות עם הנשים שמובילות את הפורומים וגם נמצאות איתנו כאן. אחר כך אנחנו גם נשמע אותן.

אבל כמה דקות לפני הדיון קיבלתי בשורה. אנחנו עושים כאן הרבה מאוד דיונים על הגנה על בני ובנות זוג של המשרתים. ואני חושבת שבסופו של דבר עוד מתחילת המתווה הכלכלי, התקציב יבוא השבוע לכנסת, אבל עוד בתחילת המתווה הכלכלי הוועדה הזאת שמה את הנושא הזה על סדר היום, גם על סדר יומה של ועדת הכספים. ואני גם שמחה שכמה דקות לפני הדיון הזה התבשרתי על הודעה משותפת של משרד האוצר והעבודה וההסתדרות וכמובן נשיאות המגזר העסקי. אני רוצה גם לומר שיש איתנו את נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, שהוא נמצא בשירות מילואים, אבל הוא נכון לעלות ולבשר לנו את הבשורה.

דובי שלום. קודם כול, יפה לך מדים. אנחנו רגילים לראות אותך במסדרונות הכנסת, נלחם על המגזר העסקי. ואני ממש שמחתי לראות את הבשורה וגם את השותפות שלך בתוך הבשורה הזאת. כי היו לנו כמה שיחות, אמנם תוך כדי מסדרון ותוך כדי הדיונים בוועדת הכספים. אבל אני אמרתי, בסוף המאבק הזה הוא לא מאבק של נשים. הוא מאבק של כל מי שאוהב ישראל ומבין שכולנו יכולים לנצח את זה ביחד, את התקופה המאתגרת הזאת. וטוב מאוד שאתה היית בתוך ההסכם הזה שהתגבש. בבקשה, ספר לנו קצת.

תודה לך, גברתי יושבת-הראש. אני חושב שיש לך חלק פעיל לטובת המגויסים. כשאני אומר מגויסים מבחינתי זה גם חיילי המילואים ובעיקר נשות המילואים. למען הגילוי הנאות, אני כבר מהיום הראשון, מ-7 באוקטובר במילואים. אם הייתי צריך לדון בסוגיה הזאת בסקטור עסקי אז מן הסתם הייתי מדיר את רגליי כניגוד אינטרסים לכאורה. במקרה הזה לקחתי על עצמי את המנהיגות וראיתי לנכון באמת לטפל בכל נושא המגויסים.

אז אתחיל בדבר הראשון. זו פעם ראשונה בהיסטוריה שמדינת ישראל בעניין הזה, בזכותו של שר האוצר, שהחליט לשפות את אנשי העסקים במדינת ישראל על ההוצאות הסוציאליות, שלמעשה זו הדלתא בין השכר ברוטו לעלות המעביד, שהמעסיקים צריכים לשלם לאנשי המילואים. מדובר על סכום לא מבוטל, קרוב ל-3 מיליארד שקלים. זה מה שנתן לנו את הדרייב כאנשי עסקים לעשות שורה של צעדים למען נשות המילואים. ואני רוצה לומר, אחרי שחתמנו אתמול בלילה על ההסכם אני מרגיש הרבה יותר נוח, הרבה יותר קל ולהיות בחזית. במקרה הזה אני בצפון, אבל כולנו מחולקים בין הצפון לדרום ובעוד גזרות לחימה. וזה מקל במידה מסוימת ואני מניח שאנחנו נעשה עוד דברים בהמשך.

לגופו של עניין, מה שהוסכם ונחתם אתמול זה לאפשר לנשות המילואים עד כדי 8 ימי היעדרות נוספים כתוצאה מאם צריך לטפל בילד מתחת לגיל 14, מחלה חלילה, או כל דבר שקשור להיעדרות. זה מופיע בצורה מדורגת מ-30 ימים עד 60 תוספת של שני ימי היעדרות. מ-60 עד 90 ארבעה ימי היעדרות על חשבון המעסיק. ומ-91 עד 120 שישה ימי היעדרות. ומ-120 ומעלה שמונה ימי היעדרות.

שהם יקבלו על זה שכר מלא?

יקבלו על זה שכר מלא. ואני חושב שזו בשורה לנשות המילואים. אני אוסיף גם בשורה לאנשי המילואים. אם עד היום בחוק לא ניתן היה לפטר איש מילואים שחוזר מהשירות במשך 30 ימים העלינו את זה ל-60 ימים. ואני חייב לומר לכם, אני לא הייתי צריך פה הסכם. מרבית העסקים מתנהלים ומתנהגים אל מול אנשי המילואים במחויבות אמיתית, ערכית, ציונית. אבל ההסכם הזה הוא למען שלא יהיו לנו בשוליים מקרים שהם בודדים, אבל על מנת למגר אותם גם בעניין הזה.

דבר נוסף שנסגר אתמול, כפי שאתן יודעות, בחוק: לאשת מילואים מותר להגיע שעה מאוחר יותר למקום העבודה או לצאת שעה אחת מוקדם יותר, ובתנאי שהיא עובדת משרה מלאה. וכשהעלו בפניי שיש נשים רבות שעובדות בצורה מפוצלת, אבל עדיין הן במשרה מלאה, 50% אצל מעסיק א' ו-50% אצל מעסיק ב', הן נפלו בין הכיסאות. גם להן מצאנו את הפתרון, שגם הן יוכלו באמת ליהנות מאותה שעה של היעדרות כזו או אחרת. אני חושב שהדברים האלו הם באמת בשורה אמיתית.

דבר נוסף שמצאנו לנכון, אותם אנשי מילואים שלא יכלו לנצל את ימי החופשה במהלך 2023 כתוצאה מהלחימה אנחנו מאפשרים לצבור את הימים האלו, לגרור אותם לשנת 2024. ואני אומר, יש עדיין מה לעשות, אבל הדברים צריכים להיעשות בשיקול דעת, תוך כדי התחשבות בנטל הכבד של המעסיקים שסופגים פה נזקים לא פשוטים כלכליים. אנחנו צריכים להניע את הכלכלה, אבל מצד שני כולנו כחברה מחויבים לכלל המגויסים. כמו שאמרתי, בין אם זה הנשים שבעיניי מגויסות לא פחות מהגברים. המשימות שלהן הן משימות באמת קשות. אני מכיר, שוחחתי עם חלק גדול מכן ואני אמשיך לעשות ככל שניתן, באמת, בכלים העומדים לרשותי.

מצוין.

ולך גברתי יושבת-הראש אני מודה. באמת, אני אומר לך, יש לך חלק לא מבוטל במהלכים האלו. זה לא היו רק שיחות מסדרון, אלא גם שיחות שישבנו ביחד ודחפת לזה. ומגיע לך באמת המון קרדיט.

תודה רבה דובי. אני אקח משפט אחד שאמרת, שעדיין יש מה לעשות. אחד הדברים שאני חושבת שזה יכול לבוא רק בשיתוף פעולה עם מחזיקי העניין, עם בעלי העניין, לצורך העניין כמי שמייצג את המגזר העסקי – זה לחדד את הדברים, גם את החוק, אולי באיזה קמפיין בתוך המעסיקים. אני בטוחה שיש לכם כלים לעשות את זה. יכול להיות שזה באמת בשיתוף עם משרדי הממשלה. אבל לא תמיד מעסיק יודע שהוא מפטר שאסור לו. זה מה שנאמר. עכשיו, יכול להיות שזה הקטנת ראש, ויש כאלה שבאמת יכול להיות שלא מכירים את החוק.

אחת התופעות שאנחנו רואים מעבר לימי חופשה וימי היעדרות והשעה בבוקר, זה שבאמת אנחנו צריכים פעמים רבות להגדיל את המודעות ולצאת בקריאה למגזר לא לפטר, לא מילואימניקים, לא בני ובנות זוג, שמצד אחד אחר כך אנחנו נגיע גם למשרד העבודה וגם לנציבות שוויון זכויות בעבודה, שהם הגורם האכיפתי. אבל בסוף אנחנו צריכים להגיע למצב שגם אנחנו מייצרים רוח, רוח ישראלית שהיא כל כך ענקית, היא מדהימה מה שקורה בהירתמות. אבל גם אותם צריך לגייס בהבנה של – 'רגע, עצור, מעסיק, אתה לא מפטר, בסוף האישה הזאת היא החזית ששומרת עליך, למרות שהיא בעורף'. אז אני מאמינה שיש לנו עוד מה לעשות. אני מודה לך.

רק משפט אחרון, ברשותך. אנחנו ממתינים כרגע להרחבת ההסכם הקיבוצי על ידי שר העבודה. אני מניח שזה יקרה תוך שבועיים ואז זה ייצא מן הכתוב אל הפועל, ותודה רבה על ההזדמנות.

תודה דובי. ואני חושבת שבאמת נרקמה פה ידידות שהיא חשובה, שיתוף פעולה שהוא חשוב. אנחנו נמשיך אותו יחד עם הוועדה, יחד עם הנשים המדהימות והנפלאות שאני חייבת לומר, רבות הן לבד בבית, כשבן הזוג נלחם, ועדיין מגיעות לכאן, משמיעות בגאון ובמנהיגות גדולה עבור נשים אחרות. כמו רותם שנמצאת איתנו כאן, באות ומשמיעות את הקול המאוד חשוב הזה. ובלי שהייתן משמיעות את הקול כנראה שדברים גם לא היו זזים. אז תודה רבה לך דובי על השותפות.

אני רוצה לעבור, לעשות רגע עצירה קלה במהות הדיון ולעבור למשהו שהוא חשוב. זה לפורום הגבורה והמשפחות השכולות וגם פורום התקווה. נכון? שלום למשפחות החטופים. מי מכם רוצה להתחיל? אשר גדליה, אח של יוסף גדליה רס"ל.

כן, אשר גדליה. אני אמשיך באותו עניין, ככה אולי לעשות מעבר יותר חלק. אבל אני אספר לכם על נשים גיבורות. אחותי לדוגמה שישבה שבעה על אח שלי ותוך כדי השבעה בעלה חזר להילחם בעזה. על אשתי, שעם שני ילדים בבית ואני במילואים, אמרתי לה בואי נעבור כבר לקריית גת ליד הבסיס, כי אני לא רואה את עצמי מסיים בזמן הקרוב.

לוחם?

כן.

אתה עדיין במילואים?

כן, אני בצו 8. בימי שני ככה יצא ששחררו אותנו, אז אני פה. וזהו. וזה מתחבר למסר שאנחנו באים להגיד. אני אספר על יוסף. יוסף היה בדובדבן, לחם שלוש וחצי שנים שם, היה בקבע. כנראה החייל הכי פעיל בצה"ל. עשה מעל 100 פעולות ביהודה ושומרון.

בן כמה?

בן 22, היה נשוי שנה. ובבוקר שמחת תורה שנינו הוקפצנו. אני נסעתי דרומה בערך ב-8:00, הוא נסע ב-8:30. הוא הגיע לכפר עזה. הגיע לשם, חילץ את החברים ההרוגים שלו. נכנס פנימה שוב, חילץ עוד אנשים שהיו עמוק עמוק בתוך כפר עזה. ואז נכנס שוב פעם ולחם מעטים מול רבים שם. המחבלים שם השתלטו על כל הבתים בקו מבנים האחרון שם של הצעירים. באיזה שהוא שלב הם חטפו RPG רימונים, ירי. הוא כנראה נהרג שם. אנחנו לא יודעים כי איזה כמה שעות היה נתק. בסופו של דבר מצאו את הגופה שלו בערב.

איפה, בכפר עזה?

בכפר עזה, כן. דבר שאני, אולי הסיבה שחברים שלי חלקם כבר קצת עובדים כשיש להם הפסקה מהמילואים. חלקם מתעסקים בלימודים. אני גם בלימודים, גם בעבודה, אבל אני לא נוגע בדברים האלה. מהסיבה הפשוטה שאני לא רואה את עצמי מסוגל להמשיך את החיים, בטוח לא אם אנחנו לא מנצחים את המלחמה הזאת. ובטוח לא אם אני לא עושה את הכול כדי לראות שזה מה שקורה. אני מנסה לדבר עם כמה שיותר אנשים בעלי השפעה וגם פה.

אני מרגיש שחסר, חסרה מאוד הנגיעה במציאות בדבר הזה, ההבנה שאין לנו חיים, אין לנו חיים מעבר, מה שהיה לפני זה נגמר. אני מסכם את החיים שלי, זה אולי נשמע קצת קיצוני, אבל כשתבינו את החיבור שהיה עם אח שלי, אז אולי זה יישמע לכם יותר הגיוני. זה החיים שלנו בסוף. גם לנו יצא בעזה לעשות פעולות ששישה מחבריי נפצעו, חלקם קשה מאוד. אנחנו יוצאים למשימות. חבר שלי כתב מכתבי פרידה מהילדות שלו ומאשתו. הוא במקרה יצא פצוע קשה, אבל הוא ידע שהסיכוי שלו לחיות מהפעולה הייתה כנראה 50% במקסימום. ואנחנו עושים את הדברים האלה לא בשביל עוד סבב ולא בשביל לספר לעצמנו סיפורים. אנחנו עושים את זה כי אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לנצח את האויב הזה פעם אחת ולתמיד. זו חייבת להיות מלחמת עזה האחרונה, ואנחנו נעמוד על זה.

תודה אשר. אני משתתפת בצערך. ואני קודם כול רוצה להודות לך על שירות המילואים, ומאחלת לך שתחזור לחיק משפחתך, לרעייתך, לילדים, בשלום. ואפילו שתמשיך לבקר אותנו כאן.

עמיחי שטיינברג, פורום הגבורה, משפחות שכולות. אח של מח"ט הנחל, יהונתן שטיינברג ז"ל.

שלום לכולם. הוועדה הזאת נורא חשובה. נשים חזקות, אז אני במשך 20 שנים מכיר את גיסתי, יסכה, שהיא אישה חזקה שחיה בצל חיי הקבע, מתוך שליחות משפחתית למען עם ישראל. תודעה של מה אנחנו עושים פה, וכך הם מחנכים את הילדים. שבתות בצבא, אבא שלא נמצא בבית. אבל תמיד הוא נמצא. הוא נוכח בבית, אבל לא תמיד בפועל.

יש איתנו פה את פורום נשות אנשי הקבע.

וגיסתי יסכה, אחת המשימות שהיו לה במהלך השנים האלה זה לחזק את נשות הקבע, שהיו תחת פיקודו של יהונתן אחי. וגם הרגישות של אחי באה לידי ביטוי, אנקדוטה קטנה ככה כי נזכרתי בפתיחה שאמרת לוועדה. כשהוא היה מח"ט בנימין, אז הוא שלח הודעה לכל נשות המילואים של חיילי המילואים שהגיעו לגזרה. הוא כתב להם: "צוהריים טובים. ביממה האחרונה זכינו להכניס את הגדוד לתעסוקה מבצעית בגזרת בנימין, מהמורכבות ביהודה ושומרון". זה היה ב-2019, זאת הייתה גזרה מאוד חמה. וככה הוא כותב לנשות אנשי המילואים: "בעיניי אין דבר מובן מאליו שאנשי מילואים עוזבים את הבית ואת מקומות העבודה למשך שלושה שבועות ומתמסרים לסייע בהגנה על הבית. הצלחת הגדוד במשימות ובאתגרים תלויה קודם כל בשדרת המפקדים המובילה ובעורף האזרחי המוצק שתומך אותם מבית. אני רואה בכן שותפות פעילות עימנו במשימה ומבקש להביע את הערכתי ולהודות לכן מראש". כך הוא כתב לנשות המילואים ב-2019. מילואימניקים שהגיעו לגזרה שלו.

יוני בשמחת תורה, ב-6:00, איך שהתחילה המתקפה, קיבל טלפון. בלי לחשוב פעמיים עלה על מדים. הוא היה בבית ואמר לאשתו יסכה 'החיילים שלי צריכים אותי', ויצא. כבר מהר מאוד הוא הבין שאנחנו באירוע אחר לגמרי. עוד בדרך הוא שלח הודעה לכל הפורום של חטיבת הנח"ל של המטה "תעלו לבית ליד ותתכוננו למלחמה"; ולמג"דים שלו, שאנחנו באירוע אחר ותיזהרו. הוא הגיע אחרי אופקים, עוד לפני שהבינו בכלל את גודל האירוע וכמה עמוק הם חדרו למדינת ישראל. וליד אופקים, בכניסה לפארק אשכול הוא ראה אופנוע ו-RPG זרוקים על הכביש. הוא פרק מהרכב, עצר שם עוד איזה גשש של הצבא. ובמשך 20 דקות הם מחפשים מחבלים במרחב, כי הוא אומר, הגשש אומר 'הוא אומר לי כל הזמן יש פה מחבלים אנחנו חייבים לתפוס אותם, הם בדרך לאופקים'. הוא השאיר חסם שם של אותו גשש, הוא אמר לו 'אתה חוסם עכשיו את הכביש ואף אזרח לא מתקרב לכיוון העוטף' מתוך הבנה שיש פה מחבלים. והוא התקדם, המשיך הלאה לכיוון חייליו שהיו באזור כרם שלום.

בדרך הוא נתקל בחוליה מאוד גדולה של מחבלי נוח'בה, ניהל מולם קרב. אנחנו יודעים שהוא פרק מהרכב. יש ממצאים בשטח על הקרב שהוא ניהל שם, והוא היה שם לבד. ושם הוא נפל. התוצאות של הקרב הזה, שכביש 241, הכביש הראשי מהעוטף לכיוון אופקים נשאר פתוח במשך כל היום, לעומת הכביש שירד מרעים, מאזור המסיבה, ששם זה היה ציר דמים. אז הציר הזה נשאר פתוח. וסיפר לי גדליה, שעם היחידה שלהם הם עברו שם וגם ראו את התוצאות של הקרב הזה.

בכניסתו לתפקיד בחטיבת הנח"ל, מח"ט חטיבת הנח"ל אז שלוש מילים הוא אמר לחייליו, ואיתו הם נכנסו לעזה. שלושת המילים הן: לרצות, להתכונן, לנצח. לרצות זה המבחן הראשון והעליון שייקבע את התוצאה. היה ברור שהתשתית לכל ניצחון, ליוני אחי היה ברור שהתשתית לכל ניצחון מונח בתודעה וברצון, בהכרה ברורה שחיילי צה"ל הם שליחים של עם ישראל לדורותיו. והכרה בצדקת הדרך היא מה שנותנת לנו את העוז ואת הכוח להביא את הניצחון.

אנחנו כאן באנו מפורום הגבורה, משפחות שכולות, חדשים בטייטל הזה, לחזק את היושבים בבית הזה, לחזק אתכם להגביר את הרצון. את הרצון להכניע. ב-7 באוקטובר זה היה ברור לכולם שצריך לרוץ ולנצח ולמעוך את החמאס ולא להשאיר פירור שם שאנחנו לא הופכים. וישנה הרגשה שהרצון הזה והוודאות הזאת והידיעה שהייתה ב-7 באוקטובר לאט לאט מתמוססת ולאט לאט הדברים לא ברורים כמו שהם היו.

כולנו רוצים את החטופים בבית בריאים ושלמים. השורות בבתי העלמין כבר מלאות. כולנו מתפללים לחזרתם, וכולנו רוצים שזה יקרה מהר. אבל הדברים שנשמעים בימים האחרונים סביב איזה שהיא עסקה שנרקמת, שנשמעת עסקה מופקרת. עסקה שתעמיד אותנו ב-7 באוקטובר נוסף בעוד מספר שנים חס וחלילה. זה אנחנו קשה לנו לשמוע את המילים האלו. אנחנו צריכים לבוא לעסקאות מתוך עמדה של מנצחים. לא לחכות ל-19:00 ביום ראשון האם חמאס נעתרים לעסקה או לא. אנחנו לא מחכים להם; אנחנו המנצחים פה, אנחנו החזקים פה, הם אלה שצריכים להתקפל בפנינו ולא להיפך.

אנחנו רוצים לחזק את כולכם להביא תודעה של ניצחון לעם ישראל. ניצחון לא רק בחדר הזה, אלא ניצחון שיוצא החוצה. להדהד מסרים ברורים שאנחנו מנצחים, גם בתקשורת, גם לחברינו מעבר לים. ניצחון פירושו שה-7 באוקטובר ייזכר כיום אסון לחברה, לאלו שבאים לכלותנו. יום שהם פתחו במתקפה ולא דמיינו מה אנחנו מסוגלים, איך אנחנו מסוגלים להביא ניצחון. פירושו שילדה בעוטף עזה יכולה לראות כלניות. אנחנו מחזקים אתכם.

תודה עמיחי. ויהי זכרו ברוך, של יהונתן. גיל, בן דודה של כרמל גת.

עמיחי, שמעתי אותך עכשיו. אחיך היה מפקד של חבר טוב שלי, רועי פלס, שנפל בצוק איתן. אני מכיר אותו מהטקסים ומהשנים שעברו מאז. ומי היה מאמין שאנחנו נשב כאן אתה ואני. אתה משפחה שכולה ואני משפחה שכולה, אחרי שרצחו את דודה שלי ואחרי שבת דודה שלי נחטפה. זה לא ייאמן איך האסון הזה הצליח לפגוע בכולם ולכנס אותנו תחת כנף נוראית אחת מצד אחד. ומצד שני, להפוך אותנו ולהאיר בפנינו כמה אנחנו שותפי גורל.

ממש ככה.

אנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה. כרמל הייתה בין הנשים האחרונות שהיו אמורות לחזור הביתה ממש בפעימה האחרונה של העסקה שקרסה באותו בוקר. בבוקר קרסה העסקה ובערב היא הייתה אמורה לחזור הביתה. ומאז אנחנו לא יודעים אם היא בחיים או לא. אנחנו יודעים שהיא הייתה בחיים לפני 70 ומשהו ימים, משני חטופים שהיו איתה ודיווחו לנו. אבל אנחנו לא יודעים מה מצבה. ואנחנו יודעים שככל שהזמן עובר הסכנה רק הולכת וגדלה. ואני חרד תמיד לקידום מעמד האישה, אבל כרגע האישה הספציפית הזאת ועוד אנשים שאיתה שם – המעמד שלהם הוא הכי נמוך, הכי נמוך שיכול להיות.

שמעתי את מה שאמרת ואת מה שאמרתם קודם על עסקה והיכולת לבוא אליה מעמדה של כוח. ואני חושב שלמרות הניסיון לפעור בינינו פערים פוליטיים כאלה ואחרים ומי שמנסה לעשות קמפיינים על הגב שלנו. אין באמת מחלוקת. אין. אף אחד מאתנו לא רוצה עסקה מופקרת. אף אחד מאתנו לא רוצה לבוא לעסקה ממקום של חולשה. אף אחד מאתנו לא רוצה ש-7 באוקטובר ייזכר כיום ניצחון של האויבים הכי מרים שלנו. אף אחד. אני מאמין שהוא יכול עדיין, למרות האובדן שכל אחד מאתנו חווה כאן באופן אישי, להיזכר כיום שבו התגברנו והראינו לעצמנו ולעולם מי אנחנו בתור עם. ואיך אנחנו מצליחים לנצח ולבוא מתוך עמדה של עוצמה, ולהראות לכל העולם שעם ישראל חי ושהחיים חשובים לעם ישראל יותר מכל דבר אחר, וששמים את החיים של מי שאפשר להציל לפני כל רגש אחר ולפני כל מטרה אחרת. אני חושב שבזה לא תמצא בינינו מחלוקת בכלל. ומי שמדבר על להקריב חיים של אנשים מייצג באמת את הקומץ הכי קטן שיכול להיות, שלא נמצא כאן ולא נמצא בעם גם. בסוף אנחנו ביחד. רוצים לראות את כולם בבית, כדי שנוכל לחזור לנשום, לחיות וגם להתאבל על מי שאיבדנו.

אז תודה לכם על המילים שלכם ותודה על מה שאתם עושים כאן. והלוואי ונוכל לקבל אותם חזרה סוף סוף ולבנות מחדש את המקום הזה ביחד. תודה.

אמן. גיל, ממש ריגשת אותי. אני רוצה להגיד שהיה פה לפני כשבועיים דיון לא פשוט לכאן ולכאן בין משפחות החטופים והחטופות. ואני חושבת שהדברים ואצילות הנפש שלך, עברו לכל לב כאן. תודה רבה על המילים שלך. אני אאפשר לתומר לדבר. פורום תקווה אולי מעט יותר מאוחר, כי אנחנו כבר חצי שעה מתחילת הדיון, ואנחנו ניתן לכם בהמשך. תומר, בן קיבוץ נירים, בבקשה. ועם כל הצער, נשתדל.

אני בן קיבוץ נירים. חניך של בית הספר החינוכי מעלה הבשור. מעלה הבשור, בית הספר המשותף של קיבוצי הנגב המערבי ולימים גם מושבי הנגב המערבי. אנחנו מה-7 לחודש ההוא התבשרנו ש-102 מיקירינו נחטפו, מקהילת בית הספר. הורים, מורים, מורות, בני ובנות בני קבוצה שלנו. הורים של בני קבוצה שלנו. בני קיבוץ, חברי קהילה.

אני לא בן למשפחה של חטופים. זה הגורל. משפחה מאמצת שלי, אחיי, האחים שלי הביולוגיים מעין הבשור, אמא שלי שגרה באזור, בת 85, כולם איתנו, פה בארץ. איך אני אסביר במילים קצרות ולפורום המכובד הזה שיזהר ליפשיץ, בן קבוצה שלי, שאבא שלו עודד עוד שם, יוכ'קה חזרה, יזהר ואני בכיתה ז' נפגשנו יחדיו במוסד החינוכי מעלה הבשור. זה מין פנימייה כזאת של קיבוצים. אנחנו קראנו לזה מוסד. יזהר הוא אח שלי.

אני בן קיבוץ נירים. האם זה ברור מה הם חברי קיבוץ נירים בעבורי כבן קיבוץ נירים? לכן בקשה ראשונה שלי מאיתנו להפסיק לשאול אותי ברחוב, כתבים שמבקשים לראיין אותי, כשאני שותף לכל מיני זעקות שבר, לאיזה משפחה אני שייך. ואז שהם חוקרים עליי קצת הם מגלים שאני לא שייך למשפחה, בעיניהם. ואז אני לא מוזמן, כי אני לא בן משפחה, להשמיע את קולי במרחב הציבורי המשותף. אז נמאס לי. אני מבקש להפסיק לשאול אותי מי אח שלי ומי אמא שלי. עליזה ואליהו ההורים המאמצים שלי מקיבוץ נירים הם איתנו פה בארץ. יד גורל, הם איתנו פה בארץ. זאת בקשה ראשונה שניתנה לי הרשות להגיד כאן.

הבקשה השנייה אליכם, נבחרי הציבור, להאמין בנו כעם, כמדינה. ואני משיער שיבתי אפשר שתהיה זו עדות שיש לי איזה שהיא פרספקטיבה על מדינת ישראל מי היא ומה היא, אחרי 30 ומשהו שנות שירות בצה"ל. אנחנו חזקים ממש. אנחנו חזקים כצבא, אנחנו חזקים כעם, אנחנו חזקים כחברה, אנחנו חסונים מאוד. ולכן האמונה הזאת שלי בנו מאפשרת לי לבוא בבקשה כל כך קשוחה, נקרא לזה, לבוא בדרישה מוסרית מאותם בעלי סמכות וחובה וזכות לעשות את המעשים הנדרשים בשביל להחזיר את הלבבות שלנו חזרה הביתה. לשלם את המחיר בשביל להחזיר את הלבבות שלנו חזרה הביתה.

תודה. יש עוד משהו נוסף?

כן. מילה אחרונה. המושג של 'לב שבור'. עוד רגע אני בן 59. החודשים האלה הבהירו לי את משמעותו. 136 משפחות כרגע, יש יותר, אנחנו סופרים את אלה שקל לנו לשים את האצבע עליהם, כי יש אישור, משהו שיוצר מהם איזה שהיא קבוצה פה, אפשר להגיד אלה. ליבם שבור. יש רבים נוספים. אנחנו סיימנו איזה שהוא מפגש בדיון של ועדת בריאות בנושא סרטן וכאלה וכאלה. לא אכביר פה במילים את המשמעויות של הלב השבור ומה הוא עושה לנו כחברה.

אז אני מסיים בזה שממש תודה על האפשרות וההזדמנות לדבר במילים ולשחרר קצת ולמצוא את הלב שלכם.

תודה תומר. אף אחד לא צריך לתת לך אישורים על הכאב שלך. כנציג קיבוץ נירים כאן אני חושבת שאמרת את הדברים בצורה מאוד ברורה. מה גם שאני חושבת שגיל אמר את זה בצורה כל כך נכונה. גיל אמר זה פוגש את כולם במעגלים, מעגלים. וכולנו משפחה אחת גדולה. בטח לא מתיימרים להיות בתוך הנעליים של משפחות החטופים והחטופות. אבל בוודאי להאזין, לשמוע, לעשות. אם זה כמי שיש עלינו חובה לקבל החלטות אחרי שאנחנו שומעים את הכול או כאן בכנסת להשפיע על הממשלה, אני חושבת שגם חברי הכנסת שנמצאים איתי כאן קשובים ומקשיבים לכל מילה. ולאחר מכן אנחנו גם מתרגמים את זה עד כמה שניתן בכלים שיש לנו, לפעולות.

אני חוזרת לדיון. אנחנו 40 דקות אחרי תחילת הדיון. אני אמרתי שהתכנסנו כאן כדי לעזור גם לנשים של החיילים שלנו וזה דיון חשוב. אם אנחנו נשתדל להיות תמציתיים, אז כפי שאמרתי אני אתן בהמשך לפורום תקווה, אם יישאר זמן בסוף אני אאפשר, לא כרגע, אני מבטיחה שאני אתן. נא לכבד.

כבוד היושבת-ראש, מאחר ואני גם צריכה לצאת באמצע, סליחה שאני מנסה לערער את דברייך, אבל לתת להם דקה גם לשמוע. כי בכל זאת הם מייצגים גם משהו.

את פורום הגבורה אנחנו שמענו.

לא, אבל הם שני פורומים נפרדים. יש תקווה ויש גבורה.

אנחנו נאפשר בהמשך, מיכל. אנחנו 40 דקות אחרי תחילת הדיון. אני חושבת, אבל תחזרו ואני אאפשר, בסדר? עוד חצי שעה אנחנו נשמע.

תודה רבה.

התנצלותי, אבל אני גם מחויבת. הזמנו פה אורחים ונשים שעזבו ילדים בבית ומחכות גם לבשורות.

רותם, נציגת נשות המילואים, בבקשה, אני יודעת שהבאתם גם מחקר. אני רוצה שמשרדי הממשלה ישמעו. עכשיו צריך לפני כן, יש פה שני היבטים: כשאני מדברת על תעסוקת נשים, זה גם הרבה מתוכן נשים מפונות. נשים שעברו את התופת ואני רוצה לדעת מה ההגנות שקיימות. כן יש הגנות מסוימות. ואיך המדינה מתמודדת עם זה מבחינה אכיפתית. בבקשה רותם.

קודם כל, הלב שלי נשבר וכואב, כל הפתיח הזה. וזה קשה מאוד בכלל לדבר על משהו אחר. אני רק אגיד שמהמקום שלנו אנחנו עושות הכול להישאר חזקות ולהבטיח ששום דבר מהדברים האלה לא יחזור על עצמו וכדי שאנחנו נסיים את המשימה כמו שצריך ונוכל לקבל את בני הזוג שלנו הביתה כשהבית שלנו חזק, עומד יציב ואיתן. אז תודה רבה לכל מי שדיבר. באמת, אני בקושי גדול בכלל לדבר על כל נושא אחר. אז באמת תודה. ותודה לך פנינה, שאת באמת מההתחלה עוטפת אותנו בקשב, בפרקטיקה, בכל מה שצריך. אני באמת באמת מודה לך, בשם כל הפורום, בשם כל נשות המילואימניקים, צריך להגיד את זה, אז תודה.

אני אציג את עצמי בקצרה, לכל מי שלא הכיר: אני רותם אבידר צאליק, אני עורכת דין, אני ממובילות פורום נשים המילואימניקים. בעלי מגויס מה-7 באוקטובר. לשמחתי היום הוא כבר מגיע טיפה יותר הביתה, כמובן כשיש צפי קדימה וכולנו מוכנים ומחכים. אני ב-7 באוקטובר נשארתי עם שלושה ילדים קטנים בבית. הבת שלי בת 5 וחצי, האמצעי בן 3 וחצי והקטן בן שנה. הבת הגדולה שלי עם צרכים מיוחדים. שבועיים לתוך הלחימה, עם כל הקושי והדאגה, העומס הנפשי, המנטלי, נוספה עוד חזית – החזית הכלכלית. ובעצם הוציאו אותי לחל"ת. מאז ועד אתמול אני בחל"ת.

חשבתי שיהיו התפתחויות טובות, אבל ההתפתחויות הן שהתפטרתי. נאלצתי להתפטר, כי ביקשתי כמה וכמה פעמים לשוב ולחזור למשרה שאני אוהבת, לעבודה שאני אוהבת. וקיבלתי תשובה שלילית. ככה שדרכינו נפרדו בצורה עצובה. זה פתיח שהוא בעיניי מייצג הרבה מאוד מאיתנו.

זה מעניין. כי לתת הגנה מפני פיטורי חל"ת יש למשל לנשים אחרי לידה.

כן, נכון. אז בגדול אנחנו ככה, אני אגיד מילה על הפורום. אנחנו התכנסנו 14 נשים, אימהות, כולנו נשים של משרתי מילואים, כדי להשמיע את קולנו. אנחנו בקבוצות, מאוגדות בקהילה של מעל 5,000 נשים, בקבוצות ווטסאפ, בפייסבוק, שומעות את כולן ואנחנו השופר שלהן בוועדות האלה בין היתר. אנחנו פועלות לייצג 100,000 נשים ומשפחות של משרתי המילואים. ולצערי, מתחילת הקמת הפורום אנחנו מקבלות דיווחים של תופעה שבעיניי צריכה לזעזע כל מי שנמצא כאן, של פיטורים שהולכים וגוברים של נשות המילואים.

עכשיו אני רגע אכנס כבר לנתונים, כי חבל להכביר במילים, יש מספרים שצריך להציג אותם כאן. אני מיד אגיד הכול, אני מבטיחה. אז היום יש לנו ממש נתונים של מעל 30% מהנשים של משרתי המילואים מדווחות על שינוי בסטטוס תעסוקתי. 30% מתוך 100,000. זו כמות נכבדת, בעיניי בלתי נתפסת של נשים שמחזיקות את משק הבית, מחזיקות את הבית, הכול עליהן. ובתמורה לכך מפטרים אותן, מוציאים אותן לחל"ת, מקצצים להן במשרות. 6% מהנשים האלה פוטרו. פטורו מהעבודות שלהן בגלל שבני הזוג משרתים במילואים ולא נמצאים בבית. ואין להן יכולת לתפקד בצורה מיטבית ולתת תפוקה מלאה.

אני רוצה שהמשרדים יקשיבו לנתונים האלה. ואחרי זה גם תגיבו וגם תראו איך אנחנו צריכים להתמודד עם הדבר הזה.

הסכום הגדול, אמרת 100,000 נשים?

יש 100,000 משפחות מילואים. 98% מהם הן נשים שנשארו בבית. יש כמובן גם גברים שהם בני זוג, אבל 98,000 הן נשים. אני רגע אמשיך עם המספרים. 6% פוטרו, שחור על גבי לבן, ברור לגמרי למה הן פוטרו. 8% מתוכן יצאו לחל"ת. שזה על פניו לא פיטורים, אלא פיטורים שקטים. אני כן אגיד משהו על עניין הפיטורים. יש היום בהוראת השעה הגנה מסוימת על פיטורים. היא מאוד לא הרמטית. אנחנו בפורום הקמנו מערך מיצוי זכויות שנותן מענה. מאז ועד היום קיבלנו כבר למעלה מ-500 פניות, כבר יותר קרוב ל-700 פניות שהולכות וגוברות, על פיטורים.

יש לכם שיתוף פעולה עם נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה, עם שדולת הנשים, נעמ"ת.

אנחנו בתקשורת רציפה איתם. אנחנו מנסים למצוא פתרונות. הפתרונות, ככל שאנחנו נתפור אותם וננסה ככה להתאים אותם, עד שזה לא יגיע בצורה של חקיקה והמעסיקים יהיו מודעים לאיסור של הדבר הזה. לצערי אנחנו צריכים לייצר את זה בחקיקה.

זה נדבך אחד. אבל נדבך שני אני חושבת שהיה צריך להיות דסק חירום גם בדבר הזה. זה צריך להיות, יש פה הרבה עשייה של הארגונים החברתיים מהמגזר השלישי. לצד זה יש פה את החובה של משרדי הממשלה ואני יודעת כמה אתן עושות. אבל אנחנו כל פעם באיזה delay. היה צריך להקים קו ספציפי שאפשר היה לרכז סביבו גם את כל הפעילות.

אז רגע, אני רק אסיים. יש לי עוד כמה נקודות ואני מטיחה שאני משחררת.

יכול להיות שזה קיים, בסדר, הבנתי.

זה קיים. ואת יודעת שאנחנו עובדים ביחד.

תראי, עו"ד מאירה אומרת לכם אם יש פה נשים ותיקות בתחום שאומרת אין מספיק פרסום בתחום.

- - - מנובמבר החוק קיים. אף אחד לא יודע עליו.

אבל יש צורך בהסברה. אני רק רוצה לסיים בנתונים. אני אדבר על זה מהר ואני אציג את זה. יש 8% מהנשים שהוצאו לחל"ת. אני אגיד במילה על החל"ת. חל"ת יש איזה שהיא נטייה לחשוב שהכול בסדר, יצאנו וחזרנו. ממש לא. אני יצאתי לחל"ת וכך נגמרה העסקה שלי. בפועל החל"ת זו דלת אחורית. זה אפילו לא שלב ראשון, זה פיטורים שקטים לכל דבר ועניין. אם נשים מוגנות היום בהוראת השעה וטיפה יותר קשה לפטר אותן, זה לא נותן מענה הרמטי, אבל זה מגן על חלקן. אי אפשר לפטר אותן, המעסיקים לא רוצים להיכנס לזה, אז הם יוצאים לשוק השחור מה שנקרא. דלת אחורית.

מתוך ה-500 פניות, כמה הצלחתם למנוע פיטורים?

70. ואני חושבת שזה אומר דרשני. אנחנו לא מצליחות להחזיק את הכול, כי אין חקיקה תומכת.

אבל 70 הצלחתם.

70 הצלחנו לסייע בשימוע. 70 אנחנו הצלחנו למנוע. אגב, צריך להגיד גם שנשים נמנעות מבכלל להיכנס לסאגה הזאת.

אז נסתכל על החצי הכוס המלאה ונאמר שזה אפשרי. זאת אומרת אם אתם בהתנדבות מצליחות.

עוד פעם, אנחנו עושות קמפיינים שצריכים להגיע כמובן ממשרדים ממשלתיים ופחות מארגונים כמונו. אבל אני רק רוצה לסיים על החל"ת. החל"ת, בסוף 61% מהנשים שהוצאו לחל"ת לא זכאיות לדמי אבטלה. לא יכולות לקבל דמי אבטלה, כי המעסיקים בצורה מאוד מתוחכמת מצליחים להתחמק מזה ומבקשים מהנשים לבקש את היציאה לחל"ת וכך ביטוח לאומי ידיהם כבולות ולא יכולים גם לשלם דמי אבטלה.

מעל 53% מהנשים עדיין לא חזרו למקומות העבודה שלהן. אנחנו מדברים על ארבעה חודשים לתוך המלחמה. אין סיבה היום. אני באופן אישי, הילדים שלי חזרו למסגרות. בן הזוג שלי כבר נמצא יותר בבית ועדיין לא חזרתי למקום העבודה שלי.

למרות שהוא חזר מהמילואים.

למרות שהוא נמצא יותר ואין סיבה. גם לא הייתה סיבה, אגב, חודש וחצי חודשיים אחרי שהילדים כבר חזרו למסגרות. העניין הוא שהם נמצאים באיזה קושי והמון פעמים הדרך הקלה היא להוציא לחל"ת. ואחר כך, בחל"ת מותר לעשות הכול. קרב התשה. החל"ת, כאמור, לא מוסדר בחוק בכלל. שום דבר, למעט התקנות של ביטוח לאומי. אנחנו כן מנסות עכשיו לפתור את זה בחקיקה כמובן.

רק מילה אחרונה לגבי פתרונות. יש כאן כמובן עניין של חקיקה, אבל אני מצטרפת למה שנאמר. אם לא תהיה הסברה ברורה גם למעסיקים של איפה אנחנו נמצאים, וכולם צריכים להיכנס תחת האלונקה.

ואני אגיד רגע, אני אעצור אותך. דיברנו על זה בוועדה לפני חודש וחצי-חודשיים. ביקשתי לצאת בקמפיין, בתשדירים ברדיו. לא יכול להיות, בכלום כסף.

אבל מי ייצא בקמפיין הזה?

באמת, איך לא יוצאים בתשדירים?

משרד העבודה.

משרד העבודה, ביטוח לאומי.

אגב, חברי הכנסת, דבר אחד כן יצאו בתשדירים. ואמא שלי, שתהיה בריאה, בת 84 שבקושי יודעת עברית, אחרי שלחצנו על משרד הביטחון והקרן הביטחון ואמרנו להם זה עושה לכם שירות. הם יצאו עכשיו בקמפיין אתה לא לבד. ואז אמא שלי ככה בהתרגשות מסתכלת. ואני לא הבנתי למה היא מזמזמת. והיא אמרה 'אתה לא לבד'. וזה חשוב. זה חשוב. אתם חייבים לצאת בקמפיין שאומר למעסיק 'תדע, אתה עושה פה עבירה פלילית'. רותם, אנחנו חייבים להמשיך.

היושבת-ראש, אלה דברים חשובים. אז למה שלא משרדי ממשלה יקדמו?

הם פה, אנחנו לא מוותרים.

לא, שיקדמו את הקמפיין הזה, החשוב.

אני אומרת להם ואני אומרת לכם, בסוף המנהיגות צריכה להיות של הדרג הפקידותי, של המשרדים שמגיעים לכאן. אנחנו אמנם לא מרפים, אבל חייב לצאת.

שיתוף פעולה, כולנו שותפים.

כן, זה גם לא הרבה. עם לא"מ ולפ"מ וכל מה שלא תרצו, זה לא הרבה תקציבים, זה ממש מעט.

אני רק חייבת להתייחס למתווה שנאמר כאן.

רותם, אנחנו רוצים לעבור לעוד נשים שהן קולגות שלך.

לא, רק פשוט שאין פה מוגנות לבנות הזוג, צריך להגיד. אנחנו היינו מאוד מאוד מחוברות למה שקורה במתווה הזה. ובצורה מאוד ברורה המוגנות של ה-60 ימים ניתנת רק למשרתי מילואים ולא לבנות הזוג וכך גם הזכויות הסוציאליות. רק שנדע ונכיר.

נכון. והיא נותנת מוגנות רק לנשים אחרי לידה. ואז ההגנה ניתנת להם מרגע סיום החל"ת.

גם את זה צריך להאריך, את חופשות הלידה.

כן, מטי.

לפני חודש וחצי הגשתי שאילתה דחופה לשר העבודה, שענה לי מעל בימת הכנסת כי בעצם האכיפה היא עליהם. והוא הסביר לי שאין ממש בעיה, שלא פונים, שלא נדרש.

אבל מאז הוא כבר נתן את מספר הטלפון שלו, ויצא כבר היום בזרוע חדשה. אני אומרת לך, אני חושבת שמאז השר בן צור נחשף במלוא העוצמה לבעיות שקיימות, ובשבוע האחרון הוא אפילו נתן את מספר הנייד שלו ברדיו. ויתרה מזה, הבוקר אני פתחתי את הדיון בבשורה שהביאו – לא הרמטית, לא מושלמת, רותם, הבשורה שהביאו – אבל היא משהו.

אבל הוא דיבר לדעתי על פיטורים של מילואימניקים עצמם.

גם בנות זוג, הוא דיבר גם על בנות זוג.

אני רציתי לדעת איך המשרד לאכיפה נערך ולא ממש קיבלתי מענה.

אנחנו תכף נגיע אליהם. אני רוצה לעבור לתהילה כהן, פורום נשות משרתי הקבע. אני רק אומר, אני בקשר באמת עם כל הפורומים. אבל אני בדרך כלל מאפשרת יותר לוועדה. אבל אחרייך יש בזום גם את מנהלת תקומה ואחרי זה אני אאפשר לחברי הכנסת. מנהלת תקומה, מי נמצאת איתנו? מוריה ברוט, ראש יחידת תעסוקה מנהלת תקומה. זה בהיבט של המפונות. אז קודם תהילה, בבקשה, קצר וקולע.

הכי קצר שאצליח. קודם כול אני תהילה, בעלי משרת בקבע כבר שש שנים בערך. אנחנו כמובן סוג של רגילות להיות במציאות הזאת, אבל אנחנו לא רגילות למציאות של מלחמה. אני ילדתי תאומות שלושה ימים לפני שפרצה המלחמה, ב-4 באוקטובר.

אגיד ככה בקצרה את הסיטואציה שאנחנו נמצאות בה. מקומות העבודה – כמובן לא בהכללה – מאבדים את הסבלנות. פשוט נמאס להם להתחשב בנו. מבחינתם כשאני מציגה את עצמי בראיון או בשיחה, אני מנסה להציג את כולן. אני כרגע מועסקת, אני אחות. הם לא מעוניינים להיכנס בכלל להעסיק אותנו. או מי שכבר מועסקת אין סבלנות כלפינו. הם לא מקבלים את זה שהבעלים שלנו לא בבית, לא נמצאים. ואנחנו בבעיה, אנחנו באמת בבעיה. אני אמורה לחזור לעבוד. כרגע אני בחל"ת על חשבוני. כשניהלתי שיחה עם האחראית שלי בעבודה לפני שבוע, היא רצתה לדעת מתי אני חוזרת.

רגע, את בחל"ת אחרי שלושה חודשים של חופשת לידה. את כבר בחודש הרביעי, החמישי?

כרגע מגיע לי ארבעה חודשים כי ילדתי תאומות, לכן אני מקבלת ארבעה חודשים. כרגע ממש אני כבר נכנסת לחל"ת.

יפה. חל"ת בלי תשלום.

חל"ת על חשבוני, בלי תשלום.

אבל שתדעי שאנחנו בימים האלה, יחד עם יושב-ראש ועדת הכלכלה וכולל היום, שאנחנו ניפגש, גם הזמנו כמה מחברות הכנסת שדוחפות את הנושא איתנו. יש את המענק של 10,700. אנחנו מתעקשים שהם יגדילו את זה. כי בסוף אם אני מסתכלת על זה על חלוקה חודשית.

רגע, המענק הוא גם לנשות אנשי קבע או רק לנשות אנשי מילואים?

לא, לא, היא צודקת. סליחה, תודה שחידדת. היא צודקת. נשות הקבע לא מקבלות כלום.

אז זה מה שחשוב לומר, נשות הקבע מחוץ לסיפור בכל המעטפת, ההטבות.

אני לא מצליחה להבין את משרד הביטחון. אני חייבת לומר, משרד הביטחון - - - של האוצר.

צריך לעשות איזה תיקון של הוראת שעה. ביום יום בהחלט מילואים ולא נשות קבע. ידעתם מראש למה נכנסתם. אבל במצב היום שיש מלחמה, כל מצב חירום שיש מלחמה, נשות הקבע תורמות ומעל ומעבר לשגרה.

את יודעת מה? דווקא בגלל תפקידך הקודם כסגנית שר האוצר, אני רוצה לומר לך מיכל, אני אומרת את זה בשפה עממית, מכדררים אותם. זו בושה וחרפה. משרד הביטחון מתנער מהם. הוא לא יכול להגיד להם, עם אהבה ללא הולכים למכולת.

כחברת כנסת, וכל הפינג פונג להגיד אוצר, אוצר, אוצר. הם באמת העבירו סכומי עתק למשרד הביטחון. אני חושבת שמדובר במשהו שהוא באמת זניח. אתן לא זניחות, אבל זה זניח ברמה, כבוד יושבת הראש, אני חושבת שיש נושאים שהם זניחים ברמת התקציב, שמשרד הביטחון צריך לקחת את זה על עצמו.

אני רוצה לבקש ממך מיכל, דווקא כמי שיודעת שהנושאים האלה הם קרובים לליבך ועוד הרבה מאוד נושאים חברתיים. בגלל שמתנערים מהם, אני חושבת שהם נפגשו עם שר האוצר והוא בעדם. צריך להפעיל פה לחץ. אולי תדברי עם שר האוצר.

אני אדבר שוב. אני רוצה כן להגיד גם לך וגם לכן, אני פשוט חייבת לעוד ועדה דחופה לצערי. שכן, הנושא הזה גם של נשות המילואים וגם נשות הקבע. הוא בהחלט יושב במקום חשוב. ואני מסכימה איתך שהוא כל הזמן נופל בין הכיסאות בגלל מי יממן. ובאמת זה זניח. חשוב לי לומר, א' על זה אני אשב ואני אבדוק רגע מה קורה לגבי הרחבת חופשת לידה ומענקים גם לנשות המילואים וגם לנשות הקבע.

את מצטרפת אלינו לישיבה.

כן. ואני כן אגיד עוד נקודה, שבאמת נמצאים במשא ומתן מול ההסתדרות. כי המעסיקים בעצם בימים שבשגרה הם בעצם מקבלים החזר על השכר של העובדים שלהם כשהם המילואים, אבל הם לא מקבלים את התוספות הסוציאליות. היום הם דורשים את זה, ואני מבינה, מגיע להם. אז יש ממש עכשיו משא ומתן לעניין הזה שהם יקבלו תוספת של 20% המעבידים.

לא, הם יצאו כבר עם הודעה הבוקר.

וזה לא מתקדם?

לא, לא, התקדם, הגיעו לכמה דברים.

אבל רק לאנשי המילואים.

אבל זה רק לאנשי המילואים. הן שוב מופקרות, מפקירים אותם.

אז את זה אני לא יודעת, אני אבדוק, כי זה היה אמור לכלול גם אתכם.

מפקירים אותם. לא כי הן, סליחה, זקוקות לחסדים. אבל מקבלי ההחלטות במובן הזה, השרים הרלוונטיים, לא עושים מספיק את המאמץ. אנחנו קוראות מפה, ואני חושבת שכולכן מצטרפות אליי. גם לשר האוצר, גם לשר הביטחון, אין דבר כזה שנשים של אנשי קבע לא יקבלו את המענים וייווצר פה עוול אמיתי של נשים שהן מגויסות מלא על מלא ומעבר לשגרה הרגילה שלהן. בשגרה הן לא מבקשות כלום.

כשהמלחמה תימשך הן עוד ישלמו את המחירים.

אני רוצה רגע לסיים את הדברים.

תסיימי, ואני רוצה לעבור למנהלת תקומה, ואז נעבור לחברות הכנסת ולמשרדים.

קודם כול, אני שומעת שאת שומעת את הכאב ואת הקושי שלנו, זה ממש מרגש לשמוע את זה.

מה זאת אומרת? אם אני ומיכל היינו השרות מזמן זה היה נפתר.

מה שנכון, נכון.

אי אפשר בכלל להעביר לכם את הקושי. אני הייתי שלושה ימים אחרי לידה של תאומות ולדעת שפרצה מלחמה ובעלי נוסע, ואני לא יודעת מתי הוא יחזור, אם הוא יחזור וכמה זמן זה יימשך. כשהתקשרו אליי מהעבודה לדעת מתי אני חוזרת וניסיתי להסביר את הסיטואציה שאני נמצאת בה, הוצע לי בעדינות, אבל במילים שאי אפשר לפרש אותן אחרת, פשוט להתפטר. אם כל כך קשה לך אז אולי כדאי שתעזבי את העבודה. במקום להגיד לי אנחנו פה בשבילך וגאים בך ואנחנו מאחורייך וניתן לך את המעטפת הדרושה ושיש להם את הגב של המדינה. אני נתתי את בעלי למדינה. בעלי מגן על המדינה, אבל המדינה לא מגנה עליי עכשיו. וזה מה שאני צריכה, שהמדינה תגן עליי. לא ביקשתי גדולות.

בעזרת השם, אנחנו נפתור את זה. אני חושבת, קודם כל את גם תדברי עם שר האוצר. אני שוחחתי עם שר הביטחון. אנחנו נמשיך להפעיל לחצים. יש פה חברות כנסת מאוד חזקות, אנחנו לא נוותר.

תודה רבה.

זה שאני יוצאת זה לא אומר שאני לא אתכם. אני מתנצלת וכבוד יושבת הראש תעדכני אותי.

משרד ראש הממשלה, מוריה ברוט, ראש יחידת תעסוקה, מנהלת תקומה, שלום. אני רוצה שתתני לנו זרקור בהיבט של המפונות, מה תמונת המצב או תעסוקת נשים, כמו שאמרנו.

קודם כול תודה רבה לך כבוד היו"ר על הדיון הכל-כך חשוב הזה. ותודה על ניהול ברגישות וכל אחד ואחת שמשתף מדם ליבו על הדברים הכואבים. אז באמת תודה על זה.

אני אגיד שכמובן הדיון כאן הוא רחב יותר מעבר לתקומה, כי צריך לזכור שתקומה אחראית על המפונים בחבל התקומה, עוטף עזה לשעבר. ובעצם כמובן שהדיון כאן הוא על נשות המילואימניקים וגם על מפונות מהצפון, ששם לצערי אין לי יכולת לתת נתונים, כך שמשרדי הממשלה יוכלו להרחיב אחר כך. אני אגיד גם שמשרדי הממשלה עובדים עם כלל המפונים והמפונות שנמצאים כרגע באתרי הפינוי השונים, בין אם זה מלונות ובין אם זה קהילה וככה יוכלו לתת מידע גם על הדברים האלה.

אני אסביר מה אנחנו הולכים לעשות מבחינת תעסוקה בתקומה. קצת לפני כן, לגבי הנתונים, אחד מהאתגרים שלנו במנהלת תקומה לגבי הנתונים זה אחד שיש נתונים יחסית טובים על ה-6 באוקטובר. קשה להבין רגע את מצב התעסוקה הנוכחית כרגע, בגלל הפלואידיות של הדברים. כן בשונה מהדברים ששמענו כאן כרגע מנשות המילואימניקים ונשות אנשי הקבע כן יש הגנות על המפונים, ושוב, משרד העבודה יוכל להתייחס לזה. וגם הטבות כלכליות כרגע שהם מקבלים במסגרת המרחק ממקום העבודה. אבל אנחנו עם הפנים קדימה.

בסדר, אבל עדיין יש דברים שהם לא כל כך הרמטית. למשל כמו מענקים של נשים מפונות שבסוף לא נתנו להם, למרות שיש בעלים במילואים. זה כבר כפל של נשים מאותגרות בסיטואציה המציאותית. כן?

אז ללא ספק, on top האתגרים של כל מפונה או מפונה ממה שהם חוו ב-7 באוקטובר, מזה שהם צריכים להיות רחוק מביתם, מזה שהם צריכים להתנהל בין אם זה בחדר במלון ובין אם זה במקום חדש עם האתגרים של הילדים, בוודאי בוודאי ככל שמישהי היא גם אשת מילואימניק או איש קבע כמובן שנוספים עליה כל האתגרים הללו.

על כמה נשים אנחנו מדברים?

אין לי את הנתונים על כמה נשות מילואימניקים יש לי.

לא, כמה נשים מפונות? הבנתי שיותר דרום.

אז אני אגיד, יש סך הכול כ-30,000 בגילאי העבודה. אני אבקש את הנתונים, אבל אין לי לצערי כרגע חלוקה מגדרית של השכירים והשכירות. אני כן אגיד שמהנתונים שאני יכולה לראות במחשב שלנו כן רואים שלפחות נכון ל-6 באוקטובר היו פערי שכר כמו שאנחנו מכירים בכלל הארץ.

לא, לא. אנחנו צריכים לדעת, מה שחשוב לי בסוף שתגידי לי את תמונת המצב הנוכחית. 30,000 נשים?

לא, כ-30,000 סך הכול אנשים בגילאי העבודה. אין לי את החלוקה.

כולל גברים? מה זה אין? למה אין לכם פילוח?

צודקת. הוזמנתי לדיון אתמול בערב.

נכון. אני ביקשתי מדגנית המדהימה, שהייתה מנכ"לית שלי כשהייתי שרת העלייה והקליטה, שהיא מובילה שם את כל הנושא של הרווחה והיא הפנתה אותי אליכם. עכשיו אני אומרת לך כזה דבר: אני יודעת שתקומה עושים עבודה ואתם עובדים מאוד קשה. כן לתת זרקור לדבר הזה ושיתוף פעולה עם המשרדים הרלוונטיים שנמצאים כאן ושומעים אתכם. בוודאי לסייע לנשים. כי אני לא צריכה להסביר בכמה דם, יזע ודמעות נשים מגיעות לתעסוקה ועדיין יש פערי שכר ועדיין יש לנו אפליה בשוק התעסוקה. אז זה חשוב לבוא עם נתונים מלאים. יש משהו שכן בכל זאת את יכולה להגיד?

אני רק אגיד בוודאי שעצם הדיון הזה, ולכן לא סתם הודיתי, עצם הדיון הזה מראה לי שאין לנו את הנתונים האלה ואנחנו צריכים לקבל אותם כדי לבנות את הדברים בצורה יותר מדויקת. אני אגיד שבהסתכלות קדימה, אגב פערי השכר, אחד הדברים שאנחנו מדברים עליהם זה באמת איך הופכים את החבל לחבל משגשג, צומח ומצמיח. וללא ספק כשאני מסתכלת על הנתונים ורואה את פערי השכר בין נשים לגברים זו נקודה לתת עליה דגש. וכמובן הקידום יהיה קידום לא רק ברמת החבל, היישוב והקהילה, אלא גם קידום ברמה האישית.

אז קודם כל תודה. באמת עלית מעכשיו לעכשיו אז גם לא כל כך הוגן שאני אביא ביקורת נוקבת מידי. לצד זה, אני חושבת שכדאי שתריצו סקר בקרב המפונות והמפונים. אני חושבת שאתם תגלו שאחד הדברים שמטרידים אותם זה עניין התעסוקה. אבל תנסו באמת להגיע למחקר כלשהו שמצביע מה בדיוק בתוך זה מטריד אותם, איפה הקשיים. כדי שיהיה ניתן כבר עכשיו בתכנון של התקומה לסייע במובן הזה שהוא בעיניי אחד העיקריים. בסדר? ואז אולי נעשה דיון שלם רק על המפונות.

תקומה לא נוגעים בצפון או כן נוגעים?

לא. מנהלת תקומה אחראית רק על כל היישובים של עוטף עזה.

אז מי יעסוק בזה עכשיו עם הצפון? גם שם הם בסוף יהיו במצב, משרד רוה"מ.

אני אגיד, אני לא יודעת מי המשתתפים ממשרד העבודה, אני בטוחה שהם יוכלו להשלים את זה. אני אגיד שמבחינת הנתונים הכלליים שרואים בהשוואה, הנתונים בגדול, נתוני התעסוקה של מפוני הדרום הם נתונים טובים יותר מנתוני הצפון. אין לי את ההשוואה.

זאת אומרת שהמצב אפילו יותר חמור בצפון.

כך זה עולה. אני חושבת שהשאלה מי מטפל בהם היא שאלה למשרד ראש הממשלה.

אנחנו נייעד לזה דיון שלם, גברתי מנהלת הוועדה.

יש הרבה נשים שהיו בקיבוצים ובשדרות ובאופקים שנשים שם פוטרו. אנחנו חייבים לדעת כמה נשים וגברים, צריכים פרטים.

אנחנו נייעד לזה דיון שלם, גם על מיקוד של צפון, דרום. כן, אי אפשר, צריך כאן תוכנית מאוד מדויקת ואני חושבת שזה גם משהו שהמשרדים יברכו עליו. חברות הכנסת, לפני שאנחנו עוברים למשרדים, תרצו?

אני אגיד קצר. תודה רבה גברתי יושבת-ראש ותודה על הדיון החשוב הזה. אנחנו כבר ממש מתחילת המלחמה מלווים את הפורומים החשובים האלה, כמובן פורום נשות המילואים ופורום נשות הקבע. יש פה באמת מהלך, לא רוצה להגיד את המילה 'מלוכלך', אבל מגעיל, באמת, של שימוש לרעה בנושא החל"ת כדי לייצר פה סיטואציות שמאלצות את הנשים להתפטר, או בדרך עקיפה, עקלקלה.

נמצא איתנו נציג האוצר?

אין נציג אוצר, שזה גם בפני עצמו. אני רוצה להגיד שזה אירוע בזוי בעיניי, באמת, בעת הזו, במלחמה. אני קראתי אתמול את הדוח שמשרד הביטחון אישר ל-72 חברות לפטר מילואימניקים. זה גם הוציא אותי מדעתי. זה נתונים שאני לא יכולה להבין אותם. האנשים האלה – בזכותם אנחנו ממשיכים להתקיים במדינת ישראל. זה פשוט לא ייאמן. ואני מסתכלת על זה מילואימניקים ובנות זוגם כאחד. זה המגן האנושי שלנו כרגע וזה מטריף אותי לשמוע את זה.

בוועדת ביקורת המדינה האחראי על משרד הביטחון בנושא אמר שהם קיבלו היתרים כי החברות נסגרו. לכן 72, זה 76 מילואימניקים פוטרו.

אני לא יודעת את הדיוק של הפרטים, אנחנו נברר את זה. בכל מקרה אני רוצה לחזור ולהגיד שלפטר בעת הזאת או להוציא לחל"ת במטרה שהם יתפטרו בהמשך זה מהלך בזוי ואסור לנו כמדינה לאפשר את זה. ואנחנו צריכים לייצר את המנגנון המתאים כדי שהדבר הזה לא יקרה.

ואני חייבת במילה להגיד, וזה אנחנו נדבר אחר כך גם את ואני, את נושא הגרושות. אני חייבת רגע לציין אותן, כי אני מקבלת אין ספור פניות. הן באמת בסיטואציה בלתי אפשרית.

של מה? כי הרבה מאוד מהדברים פתרנו.

אז חלק מהדברים לא נפתרו. היום בבוקר פנתה אליי, אני אדבר איתך אחר כך בנפרד. אבל של גרושות שלמעשה הן תלויות בטוב ליבם של המילואימניק, שהוא מקבל את המענקים, אבל הילדים הם רק אצלה.

לא, אבל פתרנו את רוב הדברים. היה פה דיון רק על זה. וכבר זה יעבור אליהן דרך אגף התקציבים של משרד הביטחון. הכספים יעברו ישירות אליהן.

אז גם את זה אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו נעביר להם את זה? איך הן ידעו את זה? הן צריכות להוציא דרישה אני מניחה.

אנחנו שמנו לינק. ביקשנו, לא שמנו, משרד הביטחון. ביקשנו שיהיה לינק שהוא קשור רק לבן זוג, הורה נוסף והלינק הזה מגישות את הבקשה בעצמן. לא תלויות בבקשה של המילואימניק. והכסף יועבר לחשבון שלהן.

אז קודם כל אנחנו צריכים את עזרתכם גם כדי להעביר את המידע הזה.

כן, בהתחלה היה קשה לפתור, אבל עשינו על זה שמיניות באוויר.

אוקיי, אז אני קיבלתי הבוקר פנייה, אני אבדוק איתך אחר כך.

להסביר להם להיכנס. יכול להיות שזה עדיין תלוי כל התקציב. התקציב צריך לעבור כדי לאשר בכלל את כל ה-9 מיליארד. אבל זה דבר שהוא כמעט כולו נפתר, למעט כלכלת בית. היו תקציבים, קצבאות שהן כבר קיבלו. שזה היה 2,000 ומשהו שקלים. ואת זה אנחנו ביקשנו שיפתרו, שימצאו.

נכון. כי בסוף עברו ארבעה חודשים, הזמן ממשיך לעבור, מה שנקרא. זהו, תודה רבה.

בבקשה. חה"כ שרון ניר.

תודה רבה גברתי. תודה רבה שאת בכלל עוסקת בנושא. כי הנושא לדעתי, באמת גברתי יושבת הראש וכל היושבים כאן, זה בסוף מרכיב מרכזי בחוסן של החברה הישראלית. היכולת שלנו, באמת, להתגונן על משקי בית האלה, שבסוף תרמו את זמנם, את מרצם, עד כדי הקרבה וחירוף נפש, בשדה, בעומק השטח ברצועה, בצפון. הם תרמו את כל כולם, אותם משקי בית. עכשיו זה הזמן שלנו לעמוד מאחוריהם. עכשיו, על מה אנחנו בסוף מדברים? אנחנו מדברים בסוף על סדר גודל של 100,000 משפחות. כי אני צריכה רגע לשים את הנתונים לפני כולנו.

אפילו פחות, כי כבר השתחררו לא מעט. אבל זה עדיין לא פוטר מזה שצריך לתת סיוע נזקים גם.

לגמרי. אבל בסוף כמה אחוז מהחברה הישראלית משרתים במילואים? זה 2%. זה אחוזים בודדים. זה באמת אנשים שבאים במקום של נתינה אלטרואיסטית. ביום שנותנים להם פקודה הם מתייצבים מתחת לאלונקה.

למרות שעכשיו זה קפץ.

זה 2%.

לא, 2% בשגרה. עכשיו במלחמה זה קפץ.

זה היה אחוז וזה קפץ ל-2%-3% וצריך להכיר את זה. 300,000 איש. זה הסיפור, זה הנתונים. עכשיו מה? כשאני חושבת על זה, אני באמת חושבת על מעסיק. ומעסיק גדול, חברה שבסוף עובדים בה הרבה מאוד אנשים, צריך להסתכל על זה ברמה של אחוזים, מה הבעיה של אותו מעסיק לספוג, בהנחה שלא מדובר בחברה קטנה, חברה ממוצעת שיש בה 100, 500, 1,000 אנשים, לספוג את ההיעדרות של אותו בן משפחה.

אחוז בודד את אומרת.

אני חושבת שבסוף כשאנחנו מדברים על אנשי מילואים ובני משפחותיהם זה פשוט כפיות טובה. זה פשוט כפיות טובה ועזות מצח להעז לפטר אותם. אנחנו צריכים להסתכל על זה דרך המשקפיים האלה ולהגיד ולהעביר מסר חד וברור שזו חובתנו הערכית והמוסרית להגן על הזכויות של אותם משרתים ואותם נושאים בנטל. וצריך לעגן את זה גם בחקיקה, גברתי. גם בחקיקה של מוגנות תעסוקתית שנוגעת גם לנשים וגם לגברים, גם לאנשי המילואים וגם לאותן נשים שנמצאות מתחת לאלונקה.

ויש עכשיו חקיקה שאנחנו צריכים לקדם אותה בכל דרך. זה להאריך את ה-30 ימי מוגנות תעסוקתית לאנשי מילואים. לראות שנשות מילואים, כרגע אני מברכת על כך שפרסמו אתמול ש-60 יום, זה חלק מהבשורה. לדעתי זה בסדר, אבל זה לא מספיק. צריך לפחות על ה-90 יום, כי עד שמתאוששים כשחוזרים. צריך לאפשר להם אפילו את יודעת, להוכיח את עצמם. הדבר הכי בסיסי זה לאפשר להם להוכיח את עצמם.

אני אומרת מעסיק שמפטר מילואימניקים או בני ובנות זוג של מילואימניקים צריך לעשות לו קנס ביטחון. אין בעיה, לא רוצה שירותי ביטחון, תשלם על זה. תשלם על זה. הם הולכים בשביל להגן עליך, אתה רוצה שירות חינם ואז אתה מפטר אותם? אולי נעשה איזה הצעת חוק. הנה, נאור שירי כאן, חבר הכנסת.

רגע, אני לא סתם באתי.

אז אני חושבת, אני נותנת לך להוביל בשם נשות ישראל. נביא חוק שמי שמפטר יהיה לו קנס כבד, תשלם קנס ביטחון.

את הולכת ארבעה צעדים רחוק מידי. אתמול בוועדת שרים עלתה הצעת חוק שלי שנוגעת להגנה מפני פיטורים של בני ובנות זוג של משרתי מילואים. מה אתם חושבים שקרה איתה?

נדחתה.

ברור. ברור.

למה? מה הייתה ההתנגדות? נדחתה? בכמה זמן?

אז אני רציתי לשאול את משרדי הממשלה. הם דחו אותה לפני שבועיים בשבועיים ועכשיו דחו לעוד חודש. יש להם זמן, "ביחד ננצח".

עשית בשבועיים האלה משא ומתן איתם?

אמרו לי שזה עובר.

אחרי משא ומתן?

עובר פעמיים. לא משנה.

אתה לא רוצה לחשוף פה את המשא ומתן עם מי.

אפילו לא היה לי משא ומתן, אני רוצה להגיד לך.

מה היה תוכן החוק?

פשוט מאוד, כמו שיש למילואימניק הגנה 60 יום לדעתי היום בחוק.

לתת לנשים את אותו דבר, מסכימה.

אני אפילו לא הייתי על מספר הימים. בסדר, אפשר לדבר על גמישות מסוימת. פשוט בדיוק מתוך הדברים שאת אמרת. ואני הייתי בטוח אתמול, כשהייתה מסיבת העיתונאים.

שיכריזו על זה שהחוק של חה"כ נאור שירי עובר.

לא, עזבו.

שיהפכו את זה להצעת חוק ממשלתית, אין לנו שום בעיה.

תכניסו את זה במתווה. עשיתם מסיבת עיתונאים, אמרתם שכולנו ביחד וביחד ננצח והעורף הוא חזית והחזית היא עורף. למה זה לא בא לידי ביטוי? עכשיו משרדי הממשלה, אני פשוט באמצע הדיון, איזה משרדים אתם? עבודה.

חכה, אני עוד לא הגבתי.

הם יושבים כבר שעה ורבע בסבלנות, אנחנו מחכים שתסיים את דבריך ואז אני עוברת.

בבקשה. לא, לא, אז באתי לשמוע.

אני רוצה להתחיל עם שרון כהן, מנהלת תחום בכיר פניות, מנהל הסדרה ואכיפה.

צוהריים טובים יושבת הראש. אז אני אשתדל באמת להגיב ככה מתחילת הדברים שעלו כאן לפני שעה ורבע. אז אני באמת אשתדל לעשות את זה בקצרה ולנסות להשיב לנקודות שעלו. אז קודם כל, מבחינת משרד העבודה, אנחנו בעצם נותנים הגנות בארבע הגנות עיקריות שקשורות לפיטורי נשים במסגרת "חרבות ברזל". וזה הגנות שהן כלליות. כמובן יש את חוק עבודת נשים, אבל זאת גם הגנה שהיא גם בשגרה, שלא רק קשורה למלחמת "חרבות ברזל".

אז בעצם החוק הראשון הוא חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, שאתה הצפת את זה כרגע. הוא בעצם מה-28 בנובמבר בחוק הזה יש הוראה, תקנה שחוקקה בהקשר הזה שניתנת הגנה לנשים שנעדרות מהעבודה, לצורך טיפול בילדים, בזמן שבן/בת הזוג שלהם נמצאים במילואים. יש להם הגנה מפני פיטורים. זאת אומרת זה משהו שהוא קיים ואנחנו אוכפים אותו ואנחנו אוכפים אותו בהליך פלילי. אז קודם כל, זאת הגנה שהיא קיימת.

הגנה לשעת חירום, לצורך טיפול בילד, עד איזה גיל?

גיל 14.

עד גיל 14. כולל יש לנו גם ילדים עם מוגבלויות.

ההגנה הזאת קיימת עד ה-1 במרץ ועם אופציה להארכה. זאת אומרת שאני בטוחה שזה יגיע לשר העבודה וליושב-ראש ועדת העבודה והרווחה וכמובן בהתייעצות עם כל גורמי הממשלה והם ידונו באפשרות הארכה.

בואי תסבירי לי את הפרקטיקה. נגיד יש אישה שבן זוגה במילואים. יש לה ילד בגיל 12.

והיא נעדרת לצורך טיפול בו, כי בעלה במילואים.

מה זה אומר? זה קצת רחב. יבוא המעסיק יגיד לה זה לא לצורך, אין קשר סיבתי. השאלה אם אנחנו משאירים לה.

לא, גם מה התקנה. הרי כלפי חייל מילואים מחויב המעסיק ללכת לוועדת התעסוקה ועל ידי כך לפטרו.

נכון, זאת ההגנה הבאה. תראו, אם אתם רוצים אני אענה.

אני רק אחדד.

תרשום לך את השאלות.

אני רק רוצה לשאול אתכם איך אתם רוצים שנעשה את זה? אתם רוצים שניכנס הגנה הגנה או שאני אתן בריף מהיר על ההגנות ואז תשאלו.

אני שואלת שאלות ואת הולכת איתי יד ביד. יש ארבעה הגנות, אנחנו בראשונה. שאלתי שאלה.

עילם שניר ממשרד המשפטים. אני רק אחדד שההגנה הזאת חלה לא רק על שירות מילואים, גם על שירות סדיר, בניגוד למה שדובר. ההגנה הספציפית הזאת.

זאת אומרת גם על נשות אנשי הקבע.

כן. וגם על תאים משפחתיים שגרושים. גם על בני זוג לשעבר.

בעצם התנאי העיקרי זה טיפול בילד בשעת חירום.

התנאי העיקרי הוא טיפול בילד. אבל יש בחוק הגנה לעובדים, הייתה גם בעבר, פה היא קצת הורחבה. הגנה לגבי סגירת מוסד חינוכי. פה ההגנה היא לא קשורה לסגירת מוסד חינוכי. אם יש מוסד שנסגר או לא, אלא יש הגנה לצורך הזה. כמו כל עילה שיש בסוף זאת לא עילה הרמטית כמו שיש במילואים או שמדברים על 30 יום שאי אפשר אלא רק בהיתר, מה שצוין כאן.

עילם, למה רוב הציבור לא יודע את זה? ועוד משה, שאל פה שאלה מאוד חשובה חה"כ נאור שירי. הוא אומר יכול להיות שיש הגנה, אבל אם אין מי שיאכוף, כן?

אז כאן גם נכנס התפקיד, אני אמנם נציגת משרד העבודה, אבל אני גם עובדת מנהל הסדרה ואכיפה, שזה גוף שאמון על אכיפת חוקי עבודה. בהקשר הזה זה חוק שאנחנו אמונים עליו והחוק נאכף, כמו שאמרת, אפרופו קשר נסיבתי, באמת הוא נאכף בהליך פלילי. אז שאלת איך זה קורה. אז אותה עובדת או בן זוגה, לא משנה מי, פונה אלינו. תכף אני אדבר באמת על הקמפיינים ועל ההנגשה שלנו, באמת כל הערוצים להגשת תלונה וכו'. אבל פנה אלינו אותו בן אדם שנמצא תחת ההגנה ומתלונן. עבדתי, פוטרתי, בן 12, נעדרתי, המעסיק שלי החליט לפטר אותי. במקרה הזה אני מבקשת ממנו את כל המסמכים הרלוונטיים, מכתבי פיטורים, אישורי העסקה וכו'. בשלב הזה אנחנו מעבירים את זה למפקחי העבודה. מפקחי העבודה של מנהל הסדרה ואכיפה מגיעים לבתי העסק ומנהלים תיק חקירה פלילי. בסיום הליך החקירה היה והמעסיק, אנחנו מוצאים שהמעסיק הפר את חוקי העבודה, תינקט נגדו סנקציה.

איזה סנקציה? מאחורי סורג ובריח הוא לא יהיה.

נכון.

יפה. אז מה הסנקציה?

יכול להגיע לקנסות, כתבי אישום או קנסות מנהליים.

כמה כאלו היו בשנה?

רגע, רגע, לא לעזור לי לנהל.

אני לא עוזר לך לנהל, רק משלים את השאלה שלי. חס וחלילה, אין לי יומרות כאלה.

אתה יודע מה? אבל בסוף גם שאלת את השאלה שאני רוצה, אז בסדר. הוא שאל כמה פניות קיבלתם?

אז אני אומר: בהקשר של חוק הגנה על עובדים לשעת חירום אנחנו קיבלנו, שוב, אני מזכירה שהמלחמה פרצה ב-7.10.

בלי תקדים. כן, כי זה כאילו מתנצל מראש.

שלוש תלונות. לא מתנצלת, שלוש תלונות. כרגע אחת נמצאת בחקירה פלילית.

עכשיו תקשיבי, רותם, כמה פניות אתם קיבלתם?

70.

לא, 500. 70 את עזרת. תקשיב, תקשיבי. הדיון הזה זה לא בשביל להצליף פה באנשים, אבל זה אומר דרשני. זה זועק דרשני, ריבונו של עולם. שארגוני מגזר שלישי, של אימהות שמתנדבות, שרותם המעסיק שלה עושה הכול כדי שהיא תתפטר ובסוף אתם קיבלתם שלוש פניות.

אם אפשר השלמה לדברים שלך, כי הם מאוד חשובים. העניין במנגנון שציינת, סליחה שישבת פה שעה ורבע, שהוא מנגנון פאסיבי, הוא לא מנגנון אקטיבי. כי את חייל המילואים, יודע המעסיק ויודע גם חייל המילואים היום, שאין לו יכולת לפטר. את בת הזוג זה מהלך שרק אם פוטרה אותה מישהי, היא לא יודעת להגיד אני אפנה עכשיו לממונה על זה, היא לא יודעת.

נכון. ולכן אנחנו יוצאים בקמפיין בימים אלה.

אבל תסתכלי על המספרים.

אבל יש לי כל כך הרבה נקודות שאני צריכה לענות. אני רוצה רק ברשותכם לומר עוד משפט.

כן שרון, תמשיכי. הגנה שנייה, אלא אם כן חברי הכנסת יש לכם עוד שאלה על ההגנה הראשונה. כי זה מדהים, אנחנו כמחוקקים לא זכרנו את הדבר הזה.

לא ידעתי. ואני עוד בדקתי. אתם נגד השוואה בין חייל המילואים לבת זוג?

אם נראה לכם שמשעמם לנו, אנחנו גם אימהות, גם לי יש ילדים, וגם בן הזוג חזר רק עכשיו מהמילואים. אז לא משעמם לי לבוא לפה, את אומרת לפני חודשיים. לפני חודשיים ביקשנו את הקמפיין. עכשיו המלחמה מסתיימת, למי תעשו את זה? למי, ריבונו של עולם?

אבל יצאו פרסומים, חברים.

צריך להגיד, תהליך של אכיפה זה אחרי, כבר הנזק נוצר, אנחנו רוצים להיות במניעה.

רותם, אנחנו גם נמצאים במניעה. אני ממש רוצה להשיב על הכול. אני מבינה שהדיון ככה, כולנו התכנסנו עם כל השעה לכל הדברים, אני מבטיחה להשיב לכל. כולל לך, רותם, כי אני עובדת בשיתוף פעולה עם עו"ד שבות רענן, היא מעבירה לי. אני רוצה שתשאלי אותה בבקשה כמה פניות היא העבירה לי עד כה, מתוך אותן 500 כמה פניות העברתם?

לא יעזור, שנייה. שרון, אני מאוד מחבבת אותך. אני אגיד לך משהו כזה.

לא, רק שיעבירו לי, אני אטפל. זה התפקיד שלי.

שרון, לא מקובל, לא מתקבל, שלוש תלונות אצלכם במשרד העבודה, 500 אצל נשות המילואים. לא מתקבל. את לא נכנסת לדברים שלי. תעשו את העבודה שלכם. אתם קמים בבוקר, מקבלים שכר, הן באות לפה בהתנדבות. והסולידריות הנשית לא יכול להיות שהיא תיפול רק על רותם ועל אחרות. לא יכול להיות. אתן מקבלות על זה תשלום. ואני מצטערת שאני ככה כועסת, אבל זה נורא מכעיס. מה זה שלוש פניות? אני אומרת לך שאם את יוצאת בקמפיין, היית צריכה קודם כל לצאת לפני חודשיים, שלושה. אבל אתם צריכים לצאת בבהול, במיידי, עם כתובות מאוד מאוד ברורות.

אם אתם צריכים עזרה יש לכם את נעמ"ת, את שדולת הנשים, עם הרבה מאוד ידע. ואת מנהלת הוועדה, דלית אזולאי. אתן מוזמנות גם איתי להתייעץ איך להנגיש את זה לכלל האוכלוסייה. כולל זה שהמעסיקים חייבים לדעת שהם עוברים עבירה פלילית. ההגנה השנייה, בבקשה.

בהקשר של חוק חיילים משוחררים, חזרה לעבודה, שזה כמובן שזה חוק שמדבר גם על נשים וגם על גברים. לצורך העניין, גם אישה שמשרתת במילואים, אנחנו מדברים פה על נשים, אז גם לה יש את ההגנה הזאת. וכאשר הוא לא מקבל היתר מאת ועדת התעסוקה, כבר הבוקר הייתה לי שיחה כזאת עם משרתת מילואים שהמעסיק שלה רוצה לפטר אותה. הוא הזמין אותה לשימוע. כמובן הנחיתי אותה.

כרגע זה רק על המילואימניקים?

כן, חוק חיילים משוחררים.

שם זה היה, כמה ימים? 30. עכשיו זה הולך להיות 60 כי ראיתי שהגיעו להסכמות עם השר שלכם.

נכון. רק שזה עוד לא נחתם. ושר העבודה ממש הנחה את כל הגורמים המקצועיים לעשות את כל העבודה מהירה כדי להביא לו את זה על מנת שייחתם כמה שיותר מהר, כי זה ממש משהו שנמצא בראש סדר העדיפויות שלו.

אז אנחנו מברכות על הדבר הזה שהולכים לעשות. זה בערך החוק שלך? לא.

לא, החוק שלי מדבר על בנות הזוג.

נכון. שאתה רוצה שזה יהיה גם 60. מה עם בנות הזוג?

רק אם אפשר לגבי צו ההרחבה.

כן, בוודאי.

רק לדייק. כי נאמר קודם, כאשר דובי אמיתי עלה אז הוא דיבר על שבועיים. צריך להגיד שלפי חוק הסכמים קיבוציים זה תהליך שלוקח חודש לפחות. אז צריך לקחת את זה בחשבון, שתדעו.

לא, חשבנו כאן זה ישראל אקספרס.

לא, שלא יהיה איזה חוסר הבנה.

בסדר. חודש תתכנסו לעבודה קשה.

איפה המתווה הזה, אפשר לראות אותו? את המתווה שפורסם אתמול.

אני אתן לך. הנה, העברתי את זה קודם. אנחנו נעביר לך עוד מעט. הנה, בבקשה.

כבוד יושבת הראש, סליחה שאני מתפרצת.

אני מבקשת להמתין טיפה.

אני מחכה פה שעה ורבע.

אני מבטיחה שאני אתן לכם בסוף, גם פורום תקווה היו פה והורים שכולים. אנחנו אפשרנו.

אין בעיה, אני בכוונה מחכה.

מה שמך?

עומר.

עומר, אנחנו נאפשר בהמשך. הקדשתי 40 דקות בתחילת הדיון. אני רוצה לעזור לנשות המילואים ולזה.

אני גם רוצה שתעזרי להם.

אז גם את פורום תקווה, אתם יכולים לקרוא להם שיבואו.

הגנה נוספת מתוקף חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. שזה גם כן חוק שהוא בהליך פלילי. בעצם חוק שוויון זכויות בעבודה נושא של איסור אפליה. אז בחוק עצמו, אני אקריא, בעצם יש "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת" כל מיני. והנושאים שהדגשתי לצורך הדיון הזה זה בעצם מהיותם הורים או במילואים, קריאתם לשירות מילואים וכו'.

מה, זה בחוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ציבוריים, לא?

חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, איסור אפליה. גם בחוק הזה בעצם יש הגנה גם לאנשי המילואים, גם לנשות המילואים, מעצם היותם הורים, מחמת הורות. וזה כמובן עוסק בקבלה לעבודה, בתנאי עבודה, בקידום בעבודה. בעצם הוא מונה כאן, מפאת קוצר הזמן אני באמת לא אמנה, אבל זה מנוי בחוק בצורה מאוד מאוד מסודרת. וגם את זה אנחנו אוכפים בהליך פלילי. וזה יכול להגיע, כי כאן המחוקק נתן כפל קנס.

כמה פניות קיבלת על ההגנה הזאת?

שתיים.

אז רגע, שלוש בראשונה.

סך הכול 12. כי על חוק חיילים משוחררים הגיעו שבעה.

אבל גם לפני חודשיים אמרתם לי 12. כמה זה היה אז אמרו לנו? זה המספרים שנאמר לי. הנציבות אמרו לי.

לא, נציבות שוויון הזדמנויות זה משרד הכלכלה. אנחנו משרד העבודה, מנהל הסדרה ואכיפה זה גוף שאמון על אכיפת חוקי עבודה.

שרון, בואי תקשיבי. אנחנו מבינים את המגמה ואנחנו ניתן לך להשלים גם את ההגנות. אני רוצה לדעת מתי הקמפיין ייצא. באמת, אני פרודוקטיבית.

תראי, אני יכולה לדבר, תוך כדי אני אסתמס עם הדוברות. אבל כבר עכשיו כשאני יושבת כאן קיבלתי ווטסאפים מהדוברות אצלנו. כי גם אצלנו יש בוועדת ביקורת המדינה שגם עסקה בנושא.

מי, הדוברת? מי נמצא שם?

מי שהיה, ראש המנהל שלי, מאיר דוד.

איפה הוא, עדיין שם?

לא, הוועדה הסתיימה.

היינו מביאים אותו לפה. אני אגיד כזה דבר: אתם חייבים לצאת לקמפיין. אתם חייבים. אני צריכה התחייבות. אנחנו צריכים התחייבות. אני רוצה לדעת שעוד חודש את באה ואת אומרת לי אני מוצפת פניות. 1,000, 2,000 נשים שאכלו אותה, אין לי שפה יותר טובה לומר את זה. אכלו אותה. לא מספיק שהבעלים שלהם מסכנים את החיים שלהם, לא מספיק שהם לבד בחזית עם הילדים, לא מספיק שבאמת מקיזות דם בשביל להחזיק את הרוח הישראלית – בסוף גם אין אף אחד שם שעומד בקצה בשבילם.

גברתי יושבת-ראש, את צודקת במיליון אחוז. ובבקשה, מעל הבמה הזאת אם אפשר, אני פונה גם לציבור הנשים וגם לציבור הארגונים. אני מתחננת אליכם.

לא, לא, אין צורך להתחנן, אני עוזרת לך. אני הצעתי ללא מעט קמפיינים.

אבל נורא קל להעביר רגע לפני הקמפיין.

לא, שרון, את חוזרת, תהפכי כל אבן ואת דואגת להביא לנו תאריך שיוצא קמפיין עם כתובת מאוד ברורה שאת מעמידה מערך של אנשים אצלך שיודעים לטפל בדבר הזה.

הדבר הזה יקרה. ואני יודעת שזה קורם עור וגידים עכשיו, בזמן שאנחנו מדברות. אבל ברשותך, אם אפשר רק ברשותך לבקש מאותם ארגונים, באמת נמצאים כאן ארגונים מכובדים שעושים עבודת קודש.

הן רוצות לשתף פעולה.

בבקשה תעבירו אליי את המידע הזה.

לא, לא להעביר. לא, לא, לא.

למה לא? אנחנו נבצע את האכיפה.

סליחה, סליחה, לא, זה לא עובד אצלי ככה. שיתוף ציבור, אנחנו כבר במקום מתקדם. אנחנו לא שולחים אותם לעשות עבודה בשבילנו. את יושבת איתם, הם יעזרו לך להתחבר.

אנחנו עושות את זה. רותם יודעת שאנחנו עושים את זה.

רותם, אני לא מכניסה אותך לתוך הזה, אבל בקשה. הנתונים מדברים בעד עצמם. עילם, שאלה: נגיד הם הלכו להליך פלילי; האם אחרי זה אתם יודעים, מבחינה משפטית פשוט, האם האישה יכולה לתבוע אזרחית ולהסתמך על ההליך הפלילי?

סליחה, נציבות שוויון בעבודה. את היית בדיוק על הצד האזרחי של התביעות הפליליות האלה.

כמה תלונות יש לכם? איתמר כהן, מתמחה. מה זה מתמחה?

מתמחה של אזור ירושלים.

מה זה מתמחה? אתה עורך דין?

מתמחה במשפטים.

לא, לא, אני גם עורכת דין. יש מתמחה, אתה מתמחה, אתה עדיין לא, אתה עורך דין?

אני עדיין לא עורך דין, אני מתמחה.

הבנתי. חלילה, לא שאני מזלזלת בכבודך.

לא אמרתי כלום.

אבל מדוע לא הואילו בטובם אנשי הנציבות להגיע לכאן?

אני לא יודע להגיד לך, אני מייצג את הנציבות כאן.

אני רוצה מכתב חריף לשר האחראי על הדבר הזה. אני לא מבינה את זה, באמת. לא נעים לי להגיד דברים. לא ראיתי כדבר הזה. סליחה איתמר, אתה לא אשם בשום דבר, להיפך, אני גם זוכרת את עצמי בתור מתמחה.

לא נעלבתי בכלל, זה בסדר.

בבקשה, כן.

בנושא המספרים, אנחנו קיבלנו באזור ה-71 פניות של אנשי מילואים. מתוכם נשות מילואים ובני ובנות זוג – 21 פניות. אנחנו תדיר מפרסמים בפייסבוק, אינסטגרם, גם עובדי המשרד בעצמם שרק לקבל פה פרופורציה. כל היחידה הארצית היא מונה 11 עובדים. ואנחנו באמת רוצים לקבל יותר פניות, עושים מאמצים לקבל יותר פניות. הקמפיינים גם שיצאו בעבר ועכשיו מטעמים תקציביים מדברים על זה שלא יוצאים.

מה התקציב של הנציבות?

אני צריך לבדוק את זה.

אני מכירה קצת את הנציבות מהתקופה של קניג, עובר דרך מרים, ששתיהן נשים שאני מאוד מעריכה. אבל אני חייבת לומר, מביש, מביש. הנתונים מבישים. אתם תחת משרד המשפטים.

משרד הכלכלה.

כלכלה? מי זה שר הכלכלה? אה, השר ברקת. נפנה אליו גם, להוציא מכתב לברקת בבקשה. אוקיי, תמשיך עם דבריך.

אני רק אומר שאנחנו עושים מאמצים גדולים באמת לקבל יותר פניות.

איך המאמצים האלה באים לידי ביטוי?

כמו שאמרתי לך, בפוסטים שאנחנו מעלים לרשתות החברתיות.

פוסטים?

כמה לייקים היו לפוסט האחרון שהעלית? לא, באמת.

אנחנו חלילה, אנחנו לא אוהבים להעליב. אבל אני אגיד לך, אתה לא אשם.

אתה אומר לי העליתי פוסט על מישהי שמאבדת את העבודה. זה נראה לך הגיוני?

יש לנו נציבים אזוריים, נכון? איפה הם? אז מה עם מרים? אני מבינה, קודם כל אני רוצה לברך את מרים.

מרים עזבה אחרי שנים ארוכות של שירות מבורך.

אבל מרים מתחתיה יש כמה? שלושה או ארבעה?

יש שלושה נציבים אזוריים.

ואף אחד מהם לא מצא את האומץ לבוא לוועדה לקיום מעמד האישה?

אני לא ידוע אם זה שיקולים של אומץ, אני לא רוצה לדבר בשמם.

נשים בכל זאת, אתם יודעים.

אני לא רוצה לדבר בשמם.

אתה נשלחת לדבר בשמם, זה קצת בעייתי שאתה נציג של מישהו.

בסדר, אבל לשמוע למה הוא לא בא, בכל זאת.

בוודאי שכן. והם יודעים טוב מאוד מה זה אומר. הזירה הזאת פה לא חנה בבלי הרבה פעמים, משתדלים אבל בכל זאת להיות מקצועיים. פה יינתנו תשובות ברורות וגם אנחנו נגיד את האמת, כי בסוף אנחנו הקול של הציבור.

חד משמעית.

ולכן צר לי, איתמר, שהם הציבו אותך בסיטואציה, שמצד אחד אני רואה את הלהט שלך כמתמחה - -

אני לא לוקח שום דבר באופן אישי, הכול בסדר.

- - הלוואי עליי שהיה לי את הלהט הזה כשאני הייתי מתמחה. אבל לא רלוונטי.

אני מעריך את המילים, הכול בסדר. אני לא נעלב באופן אישי.

אז אני אשאל, האם חוץ מפוסטים יש עוד משהו שעשיתם?

כרגע משיקולי תקציב אין קמפיין בחוץ. זו התשובה שלי.

טוב. עילם, יש לך משהו להוסיף?

רק להוסיף ולציין כמה דברים: אחד, בחוק הגנה לעובדים יש אפשרות כמובן גם להגיש הליך אזרחי.

המדינה עוזרת בזה, הסיוע?

מה פתאום.

חוק הגנה על עובדים בשעת חירום.

אני ממליצה, אז אמרתי את זה ואני אחזור על ההמלצה שלי, אני חושבת שזה היה בעניין הזה.

אני אשמח רגע להשלים. רק להגיד שבחוק הגנה על עובדים בשעת חירום יש גם מסלול אזרחי של תביעה אזרחית שכל אדם יכול כמובן להגיש. יש שם היפוך נטל שהנטל הוא על המעסיק להוכיח בעצם בחודשיים שלאחר הפיטורים, זה נותן עוד איזה שהיא הגנה אפשר.

זה למילואימניקים.

לא, זה לכל מי שחל עליו חוק הגנה על עובדים בשעת חירום, גם על מפונים. זו ההגנה הראשונה שדובר. ובחוק שוויון הזדמנות בעבודה יש גם שינוי נטלים שאפשר להחיל.

אבל זה לא היפך.

הוא אומר שיש פה היפוך של הנטל.

אין היפוך על הנטל.

יש נטל ראשוני שצריך להראות שאתה עומד בתנאים. לצורך העניין מי שמפונה יראה שהוא מפנה.

אבל תקשיב, אני רוצה לחדד משהו, כי אני חושב שזה קצת נופל בין הטיעונים, בסדר? אם אני היום, אשתי עושה מילואים ומפטרים אותי מהעבודה. תסביר לי את ההיפוך שדיברת. הרי אני לא מכיר את הזכויות כי אין כסף לפוסטים, ובמקרה שפספסתי את הפוסט המדהים שעשה משרד העבודה, חלילה ואני לא מזלזל בזה.

אז אני אומר שוב, אני לא מדבר כרגע מבחינה מה אכיפה שנעשית.

לא אכיפה; פיטרו אותי.

מבחינת החוק, מה שהוא קובע, חוק הגנה על עובדים בשעת חירום יש הוראת שעה שחלה לצורך העניין על בת זוג.

דיברנו. אוקיי, אז אין היפוך. אני צריך לפנות אקטיבית אליך.

לא, הוא מדבר על נטל הראיה. הוא מדבר על נטל הראיה בדיני עבודה.

רק אם אני פונה.

רק על זה מדברים – על החודשיים אחרי שהוא שוחרר.

למרות שזה פלילי. נאור, תבהיר בבקשה בצורה ברורה, כי אז יש לי גם עוד שאלה.

אין בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום הסדר, כמו שאתה מדבר. אתה מדבר על הסדר שיש גם בהצעת החוק הפרטית שציינת שמדובר שכמו לחיילי מילואים, שיש בעצם, אי אפשר לפטר, הגנה שהיא הרמטית לצורך העניין. זה צריך היתר כדי שהפיטורים יתאפשרו. כמו שנשים בתקופת היריון.

צריך אישור מראש וכל זה. לא, הוא לא מדבר על זה שאתה צריך. הוא אומר יש הגנה כללית על כלל האוכלוסייה.

אני מסביר עוד פעם, את זה אין בחוק הגנה על עובדים בשעת חירום, בלי קשר למילואים. אין את ההוראה הזאת. יש איסור לפטר בכל מיני תנאים. במלחמה הזאת תיקנו את החוק, הרחיבו לעוד כל מיני קטגוריות. משפחות של חטופים, מפונים, הרחיבו גם נושא סגירת מוסדות חינוך וכו'. גם לבנות הזוג עשו סעיף שעוסק בזה. מה שאני מנסה להגיד זה דבר כזה. הפיטורים הם אסורים. אם יש מעסיק שמפר את החוק ומפטר, אז אפשר להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בהליך אזרחי ולקבל פיצוי. מעבר לאכיפה הפלילית של החוק.

לא, זהו, השאלה אם בית הדין לעבודה ידרוש אולי את ההליך הפלילי.

יש היפוך נטל במובן הזה. יש סעיף שקובע, סעיף 3 אם אני לא טועה לחוק, שמבהיר שבעצם אם אתה מראה, למשל אם אתה מפונה ואתה מראה שאתה מפונה מאחד היישובים, זה הנטל הראשוני שאתה עומד בו. אז הנטל למעסיק להראות שהפיטורים לא היו קשורים לזה שאתה מפונה. זה בעצם המנגנון. יש מנגנון דומה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וזה בעצם הרבה חוקים שעוסקים.

עילם, אני מבקשת ממך לפנות אצלכם במשרד המשפטים, וגם אנחנו אולי נפנה. אנחנו מבקשים שלאור המצב תאפשרו, תפנה לעו"ד פוליטיס, שהיא תאפשר סיוע לנשים או לבני ובנות זוג שהבעלים או הנשים שלהם במילואים, לתת סיוע משפטי בחינם, מסובסד על ידי המדינה.

אני יכול לברר ולפנות אם הדבר הזה נבחן או לא.

לא, הוא לא נבחן, אני מבקשת.

בכל מקרה, ההגדרות, לפחות ממה שאני מכיר, זה לא התחום שאני עוסק בו. כל נושא הסיוע המשפטי או שהוא מוגדר בחקיקה או בהחלטות ממשלה.

אתה מייעוץ וחקיקה?

כן.

אבל אתה במשרד המשפטים? אז אפשר ללכת לבדוק, אנחנו פה לא חוצים הרים וגבעות. תדאג לפנות לסיוע המשפטי.

זה לא החלטה פרטנית שהם מחליטים לתת סיוע. או שיש את זה בחקיקה.

אפשר בהוראת שעה ויש הרבה מאוד דברים שאפשר.

אני אפנה ואשאל אם זה עלה ושיבדקו.

מה שתואר עכשיו זה עמוק עמוק בתוך ההליך. שאני צריכה כבר לפנות ואז הם צריכים להוכיח, הנזק כבר נגרם, אנחנו אחרי. כשאנחנו מדברות על מוגנות זה שחור על גבי לבן, להגיד חבר'ה, לא מפטרים בנות זוג של משרתי מילואים. אנחנו נשמור עליכן, אנחנו אתכן. זה מה שאנחנו מבקשות.

וגם לא של אנשי קבע. הדס מנשות קבע, קצר וקולע.

בסדר גמור. תודה רבה. קודם כול אני רוצה להגיד שזו תופעה ממש אחת המפתיעות ולא נחמדות שנתקלנו בהן שנשים שבני הזוג שלהן נמצאים בחוד החנית של הלחימה מפוטרות או מוצאות לחל"ת שזה פיטורים שקטים היום. ופשוט זה קורה פעם אחר פעם וזה קורה גם לנשות משרתי הקבע שנמצאות בסיטואציה הזאת. מגיעות אלינו פניות, אנחנו באמת לא יודעות לאן להפנות אותן.

כמה פניות יש לכם? את יודעת לומר לי?

לא יודעת להגיד במספרים, אני יודעת להגיד שרק בשבועות האחרונים הגיעו אלינו חמש נשים. וגם להגיד שהסיפור שאנחנו לא יכולות לגייס אותם כדי שהן יבואו ויילחמו וידברו על זה. כי המון פעמים זה מלווה בבושה וחשש גם מהמעסיקים.

גם מהמעסיקים הבאים.

גם למעסיקים הבאים וגם למעסיקים הנוכחיים שהם עדיין מחויבים אליהם באיזה שהוא אופן במובן של חל"ת. אז הן אומרות אולי יחזירו אותי, אולי לא כדאי לפתוח עליהם. אני לא רוצה להיות זאת שמדבר בקול. וזה באמת קשה מאוד למצוא אנשים שיכולים לדבר על זה.

תודה הדס.

פנינה, אני רוצה להגיד לך תודה רבה באמת שאת משמיעה את הקול שלנו פעם אחר פעם. ונשות הקבע באמת מודות לך, ואני מדברת בשם כולנו, באמת להגיד לך תודה רבה.

תגידי לי אחרי שנצליח עם נשות הקבע, כי כרגע באמת דווקא עם נשות הקבע יש לנו, כמו שאמרתי קודם, מכדררים. אבל כנראה שהם לא חוו יותר מידי את העוצמה הנשית והעיקשות הנשית והמנהיגות הנשית, כולל נאור שירי, חה"כ נאור שירי, שאנחנו את הדבר הזה, גם אם צריך להחתים היום עצומה או לא יודעת מה, לבוא לשים בצורה אחרת, אנחנו נשנה. נשנה גישה. אנחנו באמת מנסים להתחשב, אנחנו באמת מנסים לא להפריע בניהול המלחמה. אבל יש פה מי שמנהלות יום יום מלחמה בבית.

זה קריטי מאין כמוהו. ואני חושבת שבאמת נשים כמוך שמודעות לבעיות שלנו ומדברות על זה בכל הזדמנות, זה דבר שהוא מאוד קריטי וחשוב לנו. ובאמת תודה רבה על זה. אנחנו באמת מכודרות ממשרד למשרד אבל צריך להגיד תודה לכל מי שכן עוזר לנו וכן מי שמסייע לנו.

בשמחה. אלון דסה, מנהל אגף גמלאות, ביטוח לאומי. לדעתי אנחנו נפגשנו כשרק נכנסת לתפקיד, כששאלתי על מחקר, נתונים. אמרת לי אני עובד במרץ.

אנחנו עדיין עובדים במרץ, גם לגבי מילואימניקים, גם לגבי החל"ת. יש ירידה גדולה בחל"ת ובפציעות החדשות. זה דווקא משהו שמשמח.

תן לנו תמונת מצב.

מבחינת האבטלה והחל"ת אני הייתי בקשר עם רותם גם בזמנו והעליתי בפניה את הבעיה שלנו כמו שהיא אמרה שהידיים שלנו כבולות. זה היה גם בדיון קודם בוועדה אצלך בעבר. לגבי החוק שלנו, שמגביל את הצורך בחל"ת ביוזמת מעביד. זאת אומרת אין לנו אפשרות פה לבוא ולדבר על חל"ת מוצדק ולכן אנחנו נקלעים לתרחישים האלה. אני כן יכול לברך על מה שדובי אמר פה, על ההתקדמות גם מבחינת התיקונים לגבי ימי היעדרות ואיסור פיטורי אנשי מילואים. ובעיקר על הקטע של פיצויי מעסיקים, שאני שומע את זה עכשיו. ידעתי שזה בהליכים וכרגע אני שמח לשמוע שזה עבר. ואנחנו באמת חיכינו לזה ופעלנו.

מה הקשיים שאתה יכול להציף בפנינו שעולים דווקא מהנשים שפונות אליכן?

זה בעיקר באמת אנשים שנמצאים במצבים או שהם מפונים מהבית או שמעביד מתנכל ובא ובאמת מנסה, כמו שעלה פה בוועדה, לכפות על העובד להגיד שהחל"ת הוא בקשה שלו. זה משהו שבאמת מעורר תרעומת כי נכון שלפי החוק צריך שחל"ת יהיה בהסכמה. אבל מכאן ועד להפוך את היוצרות ולהגיד שהחל"ת הוא בקשת העובד זה באמת כבר מרחיק לכת. אז זה באמת משהו שחייבים דרך אכיפה, דרך משרד העבודה או משהו כזה. אבל פשוט שהעובדים יידעו את הזכויות שלהם. זאת אומרת, לנו יש את הקושי שהחל"ת הוא לא ביוזמת מעביד או לאשר מצבים מוצדקים, כמו שקורים פה במלחמה. אבל באמת חשוב שתהיה פה אכיפה והסברה למעסיקים שאין דברים כאלה. המעבידים לא יכולים להכביד את המשקל שלהם ולכפות על העובדים תנאים דרקוניים כאלה.

בגדול אתה אומר שביטוח לאומי ידיו קשורות כל עוד אין את החל"ת המוצדק שבוטל בזמן הקורונה, שעשו שם מחטף ופגעו במעמדן ובמצבן של נשים. בעיקר נשים שהן היו אחרי לידה. אני רק אומר שלפי מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה 10% מהנשים שהוצאו בזמן המלחמה לחל"ת הוא כפול משיעור הגברים. אתה מכיר את הנתונים? 53% מהנשים דיווחו שתפוקתן בעבודה ירד לעומת 39% מהגברים. ו-64% מהנשים דיווחו על הקושי להתרכז בעבודה ביחס ל-46%. מן הסתם זה גם כן נובע ממה שאתה גם תיארת, שהרבה פעמים יש לחצים מכיוון המעסיקים. וגם באופן טבעי שנשים לא יכולות, מצפים מהן ליותר מידי. בסדר גמור, תודה רבה לך.

אני יכול להשחיל מילה קטנה?

כן.

רק בעניין שדיברנו עליו קודם, פשוט לא רציתי להשאיר את הנקודה הזאת בלי התייחסות. אנחנו עובדים עם פורום נשות המילואימניקים, עם עו"ד שבות רענן. ואני רוצה לציין שקיבלנו ממנה מספר בודד של פניות עד עכשיו.

היא לא אמורה לעשות לך את העבודה.

לא אומר שהיא צריכה לעשות לי את העבודה.

היא לא אמורה לעשות, איתמר. זו אמירה כל כך שאפילו - - -

אני לא מטיל פה אחריות. אני אומר, אנחנו במאמץ באמת גדול בנציבות להגדיל את הפניות. עושים וובינרים, עושים הרצאות.

תראה, שבות ורותם וכולן, גם מגדלות ילדים בזמן שהבעל נלחם, גם באות לכנסת וגם אתה רוצה שיאספו לכם את הפניות? אז סליחה איתמר, קצת צניעות. קצת צניעות. תודה, סיימתי לשמוע. זה פשוט בושה וחרפה. אף אחת מהן לא אמורה להביא לכם שום נתון.

אני לא העברתי שום ביקורת.

תצאו לקמפיין, קחו את התקציבים שלכם.

אני מקבל, אני אעביר.

ותקצו לזה מספיק בשביל שהנשים האלה יכירו וידעו.

ואני עכשיו רוצה רגע לסכם את הדיון הזה, אני לא מסכמת את הדיון כולו, כי אני רוצה לאפשר גם לפורום תקווה וגם לצעירים שנמצאים איתנו. אני אומר כזה דבר: האמת, לא נוח להיות במקום הזה. לא נוח להיות בנקודה הזאת. גם לאור מספר הפניות, גם לאור זה שאנחנו ביקשנו כבר לפני חודשיים לצאת לקמפיין. אנחנו ב-delay וזה לא מתאים, לא מכבד אותנו, לא מכבד את הגופים שלכם. שאני בטוחה שאתם עושים עבודה, קמים בבוקר כדי להיטיב עם שוק התעסוקה ובתוכו נשים. אבל אנחנו כרגע לא במקום רציני.

על כן, מה שאני מבקשת מכל מי שנמצא כאן –, איתמר, אני מדברת.

אני יודע, זה בנושא שאנחנו מדברים.

לא, לא מעניין אותי ההתכתבות. פעם הבאה ששלושת הנציבים יגיעו לפה. אלא אם כן אתם חושבים שנציבות שוויון הזדמנויות בעבודה היא דבר מיותר.

חס ושלום.

למרות שזה נציבות שהיא חשובה. כרגע אתם מוכיחים, דווקא בעת הכי קשה למדינת ישראל, הנציבות מוכיחה שהיא לא יודעת לתת את העבודה. וזה נציבות שאני מעריכה, דווקא כמי שנלחמת במאבק באפליה וגזענות.

אני מבין, אבל אנחנו לא צריכים לירות בתוך הנגמ"ש, יש לנו מטרה משותפת.

אל תטיף לי. אני איתך סיימתי את הדיון. וזו פעם אחרונה שאתה בא לפה לתת תשובות כשהממונים עליך הם שאמורים לתת תשובות. מה זה הזלזול הזה בכנסת ישראל ובנבחרי הציבור? אנחנו מזלזלים בחיי הנשים האלה?

אני מבקשת שתהיה תוכנית שמוגשת לפה בעוד שבוע, שהיא כוללת את כל הזרועות, כולל קמפיין, כולל איך מטפלים בהן, כולל מה ההמלצות שלכם בהגנות. אני לא נתתי לך לדעתי את כל ההגנות, אולי שלוש. כולל כל ההגנות ומה דרכי האכיפה של ההגנות הללו. אין שום סיבה שלא נשתמש וניעזר בכל הכלים שכבר קיימים וגם דברים שאולי צריך לחוקק ואנחנו נבוא עם זה לשר. השר מאוד מתעניין בנושא הזה, אבל את הדבר הזה חייב לפתור. חה"כ מירון תעיד. כמה דיונים אנחנו עוד נצטרך לעשות פה כדי שיתייחסו לנשים האלה?

אני אגיד לכם את האמת, אנשים יושבים בבית, עם ישראל רואה את הפיטורים האלה ומתבייש. מתבייש. וגם אנחנו מתביישים. כי מצד אחד אנחנו באים, דנים, מנחים, מצד שני זה נראה לא רציני. אז אני רוצה להאמין שרון שאת באמת בעלת פונקציה ואשת עשייה. אני רוצה להאמין שהנציבים שממונים עליך מספיק רציניים לדעת שגם אם אין את הראש כרגע ואין נציבה, אז הם יודעים גם לתפקד ביניהם ולשבת ולהביא תוכנית עבודה רצינית ולא להטיל את זה על נשות אנשי המילואים או הקבע. ואני מצפה שגם משרד המשפטים, שהוא היה קצת אנמי, יפנה לסיוע המשפטי. סליחה, אני אומרת את האמת שלי, אני לא מוכנה לשמוע תשובות כאלה של על הדרך. אנחנו נוציא מכתב גם לסיוע המשפטי.

אני עדיין לא נועלת את הדיון, כי אני רוצה לשמוע את פורום תקווה ואז אותך עומר. שלום נועם, נפגשנו שבוע שעבר, אח של איתן מור. מה שלומך? אני יודעת שזו שאלה לא פשוטה בימים אלה. אבל יישר כוח שאתה בא, נשמע את קולך.

אז אני נועם, אני אח של איתן שהיה במסיבה ונחטף בשעה שחילץ שתי גופות של בנות, ושילם על זה במחיר של החטיפה. אני ואיתן אחים מאוד מאוד קרובים. איתן הוא אחי הבכור, הייתי מדבר איתו הרבה על כל מיני נושאים שאני לא מדבר עם אף אחד. הייתי מגיע לדירה שלו, אם הייתי ליד נחלאות הייתי קופץ לדירה שלו. ואני מבקש מכם לא לשכוח את אח שלי הבכור ואת שאר החטופים. אסור שהנושא הזה ירד מסדר היום של כל אחד פה. אנחנו צריכים להחזיר את החטופים, את כל החטופים בניצחון ובגאווה. צריך להחזיר אותם בעסקה שלא מביישת אותנו ובעסקה טובה שנצא משם בניצחון ובגאווה. תודה.

תודה רבה לך. עומר, תציגי עצמך.

קוראים לי עומר ירון, אני חברה של רומי גונן, שנחטפה מהמסיבה ברעים. אני רוצה להגיד תודה שאת פתחת את הוועדה הזאת בהתייחסות למשפחות שהאהובים שלהם נחטפו. זה צריך להיות בסדר עדיפות ראשונה, כל הזמן, כי אצלנו החיים נתקעו. אין לנו איך לנהל שגרה. אנחנו לא מנהלים שגרה. זה לא התמודדות עם חיים, עם משהו שהחיים מביאים אליהם. זה פשוט להיתקע ולחכות עד שהם יגיעו לפה.

אני רוצה להגיד לכם שאני לא סתם חיכיתי, כי הוועדה הזאת מדברת על מעמד האישה. וחברה שלי רומי התחננה שאני לא אלך למסיבה אחרת ושאני אבוא איתה לנובה. כי במסיבה אחרת אני נפגעתי וכרגע אין לרומי מי שיצעק את הצעקה שלה. היא כל הזמן עמדה לצידי.

את היית במסיבה?

לא. אני הייתי במסיבה אחרת לפני חצי שנה, וחברה שלי רומי תמיד נמצאת לידי והיא התחננה שאני לא אלך למסיבה הזאת, כי אני נפגעתי בה, בישראל. לי יש מה לעשות עם עצמי. לרומי אין כלום, היא נמצאת שם עכשיו. ואין לי מושג מי נוגע בה, מי מסתכל עליה. ואני חייבת שאתם תעשו את זה עכשיו, כי לנשים אין את האופציה אחרי זה לתקן, אין לזה שום תרופה. ואולי גם לא יהיה להפלה.

אני חלמתי על זה. אני מתעוררת בבוקר כשאני חולמת שככה חברה שלי חוזרת ואני לא רוצה שאף אחד ישאל את השאלה פה. אז זה מבייש. ככה לחזור מהשבי, זה מבייש. אז אני מתחננת, זה כל כך קשה לי לדבר פה ולהגיד את זה, אבל לא סתם חיכיתי. כי אני רוצה אותה בבית בריאה ושלמה ושנוכל לטפל בה כבר. תודה.

תודה רבה.

אני אלקנה פדרמן, אני ניצול של הנובה. הייתי שם ב-7.10. נחטפו לי שם שישה מאבטחים: איתן, אליקים, בר, אנדריי, שלומי ורום. הסיפור שלי שהייתי שם אחרי שנלחמתי קצת והצלחתי גם להוריד כמה, נפצעתי בסוף. הייתי שם שמונה שעות בשיח, אמנם לא ראיתי את הזוועות שהיו, אבל שמעתי הכול באוזן. הייתי כולה 200 מטרים משטח המסיבה ושמעתי שם את הכול. גם את הצרחות בערבית, גם את השירים, גם הריח של הדם, השריפה. גם הגופות שהיו סביבי לפני שנפצעתי.

רציתי לפנות למקבלי ההחלטות במדינה. אני יודע שפה אולי יש לי את האופציה להשמיע את הקול שלי ושל עוד הרבה אנשים. הלחימה לא צריכה להיפסק בשום צורה. אני עכשיו יצאתי משני סבבים בעזה והלוואי ואני אוכל לחזור לשלישי. אין שום יתרון לעשות עסקה כזאת או אחרת, חמאס צריך לרדת על הברכיים שלו ולהתחנן שאנחנו ניקח את החטופים. אם זה היה תלוי בי, כבר ביום הראשון הייתי לוקח מטוסי דלק ומרסס להם מעל כל עזה ואומר להם שיש להם שעה, שעה אחת להוציא את כולם או שכל עזה עולה בלהבות. והייתי רוצה לראות אם הם לא היו מוציאים את כל החטופים שלנו בריאים ושלמים ומיד במקום.

בסוף על כל אחד יש מנוף לחץ. וזה שהמדינה לא עושה את זה ולא מנהלת נכון את הלחימה, זה על הפנים. אבל אם כבר בחרנו בדרך של להיכנס עם צה"ל ולא בדרך הכי נכונה, לדעתי, אז הלחימה לא צריכה להיפסק. לא בשום צורה, לא בשום עסקה. צריך להיכנס בהם עד הסוף, כי צה"ל יודע לעבוד. וזהו.

תודה רבה. אני מודה לכל מי שהשתתף בדיון. אני חושבת שהתוכנית זה מה שחשוב, תתכללי את זה, שרון, עם כלל הגורמים שהיו כאן, שתהיה פה תוכנית. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.