פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
08/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום חמישי, כ"ט בשבט התשפ"ד (08 בפברואר 2024), שעה 10:00

ישיבת מעקב - תנאי העסקה במסגרות לנוער בסיכון

חברי הוועדה: נעמה לזימי- יו"ר

אחמד טיבי
יוסף עטאונה

סוזן דסוקי - מנהלת אגף בכירה, טיפול באוכלוסיות קצה חוץ ביתי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

מרטין וילר - ראש אגף רווחה, ארגון כוח לעובדים

נועם רובין - מלווה איגוד, ארגון כוח לעובדים

אנטוניו דורון - רכז ועד עובדי חסות נוער, ארגון כוח לעובדים

נועה נוצני - ראש תחום קידום מדיניות, ארגון כוח לעובדים

נעה שחור - מדריכה, בית אושרית

נלי הדני - אם בית, בית אושרית

הדר מרזן - מדריכה, בית דרור

אבי סופר - אב בית, בית דרור

דור ירון - רכז, מצפה ים

עו"ד שירן רייכנברג - מנחת הקליניקה לזכויות בני נוער בסיכון

אורי שיין - מועצת התלמידים הארצית

ורד קירו זילברמן
נירה לאמעי רכלבסקי - יועצת משפטית, ועדת החינוך, כנסת ישראל

דפנה סידס-כהן

בר סבן איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקי והשמטות.




ישיבת מעקב - תנאי העסקה במסגרות לנוער בסיכון

בוקר טוב, תודה לכל הנמצאים והנמצאות כאן בדיון על תנאי העסקתם של העובדים במסגרות הנוער בסיכון. יום חמישי בכנסת הוא יום סולידי, אין פה הרבה אנשים אז הדיון הוא יותר נעים. זה דווקא טוב. תודה שהצטרפתם. הדיון שלנו הוא סוג של דיון המשך כי אנחנו דנים בסוגיה של תנאי ההעסקה של העובדים במסגרות ובשיח עם הרווחה תקופה.

הועדה הזו מקדישה את עצמה לנושא הזה. אני חושבת שזה נושא שמתכתב עם צעירים משני הצדדים. גם האוכלוסיות שנמצאות, נוער שנמצא בסמכות הועדה וגם עובדי המסגרות הללו שהם ברובם אנשים צעירים שהיינו רוצים לשמר ושיישארו במערכת. צריך לדאוג לזה שתהיה להם את הקרקע היציבה שהיא יציבות בסוף גם למי שנמצאים במסגרות.

לצד מסגרות חסות הנוער, בכל מסגרות הצעירים בסיכון יש גם את המסגרות האחרות. קורות הגג, הלנות החירום וההוסטלים לצעירים. כאמור, זה תחום שנמצא במצוקת כוח אדם קשה. יש קשיים באיוש ותחלופה תכופה. זה נובע גם משחיקה וגם מתנאים קשים, בתוכם שכר. אתמול הייתי בפאנל של דה-מרקר על התקציב, שוחחו על איך מושכים אנשים לכל מיני תחומים ואמרתי "שכר". במקום העצמה ושליחות בואו נדבר על הדבר הכי משמעותי. שכר הוא המקור הראשון שמשאיר אנשים, שמאפשר לאנשים להתפרנס בכבוד ושממנו צומחים.

מרבית המקצועות החיוניים בישראל, ואני מחשיבה את המדריכים ועובדי המסגרות כמקצוע חיוני לחלוטין, אין תחליף לכם, בשחיקה ובתת איוש בגלל סוגיות שקשורות לתנאים ושכר. אנחנו מדברים על סוגית המענקים עליה קיבלתי תשובה ממנכ"ל המשרד, אני אקריא אותה. אני חושבת שהייתי רוצה להבין אותה בצורה רחבה יותר כי צריך לפרוט אותה ולהבין מה היא אומרת. גם מבחינת הגעת המענקים, מתי הם יגיעו לכולם וגם מסגרות של אותן אוכלוסיות, גם אם הן מסגרות שונות, בהן לא מקבלים את אותם מענקים שאנחנו רואים בהם כלי לשימור ואפילו אצבע בסכר כדי שלא יתפטרו וישאירו את המסגרות ללא המדריכים שלהן.

הדיון הזה הוא בלי הרבה אנשים וזה טוב שזה כך. זה יהיה דיון שכולם יוכלו לדבר בו ויהיה אפשרי להעמיק בו. אני מודה גם לרווחה וגם לאוצר שהגיעו לכאן היום. אני חושבת שזה ממש טוב שאתם לכאן, בטח שחשוב מאוד שסוזן פה. נפתח ונקבל איזה רקע על יוזמי הדיון. אני כן תמיד מחויבת בגילוי נאות בקשר לכוח לעובדים. התנדבתי בארגון במשך שבע שנים, זה ארגון יקר לליבי אבל אין לי שום אינטרס פרט לאמונה בזכויות עובדים. אני פותחת בדיונים ואומרת את זה. מרטין תרצה לפתוח?

כן. היי, שלום לכולם, אני מרטין מכוח לעובדים. לא פעם ראשונה שאנחנו נמצאים פה בנושא הזה ובכלל. כן יש לנו שיח עם משרד הרווחה לאורך השנים. נגיד שאנחנו מתריעים על מצוקת כוח האדם, התחלופה הגבוהה, השחיקה והעומס כבר הרבה מאוד שנים. אנחנו לא היחידים שמתריעים על זה. אנחנו תמיד שבים לפתרון העיקרי והוא העלאת שכר. העלאת שכר, הגדלת היקפי משרה, מתן התייחסות שווה והוגנת לכלל הסקטורים.

מבחינתנו רוב המקצועות בתחום נחשבים ציבורית לשקופים. רוב השיח על מערכת הרווחה הוא סביב עובדים סוציאליים ומקצועות שנחשבים לפרופסיונליים אבל השדרה העיקרית שמחזיקה על גבה את מערכת הרווחה בישראל הם העובדים והעובדות שיושבים כאן. אימהות הבית, המדריכים והמדריכות. הדבר הזה לא מקבל ביטוי לא בתקצוב של השירותים, לא במכרזים ועכשיו גם לצערנו בכך שהמעט שאמור להינתן לעובדים האלה לא ניתן. ביולי יצא הנוהל, נוהל שמלכתחילה חל רק על עובדי ועובדות חסות הנוער והוא עוסק בשני מענקים שאמורים להיות משולמים, מענקי התמדה ומענקים לעובדים צעירים בכלל המסגרות של החסות ועד לרגע זה אנחנו לא יודעים איפה זה עומד.

זה דבר שהוא בעייתי בפני עצמו. העובדים שהסתמכו על המענקים הללו שואלים את כל מי שאפשר ולאף אחד אין תשובה ברורה. המשרד לא מתקשר, פנינו גם באמצעים משפטיים למשרד הרווחה כמה וכמה פעמים ולא קיבלנו תשובה, זה דבר מקומם בפני עצמו.

מרטין, אם תוכל לסמן איזה תשובות אתה תרצה, ממש בנקודות.

כן.

זה טוב שנדע בדיוק מה לשאול.

עצם זה שהמשרד לא מרגיש מחויב לתת דין וחשבון לא לארגון עובדים יציג ולא לעובדים עצמם, אבל עזבו אותנו, לעובדים, זה דבר שהוא בלתי נסבל ותרבות שצריכה לעבור מהעולם. פנו אליכם במכתבים בכל מיני אופנים ואמצעים וגם בפניות משפטיות ואין לכם אפילו את הפנאי להשיב. זה דבר שהוא בלתי נסבל. העובדים נמצאים בעלטה, אף אחד לא יודע להגיד מה קורה, יש חרושת שמועות עצומה על האם המענקים נדחים או לא נדחים, האם הם ניתנים או לא בגלל המלחמה או בגלל סיבה אחרת. אנחנו פה קודם כל כדי לקבל תשובות.

דבר שני שאנחנו רוצים לטעון הוא שמלכתחילה המענקים הללו לא משולמים לחלק נכבד מאוד מעובדי התחום. המשרד ביצע אפליה שהיא מלאכותית מבחינתנו וזה גם דבר שהוא בלתי נסבל. יושבים כאן גם סקטורים שהמענקים לא אמורים לחול עליהם, לדוגמה סקטור אימהות הבית. למה? למה שאם בית לא תהיה זכאית למענק? מה ההבדל? אם בית לא מספיק חשובה בשביל שהמדינה תרצה לשלם לה קצת יותר? מה הסיפור?

הרי אנחנו מדברים שנים על אימהות הבית, וגם בפגישה שהייתה לנו סוזן דיברנו על כך שאימהות הבית זו אחת השדרות המרכזיות ואבן יסוד במסגרת הטיפולית.

מרטין, אנחנו יודעים להגיד כמה הקבוצה הזאתי? מה הסך שלה? זו לא קבוצה גדולה מדי.

לא, זה ממש לא. יש אם בית אחת בכל מסגרת. זה ממש זניח.

אז זה משהו שאפשר - - -.

כן, זה לא מקבל ביטוי לא במדיניות המענקים ולא במדיניות המכרזים למרות שהתרענו על כך שהמכרזים קובעים רף נמוך מאוד של העסקה בהיקף משרה חלקי ואימהות הבית עובדות הרבה יותר מרף 50% המשרה שקבוע במכרז. גם זה לא קיבל ביטוי במדיניות המכרזים וזה גם כן דבר שהוא מקומם. אתם דנים את העובדות לעוני. אין דרך אחרת להציג את זה. העובדה שביצעתם איזושהי הבחנה ממשלתית בין מעון ממשלתי לקורת גג ולהלנות חירום היא משהו שאנחנו לא מצליחים להבין מה עומד מאחוריו מלבד אולי רצון לחסוך כסף. אין לזה שום הצדקה.

ראינו את תגובת מנכ"ל המשרד שמדבר על זה שיש אופי אחר של עבודה. אלו שטויות. אתם יודעים שאלו שטויות. העובדים בעצמם אומרים שהנערים עוברים ממקום למקום ואת כל המסגרות. למה ביצעתם את ההבחנה הזאת אם לא כדי לחסוך כסף? אנחנו פה גם כדי להשמיע את הקול הזה. אם משלמים מענקים, שהם לא תחליף לשכר גבוה יותר, אבל אם כבר החלטתם לשלם תשלמו לכולם. תשלמו למדריכות בקורות הגג, לאימהות הבית. ותשלמו. תתחילו בלשלם את מה שהבטחתם ואחר כך תרחיבו את זה. אנחנו בטוחים שהעלות הכלכלית היא לא בשמיים. זה דבר שמשרד הרווחה יכול לעמוד בו. יש שורה ארוכה של משרדי ממשלה מיותרים שאפשר לסגור לטובת העניין. יש לזה חשיבות חברתית מהמעלה הראשונה. תעזרו לנו כארגוני עובדים להצליח לנהל משא ומתן על תוספות שכר שהן משהו שנובע מהתקצוב של השירות. אם אנחנו כארגון עובדים לא מצליחים לחלץ מהמעסיקים יותר כסף כדי שהם ישלמו יותר לעובדים שלהם אז בסוף מי שנפגע הם העובדים אבל יש לזה כתובת אחת והיא משרד הרווחה. אשמח אם העובדים ידברו והם ישקפו את המציאות.

אנחנו נעשה פינג פונג. ניתן לאחד מעובדי המסגרות, נחזור לרווחה, נחזור אליכם, נעשה את זה כשיחה מגוונת. ארצה שתפתח נעה שחור, מדריכה מבית אושרית. תודה שהגעת אלינו נעה.

בשמחה. אני מדריכה בהוסטל כבר שנתיים. הוסטל בית אושרית שנמצא פה בירושלים. הוסטל לנערות בסיכון על קצה הרצף אבל לא כאלה שצריכות להיות תחת נעילה או במקום סגור. הוסטל משלב בקהילה, פתוח. אני עובדת באופן אישי במסגרות שונות של החסות בערך משנת השירות שלי, זאת אומרת שכבר 12 שנים.

וואו.

כן.

את המודל.

לא יודעת אם אני המודל אבל אני הרבה זמן בתחום. אני מכירה הרבה שנים את זה שאין צוותים. בשנת השירות שלי, בתחילת הדרך בחסות הנוער, אם הבית יצאה לחופשת לידה ואני נכנסתי להיות אם הבית, כי לא היה מי שיהיה הכניסו מישהי בשנת שירות להיות אם בית. אם בית היא משהו שחשוב שיהיה. הוא ממלא המון פונקציות וזו לא סתם כותרת בתוך כל מסגרת. היום בתור מדריכה אני עושה משמרות ברצפים ששוחקים ועם שכר שבמילים עדינות לא מתגמל.

בנוסף למשרה שלי בבית אושרית, משרה כמעט מלאה כי לא ניתנת אפשרות להחזיק משרה מלאה ממש, אני חייבת להחזיק בעבודה נוספת בעוד תחום. אני עובדת במקביל בבית הקפה ולמרבה האירוניה השכר על שעת עבודה שלי בבית קפה הרבה יותר גבוה מאשר שעת עבודה בבית אושרית כאשר בעבודה בבית אושרית אני עוברת הדרכות פעם בשבוע או עם הרכזת או עם העובדת הסוציאלית של ההוסטל ופעם בשבוע אני עוברת הדרכה קבוצתית. בנוסף, למדתי חינוך בלתי פורמלי שזו השכלה אקדמית שנדרשת בתוך התחום. יש מקומות בהם לפעמים אפילו דורשים להיות לפחות בשנה ב בתוך השכלה אקדמית בתחום.

אני יכולה להגיד שהיום הצוות בהוסטל כולו מורכב מאנשים שלמדו או לומדים עבודה סוציאלית, חינוך או קרימינולוגיה, כלומר לימודים אקדמיים שסוללים את הדרך לעבוד בתחום זה, אלה אנשים שמשקיעים את הזמן שלהם ורוכשים השכלה על מנת לעבוד בתחום הזה.

מתוך שליחות.

כן, רוצים, אוהבים. באופן אישי כשאומרים לי "וואו איזה שליחות אתם עושים"- - -.

השירות הציבורי כשליחות זה השירות הכי חשוב שיש לעשות.

כן אבל זה מה שאני עושה. זה מה שאני יודעת לעשות. יש אנשים שטובים במספרים ומחשבים, אני טובה בלעבוד עם ילדים ועם נוער. זה מה שאני יודעת לעשות. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ואני לא אחליף אותה בשום עבודה אחרת. גם אם לא אשאר תמיד בבית אושרית אני אשאר בתחום הזה עד שאני לא אעבוד יותר. אני בטוחה בזה.

אומרים "עבודה מכבדת את בעליה", אני רוצה שהשכר יכבד את בעלי העבודה. בין אם זה השכר הקבוע שלי ובין אם יש מענקים שהם תוספת על השכר הרגיל. זה נהדר אבל תסלחו לי שהייתי עושה צעד אחד אחורה והולכת לשכר הקבוע.

נכון, לגמרי.

זה הרבה יותר מכבד. זה קצת מעליב.

יש לומר שבתור השכר מתווספים התנאים הסוציאליים שמלווים אותך אחר כך שזה מאוד משמעותי על מנת שתוכלי לצאת מהעבודה הזו אל פנסיה מכבדת. זה חלק מהדבר הזה.

כן ברור, אנחנו עושים צעדים קטנים.

שעובדי הרווחה לא יהיו אוכלוסיות רווחה.

בדיוק.

דברים מאוד חשובים. כמו שאמרתי נעשה מעין מנעד, ניתן לסוזן דסוקי מנהלת אגף בכיר לטיפול באוכלוסיות קצה חוץ ביתי. קודם כל, תודה שאת פה סוזן. אני ממש מעריכה את זה. אנחנו מכירות אפילו עוד לפני, עוד מחיפה. בית הלב, עלם, הכל נכון? אשמח לשמוע ממך ואם יש מקומות שאפשר להגיע איתם.

תחת האגף בחוץ ביתי יש בערך 300 מסגרות. המסגרות של חסות הנוער עומדות פחות או יותר מבחינה מספרית על כ-60 וזה כולל מנעד שונה, לא רוצה להגיד מאוד רחב אבל ישנה הבחנה בתוך המסגרות עצמם. בגלל שבהמלצה לדיון היום עורבבו כמה סוגי מסגרות אשמח להתייחס להבחנה השונה בין המסגרות.

בטח.

בתוך חסות הנוער יש את המעונות הממשלתיים שהם מעונות נעולים ולהם יש גם חוקים וכללים ייחודיים. הפרופיל של הנערים שנמצאים במעונות הממשלתיים הוא שונה. זה ממש קצה הרצף של מצבי סיכון, תפקוד וכדומה. בתוך חסות הנוער יש את המסגרות הפתוחות יותר שהן ההוסטלים והפנימיות. יש עוד כל מיני מסגרות כאלה ואחרות, אני לא רוצה להיכנס לחוות, מסעות וכדומה.

עוד קטגוריה שקיימת גם בתוך מעונות חסות הנוער הן דירות מעבר. זו התמונה הכוללת של מסגרות חסות הנוער. זה שירות אחד שהוא תחתיי. מעבר לזה יש עוד שני שירותים חוץ ביתיים. שירות אחד שעוסק בכל המסגרות החירום: קורות הגג לקטינים, הלנות החירום לצעירים. שני הסוגים של המסגרות הללו מדברים על מענה קצר מועד, לשעת חירום ולא מחייב, להבדיל מחסות הנוער. בשירות החוץ בייתי הנוסף יש לנו את כל המסגרות ארוכות הטווח שנותנות מענה יותר ארוך. הוסטלים לצעירים. מסגרות הלב כמו בחיפה, קהילות טיפוליות , מענים לדרי רחוב, לאנשים במעגל הזנות וכדומה.

כל הטיפול של הקטגוריה האחרונה גם הוא טיפול לא מחייב.

למה את מתכוונת כשאת אומרת לא מחייב?

אדם יכול להיכנס ולצאת.

אז זה פתוח?

פתוח. לפי רצונו. אין שום אלמנט של כפייה בטיפול.

ברור.

למען הסדר בדיון, אני לא הממונה על השכר ולא באתי לדבר על השכר של המדריכים באופן כללי אלא נתמקד בנהלים ובהבחנה שעשינו בנהלים ולקהל היעד. אגיד שגם בתוך הנוהל נעשתה הבחנה בין העובדים בתוך המעונות הנעולים לבין המסגרות האחרות שהן פתוחות יותר. בחסות הנוער תפיסת הטיפול היא תפיסת טיפול של טיפול סמכותי כופה. באופן כללי, נער נמצא בתוך מעון של חסות הנוער אחרי שניסו איתו מגוון אפשרויות של טיפול ובדרך כלל אחרי שהוא התנגד ולא שיתף פעולה במסגרות כאלה ואחרות, בין אם בקהילה אבל בעיקר במסגרות חוץ ביתיות, הוא מושם לרוב על ידי צו של בית משפט בתוך מעונות חסות הנוער.

הפרופיל שונה בשני מובנים. 1. מצבי הסיכון שאליהם נקלע. ההתנהגויות שלו והמאפיינים שלו כפי שבאים לידי ביטוי הם הרבה יותר בקצה מאשר נער שנמצא במסגרת אחרת, בין אם זה הוסטל או פנימייה בתוך החסות ובין אם זאת מסגרת פתוחה שבכלל לא נמצאת בתוך החסות. זה אלמנט אחד. ההתנהגות עצמה והפרופיל עצמו נמצאים הרבה יותר בקצה.

2. ההבחנה השנייה היא ביכולת הבחירה שלו. הנערים הללו מתנגדים לרוב לטיפול והמשאבים, התשומות וההתמודדות איתם הרבה יותר מאתגרים מאשר במסגרות אחרות. אם משווים כל הזמן את קורות הגג אז גם קורות הגג שונות במאפיינים. נכון, כולם נערים בסיכון אבל בתוך הרצף הזה יש הבחנה ולכן במענה שניתן על ידי המנכ"ל הסברנו שקורות הגג היו מבחינה היסטורית חלק ממנעד רחב של מענים תחת חסות הנוער.

לפני יותר משנה נעשתה איזושהי בחינה על מנת לעצב ולדייק את המענים והבנו שלקורות הגג יש פרופיל אחר. אני לא אומרת שהנערים שם הם נערים שאינם בסיכון ושהעבודה שם לא מאתגרת. העבודה שם מאתגרת ולא פשוטה אבל יש הבחנה בין הנערים ובהתאם לזה בין ההתמודדות של אנשי צוות בתוך קורות הגג אל מול המסגרות האחרות. לכן הנוהל עושה הבחנה בין הסוגים השונים של המסגרות.

מה זה בצל החוק? כתוב כאן חוסים בסיכון גבוה מתוקף החוק או בצל החוק.

כשאנחנו מדברים על מכוח חוק אלה צווים של בית משפט ובצל החוק אנחנו מדברים על ועדות לתכנון טיפול שבתוך לשכת הרווחה. העובד הסוציאלי ממליץ ומגייס את המשפחה להכניס את אותו קטין למעון נעול כשהאפשרות האחרת היא לפנות לבית משפט.

וזה לא תמיד משפחות ממעמד סוציו אקונומי נמוך, את זה אני יודעת בוודאות.

נכון.

שם זה עניין של בני משפחה שלא מסתדרים עם הילדים.

כשיש קושי גם בקבלת סמכות הורית על אותם בני נוער.

כן.

סוזן, יש לי שאלה על המכרז. מהדיונים הקודמים שלנו על המכרז גם על השכר, היה לנו דין ודברים על הסעיף של 40 שקלים לשעה ולתת את - - -. הסברתם שצריכה להיות אחידות בין המכרזים. לא יודעת אם קיבלתי את הטיעון הזה אבל הסברתם בזמנו שצריכה להיות אחידות ולכן היה צריך להוריד את הסעיף הזה. אז למה במענקים אין אחידות?

ההיבט של תוספת למעונות הממשלתיים, ההיסטורי, בא כדי להתמודד עם הקושי בגיוס ושימור כוח אדם במעונות חסות הנוער בגלל שהעבודה שם מאוד קשה. אפתח סוגריים ואגיד שהעבודה שם קשה עד כדי כך שאנשי הצוות במקרים מסוימים גם חווים אלימות מאוד קשה ולפעמים אנחנו מתמודדים עם מצבים מאוד קיצוניים. כחלק מהטיפול האיכותי וההתמקצעות של המסגרות האלה מאוד חשוב לנו שיגיע כוח אדם איכותי, אנשים שרוצים מאוד להישאר במסגרות האלה. שרואים את עצמם, ואני לא מתביישת להגיד, כאיזושהי פרופסיה להיות עובדים של מסגרות חוץ ביתיות עם נוער בסיכון.

הייתה הכוונה בהעלאה המסוימת על מנת לעודד אותם ולשמר את העובדים . במבחן התוצאה זה לא הוכיח את עצמו. בסופו של דבר בחלוף חמש שנים, אנחנו עכשיו במכרז החדש ואמורות להתפרסם התשובות כך שאנחנו אמורים להיכנס למכרז חדש בחודשים הקרובים, לא ראינו שינוי מאוד משמעותי. עובדים במעונות חסות הנוער עובדים בממוצע 11 חודשים. כדי לשנות ולהתמודד עם המצב הזה כתבנו ופרסמנו את שני הנהלים האלה. כדי לעודד את העובדים להישאר במעונות.

איך אתם מתכוונים לפעול לשימור עובדים כאשר באותה נשימה את מדברת על מענקים ועל הצורך לצקת תוכן פרופסיונלי וכדומה והמכרז של חסות הנוער מוחק את השכר שהוא התמריץ העיקרי להישארות עובדים. עכשיו אני מבין שהתכנית החדשה אותה אנחנו שומעים כמה חודשים היא להגיד שאם משלמים שכר גבוה יותר מההתחלה זה לא מתמרץ עובדים להישאר. אנחנו כבר לא עוקבים.

איך אתם מתכוונים לשמר עובדים במערכת כשאתם מבלבלים אותם? אתם מפרסמים מכרז שפוגע בהם מבחינת תנאים, מוריד משמעותית את שכר השעה, ממירים את זה בכל מיני היבטים אחרים, מקפיאים את המכרז, מפרסמים נוהל מענקים, לא משלמים אותם, עושים הבחנות מלאכותיות בין קורות הגג, להוסטלים למעונות שבפועל בסופו של יום זו אותה אוכלוסייה. ההבדלים הם סמנטיים בסופו של דבר.

כן, אני רוצה גם להזכיר ש-40 שקלים לשעה זה לא סכום כל כך גבוה.

איך יהיה תמריץ בכלל להגיע לעבוד? אנשים אומרים לי בציניות שבטוח אהיה ממש עשירה. לא, לא אהיה עשירה כי מראש בתחום הזה אין כסף. אם מראש בתחום הזה יהיה כסף מראש יגיעו יותר אנשים ויתחילו לעבוד. תמיד, בכל גל הכנסה של עובדים בכל מקום, יש גל ומגיעה כמות עובדים ואז נושרים אנשים.

זה גם קשור לטובת החוסה כי אנחנו רוצים את האנשים הכי טובים שיגיעו לשם ושתהיה אפשרות אפילו למיין. נוצר מקצוע שאני מבינה שאפילו מיון הוא לא אופציה בו.

אין את האופציה למיין כי לא מגיעים הרבה אנשים בגלל שהשכר מראש הוא נמוך.

שמך?

שלום לכולם, אני נלי הדני. אני אם בית.

תודה נלי שהגעת. סוזן אנחנו עוברים רגע לנלי.

שלום לסוזן ושלום לכולם. אני עובדת 22 שנים בבית אושרית כאם בית. אני רוצה ברשותכם לספר בכמה דקות מה אני עושה בבית אושרית. הגעתי לעבוד בבית אושרית לפני 22 שנים כשלא ידעתי מה זה הוסטלים, הגעתי בטעות. אחרי שנה העברתי את ההוסטל מרמות לגילה לווילה מהממת בשכונת יוקרה. במשך 22 שנים החלפתי 11 מנהלים. זאת אומרת שכל שנתיים החלפתי מנהל.

מנהל מגיע, אין צוותים, המדריכות עוזבות, הרכזות עוזבות, עובדות סוציאליות מתקדמות ואני שם כיוון שאני מאוד אוהבת את הנערות ולא מתביישת להגיד שאני טובה במה שאני עושה. אני צריכה להכשיר את העובדים, להכשיר את המנהלים, להיפרד ממנהל אחריששנתיים.

למה המנהלים עוזבים?

שאלה טובה. השכר, השחיקה, הרבה מנהלים שלי שהיו נישואים הגיעו למצב בו הם יכולים לפרק משפחה מכיוון שאתה נמצא בהוסטל כל יום מסביב לשעון. אם נערה בורחת אתה מגיע בלילה. אתה צריך להגיע למשטרה, לבתי חולים. הנערות שלנו נמצאות בקצה הרצף הטיפולי. הן נפגעות ואת מגיעה לחדר ארבע בשעה לא שעה. לא הייתה לי שום חפיפה. אף אחד לא סיפר לי מה עושים בהוסטל. במסגרת התפקיד שלי אני אחראית על כל הרפואה של הנערות. ליווי לרופאים, לבתי חולים, לצערי הרב גם הפסקות היריון שזה מאוד קשה. אני מבשלת בהוסטל כל יום בין 15 ל-20 מנות ארוחת צהריים. אני הקניין של ההוסטל.

אני מכשירה את המדריכות. אני מגיעה לעבוד בהוסטל בשבתות לתגבר. אני עושה משמרת של מדריכה לכל דבר כשאני נמצאת במשמרת לבד בהוסטל. אין איתי מדריכה, מנהל או עובדת סוציאלית. אם הם נמצאים הם לרוב מאוד עסוקים. בפועל מי שנמצאת עם הנערות זו אני. קשרים עם ספקים, קשרים עם רופאים, אם צריך להשיג משהו למקרה חירום אשיג אותו.

לשמור על קשרים טובים עם תושבים ברחוב שלנו. לשמור על קשרים עם בתי הספר, אספות הורים, ימי הולדת, פרידות, כשנערות מתגייסות אני שם. נערה שלי, מהעדה האתיופית, אחרי שלוש שנים שהייתה אצלנו בהוסטל סיימה אתמול טירונות בהצלחה רבה בחיל הרפואה. אנחנו מלווים נערות למחווה אלון, קונים להן. אני מתעסקת בתרומות ברמה יוצאת דופן. אני מוכנה לעשות הכל בשביל הנערות כדי שיגיע אליהן. אם יגידו לי בעשר בלילה לבוא לקחת משהו מסוים בשביל הנערות אני אעשה את זה.

אני מתעסקת עם טכנאים, עם דודי שמש שמתפוצצים, אני מתעסקת עם אינסטלטורים, אני מתעסקת עם חברות הכבלים. מזגנים. לא היה לנו השבוע מזגן וקפאנו מקור אז הייתי צריכה להשיג הסקה ולהביא אותה להוסטל. לייצר כל הזמן. להיות ליצן רפואי, להיות קוסמת, לאהוב, לדבר את השפה, להתמקצע, להכיר אנשים חדשים שנכנסים אליי להוסטל לשירותים שלי, לחדר שלי, לאווירה שלי ולהיות אליהם מאוד נעימה וטובה כדי שיישארו. אני לא מתביישת להגיד שאחרי 22 שנות עבודה אני מקבלת שכר של 6,000 שקלים נטו. יוקר המחיה עולה, יש לי ילד חייל.

אני לא רוצה להרחיב על מצבי האישי כי זה לא המקום. אני לא הגעתי במשך 22 שנים לדיונים או הפגנות כי אם הבית נמצאת בבית. מעולם לא שבתתי במסגרת, אני חושבת שאמא לא בורחת מהילדים שלה כשיש בעיות בבית. אני מאוד אוהבת את הנערות, בית אושרית הוא מפעל חיי וגם אם לא ארוויח כסף אהיה שם. אני חושבת שלנערות שלנו מגיע את הטוב ביותר. אני לא צריכה לדאוג להן לתרומת לפירות ט"ו בשבט כי אני יכולה לקנות להן פירות ט"ו בשבט אבל הכי דל שיש.

כל הזמן יש לי קשר עם קבלנים ומי לא ואני חושבת שאחרי כל כך הרבה שנים עם ארגז הכלים שיש לי בנושא הזה אני לא אלך. אני יכולה להגיד שאין פה טבעות ואין שרשראות ואפילו לא מקבלים נעלי הליכה. תכף אהיה בת 57, אני עובדת בהוסטל כבר 22 שנים ומעולם לא קנו לי נעלי עבודה. אני עובדת בעמידה. אני מפרקת סחורה של קנייה של 2,000 שקלים בשבוע. הגוף שלי כואב, הידיים שלי נפוחות. אני לא מדברת על סיפורי הקצה והעצבות שיש בעבודה הזו, לשמוע מה ילדות טהורות שלא עשו שום דבר עברו ואיך הן מגיעות אליי.

יש לי ילדה בת 13 שהגיעה אליי לפני שבועיים. היא הייתה באוקראינה וחוותה את המלחמה עד שהיא הגיעה לבד לארץ. אני בקושי מכירה אותה, אחרי שבועיים היא פונה אליי ואומרת שהיא קיבלה מחזור בפעם הראשונה. הדבר הזה לכשעצמו הפך אותי לכמה ימים. איך יכול להיות שיש ילדה בודדה בארץ שאני זרה לה והיא באה ומספרת לי ואני צריכה להסביר לה. הן נכנסות בדלת והן שלי. כשהן הולכות אני מלווה אותן. שלא לדבר על חתונות וכשהן יולדות. אני צריכה לנסוע ולתת שיקים בכל הארץ.

אני נכנסת להוסטל כל יום בין 6 וחצי ל-7 בבוקר כדי לא לפספס את הנערות לפני שהן יוצאות למסגרות שלהן. זה מאוד חשוב לי. אני עוברת את המדריכות המהממות שלי והן מקבלות בראש למה זה ככה ולמה ההיא לא יצאה. לפעמים לוקח להעיר ילדה חצי שעה והיא תקלל את חייה. לפעמים זה גם מפחיד. אני אודה שאני לא חוויתי אלימות אבל כן "יאללה, יאללה", קללות והנפות אצבע. אבל בסוף הילדות מגיעות לצבא ומגיעות לשירות לאומי. יש לי נערה שעכשיו בטיול הגדול בהודו שהגיעה אליי במעצר בית מנווה תרצה על שוד.

הילדה הזו עשתה מנטורינג, עשתה שנת שירות בבית אריאל, עבדה אצלנו כמדריכה ועכשיו היא בטיול הגדול. זאת משכורת ענקית בשבילי אבל אני מפחדת לקרוס. אני עובדת כל השבוע. אני תמיד אומרת שאני עוברת מהכיור בבית לכיור בהוסטל. אוכל הוא הלב של הבית ויש תלונות וחוסרים. כל אחד חושב שהוא הילד הפרטי שלך ואני באמת רוצה לייצר לכל הילדות אבל זה קשה מכיוון שאני שקופה. לעובדות סוציאליות יש יום בחודש פורום עובדות סוציאליות, לרכזות יש יום בחודש, למנהלים יש. לא אגיד שלא היו לי פורומים ודברים טובים במסגרת השנים האלה אבל לא היה מישהו שיגיד ללכת להתקדם וללמוד כי אני טובה במה שאני עושה.

סיפרתי לעצמי סיפור. עכשיו כשאני רואה את השולחן הזה אני אומרת "וואו נלי, את בחו"ל" כי אני לא רגילה לזה, אני לא רגילה לצאת מהמסגרת. אני לא רוצה להרחיב. אנחנו גם מאמצים נערות ולוקחים גם נערות לחגים אלינו הביתה. אני באופן אישי אימצתי את אחת הבנות ויש לה מפתח לבית שלי, היא יכולה לבוא וללכת מתי וכמה שהיא רוצה. אני לא היחידה שעושה את זה, אני מדברת בשם כולם אבל אני מרגישה שקופה.

זה קצת לא הוגן שאני 24 שעות ושבעה ימים בשבוע בתוך ההוסטל וכשאני יוצאת החוצה העיניים שלי מסתנוורות מהשמש כי אני לא רואה אור יום. אני גם מנקה, אני גם מנקה את הקיא של הנערה שלא מפסיקה להקיא. יש לי עוד הרבה מה להגיד. אני לא מבינה למה מדריכה שעובדת חודשיים או שלושה מקבלת תלוש לחג כמו אישה שעובדת 22 שנים. אני לא מבינה למה כשאני עובדת כמדריכה ומנהל עמותה מתקשר אליי ואומר לי שאם את לא תבואי לעשות את משמרת יום העצמאות ויושבת כאן קולגה שלי, אז אנחנו נעביר את הנערות להוסטל מחוץ לעיר כי אין צוות. אני עוזבת את בני ביתי ומשפחתי ובאה לעשות משמרת ערב, לילה ועוד בוקר ביום העצמאות ולא זוכה לחגוג את אותו יום העצמאות. אני עושה הכל מהכל.

מהרגע שהילדה באה לוועדת היכרות אני עושה את המקסימום. הלוואי והייתי עושה בשביל הילדים הפרטיים שלי את מה שאני עושה בשביל הילדות בהוסטל. הבנים שלי שילמו מחיר מאוד יקר כי אמא הייתה בהוסטל כל הזמן. לא משנה שהבן שלי גם עושה שנת שירות והם גם הפכו להיות כמו אמא שלהם ואני מודה. אני יכולה להגיד שבלי בן זוג תומך לא הייתי יכולה להיות שם אבל אני רוצה גם לקבל קצת פירות. במשך 22 שנים לא קיבלתי נופש, טיול, כלום. אני אשמח שתשאלו אותי שאלות.

קודם כל נלי, אני רוצה לעצור ולהגיד לך שריתקת אותנו. כל מילה שלך היא השראה. בדרך כלל מנהלת הועדה כותבת לי שאלות לשאול אבל הפעם היא כתבה לי "מלאכים שמתהלכים בינינו". לא זוכרת עדיין שקיבלתי פתק כזה בוועדה תוך כדי. אני רוצה להגיד לך תודה. אני לא יודעת אם זה מחפה על משהו או עושה משהו אבל אני מרגישה צורך להגיד לך את זה. זו זכות שלנו במדינה שיש אנשים כמוך פה, אנשים שיודעים להיות שם עבור הקהילות, החברות ומי שהכי צריכים את זה. הראית לנו מה היא ישראל היפה.

מדברים עליה היום הרבה בכל מיני הקשרים של סולידריות בעקבות המלחמה אבל גם בשגרה יש את ישראל היפה וזו את. אני חושבת שמגיע לך הרבה יותר. באמת. אני בטוחה שסיפרת לנו רק על קצה המזלג אבל מגיע לך כל כך יותר והמדינה צריכה לראות אתכם לפני דברים אחרים בסדרי העדיפויות. ממש כך. אני חושבת שאין סיבה שלא תהיו חלק מהסדרים. אתם גם קבוצת אוכלוסייה לא משמעותית במובן המספרי. הרי זו לא כל קבוצת המדריכים והכפלה אלא פשוט קבוצה שיש ממנה מישהי מופלאה כזו בכל הוסטל וצריך לראות. תכף אתן גם לאבי סופר לדבר אבל אספר משהו לפני זה אבי.

השנה, כמו בכל שנה, אני מגיעה לבית דרור להדלקת החנוכייה המסורתית. זה כבר הפך להיות משהו שאני ממש מרגישה שהוא חלק מהחנוכה שלי. שמתי לב איך כל אחד אמר לך תודה. כל מי שעלה לדבר דיבר עליך. זה , ואני חושבת שזה גם מה שנלי תיארה, המשמעות והעוצמה שלכם שנטועים במקומות הללו. עד כמה זה אישי ורגשי ואמתי וכל מה שצריך שיהיה מהבחינה הזו אתם מספקים. באמת. יצאתי עם התהודה עליך. גם היועצת שלי שירה שכבר לא איתנו שאלה לי מי זה אבי הזה שכולם דיברו עליו בהדלקת החנוכייה. זה אומר המון, עוד לפני דברים אחרים.

קודם כל נגיד לכן, אימהות הבית, כי גם אתה מתעקש להיות אם הבית. נגיד לכן תודה. אני חושבת שזו תקלה שלנו כמדינה שאתם שקופים. זו תקלה גדולה. זה לא הגון. מגיע לכם יותר מזה. תודה אבי, הבמה שלך.

אני בבית דרור עוד לפני שהיה בית דרור. 22 שנים. אני מגיע מעולם העסקים. אני אמן, עשיתי עסקים טובים וגדולים. אני מתנדב בבית דרור מיום הקמתו ובשמונה שנים האחרונות אני אם בית. ההתחלה צריכה להיות בלבטל את השם המטופש הזה. זה שם מטופש שמזכיר לי את הסדרות הוויקטוריאניות עם הדודה עם השמלה השחורה, העיגול הגדול והמפתחות. זה ניהול אדמיניסטרטיבי לחלוטין. באנגלית אין מילה לאם בית. זה Operation manager. זה מה שאנחנו עושים. נלי הטיבה לתאר את זה.

אני רוצה לתת מבט מ-22 השנים, גם כשהייתי מתנדב וגם עכשיו כשאני עובד כאם בית. המערכת תומכת ומעודדת את רכבת השדים הזאת שכאשר מישהי עובדת שנה וחצי אומרים לה שהיא מאוד ותיקה ונמצאת המון זמן באותו המקום. המערכת בונה את זה, אחרת אין לזה הסבר. אני בא מעולם של העסקת עובדים, העסקתי מאות עובדים. אין לזה היגיון. שמעתי את מה שאמרת. לכל משפט שאמרת צירפתי "אבל מה ההבדל?".

את חברה של בית דרור. היית, את מכירה אותנו ואני מרגיש שאני מדבר עם חברה. את מכירה את הנוער שמגיע. מה זה הסיפור שיש הבדל? יש אצלנו סכינים, יש מין לא מוגן, יש זנות. אצלנו הם מגיעים עם דף חלק, אנחנו לא יודעים מי הם ואת הסיכונים אנחנו מגלים במשך הזמן. בדרך כלל יש לנו נער פלסטיני אחד שעבר את הגדר ועכשיו יש לנו שניים עם משפחה מאיימת מיפו ודוד אחד שאמר שהוא יבוא מיפו עם סכין. מה ההבדל?

עם אקדח.

אה, עם אקדח הוא אמר. סליחה, זה שכלול. הייתה לנו עוד דקירה בפתח הבית. אי אפשר להסביר לעובדים שמי שנמצאים מעבר לכביש הם נוער מאוד מסוכן וכאן לא מסוכן. זה אותו הנער. אנחנו מעבירים אותו. העבודה היא משהו שאני לא יודע להסביר כמה אנשי צוות יש. אין איש צוות אחד מעל שלוש שנים. הטיבה להגיד אם הבית שזה כבוד לשבת לידה שאם הם עוזבים אין מי שיעביר את הלפיד. אני בא חולה. זה לא יסתדר אחרת. לא כי הם לא יודעים לעשות. כי אין ברירה, כי הם עובדים בבית קפה, כי הם באים לשתי משמרות בשבוע ואין המשך. היחידי שנמצא שם כל הזמן הוא אני.

הילדים שלי הותקפו ב-7.10 ואני ביום ראשון לא ידעתי מה קורה איתם הרבה מאוד שעות אבל בבוקר באתי לבית דרור כי יש אזעקות, יש נערים. אין מצב שאם בית לא נמצאת שם. איך מישהו חושב שמסכום של 4,000 שקלים אפשר? דרך אגב, את מרוויחה הרבה יותר ממני, צריך לדבר על זה. יש אפליה. איך מישהו חושב שאפשר לשלם את זה? להגיד למישהי לעשות את העבודה הזאת ואי אפשר בלעדייך.

יש משפט אחד שלדעתי היועצת המשפטית צריך לקבוע עליו מאסר: "אתם עושים עבודת קודש". אני לא יכול לסבול את המשפט הזה. יושבת עובדת, עובדת בלי סוף ועכשיו היא צריכה ללכת למכולת עם "עושים עבודת קודש".

זה צריך להיות שבגלל עבודת הקודש צריכים לתגמל. שזו לא תהיה חלופה.

לא, כי ברור למערכת שאנחנו נבוא. את אמרת שתבואי גם אם לא ישלמו לך. אני מוציא יותר כסף בבית דרור כי האוטו שלי הוא האוטו שמוביל את כל ההובלות והייתי צריך השבוע לנסוע עם נער ערבי שלא ידע עברית ומצא את עצמו בקצה של חולון ולא ידע איפה. ברור שאני אסע, אין דבר אחר. באיזה אוטו נוסעים? איך מביאים את הנער הזה? מה המערכת חושבת שמתוכנן? נערות בורחות באמצע הלילה ולך תחפש אותן.

אלה כל מיני אגדות שהמערכת מספרת על עצמה. אני שואל את עצמי כל מיני שנים בגלל שיותר שנים העסקתי עובדים. העסקתי עובדים 50 שנים, תודה רבה אני לא בן 40, מאשר אני עובד. למה המערכת רוצה שהעובדים יעבדו שנתיים? איזה היגיון יש למערכת? אני מאמין שכל דבר שנמצא בתוך חוזה הוא בגלל שמישהו רוצה שהוא יהיה שם. זה לא מקרי. למה אתם רוצים שעובדים יעבדו שנה וחצי? עובדת באה, עוברת עשרה נערים, היא ותיקה ואחרי שבוע היא עוזבת. היא צריכה להיות לא שפויה כדי להישאר. לא מספיקים לצבור - - -.

והרצף הטיפולי ונער שחווה - - -.

אצלנו זה שלושה חודשים. נער שנמצא שלושה חודשים יכול לחוות ארבע פרידות ממדריכות שהוא קשור אליהן נורא והן הכי חשובות לו. זה קרה לנו בחודש שעבר. איך אפשר לעשות משהו עם הדבר הזה? מתעסקים כל היום בפרידות אבל לא בפרידות של הנערים אלא כי מדריכות עוזבות. מה המערכת רוצה? למה המערכת רוצה את זה? זה לא מקרי, זה שיטתי.

אימהות בית ולא משנה מה לאורך השנים מוחרגות. מה פשר ההחרגה? לא יהיו הוסטלים, זה לא יהיה. לא יהיה קשר עם ספקים, לא יהיה מזון. אצלנו יש הרבה מתנדבים. מי יחזיק את הקשר עם המתנדבים אם כולם תוך שנה עוזבים? הם מכירים רק אותי. אין מצב אחר. יש לנו אחראית מתנדבים ויש לנו מדריכה שעושה את זה אבל היא באה אתמול ויכולה לעזוב מחר. בשביל לשמור את המסגרת אני עושה את זה. אני אבוא גם בחינם אבל אי אפשר לבנות על זה. זה הורס את המערכות.

תפקיד אם הבית שבאה ועושה קובה בבוקר עבר מן העולם. אתה חייבים להתעורר מהתיאור הזה. זה לא קיים בשום מסגרת שאני מכיר. אתם יודעים מה אנחנו עושים אצלנו מבחינה רפואית? הם באים לשלושה חודשים. בעבר לפני 15 שנים הגישה הייתה שאם הם באים לשלושה חודשים לא צריך לטפל בתחומים כמו אורתופדיה. היום אין משהו שלא מטופל אצלנו וגם מעקב של שנתיים אחר כך. יש לי מעקב על נערים שעזבו אצלנו לפני שנתיים. אין משהו שלא מתחיל טיפול. אני לא מודד אם הנער יהיה שבועיים או שישה חודשים. כל עניין רפואי מקבל טיפול עד כמה שניתן.

לכי תטפלי בנער פלסטיני שאין לו ביטוח ועם בעיות קשות מאוד. מי יטפל בזה? נראה שהמערכת אומרת לאלתר, רק שאי אפשר לאלתר. הבעיות הרפואיות הן עצומות. אני מרגיש כמו מנהל חדר מיון. כל אחד מגיע עם סיפור. או שמתעלמים ועשינו את זה לפני שנים, אמרנו טוב יש לה כאבים תן לה אקמול בעוד שבועיים היא לא תהיה כאן.

אני שיניתי את זה. אמרתי שאין דבר כזה. לילדים שלי אגיד לתת אקמול? מטפלים ומוצאים בעיות שלא טופלו שנים. היה לנו נער עם סרטן שלא טופל. הייתה לנו נערה פלסטינית עם בעיות רחם קשות מאוד שלא ניתן לדמיין. שנים היא תהיה בבתי חולים. אף אחד לא טיפל בזה כי אין לך זמן. אתה לא יכול להתעסק. אני לא שפוי ואני עושה את זה בבוקר ובלילה ויש לי הרבה מאוד חברים והם מתנדבים לעשות, אבל המערכת לא יכולה לסמוך על זה. לפעמים עולה לי רעיון שצריך להפסיק לעשות את זה ונראה איך המערכת תתמודד. אולי אנחנו מביאים בעצמנו את התקלה כי אנחנו ממילא נעשה בכל זמן.

אני אוהב את המונח של 60% משרה. אני אוהב את המספר הזה מאוד. אני מחפש את מי שמודד את זה. באיזו שעה אני צריך לצאת? ב12:15? זה הבל הבלים. בא לי לשבת עם האדם או מי שכותב את זה ולשאול מה המספר אומר. מה זה 60% משרה? באיזו שעה היא הולכת הביתה? היא עוזבת את הסיר והולכת הביתה? נער צריך לבוא ב-16:00 מבית הספר לאכול, לא אהיה כי הלכתי? סליחה, 60% משרה. הלכתי חצי שעה לפני שבאת. איך זה מסתדר מעשית?

יש לי הרגשה, סוזן, שאתם לא מכירים את זה מעשי. תבואי לשלושה ימי עבודה שלי ותראי את זה. מה אני אעשה עם הילד שבא ב-16:00 ואין מי שיקבל אותו כי באה מדריכה אחת ומישהו הוציא עליה סכין מהתיק. מה נעשה?

אתה יודע אבי, לפני משהו כמו עשר או 12 שנים התקבלתי לעבודה שרציתי וקשורה למרכז טיפולי של נשים בזנות. זה היה 75% משרה בשכר מינימום. עשיתי חישוב ואמרתי שאני לא מבינה ושלא אצליח אפילו להחזיק את הדירה. איך אעמוד בזה? זה עבודות שבנויות לבן זוג מממן? למי בנויות העבודות הללו? מי אמור להחזיק אותן? נאלצתי לא לקחת את זה כי עשיתי חישוב וראיתי שלא אוכל לעמוד בחשבונות שלי ואין לי ברירה.

חברה אחרת אמרה לי שלא אצליח לעבוד בעבודה הזו כי זו עבודה שלוקחים הביתה. את לא תוכלי להחזיק את שני הדברים ולעבוד בעוד משרה כי את לא תסיימי אותה ב-75% משרה. זה מלווה אותי ואני תמיד אומרת שזה לא הגיוני שאנחנו לוקחים את התפקידים הכי חשובים, הכי טיפוליים ושצריכים להיות הכי עטופים ומייצרים מצב שהעובדים שעוסקים בהם נמצאים בעצמם במצב שמחייב סיוע. זה לא הגיוני.

נעמה, זה בנוי על זה שהמערכת מנצלת את העובדה שאנחנו נעשה את זה למרות הכל. אני מנסה לקבוע תור לנער פלסטיני בבית חולים. נער שאין לו ביטוח, אין לו רופא ושלא ראה רופא מגיל שלוש. אומרים לי שיצלצלו בשמונה הערב. לא, אני ב-60% משרה אני לא יכול לענות לכם. וודאי שאני עונה להם, מה זה השטויות האלה? אני יושב שעות על זה. מה המערכת אומרת? מה לעשות עם הנער הזה? אף אחד במערכת לא נותן תשובה.

אם היו אומרים ב-14:00 תפסיק לטפל בזה, מה פתאום. הקליניקות עובדות. יש לנו קליניקות שיניים, עיניים. מתי עושים לנערים האלה משקפיים? איך עושים לנערים האלה משקפיים? זה לא מבוטח, נער מתגלגל ויושב מכווץ עיניים שלוש שנים ולא רואה. אני שואל אותו תגיד, עשו לך משקפיים?

סוזן, יש לי שאלה פה בהמשך למה ש- - -.

עכשיו, אני נשמע נרגש אבל זה ממש - - -.

לא אבל רגע, אני רוצה שנזקק את זה לתשובות ומענים. יש איזשהו רצון להסדיר את המעמד של אותם עובדים ולהגדיר את התחום בו הם עוסקים? אומר אבי נכון שקטגוריית התפקיד נובעת מהנחת עבר שפחות רלוונטית היום. זו לא דמות המבשלת במובן הקלאסי ואני רוצה גם להוסיף שבעבר כשהייתה אם בית המסגרות הללו היו יותר מטופחות. המדריכים היו שקולים לעובדי הוראה, היו מנהלים וסגני מנהלים. היו תקופות יותר יפות במסגרות הללו בעבר. אני יודעת את זה מהבית. אבא שלי היה סגן מנהל בגיל עם. תמיד אני מספרת את זה. הוא לימד אותי את הסיפור שלכל נער יש הזדמנות וכל נער יכול להיות עולם ומלואו אם משקיעים מספיק.

אלו לא הימים האלה היום ומצד שני התפקידים הללו נשארים בלי שהרחיבו את ההגדרה ובלי שיצרו לזה מעמד. מעמד גם מייצר תנאים. יש כוונה להסתכל עליהם רגע ולהגיד שאנחנו רוצים לעשות חשיבה בנושא הזה ולתת להם את המקום והכבוד הנכון. אתם באמת אנשים שיכולים לתפעל אפילו 21 משימות ביום טוב.

כמה?!

סליחה אבל אני רוצה להתפרץ רגע לפני שסוזן עונה. מכרז קורות הגג נמצא על הפרק. אנחנו ישבנו עם סוזן וגם אבי היה בפגישה שנערכה בקיץ. דיברנו באופן ספציפי על היקפי המשרה של אימהות הבית במכרזים. אמרו שעוד מעט נכתב מכרז, תנו לזה ביטוי. לא יכול להיות שההגדרה של אם הבית במכרזים היא 50%. התפרסם מכרז קורות הגג ואותו תקן נשאר. למה? יש כל כך מעט עובדות כאלה. מה הבעיה להגדיל את זה ל-75%?

למה זה צריך להיות בשברי אחוזים? העבודה אינה מתנהלת בשברי אחוזים. למה להסכים לזה בכלל? למה 75%? על מה אתם מדברים?

שיתחילו בזה לפחות.

לא, כי הזמני הוא קבוע. גם 50% היה זמני. זה לא אישי סוזן, אני יודע שזה קרוב לליבך. אלה פשוט שאלות שאני לא מצליח כאדם שיודע לקרוא חוזה ולהבין. מה נקרא 50% משרה? נוסעים בשבת בלילה, מרימים לי טלפון שנער תקוע במקום. כבר נסעתי לאשדוד.

תגידו לי אבל אבי, נלי ומרטין. יש כוונה לעשות פגישה עם השר בנושא הזה? אני חושבת שיכול להיות שזה משהו שייתן תנופה.

איזו פגישה עם השר? זה לא מעניין אף אחד. השר יישב איתנו על אימהות בית? זה לא מעניין. הדמות המקצועית הרלוונטית יושבת מולנו. ישבנו וכתבנו מכתבים, עובדים חתמו ושלחו ולא קיבלו מענה, נשים את זה רגע בצד. תתקנו את זה, זה עוול היסטורי. עכשיו על הפרק המכרז. לפני שבוחרים את הזכיינים תכניסו את השינוי הזה.

בואו נשמע רגע את סוזן ותאיר גם מבחינה תקציבית.

גם השם "אם בית" הוא שם נוראי. כששואלים אותי במה אני עובדת אני אומרת שאני כובסת כדי לא לשמוע עבודת קודש וכל הכבוד ושאר הדברים. אם בית ואב בית. אב בית פעם היה השרת של בית הספר, זה עם המפתחות שמגיע ראשון. לא מוכנה להיות שם.

בואו תציעו לנו, איך את רואה את זה?

מנהל אדמיניסטרטיבי.

בסדר, מה שאמרת מלכתחילה.

זה ניהול אדמיניסטרטיבי לגמרי. זה מה שזה. זה בדיוק התפקיד הזה.

יפה, בסדר גמור.

את מחפשת את הספק של העגבניות, את מנהלת איתו משא ומתן, אתה מחכה לשיק ארבעה חודשים, את סוחבת את זה כשזה מגיע, את ממיינת את זה ובסוף את כובסת. אה, את מבשלת את זה גם, אני לא מבשל.

רגע אבי, בוא ניתן להן להסביר.

אני מתלבטת מאיפה להתחיל. יש לי כמה תשובות. הרבה מאוד פעמים כשאני נכנסת למסגרות אפשר להרגיש את התרבות הארגונית של הבית, האווירה של הבית, החום של הבית לפי הדמות של אני כבר לא יכולה להגיד אם בית.

עד שזה ישתנה באופן רשמי, הכדור אצלך.

אני יודעת שאם אגיד שאני מאוד מעריכה את העבודה שלכם אולי זה לא מספק בדיון הזה. אבל זאת עובדה שמאוד חשוב לי לשים אותה על השולחן. כן, יש פערים ויש אתגרים מאוד גדולים. אי אפשר ביום או בשנה אחת לפתור את כל האתגרים שיש בתחום המכרזים במסגרות חוץ ביתיות לאוכלוסיות שנמצאות בקצה הרצף. אי אפשר לעשות את זה. צריך לעשות את זה בצורה הדרגתית. במוקד של שני הנהלים שמנו את המדריכים. גם בתוך מסגרת יש הבחנה בין בעלי התפקידים השונים. אנחנו לא נגענו גם בעובדים הסוציאליים למשל או ברכזים ובמנהלים. אנחנו כל פעם מנסים לפתור את זה באופן מסוים.

אנחנו מערכת מאוד גדולה ויש לזה הרבה השלכות רוחב. המסגרות של המנהל שלנו הן מסגרות מעטות יחסית למסגרות אחרות בתוך משרד הרווחה ובכלל בראייה רוחבית בתוך השירות הציבורי. אם אבוא ואגיד שאפשר לפתור את כל הבעיות בבת אחת אני אחטא לתפקיד שלי וזה לא יהיה מהימן.

ברור, אבל מה כן?

אגיד "כן" ברמה רמות. בענייני הכשרות שאנחנו כמשרד עושים אנחנו שמים את אם הבית כפונקציה מאוד מרכזית ובדימול עשינו כבר הכשרה. זה לא משהו שהוא חד פעמי. אנחנו רואים את אם הבית כפונקציה מאוד משמעותית ואנחנו מסתכלים על מסגרת חוץ ביתית כסביבה טיפולית כוללת וכל פונקציה בה היא מאוד חשובה. אנחנו בדין ודברים עם מוסד אקדמי כדי לראות איך אנחנו מסתכלים על מכלול הפונקציות בתוך מסגרת חוץ ביתית והופכים אותן לפרופסיה ובתוך זה גם אימהות בית שהן פונקציה משמעותית מבחינתנו.

אני לא רוצה לדבר כרגע על תארים אקדמאים אבל אני כן חושבת שאם אפשר לחזק את העובדים במובן הזה של לימודים אקדמאים זה הישג מאוד משמעותי.

מתוך המשרד ממש? בעידוד ומימון המשרד הכוונה?

לא במימון מלא של המשרד אבל כתהליך שאנחנו כמשרד רוצים להוביל. תהיה משמעות גם לחלקים המקצועיים וגם לחלקים שקשורים למימון. לא באופן בלעדי אבל זה משהו שהוא על שולחננו ואנחנו מנסים לפצח אותו. אלו לא דברים שקל להוציא אותם לפועל.

ולגבי המענקים?

אני כן רוצה להגיד לגבי המכרז. אנחנו עובדים לפי טבלאות. אנחנו מחויבים ללכת לפי טבלאות במכרזי כוח אדם. במכרז האחרון של קורות הגג צמצמנו את הטבלה ביחס למספר הנערים בתוך מסגרת. אם פעם דיברנו על חצי משרה של אם בית ל-26 נערים היום אנחנו מדברים על חצי משרה ל-14 נערים. אני לוקחת לתשומת ליבי את ההערות כאן ואני רוצה לבחון במשרד את זה שאפשר לעשות בסד הזמנים שאנחנו עומדים לפניו גם מבחינת היקף המשרה וגם מבחינת הגדרת המשרה.

אני לא רוצה להתחייב כרגע למשהו אבל אני כן מתחייבת לבדוק את הדברים. בהרבה מאוד מכרזים יש לנו גם חלקיות משרה למנהל אדמיניסטרטיבי או המרכ"ל.

המרכ"ל נכון, במשרד הביטחון ככה היו קוראים לזה.

זה משהו מנדטורי כזה. אני מוכנה לעשות את הבחינה המהותית ולחזור עם תשובות אולי אפילו - - -.

יש אפשרות לעשות בדיקה כזאת גם לגבי המענקים? נלי עובדת בהוסטל של חסות הנוער. המכרז של קורות הגג כרגע לא רלוונטי אלא אם יש על הפרק את מכרזי ההוסטלים ואז שם צריך להכניס גם את השינוי הזה. האם יש כוונה להרחיב את תחולת המענקים בחסות הנוער גם על הסקטור הזה של אימהות הבית?

כרגע הנהלים הם איך ורק למדריכים.

כן, אנחנו יודעים.

אני רוצה להגיד משהו בעניין הזה.

אני רק רוצה לשים רגע סוגריים. אני רוצה שנפנה לשר ישירות מהועדה ולבקש שלא תהיה את ההפרדה הזאת.

אני רוצה להשלים את המשפט. יש תכלית לנהלים האלה. אנחנו רוצים לבחון את היעילות שלהם. ככל שהם יחוללו שינוי אנחנו לא שוללים אפשרות להרחבה, בין אם למסגרות אחרות ובין אם לבעלי מקצוע אחרים או תפקידים אחרים בתוך המסגרות.

אני חושבת שההנחה לא נכונה בבסיסה. הסיפור של המענק הוא לא רק רצון לחולל שינוי אלא גם מתן הכרה בעבודה קשה. אם הכל יהיה כדי לחולל שינוי צריך להכפיל את השכר וזה יחולל שינוי.

המענק לא בא במקום העלאת שכר.

אבל אם מישהי כזו שעובדת 22 שנים ועדיין נמצאת עם תלוש כזה, איזה שינוי זה יכול לחולל? היא צריכה לקבל את המענק.

יש נקודה שאני רוצה להבהיר. אנחנו לא המעסיק הישיר של אף אחד שיושב כאן.

נכון, חבל.

אלה שירותים מופרטים ומדובר בהתקשרויות עם מפעילים. העובדים שיושבים כאן הם עובדים של מפעילים. אני לא יודעת אם כולם אצל אותו מפעיל אבל המנגנון הוא אחר. אני לא יכולה להתייחס להרבה מאוד דברים שנאמרו כאן בגלל שאני לא המעסיק הישיר. בעצם אני לא המעסיק.

נכון, אבל בסוף מענק הוא משהו שאם המשרד יגיד שנשית אותו גם על אם הבית ומביאים את התוספת למעסיק, זה תלוי משרד הרווחה במובן הזה. זו החלטה שצריכה להיות מתוקצבת ולדאוג שהמנגנון גם יעביר את זה. אני חושבת שזה אפשרי לפחות במסגרות שנמצאות בתוך המכרז של המענקים, גם בגלל הכמות הספציפית שתחמת של 60 וגם בגלל שאין כל כך היגיון בזה. כספית זה לא סיפור וההפרדה הזו מייצרת מנעד לא נכון. היא לא דבר נכון. אגב העניין של תמריצים.

אני לא יודעת איך נלי מרגישה עם זה שמדריכים מקבלים משהו שהיא לא מקבלת. אני בטוחה שזה לא מתמרץ אותך.

זה לא רק זה לא מתמרץ. אני מכשירה את המדריכים, אני מלמדת אותם את העבודה, אני בעצמי עושה עבודה של אחראית משמרת, מנהלת, רכזת. אני עושה משמרת של הדרכה. למה מדריכה שעובדת חצי שנה או שנה שאני מלמדת אותה, מסבירה לה ומכילה אותה תקבל הדרכה קבוצתית והדרכה פרטנית. לאם הבית אין הדרכה קבוצתית ואין הדרכה פרטנית כי המנהל כל הזמן עסוק. הדרכה חיצונית ניתנת רק לעובדות סוציאליות, רכזות ומנהלים. יש כובעים. אימהות הבית הן שקופות, לא מגיע להן את ההטבות האלה.

אם אני לא אהיה בהוסטל, ויש לי אולי 250 ימי מחלה, אני עברתי תאונת דרכים קשה לפני שש שנים וקיבלתי תעודת מחלה לחצי שנה. אחרי חודשיים הייתי בהוסטל ללא ביטוח. זה החיים שלי אבל כשאני שומעת כל מה שקורה, כשעובדות סוציאליות עושות תואר שני אני מחליפה אותן במסגרת. הן גדלות. לשאלתך למה מנהלים הולכים? יש קורות חיים. ניהלתי הוסטל ואני מתקדם. באתי, למדתי וזה מופיע לי. מי שמחזיק את המקום הן אימהות הבית. יש לי נערה שמרטיבה. אנחנו אמורות להחליף לה סדין. היא עד גיל 12 הייתה עם טיטולים והיא בת 15. זה להיכנס כל בוקר לחדר מסריח, לכבס ולייבש. תקני אותי אם אני טועה. ולא לקבל את המענק.

ולהתמודד עם הבושה שלה וכל הדבר הזה. כולם פה מדברים על 60% משרה ו-80% משרה. אני בטוחה שיושבים פה אנשים שהם הורים. אף אחד לא הורה ב-50%. אני לא הורה ואין לי ילדים משלי. גם כשאני לא בהוסטל אני מדריכה של הבנות.

נכון.

אני לא ב-100% משרה, אני ב-200% משרה.

אני רוצה שנשמע את תאיר. תודה שהגעת תאיר. תאיר, רפרנטית רווחה מאגף התקציבים.

שלום, נעים מאוד. קודם כל אפתח ואגיד שגם אנחנו במשרד האוצר וגם משרד הרווחה מעריכים מאוד את העבודה שלכם ואני מאוד מתחברת לדברים שאמרתם. זאת לא עבודת קודש, זאת עבודה שאתם עושים ואתם אמורים להיות מתוגמלים עליה. אף אחד לא חולק על הדבר הזה. אפתח בזה וגם בתודה על העבודה שלכם. אנחנו במשרד האוצר משתדלים ולרוב זה גם מתקיים, אני מניחה שסוזן תוכל להעיד, לא להתערב למשרד הרווחה בסוגיות כמו שעולות פה. אנחנו נותנים להם את החופש המלא לקבל החלטות כמו לדוגמה החלטה על הבחנה כמו שנידונה פה קודם בין קבוצות שונות של עובדים מסיבות מקצועיות כאלה ואחרות שאני לא אדע בעולמות המקצועיים שלהם להביע עליהן איזו דעה מקצועית.

ככלכלנית אני כן יכולה לומר שבוודאי שיש שוני בין קבוצות עובדים. אני לא אומרת לעניין הספציפי הזה אלא שאנחנו רואים את זה בכל מיני עולמות. יש אפילו בעולם העבודה הסוציאלית עובדים סוציאליים שהתקבלה לגביהם החלטה בהסכם שכר לתת תוספת שכר לאור המורכבות הגדולה יותר של העבודה שהם עושים. זו דוגמה. גם פה משרד הרווחה וזה היה שקוף לי, כמשרד האוצר לא היינו מעורבים בו. יש החלטה שיש קבוצה שלשיטת משרד הרווחה צריכה להיות מתוגמלת באיזושהי צורה נוספת כדי למשוך את העובדים, לשמר אותם ולשמור איזושהי רציפות.

זה לא דבר שאני מתערבת בו ואני בטוחה שזה לא נבע אך ורק משיקולי חיסכון כמו שהוצג פה קודם אלא מתוך מקום שאם יש קבוצה אחת שרוצים לתגמל ברגע ששאר הקבוצה מקבלת את אותו הדבר רוצים לעשות עוד הבחנה ואז שוב צריך לתגמל קבוצה אחת ושוב שאר הקבוצה רוצה שוב להיות שווה ותמיד יהיה איזשהו מרדף כזה שמושך את המענקים או השכר כלפי מעלה, אז ברמה המקצועית זה דבר שמשרד הרווחה החליט ואני עומדת לצדם בזה שיש איזושהי קבוצה שבוחרים לתגמל באיזושהי תוספת.

לגבי הדברים שנאמרו על תחום אימהות הבית והרצון לעגן את המקצוע הזה ואולי לתת לו תגמול גבוה יותר, זה דבר ששמור לסדרי עדיפויות של משרד הרווחה. בחודשים הקרובים, ככל שהסיטואציה תמשיך כמו שעכשיו, יהיו דיוני תקציב לשנת 2025 ו-2026.

הייתי רוצה להבין מספרית ואולי תתנו לנו תשובה ונעשה אפילו דיון מעקב על התשובות האלה. לגבי העלות התקציבית, אם מרחיבים את המענקים לכלל המסגרות הייתי רוצה להבין מה העלות התקציבית של הדבר הזה והעלות התקציבית של המענקים הנוכחיים שכבר תוקצבו. הייתי רוצה לדעת גם כמה יעלה לתת לכל אימהות הבית את המענקים בנוסף. את שלושת הנתונים האלה ואם יש לכן חלקית כאן מאוד אשמח, להבין מה העלויות שיש כאן ועל מה אנחנו נאבקים פה כדי שנכמת את זה.

אני לא יודעת להגיד את זה עכשיו, אני אשמח שתפנו ואעביר תשובה יחד עם המשרד.

הגשנו את זה.

שלחתן את זה לפני הדיון? אז למה לא הגעתם עם הנתונים?

אני חייבת לומר שלא - - -.

שאלות שנשלחו למשרד האוצר. האם אתם יודעים להעריך את העלות התקציבית של הרחבת המענקים לעובדי מסגרות הצעירים האחרות ומה העלות התקציבית הנוכחית של המענקים הללו. על אימהות הבית זו לא שאלה שאני רואה ששלחנו כי שלחנו על כל ההרחבה אבל אמור להיות איזשהו נתון.

לא הכרתי את השאלות האלה. אני לא יודעת למה זה לא הגיע אליי אבל בוודאי אחזיר תשובה בהקדם. כן אגיד שכמו שאמרתי קודם - - -.

טוב אנחנו בכל מקרה, אני מוסיפה את אימהות הבית לשאלות.

אני כן אגיד עכשיו שמבחינת עלות תקציבית ברגע שמשרד הרווחה יצא כבר באמירה שיש איזושהי אוכלוסייה, במקרה הזה המעונות הנעולים וחסות הנוער, שלשיטת המשרד צריכה לתגמל תגמול נוסף העלות התקציבית היא לא רק השוואת התנאים אלא גם הבנה שבהמשך אותה קבוצה תצטרך לקבל עוד יותר אלא אם כן משרד הרווחה יחזור בו מההחלטה שיש הבדל בין שתי הקבוצות האלה.

מהדיון אני מבינה שסוזן כן פתוחה לדבר הזה מבחינת מחשבה.

לא, זה לא מה שאמרתי, אני אחדד. לנוהל התמדה ונוהל שנועד לתמרץ יש תכלית ברורה וקהל היעד של הנהלים הללו הוא השכבה שאיתה יש לנו את האתגר הכי גדול כרגע וזו השכבה של המדריכים. מה שאמרתי קודם הוא שאני מוכנה לקחת לתשומת ליבי גם את הכותרת של אם הבית וגם היקף המשרה ובמובנים האלה אני מוכנה לעשות שיעורי בית. לא דיברתי בשום צורה, ואני מחדדת את זה, להכניס את אימהות הבית לנהלים האלה. זו לא אותה תכלית ולא אותה הבעיה. אי אפשר להכניס עוד אוכלוסייה לתוך הנוהל. אלו שתי קבוצות שהן לא ברות השוואה מבחינת האתגרים שיש לנו כמערכת איתן. זה גם לא יהיה נכון להכניס אותן הנהלים האלה.

אני מבינה אבל האם נכנסו המשוואות הנוספות כמו זה שבסוף יש כאן מעון שיש בו אפליה שהיא לא הגונה למי שמכשירה את המדריכים.

- - - סידור ספציפי שאפשר לעשות.

חברת הכנסת, אני לא רוצה להתווכח עם תחושות וגם לא עם דברים שנאמרו פה. אני לא חושבת שתפקיד אם הבית הוא להכשיר מדריכים. אם הדבר הזה קורה בפועל זו סוגיה שצריך לדבר עליה.

אבל אין צוותים בהוסטל.

יש הבדל משמעותי בין שתי הגדרות התפקיד אחרת היינו מבטלים לגמרי את תפקיד אם הבית והיינו שמים את הפונקציה הזו כמדריך אם זה היה נכון אבל זה לא נכון. יש הגדרת תפקיד שונה. יש תפקידים שונים - - -.

סוזן אני לא אמרתי שאין הגדרת תפקיד שונה. את מודעת יותר ממני למשמעות של זיכרון ארגוני, צבירת הידע והניסיון ועד כמה בסופו של דבר כשיש תחלופה הגורם היציב בכל מקום הוא גורם הידע שנותן כלים. אומרים לך פה גם המדריכים וגם מתארת נלי שהיא משתמשת בנכס שיש לה שהוא הניסיון והיא מסייעת למדריכים. להגיד שזה לא תקין? זה תקין מאוד אחרת מה האופציה? מדריכים שגם ככה מתקבלים בגלל דופק יעשו מה שהם רוצים? שתינו יודעות שזה מה שקורה. אני אפנה לשר בכל מקרה. דור? כולכם תדברו בסדר?

קודם כל תודה על ההזדמנות לדבר פה.

בטח.

אני רכז במעון מצפה ים, אם את מכירה את גיל עם הוא המקביל של זה במעט. התאמצתי להגיע לפה וביטלתי דברים, בעיקר בשביל להשמיע את הקול של הצוות שאני מנהל.

כמה זמן אתה שם?

אני ארבע וחצי שנים. התחלתי בתור מדריך במשך כשלוש שנים והתקדמתי להיות רכז. אני חייב להגיד שמרגיש לי שיש ניתוק בין מה שקורה בשטח לבין השיח פה. להגיד שאימהות בית לצורך העניין, והקול שעלה פה הוא מאוד חשוב, להגיד שהן לא אמורות לעשות וזו לא הגדרת תפקיד זה נכון אבל אין מי שיעשה את זה. אני יכול להגיד שאני מנהל קבוצה במעון, זה כולל אם בית, מדריכים, עובדת סוציאלית שעובדת צמוד אליי. התקן הבריא ומה שאמור להיות על הנייר הוא אם בית ושבעה מדריכים. כרגע אני עם ארבעה, לא צריך להסביר מתמטית את המספרים שמדריכים מגיעים אליהם.

כשיש צורך ואין מישהו שיכול להגיע לא נשאיר את הנערים לבד ואני אגיע למשמרת, אם בית תגיע למשמרת, לא משנה מה הגדרת התפקיד כי בסוף אנחנו פה בשביל הנערים ואני בכלל לא מדבר על הזמינות מסביב לשעון אם צריך.

דור אתה מרגיש שאולי כבר בונים על המקום הזה? שכבר יודעים שפשוט - - -.

אני חשוב שזה מקום שנוח מאוד להיות בו. מבינים שמי שמגיע לעולם הזה מגיע ממקום טוב ורצון לעזור ולשנות. בסוף הנערים האלה מגיעים בשביל לקבל מציאות שונה ולצערי ואני לא זוכר מי אמר אמרו שכל הזמן מתעסקים בפרידות, עצוב לי להגיד אבל הנערים כל הזמן עסוקים בזה והרבה יותר ממה שהם היו עסוקים לפני שהם הגיעו למסגרות האלה. אין לי מה להגיד למדריכה שעבדה בינואר 330 שעות בחודש, כמעט שתי משרות מלאות, ואפילו את המעט המבורך ואלה המענקים שאמורים להיכנס לא קיבלנו. אף אחד לא יודע מתי הם יכנסו. אחרי 330 שעות בחודש היא באה ואומרת שהיא לא קיבלה מענקים .מה אני אומר לה?
אני אפילו לא מדבר על המחירים האישיים שכל אחד שעובד במקומות האלה צריך לשלם כי אין לך בית, אין לך איזושהי התפתחות אישית בשנים האלה כי אתה מושקע במעון ואתה מושקע בהוסטל או בכל מקום אחר. המדריכה הכי ותיקה אצלי נמצאת סך הכל שנה כי לא שורדים. אני שנה וחצי בתפקיד הזה וגם בסקטור של הרכזים כבר היו שלוש החלפות. יש לנו שלוש קבוצות במעון והיו שלוש החלפות בטווח הזמן הזה וזה לא עובד. כשמנהל קבוצה ועובדת סוציאלית מנהלים יחד קבוצה ומתווים את הדרך כל שינוי כזה מטלטל גם את הנערים וגם את הצוות.

נושא המענקים הוא להרבה סקטורים שהם בלתי נראים. אימהות הבית, רכזים, רכזי השכלה, רכזים פדגוגיים ואוכלוסיות שעובדות מדי יום עם הנערים. אני מניח שאת מכירה את המסגרות. את יכולה לבוא לראות את האירועים החריגים שקורים כל יום.

האמת שאני אשמח שנעשה סיור ועדה באחת המסגרות, בואו נקבע את זה ביחד. אני חושבת שזה יהיה טוב שזה יהיה מטעם הועדה ויהיה מקצועי ולא שרק אני אבוא. תבחרו איזה מסגרת עם הרווחה ונעשה את זה יחד.

ניסיתי שעוד אנשי צוות יגיעו בשביל להשמיע את הקול הזה והם פשוט קורסים. הם לא מסוגלים להגיע.

אני אשמח להתייחס.

בטח סוזן.

הנהלים האלה שפורסמו נועדו בדיוק כדי לפתור את הבעיה הזאת. כדי שיהיו יותר מדריכים ,שכל התקנים והתפקידים של המדריכים יאוישו וכדי שלא יהיה נטל על אימהות בית ועל מדריכים שנמצאים ועושים עבודה של משמרות כפולות וכדומה. זו בדיוק במהות. אני מאוד מקווה שנצליח באמצעות הנהלים האלה לשנות את המציאות ולטייב את המצב.

אני חייבת לכם תשובה לגבי מתי ומה קורה עם המענקים. במעונות הממשלתיים רוב העובדים שהגישו אמורים כבר לקבל את אחד המענקים. נוהל התמדה נכנס לתוקף באוגוסט 2023 אז הפעם הראשונה שיהיה אפשר לקבל אותו בגלל התכלית שלו שהיא אחרי שנה זה באוגוסט 2024. יש שני נהלים, לגבי נוהל מוסמך, הוגשו ואנחנו עובדים על זה . זו פשוט פרוצדורה שלא אלאה אתכם בתהליך הבירוקרטי שלה. רק אגיד שבמעונות הממשלתיים אנשים כבר אמורים לראות את הכסף.

אחד לא ראה.

נעקוב.

אגיד רק שנמצאים כאן עובדים שמאוגדים תחת כוח לעובדים אבל לא כל העובדים במעונות מאוחדים תחת אותה קורת גג ויכול להיות שאתם לא יודעים את כל התמונה. לי יש אותה.

רגע, סוזן. יש כאן את דור ממעון מצפה ים, הם לא מאוגדים תחת כוח לעובדים.

הדיווח שקיבלתי הוא שעובדי המעונות קיבלו, לפחות חלקם.

אני רוצה לדייק. אמנם העובדים לא מאוגדים אצלנו באופן משפטי רשמי אבל אנחנו בקשר עם כל המעונות בקבוצות וואטסאפ מאוד גדולות. אף אחד לא קיבל. רק בבית הנער קיבלו. בשאר המעונות אף אחד לא קיבל.

יכול להיות שלא הגישו כדי לקבל?

רגע, זה דבר אחד. דבר שני הוא שאף אחד מהם לא יודע את לוחות הזמנים ודבר שלישי וזו שאלה שעולה תוך כדי הדיון, האם יש כוונה לעשות הבחנה בין המעונות הנעולים להוסטלים? ההוסטלים הם בית אושרית לצורך העניין, מה קורה איתם?

אני בדיוק מסבירה. בגלל שיש מנגנון בירוקרטי, ועדות מכרזים, אישורי חשכ"ל, מכרז המעונות הוא גם משהו שעיכב אותנו מבחינת התהליך, לא אלאה בכל הפרטים אבל אגיד שמבחינת עובדי המעונות המענק אמור להיות משולם עכשיו. זו פעם ראשונה שאנחנו עושים את זה, התהליך הוא תמיד קצת יותר מקרטע בהתחלה אבל אין שום סיבה שהם לא יראו - - -.

מה לגבי ההוסטלים?

לגבי ההוסטלים זאת הפעימה השנייה שאמורה להיות.

מתי?

אני לא רוצה להתחייב כי זה לא יהיה אחראי אבל זה עניין של זמן לא ארוך.

פה היא אומרת שהבירוקרטיה מעט איטית אבל בכל מקרה אנחנו נעקוב אחרי זה אני כן מניחה שזה עניינים בירוקרטיים.

זו פעם ראשונה. ברגע שזה יתחיל לעבוד זה פשוט ירוץ.

המענק השני של העובדים הצעירים שגם לגביו יש תנאי של ותק מסוים נכון לינואר הקודם, את אומרת שהוא ישולם רק באוגוסט? המדריכים יקבלו אותו רק באוגוסט?

התכלית שלו היא התמדה.

בסדר אבל הנוהל הולך רטרואקטיבית. הוא הולך לשנה קודם.

אבל הוא לא - - -.

אז דחיתם את זה לאוגוסט. זו הכוונה.

האישור של המנכ"ל התקבל באוגוסט. אנחנו לא יכולים להתחיל נוהל לפני שהתקבל אישור מנכ"ל לגביו. תמיד יש נקודת התחלה.

את כל השאלות שעלו פה בדיון שלחנו אליכם, כולל מכתב מיצוי הליכים משפטי. למה אתם לא עונים? זה היה חוסך את כל הדבר הזה.

יזמנו את הדיון הזה בגלל שנמסר שלא ענו ואמרנו בסדר בואו נעשה דיון.

למה? זה לא לכבודו של המשרד לדבר עם העובדים? אנחנו יודעים שאתם לא המעסיקים של העובדים, זו המהות של ההפרטה החלקית.

כמו שאמרתם ואת חלקכם פגשתי גם אצלי במשרד, אני לא מחכה שאזומן לוועדה בכנסת כדי לתת תשובות, כנראה שהדברים נפלו בין הכיסאות. אנחנו ככלל עונים, גם לכם, לא רק לחברת הכנסת. כנראה שעניינים פשוט נפלו בין הכיסאות. אין שום סיבה מהותית.

תודה סוזן. נעקוב. אני חושבת שבסוגיה הבירוקרטית הדברים איטיים בכל. אני לא מתפלאת שכרגיל בירוקרטיות עובדות לאט. כן נשמע את כולם אז אני רוצה שמי שלא דיבר יציג את עצמו, יגיד את הדברים ונשמע.

היי, אני הדר.

שלום הדר, תודה שבאת. כן.

אני מדריכה בבית דרור שנה ושמונה חודשים. גם הכי ותיקה שזה שאני עדיין שם זה וואו. מאוד אוהבת את העבודה.

מאיזו שנה?

אני שנה ושמונה שם.

ואת הכי ותיקה? הבנתי אוקיי.

זה נחשב כאילו ותיק וזה טרלול.

סופרים את הטירונות ושנה ושמונה.

מאוד אוהבת את העבודה שלי.

זה מקום מקסים.

שונאת לאהוב אותה. ממש שונאת לאהוב אותה. זו תובנה שיש לי לאחרונה. מתסכל לאוהב אותה, אין לי זמן לבוא לפה. אני מאוד עייפה. סליחה לא בא לי לבכות אבל אני מאוד עייפה. אני אחרי משמרת של 17 שעות בדרך למשמרת של 20 שעות. החדר הזה אמור להיות מלא אבל באמת שאין לנו כוח. אנחנו עייפים, אנחנו לא מאמינים ולא סומכים ששום דבר הולך להשתנות. אישית נעלבתי שקורות הגג יצאו. עזבי שאני בת 30 והדבר הזה לא רלוונטי עבורי. אני לא פה בשבילי. אני כנראה תכף אעזוב. אין לי כסף.

אני מוציאה ילדים מהרחוב ועוד שנייה יוצאת לשם בעצמי. לא בשביל התקטנות, אין לכם מושג עם מה אנחנו מתמודדים במשמרת. להפריד קורות גג מארוכי טווח ממחיש את חוסר המודעות שאתם לא מבינים שדופק לי מישהו ב-2 לפנות בוקר ואני מכניסה אותו. יושב מישהו בגשם בחוץ אז אכניס אותו להוסטל. אין לי מושג אם הוא עבריין, אין לי מושג לגבי שום דבר. אין לי מושג אם הוא הרגע נאנס, אין לי מושג לגבי שום דבר. אני אכניס אותם, אחקור אותם שלושה חודשים, נביא לארוכי הטווח דוחות שיידעו לפחות במה מדובר.

אין לי איך להסביר לכם כמה שוחק הדבר הזה שאין לך שום מושג מה קורה. מגיע אלייך נער בלי דוחות ובלי שום דבר ואת אמורה להבין את זה לבד. לפחד שאולי הוא יכול לפגוע בעצמו, לפגוע בי או לפגוע בנערים אחרים. אפס מושג. אנחנו מכילים את כל הדבר הזה. אני הולכת לישון בלי לדעת אם אני אקום וימצאו נער שלי בתעלה. זה מתח כל הזמן סביב כל הדבר הזה. אנחנו עייפים וחסרי אנרגיות עד שממש אין לנו כוח.

רבתי כל הבוקר עם עצמי בשביל להצליח לבוא לפה כי אני יודעת שזה חשוב. זה לא חשוב לי, חשוב לי על הנערים. התפקיד שלי הוא להגן על הנערים והתפקיד של המדינה הוא להגן עליי שאני אצליח לעשות את זה ואף אחד לא מגן. אני מרגישה שאין לנו שום גב. הצוותים מתחלפים וההנהלה מתחלפת. חוץ מאבי כל ההוסטל אחר. זה מסתכל. סליחה, לא רציתי לבכות. אני בוכה מעייפות נשבעת לכם אני לא בוכה ככה בדרך כלל. מול הנערים אני אבן. יכולים לשרוף את הבית, להרביץ, זורקים אגרטל, אני סלע.

אבל באמת אין אף אחד שמגן עלינו בדבר הזה. אין מוגנות. זה כל כך מתסכל שנעלבתי אישית שהוציאו את קורות הגג. גם ככה מזלזלים בנו. התחלתי מ-30 שקלים לשעה עליתי ל-32.5, ואוו תודה אלוהים. עכשיו אני אחרי שנה בלי תקרה להתקדמות על 35. זה השיא שלי. משמרות ארוכות ומתישות שהכל קורה בהן. אנשים שומעים מה קורה מהצד במשמרות והם לא מבינים איך. זה לא 17 שעות שאני רגל על רגל, יש משמרות של 26 שעות שאני רצה את חמש הקומות הלוך ושוב ונעלמו לי נערים, אני כל הזמן סביב עצמי אם פספסתי נער או סגרתי משהו עם נער, אם יש מצב שנער בשירותים.

אני בודקת אותם שהם לא חותכים את עצמם. אני מנקה. אני לא יכולה ללבוש חולצה לבנה כי אני מנקה דם מהרצפה. אני בסדר עם כל זה. אני בסדר עם זה שלפעמים הנערים מסכנים את עצמם ואני בסדר עם זה שנערים מסכנים אותי. אני בסדר עם הכל. אני בסדר אפילו עם המשכורת העלובה הזאת אבל להגיד שזה פרופיל אחר זה מעליב ברמה האישית וברמה של ההוסטלים. לא ברור לי, לא ברור איך אתם יכולים לעשות את ההפרדה הזאת. אם כבר לאורך טווח אני יותר רגועה כי אני מכירה את הנער, את מבינה שלרוב אין לי אפילו את החודשיים האלה? אין לי. את יודעת איזה שוחק זה?

אני אוהבת מאוד את הנערים שלי וכל הזמן מחזיקה את הדבר הזה. בשנה ושמונה חודשים אתם יודעים כמה אנשים הכשרתי? אני מכשירה כל שנייה. יש לי נערות בזנות שיושבות אותי ופותחות מחשבון ואומרות בואי תשכנעי אותי למה אני לא צריכה להיות בזנות, למה לא צריך לסחור סמים. איך עם 30 שקלים לשעה? אמא שלי עוזרת לי. איך עם 30 שקלים לשעה אני אמורה לשכנע אותה לצאת מהזנות? אני עושה כל מה שאני יכולה אבל איך אני יכולה לשכנע אותה שהעולם הזה אפשרי כשאני לא מתאפשרת? לה אין הורים.

לי יש הורים, אני נעזרת בהם, עובדת קשה מאוד ומסביב לשעון אבל אני צריכה לשכנע אותה שבטח שיש עולם טוב יותר ושאפשר להצליח באזרחות ולא חייבים זנות. עזבו כסף והישרדות ואת כל הדברים שאנחנו חווים, קיבלתי אפילו סקביאס ממצעים של נערים. עזבו את כל הדברים והשטויות מסביב, זה מעליב.

אלו לא שטויות.

ברור, אלו שטויות שאני מוכנה לקחת. לא משנה מה הנער עושה, לא משנה איך אני חוזרת בלילה, לא משנה אם פתחתי את הדלת ויש לי נער שכולו מרוסק ממכות וככה הוא יצא מהבית כי הרביצו לו נמרצות, עם הטראומות האלה והדברים האלה אני מתמודדת. אני אוהבת את העבודה שלי ואעשה אותה לנצח. אל תעליבו, זה הדבר הכי מעליב שקרה השנה. עד לפני יומיים אמרתי שאני לא באה כי אני מאוד עייפה ותשושה, אני רוצה להגן על עצמי ורוצה שיהיו לי את שעות השינה שלי לפני משמרת של 20 שעות.

זה יותר מעליב אותי שאף אחד מפה לא חושב להגן עלינו בדבר הזה. אנחנו מתעסקים בחיים או מוות ולאף אחד לא אכפת מהחיים שלנו ומה אנחנו אמורים לעשות עם זה אחר כך. לא בזה שאין לי כסף לטיפול פסיכולוגי, לא בשום דבר. קחו את ה-30 שקלים לשעה שלכם ותסתדרו איתם, ואיזה יופי שאתם עושים עבודה רוחנית ואיך כל אחד מגדיר את הדבר הזה.

יהיה לכם שכר בעולם הבא. אני רוצה שכר בעולם הזה.

בסדר העולם הבא, לא צריך לקרב אותו כל כך.

הדר אני חושבת שמאוד טוב שבאת.

פרקתי.

הקול שלך הוא הקול הכי אמיתי שאפשר לשמוע על ההבדלים שמנסים לייצר מלמעלה ואני באמת מסכימה סוזן. אני מסכימה שבסופו של דבר אנחנו כל הזמן יוצאים מנקודת הקצה וחייבים להסתכל מעל זה. אני יודעת שיש גם עניינים כלכליים, אני יודעת שאנחנו עומדים בפני תקציב קיצוצים אגרסיבי ועדיין זה לא צריך להיות במקומות האלה. אין לי איך להגיד. מה שצריך שנעשה ואיפה שצריך שנילחם נילחם. לא במקומות האלה. אלה המקומות שאין לנו ברירה אלא להיות שם על מלא ויותר מדי שנים לא שם על מלא.

את שומעת את הדר שעובדת שנה ושמונה חודשים וזה לא רק שזה כל העולם שלה עכשיו זה רק שנה ושמונה חודשים. איך היא אמורה להישאר? אני רוצה שהיא תישאר. אין ספק שאת אוהבת את מה שאת עושה ואת עובדת בחסר גדול. אנחנו מייצרים את זה, זו לא היא. זה גם לא הילדים. זו המערכת. זו אוכלוסייה שברור שצריכה יותר תקנים ויותר כוח אדם ולייצר את האיזון שאנחנו לא מייצרים ואז הכל קורס ביחד. אני לא יודעת מה עוד אני יכולה לעשות בדיון הזה כדי לבקש שנבחן את המדיניות מחדש. אי אפשר לשמוע אותם ולא להבין שזה הם והנערים.

קורות הגג הן מסגרות מאתגרות בצורה אחרת ובכל זאת מאתגרות, ולכן שינינו את המודל ועיבינו את כוח האדם גם במדריכים וגם בעובדים סוציאליים כדי שכל מה שאת מתארת יהיה קצת פחות עצים. זה שהנוהל לא חל לא אומר שהאוכלוסייה של העובדים בקורות הגג שקופה בעינינו. אנחנו מנסים להתאים ולעשות את השיפור והדיוק בתוך כל מודל לפי מה שנדרש. זה לא אומר שהכל מושלם וגם לא אומר שהכל נורא.

זה גם לא אומר שהמודל הגיוני, סוזן. אם אנחנו אומרים שאישה בת 30, מוכשרת, מחויבת, מקצועית וכל מה שהיינו רוצים. גם בחתך הגילאי שכבר יש לו ניסיון חיים וכל הדברים האחרים שהיינו רוצים לראות והיא צריכה להיעזר בהורים. המודל לא טוב. זה לא מודל. המודל לא צריך להישען על הורים שבימינו גם ההורים כבר לא יכולים להחזיק כי גם ההורים חווים את כל הנטל.

היה מקום אולי לבנות על זה בתקופות אחרות אבל אלה לא התקופות לבנות על זה בכללי אבל בטח לא עכשיו. זה לא הגיוני. אנחנו חייבים בסוף להבין שיש משהו במודל. ברור אם את מציגה שיש צורך ושהיה צריך לבחון אוכלוסייה שהיה צריך יותר להעמיק בה אבל זה לא משנה את כל הבעיות ביתר המקומות. אין הבדלים בין המצוקות.

אני לא מתיימרת לפתור את כל הבעיות של כל המסגרות החוץ ביתיות באמצעות שני הנהלים האלה. פתחתי ואמרתי שיש סוגים שונים של מסגרות עם אתגרים שונים ולכל קבוצה של מסגרות אנחנו מנסים להתמודד איתם באופן שבו נראה לנו שזו הדרך הנכונה ביותר. אני מאוד מקווה שנצליח. אם לא נצליח ויהיה צריך לשפר עוד אז נשפר. אי אפשר לעשות שינוי מאפס ל-100, בטח לא בשירות הציבורי, בצורה כזאת. אני לא יודעת באיזה מקומות כן אפשר לעשות את הדבר הזה.

זו אוכלוסייה מאוד מצומצמת, זה כמו אימהות הבית, הרי עשו דברים גדולים יותר במדינה עם תקציבים שחלו על אוכלוסיות. אני פונה גם למשרד האוצר בעניין.

אני לא חושבת שזה המנגנון, אני חושבת שצריך לדבר על המנגנון.

ברור, אבל בגלל שמדובר באוכלוסייה כל כך מצומצמת. יכול להיות שאפשר לתת מענה.

בעניין המנגנון של לקחת שני נהלים שקהל היעד שלהם הוא מדריכים ולעשות להם הכלה כדי להעלות שכר של אוכלוסייה אחרת זה בעיניי מנגנון לא נכון. בעיניי צריך לדבר על מנגנון אחר. אולי על זה אפשר לשבר.

אולי משרד האוצר צריך לעזור. בסך הכל יש מגנונים מקבילים במדינות אחרות שמופרטים.

סוזן - - - לגבי עתודה תקציבית ויש בזה משהו ואז נוצר מודל סביב - - -.

בואו נדבר שנייה על היקפים. את בעצמך אמרת סוזן שיש 60 מסגרות של חסות הנוער. נכון? 60 מסגרות של מעונות והוסטלים? זה קצת יותר מ-60 אימהות בית.

זה משהו מאוד מצומצם.

זה גודל האוכלוסייה, קצת יותר מ-60 עובדות. זה סדר הגודל.

אשמח להוסיף מילה כי עלתה הסוגיה התקציבית. אנחנו נעשה את הבדיקה, אני אפילו לא יודעת על איזה היקפים תקציביים מדובר, זה הדבר הראשון שטוב שיהיה בשיח כדי להבין את ההיקפים. בסופו של דבר יש צרכים לא נגמרים בהרבה מאוד תחומים. אני לא מזלזלת בצורך שאתם מציפים פה אבל להתייחס אליו כאילו הוא הצורך היחיד זה דבר שקשה להחזיק אותו בניהול של תקציב מדינה ויש הרבה מאוד צרכים.

לעניין מה שהתייחסה היועצת המשפטית של הועדה, האופן שבו משרד האוצר עובד מול משרד הרווחה הוא בדיוני תקציב שצפויים להתחיל בקרוב לשנת 2025 ו-2026. משרד הרווחה מציף הרבה מאוד צרכים ובסופו של דבר לא הכל מתכנס אבל מה שמתכנס בסדר העדיפויות מתקדם.

לכן הרפרנטים שכן צמודים למשרד ומכירים אותו ואת הצרכים יכולים להעביר את זה הלאה. זה הרעיון של החוליות של השרשרת.

בסדר גמור, אני רק אומרת שזה דבר שבהחלט אם משרד הרווחה ירצה יהיה על השולחן יחד איתי בדיוני התקציב הקרובים.

אז אני רוצה לשאול שתי שאלות - - -.

אני רק אגיד בהתייחס למה שהיועצת המשפטית של הועדה אמרה שמדובר במעט מאוד מסגרות אבל אבי לצורך העניין לא נמצא במסגרות של חסות הנוער, הוא אם בית במסגרת אחרת של קורת גג.

נכון, יש לנו ויכוח מחולק. יש לנו ויכוח על - - -.

ולכן אי אפשר להסתכל על כך בפריזמה הצרה הזאת.

אבל אתם הסתכלתם על זה בפריזמה צרה. אתם הסתכלתם על חסות הנוער בפריזמה מסוימת.

נכון.

ואז אמרנו בואו נכיל את הכל.

אבל עשינו הבחנה מהותית.

אז אולי הבסיס של ההבחנה הוא מוטעה. צריך לחשוב על הדברים.

אתם בחרתם מלכתחילה כמשרד רווחה להחיל נוהל מסוים על שירות מסוים כשכולנו יודעים שמערכת הרווחה בכללותה סובלת מאותו חולי. זו הייתה הבחירה שלכם. כל מה שאנחנו אומרים הוא שאתם יכולים להגדיל מעט את ההיקפים של התחולה של הדבר הזה היות ומדובר בעוד כמה עשרות מסגרות ועוד כמה עשרות עובדים בהיבט של אימהות הבית. אם נדבר בצורה מעשית על איך אפשר לעשות את זה בטווח זמן סביר ולא תקציב 2025 שאלוהים יודע אם הוא רלוונטי למי שיושב כאן זה הרגע להסתכל על המכרזים שעל הפרק.

המכרז הראשון הוא מכרז קורות הגג שאפשר כנראה להכניס בו שינויים כי זה לא תהליך שסגרתם אותו ופה אנחנו מדברים על מעט מסגרות, עשר מסגרות בסך הכל, זה בהיבט של אימהות הבית. ההיבט השני וחשוב להבין את לוחות הזמנים לגביו הם המכרזים של ההוסטלים. גם שם צריך וראוי לעשות את השינוי, קודם כל בהיבט של אימהות הבית. לצד זה יש את השיח על המענקים שאנחנו רוצים להרחיב את התחולה שלהם ומבחינתנו ההבדלים הם סמנטיים והם בחירה של משרד הרווחה. לא ניכנס לוויכוח הזה כי כבר דיברנו על זה. זו בחירה שלכם להחיל את המענקים האלה גם על אימהות הבית. אם אפשר תשובות לגבי לוחות הזמנים, אשמח לדעת קודם כל לגבי לוחות הזמנים של המכרזים.

אני יכולה לכתוב לכם בצורה רשמית לוחות זמנים של מכרזי ההוסטלים, אני לא זוכרת בעל פה
יש לי קצת יותר ממכרז אחד על השולחן. בעניין הזה אנחנו נשיב באופן רשמי. גם אמור להיות מכרז גדול מאוד של פנימיות בחסות הנוער לידע הכללי. מה הייתה השאלה השנייה?

1. האם יש נכונות ויכולת של משרד הרווחה לעשות את השינוי הזה במכרז קורות הגג כדי שהיקפי המשרה של אימהות הבית יגדלו. ב. מהם לוחות הזמנים של מכרזי ההוסטלים כדי שנדע אם אפשר לקיים דיון על היקפי המשרה של אימהות הבית בהתייחס למכרזים האלה ועניין המענקים.

בעניין אימהות הבית אפנה לשר.

אני מרגישה שעושים ערבוביה מהנהלים האלה. הנהלים האלה - - -.

אתם עשיתם את הבלגן, לא אנחנו.

ניסינו לעשות סדר.

יצא עקום.

הנהלים האלה מיועדים לשכבת המדריכים במעונות חסות הנוער.

הבנו אבל אנחנו לא מקבלים את זה.

להחיל אותם רק על אימהות הבית של קורות הגג אין אפילו היגיון. אין היגיון בדבר הזה. אני מבינה שסוגיית אימהות הבית באופן רוחבי היא סוגיה שמצריכה מאתנו קשב ארגוני. אני יכולה להביא לכאן אם בית ממסגרת של גגון של דרי רחוב וכל מה שאתם מתארים כאן על קורות גג לקטינים אפשר לעשות העתק הדבק למסגרת של דר רחוב שמגיע עם תחלואות הרבה יותר עמוקות בגלל הגיל ובגלל המאפיינים וההתמודדות היא אותה התמודדות של מי שקולט בתוך מסגרת חירום באמצע הלילה או לחילופין הקבלה למסגרות של זנות אם זה אופק נשי, סלעית או עוד עשרות מסגרות כאלה.

לכן אני אומרת שיש משמעות לכל. זה לא משהו לשלוף אותו מהמותן ולהגיד שהכנסנו אימהות בית ויש בסך הכל מספר מסוים של מסגרות בתוך חסות הנוער. לי יש אחריות הרבה יותר רחבה ואי אפשר כרגע לתת התייחסות לאימהות הבית מבחינת התקצוב והתגמול כאן בצורה מאולתרת. זה משהו שמצריך העמקה והסתכלות הרבה יותר רחבה.

לגבי הכותרת של התפקיד של אם הבית ואיך זה מסתנכרן מבחינת היקפי המשרה אל מול תפקידים אחרים שקיימים במכרז כמו מרכ"ל או עובד אדמיניסטרציה זה משהו שאני רוצה לבחון עד לפרסום התשובות של המכרז של קורות הגג. זה באופן נקודתי לגבי קורות הגג.

אני רוצה לתת למי שעוד לא דיברו.

היי, לי קוראים אנטוניו. אני רכז הועד של עובדי חסות הנוער בכוח לעובדים. אני נמצא באופן תדיר בקשר עם העובדים בשטח, בין אם זה פיזית, טלפונית או במסרונים. מדובר גם במסגרות חירום, גם בהוסטלים הפתוחים, גם בהוסטלים הממשלתיים ובמעונות שלא מאוגדים אצלנו. הייתי רוצה לחדד כמה דברים.

איפה אתה עובד?

כוח לעובדים.

אה, אתה בכוח לעובדים. חשבתי שאת בחסות הנוער. בסדר.

אני רכז הועד של עובדי חסות הנוער. חשוב לי חדד משהו שאני מרגיש שחומק בדיון הזה וקשור לציפיות שלנו ולסיבה שהגענו. אני חושב ואני חושב שהעובדים יסכימו איתי ושזה גם התבטא בכל מה שנאמר שלא הגענו למפגש שאלות ותשובות בנוגע לנהלים של משרד הרווחה. לא שאין לזה חשיבות וכמובן שאת צודקת סוזן שהדברים מתבצעים באופן שקול, מדוד והדרגתי וככה צריך. עם זאת, לתפיסתנו התפקיד של משרד הרווחה הוא להביא את הנהלים ואת התקציבים שמאפשרים לתת את השירות ולהפעיל את המסגרות בסופו של דבר.

אני לא יודע איך אפשר לשמוע את הדברים שנאמרו כאן היום ולהיות בתחושה שהשירות עובד. אמרת שזה למשל לא תקין שאם הבית מכשירה מדריכות. כמובן שאולי זה לא תקין לפי הנהלים ולפי ההתנהלות המקצועית על הנייר. עם זאת אם נשאל מדוע המצב הזה קרה, זה לא כי משמעם לה ולא כי היא החליטה על דעת עצמה שהיא רוצה להכשיר מדריכות אלא כי היה צורך בשטח ומישהו היה צריך להרים את הכפפה. יותר מזה, הם ממש סיפרו לך איך הם נותנים את כל חייהם, נשמתם והקריירה שלהם למעשה כי הם ראו את המסגרת הזאת שצריכה לתפקד כדי שהנערים יקבלו מענה ומישהו היה חייב לעשות את זה.

בסופו של דבר, מה שזה אומר מבחינה תקציבית או טכנית הוא שהאנשים האלה מממנים את השירות על חשבונם דרך עזרה מבחוץ, דרך הקרבה עצמית וצמצום רמת החיים שלהם. הם אלה שמממנים כרגע את השירות. רוצה להגיד, השירות לא מתוקצב מספיק כדי שהוא יוכל להתקיים. אנשים עושים את זה בהתנדבות ומביאים את המשאבים הפרטיים שלהם, גם אם אין להם או אם בקושי יש להם כדי שהשירות ימשיך להתקיים. אני חושב שכל מי שנמצא בעמדה של קבלת החלטות כמוך סוזן ואנחנו הכרנו רק בפגישה קצרה אחת שהייתה כבר אבל אני שומע מעובדים הרבה עלייך. מכירים אותך ומעריכים אותך והתפיסה בקרב העובדים היא שאת, מיכל, זיו וכל הדמויות שיצא לי להכיר היא שאתם מייצגים אותם ושאתם בעדם.

אני רוצה להאמין שכך המצב אבל אם את שומעת שהמסגרת לא יכולה לתפקד בלי שאנשים יתנו כל כך הרבה מעצמם ולמעשה אין מספיק תקציב, זו העבודה שלך והאחריות שלך להגיד לתאיר או למישהו אחר רלוונטי באוצר שאם אין תקציב נוסף כדי לתת שכר ראוי לאימהות הבית וכדי להביא מספיק כוח אדם אין שירות. אני עובד בלאגד עובדים, אם העובדים לא ירצו להתאגד יותר, אף לא אחד, אני אבוא למרטין ואגיד לו שהנה המפתחות ואין טעם במשרה שלי. אני לא מספק את הסחורה.

אי אפשר שמקבלי ההחלטות יהיו חתומים על נהלים שיוצאים מנקודת הנחה שיש שירות ואפשר לשפר אותו בהדרגה ולשים פלסטר פה ומתווה מענקים שם ובסוף הכל יהיה בסדר כשהכול כבר בקריסה אבל מתריעים על זה יותר משנתיים, אפילו שלוש. אני שנתיים בתפקיד בערך. גם לצמצם את זה כל פעם למה הנהלים ביחס למתווה מענקים מסוים או מכרז מסוים זו איזושהי הקטנת ראש שלמעשה התנערות מאחריות. המתווים האלה והמכרזים האלה יצאו אחרי שישבנו, דיברנו ושיתפנו את כל הבעיות בכל הדרכים שהן מתבטאות. בסופו של דבר אלה דברים שכמו שמרטין אומר אין זמן לחכות לתקציב של שנה הבאה כדי שיפתרו. אנחנו מצפים לקבל פתרונות למכלול של דברים שהרבה מהם חורגים מהדברים שנכתבו כבר עכשיו. זה בסופו של דבר משקף משבר עמוק מאוד במסגרות שכבר היה צריך להיפתר. אין דרך אחרת להגיד את זה. האנשים מצילים את זה על הדם שלהם במקום שמקבלי ההחלטות ומי שאחראים ייקחו אחריות ויגידו שאם אין כסף לשירות אז אין וצריך להגיד את זה. אני מאמין שבמדינת ישראל ימצא בסוף התקציב כדי שנוער בסיכון לא יהיה ברחוב.

אמן, ממש. נועם, את רוצה גם לומר משהו?

אין לי להוסיף. אני סטודנטית לעבודה סוציאלית ותכף מסיימת ללמוד. נראה לי הזוי שיש דיון על מה יותר חשוב, קורות גג או מעונות. מה יותר חשוב, אם בית או מדריכים. זה לא הדיון. המלחמה היא לא בין האנשים שיושבים פה צריך לצאת מהפורומים האלה שמלאים באנשים טובים. אני לא מבינה בזה אבל לדבר יותר - - -. המשפט הראשון שאמרת הוא שלא באת לדבר על כסף על נהלים. צריך לדבר על כסף. אני יכולה להגיד לך לגבי הבנות שאיתי שזה כבר לא עובד ככה בשטח. צריך לדבר על כסף. אי אפשר אחרת לחיות במדינה הזאת. זו הציפייה שלי ממך ברמה האישית. להיות הקול שלנו ולדבר את הכסף. זה כבר לא מעניין רק אמונה באדם וערכים יש פה בשפע. חייבים לדבר כסף.

אני אומרת ההפך, בגלל האמונה באדם והערכים צריך את הכסף.

כדי לדרבן אותה. זו לא אהבה שחיה לבד. צריך להחזיק אותה בוערת.

אין חיים אחרים במדינה הזאת כיום בלי לדעת לדבר את הכסף. זו באמת ציפייה אישית שלי ממך להיות הקול הזה וכמו שאנטוניו אמר לא יהיה שירות ושהמדינה תתמודד. לא יודעת מה זה המדינה אבל בסוף העובדים האלה הם האנשים שאם הם לא יחזיקו את המסגרות האלה הנערים האלה יהיו ברחוב ותהיה פשיעה, יהיו יותר אנשים בבתי הכלא. זה עולה יותר כסף.

אין מקום בבתי הכלא.

חשוב להגיד שהם מייצגים הרבה אכזבה ותסכול אבל גם איזושהי תקווה. זה דור שהייתה לו תקווה שהדברים ישתנו בעבודה. לא נכנס דור חדש כזה. אין מדריכות בנות 24 שאומרות שיישארו גם אם אין כסף כי זה הייעוד שלי. בקושי. זו איזושהי ציניות שהולכת - - -.

צריך להגיד שאנחנו גם בתקופה בה שחיקת השכר מול עליות המחירים בכל תחום הופכת מצב שבו אולי זה היה בלתי נסבל בצורה מועטה לבלתי נסבל שלא מאפשר. זה גם חלק מזה. הכל פה בסוף ביחד. אני לא רוצה לחשוב מה קורה למי שמרוויח את השכר הזה ופתאום עולים לו דמי השכירות. מה עושים? ברור שזה לא נתפס ולא הגיוני.

אבל זה קורה זה קרה להרבה מהם.

זה קרה לכולנו.

אני יכולה גם להגיד משפט אחד?

בטח סוזן. אורי אתה תרצה לדבר גם אחר כך או שאתה לדיון הבא?

אוכל להוסיף קצת.

כן? אתה מרגיש שזה נוח? אין בעיה, אתן לך אחר כך. סוזן.

תהליכים לוקחים זמן. אנחנו יוצאים להתחלה של איזושהי תזוזה ולוקח הרבה מאוד זמן עד שהשטח יכול לחוות את זה כי ככה עובדים תהליכים. אז אני מאוד מקווה - - -.

אבל סוזן אני מרגישה שזה הפוך. אני מרגישה שבגלל הזמן שהכל לוקח השחיקה וההזנחה מהירות יותר. אני מרגישה שהתהליכים הופכים להיות טיפה בים אל מול המגמות האחרות שמתקיימות כמו הצרכים של הגדלת ההוסטלים ונשירת המדריכים. המגמות הללו רצות מהר כשאנחנו צועדות. אין ספק שבמשרד הרווחה תפיסת העומק קיימת. בכל השיחות שיש לי עם כולכם בכל נושא ההכרה במה שצריך להיות שם. אין מה לדבר אתכם על המדיניות במובן של מה שצריך בחזון שלנו לקרות. אתם שם יותר מכולנו. אני חושבת שדלות המשאבים ומשחק הצנע התקציבי מייצרים עיוותים שדרכם קשה מאוד להסתכל קדימה.

יש לפעמים עת שצריך לשקם מערכות ולכן התהליך האיטי, ואני מאוד מאמינה הצלחות קטנות כתפיסת עולם כי אחרת לא נגיע לכלום, אני מאמינה בזה אבל יש נקודות שבהן צריך להרים את הראש ולהגיד שאנחנו חייבות לשקם. סליחה שאני מעלה את המלחמה אבל אני חושבת שאחרי 7 באוקטובר זאת עת כזו שאין לנו יותר אפשרות להשאיר את המערכות כל כך מיובשות. זה גם לאוצר ולא רק לך.

ברור. אני באמת ובתמים מאמינה שהנהלים האלה שמיועדים לחלק מהעובדים ולא לכולם יעשו שינוי וזה משהו שיהיה אפשר להרגיש אותו השנה בצורה משמעותית. אני מאינה שזה לא הסוף אלא רק ההתחלה של שינוי מערכתי רחב שיבוא כל פעם בדברים מסוימים. לא כולם יקבלו הכל בבת אחת כי אנחנו בתוך שירות מורכב, השירות הציבורי. יש לנו מחויבות לגבי הכספים ואנחנו צריכים לבחון את הדברים והתהליכים לפעמים לוקחים זמן אבל אני באמת ובתמים מאמינה שנראה את התוצאות של הנהלים האלה בטח ואת ההשלכות על איכות החיים של העובדים האחרים שנמצאים ואני לא סותמת את הגולל ואומרת שרק זה מה שיהיה וזהו אלא תנו לנו לבדוק את היעילות של הדבר הזה ותנו לנו ללמוד להבין איך אפשר להרחיב גם למקומות אחרים.

שלום חברים. תודה רבה. אורי שיין, מועצת התלמידים והנוער, רוצה להגיד משהו?

אשמח להוסיף שכל הצרכים שנובעים מכל העובדים כאן חופפים ובאים ביחד עם הנוער. אם שוב ניפול מתחת לכיסאות ולא יתווסף שכר ולא יקרו הדברים תהיה תחלופה רבה של עובדים או שכולם יעזבו ובכלל לא תהיה תחלופה אלא אף אחד לא יגיע ומה שיקרה זה שבסוף הנוער ייצא לרחובות כמו שהיא אמרה. לא יהיה כלום ונוער בסיכון ייפול, תהיה זריקה של אוכלוסייה לגמרי. זה לא רק העובדים שכמובן שגם להם יש מקום גדול אבל הנוער בסוף יפגע לא רק משמעותית אלא לגמרי. הוא לא יהיה במערכות. לא יהיו עובדים, לא יהיו מדריכים וזה נראה לי הזוי שהאפשרות קיימת שלא יראו בכלל את הנוער בסיכון ויהיו לזה גם השפעות לא רק על הנוער אלא גם על המדינה והפשע יעלה.

אני יכול להגיד מילה אופטימית?

רגע אני רק רוצה לשאול את חברינו פה אחמד טיבי ויוסף עטאונה חברי הכנסת. אתם תרצו להגיד כמה מילים? זה על ההוסטלים של נוער בסיכון, המענקים במכרז החדש ואיך אפשר להרחיב אותם לעוד קבוצות שלא מקבלות אותם כמו אימהות הבית או מסגרות נוספות של נוער בסיכון.

זה רק להוסטלים?

של המסגרות, כן.

אני חושב שכל הנושא של נוער בסיכון מאוד לא מוסדר במערכת היום. דווקא איפה שהמערכת נכשלה ולא עשתה את תפקידה כראוי, ואני מדבר על כל המערכת, לא רק צד אחד, לא הצלחנו לשמור על הילדים ובני הנוער האלה ואז שבאים לטפל בהם במסגרות ייחודיות לנוער בסיכון על מנת להציל אותם ולהחזיר אותם למסלול הנורמטיבי בחברה כדי שלא יגיעו למקומות שאנחנו לא רוצים, לפי דעתי המדינה מפספסת.

בתכניות ובמסגרות ייחודיות כאלה, במיוחד בסיטואציה הזו, צריך להשקיע יותר ממערכת רגילה ולהסדיר את הכל. גם העיסוק, גם תנאי השכר וגם התקצוב של המסגרות האלה ולא להתייחס אליהן כבן חורג למערכת שלא מוסדרת לא מבחינת תנאי העסקה, לא מבחינת קביעות העובדים ולא מבחינת היציבות. רואים בהם כמשהו על הדרך שכל פעם צריך לתת עליו את המענה בצורה אחרת ללא משהו ממוסד. נעמה אני חושב שאת עושה דברים מאוד חשובים בתחום הזה. אולי יחד נחשוב גם על חקיקה בתחום ואיך אפשר למסד את הדבר הזה. ללכת ממכרז למכרז או לפי התפיסה של השר הזה או שר אחר, הבעיה והסוגיה תמשיך להחמיר ואנחנו נפסיד הרבה בני נוער בדרך הזו ולא נוכל לתחזק אותם.

לגבי החברה הערבית אני אומר לך שהמצב הוא יותר חמור בגלל המצב של הרשויות. גם התקצוב שמשרד החינוך נותן במסגרות של נוער בסיכון הוא שולי ביותר.

השבוע אנחנו עושים דיון על תכניות החומש והקיצוצים אז אנחנו ממש נשמח שתהיו. כמו שעשינו והיית אז לדעתי אחמד בדיון הקודם שעשינו עם ראשי רשויות. זה יהיה פה שוב, בסוף זה משפיע מאוד על צעירים.

אנחנו נשמח מאוד להשתתף.

הערה.

בטח.

למה אנחנו רואים בנושא של נוער בסיכון נושא חשוב וטוב נעמה שאת מקיימת דיון בהשתתפות האורחים והחברים. אצלנו הנושא של נוער בסיכון הוא כל כך חשוב כי הקבוצה הזאת היא הקבוצה שארגוני הפשיעה מנסים לצוד אותה ולהשתלט עליה וכשאת מדברת על ארגוני פשיעה ומעשי רצח את רואה שלפעמים מה שקרוי החיילים של ארגוני הפשיעה הם צעירים.

חסרי מעש, נכון.

חסרי מעש. בני 17 עד 19. לכן גם מסגרות, גם תקצוב, גם מענה לצעירים האלה בתחילת חייהם היא חובה.

אינטרס לאומי.

אחרת התוצאות יהיו כמו שהן בשטח וזה חמור. תודה.

ממש. תודה לכם. אני גם מעלה פה דווקא אליכם, אל האנשים בשטח, יש פה הצעה שאולי נגיש חקיקה מהכנסת. קשה מאוד לחוקק אבל כן נכון לשים חקיקה שנותנת איזשהו חזון ואולי אפילו נצליח לחוקק. כבר יש לנו כמה שותפים יחד אז אני מציעה שאם תחשבו על מקומות שאפשר לייצר בהם אסדרה בחוק אנחנו נהיה שותפים לכתיבה. ניתן לכם לתת את הרעיון ואנחנו ננסה לראות איך כותבים את החוק. בסדר?

אני יכול להגיד משהו?

משפט אבי.

משפט אחד לסוזן. אם לנהל את הוויכוח אז אני שמח לנהל אותו איתך. אני רוצה לצאת מפה עם משהו מעשי. נאמר משהו על אימהות הבית והגדרות התפקיד. זה עודכן בערך בימי נפוליאון. אף אחד לא יודע מה התפקיד, בואי נתכנס עם כמה אימהות בית ונבדוק את הגדרות התפקיד. יכול להיות שזאת הבעיה. כי המערכת לא יודעת מה נעשה. אומרים שזה לא צריך להיות ככה, אבל אנחנו לא נעזוב פינה שהיא לא עשויה. כי זה לא בתפקידי אני לא עושה זה לא קיים. יכול שמשהו בהגדרה איננו מתאים אם קוראים לזה אם בית.

קודם כל נתחיל בלשנות את המושג הזה כי זה ניהול אדמיניסטרטיבי. דבר אחר הוא שנשב ונבדוק, יכול להיות ואת ציינת את הדבר הזה ואני מסכים איתך שזה מתחיל בהגדרה שהיא לא נכונה.

אבל אבי זה היה החוק.

רק אם לא הייתי מספיק ברורה אני אמרתי שאני לוקחת את זה לתשומת ליבי ובהחלט אקיים חשיבה עם גורמי מקצוע אבל אשמח מאוד לקבל מכם מסמך עם המלצות לגבי הכותרת, הגדרת התפקיד, המהות של הגדרת התפקיד והיקפי המשרה. אנחנו בסד זמנים מאוד קצר, אנחנו צריכים לפרסם את המכרז הזה ואנחנו בשלב שאלות ותשובות, אשמח שזה יהיה בטווח זמן של פחות משבוע, הרבה פחות משבוע. יש לכם את המייל שלי, יש לכם את מספר הטלפון שלי ואתם יותר ממוזמנים לפנות אליי באופן ישיר.

תודה רבה סוזן. אני שמחה שזה במשפט המסכם של הדיון. אקריא את הסיכום. בשעה 13 יש כאן דיון על הספריות הציבוריות והקיצוץ, יגיע לכאן גם הרב מיכאל מלכיאור, חבר הכנסת לשעבר ויוזם החוק. מסתבר שלא ביטלו את כולו אלא את רובו. יש לנו עדיין מאבק. אקריא את הסיכום. הסיכום הוא מה שאנחנו שולחים אחר כך למשרדים ואת כל הדברים שנכתבים בו כדי שנעשה.

סיכום והחלטות ועדה מישיבת מעקב בנושא תנאי ההעסקה במסגרות הנוער בסיכון. בתזמון עם לוחות הזמנים שלכם נעשה ישיבת מעקב כדי להבין מה קורה פה, אולי עוד חודשיים או שלושה. נבין רגע. אני לא רוצה להאיץ בכם, לא רוצה שיהיו את אותן התשובות אלא שנראה מה קורה עם המכרזים החדשים. אבל נעשה ישיבה בנושא.

וגם שנוכל לראות מה המשמעות של הנהלים הקיימים כרגע.

בסדר, רק נגיד כאן שננסה לעשות ישיבה נוספת אבל שתהיה מותאמת בלוחות הזמנים על מנת שיהיו לנו תשובות ונדבר עם הגורמים. הועדה מבקשת מהמל"ג לשתף פעולה עם משרד הרווחה על תוספת מנהלי מסגרות לנוער בסיכון כפרופסורה אקדמית במוסדות אקדמיים. הועדה פונה לשר הרווחה כדי לבטל את ההבחנה בין תפקיד כמו אם בית למדריכים בהקשר מתן מענקי תימרוץ. יש לדאוג לתקצוב עבורם ולדאוג לכך במכרזים. הועדה מבקשת ממשרד הרווחה לשנות את הגדרת התפקיד של אם בית לתואר המשקף את סמכויות ומשימות הניהול המוטלות עליהן בשיתוף איתן. בהתאם לשינוי המעמד יש להגדיל משמעותית את היקף המשרה, בין אם מדובר ב-100% משרה ומעלה או בכלל דיון על שברי המשרה כמו שאבי תיאר וכן להעלות את שכר הבסיס שיוכר לתנאים סוציאליים בסיסיים של כלל המסגרות שהוחרגו.

הועדה מבקשת ממשרד האוצר נתונים בדבר הערכת העלות התקציבית של הרחבת המענקים לעובדי מסגרות צעירים בסיכון אחרות וכן מהי העלות התקציבית הנוכחית של מענקים אלו והרחבתם לכלל המועסקות כאם בית. בכוונת הועדה לקיים ביקור בבית לנוער בסיכון. אני אשמח לבקר בבית אושרית.

אני חושבת שיש עוד מסגרות ושכדאי אולי לראות סוגים שונים של מסגרות. אולי מעון נעול - - -.

אפשר לראות יותר מאחד אבל נלי נכנסת לי ללב כמו שנכנסות אלייך, אני רוצה לבוא לראות אותך במסגרת. אני מסכימה סוזן, שתהיה פגרה אנחנו נהיה גמישים לעוד סיורים ואיפה שנראה לך שכדאי שנבין ונבחן. אזמין גם חברי כנסת וננסה לעשות סיור מקצועי.

בשמחה.

אני אשמח בנוסף. ולהתרשם מקרוב על המצב בשטח על כלל אתגריו. הועדה סבורה שהתנאים הקיימים במסגרות לנוער בסיכון קצרות הטווח וארוכות הטווח יוצרים תנאי חסר, אינם מתגמלים, אינם מאפשרים מודל העסקה הגיוני לשימור כוח האדם בהן. יש לבחון את כלל מודל ההעסקה ומאפייניו מחדש ואף את מנגנון ההעסקה של מסגרות אלו. בכוונת הועדה לקיים ישיבת מעקב בעוד כשלושה חודשים לעניין סטטוס האפיון מחדש של תפקיד אם הבית ותנאי ההעסקה בהתאם, גובה שכר, היקף משרה ועוד.

תודה רבה על הדיון הנעים. סוזן, תודה על הזמן שהקדשת פה. זה זמן ארוך ואני באמת מעריכה את זה. אני קוראת לתקציב שמסתכל על המקומות האלה ממקום של שיקום עמוק והלוואי וזה יהיה. אני בטוחה שלך זה יותר קל ולכל הצוות אצלך. בזמן הזה אני קוראת לזה וננסה להילחם גם פה. תודה לחברי הכנסת שבאתם, יום חמישי מה אתם עושים פה? אבל בסדר. תודה חברים. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:59.