פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



43
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
27/05/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 69
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שני, י"ט באייר התשפ"ד (27 במאי 2024), שעה 12:08

ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות - מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

לודמילה אליאסיאן - מנהלת אכף נכות כללית, המוסד לביטוח לאומי

פנינה כהן - יועצת מחשובית, המוסד לביטוח לאומי

שירה ביגון - מנהלת תחום בכיר מטה השיקום, משרד הבריאות

דינה צ'רנו - אגף לפיקוח על קופות חולים ושב"ן, משרד הבריאות

אלנה סלוצקר - מנהלת תחום בכיר מטופל במרכז, משרד הבריאות

רחלה אקוקה - מנהלת תחום בכירה שומה רשות המיסים, משרד האוצר

הדר שפיר - מנהלת תחום שירותים מאוחדים, מערך הדיגיטל הלאומי

דבורה בן לולו - מנהלת תחום פ"א - פנאי ושילוב חברתי קהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

יעל בכר - ממונה פיתוח פדגוגי בחינוך המיוחד, משרד החינוך

ויקי בר אל - מנהלת מחלקת שירות לאזרח, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

טובה רקנטי - ממונה על פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

אפרת מסורי - פניות הציבור, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות

מירה סלומון - ראש מינהל משפט וכנסת, מרכז השלטון המקומי בישראל

אירינה טולצינסקי - ראש תחום תכנון פיתוח ובקרה, אגף אחיות בקהילה, שירותי בריאות כללית

בשמת בן גיגי - מנהלת קובץ לקוחות, קופת חולים מאוחדת

עידן מגידיש - יזם חברתי, מיזם "הגל הירוק"

מאיה בראון - מרכז טל - חלאסרטן

נעמה אלבז - מנהלת פילנתרופיה וקשרי ממשל, עמותת גדולים מהחיים

איילת צ'ייט הצופה - ראש תחום סיוע פרטני, עמותת גדולים מהחיים

דליה שטרן - עובדת סוציאלית, האגודה למלחמה בסרטן

גליה כהן - מנהלת תחום בקרה תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

כפיר יעקב - משרד הפנים

אלקנה ויצן - אח של עמיחי ויצן, חבר כיתת כוננות בכרם שלום שנרצח ב-7 באוקטובר

גילה ויזל - אמא של רס"ר במיל' אלקנה ויזל ז"ל, שנפל בקרב בדרום רצועת עזה, פורום גבורה

נורית גסינברג - פורום תקווה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל שהיה חטוף בעזה ושוחרר לאחר 54 ימים

גל גורן - בנה של מיה גורן ז"ל, שנרצחה וגופתה חטופה בעזה

לילה מונדר - ארבעה מבני משפחתה חטופים בעזה

חנה כהן - דודה של ענבר היימן ז"ל שנרצחה בשבי חמאס בעזה

שמעון אור - דודו של אבינתן אור החטוף בעזה

אתי שבתאי

חבר תרגומים, מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות - מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי

אני פותח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. היום י"ט באייר תשפ"ד. הנושא היום על סדר היום הוא ייעול תהליכי מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות – מיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלויות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי.

נתחיל כהרגלנו בשמונה חודשים האחרונים עם משפחות החטופים. ראשון הדוברים בבקשה.

צהריים טובים. אם מותר לי להעיר הערה אחת לפני שאני מתחיל. בחדר הזה אין אף תמונה של החטופים. החדר הראשון שראיתי היום, הייתי כבר בשש ועדות. אין פה אף תמונה של החטופים, אנא שימו לב.

ביום שישי האחרון, בחדשות רשת ב', אחרי 230 ימים מה-7.10, כאשר 125 ישראלים חטופים עדיין בגיהינום, ראש הממשלה בביקור בגליל, שר הביטחון על ספינת החיל הים מול עזה, והרמטכ"ל בג'נין כמעט בו זמנית מבטיחים שיש לנו תוכניות מפתיעות לנצח את החמאס ולהחזיר את החטופים. האם שמעתי נכון? כמעט שמונה חודשים של לחימה עיקשת בארגון הקיקיוני לדברי ביבי בשנה שעברה, ועדיין לא רואים את הסוף. כמעט שמונה חודשים שאין פתרון אמיתי לטירוף אליו נכנסנו ב-7.10, כשפרט לסרטוני זוועה מתפרסמים מידי פעם כמו זה של התצפיתניות המתארות את מה שעברו, חברי הקיבוצים בעוטף ומבלי הנובה, אין כל אמירה רשמית לציבור בעולם. לבד מהאמירה החלולה "ניצחון מוחלט והחזרת החטופים" שכבר בשבוע הראשון של המלחמה אמרו חכמים שזו שטות מוחלטת שאינה ניתנת לביצוע. איפה ההסברה שלנו?

בשבוע שעבר חזרתי מאירוע משפחתי משמעותי בהולנד. הנצחנו את בני משפחתנו שנספו בשואה באמצעות מרצפות זיכרון מול ביתם. אירוע מטלטל בפני עצמו ובעיקר מהתחושות של אז והיום. החששות היו גדולים, כי להיות היום יהודים באירופה זו סכנה. המצב ברחובות אמסטרדם, האג או מקומות אחרים דומה מידי לשנות ה-40 של המאה הקודמת. האם זהו גלגל ההיסטוריה שאין מה לעשות נגדו? או שזה פשוט נובע מאטימות הסברתית ויהירות של האוחזים בהגה השלטון שלנו ולא מבינים לאן הם מוליכים אותנו?

ההשפלה שאזרחי המדינה עוברים בכל העולם לאן שלא מגיעים, כי העולם איננו מכיר את העובדות שבגינן הגענו עד הלום. מתי לעזאזל ימצא ראש הממשלה אדם אחד בלשכתו שיידע לחבר שתי מילים באנגלית ויסביר שהמלחמה פרצה ב-7.10 ולא ב-8.10.

הגליל נטוש ברובו. יותר מ-100,000 ישראלים כבר 234 ימים מחוץ לביתם, כאשר יישובים שלמים כמו מטולה שנוסדה ב-1896 או מנרה שנוסדה כדי לשמור על גבולות הצפון ב-1943 ועוד יישובים, נחרבו. זוהי הציונות החדשה אותה הכרנו 75.5 שנים? מייסדי המדינה מתהפכים בקברם לנוכח האירועים הקשים שעוברת המדינה היקרה שלנו ואין מושיע.

אנחנו משפחת אנגל מרמת רחל מברכים כל יום מבוקר עד ערב על המזל הגדול שהיה לנו על שחרורו של אופיר שלנו אחרי 54 ימים בשבי החמאס. גם כאן אני אברך את ראש ממשלת הולנד ושריו שעשו רבות למען שחרורו וטרחו ליידע אותנו על כל צעד שעשו. מממשלת ישראל אף אחד לא התקשר לאופיר לשאול מה שלומו אחרי שחזר. גם לפני כן לא. אבל גם אחרי שהוא חזר עד היום אף אחד לא התקשר.

במקביל, הכאב הגדול על ההודעה שיוסי שרעבי, אביה של חברתו של אופיר, יובל, מקיבוץ בארי, איננו עוד בין החיים וגופתו זרוקה אי שם בעזה כבר 133 ימים. ואחיו אלי שרעבי, מבארי, מי יודע מה איתו לאחר שקברנו את אשתו ושתי בנותיו בסוף אוקטובר. בעקבות הסיפורים אותם אנו שומעים מאופיר, ממה שעבר עליו, ולטענתו היה לו מזל, מפחיד לחשוב על מה שעובר על החטופים שעדיין שם כבר 234 ימים ועדיין בחיים. כמה עדיין בחיים? אף אחד לא יודע.

ואצלנו במדינה האהובה שלנו ראש הממשלה לא אשם בשום דבר, נקי כפיים ורב חסד. לא מאפשר לצוות שהוא מינה לנהל משא ומתן ולהשיב 125 חטופים שיביא את התוצאות. למה? מה עומד מאחורי רעיון הסירוב? לקדוש ברוך הוא פתרונים.

אם יורשה לי בסיום דבריי לקרוא מכאן לחברי הכנסת מהקואליציה לנסות ולהבין את המצב האמיתי הקשה בכל תחומי החיים במדינה אותה מוליכה הממשלה כבר כמעט שמונה חודשים. ולעשות משהו כדי שהחטופים ישובו הביתה. ואם אתם לא יודעים איך, תנו לאחרים לנסות. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. די, אין זמן. חייבים להחזיר את כולם עכשיו. ושלא נצטרך להיפגש בשבוע הבא. תודה רבה.

גל גורן.

לי קוראים גל גורן, בנם של אבנר ומיה גורן ז"ל. נולדתי וגדלתי בקיבוץ ניר עוז, שלישי מארבעה ילדים. לא עשיתי את זה בוועדות האחרונות, אבל בדרך כלל כשאני מעביר שיחות וכל מיני דברים כאלה אני אוהב לספר קצת על קיבוץ יפיפה. קיבוץ יפיפה בנגב המערבי. קיבוץ עם פרדסים, שדות. קיבוץ שלא יודע אם אתם יכולים לדמיין לעצמכם מה זה אומר 400 תושבים. אבל קיבוץ שפשוט כולם מכירים בו את כולם. כולם יודעים לזהות כל חיוך, כל קול. זו הייתה המטפלת שלו, הוא היה חקלאי יחד איתו ברפת או בגד"ש. איתם שיחקתי ביחד בבית ילדים או העברתי לילות בלי שינה בנעורים. בבית שלהם הייתי אוהב לבקר. זה קיבוץ. קיבוץ קטנצ'יק. קיבוץ שהוקם כהיאחזות נחל בנגב המערבי, קילומטר וחצי מחאן יונס ומהבסאן שגם את זה זה משהו שחשוב לזכור, לפני שאנחנו בכלל מדברים על המציאות הנוכחית שלנו.

במשך ה-20 שנה האחרונות הופקרנו שוב ושוב ושוב. אני לא יודע לספור אפילו את כמות הסבבים שעברתי מאז שנולדתי ב-2002 בקיבוץ ניר עוז. וב-7 באוקטובר ההפקרות קפצה לשיא. הפקרות של 20 שנה, תפיסה יהירה ושחצנית של מספיקים כוחות מצומצמים התפוצצה בפרצוף. קיבוץ ניר עוז יחד עם שאר קיבוצי הפרסה, כינוי שיש לנו במועצה למגן, ניר עוז, נירים, עין השלושה ומגן, חוץ מבסיס כיסופים הרחוק, שגם הוא מוצב קטנצ'יק, שני טנקים ונמר אחד. מהמוצב הזה אחד משני טנקים נפגע ונשרף וצוותו נחטף. והטנק השני נלחם בגבורה בניסיון להגן על ארבעה קיבוצים, כשכל מה שהוא יודע שיש אירוע בנירים, כי שם אסף חממי נפל. ובעצם בניר עוז לא היה צבא. בניר עוז לא היה מי שיגן. כוחות הצבא נכנסו ב-14:30, כשעה לאחר נסיגת אחרון המחבלים.

ומאז ההפקרות לא הפסיקה לעולם. יש לנו 125 עדיין שם, 30 מתוכם אינם בין החיים. מניר עוז נחטפו הכי הרבה שנחטפו ממקום אחד. מספר השיא היה 77 לפני העסקה הראשונה. כיום יש 36. חצי מחטופי ניר עוז חיים נטו בזכות אותה עסקה. אל תחשבו כשאנחנו מבקשים את הפסקת המלחמה, אמרתי את זה גם בוועדה הקודמת שהייתי בה, שאנחנו מתעקשים ודורשים אותה זה לא כי אנחנו חושבים שהחמאס הוא גורם נדיב ונחמד שבא לנו לעשות איתו הסכם שלום. כי התשובה היא לא. כי מהמרפסת שלי בבית, מהבית של ההורים, חיכיתי 21 שנה שיהיה שם משהו אחר, שלא יהיה שם ארגון טרור. ובכל זאת, היום אני יושב במרפסת של ההורים שלי מידי פעם כשאני בא לבקר ואני צופה בהריסות של הבסאן שמולנו, שממנו יצאו מאות מחבלים באותו יום. ויודע שחוץ מחורבן והרס שאין ספק שמגיע לאותם בני עוולה, יושבת שם גם הגופה של אמא שלי. יושבת איפה שהוא חסרה, יושבת שם איפה שהוא בין מנהרה מופצצת כזו או אחרת. וככל שהזמן עובר מבחינתנו הנרצחים הסיכוי להשיג את הגופות הולך ויורד. ושמול העיניים שלנו יושבים בראש רון ארד ומשפחתו. אנחנו יושבים עם משפחת שאול וגולדין ומפחדים להגיע לאותה סיטואציה. וזה דבר שהכי כואב להגיד.

בתור תושב ניר עוז שיודע שלא אצליח לחזור לניר עוז בלי הרגשת ביטחון, שהפסקת המלחמה היא דרישה בלתי נמנעת לאור העובדה ששמונה חודשים אנחנו לא מצליחים להשיג בדרך צבאית את המטרה החשובה ביותר. ואני יודע שהפסקת המלחמה היא מונח הכי מפחיד שאפשר. בסופו של יום גם הטרור לא עומד להפסיק לא מחר ולא מחרתיים ולא בעוד שבועיים או שלושה. וגם ממקומות שבהם כבר היינו ונפלו בו טובי בנינו ובנותינו ובמקומות שבהם לוחמים ולוחמות שלנו נלחמו בגבורה חמאס כבר היום השתקם והפסקת המלחמה הזמנית חשוב להדגיש, הפסקה זמנית שתהיה למלחמה הזאת תיתן לנו את האופציה לחפש עוד שלל דרכים יצירתיות להביא ביטחון מחדש. היא תיתן לנו את האופציה כצבא להשתקם, לחיילי המילואים והסדיר שנייה להתאפס, לעכל, לעבור את הכול ולצאת לקרב הבא כשלצערנו במדינה כמו שלנו, יבוא. בין אם זה יהיה הקרב הבא בעזה ובין אם זה יהיה הקרב הבא בלבנון. אנחנו צריכים לתת הזדמנות לדבר הזה נטו בשביל לשמור על חברה ערכית שמקדשת את החיים ושלא רודפת את השכול והאובדן. חברה שלא תקדש את החרב. היא תמיד תחזיק בה, כי אין לנו ברירה אחרת. תחזיק בה. ותמיד תשמור על החרב הכי חדה והכי חזקה שיש. אבל היא כל הזמן תבחר בחיי אדם. כי מיטוט האויבים ייקח נצח. כי טרור לא יעלם, לא משנה מה נעשה. אבל היא תמיד תשאף לחפש איך להציל חיי אדם.

אני סבור ובטוח שלוחמי צה"ל מחפשים איך להציל חיי אדם ובכל זאת שמונה חודשים הצליחו להוציא רק שלושה בחיים. וזה לא אשמתם של לוחמי צה"ל, הם גיבורי על. כל בוקר כל מי שמוציא גופה, כל מי שמוציא חי, הם גיבורי על. אבל דרושה פה מדיניות אמיתית. מדיניות שתבחר בחיים. מדיניות שתדחה בכאב ובצער את מיטוט החמאס לטובת תוצאה מיידית של חיי אדם ולטובת קבורה של מי שהופקרו באותו יום וראויים לקבורה הזאת. תודה על הזכות לדבר פה, תמיד.

תודה. לילה מונדר.

נעים מאוד. קוראים לי לילה. אני ממשפחת מונדר, גם מקיבוץ ניר עוז. ארבעה בני משפחה שלי נחטפו, שלושה חזרו. אחד נרצח בקיבוץ. ואני מאוד מפחדת על הביטחון שלי. אני רוצה לשתף אותך, חבר הכנסת, שאני מורה לאומנות בתיכון אנתרופוסופי ברמת גן. ואני מאוד אוהבת את התלמידים שלי והם מאוד מפחדים. אני עובדת בתיכון עם גילאי 14 עד 18 והם גם מפוחדים על העתיד שלהם ואני מאוד לא רוצה שהם יחוו את התחושות שאני חווה עכשיו גם בתור בת למשפחה של חטופים ונרצחים.

אני רוצה להאמין שהם יחיו בעולם הרבה יותר טוב או בתקופה הרבה יותר טובה ממה שאני חווה כרגע. ואני רוצה שיהיה להם טוב. אני רוצה שיהיה טוב לילדים שלי, העתידיים. בעיקר חשוב לי שתיקחו ממני, כל מי שפה, שהדבר שהכי חשוב לי בעולם זה שנמשיך להפיץ אהבה בתור בני אדם. ושנמשיך להרגיש מוגנים ושמורים במדינה שלנו, כי מגיע לנו. אני בטוחה שיהיה יותר טוב, כי אני בעולם הזה ואתם בעולם הזה. וכולנו יכולים לעשות הרבה יותר טוב. תודה לך.

אני מאחל לך שתצליחי להדביק באופטימיות שלך הרבה אנשים. באמת, בכנות אני אומר את זה. גילה ויזל.

צהריים טובים ותודה רבה על הזכות שאתם מפנים זמן כדי לשמוע את כולנו פה. תודה רבה, זה לא מובן מאליו. קוראים לי גילה ויזל, אנחנו תושבי אפרת שבגוש עציון. אני אמא של רס"ר אלקנה ויזל הי"ד. אלקנה שירת בגדוד מילואים חי"ר בגדוד 8208 והוא נהרג לפני ארבעה חודשים באסון קריסת המבנים בשכונת אל מועזי. הוא היה בן 35 וחצי והוא השאיר אחריו את גלית אשתו, יתומה מאב מגיל 3 וארבעה ילדים מופלאים שכיום הם מחזירים את חוויית הילדות של אמא שלהם.

הבן שלנו נפצע בצוק איתן ובעצם הוא היה פטור משירות מילואים, הוא לא היה חייב לחזור למילואים. זה בכלל לא עמד אצלו על הפרק והוא חזר למילואים, הוא שירת במילואים, בגדוד שלו. ורק בתקופה האחרונה הוא עשה פסק זמן מהמילואים עד שפרצה המלחמה.

אני בחרתי היום לדבר פחות על פרטי האירוע ומה קרה שם ואיך 21 חיילים נהרגו תוך שנייה. אני כן מבקשת לשתף מהרהורי ליבי וברשותכם אקריא מספר מילים. "אין לי ארץ אחרת" כתב אהוד מנור, "גם אם אדמתי בוערת. רק מילה בעברית חודרת אל עורקיי, אל נשמתי. כאן הוא ביתי". ובבית שלנו שבנינו כאן כולנו בארץ ישראל שומה עלינו להיות מנצחים ביחד. ולנצח את ההתנצחות שבינינו.

אני מצטטת פה כמה משפטים מאישה שאני אוהבת לשמוע, אישה גדולה בעם ישראל שקוראים לה הרבנית ימימה מזרחי: "תחרות אינה דבר פסול, אך בסופו של יום חובה עלינו לגבור על כל המחלוקות ולנצח ביחד. כי הניצחון הפנימי של כולנו יאפשר את המשך הניצחון המוחלט על אויבינו כי יש לנו למה משותף לטובת העם והמדינה. כי ניצב מולנו אויב אכזר וצמא דם שאינו בוחל בשום אמצעי מלחמה כדי לכלותנו עד האחרון שבנו".

רעיון זה גם מובע גם במילותיו המדויקות של בנינו אלקנה במכתב הצוואה אותו השאיר בנייד שלו. ואנחנו מרשים לעצמנו לומר כי ברור שהמכתב הזה מייצג הלך רוח של הרבה מאוד לוחמים שחושבים כך, שמאמינים שזוהי הדרך הנכונה לעם חפץ חיים. דרך של המשך לחימה, מיטוט החמאס, השבת כל החטופים ומיגור אחרון המחבלים עלי אדמות. אני אקריא כאן בקצרה: "אם אתם קוראים את המילים האלה, כנראה שקרה לי משהו. קודם כל, במקרה שנחטפתי לשבי החמאס, אני דורש שלא תיעשה שום עסקה לשחרור של אף מחבל כדי לשחרר אותי. הניצחון המוחץ שלנו יותר חשוב מהכול. אז אנא, פשוט המשיכו לפעול בכל הכוח כדי שניצחוננו יהיה כמה שיותר מוחץ. אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב, אבל אני מבקש מכם שתהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה." ושרנו הרבה. "תגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה. יש לנו הרבה על מה להתגאות ולשמוח, אנחנו דור של גאולה". ולא מדובר פה על גאולה משיחית, מדובר פה על גאולה שהיא חלק מתקומת עם ישראל בארצו. "אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו. אז בבקשה מכם, תהיו אופטימיים, תמשיכו לבחור בחיים כל הזמן".

אני ממש מאחלת לכולנו שנזכה ונהיה ראויים. אני רק רוצה להאיר פה ב-א', באהבה רבה, שני דברים שמאוד הפריעו לי היום בוועדות. אחד, מאוד קשה לי שמקרינים פה את הסרט. יעלה על הדעת שיקרינו כאן את הסרט של מה שקרה כאשר הבן שלי נהרג תוך שנייה וגופות של החיילים שלו התפזרו לכל עבר ולרסיסים? נראה לכם הגיוני שאת זה נקרין כאן בכנסת? בשביל מה צריך להקרין את הסרטון הזה? זה דבר ראשון.

דבר שני וזה מפריע לי לא פחות, אולי יותר, רק רגע, סליחה, תני לי לדבר שנייה. מפריע לי כאן שהופכים את מדינת ישראל לפיתה מהלכת. מה זה הדבר הזה? מדברים פה על מדינה, מדברים פה על ממשלה שאולי נראה שהיא יושבת על חוף הים ואוכלת גלידה וקצפת? מה נראה לכם, שאנשים פה לא פועלים? שמדינה פה לא פועלת? אף אחד לא מושלם. גם אני לא מושלמת. אבל למה לרמוס כך בזמן מלחמה? למה להפוך פה את המדינה ואת הממשלה ואת כל מי שפועל ועושה ואת צה"ל לאנשים שלא עושים? זה לא מובן לי, זה קורע את הלב שלי. לא חינכו אותי ככה. וכואב לי מאוד מאוד שהלך הרוח בכל החדרים פה הוא כזה. זה חבל. אנחנו צריכים להיות ביחד. תודה רבה.

תודה רבה. יהודה מאיר.

יהודה מאיר הוא גיסי, אני אדבר במקומו. קוראים לי אלקנה ויצן, אני אח של עמיחי ויצן. אחי היה חבר קיבוץ בכרם שלום. גר שם עם המשפחה שלו, חמשת ילדיו, אשתו וחמשת ילדיו. בשמחת תורה הוא נהרג על הבית שלו.

אני רוצה להגיד משהו אחד. עוד מעט עוברים שמונה חודשים וההרגשה היא ששכחו את היום הזה. ביום הזה התהפכו לנו החיים, החיים שלנו נעצרו. אני רוצה, אני פה לא בגלל אחי שנהרג. אחי עשה הרבה בקרב הגבורה הזה שהוא הציל את הקיבוץ. אני פה בשביל האחיינים שלי, בשביל העתיד שלהם. בשביל כל הילדים בשדרות שחוזרים לאותו מקום, לאותם פחדים. ועדיין נופלים עליהם טילים.

מדינת ישראל התחייבה ואנחנו כולנו הרגשנו את זה בשבוע הראשון. שאנחנו לא נפסיק את המלחמה. בשביל לנצח צה"ל חייב לשלוט בעזה. זה מה שמביא גם עכשיו את החטופים שלנו מי שאנחנו מצליחים להביא. רק ככה אפשר. סינוואר הוא מפלצת, חמאס זה רוע צרוף והם לא יתנו לנו בחיים את מה שאנחנו רוצים. רק אם הם ירגישו את החבל מתהדק להם על הצוואר.

אני רוצה להגיד לכל מקבלי ההחלטות שההיסטוריה תשפוט את כל מי שמוריד את הרוח. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שמוריד לחיילי צה"ל את הכוח להילחם. ההיסטוריה תשפוט את כל מי שמפלג וכל מי שמתעסק עם פוליטיקה קטנה. מנהיגים צריכים לדעת לשלם מחירים. ואנחנו כחברה צריכים לדעת לשלם מחירים. העתיד שלנו הוא רק אם ננצח. אין שום אופציה אחרת. אני ממש מבקש מכולם להרים את הראש, למרות המצב הקשה, להיות ביחד. לעמוד כנגד כל אויבינו, כל האויבים שלנו מסביב. כל העולם מריח אם אנחנו טיפה נהיים יותר חלשים. אנחנו צריכים לעמוד בגבורה ולנצח. תודה רבה לכולם.

גב' כהן חנה?

כן. שמי כהן חנה, אני דודה של ענבר היימן שהשתתפה במסיבה בנובה. היא הייתה הלפרית שם. היא ברחה לקיבוץ בארי. היא ברחה עם עוד שני חברים. לפי עדות של שני החברים ענבר הייתה בחיים, בריאה ושלמה. אפילו לא שריטה וכך היא הועלתה על אופנוע. למחרת יצא סרטון של חמאס שמראים את ענבר מובלת כמו שק קמח והיא ירויה בכל מיני מקומות בפלג גופה. לאחר מכן התברר לנו שהרצח של ענבר היה רצח אכזרי ביותר, אכזרי ביותר. ענבר נורתה בכל מקום אפשרי בגוף ובנוסף לכל עשו לה וידוא הריגה.

ענבר שלנו היא דור שלישי לשואה. המשפחה שלה עוברת שואה שנייה. זו טרגדיה בלתי נתפסת שהסבים שלה צריכים לסיים את החיים שלהם בצורה כזאת. הסרטון של ענבר נבחר כאחד הסרטונים הזוועתיים שהוצגו בעולם. אנחנו בחרנו שלא לראות אותו, שלא לשתף אותו פה.

ענבר שלנו היא כיום מוגדרת כגופה, לצערי הרב, אצל חלק ממקבלי ההחלטות. ענבר היא לא גופה. ענבר היא עטרת ראשנו, ענבר היא היהלום שבכתר, ענבר חיה בנשמתנו וגופנו. אנחנו חיים כל יום, כל שעה, כל דקה את הדמיונות, את הסיוטים של מה עבר על ענבר שלנו באותם רגעים שבהם היא הייתה מוקפת בכל כך הרבה מחבלים נאצים רק בשל היותה יהודייה. איזה פחד היא חשה, איזה עינויים לפני המוות האכזרי הזה, הרצח האכזרי. וזה לא נותן לנו מנוח.

יש לנו בקשה אחת, בקשה באמת צנועה כאזרחי מדינת ישראל שהופקרו ושילמו את המחיר היקר ביותר. אנחנו לא מוכנים לחכות לסוף העסקה, שענבר תחזור בסוף העסקה. גם אי אפשר לדעת מתי זה יקרה, מתי היא תחזור. היא יכולה לחזור גם עוד שנים. אנחנו לא נעמוד בזה, אנחנו פשוט נירצח לאט לאט כמשפחה. אנחנו רוצים שמדינת ישראל תחזיר את ענבר שלנו ואת שאר הנרצחים בעסקאות הראשונות. אני חושבת שמדינת ישראל חייבת להם את זה. היא חייבת להם את זה.

לא תוכלו להפיח רוח חיים בנשמתה של ענבר. אבל לפחות תהיו הוגנים כלפיה. תנו לה את המנוחה הגופנית. תנו לה את המנוחה לנשמה שלה, שתעלה לשמיים למנוחה. תנו לנו, שאנחנו באמת הטרגדיה של ה-7 באוקטובר לאסוף את השברים שלנו. תנו לנו להתאבל על ענבר שלנו, כמו שמגיע לכל יהודי. אפשרו לנו לאסוף את הרסיסים שלנו ולנסות ולהמשיך, לנסות להמשיך לחיות. לנסות לשקם את עצמנו. אל תסכימו להפקיר שום נרצח לסוף העסקה, תשלבו אותם בעסקאות הראשונות.

אני סומכת על קבינט המלחמה, אני סומכת על ראש הממשלה שלנו שיחזיר לנו את הילדה שלנו לקבר ישראל. הוא עצמו אח שכול. הוא מכיר ויודע בחשיבות של קבר. הוא יודע מה החשיבות של קבר. אני סומכת עליו שימצא את הדרך לשלב את ענבר שלנו בעסקאות הראשונות. ואם לא, לא תהיה לנו תוחלת להמשיך לחיות. גופות לא מייצרות מודיעין. וככל שיעבור הזמן לא ימצאו אותן. כבר היום לא יודעים על חלקן, כבר היום. אנחנו לא נוכל להיות סיפור שאול וגולדין מספר 2. לא נוכל לשרוד את זה. פשוט תבינו, לא נוכל לשרוד את זה. אנחנו הטרגדיה של הסיפור הזה, תבינו.

אנחנו מבקשים לשחרר את החיים ואת הנרצחים במקשה אחת. לא בפעימות. מאסנו בפעימות שינדלר האלה. מאסנו בהם. פשוט אין לנו כוח לפעימות האלה. תודה רבה לך. אני מודה לך מאוד שהזמנת אותי.

תודה. שמעון אור.

תודה רבה. שמעון אור, אני דוד של אבינתן אור שנחטף עם נועה ארגמני ב-7 באוקטובר, טבח שמחת תורה. אנחנו רואים את הטבח הזה מול העיניים. אנחנו לא יודעים עליו שום דבר מאז. הסרטון היה אולי הסרטון הראשון שיצא החוצה, כדי להפיץ ולשמור עליו בחיים, לנסות לשמור עליו בחיים.

אני חייב להגיד פה משהו, יושב-הראש, חה"כ פינדרוס. יוצא לכאורה לפעמים מצב שחושבים שיש פה שני צדדים עם משפחות החטופים. אלה שרוצים עסקה בכל מחיר ואלה שרוצים על ידי לחימה להביא את החטופים. אני מפורום תקווה. אבל צריך להגיד בצורה הוגנת שהמחלוקת הזאת או ההבדל הזה נובע מחוסר אונים. אם ממשלת ישראל הייתה עושה את מה שהיא מחליטה לעשות בצורה מוחלטת, ברורה, חד משמעית – לא היה שום ויכוח במשפחות החטופים.

אני מדבר עם משפחות החטופים שחושבים עסקה עכשיו מחוץ לדלתות של הוועדות. והם אומרים לי, וגם אומרים את זה בוועדה, שאם ממשלת ישראל הייתה אומרת כוח יביא את החטופים, אבל היו עושים את זה כמו שצריך – המשפחות היו ממתינות. אבל אנחנו יודעים שחמישה חודשים העסק הזה נעצר במקום. כאילו יש עסקה או כאילו שולחים צוותים של משא ומתן לדבר עם החמאס ולא קורה כלום. וממשלת ישראל ידעה שלא יקרה כלום, כיוון שהמטרה של ממשלת ישראל וכל המנהיגים שלה: גם גלנט, גם גנץ, גם ביבי נתניהו וגם האחרים, לא להפסיק את הלחימה. וחמאס מוכן לעסקה רק אם תהיה הפסקת מלחמה. וזה למי שמאמין לחמאס. וחמישה חודשים לא זזנו קדימה. אז המשפחות, מתוך מצב של כאוס, חוסר אונים, אומרות מה שהן חושבות. אחת לכאן ואחת לכאן.

אז להאשים את המשפחות שאין להן אמון בממשלה או שהן לא חזקות מספיק – אי אפשר להאשים אף אחד מהמשפחות בדבר הזה. גם אי אפשר להאשים את המשפחות על זה שהן חלוקות אחת על השנייה. אני מפורום תקווה ואני מטיל את האחריות היחידה שיש למצב הנוכחי, כולל ההתנגשויות הלא נעימות שיש בוועדות, על ממשלת ישראל. ממשלת ישראל הייתה צריכה ללכת בדרך שלה בצורה מוחלטת. כלומר, גם ללכת מבחינה צבאית ולסגור על חמאס וגם לסמוך רק על עצמנו, רק על עצמה, להביא את החטופים. ואנחנו קוראים לזה משילות. ומשילות זה אומר שלפחות שנה אחת, אם לא יותר, לקחת את האחריות על עזה ולהביא את החטופים החיים וגם המתים.

למה צריכה לבוא לפה קרובת משפחה או אימהות ולחשוש שאולי את הגופות לא יביאו? למה היא צריכה לחשוש על זה? ולהתחנן שזה לא יהיה בעסקה אחרונה אלא ראשונה? אז אני אגיד מה הסיבה, כי לא סומכים על הממשלה. לא סומכים על הממשלה שתעשה את הכול מאה אחוז.

ואני פה חייב לומר ואני אומר את זה בוועדות, שאם אנשים שנמצאים היום בשליטה הממשלתית: גלנט, גנץ וביבי נתניהו, שזה הפורום המצומצם הביטחוני, לא יבצעו את המעשה שהם החליטו עליו, כלומר שהפעולה שלנו תביא למיטוט החמאס והמשילות שלנו תביא ליכולת שלנו להביא את החטופים. כי כבר היום השב"כ אומר, ולא רק השב"כ, שיכולת הכניסה היום יומית לתוך עזה ושליפה של האנשים לחקירה ואחרי כן כניסה פנימה חזרה על ידי ידיעות שאנחנו מקבלים על המקומות עצמם, זה נקרא בעברית משילות. לממש את זה בצורה מלאה. ולא כל פעם כשיש איזה משהו בהאג לחזור אחורה. ולא כל פעם שיש לחץ מארצות הברית ללכת אחורה. אז אנחנו נביא את החטופים.

אבל אם לא תעשו את זה, אחי התאום כבר אומר להוריד את נתניהו. ואני אומר לו אבל בחירות זה המון חודשים. מי יודע מה יהיה במקום? הוא אומר הכול, הכול. העיקר לא להשאיר את זה במצב הנוכחי הנתון. לכן אני אומר, אם הם שומעים אותנו גלנט, גנץ וביבי נתניהו, לא מעניין אותנו המשחקים הפוליטיים ביניכם. לא מעניין אותנו גיוס חרדים, לא מעניין אותנו כלום. מעניין אותנו רק שמה שהתחלתם תעשו כמו שצריך ותסגרו את זה לגמרי. ואם לא, משני צידי המתרס אנחנו נפעל להדיח אתכם. גם מהשלטון וגם אחרי כן מההיסטוריה. תודה רבה.

תודה רבה. הפסקה שתי דקות ונמשיך בדיון.


(הישיבה נפסקה בשעה 12:47 ונתחדשה בשעה 12:52.)

אנחנו נמשיך עם הדיון בנושא מיצוי זכויות עבור חולים במחלות קשות ומיצוי זכויות של אנשים עם מוגבלות בארנונה, בניית תהליך פרואקטיבי. לודמילה, נתחיל איתך. איפה אנחנו נמצאים? איפה זה עובד, איפה זה לא עובד?

המעבר יותר מידי. הכול מתגמד.

שלום, אני לודה אליאסיאן, אני מנהלת אגף גמלאות נכות בביטוח לאומי. ננסה לדבר על הנושא המקצועי. ככה, יש לנו בעצם שני תהליכים שהם תהליכים מקבילים. יש לנו תהליך שמתמקד בילדים, שיש בעצם את החלטת הממשלה 214 שבעקבותיה הוקם צוות של אדם במרכז שמתמקד בנושא, בתהליך ההכרה ומתן זכויות לילדים. שבעצם הצוות ממש בימים האלה מגיש את ההמלצות והוא מתמקד בתהליך ההכרה ומתן הזכויות וההטבות לילדים בארבעת המשרדים העיקריים: בריאות, רווחה, חינוך וביטוח לאומי. שבעצם פה לאו דווקא מי שמתחיל את התהליך זה ביטוח לאומי ובעצם יש כרגע המלצות הוגשו ויוגשו לגבי פיילוט עבור חמש מוגבלויות שזה עיוורון, חרשות, מוגבלות שכלית התפתחותית, עיכוב התפתחותי ואוטיזם. שבעצם כמובן אחרי הפיילוט אמורים להיכנס שאר המוגבלויות ובעצם התהליך אמור להתרחב.

אבל זה עוד לא התחיל, זה כרגע ברמת המלצות.

אלה המלצות וכבר הוקמה ועדה יישומית. ובעצם מבחינת התהליך הדיגיטלי הדר נמצאת פה וכבר נבנית תשתית דיגיטלית בנושא.

אבל זה עדיין לא קורה בשטח.

עדיין לא קורה.

אפילו לא כפיילוט.

לא, לא, עוד לא הגיע. בסדר? לא הגיע. אבל זה באמת עבודה שנעשתה גם מבחינת ההסתכלות. כי בסוף יש תהליכי הכרה שונים בין כל המשרדים. אגב, לפעמים בצדק ולפעמים פחות. כי לדוגמה, ילד שזקוק לסיוע בחינוך לאו דווקא זה ילד שבאמת זקוק לקצבה בביטוח לאומי. ובדרך כלל דווקא אצל ילדים בחלק מסיטואציות הילדים בעצם במצב יותר חמור רק זכאים לקצבה. אבל זה כן ילדים שיכולים לקבל ליווי ממשרד החינוך.

כן, אבל ארבעת הדברים שמנית כולם יצטרכו עזרה בחינוך. מנית דברים שבהגדרה אין ספק שהם יצטרכו סיוע בחינוך, ששם הרגשנו בוועדה עד היום שאנחנו נמצאים רחוק מאיפה שצריך.

בוודאי. אני פשוט אמרתי שהרמות, מה שמוגדר לדוגמה בחינוך ילדים עם מוגבלות בראייה זה ילדים ברמה - - -

אני מדבר על ארבעת הדברים. כל הדברים בעצם בסוף יצטרכו באיזה שהוא מקום במערכת החינוך גם את הסיוע שלהם. זה אומר שהם לא יצטרכו לעבור ועדת השמה שוב ועוד פעם להופיע בפני ועדה או שאין לזה קשר? נצטרך לשאול את משרד החינוך אם במסגרת ההמלצות שלכם ילד כזה אחרי שעבר את כל הוועדה של ביטוח לאומי האם הוא יצטרך עוד פעם ועדת השמה?

סליחה שאני קוטע, פשוט אני מנסה להבין לפני שהיא ממשיכה. יש לכם תאריך מתי מתחיל הפיילוט? מתי הוא ייושם?

אנחנו כרגע מגישים את ההמלצות ולאחר מכן.

זאת אומרת אין תאריך כרגע.

אין כרגע תאריך.

למי אתם מגישים את ההמלצות?

לממשלה.

לממשלה. זאת אומרת, אנחנו צריכים לחכות להחלטת ממשלה לתחילת הפיילוט.

לא, אנחנו כבר עובדים.

זה מה שאני שואל. יש איזה שהוא תאריך יעד שאנחנו יודעים שיתחיל הפיילוט?

אנחנו כרגע לא יודעים. אין לי כרגע תאריך יעד להגיד, לצערי. הייתי מאוד רוצה לבוא ולהגיד שנתחיל באוקטובר 2024. אבל בעצם כל משרד צריך לעבור ולתת בעצם את התוכנית.

לא, אני הייתי ממליץ יותר על ספטמבר 2024. כי אוקטובר 2024 אתם בעם שורפים שנה. ולילדים המשמעות הכי גדולה אחרי הקצבה של ההורים מהביטוח הלאומי הוא מערכת החינוך.

אדוני, השנה בכל מקרה כבר נשרפה.

למה?

ועדות השמה הם במאי.

אני אתייחס רגע למערכת החינוך.

את זה רציתי למנוע. זה בדיוק מה שרציתי למנוע. ילד חירש שמגיע לוועדת השמה ביולי ומפעיל את הוועדה לפניות ציבור בשביל להיכנס לוועדה מחוץ לזה, ואז מחכה לוועדות.

אם רוצים שספטמבר 2024 יופעל צריך לגשת לוועדות.

אני אומר, אם היינו יכולים את הדבר הזה למנוע היינו נמצאים במקום אחר. לכן אני שואל על ועדות השמה איפה הן מבחינתכם בתוך התהליך הזה.

שמי יעל בכר, אני מפקחת באגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך. ממונה על יישום חוק החינוך המיוחד ועל הפדגוגיה בחינוך המיוחד.

קודם כל, לכל אחר מהמשרדים יש את החוקים שלהם למתן תמיכות והילדים, התלמידים, המבוגרים, מקבלים את התמיכות. זאת אומרת, זה לא שהם מחכים לדבר הזה, שהם יתחילו. יש להם סל אישי בכיתה רגילה, יש להם כיתת חינוך מיוחד וכן הלאה.

לא, לא. אני אחדד את הדיון שלנו בוועדה. אצלנו פה בוועדה, בחדר הזה לפחות, יש מטרת על אחת – לשרוף את הבירוקרטיה. אפשר לקרוא לוועדה הזאת האגודה למלחמה בבירוקרטיה. זאת אומרת, הדבר הזה שאומרים לנו זה הדבר שאותנו הכי מצמרר. כשאומרים לנו שמעו, יש נהלים, יש זה.

לא, לא שיש נהלים.

לא, בסדר, לא אמרתי שלא. פה בחדר יש בעיה עם זה.

אני רוצה להגיד על זה משהו, אבל אני רוצה להגיד שוועדת אדם במרכז באה לייעל את הדבר הזה. זה לא אומר שלפני זה תלמידים לא מקבלים סל אישי, לא מקבלים את המכשור שהם צריכים וכן הלאה. לא הכול הולך מושלם ולא הכול הולך חלק, זה נכון. אבל הם מקבלים על פי חוק החינוך המיוחד.

אני רוצה להגיד לגבי ועדת האדם במרכז שהמטרה שלה זה באמת החיבור הבין משרדי. איזה שהיא האחדה של התהליכים לטובת האדם שבמרכז, שזה הילד וההורים שלו ומשפחתו. זאת אומרת שהם יוכלו לראות בתמונה אחת את הזכויות שלהם מכל המשרדים. מה מתאים למשרד הזה ומה מתקבל במשרד הזה. לא יצטרכו להביא אבחון קצת כזה למשרד הזה ואבחון קצת אחר למשרד אחר. ואלה דברים שעליהם עמלנו כולנו אני חושבת שפתיחות רבה מאוד, אני חייבת לציין את זה, ועם נכונות רבה מאוד באמת להסתכל על הדברים האלה ולאחד אותם ככל האפשר. כמובן שיש מקומות שחייבים לשמור, על ילד בן 3 הרף שלו יהיה הרבה יותר מקל כדי שהוא יצמח ויגדל כדי שיקבל מאשר ילד יותר מבוגר.

כן, אבל בואי, אני עצרתי אותה. שאלתי שאלה מאוד נקודתית מאוד פשוטה. האם בסופו של דבר בהמלצות שאתם מכירים כרגע, שעוד לא יצאו לפועל ואנחנו עדיין לפני הפיילוט והכול, ילד שעבר את הביטוח הלאומי לצורך העניין, אחרי בית החולים, האם זה יקל עליו בוועדת השמה או בגלל סיבה בירוקרטית כזו או אחרת הוא יצטרך, כמו שאמרה מקודם, במאי להגיע לוועדת השמה. הוא לא הגיע במאי לוועדת השמה, כי אמא שלו אפילו לא ידעה שיש ועדת השמה והיא לא ידעה שמאי זה התאריך האחרון והיא נרשמה ביוני, לצורך העניין, לגן הילדים. ואז הסבירו לה 'תקשיבי, הפסדת את ועדת ההשמה, יש ועדת חריגים'. או לא, הילד רשום לצורך העניין כעיוור, חירש, עם אוטיזם, על הרצף, ומוגדר לכם כבר במשרד החינוך מהמחשב שקיבלתם מביטוח לאומי, ביישוב יקנעם. יש לנו עשרה ילדים שמאובחנים כאלה והאוצר כבר יודע כמה ילדים הוא יצטרך לתקצב והוא לא שולח נציג מיוחד לשם, למנוע כמה שיותר ילדים ייכנסו לתוך ועדת ההשמה. האם אנחנו מונעים את זה או עדיין אנחנו נמצאים בדור שאנחנו נמצאים בו כרגע? זאת הייתה השאלה, מאוד ממוקדת.

אני חושבת שאנחנו על סיפו של שינוי שעל פיו הוועדות יצטרכו לעסוק באיזה תמיכות הכי מתאימות לתלמידים, לילדים האלה. ובואו נזכור שזה משהו שקשור למערכת החינוך, שוועדת שפירא פועלת עכשיו. היא תוביל, מן הסתם, לתיקון חוק החינוך המיוחד, שישפיע מאוד על מה שאתה מדבר. על הפרוצדורות של הוועדות.

אז התשובה היא לא כרגע, עד ועדת שפירא. זה מה שאת אומרת.

זה יקצר וייעל את תהליך האבחון וההכרה במוגבלות. שזה חלק משמעותי. עדיין אנשי חינוך יצטרכו לחשוב ולראות מה הילד הזה צריך. איזה סוגים של תמיכות.

מכיוון שאני למדתי במוסד פטור, שהוא לא כפוף למערכות האלה ולא אובחנתי, אז אני קשה הבנה. אני רוצה, תנסי לעזור לי להבין דבר מאוד פשוט. אני שואל שוב, ילד ביקנעם, ישראל ישראלי, הוגדר בביטוח הלאומי בשלב שהוא יכול להיות מוגדר, הוכר, זה לא בלידה כידוע. הוגדר עם אוטיזם, על הרצף. הוא מגיע לגיל 3, השם שלו קופץ בעיריית יקנעם. אמא שלו לא הגיעה במאי להירשם לגן הילדים, היא הגיעה ביוני להירשם לגן הילדים, מאיזה שהיא סיבה. היא נרשמה בתעודת זהות שלו בדיגיטלי, נרשמה בינואר לגן ילדים טלי, ברחוב המקביל, רחוב הרימון צמוד לבית שלה. ביוני היא מבינה שמה גן טלי ומה גן נעליים, זה לא עובד. היא פונה לעירייה. היא שואלת את העירייה מה אנחנו עושים. אומרים לה תקשיבי, הייתה ועדת השמה.

האם זה התהליך שהילד הזה עובר? או שמכיוון שכבר משרד החינוך יודע עליו, קיבל את הנתונים מביטוח לאומי, הוא פונה לגב' יעל ישראלי ואומר לה תקשיבי, הבן שלך ישראל נרשם לצורך העניין לגן טלי, אבל זו טעות. הוא אמור לעבור לוועדה אצלנו שתתאים לו את החליפה. אני מסכים. אני לא ביקשתי שביטוח לאומי יתאים לו את החליפה החינוכית.

השאלה היא, בתהליך הזה שאת זה אנחנו מנסים למנוע. כי מה קורה היום בחיים האמיתיים? את צודקת, הוא מקבל סל. אם הוא בא ביוני, באופן הסביר והנורמלי, אם הוא לא מכיר את אתי, הוא מחכה למאי שנה הבאה. זה מה שקורה בסדר הנורמלי. אלא אם כן הוא מכיר את אתי. ואז הוא פונה לאתי ואתי פונה לרשות ואנחנו פונים למרכז השלטון המקומי ואומרים לו תקשיב, יש לך הרי בספטמבר ועדת חריגים. בוא תשלב אותו בגן בשבוע הראשון, בוא נתחיל באמצע השבוע ניכנס ונעבור.

השאלה אם הדבר הזה, ויש data היום בזה, ואת יודעת לפני כן שיש לך כך וכך ילדים. את אומרת לוועדה במקום להתחיל את כל התהליך, ממש את אומרת לוועדת ההשמה של יקנעם תקשיבו, יש לכם 20 ילדים כאלה, 30 ילדים כאלה, 40 כאלה, בואו נראה איך אנחנו מטפלים בהם. זאת הייתה השאלה שלי. אולי הארכתי בשאלה, אבל ניסיתי פשוט לחדד את מה שאני לא הבנתי.

אני מבינה מה אתה אומר. יכול להיות שזה יוביל לשם. אני לא יכולה להגיד בוודאות. כן הרעיון שזה יקצר את התהליך של האבחון שמעכב מאוד לעמוד בלוח הזמנים.

זאת אומרת אחרי שהאמא פנתה, אם אני אחדד את מה שאת עונה לי. את אומרת כרגע המצב הוא שאחרי שהאמא פונה לוועדת השמה המסמכים שהיא תצטרך להביא לוועדת השמה הם פחות. אבל לא שזה ייתן לאוצר לצורך העניין כי הוא הגוף המאיים והמפחיד בוועדות השמה, כולנו יודעים את זה. לא חשבנו שמשרד החינוך הוא הגוף המאיים בעניין הזה ולא הרשות המקומית. אבל האוצר בסוף לא נערך לזה, אלא אומר לא, אני אנסה למנוע מכמה ילדים להיכנס למערכת במסגרת הדבר הזה.

אבל יכול להיות שנגיע לשם.

רגע לא זה המצב.

אבל בעקבות התיקונים שאני בטוחה שיהיו בוועדת שפירא אני חושבת שהדבר הזה יקבל - - -

בואי נעבור את ההמלצות של הוועדה הזאת, כי גם על זה עוד לא קיבלתי תאריך.

ההמלצות כתובות.

איפה? גם בוועדת שפירא?

לא, לא. פה.

בסדר, אמרתי, אבל ההמלצות לא יעזור לי. היא שלחה אותי לוועדת שפירא לעניין הזה. בסדר.

אני יכולה להתייחס רגע לגבי האדם במרכז? הדר שפיר ממערך הדיגיטל. אני רק אגיד שהעיקרון המנחה בפרויקט הזה, בתהליך המיוחד הזה, הוא נקרא עיקרון ההסתמכות. המטרה שככל שמגיע ילד עם אבחון שניתן להכיר בו פעם אחת על ידי משרד אחד: בין אם זה ביטוח לאומי, בין אם זה משרד הרווחה, יכירו בו פעם אחת ושאר המשרדים יסתמכו על אותה הכרה. כלומר החיסכון המתוכנן הוא בהליכי הכרה נוספים. ועדות שקובעות סלי שירותים ככל הנראה יתקיימו.

לא, לא. דרך אגב, פה אני אהיה, אני חושב כמו משרד החינוך. חייבת להיות בסוף ועדה.

עבור אותו ילד.

השאלה היא מי מתחיל את התהליך. אותה אמא שלצורך העניין, בואו ניכנס רגע לנעליים של האמא. האמא רצה ככה: מטלפון לקופת חולים שתיתן לה התחייבות לבית החולים שיקבל את הבדיקה ובבית החולים נותנים לה לחכות חמישה חודשים. אחרי חמישה חודשים היא זה, ואז רגע היא לא שמה לב, בגלל שהיה באמצע יום ירושלים ויום הזיכרון ויום העצמאות, שה-1 במאי הגיע והיא לא פנתה לעירייה בזמן ואז היא מסתבכת.

לכן אני מסכים איתך. עיקרון ההסתמכות הוא אחד. יש גם עוד משהו. אם המערכת כבר מודעת והיא נערכת, אז הלחץ הזה של האוצר שהוא אומר נכנסים לי יותר מידי ילדים לתוך המערכת ואני לא יודע להתמודד עם זה, שקוף. אגף התקציבים במשרד האוצר, בלחיצת כפתור, כשהדבר הזה קורה, יכול לדעת למה הוא צריך ללכת. נכון, הוא לא יודע בדיוק, כי משרד החינוך עוד לא ישב והתאים את הילד. לא כל ילד מתאים לו אותו דבר, לא כל עיר מתאימה אותו דבר, לא כל גן. יש ילד שנכנס לשילוב, יש ילד שנכנס לחינוך מיוחד, יש ילד שנכנס ורק צריך סייעת. הכול בסדר. אני מסכים, בסוף צריך את זה. השאלה היא איך אני מונע את התהליך הבירוקרטי. אני את ועדת ההשמה לא רואה רק כתהליך בירוקרטי. ברור שוועדת השמה זה מהי טובת הילד.

אם בכלל צריך שתהיה ועדה. או אולי זה ועדות פנימיות.

אני רוצה לחדד. לא רק אם צריך ועדות. יכול להיות שצריך, יכול להיות שלא צריך. איך אני נערך לזה. האם חובת הפנייה היא של ההורה? בדיוק כמו שבמס הכנסה כן. גם אם מגיע לך זיכוי, מס הכנסה לא שולח לך הודעת זיכוי, על אף שהוא יודע מזה. בסדר?

אדוני, במקרה זה, אנחנו מקבלים את המידע על גמלת ילד נכה מביטוח לאומי. ואנחנו פנינו לכל ההורים שמקבלים גמלת ילד נכה, שילמו מס שמגיעה להם את ההטבה.

את פנית, לא מס הכנסה פנה.

אני מס הכנסה.

מס הכנסה פנה? רשות המיסים פנתה?

בוודאי. כך גם עשינו עם ניצולי שואה. החזרנו למעלה מ-15 מיליון שקלים לשורדי שואה מבלי שהם עשו כלום.

רגע, אז אם משרד האוצר יודע לעשות את זה לעצמו, שיעזור לכם לעשות את זה, משרד החינוך.

אנחנו יודעים לעשות ועשינו את זה. הכול מבוסס מידע.

בסדר גמור. לודמילה, סליחה שעצרתי אותך, רציתי להבין את זה.

הכול בסדר. אז זה תהליך אחד שהוא ממוקד ילדים. ובהחלט רק אני רוצה עוד טיפה לחדד. לדוגמה בביטוח לאומי אם תתקבל החלטה שהילד על הספקטרום האוטיסטי, הגמלה היא סוג של אוניברסלית. רק לילדים במצב תפקודי מאוד קשה הם מקבלים יותר. אבל אין לנו היום הבחנה בין ילדים שהם בתפקוד גבוה, בינוני וכדומה. אז פה לדוגמה אנחנו אמנם נעביר את האבחנה, אבל כמובן שהוועדה תהיה חייבת.

זה ברור לי.

כנ"ל גם הרווחה בעצם.

למה את מתכוונת ברווחה?

הילדים יכולים לקבל סיוע ברווחה.

איזה סיוע הילדים מקבלים ברווחה? אני לא מכיר.

יש הרבה דברים, מלא. סל שירותים וכל הנושא של עזר מציון עובר דרך הרווחה. בלי לפנות לרווחה אתה לא תקבל כלום. אתה צריך לקרוא את עצמך כדי לקבל משהו.

יש סלים שמוגדרים בחוק אבל יש סלים שמבקשים אותם מפאת מצב כלכלי.

לא, אני לא מדבר על מצב כלכלי, את זה אני מכיר.

יש רגיל, חוק מעון יום שיקומי.

עוד פעם, בסדר, זה המקביל של משרד החינוך. אז אני צדקתי, אין סל מוגדר. כמו שהיא אומרת, אין סל מוגדר סל רווחה. אלא אם כן בסדר, כלכלי זה תלוי רשות.

אם בחוק מכוונים לזה שיהיה סל אישי. מדברים על זה.

אנחנו נגיע לפני כן לטיפול בוועדת השמה לפני שנגיע לסל אישי. בואי, בסוף אנחנו מכירים את מערכת הרווחה. כמו שאת אומרת, מעון יום שיקומי הוא המקביל של משרד החינוך, אבל אין לזה קשר.

אז זה לגבי ילדים. בסדר עכשיו, לגבי בוגרים אנחנו בעצם גם יש סוג של תהליכים מקבילים. אנחנו בעצם קיימנו מספר ישיבות בשביל להתחבר לשדרת המידע הממשלתית. זו התחברות הדדית. ביטוח לאומי יקבל מידע מהסדרה וייתן את המידע. ואז יש בעצם תהליך שייווצר בעצם טופס אחוד שבן אדם יוכל לסמן אם הוא אחר כך, אחרי ביטוח לאומי, מעוניין שנעביר את המידע שלו לרשות המיסים, למשרד השיכון, לשלטון מקומי וכדומה.

זה כבר קורה או עוד לא?

זה עוד לא קורה.

הצגתם את זה בוועדה פעם קודמת, אבל בפועל עוד לא קורה. למה?

הצגנו את זה, נכון. התהליך מוגדר ומוסכם.

ולמה מחכים?

אנחנו צריכים את החיבור שלודה תיארה, של ביטוח לאומי לשדרת המידע, הוא חלק קריטי.

ביטוח לאומי לא מחובר אליהם?

לא.

אבל הם מחוברים כבר לזה.

אנחנו לא מחוברים.

למה?

כי עד עכשיו, לביטוח לאומי יש אתר אישי של ביטוח לאומי.

אז למה אתם לא מתחברים לזה?

זה תהליך.

מה זה תהליך? צריך לקנות מחשב, צריך לקנות שרת? מה התהליך?

לא, יש משאבים שביטוח לאומי צריך להקצות ולהשקיע.

זה מחכה להחלטה של מי?

ההחלטה כבר התקבלה. פשוט עכשיו צריך לשבת, ליישם. להקצות את המתכנתים, את המאפיינים והמתכנתים של ביטוח לאומי לטובת הנושא הזה. שיישבו ויכתבו.

את יכולה לתת לנו תאריך? כי אנחנו ב-6 הצגנו את זה בעצם.

שנה, כמעט שנה.

לצערי אין לי כרגע לשים את התאריך. אבל אנחנו באמת שבוע שעבר קיימנו את הפגישה בעצם של הסמנכ"לים של ביטוח לאומי שהתקבלה החלטה וזה הוגדר כפרויקט מרכזי, אחד הפרויקטים המרכזיים.

עם לוח זמנים או עוד לא?

עכשיו אנחנו צריכים בעצם לשבת שני משרדים ביחד, להגדיר לוח זמנים. כלומר זה לקבל ולתת מידע.

מערך הדיגיטל מקצה את כל המשאבים שצריך. יש פה התחייבות גם ברקע אני מקבלת עדכונים. כל משאב שביטוח לאומי צריך כדי לעשות את החיבור הזה אנחנו ניתן אותו.

וגם ביטוח לאומי צריך בעצם לתת את הצוות שיעבוד יחד עם מערך הדיגיטל.

אני אשמח לקבל תאריך. תעשי בדיקה ותחזרי אלינו עם תאריך.

בוודאי. כן.

כי אנחנו נמצאים באירוע הזה מעל שנה. הייתי אצל השר שלכם והמנכ"ל, עם אמנון מרחב, לפני יותר משנה. שנה ורבע כבר. קיימנו פגישה והייתה החלטה לעשות את הכול.

תראה, אני לא רוצה להגיד את זה, זה יישמע כזה גם אחרי מה שהיה קודם, זה נשמע קצת תירוצי. אבל בגדול שמונה חודשים האחרונים ביטוח לאומי היה ממוקד באירועים אחרים. וכל המשאבים בעצם, כולל בעצם גם המשאבים המנהליים וגם המשאבים המחשוביים בעיקר הם בעצם ניתנו לטובת כל המענה לנפגעי איבה. ובאמת היו שם תיקוני חקיקה.

דרך אגב, אני גם עדיין ממתין על הנייר שלכם, על פערי החקיקה מהישיבה הקודמת. זה לא אצלה, זה אצל המקבילה שלה. בסדר גמור. עוד משהו יש לנו?

במקביל אנחנו בעצם עובדים עם כל משרד בנפרד כדי בעצם לבנות את הממשק של העברת מידע. כי פה בעצם בשונה מילדים ההחלטה של ביטוח לאומי היא טריגר ליצירת זכאות ברשות המיסים, במשרד השיכון, בשלטון המקומי.

סתם אני שואל, כי נתקלתי בזה השבוע. גם בנושא של הבאת עובד זר, זה גם?

כן.

זה באותו טופס, באותה מערכת? זאת אומרת, לא יצטרכו להגיד בקשה חדשה.

כן, כן.

אבל לא הכנסנו את הבקשה להיתר.

לנו יש היום כבר ממשק. זה כבר קיים הממשק הזה. אנחנו מעבירים בין אם סיעוד ובין אם שירותים מיוחדים. הממשק הזה קיים.

זה מול משרד הפנים בעצם.

רשות ההגירה, כן.

אז שימו לב לזה. אני פשוט נתקלתי בזה השבוע.

הממשק הוא קיים. אבל גם פה בעצם יש פה שני דברים שכל הזמן חוזרים על עצמם. הממשק עובר, אבל התהליכים, בשונה בעצם מרשות המיסים, התהליכים הם עדיין לא פרואקטיביים. כלומר, אם בן אדם פונה היום למשרד השיכון, לרשות ההגירה או לחלק מרשויות מקומיות, לחלק זה כבר פרואקטיבי ולחלק לא.

עוד מעט נגיע לרשויות המקומיות.

ואז בעצם אם הוא פונה יש מידע עבורו שהוא זכאי. ואז הוא לא צריך היום כבר להעביר את האישורים כדי לקבל את ההטבה. אבל אנחנו עדיין לא נמצאים בסיטואציה שבעצם ברגע שכמו שאנחנו מדברים פה עם רשות המיסים, אנחנו מעבירים והם יוזמים. וזה בעצם התהליך. זה התהליך האופטימלי שצריך לקרות. אז אנחנו כן נמצאים בתהליך עבודה ואני יודעת מה תהיה השאלה לגבי לוחות זמנים. אנחנו כן נמצאים בתהליך העבודה גם עם רשות המיסים וגם עם משרד השיכון, כדי שהתהליך בעצם ייבנה בצורה פרואקטיבית. כלומר, הם יקבלו מאתנו את המידע וייצרו ישר כבר פנייה לגורמים גם לגבי הבוגרים. כרגע העברו להם טבלאות אקסל כדי שהם יעשו את זה.

ממש פיילוט כדי לבדוק איך התהליך עובד. אנחנו עושים עכשיו מיצוי זכויות לחולים אונקולוגיים בעיקר לשנת 2018. כשאנחנו נפנה אליהם נגיד להם מי שכבר הגיש דוחות נתקן לו בלי שהוא יצטרך לעשות כלום. אנחנו פונים ממש על דרך השלילה, אם לא תתנגד נתקן. זה מה שעשינו גם עם ילדים עם מוגבלות וגם עם שורדי שואה. אמרנו מי שלא מתנגד, מקבל. כמובן שאנשים לא מתנגדים. מי שלא מבין פונה ואנחנו מסבירים לו שאנחנו רק רוצים לתקן. אסור לנו לתקן ללא אישור שלו. ואנחנו מתקנים והם מקבלים את הכסף בלי לעשות כלום.

אני הייתי אומר בגדול או יתקנו אותי פה אם מישהו חושב שאני טועה. אני חושב ששלושת הדברים שהם הכי קריטיים בפרואקטיביות שלהם זה משרד החינוך. אני אומר זה משהו שהורה לא יודע איך להתמודד עם זה. זה מס הכנסה שאנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה. משרד הבריאות, מס הכנסה ועיריות. אלה שלושת הדברים שכל אזרח צריך.

עובד זר למשל, אני לוקח את זה כדוגמה, אני יכול להבין שאתה אומר לו בסוף זה משהו שאדם צריך להרים טלפון לרשות האוכלוסין. ונכון, רשות האוכלוסין כבר יהיה להם את המידע של ביטוח לאומי ולא יצטרך להביא טפסים. אבל זה פחות קריטי הפרואקטיביות. נושא חינוך, נושא ארנונה ונושא מס הכנסה לדעתי הוא הכי קריטי

אצלנו לא צריך לפנות, אנחנו פונים.

זה בדיוק מה שאמרתי. אמרתי ששם הפרואקטיביות היא קריטית יותר.

גם שיקום.

שיקום פחות, כי בשיקום גם אם אתה בסוף זכאי, זה תהליך. בסוף אדם למגורים יודע ליצור לעצמו. יש משהו שהם תהליכים יום יומיים של אדם. תשלום ארנונה הוא כל שנה. החינוך הוא צריך להירשם. מס הכנסה הוא משלם. דיור כבר בסוף כל אדם עושה את השיקול שלו. לא כולם אין להם בית. לא כולם צריכים התאמה של הבית. אני יכול להבין שאתה אומר רגע, כמו עובד זר, לא כל אחד ירצה. אבל כאשר אדם רוצה עובד זר אז הוא כן ירים טלפון והמצוקה שלו תהיה זה. אבל יכול להיות שאני טועה. שלושת הדברים האלה קריטיים לדעתי בפנייה. תודה.

אני מנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים. מעבר לזה שהאדם לא היה היוזם, אלא המשרד יוזם צריך שיהיה מעבר של כל הטפסים. כאשר גם אם יש יוזמה, בסופו של דבר בן האדם נדרש להמציא את אותם טפסים.

לא. אז זה ה-א'-ב' עם זה התחלנו.

זה משהו שהוא מאוד חשוב. ואני רוצה לחדד, משרד השיכון יש פחות פניות. אבל עדיין הבירוקרטיה היא מאוד מאוד קשה ויש מחוסרי דיור או אנשים שמגיע להם התאמות בדיור ונדרשים לבירוקרטיה שהיא לא פשוטה. אז אתה צודק. את האמת, שלושת המשרדים האלה הם הלב, אבל גם בשיכון אנחנו נתקלים בזה.

אני מחדד שוב. אני לא אמרתי ששיכון לא צריך לקבל את הטפסים. אני אמרתי אם אני רוצה לקבל דירה אני צריך להרים טלפון לאיזה שהוא מקום. לא צריך להביא טפסים. טפסים אני לא צריך להביא, כי טפסים כבר קיבלו מלודמילה. האם אני צריך להרים טלפון, ליזום טלפון או לא? אני אומר בדיור בסוף, כשאני לוקח את הספקטרום, לא כל אחד רוצה עזרה בדיור. לא כל אחד שעכשיו חלה אין לו דירה. לא כל אחד הוא גר בשכירות בגלל שהוא חלה. לא כל אחד. אני אמרתי, זה שונה ממשהו שהוא שירות יום יומי. ילד בן 3 בסוף יצטרך או ילד בן שנתיים בסוף יצטרך או מעון יום שיקומי או מטפלת או סייעת. זה יקרה, אם המדינה תעשה משהו או לא תעשה, זה מה שיקרה. בסוף האמא ב-1 בספטמבר כאשר שני הילדים שלה הולכים לבית הספר הילד הזה יצטרך פתרון. וזה בכלל לא משנה מה הטופס שמולה ומי עשה ומה עשה. לכן הוא שונה.

עכשיו אותו דבר, כאשר אדם רוצה עובד זר, לא כל אחד רוצה עובד זר. אבל אדם רוצה עובד זר, אז הוא, מה שאני אומר, יהיה נדרש ממנו בסופו של תהליך זה להרים טלפון לרשות האוכלוסין ולא להביא את כל המסמכים. כי זה אמרנו זו הייתה ההתחלה, זו המצגת שהציגו מערך הדיגיטלי הלאומי. אני מתנצל שאני את השמות לא תמיד זוכר. זה מה שאמור להיות. זאת אומרת אמור להיות אצלם כל המסמכים שהם קיבלו מכל המשרדים הרלוונטיים. זה נמצא בפנים, כל משרד שצריך את זה נכנס פנימה. זה מה שאמור להיות, ומקבל את זה.

החיבור לשדרת המידע הוא המפתח.

כן, אנחנו נרצה לקבל את זה, כן.

זה אפילו קצת מעבר ואנחנו מקווים שהשלב הבא זה טיפה מעבר שבעצם המסמכים שיש בקופת חולים או בכל מקום אחר שכבר בן האדם כבר יאשר. כלומר, המסמכים האלה, ברגע שהוא יאשר הוא כבר לא יצטרך לעלות לסרוק, להדפיס. ברגע שהוא יאשר זה כבר יגיע לגורמים הרלוונטיים.

איפה משרד הבריאות מבחינת התהליך, מבחינת קופות החולים?

נעים מאוד, אני שירה ביגון, אני מאגף לבריאות הנפש ממטה סל שיקום.

אז בעניין של משרד הבריאות אני רגע אציג את העניין של שיקום בבריאות הנפש. בעצם ביטוח לאומי קובע את הזכאות לשירותי סל שיקום. ובעצם יש איזה שהוא פול של אנשים שבעצם זכאים ומתוכם בעצם אנחנו מנסים להבין. כי לא כל מי שבא לקבל קצבה גם רוצה שיקום. ובעצם יש איזה שהוא תהליך שאנחנו מנסים בעזרת הקופות בעצם להבין את הפער ואיפה נמצאים אותם אנשים. האם הם רוצים שיקום או לא ואם בכלל נעשה תהליך של הצעה לשיקום.

אני אגיד שני דברים בהקשר הזה. אחד שבעצם אנחנו מקבלים נתונים מביטוח לאומי כל רבעון לגבי באמת אותם אנשים זכאים. אנחנו מקבלים את זה כמטה השיקום. אז אנחנו בעצם יכולים לקחת את הנתונים ולהבין מבחינת נושא של מיצוי זכויות וכו'. אבל רגע להגיד שבשרשרת בין ביטוח לאומי למשרד הבריאות בעצם ניצבות שם קופות החולים. שבעצם האחריות שלהם היא להגיש את האנשים לסל שיקום. אז אנחנו גם עשינו פה כמה תהליכים. הכוונה שלנו באמת זה שאותם נתונים שמגיעים מביטוח לאומי יועברו בעצם לקופות חולים בעצם בדיפרנציאציה של כל קופה מיהם האנשים.

אבל השאלה שלי הייתה הפוכה ואולי מישהו מקופות החולים יוכל לענות על זה. האם המידע שלכם עובר אוטומטית לביטוח לאומי?

לא, בדיוק הפוך.

בבריאות הנפש הבנתי. אני שואל שאלה הפוכה.

על הכול, לא רק על בריאות הנפש.

אתם לא מעבירים לביטוח לאומי?

לי קוראים בשמת, אני מקופת חולים מאוחדת. ביטוח לאומי מעביר ברגע שהילד או המבוגר זכאי לפטורים מהשתתפויות, פטורים והטבות. הוא מוגדר על רצף האוטיזם, מגיע לו 19 הנחות והתפתחות הילד וכו'. אנחנו מקבלים את המידע הזה, דרך אגב, עכשיו גם נכנס הניידות. אז אנחנו מקבלים את המידע הזה מביטוח לאומי על כל אדם ואדם. הטבות גם מגיעות לשאר בני המשפחה, למרות שהם לא חלק. והם מוגדרים אצלנו בתהליך אוטומטי. כלומר, אני לא צריכה לבקש מאותו בן אדם שימלא.

למה זה רלוונטי לקופה? אני לא הצלחתי להבין.

הוא מקבל את ההטבות שמגיעות לו בסל השירותים.

נחזור לכותרת של הוועדה. אדם מוגדר במחלה קשה. הבנו, כל האוטיזם, אדם מוגדר במחלה קשה. המקום הראשון שהוא הוגדר במחלה קשה זה אצל רופא המשפחה שלו. זה המקום הראשון, לא המקום האחרון.

נכון.

הוא עם זה רץ לביטוח הלאומי. נכון? לכן שאלתי. האם יש העברה שלכם לביטוח לאומי. ביטוח לאומי יכול להתחבר ישירות למחשבים שלכם, הוא מקבל את המידע או לא?

לא.

הוא לא מקבל.

לא, ביטוח לאומי הוא אוטוריטה.

כי זה מה שלודמילה אמרה. אם היא הייתה מקבלת את המידע בהסכמה כמובן, הכול מדובר בהסכמה של החולה. אם היא הייתה מקבלת את זה אוטומטית, אז עוד פעם, הוא לא צריך לרוץ. בסדר? אם הוא נמצא או בבית חולים או - - -

אבל הוועדות וכל הקביעה אם הוא זכאי או לא זכאי היא לא מתבצעת בקופה.

לא, ההתחלה. איפה התחנה הראשונה?

התחנה הראשונה אצל רופא.

אצלכם בקופה. יפה. הוא עכשיו צריך לאסוף חומר. הוא לא יודע אפילו איך לקרוא את זה. הוא לא יודע בדיוק איך לקרוא את זה, כתוב כל מיני שמות כאלה לטיניים. הוא צריך את כל החומר הזה לאסוף. הוא לא יודע אפילו אם זה הטופס הנכון ושולח את זה לביטוח הלאומי. הרי כך מתחיל תהליך.

יש לנו בשביל זה, סליחה, בבתי החולים. ואנחנו מתחילים היום פיילוט.

אז אני שואל שוב, האם אתם יכולים, יש דרך שיעבור?

לא, זה לא אוטומטי.

המחלקה הסוציאלית מתערבת ועוזרת?

בכל בתי החולים.

איזה מחלקה סוציאלית? בבתי החולים.

אצלנו בקופות. אני יכולה להגיד אצלנו במאוחדת.

לא מכיר. אני מכיר מאוחדת, לא מכיר.

צוות של עבודה סוציאלית. היא מקבלת, מעבירים את הלקוח.

אנחנו מתחילים. מרחיבים גם לקהילה וצריך לקרוא לילד שמו. זה לא תהליך אוטומטי.

הוועדה הייתה בסיור בבתי חולים. את אומרת שהולך להיות גם בקהילה? אבל כרגע אני לא יודע.

יש לנו תקשורת מול ביטוח לאומי בדברים אחרים, עם פעולות איבה. כלומר התקשורת קיימת לכל קופות החולים.

את אומרת שהיום אתם הולכים לעשות בעצם מחלקה ראשונה? אני לא מכיר את זה שזה קיים.

זה לא קיים.

עובדים סוציאליים שמכינים את החומר עבור קופות חולים?

עוזרים ללקוח. הלקוח מגיע לרופא.

כמה עובדים סוציאליים יש לכם בירושלים?

מי שהייתה אמורה להיות כאן זה עובדת סוציאלית ארצית.

כמה פלוס מינוס, סדר גודל?

אין לי מושג, אני לא, אני לקוחות. אני מתנצלת.

אני נמצא בקופת חולים מאוחדת הרבה מאוד שנים. לא מכיר. בסדר, יכול להיות.

לכל מרפאה, לכל אזור יש עובד סוציאלי.

כן, אבל רק אם פונים אליהם.

כן, לגמרי. כן, זה חשוב להדגיש ולחדד. הלקוח כשהוא בא למזכירות והוא אומר אני צריך, מביאים לו, מצוותים לו עובד סוציאלי וככה זה מתקדם.

טוב. אז אם ככה, אני חוזר בי.

החידוד נכון. הלקוח הוא לבד הולך. העובד הסוציאלי עוזר לו במילוי הטפסים, בבדיקות. אבל לביטוח לאומי הוא הולך לבד.

אני רק מנסה להבין, למה לכם אין דרך לקבל ממערכות הרפואיות אוטומטית מידע? לא, כמו שאני מנסה שאתם תעבירו למשרד החינוך.

בתי חולים זה מערכות מידע.

שאלה מאוד טובה.

אני מצטערת, אני לא בקיאה ברמה של רחל בתך הקטנה, אבל בתי חולים עובדים עם מערכת ממוחשבת מסוג X וקופות החולים מסוג Y. יש בעיה של סנכרון.

אנחנו לא עובדים באותה שיטה ואנחנו הגדרנו את הנתונים שאנחנו צריכים.

תמיד אפשר לפתוח תהליך.

דיברנו על זה בוועדה לא פעם ולא פעמיים. לא יכול להיות ש-90% צריכים לסבול בשביל 10%. 90% מהאנשים רוצים שהמידע הרפואי שלהם יעבור לגוף הרלוונטי שאמור לטפל בהם. ובמקום שהוא יבוא ויבקש במדפסת ואני לא רוצה לדבר על בתי חולים מאוד גדולים שיש להם בעיות של מדפסות, יבקש מהמדפסת שיעבירו לו את החומר. והוא רצץ עם החומר ומחפש לזה סורק. בסדר? ובסריקה שולח את זה לביטוח לאומי וחוזר חזרה. במקום זה הוא אומר לחבר'ה מהביטוח הלאומי. בסוף בית החולים הוא ממשלתי, קופת החולים הם שירות ממשלתי. בואו לא נשכח את זה. אנחנו צריכים להזכיר את זה לעצמנו כל הזמן.

רק דבר אחד הוא יצטרך לעשות, אני מסכים. ודיברנו על זה כמה פעמים. הוא צריך לסמן 'אני מבקש להעביר את המידע'.

אני כן אגיד בהקשר של בתי חולים.

יכול להיות חוק של מידע רפואי שעולה עכשיו לוועדת שרים, יכול להיות שהוא יעזור לנו באספקט הזה.

אני כן אגיד רגע, סליחה כבוד יושב-הראש. בבתי החולים יש בעצם חמישה בתי חולים שמתקיים בעצם איזה שהוא פיילוט של מיצוי זכויות בתוך בית חולים. בתחום של בריאות הנפש יש בית חולים כפר שאול שמפעיל בעצם גם את הנושא של מיצוי זכויות והוא בעצם עוזר לאנשים ממש לעשות door to door ברמה של אשפוז.

דומה למחלקה ראשונה שיש בבתי החולים.

בדיוק.

אני רוצה רגע להגיד משהו. שמי איילת מעמותת גדולים מהחיים. יש פה דיון מאוד ער על הכול, רק אף אחד לא דיבר על ילדים חולי סרטן. בתוך כל הפיילוט גם של - - -

למה, למה?

כל הילדים מקבלים.

היא דיברה על זה. זה היה בחמישה דברים שהיא דיברה.

לא, זה לא היה בחמישה. לא, לא, לא. לודה ואנחנו משתפים פעולה בצורה מדהימה. אבל בתוך הפיילוט לא היה מדובר על ילדים חולי סרטן. יש לנו כ-500 ילדים חולי סרטן בשנה.

למה אתם לא מכניסים אותם?

אין בעיה, שוב, אנחנו רוצים קודם כל, אני אגיד ככה, שנייה אחת צעד אחד אחורה. פנו אליי גם עמותת איל"ן ופנו אליי לא מעט עמותות כשהם שמעו בעצם שהם לא בתוך הפיילוט. אין ספק שכולם צריכים להיות בפנים. אבל בשביל להראות היתכנות ולהראות שהתהליך עובד אתה צריך להתחיל עם איזה שהיא קבוצה קטנה ומבוקרת. ברגע שזה יעבוד אני רוצה וכולנו רוצים שזה יהיה כולם. כלומר, זה לא משנה, כמובן שאלו יהיו גם ילדים עם מחלות אונקולוגיות וגם אנשים עם בעיות פיזיות. וכל הילדים צריכים להיכנס לתוך התהליך הזה. אין ספק. פשוט מה שצריך, צריך שהפיילוט ירוץ.

העניין הוא, לודה, שילדים חולי סרטן יש 500 בשנה ולא כמה אלפים כמו באיל"ן או בארגונים כאלה. וילדים חולי סרטן לא מוגדרים כילדים עם מוגבלות.

אצלנו כן, אצלנו אין הבדל. כל מי שמקבל שקל גמלת ילד נכה זכאי להטבות. ואנחנו פונים אליהם.

להטבות כאן. אני מדברת פה על העניין של מה שבזמנו קראו הגל הירוק. היום מדברים על שדרת המידע. אין פה העברה מסודרת של מידע בין כל הגופים והמשרדים. הורים מוצאים את עצמם רצים בטירוף כדי להצליח למצות את כל הזכויות שמגיעות להם. הרבה פעמים הם לא מצליחים. הרבה עמים אנחנו פונים באופן ישיר ללודה או לאתי שעובדת בביטוח לאומי כדי להצליח להוציא את הזכאות המלאה של הילדים האלה. ואין שום הצדקה לזה. לא לודה צריכה להתעסק בזה ולא אף אחד אחר בביטוח לאומי. זה צריך להיות בצורה הכי ברורה והכי נגישה לכל אחד מההורים.

תראו, אני רוצה להתייחס, ברשותכם. ילדים חולים אונקולוגיים זה ילדים שבעצם קודם כל מבחינת הפוקוס ניהולי במחלקה ראשונה זה ילדים שנמצאים הכי בפוקוס ניהולי. ואני מאוד רוצה לקוות שבבתי חולים שילדים מטופלים מגיעים - - -

זה לא ועדת ביקורת עכשיו, אנחנו ועדת פניות הציבור. אני באמת מנסה. זה עלה פה מאוד חזק ואני אולי לא שמתי לב כשאמרת את החמישה דברים. פה הבעיה המרכזית מעבר לכל הבעיות שיש במיסים והכול. וכמו שאמרנו, זה הנושא של החינוך. ואמרנו זה ממש נופל, בגלל שמערכת החינוך היא מאוד מאוד מורכבת. דיברנו קודם על ועדות השמה, היא מאוד מורכבת. סל השירותים מאוד מורכב וזה עלה פה בצורה מאוד חזקה לפני שנה בדיון. ונכון, גם אנחנו כוועדה בגלל המלחמה הזזנו ורוב הדיונים שלנו היו על המלחמה ועל המפונים ואת יודעת את זה. אבל הזנחנו את הדבר הזה.

יש פה, כפי שהיא אמרה קודם, 500 ילדים שרובם מורכב להם לקבל את הסיוע בבתי הספר. זה לא מגיע בסוף ודיברנו על זה. דיברנו על הפיצול בין השלטון המקומי למשרד החינוך. המידע איפה הילד נמצא, מי מטפל בילד, מי אחראי להודיע לילד שהוא צריך עזרה או לא צריך עזרה. לא כל מנהל בית ספר, ובגלל שזה מספר מועט ואני שמח, אני מקווה שיהיה פחות, אבל בגלל המספר לא כל מנהל בית ספר בכלל מודע לזה. תעשי בדיקה, תרימי טלפון רנדומלי למנהלי בתי ספר, הם לא יודעים בכלל שילד חולה סרטן מגיע לו שעות, מגיע לו סיוע, מגיע לו דברים ויש לו סל. הוא לא יודע מזה אפילו מנהל בית הספר.

ופה יש איזה שהוא באג שאנחנו צריכים למצוא לו פתרון. אני לא בטוח שהגל הירוק, כמו שאת אומרת, שצריך לחכות לסוף הפיילוט של הגל הירוק. גם צריך פה איזה שהוא פתרון לדבר הזה. שמשרד החינוך תהיה לו דרך ושם הוא חייב להגיע לילד. אין דרך אחרת. אין דרך אחרת. ההורה אין לו מושג בכלל. ההורה שולח אותו לבית הספר ומנסה לנהל משא ומתן עם המנהל המקומי שאין לו מושג גם שהוא יכול לקבל סיוע.

הנושא הזה מטופל.

את החוק הזה לא כל מנהלי בתי הספר ומערכות החינוך במדינת ישראל מכירים. זאת הבעיה. זה עלה פה בצורה מאוד חזקה בוועדה כמה פעמים. הורים שתיארו את מה שהם עוברים אמרו את הדבר הזה המנהל לא יודע. זה שיש, אנחנו מודעים. הבעיה שההורה לא יודע את זה. ההורה לא יודע את זה, המנהל לא יודע את זה. וכתוצאה מזה, אם לא היה אדם במרכז התלמיד לא יודע מזה. והשאלה איך את זה אנחנו מסנכרנים ועושים משהו. אז אני מבין שלודמילה אומרת שבסדר, זה לא במסגרת הפיילוט. אבל צריך איזה שהוא פתרון אחר. אם מדובר על מספר של 500, לא יודע.

זה מטופל בוועדת החינוך בימים אלה ממש. אנחנו בדיונים איתם.

ומה זה אומר? שבוועדת חינוך ידונו על זה ב-30.6.2025 שוב? על זה אני שואל.

דיונים, כל שבועיים שלושה מכנסים עוד אחד. זה מתקדם מאוד יפה. יש תיקונים ותקנות לחוק ילדים חולים כדי ליישם אותו בשטח ביחד עם איגוד מנהלי בתי הספר עם משרד החינוך. דווקא זה מתקדם יפה. אבל שאר הנושאים שאמרה איילת, מאחר והילדים האונקולוגיים אינם מוגדרים כילדים מוגבלים הם לא נכללים באותן חמש קטגוריות שלודה הציגה בתחילת הדיון.

בסדר, לודה הציגה את זה כפיילוט, אני מבין. אנחנו במקביל לדיון, אנחנו נשמח לקבל עדכון ממשרד החינוך כיצד הוא נערך בשנת הלימודים 2024. לקבל עדכון או שאני נכנס לנעליים של יוסף טייב. הוא בחור טוב, אבל אני רוצה להבין איך זה נסגר.

והשאלה היא באמת גם החיבור בין כל המשרדים של העברת המידע. שברגע שילד מוכר, קודם כל מגיעים לביטוח לאומי לקבל את ההכרה בנכות. ברגע שהוא מקבל את ההכרה בנכות בביטוח לאומי זה צריך לעבור אוטומטית לכל שאר המשרדים.

אז דיברנו, מס הכנסה מטופל, זה כבר היא אמרה.

מס הכנסה מטופל. חברת חשמל הם לא יודעים מה מגיע להם. רשות מקומית הם לא יודעים מה מגיע להם.

אנחנו כבר נגיע לרשות מקומית.

לא רק לילדים, אלא גם לאוכלוסייה מבוגרת.

כן, דיברנו.

ברשותכם, חברת חשמל כן עובר אוטומטית. ואגב, גם ההטבה היא ניתנת אוטומטית. גם חברת חשמל וגם הנחה במים.

משרד התחבורה זה לא עובר אוטומטית. אני מקבלת מכל העובדות הסוציאליות מכתבים מיוחדים כדי לשלוח למשרד התחבורה, שיוציאו תווי נכה לילדים חולי סרטן. למה? למה?

אין שום סיבה שהורה יצטרך להתרוצץ בין כל כך הרבה גורמים.

אני אסביר רגע תחבורה.

הרשויות המקומיות.

שנייה, אני רק אציין על תחבורה. תחבורה כן עובר חלק גדול מהמידע. בעצם היו כמה פגישות לפני בערך ארבע-חמש שנים, הוגדרו יחד עם תחבורה עילות זכאות ורמות זכאות, שהם בעצם עוברים אוטומטית.

עכשיו, בין היתר גם אנשים עם מחלות סרטן זה גם עובר אוטומטית.

לא, זה לא עובר.

לא. אני מטפלת בזה מול משרד התחבורה.

אני מסבירה להם איך לפנות.

אני מטפלת בזה עבור כל הילדים המאובחנים מול משרד התחבורה כדי לקבל.

יכול להיות שהם לא כלולים בתהליך.

לא, לא. ילד לא רשום על שמו.

הילדים כן מקבלים אוטומטית. אבל זה תלוי בגובה הגמלה ובסוג הלקות.

אני מהאגודה למלחמה בסרטן. חולים שלנו צריכים לפנות עצמאית כדי לקבל תו נכה. לא מכירים אותם במשרד התחבורה. הם צריכים לשלוח להם סיכומי מחלה, הם צריכים לשלוח דוח סוציאלי. לא מכירים אותם. הם עושים הכול עצמאית.

אני יכולה להגיד יותר מזה, שאני מקבלת לפחות שלוש דחיות בשבוע ממשרד התחבורה על ילדים עם אבחון אונקולוגי שאומרים הרופאים 'לא, אנחנו לא מכירים את זה. שישלחו לנו עוד ניירת'. אם הילד מוכר בביטוח לאומי וקיבל נכות – אין סיבה שזה יהיה. אין סיבה שרופא במשרד התחבורה ידחה את הבקשה הזאת.

אני אתן לך מיד. אני רוצה את השלטון המקומי ואחר כך. עיריות – דיברנו בעבר שחלק מהעיריות זה מחובר, חלק לא. השאלה אם יש לנו פתרון לדבר הזה?

כרגע לא. המצב הוא שאין ממשקים מסודרים בין הרשות המקומית לבין הממשלה. חלק גדול מהמידע שמתקבל מהממשלה לרשות המקומית מתקבל כנגד תשלום כסף. גם כאשר מדובר במידע שמועבר ללא תשלום מצד הגורם הממשלתי כמו למשל המוסד לביטוח לאומי - - -

מירה, תעזרי לי. בעיריית ירושלים זה אוטומטית, אני יודע. אני בוגר עיריית ירושלים. בעיריית ירושלים זה אוטומטית. מה, זה בגלל האף היפה של משה ליאון? לא נראה לי. תסבירי לי איפה הבעיה בחלק מהרשויות המקומיות. למה חלק מקבלים את זה אוטומטית וחלק לא?

אני מניחה שאדוני מדבר על ההנחה מארנונה. כיוון שיש כמה דברים שדיברנו עליהם.

לא, כי משרד החינוך זה משרד החינוך. משרד החינוך אנחנו מדברים במסגרת הפיילוט, נראה איך לעשות את זה. אבל אני שואל, עירייה בסוף זה ארנונה. וכשנכנס לעיריית ירושלים ארנונה זה גם כן תו נכה, זה כבר עוד כמה דברים, כי העירייה כבר יש לה את זה. והעירייה יודעת לדבר לפחות עם עצמה אני מקווה.

זה משרד התחבורה.

זה משרד התחבורה, אבל הרשות המקומית היא זו שמעמידה מקום במרחב הציבורי אם נדרש.

כן, כן, לזה התכוונתי.

התחלתי לומר, יש עניין גם כשמקבלים מידע, בכל זאת רגע כללי ואז הדברים שאדוני הציג. גם כשמתקבל מידע ללא תשלום כמו למשל המוסד לביטוח לאומי שמעמיד מידע דרך תוספת ההתממשקות עם המערכות של הרשות המקומית, עם מערכות הליבה ומערכות המידע שלה היא עולה כסף. ולכן הדברים האלה נעשים עם שונות גדולה בין הרשויות. לעיריית ירושלים ספציפית, מה שאדוני הציג, יש מערכת משלה שבבעלותה והיא לא עושה שימוש במערכות מידע וליבה של החברות הגדולות שנותנות שירות כמעט לכל יתר הרשויות.

החברה לאוטומציה לא יודעת להתחבר?

החברה לאוטומציה זה בתשלום, וואן היום קוראים לה, גובה תשלום בעד ההתממשקות. ולכן זה משתנה בין רשות מקומית לרשות מקומית. גם ההנחה בארנונה היא משתנה בין רשויות מקומיות במובן של המודעים להנחה, במובן של הזכאויות להנחה. אם הנחה היא תלויה במבחן הכנסה לא ניתן.

לא על זה מדבר. בואי, גם בעיריית ירושלים לא קשור לזה. זה סיפור של התממשקות, זה משהו אחר. לא על החיבור הזה עם ביטוח לאומי. אני מדבר על נכויות שבחוק יש הנחות. את מכירה את זה, יש גם שוני בצו הארנונה בין הנחה על פי הכנסה או כל ההנחות האחרות להנחה על נכויות ולחיילים וכל הדברים האלה. אני שואל האם על החלק הזה יש גם בעיה?

בהתממשקות, כן. אני התייחסתי לסוגיה של מבחני הכנסה.

לא, לא מעניין.

משום שעלתה פה סוגיה של אזרחים ותיקים. יש הנחות בארנונה לאזרחים ותיקים שתלויות במבחני הכנסה ולכן הצפתי גם את הסוגייה הזאת.

לא, לא על זה דיברתי. אני מדבר על הנכויות. אני שואל האם יש לכם פתרון?

אני אשמח להתייחס.

עכשיו אני אומר עוד דבר.

מירה, מה הקושי? אמיתי, תסבירי לי.

המידעים שמגיעים מהמוסד לביטוח לאומי צריכים גם להתממשק עם המידע שיש לרשות המקומית כיוון שזה לא ארצי, כל רשות והתושבים שלה. גם המידע שיש לה מספריה וגם המידע שהיא מקבלת מרשות האוכלוסין וההגירה, כאן כבר יש תשלום. אז אנחנו מדברים תשלום למשרד בעד המידע, לא רק על התשלום, אז הדברים משתנים מרשות לרשות.

אלא באופן כללי הקושי שיש בפערי מידע. המלחמה רק חידדה את הבעיה הזאת, הבעיה עם מידע ויכולת לתת בעקבות מידע שירות מותאם לכל התושבים. משכך אנחנו עובדים על הקמת מערכת CRM כדי יחד עם הרשויות המקומיות אנחנו בעבודה, כדי שהרשויות המקומיות גם לא יהיו שבויות, בנות ערובה של התממשקויות ועלויות מיותרות שהן צריכות לעשות. וגם תהיה להם יכולת לממשק מידעים באופן הרבה יותר קל.

מירה, אני לא בחוק הארנונה. אני לא בחוק הארנונה עכשיו ואני גם לא בחוק ועדת הפנים. אני שואל בכנות. תנסו לזהות איזה עיריות יש להן קושי לקבל את הקובץ של הנכים, בסדר? נכי ביטוח לאומי, נכים בהגדרה של ביטוח לאומי בשביל לתת להם הנחה אוטומטית בארנונה. אנחנו מדברים, עזבי, אפשר לנהל עכשיו דיון על מערכת CRM ועל מערכות המידע ואיך הם יתממשקו, כמו שאמרת. ועל מבחני הכנסה, שאת יודעת שאני אוהב לייצג את זה. הכול בסדר.

אני מדבר כרגע על כך שיש פה אנשים שעוברים, סליחה, גיהינום, בהבאת מסמכים ודברים והם אפילו לא יודעים אם הם מקבלים, דרך אגב, בסוף הם מקבלים עיקול בשנה לאחר מכן על הארנונה ואז מסבירים להם שכבר איחרת את המועד להגשת הבקשה, על אף שבנוהל הם לא היו אמורים להגיש אפילו בקשה. הם לא אמורים להגיש בקשה. בחוק, אם את זוכרת, בצו זה מחולק. אמרתי עוד פעם, לא הכנסה נמוכה, לא זה. אני מדבר על אנשים שבהגדרה בחוק.

אז בואו, תמצאו פתרון. תעשו אצלכם, וביקשתי את זה גם פעם קודמת. ונכון, עברה המלחמה אז לא עקבתי אחרי זה. אבל ביקשתי, תעשו אצלכם מיפוי. אני מעריך שרוב העיריות זה נפתר. מדובר כנראה בכמה עיריות. ברוב העיריות זה נפתר, כי אם ירושלים פתרה את זה, ירושלים לא הייתה אף פעם הראשונה לפתור בעיות מחשוב, לא הייתה הראשונה. ואני אומר את זה כבוגר עיריית ירושלים. אז כנראה שיש עוד כמה שכבר עשו את זה. בואו תעשו מיפוי מי עוד לא עשה את זה ובואו נראה איך לעשות את זה. אז בואי נבדוק מי לא ובואי נבדוק אם יש להם אפשרות. אני לא רואה ראש עיר, עם כל הזה, שבא לו להתעלל עכשיו באנשים נכים אצלו בעיר. נו, באמת.

אני אומר, תעשו איזה שהיא בדיקה אצלכם של מיפוי. ואם זה החברה לאוטומציה, החברה לאוטומציה היא עדיין בבעלותכם או שכבר לא? כבר מכרתם אותה לחברה שלישית? בסדר. תמצאו פתרון. לא במסגרת דיוני ועדות, כמו שאמרתי, על חוק הארנונה, את זה אנחנו יודעים לעשות. אנחנו נריב שם בחוקים האלה, אבל בואי לפחות בזה לא נריב.

בוודאי. אבל גם הפתרון שלנו של מערכת CRM אחוד זה לא משהו שאנחנו עושים במסגרת הוועדות, אנחנו באמת עובדים על זה כמחשבה. אנחנו גם יושבים בדיונים של ישראל דיגיטלית. אני רק רוצה עוד לומר דבר אחד, כיוון שהיה פה דיון על מיצוי זכויות. יש בחוק שירותי הסעד סעיף שממש מייצר סיוע במיצוי זכויות לתושבים במסגרת המחלקה לשירותים חברתיים. שוב, גם כאן, כמו שנאמר על ידי שירותי הבריאות, הדבר הזה הוא תוצאה של פנייה של אדם למחלקה לשירותים חברתיים כדי לקבל איזה סיוע ומיצוי זכויות. אני חושבת שזה מידע שחשוב לדעת אותו, כיוון שמיצוי זכויות הוא בכל תחום.

זה מה שעמדה משרד הרווחה, שהיא השותפה הבכירה שלכם במחלקה לשירותים חברתיים. מירה, אני חוזר על הבקשה שלי ובואו תעשו איזה שהוא מיפוי למי זה חסר כרגע. בואו נפנה לכמה רשויות האלה, יפתרו את זה בקלות. לא בקש מהם עכשיו להתחבר לכל הסיפור ולכל זה, ואני יודע שיש רשויות שכן רוצות, לא רוצות. מדובר על משהו מאוד הומניטרי, פשוט לביצוע לדעתי. לא אמור להיות מורכב.

מרכז השלטון המקומי מקבל את זה. הוא מקבל את המידע. תנו בדיקה מול ראשי רשויות אצל מי זה לא עובד.

אז אני שוב אומרת, לא מקבלים את המידע באותה תכיפות. יש כאלה שמקבלים את זה בפרקי זמן שונים. יש אחת לרבעון, יש אחת לשנה.

בסדר, אבל שנה שלמה יש לכם. בארנונה יש לכם שנה שלמה לפתור. ארנונה יש שנה שלמה לפתור. ישראל דיגיטלית, רציתם מהמערך הדיגיטלי.

אני לא מהמערך הדיגיטלי. אני עידן מגידיש, היוזם של גל ירוק, יחד עם עמותת חלאסרטן. אשתי גל החלימה פעמיים מסרטן השד, כימותרפיה וכל זה בחמש שנים האחרונות. אבא שלי בימים אלה מטופל בסורוקה בסרטן מעי הגס. בקיא מאוד בכל מה שקורה במחלקות אונקולוגיות, זכויות וכו'.

הכול מתקשר גם לדיונים הקודמים שעשינו איתך בוועדה פה, ממש. כאילו המיזם שלנו של מה שדיברנו עליו זה שיהיה מקום אחד אחוד, ששם יש את הגל הירוק, את הטופס שהכול נמצא. אתה לא צריך איזה משרד הרווחה, מי עושה מה ולהכיר את השמות של כל האנשים. אתה נכנס ל-gov.il, מזדהה ואז בצורה אקטיבית משרדי הממשלה זורקים עליך את כל הזכויות ואתה רק מקבל אותם, מבקש את מה שצריך לבקש. על זה אנחנו מדברים גם בפיילוט וזה יעזור לכל מה שאנחנו מדברים. אמרנו שאנחנו מתחילים את זה כפיילוט מחולי סרטן ובהמשך לכל מי שצריך את זה. אין לזה סוף למי שצריך להשתמש בזה וזה מעולה.

סליחה שאני מתפרצת. אבל יש עכשיו את האתר החדש של קול הבריאות, שאתה נכנס. ואם אתה נכנס לקטגוריה של חולים אונקולוגיים זה בדיוק מה שהם עושים שם, הם מנסים ככה להסדיר את כל הזכויות ונותן את זה במרוכז.

אבל לא בצורה של הזדהות אישית שקופץ עלייך ויודע, רחלה יודעת איך אני עובד, כמה אני עובד. משרד התחבורה יודע מה הרכב שלי ויודע להפיק כבר את תו הנכה.

וכמובן באתר של האגודה למלחמה בסרטן.

כל מה שאנחנו אומרים כאן יש כבר גם מהצד השני ב-gov.il יש הרבה עבודה והרבה הכנה על הטיוטה ואיך זה אמור לעבוד כבר בתוך gov.il לחולים אונקולוגיים. אז אנחנו נשמח גם ברגע שיהיה את האישור ולהתחיל לקדם את זה.

מה שאמרנו על השלטון המקומי, אנחנו גם בצורה אישית הלכנו וישבנו עם עיריות. מחר אנחנו יושבים עם עירייה מאוד מאוד גדולה כדי לראות איך כל המידע הזה בין משרדי הממשלה, מה שקורה כאן, עובר בצורה חלקה. ואז בסופו של דבר בתכלס, עכשיו אני תושב גבעתיים או יבנה או לא משנה איפה, איפה זה פוגש אותי גם במעטפת הזכויות בעירייה שלי, בשלטון המקומי שלי. אנחנו עובדים גם לנסות לחבר את כל הגל הירוק, את הטופס האחוד לשלטון המקומי. יש שם פער בין כל אחד, כי כל אחד יש את מערכות המידע שלו ודברים שונים שלו. אבל על זה אנחנו בדיוק עובדים.

אני רק אסיים על לוחות הזמנים. אין שבוע שגל אשתי או אני לא עוזרים לפחות כמה שעות, ואני לא מגזים, לעזור לאנשים להתמצא בזכויות שלהם ומה לעשות. יש לי כבר טופס בווטסאפ, אני יכול לשלוח אותו מסמך, של כבר חלית בסרטן, באסה. בוא קח עכשיו את כל הרשימה של מה שאתה צריך לעשות. אני שולח אותו לצערי כל שבוע כמה פעמים. יש הרבה קליינטים חדשים לדבר הזה. ולוחות הזמנים זה משהו קריטי. להגיד שיהיה עוד שבועיים, עוד חודשיים, ברבעון הבא וזה, כל יום שאנחנו לא עושים את הדבר הזה וזה יוצא לאוויר יש אנשים שנפגעים מזה. וכמו שאמרת בתחילת הוועדה, הם לא מודעים בכלל לדבר הזה. אנחנו צריכים לעזור בצורה אקטיבית, להנגיש להם את המידע הזה.

תודה.

אלנה סלוצקר, מנהלת חוויית המטופל בבתי חולים ממשלתיים. רציתי להתחבר למה שהוא אמר. אנחנו במרכז רפואי וולפסון שמנו עמדה באמצעות מערכת דיגיטל כעו"ס ממשל זמין שדרכו אפשר למצות זכויות. זיהיתי את זה, ראיתי את זה בעיריית בני ברק וראיתי כמה ערך היא מביאה לאוכלוסייה. ואמרתי אפשר גם בבתי חולים ליזום את השירות הזה. אנחנו עושים פיילוט, אבל מה שאני שומעת מבית החולים שזה מוצלח. יש לנו ממש תורים לעמדה. גם של הצוות וגם של המטופלים. רק צריך ללוות את זה במתנדב או מישהו שיעזור להיכנס.

חד משמעית. גם בתי חולים פונים אליהם בצורה זו, הם רוצים בדיוק את ההבנה שמשהו אקטיבי שיגיע לחולה, לא משנה אם יש לו ילד עם צרכים מיוחדים או מבוגר או לא משנה מה. יש לו עומס רגשי ועומס עכשיו שהוא צריך להתמודד במלא חזיתות. אז עצם זה שאתה בא במוסדות הממשלה או השלטון המקומי, המוסד הציבורי, ואתה בא ומנגיש לו את המידע, זה יכול להיות הבדל של שמיים וארץ הדבר הזה.

רק להרחיב עוד משהו. שהלוואי והיו מרחיבים יותר ויותר. אני יודעת שהם עובדים, את ה-gov.il כי יש יותר חיבורים למשרדי ממשלה, אבל בקצב איטי מידי.

כן, רצית להתייחס.

דינה צ'רנו מאגף פיקוח על קופות חולים ושב"ן. דבר ראשון ישר כוח על כל העבודה המדהימה שאתם עושים בחלאסרטן. הלוואי ולא תהיה לכם תעסוקה.

באמת באתר קול הבריאות אנחנו הנגשנו, העלינו אתר חדש. עדיין מידי פעם אנחנו מגלים כל מיני דברים שלא עברו טוב אז זה טבעו של כל מעבר. הקמנו שם ערך מאוד רחב של חולים אונקולוגיים וגם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה יחד עם כל הקופות כדי שכל המידע יונגש ויקל כה שניתן על המצב.

אולי את הכתובת להגיד לנו איך דואגים שהמידע מקופות החולים יזרום לביטוח לאומי?

שוב, יש עבודה שנעשית, באמצעות מערך הדיגיטל ובאמצעות - - -

שקופות החולים גם יוכלו להזרים מבחינתם מידע?

השאיפה בסופו של דבר שבאמת יהיה סוג של one stop shop, כלומר המבוטח יצטרך רק במקום אחד לעשות את התהליך. אבל אני לא יכולה.

לא, השאלה היעילות שהוא יתחיל את זה בקופת חולים. כי כרגע כל הדיונים הם שיתחילו איתו בביטוח לאומי. השאלה אם יש דרך שהוא יתחיל איתו בקופת חולים.

העניין הוא שבדרך כלל כדי לקבל את רוב הזכאויות צריכים הכרה של ביטוח לאומי.

לא, אני לא מדבר על הכנסת המידע.

אני אבדוק את זה.

אני אחדד את מה שאני אומר. אני אתן דוגמה: היום רופא בהדסה יכול להיכנס ישר למידע מקופת החולים. הגיעו לאיזה הסדר פנימי. אני לא יודע אפילו אם משרד הבריאות היה מעורב בזה.

יש מערכת איתן.

יש מערכת שאנחנו עובדים להרחיב אותה לכל בתי החולים, אבל זה תהליך שלוקח זמן.

ואז זה מקל מאוד. כי האדם היה כבר אצל רופא משפחה. הוא מגיע לרופא בבית החולים והוא לא צריך להביא מהניירת. הוא פותח, הוא רואה את זה מיד. אם היה מצב שגם ביטוח לאומי יכול היה לקבל את מה שהדסה מקבלים לצורך העניין, והדסה לא שייכים לקופת חולים – זה היה מייעל מאוד את המערכת. אבל אני מסכים, תעשו בדיקה שלכם על העניין הזה.

בסדר גמור.

כמו שאמרתי, אני מהאגודה למלחמה בסרטן. אני נמצאת גם בעמדה של ייעוץ טלפוני. אז באמת המון טלפונים שמתקשרים אליי ובאמת - - -

שנייה, לפני שאתה יוצא, זה לכולם. אני ביקשתי ממירה אבל אני גם מבקש מכם, אם אתם יודעים על רשות מקומית, ואני מדבר כרגע על הארנונה ואחר כך אולי נסביר למה, רשויות מקומיות שמערכת הארנונה שלהם לא מתעדכנת אוטומטית על נכים. אם יש לכם מידע על רשויות מקומיות מסוימות. מירה תעשה את הבדיקה שלה ותעבירו לוועדה.

סליחה שאני עוזב.

לא, לא, אין צורך בהתנצלות. לכן אני עצרתי אותה רגע. תודה. כן?

התחושה שבסוף האדם צריך להתמודד לבד מול כל הבירוקרטיה. והרבה אנשים אומרים לי לפעמים עזבי ,אין לי סבלנות בשביל זה. פשוט אין לי את הכוחות גם להשקיע בזה. אתם חייבים למצוא פה באמת את הדרך, שבאמת כמו שאתה אומר, שזה יתחיל באיזה שהיא נקודה אחת ויהיו כאן את כל הממשקים. כי אנשים באמת אין להם את כוחות הנפש להתעסק בזה. לא תמיד, אגב את היכולת גם. לא רק כוחות הנפש, אלא גם את היכולת הפרוצדורלית.

נכון.

לא רק להנגיד מידע, אלא ללוות פיזית. אני יודעת מהכובע של הרשות, ממש הציבו עמדות עם מתנדבים.

איפה?

בעיריית ירושלים. יש מתנדבות שעושות כי הבנו, אני בזמנו הייתי חלק, שותפה בהקמה של המרכזים האלה. הבנו שלא מספיק לתת את המידע, אלא חייבים לעזור בהנגשה.

אבל זה רק תושבי ירושלים, מה עם כל השאר?

לא, אז צריך לפתח את זה. אני יודעת שעוד רשות באה ללמוד את זה. אני חושבת עיריית תל אביב באה ללמוד את המודל הזה. עכשיו אני רוצה להביא את הכובע של משרד הרווחה. אתה גם נתת לי רעיון מצוין. אנחנו בפיתוח של מערכת דיגיטלית באמת לתת את השירותים באופן מקוון. זאת אומרת לקוח במינהל מוגבלויות שירצה סוג של שירות ייכנס ופשוט יבחר. אנחנו התחלנו, מי שמכיר, את מערך הנופשונים. אבל הבנו שאנחנו צריכים להרחיב את זה לכלל הזה. ושוב, כאשר מישהו יכניס מידע הוא יכניס אותו פעם אחת.

ואתה הבאת לי רעיון מצוין. א', שאנחנו ניתן, כמו רשות המיסים, מה מגיע לך, ברגע שבן אדם יקיש את תעודת הזהות שלו, מה הפרמטרים ומה הזכויות שמגיעות לו. וגם לממשק את זה עם יתר המשרדים. שפה זה אופרציה קצת אחרת וגדולה וקצת מסובכת גם משפטית אני חושבת.

אם אני יכולה הערה קטנה שלמדנו מהתהליכים שאנחנו עשינו. אנחנו פונים על דרך השלילה. אנחנו אומרים אם לא תתנגד, תקבל. לאנשים אין אפילו את הזמן לקרוא ולעשות. גם ביטוח לאומי עושה את זה. זה נכון שבמשהו שהוא מיטיב עם הלקוח והוא מקבל ערך מוסף לשאול אותו אם אתה לא מתנגד זה יקרה. ואז הוא מקבל את זה, כי אין לו את הכוח לעשות את זה. כי אנחנו משאירים להם להחליט הם לפעמים לא מבינים במה מדובר. הם פוחדים ללחוץ, הם פוחדים לעשות. לתת להם מה שאפשר לתת להם בלי שהם יצטרכו לעשות כלום. זאת צריכה להיות השאיפה. לא תמיד זה אפשרי, לפעמים יש עוד דברים בדרך. אבל בעיניי זו נקודת הקצה שצריך להיות אליה. שהשאיפה שרק אם הוא מתנגד הוא לא יקבל.

תודה. עוד מישהו? אני רוצה לסכם את הדיון.

אני רוצה. אם זיכרוני לא מטעה אותי, בישיבה הקודמת גם דיברנו על הבעיה שלנו עם הממשק מול משרד התחבורה ואגף הרישוי. והדברים האלה לא נפתרו. אני מבקשת שבישיבה הבאה אם יוכל להיות פה נציג של משרד התחבורה שיוכל לעזור לנו לפתור את העניין הזה, כי זה לא הגיוני.

בסדר גמור.

כפיר יעקב, משרד הפנים. רציתי להציג במסגרת החלטה 260 כחלק מהצעה דיגיטלית המשרד מקדם יחד בשיתוף מערך הדיגיטל הלאומי תוכנית למיצוי זכויות בארנונה לתושבים ברשויות המקומיות. בעצם המהות של התוכנית הזאת זה תושבים שהם זכאים להנחות חובה בארנונה הם יקבלו את זה באופן אוטומטי בעצם מבלי שהם יצטרכו לעשות פעולה כלשהי.

זאת אומרת אתם תעבירו את זה לרשות המקומית.

כן, יש פה גם את גליה שעובדת באגף בקרה וכלכלה ברשומות, היא גם תוכל להסביר. אני רק אומר שיחד עם מערך הדיגיטל הלאומי המינהל לתפקידים מיוחדים ומינהל שלטון מקומי בעצם עובדים יחד כדי למפות את התהליכים. אנחנו כרגע נמצאים בשלב אפיון של השירות יחד עם רשויות מקומיות ולעשות בעצם פיתוח של תהליכים על מתן ההנחות.

תסבירו לי, אני באמת קשה הבנה. סליחה, אני פשוט לא מצליח להבין, מה זה אפיון? לה יש קובץ של אנשים שקיבלו אישור נכות. יש דרך, אם צריך אני אשלח את הנהג שלי, לקחת את הקובץ מאצלה, אם צריך יש לי עוד שני עוזרים פרלמנטריים שיסחבו את זה, יביאו את זה לאן שצריך להביא את זה ותעבירו את זה לשלטון מקומי. למה צריך אפיון?

כל שבוע.

אם זה המחיר נספוג את זה.

זה תהליכים טכנולוגיים של ממשקים של מערכות.

מה טכנולוגי?

לא מכיר את המהות.

הרגתם אותי. אני באמת לא מבין.

האפיון מתייחס לאיך המידע נכנס לתוך המערכת, מה מבנה שדות המידע, דברים שהם בפן הטכני. לא בפן המהותי.

אבל יש רשויות הרי שזה עובד. תבדקו איך שזה עובד ברשויות שזה עובד, תבדקו את ה-20 רשויות שזה לא עובד ותשלחו להם.

ירושלים ותל אביב שיש להם מערכות נפרדות שהם לא כמו, הן לא דומות לשאר הרשויות. לכן אנחנו עובדים על הדבר הזה.

אני אומר לך שבירושלים, גם כשהם היו בחברה לאוטומציה הם קיבלו את המידע מביטוח לאומי אוטומטי. האמן לי, אני אומר את זה מניסיון. הייתי שם עשור. אולי הם כבר החליפו מאז, אני לא יודע. מה? הם עדיין חברה לאוטומציה?

לא מה שאמרתי. אמרתי שיש להם מערכת משלהם ולכן לא היה צריך לעבוד, זה גם מה שאמרתי כשדיברתי לפני כן. ירושלים ותל אביב ועוד מעט מאוד רשויות הן יוצאות דופן כי מערכות המידע הן שלהן ולא "ליסינג" מחברות שנותנות להם שירותים.

כן. אבל אם אתם יכולים לקבל את המידע זה למה לא להעביר את זה לרשויות? מה כל כך מורכב בלהעביר את זה לרשויות?

אנחנו לא מעבירים לרשויות. האפיון הוא כזה שהנתונים יועברו ממשרדים שונים ישירות לרשויות בלחיצת כפתור ואונליין.

אבל אם מירה אומרת שלעיריית יקנעם או יבנה.

פרט לעיריית ירושלים ותל אביב אין היום רשות שיכולה לעשות את זה אם היא לא משלמת בעבור השירות וגם זה לא מעודכן אונליין.

מה אתם יכולים לעשות עכשיו שהיא תוכל לקבל את זה? איך?

זה לא אנחנו, זה המערך הדיגיטלי בשילוב עם כל הצוות ואיתנו. התהליך יהיה כזה שבלחיצת כפתור הם יקבלו את כל הנתונים בהתחלה מביטוח לאומי ומנהל אוכלוסין, הרשות המקומית.

אז אתם צריכים לשבת מול כל רשות מקומית ולראות מה מערכת המחשוב שלה.

יש כבר עבודה מול נציגי הרשויות המקומיות בשיתוף עם מש"מ כדי שזה יקרה וזה יהיה בחינם ולכולם אונליין.

כמה זמן ייקח לכם התהליך הזה?

כמה זמן ייקח?

אני לא מכירה את הפרויקט הזה אז אני לא רוצה להתייחס. אני מצטערת, זה לא פרויקט שאני מכירה.

לא, לא, אני גם לא הבנתי.

זה בעבודה. להתחייב אני לא אתחייב, כי זה אפילו לא של המשרד שלי, אנחנו מתווכים.

צריך לעשות גם את התהליך הפשוט.

הבעיה היא שלרשויות המקומיות יש מספר ספקיות חברות תוכנה שמספקות את המערכות לרשויות המקומיות. אם אני זוכרת נכון יש משהו כמו חמש או שש ספקיות שונות שמספקות את המערכות לרשויות המקומיות. כאשר רוצים לפתח שירות חדש בתוך רשות מקומית - - -

חבר'ה, אני לא מתכנת ואני לא איש מחשבים. אבל אני בא מהשלטון המקומי 25 שנים. אין רשות מקומית, אני אומר לך, שאין להם נתוני רשות האוכלוסין. אין רשות מקומית כזאת. הם משלמים על זה או שודדים את זה או לוקחים את זה או מקבלים את זה, אני לא יודע איך. יש להם את זה. זאת אומרת שהם יודעים להכניס לתוך המערכות שלהם כי הם מרוויחים על זה כסף.

לא יכול להיות שיש מספר מצומצם באופן יחסי, רשות מקומית. יש גם אנשים נכים בתוך הרשות שמגיע להם דברים מינימליים. עוד לא הגעתי לשלב של שירותים חברתיים, עוד לא הגעתי לסל שירותים. סתם דברים מינימליים: הנחה בארנונה, עמדת נכה, לא תו נכה, אבל מקום נכה. יש להם כמה דברים פשוטים שהם מקבלים שהרשות המקומית לא יכולה לקבל את הנתונים האלה. לא הבנתי, מה האטום שצריכים לתלות אותו באיזה שהוא מקום? מדובר על דבר מאוד מאוד פשוט ואני לא מצליח להבין למה לא למצוא פתרון. בינתיים בסדר, ימצאו טכנולוגיה, איך הרשות המקומית נכנסת. אבל צריך להיות פתרון לדבר הזה. לא יכול להיות, זה בלתי מתקבל על הדעת.

אני יכולה להגיד איך אנחנו מעבירים.

מה שאתם יודעים זה רק שתי רשויות היום מחוברות, זהו?

לא. כמו שנאמר, הן משלמות כסף כדי לקבל מידע. והמידע מתעדכן אחת לתקופה.

לא אכפת לי התקופה. התקופה לא אכפת לי.

כי אנשים עוברים מקום הרבה פעמים, בשכירות. תלוי איזה רשות מקומית מדובר. זה כן משנה. אבל בסדר. זה המצב כפי שהוא כרגע. אדוני ביקש שננסה לבדוק.

תבדקו איזה רשויות עדיין אין.

עוד לפני הממשקים האוטומטיים.

נכון, נכון. בואו תעשו בדיקה. בסדר, הבנתי.

זה בסדר.

בסדר. את מדברת על הממשק האוטומטי שייקח זמן ויהיה אפיון. בסדר גמור.

אגב, כולל משרד הרווחה, משרד העבודה. זאת אומרת עוד גורמים שיכולים להיכנס לאחר מכן.

הם בפנים. משרד הרווחה בפנים.

לאותו מערך כדי - - - לקבל את הכול.

יש בסוף טופס של אותו מספר זהות שנמצא, התחיל בביטוח הלאומי ומאופיין עכשיו בכל המשרדים. זה כבר אנחנו נמצאים שם. מה שחסר לנו זה הרשויות המקומיות שהן במערך אחר. כל מי שבתוך המערכת הדיגיטלי בפנים. כולם. זה הטופס של הגל הירוק, על זה דובר.

כוונתי שהרשות המקומית תקבל את זה מכל הגורמים.

היא תקבל את זה בסוף מגורם אחד, מהמערך הדיגיטלי. אין להם מאיפה עוד לקבל. הם יקבלו את זה מהמערך הדיגיטלי.

ואונליין, לא בדוחות אחת לתקופה.

בשירותי PI אין בעיה לקבל את זה אונליין כל הזמן.

כן, אין לי ספק. כמו שמקבלים את הנתונים של התושבים. יכול להיות ששילמתי על זה כראש רשות, יכול להיות שלא. אבל הרבה כסף זה לא היה, כי אני לא זוכר את הצ'ק שהייתי צריך לשלם למידע הזה.

אדוני, אז אני אגיד לך יותר מזה, יש בעיות בהתממשקות בתוך המאגרים, כיוון שאי אפשר להצליב בהכרח מידע ממאגר שיש בו מידע מאוד רגיש. כמו למשל מידע של אנשים שהם מקבלים טיפול מהמחלקה לשירותים חברתיים למידע שמיועד למשל לצורכי לא יודעת, ניהול הסעות. יש סיפורים שלמים בסוגיות של הגנת הפרטיות אפילו בתוך מאגרי מידע שבתוך הרשות המקומית. זו סוגיה.

מכיר את זה. הייתי בדיון בוועדה, אם את זוכרת, בוועדה על ה-S.M.S ניהלנו ויכוח על זה. ה-S.M.S על העיקולים. ניהלנו ויכוח על זה והוכחתי לכם, לא, אני אגיד לך למה. הוכחתי לכם שהרשות המקומית למה שהיא רוצה היא יודעת להשתמש במספר הטלפון שלי ופתאום יש לה בעיה של הגנת מידע.

הסעות אדוני, שהילדים שלך לומדים בחינוך המיוחד ושולחת - - -

לא, היא שולחת לי הולך להיות שלג או האזור שלך הולך להיות סגור.

אבל דברים מאוד - - - היא יודעת לעשות.

לא. אבל על זה שהולכים לעקל לי את החשבון זה פתאום יש לה הגנת המידע, היא לא יודעת לעדכן אותי. זה היה הדיון אז, אותו חוק הגנת המידע.

זה בדיוק התיקון שאדוני תיקן.

היה על זה דיון אז, אם את זוכרת, ערני מאוד.

זה היה נכון.

נכון, תודה.

נכון וטוב בעינינו. אבל זה חשף גם את המורכבות שיש בסיטואציה של התממשקויות אוטומטיות בין מאגרי מידע.

כל הגל הירוק מאושר על ידי דאבל טופס. אדם אומר אני רוצה שהרשות המקומית תקבל את המידע.

נכון. זאת אחת הדרכים להתגבר על זה, זה נכון.

תעשו לי בדיקה מי עדיין תקוע אי שם מאחורה ויש לו בעיה של לקבל מידע. וכמו שאמרתי, אולי אני אשלח את הנהג שלי להביא לו את זה. אבל בואו ננסה לראות איך לפתור את זה. אני מתאר לעצמי שפנייה שלכם, גם שלי או גם של ראש רשות להגיד לו תקשיב, יש לך קובץ 50 נכים בשנה. תעשה טובה, אתה רוצה, תסגור עם אוטומציה עוד 50 שקלים, פחות 50 שקלים, תגמור את זה. אחר כך יהיה CRM שכולם יתחברו והכול בסדר. אבל בואו ננסה לראות איך לקדם את זה.

אנחנו ננסה להתכנס. מעבר לפרוטוקול, כיוון שאני מתנגד לבירוקרטיה, על אף שאסור לנו לדון אחרי 14:00 המשכתי לנהל את הדיון.

אתי, יש לנו פה שלוש סוגיות שאנחנו חייבים להתמודד איתם. אנחנו נרצה לקבל מביטוח לאומי איזה שהוא סד זמנים שאנשי הטכנולוגיה יכולים לעמוד מול המערך הלאומי הדיגיטלי. איזה שהוא סד זמנים הגיוני שנוכל לעמוד בו.

נשמח לקבל ממשרד החינוך איזה שהיא הבנה, עוד פעם, מה אתם הולכים לעשות עם המידע הזה בנוגע לוועדות השמה. זאת אומרת, האם תהיה פנייה? האם זה יהיה יזום? האם אתם תמתינו שאנשים יבואו? לא אמרתי לבטל את ועדות ההשמה, אבל אם יש היערכות מנגד. ואני מציע לכם לבדוק את זה עם האוצר. כי מי שיצר את כל הייצור כלאיים הזה איך שהוא מתנהל היום של ועדות השמה עם התאריכים. ואני לא מדבר על עבודת הוועדה, אני מדבר על ייצור הכלאיים שכל המורכבות שלו זה האוצר מפחד של המספרים ההולכים והגדלים ואנחנו יודעים את זה.

משרד החינוך יש לו מידע כמה לשנה מסוימת ויש איזה שהוא תחשיב.

אני יודע. לכן אני לא מצליח להבין את ההיגיון.

הנושא של לוח הזמנים שמעבר אליו זה ועדה חריגה נועד לאפשר לפי מספר נתון של תלמידים היערכות עם כוח אדם. אתה לא יכול לחכות עד 2 בספטמבר כדי לגלות שיש לך עוד 150.

אבל בואי, אני לא הולך לחזור לתחילת הדיון, אבל זה חשוב מאוד. משפט אחד. אם קיבלתם בפברואר מביטוח לאומי שבעירייה הזאת יש כך וכך ילדים מאובחנים כאלה וכך וכך ילדים כאלה, אמור להיות לכם לא נתון של מה היה שנה שעברה ומה אמור להיות תחזית. אני לא יודע מה קרה לי היום, אני חוזר לאן שהייתי בשלטון המקומי. כשהייתי ראש עיר הייתי אומר מה לעשות? הילד נולד שלוש שנים לפני שהוא נכנס לגן הילדים. לא הייתי צריך לרשום אותו לגן הילדים, כי קיבלתי כבר ממל"מ את הילד הזה כשהוא נולד, עם מספר הזהות. ידעתי שהוא נולד. אז אני יודע כמה ילדים יהיו לי בעוד שלוש שנים בתוך גן הילדים. אני לא צריך היערכות על בסיס צפי של שנה שעברה, שנה הבאה. יש לי מספרי ברזל. אותו דבר לכם יש.

ההורה צריך לרצות לבקש שהילד שלו יהיה.

אני אומר אבל היערכות יכולה להיות. לכן בנושא של היערכות תעשו בדיקה. תפנו, תראו איך אתם עושים את זה. לצפות מהורה, ואני אומר את זה בסוף, בואו, תיכנסו לנעליים של אותו הורה. נולד להורה ילד עם מוגבלות. תחשבי על זמן העיכול שלוקח להורים לקבל את זה שהילד הוא שונה ומה יהיו הצרכים שלו. זמן העיכול. לוקח לו המון זמן. קחו את הטיפולים שהוא צריך להגיע איתו. אם זה לקופת חולים ואם זה לבית החולים ואם זה שירותי רפואה כאלה ואחרים ואם זה למומחים כאלה ואחרים. הוא עומד בחוסר אונים. ואז את אומרת עוד לא החלטת איזה מערכת חינוך אתה רוצה. את צודקת. אני לא אמרתי שלא.

לא, הורה בדרך כלל רוצה שהילד שלו יקבל שירותי חינוך מיוחדים, שיהיה מוכר.

אני מסכים. אבל מישהו צריך לעזור לו לעבור את הדבר הזה. אין דרך. אני אומר לך, אין דרך להורה להתמודד עם זה לבד. אין דרך. בעולם. אני אומר לך שאין דרך להורה. אלא אם כן ,אמרתי, עוזרים לו ומגיעים אליו ומסייעים לו. אין דרך. ואז הוא מפספס שנה, כמו שאמרנו, והוא מפספס לפעמים שנתיים ועובר כל דבר. לכן צריך להיות איזה שהוא תהליך שמצד אחד, כמו שאמרתי, האוצר אומר וואו, יש לי עכשיו את המידע, אני יודע למה להיערך בצפי הכללי. בתוך הצפי הכללי איך אני נערך פנימה בכל רשות ורשות. תנסו לבדוק את זה אצלכם את הדבר הזה.

הנושא האחרון שהוא קריטי ביותר – הנושא של משרד התחבורה. יש פה פער שהוא פער מוזר מאוד. אני לא הייתי ממתין לכינוס של ועדה. אני הייתי רוצה לעשות ישיבה אצלי של משרד התחבורה עם נציג ביטוח לאומי. תחליט את מי היא שולחת, שהיא תבוא או תשלח מישהו, לנסות להבין מה הפער הזה. כי הביטוח אומר אני שולח. אומרים העמותות אנחנו רודפים אחרי משרד התחבורה. עכשיו, יכול להיות שהפער, כמו שאמרו, יש חלקים מסוימים שלא מוכרים, משרד התחבורה צריך להכיר בו, בסדר. אבל בואו נבין איפה הפער בין העמדה שהציגו פה עמותות. נעשה ישיבה פה לפני ועדה. נבין בכלל מה הפער. לא מציע לזמן את כולם לוועדה בשביל להבין איפה הפער.

הנושא האחרון, משרד הבריאות, קופות החולים. אם אפשר באותה דרך כמו שהיו מעבירים מקופות החולים להדסה, ולבתי חולים ממשלתיים למצוא דרך איך להעביר את המידע. להנגיש לביטוח לאומי בדרך כזו או אחרת את אותו מידע. אני לא יודע מה המערכת. עוד פעם, אני לא מומחה למחשוב, לא מתכוון להיכנס להיות מומחה למחשוב כרגע, לא בשלב הזה בחיים. אז איך המערכת הזאת עובדת. והשלטון המקומי, נשמח לקבל גם מעמותות, גם מהשלטון המקומי איפה הפערים המרכזיים.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.