פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



20
ועדת החינוך, התרבות והספורט
13/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 160
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, ד' באדר התשפ"ד (13 בפברואר 2024), שעה 12:30

סדר היום: קידום פעילות יחידות הנוער ברשויות המקומיות

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז

אחמד טיבי
אימאן ח'טיב יאסין
מאיר כהן
אפרת רייטן מרום
אלון שוסטר

גור רוזנבלט - סמנכ"ל, משרד החינוך

איתן טימן - מנהל אגף חברתי קהילתי ברשויות המקומיות, משרד החינוך

יעל נזרי - מפקחת ארצית מנהלי מחלקות נוער ברשויות, משרד החינוך

שמוליק חלק - מנהל תחום פ"א נוער צעירות וצעירים- מינהל תקון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מאיר יצחק הלוי - סגן שרת החינוך לשעבר, וחבר כנסת לשעבר

יוסי גמליאל - מ"מ יו"ר איגוד מנהלי הנוער בישראל, מרכז השלטון המקומי

אברהם יוספי - מנהל מחלקת ילדים ונוער, מרכז השלטון המקומי

הדר אליהו - מנהלת מחלקת צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

אלירן אליה - סגן ראש עיר אור יהודה, מרכז השלטון המקומי

אסנת אייל - מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

אורטל חדד - יו״ר, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

שי ששון - מבקר האיגוד ויו"ר מחוז ירושלים, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

מוחמד אבו אלהיג'א - מנהל מחלקת הנוער בטמרה

מרב לוגר - סמנכ"לית, מועצת ארגוני הילדים והנוער

סיון פדידה - עו"ד, מנהלת מרכז קהילתי אגמים

אורי סקולניק - נציג במועצת התלמידים והנוער הארצית

ד"ר שי פרוכטמן - יו״ר, איגוד מנהלי המחלקות לחינוך ברשויות המקומיות

מאיה גונן – (מתמחה)

יהודית גידלי

אושרה עצידה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


קידום פעילות יחידות הנוער ברשויות המקומיות

צוהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט. על סדר-היום: קידום פעילות יחידות הנוער ברשויות המקומיות. אנחנו לקחנו כפרויקט את נושא חברה ונוער, את כל נושא הבלתי פורמלי. ואני שמח שאתמול, בעקבות הדיון, השר סמוטריץ' הודיע שאכן לא יהיה קיצוץ. אנחנו כמובן נעקוב שאכן לא יהיה קיצוץ, לא בתנועות הנוער, לא בארגוני הנוער, ולא בשנת שירות, וכן על זה הדרך. כאחד שבא מהבלתי פורמלי, אין לי ספק שהבלתי פורמלי הוא אחד מהגורמים הראשונים במעלה שגורמים בסוף לצמצום פערים בחברה הישראלית. העמקת החינוך נותנת בסוף מעורבות ואחריות חברתית של אותם תלמידים כלפי הקהילה. אנחנו נצטרך למצוא את הדרך למצות ולהטיב עם אותם תלמידים ובסופו של דבר למצות את היכולות שלהם.

יש איזשהו רצון לקדם גם איזושהי חקיקה, והתחלתי לדבר עם סגן השרה לשעבר, חבר הכנסת לשעבר, מאיר יצחק הלוי. ישנן גם השלכות תקציביות כלפי אותה הצעת חוק, ולכן אנחנו גם עובדים מאחורי הקלעים ברמה האוצרית.

בתחילת דבריי חשוב לי להגיד שמבחינתי נושא החינוך הבלתי פורמלי, "החינוך המעצים", כפי שאתה אוהב לקרוא לזה, הוא זה שיתווה לנו בסוף את הדרך ברמה החינוכית. אנחנו רואים את זה כל הזמן. אנחנו רואים את זה ביתר שאת בעקבות האירועים של ה-7 באוקטובר, ואת ההתגייסות המלאה של תנועות הנוער, ארגוני הנוער, מכינות. אנחנו רואים שלכל נושא החינוך הבלתי פורמלי, מתחילתו ועד סופו, יש באמת תרומה ענקית למדינת ישראל. יש פה משוב ענק, שלצערי אנחנו לא משתמשים בו מספיק ולא תומכים בו מספיק. ולכן, אנחנו מתכנסים פה בוועדה כדי לראות את דרכי הפעולה כדי להביא בסוף לקידום פעילויות, וגם פעילות של יחידות נוער ברשויות המקומיות.

אלון, אני מציע שתפתח. יצחק, אני אתן לך בהמשך כי אני רוצה גם להעלות את המצגת. וכמובן גם משרד החינוך, וגם תודה. אנחנו מאחלים גם הצלחה לגור על התפקיד החדש. אנחנו מברכים את מועצת התלמידים על בואם ועל הקפדתם להגיע ולקחת חלק אינטגרלי, וכמובן את כל המשתתפים, מנהלי מחלקות נוער ברשויות המקומיות.

חבר הכנסת אלון שוסטר, בבקשה

תודה רבה. אני לא יודע איך טס לו הזמן. תאמינו לי שרק לפני זמן קצר מאוד הייתי יושב-ראש מועצת התלמידים, ואחר כך בשנת שירות, ואחר כך רכז החופש הגדול בקיבוץ ורכז חברתי בבית הספר. זה לא רק עולם מופלא, אלו החיים עצמם בעיניי.

גם בחינוך הרשמי הפורמלי נעשות פעולות חיוניות להעצמה. הייתי עכשיו במפתן ארז בהרצליה. אלו מעשה קודש יום יומיים גם כשהולכים לבתי הספר ולמוסדות החינוך הפורמליים, בוודאי קל וחומר כאשר מגיעים אל המעבר, וכאשר נותנים הזדמנות. אני חושב שלזה חברי מאיר מכוון. אני מעדיף לקרוא לחינוך הזה "החינוך החברתי", החינוך הבלתי פורמלי, הוא זירה שבה המסוגלים ממילא בתחומים אינטלקטואלים יכולים לגלות את עצמם ולתרום מעצמם בתחומים נוספים, אבל לא פחות מזה, לגבי מי שיותר חלש בתחומים אחרים או פחות בולט - תפקידנו לזהות לו את נקודות החוזקה שלו עצמו, שלא תמיד הוא מכיר. אני מוקיר עד מאוד את המחויבות שלך. באת מאותם מקומות בדיוק. אני מקווה שביחד נעשה זאת, ולא רק עם החברים הפורמליים בוועדה. אני איתכם לכל אורך הדרך. החוק הזה צריך להתקדם. אני צריך לרוץ לוועדת הכלכלה. תודה רבה.

תודה רבה.

חברת הכנסת אימאן ח'טיב יאסין, בבקשה.

אימאן ח'טיב יאסין (רע"מ – הרשימה הערבית המאוחדת):

צוהריים טובים לכולם. מאיר, שלום. אני שמחה לראות אותך ממשיך באותו קו בו התחלת אז. אני רק רוצה להדגיש את החשיבות של החינוך, שאני קוראת לו "החינוך המשלים", ואת החשיבות שבהשקעה בנוער, שהוא עתיד הקרוב של החברה. זה דבר מאוד מאוד מאוד חשוב. זה פותח אופקים ודלתות רחבות בפני הילדים שלנו כך שהם יהיו אזרחים יוזמים, אחראים, פעילים, למען עצמם ולמען החברה. אני לא רוצה להאריך בדברים שלי, אבל הדבר הזה הוא נחוץ. היה נחוץ לעשות אותו כבר מזמן.

במקום הזה אני רוצה להתריע על הקיצוץ שיקרה במערכת החינוך הערבית ועל ההשפעה שלו גם על הנושא הזה. אנחנו במצב מאוד מאוד קשה, וצריך דווקא לתגבר ולא לקצץ.

דיברנו על זה אתמול גם כן, וגם על זה יש מסקנות של הוועדה שבהן אנחנו קוראים לעצור את הקיצוצים גם בתוכנית 555.

תודה. תסלחו לי, אני חייבת לצאת.

בסדר גמור.

אורי, ממועצת התלמידים, בבקשה.

שלום. אני אורי סקולניק, נציג מועצת התלמידים הארצית ויושב-ראש מועצת הנוער של גוש עציון.
באופן אישי, החינוך הבלתי פורמלי וכל מחלקות הנוער, מאוד עזרו לי והצילו אותי מהמון חוויות וקשיים שעברתי. עצם העשייה והיציאה והדברים שעשינו, עזרו לי לעבור את זה ולא להידרדר למקומות מסוכנים, לא להסתובב עם נוער בסיכון. זה דבר שמאוד מאוד עוזר לכל בני הנוער. בסופו של דבר, מחלקות הנוער הן אולי אחד הדברים הכי חשובים עבור הנוער. קיבלתי שם דברים שהם הרבה יותר, והרבה יותר כלים ממה שקיבלתי בכל החינוך הפורמלי. אפשר לראות את כל החינוך הבלתי פורמלי ומה הוא עשה גם בזמן הקורונה וגם בזמן המלחמה כשהנוער פשוט יצא. הוא עזר במעונות, שמרטפיות, מילוי שקי חול לעמדות צה"ליות, חלוקות אוכל לנזקקים, למשפחות מפונים, לחיילים. הם עשו המון המון המון דברים ויצאו ותרמו. הם גם עבדו בכל מיני מכולות וסופרים והחליפו עובדים. בסופו של דבר, מחלקות נוער הן אלו שמסייעות לנו לשמור על כל החוסן הנפשי שלנו ושל כל בני נוער.

כדי שכל הדבר הזה יוכל להמשיך לעבוד, צריך לקבל משאבים בלתי תלויים. לדוגמא, לקבל תקן למנחה מועצות נוער, תקן לאחראי צה"ל, תקני כוח אדם באופן כללי, רכז מנהיגות, רכז הנהגה לצה"ל, רכז התנדבות, תקן למנחי פרויקטים. זה צריך להיעשות בצורה סדורה. שוב, משאבים בלתי תלויים לדברים שממש ממש נצרכים כמו קניית ציוד למרחבי נוער, לכל מועדוניות הנוער, כדי שהנוער יוכל לעשות משהו עם הזמן הפנוי שלו במקום לעשן, לשתות או לעשות דברים נוראים. זה הדבר שהוא הכי הכי הכי חשוב לנוער בסוף. רק כך נוכל לשמור על הנוער שלנו ולעשות דברים טובים יותר.

על פי הנתונים, המדינה משקיעה 24 שקלים בשנה בבן נוער, וזה הזוי, זה בלתי נתפס, זה כלום. אי-אפשר לעשות עם זה משהו. בסופו של דבר, אנחנו צריכים עוד תקציבים ותקנים ומשאבים בלתי תלויים. תודה.

תודה רבה.

האם מאור בניטה, איגוד מנהלי מחלקות חינוך, בזום? הוא לא נמצא בזום.

יוסי גמליאל מבית שמש, בבקשה.

שלום לכולם. ראשית, נמצאת כאן נציגות גדולה של איגוד מנהלי מחלקות הנוער ברשויות. ישר כוח גדול וענק, וברוך השם, על הוועדה הזו. אנחנו מדברים על כך כבר תקופה. מעז יצא מתוק. כמו שאמר קודמי, ראינו את הנוער שלנו בקורונה ובתקופה הזו. ראינו את העשייה, את ההתנדבויות, ואת כל ההשקעה של בני הנוער, ואיזה נוער מדהים יש לנו. אנחנו נמצאים היום במצב שכל בן נוער זקוק שיהיה מולו מבוגר משמעותי, ושיהיה לו עם מי לדבר לפני שאנחנו מורידים אותו למצבי סיכון, וכל השמות היפים. היום הוא הזמן לקדם את הרפורמה עליה עבד ידידנו היקר מאיר יצחק הלוי כדי לתת תקנים וכוח אדם לבני הנוער, כך שיהיה להם לאן לפנות, שיהיה להם מבוגר המשמעותי.

אני רוצה לתת דוגמה אחת פשוטה. תלמיד נמצא בבית ספר מהשעה שמונה ועד ארבע, ובזמן הזה יש לו מורים, פסיכולוגים, יועצים, מנהל בית ספר. אבל מהשעה ארבע ועד השעה שמונה בבוקר אין לו כלום. יש לו תקן אחד שקוראים לו "מנהל מחלקת נוער" , אבל לא בטוח שהוא מכיר אותו. הוא פוגש את שאר האנשים בדרך רק אם הוא נפל, לצערנו, למקרה סיכוי וכד'.

אני חושב שהרפורמה שמובאת היום כאן לשולחן לצורך הדיון היא משמעותית ביותר כדי לקדם את העשייה המשמעותית של בני הנוער שלנו. זו גם ההמלצה שלנו, בעזרת השם. ואין ספק שאם נשקיע היום, נוכל לצמצם בעתיד הוצאות רבות רבות של נוער בסיכוי.

האם אתה יכול להצביע על חוסרים?

הדובר שקדם לי דיבר על תקנים, אבל החוסר הוא ברור. בכיתה יש 30 תלמידים ויש להם מורה, אבל בשעה ארבע בצוהריים כבר אין להם כלום. אנחנו מבינים שלא נצליח להביא תקן לאחר הצוהריים ל- 30 תלמידים, אבל שיהיה לפחות מישהו שהנוער יוכל לפנות אליו ושיהיו תקנים. למיטב ידיעתי, ברפורמה מדובר על מפתח ושיהיה מדריך ל-500 ורכז אחד ל-1,000 בני נוער. כמובן שאותו מדריך ורכז נוער בונים תוכניות משמעותיות יותר. אנחנו רואים שהנוער שלנו מחכה לזה ורוצה את זה. אנחנו משקיעים בהם מיליונים בתוכניות בסיכוי כשזה לא מגיע. תודה.

תודה רבה.

שלום וצוהריים טובים. אורטל חדד, יושבת-ראש איגוד מנהלי מחלקות הנוער ברשויות המקומיות, ומנהלת מחלקת הנוער בקריית ביאליק.

אנחנו יושבים כאן מסביב לשולחן המכובד הזה בדיון שמבחינתנו הוא דיון היסטורי. כבוד היושב-ראש, אנחנו חיכינו וציפינו לו. תודה על היום, ותודה על היוזמה של מאיר יצחק הלוי היקר על קידום החוק. המשימה התחילה, אבל עדיין לא הושלמה עד הסוף. כידוע לכם, במחלקות הנוער יש קונצנזוס. אנחנו בכל הרשויות, בכל המגזרים, אנחנו חוצי מגזרים, ולכן הפעילות שלנו שייכת לכולם ונוגעת בכולם.

בני הנוער במדינת ישראל צריכים לקבל חינוך בלתי פורמלי. הם רק צריכים לבחור באיזו פעילות הם יהיו אחר הצוהריים, לא האם הם יהיו בפעילות אחר הצהריים. הם צריכים להגיד: האם אני בגלישת גלים, האם אני בתנועת נוער, האם אני בשבת ארגון של בני עקיבא או בצופים או ב"אחריי". אבל הם צריכים לקבל ולבחור מתוך הפעילויות. בנוסף, הם צריכים מבוגרים משמעותיים שיסתכלו להם בעיניים. המבוגרים המשמעותיים, המדריכים, הרכזים, צריכים לקבל כלים ותמיכה מהמדינה. ככל שהמדינה תשכיל ותשקיע בחינוך הבלתי פורמלי ובמחלקות הנוער ברשויות המקומיות, כך המדינה תשקיע פחות כסף ופחות משאבים ביום שאחרי, ובכל מה שקשור בטיפול בהם. זאת אומרת, בכל שקל שהמדינה שמה בחינוך הבלתי פורמלי, היא חוסכת אחר כך המון המון המון - פי ארבעה יותר.

חשוב לזכור מה הם התחומים עליהם אנחנו אמונים. אנחנו אמונים על הכנה לשירות משמעותי, אנחנו אמונים על מנהיגות הנוער, מנהיגות ייצוגית ומנהיגות נבחרת, כמו למשל, מועצות התלמידים והנוער. אנחנו אחראים ואמונים גם על תחום המעורבות החברתית ועל תחום ההתנדבות, גם בשגרה וגם בחירום, וגם על פנאי איכותי. "פנאי" היא לא מילה גסה. פנאי לנוער זה דבר שהוא חשוב. בן נוער עסוק לא מעסיק.

ולכן, אני קוראת לוועדה היום לאמץ את השלמת החוק. זה מעולה שכל אחד מאיתנו כאן הוא בתקן, ותודה לכל הקודמים בתפקיד שעשו את העבודה הקשה. זו זכות להיות כאן, זו זכות לקום בבוקר ולעסוק בזה. עכשיו אנחנו גם צריכים צוותים. יש מחלקות נוער ויש גם אגפי נוער שיש בהם 30 ו-40 עובדים, ויש מחלקות נוער ברשויות המקומיות שבהן יש מנהל בלבד, או מנהל ועובד. זה לא צריך להיות תלוי ראש רשות, זה לא צריך להיות תלוי ברצון של ראש רשות או ביכולותיו. לפעמים הם רוצים אבל הם לא יכולים. ולכן, בואו עכשיו נצמצם פערים, בואו נשקיע בחינוך השלם, בחינוך המעצים. ואם נעשה זאת, אנחנו נחסוך אחר כך. יש לנו שותפים טובים ואמיתיים לדרך, וגם תנועות וארגוני הנוער. הם פונים יום-יום ושעה-שעה למחלקות הנוער ברשויות המקומיות, ואנחנו באמת צריכים צוותים, תקנים, תקציבים, כדי לעשות עבודה טובה יותר. תודה.

תודה רבה.

מוחמד, מנהל מחלקת הנוער בטמרה, בבקשה.

צוהרים טובים, אדוני היושב-ראש, ולאזרחי מדינת ישראל ולבני הנוער שצופים בנו. אני רוצה דווקא להתחיל מהכתוב במשנה: כל המקיים נפש אחת, מעלים עליו קיים עולם מלא. זה כתוב גם בקוראן: (אומר דברים בשפה הערבית).

אני רוצה להגיד שזה בדיוק החינוך הבלתי פורמלי. החינוך הבלתי פורמלי הוא החינוך היחיד שבו אנחנו יכולים להשתמש כדי למנוע מילד בטמרה לקחת סכין ולצאת לרחוב ברמדאן הקרוב. החינוך הבלתי פורמלי יכול לתת מסגרת לילד בבית שמש או במאחזים, בהתנחלויות. החינוך הבלתי פורמלי הוא הדבר היחיד שיכול לחבר בין כל הקשת הישראלית. לכן, אנחנו ממש שמחים על זה שהוזמנו לוועדה הזו, ורוצים להודות למאיר ולצוות משרד החינוך על ההובלה, וגם כמובן להדר בשלטון המקומי. זוהי זעקה מהשטח.

הולכים לקצץ דווקא בחברה הערבית 15% מכל התקציב הרוחבי, וגם מהחלטת הממשלה 550, וגם מ-549 למיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. תשקיעו בחינוך הבלתי פורמלי. הכתובת של מדינת ישראל הן מחלקות הנוער. אנחנו החיילים שלכם בשטח. תאמינו ותשקיעו בנו. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת לשעבר מאיר יצחק הלוי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, ראשית, תודה רבה על הזימון. יקירי אלון, לפני שאתה הולך, אני רוצה להגיד לך תודה רבה על התמיכה. אלון ואני מכירים הרבה מאוד שנים עת שימשנו שנינו כראשי רשויות. אני יודע שהנושא עליו אנחנו מדברים הוא בנפשו. תודה, ואני בטוח שנקבל אותך כרוח תומכת מאחור.

אני רוצה לנצל כמובן את ההזדמנות ולאחל לגור הצלחה גדולה במשימה, לדעתי, המרגשת ביותר שיש במערכת.

(מחיאות כפיים)

אני מודה שאני אחרון האובייקטיביים, אבל אין משימה יותר מאתגרת מהמשימה שאתה הולך לקבל.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד פה תודה. ברשותכם, אני רוצה להגיד תודה לאיתן טימן, שליווה אותנו לכל אורך הדרך כשהייתי במשרד. אני חושב שהוא היה ציר מרכזי. וגם לעו"ד סיון, שהיתה העוזרת הפרלמנטרית שלי. יש כאן את יעל, ועוד הרבה מאוד אנשים טובים שהיו שותפים לדרך.

רקע אישי. נדמה לי שאני מדריך הנוער הכי ותיק במדינת ישראל. את חיי כמדריך נוער, כעובד חבורות רחוב, התחלתי בנובמבר 1974. מפה כל אחד יעשה את החשבון ויבין שיש פז"ם ארוך. מאז ועד היום, לא חדלתי, ואפילו לא לרגע אחד, מלשמש כמדריך, כמנחה, מתכלל, מנטור, וכל מה שנמצא תחת המסגרת הזו. התחלתי כעובד חבורות רחוב בשכונת מחנה יהודה בירושלים, וסיימתי כסגן שרת החינוך - לא רחוק ממחנה יהודה בירושלים. התווך הזה צבר הרבה מאוד חוויות, שהפכו להיות הרבה מאוד ניסיון. הן הוציאו ממני הרבה מאוד מסקנות ותובנות. כשהגעתי למשרד, ביקשתי מהשרה להתמקד רק בנושא הזה, ולראות איך אנחנו נוגעים בדור ההמשך שלנו, שהוא פניה העתידיים של החברה במדינת ישראל.

אני הגעתי לכמה תובנות מאוד מאוד ברורות: התובנה הראשונה אומרת שבכל ילדה וילד במדינת ישראל, טמונות עוצמות וחוזקות שעלינו לדעת להוציא אותן מהם, ולהנגיש אותן למוקדים שבהם הילדים יחוו חוויה של ילדים מצטיינים וחוויה של אושר ועונג. אני מאמין באמונה שלמה שכמו שאהבה מביאה אהבה, גם הצלחה מביאה הצלחה. ואם אנחנו יודעים שבכל ילדה וילד מסתתרות עוצמות, חובתנו כקהילה מחנכת, שמתחילה בהורים ונגמרת בראש העיר, להוציא את העוצמות הללו. אתם מכירים את האמירות כמו "לא ייצא ממנו דבר", "חבל על הזמן", "אין מה להשקיע בו". אלו אמירות שצריכות להיעלם מהרפרטואר של סגלי החינוך באשר הם, ופשוט לא הוריד אותן.

אני אומר את הדברים מתוך חוויותיי ומניסיון החיים שלי. לא הבאתי לכאן אף ספר. לא הבאתי את הווארד גרדנר, ולא את פיאז'ה, ולא את אדלר ולא את זוננשיין, אני מביא את ניסיון החיים שלי. מניסיון חיי אני יכול להגיד לכם בוודאות מלאה שבכל ילדה וילד טמונות חוזקות, וחובתנו להוציא אתן ולהנגיש אותן למוקדי השמה שבהם הם יחוו את החוויה הזו.

לגבי השאלה של השם - הגיע הזמן לעשות סדר עם העניין. יש חינוך בלתי פורמלי, חינוך בית ספרי, חינוך משלים, חינוך מעצים. תגמרו את זה. אני חשבתי שההעצמה היא הדבר הנכון ביותר כי זה עוצמות של ילדים, שאנחנו לא תמיד משכילים להוציא אותן מהם.

אני יכול להגיד שהוכח בכל מחקר שככל שהילד יותר מועצם, דהיינו, אם הוא קומונר בבני עקיבא, שחקן כדורגל, רקדן, מתנדב במד"א או בכנפיים של קרמבו ובמנהיגות צעירה, בהכנה לצה"ל, אז בכל ילד כזה אנחנו מגלים גם הישגים לימודיים. לכן, אני פונה לכל המוטרדים. יש במערכות שלנו מוטרדים מכך שאם ילד יהיה בפעילות, שנגדיר אותה פעילות מעצימה, חלילה ייפגעו לימודיו. לא, ההיפך. כאמור, הצלחה מביאה הצלחה. ולכן, צריך לעודד את העניין הזה.

אחד הנתונים העצובים, אדוני היושב ראש, חבריי חברי הכנסת, מראים שפחות מ-30% מילדי מדינת ישראל משתתפים בפעילות מעצימה. במגזר הערבי פחות מ-5%. אנחנו עמלנו על תוכנית. הבאתי 48 שנות ניסיון לשנה שכיהנתי כסגן שרת החינוך. לטעמי, היא היתה קצרה מדי. אם היתה לי עוד שנה, הייתי יכול להעביר את זה. התוכנית מביאה את סך כול הניסיון, והיא שואפת להגיע לכך שבטווח של חמש שנים נגיע ל-80% מילדנו שמשתתפים בפעילות מעצימה. כבר הגדרתי בפעילות מעצימה. אמרתי שזה כל מה שנותן לילד את תחושת העוצמות. בואו ננטר ילד עם אינטליגנציה מוטורית מפותחת, ונוביל אותו להיות שחקן כדורסל, שחקן כדורגל, או דברים אחרים. בואו נשים ילד בעל אינטליגנציה מנהיגותית ב"אחריי", וכן הלאה וכן הלאה. ולכל ילד יש. הווארד גרדנר מדבר על אינטליגנציות מרובות. אני שולח את מי שלא קרא את הספר לקרוא את הספר, ולהבין שלכל ילד יש את הפוטנציאל שלו.

ולכן, כשישבנו על המדוכה, בנינו ארבעה שולחנות, וכל שולחן עסק. כשאני אומר "עסק", אז זה כל הגלריה: אקדמאים, תלמידים, הורים, מחנכים, אנשי מינהל, חברה ונוער. כולם בלי יוצא מן הכלל סביב ארבעה נושאים. הצלחה תהיה רק אם יהיה שיתוף פעולה מלא. דרך אגב, למדתי. גם כשהוצאתי את תוכנית "עיר ללא אלימות" לאוויר העולם, היא הצליחה במקומות בהם היו שיתופי פעולה. האגו היה בצד וכולם מסתערים על המשימה.

אני אומר ממש טלגרפית על מה התוכנית מדברת כדי לאפשר פה המשך דיון. הדבר הראשון לקחת חוק שקיים. קיים חוק. את החוק חוקק גדעון סער בזמנו. הוא נקרא: חוק הנוער ברשויות המקומיות. אמרנו שהוא נכון אלא שיש להרחיב אותו. אם החוק מדבר היום על כשני תקנים פלוס, בואו נהפוך את העסק הזה למשהו הרבה יותר משמעותי, ובואו נטיל, בן היתר, על הרשות המקומית, את האחריות לכך, אבל ניתן לה גם משאבים. עשינו עבודה שנה שלמה על העניין הזה ושאלנו איך לוקחים את הרשויות. דרך אגב, דיברנו, אדוני היושב ראש, בשלב הראשון על אשכולות 1 - 7, בחלוקה דיפרנציאלית. הגורמים הכלכליים והאחרים ישבו לתכנן את הדברים, ויצא מצב שבו פרסנו את סך כול הצרכים, בעיקר, בעיקר, בכוח אדם של מדריכים, רכזי התנדבות, והמשרות הנוספות שכבר קיימות כמו ראשי מינהל נוער ביישובים. הגענו לסכום. רק בשביל הפיקנטריה, הוא דיבר על משהו בסדר גודל של כ- 200 מיליון שקל.

אדוני, חשוב שגם נדגיש שתקציב הפעילות של מינהל חברה ונוער הוא פחות מ-1% מתקציב הפעילות של משרד החינוך. זה מלמד על מה שנאמר פה, ש-24 שקל לשנה מקבל ילד במדינת ישראל לחינוך המעצים. זה פשוט בלתי נסבל. ולכן, 200 מיליון שקל. אני זוכר שישבתי בזמנו גם עם שר האוצר דאז, אביגדור ליברמן, וישבתי עם השרה יפעת שאשא ביטון. ההתחבטות שהיתה היא האם זה יהיה כסף תוספתי או כסף שמתעדפים אותו מהמשרד - זה היה הדיון. ההחלטה של כל הנושא עברה את הנהלת משרד החינוך, וגם את זה חשוב שנדע, בפרוטוקול מסודר. הוא נמצא ברשומות. לא צריך לנבור, הוא קיים.

אם כך, הדבר הראשון שעשינו הוא שלקחנו את החוק. יש תזכיר חוק שעבר. אדוני היושב ראש, עבר את הגורמים המשפטיים במשרד החינוך, עבר את הגורמים המשפטיים במשרד המשפטים, עבר את הגורמים המשפטיים בשלטון המקומי. דרך אגב, הם היו בשיתוף פעולה מלא עם מנהלי מחלקות הנוער, עם ארגוני ההורים, ארגוני התלמידים, ועם כל גורם – כולם, בלי יוצא מן הכלל - מתוך אמונה שלי שאי- אפשר לעבוד בלי לשתף פעולה עם כל הגורמים. זהו שולחן אחד שאותו הכנו, והוא ערוך ומוכן. אני אגיד דיינו לדיון הזה, אם תתקבל החלטה שלך, אדוני היושב ראש, שמקדמים את החוק. הוא ערוך ומוכן. הינה, הוא ארוז לכם באריזת מתנה עם נייר צלופן בכל צבע שתרצו. הוא קיים, נמצא. צריך רק להתניע אותו קדימה.

הדבר השני, והוא הדבר שהיה עבורי הכי מורכב כסגן שרה, זה להגיד לבתי הספר שאנחנו קצת מזיזים את הגבינה. אמרנו: בואו נראה. בסוף בית הספר הוא כור ההיתוך שאליו מגיעים 98% מילדי מדינת ישראל. אם בית הספר מודד את עצמו, לא רק במדידה ההישגית או במדידות נוספות, ויש, אני מכיר את הכול, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה, אז יש עוד מדד אחד ששואל מהו אחוז הילדים המשתתפים בפעילות מעצימה. אם האחוז הוא 30% - 35%, בואו נשאף יחד עם רכז החינוך החברתי. והבאנו הצעה איך מתגמלים את הרכז החינוך החברתי והופכים אותו להיות המשרה הכי חשובה שיש. אבל הוא גם נמדד על זה. אם אתה רוצה היום לקבל תמיכה מהמשרד, והמשרד היום נותן כספים לבתי ספר על הצטיינות כזו או אחרת, אז תן את זה, בין היתר, גם על אחוז הילדים שמשתתפים בפעילות. זה לא היה קל, אבל בסוף המנהל או המפקח או מנהל המחוז, הבינו שמאמן הכדורגל, מנהלת המרכז המוזיקה, רכזת כנפיים של קרמבו, קומונרית בבני עקיבא, רכז הצופים, הם משאב לבית הספר ולא מטרד. ולכן, צריך, כמטפורה, להסיר את הגדרות ולהגיד למחנכים: הינה, המשאבים שלכם. בואו, תביאו אותם לילדים כדי שהם יוכלו לבצע את אותה פעולת העצמה עליה אנחנו מדברים.

דרך אגב, זה קיים. שלא נתבלבל, לא צריך להמציא כלום. קבוצות הכדורגל, הכדורסל והשחייה נמצאות, וגם הקונסרבטוריון נמצא, וכל המשאבים קיימים. החוכמה היא רק לראות איך אנחנו מנגישים אותם בעבודה משותפת ובלי משחקים של אגו ומחיצות.

הדבר השלישי, והוא דבר שאני עומל עליו קשה מאוד, הוא להחזיר חזרה "עטרה ליושנה", מה שנקרא, את תפקיד מדריך הנוער. יש כאלה שאומרים שמדריך הנוער זה לא שם טוב, ואני אומר בואו נחליף את השם. אם הבעיה שלנו היא שמות, חינוך מעצים, חינוך אחר - דיינו, אני מקווה שאלו יהיו הבעיות שלנו. אני אומר שצריך לקחת תפקיד. דרך אגב, אני מדריך נוער. אני סיימתי בבית מדרש לעובדים חינוכיים סוציאליים במגמת הדרכת נוער, כשזו היתה משרה אקוויוולנטית למורה: דירוג עובדי הוראה - מדריך נוער. כתוב, אני לא ממציא כלום. היו בזמני 8,000 מדריכי נוער. אני הייתי חבר מזכירות הארצית של עובדי החינוך המשלים. היה גם משלים, כן? זה היה. צריך פשוט להחזיר את זה, אבל להחזיר את זה כפרופסור אקדמית גבוהה. לא כזה דרדל'ה כזה שבאים ואומרים עכשיו: אני אוהב ילדים, אני אעבוד איתם - לא. כדי להיות מנחה, מדריך, מנטור פרויקטור, צריך ללמוד בשביל זה, ואתה צריך פרופסיה רצינית.

דרך אגב, ביום חמישי אני נפגש עם פרופ' יוסף מקורי, וזו פגישה שלישית שלי בעניין. בשיחה הראשונה אמר לי פרופ' יוסף מקורי: אני רוצה לספר לך, אדוני סגן שרת החינוך, שכאשר אנחנו רצינו לבחון מה ה-DNA שאנחנו רוצים לרופא ישראלי, אנחנו הגענו למסקנה שאם הוא היה רכז בצופים או קומונר בבני עקיבא, אז זה הרופא שאנחנו רוצים. זאת אומרת, גם הוא מבין את מה שכולנו מבינים.

אני ישבתי כמעט עם כל המכללות. אני מנהל עכשיו שיג ושיח מאוד מאוד כבד גם עם לוינסקי ווינגייט. אני כמובן מכיר את שאר הגורמים: מכללת קיי, בית ברל, סמינר הקיבוצים, וכן הלאה וכן הלאה. בסוף בסוף בסוף זה לא יכול להיות איזה מין מדור בתוך בית ספר לחינוך. זה צריך להיות מסלול. הוא יכול להיות תחת בית ספר לחינוך, אבל אתה מתמחה. כמו שאתה יכול להיות בחינוך חברתי או יועץ חינוכי, תהיה מנטור, מנחה, וכן הלאה וכן הלאה. כמו שאמרתי, אקוויוולנט לחלוטין למורה.

מהיכן המשאבים? אני הבאתי את הפתרון, ואני אומר את זה כראש עירייה שכיהן מספיק שנים, ובואו נגיד שהראייה הרטרוספקטיבית שלי היא מספיק רחבה ועמוקה כדי לתת גם את המסקנות, ומשה בוודאי בוודאי יסכים איתי. יש בזבוז משווע בבניית מוסדות חינוך במדינת ישראל. ואני שואל למה לא לבנות בניינים חינוכיים שהם רב תכליתיים, רב שעתיים, רב תנועתיים. זאת אומרת, אין שום סיבה בעולם שאולם ספורט יהיה סגור מהשעה שלוש עד השעה שמונה למוחרת. אולם ספורט יכול לשמש בחדרים התחתונים שלו כחדרי פעילות לריתמיקה, לתרום כלי לכנפיים של קרמבו, ויכול אחר הצוהריים לשמש את תלמידי החינוך המעצים, ובערב את המורים, ואחרי זה את הקהילה. אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה. אין שום סיבה שספרייה בבית ספר תיכון לא תשמש את התושבים הזקנים בשכונה לפרשת השבוע או לשיעורי אקטואליה. אין שום סיבה. וכל התירוצים הם תירוצים שבאים ממקום אחד שקוראים לו "עצלות". אין מעבר לזה. צריך לחבר הכול לשיתופי פעולה. מנהל בית הספר ומנהל מחלקת הנוער ורכז הנוער במתנ"ס, וראש העיר, כולם ביחד, נבחנים ונמדדים על כמות הילדים המשתתפים בפעילות מעצימה. הכול קיים, הכול נמצא, והכול אפשרי.

לפני ימים יצא לי לשבת עם גור. אני חייב להגיד לך שהתרגשתי מהשיחה איתך. ראיתי את התשוקה שלך ואת ההתלהבות ואת הסקרנות. אלו דברים שנותנים פה תקווה. חבריי ממינהל חברה ונוער, ואני אומר את הדברים הבאים בצורה הכי ברורה, ואני מתנצל אם זה ישמע כביקורת, בדצמבר 2021 אני הגעתי למשרד החינוך. אני בוגר של אברהם עודד כהן ואני בוגר של פרופ' דב גולדברגר. זאת אומרת, אני מכיר את המערכות יותר מכולם. המערכת היתה שבוזה. אמרתי להם: חבר'ה, להסתער. לדעתי, אתם ליבת העניין בכל מה שקשור לדור ההמשך. אין לי ספק שאם נגיע למצב ש- 80% מהילדים שלנו משתתפים בפעילות הזו, אנחנו בעוד עשר שנים נקבל חברה ישראלית טובה יותר, פלורליסטית, מכילה, מבינה, עוצמתית, חזקה, אוהבת, וכל מה שאנחנו רוצים בחברה טובה.

לסיום, אני רוצה לבקש ממך, אדוני היושב ראש. אני גם יודע עד כמה הנושא קרוב ללבכם. אני רוצה לבקש ממך בכל לשון של בקשה להניע את הקטר שקוראים לו "החוק". דרך אגב, הכסף לא צריך להוות מכשלה כבדה, כי כמו שאמרתי, חלק גדול מהמשאבים נמצאים. דבר שני, גם אם מפזרים את זה בפיזור דו-שנתי, תלת-שנתי, אפשר להתחיל. לא קרה שום דבר. אני יוצא לפיילוט באשדוד. בשבוע הבא אני כבר נפגש עם אריה כדי להתחיל להכין, והמועצה הבאה תהיה מועצה אזורית חבל אילות, שקרובה אליי לבית. כדאי כבר להתחיל את הפעולה הזו. כשאתה מחפש את המשאבים, אתה יודע שהם נמצאים לידך. מאמן הכדורגל נמצא מעבר לבית הספר. לא צריך לממן אותו, הוא קיים. יש מי שמממן אותו. ומנהל הקונסרבטוריון קיים. הכול נמצא. לכן, צריך לקדם את החוק. יש כאן תזכיר חוק, שיש לך אותו. אפשר להוסיף עוד חומרים אם תצטרך. וגם לגור כמובן. אפשר כבר להתחיל, ומבחינתי ובא לציון גואל.

אני רוצה לבקש. אני לא מסדר פה את סדר-היום, אבל אני חושב שחשוב מאוד שאיתן וסיון, שליוו את התהליך הזה מקרוב, יגידו מהזווית שלהם את הדברים. תודה רבה.

איתן, בבקשה.

קודם כול, אני רוצה לשים פה עוד נתון. לאורך השנה בה עבדנו, מצאנו שהפערים הגדולים ביותר בתחום החינוך נמצאים בחינוך הבלתי פורמלי בין אלה שיכולים לאלה שאינם יכולים. כשהלכנו על החקיקה, וזו היתה גדולתו של השלטון המקומי, אמרנו שלא יהיה מימון זהה לכל אחד, אלא יהיה דיפרנציאלי כדי שאחרון האנשים, שגם בדמיון שלו לא יכול לצרוך את זה, יוכל לקבל את זה. ופה היתה הסכמה של שני המרכזים גם ללכת בשיטת החוק האומר שלפי למ"ס תהיה השתתפות גם של השלטון המקומי במימון, ולכן את זה צריך לומר.

הדבר הנוסף שאני רוצה פה לומר אותו גם בצורה ברורה ביותר הוא שכשאנחנו הלכנו, ולכן כשמאיר בא וביקש ממני להוביל את זה, זה היה ריגוש בשבילי, לי היתה הזכות להוביל גם את החקיקה הראשונה עם גדעון סער, כשרון נחמן דאז, היה זה שהביא את זה מטעם השלטון המקומי. מי שיקרא את הצעתו שלו רון נחמן יראה שהוא כתב גם את חלק א' וגם את חלק ב'. הוא כתב את החוק שעבר, אבל הוא אמר: חבר'ה, זה לא יביא את השינוי. אתם צריכים לתת תשתית יותר רחבה וסל נוער. וזה אחד הדברים שלא אמרו פה. אנחנו לא בודקים רק תשתית כוח אדם כי זה תשומה. אנחנו בודקים שכל נער בישראל, בעקבות החוק, יקבל שני דברים לפחות: חוג לכל ילד בסבסוד מדינה, ופעילות חברתית בסבסוד מדינה. כלומר, הוא מקבל שלוש שעות בשבוע. ועל זה אנחנו קבענו 80% כיעד.

אני רוצה לומר דבר נוסף על הדיונים, ואני גם מברך על כניסתו של גור כמנהלנו. משרד החינוך מכיר כי זה נעשה על ידו. ולכן, כל החומר שמאיר מגיש, הוא מגיש בתוקף סמכותו אז כסגן השר, כשעלינו הוטל לבצע את זה. מה שהמשרד אומר כרגע, ואמרתי את זה גם לגור, הוא שאם וכאשר הוועדה תגיד את תפיסתה, המנהל הנכנס, בתעדוף פנימי, בדיאלוג בתוך המשרד, נראה כולנו איך מקדמים את זה. כמובן המשך הדיאלוג עם השלטון המקומי כי הוא שותף במימון. והדבר הנוסף הוא איגום החלטות ממשלה קיימות. כי אם אנחנו אומרים חוג לכל ילד, יש היום 12 החלטות ממשלה לחוגים לכל ילד. החוק אומר: במקום שנעשה 12, נעשה אחת לכל ילדי ישראל, לא לפי כוח פוליטי, אלא לפי שוויוניות, וניתן אותו אחת ולתמיד לרצף שנים. כלומר, הוא פותר לחלוטין את חובת כספים תוספתיים קואליציוניים ונותן את זה בבסיס לכל ילד באשר הוא ילד. ולכן, גם לתפיסתי אפשר להעביר את זה, כמעט נדיר, כמו בחוק הראשון, על 120 חברי כנסת. אין פה לא קואליציה ולא אופוזיציה. יש פה את טובת הילד והנער בישראל.

ולכן, אני בסך הכול רוצה פה להודות באמת על היוזמה, ואני אומר את זה גם למנהלי מחלקות הנוער. רק עכשיו עברנו תרופת חירום, והראשונים שנרתמו באמת בחירום היו מחלקות הנוער שלנו כמובן, התנועות, הארגונים וכל המערכות, ואת זה יכול להגיד גם השלטון המקומי. הם היו: הנני. כלומר, קודם כול הם עשו, ועשו לילות כימים. ולכן, גם אנחנו בהגדרת המערכות שלהם הכנסנו את נושא החירום בנושאים האלה.

אני רוצה באת לברך על היוזמה, ולהגיד גם בכובע שלי כאיש משרד החינוך, כאשר לי היתה החוויה להוביל את הצד המקצועי. לראשונה גם הושבנו. ופה חשוב להגיד, ומאיר אמיר זאת, שהיה קשר בין האקדמיה, שלטון מקומי, שלטון מרכזי, כל ה-NGO. כי אמרנו דבר אחד: לא יהיה אדם שרוצה להשפיע כמובן על בני הנוער, ולא יביא את תשומתו. ולכן, יש המון חומר גלם שיכול להיות מוגש לכנסת, והוא יראה, כולל בדיקה מול העולם, איפה אנחנו עומדים ומה מוצע.

אני מאחל באמת לגור, מנהלי הנכנס, שבעידן שלו תהיה היכולת לקדם את זה ביכולות של המדינה שלנו מול האתגרים שהיא נמצאת עכשיו.

תודה רבה.

גור, כמי שנכנס עכשיו לרגליים הגדולות, אנחנו שמים בפניך אתגר לא פשוט, אבל הכרחי. אבל אתה יודע להתמודד עם הדברים האלה. חשוב לשמוע את דעתך ואיך אתה מסתכל על הסיפור.

קודם כול, תודה לכולם על הברכות. ראשית, רשמית אני נכנס ביום חמישי, אז אני רק אומר את זה בצורה ברורה. אני נפגשתי עם מאיר סביב היוזמה הזאת של החקיקה. קודם כול, צריך לומר שאנחנו כממשלה עוד אין לנו, התקציב עוד לא קיים. אנחנו בהחלט רואים חשיבות בשלב ב' של הרפורמה הזו, כפי שאיתן קרא לזה, ואנחנו נלך על זה עם הרבה מאוד עוצמה, ואני באתי לפה היום בשביל לומר את זה. שוב, ההסתייגות היא שעדיין אין לנו את המשאבים הנדרשים כדי לקדם את הדבר הזה. אני לא רוצה לומר בטוח, אבל קרוב לוודאי שבמהלך הקדנציה שלי אנחנו נצליח להביא את המשאבים לדבר הזה, ואני מקווה שגם עוד הרבה יותר מזה.

אני מודה. לא כול כך הייתי במשרד החינוך בתקופת המלחמה כי הייתי במילואים. אבל אני מוכרח לומר שהנוער הוכיח את עצמו במהלך המלחמה הזאת. והעובדה שהנוער הוכיח את עצמו, זה מין שטר כזה שאנחנו כמדינה צריכים לפרוע אותו כלפיו בחזרה. אני כבר לא מדבר על הצורה בה נלחמו החבר'ה הצעירים, אלא על הנוער עצמו, על ההתגייסות, על ההגעה למלונות של תנועות הנוער, של ארגוני הנוער, של מחלקות הצעירים, שהחזיקו את המדינה הזאת ונכנסו תחת האלונקה של כל המדינה. אני חושב שהחובה שלנו היא לוודא שאנחנו יודעים להעמיד את התשתיות הנכונות כדי להמשיך ולגדל כאן דורות מהסוג הזה.

תודה רבה. חבר הכנסת משה קינלי טור פז, בבקשה.

מאיר חברינו, באמת תודה רבה לך על הובלת הדבר הזה, וגם לחברים ממינהל חברה ונוער. אני רוצה להתמקד בשלושה אתגרים, ואני אלך מהקל לכבד: האתגר הראשון הוא שיש פה סוגיה של צדק חברתי. כי ככל שאתה שייך לאוכלוסייה חזקה יותר, אתה יותר צורך את הדבר הזה של חינוך לא פורמלי, תנועת נוער וכו'. ויש פה דבר מעוות. הילד שלי היה מתלבט איתי האם ללכת להעביר פעולה בתנועת הנוער או ללכת להתנדב במד"א. יש לו שתי אפשרויות והן לא השתיים היחידות. לשתיהן המדינה נותנת כוחות ומשמעויות. בשתיהן הוא כאילו נותן, אבל הוא הרבה יותר מקבל. האתגר ראשון הוא הנגשת החינוך הלא פורמלי, פעילות הנוספת, תנועות הנוער וכו'. עסקנו פה אתמול בנושא תנועות הנוער וזה ישירות סוציו-אקונומי. ככל שאתה חלש יותר, אתה פחות שותף. זה ממש דרמטי.

מאיר התחיל לגעת באתגר השני, ואני רוצה להעמיק אותו. אנחנו מבזבזים 85% מהזמן שבו המבנים שלנו עומדים ריקים. יוסי, כמה שאתה יודע, זה לא נכון לגבי תלמוד תורה, שנפתח בשבע בבוקר ונסגר בשבע בערב, וגם לא לישיבה קטנה שעובדת עד השעה עשר. אבל כ-90% ממוסדות החינוך בישראל עומדים 85% מהזמן ריקים. החשבון הוא קל. יש 9,000 שעות בשנת לימודים. בחצי מהזמן יש חופש, ואם ילדים לומדים 40 שעות מתוך שבוע, אז הגזמתי. רוב הזמן המבנים שלנו ריקים. וזה לא עניין למינהל של גור, זה עניין למינהל הבינוי והפיתוח. דרך אגב, הוא היחיד שבונה מוסדות ציבור חינוכיים בישראל בדין, לא בכל מיני תקנות. ודיברנו על איך בונים היום מבנה לתנועת נוער. יש לנו בתי ספר שעומדים ריקים 85% מהזמן. בית ספר צריך להיבנות כמתנ"ס ומרכז חברתי ותנועות נוער ביחד - מה שנקרא בשפה העירונית "עירוב שימושים". מה שלא נבנה כך, עדיף לא לבנות. זה בזבוז כסף. כך צריך לעשות. במדינה שהקרקע בה הולכת ונהיית יקרה, וזה משאב בחוסר, אם לא נבנה ככה, אז אין טעם - זה הדבר השני.

אמרתי שאלך מהקל לכבד וזה הקשה ביותר. חלק גדול מהאוכלוסיות שאנחנו רוצים שיצרכו חוגים ופעילות נוער לא רוצות לבוא. אתה מציע, ואין מי שמגיע. כשהיינו ילדים קריית יובל היתה סניף פיתוח בירושלים, והחברים שלי הלכו לסניף הפיתוח מהשכונות הכאילו יותר חזקות על מנת להדריך שם. הבעיה מספר אחת שלהם היתה להביא את הילדים לסניף או לשבט במקרה של הצופים, או לקן בתנועות אחרות. הבעיה היתה להביא את הילדים כי הילדים לא רצו לבוא. זה האתגר הגדול ביותר.

ישבתי עם אימא מרקע מוחלש. ניסיתי להסביר לה למה המתנה הגדולה ביותר שהיא יכולה לתת לבת שלה זה ללכת למכינה או לשנת שירות. היא אמרה לי: קינלי, אני אבזבז את הזמן של הילדה שלי. עדיף שהיא תסיים מהר-מהר את מה שהיא הולכת לתת למדינה, והיא הולכת לתת למדינה - - -

זה לא מאפיין אנשים מרקע מוחלש - ממש לא.

לא, זה לא מאפיין. זה מאפיין כל מיני אוכלוסיות. אבל עובדה שבמכינות ושינשינים, כמו שאתה יודע, מאיר, יש חתך סוציו-אקונומי מאוד מאוד חזק עד שפתחו את מכינות אופק. אבל בהתחלה רק אוכלוסיות חזקות הלכו כי הם הבינו מייד שהמדינה נותנת לך, וסליחה שאהיה ציני, שנה של דחיית שירות ו- 27,000 שקל.

אני לא מבין כמוך, אבל - - -

אתה מבין כמוני, ויותר.

אני חושב שחלק מהמסגרות האלו נעשו, ולא נגיד שהן לא היו מסגרות מתנשאות שעשו מיונים.

נכון.

חביבי, 30 שנה ניהלתי בית ספר תיכון. התלמידים רצו ללכת. והיו מקרים שכשהיו שומעים דימונה היו אומרים לא. אבל ברגע שזה נפתח ואנשים התחילו להבין שהם יכולים להיות. להערכתי, יש היום בדימונה 50 שינשינים. למה? לא בגלל שלפני ארבעים שנה אנשים היו פחות טובים, אלא בגלל שהיתה מדיניות שהשינשינים והטרום שירות, המכינות, הלכו לשם. הציונות הדתית לקחה את האנשים שלה והאנשים מהפריפריה נפלו בין הכיסאות. ושוב, בדקתי את זה וכתבתי את זה, ממש לא בגלל יכולות אלא בגלל שהיה טאבו: לא לוקחים מקריית שמונה. לקריית שמונה באים, אז מה פתאום לוקחים מקריית שמונה? לדימונה באים, אז מה פתאום לוקחים מדימונה?

מאיר תיקן יפה ואמר. טוב, כשיש לך ראש עיר כמו מאיר כהן, כנראה שהמהפך כבר קורה.

לא, גם בני ביטון.

לחברינו שכותבים את התוכניות אני אומר שזה המבחן שלנו. בסוף אם תנועות הנוער יתחזקו וייפתח עוד סניף במקום שיש בו עוד קן, לא עשינו כלום. החוכמה שלנו, בעיניי, היא להרחיב את המעגלים כמה שיותר. ראינו אתמול נתונים מאוד חד-משמעיים במסמך שהציג כאן מרכז המחקר והמידע שנקרא "רקע בנושא פעילות תנועות הנוער ותקצובן", התאמה חד-משמעית סוציו-אקונומית בין צריכת תנועות נוער לבין מגזר ולבין שכבה כלכלית. ואת זה אנחנו צריכים לפרוץ, זה האתגר שלנו. תודה.

תודה רבה.

היה פה דיון אתמול על תנועות הנוער וראינו את תקציב תנועות הנוער. רוב תקציב תנועות הנוער הוא מתשלומי הורים. אנחנו עוד פעם מגיעים לאן שאנחנו מגיעים. אם בטיול שנתי בתל אביב הצופים מבקשים 1,200 שקלים, וההורים משלמים גם לטיול השנתי בבית הספר, גם לטיול הצופים, אז במקומות חלשים אלו סכומי עתק. שאלנו את הבחור: מה הממוצע של הכספים לשנה? הוא אמר: 3,000 שקלים. כך עולה להחזיק ילד בצופים או בבני עקיבא. בני עקיבא מסבסדים, אבל זה הסכום בצופים. זה מטורף.

קינלי הראה לי עכשיו נתונים מספריים: ככל שאתה חזק יותר, אתה יותר בתנועת תנועת נוער.

נכון, ואת הדבר הזה צריך לעצור.

תקציב החינוך המעצים, כפי שאני מגדיר אותו, הוא פחות מ-1% בתקציבי הפעולה מול משרד החינוך. זה מלמד יותר מכול על מיקומו או על סדר העדיפויות.

תפקידנו לשנות את המגמה.

נכון מאוד.

סמנכ"לית מועצת ארגוני הילדים והנוער, בבקשה.

נעים מאוד. שמי מרב לוגר, סמנכ"לית במועצת ארגוני הילדים והנוער. זהו ארגון הגג שמאגד את ארגוני החינוך הבלתי פורמלי. האמת, אני מאוד שמחה שאני מדברת דווקא אחריכם כי זה ממש מתחבר. קודם כול, תודה לחבר הכנסת יוסי טייב על כינוס הוועדה הזאת. הוא גם בוגר של "יחדיו". אנחנו זוכרים לך חסד נעורים. בהצלחה לגור. שמענו את הגישה שלך, ואנחנו ככה מקווים לצמוח ביחד, ובטוחים שזה יקרה.

דובר פה באמת הרבה על הפערים ועל הפריפריה, ואני רוצה להתחבר לזה. אני חושבת שאנחנו כמועצת ארגוני הנוער קמים בבוקר בשביל לפתוח באמת כמה שיותר את השורות. ויש הרבה כבוד לתנועות הנוער. אני הייתי בבני עקיבא עשר שנים במצטבר. אבל, אנחנו רוצים לפתוח כמה שיותר את השורות. כשאנחנו כהורים רוצים לרשום לבית ספר, אנחנו בדרך כלל נבחר בית ספר שיש בו כמה שיותר מגמות כדי שלילד יהיו כמה שיותר אופציות לבחירה. ארגוני הנוער הם מפעל מאוד מאוד רחב. יש בו באמת ייצוג לכל המגזרים. לכל החברות, לכל הנושאים שמעניינים את בני הנוער בעידן הנוכחי. אנחנו מרגישים שככל שיהיו לילד יותר אופציות לבחירה, הוא גם יבוא וישתתף.

יש לנו באמת קשר אמיץ גם למנהלי מחלקות הנוער וגם לשלטון המקומי והאזורי, ואני חושבת שיש לנו באמת מטרה משותפת והיא לפתוח לבני הנוער יותר אפשרויות. כשלרשות מקומית תהיה באמת תמיכה רחבה יותר היא תוכל ממש להקדיש תקן של מיפוי. אנחנו עובדים עם רשויות מקומיות ספציפיות, וברגע שיש מישהו שהוא על המשימה הזאת, הרשות יודעת איפה כל ילד נמצא בכל אחת משעות היממה. וזה לא משהו שהוא ברור, זה משהו שבאמת צריך לתת לו תקציב כדי שכל רשות מקומית תבין איפה הילדים שלה נמצאים ואיפה הם לא נמצאים, ושכל רשות מקומית תוכל להכניס לתוכה עוד ועוד ארגונים ועמותות שיש להם אופציה בלתי פורמלית ראויה.

יש באמת מגוון של ארגונים: יש את נוער מד"א, שהוזכר פה, יש ארגונים שמתעסקים בטכנולוגיה. לא כל ילד יכול להתחבר לאידיאולוגיות מאוד רחבות שמתעסקות בפעולה. יש ילדים שצריכים פרקטיקה. למשל, עכשיו תלמדו אותי פייתון ודרך זה תעשו לי חינוך בלתי פורמלי. ויש ילד שצריך לרוץ ב"אחריי" כדי להוציא מעצמו את היכולות שלו. וזאת המטרה המשותפת שלנו. אני חושבת שצריך שכל רשות מקומית תוכל לפתוח כמה שיותר מגוון וכמה שיותר מסגרות כאלו. וכמובן שאם אנחנו מדברים על תקנים, אז יש צורך במישהו שיתכלל את זה בצורה טובה, יבין איפה בני הנוער נמצאים, ומה צריך כל ילד, ולאן אפשר לשלוח אותו. וגם לקיים את האופציות האלה בצורה שתהיה כמה שיותר רחבה. בעיניי, זו משימה משותפת.

רוב הארגונים שלנו עובדים בעיקר בפריפריה. הם מוכוונים לבני נוער שלא תמיד יכולים לשלם ולא תמיד יש להם גם תמיכה מהבית.

תספרי על הארגונים. איזה ארגונים?

יש המון ארגונים. יש לנו את ארגון נוער "לתת". אפשר גם לתת דוגמאות מהמלחמה. עובדים ביישובים הדרוזיים, עובדים בכל האוכלוסיות הכי מורכבות. עכשיו, בחרבות ברזל, הם הוציאו באמת חבר'ה בצפון ובדרום, וזה לא משנה איפה הם גרים, להתנדבות. ויש את נוער מד"א שנמצא באמת בכל האוכלוסיות, וגם "אחריי" שמוכוון לנוער באמת בסיכון.

את זה אנחנו יודעים. האם יש ארגונים חדשים שצצו?

יש עוד ארגונים שקיבלו הכרה ממש בשבועיים האחרונים: "עתידנא" הוא ארגון בחברה הערבית, וקיבלנו אותו בחיבוק אלינו. ויש עוד ועוד ועוד. אנחנו מדברים על מעל עשרים. אוכל להרחיב אחרי זה למי שרוצה.

שוב, כשפותחים את המניפה ליותר חברות, שיש להן יותר ייצוג, וכשפותחים את המניפה ליותר אפשרויות לבני הנוער, יש לנו אפשרות לעלות מה-30% הזה, שהוא מאוד מאוד עצוב, ובפריפריה הוא עוד פחות מזה, באידיאל לעבר ה-80%-90%, בעזרת השם. בחברה הערבית והחרדית עוד פחות. זאת, בעיניי, המטרה המשותפת. ושוב, כשתהיה מחלקת נוער משמעותית, מתפקדת, שיש לה את כל הכלים למפות את בני הנוער שלה, לתמוך בארגונים ובעמותות שמתאימים לאוכלוסייה שלה, ולתגבר אותם, בעיניי זו איזושהי נוסחה שיכולה באמת לעזור לנו להוציא את הילדים מהבית. אנחנו ממש רואים בחרבות ברזל שילדים, שהיו שייכים לארגון נוער, יצאו מהבית, עבדו בחקלאות, פינו וניקו מקלטים, שהשם יעזור איך הם היו נראים. ילדים נכנסו למלונות מפונים, פגשו את כל הסיפורים הכי מורכבים. ולעומתם, יש את ה- 70% שישבו בבית וראו סרטונים ונכנסו לתוך עצמם, ובמצבם הנפשי אנחנו כבר נטפל בוועדה אחרת.

אם אנחנו רוצים ילדים עם חוסן ובני נוער שיודעים להתמודד עם המציאות הזאת, אז זה מה שצריך לעשות. אנחנו חיים במדינת ישראל. כולנו מקווים שהמלחמה תיגמר. אבל, לצערנו, אנחנו יודעים שכל הזמן יש לנו עוד אירועים. אם אנחנו רוצים אותם מתמודדים ותורמים לקהילה ולחברה ובעלי חוסן אישי ונפשי, הם צריכים להיות במסגרת כזו או אחרת. המטרה שלנו היא לאפשר להם את זה. תודה רבה.

תודה רבה. דברים חשובים.

האם מנהל אגף הנוער ברשויות הוא סטטוטורי?

המנהל כן. הבעיה היא שאין לו צוות.

כן, רק המנהל. לא הצוות.

יש מקומות שאין צוות.

בטמרה אני אחראי לבד על 14,000 ילדים ונוער.

השלטון המקומי דרש את הכול, אבל אמר האוצר: לכו בשלבים. תביאו מנהל. בשלב ב' תביאו. מאיר עשה את שלב ב', כולל סל שהילד - - -

במילים אחרות, תפקידנו להביא את הכסף לשלב ב'.

חברת הכנסת אפרת רייטן מרום, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה, קודם כול, לדבר באופן כללי מבלי להיכנס לפרטי התוכנית. אני רוצה לומר שלושה דברים: ראשית, התמזל מזלי, ואני אומרת לך בכנות מלאה, שכשחברי מאיר היה בכנסת בקדנציה הקודמת, הוא ישב לידי במליאה. ובאמת התמזל מזלי כי פגשתי פשוט בן-אדם מעצים, כמו התוכנית. מאיר, שמעתי שאתה מגיע לכאן היום עם התוכנית. אתה יודע, זה לא נעים להגיד את זה בפוליטיקה הזאת, כאשר כולנו כאילו לא באותן מפלגות, ולא ביחד, אבל היום ביחד ננצח, אז, הינה, ביחד ננצח גם פה. גם פה אחריך. אני אחריך בעניינים האלה. לגמרי שותפה שלך. בכל התוכניות שאתה הבאת, גם כשהיית סגן השרה, הבאת דברים שהדבר שאפיין אותם היה האופק. ואיך אמרת? כמו שאני אמרתי כשהייתי יושבת ראש ועדת עבודה והרווחה: לא באתי לעשות טובה, באתי לעשות טוב, עם איזה סוג של חזון ואופק. אני מברכת אותך גם עכשיו על היוזמה ועל הכוחות שלך להמשיך ולעשות ולקדם את הדברים האלה. בהצלחה, ואני שותפה לכל דבר שיש פה.

באתי עכשיו מכנס, שאני ערכתי, על גבורה נשית במלחמה. ישבנו שלוש שעות ולא יכולתי להפסיק את הכנס. מדובר בסיפורי גבורה מטורפים של נשים. גם של חיילות שבאו מעזה עכשיו, וגם נשים שחזרו מהשבי, וגם אימהות, וגם פרמדיקיות. זה היה אירוע מטורף שבא להעצים. ואמרתי שיש קשר בין כל הדברים האלה. למרות השבר, אנחנו נמצאים עכשיו בהזדמנות גדולה. זה בידיים שלנו. וכמו שאני מסתכלת על החיילים שלנו, שהם הילדים שלנו היום, ואני אומרת שזה לא פייר שהם שם, אנחנו היינו צריכים להיות שם, אנחנו היינו צריכים לארגן להם עתיד אחר, וזה זה. זה העתיד שאנחנו מנסים לארגן פה. ואתה הבאת את זה לכאן. אתם הבאתם את זה לשולחן. זה הסיכוי שלנו להיות בעתיד אחר ולתת להם. היום מסתכלים קדימה. זו לא זכות, אלא זו חובה אמיתית לקחת את הסיטואציה הקשה שאנחנו נמצאים בה, ולמנף אותה וממש להצמיח. אם אנחנו מדברים על תקומה, אז תקומה גם חייבת להיות שונה בהסתכלות שלנו. אם אנחנו נחזור על אותו הדבר ונהיה באוטומט, לא נעשה פה שום שינוי. זאת ההזדמנות שלנו. אני מאוד מאוד מחזקת את ידיכם. אני אסייע לכם בכל דבר ועניין. הלוואי ונביא תקציבים.

תודה רבה.

נמצא איתנו בזום שי פרוכטמן, יו"ר איגוד מנהלי מחלקות החינוך.

צוהריים טובים, כבוד היושב-ראש. חבריי מנהלי מחלקות הנוער, נציגי משרד החינוך, וגם גור, שאותו בירכתי בפגישה מוקדמת שלנו, חשוב לי להתייחס פה לארבעה נושאים ממש קצרים: קודם כול לגבי הסמנטיקה. אני כן חושב שצריך לשנות את השם, אי-אפשר להמשיך עם בלתי פורמלי. ברגע שאנחנו אומרים "בלתי", זה משהו שהוא לא הגיוני, הוא שלילי. חייבים לעשות חינוך חברתי, חינוך מעצים. דיברתי על כך גם עם מאיר יצחק הלוי בעבר, וגם עם גור בפגישה הקודמת שלנו, וגם באקדמיה אני מנסה לקדם את המהלך הזה. חשוב לשנות את השם. כמו ששינו את קדם יסודי במשרד החינוך לאגף הגיל הרך, אותו הדבר. צריך לשנות את השם.

אנחנו מדברים פה על מנהיגי העתיד של מדינת ישראל. אנחנו מדברים על בני נוער שהם יהיו העתיד שלנו. הם הביטחון הכלכלי-חברתי, מדיני, שלנו. בכל דבר ובכל היבט שאנחנו נחשוב עליו, הם העתיד שלנו.

אני מסכים לנתונים שהציג חבר הכנסת קינלי. מי שצורך את התקציב הקטן שאנחנו כן מקבלים עבור יחידות מחלקות הנוער, זה דווקא החברה שיכולה לצרוך, וזוהי האוכלוסייה המבוססת יותר, והאוכלוסייה החלשה אפילו לא צורכת את זה. וכשאני מדבר על תקציב קטן, ומישהו נתן שם דוגמה של 25 שקלים, אז זה המינימום. יש רשויות שמשקיעות מהגפ"ן קצת יותר תקציב. אבל אם אני מתייחס לזה שאני משקיע כמעט 20%, ולא 15% כפי שהמשרד קובע, מתקציב גפ"ן רשותי אני משקיע בנוער, ואם אני מחלק את זה למספר בני הנוער באבן יהודה, כמנהל אגף חינוך באבן יהודה, יוצא שיש תקציב של 45 שקלים לשנה לנער או נערה. וכמובן שאני לא מצליח למשוך את כולם כי אין צוות. יש לי מנהלת אחת ליחידת נוער, מחלקת נוער, שמנהלת את עצמה. פתחנו מועדון נוער מדהים באבן יהודה. אין לי אנשים שיחזיקו אותו. אין מי שיפעיל אותו אחר הצוהריים, אין מי שימשוך. ואני מתייחס עכשיו לדברים של מאיר יצחק הלוי. אין מדריך נוער שיעשה reaching out לאותם ילדים ובני נוער שאנחנו רוצים לגרום להם לפעילות. אני חושב שאורטל אמרה שילד עסוק הוא לא ילד מעסיק. זה המשפט שאנחנו צריכים ללכת לאורו.

אני ממש מצטרף ליוזמה של מאיר יצחק הלוי. אנחנו מאוד תומכים בזה. מנהלי אגפי חינוך - לפי החוק, אנחנו הגורם המקצועי שמנהלי מחלקות הנוער כפופים אליו. כרגע יש 180 רשויות שבהן מחלקות הנוער נמצאות בתוך אגפי החינוך, אבל זה לא מספיק. צריך שכולם יהיו כך, שכולם יהיו כפופים. אנחנו ממש מבקשים מכם, כבוד היושב ראש, בעיקר, בעיקר, לקדם את ההצעה הזאת, לקדם את החקיקה, וכפי שאיתן אמר ששלב ב' הכרחי. אני גם סומך מאוד על אנשי משרד החינוך שיעזרו לקדם את זה גם בהיבטים התקציביים. תודה.

תודה רבה.

נציגת השלטון המקומי, בבקשה.

צוהריים טובים. אני הדר אליהו, ואני אחראית על צעירים ונוער במרכז השלטון המקומי. מרבית האנשים שנמצאים פה הם חברים מאוד טובים שלי, והם מכירים שאני כל הזמן מדברת בתשוקה מטורפת על תחום החינוך הבלתי פורמלי. והאמת, אני מוצאת את עצמי שאני ממש לא צריכה לעשות את זה עכשיו. אני חושבת שהדברים שנאמרו פה מתארים נכוחה ובצורה מדויקת את החשיבות, את המציאות נכון לעכשיו, ואת העתיד שאנחנו נדרשים ללכת אליו בביטחון, ולא בפחד, ובאחריות גדולה שיש על הכתפיים של כולנו. אני בוחרת לא לחזור על הדברים, ואני אגיד כך. מרכז השלטון המקומי - - -

תחזרי על הדברים כשאת פוגשת את הנהלת מרכז השלטון המקומי. זה נשמע מאוד נחמד מה שאת אומרת, אבל אין הרבה ראשי ערים שמוכנים להשקיע בזה.

ברשותך, אני כן אומר שמרכז השלטון, וזה הדבר הכי חשוב פה, ישב עם הצוות של מאיר בשלוש צלעות: הגורם המקצועי, שבמקרה הזה זו אני, הייעוץ המשפטי ומשאבי אנוש - מה שנקרא הסכמי שכר ועבודה. מדובר בשלושה גורמים. ישבנו עם עו"ד סיון, ראש המטה של מאיר דאז, עם מאיר כמובן, ועם כל הצוות המשפטי של משרד החינוך. ישבנו על המדוכה על הנייר של החוק מילה-מילה. הדבר הזה לא נעשה לפני שיו"ר מרכז השלטון המקומי נתן את ברכתו. כמובן שעוד לפני כן בתוך המנגנונים של מרכז השלטון המקומי. יש את ועדת נוער, יו"ר הוועדה יחד עם ראשי הרשויות, כך שהדברים מסודרים ואנחנו באמת באמת באמת מאמינים שזה נכון. ואם מסתכלים פנימה אל תוך החוק, בתזכיר, שאני מבינה שהציגו אותו לוועדה לא רואים את זה, אבל בתוך החוק יש השתתפות של המדינה. היא גבוהה בעיקר איפה שצריך, כשזה ברשויות החלשות, שכמעט ואין להן מדריכים. אני חושבת שאנחנו בזה נעשה תיקון מאוד משמעותי, וזה מדבר. מיותר להגיד את כל הדברים היפים שיש לי לומר, אמרתם אותם. אנחנו תומכים בזה. מברכים.

את תומכת בתקצוב דיפרנציאלי.

אני לא אוהבת להשתמש במילה הזו, אבל כן. אני צוחקת.

משפט אחד למאיר כהן כי הוא לא היה בפתח הישיבה. לראשון האנשים שאיתו שוחחתי קראו חיים ביבס, יושב-ראש מרכז השלטון המקומי. לאחר מכן שי חג'ג. לאחר מכן ועדת החינוך של השלטון המקומי אישרה את הנושא. לאחר מכן הייעוץ המשפטי של מרכז השלטון המקומי אישר את הנושא אחרי שדיברנו על המטצ'ינג שהוסכם עליו. אגב, היתה בקשה של חיים ביבס שבאשכול 1 - 2 לא יהיה מטצ'ינג בשלב הראשון. גם את זה קיבלנו. הכול היה ארוז ומוכן בכל הקשור לשלטון המקומי והאזורי, בהסכמות מלאות ובליווי מלא לאורך כל הדרך.

בכמה כסף מדובר?

דיברנו על אשכולות 1 - 7 כשלב ראשון. המסגרת שאנחנו הצבנו 195 מיליון שקל, שזה היה התקציב השנתי. ישבנו עם זה שר האוצר דאז, אביגדור ליברמן, וגם עם השרה. בחנו האם זה יהיה כסף תוספתי או כסף שייצא מהמשרד. אבל נשארנו שם. מפה לא התקדמנו. רק לסבר את האוזן, תקציב הפעילות של מינהל חברה ונוער בתקציב פעילות משרד החינוך הוא פחות מ-1%. אז צא ולמד, לא צריך להוסיף מעבר לזה.

אסנת אייל, השלטון האזורי, בבקשה.

ברשותכם, אני רוצה להאיר פן נוסף בחשיבות החוק. כשאנחנו שואלים כל אם ואב: מה אתם מאחלים לילדים שלכם כשיהיו גדולים? הם אומרים: אנחנו רוצים שהוא יהיה ילד מתנדב, שיהיה אזרח טוב, שיהיה אחראי, שיהיה אמפתי לזולת, שיהיה מנהיג. ואיפה הוא מקבל את כל המיומנויות האלה? בחינוך הבלתי פורמלי. זאת אומרת, אנחנו חייבים לקדם את החוק הזה. אנחנו גם כמרכז שלטון אזורי, כמו שנאמר כאן, תומכים בו. הדבר הזה גם יסייע לחינוך הפורמלי, כי בסוף אנחנו רואים את הילד 24 שעות. ולכן, החיבורים. ברגע שהחינוך הפורמלי יהיה חזק, החיבורים לחינוך הפורמלי יעצימו גם את החינוך הפורמלי מפני שהלימודים בבלתי פורמלי הם רלוונטיים, עדכניים, מותאמים לילד, דיפרנציאליים. כל הדבר הזה יחזק את החינוך במדינת ישראל באופן כללי, ולאו דווקא את החינוך הבלתי פורמלי. אנחנו תומכים ומקווים שאכן הוועדה תקדם את החוק הזה. תודה לחבר הכנסת שעבד על זה הרבה מאוד, וכמובן לסיון, ותודה לכולם.

אסנת, אחזק אותך. רוב המטרות בחינוך חוק חינוך חובה קשורות בחינוך הבלתי פורמלי. זה ממש יפה לראות את זה.

נכון.

אני שימשתי בזמנו יועצת של מאיר. זו זכות גדולה לעבוד עם אדם כזה. יושב פה אדם שלקח את כל שנות הניסיון שלו, וזה לא מעט, והכניס לתוך רפורמה שמייצרת תשתית רחבה מאוד לחינוך הבלתי פורמלי, לחינוך המעצים. זה היה נחוץ שנים. אנחנו נפגשנו עם אנשים בשטח, ראינו אותם. הם אמרו: איפה הייתם כל הזמן הזה? אני היום מנהל מרכזת קהילתי בנתניה. הראשונים להיכנס לאירוע של ה-7 באוקטובר, הן מחלקות הנוער ברשויות, בשיתוף פעולה עם המרכזים הקהילתיים. זה מפונים, זה חמ"ל נוער. זה יפה "ליפול" על החינוך הבלתי פורמלי כשצריך, אבל בשגרה לא לתת תקצוב. הנתון של 1% הוא פשוט מצחיק. אנחנו חייבים להתקדם. יש תזכיר חוק. זה רק לקחת ולהשלים - זה הכול.

אנחנו גם דיברנו על העלאת שכר מנהל מחלקת הנוער, וגם פה צריך לעבוד עבודה. זה חלק שני. יש להשלים כמובן עם הפרופסיה של מדריכי נוער כי הוא אומר שאין לו אנשים. האנשים האלה צריך תגמול מתאים, ושהמקצוע הזה יהיה יוקרתי ושהוא יילמד במוסדות האקדמאיים.

תודה רבה. ותודה גם לשלטון המקומי ולמשרד החינוך, שבאמת היה שם. כולם מבינים את החשיבות. שימו לב למה שקורה. ארגונים ועמותות - פתאום כולם מדברים על חינוך בלתי פורמלי. פתאום זה התוכניות וזה נושאים. זה קורה בגלל שעשינו עבודה יפה בשטח, ואני מרשה לעצמי לומר. אנשים מדברים על החינוך הבלתי פורמלי ועל החינוך המעצים, וכולם מבינים עכשיו את החשיבות שבכך. זה הזמן, אל תחכו. תודה.

תודה רבה.

אלירן מאור יהודה, בבקשה.

אני אלירן, סגן ראש עיריית אור יהודה. אני הממונה על החינוך הבלתי פורמלי. תודה באמת על הדיון החשוב הזה. אני כול כך מאמין בחינוך הבלתי פורמלי. החינוך המודרני של הבוקר, ואני לא מכליל, הוא בעיקר מפתח את האינטלקט, את המוח, עובדות, אינפורמציות, והחינוך הבלתי פורמלי הוא זה שמשלים. הוא מפתח את האינטליגנציה של הילדים, בני הנוער והצעירים שלנו, ושהם יחשבו גם מהראש, וזה חשוב, אבל גם מהלב. כשהייתי מורה, אף פעם לא לימדתי את התלמידים שלי מה לחשוב, אלא תמיד איך לחשוב. נאמר פה המון על החינוך הבלתי פורמלי וסביב הדבר הזה. על כן, תודה רבה על הדיון.

אני קראתי את הרפורמה, ואני רוצה להעיר הערה כי לנו, באור יהודה, יש כן תקנים. אנחנו אגף נוער בצעירים. זה לא העניין, העניין הוא שאני רואה בישיבות, וגם בוועדות כוח אדם, שאני מנהל, שהדרישה היא לתואר, אדוני היושב ראש, והחקיקה של הרכז והמדריך היא מאוד קשה בחוק. זה מאוד מאוד מאוד מאתגר להביא אנשים עם תואר אנשים לתפקידים כאלה. בישראל מסיימים תארים בגילאי 26 - 28, וזה מאוד מאוד מאתגר ובלתי אפשרי לגייס אותם לעבודה בשכר של 7,000 שקל ברוטו. יש אנשים מצוינים שאין להם תואר, אבל הם עם תעודות ממוזיקה ומחול ומקצועות אחרים, וכן אפשר להגדיר אותם כרכזים וכמדריכים. אני בעד תואר, וזה חשוב. אבל זה מאוד מאתגר לגייס אנשים בעלי תואר בשכר של 7,000 שקלים, בני 27 -28, כשהשעות הן גם שעות לילה. יש לנו תקנים, אבל צריך להגדיל את השכר.

שנית, אני כן בעד דיפרנציאלי. אני לא פוחד מהמילה הזאת. זה חשוב, ואני חושב שזה נכון לתקצב רשויות עם מעמד סוציו-אקונומי נמוך יותר. תודה רבה.

תודה רבה.

אם לא הייתי בעד, לא הייתי אומרת שאני בעד.

יעל, בבקשה.

קודם כול, אנחנו מברכת על ההתקדמות אליה הגענו. אני מאוד מברכת על המעמד הזה. וכמובן שאני מברכת, קודם כול, את המנהל החדש שלנו. אני חושבת שאנחנו נצעד קדימה כבר מכאן. מאיר, תודה רבה לך. אתה ממש נחוש על העניין הזה, ולנו זה עושה טוב.

הוא מעצים גם מחוץ לכנסת.

תאמין לי, הוא מעצים גם אותנו מאילת ועד קריית שמונה. יש להסתכל על חוסר התקצוב וחוסר החוקיות שבעניין הזה. זה עדיין לא יושב בחוק, אבל צריך להסתכל על זה כחובה, כחובת המדינה, לעשות את זה. אני גדלתי בעתלית ונהייתי רכזת נוער, מנהלת יחידת נוער, כמו כל אחד שיושב פה, והיום אני מפקחת ארצית על העניין הזה. זה היה החלום שלי להגיע למקום הזה ולהשפיע על העניין הזה שמישהו יראה את מחלקות הנוער. אבל כשאתה אומר מחלקת נוער ואתה מתייחס לזה ברשות, אז כשהייתי תלמידה והלכתי לבית ספר כל יום, היה לי בית בבוקר. אני רוצה להגיד לכולם שכל אחד מהחבר'ה האלה מנהל בית ברשות. אבל הוא מנהל אותו לבד, וברוב המקרים הוא לגמרי הורה חד-הורי, בלי צוות, להרבה ילדים, והוא אחראי להם. והמקום הזה צריך לתת בדיוק את הדבר שכל המדינה בעת הזו מדברת עליו, והוא ביטחון. כי כל ילד, כפי שאמר הרב קרליבך, לא אני, צריך מבוגר אחד משמעותי שיאמין בו. אורטל מנהלת בקריית ביאליק, אבל היא לא רואה את כל בני הנוער אצלה. אבל אם אנחנו נלך לתקנון הזה שיהיה מדריך ושיהיה רכז, אז נוכל לראות שם כל אחד בצרכים שלו, ונוכל לגדל אותו למקומות שבהם נמצאים בני הנוער.

כשמדברים על ארגונים ותנועות נוער, אז מחלקת הנוער היא הפלטפורמה עבורם לעבוד שם. וכשמדברים על עוד NGO שנמצאים בתוך הרשויות, אז ה- NGO האלה נמצאים בפלטפורמה אצל מנהלי מחלקות הנוער, והם מאפשרים להם לעבוד שם. אז בואו ניתן למנהלי מחלקות נוער.

דיבר פה ד"ר שי פרוכטר, והוא דיבר ממש גדולות. הוא אחד האנשים הראשונים שמחבר את הקשר הזה בין החינוך לחינוך הבלתי פורמלי, ומייצר כל הזמן רצף חינוכי. כי כשהוא מדבר עם אורטל כל הזמן, הוא מדבר איתה על: בואי נעשה ביחד. בואי נראה את משה, וזה לא משנה אם משה לומד באורט איקס בבוקר. אני אראה אותו בערב יחד איתך, ויהיה לו חינוך חברתי אישי. ואני כל הזמן מדברת על הדבר הזה שקוראים לו "תח"י" - תוכנית חברתית ייחודית, לכל נער ונערה בישראל. וזאת חובת המדינה. זה לא משהו שצריך לבקש אותו משנת 2011, כשקודם החוק, ועד היום. בואו נעשה את זה כבר. חבל לנו. תודה.

תודה רבה. האמת, קשה לי לסגור את הדיון הזה. הייתי ממשיך עוד, אבל יש לי היום לחץ אטומי, ואני עוד צריך להגיע לצפון.

הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון, ובפרט ליוזם הדיון, חבר הכנסת לשעבר, סגן השר, מאיר יצחק הלוי. נפגשנו מספר פעמים, ואני יכול להגיד לך שיצאתי עם עוצמות מהפגישה האחרונה שלנו. אני גם אגיד על השולחן שאנחנו טוחנים את הסיפור הזה עוד כשהיית בכנסת. לדעתי, אפילו אולי מעל שנה. סיון התחילה להגיד, ואני רוצה לומר שזה נכון ששמונה מטרות מתוך 13 ממטרות החינוך הממלכתי הן מהבלתי פורמלי. ולכן, אני חושב שהנושא צריך להפוך להיות נושא אינטגרלי. אני בעד החלפת השם מבלתי פורמלי, ואתה תחליטו לאיזה שם. הכותרת "מעצים" היא מקסימה, אבל אני לא קובע יתד.

במטה המשרד אישרו את זה כבר בזמנו.

בסדר גמור - זו הנקודה הראשונה.

הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, מאחלת רפואה שלמה לפצועים, ומתפללת ומקווה לשיבתם המהירה לשלום של כלל החטופים והחיילים. הוועדה מאחלת הצלחה לעסקת השבויים המתגבשת, ככל שתהיה.

הוועדה רשמה לפניה בסיפוק את הודעת שר האוצר של אתמול, שלא יתקיים קיצוץ בחינוך הבלתי פורמלי, בתנועות הנוער, בארגוני הנוער, והוועדה כמובן תעקוב על מנת לוודא שהדבר אכן יתקיים.

החינוך הפורמלי הוא חשוב, אבל החינוך הבלתי פורמלי חשוב לא פחות, ואולי גם יותר. הוא מביא את בני הנוער לפעילות חיובית, לתרומה, להעצמה, לעזרה לאחר, והוא הגורם הראשון במעלה לצמצום פערים בין כל שכבות החברה במלוא הקשת הישראלית. המצב היום הוא הזדמנות מצוינת להרחבת פעילות זו.

הוועדה רשמה לפניה את הודעת משרד החינוך שאכן המשרד מתכוון לנסות להגדיל את החינוך הבלתי פורמלי ויש כוונה להשקיע יותר משאבים לכך, תוך גם העמדת תקנים לצורך העניין, כמובן ככל שזה יתאפשר בפן התקציבי, ואנחנו כוועדה נדחוף את הנושא.

הוועדה קוראת להשתמש שימוש רב תכליתי במבני החינוך, ואכן גם לבנות מבנים בצורה שיתאימו לרב תכליתיות.

הוועדה קוראת לקיים את תקנים, למנחים, מדריכים, ברשויות המקומיות, שינחו וינהלו את החינוך הבלתי פורמלי כדי לנתב את בני הנוער לפעילויות חיוביות, תרומות - דבר שימנע מהם פעילויות אחרות, ביניהן פעילויות שליליות. בכדי להעצים את החינוך הבלתי פורמלי, הוועדה תקדם את תיקון הצעת חוק הרשויות המקומיות, שתיתן מענה כמובן להוספת רכזי ומדריכי נוער ברשויות בנושאי הליבה, המנהיגות, פנאי, פנאי איכותי, ועוד ועוד, לפי הצורך ולפי צורכי הרשות.

מאיר, לקח לי זמן להניע. אבל מי שמכיר אותי יודע שכשאני מניע, אז זהו - הקטר יצא לדרך, הרכבת לא עוצרת. גור, אנחנו נעבוד יחד בשיתוף פעולה. נגייס את השר. היו לי כבר שיחות ראשוניות עם השר על סיפור הזה, ואנחנו צועדים קדימה.

נפלה בחלקך זכות ענקית.

זכות שהיא גם חובה.

באמת באמת זכות ענקית אולי להוביל פה מהלך פורץ דרך, שיחזיר עטרה ליושנה. תודה רבה לך.

תודה רבה, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:04.