פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



37
ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל
01/02/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 10
מישיבת ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל
יום חמישי, כ"ב בשבט התשפ"ד (01 בפברואר 2024), שעה 10:00

"חרבות ברזל" – קיצור משך הדח"ש לחניכי המכינות הקדם צבאיות ושנת שירות

חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר
רם בן ברק
משה טור פז
גלעד קריב
מיכאל מרדכי ביטון

תא"ל שי טייב - רח"ט תומכ"א, משרד הביטחון

מרדכי בניטה - המשנה למנכ"ל משרד הביטחון, משרד הביטחון

עו"ד עוז חיים - מנכ"ל, המועצה הציונית בישראל

שלומי קסטרו - מנכ"ל, מועצת ארגוני הילדים והנוער

אלינוער לויטן שוורץ - מנכ"לית, בקהילה, ארגון "משנים מציאות חברתית"

דני ולעל - מנכ"ל, מרכז מעשה

רון ויצנר - מנהל מחלקת שנת שירות, התנועה הקיבוצית

רויטל ביתאן - מנהלת, ארגון צמרת

ד"ר מעיין מורג - ראש מכינת תלם

יואב זנאתי-לביא - ראש מכינת בארי

הרב רעי פרץ - ראש מכינת עצמונה

ניר מאיר - מזכ"ל, התנועה הקיבוצית

איילת השחר סיידוף - מייסדת התנועה, תנועת אימהות בחזית

אילת פלר מימון - ממובילות התנועה, תנועת אימהות בחזית

יונתן בן משה - רכז שנת שירות, השומר החדש, התנועה החדשה

יותם רשף - נציג מחאת המכיניסטים ושנת השירות

יעל רותם - מתנדבת שנת שירות, תנוער הצופים

עילי סימנהויז - מתנדב שנת שירות, תנוער הצופים

רועי זקן-קופנס - שינשין

רונית שניר - מזכ"לית, השומר הצעיר

מירי פרנקל-שור

אסף פרידמן

ליהם פטאו, דניאלה קאולי איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


"חרבות ברזל" – קיצור משך הדח"ש לחניכי המכינות הקדם צבאיות ושנת שירות

בוקר טוב. אנחנו התכנסנו כאן – לא בשביל להפגין – אלא למצוא פתרונות טובים יותר משנמצאו עד היום, על איך מערכת הביטחון, צה"ל, שהוא יודע – וגם אנחנו יודעים – שמצד אחד, אנחנו במצב של מלחמה עם הרבה נפגעים, בעיקר לוחמים ולוחמות. ומהצד השני, האנשים שבהם אנחנו דנים הם הנוער הכי טוב שקיים בעולם.

אחרי שכבר נגזר עלינו האסון, אחד הדברים שנוסכים בנו עידוד וביטחון זו רוח הלחימה של הדור הזה שיש כאלו שמיהרו להספיד אותו, דור ה-"טיק-טוק", שלא פחות מדורות של לוחמים, ניחן במוכנות של להקריב, של להילחם ושל הערכים שלנו.

אני חושב שמי שלא הכיר אותו טוב, עומד ומשתאה. אגב, בנוער וגם בצד השני של המשרתים, של היותר מבוגרים, שלא משנה מאילו עולמות, ההייטק, הרפואה, המדע, המסחר, הבנקאות, אנחנו רואים בתוך הלוחמים שלנו את המוכנות הגדולה הזו.

אחרי שאמרתי זאת, אין ספק שהנוער שתכנן מראש על השנתיים–שלוש שהמדינה חייבה או מחייבת אותו לשרת והוא לא מתחמק מהשירות, מוכן לתת עוד שנה או יותר בשביל להתכונן לשירות, או בשביל לעשות פעילויות חברתיות שבשנה הזאת רק הלכו והתעצמו. המעורבות של הנוער הזה, שדחה את הצבא, החשיבות שלו רק עלתה.

ועכשיו, אנחנו כאן צריכים למצוא מה שאנחנו יכולים לעשות שלא נעשה עד שנפתח הדיון הזה. אני מכיר את המאמצים של הצבא ושל מערכת הביטחון, אני מעריך אותם. אני לא חושב שזה עבר להם ליד האוזן ואני לא חושב שיש לנו מחלוקת במה שאנחנו עוסקים כאן.

אבל אני רוצה להגיד לכולנו שאנחנו נדע שבסוף אנחנו מתעסקים בסוג של קהל שבוי שהוא בידיים שלנו, ויש כאלה שאנחנו אומרים, דרך אגב, הם גם לא באו לדיון הזה, שלא נתבלבל. הם ידעו שהמערכת של הבניין הזה מגינה עליהם, הם לא צריכים לבוא, לא ייגעו בהם, הם מסודרים. ואנחנו דנים באלו שלא מסודרים, לא בגלל שהמדינה החליטה, בגלל שהם החליטו שהם רוצים להיות מתחת לאלונקה הזאת.

ולכן, הדיון הזה שיהיה כאן הוא לא דיון של צדדים. הצבא לא עומד מול המכינות, השינשינים, התנועות, וגם הם לא עובדים מול הצבא. ואני אומר לרח"ט תומכ"א שאתה תהיה הראשון שתפתח כאן, שאני עוד פונה אליך.

לוועדה הזאת יש יותר מכוח, יש לה קול. אבל יש לה גם כוח שאנחנו לא רוצים להפעיל אותו. אבל אנחנו כן רוצים שאנחנו נהיה שלמים כאזרחי מדינת ישראל, שההחלטות שלכם לא מנצלות את אותה רוח, אותה מוכנות של מיטב הנוער שהנציגים שלו יושבים כאן.

יגידו לי חברי-הכנסת, אני מציע שנפתח אולי בהצגה של מערכת הביטחון, רח"ט תומכ"א, אני מבין שזה אתה. גופים שנמצאים כאן וכאלו שנמצאים בזום, אנחנו נשתדל, אם נדבר בקצרה לתת לכל נציג של גוף לדבר, ואני מניח שגם יהיה זמן אם נרצה אחר כך לתת למי שבתוך אותו גוף אחד או שניים, אם באו עוד אנשים לכאן, אבל זו חובה על כולנו להתחשב בסד הזמנים שעומד.

אדוני, יושב-ראש הוועדה, אני רק רוצה להזכיר שאני מבין חברי-הכנסת בעל הדרגה הכי נמוכה, לכן אני חוזר על בקשתי, שכשמפעילים ראשי תיבות בוועדה תפרקו אותם. אז לחבריי מתומכ"א זה ברור, אבל אני מדבר בשם הציבור של החפ"שים, אני והחפ"שים מבקשים את הפירוק של ראשי התיבות.

רח"ט תכנון מנהל כוח אדם, בבקשה.

בוקר טוב לכולם. קודם כל, בפתח הדברים, אני רוצה להודות לכל השותפים בגופים. יש פה מחלוקת על השולחן, בהקשר לאופן, לשיטה, למספרים וכן הלאה, אבל אני חושב שיש פה שיח ענף בחודשיים האחרונים וגם לפני ביתר שאת, על כל העניין הזה והצרכים של הצבא ובכלל, על כל הסוגיה של מכינות, שנות שירות, ישיבות, דחיות שירות וכן הלאה.

אני רוצה להגיד בתחילת הדברים שאנחנו מייחסים חשיבות גדולה מאוד למפעלים האלו, בכל מקום שבו אנחנו מודדים את זה ואנחנו מודדים את זה, מה התפוקה שמתקבלת, מי שעבר הכנה כלשהי לצבא, בין אם זה למכינה החצי שנתית, השנתית, בישיבה, בכל מקום.

אנחנו רואים שהתפוקות באופן שבו אנחנו מודדים, שזה מיצוי ללחימה, מיצוי לפיקוד, שיעור הנשר שכעת הן הרבה יותר טובות ויש לנו גם אינטרס לאומי אבל גם צבאי, להמשיך את המפעלים האלו ביתר שאת.

אני חושב שהראייה הכי טובה לדבר הזה, זה שמי שמסתכל ויש לו פרספקטיבה, ויש פה הרבה אנשים עם פרספקטיבה, יודע שבעשור האחרון היקף דחיות הגיוס שניתנו לטובת המפעלים האלו עלה ועלה. אני אגיד את זה גם ככה, באופן שהוא בשיפוע יותר גדול מאשר שנת הגיוס גדלה, זאת אומרת, באופן לא פרופורציונלי לגידול בשנות הגיוס, מתוך הבנה שהדבר הזה יניב בקצה תפוקות מאוד משמעותיות, וגם אם אנחנו נסתכל על הגזרה שאנחנו מטילים פה, להקדים חלק מהאנשים, ונבחן אותה בפרספקטיבה, אפילו רק לשנתיים האחרונות, אתם תוכלו לראות שהמספרים יותר גדולים ממה שהיינו לפני שנתיים, אחרי הגזרה הזו. ולכן, קודם כל, אני רוצה לשים את זה בקונטקסט הכללי שיש חשיבות אדירה למפעלים האלו, והם מפיקים תפוקה מאוד משמעותית לצה"ל.

הדבר הבא שאני רוצה להתייחס אליו, ואעשה את זה במגבלות הנדרשות, כיוון שאנחנו בוועדה פתוחה ומשודרת, ואני אשתמש רק בדברים שאני חושב שכולם כבר שמעו עליהם ומכירים אותם, זה לתת את ההקשר. כי הדיון הזה לא נעשה בלי הקשר, הוא נעשה בהקשר של המלחמה בוודאי, והוא נעשה בהקשר של תמונת המצב של איוש היחידות, של בחינת כוח, של מערך המילואים ואני ארצה לעמוד פה ברשותכם על כמה נקודות.

דבר ראשון זה היקף הנפגעים הגדול, אני יכול להגיד את זה כי זה גם פורסם באופן רשמי לפני יום או יומיים. מדובר באלפים של נפגעים, כי החיכוך הוא גבוה והמלחמה היא עזה, והכוחות עושים את מלאכתם נאמנה, אבל יש לדבר הזה גם מחיר. וכשאני מדבר על הנפגעים, אני כמובן מדבר על נפגעים שאנחנו כרגע לא רואים אותם חוזרים לשירות לפי רמת הפגיעה כמובן, ואני גם לא מכיר עדיין את כל האדוות של העניין הזה, אז נוצר פער מאוד-מאוד משמעותי ביחידות בהקשר הזה, פער שאנחנו צריכים למלא אותו. תכף אתייחס לנושא כיצד אנחנו ממלאים אותו כרגע, כדי שתבינו למה החשיבות של לעשות עכשיו הקדמה ולמה למלא את מחזור הגיוס באופן מיידי ולא להמתין שדחויי הגיוס יסיימו את פרקי הדחייה שלהם.

הדבר השני שאני רוצה להגיד, מקרב הנפגעים, מספר גדולה מאוד של מפקדים. אני יודע שהדבר הזה הוא חלק מאתוס של צה"ל, שהמפקדים לפנים ובהקשר הזה, החלפה של מפקדים דורשת כוח אדם איכותי, שאני חושב שעסקינן פה בכוח אדם איכותי מאוד ודורשת כמובן הוצאה מוגברת לקורסי הפיקוד, לקורסי המ"כים ולקורסי הקצינים, ודורשת את החלפת החיילים תחתם במחזורי הגיוס ובעצם מגדילה את הצורך.

בשביל לסבר את האוזן אני יכול להגיד שקורס הקצינים שנפתח בשבוע שעבר או לפני שבועיים בערך – אני בטוח שיש פה מתוך המוסדות גם חניכים רבים בקורס – נפתח במאה חניכים יותר מהמכסה, זה מספר גדול. לא אגיד עכשיו את המספר הכולל אבל זה מספר גדול מאוד, יותר מ-100 חניכים. וזה כדי למלא את הצרכים שנוצרו כתוצאה מהמלחמה. קודם כל את הצרכים המידיים, כדי לאייש איוש מלא של הכוחות.

הדבר הבא שאנחנו מתייחסים אליו ושמים אליו כבר את הזרעים הראשונים אלו כל הסוגיות של בניין הכוח. אני מעריך שצה"ל ישתנה ויהיו לו סד"כים מסוג אחר, ובתצורות אחרות בשנה-שנתיים-שלוש הקרובות, וכדי לבנות כוח, כל מי שמתמצא בעניין הזה ומכיר, זה לא קורה בן-רגע, אגב, זה יכול לקרות בן-רגע במילואים כאשר הסד"כ כבר מוכשר, אבל זה לא קורה בן רגע בסדיר. ולכן, כדי להתחיל לבנות גם לשנה הקרובה ולשנתיים הקרובות, צריך להתחיל את התהליך הזה עכשיו.

הדבר הנוסף שאני רוצה להתייחס אליו זו התמונה המבצעית. העומס על הסד"כ הסדיר בשנה הקרובה הולך להיות עומס משמעותי מאוד, קרי, תקופות ארוכות מאוד של לחימה. גם לחימה יותר אינטנסיבית ממה שהתרגלנו אליה לפני 6 באוקטובר שמחת תורה, ולכן הגדודים יצטרכו להיות בכל הגזרות שלהם גדודים עם עוצמה יותר גדולה ועם היקף אנשים, גם כדי שיוכלו לקיים את הלחימה, ואמרתי קודם, זו תהיה גם – אני מעריך – לחימה בצורה יותר אינטנסיבית.

הדבר האחרון שאני רוצה להתייחס אליו בהקשר הזה זה המילואים. בסוף, אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שבה הסדיר והמילואים אשר תמיד היו קשורים זה בזה, עכשיו הם קשורים זה בזה, בהפעלה ובאופן שבו הם נוטלים את החלק שלהם בנטל, במשימה, בחובה, או בזכות הזו, כל אחד יבחר את המילה.

למה אני מחבר את הסדיר למילואים? כיוון שקודם כל, אתם יודעים כבר שחלק מהאנשים שהשתחררו מפרק המלחמה הראשון שלהם כבר נמצאים בחזרה בגזרות לחימה אחרות לתקופות ארוכות הרבה יותר ממה שהתרגלנו, או ממה שהם התרגלו אליהן. וכמובן שכאשר הסד"כ הסדיר לא מלא, אז הסד"כ מילואים מחליף אותו, והדבר הזה עלול להגדיל את העומס.

אני רוצה להגיד עוד דבר בהקשר הזה, התייחסתי קודם לעניין הנפגעים ולפערים שנוצרו, אז היחידות הסדירות כרגע מלאות בזכות כך שלא שחררנו את מחזורי הגיוס הוותיקים. מי שיודע, המחזור שהיה צריך להתגייס בנובמבר עבר ישירות מסדיר למילואים ובצו 8, אבל הוא לא עבר ליחידות המילואים שלו, הוא נשאר בתוך הכוח הסדיר כדי למלא את הפערים.

גדודים יצאו ממלחמה, גדודי מילואים, חלק גדול מהם חוו גם הם כמות נפגעים גדולה מאוד וגם הם צריכים להזין את עצמם מחדש. כרגע החיילים הסדירים עדיין נמצאים ברובם בתוך היחידות הסדירות שלהם. ולכן, לכל התמונה הזאת – שאמרתי אותה בכותרות מאוד גדולות – אפשר לעשות פה את ההערכה הגסה ואת המספרים. מביאים אותנו, ואני אוסיף עוד מילה על זה, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, אנחנו נמצאים במלחמה. זאת אומרת, זה לא שיצאנו מהמלחמה בעזה. אנחנו במלחמה במלוא מובן המילה, עם תפניות אפשרויות אני מניח, ולכן אין לנו פה פריווילגיה להגיד 'בואו נמתין, נעשה את זה בצורה מדורגת או בצורה איטית' וכן הלאה, אלא ממש למלא את הצרכים גם בהקשר של המוכנות, גם בהקשר של בניין הכוח וגם בהקשר של בניית מסגרות וקליטתן.

בסוף, כל הדבר הזה שסחבנו אותו, יש לזה רצף וגם יש לזה אילוצים ועקרונות, וכמה אפשר לקלוט ביחידות ההכשרה וכמה מפקדים יש לך, וכן הלאה.

הגענו למספר שאנחנו נדרשים לעשות כ-1,300 הקדמות גיוס למי שיש להם דחיות, והתייחסנו לזה בעיקר – ותכף אדבר גם על העקרונות ששמנו לתוכנית – למי שהיו אמורים להתגייס בשנת הגיוס הבאה.

שנות הגיוס מתחילות תמיד באוגוסט, ול-3 חודשים קדימה בלחימה, היה אמור להיות גיוס החל מאוגוסט 2024, ואת חלקם בעצם להקדים לטובת השנה הזאת. בשביל הפרופורציה גם, והיא חשובה פה, אמרתי 1,300 ואמרתי הקדמות. בסוף, כשמסתכלים על כל דחיות הגיוס, המספר שאנחנו מבקשים להקדים לא עולה על סדר גודל של 10% מהדחיות. נכון שבסוף כשפורטים את זה לגרעין כזה, למכינה כזו, לחלוקה בין גברים לנשים, ברור שאני לא עיוור לדבר הזה, אבל זה יכול להשתנות בין גופים, ואני גם חושב שההחלטות שיתקבלו, גם בצה"ל וגם במשרד הביטחון, לא לעשות את זה באופן סוציאלי, אלא לראות מה המשימה שכל גוף עושה, גם בהם יש היגיון רב. אבל בסוף, בפרופורציה הכללית, זה המספר המדובר.

אדוני, אם רק אפשר להבין את סוגיית המספרים. א', מדובר בהקדמת דח"ש שנייה, הייתה גם הקדמת דח"ש בנובמבר, אז זה לא 1,300, זה כבר יותר קרוב ל-1,700.

ורק עוד שאלה אחת, 13,000 דחיות השירות שהזכרת כוללות את הישיבות הגבוהות, אין 13,000 דחיות גיוס בישיבות ההסדר, שנות השירות המכינות.

לא הזכרתי 13,000 לדעתי, אבל - - -

אמרת 1,300 ו-10%.

אמרתי עד 10%, כן. אמרתי 1,300 - - -

לא אפריע מעבר, אבקש לדעת את המספר של דחיות השירות שניתן למסגרות שהן לא במסגרת הסדר תורתו אומנותו.

אתייחס לכול, ואם יהיו אחרי זה שאלות - - -

אמרת שיש רציונל, או צורת חשיבה. איך בניתם את הקבוצות שיגויסו קודם. אז מצד אחד המאגר והמספרים, ואז מולו ההחלטה, לפי הסוגים של הדחיות.

התכוננתי ברצינות לוועדה, תאמינו לי. אחרי זה תגידו לי למה לא התכוננתי. אז בהמשך להתייחסות של חבר-הכנסת קריב – לא בראשי תיבות – אני רוצה להגיד שעשינו כבר הקדמה ממרס לנובמבר של שנה ב' בתוך שנת הגיוס עצמה, ועשינו את זה באופן מוגבל, צריך להגיד, מכמה סיבות.

קודם כל כי יכולנו לקלוט, בהתראה שהייתה לנו. התאמנו התראה קצרה מאוד.

רגע, רח"ט תומכ"א, סליחה שנייה.

לפני שאנחנו נכנסים למה שעשיתם בתוך המאגר הקיים, אני רוצה לשאול אותך שאלה אחרת מבחוץ. מה עשיתם כדי ש-1,300 לא יהיו על המאגר הקיים? ואתן לך רעיונות ואשמח אם תגיד אותם.

אני שם רגע בצד את הנושא של תורתו אומנותו. ולא אשים אותו בצד להרבה. אני חושב שעצם האמירה שאנחנו שמים אותם בצד, זה קשה לי להגיד את זה.

גלעד קריב (העבודה): גלעד קריב (העבודה):

אנחנו לא שמים אותם בצד.

כן, אני לא מבין למה שמים את זה, אבל לכן אמרתי רק לרגע.

אני אשאל אותך לדוגמה, האם בדקתם את הפרופילים המקצועיים? ולשלוח ללחימה מה שלא שלחתם קודם? האם בדקתם את האנשים שמתנדבים מכל מיני סיבות, שאפשר לגייס אותם בזמן חירום? האם בדקתם את האפשרות לדוגמה של בה"ד 1? תפתחו את זה למילואימניקים שאולי לא רצו לפני שהייתה מלחמה, אבל הם כבר אחרי קורס מ"כים והם לוחמים ויכולים ללכת ישר לבה"ד 1.

האם בדקתם את הפטורים – שאני מניח שזה מסביב ל-15% או 16% או יותר כבר – גם אחרי ששמנו בצד את תורתו אומנותו, על כל הפרופיל הנפשי ועל רף הגיוס ועל הפליליות, ועל כל מה שיש בתוך זה כדי שה-1,300 יהיו פחות?

האם בדקתם כמה מתוך היחידות האלו מעבר למה שתכננתם אפשר להמיר בתקני קבע? שאז אנחנו מתעסקים בלוחמים מוכנים, מוכשרים שבאים הרבה יותר לתוך הדבר הזה.

ואחרי שאמרתי את כל זה, למה לא הוחלט מראש שהרלוונטיים לכאן, בטח בשלב הראשון, אחרי שעשיתם את כל זה, אם עשיתם את כל זה, זה רק מי שנמצא בשנה השנייה בכל המקומות? ואני אומר את זה גם בהיבט אולי לפני החוק, של הקריאה באמת, של הרתימה מאמת, של אם אנשים במה שנקרא, והייתי עכשיו בחוץ פה בהפגנה וצעקו משהו על 'אנחנו מול ישיבות ההסדר', אני לא צריך להעמיד את זה כרגע אחד מול השני. כי גם ישיבות ההסדר משרתות, אבל אני חושב שאם אתה הולך לשנה השנייה, ואתה הולך למה שנקרא הישיבות הציוניות או הישיבות הגבוהות, להסביר להם את מה שאתה מסביר לנו, שזו עת מלחמה ויש הרבה נפגעים, וכל מה שאני מסכים, ולהגיד 'חבר'ה תיכנסו מתחת לאלונקה יותר', ואז לא נצטרך לדבר על שנה ראשונה בשום מקום.

נכון, לא בהסדר ולא במכינה.

שמתי את זה כיוון שאשמח שתתייחס גם לדברים האלו ולא רק נצלול ישר למה שאנחנו צריכים להתחלק בינינו. אנחנו עוד לא בנקודה שיש מכסה שהיא ברזל ועכשיו בוא נראה איך אנחנו מחלקים אותה. המכסה שישנה, אם ישנה, היא עליכם, על כל מה שעומד למדינת ישראל בתוך הסיפור הזה, תודה.

אני אמשיך, ואני חושב שאגיע לתשובות לרוב השאלות ומה שלא, אתייחס מעבר.

וגם כמובן אבקש את פירוט המספרים, בסדר?

אתייחס. אז התחלתי להגיד שעשינו הקדמות בדצמבר, בעיקר מתוך השנה ב', ועשינו אותן באופן מוגבל אז, כיוון שההתראה הייתה מבחינתנו וגם מבחינת המתגייסים קצרה.

נתנו את ההתראה ואת המכסה מיד אחרי השבוע השני או השלישי של המלחמה, וגם נדרשנו להיערך בהקשר של יכולת הקליטה, ושם הייתה באמת החלטה לעשות את זה, או יכולת בעצם לעשות את זה באופן מוגבל.

לגבי ההתייחסות פה – אני כבר מתייחס לשאלה שלך, יושב-ראש הוועדה – על הסוגיה אם הלכנו לכולם ודיברנו. בשלושת החודשים האחרונים מאז המלחמה, אני באופן אישי, אבל לא רק – בשיחות, במפגשים, בהצגת הנושא הזה כמו שהצגתי אותו, לפעמים יותר בפירוט ולפעמים פחות בפירוט, לכל גוף שהיה רלוונטי לעניין ושביקש, כמובן שרציתי ללכת וחשבתי שנכון להסביר כי כולם צריכים להירתם מתחת לאלונקה. בין היתר עם איגוד ישיבות ההסדר, לפחות פעמיים בפורום שלהם, שהוא הפורום הצבאי, עם המכינות הגבוהות, עם ראשי הישיבות המרכזיים, שמייצגים אותם. עם הגוף המוביל של המכינות.

יש מהם נוכחים כאן?

כן, כן.

ממי, מהישיבות הגבוהות? לא יודע, לא ראיתי.

מהכול, מכל הגופים שאמרת עכשיו, שהלכת אליהם.

לא, הישיבות הגבוהות לא פה.

לא מזהה.

כמו שהן לא מקדימות את הגיוס, הן גם לא באות לדיון.

הם מקדימים גם את הגיוס ולא מזהה פה אף אחד מהם, אלא אם אני לא מכיר מישהו. אבל בכל מקרה, אגיד שהייתי שם בוודאי, גם בישיבות וגם בפורום המוביל, אם אפשר לקרוא לזה ככה, וגם בהסדר ובכנס המכינות ושנות שירות לפני כמעט שלושה שבועות, אם כן נמצאים פה חלק מהאנשים.

שבוע וחצי.

תכף נבדוק. אז בסדר, סליחה, אני מתנצל. מתקן לפרוטוקול, שבוע וחצי.

בסדר, חברים, שנייה, המטרה שלנו היא להוציא מים מן הסלע, בתקווה בדיבורים.

כן. וגם בשיח שוטף וגם דרך משרד הביטחון. ולכן אני אומר באופן זה, יש פה חילוקי דעות אבל גם שיח ותיקונים והעמקות והחלטה לעשות – לא חיתוך סוציאלי כמו שאמרתי קודם, אלא חיתוך עם מחשבה וחשיבה – ודאי וודאי שנעשה. אפשר לא להיות מרוצים מהתוצאה, אבל תהליך נעשה פה, תהליך עמוק. על זה אני סומך את שתי ידיי או את שתי רגליי, כי אני עשיתי אותו ברגליים. ולכן בהקשר הזה, בוודאי שהיה את השיח הזה, כולל כל הדברים שדיברת, ותיכף אני אתייחס לרעיונות או להצעות ששמת פה.

מה העקרונות שאנחנו שמנו כדי לעשות את הדבר הזה, אחרי שהגענו למספרים? לעמוד במשימה של למלא את השורות וכל הדברים שפירטתי קודם, אני לא אחזור עליהם עוד פעם. וגם איפה שהיינו צריכים לדייק, גם דייקנו את המספר, התחלנו עם מספר קצת יותר גבוה וירדנו. להכניס את כולם מתחת לאלונקה הזאת שדיברת עליה קודם.
אנחנו, ופה אני כן רוצה להגיד, ואפשר לחלוק על הדבר הזה, על הגישה הזאת, על שני דברים מרכזיים. אחד, זה שאנחנו החלטנו שאנחנו רוצים, בגלל הדברים שפתחתי בהם בהתחלה, והתפוקה, צריך להגיד גם אילוצי הזמן לקראת גיוס מרס, שאנחנו לא דנו כרגע בשלב הזה בלשבור את ההגיונות של המסלולים, המסלולים האלה קיימים חלקם במשך שנים ארוכות, עם הגיונות, אפשר לחלוק עליהם, למה השירות קצר כאן, למה דחיית השירות היא אחרת שם, ולמה יש פה שנה ב', וכן הלאה.

השתדלנו מאוד לא לפגוע בהגיונות של המסלולים, זה דבר אחד. הדבר הבא, זה גם להשאיר לראשי המוסדות את חופש ההחלטה או את החופש החינוכי, ולא להחליט עכשיו למוסד שיש לו שנה א' ושנה ב', שיביא דווקא ב' או דווקא א'.

לא, זו אמירה קצת מוזרה, אדוני הרח"ט. עם כל הכבוד, אנחנו עדיין עסקינן בצבא וברציונלים מדינתיים, וההחלטה אם שנה א' או ב', הרי קשורה האם יש שנה ב' וג' וד'.

אם לכל המסלולים היה שנה א', ב', ג', ד', ה', אז אין בעיה להותיר את זה בידי המסלולים. אבל כשתנאי הפתיחה לא שווים ולחלק מהמסלולים יש רק שנה א', שנת השירות, ולחלק יש שנה א' וחמישה חודשים של שנה ב', לא שנה ב' מלאה, ולאחרים יש שנה ב' מלאה ואולי גם שנה ה', אז זה לא יכול להיוותר בידי הגופים המחליטים, כי זה לא Playing Even. זה לא שדה שוויוני, זה לא מתאים לחלוקת הנטל באופן שוויוני.

שנייה, אני אסביר לך את השאלה רק. מה ששואל חבר-הכנסת, גלעד קריב, זו שאלה פשוטה. למה חתכתם לאורך ולא לרוחב? ולא אמרתם 'קודם כל, בשנה הראשונה לא נוגעים. ונלך לתוך השנה השנייה'

כדי לאפשר לכל צעיר לפחות שנה אחת של חווית עיצוב זהותית והכנה לשירות משמעותי.

אני רוצה להוסיף, ואתם הרי לא חיים בוואקום.

בסיפור הזה של השוויון, זה עצב רגיש וחשוף בחברה הישראלית, ובמיוחד בכל הנושא של הגיוס. ולכן, כשאתם הולכים למתווה שהוא לא שוויוני, על המורכבות שיש לנו בזה, יש לנו עם זה בעיה גדולה מאוד, אני לא יודע מה יושב-ראש הוועדה יחליט לעשות, אבל יש בעיה מאוד גדולה בזה שבסופו של דבר אתה רואה שאין שוויון בנטל, גם בסיפור הזה של הישיבות.

אני לא מדבר עכשיו על הישיבות החרדיות, זה סיפור אחר, זה גם ביזיון לא נורמלי. אבל משם היה צריך לקחת את כולם דרך אגב. אבל אם לא נוגעים בזה מסיבות כאלו ואחרות, לפחות שהחלוקה תהיה שוויונית אמתית.

ולא אלו, יש להם מסלול של ארבע שנים או חמש שנים, איזו ישיבה עליונה, אז להם ניתן אותו דבר כמו מישהו שבא לשנה אחת, זה לא יעבור כאן. אני מקווה שזה לא יעבור.

תראו, בעיות היסוד של שוויון בנטל לא ייפתרו בדיון הזה. מבחינת הערבים ומבחינת חרדים ומבחינת משתמטים. יש גם כאלו, אלה שלוש קבוצות של מאגר אדיר לחברה הישראלית שזה טיפול יסודי.

אנחנו פה במלחמה, ואנחנו רוצים לפתור בעיות לצה"ל ומכירים בצורך להתגייס, וכל הקבוצות האלו שדיברנו עליהם, שינשינים, מכיניסטים, הסדרניקים, הם הכי מחויבים, והם עושים את הצבא ואת המילואים הכי טוב בעולם, ואני לא רוצה שהדיון הזה עכשיו יהפוך לניגוח בין ישיבות הסדר למכינות ושי"ן-שי"נים ומי יותר חשוב, למה? כי זה עושה לי בעיות בבית. יש לי שני שינשינים, מכיניסט, מדרשיסטית והסדרניק. וההסדרניק בהתנדבות, אחרי שלושה חודשים בעותניאל, הולך לצבא. בהתנדבות, זה שיבש את שנה א' שלו. ויש כמה עשרות או מאות הסדרניקים בשנה א' שעכשיו מתגייסים. אנחנו לא צריכים להפוך את זה לניגוח של הסדר המכינות ושינשינים, אנחנו כן מקבלים את החשיבה היצירתית שלך, יושב-הראש, לשחרר את שנה א' כולה, ללכת לשנה ב', למצוא עוד רעיונות ולבטל את רוע הגזרה, לתת להם שנה יפה.

יחד עם זאת, אנחנו כוועדה צריכים לגבות את הצורך של צה"ל בהון אנושי בזמן חירום, והאיזון והמידתיות, אבל שלא נהפוך את זה לניגוח בין קבוצות.

ברור, אמרנו את זה, אנחנו נקפיד על זה, מכיוון שחברי-הכנסת שאלו וגם דיברו, אז יש אחד שלא שאל ודיבר, כי חבר-כנסת - - -

במבחן התהליך, אני דווקא רוצה להוריד את הכובע לך, רח"ט תומכ"א, ולמשרד הביטחון.

בהיבט של התהליך, אני רוצה לומר גם יחד עם חברי, חבר-הכנסת שטרן, הקשבנו, דנו, וגם שאלנו את השאלות. אז מבחן התהליך הוא נהדר.

אני רוצה לתהות על שני דברים. על התוצאה הראשונה שהגעת אליה. אני אומר לך בכנות, מי שחתם על המתווה הראשון צריך לחשוב הרבה פעמים. בסדר? אני - - - בלשוני. מי שהתחיל את ה-1,400 עם 90/10, עשה פה בלגן, גם מה שאמר חבר-הכנסת ביטון, בין המוסדות כי הוא שיסה מוסד במוסד. וזה בעיניי לא יסולח.

יסולח, אם אנחנו נתקן את זה כאן.

יפה. דבר שני זה התיקון, צריך להיות כמה שיותר ראוי. אני חושב שאתם עושים עבודה יפה, והוצעה כאן הצעה של איך, ואני עדיין רוצה - - - למרות שחברי רם בן ברק אמר, אני אומר כאן.

הכרטיס חופשי-חודשי או חופשי-שנתי שניתן לעולם הישיבות, ואני אומר את זה בתור בוגר שבע שנים בישיבה, הוא בלתי נסבל. כלומר, זה שיש במדינת ישראל אנשים שבשם תורתם – ואני אומר שוב, הייתי חתום במסלול הזה שבע שנים– יש להם כרטיס יציאה ממלחמה, משינה בלילה בלי אימא, ומכל מה שאומר להיות לוחם במדינת ישראל, זה לא יסולח ובזה צריך לטפל, גם בוועדה הזו. תודה.

רק אנקדוטה, אתה יודע את מי שלחה הממשלה אתמול להשיב על ההצעה שלנו לסדר היום במליאה?

אני יכול לתאר לעצמי.

השר פורוש. בשם שר הביטחון.

אני אמשיך. קודם כל, אני רוצה להתייחס למתווה הראשון כי אמרתם לתקן. יש כבר מתווה אחר, האחריות היא שלי. שמתי את המתווה הזה, אני יכול להסביר למה אבל זה לא המקום, אז האחריות היא שלי.

הדבר השני שאני רוצה להגיד ולחזור לעקרונות כי עלו פה ואמרתי אותם, גם אפשר לחלוק על זה. אבל לכתחילה המסלולים עצמם, כשמודדים אותם, אם אני מתעלם רגע ממה כל מסלול רוצה להשיג, אלא מודד אותם רק דרך המשך והדחייה שניתנת, הם מסלולים לא שוויוניים.

אם יש מסלול בהסדר שהוא X שנים ומתוכו Y זמן שירות פעיל, גם אפשר לטעון על זה שהוא מסלול לא שוויוני לכתחילה.

אז אני מסביר, להגיד את הדבר הזה זה לא שלקחנו משהו שהיה שווה לכתחילה והפכנו אותו ללא שוויוני, אלא שמרנו על עיקרון שאומר שאנחנו לא פותחים כרגע את המשכים וכן הלאה, ונותנים גם את החופש החינוכי ואין לי מילה יותר טובה מפיקודי, אבל זה לא פיקודי, להחליט את החופש של מנהלי המוסדות להחליט.

זה לא נכון. כי לאנשי הש"ש והמכינות אין מה לבחור.

לחלק מהם יש מה לבחור.

לא. גמרתם את שנה ב' במכינות, גיוס דצמבר.

לחלק מהם יש מה לבחור וחלק מהם בחרו וביקשו שלא נחזיר באופן אוטומטי את שנה ב', כי לפעמים יש מישהו משנה ב' שהוא פחות בשל ממישהו שהוא בשנה א', ולפעמים יש אנשים שממילא תכננו לפרוש, ואנחנו בחרנו בגישה של לתת לאנשים שמכירים את האנשים לקבל החלטה.

זה בסדר, פרסונאלית זה בסדר. אבל ההתוויה היא לא בסדר. אשים רגע את המכינות בצד, כיוון שבחלק מהמכינות יש שנה ב', למרות ששנה ב' רוקנה מתלמידיה בגיוס דצמבר, וזה בסדר, וזה נעשה תוך הבנה.

אבל בשינשינים, תכף נשמע גם את נציגי שי"ן-'שי"נים, אין שנה ב'. כשאתה בא בשנה א' - - -

סליחה, שי, קדימה.

אני אמשיך.

אתה רוצה הפסקה לחשוב על הרעיונות שעלו פה? על המחשבות?

זה יהיה לא צנוע מצדי, שאני לא צריך לחשוב עליהם. אני רוצה להתייחס אליהם, וגם רוצה להציג את הדברים.

רציתי להגיד שבאמת תחשוב עליהם, אבל קדימה.

מול העקרונות האלו הסתכלנו גם בחיתוך של כל דחויי הגיוס אבל גם בחיתוך של מי שהיה אמור להתגייס בשנת הגיוס הבאה ועכשיו אנחנו מקדימים אותו, זה בעצם הרציונל של התוכנית. הקדמת גיוס ולא ביטול דח"גים, וכל מה שקשור בזה.

בסך הכול, אל מול המספרים הכוללים, אל מול סדר גודל של 8,500 דחויי גיוס לטובת המכינות ושנות השירות. שמנו במספר, בתוכנית המעודכנת, סדר גודל של 850 הקדמות.

כן, אבל חצי מהם בנות.

אני יודע שחצי מהם בנות. גם כשאנחנו משבצים לצה"ל ללחימה, אחד מכל שני גברים ילך ללחימה ורק אחת מכל עשר נשים תלך ללחימה. וזה גם בהתנדבות.

זה לא משנה, היא צודקת במה שהיא אומרת לך במספרים, תמשיך. הבנו.

ברור שהנטל פה על הגברים הוא הנטל המשמעותי באופן שבו צה"ל בנוי ובאופן שבו בנויות היחידות הקרביות. אני הסתכלתי, כיוון שאנחנו פוגעים פה, פעם אחת נפגע הפרט, אבל גם נפגעת התוכנית או המכינה וכן הלאה, ההסתכלות היא הסתכלות כוללת.

אז הוצאתם 20% מהתלמידים המלש"בים הגברים במכינות, ועכשיו בואו נראה את האחוזים ביתר המסלולים. תתנו את המספרים, הרי אנחנו מכירים.

שוב, אני לא רוצה לעשות את התחרות הזאת, בין מי למי. אבל במקומות אחרים גם הוצאנו שיעורים שלמים והקדמנו אותם, את כל השיעור עצמו, את כל השנה עצמה.

רק במסלולים שבהם יש ריבוי של שנים. לא באתם לשום מסלול, אין שום מסלול חד-שנתי שעוצמת הפגיעה בו דומה ל-שי"ן-שי"ן ולמכינות. גם אנחנו יודעים את המספרים.

במסגרת הרעיונות, אני רוצה להגיד שתי הערות.

אחת, שלא נהפוך את רח"ט תומכ"א לכתובת לכל תחלואי החברה הישראלית. עכשיו הוא מנסה לאלתר פתרונות של הון אנושי בזמן מלחמה. המחלות של השוויון בנטל לא נולדו אצלו. הרעיונות ליצירתיות, כמו שיושב-הראש מביא, יכול להיות למשל גם להפוך את כל הפתרון הזה לפתרון התנדבותי.

כמו קול קורא, מי בקרב החבר'ה מוכן ורוצה עכשיו, בשעת מלחמה, להקדים את הגיוס? יכול להיות שנקבל את 1,000 האנשים הללו מכל המסגרות.

חבר-הכנסת ביטון, זה בדיוק התהליך. אני רוצה להגיד רגע מילה שעוד לא אמרתי. לא נעשתה עדיין הקדמה - - -

שי, קח חמש דקות. עכשיו אנחנו לא נפריע לך, גם לא בשאלות. תגמור להציג, ונתכנס גם לשמוע את האחרים.

אין בעיה. לא נעשתה עוד הקדמה של תלמיד אחד ואנחנו נתנו לכל המוסדות את הזמן, את ההתראה כדי להגיד 'אלו האנשים שרוצים להקדים, אלו האנשים שאנחנו סבורים שיותר נכון להקדים' וכן הלאה. לא הוצאנו צווים לאנשים באופן דרקוני, באופן כזה שאנחנו לא שואלים אותם.

נכון שיש לנו אילוצי זמן. אילוצי הזמן האלו תלויים ביכולת שלנו לתת לפרט גם את ההזדמנות לקבל שיבוץ שמתאים לו, קרי, להתריע בפניו שהוא מתגייס, או להודיע לו שהוא מתגייס, לפתוח לו את שאלוני ההעדפות של הגיוס, לבצע את השיבוץ כדי שזה יהיה בהתאם ליעדים שלו ולהיות חוקיים מבחינת ההתראה.

פניתם גם ללוחמים שנמצאים עכשיו ביחידות? והצעתם קבע לאלה שצריכים, בכל אותן יחידות שאתה רוצה למלא עם שינשינים וייקח לך יותר זמן?

האם יש מגבלה של כל חייל סדיר שרוצה להישאר היום ביחידות שאיבדו לוחמים חברים להיכנס לתנאי קבע ולהמשיך להישאר שם? לא רק מילואים, גם קבע. מילואים, הבנתי מה אמרת.

את רוב האנשים לא שחררנו כדי להציע להם את הקבע, כי הם נשארו במילואים, עברו למילואים. שכר במילואים הוא לא פחות טוב מקבע, נכון לעכשיו. אפשר לעשות את החשבון. זה בטוח, אני יודע את זה. הוא לא פחות טוב, עם המענקים ועם תוכנית התגמולים, הוא לא פחות טוב.

אבל למלא את השורות של נפגע ביחידה זה מענה לפערים שנוצרים וממילא קורים דרך הארכת צווי 8, זה לא תהליך של בניין כוח, מחייל שאני משאיר אותו עוד 4 חודשים בקבע. למעט העניין שנגעת בו קודם של הקצונה, הוא לא יוצא לקורס קצינים, הוא לא פותח, הוא נשאר כעוד לוחם. יש פה שני תהליכים, תהליך מילוי השורות ותהליך בניין הכוח.

נכון. אבל שנינו יודעים שאם אתה פותח את זה, מה שיהיה חסר לך לבניין הכוח עד שאלה שאתה רוצה לגייס במרס, חצי השנה של גישור שאתה צריך לעשות, תוכל גם בעוד חצי שנה לתת את אותם תקנים כדי להמשיך לגשר, עד שלא חתכת לאותם מכיניסטים או שנת שירות את השנה הראשונה, זה כל מה שאתה צריך, על זה אנחנו מדברים.

וגם בניין הכוח, יכול להיות שאדם לקראת סוף שירות מתעשת ולראשונה רוצה לצאת לקצונה. יש גם מקרים כאלו, ולחזור לפתוח לו את זה, למרות שהוא נחשב מאוחר להוציא לקצונה לקראת סוף שירות.

אנחנו מוציאים במועדים הרבה יותר מאוחרים. הפתרון הזה הוא פתרון מבוסס על ההתנדבות של האנשים ועל הסכמה, ולא על בניין כוח שאתה יכול להגיד X אנשים נכנסים - - -

אבל כבר דיברנו שאת בניין הכוח תפרוס. אם עכשיו אתה ממלא את השורות ולוקח מתנדבים, בעוד חצי שנה תיקח מתנדבים אחרים. אם הם לא ירצו להישאר, עד שאתה מגשר על חצי השנה הזו.

אתן דוגמה. לא רציתי להוריד את הוועדה לרמת הפרטים האלו, אבל אתן דוגמה אחת פרקטית.

אם במחלקה מסוימת בחטיבה X, שהיא מחלקה שנעה במודל חד מחזורי ונפגעו בה נניח 10 חיילים ויש מקרים כאלו, כדי להחליף את המחלקה הזו זה לא יסייע לי. יש מקומות שמה שאמרת כן יסייע. אבל באופן עקרוני, זה לא יסייע לי להביא חיילים ותיקים שרוצים להיכנס לקבע. צריך לבנות את המחלקה הזאת מחדש כדי שהיא תהיה מוכנה בעוד שמונה חודשים למלחמה.

בסדר, אני אמרתי את אותו הדבר. אבל גם לא יסייע לך מחר, אלא רק בעוד שמונה חודשים ואלו שעכשיו אתה מקצר להם. ובעוד שמונה חודשים, תמצא את מה שאמרתי קודם. תגיד לי את האמת עכשיו, יש בעיה של תקני קבע?

למיטב הבנתי, לא צריכה להיות בעיה - - - רגע, אני רוצה לענות. מי שירצה להיכנס עכשיו למודלים שדיברתי עליהם, לצאת לקורס קצינים קצת יותר באיחור בגלל תקני קבע וכן הלאה, לא צריכה להיות בזה בעיה.

אמרתי לך מילואימניקים גם. אתה יודע שעשו את זה פעם בצבא. יש רמטכ"ל שגדל, שחזר למילואים אחרי מלחמה.

מכיר.

מכיר, אז אתה יודע שאפשר.

הכלים שקיימים לנו כרגע הם כלי הצו 8, אני חושב שתהיה כלפינו יותר גמישות בתקני הקבע, ואמרתי פתרון של קבע הוא פתרון מוגבל בהקשר של איך יוצרים מסגרות.

אני מבין. אבל אנחנו עכשיו מדברים על אירוע חד-פעמי של חצי שנה, ואל תעשה מזה יצירת מסגרות ל-20 שנה קדימה. אנחנו לא מבקשים שתפגע בזה. אנחנו פשוט מבקשים, בגלל שיש עוולות בחברה הישראלית שכנראה גדולות על הפורום הזה לתקן אותן עכשיו, של האי-שוויון אני מתכוון, כבר דיברו על זה כאן.

בוא נצמצם את זה על ידי חלק מהדוגמאות שנתתי לך. ולכן אמרתי, א' אני שמח שלא הוצאתם צווים, בגלל שהרי הייתה איזו שהיא אמירה שהיום זה היום שהיו אמורים לצאת הצווים. אני חושב שהדברים האלו, בשבוע, לא צריך יותר, בשביל באמת ללמוד מה אנחנו יכולים יחד.

ואני מדבר בשביל לסחוט עוד מקומות כאלו, לקרוא כן לאנשים כאלו, בגלל שעל פניו באמת, אני לא רוצה להגיד לך שיש קומות שיש להם גם מכינה וגם שנה שנייה, הגדרה אחרת. בינינו, גם אני נתתי לזה יד. כשהייתי ראש אכ"א אולי עזרתי לזה אפילו, ואולי מסתבר שבטעות. אני לא רוצה להגיד שעשיתי טעות בזה. אם עשיתי, אני אגיד.

אבל אני חושב שההיענות של אותם מקומות לזמן מלחמה – אין דבר ערכי, יהודי, תקרא לזה איך שאתה רוצה, שבזמן כזה של נפגעים, של מלחמה שמתמשכת, אנשים בחלק מהמקומות ימשיכו להישען על הסדרים פוליטיים. יש כאלו שיישענו, הם מנותקים מאיתנו. אני אומר את זה בכאב גדול, אבל יש הרבה שזה מדבר אליהם.

בוא ננסה לעשות הכול, ואני מקבל את מה שכבר נאמר פה ואני יודע שאתה עשית את זה, אבל עוד יותר, ברוח טובה אם אפשר, כמה שאפשר, ולהגיד 'תראו, זאת המציאות'. אנחנו מדברים פה על חצי שנה, מהפעם הבאה כבר נדע, גם אתם תדעו, מה עושים עם השנה השנייה. אבל אני באמת חושב שיש לנו עוד מה לעשות לפני הגזרה הזאת, והאחוזים, העירו לך פה נכון.

בסוף, גם בתוך המכינות, מצד אחד אתה אומר למכינות או לשנת השירות או לא משנה מה, 'תביאו לי בנים לוחמים'. מצד שני, כשאתה סופר אחוזים אתה שם בתוך, וגם את אלה שאתה אומר 'אל תגעו בהם'. אז יש כאלה שעל פורום מסוים אתה אומר ל-50% אפילו. תיקח מכינה או שנת שירות, אתה אומר ל-50% מהבנים הלוחמים או לפעמים גם יותר, 'תעזבו את זה'. ואתה רואה, הם לוחמים, ובאמת הכי טובים שיש לנו.

ולכן אני חושב שמצווה עלינו, ואני מכיר את העומס עליכם, אני מבין, אנחנו כולנו חיים בתוכנו על לילות של אלה שיושבים פה נראים בערך אותו דבר. אבל אנחנו רוצים שגם אם אנחנו יכולים לעזור במשהו, כמו חלק מהדוגמאות שנתתי כאן, אולי הן תלויות בנו, אולי הן תלויות בתקנים, אולי בתקציבים. אני לא יודע מה, תגידו.

תלויות בעיקר בהתארגנות, גם אדוני הרח"ט, תראה. מכיוון שאנחנו רוצים להיות פרקטיים, אתה צריך - - -

רגע, סליחה רגע שנייה. שי, אתה רוצה עוד לסיים או שאנחנו נעבור?

ברור שאני רוצה לסיים.

אז בבקשה.

נהיה בשקט, עד שתבקש שנעלה עוד שאלות.

אני רוצה לחזור למספרים ברשותכם. אני חוזר על מה שאמרתי קודם.

אל מול האנשים שהיו אמורים להתגייס רק בשנה הבאה, אנחנו אל מול 8,600 לערך מכינות ושינשין. קבענו מכסה של 850, אל מול סדר גודל של 2,300 שאמורים להתגייס בשנת הגיוס הבאה, בהסדר ובישיבות הגבוהות. חלק מהם למסלול שנקרא ישיבה גבוהה, וחלק מהם פשוט עוזבים את הישיבות לפני ומחליטים להתגייס לשירות מלא. קבענו מספר של 450.

2,300 הללו הם בעצם השנה א' של ההסדר?

הם לא רק שנה א' של הסדר. יש במסלולים האלו גם קבלת החלטות אישיות של הפרט. את חלקן אני מבסס אותן על סטטיסטיקה. אם בחור בהסדר – כמו שחבר-הכנסת ביטון אמר – אחרי שלושה חודשים החליט להתגייס, אני עושה על זה סטטיסטיקה.

אם בתוך הישיבות הגבוהות, בכל שנה בערך 100, 150 מכל שנה, בערך 500 מתגייסים החליטו שהם עוזבים את הישיבה ומתגייסים ל-32 חודשים. אתם יודעים שהרי גם במסלולים של הישיבות הגבוהות רק מיעוט, רק 300 מגיעים ועוברים את הגיל 22, כל היתר - - -

בגלל זה הם ברי-שיח שלנו. בגלל שאנחנו יודעים, זה נכון. לכן אמרתי שכדאי לדבר איתם.

אז אני מסביר את ההיגיון. לכן בשנה הבאה היו אמורים להתגייס כל אותם חניכי מכינות ושנות שירות, כבר אמרתי את המספר כמה פעמים. והיו אמורים, לפי הסטטיסטיקה, שהפכה להיות איך שהפרט מתנהג, וזה לא דבר באופן חד משמעי מוחלט, כי אפשר לעבור ולדחות עוד ועוד, סדר גודל של 2,300 אנשים מהישיבות.

רק שזה לא המספר הרלוונטי. אבל אתה מציג מספרים, אני רוצה לשאול כמה אני שם ישיבות הסדר וישיבות גבוהות בצד? כמה תלמידים נמצאים היום לדחייה?

אולי תיתן לי להגיע לסוף? אם אני אחרי זה לא אענה, תגיד שהתחמקתי מהשאלה. זה לא נעים, באמת.

אני מתנצל.

אל מול הקבוצה הזאת שאמורה להתגייס ב-2024, אלו המספרים ואתם יכולים לראות שהשיעורים ששמנו פה הם גבוהים, גם בתוך ההסדר וגם בתוך הישיבות, מתוך הפוטנציאל.

לגבי השאלה של כמה דחויים יש סך הכול. זאת השאלה שחבר-הכנסת קריב מחכה לתשובה עליה. יש מן הסתם במכינות ובש"ש, כיוון שרובם עושים באותה שנה, זה פחות או יותר אותם מספרים. ובכל המסלולים האחרים שלה הישיבות, ועוד הערה פה. יש גם תנועות בין המסלולים. כולל תנועות בין המכינות לבין ההסדר לבין הגבוהות וכן הלאה, מי שבקיא ברזי הפרטים יודע איך הדבר הזה עובד. ולכן, תלוי באיזה יום חתכת. אגיד זאת כך, מי נמצא בכל אחד מהדיחויים והמועדים ובאיזו שנה. יש סדר גודל בממוצע של בין 5,700-5,500 אנשים, זה משתנה עם השנים. זה אדם שיכול להיות בדחיית גיוס של שנה, שנתיים, שלוש, חמש, זה יכול להיות גם אדם שבסוף האפקטיביות שלי תהיה, ושוב אני חוזר לנקודה שאמרתי קודם, לא שינינו, ואפשר גם על זה להתווכח ויכוח ארוך, ואולי לתקן את זה או אולי לדון בזה, לא יודע אם לתקן את זה, לדון בזה במקומות הרלוונטיים. יש גם אנשים שבאים למסלולים מקוצרים, יש אנשים שגם אם אני אקדים אותם – אני אומר פה על השולחן – הם פחות רלוונטיים ללחימה, כי המסלולים שלהם הם מסלולים קצרים מאוד של 11 חודשים וכן הלאה.

ולכן מול הפוטנציאל הזה, אני חושב שהתוכנית היא לא שווה, היא לא שוויונית, מהסיבה הפשוטה שהמסלולים הם לא שוויוניים, אבל היא מאוזנת. וזה היה העיקרון שלנו.

זה אי-שוויון על אי-שוויון.

אז אולי נלך לראשית הצירים, אם אתם חושבים שזה אי-שוויון. אז כמו שאמר חבר-הכנסת ביטון, בואו נדון לכתחילה בכל הדברים.

אנחנו נמצאים במלחמה בקצב זמן שצריך לקבל בו החלטות, בקצב זמן שרוצה לשמר. אני אומר מה ההחלטות שאנחנו קיבלנו, אפשר לחלוק על זה, זה בסדר גמור. באופן שבו צריך לבנות את הצבא, בקבלת החלטות עכשיו, כי זאת מלחמה. אפשר לדון אחרי זה בלסדר את הדברים, במה שנקרא ראשית הצירים.

עוד שניים-שלושה דברים קצרים וגם התייחסות לשאלות, ובזה אני אסיים. דיברתי על סוגיית ההתראה הקצרה ולמה אנחנו צריכים לעשות את זה, בהתאם לאמירה שלך, יושב-ראש הוועדה. אכן אנחנו ביקשנו את השמות, לקבל אותם היום כדי להכין את הצווים כדי לשלוח לאנשים וכדי לצאת לדרך, כי אחרת גם האנשים עצמם ייפגעו. צריך להגיד את זה, גם האנשים עצמם ייפגעו בעניין הזה, גם בהיבט המנטלי וגם בהיבט הביצועי של התכנון.

הבהרת קודם שהם קיבלו התראה, אבל הם לא קיבלו צווי גיוס.

נכון.

אבל זה בגלל טכניקה, או שאתה אומר, יש גם אצלכם אפשרות שלא כל מי שקיבל התראה יגויס בסופו של דבר?

אחלק את זה לשתיים. אחד, יכולנו לתת את צווי הגיוס לפני חודש או חודשיים, זה אם היינו עושים חיתוך גס ואומרים, 'באופן אקראי בוא ניתן למערכת לעשות את זה'. לא רצינו לעשות את זה, כי רצינו לקיים את ההידברות הזאת. רצינו גם שההחלטה תהיה בידיים של ראשי המוסדות.

לגבי האנשים ולמה גם חשוב שהאנשים יקבלו את ההתראות, כי גם אחרי שכל ראשי המוסדות יגידו 'פלוני הולך ואלמוני נשאר', יהיה פה פרט שמתנהל מול המערכת, וחלקם אני מניח יציגו בעיות ועניינים, ולכן אנחנו צריכים גם לייצר את הדבר הזה, כדי לתת איזו שהיא גמישות, כדי להתנהל הלאה. זאת הסיבה שלא עשינו.

יחד עם זאת, שעון החול מתקתק. בסוף, צריך לתת לבן אדם צו חוקי, ולהכין אותו. החלוקה והמתווה נעשים בעינינו באופן מאוזן, גם אם הוא לא מתווה, והוא לא סוציאלי, וגם אם לכתחילה המסלולים האלה הם לא מסלולים שמקנים את אותה זכות דחייה לכל אחד מהתלמידים.

אני כן רוצה להגיד עוד מדרגה אחת, שאותה מנהל משרד הביטחון בהיבט הזה של בין המכינות לבין הש"ש. אני הייתי כמובן – לא ציינתי פה – שותף גם לשני מפגשים לפחות, עם מנכ"ל משרד הביטחון שעוסק בזה באופן אישי והוא גם שם מתווים תחת חשיבה, שאקרא לה לא-קשיחה, אלא כזאת שמנחה להסתכל על המשימות ועל התייחסות לפעילויות בעוטף ומול החברה וכן הלאה.

לכן, גם פה יכולה לעלות הטענה, 'רגע, למה זה לא שווה בין כולם?' כי יש פה ניסיון להסתכל על זה בצורה יותר חכמה, ואני יודע שיש פה גם עניין על הפרק של העניין הכלכלי, ואני מניח שגם זה משרד הביטחון יתייחס לעניין הזה. הוא עוסק בזה, בכל מי שקשור למי שיצאו לו חניכים מהמוסדות, והוא מתוקצב לפי החניכים. אז גם לדבר הזה נתנו מענה.

אני רוצה להתייחס ברשותך, חבר-הכנסת שטרן, לכמה מהדברים ששמת פה. אתן דוגמה, נגעת פה באלה שהפרופיל המקצועי יאפשר לשבץ ללחימה, ולא היה בלחימה עד כה. נתת פה דוגמה על הפטורים ועל הנפשי, וכן הלאה.
חלק מהדברים הם בוודאי חשובים ביותר למודל צבא העם ולשירות ולהכניס כמה שיותר מתחת לאלונקה. אני לא בטוח שכולם יתרמו באופן מיידי ללחימה. כי מי שקיבל, או מי שרצה, או מי שהלך, או מי שהיה בסטטוס של קרוב, הוא כנראה לא יעבור למדרגה הזאת שאנחנו מדברים עליה כאן – לוחמים בחטיבות החוד המתמרנות של צה"ל ובפיקוד וכן הלאה.

אני יכול לעשות פה אשליה לעצמי. אלחץ את הכלי הזה שנקרא אצלי "פחות נשר נפשי", לו יצויר שאני יכול לעשות דבר כזה, כי בסוף יש אנשים.

גם רפואי.

כן, אני לא רופא, לכן אני אומר לו יצויר שאני יכול. אבל נניח שהייתי עושה את הדבר הזה, כנראה שמי שחנה בכתובת הזאת לא יתרום באופן מיידי לטובת האירוע שאנחנו נמצאים פה עכשיו במלחמה.

עכשיו אנחנו מנהלים פה דבר אחד שהוא למלחמה כאן ועכשיו, ועבודת מטה עמוקה, שאתה יודע שהיא לא נעשית בחודשיים של לפרק ולהרכיב מחדש את כל הדברים האלו שירחיבו את מעגל המשרתים. אני רוצה לתת דוגמה אולי פרקטית מהמילואים. כשהיינו פה גם אצלך בוועדה על סוגיית גיל הפטור, עשינו את זה כדי שיותר אנשים יהיו חלק, שנרחיב יותר, שנקים יותר יחידות וכן הלאה. אז יש פה עבודות שאי אפשר לגמור אותן בדקה אחת או במחזור אחד.

בהקשר לתקני קבע, אנחנו לא בונים את המסגרות או את בניין הכוח. אפשר לשער את זה, ואפשר לעשות הערכה סטטיסטית, אבל זה הרבה יותר מורכב לבנות מסגרות ולהשלים כוח באופן מובטח במקומות שתלוי בהתנדבות הפרט.

לדוגמה, שואלים הרבה פעמים, האם בחלק מהיחידות, אם נציע לכולם קבע, האם אנשים יישארו ולא נצטרך לעשות פעולות כמו להשאיר אנשים בזה. יש יחידות שבעיניי אין דיון שאם נגיד להם 'תישארו בקבע' אנשים יישארו. הם גם חתמו לפני שהם התגייסו, זה כל היחידות המיוחדות. ויש יחידות שהשירות, שהעומס וכן הלאה, הם מביאים למצב שהקבע, גם כשאתה נותן קבע, וגם כשאתה נותן אותו בתנאים נגיד סבירים, הם לא תנאים מושלמים – אנחנו יודעים שהסטטיסטיקה היא כזאת שאתה לא יכול לבנות על זה כוח. ואנחנו צריכים פה סד"כ.

יותר מזה. כל מי שעובר ממילואים לקבע, נגרם מהמילואים. בסופו של דבר - - -

אתה צודק, נכון.

אבל זה כבר מספרים אחרים לגמרי, ובמילואים אנחנו יודעים - - -

תת-אלוף טייב, אבל המספרים פה הם חזות הכול. תראה, אתה אומר - - -

לא חזות הכול, חזות הכול זו המלחמה - - -

גלעד, תן לו שנייה אחת, הוא מסיים.

אנחנו עוסקים עכשיו בקורס קצינים למילואימניקים גם בלחימה. עד היום היה קורס קצינים לתומכ"לים, עוסק בזה פיקוד האימונים וההכשרות, אלו הם הדברים שנאמרו פה.

עוסקים בזה, זה אומר שיש?

זה אומר שצפוי להיות. שיש תוכנית שאומרת שעד עכשיו עשינו קורס קצינים רק לתומכ"לים, במשך שלושה שבועות. ברור שלעשות קורס קצינים למילואימניקים שהוא קורס קצינים ללוחמים, הוא צריך להיות יותר ארוך והוא מטיל נטל נוסף, אבל זה קודם המילואים.

לגבי הסוגיות של הקבע, אחד מתחומי האחראיות שלי זה גם לאשר את מי יוצא לקורס קצינים בכל מחזור. אני יכול להגיד שעם המחזור שהוצאנו עכשיו היינו הרבה יותר חופשיים בהיבטי הקבע.

אז אני חושב שיש לנו פה את הגמישות לגלות שמי שרוצה לצאת גם יכול, בוודאי אנשים שהוכיחו את עצמם תחת אש, אז יש לנו אינדיקציה הרבה יותר טובה מאשר דברים תאורטיים לגבי היכולות שלהם. זהו, אני מבחינתי שמתי את הדברים כמו שהם.

אבקש רגע לדבר על המספרים, לפני הפתרונות. כשעוסקים בסוגיה המורכבת של השוויון בנטל, גם בזמן לחימה וכולנו מעמידים את הצורך המבצעי של צה"ל בראש סדר העדיפויות. אני לא חושב שיש פה מחלוקת, בטח לא בין חברי-הכנסת. אבל בסופו של דבר, השקיפות, תחושת ההוגנות, היא חלק ממרכיבי העוצמה של צה"ל.

עכשיו, תראה אדוני. המספרים שאתה מסרת הם המספרים, אבל אנחנו קוראים אותם אחרת לגמרי. במכינות ובשנות השירות, אלו מסלולים שבגדול יש בהם רק שנה א'. במכינות יש גם קצת שנה ב', אבל זה כבר כמעט לא רלוונטי, כי בגיוס דצמבר רוב הנטל בא משנה ב' של המכינות. אין יותר לוחמים בשנה ב' של המכינות, גם השנה ב' במכינות היא לא שנה, היא חצי שנה, זה ממילא נגמר. אין שנה ב' במחזור הזה יותר. גם בנים גם בנות. הם התפזרו, די, נגמרה חצי השנה של דחיית שירות.

אנחנו מדברים על 850 הקדמות גיוס בשנת שירות ובמכינות מתוך אוכלוסיית מלש"בים של 4,200, הבנים. לא 8,600. 4,200 זה 20%. בישיבות הגבוהות פלוס ישיבות ההסדר, מדובר על 450 מתוך 5,500, לא מתוך 2,300, מתוך 5,500. וזה 8%. אלה הנתונים, ואין אחרים. מהמכינות ומשנות השירות אתם גורעים 20%, אחרי שכבר פגעתם בתוכניות של שנה ב' של המכינות בצורה קשה מאוד.

ועכשיו אתם מדברים על 450 מלש"בים מישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות מתוך 5,500, לא 2,300. לא מעניינת הסטטיסטיקה של מי מתגייס שנה הבאה, אלא מי נמצא בגיל גיוס וכרגע נמצא באיזו שהיא תוכנית עכשיו. נשאלות פה שתי שאלות. אחת, אז או שאתה משווה את כולם לכולם - - -

גלעד, אנחנו הבנו את השאלה הזו. השאלה הזו של המספרים היא ברורה לנו, גם אפשר להסתכם בזה שאתה אומר רק על בנים, ובמכינות אתה סופר בנים ובנות, ובסוף אתה גוזר רק על הבנים. השאלה היא ברורה. אני רוצה לשמוע גם את האחרים שבאו, ואנחנו נחזור להקשיב לך.

אני יכול רק בקשה אחת שהוא יענה אחרי זה?

כן, הוא יענה על הכול. אל תדאג.

אז אני רוצה לשאול עוד שאלה פרקטית. אני רוצה לשאול מה הדיאלוג שלכם עם הישיבות הגבוהות? שהן המאגר בעיניי הכי רלוונטי, כי ישיבות ההסדר בהחלט מתחת לאלונקה המבצעית, ממש קשה לי לייצר פה הנגדה בין המכיניסטים והשינשינים לישיבות ההסדר. כולנו יודעים שבוגרי כל המסלולים הללו נושאים את האלונקה ועל האלונקה.

גם של הישיבות הגבוהות, שלא נעשה פה עוול. זה עוול, מה שאתה אומר זה פשוט עוול.

הישיבות הגבוהות שהוא מדבר עליהן זה ישיבות שמתגייסות בסוף והוא נתן לך את הנתונים פה.

אני לא נותן ציונים לדבריך, אתה לא נותן ציונים לדבריי, הכול בסדר. חס וחלילה, שלא ישתמע, אני רק אומר שבישיבות הגבוהות, המסלול הוא פחות מובנה - - -

אני מבקש, אני לא יודע מי זאת הגברת, אבל זה לא ראוי שהוא ידבר ויקבל הערות באוזן מאחורה. אני לא יודע מה תפקידך, אבל אם את רוצה, בואי לשולחן ותגידי את דברייך.

אנחנו מסירים את הכובע בפני כל המסלולים החשובים הללו. השאלה שלי, מה קורה בדיאלוג שלכם עם הישיבות הגבוהות? נראה לי שיש מאגר שבסוף לא מטופל כמו ישיבות ההסדר.

ובנוסף, האם אתם מוכנים לשקול – ואני יודע שזה קשה – אבל בסופו של דבר, אלה שיוקדמו להם הגיוסים, הגיוס יתבצע לא באפריל, אלא במאי כך שבעצם היציאה משנות השירות ומהמכינות תיעשה רק לפני פסח, אני מדבר גם על הקטנת המספר, אבל אלה שלא נצליח להקטין, האם אתם יכולים להיערך לכך שתידחו את הגיוסים? הגיוסים צפויים להיות בתחילת אפריל עד אמצע אפריל, והאם אתם יכולים לדחות אותם? יש מחזור גיוס במאי מיוחד וקטן, האם בעבודת מטה שלכם במקום בגיוסים החל מאוגוסט - - -

טוב, הבנו. תודה. ניר, בבקשה. כל אחד שמדבר שיציג את עצמו, ומי שירצה, שירים את היד, אנחנו נשתדל לתת כמו שאמרתי קודם. בבקשה.

בוקר טוב לכולם. אני ניר מאיר, אני מזכ"ל התנועה הקיבוצית. אנחנו מובילים שנות שירות בהרכב של 1,200 מתנדבים כרגע, ונצטרך להיפרד מ-100, אני חושב. כמובן שמתוך 1,200 יותר מחצי הן בנות.

אני רוצה להתחיל בחוויה אישית. תקשיבו, תשמעו קצת היסטוריה. באוגוסט 1978 הוזמנו סאדאת ובגין לקמפ דייוויד. בסיני היו הרבה מאוד טנקים, תשע פלוגות הסדר לפני חזרה לישיבות. התחושה בצבא הייתה שאם זה לא ייגמר בשלום, זה ייגמר במלחמה.

ירד הרב עמיטל, זכר צדיק לברכה, לסיני, ושכנע את תשע פלוגות ההסדר שהם להישאר בצבא. אני יודע את זה, אני הייתי מ"מ באחת הפלוגות האלו. גם כל שירות המילואים שלי אחרי זה בשריון היה עם הסדרניקים, חלקם אגב גדלו להיות רבנים גדולים. זה כוח לחימה מובחר, מה פתאום מוותרים עליהם? לפחות ברמת השוויון חייב, השוויון הרי חייב לא רק להיעשות, הוא חייב גם להיראות.

אני חושב שצה"ל התברך בזה, והשינשינים שבסופו של דבר יקרעו אותם מהמשימות החשובות שלהם ירגישו לא פראיירים. כי בצורה הקיימת כרגע, התחושה הזאת של איפה ואיפה פוגעת פגיעה שנייה.

אני כבר מזכ"ל תקופה ארוכה, בכל שנה אנחנו מגיעים לבה"ד 1, בכל שנה אנחנו שומעים ממפקד בה"ד 1 כמה החומר האנושי שמגיע משנות השירות, יש לו ערך מוסף, אב זו גם תרומה אדירה לחברה האזרחית. ויש כאן ויתור כפול.

ואני אומר, בסוף, כשהמסר שלנו צריך להיות אחיד, אנחנו מבינים את הצורך. אנחנו נישא בנטל אבל באופן שוויוני. אל תפלו אותנו ואת בנינו לרעה בגלל מפתחות פוליטיים, זה לא לעניין.

תודה. שלומי קסטרו, בבקשה.

שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הנוער, במסגרתה יש לנו ועדת שנת שירות עם 17 גופים, נמצאים פה הגופים. אלינור מ"בקהילה", טל מהסוכנות. נמצא פה אייל חפר מהתנועה החדשה, השומר החדש ויושב-ראש הוועדה, רויטל מצמרת. חלק מהנציגים שהגיעו לכאן ומפעילים.

אני במילואים היום, מכאן אני ממשיך לבא"ח גבעתי. בא"ח גבעתי הוא חלק מהמאמצים של הצבא, למצוא פתרונות. הוא קיצר, הוא יצר איזה שהוא מסלול של 07 חירום, כל מיני דברים מעניינים, על מנת להזין לחימה לאותו מענה, לאותו צורך. אז הצבא עושה דברים.

אם יש מקום שמייצר שוויון הזדמנויות בישראל, זה צה"ל. וזה מאוד חשוב להניח את זה בשיח. אבל כילד שגדל בפריפריה, כמי שהוביל מסגרות ויש לו מסגרות שנות שירות, הוא המקום שיש בו שוויון הזדמנויות, יש אתגר של שוויון בנטל.

ראשית, אנחנו נמצאים במלחמה, רח"ט תומכ"א אמר את זה, אמרנו את זה גם למנכ"ל משרד הביטחון וגם ליניב, ראש אכ"א. יש לנו את אותו טיעון של רח"ט תומכ"א, אנחנו נמצאים במלחמה ובניין הכוח החינוכי הוא לא פחות חשוב.

שנית, צריך למסגר את הדיון. בסוף מדובר רק על ארבעה חודשים. היה לי דיון הפוך על זה עם ראש אכ"א, והוא אומר לי 'מה אתם עושים רעש על ארבעה חודשים?', אמרתי לו 'בדיוק על זה אני מדבר איתך'.

זה כל השנה.

זה ארבעה חודשים. וזה חשוב למסגר את הדיון, ואם נמסגר אותו יכול להיות שהוא יתייתר. אנחנו נכנסנו לסערה, לסוגיות של לכידות חברתית. אנשים מצאו את עצמם בכלל בדיונים שלא קשורים לאירוע, על ישיבות ההסדר, הדיונים של 6 באוקטובר. מצאנו את עצמנו נקלעים אליהם.

בעניין המשמעויות החינוכיות, אני אשמח שדני ייתן עליהן כמה מילים, אם זה בסדר.

טוב. בזמן שלך, דני, קדימה.

שלום. דני ולעל, מנכ"ל מרכז מעשה.

כמו ששלומי התייחס, אני מייצג את החברים מוועדת שנת השירות. כל מי שיושב כאן מתעסק בחוסן הלאומי. שלומי התייחס למקום של צה"ל בהקשר של הקידום, של הניידות ושל שוויון ההזדמנויות. אני חושב שכל מי שיושב כאן מבין ומניח את זה.

בארגוני הנוער אנחנו בשותפות מלאה עם משרד הביטחון, הובלנו מהלך שלם שהמפעל הזה ייגע וישפיע. לא רק מי שמחוזקים יגיעו לפריפריה להתנדב, אלא בתוך החבורה הזו שתתגייס יש צעירים בני הפריפריה שהפכו מכיניסטים ושינשינים והם עתידים למצוא את עצמם בשירות רגע לפני סיום התהליך החינוכי שהם צריכים לעבור, על מנת להפוך חיילים מצטיינים ומפקדים מהוללים. ויש לנו ניסיון בזה ואנחנו חווים את זה.

90% מהארגון שאני מנהל זה צעירים בני הפריפריה שעושים מכינות ושנות שירות, ואני רוצה להוריד את הכובע בפני כל מי שהתעסק בנושא הזה, ולהבין שיש קשר בין זה לבין גם מה שקורה כאן באירוע. כי יש פה, מעבר למה שמתרחש כאן ועכשיו, כי האירוע של הגיוס של ה-850 חבר'ה שהוא מורכב מאוד, אני רוצה להניח אירוע לטווח הרחוק.

יש פה בעיה של משבר אמון מול הצעירים. אנחנו היום בתוך תהליך גיוס מול צעירים שאומרים לנו 'על מה אתם מדברים? הרי יגייסו אותנו, אנחנו בתוך לחימה'. עכשיו, התשובה שלנו הערכית, 'כן, יכול להיות. כי יש מלחמה, אתם גם חלק. ואם אתה לא בא בגלל הסיבה הזו, אז לא צריך'. אנחנו מבינים את הסיטואציה, אנחנו מבינים את הסיפור של המלחמה, הטיעון הוא אותו טיעון, של כולנו.

הסיפור החינוכי, לקטוע אותו כאן ועכשיו. הוא חסר, הוא לא שלם, הוא בעייתי מאוד. אני הגעתי עם בקשה אחת, שוב להתייחס לסיפור שנה א'. שנה א', כאן ועכשיו לגדוע אותה, היא בעייתית והיא מורכבת. שלא לדבר על יעדי ההתנדבות.

האנשים שלנו במלונות, ברשויות. לצערי, הסיטואציה הזו הולכת לפגוע גם בזה, כי התפרקו קומונות. אנחנו מבינים לאן זה יכול להיגרר.

ברור, וגם המפונים ייפגעו בין הראשונים. תודה. כן, בבקשה.

שלום לכולם. יואב זנאתי-לביא, ראש מכינת בארי. אני פה גם בשמי, אבל גם בשם עולם המכינות הקדם צבאיות, שמורכב ממכינות תורניות, מכינות מעורבות של דתיים וחילוניים ומכינות חילוניות. חשוב לי להגיד את זה, אני לא לבד. אני לא מדבר רק בשמי.

הוועדה הזאת מתכנסת אחרי שבוע וחצי של מאבק. בלי המאבק הזה זה לא היה קורה, כל חברי-הכנסת שיושבים כאן שותפים לו. ברשות יושב-ראש הוועדה, אנחנו לא סתם יושבים כאן, הצלחנו להוריד את המספרים באופן משמעותי, מ-1,250 שינשינים ומכיניסטים, שהיו אמורים להתגייס, ל-850. חשוב להגיד את זה, ובישיבות המספר עלה מ-150 ל-450. ירדנו מ-90% ל-65%.

אבל כמו שאמרו פה לפניי, אנחנו עדיין רחוקים מהוגנות בנטל. אנחנו עדיין מגייסים תלמידי שנה א' לעומת שאר המסגרות שמגייסות רק תלמידי שנה ב' ומעלה. ועם כל הכבוד, מתנדבים זה חשוב, שמעתי, זה לא אותו דבר. מצפים ממני לתת מכסה, זה לא דומה. אני מעריך את המתנדבים, אבל זה לא דומה, ולכן אי אפשר לדבר על זה. אף שההישג מרשים וחשוב, אנחנו עדיין לא נמצאים במצב שאנחנו רוצים להיות בו, והתוצאה לא מספקת אותי.

אין במדינת ישראל שוויון, אנחנו יודעים את זה, ולכן צה"ל, כמו שנאמר פה על ידי יושב-ראש הוועדה, צריך להמשיך ולהוריד את המספרים, גם מול הגופים הנוספים שצוינו וגם דרך מיצוי אלטרנטיבות נוספות.

8% מכלל החניכים שלנו הולכים להתגייס. 20% מכלל הבנים, 40% מכלל הבנים הקרביים שלי הולכים להתגייס. תחשבו מה זה עושה למכינה. רח"ט תומכ"א דיבר על אפליה - - -

יש לי שאלה אליך. אתה מייצג המון גופים. יש לכם אמירה ערכית, או מתעדפת בתוך מגוון הגופים? דהיינו מעמד של מישהו שהוא חצי-שנתי, מעמד של מכינה של נוער בסיכון? שינשין שהוא בפנימייה לנוער בסיכון? מול שינשין אחר. האם אתם בתוך הארגונים של מכינות, שנת שירות ומכינות חצי-שנתיות בניתם מדרג כזה?

מכינות חצי-שנתיות מתגייסות במרס, אז הן לא חלק מהפול ולכן הן לא רלוונטיות. מערך שנות השירות והמכינות כולו עסוק מ-7 באוקטובר בכל המשימות הלאומיות. יש פה מכינות שפונו יחד עם המפונים לבתי המלון, קחו את נחל עוז שהלכו למשמר העמק, קחו את מכינת סופה שהלכו לעין גדי, ואני יכול לציין עוד שינשינים ומכיניסטים.

אנחנו היינו בבתי המלון בים המלח, אנחנו עובדים בחקלאות מהיום הראשון. הרב רעי יפרט גם על עצמו. כולנו עוסקים במשימות לאומיות, אין פה ארגון יותר חשוב מהשני. כולנו שותפים סביב המעגל הזה, וראיתם שציינתי, מכינות ושנות שירות, אני לא מייצג פה רק את עצמי.

רח"ט תומכ"א דיבר – וזה מבחינתי חסר תקדים – אודות אפליה על גב אפליה. גם עושים שירות מקוצר וגם פוגעים בחבר'ה שלנו באמצע שנת א' כי הם יהיו חלק מבניין הכוח ומהפיקוד והקצונה העתידיים. זאת אפליה על אפליה, צריך להגיד את זה.

בשם הציבור החילוני, הדמוקרטי, הליברלי שאני מייצג אותו, מערכת החינוך הממלכתית כשלה ביכולת שלה לחנך את הילדים שלנו לתפישה ערכית, לתפישת עולם של מחויבות שלנו למדינה הזאת, היהודית והדמוקרטית, וכמובן לתפישת השליחות הציבורית.

אנחנו, כל הארגונים של החינוך הבלתי פורמלי לקחנו את האחריות הזאת בשתי הידיים, אין לצעירים האלו עוד הזדמנות. יש לנו שנה אחת, אחריה החיים הבוגרים ונגמר. מי יהיו המ"פים והמג"דים? מי יהיו עובדי המגזר הציבורי? מי יהיו חברי-הכנסת? מי יהיו אנשי החינוך? בזה עוסק התהליך שלנו, בזה אתם פוגעים. צריך להסתכל לא רק על הטווח הקצר, אלא על הטווח הארוך.

ודבר אחרון, אנחנו מחזיקים מתח מאוד לא פשוט בין המאבק להוגנות לבין המחויבות הבלתי מתפשרת שלנו לצה"ל ולמדינת ישראל. אנחנו נעשה מה שצריך ואנחנו נגייס את הבנים הלוחמים שלנו, אנחנו נמשיך להיות הכוח החלוץ שהולך לפני המחנה, לא משנה מה. אבל במקביל, אנחנו דורשים הוגנות בין כולם.

תודה. רק הערה אחת, ברוח הדברים דווקא כשסיימת. אני חושב שהאמירה על מערכת החינוך שכשלה בצד הערכי, גם את זה צריך לבדוק. בסוף, גם הלוחמים מצד אחד של מערכת החינוך הממלכתית וגם החניכים שבאים אליך ושהולכים לארגונים ולשנת השירות הם תוצרים של אותה מערכת. עוד לפני שאתה נגעת בהם, ולכן אני מקבל את מה שאמרת, אבל הציון למערכת החינוך לא במקומו.

אפשר להיות חלוקים.

נהיה זהירים קצת. בבקשה, הרב רעי. זה הבן של שר החינוך לשעבר, הרב רפי פרץ. חבר שלי לכיתת הלימודים בישיבה. בבקשה.

שלום. אני רעי פרץ, ראש מכינת עצמונה. אנחנו קיימים 31 שנה. החלפתי את אבא שלי כשהוא הגיע למקום הזה.

אני בא בשם המכינות התורניות, אבל מייצג את כולם, יש לנו מעל 4,500 מתנדבים. אתמול לצערנו נפל הבוגר ה-14 של המכינה שלנו. בקיצור, נותנים ועושים. גיסי, שהוא בוגר המכינה הוא המג"ד של הגדוד שממנו הוא נפל. גיס אחר הוא גם בגדוד הזה והיה באירוע הזה. אני גם הייתי ב-100 יום מילואים, וקיבלתי עכשיו – כמו שאמרת, רח"ט תומכ"א – צו לעוד 36 יום.

אז אנחנו נושאים בנטל, באמת, אנחנו פה כולנו סביב אותו שולחן וכולנו רוצים לתת למדינת ישראל. כבר 31 שנה שאנחנו וכל המכינות יודעים להכין אנשים שיעשו שירות משמעותי, רציני וארוך ויעשו שירות למדינת ישראל לאורך שנים. אנחנו יודעים איך לעשות את זה, אבל כדי לעשות את זה, אנחנו צריכים אותם אצלנו ביד במשך תקופה ממושכת, ואצלנו זה שנה וחצי. בודדים היו גם שנתיים, אבל שנה וחצי זה הזמן שאנחנו צריכים אותם, כדי שיהיו אחרי זה מג"דים ומח"טים ובחברה, בכל מוסדות מדינת ישראל.

זו הנקודה הראשונה. הנקודה השנייה, הציבור הדתי-לאומי. ואני לא רוצה להיכנס פה לסוגיית המקומות האחרים, כי אני מסכים עם דברי רח"ט תומכ"א, ישיבת הר המור, לדוגמה, שהיא ישיבה גבוהה ציונית, למעלה מ-200 אברכים מגויסים ברגע זה. כלומר, הישיבות הגבוהות הציוניות נושאות בנטל, הן לא משתמטות והן נושאות בנטל בצורה מאוד רצינית וחזקה.

לכן אני לא רוצה שיהיה פה דיון ישיבות ומכינות, אלא להגיד לגופו של עניין. תלמידי שמינית ששנה הבאה יש להם את האפשרות לבחור ישיבה או מכינה, כשמכינה מגויסת באמצע שנה, זה יהיה סימן שאלה אם ללכת כשבישיבה הם יכולים לעשות לפחות שנה וחצי. כלומר, זה משפיע על תלמיד שמינית לאן ללכת, ובסוף זה פוגע לאורך שנים שהוא לא יבוא למכינה, ואז יכול להיות שהוא יעשה שירות יותר מקוצר ולא יצא לקצונה. כלומר, אנחנו מסתכלים כבר לטווח הקרוב ולא רואים את הטווח הרחוק. אני רוצה רק להגיד, אבל באמת אין לי שום רצון שמהאמירה שלי תצא איזו שהיא פגיעה בישיבות הסדר ובישיבות גבוהות, אני מאמין במוסדות האלה וחושב שהם תורמים מאוד למדינת ישראל גם בלימודי התורה שלהם וגם בשירות הצבאי שלהם.

דבר אחרון, אני חושב שהנכון ביותר – ורח"ט תומכ"א העלה את זה בפנינו – להאריך את השירות. בסך הכול מדובר פה על ארבעה חודשים. להאריך את השירות של המתגייסים, הבנתי שזה חקיקה של 3 קריאות בכנסת.

יודעים לעשות את זה מהר כשרוצים.

להאריך את השירות, ואז ממילא קיבלנו עוד הרבה מאוד כוכבים לצבא והורדנו את כל הסיפור הזה.

הרב רעי, העלית פה נקודה שאנחנו לא אמרנו אותה, אבל היא נקודה חשובה בהיבט הזה. ועוד פעם, באי-השוויון זה עומד רק לרשות הממלכתי-דתי. כרגע הוא יכול ללכת לתורתו אומנותו בלי מגבלות. ואם אנחנו עכשיו שמים על המכינות הקדם-צבאיות הדתיות או התורניות מכסות באמצע השנה, אז הנכדים שלי יגידו 'למה לי להסתבך עם מכינה? אני אלך לישיבת תורתו אומנותו ואני מסודר'. אין שום מכסות ואין שם כלום.

ואנחנו אומרים את הנקודה הזאת כל הזמן. כשמסתכלים על החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי, אז אי-השוויון צועק שם. בגלל שבממלכתי-דתי, תמיד יש אפשרות לאן ללכת ולדחות, יש בצד תורתו אומנותו, ישיבות ציוניות, לא משנה מה נקרא.

והמכסות הן על האחרים, זה גם כן נמצא פה בלב השולחן, אבל אנחנו גם בימים של אחדות, וגם אנחנו באנו פה לא בשביל להתווכח בינינו, אלא בעת הזאת לנסות לפתור. אני אומר לך, רח"ט תומכ"א, כמי שיושב עם החברים שלי שיושבים פה, הנושא הזה של חזרה לפחות כהוראת שעה ל-36 חודשים הוא דבר שאנחנו יכולים לעשות אותו, הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב.

אם הצבא ומשרד הביטחון יגבשו מדיניות מהר. אנחנו בשבוע מביאים לך את החוק הזה.

נכון. זה מה שאני אומר, יש הבנה בתוכנו למרות שגם זה חוזר לאי-השוויון. אין ספק. יכול להיות שממילא צריך לעשות את זה ונעשה את זה. אבל אם זה יכול לשנות את הגזרות שכאן, אז אנחנו נוכל לעשות את זה יותר מהר, וגם זה כמובן חלק מהפתרונות, אני לא צריך להפתיע אותך עם להגיד לך שהדבר הזה לא הוחלט, אבל הוא יושב באוויר בחדר וועדת חוץ וביטחון כבר הרבה זמן.

רק משפט אחרון, אני באמת מאמין מאוד בעולם המכינות, ואני לא רוצה להפוך להיות ישיבה כי אני מאמין בעולם הזה ואני מאמין בהליכה לשירות מלא ולשירות משמעותי ואני לא רוצה שנגיע למצבים שבהם אנחנו צריכים להתלבט בזה.

ואני חוזר להתחלה, אנחנו כולנו באותו דיון ובאותה שאלה ובאותו רצון לתרום כמה שיותר למדינת ישראל, זה המכנה המשותף של כולנו.

רעי, משפט. רח"ט תומכ"א, יש פה טיעון שצריך לפרק אותו. יש לך מסגרות שאומרות 'אנחנו נשרת בצה"ל אבל טיפה פחות ונעשה דברים אחרים', ויש לך מסגרות שאומרות 'אנחנו נעשה משהו מקדים, אבל כל חיילינו יהיו מינימום צבא שלם פלוס פיקוד וקצונה'.

הצבא צריך להסתכל על זה שאדם הולך למכינה קדם צבאית, דתית, חילונית ואומר 'אני אעשה שם שנה, שנה וחצי, אבל אני מראש מחויב לצה"ל לשירות מלא'. הדבר הזה לבדו מחייב הסתכלות. כי אנחנו רוצים את שאר המסלולים, אמרתי לך, בבית יש לי הכול. אגב, הבן ההסדרניק שלי הוא יהיה גם שנה וחצי וגם שירות מלא וגם קצונה. יש גם כאלו, וצריך לדייק את הדבר הזה. הרבה מתוכם הולכים בסוף ונהיים קצינים.

אבל העובדה שהמסגרות האלו נותנות לצה"ל שירות מלא היא לבדה מצדיקה להקטין את הפגיעה, כי הוא מראש מחויב לשירות מלא, ואז גם את המעט שהוא רצה לעצמו, את השנה הזאת, הוא לא יכול לקבל אבל הוא מחויב אליך לשירות מלא. הדבר הזה הוא משמעותי.

ההיסטוריה חשובה, כשקמו במכינת עלי ואמרו 'נייצר פיקוד לצה"ל', ואחרי זה עצמונה ואחרות. הם קראו תיגר על מוסכמות וקבעה שאי אפשר להיות שומר מצוות ותלמיד חכם בלי שירות מלא בצה"ל ויציאה לקצונה.

הדבר הזה מתגשם במציאות, ואחריהם המכינות הלא-דתיות, ואחריהם המעורבות, ואחרי זה המכינות שמאפשרות גם לנוער שלא קיבל את ההזדמנות. כל אלו הלכו לאמירה 'נכין את הציבור הצעיר, אבל ניתן שירות מלא'. זה לבד מצדיק לא לפגוע בהם פגיעה אנושה בשנה הזאת.

תודה. בבקשה, מעיין.

שלום, אני ד"ר מעיין מורג. אני ראשת המכינה הקדם צבאית תלם, המכינה של התנועה הרפורמית בישראל.

אנחנו מדברים פה על גיוס, המכינות הקדם צבאיות כבר מגויסות מהרגע הראשון של המלחמה וגם לפני כן. אנחנו מגויסים לכל המשימות, בעורף ובכל מקום שצריך אותנו, מהמפונים, חקלאות, חינוך.

המכינה שלנו היא המכינה הכי מתנדבת בארץ, הם מתנדבים כמעט כל יום. יש מסגרות שתלויות בנו, המדריכים ייעלמו וגם החניכים בפריפריה החברתית והגאוגרפית בישראל יצטרכו לסבול, בין אם זה ילדים קטנים, תינוקות ועד בני נוער.

אני מייצגת פה את מכינת תלם כמו שאמרתי, המכינה של התנועה הרפורמית בישראל. יושב פה רעי ממכינת עוצם, אנחנו יחד. הגוף הזה הוא יחד כי אנחנו מאמינים בלכידות החברתית של החברה הישראלית. מקומות כאלו שבהם מערערים ככה את השוויון ובצורה כזו של אפליה על אפליה, זה בדיוק המקומות שמערערים את הלכידות החברתית.

כולנו פה מתחת לאלונקה, אם לא ניכנס כולם יחד אז גם האמון בצה"ל והאמון ביכולת שלנו לעבוד ביחד ייפגע מאוד קשה.

הסוד שלנו זה שהאירוע הזה גורר את סוגיית השוויון בנטל אל תוך הנושאים בנטל. זו הטרגדיה הגדולה של האירוע, שוויכוח שהיה בין אוכלוסיית המשרתים המאוד מגוונת, מכל הספקטרום, למול אוכלוסייה שבוחרת שלא לשרת.

אנחנו גוררים את הוויכוח הנורא הזה פנימה בשעה שכולנו יודעים שכולנו נושאים בנטל השירות ובנטל השכול.

נכון. אבל גלעד, בגלל זה בדיוק מה שאני אמרתי קודם, שאנחנו גם מול ישיבות ההסדר וגם מול הישיבות הציוניות, אנחנו חושבים ויודעים – שזה יהיה ברור לכולם – שכמו שכבר נאמר פה, מי שנמצא מתחת לאלונקה, מי שנמצא בתוך עולם השכול, איפה שהוא לא נוגע בו, אנחנו לא רוצים בתוכנו לריב.

זה מה שאמרנו בהתחלה, וזו רוח הדברים שמלווה פה מההתחלה וכל פעם שיש איזו אי-הבנה אנחנו מיישרים את הדברים האלה, שי. ומה שאני מבקש מכם זה שאל תובילו אותנו לוויכוח הזה. בדיוק בגלל זה אתם צריכים להתאמץ במחיר להבין לא רק את האיוש של היחידות מחר בבוקר, אלא את זה שהפורום הזה הוא פורום שלך, הוא פורום של צה"ל.

זה כל כך ברור שאני אפילו מרגיש לא נעים להגיד את זה. ולכן, גם בבוקר כששמעתי קריאות של שינשינים או של מכיניסטים נגד ישיבות ההסדר, אמרתי 'חבר'ה, זה לא הדיון. אנחנו לא מולם, אנחנו יחד'.

ולכן אני חושב שהשפה הזאת מבחינת הפורום שיושב פה היא שפה של שכנוע ושל קריאה, אבל מבחינתך זה צריך להיות שפה שהמרכיב הזה של אי-יצירת המתח הזה מצד אחד, ומצד שני גם אם תשלמו קצת אי-ודאות אצלכם, בתוך העניין הזה תדעו שזה שווה לטווח הארוך. בבקשה, אלינוער.

תודה. בוקר טוב, תודה על זכות הדיבור. שמי אלינוער לויטן, ואני מנכ"לית עמותת בקהילה מיסודו של אראל מרגלית.

כמו חבריי, אנחנו פועלים בפריפריה גאוגרפית וחברתית לאורך כל השנה. ובטח על אחת כמה וכמה עכשיו, כשהמפונים מקריית שמונה וכל הגליל איבדו את מציאות חייהם ביום אחד והשינשינים של כולנו מחזיקים את העורף הזה. השינשינים שלנו מחזיקים אותם ודואגים לשקם את החוסן החברתי והחינוכי שלהם.

לצערי, אנחנו אלו שמחזיקים את המסגרות החינוכיות, החברתיות, הפורמליות והבלתי פורמליות בהרבה מקומות. בטח ובטח בטבריה. בלי השינשינים שלנו לא יתקבלו המענים. לא יהיו מענים חברתיים, לא יהיו מענים חינוכיים. החוסן שלנו כחברה כפי שאנחנו רואים אותה והסבירו חבריי פה – נמדד על החוסן של העורף. הפגיעה ב-שינשינים כמובן שהיא פגיעה כפולה ומכופלת, כמובן שיש את הפגיעה האישית בכל שינשין. אבל יש פגיעה בילדים האלו, כי לעיתים השינשין הוא המודל החיובי של אדם בוגר, המודל החיובי היחיד שהוא פוגש.

השינשינים האלו מיועדים אחר כך להיות דמויות חיוניות, חיוביות, מאמינות, שמסוגלות לעשות גיוס משמעותי. השינשינים שלנו, כולם, לא נמנעים מגיוס. ולראיה, יגויסו אצלי 13% מהגרעין כולו. הם ילכו ליחידות הכי מובחרות, הכי משמעותיות, הכי איכותיות וישלמו את המחיר הכי כבד, כנראה, אנחנו כבר שילמנו מחיר כבד – יש לנו בוגר עמותה שנהרג.

יש כאן פגיעה נוספת לא מאוד מדוברת, ודני הזכיר אותה – הפגיעה בקומונות. קומונה שלי בקריית שמונה כנראה תתמוטט וזה משרשר קדימה למפונים. יש גם פגיעה בארגון, פגיעה בחוסן של הארגון, פגיעה כלכלית בארגון, ואנחנו כאילו לא מתייחסים לזה, אבל צריך להתייחס לזה.

טוב, תודה. סליחה רגע, משרד הביטחון, נקודה מאוד חשובה ואני מקווה שהיא פתורה. סוגיית התקצוב. כל גוף, לא רק מכינה, שתוקצב לפי מספר הדח"שים שאצלו, יקבל את אותו תקציב, ללא קשר לכמה מתוכם הצבא חותך להם את הגיוס, אם בכלל.

אדוני היושב-ראש, שמי מרדכי בניטה, ואני המשנה למנכ"ל משרד הביטחון.

אנחנו מטפלים בסוגיה הזו בשיתוף פעולה עם המשרד שעוסק בנושא המכינות, זה המשרד להתיישבות. אנחנו נעביר הצעת מחליטים שתתייחס לנושא המכינות הקדם צבאיות. זאת אומרת שהיום ההגדרה היא שאדם מקבל פר ראש, כלומר ארגון או מוסד מקבל פר ראש את התקצוב שלו.

אנחנו נעשה איזה שהוא תיקון, אבל את הייעוץ המשפטי שלנו הוא עובד על זה בימים אלה כדי לטפל בזה, כדי שהדבר הזה יושלם. לגבי השינשינים - - -

גם שנת שירות?

אני אענה. במשרד החינוך התקצוב – כפי הידוע – הולך לפי תקנת תמיכה. בתקנת התמיכה יש נניח 100 שקלים שמתפזרים לפי הארגונים, וזה לא משנה אם הוא גויס או לא גויס.

על פי מספר השינשינים.

נכון, אתה צודק. אבל התקצוב הולך, ככה מהבדיקה שערכנו, בעצם כל מוסד מקבל - - -

אז מה שאתה אומר, שגם שם זה לא יקוצץ.

כן, גם שם זה לא יקוצץ. גם ישיבות ההסדר לא תיפגענה. המקום היחיד שאנחנו עכשיו דנים לראות איך מטפלים בזה, זה באמת הגיוסים שיהיו בישיבות הגבוהות שהם גם מגייסים, הם לא יקבלו את התקצוב אז אנחנו לא יודעים עדיין איך לפתור את הבעיה הזו, אנחנו ננסה להתייחס לזה. הם מגייסים.

טוב, אז אני רוצה רק שיהיה ברור גם לפרוטוקול, מה שאנחנו מבינים כאן שמשרד הביטחון מקבל את האמירה הזאת, שכל מי שתלוי בתקציב שלו – ודאי שזה כל המכינות – לא ייפגעו מעצם זה שהמספר ירד, אם ירד כתוצאה מהגזרה הנוכחית. ואנחנו נבדוק את זה, לגבי הגופים שהם מתוקצבים במשרד החינוך, שגם שם זה אכן כך ולא צריכים אפילו תקנה מיוחדת, בגלל שממילא הגופים מתוקצבים מראש.

מה שאנחנו יודעים ממה שנאמר כאן, רק אנחנו נוודא את זה, שהתקצוב לכל הגופים שמעסיקים בהם דחויי שירות, שינשינים, גופים שפעילים במגזר החברתי, לא תהיה לזה השפעה כמו במשרד הביטחון, רק מסיבות אחרות בלי צורך בתקנה מיוחדת.

מה שאמרת זה מבורך, אני רוצה רק להוסיף על זה נדבך נוסף של פגיעה כלכלית.

במקומות שבהם הורי התלמידים משלמים שכר לימוד, הרי שכר הלימוד המתוכנן של גוף כזה הוא עד סוף השנה. אבל אם התלמיד יתגייס במרס, ההורים יפסיקו לשלם שכר לימוד.

ממה שאני בדקתי, מדובר ברוב הגופים על סדר גודל של שליש מהתקציב, לפעמים זה גם יותר מזה. משמעות הדבר היא שהגוף הזה מאבד ארבעה, חמישה חודשים של שכר לימוד שההורים יפסיקו לשלם. עכשיו, יש עלויות שיורדות אוטומטית, מי שפעם ניהל פה פנימייה יודע, למשל בנים אוכלים הרבה, אז יש הוצאות קבועות. הוצאות קבועות, זה למשל שכרת צוות, אתה לא יכול לפטר אותו. אנחנו צריכים רק לוודא פה, בגלל שהצעד הזה הוא צעד חיצוני - - -

אבל זה רק במכינות. בישיבות, במכינות, לא כן.

בישיבות, במכינות, לא בשנת השירות. אבל בכל זאת הישיבות זה סעיף שצריך לשים לב אליו.

בניטה, אתם על זה?

כן, אנחנו על זה. - - -

זה לא דבר חדש שנאמר פה, אנחנו מכירים את זה, רק טוב שהוא נאמר.

אנחנו עסוקים בזה.

גם הוא ניהל פעם גוף שיש בו ילדים שאוכלים.

אני לא זוכר אם ענו על השאלה, למה בעצם לא מגייסים רק מהשנה השנייה, ולמה לא מגייסים מהשנה השלישית והרביעית בישיבות הגבוהות?

ולמה לא מסתכלים על מספרים של דצמבר כחלק מהפול? כי גם במספרים של דצמבר יצאו 350 חניכים מהמכינות משנה ב'.

עניתי על זה ואענה עוד פעם.

מה תעשו באוגוסט עם בור של 1,300 מלש"בים?

גלעד, נגמור את הסבב רגע ונדבר על זה. בבקשה.

שלום לכולם. עו"ד עוז חיים, מנכ"ל המועצה הציונית בישראל. קודם כל, אני רוצה לברך על הדיון החשוב הזה ועל הגב שחניכי המכינה והשינשינים מקבלים מכם. זה חשוב מאוד לדעת שיש מי שבכנסת נמצא וזה לא מובן מאליו בכלל.

לי אין ספק שסביב השולחן הזה יש הבנה על חשיבות השינשינים והמכינות. אין לי שום ספק, ולכן אנחנו בשיח, האגף החברתי-ביטחוני ומשרד הביטחון שותפים, אין לי ספק שגם צה"ל מבין את זה. אבל אני מנסה לחשוב שבשעה שאנחנו נמצאים כאן בדיון, בעזה נלחמים כתף אל כתף בוגרי מכינות, בוגרי שינשינים ובוגרי ישיבות הסדר.

איזה מסר אנחנו שולחים מפה? שיש מדרג ביניהם? שיש כאלו שחשובים יותר ויש כאלו שחשובים פחות? אז אני חושב שיש פה חשיבות מאוד גדולה למספרים. אבל אני חושב שגם מהוועדה הזאת צריכה לצאת אמירה מאוד ברורה אליהם, כי רוח הקרב, רוח הלחימה והאחיזות החברתית היא דבר שהוא מאוד חשוב. ברשותך, נמצאת גם לצידי רויטל ביתאן שהיא מנהלת ארגון צמרת, שזה ארגון השינשינים, ואני גם אשמח שהיא תאמר כמה מילים. תודה.

אני יכולה להגיד רק שמהרגע שפרצה המלחמה, השינשינים שלנו נרתמו מיד להגיע ולסייע לתושבים המפונים מעוטף עזה ועכשיו גם המפונים מהצפון במוטיבציה גדולה.

הם עובדים 24 שעות, ישנים כמו המפונים, בחדר במלון בתנאים כמעט בלתי נסבלים, והם עושים את זה באהבה גדולה ובמסירות ענקית. ויושב איתי כאן גם שינשין, רועי, שמתנדב גם. הוא שובץ להיות בקומונה בקריית שמונה, הוא מפונה איתם ונמצא בירושלים עם המפונים של קריית שמונה.

התמיכה, גם החברתית וגם הרגשית, שהם מעניקים, לחניכים ולמשפחותיהם, זה משהו שהולך להיפגע ואי אפשר יהיה לתקן את זה להבא.

טוב, תודה. איילת מ"אימהות בחזית".

שלום. איילת השחר, בקצרה, שני דברים שלא נאמרו פה.

אחד, לדעתי הפתרון שבחרתם הוא הגרוע ביותר. אני שומעת פה כבר שעה כל כך הרבה פתרונות אחרים, בלי בכלל לחשוב מי יחליף את אותם 850, 1,400, 1,300, המספרים משתנים כל הזמן, מי יחליף אותם? מי יחליף אותם במה שהם עושים כרגע? יש כל כך הרבה פתרונות למי יחליף אותם במה שאתם צריכים, אבל מי יחליף אותם בתוך המכינות? וכמו שאמרו פה כל ראשי המכינות, הם במלחמה, אנחנו יודעים שאנחנו במלחמה. נראה שצה"ל קצת לא מבין ולא הולך לאוכלוסיות.

עניין השוויון בנטל והאברכים קריטי מאוד. ב-26 בפברואר אנחנו בדיון בבג"ץ על הנושא הגדול הזה. העתירה שלנו הוגשה ביולי, אתם יודעים שיש מלחמה מאוקטובר, איזה פעולות עשית כדי לגייס אברכים? אפס פעולות, אני יודעת להגיד את זה.

אני כועסת, כי אתם פוגעים בילדים שלנו, ומה שאמר אלעזר זה נכון. אני אתמול דיברתי ב-00:00 עם השינשינים, שרוצים למחות שהמכיניסטים יתגייסו, עם המכיניסטים שרוצים למחות שישיבות ההסדר יתגייסו, עם ישיבות ההסדר שרוצים למחות שהישיבות הגבוהות יתגייסו.

איך הצלחתם לפצל אוכלוסייה שהייתה כל כך ביחד? איך הצלחתם לעשות את זה? זה באמת אחד הפתרונות הגרועים. אז אחד, מי יחליף אותם? חשבתם על זה על מי יחליף אותם? חשבתם איזו פגיעה יש בתוך המכינות עצמן? לא.

טוב, תודה.

רגע, אילת, יש לה גם איזו מילה. ותפסיקו לפלג בינינו, זה פשוט לא ייאמן.

סליחה, בלי האצבעות בבקשה, אנחנו לא אוהבים פה את האצבעות המאשימות, לפחות לא בדיון הזה.

סליחה. אין האשמה.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אתם חייבים להבין, אנחנו נמצאות בחוץ. אנחנו מאגדות את כל ההורים בקבוצת ווטסאפ, באמת, יש אצלנו נתונים שלהערכתי אין פה לאף אחד. האחוזים שאנחנו קיבלנו, לא מצה"ל, מהאימהות ומהאבות מדברים על אחוזים שונים לחלוטין. זה לא 10% ולא 15%, זה לפעמים 100% מפוטנציאל הגיוס, ושוב צריך להבין, אם יש 50% בנות ו-50% בנים צריך להתייחס לזה.

דיברנו על זה, זה נכון.

לא, זה חשוב מאוד להבין את האחוזים. ממה שנאמר פה, אנחנו שוב חושבות, עם כל הכבוד לצה"ל, ואתם יודעים שאנחנו הראשונות שמתייצבות גם מתחת לאלונקה של החרדה ושל הגיוס, חייב לצאת מהוועדה הזאת קול ברור. לכו, תעשו שיעורי בית, תמצאו פתרונות אחרים גם אם הם יותר יקרים. המחיר שמשלמות המכינות ושנות השירות הוא הוא לאין ערוך גדול יותר, והקהילות.

והחברה כולה. החברה כולה משלמת את מחיר הפגיעה הזה.

תודה. אנחנו עוברים לנוער, רק לפני זה אני רוצה להגיד דבר אחד. עוד פעם, על דברים שאני לא מסכים אני רוצה להגיד, האצבע המאשימה על הפוטנציאל של הפטור משירות לאוכלוסיות ולא לצה"ל.

צה"ל מתאמץ על משימות שהן לא שלו. יש שני מקורות לצבא, כסף וכוח אדם. כמו שאנחנו לא שולחים את הצבא להגיד 'לך תביא כסף', גם אי אפשר להגיד לו 'לך תביא כוח אדם' אחרי שהבניין הזה נותן את הפטורים למי שהוא נותן אותם. כוח אדם – המדינה צריכה להעמיד לרשות הצבא וכל מה שהצבא עושה זה מבורך.

סליחה, הצבא לא היה חייב לשתף פעולה עם ההחלטה הזאת.

איילת, סליחה. באמת, הצבא חייב לשתף פעולה עם מה שהבניין הזה מחליט וממשלת ישראל מחליטה.

ההערה שלך, כבוד היושב-ראש, גם קשורה לכסף. אנחנו במלחמה נממן לצה"ל עשרות מיליארדים של הגדלת הוצאה. והדיון הזה יתקיים אצלנו בתוך שבוע, שבועיים. אם יש לך בעיה תקציבית שחוסמת, לא תהיה בעיה תקציבית. מה שידענו לקנות עכשיו ולרכוש, עכשיו בברזלים ובאמצעים בעשרות מיליארדים, נדע לפתור את הבעיה של ה-1,000 בכל היבט תקציבי, וגם שיוצג לנו בדיוני התקציב שלנו שמגבים אתכם להשלכות התקציביות של למזער את הנזק של גיוס אנשים בשנה א'.

תודה, בבקשה.

בוקר טוב. אני עילי סימנהויז, שינשין בתנועת הצופים.

אני יעל רותם, שינשינית בתנועת הצופים גם.

ולפני שניגש למה שכתבנו, אני קודם כל רוצה להודות לך, יושב-ראש הוועדה ולחברי-הכנסת שעזרו לנו להגיע לפה. חבר-הכנסת מיכאל ביטון, מירב מיכאלי וגם חבר-הכנסת ניסים ואטורי.

באמת כשרצינו לדבר, רצינו שזה יהיה בעצם מאבק וחזית אחידה של שינשינים ומכיניסטים בלי להתפלג למגזרים. אנחנו אחרי 7 באוקטובר, אנחנו במקום אחר, אנחנו פה ואנחנו מייצגים את כולם, ובתור שינשינים, אנחנו עובדים עם אוכלוסיות גם חרדיות, גם עם בני נוער ערבים, גם עם חילונים. אנחנו פה בשביל כולם, וחשוב לי גם שיבינו שאנחנו פה ואנחנו מדברים לא כי אנחנו לא רוצים להתגייס.

אנחנו כולנו התחנכנו על ציונות, על ערכים, ברור לנו שלא קיבלנו את המדינה הזאת על מגש של כסף. ברור לנו שצריך להתגייס ולהילחם, ואנחנו יצאנו לשנת השירות הזאת כדי לתרום יותר ואנחנו הכי נשמח להתגייס אחרי זה.

אני יכול להגיד באופן אישי שהתאמנתי שנתיים בכושר קרבי, הלכתי לאמן שיירות, הלכתי לגיבושים. אני הכי רוצה לעשות שירות משמעותי, לצאת לקצונה ולתרום, אבל קודם כל המדינה קראה לנו לדגל בנושא אחר וזה החינוך בפריפריה. אנחנו פה לא בשביל עצמנו, אנחנו פה בשביל החניכים שלנו. אנחנו נתגייס, אין לנו בעיה, אנחנו פה בשביל לתרום. אבל אי אפשר להפקיר את החניכים שלנו מאחורה.

אנחנו עובדים עם אלפי מפונים, עשרות אלפי נוער בסיכון, נפגעות תקיפה מינית, נערות פוסט אשפוזיות, בעלי צרכים מיוחדים ואנחנו לא יכולים להפקיד אותם.

ודבר אחרון לפני שאתן ליעל לדבר. אנחנו עכשיו נמצאים בשלב שבו מתחילים לבנות את בניין הכוח שלנו, השינשינים לשנה הבאה. וכשאני מחר הולך לפגוש 200 מועמדים לשנת שירות שמתלבטים אם לצאת לשנת השירות הזו או לא, ואומרים לי 'מגייסים אתכם', וזה משהו שאני כבר שמעתי, 'אם מגייסים אתכם לצבא, כנראה אתם לא מספיק נחוצים'.

אז אולי באמת השנה נמלא את מחזור הגיוס לצבא וזו תהיה הצלחה טקטית, אבל מבחינה אסטרטגית אנחנו פוגעים בשנות השירות לעשרות שנים קדימה כי הן ייתפסו נחותות ולא נחוצות.

לפני שאני מדברת חשוב לי להגיד שאנחנו אולי שנינו נציגים של תנוער הצופים, אבל אנחנו מייצגים פה את השינשינים של כל הארץ. אנחנו מייצגים את השינשינים כי אני הולכת לדבר בתור שינשינית על המשימות שלי בתור שינשינית. ולכן זה באמת קהילת השינשינים ולא מכיניסטים וכאלה.

ב-7 באוקטובר התחולל בישראל הטבח הקשה ביותר שעבר העם היהודי מאז השואה. ב-8 באוקטובר, כבר אז, מאות שינשינים הקימו ותפעלו מאות מוקדים של סיוע למפונים ונפגעי הטבח. סיוע חינוכי, חברתי ולוגיסטי. חלק מהמקומות האלה מופעלים על ידינו גם עד היום.

אנחנו מדברים פה כל הזמן על צו השעה, ואין שום טיפת ספק – אצלנו, השינשינים, המכיניסטים, כל האוכלוסייה הזאת – שזה מאוד חשוב. אבל קצת מורגש ששוכחים פה את צו השעה, גם בקרב האוכלוסייה. השינשינים פה – ואני שוב מזכירה שאני מדברת על משימת השינשינים בתור שינשינית – אנחנו מחזיקים פה אוכלוסיות. אוכלוסיות שרק התווספו אליהן עוד מאז תחילת המלחמה.

אנחנו מתנדבים ומחזיקים ומשמשים עמודי תווך בקהילות רבות, פריפריות, נוער בסיכון. אנחנו משמשים עמוד תווך לקהילה בישראל. אם מישהו הולך להתגייס פה מתוך השינשינים, זה הולך קודם כול לפרק קומונות, משהו שכבר נאמר פה, ולפגוע בקשרים האישיים שלנו עם הנוער והחניכים שאנחנו עובדים איתם.

בסוף, יש פה צו השעה גם בחזית וגם בעורף. ובתור מי שעובדים בעורף מתחילת המלחמה ובכללי מתחילת שנות השירות על הדבר הזה, אנחנו לא יכולים לאפשר למספר רק של שינשינים אצלנו לנטוש את המשימות שלהם באמצע שנה.

אין שום טיפת ספק שהנושא הזה מאוד חשוב וכולנו מחונכים וחונכנו לגיוס משמעותי, לשירות משמעותי. כשתסתיים השנה, אני יכולה להבטיח לכם באופן אישי, מהיכרות אישית עם המון שינשינים במדינה, שאנחנו מאוד מגויסים לעניין הזה. ואנחנו ניתן את כל מה שיש לנו בשביל המדינה הזאת, וזו גם הסיבה שהלכנו לשנת שירות.

אנחנו נוער מחונך שכאן בשביל לחנך את הדור הבא בדיוק לדברים האלו, בדיוק לערכים שאנחנו מדברים עליהם.

טוב, תודה. אפשר להעלות את מזכ"לית השומר הצעיר, נעלה אותם בזום. רונית, בבקשה. אנחנו איתך. רונית תכננה להגיע לכאן, אבל לא הצליחה. תציגי ונמשיך.

תודה רבה. אני מתחברת לכל מה שנאמר כאן, ואני רוצה להוסיף פרספקטיבה נוספת שלא עלתה כאן עד כה.

בעצם אנחנו חלק מתנועות שהן תנועות מגשימות, שבעצם יש להן תנועות בוגרים ומתבססות על רצף של שנת שירות, נחל, הגשמה בוגרת. אצלנו בשומר הצעיר וגם בעוד גופים שיש בהם מעט פחות גרעיני נח"ל, אנחנו מחתימים נח"ל במהלך שנת השירות, אנחנו לא מחתימים מראש למסלול הנח"ל, אלא מחתימים דח"ק רגיל ובתוך השנה מחתימים נח"ל. זו התפיסה החינוכית שלנו, שהחניכים צריכים להתנסות בחיי שיתוף המשימה, ומתוך כך לחתום.

מה שקרה השנה, זה שבעקבות המלחמה לא מאשרים לחניכים שלנו את החתימות שלהם ולא נותנים להם להתנדב למסלול צבאי יותר ארוך, שגם אחר כך ממשיך לחיים של שירות ושליחות. ואני נמצאת במצב אבסורדי שבו החבר'ה שלי רוצים לתרום יותר ורוצים לצאת למסלול ההתנדבותי הזה וחתימותיהם לא מאושרות.

גם השומר הצעיר היא תנועה שהקימה קיבוצים בגבולות הארץ, מתוכם שמונה בעוטף עזה ועשרות בגליל העליון ובגליל המערבי. יש לנו משימות חלוציות ענקיות. במקביל, הצבא מדבר איתנו על להגדיל את כמות החיילים בנח"ל כדי שנוכל לעזור בהתיישבות ובביטחון בקיבוצים שלנו בהמשך. אבל החבר'ה חסומים. לא מקבלים את חתימות הנח"ל שלהם, וכרגע המציאות היא שנצטרך - - -

רונית, בסדר, שי רשם את זה. או שהוא יתייחס לזה עכשיו, או שהוא יתייחס לזה איתך.

לא רק רשמתי, גם ניהלתי עם רונית על זה שלוש שיחות וזה שזה עולה פה בוועדה, בסדר. היא תקבל תשובה.

תודה.

אוקיי. אז תקבלי תשובה. רונית, תודה. יותם, אחרון הדוברים? יש עוד מישהו פה לפני שעוברים לסיכומים מיש יש לו עוד דברים חשובים שלא נאמרו אז בקצרה.

תודה רבה, חבר-הכנסת שטרן. אני אעשה את זה זריז ואוסיף על הדברים של השינשינים פה אמרו.

אני מכיניסט המכינה הירושלמית. אני רוצה להגיד שאנחנו לא רק סטטיסטיקה, אנחנו מרקם חברתי שנפגע בעקבות המלחמה. אנחנו מרגישים שצה"ל לוקח אותנו כמובן מאליו, את הרצון שלנו לתרום, לעזור ולשפר את ארץ ישראל.

כולנו באותו ראש של לעשות את העשייה הכי טובה שאנחנו יכולים לטובת צה"ל. ואנחנו מרגישים שהחודשים הספורים שנשארו לנו במסגרת שיכולים לשנות את החיים של הילדים שאנחנו ועובדים איתם בכל המסגרות ואת התפיסה שלנו על הצבא והמסגרות שאנחנו רוצים להגיע אליהן. אין לנו מספיק זמן ללכת ליחידות שאנחנו רוצים.

כולם פה אמרו כמה וכמה פעמים כמה שהיחידות שאנחנו רוצים להגיע אליהן חשובות לנו – שירות משמעותי, קרבי, פיקודי – ואין לנו את היכולת להגיע אליהן. מבטיחים לנו שיהיה לנו את המיונים, שיהיה לנו את הדברים שיכולים לקרות רק עוד כמה וכמה חודשים, אני לא מאמין לזה.

אוקיי, הבנו. זו נקודה שבאמת לא עלתה כאן, אבל אנחנו מבינים את הנקודה.

של המיונים כן. המיונים יינתנו לכל מי שזכאי. עלה לפני יומיים גם סרטון הסברה של מפקד מיטב על העניין הזה.

כן, אבל זה קצת עומד בסתירה למה שנאמר אבל תתייחס לזה בהמשך. כן בבקשה.

שלום. קוראים לי יונתן בן משה, אני רכז שנת השירות בתנועה החדשה בארגון השומר החדש.

מעבר לפגיעה בחינוך הבלתי פורמלי שאני חושב שהיא הובהרה כאן בצורה מדהימה על ידי השינשינים, אני שם פה דגש על אבסורד, והאבסורד הזה הוא טכני. מתוך שינשינים מיועדים לקיצור שנת השירות, מי שהתקבל לטייס, למטכ"ל, ליחידות מובחרות זוכה להגנה מקיצור שנת השירות שלו ומהגיוס המוקדם.

אנחנו – גם אני, בתור חי"רניק גאה, שסיים תקופת מילואים מאוד ארוכה, כולל ברצועת עזה – מנסים לעודד את השינשינים שלנו כמה שיותר להיות הנחלאווים והגולנצ'יקים ובגבעתי ובקרקל. זה האנשים שצריכים. גם לנו נאמר בשיחה עם הצבא והגופים המשלחים ומשרד הביטחון שאפילו מכפילים, אם אני לא טועה, תתקנו אותי, את הגיוס לשריון, אנחנו רואים בזה חשיבות רבה.

שימו לב למצב שנוצר פה. שינשין שעכשיו אמור להתגייס, שהוקדם לו השירות ועובר גיבוש – שזה מדהים, הוא הגיע לאן שהוא רצה – הוא זוכה להגנה. אותו חבר שלו שגר איתו בקומונה ומיועד להתגייס להיות שריונר או בהנדסה – ואני חושב שהמלחמה הזאת מדגישה את החשיבות דווקא של האנשים האלה – הוא נדפק. עכשיו, אני מצטער על השפה, פשוט חשוב לי להדגיש את האבסורד.

נקודה מעניינת. השפה הבהירה לנו היטב.

אוקיי, תודה. התקדמנו, כן.

אהלן. אני רועי זקן-קופנס, ממעלה החמישה במקור. אני אמור להיות כרגע בשנת שירות בקריית שמונה, עכשיו אני נמצא עם הקומונה שלי בירושלים, אחרי כמה חודשים ארוכים.

אנחנו פה בירושלים, מתנדבים במלונות עם המפונים מקריית שמונה. להגיד שאנחנו חיוניים זה בלשון המעטה. אנחנו כל היום עם המפונים, עם הנוער המפונה. אנחנו איתם מבוקר ועד ערב. היום הייתי אמור ללוות את ההסעה שלהם לבית הספר, התקשרו אליי ארבע, חמש פעמים אחרי שעדכנתי אותם שאני לא מגיע ומההסעות ועד הערב, אנחנו עושים איתם פעילויות באחר הצהריים, אנחנו מוודאים שהם מגיעים לבית הספר. הם תלויים בנו.

אל הנוער בסיכון שהיה בקריית שמונה לפני 7 באוקטובר התווספו בני נוער אומנם לא ממש נוער בסיכון, אבל המשפחות מפורקות והמצבים לא קלים. הם כולם צריכים אותנו.

תודה. אחרון לפני שי.

רון, מחלקת שנת שירות בתנועה הקיבוצית. אני רוצה להתייחס לשתי נקודות.

אני בשבועיים האחרונים, במיוחד ב-24 השעות האחרונות מקיים שיחות משני מגזרים. אחד, זה מנהלי פנימיות במסגרות חוץ-ביתיות, נוער בסיכון, עם מעונות של צרכים מיוחדים. השינשינים היום מחזיקים את המוסדות האלו. אתם יכולים לשאול את נציגי משרד הרווחה שמדברים איתנו בימים האחרונים, הם מחזיקים למעשה את המקומות האלה.

אנשי הצוות נמצאים במילואים, כבר שמעתם פה כמה וכמה דוגמאות, כולנו מכירים את זה – הם לא נמצאים בשטח, ומי שנמצא ומחזיק את המקומות האלה זה השינשינים. אנחנו מבקשים לא לגעת בשנה א', לאפשר להם להשלים את ארבעת החודשים כי הם קריטיים בעורף. באמת, אני יכול להראות לכם, יש לי פה עשרות מיילים, עשרות טלפונים מהמסגרות הכי קשות, נוער הכי קצה שיש במדינת ישראל, ולכן זה לא סתם נחמד שיש, זה באמת צורך אמיתי שהוא לא פחות מהלחימה עצמה. מובן לנו הצורך בלחימה, החבר'ה שלנו ילכו ראשונים למקומות הכי טובים והכי חשובים לשירות משמעותי. אבל הם משמעותיים כרגע שם לא פחות.

נקודה שנייה, כמו שהבחור מהמכינה הירושלמית אמר, לוקחים את החבר'ה כמובן מאליו. אני מדבר גם על 24 השעות במיוחד. אתמול קיבלנו את המספרים. כלומר, החבר'ה בשטח, השינשינים והמכיניסטים התחילו להבין במי מדובר. כלומר, להבין 'אני הולך להתגייס'. ויש שם נקודת שבר גדולה.

אנחנו רואים את הנתונים רק ביום שני לפני 07:30, ביום-יום של משרד הביטחון, קיבלנו את נתוני הגיוס, את אחוזי הקצונה, את אחוזי הפיקוד, שהם גבוהים מכל שיעור אחר באוכלוסייה, וכולנו יודעים את זה וזה חלק מהשיח פה בשולחן.

החבר'ה האלה, בגלל שלוקחים אותן כמובן מאליו והם הראשונים שנקרעים, הם פשוט מגיעים עכשיו לשירות הצבאי בנקודה מאוד חלשה וצריך להבין את זה. אנחנו מפספסים פה חבר'ה, בבקשה תאפשרו להם עוד ארבעה חודשים. החבר'ה שלנו מתגייסים בנובמבר, אז הם יבואו באוגוסט. קחו אותם באוגוסט, הם ילכו למקומות שהכי צריך, יהיו קצינים ומפקדים, זה באמת משמעותי, כדי שבאמת כולנו נרוויח בראייה ארוכת טווח ולא רק להסתכל על כאן ועכשיו.

תודה. מיכאל, ביקשת משפט אחד.

אדוני היושב-ראש, קודם כול אני רוצה להודות לך על הדיון המהיר הזה והדחוף והקשב שהיה פה.

לשי אני אומר, אני בטוח שהצבא בתום לב ובעבודה יסודית ובתקופה קשה ובלחץ היה צריך לקבל החלטות. אבל נשמעו פה הרבה טיעונים, הרבה שיקולים ולדעתי הרבה מהם משמעותיים ולכן מעבר ללתת תשובות למה שנאמר, לדעתי היסוד זה להגיד 'בוא ניקח את זה עד סוף השבוע', לעשות עם היושב-ראש דיון מעקב בתחילת השבוע הבא ואולי לראות פתרונות שהצבא הלך ובדק ויכול היה לבוא איתם.

חוץ מלהשיב על הטענות שזה פחות חשוב, ללכת עם איזה שיעורי בית הביתה ולנסות להביא מתווה או פתרונות אחרים, כי נאמרו פה דברים מאוד משמעותיים היום.

טוב, תודה. שי, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים בקצרה. קודם כול, אני בוודאי יכול להבין את חלק מהדברים, אני לא רוצה להגיד שאני מתיימר להבין הכול לפרטי פרטים, כי לא הייתי מכיניסט ולא שינשין ואפילו לא תלמיד ישיבה. אבל אני מרגיש את ההזדהות הזאת, לפחות מהעוצמה שבה הדברים עולים, ואני גם יכול להגיד שבמסגרת המסע הזה שעשיתי בשלושה ארבעה השבועות האחרונים התרשמתי שכל מי שמייצג את המסלול שלו מייצג אותו מדם ליבו ומתוך תחושה שזה הדבר הכי נכון לעשות בשביל עם ישראל, בשביל מדינת ישראל, אז אני באמת מברך על זה.

אנחנו לא ניסינו ליצור בשום פנים ואופן לייצר הפרדה בין הקבוצות שמשרתות. ממש לא. - - -

שי, מה שאמרו לך, שגם לא רצית, זה נוצר.

בסדר, אז אני חושב שכמו שאני מסתכל על עצמי ומגלה אחראיות לגבי כמה דברים מהטעויות שאמרתי ומהאחראיות שאני לוקח על דברים, אני חושב שגם פה יש מי שמסתכל במקום אחר.

אני רוצה רק להגן פה על שתיים-שלוש אוכלוסיות, גם בתוך הישיבות, שעושות שירות מקוצר - - - האמירות האלה על מערכת החינוך אינן במקום, יש אלפי חיילים שלא כל הלוחמים בצה"ל, עברו דרך הש"ש, המכינות, הישיבות וכן הלאה והם נמצאים ביחידות הכי קרביות של צה"ל. אז בואו נשים את הדבר הזה בפרופורציה בהקשר הזה.

אני רוצה להתייחס להערה שנייה. אין חולק על התרומה של ה-32, גם אני אומר לכם בתור ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם. ודאי שזה גם לשירות ארוך שממצה יותר לפיקוד וכן הלאה. גם המסלולים האחרים, חלק מהאנשים עושים שירות של 32, אין חולק על הדבר הזה. ואני חושב וגם אמרתי את זה במעלה הדברים, מדובר פה על בעיית אמון, ושאנחנו לא מכסים או מזלזלים בשנות שירות. הצגתי במהלך הדברים גישה ואסטרטגיה וכיוון פעולה שהוא הפוך לחלוטין מהדבר הזה. במעשים, לא בדיבורים.

נכון, יש מלחמה עכשיו. נכון, צריך לקבל החלטות מסוג אחר. אבל תסתכלו על הדברים בשנים אחרות, ותראו מה צה"ל עשה, לא אני, לא שי. את הקרדיט הזה אני לא לוקח לעצמי. מה עשו קודמיי בתפקיד ואיך הגדילו את המספרים משנה לשנה. בלי הגבלה כמעט, אז בואו נשים לפני שזורקים את זה למקום - - -

שי, אני רוצה רגע להפסיק אותך. אגיד לך מה אני רוצה לסכם.

אבל רגע, תן לי רק להשלים ברשותך.

תחשוב אם אתה רוצה.

אני רוצה, כי אני רוצה לדייק בדברים. כי כל מי שפה מדבר על זה שבעקבות הלחץ ירדנו מא' לב', אז את נכחת במפגש שהייתי בו - - - עליתי על הבמה ואמרתי את המספר כמו שראינו אותו אז, ואמרתי שצה"ל עושה כל מאמץ לצמצם את המספר הזה. את החלק הזה השמטת, גם אם אתה לא מרוצה ממנו, אבל השמטת אותו אבל אני אסתפק בזה.

ואני רוצה להגיד גם שבסוף, וזה קשור גם לאמון וגם למספרים וגם לעתידי. אנחנו בפעולה הזאת, במספרים הנוכחיים לא סגרנו את מפעל המכינות ושנות השירות, לא סגרו אותו. פגענו, כי המציאות הצריכה אותנו, אבל לא סגרנו את הדבר הזה וניסינו לעשות את זה בצורה מאוזנת.

יש פה דברים שרשמתי לעצמי, גם הסוגיות שהעלית, אני רוצה להגיד את זה רגע, בלי קשר למה שאתה תסכם, היושב-ראש, שיש בסוף גם תהליך שצריך להתקיים מול הפרט, ותהליך שצריך להביא אותו לידי גמר מבחינה מקצועית בהקשר הזה של לשבץ את האנשים, לשים אותם במקומות הנכונים וכן הלאה.

ולכן האופן שבו שמנו את לוחות הזמנים מהנקודה הראשונה שהתרענו, אנחנו חייבים לקיים אותה, אחרת הדבר הזה לא יוכל להיות מושלם עד הקצה, תודה.

היו שאלות שלא נענו.

אני יודע. שי, אני רוצה להגיד לך מה שהצעתי להגיד קודם. אני יודע שלא ענית ואני לא רוצה שתענה. אני אגיד לך גם למה.

לא ייצרו ריב, ואני בטוח שגם אין לצבא שום עניין אלא ההיפך, ליצור בין הגופים שיושבים מסביב לשולחן הזה, אלה שהגיעו וגם אלה שלא הגיעו. כל סוגי השירות, כבר אמרנו את זה כמה פעמים, בכל המסלולים שקיימים פה, מדובר במיטב הנוער. והם מוכיחים את זה. ומי שירצה לקום בבוקר, לחכות ל"הותר לפרסום", או לקוות שדובר צה"ל ישלח תמונות כדי לדעת שכבר לא צריך את הציפייה הנוראה הזו, אז זה האנשים שיושבים מסביב לשולחן הזה, והמתח הזה הוא בראש שלהם ועל הכתפיים שלהם ועל הכריות שלהם בלילות.

אבל לא תצליחו – למי שניסה פה– להפוך אותנו ללעומתיים לצה"ל. אנחנו לא לעומתיים לצה"ל והוויכוח שמתקיים פה הוא באמת בהגדרה של ויכוח לשם שמיים.

הוא חוסה כולו תחת ההגדרה של ביטחון לאומי מתוך ידיעה שביטחון לאומי עושים לא רק דרך פגז של טנק, אלא גם דרך נערה או נער במכינה או בשנת שירות או לא משנה איפה, גם זה תורם לביטחון הלאומי של כולנו יחד בטווח המיידי ולא פחות מכך בטווח הארוך.

אחרי הדברים הכלליים האלה – דרך אגב, כשהייתי מפקד בה"ד 1, הגדרתי ביטחון לאומי כמהירות של האמא הישראלית לכרית. לפני שמתחבר לה הראש, היא חושבת 'רגע, איפה הבן שלי עכשיו?' או הבן של השכנים או הבן של הבן דוד. והיא גם חושבת 'איזה שירות אני אקבל במערכת הבריאות', או'איזה שירות אני אקבל במערכת החינוך', 'מה יקרה במתנ"ס שהילדים הולכים אליו' או במרפאה או משנה איפה.

אלה כולם מרכיבים של ביטחון לאומי, ואנשים שיושבים פה מסביב לשולחן הזה לא רק שמבינים את זה, אלא מחויבים לזה. אני מתכוון לא לנו, חברי-הכנסת, אלא דווקא לכל מי שמייצג פה גוף או נוער שעל זה גאוותנו.

שי, אנחנו כן נקיים, ולכן אני ביקשתי שאני לא רוצה את התשובות שלך עכשיו. אני חושב שזה יהיה קצת לא מכובד כלפיך וכלפינו שעל כל הדברים שעלו פה לא שינו כלום. ועל כל הרעיונות חשבו.

אנחנו נעשה דיון מעקב בשבוע הבא, יכול להיות שחלק מהדברים גם אתה תבוא בדרישות אלינו. ותבוא, וגילית שיש פה אוזן קשובה. אנחנו במקביל נכין - - -

היושב-ראש, רק איזו בדיקה. מה סד לוחות הזמנים - - -

אני יודע. אגיד עוד משהו. יכול להיות שנצטרך למצוא פה איזה כלי של התראה לגיוס. שי, אני אומר את זה לך, זאת אומרת, להגיד שלנוכח הדברים והמחשבות והכול, כדי שלא תגיד בסוף 'העמדתם אותנו מול שוקת שבורה ואני צריך התראה מסוימת לתת', אז תיתן סוג של מכתב התראה של 'יכול להיות שתתגייס בעוד זה', או 'שתדע שהצו הזה מותנה, אנחנו נמשיך להתאמץ', לא חושב שזה צריך לצאת היום.

ואנחנו מצד אחד נכין מכתב לשר הביטחון על מה שעלה כאן, נחתום עליו כולנו יחד. לא נשלח את המכתב הזה עוד.

ומהצד השני נקיים פה דיון יחד איתך. שמענו, הבנו את כולם, מתוך תקווה שנצליח להגיע לפתרונות שיאפשרו לכולנו להמשיך לשרת את המדינה הזו הכי טוב שאפשר. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:07.