פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



18
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/01/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 149
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ד (29 בינואר 2024), שעה 12:30

הצעה לדיון מהיר בנושא: "הקמת גוף מתכלל עבור סטודנטים בשירות המילואים"

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
יבגני סובה

מיכאל ביטון
מאיר כהן

נועה ליפשיץ - ר' היח' לסיוע נוסף והכשרות המקצועיות, משרד הביטחון

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

אלירן זרד - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

דבורה מרגוליס - ור"ה

יאיר הראל - אגף אקדמי, מל"ג

אלחנן פלהיימר - יו"ר, התאחדות הסטודנטים

סיון קורן - סגנית יו"ר, התאחדות הסטודנטים

לירן בסון - יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת אורנים

סא"ל חגי קורח - מזכיר המטה, מטה המילואים

שחר בן חמו - דסק סטודנטים משרתי מילואים

שפרה שחר - מנכ״לית, בית חם

נועם מור - פורום תקווה

מירב לשם גונן - מטה משפחות החטופים

תא"ל בני בן ארי - קמל''ר, משרד הביטחון

הדיל יונס - עורכת דין, משרד המשפטים

רעות אופיר - מתאמת הפעילות, ור"מ

יהודית גידלי

מוריה אביגד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים ושמטות.

"הקמת גוף מתכלל עבור סטודנטים בשירות המילואים", של ח"כ מאיר כהן, מיכאל מרדכי ביטון (מס' 151).

צהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בהצעת לדיון מהיר בנושא "הקמת גוף מתכלל עבור סטודנטים בשירות המילואים", של חבר הכנסת מאיר כהן וחבר הכנסת מיכאל ביטון. לפני שנפתח את הדיון בנושא נשמע את נציגי מטה משפחות החטופים ופורום תקווה. בבקשה.

שלום, קוראים לי נועם, אני בן 15 ואני אח של איתן מור. איתן היה מאבטח במסיבה ונחטף. דבר ראשון אני רוצה להגיד שאני ממש סומך על הממשלה, שהם עושים כל מה שאפשר בשביל להחזיר את איתן ואת שאר החטופים הביתה. אבל יש משהו שמרחיק ביני לבין איתן, לבין כל שאר החטופים, וזה הסיוע ההומניטרי. זה לא הגיוני שנביא לחמאס פרס כשהחטופים שלנו עדיין מוחזקים בעזה. אין לנו מושג מה מצבם, לפחות של רובם, ואין לנו מושג אם הם בחיים או לא. אני מבקש מכם שתטפלו בזה כמה שיותר מהר.

תודה רבה. בבקשה.

צהריים טובים, שמי מירב לשם גונן ואני אימא של רומי גונן. היא בת 23, נמצאת בידי החמאס כבר 115 יום. ברשותך, אולי נשים רגע בצד, פורום תקווה, משפחות החטופים, כי הרי בינינו אין שום הבדל, החבר'ה המקסימים האלה, הבנות הנהדרות האלה, האחים של איתן מור, כולנו רוצים אותו דבר בסופו של דבר. אנחנו שמים את כל הדברים האחרים בצד. הינה, גם בנושא של הסיוע ההומניטרי יש הרבה מאוד משפחות, ובלי קשר לאיפה שהן נמצאות, שחושבות אותו דבר. לכל אחד יש את האסטרטגיה שלו, אני שמה אותם בצד רגע.

קודם כל אני רוצה להגיד תודה רבה, אני חושבת שזו ועדה מאוד חשובה להרבה מאוד נושאים, במיוחד הנושא של היום, ואם תרשה לי אני רוצה למקד משהו בתוכו, אבל לפני זה אני מזמינה את כולנו רגע אחד להיזהר טוב-טוב באיך שאנחנו מתנסחים ומתנהלים, בטח כלפי חוץ. אני ערה לזה שיש תקשורת, מי שמאזין ומקשיב לנו וחשוב שהוא ישמע דברים מסוימים, בטח שהוא ישמע את העוצמה והחיבור שלנו, ויחד עם זה גם פנימית אצלנו, גם העם שלנו, צריך לשמוע את אותו חיבור, לשים את הפילוג בצד ולהתמקד בחיבור בינינו כעם. יש למילים שלנו, של כולנו, בטח של חברי הכנסת שהם נבחרי הציבור שלנו, עוצמה מאוד גדולה בלהחליט אם אנחנו עכשיו מפלגים, מתחרים, נלחמים או מאחדים ומחברים. אז אני מזמינה את כולנו להיזהר מאוד ולקחת אחריות. פילוג לא נוצר מעצמו. זה נושא אחד שאני רוצה שלכולנו יהיה בראש.

נושא שני, אני רוצה להזכיר לכולנו ששעון חיי החטופים איכשהו מתקתק לו ולחלק מהם נגמר השעון הזה. אני לא רוצה שזה יקרה לבת שלי. אני לא רוצה שזה יקרה לאף חטוף שעדיין חי. אני רוצה שכולנו נהיה ממוקדים בלהחזיר אותם בחיים, את כל מי שעדיין בחיים. לא עוד איתי סבירסקי, לא עוד יוסי שרעבי, שניהם ז"ל. אני רוצה אותם בבית. אני רוצה את הבת שלי חזרה אליי, כמו שמדינת ישראל מחויבת לה. יש אחריות עלינו, על כולנו, לדאוג שהיא תחזור בחיים.

ולעצם נושא הוועדה, ברשותכם, אני יודעת שהיא דנה במילואימניקים שזקוקים להסתכלות אחרת, אני רוצה להזמין גם את המדינה לשים לב שבפורומים השונים שתומכים במשפחות החטופים יש מתנדבים שחלקם סטודנטים, הם לא נמצאים באף חוק. הדרך שלנו עד היום לנסות לעזור להם זה ממש פנייה אישית לדיקנים, לאוניברסיטאות. אני הייתי רוצה שהוועדה הזו תיקח אותם בחשבון, כי המצב המלחמתי החריג הזה, בטח העובדה שיש חטופים והרבה מאוד אנשים עוזרים לכולנו, מצריך גם הסתכלות עליהם והייתי רוצה שאיכשהו הוועדה תנסה לקחת את זה בחשבון, איך דואגים להם בדיוק כמו למילואימניקים. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת מאיר כהן, בבקשה.

שלום, אדוני, צהריים טובים לכולם. אני וחבר הכנסת מיכאל ביטון ביקשנו את הדיון הזה ומטרתו להציע לוועדה לפנות למשרד החינוך ולייצר בתוך משרד החינוך גוף מתכלל עבור הסטודנטים שמשרתים היום בשירות מילואים.

לפני שאתה מתחיל, קראתי את ההצעה לדיון מהיר, אני מכנס את הדיון כי זה תקנון הכנסת, אבל אני מנסה להבין, יש היום לצורך העניין את התאחדות הסטודנטים, יש גופים קיימים, למה צריך גוף נוסף?

הגופים הקיימים לא נותנים תשובות במקום אחד, באתר אחד, במענה אנושי או באפליקציה. כל סטודנט לנפשו, צריך לפנות למוסד שהוא לומד בו. אני מציע, ואני חושב שזה חשוב מאוד, שאיש מילואים, גם אם הוא רוצה להתקשר מאתר המילואים שלו, צריך להתקשר ולדבר מול גוף אחד במשרד החינוך. הגוף הזה יתכלל, הגוף הזה יעזור לו בסבך הבירוקרטיה, הגוף הזה יוכל לתת לו את התנאים בכל מוסד. אני חושב שזה הדבר שהכי מגיע לאנשי המילואים.

אנחנו הולכים לקראת שנה מאתגרת מאוד. אדוני יודע, אני רוצה לספר על הבן שלי, גלעד, יבדל לחיים ארוכים, ביום שישי שעבר השתחרר אחרי שלושה חודשים, יש לו תאריך יעד קרוב מאוד שבו הוא יצטרך עוד פעם ללכת למילואים. רוב מוחלט של הסטודנטים שהשתחררו עכשיו ימצאו את עצמם בעוד חודשיים-שלושה, אולי בחודש יוני, משרתים עוד פעם תקופה של לפחות חודשיים במילואים. הצבא מתוח עד המקסימום.

ההצעה שלי באה מתוך שיחות עם עשרות סטודנטים במילואים שבאים ואומרים: אנחנו משתגעים בסבך הבירוקרטיה, אנחנו לא יודעים מה הזכויות, המוסד הזה אומר כך, המוסד השני בדיוק ההפך. אנחנו מכירים כולנו ומקדשים את חירותם של המוסדות האקדמיים, אבל יחד עם זה הם צריכים להבין שאנחנו נמצאים בשעת חירום. משרד החינוך צריך להבין שאנחנו בשעת חירום ובשעת חירום יוצרים מענה טלפוני.

הייתי שר הרווחה, אני מסתכל היום על המשרד, כמה הוא ייצר עוד מענים אנושיים, אפליקציות, לנתמכים של המשרד. כל משרד עושה את זה, רק בנושא הסטודנטים עדיין לא. יש את המל"ג, שיש לי הערכה רבה אליהם, אבל "אל תזיזו לי את הגבינה", רק המל"ג יכול להתעסק עם זה. אני אומר לא, משרד החינוך מחויב עכשיו לקחת כמה שצריך – אני יודע כמה עולה מוקד טלפוני עם תשובה אנושית, לא הרבה – ולפחות לתקופה הזאת, לשנה הארוכה הזאת, שבה עדיין החוקים לא ברורים ועדיין הזכויות לא ברורות, לרכז במקום אחד.

אמרתי שזה צריך להיות אינטרנטי, זה צריך להיות מענה אנושי, זה צריך להיות מקום שלגוף הזה בכל אוניברסיטה חייב להיות נציג. אנחנו עושים את זה לשנה, לשנתיים. יושבים כאן אנשי המל"ג ואני מבין את החשש הגדול מהדבר הזה. אני רוצה רק להגיד, אין לי שום שיח עם שר החינוך. אני לא עושה את זה כי אני חלילה רוצה לפגוע במל"ג. לא היה ולא נברא. אני עושה את זה אך ורק לטובתם של אותם 70,000 חיילים במילואים, שאם העשרות האלה שדיברתי איתם מעידים על הכלל אנחנו חייבים לשנות את זה ולצאת מכאן בדרישה ממשרד החינוך להקים את הגוף הזה וכמה שיותר מהר, תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל ביטון, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אתה שואל למה אנחנו רוצים להקים מנהלת. בעולם מתוקן הוועדה שלך לא הייתה דנה עשרות פעמים במצבם של הסטודנטים במילואים. בעולם מתוקן, אחרי 115 ימי לחימה לא היינו מקבלים לכל הלשכות עשרות ומאות פניות של סטודנטים מודאגים. בעולם מתוקן לא היו פה ארגוני סטודנטים במילואים מסוגים שונים שנאבקים למצוא את הקשב של הממשלה בסוגיות שמטרידות אותם. כשבעיה היא גדולה ובהיקפים גדולים היא חייבת טיפול מיוחד וממוקד. מה שלמדנו בוועדה הזאת לאורך כל הדיונים הללו זה קודם כל שהממשלה בוששה להביא חוקים למען הסטודנטים במילואים. אנחנו היינו צריכים לדחוף אותה עם החוקים הפרטיים שלנו ורק אז היא הואילה בטובה להצטרף לחוקים של חברי כנסת.

מירב, יש הצעת חוק שעולה מחר פה בוועדה, חוק המל"ג, שמתייחסת לאנשי המילואים ואני רושם את ההערה שלך כדי להתייחס גם לאותם מתנדבים.

תודה.

למדנו כאן שיש צוות טוב ואפקטיבי במל"ג ברגולציה על האוניברסיטאות, אבל זה לימים של שגרה, זה לא לימים פוטנציאלים של הפרת זכויות של אלפי סטודנטים שחוזרים ממילואים. מבחינתי, באופן מעשי למשל, אם שרי החינוך ונגב גליל היו אומרים: נוסיף למל"ג 20 תקנים לשנה הזאת רק כדי לוודא שסטודנטים לא יפגעו – כי זה גם כוח אדם, אם בשנה רגילה הם יקבלו 200 תלונות, השנה הם יקבלו 10,000 תלונות – צריך כוח אדם כדי לוודא שכל תלונה וכל בקשה של כל סטודנט תטופל.

נאמרו פה דברים מאוד מרשימים על ידי נשיאי המכללות והאוניברסיטאות, לא כולם באותה רמת מחויבות אבל גם אלה שאמרו: אנחנו רוצים שאף אחד לא יישאר מאחור, אנחנו רוצים שכולם יגיעו לקו הסיום – זאת אמירה יפה, אבל האם תדע על כל סטודנט שלך מה מצבו? האם תדע על איזה ראש מחלקה, או ראש תחום, שעשה דין לעצמו והכביד ידו על סטודנט?

בשביל שנדע את המקרים הפרטניים, את אותם אלפי מקרים, צריך להביא הרבה תקנים למל"ג למנהלת כזאת, וגם להסמיך את רשות הצעירים, שנותנת מלגות לסטודנטים ומלווה אותם ויושבת בנגב גליל, להיות אשת הקשר של אותה מנהלת לסטודנטים במילואים, שהם יוכלו לפנות אליה ולהגיד: יש סטודנט שחזר, הוא נופל בין הכיסאות, יש לו בעיה אישית, מה ניתן לעשות למענו?

אנחנו מרגישים שהמצב כרגע מול הסטודנטים אינו טוב. קודם כל, החוק שלנו לא נגמר ומנסים גם להקטין אותו, להקטין את העוצמה שלו, אבל אנחנו צריכים לגמור אותו. אם החוק שלנו הוא טוב ויהיה לו מרכיב מימוני בצד של המלגה, החוק שחבר כנסת טור פז מביא, אז עכשיו האוצר יבלום אותנו. אז כמה זמן עוד נדון על חוק למען סטודנטים במילואים? אני אומר שקודם כל נגמור את החוק של סטודנטים במילואים, בהסכמה עם שר החינוך תהיה מנהלת ו-10-20 תקנים למל"ג, תלוו סטודנטים פרטני. הרי המל"ג עכשיו עובד מול כל גוף אקדמי ובודק אותו, אבל הוא לא יכול לענות לאלפיים טלפונים.

המוקד שדיבר עליו מאיר יהיה זמני לשנה, יקבל טלפונים, יבין את השטח, יטפל פרטנית בשיטה ובתיעוד, ואם צריך גם מרכזי הצעירים יקבלו מעמד כגוף מהשטח, מהקהילות, שמלווה סטודנט לאורך השנים ופונה אל המנהלת ואומר: הינה המקרים שיש לנו. כבר היום מרכזי הצעירים מנהלים קשר עם מוסדות אקדמאיים, אבל אם יהיה גוף שהם יכולים להפנות אליו את הבעיות, נדע שהמערכת הממשלתית נערכה לטיפול פרטני בבעיות אנשי המילואים שלומדים וגם בני או בנות זוגם. המספרים פה הם מאות אלפים, וכשבעיה היא מאות אלפים היא לא יכולה להיות מטופלת בכוח האדם של העבר, היא מצריכה נוכחות וזמינות של נותני שירות פרטני. זה לא קיים מספיק בשיטה הקיימת.

אני רק רוצה לחדד, מאיר. מבחינתך אין בעיה שהמוקד הזה גם יהיה במל"ג? הצעת במשרד החינוך אבל מצדך גם שהוא יהיה במל"ג?

משרד החינוך יכול באמת לתת מענה הרבה יותר הוליסטי לכולם, אבל אם המל"ג אומר: אני לוקח את זה עליי ואני יוצר לי מרכז כזה – אני אגיד את זה בצורה הכי פשוטה: אני סטודנט, אני רוצה להרים טלפון לדעת מה קורה איתי, אומרים לי בבן גוריון משהו אחד, תתקשר למקום אחר בכדי לקבל, אני לוחם, אין לי זמן, אני נמצא בשירות מילואים, אני מגיע הביתה ל-24 או 48 שעות, אני רוצה לדעת מה קורה, אף אחד לא כותב או אומר לי מה קורה איתי, אני רוצה להתקשר למוקד אחד.

יותר מזה, אותו לוחם שעדיין לוחם – יש כמה אלפים כאלה – והוא סטודנט, אני רוצה שהמנהלת תרים טלפון אליו ותשאל: מה שלומך? מה קורה? הסדרת את העניינים שלך לסמסטר הזה? מה התוכנית האישית שלך? אתה ממשיך ללמוד? איזו עזרה אתה צריך מאתנו? למה הוא זה שצריך לרדוף? למה שפעם אחת לא יהיה מישהו שרודף אחריו ובודק את מצבו? זה המינימום שצריך לעשות למען אדם שהיה ארבעה חודשים בלחימה. הוא צריך עוד לחפש למי להתקשר? יש תוכנית עבודה, 20 עובדים, כל עובד 50 טלפונים ביום ויאללה מרביצים. זה יוצא אלף טלפונים ביום. מה קורה עם סטודנט שלא יודעים מה אתו? איפה הוא? מה אתך? מה אתה צריך? קיבלת את המלגות? נרשמת? הגשת? עשית נקודות זכות? ויתרו לך? מה התוכנית האישית שלך? טיפול פרטני.

אדוני יושב-הראש, אני רק רוצה להצטרף כאן לשני חבריי, מאיר כהן ומיכאל ביטון, ולומר שאני חושב שעוצמת הדרמה של המילואים ומה שקורה בישראל עוד לפנינו. אנשים לא מבינים את זה. רוב המילואים עוד לא השתחררו, חלק מאלה שהשתחררו כבר נקראו מחדש. חברים שלי ושל מאיר השתחררו לשבוע והם כבר חזרה עכשיו בעזה, מאותה יחידה ששירתנו בה. הדרמה הזו של איבוד שנת לימודים שלמה, סטודנטים חדשים שלא מתחילים את הסמסטר, בעצם עוד לא התחילו את הלימודים האקדמיים, ועוד ועוד עוד לפנינו.

כל מה שנעשה עד היום הוא מבורך אך הוא לא מגרד אפילו 50% ממה שנדרש. לכן אני חושב שהרעיון של מנהלת שתרכז את הפעילות הזו הוא נכון. צריך לראות שהוא מאיים מינימלית על המל"ג אבל נותן מקסימלית מענה לכל איש מילואים. אני חושב שהפתרונות שהוצעו פה הם נכונים. אני חושב שנכון יהיה שמשרד החינוך, כמו שאמר מאיר, ייתן את המשאבים ואת הכוחות. איפה זה ינוהל? במקום שיעשה את זה הכי טוב.

סליחה, אדוני, השימוש ב"לאיים על המל"ג" לא ברור לי לגמרי. המל"ג היה צריך לשבת כאן ולהציע את ההצעה שלנו, להגיד: חבר'ה, תנו לנו תקציבים, אנחנו רוצים כמל"ג להקים מנהלת שתטפל. אנחנו מעלים הצעה ואנחנו צריכים להתנצל לפני המל"ג?

אני לא חושב שהוא לא אתנו, אם תיתן כסף למל"ג הוא יעשה את זה.

בבקשה. אין ויכוח. מה, אכפת לי אם זה יהיה במשרד החינוך או במל"ג?

אני הצעתי בדיון הקודם להביא תקנים נוספים ליאיר, הוא אתנו לגמרי, אין לו בעיה עם זה.

משרד החינוך רק יכול להיות גורם מתכלל כי משרד החינוך יש לו גם מכללות משלו. בדיון הקודם ראינו את זה. לכן חשבתי שמשרד החינוך זו התחנה המתאימה.

הן לא מנוהלות אקדמית על ידי משרד החינוך, הן מתוקצבות על ידו, אקדמית זה מל"ג.

נכון. בסמינר למורות בנתיבות, "חמדת", אתם גם?

אנחנו אחראים עליהם אקדמית, הם מתוקצבים על ידי משרד החינוך. אני אומנם מל"ג אבל אני מקבל גם הרבה מאוד פניות ממוסדות – אני לא יודע אם הם נמצאים פה – של מה"ט, משרד העבודה. אני מקבל לדוגמה פניות מרופין, הטכניון, אריאל, וכשאני קורא אותן אני רואה שהן מהמכללה הטכנולוגית ואינן בכלל קשורות אלינו. גם שם יש המון סטודנטים.

אתה רק מחזק למה זה צריך להיות במשרד החינוך.

לא, הוא אומר יותר מזה, מאיר, זה צריך להיות בין-משרדי כי יש לך מכללות שמתוקצבות על ידי משרד העבודה.

אני לא בעד, לא נגד, לא מחזק פה שום דבר, אני רק אומר שזה לא רק מכללות אקדמיות, יש פה גם גופים שהם כלל לא קשורים למל"ג.

נקודה חשובה. צריך שזה יתכלל את כלל המכללות, הטכנולוגיות והשאר, זה צריך להיות בין-משרדי. סיון קורן, התאחדות הסטודנטים, בבקשה.

שלום לכולם, צהריים טובים. אני מרגישה שקצת מתפרצים פה לדלת פתוחה ואני אספר לכם למה. בימים אלה ההתאחדות עושה רבות בנושא הספציפי הזה בדיוק. בשלב הראשון ריכזנו את כל הפניות האקדמיות והלא אקדמיות ואת הזכויות שמגיעות לסטודנט בשטח. אנחנו פועלים, בשילוב מחלקת מדיניות של ההתאחדות, למערכת למיצוי זכויות ומתן מענים לסטודנטים בשטח, לא משנה באיזה מוסד אתה לומד. המערכת הזאת בימים אלה ממש קורמת עור וגידים. במקביל, עד שהמערכת תעלה, אנחנו מטפלים פרטנית בפניות שמגיעות אלינו מהשטח.

מה הצפי שהמערכת הזאת תעלה?

שבוע הבא. יותר מזה, אני אקדים ואומר – וזה נראה שיש היענות רחבה – אנחנו מחפשים עובדים שיעבדו בזה ובעצם פועלים גם להרחיב כוח אדם נוסף שייתן את המענה הזה אחד על אחד, כמו שהועלה פה.

מהיכן הכסף?

אנחנו נשמח לעזרה.

אתם מקימים מערכת שתהיה מוכנה לכאורה שבוע הבא. כשהקמתם את המערכת לקחתם בחשבון שכנראה זה הולך לעלות כסף באיזשהו שלב, אז מאיפה המקורות?

מהתקציבים של ההתאחדות.

בואי ניקח מקרה מעשי. פונה אלייך אדם, יש לו רק שעתיים פנויות של נייד בעזה: אני בבעיה, אני לא יודע מה הזכויות שלי, מה אני מקבל, מה המלגה שלי, איך אני מסיים את הלימודים. עכשיו את צריכה ללוות אותו, אז את פונה מטעמו אל מוסד אקדמי? את פונה?

אנחנו כבר ריכזנו את כל הזכויות שהמוסדות האקדמיים מאפשרות. אנחנו יודעים לתכלל היום גם את הזכויות האקדמיות וגם את הלא אקדמיות. המערכת הזאת אמורה לתת ב-99% מענה שהוא כבר קיים, אני לא צריכה לבצע פניה נוספת למוסד. במקרים פרטניים כמובן שיש כוח אדם נוסף שמוקצה, כפי שאנחנו עושים עכשיו עוד בטרם המערכת.

את האיש הזה ילוו עד לפתרון?

בוודאי, זאת המטרה. המטרה היא לתת מענה עד הסטודנט האחרון בקצה שמתקשה ויש לו את השעתיים הפנויות האלה בעזה. אנחנו עובדים בכל מיני מישורים נוספים.

נניח שהוא אומר שמרצה מסוים הפר את הכללים, דורש ממני דברים שאת אומרת לי שאני זכאי להם, מה את עושה?

בשביל זה יאיר פה.

איך את עושה את זה? איך זה קורה?

אפשר לשאול את יאיר גם. אנחנו בקשר שוטף עם יאיר על כל המקרים הפרטניים האלה, אנחנו יודעים לאן לבצע את הפנייה.

כמה כאלה קיבלתם?

כרגע לא יותר מדי כי הם מגיעים אוטומטית אליהם.

מקרים שבהם חרגו מכללים, שזו חקיקת משנה, גם אם היו, הם טופלו באותו הרגע. הם מעטים מאוד. מעטים מאוד. היה לי שבוע שעבר איזשהו מוסד שהייתה פנייה ועוד באותו היום כבר היא טופלה.

אני מצטער, אדוני, אנחנו מפספסים את העיקר. אנחנו הולכים עכשיו ומתעסקים עם האגו. אגודות הסטודנטים מפחדות שייקחו להן, אני לא יודע את מה. אגודות הסטודנטים היו צריכות להיות התומכות הכי גדולות של הדבר הזה. זה פעם ראשונה – אני הייתי חבר באגודת סטודנטים – שאני נתקל בתופעה שמגיעים נציגי אגודות הסטודנטים ואומרים: אנחנו כבר עושים את זה. אתם לא עושים את זה. פשוט תקראו את ההצעה.

אנחנו בימים אלה עושים את זה.

את ממש לא עושה את זה. זה דבר שאמור לעזור לכם. לכם. אתם לא יכולים כאגודת סטודנטים לייצר גוף כזה שמתכלל את כל הבעיות ופונה אליכם לעזרה כחבר'ה שיכולים להיות איתם בשיח. אתם עומדים כאן וזה מדהים אותי.

אני לא מבינה את הטענה.

כי את לא מבינה את ההצעה.

יש הבדל איך משיבים על בקשה או בעיה. עולה זעקה של סטודנטים במילואים, אנחנו שומעים אותה, מקבלים אותה אל הוואטסאפים שלנו. אתם נציגי הסטודנטים במילואים. הזעקה הזאת באוויר. אם אנחנו מעלים הצעה ואת אומרת: אנחנו עושים את זה אז יכולים ללכת הביתה, יש פה בעיה. אם את אומרת שזה מטופל אז הכול מטופל, אבל אנחנו באים ואומרים לך שיכול להיות שלא את צריכה לשלם על זה, אולי זה צריך להיות גדול יותר. את אומרת: אנחנו בונים את זה עכשיו – זה לא יכול לחכות שזה יבנה, אין זמן ל"אנחנו בונים את זה עכשיו". מנהלת יכולה להיות של כל הגופים באותו חדר. מנהלת טובה יש בה נציגים של נציגות של התאחדות סטודנטים, נציגות מל"ג, נציגות מוסדות אקדמאים, נציגות מרכזי צעירים. תעבדו כל יום במנהלת הזאת עם נציג של כל אחד.

מדהים. אשמח לדעת איפה בדבריי נשמע שאני מתנגדת לדבר כזה.

זה לא היה נשמע שאת מתנגדת. אמרת "אנחנו עושים את זה", כשבן אדם אומר שהוא עושה משהו אז הוא מייתר כל יוזמה.

חס וחלילה, זו לא הייתה כוונת המשורר. אנחנו מייצרים משהו שבא לתת מענה נקודתי לשטח ואנחנו נשמח להרחיב אותו, להיעזר ולהסתייע בסיוע כספי, בסיוע של כוח אדם ובכל סיוע שיינתן לנו על מנת לענות בסוף על המטרה המשותפת הזאת ולהגיע עד הסטודנט האחרון בקצה ולתת לו מענה.

אני חושבת שמה ששני אנשים שמנוסים מאוד ומבינים איך הדברים עובדים בתוך המדינה מנסים להגיד פה – ואני שותפה לזה כי אני מכניסה עוד איזשהו משתנה של מתנדבים שלא נלקח בחשבון , ותודה על התגובה שלך קודם, אני מאוד מעריכה אותה – שזה לא "נשמח", זו חובת המדינה לקחת אחריות על זה. לכן אגודת הסטודנטים והנציגות שלה היא חלק מהמערך הזה, שיש קודם כל מחויבות למדינה להתעסק אתו. אני מאוד אוהבת את המלחמה שלכם על זה שהמדינה תיקח על זה אחריות. תודה רבה.

בואו נבקש מכל הגופים האלה לסמן איש משמעותי אחד שלהם, נחליט מהם הגופים, הם ישבו באותו חדר כל יום, לצדם עשר-עשרים טלפנים, בוקר עד לילה, וזהו. ארבעה אנשים, כל אחד מייצג את הגוף, יודע לתקשר את מה שקורה בחדר החוצה לגופים שלו וטלפנים. אנחנו מפרסמים: מספר 1001 לסטודנטים במילואים, שם תקבלו הכל, ליווי, פתרונות, זכויות, הפרות. בחדר יהיו ארבעה אנשים בכירים, בכירים, של המל"ג, של הוות"ת, של ההתאחדות, של משרד החינוך, של האוניברסיטאות, של המכללות, והם יהיו בחדר כשהטלפנים מביאים בעיות. כל יום הם יהיו שם. מה בעיה לעשות את זה?

סגן אלוף במילואים, חגי קורח, מטה המילואים, בבקשה.

אנחנו הכנו נייר עמדה יחד עם פורום הלוחמים והסטודנטים בחזית. אנחנו מצטרפים ומחזקים את הקריאה של חברי הכנסת. אנחנו ממליצים שהגוף המתכלל יהיה גוף עצמאי בלתי תלוי במוסדות שמייצג ומטפל בצרכי הסטודנטים משרתי ומשרתות המילואים, שנותן מעטפת מלאה ועובד מול כלל הגורמים, לרבות המוסדות, עם זמינות גבוהה, עם נגישות בכלל הערוצים, וגוף עם אחריות, סמכות ויכולת אכיפה. בלי זה, בסופו של דבר, הסטודנטים כפופים למוסדות, וכמו שהזכירו פה חברי הכנסת הנכבדים, בסוף צריך מישהו שיוכל לאכוף הר כגיגית. גוף שיהיה ער לצורכי השטח.

אני לא מבין למה משרד החינוך לא יכול לעשות את זה.

אנחנו חושבים שבסוף-בסוף, כמו שאמרו פה חברי הכנסת, אותו לוחם פונה בוואטסאפ, מרים טלפון, שולח מייל, פונה בכל ערוץ אפשרי, במקסימום זמינות בשעות היום, ובסופו של דבר הוא מקבל מענה של גורם אחד שיכול לתפור תפרים, לפעמים זה רק בין שני גופים ולפעמים זה יכול להיות יותר מזה. אנחנו רואים את הגוף הזה כגוף שמחובר לסטודנטים, פועל לא רק עם ההתאחדויות אלא כמו שחברי הכנסת פה אמרו, שהם בעצמם, ברמתם אפילו, מקבלים עשרות פניות, והוא מקדם פתרונות מערכתיים. הוא רואה את כל הפניות שמגיעות מכל האוניברסיטאות, או מיחידות מסוימות, ויודע לשים את זה כמשהו מלמעלה להנחתה גם מול המל"ג וגם מול משרד החינוך.

אני רוצה להודות לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת, על רצף הדיונים של השבוע, היום ומחר, שכולם-כולם סביב הסטודנטים משרתי ומשרתות המילואים. שמנו מתווה שכולל מעטפת מלאה ואנחנו מודים לכם.

תודה רבה. שפרה שחר, בית חם לכל חייל, בבקשה.

קודם כל, אני גם מברכת על היוזמה. אני באופן אישי חושבת שזה כן צריך במשרד החינוך ולא במל"ג כי יש באמת הרבה מוסדות שלא קשורים למל"ג וגם כי המל"ג ידוע כגוף מאוד נוקשה.

אני מבקש פחות להתייחס לסוגיה מי צריך להפעיל את זה אלא מה צריך להפעיל ואיך.

קודם חבר הכנסת ביטון אמר, ובצדק, שיש איזה חייל שיש לו עכשיו רק לשעתיים את הטלפון והוא יכול לשלוח וואטסאפ, אז אני רוצה לשקף לכם – הבן שלי אמנם לא סטודנט אבל יש בפלוגה שלו ובמחלקה שלו סטודנטים, אין לו לא שעתיים ולא כלום. אחת לכמה ימים אנחנו מקבלים ממנו איזשהו טלפון מאיזשהו מספר שאנחנו לא מזהים, זה איזשהו טלפון טיפש שרק איתם אפשר להיכנס לעזה, הוא יכול לחייג רק למספרים שהוא מכיר, להגיד שתי דקות שלום וזהו. אז מי שנמצא כרגע בעזה לא יכול.

אני חושבת שאחרי כמעט ארבעה חודשי לחימה, ויש כאלה שנלחמים עכשיו חאן יונס או באזור שאטי ולא צריכים להרחיב פה, גם להיערך לאופציה שיהיו כאלה ששנת הלימודים שלהם הלכה וצריכים לראות איך מפצים אותם. אני מנסה לתאר לכם את הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים, אנחנו ההורים של איתי, מקבלים אחת לכמה ימים בשעות לא שעות איזשהו טלפון של דקה, זה לא בן אדם שיכול עכשיו לנהל את שנת הלימודים שלו או משהו כזה. יש אתו סטודנטים. יש מצב שלאנשים האלה הלכה שנת לימודים מלאה וצריכים להתייחס גם אליהם, גם אם זה מיעוט וגם אם זה רבים, ולראות מה עושים איתם ואיך מפצים אותם.

אני חושבת שבסופו של דבר זה לא אסון להגיד: יש אנשים שלא ילמדו השנה. הם תכננו ללמוד, הם נרשמו, בין אם זה לשנת לימודים ראשונה או שניה – אם זו לא שנת לימודים ראשונה אולי אפשר יותר לגשר אחר כך, בשנות הלימודים הבאות, ולצמצם פערים – אבל הלכה להם שנת לימודים ועכשיו צריכים לראות מה עושים עם זה. צריכים להתייחס לזה כי יש כאלה בוודאות.

חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

אגב, פתרתם את העניין של כביש 6?

לדעתי עוד לא.

זו סוגיה מעניינת. למה אני שואל אותך, שפרה? כי אני חושב שהבעיה היא כמו בתקשורת, שאתה רוצה להציג סיפור ולפעמים אתה הופך את הפירמידה. כל חייל מילואים שחוזר – לא רק סטודנט, אני חושב שסטודנט זה רק חלק קטן בתוך הבעיה של חיילי המילואים – אני חושב, אדוני יושב הראש, חברי יוסי טייב, שהמדינה עדיין לא עשתה את הסוויץ' הזה.

אתמול שמעתי ראיון עם אחת מאימהות החטופים והיא אמרה: אני חוששת שהמדינה מתעלמת מהחטופים כי המסעדות חזרו, הקניונים חזרו וכל האנשים חזרו לחיים הרגילים. אצלי החשש הוא גם לגבי חיילי מילואים. יש לי תחושה שהחיילים שכרגע עדיין נמצאים בחזית ויחזרו בעוד שבוע, חודש, חודשיים, לא משנה מתי, תהיה להם תחושה שהמדינה חזרה בלי לטפל בנושא שלהם. לכן הנושא של חיילי מילואים סטודנטים הוא רק עוד נושא קטן ברשימה של נושאים שבעיניי המדינה עוד לא עשתה את הסוויץ' בהם. אני אומר את זה בצער רב.

זה גם העניין של התשלומים. אני יכול לספר לכם שהחוק לדחיית מועדים כל פעם היה עובר אחרי שהממשלה הייתה נזכרת בדקה האחרונה לאשר אותו בוועדת חוץ וביטחון, ששם אני יושב. אני יכול להגיד לכם שמבחינה כלכלית יש לא מעט סטודנטים שהם גם בעלי עסקים ועדיין אין פתרון, ואני יכול להגיד לכם שגם בסוגיות כמו נשות המילואימניקים, סוגיות ברמה מקומית, סוגיות שקשורות לשלל בעיות שנוצרו כתוצאה מהמלחמה ומגיוס של למעלה מכמעט 400,000 חיילי מילואים, שבנוסף לזה 70,000 סטודנטים. לכן אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס קודם כל לבעיה הגדולה.

זו ועדת החינוך, יבגני, פה מתעסקים בחינוך.

אתה היית שר הרווחה, אתה יודע גם לדאוג לדברים שהם מעבר לחינוך. אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס קודם כל לבעיה הגדולה ואז לרדת לרזולוציה של חינוך. קיימת כמה דיונים בנושא של הסטודנטים, היו פה דיונים עם הרבה משתתפים, אני מאוד מכבד את הוועדה שאני חבר בה, עלו שאלות קשות מאוד, אי אפשר עכשיו לדחות למשל שנת לימודים, אי אפשר לדחות כי זו פגיעה באותו סטודנט, באותו חייל. הוא יגיד: למה אתם דוחים לי? אני רוצה לקבל את המקסימום בשנה הזאת, אם אתם דוחים עוד שנה אני לא אוכל לצאת לשוק התעסוקה, אני לא אוכל להשתלב בהתמחות בבית חולים, במקצועות של הנדסה וכדו'.

לכן אני אישית מתנגד לדחיית שנת הלימודים. אני חושב שצריך למצוא פתרון להשלים את הפער הזה, אני לא יודע אם בפסח, בחופשת הקיץ, בין הסמסטרים, אבל בוודאי ובוודאי לא לדחות את שנת הלימודים. אני חושב שהוועדה יכולה לדרוש יותר מידע מכל מוסד בלי לפגוע בעצמאותה של האקדמיה, לדרוש נתונים ולדרוש צעדים קונקרטיים מה כל מוסד עושה למען חיילי המילואים לפחות לצורך פיקוח. אני חושב שאת זה אתה יכול לדרוש כיושב-ראש ועדת החינוך.

זה קיים.

אני יודע שקיים אבל לא תמיד משמיעים את זה בוועדות. אנחנו שומעים כל פעם בדיונים: "לדיון הבא אנחנו נביא נתונים", אז אני חושב שאנחנו, אחרי ארבעה חודשים של לחימה ושל גיוס מילואים, יכולים גם לקבל נתונים ובהתאם להם גם לבנות את התוכנית האופרטיבית שלנו. אני לא יודע, אולי יש צורך להקים ועדת משנה לנושא הזה, יכול להיות. אני חושב שאלה נושאים שמצריכים טיפול מתמיד, כי אני מזכיר לכם שלוועדה יש עוד דברים שהיא עוסקת בהם, גם ספורט, גם תרבות.

אני חושב שבהתאם לנתונים שנקבל נוכל, בשיתוף פעולה עם המשרד, עם המל"ג – אני בעד כולם, אני לא נגד, כל מי שיכול לתרום צריך לתרום – לבנות תוכנית בהתאם להצעה שלכם. אני מודה לכם על ההצעה שהגשתם, זה אושר בנשיאות וזה מתקיים כאן. אפשר לעשות תוכנית אופרטיבית ובהתאם לכך לראות כיצד ניתן לתקן ולהמליץ גם לגופים, כמו משרד החינוך, מל"ג או כל מוסד אקדמי בנפרד, כי אני חושב שאפשר לעשות פה קצת יותר פיקוח ממה שאנחנו עושים עד כה. זאת עמדתי.

תודה רבה. רעות אופיר, מתאמת פעילות ור"מ, בבקשה.

אני חושבת שיש גופים שעוסקים בזה, יש את הקמל"ר שמטפל, יש תלונות שמגיעות אלינו גם ואנחנו מטפלים בהן. דרך המל"ג - - -

השאלה אם לא נכון שהכול יהיה מרוכז במקום אחד?

אין לנו עמדה בעניין הזה. להקים עוד גוף לזה – אני חושבת שהיום הדברים יותר מסודרים כשעוברים כבר הנתונים ויש קשר צמוד - - -

אבל המציאות בשטח מוכיחה אחרת.

תגידו, אתם מנותקים?

אין לנו התנגדות להקים גוף כזה.

הייתי מצפה לשמוע מכם שאתם מברכים על היוזמה, לא רק שאין לכם התנגדות.

אנחנו לא נגד, אנחנו בעד כל דבר שיעזור לחיילי מילואים. חבר הכנסת טייב יודע שאנחנו באים לכל הישיבות, משתתפים, מציגים נתונים ושותפים לחקיקה. אנחנו בעד כל דבר שיעזור לך לחיילי המילואים.

תודה רבה. דבורה מרגוליס, בבקשה.

דבורה מרגוליס, ועד ראשי האוניברסיטאות. גם אנחנו, במיוחד החלק שדיבר על עוד תקנים ליאיר לנושא של אכיפה ולמל"ג, אנחנו רק נשמח. אני רק רוצה להזכיר שבמל"ג יושבים גם התאחדות הסטודנטים, גם האוניברסיטאות, גם המכללות הציבוריות, גם נציגות של ור"מ, גם המכללות הפרטיות, גם אוניברסיטת רייכמן, גם נציגי ציבור. זאת אומרת, אם יש מקום שמרכז את כל המידע על מה שקורה במערכת ההשכלה הגבוהה זה המל"ג והוא כבר קיים. יאיר הראל כבר עשה לכם תצוגת תכלית בעבר, הוא היום, באחריות, אימת המערכת. הוא לא מרפה מאף מוסד – ואני אומרת את זה לשבחו, חלילה שלא ישמע אחרת – הוא עובר ובודק שהדברים אכן מטופלים.

עכשיו אני רוצה לתת כמה מספרים כדי שיהיה כאן ברור: שנת הלימודים נדחתה ארבע פעמים ונפתחה בסופו של דבר – אני מדברת כרגע על האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות, כמובן שיש מכללות פרטיות שפתחו עוד קודם לכן, וגם אוניברסיטאות אחרות, אבל האוניברסיטאות של ועד ראשי האוניברסיטאות והמכללות של ור"מ פתחו ב-31 בדצמבר או ממש סמוך לזה. כלומר, ממש בימים אלה אנחנו סוגרים חודש ראשון של למידה.

מ-70,000 סטודנטים שמגויסים כרגע אנחנו יודעים שנשארו הרבה הרבה פחות. קמל"ר יתקן עם הנתונים, אם ישנם. אנחנו בתהליך של לקבל מהם נתונים על בסיס שבועי, מה שמאוד מאוד יקל עלינו. לפי הנתונים שאני קיבלתי מכל המוסדות של ור"ה, יש סביב 10% סטודנטים מגויסים שלא נמצאים כרגע בלימודים.

10% מתוך 70,000 חיילי מילואים?

לא, 10% בכל אוניברסיטה.

30,000 בערך, נכון?

אני חושבת שזה אפילו פחות מ-30,000.

אמרת 10% מהסטודנטים באוניברסיטאות או גם מכללות?

בכל אחד מהמוסדות האוניברסיטאיים.

28,000 מגויסים לפי קמל"ר, בפעם האחרונה שאנחנו התעדכנו.

בחלוקה של האוניברסיטאות מדובר על פחות מ-10% בכל מוסד. חלק מאותם חבר'ה שמוגדרים מגויסים גם מגיעים כיוון שגם קמל"ר דאג לזה וגם משרד הביטחון, הרי הם מקבלים שבוע הסתגלות אז יש לנו סטודנטים שרשומים פורמלית במילואים אבל הם כבר לשמחתנו מגיעים לקמפוסים. אנחנו יודעים שככל שיעבור הזמן, עוד שבוע וכו', המספרים של אלה שמגיעים יגדלו.

אני רוצה להתייחס פה לכמה קבוצות שעלו. אמרתם להתקשר, לשלוח וואטסאפ, מייל – אין סטודנט באוניברסיטה, אני אומרת את זה באחריות מלאה, שלומד באוניברסיטה, להערכתי, גם במכללה ציבורית, רעות תתקן אם צריך, שלא קיבל לא רק וואטסאפ, אלא טלפון, מייל, וואטסאפ, פנייה. אנחנו בשבועות הקרובים, בעזרת אותו מידע שאנחנו מקבלים מצה"ל לפי תעודות זהות של המגויסים, נבצע reach-out נוסף, יהיה עוד סיבוב.

אבל, דבורה, בשטח את רואה שחברי כנסת מקבלים פניות, הלשכות שלנו מפוצצות בפניות בנושאים האלה.

העוזרים שלכם מכירים אותי מצוין, לפחות משני חברי כנסת קיבלתי - - -

אבל אנחנו לא צריכים להפוך להיות מוקד, עם כל הכבוד.

אנחנו המנהלת.

יש פה פספוס גדול וזה אפילו קצת מבזה את הוועדה הזו. אני מכיר ועדות בתקופת חירום. הדיון הזה קצת מבזה את הוועדה הזאת כי יש בה, יותר מוועדות אחרות, רצף של דברים שקשורים לסטודנטים. מכל הרצף הזה עולה בעיה אחת אקוטית שאנחנו לא נותנים לה פתרון. כשאמרתי שהתגובות הן תגובות של אגו ידעתי למה אני מתכוון. אני לא רוצה לפגוע באף אחד אבל סביר להניח שאתה רוצה טיפה להזיז את הגבינה ואתה רוצה לייצר מנהלת שמנותקת.

כמו שאמר חגי, וצריך להקשיב לחבר'ה האלה, לארגוני המילואימניקים, כי הם מכירים יותר טוב מכל אחד, זה צורך. כל אוניברסיטה, המל"ג והאגודות רוצים לשמור – "אל תיגע לנו בגבינה". בכל משרד ממשלתי שהבין שאנחנו נמצאים במצב חירום, לא רק שלא יתנגדו להצעות מהסוג הזה – ואני שולח אותך, אדוני ממשרד הרווחה, לדבר עם מרגי ולראות איך המשרד יזם, באו אליו עמותות ואמרו לא: אנחנו מטפלות והמשרד אמר: חבר'ה, זאת אחריות של המדינה.

דבורה, את אומרת שאין סטודנטית שלא קיבלה – ראשת המטה שלי קצינה במילואים 100 ימים, לא קיבלה שום הודעה, לא סמס, כלום.

אני אשמח לטפל בזה.

למה אבל שזה יקרה כך? למה שלא תהיה מנהלת? מה מפריע לך שתהיה מנהלת? למה אתם צריכים להתבטא נגד רעיון שעושה סינרגיה בין גופים? אני לא מבין את זה.

אף אחד לא אמר פה מילה נגד. אתם משום מה מצפים לאיזו התנגדות - - -

אתם מסבירים שלא צריך את זה, שהכול כל כך דופק שלא צריך את זה, אז אני לא מבין למה אנחנו מקבלים טלפונים.

מה שאני מנסה להגיד זה שבסוף, עם כל הכבוד, את הלימודים הסטודנט עושה באוניברסיטה, הוא לא בא לא לכנסת ולא למל"ג ולא למשרד החינוך, הוא יושב ועושה באוניברסיטה או במכללה, שם הוא צריך לקבל את התשובות.

מה את אומרת? את עכשיו לוקחת את כל הרעיון המסדר בכל המדינות הדמוקרטיות ואומרת "אתם בכנסת אין לכם מה להגיד".

חס וחלילה, לא הבנת אותי.

במשפט אחד אתה יודע איך קוראים לזה? חופש אקדמי.

כן. האקדמיה לא מקודשת ולא קודש הקודשים, מותר לכנסת ישראל ולשני חברי כנסת בה להביא רעיון ולהגיד: חבר'ה, אנחנו נתקלים במציאות מאוד מורכבת – לא ביקשנו שזה יהיה לאורך זמן, מיכאל אמר לשנה, אני חושב שזה מאוד מכובד – להביא את שר החינוך לכאן ולהגיד לו: אדוני השר, אתה צריך להקים מנהלת כזאת, יש לך שבועיים להקים אותה. זה כלום. תן תשובות, תן תשובות. 28,000 סטודנטים – ואני הולך עם המספר שאת אמרת, גברתי – זה המון. תסכימי איתי, זה המון. זה לא חלילה בא לפגוע בכם.

אדוני, אנחנו נכנסנו פשוט בתוך ואקום בגלל שלא היה את הדבר הזה. אם מדבריי השתמע אחרת אני מתנצלת כי אנחנו אתכם עד הסוף.

הבנתי את זה, טוב שתיקנת את זה, חשוב מאוד. כל מה שאנחנו רוצים – אין פה שום אגו, האמינו לי. לבי לבי עם אנשי המילואים האלה. אין משפחה היום במדינת ישראל שאין בה איש מילואים. אנחנו כולנו תמימי דעים שצריך לעשות את זה, שלא תהיה כאן התנגדות. אנחנו מבקשים שמהוועדה, אדוני, –אני חושב שגם מיכאל יסכים – תבוא פנייה לשר החינוך, אם שר החינוך יגיד שהוא לא רוצה לעשות את זה, יכול להיות שהוא יגיד שהוא תלוי תקציבים, אז נקרא למל"ג ונגיד לו: בואו תספרו לנו מה אתם עושים ומה אנחנו צריכים להוסיף לכם בכדי להילחם אתכם שיהיה מוקד כזה שנותן תשובות.

אני הייתי בטוח שכולנו נסכים לזה כי אין בהצעה הזאת דבר וחצי דבר בכדי לפגוע במל"ג. אני גדול המתווכחים של שר החינוך, גדול המתווכחים, ואני חושב שא', זה מביש שנציגי המשרד לא נמצאים כאן, וחבל– אם לא הזמינו אותם אז אני מתנצל אבל אם הזמינו אותם והם לא באו – כי הם היו צריכים לתת תשובות. ואם לא, אני יודע להרים טלפון לשר החינוך ולהגיד לו: זה מה שהיה בדיון – אדוני, גם אתה תדבר אתו – ואם הוא יגיד לא אז נביא את זה לוועדה ונגיד שמשרד החינוך מתנגד לדבר כזה.

משרד הביטחון, בני בן ארי, קמל"ר, בבקשה.

שלום, שמח להיות פה שוב. אני רוצה לברך את הוועדה הזאת שעוסקת ללא הרף בנושא הכול כך חשוב הזה של משרתי המילואים שהם סטודנטים כי הנושא הזה באמת בוער בשטח כפי שעלה כאן. אני רק רוצה לעדכן את חברי הכנסת ואת הוועדה, אנחנו הקמנו בצה"ל – מתוך המקום שאנחנו מרגישים אחראים על אנשינו גם כשהם לא בשירות מילואים ומחובתנו לסייע להם גם כשהם לא בשירות מילואים – צוות שלם שעוסק בניסיון לסייע לאנשי המילואים שהינם סטודנטים לפתור את בעיותיהם אל מול המוסדות השונים, אם זה מכללות ואם זה אוניברסיטאות. זה קורה בשיתוף עם המל"ג. אנחנו נשמח לשתף פעולה עם עוד גוף שעוסק בנושא וטובתו של משרת המילואים לנגד עיניו. בעינינו זה מבורך.

אני רק רוצה לציין שהעסק הוא הרבה הרבה יותר מורכב מאשר רק לקבל מידע על הזכויות או החובות, אלא יש פה באמת חליפות אישיות ברמות מאוד מהודקות, כשכל בעיה שמציף סטודנט, זמן הטיפול בה הוא לא בשיחה טלפונית. זה מצריך פנייה למוסד, הלוך חזור ולוקח זמן עד שמצליחים לגבש פתרון.

שמעון וייס, מנהל תחום בכיר צעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, בבקשה.

שלום, אני שמעון, אני עובד ברשות הצעירים הממשלתית. רשות הצעירים הוקמה ב-2017 בהחלטת ממשלה כדי לתכלל את כל תחום הצעירים. כמו שיאיר הזכיר, הסיפור הזה הוא הרבה יותר גדול. זה לא רק המענים עכשיו אלא בכלל. המל"ג הוא אימא למוסדות אולי אבל הוא לא אבא לסטודנטים. הוא לא מתיימר להיות אבא לסטודנטים. יש לנו פורום שולחן עם כל הנציגים הממשלתיים בתחום הצעירים וכשישבנו גם על התחלת הלימודים המל"ג אמר: ברור, אנחנו לא אחראיים על הסטודנטים, אנחנו אחראים על המוסדות. זו הייתה התגובה של המל"ג.

מתי? אני בחיים שלי לא אמרתי את זה. מל"ג אחראי על כולם, על כל ההשכלה הגבוהה בארץ, על המחקר, על האקדמיה, על הסטודנטים, על המוסדות, על הכול. זה ממש לא נכון.

על המוסדות, על המחקר, על הסטודנטים רק ביחס למוסדות. ההתאחדות, כמו שהזכירו פה, עושים עבודה נפלאה, הם נכנסו לוואקום הזה, אבל זה גוף אזרחי. כרגע, כממשלה, אין גוף שאחראי על הסטודנטים כסטודנטים, ללא קשר למוסדות. ההחלטות לדוגמה על התחלת הלימודים – היה גם את המילואימניקים אבל היה גם סטודנטים מהחברה הערבית, סטודנטיות, היו עוד גורמים שהסיפור שלהם הוא לאו דווקא מילואים וההחלטות קשורות גם אליהם. צריך רגע אחד לראות כשזה מנותק לחלוטין מהמוסדות, לראות לרגע אחד את הסטודנטים בצורה רחבה. גם סטודנטים שהוא הזכיר של מה"ט, גם סטודנטים שנמצאים במוסדות פרטיים, זו הנקודה. אבא שלוקח את כל הסיפור הזה ורואה את זה בתוך הממשלה. לכן אני מברך על הדיון הזה.

יכול להיות שההחלטה אמורה להיות שהמל"ג רואה את הסיפור הזה גם מנותק מהמוסדות. זה אומר שכמו שיש רגע אחד על המוסדות, המל"ג לוקחת אחריות גם על הסטודנטים כסטודנטים ומובילה את המדיניות בתחום הזה. אבל זה ברור שהגיע הזמן שצריך מישהו שיש לו אחריות, יש לו סמכות ויש לו גם את האפשרויות לעשות את זה. מבחינתנו שזה יהיה המל"ג אבל שמישהו ייקח את זה לאחריות שלו.

תודה רבה.

לירן בסון, יו"ר אגודת הסטודנטים באורנים, מכללה לחינוך. קודם כל, אני חושב שזו יוזמה מבורכת וחשובה. כמו שסיוון אמרה, אם זה השתמע לא נכון לגבי התמיכה, אנחנו תומכים מאוד. השאלה שלי היא פרקטית כי אני מקבל פניות של סטודנטים בתור יו"ר אגודה והרבה פעמים, כמו שהקמל"ר הציג את זה, זה חליפות אישיות. בתוך המנהלת הזאת שתקום יהיו מרוכזות הזכויות?

הכול.

איך המנהלת הזאת תדע את החליפה האישית של אותו סטודנט? אתם צריכים לשאוב את המידע מהמוסדות, בין אם זה המאזן של נקודות הזכות שיפגע, אם נפגע, אני מקווה שלא.

אתה רואה למה המל"ג לא צריך להיות הגוף?

לא, זה לא קשור בהכרח למל"ג. אם אני לוקח לדוגמה סטודנט שלי שפנה אליי, שירת במילואים, השתחרר ממש לפני יומיים. הדיקן התאים לו חליפה אישית איך לתפור את הקורסים. סטודנט כזה שנמצא בלחימה ועדיין לא השתחרר, פונה למנהלת - - -

המנהלת תדע לפנות לדיקן.

ישירות?

בטח שישירות. שמע, לא חשבתי לספר את זה, ב-1982 הייתי חייל בביירות במלחמת לבנון השנייה, הייתי סטודנט, בדיוק אותן בעיות, לא המצאנו. הקושי שלנו מול האוניברסיטאות היה נורא. היה אז מה שאין היום, לי היה מרצה שכשבאתי למבחן עם מדים – הייתי צנחן במילואים – אמר לי: צא החוצה, אתה נלחם בשביל שרון, אני לא רוצה אותך פה. כמעט ולא היה סעד. האגודות היו מצוינות אבל הן היו מפוצלות בתוכן כי הייתה הרבה פוליטיקה. בתוך האגודות היו ימין כנגד שמאל עם שרשראות ומכות ואל תשאלו מה היה. היום יש הבנה מאוד גדולה מה תפקידן של האגודות ומה תפקידו של כל אחד.

יש רק דבר אחד – שאין גוף שמתכלל את זה. יכול מאוד להיות שבעוד שנה נצטרך לשבת והגוף הזה יצטרך להיות משהו אחר. היום, בשעה הזאת, אין 28,000 כי הם מתגייסים עוד פעם. החבר'ה סביבי סטודנטים, הבנים, החברים, הילדים של החברים, הם באו עם עוד צו. מה שמדאיג אותם זה לחשוב מה קורה בעוד חודשיים.

חד-משמעית. אני תומך ביוזמה ואני אשמח לעזור, אני רק חושב שאנחנו צריכים לדייק את זה פרקטית כדי שזה באמת יעזור, כי לי זה לא נראה ריאלי שתהיה לכם רשימת טלפונים של כל הדיקנים בכל המוסדות.

לא כאן המקום לראות איך תפעל הרשימה, אנחנו כאן לדיון מהיר.

זה הדבר הכי קל, שיהיו לנו טלפונים של כל דיקן.

טלפונים כן, אבל הפניות.

שחר בן חמו, פורום הלוחמים, בבקשה.

קוראים לי שחר בן חמו, אני ממטה המילואים. מטה מילואים עוסק בכל העניין של מילואים, אנחנו התאגדנו בנושא הסטודנטים עם סטודנטים בחזית ועם פורום לוחמים שעידן סיבוני משם. בכללי אנחנו בעד לחבר כמה שיותר כוחות. הגשנו עם "ממדים ללימודים", שמתעסק גם בהיבט האקדמי, הכלכלי וגם בגוף המתכלל. נראה לי שיש פה הרבה אנשים שזה באמת בוער בהם לעשות טוב ולהתעסק בנושא אז תודה לכולם. אני אומר את זה בתור סטודנט שנה א'.

כמה נקודות שאני רוצה להציף פה: אחד, לחזק את הרעיון כמה זה חשוב שיהיה גוף מתכלל. אומרים שנה, זה יכול להיות הרבה יותר מזה. אנחנו נכנסים לתקופה בעייתית ביטחונית. אני, בתור בחור צעיר שחושב קדימה, הכול מאוד ארעי מסביב, זה אינטרס ביטחוני. זה לא רק הדבר הנכון מוסרית לעשות, זה גם אינטרס ביטחוני. בתור לוחם – ויש לי חברים לוחמים שהם סטודנטים – יש פה שחיקה.

יש לנו מרצה אחד שממש שלח לכל סטודנט שלא הגיע עד עכשיו וואטסאפ, דיבר אתו, זה באמת משמעותי, אפילו רק בתחושה. אני יודע שיש לי קורסים שלא יהיה לי בהם ציונים טובים, הבנתי את זה, אין מה לעשות – יש מה לעשות אבל יש גם מציאות ואנחנו נתמודד אתה. יש המון מוטיבציה לעשות מילואים ולהילחם ולעשות כל מה שצריך, אינטרס ביטחוני ולא רק מוסרי הוא שהדבר הזה יהיה מחובק ועטוף ושתהיה תחושה שמשרד החינוך נרתם, יחד עם הרבה גופים, כולם ביחד. זה ממש משמעותי, עצם האמירה הזאת. זה דבר ראשון שחשוב לי להגיד.

נקודה נוספת, אולי אתם מכירים את זה. חצי מהסמסטר לא הייתי. עכשיו את לא תדעי שאני על צו כי אני לא על צו, אבל עוד שבועיים אני חוזר. צווים נפתחים ונסגרים, התייחסנו לזה באוניברסיטה העברית.

איפה אתה לומד?

אני לומד באוניברסיטה העברית, הפקולטה למשפטים, היא אתנו וזה מצוין.

הודעת שאתה עוד שבועיים כנראה חוזר?

כן. זה נקודתי, אנחנו צופים פני עתיד. עוד נקודה שאני רוצה להציף היא מערכתית, רוחבית, וטוב שיהיה גוף עם גורמים רבים שחושב על זה. כמו שאמרתי לגבי צו פתוח וצו נסגר, אנחנו לא על מדים בקורס אבל אנחנו באים וחוזרים. זה שהצו 8 שלי סגור לא אומר שאני באמת בשיעור. זה גם משהו שאני חושב שמספרית יהיה קשה לכמת אותו אבל זה אינטרס עצום ולכן צריך להשקיע בזה המון כוחות.

נקודה אחרונה שאני רוצה לומר לכל מי שהולך להתעסק בזה – להתחבר למרצים זה לדעתי בסוף מה שעושה את האפקט הכי משמעותי. מרצה שהוא על זה, שהוא מחובר לסיטואציה, רואים את ההבדל וזה בסוף מה שיביא את התוצאה שכולנו רוצים שתהיה.

תודה רבה. הוועדה מודה לחברי כנסת המציעים, חברי הכנסת מאיר כהן ומיכאל ביטון. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, מתפללת ומקווה לחזרתם המהירה ולשלומם של החטופים והחיילים. יש סטודנטים שמתנדבים ועוזרים למשפחות השכולות, משפחות החטופים והוועדה מבקשת לכלול אותם בכל הסדר שיתגבש לגבי סטודנטים משרתי מילואים.

הוועדה רוצה לוודא שלא יפגעו זכויותיו של אף סטודנט משרת במילואים. הגוף המתכלל זו העצה מבורכת והוא צריך להיות גוף שידאג לכך. יש לגייס לגוף הזה מספר עובדים שיטפלו בפניות הסטודנטים, יש לתקצבו בהתאם, שיהיה מורכב מכלל הגורמים: מל"ג, ות"ת, חינוך, רשות צעירים, התאחדות סטודנטים, ורה, ור"ם, משרד הביטחון.

הוועדה מציעה שמשרד החינוך יקים שולחן עגול בתוך שבועיים שיכלול את מל"ג, ות"ת, ורה, ור"ם, התאחדות הסטודנטים, משרד הביטחון, רשות הצעירים במשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, מכללות פרטיות, משרד העבודה, מכללות טכנולוגיות, והגופים כמו מטה המילואים ומטה הלוחמים. אני חושב שרק כך באמת נוכל בסוף להביא לתכלול מלא של הדברים. אני יוצא מנקודת הנחה שבעבודה חכמה של כלל הגורמים שכבר עובדים בשטח – יש לי תחושה שכל אחד עושה את המיטב שהוא יכול עם הכוח שיש לו, עם כוח האדם שיש לו – אם יהיה חיבור אמיתי של כלל הגורמים אפשר יהיה למצוא פתרון, אפילו מבחינת האוצר עם עלות מינימלית, כל אחד יתרום מעצמו קצת ויקימו את המנהלת הזאת.

חשוב לקרוא לשר לעשות את זה.

קראתי למשרד החינוך, משרד החינוך זה השר. הוועדה שוב מברכת על ההצעה, אני חושב שהיא הצעה מבורכת. אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:45.