פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ועדת החינוך, התרבות והספורט
29/01/2024


מושב שני




פרוטוקול מס' 147
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ד (29 בינואר 2024), שעה 10:00

סיוע למכללות אקדמיות בקווי המלחמה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית

אחמד טיבי
מאיר כהן

לילי רוסו - מנהלת אגף הכשרה אקדמית וקשרי מל"ג, משרד החינוך

יאיר הראל - אגף אקדמי, מל"ג

פרופ' חיים שקד - יו"ר רמ"א, נשיא מכללת חמדת הדרום

מיכל לביא - מרצה, מכללת ספיר

מאיר כץ - יו"ר אגודת הסטודנטים מכללת אשקלון

תמר רשת - נציגת משפחות החטופים

רוני שרעבי - נציגת משפחות החטופים

עדי שרעבי - נציגת משפחות החטופים

בניה תם - נציג משפחות החטופים

יזהר ליפשיץ - נציג משפחות החטופים

פרידה מרציאנו - אמא של סמ"ר איתי מרציאנו ז"ל

אביטל חוטר - אחות של אל"מ, יונתן שטיינברג ז"ל

שמעון אור - פורום תקווה

נעם דן - רכזת תקשורת מו"פ והשכל"ג באג"ת, משרד החינוך

הדר פוקס - רפרנטית אג"ת, משרד האוצר

רות ארנברג - תקצוב, מל"ג

אורנה גיגי - מנכ"לית מכללת ספיר

פרופ' עמי מויאל - נשיא אפקה, המכללה האקדמית להנדסה תל-אביב

ד"ר אתי גרובגלד - יו"ר פורום המנכ"לים, ור"מ, ומנכ"לית המכללה האקדמית אחוה

ראובן פרי - ראש חטיבת ההשכלה הגבוהה, ההסתדרות החדשה

תמי סלע

יהודית גידלי

זיו אפללו - חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




סיוע למכללות אקדמיות בקווי המלחמה

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 29 בינואר 2024, י"ט בשבט, בנושא סיוע למכללות אקדמיות בקווי המלחמה. לפני שאנחנו פותחים את הדיון, נמצאים איתנו משפחות החטופים, לפני שאני נותן לכם, להביע את רצונכם, אני רוצה לאחל הצלחה ומקווים באמת, שנוכל במהרה, לברך על עסקה שתחזיר את כולם, בצורה כזו, או אחרת, זו חובתנו, זה חלק מייעדי המלחמה ואין ניצחון במלחמה, בלי החזרתם של כלל החטופים, אז אני רוצה להגיד את זה, בפתיחת דבריי. מיכל לביא, מרצה בספיר ואחווה, של מנהל מכינות בספיר, מובילות בשער לאקדמיה, בבקשה, מיכל.

תודה רבה, ממש תודה על הדברים. שמי מיכל לביא, אני באמת, חלק ממכללת ספיר, כבר משהו כמו עשרים שנה, כסטודנטית, מתרגלת ומרצה. אחותי היא לישי לביא, היא אשתו של עמרי מירן, לישי, בעצם, הובילה את שער האקדמיה, שזו תוכנית שמכניסה את הקהילה, את המגזר הבדואי, לאקדמיה, תוכנית מדהימה שהיא מובילה ומאמינה בכל ליבה בה, כבר הרבה מאוד שנים, תוכנית שנכנסה לאוניברסיטאות, הרבה בזכות אחותי, זה משהו שחשוב לי פה להגיד את זה, שתשמעו, שתזכרו את השם שלה, קוראים לה, לישי לביא והיא כרגע אמא לשתי בנות, בנות שנתיים וחצי ועשרה חודשים, שכרגע הן, 115 ימים, ללא אביהן, ללא בן הזוג שלה, זה עומרי המתוק שלנו, שלצערי, נמק במנהרות החמאס וזה משהו שחשוב לדעת. לישי מובילה את המכינות, זה משהו שגם אתם בדיון, אולי צריכים לקחת בחשבון, זה תפקיד מאוד מרכזי במכללה הזאת, זה תפקיד מוביל, אני בסך הכול, מרצה, אמנם המחקר שלי עוסק בייצוג של געגוע, בעקבות אובדן, כמה טראגי, האובדן שכולנו חווים וחוות עכשיו. אני לא יודעת, איך אני הולכת ללמד בסמסטר השני, הקורס שלי הוא בסמסטר השני, אני כרגע, באמת, מקדישה את חיי, זה הדבר הכי חשוב, בלהחזיר את עומרי, אני חושבת שזה הדבר הכי חשוב שאני אי פעם אעשה בחיי, להחזיר את עומרי ואת כל החטופות והחטופים. אני לא יודעת עדיין, אם אני אלמד, אני באמת, לא יודעת. אחותי כמובן, אתם יכולים להבין, שכל מאודה וכל מה שהיא עושה, זה להחזיר ושוב, תזכרו שהיא מנהלת המכינות ומובילת שער לאקדמיה, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת, גם פה אולי ואני ממש מודה לכם, על הוועדות החשובות האלה. תודה רבה.

תודה רבה, כן, בבקשה.

רוני שרעבי, בת 14, אני אחיינית של אלי שרעבי ויוסי שרעבי, שנחטפו לעזה מבארי. כמו שאמרתי, אין את יכולת ההשפעה, אני כילדה בת 15, המקסימות שאני יכולה לעשות זה לבוא לפה, שאני בכלל, לא אמורה להיות פה ואני רוצה שכל אחד רגע יחשוב עם עצמו, מה הוא עשה ומה הוא יעשה, למען שהחטופים יחזרו הביתה ותהיה עסקה. ליאן דודה שלי, בת 48, נרצחה בבארי, נויה בת 16, בת דודה שלי, נרצחה בבארי, יהל בת 13 נרצחה בבארי, לפחות חשבנו שהחטופים יחזרו בחיים, אבל התחלנו לשמוע כבר על חטופים שנרצחים ואז שמענו שדוד שלי נרצח ולפני כשבוע וחצי, הייתה שבעה וכבר לא ידענו מה לעשות ואנחנו כבר מתחילים לאבד תקווה, על דוד שלי השני, אלי ואנחנו מצפים ודורשים שאתם תעשו הכול, כי אין יותר, מה לעשות מזה. תודה.

תודה רבה.

אני עדי שרעבי, אני תאומה של רוני, אני אחיינית של יוסי ואלי שרעבי ואנחנו כבר איבדנו מה-7, ארבעה בני משפחה, איבדנו את ליאן, אשתו של אלי שחטוף, איבדנו את שתי הבנות שלו, נויה ויהל, יוסי נרצח בשבי, אני מניחה שכולם שמעו, לא משהו שצריך לספר, ישבנו עליו שבעה ואני ממש חייבת להגיד, שהמשפחה שלנו, כמו הרבה משפחות במדינת ישראל, המשפחה שלנו מרוסקת, מרוסקת, אבא שלי איבד אח, איבד את הכלה של אח שלו, שתי אחייניות שלו, אמא שלהן, במצב נפשי מזעזע, אין בכלל, שני הבנים שלה חטופים, אחד נרצח שם, אין אפילו את המילים לתאר, מה היא עוברת ומה כל המשפחה שלנו עוברת.

אני חושבת שיוסי שרד שם מאה ימים בשבי והם רצחו אותו, אחרי מאה ימים, אבל גם אם לא היו רוצחים אותו, אני לא בטוחה, כמה זמן הוא עוד היה יכול לשרוד שם, עם התנאים שיש שם. אנחנו כמדינה מחויבים להחזיר את כולם ובמיוחד שיש שם חיילים שיצאו ונלחמו ועכשיו הם עוברים שם הפקרה משוועת שלא מוכנים להקריב מספיק, שלא מוכנים, זו הפקרה, מה שעושים שם. דודים שלי נלחמו בקרבי, היו בסדיר כמה שנים, כשחיילים שלנו יצאו להגן על המדינה, הם חד-משמעית ציפו ומצפים גם עכשיו שנגן עליהם בחזרה. תודה.

תודה רבה. כן, בבקשה.

שלום, קוראים לי תמר רשת, אני בת דודה של אביתר דויד, שהיה במסיבה ברעים, תמיד חוזרת ואומרת, מסיבה שאושרה על ידי פיקוד העורף, אושרה על ידי פיקוד דרום. אני רק אוסיף לדברים שהן אמרו, שבאמת, אין להם זמן, הסיסמאות כבר, אנחנו מדברים על כמה שהן נשמעות לנו, כמו תקליט שבור וכמו איזה סיסמא וסלוגן, אבל זה כי אצלנו, שום דבר, לא השתנה מאז ה-7.10, אנחנו חיים באותו סיוט, מאז ה-7.10, אין לי מילים חדשות להמציא, אני לא יודעת כמה זמן, בן דוד שלי, יכול לשרוד שם ואני שוב מבקשת, כל מי שיש לו את הכוח, את ההשפעה, את הקשרים, שיבהיר את החשיבות של זה, שישתמש בהם.

אביתר בחור צעיר שהיה במסיבה, מגיע לו לחזור הביתה, ההורים שלו מחכים לו שהוא יחזור הביתה, אני בעצמי סטודנטית, אמנם פה בירושלים, אבל אני לא יכולה להתרכז בכלום, אני לא שומעת שום דבר שהמרצים שלי אומרים, זה לא מעניין אותי ואני לא היחידה, לא רק כי בן דוד שלי חטוף, יושבים איתי אנשים, שלפני שבוע, חזרו מחאן יונס, יושבים איתי אנשים שחברים שלהם נרצחים, שמודיעים להם באמצע השיעור, שעוד חבר שלהם נפל. אנחנו לא יכולים להמשיך ככה לנצח, אנחנו חייבים לתת איזושהי תקווה וגאולה לעם הזה ולהציל את מי שעוד אפשר, כי כל שבוע, אנחנו מקבלים עוד ועוד בשורות קשות, הסיכויים שלהם, הולכים ויורדים. תודה רבה.

תודה רבה. פורום הגבורה משפחות שכולות, אביטל, בבקשה.

שלום, אני אביטל חוטר, אחותו של אלוף משנה, יונתן שטיינברג, שהיה מח"ט הנח"ל בתפקידו האחרון, אחרי שרשרת תפקידי פיקוד נרחבים, במשך 22 שנה. אני שומעת את הדברים קורעי הלב, אין לי יכולת בכלל לדמיין את עצמי עומדת, את כאב השכול, אני מכירה לצערי, את כאב משפחות החטופים, שבלתי ניתן להכלה, באמת וליבי ולב המשפחה שלי, כולם, איתכם.

ואני רוצה לפנות פה, אל כל מי שיש לו יכולת השפעה, עם המילים שאח שלי, אמר לפקודים שלו, לחיילי הנח"ל, כשהוא נכנס לתפקידו כמח"ט הנח"ל, אני רוצה להקריא לכם, כמה מילים שהוא אמר, "לרצות להתכונן לנצח - אלה שלושת המילים שהיו הסיסמא של יוני אחי, אל חייליו – "לרצות זהו המבחן הראשון והעליון, שייקבע את התוצאה, את הרצון, לא ניתן לקנות בכסף, אלא בבירור עמוק של היסודות המשותפים שלנו, הוודאות הפנימית והעמוקה, של עם השב למולדתו, אחרי אלפיים שנות גלות, התשוקה לארץ ואהבת העם והמולדת, תחושת האחריות הכבדה, כממשיכי הדרך שהתחילו הדורות הקודמים לנו, לצד ערכי רוח צה"ל, הם התשתית לבניית הרצון שלנו". יוני אחי ידע, שכדי שהחיילים יוכלו לנצח, הרצון שלהם, התודעה, למען מה ולמה אנחנו נלחמים, זה התשתית להכול ואנחנו מרגישים שבשבועות האחרונים, חלה לאט לאט, איזושהי נסיגה, בקרב מקבלי ההחלטות, בדבר הבירור הזה של הרצון, הבירור הזה של התודעה, שהרצון האמיתי, באמת לנצח, באמת להכריע את המלחמה הזו.

אנחנו מאמינים שכל הישג שהוא, בין אם זה הישג, של השבת החטופים ובין אם זה הישג, של מניעת תרחיש, כמו שראינו ב-7 באוקטובר, שיחזור בעוד כמה שנים, יכול להתרחש, רק אם יהיה לנו ברור, מהו הרצון שלנו והרצון שלנו הוא להכריע את הרוע. להכריע את הרוע, זה אומר שמפסיקים סיוע הומניטרי של מגיע אל החמאס, אם אין לנו דרך להבטיח שזה יגיע לאזרחים שזקוקים לזה ולא יתדלק את החמאס, אז אנחנו לא מעבירים את זה ולהכריע את הרוע, זה אומר, לא למנוע מחיילי צה"ל, מה ששמעתי הבוקר כשיצאתי מהבית, שנאסר על חיילי צה"ל, לירות במי שמתקרב לגדר, מי שמע כדבר הזה? לא למדנו לקח? הרי חודשים, לא ירינו במי שהתקרב לגדר ובגלל זה הם פרצו את הגדר, איך אנחנו חוזרים לאותה קונספציה? להכריע את הרוע, זה לא להיכנע ללחצים המדיניים שמופנים אלינו מכל עבר, זה להשמיע ברמה את קולנו, את תודעת הרצון של עם השב למולדתנו לאחר אלפיים שנות גלות, ואנחנו לא צריכים להתנצל בפני אף אחד.

אנחנו כאן בוועדת החינוך של הכנסת. אח שלי, לא היה רק מפקד, הוא היה מחנך, כשהוא היה מפקד חטיבת בנימין, הוא דאג להקים בכניסה לפיקוד שם, קירות שמבררים את הקשר ההיסטורי של עם ישראל, לגזרה שבה הוא היה המח"ט שלה, את הקשר ההיסטורי לגזרת בנימין וכיצד הקשר ההיסטורי הזה, מתקשר למה שצה"ל עושה פה היום, מי שייכנס לשם, יראה קירות מדברים, שאח שלי דאג להם. הוא הבין שאין לנו דרך לנצח, ללא רצון אמיתי ואנחנו מבקשים מכם פה, בשם המשפחות השכולות, בשם פורום גבורה, בשם עם ישראל, בשם חיילי המילואים שבפנים ושיצאו, בשם חיילי הסדיר, בשם כולם, בבקשה, כל מי שיכול פה, להעמיק את התודעה, שאנחנו לא צריכים להתנצל ולא להתרפס ולא לתרץ שום תירוץ, ברגע שנדע לומר בפה מלא, אנחנו מלחמת האור בחושך ואנחנו כאן, בהזדמנות היסטורית חד-פעמית, להכריע את הרע, אנחנו ננצח. תודה רבה.

תודה רבה, פרידה, בבקשה.

שלום, אני פרידה, אמא של סמל ראשון, איתי מרציאנו, שנפל ב-7 באוקטובר, הבן שלי היה מפקד בבא"ח צנחנים, בגדוד 890. יום שבת ה-7 באוקטובר, שהתחילו האזעקות וכל מה שהתחיל באותו בוקר, קיבל הודעה, לקחת נשק, להגיע לשדרות, כמו כל מפקדי הבא"ח, הבן שלי קם, לבש מדים רטובים ויצא, בלי לעפעף, עם עוד כמה מפקדים, הם הגיעו לאזור הכניסה לקיבוץ יד מרדכי, שם פגשו קבוצת ריצה שיצאה משדרות ושם גם, לצערי, הייתה להם התקלות עם חוליית מחבלים, תוך כדי הגנה על הקבוצה, קבוצת האזרחים. איתי ועוד חייל נהרגו, חבר נוסף נפצע, קבוצת הריצה, גם נהרגו, חוץ מניצול אחד ועוד חייל אחד שניצל מהקרב הזה.

אני כאן היום, כמו אביטל, באנו להשמיע את קולם של החיילים האלה, שכבר לא יכולים להשמיע את קולם, המילים האחרונות של הבן שלי, לפני שהוא יצא מהבית היו, אמא בשביל זה התגייסתי, בשביל זה התאמנתי שנתיים ואני הולך לעשות את מה שאני צריך, אני ניסיתי קצת לעצור אותו, אבל לא הצלחתי, הוא יצא ולצערי, נהרג שלוש שעות, אחרי שהוא יצא מהבית. אנחנו כאן, כי אנחנו חשוב לנו מאוד, שהצבא שלהם והמשימה שלשמה הם יצאו באותו בוקר, תסתיים, אנחנו לא יכולים לעצור, עד שלא נשלים את המלאכה, אסור לעצור את הלחימה הזאת, כמובן שצריך לשחרר את החטופים. אנחנו כולנו רוצים ביטחון במדינה הזאת והחיילים שלנו נהרגו, בשביל להגן עלינו, על כולנו ובשביל שיהיה פה ביטחון ושקט לכולנו, מדרום, מצפון ואנחנו כאן לחזק את ידי הממשלה ואת ידי כל מי שמקבל פה החלטות, להמשיך ולהילחם עד הסוף, עד שתהייה פה הכרעה, עד שהחטופים ישובו ועד שננצח. תודה רבה.

תודה רבה. טוב, אני רוצה בפתיחת דבריי, לפני שאנחנו נצלול לתוך הדיון, לשלוח גם תנחומים למשפחת לוי, מאיה לוי שהייתה מנהלת לשכת מזכיר הכנסת, הייתה עובדת מסורה, מזה עשרות שנים בכנסת, שולחים תנחומים למשפחה. חברי הכנסת, ההתייחסות שלכם? טוב, מדובר בדיון המשך, בעקבות פנייה של סטודנטים, ממכללת אשקלון, בדיון האחרון, אמרתי את דבריי, לגבי רצון לבוא ולתת איזשהו מענה, לאותם סטודנטים, הצעתי ואמרתי, שאני אגיש הצעת חוק, תוך חמישה ימים, אם לא יהיו תשובות, הצעת החוק מוכנה, אני רק התעכבתי עם הגשת הצעת החוק, לאור שיחות שהיו לי, עם נשיאי המכללות, עם כלל המכללות בארץ, דברי טעם ששמעתי מהם ויכול להיות באמת, שהצעת החוק צריכה לעבור איזשהו שינוי קל ואנחנו נראה, אחרי הדיון, לאיזה כיוון, אבל הכיוון בגדול, הוא לתת את התמיכה לסטודנט עצמו ולא למכללה, שכל סטודנט שנפגע, שהיה בעוטף, או ממקום אחר, מפונה, או מתפנה, יוכל לקבל את אותה עזרה, ללא קשר למכללה שבה הוא לומד - - -

אני רק מציע שתשים את זה ואת התיקונים נעשה בין השנייה לשלישית, כי כשאתה שם את זה - -

לא, אז התיקונים ייעשו היום, במידה ויהיו תיקונים, התיקונים ייעשו היום והיא תוגש עוד היום.

מצוין.

אני מציע, לילי, את רוצה לתת לנו, מבחינתך, איך את רואה את המצב? לילי רוסו, משרד החינוך, מנהלת אגף הכשרה אקדמית וקשרי מל"ג.

לגבי סטודנטים שהם לא גרים בתוך העוטף, אבל הם לומדים, למשל, בספיר, או באשקלון ושכרו בתים והכול, גם הייתה פגיעה שם, השאלה אם תהיה התייחסות גם לזה?

לגבי הבתים והמעונות, יש לנו דיון במשך היום, כרגע אני מתמקד, על מי שלומד, לא משנה, באיזה מכללה. זאת אומרת, בדיון הקודם, התמקדנו בנושא של סטודנטים שלומדים במכללת אשקלון, לאור הפנייה של המכללות, אני רוצה להגדיל את הדבר הזה ולא לתת את התמיכה למכללה כזו, או אחרת ולתת איזושהי העדפה, אלא לתת את זה ישירות לסטודנט, ללא שוני, איפה הוא לומד. לילי, בבקשה.

כן, אז קודם כל, בוקר טוב ותודה רבה וגם אני מחזקת את ידיכם, זה היה נוגע ללב. קודם כל, חשוב לי לציין שבכללות להכשרת מורים, יש חלוקה, יש מכללות שמתוקצבות על ידי ות"ת ויש מכללות שמתוקצבות על ידי משרד החינוך. אנחנו בשלבים של מעבר מכללות, מתקצוב משרד חינוך, לתקצוב ות"ת וכשמסתכלים על כלל המכללות, בעצם, אנחנו

אם את יכולה להסביר, היסטורית, למה הייתה חלוקה כזאת?

היסטורית, כל המכללות להכשרת מורים, היו מתוקצבות במשרד החינוך, המכללות הפכו להיות, מכללות אקדמיות, הן כפופות למל"ג, למועצה להשכלה גבוהה והמטרה שלנו, עוד משפט אחד, המטרה שלנו, זה בעצם, לעשות העברה של המכללות למעצמות גדולות, שמתוקצבות על ידי ות"ת, על מנת גם להעלות את האיכות של המוסד ושל ההכשרה, כדי לעבור לוות"ת, מה שאנחנו עושים זה איחוד בין מכללות, מיזוג, כמו וינגייט ולוינסקי הן עכשיו אחת ואז זה מכללה מאוד גדולה, שיכולה לאפשר סגל אקדמי יותר בכיר, הכשרה קצת יותר אחרת.

איפה בדרום, מה מאחדים?

בדרום יש לנו מרחקים גאוגרפית מאוד מאוד גדולים, בין מכללות להכשרת מורים - - -

בן גוריון עושים את זה עם אילת, המרחק הוא כבר לא –

אז אנחנו נמצאים באיזשהו משא ומתן, לדוגמא, בן גוריון ומכללת קיי, כבר היו באיזשהו דיון, אנחנו עוד דנים על זה, על כל ההשלכות ואני רגע אתמקד, באמת, במכללות הדרום, רק רציתי לתת הקדמה, שחלק מהמוסדות הן מתוקצבות על ידי המשרד, חלק על ידי ות"ת, מי שכבר התאחד ועבר לתקצוב ות"ת, יש לו התייחסות אחרת, לדוגמא, בצפון, אוהלו ותל חי, התאחדו, הם מכללה אחת ושם הסטודנטים והמוסד האקדמי, מקבלים תמיכה, לאור המלחמה ובעצם, במכללות להכשרת מורים ואני אתמקד רגע בדרום, במכללת חמדת שזה מכללה שמכשירה לחינוך הממלכתי-דתי, אבל לא רק, מגיעים אליה, היא בעצם, מוזנת מהרבה מאוד יישובים שהם יישובי העוטף, היא עצמה, נמצאת בנתיבות, זאת אומרת, מבחינת מרחק גאוגרפי, היא לא עומדת בקריטריונים של המרחק הגאוגרפי, אלא שמי שמזין אותה, זה בעיקר תושבי העוטף ונוספים. מבחינת הפגיעה, אם זה פגיעה מורלית ואם זה פגיעה פיזית, הייתה במכללה פגיעה מאוד משמעותית, עדיין היום יש כ-150 מפונים, אם זה סטודנטים ואם זה סגל אקדמי, יש מהסגל האקדמי, נרצחים, יש עשרה נרצחים, יש מדריכה פדגוגית, שמדריך פדגוגי זה הדמות שמלווה את הסטודנט ומחברת אותו, בין העולם התיאורטי לעולם הפרקטי, זו דמות מאוד משמעותית שנרצחה, יש חטוף מהסטודנטים ואני באמת, לא רוצה לבזבז את זמנכם, אבל יש פגיעה מאוד משמעותית.

ובעצם, הבקשה שלנו, זה להתייחס למכללה הזו ואם אפשר לעוד מכללות שאפשר לתת את הפגיעה בהם, אבל בעיקר המכללה הזו, כצמודת עוטף, לתת איזשהו גיבוי ותמיכה לסטודנטים, לאו דווקא למכללה, אנחנו נשמח שזה יהיה גם למכללה, כי המכללה עצמה נפגעה, המכללה סגורה, לומדים הכול מרחוק, הסגל, גם המנהלי וגם האקדמי, לא מגיעים. יש משהו באורח הלימודים שהוא שונה מאשר, סתם, בסמינר הקיבוצים שזה במרכז תל אביב ולכן אני חושבת שחלק מהערך פה, זה חיזוק ושמירה על חוסן של האזור הזה ולכן הבקשה היא בעצם, להתייחס אליהם, בדומה למכללות ות"ת, שקיבלו תקצוב, אנחנו במשרד החינוך, לא קיבלנו תקצוב, על מנת לתמוך, פנינו למשרד האוצר, בבקשה שהם יתוקצבו בתקצוב עודף לתמיכה, בדומה לספיר, בדומה לתל חי, אוהלו.

מה תשובת האוצר?

מתייחסים כרגע, רק למספר הקילומטרים מהגדר ואני חושבת שצריכה להיות התייחסות לרכיבים נוספים, שציינתי אותם עכשיו.

יש נתונים, כמה סטודנטים רשומים השנה? כמה ירידה יש?

כן, תיכף ניתן לפרופסור שקד.

כן, שקד יכול להגיד.

טוב, מל"ג, מה העמדה שלכם? יאיר.

יש נציגי אגף תקצוב בזום, אז אם זה העניין תקציבי?

כן, תקציבי, אז רות ארנברג, בבקשה.

למה אתה שולח אותנו אליהם?

זה מל"ג, אבל הוא לא אחראי על התקציבים.

אני לא התקציבי, אני אקדמי-מנהלי, לא תקציבי.

סליחה.

יאיר, הוא כל מה שקשור לפיקוח, תשאל אותו. רות, בבקשה.

שלום לכולם, עמדתנו בשלב הזה היא שהתקציב שניתן לנו, הוא עבור תמיכה במוסדות בקו העימות, .. שהעבירה אותם למכללה זה בעצם, המכללה האקדמית תל-חי ומכללת ספיר, זאת אומרת, מוסדות אחרים כרגע, מבחינת החלטות ממשלה קודמות, לא עומדים בתבחינים האלה - - -

את זה אנחנו יודעים, אבל בסוף, התוצאה היא אותה תוצאה, אם אני מסתכל על מכללות שהן - - -

היא מתקצבת רק את מכללות ות"ת, לדוגמא, חמדת, לא מתוקצבת על ידי הוות"ת ולכן אנחנו רוצים לעשות איזושהי השוואה, בין תקצוב משרד חינוך, כי הם קיבלו תקצוב מהאוצר.

נכון, מכללת חמדת הדרום, בעצם היא בכלל לא תחת אחריותנו התקציבית ולכן משרד החינוך הוא זה שמנהל שם את התקשורת, מול משרד האוצר, אבל התקציב שאנחנו קיבלנו, נכון להיום, הוא רק עבור שתי המכללות האלה. שוב, מתוך איזשהם המשכיות של החלטות ממשלה קודמות, בעצם, אנחנו לא הרחבנו את ההסדרה.

טוב, האוצר נמצא איתנו בזום?

כן.

נעם דן. שלום.

שלום.

סליחה, האם יינתן לנו? משפחות החטופים.

כן, מיד אחרי זה, כי אני התחלתי עם משפחות החטופים, כעת חשוב לי לקבל את תשובת האוצר. כן נעם, בבקשה.

כן, אני שוב, ממשיכה בקו של ועדות קודמות, הדיון הזה נערך כבר כמה פעמים.

פעם שנייה, כן.

אנחנו רשת הביטחון ניתנת עבור שני מוסדות שכרגע, לא ניתן ללמוד בהם - - -

זה אנחנו יודעים נועם, אני רוצה לקבל תשובה מאוד ברורה, מה ההבדל בין חמדת הדרום, לספיר ותל חי ואשקלון ועוד? מה הרעיון שעומד מאחורי זה?

חמדת הדרום מתוקצבת על ידי ות"ת, זה על ידי משרד החינוך.

בסדר, אבל אתם האוצר, תתקצבו את משרד החינוך, לא הבנתי מה זה התשובה?

אני ספציפית רכזת של השכלה גבוהה, יכול להיות שצריך פה נציג של רכז חינוך.

אז תקשיבו, אני כבר לא נעים לי, כי אני דיון אחר דיון, בא ותוקף את משרד האוצר, תתאפסו על עצמכם, אתם יודעים שהדיון הוא סביב כלל המכללות, תביאו את האנשים הרלוונטיים, אני מציע שתעמדי מול הרפרנט שיכול להביא את התשובות ולבקש ממנו לעלות לזום.

אוקי, אבל הדיון, אני חשבתי שהוא על המכללות האקדמיות.

כלל המכללות, סיוע למכללות אקדמיות.

מכללה אקדמית, רק מתוקצבים על ידי משרד החינוך.

על ידי מי?

הם אקדמי, רק מתוקצבים דרך משרד החינוך. אני מציע, אני אמרתי את זה, גם בדיון הקודם ואני נתתי חמישה ימים ונתתי עוד זמן וישבתי עם כלל המכללות, עם ור"מ ועם פרופסור שקד, דיברנו בטלפון ארוכות. אם האוצר לא מסוגל לעשות את זה לבד, ולהבין שאנחנו בזמן מלחמה ואנחנו צריכים לתת מענה לאותם סטודנטים, אז אני חוזר ואומר, חברי הכנסת: התיקון שהצעתי, כבר ברגעים אלה היועץ חגי קשתי יושב על זה. ואני מקווה שעד סוף הדיון, הנוסח – הנה, כבר מוכן, אז אני אגיש, אני פשוט אניח את זה על שולחן הכנסת. ואני מקווה שכלל חברי הוועדה, יתמכו ואין ברירה, אם נצטרך ללכת לכם על הראש, נלך לכם על הראש, זה לא יתכן שאין שום היגיון מאחורי מה שאתם אומרים, אם אתם מבינים שיש צורך לתקצב את ספיר ותל-חי, תבינו שיש צורך לתקצב מכללות אחרות. עכשיו המינימום, אם לא נתקצב את המכללות, לפחות תתקצבו את הסטודנטים ולא משנה איפה הם לומדים.

אני רוצה לשאול שאלה?

שוב, ההחלטה לתקצב את המוסדות האלה, לפי המוסדות שנמצאים באזורים, שכרגע לא ניתן להיות שם פיזית וללמוד לימודים פרונטליים.

אבל בחמדת הדרום, גם לא לומדים פרונטלי והיא נמצאת בנתיבות, נו, אז מה?

רגע, אבל בוא נבדוק לנושא הכסף, רגע, יוסי.

מקרה ספציפי של חמדת הדרום, חמדת הדרום הם ספציפית, לא באחריותי, עכשיו שלחתי את זה לרפרנטית הרלוונטית, אני חושבת גם שחמדת הדרום, לא נמצאים באזור של ה- 0-7.

אבל אני מבחינתי, אני לא מסתכל על 0-7, זה שקבעתם קריטריון מטומטם, שהוא לא נותן שום דבר ושום מענה למה שקורה בשטח, תהיו בשטח ותראו מה שקורה, סטודנטים קורסים.

שוב, הקריטריון הזה נקבע על ידי ממשלת ישראל, הוא נקבע על ידי ממשלת ישראל, לא על ידינו.

נעם, אני לא תוקף אותך אישית, אני תוקף את העמדה של הממשלה ושל המשרד, אני לא תוקף אותך אישית, זה שבמקרה הזה, את מייצגת את המשרד, אז אני מדבר אליך.

אני אומרת, ככול שאתם מעוניינים לסבסד עוד מכללות, צריך לחשוב רגע על קריטריון, כי יש לנו הרבה מאוד מכללות בארץ.

אמרתי לך, הקריטריון מאוד פשוט, כרגע קריטריון מספר אחד, סטודנט שגר במקום מפונה, או שהתפנה ולא יכול להגיע למכללה שלו, מכל סיבה שהיא, יתוקצב, כפי שאותו סטודנט שלומד בספיר וגר בתל אביב, מתוקצב, אין שום היגיון מאחורי הדברים שאתם, אותם קריטריונים טיפשיים ששמתם שם.

אוקי, אז אתה בעצם אומר, רגע, שנייה, רק כדי שאני אבין, אתה אומר, לא לסבסד את כל הסטודנטים שלומדים בחמדת, אלא לסבסד רק סטודנטים ש- - -

נכון, זה המינימום שצריך לקרות.

זה כפוף למקור תקציבי, זה כבר דיון אחר שאנחנו כן יכולים לנהל, כמו שאתם יודעים, התקציב עבר כבר בממשלה וזה כפוף עדיין למקור מאזן שהממשלה צריכה למצוא, אבל כן, יש את קרן הסיוע ואני פה עושה רגע את הדיון, גם נמצאים פה נציגי ות"ת, שיש בה קריטריונים ואתם עכשיו גם נמצאים, גם בוועדה שלך כדי לתקן את הקריטריונים של קרן הסיוע, אפשר לתת גם את השכר לימוד, לא רק למי שהוא משרת לימודים, אלא גם למי שמפונה.

אין לי בעיה, תוסיפו שם תקציב בקרן הסיוע, מספר הסטודנטים גדל, התקציב נשאר אותו דבר, מזה, לא זוכר כבר כמה שנים - -

רגע, יוסי, יש פה שאלה פשוטה, רגע, לפני חודש נעם, ישבנו פה ואני ציינתי שקיצצתם 380 מיליון שקל, בתקציב 23, אמרת לי פה בוועדה, התקציב הזה, לא קוצץ, הוא יחזור ב-24, השאלה שלי, אם ב-24, ה-380 מיליון שקל האלו, חוזרים לתקציב ההשכלה הגבוהה?

בוודאי, זה היה תקציב שניתן למוסדות ובשל איחור השנה האקדמית, בשל מלחמת חרבות ברזל, ניתן היה לדחות אותו לשנת 24 - -

זאת אומרת, בתקציב 24 אנחנו נראה את זה.

חד-משמעית, ברגע שהוא יגיע לכנסת, אתם תראו את זה.

הערה אחת, אדוני היושב ראש, אסור לפטור לדעתי, את משרד החינוך בלא כלום, זו המציאות, המציאות שיש מכללות שהן תחת משרד החינוך ומכללות שהן, לא תחת משרד החינוך, עכשיו משרד החינוך בא לכאן, עם כל הכבוד שיש לי ואומר, תשמעו, תעשו את המלחמה בשבילנו, אם זה חשוב לכם, תגישו לוועדה, תוכנית ברורה, של מה אתם רוצים - -

הגשנו.

שנייה, אני לא ראיתי, אני בא לוועדה הזאת, אני לא חבר, אבל אני בא כל הזמן, מה אתם רוצים, מה עשיתם בכדי שזה יהיה, איזה משא ומתן, אתם מנהלים עם האוצר, כי זה שלכם, עד שזה ישתנה, זה טעות שזה שלכם, אבל היות וזה שלכם, אתם רוצים שחמדת יטפלו בה, תבואו תגידו מה ההצעות שלכם, כמה כסף אתם מצליחים לגרד, כמה כסף אתם צריכים וככה אני יודע שעובדים בשעת חירום, כי נעם, אנחנו פונים לאדם הלא נכון, זה עניין של מדיניות, נעם כתוב לה, את תתני כסף לאלה, היא נותנת כסף לאלה, זה מדיניות, אם לקחת את הכול, אז בואי תסבירי, כמה כאלה יש לך? שאלה אחרונה, כמה כאלה יש לכם? אם זה חמדת לבד, אז אנחנו נדע שזה חמדת לבד. שתיים, מה אתם מבקשים? איזה עזרה אתם מבקשים לסטודנטים? כי כשאומר היושב ראש, אני מגיש הצעת חוק, זה הצעת חוק, אסור לוועדה להגיש הצעת חוק, שבעצם, היא לא בדקה, מה צריך, מה עושים הגופים, אתם משרד החינוך, אני בזמן האחרון, רואה, איזה מדיניות שקצת מכעיסה אותי במשרד החינוך ואני הייתי איש משרד, הרבה מאוד שנים. יש איזו מין הרגשה כזאת, של להגיד הם והם והם, לא, זה לא הם, זה אתם, חמדת היא שלכם, אתם רוצים להיאבק בשביל חמדת, בבקשה אנחנו נהיה הפלטפורמה שלכם, אבל תגידו, מה צריך לעשות, כמה צריך להוסיף, תפרטו. תודה.

תודה רבה לך.

טוב, לפני שאנחנו ממשיכים, פורום תקווה, נמצאים איתנו, שמעון אור - -

יו"ר הוועדה, אני אגיד גם, שהרפרנטית של החינוך הספיקה לעלות בזום בזמן הזה, אם תרצו.

מי זו הדר?

כן.

פורום תקווה, שמעון, בבקשה.

קודם כל, תודה רבה לכם, על הזמן שאתם נותנים לנושא הזה של החטופים. אני דוד של אבינתן, אני אח התאום של ירון אור, אבינתן נחטף יחד עם נועה מהמסיבה שהייתה, הוא חגג בט"ו בשבט את יום ההולדת שלו ה-31, זה היה ממש ביום חמישי, הכנסנו ספר תורה לחיזוק שלו. אני מאוד אהבתי לראות את הלוחמנות שלכם פה, ביחס למוסדות שנמצאים בקו העימות וזה ממש ריגש אותי לראות שאתם לא מוכנים לוותר על הסטודנטים, שאו נלחמים, או פונו, או שנמצאים במצב נפשי קשה ואנחנו מבקשים שאותה נחישות שאתם פה מציגים בוועדה, תהיה גם מול הממשלה, מול ראש הממשלה, זה לא בושה לגשת אליו אישית ולומר שאתם הבטחתם שאנחנו נלחץ על החמאס והלחץ הזה, הוא שיביא לנו את העסקה הכי טובה, לבצע את הלחץ הזה, בצורה הכי חזקה שאפשר, זה אומר, לא להכניס סיוע הומניטרי לתוך עזה, זה אומר, להמשיך וללחוץ צבאית, על חאן יונס וכל האזורים הקיימים, צבאית, לא לנסות להתרפס, מול החמאס, מכיוון שככול שאנחנו מנסים לבוא ממקום חולשה, אנחנו מקבלים, עוד יותר ועוד יותר דרישות מהחמאס.

אנחנו צריכים להיות אלה שנותנים את התנאים, הם צריכים להיות על הברכיים ואנחנו מאמינים לאמרה הזאתי, שרק לחץ צבאי חזק ועצום, יביא לנו את העסקה הטובה והנכונה וגם יוציא את כל מדינת ישראל והחיילים וכל האזרחים, מידיי השבי הזה שאנחנו נמצאים פה ואנחנו מבקשים מכם, תשתמשו ביכולת שלכם, אתם יושבים פה במסדרונות, פשוט תפנו אישית ותגידו, איפה הלחץ שהבטחתם? למה מוצאים כוחות? למה לא נכנסים לציר פילדלפי? למה לא עושים את כל הדברים הללו, כדי שאנחנו נקבל את העסקה הטובה וזאת הבקשה שלנו ותודה רבה לכם.

תודה רבה, בניה בבקשה.

שלום, אני בניה תם, אני בן דוד של איתן מור שחטוף בעזה, נחטף בזמן שחילץ גופות מהמסיבה בנובה. קודם כל, אפתח ואומר לאחיי שיושבים פה לידי, בתקווה משותפת שנראה את הקרובים שלנו כאן, בקרוב ושכל הסיוט הזה, כבר ייגמר כמה שיותר מהר.

אמן.

אני אפתח בנושא, אולי שהוא הכי מטריד אותי והופך לי את הבטן כשאני שומע עליו ורואה אותו, כל הנושא הזה של הסיוע ההומניטרי של המשאיות שנכנסות לעזה, הוא פשוט, לדעתי, לא נורמלי ולא מציאותי. האירוע הזה שבו חיילים שלנו, נלחמים בעזה, מול חמאס ואנחנו מתדלקים את הלחימה, על ידי הכנסת מזון וציוד נוסף, הוא פשוט, לא הגיוני ולא נורמלי, אם לא היינו מכניסים משאית אחת לעזה, מה-7 באוקטובר, לא היה למחבלי חמאס, מים לשתות, או אוכל לאכול, או כל ציוד אחר והם היו פשוט, יוצאים אלינו, מתחננים לכוס מים, מחזירים לנו את כל החטופים, בשנייה שהם היו יכולים. המציאות הזאת, של סיוע הומניטרי, היא לא נורמלית ואני קורא לכל מי שכאן, בין אם זה, חבר הכנסת, יוסף טייב וכל בנאדם אחר, לעצור את זה, בין אם ללכת ברגל ולעצור את המשאיות, כמו שאנחנו רואים בתקופה האחרונה ובין אם זה בדרכים אחרות, דיפלומטיות יותר.

הנושא הנוסף הוא עסקאות מפוקפקות שמשחררים מחבלים ועוצרים את הלחימה, העסקאות האלה הן פשוט לא נורמליות, הן פשוט הזויות, עסקה שעוצרים בה את הלחימה, פשוט מביאה לעוד הרוגים, לעוד פיגועים, לעוד חטופים, אסור לעצור את הלחימה לרגע, רק הלחץ הוא זה שיביא לנו את החטופים ושחרור מחבלים, אני לא יודע, איך אנשים יושבים פה ורואים את זה כדבר לגיטימי, זה קרה כבר, המחבלים של עסקת שליט, הם אלה שפגעו בנו וטבחו בנו ואנסו אותנו, ב-7 באוקטובר והמחבלים שאנחנו נשחרר עכשיו, תמורת חטופים אחרים, הם אלה שיטבחו ויאנסו וירצחו אותנו, בעוד מספר מסוים של שנים, את הילדים של כל אחד ממי שיושב כאן והבת שלי בת כמה חודשים, אני לא מוכן שמחבל אחד ישתחרר מהכלא, תמורת חטוף כזה, או אחר ובן דוד שלי איתן שאני אוהב אותו מאוד, הוא יקר לי מאוד, אני מתגעגע אליו ואני עובר תקופה, לא פשוטה, באמת לא פשוטה, מלחץ וחרדה, מה הוא עובר שם, הוא חשוב לי ויחד עם זה, חשוב לי גם, כל אחד ואחד שיושב כאן, מול העיניים שלי ואני לא מוכן שתמורתו, אזרחים אחרים במדינת ישראל, יופקרו, אזרחים אחרים במדינת ישראל, יסתכנו, כי משחררים מחבלים. אני קורא לכם, לא להפסיק את הלחימה לרגע, לעצור את הסיוע ההומניטרי ובעזרת השם שכל החטופים יחזרו אלינו, כמה שיותר מהר. תודה.

תודה רבה, יזהר ליפשיץ, בנו של עודד ליפשיץ, בבקשה, יזהר.

קודם כל, כיף להיכנס פה, לא כיף, אלא מעודד ששני הביבסים עומדים מאחור, עם דגל ישראל, זה האולם היחידי שכל פעם שאני נכנס, אני אומר, אוקי, גם אם לא כולם מרגישים, אבל זה המצב, הם שם, הם קיימים ולא נוריד אותם מסדר היום. אז וועדת החינוך. לגבי האנשים ששמענו פה, אני מסכים עם כל מילה, אבל יש לי דרכים אחרות, אבל אני חושב שההסכמה הזאת, זה הדבר שנתרכז בו, זה הסכמה בתוך צה"ל כרגע והסכמה שלנו, שצריך לעשות הכול, אחד חושב שצריך לעצור משאית ואחד חושב שאסור לשחרר מחבלים וגם בציונות הדתית וגם אצל הדתיים, מצוות פדיון שבויים, מדברת על הכול וזה כולל להחזיר, גם מחבלים עם דם על הידיים. עשינו את זה, לצערי, בעסקת גלעד שליט שהמחיר היה גבוה וכרגע, קשה להתמודד עם התוצאות, אבל זה כבר נעשה ואפשר לתקן, רק קדימה.

לגבי הקדימה, אנחנו 100 ו-, כלומר, זה כבר לא הגיוני המספר. נגיד את האמת, אנחנו עושים איזשהו קרב מאסף, שאנחנו נוותר על דברים שלא היינו רוצים לוותר עליהם, כדי להחזיר את מה שנשאר מחטופינו וזאת הדרך שלנו, יש פה שחושבים ששתי מדינות לשני עמים, זה הפתרון ויש שחושבים שצריך לעשות דברים אחרים ואל לנו להיכנס עכשיו לוויכוח הפוליטי, אנחנו ביחד עם פורום תקווה, רוצים להחזיר את כל החטופים הביתה ושכל אחד יפעל לפי מצפונו, אבל הכיוון, הוא להחזיר חטופים ואת ההערה הזאת, אמרנו בכל הוועדות, אנחנו לא רוצים לראות עכשיו, צהלות של חזרה לגוש קטיף, מסיבות וריקודים, יש לנו מספיק זמן לזה, כשיחזרו החטופים ויהיו וויכוחים, איך תראה רצועת עזה ביום שאחרי וכבר הם עולים וצריך לדבר עליהם, אבל בדרך מכובדת, לא לתקוע לנו, אצבע בעין שזה יהיה הנושא החשוב ובשביל זה נעקוד את ההר, כי אנחנו בעצם, מפספסים פה משהו מאוד גדול.

קודם כל, יש פה הרבה מפורום תקווה וזה מחזק את המאבק להחזיר את החטופים, יש אותנו שאנחנו נקראים, נציגי החטופים, אז פורום תקווה הוא חלק מנציגי החטופים וביחד נעודד את ראש הממשלה, להגיע להסכם הטוב ביותר, בדרך שהוא חושב שהיא אפשרית ואנחנו לא יודעים את כל הנתונים שהוא יודע, אבל אנחנו כולנו נעודד אותו ונגיד לו שייקח החלטות אמיצות, כי מצוות פדיון שבויים, מחייבת החלטות אמיצות, שבחלקם גם כוללת, השפלה מסוימת, לדרך מסוימת, אבל המצווה גדולה יותר ואם לא נחזיר אותם, הנזק לנו כחברה, כאנשים שלא יעשו הכול, בשביל להחזיר את החיילים שלהם, את הילדים שלהם, את הזקנים שלהם. אנחנו הפרצוף שלנו ביום שאחרי, הוא לא יהיה מזה שיש לנו עוד מאה הרוגים, או פחות מאה הרוגים ואני בטח, לא מזלזל באף הרוג, הוא יהיה נזק, איך אנחנו נמשיך לחיות פה כחברה ובשביל זה, אנחנו אומרים הכול, כדי שנוכל להתחיל, שהילדים שלנו יתגייסו, מכל הזרמים ומכל המקומות, לאותו צבא שיגן עלינו ולא יפקיר אותנו ב-7 באוקטובר הבא, אם וכאשר יחול עלינו, בתקווה שלא.

זהו, אז תודה רבה וחשוב גם להגיד משהו שאני שומע אותו הרבה, עכשיו בתקשורת, זה שאנחנו היינו ביום השואה, יש פה המון מיעוטים במדינת ישראל, שמשרתים בצבא, ערביי ישראל והם כל הזמן מדגישים כמה קשה להם להיות מיעוט בתוך המדינה היהודית הדמוקרטית, בתקופה הזאת, אז בוא נחזק אותם, את הדרוזים, את ערביי ישראל שמשרתים, את הבדואים, את הקורבנות שלהם והיחד הזה כולל כיחד, את כולנו ביחד כרגע, להחזיר את החטופים ולמצוא פתרון שמדינת ישראל תוכל לצעוד אתו קדימה. תודה רבה.

תודה רבה, אני רק רוצה להגיד לך יזהר וגם לשמעון ובניה, יכול להיות שאנחנו יכולים להיות חלוקים בדרך שאנחנו, שהפעולה של איך להחזיר את החטופים, אני חושב שיש הסכמה, ללא יוצא מן הכלל, שכלל החטופים צריכים לחזור וזה צריכה להיות משימת על של כולנו ואני סמוך ובטוח שהקבינט המדיני-הבטחוני, עוסק ימים כלילות סביב הנושא הזה ואנחנו מתפללים ופועלים להחזרתם המהירה של כלל החטופים שלנו. הדר פוקס נמצא? בוקר טוב.

היי, בוקר טוב לכולם, אני מתנצלת על העיכוב והתקלות הטכניות קודם. בהמשך לדבריו של חבר הכנסת מאיר כהן, אני אשמח להתייחס לסוגיית חמדת הדרום, אני אתייחס לזה בשני מישורים, המישור הראשון זה, משרד החינוך קיבל משאבים מאוד משמעותיים, כדי להתמודד עם השפעות הלחימה וגם לצורך הקמה של מרכזי לימוד ומוסדות חינוך במרכזי מפונים וגם על כלל ההיבטים התקשוביים, או בעולמות המטה ולמעשה, הוא בחר איך לחלק את המשאבים שהוא חילק, בהתאם לצרכים שלו, אז זה פעם אחת. הפעם השנייה אני אגיד שהמודל שוות"ת פרסמו, שנוגע לפרסום של שכר הלימוד במכללות, הוא מבוסס על החלטת ממשלה 950, שבעצם מגדירה מיהם היישובים ומיהם הקיבוצים והמושבים שמפונים, הן בעוטף והן בצפון, כאשר הפינויים חלים בקו ברור בדרום של 0-7, חמדת הדרום, לא נמצאים בתחום הגאוגרפי הזה ולכן מראש, החלטת הממשלה, לא חלה עליהם והם לא נכנסים תחת המודל של ות"ת. עוד לפני שאני מתייחסת לסוגייה, האם בכלל ות"ת היא זו שמתקצבת אותם, או משרד החינוך, אלא לפני הבסיס העדכניים, הם לא נכללים וזה אחת הסיבות שבגינן הם לא קבלו את המענה.

הדר, אתם קיבלתם בקשה ממשרד החינוך, לתקצוב מיוחד, סביב הסוגייה הזו?

עברה אלינו פנייה להשוות את זה לתנאים שוות"ת העניקו, בחנו את הקריטריונים של ות"ת וראינו שלמעשה, הביסוס הוא החלטות הממשלה של הפינויים ומשם זה בעצם, נגזר ולכן מצאנו קושי בלתקצב את חמדת הדרום, באופן ספציפי וייעודי.

האם יש לכם התנגדות שסטודנט ולא משנה, איפה הוא לומד, במידה והוא מפונה, מתפנה, נמצא בעוטף, יקבל את אותה עזרה? הרי אין היגיון שסטודנט שגר בתל אביב ולומד בספיר, או בתל-חי, יתוקצב וסטודנט שלומד באשקלון ולומד במכללת אשקלון, לא יתוקצב.

תראה, ההתנגדות היא, קודם כל, צריך לבחון את ההשלכות התקציביות של מהלך כזה, ככול ויש לזה השלכות תקציביות והממשלה בוחרת להגדיר שזו המדיניות שלה ויעמיד המקור התקציבי המתאים, אז כמובן שזה לגיטימי ואפשרי, ללא מקור תקציבי, אנחנו קצת יותר נתקשה לשנות את ההחלטה.

תודה הדר. אני מציע לילי, יתכבד שר החינוך, להגיש הצעת מחליטים והוועדה תתמוך ואנחנו נפעל בדרכים הפרלמנטרים שלנו ועם הקשרים שלנו, כל חבר וועדה שנמצא פה, מכלל מפלגות הבית, אופוזיציה וקואליציה, אני חושב שאנחנו בדעה אחת, שכל סטודנט, לא משנה, איפה לומד, צריך להיות מתוקצב, אם אפשר להעביר את ההודעה הזו לשר ואני גם אדבר עם השר, אם ידע משרד האוצר, להגיש הצעת מחליטים, בנושא הזה ולתקצב את ספיר ואת תל-חי, אין סיבה ששאר הסטודנטים, לא יקבלו את התקציב הזה.

רוצה להתייחס לנושא מנכ"לית מכללת ספיר, אורנה גיגי, נמצאת איתנו בזום, בבקשה.

אבל יש פה סטודנטים, אולי כדאי לשמוע, הם יודעים אולי נתונים אחרים.

תיכף רגע, אורנה גיגי, נמצאת בזום.

בוקר טוב, ראשית תרשו לי לפתוח באמירה לגבי החטופים, לגבי לישי, לישי שבעלה עמרי נחטף ב-7 באוקטובר, מקיבוץ נחל עוז, היא עובדת שלנו, עובדת מאוד מסורה, החל מה-7 באוקטובר, היא מקדישה את כל זמנה לפעול, למען החזרת החטופים, מכללת ספיר כולה, ליבנו עם החטופים, זאת אמירה שאני חייבת לפתוח בה והיא חשובה לי מאוד, זה הדבר הראשון. הדבר השני, אני חייבת להתייחס לאמירה, סליחה, יושב ראש הוועדה, האמירה האומללה על ש-0 עד 7, זה קריטריון מטומטם, כמי שנולדה ב-0 עד 7, מגדלת את ילדיה, כל ארבעת ילדיה ב-0 עד 7, עובדת ב-0- 7, זה קריטריון שהוא כתוב בדם, זה קריטריון שהוא שונה מאוד, לגבי כל מוסד אחר, עם כל הכבוד, כדי למקד את ההתייחסות שלי, אני רוצה לשאול, קודם כל, כדי להבין את ההצעה, האם ההצעה היא, לבטל את מה שניתן לספיר ותל-חי - -

אז אני אעשה לך את זה קצר, חד-משמעתית לא.

אוקי.

חד-משמעית לא, אני חושב שזה שתקצבו - - -

אתה מדבר על תקצוב נוסף?

אני מדבר על תקצוב נוסף, זה שצריך לתת מענה מיוחד לספיר ולתל-חי שנפגעו וכפי שאמרת, אותה החלטת ממשלה, נכתבה בדם, כשהתבטאתי שהקריטריון הוא מטומטם, הוא מטומטם בזה שהוא לא מכליל את שאר המכללות ושאר הסטודנטים, לא יתכן שסטודנט באשקלון, או סטודנט שגר בכפר עזה ולומד במכללת אשקלון, לא יתוקצב, לא יתכן.

רגע, השאלה אם אנחנו נותנים את זה לכל המכללות בארץ, באשר הם –

כל מכללה באשר הם, גם אם הוא לומד בתל אביב, אם הוא לומד בנחל עוז, הוא צריך לקבל את התקציב.

אז ההבהרה ברורה, זה היה לי חשוב כמכללת ספיר, לראות שאנחנו לא נפגעים.

ההיפך, דווקא מה שאמר יושב הראש, זה חוסר אגואיזם, פשוט, לא רק מי שגר, או מי שלומד, עד שבע, אלא ההיפך, לא לעשות את זה לפי קריטריונים, אנחנו צובעים לפעמים קריטריונים וחורצים גורלות, אז פה צריך להתחשב בסטודנטים באשר הם, אני מקווה שהסברתי אותך.

כן, אורנה ההערה שלך הייתה חשובה ואני שוב אחדד, אין בכוונת הוועדה, להמעיט באותו תקציב שמיועד לספיר ותל-חי, אלא להוסיף על אותו תקציב, כדי שכל סטודנט, ביניהם גם סטודנט שגר בנחל עוז, יתוקצב, אין סיבה, אין סיבה שסטודנט בתל אביב שלומד בספיר, יתוקצב, עם כל הרצון הטוב וזה שאנחנו רוצים לחזק את המכללה ואני חושב שזה אמירה חזקה, אבל אמירה לא פחות חזקה, היא זה שסטודנט שגר בנחל עוז, לא יתוקצב, כי הוא לומד במכללת אשקלון, או בחמדת הדרום, זה משהו לא מתקבל על הדעת. כן, בבקשה.

אני רוצה להוסיף פה שמכללת ספיר, כמו תל-חי, גם אם היא רוצה, לא יכולה ללמד בתוך הקמפוס, אנחנו עושים את הכול מרחוק ככורך, אנחנו פועלים בכל הארץ, בגלל שאנחנו מפונים, צריך שזה יהיה ברור, אנחנו לא יכולים לחזור לאן שאנחנו, איפה שאנחנו מלמדים, מכללת ספיר מפונה, כמו כל היישובים.

תודה רבה. נשיא חמדת הדרום, פרופסור חיים שקד, בבקשה.

תודה רבה, אני מאוד שמח על הדיון הזה ואני מודה לכם, באמת על התמיכה. האקדמית חמדת, נמצאת בשדות נגב, חבר הכנסת טור-פז היה אצלנו, הוא יודע, איפה אנחנו נמצאים, אנחנו באמת, קצת יותר משבעה קילומטר, מהגבול ברצועת עזה. אני רוצה לחדד באמת, שלושה דברים, ברשותכם, א', אני מאוד מסכים, יש לנו המון סטודנטים תושבי העוטף - - -

סליחה, חזרתם ללמוד?

לא, אנחנו לומדים מרחוק, לומדים בזום, לא, לא חזרנו פיזית לקמפוס. הקמפוס שלנו, מאז תחילת המלחמה, משרת חיילים ואנחנו גם מארחים שם מפונים, אז הקמפוס מלא, אבל לא בסטודנטים. אז אני רוצה לומר, א', יש לנו למשל, מאה סטודנטיות תושבות שדרות, יש לנו סטודנטים מכל היישובים בעוטף, אז אני מאוד מסכים שצריך לתמוך בסטודנטים, גם הכסף הולך למוסדות, הוא צריך להיות לפי מספר הסטודנטים שהם מהעוטף, אבל אני רוצה לחדד עוד נקודה אחת, אנחנו ליד נתיבות, אבל אנחנו נמצאים, מאוד קרובים לנתיבות, אנחנו נמצאים בשטח שדות נגב, שדות נגב זה רשות שגובלת ברצועת עזה, יש ארבע רשויות שגובלות ברצועת עזה ואנחנו אחת מהן, כשמחזקים מוסד אקדמי, לא מחזקים אותו בשביל עצמו, מחזקים אותו, כי הוא עוגן של תעסוקה, של הבאת צעירים, הסטודנטים שלנו, מוצאים אחר כך עבודה באזור, מתיישבים באזור, זאת אומרת, גם אם אנחנו עצמנו, נמצאים שמונה קילומטר מגבול רצועת עזה, הרשות שאנחנו בתוכה, היא צמודה לרצועת עזה וצריך לחזק אותה, אז המדידה רק של המוסד עצמו היא בעייתית, צריך להסתכל על הרשות שאותה הוא מחזק, אנחנו מביאים זוגות צעירים, אנחנו מביאים מרצים, אנחנו מביאים כוח אדם איכותי והם מתיישבים, גם 0 עד 7 וגם 7 עד 10, אז צריך להסתכל על הרשות כולה, שבתוכה יושבת המכללה ולאו דווקא על המרחק של המכללה עצמה מהמקום. אני רוצה לומר עוד נקודה אחת, באמת, אנחנו מי שעד עכשיו תיקצב זה רק הות"ת, גם תל-חי וגם ספיר הם מתוקצבים על ידי ות"ת, משרד החינוך לא נתן שום דבר עדיין, למכללות ולסטודנטים, אני באמת, מצטרף לקריאה, אני באמת סומך על לילי, אבל אני חושב שצריך לעלות לשר, שמשרד החינוך צריך להקצות מתקציבו למטרה הזאת.

אני מנסה להבין, מה אתם רוצים פר סטודנט? האם זה סכום גלובלי למכללה? יש נתונים לראות, כמה נפגעה כלכלית המכללה, כמה ירדו מספר הסטודנטים? יש פה סיסמאות מאוד מאוד, אנחנו בעד, אבל אין פה נתונים.

אני אגיד, מה שאנחנו מבקשים בעצם, זה לקבל את אותה הנוסחה שקיבלו ספיר ותל-חי, לקבל גם אנחנו, אצל ספיר ותל-חי יש בדיוק נוסחה מדויקת, מה שמדובר שם זה בעיקר בעיקר, על תקצוב לסטודנטים, דרך המכללה, זה לא כסף שהולך למכללה, המכללה מקבלת שיפוי, כדי לתת שכר לימוד חינם, כדי לתת לימודים חינם לסטודנטים, מדובר על לימודים חינם לארבע שנים קדימה, אצלנו העלות היא משהו כמו 60 מיליון שקלים, זה המשמעות של הדבר הזה - - -

אבל למה לתת חינם? אני לא מבין, כאילו, אני רוצה להבין, יכול להיות שאנחנו, כמה ירדתם ב- -

סימון, אתה מבין למה לתת חינם לסטודנט שגר בתל אביב ולומד בספיר? אם אתה מבין את זה, אתה צריך להבין גם את זה.

לא, לא, זה לא הגיוני, אם זה סטודנט שגר בתל אביב, החיים שלו רגילים ונורמטיביים, הוא לומד בזום במכללת ספיר.

אז אני אגיד לך, על מה מבוססת החלטת הממשלה הזו, החלטת הממשלה הזו, מבוססת על זה שמכללת ספיר נפגעה קשות וכדי לחזק את המכללה, אנחנו מוכנים לשלם לסטודנט שגר בתל אביב, להחליט, במקום ללכת ללמוד באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, אני הולך ללמוד בספיר, כי אני רוצה לחזק, למה אני אלך לשם? כי שם שכר הלימוד הוא חינם - -

אבל יוסי, זה לא העזרה לתל-חי וספיר, זה לא הדרך, לתל-חי וספיר נתנו כסף וכסף שמגיע להם, הכול טוב, אבל לא פר סטודנט.

פר סטודנט.

כן, נתנו להם, חבר הכנסת דוידסון - - -

סטודנט יוכל ללכת ללמוד בספיר, בעקבות כך וזה יתמרץ סטודנטים, ללכת ללמוד שם, בעקבות ששכר הלימוד הוא חינם, מה החשש שיש לי, סביב הדבר הזה, יש לי כמה חששות, אחד, סטודנט שגר באשקלון, עזוב את אשקלון, סטודנט שגר בנחל עוז, בסדר? ולומד באשקלון, הוא לא יקבל שכר לימוד בחינם - - -

זה לא הגיוני.

זה אחד לא הגיוני, שתיים, יש לי חשש מאוד גדול, שזה יפגע גם במכללות, שיש מסביב, באחווה, בחמדת הדרום, עם כל הכבוד לספיר ויש רצון וצריך לעזור להם, אבל זה לא צריך לבוא על חשבון מכללות אחרות ולכן כדי לתת את השוויון, אין ברירה, אלא להביא תקציב תוספתי ולתת לכל סטודנט שנפגע, לפחות לכל סטודנט שנפגע, שנמצא מ-0 עד 7, לא משנה איפה הוא לומד, שיוכל לקבל את התקציב הזה וככה אתה תיתן את הבלנס, את האיזון.

חבר הכנסת דוידסון, המטרה הייתה, להפוך את המקומות האלה ליותר אטרקטיבים לסטודנטים, זאת הייתה המטרה, כדי שהמוסדות ימשיכו לגדול, כדי שהאזורים האלה ימשיכו להתחזק, זאת המטרה וזה גם מה שאנחנו רוצים.

וזה עובד?

אני חושב שכן, זה די חדש, אבל - -

אבל אצלך במכללה, כמה ירד מספר הסטודנטים הרשומים?

היו לנו די הרבה, היו לנו כעשרה אחוז של ביטולים, או כמעט 15 אחוז של ביטולים, אבל אנחנו רוצים לפרוץ ולפרוח, רוצים לחזק את האזור הזה, אחרי ה-7 באוקטובר, ההנחה היא שיהיה יותר קשה למשוך מתיישבים, שגם מתיישבים קיימים, לא ירצו, אז אנחנו מביאים, גם כוח אדם איכותי של אנשים אקדמיים, של דוקטורים, פרופסורים שיבוא לגור וגם סטודנטים שיבחרו לגור ולעבוד באזור הזה.

אני רוצה להוסיף עוד רכיב, מדובר במכללה להכשרת מורים, עכשיו כשאנחנו עסוקים לא מעט בסיפור התקומה של היישובים, בסוף, חינוך בונה את הקהילה ואנחנו עסוקים, לא מעט בסיפור הזה של להכשיר מורים ואפילו להכניס אותם לעבודה, תוך כדי, לתוך היישובים הללו וסביר שהמורים האלה יגיעו מהמקומות הקרובים ליישובים שבעצם, נדרשים לתקומה מחדש, אז גם זה, איזשהו רכיב, זה לא מכללה כללית, זאת אומרת, כל אחד בכבודו, אבל גם יש את הערך של צמיחה במכללת חינוך, שבעצם, מפזרת את הסטודנטים, אנחנו רוצים ליישב את כפר הסטודנטים שנמצאים בשדרות, אנחנו כל הזמן נמצאים שם בפעילות תומכת של התקומה, של החינוך בתקומה, נעזרים, לא מעט, אם זה בסגל האקדמי ואם זה בסטודנטים וגם כשנאמר פה, על ידי הדר מהאוצר, לגבי חלוקת המשאבים במשרד החינוך, באמת, הוא כמו הרבה מאוד בתי ספר, או גם תמיכה בעורפיים, אבל גם של מפונים וכל הסטודנטים בכל המכללות, התנדבו וחלקם ממש הפכו להיות מורים, תוך כדי, זאת אומרת, לפני שהם היו מורים, כחלק מהאירוע הזה. המשמעות של החינוך והתמיכה של החינוך ביישובים הללו, היא מאוד מאוד חשובה והתשתית לזה, זה בסוף, מכללות להכשרת מורים.

לילי, את משכנעת את המשוכנעים, אבל אתם כמשרד, אתם צריכים לדפוק על השולחן, אתם יושבים בשולחן הממשלה, לא יוסי טייב יושב בשולחן הממשלה, עם כל הכבוד, לבוא לוועדה ולהגיד לי משפטים יפים ולחזק את המחוזקים, זה יפה מאוד ואנחנו מודים לך על כך, אבל תדפקו על שולחן הממשלה, זה משהו שהוא לא פחות חשוב, מהקמת בתי ספר, עם כל הכבוד.

בסדר.

אדוני היושב ראש, יש לי קצת בעיה עם הקטע הזה של חינם, חינם, חינם, אם היה איזשהו מתווה שבו אותם סטודנטים שמקבלים את הלימודים בחינם, שהם יתרמו במרכזים קהילתיים, או אתה יודע, יש לנו המון בעיות עם ילדים נושרים וכו', אז הייתי בלב שלם, אבל קשה לי עם הקטע הזה, חד-משמעית של לימודים בחינם, נתינת כסף בחינם, בלי שום תמורה, כי זה מחנך גם, אנחנו אפרופו חינוך, זה גם מחנך כל הזמן, רק לקבל ולא לתת, לי אישית, יש בעיה עם זה.

דברי טעם, אבל אני חושב ששמענו מלילי, שהם עושים את זה גם - -

לא, אני מכבדת את לילי - -

שנייה, לא, הם עושים את זה - -

אני כל כך אוהבת את הסיסמאות האלה, אני באה מתחום החינוך.

לא, הם עושים את זה גם ללא קשר ואני מסכים עם האמירה שלך ואנחנו צריכים לקחת, גם את זה בחשבון, אני מסכים איתך.

אנחנו מחנכים דור, בעיקר דור שהולך להיות אחר כך מורים, לקבלה, לקבלה, לקבלה, מבלי לתת תמורה, יש לי עם זה בעיה, בעיקר שכל כך הרבה חסר כוח אדם בחינוך הבלתי-פורמלי, הילדים בסיכון גבוה, הרי בחור, או בחורה שהולכים ללמוד הוראה, הם גם איזושהי דמות חיכוי מסוימת, שאותו ילד נושר, יכול לקבל אח בוגר, או אחות בוגרת, שיחה לפעמים הם צריכים שיחה, כי קשה להם, אין להם קשר, או קשב עם ההורים, או עם החברים וכשיש להם אח בוגר שנותן להם דוגמאות מהחיים שלו, או משברים שהוא עבר בחיים, אני לא רואה באמת, קשה לי עם המתווה הזה, של הבחינם, בחינם, בחינם, ממש לא ואנחנו רואים את זה המון המון כתופעה, נכון, צריך לשפץ בתים, צריך להפריח שם את כל השממה שכרגע נמצאת בכל העוטף, צריך לעשות הכול, כדי שהתושבים יחזרו בגדול לשם, אבל סטודנטים, סטודנט שגר במזכרת בתיה ולומד בספיר, או בחמדת, או לא יודעת איפה ומקבל לימודים בחינם וחוזר אחר כך למזכרת בתיה שהוא קיבל הכול, אני, לי זה קשה, לי זה קשה.

אנחנו מחייבים בשעות התנדבות, בין 40 ל-80 שעות, לכל מי שמקבל.

אז את זה לא אמרתם וחברים, אתם צריכים להגיד את זה, כי זו הציונות הנכונה, זה הציונות והסטודנטים ששומעים אותנו עכשיו, או אמצעי התקשורת ששומעים אותנו עכשיו, צריכים לדעת שהמתווה הוא מתווה של לקבל ולתת, לתת, יש בזה משמעות חשובה מאוד, גם ציבורית.

מסכים עם כל מילה.

כן, משנה ב', כל סטודנט, יומיים בשבוע בבתי ספר, או בגנים, כדי לסייע לצוותי ההוראה.

למה משנה ב', למה לא משנה א'?

בשנה א' מתחילים בסמסטר ב', אחרי שהם טיפה טיפה - - -

הבוגרת, כן, יש זמן לסטודנטים - - -

זאת החלטה של המוסד, זה בסדר גמור.

כן, אפשר, פחות שעות ולחלק אותם, אבל הוא יכול בשנה א' לסיים וללכת למקום אחר.

אבל יש סטודנטים ויש תושבים שטוב שהמדינה נותנת להם הכול בחינם, כי מה שהם נתנו כשסטודנטים חוזרים משלושה חודשים במלחמה, צריך לעשות הפרדה - - -

אין לי בעיה, אם אתה אומר לי מילואימניקים, אני מצדיעה, לא רק נותנת, אבל אם זה סטודנט שלא, הוא לא גויס, או סטודנטית שלא גויסה ולא הייתה בלא שירות כזה ולא שירות אחר, אז למה שלא תתרום, אם היא מקבלת.

אני ואת עשינו פרח, לא?

נכון, בגלל זה אני אומרת, אתה יודע, בכלל הנתינה הזאת האין סופית, היא לא מחנכת לבחזרה לקבל, כי אתה שומע דור ועוד דור, שהופך להיות, תנו לי, תנו לי, תנו לי ואנחנו צריכים לחנך, אנחנו לא איזשהו מדינה, אתה יודע שמתנתקת מהדורות שלהם, ההיפך.

הנקודה הובהרה.

חשבנו על הצעירים שלנו, עד שהגיעה המלחמה וגילתה לנו, הוכיחה לנו ש-

תשמע, כולל הבן שלי ששיקר לי.

שיש לדור הזה כוח שבכל העולם אין דור כזה בשום מקום בעולם.

כולל הבן שלי שאמר לי, לא, אמא, אל תדאגי, אני בדרום, עד שראיתי את הסרטונים.

טוב, נעם דן, משרד האוצר, רוצה להתייחס למשהו, כן, בבקשה, נעם.

קודם כל, אני רוצה להגיד שאני מאד מסכימה עם חברת הכנסת שטרית והמתווה של תל-חי וספיר כשאנחנו בנינו אותו, אנחנו אמרנו שזה באמת, לשיקום האזור ורגע, אני רוצה שנייה להסביר, מה הרעיון מאחורי סיוע ממוקד לשתי המכללות האלה, בשתי המכללות האלה, כמו שאמרתי, לא ניתן להיות פיזית כיום, לא ניתן לקיים לימודים פרונטליים כיום, בניגוד למכללות האחרות - - -

חמדת הדרום, גם לא יכולה להיות פרונטלית.

אפשר להיות שם פרונטלי - -

איך אפשר? הצבא נמצא שם במכללה, אני אמרתי לכם, אתם מנותקים מהשטח - - -

אני לא יודעת למה - - -

אז אנחנו יודעים למה.

אפשר כרגע, לפי הנחיות הצבא, לפי הנחיות משרד הביטחון, אפשר להיות שם. עכשיו, רגע, אני רוצה להסביר שנייה, יו"ר הוועדה, משהו חשוב, כי אני מבינה שכל הזמן אתם לוקחים את זה, להאם סטודנט בתל אביב, שאני לא מבינה, מה הבעיה עם סטודנטים בתל אביב, באופן כללי, אבל למה - - -

לא משנה, אם זה תל אביב, או ירושלים, זה –

למה סטודנט בתל אביב מקבל שכר הלימוד, אם הוא לומד בתל-חי, או בספיר, הרעיון בסוף שתל חי וספיר הם שני מוסדות שהם מאוד תורמים וזה נאמר פה כרגע, על ידי, פרופסור שקד, מאוד תורמים לאזור שהם נמצאים בהם, ספיר בשדרות ותל חי ב- -

פרופסור שקד, מייצג את מכללת חמדת הדרום.

רק אני אסיים, אם אנחנו עכשיו, כתוצאה מהמלחמה, כתוצאה מהנחיות פיקוד העורף, סטודנטים לא יוכלו להיות במוסדות האלה פיזית ולכן לא נרשמו והמוסדות האלה, יפשטו רגע, כתוצאה מכך, זה יפגע באותם אזורים שבהם הם נמצאים, לכן הוחלט לתת - - -

אבל נועם, את טומנת את הראש בחול, בחמדת הדרום, נכון שפיקוד העורף, זה נכון שלפי הנחיות פיקוד העורף, הם יכולים להיות, אבל פיזית, בשטח, המקום שלהם תפוס.

אבל רגע, הדיון כלכלי על חמדת הדרום?

לא, אני מביא את חמדת הדרום כנקודה, כי הוא נמצא פה סביב השולחן.

נעם, אני רוצה לומר לך - - -

רגע, שנייה, פרופסור שקד, אני אשמח לסיים גם, אני נתתי לשניכם את הכבוד וגם אני די צריכה לדבר, כי רק עכשיו הורידו אותי ממיוט, אבל אני רגע רוצה להגיד - - -

פעם הבאה תגיעו סביב השולחן.

המטרה ברשת ביטחון ובסיוע הזה, היא לעזור לאותם אזורים, כדי שהמכללות, לא יפשטו שם רגל והאזורים האלה ימשיכו לצמוח וימשיכו לפרוח, לכן כל הסעיף הזה - - -

אין שום וויכוח איתך, בשביל מה את מסבירה את זה? מישהו אמר שזה לא נכון?

זה ניתן גם בכפוף לתרומה לאזור, הוא בכפוף לתרומה באזור, כלומר, מי שמקבל את שכר הלימוד, לא משנה אם הוא גר בירושלים, או בתל אביב, זה לא משנה איפה הוא גר, זה בכפוף להמשך של תרומה באזור, אם זה ברשויות המקומיות ואם זה בבתי ספר, אוקי? זה נורא חשוב, אני מתייחסת להערה של חברת הכנסת שטרית.

נעם, אבל שדות נגב שבה אנחנו יושבים, היא גובלת ברצועת עזה, היא אמנם מתחילה ב-0 אבל ממשיכה עד 15 קילומטר, אבל היא גובלת ברצועת עזה.

אתם יושבים מעל שבעה קילומטר, או מתחת לשבעה קילומטר?

אנחנו המכללה שלי היא 7.5 קילומטר, אבל הרשות עצמה היא רשות, את מי מחזקים? את רוצה לחזק את הרשות, או את המוסד?

אפשר לעשות רגע דיון פרטני, האם פיקוד העורף טעה בהחלטות - - -

לא, הקטע שהיא יוצאת, אומרת, רגע, שבע, אני עוצרת.

אבל היא לא קובעת, יוסי.

טוב, אני יודע שהיא לא קובעת, אמרתי לה שזה לא אישי כלפיה ואמרתי את מה שאני חושב ואמרתי שאני חושב שצריך להיות הצעת מציעים של משרד החינוך.

נעם, זה נראה לך הגיוני שיש טנקים וצבא בתוך מכללה ואתם אומרים, זה מכללה שאפשר ללמוד בה? אין בזה הגיון.

אני לא אומרת את זה, אני אומרת, יכול להיות שהייתה טעות בהנחיות של פיקוד העורף, שצריך להגיד שגם במכללת חמדת, אסור לנכוח ולהיות שם פיזית, יכול להיות, אני אומרת, יכול להיות, אבל אתם צריכים להבין את הרציונל, מאחורי הסיוע לתל-חי וספיר, הרציונל מאחורי זה - - -

הבנו את הרציונל, נעם, אף אחד לא בא בביקורת על הרציונל, רק אני אומר, ביחד עם זאת, צריך להעתיק את זה, גם למכללות אחרות, זה לא יתכן, אין שום הגיון.

אני לא מדברת על חמדת ספציפי, אבל זה לא זהה לסיוע למכללה אחרת, בתוך מדינת ישראל, זה לא זהה, אוקי? כי המטרה היא פה, יש פה עוד מטרה עכשיו שאתה מדבר עליה, שהיא סיוע לסטודנטים מפונים, להבנתי, כל המוסדות מטרגטים את הסטודנטים המפונים ועוזרים להם, אפשר לחשוב שוב, אני אומרת על קריטריונים, לעניין קרן הסיוע, שנכניס שם גם, כמו שאנחנו הכנסנו חיילי מילואים, להכניס גם מפונים.

נעם, אני זורם איתך לכיוון, תביאו תוספת תקציבית לקרן הסיוע, תעבירו דרך קרן הסיוע, קרן הסיוע, לא גדל מזה כבר, לא יודע, כמה שנים, אני אחזור על מה שאמרתי מקודם, מספר הסטודנטים גודל, קרן הסיוע, לא גדל, אין שום הגיון, אתם רוצים להוסיף על זה עוד קריטריונים? הוספנו על זה את המילואים, הוספנו על זה עכשיו את הלוחמים, הוספנו על זה, הוספנו על זה וקרן הסיוע, נשאר כמו שהוא, אין שום היגיון, נו, באמת, נעם.

לא, אבל אנחנו הגדלנו קרנות מלגות אחרות, הגדלנו את מדים ללימודים למאה אחוז ונתנו שכר לימוד של מאה אחוז לכל מי שמגויס למילואים עכשיו.

אבל יש סטודנטים שלא מגויסים, שגרים בנחל עוז, אני לא מבין את התשובה שלך.

לא, אני אומרת, הקרן כרגע, בשל הגדלת הקרנות האחרות, היא כן פונתה, לצורך העניין, לצרכים אחרים ואפשר להוסיף שם.

אי אפשר להוסיף, כי קרן הסיוע, לא מתחשב בזה שסטודנט קיבל מלגה אחרת, הוא יכול לקבל כסף סיוע, אם היית אומרת לי, מי שקיבל מקום אחר, לא יכול לקבל בקרן לסיוע, הייתי מסכים איתך, אבל את יודעת בדיוק, איך זה עובד וסטודנט שקיבל במקום אחד, יכול לקבל בקרן הסיוע, כפל.

אני אומרת, לפי החלטת הממשלה, מי שמקבל את הסיוע של המאה אחוז סבסוד, לא זכאי לקרן הסיוע.

יאיר, זה נכון? אז רגע, לא, כי פה בוועדה, סביב השולחן הזה, נאמרו דברים אחרים, אם מישהו קיבל מקום אחר, סיוע, יכול לקבל גם מקרן הסיוע? אם הוא עומד בקריטריונים של קרן הסיוע.

זה עניין תקציבי, אני לא אחראי על זה, אבל ברמת העיקרון, מי שקיבל סיוע מקרן אחת, לא נמנעת ממנו, לקבל.

ברור, זה מה שנאמר, על ידי יוסי, פה בוועדה, זה נאמר גם בפרוטוקול, שזה לא פוגע.

זה נאמר גם על ידי אגף תקצוב בות"ת, זה פה בישיבה.

גם קרן הסיוע זה רק על מצב סוציו-אקונומי.

יש הגבלה לקרנות האחרות, אתם מבינים? אין הגבלה על קרן הסיוע, יש הגבלה על הקרנות האחרות, כלומר, אם בקרן עכשיו של התוכנית של שר האוצר, של המאה אחוז סבסוד, למי ששירת מילואים, אתה מקבל את השכר לימוד הזה, תקבל את זה דרך, 'מדים ללימודים', אז אתה יכול לקבל את זה, אם לא קיבלת קרן הסיוע, הבנת? כלומר, המגבלה הזאת, בעצם, נמצאת בקרן השנייה, ככה ההכפלה מתבטלת.

טוב, אז תודה שהבהרת את זה, כי לא הבנו את זה ככה פה, מות"ת. טוב, מאיר כץ, יושב ראש אגודת הסטודנטים מכללת אשקלון, בבקשה.

שלום, תודה לך, יושב הראש, על הוועדה. חבל לי שחברי הכנסת, חברי הוועדה הלכו, כי הם ביקשו נתונים ודווקא נתונים גם אני אוהב. במכללת אשקלון יש 4,100 סטודנטים בתואר ראשון, 280 תואר שני, 900 הנדסאים ו-390 מכינות, מתוכם, 85 אחוז מקומיים, זה אומר בערך, 35 מאשקלון, ופה אני מצטרף לאמירה שלך, שאתה אמרת שהקריטריון הזה מטומטם, כי הוא באמת קובע שאיפשהו הרקטה נעצרת אחרי שבע קילומטר, למרות שהעיר אשקלון, 7.2, היא עברה והיא חטפה הכי הרבה, אז הרקטות שנפלו באשקלון התבלבלו, לא כתבו להם בהוראות שהם אמורים לעצור בשבע קילומטר. עכשיו, לדוגמא, דיברו פה באוצר, על זה שרוצים לעודד מקומות בקו העימות, איך אתה רוצה לעודד את המקומות האלו, כדי שיגיעו הסטודנטים לשם? הנתונים מהקורונה הוכיחו שלימודים בזום, הגדילו את מספר הסטודנטים, הסטודנטים שלי באשקלון, היו שמחים מאוד, לעבור ללמוד בזום, אז האמירה שהם לומדים בזום ולא יכולים, זה לא נכון, כי סטודנטים רוצים ללמוד בזום וההוכחה, בכל האקדמיות בארץ, אפשר לראות מספר נתונים של האקדמיה, הסטודנטים בזום, הייתה עלייה מסיבית בעליה של הסטודנטים שנרשמו לאקדמיה, אז זה לא נכון.

אצלנו הסטודנטים צריכים להגיע פרונטלית ותיקחו את ביטוח לאומי, הוא נתן מענק עידוד חזרה לעבודה, 3,000 שקל לחודש, למי שבא ללמוד, במקומות, חלק מזה, הוא נתן לאנשים שבאים לעבוד באשקלון, אז זה אומר שידעו קודם כל, למצוא את הפתרון לאשקלון וההיפך, משלמים כסף, למי שחוזר להגיע למקום פרונטלי, המענק עידוד של ביטוח לאומי, אז הנה נתונים, שהם שאלו, מה הטעם לשלם שכר לימוד למי שלומד במקום מסוים, כן, כדי להחזיר את הסטודנטים למקום, כדי שלא יברחו למקומות אחרים. העיר אשקלון חטפה יותר משדרות וחטפה יותר מתל חי וחטפה יותר מכל מקום אחר והצעת החוק שכרגע, שינו אותה היא לא תיתן מענה לאשקלון, למה? כי אשקלון, כמו הסטודנט שהיה פה, פעם קודמת בוועדה, 35 אחוז מהסטודנטים באשקלון, הם אשקלונים, אשקלון בהצעת החוק החדשה, לא תקבל כלום, סטודנט שגר, נפל לו טיל בבית באשקלון, לא יקבל שקל, כי הצעת החוק הזאת, מדברת בעצם - - -

קראת את הצעת החוק, מאיר?

לא, אתה אמרת שמדובר על מפונים, הצעת הממשלה, לא מדברת על מפונים.

אמרתי מפונים ומתפנים ולפי נוסח הצעת החוק, אשקלון תהיה בפנים.

אבל איך? כי הממשלה מראש, זה הבעיה שיש לנו עם האוצר, האוצר כל הזמן נתלה - - -

תאמין לי שאני יודע את העבודה ואני אומר לך שאשקלון בפנים.

כמכללה, אנחנו רוצים את התנאים, לא מדבר על אחרים, לצורך העניין - - -

סטודנט שלומד באשקלון.

ניקח את אחווה, אחווה בכלל לא, באמת, כאילו, היא לא קשורה לאירוע שלנו, היא רחוקה, עוקפת את אשדוד, אנחנו העיר שחטפה הכי הרבה והצעת החוק אמורה לדבר ספציפית על אשקלון, קודם כל, להשוות אותה לספיר ותל-חי, באופן מלא, לארבע הקריטריונים שקיבלו ולא רק לפי הדבר הזה, גם לרשת ביטחון, כי העיר הזאת, באמת, הסטודנטים שמגיעים, אני נמצא איתם, אנחנו לומדים תחת המטוסים, תחת הפיצוצים ששומעים אותם כל היום בכיתות, את הבומים, אני מזמין כל אחד פה לבוא, לשמוע את הפיצוצים בכיתות שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים, לא בזום, אנחנו לומדים פרונטלי ולצורך העניין, יש את ה-900 הנדסאים, שם אותו סיפור, כמו שיש למכללות לחינוך, הם גם כן, לא נמצאים תחת הות"ת, הם נמצאים תחת משרד העבודה, הם גם לא יקבלו את הכסף, משרד העבודה נתן לספיר ותל-חי, אבל גם כן, את אשקלון גם פה, השאיר בחוץ ולכן אני חושב, אני לא ראיתי את הצעת החוק באמת, אבל אני מקווה שהיא, במקרה הזה, תעשה תיקון ספציפית באשקלון, בנוסף על מפונים אחרים, אבל אני חושב שאשקלון צריכה להיות זכאית באופן שווה, כמו ספיר ותל-חי, לפחות, את המינימום.

טוב, תודה רבה, ראובן פרי, ראש חטיבת השכלה גבוהה בהסתדרות, נמצא איתנו בזום.

שלום לכם, אני רוצה להתייחס למילואימניקים במיוחד, אלה ששבים כרגע ללימודים, יושב ראש ההסתדרות, ארנון בן דוד, רתם את כל מוסדות ההסתדרות לסיוע למילואימניקים, לשובם הביתה, לעבודה, בעיקר אני מוסיף, בדגש על לימודים בספסל הלימודים, אנחנו כמובן תומכים בכל המילואימניקים המבקשים לסייע להם, ככול שניתן, במיוחד באלו המכללות שנמצאות בקו העימות, אני הבנתי שזה הנושא של הישיבה היום. אגב, הסיוע ישירות למילואימניקים, יסייע רבות למכללות האקדמיות בקווי המלחמה. אני שמחתי מאוד שהקריאה שלנו, בישיבה הקודמת, אדוני היושב ראש, לסייע למילואימניקים, בשכר הלימוד, עלתה יפה ואתה כיושב ראש הוועדה, זה קודם ואנחנו מברכים על כך כמובן, תודה רבה.

אני רק אגיד שלגבי המילואים, הצעת החוק הממשלתית שהצטרפה, שמיזגנו, גם את הצעת החוק הפרטית של חבר הכנסת מיכאל ביטון ושלי ושל חבר הכנסת טור-פז, תעלה מחר בוועדה, לדיון נוסף, אני מקווה שאנחנו לקראת סיום ההכנה שלה לקריאה ראשונה.

כמובן, אני קורא למילואימניקים להיעזר בהסתדרות, יושב ראש ארנון בן דוד, השיק את התוכנית שנקראת, 'מגויסים למענכם' ואנחנו מברכים על כך.

תודה רבה, דוקטור אתי גרובלד, יו"ר פורום המנכ"לים ור"מ ומנכ"לית המכללה.

צהרים טובים, מאז שהתחלנו את הוועדה, התחלנו בוקר ומסיימים בצהריים, אני רוצה באמת, להודות לך, יו"ר הוועדה, באמת על הדיונים החשובים, בכל הנושאים שקשורים למלחמה ואפילו הפעם, אני רוצה להביע תמיכה בהחלטה שלך, אני חושבת שזה גם עמדה של ור"מ, פחות, או יותר, שאנחנו תומכים באמת, במכללות שהם ב-0 עד 7, ספיר ותל-חי, שבהם באמת, לא לומדים, נושא של חמדת הדרום הוא כמובן, עניין של משרד החינוך, הוא לא תחת אחריותנו, אבל במכללות שלא לומדים בהם פרונטלית והם באמת, סגורים, כמו תל-חי וספיר ולגבי שאר המכללות, ההצעה שלך שסטודנטים, היא הצעה טובה שתיתן מענה, גם למכללות אחרות ואני רק אוסיף ואומר שאם כבר רוצים לפתוח לעוד מכללות, אז יש קריטריונים נוספים שבגינן יש מכללות אחרות שנפגעות, כמו מכללות ש-40-50 אחוז מהסטודנטים שלהם נמצאים במילואים ויש סכנה מאוד מאוד גדולה לנשירה ולחשוב שמכללה של 3,000 סטודנטים, יכול להיות ש- 300-400 סטודנטים הם ינשרו, כתוצאה שעד היום הם במילואים, זו יכולה להיות מכה מאוד מאוד גדולה למכללה, מכה שהיא לא תתאושש ממנה, אז אפשר לחשוב, אם רוצים להוסיף עוד דברים, אז להוסיף למשל, לרשת ביטחון של ממוצע של מספר הסטודנטים שהיו בשלוש שנים האחרונות ואם כתוצאה מהמלחמה, כמו נגיד, נשירה של מילואימניקים, המספרים יורדים, אז שות"ת יתנו רשת ביטחון, אפשר לחשוב על עוד דברים, על עוד קריטריונים, אבל נכון לעכשיו, ההצעה שלך של סטודנטים שנפגעו היא הצעה טובה ושוב, אם תרצו, אנחנו יכולים לחשוב על קריטריונים נוספים, שהם יהיו בעצם, רוחביים למכללות נוספות, שנפגעות כתוצאה מהמלחמה ובהיבטים אחרים, נפגעות קשה, אגב. זהו, תודה, הפעם אני קצרה.

פרופסור עמי מויאל, נשיא אפקה, המכללה האקדמית להנדסה, תל אביב, בבקשה.

צהרים טובים, כמה מילים קצרות, פשוט קשה נורא לדבר על הקשיים התפעוליים, אחרי שאתה שומע את המשפחות של החטופים, ליבנו איתם. אני רוצה, כמו אתי, להביע תמיכה בהצעה שלך, שאומרת שיש מוסדות אקדמיים שצריך לתמוך בהם, כי הם מנוע צמיחה כלכלי-חברתי-אזורי, ספיר ותל-חי ומצד שני, אני מסכים לחלוטין למה שאמרת, שיש סטודנטים שמפונים, או גרים בצפון, או בדרום, שצריך לסייע בידיהם ולא משנה, איזה מוסד הם לומדים. אני רוצה לקחת את הקו של אתי שמה ולהמשיך אותו קצת ולתת את הדוגמא אצלנו, אני חושב שעל כל המכללות הציבוריות, יש מפת סיכונים לא פשוטה, כתוצאה מהמלחמה ואני אתן את אפקה כדוגמה, בישיבות הוועדה הקודמות, סיכמנו שלא ניתן אחוזים, אבל יש לנו אחוז ניכר מאוד של משרתים במילואים, אנחנו ממוקמים בתל אביב, לכאורה, מרכז הארץ ואני מציג סיכון, אבל יש לנו אחוז ניכר מאוד של סטודנטים במילואים, יש לנו עתודאים, אנשי קבע, בני בנות זוג, בעדינות, אני יכול להגיד, שאוסף הקבוצות הזה, הוא כמעט חצי מהסטודנטים שלנו, אז יש פה גורמי סיכון למוסדות עצמם, בלי קשר למיקום הגאוגרפי ואני לרגע, לא רוצה לגעת, לא בתמיכה שנתנו לספיר ולתל-חי ולא במה שאתה מציע, לגבי תמיכה בסטודנטים המפונים, זה בסדר גמור.

אני רק שם על השולחן, שיש פה סיכון, שני סיכונים מרכזיים, אחד, שבכזה מספר גדול, של משרתים, למרות מעטפת התמיכה הגדולה, הרחבה והטיפול הפרטי שאנחנו נותנים לסטודנטים, יש פה סיכון שאנחנו מתייחסים אליו, שיש לו שני נדבכים מרכזיים, אחד, השתהות בלימודים ודחיית הסיום, שיש לזה משמעות, גם לסטודנטים, גם למוסד וגם למשק הישראלי ושניים, חשיפה לנשירה מאוד מאוד גדולה, שפה זה גם לסטודנטים, גם למוסד, גם למשק, אבל בעיקר למוסד, השנה אנחנו נפסיד את ההכנסות בגין תשלום שכר הלימוד של הסטודנטים, אבל בשנה הבאה, אנחנו חשופים לסיכונים כלכליים מאוד מאוד גדולים, כי גם אז ואנחנו נפסיד את התקצוב של הות"ת. יש פה סיכונים מאוד משמעותיים, שהם לא קשורים לתלות הגאוגרפית, זה פחות, או יותר הסיכון של דיון שהתנהל בור"ה, שיש פה מפת סיכונים על המכללות, מעבר למה שאמרת, שקשורות לסיכונים ספציפיים שיש להם ואני חושב שמין הראוי, לתת גם על זה את הדעת, אולי לא בדיון הזה, אבל פשוט הרחבתי את מפת הסיכונים שאנחנו עומדים בפניהם. תודה רבה.

תודה רבה. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון, הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החיילים, מאחלת רפואה שלמה לפצועים, מתפללת ומקווה, לשיבתם המהירה לשלום, של כלל החטופים והחיילים והוועדה מאחלת הצלחה לעסקת השבויים המתגבשת ושוב, הוועדה שולחת תנחומים למשפחת לוי, משפחתה של מאיה שהייתה מנהלת לשכת מזכיר הכנסת. הוועדה דורשת שכל ההקלות והתקצוב, צריכים להינתן, לכל הסטודנטים שבאים מעוטף עזה, ללא קשר למוסד הלימודי שבו הם לומדים, התמיכה צריכה להינתן לסטודנט עצמו. הוועדה דורשת להחיל את התמיכה שניתנה למכללות קווי העימות, גם למכללות נוספות שאולי רחוקות יותר משבעה קילומטר. הכלל שנקבע לתמיכה, אך גם הן קרובות לקווי העימות, יש בהם סטודנטים מעוטף עזה. הוועדה דורשת שהמימון המיוחד, יינתן גם למכללות המתוקצבות, על ידי משרד החינוך, התקציב לכך, צריך להיות, תקציב תוספתי, מבלי לפגוע במכללות האחרות שכבר מקבלות את המימון.

הוועדה דורשת ממשרד החינוך, להעביר לה תוכנית, איזה דרישה העביר המשרד, למשרד האוצר, כדי לתקצב את המכללות שבחסות המשרד ושהמשרד מבקש לתקצב אותן. הוועדה מציעה לשר החינוך, להגיש הצעת מחליטים בממשלה, להחיל את המימון המיוחד שמקבלות מכללות שבתקצוב ות"ת, גם על המכללות המתוקצבות על ידי משרד החינוך ולהעמיד לשם כך, תקצוב נוסף. הוועדה דורשת את האפשרות שסטודנטים יוכלו לקבל סיוע, גם משתי קרנות, אם הם עומדים בתבחינים של שתי הקרנות. ברשותכם, אני נועל את הדיון.

אפשר להוסיף שמשתתפי הוועדה, מביעים הערכה ליושב ראש הוועדה, על הניהול, תמיד אצלך זה ככה. תודה.

תודה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:32.