פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



26
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
22/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 129
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום שני, י"ב בשבט התשפ"ד (22 בינואר 2024), שעה 11:00

סיוע במימון הטסתם של הורי חיילים בודדים, בזמן שירותם בצה"ל

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

סא"ל ענבר סיטבון - רען פרט ותרומות, משרד הביטחון - צה"ל

יצחק אוחנה - סמנכ"ל חטיבת פרט, משרד העלייה והקליטה

אפרת פוקס - מנהלת קשרי ממשל, אל- על

אתי אברג'ל - סמנכ"לית רווחה, האגודה למען החייל

סא"ל במיל' רלי צין - סמנכ״לית, אח גדול למען חיילים בודדים

נויה גוברין - מנהלת תוכנית לחיילים בודדים, ארגון "נפש בנפש"

דב ליפמן - מנכ״ל, יד לעולים

מנואל אשין - מנכ"ל, ארגוני עולים

אליסה יפימוב - מנהלת תחום חברתי כלכלי, לובי המיליון

מרדכי בוטניק - מנכ"ל, עמותת חייל אל חייל

קרן בן אהרון - אמו של החייל טל בן אהרון, לוס אנג'לס

ריקי טריגלו - אמו של החייל נדב טריגלו, סאן פרנסיסקו

עוז זמיר - אביו של החיילות אנט ושיילי, לוס אנג'לס

צביקה מור - משפחות החטופים, פורום תקווה

יוסף בן שטרית - משפחות החטופים, פורום תקווה

בעז מירן - משפחות החטופים, פורום תקווה

עופר אליישר - מנהל אגף כלכלה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אביטל בקר - ממונה תחום צעירים וחיילים בודדים, הסוכנות היהודית

גבריאל סוד - קשרי ממשל, פדרציית ניו יורק

הילה סולימני - מנהלת התכנית, תוכנית כנפיים

עידן דיין - אל על

מילנה בן-דוד - אמה של החיילת יובל, סידני, אוסטרליה

חנוך בן דוד - אביה של החיילת יובל, סידני, אוסטרליה

זיו קנון - אבא לחייל, לוס אנג'לס

ורדה אמיר אוראל - אמו של החייל תומר אוראל, צפון וירג'יניה

דבורה גלבוע - אמו של החייל ארי גלבוע, פיטסבורג פנסילבניה

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

מוריה אביגד


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



סיוע במימון הטסתם של הורי חיילים בודדים, בזמן שירותם בצה"ל

בוקר טוב לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנושא "סיוע במימון הטסתם של הורי חיילים בודדים בזמן שירותם בצה"ל". לפני דברי הפתיחה שלי ולפני שנפתח את הדיון, יש לנו אורחים ממשפחות החטופים שביקשו לדבר, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב לכולם, שמי צביקה מור, אבא של איתן מור. איתן, לצערנו הרב, חטוף בעזה ואנחנו כמובן חרדים מאוד לגורלו. איתן, הבן שלנו, הוא הבכור מבין שמונה ילדים. אנחנו כמובן מחכים לו בבית. המיטה שלו מחכה לו, האוכל של אימא מחכה לו, האחים שלו מחכים לו, האחיין שלו בן ארבעה חודשים מחכה לו.

הבן שלנו, איתן הגיבור, עסק בהצלת נפשות. מהבוקר, מאז שההתקפה הזאת החלה, הציל עשרות נפשות ונחטף כאשר טיפל בשתי גופות שמצא בדרך, דרומית לאזור המסיבה בשעה 15:00, ועסק בלהחביא גופות כדי שהמחבלים לא ימצאו אותן, כי הוא חשש שיחטפו אותן לרצועה, כמו שהיה עם הדר גולדין ואורון שאול, ובסוף נחטף יחד עם חברו אליקים ליבמן, שתיכף בן דודו גם כן ידבר.

אנחנו רוצים את החטופים שלנו כמה שיותר מהר כמובן, אבל לא בכל מחיר, או יותר נכון בכל מחיר שנגבה מהאויב שלנו. פעם אחת אנחנו חייבים לסיים עם סיפור החטיפות במדינת ישראל. מדינת ישראל הסכימה משום מה שהסיפור של החטיפות ימשיך וימשיך וימשיך. בכל פעם שמדינת ישראל קיימה משא ומתן עם ארגוני הטרור היא תמיד חרגה מהקווים האדומים שהיא קבעה לעצמה בתחילת הדרך וכך הזמינה עוד פיגועים ועוד חטיפות שבאו לאחר מכן.

בפעם האחרונה, עם עסקת שליט המפוקפקת, שילמנו אסון כבד. הגורל של גלעד שליט – שאין לי שום דבר נגדו – מול 1,400 יהודים שנרצחו על ידי משוחררי העסקה שלו. כל זה הגיע מתוך הלחץ של המשפחה וכל היח"צ והתקשורת שסיממו את העם, הרדימו את העם ונתנו לעסקה הזאת לעבור. הפעם זה לא הולך לקרות כי אנחנו לא מוכנים שהעסקה תיעשה באופן כזה שירצחו כאן אזרחים נוספים. פעם אחת אנחנו נעצור את נושא החטיפות.

מדינת ישראל חזקה, מדינת ישראל מסוגלת להכניע את ארגוני הטרור ואנחנו דורשים מהממשלה להמשיך במלחמה עד הסוף, עד שהם יצאו מהחורים שלהם, המחבלים ייכנעו, יזרקו את הנשק ויתחננו לכוס מים, וכמובן יתנו לנו את היקירים החטופים שלנו. תודה רבה.

תודה רבה. יוסף בן שטרית, בן הדוד של אליקים ליבמן.

אני יוסף בן שטרית, בן דוד של אליקים ולוחם בגדוד 51 של גולני. אני רוצה קודם כל להצטרף לדברים. קוראים לו אליקים שלמה, על שם שלמה ליבמן, שהוא דוד שלי ושל אליקים. שלמה נרצח בפיגוע לפני 25 שנה ולצערנו הרב הרוצחים של שלמה שוחררו בעסקת שליט. רוב הסיכויים שהם טבחו בנו גם ב-7 באוקטובר, לצערנו הרב. לכן אנחנו מצטרפים לדברים ורוצים להגיד שאנחנו רוצים לתת לצה"ל לנצח ולא רוצים שום דרך אחרת.

עכשיו אני אעבור לכובע של לוחם שבן דוד שלו חטוף. נלחמתי בעזה בחודשיים האחרונים, גם בפתיחת ציר נצרים, גם בזייתון ובעיקר בשג'אעייה, כל הקרבות שבשג'אעייה. אני זוכר שכל פעם לפני שפתחנו בית, לפני שקיבלנו מידע על עוד פיר, לפני שהתקדמנו לעוד איתור, אמרתי לכל החברים מהמחלקה והפלוגה: עכשיו מוצאים את בן הדוד שלי, עכשיו מוצאים את החטופים, אנחנו נגיע אליהם ורק כך נגיע אליהם. גם באמת ראינו דברים כאלה, לא מספיק אבל ראינו דברים כאלה.

חשוב להמשיך ולחזק מפה, לחזק קודם כל אותי, את החברים שלי ואת כל החיילים בצה"ל שעושים עבודת קודש לנצח את האויבים ולהוציא את החטופים, ולפנות מפה גם לדרגים המדיניים והצבאיים להמשיך עם כוח האש, כוח האש שהיה בהתחלה בצפון הרצועה, שהיה בשג'אעייה, בכל הקרבות שם. זה כוח אש מטורף וכך צה"ל יכול לנצח, כך צה"ל יודע לנצח וסוף סוף הוא הראה לנו את זה פעם אחת חזק.

לצערנו, עכשיו, בכניסה האחרונה, היינו במחנות המרכז וכבר הרגשנו שהטקטיקה קצת משתנה ויורדת. אני בטוח שיש בזה גם דברים שאני לא מבין ואני מכבד את כל מקבלי ההחלטות, ברמת הטקטיקה הצבאית הם יודעים הרבה יותר טוב ממני, אבל ברמת הרוח, ברמת הלחימה, חייבים להמשיך עם אותה רוח לחימה של ניצחון, של הכרעת האויב עד תום, שהורגים את כל מי שבא להילחם בנו וכך באמת מנצחים וכך גם נקבל את החטופים בכבוד ובניצחון. תודה רבה.

תודה רבה. בועז מירן, בבקשה.

שלום, אני בעז מירן, אח של עומרי מירן, שנחטף מנחל עוז, בן 46, נשוי, אבא לשתי בנות קטנות. האישה והבנות בקיבוץ כרמים כרגע, מפונות. אני רוצה להצטרף למה שאמרו שני הדוברים לפניי. אין לחטופים זמן. הממשלה, כשהיא יצאה למלחמה הזו, אמרה שהמטרות הן הכרעת החמאס ושחרור חטופים. כמו שאנחנו רואים, או כמו שאני רואה, העסק לא מתנהל בקצב הדרוש ביחס לזמן שהחטופים נמצאים שם, אין מספיק הפעלת לחץ על חמאס.

כל הזמן מפמפמים לנו – ואני מסכים עם הדעה הזאת – שרק כשחמאס יהיה בלחץ הוא יגיע לעסקה, ועסקה שישראל יכולה לחיות אתה. כרגע אין הפעלת לחץ. ולחץ, אני אומר, זה לחץ שצריך להיות על כל הרצועה. אי אפשר לרוץ אחריהם כמו חתול ועכבר. הם בשיפא אנחנו בשיפא, באים, לא מוצאים, מוצאים את השרידים, הולכים לשג'אעייה, לא מוצאים. דרך אגב, בצפון הרצועה – אזור שג'אעייה, א-תפאח – יש חטופים מלמטה, יש חטופים במנהרות. מה עושים עם זה? מתחת לשטח שצה"ל נמצא בו יש חטופים, אין את הלחץ להגיע אליהם.

עכשיו עובדים על חאן יונס, החטופים והשובים שלהם כבר מזמן לא נמצאים שם, הם עברו דרומה לרפיח, כך זה מתנהל כל המלחמה הזאת. המלחמה צריכה להיות במקביל על מקסימום שטח. כשנגיע לרפיח, אם נגיע, כרגע אני לא יודע מה, הם כבר יהיו חס וחלילה בסיני. הם כל הזמן זזים. אם לא תהיה הפעלת לחץ על כל המגרש לא נצליח להגיע למצב שהטבעת מתהדקת סביב בכירי חמאס והחטופים ולא נצליח להביא לידי עסקה, תודה.

תודה רבה. אני חייב לומר שהמציאות הזאת שבה מדינת ישראל עם 136 חטופים ברצועת עזה ובני המשפחה צריכים להגיע לכנסת ולעבור מוועדה לוועדה כדי לבקש שישחררו אותם – כל אחד לפי תפיסת עולמו אבל בסוף כולנו רוצים לראות את החטופים כאן בבית – זאת מחויבות של מדינת ישראל. החבר'ה האלה, רובם נחטפו כאזרחים שהיו במיטותיהם ומדינת ישראל הפקירה אותם ב-7 באוקטובר. היא מחויבת להם כמו לביטחון של כלל מדינת ישראל.

אני חייב לומר בתוך האחדות הזאת שאנחנו מחזיקים בכוח כאן בכנסת, כדי לתת את הגיבוי המלא ללוחמות והלוחמים שלנו בשטח, שזה פשוט לא יכול להימשך כך. לא יכול להיות שהשוק היום בג'באליה פתוח והומה אדם כשבשדרות הרחובות ריקים והערים שלנו, גם בצפון וגם בדרום, הפכו להיות ערי רפאים. לא יכול להיות שתושבי העוטף לא יכולים לחזור לביתם ואנחנו רואים שברצועת עזה, במקומות רבים, החיים שבים למסלולם עם מאות-אלפי ליטרים של דלק שזורמים לתוך הרצועה כדי לתדלק את חמאס בזמן שאנחנו אמורים להילחם בו, עם ציוד הומניטרי, תרופות ומזון שמגיע קודם כל לחמאס, קודם כל לטרוריסטים.

הם גם אלה שברצותם מעבירים, או לא מעבירים, לתושבים, בוודאי ששום דבר לא מגיע לחטופים שלנו. בוודאי שהיה הסכם שבו היו אמורים גם נציגי הצלב האדום לבקר את החטופים וגם זה לא קרה. ובתוך כך ההנחיות לצבא הן שלא להיכנס לציר פילדלפי ולא לסגור את הברז הזה, שמזרים פנימה עוד טונות של נשק מעל ומתחת לאדמה, בכל מיני אמצעים. זה פשוט אבסורד. זה לא מתקבל על הדעת. זה לא בא בחשבון.

לצערי, זאת אותה מדיניות שהובילה אותנו למה שקרה ב-7 באוקטובר. את הדבר הזה חייבים לשנות, חייבים לשנות. ויש לנו את כל הגיבוי, אני אומר לכם, גם ברמה הבין-לאומית, עם הלחצים, לומר שכשאנחנו נלחמים כנגד מדינת חמאס – וזו מדינה, חמאס הוא ארגון ששלט על טריטוריה, עם צבא, עם ארגון, הוא ניהל את החיים האזרחיים ואת החיים הצבאיים שם, ועדיין מנהל – אני לא נלחם במדינה ובזמן שאני נלחם בה אני מתדלק לה את כלי הנשק. אני לא נלחם במדינה ובזמן שאני נלחם בה אני דואג שלחיילים שלה יהיה מזון. אנחנו צריכים בדיוק את הדברים ההפוכים.

לצערי, המדיניות הזאת, הנוהגת מעל 100 הימים האחרונים, לא הוכיחה את עצמה, אז אולי כדאי שבקבינט ובממשלה יבינו שאם 100 ימים הלכתם בכיוון אחד וזה לא עובד, נראה לי שצריך לעבור לכיוון אחר. ועוד לא דיברנו על למעלה מ-100,000 איש מיישובי הצפון שהפכו להיות פליטים בארצם ואף אחד לא מספר להם מתי הם יוכלו לחזור לבית שלהם בביטחון, וגם שם נותנים לאויב שלנו לקבוע את גובה הלהבות.

אז אני, בשם מדינת ישראל, מתנצל בפניכם שאתם צריכים להגיע לוועדות בכנסת, זה לא צריך להיות כך. המדינה צריכה לספק ביטחון לתושבים שלה כל העת וגם להילחם במלוא העוצמה כדי להשיב אותם הביתה. בתוך כך נאחל הצלחה לכל הלוחמות והלוחמים שלנו שנמצאים בחזית גם בשעה זו ממש ושישובו בשלום. תודה רבה.

מתוך כך אנחנו עוברים לדיון שעוסק גם הוא בלוחמות והלוחמים שלנו שנמצאים בשטח. הנושא הזה, שנקבע לו דיון, עלה בישיבה הקודמת, שהייתה ישיבת הצדעה שהתקיימה בהשתתפות לוחמות, לוחמים, משפחות נופלים ופצועים במלחמת "חרבות ברזל" מקרב העולים החדשים והתושבים החוזרים. קרן בן אהרון, שנכחה בדיון הקודם, נמצאת גם כאן, אמו של טל בן אהרון, לוחם בגבעתי שנולד וגדל בלוס אנג'לס, העלתה את הסוגיה של עלויות הטיסה של ההורים לחיילים הבודדים כדי לבוא ולבקר אותם, כדי לתת להם את החיבוק, בה בעת שבזמן המלחמה מחירי הכרטיסים קפצו בצורה דרמטית, וגם אם הילדים יוצאים כאן לחופשה הם לא יכולים לטוס לבקר את ההורים שלהם.

אני לא חושב שיש מדינה דומה במובן הזה שבצבא שלה יש חיילים שבאו ממדינות אחרות מתוך רצון גם לעלות, גם להתנדב, השאירו את המשפחות מאחור, ומדובר בחבר'ה בשלב הראשון של חייהם, שבכל העולם הולכים ללמוד בקולג', הם באים לכאן להתגייס. לא לכל משפחה יש את היכולת הכלכלית לממן את עלויות הטיסה האלה. אני גם לא חושב שהיא צריכה. כמובן שאין כוונה שעכשיו יהיה פה חופשי-חודשי פתוח על חברות התעופה, ברור שאנחנו גם בתוך הדבר הזה מוגבלים, אבל אנחנו כן חייבים לייצר איזשהו מנגנון סיוע שמאפשר הגעה.

יש את העולם השוטף שבו חיילים בודדים משרתים בצה"ל, ויש את העולם שאנחנו נמצאים בו עכשיו, של "חרבות ברזל", וזה עולמות שונים. זה עולמות שונים ברצון של ההורים לבקר אותם. לא פעם ולא פעמיים התבטלה פגישה שהייתה קבועה לי עם אנשים מרגע לרגע כי הם הרימו לי טלפון ואמרו: "תשמע, הבן שלי עכשיו יצא להפוגה, אני מבטל הכול, מנסה לתת לו חיבוק וחוזר. מי שנמצא מעבר לים לא יכול לעשות את זה, השאלה היא איך אנחנו מייצרים את המינון הנכון.

אני מבין שארגונים מסוימים, כמו "נפש בנפש", סייעו במהלך מלחמת "חרבות ברזל" להורים במימון טיסות כדי לבקר כאן, כמחווה של רצון טוב וללא כל מחויבות. ממידע שאנחנו קיבלנו מהם, מעל 1,900 הורים פנו לקבל את הסיוע, 814 הגיעו ארצה מ-55 מדינות מכל רחבי העולם כדי לחבק את בנם או בתם הלוחמים. אבל כמובן שאנחנו מדברים על פילנתרופיה בלבד במובן הזה והדבר הזה צריך להיות טיפה יותר ממוסד.

אני ביקשתי לזמן לדיון, נוסף על נציגי צה"ל, משרד העלייה והקליטה וכמובן הארגונים השונים, גם את משרד התחבורה וחברות התעופה. הסוכנות היהודית פה, דרך אגב?

אולי בזום.

משרדי הסוכנות נמצאים פה בירושלים, מרחק חמש דקות נסיעה ו-15 דקות הליכה ברגל. אני לא מצליח להבין למה צריכים להעלות בזום. אם יש בעיה לסוכנות היהודית לשלוח נציג לוועדת עלייה וקליטה אני בטוח שגם את זה אפשר לפתור. הסיבה היא שבאירוע הזה כולם צריכים לקחת חלק וכולם צריכים להתגייס. זה נוגע למגזר השלישי מצד אחד, אבל זה נוגע גם לצה"ל, למשרד העלייה והקליטה, וגם לסוכנות היהודית ולעם היהודי במובנים של הסיוע שניתן.

אם מדברים על סיוע לעם היהודי באספקטים השונים, זה הסיוע שצריך להינתן, ולכן אנחנו ננסה לייצר פה איזשהו מנגנון שכולל את כולם. כולם צריכים לקחת חלק. זה לא ביזנס פרטי, לא של משרד הקליטה, לא של משרד הביטחון וגם לא של "נפש בנפש", זו מדינת ישראל ששולחת את בניה ובנות לחזית וצריכה לתת את הגיבוי להורים.

אני רואה בזה טעם לפגם שהחברות לא הגיעו, למעט "אל על", ששלחו את נציגת קשרי ממשל. חברות התעופה הישראליות יודעות לבוא לוועדות הכנסת השונות כדי להסביר כמה חשוב שתהיה חברת תעופה ישראלית – אני חושב שזה חשוב – אבל אם בדיון הזה הם לא רואים את עצמם מחויבים אני לא חושב שהמחויבות הזאת צריכה להיות הדדית. מבחינתי, באירוע הזה של ההטסה יכולות לקחת גם חברות תעופה זרות. אם אנחנו עושים אז נעשה כבר מכרז על הכרטיסים.

נמצאת פה נציגת הסוכנות היהודית, בשנה האחרונה עלו 45,000-50,000 עולים, כרטיסי הטיסה שלהם היו בחברות ישראליות, למיטב ידיעתי. אם אני לא טועה, כרטיסי הטיסה של העולים שנקנים על ידי הסוכנות היהודית נקנים בחברות ישראליות. לכן יכול להיות שכדאי לפתוח את הכול למכרז, שכל החברות ישתתפו. לא חייבים לעשות את זה רק עם חברות ישראליות אם החברות הישראליות לא רואות את עצמן מחויבות לעניין הזה. לכן אני כן מציין לחיוב את חברת "אל על" במובן הזה, אבל כן, אם "ארקיע" ו"ישראייר", בעיניי, לא רואות את העניין הזה כעניינן, מבחינתי גם אני לא רואה את עניינן כחברות ישראליות, על המשמעות של להיות חברה ישראלית בתקופת מלחמה. קחו זאת בחשבון.

קרן בן אהרון, בבקשה.

שלום, קודם כל אני מעריכה מאוד את ההתייחסות המהירה שלכם לנושא שהעליתי בישיבה שעברה. באמת תודה רבה. נושא מחירי כרטיסי הטיסות להורים לחיילים בודדים ולחיילים עצמם זה נושא כואב ואפשר לומר גם עצוב. ביום שהילדים שלנו מחליטים לעזוב את הבית, לעלות למדינת ישראל ולשרת בצבא, אנחנו מרגישים קצת עצבות, קצת שמחה אבל לרוב גאווה. אנחנו פשוט נותנים לו את ברכת הדרך, חיבוק אחרון, עד הפעם הבאה, ובמקרה הטוב אנחנו עוזבים את העבודה ומגיעים אתו לארץ לגיוס. אנחנו לא חושבים כמה יעלה לנו לראות אותו שוב, אנחנו חושבים מתי נוכל לראות אותם שוב ובאיזו סיטואציה נצטרך לעזוב הכול ולנסוע אליו שוב.

אחרי כמה חודשים לגיוס, תלוי איזה תפקיד הוא קיבל, יש לילד טקס סיום מסלול או מסע כומתה, ואז שוב אחד ההורים רוצה לנסוע על מנת להיות עם הילד שלא יהיה לבד באירוע שכל ההורים נמצאים. אז שוב עוזבים את העבודה, קונים כרטיס טיסה ומגיעים לישראל, וזה במקרה שיש לך רק ילד אחד בצבא. בעוד חודש הבת השנייה שלי גם מתגייסת וגם לה יהיו טקסים ואירועים שגם בהם אנחנו נרצה להיות.

במקרה והשנה עוברת בלי הפתעות מיוחדות, אתה שורד את השנה הראשונה, יש לילד חופשה מיוחדת והוא מגיע הביתה, שוב צריכים לקנות כרטיס טיסה ולהביא את הילד הביתה. הילד חוזר שוב לצבא, עוברת עוד שנה, עוד תקופה, ושוב מתחיל הגעגוע, ואולי מתקרב איזה חג והרצון להגיע אל הילד ולא להשאיר אותו לבד בחג מתחזק שוב, אז עוזבים את העבודה, קונים שוב כרטיס טיסה. כך עוברות להן שלוש שנים, כשבממוצע כל חצי שנה קונים כרטיס טיסה, וכל זה בתקופת שירות רגילה שאין שום בעיות. במידה וצצה בעיה רפואית, במידה והילד קצת מדוכדך ומתגעגע מעבר למידה, יש צורך בקנייה נוספת של כרטיסי טיסה, ואלה כרטיסי טיסה לא מתוכננים, שצריך לקנות אותם מהיום להיום ואז גם המחיר בהתאם.

יש הורים שכל מה שסיפרתי עד עכשיו זה רק חלום בשבילם. אין אפילו מחשבה על טיסה כי אין להם לממן את הטיסה. יש הורים שלא רואים את הילדים שלהם רוב השירות בעקבות מחירי הטיסה, שלא נדבר בזמן מלחמה. אין בכלל סיכוי לראות אותו ומי יודע אם תראה אותו שוב, שלא נדע.

מתחילת המלחמה רק "אל על" פועלת ובשביל להגיע לישראל לתת לילד שלך חיבוק לפני כניסה לעזה, חיבוק אחרי התרעננות מעזה, או חיבוק אחרי טראומה שעברו בלחימה, זה יותר ממשכנתה. 2,600 דולר לכיוון זה מה שבעלי שילם בשביל לבוא לראות את הילד. אין שום אימא מחליפה, דודה מתנדבת, חברה שאוהבת, או סבתא שדואגת, שתצליח להבין ולראות אם הילד שלך מתפקד כרגיל, אם הילד שלך משדר אותות מצוקה, אם עובר משהו על הילד שלך. זה הילד שלנו ורק אנחנו נדע מה מתרחש אצלו באמת. אנחנו חייבים לראות את הילדים שלנו בזמן השירות הצבאי שלהם.

כשהבן שלי היה בטירונות הוא אמר לי: אימא, יש כאן חיילים שלא ראו את הבית בסך הכל שבועיים ולא מפסיקים לקטר על כמה שהם מתגעגעים הביתה, לא יכולים להישאר יותר בבסיס ושהמוטיבציה שלהם ברצפה, ואני יושב מהצד, מסתכל עליהם וחושב שאני כבר לא ראיתי בית או משפחה שלושה חודשים ואני גם לא רואה את עצמי בבית בחצי שנה הבאה. אני בקבוצת וואטסאפ הורים של היחידה של הבן שלי ואני שומעת הורים שבוכים שלא ראו את הבן שלהם שלושה שבועות והם יוצאים מדעתם, ואני, מהקצה השני של העולם, בוכה שלא ראיתי את הבן שלי כבר יותר משמונה חודשים. אני שומעת הורים שמגיעים לפגוש את הילדים שלהם אחרי 50 ימים שהיו בעזה וכל מה שאני חושבת זה שאנחנו לא יכולים להגיע גם לחבק את הילד, זה יקר מידי. אני רואה הורים שאם הילד לא מרגיש טוב נוסעים אליו ישר - - -

הנקודה ברורה, אני פשוט רוצה שעוד דוברים ידברו. ריקי, בבקשה.

קודם כל, תודה על הוועדה הזו, היא מאוד חשובה. זו הפעם השלישית שאני מגיעה לישראל מאז תחילת המלחמה. מאז שהתחילה המלחמה עליתי על מטוס והייתי פה חודש ימים. התנדבתי, עזרתי, טיפלתי ולא זכיתי לראות את הבן שלי במשך כל החודש הזה. חזרתי, כשהם יצאו לצערי לא ראיתי אותו, לא פגשנו אותו. כמו שקרן אמרה, אף אחד לא יכול להחליף אותנו בשבילו.

אני עכשיו מגיעה בפעם השלישית וזו הפעם הראשונה שאני רואה אותו בעצם אחרי לחימה מאוד קשה בעזה והוא לא נראה כמו שהוא נראה קודם. זו פעם ראשונה שאני רואה שהוא במצוקה ובמצוקה שאף אחד אחר לא היה יכול לראות. אני מתלבטת אם להאריך את הטיסה שלי. אני גרה בסן פרנסיסקו, ל"אל על" אין טיסה ישירה מסן פרנסיסקו, אני צריכה לעשות טיסה של שתי עצירות בשביל לחסוך בתשלום.

אתם מקבלים מחיר מיוחד מ"אל על"?

לא.

זאת אומרת שהמחיר הוא מחיר שוק? אם עכשיו מחירי כרטיסי הטיסה קפצו פי שניים?

כן, אנחנו משלמים את זה.

ואם זה מהיום להיום זה משכנתה.

תודה רבה. מילנה בן דוד, אימא של יובל מאוסטרליה, בבקשה.

שלום, הבת שלנו יובל בן דוד.

אני חנוך, אביה של יובל. אני רוצה ממש בקצרה לספר את השתלשלות האירועים. אני נסעתי ב-17 באוגוסט ליום הולדת של יובל, שהוא ב-25 באוגוסט, הייתי בארץ עד ה-11 בספטמבר. בפרוץ הלחימה מילנה ממש נכנסה ללחץ, הרגשתי שאני צריך לנסוע עוד פעם, נסעתי שוב לארץ, הייתי בכל חודש דצמבר. שלושה ימים לפני שחזרתי לאוסטרליה יובל חטפה אפנדיציטיס, הייתה בבית חולים, השתחררה לא מזמן. אני הייתי חייב לחזור כי אחרת הייתי מאבד את העבודה שלי. בגלל שאנחנו במלחמה בארץ לקח לי המון זמן לקבל אישור, אני עובד במחלקת ריסק בבנק, לא היה קל לקבל אישור. קיבלתי את האישור אבל הייתי חייב לחזור. בגלל שיובל הייתה בבית חולים ארגנו במהירות שאימא שלה תטוס לחו"ל, לאימא שלה יש עסק פה, היא הייתה צריכה לסגור כמה דברים, הגיעה לארץ וחזרה לא מזמן.

חזרתי לפני יומיים ולא יכולתי להישאר שם יותר מעשרה ימים.

עלויות כרטיסי הטיסה עליכם? קיבלתם סיוע ממקור כלשהו?

הכול עלינו.

לא קיבלנו. יצרתי קשר עם "נפש ונפש" ולא שמעתי, אבל הבת שלי נכנסה למיון – היא נהגת טנקים בדרום, היא החליטה להיות קרבית, ואמרו לי שהיא במיון בתל השומר, אמרתי "טוב, אני טסה". לא יכולתי לעבוד, ניסיתי ליצור קשר עם "נפש ונפש", אמרו שאולי יחזרו אליי, זה היה ביום שבת, אמרתי שאני לא לוקחת סיכון, לקחתי את הכרטיס שהיה וטסה.

כשהבת שלכם פצועה אתם בקשר עם יחידה בצבא? עם אגף נפגעים?

היא עכשיו בטיפול של ר"ם 2.

אנחנו משלמים החזר עבור מאושפזים.

תכף נשמע את כל הדברים. אתם קיבלתם איזשהו החזר מהצבא, איזשהו סיוע?

שום דבר.

אוקיי, תישארו אתנו בזום במשך הדיון. זיו קנון, אבא לחייל מלוס אנג'לס, בבקשה.

אני אבא לחייל שהשתחרר, הבן שלי היה חייל בודד ואנחנו כבר 6-7 שנים דואגים לחיילים בודדים בתור ארגון בהתנדבות ועובדים עם כל הארגונים, "נפש בנפש" וכולם. אני רואה שהכול ידוע, הבעיה מוכרת וקרן הציגה אותה הכי מהלב שאפשר. אבל, יש עוד דבר, יש חיילי מילואים שהם בודדים. יש המון כאלה עכשיו. הם פונים אלינו, מבקשים כרטיסי טיסה. אני לא מדבר על ההורים עכשיו, אני מדבר על חיילי מילואים שבאו לעשות מילואים והמשפחה בחו"ל. אני חושב שהעיקרון חייב להיות שכמו שדואגים לחייל ישראלי, אז חייל חו"ל, שהמשפחה בחו"ל, חייבים להתאים את כל הדברים וכל הזכויות עד הסוף, כי יש גם המון מקרים שהחוק לא חושב בכלל על חייל המילואים וזכויותיו, שמשפחתו בחו"ל, והם נפגעים בצורה ממש משמעותית.

היום שוחחתי עם חייל מקנדה. הוא מת לטוס, הוא הגיע בשביל לשרת, לעשות מילואים, הוא צנחן והוא בן 30, אבל הוא גם היה חייל בודד בסדיר והוא גם כן בא כל השנים לעשות מילואים, עכשיו במלחמה הוא הגיע והחבר'ה שלו פנו אלי ואמרו לי: תשמע, הוא רוצה לטוס, אין לו כסף, ויש גם כל מיני חוקים כי אם הוא יעזוב הוא יפסיד המון. אמרתי לו: תשמע, אנחנו נקנה לך כרטיס, נעזור לך, אבל אני גם מבין שבתקופת מלחמה קשה להתנהל וזה לוקח זמן.

אני רוצה להגיד שמה שאמרת קודם הוא מאוד נכון, כי חברות אחרות – "אל על" הן כן עבדו אתנו. בקיץ נפגשתי איתם ודיברנו על זה והם נענו, מהמנכ"לים והסמנכ"לים, ואז פרצה המלחמה ואמרתי בוא נעזוב את זה. אבל קרן תיארה את הדברים במדויק וכך גם אתה, כל מילה בסלע, צריכים לשלב כוחות ולעשות את זה כך שזה לא ייפול רק על "נפש בנפש" וקדימה.

תודה רבה. ורדה אמיר אוראל, בבקשה.

שלום, המצב שלי זה קצת שונה, אני אימא לחייל בודד שהוא לא לוחם. אני הייתי צריכה לטוס אליו בנובמבר בגלל שבעל הדירה שהוא משכיר החליט שהוא מפסיק את החוזה באמצע והייתי צריכה לטוס לארץ רק כדי לעזור לו למצוא דירה בזמן המלחמה, ואחר כך הייתי צריכה לטוס שוב עם כל המשפחה בגלל שהמיוחדת שלו בוטלה. הוא היה אמור להיות בארצות הברית בכל חודש דצמבר, נגמרה שנה שלמה של השירות שלו והוא עדיין לא הגיע לכאן.

מאז תחילת המלחמה הוא לא דיבר עם אף אחד מהחברים שלו מהמכינה הקדם-צבאית כי הם כולם בעזה, הוא אמר לי לפני חודש שהוא בדיכאון כרגע כי הוא לא מרגיש שהוא חשוב במלחמה הזאת, שהוא לא עושה שום דבר שתורם למדינה. אין לו כל כך עם מי לדבר כי הסביבה התומכת שלו, כולם מפקדים ביחידה שלו שעסוקים במלחמה. אז הוא בבוקר מגיע לבסיס וחוזר לבית ריק, בלי אף אחד. אני הייתי צריכה להסביר לו מה עושים כשיש אזעקה כי הוא לא ידע אפילו מה זה האזעקות האלה.

איציק, חייל בודד כזה לא מקבל מעטפת מהמשרד?

חייל בודד מקבל מאתנו מענקים. ככל שיש בעיה שצפה אלינו, כולל חוסן נפשי וזה - - -

מי בקשר עם החייל הזה?

גם המפקדים שלו וגם מוקד הבודדים.

אבל היא אומרת שלא.

מוקד הבודדים לא דיבר אתו?

ורדה, בבקשה.

אני לא ידעתי בכלל שיש כזה דבר יחידה לחיילים בודדים בצה"ל עד חודש אחרי פרוץ המלחמה, כשהתקשרתי למש"קית ת"ש לשאול אותה מה קורה עם המיוחדות והיא שלחה לי קישור של היחידה. לא יצרו אתי בכלל קשר כאימא של חייל בודד מתחילת השירות שלו, אני לא ידעתי שזה קיים.

אוקיי, תודה. דברים חשובים. דבורה גלבוע, בבקשה.

(אמרה דברים בשפה האנגלית, להלן תרגומם:( אני דבורה גלבוע, בני, ארי, קלע בנח"ל והוא בעזה. אם יש לכם ילדים שהיו בצבא, או אולי אתם זוכרים מהשירות שלכם, אתם יודעים שהם מדברים זה אל זה במספרים. "כרגע אני על 17/4", "אני על 11/3". הם היו על 85/1 כשהבן שלי בא הביתה בפעם הראשונה, אבל הוא חזר לדירה שבה הוא מתגורר לבדו. יש סיבות רבות מדוע הורים רוצים שיתאפשר להם להגיע, אבל אני רוצה לדבר אתכם מנקודת המבט של הלוחם, או כל אחד שמשרת, בין אם זה מילואים ובין אם זה סדיר.

הם סופרים לאחור את הימים עד ליציאה מעזה ולהגעה הביתה. כשהחיילים הבודדים מגיעים לשם החברים מקיפים אותם וגם שאר ההורים רוצים לחבק אותם, אבל ההורים שלהם לא שם – זה לא טוב למורל. אין אף אחד שרואה אותם ואומר: אתה בסדר, אתה לא בסדר, מה אתה צריך? ציינת בהתחלה שזה הצבא היחיד בעולם שבו 3%-5% מהחיילים באו ממשפחות שמתגוררות במדינות אחרות, שעזבו ואמרו: פה אני צריך להיות וזו העבודה שאני צריך לעשות. הבן שלי הוא הוא הבכור מבין ארבעה אחים.

בן כמה הוא?

בן 21. הוא סיים שנתיים שירות אבל עכשיו השירות שלו הוארך. אני יכולה להרשות לעצמי טיסה – אני אם חד הורית – רק אם אני מצליחה להשיג עבודה. למזלי, לפעמים מתאפשר לי לעבוד בישראל וזה מסייע לי להיות פה, אבל לא תמיד יש חפיפה בין הזמנים שאני יכולה להגיע לימי חופשה שהוא מקבל, במיוחד בגלל שעכשיו, במלחמה, היציאות הן בהתראה כל כך קצרה. אם יש אפשרות להקל כי הסכומים שאנחנו משלמים כהורים – לרובנו אין משפחה בישראל אז זה גם מקום לשהות בו, גם עבור החייל כשאנחנו שם, וגם תחבורה. כל דבר שתוכלו לעשות על מנת להקל על המשפחות זה לא רק עבורנו, זה גם יחזק אותם כשהם ישובו לצבא.

תודה. בואו נראה סרטון קצר. ההתרגשות של כולנו היא עצומה. השיר הזה והתמונות האלה מלווים את כולם בחודשים האחרונים. אבל בינתיים אני אומר פה לממשלה, מצטיירת לי תמונה קצת עגומה ביחס לחיילים הבודדים בתקופה הזאת, בניגוד לכל האמירות שלנו "כולם ביחד", "אף אחד פה לא בודד". יש פה כמה שאלות מאוד משמעותיות שאנחנו צריכים לקבל עליהן תשובה. אחת, איך יכול להיות שלא יוצרים קשר עם ההורים שנמצאים בחו"ל בזמן הזה? גם לגבי חיילי מילואים. זאת נקודה חשובה שעלתה פה. אני גם אני לא יודע איזה סיוע הם מקבלים. איך יכול להיות שההורים לא מכירים את היחידה לחיילים בודדים ברמת המעטפת? תוך כדי גם ניגע בנושא הדיון, כרטיסי הטיסה, אבל מסתבר שיש פה עוד מעבר לזה. סגן אלוף ענבר סיטבון, בבקשה.

צהריים טובים, ענבר סיטבון, ראש ענף הפרט והתרומות של הצבא. בשגרה אנחנו באמת יושבים פה הרבה ומנהלים, גם בצבא וגם יחד עם כל הארגונים והאגודה למען החייל, מעטפת הכי טובה ומדויקת שאנחנו יכולים לחיילים הבודדים, אבל ברשותכם אני אדבר רגע על תקופת החירום. המלחמה העסיקה אותנו הרבה מאוד כדי לראות איך אנחנו יכולים לאפשר לחיילים הבודדים מענה שינסה קצת להקל על האתגרים המאוד לא פשוטים והוספנו לטיפול שלנו עוד שתי אוכלוסיות שלא עסקנו בהן אף פעם כי הן לא היו כאלה, גם בבודדים המאושפזים, שיצרנו בשבילם מעטפת שהיא קצת אחרת.

לסבר את האוזן, בכל המלחמה במצטבר היו 173 בודדים שהתאשפזו מתחילת המלחמה, 86 מהם מובהקים, כאלה שעלו לארץ, 40% מההורים שלהם הגיעו לארץ. אני חייבת להגיד שאפשרנו לכולם לקבל החזר, גם הזנו להרבה מאוד מההורים – הציגו לנו קבלות – החזר בגין אותה טיסה.

כל מי שהבן או הבת שלו מאושפזים, יוצרים קשר עם ההורים בחו"ל באופן יזום?

כן. לא את כולם אפשר לתפוס, צריך להגיד. אנחנו מייצרים קשר קודם כל גם עם חיילים וגם, מי שנמצא בעזה, עם ההורים. לא את כולם אפשר, אני אומרת לכם, זה אתגר מאוד מאוד גדול במלחמה. יושבות פה שתי אימהות שכנראה להשיג אותן היום – הן בטח החליפו טלפון וסים כשהן הגיעו לפה. זה אתגרים מאוד מאוד גדולים. אני יכולה להגיד שאנחנו עושים הכול כדי שכשהחייל ייצא מעזה ידבר עם אימא ואבא שלו בטלפון. לגבי זה אנחנו נעשה הכול.

יותר מזה, אני יכולה להגיד לכם שאנחנו מנהלים אישורי תוכניות שלמים עבור החיילים הבודדים כשיוצאים ללבנות הריענון. איזה סגל ת"ש, מי אותה מש"קית ת"ש, מי אותו מפקד מ"מ שפוגש את החייל הבודד כי אימא שלו לא הגיעה. עושים את זה אגב גם בטקסי השבעה, אנחנו רגילים לעשות את זה, אבל עכשיו ביתר שאת.

יש היום מערך של אימוץ חיילים בודדים ברמה של משפחה מאמצת, משפחה ישראלית?

יש, אני חייבת להגיד לך שהחיילים הבודדים לא אוהבים את זה בכלל, הם מאוד אוהבים את העצמאות שלהם. החיילים הבודדים, הלוחמים בעיקר, הם כאלה שאוהבים לצאת הביתה ושיהיה להם את השקט שלהם. האימהות מהנהנות כי אני משערת שאתם מסכימים.

אגב, לפעמים המשפחה המאמצת זה בשביל כביסה.

לכולם אנחנו מציעים. אתה לא יודע כמה פניות יש לנו למדור הבודדים על משפחות שלמות שרוצות. אנחנו מציעים כמובן לחיילים, החיילים מעדיפים בדרך כלל לגור בבתים החמים או לגור בשכר דירה ופחות להתחייב עכשיו למשפחה.

אבל הם יכולים לגור בשכר דירה ויש משפחה מאמצת שחוץ מהמש"קית ת"ש יש לו עוד מישהו.

נראה לי שאפשר לתת לחיילים לדבר.

אני יכולה להגיב. אני מדברת בשם הבן שלי בנושא הזה. הוא חלק מ"צבר", הוא גר במרכז קליטה ברעננה והוא מעדיף להגיע הביתה, למרות שהבית מלוכלך ולמרות שהחברים שלו לא תמיד יוצאים אתו. הוא מעדיף לראות כמה שיותר חיילים מהגרעין שלו. כן יש בעיה עם כביסה ואני יכולה לספר שבפעם הראשונה שהגעתי עשיתי ארון שלם של כביסה כי אין לו זמן לעשות זאת.

הוא גר ברעננה?

הוא גר במרכז קליטה ברעננה, כן. יש להם מכונת כביסה, הנקודה היא שהם לא מספיקים כי מכונות הכביסה עובדות כל הזמן.

יותר מזה אני אציין שצה"ל משלם עבור כל הלינה של כל החיילים וכביסה זה אחד מאותם הדברים.

אני מציע משהו לאגף חיילים בודדים. אם את אומרת גם שיש הרבה פניות של משפחות, אני מודיע לך שאם עכשיו תוציאו פרסום: מי מוכן להתנדב בעניין הזה? – מערכת הקווים שלכם תקרוס.

זאת לא הבעיה, יש לנו רשימות של אנשים שרוצים לאמץ.

אימוץ זה מילה גדולה, ישר אתה חושב: הוא יגור אצלי, וכמו שאת אומרת, החבר'ה האלה הם לא ילדים, זה כבר חבר'ה שידעו לעזוב מדינה, לבוא לכאן והם נלחמים, הם רוצים גם את השקט שלהם ואת העצמאות שלהם, אבל אם היה בא מישהו לקחת את הכביסה המלוכלכת שלהם ולהחזיר להם את זה מקופל עם ריח טוב הם היו מאוד שמחים.

יש להם שירותי כביסה, לא צריך. צה"ל משלם על זה כסף. זה מפתיע אותי מאוד וכדאי מאוד שנבדוק את זה רגע עם גרעין "צבר".

זה מורכב מכמה דברים. יש מכונות כביסה ונכון, הם מקבלים כרטיסים כאלו למכונות כביסה.

לא, אני לא רוצה שהחייל יכבס.

אין מספיק זמן.

לא, זה מהגרעין.

לא, החיילים צריכים לכבס לעצמם. הם צריכים לתפוס מכונת כביסה והם גם לא יכולים לעזוב את מכונת הכביסה.

אני מודיע לך עכשיו – כמה חיילים בודדים יש ברעננה?

200.

אני מוצא לך בתוך שעה 200 משפחות ברעננה שברגע שהחייל מגיע הם יבואו ייקחו את הכביסה ואחרי שעתיים יחזירו לו אותה אחרי מכונה וייבוש.

אתה יודע שגרעין "צבר", כשמעלים אותם הם מסתכלים להורים בלבן של העיניים – הייתי שם כי נסעתי לניו יורק להביא אותם – ואומרים "אנחנו נדאג להם." יש בגרעין צבר מה שאין בשום מקום אחר כמעט – חוץ מבית חם, בסוף אנשים שחיים איתם שם יד ביד, שנותנים להם את כל המעטפת. בגלל זה נורא - - -

בסדר, יש פה נקודה קטנה, זו סתם נקודה שאפשר לסדר אותה.

גרעין "צבר" נותן לך את המקום, נותן לך את מכונות הכביסה והכל. העניין הוא שאם ילד יוצא ביום שישי מהבסיס בשעה 9:00, הוא מגיע הביתה אולי בשעה 13:00-14:00, אף אחד לא עושה להם כביסה.

אבל יש עוד מתנדבים שגרים אתם. לעומת שכר דירה, שם יש אנשים שגרים, שמפעילים את הבית.

אבל הם לא עושים להם כביסה.

לא משנה, זה ויכוח עקר לחלוטין, פשוט ויכוח מיותר. אני מבקש שבתוך האירוע הזה של חיילים בודדים תייצרו משפחה מאמצת לכביסה, "מכונת כביסה מאמצת" תקראו לזה, בסדר? אני פשוט יודע כי גם אנחנו חווים את זה עם חיילים לא בודדים, ביישוב שלנו. כשהם יוצאים להפוגות כולם באים: רק תביאו, אנחנו נעשה לכם את הכביסה, ניתן לכם חזרה.

זה בשגרה או בחירום מה שתיארתם עכשיו?

בעיקר בחירום, פשוט אין להם זמן.

הם יוצאים לזמן קצר, הם יוצאים להפוגות קצרות.

כן, אני יודעת, אני חיה בצבא.

תתייחסי לכרטיסי הטיסה.

אפשרנו לכל אותם בודדים מאושפזים לקבל החזר. אין לנו איזשהו מנגנון שמאפשר להטיס, אין חוק כזה, גם בצבא אני לא יכולה להעביר כסף בסוף.

ההחזר מוגבל בסכום?

לא. לכל הבודדים שהתגייסו בצו 8 - - -

ההחזר הוא לשני הורים או להורה אחד?

מי שמגיע, לא הגבלנו אף פעם. הזנו ל-50% מהם.

את מדברת רק על מאושפזים. החיילים יודעים את זה? ההורים יודעים את זה?

כן, אנחנו מציעים להם את זה עם אשפוזם.

אני בטוחה שהאימא שנמצאת אתנו בזום לא יודעת מזה.

ברוך השם, הילד שלכם בריא ושלם. אם וכאשר ו, אנחנו לא מספיקים אף פעם כבר לתפוס אותם כי הם ישר מגיעים לארץ, ולכן הטיסה הראשונה שתהיה - - -

מה צריכה לעשות המשפחה הזו?

אנחנו דואגים להחזיר להם את זה לחשבון בנק. לה ספציפית אני אבדוק. יכול להיות, אגב, לפי מה שהיא תיארה, שזה אולי אשפוז שהוא לא במסגרת הלחימה, ואז אני לא יודעת למה זה התפספס, אבל אני מוכנה לבדוק. אני יכולה להגיד לכמה אנשים כן הזנו וזה הרבה מאוד.

רציתי להגיד שיש לנו 724 חיילים בודדים בשירות מילואים פעיל, כאלה שהיו בודדים בשירות שלהם והתגייסו למילואים. אגב, גם להם מוקד הבודדים יצר קשר עם כל החיילים. יש 55 שכבר חזרו לארץ. במקרה הזה אנחנו מאפשרים להם דרך קרן הפיצוי, שזה קרן סיוע לכל אנשי המילואים, החזר גם על הטיסה הלוך וגם על הטיסה חזור. יש כאלה ששכרו דירה - - -

את מדברת על מבקרים?

לא, אנחנו מדברים כרגע על החיילים הבודדים.

אף חייל בודד שיצא מעזה להפוגה של יומיים כנראה לא יטוס - - -

לא, כאלה שעלו לארץ, פשוט עזבו הכול ועלו לארץ בצו 8 כדי להתגייס לצבא. הם שילמו על זה מלא כסף. יש 728 כאלה. יצרנו עם כולם קשר, החזרנו להם. אני משערת שיש עדיין כאלה שלא סיימנו את הטיפול בהם - - -

מה לגבי סיוע להורים של חיילים בודדים שרוצים לבוא לבקר אותם? הם פה, הם נמצאים בלחימה כבר מההתחלה, הם יצאו אולי פעם אחת בתוך האירוע הזה - - -

אנחנו מטפלים בהורים של מאושפזים בבתי חולים.

בלבד?

בלבד. אם יש הורה שהגיע לארץ כמו האימהות שיושבות פה, אם מעלים אלינו איזושהי בעיה, אנחנו יודעים לתת לה פתרון, הלנה במקום כזה או הלנה במקום אחר.

אין שום דבר ממוסד בעניין הזה?

לא.

זה הכול רצון טוב. איציק, בבקשה.

מבחינת המשרד אין שום מנגנון לעניין של הטסות. אנחנו מתבססים אבסולוטית, גם בצרכים ובעיות שעולים – אני רגע מבודד את נושא הטיסות – על הקשר הטוב שאנחנו נמצאים עם צה"ל, עם מוקד הבודדים, מנתבים. זה יכול להיות בשני אופנים: או הגעה, שאנחנו נחשפים לזה דרך הסניפים ודרך התשתית של משרד העלייה והקליטה, ונחשפים למידע כשיש קושי – לאו דווקא טיסות, אני מדבר בכללי – מציפים את זה ובודקים עם צה"ל אד הוק.

אני רק אגיד דבר אחד – חבל שנציגת הסוכנות לא התייחסה – ממה שאני יודע הסוכנות מסייעת בכרטיסי טיסה לכלל העולים שמגיעים לישראל. האמת שאתמול דיברנו, בלי קשר לדיון הזה, גם עם שי שנבחנת אפשרות לעשות דיפרנציאלי. כלומר, לא כולם זקוקים בהגעה לכאן לכרטיסי טיסה, אז לממן או למנן את הסיוע מהקרנות האלה לטובת החיילים הבודדים והוריהם, בטח בתקופת מלחמה. כן יש קרן סיוע לסוכנות היהודית - - -

לא למטרות האלה.

לא למטרות של ביקורים רגילים, אני מדבר בחירום.

אבל לא מדובר על חירום.

האגודה למען החייל, בבקשה.

אני אתייחס ברשותכם דווקא למענה שניתן לחיילים הבודדים עוד בטרם לטיסות. קרוב ל-1,700 חיילים בודדים ומטעמי פרט גרים בפתרונות הדיור של האגודה למען החייל. אלף מהם בתוך בתים חמים, דירות שאנחנו משכירים, מאבזרים. לכל דירה כזאת יש סוג של הורה מלווה.

מכירים, הדיון הוא לא על כל הנושא.

אתאב

לא, על המענה של הכביסה דיברת ודווקא בגלל זה אני מתייחסת למענה הזה. גם בעת לחימה אותם 1,700 חיילים שגרים בפתרונות הדיור שלנו נעטפים על ידי הסניפים של המתנדבים שלנו, הקהילה המקומית ורכז בשכר שמנהל את אותן דירות מקצה לקצה, מכביסה, אוכל וכל מענה אחר. זה שליש מהחיילים הבודדים, רק שתכירו.

בכל מה שקשור לטיסות חיילים בודדים, האגודה למען חיילים מטיסה מדי שנה כ-1,700 חיילים בודדים. אחרי שלוש שנים שהשגרה קצת הופרה לנו, גם עם קורונה וגם עם הלחימה, אנחנו מטיסים כל חייל בודד, כל חייל בודד. אין בחינה סוציואקונומית.

מטיסים מה? פעם בשנה לביקור?

פעם בשירות. פעם בשירות כל חייל בודד זכאי לטיסה על כל הוצאותיה לבני המשפחה בחו"ל. יש רציונל מאחורי האמירה הזאת. להביא הורה לארץ – ואני כבר אגיע לחירום – זה שונה מלהטיס את החייל רגע לבית שלו, לכל המרקם המשפחתי והחברתי שלו למשך 30 יום. אין חייל בודד שלא זכאי, מובהק. אין. כולם זכאים באופן אוטומטי. חייל לוחם, החל ממרס 22, זכאי לשתי טיסות בשירות, כדי לבדל את אוכלוסיית הלוחמים. אנחנו מדברים על פרויקט של כמעט 12 מיליון שקל בשנה שכולו מכספי תרומות, כל כולו מכספי תרומות.

לגבי חירום. אני אגיד קודם שאנחנו כפופים באופן מלא לדירקטיבת צה"ל. אנחנו אמנם עמותה אבל כפופה באופן מלא לדירקטיבה של צה"ל. בתחילת הלחימה צה"ל הוציא הנחיה מפורשת שאוסרת הטסה, אגב לשני הצדדים, כשהלחימה הייתה עצימה. אני יכולה להגיד שלאור שחרור, סיום משימה, או שינוי משימה, של לא מעט מהסד"כים הלוחמים, אנחנו בחודש האחרון מטיסים הרבה מאוד חיילים. כל מי שהוא לא לוחם כבר טס כמעט באופן אוטומטי, וגם מי שלוחם וקיבל אישור של צה"ל לטוס אנחנו מטיסים. הבוקר הטסנו שני חיילים מגדוד 890 של הצנחנים.

אני אגיד שאם צה"ל יחליט לבצע המרה של כרטיס הטיסה של החייל להבאת אחד מההורים, האגודה יודעת ועושה את זה. אנחנו עושים את זה, אגב, עם כל החיילים יוצאי רוסיה ואוקראינה שלא יכולים לטוס, אנחנו מטיסים את כל ההורים שלהם לארץ בשגרה, ללא קשר ללחימה. תודה.

"נפש בנפש", בבקשה.

תודה על הדיון החשוב הזה. אין טוב ממראה של הלב ולשמוע את קרן וריקי, האימהות המדהימות האלה. ראינו כאן איזשהו גשר אווירי שמתחילת הלחימה יצרנו, גם כדי לחזק את ההורים של החיילים הבודדים וגם לחזק את החיילים. הבנו שהאירוע הזה הוא אירוע מאוד מאוד מאתגר, בכלל להורה ישראלי ועל אחת כמה וכמה כשאתה נמצא בחו"ל וניזון מהחדשות ולא תמיד, בגלל הבדלי השעות, מצליח לדבר, אם בכלל, עם החייל או החיילת שלך.

הטסנו עד עכשיו, במהלך החודשיים האחרונים, מעל ל-800 הורים מכל העולם, מ-55 מדינות, לא משנה מהיכן, בסיוע "אל על" ועוד חברות, ועוד כמה מאות שיגיעו בקרוב וייתנו את החיבוק הזה, שהוא כל כך נותן כוח גם לחייל וגם להורה. קיבלנו באמת פידבקים מדהימים. אבל מעבר ליופי שבפרויקט הזה, שהוא באמת מרגש אותי מחדש כל יום, אני רוצה להתייחס לעוד דברים.

שאלת, ובצדק, איך אנחנו בעצם מייצרים קשר עם ההורים. קודם כל, אנחנו עובדים מאוד הדוק עם מרכז בודדים. יש לנו את פרטי הקשר של כל ההורים של החיילים הבודדים, כ-3,100, ואנחנו עם תחילת המלחמה - - -

מכול העולם או רק מארצות הברית?

מכול העולם. מתחילת הלחימה יצרנו קו שעובד 24/7 - - -

אז איך האימא הזו לא יודעת? פספסה. יש 3,840 חיילים בודדים.

זה נתון מצטבר של 2023.

איציק, לכם יש את מספר הטלפון של כל החיילים העולים כמדומני, נכון?

כן. למה אתם לא מעבירים פשוט דרכם את ההודעה להורים על הזכאויות? "חייל יקר, שלום רב, להלן לינק לזכאויות שגם נוגעות להוריך, אנא עבר את ההודעה הזו להורים". אני בטוח שאותו טלפון שקשה לך להשיג, ענבר, כי הם החליפו, כי הם עם סים אחר, החייל יודע להגיע להורים.

החייל לא נמצא כרגע. הלוואי והחיילים היו עונים לנו. עכשיו בחירום מאוד קשה לנו - - -

החייל מגיע לטלפון אחת ל. הוא לא יוצא הביתה אחת ל, לטלפון הוא מגיע אחת ל.

50 יום. נכון, אתה צודק, זה בדיוק היה הקושי שלנו בתקופה הזאת.

היום יש דבר שנקרא אימייל. יכולים לאסוף את כל כתובות המייל של כל ההורים ופשוט מאוד לשגר להם – כמו ששולחים לנו סייל בפוקס – יש לכם הטבה כזאת, הטבה כזאת וכו'.

חד-משמעית.

אנחנו נקבל את זה, יהיו לנו לינקים, נוכל להיכנס ולראות. אנחנו לא מכירים כלום, לא יודעים כלום. דרך אגב, וזה מאוד מאוד עצוב, אבל אם חס וחלילה חייל נהרג, אף אחד לא מודיע לנו את זה בארצות הברית. אם אין לך קונסוליה כמו טקסס, אף אחד לא מגיע אלינו להודיע.

זה אירוע שאני גם יכול להבין את היכולות - - -

סבבה, אל תגיע, אבל שמישהו ייצוגי אולי מהצבא יעשה את העבודה הזאת, מישהו אחר מאשר חבר של חבר שפתאום מגיע אליך הביתה ודופק לך בדלת.

מעבר לקו ה-24/7, במהלך המלחמה יצרנו הרבה מאוד מפגשי זום עם הורים - - -

אני רוצה להתמקד בעניין. המשימה שלנו עכשיו – וזאת המשימה של כולנו ביחד, אני אומר את זה לצבא, לאגודה למען החייל, למשרד הקליטה, לאל על, ל"נפש בנפש" – היא לייצר סוג של מבצע ביקור חיילים. לייצר ביקור הורים לכל החיילים הבודדים שנמצאים כרגע בצבא. עוצמת הלחימה ירדה, לצערי, גם באופן יזום, הצבא יודע איפה החיילים האלה, הצבא יודע מי החיילים האלה, יודע, פשוט לעשות זה כמבצע. אתם תייצרו רמת חיבור עצומה של החיילים האלה וההורים והמשפחות שלהם למדינת ישראל, בתחושה שחושבים עליהם, כשאתם תיצרו קשר באופן יזום עם המשפחות ותגידו: אנחנו רוצים לייצר ביקור שלכם. הינה הפרטים, בואו נראה איך אנחנו מוציאים, איך ההורה יגיע לפה בשלב שבו אנחנו יכולים להוציא את הילד שלו לסוף שבוע. זה הכול. כמה חיילים כאלה יש לכם כרגע?

3,500 בערך.

3,840. כמה מתוכם נמצאים ביחידות לוחמות?

25%.

סדר גודל של 1,000? גם לחיילים תומכי לחימה מגיע באותה מידה. זה המבצע. זה מבצע שמוטל על כתפי העם היהודי, אני אומר את זה בהיבט של יהדות התפוצות, מוטל על כתפי האגודה למען החייל, FIDF, שיודעים לאסוף הרבה מאוד כסף להרבה מאוד דברים. אני חושב שאין מטרה ראויה מזו, גם עבור אלה שתורמים את הכסף, שלא מעט מהם הילדים שלהם נמצאים פה בשירות.

אנחנו לא עושים הבחנה.

לא כאבחנה סוציאלית. אני אומר שהמחויבות גם של התורמים שלכם לחיילים הבודדים היא גדולה.

חצי מהתרומות לטיסות הן של FIDF וחלקם של הורים - - -

אז עכשיו אנחנו לא נמצאים בשגרה. בתוך האירוע הזה בואו נייצר מצב שאחרי 100 יום לא יהיה חייל בודד שכבר 100 יום במלחמה בעזה ולא ראה את ההורים שלו. זהו. זו משימה. נראה לי שאנחנו יכולים כולנו ביחד לקחת על עצמנו.

רלי, מ"אח גדול". אחרי הרבה מאוד שנים בצה"ל ועדיין בשירות ובצו שמונה, רוצה להגיד לך משהו לגבי האבחנה בין בודדים, לוחמים, תומכי לחימה, לעורפים.

אין אבחנה כזו. אין אבחנה. אין אצלי אבחנה כזו.

נתת לה משימה רק על - - -

לא, לא הקשבת לי. שאלתי כמה לוחמים יש, אמרתי שלהוציא לוחם מבחינה פרוצדורלית זה יותר מורכב כי אני צריך לתאם את סוף השבוע שהוא מחוץ לעזה לסוף השבוע שההורים מגיעים לפה. כשיש מישהו שהוא תומך לחימה אז כשההורים מגיעים לפה אפשר לייצר את זה הרבה יותר בקלות, זאת האבחנה. מבחינה פרוצדורלית, לא מבחינה מהותית. ברמה המהותית, כולם, כל ה-3,840 חיילים בודדים, צריכים אחרי 100 יום לראות את ההורים שלהם.

אם יורשה לי, אני חייבת להגיד שיש יתרון מובהק להטיס אותם, למי שמתאפשר, ולא להביא את ההורים.

אני מסכים אתך. היכולת להוציא מישהו ל-30 יום כרגע, בתקופה הזו - - -

אנחנו מקצרים את הזמן.

גם לשבועיים, נראה לי מאוד מורכב. כמה חיילים הטסתם כאלה עד עכשיו?

בשלושה שבועות האחרונים למעלה מ-200.

יפה, זה עדיין 5%.

מסכימה.

זה תקציב תרומות, זה לא משהו ממשלתי.

לא משנה.

בטח שזה חשוב.

עידן מ"אל על", אני אבקש את התייחסותך לשני דברים: אחד, למחירים. אני יודע כבר שהתשובה היא לא, אבל מדוע לא לייצר איזשהו מחיר כרטיס בסיסי ש"אל על" אומרת: אני, על ההורה של החייל הבודד בתקופת המלחמה, לוקחת את עלות הטיסה ואז אני אוכל לפנות לממשלה, להגיד לה: תממני את את עלות הטיסה במובנים האלה. אנחנו מדברים על 3,840 חיילים.

תודה, אדוני, קודם כל על הדיון החשוב ועל הזימון שלנו והאפשרות להשמיע את דברינו. אני מיד אתייחס לשאלה הקונקרטית של אדוני, אבל ברשות אדוני אני אגיד גם מספר מילים בקווים כלליים לגבי הפעילות של "אל על" מאז תחילת המלחמה. חשוב לדעת שערב פרוץ המלחמה פעלו בנתב"ג 65 חברות תעופה. מיד אחרי שהתחילה הלחימה, חברות התעופה הזרות הפסיקו את הפעילות שלהן בזו אחר זו ובעצם "אל על" נשארה כמעט החברה היחידה שפועלת.

אנחנו התגייסנו מיד בצו 8 אווירי כדי לשמר את הגשר האווירי מישראל ולעולם, עם דגש על משימות לאומיות. ביצענו טיסות ייעודיות ללא עלות כדי להביא לארץ מגויסים בצו 8 ואנשי כוחות ביטחון. הטסנו ציוד חיוני לישראל בהיקף של 13 אלף טון. אנחנו גם מטיסים את משפחות החטופים ללא עלות לפעילות הדיפלומטית החשובה שהם מבצעים בחו"ל ובעולם להגברת המודעות. אני יכול להגיד שבשורה התחתונה, עד עכשיו "אל על" תרמה למעלה ממיליון דולר לעמותות וארגונים שונים שתומכים בחיילי צה"ל ותושבי העוטף, וזאת כמובן מעבר לאלפי כרטיסי טיסה שאנחנו תורמים להטסת נוסעים בכל מיני היבטים.

כפי שנאמר פה, אנחנו גם עובדים עם ארגון "נפש בנפש" והאגודה למען החייל ומעניקים הנחות באמת ברמות גבוהות, מה שאנחנו יכולים לתת כדי לסייע, כך שאנחנו עושים הרבה פעילות. אנחנו רואים את עצמנו כחברה לאומית וכמו שכל המדינה נרתמה באירוע הקשה הזה, גם אנחנו נרתמנו ונכנסנו תחת האלונקה. אגב, חלק מהטיסות המיוחדות שביצענו, חלקן היו גם בשבת, על אף ש"אל על" לא טסה בשבת בדרך כלל, מתוך החשיבות והדחיפות שהייתה.

לגבי מה שאדוני אמר, לגבי המבצע שהוצע, אנחנו כמובן נשמח להירתם ולתת את חלקנו במה שאפשר. אני לא רוצה לצאת פה בהצהרות. נשמח לעבוד מול הארגונים הרלוונטיים ולהגיע למתווה מוסכם. כמו שאמרתי, אנחנו ניכנס תחת האלונקה ומה שצריך לסייע אנחנו נשמח לסייע.

לגבי השאלה של אדוני בנוגע למחירים, אני יכול להגיד שאחרי שהתחילה המלחמה הייתה תקופה שהיו מחירים אחידים לטיסות לפי אזורים, ולאחר מכן עברו לתמחור. אני לא אכנס פה לכל שיטת התמחור של עולם התעופה כי זה באמת גם עולם מאוד מורכב וגם אין לי כרגע את המנדט להיכנס לזה, אבל אני יכול להגיד שאנחנו תחת פיקוח של הגופים הרגולטורים פה במדינה ואני יכול להגיד בצורה חד-משמעית שאנחנו לא מנצלים לרעה את הסיטואציה.

בסופו של דבר אנחנו פועלים גם כחברה מסחרית וככל שהכרטיסים נרכשים במועד מוקדם יותר כך הם יהיו זולים יותר, ככל שהם נרכשים סמוך יותר למועד הטיסה, מטבע הדברים הם יהיו יקרים יותר, אבל טווחי המחירים הם טווחי המחירים הנורמליים והרגילים שלנו ולא העלנו מחירים בגלל המצב או בגלל שאנחנו חברת התעופה כמעט היחידה שפועלת כיום בנתב"ג.

תודה. משרד התחבורה, עופר אליישר, בבקשה. תוכל להתייחס בבקשה למחירי הטיסות ולפעילות שלכם מול חברות התעופה כדי שלא נראה קפיצת מחירים לא נורמלית במובן הזה, בטח כשאנחנו מדברים על הורים לחיילים בודדים, כשגם אין כאן כמעט חברות תעופה זרות כתחרות?

קודם כל, אני יכול להגיד באופן כללי שאנחנו, משרד התחבורה, תומכים ביוזמה שיש לגבי ההטסה, אבל זה לפי חוק כמובן של משרד הביטחון. ככל שנדרש - - -

אתם יכולים להשתתף תקציבית. בסוף מדובר על פרויקט בעלות שאני מעריך בסדר גודל של כ-3 מיליון דולר לכל החיילים הבודדים. אתם יכולים להשתתף בחלק מהעלות. משרד התחבורה, תקציבו גדול. אני בטוח שאם אני אעבור אתך על ספר התקציב, נצליח למצוא שם סדר גודל של שליש מזה.

בכל מקרה, אנחנו מוכנים לסייע ככל שנדרש למשרד הביטחון לעשות את התיווכים הנדרשים. לעניין המחירים, המחירים הם לא מפוקחים על ידינו, הם מחירים שנקבעים בשוק החופשי. אנחנו לא מתערבים במחירי הטיסות.

זה לא מה שאמר נציג "אל על" עכשיו. הוא אמר שיש פיקוח ממשלתי על מחירי הטיסות.

אני לא מכיר דבר כזה.

אדוני, הכוונה הייתה לרשות התחרות, שהיא מפקחת על המחירים, שלא יהיו מחירים קרטליסטים, מחירי מונופול, לא למשרד התחבורה.

רשות התחרות, נכון. זה לא פיקוח על מחירים, זה פיקוח על תחרות, כן.

נכון, בסוף זה שוק חופשי, זה עניין של היצע וביקוש, אבל יש פה איסור לחרוג מהמחירים הקרטליסטים ופה יש את רשות התחרות.

הם עדיין גבוהים מהרגיל.

אני לא חושב. זה תלוי מתי נרכש הכרטיס וזה תלוי בעונה, זה תלוי בהרבה מאפיינים. אי אפשר להגיד בצורה קטגורית.

בסדר, המחירים לא מפוקחים. אתה לא יכול להגיד שהמחירים מפוקחים. רשות התחרות מפקחת, גם היכן שיש תחרות היא בודקת שאכן יש תחרות, זה לא פיקוח על המחירים.

אדוני צודק, זה לא פיקוח כמו על מחיר החלב, לצורך העניין.

זה מה שהשתמע מדבריך. בבקשה, עופר.

אין לי סמכות לבוא ולקבוע כאן מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא מבחינה תקציבית, אני יכול להעביר את זה הלאה.

מה לגבי פתיחת שמיים לחברות נוספות כרגע? חזרנו הרי ל-full capacity של טיסות.

אנחנו מאפשרים את מה שניתן, אנחנו לא חסם. משרד התחבורה לא יהיה חסם פה לשום דבר.

דב ליפמן, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, על הדיון המאוד חשוב. אנחנו קיבלנו המון פניות, אני מצדיע לכל הארגונים שעזרו, אבל יש הגבלה על מה שהם יכולים לעשות ויש מאות משפחות שביקשו עזרה ורצו להגיע. לכן, אם אנחנו יכולים לעשות מבצע זה יעזור מאוד, גם לאנשים שפשוט אין להם את הכסף לשלם.

דבר אחד שיכול להיות שיהיה מאוד קשה – אני לא איש צבא – כמעט כל שבוע אני מקבל פניות של הורים שהגיעו ארצה ופשוט אי אפשר היה לתאם פגישה עם הילדים בצבא. אני לא יודע אם יש דרך לפתוח איזה ציר של תקשורת, שיוכלו פשוט להיות בקשר עם מישהו שיוכל לתאם את זה, כי חבל שהם הגיעו ארצה, ישבו וחיכו, לא הצליחו לפגוש את הילדים שלהם וחזרו למדינתם. אם יש דרך פשוט לפתוח איזה ערוץ תקשורת זה גם יעזור מאוד. תודה.

זיו קנון, בבקשה.

קודם כל, שלא ישתמע בשום אופן שצה"ל לא עושה – צה"ל עושה הכול, הכול, כל מה שאנחנו מבקשים, כבר שנים. אני ליוויתי מאות חיילים בודדים – הכול. מה שאנחנו מבקשים וצה"ל מודע למשהו, הוא קופץ ועושה, אין מה לדבר בכלל, בשיתוף פעולה גם עם הוועד למען החייל וגם עם "נפש בנפש", דברים קורים.

שמעתי את נציג "אל על". מבחינתנו, ההורים של הילדים שלנו, ההורים שרוצים להגיע, אני חושב שאם נפנה ליונייטד וקונטיננטל הם יעבדו אתנו. אם "אל על" לא יכולה לעזור זה בסדר. אפשר לפנות ליונייטד כי יונייטד בדרך כלל מביאים מחירים מאוד טובים. לנו אכפת שההורים יגיעו.

אמרת "בוא נעשה מבצע ונביא את ההורים", אי אפשר להביא את ההורים מתי שאנחנו רוצים. אם אני אדבר בשם ההורים, ההורים מגיעים המון בחופשת חורף, בדצמבר, כשהם לא עובדים. יש מורים ויש רופאים ויש כל מיני. בזמן עבודה קשה מאוד להגיד להורים להגיע, אפילו אם הפתעת אותו, אמרת לו "בוא, קח כרטיס", צריך לתאם את זה.

ברור, הכוונה היא לעשות תיאום. אני רק אזכיר שלא כל החיילים הבודדים הם מלוס אנג'לס. יש מקומות שהם שלוש שעות טיסה לעיתים וזה יותר פשוט ופחות מורכב. 501 חיילים מאוקראינה.

אני רוצה רק להעיר את הנקודה של שינוי הטיסה. הייתי פה, כמו שאמרתי, פעם קודמת חודש כי חיכיתי כל הזמן וקיוויתי שאני אראה את הבן שלי וכל פעם הייתי צריכה לשנות טיסה. בעוד שלי יש סטטוס ביונייטד – שלא יכולתי להשתמש בו כי יונייטד לא טסה לישראל כרגע – שדרכו יכולתי לעשות שינוי טיסה ללא עלות, ב"אל על" הייתי צריכה לשלם כל פעם 300 דולר שינוי עלות טיסה.

עידן, אתה רוצה להתייחס לזה?

אנחנו לא יכולים לדעת מי הלקוח שפונה.

אם היא הייתה פונה באמצעות האגף לחיילים בודדים?

פונים אלינו, ולא רק באמצעות האגודות והארגונים המדהימים שמסייעים פה, פונים אלינו לא מעט מקרים חריגים, מגיעים עד לשכת המנכ"לית. המקרים החריגים הספציפיים האלה מטופלים על ידי "אל על", אני לא אעיד על עצמנו, אבל באמת במימון ובסבסוד של כרטיסים.

אפרת, אני רוצה לייצר ערוץ קשר ישיר שיהיה מוקד. אם "אל על" רואה את עצמה כחברת תעופה לאומית, שיהיה לכם סוג של מוקד חיילים בודדים, שהם יודעים למי לפנות.

אנחנו חברה מסחרית ואנחנו תמיד שמחים לעזור במשימות לאומיות. אנחנו עשינו את זה גם במלחמה וגם בשעות שגרה.

למי פונים?

צריך לעשות הסכם סדור. אין, לא קיים כזה.

אין לי בעיה לרכז את זה בצה"ל דרך המוקד שלנו. זה גם יעזור לכולם לחשוף את המוקד שלנו. ואנחנו נפנה לאיש קשר ב"אל על".

ככל שיימצא התקציב למבצע הזה, אנחנו הקמנו מנגנון שלם שיודע לתפעל את זה ואני אשמח להמשיך לתפעל את זה. הלוואי וזה ייצא לפועל כי זה באמת סיבה ראויה.

רציתי רק להגיד שהמטרה שלנו היא להגיע למצב שיש לנו מחיר קבוע, לא משנה אם זה חג, לא משנה אם זה יום הולדת או אם זה יום רגיל, שפשוט אנחנו נדע שאם אנחנו רוצים לראות את הילד זה יעלה לנו כך וכך כסף ואנחנו פשוט עולים. כמו שאמרתי לכם, אנחנו שילמנו 2,600 דולר לכיוון, והוא לא יגיד לי שהמחירים לא מופקעים כי המחירים בשמיים. הוא גם היה מונופול באותו זמן של מלחמה. 2,600 דולר לכיוון.

אפשר לקרוא לזה מונופול, אפשר לקרוא לזה גשר אווירי יחידי לעולם כי אם אנחנו לא היינו - - -

אבל לנצל את העובדה הזאת כדי לגבות 2,600 דולר לכיוון?

זה לא היה ניצול, זה באמת עניין של מסחר תעופתי. מי שמבין בתחום יודע, כי המטוסים בתפוסה מלאה.

אז אין מסחר תעופתי, אבל אני יכולה להגיד לך שעכשיו, בשביל להביא את אבא שלו לפה לפסח - - -

אפרת, עובדה שאחר כך, אחרי שבוע, תפסתם את עצמכם, אחרי שבוע-שבועיים שהתחיל להיות פה רעש סביב מה שקרה עם המחירים, כולל מחירים של אנשים שרצו לחזור לארץ, והורדתם למחירים שהם מחירים רגילים לעונה בסך הכול.

הוספנו טיסות ויכולנו לספק יותר כרטיסים במחירים סבירים.

אם תפתחי עכשיו לחפש כרטיס טיסה - - -

אני יודעת, אני מכירה, תאמיני לי.

אני מבקש דבר כזה – וזה לא בהכרח יכול להיות עם "אל על", יכול להיות שזה צריך להיות סוג של מכרז שתעשו עם כל חברות התעופה, יכול להיות שחברת יונייטד תיתן מחירים יותר טובים ויכול להיות שחברות אחרות.

אנחנו מטיסים, אגב, בכל החברות, אנחנו מטיסים 42% ב"אל על" אבל אנחנו פתוחים לכל חברות התעופה.

אני רוצה לבקש דבר כזה, והפנייה היא אלייך, ענבר, מטעם הצבא, ואליך, איציק, מטעם משרד הקליטה, גם אם משרד הקליטה לא יהיה הגורם המממן פה, בסוף אתם צריכים להיות סוג של גורם מתכלל כי אתם המשרד שעוסק בעולים ובמעמד שלהם – תיזמו מבצע ביקור חיילים. קחו לכם את החודש וחצי הקרובים - - -

צריך לייצר מנגנון.

תייצרו אותו. מישהו צריך להושיב את כולם ביחד. אתם רוצים שאני אזמין אתכם אלי ללשכה? נעשה ישיבות אצלי בלשכה. אני חושב שזה מיותר. אני חושב שאתם יכולים - - -

אני לא מתנגד, אני מסביר שבבאפר שכיום אנחנו פועלים אין לי שום שיניים.

לא צריך שיניים, יש פה רצון טוב של כל הגורמים. אני לא מבקש ממך להכריח. אני מבקש שתזמן פגישה אצלך יחד עם ענבר, תעשו את זה באמצעות הזום, זה בכלל לא משנה, מישהו צריך ליזום את זה, מישהו צריך לקבוע את הפגישה, מישהו צריך להגיד: "אני מתכלל את זה". אתם לא רוצים, משרד הקליטה? אל תתכללו. צבא.

אני לא - - -

אתם לא צריכים, אם יצטרכו אתכם יתקשרו אליכם, אתם לא קשורים לעניין, מאה אחוז. צה"ל, לא צריך את משרד הקליטה, תשבו בבקשה אתם עם הארגונים הרלוונטיים, משרד הקליטה לא רלוונטי לעניין, דברו עם חברות התעופה, תייצרו את המנגנון הזה. תייצרו בבקשה את המנגנון הזה, תעזרו באגודה למען החייל בתחום הזה.

דבר נוסף שאני מבקש זה שתוודאו – וזה אליך, ענבר – אחד, שיש לכם את פרטי הקשר של ההורים באמצעות מיילים, אני מסכים לגמרי עם ההערה שעלתה כאן, זה לא מתחלף, ותעדכנו את כולם לגבי הזכאויות שלהם. תעדכנו את כולם על הזכאויות שלהם, חבל. הצבא עושה באמת המון במובנים של המעטפת לחיילים, לא כולם יודעים את זה, לא כולם מכירים את זה. כשאתה צריך להגיע להורים בכל מיני מקומות בעולם, אחד באוסטרליה, אחד פה, אחד שם, אתה צריך לייצר את זה. אלה שני הדברים שבעיניי אם הם יקרו הם יסגרו פה את רוב הפערים.

אני חושב שצריך גם את מה שדבורה, האימא שהייתה בזום, אמרה לגבי הלינה כשהם באים לארץ.

זה חלק מהעניין. כשאנחנו מדברים על מבצע כזה, זה מבצע. בתוך הצבא יש כל מיני, מבתי חייל ועד אפילו לבקש ממשפחות, מרכזי נופש, אני לא יודע לתת את הפתרון עכשיו. יכולים גם להגיד שאם יש מישהו שיש לו מצוקה והוא לא יכול מוצאים לו פתרון. יכול להיות שיש משפחות שהן משפחות מארחות. תשתמשו בציבור הישראלי שרוצה להירתם. יש משפחות, אני אומר לכם, שאם יגידו להם: תארחו משפחה של חייל בודד שבאה לראות אותו, הם יפתחו את הבית. אתם פשוט לא מבינים עד כמה הציבור הישראלי מוכן להיות פה.

זה מבצע, זה לא משהו שהוא בשגרה. אני מקווה שלא נהיה במלחמה הזאת כל הזמן, אנחנו במלחמה. אפשר לייצר בטווח זמן של חודש מבצע כזה, הצבא יידע לשלוף את החיילים כדי שההורים יראו אותם, ייתנו להם חיבוק, יאכלו אתם וימשיכו הלאה. זה לא ל-30 יום בארץ, זה ברור. אם מישהו יחליט שהוא נמצא פה 30 יום ויש לו את היכולות – הרי כל חייל הוא עולם מלואו, יש כאלה שיש להם פה משפחה, יש כאלה שאין להם משפחה – בסוף אני מניח שרוב מכריע של משפחות החיילים הבודדים, יש להם פה איזשהו קשר כזה או אחר.

אולי להתייחס לעניין התקציבי?

מפה גם יעלה הצורך התקציבי. אני חושב שיהדות ארצות הברית, הפדרציות של ארצות הברית, אספו קרוב למיליארד דולר לטובת המאמץ המלחמתי, אפשר לרתום אותם לטובת העניין הזה. אפשר יהיה לרתום חלק ממשרדי הממשלה לעניין הזה, אבל צריך לבוא עם משהו שנדע, לא שאני החלטתי שזה עולה "איקס" או "וואי". זה מבצע, עושים מבצע, עושים ביחד מבצע.

למימון כרטיס טיסה לחיילים בודדים זו דווקא פלטפורמה טובה. אנחנו לא מקבלים את כל המענה שצריך עבור הלוחמים שלנו.

אנחנו נעשה פה ישיבת מעקב בעוד שבועיים, תבוא עם משהו סדור, תעלו את הפערים. תבואו לפה עם הפערים, נראה איך אנחנו סוגרים לכם אותם. תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:35.