פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
22/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 50
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שני, י"ב בשבט התשפ"ד (22 בינואר 2024), שעה 10:32

פניות ציבור בנושא: סמכויות והתנהלות פקחים בתחבורה ציבורית

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר

נכחו: עידן מועלם - מנהל הרשות הארצית לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

עמיחי לוי - מנהל אגף בכיר רישוי ותפעול תח"צ, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דוד יוסף - מנהל אגף פיקוח בקרה ורמת שירות, שרד התחבורה והבטיחות בדרכים

דוד וורצמן - רמ"ט סגן שרת התחבורה, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

ארנון פרידמן - אגף מבצעים, משטרת ישראל

יוני קריספין - מ"מ יו"ר ארגון נהגי התחבורה הציבורית, הסתדרות העובדים הלאומית

אלכס מילר - סגן יושב ראש לשכת הקשר בין הכנסת לממשלה, ההסתדרות הכללית החדשה

יעקב וחניש - יו"ר ועד עובדי אגד, ההסתדרות הכללית החדשה

איריס דור-און - מנהלת קשרי ממשל, 15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית

ניר לנדאו - סמנכ"ל מינהל, חברת אגד

זיו יותם - תפעול, חברת אגד

עדן יחזקאלי - מבקרת/מפקחת בירושלים, חברת אגד

בועז הירש - מנכ"ל הרכבת הקלה ירושלים, חברת כפיר

מירי מרב - סמנכ"לית משאבי אנוש, אחראית על פקחים ופניות ציבור, חברת אקסטרה תחבורה ציבורית

יצחק איצ'ה דזאלובסקי - מפעיל קו המידע לציבור החרדי, ונציג מוקד פניות הציבור של אגודת ישראל

הרב משה נתנאל טוקר - פונה, נציג פונים

יוכבד אייכנטל - מזכירה של חה"כ פינדרוס במשרדי דגל התורה, פונה, נציגת פונים

שי גליק - מנכ"ל עמותת מוסרי

קלרה מרמן - חטופה ששוחררה משבי חמאס בעזה

מעיין סיגל קורן - נציגת משפחות החטופים

דליה קושניר - נציגת משפחות החטופים

אסתר אבירם - אם לחיילים לוחמים

אליהו פרסר - פונה, נציג פונים

אתי שבתאי

רינת בן מוחה, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות

סמכויות והתנהלות פקחים בתחבורה ציבורית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה המיוחדת לפניות הציבור, בנושא סמכויות והתנהלות הפקחים בתחבורה ציבורית.

אתם רוצים לדבר?

בוקר טוב, אני קלרה מרמן, נחטפתי ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר יצחק. אני וארבעת האורחים שהיו אצלי בבית. כנראה שם נמצאים עדיין אח שלי פרננדו מרמן, בן הזוג שלי לואיס הר שהיו אורחים שלי בבית. שוחררתי בפעימה החמישית ב-28 בנובמבר ואני מיואשת. אני יודעת מה זה היה להיות שם, מה זה עוד יום ועוד יום, ואני חושבת שלא יכול להיות דבר יותר חשוב, יותר משמעותי לכל אזרח במדינה לדעת שמי שנמצא שם חייב לחזור.

מדינת ישראל חייבת דבר ראשון די למילים, רק מעשים. כל דבר אחר צריך לרדת מהשולחן. אין דבר יותר חשוב. האנשים שם עלול להיות שלא יוכלו לחזור בחיים. יש 136 חטופים כבר 108 ימים, אני הייתי רק 53 וזה היה לי נצח, כל שניה, כל דקה, כל יום להיות שבוי. זה הדבר הראשון. באמת כל אזרח חייב לדעת הגנה וביטחון, לדעת שזו הארץ שלנו, שזו המדינה שלנו, חייב לדעת שיוחזר, שלא יפקירו אותו, כמו ההרגשה שהרגשתי שהפקירו אותי ב-7 באוקטובר.

קוראים לי מעיין, אני הבת של קלרה, ואני הגעתי לכאן היום כי הרגשתי שלא ייתכן שאנחנו ב-108 ימים, ושאני לא יכולה להמשיך לשבת בבית יותר. הגעתי מהצפון מקיבוץ קטן ליד כרמיאל, קמתי מאוד מוקדם היום בבוקר, יצאתי ב-05:30 מהבית כדי להגיע לכאן, ולהפתעתי הרבה כשחיפשתי אלו ועדות מדברות על נושא החטופים – לא מצאתי אפילו לא ועדה אחת היום שעוסקת בנושא החטופים.

אז באנו לפה. אנחנו מבינים שהיום אתם לא עוסקים בנושא החטופים פה בוועדה הזו. ואני מבינה שאתם עוסקים בנושא דחוף וקריטי אחר כנראה, אני לא מזלזלת כמובן, אני חושבת שיש המון נושאים שצריך לקדם ומאוד חשובים; אבל יש חשוב ויש דחוף, קריטי, שאם לא מטפלים בו אז אנשים פשוט מתים. ואנחנו רואים את זה בשבוע האחרון, בחודש האחרון, בכל יום שעובר בעצם אנחנו מקבלים עוד ועוד בשורות על אנשים.

אני מקווה שבני המשפחה שלי עוד בחיים שם. אני לא יודעת את זה בוודאות, אני פשוט מקווה, ואני מרגישה שבכל רגע אני יכולה לקבל בשורה אחרת. ואני לא מצליחה להבין איך נבחרי הציבור שלנו לא עוסקים רק, רק, בנושא הזה. איך אני מגיעה לפה היום לכנסת לבקש את בני המשפחה שלי, לבקש שיחזירו אותם, ואין אף ועדה שאני יכולה להיכנס אליה ולדבר על הנושא הזה?

אין אף ועדה שאתם לא נכנסים אליה, אבל זה בסדר. הערת ביניים.

אז אני שמחה לשבת לכם על הווריד, כי זו האחריות שלכם להחזיר את בני המשפחה שלי.

בואי, כשמכבדים, ואנחנו מכבדים, ואנחנו מקבלים את זה, ונותנים לכם לדבר.

זה לא נשמע כמו הערה מכבדת, סליחה.

אני באתי לכאן בתור אזרחית שבמקרה במקרה לא הגיעה לעזה, כי אני יכולתי באותו בוקר להיות אצל אמא שלי, אורחת כמו שאר בני המשפחה שלי שנחטפו.

אמא שלי חזרה ואני מאוד מאוד שמחה על כך. צריך להחזיר את כולם, צריך להחזיר את כולם וצריך לדבר מהבוקר ועד הערב רק על זה, וצריך לעשות הכול, וזאת לא כניעה, וזאת הפקרה בכל מצב אחר, ואלו אזרחים שלכל אחד אחר פה זה היה יכול לקרות. זו באמת הייתה רולטה רוסית. לכל אחד אחר.

אני דליה קושניר, אני מגיעה מכפר סבא. שני הגיסים שלי איתן ויאיר הורן נחטפו מקיבוץ ניר עוז. אני ממש מצטערת אם אנחנו נכנסים לכל ועדה.

לא, אני אמרתי דבר אחד. היא אמרה שלא נותנים באף ועדה לדבר על הנושא הזה.

לא, היא לא אמרה שלא נותנים, היא אמרה שבציפייה שלנו כאזרחיות ואזרחי מדינת ישראל שגדלנו פה, וכמו שאתם שומעים במבטא, קלרה עלתה לארץ וגם ההורים שלי עלו לארץ מתוך הבנה שזו המדינה של העם היהודי, וכאן אנחנו יכולים קודם כול להיות בטוחות ובטוחים לממש את עצמנו, להגשים את הזהות היהודית שלנו, ולחיות על פי ערכי היהדות שעליהם אני התחנכתי ועליהם אני גם מחנכת את הילדים שלי. הדבר הכי בסיסי נשבר פה ב-7 באוקטובר.

עכשיו, זו לא הוועדה לדבר על מה שקרה ב-7 באוקטובר. אבל אני כן חושבת ואני מופתעת שהוועדה מלאה עד אפס מקום כאשר מדברים על סמכויות והתנהלות פקחים בתחבורה הציבורית. חלילה לא מזלזלת; אני רק שואלת, חוץ מלדבר על הנושא הזה, מה אתם עושים בשביל החטופים? מה אתם עושים בשביל הגיסים שלי? מה אתם עושים בשביל 136 החטופים, ובשביל שהילדים שלכם יוכלו להסתובב במדינה הזאת ולדעת שאם חלילה וחס יקרה להם משהו אז יהיה מישהו שיחלץ אותם? ולא יישבו פה, וסליחה, ידברו על התנהלות הפקחים בתחבורה הציבורית, בזמן שהם – אם הם בכלל חיים, כי אני שמעתי בפעם האחרונה ב-25 בנובמבר ממשוחררות שהם היו בחיים – אבל לכו תדעו מה קרה מאז.

הם גוועים מרעב, הם עוברים התעללות מינית, אונס, גם נשים וגם גברים, מאז במשך כל דקה, כל שניה, וזה בידיים של נבחרי הציבור. אנחנו האזרחים, מהכסף שלנו, מכספי המיסים משלמים גם את המשכורת של נבחרי הציבור, ובחרנו בכם כדי שתעשו את הדבר הזה. זה לא התפקיד שלי, זה לא העבודה שלי. אני כבר שלושה חודשים לא עובדת ומטפלת בבעלי, אח שלהם, שהוא בדיכאון ובילדים שלי, וזה לא תפקידי לעזוב את העבודה שלי ולהתרוצץ פה בוועדות הכנסת כמו איזה קבצנית.

אנחנו מרגישים פליטים בארצנו ומתנכרים אלינו, ולא מכבדים אותנו. אנחנו צריכים לשמוע שרק בזה הוועדות עוסקות. זה הדבר הכי יהודי שיש. זה הדבר היחיד שמבדיל בינינו לבין החמאס, שאנחנו עם חפץ חיים, שאנחנו מקדשים את החיים. וכשקורים מחדלים כמו המחדל ב-7 באוקטובר – אנחנו נעשה הכול כדי ללכת ולהחזיר את מי שעוד בחיים, כי כל יום שעובר, ואתה יודע יותר טוב ממני, אנחנו מקבלים עוד שם, עוד מישהו שנרצח שם, שלא עמד בזה יותר, שלא סבל את זה יותר. אז אני מבקשת שתשאלו את עצמכם בכל בוקר, צוהריים וערב מה אתם עושים בשביל 136 החטופים והחטופות. תודה.

תודה רבה.

תודה רבה ליושב-ראש הוועדה שאפשר לי להגיע. אני אסתר אבירם, אני אעשה את זה קצר, כתבתי את זה הכי קצר שאפשר. אני אמא לחמישה ילדים, מתוכם שני לוחמים. המלחמה תפסה אותנו כמו את כולם בהפתעה ובחרדה. בימים הראשונים עבד הראש בקדחתנות למי לדאוג יותר, לבן שגויס לצפון הבוער והפלאפון נלקח ממנו? לבת ששובצה בעוטף עזה שורץ המחבלים? לבן שלי חולה הסוכרת שרמות הסוכר שלו השתוללו מלחץ וחרדה? לבת הגדולה על הרצף האוטיסטי שדווקא עכשיו מנתקת קשר? או דווקא לדאוג לבת הקטנה שממשיכה כאילו עסקים כרגיל?

ומה עם אמא שלי בת 80 שחשבה שהגיעה כבר למנוחה ולנחלה? מה עם חמי וחמותי תושבי יבנה, גם הם בני 80, שרצים בריצה מהירה של בני 80 לממ"ד אחוזי חרדה לקול האזעקות? איך מרגיעים אותם? ולהבדיל, איך מנחמים את הסייעת שלי, אורלי היקרה, שבנה עמית, ארוסתו ואחותה נעדרו מהמסיבה בנובה וגופותיהם המרוטשות נמצאו אחרי ימים של חיפושים?

איך מרגיעים כיתה של 8 ילדים אוטיסטים? אני מורה לחינוך מיוחד, שבטוחים שבכל רגע חמאס ייכנס לכיתה? איך מכינים ילדים אוטיסטים מפונים מהצפון שבין לילה הפכו גם הם להיות חלק מהכיתה? איך הולכים לישון בלילה כשבמרחק קצרצר נמצאים בדואים, פלסטינאים, ועוד? מה עובר להם בראש? מה יעבור עלינו עד הבוקר? מה נעשה עם כל האובדן בימינו? מה עם החטופים? המעדרים? איך נכיל את כל שברון הלב על זיו העלומים?

אז תודה לקדוש ברוך הוא שבדרכי נס נתן ונותן לנו חוסן, חוכמה, בינה ודעת לעמוד בניסיונות הקשים הללו, ולהישאר יחסית שפויים. התמודדויות שמעולם איש לא הכין אותנו לקראתם. אבל עם דבר אחד כאימהות עבריות ללוחמים איננו יכולות להשלים. איננו יכולות להשלים עם התנהלות הצבא עם חיילנו. איננו יכולות להשלים שחיי ילדינו, למרבה הצער, אינם תמיד בראש סולם סדר העדיפויות.

מעדויות של לוחמינו ממקור ראשון, צה"ל דורש לא פעם מילדינו הלוחמים לנצור אש מול האויב הנאצי. לעיתים מסרב צה"ל לתת לחיילינו המתוקים את החיפוי והסיוע הנדרש. רק אתמול הופיע בטלוויזיה סגן מתן ויזל, אחרי מאה ימים בעזה, הוא מספר על לוחמה מול מחבלים שהתערבבו באוכלוסייה אזרחית. אלו השכפ"ץ של אלו.

יש לחיילינו שפע תחמושת, כוחות ומוטיבציה ואין להם רשות לשחרר. שוב מצפים מהם לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה. ידי הלוחמים כבולות. שבור לב מספר הבחור הזה, מתן, הסגן, על פומה של חיל הנדסה עולה באש. הטנק של המג"ד חוטף 3 נ"ט ומושבת. המג"ד מבקש אש לחילוץ ונענה בשלילה, למה? אולי ייפגעו אזרחי האויב שכבר יכלו למלט את עצמם מיליון פעם, אבל סמכו על טוב ליבנו, כי יש להם על מה לסמוך, כי הם יודעים שחיי חיילינו אינם בעדיפות ראשונה.

גדוד שלנו, של מעל 30 טנקים נסוג בביזיון מול כמה עזתים עלובי נפש עם כי מלחמה מיושנים. בדיוק ככה שוברים רוח של לוחמים. תודה לאל שבאותו אירוע בנס לא נפגע איש פיזית, אבל הרבה מידי פעמים כן יש נפגעים.

רק לפני כחודש, הראל שרביט השם יקום דמו, ביכה את מות חברו ממש לידו, כמה ימים לפני שנפל הוא בעצמו. אז הוא אמר נהרג לנו לוחם פיזית לידי כי טייס לא הסכים לירות בגלל חפים מפשע. בעזה אין חפים מפשע, יש מחפים על פשע. מתי נבין זאת?

חייבים לסיים את העבודה עד הסוף, חייבים לטהר את עזה עד תום. מתי נבין שיש לנו חובה עצומה לאלו שאינם עימנו פה היום? לנופלים שמסרו נפש, לשבויים, הנעדרים והחטופים. ולהבדיל, מתי נבין שיש לנו חובה עצומה לילדינו ונכדינו? האם נגזר עליהם לעבור את אותו הסיוט אותו אנחנו עוברים? האם זו גזירת גורל? האם יוכלו הם לעמוד בה? אם לא נצא מגדרנו עכשיו, האם נוכל לומר ידינו לא שפכו את הדם הזה?

כאימהות לעם הנצח בעם הנצח, ברור לנו שהכל תלוי בנו. המרגלים ששלח משה רבנו עליו השלום חזרו וסיפרו על הענקים שפגשו כאן, ואמרו כחגבים היינו בעינינו וכן היינו בעיניהם, ורש"י מפרש שהאדם שתופס עצמו כחגב כך רואה אותו סביבתו. אנא, אל תכריחו את גיבורנו להיות חגבים בעל כורחם.

חוני המעגל נהנה מעץ חרוב ששתלו אבותיו עבורו, ושתל גם הוא עץ חרוב צעיר למרות שידע שרק צאצאיו ייהנו ממנו בעוד 70 שנה. חובותינו, כמו חוני, למסור נפשינו עבור ילדינו ונכדינו. חובתנו להשמיע את קול יעקב החזק למרות ידי עשיו המנסות כל כך לכופף אותנו. חובתנו להיות חזקים מול כל הלחצים החיצוניים העומדים עלינו לכלותינו. בידינו הדבר. בעזרת השם בלי מורא ופחד, הקדוש ברוך הוא יצילנו מידם. תודה רבה וסליחה על האורך.

אם אומר את האמת, זה נכון שזה נראה שנבחרי ציבור – הוועדה הזו בטח לא היא הוועדה שאמורה לראות איך לנהל את המשא ומתן. נושא השבויים והנעדרים זה הביטחון, הוא הנושא הכי מרכזי לכל אזרח במדינת ישראל ובטח לנבחרים. אנשים שנמצאים בסיכון חיים יום-יומי ושל שעה-שעה, ואני לא חושב שיש פה פרפרזה או הגזמה בתיאור של הדברים, אני חושב שכל בר דעת מבין שזה תיאור הדברים, ואנשים נמצאים בסיכון יום-יומי של שעה-שעה והזמן בטח לא פועל לטובת הצדדים, אבל ניהול משא ומתן וניהול הדברים האלה דורש המון סייעתא דשמיא והמון כוח ועוצמה ושכל. אבל הוועדה, עם כל הכאב, היא לא הוועדה שיכולה לפעול בעניין הזה, אין לה לא סמכות לפעול בעניין הזה וגם לא דרך לפעול בעניין הזה.

זה לא שהשבויים והנעדרים והלוחמים לא נמצאים. אני לא מכיר אזרחים במדינת ישראל שלא נמצאים שם, ואני גם לא מכיר נבחרים שלא נמצאים שם. בסופו של דבר, ובמעבר חד, גם להגיע מכרמיאל לפה צריך לאסוף רמזורים, וגם מכפר סבא צריך רמזורים וצריך דרך להגיע וצריך התנהלות. נכון, זה לא נוח, נכון שזה היה הרבה יותר נחמד אם כולם היינו אומרים שאנחנו עוסקים עכשיו רק בשבויים. אז אם היה אחד עומד מול השני, אני מסכים. אם היה באפשרותנו לעשות משהו.

אבל אנחנו כסיעה, א' אני אומר את זה כיושב ראש סיעת יהדות התורה, ואנחנו נמצאים בה בכל שבוע עם משפחות החטופים, לא היה שבוע אחד שהתחלנו את ישיבות הסיעה בלעדיהם. העמדה שלנו גם ברורה, אנחנו נותנים גיבוי מלא, לא מעירים, לא מנסים להזיז ולהגיד להם לא, אבל אולי, אבל זה; סיעת יהדות התורה, כסיעה, זאת החלטת סיעה, היא נותנת כל גיבוי על כל החלטה, וניהול משא ומתן כמו שכולם יודעים, זה ניהול מורכב, מסובך, אתה אף פעם לא יודע מה הדרך היותר נכונה, ואני לא מקנא באלה שיושבים שם וצריכים לקבל את ההחלטות, אבל כן כל גיבוי שהם יצטרכו הם יקבלו, ואנחנו כן נמצאים שם כל הזמן. תודה רבה לכם.

נעבור במעבר, באמת חד ובאמת לא נוח, לנושא של הפקחים בתחבורה הציבורית. אני חייב לומר שאני הייתי די המום מרגע שהודענו על זימון הוועדה, לכמות הפניות שהגיעו לוועדה וגם אליי אישית, כולל היום בבוקר. נראה שהנושא הוא נושא שנוגע להרבה אנשים.

אני אישית אתמול בבוקר עליתי על אוטובוסים בירושלים בשביל לחוות את החוויה ברמה האישית, לראות איך זה נראה ואיך התחושה של זה. אבל כיוון שאנחנו ועדה לפניות הציבור, אני אנסה לתת לפחות לשניים-שלושה מהפונים, להתחיל איתם, נעבור למשרדי הממשלה ונחזור לפונים בשביל שכולם ידברו.

נהיה חייבים לסיים את הדיון עד 12:00, אז אני אנסה להצטמצם, ואבקש גם מהדוברים לצמצם.

אני אבקש מתושב חיפה, אליהו פרסר הפונה הראשון לוועדה להתחיל, הסיפור שלו פורסם גם בתקשורת, הוא נמצא בזום. ולאחר מכן אנחנו נבקש מעוד שני פונים ונחזור למשרד התחבורה, לחברות המפעילות, ונחזור בחזרה לפונים. תודה רבה. מצליחים להעלות אותו?

אני אתחיל?

תציגי את עצמך.

שמי יוכבד אייכנטל, אני נוסעת בתחבורה ציבורית, ואני מזכירה של הרב פינדרוס במשרדי דגל התורה, אז אני גם מקבלת כל הזמן פניות גם של אנשים וגם של כל המשפחה כי יודעים שאני נמצאת בעמדה ששומעת את זה.

אז אני מרגישה שזה עניין כבר של חמש שנים מאז שאני פגשתי בפעם הראשונה בפקח שנתן לי דוח על לא עוול בכפי, והמצב רק מחמיר משנה לשנה. עיקר הבעיה כפי שאנחנו פוגשים בירושלים – אני תושבת ירושלים – זה בעיקר פקחים בנסיעות של אגד, וברכבת הקלה כפיר. סופרבוס ואקסטרה הם די חדשים בירושלים, בהתחלה הפקחים שלהם יחסית היו נחמדים, לאחרונה הם מתחילים לאמץ את דוקטרינת אגד, נקרא לזה ככה.

זה מתחיל בזה שנוסעים באוטובוס. יכול להיות אוטובוס קצר, גם אם הוא ריק, גם אם הוא מפוצץ, עולים בבת אחת בין 4-8 פקחים, יכול להיות על שלושה נוסעים. הם עולים בצורה של כאילו להשתלט על האוטובוס, לתפוס פה איזה פושעים, עבריינים, לא יודעת מה. רוב הנוסעים ברובם רוצים לתקף, ומתקפים. יש את האנשים הבודדים שלא מתקפים כי לא יודעת מה, אוקיי, בסדר.

עכשיו, הם נכנסים בצעקות, יש פחד, ילדים קטנים מפחדים לנסוע באוטובוס, מפחדים לנסוע ברכבת הקלה. בחנוכה נסעתי עם שבעה אחיינים שלי מגילאי 7-9, עלינו לרכבת הקלה, והילדים הם לא מירושלים, הם שמעו את הסיפורים מחברים שלהם שנסעו, הם ראו שעולה פקח, הם התחבאו מאחוריי, הם אמרו לי 'יוכבד, יוכבד, אל תיקחי את הרב-קווים, אל תביאי להם, יש פקחים הם עושים דברים לאנשים'.

ילדים קטנים לא אמורים לפחד לעלות לאוטובוס כי הם יפגשו פקחים והם תיקפו לפני דקה, הם ידעו שהרב-קווים מתוקפים אבל הם פחדו. ולמה הם מפחדים? כי הפקחים מגיעים אליהם, צועקים עליהם, לוקחים מהם את הרב-קווים.

פעמים רבות אנשים תיקפו, ואני ראיתי בעיניים שלי, ואני גם לפעמים תיקפתי והפקחים משום מה החליטו 'תיקפת כי אני עליתי הרגע לאוטובוס', 'תיקפת כי ראית אותנו', 'תיקפת מספיק זמן אחרי שעלית'. עכשיו, האנשים עלו באותה תחנה שהפקח עלה, ותיקפו. פעמים רבות האוטובוס עמוס, לוקח קצת זמן עד שבן אדם מתארגן על עצמו בעומס ויכול לתקף את הרב-קו. זה לא מעניין אותם.

הם מפעילים שיקול דעת עצמי שהם החליטו שאנשים מתקפים כי רואים אותם. מי אמר, למה אמר, ונותנים דוחות. זו הצורה, והכל בצעקות, בהשתלחויות, ב-'אתם חבורה של פרזיטים ואתם לא רוצים לתקף ואתם מנסים להתגנב, ורציתם לברוח וכן רציתם לשלם, לא רציתם לשלם'. זה תמיד נגמר בצעקות, אני לא יודעת למה.

אם בן-אדם צריך לקבל דוח והיה ולא תיקף, אני לא יודעת מה – שיקבל דוח. אבל למה זה צריך להיות בטקס רב רושם שכל האוטובוס שצריך להשתתף, ולקרוא לכל הפקחים שיבואו לעזור להם, ו'נהג תסגור את הדלתות שלא יברח', ועוד כל מיני טקסים למיניהם.

אנשים קיבלו דוחות. סיפרה לי אתמול שכנה שלי, היא עלתה על האוטובוס, הרב-קו שלה היה תקול והיא לא ידעה את זה. היא העבירה את הרב-קו, היא לא ידעה שהוא שלה תקול. עלה פקח אחריה ואמר לה 'את לא העברת את הרב-קו', אבל היא העבירה את הרב-קו, ואנשים ראו, היא אדם ישר, יש לה גם חופשי שנתי כי היא סטודנטית, ונתנו לה דוח באגד. היא אמרה שכנראה הרב-קו שלה לא עובד. היא הלכה לעמדה של רב-קו, בדקו את הכרטיס שלה ואמרו לה שנכון, הוא תקול, הצ'יפ שלו לא קריא, והחליפו לה לרב-קו חדש. היא ערערה על זה לאגד, היא כתבה להם 'יש לי רב-קו כזה וכזה, תראו שהחלפתי בתאריך זה וזה, הרב-קו היה תקול'. הערעור שלה לא התקבל, והיא קיבלה דוח.

עוד שכנה שלי, אישה מבוגרת, עלתה לאוטובוס, היא עלולה ליפול כשהוא בנסיעה. מכשירי התיקוף מאחורה לא עבדו אז היא לא יכלה לתקף את הרב-קו, והיא התיישבה כדי שהיא לא תיפול. עלו פקחים בין תחנה לתחנה, האוטובוס פתאום נעצר בחריקת בלמים, עלו פקחים לאוטובוס ונתנו לה דוח. היא אמרה להם שמכשירי התיקוף פה לא עובדים, אמרו לה שמכשיר התיקוף ליד הנהג עובד, היא אמרה שהיא לא יכולה ללכת תוך כדי נסיעה, חיכיתי שתהיה תחנה, אני אתקדם מתחנה לתחנה. לא היה עם מי לדבר, צעקו עליה 'את גנבת, את לא רוצה לשלם' ועוד כל מיני כאלה סיפורים. אז היא אמרה 'תתנו לי דוח, אני אשלם את ה-100 שקלים האלה בכיף, אבל למה לבייש אותי? אני בן אדם ישר'. היא ניסתה לערער על הדוח וכמובן הערעור שלה לא התקבל.

ועוד סיפורים כאלה וכאלה, ובכל יום אני מקבלת לפחות שלושה טלפונים של אנשים, ואני בעצמי שומעת סיפורים ורואה סיפורים על אנשים שגם הפקחים עולים על האוטובוס בכמות בלתי נתפסת, נותנים דוחות לאנשים ששילמו, או לאנשים שלא יכלו לתקף, והסיפור חוזר על עצמו. ואנשים מנסים להגיד להם 'אבל אני תיקפתי', 'אני עליתי ביחד איתך בתחנה שלך לאוטובוס', הם מתחילים עם איומים ונזמן משטרה ולא יודעת מה, ועוצרים את האנשים בידיים.

אז אנשים אומרים 'בסדר, מבחינתך אני לא זכאי לנסיעה, אז תיתן לי לרדת מהאוטובוס'. והם – 'לא, אתה לא תרד, אתה מנסה לברוח', עוצרים אותם בידיים שלהם. הבן אדם יורד, מנסה לערער, 90% מהערעורים של אגד לא מתקבלים. של כפיר עדיין לא שמעתי על מישהו שערער וקיבל מענה שהערעור שלו התקבל, והסיפור חוזר על עצמו.

זה פשוט נהיה סיוט. אני באופן אישי בבחירה שלי, אם יש לי אופציה לנסוע באוטובוסים שהם לא של אגד ולא רכבת קלה, אז העדיפות שלי היא לנסוע כרגע באוטובוסים כאלה. כי הנסיעה הפכה להיות בלתי הגיונית.

כן, אלי נמצא?

בוקר טוב. סליחה, הצטרפתי רק עכשיו.

ספר לנו מה היה.

אני גר בחיפה, ובשבועות האחרונים בגלל המלחמה יש פה שיבושי GPS, ויש הרבה פעמים בעיות בלתקף, בעיקר באפליקציות כמו MOOVIT וכאלה. לפני בערך שבועיים, ביום שני, עליתי על האוטובוס ב-17:00 בערך. על האוטובוס הזה עלו שלושה פקחים, אני עליתי עם הילד שלי, ניסיתי לשלם, ישר ראיתי שיש תקלה, ניגשתי ישירות לפקח לפני שהתיישבתי להראות לו את התקלה, והוא בתמורה התחיל לנזוף בי ואמר לי שלפי האפליקציה אני אמור לקחת גם רב-קו עליי למקרה שזה לא יעבוד, למרות שזה לא כתוב בשום מקום ואין גם שום היגיון בדבר הזה.

והוא התחיל לרשום לי דוח, לא עניין אותו שהרגע ניגשתי אליו, לא הצלחתי לשלם, לא עניין אותו כלום, לא עניין אותו שאני עם ילד קטן שהתחיל לבכות ונבהל, כל האוטובוס העירו להם ולא עניין אותו שום דבר. יש לי גם הקלטה של האירוע ויש לי גם את הצילום של הדוח.

טוב, תודה.

אני יכול להוסיף משהו בנוגע לסיפור הזה ספציפית?

שלום וברכה, השם שלי משה טוקר, אני גר בבית שמש ונוסע בכל יום לירושלים, אני עובד בישיבה לחינוך מיוחד. בכל בוקר זה מתחיל כך באופן קבוע, אני עולה לאוטובוס, הפקח כבר מכבד את כל הנוסעים במקום שיצטרכו להטריח את עצמם. הפקח יושב מקדימה, תיקפת? בואו, תתקפו. אני מסביר לפקח שזו סכנה. הנהג נוסע, אפשר ליפול, ואין אפשרות. אתה רואה גם שכולם מתקפים, מה האינטרס? והפקח בשלו, לא מוכן.

הגשתי לקרוב ל-7-8 ערעורים, הנושא בטיפול. גם חברת תנופה הבטיחה לי שאני אשלח להם את הסרטון שהפקח לא מוכן אפילו להזדהות, אני מבקש ממנו שיראה לי תעודה והוא לא מוכן, ותמיד הנושא בטיפול, אבל הפקח ממשיך הלאה.

אחר כך משם אני יורד בכניסה לעיר ולוקח אוטובוס של חברת אגד. כבר כמעט שנתיים שבאים אליי עשרות פניות של אנשים על הנושא של תלונות של פקחים, ועד שפשוט אני לא עליתי לדבר הזה, אז קיבלתי את זה כמו שהרבה מקבלים את זה.

אני נוסע, ואני יכול להראות לכם שיש לי פה 40-50 סרטונים שפשוט מזעזע לראות איך שפקחים מתנפלים על אנשים. פקח, דבר ראשון על פי החוקים חייב לחבוש כובע מבקר. באחוזים שאני בדקתי, 70% מהפקחים, גם של אגד ושל כל החברות, לא עולים עם כובע שכתוב עליהם מבקר. מתוכם לפעמים אתה נתקל בפקח שמוכן לעלות עם הכובע ולהזדהות. בדרך כלל הם גם לא מזדהים, הם לא מוכנים להזדהות, וזה מוכנס להם, וכשאתה מבקש אמרתי לך להביא ואתה צריך פשוט תמיד להיתקל איתם. פשוט באו אליי כמה פעמים, תפסיק כבר, תתחיל להזדהות אתה, אמרתי להם שאני מוכן להביא הכל בתנאי שהם עומדים לפי התקן.

אני רואה שבכל יום עולים בין 8-9 פקחים, אני אומר לכם עולים פלוגות לאוטובוסים, ובאוטובוסים יש 27 מקומות, לא אוטובוס גדול, אוטובוס קטן, ופשוט עולים פלוגות של פקחים. שאלתי את הפקח, יש אוטובוס מאחורה שלא עלו לשם פקחים, למה? 'לא, דווקא אתם' – אומר לי הפקח ויש לי סרטון של זה – 'אתם החרדים לא משלמים'. האכיפה הזאת היא סלקטיבית, היא דבר שלא אמורה להיעשות. אני נוסע בהר חומה וכמעט ולא נתקל בכמות של פקחים כאלה, אני נוסע בעוד מקומות ולא נתקל בדברים האלה, והדבר הזה צריך להשתנות.

טוב, אני רוצה לעבור לחברות ואז אנחנו נחזור לפונים. אבל לפני שאני פונה לחברת אגד, לניר לנדאו שנמצא פה, אני רוצה לומר כמה שאלות שבאמת עולות מהדברים האלה. אני רוצה להקריא סתם מקבוצת וואטסאפ של איזשהו עיר, דיון בקבוצת וואטסאפ על סיפור שלא בדקתי אותו, אני רק נותן דוגמה. סליחה, מייל.

'עליתי אתמול לקו 472 בתחנה של מחסום. עלה פקח, בדק שכולם תיקפו, לאחר מכן התיישב. בתחנה של כיבוי אש עלו מספר נוסעים, ואז משום מקום צץ פקח נוסף, קנסו את העולים בתחנה זו, הסבירו להם שבקו 472 זו תחנת הורדה בלבד, הוכיחו אותם שניצלו את ההזדמנות'. זאת אומרת נתנו להם דוח לא על אי תיקוף בכלל, אלא כי עלו בתחנה שבאפליקציה כתוב שזו תחנה להורדה בלבד. כלומר, עליתם על האוטובוס, ונותנים לכם דוח, לא על אי תיקוף.

אני אשאל שאלה שעולה פה מכל מהדברים של יוכבד, וגם מרוב הפניות שהגיעו לוועדה: האם אין שום שיקול דעת לפקח? זאת אומרת, כרטיס תקול, כשאני אומר לך כרטיס תקול – אני אספר לך סיפור שלי היה לפני שבועיים: אני חבר כנסת מהכנסת ה-20, יש לי חופשי חודשי. עליתי לרכבת בבן גוריון לפני חודש, והחופשי חודשי שלי הפסיק לפעול, היה תקול. אז ברכבת פחות פחדתי, ברכבת ישראל משום מה, פניתי לפיקוח אמרו לי בסדר תעלה, פתחו לי דרך הנכים אמרו לי תעלה ולא פחדתי. הגעתי לירושלים וחשבתי שעכשיו אני מסובך, כי בירושלים אני אסביר לו שתקול ואני אקבל דוח, והתלבטתי מתחנה מרכזית מה לעשות, בסופו של דבר לקחתי מונית.

מהסיפורים שהיא מספרת וגם אחרים מספרים, כשלאדם יש חופשי חודשי, נכון שהוא צריך לתקף, ונכון שאגד צריכים לקבל את התיקוף, אבל יש לו חופשי חודשי, והוא מראה לך שהכרטיס תקול. אתה יודע, גם יש בר דעת, צריך פיקוח, צריך שאנשים לא יעלו בלי לשלם, אבל הסיפור בחיפה, שבן אדם ניגש לפקח וניגש לשאול אותו מה אני עושה אם זה תקול? התגובה הראשונה שלו זה דוח? אין איזשהו שיקול דעת? איך זה עובד? מה ההנחיות לפקחים?

עכשיו, היית יכול לומר לי 'תשמע, זה מה יש, אין ברירה'. מכיוון שאני הרבה שנים בירושלים, אני זוכר את ידידי סגן שר התחבורה לפני 20 שנה מנהל מלחמת עולם כשהתחיל הנושא של הפיקוח בסיטיפס, וכמות התלונות בסיטיפס הייתה מטורפת, וכמות הדיונים בוועדות פה הייתה מטורפת. וראה איזה פלא, נכנסו כפיר במקומם, ואני אומר לך, נרגע. אני גם רואה מרוב הפניות שמגיעות לפה, לא מגיעות כל כך הרבה פניות על כפיר. בסדר, אין סיפורים כאלה, אין התייחסויות כאלה. משום מה, גם בדוח שהוצאנו, התלונות על אגד הם ב-86%. זאת אומרת יכול להיות אחרת, יכול להיות סיטיפס וכפיר.

מישהו בדק פעם כמה באמת לא משלמים באוטובוסים? כמה לא משלמים ברכבת? האם באופן יחסי זאת המשמעות של זה? אני שואל שוב, איפה שיקול הדעת של פקח? כשאדם עולה עם חופשי חודשי הרי אין לו עניין לא לתקף. זאת אומרת הוא גם עלה עם חופשי חודשי, גם מראה שזה תקול, גם מראה שיש לו ילד על היד והוא נכנס עם העגלה עוד לא הספיק להושיב את הילד, וכבר נתנו לו דוח. איפה שיקול הדעת של הפקח שאותה אמא שנכנסת עם שני ילדים או עם ילד עולה לאוטובוס, היא לא התכוונה להתגנב, זה לא איזה נער צעיר.

ודרך אגב אני נוסע הרבה ברכבת, ואני רואה איך מתגנבים, תאמין לי שרואים אותם, אתה מזהה אותם כשאתה עולה. על פי רוב דרך אגב הפקחים עליהם לא עולים, לא יודע, משום מה. אני אומר לך כנוסע בתחבורה ציבורית בירושלים, בגלל הפקקים אני משתמש די הרבה בתחבורה ציבורית. איפה קצת שיקול דעת? הבנה?

אני גם רוצה לומר על הנושא של האכיפה הסלקטיבית, אני לא יכול להגיד שאני לא קיבלתי תלונות כאלה גם בעבר, אני גם יודע על תלונות כאלה של נערה שקיבלה דוח ואמרו לה כי את חרדית, והגישה באמת ערעור וקיבלה זיכוי, אבל אמרו לה את זה, את חרדית ומגיע לך דוח.

האם אין שיקול דעת? מה הסיבה שאתם נותנים גם במצב שיש לבן אדם את כל ההוכחות שהוא עשה הכל בשביל לשלם ואין לו גם שום אינטרס לא לשלם, והוא גם עשה את זה, והנסיבות האובייקטיביות מראות את זה? וכמו שאמרתי, מניסיון, ב-20 השנים האחרונות זה הרי יכול להיות אחרת. זה לא חייב להיות באותה צורה. אני אתן לך את רשות הדיבור, בבקשה.

תודה על רשות הדיבור. יש שיקול דעת. חבר הכנסת פינדרוס, מה הממשק בין הנוסע למבקר? זה הממשק. שלוש שניות של ממשק. אז איך משלוש שניות של ממשק כזה יש את כל מה שאנחנו שומעים פה? איך יכול להיות? אז אני אגיד לך איך יכול להיות. אנחנו בנקודת הפתיחה, בשיתוף עם הרשות לתחבורה ציבורית – ותכף אני אגיד על זה כמה דברים – בבדיקות שנעשו בעיקר בשנתיים האחרונות, מעל 20% לא מתקפים באוטובוסים. זאת אומרת יש בעל עסק, הוא מנהל עסק, נכנסים 100 אנשים לחנות שלו, 20 אנשים לא משלמים, לא מתקפים. זאת נקודת המוצא. שיקול הדעת, ועדיין יש שיקול הדעת, שיקול הדעת הוא אחר מתי שיש 20% של המתקפים ושמעתי את התיאורים הדרמטיים, ואני לא מכיר פלוגות של פקחים, ואני אגיד על זה גם כן מילה.

הם עולים בחמישיות.

חמישיות זה לא תשיעיות ותכף אני גם אגיד על זה משהו.

אני עליתי על אוטובוס אתמול וראיתי את זה.

אחלה, שניה. אני רוצה להגיד עוד משהו. אנחנו פוגשים 800,000 נוסעים בחודש, בבקרה. נסבר את האוזן, 800,000 נוסעים יש ביום באגד, אבל אנחנו פוגשים בבקרה 800,000 נוסעים מתוכם אנחנו מקבלים כ-200 תלונות. זאת אומרת מ-800,000 מפגשים מגיעים לאגד 200 תלונות, חלקם בכלל על דברים שהם לא רלוונטיים, שלא קשורים בכלל לפניות ציבור של התנהגות כזאת או אחרת, זאת אומרת זה אפס נקודה אפס משהו אחוז מהמציאות – זה לא שאין מה לטפל, וזה לא שלפעמים אין התנהגות נאותה שצריך לטפל בה, אני לא מסתיר – אבל יש לנו 800,000 מפגשים שמתוכם אנחנו מקבלים רק 200 תלונות. לנו אין את הסמכות, מה שהגברת לא מכירה, זה בידי משרד התחבורה הוא זה שמחליט, זה לא בידי אגד.

אני רוצה להגיד עוד משהו – ועל זה צר לי פה בוועדה – ונמצאת פה גם עדן שהיא מבקרת באגד שספגה מקרי אלימות מאוד קשים: שאנחנו, מלקיים את ההנחיות של הרשות לתחבורה ציבורית מבחינת תיקופים, ואנחנו עושים את זה בגאווה רבה – חוטפים כ-15 מקרי אלימות קשים בחודש, שמסתיימים בדרך כלל בפציעה, באשפוז, בטראומה, בכל הדברים האלה. ואחד הכלים הכי חשובים שאנחנו מקבלים, ועל זה צר לי שזה נושא הוועדה, זה על זה שאין סמכויות למבקרים האלה, כי אם היו להם הסמכויות, חלק נכבד מהשיח פה לא היה מתקיים. כשהציבור היה יודע שיש לפקח סמכות, והיה נותן את הפרטים, ואז למשרד התחבורה יש את שיקול הדעת, כל זה היה נגמר.

עכשיו אני רוצה לומר משהו חשוב מאוד. למבקר יש מצלמה, המצלמה אמורה לעשות כל מיני דברים. אחד להגן עליו מבחינת אלימות, כי בחיכוך, יודע אותו לקוח בתחבורה הציבורית, שיש לו מצלמה, אז אם חלילה יהיה מקרה אלימות הוא מתועד. יש לה עוד שני אלמנטים מאוד חשובים, הדבר השני זה היכולת שלנו לתחקר, והדבר השלישי זה גם גורם למפקח להתנהג קצת יותר, כי הוא יודע שהוא מצולם.

אני קיבלתי תלונת ציבור ואני שלחתי את הסרטון לוועדה. ודרך אגב, כמדומני אם אני לא מטעה שהבחור מחיפה עם הילד, הסרטון נמצא אצל ראש הרשות, כי ראש הרשות בדק באגד שיושב כאן את המקרה הזה, ושלחנו לו את הסרטון של המקרה עם האבא והילד שבכה, והסרטון הזה מראה מציאות אחרת לגמרי.

ובידיים שלך יש תלונה על נוסעת בקו 52 בירושלים, שמי שקורא את התלונה הזאת, חושב – וסלחו לי שאני רגע חורג – זו תלונה שלא מביישת את רוח התקופה. לקחו אותה והתנפלו עליה, ולא נתנו לה לרדת, ויצרו לה טראומה, וחילצו אותה. ובידי הוועדה כרגע יש סרטון שאם אתה תראה אותו, חבר הכנסת פינדרוס, אתה תיתן תעודת הוקרה למבקרים על הסבלנות ועל אורך הרוח שלהם. וזה מה שמציק לי. כל תלונה אנחנו מתחקרים. רוב הסרטונים שאנחנו מקבלים מראים מציאות אחרת.

כל מה שנדרש זה לתקף, ויש שיקול דעת, אנחנו ערניים לתקופה, אנחנו ערניים למצב הרוח, אנחנו ערניים להכול. אבל 20% מכמות האנשים לא מתקפים באוטובוסים. הסיפור של החמישה פקחים, יש בו כמה אלמנטים מאוד חשובים. אחד, יעילות הבקרה. כי ראינו תופעה, לצערי, אני לא אומר שאנשים רעים חלילה וחס, בגלל השיפורים המדהימים שמשרד התחבורה עשה באוטובוסים, של פתיחת כל הדלתות – דברים מדהימים שאני מסכים איתם לחלוטין – עולים מכל הדלתות, לא מתעכבים וכו', אז אנשים התרגלו, לא מתוך רוע, לא לתקף באוטובוס. אז כשאתה עולה מכל הדלתות בצורה מסודרת, אנחנו לא ניגשים חמישה מבקרים לנוסע אחד, אנחנו מתחלקים באוטובוס, הכול בשביל יעילות הבקרה.

ועוד דבר, מכיוון שאין לנו סמכויות, שאם היו מקבלים אותם, יכולנו גם לעבוד אחרת ואולי פחות פקחים, אז גם כשנמצאים חמישה אנשים יש קצת יותר תחושת ביטחון למבקרים שזה אלוהים ישמור מה שהם עוברים. וזה המקום לנצל את הבמה הזאת להעריך מאוד את המבקרים האלה. זו אחת העבודות הכי קשות שיש. מה צריך?

ניר, אני שאלתי אותך שאלה אחת. למה אני מקבל תלונות כך וכך על אגד, ועל כפיר פחות, וכשהייתה חב' סיטיפס – ויושב פה דוד וורצמן מנהל הלשכה של סגן שר התחבורה – היו פה אינספור דיונים הרבה יותר ערניים בנושא, ואתה יודע, כפיר שינו את היחס. היו לי שיחות איתם כשהייתי סגן ראש העיר ירושלים לפני עשור, שינו, השתנה הכול. וגם הם עמדו בחוזה מטורף והכול השתנה.

ואתה יודע מה, אני גם אגיד לך יותר מזה, אני עליתי על אוטובוס אתמול, שאחד מבני משפחתי נוסע שם קבוע בכל בוקר, והוא אמר לי שיש שם קבוצת פקחים שמתעללת בנוסעים בוקר-בוקר. הגעתי לשם והיא אומרת תשמע פקחים חדשים, אווירה טובה, אני אומר לך בכנות, חוויה טובה שאני עברתי אתמול בבוקר. היא אומרת לי זו קבוצה חדשה.

זאת המציאות.

לא, זו קבוצה חדשה, זה לא אותם פקחים שיש עליהם תלונות, ואם תרצה אני גם אפרט לכם איפה זה היה, ויכול להיות שזו גם הפקחית שיושבת פה שפגשתי בה אתמול בבוקר. אני אומר לך, יש הבדל.

עכשיו מה שאני שאלתי זו שאלה פשוטה, ולשם ניסיתי לכוון כשאמרתי שיקול דעת, אותו אדם, יכול להיות הסרטון כן טוב לא טוב, בן אדם שעולה עם מערכת ומראה לך שלא עובדת כרגע האפליקציה, ומי שהיה בצפון יודע שהאינטרנט כרגע בצפון מושבת – אני נסעתי לצפון פעמיים בשבועיים האחרונים, בווייז אתה נמצא בביירות ובגוגל אתה נמצא בכלל בקהיר – כל אחד יודע את זה, זה לא סוד צבאי. ניגש אליך מישהו ואומר לך תקשיב יש לי בעיה בטלפון. יכול להיות שאחרי דין ודברים אתה תראה לי בסרטון ואני אגיד לך תשמע הוא לא ענה לו יפה.

אבל אני שואל איפה הפקח? כשפקח עולה ואומר עלית בתחנת הורדה בלבד, אתה מוריד את ה-20% לא מתקפים? אני שואל אותך כשבן אדם עולה עם חופשי חודשי, אתה מוריד את ה-20% לא מתקפים? הרי ה-20% לא מתקפים, כולנו מבינים על מה מדובר: אנשים שעולים בלי לשלם. אני שואל שוב, איפה המינימום של שיקול דעת? אתה אומר שם הוא נפגש איתו. בן אדם עולה עם ילד על היד ואומר אני הולך לתקף, אין שום דבר שיכול להיות?

יש שיקול דעת ואני אומר לך שהשיקול דעת הזה מופעל, ולא אחת מוותרים ומתחשבים ועוזרים. דרך אגב, זה מדהים, ואני מבקש שתראה את הסרטון, כי בסרטון עם התלונה החמורה הזאת מראים שם את המבקר. המלינה אומרת שהרב-קו נפל לה, אז המבקר הולך לחפש אותו, ואחר כך היא אומרת לא, אני רוצה לשלם עכשיו, אני חייב שתראו את הסרטון הזה.

יש שיקול דעת ואני יכול להגיד לך יותר מזה, אנחנו בכוחות משולבים, גם של הרשות וגם של הסמכות של הוועדה יכולים לשפר את המצב משמעותית מאוד. נותנים סמכויות, יוצרים הסברה נכונה.

אנחנו באוטובוסים של אגד מערכת הכריזה כורזת כל הזמן, מבקשת, אני לא יודע אם שמעת כשנסעת אתמול, אנחנו מבקשים לתקף. אנחנו פועלים גם ברמה של ההסברה, גם ברמה של הטכנולוגיה. המבקרים של אגד עוברים סימולציות – אני אשמח שתבואו לראות – הם עוברים סימולציות של מקרים לא עובד לי כן עובד לי, יש סימולציות תראו את זה, זה מדהים. אנחנו נותנים להם את כל הכלים.

רק במקום ליצור את הכוחות המשולבים, שבסופו של דבר כל הפעילות הפשוטה הזאת של חמש שניות תעבור בשלום אז אנחנו כאילו מלבים את האש ויוצרים סיטואציות של אלימות ולא נותנים סמכויות למבקרים והכל בסוף מידרדר. אני בהחלט חושב ומאמין שהחוויה של הנסיעה באוטובוס צריכה להיות חוויה נעימה, אבל על פי הכללים. רוצים לשנות את הכללים ולא לשלם באוטובוסים? הנה הרשות יושבת כאן.

אתה יודע מה? יכול להיות שצריך להחזיר בחזרה את המצב שכל אחד משלם לנהג ונגמור את הסיפור זה. חבר'ה, בואו, אם אתם לא מסוגלים לעמוד בזה בצורה של שירות, אתם לא מסוגלים. הרכבת שמסוגלת נשאיר שם תיקופים, ואצלכם נגמור את הסיפור הזה, אין ברירה, יכול להיות שאין ברירה ונצטרך בחקיקה להחזיר את זה בחזרה לאיפה שהיינו קודם. באמת אני אומר.

אם בסוף החוויה של הנוסע הממוצע, ואני אומר לך את זה, תאמין לי שלא בגלל תלונה מסוימת, יש איזשהו משהו פה אמרתי לך שהיה את זה בעבר, יש משהו שמשקף, זה לא משהו צדדי, זה לא מישהו ספציפי. יכול להיות שבמקרה ספציפי אתה צודק, אני אומר לך שהדבר הזה משקף בחוויה של כל אחד ירושלמי שמרגיש את זה על בשרו, על בשר בני משפחתו. זו חוויה משקפת בסוף. ואמרתי לך, לא דיברתי על אנשים שלא תיקפו, דיברתי על אנשים שלא עבר בסוף, בן אדם עם חופשי חודשי שאין לו שום סיבה לא לתקף, בן אדם שעולה עם עגלה, אם בסוף אלה מקבלים דוחות, במבחן התוצאה הסימולציות לא עובדות, משהו פה לא בסדר.

אתה חוזר על הדבר הזה שאתם מנסים, אז יכול להיות, אתה צודק, יכול להיות שאין ברירה. אם אגד לא יכולים לעמוד בזה אז אגד תחזור בחזרה לשיטה של פעם. הנהג מנקב, עולה מבקר והכל בסדר.

או שיש עוד שיטות. אני אשמח גם אם אפשר שעדן תספר קצת על החוויות שלה בשגרה, לא רק מהמקרה שהיה.

אני יכול להמר שהיא מגיעה מאזור ירושלים?

ברור, אלא מאיפה.

זאת אומרת באשדוד וערד קיבלת תלונות בתקופה האחרונה?

לא.

כן, רצית להתייחס?

איריס דור-און, 15 דקות - ארגון צרכני תחבורה ציבורית. האמת שלא התכוונתי להעלות את זה, אבל מאחר שזה עלה, אני חייבת להגיד שמתוך כל התלונות שקיבלנו על פקחים שהאמת אנחנו לא מקבלים כל כך הרבה, 70% מהתלונות הן על אגד, למרות שהם מהווים 28% מהנסיעות באוטובוסים. אז אני לא מבטוחה שמה שאתה אומר בהכרח משקף.

אני חייבת להגיד כמי שמשתמשת בתחבורה ציבורית באופן קבוע בגוש דן, אני נתקלת בפקחים מקסימים, אנושיים, מתחשבים ועוזרים. והתלונות שאנחנו מקבלים, לא רק באיכות, אלא גם בטיב התלונות על אגד הוא שונה מאוד, לפעמים בגוש דן זה יותר חוסר התחשבות; באגד תלונות ממש על בריונות, קללות, אלימות מצד פקחים. זה חלילה לא מצדיק כמובן אלימות כלפיהם, הבנתי שאמורה להיות יחידת אכיפה של משרד התחבורה שאמורה בקרוב לתת מענה, זה לא מצדיק את זה בשום אופן.

ולגבי שיקול הדעת שהאדון פה אמר שהם נותנים, לגבי שיבושי ה-GPS: זה ידוע שמתחילת המלחמה לא ניתן לתקף בצפון, אנחנו שלחנו פניה אחרי שבאמת אמרו לנו את הטענה הזאת שגם העלה הפונה על זה שצריך להחזיק רב-קו. אנחנו לא מכירים שום הנחיה כזאת, בפרסומי משרד התקשורת כשיצאה הרפורמה נאמר בדיוק ההיפך – תשאירו את הרב-קו בבית. זו בעיה ידועה. ביקשנו שיגלו התחשבות.

משרד התחבורה אמר הוצאנו הנחיה לגלות התחשבות, זאת אומרת אני לא יודעת איפה נפלו פה הדברים בין משרד התחבורה לאגד, אבל אני חייבת להגיד שלגלות התחשבות במקום להגיד כשיש שיבושי GPS בצפון אל תתנו דוחות, זה גם לא לעניין. יש מצב שהוא ידוע וגלוי באזורים מאוד ספציפיים, למה לא נותנים הנחיות ברורות?

ויותר מזה, אני אשמח להגיד את מה שכן באנו להגיד פה ברמת המדיניות. כל הרפורמה הזאת נעשתה בצורה שלא מספיק מדריכים את הציבור. אנשים שמעולם לא השתמשו באוטובוס מפחדים לעלות, מפחדים להשתמש. קשישים לא יודעים להשתמש באפליקציות. הורידו בהרבה אוטובוסים את המדבקות של התיקוף, כך שאם האוטובוס עמוס לא ניתן לבוא ולתקף. ביטלו תחנות רב-קו, בכספומטים אי אפשר לטעון את זה, בקיצור עשו פה מהלך שהוא טוב וראוי, וחלילה לא לחזור לשיטת המזומן.

לא, אבל בירושלים אם יהיה.

את יודעת כמה תלונות אגד קיבלה במספר?

אני יודעת מה הפניות למוקד שלנו.

במספר, כי בסוף צריך לא להטעות ולהיות מדויק.

מה שהתקבל אלינו.

200 אמרת.

היא קיבלה תלונות כארגון 15 דקות. 70% מ-20? 70% מ-30? 70% מ-5? מ-50?

היו לנו כ-2,300 פניות ב-2023 בשלל נושאים. מתוכם כ-11% היו לגבי נושא של פקחים.

11% מ-2,000?

11% מ-2,300 פניות שפחות או יותר היו בנושא של פקחים. בתוך הנושא של פקחים - - -

אני לא רוצה להגיד לך כמה. קווים מאחוריו עם 108 ואגד עם 3,449. אז זה ביחס הרבה יותר גדול. כמות הדוחות באגד זה 86%, ואני מדבר איתך על, נגיד שאתה צריך פי 8? אז מ-108 היינו צריכים להגיע ל-800, והגענו ל-3,449, זאת אומרת שאתה בממוצע פי ארבע מאשר כל חברה אחרת גם לפי כמות הדוחות, אז אגד מקבלת יותר.

שוב אני שואל אם בסוף, תיקח תלונה כזאת, מה ה-incentive של פקח לתת דוח לאדם שעלה בתחנה להורדה בלבד? אם הנושא שלך זה ה-20% שלא מתקפים, מה ה-incentive?

אני לא מכיר את המקרה הזה. אם זה המקרה, מבחינתי הוא בעייתי. צריך לבדוק את זה.

בוא אני אספר לך יותר מזה. יש כבר פנייה למשרד התחבורה להוריד את השלט הורדה בלבד בגלל הדבר הזה. אני אספר לך יותר מזה, כבר התקדמנו. בעקבות אותה תלונה ובעקבות אותם דוחות. זה מארב. אולי תנסה לשכנע אותי, תסביר לי מה ה-incentive של הפקח? הוא מקבל לפי דוחות? יש לו אינטרס להביא דוחות?

אני לא מכיר שנוסע קיבל דוח על זה שהוא עלה בתחנה שיש בה רק הורדה. אבקש לבדוק את זה.

תחנת כיבוי אש בגבעת זאב של ה-452.

אז אני ממש מבקש לקבל את התלונה.

מה תלונה? קיבלו קבוצה, לא אחד.

אז אני אשמח לבדוק.

בעקבות זה עכשיו רוצים להוריד את הדבר הזה.

לי זה נראה חריג.

אני לא רוצה לטפל בדוח עכשיו. הוועדה לא התכנסה עכשיו לטפל בחמישה דוחות. אני רוצה להבין ממך וזה מה שציפיתי להבין ממך, מה ה-incentive של פקח לתת דוח לאדם שהוא רואה אובייקטיבית שהוא ניסה לתקף? האם יש איזושהי סיבה? מה מוביל אותו? כשהוא קם בבוקר, מה הוא אמור לעשות? הוא אמור להוריד את כמות האנשים? לפי מה הוא נמדד? לפי כמות האנשים שנסעו בלי תיקוף? מה מוביל אותו? מה גורם לו לעשות את זה? הוא מקבל לפי דוחות? אני רוצה לדעת את זה. הוא מקבל לפי כמות האנשים שהוא דאג? לפי מה הוא נמדד?

האינטרס בסוף - - -

בסוף, אתה יודע, אבל אני רוצה לדעת על מה הוא נמדד?

זה בסדר, אבל אני רוצה להגיד רגע, האינטרס של אגד הוא לא הדוחות.

לא אגד, שאלתי פקח.

אז אני אומר, אנחנו מנחים את הפקחים, האינטרס שלנו הוא לא הדוחות. בסדר? האינטרס שלנו הוא לא הדוחות, האינטרס שלנו שיתקפו באוטובוסים וזה האינטרס של כל חברות התחבורה שיושבות פה כולל של הרשות. זו המשימה. החלום שלנו זה שנעלה ונרד לאוטובוס בלי דוח אחד.

אני שואל מה ההסדר שלכם מול הפקחים? פקח נמדדת ההצלחה שלו על פי מספר הדוחות שהוא מביא?

פקח נמדד על פי כמה אוטובוסים הוא עולה; פקח נמדד על פי כמה אוטובוסים הוא מתקף; ויש לו גם מדרגות שהוא נמדד גם לגבי דוחות.

בסדר, אז פה הבעיה. זאת התשובה. חד משמעי.

לא, זאת לא התשובה. כי המדרגות מאוד מנומסות ומותאמות.

אני בלי לדעת, אבדוק פה עכשיו עם הרכבת הקלה ואתה אקבל תשובה ששם אין מדידה ואז הכל משתנה.

יושב-הראש, אני אוכל לבקש את זכות הדיבור?

בסדר גמור.

שמי איצ'ה דזאלובסקי, מפעיל קו המידע לציבור החרדי ונציג מוקד פניות הציבור של אגודת ישראל. אני רוצה קודם כול לשתף שמה שיוכבד סיפרה, מה שהוא סיפר, וגם מה שאתם אמרתם שנוכחתם, כל יום אנחנו מקבלים. אבל אם יש פה נציג של דנקל ורכבת ישראל, אני רוצה קודם כול להגיד תודה שעליהם לא קיבלנו אף פעם פניה, ולא כי אין שם נוסעים.

ברכבת לא פחדתי לנסוע.

אבל נתנו לכם לעבור ברכבת?

מיד פתח לי.

אין ספק ששם הדנקל עובד וזה זורם, ויש שם בעיה שמכשירי התיקוף בחוץ, ועדיין לא קיבלנו תלונה אחת. יכול להיות שיש. אני רק אומר שעל אגד ירושלים אנחנו מקבלים בכל יום. ואז אני רוצה לשתף בזה מקרה שהיה לנו בשבוע שעבר, אחרי שפניתי כמה פעמים לגורם בכיר באגד, והוא אמר לי שתמיד לא משלמים שזו חוצפה שאין כדוגמתה שמה שעונים לבן אדם שיש לו תלונה זה שאחרים לא משלמים. כששופט יענה ככה הוא יעוף מהתפקיד, אבל זה מה שהם עונים.

מה שקרה זה אמרנו אני לוקח דוגמה אחת ואתם עולים לראיון אחרי זה עם הניתוח של התוצאה. 27 ימים לקח לברר את זה עד שהם ביקשו בואו לא ניקח את הדוגמה הזאת, כי זו דוגמה בעייתית מאוד כי פה שניהם צודקים. מה שניהם צודקים? הנוסע עלה וקיבל דוח במקום כשהוא שילם, והפקח החליט על פי עילת הסבירות של פקח שאין מי שיכול לערער על זה, כי רק בתוך 30 ימים ניתן לערער ועד 27 ימים לא קיבלנו מענה, ואז מה שהתברר זה שמדובר בבן אדם שעולה בכל יום וניתן לראות את זה בתיקופים, שהוא משלם בכל יום, גם ביום לפני זה והוא משלם בכל יום. אבל הפקח החליט שהוא עלה קודם, לא ראיתי אותך, עלית קודם. אגב אלה שמערערים לא מקבלים, בדרך כלל לא שילמת, ראו משלמים לפנים משורת הדין אנחנו בדקנו ולא, וכלום, וזו חוצפה.

רציתי לסיום לומר שאני חושב, שנהגי אגד, שיש תלונות נגדם, מטופלים ביד קשה ורואים את התוצאות. פקח, אם היה מקבל על זה כמו תמריץ היה מקבל תמריץ הפוך, בטוח שהמצב היה משתנה.

עדן יכולה להגיד כמה מילים?

יוני קריספין, ומיד אחר כך.

שלום רב כבוד יושב-הראש. ברשות ראש הרשות, דודי יוסף, עידן מועלם, וורצמן, וכל האנשים הנכבדים. באמת אצלנו יש את הנושא של האכיפה בתחבורה הציבורית. אני מייצג את פקחי אלקטרה אפיקים גם בקווי בני ברק-ירושלים, גם בקווי בני ברק-אשדוד, בכל הקווים האלה ובכלל קווי הים. ומה שאני אומר, קודם כול הרעיון של מה שכבודו אמר, להחזיר את הכסף לנהגים, זה להחזיר את האלימות לנהגים, וזה דבר שאנחנו הוצאנו את האלימות הזאת, כי הם היו חוטפים את האלימות בעקבות זה שהם היו מתעקשים עם הנוסעים לשלם.

אישית אני יודע באלקטרה אפיקים, בכול ערב יום כיפור גורסים המון כסף כי הרבה מהציבור שולח צ'קים על חמישה שקלים, על שבעה שקלים, על זה שהם נסעו באוטובוסים ולא היה להם כסף לשלם, אנחנו גורסים המון צ'קים כאלה כי אין לנו מה להפקיד אותם ואין מה לעשות איתם, אבל אתה לוקח את זה ומוחל.

כל הנושא של הפקחים זה קודם כול חשוב שהפקחים לא יעלו לבד. פקח שעולה לבד זה להפקיר אותו לידי אלימות, ואני לא אומר בציבור החרדי אין את האלימות. בקווים אחרים יש אלימות מאוד קשה, וחשוב שמבקרים יעלו זוגות, שלא יעבדו לבד. אמנם הם לא צריכים לעלות בצורה פראית כמו ששמענו פה את התיאורים, זה מאוד מחריד, אנחנו לא שם. אולי צריך לקחת את הפקחים ולתת להם הדרכות, אנחנו בכיוונים האלה. אני יודע שמשרד התחבורה בונה כבר קונספט מאוד מיוחד לתת הדרכה מסודרת לפקחים, וכל פקח שירצה לעבור יקבל תעודת הסמכה ממשרד התחבורה, עם הכשרה. ופקח כזה שחורג או שעולים עשרה כמו שאומרים, בתוך אוטובוס, אני לא נתקלתי בזה אבל אומרים פה שראו סרטונים, אני לא יודע, אולי זה תלמידים שלומדים.

אז בהחלט קודם כול אני מאוד מברך על הוועדה הזאת, ואני יודע שרק דברים טובים יצאו מפה. שגם הנושא של התשלום בתחבורה הציבורית יהיה מסודר, וגם הנושא של ההדרכות לפקחים. וחלילה לא להחזיר את הכסף לנהגים כי הדבר הזה יחזיר את האלימות ויחזיר את הסיכון גם לכולנו. תודה רבה.

קובי וחניש יושב-ראש ועד עובדי אגד.

שלום לכולם, קוראים לי יעקב וחניש, אני יושב-ראש ועד העובדים הארצי של אגד. אני חושב שניר סרק את רוב הדברים המשמעותיים, אבל יש עוד כמה דברים שהוא לא נגע בהם. אלימות, כמו שהביא את המבקרת פה, יש לי מקרים של מבקרים שעשו את העבודה שלהם בחיפה, לא במגזר חרדי, לא בכלום, אחרי יומיים חיכו להם עם אלות בייסבול ושברו להם את העצמות, חבר'ה, עם גבס הם היו מאושפזים בבית חולים שבועיים. אז האלימות שם היא משהו בלתי יאומן. אני שומע את זה בכל יום יש משהו כמו 15 מקרים לפחות. יש המון מקרים שאנחנו לא שומעים כי הם לא מדווחים, המון מקרים, אני מדבר על מאות מקרים.

עכשיו, לגבי התשלום, זה תשלום שהוא בא למשרד התחבורה, למדינה. אנחנו מתקפים את זה, המבקרים שלנו עושים את העבודה כדי להביא את הכסף למדינה. זה משהו חשוב שצריך להבין אותו, זה לא משהו שנכנס, יש פרוצדורה, אתה יודע, שזה מגיע למדינה, ואגד אחרי זה מתחשבנת עם המדינה.

לגבי הסמכויות, תן לנו סמכויות, למבקרים שלנו, ואז תכיר בו כעובד ציבור. כעובד ציבור שייכנס לאוטובוס בן אדם, בסך הכול מה הוא אמר? מה המגע של המבקר עם הנוסע? תיקוף זה כל הסיפור, זה כל מה שאנחנו רוצים.

בנוסף לזה, האנשים האלה עובדים קשה מאוד. הם עולים למאות אוטובוסים, עולים מאוטובוס לאוטובוס.

אתם צריכים לשנות את ההסכם שלהם, אתם כהסתדרות. אמיתי, לשנות את ההסכם שזה לא יהיה תלוי דוחות.

אני אומר לך, יש מקרים שמבקר מקבל יריקה לפרצוף וממשיך לעבוד. וממשיך לעבוד. עכשיו, אני לא מכיר את המקרים לגופו של עניין, על מה שדיברתם.

אנחנו לא מדברים על מקרים, אנחנו מדברים על קונספט. בכוונה אני לא יורד למקרים, למה אתם כהסתדרות לא דורשים לשנות את ההסכם? אתם מעמידים את העובדים שלכם במצב בלתי אפשרי. אם אני פקח, ואני צריך לצאת בשביל שאני אצא עם משכורת ראויה, אני צריך להביא כמות מסוימת של דוחות.

זה לא ככה זה לא בצורה הזאת, זה ממש לא ככה. אל תצבעו את זה ככה. אתה מסית.

הדוח צריך להיות תקין.

אני מקבל כסף לפי הדוחות? למה אני מסית?

הדוח צריך להיות באמת צודק.

סליחה, זו תשובה שאתה נתת, שאלתי אותך. הוא מקבל יותר משכורת אם הוא מביא יותר דוחות? אני מבקר, הבאתי אפס דוחות – אני אקבל את אותה משכורת כמו אם הבאתי 100? שאלתי.

גם אצלנו זה ככה.

מה זה אצלכם? הבאתי אפס דוחות או 100 דוחות אני מקבל את אותו משכורת?

כן.

אמר יושב-ראש המזכירות שלא, אני מציע, אתה בכנסת, פה זה לא מקום שדוברים אמת אבל בכל אופן צריך לנסות.

לא, אני אומר לך, הוא אמר שיש פרמטר.

שאלתי שאלה פשוטה, אני פקח אצלך, הבאתי אפס דוחות החודש או הבאתי 100 דוחות – אני מקבל את אותה משכורת או משכורת שונה?

לפקח יש שכר יסוד, ויש לו יעדים. היעדים שלו בנויים לא רק על דוחות.

נכון, אבל גם.

הם בנויים על כמויות אוטובוסים, אמרת שאנחנו בכנסת.

ועל כמות דוחות.

יש מרכיבים. ועל כמות דוחות, שזה מרכיבים של כמות דוחות, כמות יעדים, וכמות תיקופים והם בהחלט מאוזנים.

הרכבת הקלה מי נמצא פה? אני עוצר אותך רגע, רכבת קלה. אתם משלמים לפקחים לפי דוחות גם? יפה, זאת התשובה. קיבלת תשובה. אני מציע לך ללכת ללמוד מהניסיון שלהם. אתם חדשים בזה, הם ותיקים כבר 20 שנים, אמיתי, תלמד מהם. וגם אצלו לא, באלקטרה גם לא. זאת המציאות.

אתה מוכן רגע לשאול את הנכבדים, כל אחד פה זה מעניין, מה כמות הנוסעים שלא משלמים בכל חברה?

היא הנותנת.

אני שואל על כמות האי-תיקופים, כמה אצל כל מפעיל בתחבורה הציבורית?

ברכבת הקלה – חברת כפיר, מה הממוצע שלכם של אי תיקופים?

בועז מהרכבת הקלה. יש לזה שני מענים. הדבר הזה נמדד הן על ידי צוות אב לתחבורה והן על ידינו, יש הבדלים מאוד משמעותיים. צוות אב לתחבורה, לפי שיטת המדידה שלו טוען ל-19% של לא משלמים, אצלנו הנתונים יותר נמוכים בסביבות 9-10 אחוז לפי המדידה שלנו.

שניהם יותר נמוכים מאגד.

ואצלכם כמה?

אין לו נתונים, חברה חדשה.

אין לך את הנתון? אתה לא יודע כמה תיקופים? וקווים איפה? כמה?

לא החברה, הוא הפקחים.

בין 15-20 תלוי באזור. אגב, בחרדי פחות.

ועוד איה חברות יש פה בסביבות 15-20?

מירי מחברת אקסטרה, בין 15-20.

כמה אצלכם באגד?

לאור הפעילות המבורכת שעשינו, בסביבות 10.

מקודם נאמר 20 אני רק מדייק.

אני אמרתי 20, יצאנו לדרך עם 20, עכשיו אנחנו עומדים על 10. זה נתון שנמצא והרשות יודעת ומכירה. זאת אומרת אגד היחידה שלקחה את הנחיות הרשות כמו שצריך, גם מאינטרסים עסקיים, אני לא אומר, וכרגע הורידה בחצי בטווח של שנה וחצי את הנתון הזה. כאשר על פי הנתונים, ויושב פה יושב-ראש הרשות בשוק התחבורה בין 20 ל-20 ומשהו לא מתקפים באוטובוסים, וקרה אגד שיצאה לדרך הזאת ביחד עם הרשות לפני שנה וחצי זה עשרה.

כמה הבדיקה של צוות אב לתחבורה אצלכם?

הם לא עושים, הם עושים את זה רק לרכבת הקלה.

במחקר אתה לא יכול להשוות תפוחים לתפוזים. איפה הנתון של 10%?

אצלנו.

אצלכם. הוא אומר שגם אצלו יש 10%. אבל הרכבת הקלה אומר שגם אצלו יש 10%.

יש פה את הגורם המקצועי שיודע להגיד לך מה המצב פה.

הוא לא יודע, כי לא עשו בדיקה של צוות אב לתחבורה.

אני חושבת שהרכבת הקלה שונה מתחבורה ציבורית באוטובוסים.

נכון. ומה את חושבת שצריכים להיות הסמכויות? כמו הרכבת הקלה. אז למה את לא אומרת?

רק לשאול, האי תיקופים, בדיוק כל אלה שקיבלו דוחות שלא בצדק? כל אחד שבמקרי אלימות שעוד לא הספיקו להוציא את הכרטיס לתקף? שהיה עמוס? איך מודדים?

אני אמרתי שאי אפשר להשוות תפוחים לתפוזים, אי אפשר. כמו שאני לא משווה בין הבדיקה שלו לבדיקה שלו אם צוות אב לתחבורה.

אני לא סיימתי. כמה מילים אחרונות.

כן.

משהו חשוב ביותר, אני חושב שהחברה הכי מסודרת בוועדות משמעת לנהגים שלנו, גם למבקרים דרך אגב, זה אגד. ואתה יכול לבחון את זה. גם לגבי ההתנהגות שלהם, וכל מי שמתלונן לוקחים את זה בתשומת לב, ותקשיב טוב, יש מקרים שגם זורקים אותם הביתה, מפטרים אותם.

נהגים, לא פקחים.

גם פקחים.

גם פקחים.

אני יכול להוכיח לך את זה, בוודאות, כי הם באים אליי בסוף.

כן בועז, תרצה משהו להוסיף? אתם, בשינוי הזה, אם אתם בודקים בהשוואה לשינוי שהיה בין התנהלות הפקחים לפני כמה שנים לבין ההתנהלות היום, אתם מרגישים ירידה בתיקופים?

בתור אחד שנמצא שלושה חודשים בתפקיד, קשה לי להעיד על זה.

אבל אתם יודעים מה הנתונים, התשלום שהיה לפני שנה, או שאין לכם שום נתונים במה שהיה בסיטיפס?

יש נתונים, אני פחות מכיר אותם, כי שלושה ימים אחרי שנכנסתי לתפקיד פרצה המלחמה, אז סדר העדיפויות היה טיפה שונה. אני יודע שהאכיפה בסיטיפס הייתה מאוד קשה, אני לא מכיר לעומק אז אני לא רוצה להיכנס.

אני כן אגיד שאנחנו מקבלים, בסדר גודל של מעל 3.5 מיליון נוסעים בחודש בממוצע, כ-30 תלונות ציבור בחודש. כל תלונה מתוחקרת. מדגמית אני בוחר גם כמה תלונות שמגיעות אליי, לראות את ההתנהלות ולראות שזה מתבצע לפי מה שצריך. זה באמת לא טריוויאלי, אני לא יודע אם להגיד על אוטובוסים, אבל ברכבת עמוסה, צפופה, להתחיל לנהל את המשאים ומתנים האלה עם נוסעים אם כן תיקפו או לא תיקפו.

כן ברשותך יושב-הראש, אני מזדהה עם הנושא של אלימות. נושא מאוד לא פשוט. במוצאי שבת לפני כשבועיים שני פקחים שלי אושפזו בבית חולים. אני כבר לא חושב שהפקחית תחזור לעבודה אחרי שנשבר לה האף. אני אומר שלכל תלונה צריך להתייחס בכובד ראש, לתחקר אותה לעומק ולהבין, אבל מצד שני לראות את התמונה בכללותה בהחלט יש להסתכל גם על הצד הכואב הזה של התמונה.

אני חושב שזה אחד תלוי בשני בסוף. אני מסכים איתך שבסוף, אבל ככל שהציבור ייתן יותר אמון בפיקוח, אנחנו גם ניתן יותר גיבוי לפיקוח. בסוף יש מין אווירה ואני מכיר את זה, וכמו שאמרתי אפשר לשנות את האווירה הזאת. משרד התחבורה בבקשה.

לפני הרשות אפשר את עדן הפקחית ברשותך?

כן.

אני עדן יחזקאלי, פקחית באגד ירושלים. אני יכולה להגיד שאני בתור פקחית, החוויה שלי היומיומית פשוט נוראית. זה על תקן יומיומי, בכל פעם שעולים לאוטובוס לביקורת, יש התלהמות כלפינו, יש אנטי נגדנו. רואים פקחים – כאילו רואים את השטן, כמו שאומרים. אנחנו באים לעשות את העבודה שלנו, אנחנו באים להתפרנס. אנחנו עובדים בחברה מאוד מכובדת. יש לנו מנהלים טובים, יש לנו תמיד כלים טובים איך להתנהל עם אנשים, ובסופו של דבר אף פעם אין מצד הנוסעים יחס יפה לפי מה שאני רואה ביומיום.

אני אישית, לפני שלושה שבועות עברתי תקיפה מאוד קשה, עליתי לאוטובוס באתי לעשות את העבודה שלי, באתי להתפרנס, בסך הכול בתור פקחית באתי לבקש מנוסע לבדוק רב-קו, הוא פשוט תקף אותי, הוא קפץ עליי, קיבלתי מכות איומות. אני מאז לא אותו בן אדם.

אין לנו מישהו שמגבה אותנו בתור פקחים. זה שאנחנו עולים כמות כזאת זה רק בגלל מקרים כאלה. אבל גם במקרים כאלה שאנחנו צריכים גיבוי שיהיו לנו סמכויות, אין לנו, זה לא אפשרי שאנחנו יכולים להמשיך בדבר כזה. אנחנו כמו צאן לטבח, מול נוסעים, מול אנשים, שאי אפשר לדעת, אתה לא יודע את מי אתה יכול לפגוש, מי יכול לבוא מולך. אנחנו בסך הכל רוצים להתפרנס ולעשות את העבודה בצורה הטובה ביותר. אין לנו גיבוי, אין לנו מישהו שיעמוד מאחורינו למקרים כאלה. תודה רבה.

תודה. כן.

עידן מועלם, מנהל הרשות לתחבורה ציבורית. קודם כול אני באמת הקשבתי בקשב רב לכולם, ואני חושב שאני לא מסכים עם 50% מהדיון שנעשה האם יש בעיה או אין בעיה? נהיה פה איזשהו ויכוח. אני אומר באופן חד-חד ערכי שיש בעיה, יש בעיה והבעיה אפילו היא חמורה. כל תפקיד של הרשות שאני עומד בראשה זה לגרום לנוסע לחוויה הרבה יותר נעימה על מנת להעביר נוסעים מהתחבורה הפרטית לתחבורה הציבורית. וכשאני שומע, הייתה גברת לפנייך שהתחלפה, שיש איזושהי בעייתיות בנושא, ואנחנו צריכים לטפל בהם, התחלנו גם לטפל, גם יש לנו טיפולים והפקנו לקחים, אני כבר אציג את זה בפני יושב-ראש הוועדה, אבל לפני זה אני רוצה למסגר את האירוע.

לפני מספר שנים נעשתה רפורמה במשרד התחבורה, שהרפורמה אפשרה לפתוח את הדלתות משני הכיוונים. מאז הרפורמה, על בסיס נתונים אמפיריים שלנו, יש אובדן תקציבי, אובדן בסיסי לתקציב המדינה של 300,000 מיליון שקלים בשנה. ומפה בא משרד התחברוה ואמר בוא נראה איך אנחנו ממזערים את זה. אני מסכים שנעשתה פה איזושהי דרך קיצונית ויש כאן מקרי אלימות, אגב דו צדדית, גם כלפי הנוסעים וגם כלפי הפקחים.

אני אישית שומע על מקרי אלימות, אתה אומר שאתה עד לכך, אני מקבל הרבה מאוד פניות בוואטסאפ. אני מנסה לתחקר עד כמה שאפשר, אני מקבל סרטונים כנגד וכו', אבל יש פה היקפים מאוד גדולים, ומכאן שיש בעיה, ויש בעיה שאנחנו מטפלים בה, והייתי רוצה להסביר לכם איך מטפלים.

לגבי מספר הפקחים, משרד התחבורה סיים לכתוב נוהל חדש ונוהל מעודכן, שמה שעשינו בנוהל זה שלקחנו את כל פניות הציבור וניסינו לפתור אותם דרך הנוהל, למצוא איזשהו פתרון להם. מספר הפקחים יהיו כמספר הדלתות של האוטובוס עצמו. אנחנו ממזערים את זה באופן מהותי, זה דבר אחד. דבר שני, ממש לקחנו את כל הנושאים באופן ספציפי וניסינו למגר את זה.

מבחינת הסמכויות יש דין ודברים גם עם משרד התחבורה, זה לא רק משרד התחבורה, זה גם משרד המשפטים. אנחנו עוד לא מגובשים על אילו סמכויות ניתן לתת למפקחים, ואנחנו גם לא רוצים להעצים את הבעיה שכולנו כאן מבינים שיש כאן בעיה.

כלפי, דווקא נקרא לזה אכיפה סלקטיבית, אני אפילו אלך עם זה עוד צעד, אכיפה סלקטיבית/גזענות. אני לאו דווקא חושב שזה על הציבור, יש פעולות שונות בין כל מפעיל ומפעיל ואנחנו גם רואים את זה. כל מפעיל פועל אחרת. אנחנו רואים את זה על בסיס נתונים, אנחנו רואים את זה על בסיס התלונות, ולכן זה לאו דווקא על חזות הנוסע אלא דווקא על חזות המפעיל, ואני חושב שמכאן הבעיה.

אנחנו עושים ישיבות שוטפות. רק אני נפגשתי בשבוע שעבר עם חברת אגד, ונפגשתי גם עם חברת קווים בנושא הזה, בשבוע הבא יש לי עדיין פגישות, כדי לראות איך אנחנו משנים את ההדרכות ואני אומר את זה באופן שלא משתמע בשני פנים, אנחנו יושבים עליהם, יושבים על החברות כדי לראות שבאמת הם עושים את הכול על מנת למגר את תופעת האלימות.

נקודה נוספת שהייתי רוצה, מישהו כאן דיבר על GPS וביטול דוחות. כל ערעורים שמגיעים אלינו ומציינים את ה-GPS ואנחנו בודקים את זה, הדוחות מבוטלים. יושב כאן דודי יוסף שהוא מנהל אגף פיקוח ובקרה, אנחנו מבטלים המון דוחות. אני חושב שהבעיה – תתקן אותי אם אני טועה – היא לאו דווקא בביטול הדוחות, אלא במפגש האלים. זה לא משנה אם יבטלו את הדוח; אם נקטו כלפיך באלימות – אתה בטח חווה את זה אחרת גם אם אני אבטל לך את הדוח. ואני חושב שכאן הבעיה.

אני חייב לשים על השולחן שגם אגד נמצאים במציאות שהיא לא סבירה, אבל יכול להיות שבגלל מקרים כאלה, יכול להיות שהמפעיל לקח את זה למצב קיצוני לצד השני ואז עולים ששה מאבטחים מול נוסע, יכול להיות בתמורה כדי להגן על המאבטחים, אבל עדיין חווית הנוסעים נפגעת באופן משמעותי.

לסיכום, אנחנו מפיקים את הלקחים שלנו, אני חושב שגם כדאי שהמפעילים יפיקו את הלקחים, אנחנו נעשה את זה גם ביחד. והנוהל אמור לצאת כבר ולהתממש, ב-1 באפריל. הנוהל מוכן, פשוט צריך לתת למפעילים זמן התארגנות גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת כוח אדם.

אני שואל אם עשיתם נוהל על הדבר הזה של לתת לפקחים אינטרס לתת כמה שיותר דוחות? זאת אומרת, זה משמעותי מאוד. משמעותי. גם אני זוכר בעיריית ירושלים הייתה תקופה כזאת והיה באמת סיוט. הייתי ממלא מקום ראש העיר 10 שנים ואני מכיר את זה. זאת אמרת, זה נושא מאוד משמעותי. דרך אגב משטרת ישראל גם עברה רביזיה בנושא הזה. לפני שנים היה דבר כזה, שוטר היה לפי כמות הדוחות, זהו, הפסיקו עם זה, הבינו שזה לא עובד.

לצערי מבחינה משפטית אנחנו לא יכולים להתערב בין המפעיל לבין כוח האדם שלו.

לא, אבל אם אתה נותן לו סמכות יש לזה משמעות. כשמשרד המשפטים הולך לתת סמכויות, הוא צריך לתת את עיניו לדבר הזה. מי שזוכר היו דיונים על המשטרה שנים על הדבר הזה. שוטר היה לפי כמויות ובסוף הבינו. המדידה במשטרה זה לפי הורדה בכמויות תאונות דרכים, יש מדדים אחרים שאתה בודק משטרת תנועה.

אם נקבל סמכויות אז בהחלט המדדים יותאמו אחרת, אבל צריך סמכויות.

לא מדובר על מתן סמכויות, כי כרגע לא נתנו סמכויות למפעילים. אבל כרגע למצב להיום, נבחן את שוב, אבל מבחינה משפטית אנחנו לא יכולים להתערב במערכת היחסים של אגד, לצורך העניין, או של כל מפעיל אחר לבין העובדים שלו.

זה שעושים בדיקה רק לכפיר ולא עושים בדיקה לכל החברות, שאתם צריכים לעשות בדיקה לכל החברות כדי שיהיה בדיקה משווה. זאת אומרת כשאתם מדברים על 10-15 אחוז, צריכה להיות בדיקה משווה.

אנחנו עושים בדיקה לכל החברות.

אז זה מה שאני שאלתי. לפי הבדיקה שאתם עשיתם, איפה נמצאת אגד ואיפה נמצאות חברות אחרות?

אין לנו את זה פה, אנחנו כן עושים את זה, לא דרך תוכנית אב, עושים את זה בעצמנו.

אז אני שואל, האם אגד נמצאים באמת 50% מהאי תיקופים ביחס לאחרים? לפי הנתונים שלך, אני שואל לפי הנתונים של משרד התחבורה.

אני לא יודע להגיד, אין לי את הנתונים.

בסדר גמור, משפט אחד שי, לפני שאני אסכם.

אני אגיד כמה דברים. קודם כול יש איזשהו קטע דיברו על זה שנותנים קנסות למי שעולה בתחנות הלא מורשות. הפקחים של החברות, יש דבר שנקרא אוטובוס ישיר, אבל החברות רוצות להרוויח את הדבר הזה, אז גם באוטובוסים הישירים עוצר פקח באמצע הנסיעה, עולה, הרבה פעמים הוא גם מעכב את כל הנוסעים. אני קיבלתי על זה עשרות תלונות כולל אני שאני נוסע בקווים ישירים. זה לא חוקי שעושים את זה. זה מעכב את הנוסעים וזה נוגד גם את החוק וגם את המהות של קו ישיר, זה כל הרעיון. הפקח אומר חמש דקות, אבל לאנשים זה חשוב.

דבר שני, יש את העניין שמעכבים קבוע כשנוסע לא משלם. מעכבים את האוטובוס, קיבלתי על זה עשרות תלונות ושלחתי, ומשרד התחבורה מכיר את זה. אין להם שום סמכות לעכב את האוטובוסים אבל מבחינת הפקחים ייקוב הדין את ההר, וזה חוזר לאותו נושא של יעדים, כי ברגע שלפקח יש יעדים הוא חייב להגיע לקנס הזה, אין לו שיקול דעת, ואין לו גם שיקול דעת לגבי הפרנסה של המשפחה שלו, וחייבים לבטל את היעד הזה.

עוד דבר אחרון, הנקודה של הוולידציה של המכשירים. יש הרבה מאוד מכשירים שיש להם בעיה של ולידציה, זאת אומרת שהם לא עובדים. בא בן אדם, שם את הרב-קו שלו וחושב שזה תיקף וזה לא תיקף. ואז הוא בא לפקח ואומר לו זה כן עבד זה לא עבד, אלו רוב התלונות שמתקבלות אצלנו וגם במשרד התחבורה. שוב פעם, לפקחים אין שיקול דעת.

עכשיו אני אגיד עוד משהו הזוי, אוטובוס של ארבע דלתות, אם אחד מהמכשירים תקין כולם מקבלים קנס. זאת אומרת עולה סבתא בדלת האחרונה, היא צריכה לעבור בין כל המכשירים בשביל לראות.

כשאתה מדבר על שיקול דעת, זה גם חלק משיקול הדעת של פקח, כשהוא רואה שהמכשיר לא עובד, אז הוא אמור להבין שזה לא עובד.

זה לא מעניין אותו בכלל. אני אתמול הייתי באוטובוס כזה שרק מכשיר אחד עבד, וכולם הלכו. זה לא יאומן. וזה מה שאני רוצה להגיד במילה, אסור לפגוע בפקחים בשום צורה, ואני גם לא מאשים את הפקחים, אבל ההתנהלות של המערכת כלפי הפקחים היא התנהלות קשה, ולכן הם מביאים את זה כלפי הנוסעים.

טוב, אני חייב לסיים. כן בבקשה.

דוד וורצמן רמ"ט סגן שרת התחבורה, אורי מקלב. קודם כול אני מעביר את ברכות סגן השרה ליושב-ראש הוועדה על עצם קיום וכינוס הישיבה החשובה הזאת. גם הבוס שלי בהיותו כיושב-ראש הוועדה פה במשך שש שנים ניהל הרבה דיונים כפי שהזכיר יושב-ראש הוועדה הנוכחי. ניהל עשרות דיונים בנושא הזה גם של הרכבת הקלה וגם באופן כללי. אנחנו בהחלט גם מכירים את זה, גם מכירים את התלונות האלה, מכירים את התופעה הזאת שנמצאת על שולחננו במשך כל יום ויום כפי שהזכירו פה הרבה. אני לא צריך להוסיף כי הועלו פה כל הצדדים וכל הטיעונים.

חשוב גם כל הנושא של הסמכויות, אנחנו סבורים שישנו כיום איזשהו איזון. ברגע שיהיו סמכויות אנחנו נגיע למצב הרבה יותר גרוע. כלומר, אם היום ישנם כאלה שהם חשודים בגניבה, עלולים להתנהל מולם כמו חשודים ברצח. אי לכך ובהתאם לזאת, שוב, אנחנו לא מדברים על רמה של כמו של הכשרות של משטרה, אלה אנשים שעוברים בסך הכול איזושהי הדרכה או שתיים, ואיזשהם תדרוכים כאלה ואחרים, אבל לא ברמת משטרה. וגם האכיפה עליהם היא לא כמו האכיפה שיש במח"ש כלפיהם.

אגב, דבר נוסף, אנחנו במשרד הולכים גם לאיזשהו מהלך כפי שהוזכר כאן על ידי ארגון 15 דקות, של יחידת אכיפה שתבצע אכיפה על כל נושא האלימות נגד נהגים. אבל גם היחידה הזאת תאכוף לא רק את האלימות נגד הפקחים, אלא גם את עבודת הפקחים באופן סמוי. כלומר, שאם יגיעו למצבים שאותם פקחים מתנהלים באופן שהוא לא מאוזן, ושהוא מפר את שלוות הנוסע ומפר את חוויית הנסיעה, אנחנו נדע גם לפעל מול אותם פקחים. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם. האמת שאני רוצה בסיכום גם לפנות אליכם, כן, מה רציתם?

תודה רבה אדוני יושב הראש, הסתדרות הכללית החדשה, סגן יושב ראש לשכת הקשר בין הכנסת לממשלה, אלכס מילר. ראשית, מקוממת אותי ההערה שניתנה פה על ידי שי גליק, על כך שאותם עובדים הכי שקופים שיש היום, שניצבים מול אותה אלימות ששמעתם, וזו לא הפעם הראשונה, גם מראשי ועד וגם מהאנשים שנכחו כאן בוועדה, צריכים כביכול לשמוע שבגלל שהם עוברים את האלימות הם מוציאים את זה על האזרחים. אדוני יושב-הראש אני דוחה בכל הכוח את האמירה הזאת. זה לא מקובל, זה לא מכבד את המקצוע זה דבר ראשון.

דבר שני, כל מהלך שנעשה, וכל המלצה שנעשית כאן, קודם כול צריך לקחת בחשבון שיש הסכמים קיבוציים ובסופו של דבר מדובר על השכר של העובדים, וצריכות להיות גם הצעות ואלטרנטיבות לכל דבר לפני שבאים וממליצים לעשות איזשהו מהלך צריך להתחשב בכל הצדדים, זה דבר ראשון.

דבר שלישי, אנחנו דיברנו לא פעם, שאם רוצים באמת להגן על האנשים, הגיע הזמן שכל אותו נהג, וכל פקח, וכל מי שתוקף אותם, יקבל בעצם את הענישה בעצם כמו כל תקיפה של עובד ציבור. אם רוצים לבוא ובאמת להגן. אם רוצים לתת סמכויות ולצפות שבסופו של דבר, שהאנשים שנכנסים לאוטובוס, שזה לא יהיה שדה קרב, ואנחנו שמענו פה את האירועים.

תאמין לי כמות התלונות, אני שמעתי את הגברת שאמרה שקיבלנו 70% מכלל התלונות על הפקחים, כמה מתוך זה העברתם למשטרה? רובם עברו למשטרה בטח. אבל כל אותם האנשים ששמעתם פה, שנאמר שחיכו להם עם האלות שם, ושברו להם, כל התלונות האלו הגיעו למשטרה, אז צריך גם להשוות. יש הרבה דיבורים מסביב.

אני יכול להבין שאנשים לפעמים עוברים אירועים לא פשוטים בחייהם, גם אתה, גם אני, כולנו, אבל בסופו של דבר כשאתה משווה ואתה לוקח כמות מטורפת של האנשים שעוברים דרך הפקחים שצריכים לעשות את העבודה שלהם, ותגיד לי אתה גם אם הבן אדם הזה פתאום עובר מצב שמישהו שמבקר אותו והוא לא נותן דוח בגלל שהוא התחשב, בגלל המצב הזה שנוצר לו, ואז מפטרים אותו בגלל זה מהעבודה, מה תגיד לאותו בן אדם? הוא יגיע לפה ותגנו עליו? אני בטוח שלא.

זה לא בדיוק, אלכס. אני חושב שההסתדרות חייבת לנקוט פה מהלך מול אגד, ואני אומר לך את זה באמת כעצה. כי אתם מעמידים את הפקחים שלכם במצב בלתי אפשרי. כי פקח שאמור להביא כמות דוחות, חבר'ה, זה לא עובד, זה לא עבד בירושלים לפני 20 שנים, זה לא עבד במשטרת התנועה לפני 15 שנים, מי שהכיר את זה. אני אומר לך, זה לא עובד.

אבל זה לא רק באגד, יש הסכמים כאלה כמעט בכל החברות.

אתם מעמידים אותם במצב בלתי אפשרי, ואתם צריכים לנקוט מהלך שצריך להיות משולב, אני מסכים שאתם צריכים לתת להם סמכויות. אני כנבחר ציבור לא יכול לתת סמכות למישהו שנמדד לפי כמות דוחות. לא יכול לתת לו סמכות.

זה לא המדד, - - - כמות הבדיקות ולא כמות הדוחות, זה משהו אחר לחלוטין.

אני אומר גם וגם וגם, וזה רק באגד. הדבר הזה, אני אומר לך כהסתדרות, אי אפשר. אי אפשר שאתה נותן סמכות לאדם שנמדד, אין חיה כזאת, זה לא הגיוני, זה לא נכון כלפי האזרחים, ואתה מעמיד את הפקחים במצב בלתי אפשרי לחלוטין. הוא באמת במצב בלתי אפשרי. אז באמת עכשיו אני מבין את התשובה ללמה נותנים דוחות לאדם שעלה במקום של הורדה בלבד, אני יכול להבין למה נותנים לו כשהוא בא לשאול אותו אני לא הצלחתי לתקף, כי הוא נמדד על פי דוחות והוא לא נמדד על פי כמות.

בסופו של דבר אנשים עושים את העבודה שלהם ומתמודדים עם הבעיות.

לא העכבר גנב, החור גנב. התפיסה. החוזה. יש פה משהו שהוא לא הגיוני. אם הייתי פקח אני לא יודע מה הייתי עושה.

אגב החברה מקבלת 92%.

תודה. אני רוצה לסכם את הדיון.

אני רוצה לומר, הוועדה הזאת מתעסקת בתלונות ציבור. איצ'ה יודע, ארגון 15 דקות יודע, קוראים לי יותם מהתפעול של אגד, אני מטפל תלונה תלונה. 90% מהתלונות של הציבור נגד מבקרים מתבררות אחרי מצלמות גוף כאינן נכונות. האחוז הבודד הזה, אפשר לנהל עליו דיון, אבל אני לא יודע כמה תלונות מפה אכן נבדקו לעומק. איצ'ה יודע, אני מדבר איתו פעמיים בשבוע.

אנחנו מדברים על עיקרון. אנחנו לא מדברים על תלונה ספציפית. הדיון בוועדה הוא לא על תלונה ספציפית אם היא מוצדקת או לא. זה על תפיסה ועל תחושה. אם בסוף יושבים פה 5-6 ארגונים ואומרים לך שיש בעיה באגד; למה אומרים את זה על אגד? הרי נוסעים הם עם הרבה חברות. אומרים שיש בעיה, ואומרים בין השאר יש בעוד מקומות. יש משהו שצריך לעשות בדק בית. אתה מתעלם, אתה אומר תשמע בהקלטה זו וזו בסוף הפקח קיבל מכות. אני שואל אז למה הפקח בקווים לא קיבל מכות?

אבל אולי הוועדה מתעלמת?

שמה? שהביאו 300 מיליון שקלים למדינת ישראל? אני אומר לך עכשיו כחבר נבחר, מעניין את הסבתא שלי ה-300 מיליון שקלים אם הדבר הזה יוצר אלימות מול אזרחים. אל תבוא פה לוועדה בכנסת ותציג לי 300 מיליון שקלים מול אלימות כלפי אזרחים. אתה יודע מה, יש לי פתרון יותר טוב מ-300 מיליון שקלים, אני מקצץ מיליארד שקלים למשטרה, תהיה קצת אלימות ברחובות, לא נורא, העיקר הרווחנו מיליארד שקלים. זה בעצם מה שאתה אומר לי. תחשוב רגע על מה אמרת עכשיו, אני אקצץ למשטרת ישראל מיליארד שקלים, תהיה קצת יותר אלימות ברחובות, וואלה חסכתי כסף. אחד עומד מול השני? נו באמת חבר'ה, תהיו רציניים.

כבוד היו"ר, אני רק אדגיש שגם מבחינת משרד התחבורה, ה-300 מיליון שקלים אל מול האלימות אנחנו תפקידנו למגר את האלימות קודם כול. אנחנו כהפקת לקחים עשינו הפקת לקחים. אנחנו בטוחים שהנוהל ימגר לפחות 90% מתלונות הציבור, ואני חושב שכדאי שגם המפעילים יעשו את הפקת הלקחים שלהם.

טוב אני רוצה לסכם, אני כבר באיחור לצערי הרב. פשוט יש חוק אחר בוועדת חוץ וביטחון שאני חייב להיות בו ב-12:00. אני חושב שעלו פה כמה דברים, ממשרד התחבורה, אגד, וגם ההסתדרות אני חושב שהם שותפים לנושא הזה.

למה זה קשור אלינו הסוגייה הזאת של כמות הדוחות? אנחנו צריכים לדאוג לשכר של העובדים. זה לא קשור אלינו הסוגייה הזאת. אני רק מבקש שבמידה והסוגייה תתמקד בנושא ספציפי שקשור לנושא ספציפי שקשור לאותם הפקחים, שגם תדאג להגיד שתהיה הגנה עליהם כמו עובדים ציבור, שזה צריך להיות במקביל. בסופו של דבר האנשים האלה נמצאים בפרונט מול אותה אלימות. אפשר לבדוק במשטרה כמה פניות קיבלו במשטרה על אלימות נגד פקחים ונגד נהגים? שיהיה במקביל אדוני יושב-הראש, זה לא קשור אלינו הנושא של הדוחות. זה בין החברה לזה. סליחה.

אני רוצה לחזור לסיכום. אני חושב שעולה פה תמונה – הייתי אומר, בלשון המעטה – לא מוצלחת, של מעגל. איפה אתה רוצה להתחיל את המעגל? אתה יכול להגיד אני לא רוצה להתחיל את המעגל, זכותך. אני הצעתי לך. אתה רוצה להגן על העובדים? חלק מההגנה על העובדים זה לעצור את המעגל הזה. המעגל הזה הוא מעגל בלתי אפשרי. צריך לעשות הכול בשביל להוריד את מספר האנשים שלא מתקפים ולא משלמים, זה ברור. צריך לעשות הכול כדי להוריד את זה, השאלה לא במחיר של להעמיד אנשים בסיכון, לא במחיר של לא לתת לאנשים סמכויות. ולכן, אחד תלוי בשני.

בסוף, בסופו של דבר, דבר ראשון לא יכולה להיות במערכת סבירה ונורמלית מדידה לפי כמות דוחות, צריך לשנות את הסכם השכר, ובזה אתם חלק מהסכם השכר, אתם לא חלק בלתי נפרד, ההסתדרות היא חלק מהסכם השכר וצריך לשנות את הדבר הזה. זה אחד.

אני חושב שמשרד התחבורה כן צריך לשים לב לדבר הזה, בטח אם מדברים עם משרד המשפטים על סמכויות. פקח מצטיין לא צריך להיות בחלק הזה, וחייב להיות יותר שיקול דעת לפקחים ויותר מיקוד בנושא, כמו שאמרנו ואני מסכים, עם אלה שבעצם עולים בלי לשלם, אלה שרוצים לא לשלם, אלה שבורחים, לא אלה ששילמו בעצם ויש בעיה טכנית כרגע בתיקוף כי יש לו חופשי חודשי שנתי, או חופשי חודשי ואין לו אינטרס, צריך לראות איך להתמקד בדבר הזה. ונכון, להרגיל את הנוסעים האלה לתקף ולמצוא את הדרך איך, במסגרת החוזה שלכם מול החברות, הדבר הזה יבוא לידי ביטוי. כמו שאני לא יודע למה, אבל בסופו של דבר הוא בא לידי ביטוי מול חברות אחרות ופחות מול חברת אגד.

אנחנו נהיה בדין ודברים איתכם מחוץ לוועדה, ונקבל החלטה ביחד מתי אנחנו עושים ועדה למעקב.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:05.