פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

5
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
16/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ד (16 בינואר 2024), שעה 11:00

ילדים עניים בישראל - דו"ח המוסד לביטוח לאומי: ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות 2022

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
טלי גוטליב – מ"מ היו"ר

יונתן מישרקי
מאיר כהן

ניצה קסיר - סמנכ"ל, המוסד לביטוח לאומי

רינה פינס - ממונה בכירה מחקר כלכלי, המוסד לביטוח לאומי

אסתי מרקוביץ - מנהלת תחום פ"א מענים למשפחות וילדים בסיכון (רווחת, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אפרת קמחי - מנהלת תחום בכיר תקציב על יסודי, משרד החינוך

אפרת פילזר-ביזמן - היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

הילה סעדיה - מנהלת מחקר וקידום מדיניות, פתחון לב

אפרת פילזר-ביזמן - היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

נתנאל חיים לוי - עובד סוציאלי, התנועה למלחמה בעוני

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

יערה שילה - נציגת המכללה האקדמית אמונה-אפרתה, מלכ"ר

בקי קשת כהן - מנהלת קשרי הממשל- עמותת שומרי משפט רבנים למען זכויות אדם, מלכ"ר

שמואל דוד - יועץ, שתי"ל

רינה כהן - יו"ר משותף, מועצת הורים ארצית

יפית כהן - חוקרת עמיתה, מכון ברוקדייל

רועי סויסה - תלמיד, ביה"ס מקיף אורט

רוית ברקוביץ - מורה, ביה"ס מקיף אורט

לוקס ארדליאן - תלמיד, ביה"ס מקיף אורט

נועה אליהו - תלמידה, ביה"ס מקיף אורט

בת אל אוסדון - מנהלת בית הספר, ביה"ס מקיף אורט

אתי כהן
רות דיין
–
–

אגף הרווחה והשירותים החברתיים, עיריית באר שבע
המרכז לשלטון מקומי

תמי סלע

תמי ברנע

אליחי כנפו


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

ילדים עניים בישראל - דו"ח המוסד לביטוח לאומי: ממדי העוני והאי-שוויון בהכנסות 2022

בוקר טוב לכולם, קודם כל נדרוש בשלומם של החטופים ונקווה מאוד שיחזרו במהרה הביתה. אנחנו גם מקיימים היום את המיצג שקבלנו והוא יהיה פה בחודש הקרוב.

נדון היום בדוח המוסד לביטוח לאומי על ממדי העוני. אני חייב לומר שאני מודאג מאוד מהדוח, כי אם עד לפני כשנה הייתה מגמה חיובית של ירידה במדד אי השוויון – מדד ג'יני – אנחנו רואים שהמגמה מתחילה להשתנות. מדובר על שנת 2022, ולצערי אני מניח שבשנת 2023 המצב לא יהיה יותר טוב, גם בגלל שרבעון כמעט שלם במצב המלחמה ואני לא רואה שינוי תקציבים בצורה כזאת או אחרת. בקשתי מהאוצר לדעת מה הממשלה ומה משרד האוצר עושים כדי לשנות את המצב.

יש פה מיצג. אני מבקש מבית הספר אורט ירוחם שהכין את המיצג להציג אותו בבקשה.

שלום לכולם. קודם כל, אנחנו מודים לוועדה שנתנה לנו את ההזדמנות להציג את המיזם הערכי- מוסרי. מדובר במיזם חברתי, חינוכי וערכי, שמנציח את זכרם של הילדים שנרצחו ב-7 באוקטובר. זה מיזם של ילדים למען ילדים. התלמידים שלנו בחרו להנציח את זכרם של הילדים שנרצחו, ילדים שהם כלל לא מכירים, אבל בכל זאת כל ילד הוא עולם ומלואו והם בחרו להביא את הסיפור שלהם, להמשיך להאיר את זכרם.

במיצג אתם תוכלו לראות את כל שמות 36 הילדים, מגיל 18-0 שנרצחו ב-7 באוקטובר. לצד השמות יש פנסים, כל פנס מציין ערך. התלמידים למדו על דמותם והוציאו מכל דמות ערך. יש פנס שהם ציירו בו לבבות ומייצג את ערך האהבה, יש פנס שציירו בו מנגינה ומייצג את החוסן שהמנגינה שלנו בעם ובארץ הזאת לא תיפסק, גם לא על ידי מרצחים.

התלמידים שלנו הם דור העתיד, הם המחר של כולנו, הם אלה שימשיכו וידליקו את הפנסים לכולם. בעיני כמנהלת התיכון, ברור לי שאין שיעור חשוב מזה, תודה לך יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי דלאל, שנתת לנו את הזכות לבוא ולהציג, להנציח את זכרם ולתת להם מקום מכובד כאן בכנסת ישראל. תודה.

תודה לכם שחשבתם, אני חושב שעשיתם פה משהו ערכי מאוד ואני מעריך את זה ומודה לכם על כך, תודה רבה.

יש כאן רפרנטית ממשרד האוצר, שבקשה להיות בתחילת הישיבה, לפני שנציג בזום, לצערי או לשמחתי, היום משרד האוצר לא יכלו להגיע, הם עובדים קשה מאוד, לכן לא יכלו להגיע לפה, וגם לוועדת הכספים הם לא הגיעו. מי הרפרנטית הקבועה שלנו בישיבה? יש רפרנט קבוע?

לא - - - אם זה חינוך, תעסוקה.

היא נמצאת?

אני בודקת, כרגע לא.

אם לא, בואו ניגש למצגת של מרכז טאוב.

ד"ר יעל נבון.

ד"ר יעל, שלום.

שלום.

בדקי מה קורה עם הנציגה של האוצר.

מקבלים בברכה את חבר הכנסת והשר לשעבר מאיר כהן, בבקשה.

שמעתי ירוחם, באתי.

תודה.

דימונה, כן.

יש פה מיצג שעשו תלמידים מבית הספר בירוחם לזכר ילדים שנהרגו ב-7 באוקטובר. הם בקשו להציג אותו בכנסת ונעניתי שיוצג פה בישיבה באולם הישיבות של זכויות הילד. נשאיר את המיצג הזה פה חודש ימים.

יפה מאוד.

בבקשה, מה קורה? הנציגה מהאוצר נמצאת? אם לא נעבור למרכז טאוב.

היא לא נמצאת.

היא לא נמצאת בכלל?

אנחנו בודקים.

אז תבדקו. בואו נציג את הדוח.

יש אחר כך מצגת של המוסד לביטוח לאומי.

אבקש להכין קודם את הדברים. זה מעכב פה.

שלום לכולם.

שלום וברכה.

תודה רבה.

תציגי את שמך עוד פעם, לפרוטוקול כמובן, שם מלא ותפקיד.

ד"ר יעל נבון, חוקרת בכירה ביוזמה לחקר אי-שוויון בהתפתחות בגיל הרך של מרכז טאוב לחקר מדיניות. קודם כל, תודה על הבמה, יש פה מצגת של כעשרה שקפים, שלא נספיק לעבור על כולם באופן מעמיק, אבל היא מייצגת שלושה דברים עיקריים שחשוב מאוד שנזכור.

מדברים על עוני של ילדים, ואני רוצה למקד אותנו בגיל הרך מכמה סיבות: הסיבה הראשונה שנמצאת בשקף הזה, היא ההשלכות של עוני בגיל הרך על המשך החיים. אנחנו יודעים ממחקר – גם בעולם – פה מדובר לדוגמה במחקר שלנו שנעשה במרכז טאוב על ידי דנה וקנין ופרופ' יוסי שביט, שמראה שבשנתיים הראשונות לחיים יש לעוני השלכות מרחיקות לכת מאוד על התוצאות בהמשך. במקרה הזה אנחנו רואים תוצאות מיצב במתמטיקה, אבל זה מלמד אותנו על משמעויות של הבית בו גדלים בגיל שנה, בלידה או בהריון ויש לזה משמעות לאחר מכן.

פה אנחנו רואים מיצ"ב בכיתה ה'. בשקף הבא אנחנו רואים משהו דומה, כשמה שחשוב לי להדגיש פה, הוא ש-1,000 הימים הראשונים, מתקופת ההיריון עד מלאות לילד שנתיים, זו התקופה המשמעותית ביותר, ברגע שבדקנו את שאר התקופות בהקשר לציונים של ילד בכיתה ה' בגיל 11-10. המשמעות של שני השקפים האלה היא לומר לנו שצריכים למקד את הפנס שלנו בגיל הרך.

התפיסה ההלכתית של "היזהרו בבני עניים" לא תופסת?

של מה?

היזהרו בבני עניים, בכבודם, לא תופסת.

אבל לא סתם זה נאמר.

אני צריכה הסבר הלכתי.

"היזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה" – הכוונה היא, שגם בני עניים, כמוני, כמו מאיר הצליחו בסוף להגיע - - -

בוודאי.

אבל כמה היינו צריכים להשקיע, מאיר, כדי להגיע לשולחן הזה.

אפשר לדבר הרבה על מה שקורה למוח בגילאים המוקדמים. אין פה שום דבר חד משמעי, זה לא שמי שגדל בעוני, או נולד לאמא עניה חלילה לא יצא - - -

אמרת את המשפט שרציתי. מה שחשוב הוא שגם היושב-ראש - - -

כן.

שום דבר הוא לא אקסיומה.

שום דבר הוא לא אקסיומה, בוודאי במחקר ובסטטיסטיקה לעולם לא.

כשאנחנו אומרים שום דבר הוא לא אקסיומה, זה רק מגביר את התסכול ממה שאת הולכת להציג לפנינו – שפשוט לא משקיעים באנשים האלה, זה הכול. לא בגלל שהם עניים, בגלל שהם גדלים - - -

אבל חשוב לומר שתנאי הפתיחה הם פחות טובים.

הם פחות טובים, אין ספק.

אין ויכוח.

הם פחות טובים, זאת הנקודה. אנחנו לא חורצים, להיפך, לחרוץ גורלות זה אומר שאם תנאי הפתיחה פחות טובים, אנחנו צריכים לתת יותר, זה ההמשך.

אני אגב, מוצא את מערכות החינוך הטובות ביותר, שמתמחות בצמצום פערים ועושות גדולות ונצורות בעיירות הפיתוח, כי בעיירות הפיתוח החינוך הטרוגני לגמרי, אין שם בתי ספר למצוינות. כל מורה וכל מנהל בית ספר מתמודד עם כל האוכלוסייה, לכן ההישגים שלהם כפולים ומכופלים. זהו, אני לא אפריע יותר.

אבל יש גם עוני חברתי, לא רק גיאוגרפי, שנבין את זה.

כן.

את המצגת - - - לחברי הכנסת מותר להפריע, אז אל תיקחו דוגמה רעה.

אוקיי.

למרות שהוא דוגמה טובה, סליחה.

אבל זו אמירה חשובה, לא שעוני חורץ גורל בהיותו עוני, אלא חשוב שנזכור כאנשים שעוסקים בזכויות הילד ובעתיד הילדים שלנו ועתיד החברה שלנו, שעוני הוא, מן הסתם, תנאי פתיחה פחות טובים. לכן עלינו מוטלת האחריות לתת דווקא לילדים שבאים מהבית שיש בו פחות את התנאים להתקדם בהתאם לחבריהם.

מה שאנחנו רואים פה, נקרא אצלנו שקף המניפה. הצהוב הוא רקע סוציו-אקונומי נמוך יותר, וככל שעולים בקווים הרקע גבוה יותר. מה שאנחנו רואים הוא ביצועים במבחנים קוגניטיביים. רואים שהפער מתחיל - - - יש לומר שזה מחקר מאנגליה ולא מחקר מישראל. רואים את הפער לפני גיל שנתיים, ומה שיותר חשוב הוא שאנחנו רואים איך הוא נפתח עם השנים. המטרה שלנו, כמובן, היא לצמצם – לגרום לכך שהמניפה הזו לא תקרה.

איך אפשר? מערכות חינוך מצוינות, מערכות רווחה מצוינות, עזרה להורים. כל הדברים שאנחנו יודעים שנותנים לילד סביבה מיטבית. הרצון הוא שלא תהיה המניפה הזו.

עד כאן לגבי החשיבות והמשמעות של הגיל הרך, בתוך כל הנושא הגדול של עוני בקרב ילדים. דבר נוסף שחשוב מאוד שנכיר הוא שזו אוכלוסייה בסיכון – ילדים בגיל הרך הם אוכלוסיית סיכון. בסיכון להיות בקו העוני יותר מילדים בגילים אחרים, בוודאי יותר ממשקי בית ללא ילדים. כמו שאתם רואים אחד לארבעה ילדים - - - הנתונים האלה הם משנת 2018, אין סיבה להניח - - - הנתונים הכלליים לא השתנו מאוד, המדיניות לא השתנתה מאוד, אין סיבה להניח - - -

לא, המצב השתנה לרעה, בואו נגיד את זה.

לרעה.

אמרתי את זה בתחילת דברי – ברגע שמדד אי השוויון – מדד ג'יני, שבמשך עשר שנים היה במגמת ירידה ובשנתיים האחרונות מתחיל לעלות המצב נעשה גרוע יותר.

בדיוק.

וחבל שכך.

זה המצב ב-2018, הוא לא הוטב מאז, זה בטוח, אנחנו יודעים שהוא לא הוטב מאז. אחד מארבעה ילדים מגיל לידה עד ארבע מוגדר כעני. לנו היה חשוב להסתכל על הילדים האלה, בגלל הקריטיות של הגיל הרך, בגלל האפשרות שיש לנו כחברה עדיין להתערב לעזור ולצמצם פערים, דווקא בגילים האלה. ואתם רואים שבמשקי בית עם ילדים מגיל חמש עד 17, עדיין המספרים נוראיים אבל פחותים. יש לכך סיבות שקשורות למסלול חיים. זאת אומרת- הורים צעירים יותר בגיל הרך בהכרח, אולי יותר ילדים בבית.

אם אמרנו שילדים בגיל לידה עד ארבע הם אוכלוסיית סיכון, אם הם נמצאים בקבוצת האוכלוסייה החרדית או החברה הערבית, זה לא נתון מאוד חדש, אבל המספרים הם די מדהימים. הסיכוי של ילד חרדי לחיות מתחת לקו העוני הוא 63%, הסיכוי של ילד בחברה הערבית הוא 58%. זאת אומרת, מעל חצי מהילדים החרדים והערבים הם עניים, לפי הקריטריון הרשמי לעוני של ביטוח לאומי- מתחת לקו העוני. אני חושבת שהוזמנו נציגים של לתת, שהוציאו את דוח העוני האלטרנטיבי והם יכולים להגיד הרבה יותר, מה המשמעויות של להיות מתחת לקו העוני, כי המספר הזה הוא לא העניין. העניין הוא מה המשמעויות. לכן אני רוצה לעבור הלאה לנקודות שאנחנו ראינו. קודם כל להבין מה זה אומר, הכנסה ממוצעת לנפש.

עומק העוני אומר המרחק שלנו מקו העוני מלמטה. זאת אומרת הכנסה ממוצעת לנפש שהגדירה את קו העוני, וזה פחות או יותר קרוב גם היום, היא בערך 2,800-2,700 שקלים, וזה מה שיש לנפש באוכלוסיות שאנחנו מדברים עליהן, בקרב העניים, אלה שנמצאים מתחת לקו העוני. בקרב 60-50% האלה. זה מה שיש להם לנפש. אני רוצה להזכיר שמשפחה עם ילדים מלידה עד שלוש, גם צריכה לממן להם חינוך מיטבי, איכותי, מעבר לאוכל, מעבר לחום ומיטה וכולי. הדבר האחרון שאני רוצה לומר - - - אני חוזרת רגע אחורה - -

מה השקף אומר?

הדבר הבא שאני רוצה לומר, זה שמעבר למספר של כמה יש מתחת לקו העוני, יש לו משמעויות, השלכות על חיי היום יום. אחד הדברים שבדקנו, ממה שאפשר לבדוק מנתונים סטטיסטיים, ואחד הדברים שבדקנו, הכול מבוסס על סקר הוצאות והכנסות של למ"ס, כמה מוציאה משפחה עניה שנמצאת מתחת לקו העוני, לנפש, מול כמה מוציאה משפחה רגילה. מדובר כמובן רק על משפחות של ילדים מגיל לידה עד ארבע. אלה סעיפי ההוצאות שנמצאים בסקר. רואים שהפערים על ירקות ופירות, למשל, הם לא עצומים, אבל עדיין קיימים. משפחה עניה מוציאה 85% מההוצאה לנפש של משפחה שנמצאת מעל לקו העוני - - -

- - -
מדובר ב-2018, מאז הירקות והפירות עלו.

נכון, אבל הם עלו לכולם. הלבשה והנעלה, דיור, כל הדברים האלה ותראו למטה שם מה רואים: חינוך ובריאות יש פחות מחצי – פחות מ-50%. ההוצאה היא פחות מ-50% למשפחה שנמצאת לקו העוני. זו המשמעות עבור הילדים האלה. זה מה שההורים יכולים להוציא, זאת המשמעות. אני חושבת שזה יותר חשוב מהמספר של קו העוני.

- - -

אני אתן לכולם, נסיים עם המצגת.

אנו ממשיכים עם העניין של צפיפות הדיור. הפער בין משפחות המוגדרות מתחת לקו העוני ומעל לקו העוני. אצל משפחות שמוגדרות מתחת לקו העונה צפיפות הדיור, זה אומר משאבים של הילדים –לשבת ללמוד. צפיפות הדיור זה איזשהו פרוקסי לתשומת לב לזמן שקט, להרבה מאוד דברים. גם בנושא צפיפות המגורים. בכל אחת מהחברות רואים את ההבדל בין הילדים שנמצאים מתחת ומעל לקו העוני. יש חברות שגם מעל לקו העוני הצפיפות אצלן היא גדולה יחסית, אבל עדיין אלו המשמעויות של להיות ילד שחי במשפחה שחיה מתחת לקו העוני.

הדבר האחרון שבדקנו לגבי המשמעויות וחשוב להגיד פה, הוא שההוצאה לחינוך נפגעת. פה אנחנו רואים את המשפחות שמוציאות על סעיפי חינוך בגילים האלה, למשל על גן פרטי, מעון או משפחתון, ואת ההוצאה הממוצעת. חלק מזה הוא סימן טוב – מעון יום ומשפחתון מסובסדים והעלות שלהם תלוית הכנסה, לכן זה סימן טוב שהמשפחות העניות מוציאות פחות. אבל לא הכול נובע משם, הרבה נובע גם מזה שפשוט אין אפשרות.

אני רוצה לסכם: הרבה מילים על שלוש נקודות. הגיל הרך מאוד קריטי. ההשלכות של עוני, דווקא בגילים הללו, בעיקר עד גיל שנתיים, כולל ההיריון הן דרמטיות לחיים, על אף שכאמור הן לא מכתוב, אבל זה דרמטי. הגיל הרך נמצא בסיכון גבוה מאוד לעוני, בפרט אוכלוסיות מסוימות, שאנחנו מכירים גם בשאר הגילים, אבל בגיל הרך זה דרמטי. אנחנו רואים את הילדים הערביים והחרדיים, שנמצאים בסיכון גבוה מאוד לעוני – ילד אחד עני מארבעה, באופן כללי באוכלוסייה, זה לא סביר בעיני לפחות. המשמעויות הן הרבה מעבר, המשמעויות הן בחיי היום-יום. לתת עושים את זה מעולה בדוח שלהם. פה רציתי לתת נגיעה שנבין שזה לא רק מספרים ושיש לזה משמעות. אני רוצה להודות לכם על ההקשבה, תודה.

תודה, האוצר, יש מישהו מהאוצר? תאיר?

תאיר בזום לא אתנו? יש לנו מצגת של הביטוח הלאומי.

אז בואו נעבוד בבקשה.

אפשר לדבר דקה לפני הביטוח הלאומי?

כן.

תודה יעל, חברתי, גם אני במכון טאוב, כל כך הרבה כובעים יש. קודם כל ירושלים, חרדים וערבים. היא אמרה את הנתונים. אני רוצה להכפיל את זה עכשיו - - -

רגע, הציגי עצמך בבקשה.

יערה שילה, מומחית בגיל הרך, בעזרת השם בפעם הבאה אהיה כבר דוקטור, כי הגשתי את הדוקטורט שלי שיושב פה. אני מתנדבת ב-Early-starters, ואת זה אני רוצה להבהיר רגע, במלחמה. היא דברה על 2018. עכשיו בקרב המפונים, מי שנשאר במלונות כרגע, הן האוכלוסיות שהיא דברה עליהן שנמצאות בקו העוני, וגם מי שעוד לא היה עני הוא העני הבא בתור. יש לנו טראומות על טראומות. האוכלוסייה של הגיל הרך היא בסיכון עוד יותר. אנחנו רואים את זה במלונות. מ-8 באוקטובר אני נמצאת בים המלח עם Early-starters. יש לנו כבר שלושים מרחבים ואני יכולה להעיד שהסיפור של הגיל הרך הוא הקריטי ביותר, אלי. ואני אומרת לכם שהילדים בסיכון על סיכון, כי כמו שהיא הראתה המשפחות גם לא הולכות לאנשי מקצוע. זאת אומרת שהן גם בטראומה, ויותר טראומה, כי בקרב ילדים זו טראומה ועוני הוא עוד יותר טראומה. הם גם מתביישים לפנות לאנשי מקצוע.

עוד נדבך של הדבר הזה. צריך לתת את המענה, עם כל הכבוד למדד ג'יני, עכשיו לכל מי שנמצא עדיין בתוך המלונות. אסתכן ואומר, ואני מקווה שלא אקבל על זה תגובות קשות: אין לנו כבר רק ישראל השנייה, יש לנו גם ישראל השלישית, כי ככל שאתה רואה את האוכלוסיות החלשות, חוץ מחרדים וערבים, אני מדברת על עולים, שלא מצליחים להבין מה קורה פה במדינה, באיזו שפה מדברים. אני מדברת לא רק על שפת אם או שפת תרבות, אלא תרבות ומנטליות. מה שרואים במלונות ממש-ממש חריף, אני בטוחה שסיירת. אני רוצה שיהיה איזשהו מענה לאוכלוסיות. אני חושבת שהמרחבים נותנים כרגע מענה ראשוני, כמו טיפול נמרץ, כי הם נותנים גם מענים של אנשי מקצוע, כמוני, כמו עובדים סוציאליים קליניים, כמו אנשים שבאים למרחבים האלה וזה קריטי, כי לצערי האוכלוסייה לא מצליחה להוציא את עצמה - - -

תודה יערה.

ואני חושבת שזה ממש חשוב, אלי.

כמובן קיימנו דיונים. בנושא הזה של המלונות, וגם בנושא ההזנה בתקופת המלחמה יחד עם החינוך, אני פשוט רוצה להתמקד היום בדוח העוני עצמו, כדי להבין מה אנחנו עושים, מה עשינו ומה צריך לעשות.

באמת מי שנשאר שם זה העניים ביותר.

יש, אני לא רוצה עכשיו להיכנס למה יש במלונות כרגע. זה דיון ממש נפרד. נראה את המצגת של הביטוח הלאומי, ניצה, בבקשה. כל אחד שיאמר את שמו המלא ותפקידו לפרוטוקול.

ניצה קלינר קסיר, סמנכ"לית וראש מנהל המחקר והתכנון בביטוח לאומי. לפני שאתחיל, רק אומר, שיש הבדלים בין המספרים שאני אציג למספרים שהציגו מכון טאוב. אני אסביר לכם את ההבדל, בלי להעמיק, אבל שתבינו את הדברים. הדבר הראשון – אני מברכת על העבודה שלכם, כל עבודה היא חשובה וזה טוב מאוד. הנתונים שהוצגו עד כה היו ל-2018, אנחנו נציג כרגע נתונים עדכניים יותר, ל-2022. הנתונים העדכניים ביותר שיש. דבר נוסף, אנחנו עברנו בביטוח לאומי - - -

יש לי רק שאלה, למה אנחנו צריכים את הדוח של 2022 בתחילת 2024 או בסוף 2023?

כי עד שמגיעים הנתונים, אנחנו עושים מאמץ. אגב, אם היינו מתבססים על סקרי הוצאות, זה היה לוקח עוד הרבה יותר זמן. עברנו למאגר נתונים אחרים לנתונים המנהליים שלנו, אבל עד שיש את כל הנתונים לוקח זמן. אני מקווה מאוד שבשנה הבאה, בגלל טופס 100 שנכנס, אבל אני זהירה, עד שלא נצליח לראות, שאולי נצליח אפילו להקדים את זה קצת יותר.

זה חשוב, כי אז אפשר לתקן דברים, אתה נמצא באיחור של כמעט שנתיים.

שנה.

שנה, אבל ישנו תקציב, כמעט שנתיים ישנו תקציב.

אתה צודק לגמרי. הבעיה היא שהנתונים, גם השומות של עצמאים, גם נתוני ההכנסות מגיעים באיחור.

אבל הם עשו סקר על 2023.

כן, אבל עדיין לא עשינו את העיבוד של זה – בהמשך אוכל להציג לכם, לא היום, נתוני ביטחון תזונתי של 2023. זה גם משהו שאנחנו הולכים להכניס באופן שוטף.

דבר נוסף שעשינו, בגלל בעיית הפיגור הגדול, כשהבנו שאם נתעסק בסקרים נתעכב, לא סתם היא הציגה את נתוני 2018. עברנו לנתונים מנהליים שלנו. הסקר שהוצג פה היה על 8,000-7,000 איש, אנחנו מציגים נתונים מנהליים של כלל האוכלוסייה במדינת ישראל, שזה כמובן מיליונים על גבי מיליונים.

עכשיו אצלול לתמונת המצב – לצערי, אתה פתחת בזה, תמונת המצב היא תמונת מצב מאוד עגומה. גם בעוני וגם באי השוויון, אנחנו במצב עגום מאוד. כשמדברים על ילדים, כמו שתראו פה, זו אחת מהאוכלוסיות אצלן הבעיה היא עוד הרבה יותר עגומה.

אציג פה נתונים – מה שאני הולכת להציג היום זה נתונים, לא מחקר. זה באמת מבהיל, שני מיליון נפשות מאוכלוסיית מדינת ישראל הן נפשות עניות. כאשר מתוכן 874 אלף ילדים עניים בערך. זה משהו לא נתפס. בואו נסתכל קצת על סדרי גודל – הילדים במדינת ישראל מהווים כשליש מאוכלוסיית המדינה, אבל החלק שלהם מקרב העניים תמונת המצב יותר עגומה – 44%. זכרו, אני מתארת פה את נתוני המקרו, אבל כל ילד עני הוא עולם ומלואו, זה סיפור עגום ועצוב מפני עצמו. נאמר פה שאפשר לצאת מעוני, זה לא שאי-אפשר, צריך להשקיע את המשאבים ולטפל, אבל ילד שהוא עני היום, כל המחקרים מצביעים על כך שהסיכוי שלו להיות עני בדור הבא, הוא גדול מאוד וחשוב לזכור גם את זה.

במעבר בין 2021 ל-2022, רואים את הגידול. באופן טבעי גם האוכלוסייה גדלה, לכן רואים גידול גם במספר הילדים העניים, גם בגיל העבודה. דווקא אזרחים ותיקים, זה לא המוקד פה, אבל שינויי המדיניות שהוכנסו בשנה הזו, רואים את ההשפעה שלהם – יש פחות אזרחים ותיקים עניים. אבל לא רק שרואים פה את הגידול בגלל זה שהאוכלוסייה גדלה, אתם יכולים לראות מה קרה לשיעור הילדים העניים, טיפונת עלו בשנה האחרונה, זה לא טיפונת, אני אומרת טיפונת באחוזים, אבל כל אדם הוא עולם ומלואו. יש פה עליה אצל האזרחים הוותיקים, כמו שאמרתי אנחנו רואים פה את הירידה.

בוא נסתכל גם על מגמות ארוכות טווח – פה הראיתי לכם משהו על השנתיים. אנחנו רואים שגם באוכלוסייה בקרב הילדים, וגם בסך הנפשות הייתה לאורך השנים מגמת ירידה בתחולת העוני. תמונה שהיא מאוד עצובה, תראו אלו סדרי גודל של עניים. אבל אנחנו רואים פה עליה בשנתיים האחרונות אנחנו רואים עליה. לא רק שהשיעורים מאוד גבוהים, אלא שאנחנו רואים מגמת עליה בהחלט מאוד מבהילה.

בואו נסתכל על עוני לפי כל מיני פילוחים. אנחנו לא עושים הרבה, אבל אראה לכם חלק. רואים באופן כללי שבמשפחות בהן יש ילדים, שיעורי העוני יותר גבוהים. כשמסתכלים על הרכבי משפחה לפי מספר ילדים, רואים שככל שיש מספר ילדים גדול יותר בהרכב המשפחה העוני גדול יותר.

הסתכלו למשל מה קורה למשפחות בהן יש חמישה ילדים או יותר, מחצית מהמשפחות האלה הן עניות, שיעור לא נתפס. אם נסתכל על מחוזות, רואים שזה לא אחיד בכל המקומות. המחוזות בהם אנחנו רואים שיעורי עוני יותר גבוהים בקרב ילדים, הם מחוז ירושלים. זה קשור למצב הסוציו-אקונומי, כמובן, שבחלקן גם מושפע מהרכב האוכלוסיות. אנחנו רואים במחוזות שזה יותר הפריפריה, בדרום ובצפון, גם שם שיעורי העוני יותר גבוהים.

אם נסתכל לפי מגזרי אוכלוסייה, אני מרשה לעצמי להשתמש ב-"מגזרי אוכלוסייה", כי אני מציגה פה גם יהודים לא חרדים. גם פה אנחנו רואים שונות מאוד גדולה. בעוד שבקרב היהודים הלא חרדים, שיעורי העוני של ילדים הם 13%, שזה עדיין שיעור שקשה לנו לתפוס, אבל בקרב הערבים והחרדים, שם בערך אחד מכל שני ילדים הוא עני. תופעה שאנחנו מכירים בשיעורים קצת יותר נמוכים גם באוכלוסייה הערבית והחרדית.

דובר פה על פער העוני, אני לא מציגה אותו פה כי דווקא להפתעתי, פער העוני בקרב משפחות עם ילדים, לא שונה מהותית ממשפחות אחרות. אם אתה כבר עני, ההבדלים לא כאלה גדולים מבחינת עד כמה ההכנסות שלך יותר נמוכות, אבל יש שיעורי עוני הרבה יותר גבוהים.

לגבי תרומת המדינה – המדינה מצמצמת את העוני בכמה שיטות. אחת היא דרך פעולות שלא אתייחס אליהן כאן, כמו מה שהוזכר פה לגבי חינוך, שהוא מאוד-מאוד קריטי. יש חינוך, בריאות דיור, כל התמיכות הישירות, דרך העברות ותמיכות בשירותים, אבל יש גם את כל המערכת שהיא מאוד קריטית, דרך תשלומי העברה ומסים. תשלומי העברה ומסים מצמצמים את העוני בהיקפים נרחבים מאוד. אתם יכולים לראות את הקו המקווקו, שמראה בכמה תשלומי ההעברה והמסים צמצמו ב-2022 את שיעור העוני. זה צמצם בכ-40%. אבל מה שמעניין הוא שאם מסתכלים על משפחות עם ילדים, אלו שיעורים מאוד נמוכים. הרבה פחות מהממוצע, רק כ-24%. גם פה רואים שהרכב האוכלוסייה משפיע. במשפחות קטנות יותר זה מצמצם יותר. אצל משפחות גדולות יותר זה מצמצם פחות. אצל הורים עצמאיים, מה שנקרא בעבר חד הוריות, שיעור הצמצום דומה בגלל התנאים המיוחדים שניתנים להם לכלל המשפחות.

אסיים בשקף האחרון, לא רק שהראינו שיעורים מאוד גבוהים של תחולת עוני בקרב ילדים. פה המספרים לא אחד לאחד ממה שהראיתי קודם, כי אני עושה פה התאמה לחישוב, כדי שאפשר יהיה להשוות למדינות אחרות, אבל זה מאוד דומה. מה שמבהיל, הצגנו פה שלוש שנים כי חלק מהנתונים מוצגים לשנים שונות. לא משנה על איזו שנה מסתכלים 2020, 2021 או 2022, ישראל ממוקמת בראש הטבלה בשיעורי העוני של ילדים. דבר שרואים לאורך שנים. מי שלא מצליח לקרוא, המדינה היחידה שנמצאת מעלינו, שהיא בדרך כלל לא מדינה שאנחנו משווים את עצמנו אליה, אבל אמרתי שאכניס גם אותה היא קוסטה ריקה. תראו את הפער לעומת הממוצע, ב-OECD מדובר על כ-13%, אצלנו מדובר על סדר גודל של כ-23%. כמעט כפול, ממש מבהיל. אגב, אצל היהודים הלא חרדים זה מאוד דומה לממוצע ה-OECD וזה עדיין שיעור גבוה. צר לי שזו תמונת המצב ושאני צריכה להציג תמונת מצב כזו עגומה.

תודה רבה, יש לנו עדיין את נציגת האוצר? אם לא, שמוליק, בבקשה.

אני רוצה להתייחס לאוכלוסייה בדרום ובאופן ספציפי לאוכלוסייה הבדואית. אנחנו מדברים על אוכלוסייה ערבית, שבגדול הנתונים בה הם קשים מאוד. אנחנו מדברים על 49% ילדים עניים. כשאנחנו מתייחסים לאוכלוסייה הבדואית בנגב, אנחנו מדברים על רוב האוכלוסייה, ברוב הישובים של יותר מ-60% עוני. אם נוציא מהכלל את רהט וכסייפה, הנתונים מדברים על יותר מ-60% עוני בקרב ילדים. כשאנחנו מדברים על חלק מהישובים, הבולט בהם הוא ביר הדאג', ישוב גדול יחסית – 9,000 איש, או מספר דומה לזה. ישוב שחלקו מוכר וחלקו בלתי מוכר, על הנתיב למצפה רמון. מדובר על 82% או 86% של עוני בקרב ילדים, מצב קשה מאוד.

כשמדברים על האוכלוסייה הבדואית, מדברים על שיעורי נשירה גבוהים מאוד – כפולים מהאוכלוסייה הכללית. שיעורי בגרות נמוכים באופן משמעותי מאוד מהאוכלוסייה הכללית. שיעורי הבגרות המצטיינת הם פחות משליש מאשר באוכלוסייה הכללית.

לקחתי את רהט באופן מקרי. ברהט שיעור הבגרות המצטיינת הוא 1.4%, לעומת הממוצע הארצי של 10.8%. זאת אומרת פערים דרמטיים מאוד. כשאתה מסתכל כמה למדו חמש יחידות אנגלית, ברהט רק 13%, בארצי זה 45%, הפרשים גדולים מאוד. בתי ספר גדולים מאוד, תשתיות גרועות עם הישגים נמוכים ועם אקלים חינוכי לא משמח.

5,000 ילדים, וזה נידון כאן בוועדה יותר מפעם אחת, ללא גני ילדים בכלל. כשאנחנו מדברים על כמה קריטי חינוך בגיל הרך עבור ילדים. אין הסעות נפרדות לגני הילדים, הילדים נוסעים עם ילדים אחרים, גדולים מהם. אין בטיחות, אין מסגרות שתקלוטנה אותם. אין הקמה של גנים, כמדיניות שבית המשפט העליון אישר אותה בכפרים בלתי מוכרים. 10,000 ילדים בשנה נולדים בישובים הבדואיים, רק 19 מעונות יום לאוכלוסייה שמונה סביב 305 אלף ילדים. זה מספר מצחיק, גם אתה מוסיף את המשפחתונים, זה עדיין נתונים קשים מאוד. למשל בירוחם, יש כאן אורחות מירוחם, יש עשרה מעונות יום לילדים, בכל האוכלוסייה הבדואית, 305 אלף, יש 19, והבניה מתקדמת לאיטה.

מרכז טאוב כתב שלושה מחקרים מאוד יפים על האפליה המאוד קשה שיש ביחס לשירותים לילדים בגיל הרך, בנושא מעונות יום לאוכלוסייה הערבית, ובאופן ספציפי לאוכלוסייה הבדואית. ומצביע בצורה מאוד יפה על הפגיעה שיש בזה בהתפתחות הקוגניטיבית, החברתית, הנפשית וכיוצא בזה.

אין חינוך בלתי פורמלי בישובים הבדואיים – הרבה פחות מישובים אחרים, בוודאי בכפרים הלא מוכרים, כולם מוסעים בשעה שתיים, שלוש או ארבע, אל מחוץ לבית הספר, ואין פעילות אחרי הצהריים באחוז גבוה מאוד מהמקרים.

התוצאה של זה היא, בסופו של דבר, פגיעה במשק הישראלי, פגיעה ביכולת של החברה הזו להיחלץ משיעורי העוני הגבוהים מאוד שלה. אנחנו מדברים על שיעור של צעירים חסרי מעש. מבקר המדינה עמד על זה בדוח שלו. טווח של צעירים, מגיל 18 עד גיל 25-24, כאשר 45% מהבנים ו-54% מהבנות הם צעירים וצעירות חסרי מעש. מדברים אחר כך שיעורי תעסוקה נמוכים מאוד, שהם התוצאה של המצב הזה. שיעורי תעסוקה של 25% בקרב הנשים, במקרה הטוב. שיעורי תעסוקה של 54% בקרב הגברים, כלומר אחוז גבוה מאוד מקרב האוכלוסייה מחוץ למעגל העבודה, בוודאי מחוץ למעגל העבודה הפורמלית, הרשומה שמזכה בזכויות שיש ביחס אליה דיני עבודה, מחד גיסא. מאידך גיסא המצב קשה, ראינו את זה בתקופה האחרונה במהלך המלחמה, אנשים שזקוקים ללחם, אנשים שאם הם מפסידים משכורת אחת בגלל המשבר הכלכלי, או בגלל הנסיבות בהן אנחנו נתונים בחודשים האחרונים, הנפילה הכלכלית היא כזאת שמשפחות לא יכולות לשאת את זה, לכן משפחות רדפו אחרינו, רדפו אחרי הארגונים החברתיים, ודרשו פעם אחר פעם פשוט מזון, פשוט חבילות מזון, והייתה חלוקה מאוד אינטנסיבית של חבילות מזון לאוכלוסייה הזאת.

הייתה ועדיין.

ועדיין קיימת, אבל בחודשי המלחמה, כשאנשים לא עבדו, היה מצב מאוד קשה. ואנחנו רוצים להצביע, אדוני היושב-ראש, על כך שהאוכלוסייה הזאת צריכה מענים דחופים, היא צריכה התייחסות חירום. ועדות הכנסת ביום ראשון הקרוב מגיעות לדרום, ומסיירות בדרום, כדי לראות את הבעיות של הכפרים הלא מוכרים - - -

חכה שהיושב-ראש יחזור.

כן.

(היו"ר טלי גוטליב,11:47)

מתנצלת, שאני נכנסת רק לכמה דקות, כי אני בוועדת חוץ וביטחון, אבל היה לי מאוד חשוב לומר, משהו מאוד קריטי בעיני. הוועדה הזו היא ועדה סופר חשובה שמביאה לקדמת השיח כל מה שקשור לזכויות ילדים, חסר לי מאוד שיגיע לכאן שר האוצר לפחות פעם אחת – לא נציגים מטעם. מהסיבה הפשוטה שמי שלא ראה ומי שלא חזה בעיניים שלו את המורכבות של העוני בקבוצות השונות בחברה הישראלית ושומע את זה באופן בלתי אמצעי, זה רחוק ממנו. ברורה לי המורכבות של כל עבודה של שר, בטח של שר אוצר, ואני חושבת שבוועדה הספציפית הזו, זה קריטי שיגיע שר האוצר, ממש כך, כדי לראות. אנחנו לפני אישור תקציב של שנת 2024, וזה אישור תקציב מאוד מורכב. הייתה בו העלאת גרעון, הסטת כספים מאוד מורכבת, לכל מיני שיקולים. הביטחון קבל חלק מאוד נכבד בהגדלה של התקציב, אבל עדיין, עם כל הכבוד, הביטחון הפיזי שלנו, במובנים הכי קלאסיים שלו, הוא קודם כל ביטחונם של ילדי ישראל, וזה נושא שהוא סופר חשוב שצריך בעיני לוותר על המון דברים ברמת סדרי העדיפויות של מדינה ובניהול מדינה, אז אני לא אומר. הכול חשוב, יש לי קול שאני נאבקת על סל הבריאות - -

(היו"ר אלי דלל,11:50)

- - שלא תהיה בו הפחתה, וברוך השם העמדה הזו התקבלה. יש עוד נושאים שצריך לא לגעת בהם. אבל אם הגדלנו גירעון ואני אומרת את זה לטובת האוצר שנמצא בזום וממתין ואני לא אהיה כשיעלה כי אני חוזרת לחוץ וביטחון בשעה 12:00, יש לנו מאיפה. יש לנו, פשוט זה עניין של סדרי עדיפויות. אני מבקשת משר האוצר, בוא לכאן, תשמע את הארגונים השונים, תראה את החלוקה של העוני, תראה את הפערים בעוני, את המשמעויות של העוני בקבוצות השונות, כדי שנדע ונבין שעשינו כל מה שיכולנו, במיוחד מה שאתה עושה פה, אלי, כדי שלא נראה את המספרים העגומים האלה. ילד הוא ילד, הוא לא בחר את זה. זו חובה שלנו כמדינה, אנחנו לא יכולים להסיט את האחריות לשום מקום אחר, והוועדה הזאת שלך, למרות שאני, בעוונותיי, בגלל המלחמה, לא נמצאת פה הרבה. שיהיה ברור יש מאיפה להסיט את הכספים, עם כל הקושי עובדה שכשאנחנו נאבקים על תקצובים כאלה ואחרים - - -

זו השקעה, זו לא הוצאה.

לא אכפת לי איך נקרא לזה, וזה לא מעניין אותי. לפני שששר המודיעין רב על המודיעין, לפני ששר התפוצות רב על התפוצות, לפני ששר הבינוי רב על הבינוי, ולפני שוועדות שונות לוקחות כספים לכל מיני דברים מאוד חשובים, בכל הכבוד יש כאן דברים קריטיים, שהם ביטחון וחינוך, ובמסגרת החינוך והרווחה נמצאים הילדים לפני כל דבר אחר. אנא שר האוצר, תגיע לכאן, תשמע את הגורמים הרלוונטיים, תן לנו פעם אחת. לא התייצב בוועדה הזו מאז שהממשלה הזו התכנסה. מגיע שיתייצב ויכבד את הוועדה הזאת שדנה בדבר החשוב ביותר, שהוא זכויות הילד, על כל המערך של זכויות הילד, והפגיעות בזכויותיהם של ילדים, במעמדם של ילדים, בביטחונם ובריאותם, ברווחתם ושלוותם של ילדים. אנא הגע לכאן פעם אחת, כדי לשמוע את הגורמים הרלוונטיים, כדי שלפחות נדע שאנחנו עשינו מה שאפשר בהקשר הזה. מעבר לעצם כינוסי הוועדות בנושאים המאוד רגישים. כמובן צר לי שאני לא מגיעה מספיק, סליחה.

טלי תודה רבה, אני חושב שאמרת פה דברים כל כך נכונים. אין ספק, אני רוצה יותר לשמוע, אבל אי אפשר אחרי מה שטלי אומרת.

מי שהציל את ילדי העולים בשנות החמישים, היו הקיבוצים וכל הילדים המוצלחים, צר לי לומר את זה, הם אותם ילדים, רובם, שנקלטו בקיבוצים וקבלו את החינוך וההזנה וכל מה שצריך באותן פנימיות, אחר כך גם נשארו בצבא קבע, ואנחנו רואים הרבה מאוד דוגמאות, אני לא רוצה לתת פה שמות, אבל לא מעט הגיעו לגדולות. היו חברי כנסת ושרים ומה לא. אני חושב שמדינה, כמו שאומרים: בלי לחם אין תורה.

"היזהרו בבני עניים, כי מהם תצא תורה", זה מה שאני רוצה לומר לכם בהקשר המהותי של הדבר הזה, לא כל אחד אחד שייקח את המשפט הזה לאן שהוא רוצה.

זה נאמר, טלי

שיהיה פה ברור, מחובתנו לדאוג לילדי ישראל - - -

ממש כך.

יש אלף ואחת מורכבויות, אני אמרתי את זה פעם בוועדות, גם בהקשר של הוצאה חוץ ביתית ופנימיות. תשלום לפנימיות, קחו את התשלום לפנימיות, תראו איך אנחנו - - -

זה לא התבטא בתקציב, זאת הבעיה.

לכן אני אומרת, כך אמרתי. אם נראה לכם שקל להיות מהקואליציה ולבקש את שר האוצר לבוא לוועדות – זה לא משהו שאנשים עושים בקלות. צריך לעשות את זה כי בסופו של דבר, זה חוצה מפה פוליטית. עוני הוא עוני, יש עוני בילדי ישראל מאז ומתמיד. ואני אומרת, בתקציב הנוכחי, דווקא בגלל הגדלת הגרעון, שזה קריטי, כי אנחנו משתמשים בהגדלה. הגדלת הגירעון היא מורכבת, כי היא באמת מוסיפה בעניין הזה תקצובים. אני לוקחת בחשבון את העובדה שאנחנו לא לקחנו בחשבון את העזרה שאנחנו אמורים לקבל מארצות הברית, שעוד לא הצביעו עליה בפרלמנט, לכן הגדלת הגירעון. התקציב הוא תקציב שלנו, אתו יכולים להיעזר, ואתו אנחנו יכולים להסתדר. פשוט לעבור שורה-שורה. זו הדרך לעשות את זה. אני בטוחה שאם שר האוצר יהיה פה, יהיו לו אוזניים שומעות להקשיב למה שהוועדה הזו מוציאה תחת ידיה.

אז אני חייבת להתפרץ שניה, ואני מפסיקה, ואני אומרת: אתם שניכם כאן, אנחנו מאוד מעריכים אתכם, כל הארגונים, וכל מי שעובד אתכם, גם אותך אלי, ואני באופן אישי גם אותך טלי, אנחנו עובדות הרבה ביחד אחרי הקלעים. אתם בקואליציה, לכם יש גם את האחריות, ואני מבטיחה פה באופן אישי, כיו"ר העמותה למען הילד בגיל הרך, אנחנו ניתן לכם את כל הגב מאתנו, אבל התפקיד שלכם הוא גם לעמוד עם הרגליים האחוריות, כשאנחנו רואים עכשיו מה שקורה עם החלטות, גם קואליציוניות וגם עם התקציבים, כי עם כל הכבוד אנחנו, כולנו פה יודעים מה הוצג, אבל אנחנו לא רואים בתכלס מה קורה.

אני רוצה להבהיר, אם ירשה לי היושב-ראש, משהו אחד שקשור לקואליציה, לחברי כנסת ולשרים. צריכים להבין שמי שמחליט על התקציב זה לא חברי כנסת, ואין לנו גם יכולת ללחוץ בדבר הזה, זה שרים. השרים דואגים למשרדים, נלחמים על תקציבי המשרדים. ובסופו של דבר, אחרי שהשרים, שיהיה ברור לעם ישראל, אני פחות מדברת אליכם, כדי שתהיה הבנה מאוד בסיסית של זה. אחרי שהממשלה מצביע העל התקציב, הקואליציה ככוח קואליציוני, מתקפת בדרך כלל את עמדת הממשלה.

רק שתבינו, שאנחנו חברי הכנסת עוד לא ראינו את התקציב.

עוד לא ראינו את התקציב.

אני יודעת, וזה אבסורד.

אני רוצה להסביר לך איך זה עובד – מי שקובע את התקציב זו הממשלה, הרשות המבצעת. פקידי האוצר בונים את התקציב בהתאם לכללים ומאבקים כאלה ואחרים. רק אחרי שהממשלה מאשרת את התקציב, מתחילים להגיע לחצים של חברי כנסת, אבל היכולת של חבר כנסת, הוא לא יפיל ממשלה על תקציב, ממש לא, עם כל הכבוד, אני לא עושה דבר כזה. אני אפיל ממשלה על ביטחון מדינית ישראל, אני אפיל ממשלה על שטחי מדינת ישראל, אני לא אפיל ממשלה על תקציב. כי עם כל הכבוד זה התקציב ואתו צריך להסתדר, עדיף להיאבק עליו נכון ובהיגיון, והכוח הקואליציוני שלי בתוך המקום הזה, יש לי יכולת השפעה, אין לי יכולת הכרעה, אין לי יכולת קביעה, אבל כן יש לי יכולת. כמו שנלחמנו אי קיצוץ סל התרופות כדי לא לפגוע בבריאות הנפש - - -

נכון, אני אומרת, אנחנו נהיה הגב שלכם שיהיה לכם יותר השפעה וכוח.

שיהיה ברור, לא אכפת לי אם מחבבים אותי, או לא מחבבים אותי, זה רעשי רקע, זה לא נוגע בי כהוא זה. מה שצריך לעשות עושים, נקודה. לכן פה, הוועדה הזו, יש לה יכולת בלתי רגילה. אלי כיו"ר הוועדה מדבר על הנושאים האלה בכל מקום גם במליאה וגם עם שרים, והוא מאוד מוערך על הדבר הזה. לכן עצם העובדה שמביאים את זה לפה ואנחנו מעבירים את זה לשר. לכן כל כך היה חשוב לי שהשר יהיה פה. כי כשהשר מקשיב, זה כמו שאנחנו שומעים אתכם. כל אחד מביא את הניואנס הקטן שלו מהמקום שלו, מהקבוצה שלו וזה נופל על אוזניים שומעות, אז תחשבו שכששר האוצר, שיש לו יכולת מיקוח, ויש לו יכולת להתמקח מול פקידי האוצר שבונים את התקציב. כך זה עובד, בסוף אנחנו קואליציה שמתקפת החלטות ממשלה, כל אחד לפי צו מצפונו, אבל חלים עלינו כללים של משמעת קואליציונית מאוד-מאוד צרים ודווקניים. לכן אני רק יכולה לומר לך, את לא אומרת פה דברים לחלל האוויר, שיהיה לכם ברור שאלי כיושב-ראש הוועדה מעביר את זה כעניין שבשגרה בכל דרך אפשרית בתוך חברי הליכוד, אלה נושאים שמועלים במליאה, זה נמצא כל הזמן על הפרק. זאת ועדה מאוד פעילה ביחס לוועדה שבעבר לא הייתה פעילה בצורה כזו עם נושאים כל כך קריטיים מעת לעת כמו ועדה זו. לכן נבקש ששר האוצר יגיע, אם לא יבוא לפה, אולי אנחנו נבוא אליו. זאת גם אופציה כדי שנדאג שלפחות בעניין הזה של הילדים, זה חוצה מפה פוליטית.

כי זה הביטחון האזרחי שלנו טלי, תגישו לחץ אנחנו לוחצים אתכם, זאת המטרה.

חברים דקה, טלי סיימת?

ואני יוצאת, אני מאוד כמובן מאוד מתנצלת, חוץ וביטחון - - - סליחה.

אני מאוד מודה לך, טלי, תודה רבה, אני מעריך את מה שאמרת, היה חשוב לשמוע. תודה לך. האוצר עדיין על הקו? כן חשוב לי לשמוע תשובות מהאוצר, הם לא נמצאים. שמוליק, סיימת?

אני רק אומר עוד שני משפטים.

ממש בקצרה.

מצפים מהוועדה ומבקשים מהוועדה, לדרוש מהאוצר תכנית חירום לפריסה של גני ילדים ל-5,000 ילדים, לפריסה של 40 מעונות יום – שני מעונות לכל אחד מהישובים הבדואיים ולפריסה מתאימה של מעונות ומשפחתונים. כמו שנאמר כאן, הגיל הרך הוא גיל קריטי, המחקרים בשנים האחרונות, מראים את זה פעם אחר פעם, וזאת הזדמנות לתקן.

תודה רבה.

אני אשמח להתייחס לדבר אחד בנוגע לעולים החדשים.

שם ותפקיד?

קוראים לי נוגה אדלשטיין, ממועצת התלמידים הארצית, ילדה בעצמי.

לגבי מה שאמרת על העולים החדשים והקיבוצים שהצילו אותם, אותן פנימיות עדיין מנסות להציל את העולים החדשים. אני לא יודעת אם אתם מכירים, אבל יש תכנית שנקראת נעל"ה – נוער עולה לפני הורים, הילדים שמגיעים, ואני נמצאת בבית ספר שיש בו נעל"ה, מקבלים תקציב זעום יחסית לבני נוער ובנוסף נעזרים בהורים שלהם, קשה להם להסתדר עם התקציב שבית הספר נותן להם. הגדלת התקציב דרושה גם שם, כי אחרי שהם מסיימים צבא, הם נכנסים לתוך האוכלוסיות שהראיתם של קו העוני. רציתי להתייחס לזה כי זה באמת נושא קרוב ללבי, חברות וחברים שלי נמצאים שם. בסופו של דבר הם יגיעו לקבוצות האלה, לצערי.

תודה רבה, משרד הרווחה, אסתי מרקוביץ', שלום לך.

שלום לכולם, אסתי מרקוביץ', מנהלת תחום באגף משפחות ובני נוער בקהילה, ילדים בסיכון בקהילה. משרד הרווחה מנסה וודאי במסגרת הפעילויות שלו להתמודד, פחות עם צמצום העוני, כי צמצום העוני הוא לא באחריותו הבלעדית - - -

תודה, ישר כוח.

צמצום העוני הוא אחריות משותפת של הרבה מאוד משרדים – לא אחריות של משרד הרווחה. משרד הרווחה מתמודד יותר עם ההשלכות של מצבי העוני של ילדים - - -

בואו נעשה את זה כך: אין לי ספק שבנושא הזה מעורבים משרדים רבים, החינוך, הרווחה, משרד העבודה, משרד האוצר, אפילו למשרד הספורט והתרבות יש מעורבות. הייתי רוצה לעשות דבר יותר תכליתי – אנחנו יודעים שהנתונים פשוט גרועים, אני אומר את זה בלשון המעטה, נתונים לא טובים. שאלתי את האוצר, ואני אמור לקבל תשובות, ואני שואל כל משרד בנפרד, מה המשרד – משרד הרווחה במקרה הזה, עושה בתחום שלו כדי שהנתונים יהיו טובים יותר. כי כשאנחנו רואים 837 אלף ילדים שנמצאים בדוח העוני כילדים עניים. מפריעה לי המחשבה שילד כזה הולך לישון רעב, ובוודאי הוא לא יכול לקום בבוקר וללמוד כמו שצריך, וילד רעב גם לא לומד כמו שצריך במשך היום, לכן יש גם דברים אחרים שאנחנו צריכים להרחיב, כמו מפעל ההזנה, ודברים נוספים. חשוב לי לדעת, מה משרד הרווחה עושה או אמור לעשות, ומה חסר לו בשביל לעשות זאת. ברור שזה כסף, אבל יש דברים שאולי אפשר וניתן לעשות בכסף הקיים.

אמנה שלושה היבטים מרכזיים של פעילות ועבודה של משרד הרווחה בנושא התמודדות עם משפחות ילדים במצבי עוני. אנחנו רואים בהחלט קשר עם מצבי הסיכון, התפתחות מצבי הסיכון של ילדים לבין מצב העוני והחיים בעוני של המשפחות, יש קשר ישיר בין הדברים, לא בהכרח, אבל בהחלט קשרים שאנחנו רואים. יש, ראשית כל, מיזם לאומי לביטחון תזונתי, מיזם משותף של משרד הרווחה עם עמותות שונות שנותנות מענה וסיוע למשפחות במצבי עוני. המיזם הזה נותן מענה נכון לשנה הזו התקציב הוגדל ל-26 אלף משפחות, מתוכן משפחות עם 50 אלף ילדים פחות או יותר, זה המענה שנדרש. זה לא מספיק לחלוטין. לפי הקריטריונים יש לנו לפחות כ-10,000 משפחות נוספת שמחכות. לקבל את המענה הזה. מהו המענה? מדברים על סיוע בגובה של 500 שקל לחודש למשפחה, שכולל כרטיס נטען לרכישת מזון במרכולים בגובה של 350 שקל ועוד 150 שקל, הכוללים חבילה של פירות וירקות. 500 שקל למשפחה.

כמה ילדים למשפחה, לא משנה?

לא משנה מספר הילדים, וזה באג רציני בהחלט.

הלילה קבלתם 300 מיליון שקל, שהיו אמורים להיות 600 מיליון שקל בכרטיסי מזון, והסכום הזה הוא הסכום הקטן.

אנחנו מדברים על הסכום של - - -

סליחה, תנו לה רגע להשלים.

אנחנו מדברים על סכום של 165 מיליון שקלים, שמחולקים ל-26 אלף משפחות, נכון להיום. זה רחוק לחלוטין מהצרכים. בנוסף יש משפחות עם ילדים עד גיל שנה, שזכאיות לסיוע בתמ"ל – תרכובת מזון לתינוקות. משפחות מקבלות חמש חבילות בחודש לסיוע ברכישה של מטרנה ותרכובות מזון למיניהן.

זה המיזם לביטחון תזונתי. יש גם כוח אדם שנותן סיוע במיצוי זכויות, העצמה וכולי. בנוסף המשרד מקצה תקציבים לעמותות השונות שקיימות בקהילה לסיוע במזון, עמותות שונות שמחלקות סיוע בסלי מזון, כרטיסי מזון, אחת לחודש יש מספר של 14 אלף משפחות, למשל, שמקבלות סלי מזון. יש עמותות שמחלקות לילדים בבתי הספר כריכים, המשרד מסייע במענה כזה ל-11 אלף ילדים. יש עמותות גג, שנותנות תמיכה ומקבלות עזרה ממשרד הרווחה. יש, למשל, מיזם של עודפים מחקלאות, בתי מלון וכולי, שמתארגן לשינוע למשפחות במצבי עוני הזקוקות ממש לסיוע ברמת המזון. יש בערך 180 אלף סלים כאלה כל חודש. זה סיוע, אבל בסוף זה טיפה בים, זה לא עונה באמת לנתונים ולצרכים המרובים שהוצגו כאן.

זה ציר אחד, המיזם לביטחון תזונתי. ציר נוסף שמשרד הרווחה מסייע לו הוא, באמצעות מערך נושמים לרווחה, מערך שפותח לפני כשמונה שנים, שמיועד למשפחות במצבי עוני, בעיקר משפחות עם ילדים. התוכנית הזאת מנסה לקדם שינוי אצל משפחות במצבי עוני בהיבט התעסוקתי. יש תכניות שמלוות את המשפחות בשיקום וחיזוק בהיבטים של השתלבות במעגל העבודה, הכוונה, סיוע, הדרכה וליווי בנושא כלכלת המשפחה נכונה.

זה נמצא במשרד הרווחה?

זה באחריות מלאה של משרד הרווחה.

זאת אומרת שמשפחה שיש לה בעיות כלכליות, יכולה לפנות למשרד הרווחה?

התקציב מאפשר לנו, נכון להיום, לתת מענה ל-4,000 משפחות.

נניח שיש משפחה שנמצאת על קו העונה, או לא בדיוק עניה, אבל לא בדיוק יודעת לכלכל את עצמה, מה היא עושה? האם משרד הרווחה נותן מענה או מפנה לעמותות מסוימות?

למשרד הרווחה יש תוכנות התערבות מקצועית טיפולית שנעשית על ידי העובדים הסוציאליים, בהיבט של עבודה עם המשפחות האלה, בעיקר עם ההורים, בנושא של שיקום תעסוקתי, השתלבות בתעסוקה, ניהול כלכלי נכון, שיפור המסוגלות בכלל, המסוגלות ההורית- כל ההשלכות שיש למצב העוני על תפקוד הורי. בתוך המערך הזה יש לנו כ-800-700 משפחות שמוגדרות כמשפחות עם ילדים במצבי סיכון גבוה. הדגש הוא עבודה על מצבי הסיכון של הילדים. מה שמאפיין את המשפחות האלה הוא גם מצבי העוני, שיש להם השלכות על ההזדמנויות של הילדים. ההזדמנויות להתקדמות והתפתחות תקינה בכל ההיבטים – היבטי חינוך והשכלה היבטים בריאותיים, פיזיים, רגשיים. בכל ההיבטים למצבי עוני יש השפעה על מצבם של ילדים. ככל שאנחנו עובדים עם המשפחות האלה על התפקוד ההורי, במקביל עובדים גם על נושא העוני ושיפור מצבה של המשפחה בהיבטים תעסוקתיים וכולי, וקשיים נוספים של ההורים, בסופו של דבר זה מגיע לשיפור במצבם של הילדים ומצמצם את - - -

האם יש לכם נתונים בהם פעלתם ואותן משפחות שהיו במעגל העוני יצאו בגלל או בזכות הפעולה שלכם?

בהחלט, יש גם מחקר מלווה של שתי התוכניות, גם התוכניות שעוסקות בעוני עצמו, במשפחות במצבי עוני וגם לגבי ילדים בסיכון בתוך משפחות אצלן מצב העוני הוא חלק מהקשיים, יש גם קשיים מרובים נוספים, אבל יש לנו בהחלט מחקר מלווה עם תוצאות. ראינו בהחלט שיפור במצבן של המשפחות וכמובן, זה מקרין גם על מצבם של הילדים. אני יכולה לתת דוגמה אחת - - -

נקבל בברכה את חבר הכנסת מישרקי, שהוא גם יושב ראש הוועדה לבריאות הציבור, היה בנתניה ולא אמר לי

טעות שלי, לוקח את זה עלי.

היית בבתי חולים, בהם אני חבר בעמותת הידידים, גם בית חולים מאיר וגם ב- - - אני אתן לך זכות דיבור.

אני אמשיך. לא אביא כאן סקירה של כל תוצאות המחקר, אבל אני יכולה להביא כדוגמה: אצל 30% מהמשפחות שהיו מטופלות בתוכנית, תהליך של טיפול של שנה וחצי עד שנתיים, שיעור המועסקים עלה כתוצאה מההתערבות של התוכנית. פרמטר נוסף שנבדק הוא ההתנהלות הכלכלית – אצל 25% מהמשפחות יש שיפור בהתנהלות הכלכלית של המשפחה. הבטחת תנאי חיים נאותים, מזון, בריאות, התמודדות עם חובות – אצל 50% חל שינוי בהיבטים האלה. יש נתונים שונים ומגוונים שמצביעים על כך שהתוכנית אכן יעילה, ונקווה מאוד שנוכל להשיג תקציבים נוספים ואפשר יהיה להרחיב את התוכנית.

אותו דבר בנושא של הילדים בסיכון. מדובר בתוכנית שנתנה מענה לילדים בסיכון גבוה שחלקם, אם לא יהיה שינוי בבית והמשפחה יצטרכו לצאת למסגרות חוץ ביתיות, משפחות אומנה, פנימיות, והתוכנית מנסה לצמצם את ההוצאה החוץ ביתית של ילדים.

האם יש לכם מחקר, שכשאתם מוצאים ילדים מהבית מצב הילדים משתפר לאורך זמן ומשם יש דור שני שלא נכנס למעגל העוני או משתפר ב - - -

יש מחקרים שנעשים על העבודה בתוך עולם הפנימיות, העולם החוץ ביתי, בהחלט אנחנו רואים שיפור אצל אותם ילדים, אבל צריך להיכנס יותר לעומק ולבחון את הנתונים. מה שכן ידוע לנו, זה שגם כשילדים יוצאים מחוץ לבית, אנחנו צריכים עדיין לעבוד עם ההורים שלהם, כי בסוף, יש קשר עם הבית, ילדים חוזרים הביתה לחופשות, השאיפה היא להחזיר את הילדים, שלא יגדלו עד גיל 18 בביתם, לכן המשימה והאחריות שלנו הם להמשיך לטפל בהורים, גם כשהילדים יוצאים אל מחוץ לבית, כי זה לא המענה האידיאלי, אבל לפעמים הוא בלתי נמנע.

תודה.

אדוני היושב-ראש, אני אהיה יותר בוטה ברשותכם, אפרת רותם, איגוד העובדים והעובדות הסוציאליים – התוכנית שתוארה כאן, היא אחת התוכניות הכי טובות שיש במדינת ישראל - - -

סליחה, יש לי בקשה, שמך, אני אתן לך עוד מעט לדבר, רק שם ותפקיד לפרוטוקול, אבל לפני זה אני רוצה לתת לחברי, חבר הכנסת מישרקי את זכות הדיבור, בבקשה.

תודה רבה, אדוני, קודם כל אני מאוד מעריך, היא מאוד מוערכת גם אצלנו בוועדה, שלא תהיה התנגשות, זה לא על חשבונך.

הכול נרשם.

אני נותן לכולם.

זה מתקזז.

אדוני היושב-ראש, האמת היא שאני לא חבר בוועדה הזו – אבל - -

לא חשוב, כתבת לי - - -

- - צפיתי בדיון והיה חשוב לי מאוד להגיע לפה, כי הנושא של דוח העוני, גם של עמותת לתת וגם כמובן של הביטוח הלאומי וגם של גופים נוספים – אזרחיים וציבוריים, הוא בראש סדר העדיפויות שלך ושלי, בפרט שאני גם חבר בוועדת העבודה והרווחה והנושא הזה נדון שם הרבה. הביטחון התזונתי, במובן הבסיסי שלו, הוא שילד או אמא הולכים לישון בלילה ולא יודעים בבוקר למה הם קמים. זה מטריד מאוד.

כנבחרי ציבור יש לנו אחריות גדולה מאוד בעניין הזה. כמובן – כפי שהציגה נציגת משרד הרווחה, הקומץ התקציבי העומד לרשותם לחלוקת ביטחון תזונתי לא מספיק. גם את אמרת את זה וזה ברור וגם השר היה בדיונים ואמר את זה. יש תכניות רחבות, ויש הרבה מאוד גופים אזרחיים שמצטרפים ונושאים בעול, אבל זה לא צריך להיות כך, מדינה מתוקנת צריכה לדאוג לאזרחים החלשים שלה. בהקשר הזה כמובן שיש פעילויות כמו כרטיסי המזון של הרב דרעי ודברים אחרים שמנסים לתת גיבויים מכל הכיוונים, אבל אני חושב ומאמין וכתבתי לך את זה, אבל אמרתי שאבוא ואגיד את זה פה - -

חשוב מאוד שבאת.

- - הגשנו בעבר בהצעה טרומית בכנסת, הצעת החוק להקמת רשות למאבק בעוני – המשרד גם תומך בזה. בהתחלה זלזלו, אמרו, מה עוד רשות לאומית. מטרת הרשות, בסופו של דבר, היא להושיב סביב שולחן אחד את כל משרדי הממשלה, להציג לממשלה יעדים ברורים לסוף השנה, איך מצמצמים עוני. כמו שהוזכר פה לפני, שמעתי תוך כדי הדיון, זה לא רק משרד הרווחה, בסוף, בקצה מגיעים למשרד הרווחה, אלא חינוך, תרבות, בריאות, כמעט כל מקום שאתה נוגע בו במדינה, אתה מגיע בסוף לאיזה קצה שיכול לטפל בעוני חייבים, ואני קורא מכאן, קואליציה ואופוזיציה כאחד, להתכנס לטובת העניין הזה, לאשר את אישור הצעת החוק הזו. יהיו בה חברים מכל משרדי הממשלה הרלוונטיים לטובת העניין הזה, אני לא יודע אם תחבורה רלוונטי.

אתה מתכלל את הכול.

המשרדים הרלוונטיים, המילה תכלול, היא מילה קצת גסה בעיני, כי היא מילה שאף פעם לא יוצא ממנה כלום. להציג יעדים למדינה ולהגיש תכנית לאומית לממשלה ושיהיה גוף אחד שירכז את כל המשרדים, ולא נקיים דיון אחר דיון שנה אחרי שנה, וכל הזמן נביא פלסטרים מתקציבים ייעודיים קואליציוניים. להביא יעד כלשהו, ולצמצם את רמת העוני למינימום האפשרי. להתכנס כולם יחד למטרה אחת. בגלל זה באתי לכאן, ואני מודה על קיום הדיון החשוב הזה.

תודה שבאת, אני שמח מאוד שבאת, כי כתבת לי והתכוונתי להכניס את מה שכתבת לתוך הדיון עצמו, וגם לסכם עם זה. בסופו של דבר, כשאנחנו מדברים על העוני, עוני לא נמצא רק בפריפריה, יש את העוני החברתי, שנמצא כמעט בכל עיר. אני מכיר את זה גם מהתקופה בה הייתי סגן ראש עיר בנתניה, זה לא סוד, אתה רואה שם אוכלוסיות, שנמצאות בעוני, כשאתה נכנס לבית ורואה שם דברים, שאתה לא מתאר לעצמך. מי שעוזר בזה הם אותם אנשים טובים, בכל ועיר, עמותות וכך הלאה. אסור שיקרה דבר כזה, מדינה צריכה לדעת איך היא נותנת שלא יהיו עניים, זה אופטימלי.

לכן אמרתי לצמצם.

זה אופטימלי, אבל צריכים להקטין. כמו שאמרתי לגבי אי השוויון הייתה ירידה, זה אומר משהו, אבל אחת הבעיות שיש לנו היא באמת ריבוי פלסטרים. אני מאוד מכבד את מה שאריה דרעי הציע, אבל זה פלסטר, כי מה אנחנו אומרים? בואו ניתן לכל משפחה משהו, כדי שתוכל להתגבר על זה. אבל איפה הבריאות? מה עושים עם הבריאות? כשילד לא מרגיש טוב, או נכה מה קורה אתו? ואיפה הרווחה? מה עושים עם הילדים האלה שאין להם לאן ללכת, או אפילו מתקני משחקים? הגענו לאזורים ועשיתי פה דיון בנושא של מתקני משחקים, התברר שיש מגזרים שלמים, בעיקר במגזר הערבי, שאין אין מתקן משחק אחד. זה בא מכיוון אחר, אמרנו בואו נבדוק כמה ילדים נפגעים. ממתקני משחקים, והסתבר שבמגזר הבדואי והמגזר הערבי כמעט ואין נפגעים, כי אין מתקני משחקים. לכן ציינתי גם את משרד התרבות והספורט. לכן יש מקום גדול להקמת רשות כזאת, שתנתב את כל המשאבים, כי כשיש ריבוי של משרדים, אין ספק שיש איזשהו פחת של חלק מהמשאבים למקומות אחרים.

אני חושב שהמדינה צריכה, כי זה העתיד שלנו. ככל שיהיו לנו פחות עניים, מצב המדינה יהיה טוב יותר. אמרתי קודם, זו לא הוצאה, כשאתה משקיע באותם ילדים, הילדים האלה בסוף יחזירו כפליים, כי לא יהיו, חס וחלילה בבתי סוהר ולא יהיו עול על החברה. הכול אחרת לגמרי. אנחנו רואים לפעמים ונדליזם במקום כלשהו ולא רואים מאיפה הוא נובע, הוא נובע בדיוק מאותם מקומות. ילד יכול מאותו מקום לצאת ראש משפחת פשע או נבחר ציבור, או פרופסור באוניברסיטה, וזה התפקיד שלנו היום כנבחרי ציבור, לדאוג לאותה אוכלוסייה, לאותם מדדים עליהם דברנו קודם. אנחנו רואים את זה כהשקעה. אני אפילו קורא לזה מנוע צמיחה. לצערי, כמו שראינו כל דבר כזה לוקח שנים, אבל אין מה לעשות. אני באתי לכנסת מהכיוון החברתי-כלכלי. נכון, כל אחד מתעסק במשהו, אבל הבנתי שכלכלי-חברתי הוא הביטחון המקביל לביטחון הרגיל שלנו. זה ביטחון המדינה, זה החוסן שלנו.

תודה שבאת. אני חושב שמה שהעלית פה בנושא של רשות לאומית שתיקח על עצמה את המאבק בעוני ותיצור תכנית. כי אין היום כמו ששמעתם. אנחנו מדברים על תכנית שקיימת במשרד מסוים, ובעוד משרד ובמשרד אחר, וכך הלאה. אבל כשאני מסתכל מה צריך לעשות בצורה הרבה יותר רחבה. דברנו את זה כשעשינו את הישיבה יחד עם חברי טייב בוועדת החינוך, ראינו שמפעל ההזנה מאוד חשוב בחינוך, ונותן בסיס - - -

ילד רעב לא לומד.

נכון, אין לחם אין תורה.

אתה צודק, זה משפיע לשנים קדימה.

ילדים זוכרים שישנו רעבים – אתה נפגש עם ילדים ובני נוער והם מספרים על כך.

חבר הכנסת הנכבד, אני רוצה תנא דמסייע למה שאמרת.

שלום, כן.

רינה כהן, מהמועצה הציבורית.

אבל שלא תכעס עלינו עכשיו הגברת מהעובדות הסוציאליות.

אני אסיים את המשפט, אני באה מעבודה סוציאלית, הכול בסדר.

שמך בבקשה?

רינה כהן, המועצה הציבורית להורים בישראל. השקעה של דולר אחד בילדים ובהורים בגילים הרכים, נושאת בהמשך תשואה של שבעה דולר – זו ההערכה המינימלית, יש כאלה שטוענים שזה נושא תשואה של 13%, בעיני גם השבעה מספיקים לנו. אבל הרעיון הוא להשקיע בכיוון של נושמים לרווחה, להשקיע בהורים, שהם אלה שמגדלים את הילדים, אין להם תחליף. אין לנו ועדה להורים, אין גם תת ועדה להורים. בזמנו בקשתי מחבר הכנסת מרגי, שהיה יושב ראש ועדת החינוך, לעשות תת ועדה להורים. חבר הכנסת מרגי ענה לי, בשביל מה את צריכה תת ועדה להורים, אני פה, אדאג להורים בכל מה שתגידי. אנחנו עדיין צריכים תת ועד להורים, לא יודעת אם זה מתאים - - -

יש הרבה ועדות, ויש הרבה שרים - - -

נכון, אז הכתובת היא כאן, הכתובת לנושא הורים ולהעצמת הורים ולדוח שהוגש, גם על ידי המוסד לביטוח לאומי וגם על ידי מרכז טאוב ויש עוד דוחות, חייבים להוסיף את דוח העוני שלא נכתב, דוח העוני הרגשי של ילדים ובני נוער ובני משפחה. דוח העוני הרגשי שאנחנו מקבלים אחר כך בכל מיני צורות אחרות.

אין ספק.

תודה רבה, סליחה על ההתפרצות.

את משלימה רק את מה שאני אמרתי את התוכניות שאני סקרתי של מערך נושמים לרווחה.

אני לא רוצה לדלג, עוד פעם את השם.

אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים. התחלתי לומר, וברשותך אהיה יותר בוטה, התוכנית שהוצגה על ידי משרד הרווחה, היא אחת התוכניות הכי טובות שיש במדינת ישראל. עושה עבודת עומק עם משפחות, ויש לה הישגים יוצאים מן הכלל.

לצד זה, אדוני שאל מה אפשר לעשות ללא כסף? כמעט וכלום, בסופו של דבר, אם כולנו כאן מסכימים שעוני הוא לא גזרת גורל, לא ששואלים אם יהיה או לא יהיה שלג בירושלים השנה, ואין לנו שליטה על זה, אמן שיהיה. בהנחה שאנחנו מבינים שיש לנו כאן אפשרות ויש כלי מסוים שעובד, יש עוד כלים שעובדים, ורשות זה חשוב, בסופו של דבר, אם לא יושקע הכסף שצריך, ניפגש כאן בעוד שנה, ואני לא נביאה, אבל אני מקבלת כבר עכשיו אינדיקציות מהעבודות הסוציאליות, מה המצב מתחילת המלחמה. רואים גם החמרה במצוקה הכלכלית, בעיקר בחברה הערבית - - -

ציינתי את זה בתחילת דברי.

חד משמעית, בהחלט.

לי זה ברור.

והסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום, היא שבעוד שצריך להשקיע את הכספים ולהוסיף את כוח האדם, שלהערכתנו עומד על כ-5,000 משרות, אגב, בתחום העבודה הסוציאלית, לצערי הכיוון כרגע הוא קיצוץ גם של כספים וגם של כוח אדם. אדוני לקח על עצמו את המשימה, אולי הכי חשובה במשכן, להוביל את הוועדה הזו אנחנו לא נוכל לבצע את המשימה של התמודדות עם העוני ללא התקציבים וללא כוח האדם.

תודה אפרת, מה השם?

אני אפרת פילזר, היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד. מאפרת לאפרת, יש פה עוד אפרת, אנחנו מרובי אפרת היום. אשמח להמשיך. נראה לי שכל מי שיושב פה מסביב לשולחן מסכים, חסרים לנו האנשים שצריכים לשמוע את הדברים החשובים שיש לנו להגיד, וזה קשה שהם לא פה. רק הערת פתיחה אני רוצה לתת מסגרת כללית לדברים.

מה שראינו פה היום הוא שיש כמעט 900 אלף ילדים עניים – זה אומר שאחד מכל שלושה ילדים הוא עני. העוני, מה שחזר פה מכלל הגורמים, העוני הוא הוליסטי, הוא מקיף את הילד בכל התחומים – בבריאות, ביכולת ללמוד, במגורים, בחוסן הנפשי, בעתיד. לא בהכרח שיהיה עני בעתיד, אבל זה מקיף אותו, זה מסביבו. לא רק אם יש לו מה לאכול במקרר ביום מסוים, זה לאורך זמן. ילד עני הוא ילד עני, לא משנה לאיזה מגזר הוא שייך. הנתון הזה שזה אחד מכל שלושה ילדים הוא קשה ומבהיל, ומה שיותר מדאיג זה הגידול הפוטנציאלי והאפשרי שנראה בהמשך. אם זה בכלל כי אנחנו רואים את מגמת העליה, והנתונים האלה צוינו, ואם זה בגלל המצב בו אנחנו נמצאים, ואנחנו מבינים את המשמעויות שלו ואת הקשיים שהוא מייצר בכל התחומים.

ילדים לא אחראים ולא יכולים להיות אחראים למקצוע בו ההורים שלהם עובדים, אם הם בכלל עובדים, איפה הם גרים, כמה אחיות ואחים יש להם, כל מיני נתונים שראינו שמשפיעים.

מה קורה לילד עני? הוא לא מקבל את מה שהוא צריך. לא בהכרח האוכל, יכול להיות שזה האבחון הרפואי שהוא לא יקבל, כי יש תורים ארוכים מאוד, לקבל את האבחון, הורה שיש לו כסף ישים את היד בכיס, ימצא את הדרך לקחת אותו למקום אחר, או להשקיע את הכסף. אצל הורה שאין לו הילד לא יקבל את האבחון, לכן לא יצליח בהמשך. כדי לאפשר לכל הילדים כולם לקבל את הזכויות המגיעות להם, צריך לחזק את המערכות האוניברסליות. צריך לחזק את מערכת החינוך, צריך לחזק את מערכת הבריאות, צריך לחזק את מערכת הרווחה, כדי שיוכלו לקבל את מה שמדינת ישראל צריכה להעניק להם. לא סתם אדוני הביא את הדוגמה מהקיבוצים, כי בקיבוצים בשנות החמישים היה יישור קו - -

נכון, עטפו את הילדים האלה.

- - ונתנו את אותן הזדמנויות וזה מה שמגיע לילדים של כולנו. מה שאנחנו שומעים עכשיו על הקיצוץ בתוכניות החומש לחברה הערבית. ראינו שוב את הנתונים של המוסד לביטוח לאומי, של מכון טאוב, של שתיל, העומק שם של העוני רק יגדל אם לא נעשה את מה שצריך, אם לא נשים את התקציבים, אם לא ניתן את הכסף, זה מה שיקרה. שוב אמרתי, את עוצמת המלחמה של חרבות הברזל בוודאי נראה בנתונים של 2023 ובנתונים של 2024 ובהמשך. היינו כאן לפני שנה, ראינו את הדברים. אדוני בקש את התוכניות ארוכות הטווח, ואת התוכניות ארוכות הטווח האלה לא ראינו ולא קבלנו ממשרדי הממשלה.

קבלנו תגובה ממשרד החינוך, אתמול.

ארוך טווח.

יש להם הרבה זמן להתייחס.

מי ממשרד החינוך פה?

אני רק אשלים את המשפט – אני מתחברת למה שאמר חבר הכנסת, שצריך תכניות ארוכות טווח. צריך לחזק את המערכות שיכולות לעשות את זה. זה מה שאנחנו מבקשים, זה מה שאנחנו קוראים מעל כל במה שניתנת לנו והלוואי שנצליח.

תודה רבה. גם אם יש תקציבים, אני רוצה להיות ייעודי לכיוון הילדים, זה בעצם הכיוון שלי. זאת אומרת אם יהיו קיצוצים, לפחות לא יהיו קיצוצים בכיוון של הילדים. כי אני צריך לומר את הדברים בצורה ברורה והדברים נאמרו פה, מהשקעה בדולר, תקבל שבעה או עשרה דולר. יש גם את הרווח המניעתי של דברים מסוימים. לכן ההתמקדות בילדים היא מאוד חשובה, ואת זה אנחנו צריכים להביא לאותם נבחרים שלנו בקבלת החלטות. יותר קל כמובן גם לקצץ, וגם להוסיף לדברים רגעיים. אין ספק, ילד שהשקעת בו היום, תראה את זה בעוד עשר או עשרים שנה, לכן קשה מאוד לראות את זה וכל נבחר ציבור עושה לעצמו את החיים הקלים ביותר. למשל בראשות, אתה משקיע בגינה או בכיכר כי רואים אותה מידית, ההשקעה בגן או בבית הספר, רואים את זה אצל ראש העירייה בעוד עשרים שנה, אז למה להשקיע עכשיו. הצד המחשבתי הזו הוא מאוד בעייתי לנו, לכן צריך לשנות את השיח.

משרד החינוך, אילן שמש או אפרת קמחי, יש לנו הרבה אפרת היום.

הגשנו מסמך, אמנם באיחור, אבל המשרד כן הגיש, נסתכל על הצד הטוב.

באיחור של שנה.

באיחור של שנה כן, מתנצלת, אבל לפעמים - -

גם אנחנו לא היינו בסדר, היינו צריכים לנדנד לכם.

- - לפעמים במשרדים דברים נופלים בין הכיסאות, אני לא מתרצת, אבל הוגש מסמך אתמול. סקרנו במסמך הזה בערך 23 תכניות שהמשרד מוביל לצמצום פערים חברתיים, כלכליים וגיאוגרפיים.

אם מדברים על מגזרי המיעוטים – יש הרבה תכניות חומש והרבה החלטות ממשלה. יש החלטות ממשלה למגזרי המיעוטים בסדר גודל של 212 מיליון. יש עוד תכנית של צמצום פערים בין החברה היהודית והערבית בחטיבות העליונות בסדר גודל של שני מיליארד שקל, בפריסה על פני חמש שנים. מתוך ההבנה ועל הנתונים והסקרים וכל המידע שמוצף לנו כמשרד החינוך. אנחנו רואים באמת פערים בהשקעה של תלמידים לפי מגזר ופיקוח. אנחנו עדיין לא יודעים בדיוק מה יהיה בעקבות הקיצוץ ואלו תכניות יפגעו, נקווה שלא הרבה. קיים גם נושא ההזנה, שהוזכר פה לא מעט. נושא מרכזי וחשוב במשרד החינוך, כי כמו שאמרנו, ילד רעב הוא לא ילד שיכול לשבת וללמוד. משרד החינוך משקיע למעלה ממיליארד בהזנת תלמידים, אם בבתי ספר יסודיים במסגרת יוח"א – יום לימודים ארוך, אם במסגרת הצהרונים. אם יש למישהו שאלה.

עכשיו יש לכם עודף, בזמן המלחמה לא ניצלו את כל התקציב.

דווקא ביצוע התקציב של משרד החינוך היה 99.9%.

כי היה תת תקצוב מראש ולא בגלל שעשו ביקורת.

הם כל פעם משלימים אותו לפי ביצוע, זאת הבעיה, בעצם זאת לא בעיה, שיעשו לפי ביצוע אין לי בעיה.

קריאה: כן, אבל אז טוענים שלא נשאר כסף למרות שלא ספקו.

אני רוצה להרחיב טיפה.

שם בבקשה.

אילן שמש – סגן מנהל האגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, פנסיונר במילואים. למעלה מעשר שנים אני בחומשים שעוסקים במזרח ירושלים, בבדואים בדרום, בחברה הערבית, בחברה הדרוזית.

אני מדבר על החומשים האלה בכוונה, כי אם תיקחו את עשר השנים, עד לשנתיים האחרונות, אני רוצה להציג לכם עד כמה מערכת החינוך חשובה, אני לא רוצה להגיד שהיא הצליחה – היא הצליחה חלקית, הנתונים מראים שההצלחה לא כל כך גדולה. אבל אני רוצה להגיד לכם איפה ולמה זה הצליח. כי אם נעצור את זה ונפחית את זה המצב יהיה יותר גרוע.

כמה דוגמאות קטנות – היה לנו ברור בתמונת המצב הראשונית שבחברה הערבית הישגים לימודיים, אני מדבר על בגרויות, על ילדים שנמצאים גני ילדים בכלל, אבל לא על מעונות שלא היו בתחום האחריות של משרד החינוך, פשוט לא היו בתי ספר ולא היו כיתות. אני מדבר על מזרח ירושלים. אתה מדבר על גני ילדים, אתה יודע איזו מלחמה הייתה בשנים האלה להקים גני ילדים?

אני מכיר היטב.

עם הצלחה חלקית, אני מודה, בעשר שנים האלה, עד השנתיים האחרונות, כי השנתיים האחרונות עשו לנו מערבולת, גם הקורונה. רק אצל החברה הבדואית מערכת החינוך מעסיקה יותר מעשרים מבוגרים, בהסעות, בהזנה, בלימודים, במורים, במנהלים. שתבינו כמה למערכת החינוך מבחינת ההשפעה על צמצום פערים יש כוח ועוצמה. לכן כל ההשקעה הזו חשובה ואסור לצמצם. צריך כל הזמן לחשוב על להוסיף לה. אבל צריך כל הזמן לבקר ולבדוק את היכולות וההצלחות שלה.

אני רוצה להתייחס כאן דווקא להזנה. נכון, קבלנו את הביקורת הזו ואנחנו הבאנו את הנתונים, כי אנחנו בודקים את זה, ואני יכול לומר בכל עיר ובכל בית ספר עד כמה ההזנה, שאנחנו חייבים לתת להם על פי חוק בגלל הנתונים שלהם, איפה זה מנוצל, ואיפה לא. אנחנו עושים את הבקרה הזו סיסטמתית, יש לי רשימה על כל עיר. המלחמה שלנו – של משרד החינוך, היא להתמודד עם הבעיות שעולות, כשאנחנו לא מצליחים ליישם את הדברים האלה. אם זו עיר שבה אומרת היא אומרת בניצנים: אני לא רוצה לתת את החלק שלי, או מנהל בית ספר שאומר: מה פתאום אתם תוקעים לי אוכל בצהרונים אחר הצהריים, אני צריך עכשיו את המורים בצהרונים עוד שעה. יש לנו הרבה בעיות שיוצרות את הקושי ליישם את החלטת הממשלה המתוקצבת.

אבל זה התפקיד שלכם.

אבל אני בא ואומר שוב – זה תפקידנו ואנחנו נמשיך לעשות את זה. ואני אומר שוב, הוועדה הזו צריכה להבין, חינוך זה מרכיב דרמטי בהצלה, בצמצום פערים של ילדים בסיכון. הגענו לעומקים במערכת החינוך, שאני גאה בהם לפעמים, שיהיה ברור שאני לא גאה בתוצאות הסופיות. לדוגמה, גילינו שאחד הדברים החשובים לצמצום פערים במיוחד בחברה הערבת הוא השפה. השקענו הון עתק בחשיפת הילדים בגני הילדים חשיפה לשפה. אגב, לשפה הערבית הספרותית, כדי שיוכלו ללמוד בכיתה א' קרוא וכתוב, כי הם מגיעים לכיתה א' בלי חשיפה אפילו לערבית הספרותית. הם צריכים לרכוש שפה כדי ללמוד לקרוא ולכתוב. לרכוש שפה כדי ללמוד לקרוא ולכתוב. הרבה דברים שמבחינה חינוכית גורמים בסופו של דבר לנזק הנוראי הזה שהם נשארים ב - - - לא רק זה, נפל עלינו גם הסיפור של המעונות לגילי אפס עד שלוש. אתם יודעים שלקחנו אחריות על כל המסגרות של המפונים בלי תקציב תוספתי, לקחנו אחריות על מעונות היום המסובסדים לגמרי על ידי משרד החינוך בכל מרכזי היח"ד. אני אומר שוב - - -

אבל זה היה במשרד העבודה.

זה היה עד לפני שנה, אבל זה עבר. מי שטפל במפונים היו מתנדבים, לא משרד ממשלתי, בהתחלה, אנחנו יודעים את זה. אבל אחרי חודש, משרד החינוך אמר גמרנו, המעונות על חשבוננו, אני מדבר על גילי אפס עד שלוש. אני אומר את הדברים האלה, לא בשביל לבוא ולהגיד שמשרד החינוך נפלא, אלא להגיד שיש למערכת החינוך תפקיד דרמטי. ואני מאוד שמח שחשבו שגם אוכל והזנה - - - אתם לא מבינים מה זה לבוא לבתי ספר ולגני ילדים בחברה הבדואית ולראות אותם אוכלים.

אילן, אני רוצה להזכיר לך, אני עוד מעט קרח, עזוב את השערות הלבנות, אבל כשהייתי בבית הספר היסודי, לפני למעלה מששים שנה, היה אוכל.

אכלנו, גם אני.

שתבינו, ואז המדינה הייתה בחיתוליה – ממש בחיתולים ולא היו מספיק תקציבים ואז, אנחנו כילדים, אכלנו צהריים. אז המדינה היום צריכה לעשות את זה ויכולה להרשות לעצמה וחובה לעשות את זה. כי זה מה שיאפשר לאותם ילדים, מדברים פה על יום לימודים ארוך בסופו של דבר, בלי הזנה אי אפשר לעשות את זה.

אנחנו רוצים את זה לתיכונים. אל תשכח היום זה סך הכול זה נמצא אצל גני ילדים, בתי ספר יסודיים ורק אלה שנמצאים בקריטריונים של יוח"א. רק השנה הצלחנו להכניס את זה למחטי"ם שלנו, מדובר בנוער בסיכון שאנחנו מטפלים בו, בתי ספר שאנחנו יודעים מי האוכלוסייה שם. אנחנו רוצים להכניס את זה לקידום נוער. אנחנו נלחמים על התוכנית הזו. נלחמים על ההזנה, ומבינים כמה היא חשובה ללימודים.

תודה, משרד המשפטים?

לא משרד המשפטים.

שמך?

בקי כהן קשת.

בבקשה, בקי.

בקי כהן קשת מהפורום למאבק בעוני, הגעתי עם הפעיל שלנו, נתי לוי מרשת הפעילים לחיים בכבוד. ברשותך, אנחנו רוצים לומר כמה מלים בנושא התקציב אם אפשר.

ברשת הפעילים דנו הרבה על הסוגיה הזו. אנחנו עוסקים הרבה בעוני בכלל ובעוני ילדים, כמובן, בפרט. הנתונים מ-2018 ו-2022 מדאיגים, אבל אנחנו פה, לקראת תקציב ולקראת הצבעות ושמענו את חברת הכנסת טלי ואת חבר הכנסת מישרקי ומודים לאדוני שזה פה בדיון. אנחנו קוראים מפה להתייחסות, כיוון שהכסף כן מבטא את סדרי העדיפויות וכשמקצצים בתווי המזון בחצי, מ-600 ל-300 מיליון וכשגם הכספים ברווחה, המיזם לביטחון תזונתי שהוא כל כך קריטי, מסרבים להכניס אותו לבסיס התקציב, כך שמשאירים אותנו עד הרגע האחרון לדעת אם כן יהיה או לא יהיה אוכל לאותן משפחות. וכשמקצצים ברווחה.

הייתי בטוחה, באמת האמנתי, שהתקציב הזה יגדיל משמעותית את תקציבי הרווחה לאור המצב. זה ברור לכולנו שצריך הרבה יותר עובדים סוציאליים במצב הקשה הזה ושצריך הרבה יותר מענים שיהיו בתוך הרווחה – ולא רק שלא הגדילו, עוד מצמצמים אותו. בנוסף לכל זה מורידים 5% בתמיכות – מה שהמדינה לא מצליחה לעשות לבד וראוי היה אולי שתעשה, באמצעות העמותות גם שם מקצצים 5%. ואם זה לא מספיק, הקצבאות של הביטוח הלאומי, כשהמחירים עולים ולצערנו המחירים עולים והשכר הממוצע במשק עולה, הקצבה אמורה לעלות לפחות מעט, הכול עולה אבל הקפיאו בהחלטה מאתמול בלילה, את הקצבאות. אז אנחנו משאירים ילדים ברעב, בלי עובדים סוציאליים, בלי אוכל.

ואני קוראת לאדוני, מה שאפשר לעשות הוא לקרוא לעשיה דחופה. אתה רוצה להגיד משפט אחד בשם הפעילים?

אני יכול להגיד בשם עצמי. אני נתי לוי מהפורום למאבק בעוני. גדלתי בעוני. אתם מדברים פה על רעב בנתונים, יודע מה זה רעב באמת. אני יודע מה זה סביבה שיש בה פגיעות. אני יודע מה הם הזנחה, אלימות, סמים. נאמר כאן הרבה, ואין מה להוסיף, חוץ מזה שבאמת עוני זה דבר הוליסטי. חייבים התמודדות לטווח ארוך. המעט שיש היום לא מספיק וזה שהוא לא מספיק מייצר בעיה גדולה מאוד, כי אנחנו עוסקים פה בדיני נפשות ובעולם רגשי ועולם פנימי של אנשים. כשיש קצת, הכול עני, וכמו שהאנשים עניים כך השירותים עניים. אתה מקבל יחס לא מספיק, לא מקבל מענה הולם. אתה חושב שבעיה היא בעובדת הסוציאלית, או שהבעיה היא בשרות עצמו, אז אתה כבר מוותר על זה. אתה לא מגיע.

כשאני אומר שהבעיה היא יותר הוליסטית זה גם שיש אנשים שהם עניים ועובדים. לא הציגו כאן נתונים על מוביליות חברתית, אבל עוני עובר בירושה, לצערנו. זה המקום ממנו אני מגיע, זה מה שאני רואה.

חבר הכנסת מאיר כהן דבר פה על מערכת החינוך, ידוע שיש פערים של מחוננים בין אנשים בעוני לאנשים ממקומות גיאוגרפיים חזקים, למרות שהטיפשות והחוכמה מתחלקות באוכלוסייה באופן שווה. אני יכול לספר לכם סיפור קורע לב, אבל לשם מה, זה עובר ברגע שיוצאים מהדלת. אני יכול לומר לכם שההשחתה של ההון האנושי שקורית בגלל העוני, אין לה מחילה היא אסון למדינה הזאת ואם המדינה רוצה להתקיים לטווח הארוך היא חייבת להתעורר, כי הלכידות החברתית נפגעת, והתסכול הוא איום, ואנחנו נגיש את החשבונית בסוף. תודה רבה ליושב-ראש, על הרגישות.

תודה רבה, אם מישהו לא דבר אני רוצה לסכם את הדיון, בבקשה.

הילה סעדיה מארגון פתחון לב. קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה. לפני שאגע בגופו של הדיון, אשמח לציין ולכבד את התלמידים שלנו של התוכנית לגעת באופק שנרצחו ב-7 באוקטובר.

לגופו של דיון, על פי דוח מדדי העוני ואי השוויון לשנת 2022, נראית מגמת עליה משמעותית, שדובר עליה כבר במהלך הדיון, של ילדים שנכנסים לתוך מעגל העוני, היא הולכת ותתעצם לאורך השנים, והיא כבר עכשיו מראה את אותותיה. אנחנו לא צריכים לחכות לדוח 2023 כדי לגלות את זה. מדובר בדור שלם שחווה, גם התלמידים וגם הוריהם, קורונה, חילופי ממשלה, מלחמה. דור שלם שלא היה לו סדר יום שגרתי, או שנת לימודים מלאה במסגרות החינוכיות. בשלב הזה קשה להעריך מה יהיו ההשלכות של זה, הן עבור הפרט והן עבור החברה.

אנחנו בארגון פתחון לב נותנים, בשגרה ואדרבה גם בחרום, מגוון רחב של שירותים ברמה ההוליסטית, במטרה לטפל בתופעת העוני, לרבות באמצעות התוכניות החינוכיות שלנו.

עם פרוץ המלחמה נכנסנו למעל 30 מלונות ברחבי הארץ לתת מענה למשפחות המפונים. אנחנו פועלים ב-65 כיתות במסגרתן אנחנו מפעילים את התכניות החינוכיות שלנו, ביניהן תכנית שבע ותכנית חמסה לחברה הערבית, כאשר המטרה שלהן היא ללוות את הנוער בשלבים המשמעותיים בעיצוב הזהות האישית, המקצועית והתעסוקתית שלהם. שלוש שנים בתקופת התיכון, שלוש שנים בתקופת השירות הצבאי ועוד שנה בשלב האזרחות. המטרה שלנו לייצר מוביליות חברתית. דובר כאן על כמה הנושא הזה חשוב. כאשר בתום התוכנית אנחנו מבטיחים לשלב אותם או בשוק התעסוקה או בהשכלה. לצד זה יש לנו תכנית נוספת שגיבשנו לנוכח המציאות המשברית הזו, תכנית חוסן, שכל תכליתה לחזק את החוסן האישי והחברתי של הנער והנערה, לנוכח המלחמה הקשה הזו.

כאמור, במסגרת התכניות החינוכיות הללו, אנחנו מפתחים ומחזקים גם מיומנויות רכות, גם מסייעים לחיזוק החוסן. מפתחים ומגבשים סביבה תומכת ומאפשרת, שכל כך נחוצה בתקופה הזו. למרות החשיבות של התכניות הללו, כבוד היושב-ראש, נראה כי התכניות החינוכיות בפרט, עבור נוער במצבי סיכון, כפי שצוין כרגע בידי משרד החינוך, בשנתיים האחרונות תקציב התמיכה עבור התכניות לנוער במצבי סיכון הולך וקטן. כאשר אנחנו מדברים עכשיו על תקציב 2024, הייתי שמחה אם הוועדה הייתה יוצאת בקריאה: ראשית להעלות ולתעדף את התקציב לתכניות החינוכיות לנוער במצבי סיכון ככלי לחילוץ ולמניעה מכניסה לעוני. לצד זה אני רוצה להתחבר לדברים שצוינו כאן על ידי חבר הכנסת משריקי וכלל המשתתפים, להקמת רשות לאומית למאבק בעוני, ככלי לתת מענה רב-ממדי לסוגיית העוני, לתת מענה לכל התא המשפחתי. בהמשך לקריאה שנמסרה כאן, אני חושבת שלהרחיב את פרויקט נושמים לרווחה ולתקצב אותו יתר על המידה לנוכח המצב הנוכחי, זה חשוב ואקוטי. תודה רבה.

תודה רבה לך. עוד מישהו?

אני רוצה לציין בפניכם שהנוער זה העתיד שלנו. נוער שגדל למשפחה שחיה בעוני, בדרך כלל, לוקח חלק בנטל ועובד במקום ללמוד ועובד במקום להוציא את הבגרויות שלו. כתוצאה מכך מתגלגל מעגל העוני וממשיך גם לדור הבא. בנוסף, נוער שחי בעוני, בדרך כלל, כחלק מכך שהוא נושא בנטל, לא משתתף בכל מיני מסגרות בלתי פורמליות וכתוצאה מכך מתגלגל להיות נוער בסיכון, כמו שדברת. מסגרות בלתי פורמליות, הן מסגרות שמקדמות אותך לעתיד. אמנם אני לא ילדה שגדלה כנוער בסיכון, אבל אני מניחה שאם הייתי, לא הייתי מגיע למקום כמו מועצת תלמידים ארצית ולא הייתה לי את אותה השפעה שיש לי כרגע. ילדים כאלה, כמו שדיברתם על ילדים מתחת לגיל ארבע, אני מדברת על הנוער. כמובן שזה הבסיס, זה הכי חשוב ומשם גדלים ומתפתחים. אבל הנוער, התקופה בה אני נמצאת לדוגמה, זו התקופה ממנה אני יכולה להחליט אם להיות חברת כנסת כמוך, יושב-ראש הוועדה, או שאלך להייטק, או שבסוף אתגלגל גם כן למעגל העוני. חשוב להגיד שהמסגרות הבלתי פורמליות צריכות להיות מתוקצבות יותר ולהכניס אליהן יותר נוער בסיכון, כדי להוציא אותם ממעגל העוני וכדי לקדם אותם בחיים. תודה רבה.

אני חושב שאמרת פה דברים מאוד-מאוד נכונים, כי הנושא של אותן פעילויות נוער בלתי פורמליות. כמו תנועות נוער, חוגים למיניהם וכך הלאה, הדברים האלה מאוד-מאוד חשובים, כי זה לא רק ענין של בתי ספר בהם רוב הלימודים הם בעניין של ידע, המערכות האלה מקנות אפילו יותר ערכים. תודה רבה לך. עוד מישהו?

נתי לוי מהפורום למאבק בעוני. בנוגע להקמת הרשות למאבק בעוני. אני רוצה להגיד שלדעתי חייבים להשתתף בתוך אותו ריכוז של משרדי ממשלה אנשים שחיים בעוני, ומכירים את זה מעבר לנתונים סטטיסטיים, אלא כמציאות חיים ממשית.

ברור, תודה רבה. אני רוצה לסכם, אתי.

אתי כהן בזום.

אתי כהן.

בזום

שלום לכולם, אני אתי כהן, אני מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית באר שבע. אני רוצה להתחבר לכל מה שאמרו, ובעיקר לחדד דבר אחד. הילדים שחווים את חוויית העוני וחוסר האמצעים בכל המערכות. גם בדיור שהוא לא תמיד בר השגה, ומוצאים ילדים שמטלטלים אותם באמצע הלילה, כי מוציאים אותם מהבתים, כי לא שלמו שכר דירה או פלשו לדירה. גם בתחום של הבריאות לא מצליחים לקנות תרופות, כי אין למשפחות את האמצעים והאפשרות. גם בנושא החינוך כמובן. אני חושבת שכדי שהילדים לא יחוו את חווית העוני, צריך לחזק את המשפחה ואת כל מערכות התמיכה של הילדים האלה. יש תכניות מיוחדות כיום בשרותי הרווחה והן כבר נאמרו. לדעתי צריך להעמיק אותן, כי הן נותנות סלים ומשאבים למשפחה שמאפשרים להם לחיות במקום הרבה יותר בטוח, הרבה יותר מכיל, הרבה יותר מאפשר את הצמיחה שלהם ומעודד את הפוטנציאל הייחודי שלהם ואת ההישגים הלימודיים, כפי שאמרו. מצמצמים פערים חברתיים, רגשיים ואחרים.

אני רוצה להגיד שבסוף העובדים הסוציאליים הם אלה שנפגשים עם הילדים, שביום-יום אין להם יכולת לביטחון תזונתי. המיזם של הביטחון התזונתי הוא חשוב הוא - - -, הוא לא רק פתרון, כי היום גם הגמלאות שניתנות על ידי המוסד לביטוח לאומי, הן גמלאות מצומצמות יחסית. למשל בגמלאות של הביטוח הלאומי, כתוב גמלת הבטחת הכנסה – זוג הורים ושני ילדים ויותר. מה קורה אם למשפחה יש חמישה ילדים? זו נשארת אותה הכנסה, אותה גמלה. אני חושבת שגם הנושא הזה של הגמלאות והביטחון התזונתי או הביטחון הקיומי של המשפחות, הוא אחת הסוגיות שצריך לדון בהן.

נושא ביטוח הבריאות, אתם יודעים שלכולנו יש ביטוחי בריאות בקופות החולים. לא בטוח שלמשפחות שלנו יש ביטוחי בריאות, ואולי כדאי לסבסד להם את ביטוחי הבריאות, כדי שיוכלו לקבל תרופות, כדי שיוכלו לקבל טיפולים, לצמצם את החולי בתוך המשפחות. אנחנו נראה ילדים יותר מוכנים, יותר חזקים פחות עניים, פחות עניים חברתית רגשית ובטח גם פחות עניים כלכלית.

אני רוצה להתחבר לזה שבסוף צריך לבנות קואליציה של כל הגופים, כל המשרדים, כדי לטפל בעוני ובהחלט לשים יותר דגש על תכניות ייחודיות להוציא משפחות מהמצוקה, על מנת שהמשפחות יהיה יותר חזקות. הילדים יהיו יותר חזקים ופחות עניים. בנושא התעסוקה, מרכזי הזדמנות שנפתחו בכמה רשויות. דרך אגב, באר שבע הייתה הראשונה שפיתחה את המרכז, ולראות איך אנחנו יוצרים את המוביליות החברתית, כלכלית ותעסוקתית, כדי ליצור את העצמאות הכלכלית של המשפחות האלה. שהם יוכלו לעמוד בזכות עצמם ולא רק בתמיכות בלתי סופיות שמאוד קטנות ומצומצמות והרבה פעמים משמרות את העוני, ולאו דווקא מוציאות ממנו אנשים.

תודה רבה, נעבור לרות דיין מהמרכז לשלטון מקומי.

בזום

שלום, אני מבקשת להתחבר לדברים שאמרה אתי כהן, מנהלת מחלקת הרווחה בבאר שבע. כשאנחנו מדברים על ילדים עניים, אנחנו מדברים על משפחות עניות. הילדים לא מנותקים ולא עומדים בפני עצמם. עוד עמותות ועוד סלי מזון ועוד שוברים ועוד-ועוד, אבל לא נותנים את מה שהמשפחות האלה זקוקות לו. הביטוח הלאומי צריך לפתוח את הכיס שלו ולתת לכל משפחה את הסכום שהיא צריכה על מנת לחיות בכבוד. צריך להתייחס לסוגיית הדיור, אם משפחה שנמצאת בשכירות, ואין לה בית, והעלו לה את השכירות ב-1,000 שקל – זה 1,000 שקל פחות למזון, לחוגים, לדלק, לנסיעות ותרופות, ואנחנו עדים לעליה המטורפת שהייתה בשנתיים האחרונות בנושא הדיור ובכלל. מה הם אמורים לעשות? איפה הם אמורים לגור? השכר שלהם לא עלה, השכר בשחיקה מטורפת. אי אפשר להסתכל רק על הילדים, צריך להסתכל גם על כל המשפחה בכללותה. צריך לנהוג על פי מודלים קיימים בעולם, למשל בגרמניה הם לא צריכים להגיש בקשות למיצוי זכויות, אם מגיע להם משהו, הם מקבלים אותו אוטומטית, הם אפילו לא צריכים ללכת לדרוש ולמלא טפסים.

אז מדינת ישראל צריכה להתבגר ולסמוך על ההורים, ולסמוך על האוכלוסייה שלה, ואם היא רואה על פי הנתונים שהם מגישים למס הכנסה ולביטוח הלאומי ואת מס הבריאות שהם משלמים, שהם לא מצליחים לפרנס את המשפחה שלהם בכבוד, תתכבד מדינת ישראל ופשוט תיתן להם מדי חודש, לחשבון הבנק שלהם את התקציב, ובטוח הם ישתמשו בהם לצרכים נכונים ולא במקום לקנות תחליף מטרנה לילדים, הם יקנו בזה בגדים בזארה.

אני חושבת שמדינת ישראל, מדינה של 80 שנה, הגיע הזמן להתקדם קדימה, אין צורך בתכניות על תכניות, בתכלולים על תכלולים, אנחנו עייפים מכל זה, אנחנו שותפים לכל זה, אבל תכלס, בסוף אנחנו לא רואים תוצאות. אז במקום להשקיע בכוח אדם שיעסוק במיצוי זכויות, נראה כמה כספים יש סך הכול, נחלק את זה לכל משפחה זכאית. ואם היא קצת התרוממה מעל קו העוני, לא נמהר וניקח לה את זה נראה את האיתנות הכלכלית שלה, נראה שהיא מצליחה לשרוד, נראה שזה עומד עם התזרים ועם המדד שצומח. ככה, אני מאמינה שנבנה משפחות חזקות ואיתנות שהילדים יכולים לסמוך על ההורים שלהם, ולא צריכים כספים של תרומות, כדי לדעת אם יש להם כסף לקנות אוכל השבוע בסופר.

אתם יודעים, כולנו מכירים את המשפחות האלה, כולנו עוזרים ברמה האישית למשפחות האלה, לא רק על ידי תרומות, אלא גם ברמה האישית. אנחנו מכירים השכנים שלנו, אנחנו מכירים את המשפחות שלנו, מי שיכול עוזר למי שחסר לו. אבל מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות, ולהעביר באופן ישיר דרך הביטוח הלאומי למשפחות האלה את מה שהן צריכות, לרבות סיוע בשכר דירה.

תודה רות. עוד מישהו שרצה להגיד משהו? אם לא, ננסה את האוצר, אם לא נרשום להם הערה.

היא בישיבה.

החלטות הוועדה: הוועדה מודאגת מהנתונים והמגמות שהוצגו בישיבה, גידול במספר הילדים העניים בישראל, כ-900 אלף ילדים, נראה לי שהמספר הנכון הוא 837 אלף.

870.

870, אז נשים את המספר המדויק, הוועדה מבקשת להסתכל בהסתכלות לטווח ארוך שהשקעה בגיל הרך תחסוך כסף רב בעתיד, ואף תייצר אזרח יצרן, שיתרום למדינה. הוועדה קוראת לקדם את הצעת החוק להקמת הרשות למאבק בעוני. משרד האוצר – הוועדה קוראת לשר האוצר, אני עוזב את המנכ"ל, אנחנו נקרא לשר האוצר, אם הוא ירצה לשלוח מישהו אחר, בבקשה, אבל אני חושב שמשרד האוצר צריך לבוא פעם אחת, לשמוע פה את החברים בוועדה ולהבין שיש צורך גדול מאוד לחזק את הנושא של הילדים או המשפחות העניות. להשתתף בישיבת הוועדה שתעסוק בהיבטים תקציביים של זכויות הילד.

למשרד החינוך הוועדה קוראת לתקצב ולתעדף את התכניות החינוכיות ככלי למניעה לכניסה למעגל העוני. למשרד הרווחה הוועדה קוראת להרחיב את תכנית נושמים לרווחה ולאפשר למשפחות רבות יותר ליהנות ממנה. פה יש שילוב גם של האוצר, גם של החינוך ומשרד העבודה והרווחה. הועדה מבקשת להקים מעונות יום ביישובי החברה הבדואית. אני חושב שמעונות יום זה חינוך, זה כבר לא עבודה, אז אפשר להוריד העבודה פה.

היום זה חינוך.

אז אוצר וחינוך.

אורחת

אבל הנושא של יציאת הורים לעבודה?

נכון, זה נגזרת.

תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה13:01.