פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



ועדת החוקה, חוק ומשפט
16/01/2024



מושב שני



פרוטוקול מס' 229
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שלישי, ו' בשבט התשפ"ד (16 בינואר 2024), שעה 9:00

הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023 (מ/1651)

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר

איתי אפטר - ממונה על נושאים אזרחיים בין-לאומיים, משרד המשפטים

יעל ויינר - עו"ד, ראש תחום משפט בין לאומי, משרד המשפטים

שירה עמנואל - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

יהודה סדריק צבע - עו"ד, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עומר ליובין - מתמחה, משרד המשפטים

הילה בוסקילה - הנהלת בתי המשפט

פרופ' טליה איינהורן - חברה קבועה באקדמיה הבין-לאומית למשפט השוואתי

ד"ר דפנה קפליוק - שותפה, מוזמנים נוספים

ד"ר רועי שיינדורף - עו"ד, יושב-ראש ועדת בוררות בין-לאומית, לשכת עורכי הדין

יובל נעים - עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית

אסף נימוי - עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית

מרינה רויזר - עו"ד, הפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית

שי שרביט - שותף, משרד גורניצקי ושות'

נעמה מנחמי
ישי סטפנסקי (מתמחה)

אלירן כהן

ירון קוונשטוק; אורי פנסירר



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023 (מ/1651)

בוקר טוב. אנחנו, לצערי, את הדיון היום פותחים באזכור החלל שנפל היום והודעה על כך יצאה הבוקר, והפצועים שמאושפזים. אנחנו שולחים מכאן את תנחומינו למשפחה ואת איחולי ההחלמה לפצועים, וכמובן מתפללים גם להחלמת הפצועים, גם לשיבת החטופים וגם לניצחון. לניצחון שכולנו מחכים לו כל כך הרבה, ובעזרת השם נעשה ונצליח.

כמו שאני אומר בתחילת כל ישיבה בנושא הזה, אנחנו מקדמים את הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג–2023, גם בתוך ימי הלחימה, כמובן בהסכמות קואליציה-אופוזיציה, כל הגורמים מסביב לשולחן, אבל גם מתוך ההבנה שחלק מהמשימה שמוטלת על כתפי הכנסת וכתפי מדינת ישראל זה לייצר את מנועי הצמיחה ואת המנגנונים שיגרמו למדינת ישראל לצאת מהמשבר הכלכלי ומתוצאות המלחמה בהקדם. ולכן על אף היעדר הנגזרת הראשונה של החוק הזה לקשר למלחמה, הנגזרת השנייה פה בהחלט קיימת והיא מאוד מאוד משמעותית, ולכן אנחנו מקדמים את החוק בימים אלה.

הופץ גם נוסח משולב, נוסח לקריאה השנייה והשלישית, שכולל את התיקונים ואת ההסכמות מהישיבות הקודמות. יש שם חלקים שסומנו. גברתי היועצת המשפטית, את רוצה to lead us?

כן. הרבה מהתיקונים שאתם רואים הם כל מיני תיקוני נוסח והגהה, כי הספקנו כבר להגיע לשלב הזה לגבי החלקים שעברו את הוועדה עד עכשיו. נלך לפי הסדר, יש כמה דברים שחשבנו שכן כדאי להתעכב או לציין או לדיון נוסף. אחד הנושאים שנותרו אני חושבת במובן מסוים - - -

"ביישום חוק זה" או ביישומו או ביישומם? בסעיף (ה), אני רואה פה קצת שינוי.

"להבטיח שמירה על עקרון תום הלב ולקדם אחידות ביישום חוק זה במישור הבין-לאומי". אתה היית רוצה לחזור ל"ביישומו"?

הצורך ששינינו פה את הסדר זה להדגיש שצריך שבפרשנות החוק הזה ובעקרונותיו ייקחו תשומת לב למישור הבין-לאומי, כולל לנושא עקרון תום הלב. ולכן שינינו קצת את הסדר, שעקרון תום הלב בפרשנותו ב-UNCITRAL שונה מעקרון תום הלב הישראלי. ולכן ביישומו, ביישומם או ביישומו וביישום חוק זה, כדי לחדד שגם לגבי עקרון תום הלב אנחנו משתמשים פה בעקרון תום הלב במובן good faith ולא עקרון תום הלב במובן תום לב.

כמו שזה כתוב זה נראה הפוך.

נכון. בדיוק, זה קפץ לי. אז להדגיש את זה.

אני הייתי אומרת: לקדם אחידות ביישום חוק זה במישור הבין-לאומי, לרבות עניין השמירה על עקרון תום הלב.

אז אני אומר: הניסוחים, בסדר. ההערה פלוס דבריי לפרוטוקול, אני חושב, נתנו את המענה.

אוקיי. לדיון נוסף הצדדים להסכם הבוררות – אנחנו מדברים על סעיף 3(ג)(3), נכון?

אכן.

עלו כמה אופציות במהלך הדיונים, כמה דיבורים. אפשרות אחת הייתה לייצר על השולחן את האפשרות לאפשר לצדדים לקבוע שזה יחול בעניינם. אפשרות שנייה הייתה מבחן אובייקטיבי של יותר מתחום שיפוט. והניסוח שהוא יותר קרוב לניסוח של ה-UNCITRAL, שבעצם משאיר פתוח את העניין. זאת אומרת, אומר: הצדדים הסכימו שזה נוגע ליותר מתחום שיפוט. שזה הניסוח, להבנתי, הדומה למה שכתוב ב-UNCITRAL. אני צודק?

כן, ב- UNCITRALהצדדים הסכימו הצדדים הסכימו שנושא הסכסוך ביניהם קשור ליותר - - -

כן, שזה הניסוח הדומה יותר למה שיש ב-UNCITRAL. אני יודע שהוא פתוח לפרשנויות, זאת אומרת יש כאלו שיגידו שזה מאפשר פיקציה, יש כאלו שיגידו שזה לא מאפשר פיקציה, אבל הבחירה הנכונה בעיניי שעלתה בדיונים היא באמת גם מצד ההיצמדות ל-UNCITRAL שזה, כמו שאמרנו, ערך מצד עצמו, כולל האפשרות הפרשנית לכאן ולכאן, ולא ללכת למסלול האובייקטיבי. זה הכיוון שאני נוטה אליו. אם רוצים לעשות על זה סבב קצר, כבר דיברנו על זה, אבל הגיע זמן הכרעה, אז בואו, מי שרוצה לדבר בנושא זה. בבקשה, פרופ' איינהורן.

בישראל אין לנו הרבה ניסיון עם נושאים בין-לאומיים, הטיפול בהם בבתי המשפט וכן הלאה. וגם לא אצל עורכי הדין, צריך לומר, במידה רבה. עכשיו, במה נבדלת בוררות שהיא כולה מקומית מבוררות בין-לאומית אמיתית? ההבדלים באים לידי ביטוי בעיקר בנושאים של תקנת הציבור, שכאשר מגיעים להיבט הבין-לאומי הכוונה היא באמת רק לאותם דברים שהם בלתי נסבלים מבחינת הדין הישראלי, לא משנה איזה דין חל. ואותו דבר גם הכללים המנדטוריים מה שנקרא, כי יש הבדלים עצומים. גם כשאנחנו אומרים צרכנות, צרכנות לא מתפרשת אותו דבר, הצרכן הוא צרכן אחר במשפט הישראלי לעומת דינים אחרים.

שנייה, פרופסור איינהורן, לא צריך פה הרחבת חזית.

זו לא הרחבה חזית, זה הלב של העניין.

לא, זה לא. אני אגיד לך למה. בואי נסכם כרגע, לטובת הדיון שלנו, שאם יש ויכוח בין חברה ישראלית לחברה ישראלית, אבל בעל מניות מהותי באחת החברות הוא תושב זר, האירוע רובו בישראל. אני חושב שאפשר יהיה לומר שיש פה אלמנט בין-לאומי, תחום שיפוט, בוודאי אם הצדדים הסכימו לזה במפורש, שזה חשוב ומהותי עבורם. ואם הדוגמה הזאת היא קצת עדינה מדי אז אפשר טיפה לשדרג אותה לטובת המעוניינים. עדיין הסכסוך עצמו, סוגיותיו והציבור הרחב שיושפע מהדיון הוא ישראל. עכשיו נשאלת השאלה, לא השאלה איך יסתכל בית המשפט על תקנת הציבור – כן או לא – אלא האם אני דורש שיהיה בעל מניות מהותי, לצורך העניין, כדי שנהיה בחוק הזה, או שאני לא דורש את זה? איך זה יתפרש במקרה שהתקנה – זה פחות רלוונטי.

אבל זו לא השאלה בכלל.

אז זו השאלה שאנחנו מדברים עליה כרגע.

לא. אני אענה לך. נאמר שיש סכסוך בין גדרה לחדרה, בלי שום היבט בין-לאומי, וצדדים כתבו - - -

הם הסכימו שהוא קשור ליותר מתחום שיפוט אחד.

כן.

אוקיי.

עכשיו, מה עושים עם זה? מכאן מתחילות כל הבעיות. זה ייצור מהומה אדירה בכל הפרשנות של חוק המודל, כי בתי המשפט הישראליים יסתכלו, והם יהיו מבולבלים, הם לא ידעו מה הם בעצם מחילים, והם לא יעשו את ההבחנות שהם חייבים לעשות בין בוררויות בין-לאומיות אמיתיות לבין בוררויות שהן ישראליות פרופר.

שוב, פרופ' איינהורן, אני שואל שאלה מאוד חדה, ואם אני לא מבין את התשובה, אז כנראה - - -

זה ניסיון, זה הכול.

- - כנראה שאף חבר ועדה אחר שנוכח פה לא מבין את התשובה, בסדר? ולו רק כי אני היחיד.

אני רוצה להאמין שהקולגות מהצד השני מבינים.

אבל מה לעשות, אני צריך להבין, לא אף אחד אחר.

בסדר.

אין פה כרגע חברי ועדה אחרים. אז אם אני לא מבין, אז אנחנו בבעיה. אני אומר שוב, שאלה מאוד פשוטה: הסכסוך הוא בין גדרה לחדרה, הצדדים הסכימו שיש אלמנט בין-לאומי לעניין. עכשיו, באחד המקרים יש מבחן מהותי, באחד המקרים אין מבחן מהותי. אבל בסופו של דבר הסכסוך יהיה בין גדרה וחדרה. העובדה שהחברה בגדרה, יש לה בעל מניות בארצות הברית, היא רק תקל לי על האפשרות להגיד שיש – נניח שאני הייתי קובע בחוק רשימה סגורה של דברים שייקראו בתחום שיפוט, והייתי אומר: בעל מניות מעל 5%, והייתי עושה את זה, מכין רשימה. איך זה שאחרי שאני החלטתי שבעל מניות שמחזיק מעל 5% זה הופך לתחום שיפוט ונוגע ליותר מתחום שיפוט אחד, אם אחד מבעלי המניות שמחזיק מעל 5% מהחברה מתגורר מחוץ לישראל, ואני הייתי מחליט את זה, השאלות שאת מעוררת היו ממשיכות להתקיים, הן לא היו משתנות בכהוא זה.

ולכן אני לא אומר שהנקודות שאת מעלה הן לא חשובות, ואני לא אומר שאני ישן טוב בלילה לגבי איך בית המשפט יפרש את דיני הבוררות הבין-לאומית לעומת בוררות ישראלית, רק שזה פשוט לא קשור לשאלה שאנחנו צריכים לדון בה כרגע. זה פשוט לא קשור.

זה קשור.

איך זה קשור?

זה קשור, מפני שאתה שואל את עצמך על מה חל החוק הזה. ואם אתה אומר שהצדדים פשוט בהבל פה יכולים להפוך אותו לבין-לאומי, ושזה מה שזה אומר נכון לעכשיו, אז יש לנו בעיה.

אני רוצה להתייחס.

שנייה, ד"ר קפליוק ביקשה.

אני רוצה להתייחס. הוועדה החליטה שהולכים עם הכיוון שמכבדים את רצון הצדדים, את אוטונומיית הרצון של הצדדים. כיבוד אוטונומיית הרצון של הצדדים הוא אולי עקרון העל בבוררות הבין-לאומית, וזה בסדר גמור. ולכן אני סבורה שהנוסח המוצע שנצמד לחוק המודל של ה-UNCITRAL הוא הנוסח הנכון ולא נוסח אחר. באחת הישיבות הקודמות דנו באפשרות לכתוב שהצדדים הסכימו להחיל חוק - - -

נכון. את בעד לחזור ל-UNCITRAL.

אני בעד לחזור ל-UNCITRAL ואני חושבת שהחלק הראשון הוא הנכון. אני לא יודעת אם יש מקום להתייחס להערות - - -

לא, אני חושב שההערות האלו מאוד נכונות, רק שהן לא תלויות בהכרעה הזאת, הן תלויות בדברים אחרים. הן יותר קשורות לסעיף הקודם שדיברנו עליו של פרשנות, תום לב, עניינים. הרבה יותר קשור לשאלה הזאת מאשר להחלה של - - -

ואז ברגע שזה כך בסעיף אין לך שאלה של פרשנות. אם הצדדים הסכימו שהנושא של הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד, סיימנו, בית המשפט לא יערוך בדיקה - - -

לא, זה לא מדויק להגדיר לגמרי, וגם אמרנו את זה, וחשוב לנו לציין את זה. אני רק אפתח, והילה, , תמשיכי. הכוונה של UNCITRAL בוודאות לא הייתה לייצר פה פיקציה. ובדיונים התייחסו גם לעובדה שבתי משפט, אם זו פיקציה מוחלטת, יוכלו להתערב ולבטל את זה.

אבל תהיה פה פיקציה. אבל יש פה פיקציה.

וזו לא הכוונה של הסעיף.

אוקיי. בואו נאסוף קודם את הנוכחים שהם אינם גורמי ממשלה, ואז - - -

אז אני רק אסיים בנושא הזה. זה נכון שיש אפשרות להתערב, אבל יש פה איזשהו מסר, והמסר הוא כיבוד רצון הצדדים. עכשיו, מה יעשה בית משפט זה דבר אחר. האם בית משפט יוכל במקום מסוים להגיד: יש פה פיקציה נוראה? כן. יש פה פיקציה, מנסים לחרוג, מנסים לברוח מחוק הבוררות, זה יכול להיות. אבל יש פה מסר. בהוספת הסעיף הזה יש מסר גם לצדדים מתדיינים וגם לבית המשפט, להימנע עד כמה שאפשר מהתערבות.

כן, בבקשה.

אני מהפורום הישראלי לבוררות בין-לאומית במשרד ארדינסט. אני רק רוצה קודם כול להסיר חשש לעניין תקנת הציבור. החוק הזה לא מאפשר לעקוף את תקנת הציבור הישראלית. היא תמשיך לחול גם ביחס לבוררויות בין-לאומיות, בין אם הן מתקיימות בישראל כמקום מושב. וגם אם הן יתקיימו בחו"ל ובאים לאכוף אותן בישראל, גם אמנת ניו יורק מאפשרת, עדיין בית משפט יוכל, תקנת הציבור הישראלית, לפי הדין הישראלי, למנוע מה שצריך למנוע.

אני מייצג את הפורום, אנחנו חיים בשלום עם שתי האפשרויות שהוצעו לסעיף הזה. אפשרות ג', שכרגע לא עומדת על השולחן, שמחילים באופן מפורש חוק זה, יש לה את היתרון הברור שזה מונע מחלוקות.

נכון, מונע מחלוקות.

אבל לאפשרות ב' יש את היתרון בחיבור עם סעיף 2(ה), שמאפשר פרשנות של החוק הזה לפי מקורות בין-לאומיים. יש לו את היתרון הזה, כיוון שהוא בעצם יהיה תרגום של הלשון של UNCITRAL, נוכל גם בפרשנות שלו - - -

ללמוד מאיך – נכון.

בדיוק. ולכן זה גם מקדם ערך, ואנחנו יכולים לחיות עם זה בשלום.

אוקיי. עוד מישהו? כן, בבקשה.

אני רק אחזור לעניין, שתקנת הציבור הישראלית היא רלוונטית לעניין שהוא רק ישראלי. היא מאוד לא רלוונטית לעניינים בין-לאומיים.

בסדר.

אתה אומר בסדר, אבל מכיוון ש - - -

פרופ' איינהורן, אני באמת אומר: זה נכון, אבל זה לא תלוי בכלל בשאלה – שוב, תניחי לצורך העניין שהיינו קובעים הוראה ברורה בחוק שאומרת, שבעל מניות מעל 5% שהוא בעל מניות זר, זה נחשב הסכם בוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. נניח שהיינו עושים את זה בתקנות, בהוראה. נניח. לא רוצה לעשות את זה, אבל נניח שהיינו עושים את זה. איך זה היה משנה לעניין תקנת הציבור?

זה לא מה שנדרש. מה שנדרש זה למנוע את הפיקציה. כלומר, בזה אני מצטרפת למשרד המשפטים, הכוונה איננה שתהיה פיקציה כזאת. ואגב, רוב המדינות שאימצו את ה-UNCITRAL, את חוק המודל, מפרידות בין בוררות שהיא מקומית גרידא לבין בוררות שהיא בין-לאומית באמת. יש מדינות בודדות, ושם יש מומחיות לנושא הזה שהיא מספיק גדולה, ובתי המשפט יכולים - - -

בסדר גמור. שוב אני אומר: ההיצמדות ל-UNCITRAL, כולל הפרשנויות, עם פיקציה, בלי פיקציה, אני מבין שהפער, כפי שאני מבין אותו, הוא כזה שלכולם ברור שפיקציה מוחלטת ככל הנראה לא תכובד, מקרים שהם hardcore זה יעזור להם – מקרים שהם hardcore לא צריכים את הסעיף הזה, כי מקרים שהם hardcore נכנסים דרך 1 או 2 – ומקרים שהם פיקציה גבולית, יכול להיות שבית המשפט יחליט להחיל, יכול להיות שלא, יכול להיות שתהיה על קצת ליטיגציה. זה עצמו יהווה קצת גורם מצנן מפני מישהו שסתם מתחשק לו להחיל את זה על משהו שהוא מופרך לחלוטין, והוא העביר לנאמנות לתקופה מוגבלת את אחת מ-999,000 המניות של החברה שיש לו לתושב איי הבתולה. בסדר. אז יכול להיות שאת זה בית המשפט לא יכבד.

אני רק אציע אז שנלך על האופציה השנייה, כי האופציה השנייה היא חדה בעניין הזה, נושא הסכם הבוררות קשור.

אבל היא בדיוק לאה-UNCITRAL, והיא בדיוק לא מאפשרת את הפיקציה עדינה.

בדיוק.

אנחנו לא כיוונו לפיקציות, כדאי להגיד את זה גם לפרוטוקול. והמסר של ד"ר קפליוק, המסר הוא בוררות בין-לאומית. כמובן אנחנו מכבדים את רצון הצדדים, אבל החוק הזה נועד לבוררות בין-לאומית. פיקציה עדינה – המטרה שלנו היא לא ליצור פיקציה. ולכן מבחינתנו עדיף אמירה אובייקטיבית. ברור שהכול יהיה נתון לפרשנות בית המשפט, אם נרצה או לא זה יכול להגיע, ותהיה בסוף איזושהי רשימה מה מוגדר בין-לאומי ומה לא.

אני מבין. אני רק אומר - - -

אבל רק על הפיקציות שעולות פה, אנחנו מסכימים – זאת לא הייתה כוונתנו.

אני מבין שזו לא כוונת משרד המשפטים. הבנתי שיש מדינות בעולם שבהן הנוסח של ה-UNCITRAL מפורש בצורה הזאת בצורה קצת יותר מרחיבה, הבנתי שיש מדינות שבהן בצורה יותר מצמצמת. ככה לפחות הסבירו המומחים בדיון הקודם, אם אני זוכר נכון. אני חושב שזה קצת קשור למה שפרופ' איינהורן אמרה, ואני חושב שזה הדבר הרלוונטי: כל זמן שמערכת המשפט הישראלית לא תרגלה נקרא לזה את ה-UNCITRAL או את הבוררות המסחרית הבין-לאומית, אז גם בשוק פחות ירצו להיכנס לאירוע הזה, כי הם רוצים לצמצם אי-ודאות, וגם פחות בית המשפט ייטה לקחת את מקרי הגבול ולפרש אותם כמחיל את החוק. ככל שהמערכות ילמדו וגופי הפסיקה יהיו, אז יותר אנשים ינסו להיכנס פנימה, כי הם יראו שזה עובד, זה מהיר, זה טוב וזה נכון, וכולם יודעים לעבוד עם זה נכון. וגם בית המשפט ידע את אשר לפניו ויכניס יותר פנימה, שוב, בלי קשר כרגע, המילה פיקציה, פירוש סכסוך בין שתי חנויות מכולת ברחוב הרצל בירושלים, ככל הנראה במקרה כזה אף אחד לא יחיל. זה ה-clear cut שלו, גם אם הם יכתבו שזה בין-לאומי, כי אחד בצד האחד של הקו העירוני ואחד בצד השני של הקו העירוני.

אבל המקרים שבהם יכול להיות ויכוח האם אחוז אחד מהמניות זה נחשב, זה לא נחשב, זה רציני, זה לא רציני, זה מתאים, זה לא מתאים, זה תלוי מאוד גם באומד דעת הצדדים, גם בטיב הסכסוך, גם בשאלה כמה זה עקרוני לצדדים. ולכן החיסרון הוא שזה קצת מייצר ליטיגציה, כי אני לא קבעתי מבחן אובייקטיבי שאומר: נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד, שייכנסו עכשיו כל מיני קביעות משפטיות שיגידו: בעל מניות פחות מ-25% זה לא נחשב, ואז אחר כך לך תוציא את האבן שמישהו זרק לבור. אז אני לא רוצה את הקביעות האובייקטיביות האלו, ואני רוצה את הרקמה הנושמת הזאת יותר.

אני רק רוצה להשלים. אני מהנהלת בתי המשפט. אני רק רוצה להמשיך בהמשך למה ששירה ויעל אמרו, התוצאה של עיגון הוראה כזאת ללא מבחן אובייקטיבי, כמו שהיושב-ראש אמר, היא בוודאי תייצר יותר הליכי ליטיגציה, משום שהפיקציה עצמה צריכה להיות מוכחת בצורה של – זו טענה עובדתית: האם יש זיקה בין-לאומית, כן או לא?

רק שזה קצת הופך את נטל ההוכחה.

כן, מעין הליך ביניים נוסף.

נכון, זה נאמר.

את זה, לדעתי, אנחנו רצינו למנוע. ולכן בדיונים שאנחנו קיימנו אנחנו סברנו שיהיה נכון להכניס איזשהו רכיב אובייקטיבי כמו הסיפה המוצעת, ובדרך הזאת למנוע את אותם הליכי ליטיגציה, בעיקר כשהפסיקה תתחיל להתפתח, ואז, כמו שהיושב-ראש אמר, ייקבעו אמות מידה אובייקטיביות. לדוגמא, אם אתה בעל מניות בשיעור של 5% בחברה מסוימת, אז כנראה שזה קונה לך - - -

שוב, אני חושב שעדיף להיצמד ל-UNCITRAL, כולל דברי הפרשנות וההסבר. אני מבין את החשש.

זה גם יהיה פחות ודאות - - -

אבל תשימי לב ל-default. אם אני אומר: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. הצדדים הסכימו, ועכשיו כשיבוא אחד מהצדדים או מישהו אחר לבוא ולטעון שזה לא קיים, קודם כול עומדת כנגדו האמירה: אתה הסכמת שזה נוגע ליותר מזה, עכשיו אתה בעצם טוען נגד משהו שאתה כבר טענת – באיזה סעיף זה? זה בפרוצדורה העותומנית, לא? – להעלות טענות בעל פה נגד הסכם בכתב? חוק הפרוצדורה האזרחית העותומנית, אני לא זוכר את השם שלה.

נדמה לי שזה היה סעיף 80.

כן, זה אחד הסעיפים האהובים עליי, שאומר משהו מאוד מאוד מפורש ואף אחד לא שם עליו. כל הזמן מעלים בעל פה טענות נגד הסכם בכתב. אז קודם כול אתה צריך להיות בפוזיציה כבר פחות נוחה להעלות את הטענה, כי אתה כבר הסכמת שזה כן נוגע ליותר מתחום שיפוט, ואתה צריך להגיד נגד עצמך במידה מסוימת, שמה שאתה כתבת זה לא היה נכון, זה פיקציה, וממילא - - -

זה גם בחלופה הראשונה.

זה בחלופה הראשונה. זה רק בחלופה הראשונה.

לא, זה גם בשנייה, כי - - -

בחלופה השנייה, שיש מבחן עובדתי, אתה אומר: נכון, אני לא חולק על זה, הסכמתי על זה בכתב, אבל מה לעשות שנושא הסכם הבוררות קשור ללא יותר מתחום שיפוט אחד. אני לא מתווכח שהסכמתי. ולכן היפוך הנטל הזה לדעתי דווקא יצמצם ליטיגציה. אבל על זה ימים יגידו.

אדוני, אבל עוד דבר אחד: לפי הנוסח של הרישה בעצם אתה בדו-שלבי, כי צד אחד לבוררות צריך להגיד שהוא לא מסכים על אף ההסכמה שהוא נתן בכתב, ואז בית המשפט יצטרך לדון האם מדובר בפיקציה או לא.

נכון, את צודקת.

זה לפי הנוסח המוצע היום.

אני מקריא מה הנוסח שאני רוצה שיהיה נוסח הוועדה: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב, כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד.

עכשיו, אם הדבר הזה יהיה פיקציה, ופיקציה שבית המשפט יראה לנכון שהוא צריך להגיד: אני לא מכיר בפיקציה הזאת, אז יתנהל הליך. נכון, אני לא אצליח למנוע את זה.

יתנהל הליך ביניים.

נכון, אבל גם באופציה השנייה יתנהל הליך ביניים, רק שהליך הביניים יתנהל בצורה שהנטל מוטל פחות על המבקש לא לתת תוקף. מאחר שאנחנו בסופו של דבר בדיון בין שני צדדים – כן, מה לעשות, מבחינת פרקטיקה כשבן אדם טוען נגד הסכם שהוא עצמו חתום עליו, ולו רק בגלל חוק הפרוצדורה העותומאני, החיים שלו יותר קשים.

עכשיו, במקרה של הדוגמה של המכולת, בחדרה ובגדרה – אז כאן אנחנו מדברים שיש פיקציה וככל הנראה החוק לא יחול – מה קורה אם יש לנו הסכם בוררות בין בעלים של מכולת באריאל לבין בעלים של - - -

לא, אז זה כבר טיפלנו במקום אחר.

זה סודר - - -

כן, זה במקום אחר, זה לא כאן.

בסדר.

רק למען הסדר הטוב אני אעיר, שהמדינות שבחרו להפריד עשו את זה חד. כלומר, ברור לחלוטין שהמשהו מקומי לא חל עליו החוק. ולכן זה חוסך את כל ההתדיינות.

בסדר. הדברים נאמרו. הוכרע. הנוסח הוא: הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב כי נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד. Next. מאחר שאין פה חברי כנסת אחרים, תניחו שאני זוכר את מה שאמרתם בדיונים הקודמים. אז באמת בואו נתקדם, כי אם היו אחרים הייתי מסביר להם, אבל אני פה.

בסעיף 7 הייתה לנו עוד התלבטות לעניין מיעוט הסמכויות לפי סעיף 9. אני מבינה שהנושא ירד? אפשר להשאיר את למעט הסמכויות לפי סעיף 9?

זה בעצם אומר שהסמכויות ניתנות למי שנתנו, ואם זה שלום זה מחוזי, למעט עיכוב תובנה, שאם זה מגיע לשלום השלום יכול לעכב את התובנה בכל זאת. זה נראה לנו די פשיטא, אבל אפשר להשאיר את - - -

בסדר גמור. טוב, אז תהיה את התוספת הזאת. Next, מספר הבוררים, למה זה בצהוב?

רק להסב את תשומת הלב שהחלפנו מ"קבעו" ל"הסכימו", כי זה בעצם הסכמת הצדדים. זה תואם גם את הנוסח באנגלית.

"מינויו של האחרון" – עדיין נשאר לנסחות, לכן זה ממורקר.

יעל, עמ' 7, סעיף 12(ב)(2), הנושא של ה-30 ימים?

כאן התבקשנו על ידי הוועדה להוסיף מסגרת זמנים שהייתה חסרה במקור. אנחנו גם התייעצנו על זה עם UNCITRAL, וזה מקובל. גם המועד שממנו מתחילים זה באמת המועד שבו התקבלה בקשת אחד הצדדים.

אז זה בסדר?

כן.

התקבלה על ידי מי?

על ידי הצדדים האחרים או הצד האחר.

לא, זה חשוב. התקבלה על ידי מי? הוא מגיש לבית המשפט?

לא.

לא, הוא מגיש לצדדים.

יתר הצדדים.

אז זה בעצם התקבלה על ידי כל הצדדים?

הצדדים האחרים.

לא, אבל זה יכול להיות רב-צדדי, ואז אתה סופר את ה-30 יום מהאחרון שקיבל, לא מהראשון שקיבל. נכון?

נכון.

או שבו התקבלה בקשת אחד הצדדים לעשות כן על ידי הצדדים האחרים.

כן.

ואז אפילו לא צריך להוסיף את המילה "כל", זה יהיה ברור, אבל שיהיה ברור שזה התקבלה על ידי הצדדים האחרים. טוב.

הדבר הבא, הנושא של בר"עות.

כן. אז אני מעדכן, היה לנו על זה דיון רב, על השאלה: עם בר"עות, בלי בר"עות? משרד המשפטים, אתם רוצים להגיד משהו?

כן, אנחנו חשבנו שצריך להשאיר את האפשרות לבר"ע, גם בגלל שהמחיר לא באמת גדול, לא בעיכוב ולא בהתערבות, שכן בתי המשפט, בטח בבר"ע ובטח בבר"ע בבוררות, לא מרבים להתערב. ומדובר בדברים שבסוף יכולים להגביר את אמון הצדדים בהליך, ואם יש לך טענה אז תעלה אותה עכשיו ואל תחכה לסוף ההליך. מה גם שאני לא אכנס לפרשנות של סעיף של ההכרה בפסק בוררות, אבל לא ברור שכל הדברים שרצינו למנוע בר"ע לגביהם נכנסים לפסילת פסק, אז כדאי לתת לאדם את יומו.

וגם בכלל, כאילו יש מנגנון, אומנם זה חוק בין-לאומי ויש את חוק המודל ברקע, אבל בסוף במדינת ישראל מי שנכנס לראשונה לשערי בית המשפט יכול לערער או בזכות או ברשות. ולכן חשבנו שהמחיר לא כזה גדול, ודווקא יש לזה יתרון.

אולי רק אוסיף על זה באמת מההיבט שלנו כמחלקה בין-לאומית. בגלל שבעצם אנחנו מדינה שעושה את צעדיה הראשונים כמאמצת את חוק המודל, חשבנו שלפחות בהתחלה זה נכון וזה חשוב שתהיה אפשרות ערעור, עד שנראה שנוצר פה גוף של פסיקה שבאמת מותאם למערכת הבין-לאומית, וחשבנו שדווקא היתרונות של זה עולים על החסרונות.

ביחס לכל הסעיפים, כל ארבעת הסעיפים שהייתה בהן האפשרות לבר"ע?

כן, כל ארבעת הסעיפים.

אין הפרדה ביניהם מבחינתכם?

לא.

אני חושבת שזאת החלטה מאוד חכמה. בעיקר כדי לייצר גוף פסיקה נכון ועקבי.

אנחנו דיברנו על הטיעונים בנושא הזה. אתם רוצים להוסיף עוד משהו? אנחנו שמענו את רוב הדברים, אני חושב שעשינו על זה דיון די ארוך. האמת היא שאני יכול לומר שלפחות בשלבים הראשונים, מאחר שזה חוק חדש, ואנחנו מאפשרים פה גם על חלק מהגורמים שיקבלו פה הכרעות הם לאו דווקא בית משפט מחוזי. זה נכון שאם זה שלום אז זה מחוזי, אבל אם זה בעניינים שקשורים לעבודה זה יכול להיות בית דין לעבודה. אני חושב שלפחות בשלב הראשון, אני נוטה לקבל את הרעיון שיהיה בר"ע, כדי לייצר איזו אחידות פסיקה. אם הייתי יכול לעשות פה הוראת שעה, אז הייתי עושה בחמש השנים הראשונות. אבל אני חושב שאחרי חמש שנים נעשה אולי רה-אבלואציה כוללת, אבל על פניו, כל זמן שאנחנו מנסים להתחיל לייצר את גוף הפסיקה בנושא הזה, אז למקרים החריגים האלו כן כדאי לשמר את הבר"ע.

מה שהטריד אותי בכמה דיונים הקודמים, ועדיין מטריד אותי, זה שבשנייה שמישהו שמנהל הליך במדינה זרה מקבל הודעה על בר"ע הוא לא מבין את הפרוצדורה, הוא לא יודע מה זה דורש, זה מטיל עליו עלויות. זה בהחלט אחד הדברים מצד אחד. מצד שני פה תהיה לכם עבודה, משרדי עורכי הדין, להסביר להם שזה נורא ואיום, וחייבים לקחת צוות גדול של עורכי דין, ואז להגיד: אוי, תראו איזה גאונים אנחנו, הצלחנו להפיל את הבר"ע הזה אפילו בלי דיון, כל הכבוד לנו – לא, סתם כמובן, זה בציניות ובצחוק. אבל בהקשר הזה שמענו את כל הדיונים, אני קיבלתי פה את עמדת משרד המשפטים, לא בלי פקפוק.

רק מילה אחת.

רק אם זה דברים שלא נאמרו בדיונים הקודמים.

אם היה בית משפט אחד בכל הארץ שמטפל, אז אני מבינה את האחידות בפסיקה ואת כל הדיבורים האלה. מה שיש לנו זה בלגן אדיר בפסיקה בכל נושא שנוגעת בו, והבלגן הזה לא ייפתר על ידי זה שתיתן שורה של בר"עות אפשריות. יותר מזה, המטרה בכל ספר על בוררות בין-לאומית, אתה תראה שמשתדלים להרחיק את בתי המשפט מהסיפור הזה ככל האפשר, ואנחנו - - -

אני לא מצליח להבין אנשים שרוצים להרחיק את בית המשפט מכל מיני סיפורים. אני לא מבין, אני חושב שבית משפט הרי צריך להתערב בכל דבר.

נכון, אני יודעת.

כן, זו עמדתי תמיד – גם זה בציניות, למקרה שלא ברור.

אני יודעת.

אני מבקש להעיר רק הערה קצרה. אני לא רואה בעיה עם זה שיהיה בר"ע בהיבט של הלקוחות הזרים, כי הבר"ע היא כבר אחרי שהם ניהלו הליך בבית המשפט בישראל, ולכן ממילא כבר יש להם עורכי דין ישראלים והם כבר מעורים.

נכון.

לגבי אחידות הפסיקה, אין דרך אחרת לעשות את זה. זאת אומרת, אנחנו לא נקים ערכאה ייחודית.

זה נכון. אבל אני מתחבר מאוד למה שאומרת פרופסור איינהורן, שלצערי דווקא בתחומים האזרחיים בית המשפט העליון – בווידוי ביום הכיפורים יש את אחד מהווידויים הארוכים שנאמר בהם: "את אשר טיהרת טימאתי, ואת אשר טימאת טיהרתי, את אשר התרת אסרתי ואת אשר אסרת התרתי". כלומר, שיש פה דו-צדדי: בדברים שאני לא רוצה שבית המשפט יקבע הלכות, באמת, שאני חושב שעדיף לא לקבוע בהם הלכות, בית המשפט ממהר לקבוע הלכות, שהן אחר כך מאוד מאוד בעייתיות. ודווקא בתחומים האזרחיים, שבהם הוודאות היא מאוד מאוד חשובה, וחשוב היה שבית המשפט יעסוק בתפקידו כספק ודאות משפטית, דווקא שם בית המשפט משאיר קצוות פתוחים, דווקא שם בית המשפט לא מספק את - - - ובהקשר הזה הביקורת הזאת באמת בעייתית. כשם שאני מבואס שנותנים החלטות בתחומים מסוימים שלא צריכים לתת החלטות, וצריכים להשאיר רקמה פתוחה, אני מבואס שבתחומים אחרים שצריך לתת החלטות משאירים רקמה פתוחה, וזו בדרך כלל בעיה דו-צדדית. יום אחד אולי גם זה ייפתר, אבל כרגע באמת אני לא מכיר דרך אחרת. כלומר, העובדה שבר"ע לא מייצרת את הוודאות בגלל שבית המשפט העליון לא עושה בהקשר הזה את עבודתו כפי שאני חושב שהוא היה צריך לעשות, זה בעיה אחת, אבל להשאיר את זה פתוח לא יעשה את זה יותר טוב.

אני גם חושב שבגלל שאנחנו קובעים פה סטנדרטים חדשים, והסעיף, מיד אחרי הסעיף הקטן הזה שמתייחס אל פסילת בוררים, שמעוניין לקבוע סטנדרט שהוא שונה מהמצב כרגע, חשוב יותר שיהיה באמת אפשר לקבוע את ההלכות.

בסדר גמור. כן, משפט אחרון.

אני לא אחזור על מה שאנחנו אמרנו בפעמים קודמות כי אין טעם, ובכל זאת אני חושב שחשוב להתעקש שזאת תהיה הוראת שעה, ואני אסביר למה. כי אנחנו סוטים פה מחוק המודל, ואני מבין את הרציונל שאנחנו רוצים לאפשר את הפסיקה והתפתחות הפסיקה, וזה בסדר, ואנחנו רוצים שתהיה אפשרות בר"ע, בטח בשנים הראשונות שבהן זה מתפתח. א', אם אנחנו לא נקבע הוראת שעה, קיים חשש אמיתי שזה לא יעלה לדיון שוב, כי בעצם זה הסטנדרט שאנחנו מרגילים למדינת ישראל, אנחנו צריכים משהו שיזיז אותנו כדי שנצא מאזור הנוחות ונתאים את עצמנו לסטנדרט בין-לאומי. אז אני מבקש, בהקשר גם לדברים שאמרת מקודם עם נטל הוכחה, העניין הזה של הוראת שעה בעצם יחייב אותנו להידרש לעוד חמש שנים או תקופה שאתה תמצא לנכון שוב לבדוק את האפקט של מה שזה גרם, אם זה נדרש עדיין או לא. וגם במובן הבין-לאומי, על אף שאני מבין ממשרד המשפטים שמזכירות ה-UNCITRAL אישרה את הדבר הזה, זה בכל זאת שם אותנו יותר קרוב לחוק המודל.

עשר שנים?

זה שם אותנו יותר קרוב לחוק המודל, במובן הזה שאנחנו מכירים בהסדר של חוק המודל, וסך הכול אנחנו מבקשים במעין תקופת מעבר שבה אנחנו מתאימים את ההטמעה שלו לתוך ישראל. אז בעיניי את ההסדר, אם מאמצים אותו, כהוראת שעה, זו המתכונת הראויה.

אני מייעוץ וחקיקה, משפט בין-לאומי, משרד המשפטים. אני אוסיף שלא רק שבדקנו את זה מול מזכירות UNCITRAL, גם בדקנו בדברי ההכנה של חוק המודל, וראינו שמה שבמפורש הייתה הכרה בזה שיהיה קושי רב עם הסעיף הזה, כי כמו שהם כתבו, הוא מתערב מאוד בסופיות הדיון במערכות משפט, ולכן מראש לא הייתה ציפייה, לפחות לפי מה שקראנו, שמדינות יקבלו את זה. זו הייתה מעין שאיפה גלובלית. בקיצור, אנחנו לא רואים צורך בהוראת שעה, אנחנו חושבים שזה בסדר ככה.

לאור הנימוקים שדיברנו פה, אנחנו נעשה אולי הפסקה עוד מעט לחשוב. אני אומר: תחשבו קצת ותתייעצו, אולי נעשה את זה הוראת שעה – לא קצרה, כי ההליכים האלו מאוד מאוד ארוכים. תחשבו אם לא כדאי לעשות את זה הוראת שעה עשר שנים, שפשוט תהיה נקודה בזמן לחשוב על זה. נקודה בזמן. ואז וואלה עבד, יש המון בר"עות, אין הרבה בר"עות. פשוט שתהיה נקודה בזמן.

הטיעון שלנו הוא גם עקרוני.

לא, בסדר, אבל יש טיעונים עקרוניים גם לצד השני.

לא, הטיעון העקרוני היה שקיים קושי - - -

קושי בלקבוע שאין ערעור בגלל חוק-יסוד: השפיטה.

יפה. וגם שהדברים האלה לא בהכרח ידונו בסוף ההליך. אתה אומר לבן אדם: יופי שיש לך טענות, נסגרה הדלת.

אז אני אומר: זה נכון, אבל אם כן נקבע אמירה שאומרת: אין ערעור במהלך הזה, אבל במסגרת פסק הדין הסופי ניתן לערער על זה.

אבל אין פסק דין סופי. הרי לא כל אחד מגיע לאישור פסק הבוררות.

נכון. אבל אם הוא ירצה הוא יכול.

אז אתה מוסיף את זה כעילה.

נכון.

כעילה לביטול פסק בורר.

לכן אני לא חושב שצריך לעשות את זה עכשיו. אני חושב שיכול להיות שבעוד עשר שנים – באמת, עשר שנים, לא פחות.

עשר שנים בבוררות בין-לאומית זה לא הרבה.

נכון.

זה שני תיקים.

לכן זה לא מספיק.

אבל זה זמן מספיק לחשוב האם צריך להאריך את הוראת השעה.

לא יודעת.

לא?

אנחנו מתנגדים לזה.

אז אם יותר מעשר שנים זה לא מספיק, אז באמת אין טעם בהוראת שעה. בסדר, אז ניזום תיקון חקיקה.

רק כדי שתבין במה מדובר, הסכמי בוררות שנכנסים לחוזה לוקח להם זמן הבשלות, עד שהסעיף הזה רק מתחיל להיות מופעל, הוא בין שלוש לחמש שנים.

למה? כי יש פה דברים שהם בתחילת ההליך.

לא, לא ההליך בבית המשפט, הסכסוך מרגע שנכנס הסכם בוררות להסכם מסחרי, הזמן הממוצע - - -

אבל החוק הזה חל גם על הסכמי בוררות ישנים. נכון?

כן.

כל סכסוך בבוררות בין-לאומית שיתחיל החל מיום שנחוקק את החוק הזה יגיע די מהר, כי ההליכים האלה הם ההליכים המקדמיים.

ייכנס תחת החוק.

אבל עשר שנים זה לא הרבה.

אם עשר שנים זה לא הרבה, אז - - -

לא, אבל עשר שנים זה בהחלט הרבה. כמה זמן לוקח הליך ביטול של פסק בוררות? זה כלום.

בסדר. שנייה, אני רק אומר, זה קשור לדיונים אחרים שאנחנו עושים פה: כמו בפרטיות, תתחילו לעבוד עכשיו על תיקון והוא יהיה מוכן עוד עשר שנים. בסדר, אז לא הוראת שעה, אם עשר שנים זה לא - - -

אני לא מסכים, אני חושב שעשר שנים זה בהחלט - - -

תזכירי לי להגיש הצעת חוק פרטית שיהיה עשר שנים חובת הנחה.

בכל מקרה אני רק מציינת, שההחלטה הזאת היא בעצם לגבי כל ארבע - - -

כל הארבעה האלו, כן.

טוב, "חובת גילוי לבורר" – אנחנו חייבים להתקדם – "קיבל אדם פנייה להתמנות לבורר - - - שיש בהן", דיברנו על חשש - - -

אז הצעת החוק דיברה על חשש ממשי, ובמהלך הדיון חשבנו אולי על הניתן להצדקה, שזה תרגום יותר מילולי של ה-UNCITRAL. גם בנסחות העירו לנו על זה, אני חושבת גם שיש איזו חשיבה נוספת אצל הממשלה, אז - - -

ממשלה?

אני לא יודע אם יש לנו. אני לא רוצה לדבר, לפחות מבחינת המחלקה הבין-לאומית, כי זה באמת נושא שדיברנו עליו בעיקר אתמול ובדקנו עליו אתמול. לפחות מבחינתנו כמחלקה בין-לאומית זה לא נושא שהוא מאוד מאוד קריטי, אבל יש יתרון להיצמד לחוק המודל, גם בגלל שראינו שהיה על זה דיון ב-UNCITRAL. המקור של זה זה מכללי הבוררות מ-1976. לא סתם בחרו את המונח הזה justifiable doubts.

טוב, הוחלט, "הניתן להצדקה". בסדר גמור. סליחה שאני קוטע, פשוט אנחנו מכירים את הרקע לדיון, ורוצה שנתקדם, "הניתן להצדקה".

אדוני, אני רק רוצה להבהיר ש"הניתן להצדקה" זה לא מונח שמוכר בבית משפט ישראלי.

נכון. ואת יודעת מה היתרון בזה? שהשופטים ילכו להסתכל בסעיף 2(ה), ושם יהיה כתוב שבפרשנות חוק זה יש להתחשב במקור הבין-לאומי שלו. ואם אני אכניס מילים מהמשפט הישראלי, יש סיכוי שהם ישכחו את סעיף 2(ה), הם פשוט לא ישרדו את הקריאה בחוק עד סעיף 2(ה) אחורה. אבל אם אני אכתוב מילה שהם יגידו: אני לא מכיר את המילה הזאת, אז הם יסתכלו: אה, למה זה פה? 2(ה). הם יחפשו בחו"ל. ולכן זה לא באג, זה פיצ'ר.

טוב, "החלטת בית משפט" – סעיף 14(ד) אמרנו שכן.

"בורר שנבצר".

"בלא הצדק סביר", במקום זה "בלא עיכוב מוצדק" הוצע לנו על ידי הנסחות.

"בורר - - - שאינו ממלא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך" – זה לא עברית. אני יודע שאנחנו מתרגמים, אבל זה לא עברית.

"שאינו ממלא" זה תיקון שלנו.

לא, בורר שלא מילא – קודם כול עברת מלשון עבר ללשון הווה.

זה הוועדה ביקשה. זה היה בעקבות דיון הוועדה.

כן? לעבור ללשון הווה?

כן. אפשר לחזור אחורה, אין בעיה.

לא, שלא מילא את תפקידיו. לעבור מ"הצליח לבצע" ל"מילא" את תפקידיו.

לא, גם המילה "עיכוב".

בלא הצדק, בלא הסבר מוצדק.

אבל הנוסח הוא without undue delay.

כן, ללא עיכוב בלתי מוצדק.

עיכוב לא נדרש אולי.

אבל זה double שלילה. לכן אמרתי שזה לא עברית. אבל ה-delay הוא כבר בתחילת המשפט. אם הוא לא מילא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך, זה פירוש המילה delay. עכשיו אני רק צריך לעשות את ה-undo, שללא הצדקה, לא מילא את תפקידיו במועדים שנקבעו לכך. כלומר, להפוך את סדר המשפט.

למה התוספת הזאת "במועדים שנקבעו לכך"?

זה לא מה-UNCITRAL?

לא שאני רואה את זה. If an arbitrator becomes de jure or de facto unable to perform his functions- -

זו הרישה.

- - or for other reasons fails to act without undue delay, his mandate terminates if he withdraws from his office.

אז זהו, באמת "המועדים שנקבעו לכך" זה לא מה-UNCITRAL?

זה סעיף 14 ל-UNCITRAL.

יעל, אתם איתנו? אז תצטרפו אלינו בבקשה. אנחנו בסעיף 15, חושבים עוד קצת על הנוסח של ה - - -

או שהתעכב בביצוע תפקידו ללא הצדקה.

זה טוב.

זה התרגום המדויק. Delay זו התעכבות ו-due זו הצדקה.

Unjustified זו הצדקה. Undue זה לא נדרש.

ללא צורך.

ללא צורך.

התעכב במילוי תפקידיו שלא צורך.

לא, undue זה לא הולם יותר נכון.

זה מינוח שאין לו תרגום מדויק.

אבל שלא לצורך זה השימוש הנכון.

אני חושב שאופן לא הולם דווקא יותר מתאים מאשר - - - מוצדק, כי הכוונה היא לא שהוא איחר בשבועיים.

או שהתעכב במילוי תפקידיו - -

שלא לצורך.

- - שלא לצורך או ללא הצדקה. אפשר לעשות גם וגם.

לא צריך גם ללא הצדקה.

אם הוא התעכב אבל בסופו של דבר השלים אותן, אז אני לא בטוחה שזה השלב שבו אתה רוצה - - -

או שמתעכב במילוי תפקידיו.

מתעכב מסיבות אחרות זה מה שכתוב כאן במקור.

אני לא הייתי שמה את הפועל עליו. זה נראה לי - - -

טוב, אולי אם תהיה הפסקה אנחנו ננסה - - -

וצריך גם מסיבות אחרות, כדי להבדיל מהעניין השני.

נכון.

טוב. ערעור – דיברנו.

סמכות הרכב הבוררים להחליט בנושא סמכותו – דיברנו על בטל ומבוטל.

פשוט איחדנו מונחים. היו כמה מונחים- - -

"כחסרת תוקף", בסדר גמור.

סעיף 19: "אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים, והוא עולה באופן ניכר על נזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד".

למה הורידו את ה-ה'?

אז צריך גם וגם?

"אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים" – "והוא" אולי – "והוא עולה באופן ניכר על נזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד"

אגב, אני רק אעיר בכל זאת לעניין סעיף 17, שה"בטל ומבוטל" זה בניגוד למה - - -

את רוצה בטל מעיקרו, נכון?

נכון.

אבל אנחנו כבר עשינו את הדיון הזה.

אבל כבר דיברנו על זה, סגרנו את זה, אנחנו רק - - - נוסחים.

לא, אבל טעינו,. אבל אנחנו כבר עשינו את הדיון הזה. אבל טעינו, כי הייתה טעות במה שנאמר. נאמר כאילו הנוסח העברי הוא נוסח רשמי. זה לא נכון, כי בפירוש באמנה עצמה כתוב מה הן השפות הרשמיות. ובאתר של ה-UNCITRAL - - -

נכון.

יש נוסח רשמי בישראל שפורסם ברשומות בעברית.

לא, אין את זה גם ברשומות בעברית.

בסדר, לא נכנס לדיון הזה עכשיו.

- - -

לא נכנס לדיון הזה. רבותיי, זה דיון מרתק, אני לא נכנס אליו עכשיו. תודה.

19, אמרנו: "אם הסעד לא יינתן" - אני שוב לא מצליח להבין את העברית – "אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים", והנזק באי מתן הסעד, נכון?

רגע, "והוא עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד".

מי זה "והוא"?

הנזק.

והנזק לצד שכנגדו ניתן הסעד עולה באופן ניכר על הנזק - - -

לא.

לא, זה הפוך. המשפט פה לא ברור. איך זה באנגלית? כי איבדנו פה ראש לגמרי.

זה קצת אחרת. אני אתחיל לקרוא ב-17 - - -

אני אקרא, זה פה מולי:

The party requesting an interim measure under article - - - and - - - shall satisfy the - - - Harm not adequately reparable by an award of damages is likely to result if the measure is not ordered, and such harm substantially outweighs the harm that is likely to result to the party against whom the measure is directed if the measure is granted.

זה גם מנוסח - - -

טוב, גם באנגלית זה מנוסח - - -

כן, אבל צריך לכתוב לא "והוא" אלא "והנזק". זה אותו נזק בהתחלה ובאמצע, ורק בסוף - - -

אם הסעד לא יינתן עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים, והנזק שייגרם בשל אי-מתן הסעד עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שכנגדו מופנה הסעד.

לא "בשל אי-מתן הסעד" – "ככל שלא יינתן הסעד".

אולי פשוט אפשר לכתוב אשר עולה באופן ניכר, בלי והנזק אשר - - -

אשר עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם – כן, נכון, צודקת. אז אם הסעד לא יינתן, עלול להיגרם נזק שאינו ניתן לריפוי מספק באמצעות פסיקת פיצויים - -

ואשר.

- - ואשר עולה באופן ניכר על הנזק שעלול להיגרם לצד שכנגדו מופנה הסעד, אם יינתן הסעד. בסדר. לזכותנו ייאמר שהאנגלית מנוסחת בצורה מסורבלת לא פחות.

מאוד.

אבל צריך לומר, שוב, שמדינות רבות לא אימצו את ההוראה הזאת, מהטעם שבבוררות בין-לאומית, בעניין מסחרי אין כמעט משהו שאי-אפשר להעריך בכסף, ולעומת כן לסעדים הזמניים יש מגוון הרבה יותר רחב מאשר רק שאלה של פיצוי. הרי כל דבר בסופו של דבר ניתן לפיצוי.

הרכב הבוררים. אני מצטער, אני לא פותח, כי אנחנו רוצים לסכם את מה שכבר עשינו ודיברנו, ולהתקדם למה שעוד לא עשינו, ואם אנחנו נפתח כל נושא מחדש לדיון לא נצא מזה לעולם.

אני רק מסבה את תשומת לב הוועדה לנושא הסעד הזמני וסעד ביניים. במהלך הדיון האחרון הייתה מחשבה בעצם להפריד ולהשאיר את סעד הביניים לסעדים שניתנים על ידי הבוררים, ולהשאיר את הסעד הזמני להליך מול בית המשפט. ראינו שזה לא כל כך מקובל בחקיקה, זה גם לא כתוב כך בחוק הבוררות. גם בבוררות בעצם סעד זמני הוא גם וגם. אנחנו כן ממליצים להשאיר את הסעד הזמני בשני המקרים.

ולא להשתמש בביטוי סעד זמני או סעד ביניים?

נכון. לא להשתמש בביטוי סעד ביניים בכלל.

טוב. "הרכב הבוררים, לבקשת אחד הצדדים" זה סעיף 20, הוספנו את "ונתן להם אפשרות להביע את עמדתם".

נכון.

מצוין. 24.

אז אולי 24 גם נדלג לאחרי ההפסקה? אני חושבת שביקשו כאן לעשות עוד חשיבה אחרונה.

אוקיי. עילות לסירוב –" בית המשפט רשאי לסרב להכיר בסעד זמני או לסרב להכריז עליו כאכיף, רק בהתקיים אחד מאלה". בסדר.

ב-(ב) היה לנו "או בית המשפט לפי העניין", וזה לא נדרש.

למה לא?

כי בעצם השלב שבו בית משפט יכול לתת ערובה זה בשלב שהוא בא לבחון, האם הוא רוצה לאכוף סעד זמני. אז זה שלב שבו הוא יכול להחליט שאם הוא מחליט לאכוף אז הוא גם מבקש לצד זה ערובה. לעומת זה, כאן זה תנאים לאי אכיפה של סעד זמני, ואחד מהתנאים האלה הוא מסתכל ורואה, אם צד לא מילא בקשה לערובה שהבורר נתן, זה יכול לתת סיבה לא לתת.

אבל אם הוא עשה הכרה ואז אכיפה? יכול להיות שבית המשפט עושה את זה גם דו-שלבי – בית המשפט מכיר, ואומר: אני מכיר בסעד הזמני בכפוף לזה שתפקיד 30,000 שקל בקופת בית המשפט, ואז מבקשים את צו האכיפה, וה-30,000 לא הופקדו. לכן כן צריך פה את בית המשפט.

וגם מה קורה אם הוא לא הופקד?

יש כאן עוד בעיה: בגלל שהסעיף הזה אמור לחול גם על החלטות לסעדים זמניים שניתנו בארץ או בחו"ל, שיש פה במובן מסוים איזושהי אכיפה של פסק דין של בית משפט, החלטה של בית משפט דרך חוק הבוררות. לא הייתה הכוונה בסעיף הזה לתת גם יכולת לאכוף החלטות של בתי משפט זרים, אנחנו כרגע מנסים לאכוף החלטות של בוררים. אז זו גם בעיה בהיבט הזה.

אבל אם יש בית משפט במקום עשיית הבוררות, שבית המשפט שם אמר: הסעד הזמני שנתנו הבוררים האלו והאלו מותנה בערובה מסוימת.

כשהוא בא לאכוף או להכיר בו?

כן. שם. ואז אני מביא את פסק הדין הזה לארץ, ואני בודק האם יש – במצב כזה בית המשפט יכריז עליו כאכיף?

אתה לא מביא את פסק הדין לארץ, אתה מביא את ההחלטה לסעד זמני.

את ההחלטה לסעד זמני.

אתה מנסה לאכוף אותה גם פה? ההליך שם לא מעניין, כי שם - - -

לא, אבל האכיפה שמה, במקום עשיית הבוררות אמרו: קודם כול תקפיאו את חשבונות הבנק שיש באיי קיימן בישראל ובזימבבואה. זו הייתה ההחלטה של הבוררים – הקפאת חשבונות. בבית המשפט המחוזי בארצות הברית, ששם התקיימה הבוררות, נתנו את אישור הסעד הזמני. ובית המשפט שם אמר: בסדר גמור, מותנה בהפקדה של 2 מיליון שקלים בקופת בית המשפט שם. עכשיו לוקחים את פסק הדין שלהם שם וניגשים לשלוש מדינות – קיימן, זימבבואה - - -

לא, אתה לא לוקח את פסק הדין.

לא את פסק הדין, את ההחלטה.

את ההחלטה, את הצו של הבוררים.

לא את פסק הדין, את ההחלטה לאכוף - - -

היושב-ראש, א', בדקנו את זה גם עם מזכירות UNCITRAL, הם מאוד הופתעו מההצעה הזאת, כי מבחינתם זו לא הייתה המטרה של הסעיף הזה בכלל. אני אוסיף גם, שלפי חוק אכיפת פסקי חוץ אי-אפשר לאכוף - - -

שכנעת. Next.

33. "הרכב הבוררים יודיע לצדדים זמן מספק מראש על כל דיון בעל פה ועל כל ישיבה שלו לשם בחינת ראיות, בכלל זה טובין או נכס אחר, או מסמכים".

התאמנו את ה"טובין או נכס אחר" - - -

זה התרגום של property.

כן, אבל גם יש לנו פשוט עוד ביטוי כזה שחוזר.

רק בדרך כלל "אחר" שמים בסוף משפט. הייתי משנה את הסדר, "ובכלל זה מסמכים, טובין או נכס אחר", פשוט מצד העברית.

אין בעיה.

זה עברית "יודיע לצדדים זמן מספק מראש"?

כן.

לא תוך זמן? לא, לא חסרה איזה - - -

נראה לי שנסמוך על הנסחות.

הנסחות על זה.

אוקיי.

טוב. 37. "הרכב הבוררים יכריע בסכסוך בהתאם לדין שהצדדים החליטו להחיל עליו; לעניין זה, יראו כל קביעה"?

כן. סליחה, אבל אלה התכתבויות עם הנסחית.

ונשאר לנו "נהגים" – היא הציעה שאולי נרשום נוהג, מאחר שיחיד כמוהו כ - - -

למה קביעה ולא הסכמה?

כי גם באנגלית זה לא הסכמה.

באנגלית כתוב: נחזור לעניין בכל זאת.

נשאיר את זה לעוד דיון פנימי על נוהג או נהגים, אבל כעיקרון גם יחיד - - -

בהתחשב בנהוג ובמקובל בעסקאות בתחום המסחר של העסקה.

אוקיי.

רגע, בסעיף 37(א) בכל זאת, זה הדיון הקודם, ושם כתוב: כללי הדין. חזרתי ופתחתי, כל ספר על בוררות בין-לאומית מבחין בין rules of law ל-law. עכשיו אתה אמרת: נכון, בפקודת הפרשנות, דין אצלנו בדין הישראלי מכסה הכול. אבל אף אחד לא אמור ללכת לפקודת הפרשנות.

עכשיו, מה שיוצא זה שב-37(א) כתוב "הדין", וב-(ב) כתוב: הרכב הבוררים יקבע את הדין. זאת אומרת שאנחנו עשינו בחירה. דין הוא דין, כך מתפרש בחוק המודל בכל מקום. דין הוא של מדינה. הבוררים רשאים רק לבחור דין של מדינה, בעוד שצדדים יכולים לבחור כללי UNIDROIT של עקרונות מסחריים בין-לאומיים. יש להם אפשרות לעשות דפסאז', כלומר להחיל על א' את א' וב' על ב'.

מה לעשות ואנחנו בעברית? אני לא פותח את זה.

Rules of law יש לזה תרגום. אפשר לתרגם כללי דין שהצדדים בחרו, הוראות דין שהצדדים בחרו, אבל מה שברור זה שזה צריך להיות מושג אחר ממה שכתוב ב-(ב), אחרת (ב) יתפרש כמו (א) ויאמרו: אה, בישראל אין אפשרויות כאלה.

למה אין?

תסתכל בספרות.

אם את נורא רוצה, אני לא חושב שזה נצרך, אני שואל פה את משרד המשפטים ואת הייעוץ המשפטי של הוועדה: מפריע לכם שיהיה כתוב בסעיף זה: דין, לרבות דין זר או כללי דין?

כללי דין, כי דין זר זה ברור שזה - - -

אני חייב לומר לך, פרופ' איינהורן, אני לא רואה בזה צורך, אני חושב שזה מובן לפי חוק הפרשנות.

לא, חוק הפרשנות לא מעניין. וגם ה"לרבות" - - -

אבל, פרופ' איינהורן, לא צריך לפתוח מחדש את הדיון, כי הדיון הזה כבר נעשה.

כנראה שהוא היה שגוי.

אנחנו חושבים שבגלל שכתוב "לרבות" זה מספק.

אני גם חושב. אני אגיד פה הערה פרשנית לפרוטוקול, ואם יהיה ספק למישהו נגיד את זה שוב, והבאנו את הדוגמא הזאת כמה פעמים במהלך הדיונים: דין יכול לכלול דין דתי, יכול לכלול כללי משחקי ה-D & D, שנקבעו על ידי מועצת מבוכים ודרקונים הבין-לאומית, משרד הקסמים של הארי פוטר, על ידי הקסמהדרין. הכול הולך. כך המילה דין מתפרשת בדין הישראלי. שופט יקר, בעתיד, אנא שים לב. והמילה "לרבות" כוללת את הדברים הללו.

לרבות זה תמיד מאותו סוג, זה לא דברים אחרים.

במקרה כזה משתמשים בדרך כלל "ובכלל זה", להבדיל מ"לרבות", כאשר רוצים לתאר משהו מאותו מין.

תראי, אז למה - - -

פרופ' איינהורן, אחד מהעקרונות החשובים של בוררות בין-לאומית היא סופיות הדיון.

אני חושבת שאין עוד שינויים מהותיים, ואפשר להתחיל - - -

לפרק ח'?

כן, את פרק ח'. ולגבי פרק ח', מאחר שעדיין לא עברנו עליו, אני מזמינה אתכם כן לחזור לטבלה למסמך ההכנה, כדי שיהיה לכם גם את - - -

פרק ח'. אוקיי.

סעיף 43(א): "פנייה לבית המשפט להתנגדות לפסק בוררות תיעשה רק בדרך של הגשת בקשה לביטולו לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ג)". Recourse to a court against an arbitral award may be made only by an application for setting aside– מה זה setting aside?

בקשה לביטול.

אוקיי. in accordance with paragraphs (2) and (3)– אוקיי, תרגום מדויק. Next.

"בית המשפט רשאי, לבקשת צד (בסעיף זה – המבקש), לבטל פסק בוררות בהתקיים אחד מאלה". אוקיי. למה הורדתם את ה"רק"?

זה גם הנסחות, שאמרנו שאת שני הסעיפים האלה נדבר בהפסקה.

לא, פה לכאורה "רק" צריך להיות. אפילו הייתי עושה: בית המשפט לא ייתן צו לביטול פסק בוררות אלא בהתקיים אחד מאלה. ואז זה הוראה שיותר דומה לתרגום הנכון.

יש לי בעיה עם סעיף קטן (א).

מה עשינו?

אז כך: בחוק המודל זה מנוסח קצת אחרת, אבל ההבדל הוא עצום, כי מה שכתוב אצלנו, כתובה פנייה לבית המשפט להתנגדות לפסק בוררות תיעשה רק בדרך הגשת בקשה לביטולו. התנגדות לפסק בורר יכולה להיות בשני אופנים: אחד זה מה שנקרא set aside, כלומר לבטל במובן של ניתן פסק בוררות בישראל, ואנחנו מבקשים לבטל אותו.

ויש אפשרות להכריז עליו כבלתי אכיף או כל דבר אחר.

לא, לא, לא.

Setting aside זה רק במדינת המושב.

זה במדינת מקום המושב. במדינת מקום המושב יש לך הליך של ביטול.

אוקיי.

אבל מה קורה כשמביאים פסק בורר - - -

אז זו התנגדות לאכיפתו.

זאת התנגדות, כן, אבל זאת התנגדות לפסק הבורר, וזה נקרא challenge.

לא.

כן.

לא. זה התנגדות לאכיפה שלו.

נכון.

ועל זה יש לנו סעיף אחר שעוסק בהתנגדות לאכיפה.

בסדר, אבל כאן כתוב באופן הכללי ביותר: להתנגדות לפסק בורר.

נכון, שזה כולל גם התנגדות לאכיפה וגם setting aside.

אבל זה לא נכון. וכאן אנחנו נפלנו, צריך לומר. למה? העניין של ה-30 יום וכל הדברים האלה שחלים על set aside proceedings התבלבלו אצלנו. ואני יכולה להראות לך שורה של פסקי דין ישראליים שאמרו: אוי, אבל החוק אצלנו מאפשר רק תוך זמן מסוים, וזה לא נכון, מפני שההתנגדות יכולה לבוא בכל מועד.

זה לא נכון.

לא לפסק מקומי, לפסק זר. יש את פסק דין וילסון, ואתה יכול לפי תקנות אמנת ניו יורק, 15 יום מהיום שהוגשה בקשה לאכיפה שלו, להתנגד לאכיפה שלו.

נכון, אבל זה לא בדרך של הגשת בקשה לביטולו. ולכן מה שכתוב כאן: פנייה לבית המשפט כנגד פסק בורר, יכולה להיעשות רק בדרך של פנייה.

לא כתוב כנגד, כתוב להתנגדות.

אבל הסעיף באנגלית זה application for setting aside .

יש משקל לסמנטיקה אם אתה מתנגד לפסק בורר או אתה מתנגד לאכיפה שלו.

לא, זה לא - - -

יש בקשה לביטול, ויש בקשה לא להכריז כאכיף, ויש בקשה להתנגדות לאכיפה.

נכון.

נכון.

אנחנו עכשיו בבקשה לביטול, מה הבעיה?

אוה. אז שיהיה ברור לחלוטין, בגלל הבלבול שיש לנו בפסיקה.

אבל זה כתוב בכותרת בצד: בקשה לביטול פסק בוררות. ויש סעיפים אחרים שבהם עוסקים בבקשות להתנגדות אחרות.

זה גם שם הפרק.

אני רוצה להגיד משהו: זה נכון שבחוק הבוררות יש בלבול, ולכל התנגדות, גם להתנגדות לאכיפה של פסק בוררות חוץ, קוראים לזה בקשה לביטול. פה זה נעשה נכון.

אבל פה זה מסודר בחוק.

בדיוק, זה מסודר.

כרגע לא, כי פרק ח', הכותרת שלו היא הכרה - - -

בסדר. Next. "בית המשפט ראשי, לבקשת צד" – אמרתי פה שאת סעיף (ב) אני רוצה לנסח אחרת – בית המשפט לא ייתן – אגב, אני לא יודע למה זה לבקשת צד. כאילו פה זה סעיף שמעניק סמכות, פה זה אמירה של שלילת סמכות. אנחנו ניסחנו את זה הפוך. זה צריך להיות בית המשפט לא ייתן, לא יבטל פסק בוררות, אלא בהתקיים אחד מאלה. אמירה שקובעת איסור, לא אמירה שנותנת סמכות ברשות.

אתה חורג פה מהנוסח של ה-UNCITRAL.

לא, למה? רק שפה זה מדבר על בית משפט ולא על פסק, זה נכון. אבל האמירה היא: לא יבוטל פסק בוררות על ידי בית המשפט אלא – זה פשוט משנה את סדר המשפט, כי ככה עובדת עברית. עברית לא עובדת ב - - -

הבעיה היא איפה אתה שם את ה-may, כי may זה רשאי. ופשוט באנגלית אתה בונה את זה - - -

לא, זה you may only if, פירוש אתה לא יכול. אני הופך משלילי לחיובי, כי אנחנו אומרים: לא עושים סוג של שלילה כפולה.

אז למה לא רק אם מתקיים אחד מאלה, כמו שהיה לפני כן?

כן, אני חושבת שהנוסח בדיוק משקף את האנגלית.

לא, הנוסח לא משקף. קודם כול, המילים "רק אם" ירדו, שזה לא משקף.

זה נסחות.

זה לא נסחות, זה מהות. גם אין את ה"לבקשת צד", לא מופיע באנגלית. באנגלית האמירה היא: פסק בוררות יבוטל על ידי בית המשפט - - -

רק אם.

בית המשפט רשאי לבטל – נכון, may זה רשאי – אבל זה "רק אם". וה"רק אם" הוא מאוד חזק. אני אומר, הניסוח באנגלית, אם נעסה אותו תרגום מילולי הוא יצא עקום, כי הנושא והנשוא התהפכו.

לא, זה סביל ופעיל.

זה סביל ופעיל, וגם נושא ונשוא. מי הנושא של סעיף (2) באנגלית?

הפסק.

הפסק הוא הנושא.

הפסק הוא הנושא. ופסק בוררות יכול שיבוטל.

הנשוא זה עלול להיות מבוטל – נשוא קצת מורחב – יכול להיות מבוטל. ובית המשפט הוא המושא, נכון?

כן.

בעברית אתם הפכתם את בית המשפט לנושא.

נכון.

תמיד זו אחת הבעיות, שבית המשפט הופך את עצמו לנושא. אבל הוא לא ה-issue בסיפור הזה, הוא כולה מושא, אולי אפילו מושא עקיף. אז לכן הוא לא צריך להיות הנושא. אבשלום קור נהנה מכל רגע של הדיון הזה. הנושא של המשפט הוא פסק הבוררות, ואצלכם זה לא. אז אפשר להפוך את זה, תרגום ואז פסק בוררות, ניתן לביטול על ידי בית משפט רק בהתקיים זה וזה. ואז זה יהיה תרגום נכון של נושא, נשוא ומושא. או שאם בכל זאת אני מקבל את הצעתכם לעשות את בית המשפט הנושא, אז בית המשפט הוא הנושא, אין בעיה, אבל עם המגבלות.

רק אם.

בית המשפט לא יבטל אלא, כי אז המינוח הוא יותר נכון.

אגב, גם ב-(1), אם אתה שם לב, הפכנו, ב-(א).כי שם זו פנייה לבית המשפט לביטול פסק הבורר - - -

בסדר, את (1) עברנו.

איפה כתוב "לביטול פסק הבורר"?

אנחנו מעדיפים אז את האופציה הראשונה, שהיא יותר קרובה לחוק המודל.

זאת אומרת שפסק בוררות ניתן לביטול על ידי בית המשפט רק בהתקיים אחד מאלה.

כן.

אוקיי, מצוין. נושא, נשוא, מושא. חזרתי אחורה. איך המורה שלי ללשון היה גאה בי. "המבקש הוכיח כי מתקיים אחד מאלה". טוב, שנייה, אני צריך לעשות הפסקה של חמש דקות, תנצלו אותה להחלטות החשובות.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:17 ונתחדשה בשעה 10:26.)

שבנו. "המבקש הוכיח כי מתקיים אחד מאלה". the party making the application furnishes proof – ריהט את ההוכחה. הוכיח ברהיטות. אגב, אני חושב שזה תרגום יפה, הוכיח ברהיטות – furnishes proof.

איפה אנחנו?

43(ב)(1). the party making the application furnishes proof – הוכיח ברהיטות, מוכיח ברהיטות. אגב, עברנו מהווה לעבר, אבל בסדר, זה מסתדר. המבקש הוכיח כי מתקיימים – כי מתקיים או מתקיימים?

מתקיים אחד מאלה.

מתקיים אחד מאלה. טוב. "היה פגם בכשרותו של צד להסכם הבוררות או שהסכם האמור חסר תוקף לפי הדין שהצדדים הסכימו שיחול עליו, ואם לא ניתן להתחקות אחר הדין כאמור – לפי הדין הישראלי".

a party to the arbitration agreement referred to in article 7 was under some incapacity; or the said agreement is not valid under the law to which the parties have subjected it or, failing any indication thereon, under the law of Israel – of this State.

טוב, זה תרגום פשוט. אם נחזור לחוקי הקסמים של הארי פוטר, הוא קוסם underage, שעשה מחוץ להוגוורטס.

"המבקש לא קיבל הודעה מתאימה על מינוי בורר או על הליך הבוררות, או שלא הייתה לו אפשרות לטעון את טענותיו מסיבה אחרת". טוב, תרגום טוב.

"פסק הבוררות מתייחס לסכסוך שלא נכלל או שלא הייתה כוונה שייכלל בגדר הבוררות, או שהוא כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות; ואולם, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו בעניינים שנמסרו לבוררות מהחלטות שניתנו בעניינים שלא נמסרו לבוררות, רשאי בית המשפט לבטל רק את החלקים בפסק הבוררות הכוללים החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות".

The award deals with a dispute not contemplated by or not falling within the terms of the submission to arbitration, or contains decisions on matters beyond the scope of the submission to arbitration, provided that, if the decisions on matters submitted to arbitration can be separated from those not so submitted, only that part of the award which contains decisions on matters not submitted to arbitration may be set aside.

לכאורה, שוב, הניסוח פה לא נכון, כי הניסוח פה אומר, שבית המשפט רשאי לבטל רק את החלקים בפסק הבוררות הכוללים החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות. וזה לא נכון. אם ניתנו החלטות על ידי הבורר בעניינים שלא נמסרו לבוררות, אז בית המשפט לא רשאי לבטל – הוא יבטל. ולעומת זאת, מהמשמעות של הרשאי, זאת אומרת שהוא לכאורה רשאי גם לבטל את החלקים האחרים. כאילו המשמעות פה היא, לכאורה, שאם פסק הבוררות כולל החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות, אז זה מחזיר אותי לסעיף 1, בית המשפט - - -

אבל ממילא יש לך ניתן לביטול ולא חייב ביטול.

לא. בית המשפט רשאי לבטל, זה נכון. אבל, אני שואל שאלה מאוד פשוטה. אני הגעתי להסכם בוררות על סוגיות א', ב' ו-ג'. ניתן פסק דין בורר על סוגיות א', ב', ג', ד' ו-ה'. האם בית המשפט רשאי לבטל את א', ב' ו-ג'? ד' ו-ה' הוא רשאי לבטל, זה נכון. אני טוען שהוא גם חייב לבטל, אבל בסדר, לא אתערב, רשאי לבטל.

רשאי לבטל רק את ד' ו-ה'.

לא מה שכתוב פה. רעיון מצוין, אני בעד, אני תומך בך. זה לא מה שכתוב פה.

רשאי לבטל רק את החלקים בפסק.

לא. רשאי. זאת אומרת, מה מכניס אותי לגדרו של סעיף 43(ב), שנותן לי סמכות לבטל את פסק הבוררות? מה שמכניס אותי לגדרו זה שפסק הבוררות החלטות בעניינים שלא נמסרו לבוררות. זה החלק הראשון, הרישה של (ג) מכניס אותי לגדרו. ואז אני, לפי סעיף 43(ב) רשאי לבטל את פסק הבוררות, בהנחה שאני בית המשפט. נכון?

עכשיו, אומרים לי בהמשך, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו, בית המשפט רשאי לבטל רק את החלקים מפסק הבוררות הכוללים. זאת אומרת, עומדת לי אופציה כבית משפט: אני רשאי לבטל רק את החלקים, אני רשאי לבטל את כל פסק הבורר, ואני רשאי לבטל גם את החלקים שלא נפסקו בכלל הבוררות, כי הסמכות לבטל את כל פסק הבורר מאפשרת לי – כלומר, אני יכול באופן אבסורדי לא לבטל את ד' ו-ה', ולבטל את ג'. קניתי לעצמי סמכות לבטל את ג', כי הניסוח של הרשאי הכפול הזה, שמשאיר בי שיקול דעת פה ופה, אז רשאי לבטל את פסק הבוררות אם בפסק הבוררות נכללו עניינים, ואני רשאי לכלול בתוך זה רק את ד' ו-ה'. אבל אני רשאי, אני יכול גם את א', ב' ו-ג'.

טוב, זו לא הייתה הכוונה.

אני הבנתי שזו לא הייתה הכוונה. זה הניסוח, וצריך לתת לזה מענה.

בסדר, אנחנו ניתן לזה מענה.

"ואולם, אם ניתן להפריד את ההחלטות שניתנו בעניינים שנמסרו לבוררות", בית המשפט לא יבטל אלא את החלקים ש - - - שוב, זה או שלילה כפולה או הגדרה, אבל צריך שיהיה ברור שלא קמה, בגלל שיש שם את ד' ו-ה', רשות לבטל את א', ב' ו-ג'.

זה עיקרון מאוד בסיסי בבוררות בין-לאומית, העיקרון הזה של הפרדה, שמה שאפשר לקיים מקיימים.

אני מבין.

אז אני לא בטוחה שגם הנוסח עכשיו שהצעת זה עולה.

בסדר. אני אומר: צריך לתת מענה, כי איך שזה כתוב כרגע זה לא מה שאת רוצה שיקרה. כרגע זה כתוב אחרת. ניסוח.

בסדר. אנחנו העברנו מהוועדה רוצה, ואנחנו - - -

"מינוי הרכב הבוררים נעשה שלא בהתאם להסכמת הצדדים או של סדרי הדין ודיני הראיות שהוחלו בהליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים, והכול אלא אם כן יש בהסכמה כאמור משום סתירה להוראה בחוק זה שהצדדים אינם רשאים להתנות עליה, ואם לא הסכימו הצדדים לעניין מינוי או סדרי דין או דיני ראיות כאמור – המינוי נעשה שלא בהתאם להוראות חוק זה או שסדרי הדין או דיני הראיות לא היו בהתאם לאותן הוראות. אוקיי.

The composition of the arbitral tribunal or the arbitral procedure was not in accordance with the agreement of the parties, unless such agreement was in conflict with a provision of this Law from which the parties cannot derogate, or, failing such agreement, was not in accordance with this Law.

שוב, גם הניסוח באנגלית הוא קצת מסורבל, אבל הוא הרבה יותר אלגנטי. יש פה שלוש פעמים הסכמת הצדדים, הסכמת הצדדים, הסכמת הצדדים. מינוי הרכב בוררים או סדרי הדין או

זה לא המינוי, כי מינוי זה appointment, הם מדברים פה רק על ה-composition, זאת אומרת ההרכב.

Composition יכול לכלול גם וגם, כי אם אתה קבעת סמכות - - -

נכון.

ככל שהמינוי נעשה כדין, אבל ההרכב הוא מסיבות אחרות.

הרכב הבוררים או סדרי הדין או דיני הראיות בהליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים, או את הוראות חוק זה.

למה מכניסים את דיני הראיות?

כי זה ה-procedure.

לא, אני חושב שהיה צריך להיות פה מילים של הליך הבוררות.

כן, למה להכניס את דיני הראיות?

בגלל שכשאנחנו מדברים בעברית על סדרי דין, זה לא כולל גם דיני הראיות. ובשביל לתת משמעות למונח באנגלית, אנחנו צריכים להגיד את שניהם בעברית.

אבל זה לא סביר, כי הצדדים לא מסכימים - - -

אבל דיני ראיות זה קשה. אולי כולל הראיות, אבל לא הייתי מכניסה את זה.

לא הייתי מכניס בכלל.

הייתי מכניסה את הפרוצדורה או הליך הבוררות.

הליך הבוררות נוהל שלא בהתאם - - -

נכון. הרכב הבוררים או הליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים. ואולם, הייתה הסכמת הצדדים האמורה סותרת הוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה - - -

לא "ואולם", אלא אם.

אלא אם, אוקיי. אלא אם הסכמת הצדדים סותרת הוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה.

לא, זה לא - - -

זה הניסוח פה. לדעתי כדאי לחלק את סעיף (ד) לשני סעיפים.

לשני משפטים אולי.

יהיה על אף האמור. זה פשוט יהיה יותר טוב, כך מנסחים יותר חקיקה בישראל. לדעתי יותר נכון.

הרכב הבוררים או הליך הבוררות אינם תואמים את הסכמת הצדדים. נקודה. על אף האמור בסעיף (ד) – או שזה (ד)(1) ו-(2), על אף האמור בסעיף (1), יכול להיות שזה יותר נכון, גם כדי להתאים – על אף האמור בסעיף (1), הייתה הסכמת הצדדים מנוגדת להוראות חוק זה, שאינן ניתנות להתניה.

קודם אמרת סותרת.

סותרת הוראה בחוק זה, שהצדדים אינם רשאים להתנות עליה, לא ניתן יהיה להעלות טענה לפי סעיף (ד), אלא שההליך התנהל בניגוד להוראות חוק זה. זה הרציונל. לא, אני חושב שזה כתוב בשני סעיפים – אני עושה את זה בעל פה, זה לא כתוב מולי. אבל לדעתי אם זה יהיה כתוב כך, זה יהיה יותר ברור שהחלופה הראשונה היא הסכמת הצדדים. אבל אם אתה טוען להסכמת צדדים על משהו שאתה לא יכול להסכים עליו, אז זו לא הסכמת צדדים, אבל אז אתה יכול לטעון שזה בניגוד לחוק. אבל אתה לא סתם טוען שזה בניגוד לחוק, לכאורה, כי החוק לכאורה הוא הסכמת הצדדים.

לא, יש עקרונות קוגניטיביים בחוק.

שוב, אלא לגבי - - -

סעיפים שאינם ניתנים להתניה.

נכון.

אני אדגיש רק למה דיני ראיות זה לא יכול להיכלל, כי דיני ראיות זה בדרך כלל עניין שהצדדים מראש לפחות לא מסכימים עליו, ואז אם הם גם לא מסכימים כשתתחיל הבוררות, זה נתון לשיקול דעת הבורר. הוא בהגדרה מכריע בזה. זאת אומרת, אחד הצדדים לא יסכימו - - -

אלא אם כן הסכימו על דיני - - -

נכון.

יתירה מזה, בבוררות בין-לאומית זה לא דיני ראיות, אלא בדרך כלל מאמצים כללי ראיות.

נכתוב את זה בניסוח שאני אמרתי. נראה את הניסוח ואז. טוב.

"בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות". subject-matter of the dispute is not capable of settlement by arbitration under the – לפי חוקי ישראל. עכשיו המילה "דין" מפריעה לי יותר. לא, באמת.

לא, זה דיני מדינת ישראל.

רגע, משהו אחד קטן. אני פשוט חושב שאתם מתקדמים נורא מהר בשבילנו, ואנחנו אולי עסוקים ב - - -

בוויכוחים על משהו שהייתם אומרים להתווכח רק בהפסקה.

נכון. ולא היה לנו מספיק זמן.

אתה אומר: זה לא בחומר.

פה זו באמת שאלה ליובל או בכלל: אנחנו לא בטוחים ש- arbitral procedureזה באמת הליך הבוררות. אני חושב שהכוונה הייתה יותר לאופן התנהלות הבוררות.

זה נכון.

אני חושב ניהול הליך הבוררות.

ניהול הליך הבוררות.

ניהול הליך הבוררות. אוקיי.

הליך הבוררות זה יהיה proceeding, procedure זה משהו אחר.

טוב.

"בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה: לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות".

The award is in conflict with the public policy of this State.
"לא ניתן, לפי דין, ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות;" פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור – לא תוכנו, פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור. למה תוכנו?

אתם איתנו?

לא, אתם ממשיכים להתווכח.

לא, אנחנו לא ממשיכים להתווכח. אתה שברת את (ד) לשני סעיפים?

כן. הסיבה ששברתי את (ד) לשני סעיפים היא כי בעצם זה שתי חלופות.

כשניסחנו את החוק הזה באמת ניסינו להשתדל לשמור גם על המסגרת של הסעיפים.

אז תעשו (ד)(1) ו-(ד)(2), כי יש פה נקודה פסיק באמצע, בעצם.

יכול להיות שלא יהיו חייבים.

בסדר, אם אפשר יהיה לשמר את זה, אפשר. אבל פשוט הניסוח פה, או על אף האמור לעיל, פשוט כדי שיהיה ברור שאלה שתי אופציות. כרגע זה, זה משפט עם – אנחנו דיברנו קודם נושא, נשוא, מושא – אנחנו עם שלושה משפטים מורכבים שעושים nesting אחד בתוך השני. מה המילה העברית ל-nesting? קינון. אבל זה לא קינון. התרגום המילולי הוא קינון, אבל שרשור יותר מתאים בהקשר הזה. קיצר, משפט נורא מסובך. בסדר, בהפסקה תעשו ניסוח, אבל הכוונה ברורה.

אני חושבת שבסעיף (2) הרעיון הוא בעצם שבית משפט, אפילו על דעת עצמו, יכול לבטל פסק בוררות, בהינתן שני דברים, גם אם אחד הצדדים לא מעלה את הטענה הזאת. ולכן אולי כדאי, כמו שאדוני אמר מקודם, לא ניתן לפי דיני מדינת ישראל. ותוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור, הכוונה היא לתקנת הציבור הפנימית שלנו, לא לתקנת הציבור הבין-לאומי.

באנגלית זה מופיע.

נכון.

אז כדאי להוסיף - - -

בסדר, אנחנו עוד לא הגענו לסוף (ב), נכון. אני רק אומר, שלגישה שאת אומרת יש סתירה מהתוספת שהוסיפו ב43(ב). כי 43(ב) אומר: בית המשפט רשאי לבקשת צד.

נכון. אבל את זה מחקנו, לא?

והוא מגביל את שיקול הדעת של בית המשפט לבקשת הצדדים.

אז צריך להוריד לבקשת - - -

כאן זה "בית המשפט מצא".

אני מבין. אבל אני אומר:הוא עדיין - - -

אבל זהלא תוקן ברגע שהפכת את הפסק לנושא?

אמרנו שננסח את זה אחרת, ואז לא יהיה את ה"לבקשת צד".

רשאי לבטל.

איך ניסחנו את (ב) בסוף?

ניסחנו: פסק בוררות ניתן לביטול על ידי בית המשפט רק בהתקיים אחד מאלה.

מצוין. אז ממילא אין את הבעיה הזאת.

ואז "בית המשפט מצא כי מתקיים אחד מאלה" – the subject-matter of the dispute is not capable of settlement by arbitration under– בדרך של בוררות. ופסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור – בישראל? זה מה שכתוב במודל, השאלה היא מה - - -

שני דברים. אחד, גם כשאנחנו מתייחסים לתקנות הציבור בחקיקה, למשל בחוק אכיפת פסקי חוץ, אנחנו לא כותבים תקנות הציבור בישראל, כי זה ברור לנו שזה חלק. וכמשהו עקרוני לאורך החוק, לא כל פעם איפה שכתוב this State התייחסנו לזה. אנחנו לא חושבים שצריך את זה.

אני חייבת לומר פה משהו. יש פה הבחנה מאוד ברורה, וזה גם באמנת ניו יורק. זאת אומרת, גם ההתייחסות באמנת ניו יורק. עכשיו אם אנחנו מסתכלים על סעיף 2(ה), סעיף 2(ה) מדבר על עקרונות בין-לאומיים, תקנת הציבור הבין-לאומית. דווקא כאן אנחנו חייבים לומר - - -

כן, בגלל שסעיף 2(ה) – אבל שניה, יש לי שאלה פרקטית. נניח שמביאים נושא, גם במודל בשני הסעיפים האלה מביאים את הדין of this State. אנחנו במדינת ישראל משום מה חושבים שיש נושאים בדיני עבודה או בדיני מעמד אישי שאינם ניתנים לבוררות, כי זו תפיסתנו הקומוניסטית והדתית, גם נושאים מסוימים במשפט עבודה, וגם נושאים מסוימים במעמד אישי, אנחנו אומרים: אלו נושאים שהם לא ניתנים להתניות, הם קוגנטים, הם לא ניתנים לבוררות. כך תפיסתנו. אני יכול להניח שבמדינה דמיונית כלשהו אומרים: כל נושא אתם יכולים למסור לבוררות, אבל אם זה נוגע לסכסוך בנושא גוגואים, אי-אפשר, גוגואים אצלנו זו אבן יסוד של השיטה. וזה כתוב אצלם אפילו בחוק.

עכשיו, מגיע כזה סכסוך לישראל. בישראל מותר למסור סכסוך לענייני גוגואים לבוררות. האם לא ניתן לפי דין, הכוונה כאן היא לפי הדין בישראל, או הכוונה כאן היא לפי הדין בעולם?

רק בישראל.

לא, הדין זה הדין בישראל. הדין של מושב הבוררות, איפה שמתקיימת הבוררות.

עכשיו, ב-UNCITRAL זה כתוב במפורש שזה לפי הדין בישראל. ולכן גם אם הסכסוך הוא בענייני גוגואים, מאותה מדינה, אנחנו לא רואים כזאת חשיבות בגוגואים ובית, המשפט לא יבטל את פסק הבוררות בשל הסיפור הזה. וכנ"ל אותה שאלה גם לעניין תקנת הציבור. תקנת הציבור בישראל היא X ובמקומות אחרים היא Y, ובית המשפט בהקשר הזה של ביטול פסק הבוררות בודק את תקנת הציבור בישראל.

זה נכון. אני לא חושבת שיש לנו ויכוח על המהות. אנחנו פשוט בעניין של נסחות לא חושבים שצריך את זה, כי כשרצינו להגיד דין זר, למשל בסעיף 37, אז אמרנו: בסעיף זה דין לרבות דין זר. כשאנחנו לא אומרים לרבות דין זר - - -

אני חושב שבגלל שהמילה דין משמשת פה להרבה מאוד דברים, אני הייתי כותב: לפי הדין הנוהג בישראל, לא ניתן לפי הדין הנוהג בישראל ליישב את נושא הסכסוך בדרך של בוררות בסעיף (א). ותוכנו של פסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור.

הבעיה היא שאם אתה מציין את זה פה ולא ציינת במקום אחר

נכון, כי במקומות אחרים או בסעיפים אחרים הדין - - -

אבל זה לא רק כאן. גם חשוב להגיד, שיש לנו את חוק אכיפת פסקי חוץ, שהוא חוק מאוד מאוד רלוונטי ומשתמשים בו כל הזמן, למרות שאולי גם נעשה לו איזה שינוי בקרוב. ושם אנחנו לא כתבנו תקנת הציבור בישראל, למרות שזה ברור שזה תקנת הציבור בישראל.

מתי הוא נחקק?

1958.

יש בו הוראות שאומרות שבפרשנות כל מושג שבו יסתכלו על המושג הבין-לאומי ולא על המושג הישראלי?

לא.

לא. אבל פה יש לך - - -

סליחה, אדוני היושב-ראש. כאן אם אתה מסתכל בחוק המודל ברור שכתוב this State ו- this State.

בחוק המודל, אבל לא כתבת את זה בישראלי. ואני שואל אותך, אני מסתכל על החוק הזה עכשיו, ואני - - -

לא, אבל המקורות הבין-לאומיים יתמכו דווקא בכך שזו תקנת הציבור של ישראל.

ברור. כן, כי כתוב this State.

לא, כי אתה בחרת לסטות מחוק המודל.

לא.

כן. מה לעשות? בחוק המודל כתוב of this State ואתה לא כתבת of this State. וישאלו את עצמם השואלים: מדוע סטית? אז אתה לא יכול להגיד לי: יסתכלו על חוק המודל. לא יסתכלו על חוק המודל, כי אתה בחרת לסטות מהלשון של חוק המודל.

מה זה בחרנו לסטות? קודם כול אני חושב שגם אפשר לראות אם כתבנו את זה באמת בדברי ההסבר של הצעת החוק. אבל אני חושב שפה, כמו שיובל אומר, לא יכולה להיות שום טענה שזה לא תקנות הציבור או הדין הישראלי.

למה? אני הרגע הסברתי לך, שבמדינת ניו יורק מאוד רגישים לגוגואים, ואסור למסוך סכסוכים בנושא גוגואים לבוררות, כי זה משאב שבמחסור, ויבואו לבית המשפט בישראל ויעלו טענה ויגידו: הסכסוך בין הניו-יורקי לבין הישראלי בנושא גוגואים לא ניתן למסירה לבוררות. ויגידו: לפי הדין - - -

לא, אבל כמו שיובל אומר, אם אנחנו נסתכל על הפרשנות של הסעיף הזה במדינות אחרות - - -

אבל במדינות אחרות בעולם השתמשו בסעיף המודל שכותב of this State. אתה לקחת והחלטת להוריד את הביטוי הזה.

אולי שווה לבדוק איך באמת השתמשו בסעיף הזה במדינות שונות. האם כל מדינה כתבה: תקנות הציבור בגרמניה, בצרפת - - -

קודם כול היושב-ראש צודק.

כבר היה שווה הכול. טוב, ישיבה זו נעולה – סתם.

אבל עכשיו יש אבל קטן. כלומר, הבעיה נמצאת במקום אחר לגמרי, וזה הקושי שלי עם הבוררויות המקומיות לעומת הבין-לאומיות. כשאתה בא לפרש עניין בין-לאומי גם תקנת הציבור שלך מקבלת משמעות אחרת.

נכון.

וזה העניין הגדול. אז קודם כול אתה צודק במאת האחוזים שהכוונה היא לתקנת הציבור בישראל. אין שום שאלה בכלל, וכך מסתכלים על זה. הטוויסט בסיפור הוא שכאשר זה עניין בין-לאומי בית המשפט צריך לשאול את עצמו: האם באמת הוא יחיל את תקנת הציבור המקומית שלנו על כל כלליה או שהוא ימצה ממנה - - -

אגב, public policy זה תקנת הציבור? זה התרגום הנכון?

public policy או - - -

בסדר, אנחנו מקבלים את התוספת של ישראל.

תראי מה זה. יישר כוח, פרופ' איינהורן.

תודה. בואו נתקדם, זה עניין של נוסח.

ברור. רק הנקודה היא, וחשוב יהיה לומר את זה בכל זאת, למרות שאין דברי הסבר וכן הלאה, שעדיין בתי המשפט יצטרכו להבחין בין תקנת הציבור הפנימית לבין תקנת הציבור הבין-לאומית שלנו, לא של מישהו אחר.

כל מקרה לגופו.

כלומר, הגוגואים באמת לא מעניינים אותנו, אבל מתוך תקנת הציבור הגדולה שלנו, יש דברים שהם באמת פנימיים, נוגעים לנו בלבד.

זה לפי הקשר. זה תמיד לפי ההקשר.

זה הטוויסט.

מזה אין דרך לברוח. בסדר.

מאה אחוז. רק לזכור את זה.

במסגרת תקנת הציבור הם מן הסתם יחשבו גם על החשיבות של מדינת ישראל כמרכז בוררות בין-לאומי. זה גם חלק מתקנת הציבור. והם ישקלו את הכול.

נכון.

"בקשה לביטול פסק בוררות תוגש בתוך שלושה חודשים".

או 90 ימים.

90 ימים יותר טוב.

אני מסכים.

"מהמועד שבו קיבל המבקש עותק מפסק הבוררות, כאמור בסעיף 40(ד), ולעניין פסק בוררות שהוגשה לגביו בקשה לפי סעיף 42 – בתוך 90 ימים מהמועד שבו הרכב הבוררים החליט בבקשה האמורה". מה זה 42? זה פסקי בוררות משלימים, הבהרות ותיקונים וכדומה. אוקיי.

(ד) הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה, רשאי בית המשפט, אם מצא לנכון לעשות כן, לבקשת אחד הצדדים, להשהות את הליך הביטול לתקופה שיקבע, כדי לאפשר להרכב הבוררים לחדש את הליך הבוררות או לנקוט פעולה אחרת אשר לדעת הרכב הבוררים יש בה כדי לאיין את העילות לבקשה לביטול פסק הבוררות. The court, when asked to set aside an award, may, where appropriate and so requested by a party, suspend the setting aside proceedings for a period of time – עיכוב הליכים של הליכי ביטול. מעניין. for a period of time determined by it in order to give the arbitral tribunal an opportunity to resume the arbitral proceedings or to take such other action as in the arbitral tribunal’s opinion will eliminate the grounds for setting aside. סבבה. בסדר גמור.

הכרה בפסק בוררות והכרזתו כאכיף.

44 קשור ל-24.

הבנתי. אז גם עליו אתם רוצים הפסקה. אוקיי. Next, פרק י', או שזה רק 44?

רק דבר אחד, אני מדבר על השימוש במילים "הכרזתו כאכיף". למה לא להגיד הכרה ואכיפה של פסקי בוררות?

אנחנו באמת מבקשים, זה משהו שאנחנו צריכים לסגור בינינו.

רק רגע, אבל שוב, בסעיף (ד), למה זה ב"הוגשה בקשה לביטול"?

בדיוק - - -

למה להתנות את סעיף (ד) ב"הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה"?

לא, when asked to set aside an award.

לא, בסדר גמור. אבל למה ההתניה של "הוגשה בקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה"? הרי אנחנו אמרנו, לצורך העניין, שזה לא מותנה בהגשת הבקשה.

לא, זה כן.

זה כן. ודאי.

When asked to set aside an award.

שנייה. אבל זה לא קשור לבקשה לביטול פסק בוררות לפי הוראות סעיף זה. זה קשור לכאשר בית המשפט דן בביטול פסק בוררות.

אבל אם אין בקשה לביטול אז - - -

לא, מה שמפריע לו זה לפי סעיף זה.

אני אסביר למה זה מותנה בבקשה ולפי סעיף זה. בית המשפט יכול להיות asked to set aside an award, אבל זה לא מותנה בהגשת בקשה לפי סעיף זה. כלומר, יכולה להיות סיטואציה, לצורך העניין, בייחוד שאנחנו הורדנו את הנושא של צד מבקש, הורדנו את ה-grounds. יכול להיות שבית המשפט דן בביטול פסק בוררות, כי הוא גילה אגב הליך אחר שפסק הבוררות סותר את תקנת הציבור.

לא חייבים להוסיף - - -

זו הכרעה אגבית.

יכולה להיות הכרעה אגבית.

אבל אז הוא לא מבטל - - -

שנייה. אבל להיות שזה סכסוך בין הצדדים, שהוא תוצאה של יישום פסק בוררות. לא הוגשה מעולם בקשה לפסק הבוררות, הגישו את פסק הבוררות לבית המשפט בהקשר אחר, ובית המשפט מסתכל עליו ואומר: הלו, אתם קיבלתם פה החלטות על גוגואים, בניגוד לתקנת הציבור.

שמחה, אתה מערבב שני נושאים.

לא, אני לא מערבב, כי סעיף תקנת הציבור ואי החוקיות, ועניין שלא ניתן למוסרו לבוררות, לא מותנה בבקשה. הוא לא מותנה בבקשה.

לא, זה בפרק הזה. אתה טועה.

בית המשפט הדן בביטול פסק בוררות - - -

אני לא טועה.

לא, אני אגיד לך מדוע בכל זאת.

אמרתי לך שהישיבה רק מידרדרת. התחלתי מלהיות צודק, עכשיו אני טועה.

לא, כשאתה צודק אתה צודק, אני לא לוקחת בחזרה.

אני צוחק. אין שום בעיה. הכול בסדר.

תראה, יש שני פרקים, ובאמת הבלבול אצלנו בדין הישראלי ביניהם הוא איום. יש אחד של ביטול פסק בורר. ביטול פסק בורר אתה יכול לבצע רק במדינת המושב - - - הבוררות.

נכון, אין בעיה.

ושם זה הליך של ביטול. זה הדבר היחיד שבו עוסק הפרק הזה. ובלי בקשה לביטול אין הליך כזה בכלל.

אני הבנתי.

רגע, כל מה שאתה מדבר עליו זה במסגרת של הפרק הבא, של הכרה ואכיפה. שם יכולים לקרות כל מיני דברים אחרים. שם תהיה התנגדות.

אני שואל שאלה מאוד פשוטה מבחינת המדיניות הרצויה.

אני רוצה לענות טכנית, כי הדבר היחידי שבית המשפט רשאי לעשות פה זה רק להשהות את ההליך.

נכון.

עכשיו, להשהות את ההליך של ה-setting aside. הליך של setting aside הוא בהכרח לפי הסעיף הזה.

אז אני שואל: מאחר אנחנו עשינו "בית המשפט מצא", בית משפט מצא לכאורה משמע ללא בקשה. יכול להיות גם ללא בקשה. יכול להיות שהבקשה הייתה על נושא אחד - - -

לא, זה הכול כפוף ל-(ב).

- - - לטענה אחרת.

זה ככה מובן, נכון?

לא, לא.

לא, אבל אנחנו לא צריכים לפי סעיף זה. "לפי הוראות סעיף זה" אפשר להוריד.

בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות רשאי בית המשפט – בלי הוגשה בקשה לפי סעיף זה? אני אומר, זה יכול להיות גם אגבי.

נכון.

זה יהיה לפי הוראות סעיף זה, פשוט לא הוגשה בקשה.

זה לא אם הוגשה בקשה לפי סעיף זה.

אבל זה כן יהיה הוראות סעיף זה.

הוא מעכב את תהליך של הבקשה לביטול. אבל אני יכול לחשוב על סיטואציה שזה יכול לקרות, שזה לא בבקשה. טענת קיזוז לדוגמה.

אבל אולי בית המשפט כאן מתבקש לבטל פסק בוררות – רשאי. פשוט.

זה כן יכול להיות אגב אורחא, נכון?

כן. תוקף של טענת קיזוז למשל, בהתאם לפסק, בית המשפט יבחן האם הפסק הוא בהתאם לתקנת הציבור והוא גם יכול להורות על הביטול שלו.

לא.

למה לא?

תסתכל על הנוסח באנגלית, שהוא דן בבקשה לביטול.

זה לא. אני חושבת שהנוסח הנכון הוא בית משפט המתבקש לבטל פסק בוררות.

בהליך בית המשפט הדן בביטול פסק בוררות.

בבקשה לביטול.

למה צריך את המילה הזאת?

כי יש when asked באנגלית.

הוא צודק, כי אתה לא יכול לבטל אם אתה לא מתבקש.

Set aside זה הליך שיש לו משמעות.

ברור שיש לו משמעות.

לא, אבל set aside זה הליך שנפתח בבקשה to set aside. אחרת אין לו שום משמעות.

אז אין בעיה - - -

אני שוב שואל שאלה. אם בית המשפט דן בדוגמא של קיזוז שעלתה קודם או דוגמאות אחרות, ואומרים לו: הפלוני אלמוני היה חייב לי כסף לפי פסק הבוררות מזה וזה, ולכן אני משלם פחות, ולא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות. אני שואל: לא הוגשה בקשה.

הוא לא יכול לבטל אותו.

אבל קיזוז זה לא ביטול.

אבל לצורכי אותו הליך הוא מביא ואומר: הינה יש פסק בורר על החוב בגוגואים, שצריך בגללו לשלם לי 2 מיליון, ולכן, למרות שאני חייב לך 4 מיליון, אני אשלם לך רק 2 מיליון.

ואז הצד השני אומר: אין תוקף - - -

הצד השני בא ואומר – אז הוא מגיש בקשה, בסדר גמור. יכול להגיש בקשה. יש לו מגבלות זמן, אין לו מגבלות זמן, לפי סעיף זה, לא לפי סעיף זה – אנחנו באירוע אחר, לא בטוח שכדאי להיכנס אליו עכשיו. אבל יש סעיף שאומר: רצה בית המשפט, ובית המשפט רואה את זה ואומר: גוגואים? התחרפנתם? בבוררות? לא אצלי בבית המשפט, לא מכיר בפסק הבורר הזה. לא מכיר בפסק הבורר הזה, כי אתם העברתם לבוררות משהו שמנוגד לתקנת הציבור לדון בו בבוררות.

אבל מה הסיפה של הסעיף? הסיפה של הסעיף היא לאפשר להרכב הבוררים - - -

שנייה. ואז בא אליו הצד שבית המשפט אומר לו: אני לא מתכנן להכיר בפסק הבוררות שלך, ולהגיד: אתה צודק, נפלה טעות סופר בפסק, זה לא היה על גוגואים, זה היה על גולות, ועכשיו זה בסדר. ואני רוצה לחזור להסכם הבוררים, שיגידו שה-2 מיליון זה לא על הגוגואים אלא על הגולות. ואז הכול סבבה. אני יכול לעשות את זה? זו מציאות אפשרית?

זה סלט.

זה סלט, אבל זה סלט של מציאות.

אנחנו בבקשה לביטול פסק, לא בבקשה להכרה. בקשה לביטול פסק אפשר להגיש רק לפי סעיף 43, כמו שכתוב בסעיף 43.

אז אני לא יכול - - -

אתה לא יכול.

רגע, את לא יודעת מה אני שואל בכלל.

אתה לא יכול לתקוף באופן אינסטרומנטלי. אתה לא יכול כאן, לפי הסעיף הזה.

את אומרת שאני לא יכול לתקוף.

בארץ? כן, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל לא בשום מקום אחר.

לפי הסעיף הזה. אנחנו פה בסעיף של בקשה לביטול פסק. בואו נמתין להכרה - - -

נמתין. אוקיי.

רגע, אני רוצה לאתגר אותך, דפנה, בסוגיה הזאת. הגוגואים זו דוגמה קלה. אבל בוא נלך לבוררויות עולם תחתון. קבע בורר שאני ביצעתי עבירה על החוק, לא משנה איזה, ואני הזמנתי את השירותים שלך כדי לבצע עבירה על החוק. ואת תבעת אותי בבוררות.

אני אפתור לך את זה פשוט: בוררות בעולם התחתון אין מסמכים, אין הסכם בוררות בכתב.

נניח שבמקרה הזה היה. ועכשיו זה מגיע לפתחו של בית המשפט, כי את תבעת אותי על משהו אחר, או אני תבעתי אותך על משהו אחר, את טוענת לקיזוז הסכום שנפסק לך בבוררות. אני לא יכול לטעון שההסכם - - -

לא במסגרת של הסעיף הזה. אתה יכול לטעון את כל הטענות, אבל לא במסגרת - - -

טוב, חברים, תודה. אני חושב שאפשר להשאיר את הקצה הזה של הוויכוח פתוח באמצעות בחירה בניסוח שלי, ולא להתווכח ולא להכריע בזה. אני לא חושב שזה קריטי שנכריע בזה, כי זה באמת מקרה קצה של סלטי גוגואים וגולות.

רק להוריד את "לפי הוראות סעיף זה".

ולא להוריד את "הוגשה בקשה"?

בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, רשאי בית המשפט.

אז זה לא "הוגשה בקשה"? לא

לא דן בהיסטוריה, הוגש או לא הוגש. בדיון בבקשה לביטול פסק בוררות, רשאי בית המשפט, אם מצא לנכון לעשות כן.

אוקיי. מקובל.

בסדר. בלאו הכי זה יהיה - - -

ט', 44 אתם לא רוצים? 45 אתם כן רוצים?

לא.

גם 45 אתם לא רוצים? בסדר.

רגע, 45.

שנייה, הם לא רוצים עכשיו. 46. תיקון חוק בתי המשפט.

45 אפשר.

אתם כן רוצים שנדבר על 45?

בוודאי.

פרופ' איינהורן, זו לא הייתה שאלה אלייך. אני יודע שאת רוצה לדון ב-45. זו הייתה שאלה אליהם, אם הם רוצים לדון ב-45.

45, כן, בסדר.

איך אפשר לא לדון?

Watch me.

אני סומכת עליך דווקא.

"בית המשפט רשאי לסרב להכיר בפסק בוררות או להכריז עליו כאכיף ללא קשר לתחום השיפוט שבו ניתן, ורק אם מתקיים אחד מאלה".

בלי ה-"ו".

בלי ה-"ו". Recognition or enforcement of an arbitral award, irrespective of the country in which it was made, may be refused only. שוב, למה אתם עושים את בית המשפט נושא?

זה באמת צריך להיות אחיד כמו - - -

הסכמה נדירה.

אז אולי גם ב-45 נחכה?

טוב.

הייתה לי תחושה.

רגע, אבל אולי מותר לומר משהו על 45(ב)?

כן, אבל אנחנו נעשה את כל 45 אחר כך. טוב, תיקון חוק בתי המשפט – אוה, את זה אני רציתי לעשות כבר הרבה זמן.

רגע, פרק י': שונות.

פרק י': שונות. תיקון חוק בתי המשפט – בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד–1984, הסניוריטי מבוטל. 1.

תיקון עקיף.

תיקון עקיף. הסניוריטי – אני לא יכול לבטל אותו בחוק, כי הוא לא כתוב בשום מקום בחוק.



(1) בסעיף 42ב(א), במקום פסקה (5) יבוא:




"(5) כל עניין שהוסכם למוסרו לבוררות לפי חוק הבוררות או לפי חוק הבורות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד–2024, שהוא עניין כלכלי לפי פסקאות (1) עד (4);"



האמת היא שזו הוראה מיותרת.

זה מיותר. זהו.

לאור התיקון שעשינו - - -

גם לפני התיקון.

לא, לפני התיקון זה לא ברור. אבל לאור התיקון שעשינו, שאמרנו שבית המשפט המוסמך על פי כל דין לדון בנושא המקורי הוא בית המשפט שמוסמך לדון בענייני הבוררות שלו, מלבד הקיפול הקטן של השלום והמחוזי, אז ממילא נושאים שבסמכותו של בית המשפט הכלכלי - - -

הוא ידון בהם. ואותו דבר לפי חוק הבוררות הישראלי.

הוא ידון בהם ישירות, לא צריך את התיקון לחוק בתי המשפט.

הנקודה היא גם שכרגע פסקה (5) לסעיף 42ב(א) מדברת על ערעור על פסק בוררות, שזה בכלל לפי סעיף 29ב בחוק הבוררות. אז הייתי משאיר.

איפה אתה?

חוק בתי המשפט מסמיך את המחלקה הכלכלית לדון בערעור. הרי יש אפשרות לערעור של בית משפט על פסק בוררות בחוק הבוררות. ולכן סעיף קטן (5) היום מסמיך את בית המשפט לדון בערעור, שזה הסמכה שאין לו, אבל ההסמכה הכללית, שכל סמכויות העזר יהיו לפי העניין, כבר קיימת, גם בחוק הבוררות וגם פה. ולכן לא צריך את זה.

נכון. אתה צודק. קיצר, אני לא חושב שצריך את זה. אלא אם כן יש תיקון מבהיר, שלא יהיה מכלל הן אתה שומע לאו, בגלל סעיף 5. אפשר לחשוב על זה, אבל על פניו זה לא נצרך.

לדעתי הוא לא נצרך בגלל בית המשפט המוסמך - - -

כן. וגם בחוק הבוררות.

לא, חוק הבוררות הרי - - -

זה אותו דבר.

לא, יש שם הרי מוסמך - - - זה יגיע לשלום. אז כן צריך את זה.

- - -

יכול להיות שאתם צריכים לתקן כדי שלא יהיה מכלל לאו אתה שומע הן. בערעור על פסק בוררות– א', יכול להיות שאתם צריכים את זה בשביל הבוררות הרגילה ולא הבין-לאומית.

בדיוק. זה לא מופיע - - -

אבל יש את זה. זה כבר קיים.

לא, זה לא.

זו פסקה (5) הנוכחית.

כן, אבל החליפו את כל הפסקה.

לא, זה רק בערעור. שאלה פשוטה. בעניין שנמסר לבוררות רגילה, לא בין-לאומית, שהוא בסמכותו של בית המשפט הכלכלי, בית המשפט הכלכלי מוסמך לדון רק בערעור על פסק הבוררות ולא בהליכים באמצע. בבוררות רגילה.

לא נכון.

למה לא נכון?

כי הסעיף בחוק הבוררות קובע שבית המשפט המוסמך הוא לפי העניין.

אה, כי גם זה תוקן כבר.

גם זה תוקן כבר. ולכן אין בעיה.

הבנתי. אז רק צריך, בגלל ההוראה הישנה של סעיף 5 - - -

לכאורה (5) נדרש רק כשזה היה מחוזי? זה מה שאתה אומר? רק כשחוק הבוררות המקומי היה על מחוזי אז נדרש (5)?

כן.

לכאורה, כן.

זה שריד לשם?

זה שריד לשם, אבל זה כבר תוקן בשני החוקים.

הקיצר, אפשר להוריד את סעיף (5), או להפוך את סעיף (5) בענייני בוררות הקשורים לסעיפים (1) עד (4). וזה הכול בהגדרה הרחבה יותר.

אבל שוב, זה כבר יוצא מהחוקים עצמם.

יכול להיות שזה יוצא מהחוקים עצמם, אבל זה תיקון מבהיר. אני מסכים שהוא יוצא מהחוקים עצמם, אבל זה פשוט לרכז את זה במקום אחד, להבין. או בענייני בוררות הנוגעים - - - כאמור בחוק הבוררות ובחוק הבוררות הבין-לאומית. כאילו עם הפנייה. ואז זה תיקון מבהיר. התיקון כמו שהוא כרגע סתם מייצר בלגן.

ויוצרים הסדר שלילי לחוקים האחרים.

כן. אם אתם רוצים תכתבו: לא על אף האמור, אלא פשוט להוסיף בסעיף (5): ענייני בוררות הנוגעים, כאמור בחוק הבוררות ובחוק הבוררות הבין-לאומית הנוגעים לסעיפים (1) עד (5).

זה צריך להיות (6).

לא, (5) זה הערעור.

(5) מקנה לו את הזכות - - -

אז תתקן: ענייני בוררות, וזה כולל בתוכו גם את הערעור. תתקן.

אם היום הוא מיותר, אפשר רק לתקן אותו.

זה יותר מורכב. למה? כי הסמכות לדון בערעור היא לא קשורה להליך הבוררות, היא סמכות מיוחדת שניתנה לו בנפרד.

ענייני בוררות, לרבות ערעור.

אבל היאעדיין עניין לפי חוק הבוררות הזה.

כן, זה עדיין. זה לא משנה. ענייני בוררות, לרבות ערעור. זה לא משנה.

זה מוסדר בחוק הבוררות.

זה תיקון ל-(5), אתה לא צריך פה את הסעיף הזה. ביצוע ותקנות – אה, לא, סליחה. כן, זהו.

יש עוד תיקון שהוצע.

"(ד) על אף האמור בסעיפים (ב) ו-(ג), התקיימו התנאים לתחולה לפי סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ד–2024, יחולו על הבוררות הוראות החוק האמור, ומינוי הבוררים ייעשה לפי פרק ג' לאותו חוק."



שזה להעביר לבוררות?

כן.

בהסכמת בעלי הדין.

סעיף 79ב, בוררות מסחרית בין-לאומית.

לדעתי, הסיפה של מינוי הבוררים ייעשה לפי פרק ג' לאותו חוק - - -

שנייה, לא הבנתי את האירוע.

האירוע הוא ככה: התחיל הליך בבית המשפט, לא בבוררות, ובית המשפט אומר: טוב, חבר'ה, אתם רוצים לעבור לבוררות? והם מסכימים. זה 79ב(א). (ב) אומר שבעלי הדין באישור בית המשפט ימנו את הבורר, ואם הם לא באו להסכמה אז בית המשפט ימנה. ו-(ג) אומר שחוק הבוררות המקומי בעצם יחול. אז אנחנו רוצים לאפשר לבית המשפט, אם מדובר בהליך שמתאים לבוררות בין-לאומית, להעביר אותו לבוררות בין-לאומית, ולא לחייב את בית המשפט להליך המינוי, בגלל שיש לנו פה מינויים ספציפיים. בעצם להתגבר על (ב) ועל (ג).

לא, אבל אני מנסה להבין. סליחה, יש לי שאלה: הרי התנאי לכל הדבר הזה הוא הסכמת הצדדים, נכון? זאת אומרת בית המשפט לא יכול להעביר ללא הסכמת הצדדים.

נכון. זה כתוב ב-(א).

נכון. אז ממילא, אם התקיימו התנאים, הוא רשאי להעביר לחוק בוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו הוראות חוק זה. למה הוראות פרק ג'?

שני דברים. קודם כול אנחנו רוצים להתגבר על (ב), כי בעלי הדין לא צריכים את אישור בית המשפט למנות את הבורר בבוררות בין-לאומית, אם זה מועבר לבוררות בין-לאומית. אז לכן מתגברים על זה.

ויחולו הוראות חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, על הכול כולל הכול.

לא, זה לגבי הסיפה, אני מסכימה איתך. אבל "על אף האמור" אנחנו רוצים שזה יהיה על אף (ב) ועל אף (ג).

אז אני צריך לראות את (ב) ו-(ג) עצמם.

כתוב בצד, בהערות.

על אף האמור, בית משפט הדן בעניין אזרחי - -

זה בסדר.

- -רשאי בהסכמת בעלי הדין להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו על הבוררות הוראות החוק.

בסדר, אבל על אף (ב) - - -

על אף, בסדר, הבנתי. בסעיף 79ב, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא: על אף האמור בסעיף זה – למה (ב) ו-(ג)? על אף האמור בסעיף זה, בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית. על אף האמור בסעיפים (א), (ב) ו-(ג), התקיימו התנאים לפי סעיף 3 בחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית - - -

למשל שהצדדים מסכימים שזה נוגע ליותר - - -

למשל. רשאי בית המשפט, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות מסחרית בין-לאומית, ויחולו - - -

זה כבר כתוב - - -

איפה זה כתוב?

נעמה, יש קצת בלבול בטבלה, כי הערת הצד זה לא הנושא.

תסתכלו בחוק.

אני מול החוק.

לא, חוק בתי המשפט.

אני מול החוק.

79ב(א). לא צריך לגבור עליו.

כן צריך.

למה? ב(א) לא צריך. זה העניין המהותי.

79ב(א) מעביר לבוררות.

בדיוק.

ולא לבוררות מסחרית בין-לאומית.

לא כתוב לפי איזה חוק אבל. בוררות.

בדיוק. ולכן אנחנו מוסיפים: על אף (ב) ו-(ג), אם העברת לפי (א) משהו בין-לאומי יחולו הוראות הבוררות הבין-לאומית. נראה לי מסכימים על המהות.

לא, השאלה היא - - -

האלטרנטיבה הייתה למחוק את (ב) ו-(ג). אפשר למחוק את סעיף (ב) ו-(ג) לחוק בתי המשפט, אבל בהנחה שהם לא משנים אותם, אז (ד) נדרש.

ולא משנים אותם כי זו בוררות ישראלית.

יכולת תיאורטית - - -

לא, אתה לא יכול, כי למשל לבוררות ישראלית יש את הכללים, את הנספח לחוק הבוררות.

השאלה היא כזאת: האם בית המשפט רשאי להעביר לבוררות שהיא לא בוררות מסחרית בין-לאומית, אם זו סוגיה בין-לאומית?

לא, בגלל החוק הזה, שהחוק הזה קובע שעל בוררות בין-לאומית יחולו הוראות החוק הזה.

נכון.

זאת אומרת, שבשנייה שמגיע סכסוך אזרחי לבית המשפט, שיש לו נפקות בין-לאומית, הוא לא יכול להעביר אותו לבוררות אלא - - -

אבל אין הגדרה של בוררות בין-לאומית - - -

למה? יש. זה מה שאתם מבקשים.

יש הגדרה.

כדי שלא תיווצר סתירה, כי כתוב במפורש בסעיף קטן (ג) פה שחוק הבוררות המקומי חל, רצינו להבהיר שאם מדובר בבוררות בין-לאומית חוק הבוררות הבין-לאומית יחול.

אני שואל: האם הנושא הזה נתון לבחירתו של בית המשפט?

לא, ברגע שהחלטת להעביר לבוררות, המסלול הוא לפי חוקי הבוררות הקיימים. אם זה בין-לאומי זה בין-לאומי, ואם זה מקומי זה מקומי.

אז אני חושב שצריך לנסח מחדש את סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, ולכתוב: בית המשפט הדן בעניין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר עניין שלפניו, כולו מקצתו לבוררות, ואולם אם התקיימו התנאים לתחולה לפי סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית – סליחה, לבוררות, היה הנושא - - -

3(ג), למה 3?

אפשר לשנות את (ג) ולהגיד: הוראות חוק הבוררות זה או חוק הבוררות הבין-לאומית יחול לפי העניין, משהו כזה.

כן, אבל אז גם לא (ב). אני מנסה להבין למה יש את (ב).

למה יש את (ב) במקורי?

כן.

אנחנו לא נשנה עכשיו.

לא תשנו, כן תשנו, השאלה היא למה יש את (ב).

מה, את "בעלי הדין, באישור בית המשפט"?

מעכבים תובענה, נכון? אם הוא מעביר תהליך לבוררות?

כן. אבל לא בחנו את הדבר הזה בהקשר הזה, אז אולי כדאי פשוט - - -

כן, לא תהיה לי תשובה עכשיו.

זאת אומרת, אנחנו רוצים שיהיה כתוב ככה: בית המשפט הדן בעניין אזרחי שאיננו בגדרו של חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית – פשוט נעשה את זה הפוך, זה נראה לי יותר נכון. שלא חל בעניינו חוק הבוררות הבין-לאומית.

לא, אבל אתה כן רוצה להשאיר בידי בית המשפט את הסמכות למנות בורר, גם כשזו בוררות בין-לאומית.

זה מה שאני שאלתי ואמרו לי שלא.

רגע, אני אחדד את הנקודה.

לא. סליחה, לפי הוראות חוק הבוררות הבין-לאומית יש לו סמכות למנות בורר כאשר הצדדים לא מגיעים לידי הסכמה.

נכון.

אני לא צריך לכתוב את זה בחוק בתי המשפט עוד פעם.

רגע, אבל למה אני אומר שצריך לחדד פה? קודם כול, כי יכול להיות שהצדדים יחליטו לא למנות בורר, אלא יחליטו להחיל את כללי ה-ICC על הבוררות.

אוקיי.

בית המשפט יכול, בהסכמתם, למנות בכל זאת את הבורר - - -

אם זה "הסכמתם", אז הם הסכימו, לא הבנתי.

לא, כרגע (ב) לא מדברת על הסכמה, (ב) דורש אישור בית משפט - - -

אני הבנתי את זה.

אתה שואל למה יש את (ב)?

קודם כול, שאלתי, לא קיבלתי תשובה, אבל בסדר, עם זה נתמודד. זה לא הדבר היחיד שאני לא מבין בחוק בתי המשפט. אבל אני מדבר כרגע על זה שאני אומר: בית המשפט הדן בעניין אזרחי שלא חל בעניינו סעיף 3 לחוק הבוררות המסחרית הבין לאומית – זה תיקון ל-79ב(א).

זה להפוך את היוצרות.

זה לא להפוך את היוצרות.

זה החריג, זה לא הכלל.

בוודאי שלא חל עליו החוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, כי אין הסכמה של הצדדים. בלי הסכמה אתה בכלל לא נכנס לחוק. זה להפוך את היוצרות.

לא הבנתי. אבל גם ב79ב(א) לא - - -

לא, זה גם להפוך את החריג לכלל. לא חל עליכם חוק הבוררות הבין-לאומית – ברור - - -

אם חל חוק הבוררות הבין-לאומית אתה לא יכול להעביר את זה לבוררות רגילה. זה מה ששאלתי אתכם אם אתם רוצים.

לא, אם חל החוק אז יש לך הסכם בוררות. בית משפט שדן בעניין אזרחי זה מצב שאין בו הסכם בוררות.

יש תובענה רגילה. בוררות כשםניטרלי.

נכון, יש תובנה רגילה. ואז בית משפט מציע לצדדים: אולי תעברו לבוררות.

הוא יכול להציע לצדדים: תעברו לבוררות רגילה?

כן.

ולא בין-לאומית?

כן.

גם אם העניין הוא בין-לאומי?

לא.

כן, לא, שחור, לבן.

יש פה את חוק הבוררות הבין-לאומי. הוא קובע מתי על הבוררות יחולו הוראות חוק הבוררות הבין-לאומי, אם זה מסחרי ואם זה עונה להגדרת הבין-לאומי. במושב בוררות בישראל, אבל זה פשיטא. ולכן בית המשפט אומר להם: אני מעביר את העניין שלכם לבוררות.

נכון. בהתאם לעניין.

עכשיו פותחים את הסכסוך ורואים – הוא בין-לאומי, אז יחול על זה חוק הבוררות הבין-לאומית - - -

לכאורה אם לא היה את סעיף קטן (ב), היינו יכולים את (ג) לשנות ולהגיד: יחולו חוק הבוררות, 1968, או חוק הבוררות הבין-לאומית, לפי העניין.

בדיוק.

אבל יש לנו את (ב), ואנחנו צריכים להתגבר עליו, ולכן ה-(ד).

אני שואל שאלה מאוד פשוטה.

ברור שגם צריך את ההסכמה של הצדדים.

הכול בסדר. אבל הצדדים, כאשר מקומות העסקים שלהם נמצאים בתחומי שיפוט שונים, הצדדים לא יכולים להסכים על בוררות רגילה, להבנתי.

נכון, כי ברגע שיש הסכמה, וזה בין-לאומי, חל על זה חוק הבוררות הבין-לאומי.

וזה מסחרי, וזה מושב בישראל. שלושה דברים צריכים להתקיים. שלושה תנאים יש בסעיף 3.

או שהצדדים יחליטו.

אני שואל: האם צדדים, כאשר מקומות העסקים שלהם בשני תחומי שיפוט שונים בעת כריתת הסכם,האם הם יכולים לקבוע שהבוררות תהיה רגילה ולא בין-לאומית?

לא, זאת ההצעה של ד"ר קפליוק בתחילת הדרך, לעשות את זה סימטרי, שהם יוכלו לעבור לפה והם לא. ההכרעה הייתה לא ללכת בכיוון הזה.

אי-אפשר לעשות - - -

לא רציתי לפתוח דיון, רציתי שאלת כן או לא.

התשובה היא לא.

תודה.

אבל אני רק אוסיף דבר אחד בהקשר למה שאתם אמרתם.

אבל לא רציתי. אני צריך להבין לאט. רק רגע. כאשר יש שני צדדים, אחד אמריקני ושני ישראלי, שהם עושים ביניהם הסכם בוררות בלי שמופיעה בו המילה בין-לאומית.

החוק - - -

שנייה. אז התשובות הן כן ולא. רק רגע. האם הם יכולים לקבוע שיחול בעניינם חוק הבוררות המקומי?

לא.

התשובה היא לא. תודה. האם כאשר הם נמצאים בפני בית המשפט, ובית המשפט אומר להם: הי, מה דעתכם שנעשה בוררות? האם הם יכולים לקבוע שיחול בעניינם בוררות?

לא.

התשובה היא לא. הצורה שבה כרגע מנוסח החוק לא מייצרת את המציאות הזאת, ואומרת בעצם שכאשר בית המשפט דן בנושא, הוא יכול להעביר לבוררות והוא יכול להעביר לבוררות בין-לאומית. למה זה ככה?

שים לב, ב-79ב(א) למעלה כתוב רק "בוררות". זה שיתוף השם. זה גם יכול להיות בוררות בין-לאומית וגם בוררות רגילה.

נכון.

(ג) מבהיר לך את טיב הבוררות. אנחנו מתגברים על (ג) ואומרים: אתה יכול להעביר עניין לבוררות, ובאמת לשניהם קוראים בוררות.

אולם.

ועל אף האמור ב-(ג), שאמרנו שעל בוררות לפי (א) יחול חוק הבוררות, אם זה בין-לאומי יחול על זה חוק הבוררות הבין-לאומית.

אם מתקיימים התנאים של חוק הבוררות, אז אין לך בחירה, אז אתה לא יכול ללכת.

ובית המשפט יגיד להם: הסכסוך שלכם הוא בין-לאומי, אתם רוצים להעביר אותו לבוררות בין-לאומית? והם יגידו כן או לא.

שוב, אז לכן זה רעיון יפה, הניסוח שלו וההכנסה שלו לסעיף החוק בתור סעיף נפרד, על אף האמור, הוא משונה כי הוא לא על אף האמור, אלא האמירה היא שכאשר בית המשפט מחליט על בוררות, אז אם הבוררות היא בעניין שלא חל בעניינו סעיף 3, יחולו חוק הבוררות, ובעניינים שחל עליהם סעיף 3, יחול חוק הבוררות הבין-לאומי.

חלופה אחרת, אפשר לתקן את סעיף קטן (ג) – לא, למה זה לא יעזור לנו? כי אנחנו צריכים להתגבר על (ב), לכן ניסחנו את זה. באופן עקרוני אתה יכול לעשות: הוראות חוק הבוררות או חוק הבוררות הבין-לאומי יחולו לפי העניין, אבל אנחנו לא רוצים את (ב) שיחול על בוררות בין-לאומית, ולכן עשינו על אף (ב) ועל אף (ג). אם יש הצעות אחרות - - -

- - - להגדיר את תנאי הבוררות: ואולם בסעיף (א) - - -

ולעניין בוררות בין-לאומית לא יחול סעיף קטן (ב). אפשר לכתוב את זה גם ב-(ג).

הוראות הבוררות, התשכ"ח–1968 – ניסוח. יודעים מה רוצים – ניסוח.

יש פה רק עוד סוגיה אחת, שנראה לי בגלל הצורה של הסעיף הוא לא מתייחס אליה, שהעובדה שכדי להיכנס בסעיף 3 צריך שמקום מושב הבוררות יהיה בישראל, ויכול להיות שצדדים, צד ישראלי וצד בין-לאומי, ימצאו את עצמם בבית משפט כי הם הסכימו על התניית שיפוט מקומית, אבל הם לא קבעו מקום מושב בישראל.

נכון. לכן כתוב שבהתקיים התנאים בסעיף 3. זה אחד התנאים בל סעיף 3, העניין של מושב בוררות בישראל. סעיף 3 קובע גם את התנאי שיצליח להיות נושא בין-לאומי, גם מושב בישראל, גם מסחרי. כל התנאים האלה נמצאים בסעיף 3.

לא, זה ברור, אני רק אומר, אם אנחנו רוצים שהוא יהיה מסוגל להפנות את הצדדים לבוררות, צריך לתת לו גם איזושהי סמכות - - -

טוב, חברים, תודה. Next.

ביצוע ותקנות
47.
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק משפט, להתקין תקנות לביצועו ותקנות לעניין תחולתו ולעניין סדרי דין בהליכים לפיו

זה הנוהג, באישור ועדת חוקה?

בוודאי. בניגוד לסד"א, שבגלל שגיאה ענקית לא - - -

מונחת על שולחן הכנסת הצעת חוק, שעליה חתם בעבר גם שר המשפטים, גם שר המשפטים לשעבר, ואני בטוח שהייתי מוצא עוד כמה שרי משפטים לשעבר לשעבר, שהבינו את הבעיה בכך שתקנות סדרי דין בנושאים מסוימים לא נעשות בישראל באישור ועדה. הם צריכים להיות באישור ועדה. בעזרת השם עוד יבוא. אם אתם רוצים להכניס את זה עכשיו בתיקון עקיף לחוק בתי המשפט, אני לגמרי בעד.

לא, זה - - -

אה, לא? אוקיי. אפשר ככה: שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי, באישור ועדת החוקה, חוק משפט, להתקין תקנות לביצועו ותקנות לעניין תחולתו ולעניין סדרי דין. זה יעזור מאוד. לא, סתם, אנחנו לא נעשה את זה בתיקון עקיף, אנחנו נעשה את זה בתיקון ישיר, בעזרת השם. במהרה בימינו אמן.

אבל ברור מהניסוח פה שכל התקנות האלה הן באישור ועדת חוקה או שרק חלק מהן?

זה ברור.

בסדר גמור.

תחולה
48.
חוק זה יחול על הליך בוררות שמועד תחילתו, כאמור בסעיף 30, ביום תחילתו של חוק זה או לאחריו.

אגב, רצוי שהתקנות תותקנה כשהחוק נכנס לתוקף.

כן, זהו, צריך להתייחס פה באמת לתקנות.

אז המקרה הזה נבדק, ואין צורך. כלומר, החוק הזה דורש תקנות, והוא ייכנס לתוקף עם כניסתן לתוקף של התקנות.

אני אתן לך דוגמה. יש לנו למשל אמנה עם גרמניה, והיא בתוקף מאוד, חוץ מזה שבית המשפט לא יכול להחיל אותה כי אין תקנות. אז יש לנו בעיה חמורה מאוד.

זה לא עונה אבל למה שציינת כקושי. כלומר, האם היית רוצה שנכתוב שהחוק נכנס לתוקף, לא משנה אם יש תקנות או אין תקנות?

את מדברת שצריך להוסיף סעיף תחילה חוץ מתחולה.

לא, אני קודם מנסה להבין מה פרופ' איינהורן - - -

אנחנו לא חושבים שיש צורך. יש פה דחיפות בעניין, שאנחנו כן נכניס את התוקף. מבחינתנו נעשה מאמצים כמה שיותר מהר להכין את התקנות, לבוא איתן לוועדה.

אני מבין, אבל איך אני מחיל סדרי דין וכאלו על הליך שמתנהל כשאין לי תקנות? נניח שאתם תעשו את כל המאמצים, אבל חס ושלום לא תצליחו להביא את התקנות.

כן, אבל התקנות לא נדרשות לכל דבר בחוק.

לא לכל דבר, אבל חלקית כן.

יש הרבה דברים - - -

אבל לחלק גדול מהדברים כן, בייחוד סדרי הדין. איזה סדרי דין יחולו? בבקשות לביטול, בקשות ביצוע, בקשות אכיפת פסקי דין? אני לא יכול. אנחנו נוסיף פה סעיף תחילה ביום התקנת התקנות לפיו.

אפילו בעיכוב הליכים, שאמרנו שצריך - - -

כן, אנחנו נעשה: תחילת חוק זה ביום התקנת התקנות הראשונות לפי – יש נוסח כזה, נכון? לפי סעיף 47.

השאלה אם צריך לכתוב את זה בצורה מפורשת?

כן.

אני גם חושבת. מכיוון שזה הליך חדש, אפילו סתם עיכוב הליכים, זה לא יהיה עיכוב - - -

ואני גם אומר, שאם תביאו תקנות חלקיות אני לא אאשר אותן.

לא, אנחנו לא מתכוונים להביא תקנות חלקיות.

נו, בסדר. חייב, כי אחרת לא יהיה אפשר לעבוד עם החוק הזה. לפי איזה תקנה יגישו את הבקשה לביטול? השופטים יסתכלו על זה ולא ידעו מאיפה לאכול את זה. יגישו את זה בטען ביניים, שלא קיים? מה יעשו? בהמרצת פתיחה?

גם לא קיים.

נכון.

וזה כי התקנות בוטלו בלי אישור של הוועדה.

נכון.

וגם במזכירות בתי המשפט לא ידעו איך לסווג את זה.

אגב, עזוב את בלי אישור של הוועדה, תקנות סד"א, עכשיו הסבירו לי במשרד המשפטים, שלפגוע בזכות רשות ערעור זה עניין חוקתי. תקנות סד"א פגעו בזכות הערעור החוקתית בלי אישור וועדה ובלי אישור חוק.

שאלה טכנית אולי של נוסח: האם אנחנו חייבים לכתוב את זה בחוק, שהוא יהיה כפוף לזה שהתקנות ייכנסו?

כן, כי אחרת חלו הוראות חוק המעבר, שתחולתו של כל חוק ביום פרסומו ברשומות, אלא אם כן כתוב בו אחרת.

אבל אם התקנות נתפסות כתקנות שנדרשות לצורך יישומו של החוק, אז הוא לא ייכנס לתוקף בעצם.

בדיוק. הוא כאילו עובר, אבל הוא לא מופעל עדיין.

כתבת במפורש אמירה שהוא חל ביום התחילה.

אני לא יכול - - -

אי-אפשר. תחילתו של חוק זה עם פרסומו ברשומות, או ביום פרסום התקנות הראשונות לפיו, לפי המאוחר. משהו כזה.

אלא אם כן יקבעו שבהיעדר הסדר אחר יחולו תקנות הבוררות הרגילות.

אבל זה יהיה נורא. זה יהיה לתקופה קצרה. למה?

אלה שתי האופציות.

יש את זה: תחילתו ביום פרסום התקנות הראשונות לפיו.

גם לאור מה ששי הציע, ואני חושב שזה נושא שהוא לא כל כך פשוט כמו שאנחנו חושבים.

התקנות?

לא, הנושא שאמרנו עכשיו, אני כן מציע שנחכה עם זה ונחשוב על זה.

נא לחכות. אתה לא רוצה להצביע היום?

כן נצביע היום, אבל אנחנו צריכים לחשוב על זה.

טוב, אנחנו בכל מקרה יוצאים עכשיו להפסקה, חברים.

יש לנו את 24, 44 ו-45.

אז גם על הנושא הזה - - -

אז נצא עכשיו להפסקה.

ו-15.

מה זה 15?

נשאר גם כן.

אז, חברים, נעשה ככה: בשעה 12:00 יש לי דיון בצו עיריות. נורא כיף. אתם מוזמנים להישאר ולצפות אם נורא בא לכם, צו העיריות של נתיבות. אז אם תרצו, אני מעמיד לרשותכם את חדרי הוועדות הפנויים, נראה לי שיש כמה בכנסת, אני אדבר עם היושב-ראש אם אתם צריכים. שבו ותדברו ותגיעו למסקנות. ואחרי הדיון נסיים היום, נצא להפסקה. אם תודיעו לי שתוך עשר דקות סיימתם את כל הדיבור, אז אנחנו נשוב ונתכנס קודם, בסדר? אבל כרגע אנחנו נצא להפסקה, דברו. אני מעריך שלא תסיימו בעשר דקות, בכל זאת. ותתריעו, ונשוב ונתכנס לאחר דיון צו עיריות עבירות קנס.

אז רק ב-13:00?

זה יהיה יותר מאוחר. זה צו עיריות ארוך. אבל בסדר, תסיימו. אני רוצה שנסיים היום. אין סיבה שלא נסיים היום.

תודה רבה לכולם. ישיבה זו לא נעולה, יוצאת להפסקה.


(הישיבה נפסקה בשעה 11:28 ונתחדשה בשעה 13:55.)

שבנו בנושא בוררות מסחרית בין-לאומית.

שבנו, יש לנו ככה: לגבי סעיף 13 – "ניתן להצדקה", חשבנו אולי "חשש מוצדק", אני חושבת שזה גם בהתאם להערה של הנוסחות שלא כל כך אהבה את ה"ניתן להצדקה". אז "חשש מוצדק", זה עדיין לא יושב באמת על יסודות של משפט ישראלי, אבל בכל זאת חלק מהכוונה זה שגם באמת לא יישב על זה.

טוב.

לגבי סעיף 15, רק נשאר לנו לנסח בגדול. סעיף 24, אקריא נוסח מוסכם על הממשלה:


24.
"בית המשפט יכיר בסעד זמני שנתן הרכב בוררים כמחייב, וכן יכריז עליו לפי בקשה בכתב כאכיף, אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, והכול ללא קשר למקום הבוררות שבו הוא ניתן ובכפוף להוראות סעיף 25".

שמה הסעיף הזה אומר?

עילות לסירוב להכרה בסעד זמני.

שוב, כנראה חסר בי קונטקסט.

נעמה, זה בתחום השיפוט? זה ללא קשר לתחום השיפוט?

כתוב למקום הבוררות? לתחום השיפוט – בסדר גמור.

בית המשפט - - -

שוב, אשאל רק שאלה על הנוסח, למה להכריז על הסעד כאכיף? למה לא פשוט לאכוף? בית המשפט הוא בעצם ערכאת האכיפה כבר.

לאו דווקא.

לא, כן, זה נחשב להכריז עליו, כי אכיפה אז אתה יכול להביא אותו להוצאה לפועל, כאילו שזה פסק דין של בית משפט.

כן, אבל לא בהכרח. כי זה יכול להיות גם סעדים ספציפיים.

לפעמים בית משפט הוא אוכף, לפעמים ההוצאה לפועל אוכף. לפעמים יכול להיות סעד עצמי שאתה יכול לעשות עיכבון, כל מיני דברים, זה לא תמיד בית המשפט הוא הגורם האוכף. אני אפילו לא מדבר על אכיפה בחוץ. יכול להיות מצב - - -

זה פשוט נשמע שהסעד כאילו לפחות - - -

יכול להיות מצב שבית המשפט מכיר ואז צריך לאכוף בחוץ. יכול להיות שזה נוגע לכמה מדינות. לא יודע. לא תמיד בית המשפט הוא האוכף.

נכון, אבל לפי איך שכתוב פה, כל מה שבית משפט יכול לעשות זה להכריז עליו כי הוא אכיף. הוא לא אוכף בעצמו. לצורך העניין, הוא יכול לפסוק סכום.

אם הוא מכיר אז הוא אוכף.

לא, זה שני דברים שונים.

שנייה, יש מכיר.

מכיר זה בדרך כלל הכרה אגבית – תוך כדי הליך רוצים להסתמך כדי לצורך מעשה בית דין או עניין אחר.

ב-ב' יש לנו הכרה או לאכיפתו.

גם התרגום שלו מאנגלית, זה בעצם לאכוף ולא רק להכריז כאכיף.

נכון.

הכוונה היא שבית המשפט ייתן את הסעד שהרכב הבוררים נתן בצו בית משפט. אם הבוררים קבעו שעל התובע להפקיד מיליון דולר בחשבון נאמנות, מה שאתה אמור לצאת ממנו מבית המשפט, זה צו של בית המשפט שאומר: על המשיב להפקיד מיליון דולר בחשבון.

בסוף, מה שאני הולך איתו להוצאה לפועל זה פסק הדין של בית המשפט. אני לא הולך עם פסק הבוררות להוצאה לפועל. ככה בגדול זה אמור לעבוד.

שנייה, שוב פעם תקראי את מה שאת רוצה לכתוב.

24.
"בית המשפט יכיר בסעד זמני שנתן הרכב בוררים כמחייב, וכן יכריז עליו לפי בקשה בכתב כאכיף, אלא אם כן קבע הרכב הבוררים אחרת, והכול ללא קשר לתחום השיפוט שבו הוא ניתן ובכפוף להוראות סעיף 25".

יאוכפו או רשאי להכריז - - -

זה שוב קצת קשור לעניין של מה הנושא ומה הנשוא במשפט מבחינת התרגום מאנגלית. כי פה מתחיל בבית המשפט.

כן, שוב פעם אנחנו הפכנו את בית המשפט לנושא.

שנייה, אבל בחוקאכיפת פסקי חוץ, יש שם ביטוי כזה ש"בית המשפט בישראל רשאי להכריז פסק חוץ כפסק אכיף".

אני לא בטוח שאנחנו רוצים את הדוגמה של הבלבול שקיים בחוק אכיפת פסקי חוץ בין אכיפה להכרה, ולעובדה שהתנאים להכרה הם יותר מחמירים מהתנאים לאכיפה.

אוקיי, עזוב את התנאים. הפעולה שהוא עושה. הפעולה של הכרה כאכיפה.

רגע, קודם כל למה אנחנו עוד פעם הפכנו את בית המשפט לנושא? לא ברור לי. הנושא הוא הסעד הזמני. סעד זמני הוא צעד ביניים – למה קראנו לזה סעד? קראנו לזה סעד זמני, נכון?

כן.

"סעד זמני שניתן על ידי הרכב הבוררים יוכר כמחייב את הצדדים וניתן לאכיפה אלא אם כן" - - -

זה לא רק את הצדדים.

מחייב וניתן לאכיפה, אלא אם כן נקבע אחרת על ידי הרכב הבוררים.

הרכב - - - אחד בסיפור.

"בית המשפט יאכוף את סעד הביניים".

הסעד הזמני.

את הסעד הזמני, "בכפוף להוראות סעיף" - - -

אבל בסוף גם ההכרה זה משהו שאתה רוצה אותו מבית משפט. אין בזה משמעות כשזה סתם תלוש.

למה?

מה זה יוכר? מי יכיר בו?

בית משפט מכיר.

נכון, לכן צירפנו את בית משפט גם לחלק הזה.

יוכר וייאכף. יוכר וייאכף על ידי - - -

אני חושבת שההבדל הוא שפשוט - - -

"סעד זמני שניתן על ידי הרכב הבוררות, יוכר וייאכף על ידי בית המשפט המוסמך, בכפוף בלי קשר למקום הבוררות, בהתאם להוראות סעיף".

רגע, בקשה בכתב מתייחסת רק לאכיפה. גם ההוראה של הבוררים מתייחסת רק - - - של האכיפה.

אבל איפה ההוראה של בקשה בכתב נמצאת ב-UNCITRAL?

בקשר לאכיפה?

איפה זה כתוב?

ההתחלה מתחיל עם הכרה, נכון? ואחר כך כל הקטע של הבקשה בכתב, ושל האם כן קבע הסכם או גורם אחרת, קשור לעניין של האכיפה.

לא כתוב בשום מקום, לא הבקשה בכתב, לא כתובה ב-UNCITRAL.

היא כן, רשום ב-pan application, אבל זה רלוונטי לאכיפה, לא להכרה. ההכרה יכולה להיות לא מוסדרת - - -

נכון, לכן עשינו את זה ככה שבית המשפט יכיר ויכריז על - - -

אבל אני שואל, למה בית המשפט יכיר? כולם, כל העולם יכיר, אלא אם כן יש סיבה לא להכיר. אבל כל העולם יכיר. הצדדים יכירו. הרי מתי אני צריך בית משפט? כשלא מקשיבים לי. הרי באופן עקרוני אם יש בוררות ביני לבינך על משהו והבורר אמר לי לשלם, ואני משלם, אני לא הולך לבית משפט.

אנחנו נמצאים בפרק שעוסק בהכרה - - -

אני מבין, אני אומר שההכרה בסעד הזמני אומרת בעצם – הרכב הבוררים רשאי לתת צו זמני. והצו הזמני הזה, יש לו ערך. זה בעברית תשובה: תקף. הוא תקף. אלא אם כן הוא אמר אחרת כשהוא אמר שהסעד הזמני לא תקף או לא ניתן לאכיפה. שני דברים. זאת אומרת, קודם כל האמירה: הרכב הבוררים – שנדבר בשפה של בני אדם ולא בשפה של משפטנים – אנחנו אומרים בבוררות בין-לאומית, הרכב הבוררים יכול לתת סעד זמני והסעד הזמני הזה הוא מחייב והוא ניתן לאכיפה והכול בכפוף – א', להוראות של הרכב הבוררים עצמו, שאם אומרים הוא יוכל להיאכף בעוד 30 יום, בעוד 30 יום; ואם אומרים שהוא יכול להיאכף רק כלפי צד אחד ולא כלפי צד שני, בהתאם לכללים שלהם. ו-ב', בהתאם להוראות סעיף זה. זה העברית בשפה פשוטה.

אם מכבדים את זה, אם הבנק משום מה מכבד את זה, אם יהיה כתוב בהסכם הבוררות שניתן להפעיל צ'ק שמופקד כדי לממש – אז אפקיד את הצ'ק, לא אפקיד שטר בוררות. יש לי צ'ק בנקאי שיושב כרגע אצל נאמן, אצל צד שלישי ובכפוף לפסק בורר – לא צריך בית משפט. נכון, אני חייב ללכת לבית משפט?

כדי שצדדים שלישיים יכירו בזה, אז כן.

אם וולונטרית הם מכירים בזה.

אם הם מציעים - - -

לא, צד שלישי בדרך כלל הוא - - -

יכול להיות שהצד השלישי ידרוש שזה וזה וכולי. אבל יכול להיות שבזמן הסכם הבוררות הסכמתי על נאמן שיחזיק צ'ק בנקאי שיעביר לצדדים ברגע האמת.

מובן שאין צורך ללכת לבית משפט על זה.

אז אין חובה ללכת לבית משפט. כלומר - - -

זה מעוגן לך בסעיף 18, שהוא בעצם אומר את הסמכות, שהרכב הבוררים רשאי לתת סעד זמני. זאת המשמעות.

לא.

זה יכול להיעצר שם, אלא אם כן אתה רוצה - - -

יש את השאלה למה ההרכב מוסמך, ויש את השאלה של מה התוקף של התוצר שלו. אלה שתי שאלות נפרדות.

זה ברור שאם לא עולות שאלות לגבי ההכרה - - -

לא, יש לזה שאלה שנייה – למה.

לא, אבל למה אני צריך להכיר אותו.

יש לי אמירה - - -

אבל אין לך בעיה, אתה לא צריך ללכת להכיר בו.

בסדר, אז למה לקבוע את זה?

לכן אני אומרת שהסעיף הבא, בא רק לסמכות בית משפט.

לא, לא נכון. זה לא מה שכתוב ב-UNCITRAL. שוב, אני שואל שאלה: אני יכול לבוא ולהגיד תיאורטית שהחלטות מסוימות דורשות אישור של בית משפט; הם חסרות תוקף עד אישור בית המשפט, נכון? יש אפשרות לעשות את זה. יכול להיות שיש אפילו משהו כזה בחוק. אני יכול לבוא ולהגיד: החלטה של בורר על עיקול נכס בידי מוסד בנקאי תדרוש אישור של בית משפט כתנאי לתוקפה. הייתי יכול לכתוב מכתב כזה. לא כתבתי.

אני רוצה להוסיף: יש סעיף מקביל ודומה מאוד בחוק הבוררות עצמו, סעיף 21 לחוק הבוררות. בכפוף לסעיפים 24 עד 28, שזה הליכי הביטול לפי חוק הבוררות, ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי הדין וחליפיהם כמעשי בית דין.

אבל זה לא, אנחנו לא- - -

רגע, רגע.

אבל אנחנו לא בסעיף שבא להגיד מה הוא עושה.

מה שיושב-ראש הוועדה אומר, זאת ההוראה שמופיעה UNCITRAL. ב-UNCITRAL, מה שזה אומר לכם זה מחייב, אלא אם כן יש סיבות לא.

אוקיי, נכון.

אוקיי. אז למה לא לנסח את זה באופן כזה בדומה לסעיף שמנוסח ביחס לפסק בוררות בחוק הבוררות ולכתוב: בכפוף להוראות 25 - - -

שי, כי אם תסתכל על כל הפרק כמכלול, תסתכל על הסעיף הבא שמדבר מתי בית משפט יכול לא להכיר ובית משפט יכול לא לאכוף - - -

נו, זה היה בכפוף. זה - - - בכפוף לסעיף 24 עד 28 של חוק הבוררות.

זה היה בכפוף, זה בסדר, זה היה בכפוף.

אשאל שאלה פשוטה מאוד: יש החלטות תיאורטיות של בורר או נגיד אני יכול לקבוע מחוק אחר שאומר שהייתי יכול לכתוב שניתן לממש פסק בורר כדרך שמבצעים שטר. הייתי יכול לכתוב דבר כזה, לא צריך הליך שיפוטי, נכון? הייתי יכול לכתוב את זה, לא צריך בית משפט, לא בית משפט מוסמך ולא נעליים. הייתי יכול לכתוב: בהסכם הבוררות ניתן לבצעו, אם הוא כולל בתוכו סכום ומועד תשלום וזה בפסק דין הבורר או בזה, ניתן לבצעו כדרך שמבצעים שטר ואפשר להתנגד לו כדרך שמתנגדים לשטר.

הייתי יכול לעשות את זה – לא עושה את זה. למה אני לא עושה את זה? מכל מיני סיבות. אבל הייתי יכול לעשות את זה, וזה בעצם אומר שהחלטת ביניים הזאת, שסעד הביניים של זה, קודם כל היא מחייבת. את מי היא מחייבת? לא יודע. אבל היא מחייבת, מחייבת את הצדדים, את חלפיהם, את העולם, מוכרת כמחייבת. אפשר לפעול על פיה. עכשיו צד בא ואומר: לא מכיר, רוצה לעצמי שלייקס, תביא אישור בית משפט כי אני לא מזהה את זה – יעשה את השיקולים שלו, יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל קודם כל זה מחייב, יש לזה משמעות, הסכם בוררות מחייב.

יעל, יש לזה גם משמעות חוזית כי ברגע שזה מחייב וצד לא מקיים את זה, הוא קודם כל מפר חוזה. הוא מפר את הסכם הבוררות שלו.

אבל זה מחוץ לחוק, הוא לא צריך את החוק בשביל זה.

אבל כל עוד זה לא מחייב, הוא לא מפר את החוזה. אם אתה אומר: זה יהיה מחייב רק אחרי שאפנה לבית משפט, אז זה לא הפרה.

רגע, נגיד שגם סעיף 24(ב) בנוסח באנגלית, גם ההקשר שלו הוא הכול מניח שההליך של ההכרה והאכיפה מתבצע מול בית המשפט. אני מסכימה שאפשר להוסיף הוראה. לדעתי, נגיד היא מתאימה לסימן הקודם, שאומרת: הסעד הזמני שניתן הוא יוכר על ידי הצדדים. לי זה נראה פשיטא, אבל ברור שלדעתי שבסימן הזה אנחנו בהקשר של בית המשפט כשהוא נכנס להכרה ולאכיפה. זה עולה בסעיף 2 ב-24.

אני מסכים, אגיד משהו בתחילת ההערה שלי: אחד, הכרה לא מצריכה בקשה בכתב. זה יכול להיות אגב הליך.

לכן עושים את ההבחנה הזו.

לא. אבל ב-א' כרגע לפצל.

מה שאנחנו הצענו שאו יוכר או לפי בקשה בכתב יוכרז כאכיף.

ההערה השנייה שלי היא על הקטע של הכרזה של אכיף. אם אני הולך עם הביטוי "יוכרז כאכיף", זה בעצם אומר שאני יכול ללכת עם הפסק בוררות להוצאה לפועל.

כל סעד זמני, הרי כן.

לא משנה – או סעד זמני. הרעיון בעניין האכיפה הוא שבית המשפט כבר נותן לי את סעד האכיפה ואני בא בעצם – הוא נותן לי עם הפסק דין להוצאה לפועל. זה הרעיון, ככה זה עובד. מה שאני מבקש מבית המשפט זה לא סעד הכרזתי או הצהרתי או איך שתקראי לזה, אלא סעד אכיפה שהוא ממשי.

זה צו אופרטיבי.

כן, הוא נותן אופרטיבי, החלטה שאיתה אפשר ללכת להוצאה לפועל. זה מבחינת הניסוח.

בסדר, אבל אתם מסכימים שהקונטקסט פה הוא בית המשפט.

כן.

הקונטקסט פה הוא סעד הביניים.

הקונטקסט של הסעיף הוא הבקשה ביחס לסעד הביניים.

גם לגבי הכרה.

כן, זה הכול.

"סעד זמני שנתן הרכב בוררות יוכר על ידי בית המשפט" - - -

או ייאכף על ידו.

אבל צריך לצרף את הבקשה בכתב.

"ויהיה ניתן לאכיפה על פי בקשה".

"לא יהיה ניתן", משהו יותר.

אנחנו צריכים את האמירה של ייאכף.