פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ועדת החינוך, התרבות והספורט
08/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 135
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 10:02

1. משבר עולם התרבות בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" - דיון ומעקב
2. תרומתם של האומנים והיוצרים למאמץ המלחמתי ולחיזוק העורף, בהשתתפות מנכ"ל משרד התרבות והספורט

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
נעמה לזימי
יבגני סובה
יוסף עטאונה
קטי קטרין שטרית

אחמד טיבי

כפיר כהן - מנכ"ל, משרד התרבות והספורט

גלית והבה שאשו - ראשת מינהל תרבות, משרד התרבות והספורט

אוריאל שם טוב - רפרנט מאקרו, אגף תקציבים, משרד האוצר

ניר ונגר - ראש המועצה האזורית תמר

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

איל באיער - סגן יושב-ראש אמ"י, איגוד אמני ישראל

איריס רונלי ריקליס - מנכ"לית, פורום מוסדות תרבות

אבי בן הלל - מנכ"ל, שח"ם, ארגון השחקנים והשחקניות בישראל

עמיחי גרין - שח"ם, ארגון השחקנים והשחקניות בישראל

יפעת בחר - מנכ"לית, השתחוויה-תיאטרון, קהילה, חברה

גיורא ואלה - מנכ"ל, אקט-איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה

הילית ישראל - מנהלת תחום איגוד מקצועי, אקט-איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה

ערן אוחנה - סמנכ"ל יוצרים, אקו"ם

רמי בז'ה - דובר, איגוד תעשיית התרבות

דניאל לגזיאל - איגוד האמרגנים ומפיקי אומנויות הבמה

אלי מנטבר - חבר הנהלה, לה"ב, איגוד המפיקים

מלכהלי בלוי-חנוכה - מנהלת השדולה למען האישה החרדית

חיה לאה עוזר - נציגה, האומניות החרדיות

ענבל צח - בת משפחה של החטוף טל שוהם

נופר בוכשטב - אחותו של החטוף יגב בוכטשב

יהודה כהן - תמי, עמותה לקידום תרבות ומוסיקה ישראלית וים תיכונית

אסף כהן - תמי, עמותה לקידום תרבות ומוסיקה ישראלית וים תיכונית

גור שלי - תנועת תרבות

דבי גיטיס - תנועת תרבות

יהודית גידלי

אתי דנן

א.ב, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

1. משבר עולם התרבות בעקבות מלחמת "חרבות ברזל"
דיון ומעקב
2. תרומתם של האומנים והיוצרים למאמץ המלחמתי ולחיזוק העורף
בהשתתפות מנכ"ל משרד התרבות והספורט

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא משבר עולם התרבות בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", דיון מעקב. בהמשך, תרומתם של האומנים והיוצרים למאמץ המלחמתי ולחיזוק העורף, בהשתתפות מנכ"ל משרד התרבות והספורט.

כהרגלנו אנחנו שולחים את תנחומנו למשפחות הנופלים, ומתפללים להחזרתם המהירה של כלל החטופים, ומתפללים לרפואתם המהירה בנפש ובגוף של כלל הפצועים.

משפחות החטופים, בבקשה.

בוקר טוב, אני ענבל, אני בת דודה של טל. בוועידה הזאת אני על שני כובעים כי אני שייכת לעולם התרבות. אני צלמת של הופעות. קודם כל אני אספר על טל ואחרי זה אני אספר על הבקשה שיש לנו. טל חטוף 94 ימים. הוא היה חטוף עם כל המשפחה, עם אשתו, עם הילדים, נחטפו מבארי כשהגיעו לביקור. המשפחה ביום ה-50 שוחררה. טל עדיין שם. אין לנו טיפה של מידע עליו. אני מבקשת מכל אחד מהנוכחים פה לדמיין שהוא לא דיבר עם הבן זוג שלו, עם האח שלו, עם הבן שלו 94 ימים. האם מישהו מכם מצליח לדמיין? האם מישהו מכם מצליח לדמיין חזרה לחיים של אשתו ושל הילדים כאשר הם בעצמם היו חטופים, ואי אפשר להתחיל לדבר על תהליך של ריפוי כשאבא לא נמצא פה, אז אני מבקשת מכל אחד מכם לקחת דקה לעצמו ולחשוב האם הוא יכול להעביר שעה בלי לדבר עם בני הבית שלו או להתעניין בשלומם, לדעת שאתם הורים, אתם אחים. כל אחד מכם היה רוצה לדעת שהבן שלו, שאח שלו, שבן הדוד שלו לבוש טוב לחורף, אכל, שתה, ישן בלילה עם כרית ושמיכה כלשהי. כל אחד מכם שייקח דקה כל יום, כל בוקר ויחשוב איך הוא יכול לעזור ולעשות פעולה שמביאה את החטופים הביתה בשביל שאנחנו, המשפחות שלהם נוכל להתחיל לחזור לחיים שלנו, לעטוף אותם בצמר גפן. מילים כבר לא מספיקות לנו. אנחנו רוצים מעשים. זה בכובע של טל ומשפחות החטופים. נופר תיכף תדבר גם היא.

אני צלמת של הופעות. אני חלק מעולם התרבות. לא החזקתי מצלמה ביד 94 ימים, וההופעות היחידות שאני רואה זה מה שבז'ה מביא לכיכר החטופים. כן, העולם שלנו צריך לחזור. כן, צריכים לתת פיצויים. לא לתת מענקים שאחרי זה יגידו לנו להחזיר אותם. את זה כבר נוכחנו מהקורונה. לא רוצה תרומות מאף אחד. רוצה שהעולם שלי יתפרנס בכבוד כי אני יודעת שעולם התרבות זה הראשון שנפגע, האחרון שחוזר ובינתיים מופיע בהלוויות אצל חיילים, אצל מפונים. אני מדברת עם החברים שלי המוזיקאים. "היום אנחנו אצל מפונים", "היום אנחנו בבתי חולים", "היום אנחנו בהלוויות". זה מה שאנשים עושים 94 ימים. המדינה הזאת בלי תרבות לא יכולה להתקיים, כולנו יודעים. גם עכשיו כשנכנסנו פה לוועידה התנגן אריק איינשטיין.

אני מבקשת מכולכם לזכור שעולם התרבות הוא לא רק להיות ליופי, ולעולם התרבות גם מגיע להתקיים ולהתפרנס ובלי שאחרי זה יבואו ויגידו, תחזירו לנו את המענקים. לא יהיה לנו מאיפה. אני באופן אישי 94 יום לא החזקתי מצלמה. אני גם לא מתכוונת להחזיק אחת כזאת עד שיחזרו כלל החטופים, כי כרגע אנחנו במאבק שהוא יותר חשוב מכל דבר. כן, זה שאני צריכה איכשהו להתפרנס, שאלה יפה. זה שעד שהם יחזרו, לא יקרה.

הבקשה שלי מכם להציב שלט כזה בכל אולם קולנוע, בכל אולם תיאטרון, במגרשי הספורט, כל מקום שאנשים שחזרו לשגרה שהיא מבורכת, צריך גם לנפש, לזכור שיש 133 חטופים שעוד לא הלכו להופעה ולא הלכו למשחק כדורגל ולא הלכו לקולנוע. כן יבואו ויגידו לי האימהות, אבל יש לנו ילדים קטנים. אני מצטערת, גם שם יש ילדים קטנים. כפיר חגג שנה לפני יומיים. תינוק קטן שחגג שנה. אצלכם בשלט כתוב 10 חודשים. הוא חגג שנה ביום שבת, אז החיים לא חזרו. נכון, השגרה חוזרת. החיים לא חוזרים. אני מבקשת מכם לדאוג שכל מקום עם תרבות וספורט יהיה להם שלטים כאלה. אנחנו יכולים לדאוג לכם מהמטה. אנחנו יכולים לשלוח לכם את הקובץ ותדפיסו. זאת הבקשה שלנו מכל אחד ואחת שיושב ואחראי על התרבות, דרך אגב, כולל בבתי הספר. כל חטוף גם בגיל 80 הוא בעל משפחה כלשהי. מחכים לו בבית ועל כן בכל כיתה, בכל מוסד תרבותי, בכל מקום שיהיה שלט שמזכיר שלא חזרנו לשום שגרה למרות שזה אולי טיפה מרגיש ככה. אין שגרה, לא תהיה שגרה. זה היום ה-94.

אנחנו עשינו אתמול עד הלילה הכנות ליום ה-100. לא דמיינו להגיע ליום ה-100. אני הייתי בטוחה שזה יהיה כמה ימים ומישהו יתעורר ומאוד מהר האירוע ייגמר. אנחנו ביום ה-100. יום ה-100 שאנחנו לא יודעים אם הם בחיים או לא. זה מה שקורה ביום ה-100. אף אחד לא נותן לנו מידע, אז אנחנו מבקשים מהממשלה הזאת ומהכנסת הזאת לעשות את המוטל עליה. זה החובה שלכם להחזיר את כולם בחיים, והשעון מתקתק. כל דקה וכל שנייה נחשבת. תודה.

תודה רבה. כן.

היי, שמי נופר בוכשטב, אני אחות של יגב. זה אחי הגדול. אני פה הרבה יותר מידי זמן. אני כבר רואה את כל חברי הכנסת, מכירה את השמות, מכירה את הפנים. אני רואה גם שהם מכירים אותי לפי ההסכמה, וקצת נמאס לי, אני מודה. אני לא נהנית להיות פה. אני לא נהנית להגיע ולדבר ולספר את הסיפור. חשבתי היום על מה אני רוצה להגיד, ובאמת שאני כבר לא יודעת. אין לי מה להוסיף. אנחנו 94 יום בתוך תחושת ייאוש ותסכול, והיום אני רוצה לספר לכם קצת על יגב, להגיד משהו קצת אחר.

אני אמנם לא כל כך קשורה לעולם התרבות אבל יגב הוא מוזיקאי מחונן, מנגן על כל כלי שעולה על הדעת, מגיטרה עד צ'לו, חליל צד, קלרינט, מלודיקה ובאמת עוד כל מה שאפשר להעלות על הדעת. התחיל לבנות כלי נגינה בעצמו. אני אספר לכם שביום של החטיפה הוא נחטף יחד עם אשתו רימון. באותו יום לקחו אותם לעזה ותוך כדי שהם מובלים, זה היה מאוד איטי, אני לא אכנס לפרטים איך זה קרה, אבל תוך כדי שהם מובלים הם מסתכלים אחורה על הקיבוץ, רואים עוד מחבלים נעים יחד איתם לכיוון, והם רואים את אחד המחבלים לוקח גיטרה, את הגיטרה של יגב, ובעצם לוקח אותה איתו. רימון שואלת את יגב, מה נעשה, לקחו את הגיטרה שלך, הגיטרה שאתה אוהב. יגב ענה לה, בסדר, אם ילד אחד בעזה עכשיו ילמד לנגן ויהיה מאושר בזכות הגיטרה, אז משהו טוב ייצא. ברגע הזה כשהוא נחטף, הוא מצליח למצוא איזושהי נקודת אור, וזה מה שאנחנו בתקופה הזאת מנסים לעשות בשביל יגב. אנחנו מנסים לראות את נקודות האור בתקופה כל כך קשה. אני יודעת שקשה לכם כבר לשמוע את זה. קשה לכם לשמוע את הסיפורים, קשה לכם לשמוע את העדויות, קשה לשמוע אותנו מדברים, ואנחנו לא יכולים להפסיק לדבר ואנחנו צריכים שתקשיבו לנו. אנחנו צריכים שלא תשכחו אותם.

אתמול נפגשתי עם מכינה, עם נערות באמת מאוד חכמות, נערות ששאלו שאלות, והן שאלו אותי האם אתם מרגישים שהציבור שכח אתכם? האם אתם מרגישים שהציבור כבר אדיש לנושא של החטופים, כבר לא אכפת לו? ועניתי להן שאני לא חושבת שהציבור שכח. אני לא חושבת שזה יכול לקרות. הציבור תומך, הציבור איתנו. באמת כל עם ישראל מאוד מאוחד בדרישה להחזיר את החטופים, לפחות ככה אני מרגישה, אבל אני מבקשת גם פה מחברי הכנסת, אל תשכחו. אנחנו לא יכולים לשכוח. הם לא יכולים להישאר שם. יש שם כל כך הרבה אנשים שעדיין חיים והזמן שלהם אוזל. זה לא קלישאה. זה לא אמירה סתמית. אנחנו שומעים כמה עדויות קשות. אנחנו שומעים כמה המצב שם קשה, כמה הם חוזרים חצי מהמשקל שלהם. אנחנו לא יכולים לחכות. אין להם זמן. אין לנו זמן ואני צריכה את אח שלי בבית. אימא שלי צריכה את הבן שלה. כל כך הרבה אנשים צריכים את המשפחות שלהם, ואנחנו פשוט מבקשים את העזרה שלכם. באמת אין לי עוד מילים להגיד, אין לי עוד מה להוסיף.

אני כן אתייחס פה לאנשים בקהל מעולם התרבות ואגיד שזה כל כך מחזק. המוזיקה בתקופה הזאת היא באמת דבר מאוד מחזק. הבוקר שמעתי שיר של נינט שהוציאה, "בואי הביתה". זה עשה לי לרגע איזשהו משהו טוב על הלב לשמוע, אז רק להגיד שתמשיכו, וחשוב. תודה רבה.

תודה רבה. אני רק רוצה לומר, הוועדה מאמצת.

אנחנו ממש נשמח שזה באמת יופיע בכל מקום.

אני אגיד, מהיום הכיסא בצד שמאל יישאר ריק עד שכולם יחזרו הביתה. אני קורא גם למגרשי הכדורגל, לכל עולם התרבות לאמץ את האמירה, כי יש מעבר לשלט. יש פה אמירה, הזדהות אמיתית עם שאר החטופים, כל החטופים.

כל מי שצריך כזה פלקט, למטה החטופים יש ואנחנו פה, יש לנו.

אני גם אגיד את זה במסקנות הוועדה.

תודה רבה לכם.

כפיר, ברשותך אני רוצה להעלות מספר פניות שהגיעו אליי, ואני רוצה גם שנחדד את זה אחרי זה בתוך הדיון. אני מבין שחלק גדול ממי שעוסק ועובד בעולם התרבות עובד שוטף פלוס 30, שוטף פלוס 60. בעצם הדיווחים שלהם בחודש נובמבר הם הדיווחים של הכנסותיהם מחודש ספטמבר. אני מבין שהאוצר רוצה לעצור את מענקי הפיצויים, איך שלא יקראו לזה, כבר בחודש ינואר, הווה אומר שהם יעשו את הדיווחים שלהם על אותם חודשים שעברו, ה-94 ימים. בעצם הם כבר לא יהיו זכאים לאותם פיצויים. אני חושב שאנחנו צריכים לשים לזה לב ולמצוא לזה פתרון, ואם קיים כבר פתרון אז נשמח לשמוע הן מהמנכ"ל וממשרד האוצר. במידה ולא, אני חושב שאנחנו נצטרך למצוא לזה פתרון. לא יתכן שאומן, יוצר או כל מי שעוסק בעולם התרבות, שמטבע הדברים זה שיטת העבודה, עובדים שוטף פלוס 30, פלוס 60 והם נפלו בין הכיסאות. הדבר הזה לא יכול לעבור לסדר היום.

כפיר, אם תוכל לעשות לנו סקירה מהישיבה שלנו האחרונה, איפה הדברים עומדים, איפה ישנם עדיין אתגרים, כי אני מאמין שקיימים עדיין אתגרים, וכמובן גם להתייחס לנקודה הזאת שהעליתי. תודה.

ברשותך, אני אתחיל קודם כל עם משפחות החטופות והחטופים שלנו. אני עצמי אקח את השלט, אשים אותו אצלנו בלשכה, גם שלי, גם של שר התרבות והספורט מיקי זוהר. כל מי שייכנס ללשכות שלנו קודם כל יבין שהלב של כולנו עדיין לא שלם. מעבר לזה שוחחתי מקודם עם המשפחה פה, ואני עצמי באופן אישי אוודא מול מינהלת הליגה, ההתאחדות לכדורגל, הקבוצות הבכירות בישראל. עולם התרבות, אנחנו נוודא, נבקש מהם שהם יוכלו בעצם להניח את זה. אני מניח שכל עולם הספורט ועולם התרבות יתגייס לדבר הקטן הזה למען מטרה הרבה יותר גדולה, ואני חושב שכולנו פה מתפללים לחזרתם בבריאות של החטופות והחטופים שלנו.

לגבי עולם התרבות, אנחנו, המשרד בראשות השר הבאנו מתווה סיוע לכל עולם התרבות, מתווה סיוע שהיה בחודשים אוקטובר–נובמבר. לפני כמה דקות הודיעו לנו שהגיע למשרד המשפטים מתווה הסיוע גם עבור חודש דצמבר. אני רוצה לציין שכן משרד האוצר ממש הלך איתנו יד ביד פה יחד עם משרד המשפטים כדי להביא למתווה סיוע, אני חושב שמאוד טוב, מאוד נכון לעולם התרבות. אנחנו בקשר ישיר עם פורום מוסדות תרבות ואומנות שנמצאים פה גם הנציגים שלהם, עבדו איתנו יחד עם המתווה. בנינו את זה יחד. אני חושב שזה היה משהו שכולכם פה תסכימו שהיה מתווה נכון וטוב.

לשאלתך, אדוני, אנחנו כרגע בשיח עם האוצר ואנחנו צריכים לחשוב יחד עם האוצר מה מתווה הסיוע הנכון לחודשים הבאים. אני מניח שגם השר שלנו ושר האוצר בשיח גם מקצועי של המנכ"לים, נמצא את הפתרון כמו שמצאנו עד התקופה הזאת, לאוקטובר–נובמבר–דצמבר. אני מניח שיחד בהמשך אנחנו נדע כולנו להירתם לטובת עולם התרבות, ואני אגיד גם עולם הספורט.

הישיבה הזאת מיוחדת. גם משפחות החטופים נמצאים איתנו, עולם התרבות, אבל היא מיוחדת לי באופן אישי. נמצאת לידי גלית והבה שאשו, ראשת מינהל התרבות שלנו שהיום זה היום האחרון שלה במשרד. היא עוברת למשרד ראש הממשלה. מהרגע הראשון שנכנסתי למשרד היא לקחה אותי יד ביד ולימדה אותי ממש את כל הדברים, את כל התקנות, את כל המבחנים. אני חושב שהייתי תלמיד די טוב אבל בזכות גלית. הזדמנות טובה לאחל לך המון בהצלחה. ברמה האישית אני מאוד אוהב אותך ושמח שעבדתי איתך, רק שנה אחת אמנם, קצת אני מתבאס מזה, אבל אני הבטחתי שניפגש בעתיד ונעבוד עוד ביחד. נראה לי כל עולם התרבות יכול להוקיר תודה לגלית על שהובילה את המינהל הזה בשמונה השנים האחרונות. המון בהצלחה ואוהבים אותך.

בהמשך למה שאמר כבוד המנכ"ל, אני רוצה להתייחס עניינית למצוקות של עולם התרבות שלנו. מעבר לעבודה האינטנסיבית וחלוקתם של כ-80 מיליון שקלים לגופי התרבות הממוסדים ודרכם ליוצרות וליוצרים ולאומנים, אנחנו עשינו כמה וכמה דברים מהרגע הראשון, למעשה עם פרוץ המלחמה שהתרגשה עלינו ב-7 באוקטובר, שמחת תורה, יום ההולדת שלי, אגב. ב-7 באוקטובר התרגשה המלחמה. כבר ב-11 באוקטובר המשרד שלנו השיק מבחן תמיכה בסכום כולל של 10 מיליון שקלים שחולק לרשויות המקומיות על מנת לאפשר להן לעשות פעולות הפגה בתרבות ובספורט ועל מנת לתת מענים לעולם התרבות וליוצרות וליוצרים שלא יעבדו בחינם.

שבוע לאחר מכן אנחנו התחלנו לעבוד באמצעות החברה למתנ"סים והפעלנו תוכנית שקוראים לה "בלב אחד", שתוקצבה ב-5 מיליון שקלים, שבעצם נתנה 1,700 מופעים במספר למפונות ולמפונים בכל מתקני הפינוי ברחבי הארץ. הפעילות הזאת הסתיימה בסוף דצמבר. מעבר לכך יש לנו גם רישום בדיוק כמה מופעי תיאטרון היו, כמה מופעי ילדים, כמה סדנאות. בהחלט זה נתן מענים, הגם שבתעריפון מיוחד לעת החירום הזאת.

מעבר לכך שאנחנו השקנו בשלושה השבועות האחרונים של חודש דצמבר עוד שני מבחני תמיכה לפעולות הפגה בתרבות וספורט בסכום כולל של 6 מיליון שקלים, שהדגש בהם היה לרשויות המפונות, 16 רשויות במספר, ועוד כ-36 רשויות שנמצאות ב-0 עד 40 בדרום ו-0 עד 9 בצפון, וגם הן קיבלו תקציבים. מעבר לכך אנחנו הקפדנו לעשות אדפטציה של מבחן סל תרבות עירוני שההקצאה שלו עמדה על 46 מיליון שקלים כדי לתת מענים לרשויות שהיו צריכות את המענים האלה כדי לעשות פעולות תרבות ובצורה הרבה יותר פלקסבילית, הרבה יותר גמישה כדי לאפשר בעת הזאת אפשרות לאומניות ולאומנים להשתכר.

מעבר לכך, בישורת האחרונה של חודש דצמבר אנחנו השקנו את הקרן לאומנים ואומניות במצוקה תוך שיח עם גופי התרבות והאומנות ועם גופי האומנים, ואפשרנו בעצם לאומנים ואומניות שהם נמצאים במצוקה בעת הזאת להגיש על מנת לקבע סיוע מיוחד, כאשר אנחנו בעצם הגדלנו את התקציב. בדרך כלל אנחנו מחלקים 1.5 מיליון שקלים והפעם חילקנו פי ארבעה. אנחנו מחלקים פי ארבעה. המועד האחרון זה ב-19 בינואר להגשות.

בנוסף אנחנו בשבוע האחרון של חודש דצמבר השקנו תוכנית שקוראים לה "משיב הרוח", "משיב הרוח ומוריד הגשם", כולנו יודעים את המשמעות של הדבר הזה, בתקציב כולל של 15 מיליון שקלים לפעולות תרבות, כאשר אנחנו פה חייבנו את הרשויות, ופה באמת נענינו לצרכים מהשטח. חייבנו את הרשויות לעשות כמה וכמה דברים: אחד, אנחנו חייבנו לקחת יותר משתי סוגות אומנותיות כי בדרך כלל לוקחים את התיאטרון ואת המוסיקה, ואנחנו חייבנו גם לקחת את הסוגות האומנותיות האחרות על מנת לתת מענים לכמה שיותר יוצרים. מעבר לכך קאפ של לפחות 10% מהתקציב מוקדש ליוצרות ויוצרים עצמאיים לתת סדנאות ומפגשים, וגם נתנו מקום לאומניות ואומנים במרחב הציבורי שגם הם צריכים להתפרנס.

מעבר לכך אנחנו עשינו שלושה מפגשי חשיפה כדי שמנהלי התרבות ברשויות יוכלו בעצם להזמין. בשלושת מפגשי החשיפה הופיעו גופי התרבות וגופי היוצרים על מנת שאותן רשויות יוכלו להכיר את המנעד הרחב ואת התפריט הרחב שיש.

מעבר לכך באמצעות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל עשינו בית פתוח לאומנים ומופעים בחינם לקהל הרחב באתרי המורשת, כ-60 אתרי מורשת ברחבי הארץ, ותקצבנו את זה ב-300,000 שקלים. בנוסף, בשיתוף עם משרד הביטחון ורשויות הצבא של מדינת ישראל אנחנו מקיימים ב-3.8 מיליון שקלים מופעי תרבות לחיילים שלנו על מנת לתת מענים לסוגות הזמר הישראלי ולסוגות אומני השיח והבידור על מנת להרים את המורל של החיילות והחיילים המדהימים שלנו.

בנוסף, אנחנו תקצבנו מיליון שקלים לכרטיסי קולנוע למילואימניקים ובנות ובני המשפחה שלהם, עם משרד הביטחון, ועוד לא אמרנו דיי. אנחנו כמובן צריכים לטכס עצה, לעשות עוד ועוד מענים כי השמיכה היא באמת קצרה. אני מבינה מאוד ללב כל האנשים היקרים שיושבים פה. כולנו יודעים שהתרבות והאומנות היא החמצן הרוחני של מדינת ישראל. בלי החמצן הזה אי אפשר לעשות כלום. זה הדלק שממלא אותנו. זה האוויר לנשימה שלנו. זה משהו שהוא חובה. זה התנאי בלעדיו אין.

אנחנו שוקלים להרחיב עוד מיזמים. אנחנו רוצים לתת מענה ספציפי למפיקי ומפיקות הקולנוע. הגם שאנחנו כן תקצבנו בתוכנית החדשה ב"משיב הרוח" את הנושא של הקולנוע, ישנן הקרנות ייעודיות של סרטים ישראלים, אבל בכך לא דיי. אנחנו בימים אלה שוקדים על פתרון ייעודי לנושא של הפקות הקולנוע שנעצרו. במקביל אנחנו המשכנו את המיזם שהוא בין-משרדי להפקות, תתפלאו לשמוע שיש כאלה שרוצים לצלם בישראל, הפקות קולנוע זרות בישראל על מנת שבאמת תומכי הלחימה שלנו בקולנוע יוכלו להשתכר. אני רואה פה את אקט ואני רואה פה גופים אחרים, אז בוודאי שאתם ראש מעייננו. לא שכחנו אתכם. אנחנו צריכים לתת פתרון יותר ייעודי לנושא של הקולנוע. לא אמרנו דיי. יש לנו עדיין תוכניות. אנחנו נשמח שהאוצר יתקצב אותנו בעוד תקציב כי אנחנו משרד מאוד פרואקטיבי בראשותו של המנכ"ל ובראשות השר. מדיניותו של השר זה להיטיב עם עולם התרבות ולעשות הכול. אגב, אנחנו מעורבים ב"תקומה" בצורה אינטנסיבית. אני רואה פה את תנועת תרבות, ואנחנו בתוך המהלכים של לקדם ולעשות כמה שיותר, אז תודה לכולם ועוד לא אמרנו דיי.

יש עיריות שהן אחראיות על תיאטרון באר שבע. סליחה, אני נותנת את באר שבע כדוגמה. המשכן לאומנויות הבמה שמן הסתם שלושה חודשים לא עבד. יש מנויים שצריכים להחזיר להם כסף. בכסף הזה זה כולל עזרה לרשויות?

בדיוק. זה כולל עזרה לרשויות. "משיב הרוח", בניגוד ל"בלב אחד" שהיה במתקני הפינוי, פה אנחנו נתנו לרשויות על מנת שהן תחלטנה בעצמן לעצמן איפה בוער להן יותר לשים את הכסף, כאשר כלל האצבע לאותן 16 רשויות מפונות, שהן חייבות לתת מענים לכלל התושבות והתושבים המפונים שלהן.

אבל לרשויות לא מפונות?

אני מדברת על כולן. כלל הרשויות במדינת ישראל תוקצבו ב-15 מיליון שקלים. אגב, אני ראיתי פרסום יפהפה של בית שמש למשל שעושה אירוע מקסים עם דוד ד'אור ואברי גלעד על מנת לרומם את הרוח.

זה הבן שלי. הבן שלי סגן ראש עיר שם.

נעים להכיר. קטי, מה שלומך? בשורות טובות, ישועות ונחמות.

אמן.

פה המקום גם להגיד, השר מחזיר את התוכנית המכוננת להיכלי התרבות בפריפריה שקוראים לה "רוח תרבות", שבזמנו הייתה אמירה שתבוטל. היא מוחזרת. בימים אלה אנחנו פועלים על מנת להחזיר את התוכנית, בדיוק מהסיבה הזאת שהיכלי התרבות ביום-יום לא נתמכים על ידי המשרד בצורה ישירה אלא בצורה עקיפה על ידי סבסוד סדרות בפריפריה.

נכון. אוקיי, הבנתי. תודה.

תודה לך.

אני רק אוסיף כי ראיתי את יואב הכט ממשרד האוצר נכנס. אמרתי בתחילת דבריי שאנחנו עבדנו יד ביד עם משרד האוצר פה, עם החבר'ה שם גם באגף תקציבים, גם בחשכ"ל. זה המקום להגיד להם שוב תודה כי בזכותם עולם התרבות חי, בועט, נושם וממשיך להופיע, אז באמת גם להם מגיעה תודה לא קטנה.

תודה רבה.

חברת הכנסת קטי שטרית, ברוך רופא חולים, ברוכה הבאה.

תודה. אני מתנצלת, אני לא כל כך רואה טוב. האם נמצאים פה עדיין המשפחות של החטופים?

לא.

האירוע שתקף אותי, הוא תקף אותי ביום שבו הייתי אמורה לנאום בפני המשפחות של החטופים. אחד הנושאים שרציתי להגיד להם זה כמה הם מתגעגעים לחיי היום-יום הפשוטים, לדברים הפשוטים, וכשאיבדתי את הראיה בעין ימין, אז פתאום הבנתי איך העולם יכול להתהפך בשנייה אחת. זו בעצם התחושה שיש לי כלפי המשפחות של החטופים. ברגע אחד כל עולמם פשוט התהפך. לא צריך לקרות מה שקרה כדי להבין אותם או כדי לדעת, כי זה דבר שהוא ברגיל.

אני באמת רוצה להודות לאומנים ולכל העולם האדיר הזה שהתגייס. אני לא יודעת אם נמצאים פה הנציגים של האומנים, אבל התגייס וראינו את זה. ראינו את זה עם החיילים, ראינו את זה עם המפונים בבתי המלון. אני חושבת שאפילו האומנים לא חיכו למשרד התרבות. הם פשוט הגיעו. הם פשוט היו. הנוכחות שלהם הייתה. אחר כך הבנתי שהשר והמשרד הכין מתווה שהם יכולים להיכנס לבית מלון בהזמנה של נניח מנהל המלון, להופיע ולקבל על זה שכר. אני יודעת שרוב האומנים באמת עשו את זה מכול הלב ואפילו לא חיכו, אבל כל הכבוד למשרד שהתגייס מהר, הכין מתווה. אני חושבת שיש ערך מאוד מוסף לנושא הזה של לחזור לשגרה ולצחוק. אני אומרת לכם, לצחוק זה דבר בריא. יש לי חבר שהגיע לבית החולים כשהוא ביקר אותי. הוא פשוט אמר לי, אני הולך לספר לך בדיחות. אמרתי לו, תעזוב אותי, אני אחרי טיפול כזה. הוא אמר, לא, אני הולך לספר לך בדיחות. פתאום מצאתי את עצמי צוחקת וצוחקת. אני רוצה להגיד לכם, זה התרופה היפה והטובה ביותר, אז קודם כל יישר כוח לאנשי המשרד.

הייתי דירקטורית במועצה לתרבות ואומנות. אני יודעת כמה שאתם עובדים קשה ואני יודעת שאתם מסתכלים על הדברים הכי קטנים בשרשרת המזון ואתם רוצים לשמח. כל הכבוד. תודה רבה לכם. אני לפחות בשם חברי הכנסת רוצה להגיד לך יישר כוח גדול, ותמשיכו ותעשו כמה שיותר למען העם הזה שנמצא בתקופה מאוד קשה. תודה.

תודה רבה.

נמצא איתנו רמי בז'ה, יו"ר פורום העצמאיים וארגון המפיקים. בבקשה.

אני לא יו"ר איגוד המפיקים, אני דובר איגוד תעשיית התרבות. אנחנו באמת אלה שמייצגים את האומנים ואת תעשיית התרבות הפרטית.

גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת, מנכ"לים וכו', קהל נכבד, אני רוצה לספר לכולכם שכל מה ששמעתם יפה מהחברים ממשרד התרבות פשוט לא נוגע אלינו. נכון, אנחנו תחת מטריה שקוראים לה תרבות ואנחנו מייצרים תרבות. אני אספר כאן שבעצם 80% מתעשיית התרבות במוסיקה, בבידור, בהצגות הילדים וכו' היא תעשיית תרבות פרטית שאנחנו כאמרגנים ומפיקים מייצרים אותה ומפיקים אותה בכל רחבי הארץ מקצה לקצה. למעשה לנו אין שום ממשק עם החברים הטובים מאוד ממשרד התרבות שגם ברצותם לעזור לנו, אין בינינו שום ממשק. הוא לא יכול להכניס לי את היד לכיס, לא לקחת ממני כלום ולא לתת לי כלום למרות שהוא רוצה. לנו יש אך ורק ממשק עם השותף שלנו שקוראים לו מדינת ישראל, האוצר.

בתעשיית התרבות במעטפת האומן, בדרך כלל כשאומרים בידור, תרבות וכו', אז לנגד עינינו אנחנו רואים שלמה ארצי ואיל גולן ורייכל ופוליקר וריטה, אבל לא. בתעשיית התרבות מתפרנסים כ-250,000 אנשים במעטפת האומן. למעשה בשלושה חודשים האחרונים האנשים הללו הקטנים, אני לא מדבר עלינו בעלי המשרדים והמפיקים וגם לא על האומנים המובילים, אלא דווקא על המתפרנסים במעטפת האומן שהם בשלושה חודשים האחרונים לא ראו פרנסה, לא פגשו כסף בכלל. כשאני אומר לא פגשו פרנסה, שימו לב, לא אמרתי לא פגשו עבודה. עבודה למכביר הייתה מהיום הראשון של המלחמה כפי שציינו החברים ואני לא רוצה לטפוח לעצמנו על השכם, אבל כך קרה וכך קורה תמיד. בכל מלחמות ישראל, בכל המצבים הקשים כשצריך מורל אנחנו יודעים לייצר אותו. סליחה שאני אומר אנחנו, זה האומנים בסוף, ואנחנו דאגנו לזה. האיגוד שלנו באמת עבד, הקים חמ"ל ממש ביום השני ואופרציה שלמה בכדי לייצר 70 נקודות בו זמנית ביום שיופיעו אומנים ברחבי הארץ, בעיקר בהתחלה לחיילים ובאמת למפונים.

הטרגדיה הגדולה של הענף שלנו זה שבעשר שנים האחרונות, גבירותיי ורבותיי, 2014, "צוק איתן" עד היום, 2024, "חרבות ברזל", אם אנחנו סופרים את האקשן אייטמים שבהם לא יכולנו לעבוד באופן אובייקטיבי כי הפסיקו לנו את היכולת להתקהל, אני כבר לא מדבר על מצב רוח לאומי, כי מצב רוח לאומי אפשר להתווכח עליו. אני יכול להיות שמח, זה לידי יכול להיות עצוב ממה שקורה במדינה באופן כללי, אבל מנעו מאיתנו פרנסה דה פקטו, אם זה "צוק איתן" ואחר כך כל המבצעים, שלא נדבר על 15 חודשים של קורונה וכו'. היא באה עלינו בעשר שנים האחרונות שבאמת מי שנשאר עדיין בתעשייה הזו, במקצוע שלנו, רק על זה מגיע לו להדליק משואה. גם ככה לא פשוט להיות כאן עצמאי רגיל במדינת ישראל, לא כל שכן בתעשיית תרבות בלתי אפשרית של ממש.

רמי, אתם לא נכללים באף מתווה?

אנחנו לא נכללים בשום דבר. משרד התרבות ייצר איזשהו מנגנון שבנקודת הקצה האומנים יצאו להופעות וקיבלו. זה היה בקטן וכו'. בפועל האנשים שאנחנו פוגשים, וסליחה שאני אומר, ברובם פרילנסרים קטנים, עצמאיים קטנים, אותו סאונדמן שמבצע עשר פעולות בחודש ומגיש חשבונית. נגיד שהוא סאונדמן משוכלל מאוד ומקבל 1,000 שקל. הוא עשה עשר פעולות, יש לו 10,000 שקל בסוף החודש. הוא מגיש חשבונית. מזה גוזרים לו את המע"מ. אחר כך בא האוצר וגוזר לו את החשבונית לחצי ומזה הוא צריך לחיות. גם המענקים לכשיגיעו, הם ממוסים והוא יצטרך להחזיר. זה גם מעט ומאוחר מידי. דפקטו כרגע הדרמה אצלנו היא דרמה תזרימית ואנחנו מצפים ממשרד התרבות לא לשלם לנו, לא לתת לנו בכסף. אנחנו אנשים גם ערכיים וגם יצירתיים, אבל לעמוד לצידנו מול האוצר מכיוון שהאוצר צריך להזרים כאן ועכשיו קודם כל כסף לפרילנסרים הקטנים, לא למפיקים הגדולים. לאותן מאפרות, גרפיקאים, כל אלה שמתפרנסים אצלנו. פשוט להזרים להם עכשיו כסף ויבואו איתם חשבון בסוף השנה אם חס וחלילה נתנו להם קצת יותר מידי ממה שהם כל כך חוששים שקרה בקורונה. אז נתנו ל-10% קצת יותר כסף ואחר כך ביקשו חזרה, מה קרה? לא קרה שום דבר. להיפך קרה. קרה שב-2022 הצלחנו להתרומם כמספר 1 בעולם ולהתאושש בכלכלה כולל התחום שלנו, אגב. פשוט זינקנו קדימה ב-2022 אחרי הקורונה. מה קרה אם האוצר שילם לנו קצת יותר? שם אנחנו מצפים אתכם להיות.

הבעיה של הענף שלנו זה שאנחנו לא חנות בקניון. בשש אחרי המלחמה אני לא פותח את החנות ויהיה לי תור בקופה. אנחנו תחום שצריך לתכנן אותו, לכתוב, להפיק, למכור, לשווק. הדבר הזה הוא עניין של חודשים ולכן צריך להבין שהתחום הזה באמת הוא תחום סופר בעייתי. כשאמרה כאן לידי קודם ענבל ממשפחות החטופים, שהיא צלמת באמת בכל אירועי הרוק שאני עושה. היא אומרת, אין לה כרגע מצב רוח לצלם בכלל כי היא חלק ממשפחות החטופים וכו', אבל היא לא רואה את עצמה חוזרת. זה לא יקרה ביום אחד. כשהיא אמרה, אנחנו נסגרים ראשונים, אני מרגיש דז'ה וו למה שקרה לנו בקורונה.

אנחנו והתיירות מתפרנסים בסוף לא מהסאונדמנים ומהמאפרות ומהמדינה. אנחנו מתפרנסים מקהל, וכל עוד הקהל לא יבוא להופעות, ואי אפשר לגרות אותו בכלל לרכוש כרטיסים ולבוא, אנחנו שוכבים על הרצפה. חשוב לי להגיד את הדבר הזה כי יש איזה בלבול כשאומר המנכ"ל, החזרנו את עולם התרבות או עזרנו לעולם התרבות. אנחנו לא עולם התרבות, אנחנו תעשייה שמייצרת כסף. לא לוקחת מהמדינה סבסוד. להיפך בדיוק, מייצרים במו עצמנו את הכסף ומשלמים למדינה שעם הכסף שלנו הם נותנים לפורומים התרבותיים והתיאטראות והמחול והקונצרטים והלהקות וכו' החשובות מאוד. הם נדבך סופר חשוב בתעשיית התרבות השלמה בעולם התרבות, אבל אנחנו הפוך, אנחנו אלה שמשלמים מכל כרטיס שאנחנו מוכרים.

גם המכפיל הכלכלי של כל פעילות שלך היא בין 1.4 ל-1.6, תלוי בפרוקסימיטי למטרופולין של תרבות, אבל זה בין 1.4 ל-1.6 מכפיל כלכלי לכל פעילות כלכלית כזאת.

תודה שאמרת מילים שאני לא מבין, אבל את בטח יודעת יותר ממני טוב ואני מודה לך מאוד על העבודה שלך.

תודה רבה, רמי.

את דמות מטורפת בעולם התרבות. אני אגיד לה רק תודה ובהצלחה גם בתפקיד הבא. זה לא ועדת כספים ולכן לדבר על כסף כאן בחינוך ותרבות ואומנות זה קצת - - -

זה חלק. אם אין קמח, אין תורה.

אני אתנצל כי אני הולך לצעוק בוועדת הכספים. כאן הייתי תרבותי. שם אני הולך לצרוח, אז תודה רבה לכם.

תודה רבה, רמי.

מי נמצא מהאוצר?

אוריאל שם טוב, אגף תקציבים.

אוריאל, בבקשה אם תוכל לתת לנו קצת אור על מה שנאמר על ידי רמי ומה שהעליתי גם בתחילת הדיון על הנושא של השוטף פלוס 30, פלוס 60. מה שהם דיווחו בעצם בנובמבר זה ההכנסות שלהם בכלל מלפני המלחמה. אני מבין שהולכים לעצור להם את זה בינואר. בעצם הם נופלים בין הכיסאות.

טוב, אז קודם כל אני אגיד שאנחנו עובדים על מתווה לכל עולם התרבות, רמי והאנשים שהוא מייצג גם בתוכו. אני חושב שעד עכשיו באמת עבדנו בשיתוף פעולה מאוד פורה עם משרד התרבות והספורט. למעשה אנחנו נתנו מתווה לעולם התרבות והספורט עוד לפני שאושר התקציב הנוסף פה בוועדת כספים, כי ראינו בזה חשיבות ובאמת הבנו את הבעיה שיש בעולם התרבות והספורט. מענה ספציפי לנושא של איך חושב המתווה ואיך אנחנו פותרים את הפלונטר, זה משהו שאנחנו עושים בעבודה מול - - -

למה לא נעשה מתווה דומה לקורונה, מתווה שמתבסס על אירועי העבר לא רחוק?

הקורונה זה קצת עולם אחר ממה שאנחנו רואים היום. אנחנו כן ניסינו לתת מענה ראשוני כמה שיותר הולם. הצגנו אותו כאמור עוד לפני שהגיע תקציב נוסף. כשהגיע תקציב נוסף נתנו עוד.

אוריאל, מדובר כרגע ב-250,000 אנשים שהם בעצם מעטפת האומנים. האם עד לעצם היום הזה, 94 ימים מתחילת המלחמה, האם אותם אנשים קיבלו מענה או לא קיבלו מענה?

שוב, את הפרטים הטכניים של מי בתוך עולם התרבות - - -

זה לא טכני. אתה הופך את זה לטכני. אני הופך את זה למהותי.

ברור שזה מהותי, אדוני היושב-ראש. אני לא מתכוון להגיד שזה לא חשוב או משהו בסגנון הזה. אני במשרד האוצר לא יודע לאיזה בן אדם ספציפית מגיע הכסף. זה משהו שאנחנו עושים מול משרד התרבות והספורט. אני בטוח שהמנכ"ל יידע לפרט על זה יותר ממני.

אוריאל, אני רק רוצה לחדד פה משהו. זה שאתה הופך את זה בסוף לטכני ואתה אומר, אני לא יודע למי זה מגיע, כשבונים מבנה מבורך ככל שיהיה, חלק ממטרת המבנה היא בסוף שזה יגיע לאנשים הרלוונטיים. אם אנחנו יודעים ש-250,000 אנשים שהם מעטפת האומן לא מקבלים מענה מאותו מתווה, הווה אומר שהמתווה לא נכון וצריכים לסדר אותו. השאלה אם בכוונת האוצר לבוא ולתקן את אותו מבנה כדי ש-250,000 האנשים האלה יקבלו את המענה או שלא?

בגלל שאנחנו גם היינו במתווה הפיצויים בוועדת הכספים, מתווה הפיצויים, הרי ידענו מראש שהוא לא הכליל קבוצות מסוימות בתוך המשק. למשל מטפלות המשפחתונים שנכנסו לפני כמה שבועות. יוסי, גם אתה היית לדעתי מעורב בתוך העניין הזה. ידענו את זה גם לקבוצות התעשייה של עובדי התרבות. זה נאמר גם בתוך הדיונים, אבל נאמר גם, וזה אני רוצה להגיד לך כי זה דיונים שאנחנו היינו בהם כמי שבתוך הוועדה. נאמר שיימצא להם פתרון ויבוא להם מתווה שמייחד אותם בגלל שהם עובדים ייחודיים במהות שלהם, מעין פרילנסרים שכירים, משהו שעדיין לא הכרנו בו בצורה הנכונה כגוף. לא נעשה כלום בעצם. זה קבוצה שפשוט הושלכה למרות שהובטח שיימצא לה איזה פתרון ספציפי.

אני רוצה לעשות רגע הבחנה בין המתווים השונים. המתווה של ה-80 מיליון שקלים הוא מתווה לגופי התרבות הממוסדים שמינהל התרבות והאומנויות במשרד התרבות והספורט בשוטף פועל איתם, זאת אומרת שזה נותן מענה גם לפרילנסרים לפי הגדרות המבחן, וגם לאותם עובדות ועובדים שהם ביחסי עובד-מעביד או ביחסי מעין עובד-מעביד.

אבל רק למי שפועל תחת אותם מוסדות.

בוודאי. מעבר לזה בתוכניות הנוספות שעשינו, שזה "משיב הרוח" ו"בלב אחד" ובאתרי מורשת והמופעים לחיילים, זה פתוח לכלל האומנויות והאומנים. ב"משיב הרוח" יש מאגר דינמי שהוא כל הזמן פתוח, שכל אומן שהוא יכול להכניס את הפרטים שלו פלוס לינק לעבודה שלו כדי שיוכלו להתרשם. מנהלי התרבות ברשויות חשופים למידע הזה ויכולים להזמין כל דבר שהם רוצים. זה לא מוגבל אך ורק למוסדות שאנחנו תומכים בהם ביום-יום. זה ההבדל. ההבדל בין המתווה לבין התוכניות הנוספות שעשינו, שמקנות לרשויות את האפשרות להזמין כל מאן דהוא, אבל צודק בז'ה בכך שהצרכים כל כך גדולים וישנם תומכי לחימה, מה שנקרא סאונדמנים ואחרים שבקצה, שהם צריכים להתפרנס ולהם צריכים לתת מענים נוספים, אני מודה ומתוודה.

מאות ואלפי עובדים בתחום.

זה נאמר. הרעיון ברור.

אוראל, אותם 250,000 אנשים שהם בעצם מעטפת כללית של אותם אומנים, הם יכולים לגשת למתווה כללי של האוצר ללא קשר לתרבות?

צריך לקבל נתונים, כמה ביקשו ואז לראות.

הם עובדים שוטף פלוס 30, פלוס 60. האם הדבר הזה נלקח בחשבון, ואם לא, אם אתם יכולים לעשות את ההתאמה הזאת?

אדוני היושב-ראש, אני לא יודע להגיד ספציפית לגבי הפער של השוטף פלוס 30 או שוטף פלוס 60. אני כן יודע להגיד שכשמיפינו את הצרכים מול משרד התרבות והספורט, אני לא זוכר איזשהו פער מרכזי שלא עלה מולנו, שהחלטנו שאנחנו לא מטפלים בו. אם יש איזשהו פער כזה, אנחנו נעבוד בשיתוף עם משרד התרבות והספורט ונפתור אותו.

כפיר, אתה מכיר את הסוגיה הזאת?

אני מסכים עם אוריאל ועם רמי. רמי, אני מזמין אותך לקחת את הטלפון שלי. נדבר מייד אחרי שתסיים לצעוק במקום אחר פה, לפי מה שאתה אמרת. נשב יחד עם האוצר ואני מניח שכמו תמיד נחשוב על הדרך הנכונה ביותר, ואנחנו מקווים שהפתרון יימצא. זה יהיה שיתוף פעולה מלא כמו שהוא היה עד עכשיו עם משרד האוצר, עם משרד התרבות והספורט.

היה תקדים לכך בזמנו, של השר חילי טרופר שבעצם ייצג את עולם התרבות שהוא לא נתמך על ידי המשרד, בפני האוצר. אני מניחה ומאמינה שגם השר מיקי זוהר יעשה זאת.

אני מציע שוועדת החינוך תתכנס עם ועדת הכספים לישיבה משותפת סביב הנושא הזה עד למציאת פתרון מתווה הולם ל-250,000 אנשי מקצוע שהם בעצם מעטפת לאומנים.

חבר הכנסת יבגני סובה, בבקשה.

רק שני דברים קצרים. קודם כל באמת צריך לדעת מספר, כמה אנשים ניגשו דרך התוכנית של מענקים. זה לא בעיה לבדוק. אדוני היושב-ראש, אתה יכול לבקש שלדיון הבא, דיון מעקב, אנחנו נקבל מרשות המיסים מספר של אנשים שבמסגרת תוכנית הסיוע הם פנו, בעלי עסקים, לא משנה אם יש לך עוסק מורשה, פטור. ההכנסה שלך ירדה כתוצאה מהמלחמה, אתה ניגש לפי תוכנית הסיוע ואז אחר כך אנחנו נכנסים לבעיות של 30, 60. כרגע צריך לראות אם באמת אותו סאונדמן איבד מההכנסה שלו. יכול להיות שגם לפני המלחמה הוא היה מקבל שוטף פלוס 30. 60 זה בעיה בפני עצמה שצריך לטפל בה.

דבר נוסף, ופה אמרתם שאתם נותנים סיוע לרשויות. אנחנו נמצאים בתקופת הבחירות. זה אומר שהבקרה היא בקרה יותר קפדנית. אני לא רוצה חלילה להאשים את ראשי הרשויות, אבל אם ראש רשות שהולך להיבחר, צריך לבדוק איך הוא מנצל את הסיוע הזה. שלא יגידו שאתה עכשיו עשית פה אירוע והזמנת את האומנים שתומכים בך כי אתה רץ לרשות, ומישהו שהוא כביכול לא תומך בך, נשאר, כמו שאמרו חבריי פה, בלי שהוזמן להיות הסאונדמן, מפיק או מתופף. אני חושב שיש פה אירוע שהוא מתחת לפני המים. אנחנו גם לא יודעים לזהות. בכל מקרה בשנת בחירות כל הוצאה כזאת היא הוצאה שמותנית באישור של היועץ המשפטי ובאישור של ועדת הפנים, אז צריך לא לתת סתם לרשויות, בטח בתקופת הבחירות, אלא לראות האם באמת משרד התרבות יכול לנהל את האירוע.

אם עכשיו לצורך העניין, עירייה, לא רוצה להגיד בכוונה את העיר, רוצה לזמן מפיקים, זמרים, אז תעשו את זה אתם. תדאגו שאתם תנהלו את האירוע ואל תיתנו לראש העיר לנהל את זה. בטח הוא גם ינאם שם ויגיד כמה טוב שהוא הביא את החבר'ה לתמוך בחיילים, כשכולנו תומכים בחיילים וכולנו תומכים במפונים וכולנו תומכים בתושבים, אז הסוגיה הזאת היא מאוד חשובה. זו סוגיה שפחות מדברים עליה אבל יש בהחלט לשים לב שלא יהיו טענות כלפיכם אחר כך. שלא יגידו שאתם נתתם כסף בלי פיקוח ובסוף זה הלך רק לאלה שחיזקו את הקמפיין לקראת 27 בפברואר. זו סוגיה מאוד חשובה.

קודם כל תודה לך על ההערה, היא הערה בונה. אנחנו בהחלט ערניים לכך. יש לנו גם יעוץ משפטי שהוא מאוד עם אצבע על הדופק בעניין הזה, כמו גם בעניינים האחרים. ההקצאות לרשויות הסתיימו בסוף דצמבר 2023. לא תהיינה הקצאות ישירות ומבחני תמיכה עד אחרי הבחירות המוניציפאליות. מעבר לכך, בתוכנית "משיב הרוח" ההקצאות הן למנהלי התרבות ברשויות תוך תבניתיות מאוד ברורה שהם מחויבים לקחת אומנים ויוצרים מקצועיים ממאגר מקצועי, כך שאנחנו עושים את כל הבאפרים בעולם על מנת שלא יהיה פה שימוש לרעה בכספי ציבור בתקופה רגישה כזאת.

את זה נצטרך לבדוק אחר כך.

תודה רבה. יפעת בחר, מנכ"לית השתחוויה.

בוקר טוב, אני יפעת בחר מהשתחוויה, תיאטרון, קהילה, חברה. קודם כל פתחו משפחות החטופים. להגיד שאנחנו לא שוכחים והלב איתם כל דקה.

אני רוצה לדבר על החוסן שלנו כחברה דרך תרבות ואומנות. הבן שלי הוא בכיתה ח'. אנחנו גרים בהוד השרון ועל פניו לא קורה הרבה בהוד השרון. היו לנו כמה אזעקות ומאז הוא לא מסוגל ללכת לבית הספר. היום בדרך לפה הסתכלתי באפליקציה לראות אם הוא יצא לבית ספר, כי יצאתי מוקדם. אני ובעלי יצאנו מוקדם, ואני רואה שהוא ברחוב. בשבוע שעבר גם. הוא לא היה מסוגל להיכנס. הוא פיתח חרדה סביב הנושא הזה. מה שאני רוצה להגיד לכם מתוך הסיפור האישי הזה, שיש לנו פצעים שלא רואים אותם. לא רואים אצל הילדים שלנו, לא רואים אותם אצל הקשישים שלנו, לא רואים אותם אצל כולנו אני חושבת.

המטרה והעוצמה של תרבות ואומנות היא לבוא ולתת במה לאנשים להוציא ולבטא את הכאבים האלה, את החרדות, את החששות. זה נמצא בכל מקום וזה מה שאנחנו עושים בהשתחוויה. אנחנו מגיעים אל אותן האוכלוסיות ואל אותן הקהילות, ודרך תיאטרון שהם עצמם, הם האומנים, הם היוצרים, הם משתמשים בבמה ובאומנות כדי לבטא, כדי להוציא, כדי לשחרר, כדי לחזק את עצמם כי בסופו של דבר הם מחזקים גם את המשפחות שלהם, אם זה נשים שמגיעות אלינו לקבוצות, אם זה אותם הקשישים שמרגישים כל כך לבד בתקופה הקשה הזו. ברגע שהם מחזקים את עצמם, הם מחזקים גם את הקהילה הקרובה שלהם. זה התפקיד שלנו ואנחנו זקוקים לעזרה של הממשלה בתקופה הזו, לעזור לנו להגיע לאותם אנשים. אנחנו מגייסים תרומות, אנחנו מגייסים בהתנדבות. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים, אבל אנחנו צריכים עכשיו להבין שתרבות ואומנות היא גם של העם עצמו וגם הם יוצרים, ומשתמשים בזה ככלי לריפוי של ממש. תודה.

תודה רבה.

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה, אדוני. קטי שטרית היקרה, אני רוצה לאחל לך בריאות. אנחנו אוהבים אותך למרות שאנחנו בשני הצדדים השונים של המפה הפוליטית.

אין שני צדדים, אנחנו עם אחד.

אני באמת מאחל לך בריאות. לגלית אני רוצה לאחל הצלחה. שמונה שנים בתפקיד, חברים, זה לא דבר שבא ברגל. כששמונה שנים מנהלים את התרבות במדינת ישראל, אז עוברים את הכול, ואנחנו נמצאים פה באמת בנקודה שצריכים להיות להטוטן כדי להגיע לכל אותם אנשים שצריכים את העזרה שלנו.

למרות שאני מתעסק המון בספורט, אני רואה את התרבות כמשיקה לספורט בשלושה חודשים האחרונים. אתמול אנחנו עשינו סיור עם ועדת החינוך והיינו בבית ספר שהילדים מגיעים בבוקר ונמצאים בחלל סגור ללא חלון אחד שאפשר לפתוח אותו מהבוקר עד הצוהריים, וכשהם יוצאים מבית הספר הם חוזרים למלון והם שוב נמצאים בחדר, משפחה שלמה, ולתרבות ולספורט יש את החוזק להחזיר את האנשים האלו קצת לשפיות. אי אפשר להחזיר לשפיות מלאה אבל קצת לשפיות.

אני רוצה לחזק את האומנים. זה לא רק האומנים. כמו שבז'ה ציין, זה מהסאונדמן לאיש תפאורה, למפיקים, לכל מי שחי את העולם הזה על כל הפעילות שהם עושים כדי להחזיר אותנו לנורמליות כלשהי.

לסיום אני רוצה להגיד שאנחנו לא מכניסים פוליטיקה פה, אבל אני קמתי היום עם בחילה אמיתית. בקדנציה הקודמת פה בוועדה הזאת, הוא לא נמצא בוועדה, ישב איתנו עופר כסיף. כשאני שמעתי את המשפחות של החטופים היום, ואני שומע אותם כל היום, אנחנו דומעים וכואבים. כשיש חבר כנסת בכנסת ישראל, אחד מתוך 120 שקורא ותומך בתביעה נגד מדינת ישראל, וטוען שזה החובה החוקתית שלו, לי זה עושה בחילה, ואני לא נמצא בצד שטוען, ערבים ויהודים. אני תומך בערבים ויהודים ואני עושה הכול כדי שנחיה ביחד, אבל יש גבול לכל דבר. אני קורא לכל חברי הכנסת בכנסת ישראל להוקיע את האמירה הזאת, ואם אפשר גם להוקיע אותו מהכנסת, כי חבר כנסת לא יכול לתת גב וסכין בגב הכנסת וגם המדינה. כך אני רואה את זה, אז אני מוקיע את מה שהוא אמר. חבר שהוא לא נמצא פה אבל אני אגיד לו את זה היום לא פעם ולא פעמיים גם בנאומים שלי. אסור שחבר כנסת במדינת ישראל יתבטא בצורה כזאת ובאמת יפנה גב למדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה.

לא שמעתי אותך מתייחס לסמוטריץ' שאמר שבעזה יש שני מיליון נאצים.

אני התייחסתי גם לסמוטריץ' ואתה יודע את זה.

תודה רבה.

חיה לאה עוזר מטעם האומנויות החרדיות, בבקשה.

שלום וברכה, אני בעצם מטעם האומניות החרדיות. אני עובדת עם האומניות החרדיות. יש לי קהילות של המון אומניות חרדיות. בעצם כולן מאוגדות תחת הקהילות שלי. כל תקציבי המלחמה והאומנים העצמאיים, לא ראינו אותם. התנדבנו בכמויות אצל כל המפונים. אני מאמינה שמלכהלי תדייק יותר. אני באה כדי לייצג אותם. היא תיתן את הנתונים המדויקים.

שלום וברכה, השם שלי מלכהלי ואני מנהלת השדולה למען האישה החרדית והדתית פה בכנסת, בראשות לימור סון הר מלך. אנחנו נשים חרדיות ועל זה אני רוצה כרגע להתמקד. דבר ראשון, התקציב לתרבות החרדית הוא מצומצם, הוא דל לעומת התרבות הכללית. אין מקום ספציפי. אין כאן את מרכז אומנויות הבמה לחברה החרדית, זאת אומרת אנחנו די נודדות. אין איזשהו משכן שאוסף אותנו.

בפרוץ המלחמה אני קיבלתי לנהל מרכז מפונים בנחלים. למרכז הזה התאספו מפונים חרדים משדרות, נתיבות, אשקלון. באותו רגע הוצפתי בעשרות פניות, אנחנו רוצים לעזור, אנחנו רוצים להביא לכם מפעילה, ואז שאלתי האם זה מותאם לציבור החרדי? לא. האם התוכן מותאם? לא. המוסיקה מותאמת? לא. בקיצור, לא יכלו לעזור לנו. הקבוצה שאני ניהלתי לא קיבלה תרבות כי פשוט לא היה, אז נכון, רוצים ויש הרבה התנדבות אבל כשזה מגיע בפועל למותאמות שלנו אז אין. גם אותן אומניות הן צריכות להגיע באותם ערוצים שמקודם דיברו, אבל אנחנו נופלים בסוף הסעיפים הראשונים.

דיברו כאן על אנשי הקצה שהם סאונדמנים, גרפיות וכו'. אני רוצה לתת כאן עוד תחום שזה חלק מנקודת הכוח שלי. אני עוסקת בתחום הסרטים לילדים ונושא של ריתמוסיקה לגני ילדים. הנשים הללו שהן לא נמצאות תחת משרד החינוך, הן עובדות באופן פרטי דרך הגננות או דרך מרכזים, הקשר הוא ישיר אליהן. הפיקים זה החגים שלנו, אז הנה היה חנוכה, אז כל מנהלות המרכזים חיפשו מי תגיע להפעיל את הילדים, אבל השורה התחתונה הייתה בחינם.

צריכים להבין שנותנים כאן סוג של סיוע אבל הוא לא מגיע לאותן נשים. אני ממש מבקשת שתיתנו את הדעת. ראשית, כשמביאים תקציב לעיריות, למועצות, שיהיה פס בתקציב הזה, ציבור חרדי, נשים חרדיות. פשוט תבדילו את זה כי זה נטמע. זה פשוט זולג. אם אנחנו לא עומדים בקטגוריות, וזה יכול פשוט ליפול על סעיפים קטנים. הייתי שמחה לעשות אפילו פגישה בעניין הזה, להביא את הנשים. אני שמחה שחיה לאה הגיעה. נשים אחרות פשוט התקשו. גילינו את הוועדה הזאת מהרגע להרגע. זה אחד.

הדבר השני, כל התחום של הילדים הוא פשוט זולג פה. הנשים הספציפיות, זה לא כל דבר. אנחנו לא יכולות להגיע לכל מקום. אם זה לא נפרד, אם זה לא עונה על כל הקריטריונים שלנו אנחנו לא שם. לא יתכן שיש מרכזי מפונים בהושעיה, במקומות אחרים שאין להם את התרבות הזאת. תודה רבה.

אני רוצה להוסיף מילה. אני עובדת כרכזת קהילה ברחביה פה בירושלים. כרכזת קהילה ותרבות עשינו כל מיני אירועים למפונים. היו מאות, הגענו אפילו לאלפים של ילדים ומשפחות שהגיעו למפונים. כל ההתנדבויות היו 100% אזרחים או עמותות. לא היה מהעירייה, לא היה מהממשלה. לא היה כלום. אני מדברת על עשרות אלפי שקלים שהושקעו מטעם אנשים עצמאיים והמינהל הקהילתי עבור מפונים. אני כל פעם מחדש חיפשתי קולות קוראים, משהו עבור מפונים חרדים וזה לא היה.

המינהל הקהילתי מקבל מכם?

כל הכספים הגיעו מאזרחים, לא מהמינהל הקהילתי.

אני רוצה רגע להתייחס, ברשותך. קודם כל תמיד השמיכה קצרה, אין ספק. כשיש דמעות, הדמעות לעיתים מוצדקות, אבל אני רוצה לתת את התמונה הכוללת, ברשותך וברשות כולם. ב-2017 קרה דבר בישראל, מינהל תרבות ואומנויות בתקופתה של השרה רגב התקין תקנה לתרבות חרדית שמתוקצבת אמנם ב-6 מיליון שקלים. ברור שצריך לתת עוד, ברור שעושים עוד, ברור שיש חשיבה ויש תוכנית אופרטיבית בהנהגת השר, סגן השר טסלר ואחרים על מנת לתת עוד תקציבים ועוד עשייה לתרבות החרדית. במסגרת "בלב אחד" אנחנו כן הקצנו תקציב ייעודי. אגב, גם "במשיב הרוח" נכתב מפורשות, צריך לתת מענה למגוון הרחב של האוכלוסייה כולל חרדים, כולל ערבים כי יש גם מפונים ערבים. יש מפונים בדואים. אנחנו צריכים לתת מענה למגוון הרחב של האוכלוסייה במדינת ישראל. זה אחד.

דבר שני, הנתונים פשוט ברשותי של התקציבים שאנחנו נתנו באותם מענים במסגרת המתווה שעשינו עם האוצר. אנחנו כן נתנו לקבוצה של נשים. לדוגמה, קבוצה של נשים חרדיות שיש להן תיאטרון והן קיבלו תקציב נוסף. מעבר לכך אנחנו אפשרנו לגופי התרבות החרדית שנתמכים על ידנו שפעולת הפגה תיחשב כפעולה נתמכת והם יקבלו עליה תקציב. נכון שהשמיכה קצרה ונכון שצריך לעשות עוד ונכון שהתקציב של התרבות החרדית צריך לגדול וצריך למצוא עוד אמצעים, אבל כן נעשו דברים וחשוב שתכירו אותם.

רק על הדבר הזה אני רוצה לחדד. מי שזכה ועד היום הייתם גוף שמממן מאחוריו, אז הוא זכה פעם נוספת, אבל מי שלא הגיע לשם, וזה בדיוק מה שאמרתי. האומנות זה אומנות הבמה. יש עוד הרבה קטגוריות והרבה חלקים כמו שאמרתי, גם תרבות של ילדים, גם תרבות של מוסיקה, גם סרטים לילדים. זה חלק שהוא צד חזק שלי, אני מביאה אותו. לפני שהגעתי לכאן הרמתי את כל הטלפונים האפשריים. יש עוד הרבה דיסציפלינות שפשוט לא נמצאות שם, לכן אני אומרת, אם אנחנו כבר מדברים על המגזר הזה, בעיקר על המגזר הנשי-חרדי ואני מכניסה כאן הדתי, שאנחנו על אותם סעיפים נמצאים, אז אני חושבת שצריך לעשות ועידה ספציפית על הנושא ושכל היושבים בחדר יהיו במקום הומוגני שתוכלו לשמוע אותנו ולהיות ספציפיים ונקודתיים.

קודם כל מעולם לא הגעת אליי ואולי ביומי האחרון אני אעביר את זה. איך נאמר במשנה? "משה קיבל תורה מסיני ומסרה", אז אני בהחלט אשמח לקבל את מספר הטלפון שלך על מנת להעביר לחנוך גנן שהוא המנהל של התרבות החרדית כמו גם למי שתמלא את מקומי כדי שייווצר כזה שיח. בהחלט אחד הדברים שאנחנו חייבים להמשיך ולקדם, חבר הכנסת טייב, את זה המענים למגוון הרחב של האוכלוסייה החרדית במדינת ישראל וזה בהחלט בסדר היום שלנו.

אני חושב לכלל האוכלוסיות. יש התאמות שצריך לעשות גם למגזר הערבי ועוד.

נכון.

חברת הכנסת נעמה לזימי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד יו"ר הוועדה. איך שניגשתי אליך ואמרתי שיש פה עניין אוצרי שקשור למתווה הפיצויים, באותה מהירות כבר הודעת שתתקיים הפגישה המשותפת עם ועדת כספים, וזה לא פעם ראשונה שאתה, יו"ר הוועדה מגלה גמישות והבנה שצריך רגע לצאת מחוץ לקופסה ולהבין שפה לא ייפתר העניין. אני רוצה להגיד את זה בצער. מתווה הפיצויים הוא שפגע בכל קהילת עובדי התרבות בישראל למרות שהובטח לנו שיהיו החרגות של קבוצות שלא נמצאות בתוך המתווה, וחייב לחוקק אותו מאוד מהר כדי שיגיעו פיצויים לעצמאיים ולעסקים.

אני רוצה להגיד משהו על משרד התרבות. משרד התרבות, הוא אמור לתת את משיב הרוח, אבל כשאין קרקע, כשאין מתווה שמאפשר את הכללת עובדי הבמה, עובדי התעשייה וכל מי שנשארים מאחור, אז הוא לא יכול להשיב את הרוח לצערנו כמו שצריך, לכן הסוגיה הזאת חייבת להיות פתירה אוצרית עם ועדת הכספים ולהבין שאי אפשר לחמוק מזה. זה לא המתווה הזה במקום החובה הברורה לייצר משהו שהוא בדמות שכר חלופי בתקופה הזו לכל עובדי התעשייה.

בקורונה היו מתווים. בוודאי שזה לא כמו קורונה, אבל יש איזשהו פרוטוקול של מתווה שאפשר לעבוד איתו ולהתאים איתו. כשלא עושים את זה, זה בכוונה. אחרי שלושה חודשים לאוצר אין כוונה להכליל את עובדי התעשייה בפיצוי כלשהו. זה מה שצריך להגיד פה. אני אשמח שכשיבואו נציגי האוצר או שר האוצר או מנכ"לות, תגידו את הדברים כמו שהם. האנשים פה מגיעים כדי לשמוע תשובות ברורות. מגיעה להם כנות, מגיע להם שהם ישמעו את האמת. לא מגיע להם להישאר חודש אחרי חודש מוחרגים ממתווה ומשכר. זה לא הגון. בטוחה שלא בשביל זה אתם מגיעים לוועדות הכנסת, לכן צריך אולי באמת ששר האוצר ייתן תשובה רשמית, מתכוון או לא מתכוון. מתווה הפיצויים נידון למעלה. אני עוד מעט הולכת אליו, וגם נציף את זה ועוד הרבה דברים אחרים.

אני כן רוצה להגיד למשרד התרבות, קודם כל טוב שעשיתם משהו עצמאי שהוא כמובן לא מחליף שכר. צריך להגיד, זה משרד אחר לטיפול בדבר הזה. אני חושבת שכן צריך להוסיף לקרן של אומנים במצוקה עוד משאבים. צריך לחתור לזה, לראות איך עושים את זה. צריך כן לשלב קבוצות כמו תנועת תרבות שהן גם מייצרות מענים, שהם גם רווחתיים וטיפוליים בנוסף לכלים התרבותיים, בטח בקרב קהילות מפונים, אז כדאי לראות איך אפשר לבחון את זה גם בתוך זה, וכמובן מוסדות תרבות בעוטף שזה בעיה בפני עצמה וברור לי שאתם גם בתוך זה.

הטענות שלי כרגע הן לא כלפי משרד התרבות, ואני בכוונה אומרת את זה כי צריך לקרוא לילד בשמו. כל הקבוצה הזו הוחרגה ממתווה הפיצויים ולא נכנסה אליו בדרך התקנות או דרכים אחרות, זאת אומרת פשוט החריגו ובסוף לא הביאו עוד מתווה. כשבאמת הנציגים של כל הארגונים התחננו לדבר בוועדה, עד שהם קיבלו זכות דיבור אמרו להם, בסדר, יטופל עוד מעט. אני הייתי שם. זה פשוט חרפה ששלושה חודשים עברו ופשוט כלום לא נעשה.

אני אמשיך לשלוח עוד שאילתות ומצידי ששר האוצר יענה עליהן במליאה. אם לא יענו תשובה בכתב כמו שנדרש, אני אפעיל את כל הכלים אבל תהיה פה תשובה, כן או לא, ואני מקווה מאוד שכן. תודה.

תודה רבה.

דניאל לגזיאל, ארגוני הפקות, בבקשה גבירתי.

קודם כל אני כאן יחד עם אלי מנטבר שרוצה לשאת דברים לאחר מכן. הוא גזבר האיגוד וחבר ועד מנהל. אני רוצה להגיד כמה דברים קצרים מאוד. קודם כל אני אמנם פרילנסרית, מהקטנים נחשבת. לא קיבלתי עד עכשיו שקל מהמדינה כי בעצם יש באמת את כל עניין השוטף פלוס שוטף פלוס, חוץ מזה שיש גם את עניין שספקים וחברות שלקחו עבודות לא יכולים לשלם כל כך בתקופה הזאת, זאת אומרת גם אם השוטף עבר וגם אם מגיע תור לא שלי ספציפית, לא ניתן לפעמים לשלם את הכסף הזה. זה דבר אחד.

דבר שני, החברות הכן גדולות שאומרים שמרוויחות הרבה ועובדות הרבה ועושות הרבה, בסוף יש להן גם עובדים שכירים וגם עובדים פרילנסרים והם לא יודעים אם להעסיק אותם, להשאיר בחל"ת, לפטר, כי לא יודעים מן הסתם וזה הגיוני מאוד, אם חוזרים לעבודה מחר, מוחרתיים, בעוד שלושה חודשים. בכל אופן גם אם יש אירוע ביוני צריך להתחיל לכל המאוחר כבר לשווק אותו במרץ, זאת אומרת אין ממש ברירה אלא לעשות מתווה שלוקח בביטחון ובטיחות את כל הדברים האלה. מעבר לכך העניין ביטוחי בתעשייה שנפרד, וגלית כמובן גם מכירה, וגם אני מאמינה שכפיר. זה דבר אחד.

דבר שני, באיגוד שלנו יחד עם משרד התרבות הקמנו את חמ"ל התרבות בתחילת המלחמה, כאשר מהאיגוד מימנו מעל 200,000 שקלים שגייסנו באופן פרטי לספקים ולאנשים, בסכומים מאוד קטנים, בסכומים של 500, בסכומים של 1,000, כיסוי הוצאות אבל ממש מינימלי כשלא הייתה ברירה וכשרצינו לתת מענה גם למפונים, גם לצבא, גם לפצועים, ואפילו לפנימיות ובתי אבות. מימנו את זה בשקל פה, שקל פה ונתנו מענה מכספים פרטיים לחלוטין.

חוץ מזה עניין של תזרים של המענקים. כמו שדיברת עם משרד האוצר, בסוף גם מי שעכשיו זכאי ולא קיבל, מאיפה הוא יביא את הכסף שלושה חודשים? לא כולם עשירים בתעשיית התרבות. לא כולם אומנים שהם גדולים ובאמת יש להם כסף. אגב, אני חייבת להגיד לכם שגם אומנים שהם נחשבים גדולים וכולם חושבים שהם עשירים, פנו אליי ושאלו אותי אם הקרן לאומנים במצוקה מספקת להם מענה, אם זה בושה להגיש, לא בושה להגיש, כי גם בהוראות של הקרן זה לא ממש מובן מי, מה. יש קריטריונים כמובן שהם מאוד מובנים, אבל בסוף אומנים שהם מבחינתכם מופיעים בכל מקום ויש להם מלא כסף, גם לא יודעים מה לעשות עם עצמם.

בנוסף לכך, עכשיו מאוד נהייה באמת חינם, נהוג להופיע בחינם. זה בסדר, וכולם, יש להם רוח התנדבות מאוד גדולה, אבל בסוף זה אומר שאם אתם לוקחים מופע ב-10,000 שקל לצורך העניין, ומגיעים שמונה אנשי צוות, כל אחד מקבל פחות מ-700 שקלים אחרי שאתם מוציאים את המיסים ואת כל מה שצריך. מה עם הסעות וכיבוד ודברים שהם בסיסיים, נסיעות לצפון, לדרום? זה לא באמת כסף בכלל.

נכון.

זה לא באמת כסף. בוא נגיד את האמת. זה נשמע 10,000 שקל ליום עבודה של אומן, זה הרבה, אבל זה לא. יש משרדים להשכיר, יש דברים לעשות. יש בכלל הוצאה של שירים שעולים כסף ואף אחד לא מממן אותם.

חוץ מזה שתעשיית התרבות היא לא רק מופעים, היא לא רק אומנים, היא גם כנסים וגם אירועים עסקיים שגם הם כבר לא קיימים. ה"גג" שב"גגות" זה מתנות ושי לעובדים שנותנים, ומידי פעם כנס בזום, כנס אחר. אנחנו יודעים להתמודד עם הכול. זו תעשייה מאוד יצירתית, אבל בסוף אם לא יינתן מענה שהוא באמת מכסה את כל הסקטורים, ובהתחשב בשוטף ובהתחשב בכל הדברים האלה שמתכננים קדימה, זה מאוד בעייתי.

בחמ"ל התרבות שהקמנו התייחסנו לכל המדינה, באמת לרוב, אם לא כל המגזרים. באמת נתנו מענה, כל מי שרצה, בכל עולמות התרבות, דרך אגב, גם עולמות שהאיגוד לא בהכרח עוסק בהן, בשישה עולמי תרבות, גלית לימדה אותי שיש. גם אומנות, גם מחול, גם מוסיקה, גם תיאטרון. באמת נתנו מענה לכל, גם מבחינת לתת מענה לאנשים שיצאו מהבית לעבוד, וגם מהפן של אנחנו רוצים לתרום, כי כל אחד וכל איש, מתאים לו צורך אחר.

חוץ מזה אנחנו גם התגייסנו לעזור לפסטיבל הנובה ולכל הקהילה, גם בעזרת מופעים בתקציבים שונים ובתרומות שונות, הכול בתרומות. כלום כסף לא בא מהמדינה למרות שכולם מושיטים ורוצים לעזור. אני מבינה שזה בגלל מכרזים, עניינים, אבל בשורה התחתונה זאת המציאות. יש רוח חזקה כמו שאמרו פה. זהו.

תודה רבה.

אלי, בקצרה.

פה נאמרו דברים על ידי דניאל וגם על ידי רמי. אני רק יכול להוסיף שאנשים לא מבינים בעצם מה הוא עולם התרבות שאיננו תחת סבסוד. זה עולם ומלואו שאם פעם מישהו יצלול אליו, יבין. מדובר באמת מעל ל-250,000 איש שבאים כל בוקר ומחפשים את הדרך ליצור תרבות למדינת ישראל, לקיים טקסים, אירועים, כנסים. כל מה שנעשה פה, אנשים מגיעים בערב למופע, הכול נראה להם מוכן ומסודר, אבל מאחורי הדבר הזה יש מאות ואלפי עובדים שעובדים עבודה קשה ואין להם כרגע שום הכנסה. צריך להבין שלא להם אין הכנסה, לכל המשפחה שלהם אין הכנסה. לא מדובר פה על אדם אחד. זה משפחות שלמות שאין להן פרנסה, שהם מבקשים בקשה של תרומה. אני לא חושב שזה המקום שצריך להיות, שאנשים של תעשיית התרבות יגיעו למצב כזה שיבקשו תרומות ועזרה. אין להם מה לאכול. כל התעשייה כמו שנאמר, תחזור לאחר תום ההודעה על המלחמה עוד שלושה, ארבעה חודשים עד שיתחילו לבנות את העתיד, אז חייבים לראות את האנשים האלה. הם לא שקופים. לכל אחד יש שם ומשפחה והכול. חייבים.

הדברים נאמרו. דברי תורה צריכים חיזוק וטוב שחזרת על הדברים. תודה רבה.

נמצא איתנו איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה, גיורא ואלה, בבקשה.

שלום, קודם כל תודה רבה על דיון המעקב הזה. אני חושב שזה מאוד חשוב לא רק לעשות דיון ולסמן "וי", אלא גם ממש לעשות את המעקב. זה דבר ראשון. דבר שני, תודה למשרד, כפיר, גלית על כל העבודה בשוטף ובמיוחד בתקופת המלחמה. זה לא מובן מאליו. זה חשוב מאוד, ותודה שאלה השותפים שלנו.

אני רוצה להגיד קודם כל בפתח דבריי שאנחנו מדברים המון על הפרנסה וזה דבר כמובן מאוד חשוב. אני רוצה רגע להזכיר את חיים פרי שחטוף בין החטופים שנמצאים בעזה. חיים הוא אבא של ליאור פרי, חבר איגוד שלנו, תאורן. אנחנו כולנו שותפים ומקווים ופועלים לחזרתם המהירה של חיים ושל כל החטופות והחטופים במהירות ובשלום ובבריאות. בתוך הדיסוננס הזה אנחנו צריכים להתקיים. יש מלחמה בחוץ, פשוטו כמשמעו, ויש את הצורך הכי קונקרטי להתקיים כי פשוט אין הכנסות. אני לא רוצה לדבר על המתווה כי זה באמת צריך להיעשות ביחד עם ועדת הכספים, וכבוד היושב-ראש, תודה רבה על היוזמה שלך לייצר ישיבה משותפת. אני חושב שזה מאוד חשוב כדי לייצר את המנוף הזה, כי באמת לעוסקות ולעוסקים בתרבות בכלל ובקולנוע ובטלוויזיה בפרט צריכים התייחסות אחרת כי המודל שלנו הוא מודל אחר.

אני כן רוצה להגיד שדרך המלך מבחינתנו, מבחינת מי שעוסק בקולנוע ובטלוויזיה זה פשוט לחזור לעבוד. אנחנו לא רוצים נדבות, אנחנו לא רוצים מענקים, אנחנו לא רוצים כלום. אנחנו רוצים לעבוד, אנחנו רוצים ליצור, אנחנו רוצים להתפרנס ובזה השקענו הרבה מאוד מאמצים.

אני רוצה לנצל את הבמה הזאת כדי להגיד כמה דברים מאוד קונקרטיים. משרד התרבות באמצעות קרנות התרבות צריך לתמרץ את עולם הקולנוע לחזור לעבוד. לא רק לאפשר להפקות את הגרייס וכו', אלא צריך ממש לתמרץ בכסף הפקות להתחיל לצלם. אותו כנ"ל על אף שזה לא יושב בהכרח בשולחן הזה, וזאת איזושהי אנומליה, גם עולם הטלוויזיה. גופי השידור, הוט, קשת, התאגיד, שחוזרים בצורה הדרגתית ובצורה איטית צריכים להכניס את היד לכיס ולתמרץ הפקות לחזור לצלם, ולא לנצל את הסיטואציה הנוכחית. כמובן גם להם קשה. המשבר הזה פוגע בכולם, אבל כדי להתניע את התעשייה הזאת ולדחוף אותה קדימה צריך לשים את היד בכיס ולתמרץ הפקות לחזור להצטלם. זה דבר נוסף.

דבר שהייתי שמח להתייחסות של המשרד, בסוף שנת 2023 נגמר התקצוב החמש שנתי לחוק הקולנוע. הקולנוע בישראל ממילא מפרפר לו ומונשם באמצעות תקציב הקולנוע. דברים חייבים להשתנות. אנחנו אמנם בתוך מלחמה וזה מוזר לדבר על זה ככה, אבל אני לא אוסיף לכל מה שנאמר פה, כמובן על הדברים החשובים. בלי תמיכה נכונה וחכמה ומשמעותית של המדינה ושל המשרד פשוט לא יהיה פה קולנוע ישראלי שכולנו אוהבים וכולנו גדלנו עליו, ומביא לנו הרבה מאוד כבוד בעולם, אז זה דבר שאני אשמח שתתייחסו אליו.

חזרה של התעשייה, המשמעות שלה היא חזרה לצלם בישראל באמצעות צוותים ישראלים. זאת המשימה שלנו לשים לב שצילומים חוזרים אבל לא זולגים לנו לפרנס גיאורגים ויוונים וקפריסאים, אלא להצטלם פה בישראל, לפרנס נשות ואנשי צוות ישראלים ואת המשפחות שלהם, את הספקים הישראלים. צריך לשים על זה דגש מאוד גדול. היצירה הישראלית היא יצירה שעושים אותה ישראלים.

אני רוצה להתייחס. אכן ההסכם החמש שנתי בקולנוע הסתיים בשנת 2023. בשיח עם האוצר לעניין 2024 כמובן שהשר מיקי זוהר בהובלת המנכ"ל רוצים להידבר עם משרד האוצר על מנת באמת להגדיל את ההקצאה לקולנוע. אנחנו כולנו יודעים שהימים האלה הם ימים קשים. אנחנו כולנו מודעים למצוקות הכלכליות של מדינת ישראל, אבל בהחלט מבחינת משרד התרבות והספורט זה דבר שהוא בתוך האג'נדה של המשרד. השר אמר בצורה נחרצת והדברים יבואו לידי ביטוי.

כמובן כמו שאת יודעת, אני חושב שבשם כל איגודי התעשייה, התסריטאים, שחקנים וכו', הם ידברו בשם עצמם כמובן, אנחנו כולנו מגויסים לטובת הדבר הזה וניתן לכם את כל הרוח הגבית. הקולנוע הישראלי חייב תמיכה משמעותית מאוד גם עכשיו במלחמה אבל גם אחריה. קשה אמנם לדמיין את זה, אבל יהיה היום שאחרי ואנחנו חייבים לחזור כאן ועכשיו וגם אחרי המלחמה ליצירה ישראלית מקורית.

אנחנו גם יודעים שאחד מהסרטים הקצרים נכנס ל-short list של האוסקר. קיבלתי הודעה על כך הבוקר, אז בהחלט הקולנוע הישראלי הוא שגרירה המצוין של מדינת ישראל בארץ ובעולם, ובימים האלה יש לזה ערך שלא יסולא בפז.

תודה רבה.

יהודה כהן, מנכ"ל עמותת תרבות ישראלית ים תיכונית, בבקשה.

תודה רבה לך. אני קצת מופתע כי אני לא שייך לפה. 6 מיליון שקל לתרבות החרדית. עייני לא צרה בהם. היה לנו פעם תקציב שהובא לתרבות הישראלית שהיא 50% ממדינת ישראל. אין שקל אחד שאנחנו מקבלים ממשרד התרבות.

ראינו בטלוויזיה שידורים של הגברת גילה אלמגור, את התיאטרון. למי היא קוראת, לתושבי שכונת התקווה, שכונת הארגזים? למי היא קוראת? לצפונים. אנחנו לא בתיאטרון הבימה, לא בתיאטרון הקאמרי, לא בבית לסין, לא בתיאטרון האידיש, לא בתיאטרון הרוסי. שום דבר. אין תקציב. אנחנו תמיד נמצאים באיזשהו תיאטרון שולי קטן, מביעים את עצמנו בלי תמיכה.

אנחנו בנושא של הסרטים. עשינו סרטים. קיבלנו פעם תקציב ממשרד המסחר והתעשייה, - - - מסיקה, אבי ביטר. הפיקו סרטים. משום מה אף אחד לא רואה אותם שם. לא שומעים אותם אבל כן מגדירים אותנו סרטי בורקס. למה? אני לא מבין. תעשיית הקולנוע לא כוללת. זה דבר שולי. הוא משני, הוא בזוי. אנחנו תרבות המוסיקה של הקלטות, תרבות התחנה המרכזית. היא משקפת פה משהו? צמחו משם חיים משה. צמח משם דקלון. מי לא צמח משם? איפה הם באים לידי ביטוי? שקל אחד מתרבות אין. איפה הם בכל הרפרטואר הזה? לא נמצאים. לא צריכים אותם. הם מופיעים בהתנדבות. איפה משרד התרבות יעלה לזכר את חופני, את סולימאן הגדול ז"ל עם אימא שלו, תרבות המדורה סביב המדורה שצמחה פה במדינת ישראל? אין שום דבר. מישהו מזכיר בכלל את הדברים האלו?

המרוקאים שהופיעו פה, הפרסים, מי יודע מה הם בכלל? על מה אנחנו מדברים פה? על מי אנחנו מדברים פה? אנחנו לא שייכים לעם הזה. אנחנו לא קיימים. אני אומר את זה מכאב לב, כי כואב לי הדבר הזה. מכון אחד לחקר התרבות הישראלית ים תיכונית אין. אנחנו 150 שנה במדינה הזאת יוצרים תרבות מיוחדת. אין אותה בכל העולם. היא תרבות פה. שושנה דמארי עם שלונסקי זה רק פה התרבות הזאת. לא היה במקום אחר בעולם. מי יחקור את זה? למה לחקור את זה? למה לתקצב דברים כאלו? זה מעניין מישהו? העיקר יש לנו את באך ואת ולנר ואת וגנר. אלו חשובים. אנחנו לא תרבות.

התימנים באו לפה וכולם צוחקים עליהם. הם לא יכולים להיות שניהם פחחים, למה? אחד דופק, השני רוקד. חבר'ה, תימנים באו בלי כלי נגינה, למה? כי ברגע שאנחנו בוכים על נערות בבל, שם בכינו, תלינו כינורותינו. הייתה להם גזירה מאז חורבן בית ראשון, לתלות את כל כלי הנגינה מבית המקדש. באו עם תרבות אחרת לנגן על פח, לצאת צליל מסוים, אבל מה, צוחקים עלינו, על הצעד התימני, ה'הואה, ההואה'.

יהודה, סליחה שאני קוטע אותך באמצע. אתה אומר דברים חשובים ואני חושב שהוועדה צריכה להתכנס רק על הנושא הזה.

כיוון שעשיתי דרך בנושא הזה וכיוון שאני לא אהיה בוועדה הבאה כמייצגת את משרד התרבות והספורט, אני רוצה להגיד שהחל ב-2015 ועד עצם היום הזה משרד התרבות והספורט עשה המון להנכחה של התרבות המזרחית היהודית, הישראלית והים תיכונית, ואני אמנה כמה וכמה מהצעדים שנעשו החל ממה שמכונה תיקוני השרה רגב ב-2016.

גלית, לפני שאת ממשיכה, אני בכוונה עצרתי את יהודה מסיבה אחת. נושא הדיון הוא כמובן ההוקרה לאומנים וליוצרים, אבל גם על האתגרים ועל הדברים שעומדים בפנינו בזמן מלחמת "חרבות ברזל", לכן אני מציע, גלית, ברשותך, אני אכנס דיון מיוחד בנושא הזה של תרבות ישראלית ים תיכונית ואנחנו נצלול לתוך הנושא.

אני מודה ליושב-ראש. אני פה אעצור.

אבל דברים חשובים והם יעלו על שולחן הוועדה. כמובן גלית, את תהיי מוזמנת.

חבר הכנסת, היה לי הזכות הבוקר לשבת עם יהודה לכוס קפה, נכון, יהודה?

כן.

פעם ראשונה פגשנו אחד את השני. הסתכלתי עליו בעיניים. הוא אמר לי, אתה תימני? אמרתי לו, לא, אני סקוטי נראה אבל אני מרוקאי. הכאב שלך מגיע לתוך הלב ואני כמנכ"ל המשרד מבטיח לך שנשב יחד עם חבר הכנסת. נשב פה בוועדה, נחשוב יחד. למרות שהמשרד פעל כמו שגלית אמרה, מ-2016, אנחנו נמשיך לעבוד יחד ואתה תגיע למשרד שלי או אני אגיע אליך למשרד וננסה לחשוב ביחד איך מקדמים את הנושא הזה.

אפרופו הסקוטיות, אז אני גלית והבה שאשו. יש גם רכטמן אבל על זה לא נדבר עכשיו.

תודה רבה.

ערן אוחנה, סמנכ"ל יוצרים באקו"ם. בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ערן מאקו"ם, סמנכ"ל יוצרים. אקו"ם היא אגודה לשמירה על זכויות יוצרים בישראל, אגודה ללא כוונות רווח. אנחנו מייצגים כ-15,000 יוצרים ויוצרות ישראלים בעיקר בתחום המוסיקה אבל לא רק, ספרות, שירה ומוציאים לאור וכן הלאה.

בפתח הדברים אני רוצה להצטרף לקריאה החשובה שנאמרה פה בתחילת הדיון על ידי נציגי המשפחות. כל אחת ואחד מאיתנו צריכים וחייבים לעשות כל מה שאפשר, דברים קטנים כגדולים בשביל להצטרף לקריאה ולקול הזה להחזיר את הילדים והילדות וההורים וכל מי שנמצא הביתה.

גלית, יקירתי, שנים של שיתופי פעולה. אני רוצה להודות לך על כל העשייה. לא בכל יום פוגשים נציג ממסדי, נקרא לזה, עם זיקה כל כך עמוקה למה שהוא עושה. באמת יש בך נפש של משוררת ויוצרת. אני בטוח שביום שאחרי את איכשהו תמצאי את דרכך אצלנו באקו"ם בעולם היצירה כי זה פשוט בנפש שלך, אז תודה על כל מה שעשית.

התסריט על המשרד לביטחון תרבותי כבר כתוב בטיוטה ראשונה.

אני שמח לשמוע. יש על זה זכויות יוצרים כבר או שעוד לא?

עוד לא.

אז בהצלחה בהמשך הדרך ובאמת תודה גדולה על כל מה שעשית ועוד תעשי.

אני אגיד כמה דברים ממש באופן קצר וממוקד. דבר ראשון אני רוצה להעלות על נס את ההירתמות והפעילות של האומנים והיוצרים במדינת ישראל, וההתגייסות למאמץ הלאומי. נאמר כאן, לא נחזור, הראשונים להתגייס, האחרונים לחזור וכן הלאה. באותה נשימה אני רוצה גם להדגיש את הפגיעה הכלכלית הבאמת קשה שמתמודדים איתה אותם יוצרים ואנשי תרבות, פשוט עצירה מוחלטת של העולם, מ-100 לאפס ביום אחד ובפרט בעשייה של התרבות המוסיקלית אבל לא רק.

אני פונה כרגע לאנשי משרד התרבות וגם למשרד האוצר שעוד נמצאים כאן, לקדם אימוץ פתרון מהיר לוועדת גמול קלטות. כבר התקבלה החלטה. יש מסקנות של ועדה שהוקמה במיוחד לנושא הזה. צריך לקיים באופן מיידי את מסקנות הביניים של הוועדה כחלק מהמאמצים של הממשלה להקל על ציבור היוצרים. לא מדובר פה על סכומי עתק. יש כבר החלטה. כרגע זה מתעכב על עניינים טכניים, ביורוקרטיים של מנגנון איך להעביר, מי מעביר וכל מיני דברים. צריך להבין שכל שקל כזה שאגב שוכב כבר ארבע שנים, משנת 2019. כל שקל כזה שמגיע ליוצר ויוצרת במדינת ישראל זה כמו אוויר לנשימה במיוחד בתקופות כאלה.

אני רוצה לדבר על חשיבות של התרבות והאומנות והיצירה בכלל, לא רק בחירום ובמלחמה אלא גם בשגרה. תרבות ואומנות זה לא רק מותרות וזה לא רק פאן ובידור, זה חלק חשוב מאוד בחוסן הלאומי. זה נאמר כאן על ידי קודמיי, וצריך גם להתייחס לזה ברמת המדינה.

הוזכר כאן, גלית, הנושא של "משיב הרוח". ממש בדרך לכאן קיבלתי, אני פונה ומעלה את זה בשמם של לא מעט יוצרים ואומנים. יש בעיות טכניות עם "משיב הרוח". את מהנהנת, אני מניח שאת מודעת לזה, קושי להירשם באתר כספקים, להיכנס למאגר.

יטופל מייד אחרי שאנחנו יוצאים מהדיון.

מדברים על מענה של החברה למתנ"סים. אין מענה.

מייד אחרי שיוצאים מהדיון יטופל. אני כבר ב- SMSעם החברה המפעילה.

יופי, אז שוב תודה ושנדע ימים טובים מהר. אמן.

תודה רבה.

נמצא איתנו ראש מועצה אזורית תמר, ניר ונגר. מה שלומך, ניר?

שלום, תודה לכולם על הדיון החשוב הזה, כבוד היושב-ראש, חברי כנסת. כבר אנחנו רוצים לעשות אירועים. ב-2 בפברואר אנחנו מתכוונים לעשות את מרתון יום המלח למרות שהמרתונים האחרים בטבריה, ירושלים, תל אביב בוטלו. אנחנו מתכוונים להמשיך ולעשות אירועים בכל הכוח. אני אשמח אם מפה תבוא קריאה לכל הגופים המאשרים, משטרה, מד"א, כב"ה שלא יקשו עלינו. דווקא בתקופה כזו מאתגרת ובחשיבות לשמור על עולם התרבות והספורט שהם יתנו גם את היד ולא יתלו על זה שאנחנו בתקופת מלחמה ומורכבת, וכשאנחנו רוצים לעשות הם מקשים עלינו. תודה.

כמובן עם שמירה על כללי הבטיחות.

מה שצריך.

אני רוצה רגע לשבח את המועצה. יש שם מפונים בים המלח, לא מעט. בשבוע הראשון כבר לקחו את הדברים לידיים והבינו מהר מאוד את הנושא של הספורט, והקימו שם מתחמי ספורט למפונים עם תאורה שזה עובד גם בלילה, בשיתוף עם משרד הספורט. זה שאתם מבינים את הנושא הזה, הבנתם את זה מהר מאוד. יישר כוח על זה.

הפארק "תמר בלב" שהוקם בשותפות עם משרד הנגב והגליל ועם משרד התרבות והספורט, עברו בו בחודשיים 12,000 איש שבחלק מהפעילות שם כמובן הופעות ואומנים וסרטים ופעילות. אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים.

תודה רבה.

אבי בן הלל-אבנון, מנכ"ל שח"ם, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

סליחה רגע, רק אגיד משהו לראש המועצה. רציתי להגיד לך תודה. היינו חלק קטן בעזרה של פארק תמר. הייתי שם בעצמי. באתי לשם בערב. לא רציתי כל כך שניפגש, בכוונה. רציתי לראות איך זה עובד. באמת ראיתי מועצה שנרתמת, מהמנכ"לית שלך, מורן שהיא מדהימה.

מורן מדהימה, פשוט נמרה, נודניקית ממדרגה ראשונה לעניין טוב.

זכית באמת. הייתה לי היכרות קצרה איתה וזכית במנכ"לית אדירה.

תודה רבה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני בפתח דבריי אצטרף לקריאה להשיב את החטופים, ויש אומרים יפה שעה אחת קודם, אז אני אומר, חובה שעה אחת קודם.

אני אבי בן הלל, מנכ"ל שח"ם, ארגון השחקנים והשחקניות בישראל. אני אחרי חודשיים וחצי מילואים, ואני יכול להגיד שאם יש משהו שחימם את הלב והכניס כל כך הרבה רוח זה גם ההתנדבות המדהימה של הרבה מאוד מתושבי ישראל להגיע לכניסה לש"ג ולחלק אוכל, אבל לא פחות חשוב מזה ואולי יותר חשוב מזה, האנשים שהגיעו והופיעו בהתנדבות מלאה, אומנים מדהימים מכל הז'אנרים, לאו דווקא השחקנים. גם הרבה מאוד שחקנים אבל לאו דווקא, סטנדאפיסטים, זמרים. זה עשה לנו הרבה טוב על הלב. אני מקווה שתימצא הדרך לתגמל אותם כמו שצריך. אני לא הכרתי את התוכנית שגלית הציגה על הסיפור של הפוגות בעצם לחיילים, ואני אתעדכן ואראה איך אנחנו יכולים כאן להשתלב בדבר הזה.

אני כן רוצה להגיד תודה רבה למשרד התרבות, אני חושב שבין המשרדים הראשונים שהתעשתו אחרי ה-7.10 ויצרו מנעד רחב של תמיכות. התעשתו ונתנו בעצם מענה מקיף, יפה מאוד, נדיב שנתן פתרון גם למוסדות המתוקצבים בלי לשכוח את האומנים שנפגעו מזה. קרן הסיוע לאומנים במצוקה שגדל באופן ניכר ונפתח בימים אלה. אנחנו כאומנים היינו צריכים בעצם מענים בהרבה מאוד נושאים.

אני חייב לציין שעקב האכילס והמוקד שתמיד איכשהו פוגע בסיפור הזה זה משרד האוצר. זה תמיד איכשהו נתקע שם. יש שם חוסר רגישות משווע וחוסר ירידה לפרטים שבסופו של דבר דופקת את הבן אדם בקצה. אנשים לא מקבלים כסף כי הם נופלים בין הכיסאות. הקריטריונים הם קריטריונים נורא נוקשים וחבל שהדבר הזה נעשה פעם אחר פעם. אנחנו מדינה למודה מצבי חירום ותוכניות מהסוג הזה, היה אפשר לעשות קופי פייסט לתוכניות שנעשו בעבר כמו בקורונה, ופעם אחר פעם בתהליך מתיש ובלתי נסבל, עוד דיונים ועוד מפגשים והכסף עד היום ברובו לא הגיע להרבה מאוד אנשים. המזל שלנו כשחקנים זה שאנחנו נכללים תחת צו סיווג מעסיקים, ופה אני רוצה גם לציין את ביטוח לאומי שבהמון רגישות ועם הבנה מעמיקה של גודל השעה ישב איתנו לא מעט שעות וירד לפרטי פרטים כדי לייצר מודל שבסופו של דבר מביא לאנשים כסף הביתה ומהר, וגם ללשכת התעסוקה שהגמישה בעצם את המועדים להגשת דמי אבטלה והכללה רטרואקטיבית החל מה-8.10. כל הדברים האלה ראויים לציון.

אני כן אתחבר למה שחברי גיורא אמר לגבי חוק הקולנוע. כל עולם הקולנוע חייב מכונת הנשמה, ובאמת יפה שעה אחת קודם כי המצב הוא באמת בלתי נסבל. אני יכול להגיד לכם מהכובע של שחקנים, לא היה עדכון שכר בקולנוע, סדר גודל של יותר משש שנים כי המצב קטסטרופלי. בכל מה שקשור לטלוויזיה חוק השידורים שהיה אמור לעלות להצבעה ואני מקווה שנגנז באופן שבו הוא היה צריך לעלות להצבעה, אני מקווה מאוד שמשרד התקשורת יתעשת ויקדם את החוק בצורה שמטיבה עם היצירה האומנותית בגופים השונים שמחויבים, ולייצר רגולציה שתטיב עם היוצרים ועם האומנים.

אני אסיים בתודה רבה גם לגלית על שנים יפות, מדהימות והרבה עשייה למען אומנים ואומניות ועולם התרבות. את נכס. אני מאחל לך המון בהצלחה. יש לנו עוד כנס ואירוע פרידה ואנחנו נהיה שם ונחבק ונחגוג. שוב תודה רבה גם מפה.

תודה רבה.

אבא שלי עליו על השלום היה מעיר אותי בבוקר, "וישכם אברהם בבוקר ויחבש את חמרו", והיה אומר לי, "מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך". שתמיד נעשה את צורכי הציבור באמונה.

הקדוש ברוך הוא ישלם שכרם.

איריס רונלי ריקליס, מנכ"לית פורום מוסדות תרבות, בבקשה.

דבר ראשון תודה רבה על הדיון. מרתק לשבת, לשמוע פה. כולם מבינים שהתרבות היא נכס לאומי והיא צורך בסיסי, ובשלב שבו אנחנו נשארים כרגע באיזושהי שגרת חירום, המלחמה נמשכת, הלחימה נמשכת, כל המדינה הזו נמצאת במצור רגשי. רק התרבות יכולה באמת לתת איזושהי הפגה ברגעים אלה, אז דבר ראשון תודה באמת, היו"ר, על הדיון ותודה לכפיר ולגלית, ותודה גדולה לשר מיקי זוהר. הוא באמת עשה מעל ומעבר, ומרגע שפרצה המלחמה אנחנו, פורום מוסדות תרבות בקשר יום-יומי עם המשרד, רק מחפשים דרכים יצירתיות לוודא שהכסף יגיע בסופו של דבר למי שצריך.

אנחנו לא נחזור על הדברים שנאמרו פה אבל אני כן רוצה להוסיף שני דברים. אנחנו צריכים להמשיך ולחזק את התרבות כתשתית בסיסית של החברה. אנחנו צריכים להימנע מקיצוצים בשנה הבאה לתקציב התרבות שגם כך הוא זעום וזעיר, היום עומד על כ-0.23% מתקציב המדינה בעוד שברוב ארצות אירופה ועל פי אמנת אונסק"ו תקציב התרבות צריך להיות לפחות 1%, אם לא 2%. כולנו עומדים בפני קיצוצי רוחב. לקצץ בתקציבים שכבר גם ככה זעומים זה לא רעיון טוב וזה לא יקדם אותנו.

הרבעון הראשון של 2024, אנחנו נצטרך להמשיך עם הסיוע. אנחנו שוב עובדים כרגע בתפוקה הפסדית. רוב ארגוני התרבות והמוסדות והיוצרים עושים את המקסימום שהם יכולים כדי להגיע לכל מקום במדינה, גם אם בסופו של דבר משלמים על זה מכיסם, וכן צריכים להמשיך לעשות מאמצים שהכסף יגיע לכולם, גם לכיס האחרון.

אם תסתכלו על הקיר מסביבכם, הסתכלתי על זה במהלך הדיון, ותיראו את ביטויי האומנות שנמצאים פה, אפשר לראות שהתרבות הפכה להיות בחודשים האחרונים כלי גם בהסברה הבין-לאומית שלנו. מיצבי אומנות כמו הדובים והנעליים והמיטות והעגלות שמשכפלים במקומות שונים בעולם, רק מעידים על זה שבאמת יש לנו תפקיד. תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים, כפעולות הסברה. צריך להמשיך ולחזק את הנושא של תרבות ואומנות ככלי באמת להסברה.

רק אוסיף שהאומניות האלה נוצרות על ידי תלמידי בית ספר, חלקם עולים וחלקם חרדים, התבטאות טובה ואני חושב גם ברמה ההסברתית בעולם. אני חושב שהדברים האלה עושים עבודה טובה.

תרבות ואומנות עוזרים לכולם לעבד את החוויה באמת הלא פשוטה שכולנו עוברים כרגע.

למרות החזרה ההדרגתית לפעילות גם אם בתצורה הפסדית, מוסיקה נכתבת ושירים נכתבים ותמונות מצוירות. התרבות שלנו היא גאווה. אנחנו חייבים להמשיך לפתח אותה. אני הייתי מבקשת להעלות גם על סדר היום את נושא החינוך בתרבות, ולייצר ממשקי עבודה טובים ונכונים בין משרד התרבות ומשרד החינוך, ולפקח על הנושא של חינוך לתרבות. היא חוצה מגזרים, היא מצמצמת פערים, וכל מה שנאמר פה גם בשגרת חירום וגם בשגרה רגילה, אנחנו צריכים להמשיך ולתת כלים לקיים פעילות תרבותית. בסופו של דבר מילן קונדרה אמר את זה, זה זיכרונה של אומה. זו הזהות שלנו. תודה.

תודה רבה.

אצלי כל מי שנרשם, דיבר. יש פה מישהו בחדר שרוצה להתייחס? כן, בבקשה, אדוני.

אני נרשמתי ולא דיברתי.

כנראה שלא נרשמת בכניסה אבל בסדר, בבקשה.

שמי איל באיער, אני סגן יושב-ראש אמ"י, איגוד אומני ישראל. לפני שאני מתחיל, תודה רבה לגלית ובהצלחה בהמשך. אני בעצם באתי לצעוק. בגלל שזו ועדת תרבות אז אני אצעק בשקט אבל אני אצעק. המון דיבורים, המון מספרים, המון תנאים. עולם התרבות קורס. אני בא בשני כובעים, אחד, כחבר הוועד המנהל של אמ"י, איגוד אומני ישראל. אמ"י קורס. אמ"י מתקיים משלושה מקורות תקציביים: מתמיכה, מדמי חבר ומפרויקטים. דמי חבר אין. אומנים לא מסוגלים לשלם דמי חבר היום לאיגוד מקצועי. פרויקטים אין. יש פסקול של מפעל הפיס, יש את "משיב הרוח" שאגב השם נפלא. לדעתי מי שבחר אותו, שאפו, אבל הקריטריונים הם בעייתיים. אומן יכול להופיע מקסימום חמש פעמים במסגרת "משיב הרוח". זה בסדר, זה מובן כדי שיהיה לכולם, אבל כמה פרנסה אפשר לקבל מחמישה מופעים כשגם המופעים האלה בגלל המצב, בגלל כל הכמות המטורפת של ההתנדבויות שאנחנו עשינו, אנשים ממשיכים לצפות שאנחנו נעבוד או בלי כסף או בחצי מחיר. כמה אפשר להתפרנס מזה?

שולי רנד בזמן הקורונה כתב שיר נפלא שנקרא "אחים, אחים", אהבת פועלי במה שבו הוא מדבר על כל השקופים שנמצאים מאחורי הקלעים שהזכירו אותם, כל הסאונדמנים והתאורנים והמובילים והנהגים וכל המסביב. חבר'ה, כולם כמעט לא עובדים. ב-7 באוקטובר התחילה המלחמה הארורה הזאת. ב-8 באוקטובר אני התייצבתי במלון יערים במעלה החמישה בשביל להופיע למפונים מזיקים ומנתיב העשרה. מאז אמ"י ואני במסגרת זה שאני מייצג את הקוסמים באמ"י הוצאנו מאות מופעים בהתנדבות לכל הארץ, למפונים, לחיילים. שבוע שעבר הייתי בצאלים, הופעתי לחיילי מילואים בהתנדבות, אבל כמה אפשר לעשות את זה? אנחנו צריכים שאתם תשבו ותחשבו על פתרונות אמיתיים, לא נקודה פה ונקודה שם אלא פתרונות אמיתיים איך מחזירים את עולם התרבות לפעילות, איך הממשלה מכניסה את היד לכיס, מוציאה את הכסף ומחייה מחדש את עולם התרבות.

אתמול התחילו לדבר על כל הקיצוצים שיהיו ב-2024. כבר אין ממה לקצץ. צריך למצוא את התקציבים, למצוא את הפתרונות, לתת מענים. אני מקבל טלפונים מאומנים ותיקים שאומרים, אין לי מה לאכול. זה לא סטיגמה, זה לא סיפורים, זאת האמת. אנשים, אין להם מה לאכול. ראיתי בטלוויזיה שישב מילואימניק נחמד בשם ליאור ואמר, פותחים את המקרר ואין כסף ואין כסף להביא את הסימילאק לילדה. חבר'ה, זה המצב של האומנים. אומני הבמה, performing artist, זה המצב שלהם. אין להם כסף לאוכל, וזה לא יכול לחכות למשרד האוצר שישבו ויעשו ועדות ועניינים וכו'. אנשים צריכים מענה עכשיו, אז אני מאוד אשמח אם תוכלו לקחת את זה לתשומת ליבכם, למצוא את הפרויקטים הנכונים, להגדיל את ההקצבות, להגדיל את היכולת של אנשים להתפרנס כדי שתהיה תרבות, שתהיה את הרוח, שיהיה משיב הרוח באמת פה.

תודה רבה, אייל.

כן, בבקשה.

תודה רבה, גור שלי, תנועת תרבות. אני אתייחס קצת אחרת לדיון ולדברים שעולים כאן, אולי במטרה להניח גם כיוונים אופרטיביים ואולי מעוררי תקווה, אבל כן צריך להגיד באמת.

גלית, תודה רבה ושאפו על כל השמונה שנים האחרונות. הם אבן דרך בהקשר של משרד התרבות כי נדרשת ונדרשנו כולנו להתמודד עם הרבה מאוד תהפוכות והרבה מאוד אתגרים, ולא רק הקורונה ולא רק המלחמה הזאת אלא גם אתגרים אחרים. ידעת יחד עם שותפייך להוביל את הספינה הזאת, ועוד נדבר בעניין בהמשך, אבל על כך תודה.

אני רוצה להגיד בהקשר הזה של הדיון, מעבר למה שנעשה עד כה במלחמה מבחינת מה שנקרא תרבות בחירום וכל ההשלכות שיש לעניין הזה מבחינת עולם התרבות, לשים את תשומת ליבנו לתהליך שמתרחש כבר לא מעט זמן ביחס לתקופה שאנחנו נמצאים בה כבר חודש בתוך השלושה חודשים האלה, וזה החלטה של ממשלת ישראל על מינהלת תקומה. בתוך מינהל תקומה הזאת ויחד גם עם משרד התרבות אני מסב את תשומת לב כל היושבים כאן בשולחן. זה תהליך מאוד משמעותי. אני חושב שבמקום הזה גם משרד האוצר מכונס לתוך העניין הזה. יש שם דבר מאוד חשוב שקורה וזה לא ההתייחסות לאיך אנחנו מתמודדים עם שיקום עולם התרבות במונחים של פיצוי, אלא איך רותמים את עולם התרבות לשיקום במונחים של השקעה. אני מפנה את מבטי רגע לנציג משרד האוצר לבוא ולהגיד, אני יודע ומכיר שעולם התרבות בדרך כלל הוא בצד של המבקש את הכסף מן הסתם, כתחום שחברה ומדינה מבקשת כמו תחומים אחרים להשקיע בהם, וזה ברור וידוע שהתחום הזה הוא לא רק מניב חוסן נפשי וחברתי וקהילתי ולאומי, אלא הוא מניב גם צמיחה ותסיסה כלכלית.

אני חושב שבעקבות המלחמה הזאת, אדוני היושב-ראש, זה ברור לכולם ומי שעיניו בראשו שאנחנו עומדים לקראת שנים ארוכות וקשות של שיקום בהרבה מאוד רבדים בתחומי החיים של החברה הישראלית, ובכללם גם התעסוקה והכלכלה והחינוך וההשלכות ארוכות הטווח. אנחנו במסגרת התרבות בחירום נפגשנו עם למעלה מ-60,000 אנשים, ילדים וקהילות ומבוגרים, גם זקנים מרותקי בית שלא הצליחו להגיע לאזורים המפונים וגם לאתרים המפונים וכמובן גם במקלטים בערים בצפון, ואנחנו יכולים להגיד בצורה מאוד ודאית, האדוות של הטראומה שאנחנו נמצאים כאן ילוו אותנו עוד שנים קדימה. אני מתאר לעצמי שבמערכות המדינה כולם יודעים ועל המדוכה, אבל אני מפנה דווקא את הקריאה הזאת לעולם התרבות, לאנשי התרבות, לתעשיית התרבות להפנות את מבטנו לא רק למצוקת השעה שהיא גדולה וקשה. אנחנו תמיד בקטעים האלה נמצאים בזעקת ה'הצילו'. יש לנו כאן הזדמנות להפנות ולו חלק מהאנרגיה שלנו לטובת כל מה שיכול לקרות בעתיד הקרוב, והעת היא לא רק עת של פניות ועת של קשב.

אנחנו צריכים לדעתי ביחד, התרבות היהודית הישראלית של המזרח התיכון והתרבות החרדית והתרבות הערבית והתרבות הכללית מבחינת יחד ננצח. יש לנו סלוגן בתנועת תרבות, אדוני היושב-ראש - תרבות עושים ביחד, ובמובן הזה אני באמת מציע. לדעתי מדינת ישראל ומשרדי הממשלה זקוקים לעזרה שלנו לבנות את השיקום ולא רק את הנוכחות שלנו לזעוק את צעקתנו. אני חושב שזו שעת כושר ואני יודע שמשרד התרבות, מניסיון ממש בשבועיים האחרונים, מפעילות שגילינו ועשינו בקרב ילדים ונוער בפנימיות שנשארו עם תחילת המלחמה בעצם תקועים ונצורים בפנימיות וכפרי הנוער, ומשרד התרבות, תודה רבה, כפיר, ידע לעזור לתנועת תרבות ממש בתזוזה מאוד קטנה להצליח לסייע לנו בעניין הזה, וזה כיוון מאוד חשוב שכדאי להתכוונן אליו.

תודה רבה.

הוועדה מודה לכלל המשתתפים בדיון. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות הנופלים, איחולי החלמה מהירה לפצועים, ומתפללת ומקווה להחזרתם במהרה לשלום של כלל החטופים.

הוועדה קוראת לכל מקום תרבות וספורט להציב כיסא ריק לציון החטופים. מהיום הוועדה מציבה כיסא ריק בצד השמאלי שלי לציון החטופים. אני מברך על הודעתו של מנכ"ל המשרד, כפיר, שהודיע גם בשם השר שהם ידאגו ויעשו כך גם כן. אנחנו רשמנו את הודעת משרד התרבות והספורט שהודיע שיבקש זאת גם מכל גוף תרבות וספורט במדינה.

עולם התרבות הוא חמצן של המדינה. ללא תרבות אין חיים. גם עולם הספורט יכול להחזיר אנשים לשפיות וראינו זאת ב-94 ימים האחרונים. עולם התרבות רוצה להתפרנס בכבוד. לצורך כך הוא זקוק לעזרה אבל לא למענקים שהוא יצטרך להחזיר אחר כך, אלא הסיוע צריך להיות כלל סוגי התרבות ולסוגי אומנים ואומניות שונים כמו אומנות ישראלית, אומנים חרדים, תרבות לציבור החרדי והערבי.

הוועדה קוראת לשלם לאומנים מיידית ולקחת בחשבון במתווה הקיים את הנושא של שוטף פלוס 30 ושוטף פלוס 60, ואת כלל האתגרים שעלו בפנינו, ולהחריג מהמתווה הקיים את מעטפת האומנים.

הוועדה קוראת למשרד האוצר, משרד המשפטים, משרד התרבות והספורט להגיע במהרה למתווה מוסכם לסיוע גופי התרבות גם בעתיד בדומה למתווה הקודם.

ועדת החינוך, התרבות והספורט תקיים ישיבה עם ועדת כספים כדי לסייע לקידום פתרון לעולם התרבות.

הוועדה קוראת למשרד התרבות והספורט לסייע יותר לעולם הקולנוע כבעבר, גם לצוותים מקומיים וגם לצוותים מחו"ל שיצלמו בארץ עם צוותים מקומיים.

הוועדה רשמה את הודעת משרד התרבות והספורט שהנושא אכן נמצא בדיון.

הוועדה תתכנס לדיון נפרד לנושא תרבות ישראלית מקומית ים תיכונית.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 12:00.