פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
08/01/2024


מושב שלישי



פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 11:00

מענה טיפולי וסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית באירועי השביעי לאוקטובר ולאחר מכן

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי – מ"מ היו"ר
אלי דלל
שלי טל מירון
יואב סגלוביץ'
מטי צרפתי הרכבי
קטי קטרין שטרית

אפרת רייטן מרום
קארין אלהרר
יוליה מלינובסקי
גלית דיסטל אטבריאן
לימור סון הר מלך

בלה בן גרשון - מנהלת מחלקה אוטיסטים וטראומה נפשית, משרד הבריאות

סלעית שחר הוכמן - מנהלת תחום פ"א טיפול בנפגעים מינית בגירים, משרד הרווחה והביטחון החברתי בישראל

סא"ל יעל שפירא - מרכז מהות באכ״א, משרד הביטחון

נילי פינקלשטיין - המחלקה למשפט פלילי, משרד המשפטים

דניאל רז - ממונה ארצי אשפוז כפוי ומעמד אישי, משרד המשפטים

שמירה לשם - מרכזת תחום שיקום בכירה, המוסד לביטוח לאומי

איתי נעמן - ממונה ארצי, נפגעי עבירות מין, הסיוע המשפטי

קרן בן הרוש - יועצת מנכ״לית, הרשות לקידום מעמד האישה

מיה אוברבאום - יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל

רעות לכטר - מנהלת המרכז הטיפולי בתל אביב

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

שחר מוסמן - הלובי למלחמה באלימות מינית

שרון בריק-דשן - מנכ"לית קולך, פורום נשים דתיות

ענת ברזילי - קולך, פורום נשים דתיות

שרה אליהו יצחקוב - ממונה ועדת זכויות נפגעי עבירה, לשכת עורכי הדין

יפעת שי יוספזון - יו"ר משותפת ועדת זכויות נפגעי עבירה, לשכת עורכי הדין

טל הוכמן - שדולת הנשים

רעות פוקר קפואנו - מרכזת הקו הפתוח זכויות נשים בעבודה, נעמ"ת

שחר סומך - נעמ"ת

לילי הלפרין - ראש מרכז אמת לסובלנות

רחל יעקובס - מנהלת מרכז סיוע מגן

ענבל צח - בת דודה של טל שוהם החטוף בעזה

יחי יהוד - אבא של ארבל ודולב החטופים בעזה

מרב סבירסקי - אחות של איתי סבירסקי החטוף בעזה

נועה רחמים - בת דודה של מתן אנגלסט החטוף בעזה.

צורית פניגשטיין - אמא של מעוז פניגשטיין שנפל ברצועת עזה

תהילה כהן - אמא של יהודה כהן שנפל ברצועת עזה.

דר' זהר סהר - מנהלת המחלקה לטיפול באלמ״ב ופגיעה מינית, משרד הבריאות

ענת מימון

דלית אזולאי

איה לינצ'בסקי


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מענה טיפולי וסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית באירועי השביעי לאוקטובר

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. אני רוצה ראשית לברך את משפחות החטופים והחטופות שנמצאות אתנו, הבמה לרשותכם.

שמי ענבל, בת דודה של טל וחברה של עדי אשתו, שחזרה מהשבי אחרי 50 יום עם הילדים ועם אמא שלה. יש לנו במשפחה שבעה חטופים ושלושה שנרצחו. בראשית דבריי אני מבקשת למסור תנחומים לכל אחד שאיבד את האהוב והאהובה שלו, החל ממשפחות החטופים ועד משפחות החיילים כולם. אנחנו משפחה אחת ואנחנו ביחד.

חשוב לנו שכולכם תבינו את המשמעות של לחזור משבי אחרי 50 יום ולהיות עדיין בשבי, יש לזה השלכות והן קשות מנשוא. אף אחד במדינה לא יודע מה הם עברו שם, מה הן עוברות כשהן כבר פה. עדי שלנו כאן, אתנו, אנחנו מחבקים אותה ועוטפים אותה. האם היא כאן באמת? לא. עדי וטל הם זוג של מעל 20 שנה. תמיד רואים בעין את עדי וטל ביחד. כשבאתי לבקר אותם בבית החולים ראיתי את עדי, את הילדים וחיפשתי בעיניים את טל. עדי לא תוכל להשתקם בלי טל.

עדי איבדה את אבא שלה ביום ה-7 באוקטובר, אבא שלה נרצח בבארי. הילדים איבדו את סבא שלהם וכרגע יש להם את הסבא וסבתא ההורים של טל שעוטפים אותם. זה לא במקום. אף ילד לא אמור להתמודד עם זה שרצחו לו את סבא שלו. אף אישה או בת לא אמורות להתמודד עם בעל או אבא שנרצח. הן חוזרות והמצב שלהם נוראי.

מאוד חשוב לי לאפשר לכולם לדבר.

אני רוצה להראות לכם תמונה של החיילות שנחטפו, ככה הן נראות, הבנות והאחיות שלנו אחרי שנחטפו. אנחנו רוצים אותן בבית. כל אחת ואחת מהן וזו החובה שלכן להחזיר. זה לא לתת לנו מתנה כשאתם מחזירים אותם הביתה, זו החובה שלכם, של כל אחד מהיושבים פה.

אני מסכימה אתך בהחלט. אני חושבת שאין מי שלא יסכים בחדר הזה שזו חובה של מדינת ישראל להחזיר את החטופות והחטופים. אני מודה לך על השיתוף. חברת הכנסת קטי שטרית, ברוך שובך, ברוך רופא חולים. יחי, בבקשה, אבא של ארבל יהוד.

הבת שלי ארבל בת 28 נחטפה בשבת השחורה יחד עם בן זוגה. על החולצה אפשר לראות את דולב, בני הבכור בן 35 שנחטף אף הוא באותה שבת, השאיר את סיגי אשתו בהריון בחודש תשיעי עם שלושה ילדים קטנים. תשעה ימים אחרי שהוא נחטף נולדה דור בתם הרביעית. ארבל ובן זוגה אריאל מזה חמש שנים נחטפו מהממ"ד ביתם. קבלנו אותו חיים על ארבל וגם על אריאל ועל דולב אנחנו לא יודעים כלום.

אז יש לך שני ילדים חטופים בעזה?

גם אריאל הוא כמו הבן שלי, הוא בן זוג של ארבל ובן ניר עוז. ההורים שלו חברי ניר עוז וכולנו משפחה אחת, כמו עם איתי סבירסקי מבארי. הוועדה הזאת נקראת הוועדה לקידום מעמד האישה, מתבקש לקדם אותן ממעמד של חטופות למעמד של משוחררות. גם אנחנו הגברים, אבל יותר מזה אתן הנשים יכולות לתאר לעצמכן מה עוברת אישה בשבי, כשבשבילי היא התינוקת שלי, ציפור הנפש שלי, מה היא עוברת עם כל הגברים סביבה, בין אם אלה מבטים, נגיעות פיזיות, התעללויות פיזיות.

את הסיוטים שלי כאבא אני נוהג לכתוב בלילות כחלק מהטיפול שלי בעצמי ואלה דפים שאף אחד לא יראה לעולם. אלה דפים שישרפו כשהילדים שלי יחזרו. את הסיוטים האלה אף אחד לא יכול להבין. כשהנכדה שלי רון בת הארבע, הבת של דולב לובשת את החולצה הקטנה הזאת, זו הזעקה האילמת שלה לשחרר את דודה שלה. זו הזעקה האילמת שלה לשחרר את אבא שלה. כשראיתי לראשונה את רון לובשת את החולצה הזאת פשוט התפרקתי. כל מי שאני בא אליהם לפגישות, אם אלה אישים במערכת הביטחון, גורמי צבא, פוליטיקאים בארץ ובחו"ל, אנשים רבים שרוצים לעזור ואני מראה להם את החולצה של רון, אף עין לא נשארת יבשה מטבע הדברים. אבל זה המקום לזעוק את הזעקה של רון, שגם היא תהיה יום אחד אישה, גם היא יום אחד תשמע מארבל, דודה שלה, מה היא עברה בשבי.

לנו כמשפחה וכעם אין ניצחון בלי שהיקירים והיקירות שלנו יחזרו בריאים ושלמים. המסע לשיקום שלהם יתחיל ביום שהם ישוחררו. אני יודע שנגזר עלינו כמשפחה כבר לא לחוות את הנורמלי יותר עד סוף ימינו. זו כבר לא תהיה השגרה הנורמלית שאנחנו מכירים. עד סוף ימינו נצטרך לעסוק במסע הארוך של השיקום של הנפש והגוף של דולב, ארבל, אריאל וגם של דוד שהוא אח של אריאל, שאשתו שרון והתאומות שוחררו. גם דוד שם והוא חי. אם מדברים על המשפט "כבוד בת מלך פנימה", היום מדובר בכבוד בת ישראל פנימה. זה משהו שחייב להדהד בראש של כולם פה. כבוד בת ישראל פנימה. זה מה שצריך להיות.

הבן השני שלי נטע ניצל. הוא נשוי להודיה ויש להם תינוקת בת שנה ותשעה חודשים בשם עלם, הסבא שלה נתן לה את השם עלם כי זה עולם באמהרית. תינוקת בת שנה ותשעה חודשים, הייתה עשר שעות עם אבא שלה בחושך בלי מים, בלי חשמל כשמחבלים יורים על הדלת שלהם בניסיון לפרוץ ולשמחתנו הם לא הצליחו. היום היא בריאה, שלמה ומחייכת ואני רק יכול לדמיין בסיוטים שלי ולכתוב מה היה קורה לו עלם גם הייתה נקלעת לגורל הקשה הזה.

בדם לבי אני מבקש מכם ומכל מקבלי ההחלטות תפעלו עם הרגש, תפעלו עם הלב. לראשונה פניתי לשר הביטחון ב-5 לנובמבר בפגישה הראשונה ואמרתי קחו דף ריק, תחתמו למטה את השמות שלכם, תגישו לחמאס שימלא אתה דרישות ותמלאו את הכול. אחר כך תשתגעו לכם. אחר כך תחטפו את השגעת. אמרתי לגלנט שכשב-2008 כשהייתי במילואים הכנסת אותי ואת היחידה שלי לבית לאהיה, לא היו 240 איש חטופים מתחת לאדמה. אלה היו תנאים של לוקסוס. היום לא אנחנו החזקים, נשק יום הדין בידיים של סינוואר לא בידיים שלנו.

תודה רבה לך יחי. אני רוצה להודות לך על תעצומות הנפש לבוא לכאן ולשתף. זה לא פשוט. אמרת שאת הסיוטים שלך אתה כותב בלילות ואני מסתכלת עליך ורואה איזה תעצומות נפש דרושות לך לבוא ולשתף אותנו. להיות הורה לשלושה ילדים בשבי זה משהו שקשה מאוד לתאר ולדמיין. ביקשת שנכניס רגש לתוך המנהיגות ובכלל מנהיגות יהודית צריכה תמיד להיות עם מוסר ערכי, לקדש את החיים.

אני יכולה להבטיח לך שמי שיושבים כאן בוועדה הזאת, זו משימה עליונה ואנחנו לא ממעיטים מהיכולת שלנו כחברי כנסת בתוך הבית הזה. מתחילת המלחמה, כל חברי הכנסת, בין אם אופוזיציה וקואליציה, ידענו להפעיל את הלחצים במגוון תחומים על הממשלה ואנחנו אל מתכוונים להרפות. אנחנו רוצים לראות את כולם בבית. אני רוצה שבפעם הבאה שתגיע לכאן וכל המשפחות תהיינה, נוכל לחייך אתכם ולשמוח אתכם. לא מדובר על ניצחון, בסוף נביס את אויבינו, אבל לא ננצח במלחמה הזאת, מלחמת אין הברירה שנגררנו אליה.

אם יורשה לי להוסיף דבר אחד, אני נפגש בימים האחרונים עם חברי הכנסת של יהדות התורה ושל הציונות הדתית ואני מדגיש בפניהם את מצוות פדיון שבויים שהיא מעל כל המצוות. היא מעל המצווה של ואהבת לרעך כמוך שמופיעה בספר ויקרא.

"מתיר אסורים" זו התפילה שמתפללים כל בוקר אחרי תפילת שחרית, זה הדבר הכי חשוב.

המצווה של פדיון שבויים היא בראש סדר העדיפות כי היא כוללת את כל שאר המצוות כמו "הצל לקחים למות" שכתובה בספר משלי. זה ברור לגמרי וכל חברי הכנסת מיהדות התורה, דגל התורה והציונות הדתית אומרים לי שזה ברור כשמש מבחינתם כמנהיגי העם ומקבלי ההחלטות והם על זה בכל הכוח. אני מקווה באמת שזה יוכח גם במעשים. אני תולה בזה הרבה תקוות.

בעזרת השם ואנחנו כמובן נצטרך לעשות כדי לעזור לדברים לקרות. מרב סבירסקי, בבקשה.

תמיד קשה לדבר אחרי יחי, לא הכרנו קודם אבל הפכנו לחברים טובים. אני חושבת מה זה להיות אבא לבת בגיל של ארבל שנמצאת שם. שמי מרב סבירסקי, אחות של איתי שנחטף מהבית של אימא שלי. היום אני לא רק אחות של איתי אלא גם אבא ואימא של איתי כי שני הוריי נרצחו באותה שבת. איתי נחטף מהבית של אימא שלי אחרי שראה אותה נרצחת וירו גם בו אבל הוא רק נפצע ונחטף ואני מקווה שהיא נהרגה במקום כדי לדעת שלא סבלה. רבע שעה קודם נותק הקשר עם אבא שלי שמצאו אותו מאוחר יותר והיום אנחנו יודעים שהוא נרצח עם שלושת הכלבות שלו בממ"ד. איתי לא יודע את זה כי הוא נחטף בלי שתגיע אליו האינפורמציה הזו. כך שאני גם אבא ואימא של איתי.

אנחנו אומרים כל הזמן שאין לנו זמן. היום זה 94 יום. מכיוון שיחי ואני כבר חברים אז ביקשתי את אישורו לדבר על מה שהכי קשה לדבר, על הפיל שבחדר. מה קרה וקורה לאותן נשים שם. אנחנו מבינים שיש מצב שיש שם נשים בהריון. קשה לי להגיד את זה - - -

תגידי, תגידי את האמת.

האמת היא שעכשיו זה הזמן שעוד אפשר לקיים הפלות. אחר כך אי אפשר יהיה. זו האמת וקשה לי מאוד לדבר על זה וקשה לי לדבר על זה ליד אבא של מישהי שנמצאת שם. קשה לי בכלל אבל אנחנו עכשיו סוג של משפחה אחת בתוך הדבר הזה וכרגע אני מדברת לא רק בשמי, כאחות של איתי, אלא בשם בת משפחה של כל אחד מהחטופים האחרים שנמצא שם.

הביטוי שאין לנו זמן הוא באמת כי אין לנו זמן. אין זמן כי זה הזמן שאפשר עוד לקיים הפלות, אין זמן כי גם אי אפשר להתאושש מזה אחר כך, כי אנחנו יודעים ממי שיצאו משם שיש מצב שהם אובדניות אחרי מה שהן עברו. זו לא פוסט טראומה מה שהם עוברים אלא זו טראומה מתמשכת. היא מתמשכת כל יום וגדלה. האם באמת אפשר לצאת מדבר כזה אחר כך? האם יש סיכוי להשתקם? האם יש סיכוי לחיים אחר כך? גם אחרי שיצאו משם בחיים? אני שואלת אתכם בתור הוועדה הרלוונטית, אני חושבת שזה הדבר היחידי שצריך להתעסק בו. כי לזה אין זמן.

אבל אני גם אחות של איתי, שהוא גבר בן 38, פצוע ביד וסובל מהרבה דברים. כשאנחנו מבינים שהאופציה היחידה להוציא אותם בחיים זה בעסקה, אנחנו צריכים לדבר על עסקה שתכלול את כולם, שתגיע למתווה שיכלול עד אחרון החטופים שיוצאים משם ושיוציאו בחיים את מי שעוד אפשר להוציא בחיים. כמובן שצריך להוציא את כולם. יש שם אנשים שעוד בחיים ואפשר להוציא אותם בחיים. המתווה או העסקה חייבים להכיל את כולם עם פתרון עד אחרון החטופים שנמצאים שם. אני צריכה שתהיה אפשרות גם לאיתי לחזור הנה בחיים ולהשתקם מהדבר הזה. תודה רבה.

שלום לכולם, שמי נועה רחמים, בת דודה של מתן אנגרסט שנחטף מניר עוז. למתן יש ארבעה אחרים, אחות עדי שחוגגת אתו יום הולדת באותו יום, הם לא תאומים, יש ביניהם שלוש שנים הפרש. לעדי הפסיקו החיים מה-7 באוקטובר, הפסיקו החיים לכולנו. עדי תלמידה בכיתה יב', כמוני, אנחנו באותו גיל, עדי מחכה למתן, הפסיקו החיים לנערה בת 18 שרגילה לצאת, לבלות ולהיות עם חברות. היא ומתן כמו תאומים והיא מחכה לו. למתן יש עוד אח בן 8 שמחכה לו ושואל איפה הוא ומתי הוא מגיע. אנחנו צריכים אותם כאן ועכשיו, אין זמן. אני לא רוצה לראות אותו בארון, אני רוצה לראות את מתן בחיים. הוא בחיים ואני רוצה שיישאר בחיים וכולם צריכים להיות כבר אתמול.

אני רק רוצה לעדכן שבפעם הקודמת אמרתי שזה 129 חטופים וזה 133 חטופים.

136.

עכשיו המספר עלה. צריך לזכור גם את אברה מנגיסטו, את הישאם והחיילים הדר גולדין ואורון שאול. מנגיסטו נמצא 9 שנים והוא לא היה ילד של כולנו. אני מקווה שכולם יחזרו הביתה. נשמע אימהות מפורום משפחות שכולות ולאחר מכן נפתח את הדיון איך אנחנו מסייעים לנפגעי ונפגעות התקיפות המיניות מה-7 באוקטובר. העלית גם שאלה חשובה בדברייך, איך אנחנו מקבלים אותם, עם הדברים שקשה לדבר עליהם. צריך לשחרר את כולם, להביא אותם הביתה ולראות שהמעטפת של מדינת ישראל, ממשלת ישראל, של כללה זרועות, רווחה ובריאות מוכנה ונכונה. נציגי הממשלה, בהמשך לדיון הקודם שהתקיים במשרד הבריאות, אני מבקשת שתהיו מוכנים ותציגו בצורה מסודרת מה המענים שקיימים והאמינו לי, ברגע שזה יהיה מסודר, לא נתברבר כמו בפעם הקודמת.

אני צורית, אימא של מעוז פניגשטיין שנפל לפני שבועיים וחצי, זה עדיין טרי. לפני שאני מדברת אני רוצה להזדהות עם הכאב הלא אפשרי, גם בתור אישה, גם בתור אימא. אי אפשר שלא לחוש את הכאב הזה. אני חושבת שכשהילד שלי בחר לצאת למלחמה זה עמד לנגד עיניו. בשביל זה הוא יצא ואני מקווה שלא נדע כאלה דברים יותר. אבל גם בשביל זה אני פה, בשביל להמשיך את דרכו. קשה לי לספר על הילד המת כי אני עדיין מרגישה את הנוכחות שלו, זה עדיין טרי מאוד.

אנחנו מחבקים אותך. אנחנו מודים לך שאת כאן ונשמח לשמוע עליו, תודה שאת כאן.

אני רוצה לספר לכם על הילד החי. ילד מלא חיים שלא גידלנו אותו להיות שאהיד, גידלנו אותו לחיים, לאהבה, לאושר, לעשות טוב. הוא אהב לעשות סקי, לרכוב על אופניים, אהב את המדינה, מלח הארץ. הוא היה נווט בצוות שלו ומאוד אהב את ארץ ישראל. הוא עזב אישה צעירה ותינוקת בת שלושה חודשים כדי להגן עלינו, כדי שנוכל לשבת כאן, כדי שהילדים בשדרות יוכלו לחזור הביתה לישון, כדי שהילדים בצפון יוכלו לישון בבטחה הוא עזב הכול, את כל החיים הפרטיים שלו למול הכאב שזועק, הבלתי נסבל של האחים שלנו.

היו לו בדרך אפשרויות לצאת מזה, באחת הפעמים האחרונות שהוא יצא הוא השתעל כל כך ואמרתי לו מעוז חמוד, רק תלך לרופא לבדוק והוא אמר, אני מפחד שהוא ייתן לי "גימלים" אז הוא חזר ללחימה. הוא לא רצה להחליש את הצוות שלו והיה לו מאוד חשוב להיות אתם.

אני מבקשת מכם, בבקשה, אל תשאירו את זה ככה. אל תתנו פתאום מקום ללוחמה בעצימות נמוכה. בואו נסיים את זה. ניצחון עכשיו. בואו נחזיר את השקט למדינת ישראל כמה שיותר מהר. אני לא רוצה שהנפילה שלא תהיה לשווא. אני רוצה שנוכל לחזור לחיות. בשביל החיים. הקורבן שלי הוא שבתור אמא כבר לא תהיה לי נחמה. גם לא לילדה שלו שתגדל בלי אבא. אבל בשביל הילדים האחרים ובשביל התושבים האחרים של מדינת ישראל, אני מתחננת לכל מי שיש לו כוח, בבקשה לסיים עם המלאכה הזאת, למגר את הרוע. אל תוותרו.

זה לפעמים נשמע גם בלתי אפשרי כי אנחנו נמצאים בתוך סיטואציה בלתי אפשרית. מה נעשה ואיך נתמרן. אבל תזכרו שיש לנו חזון שאליו אנחנו מכוונים בתוך מציאות שהיא בלתי אפשרית. כל הציונות הזו לא הגיונית, להחיות עם בין 2,000 שנה עם שפה שלא דברו בה, תחשבו על המציאות שלנו בתוך מיליוני אויבים, זה לא הגיוני איפה שאנחנו נמצאים אבל יש לנו חזון ואנחנו מאמינים. אז אנחנו רוצים את החטופים בבית ואנחנו רוצים לנצח.

תודה צורית על זה שאת כאן משתפת אותנו, אנחנו מחבקים אותך, שלא תדעו עוד צער. כולנו מצדיעים למעוז ולכל החללים שלנו, כל הגיבורים והגיבורות עזי הנפש שרוח גבורה כזו אני לא יודעת אם ראינו בדורנו. דור מאוד מיוחד.

שמי תהילה, השתתפתי בדיונים בוועדה הזו, אני עובדת בארגון "יד לאישה" ארגון שמייצג מסורבות גט ועגונות. הפעם, למרבה הצער, אני מגיעה בטייטל אחר, אני אימא של יהודה כהן, מ"פ בסיירת גבעתי, לחם בנחל עוז ונפל ב-3 בנובמבר בתוך עזה.

יהודה כתב לנו כשהוא נכנס לעזה: אני הולך להחזיר את הכבוד הלאומי. אנחנו הולכים למגר את הרוע. אני מבקשת מדם לבי, לפעול עם שכל ורגש ביחד. לשלב שכל ורגש. לקבל החלטות מתוך אחריות לאומית, מתוך ראיה לטווח ארוך, מתוך הבנה של המציאות המורכבת שאנחנו נמצאים בה.

מיטוט החמאס זו לא מטרה להרוג את החמאס בשביל להרוג את החמאס. מאחורי מיטוט החמאס עומד שלומם וביטחונם של כל אזרחי ישראל מצפון עד הדרום. אני גרה במזרח, אני תושבת הבקעה, בשדמות מחולה ואני רוצה לספר לכם שגם המזרח לא רגוע. אנשים לא מודעים לזה אבל יש יריות לא ברורות. מה קורה בירדן? מה קורה עם הפלסטינים בירדן? עיני כל העולם הערבי צופות אלינו. חייבים לייצר תמונת ניצחון.

מציאות ניצחון, אפילו לא תמונת ניצחון.

מציאות של ניצחון. מעבר לזה, אני רוצה להגיד לכם שאנחנו חזקים. חיילים של יהודה מגיעים אלינו. עכשיו דיברתי עם חייל שהגיע ל-48 שעות והוא רוצה לתאם ביקור. הם מגיעים נחושים, הם חזקים, הם רוצים לסיים את המלאכה. יש לי שני חתנים שנמצאים בעזה. העם שלנו חזק, גם העורף חזק. אני חוזרת מסוף שבוע בקפריסין במסגרת "משפחה אחת". פגשנו שם משפחות מכל סדרות החברה, חילוניים, דתיים, שמאל וימין. ראינו כל כך הרבה עוצמה וכוח, אז אני מבקשת, יש לכם כוח כנבחרי ציבור, תייצגו אותנו כמו שהנופלים והעם הזה ראוי. עם כוח, עם עוצמה, עם חזון.

תודה רבה. אנחנו עוברים לדיון עצמו, מעבר לא פשוט אבל בתקופה הזאת, כאשר עוסקים באופן אינטנסיבי בעניינים שקשורים רק למלחמה, רק למי שזקוק לסיוע של הכנסת, המעבר הזה מתבקש. מענה טיפולי וסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית באירועי ה-7 באוקטובר ולאחר מכן. אני רוצה לציין שמדובר בהמשך דיון דחוף שהגישה חברת הכנסת קארין אלהרר אנוכי ועוד חברות כנסת רבות שהצטרפו לדיון בסוגיה. היה דיון בוועדת בריאות ב-18 בדצמבר עם מסקנות ברורות והוחלט בשיתוף פעולה שהדיון ימשיך בוועדה לקידום מעמד האישה. נפתח עם חברת הכנסת קארין אלהרר, בבקשה.

תודה רבה גברתי היושבת-ראש. קשה להתחיל את הדיון אחרי הדברים ששמענו. אציין שיש אישה צעירה אחת שנכנסה לי ללב יותר מכולם. פגשתי גם את יחי, זו ארבל, ילדה בת 28, כמוה יש לא מעט ויש עוד חטופות וחטופים שנמצאים בידי הגרועים שבאויבים. אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להחזיר אותם. עכשיו. לא בעוד יום ולא בעוד יומיים. אני אומרת את מה שנאמר הבוקר בצורה ברורה, שתי המטרות ששמה לה מדינת ישראל מתנגשות. אם רוצים להחזיר, צריך לפעול כדי להחזיר. אני בטוחה שאם נעשה בדיקה אצל אזרחי מדינת ישראל, הם רוצים להחזיר את כל החטופות והחטופים מיד עכשיו.

לעניין הדיון עצמו, אתחיל בהערה מקדמית שאני מאוד שמחה על האכסניה של הדיון, אבל הדיון צריך להתחיל מתוך הבנה שאסור לנו למסגר את הדיון רק סביב נשים, יש גם גברים שנפגעו מינית גם במעגל שני ובוודאי ילדים. ככל שחולפים הימים אנחנו נכנסים לשיטתיות המזוויעה של המחבלים המתועבים בביצוע הפגיעות המיניות. מדובר בדיווח מאוחר שרק מתחיל לטפטף. כולנו מבינים שדיווח יהיה גם מאוחר יותר.

בהזדמנות הזו ראוי לקרוא, לא רק מטעם הוועדה, אלא מצד הגורמים המטפלים לכל מיש עבר חוויה איומה ונוראה, לפנות גם לאיגודי הסיוע: 1202 לנשים, 1203 לגברים. בדיוק בגלל הדבר הזה, בהמשך לדיון שהיה, ראוי לפרסם בצורה נגישה לציבור מה משרדי הממשלה עושים. דבר שלא ראיתי בצורה ברורה.

צורה נגישה לתהליך דיסקרטי.

ברור, רק דיסקרטי. אני רוצה לציין שוב את הנפגעים מסדר שני, שזה דבר שאני לא בטוחה שיש מוכוונות אליו. בדין הקודם, פחות שמענו מה תוכנית העבודה.

לדעתי עד הדיון היום היה להם זמן לעבוד כדי להציג את זה בצורה יותר מסודרת.

הייתי שמחה לשמוע על תוכנית עבודה משולבת בין כל המשרדים הממשלתיים שמעורים בנושא, בוודאי משרד הרווחה, בוודאי משרד הבריאות, בוודאי משרד הביטחון עד כמה שהוא מעורב. הדבר הכי חשוב, צריך להבין, משרד הבריאות מדבר כל הזמן על 2 מיליארד שקלים תוספת לתקצוב, בתוכו נמצא כל העולם. אז אני רוצה להבין גם איך מתקצבים את האירוע הזה.

תודה חברת הכנסת קארין אלהרר. נשמע את נציגת משרד הבריאות בבקשה, דר' בלה בן גרשון, ממונה על טראומה נפשית ומצב חירום בבריאות הנפש.

תודה. יחד אתנו בזום נמצאת דר' זהר, שאחראית במשרד על נושא הפגיעות המיניות.

אנחנו מבקשים שתציגו בפנינו תהליך סדור, תוכנית סדורה.

יש פה מספר דברים שמשרד הבריאות עושה היום בעקבות הלחימה: אחד, לתת מענה מיידי לכל אותם אנשים שנפגעו וסובלים מתסמינים פוסט טראומתיים כאלו ואחרים ומתוכם כמובן גם אנשים שעברו את הטראומה עצמה, אם להיות במסיבה או לעבור את מה שהם עברו בישובים של עוטף עזה. את המענה הזה הקמנו באמצעות מרכזי החוסן.

לגבי מרכזי החוסן, נכון להיום יש חמישה מרכזי חוסן בעוטף, שלכל אחד מהם יש כ-6,7 שלוחות באותם מקומות שנמצאים האנשים שפונו מהעוטף. בנוסף לזה, כבר בשבוע הראשון של המלחמה הקמנו מרכז חוסן ארצי טיפולי, שזה מענה לכל אותם אנשים שלא באים מאזור שיש להם מרכז חוסן אורגני רשותי. מרכז החוסן הוא מענה שנותן טיפול ממוקד טראומה וכמו שכבר דיברתם, רוב האנשים, אם אלה גברים או נשים, שעברו פגיעה מינית תוך כדי התקיפה של המחבלים, הם לא באים ישר ומצהירים על זה שהם נפגעו.

אנחנו מדברים על מצב שהם כן פונים. הם צריכים לאתר את מרכז החוסן?

היא אמרה שיש גם מרכז לאומי כזה, איפה הוא נמצא?

מרכז החוסן הארצי בנה רשת של מטפלים מומחים לטראומה דרך ארגונים שעומדים בסטנדרט של משרד הבריאות ויש לנו מרכזיה שמקבלת את הפניות ואז משדכים אותם למטפלים המתאימים לפי מקום מגוריהם. יש להם אופציה או לגשת פיזית דרך המקומות הפיזיים שהמטפלים מקבלים אותם, או באמצעות הזום. זו מרכזיה ארצית.

אפשר לקבל את המספר?

כבר אעביר לכם את המספר. מרכז החוסן הארצי מקבל אנשים שיש להם תסמינים בעקבות האירוע הנוראי שהם עברו, אם זה במסיבה ברעים או אם בכפר עזה. אם הם שייכים למקום שיש בו מרכז חוסן ארוגני, הם יפנו לשם ויקבלו את הטיפול של מיטב המומחים לטראומה. אם אין להם מרכז חוסן אורגני, הם יפנו למרכז החוסן הארצי שפרסמנו אותו גם בטלוויזיה וגם דרך כל הרשתות החברתיות.

אבל זה לא ממוקד טראומה מינית.

כשאנשים פונים ומתחילים לקבל טיפול שהוא טיפול ממוקד טראומה, יש מקרים ספורדיים שאנשים תוך כדי טיפול, אחרי שנוצר קשר טוב עם מטפל, מדווחים גם על הפגיעה המינית.

בעצם את נותנת את האפשרות לנפגע להרים טלפון, למה אתם לא יוצרים קשר ישירות? הרי יש רשימה של כל מי שהיה במסיבה ויש רשימות של הכול, צריך לעזור להם.

את צודקת, אני אענה לך אחרי שאסיים לענות לחברת הכנסת אלהרר, יש בתוך המומחים לטראומה אנשים שיש להם מומחיות - - -

אבל זה לכולם, לא משנה איזו סוג פגיעה?

במידה ואותו מטפל שכבר קיבל את הבן אדם ועשה לא את ההערכה הראשונית ועולה הנושא של פגיעה מינית, אם יש לו הכשרה נוספת של פגיעה מינית הוא ממשיך עם אותה נפגעת או נפגע ואם לא, אז יש לנו מומחים שיש להם הכשרה נוספת.

אקריא לך את הסעיף להנחיה מהפעם האחרונה: "נוכח תקדימיות של האירועים בישראל וייתכן שאף בעולם, הוועדה מבקשת ממשרד הבריאות, ממשרד הרווחה והביטחון החברתי והמוסד לביטוח לאומי, בשיתוף עם צה"ל", כי לצה"ל יש הרבה מידע בעניין הנפגעות, מי ששוחררה ונפגעה בשבי ועוד, "לייצר מענה טיפולי הוליסטי מותאם וייחודי". לא כזה שהוא מוקד ארצי, ייחודי לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית מהמעגל הראשון וכן לנפגעים מהמעגל השני. יש לקחת בחשבון את הצורך במענה רציף וארוך טווח. לא במוקד ולא בשום דבר אחר.

אתם לא ברורים. אני חושבת שכל חברות הכנסת מספיק אינטליגנטיות ואנחנו שואלות שאלות פשוטות בכל פעם. הייתי מצפה שלא תספרי לי על מרכזי חוסן שכבר קיימים, שאנחנו מכירים אותם, כולנו מסיירים בכל פעם שיש סבב לחימה. לא מרכזי החוסן הם המענה, בטח גם לא מענה של מוקד ארצי. תחשבו מחוץ לקופסה. יש לכם פה את מרכזי הסיוע - - -

מרכזי הסיוע פועלים והם ידברו בשם עצמם. אני מדברת על מענה בגלל שהאנשים האלה לא פונים עם פגיעה מינית, הם כן פונים בגלל שהייתה להם טראומה.

הם פונים לרופא משפחה, הם פונים הרבה פעמים לעובדים סוציאליים. לא הבאתם תוכנית שאומרת שאם פנתה נפגעת לרופא המשפחה, אז נתנו לכל רופאי המשפחה הנחיה על פתיחת מרכז ייחודי שם נמצאים מיטב המומחים שנותנים מעטפת באופן דיסקרטי. משהו. אתם כל הזמן מפנים אותנו לכל מיני פתרונות שאני לא מצליחה להבין אותם. לפני שאת מסיימת אני רוצה לתת לחברת הכנסת קטי שטרית לדבר כי היא צריכה לצאת עכשיו לטיפול. מכיוון שאת באמצעי טיפולים רפואיים, אנחנו קודם כל רוצים לאחל לך החלמה מהירה ותודה שהגעת, בבקשה.

אני מתנצלת מראש שאני צריכה לצאת, כי הנושא הזה מאוד חשוב. אני רוצה להתייחס אליו מהיבט אחר. למשפחות החטופים, אני רוצה להגיד לכם שבוקר אחד התעוררתי, הייתי אמורה לנאום בפניכם ופתאום אני מפסיקה לראות בעין אחת. לא ידעתי איך להתייחס לזה, הובלתי לניתוח. ההחלמה ארוכה, אני לא מסוגלת להתלבש, להתקלח, אני לא מסוגלת לעשות דברים שעשיתי לפני כן. אני מספרת לכם את זה כי אני כל כך מבינה איך עולמכם פתאום התהפך בצורה כזו, שאתם זוכרים שהייתם יושבים ושותים כוס קפה עם החטוף או עם החטופה, הדבר הכי טריוויאלי ופתאום אתם כל כך מתגעגעים לזה. זה הדבר הכי פשוט וכל כך מתגעגעים לזה. אז אני רוצה להגיד לכם כמה שלבי אתכם ואני יודעת מה אתם עוברים. אני לא יכולה להחליף את המצב. אני מנסה בכל דרך אפשרית לעשות את מה שאני יכולה בחלקת האלוהים הקטנה שלי אבל אני רוצה להגיד לכם כמה אני מבינה אתכם ואת הצורך לראות את היקירים שלכם עכשיו ומיד.

אני רוצה לספר על מישהי שאני מלווה אותה כבר 6 שנים, היא עברה אונס על ידי מורה הנהיגה שלה. היא אושפזה, טיפלו בה מכל הבחינות, כמו שכתוב בספרים ובמשרד הבריאות. אבל כל אירוע הכי קטן שקורה היא חוזרת לאשפוז. מי שחושב שאחרי אונס או אחרי אירוע כזה חוזר לימים הנורמאליים שלו, עם כל הטיפולים האפשריים, זה לא קורה.

כשאנחנו מדברים על מפלצות, שלא רק עשו את המעשים גם צילמו את עצמם, אז תבינו שהם אפילו לא מתביישים במה שהם עשו, או שהם לא מתחרטים. תבינו את התחושה של הנאנסת כמה היא צריכה לעבור. זה לא אונס בלבד, זה לגמור את הנשמה, את הרוח שלה, את כל מה שהיא באה אתו. זה דבר שגם כשהם יחזרו בעזרת השם והם יחזרו, יהיה מאוד קשה.

כשאני שומעת את משרד הבריאות על מרכזי חוסן, תסלחו לי חברים, כשביקרנו בים המלח את המפונים ראינו אישה שמגיעה למנהלת המלון שהייתה באמצע הסבר ואמרה לה, אני לא רוצה מרכז חוסן, אני רוצה שתביאו לי פסיכיאטר. היא מפונה, היא התפנתה מביתה בעקבות האירוע.

אני אומרת את זה כי אני חושבת שמשרד הבריאות חייב לעשות סוויץ' בראש. אתם חייבים להבין שאנחנו לא מדברים על פגיעה אורתופדית, אנחנו מדברים על פגיעה בנפש האדם, לא רואים את זה בעיניים אבל בפנים הכול רקוב. הכול רקוב ואין להם שום תקווה. המתווה שאתם מביאים יוכל להיות טוב אבל הוא לא הטוב שהם זקוקים לו. תשבו עם כל הצוותים, יש לכם את זה, תפתחו גם את הלב וגם את הראש, כי אנחנו לא מכירים על מקרים רגילים אלא על משהו יוצא דופן. אני חוזרת שוב לבריאות הנפש, כל מי שנפגע מינית, אישה, גבר, ילד, לא יחזור לחיים הנורמאליים שלו.

(היו"ר מירב בן ארי, 11:56)

תודה רבה.

תודה על הדברים החמים שלך, אני מבקש רק להוסיף שבעניין המצוקה שלנו, היא קטנה. חוסר הוודאות שלנו היא לוקסוס לעומת חוסר הוודאות שלהם. כשאני חושב באיזה מצב הילדה שלי נמצאת זה ממלא אותי כוח. אני אומר לעצמי, אין לך אופציה להישבר, אותו דבר גם מרב ואחרים. חוסר הוודאות שלנו, קטי, הוא לוקסוס, הוא כלום. תודה על הדברים החמים אבל רציתי להעביר את העניין הזה, הם אלה שנמצאים בחוסר ודאות.

זה ברור אבל אני רוצה שכולם יבינו במשכן הזה, שכשאתה זורק אבן כל המעגלים נפגעים. לכן אמרתי את מה שאמרתי.

(היו"ר פנינה תמנו, 11:58)

תודה לחברת הכנסת שטרית. נחזור לנציגת משרד הבריאות.

אני עובדת 40 שנה, מתוכם הרבה שנים עם נפגעי תקיפה מינית ועם טראומה נפשית. אני רוצה להגיד משהו למשפחות, אנחנו עושים ונעשה הכול כדי שתקבלו מה שתצטרכו. מה שיש היום, אם זה לא היה ברור אז אני מבקש כמה דקות לא להפסיק אותי ואני אפרט. יצרנו מוקדים שפנינו באופן יזום לכל הנפגעים ממעגל ראשון, מוקד שהתקשר אחד אחד. אנחנו מטפלים בכ-3,000 אנשים מנובה שהרמנו אליהם טלפון אחד אחד. אני עברתי באופן אישי אז שלא יגידו שאנחנו לא עושים את זה.

שיירשם לפרוטוקול שמשרד הבריאות התקשר לכל אחד ואחת מהניצולים הנובה.

לא רק מנובה, התקשרנו גם לאנשים ממעגל ראשון. מי שעובד באותו מרכז חוסן ארצי אלה מיטב המטפלים בתחום של טראומה, שאנחנו גם דואגים להעביר להם את ההכשרות התוספתיות כל הזמן.

איפה הוא מפורסם?

הוא מפורסם בכל הרשתות החברתיות, מופיע אצל כל רופאי המשפחה בכל מערכת הבריאות.

ביקשתי ממך את המספר ועדיין לא קיבלתי. חלק מהדברים שאנחנו עושים זה להרים את הטלפון בעצמנו לראות שזה באמת נגיש. עכשיו אני מבקשת שתראי לנו סדר רציף של הטיפול.

המספר הוא כוכבית 5486. בנוסף לכך שפנינו לכל האנשים ועשינו להם התאמה של מטפלים מתאימים. אני מזכירה שלאנשים עם פגיעה מינית הרבה יותר קל לפנות סביב הטראומה הכללית שהם עברו בנובה או בכפר עזה ואז כשנוצר קשר טוב עם מטפל, אנחנו מתאימים להם במידת הצורך, או מוסיפים הכשרה למטפל, או הדרכה, או מעבירים למטפל שיש לו ממש מומחיות בתחום של טראומה מינית.

בנוסף פתחנו עכשיו מרכזים לטראומה שגם שם שמנו אנשים שיש להם מומחיות בטראומה מינית מחוץ לכותלי בתי החולים הפסיכיאטריים. יש תוכנית ל-16 מרכזי טראומה כאלו, שחלק מהם יעסקו גם בפגיעה מינית שיוצאת תוך כדי טיפול וארבעה מתוכם כבר פועלים והתוכנית היא להגיע ל-16 כאלה.

קחי אותנו לנבכי הבירוקרטיה. נפגעת יושבת בבית, את אומרת שזה מפורסם ברשתות, גם בטלוויזיה אני משערת, היא מתקשרת לכוכבית 5486 שנותן מענה רק לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית?

זה מספר של מרכז החוסן הארצי הטיפולי. הבן אדם מתקשר ואומר שעבר טראומה, יש לו תסמינים, או שהוא במצוקה נפשית בעקבות האירועים של ה-7 לאוקטובר. משם הוא מיד מועבר למוקד עם אנשי מקצוע שעושים לו אינטייק ובודקים מה קרה לו. גם שם, מתוך הניסיון המקצועי שלנו ומתוך הניסיון המקצועי שלי, רוב האנשים אומרים שעברו גם פגיעה מינית.

אנחנו מתאימים מטפל לפי מקום מגורים. הבן אדם מגיע, יוצר/ת קשר עם אותה מטפלת תוך כדי התחלה של הטיפול, אם נוצר קשר טוב, אנחנו גם מתדרכים את המטפלים לא לפחד, זה השוני בגישה הטיפולית. אנחנו ממליצים להם לשאול באופן ישיר, האם גם קרה שנפגעת לא רק פיזית אלא נפגעת גם מינית. אנחנו שואלים את זה בתוך הקשר הטיפולי. אם התשובה היא כן - - -

יכול להיות שאני טועה, קטונתי, הרי אתם עוסקים במלאכה הרבה שנים. אני חושבת שזה לא היה צריך להיות מוקד כללי. אני חושבת שמי שנפגע או נפגעת עבירה מינית היה צריך להיות משהו מאוד ייעודי לזה ולא שמעבירים אותם ממוקד אחד למוקד אחר. אלה דברים שתרשמי כי אנחנו נמליץ עליהם בסוף הדיון.

אל תשכחו שיש גם את המוקד של הסיוע לנפגעים ונפגעות ומי שרוצה לפנות בגלל פגיעה מינית הוא פונה לשם. אבל כמו שתשמעו מהם, יש מעט מאוד פניות כאלה. לרוב האנשים הרבה יותר קל לפנות בגלל שנפגעו ב-7 לאוקטובר, תוך כדי יצירת קשר טוב יוצאת גם הפגיעה המינית.

כמה מטפלים עם הכשרה ספציפית נוספו למאגר של המרכז הארצי?

רוב המטפלים שעוסקים בטראומה עוברים גם את ההכשרות האלה.

אין מצוקה של מטפלים?

בתוך מרכז החוסן הארצי אין לנו בכלל מצוקה של מטפלים. בדרך כלל זה קשה מאוד, אתם יודעים על המצוקה שיש במערכת בריאות הנפש, אבל פה, תוך 48 שעות מקבלים לפגישה ראשונה ותוך שבוע ימים מתחילים את הטיפול.

יש פגישה פיזית?

הפגישה של האינטייק נועדה כדי להתאים את המטפל, זו פגישה בזום עם מיטב אנשי המקצוע בתחום של הטראומה. מתאימים את המטפל ותוך ששבוע מתחילים טיפול.

אני אומר שוב, אולי קטונתי, אבל פגישה בזום לנפגעת או נפגע של עבירה מינית, זו בעיה.

אנחנו לא מדברים על הפגיעה, אנשים לא חושפים פגיעה מינית בפגישה ראשונה, גם אם היא פיזית. אנחנו מתאימים מטפל בטראומה ותוך כדי תחילת קשר טוב חם ומקצועי יוצא הדבר הזה ואז אפשר להתייחס אליו. יש את מרכזי הסיוע אבל תשמעו מהם, מעט מאוד פונים באופן ישיר בימים האלה.

לא להיכנס למספרי פונים. ביקשנו גם בדיון הקודם לא להיכנס לנתונים. יש את הסיבות שלנו לזה.

מה שאנחנו אומרים הוא שהמענה המקצועי הנכון הוא לאפשר לאנשים לפנות בגלל שעברו טראומה ויצירת הקשר המקצועי והנכון עם אותו מטופל או מטופלת מאפשרים להגיע גם לפגיעה המינית.

יש מרכזים קיימים, כמו מרכז לוטם ששמענו עליו בפעם הקודמת ומרכזים נוספים. האם משרד הבריאות עובד אתם בשיתוף פעולה במובן הזה שגם מפנים אליהם מקרים?

על זה אני אבקש לתת לדר' זהר לדבר על זה, כי היא עובדת אתם בשיתוף פעולה מאוד הדוק. דבר נוסף, אנחנו מפתחים עכשיו מענים ייחודיים גם אם חלילה נדרש טיפול באובדנות או אם מתפתחת פסיכוזה, אז אשפוז, אז יש עכשיו גם מענה ייעודי לנפגעות בבית חולים מרחביים, גם בלב השרון ונפתח דברים נוספים.

אני מתנצלת שאני צריכה לצאת לנשיאות, אני לא נוהגת להביך, אבל אני כבר 6 דקות על הקו, אני אעדכן את היושבת-ראש כשיענו לי. מבחינתי אונס זה רצח של הנפש ואני כבר 6 דקות ממתינה ואף אחד לא עונה לי לטלפון. הייתי עם החבר'ה של הנובה בחוות רונית, הם יושבים עכשיו ברשפון. צריך לפתוח שם דוכן, לשבת שם ולחכות שיתקשרו או שידברו אתכם. אם לא באים אז להסתובב. הייתי בחוות רונית לפחות 3 פעמים, גם עם חברת הכנסת אלהרר, היושבת-ראש אמרה כל הזמן לכו דברו עם האנשים. הייתי במלון של מפונים, הייתה עמדה אחת של משרד הרווחה. זהו.

אני מכירה את המונח reaching out, מהעבודה של 10 שנים של נוער בסיכון, להבדיל, אבל גם עם נוער בסיכון עושים reaching out הולכים אליהם לברזלים בתוך השכונה עד למקומות שהם נמצאים בהם. כולם יודעים איפה נמצאים ניצולי הנובה. לשמחתנו עם ישראל מחבק אותם ונמצא עם נפגעי האירוע. כל מי שיצא משם נפגע, אם בנפש או בגוף.

מכיוון שבתי החולים הם שלכם, הייתי מציעה גם ללכת לשיקום. הייתי בשבוע שעבר בשיקום בתל השומר, פגשתי את מייה שם ואמא שלה, מי שהחזיקה לה את היד הייתה נציגה של הביטוח הלאומי. שאלתי אותה מי היא כדי להבין, היא אמרה שהיא מביטוח לאומי. אתם צריכים ללכת אליהם, לדפוק להם בדלתות של הבית או פשוט להגיע לרשפון כי ברשפון הם נמצאים כל יום כמו שהיו בחוות רונית, או במלונות, או בבתי החולים, שגם ככה הם שלכם. אני מתנצלת שאני הולכת, זה כבר 8 דקות המתנה, אעדכן כשיענו לי.

כמה זמן המתנה יש במרכזי הסיוע?

אין המתנה, זמינים 24/7. חשוב להגיד שמרכזי הסיוע לא מטפלים.

לא אמרתי שמטפלים, רק שואלת כמה זמן המתנה. יכול להיות גם עשר דקות?

תלוי לאיזה מרכז ובאיזו שעה, אבל לא עשר דקות.

אנחנו לא מתיימרים להיכנס לדרכי טיפול, בטוח שיש לכם מטפלים טובים. הבעיה שלנו היא עם הפרוצדורה. לא צריך להיות הרבה זמן בוועדה ולשמוע אתכם כדי להבין שיש בעיה עם הפרוצדורה. מעניין אותי לדעת אם ישבתם עם מומחים בתחום כמו מרכזי הסיוע, ישבתם אתם? לא. דווקא בסיטואציה תקדימית, כואבת, קשה, הייתי מצפה שתשבו עם כל הגורמים המומחים ואיך פורצים את כל החסמים כך שאותה אישה נפגעת לא תצטרך לעבור עשר דקות בהמתנה כשבזמן הזה היא מתלבטת עם לנתק. היא תנתק.

היה לך מושג שזה לוקח כל כך הרבה זמן לענות?

זה הפתיע אותי כי אני עושה את הבדיקה הזאת מידי פעם בעצמי ואני כרגע כותבת למנכ"ל ער"ן, שזה המוקד שלוחה שקיבלנו מהם.

זה ער"ן עונים?

זו שלוחה מיוחדת שבנינו בעקבות מבחני תמיכה של ער"ן, פנינו אליהם וביקשנו להקים כדי שיהיה יותר קל לאנשים לפנות. אני בודקת עכשיו אתו למה לא עונים.

אני חייב ללכת לוועדה אחרת ואני מבקש לומר כמה מילים. אני רוצה לומר שאני פשוט מזועזע ממה שקורה פה. משרדי הממשלה צריכים ליזום, לא צריכים לחכות. מי שנפגע מינית, מי שנפגע בנשמה שלו, לא בטוח שתמיד יש לו את האומץ לחייג, לפנות. משרדי הממשלה חייבי ליזום, זו הקריאה שצריכה לצאת מפה. חייבים להגיע לכל אחת ואחד, תודה.

אני מסכימה אתך. חברי הכנסת מעבירים לכם ביקורת שבאה מהשטח, אנחנו מקבלים הרבה פניות.

חייבים לדייק פה. שמעתי בוועדת בריאות כמה מומחיות, בסדר גודל עולמי, שאמרו שההפך, אסור לפנות. צריך לפנות לאנשים ולהגיד אם כואב, בואו תדברו, לא להתייחס כרגע לפגיעה המינית כי לוקח זמן. הפניה היא לטראומה, לא לטראומה המינית הספציפית.

אבל אנחנו רוצים שזה יהיה מונגש וכשאנחנו מדברים על מונגש זה לא מוקד ארצי שלוקח לו כל כך הרבה זמן לענות.

אלה משרדים ממשלתיים, טיפול ממשלתי זו בירוקרטיה, צריך להפריט את הדבר הזה. לתת כסף למרכזים - - -

יכול להיות שמה שאומרת חברת הכנסת דיסטל הוא נכון. יכול להיות שמי שיצטרך לטפל בנושא הזה יחד אתכם יהיו מרכזי הסיוע.

העבירו את זה. הנה, היא אומרת שער"ן עושים את זה.

ער"ן לא עונים. מי שנפגע או נפגעת לא צריכים מוקד שמחכים בו 10 דקות, גם ככה לוקח זמן עד שמקבלים אומץ ומתקשרים בכלל.

אין מחלוקת על זה, זה ברור, אני רק רוצה להבהיר שמה שהיא התכוונה שלא שמתקשרים למוקד ואז אומרים לה, קחי טלפון ותתקשרי למוקד אחר, זה לא. מי שמקבלת את השיחה אומרת הנה כבר עונים לה והיא זו שמחברת, אין פה מעברים להתקשר לעוד מוקד ועוד מוקד.

תודה. אנחנו ממשיכים. זהר ממשרד הבריאות, קודם כל תרגישי טוב, אולי את תביאי לנו תשובות.

אני מתנצלת שאני לא נמצאת פיזית. שני דברים שחשוב לי להגיד, קודם כל הנושא של פניה ישירה סביב פגיעה מינית, התייעצנו עם כמה מומחים, גם עם מומחים מארגון הבריאות העולמי וגורמים נוספים וההמלצה היא לא להנגיש את הנושא באופן ייחודי אלא להכליל את זה בתוך פניה של מצוקה כללית. אזכיר ש-2 מיליארד שקלים שאגף בריאות הנפש במשרד הבריאות ביקש, זה כדי להנגיש את השירות כדי שלא יהיו תורי המתנה. המצב כרגע הוא שלא קיבלנו את 2 מיליארד השקל האלה.

לא לדבר אתי על תקציבים, אני רוצה שתדברי אתי על התהליכים.

המצוקה שהייתה לפני עדיין קיימת ולא קבלנו תוספת, כך שיש לנו קושי להרחיב את המענים. אחת המטרות בתוכנית היותר רחבה, היא כדי לקבל את התקציבים האלה כדי שנוכל להנגיש את הטיפול בצורה יותר טובה.

עדיין, כל אישה או גבר שעברו פגיעה מינית, יש מרכזים טיפוליים שיקבלו כל אחת, גם ברווחה וגם במערכת הבריאות. אנחנו נתאים את הטיפול לכל אדם שעבר פגיעה, בוודאי פגיעה מינית אם דרך מרכז החוסן או אם הגיעו לרופא משפחה, או לפסיכולוג או לעובד סוציאלי בכל מסגרת. נעשה מאמץ יחד עם כל הגורמים כדי לתת את הטיפול הטוב ביותר שלא יישארו אנשים ללא טיפול, בוודאי סביב הנושא הזה. זה משהו שחשוב לציין.

לגבי השאלות ששאלה חברת הכנסת אלהרר, על שיתופי הפעולה, משרד הבריאות מממן את לוטם ומסייע במימון מרכזים נוספים סביב הנושא של פגיעות מיניות.

אפשר להגדיל את שיתוף הפעולה לנוכח הצרכים?

להגדיל תקציב?

הצרכים גדלים אז היינו מצפים שגם שיתוף הפעולה יגדל.

שיתוף פעולה הכוונה לתקציב?

למשל. ברגע שיש תקציב יש יותר מקומות. שתינו היינו רוצות שהמקצוענים שבמקצוענים יתנו את המענה, משכך ראוי להגדיל או להרחיב את שיתוף הפעולה וכן, זה בא לידי ביטוי גם בתקציבים. אני שומעת על מיליארדים שעפים באוויר שאני מבינה שעוד לא ניתנו, שזה מחדל כשלעצמו, אבל אם רוצים לתת שירות ואני אומרת את זה לא בציניות, אלא מכל הלב, אין לי ספק ולא הקל שבקלים, שהמשרד רוצה לתת את השירות האיכותי ביותר. צריך להבין שיש פה מעצורים. כשאין כסף אין שירות.

ברשותך גברתי יושבת הראש אני רוצה לנצל את הדקות לפני שאני יוצאת לדיון אליכם, ההורים של החטופות. יחי, אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אני אומרת לך את האמת, כאימא לילדה בת 16.5 שרואה את התמונה של ארבל ושל כל הבנות האחרות. אני שומעת את המילים שאומרות לא לדבר בתקשורת כדי לא להעלות את המחיר, שיחיא סינוואר לא יחשוב להעלות את המחיר. איזה מחיר? יש מחיר לבת שלך? שאני אדע מה המחיר של הבת שלי, אכין קודם אם חס וחלילה יקרה דבר כזה. מה המחיר? אין מחיר.

אני חושבת שאנחנו לא צריכים לדבר על זה שנעשה הכול וצריכים לעשות את הכול, אין פה בכלל שאלה, אין כוונה, אין תהייה, יש להציל את החיים של הבנות שלנו, של הילדים שלנו, הם של כולנו. אנחנו אחים, אנחנו משפחה אחת, לא? זה מה שאומרים לנו כל החיים. עם ישראל אחים, קהילה אחת, משפחה אחת, ערבים זה לזה. איך יכול להיות?

שום דבר לא עבד עד לרגע זה, רק עסקה. כולם יודעים את זה, גם בהנהלה וגם בהנהגה. הם יודעים את זה. גם אם יהיה עכשיו משהו הרואי עם הצלחה מסוימת, יש מעל 130 חטופים. ראיתי הבוקר את התמונות, תמונות קשות מאוד, של הבנות שלנו בשבי. אני לא יכולה להתרכז יותר בכלום. מה שווים כל הדיונים האלה? זה סיוט מתמשך עבור כולנו. כולנו פה הורים של הבת שלך ושל כל הבנות והילדים שנמצאים שם. אני דורשת, אני חושבת שכל מי שיושב פה עכשיו, דורש שיקרה משהו עכשיו. כדי שאפשר יהיה להחזיר אותן הביתה בשלום. להציל מהנפש שלהם והמגוף שלהן את מה שעוד אפשר. אנחנו חייבים להם את זה כהורים וכמי שיושב פה בכנסת ובממשלה. חייבים להם את זה. לא תהיה לעם שלנו תקומה נפשית אם נדע שלא עשינו הכול בשבילם.

תודה. נציגת הרווחה, סלעית שחר הופמן.

מנהלת תחום הטיפול בנפגעים מינית בגירים במשרד הרווחה.

לפני כן, חברת הכנסת מירב בן ארי כותבת לי, חיכיתי 12 דקות וניתקו לי בפנים.

אני רוצה קודם כל להגיד שאני מצטרפת לכאב של המשפחות. לשבת פה ולנהל דיון מקצועי עם החשיבה על כל אותן חטופות ונפגעות, שאנחנו לא יודעים בדיוק מה עלה בגורלן, זו תחושה מאוד קשה. לבי כואב כל הזמן.

אני רוצה להתייחס לשאלות של יושבת-ראש הוועדה וחברות הוועדה לגבי איך אנחנו מטפלים במי שמגיע ואומר שנפגע מינית. אצלנו במשרד יש היום כ-80 מרכזי טיפול מקטנים מאוד ועד גדולים. גדולים כמו מרכז לוטם יש כתשעה בארץ, תשעה מרכזים גדולים ויושבת פה מנהלת מרכז הטיפולי בתל אביב רעות לכטר, שם מטופלים 180 מטופלים שנפגעו מינית, נשים וגברים.

במלחמה או בכלל?

בכלל. אני תכף אתייחס לעניין המלחמה. חשוב לי להכיר לכם את המערך שיש לנו, אני מצטרפת לחברותיי ממשרד הבריאות שחזרו ואמרו למרות שאלות חוזרות ונשנות שלכם, שאנחנו לא פונים ורודפים אחרי מי שנפגע מינית.

את זה נשים רגע בצד. אתם אומרים שיש מומחים שאומרים שלא צריך. אבל בואי נפשט את הדברים. מגיעה נפגעה לעובדת הסוציאלית, או אולי יש לכם דרכים אחרות יש לכם?

אני אגיד איך אנחנו נערכים בשגרה, אבל גם היום, כי אנחנו מהרגע הראשון מחזיקים את הנשימה ומחכים לכל אותם נפגעים ויודעים איך לטפל בהם. אנחנו חושבים שמרכזי הטיפול שלנו, ששם יש גם מטפלים מומחים בטראומה מינית, גם פסיכיאטריים מומחים בטראומה מינית, שהם חלק בילט אין בצוות הטיפולי של המרכז, הם יודעים את העבודה ויודעים מה לעשות.

אבל איך מגיעים אליהם?

לוטם הוא של משרד הבריאות. אני מדברת על משרד הרווחה - - -

השאלה המרכזית היא איך מגיעים אליהם? אני רוצה לדעת.

איך את פונה?

אני אסביר איך פונים. קודם כל פונים במוקד שלנו 118.

איך את פונה? איך את יוזמת?

אמרנו שאנחנו שמים את זה רגע בצד.

אנחנו מתנגדים מקצועית לפנייה הישירה. איך מי שנפגע פונה אלינו? יש כרגע שתי דרכים שפרושות לציבור, יש את מוקד 118, שם יש עובדים סוציאליים שקבלו הכשרה.

אבל זה גם לאלימות במשפחה. זה לא ברור לי. אני מצטערת אבל זו שוב אותה תקלה. זה שוב מוקד ארצי שנועד לאלימות כלפי נשים ואני לא מצליחה להבין את זה.

זו דרך אחת, דרך נוספת היא שיש פנייה ישירה עם לינק של בקשה לטיפול שמגיע אלי ישירות שפורסמה בכל הקבוצות של ניצולי המסיבה. זה לינק לפניה ישירה לטיפול, טופס בקשה שמגיע אלי והתפרסם בכמה מקומות וניתן גם למרכזי הסיוע. הלינק מפורסם גם באתר של משרד הרווחה ובאתר של כל ניצולי מסיבת הנובה. חוץ מזה יש באתר של המשרד את כל רשימות מרכזי הטיפול שלנו על פי אזורים גאוגרפיים. הנחיתי את כל המנהלות שלנו שברגע שמגיע או מגיעה ניצול או ניצולה שנפגעו מינית ומבקשים טיפול, הם יהיו זכאים לטיפול מיידי.

האם פניתם לכל אלה שהיו במסיבה?

אנחנו לא נפנה.

לא בקטע של הפגיעה המינית, לשאול לשלומם, איך אתם מרגישים? האם צריכים משהו? יש כאן לינק אם אתם צריכים משהו אנא כתבו לנו. לא דיברתי על פגיעות מיניות. לא מדובר ב30,000 אנשים, מדובר על 5,000-4,000 אנשים שבסך הכול זה להרים טלפון אליהם, הייתי בטוחה שמזמן עשיתם את זה כי אני זוכרת שבימים הראשונים של המלחמה דברו על לעשות את זה.

הרימו טלפונים להרבה אנשים, למשפחות של חטופים, משפחות של נעדרים, היו אתם בקשר.

אנחנו שואלים מאוד פשוט.

יש לנו במשרד מי שנמצא בקשר עם משרד הבריאות סביב מרכזי החוסן שם עושים עבודה משותפת.

מה שאת עושה הוא חשוב מאוד. הבנתי את זה. זו לא השאלה שלי, שאלתי האם פניתם לרשימה סגורה של אנשים שהיו שם. אין בעיה להגיע למידע הזה, מבררים מי קנה כרטיסים ומי היה במסיבה. להתקשר לכל אחד מהם. אלה שכבר אל אתנו, כבר לא אתנו, אבל לכל הניצולים.

לא עשינו את זה. מי שעשה את זה ונמצא אתנו בקשר ושיתוף פעולה זה ביטוח לאומי שאצלו יש את הרשימות. ביטוח לאומי קיבל על עצמו, כיוון שהם נפגעי פעולות איבה, לממן את כל הטיפולים של מי שנפגע וניצול מהמסיבה ומכל האירועים שקרו ב-7 לאוקטובר. אנחנו נמצאים אתם בקשר גם כדי להעביר להם שמות של מטפלים.

מצד אחד את מציגה את שיתוף הפעולה עם משרד הבריאות ועם ביטוח לאומי. שאלתי קודם אם ישבתם עם מרכזי הסיוע, התחושה היא שאין לכם תוכנית מסודרת שאתם יכולים להציג לי, שמראה את סדר הזרימה בטיפול בנפגע או בנפגעת, שדרכי הפניה יהיו פשוטות.

אם אוכל להשלים מה משרד הרווחה כן עושה. נשאלנו לגבי מספרי מטפלים שנוספו, אנחנו מוסיפים היום 32 מטפלים לכל מערך מרכזי הטיפול שלנו. אנחנו רוצים למקד אותם באותם מקומות שבהם אנחנו רואים עלייה בפניה.

32 מטפלים בכל סוגי הטראומה?

לא, אני אחראית על הטיפול בפגיעות מיניות. זו האחריות שלי. פוגשים אותם ב-80 מרכזי הטיפול שלנו שפרושים מגליל עליון ועד אילת, אלה מרכזי טיפול בנפגעי ונפגעות מינית של מרכז הרווחה.

מה הסנכרון בין לוטם ואנשי הטיפול של הבריאות אליכם?

אין סנכרון, מרכז הטיפול לוטם הוא מרכז אח למרכזי הטיפול שלנו, עובדים כמעט באותה צורה.

מה ההבדל ההכשרתי?

אני חושבת שאין הבדל.

אצלכם זה עובדים סוציאליים קליניים?

אצלנו אלה עובדים סוציאליים אבל יש במרכזי הטיפול הגדולים גם פסיכיאטריים וגם מרפאים בטיפול נוספים.

אתם כל כך לא מסונכרנים. אנחנו בסוף נצא עם משהו ואתם תתכללו הכול, כי נעשה את העבודה. אבל זה כל כך מפוזר.

הם באמת עושים עבודה טובה.

כן, וזה מה שכואב, כי אנחנו יודעים שזה בראש סדר העדיפויות שלכם והדאגה שלכם ואתם רוצים לעזור, אבל כרגע נראה שיד ימין יודעת במקרה הזה מה יד שמאל עושה ובכל זאת הן לא מסונכרנות.

נניח מישהו מגיע לביטוח לאומי אז הוא שואל את עצמו, למי היום אני אשלח, למשרד הבריאות או למשרד הרווחה?

מי שהגיע לביטוח לאומי עם פגיעה מינית יש לו שתי אופציות, הוא יכול להגיד שהוא רוצה טיפול פרטי ואז אנחנו דואגים, יחד עם השותפים שיהיו לביטוח לאומי, למומחים לטיפול בפגיעה מינית שהם יוכלו מיד לאפשר מכל מקום בארץ את הטיפול הפרטי הזה. האפשרות השנייה, אם לא טיפול פרטי, זה להסביר לאותו פונה שיש מרכזי טיפול גם במשרד הבריאות וגם במשרד הרווחה - - -

מי יסביר להם? הרי אין מתכלל.

בביטוח לאומי מסבירים - - -

אתם רוצים שביטוח לאומי יתכלל את האירוע? אני מבטיחה לכם שנצא עם מתכלל מפה, תהיה תוכנית אב וכל נפגע ידע בדיוק מה הנתיבים והמסלולים והדרך הקצרה ביותר שהוא יכול לקבל אם הוא רוצה עובד סוציאלי, אם הוא רוצה פסיכולוג או טיפול פרטי. זה לא הגיוני ככה. זה ממש מקומם שגם אם הייתם מאגמים את כל התקציבים שאתם משקיעים בזה וזה לא מעט תקציב כדי להעמיד את הדבר הזה, בטח על המספרים של הפונים שאנחנו מדברים עליהם.

אני רוצה להגיד שתחושת הדחף שיש בוועדה למצוא את אותן נפגעות קצת קשה לי.

זה ממש לא כך. זה לתת טיפול למי שצריך.

אני אומרת שזו תחושת דחף שאני שומעת ואני רוצה לומר שאני רוצה לכבד את מי שנפגע או נפגעת באותו יום ולפרוש ביניהם את האפשרות הטיפולית.

אני רוצה לחדד שזו לא המוטיבציה שלנו, המוטיבציה היא שלכל אחד יהיה לאן לפנות ומתי שהיא רוצה.

נכון. אמרתי את זה בתחילת דבריי כשנאמר שלא רוצים להיכנס בעקבות התייעצות עם מומחים, לא מתיימרים להיכנס לזה, יכול להיות שנצטרך ללבן את השאלה הזו בחדר אחר, אבל כן היינו רוצים לדעת שמה שכן נעשה, נעשה מאופן מונגש, תוך הבנה שכולם תחת אותה מטרייה ועוד. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי בבקשה.

אני אחלק את דבריי לשני חלקים: אני רוצה לדבר על הפיל שבחדר כי המידע הזה מוסתר. כולנו מבינים ואף אחד לא רוצה לדבר על זה. כולנו מבינים ויודעים מעדויות של החטופות חזרו ומפיסות מידע שאנחנו שומעים מאנשי מקצוע, שגם חטופות שחזרו וגם כאלה שעדיין נמצאות שם, עברו ועוברות תקיפות מיניות עד אונס. זו עובדה קיימת, אני לא קובעת את זה כי אני שומעת את זה מהחטופות. אתמול אחת מהחטופות שחזרה התראיינה וסיפרה על זה.

אל תכללי, את לא יודעת.

נמאס לי לשקר.

מה לעשות, זו זכותן המלאה להחליט אם הן רוצות לחשוף או לא.

אז בואו נדבר כל אחד בשפה שלו ואל תטיפי לי. נמאס לי מהשקר שהחמאס מורתע והכול גן עדן. זה לא המצב ואנחנו שומעות מהחטופות שחזרו ועברו תקיפות מיניות, שמעתי ראיון עם מנהלת מחלקה פסיכיאטרית שמטפלת בחטופות שעברו תקיפות מיניות. אנחנו יודעות את זה. יש שמועות שרצות והתמונות של הצעירות בעזה, הן לא בספא שם.

גורל אישה בשבי, במיוחד אישה צעירה, זה גורל ברור כואב ואכזרי. אין שם שוחרי שלום. צריך לדבר על זה. שמענו גם באחד הדיונים שיש אנשים שעברו טראומה בנובה והם באשפוז כפוי. אני לא מבקשת שמות אני מבינה את הרגישות של הדבר ואני לא רוצה לחדור פרטיות שלהם, אבל עד שלא נדבר על זה ונגיד שזה קיים גם לא נוכל לטפל בזה.

אף אחד לא מכחיש או מסתיר. אני מבינה את התחושה שלך.

אני שומעת אג'נדה שפגיעה מינית או אונס של אותן חטופות או אותן ניצולות מהמסיבה, זה אירוע פרטי שלהם. משם זה הכול מתחיל.

איפה שמעת כזו אג'נדה.

זו האג'נדה של מרכזי הסיוע וזו האג'נדה המקצועית של אנשי המקצוע ברווחה ובבריאות, שזה אירוע פרטי, מדובר בגוף שלהם וזו זכותם. יש פה אירוע אחר, התפיסה צריכה להיות אחרת. עברו כבר שלושה חודשים כולנו כבר יודעים, מבינים, מכירים, תעשו את הסוויץ' בראש, זה אירוע לאומי. אנסו את האומה. זה לא אירוע פרטי של אישה או גבר מסוים.

כולן מסכימות אתך. אף אחד לא אמרה שזה אירוע פרטי, הן אומרות שהמומחים אומרים לא לפעול באופן אקטיבי.

אני מבקשת שתתני לי לסיים. מנסים לטשטש, להסתיר, ישבו בדיון בוועדת הבריאות אנשי מרכז לוטם של איכילוב, היא אמרה בדיון שהיא מקבלת שאילתות מהצבא ומהמשטרה והיא לא מוכנה לשתף את המידע.

היא צודקת מאה אחוז.

לא, אז אני בגישה אחרת. זה לא אירוע פרטי. הטיפול הוא פרטי.

צודקת יוליה, אפשר לשלב בין שתי הגישות, אסור לה למסור מידע - - -

אני לא צריכה עזרה.

חברת הכנסת מלינובסקי נא לסיים, אני רוצה להתקדם בדיון.

אני לא מצליחה לסיים בגלל שאת וחברות כנסת אחרות לא מאפשרות לי. המידע על האירוע ומה שקרה שם זה אירוע לאומי. הטיפול בנפגעת או בנפגע הוא טיפול אישי, זה ההבדל. מרכזי הסיוע ואנשי המקצוע ברווחה ובבריאות צריכים לעשות שינוי בראש, די להסתיר. בסוף נקבל את החטופות פה עם בטן, זה המצב. זה מכוער אבל זו מלחמה וזה המצב.

לגבי הדבר המרכזי שהוא לב האירוע. אנחנו שלושה חודשים באירוע, כל אחד מכם, גם בריאות, גם רווחה, גם ביטוח לאומי, משתדלים, אבל סוד ההצלחה זה שילוב. החי"ר לא יכול להצליח בלי תמיכה מהאוויר. חיל האוויר לא יודע לעשות את זה בלי מודיעין מהקרקע. תפנימו את האירוע. אתם לא יכולים לעבוד כל אחד בשלו. בסוף מי שצריך עזרה ייפול בין הכיסאות. יש כל כך הרבה גורמים ולא ברור למי לפנות.

אנחנו מבינים שאי אפשר להקים משהו ספציפי לתקיפה מינית. אבל ליזום פניות לניצולי מסיבת נובה, ששם היו אירועים, לקיבוצים, אנחנו מכירים את המקומות. לטפל בטראומה, לשאול תוך כדי, אם בן אדם ירצה, הוא יפתח, אם הוא לא ירצה וצריך זמן, הוא יעשה את זה אחר כך, להנגיש לו את זה. שלא יהיה מצב שבן אדם נפגע, הוא בטראומה וגם לא יודע מה לעשות עם עצמו. יש משפט ברוסית שאני אתרגם: יש שבע מטפלות ובסוף התינוק נופל, זה מה שקורה אצלכם במקרה הזה. כולם רוצים לעזור ובסוף מי שנפגע לא יודע מה לעשות עם עצמו.

אני מבקשת לשמוע את ביטוח לאומי. למה לא הואילו להגיע לדיון?

אני מצטערת, אבל בשל נסיבות אישיות שאוכל לפרט אחר כך, נבצר ממני להגיע לדיון. שמי שמירה לשם ואני מרכזת תחום שיקום באגף השיקום של ביטוח לאומי. באגף השיקום אנחנו עושים טיפול פרטני של פקידות שיקום עם נפגעות תקיפה מינית ועם כל מי שמוכר.

פגישות פרטניות? פקידות של מרכז השיקום?

אגף השיקום עוסק בשיקום תהליכי תעסוקתי למי שמוכר בביטוח לאומי ובתוך זה נפגעים ונפגעות תקיפה מינית. בהרבה מקרים אנשים עוברים ועדה רפואית מותאמת, יש לנו ועדות רפואיות עם פסיכיאטרים.

נפגעת צריכה להגיע לוועדה רפואית?

האנשים שמגיעים לאגף השיקום אלה אנשים שנקבעה להם נכות.

בבקשה תתמקדי, מה אומרים למישהי שאומרת שנפגעה ב-7 באוקטובר. ברור לי שאותה נפגעת לא תעבור עכשיו ועדות רפואיות. זו שאלה מאוד ספציפית, מגיעה נפגעת, אני רוצה לשמוע מה ביטוח הלאומי עושה.

אני רוצה לשמוע גם אם הם פנו לניצולים.

עזבי את זה רגע, נתקדם עם מה שיש, בבקשה.

נעשתה פניה לכל משתתפי המסיבה, פניה שהם יכולים לפנות למרכזי חוסן למי שזקוק. בנוסף נאספה רשימה של כל משתתפי המסיבה והם קבלו קצבה אוטומטית לחשבונות הבנק כמענה מידי ראשוני. בהמשך ובקשר עם מרכזי החוסן אנחנו נותנים מענה אצלנו בביטוח הלאומי, זה דרך הוועדה.

סליחה שאני אוהבת את זה פשוט. הגיעה נפגעת לפקידה בביטוח לאומי ואומרת לה בטלפון שנפגעה בעבירת מין. מה אתם עושים?

מי שנפגעה מינית לא תפנה אלי, היא לא מתקשרת אלינו לשיקום. זו יכולה להיות מישהי שעברה ועדה וקבלנו פניה ונזמין אותה לשיקום וזו יכולה להיות מישהי שקיבלנו פניה דרך הרווחה וזו יכולה להיות גם מישהי שנמצאת בקשר עם סל שיקום או קשר עם גורם במשרד הבריאות והם רוצים שאנחנו ניכנס ונשתלב בשיקום התעסוקתי שלה והרווחה שלה במטרה להחזיר אותה לתהליך ארוך של שיקום.

סלעית אמרה משהו אחר על ביטוח לאומי.

אני בקשר עם מלי לוי שהיא אחראית על הטיפול בנפגעים מינית בביטוח לאומי.

אבל נפגעי מינית צריכים להיות קודם עם אחוזי נכות רפואית לעניין פגיעה מינית.

לא בהכרח.

אבל היא אמרה משהו אחר.

אני לא רוצה לדבר בשם ביטוח לאומי הבאתי את מה שאני יודעת.

אולי אני לא הבנתי נכון, מה אמרתי שונה? אנחנו מטפלים באגף השיקום, מלי לוי היא הנציגה הקבועה, היום נבצר ממנה להיות ולכן אני פה במקומה. אנחנו מטפלים בנפגעות ונפגעי תקיפה מינית שהם מוכרים בביטוח הלאומי באגף שיקום.

מלי אמרה לנו בפעם הקודמת שבלחיצת כפתור מי שמגיעה מקבלת סבסוד מכם על טיפולים פרטיים אצל פסיכולוג.

פעם אחת אונס, פעם שניה על ידי המדינה. זה מה שקורה פה.

אם אפשר להוסיף לחברתי מביטוח לאומי, אני יודעת שהם פועלים לפי נוהל חרדה בשלב ראשון ואז לא צריך להיות מוכרים עם אחוזי נכות.

זה מה שאמרתי לכם. זו לא היא, לכן אנחנו צריכים את מי שלפניה.

אני מבקשת שיעשה סדר, כי לא הבנתי.

אין סדר. אין סדר כי אין תוכנית מסודרת מוצגת.

כדי להגיע לאגף השיקום צריך להיות מוכרים עם אחוזי נכות. נשאיר רגע את אגף השיקום רגע בצד, הייתה מלחמה, היה מוקד 105 שישבו שם גם הרווחה, גם המשטרה, גם ביטוח לאומי וגם משרד הבריאות וזה היה מעולה בנסיבות העניין. אמרו לנו שכל המעגל הראשון, כל מי שהיה במסיבה, המשפחות של החטופים, הם פונים אליהם ב reaching out. מישהו מ-105 פונה אליהם, לא יודעת מי, הייתי רוצה לדעת מי, פונה באופן אקטיבי לאנשים הללו ואומר להם בצורה מאוד פשוטה, אם יש לכם מצוקה ואתם צריכים עזרה כלשהי, לא משנה במה, אנא חיזרו אלינו, הנה הטלפונים, הנה המוקדים, הנה הטופס, חזרו אלינו.

השאלה שלי היא האם זה נעשה ומי עשה את זה? אחר כך, אם יש המשך כשהוא פונה אליכם באופן יזום, לרווחה או לבריאות, או לביטוח לאומי, שלא הבנתי את ההבדל ביניכם? כי כשיש מענה כל כך חשוב, צריך לתכלל אותו כדי שלא חלק יקבלו כפול וחלק לא יקבלו בכלל. זה או בריאות, או רווחה או ביטוח לאומי, לא ברור לי מי?

אני רוצה לשאול את נציגת הביטוח הלאומי. הייתי במסיבת הנובה, למי אני מתקשרת בביטוח לאומי? אני צריכה עזרה, למי אני פונה? החלטתי שאני רוצה את האפיק הביטוח הלאומי, למי אני פונה?

אם פנית למוקד של הביטוח הלאומי בכל דרך שהיא, נבדוק את הפניה שלך. בדרך כלל אנשים נפגעי תקיפה מינית לא פונים טלפונית ואומרים שנפגעו מינית.

אני נפגעת טראומה ואת עדיין לא יודעת מה מצבי. אני פונה למוקד ביטוח לאומי, שאני מניחה שיש מספר ייעודי לנפגעי טראומה, או שיש קו כללי?

יש והוא מפורסם.

חשוב שידעו. פניתי, עונה לי נציגה נעימה ואני שוטחת בפניה את הסיפור הקשה והכואב שלי. מה קורה הלאה?

קודם כל, כל הנפגעים מה-7 לאוקטובר שפונים למוקדים שלנו, מי שזקוק לטיפול ולמענה רגשי הצוות שלנו מפנים אותם למרכזי החוסן הפזורים בארץ ללא עלות.

של מי?

זה דרך נוהל שאנחנו קוראים לו נוהל חריג. מרכזי חוסן שפזורים ברחבי הארץ במימון של ביטוח לאומי ולכל מיש פנה בעקבות המצוקה שנגרמה.

בעיני זה נורא ואני אסביר למה, כל חברות הכנסת שיושבות כאן יודעות מהם מרכזי החוסן, אנחנו מבקרים ונמצאים שם שנים ארוכות ונלחמנו על התקציבים למרכזי החוסן. אבל להפיל טיפול כזה רגיש על מרכזי החוסן זו טעות קשה מאוד. זו לא טענה אליך. הציפיה שלנו שביטוח הלאומי יתנו תקציבים ותגמול. אני לא חושבת שאתם צריכים להיות - - -

אני לא מבינה אותך. ההפך, היא עוד לא אמרה שזה מיני, אז לאן תשלחי אותה עכשיו? תקימי עוד מרכז?

זה לא התפקיד שלהם. התפקיד של ביטוח לאומי ללא ספק הוא לא טיפולי, הוא תגמולים. בפעם הקודמת הגיעה מלי ואמרה שהם נותנים תקציב למי שצריך ללכת לטיפול פרטני. שימו לב שבסוף הכול מתרכז או למרכזי חוסן או למרכזים של הרווחה שיש 32 מטפלות שהוספו ומרכזי לוטם של הבריאות.

את הבנת למי לפנות? יש פה עשרה מספרי טלפון שאף אחד לא מכיר.

אנחנו בדיון שני ארוך ואנחנו מתקשים לקבל תמונה ברורה, זה חוזר למה שאמרנו שאין תוכנית אב ברורה של מי עושה מה ולאן פונים. חברת הכנסת לימון סון הר מלך.

יש שני דברים שאנחנו עושים בהם בלגן: יש את החלק הראשון, כמו שאמרה מיכל שאנחנו צריכים לייצר פניה אישית, לשאול את הבן אדם לשלומו, איך הוא מרגיש ומה הוא צריך. אני צריכה לדעת קודם כל שיש את הדבר הזה כמענה ראשון. בנושא של פגיעות מיניות אנחנו צריכים לייצר תודעה. מי שיודע לעשות את זה הכי טוב לדעתי, הכי מנוסה והכי מכיר, הם מרכזי הסיוע וארגוני הסיוע. אותם ארגונים שהכי מקצועיים, הכי סופגים הרעבה בעניין הזה. אני רוצה שמשרד הבריאות יפנה ויצור מודעות, כי לגשת ולדבר על זה ישירות אי אפשר ולכן אנחנו צריכים לייצר מודעות, לייצר כתובת שאפשר לגשת אליה. מי שיודע לעשות את זה הכי טוב ואנחנו רואים את זה בשטח הם ארגוני הסיוע.

הם יודעים לעשות את זה הכי טוב, אנחנו עוקבים אחרי העשייה שלהם הם הכי מקצועיים והכי מכירים את זה. לכן אני חושבת שבסוף, אם היא תדע להגיע או לא תדע להגיע, אנחנו רואים שכל המקומות שמתיימרים להגיד שמגיעים אליהם, גם כשמגיעים אליהם הנפגעים לא מקבלים מענה כמו שצריך. מרכזי הסיוע יודעים לעשות את זה. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים לייצר מודעות והנגשה למרכזי הסיוע ומשרד הבריאות צריך לקחת את הכוח הזה שעושה את זה כל כך טוב ולהנגיש את זה לציבור בכללותו. להגיע אליהם באופן ישיר אנחנו לא רוצים כי זה מאוד רגיש. אלו שהיו נוכחים שם, צריך לבדוק מה המצב הנפשי שלהם באופן כללי, מה שלומם ואם הם צריכים משהו. בתחום הזה מדובר בעיקר בהנגשה. אז כל אחת תבחר איזה מרכז סיוע מתאים לה ונותן לה מענה. זה התפקיד שלנו לייצר את זה.

תודה. צריך תהליך סדור ולוודא שכל הידיים יודעות מה הן עושות. דניאל רז, הסיוע המשפטי, אשפוז כפוי.

שלום, אני מרכז את התחום של אשפוז כפוי ומעמד אישי ודיני משפחה בהנהלת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים. נמצא אתי עורך-דין איתי נעמן, שהוא ממונה ארצי לנפגעי תקיפה מינית.

ומי שעומדת בראש הסיוע היא עורכת-דין נוחי פוליטיס, אישה יקרה שעושה הרבה.

לגמרי. לפני כחודש כבר דיברתי בוועדת הבריאות ואמרתי שאנחנו צריכים למצוא מנגנון שאנשים מגיעים לשטח.

לפני המנגנון תגיד לי מה הניסיון שלך.

מהניסיון שלי ודברנו עם לא מעט אנשים שבסוף מצאו את עצמם מאושפזים מכל מיני סיבות, בין אם זה אחרי תקיפה מינית ובין אם זה אירועי טראומה שקשורים למלחמה, בחלק מהמקרים הם אמרו היינו צריכים שמישהו ידבר אתנו. זאת אומרת היה צורך ממשי של שיחה. לפעמים זה לא הגיע, או הגיע מאוחר מידי ואני אפילו לא נכנס לסוגיה אם האשפוז הכפוי היה מוצדק או לא מוצדק. אני אומר משהו אחר לגמרי. נתתי את הדוגמה שאנחנו מגיעים לים המלח במסגרת חרבות ברזל ויש לי אבא שהבת שלו נמצאת בחדר כבר יומיים ואין אף איש טיפול שמגיע כי אלה משפחות שכולות, זה אומר דרשני.

דבר נוסף, דברנו כבר בוועדה הזו עוד לפני המלחמה על הנושא של הפרדה מגדרית בתוך בתי החולים הפסיכיאטריים ואמרתי שצריך להיות גוף שהם יכולים לפנות אם יש אירוע בתוך המחלקות, כי המחלקות - - -

אני לוקחת אותך עוד אחורה לעניין הנפגעים. אתה אומר שהם היו צריכים אוזן קשבת, מישהו שידבר אתם. היה להם קשה בירוקרטית להגיע לזה?

גם בירוקרטית. מה שאמרה נציגת משרד הבריאות מטריד אותי במובן אחר, אם עכשיו יש שיחה ראשונה עם מומחה ואחרי זה היא אומרת זה נושא של תקיפה מינית ואני מעבירה את זה למישהו אחר, תחשבו רגע מבחינת הרצף הטיפולי. אמרתי את זה כבר כמה פעמים, הרצף הטיפולי צריך להיות אחיד. אם הייתה פניה יזומה של מישהו מהמשרדים, לא נכנס כרגע למי, וכבר יודעים מראש מהי הסוגיה, ישר יכולים להתאים טיפול לבן אדם.

ברוב המקרים לא יודעים מיד. זה מתגלה תוך כדי.

גם הסיוע המשפטי למשפחות של נרצחים ומשפחות שכולות, אנחנו עושים פניות יזומות לפי רשימה שיש לנו, אנחנו פונים למשפחות.

אתה בעצם מייצג את המטופל, כמו אושפזו בכפיה?

אשפוז בכפיה במקרים שקשורים למלחמה בצורה ישירה יש כ-10-9 מקרים שהיו לנו.

אתה חושב שמוצדק?

בחלקם כן ובחלקם לא. היו גם מקרים של חיילים שחזרו מהחזית. הנושא של בריאות הנפש הוא קריטי וחייב לקבל מענה, לדעתי מהמעלה הראשונה. כלומר, שעכשיו משרד הבריאות צריך לפנות בצורה יזומה. אני מבטיח לכם שאם תהיה פניה יזומה של משרד הבריאות למשפחות, לקורבנות של נפגעות תקיפה מינית יהיו לנו יותר נתונים כלפי כמה אנשים בפועל צריכים את העזרה. לא להביא אותם למוקד כזה או למוקד אחר, זה נחמד אבל לא תמיד אפקטיבי.

בתקציב שיש להם, בהצלחה.

אני בעיקר פונה למשרד הרווחה, בגלל העשייה המעולה שלו והלחימה תוך כדי הליכה במהלך המלחמה. ליוויתי אותם דרך החמ"ל שהקמנו בכנסת וראיתי רצון ויכולת ללמוד תוך כדי. אני זוכרת ישיבת זום שישבתי עם כל ראשי המשרד והמטפלים ואמרו לי במפורש שהם מתקשרים בעצמם לכל אלה שהיו במסיבה, אני עדיין לא מדברת על המשפחות, על ניצולי המסיבה. האם עשו את זה או לא? תשובה פשוטה. א לא עשו את זה הגיע הזמן לעשות את זה. פניה יזומה לאותם אנשים שהיו במסיבה. נעשה או לא נעשה?

אני לא יודעת לתת את התשובה על זה. זה לא בתחומי.

אשמח שמישהו ייתן תשובה על זה.

בלה אמרה שנעשה.

במוקד המיוחד שהקמנו יצרנו קשר עם אחד אחד. יש אצלי את כל הרשימות וכל הטלפונים של כולם. המוקד הזה פנה לכל אחד ואחד ומטופלים מתוך זה כמעט 4,000 איש.

מצוין, אז קודם כל שמענו שפניתם לכולם. דבר נוסף, הנושא הזה של טיפול נפשי ובוודאי טיפול נפשי עקב תקיפה מינית הוא הכרחי וכולנו פה מסכימים על זה פה אחד. לכן צריך להקדיש לזה תשומת לב ולעשות משהו בין המשרדים השונים ולתכלל את האירוע הזה. אנחנו יודעים שבבריאות הנפש הבעיה העיקרית היא מטפלים. לכן צריך לתכלל את האירוע הזה למקום אחד, שהבן אדם מקבל ממקום אחד את הטיפול ולא שיהיו גם מרכזי חוסן, גם משרד הבריאות, גם משרד הרווחה וגם בביטוח הלאומי שנותן כסף עבור טיפול בחוץ.

דווקא הרצף של מטפלים הוא חשוב. גם מרכזי חוסן, גם פרטיים, גם רווחה, הרצף הוא חשוב. זה עץ שמראה איפה יש מה, שזה אין.

סא"ל יעל שפירא, מפקדת מהות באכ"א, משרד הביטחון, שאלה המרכזים שנותנים את הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.

אתחיל ואומר שבמובן מסוים אני מחזיקה ביתרון בגלל מבנה ההפעלה של המרכז שלנו. המבנה מחזיק את כל רצף המענים. אנחנו גם מרכז סיוע שמחזיק קו 24/7, גם יודעים לתת מענה לשלבים הראשונים של החשיפה לטראומה כשעוד לא התקבעה תחלואה ונכות, אבל גם יודעים לתת טיפול ארוך טווח. במובן הזה אנחנו גם יודעים לטפל בטראומה מורכבת ואני מציינת את זה כי אנחנו עדים שלא רק הפגיעה הישירה חשובה כאן, אלא גם נפגעות ונפגעים שנפגעו בעבר ויש לא מעט כאלה וכרגע חווים הצפה, גם אותם אנחנו מסמנים במוקד כמוקד טיפולי.

זאת אומרת הכול מרוכז במרכז אחד.

מרכז אחד שיש לו שלוחה דרומית ובעתיד בהקדם גם שלוחה צפונית. אנחנו גם מרושתים בכל הארץ עם קב"נים שהם שלוחות שלנו, תלמידים שלי, מונחים על ידי מקצועית וידועים גם לתת מענה למי שלא מסוגל פיזית להגיע אליהם.

מה עשיתם עם החיילות והחיילים שנפגעו? אני יודעת על חיילת שסגורה בתוך מלון, אף אחד לא הגיעה אליה ועוד דרשו ממנה להגיע בזמנו לבסיס.

יכול להיות שיש מקרים שאני לא עד הסוף מרושתת אליהם, אבל אני יכולה להגיד מה צה"ל עשה. ב-7 באוקטובר בבוקר, כשנפתחה המלחמה, לא היה חייל שלא עשו לו יצירת קשר אישית על ידי המפקדים. מבחינתי המפקדים הם הכתובת הראשונית לטיפול בחיילים. כל חייל היה צריך ליצור קשר עם המפקדים לומר איפה הוא, מה קורה אתו, מה שלומו. גם כאלה שאנחנו יודעים עליהם, שהיו במעגלי החשיפה, בין אם זו חשיפה ראשונית כי הם היו בנובה, או הם גרים ביישובי העוטף, אבל גם חשיפה שניונית, קרוב משפחה היה שם, ראה סרטונים, חברה שלי הייתה, או שהייתי בנובה, לא נפגעתי באופן אישי אבל נחשפתי לדברים. כל אלה ידעו להפנות אותם ככתובת ראשונית לקב"ני היחידות וכולם גם ידעו להפנות אלינו.

אז נתתם הנחיה לכל המפקדים, לכל חייל או חיילת שהיו באותו אזור מותקף, לוודא שהחיילים בסדר ואם הם זקוקים לעזרה הם פונים לקב"נים?

הם פונים לקב"נים. מאחר ואנחנו מבינים שלפעמים קיים קושי לחשוף בפני המפקד או בפני הקב"ן, שהוא חלק אורגני מהיחידה ולפעמים מזוהה עם המפקד, אז כל החיילים יודעים, גם דרך השלוחות שלנו, ממונות היוהל"ם ביחידות, גם לפנות אלינו באופן ישיר. הפניה אלינו יכולה להיות פניה אנונימית רק כדי לקבל מידע ולדבר עם עובדת סוציאלית בטלפון גם מבלי לחשוף את עצמי אבל גם פניה ישירה אלי בטלפון כדי לקבל מענה מיידי. אגב, זמני טיפול להמתנה עבור נפגעים ממעגלי הלחימה הוא אפס, למוחרת מגיעים ופוגשים כבר איש טיפול. גם בפניה במייל וגם בפניה פיזית, אנחנו נמצאים בתוך חר"פ מרכז שזה מרכז רפואי אז החייל לא חייב לחשוף את זה שהוא הולך למרכז לנפגעות תקיפה מינית אלא אומר שבא להפניה ומקבל ממני אישור שהוא בא להפניה רפואית. אנחנו דואגים לשמור על הדיסקרטיות של החיילים כדי שירגישו בנוח לבוא ולפנות.

אני מדגישה ואומרת מה שחברותיי למקצוע אמרו, שהפניה היא בידיו של החייל. אני מחזירה לנפגעים את הכוח לבחור האם לפנות, אבל אני מעמידה לרשותם את הכלים לפנות בכל אחד מהערוצים לבחירתם, בין אם זה דרך המפקדים, דרך הקב"נים או בפניה ישירה אלי. אני אגיד גם שכרגע אנחנו מעמידים את אותו מענה מהיר לא רק למי שנפגע בפגיעה ישירה. אנחנו כמרכז שמחזיק בידע הטיפולי בנפגעות תקיפה מינית מטפלים בכל הקשת.

לדעתי הדברים שלך מסמנים לנו, לעולם האזרחי, לממשלה, בגלל שזה אירוע ייחודי ולא שאנחנו מזלזלות בעבודת הקודש שעושים במשרד הבריאות והרווחה ובביטוח הלאומי, צריך באמת שזה יהיה תחת מקום אחד. אולי לא מקום אחד פיזית כי אנחנו מבינים שיש מגוון, אבל חייב להיות תכלול ותוכנית אב, שזה יהיה ברור, כולל שיתוף פעולה בפרסומים, בכל מה שתצטרכו מאתנו כדי להנגיש את זה לציבור. כרגע מתחילת הדיון זה נראה בוקה ומבולקה. מרכזי הסיוע בבקשה.

עורכת-דין מיה אוברבאום, איגוד מרכזי הסיוע. רשמתי לעצמי כמה דברים להגיד לגבי שיקום תעסוקתי, פיצויים וכו', אבל לפני כן אני רוצה להתמקד בשתי נקודות ממש חשובות שאני חושבת שלא ניתן להן מענה מספק בדיון. אחד זה הדיווח המאוחר שדיברנו עליו, לא ארחיב שוב על זה שסביר להניח שרוב הנפגעות והנפגעים יגיעו עוד הרבה מאוד זמן והמענים המעולים שמשרד הרווחה, הבריאות וביטוח הלאומי, אמורים לתת בצורה מהירה כמוש נאמר כאן - - -

אתם חושבים שהמענים כרגע מעולים?

כמו שהוצגו.

דווקא בגלל שאתם אוטוריטה, אני חלילה לא רוצה לפתוח פה חזית אני באמת מצפה מכם לשבת אתם, מי שמכירות את זה לפני ולפנים ולהבין האם המענים הם מספיק טובים. אני מבינה שאתם לפעמים נמצאים בניגוד כלשהו.

אנחנו בשיח עם משרד הרווחה על הדברים, זה עוד לא הושלם, כדי לשפר ולטייב את המענים שניתנים. אבל נניח והמענים שניתנים ויתנו הם מדהימים אנחנו ממש חוששות שבעוד כמה שנים כשתגיע נפגעת ותבקש אתה טיפול הזה, היא לא תקבל מענה מיידי כמו שעכשיו משרד הרווחה נותן.

זו סוגיה אחרת. אני רוצה ללמוד ממך על מה שעכשיו.

זו ממש אחת הסוגיות הכי חשובות, אנחנו ממש חוששות, כי רוב הנפגעות לא תגענה עכשיו.

אמרנו שנטפל בזה יותר מאוחר.

דבר שני שעלה בתחילת הדיון אלה הנפגעות והנפגעים בסדר שני, שזו המסה העיקרית של הנפגעים ואין שום מענה מתוכלל של משרדי הממשלה הרלוונטיים. אני לא רוצה לקחת את הזמן אבל רוצה להוסיף שגם לשיקום תעסוקתי אין שום מענה, גם לא לפיצויים.

על זה שמענו, חשוב לי כרגע מעבר להצפת עוד עניינים. יעל שרר בבקשה, הלובי במאבק באלימות מינית.

מה שנחשף בדיון זה משהו שאנחנו מדברים עליו עם משרד הבריאות ועם משרד הרווחה כבר כמעט שנה. אין תכלול של מערך הטיפול בנפגעות אלימות מינית, יש כפילות במקומות מסוימים ובמקומות אחרים יש ואקום. מה שהכי חשוב לנו הוא שאין גורם שקולט את הנפגעת, אומר לאן היא אמורה להגיע, מה יותר טוב ומתאים לה. אם הטיפול המתאים לה הוא טיפול של הרווחה? שיקום? פסיכיאטר? פסיכולוג? זה פשוט מפריע כיום. אנחנו רואים שיש רק סתימת חורים, איפה שיש מקום, שם שמים את הנפגעת כשהרבה פעמים זה לא מתאים ולגברים בכלל אין מענה.

רחל יעקובס ממרכז הסיוע מגן. בדיוק זה מה שאנחנו עושים במרכזי הסיוע. אנחנו עובדים עם כולם. אני מזמינה את משרד הבריאות, משרד הרווחה וביטוח הלאומי - תעבדו אותנו. כל אחד במדינה יודע שמרכזי הסיוע הם לפגיעות מיניות. היתרון שלנו הוא שמי שמתקשר אלינו, למרות שלא יגיד את המילה פגיעה מינית, אנחנו מבינים שהטראומה קשורה לזה. לכן אנשי המקצוע שלנו יודעים לתת את המענה ואנחנו עושים את זה שנים. אנחנו יודעים להפנות אותו או למשרד הרווחה - - -

אבל זה לא מחליף את הממשלה.

אנחנו של הרווחה, אנחנו לא עצמאים.

איפה אתם נכנסים לתמונה בסיפור הזה?

אנחנו מקבלים את הפניות מהנפגעים.

האם קראו לכם ואמרו שעכשיו יש תוכנית חירום?

לא משרדי הממשלה, לכן אני קוראת להם מפה.

איך לא קראו לכם אם אתם זרוע הביצוע?

<< דובר_המשך



אנחנו מסתובבים פעמים בשבוע אצל המפונים, מעבירים להם סדנה, משאירים את הפרטים ואז הם באים אלינו. בין אם מפונים שנפגעו במלחמה או במסיבה.

נציגת הרווחה סלעית, את שומעת אותה?

אני שומעת אותה, אני מכירה אותה ומוקירה. אני מכירה את מרכזי הסיוע, אנחנו עובדים אתם בשיתוף פעולה. אנחנו גם מקבלים תמיכות של המשרד שלנו לפעילות שלהם.

תמיכות קטנות.

זה לא הזמן לפתור בעיות תקציב אצלי בוועדה. אני יודעת שתקציב זה המפתח, אל תעשו את הדיון הזה פה.

הרבה מהמלחמה של מרכזי הסיוע במהלך כל השנים מבשילה ואנחנו כמשרדים לוקחים למשל עו"ס נפגעי עבירה שנכנסת לרשויות - - -

זו לא השאלה שלי. השאלה שלי היא למה לא קראתם להם עכשיו בזמן חירום, כשהם הגורם שהתקשרתם אתו בחוזה לטפל בנפגעי תקיפות מיניות.

הם לא מטפלים, הם מפנים. מרכזי הסיוע מקבלים את הפניות, מלווים, מסייעים, מייעצים לנפגעים. יש להם קבוצות תמיכה אבל הם לא עושים את הטיפול הפסיכו-תרפויטי המכוון טראומה מינית.

אנחנו מפנים למרכזים של הרווחה.

תודה. הבנתי. לפני סיכום, חברת הכנסת שלי מירון.

תודה רבה גברתי היושבת-ראש, סליחה שיצאתי באמצע, עליתי לשידור והייתי חייבת לצאת. האזנתי בקשב רב ואני לא יכולה שלא להתייחס לפתיחת הישיבה הכול כך חשובה הזו, למי שעוד לא ראה את הכתבה של ה"דיילי מייל". זה פשוט מזעזע לראות את התמונות שלהן ואלה עוד לא תמונות עדכניות, אנחנו אפילו לא יודעים מה מצבן היום, גם לדברים של נציגי החטופים.

בכל מקום שאני הולכת אני חוזרת כמו מנטרה, היום זה 94 יום שהחטופים והחטופות שלנו שם. מחר יהיה כנס של השדולה למען החטופים, שיזמתי יחד עם חבר הכנסת ביסמוט, שזו לדעתי השדולה הכי חשובה במדינת ישראל היום, עם כל הכבוד לכל השדולות הנוספות. אנחנו חייבים לדבר על נושא החטופים מהבוקר עד הלילה כל הזמן. זו החובה שלנו כנבחרי ציבור, ככנסת ישראל, לדבר על זה מעל כל במה. אני מזמינה את כולם להגיע מחר לכנס החשוב הזה, עם נציגי משפחות החטופים ועם חוזרים מהשבי, שם נהדהד גם לעולם ולתקשורת הבין לאומית למה צריך להחזיר אותם ומיד, עכשיו, הביתה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הדיון. אני אומרת שאני יוצאת בתחושה לא נוחה. בעיקר כי הייתי מצפה שבזמן שחלף שתשבו על תוכנית סדורה שכוללת את כלל הגורמים ומראה מסלול מאוד ברור של טיפול, מעטפת וזה לא מה שהוצג וזה מה שמייצר את האווירה הביקורתית בתוך הוועדה.

זה לא משנה כמה אני אסייג ואומר שאנחנו מעריכות ומוקירות את העבודה שלכם, בסוף אתם לא מצליחים לייצר לנו תמונת מצב מספקת, מה גם שהדיון הזה משודר בלייב ערוץ הכנסת. אני תמיד אומרת שבסוף אתם צריכים לדמיין בסוף את הנפגע או הנפגעת שצופים בדיון הזה והאם הם מבינים מה יש עבורם.

זה צריך להיות כל כך פשוט מבחינתי, כמו שנציגת צה"ל מפקדת מהות סא"ל יעל שפירא אמרה, הכול מרוכז באותו מקום, היה מאוד ברור ולא היינו צריכים להתעכב על שאלות. זה לא שאין לי ביקורת על מהות, בעבר טיפלתי בשגרה בנושאים קשורים כאלה ואחרים, למשל החזרת חיילות שנפגעו לאותו בסיס או לבסיס סגור. זה לא קשור לנושא, אבל תרשמי לך.

אני באמת חושבת שאולי הפניה צריכה להיות למשרד ראש הממשלה לתכלל אז זה, אבל זה כל כך לא נכון, או להביא פרויקטור לנהל את זה. אני עדיין מתעקשת, יכול להיות שזה צריך לעבור להובלה של משרד הרווחה. לפחות ברמת התכלול, מה הנתיבים שקיימים, מהרך ליותר כבד, מטיפול ראשוני לעומק, מהנגשה עד כמה פועלים כדי לאתר את הנשים. עם כל האסכולות הקיימות מבחינת המומחים שאומרים לכאן ולכאן, בסוף צריכה להיות הלימה. לא יוכל להיות שמשרד הבריאות יפנה ומשרד הרווחה לא יפנה. התמונה כרגע היא שיד ימין יודעת מה יד שמאל עושה, אבל לא בטוח שהם מבינים מה קורה במתרחש ולפעמים יש כפילויות ובסוף יכול להיווצר מצב, כמו שחברת הכנסת תרגמה את הפתגם ברוסית שכל אחת מהמטפלות רוצה להחזיק את התינוק ובסוף הוא נופל.

אני ממליצה שיהיה תכלול, שתציגו לנו בפעם הבאה תוכנית אב. נכנס את הדיון בזמן הקרוב. שתהיה מצגת ברורה של מה הפניות הקיימות, מה המוקדים הרלוונטיים, זמני המתנה - 12.5 דקות זה לא עולה על הדעת, בסוף גם ניתקו, מצאו למי לנתק, לחברת הכנסת בן ארי, אלה דברים שאני מאמינה שנצליח להתגבר ואני מאמינה ביכולת שלנו להתגבר.

ההנחיה תהיה, ד"ר בלה בן גרשון, סלעית, שתשבו עם מפקדת מהות, עם ביטוח לאומי, עם נציגות מרכזי הסיוע וגופים שעוסקים בנושא הזה ביום יום שלהם. תשמעו את הארגונים, ובסוף תציגו פה תוכנית מאוד ברורה ואיפה שצריך לתקן גם נתקן. אם תהיה בעיה תקציבית, תעדכנו. אנא ישמו את זה בימים הקרובים כי הדיון הבא לעדכון יהיה כנראה בשבוע הבא. תודה על הזמן של כולם, התנצלות למי שלא הספיק לדבר, בעזרת השם שנצליח לעזור לכל הנפגעים והנפגעות. תודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:10.