פרוטוקול של ישיבת ועדה


הכנסת



34
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
26/03/2024

הכנסת העשרים-וחמש



הכנסת






מושב שני

פרוטוקול מס' 52
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, ט"ז באדר ב' התשפ"ד (26 במרץ 2024), שעה 13:35

תוכניות עבודה ותקצוב לשנת 2024 של מרכזי הצעירים

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
יוסף עטאונה
ירון לוי

ואליד אלהואשלה

ידידיה גרינוולד - רפרנט פנים, אגף תקציבים, משרד האוצר

אלישבע סבתו - מנהלת, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

שמעון וייס - מנהל תחום בכיר צעירים, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

עארף סוסחא - מנהל תחום, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

עדנה גרניט - מחקר, מידע ונתונים, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

בן שי - תעסוקה והשכלת צעירים, רשות הצעירים, משרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי

ניצן פייביש - חוקר, מרכז המחקר והמידע, הכנסת

אלי חביב - מנהל אגף נוער וצעירים, מרכזי צעירים, עיריית עכו

ניסים בן דוד - יו"ר, רשת מרכזי הצעירים

אסנת אייל - מנגלת אגף חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

צליל שילדר - מנהלת מקצועית בתחום טראומה, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

שרה נטליה בלינט - רכזת צעירות אימהות, עמותת על"ם לנוער במצבי סיכון

הילה סעדיה - מנהלת מחקר וקידום מדיניות, ארגון פתחון לב

יפעת בחר - מנכ"לית ומייסדת, השתחוויה

סוהיר חטיב כבהה - מנהלת תוכניות חברה ערבית, השתחוויה

יוסף אבי יאיר אנגל - סבא של אופיר אנגל ששוחרר משבי חמאס, משפחות החטופים

ענבל צח - בת דודה של טל שוהם החטוף בעזה, משפחות החטופים

הדר אליהו - מנהלת אגף לחינוך, נוער וקהילה, מרכז השלטון המקומי

ורד קירו זילברמן

דפנה סידס-כהן

חבר תרגומים – נועם כהן

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
תוכניות עבודה ותקצוב לשנת 2024 של מרכזי הצעירים

שלום, צוהריים טובים. אנחנו מתחילים פה היום את דיון ועדת הצעירים בנושא תוכניות עבודה ותקצוב לשנת 2024 של רשות הצעירים ומרכזי הצעירים. רק כמובן, נפתח קודם כול במתן זכות דיבור למשפחות החטופות והחטופים, ונפתח בסרטון שהם ביקשו להציג בפתח הדיון הזה, ברשותכם.

(הקרנת סרטון)

צוהריים טובים. שמי יוסף אבי יאיר אנגל, אני מקיבוץ רמת רחל, ליד ירושלים למי שלא יודע, והשם החדש שלי זה הסבא של אופיר. אופיר אנגל, שנחטף, היה בבארי אצל החברה שלו ב-7 באוקטובר, ביום השואה הגדול הזה. הוא נחטף יחד עם אבא של חברתו, יוסי שרעבי, ויחד עם עוד עשרות חבר'ה מבארי. אחרי שאופיר נחטף היינו בשוק, לא ידענו לאן ללכת, לא ידענו מה לעשות, לא ידענו כלום. אף אחד לא היה איתנו בקשר, שום דבר.

אחד הרעיונות שהיו לנו, שמישהו זרק לנו, תעשו לו אזרחות הולנדית. ב-14 באוקטובר פנינו לשגרירה של הולנד בישראל, ב-19 באוקטובר ממשלת הולנד הכריזה שיש חטוף הולנדי בעזה, אופיר אנגל. חמישה ימים. ומאז, ממשלת הולנד לא עזבה אותנו. ראש הממשלה גם נפגש, גם כתב כל הזמן סמסים, הייתי פה, עשיתי את זה, הייתי כאן, הייתי שם. השרים, שרת החוץ הייתה, ביקרה, הכול, קשר לא נורמלי. ממשלת ישראל עד רגע זה, 172 יום, אף אחד לא היה איתנו בקשר. זה אומר משהו על התרבות שבה אנחנו חיים.

עכשיו, אופיר חזר, ואחד הדברים הראשונים שהוא אמר, "למה אני ולא יוסי?", הוא היה עם יוסי כל 54 הימים ביחד. הוא אמר "למה אני ולא יוסי?", יוסי, אבא של החברה שלו, של יובל. אחרי 100 ימים יוסי נרצח, נהרג, לא יודעים בדיוק. אחיו אלי מהקיבוץ נחשב חטוף, לא יודעים מה איתו; אשתו ושתי בנותיו נרצחו, מצאו אותן בחתיכות בבית, לקח שלושה שבועות למיין כדי להביא אותן לקבורה נורמלית.

אני כאן שבוע אחרי שבוע, ואני כל פעם מרגיש מחדש שהבית הזה בכלל לא מבין את הסיטואציה, הוא לא יודע איפה אנחנו חיים, מדברים גבוהה גבוהה וכל מיני. 172 ימים שהארגון הקיקיוני הזה, כפי שמישהו מהממשלה כינה אותו, עושה מאיתנו צחוק. ואנחנו כל הזמן, "עד הניצחון, עד הניצחון", "עד הניצחון, עד הניצחון". המשוואה של ננצח את החמאס ונחזיר את החטופים, בסדר הזה, מהיום הראשון הייתה לא נכונה ולא הגיונית, והיום היא עוד פחות נכונה והגיונית כש-134 ישראלים נמצאים שם, 35 אנחנו יודעים שנהרגו, שאינם בחיים, כל היתר לא יודעים. אגב, החמאס מעולם לא אמר כמה יש לו. ואם מחר החמאס יגיד יש לנו רק 90, איפה כל היתר? מי יודע משהו בעניין הזה?

וההסברה שלנו בעולם, אני מסתובב קצת ואני מדבר הולנדית, אני בקשרים רבים עם התקשורת, גם הולנדית וגם אנגלית. תמיד השאלה הראשונה היא מה דעתך על ילדי עזה המסכנים. אז אני אומר להם רבותיי, תסלחו לי, העסק התחיל ב-7, לא ב-8, תחשבו מה היה ב-7 לחודש. מדינת ישראל לא מסוגלת לעשות הסברה, לא עושה הסברה. עכשיו, שבוע שעבר הבנתי למה. כי ראש הממשלה אמר, אין לי בלשכה אף אחד שיודע לחבר שתי מילים באנגלית, ואז אין לנו הסברה. רבותיי, איפה אנחנו חיים? ניצחון אין, יחד ננצח אין מכיוון שהבית הזה עוסק בחוק הגיוס, זה החוק הכי מפלג שיש בעם ישראל, אז יחד ננצח לא קיים.

הדבר האחרון, רבותיי, תחשבו על ההיסטוריה היהודית בארץ ישראל. דוד ושלמה, 70 שנות מלכות, עצמאות יהודית בארץ ישראל – ילדי שלמה המלך פירקו אותה; סוף תקופת החשמונאים – ילדי המלכה שלומציון פירקו אותה אחרי 70 ומשהו שנים. הפעם השלישית זה עכשיו, 70 ומשהו שנים. רבותיי, אם פה, הנבחרים שלנו, לא תעשו משהו 180 מעלות, 180 מעלות – זהו, נחכה עוד 2,000 שנה לעוד פעם של מדינה יהודית בארץ ישראל. זאת המציאות שבה אנחנו נמצאים. תקראו את המצב כמו שהוא, תקראו אותו.

עכשיו, המלחמה הזאת נגד סינוואר, גם היום הנשיא דיבר על זה. רבותיי, לא סינוואר אחד, יש מאות סינווארים, עוד אחד ועוד אחד, תפסיקו עם הסינוואר הזה. הנשיא שלנו היה לפני שבועיים בהולנד, הוא פתח את מוזיאון השואה באמסטרדם יחד עם המלך. האנשים שהיו בפנים לא הצליחו לשמוע מה המלך והנשיא דיברו מכיוון שבחוץ הייתה הפגנה של חמאסניקים ברמקולים, כך שלא שמעו מה המלך ומה הנשיא אמרו. אף אחד לא הזיז אותם, כי ככה זה היום באירופה, ככה זה היום בארצות הברית, ככה זה היום בקנדה, ככה זה היום בעולם, ואנחנו לא מבינים את הסיטואציה. ואנחנו ממשיכים לשחק אותה ולא מבינים את הסיטואציה.

אני קורא לכולם, תעשו משהו. רבותיי, ב-7 באפריל, בדיוק חצי שנה אחרי השואה של 7 באוקטובר, המקום הזה יוצא לפגרה, לפגרה הוא יוצא. על מה הפגרה? מה יהיה? רבותיי, אין פה שום הבנה של הסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. ואני קורא לכל מי שיכול לעשות משהו, תעשו את שינוי הכיוון של ה-180 מעלות, תעשו אותו, אחרת לא יהיה טעם, לא יהיה ל-14 הנכדים שלי מה לעשות כאן. תודה.

צוהריים טובים. זה היום ה-172, אם מישהו שכח ברגעים האחרונים, ש-134 אחים ואחיות של כולנו נמצאים בשבי. לפני כמה ימים שמעתי משפט שמאוד קומם אותי ואמר לי "הם היו במקום הלא נכון". הם היו בבית, או במסיבה, או במקום שהמדינה שלחה לשמור. כל אחד היה במקום המדויק לו. מי שלא במקום זאת המדינה שלא עושה הכול על מנת להחזיר אותם הביתה. וכשאני אומרת הכול, זה גם אומר ב-7 באפריל לפחות להיות פה ולעשות איזה שהוא טקס. ואם מאוד בוער לצאת לפגרה אז לצאת ביום שלמחרת, אבל כנראה שזה לא חשוב מספיק. כנראה שהחטופים הפכו להיות רק שלנו. הם התחילו כשלנו, היו לרגע של העם, וחזרו להיות רק שלנו.

אנחנו נמשיך להפוך את העולם, לנו אין פגרה, להם אין פגרה. אף אחד לא שאל אותנו או אותם אם ה-7 באפריל עד 18 במאי זה תאריך שנוח להם. תכף יום הזיכרון, אנחנו, משפחה שכולה, נעלה לקבר של בן הדוד שלנו עם חולצה של טל. לא שאלתי את טל מה דעתו בעניין כי הוא לא פה כבר 172 ימים. הילדים שלו חזרו מהשבי ביום ה-50 ואין שום נחמה וריפוי לילדה בת 4 ששואלת מתי היא תוכל לשחק שוב עם אבא שלה. או לילד בן 8 שקיבל ספר תורה בבית הספר שהוא נמצא בו, ואבא שלו לא היה אבל כל המשפחה האחרת היו, וזה לא אותו דבר. אף אחד מאיתנו הוא לא אבא שלו, החבר הכי טוב שלו.

מכיוון שאני לא יכולה לשאול את טל מה שלומו, בחרתי להקריא משהו ששרון קוניו כתבה. היא שוחררה ביום ה-52. ברשותך, נעמה: "בשבת השחורה, לאחר ייאוש, פחד תהומי וסכנה ממשית לחיינו, נחטפנו בברוטליות ותחת איומי נשק על ידי החמאס – אני, בעלי דוד קוניו, בנותינו התאומות בנות השלוש אמה ויולי, אחותי דניאל ואחייניתי אמיליה.

"את השבי אי-אפשר לתאר בכלל. חוויתי קריסות נפשיות ופיזיות, התקפי חרדה והתקפי טיקים שלא חוויתי בעבר. הייאוש שם הוא אין-סופי. ההרגשה שוויתרו עלינו התגברה מיום ליום.

"לא משנה כמה עדויות תשמעו, לעולם לא תצליחו להבין אפילו דקה מאיך שזה להיות שם. לעומתכם, יש שם 134 אנשים שכן יודעים. מיואשים, חולים, עצובים ומפוחדים, שרק רוצים לחזור למשפחה שלהם. כל יום שאתם מחכים ומתמהמהים זה עוד יום שחייהם עלולים להסתיים בשבי הארור הזה. תחזירו את בעלי, תחזירו את כולם עכשיו."

את זה כותבת שרון קוניו ששוחררה ביום ה-52, הלוואי והייתי יכולה להגיד לכם מה טל חווה שם, אבל אני לא יכולה כי אין לי אפילו מידע עליו. אני לא יודעת מה עלה בגורלו אחרי שנחטף לתוך בגאז' של רכב מבארי ואיפה הוא היום. האם יש לו מים, האם יש לו חולצה ארוכה, האם מישהו בכלל יודע משהו, כי אנחנו לא יודעים. אז בזמן שהמקום הזה יוצא לפגרה, אני מקווה שהם לא הולכים להתפגר.

קשה להמשיך את הדיון, גם אחרי הדברים ובטח אחרי הסרטון הזה שמראה כל כך הרבה מהזוועות שהיו פה ומהחיים שהם.

אני כן רוצה להגיד לכם משהו שאני מרגישה מחויבת לומר, שאני מתביישת גם בשם הבית הזה. קודם כול, שאתם צריכים להיות פה עדיין, כן, צריכים לבוא לכאן. אבל גם השיח כלפיכם, גם סיפרת לי לפני כן על הוועדה הקודמת, גם מה שראינו שקרה היום בוועדות אחרות. אתם לא נטל עלינו, אתם תמונת המראה למה שהמדינה צריכה לעשות. וזה באמת באמת עצוב לי שאנחנו נמצאים ברגע הזה מולכם. עצוב לי בשם האומה הזאת, כן. עצוב לי שהמדינה הזאת שיש לה ערכים, שהבסיס של האומה הזאת, שנוסדה כנס, הוא הערבות ההדדית, הוא להיות מקלט לעם היהודי. היא לא שימשה כמקלט ב-7 באוקטובר. הפקירו וממשיכים להפקיר, וזו בושה לדיראון עולם לאומה הזו. ובשביל שתהיה תקומה, משהו צריך להשתנות. ומי שאוהב את המדינה חייב להבין שהם חייבים לחזור. אין אהבת הארץ כשהם שם, אין.

אני רק אוסיף שיש לא רק יהודים, יש מוסלמים, יש גם עובדים זרים שחטופים עדיין. נחטפו רק מעצם זה שהיו ישראלים או היו בישראל.

חד משמעית. נשארו עוד משפחת אל זיאדנה. אני הזכרתי את זה בגלל שהמדינה סיכמה על לעולם לא עוד – וקרה, קרה כאן האסון הגדול הזה.

זה ממשיך לקרות כל יום, אגב.

ממש כל יום. ומדינת ישראל צריכה להיות בית באמת לכל מי שיושב בה, חד משמעית, את צודקת. וגם לגבי הפגרה, אין לי מילים לדבר הזה. ואני מאוד מקווה שעוד אפשר לשנות משהו, אני מאוד מאוד מקווה. אנחנו כולנו לדעתי חתמנו מעצמנו שאנחנו מוכנים לוותר על הפגרה כי העת הזו חשובה, שכל הכלים הפרלמנטריים יהיו לרשותנו, ואני מבינה את העיוות במצב הזה. ממש ממש מבינה, חד משמעית אין לי איך להגן על זה. זה עצוב שזה קורה. אם תרצה להתייחס גם, ירון?

תודה רבה, יושבת הראש. אין הרבה מה לומר חוץ מהעובדה, אתם דיברתם על זה, שהחטופים היו של כולנו והפכו להיות בחזרה שלכם. אחד הדברים שאני שם לב בכובע של חבר כנסת, ואבא לילדים ומשפחה, הרגש צר מלהכיל את הדבר הזה. זה לא התירוץ לזה שלא מתעסקים, אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. אני חושב שאף פעם זה לא מספיק, כל עוד הם נמצאים שמה, אנחנו לא עושים את העבודה שלנו כמו שצריך. לא אנחנו ולא הממשלה הזאת.

יש קושי באופן שבו אנחנו מדברים על מספרים, כי כשזה הופך להיות מספר, אז אנחנו אומרים 134, וסופרים את הימים, אבל כשנדבר לגופו של אדם ונשמע את הסיפור שלו, את זה אנחנו לא יכולים להכיל כי אנחנו מתפרקים כאן מכל אמירה וכל משפט שיוצא לכם מהפה כי אי אפשר להכיל את זה. אבל אני חושב שהתרומה שלי לשיח הזה זה שצריך לדבר בשמות ובסיפורים אישיים.

והיום הבנתי שגם פניתם לחברי הכנסת שידברו במליאה, יספרו את הסיפור, זאת הדרך. זה קשה להתמודד, אבל זה קשה להיות שם וזה קשה לכם, אתם לא הייתם רוצים להיות כאן, ואני בז לאותם חברי וחברות כנסת שמדברים עליכם באופן שהם מדברים עליכם. אני לא רואה למה זה נכון, אבל בסופו של דבר, אין לי שליטה על מה שיוצא לאנשים כאן מהפה. זה לא היה צריך לקרות, זה קרה, אבל התיקון שלנו והניצחון שלנו יהיה בזה שאנחנו נחזיר אותם הביתה וכמה שיותר מהר. אין לי יותר מדי מה לומר, אני גם לא יכול לשמוע את זה. אנחנו מחבקים אתכם, אנחנו איתכם.

אתם לא צריכים אותנו, לא צריכים את החיבוק שלנו, אתם צריכים את החיבוק של בני המשפחה שלכם, זה מה שאתם צריכים. אני מבטיח, ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים, זה לא מספיק, וזה מתסכל וזה נורא והלוואי ומישהו יקבל שכל בממשלה הזאת ויבין שלא מנהלים עסקת חטופים בתקשורת או בטוויטר. הלוואי והם יבינו את גודל האירוע ולא יצאו הדלפות. הלוואי ומישהו יקבל כאן אחריות, כי זה נורא. כי ברגע שאני מחבר את זה לראש שלי, שבן או בת משפחה שלי יכולים להיות בשבי, אני מתפרק לרסיסים.

מה קורה לכם? איך אתם עוברים את היום? איזה לילה יש לכם? אני מצטרף לדברים של יושבת הראש, חברת הכנסת נעמה לזימי. אני מתבייש בהרבה דברים שקורים במקום הזה. לצערי, בתור חבר כנסת חדש, האחרון שנכנס כאן לבניין, הבנתי שבדרך מהירה אי אפשר לשנות כאן דברים, אבל בעקביות אפשר לשנות. אז אנחנו לפחות נתחיל בשיח שאנחנו מתנצלים על כל אמירה שפגעה בכם, כי זו אחריות שלנו.

תודה. וכמובן, אם עוד מישהו ירצה לדבר בהמשך הדיון, זה לגמרי לגיטימי, רק תגידו לנו.

אני יודעת שזה קשה. אני אתן למחלקת המחקר של הכנסת להציג את המחקר בנושא הדיון.

שלום, צוהריים טובים לכולם. תודה, יושבת ראש הוועדה, על זכות הדיבור. שמי ניצן פייביש, חוקר במרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני מבקש להביא פה בקצרה כמה נקודות מתוך מסמך שכתבנו לוועדה לצורך הדיון היום. נגיד באופן כללי שזו גרסה מקוצרת של מסמך רחב יותר שאנחנו עובדים עליו בימים אלה ובעצם הוא יהיה מקיף יותר ויספק יותר מידע ביחס לגופים האמונים על הטיפול בצעירים בישראל ובמדינות נוספות.

נפתח ונגיד שנדרשנו לנושא בכלל לאור טיוטת הצעת אגף התקציבים מינואר האחרון לבטל את החלטת הממשלה מיולי 2017 בעניין הקמת רשות הצעירים. בינתיים ההצעה הזו ירדה מהפרק, ומיד אני אתייחס גם לטענה ביחס לכפילות במימון של מרכזי הצעירים.

ראשית, ראוי לפתוח ולומר שנושא הצעירים הוא מהותי בישראל, מאחר וישראל מאופיינת בשיעור גבוה של צעירים. צעירים בישראל, מה שאנחנו מגדירים 18 עד 34 כולל מהווים היום כמעט - - -

35 כולל, לא?

34 כולל זה לפי המדידה שאנחנו - - -

34 של הלמ"ס זה עד יום הולדת 35, זה מה שזה.

כן, זה 34 ו-12 חודשים.

לא, אני זוכרת בכל קטגוריה 35 כולל, אבל אולי זה יותר נמצא אצלי מפלגתית, כי תמיד בגופי הצעירים של המפלגות זה 35 כולל.

יש כאלה שבכלל מדברים על 40-18.

נכון, שזה דווקא - - -

כן, יש תקדים בבת-ים. בבת-ים ראש העיר היה מתחת לגיל 40 אז הוא בחר להעלות את זה ל-40.

אכן, ההתייחסות בהרבה ממרכזי הצעירים היא לאוכלוסייה של 18 עד 40.

בכל מקרה, אנחנו מדברים על כמעט 24% מהאוכלוסייה הכללית, זה בעצם כמעט רבע מהמדינה שהם צעירים. שנית, בהמשך למה שאמרתי בפתיחה ביחס לטענת הכפילות שהייתה בטיוטת האוצר מינואר האחרון, חשוב לציין שהייתה בפברואר 2023 החלטת ממשלה שבעצם קבעה להעביר את רשות הצעירים מהמשרד לשוויון חברתי למשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי, ולמעשה מה שההחלטה הזו עשתה וזה קרה לאחרונה, רשות הצעירים אוחדה עם אגף צעירים בנגב וגליל, מה שאומר שב-2024 עתיד לצאת קול קורא משותף, אחיד, רחב לכל מרכזי הצעירים במדינה, בלי איזה שהוא הבדל בין האגף לבין הרשות.

שלישית, לפי נתונים שיש לנו, שקיבלנו מרשות הצעירים, והם יכולים לתקן אותי כמובן, הם יודעים יותר טוב, נכון לשנת 2023, סוף 2023, יש לנו 215 מרכזי צעירים פעילים ברחבי הארץ. עם פריסה שאפשר לומר שהיא די רחבה, גם מבחינה גיאוגרפית וגם מבחינה חברתית. מתוכם 205 מרכזי צעירים נתמכים על ידי הרשות, רשויות שיש בהם מרכזי צעירים, 205 הם נתמכים.

יש עוד בערך 8 רשויות, אני חושב, שאין שם מרכזי צעירים אבל יש את התוכנית. אני אגיד בהקשר הזה בזהירות רבה מאוד, מאחר ועוד לא עשינו איזו שהיא בדיקה מעמיקה, אבל כן אפשר לומר במבט ראשון שקשה לזהות איזה שהוא מכנה משותף למקומות שבהם אין מרכזי צעירים. אלה רשויות חזקות ורשויות חלשות, רשויות יהודיות ורשויות ערביות. אם מסתכלים על בערך 39 רשויות שאין בהן מרכזי צעירים, קשה לזהות איזה שהוא משהו משותף, אבל אולי השותפים מהרשות ידעו לתקן אותי.

עוד משהו שחשוב לציין בהקשר הזה של מרכזי הצעירים, זה שבעוד שהחברה הערבית מהווה 21% מאוכלוסיית המדינה, צעירות וצעירים ערבים מהווים 27% מכלל הצעירים בישראל, מה שאומר שבעצם חלקם של הצעירות והצעירים גדול מחלקם באוכלוסייה הכללית. וגם בהקשר הזה חשוב לציין שבשנים האחרונות רשות הצעירים עשתה מאמצים כדי להקים עוד ועוד מרכזי צעירים בחברה הערבית, והיום בערך 35% ממרכזי הצעירים נמצאים היום בחברה הערבית, בערך 77 רשויות ערביות, שזה יפה יחסית למספר.

ממה שאנחנו מבינים, כבר חלה ירידה בתקצוב מרכזי הצעירים בין 2022 ל-2023 בעקבות המלחמה, עד שאושר התקציב באפריל, ולאחר מכן בעקבות קיצוץ שנעשה לאור המלחמה. כמובן, אני גם זמין לשאלות, וגם אפשר לעיין במסמך, יש בו עוד הרחבה ועוד פרטים. שוב תודה, יושבת ראש הוועדה.

תודה רבה לך, תודה.

אבל אפשר להתייחס לסדר הגודל של 2023, של התקציב?

לסדר הגודל?

כן.

לדעתי, רשות הצעירים יכולה לעשות את זה יותר טוב ממני, אבל - - -

כן, מיד יש לנו גם את רשות הצעירים שתציג גם את המחקר. כי זה חשוב מאוד שגם מחלקת המחקר פה וגם רשות הצעירים עשו מחקר. ניתן ככה לכל ההצגה ואז הדיון שלנו באמת יהיה יותר טוב. אלישבע, תודה שאת פה. מנהלת רשות הצעירים, אלישבע סבתו. אז אני אתן להציג גם את הסקירה שלך עם תוכנית העבודה של 2024, הבמה לרשותך, תודה.

תודה רבה, קודם כול ליו"ר הוועדה, חה"כ נעמה לזימי, שככה משאירה את הנושא הזה, את נושא הצעירים על סדר היום של הכנסת.

אם לא הוועדה הזו, איזו ועדה?

תודה גם לדפנה כהן, מנהלת הוועדה על שותפות ועבודה שוטפת מצוינת, ותודה לניצן על מסמך שבעיניי הוא מאוד מקיף. הוא אמנם המסמך המקוצר, אבל הוא תופס בצורה מאוד טובה, כולל השאלה על סדרי גודל תקציביים והוא נמצא באתר הוועדה. כמובן, נתייחס פה גם לשאלה, אבל ממליצה לכל מי שרוצה להעמיק עוד להכיר את המסמך.

זהו, אני ככה אתחבר מתוך הקול של משפחות החטופים שהושמע פה, תודה גם על השמעת הקול הזה כאן, בכל מקום שאנחנו נוכחים בו. הצעירים בישראל הם משתתפי נובה, הם חיילים בסדיר, הם חיילים במילואים, הם ההורים הצעירים ששמרו על ילדים, סתמו לתינוקות קטנים את הפה שלא יבכו, באותה שבת. והם כל המעגלים שסביב הקבוצות האלה, הם החטופים, כל המעגלים שסביב הקבוצות האלה, אחוזים מאוד מאוד גבוהים מכל אלה הם צעירים.

והצעירים בישראל הם גם אותם צעירים שלא היו שם באף אחד מהמעגלים האלה וגם לא החברים שלהם, אבל אותם צעירים שעל כל מה שהיה להם קודם, צמתי הכרעה, קבלת החלטות מאוד מאוד חשובות לחיים שלהם, מורכבות, יוקר מחייה, התווסף גם כל מה שהתווסף לכולנו בחודשים האחרונים. כל מה שמחזיק פה את הייאוש, את התקווה ואת העתיד שלנו. הצעירים הם בעצם חלק מאוד מאוד מאוד משמעותי מכל מה שקורה פה בהווה ומהעתיד של המדינה הזאת, וזה משהו שחשוב לי להתחבר, למה שדיברו פה משפחות החטופים ולהתחיל בזה, ומפה אני אצלול ממש להארדקור המקצועי.

(הצגת מצגת)

אני אתחיל בלהגיד, רואים פה בשקף שלושה כתמים ירוקים גדולים. הכתמים הירוקים הגדולים בעצם מגדירים את תפיסת מנגנון הפעולה שלנו ברשות הצעירים. יש בעצם שלושה עוגנים, או שלוש רגליים. עוגן אחד מצד שמאל למעלה, כתוב שם פיתוח סטנדרט מקצועי, ידע ומומחיות. זו בעצם הבנה שצעירים זה עולם תוכן. גם האופן שבו היחס לאוכלוסייה הזו מנוהל בממשלה, גם ברשויות המקומיות. זה בעצם עולם תוכן שצריך להיות מבוסס על גוף ידע, על מחקר מתעדכן, על כלי עבודה, על תפיסות, על תהליכים אסטרטגיים, שמתחיל באסטרטגיה, אחר כך עובר לגיבוש של תוכניות עבודה לפרטיהן.

העוגן השני, והוא לא סתם הכי גדול פה, זה הסיפור של יחידות הצעירים הרשותיות, יחידות הצעירים ברשויות המקומיות. מה שנקרא בשם המוכר היותר זה מרכזי הצעירים. כחלק משינוי תפיסת העבודה שנדבר אליו פה אנחנו מתאימים את הסמנטיקה ליחידות צעירים, שתכף אני אסביר למה זה הכי גדול והכי חשוב. לגבי שני העוגנים האלה אני אדבר בהרחבה. אני אדבר על העוגן של התוכניות כי הוא חלק מתוכנית העבודה של רשות הצעירים

אז העוגן של תוכניות הוא בעצם תכולה מתעדכנת שהיא נגזרת של הצרכים של צעירים בישראל. אז יש דברים שהם יכולים להיות תוכנית שמלווה את תחום הצעירים למשך שנים, למשל עולמות התעסוקה, כן? זה לא שנה אחת יש, שנה אחת אין. ויכולים להיות דברים שהם תקופות מסוימות, או כנגזרת של החלטת ממשלה מסוימת. אני אעבור על התוכניות שהם חלק מתוכנית העבודה שלנו, אבל הם לא ליבת הסיסטם או מנגנון הפעולה שלנו, ולכן אני אעבור עליהן יחסית מהר. אני גם אגיד שחלק גדול מהתוכניות אנחנו מבצעים בשותפויות או מתקציבים תוספתיים יחודיים של החלטות ממשלה ולא בהכרח מבסיס התקציבים של רשות הצעירים. אז על זה אני אעבור פה יחסית מהר ואז נצלול לתוך שתי הרגליים שהן הסיסטם המתמשך ולתפיסתי, ליבת התפקיד של רשות הצעירים.

אז בתוכניות, אנחנו מדברים על תוכניות שהן מוכוונות אוכלוסייה. כרגע יש לנו תוכנית של צעירים בחברה הדרוזים, היא נקראת תוכנית אעלאם. מתוך תוכניות החומש בחברה הערבית ובחברה הבדואית יש לנו - - -

אלישבע, ממה שאני רואה בנתונים מול מה שמחלקת המחקר אמרה, 27% מהצעירים הם מהחברה הערבית לעומת 24% בחברה הכללית, ופה אני רואה בנתונים שלכם 22%.

21% מהאוכלוסייה הכללית, 27% מהצעירים.

צעירים בחברה הערבית. אז פה כתוב 22%.

יודעת על איזה נתונים - - -

אוקיי. בסדר, סתם רציתי להבין אם יש פער, כי 5% זה כן משמעותי, אבל בסדר, אין בעיה.

- - - לא רואות את הקונטקסט שלנו.

זה מהמצגת שלכם. שיעורם בחברה הכללית 21.5%, ו-27% מהצעירים בישראל הם ערבים.

נכון, פשוט אמרתי שפה הנתונים שונים.

כן, מעוגל פה כלפי מעלה.

זו מצגת של הפעם הקודמת לדעתי.

יכול להיות שזה מעוגל לשנים אחרות. אולי זה משהו אחר, אז אני לא רוצה להגיב לא רציני - - -

לא, בסדר, רק רציתי בגלל שזה פער של 5%, אבל בסדר, לא משנה, זה פחות - - -

אז אני חוזרת לסקירה פה של החלק של התוכניות בצד ימין למעלה, אני עושה רק ברמת הכותרות, יש פה הרבה מה להעמיק, אבל כל דבר פה אפשר להעמיק בו בישיבה בפני עצמה ואחר כך נעבור לזה.

אז באוכלוסיות דיברנו על תוכנית לחברה הדרוזית שהיא כבר תוכנית מתמשכת, ועל תוכניות לחברה הבדואית ולחברה הערבית שהן נגזרת של החלטות הממשלה הייעודיות לאוכלוסיות האלה, שבעצם הוטלו על רשות הצעירים שהן ככה תוכניות שעברו קצת שינוי לאור המעבר של רשות הצעירים מהמשרד לשוויון חברתי למשרד הנגב והגליל והחוסן הלאומי, והן עכשיו עוברות התאמות ובתהליכי אישור והסכמות מול הרשות לפיתוח כלכלי בחברה הערבית ובחברה הבדואית ומול אגף תקציבים.

חוץ מזה, ברכיב התוכניות יש לנו תוכניות שקשורות לחוסן וחירום. יש לנו תוכנית לצעירים מחבל התקומה. תוכנית לחיזוק החוסן של קהילות הצעירים, שהיא תוכנית שכבר פעילה והיא צפויה להתרחב בכל מיני דרכים כחלק מהחלטת הממשלה שהטיוטה שלה ממש בהפצה מתקדמת ואנחנו מקווים שתאושר, שתעלה ביום ראשון.

חוץ מזה, לצעירים מפונים מהצפון התוכנית היא בגיבוש יותר מוקדם, כחלק מגיבוש התוכנית הכללית לתושבי הצפון. אז גם שם, יש את החלקים של צעירים שאנחנו ככה מקדמים בתוך זה. ויש לנו תוכנית שהיא מכוח החלטת ממשלה של שורדי המסיבות, תוכנית שרשות הצעירים אמונה על ביצועה.

כבר יצאה, שורדי המסיבות - - -

החלטת הממשלה כבר יצאה.

לא, אבל היה קול קורא שדיבר על - - -

זה היה קול קורא של קרנות הביטוח הלאומי.

זה הקול הקורא של הקרנות של ביטוח לאומי, כן.

כן, מאיתנו עוד לא יצא קול קורא, שלנו עוד לא יצא, החלטת הממשלה כבר עברה.

יש לנו תוכנית לשילוב צעירים עם מוגבלות בפעילויות הרשותיות בתחום הצעירים, תוכנית שכבר קורית. יש תוכנית שממש בישיבה הקודמה שממנה הגעתי סיכמנו על קליטה של תוכנית גדולה של קהילות סטודנטיאליות, תוכנית שהיא בשיתוף עם ות"ת מל"ג והמוסדות האקדמיים של קהילות תוצרת הארץ. תוכנית מלגות גדולה הייתה לנו בשוויון חברתי, לעת עתה היא עדיין שם ולא עברה איתנו למשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי. התוכנית קיימת, המלגות קיימות, מה המיקום הארגוני שלה, זה עדיין בדיון ואני לא אכנס לזה פה, אלא אם כן תבקשו. ושתי תוכניות שעכשיו, כחלק ממודל העבודה החדש עם הרשויות אנחנו בפיתוח מתקדם שלהן, הן תוכניות של מיומנויות קריירה וקורסים היברידיים שאני כבר ארחיב עליהם, ופה אני צוללת לליבה.

אז כששואלים אותי באמת מה הסיפור של רשות הצעירים, כל התוכניות שסקרתי עכשיו אני מאמינה בהן מאוד. לחלקן אני מחוברת, הצוות פה מחובר בצורה מאוד מאוד עמוקה, לפיתוח, להיגוי. אבל כמו שאמרתי, אלה תוכניות משתנות, בתקופות שונות יש צרכים שונים. יש צורך אחד שהוא בסיסי ולא משתנה, ובאמת הוא הצורך, בעיניי הוא העוגן העיקרי שרשות הצעירים מחויבת אליו, וזה לייצר את מנגנוני הפעולה של המערכות במדינת ישראל אל מול הצעירים.

יש לדבר הזה שני צדדים. צד אחד של זה הוא הצד המערכתי. הרבה פעמים הממשלה, הרשויות המקומיות, ארגוני מגזר שלישי, רוצים להנגיש הזדמנויות, מענים, זכויות, וערוצי הקשר לצעירים זה נושא מאתגר, שלא כמו מהגיל הרך ועד לסוף השלבים במערכת החינוך, ואז עוד שנתיים-שלוש לאוכלוסיות המשרתות, שבעצם נמצאים בתוך מסגרת מאוד ברורה, שברור איפה אפשר לפגוש אותם, הצעירים בעצם מיד אחרי הרצף המאוד מהודק הזה יוצאים לאיזה שהוא חלל פתוח של עצמאות, וטוב שכך, זה חלק מההתפתחות האנושית. אבל לא צריך שהחלל הפתוח הזה יהיה כזה שבו אין שום נקודות ממשק עם המערכת.

ובעצם ליבת התפקיד שלנו ברשות הצעירים היא לייצר, למקצע ולתמוך את נקודות הממשק האלה של הצעירים עם המערכת. שהיום, באמת המנגנון הזה הוא מבוסס שלטון מקומי. מתוך הבנה שצעירים חיים ברשויות המקומיות, הרשות היא הראשונה שפוגשת את הצעירים, שנותנת להם שירות, ולכן זו תפיסת עבודה רבת שנים, גם עם העדכון של התפיסה זה נשאר עוגן מאוד מרכזי שהבסיס לפגישה עם הצעירים זה יחידות הצעירים הרשותיות. אז עד כאן אלו דברים שאנחנו פחות או יותר מכירים; מכאן לאילו שינויים, דגשים או טיובים אנחנו עכשיו הולכים?

השדה שלנו מאוד אוהב לדבר על הסדרה, נכון? השיח שהיה פה גם בוועדה קודמת, הסדרה, בסיס תקציב, חקיקה. על חקיקה יש לי דעה, אני חושבת קצת שונה מחלק מהאנשים פה. ספוילר: אני לא חושבת שחקיקה היא הצעד שצריך לרוץ אליו, אפשר לדבר על זה עוד מעט. הסדרה מאוד מאוד חשובה, אבל ההסדרה צריכה לבוא בתנועת מלקחיים עם הצד השני של הסיפור. להסדרה יש היבט ארגוני, ממשלתי, תקציבי, ויש לה היבט שני, שהוא היבט מקצועי ותוכני. אפשר יהיה לראות את זה במסמך של ניצן, כשתחום תוכן פועל כבר 20 שנה אם סופרים ממש ממש מההתחלה שלו, או עשור נגיד, במעורבות ממשלתית משמעותית, יותר מעשור, מטבע הדברים יש דברים שקורים במציאות ומשתנים והמודל צריך לדעת להתאים את עצמו אליהם.

אני רגע אשים את זה על השולחן, גם נמצא פה ידידיה ממשרד האוצר, אני מאוד שמחה שמשרד האוצר נמצא פה בדיון הזה. בשביל להגיע להסדרה צריך אמון בין כל חלקי השולחן, כולל החלקים המבצעים, השטח, המקצים את התקציב. ויש פה דרישות מקצועיות שעומדות גם בפנינו כתחום, כתחום הצעירים, כרשות צעירים, כרשויות מקומיות, מרכזי צעירים. ואנחנו לא רוצים לקבע באיזו שהיא הסדרה מציאות של לפני עשור, של מה התאים לפני עשור. כי מה שהתאים לפני עשור זה לא בהכרח מה שמתאים היום. ולכן, לצד השיח על הסדרה, אין מישהי שרוצה יותר ממני שהתחום של הצעירים יהיה בבסיס התקציב, שלא נצטרך בכל שנה מחדש להיכנס למאבקים קשים בעולמות התקציב אפילו אקרא לזה. אין מישהי שרוצה יותר ממני שזה יהיה בבסיס התקציב, אבל אני מבינה שהסדרה ככל שרוצים אותה מעמיקה יותר, היא צריכה להיות יותר מבוססת מקצועית.

ופה אני חוזרת לעיגול השמאלי למעלה, שהוא הסטנדרט המקצועי. אז רשות הצעירים מחויבת להסדרה המקצועית גם, התוכנית והמקצועית. מתוך הבנה שלתחום הזה יש ערך אדיר ופוטנציאל אדיר, אבל שהוא צריך לעבור לתהליכים שהם יותר מדידים, כן? יותר אפשר לשאול רגע, מה הייתה התשומה ומה הייתה ההשפעה שלה ואיך מודדים את זה.

צריך למקד, היה פה את דיון האגב על הגיל, אבל הוא לא דיון אגבי בעיניי. אני לא מחסידי ההרחבה עד 40, האמת שאם הייתי מאתחלת את הסיפור הייתי עושה אותו עד 30, אבל 35 זה גם בסדר כי אנחנו רוצים לדבר באמת על צמתי הכרעה עיקריים, אנחנו לא רוצים להגיד צעירים זה הכול, כי הכול זה כלום, כן? כי בטח ביחידת מטה רזה, גם בממשלה, גם ברשויות המקומיות, בסוף אלה יחידות מטה מאוד רזות, אי אפשר לתת מענה לרבע מהאוכלוסייה.

אם רגע ממקדים – צמתי הכרעה, אז מצד שני לפחות אני מאמינה שזה לא באמת תחת הגדרה גילאית. כי אם אנחנו אומרות שבסוף צמתי ההכרעה הם החלטה על קריירה, זה יכול להיות בנקודה מאוד מוקדמת ונקודה גם יותר מאוחרת, או הורות מאוחרת יותר, אז זה עדיין אותן דילמות שמשפחות צעירות יושבות שם. ובאמת, המקומות הללו לא פעם הם לא מקומות שהם תלויי גיל. יכול להיות בן אדם שבגיל מאוד צעיר יקים משפחה ויחליט ללמוד והכול, לעומת בן אדם שיחליט בגיל הרבה יותר מבוגר, אבל הקשיים יכולים להיות קשיים שהם סביב סוגיות שנקרא להן סוגיות של תקופת החיים הצעירה יותר, שיכולות גם להתעורר בתקופת חיים טיפה יותר בוגרת, אבל המענים, טוב שהם יהיו מענים שאפשר לתת אותם גם לאחר מכן. כי בסוף את אומרת לעצמך אוקיי, בן אדם החליט לעשות את התואר שלו יותר מאוחר, זה מבורך. אבל הדילמות שלו הן דילמות צעירות יותר כנראה, אפילו יותר קשות. של אופק תעסוקתי, ואיך אפשר באמת להתפרנס וכל הדברים הללו.

אז אני אנסה לענות על זה בכמה נקודות. נקודה ראשונה, למיטב ידיעתי, מרכזי הצעירים לא בודקים תעודת זהות בכניסה.

נכון.

זאת אומרת, נכון להיום, ההגדרה הגילאית באה רגע למסגר את הרציונל של העיסוק באוכלוסייה הזו. ופה אני רגע מתחברת לאמירה שבסוף צעירים זה עולמות תוכן, צעירים זה כמעט תמיד עולמות תוכן משיקים. לצורך העניין, נושא התעסוקה הוא נושא שבו הצרכים של האוכלוסייה הצעירה תמיד ישיקו לעולם תוכן הרבה יותר רחב. מוסדות אקדמיים, מעסיקים, כלכלה. ולכן ההצדקה לקיום של התחום כתחום, של איך מגיעים לאותם צעירים היא כן בהתבסס על הכרעות ראשוניות בתחומי חיים מרכזיים. 80% פחות או יותר מהצעירים מקבלים את ההחלטות הראשוניות, זה כן מבוסס נתונים, בעולמות ההשכלה, תעסוקה, הקמת משפחה, הפיכה להורים בטווח הגילאים הזה. ברגע שלא סוגרים מול אף אחד את הדלת או שאין פה איזו משמעות חוקית כמו לצורך העניין גיל פרישה, אז אני חושבת שכן נכון קצת למקד את הגבולות כדי למקצע את העיסוק בתחום ואחר כך להמשיך לא לבדוק תעודות זהות בכניסה בהבנה שבאמת 80%, 90% של הלקוחות הם באמת הצעירים.

אז אני אגיד לגבי המשמעות של המחויבות הזו לתהליכים המקצועיים, שינויים כרוכים בכאב לפעמים, כן? יש בה גם ויתור על דברים שמכירים ושאנחנו מחוברים אליהם ולכן במודל העבודה החדש של רשות הצעירים ביחד עם שותפים יקרים שנמצאים פה, מרכז שלטון מקומי ואזורי והתאחדות מרכזי הצעירים וגורמים מהשטח, בעצם אנחנו כבר כמה שנים מתגבשים לקראת השינויים האלה שאני אציג עכשיו.

אלישבע, את רוצה לחזור לזה יותר מאוחר? אנחנו אמרנו רבע שעה, אבל כבר עברו 20 ומשהו דקות.

20 ומשהו דקות שלי? לא.

כן. לפני שעה 14:00 אלישבע התחילה לדבר.

לפני שהיא תסיים, אולי תתייחס לתמיכה במרכזי הצעירים.

אז אני עכשיו מגיעה לזה. אלא אם כן בוחן הזמן שלי ממש לקוי, לא נראה לי שאני ב-20 ומשהו דקות, לא יודעת. אבל בכל מקרה, הקול הקורא החדש אחרי החיבור של רשות הצעירים ואגף הצעירים יוצא קול קורא אחד שבעצם אמור לתת מענה ותיקון לכמה דברים שעד היום היה קשה לתת להם מענה במבנה הארגוני של ניהול התחום בממשלה וזה מתחבר לתקצוב של מרכזי הצעירים. אז דבר ראשון - - -

אולי תתייחסי לחברה הערבית?

חברה ערבית אני אגיד רגע אחרי שאני אגיד את הבסיס כי הבסיס של התקצוב הוא משותף לכולם, המאצ'ינג, ההשתתפות של הרשות נמוכה יותר ככל שהרשות בדירוג סוציו-אקונומי נמוך יותר, ולכן החברה הערבית למרות שאחוזי הצעירים, דיברנו עליהם, הוא בערך 25%-20%, אחוז מרכזי הצעירים הוא בערך שליש בחברה הערבית, אבל אחוז התקצוב הוא יותר קרוב ל-40% מתקציב רשות הצעירים, זה התקצוב לחברה הערבית. ובנוסף, יש לנו את העבודה עכשיו עם הרשות לפיתוח כלכלי על מימוש תוכנית החומש שזה עוד תקציב תוספתי של - - -

אפשר לענות על 2023? כי מה שאני יודע מהשטח לגבי 2023, לא תוקצבו בכלל.

זה לא נכון. הם תוקצבו כמו - - -, רוצה לענות?

אבל נראה לי שזו שאלה מאוד מאוד ספציפית ולא כל כך - - -

בגדול, מרכזי הצעירים בחברה הערבית היו חלק בלתי נפרד מהתקצוב של רשות הצעירים בשוויון חברתי, של אגף תקציבים בנגב גליל ותוקצבו בדיוק באותו מפתח תקצוב שכל השאר קיבלו.

מה המפתח?

שוב, אני אעמיק בזה.

כן, זה חשוב.

בסדר, אין בעיה. אבל זה לשאלות אליה, כי פשוט זה זמן ההצגה שלה. אני צריכה תכף לסיים.

אבל בהצגה שלה היא מציגה את העבודה - - -

אני אתן לך לשאול, כמובן. את הדיון אני מנהלת, סליחה. את ההצגה שלך תצטרכי לסיים כדי שנוכל להגיע לדיון עצמו, 45 דקות עברו מתחילת הדיון ותכף יהיו השאלות והח"כים יתייחסו. אז בבקשה בואי נבין מתי המצגת שלך נגמרת.

בסדר, אז חמש דקות אני אסיים את ההצגה ואז נענה על השאלה. את התשובה העקרונית נתתי.

בסדר.

השינויים שיבואו לידי ביטוי בקול הקורא הקרוב שעתיד להתפרסם ממש ממש בשבועות הקרובים. אז קודם כול, הנגזרת הפשוטה של חיבור היחידות. ממשלה מדברת בשפה אחת, אין שני משרדים שמתקצבים מנהלים, אמנם מנהלים שונים ומכשירים אותם בצורה שונה. זה הכל קורה בהובלה משותפת ביחידה אחת, ברשות הצעירים.

דבר שני, יחידת צעירים ולא מרכז צעירים, אני כבר הזכרתי את זה, זה לא סתם סמנטיקה. אנחנו בעצם מדברים על מעבר מתפיסה של תפוקות לתחום, עוד רכז, עוד פעילות, לשפה שמדברת הרחבת אפשרויות והזדמנויות עבור הצעירים בצמתי ההשפעה. אנחנו בעצם עוברים פה מפעילות קצה לצעירים, שזה עד היום היה דגש מרכזי של מרכזי הצעירים להשפעה על מרחב הרשות שבו נמצאים הצעירים. כולל מקומות עבודה כולל מקומות הכשרה ואקדמיה. בתוך הדבר הזה אנחנו רואים במנהל יחידת הצעירים גורם מאוד משמעותי, גורם מפתח בלהחזיק את כל הדבר הזה.

זה אומר בפועל שלמנהל יחידת הצעירים יש שני כובעים. כובע אחד שלו זה הכובע של פעילות ישירה מול הצעירים, זה הכובע שעד היום אנחנו כבר מכירים והיה. יש לו מבנה שבתוכו גם צעירים, גם ארגוני מגזר שלישי יכולים לבוא, יכולים לשבת ללמוד, יכולים לקיים קבוצות, לעשות אקטיביזם. יש לו רכזים, רכזים מתוקצבים על ידי כל מיני גורמים, מרכז הצעירים הוא הפסיליטייטור לרכזים. אז גם הרכזים נמצאים שם וגם פעילות לעשייה ישירה.

אבל חוץ מזה, וזו התוספת המאוד מאוד משמעותית, למנהל יש גם כובע פרופסיונלי של מי שנמצא בקשר עם כל הגורמים במרחב הרשותי שפוגשים את הצעירים. נגעתי בזה, ורגע אסביר איך זה נראה בפועל: יש מעסיקים ברשות, המנהל או רכז מטעמו עושה את קשרי המעסיקים, יודע אילו פערים תעסוקתיים יש ואיפה צריך עוד הכשרות להכניס לתוך הרשות. הוא נמצא בקשר, הוא יודע להביא את ההכשרה ולמשוך אותה לרשות. הוא נמצא בקשר עם יחידות רשות שונות. אם יש הורים צעירים עם צורך ברשות, אימהות אחרי לידה ויש טיפות חלב, הוא עושה את החיבור, הוא דואג שהסדנאות הנכונות יהיו בטיפות חלב. אפשר לתת לזה המון דוגמאות, עד לרמת דיוני תכנון ובנייה. הרשות מתכננת שכונה חדשה, יושב שמה מנהל יחידת הצעירים ויודע לייצג, כמובן בקשר עם השטח כל הזמן, את הצרכים של צעירים.

זה אומר שאפשר בצורה הזו להגיע להשפעה הרבה יותר רחבה כשאין פה כוונה לקחת רבע מתקציב המדינה למרכזי הצעירים ולהגיד הנה, צריך לתקצב. בכיף, כן? ניסים שואל אותי למה לא. אלא בעצם להגיד הדברים ממילא קורים, התקציבים קיימים, המשאבים ניתנים לאוכלוסייה וצריך מומחה אוכלוסייה שנמצא ורואה את האוכלוסייה הצעירה ויודע לדייק את המענים אליה. אז זהו, עכשיו אנחנו מנתקים את הפעילות מהקולות הקוראים הבסיסיים, בעצם חלק גדול מהפעילויות שעד היום תוקצבו על ידי הממשלה לתוך מרכזי הצעירים יתוקצבו בערוץ מקביל. למרכזי הצעירים בקול הקורא הקרוב יקבלו בעיקר כוח אדם, מנהל יחידת צעירים, רכז של עולמות הקריירה, רכזים שונים שמשרדים שונים מממנים, אבל לצורך העניין, אם יש תוכנית תעסוקה, היא תגיע ביחד עם הרשויות, הרשויות יפעילו אותה בשטח. אבל יהיה פה גוף מלווה שהוא גוף מקצועי מאוד בתחום התעסוקה וזה גם יהיה מלווה באיזה שהוא סטנדרט אחיד של הערכה ומדידה והגדרה של מה עובד ומה לא ובהתאם לזה עדכון של הפעילות משנה לשנה.

אני דיברתי הרבה על מיקוד, אז דגש על עולמות תעסוקה, כישורים, מיומנויות, התנהלות כלכלית, הרבה פחות הכוון פרט. מרכזי הצעירים ככל שהם נשארים יותר בהכוון פרט הם לא יכולים להגיע לכמות הצעירים בישראל, אפילו לא קרוב. אנחנו רוצים פחות רכזים שפוגשים 100, 200 צעירים בשנה, יותר השפעה על האקו-סיסטם בכל הדרכים שתיארתי. במקרים שכן פרט, אנחנו בעצם מאוד מעודדים עבודה במודלים היברידיים. לצורך העניין, אם היום יש מרכזי צעירים שמביאים קורס פסיכומטרי ומשלמים 7,000-5000 שקל לצעיר, אנחנו עובדים עם Campus IL, שזה גוף ממשלתי עם קורסים מקוונים ברמה מאוד גבוהה על להביא את הקורסים במודלים היברידיים. זאת אומרת, הקורס כבר פותח, בדוגמה הזאת עם המרכז הארצי לבחינות והערכה, הוא ברמה מאוד גבוהה, והמרכזים יקבלו מאיתנו את המעטפת של להביא את הקבוצה למרכז ולעזור לה ללמוד יחד. זה כבר עולה הרבה פחות ומאפשר להגיע באיכות גבוהה להרבה יותר צעירים.

ואגב הסדרה, אנחנו עם דרישות הרבה יותר גבוהות מהרשויות כתנאי לתקצוב. רשות הצעירים במשך שבע שנים כמעט ולא דרשה כלום, וזו הייתה טקטיקה מודעת במטרה להכניס את הרשויות המודרות לסיפור הזה. את הרשויות שלא ידעו לשים את המיליון הראשון. כעבור שבע שנים אנחנו מעלים מאוד את המדרגה ואנחנו בעצם אומרים, רשות שרוצה להיות חלק מזה, זה לאו דווקא יותר כסף, אבל זו מחויבות.

א' שיחידת הצעירים היא חלק מהמבנה הארגוני של הרשות בשביל להשפיע על כל המרחבים שדיברנו עליהם. ב', שיש כל מיני סדירויות מחייבות של עבודה בממשקים עם גורמים שונים ויכולת השפעה של אותו מנהל יחידה, שוב לא רק מול הצעירים, אלא גם מול המערכת והמרחב. ועבודה מתואמת בשדה של השותפים. שוב, גם ברמה הארצית, שהזכרתי פה את השותפים שאנחנו עובדים איתם לאורך כל הדרך וגם ברמה המקומית.

איך זה נראה בפועל? – בזה אני אסיים, ומן הסתם נעמיק סביב השאלות: יש לנו מיזם שנקרא מיזם העלה, הוא המוח של המׅׅקצוּע של התחום. פיתחנו בו מערכת BI שאני לא אספיק להציג, אבל מי שירצה אז נוכל אחר כך להראות, זו מערכת מדהימה. כל מנהל יחידת צעירים שנכנס לתפקיד או שנקלט בצורה מסודרת במבנה הארגוני של הרשות עובד מול המערכת הזו. הוא יכול לראות בה את מצב הצעירים ברשות שלו עד לרמת מה ההכנסה של הצעירים באיזו שכונה ומה היחס בין רמת ההכנסה לבין ההצלחה שלהם בבגרות. כמובן, לא ברמת פרט, אלא ברמת נתונים סטטיסטיים. דרך המערכת הזו, אותו מנהל יחידה יכול לגשת לתכנון כשהוא יודע איפה הפערים ברשות שלו. כשחשבנו שנדגים אמרתי שנראה פה רשות מסוימת, שדרות, שיש לה אחוזי בגרות מאוד גבוהים, אחוזי בגרות איכותית גבוהים ואחוזי השכלה גבוהה מאוד נמוכים.

ברגע שמנהל או מנהלת מרכז הצעירים יודעים שיש את הפער הזה, ויש עוד המון המון המון מדדים שאפשר לבדוק שם דרכם, הם בעצם יודעים לתכנן את תוכנית העבודה שלה כיחידת צעירים אל מול כל השותפים. לחזק את הקשרים עם המוסדות האקדמיים, להבין איפה הפער, בקבלה, או הפער בהתמדה, זאת אומרת במניעת נשירה. ולפי זה לבנות תוכנית עבודה רשותית וזו דוגמה קטנה, אבל בעצם הרעיון הוא שבכל רשות מנהל יחידת צעירים יבנה תוכנית עבודה אל מול מערכת הנתונים, אל מול תמונת מצב מלאה של הצעירים ברשות, משהו שהיה מאוד חסר עד היום, ויכתוב תוכנית אסטרטגית.

מכוחה יגזרו תוכניות העבודה, אחרי התוכנית האסטרטגית יש תוכניות עבודה, ושמה יש גם הערכה ומדידה. בתוך כל זה, המשאבים הישירים של רשות הצעירים לפעילות הם חלק קטן. בגלל שכשאנחנו עובדים אסטרטגית, כל משאבי המערכת בעצם עומדים לרשותנו. כשאנחנו יודעים להסביר איפה הצורך, איפה הפער ולמפות את השותפים ואת המהלכים הנדרשים.

אני אגיד עוד משפט אחד מצדי לסיום לפני שפותחים את הדיון, ואני קצת פונה פה, זה לא אישי כלפי ידידיה, אלא למשרד האוצר. אני חושבת שהשיח הממשלתי בנושא צריך להתעלות מעל דיון הלהיות או לחדול, סוגרים לא סוגרים, ורגע להיכנס לעומק הזה. לעומק הזה של איך אנחנו מאפשרים את ההתמקצעות הנדרשת. אנחנו מבינים שזה לא דבר שקורה ביום אחד, אנחנו גם מבינים שניהול התחום בממשלה עד היום הקשה על ההשלמה של המהלכים האלה, בגלל שהיו שני משרדים שכל אחד מהם הוביל בצורה שונה. ועכשיו כשזה ביחד יש פה באמת באמת הזדמנות אמיתית. אני גם לא חושבת שכל כך מהר התחום יסגר. אז אם נישאר בסיפור הזה של לסגור, ואז חיים ביבס מוציא מכתב ולא סוגרים וחברת הכנסת נעמה לזימי מוציאה מכתב ולא סוגרים. אבל בהצעת התקציב הבאה זה שוב יעלה, אנחנו נישאר באותו מקום.

אני באמת הייתי מאוד רוצה להזמין את כל השותפים פה בשולחן להיות חלק מהשיח של איך אנחנו עושים את זה טוב יותר, אנחנו פתוחים לכל שיח של טיוב. נכון להיום, המון המון המון מהאנרגיות והמשאבים זה על להתמודד עם בלימות וחסמים ושיח של אי-אמון. ולכן אני אומרת בצורה הכי ברורה וכל מי שמכיר אותי פה מהשכונה המקצועית שלנו יודע שאני אומרת את זה בכל מקום ומול כל אחד ששומע, אנחנו גם מחויבים לשינוי ולעדכון של מודל הפעולה, אבל אנחנו צריכים פה פתיחות של הגורם המקצה של התקציב, שכל מהלך משמעותי שלנו אנחנו תלויים בו, לא לבטל את התחום הזה כתחום, לא לשפוך את התינוק עם המים. אנחנו לא חושבים שרשות הצעירים תתן את רבע מתקציב המדינה. אנחנו חושבים שהמדינה צריכה לטייב את מנגנוני הגישה שלה לצעירים ואת ההבנה הפרופסיונלית שלה לתחום הצעירים. יש פה צוות נפלא ומחויב לדבר הזה, יש מרכזי צעירים נפלאים ומחויבים שגם עוברים תהליך של טיוב וקפיצת מדרגה ליחידות צעירים ואנחנו צריכים את כולם איתנו בתוך זה. אחרת ניפגש עוד חצי שנה בדיון על זה, בעוד שנה בדיון על עוד פעם כן סגירה, לא סגירה ונישאר באותה קומה. אז תודה בינתיים.

תודה רבה, אלישבע. קודם כול, להגיד שהמערכת נראית מדהימה. למרות שלא ראינו אותה בפועל, זה נראה ממש יפה ומרשים וזה מעולה. ואני חושבת שגם בסופו של דבר דיברת בשבחי ההסדרה. כי הלהיות או לא להיות הזה באמת מגלם את החשיבות של הכרה ברשות ובצורך הזה בחקיקה. בין אם זה לא עם הגדרה עד הפרט האחרון, אלא הגדרה שמשמעותה הכרה בחשיבות של רשות כזו, שאי אפשר להחליט באבחה לסגור אותה.

אז אני חייבת לדייק, אני חלילה לא אמרתי שאני נגד להסדיר, לא את מעמד רשות הצעירים ולא את מעמד מרכזי הצעירים. הרבה פעמים השיח על חקיקה הולך לכיוון של לחייב כל רשות מקומית להפעיל מרכז צעירים או יחידת צעירים. כל עוד התחום לא ברמת אמון שמספיקה לתקצוב משמעותי ולא תקצוב שאנחנו מושכים שקל לשקל בשותפויות ובמשיכות בין שנים, אז אי אפשר להשית את החובה הזאת על הרשויות.

נכון. לא אני יכולה להבין את - - -

אבל כל היבט ראשוני יותר של הסדרה, אני הראשונה שאגיד שצריך.

בשביל שלא יהיו את המצבים הללו, ואני אתן רגע לחברי הכנסת פה שרצו לשאול, תשאלו רגע את השאלות את אלישבע בהסתמך על מה שנאמר פה כדי שנוכל להמשיך לשאר.

אני אתייחס קודם כול בכמה משפטים ברמה העקרונית.

כן, בוודאי. חברי הכנסת יש להם זכות דיבור - - -

אני חושב שנושא ההסדרה בכלל, להסדיר את העניין של הצעירים הוא מאוד חשוב. וכל ההתעסקות היום של הרשויות המקומיות וכל מרכזי הצעירים בצורה שזה עובד עד היום, לפי דעתי זה לא עונה על הצרכים בצורה הראויה. ולכן, בכדי למסד את זה בצורה יותר רצינית, שיהיה גם חלק מהתקציב הקבוע ולא לרוץ מתוכנית לתוכנית ולחפש שאריות ופעם יש ופעם אין. אי אפשר לתכנן את זה לטווח ארוך וגם זה לא יענה על המענה. בזה אנחנו ביחד בכל מהלך שיתאפשר. במיוחד לחברה הערבית הנושא של הצעירים הוא מאוד משמעותי. כל הנושא של מרכזי צעירים והימצאות צעירים במסגרות והכוונה, שזה יכול לעזור בכל התחומים, ולכן מאוד חשוב המהלך הזה.

לגבי איך זה מתנהל עד היום, לפי דעתי, גם מבחינת התקצוב יש בעיה. כי גם בתקציב 2023, והרבה מרכזים אומרים שהתקציב של 2023, נכון, אושר להם מעט כסף, זה לא הרבה. גם את המעט הזה, הם לא קיבלו אותו עד רגע זה. כשאני יצאתי מהחדר התקשרתי לאחד המנהלים של מרכז הצעירים והוא אומר לי ב-2023 עד עכשיו קיבלתי אפס, כלום, כלום, חד משמעית.

זה למשרד האוצר.

ואני אחראי על כל מילה. זה שווה בדיקה, לבדוק התנהלות - - -

זה גם ממשרד האוצר, נבדוק גם איתו מיד, כן. בסדר? כן.

כן. שום שקל לא עבר ב-2023 למרכזי הצעירים, לפחות בדרום, אני לא יודע איך במקומות אחרים. אני כמעט בטוח שאם בדרום זה לא עבר בחברה הערבית, אז גם במקומות אחרים זה לא עבר. ולכן, זה מחייב בדיקה כי הפעילות גם בוצעה וכולנו ראינו, נעמה, את החשיבות של מרכזי צעירים במצב חירום. איך הם הפכו למוקד של עשייה אזרחית בצורה הכי משמעותית שיכולה להיות.

נכון.

לכן צריך לתת להם מענה אפילו על הפעילות שעשו. חלק מהדברים בקולות הקוראים שהיו, דברים שאושרו, הוגשו, דווחו, הם לא קיבלו שום שקל עד רגע זה.

ידידיה, אתה רוצה לענות על הדבר הזה?

ידידיה גרינברג, אגף תקציבים. אני לא מכיר את האירוע הזה שלא תוקצבו מרכזים. זאת אומרת, ממה שאני מכיר, התקציב ב-2023 היה כמו 2022 וכמו שנים קודמות. כאילו, כן צריך לחלק. זאת אומרת, יש הבדל במהלך השנים בין התקציב לגבי הקמה ולגבי פעילות שוטפת. אז כמובן שאם אנחנו מסתכלים על השנתיים האחרונות, אז היו הרבה פחות פעילויות של הקמה כי רוב מרכזי הצעירים כבר הוקמו. לגבי תקצוב בפועל, אני לא מכיר שהייתה בעיה כזאת.

אני כן אומר, בגדול, רשות הצעירים היא תחת משרד נגב גליל וחוסן לאומי היום והם גם מחליטים על גובה התקצוב שלהם בפועל. כמובן שבמסגרת כל מיני תוכניות שמובאות לממשלה, אם זה החלטות ממשלה לאוכלוסיות ואם זה החלטות ממשלה לאזורים מסוימים, אז משרד האוצר מתקצב תקציב נוסף, ואני לא מכיר מקרה שבו התבקש תקציב כזה ואנחנו לא העברנו או שהיה איזה שהוא חסם תקציבי לזה. זהו, זה בגדול לגבי השאלה הזאת.

מבחן התוצאה – לא עבר כסף.

הערה קטנה. לפי דעתי, ממה שאני מבין, לא מדובר שלא תוקצב. כן תוקצב, השאלה אם קיבלו את הכסף אחר כך. זה כבר עניינים - - -

לגופו של עניין, מה שצריך לבדוק - - -

הרי זו השיטה. עכשיו היינו בדיון בוועדת כלכלה ודובר שם על כספים - - -

דרך אגב, זה לא רק במגזר הערבי, זה גם במגזר היהודי, גם ביהודי אותו דבר.

יכול להיות שהכסף תוקצב. מאחר ויש רשויות שלא עושות מאצ'ינג, אז הכסף לא עובר, זה מה שאתה צריך לבדוק - - -

לא, לא, מדובר על דיווחים שאושרו ועדיין לא הגיע הכסף.

אני מדבר על דיווחים שאושרו.

דיווחים שאושרו ועדיין לא הגיע הכסף, זה גם במגזר הערבי וגם במגזר היהודי.

עארף, מנהל ההתקשרויות של רשות הצעירים. הסיפור הזה הוא די פשוט, זה שני דברים שונים - - -

אני אחדד את השאלה שלי. זו פעילות שאושרה, תקציבים שאושרו, אבל משום מה הכסף לא מועבר.

וגם הדיווחים אושרו, והכסף לא הגיע, נכון.

במהלך 2023 כלל מרכזי הצעירים בארץ, כמובן אלה שהגישו ועמדו בקריטריונים, קיבלו במסגרת הקול הקורא של התוכנית למעורבות חברתית, כל רשות כזאת קיבלה 250,000 ₪ לרשות. בנוסף לזה, רשויות שנמצאות בנגב ובגליל קיבלו סכום תוספתי של כ-11 מיליון, 10.5 מיליון ₪ לפעילות שלהם. זה ברמת התקצוב, זה כולם קיבלו. ברמת הביצוע בפועל, אנחנו כן מתמודדים עם קושי. קושי אחד זה שיש הרבה רשויות שמתקשות להגיש דו"חות בהתאם להנחיות חשבותיות, בין אם הן חדשות ובין אם הן לא חדשות. אנחנו סביב הנושא הזה, אפילו ברמה שהצוות פה עושה בשביל הרשויות את הדיווחים עצמם.

מלווה את הרשויות.

מלווה את הרשויות עצמן כדי לדווח נכון.

אתה יכול להתייחס לאחוזים, כמה לא מומש?

בשלב זה, קשה מאוד לדעת. כי את ההרשאות שלכם ל-2023 קיבלתם רק לפני, בכל מה שקשור לנגב גליל - - -

לא, דווקא הכסף של נגב גליל כן עבר. הכסף של מעורבות אושר ועדיין עוד לא עבר.

של מעורבות חברתית תלוי רשות. לצד זה שיש הרבה קשיים ברשויות שלא מצליחות לדווח כמו שצריך, ושם אנחנו נכנסים לתמונה ומלווים אותן. לפעמים אפילו ברמה של להגיע וממש ממש להסביר איך עושים את זה. מצד שני, יש גם עומסים לא קטנים בחשבות של המשרד. כרגע, ההתקשרות של שווין חברתי שעדיין נמצאת בחשבות של המשרד לשווין חברתי. בהמשך, אנחנו כבר עשינו הפקת לקחים לסיפור הזה, בהנחה ושני הקולות הקוראים האלה יעבדו במרוכז, כלומר לא יהיו שני קולות קוראים, אלא יהיה קול קורא אחד מרוכז תחת משרד אחד, הדברים האלה אמורים להיפתר אני מאמין.

רגע ידידיה, אבל ב-2023 לא היה קיצוץ של 10 מיליון ₪?

לא, הקיצוץ היה בתקציבי נגב וגליל, נעמה. בנגב וגליל היה קיצוץ.

ובחלוקה הפנימית המשרד - - -

בתוך התיעדוף של המשרד, יכול להיות שהמשרד יתעדף פעילות אחרת על פני הפעילות של רשות הצעירים.

בתקציב של מעורבות חברתית לא היה קיצוץ, בתקציב של נגב וגליל היה קיצוץ.

נכון.

אוקיי? זה היה שני קולות שהם נפרדים.

היה עוד משהו שכבר דיברנו עליו פעם בוועדה קודמת פה. חלק ממרכזי הצעירים בחברה הערבית, הם עברו, פריפריה חברתית הייתה בנגב גליל. המשרד לנגב וגליל היום כבר לא נגב גליל ופריפריה חברתית. ולכן, יכול להיות שכמה מרכזי צעירים שנמצאים במרכז ולא בצפון, הם יצאו מהקול הקורא.

ואז איפה הם, בשוויון?

לא, הם בפנים. לא, הם בקול הקורא - - -

אני אסביר, החיבור נורא מסובך. כי בשוויון, רשות הצעירים תמיד פנתה לכולם כאשר הדיפרנציאציה התקציבית הייתה לפי הדירוג הסוציו-אקונומי של הרשות במאצ'ינג שנע בין 10% השתתפות רשות לרשויות בסוציו אחד עד שלוש, ל-45% השתתפות רשות ברשויות של שמונה עד עשר וכל מה שבאמצע. זה ברשות הצעירים, 100% מהרשויות יכלו להתמודד לפי המפתח הזה. כשבעצם ב-2023 אמנם הרשות כבר עברה למשרד נגב גליל, אבל ההתקשרות המשיכה מתוך שוויון חברתי רק לשנה הזו, לייצר גשר. ואז בעצם כולם המשיכו את ההתקשרות עם אותם סכומים שהיו בשנה שלפני כן.

במשרד הנגב והגליל קרו כמה דברים במהלך השנה הזו שבעצם איתגרו את הסיפור הזה. דבר ראשון, באמת הפריפריה החברתית יצאה, זה נכון שזה חלק מההסבר, זה חלק קטן, זה לא הרבה רשויות באחוזים.

אבל זה עלה, זו הייתה הטענה, אבל זה לא קשור לחברה הערבית.

דבר שני שהוא מאוד קשור למה שדיברנו קודם, על הסדרה, יותר בעולמות של איזו שהיא ודאות תקציבית בסיסית, אפשר לקרוא לזה בסיס תקציב, הלוואי, אבל איזו שהיא ודאות ויכולת לתכנן קדימה. בגלל שמשרד הנגב והגליל עובד במודל של תמיכות, בשנה שבה לא מאושר תקציב בזמן, וכולנו רואים כמה פעמים זה קרה בשנים האחרונות, המשרד לא יכול לפרסם קול קורא עד שלא מאושר תקציב.

בשוויון חברתי אנחנו גם לא יכולים לפרסם, אבל יש יתרות בהזמנות קודמות שמושכים בין שנים וזה ככה מייצר את הגשר לשטח. ואז נוצר מצב שרשויות, אני אתן את הדוגמה מהשנה הזאת, תקציב המדינה אושר סופית ביוני אם אני לא טועה, אני הייתי בחופשת לידה בשלב הזה, אבל בעצם המשרד הצליח לאשר רטרואקטיבית בקושי רב עד אפריל. כי לא מאשרים מתחילת שנה משהו שלא אושר מתחילת שנה, אנחנו לא רוצים לעשות בכאילו. אז בעצם התקצוב היה רק מאפריל, ובגלל שהכסף הגיע בפועל רק בחציון השני של השנה, אז עד שההרשאות לרשויות יצאו, כמובן שגם המלחמה לא תרמה פה, אני לא גאה להגיד את זה, אבל ההרשאות בפועל יצאו בדצמבר.

עכשיו, הרשויות ידעו שמרגע שיש קול קורא, בגדול מי שעומד בקריטריונים יהיה מכוסה. אבל ההרשאות בפועל יצאו בדצמבר, מה שאומר שגם רשויות שהן מאוד מאוד אחראיות ולא רוצות לסמוך על משהו שעוד לא יצא כהרשאה בתוך המערכת, לא ניצלו את התקציב בצורה מיטבית. ושוב, רשויות ערביות, רשויות יהודיות באותה סיטואציה פה בדיוק. אבל זה בדיוק מראה לנו את הסיפור הזה של החשיבות של לדעת כמה שנים קדימה. אנחנו מבינים שיש מלחמה וצריך לקחת את זה בחשבון ולכן - - -

זה תקציב שהוא תקציב צומח בעצם, כן. תקציב צומח שמגדירים אותו מראש, תוכנית מסודרת, כן. מסכימה. רגע, אני רוצה שאסנת תוכל לדבר, אבל רגע, ואליד, רצית לשאול רגע משהו, נכון? אז מיד ולאחר מכן אנחנו נעבור גם אליכם.

טוב, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת כשאנחנו מדברים על צעירים, ואני קודם כול רוצה לגנות את התקיפה של ח'ודאי פל-עמור, צעיר מהחברה הערבית בנגב שהותקף באופקים.

מתי זה קרה?

שלשום. נהג אוטובוס שהותקף על ידי צעירים באופקים. יש תופעה בתקופה האחרונה שתוקפים נהגי אוטובוס. למרות הפניות שלנו - - -

זה כבר כמה שנים.

מה?

כבר כמה שנים יש תקיפות כאלה.

כן, אבל התרבו המקרים האלו לאחרונה. ולמרות הפניות שלנו, גם למשרד לביטחון לאומי וגם למשטרה על מנת שהיא תטפל ותחקור את הנושא הזה, כאשר אנחנו מדברים על צעירים ואנחנו מפנים צעירים, מכוונים צעירים לתעסוקה וגם לאקדמיה, אנחנו רואים שיש מי שמפקיר אותם ולא מנסה גם לטפל ולפתור את הסוגיה הזאת אחת ולתמיד. ולכן חשוב מאוד שמשטרת ישראל וגם המשרד יקחו את הנושא הזה בשיא הרצינות ויטפלו על מנת שאנחנו נמשיך להזרים צעירים גם לאקדמיה וגם לתעסוקה.

בנושא הצעירים, אני רוצה להגיד לכם בצורה שקופה, אם לא יהיה פיקוח על מרכזי צעירים, אנחנו לא נצליח. ולכן חשוב מאוד שיהיה פיקוח על מרכזי הצעירים, גם מהמשרד וגם מהמפקחים שנמצאים באזורים על מנת שאנחנו נראה את העשייה. אנחנו לא יכולים להגיש דו"חות ולא לפקח על העניין הזה. כי אנחנו רוצים שהכסף שמוזרם למרכזי הצעירים יביא תועלת גם לצעירים, גם לאזורים, גם לנגב וגם לגליל. תודה.

תודה.

רק ברשותך, חלק מדחיית התשלומים שקורית נכון להיום היא בין השאר בגלל הפיקוח ובין השאר בגלל שגם המשרד וגם אנחנו כיחידה מקצועית מבקשים לדעת לאן הכסף הולך.

וגם חלק משינוי המודל שבו הפעילות שבו הפעילות קורית ביחד עם גופים מקצועיים שמלווים אמור מאוד מאוד למזער את היכולת לנזילות של התקציבים למקומות שהם לא אמורים להיות בהם. תודה.

תודה ואליד. אני מעבירה את זכות הדיבור לאסנת אייל, מנהלת אגף חינוך, רווחה וקהילה במרכז השלטון האזורי. תודה שהגעת לכאן, אסנת, סליחה גם על העיכוב, אני יודעת שאת צריכה ללכת.

תודה. נמצאת איתנו בזום הדר אליהו, מנהלת אגף נוער וצעירים של מש"מ, נבצר ממנה להגיע אבל אני אדבר בשם שתינו ובעצם אייצג גם את השלטון המקומי וגם את השלטון האזורי. אז קודם כול, אנחנו בהחלט שותפים למהלך החשוב הזה יחד עם רשות הצעירים, ששם את הצעירים בתוך הרשות המקומית כגוף שיודע לייצר אסטרטגיה, לכתוב תוכניות, יעדים ובעיקר מדדים. כזה שבאמת מייצר גוף ידע ולא רק מגיע לצעיר בקצה באירועים כאלה ואחרים, ומייצר גם קשר בין הרשות המקומית שהיא באמת הכתובת הראשונה של הצעירים, בין הרשות המקומית והאזורית כמובן, לבין השלטון המרכזי.

אנחנו חושבים שהקול הקורא האחוד הזה שיצא יתן מענה לזה שבעתיד השאלה אם לסגור את מרכז הצעירים או יחידת הצעירים, כן או לא, לא תעלה. כי יחידת הצעירים תהיה משמעותית, כזו שבאמת שותפה במדיניות שהרשות מובילה ולכן זו אפילו לא תהיה שאלה. מה אנחנו בעצם מצפים? אנחנו מצפים שהתקציב והשינויים שיקרו עכשיו יהיו תחילת הדרך. אנחנו בעתיד רוצים לראות יחידת צעירים, שהיום יותר מתמיד בעצם, הרשות והמדינה זקוקה להם, אלו שבעצם מחזקים את החוסן החברתי, שהקול הקורא הזה יהיה הראשון. תקציב הפעילות שינתן יהיה תחילת הדרך, כי באמת, כמו שהיה לנו כאן בשיחה מקדימה, בסופו של יום הרשות המקומית מתקצבת ונותנת, אבל אם יש שמה בן אדם אחד זה לא יכול באמת להשפיע.

אם היא מחליטה, אם היא לא מחליטה - - -

נכון. ולכן אנחנו כן רוצים שהתקציב מהשלטון המרכזי יגדל, יהיה משמעותי וגם יהיה באמת חלק מהתקציב, מבסיס התקציב, שיגיע בזמן וכולי. באותה נשימה אנחנו מברכים את שיתוף הפעולה בינינו. גם עם מיזם מעלה כמובן, גם עם רשת מרכזי הצעירים, בוודאי עם רשות הצעירים. כי בסופו של יום, אנחנו מגדלים דור שיתן לנו את החוסן הקהילתי והחברתי שאנחנו כל כך זקוקים לו עכשיו. ואנחנו רוצים גם להודות לך, חברת הכנסת נעמה לזימי, שלא מוותרת על שום דבר ושמה את הצעירים במקום שראוי להם, אגב, אז תודה גם לך.

ראוי להם וזה העתיד שלנו. תודה. אני כן אתן לשותפים הנוספים מהחברה האזרחית, ניסים בן דוד, לאחר מכן אלי, ואנחנו נמשיך גם עם - - -

אני אמשיך ממה שאסנת דיברה. באמת תודה רבה לך על כל ההתגייסות. אני חושב שזו פעם ראשונה למעשה שאנחנו יושבים סביב השולחן הזה ומדברים את נושא הליבה שלנו, שזה מרכזי הצעירים. אף פעם לא באנו והתכנסנו ודיברנו ממש על מרכזי הצעירים, ואני מברך על כך. וגם מה שהיה עם הקיצוץ של האוצר, ההתגייסות המהירה שלך, ככה ב-7:00 התכתבנו וזה באמת היה מהיר, ואני באמת מברך.

אני אומר משהו כזה, וגם לחבר שלנו פה מהאוצר, חשוב. למעשה, אני בעולם הזה של הצעירים פחות או יותר חמש שנים. אני מנהל את מרכז הצעירים באשקלון ואני יושב ראש בערך שלוש שנים. ואני רואה פחות או יותר מה שהיה פה במשך השנים, אני עוקב אחרי זה, אני נמצא בתוך הדבר הזה ומבחינתי, הסיפור של מרכזי הצעירים, הוא מתחיל עכשיו.

לפני כן, מבחינתי זה לא היה מרכז צעירים. לפני כן, לא דובר על מרכז צעירים. יכולים להגיד "מרכז צעירים" מבחינת האמרה או משהו כזה, אבל אתם מבחינתכם, באוצר, וכולם בכלל צריכים להתייחס לזה עכשיו, מהקול הקורא הזה, כי רק הקול הקורא הזה מתחיל לדבר יחידות צעירים. עכשיו זה צריך להימדד, אם זה משהו שהוא נכון לעשות ואיך אנחנו צריכים להמשיך ולקדם את הדבר הזה. הקול הקורא הזה מבחינתי זה משהו שדיברנו עליו הרבה מאוד זמן והוא ייצר את השינוי.

לפני כן דיברנו בשפה אחרת לגמרי, לא בשפה הזאת של הצעירים. היום אנחנו מדברים על הקמה של יחידת צעירים, ובקול הקורא יש התייחסות לתשתיות בתוך הרשות המקומית, זה משהו שלא דובר. איפה המקום של מרכז הצעירים בתוך הרשות המקומית? במה מעורב מנהל מרכז צעירים בתוך הדבר הזה שנקרא מרכז צעירים? היום הקול הקורא - - -

מבחינת הסמכויות גם? כן.

מבחינת המעורבות בכל אורחות החיים בעיר, בוודאי. זה לא דובר לפני כן, זאת הייתה נישה של הנישה. עכשיו אנחנו מדברים על מרכז צעירים רחב, על יחידת צעירים, שאגב זה בסדר לקרוא לזה יחידת צעירים והרשות תפתח את זה ותרחיב את זה לאן שהיא רוצה, זה בסדר גמור. אבל התשתית והפלטפורמה חייבות להינתן מפה. ואני חושב, גברתי יושבת הראש, שזה הזמן לדבר על הנושא הזה של הסדרה. שדיברנו כל הזמן, כן חקיקה, לא חקיקה. לא יודע, באמת, שאלנו את זה גם פעם קודמת אבל עכשיו זה הזמן לדבר על הנושא הזה של הסדרה. עכשיו והלאה, כי עכשיו אנחנו מדברים על מרכזי צעירים.

יש הרבה אלמנטים בתוך הקול הקורא הזה שיחזקו את המעמד של מרכזי הצעירים בתוך הרשות המקומית. ובאמת, בסוף בסוף אנחנו נראה לא רק בעכו או באשדוד או בכל מיני מקומות שהרשות סימנה את הסיפור הזה של מרכז הצעירים כמשהו שהיא רוצה לקדם. אנחנו נראה אחידות בכל הערים בארץ ואנחנו נראה שבכל עיר ועיר יהיה מרכז צעירים. ואנחנו פה, כרשת מרכזי הצעירים, נעשה כל מה שצריך כדי לקדם את הדבר הזה. זה הכול.

תודה, תודה לך ניסים. אני עוברת אליך, אלי חביב, רשת מרכזי הצעירים. עכו אם אני לא טועה, נכון?

נכון. שלום לכולם, קודם כל אני מברך באמת גם על הדיון הזה שהוא דיון חשוב וגם על הקול הקורא שיצא שהוא קול קורא חשוב מאוד ויש לו בשורה. אבל אני כן רוצה לציין מספר דברים שצריך כן לתת עליהם את הדעת. אנחנו בזמנו ניסחנו יחד עם מרכז השלטון המקומי ושותפים איזה שהוא מסמך שמדבר על תו תקן. כלומר, איזה שהוא סוג של סטנדרט מינימלי שמתאר ומאגד בתוכו מה זה יחידת צעירים. כשבתו התקן הזה מדובר גם על ההקשרים התכניים וגם על הקשרי כוח אדם, תקציבי פעולה וכן הלאה וכן הלאה.

דובר פה על מעל 200 יחידות צעירים בארץ, לצערי, רוב יחידות הצעירים בארץ, אוקיי? לפי דעתי משהו כמו 100 ויותר אפילו הן יחידות צעירים של אדם אחד, של עובד אחד. שני עובדים במקרה הטוב. לקרוא לזה יחידת צעירים מתפקדת אני לא יודע כמה אפשר. כדי לעמוד בסטנדרט תקציבי, ופה אני פונה למשרד האוצר, סטנדרט תקציבי לתו תקן מינימלי ליחידת צעירים, אנחנו מדברים על 1.2 מיליון שקל, אוקיי? 1.2 מיליון שקל. מי שירצה את הפירוט, אני יכול לתת לו את הפירוט. זה תו התקן המינימלי להפעלת יחידת צעירים אפקטיבית ביישוב. משרדי הממשלה מתקצבים מתוך זה, נכון להיום, לא מדבר על שנת 2023 ששם קוצץ התקציב, אלא על שנת 2022 כשהתקציב היה תקציב רגיל, סדר גודל של 570,000 ₪. כלומר, יותר מחצי מממנת הרשות המקומית אם היא רוצה, יש רשויות ולא מעט שלא רוצות. אומרות תודה רבה, אני מה שנותנים לי לוקחת, לא מוסיפה ממני כלום.

ואז מוצאים יחידות צעירים עם עובד אחד, עם עובד וחצי, עם יחידות צעירים שלחלק מהן אין גם מבנה, שנמצאות בתוך מתנ"ס או בתוך כל מיני מקומות. אז פה באמת המקום לעשות את ההסדרה הזאת. אני חושב שהקול הקורא הזה שגובש בשנה הזאת הוא בשורה, הוא קריאת כיוון. ההסדרה היא מאסט, חייבים להגיע להסדרה בתחום הזה. אנחנו מדברים על תחום שנמצא משנת 2008 ועד היום, אוקיי? לא התקדם הרבה. אנחנו בשנתיים האחרונות, יחד עם השותפים עושים צעדים טובים. יש פה הזדמנות, צריך לנצל אותה וצריך להגיע לזה שמבחינת היכולת שלנו להיות משפיעים על הצעירים, יהיו לנו גם את הכלים להשפיע על הצעירים. תודה רבה.

תודה רבה לך, אלי. אני אעבור לסוהיר ומיד לאחר מכן להילה. כולם ידברו, בסדר? כדי שנספיק. אז סוהיר חטיב כבהה, אמרתי נכון? מנהלת תוכניות חברה ערבית בהשתחוויה, תודה לך שהגעת אלינו.

נכון. מהתרגשות.

מתרגשים שאת פה.

גם אני, תודה לכם. תודה רבה ליושבת ראש הוועדה על העלאת הנושא החשוב. נכון, כמו שאמרת, הצעירים בסוף הם העתיד שלנו. אני מאוד מתחברת למה שאמרו חברי הכנסת וליד אלהואשלה וגם יוסף אלעטאונה. אני סוהיר חטיב, כמו שאמרת, מנהלת תוכניות הכשרה ותוכניות תיאטרון בחברה הערבית, עמותת השתחוויה. אנחנו עובדים בכל רחבי הארץ לחיזוק החוסן האישי והקהילתי דרך התיאטרון הקהילתי. ואנו עובדים עם הצעירים מהחברה הערבית, מכשירים אותם בחינוך הבלתי פורמלי כדי להשפיע גם על הדור הבא, לא על עצמם, אלא גם על הדור הבא.

ומכן, אני רואה את הקושי והייאוש של הצעירים. אין להם מענה, אין מענה שלם לצעיר או הצעירה בחברה. אין מסגרת לטיפוח היכולת שלהם, ולא יודעים איפה הצעירים האלו. כי יש אחוז מסוים מהצעירים, אותם צעירים בעצם, קופצים מתוכנית לתוכנית, אבל איפה השאר? והרוב אנחנו לא יודעים איפה הם.

יש לי, ברשותך, סיפור של אחד המשתתפים הבוגרים בעצם. קוראים לו אקס, הוא בא ממשפחת פשע והרחיקו אותו מהיישוב ליישוב אחר. והוא סובל וסופג את זה לאורך כל השנים ואפילו נתקל בבית הספר עם הרבה אלימות. והברירה שלו הייתה או להיכנס לפשע או לכלא. באמת יש לו הרבה תיקים במשטרה. ותוכנית כמו התוכנית שלנו או מרכזי צעירים מאוד מאפשרים לשנות את הכיוון. צריך עוד מרכזי צעירים כדי להפוך אותם לגרסה פעילה ובעלת שייכות חברתית ואקטיבית. וגם מרכז הצעירים או תוכניות של מעורבות חברתית, כמו גם התוכנית שלנו, יוצרות מקום להזדמנויות ומימוש הפוטנציאל האישי והקהילתי. וזה עוזר לצעירים להרגיש חלק, ושהם שייכים ופעילים וגם מנהיגים למען שיפור העתיד שלהם וגם של האחרים. תודה רבה לכם.

תודה רבה. סליחה רק הילה, אני שכחתי את ירון ומיד לאחר מכן. עליי, אני מתנצלת.

בתפקיד הקודם שלי, בתור סגן ראש עיר, הייתי אחראי על הצעירים ועל מרכז הצעירים בבת-ים. ואני מבין את החשיבות העצומה שיש למרכז הצעירים, כי כל מה שאמרתם, לי לא מוכר. כי אנחנו בבת-ים כן הקצנו מקום למרכז צעירים, וכן כיתות לימוד לסטודנטים וכן תקצבנו אירועי תרבות. עכשיו, מה שרשות אחת בוחרת לעשות, כמו שאמרתם, ורשות אחרת לא יכולה לעשות, זה יוצר איזה שהוא חוסר איזון בחברה בין הצעירים במדינת ישראל.

אני מברך קודם כול על החיבור הזה ואני חושב שהעוגן של מרכז הצעירים, לא חושב, אני בטוח, אחרי חמש שנים בתפקיד סגן ראש עיר, ועבודה, ממשק מאוד מאוד מחובר עם מרכז הצעירים. לא רק בקורונה ובמלחמה האחרונה, לאורך כל השנה. אירועי התרבות והחינוך, והקשר הבין-דורי, וכל הפרויקטים החברתיים שקורים שם. אני מניח שאתם מכירים את תופסים כיוון, פרויקטים מדהימים שהבית הזה, מרכז הצעירים, הוא בסיס ועוגן לצעירים וצעירות במדינת ישראל וחשוב, האוצר שומע, יכול להיות שגם עשיתם שם סיור, כשתרדו רגע לשטח, אתם תבינו כמה כסף זה חוסך למדינה בעתיד אם אותו צעיר או צעירה תופסים כיוון תרתי משמע ונכנסים לשוק העבודה ומוצאים את הכיוון שלהם, מה הם רוצים ללמוד, מה הם רוצים לעשות בחיים, יכול להיות שמשם תבוא הישועה לכסף.

עכשיו, נעמה, לגבי טווח הגילאים. חשוב לתחום את זה בין 35-18, כי בסוף, כמו שאמרתם, תקן אחד, תקן וחצי לא יכול להתפרס על קהל רחב יותר. בבת-ים, הבאתי את הדוגמה, בשנה אנחנו הצלחנו להגיע ל-3,500 צעירים וצעירות שזה נראה לי נתון מדהים ביחס למקומות אחרים. עכשיו, זה גם בגלל תקצוב של הרשות ותמיכה של הרשות. ככל שנגדיל את הגיל הזה, אנחנו לא נוכל באמת, אין לנו את האנשים בפועל שיוכלו לקיים וליצור אינטראקציה עם אותם צעירים.

אז אני מברך אותך, כמובן, את מביאה את הדברים החשובים לשולחן הזה ואני כאן לעזור במה שאפשר.

תודה, בטח. וטוב שיש הרבה שותפים צעירים בכנסת. הילה, הבמה שלך. תודה.

תודה רבה. תודה רבה, קודם כול, ליושבת ראש הוועדה, גם על העשייה למען הצעירים ככלל וצעירים שחיים במעגל העוני בפרט. ותודה למנכ"לית הרשות והדרג המקצועי על הסקירה המשמעותית, ובכלל העשייה השוטפת ברשות.

ממעבר על התוכניות המוצעות, הבחנתי בתחום אחד, אקוטי, שלא ניתנה לו איזו שהיא התייחסות, וזה מיצוי הזכויות. אם מיצוי הזכויות במדינת ישראל מוערך בעשרות מיליארדי שקלים, אדרבה בעת חירום, כאשר אנחנו מכניסים לתוך מערך הצעירים שלנו גם את הצעירים מהנובה, צעירים מהצפון, צעירים מהדרום, שכל הזכויות שלהם השתנו ועדיין משתנות חדשים לבקרים.

גם צעירים עם מוגבלות, אגב, נכון, אוכלוסיות שמפונות והמצב הוא באמת לא פשוט.

בוודאי.

תציגי את עצמך.

הילה סעדיה, מארגון פתחון לב. אנחנו, בארגון שלנו, מקצים מערך שלם של מיצוי זכויות במספר פלטפורמות. גם פיזי, במרכזים פיזיים, גם בנייד וגם באמצעות מערך היברידי, וואן סטופ שופ שבאמצעותו אנחנו נותנים מענה למיצוי זכויות במנעד רחב של זכויות. רק כדי לסבר את האוזן, בתקופת המלחמה הצלחנו לייצר ערך כלכלי במיצוי הזכויות שלנו שמוערך ב-56 מיליון שקלים. לצורך המחשה, פנייה שהתקבלה אלינו על ידי צעיר אפרופו, לשירות שלנו, הצלחנו לתת לו ערך כלכלי של 330,000 ₪ שהגיעו אליו בסופו של דבר. הדבר הזה הוא משנה חיים. ולכן אני רואה לנכון להציע כאן במסגרת הדיון גם התייחסות לשירותים הללו, של מיצוי זכויות. תודה.

תודה, הילה, מודה לך מאוד. לפני שאני עוברת לידידיה מהאוצר, עוד מישהי פה תרצה לדבר? כן, סליחה, נכון, בוודאי. צליל שילדר, מנהלת מקצועית בתחום טראומה, על"ם. את רשומה לי, זה עליי גם.

אני צליל, עמותת על"ם, אני רוצה להתחבר - - -

ואת גם באמת מדברת על אוכלוסיות צעירים בסיכון וחסרי עורף משפחתי, שכמובן אני שותפה - - -

אז אני אעשה את זה קצר, פשוט - - -

בוודאי, לא, לא, זה חשוב מאוד.

הדברים של סוהיר, ככה, אני מאוד מתחברת אליהם. גם העניין של עוני, ויש פה יחידות צעירים, מרכזי צעירים שנותנים מענה או אמורים לתת מענה לאוכלוסיית צעירים נרחבת. ואם דובר על 24% או 25% מכלל אוכלוסיית מדינת ישראל, אנחנו מדברים על רבע מהתושבים פה, ואין שום התייחסות לאוכלוסיות של צעירים וצעירות במצבי סיכון.

יש התייחסות, לצערי, כי זו המציאות, אבל לניצולי הנובה, למפונים מהצפון והדרום, אפילו לאוכלוסיות מוגבלות, אבל אין שום התייחסות לצעירים וצעירות במצבי סיכון. שבעצם, המדינה אמונה גם על המענה עבורם ויש את שירותי יתד שנותנים מענה לחלק מהצעירים והצעירות בסיכון, אבל יש צעירים וצעירות שלא צורכים את השירותים האלה כי הם לא נגישים להם, לא מותאמים.

ועל אחת כמה וכמה צעירות וצעירים בהורות עד גיל 26 שבכלל לא יכולים לצרוך שירותים לצעירים בסיכון. אבל גם מרכזי הצעירים לא נגישים להם. וכל הקשר בין הרווחה לבין המרכזים וכל מה שאמור לקרות בתוך הרשות המקומית, אני תוהה מי אמון גם על הדבר הזה ואיפה כן תבוא לידי ביטוי גם הקריאה וההכנסה של האוכלוסיות האלה, הנגשה של המרכזים האלה לאוכלוסיות האלה. מענה, אם אנחנו מדברים על לפתח דור עתיד, אי אפשר להתעלם, בטח לא מהורים צעירים וצעירות שהן אימהות והילדים שלהם, כנראה, אם לא נעזור, יהיו מעגל שני ושלישי לדבר הזה. ואיפה יש מענה לזה?

בהחלט.

אני אתייחס לזה רגע?

כן, בהחלט. תודה, שמעון. צריך להגיד, שמעון וייס, הוא מנהל תחום בכיר ברשות הצעירים.

כעיקרון, כל מה שקשור לתוכנית יתד ולצעירים בסיכון מנוהל דרך תוכנית יתד ואנחנו גם שותפים להם, אני גם חבר הוועדה. כיום, העמדה שלנו, שכל הפעילות לצעירים בסיכון צריכה להיות בתוך מרכזי הצעירים כדי שישולבו בהמשך עם כל התוכניות שמרכזי הצעירים נותנים. ואלי שנמצא פה מאשקלון הוא דוגמה קלאסית שבעצם התוכניות - - -

מעכו.

לא מאשקלון, מעכו.

אמנם הם צמד חמד, אבל ממקומות שונים מאוד ורחוקים.

ניסים מאשקלון, אלי בעכו. אצל אלי בעכו זה עובד ביחד. הם נמצאים שם, הם יושבים בתוך מרכז הצעירים, הם נותנים מענים כשבעצם המטרה, כמו שאמרנו, לשלב אותם. כיום, אנחנו עובדים עם יתד להגביר יותר את התוכנית, להגדיל אותה יותר לעוד מרכזי צעירים כדי שיהיו ביחד - - -

אני אתפרץ רגע, כי אני לא מדברת על הצעירים שצורכים את תוכניות יתד, יש צעירים וצעירות במצבי סיכון, מצבי קצה שנופלים בין הכיסאות, לא מצליחים לצרוך את השירותים שיתד נותנים. ואני שוב אדגיש, צעירות שהן אימהות עד גיל 26 לא זכאיות מפאת חוק לקבל שירותי יתד.

את מדברת על הקריטריונים, על הקריטריונים של יתד. זה כבר נושא אחר.

אלה צעירים וצעירות שלא מקבלים מענה.

אז דרך אגב, גם על זה אנחנו העלינו את הבקשה או להעלות את הגיל או לפתוח את זה גם לזוגות נשואים או לחד-הוריות. כי כרגע מדובר רק על רווקים עד גיל 26, אם אני לא טועה. זה באמת נושא אחר.

אגב, זה גם מחבר אותנו לצורך שתמיד אנחנו מעלים אותו, הכרה בחוק גם בסוגיית צעירים חסרי עורף משפחתי. אני חושבת שאותן הגדרות של הכרה, שלא צריכים להגדיר מענים, אלא צריכים להגדיר את זה שלמדינה יש הכרה באוכלוסיות האלו. הכרה לצורך ברשות צעירים עד גיל מסוים, או הכרה באוכלוסיות צעירים בסיכון עד גיל מסוים יאפשרו גם הרחבת מענים וניעות בין הקבוצות וזה מאוד מאוד הכרחי.

אני חושבת שהדברים, אני מסכימה איתם וההכרה, קודם כול ההכרה היא קריטית וחשובה - -

הגיע הזמן גם, כן.

- - פיתוח המענים חייב לבוא יד ביד עם ההכרה כי אין היום מענים, או אין מענים שבאמת יכולים וידעים להיות מונגשים ומותאמים לאוכלוסיות המודרות, הכי מוחלשות הכי בקצה. וזה חייב להיות משהו שגם רשות הצעירים וגם כל מי שעוסק בצעירים צריך להחזיק את זה בראש.

אני יודעת. אני אגיד לך, בגרסאות החוק השונות, כשאנחנו מנסים, לסיפור של צעירים חסרי עורף משפחתי, כי זו גם הצעה שעברה טרומית בכנסת הקודמת, וגם דיברנו עליה עם שר הרווחה, שהאמת, הוא באמת בעניין, אני מאוד מקווה שזה באמת יקרה כבר. אז המענים, אני לא חושבת שהם הכי מספקים, אבל אני חושבת שלייצר את החקיקה הזו סוף סוף, כדי שנוכל להרחיב לאחר מכן, או לחלופין כדי שנוכל לייצר אולי עודפי תקציב שיוכלו להרחיב. זאת אומרת, ברגע שאת מגדירה אפילו את מה בטוח זה חייב להגדיר, נגיד סיוע ליווי תעסוקתי, נפשי, סיוע בשכר דירה ועוד כל מיני דברים, אז אני מאמינה שעל הבסיס הזה נוכל לבקש וזה כבר עניין של תוספות תקציביות.

אבל העובדה שהתנודה יכולה להיות כל כך קשה, שכשאין אז קל מאוד פשוט לקחת. וקיצוץ רוחבי, אז יש קיצוץ רוחבי. ויש קיצוץ רוחבי נוסף, לחברה הערבית, אז יש קיצוץ רוחבי נוסף. וזה מצב שאסור שנישאר איתו, בטח לא עם אוכלוסיות קצה. אז אני חושבת שבסוף אנחנו באיזה שהוא מקום באמת מסכימות פה על זה שבוודאי שהיינו מצפות ליותר, אבל בואו נייצר את הבסיס קודם כול, סוף סוף, כי זו תקלה שזה לא קרה עד עכשיו.

מדינה לוקחת אחריות על נוער בסיכון, על ילדים בסיכון, היא צריכה להבין שכשלמישהו אין גב משפחתי, אין לו גב משפחתי. זה לא נגמר בגיל 18 או 21, פשוט לא נגמר, זו מציאות שחייב לתת לה עוד תמיכה. וברגע שנעשה את סל ההכרות הללו, אני חושבת שגם יהיה אפשר יותר למתוח בין רשות הצעירים ליתד יותר עזרה ואיך שהוא לאפשר עוד מענים. לא פעם אני אומרת, חקיקה לפעמים היא לא הכרחית, אני מסכימה פה עם אלישבע. אבל לפעמים, חקיקה היא הכלי היחידי לעזור למשרתי הציבור, נקרא לזה, לעשות את עבודתם. לפעמים אנחנו, כשאנחנו לא עובדים פה, לכם יותר קשה. אני מבינה את זה, לכם יותר קשה. כי אנחנו לא משאירים הרבה אופציות במצבים מסוימים.

אז כדי שמי שעוד ירצו לדבר גם באמת יוכלו ככה לדבר, אני רוצה לתת לידידיה, שאתה יודע, אנחנו מתראים הרבה, ידידיה, בוועדה הזאת, נכון. אני אשמח ככה שנוכל להבין, סוף סוף, מה התקציב הנוכחי של רשות הצעירים ומרכזי הצעירים ל-2024 והאם יש שינוי משנת 2023. ובחתך רוחבי, מה התקציב מכלל משרדי הממשלה שמוקדש לטובת הצעירים וקידומם? האם יש הסתכלות כזו? ומה עמדתכם לגבי עיגון התקציבים או הכרה או כל מה שהעלינו כאן?

זאת אומרת, האם האוצר רואה באיזו שהיא אפשרות שנייצר איזו שהיא דריסת רגל של הכרה, גם אם היא לא מלאה ומוחלטת, אלא חלקית? אני מאוד מאמינה בלעשות קודם כל כדי לאפשר לשפר את זה אחר כך מאשר לבקש את הדבר המושלם, שבסוף משאיר אותנו בלי אותה הכרה ובלי חקיקה. בעבר הייתה פונקציה של דורות באים, אתה יודע, ידידיה, שבחנה כל רפורמה ומדיניות ממשלתית ביחס לדורות הבאים. שזה כמובן מתכתב גם בהקשר של משאבי טבע לדורות הבאים, אבל גם בהקשר של מענים לצעירים וצעירות. ואין את הפונקציה הזו יותר, אבל האם משרד האוצר באיזה שהוא מקום מסתכל תהליכית על השלכות לצעירים וצעירות מול משרדי ממשלה והאם מוקדש לזה תקציב כל שהוא? בסוף, הכל מתנקז גם לעבודה יום-יומית של אנשים, אני חושבת. כשמקצצים בשירות התעסוקה 150 מיליון ₪ אני בטוחה שאתם מרגישים את זה.

בסדר. אני אתייחס ברשותך קודם כול לשאלה השלישית ומשם אני אעבור לשתי השאלות הראשונות.

בטח.

דבר ראשון, לגבי רשות הצעירים כרשות, אני התחלתי לומר את זה בהתחלה. הרשות נמצאת תחת משרד נגב גליל וכמובן שהמדיניות של המשרד - - -

שגם השר הוא שר צעיר במשרד. זיקה רצינית, כן.

זה נכון. כשהרשות עברה לא מזמן מהמשרד לשוויון חברתי, וכמובן שהתיעדוף של רמת התקציב ושל היקף התקציב, בתפיסה שלנו היא צריכה להיות של המשרד הממשלתי. זאת אומרת, אנחנו לא מנהלים איזה שהוא משא ומתן או איזו שהיא מסגרת תקציבית נפרדת לרשות כרשות, אלא אנחנו רואים אותה כחלק מהמשרד הממשלתי כשבמשרד צריכים לבוא ולתעדף את הפעילויות שלו.

אני כן אומר שהתייחסו פה לאותה טיוטת הצעת החלטה שהיא לא רלוונטית, ירדה מהפרק. באמת מה שהיה משמעותי מבחינתנו זה בעיקר, בעיניים שלנו כאגף תקציבים, לראות פעילות שהיא מדידה יותר, לראות פעילות שהיא ממוקדת יותר, ובעיקר לא פעילות רצה ולא נבחנת. ואני שמח, גם אלישבע הזכירה את זה פה ופירטה על זה הרבה, שהפעילות היא נבחנת. אנחנו דווקא פחות אוהבים כתפיסה מקצועית שלנו איזו שהיא פעילות שרצה ולא נבחנת מדי כמה שנים. ולפעמים, כשאתה מעגן איזו שהיא פעילות סל בסיסית גם לרשויות המקומיות קשה להתנתק ממנה וקשה להחיל בה שינויים. ובמקומות האלה לפעמים הגמישות יכולה להביא תוכנית יותר טובה, לא בהכרח בשינוי תקציבי. לפעמים זה דורש תוספות תקציביות, לפעמים בכלל ניתן גם להפחית תקציבית. אבל באיזה שהוא מקום, מה שאנחנו חשבנו, שבמרכזי צעירים צריך להפוך את זה למשהו מדיד יותר ומקצועי יותר, מוכוון בעיקר בהיבט של לתת כלים מקצועיים לצעירים וגם משהו שיהיה אפשר לערוך בו בחינה כל כמה שנים ושלא יהיה רק סתם פעילות רצה.

לגבי השאלה האם אנחנו מסתכלים ברמת כל המשרדים, האם עושים איזו בחינה של כמה תקציב הולך לצעירים, אני מודה, אני לא מכיר. אני יכול לבדוק את זה, האם יש אצלנו מישהו שמתכלל משהו כזה, אבל אני לא מכיר משהו כזה. ולגבי התקציב של רשות הצעירים השנה, אולי אלישבע תוכל לפרט יותר. כי כמו שאמרתי בהתחלה, מבחינתנו זה חלק מתקציב המשרד והמשרד מתעדף בתוך הפעילות שלו. אני כן יודע כבר עכשיו שיש כל מיני תוספות תקציביות במסגרת כל מיני החלטות ממשלה מתוכננות או כל מיני תוכניות שיבואו במהלך השנה, אם זה למגזרים ואם זה לאזורים מסוימים שבהן יתווסף תקציב לרשות, ששם אנחנו נהיה מעורבים יותר.

שזה לא ישירות למשרד עצמו, אלא ממשרדים אחרים?

לא, זו תוספת תקציב למשרד עבור רשות הצעירים במסגרת תוכניות מסוימות. ששמה באמת הכסף הוא כסף שהאוצר מקצה כתוספת ייעודית עבור פעילות מסוימת. בנוגע לפעילות של הרשות כרשות בפעילות שוטפת, זה כמובן במסגרת תוכנית העבודה של המשרד, מה שהם יציגו.

אז בוא, אני אשמח לשמוע על הכסף, כמה ב-2024.

אני יכול רק לשאול שאלה? לפי מה נקבע גובה התקציב בדגש על כוח אדם? אני יכול להגיד לך ש-14 שנה אני מנהל אגף נוער וצעירים בעירייה, אוקיי? העלות כולל עלויות מעביד לשנה עומדת על בין 120,000 ל-130,000 שקל, לא עלה שקל אחד. קשה מאוד להביא כוח אדם איכותי, קשה מאוד להביא כוח אדם שיתמיד לאורך זמן, אני לא יודע ממה זה נגזר.

אז אני אומר משהו. באופן כללי, מכיוון שאני גם רפרנט שלטון מקומי באגף תקציבים, אני כמעט ולא מכיר מקרים שבהם המדינה מתקצבת תקנים בשלטון המקומי. תקנים ופעילות של השלטון המקומי הם ליבת הפעילות של הרשות המקומית, זה מה שהיא עושה. אין מקרים כמעט שבהם אנחנו מתקצבים תקן, אז זה לא עובד בצורה של תקן. המדינה מתקצבת בעיקר פעילות, פחות בהיבט הזה שמשרד נותן כסף לרשות מקומית. אני מודה, אני לא מכיר עד הסוף את הקול הקורא החדש, אבל באופן כללי אנחנו מתקצבים פעילויות. פעילות, יכול להיות שבשנים הראשונות היא תעלה יותר ובהמשך השנים כשהיא רצה, היא עולה פחות. פעילות, יכול להיות שבהתחלה היא תכלול הקמה של דברים מסוימים, כשבהמשך זה פוחת. ולכן, לא בהכרח צריך להסתכל על זה כתקציב גדל, זה ממש לא.

אני רוצה רק לחלוק עליך, ידידיה. עובדים סוציאליים, המדינה יודעת לתקנן, מורים היא יודעת לתקנן, מנהלי יחידות נוער היא יודעת לתקנן - -

זה מעט שונה, זה מעט שונה.

- - אז כשהמדינה רוצה לתקנן היא מתקננת ומתקננת את זה בתקצוב ריאלי. התקצוב שמיועד לטובת כוח אדם בקולות הקוראים הוא לא ריאלי, אוקיי? קשה מאוד להביא כוח אדם איכותי בתקציב הזה.

בוא ננסה להבין קודם כול מה התקציב אני חושב אחרי זה נדבר על ה - - -

כן, מה הנתונים המספריים שאנחנו יודעים שהמשרד תיעדף לשנה הזו, אפשר גם לדבר על שנת 2023, אבל חשוב יותר 2024.

אז אני אתן טיפה מספרים. לצערי, אני מנועה בשל הדיון הפנים-משרדי והחלוקה שעוד לא הסתיימה מלתת מספרים, אבל אני אתן כיוון. אני אגיד שבשנת 2022 ו-2023 היה סדר גודל של כ-40 מיליון שקל למרכזי הצעירים – כוח אדם ופעילות משוויון חברתי, כ-20 מיליון מנגב גליל ב-2022 בנוסף, וכ-10 מיליון מנגב גליל ב-2023 בנוסף לקרוב ל-40 משוויון. אנחנו לא מדברים על סכום שהוא גבוה מזה השנה, לצערי, כנראה שהוא גם נמוך יותר.

הוא נמוך מ-2022 או שהוא נמוך מ-2023?

הוא כנראה לא יהיה גבוה מאף אחד מהם. עכשיו, ידידיה אמר פה שיש החלטה פנים-משרדית ואני קטונתי מלנהל את כל תקציב המשרד ולראות את כולו, אבל למיטב הבנתי, מרחב התמרון בתוך המשרד הוא מרחב תמרון נמוך. אנחנו מדברים פה בראייה אופטימית מתוך הבנה שיש פה התחדשות של תחום שהיא לא רק נגזרת של התרחבות, אלא היא גם נגזרת של דיוק מקצועי. ולצד זאת, מתוך הבנה שאנחנו בתקופת מלחמה ושיש קיצוץ משמעותי מאוד בתקציב המדינה כולו ושבאמת יש צורך ככה להתכנס למסגרות התקציביות החדשות.

אבל לצד זאת, בסוף, אני אמונה על תחום הצעירים ואני צריכה להגיד פה, אנחנו בטח לא מדברים ביחס לכל מה שעלה פה, אנחנו בטח לא מדברים על סכום שהוא גדל. למשרד יש מסגרת תקציבית שהיא מראש הרבה פחות גדולה ממה שהמשרד קיווה, ובתוכה יש המון החלטות ממשלה חוץ מהחלטות הממשלה שידידיה דיבר עליהן שהן תוספתיות. שאגב, הן באמת לא מעט כסף שיבוצע למען אוכלוסיות ייעודיות, אבל הן לא יגיעו לתשתית הרגילה של מרכזי הצעירים או יחידות הצעירים בנגב ובגליל, אלא לאוכלוסיות ולצפון דרום. כאילו לא צפון דרום, מפונים. כאילו תקומה ואולי מפוני צפון, זה עוד לא סגור. אז מבחינת הבסיס, הבסיס, לצערנו, השנה מצטמצם גם בתוך סל התקציב המשרדי, היה פה אילוץ.

דבר נוסף שבאמת משתנה השנה זה שהתקצוב של מעורבות חברתית כמו שהיה לאורך השנים לא ימשיך כמעורבות חברתית. על זה אני אגיד שאני מאוד מאמינה בתחום הזה, ולראות צעירים, אנחנו קוראים לזה "מלקוח למקור כוח", אבל גם מאוד מבינה את הדברים שידידיה אמר וזה גם עלה, אני חושבת, בדברים שלי קודם. של הצורך רגע לתפוס פה תוכניות שאפשר להגדיר בהן הרבה יותר בבהירות את המטרה והמדדים.

ונקודה אחרונה לגבי התקנים שדיברת, ידידיה, דווקא בתחום הצעירים, שוב, בגלל תפיסת העבודה שאומרת שיש לא מעט משאבים, אבל צריך את הגוף הזה שיודע לראות את הצעירים ולראות את המערכות ולעגן את המשאבים, אז דווקא הקול הקורא הבסיסי שלנו כן מדבר על תקן למנהל יחידה.

ואלי, לשאלתך, הסכום שהוקצה בו למנהל יחידה עלה באופן משמעותי, זה באופן טבעי בא על חשבון הפעילות. זאת אומרת, הפעילות תתבסס במידה רבה יותר על איגום משאבים ושיתופי פעולה עם יחידות אחרות בתוך הרשות, כי כאמור, העוגה לא גדלה.

בגדול, יש פה עוד סוגייה אבל אני לא חושב שנפתח אותה. מבחינת הרשות, אם היא מסוגלת לשלם את הסכומים האלה, אבל זה כבר סיפור אחר.

מתי אנחנו נוכל לדעת את הסכום המדויק? השגתי את דפנה. העברת לי את הפתק, קראתי את הפתק.

מעבר לזה שבמשרד סוכם שאני עוד לא יכולה להציג פה סכום, אני גם לא רוצה להציג את הסכום שיש כי אני רוצה להציג משהו יותר טוב. אז אני אגיד, הקול הקורא לכוח אדם, הוא אמור להתפרסם ממש ממש בשבועיים-שלושה הקרובים גג, אנחנו על זה. ולכן, המסגרות שלו יוגדרו, בתקווה, בשבוע-שבועיים הקרובים.

אז אני אגיש בכל מקרה שאילתה מטעמי על התקציב כדי שזה גם יהיה חובה לענות לנו על זה מספרית, בסדר? בכל מקרה, אני חושבת שיהיה ממש חבל אם נוכח ההזדמנויות שישנן והצורך מכל מיני קבוצות צעירים, בנגב, בגליל, לראות הרבה יותר נוכחות של הרשות, אם דווקא התקציב יפגע בעת הזו. אני חושבת שזאת עת שצריך דווקא להבין שיש מקומות שאנחנו צריכים להיות שמה הרבה יותר עכשיו. אני באמת שומעת את זה הרבה בקהילות מפונים צעירות, כי עשינו פה דיונים על זה.

שורדי מסיבות כמו שדיברנו כבר, וכמובן, צעירים עם מוגבלות שמפונים, צעירים בסיכון שמפונים, או הרחבת הצעירים בסיכון בגלל הפינוי. אז הרבה קטגוריות כאלה שהן מעבר לרגיל שלנו ולא הייתי רוצה שתקציבכם יפגע. אני מבינה שלחשוב על הגדלה זה קצת מוגזם. לא שאני חושבת שלא צריך להגדיל, אני מבינה פשוט שזה לא ריאלי כי את אומרת שיש פה הרבה דברים במשרד שכנראה תקציבם לא יהיה כמו שהיה בגלל הקיצוץ, אז אני לא מתווכחת עם צורכי המשרד.

אני כן הייתי רוצה שהרשות לא תפגע ושתוכניות בצמיחה יהיו בצמיחה. אני מאוד מאמינה שתחומים שהם בתחומי צמיחה, המודל התקציבי שלהם צריך להיות מודל צומח, מעבר להתייקרויות, טייס אוטומטי והדברים הרגילים, אלא מודל צומח שמייצר הבנה שהמענים הם מענים שבונים אותם לאט לאט. ואם לא ניתן שם יותר קרקע שהיא כספית אז פשוט הם לא יבנו וזה בסוף יהיה מודל שוקע, לא מודל צומח. ופה אני באמת לטובתך, אני אומרת, אנחנו צריכים כגוף פרלמנטרי, ירון ואחרים, לנסות כמה שיותר ללחוץ שישמר תקציב הרשות כדי שבאמת תוכלו להפוך למודל צומח. המון דברים שהצגת לנו במצגת לא הייתי רוצה שיפגעו, לא הייתי רוצה להגיד מה צריך לבחור מול מה.

תודה.

בוודאי. ירון, תרצה גם?

כן, אם יש דברים טובים ברשויות המקומיות זה מרכזי הצעירים. אני חושב שגם השר וגם עובדי המשרד צריכים ללכת לאשקלון, בת-ים, לכל רשות מקומית שיש בה מרכז צעירים. להבין את החשיבות ואת העוצמה שיש למרכז הזה. וכמובן, כמו שאמרה יושבת הראש, פגיעה, שלא נדבר על לשמור על הכסף, פגיעה בכסף זו פגיעה באותם צעירים וצעירות. ממש, ממש חבל, וחבל שאין סכום גם.

ממש. חבל.

בדיון הקודם ראינו איזה דברים יפים גם עושים, זאת אומרת זה היה דיון - - -

יש מלא, מלא פרויקטים של שיתופי פעולה ועוד פעם, זה מאכזב, מה אני אגיד לכם?

בשגרה ובחירום, אגב.

נכון, בשגרה ובחירום. נכון, נכון.

ממש מאכזב. דווקא בזמן הזה אנחנו צריכים להשקיע יותר כי אנחנו בסופו של דבר גם רואים את התוצר של הדבר הזה בחברה שלנו.

אנחנו אמרנו גם כן שנעשה סיור, אז אם אתם רוצים.

אנחנו נבוא לאשקלון.

נכון. לצערנו תהיה פגרה, למרות שלא צריך ואולי - - -

אבל אפשר לעבור בפגרה, את יודעת - - -

לא, אני כבר, אני מודה, זה יהיה יותר קשה אפילו ממה שכרגע כי לו"ז הסיורים כבר קבוע. אבל אני חושבת שהיה ראוי כן לבטל את הפגרה כדי שכן נעשה פה עבודה פרלמנטרית; אבל לא נהיה בבית. אז באמת, אולי הגיע הזמן שנוכל להגיע אליכם סוף סוף לסיורים והכול, ואפשר לחשוב ביחד.

קבענו סיור בדיוק באוקטובר.

גם אם יש פגרה אנחנו יכולים לארגן.

זה מה שאני אומרת, אולי באמת נחשוב יחד ונבנה באמת, אני חושב שאפילו דיברנו על זה, אופיר, נכון? אז אולי באמת. ניסים, גם אצלך באשקלון, כי זה באמת חשוב. אולי נבקר גם שוב את מרכז החוסן שכבר ביקרתי וחשוב שאם כבר יש פגרה, נמצה אותה כמו שצריך. בין אם זה מפונים ובין אם זה מה שרצינו לעשות כל השנה וצריך לעשות. אז ברשותכם אני אקריא את סיכום הדיון, אלא אם כן משהו נוסף, תרצה להגיד משהו או שהכול בסדר? בסדר גמור. תודה גם ירון על הנוכחות שלך כל הדיון וגיליתי שיש שותף פה אז תצפה, אנחנו במשותף.

אוקיי, אשמח.

לגמרי.

סיכום החלטות ועדה מישיבה בנושא תוכניות עבודה ותקצוב לשנת 2024 של רשות הצעירים ומרכזי הצעירים: אחד, הוועדה שבה ומדגישה את הצורך בהסתכלות לאומית אסטרטגית על המשאב האנושי הצעיר, שניהול נכון והשקעה בו תניב לטובת חוסנה העתידי של מדינת ישראל בראייה ארוכת טווח, עתידו יקבע את עתיד המדינה. יש להסתכל על הרשות והמרכזים במודל צומח, כמו שתיארנו פה לפני כן, תקציב שהוא צומח יחד עם הפיתוח.

הוועדה שבה על קריאתה לשר הנגב, הגליל והחוסן הלאומי לפעול לחיזוק ומיסוד רשות הצעירים בחקיקה ראשית הכוללת חזון, ייעוד, משימות, תקנים ותקציבים. הסדרה כאמור, פירושה הסדרת הטיפול בהון החשוב ביותר שיש למדינה, ההון האנושי הצעיר ומצפה לראות חקיקה זו כמשימה עיקרית בתוכנית העבודה של 2024. אני מאוד מקווה שתצא מהמשרד חקיקה ממשלתית. בעיניי, אפילו נכון יותר מחקיקה שתבוא מהכנסת, כי יש בזה משהו של בעלות לנושא הזה ואני חושבת שזה יכול להיות טוב, ואני שותפה, יש לומר.

הוועדה שבה על קריאתה לשר האוצר ושר הנגב והגליל והחוסן הלאומי לבסס את מעמדם של מרכזי הצעירים, בין היתר באמצעות הכנסת תקציבם לבסיס חוק התקציב. הדבר משמעותי ליציבותם והבטחת פעילותם בשגרה ובחירום גם יחד המבוסס על תכנון קצר טווח וארוך טווח. לכשיסתיים גיבוש תוכנית העבודה של שנת 2024 של רשות הצעירים וחלוקת התקציב, הוועדה מבקשת להעבירה לרשות הוועדה. הוועדה מצפה שתתאפשר במסגרת תוכנית העבודה של שנת 2024 הקמה ותקצוב יחידות צעירים אסטרטגיות ברשויות המקומיות בשיתוף עם השלטון המקומי והאזורי באופן שיבטיח ייצוג צעירים בכלל התחומים הנדונים תחת הרשויות ולא רק בהקשרי מעורבות חברתית. מדובר בתשתית הכרחית להגדלת סמכויות הטיפול וקידום ההאחדה בסטנדרט המקצועי. הוועדה שמעה על צורך בקביעת תקציב מינימלי להפעלת יחידות אלה תוך הגדלת חלקה של המדינה בתקציב זה.

הוועדה מבקשת מרשות הצעירים לבחון הטמעת תוכניות למיצוי זכויות צעירים. אני גם אגיד שברגע שבאמת רשות הצעירים תהיה נוכחת ברשות המקומית במוקדי קבלת החלטות, אני בטוחה שנראה גם נציגות בחברה כלכלית ובחברות פיתוח כאלה ואחרות. ויש לזה ממש משמעות כי האתגרים של העשרת צעירים הם לא תלויים מרכז צעירים, הם תלויים באינפוטים מאוד משמעותיים על החיים ברשות המקומית.

הוועדה שמעה על דיפרנציאליות הקיימת בין מרכזי צעירים בהקשרי חוסנם ויכולת פעילותם, וזאת ביחס ישיר לתמיכה המתקבלת מהרשות המקומית, כשברור שככל שהרשות חזקה יותר, כך מימון מרכז הצעירים ורמת שירותו גבוהה יותר. בהקשר זה, הוועדה סבורה כי על רשות הצעירים בשיתוף משרד האוצר ומרכזי השלטון המקומי והאזורי לקיים חשיבה משותפת לתיעדוף אזורים חדשים. שיתופי פעולה כגון מנטורים מלווים מטעם רשויות חזקות וכדומה במטרה לאפשר מרכזי צעירים חזקים גם ברשויות חלשות. אין ספק שדווקא בהן יש יותר צורך ברשות מקומי מונגש חזק עבור הדור הצעיר.

הוועדה קוראת לשר הנגב והגליל להיכנס לעובי הקורה בעניין מרכזי צעירים ברשויות ערביות, שהמעבר של התחום בין משרדים הותיר אותן מחוץ לקול הקורא ולשפות אותן בהתאם. אני אגיד, אם לא נגב גליל, אז שמישהו יקח אחריות ויביא - - -

לא, אם זה לא נכון אז תגידי.

אבל זה לא נכון עובדתית. מרכזי הצעירים בחברה הערבית הם חלק בלתי נפרד מכל קורא שלנו, הם מעולם לא היו בחוץ.

אוקיי.

יש תוספת, שהיא לא דוברה פה בכלל, מכוח תוכניות החומש, שאנחנו מקווים להתחיל להפעיל השנה סוף סוף - - -

אוקיי, אז מעולה. תודה.

כן, אז אנחנו נמחק את הסעיף בהסתמך על זה ונרחיב על זה לאורך כל - - -

הבעיות בחברה הערבית נובעות הרבה מאוד מבעיות תשתיות ברשויות.

בוודאי שגם תשתיות, בוודאי.

זאת הבעיה העיקרית. אחרת, הם היו יכולים לעשות פלאים במרכזי הצעירים.

גם היעדר יכולות ביצוע, יש הרבה.

זה התשתיות שמה.

תשמע, אני, כשהסתובבתי הרבה ברשויות בדרום מאז המלחמה, ראיתי כמה זה משמעותי. זאת אומרת, ממש. אפילו באמת ראיתי שזה צורך חיוני, לא רק צורך מאוד טוב, חיוני. ואני מאוד הייתי רוצה שנשמר אותו ונפתח אותו.

צריך להבין שבחברה הערבית הם למעשה מסיימים את התיכון ומיד הם מוגדרים כביכול צעירים. אין את הפער הזה שיש בחברה היהודית של הצבא. זאת אומרת, הם אותו דבר, הם פשוט יכולים לייצר פה איזה שהוא רצף. לקחת אותם מפה - - -

שזה רצף חשוב, נכון.

רצף מדהים.

ממש, ממש. הייתי באחד ממרכזי הצעירים באמת מהמרשימים בחורה, למשל. עושים דברים ממש יפים ואני חושבת שזה לגאווה, לגמרי.

אני פשוט מסכים איתך לגבי חורה.

באמת, אני התרשמתי. אתה יודע, זה כל כך חשוב לסייר. זה האחרון שהייתי בו אז זה עוד יושב לי בראש. אבל בהכרח אני אומרת שבסוף, כשאנחנו מסיירים ומגיעים, זה מאוד מאוד חשוב שנבין, אלה החיים עצמם של אנשים ושל צעירים וצעירות וזה מאוד משמעותי שהמדינה נוכחת ועושה ומתקצבת ובסוף, זה מתחבר להכול. לכלכלה, למשק, לחברה, לחיים משותפים, להכול. אבל זה גם באמת הכי בסיסי שיש. אז את שבע אני באמת מוחקת ומקסימום נדבר על זה בצורה נרחבת אחר כך.

בהסתכלות לאומית, ככל שמדינת ישראל תשקיע באפשרות המחייה של דור ההמשך המצוי בפריפריה של גבולות ישראל ובכלל זה השקעה בהשכלה, תעסוקה, פנאי, תשתיות וכדומה, כך יובטח עתיד הפריפריה. גם כאן, עתידו יקבע את עתידה של המדינה.

הוועדה שמעה על מצבן הקשה של צעירות אימהות, היות שאינן נכללות בקבוצת המענה הניתן בתוכנית יתד לצעירים בסיכון. בכלל, אני חושבת שהורות יחידנית בגיל צעיר זה אתגר. הוועדה מוצאת שיש להכיר בצורכיהן כמו של צעירים בסיכון אחרים ובהתאם לתקצב ולפתח את המענה באמצעות שירותים מונגשים ומותאמים בקהילה על ידי מרכזי הצעירים, בעיקר בתחומי התעסוקה וההשכלה. בהתאם, הוועדה מבקשת לקיים שיח משותף של משרד הרווחה ומרכז השלטון המקומי והאזורי ורשות הצעירים.

זה סך הכול מה שהיה. אני גם אגיש שאילתה על התקציב כמו שאמרנו, כדי שאני מקווה שתהיה כבר תשובה עד לצורך לתת מענה על השאילתה. ואני מציעה גם, ירון, שננסה לבחון בכל מקרה את החקיקה מטעם הכנסת על הסדרה, במשותף, יש לנו גם את מי לגייס. אני מקווה שהמשרד יקדים אותנו ויעשה את זה לפנינו. ואנחנו בכל מקרה רואים בשותפות הזאת שותפות חשובה, תודה לכם על הצגת הדברים. תודה, אלישבע, על המצגת החשובה והמפורטת, תודה ידידיה, תודה לכולם, לכל החברה האזרחית, ניסים, אלי, אנחנו נעבוד יחד עוד רבות. תודה לכם. תודה, חברים, תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:22.