פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



28
ועדת המדע והטכנולוגיה
08/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 24
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 12:00

השפעת המלחמה על ענף ההייטק

חברי הוועדה: איימן עודה – היו"ר
יאסר חוג'יראת
מטי צרפתי הרכבי

בועז טופורובסקי
אחמד טיבי
גלעד קריב
אפרת רייטן מרום

איתמר גזלה - מנהל תחום בכיר מחקר, כלכלה ונתונים, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

הדסה גטשטיין - רמ"ט מנכ"ל, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

מוטי פטריאנו - יועץ מנכ"ל, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

גלעד בארי - מנהל תחום מחקר, משרד הכלכלה והתעשייה

יפעת סיטרואן - מנהלת אגף אסטרטגיה, משרד העבודה

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ)

בת חן רוטנברג - מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ממ"מ)

צחי שנרך - משנה למנכ"ל, רשות החדשנות

ד"ר גורי זילכה - יועץ כלכלי, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

דבי קאופמן - יועצת מדיניות מו"פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר ניל נמיר - יועץ מדיניות מו״פ, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזרחי

ד"ר אסף פתיר - כלכלן ראשי, SNPI מכון מחקר ומדיניות בתחום החדשנות והטכנולוגיה

אבי וינברגר - מנכ"ל, איגוד ההיי-טק הישראלי

סיון נויפלד - מנהלת פיתוח עסקי, איגוד ההיי-טק הישראלי

שחק משה - יו"ר פורום סמנכ"לי כספים ו-CFO בחברת "אירונאוטיקס", איגוד ההיי-טק הישראלי

ארנון קולומבוס - מנכ"ל InNegev מרכז החדשנות והחממה הטכנולוגית של הנגב

נועה ישראלוביץ - סמנכלית תפעול, חממת InNegev

ניר הירשמן - מנכ"ל פורום חברות הקריפטו, בלוקצ'יין וה- web3

עינב חיים סייג - יזמת הייטק, חברת "סילבר סטרים"

חן לינצ'בסקי - Iron Nation

אירית טויטו - פורום הייטק למען ישראל

אביעד בן חורין - ראש תחום ממשלתי, חברת Chainalysis

גדעון שביט - חבר עמותת MATA - עידוד יזמות טכנולוגית בנגב

מייסם ג'לג'ולי - מנכ"לית צופן

רביע זיוד - שותף מייסד ומנכ״ל "חאסוב" - העמותה לקידום יזמות וטכנולוגיה

אלי דוידי - נציג, לשכת עורכי הדין

יהודה קונפורטס - עורך ראשי סמנכל תכנים, קבוצת "אנשים ומחשבים"

נועה רחמים - מטה משפחות החטופים

מירב רחמים - מטה משפחות החטופים

רינה אנגרסט - מטה משפחות החטופים

מרדכי אנגרסט - מטה משפחות החטופים

חגי אנגרסט - מטה משפחות החטופים

פרופ' אברהם דומב - מדען ראשי, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה

נעם דן - רכזת תקשורת מו"פ והשכלה גבוהה, אגף תקציבים, משרד האוצר

פרופ' פרץ לביא - יו"ר, המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח אזורי

איתמר מילרד - ראש אגף בכיר אסטרטגיה (מינוי בפועל), המועצה הלאומית לכלכלה

יאיר גבע - נציג, לשכת עורכי הדין

תסנים נערה - סמנכ"לית מעסיקים, "קו-אימפקט" מיזם לקידום התעסוקה בחברה הערבית

איילת חאקימיאן

מוריה אביגד



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



השפעת המלחמה על ענף ההייטק

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת המדע והטכנולוגיה. כבכל דיון, אנחנו רוצים לשמוע את משפחות החטופים. בבקשה.

שלום, אני נועה רחמים, בת דודה של מתן אנגרסט, שנחטף לפני 94 יום ולא הוחזר עדיין. יותר מידיי זמן שהוא שם, יותר מידיי זמן בלי אוכל, בלי חמצן. אני רוצה לראות אותו בחיים, אני לא רוצה לראות אותו בארון. הוא חי ואני מאוד מקווה שהוא יישאר בחיים ושיוציאו אותו עכשיו כי זה לא הגיוני. אין להם זמן יותר. אין זמן לחכות. אין זמן להרוס אותם. להרוס אותם – יש לנו את כל הזמן שבעולם, להחזיר אותם בחיים אין. הזמן כל יום הולך ואוזל. כל יום עוד אחד נהרג, עוד הודעה שאנחנו מקבלים, וזה כבר לא הגיוני. אני מבקשת שזה יהיה על השולחן כל היום ושכל היום ידברו רק על נושא החטופים כראשון במטרות המלחמה הזאת. בלעדיהם אין שום ניצחון. תודה רבה.

תודה רבה לך.

אני מצטרפת לדברים של נועה. אני דודה של מתן. אני מבקשת שכולם ירתמו לזה, שזה באמת יהיה בראש סדר העדיפויות. מבחינתנו, ניצחון המלחמה זה בראש ובראשונה להחזיר אותם ואחרי זה כל השאר. עזה לא תברח, הצבא שלנו חזק ואיתן, קודם כל תחזירו לנו אותם ואחרי זה כל השאר, ושזה יהיה כמה שיותר מהר. אין להם זמן. אנחנו קמים בבוקר, פותחים את החלון, רואים את השמיים, הם לא רואים. הם 94 יום נמצאים למטה במחשכים. לא מגיע לאף אחד מהם, וכמו שלנו מגיע את החיים האלה, גם להם מגיע את החיים האלה. אני דורשת מכל אחד ואחד שיקום ויעשה את המעשה. אני שמחה, אני מודה לכולם שאתם מחזקים אותנו, אבל החיזוקים האלה צריכים להפוך למעשים ואני מבקשת שזה יהיה כמה שיותר מהר.

תודה רבה לך. חברות וחברים, כולם יודעים שאנחנו נמצאים ברגעים קשים ורגישים מאוד. אנחנו, בוועדה הזו, רוצים לנהל דיון מקצועי, מדעי ולנסות בישיבות הללו להתרחק מדברים שעלולים, חס ושלום, לפגוע בסדר הישיבה ובמטרותיה. כמובן שבכנסת, יותר מכל מקום אחר, יש דעות שונות, ולפעמים שונות וסותרות בצורה קיצונית, אבל כולנו צריכים להיות תמימי דעים לגבי ערכים אוניברסליים, לגבי הוצאת כל האזרחים, כל החפים מפשע, ממעגל האימה. אני מקווה שאתמול, עוד לפני היום, תראו את קרובי המשפחה שלכם נמצאים בבתיהם.

העמדה הפוליטית שלי, שלא חייבת לייצג אף אחד, היא שזה כולם תמורת כולם. העמדה הפוליטית שלי, שהיא לא חייבת לייצג אף אחד, היא שצריך להכיר בזכויות הלאומיות של שני העמים ושיהיה שלום שיטיב עם כולנו. הלוואי.

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת המדע בנושא "השפעת המלחמה על ענף ההייטק". לפני כמה חודשים התכנסנו כאן כדי לדבר על הסיכונים שבהפיכה המשטרית לענף ההייטק. ראינו כיצד ראשי התעשייה רתמו את עצמם למען המאבק נגד הדיקטטורה ובעד הדמוקרטיה. אני שותף למאבק הזה. כעת אנחנו נמצאים במלחמה אז אנחנו מתכנסים כאן כדי לדון במשבר בתעשיית ההייטק שהתעצם בעקבותיה.

כפי שקבע מכון ה-SNPI, שנת 2023 ראתה שפל של שנים בהשקעות ובהתרחקות קרנות זרות. לפי נתונים של הממ"מ – שתיכף נשמע מהם את סקירת הדוח שהם הכינו לכבוד הדיון – 42% מהקרנות הזרות שהשקיעו בתעשייה הישראלית ב-2022 לא חזרו להשקיע ב-2023. זה הרבה, חברים. עוד הפעם: 42% מהקרנות הזרות שהשקיעו בתעשייה הישראלית ב-2022 לא חזרו להשקיע בה ב-2023. אלה הם הנתונים של המשבר הנוכחי. אני מקווה שנשמע כאן בדיון יותר פירוט לגבי מה הצפי לעתיד התעשייה ומהן דרכי ההתמודדות.

אבל אני רוצה לחזור כאן, כמו בדיון הקודם, על הנתונים הגבוהים הללו: פחות מ-2% מהמועסקים בתעשיית ההייטק הם ערבים ופחות מ-3% הם חרדים. רוב החברות נמצאות בתל אביב וקיים בהן גם פער מגדרי גדול. הפער המגדרי הלך וגדל בשלושת החודשים האחרונים ב-4%– תמיד צריך לראות קשר בין הדברים הללו – בעוד השכר הממוצע בהייטק גבוה בכ-137% לעומת השכר הממוצע במשק. כלומר יש כאן תעשייה גדולה אשר מניבה רווחים גדולים אך הם מתרכזים בפלח אוכלוסייה מאוד ספציפי.

אני מאמין כי כל נקודת משבר היא גם הזדמנות. המלחמה הנוראית הזו, בכל מובן המילה, צריכה להסתיים בכינון של הסכם מדיני. אני מקווה שתעשיית ההייטק תוכל להוביל את הדרך לראות במשבר הזה הזדמנות להפוך ליותר שוויונית. חברות וחברים, לא כולכם חייבים להסכים איתי בכול אבל יש ערכים אנושיים שכולנו צריכים לצדד בהם.

בת חן רוטנברג, ששמעתי אותה לפני רגע בלשכה מדברת דברי טעם, דברים מאוד חשובים, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, תציג מצגת. בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, ושלום לכל המוזמנים. בת חן רוטנברג ועמי צדיק, המחלקה לפיקוח תקציבי במרכז המחקר והמידע של הכנסת. כולנו יודעים שההייטק מהווה קטר כלכלי במדינת ישראל, יזמות שמבוססת מחקר ופיתוח וכל הפעילות העסקית שנלווית לה – אם זה קרנות הון-סיכון, ייעוץ עסקי, פטנטים – הם בעלי עצימות גבוהה בהשוואה לעולם, גם מספר הסטארט-אפים וההשקעות וכל האקוסיסטם בישראל הוא מהגבוהים באופן ניכר ביחס לגודל ולכלכלה הישראלית, ולכן הדיון היום הוא כל כך חשוב.

כפי שאתם רואים פה את השינוי בעשור האחרון, אנחנו יכולים לראות שגם התוצר עלה ב-6 נקודות האחוז. גם היצוא עלה ביותר מ-10 נקודות האחוז וגם התעסוקה עלתה. יש לציין שהיקף התעסוקה עלה באופן נמוך יחסית לגודל היצוא והתוצר שגדל, ולכן אנחנו יכולים לראות שהעוגה גדלה אבל מספר הנהנים מהעוגה לא גדל באופן דומה. אנחנו נחזור לזה בסוף, בהמלצות שלנו.

לפי מחקר כלכלי משנת 2014 קיים מתאם בין שיעור יזמות גבוה לגיל חציוני נמוך. במדינות בהן הגיל החציוני גבוה יחסית יש שיעורי יזמות נמוכים יחסית בכל קבוצות הגיל. אמנם חלק מהגורמים שתורמים ליזמות עשויים לרדת עם הגיל אבל הכישורים העסקיים דווקא עולים.

כאן אנחנו רואים נתונים על הגיל החציוני ואחוז ההוצאה למו"פ מהתוצר במדינות המפותחות. אפשר לראות את המתאם שקיים. בישראל הגיל החיצוני הוא הנמוך ביותר, פחות מ-30, ואחוז ההוצאה על המו"פ מהתוצר הוא הגבוה ביותר, 5.6%, בהשוואה, אגב, לגיל החציוני של ה-OECD, שהוא כמעט 40. לפי ה-OECD הפער הזה הולך לגדול. בשנת 2050 הגיל החציוני במדינות ה-OECD הולך לעמוד על סביבות 44 ובישראל להתייצב סביב ה-30. כלומר, הפער הזה הולך וגדל וזו נקודה אולי שאנחנו יכולים לנצל מבחינת הזדמנויות.

למה בחרתם דווקא בגיל החציוני? למה לא בסוג המשטר נניח, או בהשקעות אחרות, באיומים ביטחוניים, בגיל המדינה? גורמים שיכולים להשפיע. אני שואלת למה דווקא גיל חציוני.

כי הדברים שציינת דומים גם במדינות אחרות. גם במדינות אירופה יש דמוקרטיה, יש משטר, אבל עדיין אין את עצימות היזמות הטכנולוגית והאקוסיסטם בהייטק כמו בישראל. בישראל יש משהו חריג שאפשר להסביר אותו ע"י הרבה דברים. במסמך שלנו יש עוד הרבה סיבות אחרות, בעיקר התרבות הישראלית, שרואים אותה גם עכשיו בזמן המלחמה, הקהילתיות, המשפחתיות, המסורת הלימודית שקיימת פה שכנראה קצת שונה ממקומות אחרים. אחת הסיבות לפי מחקר שמצאנו זה הגיל החציוני, שפה הוא הרבה יותר צעיר, כמו שרואים, בצורה חריגה מאוד. ישראל נמצאת 10 שנים לעומת הממוצע ב-OECD. זה נתון חריג ביותר.

בין השאר גם כי אנחנו מדינה יחסית צעירה.

יכול להיות, למה זה קורה זה סיפור אחר, אבל הסיבה שזה קיים היא דבר שמשפיע. יש במחקר שמצאנו נתונים כמותיים שמראים איך כל עלייה בנקודת שנתון אחת בגיל החציוני משפיעה על היוזמות. ההשוואה צריכה להיות בעיקר לשיעור היזמות הכללי, לא רק היזמות הטכנולוגית, אבל עוד לא מצאנו את הנתונים, נמצא אותם ונוסיף את זה. כרגע זו ההוצאה על ההייטק מתוך מחשבה שבאמת ככל שיש יותר יזמים גם ההוצאה על מחקר ופיתוח גדלה.

מעניין להשוות לתמ"ג.

בחרנו מדינות עם תמ"ג גבוה יחסית. במדינות עניות גם יש גיל חציוני נמוך, הן לא פה, זה רק מדינות עשירות. זה ההבדל בינינו לבינם בעצם.

יש דיווחים שונים לגבי היקף הגיוסים בשנת 2023 אבל באופן יחסי, פחות או יותר, מתרכזים כאן סביב אותו סדר גודל. אנו מדברים על כ-7 מיליארד דולר בשנת 2023 וירידה של כ-60% בהשוואה לשנת 2022. אנחנו רואים ששיא היקף ההשקעות היה בשנת 2021 עם גיוס של 26 מיליארד דולר, עלייה חדה, של 145%, לעומת שנת 2020, ירידה של 40% לשנת 2022, ועוד ירידה, כמו שאמרתי, של כ-60% לשנת 2023.

יודעים מה הסיבה? כי זה פיק נקודתי ב-22 גם ביחס למה שהיה לפני וגם אחרי.

הקו האדום זה הריבית. רואים שבכל העולם, לא רק בארץ, הריבית של הבנקים המרכזיים עלתה וזה גורם מפתח. רואים שהירידה החלה כבר ברבעון הראשון של 2022 צמוד לעליית הריבית בעולם והרבה דברים השתנו בגלל עליית הריבית. הרבה נתונים כלכליים השתנו בצורה דרמטית. לא רואים את זה כאן אבל כשמשווים את ישראל למדינות אחרות, לאירופה ולארצות הברית, בהשקעות בהייטק, רואים שבעוד שב-2022 היינו עדיין מתואמים איתם והירידה שהייתה שם הייתה גם פה, ב-2023 יש התבדרות בישראל ותכף נראה את זה. בישראל יש ירידה ושם כבר יש עלייה וזה בגלל סיבות אחרות.

אבל עדיין ב-21 היה כמעט כפול.

אחרי הקורונה הייתה עלייה.

כדי להבין את המשבר הנוכחי צריך להבין איך הגענו עד הלום. כנראה שישראל מאוד חשופה לשינויים בעולם, יותר ממדינות אחרות. הרגישות פה לסנטימנט העולמי להשקעות בהייטק יותר גבוהה ממדינות אחרות. אנחנו מאוד תלויים בכסף זר שמגיע לפה, מקרנות שמאוד רגישות לשינויים בריבית, מאוד רגישות לאקלים הכללי של ההשקעות. כאשר זה טוב אז פה נהנים יותר ורואים את זה, רואים את העלייה החדה שהייתה בשנים עברו, וכאשר זה רע אז פה נפגעים יותר, מעבר לסיבות אחרות כמו הדברים הפנימיים שקרו פה.

הרפורמה, ההפיכה, כן.

אז אנחנו רואים, כמו שעמי אמר, את ההתנהגות של הריבית. הנקודה השנייה שחשוב לי לציין פה זו הירידה שהתמתנה עם השנים. התחלנו עם ירידה מאוד מאוד חדה, 45% ירידה ברבעון השני של 2022, ולאט-לאט הירידה הולכת ומתמתנת עם ירידה ברבעון האחרון של 15%. לא צירפנו פה את התקציב של רשות החדשנות אבל חשוב לנו לציין שהוא מתנהג באופן פרו מחזורי עם הנתונים שאנחנו רואים בתרשים. הועלתה הצעה אולי להפוך את התקציב לאיזשהו סוג של קרן של רשות החדשנות שתתנהג בצורה אנטי מחזורית, כלומר, ברגעי שגשוג תחסוך לעתות מצוקה, כמו שיש היום, ותוכל לסייע לענף הזה שנשען המון על השקעות זרות.

נקודת אור קטנה היא על הגיוס של השלבים המוקדמים דווקא בענף ההייטק. אם אנשים באים עם איזה רעיון או גרסת אלפא של מוצר, מגייסים בשלבים מוקדמים, אנחנו רואים גם כן התנהגות יחסית דומה לכלל הגיוסים שהראנו בשקף הקודם, אבל כן הייתה ברבעון האחרון של 2023 איזושהי עלייה. אנחנו חושבים שזה יכול להצביע על האמון שיש בענף הזה. כלומר, לא נשברו כל הכלים ויכולה להיות לנו איזושהי נחמה פורתא.

זה אחרי אוקטובר?

זה ברבעון האחרון. אגב, מספר העסקאות באמת הולך ויורד, יכול להיות שהיו כמה עסקאות משמעותיות שמשקפות את הדבר הזה. בשביל להבין את משמעות היקף ההשקעות אנחנו צריכים לבחון את שיעור ההוצאה הממשלתית מכלל ההוצאה, כלומר מה ההישענות שלנו על השקעות זרות. אנחנו רואים שישראל אולי הנמוכה ביותר מבין מדינות ה-OECD, עם כמעט 10%. בהשוואה למשל לממוצע מדינות ה-OECD, שהוא 23%, ומדינות האיחוד האירופי, שעומדות על כמעט 30%, זה מהווה 0.49% מהתוצר. זו תמונת המראה של ההשקעות הזרות ולכן התלות שעמי דיבר עליה קודם.

זה, אדוני היושב-ראש, נתון מאוד מאוד קשה שמדינת ישראל לא משקיעה במו"פ, ובמיוחד לוועדה הזאת.

זה לא נכון.

מה שאנחנו רואים פה זו תמונת המראה של הגיוסים של ההייטק הישראלי אל מול מדד הנאסד"ק.

התייחסותך, בבקשה.

אסף פתיר, הכלכלן הראשי של SNPI. רק לנקודה הזו ולמו"פ – ההוצאה הלאומית, כלומר הציבורית והפרטית בישראל, על מו"פ היא מאוד מאוד גבוהה, כאחוז מהתמ"ג בהשוואה עולמית, בלי אח ורע בעולם. שנייה אחרינו בפער קטן דרום קוריאה, וכל שאר ה-OECD בפער רחוק מאחורינו.

נשאלת שאלת ההוצאה הממשלתית.

מכיוון שהשוק הפרטי מוציא כל כך הרבה על מו"פ בישראל, ההוצאה הממשלתית כאחוז מהסך-הכל היא נמוכה אבל אבסולוטית ההוצאה הממשלתית על מו"פ בישראל היא גבוהה בהשוואה לעולם.

כתוב "שיעור ההוצאה הממשלתית", בסוף זה סדרי העדיפויות של הממשלה.

אנחנו מחלקים את ההוצאה על מו"פ לארבעה: אנחנו מחלקים אותה לפי מי מוציא אותה, אם זה פרטי או ציבורי, ואנחנו מחלקים על מה היא מוצאת, האם היא מוצאת על מו"פ עסקי, שזה תמיכה בחברות הייטק בעיקר – עוד דברים אבל בעיקר תמיכה במו"פ שנעשה בתעשייה – ובין מו"פ ציבורי, שזה בעיקר אוניברסיטאות, מכוני מחקר, דברים מהסוג הזה.

אם תסתכלו על הארבע-על-ארבע הזה אתם תראו שבהוצאה פרטית על מו"פ עסקי ישראל בפער גדול מובילה בעולם, בהוצאה פרטית על מו"פ ציבורי ישראל מובילה, בהוצאה ציבורית על מו"פ פרטי ישראל גם במקום מאוד טוב. המקום היחיד שישראל היא לא טובה זה בהוצאה ציבורית על מו"פ ציבורי, שזו הבעיה. יש כאן תת-השקעה בתשתיות מחקר, באוניברסיטאות ולא בדברים אחרים.

לגבי ההערה של אסף, אנחנו לגמרי מסכימים. כמו שבת חן ציינה, תמונת המראה של השקף הזה זה כ-400 מרכזי מו"פ של חברות בין-לאומיות שקיימות בישראל, כולל ענקיות המו"פ בעולם, גוגל וכל מיני חברות כאלה. אין לזה אח ורע בעולם. לכן ההוצאה בישראל היא מאוד גבוהה. כמו שהראינו בשקף הפיזור, היא 5.6% מהתוצר, ואחרינו קוריאה, כשהממוצע ב-OECD זה 2, נדמה לי. אנחנו הרבה יותר גבוהים בהוצאה הכללית. באופן טבעי, ברגע שההוצאה הפרטית מאוד גבוהה אז החלק הממשלתי יותר קטן. זה נכון מאוד.

ציינו את הנקודה הזאת כי כשאנחנו באים לדבר על השקעות זרות אנחנו רוצים להראות את זה, אבל אתה לגמרי צודק, הנתונים האלה מופיעים במסמך המלא, שאני מפנה את כולם אגב להסתכל עליו גם בחומר הרקע של הדיון בוועדה וגם באתר הממ"מ. זה נותן את התמונה המלאה.

הזכרנו את ההתבדרות של שנת 2023. עד 2022 זה התנהג באופן יחסית דומה, ב-2023 אנחנו רואים את אותה התבדרות שדיברנו עליה. במהלך המלחמה ביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקר לבחינת מצב העסקים. הם משקפים את דיווחי המנהלים על מצב התעסוקה. פה אנחנו רואים שענפי ההייטק מתנהגים באופן יחסית דומה לסך הענפים, אבל אם אנחנו מסתכלים על היקף התעסוקה מבחינת שיעור העסקים שמספר המועסקים בהם נוכח, אנחנו יכולים לראות שענפי ההייטק והפיננסיים הם הענפים היחידים שבהם יותר ממחצית מהעסקים הם בעלי שיעור תעסוקה גבוה של יותר מ-81 מהעובדים, לעומת למשל 41 מהעסקים בענפי התעשייה והמסחר ו-29% בענפי הבינוי, ורק 7% מהעסקים בענפי ההייטק מדווחים כי מועסקים אצלנו עד 20% מהעובדים.

אגב, בהקשר הזה חשוב לציין שלפי הנתונים של הלמ"ס, בחודש אוקטובר 2023 יש ירידה במשרות השכיר בענף ההייטק לעומת ספטמבר 2020, ירידה של 2,000 משרות. כלומר, בלי קשר למגויסים במילואים יש עוד 2,000 משרות שהתפנו, אנשים שפוטרו.

בחזרה לתחילת הדברים, אנחנו חושבים שאפשר אולי להפוך את המשבר שנקלענו אליו להזדמנות בשני כיוונים אפשריים: אחד, הביזור האזורי. מדינת ישראל מפנה את משאביה ותשומת ליבה לפיתוח האזורים שנפגעו, אם זה הגליל, הצפון, אזור הנגב וחבל תקומה, למנף את זה ולחבר אותם לאקוסיסטם של ההייטק, אם זה בכיוונים של אגרוטק או כיוונים נוספים, ותוך כדי כך גם להשתמש בביזור התעסוקתי ולהגדיל את כלל השותפים, אם זה המגזרים שפחות נוטים להשתתף בזה, אם זה המגזר החרדי או המגזר הערבי, ולצרף גם אותם אל אותו קטר. תודה רבה.

תודה רבה. ד"ר אסף פתיר, בבקשה.

תודה על ההזמנה. אנחנו מכון מחקר עצמאי שמתעסק במחקר בתחום ההייטק, מדיניות חדשנות בישראל על שלל היבטיה וגם דברים שקשורים לזה מבחינת שילוב אוכלוסיות וכו'. אני רוצה להפריד את השפעות הלחימה על ההייטק לטווח הקצר ולטווח הארוך. הטווח הארוך בעיניי יותר חשוב אבל אני אדבר מעט על הטווח הקצר. אנחנו עוקבים אחרי הנושא הזה כבר הרבה זמן. אנחנו מתבססים על סקרים שאנחנו עושים, על נתונים מקרן חירום שהוקמה, קרן פרטית שהוקמה כדי לתמוך בחברות הייטק. הם שיתפו אתנו את הנתונים של החברות שפנו לקרן ועל בסיס זה דני בירן אצלנו כתב מחקר, שאני חושב שהוא מלמד הרבה על מה בדיוק הקשיים שחברות הייטק נתקלות בהם, ונתונים מהלמ"ס וכו'.

אפשר להתייחס לנתונים לפני ה-7 באוקטובר ואחרי ה-7 באוקטובר?

בהחלט. אני חושב שהתמונה שעולה היא שהמשבר שההייטק סובל ממנו באופן כללי הוא תולדה של מה שקרה בישראל בשנה האחרונה. המלחמה ודאי לא עזרה, אבל כשאנחנו מסתכלים על הנתונים אנחנו רואים ירידה דרסטית בהשקעות בהייטק. אגב, יש גם מגמה גלובלית. חלק מזה זה מגמה גלובלית שקורית שאינה ייחודית לישראל.

אבל יש התאוששות כבר בעולם בניגוד לישראל.

אני לא בטוח. העולם עדיין נמצא בשפל ביחס לאיפה שהיינו בשנים הקודמות. מבחינת נתוני השקעות, העולם חזר אחורה, להשקעות שהיינו רואים ב-2018, ישראל אולי חזרה ל-2017. הנתונים אולי כאן קצת יותר נמוכים אבל אני גם קצת נזהר מזה כי אנחנו שוק קטן ביחס לעולם, שווקים קטנים נוטים להיות יותר תנודתיים, אז אני לא רוצה להסתכל על מספר מסוים ולהגיד: הינה, זה מוכיח שאנחנו נפגענו יותר. יש פגיעה גלובלית.

יש לנו הרבה המון אינדיקציות לכך שמה שקורה בישראל בשנה האחרונה גורם לפגיעה מיוחדת. אני לא יודע בדיוק כמה, אנחנו גם לא נדע וזה משהו שהוא מאוד חשוב. כל גופי הממשלה כאן, אנחנו צריכים להתמודד עם זה שאנחנו צריכים להגיב לפגיעה הזאת עכשיו, אפילו שאנחנו לא נדע בוודאות אם הפגיעה הזאת היא ב-2% יותר או ב-3% יותר מהעולם. האופי של הדברים הוא שאנחנו נדע את זה רק בעוד ארבע שנים וזה יהיה מאוחר מדי להגיב בעוד ארבע שנים, כשאנחנו נדע את הנתונים בדיוק. אז אנחנו צריכים לעשות את חישוב הסיכונים שלנו ולהגיב מיד.

רציתי להגיד קודם לגבי החלוקה שיש פגיעה מיוחדת בהייטק שקורית בשנה האחרונה. אנחנו רואים את זה בנתונים, אנחנו שומעים את זה בעל-פה בתגובות של יזמים, של משקיעים, שיש חשש גובר להשקיע בישראל. המלחמה בוודאי הזיקה עוד יותר בדבר הזה. אם תסתכלו על הנתונים תראו שההשקעות ברבעון האחרון היו נמוכות אבל לא בהרבה נמוכות משלושת הרבעונים הקודמים. הפער הגדול הוא בין שלושת הרבעונים האחרונים לשנה הקודמת ולא בעוד קצת ירידה של הרבעון האחרון, שהיא גם מייצגת את זה שאנחנו עדיין לא יודעים את כל הנתונים על הרבעון האחרון.

ההייטק נפגע כמו שכל המשק נפגע מהמלחמה כי מלחמה פוגעת בכולם. המאפיינים של הפגיעה בהייטק הם שונים קצת בהיבטים. ההייטק פחות נפגע במכירות כי המכירות הן בעיקר בחו"ל ובחו"ל לא קורה הרבה, גם ההייטק פחות מבוסס על מכירות. ההייטק יותר נפגע בכוח אדם כי הדמוגרפיה של עובדי ההייטק היא כזאת שהם יותר נוטים לשרת במילואים בתפקידים שעושים יותר מילואים בשעת מלחמה.

יש פגיעה מיוחדת בגיוסי הון והיא עוד פעם קשורה לכלל השנה האחרונה, כי יש הרבה מאוד חברות, במיוחד הצעירות שביניהן, שהן כבר בשנה האחרונה בשלב שהן היו צריכות לעשות את הגיוס השני שלהן, את גיוס ה-A שלהן, החברות האלה כבר הרבה זמן לא מצליחות לגייס והמלחמה הזאת כמובן הזיקה עוד יותר, גם מבחינת זה שישראל נתפסת כמקום לא כל כך יציב - - -

שזה התחיל כמובן לפני המלחמה בשנת ההפיכה, הרפורמה המשפטית, והמשיך ביתר שאת עכשיו. צריך לשים את הדברים בצורה ברורה. כשאנחנו מדברים על החברות הצעירות והחדשות, מדובר כאן במנועי צמיחה ובדברים אקוטיים למדינת ישראל.

בדיוק. הן חברות צעירות, הן לקראת זה שייגמר להן הכסף והן כבר כמה רבעונים לא מצליחות לגייס. החברות האלה הן חשובות בדיוק כמו שחברת הכנסת אמרה משתי סיבות: אחת, הפגיעה בהייטק נוטה להיות יותר לטווח ארוך. ההייטק בנוי על כך שהמון חברות נפתחות כל שנה ו-60% מהן לא מצליחות תוך שנתיים-שלוש. רק 40% מגיעות משלב ה-seed לשלב ה-A, רק 60% מאלה שעושות A מגיעות ל-B, אז ההייטק בנוי על כך שיש הרבה רעיונות ורובם לא עובדים. החברות שייסגרו עכשיו – אנחנו נראה את הפגיעה בכלכלה בכך שיהיו לנו פחות חברות גדולות בעוד 8 שנים, כך שהפגיעה נסתרת מן העין ולכן היא קריטית. דבר שני, כמובן שההייטק חריג בחשיבות שלו לכלכלה, ואת זה אמרו לפניי, אני לא אחזור.

וזה אומר שבטווח הארוך הפגיעה תהיה יותר קשה?

כן. בהקשר של הטווח הקצר חשוב לי להגיד כמה המלצות מדיניות שלנו: אחת, המיקוד צריך להיות בחברות צעירות. צריך לעזור לכולם אבל צריך להתמקד במיוחד בלהציל חברות שהן בשלב הראשוני, חברות שקמו בשנתיים-שלוש האחרונות. רוב החברות שאנחנו מסתכלים עליהן שמדווחות שהן בקשיים זה חברות שגייסו פחות מ-5 מיליון בסבב הראשון שלהן. זה חברות קטנות, סך כל הגיוסים שלהן עד עכשיו הוא 5 מיליון בערך. צריך מאוד מאוד להתמקד בחברות האלה, ושם לדעתי אפשר גם לקחת את הסיכון שיכול להיות שאנחנו נתמוך גם בכמה חברות שהן לא טובות אבל בעיניי הסיכון הזה משתלם לעומת הסיכון שחברות טובות לא ייתמכו כאן כתוצאה מזה.

בקשר לזה רשות החדשנות עושה כמה צעדים נהדרים. יש לנו הערות לגבי שני דברים: אחת, דרישות המצ'ינג. לרשות כרגע, בקרן החירום שלה, יש דרישת מצ'ינג של 50%, אנחנו חושבים שצריך להעלות את זה כי לחברות קטנות מאוד קשה להביא 50% מימון מקרונות פרטיות כדי לקבל את ה-50% מהממשלה. דבר שני, וזו קצת בעיה חוקית כי חוק המו"פ מאפשר לרשות החדשנות רק לתמוך בפעילויות מו"פ והעזרה שהרבה מהחברות האלה צריכות היא לאו דווקא במו"פ כרגע. המכירות, השיווק וכו' הן פעילויות נדרשות והן לא יכולות לקבל על זה את התמיכה מסיבות חוקיות.

אני חייב להגיד משהו לגבי הטווח הארוך. האירועים של השנה האחרונה, גם אי היציבות הפוליטית וגם המלחמה, יביאו בהכרח לפגיעה תדמיתית עמוקה במדינת ישראל בעולם. הפגיעה הזאת תיצור פגיעה בהייטק כי חלק גדול שהמשקיעים הזרים התרגלו שישראל היא מקום בטוח להשקיע בו וכבר 20 שנה, מאז משבר הדוט-קום, בישראל יש לפעמים אירועים ביטחוניים, יש אי יציבות גאופוליטית קצת, אבל משקיעים זרים התרגלו שישראל מתגברת על המשברים האלה. כל מלחמת לבנון השנייה - - -

הקונספציה, קוראים לזה בעברית.

אפשר לקרוא לזה כך אבל אני חושב שזה אמפירית הוכיח את עצמו שהכלכלה הישראלית מסוגלת להתמודד עם האירועים האלה ולהמשיך הלאה. יותר מזה, 2008 והקורונה, שהיו אירועים גלובליים שהשפיעו מאוד קשה על הכלכלה בכל העולם, כאן השפיעו פחות, פחות קשה. זאת אומרת, באופן כללי משקיעים מסתכלים על ישראל 20 שנה אחורה ואומרים: ישראל היא מקום טוב להשקעה. משקיעים כמו אינטל פתחו מפעל בישראל והם רגילים שהמפעל שלהם מתפקד ומייצר וממציאים המצאות חדשות וכו' גם בתקופות יותר קשות ופחות קשות לכלכלה.

יכול להיות שבדיעבד נסתכל על האירוע של "חרבות ברזל" ונגיע למסקנה שזה אותו דבר, עדיין ישראל התגברה והכל היה בסדר, אבל אני חושב שיש כאן חשש אמיתי לפגיעה פוטנציאלית. אני גם חושב שההפתעה שישראל נקלעה אליה פגעה בה תדמיתית, אולי מסתכלים עלינו ואומרים: הם לא כאלה משוכללים, יחידות המודיעין שלהם לא כאלה טובות, יחידות המודיעין האלה, שמשם יוצאים אחרי זה ההייטקיסטים, אולי הם לא כאלה חכמים כמו שתמיד חשבנו. אני חושב שזה לא קשור. אני חושב שהמחדל של אוקטובר הוא לא תוצאה של בעיות טכנולוגיות ביחידות המודיעין, אבל זה חלק ממה שיקרה.

אני חושב שאחד הדברים שמאד מאד חשוב לעשות, מעבר לכל הצעדים שגופי המדינה, כמו רשות החדשנות וכו', יודעים לעשות מצוין – כאן יש משהו שנדרש להיערכות הרבה יותר כללית של המדינה – זה שמדינת ישראל צריכה להגיד: אנחנו מחויבים לזה כמדינה שבעוד עשור ובעוד 20 שנה מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה מובילה מבחינת מדע וחדשנות. גם רטורית חשוב להגיד את זה וגם חשוב להגיד את זה מבחינת המחויבות שלנו להשקיע בתשתיות מו"פ, המחויבות שלנו להשקיע בחינוך מדעי, וכאן חשוב חינוך מדעי לכל האוכלוסיות, כי בלי הרחבה של מי שיכול להגיע להייטק, ההייטק הישראלי לאט-לאט ידרדר. זה מאוד מאוד חשוב שתהיה לנו מחויבות עמוקה ורחבה לדבר הזה, גם במילים, גם במעשים וגם בתקציבים. תודה רבה.

תודה רבה לך. חברת הכנסת רייטן, בבקשה.

הקשבתי ונהייתי יותר מודאגת, למרות שניסית לארוז את הדברים בצורה מאוד רגועה ושקולה, ד"ר פתיר. אני מסתכלת על ההייטק הישראלי, לא רק אבל בעיקר על ההייטק הישראלי, שספג פגיעה מאוד מאוד קשה עוד לפני המלחמה מהרבה מאוד סיבות, שבטח דיברתם עליהן לא מעט גם בוועדה הזו, אנחנו יודעים את כמות המיסוי, כמות ההשקעות וההכנסות למדינה מההייטק הישראלי, איזו חשיבות מטורפת יש לתחום הזה עבור מדינת ישראל, עבור הענפים מסביב ועבור ההעסקה. אני מסתכלת על אנשי ההייטק כמו שהסתכלתי על החלוצים והחקלאים בקום המדינה. בשבילי זה אותו דבר. בשבילי זה הציונות והם הציוניים. זה הקטר שלנו, ולא בכדי מדברים על הקטר.

אני חושבת שהפגיעה החמורה בהייטק שלנו היא בין היתר בגלל הממשלה ובגלל הסיפור שבו אנחנו מדברים על פגיעה דמוקרטית בערכים הדמוקרטיים. על זה אנחנו דיברנו במהלך כל השנה. כשאנחנו מדברים עכשיו על המלחמה ואנחנו מבינים את אי היציבות כאן והפגיעות, ואנחנו יודעים הרי ש-75% מההשקעות מגיעים מחו"ל, התמונה שאני רואה היא הרבה יותר קודרת מהתמונה ששמעתי מהדברים שלך. למרות ששמעתי דאגה, לא שלא שמעתי דאגה, אבל אני חושבת שצריך להרים ולהניף פה דגל שחור ממש, לא בחצי תורן, ממש למעלה, לבוא ולהגיד: חברים, מדינת ישראל מוכרחה להתגייס פה אם היא רוצה את עתידה, אם היא רוצה השקעות, אם היא לא רוצה שזה ישפיע על חינוך, על בריאות, על השקעה ממשלתית בכל מיני דברים, בתרבות. איפה לא?

אנחנו נמצאים באירוע חסר תקדים ואחר בהשלכות שלו מכל מה שידענו. אי אפשר להשוות את זה למלחמת לבנון השנייה. זה ממש סיפור אחר לגמרי, גם במשך הזמן שאנחנו עוברים משבר אחרי משבר, שני משברים מטורפים, וברור שיש לזה השפעה חמורה, ובעיקר בגרעין – אני חושבת שזה הסיפור – הפגיעה שלנו כאן היא פגיעה בגרעין של מדינת ישראל, במה שאנחנו מוכרים החוצה, איזה מדינה אנחנו, ולא רק אם אותו אדם שהיה במודיעין הצליח או היה מוכשר או לא מוכשר. אני לא חושבת שמישהו מתעסק בזה, זה בכלל לא שם, זה במקום אחר לגמרי.

לכן אני חושבת שחייבת להיות כאן – אדוני היו"ר, אני מקווה שתעשו ותצליחו, ואני אתמוך בכל פעולה אקטיבית שאתם רק תיזמו כאן – איזושהי תוכנית פעולה לעיצוב ולגיבוש מענים בתקציב המדינה. אנחנו מדברים על תקציב המדינה, תכף יגיע תקציב 24, זה הזמן לטפל בזה אם אנחנו רוצים לשקם את מנועי הצמיחה של מדינת ישראל. כולם הולכים להיפגע מזה, לא רק אנשי ההייטק, שאולי יפוטרו או יורידו ברמת החיים שלהם, אלא גם הילדים שלי, הילדים שלכם וילדים של כולם. כולם הולכים להיפגע מהאירוע הזה.

אני חושבת שאין מנוס מתמיכה ממשלתית. גם בלי הון חיצוני חייבים לעזור. זו ממש משימה לאומית של המדינה לעזור לחברות לצלוח את המשבר. זה יהיה חלק מהליבה ותוכנית השיקום של מדינת ישראל.

תודה לך.

תמיכה ממשלתית יש ממה שהבנתי, נכון? הכוונה היא שצריך להעלות את התמיכה הממשלתית או לשנות את האחוזים של המצ'ינג. זו הכוונה.

עכשיו זה הזמן. אנחנו לפני תקציב 24, זה הזמן.

אם אתם פורטים את זה לכסף, באיזה תקציב מדובר? בכמה כסף מדובר?

לגבי תמיכה בחברות הייטק, שזה קרנות החירום שקיימות ומה שרשות החדשנות עושה, יש לנו רק כמה הערות לגבי הפרטים. אני אגיד קודם שאני מאוד מודאג. אם נשמעתי לא מודאג זה בגלל האופי שלי. יחד עם זה, יש לישראל את כל הפוטנציאל להמשיך להיות מדינה מובילה בתחום הזה, את כל הפוטנציאל, אבל צריך לעשות צעדים אקטיביים כדי שזה יקרה. יפן, כשאני הייתי ילד, הייתה מעצמה בתחום האלקטרוניקה ואף אחד לא חשב שיש איזשהו איום שבעולם שיפן לא תהיה מעצמה בתחום האלקטרוניקה. הם פספסו את כל המהפכה הדיגיטלית ו-20 שנה הם מנסים להדביק את הפער הזה ולא מצליחים. בישראל יש את כל הפוטנציאל מבחינת האקדמיה בישראל, מבחינת איכות ההון האנושי, אז יש הרבה סיבות להיות אופטימיים, אבל צריכים גם להיות מאוד מודאגים.

אם יסגרו לנו את הדלתות – ואנחנו יודעים שכבר סוגרים לנו דלתות ברחבי העולם, גם בהייטק, כמו בתרבות, כמו באקדמיה ובמקומות אחרים – עם כל הגאונות שיש לנו, לא נוכל לממש אותה. אפשר להסתכל כשאנחנו עושים הסכמים בין-לאומיים – אני יודעת שמרבים עכשיו לרדת על אוסלו ולהגיד שזו הייתה קטסטרופה, אבל איזה קפיצה הייתה אז כלכלית ותרבותית? צריך להסתכל על הדברים האלה ולא להכניס את עצמנו רק למסגרת אחת או להסתכל דרך החור.

אני מסכים מאוד עם חברת הכנסת רייטן. חברת הכנסת מטי צרפתי הרכבי, בבקשה.

תודה, אדוני. אני גם רוצה לחזק את מה שאמרה חברת הכנסת רייטן. אנחנו שמענו גם שהאקדמיה במשבר, שכל מיני השקעות במחקרים, כל מיני קרנות, מצטמצמות. אנחנו יודעים שיש גם בריחת מוחות במהלך השנים ובשנה האחרונה. כרגע אולי חוזרים בעקבות המלחמה אבל לא בעקבות ההפיכה. זאת אומרת, אנחנו באיזושהי מגמה של התרחקות מבחינת הפיתוח, כאשר, אם אני לא טועה, בערך 50% מהיצוא מקורו בהייטק ורק 10% במועסקים. זאת אומרת, יש פה השלכה מאוד מאוד גדולה גם על קופת המדינה.

אנחנו שונים ממדינות מערביות אחרות, שעיקר ההכנסות שלנו הוא משני העשירונים העליונים במס הכנסה, 90%. ואין הרבה. במדינה של 10 מיליון, 400,000 מועסקים בהייטק, ואם יש איזושהי בריחה והם החלק הארי שתורם גם את מס ההכנסה אז הבעיה הרבה יותר מורכבת.

ביקרתי לפני שבוע בצפון, מפעלים שחשבו שטוב להיות מוקמים בקריית שמונה, העתיקו את מקומם במקרה הטוב למרכז הארץ, במקרה הפחות טוב לחו"ל. זאת אומרת, אנשים שבאו להשקיע פה לא מחכים שנתאושש, הם פשוט עוזבים את הצפון לטובת שיפור מיקום, אם זה במרכז הארץ ואם זה ממש בחוץ לארץ. אז אני חושבת שבאמת יש לנו בעיה בטווח הארוך.

תודה לך. צחי שנרך, רשות החדשנות, בבקשה.

תודה רבה. כבוד היושב-ראש, אני רוצה להתחבר למשפט של ד"ר פתיר ולהגיד שלפעמים באמת צריך לפעול בלי שכל הנתונים נמצאים על השולחן, תוך ניהול סיכונים וכדי לא לשלם מחירים שלפעמים עשויים להיות הרבה יותר גבוהים כתוצאה מחוסר פעולה. על זה אני רוצה רגע לספר לכם.

אני רוצה לספר לכם על דברים שעשינו בעיקר ברבעון האחרון – לא רק אבל בעיקר ברבעון האחרון – בדיוק על רקע הדברים שנאמרו פה ע"י חברת הכנסת וע"י ד"ר פתיר. כדי לספר על זה אני אגיד איך הגענו לדברים שעשינו. אני אספר על האתגרים, שכולם מוכרים לכם, רק כדי לתת קונטקסט לדברים שעשינו, איך הם קשורים לאתגרים.

אחד, זה מה שאנחנו כבר יודעים כאן ממספר ועדות, שאנחנו בשפל של עוד מעט 15 שנה במספר הסטארט-אפים שנפתחים בישראל נטו. אנחנו רואים את ההייטק מאוד מאוד מרוכז בעולמות ICT ובדגש על תוכנה. אם אנחנו מסתכלים על יחס של בערך 60:40 בין עולמות התוכנה לעולמות שאינם תוכנה 10 שנים אחורה, אז היום אנחנו מסתכלים על יחס של 75:25. זאת אומרת, 75% מההייטק ממוקד בעולמות התוכנה, לעומת פחות מ-25% שממוקד בעולמות שהם לא. יש פה המון המון ביצים שההייטק שם בסל אחד.

האתגר השלישי הוא התלות הכמעט מוחלטת של השקעות שמקורן הון זר מסך ההשקעות שמבוצעות בישראל. אלה הם שלושה אתגרים שמלווים אותנו עוד מתחילת 23 ועוד שנים אחורה. וכמובן, כמו שנאמר פה, הם התעצמו בשנה האחרונה וברבעון האחרון.

אתגר נוסף שדובר כאן הוא הירידה החדה בהשקעות בשנה הזאת. אם אנחנו צריכים להסתכל לאן חזרנו, אז חזרנו בערך 5 שנים אחורה, גם בכמות ההשקעות וגם במספר העסקאות. ויותר חמור, הנושא של מגמת הגיוסים שנפרדה למעשה כמו ריצ'רץ' שנפתח, למשל ממדד הנאסד"ק. הריצ'רץ' הסגור הזה ליווה אותנו כעשור ויותר, מעקב הגיוסים בישראל אחרי מדד הנאסד"ק, ובשנה האחרונה הדבר הזה נפרם ואנחנו במגמה הפוכה. הנאסד"ק זינק בסדר גודל של 30% וגיוסי ההייטק הישראלי ירדו ביותר מ-30%, וזו אותה מגמה שהתווספה בשנה האחרונה.

חשוב להגיד שלפי המידע שנמצא ברשותנו כ-50% מהחברות שנפתחות בישראל נפתחות בחו"ל, וזה לא כולל את היפוכי השרוול של חברות שהופכות את עצמן לחברות זרות.

אלה למעשה האתגרים שידענו ושהתעצמו בעקבות המלחמה. בעקבות במלחמה, ממש מיד לאחר שהיא נפתחה, ערכנו סקר בקרב חברות הייטק וראינו שמעל 50% מחברות ה-early stage הן עם אופק, אנחנו קוראים לזה runway, כמה חמצן יש להן לפעול. אז האופק שלהן הוא פחות מחצי שנה. אם אני מסתכל על מספר החברות עם אופק של פחות משנה, אנחנו מדברים על כמעט 75% מהחברות. זאת אומרת שהגיוסים שהם צברו הם פחות משנה ומעל 50 פחות מחצי שנה. אלה נתונים קשים.

האם יש לך את הנתון כמה חברות נפתחו ב-22 וכמה ב-23?

לא כאן.

300 ב-23 ו-670 ב-22, לפי IVC.

אם אני מסתכל על עוד דבר, שהוא גם דובר רבות בוועדה הזאת, הוא הנושא של אי-ודאות. אי-ודאות מרתיעה משקיעים, מרתיעה יזמים, ובעקבות המלחמה באותו סקר ראינו מאפיינים נוספים לאי הוודאות הזאת. בממוצע, מעל 50% מהחברות דיווחו על אי-ודאות בין גבוהה מאוד לבין גבוהה בנושאים הבאים: לא כולן חושבות שהן יצליחו לגייס סבב נוסף בזמן הקרוב, לא כולן חושבות שהן יצליחו לגשר על הפער בין סכום הגיוס שנדרש להן למה שהן יצליחו לגייס בפועל, לא כולן חושבות שהן יצליחו לשמור על השווי שלהן והן חושבות שהן יגייסו בשווי נמוך יותר מהשווי הנוכחי, ורוב מכריע של החברות חושב שהם לא יצליחו לגייס סבבי ביניים לגישור. אלה נתונים שמצביעים קצת על אי הוודאות ששוררת בתעשייה הזאת ממש בימים אלה.

תגובה מהירה למה שקרה. פתחנו ערוץ מהיר שבמסגרתו 400 מיליון ש"ח הוקצו החל מאוקטובר 23 ועד פברואר 24. אם אני מסתכל על המצ'ינג של אותם 400 מיליון ש"ח, אנחנו מדברים על תוספת מימון של כמיליארד שקל לחברות בחודשים נובמבר עד פברואר. הכוונה היא להשקיע בחברות עם נכסים טכנולוגיים, שיש להן runway של פחות מחצי שנה, והמטרה שלנו להאריך את השרידות שלהן ולגשר מעל תשעה חודשים. עשינו די הרבה פעילויות שאני רוצה לציין אותן במהרה וקשה לי להיכנס לפרטים.

יש קטגוריות לחברות הללו שמקבלות את הכסף הזה?

כן.

מהן?

אנחנו הולכים לחלק אותן לפי מגוון של תחומים, כאלה שמוכרות וכאלה שלא מוכרות, אחוז מאוד גבוה של חברות הן חברות שעדיין לא מוכרות מן הסתם, אבל נחלק אותן לפי תחומים. אחוז מאוד גבוה של חברות הוא למשל בתחומים של health tech, מכשור רפואי, תרופות. אלה ממילא חברות שנמצאות בסיכון גבוה, ממילא היה להם קושי עוד לפני 23 לגייס והקושי הזה החמיר. חלק מהחברות האלה ממש נמצאות על סף סגירה, אנחנו מקבלים כל יום טלפונים ממנכ"לים שאומרים לנו: אנחנו בימים הקרובים נאסוף את האנשים ונודיע על סגירת החברה.

אני רוצה להגיד מספר דברים שקורים. הגדלנו את תמיכה שלנו ביזמים כבר בשלב הרעיון. הכפלנו למעשה את הסכום ב-pre-pre-seed. הקמנו 9 מרכזי חדשנות חדשים. אני רוצה לסבר את האוזן על מה מדובר. אנחנו מדברים על מרכז חדשנות בנושא של פודטק ואגריטק בגליל המזרחי ובגולן, על מרכז חדשנות באילת, אילות, בדגש על ביוטכנולוגיה וחקלאות ימית. בגליל המערבי מרכז חדשנות בנושא טכנולוגיות בנייה ירוקה וכן הלאה. יש נתונים רבים בשקפים ששמתי וניתן לראות שהיינו במיקוד שאינו תוכנה ואינו תל אביב. אנחנו בפריפריה בנושאים מאוד מגוונים.

אנחנו בימים אלה מקימים מועדוני אנג'לים ונכריז על 3 מועדונים חדשים שיעזרו במיוחד בשלבים הראשונים להקים את החברות וכן הלאה.

אני אסכם בזה שאני אגיד שאם בשלבים המאוד ראשונים האתגר של ההייטק היה האם ההייטק יוכל "לדלבר" את הדברים שהוא התחייב עליהם\ אז אני חושב שהיטיב להתבטא מנכ"ל אינטל העולמית שיתייחס לעמידות חסרת התקדים של עובדי ההייטק בישראל ושיבח את התעשייה הזאת. האתגר הנוסף הוא אתגר של מימון. אנחנו מפעילים כ-7 מסלולים שונים, שנגעתי פה בחלקם בגלל חוסר של זמן. אם אני מסתכל על הטווח הבינוני והרחוק, כמילה אחרונה, אני מצטרף למה שנאמר כאן, חייבים הפעלה משולבת של חבילה של מהלכים שתיתן את המענה לאתגרים שצוינו פה ע"י קודמיי. תודה.

תודה רבה. אני מברך את בואו של חבר הכנסת גלעד קריב. אהלן וסהלן. חבר הכנסת ד"ר יאסר חוג'יראת, בבקשה.

אני זוכר שהיה דיון בנושא של ההייטק וההפיכה המשפטית בזמנו ואז ניסו להכחיש שאין קשר בין הפגיעה והירידה בהייטק לבין ההפיכה המשפטית. היום, לפי הנתונים, אי אפשר להסתיר שהייתה פגיעה בהייטק והיא ממשיכה עכשיו, לאחר פרוץ המלחמה.

אני רוצה לדבר על משהו אחר לגמרי, על המשאב האנושי. מה שנאמר כאן, חלק מהפגיעה בהייטק, כמובן חוץ מהתקציב וההשקעות בחברות, הוא גם המשאב האנושי, שבגלל העדר חלק מהעובדים עקב המלחמה זה אחד הגורמים לפגיעה בחברות ההייטק. אני רוצה להעלות את הנושא של שילוב – זה המבחן האמיתי לכך שיש צורך בשילוב החברה הערבית בהייטק, ואם יהיה שילוב באחוזים יותר גבוהים בהייטק הישראלי אין ספק שזה יכול לחזק ולהחזיק את החברות בזמני משבר כאלה ואחרים.

דבר שני, אין ספק גם בנוגע למה שנאמר כאן, שאחרי אוסלו ההייטק צמח. אנחנו צריכים להודות בדבר אחד – שלום זה המתכון לצמיחה, לא רק של ההייטק אלא של כל הסביבה בכל האזור. תודה.

תודה לך. אני מסכים עם כל מילה. הדסה גטשטיין, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, בבקשה.

לבדוק אותה

תודה רבה. אני לא באה להגיד מה לא עשינו אלא מה כן עשינו, כי יש המון המון דברים טובים. אני יכולה להגיד בשם משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, בהובלה של השר אופיר אקוניס והמנכ"ל גדי אריאלי, שהמשרד מחויב להמשכיות המובילות הטכנולוגית של מדינת ישראל. מגיל צעיר, כמו שהאדון דיבר פה, יש לנו תוכניות לקידום החדשנות והמדע, תוכניות ביחד עם משרד החינוך, "הייטקלאס" ותוכניות להנגשה של חדשנות ומדע, מגילאי בית ספר ועד התוכניות של רשות החדשנות ועד לצמיחה של חברה.

רק לסבר את האוזן לגבי הדברים שכן עשינו. הדבר הראשון, שאפשר לבשר אותו כבר היום, הוא שאתמול הממשלה העבירה מינוי חדש של ראש רשות חדשנות, מינוי מבורך דווקא בעת הזאת, בשביל להוביל את האתגר הזה ביחד קדימה. כמו שרשות החדשנות דיברו על מרכזי מו"פים ועל קרן סיוע, השנה גם העבירו את חוק האנג'לים, כדי לסייע דווקא לעידוד השקעות הון, חוק עידוד השקעות הון ושינויים במסלול שרשות החדשנות גם חלק מהם כבר פורסמו, מינוי של מדען ראשי חדש מחויב לדברים האלו.

משרדי הממשלה בהובלה של אופיר אקוניס ומשרדי ממשלה אחרים ביחד עם האוצר מחויבים לסיוע לדבר הזה. כמו שבת חן דיברה והמליצה להתחבר לתקומה, אנחנו שותפים מלאים בתקומה, יש לנו קבוצות עבודה גם בחדשנות, גם במו"פ, גם לקידום חינוך מדעי טכנולוגי מגיל צעיר שם, כמובן גם בכל הארץ וגם במגזרים אחרים אבל בתקומה אנחנו שותפים מלאים, גם להקמה של מו"פ תקומה חדש, מו"פ עוטף עזה שקיבל פגיעה ישירה ואנחנו תומכים בו, ולא רק שנתמוך בו, נגדיל אותו והוא יקבל סיוע מאוד מאוד גדול בשביל הדבר הזה. יש לי פה רשימה שלמה של דברים שכן עשינו.

צריך לשנות קצת את איך שאנחנו מדברים כי בסוף המסר הוא ביחד והמסר לחו"ל, לעודד השקעות, הוא שכדאי להשקיע בישראל ולמה טוב פה. אם אנחנו נדבר ביחד, במסרים של הדברים הטובים שיש לנו פה, אז זה גם יהיה החוצה, ולא לדבר רק על דברים לא טובים, כמו חברת כנסת אפרת רייטן, שהייתה פה וחבל שהיא לא פה לשמוע את הדברים שכן עושים. אנחנו מחויבים לפיתוח החדשנות והטכנולוגיה מגיל צעיר ועד כמובן לחברות early stage. חברים פה במשרד הכלכלה, כמו ש-SNPI דיברו, יש הקרנות גם שמסייעות אחר כך לשיווק. אנחנו מחויבים.

הדסה, אני רוצה לדבר על דברים טובים ואף פעם לא הפכתי את הוועדה הזו למקום סקטוריאלי, אף פעם, אבל אני רוצה לשאול אותך על חלקה של האוכלוסייה הערבית בכל מה שאמרת.

מחויבים לחלוטין בכל התוכניות, גם בתוכניות בית ספר - - -

קונקרטי.

אין לי פה את המספרים, אני אתן לך אותם. בתוכניות של המשרד שלנו מגיל צעיר יש לנו גם תמיכה במצפים, גם תמיכה במו"פים במגזר הערבי, גם פתיחה של מצפה כוכבים חדש בחורה. יש לנו תוכניות ללימודי "הייטקלאס" במגזר הערבי. אני אתן לך רשימה גדולה של הדברים שמיועדים רק לזה. אנחנו מחויבים לחלוטין.

נשב פעם רק על זה. תודה רבה. סיון נויפלד, איגוד ההייטק הישראלי, התאחדות התעשיינים.

שלום לכולם. אנחנו במצב שאמור להדאיג היום כל אחד ואחת מהיושבים כאן. אני נציגת חברות ההייטק הישראליות שאנחנו מייצגים במטרה לקדם את הענף, לייצר הזדמנויות עסקיות ולהסיר חסמים מעכבים תוך מתן הזדמנויות עסקיות משמעותיות לחברים וייצוג בתעשייה הבין-לאומית ובמישור הלאומי.

תעשיית הייטק כי אחת החזיתות החשובות של הכלכלה הישראלית ושל החוסן הלאומי דווקא בעת הזו. המשבר הנוכחי מעמיד את הענף באתגר שלא ידענו כמותו. כידוע, ההייטק כולו מסתמך על יצוא טכנולוגיות ולא רק על השוק הישראלי. חוסר היציבות באזורנו והמלחמה בחודשים האחרונים הביאו לכך ששנת 2023 היא השנה של המשבר המשמעותי ביותר באופן חסר תקדים.

יש פה הרבה נתונים שכבר דיברתם עליהם אבל המשבר מתבטא בירידה משמעותית בסך היקף ההשקעות, בהשקעות בשלבים מוקדמים, בירידה בסבבי הגיוס. ואם אנחנו מסתכלים על רבעון המלחמה, ההשקעות הסתכמו ב-1.3 מיליון דולר, השקעות הון סיכון, שזה הנתון נמוך משנת 2017. 42% מהקרנות שהשקיעו בישראל בשנת 2022 כבר לא משקיעות בשנת 2023.

כמה?

42% מהקרנות שהשקיעו ב-2022 לא חזרו להשקיע ב-2023. סך ההשקעות ב-2023 הסתכמו רק ב-7.3 מיליארד דולר, שזו ירידה חדה של 60% מ-2022.

יש נתונים לגבי שלושת החודשים האחרונים, לא רק 2023?

לגבי הרבעון של המלחמה עצמו? אני אוכל לבדוק את הנתונים האלה. אלה נתונים שלקחנו מהסקר של SNPI.

לגבי ההפיכה, אני חושב שזה חשוב לכל בן-אדם במדינה.

נכון. חשוב לנו להגיד שמה-7 באוקטובר אנחנו רואים פה פגיעה גם ברציפות העסקית של התפקוד עקב גיוס מילואים. המון עובדים משמעותיים גויסו למילואים, וגם התפקוד של שאר העובדים ירד משמעותית עקב העדר מסגרות חינוך בחודש הראשון של המלחמה, שזה היה חודש קריטי לסגירת השנה. קריטי כי זה אחרי תקופת החגים, כולם חוזרים במאמץ האחרון לסגור את השנה. אתם צריכים להבין שגם רוב המגויסים הם חבר'ה צעירים שרובם הגיעו מחברות ההייטק.

נא להתכנס.

יושב כאן איתי שחף משה, סמנכ"ל כספים של חברת "אירונאוטיקס", תכף גם הוא יתייחס בכמה רגעים. זו חברת הייטק ביטחונית עם מעל 30% עובדים מגויסים בתפקידי מפתח. תארו לכם איזו מציאות הזויה זו שעובדים שכבר לא עובדים בחברה הגיעו לעזור כדי שהחברה תמשיך לייצר, לעמוד בביקושים ובדרישות. אז איך אנחנו כחברה ישראלית אמורים להתמודד מול החברות העולמיות במקרה הזה?

ובסטארט-אפים, שאמרנו שהמצב קשה, שם זה גרוע הרבה יותר. לדוגמה, אחוז המגויסים עולה על 50%. אם לוקחים למשל את חברת אינוקאט מדיקל, חברה בתחום הסוכרת בת 3 שנים, 4 מתוך 5 עובדים מגויסים בצו 8, אז החברה הזאת נעצרה לחלוטין. כמו כן, גם חברות אחרות, כמו חברת שף AI, ששם 5 עובדים מתוך 5 גויסו למילואים, כשהם ממש בתחילת התהליך שלהם. זה רבעון האחרון לשנה והפגיעה היא גם בהכנסות, גם במסים למדינה, וכמובן בהצלחת החברה באופן כללי.

אחד, להזרים יותר מענקים לטובת הסטארט-אפים, הגדלת תקציבי רשות החדשנות, שזה אחד הדברים החשובים, והצהרה לגבי מדיניות המיסוי הגלובלי, שטרם יצאנו בהצהרה לגבי מס חברות אחיד. אנחנו פונים כאן אליכם בקריאה לפעול על מנת להזרים יותר כספים להייטק, לתמוך בהסברה רחבה לענף ההייטק אל מול העולם במטרה להחזיר קרנות בין-לאומיות להשקיע בישראל.

שנת 2023 הייתה שנה מאתגרת, שנת 2024 תציב אותנו בפני אתגר קיומי וכנראה את ההשלכות של מה שקורה נתחיל לראות הרבה יותר בשנת 2025. נדרשת תמיכה משמעותית בענף הזה על מנת שנוכל להיות הקטר שמניע את המשק. שחק משה יתייחס ממש בבקשה בקצרה.

תודה על ההזדמנות. בנוסף לתפקידי בחברת אירונאוטיקס אני advisory board של חברת פינטק חמודה מתל אביב ובין היתר אני יו"ר של פורום באיגוד ההייטק הישראלי. מאז ה-7 באוקטובר – ואני אדבר על הקטע הצר הזה, אני לא מתייחס לנושא המשטרי – גויסו סדר גודל של 30% מעובדי החברה. זה היקף עצום. זה כמובן פוגע ביכולת שלנו לייצא את הסחורה שלנו, את המוצרים שלנו, לחו"ל, וכ-75% מפעילות החברה היא מול חו"ל.

אני יכול להגיד שזה השפיע כמובן גם בחברות סטארט-אפ הקטנות, ואם אנחנו מדברים על חברות בסדרי גודל של פחות מ-10 אנשים, מספיק שמגויסים 2-3, זה כבר באזור ה-20%-30% ויש השפעה על קצב הפיתוח וה-Time to market שלהם נפגע. הדבר הזה כן משפיע על משקיעים. גיוסים ב-early stage, בשלב שבו לא יודעים למשך כמה זמן ייעדרו אנשי מפתח בחברה בעולם הפיתוח, משפיע על משקיעים לעכב את ההשקעות שלהם. יכול להיות שהכול ייפתח ביום שלאחר מכן, יכול להיות גם שלא, אנחנו לא באמת יודעים.

הנושא של יכולת לקבל כסף מהמדינה דרך רשות החדשנות לא כזה נגיש לכולם ולעשות את המצ'ינג הזה זה באמת אירוע מורכב וקשה. אני מניח שאתם יודעים עליו, דיברו על זה פה, נגעו בנקודות הנכונות, אני חושב שהן צריכות להיות מטופלות.

יש עוד מספר תחומים שבהם המחירים עולים וגם יש קושי להשיג אותם. יש קושי להשיג היום ביטוחים. אין גורם כרגע שאנחנו יודעים שאנחנו יכולים לפנות אליו שיסייע במידה ואנחנו לא מצליחים להשיג היקף ביטוחי מספק לפעילויות שלנו, ולפעמים זה גם נדרש במסגרת מכרזים, במסגרת הדגמות בחו"ל וגם לפעילות שאנחנו נדרשים בארץ. המחירים כבר מרקיעי שחקים אבל לפעמים, גם אם אנחנו רוצים לשלם, אי אפשר לקנות.

עלויות המימון כמובן עלו יחד עם בנק ישראל והפריים. קושי להשיג הרבה פעמים מימון בגלל חשש של בנקים בארץ ובחו"ל. אם דיברנו על אותו מצ'ינג, שאם היה למישהו סיכוי להשיג כסף מבנקים אז היום זה יותר קשה אם הוא לא משיג אותו מקרנות או אשראי חוץ-בנקאי.

אני חושב שיש פה נקודה שאפשר להוסיף. שמי ניר הירשמן, מנכ"ל פורום חברות הקריפטו בלוקצ'יין וה-Web3. רוב האנשים שמגיעים לכאן, לוועדה, אומרים איך המדינה יכולה לתמוך, במקרה של הסגמנט הזה בהייטק שנקרא חברות הקריפטו בלוקצ'יין וה-Web3, החברות מבקשות לשלם מיסים. אחת מהבעיות היא שאנחנו רואים שהיום חברות מהתחום הזה לא יכולות לשלם מיסים. בנקים בישראל לא מאפשרים להעביר כספי השקעות לבנקים ורשות המסים, למרות שהיא כבר פתחה את האפשרות לייצר דרך להעביר את כספי המיסים ליחידים, היא לא פתחה את זה לחברות.

רשות המיסים פרסמה לפני שבוע נוהל שמאפשר ליחידים לשלם מיסים בגין רווחים שקשורים למטבעות דיגיטליים אבל חברות שרוצות לשלם מס הכנסה ניכויים וביטוח לאומי, רשות המסים אומרת להם: אנחנו מוכנים לקבל את הכספים האלה אך ורק מבנקים ישראליים.

הנקודה הזאת, צריך להגיד, הולכת ודוחפת חברות החוצה מישראל. אנחנו מדברים על 174 חברות, 3,800 עובדים, 3.85 מיליארד דולר בגיוסים של חברות שהולכות ויוצאות מישראל. הסייקל בענף הקריפטו בלוקצ'יין וה-Web3 הוא של ארבע שנים, אנחנו נמצאים בתחילתו של הסייקל הזה עכשיו. אם אנחנו לא נטפל בבעיה הזאת כעת אנחנו נחמיץ את הרכבת לארבע שנים.

איך אתה מציע לטפל?

קודם כל, צריך לאפשר לחברות לשלם מסים דרך בנקים זרים. זה דבר שנמצא על שולחנה של רשות המיסים, אני חושב שהוועדה צריכה לפנות לרשות המסים ולבקש ממנה לטפל בזה. דבר שני, גם על שולחנו של בנק ישראל נמצאת הצעה לעשות שולחן עגול יחד עם הבנקים הגדולים, הבנקים הגדולים מסכימים לזה ובנק ישראל כיום מתעכב עם העניין הזה. גם בעניין הזה אני קורא לוועדה לשאול את בנק ישראל מה קורה עם הדבר הזה כדי לפתור את זה.

דבר נוסף, אפליה של משקיעים זרים. מתברר שרשות המיסים שוב פעם –– ואני לא אומר משהו נגדם, זה פשוט תקוע – אומרת למשקיעים זרים: אם אתם משקיעים בחברות ישראליות, יכול להיות שיהיה לכם כפל מס, אבל אם אתם משקיעים בחברות זרות אין סיכוי בעולם שיהיה לכם כפל מס. לכן היום בתחום שלנו, ברגע שמשקיע מגיע, התמרוץ שלו הוא להשקיע בחברות זרות, או ליתר דיוק, להוציא צוותים ישראליים שעובדים על חברות, שעובדים על ביצוע של פרויקטים כאן בישראל, לחו"ל.

דבר אחרון. ההטבה שיש בכל ההייטק על אופציות של 25% מס, בתחום שלנו עובדים ישלמו על אופציות 50% מס. אני חושב שלגבי ארבעת הדברים האלה צריך לבוא ולעשות כאן איזושהי פעולה פרואקטיבית, פעולה שב-day one תוסיף הכנסות למדינה.

אנא ממך, כתוב לי את ארבע ההמלצות הללו ותעביר לי, בבקשה.

אין שום בעיה. תודה רבה.

תודה לך. מייסם ג'לג'ולי, בבקשה.

שלום לכולם, מייסם ג'לג'ולי, מנכ"לית ארגון צופן, ארגון חברה אזרחית שפועל כבר 15 שנה לשילוב המהנדסות והמהנדסים הערביים בהייטק הישראלי. אנחנו גם הופענו בפני הוועדה הזו לפני מספר חודשים לספר על המשבר בהייטק ובמיוחד המשבר בקליטת מהנדסים ג'וניורים לתעשייה, ואמרנו שזו פגיעה כמעט אנושה ביכולת של מהנדסות ומהנדסים ערביים, שרובם ג'וניורים, להשתלב בתעשיית ההייטק. לצערי הרב, מאז המצב רק הלך והחמיר ובעקבות המלחמה החמיר עוד יותר. כמעט אין משרות פתוחות לג'וניורים בהייטק הישראלי.

מתוצאות המחקר הקודם שלנו, וגם מהסקר הנוכחי שעוד מעט אתייחס אליו, אנחנו מגלים שלמרות כל הדיבורים על חדשנות, וגם רשות החדשנות שמקדמת סטארט-אפים וחדשנות בישראל, עדיין אחוז המהנדסות והמהנדסים הערביים שמשולבים בסטארט-אפים ובחברות ישראליות גרידא הוא כזה נמוך. זה גם, לדעתי, מאוד לא מכבד, לא אותנו כחברה, לא את הממשלה ולא את החברות עצמן. כמעט 80% מהמהנדסים הערביים המשולבים משולבים דווקא בחברות בין-לאומיות, שיש להן יעדי גיוון וכחלק מהמדיניות שלהן הן משלבות מהנדסות ומהנדסים. בסטארט-אפים ובחברות הישראליות זה כמעט לא קיים וזה כשל מתמשך לאורך שנים.

לכן, אני פונה פה גם לרשות החדשנות, ברגע שמעודדים ונותנים כסף ומימון לחברות, לבקש, לדרוש, שאחוז מסוים מהמגויסים לחברות האלה יהיה מהנדסים ערביים או חרדים, כל אוכלוסייה שהיא בתת ייצוג. הדבר הזה עדיין לא נעשה וזה צורך השעה. זה רק מתחדד ממחקר למחקר שאנחנו עושים.

אני רוצה להתייחס למלחמה ומה שיקרה אחרי המלחמה. כפי שצפוי בשוק התעסוקה הישראלי, היו המון בעיות לעובדות ועובדים ערביים בשוק התעשייה הישראלי, ולצערנו הרחב זה גם לא פסח על מהנדסות ומהנדסים ערביים שפתאום גילו שהיחס אליהם משתנה בתוך החברות, שהם לא העובדים שהיו מקובלים כמו לפני המלחמה. התחלנו לקבל תלונות ממהנדסים ומהנדסות שפנו אלינו כדי לקבל עצה. לאורך כל השנים אנחנו עזרנו לאלפי מהנדסים ערביים להשתלב בתעשייה, ומן הסתם, כשיש אתגרים הם גם פונים אלינו.

אלפים?

כן. לאורך 15 שנה לפחות שליש מהמהנדסים הערביים המשולבים בתעשייה הם שילוב של צופן.

הרבה הערכה.

אז כדי שלא נישאר עם תחושות בטן, באמצע חודש דצמבר הפצנו סקר בקרב מהנדסים ערביים כי רצינו לדעת מה בדיוק קורה להם בתעשייה. השיבו על הסקר יותר מ-400 מהנדסים ומהנדסות, 333 היו רלוונטיים, מהנדסים שעובדים. לצערנו, תוצאות הסקר באמת איששו את החששות שלנו, שהרבה מהם חשים אי-ביטחון במקום העבודה, חשים פחד וגם חוששים מפיטורים על רקע היותם ערבים אחרי ה-7 באוקטובר. אנחנו שאלנו את השאלות הספציפיות האלה. בשבוע הבא התוצאות יפרסמו במלואם ואתם תקבלו גם את התוצאות שלנו.

כששאלנו את המהנדסים הערביים בתעשייה את השאלה המפורשת: האם אתה חושב שאתה הראשון להיות מפוטר אחרי המלחמה ובעקבותיה? הם אמרו: כן, ומה הרקע? על רקע היותי ערבי. כלומר, תופסים את הפיטורים שלהם שיהיו, אם יהיו, בגלל שהם עובדים ערביים. זה מתווסף לתחושות של מועמדים שעדיין לא עובדים – ואת זה לא סקרנו – שמפחדים לשלוח קורות חיים בתקופה הזו, אומרים לעצמם שברגע שיראו את השם הערבי שלהם אשת משאבי אנוש בחברה תזרוק את זה לפח. אלה תחושות, יכול להיות שהן לא אמיתיות אבל אלה התחושות.

כדי לסבר את האוזן, 83% מהמשיבים על הסקר עבדו בחברות גלובליות, חברות גלובליות שמתהדרות ביעדי גיוון. מה החברות האלה עושות במשבר? אנחנו במשבר, אנחנו במלחמה, והיא משפיעה גם על המהנדס היהודי וגם על המהנדס הערבי. אני מאמינה שגם אם אנחנו משווים תחושות של מהנדס יהודי, גם לו יש תחושות מאוד קשות שכנראה שהחברות לא מטפלות בהן. אנחנו שאלנו את המהנדסים שאלה ישירה: האם אתם חושבים שהחברה שלכם עושה משהו כדי לשפר את היחסים בין יהודים וערבים בעקבות המלחמה? 75% מהמשיבים אמרו שלא, שהחברות לא עשו ולא עושות כלום כדי לקרב וליצור שיח לא רק סביב נושאים מקצועיים אלא סביב מה שקורה במדינה.

עובדה, אני יכולה להגיד שאנחנו כבר חודשיים מנסים – והאמת שיצא לפועל קמפיין – להביא מהנדסים ערבים ויהודים ולהראות את העבודה ביחד, לצאת בקמפיין כזה, ולהפתעתנו גילינו שהרבה חברות, הרבה חברות, לא רצו להיכנס ולהחזיק את תפוח האדמה הלוהט הזה. אני שואלת את עצמי: האם יחסי מהנדסים יהודים וערבים בתוך החברות זה תפוח אדמה לוהט? האם השאיפה שלנו לייצר עבודה ביחד וחיים משותפים דרך העבודה המשותפת זה פתאום תפוח אדמה לוהט? וזה חברות בין-לאומיות שאמרו: אנחנו לא מתערבות. אז אוקיי, יעדי גיוון מצד אחד, כשהכול טוב ויפה זה עובד, אבל כשאנחנו בזמן משבר ובזמן מלחמה יש פה סדקים?

מהצד השני, המסקנה שלי היא שעבודה של מהנדסים ערביים לא יכולה להיות בנויה רק על חברות בין-לאומיות. זה מצריך שינוי מדיניות עמוק, מצריך שינוי מדיניות של כל הרשויות שנוגעות גם בחדשנות אבל גם בתעסוקה, איך אנחנו עוזרים לחברות הישראליות לקלוט כמה שיותר מהנדסים. גם המחקר האחרון שעשינו, לפני כמה חודשים, הראה ש-90% מהמהנדסים שעובדים בחברות מרוצים מהעבודה ורוב הנהלות החברות מרוצות מהעבודה של מהנדסים ערביים. אז יש לנו פה הסיטואציה של win-win. חברות ישראליות וחברות סטארט-אפים לא מודעות לעניין הזה.

את התוצאות המלאות אנחנו נפרסם בקרוב. אני לא אלאה אתכם עכשיו בכל גם מפאת חוסר הזמן. אני מודה לכם ואני מקווה שיהיה המשך לסוגיה של מהנדסות ומהנדסים ערביים בהייטק כי זו סוגיה מאוד חשובה ואני חושבת שצריך לקיים, חבר הכנסת איימן עודה, דיון מיוחד סביב הנושא.

אכן כך.

אם אפשר להשלים רק נתון אחד. בשנה האחרונה התחלנו לשלב מדד שנקרא ESG, כשה-S שלו היא מן הסתם social, שעוסק בין השאר גם בנושא של גיוון כחלק מתהליך הבחינה שלנו. אנחנו לא נותנים כסף למרכזי מו"פ, בעיקר לחברות צעירות, ולכן הנושא הזה של הגיוון הפך להיות חלק מתהליך הבחינה שלנו. אנחנו מסתכלים על זה וזה חלק מהשיקולים. זה דבר שהכנסנו בשנה האחרונה.

תודה רבה. ארנון קולומבוס, מנכ"ל InNegev, בבקשה.

שלום, שמי ארנון קולומבוס, אני מנכ"ל החממה הטכנולוגית, מרכז החדשנות InNegev, שיושב ברהט, באזור התעשייה עידן הנגב, ואם תרצו אפשר לקרוא לזה מנהלת המעבר של ההייטק דרומה. אני אקח לעצמי קצת את התפקיד שאפרת שאלה, מי מניף את הדגל השחור. אני אופטימיסט גדול ובשביל זה אני עושה את העבודה שאני עושה ואני קם כל בוקר עם הרבה מאוד שמחה בלב, אבל יש לנו פה הרבה מאוד סימנים לדאגה. אני אנסה להציע בסוף הדברים שלי גם פתרונות ולהגיד מה צריך לעשות כדי שהדברים יהיו קצת פחות חשוכים מכפי שאני רואה את הדברים כרגע.

אני אגיד מילה רגע עליי ועל החממה. אני תושב הנגב, נולדתי בנגב, חי כל חיי בנגב, 30 שנה בתעשייה, בתפקידים בכירים מאוד בתעשייה הבין-לאומית, נטפים, כי"ל, החברות הגדולות. נקראתי לדגל לנהל את החממה הזאת לשמחתי. זו משימת חיי ואני חושב שיש לנו שם הרבה מאוד מה לעשות. כשמדברים על ההייטק, והיה נשמע לרגע פה שההייטק במצב חצי בסדר כי הוא פחות נפגע מהלחימה, ההייטק נפגע, כמו שאמרנו, הרבה קודם, אבל אני אדבר על ההייטק דרך הפריזמה של ההייטק בדרום. אני חושב שמה שקורה להייטק בדרום זה מה שעלול לצערי לקרות להייטק גם בישראל אם אנחנו לא נעשה את המהלכים הנכונים. אני רוצה להציע לפחות מה כדאי לעשות.

אני, בין היתר, עוסק בפעילות חברתית בנגב, ופה אני רוצה להגיד שאי אפשר לטפל נקודתית. הנטייה שלנו בישראל לטפל נקודתית, לבקש תקציב מרשות החדשנות ולהגיד: תגדילו קצת את התקציב, זה לא יעבוד. אנחנו צריכים להסתכל בראייה מתכללת, בראייה שלמה, בראייה שמטפלת מהגיל הרך ועד ההליכה לאקדמיה והמשך בתעסוקה.

בתעשייה הבדואית אני היום עוסק במספר פעילויות מאוד מאוד גדול. יש שתי עמותות שהקמתי, שאחת עוסקת בפיתוח מנהיגות לנשים בחברה הבדואית, נקראת ראידאת, והשנייה עוסקת בפעילות בחורה, נקראת אינדימאז', השתלבות בתעסוקה בחברה הבדואית. ההשתלבות הזאת בתעסוקה והפיתוח של המנהיגות אלה דוגמאות למה שצריך לעשות.

ההייטק גם במדינת ישראל, לא רק בחברה הבדואית והערבית, לא יצמח אם לא נטפל מלמטה. זה לא עוד תקציב. אנחנו גם צריכים את התקציבים האלה, זה הכרחי, אבל בטח לא מספיק. לכן אנחנו צריכים להסתכל על זה בראייה מתכללת כדי להציע פה פתרון.

אני רוצה לדבר על החממה כי כל מה שדובר פה אנחנו חווים ביום-יום. החממה פועלת למעשה שלוש שנים וחצי אבל שנה ראשונה הייתה קורונה, שנה שנייה משבר ההייטק העולמי, אחרי הקורונה, שנה שלישית נכנסנו למשבר של המהפכה המשפטית, ושנה רביעית המלחמה שנפלה עלינו עכשיו. כשאתם לוקחים רצף כזה של פעילויות ומפילים אותו על תעשייה מאד חזקה, כמו ההייטק, אז גם הגב שלו מתחיל להתעקם, להתכופף ולהישבר. כשמפילים אותו על תעשיית הייטק צעירה שעוד לא צמחה בנגב זו מכת מוות.

צריך לדעת, אנחנו התחלנו בשנתיים האחרונות בפעילות משותפות. אני בא הבוקר מישיבה עם דרור בין, מנכ"ל רשות החדשנות, ועם כל צוות ההנהלה של רשות החדשנות בירושלים. אנחנו מנסים לראות איך בונים פה תוכנית שהנגב מסוגל להרים את הראש. דיבר פה ד"ר פתיר ואני חושב שהוא אמר הרבה דברי טעם, אבל כשמחדדים את התמונה ומסתכלים על הנגב, התמונה עוד הרבה יותר קשה, כי כל היעדים ששמו בצדק ברשות החדשנות – הגוונת סוגי הפעילויות, לא ללכת רק ל-software וסייבר, הגוונת האוכלוסייה, הפיזור הגאוגרפי – ולקחת את כל אלה ולייצר אותם היום בנגב זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אנחנו מנסים להשקיע בחברות בנגב כבר שלוש שנים וחצי, כל חברה זו מלחמה, כל חברה זה לטפס על קיר קרמיקה עם ציפורניים.

איפה הבעיה?

הבעיה כרגע שאנחנו חסרים בתשתיות בנגב. אני אספר דרך הפריזמה שהיא עוד הרבה יותר קשה והיא לשלב את החברה הבדואית בנגב. אם אנחנו מדברים על 2.8% מהפעילות של ההייטק בישראל שנמצא בנגב – זה המספר המדויק שיש, בגרף פה זה מופיע בתור 3% – זה מספר עצוב. אם אנחנו משקיעים בין 4% ל-7% מהתקציב הכולל של מדינת ישראל בנגב כדי לסגור את הפערים האלה, אם מסתכלים רק על אחוז האוכלוסייה בנגב, שזה 10% פחות או יותר, אנחנו אפילו לא מגיעים להשקעה של החלק היחסי של התקציב על פי חלוקה פרו-רטה של התושבים במדינת ישראל.

מדינת ישראל צריכה לעשות פה תקציב מתקן בסדרי גודל, גם בחברה הערבית, גם בנגב בכלל, בחברה הבדואית, ואנחנו צריכים עכשיו לעשות פה מהלך שימשוך צעירים. מה שאנחנו עושים בחממה הטכנולוגית זו התחלה. אנחנו מנסים למשוך משקיעים, יזמים, חוקרים, פרופסורים, אנשים שמתקבצים סביב רעיונות ומיזמים ולהשקיע בשלבים הראשונים. פה אנחנו פוגשים את הבעיה. אם צריך היום מצ'ינג – והציע ד"ר פתיר להוריד את הסכום של המצ'ינג מ-50% – היום החברות לא מצליחות גם לגייס 20% ו-10%. לכן הכסף שמגיע ממדינת ישראל זורם לסייבר, software, מרכז תל אביב, ולא מגיע לאיברים הלא חיוניים. הוא מגיע חזרה למרכז ולמקומות החזקים.

מה שאנחנו מציעים זה לעשות תוכנית שקודם כל תקצה תקציבים שהם לא רק למו"פ. אנחנו מסתכלים על המו"פ דרך החור של הגרוש. יש פה תשתית הרבה יותר גדולה, יש פה עוד משרדים של הממשלה, צריך להציב פה תשתיות. אצל נועה שנמצאת פה מהחממה ורואה 600 מיזמים בתחילת דרכם, והיא מבררת כמה מיזמים צריכים תשתית, צריכים מעבדה – היום יש לה רשימה של 40 חברות מתוך המיזמים, בשלבים מאוד מאוד מוקדמים, שמנסים להקים את עצמם בדרום אבל לא יכולים כי אין מעבדות בדרום. ומי שלא יודע, הכי דרומה שיש מעבדות בשביל מיזמים צעירים זה ברחובות, דרומה מרחובות אין מעבדות שסטארט-אפים יכולים להקים את הפעילות הראשונית שלהם.

תודה רבה. גם אין מו"פ בקרב האוכלוסייה הערבית בנגב.

יש עוד כמה דברים שהייתי שמח בכל זאת להציע כי אני חושב שמה שחשוב זה להציע פתרונות.

בוא נקבע פגישה ונתקדם ביחד.

אני אשמח.

תודה רבה. עינב חיים סייג, פורום ההייטק למען ישראל, בבקשה.

שלום רב ותודה רבה. שמי עינב חיים סייג, אני מגיעה משילוב של ההייטק הביטחוני, בעבר ממשרד ראש הממשלה וממערך הסייבר הלאומי, מהתעשייה הביטחונית, וכיום מההייטק האזרחי, יזמת בתחום החברתי. אני מברכת על הדיון הזה, שלדעתי הוא הראשון מאז פרוץ הלחימה, בנושא מצב ההייטק, וזה בגלל שאני מהשטח וחלק מהיזמים כחלק מאקוסיסטם שנמצא במוד מלחמה.

אני לא יודעת אם זה היה מספיק ברור אבל אנחנו בקרב בלימה על ההייטק הישראלי. יש מוטו שההייטק עכשיו מנסה לשדר החוצה: israeli high tech delivers no matter what, וזה אומר שמבחוץ מסתכלים עלינו, גם הלקוחות וגם המשקיעים, והרבה פחות מאמינים לאותה אמירה שאנחנו resilient, שאנחנו שם, שאנחנו נמשיך להוביל. אנחנו נמצאים בקרב הזה קצת לבד אז אני שמחה שאתם פה להיות אתנו רגע בדבר הזה.

רשות החדשנות מבינה טוב מאוד את המצב והתחילה לפעול בכיוון. כחלק מפורום ההייטק גם הגשנו לוועדה סקירה של המצב והמלצות להמשך. אנחנו חושבים שיש הרבה מה לעשות ולו רק שתבוא כנסת ישראל ותעשה מעקב או תוכנית על מצב ההייטק, לא רק דיון אחד, ושתשדר לעולם שאכפת בכלל לישראל מההייטק הישראלי.

מה את מציעה קונקרטית? יש לנו את המליאה, את הוועדות, אפשר לעשות כנס. מה את מציעה?

אנחנו צריכים להיפגש ולעקוב אחרי מצב ההייטק הישראלי, לעשות פעולות שישדרו אל מול המשקיעים בחוץ שישראל מעצמת הייטק וממשיכה להיות מעצמת הייטק, לעודד את ההשקעות והמו"פ. רשות החדשנות מעולה בזה, לחזק עוד את המסלולים שלה, היא יודעת מה לעשות, לתת עוד עידוד למו"פ, מו"פ ורסטילי, מו"פ בכל האזורים, כמו שנאמר פה. אם אנחנו סטארט-אפ ניישן, ואני מרגישה את זה מהשטח בכל עצמותיי ובכל הקריירה שלי, אני לא חושבת שזה מעניין את כנסת ישראל.

עינב, כל זה חשוב אבל המשקיעים מחפשים יציבות. פה התחילה הבעיה המרכזית מאז ההפיכה המשטרית עד למלחמה.

נכון מאוד. אבל אני אומר לך, אנחנו מדברים עם המשקיעים, אני מדברת עם המשקיעים, אני חושבת שיש כל כך הרבה מה לעשות אפילו בלעזור לשדר את האמון הזה, שאנחנו מדברים עם משקיעים ואומרים להם israeli high tech delivers no matter what, לא משנה מה. אנחנו עובדים בשלוש משמרות, כולל מילואים, כולל תוך כדי מצגות למשקיעים, אנחנו עושים את זה, אנחנו נעשה את זה. אפשר. אנחנו יודעים לעמוד ויודעים להתמודד עם זה.

אני רוצה גם להציע להרחיב את זווית ההסתכלות על ההייטק יותר מאשר עוגה פיננסית וחברתית, שהיא כמובן מאוד מאוד חשובה לישראל באספקטים האלה. ההייטק האזרחי וההייטק הביטחוני שלובים הם והיתרון והמובילות של ישראל בזירה שהיא נמצאת בה, וגם המובילות הביטחונית, חלקה נטוע במובילות הטכנולוגית של ישראל. זה כל העוגה ביחד.

תודה רבה. אירית טויטו, בבקשה.

שמי אירית טויטו, אני מפורום ההייטק למען ישראל, ביחד עם עינב. אנחנו הגשנו לוועדה מתווה של צעדים שאנחנו מציעים כיצד להתמודד עם המשבר החמור. צריך להבין שההייטק היום מעסיק כ-12% מכוח העבודה בישראל. זאת אומרת שההשלכות כאן הן השלכות מקיפות, גם מבחינת ההכנסות ממסים, גם מבחינת הכנסות מייצוא, גם מבחינות אחרות וממעגלי תעסוקה נוספים בענפים נלווים.

מבחינת צעדים שאנחנו הצענו, לא כל הצעדים האלה הם בקשות עם תוספות תקציביות כאלה ואחרות. אנחנו מבקשים להתאים למשל את מנגנון ההשקעה של רשות החדשנות לשעת חירום כי לראייתנו ההייטק נמצא במצב חירום ברגע זה. שאלת קודם בכמה ירדו ההשקעות לפי דוח PWC, ההיקף הכספי של הנפקות ורכישות ירד ב-56% יחסית לשנת 22, וההשקעות של כסף פרטי בארץ ירדו במעל ל-60%, תלוי לפי איזה מכון אתה מסתכל, יש יותר קרוב ל-70% ויש יותר קרוב ל-60% מלמטה.

מבחינת הצעדים – התאמת מנגנון ההשקעה של רשות החדשנות לשעת חירום, כולל לראייתנו קודם כל ביטול או צמצום דרישה לכספים משלימים. כיום מענקי רשות החדשנות מושקעים בהשלמה לכספי משקיעים כאשר ההשלמה הנדרשת היא 25% עד 70% מהתקציב, תלוי בקריטריונים, אבל אם אין משקיעים מבחוץ אז למעשה אותם סטארט-אפים ששמענו שמעל 50% מהם תוך 6 חודשים ללא תקציב נסגרים, יישארו ללא מענה בכלל.

בנוסף, אנחנו מציעים לשקול מסלולי השקעה מבוססי אקוויטי (Equity) והגמשה זמנית של חוקי הקניין הרוחני שהיום מרתיעים משקיעים זרים, מהקצת שעוד בכלל מתעניינים להשקיע. בנוסף לזה אנחנו מבקשים שורה של פעולות שמאיצות צמיחה, למשל התמקדות בחברות שנפגעו מהותית מגיוס לשירות מילואים. בחברות הקטנות זה מגיע ל-30% לפעמים מכוח האדם, דווקא באותן חברות שהן באתגר מימוני. אז סיוע ספציפי לחברות שנפגעו מגיוס לשירות מילואים. הקמת מרכזי חדשנות אזוריים ברחבי הפריפריה הישראלית להוספת משרות בפריון גבוה. הוזכר קודם גם הכיוון הזה שכבר פועלים. חיזוק תוכניות סיוע של משרד הכלכלה ומשרד החוץ תומכות בפעילות שיווק – זאת אומרת, עוזרות לחברות להיכנס לשווקים חדשים של חברות ישראליות בחו"ל. ונושא של הלוואות בתנאים נוחים לחברות על סף סגירה.

חשוב להגיד ששנת 23 היא השנה הלא טובה להיות בה במשבר כי בשנה הזאת פרצה מהפכת בינה מלאכותית ברחבי העולם, התשתיות שיש - - -

זו הערה חשובה.

ודאי. התשתיות שיש מאפשרות להרבה מאוד חברות בעולם להיכנס ולפרוץ ויש סבב ענק, ממש סחף, של השקעות של חברות נפתחות ושל כבישה של נתח שוק. השוק הישראלי לא נמצא שם. נתח שוק שנכבש ע"י חברות זרות בכל רחבי העולם, יהיה לנו קשה מאוד להגיע אחר כך ולהיכנס אליו. הוזכרה כאן הדוגמה של יפן, אם אנחנו נפספס את המהפכה הזאת יהיה לנו קשה מאוד לכסות על זה בשנים אחרות.

תודה רבה. אני מברך את בואו חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי. חבר הכנסת גלעד קריב, בבקשה.

חברים, שיעור חשוב לנו, חברי הכנסת, הוא לא לנסות לקשר את הכול לפוליטיקה ואין ספק שהדיון פה צריך בעיקרו להתנהל על פרמטרים מקצועיים כפי שהוא התנהל עד עכשיו, אבל יש לנו באותה מידה גם חובה לא להתעלם באופן מלאכותי מן הפוליטיקה. אני חושב שמי שמסתכל על הנתונים שהוצגו כאן ועל הדברים שנשמעים מבין שכן יש כאן גם השפעות לא מעטות ותוצאות של תהליכים שקשורים בעניינים גלובליים, שקשורים גם באתגרים שמונחים לפתחה של התעשייה הזו ללא קשר למציאות הפוליטית, אבל כן, יש גם קשר גדול לפוליטיקה הישראלית של שנת 23 לפני המלחמה וגם אחרי המלחמה.

אמנם המלחמה היא לא דבר שצריך בהכרח לקשר אותו באופן מידי לסוג כזה או אחר של הפוליטיקה, אבל ההתנהגות של הממשלה מאז פריצת המלחמה ובואך לשנת 24 זה בהחלט דבר שצריך לדבר עליו. בסופו של דבר, כשמסתכלים על מה שקרה כאן, בבניין הזה, כשהותקן תקציב 23 וכשמסתכלים על מה יקרה בתקציב 24, מבינים את הקשר בין הכרעות פוליטיות וסדרי העדיפויות למה שמדינת ישראל מקרינה, גם לגורמים מן החוץ אבל גם לגורמים כאן בתוך המשק הישראלי לגבי השאלה האם מדינת ישראל נותרת מקום שבו שווה להשקיע.

זה נכון כמובן לגורמים שמשקיעים מן החוץ אבל תראו את הנתונים שהוצגו ע"י רשות החדשנות בהקשר לרישום החברות, כמה חברות נרשמות בישראל וכמה חברות בוחרות להירשם בחו"ל, וכאשר חברה נרשמת עם רגע הקמתה בחו"ל זה גם מעיד על איזושהי כוונות ועל נתיב יציאה יותר קל מן התעשייה המקומית אל מחוזות שמעבר לים.

כאן צריך לומר בצורה מאוד ברורה, המנהיגות הפוליטית של מדינת ישראל כרגע, לא רק שלא עושה דבר על מנת לחזק את האמון העולמי בתעשיית ההייטק הישראלית, שסובלת מהמציאות הביטחונית, אלא היא מערערת את מה שנותר מן האמון הזה. וכשמשקיעים ברחבי העולם וגורמים פיננסיים ברחבי העולם רואים את סגנון ההתבטאויות ואת ההתנהלות וסדרי העדיפויות שהתקציב מקרין, הם אומרים: אנחנו, עם הטירוף הזה, לא יכולים לעבוד. אז כן, למרות שכולנו רוצים להיות מאוד מקצועיים ומאוד מדויקים, אי אפשר להיות מקצועיים בעניינים כלכליים מבלי לדבר על הפוליטיקה וצריך להתייחס לפיל הזה בחדר.

ברמה המאוד מעשית, אני חושב שצריכה לצאת קריאה מאוד ברורה. הסיפור הוא לא חד-שנתי. מדינת ישראל צריכה להציג כבר במסגרת עדכון תקציב 24 תוכנית רב-שנתית – לא חד-שנתית אלא רב-שנתית – לשיקום האמון הבין-לאומי בתעשיית ההייטק הישראלי. חלק מהצעדים נאמרו כאן, חלק מהצעדים אפשר עוד לחשוב עליהם, בדיוק כמו שבעניין של פיתוח תשתיות אין תוכנית חד-שנתית. אתה לא בונה תוכנית בתחום התחבורה לשנה אחת אלא אתה מבין שזה דבר שמתפרס על פני עשור.

זאת צריכה להיות הדרישה מממשלת ישראל מתוך דיאלוג עם התעשייה המקומית. אם הממשלה לא תציג תוכנית רב-שנתית לשיקום תעשיית ההייטק כקטר מוביל ותמשיך, תסלחו לי, בהתנהגות המופרעת שלה, שמקרינה מסרים לעולם שאין מה להשקיע כאן, אז אנחנו נאבד את קטר הצמיחה המרכזי הזה, לא לשנה אחד אלא לשנים רבות. תודה.

תודה רבה. רביע זיוד, מנכ"ל חאסוב, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת איימן עודה, ושלום לכולם. אני גם אנסה לתת לכם נקודת מבט מהיכן שאני מגיע. אנחנו עמותה חאסוב, עמותה שקמה, צמחה מתוך החברה הערבית, integrated organization, והיום מהעמותות המובילות בקידום יזמות טכנולוגית בחברה הערבית. אנחנו מתמקדים יותר בצד היזמי, איך באמת לייצר יש מאין, איך ליצור חברות בתוך החברה הערבית כדי שהם יובילו את הקטר הכלכלי ולהשפיע על הכלכלה בערים ובכפרים הערביים.

חברי, ד"ר אסף פתיר, הזכיר כמה דברים שבאמת לא התחילו במלחמה אבל המלחמה רק החמירה אותם. היה רצף של אירועים, היה המשבר הגלובלי בכל ענף ההייטק שהשפיע על כולם, ואחרי זה הגיעה המהפכה המשפטית שגם השפיעה על כל ההשקעות הזרות שהיו אמורות להיות מושקעות פה – כמו שציינו פה, בין 75% ל-80% מההשקעות הן השקעות שמגיעות בעיקר ממשקיעים מחו"ל – וישר אחרי כן הגיעה המלחמה. מי נפגע הכי הרבה במקומות האלה? האוכלוסיות הכי חלשות.

מהנתונים שרשות החדשנות הציגה, ל-50% מהסטארט-אפים עוד 6 חודשים נגמר ה-runway ו-75% אולי יצליחו לשרוד שנה, אלה שהצליחו לגייס מעל 5 מיליון. כולנו יודעים שרוב החברות בחברה הערבית הן עדיין בשלבי ה-pre-seed, seed, אולי כמה חברות הצליחו לגרד את round A, אבל אין באמת עדיין. אז רצף משברים כזה יכול להיות מכת מוות למה שהתחיל להתרומם בעשור האחרון בחברה הערבית. אנחנו התחלנו לראות מגמת שינוי מאוד מאוד טובה, איך הרבה יותר אנשים לוקחים סיכון, יוצאים מאזור הנוחות ומנסים להקים חברות, אנשים חוקרים, אנשים עם PhD, אנשים שכבר היו בתעשייה, לוקחים את הסיכונים האלה.

אבל במציאות שאנחנו נמצאים בה לכולם יש את השיקולים שלהם ועושים risk assessment and risk management, אומרים: לא, אני לא אעשה את הצעד הזה. אז חשוב מאוד לדעת שכל האירועים האלה והמלחמה במיוחד משפיעים מאוד מאוד על התעשייה ועל מה שקורה. אני מצטרף לחבר הכנסת יאסר חוג'יראת שיצא, שאמר שבסוף שלום זה באמת מה שייצר פה יציבות ארוכת טווח ומקום שאנשים ירצו להשקיע בו.

ידידתי מייסם ג'לג'ולי דיברה על כל הנושא של העובדים בתעשיית ההייטק. אנחנו רואים שאכן כך, רוב העובדים נמצאים בחברות הגדולות. בחברות הסטארט-אפים היותר קטנות שנמצאות בעיקר במרכז הארץ אין עובדים ערביים. זה די ידוע, אני לא מופתע מזה כי יותר מ-80% מהתעשייה עובדת על "חבר מביא חבר", יותר מ-80%, ובמעגלים האלה רוב האנשים יוצאים או מהצבא - - -

איפה שזה מתחיל לרוב זה נשאר.

כן. זה אותם מעגלים, אנשים שמאוד מאוד דומים אחד לשני ומאוד קשה לפרוץ את החברות האלה, להיכנס ולהתחיל להעסיק אנשים, וצריך איכשהו לפרוץ את המעגל הזה ולעשות את ה- zero to one. ברגע שיש את zero to one זה נהיה הרבה יותר קל, ה-one הזה מתחיל להביא עוד אנשים. אז אני כן מציע פה אולי לרשות החדשנות, שעושה עבודה מדהימה בשנה האחרונה – תכף אני אתן כמה דוגמאות שאנחנו גם חלק בהן – אם היא יכולה להרים את הכפפה, כי היא עובדת מאוד מאוד צמוד עם החברות האלה, החברות היותר קטנות, ולנסות לייצר את ה- zero to one ולנסות להכניס את העובדים הערביים הראשונים לחברות האלה. זה יכול להיות game changer איך באמת פורצים את זה ולאט-לאט זה ייכנס.

אני חייב לברך על כמה מהלכים שרשות החדשנות עשתה לאחרונה. אנחנו זכינו, בחאסוב, בשני מכרזים, מכרז להקמת מרכז חדשנות. חה"כ איימן היה אצלנו לא מזמן ואני מזמין את כולם לבוא אלינו.

גם הבטחנו לך שנבקר רשמית מטעם הוועדה. אנחנו נקבע יום בשבועות הבאים.

כולם מוזמנים. וגם זכינו לנהל מועדון אנג'לים, שבדיוק עשינו עכשיו את ההשקעה הראשונה. 15 אנג'לים מהחברה הערבית, אנשים מחו"ל וגם מהחברה הישראלית היהודית הצטרפו להשקעה אחת בסטארט-אפ, שזה מדהים. הוקמו עכשיו כמה מרכזי חדשנות בערים ערביות, פתאום יש זרימה, אנשים באים, אנחנו מתחילים לראות את זה. את תשעת מרכזי החדשנות רשות החדשנות ניהלה וזה היה בין-משרדי. אני חושב שצריכים צריך להיות עוד כאלה, שרשות החדשנות תמשיך להוביל כי היא באמת הגוף שרואה את הדברים, אבל שכל משרדי הממשלה ייכנסו וירימו את הכפפה.

כמה מרכזי חדשנות יש?

בחברה הערבית יש שלושה ומאלה שזכו עכשיו יש אחד במזרח ירושלים. השלושה הם בערערה, שאנחנו מובילים, אחד בסכנין, שד"ר מחמוד כיאל מוביל ב-North-Med, ואחד בכפר קאסם, שצופן גם חלק ממנו.

ושניים בנגב. יש תשעה חדשים, שניים בנגב.

לגבי הנקודה שלך, הדסה, היינו לקראת חתימת חוזה לכניסה ל-40 בתי ספר, להתחיל לעבוד איתם כי בהרבה מקומות צריך להתחיל מאוד מאוד מוקדם, בחטיבת ביניים וביסודי, היינו אמורים לחתום חוזה ואז פרצה המלחמה וכל הכסף הוסט. יש עוד הרבה מה לעשות, הדברים שהזכרתי ועוד, ואני מקווה שנראה ימים טובים יותר בעתיד הקרוב. תודה.

תודה רבה. ד"ר גורי זילכה, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, בבקשה.

תודה רבה. אני רוצה להזכיר לאלה שלא היו, אדוני היושב-ראש, שהוועדה בראשותך קיימה לפני שלושה שבועות דיון במצב המו"פ בכללותו, לא רק בנושא ההייטק. אנחנו המלצנו שם על מספר צעדים, לא רק בטווח המידי אלא כמובן שאנחנו מדברים במונחים של מו"פ, בטווח הארוך של 5-10 שנים קדימה, כאשר אחת מהסוגיות שעלו שם זה כמה מדינת ישראל משקיעה בנושא של מו"פ. הוזכרו פה המספרים, אני רק רוצה לסבר את האוזן. סך הכול, ה-5.5% – שאנחנו בטופ העולמי, נחשבים למספר 1, אמנם לא לנפש אלא בסך הכל, לנפש אנחנו בסדר גודל של מקום שלישי בעולם – מגיעים לסדר גודל של 80 עד 85 מיליארד שקל, כאשר כמובן זה תלוי בשער הדולר. מתוך זה מדינת ישראל משקיעה פחות מ-10%, זה נכון.

בחלק מההמלצות שלנו דיברנו על-כך שאם תהיה שחיקה באותם 5.5% זה דבר שצריך לחשוב עליו מראש ולהיערך אליו. ההיערכות עליו צריכה להיות בצורה של חשיבה על תוספת של הממשלה כ-contingent למצב שיכול להיות שתהיה שחיקה בנושא הזה בסדרי גודל של בין 1% ל-2% מסך כל ההוצאות של המו"פ של מדינת ישראל. זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים כל אחוז של מו"פ, זה סדר גודל בין 750 ל-800 מיליון שקל, מתקרב למיליארד שקל. אנחנו מדברים על סדר גודל של מיליארד שקל וחצי על 1 מיליארד שקל חד-פעמי לשנה-שנתיים. יכול להיות שלא נצטרך לנצל את כל הסכומים האלה אבל בהחלט זה מה שאנחנו המלצנו.

גם שר החדשנות והמדע ביקש מאתנו להמליץ עוד נושאים. אנחנו נכנסנו לכל הנושא הזה של שרשרת החינוך במדינת ישראל. דיברו הרבה פה על הנושאים של טכנולוגיה. טכנולוגיה זה כמובן מגיל בית ספר יסודי. צריך לחזק את זה. זה לא רק נושא של חינוך אלא גם נושא של צמצום פערים. הזכירו פה את הנושא של ההייטק בנגב, אני דיברתי בישיבה הקודמת על כל הנושא הזה, גם בהקשר של עידן הנגב, אנחנו התבקשנו להיכנס לנושא של תקומה, תקומה במונחים הפיזיים שלו הוא מצומצם בשטחו אבל כשאנחנו מכניסים את האלמנט של המו"פ לתוכו אנחנו צריכים לחשוב על כלל המרחב, כולל הנושאים, הבעייתיות, החינוך, על ההייטק גם באוכלוסייה הבדואית בנגב, רהט, חורה וכו', כפי שהזכירו פה.

בנוסף לכך, גם לפני שפרצה המלחמה אנחנו התבקשנו להגיש המלצות כפי שנעשות במדינות מתוקנות על התחומים שמדינת ישראל צריכה להשקיע בהם, מה שנקרא תחומים מפציעי חדשנות, והמלצנו על 5 תחומים, חלק מהם זה מbio-convergence, פודטק, חלל אזרחי ונושאים מהסוג הזה. הנושאים האלה הובאו בחלקם כבר לוועדת שרים לענייני מדע בראשותו של השר ואנחנו מקווים שהנושאים האלה יקבלו משנה תוקף גם בתקציבים הבאים ובהחלט כבר ב-2024 ואילך. תודה רבה.

תודה רבה. חן לינצ'בסקי, Iron Nation, בבקשה.

תודה. מילה אחת על מה שאנחנו עושים. Iron Nation היא קרן שהוקמה מיד אחרי המלחמה באופן וולונטרי. כולנו מתנדבים, מגייסים כסף על מנת להשקיע בחברות סטארט-אפ ובעצם לגשר על הפער, לאפשר להם להגיע עד סוף 2024, ואז, בתקווה שיהיה פה יותר טוב, הם יוכלו לגייס ממשקיעים אחרים. קיבלנו כמעט 700 בקשות – חלק מהמידע שקודם הוזכר הגיע מאתנו – מסטארט-אפים, כולם עם runway של פחות מחצי שנה. זאת אומרת, אם לא נעזור להם עכשיו הם ייסגרו.

ממיינים את אותם סטארט-אפים ומגייסים כסף. רוב הכסף מגיע מארצות הברית, צפון אמריקה, משקיעים זרים, שיחות סופר מרגשות, אני יכול להגיד לכם, עם אנשים טובים שרוצים לתמוך במדינת ישראל. אנחנו פחות רואים כסף ישראלי לצערנו, למרות שיש בזה משהו מובן כי חלק גדול מהמשקיעים הישראלים מושקעים ממילא בארץ וצריכים לדאוג לעצמם.

אני חושב שאחד הדברים היפים ב- Iron Nation ובכלל מה שקרה מאז ה-7 באוקטובר, זה שכולנו משתפים פעולה. SNPI השתמשו במידע שלנו. עם חצי מהאנשים פה אני חושב ששיתפתי פעולה בכל מיני דברים. בקרן שלנו כמעט כל ה-VCs ישראליים שתומכים, עושים diligence, וכולם כמובן בהתנדבות, אף אחד לא מרוויח מזה כסף, כולנו למען המטרה.

אני חושב שאם יש משהו אחד שאפשר לקחת מהאירוע הזה לטובת חברי הכנסת הנכבדים ובכלל זה שאנחנו רואים פה שיתוף פעולה across the board. רשות החדשנות – גם אני, לפני שנכנסתי לכאן, סיימתי שיחה עם דרור – תעשיות גדולות, קטנות, משקיעים, כולם נרתמים, וכל מי שפניתי אליו בימים הראשונים ואמרתי לו: אני צריך ממך משהו, קודם כל אמר כן.

אם יש משהו שאתם יכולים לעשות זה – עזבו את התפקיד שלכם כחברי כנסת, יש לכם תפקיד כאנשים, כאנשים עם משמעות, אני חושב שיכולה להיות לך לכם באופן אישי תרומה משמעותית, בטח ובטח כשאנחנו מגייסים כסף בחו"ל, בטח ובטח עם יהדות העולם. העובדה שאנשים מתוך הבית הזה יבואו ויגבו את המיזמים האלה, שאני שוב מדגיש, הם לא לכוונות רווח – אנחנו לא נרוויח מזה כלום – היא משמעותית. היא תאפשר לנו להביא עוד כסף לתוך ההייטק.

הייתי מאוד שמח אם מלבד כל צעדי המדיניות, שאני מקווה שתעשו אותם ותצליחו בהם, אם כל אחד מכם ברמה האישית יחשוב איפה הוא יכול לעזור לנו ואנחנו מאוד מאוד נשמח לקבל כל עזרה. לא מעניינת אותנו הזדהות פוליטית או שייכות כזאת או אחרת. זה יכול מאוד לעזור להביא עוד כסף להייטק. תודה.

תודה לך. תסנים נערה, קו-אימפקט, בבקשה. "ניחוח של מושק – כל אלה ראויים להיות משאת נפש – אשר נמהל במי תסנים, והוא מעיין אשר ישתו ממנו המקורבים". זה סורה מהקוראן.

תודה, חבר הכנסת איימן עודה, על קיום הדיון בתקופה הקפה הזו. אני תסנים נערה, סמנכ"לית מעסיקים במיזם קו-אימפקט, השותפות לקידום תעסוקה בחברה הערבית. המיזם שלנו הוקם לפני עשור ומלווה היום למעלה מ-60 מעסיקים במגזר העסקי ומייעץ לגיוון, הכלה ויצירת שינוי עמוק ותשתיתי בתהליכים ארוכי טווח לתעסוקה הולמת, קליטה, קידום של אקדמאים מהחברה הערבית. המיזם הוא ארגון מתכלל שמוביל ביחד עם שותפים רבים מהחברה האזרחית את פורום העמותות של קו-אימפקט ומאגד בתוכו 12 ארגונים, חלק מהארגונים משתתפים היום אתנו בוועדה, בנוסף לשותפים רבים מהמגזר העסקי, הממשלתי והציבורי.

השתתפנו כאן בדיון הקודם, ביוני, ואני ממש שמחה שלפחות כאן הקול של החברה הערבית לא נדחק לשוליים. אנחנו באים היום עם חששות כבדים שהעלו כאן חבריי, אחרי רצף אירועים שמציבים את החברה הערבית ברמת פגיעות גבוהה וחוסר יציבות. דובר כאן הרבה ולא ארחיב על המשבר הפוליטי והכלכלי שליווה אותנו בשנה החולפת, אך חשוב לציין שהחברה הערבית מתמודדת עם אתגרים נוספים. הסטת הקשב הממשלתי, האלימות והפשיעה משתוללים בחברה שלנו, וחשש מאוד גדול מפגיעה בתוכניות הפיתוח הממשלתיות בחברה הערבית.

לנוכח המלחמה אפשר להבחין כי חלה עלייה בשיעור האבטלה וירידה בביקוש לעובדים. מייסם דיברה כאן על התחושות והחששות של המהנדסים הערביים ומחקר חדש שהובלנו יחד עם אקורד בחן את עמדותיהם של מעסיקים יהודים והערבים לפני ואחרי המלחמה, נמצא כי בקרב המעסיקים חלה ירידה משמעותית במוטיבציה לעבוד עם ערבים, הן מול עובדים ערביים והן ברצון לעבוד בארגון שיש בו גם עובדים ערבים וגם ברצון לעבוד תחת ניהול ישיר של מנהל ערבי.

שנת 23 סומנה כשנת התייעלות בהייטק, עוד לפני תחילת המלחמה, בה חווינו האטה וצמצום בגיוסים. כמובן, נאמר כאן, שהנפגעים הראשונים הם האוכלוסיות המודרות, ובמיוחד בחברה הערבית האקדמית ללא ניסיון בשל במיעוט במשרות התחלתיות. ארגוני החברה האזרחית הפעילים אתנו בפורום מדווחים כי תקופת המלחמה הנוכחית השפיעה במיוחד על מעסיקים שלא השקיעו בעבר בבניית תשתיות ותהליכי גיוון והכלה של החברה הערבית.

אנחנו כן רואים, והניסיון שלנו מהשטח אומר, שבקרב מעסיקים שפעלו בשגרה ליצירת תשתיות עמוקות וססטינביליות ניכרת יותר נכונות לנהל הליכי גיוון והכלה גם בתוך התקופה המאתגרת הזו של המלחמה. זה מראה על חשיבות ההשקעה בתהליכים לא רק בתקופת חירום אלא גם בימי שגרה, תהליכים ארוכי טווח בתוך המגזר העסקי עצמו.

אנחנו נשתף בכמה המלצות שלנו, בעיקר לשחקנים המרכזיים, הממשלה, המגזר העסקי וארגוני החברה האזרחית. אנחנו מעודדים שותפות אקטיבית עם מעסיקים כחלק מהחשיבה על פתרונות, קבלת ההחלטות וגם יישומן בסופו של יום בשטח. אנחנו מבקשים לבחון הגבלת מתן תמריצים למעסיקים לטובת העסקת החברה הערבית, דווקא עכשיו, כשהקשב והמוטיבציה של המעסיקים בירידה, ולהטמיע ממנגנונים שמתעדפים העסקה של עובדים ערביים.

אנחנו, כארגון המחויב לתעסוקה הולמת, וביחד עם שאר השותפים שלנו, מתקשים למדוד את השפעת ההאטה והמלחמה על תעסוקת החברה הערבית בהייטק. הנתונים היום מראים עלייה באבטלה ובפגיעות בחברה הערבית, אך טרם פורסמו מדדים או נתונים סקטוריאליים ובמיוחד על תעשיית ההייטק. הנתונים מאוד חשובים, במיוחד אחרי שנה בה ענף ההייטק חווה האטה ואתגרים, וגם כך הייצוג של החברה הערבית בענף ההייטק לפני המשבר ולפני המלחמה לא היה גבוה.

אנחנו נביא גם את נקודת המבט של המעסיקים. חשוב מאוד להמשיך להגביר את ההשתתפות האקטיבית של המעסיקים בתוכניות ייעודיות, ביוזמות ובמענקי רשות החדשנות בשילוב משמעותי ואפקטיבי יותר של החברה הערבית בחברות הטכנולוגיות, וכמובן להיערך ליום שאחרי המלחמה, גם ברמה הפנים-ארגונית, על מנת לקבוע נורמות וגבולות ארגוניים המבטיחים את שמירת המרחב המשותף והבטוח לכלל העובדים. תודה.

תודה רבה. גדעון שביט, עמותת MATA, בבקשה.

תודה רבה. עמותת MATA כבר הרבה שנים משקיעה בהייטק אבל רק בנגב. העמותה הזאת הוקמה על בסיס הקריה למחקר גרעיני בנגב, פועלת בהתנדבות ומשקיעה בסטארט-אפים בנגב. אני רוצה להציע כמה דברים מהניסיון שלי לסייע לגורמי היזמים של ההייטק בנגב. רק דוגמה: עם פרוץ המלחמה הקמנו קרן לזכרו של אופיר ליפשטיין, קרן אופיר. בדרך כלל שאנחנו משקיעים אנחנו כמובן מבקשים אקוויטי, מניות, אבל פה נתנו את זה כתרומה ליזמים כדי להתגבר על הבעיות שהיו להם באופן מידי. הפעלנו את זה תוך 48 שעות.

פנינו לממשלה שתצטרף אך הממשלה לא הצטרפה. הגישה צריכה להיות לפעמים שכמו שמבקשים מצ'ינג מיזמים, אז אם אנחנו משקיעים אנחנו יכולים גם לבקש מצ'ינג מהממשלה. אם הקמנו קרן לסייע ליזמים, למה שהממשלה לא תצטרף? אני מתכוון למשרד הנגב והגליל וכו'. קיבלנו הרבה סימפתיה, נתנו כספים ליזמים מידית. למשל, אם יש יזם שיושב בניר עם וצריך להזיז את הדברים שלו למרכז הארץ אז תוך 24 שעות הוא קיבל מאתנו כספים לעשות את זה. הממשלה יכלה להצטרף לזה.

אני אתן דוגמה נוספת. החלטנו – וארנון יודע את זה – להקים אקסלרטור לחברה הבדואית. הבדואים הם שליש מתושבי הנגב, הם זכאים גם כן לתמיכה. אמרו שאנחנו לא נורמליים: מה זה, יזמים טכנולוגיים בחברה הבדואית? אז אני רק רוצה לעדכן אתכם שיש כאלה ויש מצוינות, בעיקר הנשים הבדואיות. אנחנו מקיימים כבר ארבעה מחזורים ולא קיבלנו שקל אחד מהממשלה, למרות שפנינו. אם יש פה נציגי ממשלה, בבקשה, הצטרפו למהלך, זה לא דבר שמצריך תקציבים של מיליארדים.

אני מבקש שיירשם בפרוטוקול שאנחנו מבקשים שאם אנחנו עושים מיזם יחד עם שותפים נוספים – בזמנו גם ארנון הצטרף, כי"ל ואחרים – משרד הכלכלה, או משרד החדשנות או כל גורם שהוא, יכול גם כן להשתתף תקציבית. כמו שהם מבקשים מצ'ינג, גם אני מבקש מצ'ינג.

בעיה נוספת, ואני לא רוצה להרחיב – בדקתי את זה עם כמה מהיזמים שהשקענו אצלם –שמשקיעים חיצוניים נרתעים כרגע מלהשקיע. הם עומדים על הגדר. מוכנים להשקיע אבל רוצים לחכות. הפתרון שהם מחפשים זה לקיחת הלוואות. כארגון יש לנו כסף לתת הלוואות אבל הם לא מסוגלים לתת לנו ערבויות. הצעה קונקרטית שאני גם כן מבקש פה לשים – אני לא יודע לאן זה הולך, אולי דרך גורמי ממשלה – שהממשלה תיתן ערבות מדינה להלוואות האלה. אנחנו מוכנים לתת את הכסף, היזם, שבדרך כלל זה יזם בתחילת דרכו, אין לו את היכולת, אין לו גם נכסים.

בכובע אחר שלי אני גם מייצג ארגון אוסטרלי שהחליט להשקיע בשלושה מרכזי חדשנות בנגב בהיקף של קרוב ל-50 מיליון שקל, לא מהמרכזים מהסוג של רשות חדשנות אלא מרכזים פיזיים. אני אתן דוגמה. אנחנו הולכים להקים מבנה של 4,000 מטר באזור שדרות ושער הנגב שיאכלס יזמים בתחילת דרכם, כמו SouthUp, או חממה טכנולוגית מהסוג שיש גם ב-InNegev. לא תמיד יש לנו את כל הכסף. גם פה הממשלה יכולה להשתתף ב-20%, 30%. אין סיבה שאנחנו נישא בכל ההוצאות.

לסיכום, יוזמות זה דבר חשוב ביותר, מכל כיוון, אבל היינו רוצים לראות שותפות של הממשלה ביוזמות האלה. תודה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לכל אחד ואחת מכם. עצם ההשתתפות היא עמדה מאוד אחראית מצדכם. המבחן שלנו הוא איך הדברים הכול-כך חשובים שהועלו על השולחן הזה לא יתאדו, שמפה והלאה אנחנו ניאבק למען יישום הדברים הטובים.

הערה שנייה לפני שאני רוצה להציע המלצות. אכן קשה ולא נכון אובייקטיבית לדבר מקצועית הרחק מהפוליטיקה כי אנחנו רואים שמה שקרה בשנת 2023, אם זה בתוך מדינת ישראל או אם זה המלחמה, ללא ספק פגע ביציבות, באמון העולם. לכן החלק הפוליטי הוא חלק אינטגרלי, מרכזי, קרדינלי, בכל לסוגיה הזו.

בהיותי גם יושב-הראש וגם מזרם פוליטי, מאוד חשוב לי להביע עמדה שתשמר את האפשרות של הדיונים המשותפים של כולנו יחד. לכן מאוד חשוב לי תמיד לדבר בצורה שגם אם אין הסכמה לפחות שימצא קשר עם הדברים הללו, שאנחנו יכולים כן להמשיך ביחד. אז אולי זה סיסמאות גדולות אבל הן גם נכונות, אגיד שלדעתי רק, רק השלום, רק השלום, רק הדמוקרטיה, רק השוויון, רק הצדק החברתי, הם גורמי היציבות, ושני העמים הללו, שיישארו פה לנצח נצחים ביחד ושזורים זה בזה, חייבים למצוא את הדרך לכבד האחד את השני, שיהיה פה גם צדק וגם יציבות, שגם יביאו משקיעים מכל העולם.

אחת, הוועדה ממליצה להעלות את אחוז המימון הממשלתי לתעשיית ההייטק תוך הגדלת תקציב רשות החדשנות. שתיים, הוועדה ממליצה להקים ועדת היגוי משותפת של משרד המדע, רשות החדשנות, משרד האוצר, המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ונציגי תעשיית ההייטק, אשר תוביל את המאבק לסיוע מקיף ופרואקטיבי לתעשיית ההייטק, שנמצאת כפי ששמענו במצב חירום.

שלוש, הוועדה דורשת שוועדת ההיגוי הזו תציג תוכנית רב-שנתית לשיקום תעשיית ההייטק עוד לפני התקציב הבא. ארבע, בשביל לקדם תעשיית הייטק יותר שוויונית הוועדה ממליצה לרשות החדשנות לוועדת ההיגוי שתקום לדרוש מהחברות שמקבלות סיוע רף מסוים, שיהיו חייבים להיצמד אליו, של קבלת עובדים חרדים, ערבים ונשים למשרות מהותיות בחברות.

חמש, הוועדה ממליצה לרשות החדשנות להוציא קמפיין שיכלול תמריצים כספיים לחברות ההייטק, שיעודד אותן, ובמיוחד ברגעי המשבר של המלחמה, לקרב את העובדים וליצור שיח וסולידריות בין יהודים וערבים בתוך חברות. דרך העבודה נוצרים חיים משותפים וחברות ההייטק צריכות לאפשר ולעודד את זה. שש, הוועדה ממליצה לממשלה להצטרף ליוזמות פרטיות של קרנות סיוע למיזמי ההייטק שנפגעו בגלל המלחמה, בעיקר בנגב ובגליל. אנחנו, רביע, נתאם ונבוא לבקר אצלכם. תודה רבה לכם מעומק הלב, ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.