פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



53
הוועדה לביטחון לאומי
21/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 114
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, י"א בשבט התשפ"ד (21 בינואר 2024), שעה 13:45

סיור בכבאות והצלה

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר

אושר שקלים

אורלי אקווה - מנהלת תחום תכניות עבודה, המשרד לביטחון לאומי

רב-טפסר אייל כספי - נציב כבאות ראשי

רשף יפעת פרנקנבורג - עוזרת לנציב, כבאות והצלה

טפסר ניסים טוויטו - ראש אגף מבצעים, כבאות והצלה

טפסר יעקב מרציאנו - ראש אגף לוגיסטי, כבאות והצלה

טפסר רחל פיסם - ראש אגף משאבי אנוש, כבאות והצלה

טפסר דורון לוי - ראש אגף הגנה מאש, כבאות והצלה

תת-טפסר כפיר ביביטקו - ראש חטיבת מבצעים, כבאות והצלה

סגן-טפסר דורון אלמשלי - מפקד יחידת להבה, כבאות והצלה

טפסר משנה אורן ששצקי - מ"מ מפקד המכללה הלאומית, כבאות והצלה

טפסר בכיר אורי שובל - מפקד המכללה הלאומית, כבאות והצלה

טפסר איציק לוי - מפקד תחנת כיבוי רחובות, כבאות והצלה

איילון מיילר - רא"מ תכנון, כבאות והצלה

פייר עבוד - כבאות והצלה

סגן-טפסר טל וולבוביץ'

ראש ענף הסברה והדרכת אוכלוסייה, כבאות והצלה

רב-רשף שמעון פיקרק - תחנת בני ברק, כבאות והצלה

טפסר רונן מכתייב - מפקד מחוז צפון, כבאות והצלה

סגן-טפסר אלון מזל - דובר, כבאות והצלה

רס"ר יורם כהן - כבאות והצלה

רס"ר קסאו אמרה - מפקד קורסים מקצועיים במכללה הלאומית, כבאות והצלה

קרן - מפקדת משל"ט ארצי, כבאות והצלה

תת-טפסר פרופסור אלון בן נון - קצין רפואה ראשי, כבאות והצלה

רביד

ממלאת מקום ראש אגף תקציבים, כבאות והצלה

בוריס בורוצקי - כבאות והצלה

ניסים גוהר - מפקד צוות, כבאות והצלה.

בודינגר - כבאות והצלה

רמי אברהם - מ"מ תחום כבאות והצלה במזכירות הביטחונית, כבאות והצלה

יקותיאל צפרי - דובר הוועדה לביטחון לאומי, כנסת ישראל

אברהם בהאי - יועץ פרלמנטרי לחבר הכנסת צביקה פוגל, כנסת ישראל

נתנאל - יועץ פרלמנטרי לחבר הכנסת צביקה פוגל, כנסת ישראל

אורלי אלמגור - ראש צוות במחקר מרכז ומידע, כנסת ישראל

יוחאי וג'ימה - ראש מנהל ביטחון וחירום, מרכז השלטון המקומי

אריאל גלבוע

ראש חטיבת מרחב אזרחי, המועצה לביטחון לאומי

אביב חזן - יועץ פרלמנטרי לחבר הכנסת אושר שקלים, כנסת ישראל

שירן שחרור



אודי נגר



טל לייבוביץ



אלמוג לוטן

מירי פרנקל-שור

לאה גופר

בר סבן איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


סיור בכבאות והצלה

(ישיבת התכנסות טרום סיור)

שלום לכולם. אני מודה לכם שפיניתם את הזמן להיות איתנו. הגענו לכאן במסגרת ביקור של הוועדה לביטחון לאומי. מה שמסתתר אחרי זה, הנציב לא שאל אותי אבל אני אומר לכם. חונכתי בצבא ואני לא מתחיל את הביקורים שלי מלמעלה אלא מלטה והעדפתי לבקר לא מעט תחנות ולהכיר לא מעט כבאים בדרך לכאן.

כשאני מגיע לכאן אני כבר קצת יותר מכיר את השטח, למרות שהכרתי את השטח הזה לא מעט בשנים האחרונות. הזדמן לי להיות סגן יושב-ראש איגוד ערים לכבאות גליל עליון, כך שהכרתי את המערכת הזו מלמטה. יש לכם במה להיות גאים. אני מכיר את המערכת הזו 15 שנים ועשיתם קפיצת מדרגה מדהימה. זה עומד לזכותכם אבל זה טעון הוכחה כל יום מחדש. באנו לכאן לשמוע תוך כדי מלחמה כשהיכולות באות לידי ביטוי לראות איך אתם ערוכים ובמה אנחנו יכולים לעזור.

הוועדה לביטחון לאומי מבקרת ומפקחת על פעולות המשרד לביטחון לאומי, על כלל היחידות וגם מחוקקת. תנצלו את ההזדמנות שאנחנו פה. מנהלת הוועדה לאה הייתה אחראית על הכנת הביקור, מי ששומר לנו שהדברים יפורסמו כמו שצריך זה קותי, יש פה מהיועץ המשפטי? אין. יש לנו נציגים גם ממחלקת המחקר של הכנסת, בוקר אור. ח"כ אושר שקלים, שאינו חבר ועדה, מצטרף לוועדה. הבמה שלך, אדוני.

בוקר טוב ליושב-ראש הוועדה לביטחון לאומי, חבר הכנסת צביקה פוגל. כבוד למערך הכבאות שהגעתם לביקור פה. אנחנו נתחיל בסבב הכרות, כל אחד יגיד בקצרה את שמו ותפקידו. אני אומר דווקא לצד שלכם, אנחנו פה כדי שתאתגרו אותנו בשאלות. על אף קוצר הזמן ניסינו להציג את מערך הכבאות שמאוד חדשני באופן יחסי, מאוד מתקדם ומאוד מורכב. נשמח לשמוע שאלות וגם ביקורת. אנחנו פה כדי להשמיע ולשמוע.

נתחיל עם היכרות. אני אייל, אני בדיוק שנתיים נציג כבאות והצלה.

אני יפעת ואני עוזרת הנציב.

ניסים, אני ראש אג"מ שנתיים. לפני כן מפקד מחוז ירושלים.

יעקב מרציאנו, ראש אגף הלוגיסטיקה. עשר שנים בכבאות.

אני רחל פיסם, אני ראש אגף משאבי אנוש. אני פה עוד מעט שנתיים. לפני זה הייתי סמנכ"לית של הבט"פ., לפני זה - - -.

אורי, מפקד המכללה מזה שנה לעוד שבוע בדיוק. בעברי הייתי מפקד תל-אביב, מפקד מחוז דן ולפני כן אתה יודע.

לפני כן בילינו יחד כמה שעות. כן?

דורון, ראש אגף הגנה מאש, שלוש שנים בתפקיד.

כפיר, רח"ט מבצעים. חצי שנה בתפקיד. לפני כן הייתי מפקדת תחנת ראשון-לציון.

חצי שנה טובה.

מעניינת.

דורון אלמשלי, מפקד יחידת להבה. שלוש שנים בתפקיד. 22 שנים במערך.

את הכוחות שלך למדתי להכיר. עשיתם לי אפילו תערוכה.

נפגשנו בגשר הפקק.

נכון.

איילון מיילר, רא"מ תכנון, שלוש שנים בתפקיד. לפני כן 27 שנים בחיל היום.

אלון בן נון, הקרפ"ר.

קרפ"ר?

כן.

ואללה.

פרופסור אלון בן נון.

לא ידעתי שיש קרפ"ר בנציבות. יפה. כי לא פגשתי בשטח לא חובשים ולא רופאים.

יש לנו כרגע 150 חובשים במערך שהוכשרו במהלך השנה האחרונה ומעט לפני כן ואנחנו מנסים לייצר כשירות מלאה כמגישי עזרה ראשונה לכל האנשים במערך, המבצעים ואנשי המטה.

והרעיון הוא שלכל צוות יהיה איש רפואה?

לפחות לדברים הדחופים, המידיים בשטח.

מדהים, יפה מאוד.

טל וולבוביץ', ראש שענף הסברה והדרכת אוכלוסייה.

אלון מזל, דובר המערך. שנים היינו ביחד ברשות השידור. היית מרואיין חביב ומועדף עליי.

תודה.

אורי ציין שהוא מסיים עוד שבוע, אני אורן ששצקי ואני ממלא מקום מפקד המכללה - - -.

אורלי אקווה, מנהלת תחום תכניות עבודה במשרד לביטחון לאומי.

אלכסנדר ייניברג, אני הרשם הפרלמנטרי.

זו המשמעות של סיור ועדה. בסיור ועדה יש פרוטוקול ויש הקלטה אבל תרגישו חופשי. אנחנו מסננים אחרי זה את מה שלא צריך. כן?

רביד, ממלאת מקום רע"ן תקציבים.

אורלי אלמגור, ראש צוות במחקר מרכז ומידע של הכנסת. זה הממ"מ.

ממ"מ בכנסת הוא מרכז המחקר והמידע. כשאנחנו רוצים לדעת נתונים על כל פעילות שהיא בעולם אורלי היא הכתובת.

אתם עושים עבודה מצוינת, אני פריק של החומרים שלכם.

תודה, אני אמסור לנלי שכתבה את הדברים לקראת הביקור ולא יכלה להגיע.

כבר היה שווה לך לבוא לפה.

נכון, למרות הפנצ'ר שחטפתי בדרך.

יוחאי וג'ימה, ראש מנהל ביטחון וחירום במרכז השלטון המקומי.

אריאל גלבוע, ראש חטיבת מרחב אזרחי של המל"ל. אני שותף טבעי של כבאות והצלה בהרבה מאוד סוגיות.

רמי אברהם, ממלא מקום ראש תחום כבאות והצלה במזכירות הביטחונית, חצי שנה בתפקיד ו-29 שנים במערך.

ואללה.

אביב חזן, יועץ של חבר הכנסת אושר שקלים.

יקותיאל צפרי, דובר הועדה לביטחון לאומי של הכנסת.

אברהם, יועץ של חבר הכנסת צביקה פוגל.

לאה גופר, מנהלת הועדה לביטחון לאומי.

נתנאל, יועץ של חבר הכנסת צביקה פוגל.

הוא יועץ לחקיקה והוא יועץ תקשורת.

אושר שקלים, ליכוד, חבר כנסת 11 חודשים.

אני צביקה פוגל, סבא נהדר לחמישה נכדים. זה התואר שעבדתי עליו הכי קשה, שלא תבינו לא נכון. פנסיונר מזה חודשיים, אפשר לנחש גם בן כמה אני. לרשותכם.

נתחיל עם סרט, סרט אחד שווה אלף מילים. זאת הכבאות בשלוש דקות.

(מוקרן סרט).

לא נתחיל את היום לפני שנתמקד באחד הדברים שנמצאים בפתחה של ממשלת ישראל בקריאה טרומית שהובלת אתה, אדוני יושב-הראש, באופן אישי אני חושב שזה חשוב. בשעות הראשונות לפרוץ המלחמה איבדנו חמישה לוחמים ועוד חמישה מתנדבים, אנחנו נלחמים על ההכרה וכדי שמדינת ישראל תכיר בהם כמו בכל חברינו הלוחמים. מהמשטרה, משירות בתי הסוהר, מצבא ההגנה לישראל ושאר גופי הביטחון. אני מגלה אופטימיות שגם נצליח כי זו האחריות של כולנו עבור הנופלים והמערך כולו.

הכרתי את מפקד צוות הכיבוי שלכם בכיסופים, מתנדב, שעבד שם ונחטף נכון? איש מדהים.

נפגעו הרבה מהמתנדבים שלנו באירוע הזה. יש חטופים והרוגים.

האירוע הכי קשה היה של המתנדב שלנו מנתיב העשרה, גיל טסה.

הזכרתי אותו גם בנאום שלי.

מערך הכבאות נמצא נכון להיום לבד במערכה. זה לא כמו המשטרה שיש כל מיני ארגונים שמתמודדים. בצבא ההגנה לישראל יש מערך כיבוי קטן. בתעשייה יש מעט במפעלים מאוד ייחודיים, בעיקר מפעלים ביטחוניים ומפעלים שעוסקים בחומרים מסוכנים. למפעלים אלה יש צוותים קטנים אבל בסופו של דבר מערך הכבאות נושא באחריות המלאה לכל מה שקשור לכיבוי, מניעה, חילוץ, הצלה וטיפול בחומרים מסוכנים.

תפיסת ההפעלה של כיבוי אש בישראל נותחה ב-2011 לאחר אסון הכרמל על ידי צוות של פרופסורים שעשו עבודת עומק איך מערך הכבאות בישראל צריך להיראות ברמה הלאומית. הם בנו תפיסה שאומרת שמערך הכבאות בישראל יהיה מושתת על זמן ומרחב. צוות כיבוי צריך להגיע לאירוע בערך בכעשר דקות. אם הוא יגיע תוך עשר דקות הצלחנו להציל חיים ואם הוא לא יצליח להגיע תוך עשר דקות איבדנו את האירוע ואנחנו למעשה נמצאים באירוע אחר. ממספר של 111 תחנות כיבוי ב-2011, הגענו ליעד של 126 תחנות כיבוי בישראל.

90% מהתחנות שאנחנו בונים מקצרות זמן תגובה. 10% הן תחנות שאנחנו מעתיקים כי לפעמים תחנה מפריעה לאיזה פרויקט אבל הוא לא מקצר זמן תגובה. אנחנו לא משקיעים בתחנות שלא מקצרות זמן תגובה ואנחנו בונים לא מעט תחנות גם בתקציב המצומצם שיש לנו וגם בפרויקט 550 שזו החלטת ממשלה שנועדה למגזר הלא-יהודי. אנחנו עושיםהכול כדי לבנות כמה שיותר תחנות ובעיקר תחנות קטנות בהן יהיה צוות כיבוי, שיפעל כמה שיותר מהר במסגרת עשר הדקות שדיברנו עליהן. זו המדיניות שלנו.

החזון של מערך הכבאות בהתאם לתרחיש הייחוס הוא להגיע ל-225 תחנות כיבוי בישראל. ברגע שיהיו 225 תחנות כיבוי בישראל, המענה יהיה מענה שהולם את תרחיש הייחוס ומדינה מערבית שעל פי המודל בנינו את התרחיש.

ל-99 התחנות שחסרות יש כבר מיקום? אתם יודעים איפה אתם רוצים שהן יהיו?

כן, בטח. בנינו יחד עם הפרופסורים של הטכניון, להם יש מערכת מחשוב בין המתקדמות בעולם שיודעת דרך מערכת דינמית לראות את התנועה העתידית במדינת ישראל עד 2035. בהתאם למועד הטכנולוגי הזה ידענו לצבוע איפה יהיו תחנות הכיבוי על מנת שהן יתכנסו לבין עשר ל-12 דקות של זמן ומרחב. התכניות האלה קיימות. הן לא צריכות להתעדכן כי הן נבנו מראש בתהליך מאוד מתקדם ולהרבה שנים קדימה.

אנחנו אחראים גם על טיפול בחומרים מסוכנים. כל רכבת, משאית או מפעל שעוסק בחומרים מסוכנים מעבר לזה שמחויב להחזיק צוות שלו, מערך הכבאות אמון על הטיפול והמענה בטיפול בחומרים מסוכנים. האחריות שלנו היא אחריות גורפת על חילוץ והצלה בכל המתארים, בין אם מדובר בחילוץ כתוצאה מתאונת דרכים, הרס, אירוע שגרה, מלחמה, פיגוע טרור או סתם משפחה שנתקעה במעלית ולא מצליחה לחלץ את עצמה. הכבאים עוברים את כל התהליך ההכשרה כדי שלכל מצב של שיחה למוקד מערך הכבאות שבה דורשים משימת עזרה כזו או אחרת צוות כיבוי יגיע במהירות הנדרשת כדי לבצע את המשימה.

אנחנו רגולטור משמעותי בנושא הגנה מאש. יש מתח מובנה בין האחריות שלנו שמדינת ישראל תהיה מדינה בטוחה מפני שריפות לבין המציאות שבה אנחנו נלחמים בהפחתת רגולציה. המהות לתפיסתי היא שמבחינת רגולציה אנחנו נמצאים במקום טוב. אנחנו צריכים לשפר את רמת השירות ולעשות טרנספורמציה דיגיטלית. ברגע שנהיה בעלי יותר יכולת דיגיטלית לייצר לקהל הרחב יכולת הגעה וקבלת מענה הרבה יותר מהיר אני מאמין שהבעיה תיפתר.

הסוגיה של צמצום רגולציה יכולה להוביל אותנו למצבי חירום. אנחנו מכירים, בעיקר ממדינות אירופה וארצות הברית, שהם מקומות בהם החליטו להפחית רגולציה. בלונדון היה מגדל שהפחיתו לו רגולציה ו-90 איש מתו בתוך הבניין. יש עוד מקרים קיצוניים רבים כאלה שהפחתת רגולציה לא מבוקרת יכולה לא להטיב אלא לייצר אסון משמעותי. מצד אחד, אנחנו פתוחים לתהליכי צמצום ומן הצד השני אנחנו צריכים לדאוג לביטחונם של אזרחי מדינת ישראל.

במצב חירום אנחנו הופכים להיות גוף עזר וגם במצב הנוכחי הצבא לא אמור לעשות לנו "טובה" בנושא ההנצחה. מדינת ישראל, בהחלטת ממשלה, קבעה שמצב מיוחד בעורף חל מיום ההתקפה ב-7 באוקטובר. לכן כל לוחמי האש ב-7 באוקטובר היו תחת האחריות של היותם גוף עזר תחת צבא ההגנה לישראל ולכן על פי דין, לפחות להבנתנו, עניין ההנצחה מוסדר.

כאשר מבנה הכבאות נבנה ב-2011 אחרי אסון הכרמל, היה רצון שהוא יהיה דומה למשטרה. הרעיון הוא שמפקדי המחוזות אצלנו ובמשטרה חולשים על אותה טריטוריה. הם מפקדים על אותו שטח וחולקים את האחריות המקצועית, כל אחד בתחומו.

הרעיון היה לפשט את הפיקוד והשליטה.

יש לכם גם שבעה מחוזות?

יש לנו שבעה מחוזות.

זה מתיישב לי טוב עם מוקד ה-911 שאני רוצה לעשות.

אם מדברים על מוקד 911 אנחנו כבר כמעט 70% בפנים. מרכז השליטה שלנו ושל מד"א מסונכרן לגמרי. משטרת ישראל לא מסונכרנת אבל רואה אותנו. מה שתראה אצלנו גם המשטרה רואה. היא לא התממשקה למערכת שלנו כי זה עניין של קבלת החלטה אבל מתוך הדרך 70% כבר מאחורינו.

מעולה.

כתפיסה, לפחות התפיסה שלי היא מטה רזה. את מעט התקנים שיש לנו אנחנו שמים כתקני לוחמים. קיבלנו מהמדינה לכל שנת עבודה 107 תקנים.

תוספת?

תוספת של 107 תקנים. אנחנו עם 126 תחנות ו-2,000 לוחמים. הכמות הזאת היא כמות בעייתית. קצין הרפואה הראשי בטח יתייחס במשפט. באופן קבוע יש סדר גודל כ-150 כבאים פצועים בכל רגע נתון.

מצבה לא פעילה.

לא פעילה אבל לא כתוצאה מזה שהם לא רוצים. הם נפגעו בפעילות מבצעית. יש להם הליך שיקום לא קל. יש פציעות שמאפיינות כבאים לוחמים שעושים פעילות מבצעית. זה לא רק בארץ, בכל העולם אלה אותן פציעות. אנחנו בשיתופי פעולה מצוינים גם עם הכבאות האמריקנית וגם עם הכבאות באזור הים-התיכון, על ידי האירופאים. שיתופי הפעולה הבין-לאומיים שלנו הם מצוינים.

יש מה ללמוד מהם?

תמיד יש מה ללמוד. א', יש להם תקציבים ומשאבים גדולים בהרבה מאתנו. מבחינת המקצועיות, הלוחם אצלנו אוחז בסדר גודל של בין שלוש לארבע כשירויות בעוד הכבאי הבין-לאומי אוחז בכשירות אחת. אם הוא נהג אז הוא רק נהג, אם הוא מפעיל משאבה הוא רק מפעיל משאבה, אם הוא מחלץ הוא רק מחלץ. אצלנו הכבאי עושה אתהכול. אצלנו הוא גם לוחם וגם יחידת יהל"ם, גם יחידת ית"מ וגם יחידת חומ"ס. הבנו שזה לא יכול להימשך ככה. אנחנו באמצע של עבודת מטה כי זה בלתי אפשרי.

יש לנו 128 תחנות. אנחנו רוצים להגיע בסוף 2025 ל-150 ובסוף התהליך להגיע ל-225 תחנות כדי להגיע לזמן תגובה סביר.

מה זה אומר מבחינת כוח אדם? כמה אנשים חסרים בשביל להשלים ל-225?

כרגע חסרים סדר גודל של בערך 1,500 כבאים. תכף תראה את התרחיש. התרחיש מדבר על 3,365 כבאים מבצעיים כשכרגע אנחנו נושקים ל-2,000. אנחנו במרחק בעייתי כי גם החתך הוא חתך דורי. סדר גודל של כ-600 כבאים מתוך 2,000 חצו את גיל 50.

כמה זמן לוקח להכשיר לוחם?

הקורס הבסיסי שלו אורך 17 שבועות אבל אם השאלה היא מתי הוא יהיה כבאי, אז אחרי שנתיים.

לעולם לא. הוא לא מפסיק להיות. שנתיים עד גמר קביעות וגם אז - - - הסיבה היחידה היא כי הניסיון שלו לא גנרי. תמצא מישהו בתחנה מסוימת שכמעט לא יוצא לפעילות והניסיון שלו קטן ביחס לאחרים. זה סתם אמרתי שלעולם לא כי כל הזמן הוא צריך ללמוד.

מה מאתגר אותנו? האצת העיור בישראל. מדינת ישראל בונה בקצב מדהים ואנחנו מברכים על כך. מאתגר אותנו שכל הליך בנייה כזה צריך אישור של כיבוי אש. אם בעבר בנו בניינים של שלוש וארבע קומות היום כמעט ואין בניינים כאלה. רוב הבניינים שנבנים היום בני עשר ו-20 קומות ומעלה והמאתגר ביותר הוא שבישראל בונים היום בניינים של 300, 400 ו-500 מטר.

אם תיקחו כדוגמה את פרויקט "מידטאון" בתל-אביב הוא משקף את החדשנות. יש בו ארבעה מגדלים של 50 קומות עם חמישה מפלסים מתחת לפני הקרקע שבכל מגדל של 50 קומות יש ערב-רב של שימושים. חלק מקומות הם בתי מלון, חלק מגורים, חלק חללי עבודה משותפים על פי שעה. כל קומה מפולשת שלו היא מסחר. יש את אולם "זאפה" הגדול ביותר במדינה, יש ארבעה מגרשי ספורט, יש גן-ילדים, בית-ספר ועוד והכל בנוי בטון. 160,000 מטרים בנויים של בטון, שבו יש את כל השימושים.

תנסה לדמיין שמפקד כיבוי מגיע לאירוע כזה. הוא צריך לדעת לשלוט באופרציה כל כך מתקדמת כי בסוף יש שם גם מערכות מתקדמות ובקפסולה הזו של 160,000 מטר מרובע יש בכל רגע נתון 10,000 אנשים בערך, וזה לא בשיא הפעילות. שיא הפעילות יכולה להיות עם 20,000 אנשים ומעלה. במפלס התת-קרקעי יכולים להיות בעת ובעונה אחת מאות רכבים חשמליים וכפי שאתם יודעים רכב חשמלי שעולה באש לא ניתן לכיבוי. אם רכב כזה עולה באש זה משפיע על כל היציבות של הבניין.

ישראל בונה וזה מצוין אבל זה לא ליניארי - - -

אירוע בסדר גודל של הפיגוע במגדלי התאומים יכול להיות גם כאן? לא בהיבט של מטוס שפוגע בבניין אלא התפרקות של בניין כזה לגמרי.

אם ייפגע בו אמל"ח משמעותי הוא בטח יגרום לקריסה שלו אבל מספיק שרכב יבער בחניון. הרי כל בניין שבונים פה בונים לעמידות-אש של שעתיים. ברגע שלא נצליח לייצב את האירוע תוך שעתיים, זה פוגע ביציבות של הבניין. אלה אירועים מאוד מורכבים ואנחנו מנסים לפתח יכולות כדי למנוע מצב שרכב בוער יסכן את יציבות הבניין.

סוגיית הבנייה לא מתפתחת באופן ליניארי למערך הכבאות. אתן דוגמה. אם תיקחו שלושה או ארבעה דונם שמהווים שטח פתוח וגדלים בהם קוצים, בשנה פחות או יותר מערך הכבאות יגיע פעם או פעמיים לשריפת קוצים שבה השדה עלה באש. היום שטח כזה של שלושה, ארבעה או חמישה דונם הופך להיות מגדלים. בכל מגדל כזה יש מאות אם לא אלפי אנשים שהביקוש לכבאות הוא הרבה יותר גדול.

הביקוש הוא או לשריפות שזה אירוע קיצון אבל בשגרה יש פתיחת דלתות, פתיחת מעליות ועוד הרבה מאוד אירועים שבהם האזרח צריך את הכבאות כתוצאה מתקלות שקורות בבית. כמות האירועים האלה הרבה יותר גדולה.

אירועי התת-קרקע הם אירועים מאוד קשים. לפני כמה שנים המדינה יצאה לקמפיין מדהים בו היא אמרה שהיא מעלה את האזרחים על רכבת בתל-אביב ותוך 28 דקות מגיעים לבנייני האומה בירושלים. שכחו להגיד ש-11 קילומטר מתוך הדרך הזו עוברים בתוך מנהרה. מנהרה כזאת ש-1,500 איש עולים ויורדים דרכה אל ירושלים, 3,000 אנשים נמצאים בעת ובעונה אחת בתוך קפסולה סגורה 11 קילומטר. אירוע של שריפה ברכבת הזאת הוא אירוע גדול ובמיוחד אם הרכבת מובילה חיילים או אנשים שחוזרים מנמל תעופה בן גוריון ובה מטען האש הוא גדול ומשמעותי, לכן אנחנו מתמודדים עם האתגר הזה.

יש לנו את זה במטרופולין תל-אביב בכל מה שקשור לרכבת שעוברת מתחת לפני הקרקע, יש לנו את זה בשלושת המפלסים של הרכבות. יש רכבת בשכבת הקרקע, מפלס ראשון ומפלס שני. כל זה הוא אתגר מבצעי מהמעלה הראשונה, איך להגיע, איך להתמודד, איך לחלץ ואיך לפנות כמות גדולה של 1,500 או 3,000 אנשים מתחת לפני הקרקע שצריכים לנוע דרך משמעת מאוד ברורה. בדרך כלל הסיפור של שריפה מתורגם לעלטה. איך מחלצים כמות כזו גדולה של אנשים? אירוע לא פשוט. אנחנו מתאמנים עליו לא מעט והוא מצריך הרבה מאוד כוחות. כשפוטנציאל האיום הזה קיבל את האישור מכבאות והצלה אנחנו חייבנו שבכל רכבת שעולה לירושלים יהיו שלושה אנשים שאנחנו מכשירים לתת את התגובה המיידית. לכן לקחנו גם את הכרטיסן, גם את המאבטח וגם את הנהג של הרכבת ובמהלך השנה המכללה מכשירה את הצוותים האלה כדי שאם פורצת שריפה הם ידעו מה לעשות בעשר הדקות הראשונות, כי אנחנו בחצי השעה הראשונה לא נוכל להגיע. במקרה הטוב נוכל להגיע בחצי שעה לאירוע הזה שזה בשריפה הרבה מאוד זמן.

את האיום הרקטי אנחנו מכירים היטב, בטח בשלושת החודשים האחרונים. אנחנו בונים את כל המוכנות לנושא של חזית צפונית, גם לחות'ים בתימן. אנחנו מבינים שהמעגל יכול להתרחב עוד. השיחה כאן מצולמת אז לא ארחיב אבל אנחנו מבינים את גודל האיום, ההיקפים, המשמעויות, איפה זה יכול לפגוע ואנחנו עושים אתהכול כדי להיות ערוכים ולא להיות מופתעים משום אירוע כזה או אחר.

אסונות הטבע שאנחנו נערכים אליהם, בעיקר רעידות אדמה, אנחנו בעיצומה של עבודת מטה שעוסקת בהחזרת הכשירות של כבאות והצלה להתמודד באירועים כאלה. את חצי הדרך כבר עשינו ואני מאמין שתוך שנתיים נוכל, בתקציב טוב, להחזיר את הכשירות הזו באופן מלא.

עידן האש. אנחנו זוכרים את 2016, בה החליטו להדליק את המדינה תרתי משמע. גרמו את האירוע הכבד ביותר. אנחנו שוכחים אבל ב-2016 בחיפה 600 בתים עלו באש ביום אחד. לשמחתי אנחנו כבר שלושה חודשים במלחמה בעצימות גבוהה מאוד ואני לא זוכר אירוע כזה שביממה אחת עלו באש יותר מכמה בתים בודדים. השריפה התחילה בעיקר משטחים פתוחים וגרמה לנזק העצום, שבו 600 בתי-אב נפגעו באותו גל טרור שהיה ב-2016.

סוגיית שריפות הענק. אם אני קושר את ההתחממות הגלובלית, קצב התפתחות והתפשטות השריפה או נושא של הצפות ושיטפונות מה שהשתנה בהתחממות הוא הנושא של העוצמה והתדירות. כרגע מבחינת הצפות יש לנו 300 מילימטר שיורדים ב-3 שעות, מה שפעם היה יורד בשלושה שבועות. יש לנו קצב של שריפות ענק שכאשר השריפה כבר מפתחת לעצמה את היכולת להתפתח לשריפת ענק אי-אפשר לעצור אותה. אלה שריפות של ארבעה או חמישה מטר בשנייה עם גל אש של בין 800 ל-1,200 מעלות. זה כבר סיפור שקשה מאוד לבלום אותו.

יש לנו כמה פרויקטים של מחקר ופיתוח. אנחנו עובדים עם מפא"ת, הם עושים איתנו השוואת מימון לכמה פרויקטים מאוד מעניינים. אנחנו משקיעים גם בטכנולוגיה וגם ביכולת לייצר מכפילי כוח כדי לנסות ולהתמודד עם האתגרים שלנו על סמך יכולות צבאיות שעושים להן את ההתאמה האזרחית לאותן משימות.

סוגיית ההסברה היא קריטית. רוב האנשים בישראל לא מתים בגורדי שחקים או בתת-הקרקע אלא בבית שגובהו הוא עד ארבע קומות. אנשים שמתים כתוצאה משריפות הם בעיקר אנשים מחתך סוציו-אקונומי נמוך, אוכלוסייה מבוגרת או ילדים. דרך אגב, מהאורחים, למי בבית אין גלאי עשן?

לי, אני יודע שאני צריך לקנות. נגעת בנקודה חשובה.

בשנות העבודה 2021, 2022 ו-2023 אף בית בישראל לא שילם בחייו אם היה לו גלאי עשן. גלאי עשן עולה בין 60 ל-70 שקלים, אתה מתקין אותו בבית ויש לך שנים של שקט. חבל שאנחנו לא מצליחים לפצח את הדבר הפשוט הזה כי בסופו של דבר זה עולה 60 או 70 שקלים ומציל חיים. זה לא שיש תעודת ביטוח שהבית לא יישרף, הבית יכולה להישרף אבל הילדים והמשפחה - - -

יש לנו תשובה למה אנשים לא מתקינים את זה? רק מודעות?

היה קמפיין של זה לפני שנה אם אני לא טועה. משהו מאוד אגרסיבי שרץ חודש שלם וזה העלה מודעות.

הם מנצלים את המומנטום בדרך כלל אחרי שריפות עם הרוגים ומריצים את זה למשך שבועיים או שלושה.

אם ניסינו להכניס את זה בחקיקה אז התרעמו בגלל הרגולציה. אנחנו לא נצליח להעביר את זה בחקיקה. היום כל בניין חדש שנבנה, נבנה עם גלאים, אין בית שנבנה היום בלי גלאים ומגובה מסוים עם מתזים. יש לנו עשרות אלפי יחידות דיור משנות ה-40, ה-50 וה-60 ודווקא שם האוכלוסייה היא האוכלוסייה הכי קשה והכי בעייתית וצריך לעודד את זה מהכנסת ועד המעגל האישי של כל אחד. להורים, לאחים ולמשפחה. זו מתנה מדהימה. אנחנו יודעים להתחייב שלמי שיש בעיה בהתקנה אנחנו נתקין את הגלאי בחינם. למי שיש בעיה להתקין גלאי, הכבאים מגיעים הביתה ומתקינים. אנחנו עושים את זה לכל הקשישים בישראל, כל ניצולי השואה בישראל וכל האנשים שיש להם בעיה כלשהי. הם פונים לכבאות והכבאות מתקינה את זה.

יש לנו מתקן אימונים שתראו היום. מתקן האימונים מאוד מתקדם, איכותי וטוב. אנחנו מרגישים שהוא קטן מדי בשבילנו ואנחנו רוצים לבנות בבית שמש מתקן נוסף למתארים שלא הצלחנו להכניס לפה. משבר האקלים מאתגר אותנו. נמצא כאן נציג המועצה לביטחון לאומי והוא יודע שהם הכריזו בקול רם שמשבר האקלים הוא חלק מהותי מהאיום על ביטחון מדינת ישראל. אנחנו עסוקים במלחמה ופחות מתעסקים בזה אבל זה איום משמעותי. קצב השריפות פה הוא הרבה יותר גדול ממה שהיה וישראל נמצאת באגן הים-התיכון.

מה שראינו שנה שעברה ביוון כבר שכחנו כי אנחנו נמצאים עמוק במציאות המורכבת שלנו אבל עלו באש ביוון כמות של כמה מיליוני דונם. אנחנו היינו חלק מכוחות בין-לאומיים שטסו לסייע להם במאמצים להתמודד עם גל השריפות. בדיעבד אנחנו מבינים היום שחלק גדול מהשריפות נגרמו מהצתה בזדון. יש חוק ביוון שאי-אפשר להפוך קרקע מיוערת לנדל"ן אלא אם היא נשרפת. ברור לכם מה הייתה המוטיבציה.

היה להם שם מחולל מאוד משמעותי והם הלכו על כל הקופה. הם שרפו בכמות גדולה. בחלק מהאירועים זה גם יצא משליטה. מה שאנחנו יודעים להגיד שגם תוצאה מחום וגם כתוצאה מקור מה שהשתנה זו עוצמה ותדירות. השריפות הרבה יותר עוצמתיות והתדירות הרבה יותר גדולה. גם לגבי סוגיית הגשם והחורף אנחנו רואים את עוצמות הגשם וחוסר היציבות.

אנחנו המבוגרים גדלנו על מושג שנקרא "עונות שנה". היום אין מושג כזה יותר. אפשר בעונת מעבר לחטוף את השריפה הכי גדולה שהייתה אי-פעם ואנחנו ערוכים בכל רגע נתון להתמודד עם כל אירוע, לאו דווקא בהתאם לשיוך שלו בעונות השנה. נראה לכם סרט.

(הקרנת סרט)

בצד שמאל רואים את הבית של הסבא והסבתא שלקח לו בערך 17 דקות לעלות באש. בצד ימין של אותה תמונה זה פחות או יותר הבית שלכם היום שחלק מהריהוט שלו מגיע מסין או ממדינה באזור שוודיה אבל בסוף בפחות מחמש דקות הבית נשרף כליל. אם לא תשימו גלאים זה מה שתראו. בהדמיה פה המחולל הוא אותו מחולל. הבעיה היא רק בזמנים. מה קורה בדירה היום בחמש דקות ומה היה לפני 20 שנה. בצד ימין אראה לכם מה קורה.הכול ירוק, משפחה לוקחת את הגחלים של המנגל ומשליכה אותם למה שהם חשבו שהוא אזור ירוק. ההתחממות הגלובלית יוצרת בתוך העומק של העלים והעשבייה יכולת בעירה מהירה.

רואים מה קורה בצורה בצד שמאל. בסךהכול תוך שלוש דקות. 95% אחוז של שריפה מה שהורג את האנשים הוא העשן ולא האש. תוצרי הבעירה פה הם פשוט קטלניים. ברום, ציאניד, כלור וכל אותם רעלנים שכמה שאיפות קטנות מהם ואי-אפשר להתאושש. הנזק שנגרם בקנה הנשימה הוא קטלני. אנחנו רואים שבפחות מחמש דקות נשרף כליל החדר ואם לא נבלום כרגע תוך חמש דקות יישרף כליל הבית כולו ומהר מאוד זה יתפשט גם לשכנים.

נראה דקה ממה שתיארתי לכם. רוח חזקה, תנאי מזג אוויר לא קיציים. תראו מה קורה בסרטון של דקה. ברור לכם שדבר כזה אי-אפשר לעצור. עד שהכבאות תגיע גם בעשר דקות אנחנו כבר מגיעים לשריפה משמעותית ולכן הכי חכם זה למנוע.

מבחינת שגרה וחירום, אנחנו שותפים מלאים בכל מה שקשור בטרור כזה או אחר. השריפות בהרי ירושלים שאתם מכירים גם את גודלן וגם עוצמתן. הפרות סדר ב"שומר-חומות". זו הייתה פעם ראשונה שמערך הכבאות היה בחזית, פתחו באש ותקפו באופן אישי לוחמי אש. לכן הצטיידנו באמצעים חדשים, כתבנו תורות לחימה חדשות כדי שאם יהיה חסר וחלילה "שומר-חומות" שתיים נדע איך להתגונן. בנושא של נפילת טילים אנחנו שחקן מאוד מרכזי.

יש היום כבאים עם נשק?

כן, בטח. לא נרחיב על זה אבל עשינו כאן ניתוח. 80% מהנשק שמשוגר מהחזית הדרומית מוביל לשריפה. לעומת זאת, 95% מנפילות החימוש מהחזית הצפונית באופן מידי מובילות לשריפה. זה אומר שהחימוש הצפוני הרבה יותר מדויק ואיכותי מאשר החימוש הדרומי. אנחנו מסייעים גם לצבא וגם לשאר גופי הביטחון, בתוך ומחוץ לגבולות המדינה. הלוואי והיינו יכולים לעשות יותר. אנחנו גם בכשירות מלאה לאירוע לא-קונבנציונלי במידה ויתפתח פה.

אנחנו שותפים לבנייה. יש לנו צוותים מקצועיים שמלווים את כל תחום הבנייה במדינה. יש לנו מערך כיבוי קטן. יש לנו נכון לרגע 14 מטוסי כיבוי מדגם "אייר-טרקטור". מטוס כזה לוקח 3,000 ליטרים של חומר. הוא יכול לקחת או קצף או מעכב בעירה. המטוס הזה נותן מענה טוב לתרחיש הייחוס שנכתב בשנת 2011. נכון להיום יש לנו בעיה בין תרחיש הייחוס לבין המענה האווירי. המטוסים הגדולים יותר, דגם "בומבדיר", אלה שלוקחים scooping מהמים, עולים 25 מיליון דולר. מטוס "אייר-טרקטור" עולה שני מיליון דולר. קנינו טייסת שלמה במחיר של מטוס אחד גדול ועכשיו אנחנו חייבים את ההשלמה. ההשלמה זה רכש משלים של ארבעה מסוקים שיידעו לעבוד גם ביום וגם בלילה. התרשמתי שהתקציב האחרון מקדם רכש של שני מסוקים. זה חשוב מאוד. ברגע שהמדינה תחליט לרכוש מסוק, המסוק הראשון יגיע תוך שלוש שנים. זה הליך הצטיידות ארוך ולא פשוט. אנחנו צריכים להיות כבר עמוק בתהליך הזה.

מילה טובה על הטייסת. כולם יוצאי חיל-האוויר וכולם טייסי קרב. אנשים מדהימים שעושים עבודה מצוינת. הם צברו ניסיון וזה מכפיל כוח עצום. יש לנו יכולת מיוחדת עם פלטפורמה של חיל-האוויר על בסיס של קרנפים שיודעים לקחת מטענים מיוחדים שהבאנו מארצות הברית ובעיקר להטיל אותם בלילה. זה פרויקט יקר ומסורבל והצבא עסוק במלחמה. סוגיית המסוקים נדרשת, לא רק לכיבוי יום ולילה אלא גם למשימות החילוץ של כיבוי אש.

אנחנו מלווים את כל תשתית הרכבת והפרויקטים הלאומיים. המדינה אתגרה אותנו גם ברכבלים. בחיפה יש את פרויקט הרכבלית. בשנת 2023 ביצענו 22 פעולות הצלה כאשר הרכבלית נתקעה בין שמיים וארץ והיינו צריכים לחלץ אנשים. פרויקט כזה נבנה גם בירושלים כך שגם אירוע כזה מצריך מהכבאים את משימות החילוץ הייחודיות למתאר הזה.

יש לך גם במנרה חילוץ מרכבלים?

כן, מנרה זה יחסית קטן עלינו. יש לנו גם במנרה וגם במצדה אבל הם יותר ידידותיים. ברכבל האחר התנועה מאוד מהירה והכמות הקרונות גדולה יותר. בנקודה הגבוהה ביותר הם נמצאים בגובה של יותר מ-100 מטרים. כך שהבעיה היא בעיקר להגיע לקפסולה.

יש לנו את אסדת הגז. אנחנו אחראים בעיקר על "לוויתן". דיברנו על המועצה לביטחון לאומי, צריך לראות איך מייצרים איזושהי פלטפורמה שתדע להתמודד עם אירוע קיצון וכדאי לעשות את זה כמה שיותר מהר לפני שזה יכול לאתגר אותנו. כמו שאמרתי, אנחנו בעד גלאי עשן. גלאי עשן כזה מציל חיים. אם נצליח להגיע לכל בית בישראל אני מתחייב שכמות ההרוגים תהיה קטנה משמעותית.

אנחנו ברכש של ציוד, רכבי כיבוי, גם בבניית תחנות כיבוי בישראל, אנחנו נלחמים מול משרד האוצר על מנת לאפשר לנו לגייס כוח אדם גמיש, חיילים מהצבא או שירות לאומי או אזרחי. זה פרויקט שאנחנו מאוד מעודדים אותו. יש לנו הצלחה חלקית בשירות הלאומי והאזרחי, מול הצבא פחות. אני מקווה שאחרי המלחמה הם יהיו יותר קשובים וישתפו איתנו פעולה. צריך לחזק את המענה האווירי, לחזק את היכולת שלנו לשלב אנשים מהחברה החרדית במערך הכבאות. אנחנו צריכים לצמצם יותר את הבירוקרטיה ולהיות יותר נותני שירות מהיר וזריז לקהילה. אני מקווה שנצליח לבנות את שלב ב' של המכללה. אנחנו נציג לכם בהמשך כמה תחומי מחקר ופיתוח שאנחנו עושים.

לגבי "חרבות ברזל", ניתן לראש אגף המבצעים לתת את הסקירה המקצועית שלו. מבחינת זמנים, אנחנו נעביר את המצגות ואחר כך יוצאים לסיור בשטח. בין לבין נעשה עשר דקות הפסקה ואז נמשיך בסיור בשטח. בבקשה, ניסים.

תודה רבה לכם שמצאתם זמן להגיע לכאן בימים קשים של מלחמה. אנסה לשרטט קווים לדמותה של המערכה הזו בראיית כיבוי והצלה. בהתאם למצב המשפטי הלאומי אנחנו במצב חירום כמו יתר גופי החירום. רבות דובר על ההפתעה של אוקטובר וחוסר המוכנות של גופי החירום והביטחון לתת את הביטחון לשלום הציבור.

אני יכול להגיד במלוא הצניעות, שבמערך הכבאות, חודשים לפני, הנציב הורה לי לשבור את ההגה ימינה ונכנסנו לתהליך מואץ של נוהל קרב ותרחיש רב-זירתי, כאשר במיקוד הייתה הזירה הצפונית. אגדיל ואומר שאפילו גורמים בכירים מתחום המודיעין שאלו אותנו למה אנחנו מתעסקים עם התרחיש הזה ושמשבר האקלים הוא תרחיש הליבה שלנו. למרות זאת אנחנו התעסקנו בעניין הזה.

צריך להגיד ביושר. כן הופתענו מהעוצמה , מההיקף והמסה הקריטית, מהעבודה שלא הייתה שום התראה גם לא לחזית הדרום שלנו. בהקשר הזה למדנו שהאירוע הזה היה מורכב וקטלני. באשר לתמונת מצב הפתיחה, זו התמונה ששורטטה בציבור בסוף היום הראשון ללחימה.

(הקרנת מצגת)

בסוף היום הראשון ללחימה הבנו שאנחנו חייבים להתאים את דפוסי הפעלת הכוח שלנו ואת דפוסי בניין הכוח ועשינו הרבה מאוד פעולות שיאפשרו לנו לתפקד ולהיות רלוונטיים לאותה מציאות שהתפתחה ותכף נעמוד על כמה מהם.

אירוע דומה בצפון יזכה למענה יותר טוב?

אני חושב שגם לזה אנחנו נערכים. אנחנו מבינים שבצפון התרחיש יהיה הרבה יותר מאתגר גם בהיקפים שלו, גם בדיוק וגם בפוטנציאל ודיבר על זה קודם הנציב. עם תחמושת שמהווה מטען אש לכל דבר ועניין הגליל יבער. אנחנו נגיד מה אנחנו ממליצים לקדם בהקשר הזה.

אם עכשיו אנחנו מודאגים, במאי נהיה עוד יותר מודאגים.

הנה עוד סיבה להקדים תרופה למכה.

באשר ל-24 השעות הראשונות, אפשר לראות את הגנים הטיפוסיים של מערך הכבאות שבדקות בודדות, כבר בתחילת המתקפה, ב-06:45 הנציב נותן לי הנחיה להעביר את כל המערך למצב חירום מלא ואני רוצה להגיד דבר אחד כדי לשרטט את העניין הזה. תזכור, צביקה, שברגע במערך הכבאות עובר לחירום הוא מתחיל בסדר-כוחות של 100%. אין תהליך של צבירת סדר-כוחות כמו מערך מילואים או מערכים משלימים וזה יתרון כאשר המערכה מתוחמת וברורה בטריטוריה ובממד הזמן אבל הופך להיות נקודת תורפה אמיתית כשזו מערכה מתמשכת כי אין לך עומק. זה סיפור לא פשוט.

ב6:45 הוקפצו כולם? כולל מי שהיה בבית?

כן. סך כל סדר הכוחות שנצבר היה מהר מאוד, תוך שעתיים המערך היה מאויש.

מי שנרצח אלה התחנות שפספסו את כמה הדקות שיצאו מהתחנה הביתה או מהבית לתחנה.

זה הסיכום עד כאן. לא אגיד על זה הרבה, חוץ מהעובדה שבזירה הדרומית באשקלון, העיר המטווחת ביותר, נדרשנו להתמודד עם ריבוי מוקדים שהביא למתיחת יכולות התחנה עד הקצה. עם זאת, ברור לנו שהזירה הצפונית היא אופרה אחרת לגמרי ואנחנו נצטרך גם במערכת השיקולים שלנו, עם כל הצער, לפעמים נצטרך לוותר על שטחים שאין בהם נכסים חיוניים , אסטרטגיים או תשתיות לאומיות.

גם כיפת ברזל עושה את זה, זה בסדר.

לא לכל אירוע נוכל להגיב.

ברור. אני מקווה שהמועצה לביטחון לאומי מעורבת בתהליך של על מה מוותרים ועל מה פחות מוותרים.

מעורבת.

יפה מאוד.

יש משהו מעניין במאפייני המערכה. מדובר על רב-זירתיות. המערכה הזו נפתחה כשיש ארבע או חמש חזיתות. חזית גם בדרום, גם בצפון, חזית לוויין בסוריה, חזית ביהודה ושומרון והשפעה על התפר העורפי והייתי אומר אפילו גם המעגל השלישי שריתק אותנו לאילת. מה שמעניין בהקשר הזה, זו העובדה שהנציב דיבר מקודם על תפיסת היסוד שלנו ביכולת לסייע הדדית בין מחוז למחוז. החזיתות הללו היו מתואמות, מסונכרנות ואמרו בצורה גלויה שהן מעוניינות לרתק כוחות צבא, גם אותנו זה ריתק.

כל מחוז היה צריך להגן בגזרתו על כל המשתמע מהעניין הזה וכשאתה גוף קטן זה סיפור לא פשוט. זו נקודה אחת. נקודה שנייה היא שזו הפעם הראשונה שלוחמי אש נדרשו קודם כל להגן על עצמם ולהילחם לפני שהם מטפלים במשימות ההצלה והלחימה באש. חלקם נלחמו על חייהם, חלקם נרצחו בדרך לעבודה ומי שכבר הצליח לצאת נתקל בצירים במרחבים שמאוימים גם בירי מנגד וגם בנשק נגד טנקים והיו מי שחטפו טילי אר-פי-ג'י או טילים של נשק נגד טנקים ברכבים.

והרכבים שלנו, ברוך השם, בולטים וגדולים.

לגמרי. אחד מהחוקרים שלנו נפגע מטיל אר-פי-ג'י, פרסמו את זה בסרטון הקצר. לא רק הלוחמים אלא גם המטות שלנו, בעיקר סמלי המבצעים, התמודדו עם משהו שהוא תרחיש סוף עולם שהם לעולם לא התמודדו איתו, כאשר בצד השני יש זעקות שבר ואנשים נשרפים בלהבות כשהם לא מזניקים כוחות כי אי-אפשר. אלה תסריטים דמיוניים גם בצד של מערך הלחימה וגם במערך המשלים של סמלי המבצעים והיו בלי סוף שיחות כאלה.

לא מדברים אבל באירוע של תחנת המשטרה בשדרות שהיה אירוע מאוד מכונן, מי שהעלה את לוחמי היחידה המשטרתית המיוחדת לגג התחנה זה הסולם שלנו. כבאי אמיץ שבא עם סולם גבהים, פרס אותו תחת האש העזה ואפשר ליחידה המשטרתית המיוחדת לפרוץ לתחנה מהגג. הוא יקבל את עיטור הגבורה על זה.

יפה מאוד.

הדבר הבא שאני רוצה לסמן הוא המתח הערכי המובנה שאתו הלוחמים נדרשו להתמודד והוא המתח בין ערכיות המשימה למול הצורך להגן על הבית. בשונה מהצבא שחוצה את הגבול, הכבאים גרים במרחב והוא היה מרחב לחימה פעיל. תחנות נכבשו, חדרו ליישובים, הרחובות הפכו למרחץ דמים. הלוחמים נקראו למשימות הצלה כשבטלפון בצד השני הבית בזעקות שבר בגלל ירי שמתנהל מתחת לבית. זו דילמה אתית ומוסרית מהמעלה הראשונה. אין פתרון פשוט לעניין הזה, זה קורע אותך.

אסור לנו להיגרר לצורך לתת פתרון.

לא הייתה לנו בעיית משמעת אחת עד היום, לא קרה שמישהו התלבט אם להישאר בבית או לבוא לעבודה. עד היום היו 100% התייצבות.

אתן עדות אחת. סממ"ז דרום, נקרא להגיע למפקדת המחוז, יורד למטה ומתמודד עם קרבות רחוב כשיש 38 הרוגים ברחוב. רק להבין את התרחיש של פתיחת המלחמה.

באופקים?

כן.

סוגיית ריבוי המוקדים. העובדה שתחנה נדרשה להתמודד עם 18 מוקדים בו-זמנית חייבה אותה לפתח טכניקה. פיתחנו טכניקה שמותאמת למציאות כזו, כי היא מעבר ליכולות קונבנציונליות של תחנה. צריך להעריך היכן נמצאות זירות ההרס. זה מתקשר גם למה שאנחנו רוצים להציג בהקשר של כיתות הכוננות. צריך לעשות סדר עדיפויות ולגבש תמונה מהימנה היכן נמצאת הזירה המורכבת ואיפה צריך את הכוח.

בנוגע לסוגיית תפיסת הביטחון של התחנות. יש לנו יותר תחנות מאשר למשטרת ישראל ברחבי הארץ. אנחנו עושים עבודה לגיבוש תפיסת הביטחון, בטח כשמדינת ישראל הולכת להרחיב את ההגנה על המרחב הציבורי ושלכל אזרח תהיה יכולת להגן קודם כל על עצמו. זה ידרוש מאתנו לא מעט משאבים אבל ברור לנו שאם נכבשו תחנות משטרה, נכבשו יישובים ונכבשו בסיסים – גם אנחנו מטרה לגיטימית.

אני מוכרח להוסיף כאן הערה. שינוי תפיסת הביטחון הוא מרכיב שאנחנו כוועדה הולכים להשקיע בו הרבה זמן. תפיסת הביטחון של מדינת ישראל שנולדה ב-1954, אם זיכרוני אינו מטעה אותי, עומדת על שתי רגליים עיקריות. הראשונה היא שהמלחמה צריכה להיות קצרה כי ישראל לא בנויה למלחמה ממושכת והשנייה היא שצריכים להעתיק את המלחמה אל תוך שטח האויב כי העורף הישראלי לא יודע לספוג אבדות רבות. שום דבר מתפיסת הביטחון הזו לא מיושם בימים אלה,הכול הפוך מבחינתנו.

מחר אני הולך לבקר בצפון אצל יאיר. הלקחים שהופקו בדרום מיושמים כבר בצפון?

כן. בנוסף, עשינו אישור תכניות ולפני שבועיים התכנסנו בצפון יחד עם הנציב ואלוף פיקוד צפון. עשינו שם קבוצת פקודות קצרה יחד עם המטה שלו. בשבוע הבא נעשה לקחים מטכ"ל. את חלק מהדברים לגבי הצפון תכף תראה כאן. אם תצליח לעזור לנו למנף את זה נודה לך.

סגרנו בתפיסה את מה שאנחנו יכולים עכשיו ומהר. כל הפלטפורמה הטכנולוגית שצריכה לתת את המעטפת הנדרשת לא קיימת אלא נמצאת בתכנון. בסופו של דבר מדובר בעניין תקציבי. אם לא יהיה לנו את התקציב הנדרש לא נוכל לבסס את התפיסה כי חלק משמעותי ממנה מבוסס על טכנולוגיה.

או-קיי.

אחרי ששרטטנו את המאפיינים, כמה השלכות על כיווני הפעולה שלנו. אנחנו עובדים בצל הלחימה ומנהלים שגרה. הדבר הראשון, ונעשה את זה בשילוב גם עם המועצה לביטחון לאומי, צבא ההגנה לישראל והמשטרה הוא עדכון תרחיש הייחוס לכבאות והצלה. זה משהו שנמצא בתהליכי עבודה. הדבר השני הוא שינוי תפיסת הביטחון. עשינו על כך עבודת מטה אותה נוכל להציג בכל עת. הדבר השלישי הוא הרחבת יכולות המערכים התומכים המשלימים. הולכים לכיוון של משמר לאומי, 800 כיתות כוננות ואנחנו רוצים גם להרחיב את מערך המתנדבים. אנחנו רוצים לעשות רישות של המרחב. הנציב דיבר על זמן תגובה ואין סיבה שכיתות הכוננות לא יהיו מסוגלות לחילוץ קל מהיר מאתר הרס, כיבוי ראשוני מידי כאשר בגל השני יגיעו כוחות הכבאים.

צריך לנצל את המערכים האלה ולהרחיב את היכולות. זה ידרוש הצטיידות שהיא בטלה בשישים אל מול התועלת.

בהרחבת היכולות ייכנס הסיוע לכוחות הלוחמים בתוך השטח?

לא, זה לא תלוי בנו. אנחנו מוכנים לכך כבר מחר בבוקר, הצבא לא נותן לנו את האפשרות הזו.

ההערה שלי מוכוונת לזה שחלק מהכוחות הלוחמים שנלחמים בשטח ונתקלים באש – לא ירי, אלא דליקה בוערת – לא יודעים מה לעשות, אין להם יועץ כיבוי. אחד הדברים שעלו על ידי הנציב - - -

ניסינו להעלות את זה פעמיים. בפעם הראשונה בתחילת הלחימה, עסקתי בזה עשרות שעות. אתה מכיר את הצבא, משהו חדש שלא ידוע אם מתחבר להם. הגענו כבר להכרעה וחטיבת המבצעים אישרה את זה, יוסי בכר מפיקוד הדרום אישר את זה ובדרגים שלמטה, לא משנה מי, מאוגדה 36 לא מחוברים. בטח לא להפקיר את האנשים שם ככה בצורה כזו.

אני אראה איך אני עוזר בזה.

אציג שתי שקופיות בקצרה. הלכנו על הפרמטר של 04 עד 07 בגליל ובנינו תכנית שלפיה אנחנו נשענים על כיתות הכוננות שממילא הולכות וצוברות תאוצה. הסברנו שכיתת כוננות יכולה לפעול לא רק בפח"ע ובהגנה אלא שניתן להרחיב את היכולות. ייפלו כאן אלפי טילים ביום שיחוללו שריפות ויש צורך בהצטיידות מהירה. הכנו תכנית שאושרה על ידי הנציב. אפשר לראות את הרצועה של מרחב חוף וצפונה. בכחול מסומנות כיתות כוננות שצפויות להצטייד ב-14 כלים למשימות כיבוי וחילוץ קל.

כשאתה אומר 14 כלים אתה לא מדבר על עגור וכדומה?

טנדר כיבוי, תסתכל במצגת. אנחנו רוצים להשיג למשימות כיבוי וחילוץ מהירות תגובה, חיזוק עוצמת המענה ובסוף גם תחושת ביטחון וחוסן. צביקה, שאלת על יאיר אלקיים, זו עבודה שהוא הולך להוביל כחלק מהלקחים.

בנוגע לתרחיש הייחוס האווירי. המערך האווירי הוא זרוע אסטרטגית של כבאות והצלה, לסוגיית משבר האקלים ובכלל. לאחרונה תרחיש הייחוס שונה בתיאום עם המועצה לביטחון לאומי ואם בעבר הטייסת הוקמה בעקבות שריפה גדולה אחת ושתיים בינוניות, מאז היו שלוש שריפות גדולות. דבר זה הוביל אותנו לניתוח מחדש והערכה איזה סדר כוחות המערך האווירי צריך. הייתה על זה עבודת מטה ובחנו כל מיני סוגי מסוקים.

בתיאום עם משטרת ישראל החלטנו שנכון לבחור במסוקי בלאק הוק בגלל הוורסטיליות של מסוק זה, כושר הנשיאה, הסבבים הקצרים, יכולת ההטלה והספקי המים שהוא יכול להביא לתקיפה. מסוק ה-בלאק הוק עושה סבבים קצרים ולא צריך ללכת למנחתי הקבע, אפשר לשים בריכות. זה נמצא בתהליך עבודה והוצג לשני ראשי ממשלה, נפתלי בנט ויאיר לפיד. שניהם אישרו את הפרויקט והוא עבר ועדת פטור. בתקופה האחרונה הפרויקט הוקפא ועכשיו הוא שוב עולה על סדר היום כי גם אנחנו וגם המשטרה חיפשנו עצמאות עם פתיחת המלחמה ולא לחכות למערך המסוקים של צבא ההגנה לישראל כי הוא יהיה עסוק בדברים אחרים. אלה הנימוקים לבחירה.

כמה מסוקים אנחנו רוצים?

ארבעה מסוקים.

מסוקים ארבעה, וכמה מטוסים?

יש לנו 14 מטוסים, אנחנו משאירים אותם ולהם מוסיפים ארבעה מסוקים.

כמה עולה כל מסוק?

בנו את זה לתשלום של 30 שנה, כל שנה 20 מיליון.

זה ארבעה מסוקים ל-20 שנה, 30 מיליון בכל שנה לארבעת המסוקים.

30 מיליון שקל לשנה?

כן.

רק התחזוקה של בלאק הוק עולה 16 מיליון שקלים בשנה.

שלא תבין לא נכון, זה נשמע לי מעט מאוד. מה זה בתקציב משרדים?

תזכור גם שהמסוקים האלה אמורים להיות ורסטיליים גם למשטרת ישראל וגם לכבאות, להרבה מאוד צרכים.

זה שם את ישראל ב"ליגת-על".

עד כאן, תודה.

אמשיך עם מספרים. כמו שהנציב הדגיש, אנחנו עם כניסתו לתפקיד בנינו עבודת תכנית רב-שנתית שלקחה בחשבון את תרחיש הייחוס. לטובת הדבר הזה נדרש הסיוע שלנו, במיוחד שאנחנו מדברים על לחימה לאורך השנה בשתי גזרות ומה שאנחנו צריכים כתוצאה מזה. כדי לצלול לנתונים, אנחנו מבינים שאנחנו לא רק מניעה והגנה אלא צריכים לתת תגובה ומענה שהוא גם מענה ורסטילי וגם בניין כוח מותאם עם מתארים. אם לצורך הדוגמה בעבר היו רוכשים משאיות אדומות גדולות, היום אנחנו מבינים שזה לא תואם את זמני ההגעה ולא נפגוש ככה את המציאות. רכשנו רכבי סער קטנים יותר, רכשנו טנדרים למרחב הפתוח שמגיעים מהר יותר ויודעים לעצור את האש. כמו שראיתם בסרטון, אם הוא מגיע בהתחלה האש לא מתפשטת. יש לנו גם שומרים ביערות שמבצעים סיור ביערות ואזורי סיכון בתקופה החמה.

התמונה מאוד מדאיגה. אם משווים לתקופה של חמש שנים אחורה, אנחנו מגיעים לאט יותר. ריבוי האוכלוסייה וריבוי כלי הרכב בדרכים שמים אותנו במקום לא טוב אל מול מה שאנחנו רוצים להגיע אליו ואל מול המצב בעולם המערבי.

אנחנו מגיעים דקה וחצי מאוחר יותר לעומת העולם המערבי. אנחנו מצדנו מבינים את זה וקונים רכבים קטנים יותר. ועדיין, באותה פריסת תחנות וכמות כוח אדם רק ככה נוכל לצמצם את הזמנים האלה. לגבי המספרים, דיבר הנציב של תמונה סופית של 225 תחנות, אנחנו מדברים בשלב ביניים, בסדר גודל של שלוש או ארבע שנים להגיע ל-150 תחנות כיבוי עם עוד תוספת של רכבי כיבוי. קיבלנו חלק מהרכבים עכשיו כתוצאה מהלחמה ועדיין נדרשת כאן אספקה שוטפת בכל שנה.

כמה מתוך ה-3,336 שיהיו בעתיד יהיו ברגע נתון לעבודה?

שליש.

רבע.

כבר הייתה עבודה של הטכניון, ברגע שייתנו לנו את המשאבים אנחנו מוכנים עם תכנית. נתתי כאן כדוגמה את מחוז הצפון שאתה מכיר. אנחנו יודעים להגיד שמתוך האוכלוסייה ל-460,000 תושבים לא נגיע בעשר הדקות הראשונות. איך מתמודדים עם הדבר הזה? כמות של מעל 3,500 אירועים שנמשכים בזמן לא טוב. אם נבנה את התחנות שאנחנו רוצים, על חלקן כבר יש לנו מימון במסגרת החלטה 550, נצליח לצמצם את כמות התושבים שמקבלים כיסוי לא טוב בזמן ונוכל להוריד את ממוצע האירועים בהקשר הזה. יש לנו את אותה תכנית סדורה על פני כל שבעת המחוזות שלנו והיא אמורה לתת מענה מיטבי.

לגבי מוכנות לרעידת אדמה, קנינו את הערכות עד שרכבי "געש" יגיעו. יש לנו תכנית סדורה במרכזה יהיו 18 רכבים בפריסה ארצית שייתנו מענה. כרגע רכשנו ערכות כבדות שייתנו מענה. נכון לעכשיו יש לנו לכל מדינת ישראל 11 רכבים ישנים מאוד, החדש בהם בן 20 שנה.

בבקשה אורלי, רצית להעיר.

הערה בקשר לתרחיש הייחוס, והנציב דיבר על התכנית של הטכניון, התרחיש שאושר הוא בין כה פשרה לבין מה שהאנשים של הטכניון אמרו. התרחיש הוא פשרה בין הרצוי שזה מה שאומר הטכניון לבין המצוי שזה התקציב. יש כאן מדרגה אחת של פשרה. המדרגה השנייה קשורה לתקנים והפער בין מספר התקנים שנגזרים על פי התרחיש לבין מספר התקנים שיש בפועל, המדרגה השלישית היא שלא כל התקנים שיש היום בכבאות מאוישים וגם זה עניין של תקציב שוטף שמועבר. יש כאן שלוש מדרגות של פערים. למיטב ידיעתי החליטו לקצץ את התקציבים של החלטת הממשלה 550 שהזכירו קודם. לא ראיתי את פירוט הסעיפים של הקיצוץ אז לא בטוח שזה לא ישליך.

בנוגע לזמנים והמדידה של ישראל לעומת מדינות אחרות, זמני התגובה בשנים האחרונות עלו, המצב הפך לגרוע יותר לעומת לפני כמה שנים וגם כך האופן בו ישראל מודדת את זמן התגובה בכבאות הוא לאו דווקא איך שמודדות מדינות אחרות. בישראל מודדים מרגע יציאת הכבאים. יש מקומות בהם מודדים, כמו בריטניה אם אני לא טועה, מרגע הטלפון. במערך האווירי יש עוד פערים חוץ מהמסוקים, צריך גם בריכות כיבוי ומנחתים.

רק לזה להוסיף ש-70% מהצוותים היום במערך הם צוותים של שני אנשים. מדברים על מענה ראשוני וזה שני אנשים.

שחלקם מבוגרים ממה שמקובל, גם כאן יש פער בנושא הכשירות.

זה אירוע אחר.

אבל הוא אירוע שקשור. אם את מדברת על אירוע של כשירות וכמה כשירים יש לך, אם יש לך אנשים בגילים מבוגרים ויש פערים שעלו בכשירות בדוחות מבקר קודמים ולא כולם תוקנו.

זו מדרגה מאוד חשוב מה שהיא הוסיפה עכשיו. היא דיברה על כמה מדרגות של פשרות, המדרגה של הגיל והכשירות הרפואית היא מדרגה מאוד גדולה שאם מדברים על 2,200 כבאים במקום 3,600 שאמורים להיות, מתוך 2,200 כבאים האלה אם מורידים 10% עד 15% שהם לא כשירים ועל זה מוסיפים 10% עד 15% שבגיל מבוגר ופיזיולוגית לא מסוגלים לעמוד בכשירות הנדרשת, מבינים שהמצב חמור יותר ממה שנראה.

המצב חמור. אני אף פעם לא לוקח רק אתכם בתור גורם בודד בשטח. כשאתם מגיעים לאירוע צריכים להגיע עוד גורמים כמו המשטרה ומגן-דוד אדום, כולם בחסך אדיר של כוח אדם. לכל מקום מגיעים הרבה פחות אנשים ממה שהיו צריכים להגיע כדי לתת מענה, מה שגורם לאירוע לסבול מלכתחילה מחיסרון ביכולת לטפל בו כמו שצריך.

בסדר, הנחת היסוד של המדינה כלפי הכבאים היא שכבאי אמור לעבוד עד גיל 67. זאת הנחת יסוד שיושב כאן הפרופסור ויגיד לך מה המשמעות לכבאי בגיל 50 ומעלה ומה קורה לו.

למערך כבאות והצלה לישראל יש 16 יחידות חילוץ מיוחד. שמונה מהיחידות הללו מתמחות בתחום המים הזורמים.

עדיין קיימות? עדיין מוכשרות?

כן, לחלוטין. על פי החלוקה הבאה, כמו שראינו בשקף קודם. מחוז צפון, חוף, מרכז, ירושלים יהודה ושומרון ודרום. יש שתי יחידות בכל מחוז. השנה מתוכננת נסיעה לצרפת למתקן מלאכותי בדרום צרפת שעובד על מתאר של נהר אמייו. ניתן להגיע שם גם לרמה בטיחותית גבוהה מאוד וגם לבנות מדרג של הכשרה, זה לא כמו נהר הירדן בו אנחנו נתונים לחסדי שמיים. כאן אני בונה את הכשירות של הלוחם מדרגה אפס, כלומר מזרימה של ארבע מטר לשנייה וזה יכול להגיע גם עד זרימה של 20 מטר לשנייה. אפשר לשנות כל הזמן את המתארים, לעצור את המים, לעצור את הסכר, לשנות מתארים וכדומה. בחודש מאי השנה נשלח לשם שתי משלחות.

סטטוס של חילוץ מוסק. מערכת הכבאות עובדת שלוש שנים על תחום של חילוץ מוסק. בחנו את התורה בשלוש היחידות הטובות ביותר בעולם שהן TUPER הפולנית, A.R.S. האמריקנית ואיר-זמראט השוויצרית. עברנו הדרכה בנובמבר 2022 שוויץ. בחרנו את היחידה הזו כי היא יחידה עם הרבה מאוד ניסיון.

כמה אנשים שלך יצאו לשם?

חמישה לוחמים, שני טייסם וקצין טכני מהמערך האווירי. היה שובר שוויון להביא גם את הטייסים כי מה שאנחנו עושים בשנה וחודשיים האחרונים הוא להטמיע את התיאוריה הזו. היום הוצאנו את הנתונים ואנחנו על 127 שעות טיסה בשנה, אין לזה אח ורע בעולם. זה הרבה מאוד ניסיון שנצבר גם כאן בתחום החילוץ המוסק. במהלך ההכשרות הכשרנו עוד שמונה טייסים נוספים ועכשיו אנחנו לקראת ההכשרות של הלוחמים שלנו שיקרו בארץ. החילוץ המוסק משנה מציאות לחלוטין הייחוד במתארים מורכבים כמו מים זורמים. תכף נראה סרטון בו אפיק הנחל מאוד משמעותי ויש זרימה חזקה.

מה שאנחנו מביאים בתחום של תלה-המטען זו האפשרות לחלץ מספר אנשים במקביל. ההגבלה היחידה שלי היא כמה המסוק יכול להרים. בתלה-מטען אני יכול לקחת עשרה אנשים וכשיהיה לי את הבלאק הוק אוכל לקחת אפילו יותר. תאר לך שמטוס לוקח עשרה אנשים, שם אותם על הגדה וחוזר לבצע את אותו המשך ייעוד של חילוץ. נראה בשקף הבא סרטון מתכלל של הכשרה של שני טייסים והחבר'ה של מיחידת להבה, שמדמים את החילוץ עצמו.

669?

669 עובדים בצורה שונה. הם עובדים בשיטת מנוף כננת, השאיפה שלנו במערך היא לקנות מנוף כננת ולשים אותו על המסוק שיש לנו היום של משטרת ישראל וכיבוי והצלה. בעתיד כתבנו אפיון לבלאק הוק שיגיע עם המנופים. המנופים יכולים לבצע חילוץ יותר מדויק, פחות מורכב לטייס והחיסרון שלו הוא שהוא יכול להעלות מחולץ אחד ומחלץ אחד לעומת כמות גדולה של אנשים.

(הקרנת סרטון)

אזור הרי ירושלים הוא אזור מורכב מאוד לחילוץ. היכולת של יחידת חילוץ, טובה ככל שתהיה, לבצע חילוץ מנקודה כזו היא שלוש עד ארבע שעות חילוץ. כאן ברבע שעה יסתיים האירוע. אני נוחת במשטח היערכות, מגיע לנקודת החילוץ ולאחר מכן מפנה לאמבולנס הקרוב ביותר.

נריץ קדימה לנקודת החיבור, אנחנו נוחתים, מחברים את המערכת, החיבור של המערכת לוקח בין חצי דקה לדקה, מחברים Y לחלק התחתון של המסוק, החבל המרכזי יורד ויש ספיידר שאפשר לחבר אליו כמה מחולצים שרוצים, בהתאם ליכולות של המסוק. זה כבר הפינוי לאמבולנס מלמעלה של החילוץ, נראה את זה בסרטון הבא.

כאן רואים את ההגעה של הנציב יחד עם מפכ"ל משטרת ישראל לבחון את כשירות תחום החילוץ המוסק וכדי לראות כמה האירוע הזה פשוט, במיוחד אנשים שמתמחים בתחום החילוץ מגובה, מבחינתי זו תת-כשירות לא מורכבת אבל כזו שמעניקה יתרון גדול.

את כל המתארים אנחנו מכוונים למשטח של מטר על מטר על מנת להיות כמה שיותר מדויקים. זה מדמה גם אירוע של חילוץ מרכב בו אנחנו חייבים להיות מדויקים או מצוק וכדומה.

(הקרנת סרטון)

הסרטון האחרון מתאר רכב שנתקע בשיטפון, אנחנו כל הזמן מדייקים גם את הפעילות של הטייסים וגם של המחלצים והיתרון הוא שבסוף אנחנו באים עם ספיידרים שמחברים את כמות המחולצים בהתאם לכמות המחלצים. היתרון של המסוקים הנוכחיים הוא שהאוויר שהם יוצרים הוא מועט לעומת היסעור. מגיעים לרכב, מזיזים אותו הצידה וחוזרים לאותם אנשים שלכודים. אם לוקחים כדוגמה את האירוע של נחל ציפור ופארן, אנשים היו לכודים ארבע שעות.

איפה המסוק נמצא?

משמר איילון, אבל בהתאם לכוננות מבצעית שאגף המבצעים דורש אנחנו יכולים להסיט אותו.

ויש לך צוות בכוננות כל הזמן ליד המסוק?

יהיה.

יהיה?

כן.

אותה שיטת הפעלה כמו 669.

כן.

צוות נמצא ליד המסוק, מוזנק ועף.

15 דקות הזנקה.

במענה לשאלתך איך ישראלים לא משתכנעים ללכת לקנות ולהתקין, הישראלים אוהבים להגיד "לי זה לא יקרה" וגם אלה שרואים את הפרסומת הרבה פעמים קונים את הגלאי, משאירים אותו בקופסה בארון ולא מתקינים אותו. כמו שהנציב אמר זמן התגובה הולך וגדל. זמן התגובה הוא תשע דקות אבל מצד שני אנחנו רואים שבתים נשרפים תוך ארבע וחצי דקות אז המשמעות היא שנגיע לחלץ גופות ובגלל זה מאוד חשוב להשקיע בנושא של הסברה.

הרוב המכריע של השריפות נוצרות מידי אדם. אנחנו מלמדים את האוכלוסייה כיצד להימנע מהטעויות הללו שגורמות לשריפה. הנזק מדי שנה למשק משריפות בישראל הוא סדר גודל של שלושה וחצי מיליארד שקלים, נזק גדול מאוד. זה מחדד את הנקודה שחשוב מאוד להשקיע בהגברת מודעות לנושא השריפות. גם בזמן מלחמה כשאנשים נמצאים בתוך המרחבים המוגנים אנחנו לא רוצים שיקרו שריפות והיה חשוב לנו לתת הנחיות לציבור כיצד לשמור על עצמו.

במלחמה אנחנו מתמודדים עם עשרות אלפי אנשים שמפונים מהבית. משפחות נמצאות בחללים קטנים עם מטען אש גדול. הנציב הנחה לתת הנחיות איך להגיע מתוך בתי האירוח למרחבים המוגנים, איך להתנהג ולשמור שלא יקרה מצב שפורצת שריפה וגם דאגנו לילדים ממשפחות מפונים שלא נמצאים במסגרות חינוך להפעלות בנושא בטיחות באש. הגענו לים המלח, לאילת, תל אביב ולכל מקום שיכולנו להגיע אליו והכבאים ביצעו הדרכות לאוכלוסייה.

שאלה. למדנו משהו מהדרך שבה מחבלי הנוח'בה שרפו לנו את הבתים? הם הגיעו עם איזה חומר מיוחד או משהו שאנחנו צריכים לדעת להתמודד איתו?

למדנו כמה וכמה דברים. הדבר הראשון שאתגר אותי זה מי שרד בממ"ד. שלחתי את כל הצוותים שיעברו בין חדרי הממ"ד ויבדקו מי נשאר בחיים. רוב האנשים שלא עשו שינויים בממ"ד אלא כזה שנבנה באופן תקני ולא הוסיפו לו לא מערכת אוורור, לא מזגן, לא קדחו בו אלא הוא היה תקני – זה היה ממ"ד שאנשים נשארו בו בחיים.

גם ממ"ד שהדלת בו הייתה תקנית.

בכל ממ"ד שבו המעטפת מהבטון, דלת, חלון היו על פי הנחיות פיקוד העורף, המשפחה שרדה. הם קיבלו מאתנו בטלפון הנחיות לקחת סמרטוט רטוב ולשים. בשלב מסוים הם היו צריכים להטיל את מימיהם על הסמרטוט כדי שהוא יהיה רטוב כי ברגע שהוא היה רטוב הוא מנע מהעשן להיכנס פנימה. רוב מוחלט מהמשפחות שנשארו בממ"ד, והוא היה ממ"ד תקני, נשארו בחיים. המחבלים הדליקו בחוץ מכל הבא ליד כגון מכוניות, הם בעיקר לקחו את הצמיג הרזרבי והוא היה המחולל להדליק את השריפה. הם השתמשו בדלקים ושמנים אבל לא באו עם קטליזטור מיוחד. הם הדליקו את כל מה שהיה להם נוח להבעיר. הם לקחו דלקים מהרכבים שהם מצאו במגרשי החנייה והשתמשו בדלק או בשמן שהיה בבית כדי להאיץ את השריפה.

הבנתי שבחלק מהמקומות הם הביאו מעין פצצות מיוחדות.

מה שאמרו הוא שהם השתמשו ברימוני עשן.

זהו?

לקחו רימוני עשן והשתמשו בהם ורימוני העשן, כמו האוהדים שמדליקים אבוקות במגרשי הכדורגל ולא יודעים איזה רעל קטלני זה לנשום את האבוקה. אם אנשים היו מבינים את הסיכון הם היו מפסיקים את זה לאלתר. חשוב לנו להתחבר למנהלת תקומה. אנחנו רוצים להגיד למדינה שרוצה לשקם את האזורים הללו שהיא חייבת לשקם אותם על פי תפיסת ההגנה שלנו. צריך לבנות את הבתים שלעולם לא יהיה מצב שהם יהיו תחת מעטפת כזו או אחרת בין אם בשגרה או בחירום, אלא להתקין בהם את המערכות הבסיסיות שיחזיקו מעמד גם 30 שנה וייתנו הגנה מלאה בפני שריפות.

אם יצטרכו לשים עוד אטם, מתז או עמדה כזו או אחרת, תנו לנו להיות חלק ממנהלת תקומה כדי שכל השיקום הזה - - -

אין לכם נציגות במנהלת תקומה עכשיו?

יש לנו נציגות אבל אני רוצה להיפגש עם משה אדרי, ראש מנהלת תקומה, כדי לתת לזה את הרוח הגבית. אם אתם תתנו לזה גם רוח גבית אנחנו נבנה חזרה ונשקם את היישובים, בדרום וגם בצפון - - -

אורי, אתה מכיר את אדרי לא?

כן, קצת.

גם אני מכיר את אדרי רק לוקח קצת זמן להגיע לפגישה, אבל אנחנו נפצח את זה. חשוב לבנות את הבתים הללו בתפיסה לשנים הבאות שהם ייתנו מרחב מוגן לא רק לאיום רקטי אלא גם לאיום של שריפה. שאלות? יש לנו עשר דקות, ניפגש כולם בקומה אפס לסיור. סיכום הסיור ייערך במשל"ט.

סיור במתחם כיבוי אש

בהוראת הנציב אייל כספי יש פעם בשנה שעת זיכרון לכל המערך. יושבים באודיטוריום וכל אחד מדבר על החללים שלו באזור המחוז ותחנה. באותו ערב משפחות חללים מגיעות לכאן ועושות כאן טקס לזכרם עם דברי הספד. כל פעם מישהו חדש שנכנס למעגל מספר על האירוע ומנציחים את זכרם. יש כאן מסך גדול שנמצא ומקרין את כל החללים שלנו. מפקד המכללה דיבר איתך על כל הקריה שמ-2019 עברה שינוי גדול. יש רק מבנה אחד שנשאר והוסיפו לו קומה, כל השאר חדש. נמשיך ברשותך בסיור.

יפה.

פעם תכננו לבנות כאן תחנה, המבנה הזה היה פיזית פלטפורמה לתחנת כיבוי. היום אנחנו משתמשים בו לטובת הכשרה ושמירה על כשירות. אנחנו מחזיקים צי של עשרה רכבים לטובת ההכשרה. פייר הוא אחד המדריכים הקבועים שיש לנו במכללה, יש לנו 20 מדריכים קבועים. בעבר הם היו מפקדי צוותים וקצינים בשטח, הם עוברים קורס והם הגרעין המרכזי של צוות ההכשרה.

כל המרצים אצלך הם בוגרי שטח?

כן.

אין כאן מישהו שהצטיין בקורס ונשאר מדריך.

לצערי הרב אנחנו לא שם עדיין.

אני חושב שזה יתרון.

המשימה שלי הייתה שאחרי שלוש שנים הם יחזרו לשטח חזרה. אנחנו צריכים להסדיר את כל הסבב הזה, זה עדיין לא מושלם. בשביל להכשיר קורס לוחמים אני צריך 30 מדריכים, מתוכם אני שם בין ארבעה לחמישה קבועים כי יש מחזוריות קבועה, זה בית ספר. שנת ההכשרה שלי מתחילה באוקטובר ומסתיימת באזור יולי. נכון לעכשיו אנחנו כמעט עם 230 מוכשרים. יש לי 23 בני שירות שתכף תראה אותם, יש כאן קורס תנופה של נערים בסיכון, ילדים מדהימים שאנחנו לוקחים לכמעט ארבעה שבועות. נערך כאן גם קורס הגנה מאש, קורס לוחמים, עוד מעט יתחיל קורס קציני מטה. במקביל נערכים כאן גם אימונים בסימולטור. כל אימון בסימולטור הוא בין שניים לארבעה מדריכים שקבוע מאמנים בו. זה מפעל.

כמה חניכי קורס קצינים יש?

בקורס קצינים יהיו 50 חניכים בשני סבבים. 100 קציני מטה. את קורס הקצינים המבצעי נפתח רק באזור נובמבר. היום אנחנו על 18 בפער, עוד שישה גורמי חוץ והנציב הציב רף שמתחת ל-30 קצינים הוא לא רוצה לפתוח קורס. אני מניח שיעמדו ב-30 בגלל שינויים ופרישות. הוא דחה את זה לנובמבר על מנת שיהיו לנו - - -

מהם תנאי הסף לקורס הקצינים?

מכרז. זה אומר שבחרה אותך ועדה.

מכרז פנימי.

הוא לא פנימי. את חלקו אתה מתחיל בפנימי אבל אם לא, אתה מוצא את עצמך עם גורמי חוץ. בנוגע למכרזים, אולי הנציב יסביר פעם על המצוקות שיש לנו בתהליכים.

אני איתך, פייר.

כמו שהמפקד הציג אותי, אני פייר עבוד. אני 15 שנה במערך ונמצא במכללה בשנה האחרונה. אני חלק מהמשפחה המפוארת הזו.

באיזו תחנה היית?

תחנת טבריה. עשינו מעבר למרכז אז הגעתי למכללה. אני גודל כאן במכללה ומתפתח. גם אחרי 15 שנה אני לומד כאן כל יום מחדש. באנו לתת לכם טעימה מהיכולות של הכבאות, תצוגת הרכבים ומה שיש לנו. מקווה שנעניין אתכם. מלווה אליי בוריס, הוא ממחלקת חומרים מסוכנים וגם מדריך. בוריס בליבה של החומ"ס ונותן את הרקע של כל החומרים המסוכנים, האימונים וההכשרות וזה נמצא תחת הכנפיים שלו. כרגע אנחנו נמצאים ליד רכב השליטה של קצין המשמרת.

נעים מאוד, אני שמעון פיקרק, מפקד משמרת בתחנת בני ברק. ברוכים הבאים. רכב מפקד המשמרת הוא רכב חדשני בעל יכולות טכנולוגיות, שליטה, יכולת התרחבות מחפ"ק מפקד משמרת לחפ"ק של מפקד תחנה בעל יכולות טכנולוגיות. הצד הזה הוא יותר צד תפעולי. יש לנו פה תיק חובש מתקדם עם דפיברילטור למתן מענה רפואי גם לאזרח וגם לכבאי.

ברכב הזה נוסע גם מישהו שהוא איש רפואה?

לא, לא תמיד. אם הוא בהסמכה שלו אז כן, בתוך הצוותים המבצעיים יש לנו היום מישהו שהוכשר כחובש מבצעי שיודע לנצל את ערכת החמצן שיש, הדפיברילטור שכל אזרח היום יודע להפעיל. כאן יש מקום לציוד, גם לטובת כיבוי. מענה של אדם שצריך להציל חיים. רכב תא פיקוד, אנחנו מדברים על שפה אחידה עם עזרי שליטה, יכולות טכנולוגיות מקבלת תמונה מרכבי כיבוי. יש לנו גם רחפן שאנחנו יודעים לקבל ממנו תמונה כאשר הוא נמצא באוויר, ועד למערכות שליטה גם של הכוחות וגם של רכבים מבוססי G.I.S עם מערכות איכון.

כמה רכבים כאלה יש?

בסופו של דבר לכל מפקד תחנה אזורי יהיה רכב כזה.

לכל תחנה יש רחפנים?

לכל תחנה אזורית. יש לנו היום בארץ 42 רחפנים, מחולקים ל-33 התחנות האזוריות שלנו. יש רחפנים גם ליחידה האווירית אבל זה נפרד.

יש פה מישהו שהוכשר להטסת רחפן על ידי רת"א?

אנחנו עושים, יש כאן קורס.

יש 33 תחנות אזוריות ויחידת להבה, לתחנה האזורית יש רכב כזה. זה רכב ייחודי, אין עוד כאלה בעולם, זה פיתוח שלנו. זה רכב שיודע לעשות שליטה ובקרה. המפקד מגיע לזירה ושולט על כל האירוע במקום לפרוס חפ"ק. המשטרה התלהבה ממנו.

מדהים, בצדק.

יש את מערכת ה"לפיד" שהיא מערכת השליטה והבקרה שלנו שמתממשקת בסוף למערכות כמו רחפנים, מצלמות, G.I.S., איכון ושליטה עד אחרון הלוחמים.

באירוע הכרמל לא היו לנו רחפנים נכון?

באירוע הכרמל לא היה כלום. אני והנציב הסתובבנו לא קשורים.

כמובן שאנחנו מתקדמים בסוף לעולם הטאבלט והמובייל.

צביקה, הסיפור כאן הוא בעיקר הרציפות התפקודית. מפקד תחנה מגיע ולוקח פיקוד על אירוע ויש לו תמונה מלאה.

בסופו של דבר הוא משתלט על כל מה שהצגתי בתחילה ויודע להתנהל עם זה.

אני רואה לפי זה שהוא גם אמור לפתוח אוהל.

יש לנו אוהל, יש לנו לוח שליטה גדול שיושב על הגג.

לצורך העניין אני יכול לעשות כאן חפ"ק ולהכניס גורמים נוספים.

נכון.

תביא להם טכנולוגיות שיפרסו כאן ויתחברו.

מעולה.

אנחנו עושים קורס של מפעילי רא"ת ומתעסקים חודש רק בלעבור את המבחן. מלמדים אותם תיאוריה לעבור ואז עוד שבועיים מעשי כדי להכשיר אותם להיות מפעילים כמו שאנחנו רוצים ברמת הכשירות. סךהכול חודש וחצי.

יש מעל 50 מטיסי רחפנים בארץ ויש מעל שלושה או ארבעה סוגי כלים. יש לנו את הכלים הקטנים שצריך רק להגיע ולהפעיל ולתת למפקד האירוע.

כמה זמן אוויר יש לו?

זה משתנה. לכלים הקטנים זה בערך בין 20 דקות לחצי שעה לסוללה. יש לנו ארבע סוללות. כל פעם שנגמרת סוללה אנחנו מטעינים אותה בשטח ויכולים לשמור על רציפות תפקודית. יש לנו את הכלי הגדול שיכול להתחבר עם כבל חשמל ואז או שנשאר באוויר.

כמה שעות אימונים יש למטיס בתחנה אזורית?

המינימום שאנחנו דורשים הוא שמונה שעות אימונים בחודש.

הוא מחויב?

כן, כדי להטיס ולשמור על הכשירות המבצעית.

אני שואל כי אני מאוד מחובר לדברים האלה ויש לי גם ואני יודע מה קורה כשאתה חודש לא מטיס.

אנחנו הגדרנו את הפערים שיש, שלושה בתחנה אזורית ועוד אחד עובד מטה, סךהכול ארבעה שיהיו להם. תכפיל את המספרים, זה 120. זה פער שאני מקווה שנסגור עד אוקטובר 2024.

יפה מאוד.

נעים מאוד, גוהר ניסים, מפקד צוות.

מאיפה אתה בארץ?

חולון. אנחנו מדברים על רכב "חץ", רכב התערבות מהירה. אחת המגבלות הקשות שלנו בעיר - - -

זה מה שאתה רוצה שיהיה לכיתות הכוננות?

כן.

המגבלה שלנו היא נסיעה בתוך העיר. יש כאן מערכת "סאפס", 300 ליטר, מענה ראשוני. התערבות מהירה.

דבר איתי במושגים של בור. מה אני יכול לכבות ב-300 ליטר האלה?

מענה ראשוני. מאחר שיש בעיית פקקים אנחנו צריכים מענה ראשוני. כמענה ראשוני עד שמגיע צוות נוסף.

עד שמגיע אני יכול לחבר את זה - - -

אפשר לחבר עד ארבעה זרנוקים. ארבעה זרנוקים זה 80 מטר, מבחינת אורך זה מצוין.

זאת אומרת שאני יכול לחבר אותו לשטוצר ברחוב.

לא. זו מגבלה.

אני לא יכול למלא אותו?

את הדגם הזה לא.

את הדגם הזה לא. את הדגם החדש, בדיוק מה שאמרת. יש חמישה כאלה באב-טיפוס שהם מבחינתנו באב-טיפוס יודעים להפעיל את מה שיש פה כרגע. כדי להתחמש מחדש הוא צריך לחזור לתחנה.

אנחנו עושים את זה בשטח הנציב.

השתפרתם.

ברגע שגמרתי מיכל אני יכול למלא אותו במיכל ויש לי מיכל נוסף לעוד שתי מנות.

זה קצף?

זה לא קצף, זה תרכיז.

הסיפור כמו שאמר הנציב זו תגובה ראשונה, מענה ראשוני לפני שצוותי הכיבוי יגיעו.

הדבר הזה יודע לנסוע גם בשטח?

ארבע על ארבע.

עם ציוד חילוץ ראשוני, עם ציוד כיבוי ראשוני, כמובן שיהיו פה ערכות מיגון.

אני שואל כי רוב הדרכים יהיו חסומות ואז הוא יצטרך לרדת מהכביש ולחצות שדות. כמה מקומות ישיבה יש לאחד כזה?

שלושה. שניים מקדימה ואחד מאחורה.

עם רכב בוער הוא יודע להתמודד לבד, עם חדר בוער הוא יודע להתמודד לבד. מפעל זה כבר לא הסיפור שלו.

זה נהדר.

90% מהאירועים הוא יכול לכסות.

כפי שראינו את הרכב של התגובה המהירה שנותן מענה מינימלי יש את רכב הסער שהוא הרכב הסטנדרטי שלנו שכל צוות כיבוי יוצא איתו. זה רכב שנותן מענה גם לאירועי כיבוי וגם לאירועי חילוץ כמו תאונות דרכים וכדומה. יש בו את כל הציוד שאנחנו צריכים לתת לאירוע משלים, מההתחלה ועד הסוף. הוא מכיל חמישה אנשי צוות, בדרך כלל יהיו בו שניים או שלושה אנשי צוות ויש בו את כל הציוד גם לכיבוי וגם לחילוץ. יש בו שלושה קוב מים, 300 ליטר תרכיז קצף וציוד חילוץ לתאונות דרכים על מנת לתת את המענה הראשוני. אם אנחנו צריכים עוד ציוד זה רכב נוסף.

התפיסה הייתה בעבר רכב גנרי, לא חשוב לאיזה אירוע. כל השיטה היום השתנתה והיא דיפרנציאלית. רכב כזה יכול לפתור בעיה, זוג אופנועים יכול לפתור בעיה והוא יגיב מהר יותר ולאט להפחית את הצורך בכמות הכבאיות הגדולות.

אייל, מותר לך לקבל תרומות נכון?

בתקופת המלחמה.

רק בתקופת המלחמה?

או דרך ה-J.N.F. עכשיו הבאנו רכב לנצרים דרך ה- J.N.F מיליון שקל. תורם אחד תרם את הכסף והם קיבלו רכב חדש.

כמו שדיברנו על רכב גנרי, פה אנחנו מגיעים לרכב שמיועד לתת מענה על פסי רכבת. הרכב יודע להגיע לתחנות מיוחדות, הוא עולה על פסי הרכבת, מתחבר לפסי הרכבת ונוסע כמו רכבת. יש לו מערכת משלו כגון מערכת לחץ אוויר בתוך תא הנהג והוא יכול להיכנס למנהרות.

דיבר הנציב על הסיפור בבית שמש, שהרכבות לא בונות פודסט ואז אתה נדרש לעלות רק על הפסים. זה סוג רכבים כאלה. יש לנו ארבעה כאלה בסךהכול. כשירות בבית שמש ואצלנו. הרעיון לסדר שיהיה פודסט באותו קו של רכבת עם בטון ואז כל כבאית יכולה לנסוע ולא להתחיל לחפש פתרונות יצירתיים.

וזה מותאם גם למטרו בתל-אביב?

לא, למטרו בתל-אביב אנחנו לא נכנסים עם רכבים שלנו. תפיסת ההפעלה שלנו היא אחרת.. היות שהתעסקתי בזה גם כמפקד מחוז וגם אחר כך, הגישה שלנו היא אחרת. תפיסת המטרו שלנו היא שונה, כנראה נתחיל להיכנס עם רכבים לשם כי המרחקים גדולים מאוד ביחס לקו האדום. בקו האדום יש בין 700 ל-800 מטר בין תחנה לתחנה ואין סיבה להיכנס עם רכב. נכנסים רגלית מתחנות. במטרו מדברים על מעל 2,000 מטר בין תחנות ויכול להיות שהפתרונות יהיו כניסה של רכב. זו אופרה שנצטרך לגבש אותה.

מאחורינו יש את הרכב העירוני שהוא רכב קל, קטן ונותן מענה של חילוץ, של כיבוי ושל כל הציוד שאנחנו צריכים למקומות צרים. הרכב מיועד לשכונות עתיקות, ערים צפופות.

כמה מקומות ישיבה יש ברכב הזה?

ארבעה מקומות. בדרך אנחנו בין שני לוחמים לשלושה.

אם נצליח ליצור מצב כמו צוות טנק שברור לו שזה ארבעה אנשים. לא יכולים להיות עם פתרונות כשאנחנו צוות של שניים. אני מבין את הנציב, הוא צודק. הוא רוצה לקצר זמן תגובה. 70% מהצוותים שלנו הם צוותים של שניים. זה דורש מאתנו גם ברמת בית הספר ללמד כך.

זה בכל המקומות. זה במשטרה, במד"א.

אבל כשאתה מפתח תרגולת לצוות איך לעבוד כי אתה רוצה לעבוד איתם זה עיקרון שריר. אתה לא רוצה לעבוד איתם על אלתור. אנחנו מוצאים את עצמו כל הזמן באלתורים.

צוות טנק בקיצור.

נקבל סקירה על נקודת להבה.

ברוכים הבאים ליחידת להבה ונעים מאוד, אני אלי מכתייב, מפקד משמרת ב'. החבר'ה שלי נמצאים כאן ומפקד היחידה כמובן. אנחנו מתעסקים בחילוצים מורכבים, אם לוקחים את האירועים האחרונים אז זה השחזור של אירוע דיר אל-אסד, אירוע הבולען בכרמי יוסף, אירוע המעלית בתל-אביב.

אני לא רוצה להיכנס ללקחים, אבל הלקחים של דיר אל-אסד הועברו אליכם? אם מחר בבוקר יהיה אירוע זה לא חוזר?

לא רק שהועברו אלינו, הנציב מינה אותנו לעבור בין כל היחידות בארץ ולעשות להם יומיים השתלמות בתחום החללים המוקפים. אנחנו נמצאים בלב העשייה. כל שבוע אנחנו עוברים בין שתי יחידות, יומיים אימון מאוד אינטנסיבי ומודיעים אם היחידה כשירה או לא כשירה. שבוע שעבר הייתה לי יחידה לא כשירה ונתנו הנחיות איך להחזיר אותם לכשירות מלאה מבחינת ציוד ואמצעים.

היחידה הזו כמו שאמר מפקד המשמרת היא יחידה למשימות מיוחדות, עוסקת בכל התחום המורכב ביותר. אנחנו כרגע מפתחים כשירות של החילוץ המוסק. זה מבחינתי משנה-מצב מבחינת המדינה. זה לטייב את המענה המבצעי לכל האזרחים במדינת ישראל. גם בשומרון וגם במדבר יהודה. זה מקצר זמנים בצורה משמעותית ועשינו הרבה ניסויים. היום, ממטולה ועד אילת אני יכול להגיע ב-25 דקות עם חצי שעה של עבודה. אף יחידת חילוץ לא יכולה לעמוד בזמנים האלה, בטח בהיבט המקצוע. רוב יוצאי יחידות מיוחדות, הרבה ניסיון בעבודה בגובה ואני חושב שאנחנו צריכים לקדם את זה כמה שיותר מהר.

יפה מאוד.

הלוחמים שלנו מתעסקים בצלילה.

אלה צוללים שבאו עם ניסיון צלילה או שאתם הכשרתם אותם?

לא כולם. הכשרנו אותם ואפילו לקחנו אותם לצלילה ברף גבוה יותר – צלילה במים עכורים, זה משהו שלא מתעסקים בו בארץ, גם לא היחידות המיוחדות של הצבא. החבר'ה שלנו מאומנים ברמה מאוד גבוהה עם סטנדרטים של אימונים בכל חודש שנמדדים על פי מדדים עולמיים.

למשל יושב-הראש, לידיעתך, באירוע "שומר חומות" פנו אלינו מהצבא כדי לסייע להם להוציא רחפן באזור הצפון. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הצבא והמשטרה ומשתדלים לתת את המענה ועד כמה שאפשר לסייע לכולם.

כמה מקרים היו כאלה?

אירוע צלילה הוא אירוע מאוד שכיח. לצערנו הרב מחודש מאי יש הרבה מאוד טביעות, גם בים פתוח וכשאדם טובע מי שמוציא את האדם זה אנחנו, אנחנו היחידה היחידה שמוציאה אותם. ערכה שקיבלנו עכשיו, זו הפקת לקחים מאירוע כרמי יוסף. מצלמת חיפוש, אחד האמצעים הטובים ביותר שיש. עבדתי איתה שישה ימים ברעידת האדמה בטורקיה, זה כלי מצוין שיודע לשדר גם דרך אינטרנט אלחוטי לאחור ואם לא יש לנו כבל תקשורת אדום שאנחנו מזמינים בהתאם לאורך. באירועים האחרונים היינו במעל 50 חללים מוקפים באזור המסיבה ברעים כדי לבחון האם יש ממצאים, סרקנו גם מאגרי מים ולצערנו הרב, לא מצאנו ממצאים שהזואולוג אמר ששייכים לאנשים בתקופה האחרונה. עשינו שם עבודה של כמעט חמישה ימים רצופים בלסרוק מעל 50 חללים מוקפים.

יש לכם מישהו שהוא מומחה בלהוריד רחפן אל חלל מוקף?

לא. רחפן אין לנו.

הצבא לומד לעשות את זה עכשיו עם המנהרות.

זה הסימולטור. הוא עלה לנו מעל 20 מיליון שקלים. יש בו המון תרחישים שאנחנו עושים. תרחיש של שריפה מחלון שאנחנו מסלימים מבחוץ ומלמדים אותם תקיפה חיצונית על מנת להוריד את הטמפרטורה.

את זה עושים בקורס?

כן, בקורס. יש כאן מתארים של בית חולים, בית סוהר, דירה, וילה, מפעל, מפעל חומרים מסוכנים, תכף נראה את כל התרחישים ונראה לך גם סוג של שריפה שיש. זה חלק מתרחיש חיצוני. כל חלון כאן נפתח. אנחנו שמים סולמות ומלמדים אותם איך לטפס על סולם ולהיכנס לדירה כולל - - -

יש כאן מתנדב, יורם כהן. הוא קיבל אותי לפני 33 שנים לכבאות בראשון לציון והוא עדיין מתנדב אצלנו בכבאות. הוא אדם שנמצא מעל גיל 70 ומתנדב אצלנו בכבאות.

כמו שהוא אמר אני יורם כהן, ב-2025 אני סוגר 60 שנה במערכת הכבאות. משרת בתחנת ראשון לציון. אני גם מפקד צוות ומפעיל מנופים. כל מה שיש בתחנה. הם צריכים אותי.

אחד מהדברים שאנחנו מבינים הוא שלהפעיל סולם ומנוף אתה לא נדרש לכשירות גופנית כמו שאתה נדרש להיות לוחם. המיומנות, המקצועיות והמומחיות של האנשים האלה היא משהו שאי-אפשר להסביר.

אני תמיד אומר לחבר'ה שלומדים שהפעלת מנוף, היא שבשביל להפעיל מנוף לא צריכים לדעת רק לגעת בסטיקים אלא גם לעשות איתו אהבה. צריך להבין אותו. זה מנוף מאוד חכם, בגלל שהבנייה שלו מחייבת אותו לדעת בכל רגע נתון איפה אני נמצא ואיזה מומנט יש, הוא יודע כל דבר. הוא יודע את העבודה שלו ולא נותן לי לחרוג מטר. בתור מפעיל אני צריך לדעת מראש לאן אני הולך ומה אני רוצה לעשות, באילו תנאים להכין אותו ולבצע את העבודה. המנוף הזה מסייע גם לחילוץ וגם להצלה. יש לנו אפשרות לשים עליו אלונקה, יש לו תותח גדול ויש לנו אפשרות להוציא קווי מים. זה משמש כפלטפורמה לשריפה בקומה עשירית או 11.

בשדרות השתמשו באחד כזה?

כן. הרכב הזה הוא 44 מטרים. הוא יכול להגיע גם עד קומה 12, השאלה, מה המרחק מהבניין. היום בונים בניינים של 50 קומות אז מה עושים? הנדסת הכבאות אומרת לעבוד בתוך הבניין ולא מחוצה לו. המנוף בנוי לאתגרים של הבניינים הישנים בני שמונה הקומות או בנייני הרכבת. תעשייה בעיקר.

תעשייה בעיקר. קונספט החילוץ הוא לעולם לא מבחוץ אלא מבפנים.

יש גם אפשרות אם מישהו נפל לתעלה עמוקה למשל, או שיש תל"מ להגיע עם הזרוע 7 וחצי מטר מתחת לפני הקרקע. כלי מצוין.

תודה.

אנחנו רואים כאן בני שירות. כל בני השירות הם מהמגזר הערבי. הם עושים שנתיים "שנת שירות", אנחנו עושים להם קורס של חודש או חודש ושבוע. פתחנו להם כיתה לעברית כדי לחזק אותם. כשהם עולים על מדים ביום חמישי בשביל לצאת הביתה, העיניים שלהם בורקות. אחד מהם אמר לי שפעם ראשונה לא בדקו אותו בכניסה לקניון.

כמו שאורי ציין יש גם את המגזר הלא יהודי ויש גם נוער בסיכון. מגיל 18 עד 70.

מה עושים בני השירות?

הם מתייצבים בתחנה ומתחילים לעבוד עם המשמרת.

הוא מקבל כסף על זה?

הוא מקבל מעמותה.

הוא על תקן של מתנדב.

מתנדב-עובד. אחרי שנה כמו שאמר מפקד המכללה הוא שלישי בצוות, הוא יוצא איתם בצוות ומקבל את ההסמכה.

אם הוא רוצה להתגייס לכבאות והצלה?

הם עוברים באותו מסלול ועושים את אותו מיון. תאומים מחיפה שאמא שלהם נספתה בשריפה התחילו כבני שירות ולפני שלושה שבועות סיימו קורס לוחמים.

זה הפרויקט הכי חשוב ברמה הלאומית. כשהגעתי לפה דשדשנו על 50. הגדרתי להם יעד של 300. כמעט כל הרכב בניין הכוח של מחוז חוף וצפון הוא האנשים המדהימים האלה.

שנתי אנחנו עומדים עכשיו על 80. יש לנו שני מחזורי גיוס, אפריל ואוקטובר. אנחנו עומדים בסך הכול בהמשך ליעד של הנציב על 160-150 בשנה ואנחנו עוד נגדיל.

איך הם מבחינת יכולות לימוד והפנמה?

עשינו להם מבחנים. לחלק היכולות הקוגניטיביות המעבריות לא פשוטה.

קודם כל הם עושים כאן קורס בעברית. הם עושים כאן גם את ההכשרה וכמעט כולם נשארים מורעלים. אם תביא לי 1,000 תקנים כאלו יהיה לך 1,000 כאלה.

הם רצו עם דגל ישראל בחוף הים.

המטרה לא לעשות אותם כבאים אלא אזרחים טובים.

הם באים בבוקר, מצדיעים לדגל, עומדים ב"התקווה".

אנחנו נותנים 60 שעות של מעורבות חברתית. הגענו עם משרד החינוך להסדר, לא רק בכיתה י', גם בכיתה י"א וגם בכיתה י"ב.

בוא הנה קסאו. זה מפקד הקורס. הוא ישן איתם, דואג לכסות אותם בלילה ולקום איתם בבוקר.

איך הם?

מעולים.

היית הולך איתם לכבות שריפה?

חד-משמעית. זה קורס מחזור ח', חבר'ה מאוד איכותיים, במיוחד שיש לזה את הערך המוסף של הגישה לבטיחות באש. אני מוביל את הקורס ממחזור א'.

קסאו, כל הכבוד, באמת כל הכבוד. התרומה שלך למדינת ישראל מעבר למקצוע היא הרבה יותר גדולה. אתה לוקח אנשים ומחבר אותם לישראליות. זה משהו שהוא לא מובן מאליו. כל הכבוד לך.

תודה רבה.

תודה לך.

אקח אתכם לסימולטור שלנו. אנחנו מדברים על סימולטור כימי חיצוני, המתקן בנוי בצורה שמדמה לנו איזוטנק שדולף. ניתן להוציא עשן במקום, בצורה שמדמה לנו ריאקציה בין חומרים ועננה מתפשטת. על האיזוטנק עצמו אנחנו יכולים להציב ערכות שונות לביצוע תרגולת אטימה. בקומה שנייה יש לנו צנרת המדמה ספגטי במפעל. אפשר להרכיב על זה ערכות אטימה בלחץ. בקומה שלישית יש לנו צנרת ברך שניתן להרכיב עליה ערכות אטימה מתקדמות כמו ערכת נחש, שעובדת בלחץ גבוה. זה המתקן החיצוני שלנו בשתי מילים.

כמישהו מגיע לתרגל על הדבר הזה, הוא עושה תרגולת מלאה כולל בידוד של האזור, סכנות, לבוש מתאים והכול?

אנחנו מתרגלים אותם על כל שלבי האירוע. הגעה למקום, זיהוי החומר, תגובה מיידית, ייצוב מצב, חילוץ לכודים במידת האפשר ודיווח לאחור. לאחר מכן מתרגלים את יחידת החומ"ס שתגיע לבצע פעולות במוקד.

יש לנו 13 יחידות חומ"ס בארץ. כולן עוברות פעם בשנה אימון במכללה עם צוות החומ"ס הזה על מתאר כזה או מתאר שיש לנו בסימולטור. מרמת מפקד המשמרת עד מפקד הלוחמים. ברוב הפעמים מגיע גם מפקד התחנה או סגנו, על מנת שיהיו משולבים בתהליך הזה. הנציב זיהה פערים מאזור אפריל 2022 ומאז ועד פברואר 2023 יישרנו קו עם כולם ברמת הכמויות של האנשים וגם ברמת השמירה על הכשירות.

שני דברים קצרים. כמו שאתה רואה פה, זה רכב הג"א שאנחנו חייבים להחזיר את הכשירות שלו. יש היום לצערי 11 רכבים בכל מדינת ישראל.

זה הוותיקים בני 20 פלוס?

תסתכל לפי המספר. זה שנת 2,000 במקרה הטוב. לכן צריך להחזיר את הרכש הזה. אני מקווה שאנחנו בכיוון הנכון. אם תסתכל בתוך המתקן, תראה משהו בצבע כחול. אם אתה חובב צלילה, יש כאן את מתקן הצלילה הכי מתקדם במדינה.

ברוך הבא לבניין הסימולטור שלנו. יש כאן כל מיני חדרים כמו הדמיה של וילה מחולקת לדירות, יש מטבח שאפשר להדליק אש ומוציא עשן. כל הביצוע של הסריקה והחילוץ מתבצע כאן, ממש על אש חיה. תרגולת מלאה מא' עד ת'.

זה לא רק תרגולת. אתה יוצר כאן מספר תרחישים ומאתגר אותו. הבובה יכולה להיות בכל מיני מקומות, השריפה יכולה להיות במטבח או בחדר אחר. הכבאי צריך להיכנס, להבין את התרחיש, לייצר תמונת מצב ולתת פתרונות.

יש לנו אופציה להדליק להבות גם בחלק של המטבח, גם בחדרים למעלה כדימוי של שריפה בחדר העליון ודרך חדר מדרגות.

כל הסימולטור מצולם.

זה הולך לפי זמן?

זמן לא נמדד. אחר כך אתה יכול לנתח אותו על הזמן אבל זמן הוא לא פקטור.

לא פקטור?

אני אסביר למה. אתה רוצה לוודא קודם כל שהוא יבצע את התרגולת כמו שצריך. לעיתים כשאתה חותך ומרוויח זמן על חשבון איכות אתה מנחיל לו משהו שאתה לא רוצה אותו. תתמקד בתרגולת ובבסיס ואחר כך נשפר את הזמנים.

והכל מצולם?

הכל מצולם. אם תסתכל כל המקום מרושת מצלמות, גם מצלמות תרמיות והכל מגיע לחדר בקרה בזמן אמת.

הוא המדריך שמוביל, הוא מזהה איזו נקודה ומסמן את העיתוי, אחר כך הוא חותך את הסרטון. בחדר התחקיר מראים להם ומתחקרים למה הגיעו למה שהגיעו. אנחנו עולים לספה.

מי עושה את התחקור?

גם המפעילים שלנו של המכללה וגם מפקד המשמרת.

הנציב אייל שם דגש ואמר שמי שלא בא ברמת מפקד תחנה ועושה תחקיר שלא יבוא לאימון. המפקד המתחקר, זה הרעיון. הוא אמר שהוא רוצה שמפקד התחנה ינהל את התחקיר ומפקד המשמרת.

לקח לנו זמן בצבא להבין את זה.

אבל פה אנחנו עושים את זה.

אנחנו נותנים כאן סיוע ומתקנים למשמרות שבאות להתאמן כאן. אנחנו נותנים להם סיוע והפעלה.

כל פריסת קווים שהוא פורס ואיך הוא פורס אנחנו מצלמים אותו. זה יכול לתרחש לך לעיתים רב- -קומות, יש רמקולים שצועקים.

יפה.

כאן ניתנת לנו הדמיה של קומה במבנה גבוה. יש שתי דירות שנמצאות כאן ואפשר לבצע כאן את כל האימון. מצד אחד סריקה וחילוץ ומהצד השני כיבוי ואפשר לשחק עם זה.

יושב-הראש, חבר הכנסת והנציב – שבו על הספה, בבקשה. השאר בבקשה להישאר מאחורי הקו הצהוב.

חלק מהעבודה שלנו היא לתת את ההדמיה וככה אנחנו מתחילים לעבוד. אחת התופעות היא הצפת אש שקורית בתוך חללים סגורים. המתקן יכול לדמות לנו הצפת אש ואנחנו מתאמנים על זה ומאמנים את המשמרות.

הבובה הזו שוקלת קצת יותר מ-80 קילו, זה על מנת לתרגל אותם איך לחלץ אדם באמת. ככה מתרגלים אותם.

מדהים.

תודה רבה פייר ובוריס. זו האימפריה. מלונית של 280 איש. כאן החניכים ישנים. אלה תנאי פנימייה משתי סיבות, אחת היא לנצל את הזמנים של הלילות והשנייה להוות עתודה לנציב. כל כוח מבצעי שיש כאן הוא מכפיל כוח. עשרה רכבים וכולם כבאים. מלונית של 280 מיטות, אלה תנאי הלינה שלהם.

החניכים ישנים שם?

החניכים ישנים שם כולל אנשי הסגל. צוואר הבקבוק שלי הוא מיטה-כיתה. כמות הכיתות היא 15, אנחנו מתכננים את זה לעיתים ברמת שעות לתכנון לוחות הזמנים. 280 מיטות לחניכים בתנאי פנימייה. קורסים סגורים בעיקר ללוחמים, לקורסים פתוחים אני מאפשר ללכת אבל אנחנו מאפשרים את השינה למי שגר רחוק. זו המלונית.

מי מחזיק את המלונית?

יש לנו חברת אחזקה בשם "מנוליט" שמחזיקה לנו את כל המתקן כולל המלונית. יש חדרניות שדואגות לניקיון, עם תחזוקה שלנו. יש כאן חדר כושר מהרמות הגבוהות שיש, כמעט כל לוחם יכול להתאמן, גם החניכים וגם העובדים. יש לנו שני מדריכים קבועים בחוזה והם מחזיקים לנו את חדר הכושר.

המתקן הזה הוא לכאורה מגרש כדורגל אבל הוא ממש לא כזה. זהו מתקן סיפאט למבחן כושר שבנה אותו אדם בשם יצחק לזר, שהגיע מסיירת מטכ"ל. זה מבחן כשירות מבצעית ללוחם. אלו המיונים שאנחנו עושים, בשיטת עובר או לא. אם לא עמדת בזמן אתה מפסיק את המיון. אם לוחם מתחיל אצלי לא מסיים ב-07:40 אני לא מכשיר אותו בסוף. לכל לוחם מוגדר במתקן איזה זמן הוא צריך לעמוד. המבחן דורש מדרגות, סולם, יכולת לסחוב בובה מקצה אל קצה, יכולת לשאת משקולות קדימה. הוא בנה מבחן מדהים.

הבניין הזה הוא המכללה בפועל. חציה כיתות וחציה השני משרדים. היא מאפשרת רמת מתקנים מפינת קפה בהפסקות, היכולת שלהם לצאת ולהשתלב, כיתות גם בבניין השני עם תרגול של חדרי מדרגות עד קומה שביעית והנציבות שמתארחת אצלנו כי המכללה היא הפלטפורמה האמיתית.

הנציב הציג לך קודם את התרחישים האתגרים העתידיים. אין לנו מתקני אימונים בהתאם לתרחישים עתידיים. לא לרכבות, לא לטווח תת-קרקעי בצורה סדורה, לא לשדה ויער בצורה סדורה. הולכים למהלך של מכללה שלב ב' ואנחנו רוצים שיקציבו לנו שם שטח.

המדינה נתנה בעבר למשטרה 168 דונם ועכשיו מוגדר שחלק מהשטח למשטרה, חלק לשירות בתי הסוהר וחלק לכבאות והצלה.

להתאמן במתקנים של הצבא?

לבנות, יש שם עתודת קרקע.

התאמנו בעבר באתרי הרס בזיקים אבל זה ירד לנו. אנחנו מתאמנים באתר הרס ברמלה אבל זה לא מתקן שמתאר לך שימוט רכבת בטווח תת-קרקעי. איך אתה פועל? אין לנו היום תרחיש כזה. בשביל לתרגל מים זורמים, אנחנו יוצאים לצרפת. עלות של קורס כזה היא כמעט 230,000 שקל בשביל 25 אנשים. הבנו שאנחנו לא יכולים להכשיר בארץ. ביטלנו את ההכשרה בארץ. נצטרך להוציא כל שנה את הסכום על הכשרה מחוץ-לארץ אלא אם נבנה את המתקן אצלנו.

לוחם מתחיל, מתחיל במשכורת מסוימת ובמשך שמונה שנים הוא לא עולה בשקל.

כמה?

שמונה שנים לא עולה להם שקל. אותה משכורת נשארת.

איך המשמרות?

24, 48. במלחמה תפסו אותם כעובדי מדינה ואמרו להם אחרי מספר שעות ללכת הביתה כי לא ישלמו להם. פייר ובוריס, שאפו לכם.

כל הכבוד לכם. כיף לדעת שיש אנשים כמוכם, תדעו לכם.

זו מחברת אלטל, היא מתחזקת לנו את המתקן והיא דואגת לו כבר ארבע שנים ועושים עבודה יפה. זה חדר הבקרה. אנחנו משלמים אבל אין ברירה. דיברת קודם על 30 מיליון שקל אחזקה, 30 מיליון שקל זה 10% מתקציב הארגון.

זו הכיתה בה אנחנו מעבירים את המשוב.

הכל מצולם. 16 מצלמות מעבירות את הכול. הוא מתפעל את הקורס, כולל תרגולות והכול, כולל הקלטה.הכול מופיע כאן. כשהוא מסיים את ההקלטה אנחנו אומרים לו איזה קטע להעביר לחדר תחקיר והוא מעביר לחדר שנמצא שם. הכבאים שמים את הציוד למטה, עולים לחדר התחקיר ומתיישבים. המדריך או מפקד המשמרת מגדיר מה היה ההישג הנדרש ומנתח איך ראו אותו בשטח.

אני לא בטוח שאתה מבין כמה הרמה פה גבוהה.

האירופאים מחכים לבוא לכאן להכשרות.

עשינו לרומנים קורס חומרים מסוכנים. זו כיתת התחקירים, מסכים מעבירים משם לפה מה ההישג הנדרש, מה רצית להעביר, כולם יושבים ומהדברים על זה. מפקד התחנה, מפקד המשמרת, המדריך. הציר המקצועי מוסיף דברים שהוא מזהה כשהם לא ראו אותו. זו קפיצת מדרגה שאי-אפשר להסביר.

זה מדהים. אני מכיר כמה מערכות במדינת ישראל שאין להם ברמה הזאת. זו רמה של חיל-האוויר. מדהים.

(ישיבת סיכום במשל"ט)

ברוכים הבאים. אומר כמה מילים ואחר כך תדבר קרן שהיא מפקדת המשל"ט. המפקדה היא אותה מפקדה. יש כאן את השולחן המרכזי. אני רוצה לפתוח בכמה אתגרים שהיו פה כי הם מבחינתי אתגרים שונים שהיו במערכה הזאת.

אני חושב שהאתגר הראשון שהתמודדנו איתו הוא מעבר משגרה לחירום תוך כדי לחימה. אתה מכיר את זה טוב, בדרך כלל יש התראות או מידעים, בין אם לחימתיים או של מזג אוויר. כשיש התראה למזג אוויר מסוים, מנהלים עושים הערכות מצב ונותנים הנחיות למטה. אנחנו כל הזמן בווקטור של מוכנות. גם המעבר של המערך הזה כמו שאתה מכיר עכשיו יותר טוב הוא מקצה לקצה ומאפס ל-100. באירוע הנוכחי היה מעבר משגרה לחירום בתחושות. למען הגילוי הנאות – לא הייתי פה, שאלתי את הנציב מה גרם לו להקפיץ את כל המערך. זה לא פשוט. ההחלטה להקפיץ ולהניע את כל התהליך היא תהליך שבוצע בזמן קצר מאז תחילת האירועים.

האירוע הזה אחר לגמרי. הוא גוזר בתוכו תהליך של קבלת החלטות שלא היו שזורות. לדוגמה, החלטות שהצילו חיי אדם גם משלנו וגם של אחרים. להישאר במשמרות ולא לצאת הביתה, החלטות שקיבלו בדקות הראשונות, גם המחוז וגם הנציבות שינו את התמונה שלנו.

הדבר השני הוא ערפל קרב. מהתחקירים שעשיתי וממה שהבנו אתה נמצא לבד. השחקנים שאתה רגיל לעבוד איתם כמו מד"א, משטרה, צה"ל ופיקוד העורף עסוקים בשלהם, ולמרות שאולי העולם שלך נגזר משלהם אין שיח איתם. אנחנו רגילים להגיע לכל אירוע והמשטרה נמצאת איתנו, מדברים איתנו וכאן היינו לבד. היו את האירועים והיינו צריכים לתת מענה כמו שאנחנו יודעים בלי להתייחס לשחקנים הנוספים.

ריבוי אירועים תחת אש, דיברנו על זה. היו כאן המון אירועים ואנחנו כוחות קטנים. אנחנו לא יכולים להגיע לכל מקום ולא נגיע לכל מקום. צריך לתעדף ולזקק את האירוע האמיתי. צבירת סד"כ ושליטה בכוחותינו.

עצור שנייה. הגיעו לך כאן דרישות לתעדוף תוך כדי הלחימה בבוקר 7 באוקטובר?

כל הזמן. השיחות הכי קשות היו על 04. כל משפחה שהתחילו להדליק לה את הבית התקשרה 102. היינו צריכים לנהל את האירועים ולא לסכן כבאים שיגיעו לשדה קרב אלא שיתקדמו לנקודות קדמיות ולהנחות את המשפחה מה לעשות. מה מותר, אסור, איפה לשכב ומה להניח. זה היה בשיח כל הזמן.הכול כאן מוקלט. יש כאן שיחות עם הצוותים שהיו פה ומכל התחנות בארץ.

אחרי אסון המעלית בתל-אביב אין אצלנו שיחה ננטשת. מה שאתה רואה בצד ימין הוא שכל שיחה שנכנסת למערך הכבאות רואים. לכל טלפון שהגיע לכאן, מישהו חזר. לא השאירו אותו ללא מענה. היו שיחות של 40 דקות ושעה חצי של משפחות שהבית שלהן עולה באש והצוות פה, בדרום, בחיפה או בירושלים מנחה אותן מה לעשות.

אי-אפשר היה להכניס כוחות או מטוסים. אסרו עלינו להעלות מטוסי כיבוי ורחפנים ולכן היכולת האופרטיבית לקדם כוח לכבות בטווח של 04 הייתה כמעט בלתי אפשרית. היו בעיקר הנחיות לציבור מה לעשות כדי לשרוד. הממ"ד היה השחקן הכי מרכזי.

בדיעבד היו מקומות שבהם כן יכולנו לקדם כוחות או לעשות משהו?

מה זה לקדם? אתה לוקח צוות כיבוי שאין לו שום מיגון והוא חשוף לשדה קרב. מה התכלית?

זה ברור לי. לא חשבתי שהיית מכניס כוחות לבארי. אבל לאשקלון, שדרות, אופקים?

בטח. אני מדבר רק על הטווח של עד ארבעה קילומטרים. בטווח הזה ניהלנו את זה באופן מאוד רגיש ופרטני. בטווח שמארבעה קילומטרים ומעלה עבדנו רגיל.

צמצמו תחנות ממקומות אחרים?

הכנו פה מסגרות. מחוז דן צמצם לשם, יחידת להבה צמצמה לשם, עשינו גיוס לכבאים מהבית. בנינו את הכוחות הללו כל הזמן. לא היה חוסר בכוח אדם לאירוע בגזרה הדרומית. הוא "קטן עלינו". אנחנו מנהלים אותו ושולטים בו. הוא היה מאתגר בשלושה-ארבעה ימים הראשונים. היום אנחנו מתמודדים איתו בלי שום בעיה.

אוקיי. סליחה, בבקשה.

הנושא של צבירת סד"כ ושליטה בכוחותינו הוא להבין מי נמצא, מי נעדר, מי הוקפץ בצו שמונה. לעשות סדר בכל מה שקורה ולהבין מה הכוח שלך. זה היה אתגר לא פשוט לכולם. ממ"ז דרום נאלץ להגיד למשפחות בטלפון שיקיריהם לא איתם.

הייתה שיחת ועידה עם המשטרה והמשטרה נתנה את האישור. הרי זו אחריות של המשטרה. המפכ"ל אמר לי בשיחה שהוא נותן לנו את האישור הזה ושהם לא יעמדו בזה, הוא אמר שאנחנו לוקחים את האחריות על המערך שלנו ולהודיע לאנשים שלנו.

בגדול אנחנו מנהלים דברים שרגילים לנהל בצורה אחת ופתאום צריך לנהל בצורה אחרת ולקחת החלטות קשות. דיברת על הנציב על יצירת אמון מול האזרח, אני מקווה שנוכל להשמיע קלטת בה תשמע את ההתמודדות של האנשים כאן, ילדות בנות 26-25. אישה צועקת בתוך הבית ואין לך מענה. אתה לא יכול להיכנס. אתה לא יכול להיכנס כי אתה מסכן את הכוח שלך וגם כי לא נותנים לך להיכנס. אי-אפשר לנטוש אותם ואי-אפשר להגיד לה את המילים. השיחות כאן מדלגות, אם לא מגיעות למחוז אחד אז לאחר. בסוף זו אותה קבוצה שצריכה לטפל באירוע הזה ואנחנו לא רגילים לזה. אין דבר כזה לא להגיע לאירוע. אין דבר כזה לא לסגור מעגל. אתה מבין שלחלק מהקריאות אתה לא יכול להגיע, ואז אתה אומר לאזרח אני לא יכול להגיע אליך? קשה בדי-אן-איי שלנו לדבר על זה בכלל.

רציפות תפקודית. האירוע תופס אותנו בסוף שבוע. אנחנו לא גוף שיש לו ימ"חים. אנחנו גוף שצריך להפעיל מפעלים חיוניים. ב-72 השעות הראשונות אנחנו מסודרים בגדול. התהליך של הרציפות וגם כוח אדם, יש כאן גיוס למילואים ומגוף כזה קטן מתגייסים כל כך הרבה אנשים. כבאים, בעלי תפקידים בכירים, קציני אג"ם שצריך להתמודד עם חסרונם.

באזור של עוטף עזה יש גם מפעלים עם חומרים מסוכנים.

ברור.

היו לנו כוחות שם במוכנות?

אחד המפעלים ננטש על ידי העובדים למרות שהשהייה שם מחויבת בגלל החומרים. עשינו קבוצת תכנון ייעודית לנושא הזה עם המומחים שלנו ובהתאמה נתנו את ההנחיות. הייתה שם שאיבה. השאיבה הייתה בלילה תחת חסות החשיכה, עם מעטפת מבצעית של הצבא.

בעיקר לאמוניה.

כן, לאמוניה.

היו מפעלים בעוטף שיש בהם חומרים מסוכנים, כמו מפעלי צבע, שנשרפו ואי-אפשר היה להגן עליהם.

"נירלט", אני יודע. "נירלט" נשרף. היינו בביקור בניר עוז.

הדבר האחרון שכתבתי הוא מימוש יתרון יחסי של כיבוי והצלה כסיוע לכוחות המתמרנים. עשינו הרבה משימות. היינו בכל הבורות בעוטף. דורון, מפקד יחידת להבה, עבר את כל הבורות. נתנו ייעוץ בכל הנושא של חלל.

דורון, לאנשים שלך יש נשקים גמישים?

כן, בטח.

ארוך?

גם ארוכים קיבלנו.

מעבר לכך, היו המון שריפות. אחת השיחות המתסכלות שהיו לי היא עם אוגדה 36. הוא אומר לי שנשרף הטנק. אני שואל אותו איך אתה מטפל בו והוא משיב לי שהוא מחכה שהאש תדעך ואז גורר אותו לארץ. זה מתסכל. במיוחד שיש לך אנשים קרובים שם והילדים שלך נמצאים שם ואתה מבין שאתה יכול להציל. רק ביום חמישי האחרון, אירוע על ציר 60, רכב צבאי ממוגן עולה באש ואנחנו מצילים שני אנשים מבפנים.

דוד. דוד התנגש במשאית בכביש 60. הדוד התהפך, עלה באש. צוות הכיבוי מיהודה ושומרון הגיע. בגלל שהפתח של הדוד קטן, הכבאי נכנס פנימה עם מיגון ומסיכה אל תוך הרכב, חילץ את החיילים מתוך הרכב. אחד הוא הצליח ולהציל והשני נהרג לדעתי מהתאונה ולא מזה שהוא לא הספיק לחלץ אותו.

זה מימוש היתרון שלנו.

אם כיבוי אש לא היו מגיעים כל הארבעה היו נהרגים.

נהרגים, כן. יש הרבה אירועים שהיו שם בפנים. כשהיה את האירוע של גולני, אמרו "תביאו מטוסים". איזה מטוסים, אנחנו יכולים להכניס היום מטוסים? בהיסטריה של האירוע זה ברור לי. אבל אפשר לתת והכנו כאן. יש לנו יתרון יחסי, אנחנו עובדים בשטחים האלה. זה לא משנה מה גורם לטנק לבעור, בין אם זו תאונה או מטיל, אנחנו יודעים לחלץ אותם בכל מקרה. מה זה משנה מה גורם לחילוץ, יש לנו את היכולות האלה. דחפנו את זה יחד עם הנציב, עם מי לא דיברנו? וזה לא זז. אני חושב שזה מאוד חשוב.

היה לי רעיון אם יורשה לי , לקחת עשרה לוחמים, להכשיר אותם ככבאים, כמו כבאים סדירים פה שישבו אצלנו, וכל אירוע או מבצע שייקחו את עשרת הכבאים הללו וישתמשו בהם. זה מצב מנצח לכולם. גם עוזרים לנו וזה דבר חשוב שאפשר לפתח אותו. יש המון ידע שנמצא אצלנו מהמיגון האישי ואילך. אלה האירועים. בואי קרן תציגי.

כמה אירועים נכנסים לפה ביום?

היא תיתן לך נתונים.

ברוכים הבאים למרכז השליטה הארצי, אני קרן, מפקדת המשל"ט בשנתיים האחרונות. התחלתי בתור סמלת מבצעים לפני שש שנים. ברשותכם נצא רגע מאירועי 7 באוקטובר ואסביר בגדול את תפיסת ההפעלה ואיך עובדים מרכזי השליטה. אנחנו שבעה מחוזות, בכל מחוז יש מרכז שליטה דומה למרכז שלנו, רק שהם עובדים בשיטה אחרת, שיטה של מכלולים. מכלול 102 שמקבל את כל שיחות החירום מהאזרחים, מכלול שיגור שמשם יוצאים הצוותים לאירועים ומכלול מרכז הדיווח, הוא מדווח לגורמים במחוז ואלינו כאן אירועים שמצריכים קשב ארצי.

לנו כאן אין שיחות 102, אנחנו לא מקבלים שיחות מאזרחים. המקום הזה למעשה הוא אחד הלקחים של אסון הכרמל והמטרה המרכזית שלו היא לגבש כל הזמן לראש אג"ם ולנציב הכבאות תמונת מצב ארצית על מנת שיידעו בכל רגע נתון מה קורה בארץ. אילו אירועים יש להם ולאיזה אירוע הם צריכים להפנות קשב. מעבר לגיבוש תמונת מצב שהיא המטרה המרכזית יש לנו עוד שני תפקידים.

האחד הוא הסנכרון בין כל הגופים המגיבים הראשונים באירוע גדול ורחב היקף והשני הוא נושא ויסות האמצעים. אם זה אמצעים ארציים, יחידת להבה שהיא יחידה שלנו ושאנחנו מתפעלים מכאן, מטוסי הכיבוי שאנחנו מתאמים את ההפעלה האווירית שלהם מכאן, ויסות רכבים, כלים, ציוד ואמצעים בין מחוז למחוז בהתאם לאירועים.

מעבר לכך, מה שאנחנו עושים כאן במשל"ט הארצי הוא בקרה. אנחנו מבקרים את כל האירועים, בכל הארץ ובכל דרגות הסיכון. מאירוע של לכוד במעלית ועד אירוע בגורד שחקים. אנחנו מבקרים את האירועים בהיבט של זמני תגובה. בכל אירוע, לאותו מוקדן שעונה לטלפון מוקצות 45 שניות לשגר צוותים. מרגע המענה לשיחה ועד שהוא מפעיל את הפעמון לכבאים אמורות לעבור 45 שניות. אנחנו מוודאים שזה קורה בכל אירוע. מרגע שנלחץ הפעמון ועד שהכבאית יוצאת מהתחנה יש 60 שניות. אנחנו מבקרים ומוודאים שתוך 60 שניות מרגע לחיצת הפעמון הכבאית יצאה מהתחנה לאירוע.

בהיבט של זמני הגעה, לכל רכב יש תזמון ואנחנו מוודאים שהרכב הגיע ליעד בזמן שתוזמן לו. התהליך הזה קורה בשגרה באופן אוטומטי. המערכת שלנו מבוססת בינה מלאכותית, זה למעשה שיגור אוטומטי חכם, הרכב הראשון יוצא לאירוע ולא משנה השייכות מבחינת הגזרה שלו או שייכות לתחנה. אם הוא הרכב הכי קרוב, אפילו אם הוא רק עבר באזור, המערכת "תמשוך" אותו לאירוע והוא הרכב שיגיע ראשון ויגיב הכי מהר.

אמרתי שגיבוש תמונת מצב זה התפקיד המרכזי שלנו. אנחנו עושים את זה בעיקר באמצעות טכנולוגיה. אנחנו מחוברים לשירות המטאורולוגי ומקבלים מהם את החיזוי לשלושה ימים קדימה, לפי זה אנחנו יודעים להיערך. אנחנו מקבלים גם חיזוי פר אירוע. אם יש לי אירוע חומרים מסוכנים אני מתקשרת לשירות המטאורולוגי ומקבלת מהם כיווני רוח, לחות וכדומה ואנחנו יודעים איך להתאים את המענה המבצעי שלנו לאירוע.

יש לנו גם מערכות של צה"ל. יש את מערכת ה"שועל" שאנחנו מחוברים אליה בשוטף, היא מספקת בעיקר ידע על אוכלוסייה ועל נפילות טילים. מה שאתה רואה כאן למעלה אלה מצלמות שמותקנות על הכבאיות. מעל לוח המחוונים של כל כבאית יש מצלמה שמצלמת את הדרך ומצלמת לנו את האירוע כשהכבאית במקום. זה מאפשר לנו לגבש תמונת מצב יותר טובה ולפעמים אפילו לקבל החלטות מכאן בנוגע לאירוע.

לכבאים יש גם מצלמות גוף או מצלמות קסדה?

הייתה לנו בעיה עם ועד העובדים, התגברנו על זה ואנחנו בישורת האחרונה שהמצלמות GO-PRO ייכנסו לשימוש. והפיילוט התחיל או בחודש הבא?

צריך להתחיל בחודש הבא.

גם את המצלמה התרמית על הקסדה לא הספקתי להראות לך, אנחנו בעבודת מטה לבחון - - -

אנחנו רק עכשיו הצלחנו לנפץ את זה בגלל ההתנגדות של הוועדים.

חוץ מהמצלמות בכבאיות יש לנו עוד אמצעים חו"ז. יש לנו רחפנים, מסוקים של משטרת ישראל שמשדרים אלנו לכאן. ברגע שעולה מטוס לאוויר למשימות של כיבוי אש אנחנו מקבלים כאן את התמונה שלו. כל הדברים הללו עוזרים לקבל את ההחלטות כאן בשולחן המרכזי. המערכת כאן זו אותה מערכת שדיברתי עליה, מערכת "לפיד", זו מערכת השליטה והבקרה שלנו. כאן אנחנו רואים את כל האירועים, המיקום של הכבאיות, המיקום של הכבאים. אם יש לי לוחם אש שלוחץ לחצן מצוקה זה קופץ לי על גבי המפה עם השם והמיקום שלו ואני יכולה ליצור קשר עם מפקד האירוע ולאתר אותו.

המערכת כאן זו מערכת שנותנת לי תמונת מצב לגבי אירוע ספציפי. איזה כוחות יש לי בדרך, איזה כוחות כבר הגיעו, מה הדיווחים העיקריים באירוע, מי מפקד האירוע. זה שיש לי אירוע אחד גדול.

אם אני מטפל באירוע ומרים רחפן, את מקבלת את התמונה גם?

כן. גם במחוז יראו את התמונה וגם כאן.

וגם ברכב שראית בחוץ.

היתרון של מי שיושב פה שהוא לא לחוץ, הוא יכול לראות את התמונה ולהציע עצת זהב כזו או אחרת למי שנמצא שם.

מערכת נוספת זו מערכת שדיברנו עליה וזו מערכת שהיא אחד הלקחים של אסון המעלית. נכנסו אלינו אז 1500 שיחות בטווח זמנים קצר של חצי שעה ולא יכולנו להכיל את כל השיחות.

כמה היו ב-7 באוקטובר?

ב-7 באוקטובר בין 09:00 ל-16:00 נכנסו 7,000 שיחות. קיבלנו את כל השיחות, לא היו כמעט שיחות ננטשות. אמנם בזמני מענה קצת יותר גדולים. אנחנו בשגרה בזמני מענה של שתי שניות אבל קיבלנו את כל השיחות הודות לדילוג בין המשלטים ולממשק שיש לנו עם מד"א. יש לנו ממשק עם מד"א שאנחנו לא צריכים שיתקשרו אלינו. ברגע שהאירוע נפתח במד"א אנחנו דרך המערכת רואים את האירוע.

זה מה שאמרת על ה-911, מד"א כבר פה.

נהדר.

וגם המשטרה מחוברת אליהם. אמנם לא ישיר אלינו אבל מחוברת אליהם. ככה יוצא שאנחנו מחוברים לכולם.

ביום רגיל, כמה קריאות יש?

בחורף באזור 200 אירועים בפועל, קריאות יש הרבה יותר, בקיץ בין 400 ל-500 אירועים.

הבנתי. כשיוצא מישהו מכם לאשר בית, מבנה או כל דבר אחר, איפה זה מופיע?

ביקורת הגנה מאש?

ביקורת הגנה מאש או אישור בנייה, טופס ארבע או כל דבר אחר.

זה תחום שנקרא הגנה מאש. יש להם מערכת בשם "שלהבת" שבתוכה יש בקרה על כל התהליכים. איזה בניין קיבל טופס ארבע. בחלק ממערכת "שלהבת" יש ממשק לפה. לדוגמה, אם נתנו אישור לבית חולים, תיק השטח של בית החולים מחובר למערכת הזו וכשיפתח אירוע הם יראו פה את כל המערכת. מי איש הביטחון, מי האחראי, איפה הצוות, איפה הציוד, מה מאגר המים.

על גבי הטאבלט שלהם בשטח הם יכולים לפתוח את תיק המניעה ולראות את כל הדברים.

אנחנו ברגולציה של הגנה מאש חלשים מאוד. אנחנו צריכים לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת. פה כבר קפצנו מדרגה. התכנית כבר מוכנה והכל מוכן, טרנספורמציה דיגיטלית מאוד איכותית. כסף.

אוקיי, תודה. מה? סיכום?

כן.

אז אנחנו נעשה איזו הפסקה של חמש דקות ברשותכם?

כן, רק ניתן לכם תשורה קטנה. לך ולחבר הכנסת היקר שלנו.




(הישיבה נפסקה בשעה 14:05 ונתחדשה בשעה 14:10.)

רציתי לשתף בכמה דברים שהמל"ל עוסק בהם בממשק מול הכבאות. העבודה מול הכבאות מעולה. יש לנו שיתוף פעולה על הרבה נושאים לאורך שנים ותמיד תוך הבנה של לקדם את הדברים. גם אם יש חילוקי דעות הם תמיד נפתרים לאורך הדרך. כמה דברים שעסקנו בהם ואני רוצה להעביר אותם, אגיד אותם בקצרה. אם תרצה להעמיק אפשר לתאם בנפרד.

סוגיית תרחיש הייחוס. יחד עם רח"ל הבאנו את תרחיש הייחוס המלחמתי בתחילת 2022 לוועדת השרים למוכנות הזירה האזרחית. יחד עם הכבאות הכנסנו את סוגיית השריפות לתוך התרחיש המלחמתי. הסיבה המרכזית שעשינו את זה היא כדי שבניין הכוח של הכבאות יהיה מנותק מהצבא. אין עזרה מהצבא ואני חושב ש"חרבות ברזל" מוכיחה את זה. צריך יכולות עצמאיות לכבאות לאור התרחיש שלהם. אני חושב שבסךהכול, אפילו זה לפני שנתיים, תרחיש הייחוס שנועד בשביל בניין הכוח נותן את המענה. יש כאן עוד הרבה מאוד פערים, אפשר תמיד לעשות עדכונים ושדרוגים אבל בסך הכול הדרג המדיני מכיר את תרחיש הייחוס ואישר אותו.

סוגיית משבר האקלים. הכנסנו את זה לתוך הערכת המצב השנתית שלנו לפני שנתיים וזה רץ כל שנה כפרק נפרד. יש שם כמה היבטים אבל מן הסתם כל ההיבטים שמשפיעים בסוף על הכבאות נמצאים שם כך שאנחנו רואים את זה כאיום לאומי וכמשהו שצריך להתייחס אליו ברמה הלאומית וזה לא שייך למשרד או ארגון.

הסוגיה השלישית היא סוגית המענה האווירי. זה נאמר כאן ואני רוצה לסדר איפה אנחנו בתוך התמונה. זה הגיע לשולחן ראש הממשלה פעמיים ולשולחן ראש המל"ל כמה פעמים. ההבנה הייתה שהמענה של חיל האוויר הוא המענה שיינתן בשנים הקרובות, מענה שהוא כבר מבצעי, עד שיגיעו מסוקי הבלאק הוק. וכשהם יגיעו נעשה הערכת מצב אם אנחנו משאירים או לא משאירים כי יש כאן תקורות כספיות. אני מאוד מקווה שהמשרד לביטחון לאומי ישים את זה בתקציב 2024. אני עוד זוכר באוקטובר 2018 ששר הבט"פ ארדן אישר את הדבר הזה ואז קורונה, בחירות ופוליטיקה. אני מאוד מקווה שיאשרו כי הם צריכים את מסוקי הבלאק הוק וזה באמת משהו משנה מציאות.

הסוגיה הרביעית היא סוגיית אזורי החיץ. זו סוגיה שצריכה להגיע לשולחנך כיושב-ראש הוועדה. זה צריך להגיע דרך המשרד לביטחון לאומי. הצלחנו להעביר החלטת ממשלה לפני שנתיים. צריכים להגיד ביושר שאנחנו לא מתקדמים כמו שאנחנו רוצים, גם כשהשקיעו כספים יש התנגדויות וזו בירוקרטיה שהולכת לאט. אני מניח שאנחנו נתקדם עם זה אבל מה שחשוב שנעביר אצלך בוועדה את התקנות שיחייבו את הרשויות לעשות את אזורי החיץ כי הצלחנו להביא תקציב מדינתי כדי להקים את אזורי חיץ אבל אם לא נתחזק אותם תוך שנה-שנתיים הצמחים יצמחו שוב ולא עשינו כלום. זה משהו שיגיע לשולחנך ואנחנו נהיה שותפים בו.

שתי סוגיות אחרונות, סוגיה אחת היא הסוגיה הבין-לאומית. אנחנו כמדינה משתמשים המון ביכולות הכבאות ליחסים בין-לאומיים. גם כשאנחנו מקבלים פה סיוע אם צריך וגם בהוצאת סיוע. גם מטוסים וגם כבאים שיוצאים במשלחות ויש לזה משוב מדיני מאוד חשוב.

הסוגיה האחרונה היא תת הקרקע. מתוקף החלטת ממשלה המועצה לביטחון לאומי מובילה את תהליך התכנון של אירועי החירום של המטרו העתידי. יש לנו כמה וכמה צוותים. הכבאות משולבת בתוך העניין הזה ואפילו יש להם תקן מוגדר שלהם אבל אנחנו דואגים שכל הצרכים שלהם יעלו אל מול רשויות התכנון. אל מול נת"ע ומול הגופים שזכו. כל הכבוד על ההצגה היום ועל העבודה.

בהמשך לדברים של נציג המל"ל, התקציב אושר אבל יש טענות שגם התקציב שאושר להקמה לא מספק להקמה של אזורי חיץ - - - הרשויות המקומיות מתנגדות לתקנות - - - היה פיילוט בחיפה - - - זה נושא בפני עצמו בעיקר בעונה הזאת לפני הקיץ.

זה סיפור הרבה יותר מורכב, שווה להתייחס אליו בהעמקה ספציפית.

כן, תודה.

אני רוצה להגיד תודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת וכל הצוות שהצטרף לביקור במערך הכבאות. אם אני רוצה לסכם אני חושב שהדבר שהכי מאפיין הוא הנושא של השתנות. ברגע שאדם מבין את משמעות קצב ההשתנות היום במציאות במדינת ישראל, הוא מבין איך אנחנו צריכים לייצר את המענה אל מול מצד אחד חוסר יציבות וקצב השתנות בלתי ניתן להבנה. ישבנו כאן לפני שישה חודשים ובנינו תפיסה שהיא ארכאולוגיה. חשבנו שאנחנו "מלחמת הכוכבים" ויבואו לפה חדשנות. מה שקורה היום בכדור הארץ הוא קצב מטורף, בכל הערכת מצב שאני מסיים אני אומר שהכי חשוב לא להיות מופתעים. תעשוהכול כדי שביום פקודה תהיו ערוכים למה שאתם צריכים להתמודד איתו.

למרות שהמפגש הזה היה מפגש יחסית קצר לתחומי האחריות של כבאות והצלה, כי למעשה התמקדנו בתחום האופרטיבי. יש לנו תחום שלם שעוסק ברגולציה והגנה מאש, יש לנו עוד תחום שלם שעוסק בהסברה ויש לנו גם בעיות לא פשוטות ברמה הלאומית בנושא התחזוקה. יש לנו כלים מאוד ייחודיים ויקרים שברמה שמדינה אנחנו לא מצליחים לתחזק אותם. אנחנו לא צה"ל. אנחנו לא יכולים להחזיק גופים פרטיים שיתחזקו את מערך הכבאות, אבל זה למפגשים אחרים.

מה שלי חשוב זה שהוועדה תזמן אותנו מעת לעת. אנחנו נשמח להגיע, נשמח להיות ב"עניינים" כדי לעדכן בדברים הטובים, ויש מערך טוב עם לוחמים ומפקדים מהשורה הראשונה ויש על מי לסמוך. יש עוד כברת דרך לא פשוטה שצריך לעשות, מעל ומתחת לקרקע, גם במפעלים הביטחוניים וגם בקווי החיץ. יש הרבה עשייה. מערך הכבאות רואה את עצמו כחלק מרכזי מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל. כולנו גדלנו על "כל העם צבא". היום יש צבא, יש משטרה, יש כבאות ויש גופים נוספים שהם חלק מהביטחון הלאומי של מדינת ישראל.

אני רוצה להודות לכם שהתפניתם במציאות כול כך מורכבת. אנחנו נשמח להצעיד את המערך הזה קדימה. אם תוכלו לסייע בפלטפורמות שנדרשות לתקציב ולסוגיה של מרכיבי בניין כוח, אנחנו מתחייבים שעם התקציב הכי קטן שנקבל נעשה את הדברים הכי מופלאים כדי שישראל תהיה מדינה בטוחה. תודה רבה על זה שהגעתם.

אני באתי כי הייתי שכן שלכם הרבה שנים. עבדתי בשפד"ן ואפילו אירחתי להערכתי כמה מכם כמה פעמים במרכז המבקרים. אני בא ורואה את עצמי אחרי הסיור הזה סוג של שליח שלכם. כמו שצביקה אמר בהתחלה, אני לא חבר בוועדה. היה לי חשוב להגיע. צביקה מנהל את העניינים בצורה מאוד מחויבת ומאתגרת. בשבילי כבוד גדול להיות כאן ולהצטרף גם לדברים אחרים שהוא עשה. הדבר המרכזי שאני הולך לפעול בו הוא לעזור לכם בעניין התקנים, כוח האדם, נושא הציוד. אם אנחנו מגיעים למצב שברמה ההתחלתית השכר הוא יחסית נמוך זה מונע מראש מאנשים להגיע ומאנשים טובים. ואנחנו רוצים אנשים טובים. יש לי חברים שהם כבאים ואני יודע פחות או יותר מה הם עוברים. ננסה לעזור בעניין הזה. אני בטוח שגם צביקה חושב כמוני בעניין הזה. אני לרשותכם. יישר כוח על כל מה שאתם עושים, פתחתם לי את הראש להרבה מאוד דברים. כמו שהנציב אמר, יש טעם של עוד זה בטוח.

רוב האנשים הנורמליים מפחדים משני דברים, מלטבוע ומלהיות בתוך אש. רוב האנשים הנורמליים מפחדים מזה. אני חלק מהאנשים הנורמליים האלה. אחרי הרבה מאוד שנים שאני עוקב אחרי מה שקורה במערך הזה, חלק מהזמן באופן ישיר כסגן יושב-ראש של אלי מלכא, ראש המועצה המיתולוגי של הגולן. הייתי ראש המועצה הממונה בטובא-זנגריה, לכשעצמה משימה משמעותית מאוד. למדתי להכיר את המערך הזה אז ואני רוצה להגיד לכם מראש, קשה לכם להבין את זה אבל מי שמתבונן עליכם מבחוץ רואה שעשיתם מהפכה.

מהפכה באיכות, ברצינות, ביכולת לגייס אנשים. השתמשתם בכלים הכי נכונים. קוראים לזה מצוינות. אני אומר לכם את זה כמי שמתבונן מבחוץ. ברגע שקראתם לעצמכם "לוחמי אש", ברגע שהראיתם שאתם מוכנים להגיע לכל מקום ולקחתם על עצמכם משימות נוספות שלא תמיד מצאו חן בעיניי. מבחינתי דורון היה מתחרה שלי על מי קופץ למים להציל מתוך המים. בתור מפקד יחידת חילוץ רציתי לדעת שאני היחיד. פתאום יש לי עוד מתחרה. או אנשים שיודעים לעשות סנפלינג ועוד כל מיני דברים.

היכולת שלכם לקחת את זה על עצמכם גרמה לכך שאנשים רוצים להיות חלק מהמערכת הזאת. אנשים רוצים להיות חלק ממקום מצטיין, מקום טוב, מקום שמשדר איכות. לפני משכורות אנשים רוצים להיות שייכים לארגון מוצלח. אתם משדרים את זה. זה לזכותכם כל המפקדים שיושבים כאן והחיילים שאני נחשפתי אליהם היום. לראות את לוחמי האש הללו, שמסבירים לי על המשאית או הדברים האחרים והלהט הזה בעיניים, בתור מישהו שמסתכל על זה מבחוץ ובצורה אובייקטיבית, נדבקתי. זה גורם שלישי: הרגשה נהדרת.

אני רוצה להחזיר אותנו לפרופורציות. המציאות של 7 באוקטובר היא מציאות רעה לכולם. מה ששמענו פה הוא רק חלק מהעניין. אנשים חיפשו את צה"ל, אנשים חיפשו את כבאות והצלה, אנשים חיפשו את מד"א, אנשים חיפשו מישהו שיעזור להם ויציל אותם, ולא היינו שם. אני אומר לא היינו כי אני חלק מהמערכת הזאת. אני חבר כנסת, נבחר ציבור ואני חלק מהמנהיגות של מדינת ישראל. אני יודע בדיוק כמה מהדבר הזה הוא באמת אחריותי כדי שיקרה בסופו של דבר.

אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו ש-7 באוקטובר יקרה עוד פעם. חלק מהמענה שראיתי אתכם היום מטפלים בו הוא המענה הנדרש כדי שלא נחזור לשם. אני אחזור למילות הפתיחה שלי, אתם זוכרים ממה מפחדים יותר מהכול, וזה חלק ממה שהיה שם. אני הסתובבתי בחלק מהיישובים ולילות שלמים אחר כך לא ישנתי, רק מלשמוע את הסיפורים של מה היה שם. רק מלראות את הבתים השרופים שלא נשאר מהם כלום.

הגעתי מספיק מוקדם בשביל להריח את הריח לא רק של השריפות, אני לא צריך לשתף אתכם מעבר לזה. כואב. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לחזור לזה. אם אני מבין נכון את התמונה שהנציב והמפקדים האחרים הציגו לי אתם מבינים במה צריך לטפל ומה צריך לעשות, מול איזה אתגרים אנחנו צריכים להתמודד. שמעתי את אורי על מה שקורה פה בהכשרה והסכמה ואני שמח שלשם זה הולך. אין לנו בית ספר אחר, אין לנו מערך כיבוי אחר. אין לנו. זה אתם. אייל, אני מתחייב לעשות הכול כדי שתקבלו את כל האמצעים כדי שאוכל להעלות מכם את רמת הדרישות.

מערכת היחסים בינינו מאוד ברורה. אני נותן לך יותר אמצעים ומעלה לך את רמת הדרישות, או מעלה לך את רמת הדרישות ונותן לך אמצעים כדי שתוכל לעמוד בהם. זו מערכת היחסים. אני מאמין שגם אושר יעזור לי בעניין הזה וזה מה שנצטרך להתמודד. יש מספר אתגרים שאני למדתי מכם שצריך להתכונן אליהם. אני אומר אותם כדי שיהיה לי אותם גם לסיכום ובפעם הבאה שניפגש אני אוכל לדבר אתכם על זה.

עולם התת-קרקע, אני מניח שאתם מבינים שהולך להתפתח בהיבט של רכבות ומטרו. המדינה הולכת לזה , אין ברירה. אני מניח שאתם כמוני מסתובבים על הכבישים. אם אני מחר בבוקר שר התחבורה משאיות לא נוסעות אלא בין 23:00 ל-06:00. אי-אפשר עם הצפיפות על הכבישים. מה יהיה הפתרון? הפתרון יהיה רכבות תת-קרקעיות ונצטרך לתת לזה מענה. או רכבות אחרות, אתם מבינים את זה.

סיוע האפקטיבי לכוחות תחת אש, לא כיבוי אש אלא תחת אש. לא אתפלא מחר בבוקר אם עשרה רכבי טויוטה לבנים יצאו מג'נין כשעל כל טויוטה יש חמישה חיזבאלונים-חמאסניקים-דאע"שים והם מסתובבים והולכים לכבוש את עפולה או היישובים הקטנים שיש שם. לא אתפלא אם זה יקרה. ועוד פעם אש ועוד פעם דברים אחרים, ונצטרך להגיע. אני רואה מה אתם עושים וצריך לקחת את זה בחשבון.

איך אמרו לי הכבאים? "צביקה רצינו מאוד להגיע, כאילו כאב לנו לשמוע את זה, אבל להגיע עם המשאית הגדולה הזו שהיא מושכת האש הכי גדולה. לא היו לנו גם נשקים ושום הכשרה להיכנס לעניין הזה". הבנתי. זה לא יכול לקרות עוד. צריך להתכונן לזה, זה חלק מהאתגרים שלכם. על אתגרי העתיד שדוברו פה כמו התחממות הגלובלית, בזה אין לי שום ספק. התחלתי לעשות בימים האחרונים עבודה פרלמנטרית כדי להכיר בחללים שלכם כחללים שנפלו כמו כל כוח ביטחון אחר. זה חלק מהמאבק של להפוך אתכם לחלק מהגוף הביטחוני של מדינת ישראל.


אנחנו נעשה את זה. לא כי אני רוצה לעשות לכם טובה אלא כי אני רוצה לעשות לי טובה. אני רוצה לראות שהגוף הזה זוכה למעמד שמגיע לו כדי שהוא יוכל לקחת על עצמו את האחריות לכל הדברים שהוא צריך לקחת. אנחנו נעשה את זה. אני אלחם על זה כדי שזה מה שיקרה כי זה מגיע לכם, אני רוצה שזה מה שיהיה לכם כדי להעלות את רף הדרישות. דבר אחרון, אי-אפשר בלי אחרי כל הדברים האלה, אתם גוף נהדר. אתם משדרים עוצמה. אני יוצא מפה היום לא רק עם תודה על הביקור אלא תודה על מה שתרמתם לי לתחושת הביטחון שאני הולך ומייצג אתכם בכל מקום אחר. כל הכבוד לכם. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:29.