ישיבת ועדה של הכנסת ה-25 מתאריך 02/01/2024

פתיחת תערוכות: 1. חרבות ברזל - לגעת בכאב- עבודות תלמידי מגמת העיצוב החזותי בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי באר יעקב 2. חרבות ברזל - נכסי צאן ברזל - עבודות תלמידות מגמת תקשורת חזותית בסמינר יסודות בית יעקב

פרוטוקול

 
פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



14
ועדת החינוך, התרבות והספורט
02/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 130
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שלישי, כ"א בטבת התשפ"ד (02 בינואר 2024), שעה 10:30
סדר היום
פתיחת תערוכות: 1. חרבות ברזל - לגעת בכאב- עבודות תלמידי מגמת העיצוב החזותי בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי באר יעקב
2. חרבות ברזל - נכסי צאן ברזל - עבודות תלמידות מגמת תקשורת חזותית בסמינר יסודות בית יעקב
נכחו
חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
סימון דוידסון
משה טור פז
רון כץ
חברי הכנסת
מיכאל מרדכי ביטון
ולדימיר בליאק
אברהם בצלאל
ארז מלול
מוזמנים
מוטי פרנקו - סגן ראש עיריית באר יעקב

ורוניקה קופר - מנהלת בית ספר

סבטלנה איסחקוב - מנהלת חטיבת הביניים

עינת קריצ'מן - מפמ"ר אמניות העיצוב

נעמי אברמוביץ - רכזת מגמת עיצוב ואומנות

מרינה נלקבאום - מורה לאומנות

ליאן רביב - תלמידת המגמה לאומנויות העיצוב

שיפי סננס - רבנית, מנהלת בית ספר

שרה מן - רכזת

אפרת ימיני - תלמידה

תומר ריסיס - תלמיד

אייל כץ - מורה לאומנות

שרה בביוב - תלמידה

אסתר יפרח - תלמידה

שירה זאדה - תלמידה

יעל רצון - תלמידה
ייעוץ משפטי
תמי סלע
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
רישום פרלמנטרי
אופיר עובדיה, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
פתיחת תערוכות
1. חרבות ברזל - לגעת בכאב- עבודות תלמידי מגמת העיצוב החזותי בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי באר יעקב 2. חרבות ברזל - נכסי צאן ברזל - עבודות תלמידות מגמת תקשורת חזותית בסמינר יסודות בית יעקב
היו"ר יוסף טייב
בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא פתיחת תערוכות, כהרגלנו בקודש אחת לשנה אנחנו משנים את התערוכות המופיעות על קירות הוועדה, הפעם יש לנו שתי תערוכות חדשות, הראשונה היא חרבות ברזל לגעת בכאב, עבודות של תלמידי מגמת העיצוב החזותי בכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, התערוכה השנייה היא נכסי צאן ברזל - עבודות של תלמידות מגמת תקשורת חזותית בסמינר יסודות בית יעקב בירושלים, אנחנו נתחיל עם תערוכת חרבות ברזל לגעת בכאב.

יהודית מנהלת הוועדה שיזמה את הרעיון, ממשיכה עם הנכס של שינוי הוועדה כל פעם מחדש ודואגת להעברת המסרים בצורה אחרת, דרך האומנות ודרך היצירה של אמנים או תלמידי ישראל, בבקשה יהודית.
יהודית גידלי
בוועדת החינוך התרבות והספורט, זו הוועדה היחידה שבה מתקיימות תערוכות אומנות שמידי פעם מתחלפות. ב'מידי פעם' אני מדברת על תקופות של בין חודש לחודשיים לא פעם בכמה שנים, בכל שנה יש כחמש תערוכות, שלוש בכנס החורף ושתיים בכנס הקיץ, אני מתוכננת בזמן הקרוב לתערוכות נוספות, אבל קרה דבר בישראל ואז דוברת הוועדה אורית הפנתה את תשומת ליבי לתערוכות של יצירות תלמידים ועל אף שהיו תערוכות בקנה אני מצאתי לנכון לדחות אותן בעת הזו ולשים את התערוכות האלו.

אני מאוד שמחה שאלו שתי תערוכות, אני מאוד אוהבת את ה-ביחד, יש לנו מכל הצדדים, מכל הדעות ובסופו של דבר זה בהמשך למסורת המתקיימת פה בוועדה, התערוכות הקודמות וגם התערוכות הבאות הן באות מכלל אוכלוסיית הארץ על כל גווניה וסוגיה, זו הדוגמה הראשונה שבה מתקיימות בו זמנית שתי תערוכות משתי השקפות שונות, בהצלחה, תודה.
היו"ר יוסף טייב
אני רוצה לומר שהיא בוחרת אותן בקפידה רבה, אתם נבחרתם, אני לא הייתי מעורב בהחלטה ואני מברך על כך.

ורוניקה קופר, מנהלת בית ספר, בבקשה גברתי.
ורוניקה קופר
שלום, אני רוצה לברך את כולם, זה כבוד גדול להיות בוועדת חינוך של הכנסת, להציג עבודות של התלמידים, איתנו נמצאים פה מנהלת חטיבת הביניים – סבטלנה איסחקוב, תלמידי מגמת עיצוב, מורים של מגמת העיצוב ותלמידים של חטיבת הביניים.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לנעמי אברמוביץ, ראש מגמת אומנות ועיצוב אצלנו בבית הספר.
נעמי אברמוביץ
אני הכנתי כמה מילים כדי לא לשכוח את התודות בעיקר.

חברי ועדת הכנסת, הגברת עינת קריצ'מן מפמ"ר אומנויות העיצוב, הגברת יפעת זילברמן מפקחת מטעם עתיד, הגברת ורוניקה קופר מנהלת בית הספר, הגברת איסחקוב סבלטנה, מורים ותלמידים יקרים, היום ה-2 בינואר, היום ה-88 למלחמת חרבות ברזל, התכנסנו כאן לפתיחת תערוכת עבודות תלמידי כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי, כפר נוער קולט עלייה, עבודות שנעשו תחת למידה מרחוק כשהמדינה מדממת והמדינה נמצאת תחת מנעד רגשות קיצוני.

ההתחלה הייתה בשיחה שמטרתה אוורר רגשות, במהלכה ביררנו לעצמנו מה אנחנו מרגישים, מה קורה לנו, מה אנחנו מסוגלים להבין, כיצד אנו יכולים לעזור זה לזה ובעיקר כיצד ממשיכים מכאן.

שיעורי האומנות חשפו את התלמידים למצגות מגוונות שנתנו ביטוי חזותי למגוון אירועים שנצפו באינטרנט, בתקשורת וברשתות החברתיות.

דיברנו על הייצוגים והמרכיבים החזותיים של קווים, צורות, צבעים והבעות פנים, מכאן התבקשו התלמידים להגיש תרגיל בציור, פיסול, צילום, בכל טכניקה שברשותם בגלל שהם היו בבית, בשל דלות החומר תוך כדי שימת דגש בהם הם מבטאים את כאב המלחמה ממבטם האישי ומעבירים מסר בדרך שלהם.

העבודות הוגשו כאמור בלמידה מרחוק, עשינו ניתוח ליצירות וביקורת עבודות, העבודות הועלו לאתר בית ספר, תויגו והדי התגובות לא איחרו לבוא, נחשפנו למגוון נושאים, טכניקות ודרכי חשיבה כשכולם מתרגמים את המצב לחשיבה חזותית ונותנים ביטוי למה שקורה בנפש פנימה.

לפני שאדבר כמה מילים על העבודות, אני רוצה לומר את תודתי לגברת יהודית גידלי מנהלת הוועדה, שנתנה לנו את ההזדמנות להיחשף ולהציג, תודה למורי האומנות, מרינה שעסקה בפרסום, בהדפסה, בהקמת התערוכה ובתמיכה בלתי פוסקת, תודה לאייל בתליית העבודות ובסיוע כל העיניים הטכניים ולכם תלמידים יקרים שלקחתם חלק, מי ייתן ונזכה לשחרור החטופים בקרוב, לסיום המלחמה וממשבר עמוק זה נתלכד ונצמח לחברה מגובשת שמושתת על ערכי הקרבה, אהבת האדם והארץ.

העבודות שלנו שמוצגות בצד שמאל הן עבודות מגוונות, מהן כחמש עבודות של תלמידי חטיבת הביניים שנוצרו מתרגיל של מרינה המורה לאומנות, וכ-17 עבודות נוספות זה תרגיל שאני נתתי בלמידה מרחוק, אנחנו התחלנו את התרגיל והאמת היא שאני לא כל כך ידעתי איך להתחיל, אתה לא יודע מה שלום הילדים, אתה מדבר איתם בזום, אתה קודם כל צריך לברר שכולם בסדר, שיש פניות בנפש ליצור בכלל.

הכול התחיל מתרגיל של אוורור רגשות, מאחר ואני מורה לאומנות כמובן צפינו במצגות, דיברנו בשפה ובטרמינולוגיה שאנחנו רגילים לדבר בה כי זה חלק בלתי נפרד מהשיעור שלנו, ראינו מצגות ועבודות שנעשו בכל מיני מקומות וניסינו לברר לעצמנו מה אנחנו מרגישים, איך אנחנו מסוגלים להביא את זה לידי ביטוי בצורה ויזואלית, אילו אמצעים עומדים בפנינו, הילדים היו בבית וזה היה מאוד קשה ומאתגר, אמרתי לילדים שכל הטכניקות אפשריות, כל דרך ביטוי שתבחרו בה היא לגיטימית, לא היו להם חומרים, זו לא סדנה, יש לנו סדנאות רחבות ידיים, מאובזרות כמו שצריך, מתוקצבות ברמה מאוד גבוהה, אבל זה היה בבית וגם זה מראה לנו שתחת דלות של חומר ניתן להוציא עבודות וליצור וגם במצבי משבר ומצוקה התלמידים הצליחו להביא את עצמם.

דיברנו על עניין החטופים, הם הביעו רגשות, הביעו חששות, היה מאוד חשוב בתרגיל הזה ליצור משהו שהוא גם עכשווי אבל גם משהו שמביא איתו תקווה ורצון שיקרה משהו טוב, הלא נודע מאוד עלה בשיחה, היו שם דברים מאוד רגישים שלא נדבר עליהם פה ואלו הן התוצאות, יש תלמידים שבחרו לגעת בילדים החטופים, יש תלמידים שבחרו לגעת באנשים שישבו שעות בממד ולא ידעו מתי ואם בכלל תגיע עזרה, יש תלמידים שבחרו לגעת בילדים שנחטפו מהבתים.
ארז מלול (ש"ס)
אני דווקא התחברתי לתמונה עם החייל, גם בשעת מלחמה וגם חמלה, שילוב שבאמת מאפיין את צה"ל איך הוא פועל בשעות מלחמה.
נעמי אברמוביץ
אני חושבת שכל אחד שיושב כאן יכול להתחבר לתמונה מסוימת בהתאם למה שעובר עליו, למה שהוא מרגיש, זו תערוכה שלדעתי נוגעת בכל אזרח באשר הוא והתלמידים שלנו כמו כל אדם בוגר, כל אחד מהם נגע בפן אחר של המלחמה הזו, למרות העדר החומרים, הרבה מאוד עבדו פה בשחור לבן וזה לא נראה לי סתמי, חלק בחרו לעבוד במחשב שזה בסדר גמור, חלק בחרו לעבוד בעפרונות, בפחמים ובכל טכניקה שהייתה ברשותם כדי לגבש רעיון ומסר להעביר אותו החוצה.
היו"ר יוסף טייב
אני מציע שניתן לחלק מהתלמידים.
סימון דוידסון (יש עתיד)
אדוני היו"ר אני רק רוצה להגיד מילה, קודם כל זה מרגש לראות ילדים מדהימים כאלו, בנות ובנים וחשוב לציין שנמצא פה גם סגן ראש עיריית באר יעקב שאחראי על מערכת החינוך שם, מר מוטי פרנקו, זה רק מראה על חשיבות החינוך בעירייה הזו, אנחנו שמחים על זה ויישר כוח למורים ולמורות.

אנחנו מתעסקים פה כל הזמן בבעיות, בקשיים ובמציאת פתרונות, פתאום יש פה אור שאנחנו רואים על פעילות כל כך מרגשת, תודה גדולה ליהודית שהלב שלה במקום הנכון, תודה.
נעמי אברמוביץ
אני רוצה לאפשר לליאן, תלמידת כיתה י"א במגמה לאומניות העיצוב שאחת העבודות שלה מוצגת כאן לספר על התהליך.
היו"ר יוסף טייב
ליאן רביב, בבקשה.
ליאן רביב
שלום, בתחילת המלחמה הגענו לשיעור בזום, לא ידענו כל כך מה קורה, היינו כולנו בשוק, זה משהו שאנחנו לא חווים בדרך כלל, כל אחד מאיתנו עבד בטכניקות שונות כי לא היו לנו כל כך אמצעים להשתמש בהם בבית ולכן כל אחד השתמש במלל או בכתב, חלק יצרו במחשב, כל אחד ניסה מה שהוא יכול.

כל העבודות שיצרנו משקפות את מה שאנחנו מרגישים במהלך המלחמה, גם אם הם לא התכוונו אפשר להרגיש את מה שעבר עלינו בתחילת המלחמה ובמהלך יצירת העבודה, בעבודה שלי אני בחרתי להשתמש בעפרונות צבעוניים.
היו"ר יוסף טייב
מה העבודה שלך ליאן?
ליאן רביב
העבודה שלי היא הילדה שמציצה דרך הסורגים, השתמשתי בטכניקה של צבעי מים ועפרונות צבעוניים, כשיצרתי את היצירה ניסיתי ממש להתחבר לאנשים שנמצאים עכשיו בעוטף, ניסיתי לחשוב איך הם הרגישו כשהם היו בתוך הממד ושומעים כל את הרעשים והבלגן, הם רוצים לדעת מה קורה בחוץ אבל מפחדים לדעת את התשובה כי זה יכול מאוד להרתיע אותם ולהפחיד.

ניסיתי להעביר סקרנות, אי וודאות, פחד שהיה ניתן להרגיש באותו הזמן, העבודה שלי היא שואלת שאלה ויש בה גם תשובה, השאלה היא מה קורה בחוץ? מה עולה בגורלם של האהובים שלנו? והתשובה היא הפרחים האדומים, הכלניות שמסמלות את המלחמה, את הכאב.

אני הייתי בבית בזמן הזה, הייתי רחוקה מכל הבלגן והייתי סקרנית גם לדעת מה קורה באמת, לא ידעתי אם כדאי לי להיחשף, כשיצרתי את העבודה ניסיתי להתמקד בשחור לבן והשתמשתי בשני צבעים חזקים שהם ירוק ואדום רציתי שהצבעים ייקחו את תשומת הלב של מי שמתבונן ביצירה ישירות לשם, הפרחים האדומים מסמלים את הכאב ואת הדם, העיניים הירוקות מסמלות את הסקרנות, הן מסתכלות החוצה בסקרנות לראות מה קורה בחוץ, תודה רבה.
תומר ריסיס
שלום לכולם, שמי תומר. בעקבות מעשה הטבח שקרה ב-7 באוקטובר אנחנו עברנו ללמידה מקוונת בזום, במסגרת שיעורי האומנות ניתנה לנו ההזדמנות לאוורר רגשות, בשיעורים נחשפנו להמון תכנים ונושאים, להמון יצירות של אמנים ויוצרים ישראליים, אחת המשימות שניתנה לנו בשיעורי אומנות הייתה עבודה להבעת רגשותינו ומחשבותינו ביצירה, ניתנה לנו ההזדמנות לעשות בטכניקות שאנחנו בוחרים, העבודה שלי זו העבודה האדומה עם הרגל שרשום בה NO MORE, העבודה מציגה את צה"ל הגדול והחזק רומס את ארגון הטרור הפשיסטי חמאס ומבטיח לנו שדבר כזה לא יקרה שוב. אנחנו סומכים ובטוחים במדינה שלנו ובצבא שזה לא יקרה שוב.
נעמי אברמוביץ
באיזו טכניקה השתמשת?
תומר ריסיס
הטכניקה שעבדתי איתה הייתה הפוטושופ, אני רק רוצה לומר שלא עשיתי את העבודה לבד, עשיתי עם תומר, לשנינו קוראים תומר, עשינו את העבודה באמצעות בינה מלאכותית בשילוב של אומנות דיגיטלית באמצעות הפוטושופ.
היו"ר יוסף טייב
בבקשה עוד תלמיד אחד ונעבור לתערוכה הבאה.
נעמי אברמוביץ
אין יותר תלמידים.
היו"ר יוסף טייב
אוקי, אז אולי המורה שיושבת שם בשקט?
מרינה נלקבאום
בוקר טוב, שמי מרינה, אני קודם כל רוצה להודות לתלמידים שהיו בקדמת הבמה מהרגע הראשון, מהיום הראשון שנכנסו ללימודים בזום הם שיתפו פעולה ב-100%, היו מאוד רציניים וכמו שהם אמרו הם היו ללא ציוד, בישיבה מהבית, במצב רוח מאוד קודר ודיכאוני, הם הצליחו להביע רגשות, תחושות, להעביר את מה שהם מרגישים למרות שלא היו בזירה עצמה אבל הם הרגישו את הכול וזה נגע להם ללב, אתם רואים את התוצאות המרשימות, היו המון עבודות ועשינו סינון, היה מאוד קשה לבחור מתוך הכמות הגדולה של העבודות, יש פה טכניקות מגוונות, התלמידים השתמשו גם בטכנולוגיות מודרניות כמו בינה מלאכותית, גם עבודות בשיטות ישנות כמו ציור עם חומרים שונים, מה שהיה בבית בהישג יד ואפילו קיבלנו את התמונות בwhatsapp- ושלחנו משוב חזרה דרך ה-whatsapp.

הם נחשפו להמון תכנים, ניסינו לקדם את זה בכל מיני רשתות כמו טיקטוק, אינסטגרם, פייסבוק וטלגרם כדי להעביר מסר לעולם, התלמידים קיבלו הנחייה שיש להם כמה דברים לבחירה, או שהם עושים עבודה בצל המלחמה, או שהם עושים עבודה להרמת מוטיבציה לחיילים שנמצאים בחזית, או שהם עושים עבודות להסברה לעולם כי זה מאוד חשוב שהעולם גם יבין מה הילדים עוברים פה בארץ, או לעידוד של אנשים שעברו מהדרום ופונו, או העברת תחושות, כל אחד התפזר והלך למה שהרגיש יותר קרוב ואתם רואים את התוצאות המרשימות.

קודם כל, כבוד גדול לכל התלמידים שנמצאים פה ושהגיעו לכאן, אני מאוד מאושרת לראות אותם, תודה רבה לכם.
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

אייל, בבקשה.
אייל כץ
אני אגיד כמה מילים, אני רוצה להודות לכפר הנוער, למנהלת ורוניקה ולסבטלנה שידעו לנצל רגעי משבר כאלו ומהרגע הראשון ילדים שנחשפים לטראומה הזו קשה להם לבטא את הדברים שהם חווים, את הדברים שהם רואים בתקשורת ובטיקטוק שרץ יותר מהר ממה שהדובר מספר, מהר מאוד נוצרה מערכת שפוגשת את הילדים, מדברת איתם וחושפת אוורר רגשות, זה להיות פסיכולוג במצבים כאלו.
זה בית ספר של עולים, מה שאומר שחיפוש זהות של בית הרבה פעמים נמצאת שם, העבודות האלו חושפות כאב אחיד שהוא חוצה תרבויות עבור מי שמגיע לכאן ומי שגר כאן ללא כל קשר לדת, גזע ומין, הרגישות והסמלים שנוצרו כאן זה משהו שצריך לחזק את ה-ביחד, העבודות האלו צריכות להיטמע כסמלים שיחדרו לכל אחד מאיתנו.
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

אני רק רוצה לומר בכובעי פה בכנסת, כנציג העולים בכלל מצרפת ובפרט ממפלגת ש"ס, ולדימיר אני לא לוקח לך את התפקיד, כאדם חרדי אני באמת גאה לעמוד בראש ועדה שמציגה אומנות שבאה מתוך תלמידי ישראל מכלל המגזרים, אני חושב שיש פה אמירה חזקה ובסוף אין ספק שכשאנחנו רואים למה תלמידנו נחשפים בטלגרם או בטיקטוק אני חושב שהאמירה הזו של לבוא ולהשתמש בכלים האלו ולהעביר את המסר בצורה אחרת ממה שהם רגילים לראות זהו מסר ענק וכמובן אין לי ספק שהיצירות האלו בסוף יתרמו גם למלחמה ברשתות החברתיות שהעם היהודי כולו בארץ ובתפוצות צריך לבוא ולהילחם ואנחנו יודעים מול איזו מפלצת אנחנו נלחמים, אני מברך על היצירות ועל העבודה.

אנחנו נעבור ליצירות השניות, נכסי צאן ברזל, לעבודות של תלמידות במגמת תקשורת חזותית בסמינר יסודות בית יעקב, אני מזמין להחליף את המקומות וכמובן להישאר ולהיחשף גם ליצירות האלו.

נתחיל עם מנהלת בית הספר, הרבנית שיפי סננס בבקשה.
שיפי סננס
בוקר טוב, שלום, דבר ראשון ברשות יו"ר הוועדה הרב יוסף טייב, תודה על הזכות שנתת לנו לבוא ולהציג את הסמינר שלנו וליהודית היקרה, על הליווי, ההכוונה, ההכלה והרצון שיהיה גם מול בית הספר השני וגם מולנו, אני מאוד מודה לשניכם על הזכות שנתתם לנו.

אנחנו כאן מייצגות את מגמת עיצוב מדיה ותקשורת חזותית בסמינר יסודות שנה א', אלו בנות שרק עכשיו התחילו להיכנס לתוך עולם הגרפיקה והעיצוב, מיד אחרי החגים הגיעה המלחמה, יש להן תמיד פרויקט שבו הן צריכות לעצב דרך יצירה, כמובן שהנושא הכי מתבקש היה לעשות משהו שקשור למצב הקיים, אנחנו לקחנו את זה מתוך המקום שלנו כחרדים, מה מגן עלינו בתקופה הזו, מה נכסי הצאן שלנו שהחזיקו אותנו מבחינה מורלית, רוחנית ומבחינת האמונה.

אני אתן לרכזת שרה מן את רשות הדיבור, לפני כן אני רוצה קודם כל להודות לגברת שרה מן, רכזת המגמה, למורה מירב גבאי, המורה לעיצוב שתיהן נתנו את כל כולן כאן, כל בת קיבלה מטרייה והביעה את עצמה, הן חשבו יחד עם הבנות מה מייחד את היצירות שלהן, מה הן רוצות להביע, אני חושבת שהיצירות הביעו בצורה מדהימה, אני אתן להן את רשות הדיבור, הן יצליחו להסביר הרבה יותר טוב ממני.
שרה מן
שלום לכולם, אני מאוד שמחה להיות פה וגם שמחה שיצאה לנו ההזדמנות לראות את התערוכה של חרבות ברזל, זכינו לראות כמה כאב וכמה עומק יש בכל בן אדם שנגע במצב ובתקופה הזו, זה הביא אותנו למקום שברגע שחזרנו ללמידה הבנו שכולנו במין בלבול, תהייה והרבה כאב, דווקא מהמקום הזה החלטנו לאסוף את עצמו, לבסס את עצמנו ולהגיד עם כל הכאב, בסופו של יום בתור יהודים מאמינים בואו נחשוב מה עלינו לעשות, איך אנחנו בתור יהודים מאמינים יכולים להביע את הכאב, איך אנחנו יכולים לתרום לכלל ישראל תרומה אמיתית שתעזור ותסייע במה שצריך.

כשחשבנו על המיצג, חשבנו על הפורמט שזה מטרייה, כל המלחמה התחילה ביום שמחת תורה, בתפילת הגשם, מטרייה זה גם דבר שמגן עלינו כך שזה התקשר לנו מאוד טוב לנושא, וגם בשביל להסביר לציבור את העומק של כל דבר חוץ מהדברים והמסרים שתלויים כאן, עוד מעט כמה נציגות מהתלמידות יסבירו.

אני אקריא את הקטע הראשוני שמסביר על כל המיצג הזה שבא להגיד שאנחנו בתור יהודים, שומרי תורה ומצוות, הכאב והעזרה שלנו מתבטאים לעם ישראל כולו על ידי זה שאנחנו שומרים על נכסי צאן וברזל שלנו, זה מה ששמר על העם היהודי לאורך כל הדורות, זה מה ששמר עלינו כיהודים לאורך כל הדורות וזה מה שתמיד עזר תמיד להבין שנצח ישראל לא ישקר. בסופו של דבר עם ישראל תמיד נשאר וקיים, כל הגלויות שעברנו, אפילו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, הקדוש ברוך הוא בסופו של דבר מציל אותנו מידם.

זה קטע שמסביר על כל המיצג, ברשותכם: "בעצרת, בשמינית / " – אז זה התחיל – "אחרי וזאת הברכה ובראשית / " – שאלו הפרשות האחרונות שקראו באותו זמן – "תפילת גשם חרישית // משיב הרוח ומוריד / תפילתנו קורבן תמיד / להיה, הווה ויחיד // ברכת מועדיך חפצנו להיות נושאים / ונתבשרנו בשלושה כוכבים / " – בצאת החג – "שעמך ישראל כואבים, דואבים // לברכה ולא לקללה / " – זה מתוך תפילת הגשם – "אמרנו מילה במילה / ועם גוי עשה לנו הבדלה // האם מידרנו בקידוש / אולי איבדנו את החוש / מה בינינו לבינם, רק מישוש // הקול קול יעקב / אך הלב לא מפסיק לכאוב / מאמינים מלמעלה יורד רק טוב // ומפני מה גלינו מארצנו / אנחנו אומרים יום-יום בתפילתנו / כל מקרה שקורה לנו בעם ישראל זה דבר ה' אלינו // עתה ישראל, מה ה' שואל מעמך / " – מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו? מה הוא אומר לנו במלחמה הזו? – "כי אם ליראה ולעבור בכל נפשך / לילך בדרכיו ולעבדו בכל עברך // וכיצד, אין צורך לנחש / לוחות מסיני ירדו באש / נעשה ונשמע התחייבנו כהקדש // כי אורך ימינו וחיינו הם / איך להרגיש ולחשוב ולנהוג, הכול כתוב בתורה: וחי בהם / השקפתנו ומנהגינו רק מדבריהם // " – של רבותינו והתורה – "איך לכאוב או לשמוח, הכול מסורת / שורשים יציבים, לא עניין של נסורת / בגלות הועברה במעבורת // רגלי חרס וברזל של זאת גלות אחרונה / חלום נבוכדנצר מקדמת דנא / חרבות ברזל תנוצחנה באבן קטנה // וקול שופר יישמע בירושלים עירכם / ענווים הגיע זמן גאולתכם / אספתם נכסי צאן וברזל ושבתם לצור מחצבתכם // ונשוב עד ה' אלוקינו באמונה ובמעשים / ויגלה כבוד מלכותו על כל הנעשים / ויקבצנו עם קדושים עמוסים // ויוריד הגשם ורוח נכון בליבנו יחדש / ולב טהור יזדכה כל מבקש / ויום שמיני חג עצרת נעשה ונקדש".

באמת בתפילה לגאולה שלמה שנדע במצב הזה להבין שאנחנו בגלות ועם כל הכאב לא להישאר רק בו ולדעת מה לעשות איתו.

מפה הלכנו עם כל הבנות, כל אחת חשבה מה המקום שלנו בתור יהודים מאמינים, שומרי תורה ומצוות, ואיך אנחנו יכולים להרבות זכויות לעם ישראל, להתחזק בשביל כולם.

כבר ניתן את רשות הדיבור לבנות, כל אחת תדבר על המטרייה שלה. למעלה יש שלוש מטריות שהונחו פה: יש מטרייה שמדברת על אחדות שכל ישראל ערבים זה לזה, אם אנחנו נרבה את האחדות עם כל הגוונים של עם ישראל זה מה שירבה את הגאולה; יש את מטריית הגאולה שאלו בגדי כהונה ובסופו של דבר אנחנו מחכים לגאולה השלמה; וכמובן השכפ"ץ היהודי, מטרייה של ציצית ש- - - לא שמר עלינו ושומר עלינו לאורך השנים, אני אכבד את תלמידתנו שרה בביוב, בבקשה.
ארז מלול (ש"ס)
ריגשת אותנו גברת שרה, כל הכבוד.
שרה מן
שנזכה תמיד להרבות כבוד שמיים, אנחנו פה.

(מחיאות כפיים)
ארז מלול (ש"ס)
אהבתי את האחדות, הגאולה, העזרה לזולת, באמת ישר כוח.
היו"ר יוסף טייב
אני רק אגיד מיכאל יש לך מתחרה בפיוטים וחרוזים, אתה צריך להתחיל לקחת שיעורים במליאת הכנסת.

כן בבקשה.
שרה בביוב
שלום לכולם, זו הייתה תערוכה שהיינו צריכים ליצור על האמונה שלנו, לקחת דבר חיובי כי רק רע סבב אותו עם כל השמועות ששמענו, היינו צריכים לצאת מזה ולקחת את היצירה למקומות חיוביים, וליצור דברים חיוביים על ידי האמונה שלנו, המטרייה שלי זו המטרייה בצבע סגול המסמלת עם סגולה, אנחנו נקראים עם סגולות ויש לנו הרבה סגולות ותפילות שעוזרות, המטרייה היא מין תוספת על האמונה שלנו לייצר עוד דברים שמקרבים אותנו לשם, תודה רבה.

(מחיאות כפיים)
שרה מן
תודה.

התלמידה אסתר.
אסתר יפרח
שלום לכולם, שמי אסתר, המטרייה שלי מסמלת נר זיכרון עבור כל האנשים שנהרגו במהלך המלחמה, בתחילת המלחמה שמעתי חדשות שזעזעו אותי ומה שתפס אותי זו כמות ההרוגים והנרצחים, אני חושבת שאנחנו בתור עם חייבים לזכור אותם, לזכור שהמוות שלהם לא היה לשווא, במעשים אנחנו זוכרים אותם, ולכן עשיתי מטרייה שבמעשיי אזכור אותם, וגם כתוב בספרים הקדושים שכאשר מדליקים נר לעילוי נשמת, זה מעלה את נשמת הנפטר.

(מחיאות כפיים)
שרה מן
תודה.

שירה זאדה.
שירה זאדה
המטרייה שלי היא בנושא של תחילת המלחמה, כשהמורה באה והסבירה לנו מה צריך לעשות אני אמרתי שהשבת – זה נושא שצף כמה וכמה פעמים – המלחמה התחילה בשבת, גם כל האנשים שלא הלכו למסיבה בגלל השבת בזכות כך הם ניצלו, יש המון אופנים שאנחנו ראינו שאם נשמרה שבת אל ישמרני, גם בקיבוצים בעוטף עזה כמו מפלסים וסעד שהיו סגורים בגלל שמירת השבת, ורואים בסרטונים שהמחבלים ניסו להיכנס, לא הצליחו, התייאשו ועברו הלאה.

יותר משאנחנו שומרים את השבת, השבת שומרת עלינו, ראינו את זה פה בחוש שהשבת שמרה עלינו. וגם אזכיר פה בקצרה את הסיפור של הדוד של החיילת אורי מגידיש, שאמר אם היא תחזור אז הוא ישמור את השבת וכך קרה. יש עוד הרבה נושאים נוספים אבל אדבר רק על כמה, לדוגמה אם ישמרו ישראל שתי שבתות אז מיד הם נגאלים, מה שאנחנו רוצים עכשיו זה שתגיע הגאולה, שכל הצרות והמלחמה יפסקו, אני אסיים בתפילה שנזכה כולנו לשמור את השבתות ושהמשיח יגיע במהרה, תודה.

(מחיאות כפיים)
שרה מן
התלמידה אפרת ימיני.
אפרת ימיני
כשהמורה אמרה לנו בתחילת המלחמה לחשוב על נושא שאנחנו מרגישים קשורים אליו. פעם שמעתי משפט מחבלי המשיח ואז חשבתי לעשות על המשפט הזה את המטרייה שלי. כשהתחילה המלחמה הרגשתי זעזוע וטלטלה, המלחמה ערערה אצלנו הרבה דברים חזקים כמו הבית שלנו שבשבילנו זה המקום הבטוח, פתאום הוא כבר לא מרגיש בטוח בשבילנו, יכול לקרות משהו כל רגע. כל עם ישראל הרגיש כמו בספינה שמיטלטלת בים סוער ומה שהרגיע אותי זה לדעת שהכול מנוהל משמיים והקדוש ברוך הוא אוהב אותנו ועושה הכול לטובתנו.

כבר אמרו חז"ל שבתקופת המשיח כך זה ייראה, יהיו דברים שיפלו ודברים שיעזרו לביטחון שלנו, הדרך להינצל מחבלי משיח זה להאמין בקדוש ברוך הוא שהוא מנהל את כל העולם, אכפת לו מאיתנו והוא שומר עלינו כמו אבא.

המטרייה שלי ממחישה את זה שהיה אחד מגדולי ישראל שאמר שבדור של עקבות משיח שנקרא חבלי משיח הקדוש ברוך הוא ימתח חבל, אנחנו נאחז בו בחוזקה, יהיו המון ניסיונות ודברים שנצטרך להאמין בהם, מי שיצליח לתפוס חזק בחבל ולהאמין הוא יצליח לצאת מהתקופה הקשה הזו.

(מחיאות כפיים)
שרה מן
תודה רבה.

התלמידה האחרונה שלנו, יעל רצון בבקשה.
יעל רצון
בתחילת המלחמה כשחשבנו על המיצג אני חשבתי מה הדבר שהכי תפס אותי במלחמה, זה היה העולם של הילד, גם מבחינת החוויה של המלחמה ובמיוחד איך נדרסה התמימות גם לילדים וגם לנו בתור מבוגרים, חשבתי להתמקד באיך נדרסה התמימות דווקא מתוך מקום חיובי שלפי המדרש אין המדרש מתקיים אלא בהבל פיהם של התינוקות של בית רבן, מהמקום שנדרסה לנו התמימות, בעזרת המילים והתפילות של הילדים הקטנים שרואים את הכול בפשטות, מבלי להתכוון לשום דבר אחר, דווקא זה בעזרת השם יביא לנו את הגאולה.

(מחיאות כפיים)
היו"ר יוסף טייב
חברי הכנסת, אני מציע שאנחנו ננסה בטכניקות שונות גם לנסות להביע את הרגשות שלנו, לא בטוח שנגיע לרמות האלו, אבל בהחלט התרגשות גדולה לראות מתלמידות ישראל, עולים, חרדים ומכלל האוכלוסייה את הרצון להביע את ה-ביחד מצד אחד ואת שמירת המסורת מצד שני, ומה שראינו פה של כפר הנוער של עולים, בסוף כל אחד מביע את הרגשות שלו לא דרך מילים אלא דרך אומנות, דרך יצירה, אני חושב שזה דבר גדול ושוב תודה יהודית על ההזדמנות לבוא ולהציג את הדברים האלו בפני הוועדה ושיהיו גם תלויים על קירות הוועדה.

חברי הכנסת התייחסותכם בקצרה, בבקשה.
משה טור פז (יש עתיד)
אני רוצה באמת לברך את התלמידים והתלמידות כאן, הדברים שהבאתם לפנינו הם מאוד משמעותיים, יש פה המון ילדים והמון יצירות, תרשו לי לדבר על אחת, אני לא יודע מי יצר אותה, אנחנו נראה את היצירות האלו מול העיניים ואני מסתכל על הדובי שותת הדם שם מאחור, אני אומר כאן בעיניי היצירות האלו יהיו מול העיניים שלנו כשנדבר על חינוך, יהיו מול העיניים שלנו שנצטרך כאן גם לכעוס, גם לדבר על תקציבים, גם לדבר על איך מקבלים החלטות עכשיו אבל בעיקר לזכור כל הזמן שאנחנו אנשים אחים, אויבים יש רק בצד השני, גם כשאנחנו מתווכחים אנחנו ביחד, גם כשיש לנו מחלוקות אנחנו עם אחד, אנחנו מחוברים, אנחנו מדינה אחת, אם נזכור את זה כל הזמן מול העיניים שלנו אז תרמתם לנו משהו גדול מאוד בתערוכה הזו, תודה.
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

חבר הכנסת ולדימיר בליאק בבקשה.
ולדימיר בליאק (יש עתיד)
תודה רבה, אני קודם כל רוצה לברך על היוזמה הזו, יוזמה מבורכת, אני לא חבר ועדת החינוך אבל שמעתי על התערוכות ובאתי גם להכיר וגם לשמוע, ברמה האישית אני חייב להגיד לכם שאני כל החיים שלי רציתי ללמוד אומנות ותקשורת חזותית, אבל מה שיצא ממני זה רואה חשבון ומשפטן אבל אף אחד לא מושלם, אז דווקא מהמקום הזה אני רוצה לברך אתכם גם על הרצון, המחשבה, חדוות היצירה, תמשיכו ליצור ואנחנו ננסה להשתמש בטכניקות הללו כדי להגיע לתוצאות יותר טובות כאן, תודה רבה.
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

סימון דוידסון בבקשה.
סימון דוידסון (יש עתיד)
אני את שלי אמרתי מקודם כבר.
היו"ר יוסף טייב
אז תסכם.
סימון דוידסון (יש עתיד)
קודם כול אני אגיד משהו על יהודית, אני כשנתיים וחצי נמצא בוועדה הזו ויש פה הרבה מאוד קרבות, לא קרבות פיזיים אבל קרבות פוליטיים, כל אחד מנסה למשוך לצד שלו אבל האולם שאתם נמצאים בו הוא אולם מיוחד, זה אולם שמתעסק בנושא החינוך, התרבות והספורט במדינת ישראל ואנחנו מנסים לקדם למען האזרחים, למען התלמידים, למען המורים והמורות, יהודית מחברת אותנו לצד הנפשי, האנושי, התרבותי ואת זה אתם רואים כאן, אני רוצה להגיד לך שלמרות שאת קשוחה מאוד, לפעמים אני מפחד, את נותנת פה קורטוב מדהים, למה באמת העולם הזה צריך לשמש, אז תודה רבה בשם כל חברי הוועדה על הנשמה שאת מכניסה לפה.

(מחיאות כפיים)
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

חבר הכנסת מיכאל ביטון בבקשה.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי)
אומרים על הקדוש ברוך הוא "מה הוא רחום אף אתה רחום" – שאדם צריך להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, אבל אנחנו גם אומרים יוצר אור ובורא חושך, הקדוש ברוך הוא יוצר אור בעולם, אתם יצרתם יצירה שבתוכה יש הארת פנים בימים קשים ורואים את המוטיבים ביצירות, גם את הנרות, גם את הצבעים וגם את הנוכחות של הדמויות. החובה של כל אחד מאיתנו היא להרבות אור בעולם בימים אלו, היצירות שלכם מרבות אור בעולם, תודה לכם, למחנכים ולמחנכות שלכם על התהליך וכשמקשיבים לכם רואים שאתם למדתם ועשיתם תהליך עם מקורות ומובאות ועיבוד אישי, כל הכבוד לכל העוסקים במלאכה.
היו"ר יוסף טייב
מוטי פרנקו, סגן ראש העיר באר יעקב בבקשה.
מוטי פרנקו
האמת שלא תכננתי לדבר, אבל רציתי להגיד תודה גם ליהודית גידלי, יהודית לא זוכרת אבל אנחנו נפגשנו לפני כ-20 שנים, הייתי מנכ"ל ארגון הסטודנטים בישראל, עמנואל זיסמן היה יו"ר הוועדה, ויהודית הייתה וכמו שאמר חבר הכנסת סימון, יישר כוח, גם ליו"ר הוועדה, ריגשת אותי מאוד בתור בן אדם מאמין.

רציתי להגיד תודה לורוניקה מנהלת התיכון ולסבטלנה, ורוניקה נמצאת בבית הספר מעל ל-30 שנים, זה כבוד גדול לבאר יעקב שכפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי שוכן בתוכנו, זה בית ספר מדהים, ערכי, מלמד את הילדים, הוא בית חינוך אמיתי, תודה רבה לכל הילדים והילדות.

לקבוצה השנייה, ריגשתן מאוד, עשיתן קידוש שם שמיים, מאוד ריגש אותי, תודה רבה.
היו"ר יוסף טייב
הגיע הזמן לתת את תשובת המשכן, מסגן ראש עיר לסגן ראש עיר בדימוס, חבר הכנסת אברהם בצלאל, יו"ר ועדת צמצום הפערים בפריפריה, בבקשה.
אברהם בצלאל (ש"ס)
האמת היא שזה מרגש, כמו שאמר ולדימיר, אני לא חבר בוועדה אבל העניין משך אותי, הרגליים הוליכו אותי לחדר הזה, אבל יהודית אני אגיד לך מילה אחת, כמה פעמים נכנסתי לפה ואמרתי לעצמי מה יש פה על הקירות? גם שאלתי את היו"ר, מה התערוכות האלו? אבל כשאני נמצא פה היום זה אומר הכול, זה אומר מה החינוך שלנו, כשאני שומע את הבנות הנפלאות, לצערי לא הספקתי לשמוע את החבר'ה הקודמים, אבל ראיתי את האומנות המיוחדת פה של כל אחד ואחת וכששמעתי את הבנות איך הן ידעו לקחת כל אחת דבר מסוים לפינה שלה, מה עשתה לה המטרייה, מה עשתה לה המלחמה ובאיזו צורה היא מוציאה את התחושות והרגשות בימים המיוחדים האלו.

מצד אחד ימים קשים, מצד שני כמו שאמר קינלי וכולם, בסוף דבר אחד למדנו, האחדות שלנו, אחדות ואחדות, לזה אנחנו צריכים לדאוג כל היום ולעשות הכול כדי שימשך כמה שיותר.

כולם הרימו אותנו מאוד גבוה כרגע ואנחנו נשתדל לעשות את כל מה שאנחנו יכולים להמשיך את הדבר הזה פה, כי מפה עיני כולם אלינו ואנחנו מקווים שנעשה הכול כדי לשמור על זה, תודה רבה גם ליו"ר, גם למנכ"לית של המוסדות, יוצא מן הכול.

יהודית, כמובן אני מאמין שהדברים האלו לא יישארו ליום אלא לתקופה.
היו"ר יוסף טייב
הכול פה לתקופה.
ארז מלול (ש"ס)
לא פחות חשוב ממקצועת הליבה.
אברהם בצלאל (ש"ס)
ונאמר אמן.
היו"ר יוסף טייב
אם לא יותר חשוב.

בבקשה גברתי, דוברת אחרונה.
קריאה
רגע, יש פה עוד אחד.
היו"ר יוסף טייב
אבל רון לא היה פה, בבקשה גברתי.
עינת קריצ'מן
בוקר טוב לכולם, בוקר מאוד מרגש עבורי, לי קוראים עינת קריצ'מן ואני המפמ"ר של המגמות שמציגות כאן, למי שלא יודע מה זה מפמ"ר, אני נציגת משרד החינוך שאחראית על התכנים, אני יושבת כבר שעה מתרגשת ונהנית מכל רגע וגם רוצה להגיד לכם תודה על האירוח קודם כל, אני חושבת שיש כאן מסר משותף של הדור הבוגר לדור הצעיר שיושב איתנו כאן, שיהיה בסדר, אני יכולה לבוא ולומר לכם שיש לי בקו ראשון שלושה חיילים וגם בעל שמשרתים כבר כ-88 ימים ואני גאה בהם.
מיכאל מרדכי ביטון (המחנה הממלכתי)
השם ישמור אותם.
עינת קריצ'מן
יש לי בבית נווטת 16F, לכל הבנות כאן - - - אבל אני מאוד מפחדת ואני חיה עם זה כבר 88 ימים, אבל העובדה שאנחנו יכולים לשבת כאן ביחד, לדעת שהם לוחמים למענינו ולדבר תוך כדי על רוח זה אומר שהמסר שלנו של הדור המבוגר אליכם זה שיהיה בסדר והייתי רוצה שעם זה תצאו מהביקור היום מהמשכן.
היו"ר יוסף טייב
תודה רבה.

אני רוצה להודות למנהלות בתי הספר - - -
רון כץ (יש עתיד)
לפני זה רק תן לי להגיד כל הכבוד, שמעתי פה את הדברים ואני בהלם, תן לי להתרגש ביחד עם כולם, עד שיש לנו סוף סוף הזדמנות, זו הוועדה היחידה שאפשר לעבוד ביחד.

קודם כל רציתי לפרגן על הדיון החשוב הזה, לא מובן מאליו, לצוות הוועדה שלפעמים הוא מאחורי הקלעים אבל יש פה באמת אידיליה מדהימה ולמי שנמצא פה, לך עינת שישמור אותם אלוהים, גם אחי, אחותי וגיסי מגויסים, בכל משפחה יש מישהו שנמצא ושומר עלינו עכשיו, נתפלל שיחזרו בשלום ובבטחה, בגוף ובנפש, בעזרת השם שנהיה ראויים להקרבה שלהם ואנחנו צריכים לזכור פה בבית הזה שהם נלחמים שם כתף אל כתף, לא מעניין אותם מאיפה הם באו, למי הם הצביעו ומה הם עשו.

כשאנחנו יושבים כאן עכשיו כל עוד האנשים המדהימים האלו נלחמים שם, אנחנו צריכים לזכור בדיוק את אותו הדבר, אמרתי את זה אתמול לאחר שפורסמה פסיקת בית המשפט העליון, זה לא מעניין עכשיו, הנושא צריך לרדת מהפרק עד שתגמר המלחמה, יהיה לנו מספיק זמן לריב, ומספיק זמן להתווכח, יחזרו הלילות והכל יחזור אבל עכשיו אנחנו צריכים לתת להם גיבוי, לעזוב הכול, לדאוג להם, לוודא שהם מקבלים את כל הזכויות להם ולעשות כל מה שאנחנו יכולים להיות ראויים להקרבה שלהם, תודה רבה.
היו"ר יוסף טייב
אני רק אוסיף שלאחר האירועים של ה-7 באוקטובר, אני מקווה שלא נצטרך להמשיך לריב, שנלמד באמת להיות ביחד ולהגיע למרות שדעותיהם שונות ופרצופיהם שונים, שנדע לעמוד על שלנו בכבוד ובידידות.

אני רוצה להודות למנהלות בתי הספר, הגברת ורוניקה קופר, לרבנית שיפי סננס, לתלמידות ותלמידי ישראל.

כפי שאמר חבר הכנסת קינלי ואני לא חשבתי על זה, לאחר שאמרת אני פתאום מתבונן ואומר אכן כך, כשאנחנו מנהלים דיונים אם זה בתקציבים, אם זה על חופש הביטוי באקדמיה, אם זה על זכויות של מילואימניקים וחוקים ממשלתיים שמגיעים לשולחן הוועדה, לפני שאנחנו נכנסים לתוך הדברים אני מציע חבר הכנסת קינלי ואני לוקח את ההצעה שלך, רק להרים את העיניים ולהסתכל על היצירות ולחשוב מה אנחנו הולכים להגיד.

ברשותכם אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:22.

קוד המקור של הנתונים