פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



30
ועדת החינוך, התרבות והספורט
01/01/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 128
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ' בטבת התשפ"ד (01 בינואר 2024), שעה 11:45

המענים החינוכיים לילדי המפונים - סקירת משרד החינוך

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה טור פז
משה סולומון
לימור סון הר מלך
יוסף עטאונה

יהודית בר און - מנהלת קשרי מטה-שלטון מקומי, משרד החינוך

אתי סאסי - סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך

אורנה פז - מנהלת אגף א' חינוך הגיל הרך, משרד החינוך

רויטל אילתי ויסמן - עו"ס, מנהלת תוכן תוכניות יומיות, השירות לילדים ומתבגרים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אתי וייסבלאי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

צמרת אביבי - מנכ"לית תלן תכניות העשרה וחוגים

דוד צור - מנהל מחלקת הילדים, הנוער והצעירים, החברה למתנ"סים

נעם וילדר - עו"ד, אחראית תחום, המועצה לשלום הילד

אסנת אייל - מנהלת רווחה, חינוך וצעירים, מרכז שלטון אזורי

לילי הלפרין - ראש המרכז, מרכז האמת לסובלנות

מנחם גולדין - עו"ד, נציג נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות

נופר בוכשטב - נציגת משפחות החטופים

ניצה קורנגולד - נציגת משפחות החטופים

ענת מרלה - מזכירת קיבוץ נירים

צופית גולן - סגנית יו"ר הנהגת ההורים, הנהגת ההורים הארצית

תמי סלע

יהודית גידלי

זיו אפללו – חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

המענים החינוכיים לילדי המפונים - סקירת משרד החינוך

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך והתרבות והספורט, בנושא מענים חינוכיים לילדי המפונים, סקירה עם משרד החינוך, לפני שאנחנו נצלול לתוך הנתונים ונקבל את המענים, כהרגלנו - כפי שאמרתי בבוקר - פותחים את הוועדה בתפילה לשלום החטופים והחזרתם המלאה של כל החטופים, שולחים את תנחומינו למשפחות הנופלים וכולנו תפילה להחלמתם המהירה של הפצועים. משפחות החטופים, בבקשה.

שלום, שמי ניצה, לי היו שבעה בני משפחה חטופים, ביניהם שני ילדים, יהל בת שלוש ונווה בן שמונה. במתווה הצלחנו להחזיר שישה מבני המשפחה, טל הבן שלי עדיין חטוף. אני רוצה לספר לכם שכל שבוע שעבר, לא היה לי קול כבר לדבר, אני כל הזמן דיברתי בשם כולם והיום אני מדברת גם בשם טל, רק עכשיו חזר לי הקול, אני לא נושמת במהלך היום, כשאתם מדברים על ילדי העוטף ואני גם גרה בעוטף עזה, אני מכבדת את זה מאוד, אבל לשני הילדים האלה שהם הנכדים שלי, אין היום אבא ולא לימודים מעניינים אותם כרגע ולא שום דבר, אלא קודם כל, להחזיר את אבא שלהם הביתה, כדי להתחיל רק בשיקום של שני הילדים המקסימים האלה.

אני מדברת בשם טל שוהם ובשם עוד 132 חטופים שלא החזרנו הביתה. אני רוצה להזכיר לכם שלא תשכחו כל דקה במהלך היום, אנחנו כל משפחות החטופים, לא מצליחים לנשום, לא מצליחים לאכול, בטח שלא לישון בלילה. אז נורא חשוב לדבר על כל הילדים, כולל ילדי משפחת ביבס שעוד לא חזרו, הבת שלי חברה של האמא. אני אספר לכם דבר נוסף, אני גם איבדתי אחיין בצוק איתן, כך ששום מלחמה, לא פסחה על המשפחה שלי ואני מבקשת שתזכרו כל דקה במהלך היום שיש 133 חטופים, ביניהם הבן שלי טל שוהם שהוא אבא של שני ילדים קטנים שהיו חמישים יום בשבי, שחייבים כולם לחזור הביתה. תודה.

אני נופר בוכשטב, אחות של יגב, אחי הגדול שחטוף. אני מגיעה פה לכנסת די הרבה, לצערי, בתקופה האחרונה, שבתי גם שבוע שעבר בוועדה איתך ובאמת תודה על האפשרות לדבר ולספר את הסיפורים ובאמת חשוב לי להמשיך להגיע, כי אנחנו פה, כי המשפחות שלנו, אח שלי, הבן שלה, הם לא יכולים לצעוק, הם לא יכולים להגיד כמה קשה להם עכשיו, הם לא יכולים להתלונן, הם לא יכולים לבכות, הם יכולים, אבל אף אחד לא שומע אותם, אף אחד לא עוזר להם ואנחנו פה כדי לצעוק, להגיד ולהמשיך לספר את הסיפור שלהם.

יגב שם כבר 87 ימים, 87 ימים ושום דבר לא משתנה, אנחנו שומעים שמועות על עסקאות, אנחנו שומעים את זה מהתקשורת, לא מעדכנים אותנו, אם משהו מתקדם, לא מתקדם וכל יום להתעורר בבוקר, לראות עוד הודעות על חיילים שנפלו, להמשיך לשמוע שמועות על אולי מתווה שיהיה, אולי לא יהיה, אנחנו לא יכולים לישון, אנחנו לא יכולים לנשום, אני מחזקת פה את הדברים שניצה אמרה, אנחנו לא נושמים ואין לנו שום דבר לעשות, אנחנו לא יכולים לעזור להם, אנחנו מבקשים ממכם להיות הקול שלנו, לצעוק בשבילנו, להמשיך להילחם ולעשות כל מה שהם יכולים בשביל להחזיר אותם הביתה.87 ימים זה הרבה יותר מידי, התחלפה השנה, אנחנו ב-2024, מבחינתנו הזמן עצר, מבחינתנו אנחנו עדיין בשביעי באוקטובר, אני עדיין בדירה שלי ברחובות, שומעת את ההורים שלי יושבים בממ"ד, מפחדים מהמחבלים שבחוץ, ההודעה האחרונה שכתבתי ליגב הוא כבר לא ענה לי. החיים שלנו נעצרו ואנחנו צריכים אתכם, אנחנו צריכים את העזרה שלכם שתעזרו לנו להוציא אותם ולהחזיר אותם הביתה. תודה רבה.

צוהריים טובים, שמי ענת מרלה, אני חברת קיבוץ נירים, ומזכירת הקיבוץ. אני חברה מאוד קרובה של משפחת בוכשטב ואני רוצה להוסיף והדהד על הקול של המשפחות, גם את הקול של הקהילות. אני אגיד שאני פה עם הבת שלי אורי, הייתה איתי בממ"ד, עם המשפחה שלנו בשבעה באוקטובר, אנחנו ניצולות של השבעה באוקטובר. כל קהילת קיבוץ נירים מפונה למלון באילת, כבר כמעט שלושה חודשים, מהשמונה באוקטובר. בנירים נרצחו חמישה אנשים, נחטפו לנו חמישה אנשים מהקיבוץ ביום הזה, יגב ונדב הם עדיין לא חזרו, הם עדיין שם וחשוב לי להגיד ולהדגיש, שהקהילות שלנו לא יוכלו להשתקם ולא יוכלו לחזור ולא יוכלו לצמוח מחדש, בלי שהאנשים האלה יחזרו הביתה ואם אנחנו מדברים פה על ילדים, לילדים שלנו לא יהיה ריפוי ולא יהיה אמון ולא יהיה ביטחון ולא יהיה תקווה, אם הקהילות שלנו ימשיכו להיות קהילות חסרות, יש לנו בור בתוך הקהילה, אנחנו לא המשכנו הלאה, אנחנו לא במסע ריפוי והשיקום והצמיחה שאנחנו רוצים ואמורים להיות בו. אז באמת, להצטרף לכאב האדיר של המשפחות, יש גם כאב אדיר של קהילות ושל חבל ארץ שלם שהוא צריך אתכם, בשביל שתעזרו לנו להילחם את המלחמה ואת המאבק, אין דבר יותר חשוב מזה עכשיו. תודה רבה.

תודה רבה. טוב, במעבר חד. משרד החינוך, בבקשה.

[הצגת מצגת]

קודם כל, ברקע כולנו יודעים ואחרי הסיפורים הכואבים שנשמעו כאן, אז התפנו משפחות, בתוך המשפחות יש תלמידים ואותנו בתוך מערכת החינוך, הזרקור שלנו על התלמידים שהתפנו, כ-48 אלף תלמידים התפנו ממחוזות דרום וממחוזות צפון, בתחילה פונו לכ-400 מתקני קליטה, בתי מלון וכו', היום יש לנו כ-315 מרכזי יחד ברחבי הארץ. אני בחרתי ברקע כן לדבר על המורכבות של המהלך הזה, מעבר למורכבות שנשמעת כאן, דברים נוספים שהם היוו את גרעין מאוד מאוד גדולים בפני מערכת החינוך, כשהיא הולכת לקלוט 48 אלף תלמידים בתוך מציאות שקהילות פוצלו לכל מיני בתי מלון, זאת אומרת, הקהילות הן לא קהילות הומוגניות, פוצלו לכמה וכמה רשויות וכמה וכמה בתי מלון. צוותי החינוך נמצאים במקומות אחרים, מאשר התלמידים שלהם, בחלק מהמקומות זה הצליח, אבל בהרבה מקומות זה לא הצליח, תלמידים שחוו חוויות מאוד מאוד קשות, חלקם קשות מאוד, חלקם קשות, כי זאת מציאות שבאמת, מדינת ישראל, לא הכירה לפני כן, אז נמצאים בחוויות חרדה. מצב שהורים שחוששים לשלוח את התלמידים לבתי הספר ולגנים, בטח אפילו לא מחוץ לבתי המלון וזה בהתחלה היה מאוד מאוד ניכר וביקשו חלק מהמשפחות שהילדים ילמדו בזום, יישובים שרצו שרק הילדים שלהם ילמדו בתוך הקהילה, חלקם בגלל שהקהילה חוותה איזושהי חוויה שלא רצו שהם ילמדו ביחד עם קהילות אחרות שלא חוו את החוויה הזאת ובתוך המציאות הזו, משרד החינוך נדרש לייצר מענה חינוכי מידי.

צריך לומר כאן שזה בעצם להקים מסגרת חינוכית, לא בתי ספר, זה מסגרת חינוכית, ממש לבנות אותה מחדש, עם צוותים חדשים, עם קהילות של תלמידים וכו'. אז מטרת העל שאנחנו הגדרנו לעצמנו זה לייצר סדר יום ושגרה חינוכית בעת המלחמה, לתלמידים שפונו מבתיהם, באמצעות מתן מענים, גם לימודיים-חינוכיים, גם רגשיים וגם חברתיים. שמנו לנגד ענינו את העניין החינוכי-לימודי, כיוון שדווקא בתקופה שבה התלמידים חווים חוויית חרדה וטראומה, לא נכון דווקא לעסוק רק בהיבטים הרגשיים, לצד הלמידה, יש גם היבטים רגשיים וחברתים כמובן, אבל הסיפור של לעשות ולפעול ולקום בבוקר ושיש בשביל מה להתלבש ויש מוסד חינוכי שמחכה, בסופו של דבר, לילד מסגרת חינוכית זה מה שעמד לנגד ענינו. השיטה שבה נקט משרד החינוך, הייתה קודם כל, בכל מתקן קליטה, להקים מרכז חינוך שקראנו לו מרכז יחד, בתחילה הוא נקרא מרכז מפונים ומתפנים, חשבנו שזה שם עבור ילדים, פחות נחמד, פחות מחמיא, הגדרנו את מחוזות משרד החינוך כמחוזות קולטים, את המחוזות הגאוגרפים, שישה במספר, הם גורמים ההפעלה ואני רוצה להדגיש שבתוך מחוזות משרד החינוך, יש את כל הפרטים על כל אחד ואחד מהתלמידים שנמצא במתחם שלהם, כשמחוז דרום, מחוז התיישבותי, מחוז חרדי, נמצאים בקשר הדוק עם מנהלי המחוזות, כמי שמפעיל ואחראי על הפעלה של המרכזים.

לכל אחד מהמרכזים, לכל אחד מבתי המלון, הצבנו אחראי חינוכי, אדם ממשרד החינוך, עובד הוראה, שלקח אחריות על כל אחד מהמרכזים, כך שיש לנו רשימה של כל המרכזים ולצד כל אחד מהמרכזים, יש לנו שם של מי שאחראי על המרכז, בכל עניין, בעיה, סוגייה שעולה, יש לנו למי לפנות וגם בתוך בית המלון, לכל התלמידים וההורים, יש למי לפנות, יש שם שידוע בדיוק למי פונים. את המרכזים החלטנו שאנחנו נפעיל באמצעות צוותי חינוך והוראה, למרות הדברים שנאמרים, שיש הרבה מתנדבים וזה נכון ויש מורות חיילות וזה נכון ויש תנועות נוער וזה נכון, אבל בסופו של דבר, אנחנו רוצים להסתמך בעיקר על הגרעין הבסיסי שזה אנשי משרד החינוך, שהסבנו אותם, גם בתקופה הזאת, לטובת המענים הללו. לכל מחוז בשיטת הניהול, יש מתכלל מחוזי, כל מתכלל מחוזי מחזיק אצלו את כל הנתונים, את כל הרישומים, את כל הפעולות שנעשו, במסגרת המחוז. צריך לומר, בשלב הזה, שהמסגרות פועלות בשונות גדולה, יש כל מיני פעילויות ויוזמות של מחוזות ושל מנהלי מרכזים ותכלול כל המהלך נעשה על ידי מטה משרד החינוך, במנהלת שנקראת, מנהלת יחד.

אבל מנהלת יחד, מנהלת מפונים, כבר נסגרה, לא?

לא, אז בעצם, כמו שאמרתי דקה לפני, שבעצם השם היה בהתחלה מנהלת מפונים ומתפנים והמתקנים, מרכזי החינוך היו מרכזי חינוך של מפונים ואנחנו החלטנו רגע לשנות את השם, כי זה ככה, יותר נעים לנו ולתלמידים שהם לומדים במרכז יחד ואנחנו מנהלת יחד, אז זו אותה מנהלת, רק פשוט זה מנהלת יחד. בתחילת הדרך המנהלת הייתה מנהלת חיצונית, די מהר עברה לתוך הניהול של משרד החינוך, המנהל הפדגוגי בתוך משרד החינוך - - -

בסדר, אז המנהלת החיצונית נסגרה ושובה לתוך המחוזות.

נכון, נכון מאוד. המעטפת החינוכית שזה בעצם המדיניות שלנו ולשם אנחנו מכוונים וצריך להגיד כאן ביושר שזאת המדיניות, זה הכיוונים, להגיד שהכול פועל באופן מושלם? לא, הכול הוא בכיוון של טיוב, כל הזמן זה לתת מענים הכי טובים שאנחנו יכולים לתת לילדים, בתוך מציאות שהיא באמת מורכבת, לפעמים, כמו שאמרתי, הורה לא רוצה לשלוח את הילד שלו לבית הספר, לפעמים ילד לא רוצה לרדת ולהשתלב בתוך בית הספר ואנחנו עושים כל מיני פעולות, תיכף אני גם אדבר על הפעולות שאנחנו עושים.

האם אנחנו יודעים מה מספר התלמידים שהורה לא רוצה לשלוח, או ילדי חינוך מיוחד שלא מקבלים מענה?

אז היה לפני כן דיון על חינוך מיוחד, אני יודעת שהייתה פה תמי וסיפקה לכם נתונים ככול שהיה לה. אז אני רק אמשיך ואחר כך נענה - - -

אז אני רק אגיד שבחינוך המיוחד, אין נתונים, לכן אני שואל, אם בכללי, יש לכם נתונים? כי מה שאני שומע, גם הממ"מ וגם מהנתונים שקיבלנו מהמשרד, יש איזשהו נתון כללי, התשובה שאנחנו מקבלים שאנחנו יודעים כל ילד, איזה מענה הוא מקבל, אבל זה לא נמצא בדטה מסודר, לאחר 87 יום, מבחינתי הוא כישלון.

אוקי, אז אני כן חשוב לי לומר שני דברים בהקשר הזה ואחר כך ניתן איזה הסבר על המספרים, יהודית שנמצאת - - -

רק לענות לי, המספר קיים? הנתונים קיימים? הדאטה קיים? כן, או לא?

אז אני אומרת שהנתונים - - -

התשובה מאוד פשוטה, כן, או לא?

מחוזות משרד החינוך הם אלה שמפעילים, יש לנו נתון על כל אחד מהתלמידים, ברמה המקומית, ברמה המשרדית, במערכת שהוקמה לטובת הדבר הזה, יש לנו נתונים כמעט על כל התלמידים, אבל לא על כולם וצריך לומר שבהקשר של הנתונים, יש לנו כל הזמן דינמיות בנתונים, אתם צריכים להבין את זה, שתלמידים מחליטים, אני ממש שמעתי סיפור כשביקרתי באחד המלונות, אומרת לי המנהלת של אחראית המרכז, אומרת לי בואי תראי, יש פה משפחה עם מזוודות בלובי, אפילו לא אמרו שהם הולכים, הם עוזבים לבית של הדודה, אז אתם צריכים להבין שכל הזמן הנתונים הם דינמיים ואנחנו מחזיקים כל הזמן כדורים באוויר ולכן בהקשר הזה אני צריכה לומר, שר החינוך קיים עם כל אחד מהמחוזות, סטטוס פרטני, להבין בדיוק, איפה כל ילד נמצא, במערכות של המשרד עדיין אין לנו את כל הנתונים, אבל אמרתי את הסיבות וכן חשוב לומר את הסיבות.

זה שנתונים דינמיים זה לא מצדיק את זה שהנתונים לא נמצאים במערכת, עם כל הכבוד והביקורת שאנחנו צריכים להבין, אנחנו מבינים, אבל אתם גם צריכים להבין, שכוועדה, כגורם מפקח, שאנחנו דורשים נתונים, אנחנו זקוקים לקבל אותם.

אוקי, נמשיך הלאה ואחר כך ננסה לתת איזה תמונת נתונים. מבחינת המעטפת החינוכית, שוב אמרתי, זאת המדיניות של המשרד. המענה הבסיסי שלנו והוא קרוי בסיסי, כי אנחנו מאמינים, קודם כל, בבית ספר כעוגן, במסגרת הלימודים כעוגן, כי זה לא בית ספר רגיל, שיש שמה, גם למידה וגם חינוך ופה יש לנו גם מורות חיילות וגם משירות לאומי וגם מתנדבים וכו' וכו'. המענה הטיפולי הרגשי, ניתן על ידי פסיכולוגים, מורות חינוך מיוחד, מורי עולים וכו', נסביר את זה עוד מעט בפעולות שביצענו. מענה חברתי, פעילויות הפגה, פעילויות חברתיות, תנועות נוער שמגיעות למרכזים, יש פה גם את החברה למתנ"סים, שאולי אחר כך ירצה להתייחס, לגבי פעילויות שהם עושים בחברה למתנ"סים, אבל בעצם, זאת המדיניות ולשם אנחנו מכוונים. שלושה פתרונות מרכזיים ופה צריך להבין שזה חלק מהמורכבות של הנתונים, בעצם משרד החינוך, לא בא ואמר, הפתרון שלנו בית ספר, שם הוא נמצא, כל הילדים מגיעים לשם ולכן יש פה שלושה פתרונות, בשיח עם הקהילות, עם הרשויות הקולטות, עם הרשויות המפנות ועם משרד החינוך כמובן והפתרונות הם אלה, אחד, זה למידה בתוך מתקני הקליטה, זה אומר, ברובם בתוך בתי המלון, זה פתרון שהיה בתחילת הדרך, יחסית מהר, אנחנו החלטנו לשנות, עד כמה שניתן את הפתרון הזה, לפחות הילדים מא' ועד י"ב.

הפתרון השני הוא שילוב במוסדות חינוך בתוך הרשות המקומית, זאת אומרת, לבתי ספר קיימים, שילוב של תלמידים בתוך בתי הספר ופה אני רוצה לחדד ולומר, אמרתי בתחילת דבריי, לא מושלם, כי יש הרבה אתגרים והרבה קשיים, ילדים שבאים ומשתלבים בבית ספר קיים, יש פה את המורכבות של הדבר הזה, צריך להבין, גם אליי למשרד, הגיעה מישהי שהשתלבה מאיזשהו משרד אחר, בתחילת הדרך, קשה להשתלב במקום שאתה, לא מכיר, לא מכיר את החברים, לא מכיר את המורים, לא מכירים את הקשיים שלך, את החוזקות שלך וכו' וכו' ולכן אני שמה את האתגר הזה כבר כעת על השולחן ופה אתגר נוסף, מבחינת מספרים, במשרד החינוך יש מה שנקרא, מצבת תלמידים, עד אוקטובר, כל מנהלי בתי הספר, אמורים להכניס את כל התלמידים שלהם למצבת תלמידים, מנהלי בתי הספר כעת שקולטים תלמידים, יותר מ-1500 מנהלים קולטים תלמידים, לא כולם הכניסו את הנתונים לתוך מערכות המשרד, אנחנו בשבועיים הקרובים מקווים שנשתלט על כל השאר ויהיה לנו פה את כל הנתונים. החלק השלישי, או הפתרון השלישי זה בתי ספר זמניים שהוקמו, על ידי משרד החינוך, ממש מא' עד ת', מקצה לקצה, ברובם עם מנהלים שאנחנו מכירים אותם, מנהלים מכהנים שהוסבו לטובת הדבר הזה, יש לנו 45 בתי ספר כאלה.

דשבורד שאנחנו מציגים מידי יום והוא משתנה מידי יום, אני לא סתם אמרתי, הנתונים משתנים ואנחנו מחזיקים המון כדורים באוויר, אז יש לנו 82 ישובים מפונים מהדרום, 43 ישובים מפונים מהצפון, 53 רשויות קולטות, כ-1,100 בתי ספר שקלטו תלמידים, 315 מרכזים פעילים, כי חלקם נסגרו. ניתן דוגמא, רעים עברו לתל אביב, אמרתי, הם עדיין כתובים באילת, אנחנו מסרנו אותם מאילת, הם כתובים, אם אני לא טועה במלון המלך שלמה באילת, הם כבר לא שם, הם כבר בתל אביב, אז זה נתונים למשל שהם מחזיקים באוויר. 45 בתי ספר זמניים שדיברתי עליהם עכשיו, כ-122 יועצות חינוכיות שגויסו לטובת המהלך ו-559 יועצות שתוגברו בשעות, משרד החינוך הקצה יותר מ-3,000 שעות ייעוץ נוספות, לטובת האוכלוסייה הזו בלבד, כי אנחנו מבינים שזה אחד החלקים הכי מורכבים, יש פה עבודה של היועצות, עם צוותי החינוך ועם התלמידים עצמם, כ-1,000 פסיכולוגים, שאני תיכף אפרט כאן, איזה שירות הם נותנים, כ-3,500 מתנדבים, גם פה יש שינויים, המגזר השלישי היה הראשון להגיע, יחד עם משרד החינוך והרשות המקומית, אבל הם לא אלה שנשארים כל הזמן, צריך להבין שמשרד החינוך, הוא זה שנשאר לאורך כל השלושה חודשים האלה, עוד לא שלושה חודשים, נקווה שעוד לפני כן נוכל לשלוח את כולם לבתים, למקום היציב, אבל משרד החינוך נשאר שם, מרגע ההתחלה ועד רגע הסיום ואי אפשר לבנות על מתנדבים, אנחנו מאוד מאוד מעריכים את העבודה שהם עושים ויודעים שיש המון מתנדבים שעושים עבודה פשוט מופלאה וזה זמן להודות להם. כ-900 מורות חיילות הוקצו - - -

אז מה קורה עם זה עכשיו? 3,500 מתחילת הדרך?

3,500 כשלפעמים משתנים, יש מישהו שהגיע מתנדב, אמר תודה רבה, אני צריך לחזור לעבודה, אני יישאר רק שעתיים בשבוע, הנתון מאוד מאוד דינמי.

אני שואל, באיזה רמה דינמיות יש לזה? 3,500 אני מניח זה איזשהו נקודת שיא שהייתה? נכון?

זה כמות המתנדבים שיש לנו כרגע.

שכרגע יש?

כן, כן, כ-3,500, יש לנו המון מתנדבים וכמעט כל יום אנחנו מבקשים בקשות, יש לנו מי שאחראי במנהלת על נושא המתנדבים, הוא בודק אותם, הוא רואה שהם ראויים וכו' ומשבצים אותם באמצעות המחוזות.

וגם בנות השירות וכן הלאה?

גם בנות השירות, כן.

את יכולה להסביר את המודל הכלכלי של הדבר הזה? על מה הוא נסמך? האם המשרד קיבל חבילת חירום, או שזה מתוך מקורות המשרד?

תיכף אני אתן איזשהו, יש פה שקף על תקציבים ויש לנו את זה גם לא בתוך שקף, אז אנחנו תיכף ככה נסביר, ככול שאנחנו נוכל, כי יש פה היבטים תקציביים שאני פחות יודעת לתת תשובות עליהם, אבל אנחנו ננסה. וכ-39 אלף מחשבים, חלקם חולקו וחלקם עדיין לא חולקו, רק לא מזמן יצאה החלטה לגבי יישובי הצפון, שגם הם יקבלו מחשבים.

כמה חולקו מתוך ה-39 אלף?

13 אלף חולקו ונדמה לי לאשקלון, עוד איזשהו מספר, אני לא זוכרת אותו כרגע. שקף הבא, זה דשבורד כמו שאמרתי ופעולות עיקריות, נתנו פה דוגמאות לפעולות שנעשו, במסגרת משרד החינוך, חילקנו אותם לכמה קטגוריות, אז במסגרת הפעולות של המענים הפדגוגיים, בכל מרכז, אמרתי שיש אחראי מרכז, מטעם משרד החינוך, אבל בכל מרכז יש גם, איש חינוך מיוחד, איש ילדים ונוער וסיכון, קישור למי שאחראי על עולים חדשים, כדי שאם יהיו תלמידים שנזקקים לשירותים מיוחדים, יהיה למי לפנות. חומרי למידה שפיתחנו במיוחד עבור התקופה הזאת, צריך להבין שהתלמידים האלה, חלקם, גם תלמידים ששולבו, חלקם נמצאם בתוך בית ספר שמלמד קצת בשפה אחרת, מלמד בספרים אחרים ולכן פיתחנו חומרים של לו-טק גם ולא רק חומרים דיגיטליים. פיתחנו מודל לנוער במצב סיכוני ופה אני ארחיב, עלו קולות של תלמידים שלא מעוניינים להגיע לבתי ספר והם לא מעוניינים להשתלב ומדובר פה בתלמידים נורמטיביים לחלוטין, הם לא תלמידים בסיכון ואנחנו החלטנו שאנחנו נפתח תוכנית עבורם ולכן קראנו לזה, תוכנית לתלמידים במצב סיכוני, אני אשווה את זה נגיד למי שנמצא בדיכאון, כי זה משהו קליני ולמי שעכשיו בדיכאון, כי מישהו חלה, או משהו כזה, אני לא רוצה לדבר על דברים פחות טובים, אבל נגיד זאת הסיטואציה.

תלמידים שיושבים בחדר ולא מעוניינים לרדת ללימודים ולא מעוניינים להיכנס להסעה ולזום וכו', אז יש 30 קבוצות שהתחילו לפעול ברחבי הארץ, בכל קבוצה כ-40 נערים ונערות, עם תוכנית ייחודית שכוללת, פעילות משמונה בבוקר ועד 23:00-24:00 , עם מחנכים לכל עשרה תלמידים, עם מענים חברתיים, כל התוכנית הזאת, היא תוכנית עבור התלמידים המסוימים האלה. 80 אחוז מהתלמידים, צריך לומר, יצליחו להחלים באופן טבעי, כיוון שמדובר פה בילדים נורמטיביים, מדובר ברובם בקהילות חזקות, במיוחד על עוטף עזה, הם יחזרו לשגרה, אנחנו מאמינים שהם יצטרכו עזרה, אבל בסוף הם יצטרכו לחזור לשגרה, אנחנו מדברים על ה-20 אחוז האלה שמעכשיו אנחנו רוצים לטפל בהם ולראות איך אפשר להעניק להם משהו יותר מסודר וכמובן, הקלות במתווה ההתכנות.

30 קבוצות שדיברת עליהם, הם מתוך ה-20 אחוז?

כן, אנחנו מכוונים בגדול, אתה יודע זה מודל תאורטי כזה שאומר, 80 אחוז יחלימו, כ-20 אחוז לא יחלימו.

זה אמור לתת מענה ל-20 אחוז הנוספים האלה?

בדיוק, בדיוק. עוד פעולות, לדוגמא, הפעלנו את בית ספר של החגים בחופשת חנוכה, לכל הגילאים, ברחבי הארץ ובעזרתם הגדולה של החברה למתנ"סים שבתוך שבוע וחצי, הרימו פה מהלך מטורף, לכל הגילאים, אם יהיה אחר כך זמן, יוכלו להרחיב. הקמנו מרכזי למידה בשעות אחר הצוהריים והקמנו סיירת רחוב, לאיתור ילדים שלא מגיעים לבית הספר, אפרופו, אותם 20 אחוז ילדים שנדרש מישהו שייגע להם בראש ויבדוק מה קורה איתם. שקף הבא, נעביר חינוך מיוחד, כי כבר דיברתם על זה.

בהיבט הרגשי, יש לנו מומחים במשרד שמטעם שירות הפסיכולוגי ייעוצי, גם פסיכולוגים וגם יועצים שקיבלו את הדרכים וההנחיות לסיוע מותאם, עם תלמידים מפונים, של מה קרה לי, איך אני מעבד את זה, איך הגבתי לזה, תלמידים שמישהו מהמשפחה נפגע, איך מדברים איתם. זה לא מצב שמערכת החינוך מכירה, זאת תורה חדשה, היא נכתבה בתוך המשרד וסופקה לטובת המרכזים והוכשרו שם, המדריכים, המורים, המתנדבים וכו' ופותחו כלים מתאימים, גם לחיזוק החוסן ודרכי התמודדות עם המציאות המורכבת. אני אסביר על מציאות מורכבת למבוגרים וכולנו יודעים על המציאות המורכבת, לילדים המציאות המורכבת הזאת, הרבה יותר מורכבת ולכן, נדרשים פה פעולות מקצועיות לנושא הזה. איישנו בכל מרכז, גם יועצות וגם פסיכולוגיות, בשלושה שבועות הראשונים, ניתנו טיפולים ליותר מ-40 אלף ילדים, צוותים והורים, רק בשלושת השבועות הראשונים, 1,000 פסיכולוגיות, לא כולם מתוך השפ"חים ברשויות המקומיות, נאלצנו לגייס עוד פסיכולוגים, אפרופו המודל התקציבי, גייסנו פסיכולוגים נוספים כדי שזה יהיה זמין מספיק עבור התלמידים.

מה תנאי ההעסקה והשכר של הפסיכולוגים?

האמת, אני לא יודעת להגיד לך, אני יודעת שיש מכרז להעסקת פסיכולוגים, אני יכולה לברר תוך כדי תנועה ולתת את התשובה אחר כך. קו סיוע, משרד החינוך פתח מהיום הראשון בשביעי באוקטובר, דרך אגב, אני זוכרת שאני בשביעי באוקטובר קמתי בבוקר וקיבלתי זימון לחדר מצב, ב-11 בבוקר בשביעי באוקטובר היינו כבר בחדר מצב ומאותו רגע נפתח קו סיוע לתלמידים, 24/7 ביום ראשון הוא עבר להיות 12/7, משמונה בבוקר עד שמונה בערב, כולל שישי, כולל שבת, עד אז, כל היום וכל הלילה, בשפות שונות, כולל רוסית, אמהרית, ערבית וכו'.

הופעלה תוכנית חיבוקי לגיל הרך, מי שמכיר, זאת תוכנית שהתלמידים מקבלים מעין בובה, אם נרצה לשמוע על זה הרחבה, נמצאת איתנו אורנה פז, מנהלת האגף לגיל הרך, כרגע חולקו כ-5,000 בובות ואמורים להיות מחולקים עוד כ-4,000 בובות, הנחייה לקבוצות הורים, גם לתלמידים בוגרים וליווי ותמיכה בתלמידים ובמשפחות ומעגלי פגיעה ראשונה, פה יש לנו מנהלת ייחודית שהוקמה, לטובת הנפגעים היותר במעגל ראשון, שמי שמנהל אותה, גם הייתה פה מנהלת חיצונית, הגיעה חזרה למשרד החינוך, מי שמנהלת את זה, מנהלת אגף שפ"י.

פה יש קצת על הפסיכולוגים המודל ההתערבות, צריך לומר שזה בשיתוף עם משרדי הממשלה השונים, בריאות, רווחה, כשבהתחלה זה עזרה ראשונה לתלמידים, להורים, לצוותים, השלב השני, מעבר לרצף טיפולים לאורך שמונה שבועות פלוס והשלב השלישי זה הטיפול המתמשך ויישנם טיפולים שהתחילו מתחילת המלחמה ועדיין מתמשכים.

האם ישנם נתונים של כמות הילדים בכל שלב, שתלמידים קיבלו, או מקבלים את המענה?

יש נתונים, אין לי אותם איתי, אנחנו נדאג להעביר אותם.

אתם מבינים שאתם מגיעים לוועדה, לא נעים לי להגיד, אבל כל פעם זה אותו סיפור.

למה כל פעם זה אותו סיפור?

כי בואי, תעבירי על היסטורית הדיונים ותחשפי, לצערי, לאותם תשובות, כשמגיעים לוועדה , ואני לא סתם מכנס וועדה, אני לא משועמם, יש לי הרבה עבודה, אם אני מכנס את הוועדה לקבל סקירה, אני מצפה שבסקירה, אני אקבל את הנתונים האלה.

אוקי. מבחינת ההורים, המענים - - -

עולה כאן שאלה, לגבי הפסיכולוגים, התחלת לדבר על זה, 1,000 פסיכולוגים שנותנים מענה וכ-40 אלף - - -

נתנו בשלושה שבועות הראשונים, מענה לכ-40 אלף מטופלים, מה זה מטופלים? תלמידים, הורים וצוותים.

בסדר, מי שצריך טיפול פסיכולוגי כזה, או אחר, לאור המצב. עכשיו, אנחנו יודעים את הפער הקיים באופן קבוע בתוך עולם הפסיכולוגים בכלל ואני מבין שחלקם עובדים, או בביקור חוץ וחלקם הם מתוך המערכת - - -

נכון מאוד.

כמה מכאן, וכמה מכאן? כמה יש בתוך המערכת, מתוך האלף האלה?

אני מעריכה שזה בערך 60/40 אחוז, 40 אחוז זה פסיכולוגים שאנחנו הבאנו אותם, לטובת המהלך הזה, בתחילת הדרך היו לנו 260 פסיכולוגים, בשבוע הראשון ואנחנו גדלנו מידי שבוע והגענו לאלף פסיכולוגים שנותנים שירות בכל המרכזים.

יצרת פה איזשהו רצף בשקף הקודם, איזשהו רצף של מענה, ראשוני, אחר כך לאורך זמן, מה מבטיח לך שאותם פסיכולוגים שמתחילים איתם את התהליך, הרי אם 60/40, 60 אחוז הם מבחוץ למעשה, לפי מה שאני שומע ממך ו-40 אחוז זה הקבועים.

לא, אני אמרתי 40 אחוז מבחוץ, 60 אחוז מבפנים.

עדין זה מספר - - -

אותם פסיכולוגים, עורכים ראיון איתם, הם לא מתקבלים כי הם פסיכולוגים, יש פה מציאות שכולנו מבינים, פסיכולוג מבין שכשהוא נכנס לעבוד, הוא לא נכנס ליומיים, או לשבועיים ולכן זה לא מתנדבים, זה אנשים שעובדים עם משרד החינוך, עובדים בשכר ומוכרים למשרד החינוך וייתנו רצף של טיפולים, ככול שנצטרך, על פי החלק המקצועי של פסיכולוג, כך ש- - -

אין איזשהו חוזה שנקוב בזמן, שאת סוגרת?

אני מעריכה שגם יש חוזה ושוב אני אומרת, אף פסיכולוג שמכבד את עצמו, לא ייכנס למהלך לשבועיים, כי לא צריך פה - - -

אני אעזור לך, בוועדה הקודמת לגבי שכר פסיכולוגים שבוועדה משותפת עם וועדת הבריאות, נאמר על ידי מנהלת אגף פסיכולוגים במשרד החינוך, לגבי השפ"ח, שמקבלים פסיכולוגים שמתחייבים לפחות לשלושה חודשי עבודה.

וגם נאמר שלא כל התלמידים זקוקים לטיפול ממושך, יש ילדים שיכולים לקבל מענה של חודשיים-שלושה ולסיים ויש מחויבות להעביר את כל המידע, גם למטפלים הקבועים, ככול שהתלמיד, המשפחה חוזרת למקום הקבע שלהם.

ואת, אתם, יודעים מראש בתחילת התהליך, מי לאורך זמן ומי לטווח קצר יותר?

אני מניחה שהפסיכולוגים יודעים להעריך, איפה זה מענה שצריך להיות ממושך יותר ואיפה זה משהו נקודתי.

אז מישהו מנתב ואומר שנייה, אם זה מענה ארוך יותר - - -

כן, אני אמרתי שמי מנהל את כל המערך של השירות הפסיכולוגי ייעוצי, זה אגף שירות פסיכולוגי ייעוצי אצלנו במשרד, עם כל המטפלים בכל מרכז, יש לנו פסיכולוג שיודע לנתב, לומר בדיוק מה צריך.

אני שואל את השאלה הזאת, לא סתם, לא בגלל פניות, או בקשות, או אנשים שכן צריכים את הטיפולים האלה, לא בהכרח מערכת החינוך, אבל גם מערכת החינוך והם מוצאים עצמם עוברים ממטפל למטפל, ככול שזה בתחילת הדרך, ככול שזה בגלל בעיות כאלה ואחרות של כוח אדם במקום מסוים, אני מדבר כרגע על בתי מלון והשאלה היא אם אנחנו יודעים לצפות מראש, כלומר, ברור שבסוף היציבות של אותו תלמיד, או אותו מטופל, זה שיש לו מטפל לאורך זמן, שאותו יש לו יציבות והוא מוציא אותו מהמקום שבו הוא נמצא ואנחנו לפחות, אני מדבר כרגע על דבר שהגיע אליי לפני כחודש מכמה מקומות, שהם מקבלים מענה, אבל המענה הזה הוא לא רציף ואז כל פעם הוא צריך להתחיל מחדש את כל הסיפור הזה.

אני מאמינה שאם צריך מענה רציף זה יעלה באותו מטפל ואני מאמינה שאותו פסיכולוג, אבל אני אומרת דברים מאוד מאוד כלליים, קשה לי לומר פה על משהו ששמעתי והגיע אליי, אני צריכה להבין במה מדובר.

אני גם מאיר ב-א' וגם מעיר ב-ע' ואני אומר שזו סוגייה מאוד משמעותית, בוודאי בתחום השפ"ח וכן הלאה, שאנחנו יודעים להגיד שאם אנחנו לא באים לזה מוכנים מראש, כלומר באיזשהו בחינה מראש, מי מתאים למה, אנחנו עלולים לגרום לנזק, כלומר בנאדם מתחיל עם מטפל מסוים, עובר אחרי שבועיים למטפל אחר, מאילוצים, אף אחד לא עושה את זה בכוונה ואז ברגע שאתה מתכנן את זה הרבה יותר טוב, כי מה שאמרת 60/40 אחוז, לראות איפה אני שם את ה-40 אחוז האלה.

קודם כל אתה צודק, אבל מעבר לזה, ככול שיש מקרה פרטני שניתן להעביר את המידע עליו, ברגישות ובאבטחת מידע המקובלת, נשמח לקבל, לבחון לגופו של עניין ונטפל.

חבר הכנסת סולומון, אני לא סתם מתעקש לקבלת הנתונים ולכן כשאני מקבל את הנתונים, אני יכול לדעת, כמה פסיכולוג פר תלמיד ואז אני יכול לבחון, האם זה מתאים, לא מתאים, האם יש חסר, איפה יש חסר, באיזה מחוז יש חסר, בלי הנתונים האלה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להוסיף עוד משפט, בכל הספירות ששמענו כאן, אנחנו מתייחסים גם לתשומות, אבל גם לתפוקות של מי מקבל מענה, סתם היה פה מספר 40 אלף ומשהו. מה שחסר לי וזה מספר שאני חושב שהמשרד חייב להציג ביושר ואמרת את זה במילה אחת, חסר, אלו שלא מקבלים מענה, לא רק כללי, אלא מספרים, לא הגענו לאלף תלמידים, כי נשרו לנו 2,000 תלמידים שאולי רשומים, אבל אנחנו לא יודעים איפה הם, כי אני אומר בכנות, הרי זה מצב של כאוס וגם אחרי כמעט שלושה חודשים, הכאוס לא נגמר, גם אם המשרד נערך ובנה והקים וצריך לומר ביושר, איפה לא הצלחנו, איפה אנחנו לא מכוסים, זה גם יעזור לנו כוועדה, לדרוש את המשאבים, להציג את החוסרים ואני חושב שאת זה, צריך לייחד לזה כמה שקפים, מה אנחנו לא עושים.

בסדר גמור, אני חוזרת שכן אמרתי בעל פה וחשוב לי להגיד שיש פה, כמו שאתה אומר, מציאות באמת שאף אחד לא הכיר וכל הדבר הזה הוא בתוך מציאות של עמימות, שיש פה דברים שהם נתונים שהם גם באוויר ואמרתי שלא הכול מושלם, טרחתי ואמרתי את זה בתחילת דבריי.

נכון, אבל אנחנו צריכים מספרים ורגע עוד דבר אחד, אדוני יושב הראש - - -

אנחנו כוועדה רוצים לעזור למשרד, לתת את המענה איפה שלא מושלם ובלי נתונים ובלי לדעת, איפה הבגים, יהיה מאוד קשה, לבוא ולתת את הלחיצה וגם אגב, גם לעזור לשר, לדחוף מול האוצר, איפה שצריך ואיפה שיש חוסר.

זה מזלנו ותוכנית מרחק בטוח, לא הופעלה, כמו שהיא תוכננה, למה? אני בוועדה הזאת, לפני שנה, טענתי שמי שלא מכיר, תוכנית הפינוי של הדרום ואחותה החיוורת של הצפון, נבנתה על פינוי המפונים לבתי ספר ואני טענתי גם כאן וגם בוועדת חוץ וביטחון ששם זה הקור שלה, שזאת תוכנית מחדלית, כי משמעותה היא שמערכת החינוך בישראל תפסיק לעבוד, ברגע שפינוי מפונים. עכשיו היו וויכוחים ואנשי צה"ל טענו שם ואנשי רחל ואני טענתי שזו תוכנית מחדל, כי היא תשבית את מערכת החינוך, למזלנו הרב היא כן לא הופעלה, אלא הלכו על הפתרון של המלונות, אז מערכת החינוך שמרה על 5,000 ומשהו מוסדות החינוך שלה, הקימה עוד חדשים ותסריט האימים הזה שציירנו כאן לפני שנה, לא התממש ועדיין אחרי זה, לאור האתגר הענק ובוא נודה על האמת, אנחנו יכולים לדמיין די בקלות, אתגר גדול ממנו, בואו נבין, מה אנחנו לא עושים כדי שבפעם הבאה נעשה טוב יותר, הפעם הבאה זה גם יכול להיות עוד חודש.

חס וחלילה ונקווה שלא, גם צריך להגיד.

מבחינת הורים יש לנו גם תדרוכים להורים וסרטונים שהוצאנו, כי גם הורים היו פניות רבות של הורים, שלא ידעו איך להסביר לילדים את המצב, את הסיטואציה, איך לשכנע ילדים ללכת לבית ספר, אז כל זה תדרוכים שהוצאנו להורים, יצרנו שיתופי פעולה עם מרכזי יום ברשויות המקומיות, הקמנו קבוצות הורים והדרכות פרטניות ברחבי הארץ. כמו שאמרתי לפני כן, קיימים טיפולים פסיכולוגיים גם להורים, הכשרה של צוותי חינוך לקשר מקרב עם ההורים, כי יש פה הבנה שההורים מגיעים בסיטואציה אחרת, מאשר במקור ו-28 הרצאות מקוונות שהיו להורים בשפות שונות והזמנו הורים לשמוע את הדברים שלנו. בהיבט החברתי, חוגי העשרה אחר הצוהריים, גם על ידי החברה למתנ"סים, פעילות תנועות נוער שהגיעו, מענה פרטני לתלמידים על ידי סטודנטים וסטז'רים שנתנו את השעות של המחויבות האישית שלהם, בתוך מרכזי יחד.

הפעלת מרכזים חברתיים לנוער בשעות הערב, הקמנו ב-11 מתחמים מענים חברתיים לתלמידים, 5,000 ערכות הפגה ניתנו למשפחות ולתלמידים בתקופה הזאת. יציאה לפעולות התנדבות ופעילות הכנה לצה"ל שנעשתה בתוך בתי המלון. כמו שאמרתי, מבחינת הסדרות ונהלים, הוקמה מערכת מקוונת לשליטה בנתונים, הקמת מוקד פניות ציבור ואני מבקשת לפרסם אותו כאן - - -

מה המערכת נותנת?

יש לנו מערכת מקוונת לשליטה בנתונים, מערכת שיוצרה לטובת נושא של מרכזי יחד, התושבים שפונו ואיפה הם נמצאים. הנושא של קו פניות ציבור, חשוב לי גם פה לפרסם - - -

שנייה, לא הבנתי, הסעיף הראשון זה רק לדעת מיקום? כלומר, אני יודע להגיד, איפה כל תלמיד נמצא, או באיזה מצב הוא נמצא, אם יש לו איזשהם טענות, קשיים מסוימים, המערכת נותנת כרגע בשלב הראשון - - -

כרגע נתונים.

רק נתונים, כלומר, איפה יוסי נמצא כרגע?

איפה הוא שוהה ואיפה הוא לומד.

הבנתי, אבל יש מערכת - - -

מערכת קיימת, אבל הנתונים לא מוזנים מספיק.

נכון, יש מערכת קיימת, אוקי, אז למה זה לא קורה?

אמרתי, נתתי הסבר, גם הנושא של תלמידים שמשולבים בתוך מוסדות החינוך ומנהלים צריכים לדווח אותם למצבת תלמידים, אנחנו מקווים שזה ייקרה בשבועיים הקרובים, כל מנהל מחויב לדווח את התלמידים שהשתלבו אצלו בתוך בתי הספר למערכת ואנחנו הולכים לעבוד על זה ולבדוק עם מנהל-מנהל, שאכן התלמידים שלו נכנסו.

המערכת הזאת נותנת, אותו אחד שטיפלנו בו קודם, אותם 40 אלף, כן? שדיברת קודם, במערכת המקוונת, מנותב, או כתוב, יש איזושהי הערה שהוא מטופל בצורה כזו, או אחרת?

מה זה מטופל? איפה הוא לומד.

למשל, הרי יש לנו כאן מערכת חינוך שהיא כוללנית, נכון? היא הוליסטית, היא לא רק נותנת חינוך, במובן של למידה, אלא נותנת גם מענים כאלה ואחרים, נכון?

כמו פסיכולוג ודברים כאלה, לא, זה לא כתוב בתוך המערכת.

זה מידע מאוד רגיש שהמחוזות מנהלים.

סליחה, על פסיכולוגים, המידע הוא מידע שנמצא בשפ"חים, לא נמצא בשום מקום אחר, זה מידע אישי, זה כמו, אם אני מקבלת טיפול פסיכולוגי בקופת חולים, זה לא מדווח לי באף מערכת.

מי יודע את זה, איך זה מנוהל, רק בשפ"ח בנפרד?

אך ורק לשפ"ח.

ולשפ"ח יש מערכת דומה אחרת?

לשפ"חים יש מערכת ששם ידוע בדיוק, מי מקבל מה, אבל זה מאוד מאוד אישי וכך זה צריך גם להיות, אני חושבת שכמו כאזרחית פרטית פה, אם אני מסתכלת על זה, אני לא מעוניינת שזה יהיה באיזשהו –

צנעת הפרט.

לגמרי.

אני מבין, השאלה היא, אנחנו פשוט מכירים את המערכות האלה מעוד גורמים, הרי לפעמים אתה מייצר איזושהי מערכת כזאתי שהיא מקוונת ומסודרת והיא גם כנראה עבדו עליה והניצול שלה הוא מינימלי, כלומר בסוף, אם אני מייצר דאטה של רק שמות ואיפה הם ממוקמים, חבל, כאילו השאלה היא אם אנחנו לוקחים מערכות כאלה ושמים בתוכה מספיק נתונים, שמאפשר לנו לאנשי חינוך, לקבל עוד פרטים על אותו ילד, אם למשל, אמרת קיבוץ רעים שעברו מאילת לתל אביב, אז הדברים כתובים והוא לא צריך עכשיו להתחיל הכול מחדש.

המיקום שלהם אמנם כתוב, אבל המענה שהם מקבלים הוא מענה לוקלי, כמו שאתי אמרה בהתחלה, בכל מרכז יש אחראי מרכז ויש גם נציג של החינוך המיוחד ויש גם נציג של מנהל חברה ונוער ויש גם נציג של השפ"י שזה יכול להיות יועץ, או פסיכולוג של משרד החינוך, אז ברגע שאנחנו יודעים איפה הילד נמצא, מנהל המקום, המיקום עצמו, יודע מה הצרכים ומכוון ומתאים את הצרכים לילד המסוים. זה מידע פרטי, רגיש, יש עליו חיסיון ולכן הוא לא בתוך המערכות, אבל לנו חשוב לדעת, איפה הילד שוהה ואיפה הילד לומד ואת זה יש לנו.

אני רוצה לציין שגם בשגרה, אי אפשר להעביר מידע על ילדים, אלא אם כן, יש אישור של הורים, על וויתור סודיות, כלומר, אני מניחה שאם הוא עבר מאילת לתל אביב, אז אומרים להורים, אתם רוצים לחתום על טופס של וויתור סודיות ואז אתם יכולים להעביר את התיק, גם לשירות הפסיכולוגים שייטפל במקום אחר.

אין רמות הרשאה שונות? הוא בכלל לא מופיע בדאטה הזאת.

יש הרשאות שונות במערכת, אבל לא לנושא הזה, יש למשל מידע במערכת, על ילדים חטופים, חלילה הרוגים ופצועים ופה, רק מי שיש לו הרשאה מאוד מאוד מחמירה, יכול לראות את הנתונים האלה, בדרג הזה ואז אנחנו יודעים, איפה הילד ואיפה הילד לא נמצא, אבל לא ברמה של המענה.

אני חושב שזו מערכת שלא מנוצלת, אני מבין מה שאתן אומרות ואין לי תשובה למה שאתן אומרות, בהיבט של צנעת הפרט ובסוף, כמערכת כרגולטור שרוצה לנסות לנהל את המשאבים, כמו שאמר קודם חבר הכנסת, אז חסר לי נתונים, יכול להיות שזה נמצא ספורדי בכל מיני מקומות וחבל, אם יש לי מערכת איכותית, משמעותית, שבה יש דאטה ואני יכול להבין את הסיפור הפסיכולוגי, אבל שאר הנתונים הם מאפשרים לי לקבל החלטות נכונות.

מה למשל? למה אתה מתכוון? כי אפשר להכיל במערכת כל נתון שנרצה, אבל אנחנו עם הרגישות הקיימת, מווסתים, מה אנחנו מכניסים ומה לא.

אם הבנתי נכון, כרגע במערכת יש שם, גיל ומקום, זה מה יש, נכון?

אחים והמשפחה ואיפה הוא למד קודם ואיפה הוא לומד היום.

מאיזה רשות הוא הגיע, שכבת גיל.

אפשר לשקול איזשהו מערך שמתוך המערכת הנתונים יהיו ושאותו גורם שיש לו איזושהי הרשאה מסוימת, יוכל לראות נתונים מורחבים יותר לצורך העניין, נתונים פסיכולוגים, השפ"ח רק יוכל להיחשף אליהם, אני חושב שזה ייתן איזשהו מענה ברמת המקרו למשרד ולדעת בסוף, איפה אני נמצא בתוך כל הכאוס הזה וכל המערך הזה.

נמשיך לגבי מוקד פניות ציבור, אז אני אומרת, אני לא יודעת מי שומע אותנו, אבל כדאי לפרסם 6552 *, יש קו ייחודי למפונים, לכל המערך החינוכי שלנו. נהלים שעודכנו, אם זה פליטת תלמידים, שיבוץ עובדי הוראה, תשלומי הורים וכתיבה והצפה של חוברת נהלים מיוחדת, עבור מנהלי המרכזים החדשים שהוקמו ועבור מרכזי יחד. הנה משאבים מתקציבים, קינלי זה עדיין השם שלך, קינלי?

עדיין ותמיד יהיה, לא ישתנה.

אז יש פה, אני מניחה חלק מהמשאבים שניתנו, כל קורא להפעלת מסגרות יום לגילאי לידה עד שלוש שיצא והתקציב כ-4,000 שקל לכל פעוט, גם פה, אפרופו נתונים, צריך לזכור ולהבין, שיש משפחות שהעדיפו שהפעוטות יישארו איתם בבית, תינוק בן חצי שנה, לא מעוניינים להכניס, אצלנו במערכת הוא לא מופיע, כי האמא החליטה שהוא לא הולך למשפחתון ולא יהיה לנו את הנתונים האלה.

יחד עם זאת, אנחנו יכולים להגיד שב-262 מרכזים, יש לנו מסגרות ללידה עד שלוש וגני ילדים.

ושוב, השאלה היא, מי לא נכנס? כמה ילדים לא נכנסו בגלל שהם עברו.

אנחנו יודעים את הנתונים בדיוק.

אדוני, יהיה לנו דיון בהמשך השבוע על אשקלון, אבל רק נזכיר, רשות כמו אשקלון שהצעקה של תושביה, 170 אלף תושבים, שחלקם התפנו בהחלטתם, בגלל הסיכון שהם חיים בו ומתגלגלים בין רשויות, כי באמת, המדינה כמדינה, לא הצליחה לתת מענה על הרבה מהבעיות שלהם והם לא היחידים.

אוקי, יש לנו ממש עוד מעט ואחר כך יהודית תיתן סקירה על נתונים, שבכל זאת תהיה לנו תמונת מקרו של הנתונים. אז היה פה קמפיין לגיוס עובדי הוראה, בעיקר בים המלח ובאילת, גם פה, אתגרים גדולים שהיו בתחילת הדרך, באילת, בים המלח, קשה מאוד להעסיק מטפלים, פסיכולוגים, עובדי הוראה, אז יצא קמפיין לטובת הדבר הזה, הקצנו שעות הוראה להעסקת עובדים, חילקנו ציוד, מדפסות, כיסאות, שולחנות, ערכות הפגה וכו' והלנו כ-700 לינות שבועיות של אנשים שאינם נמצאים במקום שבו הם גרים, אז גם כן, תקציב מאד מאוד גדול. רשויות משלחות, או רשויות מקומיות - - -

מי קובע את הקריטריון? מי מולן ומי לא מולן?

כל מי שגר במרחק מסוים, אני לא יודעת להגיד לך את המרחק כרגע, אבל יש קריטריונים מאוד מאוד מדויקים שהוא נותן שירות, בתוך מרכזי יחד, זכאי ללינה ומשרד החינוך מלין את כל אותם האנשים, במיוחד בים המלח ובאילת, אלה שני האזורים.

הנה שאלה מים המלח, הייתי בים המלח והייתי ב– נדמה לי זה נקרא 'מיתרים' שבים המלח, הקימו איזשהו בית ספר משדרות ויש שם מתנדב שהוא גמלאי של חינוך מיוחד והוא עכשיו נמצא בגן של חינוך מיוחד שם והוא לא מולן, הוא נוסע כל הזמן.

איפה הוא גר?

הוא פנה למוקד? במוקד יש מקום ספציפי לענייני לינה.

הוא פנה, האמת היא שבהתחלה הוא הולן, ולאחר מכן שמו לו אדם נוסף בתוך החדר, והוא אדם מבוגר, שהוא אמר אני לא יכול להישאר כאן, ופשוט ויתרו עליו.

הבנתי, אז בואו רגע, רק נשים את הדברים בראיה הכוללת, שני אנשים בחדר, אדם שלא רוצה להיות עם עוד מישהו בחדר, לצערי, התקציב לא מאפשר את זה והקריטריונים לא מאפשרים את זה, צר לי, זאת התשובה במקרה הזה והיא די ברורה. אז הוקצו משאבים שקליים למנהלי המחוזות כדי לתת מענים מיידיים, לרשויות המשלחות ולרשויות הקולטות, יש לנו 150 שקל עבור כל תלמיד שנקלט. אנחנו חשבנו שזה יעזור, גם בנתונים, שהרשויות שווה להם ללחוץ שידווחו על הנתונים, כי הם מקבלים על כל תלמיד 150 שקל והחל מינואר 160 שקלים. בינוי והסעות, מעל 250 יבילים למוסדות חדשים שנבנו, השכרת מבנים, מימון הסעות במאה אחוז.

בשקף כאן יש איזושהי תמונה, עצירה לראות את האבולוציה של כל ההתפתחות של המרכזים החינוכיים שלנו, אז בשלב הראשון, זה לא כול שלב הוא בפני עצמו והוא נגמר בסוף אוקטובר ועברנו לנובמבר, אל אזה ממש איזו תמונה, איזה סקיצה מאוד מאוד ראשונית כדי לראות את תמונת המצב. אז יש לנו בשלב הראשון, בעצם הקמנו את המרכזים במרכזי הקליטה, בשלב השני, עיצבנו אותם, נתנו מענים, גם עובדי הוראה, גם ציוד, גם מרחבים, גם זה עם הזמן, יש מקומות שקיבלו מהר יותר, יש מקומות שלקח טיפה יותר זמן ובשלב השלישי שהוא השלב הנוכחי, רוב התלמידים בכיתות א' עד י"ב, משולבים, או בתוך בתי הספר, או בבתי ספר זמניים, עם כל הקושי שבדבר, אני רוצה להגיד, אפרופו, קינלי מה שאמרתי, לא מושלם, יש קשיים של ילדים שמשתלבים בתוך בית ספר ויותר קשה להם והם פחות מוכר להם והם לא רוצים וצריך לפעול פה בכל מיני אמצעים, כדי אולי לתת להם מענים אחרים.

אגב, אפשרנו גם להשתלב בתוך כיתה קיימת, אבל גם להשתלב בכיתה נפרדת, בקהילה נפרדת, מתוך אותו מקום שאתי מדברת עליו.

ואנחנו כאן, עכשיו כמו שאתם רואים, אנחנו לפני שלב ד', או גם שלב ד' הוא שלב לא ברור ולא ידוע ועדיין, אין החלטות, נתנו דוגמא קיבוץ רעים, כי הם כבר עברו, אבל יש לנו את נחל עוז שנשארים ויש לנו את נירים שאמורים לעבור עוד חודש ובאמת על כל יישוב יש - - -

ניר עוז עבר לקריית גת עכשיו.

נכון, קריית גת וחלק כבר התחילו לעבור וחלק עוד לא עברו, אז כל הזמן יש פה, באמת, זה מציאות מורכבת, מבחינת אנחנו עוד לא יודעים, יש המון נתונים שאנחנו עוד לא יודעים, עוד לא יודעים בדיוק באיזה תאריך יעברו מכאן לשם, על כל היישובים, כולל שדרות, כולל קריית שמונה, כולל צפון שעכשיו יש פה חוסר וודאות לגבי עד מתי. כל עוד זה קיים, משרד החינוך עושה את כל המאמצים כדי לתת מענים מיטביים, שוב, לא הכול מושלם, אבל אנחנו כל הזמן משפרים תוך כדי תנועה, משתדלים לתת את המענים הכי מדויקים שאפשר, ברמה מקומית הווה אומר, ברמה המחוזית, יש לנו מידע על כל ילד וילד, לא יהיה מקרה שאתם תגידו לי שם של ילד ואני אבדוק ואני אגיד לכם, אני לא יודעת איפה הוא נמצא, אין דבר כזה. עכשיו על תמונת הנתונים, אפשר לתת ליהודית כמה דקות.

שאלה, מדוע חולקו רק שליש מהמחשבים, מתוך 39 אלף?

עניין של הזמנה, מזמינים ציוד.

חלק לא היו בארץ.

כרגע, אין 39 אלף?

אנחנו בתהליכי הזמנה של רכש.

הנתונים שנתתם הוא תהליך של הזמנות?

כן.

וכמה יש?

13 אלף חולקו מתוך ה-39 אלף.

אני שואל שאלה אחרת, אני שואל, כמה יש וכמה חולק, לא כמה הוזמן?

כל מה שיש חולק, כל מה שהיה חולק.

אז חסרים עוד שני שליש שלא הגיעו בכלל?

שהם בתהליך של הזמנה, זה משהו מידי.

יש לנו צפי?

תיכף אני אבדוק.

אם זה יגיע עוד חצי שנה זה לא יעזור יותר מידי.

לא, ברור.

לפני שאני אתן ליהודית, אני רוצה להגיד לכם, התרשמתי לטובה מהסקירה, סקירה מדויקת, שוב אני אגיד וזה מה שהייתי אומר לביתי, אם הייתה מכינה מצגת, יותר מידי מלל, הייתי מתמקד יותר במספרים, אפילו לא בשקף 18 שאתם שם מדברים על תקציבים, הייתי מצפה לקבל פירוט, תקציבים, מה קיים, מאיפה הוא נלקח, האם מהשוטף, האם מדובר פה בתקציבי חירום? שוב אני אומר, כוועדה וכגורם מפקח, בלי הנתונים האלה, מאוד קשה לפקח, המון מלל, דברים מבורכים, אבל עם מספרים היה מקל לנו על העבודה, למרות שגם עם זה אנחנו יודעים בסוף, לעשות עבודה יסודית ובסוף להגיע לאותם תקציבים, תחסכו לנו קצת את העבודה של היועצים הפרלמנטרים ותבואו עם מצגת עם נתונים, זה יחסוך לנו עבודה, ברמת השוטף. כן יהודית, בבקשה.

אני אתחיל דווקא ממה שאתי אמרה בסוף, אנחנו בוודאות יודעים איפה כל ילד נמצא, הפער הוא טכני, לא מהותי, כל מחוז יודע איפה התלמידים שלו והיה גם סטטוס עם השר וסטטוס עם אנשים מצוות המנהלת, ברמה הטכנית, אנשים שישבו והקלידו את הנתונים, לאור המעברים והתזוזות, לא הצליחו להקליד את כולם, זה אחד. הנתונים שלנו הם, אנחנו מדברים על 45 אלף תלמידים מפונים, מגילאי לידה עד י"ב, יותר נכון עד 21, כולל החינוך המיוחד, אבל בפורמלי בעיקרון זה עד גיל 18, ש-21 אלף מהם – 21,111 יש לי את המספרים המדויקים, אני אדבר במספרים עגולים – שוהים במרכזי קליטה, שוהים, אני רגע בקטגוריה של שהייה, 15,200 שוהים בכתובת אחרת, יש כאלה שהתפנו באופן עצמאי, גם לדירה שכורה, או לבני משפחה, כ-1,900 שוהים בחו"ל, אנחנו יודעים על כאלה שעזבו גם בתקופה הזו ועוד 1,800 מדווחים במצבת, אבל אנחנו לא יודעים איפה הם נמצאים. סך הכול אנחנו יודעים איפה שוהים 40 אלף, יש לנו פער, זה עומד על 84 אחוז, זה אחוז די גבוה, יש לנו פער של 8,000 תלמידים, ש-4,000 מהם הם ילדי לידה עד שש.

אני הייתי בסוף השבוע האחרון באילת, בהרודס, ראיינתי, פגשתי את ההורים, הייתי במסגרות שלהם ושאלתי את ההורים, מה קורה עם הילדים הצעירים, ההורים אמרו לי, עד שנה וחצי אנחנו לא רוצים לשלוח, אנחנו לא עובדים, אנחנו בעצמנו במלון, רובם ככולם הם מפוני שדרות, מאוד מרוצים מהמהלך, הם אמרו לי, תראי בבוקר, כל ההסעות מגיעות, כל הילדים יוצאים ולומדים, בודדים, כן, כמו שאתי אמרה, יש איתם קשיים והמענה הטיפולי שנמצא במלון, גם מטפל בהם. מתוך כל ה-40 אלף תלמידים, יש לנו קרוב ל-26 אלף תלמידים שהם בגילאי בית ספר, יסודי ועל יסודי, מהם מדווחים במצבת וזה גם אתגר שלנו, לגרום לכך שכולם יהיו מדווחים במצבת, 8,000 בבתי ספר קיימים ברשות שקלטו, אני אומר גם ברוחב לב, בלי להסתכל כספים, בלי להסתכל על משאבים, לא על בירוקרטיה, קודם כל קלטו, הכילו וקיבלו אותם במאור פנים, אז זה חייב להיאמר. עוד 4,000 ב-45 מוסדות זמניים שהוקמו ועוד 1,300 כיתות א' עד י"ב, שבחרו ונשארו בתוך מרכזי יחד במלון ופה יש אתגר להביא את כולם למצבת מלאה.

חסר לי, זה לא מתכנס.

אז אני אומרת, יש לנו 8,000, רגע, בשהייה אנחנו יודעים איפה נמצאים - - -

לא, אמרת 25 אלף מתוך - - -

יש שקף בתוך המחשב, אם תרצו בשנייה אפשר לעלות את זה.

בסדר, תיכף, יש נתונים של הממ"מ, נעשה סינכרון.

25-26 אלף הם תלמידי בתי ספר א' עד י"ב.

נכון, מתוכם 8,000 מוסדות רשות קיימים, 4,000 זמניים.

מתוכם 13 אלף משובצים במצבת, יש לנו פער במצבת, 50 אחוז משובצים במצבת, מתוך הפוטנציאל של 25 אלף תלמידים בגיל בית ספר יסודי ועל יסודי, 15 אלף שחסרים לנו, אלה ילדי לידה עד גיל שש, שהם במעונות בגני הילדים במלונות ואנחנו יודעים איפה הם, אין להם מצבת, הם לא מדווחים במצבת, הם מדווחים במערכת שנקראת Monday.

זה עדיין לא מתכנס.

למה? אצלי זה מתכנס.

לא.

אפשר להעלות את זה מתוך המצגת, להסביר את זה.

זה פער לא של אלף, של 12 אלף.

לא. נשב אחר כך ואני אראה לך את השקף.

תודה רבה יהודית.

אתי ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, בבקשה.

אם אפשר אחר כך לחבר את המחשב, יש אפשרות כזאת? כדי להראות את השקף של הנתונים.

תיכף נקבל את הנתונים מהממ"מ, אני חושב שאלה נתונים מסונכרנים.

לא, הם לא מסונכרנים לדעתי.

אם לא, אז חבל, למה אתם לא מעבירים את הנתונים למרכז המחקר והמידע של הכנסת?

ברשותך, משפט אחרון, אנחנו משתתפים באופן קבוע במשל"ט ינאי, עם כלל המשרדים שרלוונטיים ואנחנו כמשרד חינוך, מיידעים ומעדכנים בנתונים ופחות מקבלים, זאת אומרת, המשרד אסף די הרבה, גם אם זה לא מלא, די הרבה נתונים, משרד החינוך.

תודה, אתי בבקשה.

לא, הם לא מסונכרנים, בהקשר של ההסבר של הפערים, שאנחנו רוצים להראות.

בסדר, עוד פעם, אנחנו בדיון, אין בעיה, כן, בבקשה אתי.

[הצגת מצגת]

אני אציג נתונים על שירותי חינוך לתלמידים מפונים, בקצרה, הנתונים מופיעים במלואם במסמך שפרסמנו לקראת הדיון, לבקשת הוועדה ומבוסס על דברים שקיבלנו ממשרד החינוך, מאתי והצוות שלה. אני אתחיל בכמה מילים על הנושא של הפינוי של היישובים שהוא כמו שנאמר פה, פונו עשרות יישובים, באמצעות החלטת ממשלה ובתוכם יישובים במועצות אזוריות וערים ומועצות מקומיות, אחד מהערים אשקלון שהייתה תוכנית פינוי שהסתיימה. החלטות הממשלה קבעו שמימון המדינה של המפונים ובתוך החלטת הממשלה יש בסיס בעצם לפעילות משרד החינוך בנושא הזה, שמשרד החינוך יגבש - - -

שנייה אתי אני עוצר אותך, בשקופית הקודמת, בדשבורד של מנהלת יחד, מופיע 82 יישובים מפונים בדרום, מ- 0-7 ועוד 43 יישובים מפונים מהצפון, זה לא מסתדר עם המספר שיש לך.

אם סופרים את הערים זה כן מסתדר, אבל יש גם כל מיני, אחת הבעיות שקשורות בזה זה עניין של הגדרות, אני אדבר על זה אחר כך, משרד החינוך - - -

מדיניות של השר שלנו.

כולל גם יישובים שלא פונו לפי החלטת ממשלה, במועצות אזוריות בעוטף שפונו ברובם, הוא כולל אותם בתוך.

בעצם משרד החינוך הרחיב את מספר היישובים, לתת מענים.

בחר לתת מענה למועצה שלמה ולא לפצל אותה.

וכן עולה פה שאלה, כי התושבים האלה לא מקבלים סיוע מהמדינה, אבל כן זכאים לשירותי חינוך, זה חלק מהשאלות שעולות בהקשר הזה. מה שחשוב להגיד, אני חושבת שלא הוזכר פה, סיום הפינוי היום הוא 29 בפברואר 2024, זה מה שהוחלט ביום שלישי, בתאריך הזה דובר גם על חזרה של חלק מיישובים למוסדות חינוך עורפיים שהוקמו בעבורם, עד אז. זה נתונים כלליים על המפונים, כיום יש לנו 119 אלף מפונים, 56 אלף במלונות מרכזי קליטה, 82 אלף, כמעט 83, בקהילה והנטייה היא שיותר ויותר עוברים לקהילה, מתוך המלונות.

זה תלמידים מפונים.

אוכלוסייה בכלל.

אוכלוסייה שפונתה בכלל באופן כללי, זה הנתונים שמופיעים במערכת יחד ובנוסף לכך, יש עשרות אלפי מתפנים, באופן עצמאי, ללא סיוע מהמדינה, חלקם בהחלטת מועצות אזוריות, חלקם באופן עצמאי לגמרי ולגבי המספר הזה, אין מידע ברור, זה גם מאוד תלוי בהגדרה ויש דיווחים שונים, ממקומות שונים, אבל מדובר בעשרות אלפים.

שאת מדברת על זה שאין סיוע מהמדינה, זה בכללי, אבל הם כן מקבלים שירותי חינוך.

חלקם כן, אותם שדיברנו במועצות באזורים בעוטף, אבל חלקם זה ממש באופן עצמאי, כל מתפנה, צריך לדאוג לעצמו למוסדות ה- - -

ועל זה, כן יש לנו נתונים?

לא, אין בכלל נתונים על זה, בעצם זה לא משהו שמשרד החינוך עוקב אחריו, עד כמה שאני יודעת.

אוקי.

כמו שנאמר פה, על ידי משרד החינוך וזה הנתונים שלהם, פשוט אני מציגה אותם פה בגרף. 48 אלף תלמידים מפונים בגיל חינוך, מתוכם 31 אלף ביישובי הדרום, 16,700 מיישובי הצפון ואנחנו רואים פה את הפילוח שלהם, מתוך יישובי הדרום והצפון, שכמו שנאמר, יש לנו בסך הכול, יש לנו 7,900 שאין להם דיווח, רובם מיישובי הדרום, חלקם יישובי הצפון, שנאמר פה שאין עליהם דיווח במערכת הכללית.

כשמחציתם הם תלמידים בגילאי אפס עד שש, חלקם הורים שבחרו לא לשלוח את הילדים למסגרות.

אנחנו יודעים את נתוני הפילוח?

כן, בטח.

יש את נתוני הפילוח, רוצה שנציג אותם? אני יכולה להגיד.

לא, יהיה חשוב לדעת, מתוך הבערך 8,000, כמה מהם הם באמת מהגיל הרך וכמה מהם ביסודי ותיכון.

אני חושבת שחשוב גם לראות שחלק, למעשה פחות ממחצית מהתלמידים המפונים, אנחנו יודעים שהם נמצאים במרכזי יחד ובצפון, השיעורים יותר נמוכים, כלומר בצפון, פחות שוהים במרכזים המסודרים ויותר בקהילה. אנחנו דיברנו על הפעלת שירותי חינוך למפונים, היא בעצם מתחלקת, יש פה שלוש רגליים, משרד החינוך שנמצא פה והציג את העבודה שלו, גם בתי ספר זמניים, מחוץ למרכזים, גם מרכזי יחד, הרשות המקומית הקולטת שקולטת תלמידים לבתי ספר קיימים והרשות המקומית המפונה שזה קצת גורם חסר, כי אין בעצם הנחיות, או מדיניות מאוד ברורה של משרד החינוך, או של גורם אחר, בנושא של, איך אמורה לפעול רשות מקומית מפונה, זה לא משהו, כמו שנאמר פה, הפינוי פה, לא נעשה לפי תוכנית שהייתה קיימת ולכן החלטה, איך כל רשות מקומית שפונתה, או משלחת, זה מאוד תלוי ברשות המקומית, במצב שלה - - -

לא, אבל כן אמרנו שמחוזות משרד החינוך, הוגדרו על משרד החינוך כגורם מפעיל, זאת המדיניות של המשרד.

כן, זאת אומרת, כשקיימים חילוקי דעות, בעצם אני מבין שהמשרד הוא זה, שמענו את זה משמעון איבגי, לגבי ההסעות, שכשהכדור מתחיל לזוז ממועצה קולטת, למועצה מפונה, אז בעצם משרד החינוך נכנס פה לעובי הקורה, השאלה היא אם זה בכל הדברים זה ככה, או רק לגבי ההסעות?

משרד החינוך במחוז, הוא האדם הגורם המתכלל.

כמו שנאמר, ברשויות מקומיות מפונות, במסמך דיברנו עם עריית שדרות שיש לה מודל הפעלה אחת, יש רשויות אחרות שהגיעו לדברים אחרים ובגלל הפיזור הגאוגרפי והם מאוד מאוד קשה להם, ראינו בעיות של קושי בהעברת מידע, קושי בשיבוץ של עובדי הוראה, למשל, במיפוי של התלמידים, עירית שדרות אמרה שהם יודעים איפה 90 אחוז מהתלמידים, למרות שזו עירייה שיחסית מקדישה לזה הרבה מאוד מאמץ, תלמידים שלא פונו ואין להם בכלל מסגרת חינוכית, הרבה בעיות עולות בהקשר הזה וגם חשוב להגיד וגם נראה לי שזה עלה מהמצגת פה של משרד החינוך, שלמרות שיש, כמו שאמרנו, במרכזי יחד, פחות ממחצית מהתלמידים שמפונים, הדגש של משרד החינוך ושל כולם, הוא מאוד מאוד על הפעילות באותם מרכזים ופחות על מה קורה עם תלמידים שלא מגיעים למרכזים, גם מפונים וגם מתפנים, אני חושבת שזה משהו שמאוד עולה מהנתונים. כמו שדובר פה, מסגרות ייעודיות לתלמידים מפונים, בסך הכול 10 אלף תלמידים, באותם מסגרות זמניות, כ-2,500 ילדים בגיל הרך, 3,700 בגנים ו-4,000 בגילאי בתי ספר, שבסך הכול 226 מעונות. וחשוב לציין שיש לנו יותר מ-300 מרכזים, כלומר יש לא מעט מרכזים שבהם אין מעונות.

יש לי את הפילוח, אני יכולה להציג אותו, גם את הסיבות למה אין.

מעולה.

וכמו שנאמר פה, הנושא של תלמידים מפונים לבתי ספר קיימים, בסך הכול 8,000 תלמידים מפונים, מדווחים במצבת תלמידים, בתי ספר קיימים, כ-1,100 בתי ספר קולטים. יש רשויות מקומיות למשל טבריה, תל אביב, ירושלים, קלטו מאות תלמידים, ראינו זה דובר פה על תקציב של 150 שקל לתלמיד ברשות קולטת, ברגע שבית ספר קולט תלמידים מפונים, אני לא בטוחה עד כמה באמת המשאבים מספיקים והאם הם מגיעים למי שנזקק לנו ובאמת, יש רשויות מקומיות שקלטו הרבה מאוד תלמידים וזה משהו שהם מתמודדות אתו. זה מבחינת המצגת.

אני דווקא חושב שרשויות שקיבלו מספר תלמידים גדול, אז יכול להיות שבאמת, התקציב הזה כשאני מצרף אותו בסוף, הוא מקבל איזשהו סל גדול, השאלה האמיתית היא ברשויות שהם קיבלו מספר בודד של תלמידים, יכול להיות ששם החישוב צריך לעשות בצורה אחרת ולראות, איך בסוף, אותו תלמיד, כי בית ספר שמקבל 150 שקל תוספת על תלמיד זה לא.

אם אפשר רגע, רק לגבי התקציב של רשויות קולטות. קודם כל, תודה רבה לאתי.

רק כמו שזה, ראינו פה שבסך הכול המידע של משרד החינוך, כולל כ-18 אלף תלמידים ואנחנו מדברים על 40 אלף תלמידים, אז כמובן שיש פה פער.

אז תיכף אנחנו נסביר את המספרים, אבל תודה אתי. לגבי המשאבים לרשויות שקלטו, צריך להגיד שיש פה כמה וכמה משאבים שניתנו לאותם ילדים, אחד, זה לרשויות המפנות, לטובת התלמידים שנקלטו, שתיים, זה למחוזות משרד החינוך, מיליוני שקלים שניתנו להם כדי לסייע לתלמידים, לבתי הספר, זה לא לרשות, אבל זה כן לבתי הספר והתקציב שניתן לרשות הקולטת, אני לא שמעתי על אף מקרה שבאו ואמרו לי, אין לנו משהו ולא קיבלו, באמת, ברוחב לב ובאופן מדויק, כולל מיפוי של משולחנות וכיסאות ועד לפעילות חברתית כזאת, או אחרת, כולם קיבלו מענים.

גם הפעוטות מלידה עד שלוש, בכל הרשויות המפונות, קיבלו בין 3,000-4,000 ₪ לכל פעוט, היכן שהוא נמצא, ההורים לא היו צריכים לשלם פרוטה.

רצית להגיד אורנה, אם אפשר לגבי מקומות שאין בהם פעוטות - - -

למשל, אני רוצה להגיד, יש לנו 7,360 פעוטות מלידה עד שש, בצפון ובדרום ועוד 8,376 משלוש עד שש, אז מדווחים במרכזי יחד - - -

שזה בנוסף לפערים הקיימים, לצורך העניין, בפזורה הבדואית שזה עוד סיפור בפני עצמו, זאת אומרת מהשביעי באוקטובר, את מדברת?

כן, כן. מדווחים במרכזי יחד פעוטות 2,623, מדווחים בכתובת אחרת 2,175, שזה אומר שהורים לא רוצים לשלוח את הילדים, שהורים נמצאים אצל משפחות אחרות, שוהים בחו"ל יש לנו 254 ילדים ובסך הכול, אנחנו לא יודעים 2,305 פעוטות, בשלוש עד שש, המצב יותר טוב, מתוך ה-8,376 אנחנו לא יודעים להגיד, איפה 1,779 ילדים וגם כאן, הם מפוזרים בגנים, הם פונו, לא למרכזים, אלא פונו ביישובים והם משובצים בתוך גני הילדים, בתוך היישובים שאליהם הם התפנו.

אוקי, טוב, אני רק רוצה לומר, ששוב אני אומר, כשאני מדבר על הנתונים ובסוף, לצורך העניין, כוועדה, אם אני רוצה לדעת את אחוזי הנשירה של אותם תלמידים, או צפי של אותם תלמידים שנמצאים בסיכון גבוה, בסוף, בלי לדעת, כמה תלמידים, אכן מגיעים למסגרות וכמה לא מגיעים, יהיה קשה באמת להתמקד ולדעת, איפה ראוי וכדאי לתת את המענה הזה ולכן אני לא סתם מתעקש לנתונים ולא סתם נודניק על נתונים, כי בסוף, בלי קבלת הנתונים האלה, יהיה מאוד קשה לוועדה, לבוא ולהתמקד, איפה החסר ואיפה אנחנו צריכים להשקיע, האם בבלתי פורמלי, אם בפורמלי, אם ברמת הפסיכולוגים, מה המענה הנכון והראוי שכל תלמיד יקבל ולכן אני חושב שהנתונים האלה חשובים. נמצא איתנו דויד צור, חברה למתנ"סים בבקשה.

שלום לכולם, אנחנו עובדים בצמוד למשרד החינוך, צמוד למנהל החברה והנוער, אבל גם עם האגף של אינה ואתי, אני חושב שבדרך כלל אומרים שמה שעובד בשגרה, עובד בחירום, אני מאוד מקווה שמה שעובד בחירום, יעבור איתנו לשגרה ושיתופי הפעולה שרואים בשטח, בין הפורמלי לבלתי פורמלי, בין המתנדבים לעובדים, זה משהו שבהחלט אני מקווה שיישאר איתנו. התחלנו באמת, בהפעלות במלונות, למצוא פה איזו הפעלה, פה איזו חברה שתיכנס ותחלק ארטיקים, או דברים כאלה, מהר מאוד זה הלך והסתדר לאיזשהם פעילויות קבועות, אם זה חוג לכל ילד, שאנחנו מפעילים היום 2,500 ילדים מהצפון והדרום, מתקציב שהגיע ממנהל חברה והנוער. מתחמי נוער, יש 11 מתחמי נוער שפועלים בכל הארץ, בערים הגדולות, אילת, תל אביב, טבריה, חיפה וגם בערים היותר קטנות, מצפה רמון, ירוחם, שהכספים לשם זה מהפילנתרופיה שהגיעו ואנחנו מתחילים משבוע הבא, קבוצות חווייתיות טיפוליות, דרך משרד הרווחה, זאת אומרת, אנחנו מצליחים באמת לעבוד, עם כל משרדי הממשלה, כדי לתת לכמה שיותר ילדים, איזשהו מענה בלתי פורמלי, בשעות אחר הצוהריים והערב וכמובן, הזכירה אתי שקיבלנו החברה למתנ"סים משימה בלתי אפשרית בשבועיים, להרים פעילות ל-12 אלף ילדים, מגילאי גן עד גילאי נוער וזה עבד מצוין, בתקציב של עשרה מיליון שקל שהמשרד הביא.

אנחנו לא עושים שום דבר לבד, אנחנו עובדים, גם עם משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות, מחלקות הנוער, קרנות, כמו קרן רש"י, ה-JFNA, מפעל הפייס, שלטון המקומי, השלטון האזורי ובהחלט, מצליחים לייצר שם איזושהי שגרה, גם בחינוך הבלתי פורמלי ויש לא מעט אתגרים עם הדבר הזה ואני אמנה דווקא את האתגרים ואשמח שגם הם יכנסו לפרוטוקול ולחשוב עליהם ביחד. אחד, אתי הזכירה מקודם את המעה המצוין של מרכזי יחד, של הנוער בסיכון וכשיש מענה מצוין לנוער בסיכון ומענה פחות טוב לנוער רגיל, אנחנו רואים גלישה של נוער רגיל, לנוער בסיכון ואז נוער רגיל בעצם, מגניב לו העשרה ילדים שמתרגלים פעילות עד הלילה וזה משהו שאנחנו צריכים להתמודד אתו ושאני אומר אנחנו זה כמובן ביחד. פתיחת שנת הלימודים באוניברסיטאות, גרמה להרבה מאוד עובדים ועם מתנדבים שהזכירו מקודם, אותם 3,500 מתנדבים, למשל, מתחם נוער באילת שהיה הגדול ביותר שהקמנו, הראשון שקם בעצם, הוא בעצם כמעט התרוקן מעובדים, כי רוב העובדים שם היו סטודנטים, מה שגרם לו לשנות את אופן הפעולה של המרכז הזה.

יש יישובים שעוברים, הזכירו מקודם, ממועצה אזורית אשכול למשל, מתפזרת ליישובים שעוברים ממקום למקום, מאוד חשוב להם לשמר את הזהות האשכולית וזה קצת קשה שאתה בתוך עיר פתאום, או בקריית גת ובעצם אין שום חיבור בין בני הנוער השונים וזה איזשהו אתגר ואני אגיד שהיום בעצם, באחת, מתחיל תהליך שגם אסנת שיושבת לידי וגם אני, שותפים לאיזושהי כתיבת תוכנית עבודה לאומית חדשה, לחינוך בלתי פורמלי בארץ, שמוביל מנהל החברה והנוער, ביחד איתנו, עם תנועות הנוער, עם מחלקות הנוער, שאני מקווה שבעוד ארבעה חודשים, נוכל להראות כבר איזשהם תוצרים. ושוב, התחלתי בזה ואני אסיים עם זה, אני מאוד מקווה ששיתופי הפעולה, עם כל הגורמים, לעבודה עם ילדים ונוער במרכזי הפינוי, ימשיכו איתנו, גם לשגרה. תודה.

תודה רבה, צופית גולן, הנהגת ההורים הארצית, נמצאת איתנו בזום.

צוהריים טובים, שוב שלום. אני שמעתי את הסקירה של משרד החינוך, הקשבתי לה קשב רב, שמעתי המון מה קורה לילדים שנמצאים במרכזים, מרכזי הקליטה, מרכזי הפינוי, המרכזים, המרכזים, אני רוצה לשים פה על השולחן סיפור אחר, את הילדים שלא נמצאים במרכזים, שוב פעם, כמו שאמרנו גם בדיון הקודם, לא כולם התפנו כמו נחל עוז למרכז ספציפי, חלקם נמצאים בבודדת, בכל מיני ערים, מכל מיני סיבות ויש לנו כמה בעיות, אני אשים אותם על השולחן. אחד, ילדי י"א-י"ב שלומדים בחוף אשקלון למשל, אלא אם כן, הם נמצאים במרכזי מגורים, לא זכאים להסעה לבית ספר שלהם, לא ניתן לשלב אותם במסגרות הקיימות בערים האחרות, מכיוון שזו תוכנית לימודים אחרת לגמרי, זאת תוכנית הבחנות של בגרות, ילד יש לו כבר את הנושאים שהוא למד עם הכיתה שלו, עוד יותר חשוב שהם גם ימשיכו חברתית, עם הילדים שגדלו איתם ואני מדברת איתכם על ילדים שרוצים ללכת לבית הספר, רוצים, עם כל מה שהם עברו והתשובות שהם מקבלים, אני קיבלתי אותה אתמול, את התשובה מהמשרד, אחרי שבדקתי ארוכות, הם מקבלים איזשהו תקציב, למשפחה זה אמור להספיק להכול, חברים זה לא מספיק להכול, גם ילדים שלא נמצאים במרכזי פינוי כאלה ואחרים, עדיין צריך לדאוג להם שהם יוכלו להגיע למסגרת, בוודאי ובוודאי שאנחנו מדברים על י"א-י"ב, ילד בכיתה ז' עוד יכול להשתלב במסגרת בעיר אחרת, זה מאוד מורכב חברתית.

אנחנו צריכים לזכור שהילדים האלה, הרבה מהם עברו ועוברים המון, חלקם לא ישנים בלילות עדיין, בואו, זה באמת טראומה מאוד קשה, גם מפונים מצפון שנתלשו מהבית וגם מפונים מהדרום ולהגיד להם, בואו תשתלבו בבית הספר, שאנחנו יודעים שלבתי הספר, אין מספיק שירותים פסיכולוגים, אין מספיק שעות יועצת, אין, אין, אין, אין, זה לא פשוט ואני שומעת המון על מרכזי הסיוע והם מהממים והם מדהימים ובואו, זה סיפור אחד, יש פה הרבה מאוד ילדים, אנחנו ראינו את הנתון הזה גם קודם לשנייה, שמשפחות שפונו, עם מה שנקרא, כל אחד הלך למקום אחר ולא יכול להיות שהילדים האלה, יישארו בלי מענה, לא יכול להיות שאנחנו נקבל תשובות כמו שהם מקבלים איזשהו סל משפחתי, תסתדרו, לא, זה צריך להיות אינטרס של משרד החינוך, שילדים י"א-י"ב שרוצים לסיים בגרות, יוכלו להגיע לבית הספר שלהם, אם הוא מתקיים, אני יכולה להגיד שבית הספר של חוף אשקלון דרכא, עבר לקריית מלאכי והילדים לא כולם מקבלים הסעה, רק מי שיש לו מרכז, רק מי שגרות שמונה-עשר משפחות בתל אביב, הם יקבלו הסעה, כל מי שלא גר בתוך המקום הזה ואני מזכירה, לא כולם יכולים להרשות לעצמם לגור בתל אביב, אין לכל היישובים, מרכז התפנות מסודר, בואו, הילדים האלה, לא מקבלים מענה.

דבר נוסף, אמרנו אותו בקטנה בוועדה הקודמת, אני אשים אותו עוד פעם פה, ילדים עם סל אישי שמשולבים בתוך בתי הספר הרגילים, מה שנקרא, בערים הקולטות, אין, אין מענה כמו שצריך, אנחנו יודעים שחסר צוותים מלכתחילה, יודעים שחסר הסעות, יודעים שחסר סייעות, יודעים שחסר צוותים, עכשיו זה עוד יותר גרוע, אין מספיק שעות, אין מספיק צוותים, אין, אין, אין, אז זה לא חוכמה לדבר איתי על המרכזים הגדולים שבהם המשרד ריכז את כל המאמצים שלו ועושה עבודה טובה כזו, או אחרת, גם על זה יש לי הרבה מה להגיד, אבל בהזדמנות אחרת, אבל בואו, יש לנו פה אוכלוסייה שלמה, שאני לא שמעתי את המשרד לשנייה מתייחס אליהם.

אני רוצה לשאול, אם הם פנו למוקד?

פנו, אני אישית, אישית, טיפלתי במקרה - - -

צופית שלום זו אתי סאסי, כשאת רוצה את יודעת איפה למצוא אותנו, אז אני אשמח לשמוע בדיוק.

אתי, יקירתי, זה הגיע לגילה מטרני, זה עלה למעלה לכולם, כל מי שהיה צריך, התשובה שקיבלתי אתמול הייתה, אין לנו פתרון, המשפחות מקבלות איזשהו סל תקציבי ואיתו הן אמורות להסתדר, אני מחדשת לכולכם, גם משפחות שנמצאות במרכזים, מקבלות איזשהו סל, משפחה שעכשיו נתלשה מהכול, צריכה לקנות ביגוד, למצוא את עצמה מאפס, בואו, היא לא יכולה להתחיל לממן הסעה לקריית מלאכי.

בכנות המקרה לא הגיע אלינו, נשמח שתעבירי לנו פרטים קונקרטיים לטיפול מידי וישיר.

חברים, המקרה הספציפי הזה הוא לא היחיד.

לא, כמה מקרים, כל מקרה.

בסדר, אבל אני מבקשת שבכלל תסתכלו עליהם, תביאו נתונים, תגידו לי שאנחנו באמת, יודעים להגיד שכל ילד אנחנו יודעים שנתנו לו מענה, אני מצטערת, אני יכולה להגיד בוודאות שלא.

כן, נאמר גם על ידי המשרד, שלא כל ילד, לכאורה, מקבל ויש עדיין מה לשפר ולכן כוועדה ביקשתי את הנתונים בשביל לדעת באיזה תופעה אנחנו מדברים.

כבוד יושב ראש הוועדה, הם ילדים שעוד שנייה נגמרת להם השנה.

אני מסכים איתך, לכן אני מתעקש לקבל את הנתונים בשביל לדעת את היקף התופעה.

נכון, אבל באמת, אני שבה ומבקשת, תסתכלו על כולם, לא רק על מה שנוח ונעים ואפשר לצייר אותו יפה במספרים ולעטוף אותו יפה עם סרט מתנה, גם על מי שלא נמצא בתוך המרכזים. אני יכולה להגיד שגם חוגים, יש ערים כמו רמת גן שאומרים למפונים, בואו, אנחנו ניתן לכם הכול, חוג לילד הכול ויש ערים שלא והילד מוצא את עצמו, בלי מעטפת חברתית, צריך למצוא לעצמו חברים, להתחיל ללכת לחוגים, לא כל ההורים יכולים לממן עכשיו חוגים, המעטפת הזאת לא מוצעת לכולם והגיע הזמן שאנחנו נבין שיש פה המון משפחות שנמצאות בין לבין ולא בתוך התמונה היפה והארוזה עם סרט. תודה.

תודה רבה צופית. נועם וילדר, המועצה לשלום הילד, בבקשה.

תודה. קודם כול, אני אתחיל באמירה על החטופים בתחילת הדיון, אמרנו את זה בכל הזדמנות ונמשיך להגיד, שצריך לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה, יש ילדים, יש ילדים שמחכים להורים שלהם, לאחים שלהם, למשפחות שלהם והם צריכים להיות פה, כמה שיותר מהר, אז הקדשתי את השניות הראשונות לזה. לגבי מה שאתה אמרת אדוני יושב הראש, לנתונים, אני מצטרפת לקריאה וחשיבות להבין, איפה החסר, אני אגיד שלגבי נשירה, כמו שאתה בוודאי יודע, מאוד קשה לאתר את המידע, גם בשגרה, לגבי נשירה גלויה, נשירה סמויה, משרד החינוך עוד לא פיתח את המנגנון הנכון כדי לנטר את המידע במדויק והדבר הזה חשוב במיוחד בזמנים כאלה ובתקופות חירום. התוכנית היא באמת מבורכת והיא טובה וכמו שאתם גם אמרתם בעצמכם, יש פערים בין המטה לשטח מה שקורה בפועל, מהאינדיקציות שאנחנו קיבלנו מביקורים שעשינו ומשיחות שניהלנו, הרבה בתי ספר של המפונים הם לומדים רק בחלק מימי השבוע, רק שעות ספורות ביום. אני אגיד שיש חלק גדול מהילדים שהבנו שכן מסוגל ללמוד וברגע שהוא כן מסוגל ללמוד, זה גם מאוד חשוב שהוא ילמד באופן מלא וסדור, זה חשוב להם, זה חשוב לשגרה.

נקודה נוספת שקיבלנו זה הנושא של חינוך גופני, שלפעמים מתקשים למצוא מורים לחינוך גופני ודווקא השיעורים האלה הם מאוד מאוד משמעותיים לילדים ונוער, שחווים איזשהו סטרס, שמתמודדים עם מצוקה נפשית, אני יודעת שנגיד בית ספר היסודי של נירים, הם חברו להפועל שככה עזרו להם להצמיח שיעור חינוך גופני וזה מבורך וצריך להשתמש בפתרונות היצירתיים האלה, לטובת הילדים. גם שיעורים שנוגעים לתיאטרון, לאומנות, הדברים האלה חסרים בשטח ודווקא הם הקריטיים.

יש לנו חוג לכל ילד להרבה מאוד ילדים שהם נהנים מחוגי העשרה בתחומים שלא אני ולא את חווינו בילדותנו.

אני שמחה, אנחנו כן יודעים אבל על מקומות שילדים גם לא מקבלים את זה, אז זה כל הזמן הפער הזה, בין הרצוי למצוי. לגבי ההגעה למסגרות והסעות, מה שהנהגת ההורים דיברה, אני רק אגיד שזה חלק בלתי נפרד מהזכות של ילדים לחינוך, שיוכלו להגיע למוסדות החינוך שלהם, זו נקודה נוספת שחשוב מאוד לטפל בה.

גם חשוב להגיד, גם למען הפרוטוקול, בדיון הקודם ישב פה שמעון אבני ואמר בצורה מפורשת, כל פנייה שתגיע, גם אותה פנייה שלכאורה, נציבות בדוח כתבה לי לגבי ילדי חינוך מיוחד בבאר שבע, הפנייה לא הגיע ולכן, אני מציע שכל פנייה תגיע לגורמים הרלוונטיים במשרד וזה נאמר גם לפרוטוקול, כל פנייה תטופל באופן המיידי.

נקודה נוספת שחשוב לנו להגיד, ראינו שיש 3,500 מתנדבים פחות, או יותר, למשרד החינוך וזה מבורך והפעילות שלהם מבורכת, אנחנו רק רוצים לשים בסימן שאלה, האם משרד החינוך מצליח לפקח על אותם מתנדבים, ברמת מישורי העסקה - - -

זה נאמר באופן חד משמעי, גם בוועדות קודמות וגם עכשיו על ידי אתי.

בסדר גמור, אבל רק נקודה קטנה להדגיש, שגם אם הדברים קורים מאה אחוז כמו שצריך, אנחנו צריכים לזכור בראש שלנו, שעובדי הוראה היום במשרד החינוך, יש עליהם את מנגנון פוש, שברגע שיש תלונה במשטרה וחקירה במשטרה, כבר זה מאותת למשרד והמדריכים האלה - - -

חייבים להביא אישור משטרה של היעדר עבר פלילי.

זה נכון, אני מבינה, הפער הזה קיים, גם אם הדבר הזה מבוצע במאה אחוז ואנחנו צריכים לשים לעצמנו את זה בראש, כדי לזכות את הפער הזה ולראות, איך אפשר, איזה עוד כלים אפשר לגשר עליו ולגבי המענים הנפשיים, אנחנו גם רואים שנעשית עבודה ואנחנו יודעים שבאמת, יש ילדים שהם עטופים בתקופה הזאת, אדוני יודע כמה הנושא הזה הוא בליבי ובליבת העשייה של המועצה, אנחנו חוששים מהשחיקה של הפסיכולוגים החינוכיים והיועצים החינוכיים בהמשך וגם המצוקות הנפשיות של הילדים והנוער שעוד צפויות לעלות ולהחריף וצריך גם לקיים דיון נפרד וחשוב על המענים הנפשיים של משרד החינוך, בשש שאחרי המלחמה, עם איזושהי תוכנית סדורה ולקראת פתיחת תקציב 2024, גם על זה צריך לקיים דיון נפרד בפני עצמו. תודה רבה.

תודה רבה, אסנת אייל בבקשה, שלטון אזורי.

תודה רבה, אסנת אייל, מנהלת רווחה, חינוך וצעירים, מרכז שילטון אזורי. אני רוצה להתייחס ברשותך אדוני היושב ראש למה שנאמר ולפתוח ולהגיד שיש שיתופי פעולה באמת, גדולים, בין כולם, יש לנו שולחן קבוע שהוא שולחן שותפים ואני רוצה להגיד את זה לזכות המשרד, להגיד על זה תודה רבה. הצגתם את שיטת הגשרים, או השלבים, אני קוראת לזה גישת הגשרים, אני חושבת שהשלב הזה זה כבר לעבור לתפוקות, כלומר, אדוני היושב ראש, אתה אמרת, אנחנו רוצים נתונים, בעיניי זה בדיוק הזמן, רגע להתבונן, לעשות דריל דאון ולראות בדיוק, איפה הבעיה, כי כשמדברים רק בתשומות, זה מצוין, זה לא מספיק לשלב הזה, אנחנו כבר נמצאים בעיני בגשר של אוקי, עשינו, בנינו, נתנו המון המון, איפה עדיין לא ושם באמת, לעשות את המיקוד. אני חושבת שאנחנו חייבים להרחיב את המענים לבני הנוער, זו סכנה אמיתי, אנחנו באמת, מתכנסים היום כדי לבחון את זה ולקוות שנצליח לקדם ואני רוצה לדבר גם על היום של אחרי, אמנם זה עוד קצת מוקדם, אבל רגע לשים את זה גם בתוכניות העבודה, איך אנחנו מתבוננים על כל התהליך שקרה כאן ולמדים ממנו, בחינוך, בהכשרת עובדי הוראה, בשילוב שלהם באקדמיה, איך הם מגיעים, במכללות, איך הם מגיעים בכלל באיזו גישה. המורים מגיעים היום למערכת, כל הנושא הרגשי חברתי, כמה באמת ניתן לו זמן ואני באמת מדברת על היום של אחרי, זאת אומרת זה לא רק להיום. אני חושבת שבדיונים שלנו, אנחנו כבר צריכים לראות את זה, תשומות ראינו, צריכים לראות תפוקות ובאמת לעשות בדיקה לעומק ולהתבונן כבר על התוכנית של ההמשך, גם לצפון, גם לדרום ולכלל הארץ. תודה.

תודה רבה.

אני אשמח רגע להתייחס לנושא של שותפים בחירום, יש לנו סדירות קבועה, בהתחלה על בסיס יומי, עם השלטון המקומי, השלטון האזורי, נציגות הורים ונציגות תלמידים ובמקום הזה עולים כל הפערים, כל הסוגיות, הכול פתוח ואפשרי.

ויש היענות והקשבה.

אנחנו נותנים מענה, ככול שניתן לכל הפערים, אז זה המקום.

יש לי פה תשובה על המחשבים, המחשבים לתושבי העוטף חולקו וכמעט אין פניות למוקד, הצפון, בצפון החלה חלוקה והיא תיערך בין חודש לחודשיים ובאשקלון חולקו כל המחשבים לחטיבה העליונה ובקרוב לתלמידי היסודי, תוך חודש זה יסתיים.

אתי, הצלחת לבדוק לגבי תנאי העסקה והשכר של העובדים במרכזים?

בדקתי, רגע, אני אגיד לך, הפסיכולוגים התחייבו לשמונה שבועות לפחות, דרך הזכיין. השכר בסלי התגבור שהם שכר של שעות עבודה ולפי סטטוס מקצועי, לשם השוואה היא כתבה לי שמשרד הבריאות משלם 300 ₪ לשעה במרכזי החוסן.

וזה פחות, או יותר מה שמשולם על ידכם במרכזים?

כן.

אוקי. מני, אתה רוצה להתייחס? ילדי השילוב.

טוב, זה דיון קצת אחר, אני פה כבר מהבוקר, אבל אני אזכיר מה שאמרתי בבוקר, להשלים את התמונה, שכן בחשיבה הלאה, כי אני חושב שגם הילדים הם צריכים לגדול וגם אנחנו, עם מלחמות ובלי מלחמות, אז גם אם זה לא היום שאחרי המלחמה, היום ממשיך, שום דבר לא עצר, אבל כן איזושהי חשיבה הלאה. פה דיברו על זליגה בנושא של סיכון, אבל גם מה שהעלינו בדיון הקודם, זה גם איזושהי חשיבה, איך בסוף גם אותם תלמידים, ילדים עם מוגבלויות זה כל הספקטרום, רגשי, נפשי, חברתי, שכלי, מה שלא רוצים, איך מגיעים למצב שבסוף אנחנו מוצאים את עצמנו, כמו שהיה בקורונה, שהם מגיעים לחינוך המיוחד הנפרד, נקרא לזה ובאמת לוקחים מתוך הפקת לקחים וגם דברים שנעשים היום, בשביל כבר לייצר לפחות את השנה הבאה, אני מרשה לעצמי גם השנתיים, כי הרבה פעמים, אני אגיד את זה מהמקום האישי שלי, דווקא התעודה, הדברים שלא מתפרצים רק לפי תכנון מוקדם של שנה נוכחית, זה הכול, אז זה רק להשלים את התמונה.

תודה רבה. טוב, סיכום: הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון. הוועדה שולחת תנחומים למשפחות החללים, איחולי רפואה שלמה לפצועים, מתפללת להחזרתם לשלום המהירה של כלל החטופים והחיילים.

הוועדה מברכת את משרד החינוך, על ההתארגנות וקיום תוכניות חדשות לתלמידים המפונים, יחד עם זאת, הוועדה עדיין דורשת מהמשרד ומאוכזב שהמשרד אין לו דאטה בייס מוכן, כמה תלמידים מפונים והיכן לומדים ולכן הוועדה דורשת ממשרד החינוך, לתת לה נתונים מלאים תוך שבוע ימים, כמה תלמידים מפונים, כמה תלמידים מקבלים מענה והיכן וכמה תלמידים לא מקבלים מענה ולמה. מה התקציבים שהוקצו עבור התלמידים המפונים, לאיזה שירותים, כמה מהתקציב מומש וכמה תקציב טרם התקבל ועבור מה. הוועדה מצפה לנתונים הכספיים האלו, גם תוך שבוע.

לגבי תמיכה של מוסדות הקולטים, הוועדה מבקשת לשקול שינוי תקצוב למוסדות, או לרשויות שקיבלו מספר בודד של תלמידים, הנתון שהוצג בפני הוועדה של 150 שקל, יכול להיות טוב, עוד פעם, אם אותה רשות קיבלה מסה של תלמידים, יכול להיות שבתלמידים בודדים שהתחלקו למספר מוסדות בודדים, יכול להיות שהשיטה שמה, צריכה להשתנות ואני מבקש לשקול את זה מחדש.

אני מבקש לקדם תוכנית לגבי תלמידים שצריכים להיות משולבים בתוך המסגרות הרגילות, אני חושב שאותם תלמידים לצערי, נופלים בין הכיסאות, מצד אחד, מענה במסגרות חינוך המיוחד, ראינו גם שמה יש מה לשפר תמיד, אבל בסוף, תלמיד חינוך מיוחד, מקבל את המענה בצורה כזו, או אחרת, אם זה במוסד שהוא היה, אם זה במוסד שנפתח, אם זה בהסעה למוסד מסוים, אבל תלמידים משולבים לצערי, בהרבה מקרים, לא מבלים את הסל המגיע להם, מטבע הדברים, גם מנהל שעד היום לא היה לו תלמיד משולב ולא יודע איך לטפל בתופעה הזאת ופתאום מגיע אליו למוסד תלמיד משולב, יש היערכות חדשה ותוכנית מסודרת שצריכה להיעשות, ולכן אני מבקש מהמשרד, לבנות את אותה תוכנית ולהציג אותה בפני מנהלי בתי הספר שאמורים לקלוט, או שקלטו כבר תלמידים משולבים. חברת הכנסת לימור סון הר מלך, רוצה להתייחס למשהו?

לא.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 13:21.