פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



3
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
28/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 132
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום ראשון, י"ח בשבט התשפ"ד (28 בינואר 2024), שעה 9:00

סיור במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה בלטרון, לציון יום השואה הבינלאומי ו - 80 שנה לסיום מצור לנינגרד

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר
זאב אלקין
ולדימיר בליאק
טטיאנה מזרסקי
אלעזר שטרן

סימון דוידסון

עופר בורד - סגן וראש היחידה לאוצרות ותיעוד, משרד הביטחון

עדי פרי - רס"נ, רמ"ד מורי"ה באכ"א, משרד הביטחון

חן גופר - סגן, ראש תא מורשת העם, משרד הביטחון

עידית רובין - ממונה מעקב ובקרה, משרד החינוך

גלית כהן - ממונה אסירי ציון, משרד העלייה והקליטה

אברהם גרינזייד - יו"ר ברית הווטרנים לוחמי מלחמת העולם השנייה

שמעון שמילה - מנהל תפעול ביחידה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

סופה ביילין - מ"מ ראש עיריית אשקלון

אילנה הלן-תבוריסקי - מנהלת מחלקת קליטה, עיריית רחובות

חיים ארז - אלוף (במיל'), יו"ר הנהלת מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

צביקה קן-תור - תא"ל (במיל') מנכ"ל, מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

איילת כפרי - עוזרת מנכ"ל, מוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

עדי פרי - רס"נ, רמ"ד מורי"ה באכ"א

אלה ברונשטיין - ניצולה, מצור לנינגרד

יצחק מוסיאשקוב - ניצול, מצור לנינגרד

בלה רזניקוב - ניצולה, מצור לנינגרד

דינה אוסביאטצב - ניצולה, מצור לנינגרד

גלעד

אלי מור שבילי

שלומית אבינח

איטייפ- אביחי צלר


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




סיור במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השניה בלטרון, לציון יום השואה הבינלאומי ו - 80 שנה לסיום מצור לנינגרד

אני פותח עכשיו את ישיבת ועדת העלייה הקליטה והתפוצות שמתקיימת במוזיאון הלוחם היהודי לציון יום השואה הבינלאומי שצוין אתמול 27 בינואר וגם לציון 80 שנה לשחרור לנינגרד. בסך הכול בעולם יש כ-250,000 ניצולי שואה, חצי מהם חיים בישראל וכ-20% מהם כבר חצו את גיל 90, חלקכם יודעים את זה. לפני המלחמה התגוררו בלנינגרד כ-300,000 יהודים והמצור שנמשך 872 יום לווה גם בהרבה מאוד תעמולה אנטישמית תוך כדי ובינואר 1944 הצבא האדום שחרר את לנינגרד בפעולה צבאית. ההערכה היא שכ-6,000 יהודים הצליחו לשרוד את ימי המצור. שניים מהם אמורים להיות איתנו כאן.

ארבעה.

אני לא יודע מי הם.

יש לנו תעודות.

הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה הגיע מכל רחבי העולם. הרוב כמובן מהצבא האדום אבל גם מהצבא האמריקאי, גם מצבאות נוספים וגם מכאן מארץ ישראל, יצאו לוחמים כדי להילחם במלחמת העולם השנייה.

אני שמח שיש כאן מוזיאון שקרוי על שם הנשיא לשעבר, זכרו לברכה חיים הרצוג שגם הוא היה קצין בצבא הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה ונלחם במלחמה הזו. אני חושב שיש פה אמירה חשובה שאתם זוכים לראות את הדרך שבה גם הדורות הבאים יילמדו על המלחמה ועל גבורת הלוחם היהודי.

לפני שנצא לסיור במוזיאון אני רוצה לתת תעודת הוקרה לכמה אנשים, לניצולים שאנחנו יודעים שאמורים להיות כאן מאותו המצור. אבל לפני כן אני רוצה להזמין את אברהם גרינזייד יושב-ראש ברית ותיקי מלחמת העולם השנייה, הוא בעצמו מפעל של הנצחה שהצליח לשמר את הזיכרון. אתה יכול להגיד כמה מילים ואני נותן לך תעודת הוקרה על הפעילות שלך להנצחת מצור לנינגרד.

60 שנה אנחנו הלכנו בדרך הזו, והגענו סוף סוף. יש שם מוזיאון לזכר אלה שנפלו. לאלה שלחמו, מיליון וחצי יהודים לחמו נגד הנאצים. כמעט 300,000 נפלו, והיום אנחנו כאן. קבוצות מרחובות, אשקלון, באר שבע, ביחד אנחנו מציינים כדי למסור לדור הבא, לדור הצעיר. אני מודה – לעם שלנו, לכנסת שלנו, לוועדת הקליטה של הכנסת ברשותו של עודד פורר ולכל חברי הכנסת שעומדים יחד איתנו. תגיד אתה.

חברת הכנסת טטיאנה מזרסקי, חבר הכנסת ולדימיר בליאק, חבר הכנסת אלקין, וחבר הכנסת אלעזר שטרן, גם הוא אלוף, יש לנו גנרלים גם בכנסת וחבר הכנסת סימון דוידסון.

אנחנו היום באנו לזכור ולא לשכוח את האסון שהיה לפני 80 שנה בארץ איפה אנחנו גרנו, אסון של הנאנציסטים. באנו להזכיר ולא לשכוח את הניצחון על האימפריה הנאצית. כמו שניצחנו את הנאצים במאה הקודמת כך ננצח את חמאס במלחמה הנוכחית. הנכדים והנינים שלנו לוחמים היום בעזה כמו שאנחנו לחמנו באירופה. אנחנו איתם לזכר אלה שלא איתנו היום.

אני רוצה לתת תעודות הוקרה גם לניצולי המצור שנמצאים איתנו כאן היום. אלה ברונשטיין, יצחק מוסיאשיקוב, בלה רזניקוב, דינה אוסביאטצב.

חברי הכנסת, כל אחד ברכה קצרה. חבר הכנסת אלקין.

תודה, שלומית אני מדבר בשתי שפות. קודם ברוסית אחר כך בעברית.

אני מברך את כולכם ביום המיוחד הזה ואותך עודד אני מברך על ההחלטה לקיים כאן את ישיבת הוועדה. המוזיאון הזה הוא חשוב מאוד לציבור הישראלי. בזמנו היה מאבק קשה שנמשך שנים רבות כדי לסיים אותו והיו רגעים מאוד לא פשוטים, רגעי משבר. צביקה וחיים בטח זוכרים שהיינו במספק צמתים שכבר היה נראה שיהיה קשה מאוד לחלץ את הפרויקט הזה שנתקע, וברוך השם זה הצליח.

זה המקום והזמן להודות לנשיא הנוכחי יצחק הרצוג ובני משפחתו שנחלצו לעזרה וגייסו את הכספים החסרים והמוזיאון היום קרוי על שמו של הנשיא המנוח חיים הרצוג שלחם במלחמת העולם השנייה.

הצלחנו להעביר בזמנו החלטת ממשלה חדשה שהוסיפה את התקציבים הנדרשים מצד הממשלה ובסוף הגענו עד הלום והמוזיאון הנפלא בנושא החשוב הזה קיים. אבל עם כל החשיבות של ההצלחה הזאת, עוד לא תמה מלאכתנו, אמשיך כמו שעשיתי עד עכשיו בכל מה שאני יכול כדי לקדם את הפרויקט הזה, ואנחנו עכשיו יחד עם עודד מגישים הצעת חוק כדי להפוך את המוזיאון הזה למוזיאון ממלכתי, כדי שלא נשאל "איך הוא יקיים את עצמו? מאיזה תקציב הוא יתקיים?" וגם כדי לקבע דברים בסיסיים שצריכים להיות, שהווטרנים יוכלו לבוא לכאן בחינם.

זה לא עולה על הדעת שיגבו מהם כספים על הכניסה למוזיאון הזה. כדי שהחוקרים שרוצים לבוא לארכיון, שרוצים לבוא למוסד המחקרי שרוצים להקים כאן יוכלו להיכנס חופשי ולכן יש פה עוד הרבה מלאכה לפנינו להעמיד את המוזיאון הזה על הרגליים כמו שצריך וכמו שתמיד בכנסת המאבק על המוזיאון הזה היה חוצה מפלגות והיה מקיר לקיר, כך אני בטוח שיקרה גם עכשיו, בהצלחה.

תודה. חבר הכנסת בליאק.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה להודות לעודד וגם לשלומית על הישיבה הזאת ולכל מי שלקח חלק בהקמת המוזיאון, לצביקה וגם לחיים.

אני נולדתי וגדלת ברוסיה, בברית המועצות וזיכרון המלחמה והגבורה, הזיכרון של המצור זה חלק בלתי נפרד ממני, מהערכים שגדלתי עליהם ומהחינוך שלי. ולכן חשוב לי כל כך באופן אישי שגם כאן בארץ ישראל, במדינת ישראל נשמור על הזיכרון הזה.

אני רוצה להודות לכם על כל מה שעשיתם ועל כל מה שאתם עושים, ואני יכול להבטיח שאנחנו בכנסת נעשה הכול כדי לשמר את הזיכרון הזה וגם להעביר אותו לדורות הבאים, תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת מזרסקי.

אני מברכת על קיום ישיבת הוועדה כאן במוזיאון, זה מאוד חשוב, מאוד סמלי. שנים במדינת ישראל לא דיברו הרבה, וכמעט שתקו על תרומתם של יהודי ברית המועצות לניצחון על גרמניה הנאצית ותרומתם רבה מאוד. חשוב שהקימו את המוזיאון הזה והשקיעו, ולכל מי שתרם לקידום והקמת המוזיאון – זו תרומה ענקית להיסטוריה של העם היהודי. אני מאחלת לכולם חיים ארוכים ואנחנו לוקחים על עצמנו התחייבות להעביר את הזיכרון לדורות הבאים.

תודה רבה. חבר הכנסת אלעזר שטרן.

בוקר טוב. אני אדבר רק בעברית. עודד ואני היחידים כאן שלא דוברים רוסית, עדיין. אני חושב שיש משהו סמלי שתת אלוף צביקה קנטור, אלוף חיים ארז לוחמים, טנקיסטים, אנחנו הסתובבנו כאן כשהיה חול, כשהיה רק הרעיון. אבל תדעו שעשינו את זה לא בשבילכם, עשינו את זה בשבילנו.

דובר על הגבורה ועל לנינגרד ועל הצבא האדום. אנחנו דור שני לניצולי שואה. את אושוויץ שחרר הצבא האדום, הילדים והנכדים שלנו לא תמיד זוכרים את זה. המוזאון הזה חשוב גם לנו.

אנחנו נמצאים בימים קשים של לחימה בעזה, כאשר אנחנו מסתכלים על הדור של וותיקי מלחמת העולם השנייה אנחנו מתמלאים ברוח לחימה ואנחנו יודעים שבסוף אנחנו ננצח. תודה לכם.

חבר הכנסת דוידסון.

אני גם אדבר בעברית, למרות שאני נולדתי בעיר וילנה שבליטא. עלינו לארץ ב-1972. אני בן למשפחה שכולה נרצחה בשואה, אימא שלי נשארה לבד ועלינו לארץ, ואם אנחנו לא נדע להעביר לילדים ולנכדים שלנו את זיכרון העבר הכל כך חשוב, אז אין לנו עתיד. ולכן אנחנו נמצאים פה כדי לזכור את מה שקרה לפני מעל ל-80 שנה ולהבין שהיום אנחנו במצב קשה מאוד ליהדות.

מדינת ישראל נתבעת על פשעי מלחמה ביום השואה הבינלאומי - זה אבסורד שאין כדוגמתו. ואנחנו פה כדי לזכור ולא לשכוח אף פעם – מה היה לפני 80 שנה, מי זה העם היהודי, ושכל יהודי בעולם לא יתבייש לשים כיפה ושאף אחד לא יוריד את המזוזה מהדלת, כי זה המצב בו אנחנו נמצאים. תודה עודד ותודה לוועדה, תודה רבה.

יש לנו שלוש קבוצות שיוצאות לסיור במוזיאון, ראשונה תצא הקבוצה לסיור בשפה העברית, חברי הכנסת או מי שירצה. אחר כך ייצאו עוד שתי קבוצות. יש פה גם קבוצה מרחובות, כל דוברי העברית ומשרדי ממשלה אנחנו יוצאים. בסוף הסיור תהיה ישיבת סיכום.

(ישיבה לאחר הסיור)

הדיון שלנו הוא דיון המשך לדיון שהתחיל בבוקר בסיור. אחרי הסיור אנחנו מתכנסים כאן לישיבת סיכום. אני מעדכן מראש שחלק מחברי הכנסת יצטרכו לצאת, בדומה לישיבות שאנחנו מקיימים בכנסת.

אני חושב שלנהל את הישיבה הזאת אחרי הסיור, אחרי שאנחנו סופגים את מה שראינו שם זה אחרת לגבי כולם.

לפני שנדבר אני רוצה לתת לחיים ארז לומר כמה מילים, אני נחשפתי למוזיאון ב-2013, כאשר הייתי מנכ"ל משרד הקליטה. פגשתי את שני הג'נטלמנים האלה – חיים וצביקה, לפני 11 שנה כשהם היו באמצע התהליך עם הקשיים של לעבור את הבירוקרטיה הישראלית. זה עדיין לא נגמר אבל אנחנו כבר במקום אחר לגמרי.

מתי תהיה הפתיחה הרשמית?

ביום הניצחון.

אני חושב שיש לנו זכות גדולה לבקר כאן, ואני שמח שגם אברהם וגם חלק מהווטרנים זכו לראות את הבניין הזה עומד, זה היה חלום של הרבה מאוד שנים, בבקשה חיים.

ברוכים הבאים, זה חשוב מאוד שהוועדה מקיימת פה את הישיבה. אחרי שראיתם את המוזיאון אני משוכנע שכל ישראלי וכל יהודי צריכים לראות את המוזיאון. אנחנו קוראים לזה "מוזיאון של העם היהודי". המוזיאון צריך להיות נכס של המדינה ולא להתנהל על ידי עמותה. עמותה יכולה להקים אותו, אבל לנהל מוזיאון, להחזיק מוזיאון כזה – המדינה צריך לעשות את זה.

במוזיאון הושקעו כ-70 מיליון שקל, 35 מיליון – המדינה, ו-35 מיליון – תורמים. תורמים מוכנים להשתתף בהקמה הם לא משתתפים באחזקה. דבר נוסף, אני חושב שהמוזיאון הזה – כמו יד ושם – היה צריך להיות פתוח לקהל ללא תשלום, אבל לדעתי הוועדה הזאת יכולה לסייע כדי שלפחות הווטרנים יוכלו להיכנס ללא תשלום מפני שכפי שאמרת "זה הבית של הווטרנים".

אני משוכנע שהמוזיאון יהפוך למקום שכל מי שמגיע לארץ – יהודי וגם שאינו יהודי – יבוא ויבקר. אני מקווה שהוועדה תסייע כדי לממש את החזון הזה ושהמוזיאון הזה יוכל להמשיך להתקיים לאורך שנים ולהתפתח, ותודה שבאתם.

אני רק רוצה להוסיף על הדברים של חיים. אנחנו היום מציינים את שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הרוע של הנאצים. את השחרור של המצור הנאצי על לנינגרד וכולנו תקווה לשחרור במהרה של החטופים מידי הרוע של החמאס בעזה.

ברוכים הבאים למוזיאון, בנינו אותו כדי לטפח את המורשת של העם היהודי, להציג את האיתנות של האנשים וגם בשעת מלחמה את הנכונות להתנדב, להקדיש את כל הזמן ואת המאמצים, כולל לסכן את החיים ולהקריב אותם למען האחרים.

לכאורה המוזיאון הזה היה צריך להיות מוזיאון של היסטוריה ושל מורשת אבל אנחנו מהר מאוד מצאנו את עצמנו עוסקים בנושא שנקרא "קליטה" כי אנחנו במדינת ישראל – בגלל כל מיני אילוצים – עסקנו בקליטה הפיזית של האנשים, לא בקליטה הרוחנית. ואנשים מגיעים עם מורשת אדירה של אבותיהם ושל אבות אבותיהם והמדינה לא התייחסה לזה. אני חושב שהמוזיאון הזה ואני אומר את זה מתוך המבקרים שמגיעים לפה, פתאום אומרים "הנה, גם אנחנו היינו חלק מהקמת המדינה וחלק מהמאמץ של העם היהודי.

אתם עוסקים בנושא של התפוצות ושל הקליטה, זה מוזיאון שעוסק בכל תפוצות ישראל ובקליטה שלהם וזו העוצמה החזקה ואני מקווה שהוא יפרח וישגשג, תודה.

תודה. אני דיברתי עם שר החינוך יואב קיש, שכמו שכבר ראיתם הסבא שלו לחם אצל מונטגומרי במלחמת העולם השנייה. הוא הבטיח לתמוך מצדו כשר חינוך בהצעת החוק שתבוא ותהפוך את המוזיאון הזה למוזיאון תחת האחריות של משרד החינוך, יש הצעת חוק כזו שאנחנו מגישים ואני אשמח שכל חברי הכנסת שנמצאים פה יצטרפו וגם ייצרפו עוד מהסיעות שלהם. זו הצעת חוק. הנה מצטרפים אלינו אילנה וסופה.

הצעת החוק תהפוך את המוזיאון למוזיאון ממלכתי של מדינת ישראל תחת משרד החינוך. נועם, תדאג להחתים את מי שעדיין לא חתם על החוק הזה, כדי לשחרר את המוזיאון מהצורך להיות כמו אספן של נדבות כדי להחזיק את המורשת של העם היהודי. ואני מסכים את מה שאמר חיים, זה המשך של מוזיאון יד ושם, מבחינת תפיסת העולם של מה זה העם היהודי והשואה,

אני למדתי בשנים האחרונות על הגבורה של הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, ואני רוצה שהילדות שלי ילמדו את זה. הצלחתי לחוקק את "חוק יום הניצחון" ויש יום כזה שאמור להיות מוזכר במערכת החינוך ובצבא. תכף נשמע את ההתייחסות של גורמי המקצוע לעניין זה. אני חושב שהבנו את החשיבות.

לפני שחברי הכנסת ידברו – אני יודע שאתם צריכים לחזור – אני רוצה לתת לאברהם לדבר.

אני לא מאמין. אבל זה מה שיש. המוזיאון קיים אבל חשוב שהמוזיאון הזה יעבוד בכוח, בקול רם. המוזיאון הוא לא רק עבור ישראלים אלא מוזיאון עבור יהודים בכל העולם ואנחנו צריכים לתת לו את החשיבות האמיתית.

הישיבה היום, הודות ליושב-ראש מר עודד פורר ולחברי הוועדה ולגנרלים שלנו צביקה וחיים, וכל העובדים, זה משהו יוצא מן הכלל. הרבה לא מבינים את זה. בימים אלה שיש מלחמה בארצנו נגד הנאצים של המאה ה-21 יש לאנשים שעברו את המלחמה ההיא והאסון ההוא – לדבר בקול רם. אנחנו צריכים למסור לדור הצעיר את המסורת של הגבורה של מה שעברו היהודים לפני הרבה שנים. אלוהים נתן לנו שנים ארוכות והגענו לגיל כזה, לא פשוט לחיות והישיבה הזאת צריכה למצוא את מקומה בכל העיתונים.

אנחנו פוגשים בכל דרך, אמרו "הבירוקרטיה" אני לא יודע איך לקרוא לזה. אנחנו ותיקי מלחמת העולם השנייה, לא נשארו הרבה בארץ אבל אנחנו גאים במה שאנחנו עשינו בשנים האחרונות – האנדרטות, מוזיאונים וחדרי הנצחה. אני מודה לראש הוועדה על החוק של 2017 "יום ניצחון".

ביום שישי הייתה לי פגישה עם 41 תלמידי כיתה י"א מהעיר מודיעין. הם הגיעו עם ההורים למוזיאון של רחובות עם מנהלת ש-90% מהמוזיאון זה עבודה שלה. ואני גאה. אני שמעתי שאלות שתלמידי י"א לא יודעים עד היום. איפה המסורת? מוזיאון יש אבל מה קורה בבתי הספר?

הייתה לי פגישה עם כבוד שר החינוך קיש. דיברנו על תוכנית הלימודים בבית הספר, על הוספה של מידע על – האסון, הקשיים, הפליטים, ועל וותיקי מלחמת העולם השנייה וההיסטוריה של בית הספר שלנו. מיליון וחצי יהודים לחמו נגד הנאצים. 300,000 נפלו בקרב. אומרים 6 מיליון נהרגו, נשרפו, זה לא נכון, זה לא 6 מיליון, יותר. אנחנו כבר יודעים את המספר 9 מיליון, אבל אמרו ב-1946 6 מיליון ועד היום אומרים כולם 6 מיליון.

לא נשארו הרבה וותיקי מלחמת העולם השנייה ברחבי ישראל. לא יכול להיות שהדור ששרד את השואה נאלץ לשלם על כרטיס כניסה כדי לבקר במוזיאון החשוב הזה.

זה לא יהיה. לא יהיה דבר כזה.

דבר נוסף, יש בארץ כמעט 8,000, 10,000 פליטים. אני יושב ועושה חשבון מה הרווחתי בחיים, כשברחתי מהגרמנים עברתי יותר קשיים משהייתי בצבא האדום שבע שנים. הפליטים שעלו ארצה, עד 1953, הם מקבלים – פנסיה ועוד. אלה שעלו ב-1990 מה הם אשמים? כולנו יהודים.

אני עומד דום מול המילואימניקים בארצנו. הם עכשיו הכוח החשוב ביותר במלחמה. ושמענו על בימת הכנסת שהם אנרכיסטים. הייתי רוצה לראות את אלה שאמרו שהם אנרכיסטים נלחמים בעצמם.

אתה יודע, זה צחוק כואב.

הוא צוחק צחוק שהוא מסכים איתך.

אני מבין.

מה זאת אומרת? איפה האידאולוגיה של הכנסת שלנו?

תודה רבה.

יש פתרון. אני רוצה שבוועדה תהיה ישיבה על כל העניינים האלה. חברי הכנסת, תודה שבאתם. אני מאחל לכם בריאות והצלחה והלוואי שהכול ייגמר בשלום.

תודה רבה אברהם. חברי הכנסת בליאק, אחריו חבר הכנסת דוידסון.

תודה אדוני היושב-ראש. אני רוצה לפתוח ושוב לומר תודה, גם לך וגם לשלומית ולכל צוות הוועדה – על הרעיון ועל החוויה. ולחיים ולצביקה על העבודה המתמשכת וההתמדה שלכם. אני רואה במוזיאון חשיבות רבה. כל הרעיון של שימור הזיכרון של הגבורה במלחמת העולם השנייה.

כפי שאמרתי בדברי הפתיחה שלי, אני גדלתי במערכת החינוך הסובייטית ובסך הכול אני חושב שהייתי תלמיד לא רע. אני מכיר את ההיסטוריה ואת האירועים, אבל גם אני עכשיו מרגיש שאני משלים את החלק החסר בפאזל על הזווית היהודית במלחמת העולם השנייה.

לי באופן אישי זה חשוב מאוד, וגם לילדות שלי זה חשוב ולכן אני כמובן אשמח להצטרף להצעת החוק ואנחנו נדאג לעתיד של המוזיאון הזה. אנחנו מכירים את התקנה של המוזיאון וגם ההיקף שלה, והמשימה שלנו כחברי כנסת וגם כוועדה לדאוג לזה ואנחנו מבטיחים לעשות את זה, תודה רבה. שוב אני מתנצל שאני צריך לצאת בקרוב.

תודה. חבר הכנסת דוידסון.

עודד, אני רוצה להגיד לך תודה שלחצת עליי, עכשיו אני מבין למה. לכל אחד יש לו את ההיסטוריה שלו, כל אחד מגיע והגיע למדינת ישראל עם שק של צרות, כי העם היהודי מלא בצרות.

אבא שלי בן 84 הוא רופא מרדים ועבר את השואה. אני רוצה להראות לך מה הוא עשה על היד שלו, בדרך כלל מדברים על קעקועים עם המספר של השואה, אז בשבילו 7.10.23 זה יום השואה. ולקח לי זמן לעכל את הדבר הזה ולהבין שאנחנו נמצאים היום במצב, אני לא רוצה להיות קיצוני במילים שלי, אבל צריך להבין שהעם היהודי נמצא בסכנה.

וכשאתה מגיע לפה ואתה מבין את הגבורה של העם היהודי, וזה מתחבר לדברים של אברהם על המילואימניקים שלנו ועל הצבא שלנו, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להיות גיבורים, זה לא נגמר.

חשוב מאוד שכל ילד במדינת ישראל שלומד במערכת החינוך יגיע לפה ויזכור את מה שהגיבורים עשו כדי שהעם היהודי ישרוד. כשאנחנו רואים מי פתח את השער באושוויץ – הילדים צריכים ללמוד את זה, להבין ולא לשכוח את זה.

אברהם, אני מקווה שאתה והחברים שלך תגיעו לפה עוד שנים רבות ושיזכרו את מה שאתם עשיתם למען הילדים והנכדים שלנו. תודה רבה לכולם על המפגש החשוב הזה, תודה.

חברת הכנסת מזרסקי, אחריה חבר הכנסת שטרן.

תודה על הסיור. מאוד מרשים ומרגש, היו רגעים שעמדתי והרגשתי צמרמורת ובלעתי דמעות. תודה לך אברהם על הדברים שאמרת, על ההתגייסות שלך והקרבת חייך להנצחה של הגבורה היהודית.

המוזיאון בא להנציח את הגבורה היהודית כהשלמה לזיכרון השואה. ואלה המילים הנכונות ביותר שיכולות לתאר את המוזיאון. היו כוחות בעולם שניסו למחוק את העם היהודי מעל פני האדמה לפני 85 שנים. גם עכשיו יש כוחות שמכחישים את אותה השואה ושוללים את הזכות שלנו לקיום מדינה יהודית.

המענה שלנו לשואה היה הקמת מדינת היהודים. עכשיו כששוללים – את זכות הקיום של המדינה, ואת הזכות שלנו להגן על עצמנו, ההקמה והפעילות של המוזיאון יחזקו את החוסן שלנו כאומה, כלאום, כעם ישראל.

הנושא אמור להיות חלק חובה בחינוך של ילדים ישראלים, וכל מי שמבקר בארץ אמור להיכנס למוזיאון וללמוד על הגבורה שלנו. אנחנו לא תוקפים, ולא תקפנו אף פעם, אבל יש לנו זכות להגן על עצמנו. הנצחת הגבורה תביא חוסן לדור החדש ורפואה לדור שחווה עכשיו את הזוועות ואת הכאב של חרבות ברזל. זה חובה, זה יחזק את כולנו וייתן תקווה לניצחון, והתקוות מתגשמות.

אנחנו נקיים ישיבה נוספת שתעסוק במעמד של המוזיאון גם באזור הזה אל מול יד לשריון. חבר הכנסת שטרן. לפני החינוך והצבא אני רוצה את סופה ביילין ממלאת מקום ראש העיר אשקלון.

מרגש מאוד. אני רוצה להודות לחבר הכנסת, ליושב-ראש ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות עודד פורר. זו יוזמה חשובה מאוד. אני כותבת כל מילה שאמר אברהם גרינזייד לגבי התנאים שיקבלו אנשים שהגיעו לפני 1953 ולאחר מכן.

אני בת של שורדת מצור לנינגרד. אתמול היה 80 שנה למצור לנינגרד וגם יום השואה הבינלאומי חל באותו יום וזה סימבולי מאוד. ושלשום התראיינתי לרוסיה ואני אמרתי שאסור לנו להיות בצד הלא נכון של ההיסטוריה ושכל העולם צריך לדעת מה שקורה היום. בלי היסטוריה אין לנו עתיד. אנחנו צריכים לבנות את הלובי הבינלאומי.

כל מוסדות החינוך במדינת ישראל צריכים לעבור במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון כדי להכיר את ההיסטוריה בצורה טובה יותר. כל עיר במדינת ישראל צריכה להעמיד מוזיאון לזיכרון השואה.

אני הגעתי עם האשקלונים. אתמול עם המתנדבים הסתובבנו וכל ווטרני קיבל מאיתנו מתנה. זה מרגש כל כך.

סשה - - - ניהל את כל הפרויקט הזה. הוא יושב ראש שלנו ויד ימין של אברהם גרינזייד, יושב ראש של כל הארגונים הווטרנים. אנחנו צריכים לדאוג לתקציב דרך עודד פורר. ותודה לכל מי שאירגן.

תודה. אילנה, אני אתן לך להגיד משהו אחרי זה. המוזיאון ברחובות חטף רקטה בדיוק לפני שנה, הייתה ישיבה במוזיאון ב-9 במאי, למחרת המוזיאון במהלך אותו השבוע קיבל רקטה שהרסה את הכול. אני מבין שזה שוקם. מיליון וחצי יהודים לחמו כנגד הנאצים, אנחנו יודעים מה עשה חאג' אמין על חוסייני בישראל במובן של המלחמה נגד הנאצים – הוא תמך בהם. מהצבא, משרד הביטחון מי התייחס כדי שאנחנו נדע שכל חייל - -

אם אפשר להוסיף עוד משפט אחד חשוב מאוד לכולנו. אתם העברתם את החוק לגבי - - - בשום לו"ז לא כתוב, בשום מקום.

זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לבדוק עכשיו, אז עופר, נתחיל מעופר ואחרי זה צה"ל.

משרד הביטחון מלווה את המוזיאון הזה לאורך השנים. כרגע ישנו שיח בין המוזיאון ובין המשרד על בסיס איזושהי הסכמה ראשונית מתוך מטרה לקלוט את המוזיאון במסגרת המוזיאון של משרד הביטחון ככל שהדברים יסתייעו ותהיה הסכמה עם הנהלת המוזיאון.

מה לגבי ביקורים של חיילים כאן? בבקשה.

אני אתייחס. קודם כל תודה רבה על ההזדמנות ועל המפגש הזה, אני בכובע של ראש מדור מורשת וידיעת הארץ בחיל החינוך והנוער.

לפני שאתייחס לתרבות יום א' והסד"חים ואיך אנחנו מטמיעים את זה בתוך הצבא אומר למוזיאון הזה יש יכולת לספר סיפור דרך חיבור אישי ואנחנו בצה"ל עוסקים רבות בלספר את הסיפור של המלחמה המתהווה. אני חושבת שבחיבור שלנו למוזיאון וגם לפיתוח של מערך שיודע לעשות אדפטציה למלחמה הזאת או לקהל היעד שמגיע או לשאול שאלות של "מי הוא הגיבור?" ו-"מהו מעשה הגבורה?" ולחבר את זה ליחידה שתגיע עכשיו. אני חושבת שזה חשוב גם להתאים לקהל היעד. עשינו טעימה ועשינו סיור שמתאים לקהל היעד הזה. אבל כשנטמיע את זה בצבא אנחנו צריכים לעשות גם - -

מה צריך לעשות כדי שזה יוטמע בצבא? בחוק "יום הניצחון" מוזכר שבמחנות צה"ל צריך לציין ב-9 במאי את יום הניצחון וכולי. אני לא יודע להגיד לכם אם זה אכן קורה.

גם את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה אנחנו מציינים. יצאה איגרת של קצין חינוך ראשי ואנחנו הוצאנו מסרי הסברה ודגשים לאופן בו אנחנו מציינים את זה.

מה אנחנו יכולים לעשות כדי שיחידות צה"ל ותרבות יום א' שלהם - - -

זה שהמוזיאון כבר נמצא במאגד המוזיאונים.

הוא לא נמצא עדיין.

מבחינת חיל חינוך הוא נמצא.

במאגד חיל חינוך, כל יחידה יכולה להזמין דרך מוקד שירותי חינוך כניסה בעלות של 10 שקלים שובר, זה המחיר לכניסה לכל המוזיאונים.

צריכים לעשות הרחבה – על כיתות, על הדרכות. אחרי זה נעלה למאגד מכונים או שנרחיב את זה. אבל צריך לבחון את זה, כי אי אפשר מאגד מוזיאונים וגם מאגד מכונים. צריך לבחון איפה נכון שאתם תהיו. אנחנו יכולים להכניס את זה כתוכן מחייב כחלק מהציון, להכניס תוכן מחייב לתרבות יום א' או בסד"ח טירונים. יש פה את יד לשריון, את העמותה.

אני אזכיר בהקשר הזה שבחוק יום הניצחון מוזכר שחייבים לציין את היום הזה במחנות צה"ל. לא מוזכר איך, זה כמובן נשאר לצבא, ולכן דרך זה אני חושב שאפשר להיכנס לכך שכל חייל - - -. משרד החינוך, עידית.

בוקר טוב, אני מצטרפת לתודות. אבקש להעיר שלוש הערות. דבר ראשון, הנושא הזה הוא אחד מנושאי החובה בלימודי היסטוריה בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי. וגם פותחה יחידת לימוד משותפת בתוכנית שנקראת "תכנית יהלום" – תכנית של למידה דיגיטלית עצמאית, התלמידים ביחד עם המוזיאון,.

התלמידים יכולים ללמוד על לוחמים יהודים בצבאות בעלות הברית. הנושא השני, הייתה איזושהי השוואה שניסו לעשות או שנעשית בפועל בין השואה לבין המלחמה שקורית היום בעזה. אנחנו מנסים דווקא לתת איזשהם כלים למורים לעשות הבחנה בין הסיטואציות לאור העובדה שמדינת ישראל היא מדינה ריבונית עם צבא לוחם ועוד הרבה מאוד הבחנות והנושא הזה חייב להיות מדובר בצורה ברורה בכיתות ובהקשר הנכון.

יצאה איזושהי ידיעה לתקשורת שבבחינת הבגרות הקרובה בהיסטוריה יש ויתור על נושא השואה, הדבר לא מדויק. ניתנה בחירה בשניים מתוך ארבעה נושאים, רק לבחינת הבגרות בחורף תשפ"ד, לתלמידים שהם והמורים שלהם מרגישים קושי בהוראת הנושא הזה, לבחור בנושא אחר לבגרות. זה לא אומר שלא מלמדים את הנושא, זה לא אומר שלא נבחנים עליו, זו בחירה מאוד ממוקדת וספציפית.

ודבר אחרון, בין אם הבטחתו של השר קיש תצא לפועל או לא, אני מבקשת להוסיף לבעלי היכולת להיכנס למוזיאון הזה בחינם גם תלמידים במערכת החינוך.

אין חינם. משרד החינוך יצטרך לממן את המוזיאון ואז התלמידים גם ייכנסו חינם.

אז זה מה שאמרתי, בין אם המשרד יממן לפי מה שאמר השר קיש ובין אם לאו, אני חושבת שכדי לעודד בתי ספר להביא לכאן תלמידים - - -

כשאומרים חינם מישהו צריך לשלם.

כן, כדי לעודד מנהלי בתי ספר לקחת אוטובוס, להעמיס עליו כיתות, להביא אותם למוזיאון הזה, הכניסה – אני לא אומרת הדרכה, וחייבת להיות הדרכה כדי להנגיש בצורה יפה כפי שאנחנו הודרכנו – אבל לאפשר לפחות כניסה ללא תשלום של בית הספר.

תודה. משרד הקליטה.

אני מצטרפת לברכות. זו כבר פעם שנייה שאנחנו נמצאים כאן, כבר ביקרנו במוזיאון הזה. המוזיאון מדבר בפני עצמו. לנו חשוב להנחיל את המורשת. עודד, 9 במאי, מי כמוך יודע כמה זה מונחל ומושרש במשרד העלייה והקליטה, זה גם הרבה בזכותך. נכון למשרד כעת – להנחיל את זה במורשת עצמה ולהטמיע את זה.

בקליטה בקהילה, בתקצוב לרשויות המקומיות, יש הכוונה או איזשהו תקציב לטובת ביקורים במוזיאון?

בדיוק דיברנו על זה. מבחינתנו המטרה היא שיהיו פה מבקרים והדרכות בכל מיני שפות.

אתם תצטרכו להכניס את זה איכשהו למנגנון התמיכות, זאת אומרת, רשות מקומית שמוציאה סיורים לעולים, זה חלק מהמורשת, חלק בלתי נפרד במובנים האלה.

זאת המגמה. בהחלט.

אני כבר רציתי להגיד קודם לאילנה, אילנה את תרגמת? קטסטרופה זו לא שואה. זה מה שאני הבנתי ברוסית, ואני חושב שזה מתחבר למה שעידית אמרה. יש הרבה קטסטרופות אך שואה יש אחת. ולכן גם אני לא יודע ברוסית איך צריך לתרגם את זה אבל זו לא קטסטרופה.

היה ויכוח שנים רבות מה לעשות ברוסיה.

ואנחנו מתעקשים מול כל העולם שמתרגם מילה אחרת לשואה בטח פה בארץ, וגם בחוץ. שזה לא יהיה אותו הדבר. זה מתחבר כמובן עם מה שעידית אומרת בווליום אחר. אנחנו לא בשואה. לא להתבלבל, זה מקטין את השואה כשאנחנו לוקחים את מה שקרה לנו, בעיקר ב-7 באוקטובר, גם אם זה היה שלושה ימים, גם באותם שלושה ימים ידענו מהיום הראשון שיש פה מדינה ויש צבא ויש לוחמים ומאז אני מזכיר הם מתחננים להפסקת אש, אנחנו לא רוצים הפסקת אש ולכן גם על זה אי אפשר להשתמש במונחים האלה.


אני חושב שהגיאוגרפיה של המקום הזה היא מדהימה – על הדרך בין בן גוריון לירושלים. בין ירושלים לתל אביב, בין כביש 6 לשער הגיא. אין מקומות טובים יותר במדינה שאפשר להקים בהם מוזיאון כזה. צריך להגיד שאפו – ליוזמים, לדוחפים, ללא מתייאשים וגם למדינה שבשורה תחתונה יש פה מוזיאון במקום הזה.

במאמר מוסגר, אני פעם שמעתי על רעיון של להקים את המול היהודי כמו בוושינגטון ולעשות "היהודים במדע", פה יש – "היהודים בגבורה" ו"היהודים במלחמה" ושם יהיה – "היהודים בספרות" או "בתרבות" לא משנה, וכולם מסתכלים על המקום הזה שיכול להיות שדברים כאלה עוד יהיו. אין ספק, אנחנו כולנו מסביב לשולחן הזה, זו לא חכמה שאנחנו תמימי דעים, עובדה שגם באנו לכאן היום ולא רק היום.

אני מקבל את החיבור שבין יד ושם לבין הגבורה היהודית, כמו שאברהם נלחם על זה הרבה זמן, הגבורה היהודית מחוברת למלחמת העולם השנייה. זה נכון שאנחנו כצברים – ניתן לדבר הרבה על פסיכולוגיה – קל לנו יותר ללכת לזוועות השואה מאשר לקחת סיפורים של גיבורים, זה נצרב פחות.

מקודם ראיתי את מאוטהאוזן, את אבא שלי שחררו במאוטהאוזן אחרי צעדת מוות. זה לא העניין פה, אבל במאוטהאוזן מי ששכב – לא קם ומי שרצה לקום – שם על המצע שלו כמה גופות כדי שהוא לא ישקע בתוך הבוץ וכך הם ניצלו. כמובן שלקחו אותם לבתי חולים, לא משנה.

תופעות של קניבליזם גם היו, יש לומר את האמת – אנשים איבדו צלם אנוש. אני אומר את זה בגלל שזה מגדיל את האתגר שאנחנו צריכים להיות שותפים לו. זאת אומרת, יש את יד ושם לשמחתנו התפתח כפי שהתפתח.

אני לא חושב שצריך להקים מוזיאון כזה בכל עיר בארץ, גם יד ושם אין בכל עיר בארץ. זה רק יקדים את מה שיוקצה למקום הזה. המקום הזה הוא מקום שמיועד לכל הארץ, דווקא בשל המיקום שבו הוא נמצא וכמו שאברהם אמר קודם, אברהם בן 95, עוד 25 שנה הוא לא איתנו.

98.

98, אמרתי 25, קיבלת 3 שנים ספייר. זה מדהים – היכולת, המוטיבציה והחיות.

עם כל האותות והסמלים שגם להם יש חלק בזה שהתחלנו להסתכל על זה יותר, לא הסתכלנו מספיק על הנס הזה שקרה לנו – העלייה המבורכת ממדינות ברית המועצות לשעבר. זה הביא לנו זה את המודעות הזו שלא הייתה קיימת קודם. כדור שני אנחנו מתעסקים הרבה מאוד בנושא של השואה.

עודד, אני לא פה בשביל לתת לך עצות, המחויבות שלך ידועה ומוכרת, אם אתה יושב-ראש הוועדה או לא, אנחנו חיילים של המסרים הללו, של המוזיאון הזה. אני חושב שצריך לנצל את זה, אם יואב שר החינוך היה פה.

הוא חשב שאני מרגיש לא נוח לגבי האמירה על הפרזיטים או הפריבילגים, אני לא יודע אם זה היה, זה לא הזמן. אנחנו עוד בזמנים שמבליגים עם הביטויים האלה ומנסים להמשיך להיות מאוחדים.

אני חושב שאם מסתכלים על כל הכספים שמוקצים לכל מיני דברים זה פחות מטורף שאנחנו – הכנסת, הממשלה, לא מצליחים למסד את המקום הזה כמו שצריך.

ואני אומר לצבא בהקשר הזה, אנחנו מכירים גם את היחסים בין שני המוזיאונים החשובים שקיימים כאן בתוך הגיאוגרפיה הזאת, בתוך החצר הזאת.

יש פה יותר מדי גנרלים על שטח קטן לדעתי.

אנחנו נשתדל להשקיע גם בדברים האלה, תודה עודד.

משפט אברהם, בקצרה.

תשמעו, המוזיאון ביד ושם קוראים לו השואה ו-?

הגבורה.

אני אמרתי הכול. זאת אומרת בלי גבורה אנחנו לא היינו לא מדברים היום על השואה. השנה אנחנו 80 שנה לאחר שחרור מצור לנינגרד. בלנינגרד נפלו 90,000 יהודים. כל המוזיקאים, כל אלה שהיו בעיר היו יהודים.

אני מכיר את ההיסטוריה היטב. חוץ מזה בינואר 1944 הצבא הצבא האדום שחרר את הגטו הראשון באזור ויניצה והמשיכו לשחרר את הגטאות חוץ מאושוויץ. אושוויץ בינואר 1945. אני הייתי שם אבל אני לא הייתי שותף, אני לחמתי בקטוביץ', באזור הזה.

אנחנו מציינים 80 שנה לסוף המצור ואשתי זיכרונה לברכה הייתה בת 9 כשהייתה בגטו. היא הייתה חולה הרבה שנים, זיכרונה לברכה. אבל היא דיברה רק על גטו. בשנים האחרונות היא שכחה את ההורים, את הכול.

במשפחה שלנו מצד אבא ואימא נפלו, נהרגו, נפטרו בשנות המלחמה 136 איש. אני בין הפליטים ונשארתי בלי – דירה, אוכל ואבא, בלי כלום. הייתי בגיל 17.5 כשהתגייסתי לצבא. אסור לשכוח את זה. אסור. בר כוכבא, חשמונאים, היו יחידות 1,000-2,000 אז יש מיליונים.

תודה אברהם. אילנה את רוצה להוסיף משהו?

בנוסף לכל התודות וכל ההערכות. הלוחמים במלחמת העולם השנייה נלחמו להיות יהודים, והיום הנינים והנכדים שלהם שומרים על ארץ ישראל. וכמובן שעם שאינו זוכר את העבר, העתיד שלנו דל, וההווה שלו לוט בערפל.

תודה רבה שאתם קיימים, ותודה שיש לנו זכות להגיד את התודה, להעביר את המסר לדורות הבאים ולשמור את המסורת. המוזיאון שלנו הוא משואה לגבורה, נועד להנצחה של הגבורה יהודית ממלחמת העולם השנייה כולל מערכות ישראל ולצערי אנחנו נצטרך עוד קיר אחד אחרי 7 באוקטובר.

שמעון, לגבי הסוכנות היהודית איפה השותפות שלה פה, יש לכם את החברות שלכם, חוויה ישראלית.

אנחנו מביאים לפה וצריך להביא לפה יותר, ואנחנו נדאג להביא לפה יותר.

נשמח שיהיה פה בכל השפות, מדברים על צרפתים רבים שיגיעו, מדברים כמובן על דוברי אמהרית. אני חושב שלעולים חדשים זה מקום חובה, זה חלק מהייעוד שאנחנו מגלים אותו מחדש מאז 7 באוקטובר והעיסוק בייעוד החדש שלנו ושל כל מי שנמצא פה.

עודד, אדאג גם להעביר את המסר הזה, להביא לפה כמה שיותר אנשים. ואני חושב שצריך לקחת את אברהם לעזה, לתת שיחות עידוד לצוותים שם, חד משמעית.

תודה רבה. אני רוצה לסכם את הישיבה. ראשית להודות לכם על – האירוח, הזמן וההירתמות.

המוזיאון עדיין לא פתוח לקהל הרחב באופן חופשי, נכנסנו לכאן תוך כדי ההרצה שלו. עבורי זה היה חשוב מאוד. אני הייתי פה בביקור פרטי והיה לי חשוב להביא את הוועדה כדי לרתום את חברי הכנסת. צריך לעבור פה את הביקור כדי להבין את החשיבות של המוזיאון. וגם כדי לציין 80 שנה לציון המצור על לנינגרד.

כפי שאמרת אלעזר, אי אפשר להשוות בין מה שקורה פה היום למה שקרה שם. מה שקרה שם –לא קרה ולעולם לא יקרה שוב. 872 ימים של מצור על עיר בלנינגרד זה אירוע והוא אירוע אחד בתוך מלחמת העולם השנייה שהיא מלאה באירועים מטורפים שאפילו אי אפשר לדמיין אותה. ולכן יש חשיבות למוזיאון הזה.

הקפידו פה להראות את כל העדות וכל התפוצות של עם ישראל שלקחו חלק במלחמה, כולל לוחם יהודי אתיופי שהשתתף, כולל המחתרת באלג'יר וסיפורים שהם חשובים וגם יעזרו לחבר את כל הקהל לעניין הזה. מתוך כך אני חייב לומר, לקראת החקיקה של החוק אנחנו נקיים ישיבה נוספת שגם תעסוק במעמד של המוזיאון בתוך המורכבות הבירוקרטית, מול השכנים שלכם שאני אוהב ומכבד.

משרד החינוך, אנחנו נהיה חייבים להתייחס לזה בהיבט של ביקורי בתי ספר, גם באכיפה של הביצוע של חוק "יום הניצחון". אני שמח ששר החינוך אמר לי שהוא נרתם לעניין הזה. לכן אנחנו נצטרך לקדם את החוק כמה שיותר מהר. בתוך כך ביקור חינם, אין חינם. ממשרד החינוך אני מצפה לתקצב, יש מספיק תקציב, הממשלה הזאת עשירה בתקציבי מורשת, אז אפשר גם להקצות תקציב מורשת למוזיאון הזה.

תרבות יום א' ובכלל כל הסיפור הזה של הצבא, תעשו את המאמץ לסגור את המעגלים אל מול המוזיאון.

יש פה 250 חיילים כל יום, חבל שלא יכנסו לכאן.

סד"ח?

זה מרגש מאוד לראות את היוזמות של - - - המג"דים שלהם מתעקשים שהם יבואו לפה וימשיכו להגיע. זה חשוב מאוד.

זה חשוב מאוד. אני חושב שחייל ומפקד שרואה ומתחבר לאירוע הזה – מבין את החלק שלו.

אפשר להציע לאולפנים לעולים חדשים כפי שיש - -

סוכנות יהודית, זה רשום פה.

כאשר יש ביקור חובה בירושלים, שייכנסו גם לפה.

אנחנו נדאג שיגיעו.

לגבי המוזיאונים ברשויות המקומיות, אלה לא מוזיאונים אלא חדרי הנצחה, זאת גם ההגדרה שלהם. גם מבחינת הזיכרון המקומי של המשפחות עם הרבה מאוד איסוף של חומרים. אני לא יודע אם היום זה עוד מתוקצב, אבל זה תוקצב על ידי משרד העלייה והקליטה בתקציב שנתי, כל חדר הנצחה, אבל משרד העלייה והקליטה חייב להכניס לתקנות התמיכות שלו בקליטה בקהילה, ביקור במוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה, זה חלק מהמסלול כמו שאנחנו רוצים שהם יבקרו באתרי מורשת אחרים במדינת ישראל, העולים שנקלטים בכל עיר ועיר צריכים לעבור כאן ביקור, גם כדי לחבר אותם למה שנקרא "עמיות" של העם היהודי.

כפי שאמרה חברת הכנסת מזרסקי בהקשר הזה – הסוכנות היהודית, אולפנים, זה נכון גם למשרד הקליטה וגם למשרד החינוך. בתוך הסיורים של האולפנים הם צריכים לסייר כאן.

אני אומר עוד מילה על הסוכנות היהודית. המוזיאון נקרא, או שבהתחלה הוא נקרא על שמו של חיים הרצוג, הבן שלו גם היה יושב-ראש הסוכנות היהודית, והיום הוא גם נשיא המדינה. אז אני חושב שהסוכנות היהודית יכולה להזרים לפה חלק מהתוכניות שמגיעות לפה.

היושב-ראש הנוכחי גם כן מכיר אותנו וגם הוא היה לוחם.

היה לוחם רציני. בהקשר הזה הייתה פה אי נעימות בתהליך של קביעת הישיבה, חברי הכנסת או מי שהיה בתוך הקבוצה קצת מכיר את התהליך. אני התעקשתי על זה שווטרנים לא ישלמו בכניסה לאתר הזה. אני חושב שגם ביד לשריון, אני חושב שצריך להסדיר את העניין הזה – כניסה חינם לכל המוזיאונים בארץ. אבל בוודאי למוזיאון הזה, זה קודם כל הבית של הווטרנים.

המוזיאון הזה הוא של לוחמי מלחמת העולם השנייה, אנחנו רק יכולים ללמוד מהם. ואני מקווה בשנה הבאה כבר יהיה חוק והמוזיאון הזה יהיה מוזיאון במסגרת החוק הממלכתי עם תקציב מסודר מממשלת ישראל. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:44.