פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



33
ועדת המשנה למשאבי אנוש בצה"ל
08/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 9
מישיבת ועדת משנה של ועדת החוץ והביטחון
למשאבי אנוש בצה"ל
יום שני, כ"ז בטבת התשפ"ד (08 בינואר 2024), שעה 9:30

"חרבות ברזל" - - בחינת ערוצי פעולה להגדלת התמלוגים לאנשי מערך המילואים

חברי הוועדה: אלעזר שטרן – היו"ר
רם בן ברק
משה טור פז

אלון שוסטר
מאיר כהן
פנינה תמנו שטה

תא"ל בני בן ארי - קמל"ר, משרד הבטחון

רס"ן מיכל פטאל - עוזרת קמל"ר, משרד הבטחון

רס"ן יוסרי זין אלדין - יועץ קמל"ר לענייני חקיקה, כנסת וממשל

עדי פרנקפורטר ישראלי - רפרנטית בטחון באג"ת, משרד האוצר

חנן פוטרמן - עו"ד, ראש תחום במוסד לביטוח לאומי

מרקי בן חיים - המוסד לביטוח לאומי, משרת מילואים

אסף סנדרוביץ - חבר בעמותה למען משרתי מילואים

איילת השחר סיידוף - עו"ד, מייסדת תנועת אימהות בחזית

רועי מונין - מנהל העמותה Made in Jerusalem

מרים סלע - סגנית יו"ר התעוררות בירושלים

ששי שדה - ההסתדרות הלאומית

נתנאל הירש - משרת מילואים

יזהר ליפשיץ - נציג משפחות החטופים

מירב לשם גורן - נציגת משפחות החטופים

אסתר בוכשטב - נציגת משפחות החטופים

סא"ל אבישג סבג ראובן - ר' ענף תכנון כוח אדם מילואים, משרד הבטחון

עידו בן יצחק

אסף פרידמן

יוני בן הרוש

רעות חביב, חבר תרגומים



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.




"חרבות ברזל" - - בחינת ערוצי פעולה להגדלת התמלוגים לאנשי מערך המילואים

בוקר טוב. אנחנו פותחים את ועדת המשנה לכוח אדם. אני אזכיר, אנחנו במסגרת הוועדה מתכנסים לדיון שני, לדון בטיפול המדינה באנשי המילואים, בבני המשפחות. בין המפגש הקודם למפגש הזה הייתה גם הצגת תוכנית על ידי שר הבטחון ושר האוצר, ואתמול הממשלה קיבלה החלטה שאנחנו נשמח לשמוע גם את העמדות לגביה וגם את יכולות המימוש, את המקורות, את הזמנים. וגם מה אין בה. ואנחנו עוד נצטרך להמשיך ולעקוב אחרי הדברים האלה. אנחנו נתחיל עם קמל"ר, בבקשה. קדימה, בני.

בוקר טוב, שלום לכולם, בני בן ארי, קצין מילואים ראשי. אכן, כמו שציינת, עברה החלטת הממשלה אתמול, אפשר לעבור רגע על המצגות, אבל ברמה העקרונית אני אעבור ממש ברפרוף על מה שעבר. אכן עברה מעטפת לאומית בפעם הראשונה בהיקף של תשעה מיליארד שקלים למערך המילואים. מתוך זה מיליארד וחצי הם באופן מיידי, והשאר אמור לעבור ביום חמישי במסגרת העברת התקציב - - -

בני, סליחה שאני מפריע לך. המשפחות מבקשות לדבר קודם. אז בבקשה.

בוודאי.

בוקר טוב לכולם. אנחנו נפגשים פה כל שבוע, אז השבוע זה שבוע קשה במיוחד – שלושה חודשים. קוראים לי יזהר ליפשיץ, אני הבן של יוכבד ליפשיץ ועודד ליפשיץ, שנחטפו מקיבוץ ניר עוז. אמי שוחררה עוד לפני הפעימות שהיו, יחד עם נורית קופר. אבי עדיין חטוף בעזה. הוא בן 83, חולה. ובזמן שאנחנו פה, הוא שם שוכב עם הילדים היקרים של כל הנוספים שנמצאים פה, והוא עובר את מה שהוא עובר. זה כשאנחנו פה בשגרת חיינו – כספים.

בתור מישהו שנולד בקיבוץ ניר עוז וליווה אותם, אני מודה שאני הבוקר התעוררתי וראיתי שאיפשהו התחיל השלב השלישי. כולם מדברים על השלב השלישי, אז אצלנו השלבים הם בכלל כך: השלב הראשון הוא 15 השנים האחרונות שטפטפו עלינו כל הזמן פגזים, על קיבוץ ניר עוז, וכל פעם עשו איזה סיבוב עלינו ואמרו "תסתגלו, תתרגלו, זה יהיה בסדר". זה שלב ההפקרות הראשוני, מבחינתי, שלא פתרו לנו את הבעיה, והפכו אותנו לאנשים עם פוסט טראומה, סוג ב' ברמה מסוימת.

השלב השני זה ב-7 באוקטובר, ששם הופקרנו לגמרי. לא רק שלא פתרו את הבעיה, אלא גם הפקירו אותנו. לא באו לקחת אותנו. את ההורים שלי לקחו. אנשים חטפו והתעללו בהם גם שמונה שעות אחרי. לקיבוץ ניר עוז לא הגיע חייל אחד.

וכרגע, אנחנו בעיצומו של השלב השלישי. נכנסנו למערכה, לשלב השלישי, שבעצם חזרנו לשגרת לחימה, ובעזרת סיסמאות "ביחד ננצח" ו"כולנו ביחד" ו"אנחנו רוצים ויכולים", ו"אנחנו נביא שקט לדרום", ו"אין מה לדבר על היום שאחרי כי אנחנו עכשיו תוך כדי לחימה. שבו בשקט, ביחד בטנק". כשאנחנו רואים פוליטיקה קטנה שעולה כלפי מעלה, כשהחיילים – באמת, שאפו על הדרך של צה"ל, אבל מה שקורה מבחוץ, תסלחו לי, אבל זה לא נראה רציני. והשלב הזה הוא שאנחנו פשוט מסוגלים להמשיך ולהילחם ולדבר בזמן שהם נאנקים בפנים. ואנחנו פוגעים ומרסקים את היהדות. וזה ממש שואה שלישית. תוך כדי שהם בפנים.

ואנחנו מספרים לעצמנו סיסמאות כדי שאיכשהו נוכל להמשיך לגלגל את הבלוף, אבל אנחנו לא רואים את השקט באופק, לא רואים את השחרור. הם נאנקים, נהרגים בפנים. נאנסים, נחטפים. אני לא יודע כבר מה יש בפנים, מה זה הדבר הזה שאנחנו קוראים לו "החטופים שנשחרר" ו"תמונת הניצחון". יצאו משם גם דברים שאולי עדיף שיישארו שם. בעדינות אני אומר את זה. ואני חושב שאיפשהו התרגלנו. פשוט התרגלנו לזה. זה השלב הכי קשה. השלב שאנחנו באים לפה אחרי שלושה חודשים של איפוק של ביחד, של לא להוציא את הכעס שיש על צה"ל שהפקיר אותנו שמונה שעות בקיבוץ, או שגם לפני זה לא מצא את הפתרון או את העוצמות להילחם.

כל פעם שגייסו מילואים ואמרו שזהו, פותרים את הבעיה ב"שיפא", אמרו שזה 150 חיילים שימותו, אז צה"ל לא רוצה לבצע את זה. השאירו אותנו. על פצצות מרגמה אפילו לא דיווחו כשחטפנו אותן, כי זה לא היה טוב לדווח, כדי להגיד שהשקט יותר ארוך, שיש לפחות שנתיים שקט, למרות שכל הזמן טפטפו עלינו. היינו סוג ב', וכרגע אנחנו מרגישים סוג ב'. ואני מבקש מכולם שישנו טוב בלילה ועכשיו דנים על שקלים לימין ולשמאל, לזכור שהם שם, פשוט נמעכים, נשכחים.

אני לכיוון הזה הגעתי כשראש הממשלה נפגש עם משפחות החטופים ויצא רגע בטלפון לאשר את החיסול בלבנון. אבל, האישור הזה, אני מברך עליו, הלוואי ויחסלו את כל צמרת חמאס, אבל הוא גזר את דינם של עוד עשרים חטופים שכנראה ימותו, או שלושים, לא יודע כמה. הוא עיכב את המשא-ומתן. יכול להיות שבעתיד יהיה איזשהו פתרון, כשצה"ל יגמור לנצח. אני מבטיח לכם שתמיד תהיה רקטה אחת שתעוף עלינו פעם בשבוע. ואם נישאר שם, אנחנו גם נשלח שתי גוויות בשבוע, לא יודע מה שיהיה, גם בשנים הקרובות.

אבל, את החטופים, את הפשע הערכי הזה שאנחנו לא עושים כדי להחזיר אותם כרגע, הוא יהיה איתנו לתמיד. אנחנו נבנה את הצבא מחדש כצבא פושע, שבעצם הפקיר את החטופים עכשיו. הוא לא מוכן לעצור רגע את הלחימה ולראות מה עושים עם זה. והוא בעצם מאפשר את ההמשך של הגסיסה שלהם בפנים, את המשפחות, שלא להאמין יותר, לנסות להאמין בצה"ל אחרי ה-7 באוקטובר אבל בעצם לראות שאף אחד כאן לא סופר אותנו. הפוליטיקה חזרה למעלה, הוויכוחים חזרו למעלה, הקבינט שלנו מדבר כמו שהוא מדבר. וזה פשוט בושה. אני קצת מתבייש להיות פה היום, אני מצטער, אבל חובתי להגיד את זה. תודה לכולם.

תודה.

אין לך מה להתבייש.

כן, אני חושב שהדברים נוגעים בכולנו. כל אחד עם היכולת שלו לעשות מה שהוא יכול בגזרה שלו. תודה על הדברים הנוקבים ככל שהיו ויהיו.

אני אסתר, אמא של יגב. אנחנו מקיבוץ נירים. אני באה לפה כל שבוע. אני מכירה את הפנים של רובכם פה. אני לא יודעת איך אתם רואים אותנו, אבל אנחנו הבוקר, אני באמת, זה עוד בוקר שמפחידה אותי השגרה. יגב נחטף מהבית שלו בקיבוץ נירים. מהמקום שאני גידלתי אותו, אני והמשפחה שלנו שגידלה את הילדים. זה מקום שהאמנו שהוא בטוח, למרות שגרת החירום שאנחנו חיים בה הרבה מאוד שנים. הילדים שלי גדלו לתוך השגרה הזאת. אבל, האמנתי שזה מקום בטוח. רציתי שהילדים שלי ימשיכו לגור בקיבוץ נירים.

אני חושבת על יגב, כל פעם שואלים אותי ואומרים לי "תספרי על יגב. תספרי על האישיות שלו, על מה הוא אוהב" – אני מפחדת היום לדבר על זה. אני כבר מפחדת, אני לא יודעת מה יגב היום, אני לא יודעת מה מצבו הנפשי, אני לא יודעת מה מצבו הגופני. אני לא יודעת איך הוא מרגיש, מה הוא חושב. הסיטואציה הזאת יותר ויותר קשה. עד המתווה הראשון של חזרת החטופות והילדים, שמאוד-מאוד בירכנו עליו, וחשבנו שזה נכון שישתחררו נשים וילדים וקשישים ראשונים. החזרה הזאת הייתה חזרה מאוד-מאוד מעודדת. זה היה שבוע שבו טיפה הרמנו את הראש, למרות שזה לא הבן שלנו חזר. חשבנו שזה חלק מתהליך. האמנו שגם הם רואים את התהליך.

אנחנו יודעים שמי שהיה שם אתו אמר, כשהם חזרו הם סיפרו שכולם הרגישו שהם באיזו התרוממות, שהם הולכים לקראת שחרור, כי התחיל תהליך, המדינה לא שכחה אותם. ובעצם, מאז שההחזרה נפסקה ביום חמישי, אני לא יודעת מה הם מרגישים, מה הם חושבים, איך הם מתמודדים, מה מצבם, מה קורה להם. מה קורה שם. אנחנו ראינו את התמונות של חברי ניר עוז שהופיעו, שהחמאס פרסם – נכון, זו לוחמה פסיכולוגית, אבל זו לוחמה פסיכולוגית עם אנשים אמיתיים שם. כל מי שנראה שם בתמונות הוא אמיתי, הוא אנשים, החברים שלנו, השכנים שלנו.

אנחנו מכירים אחד-אחד. וגם מי שלא הכרתי קודם – אני מכירה כבר. אנחנו שלושה חודשים משפחה אחת. את מירב לא הכרתי קודם, היום אני מרגישה שהיא כמו אחות שלי בהיכרות שלי. אנחנו חושבים שהיום צריך להתעורר. ואני אומרת שהיה צריך להתעורר לפני שלושה חודשים, ב-7 באוקטובר, ב-06:29 המדינה הייתה צריכה להתעורר. היא לא התעוררה, לקח לה שעות. שעות. אני לא רוצה להגיד ימים – להתעורר. אבל, אני חושבת שזה כבר מתחיל להיות מאוחר. הסיטואציה, אותי, היא מפחידה. אני לא רוצה להגיד לכם איזה תמונות יש לי בלילות.

אני חושבת שצריך לעשות כל מעשה ולהבין ששיקום העוטף, כשמדברים על שיקום העוטף מדברים על החזרה. הקיבוץ שלי מתחיל להתארגן על חזרה לבאר שבע. לעבור לבאר שבע. השיקום לא יכול להיות של עוטף עזה, ואני קוראת לזה עוטף עזה, כי אנחנו בעוטף עזה, לא בשום מקום אחר – הוא לא יהיה עד שיחזירו את אחרון החטופים. אף אחד לא יוכל לגור בבית שלו בקיבוץ נירים או בקיבוץ ניר עוז או בקיבוץ אחר, כשיש חטופים מעבר לגדר. צריך להבין את זה – זה חטופים שהם אזרחים. אי אפשר להמשיך ככה. חייבים לעצור את זה עכשיו, ולעשות את זה כמעשה ראשון, המעשה הכי חשוב.

אני אמא של יגב; אבל אני חושבת שזה מעשה מוסרי וערכי מדרגה ראשונה – לכולם. תודה.

תודה. דרך אגב, רק אם אפשר, על השם יגב.

יגב – אנחנו היינו זוג צעיר אופטימי בתחילת דרכנו וחשבנו שהשמות של הילדים שלנו יהיו מהעולם שלנו, שהוא עולם הטבע, החקלאות. יגב זה שדה. שדה חרוש לפני זריעה. יוגב זה האיכר, ויגב זה השדה.

תודה.

אני רק אגיד בוקר טוב. לי קוראים מירב לשם גונן. יש לי חמישה ילדים, אבל אחת מהם נמצאת בעזה – רומי גונן. החברים לצידי הם דרומיים, הם גרים בדרום, אני גרה בצפון. זאת אומרת שעכשיו אנחנו לא בבית. זאת אומרת, חלק מהמשפחה כן, אבל יש לנו שם את חיזבאללה. יש לנו את החזית הנוספת. אני גרה בכפר ורדים. באותה שבת זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי חוסר אונים מטורף ותחושת חוסר בטחון שבחיים לא הרגשתי. אני לא ארחיב על זה, גם שני החברים פה, המשפחה החדשה שלי, אמרו את הדברים כל אחד בצורה שלו.

צה"ל זה לא איזו כותרת, צה"ל זה אנשים אמיתיים שיום-יום, לא יודעת אם אפילו יום, אני חושבת שזה יממות-יממות – עובדים מאוד קשה. ככה שהטענות שלנו הן לא לאנשים האמיתיים שבתוך המערכת. אבל, משהו במבנה של המערכת שלנו פה במדינת ישראל כשל בגדול, ואת זה אנחנו צריכים לפתור. ואני מבינה היום שאי אפשר לחכות שזה יקרה אחרי. זה צריך להיעשות תוך כדי ובמקביל. וזו הציפייה שלי מכם.

אני יודעת שאתם עוסקים היום בתמלוגים לאנשי המילואים, ואני חושבת שזה סופר חשוב. אנשים ששלושה חודשים בקושי ראו את הבית. בן הזוג של הבת שלי יצא אתמול, הוא עד עכשיו היה בגיחות ועכשיו הוא יצא לכמה ימים. אבל, זה מה שאנחנו חווים. זה מה שכולנו חווים. לכולנו יש או מישהו במילואים, או מישהו שהוא מכיר שהוא חטוף, או אנחנו – אנחנו ממש מתמעטים – שיש להם בן משפחה אהוב בעזה. מי שנמצא בעזה והסתובב בעזה, היה במקומות היותר בטוחים כי הוא בא עם הנשק – הם ללא. אני רוצה שתזכרו את זה כל בוקר.

מבחינתי, זו אחת הוועדות, או אמנם זו ועדת משנה של ועדה, אבל היא אחת החשובות ביותר, שיש לי ציפייה ממנה להחזיר אותם אתמול. לא היום. 94 ימים זה לא אנושי להיות בידיים של חמאס. יש שם בנות צעירות, יפות. יש שם גברים שהאון, החוזק הנפשי שלהם, אולי, הוא כבר לא כמו שאנחנו היינו רוצים שיראה או שאנחנו מדמיינים לעצמנו. יש שם אנשים מבוגרים. יש שם עדיין שני ילדים צעירים.

אז אני רק רוצה שזה יהיה כל בוקר אצל כל אחד מחברי הכנסת. כי במדינה שלי אני יודעת שלעם זה כל בוקר. קמים עם זה והולכים עם זה לישון. אני רוצה שזה יהיה גם בראש של חברי הכנסת. אני ביקשתי לפני שבוע, שזו הפעם הראשונה שהייתי פה בכנסת, ביקשתי שיתלו בכל חדר ועדה תמונה של החטופים. זו הוועדה הראשונה שנכנסתי אליה הבוקר ועדיין אין פה תמונה. אני אחזור גם ליושב-ראש הכנסת ואבקש עוד פעם שבכל חדר של ועדה זה יהיה מול העיניים של כולם. לא יכול להיות שאני אקום בבוקר, אתהלך במשך היום, אלך לישון בלילה, והפנים של הבת שלי יהיו מול העיניים, והפנים של האהובים שלנו לא יהיו מול העיניים של חברי הכנסת. לא יכול להיות. תודה לכם.

תודה גם לך. תראו, אני אגיד רק דבר אחד. הדברים שלכם, כמה שצפוי שהם יהיו נוגעים ללב, הם נוגעים יותר עמוק ממה שאתן חושבות וחושבים. ואני מברך אתכם. אתם לא צריכים את הברכות שלנו בשביל להעריך את המאמץ שאתן עושות ועושים בכל מקום. ואני רק רוצה להגיד לכם שאין פה שגרה שנותנים לכם לדבר. אנחנו, הדברים שלכם לא נופלים עלינו, על האוזניים שלנו, לא נופלים עליהם כדבר שבשגרה שאנחנו יושבים בוועדות ואתם באים ואנחנו שומעים. אני חושב שהם נוגעים גם בלב של כל אחד מאיתנו, אבל גם במוח של כל אחד מאיתנו. ואני מודה לכם, גם כמי שמחשיבים את עצמנו, כל אחד במידה משתנה, לא משנה, כמחויבים מאוד לעניין הזה כל יום. עדיין הדברים שלכם עושים את שלהם, ותודה.

קמל"ר, אנחנו נמשיך, או נתחיל איתך שוב. כן.

אז אני רק אגיד שאם יש מסר אחד שעולה מכל גדודי המילואים, לא משנה אם זה בצפון, בדרום, מתוך עזה, בעוטף או באיו"ש, או בכל מקום אחר שאנשי המילואים מעבירים, זה שאנחנו פה כמה שצריך ללא מגבלת זמן, עד שיושגו המטרות ובאמת יוחזרו החטופים הביתה והחמאס יושמד. זה מסר שהוא עולה מכל משרתי המילואים, והוא לא קשור לתגמולים. התגמולים זה משהו שהמדינה צריכה לשים לצד הדבר הזה, אבל אנחנו באנו ב-7 באוקטובר. אני איש מילואים בעצמי גם. אנחנו לא בשגרה שלושה חודשים, ואם צריך להיות עוד נהיה עוד, עד שנצליח לעמוד במטרות ששמנו. אז את זה חשוב להגיד, כי זו באמת המהות של המילואים.

מעבר לזה, במעבר לתוכנית, אז אני באמת חושב שיש פה ניסיון לתת מענה למלחמה הזאת שנכפתה עלינו, ולזה שמערך המילואים באמת נמצא כבר 94 יום בלחימה, בכלל הגזרות, בניסיון לתת מענה למעטפת האזרחית של המשרתים. גם בהקשרי המשפחה, גם בהקשרי הפרנסה וגם בהקשרי הלימודים האקדמיים. ניסינו רגע לגעת בכל התחומים. לא הכול עוד מושלם. וכמו שאמרנו, יש עוד המשך לדבר הזה. אבל, אני אנסה להציג את הדברים. יש פה עוד כמה נקודות שבאות לידי ביטוי בתוכנית; דבר ראשון זה תגמול מתפתח בהתאם לעומס. זאת אומרת, אנחנו היום, מערך המילואים, יש בו המון דיפרנציאליות – לא כולם משתחררים או משרתים באותו מקום, ולכן יש הבדלים בין יחידות במערך הלוחם ויחידות שאינן במערך הלוחם. ומשך השירות משפיע גם הוא. יש פה הסתכלות על שנת 2024 - - -

רגע, בני, סליחה. גם חבר הכנסת מאיר כהן, אנחנו נרצה לרדת גם לתוך הפרטים לפני הכללים שאתה מדבר עליהם. זה מעניין אותנו מאוד. אני חושב שדרך הפרטים גם נבין את הכלליים.

אין בעיה.

עכשיו, אם אתה מציג את זה, ואני כבר אומר לדוברים האחרים ממשרד האוצר, אני רק אשמח שהדוברים האחרים לפחות, אם אתה, בני, לא יכול לעשות את זה, יציגו לנו באמת את יכולות המימוש ואת המועדים של ממתי הדברים, שיוצגו פה תכף כחלק מהתוכנית, הולכים להיות נגישים, ממומשים למשרתי המילואים ולבני המשפחות שלהם, כמו שאנחנו מכירים בתוכנית.

אני חושב שאחרי שנציג רגע את הפרטים, אז יוכלו גם משרד האוצר, וגם אבישג, להתייחס.

זה הרעיון, בסדר גמור.

אין שום בעיה. אז כמו שאמרתי, שנת 2024 בהסתכלות של התוכנית הזאת, היא שנה שבה המילואים הולכים להיות מופעלים בצורה עצימה, הרבה יותר ממה שהכרנו והתגלנו. אז באמת רגע לנסות להסתכל על האוכלוסיות השונות בתוך מערך המילואים. אני לא יודע איך אתם רוצים להציג את זה; אם האוצר רוצים רגע לעבור על התוכנית, או שאבישג תעבור – מה שתרצו. אין לי בעיה גם לעבור בעצמי.

אבישג איתנו? אנחנו נעלה אותך. בני, אנחנו מקבלים את ההצעה, אבישג תציג. בוקר טוב, אבישג.

בוקר אור לכולם, וסליחה שאני בזום – אילוצים.

אנחנו אישרנו את זה כדי שתוכלי לנצל את הזמן לעזור למילואימניקים טוב יותר. חסכנו לך שעתיים וחצי בכבישים לטובת המילואימניקים.

מעריכה את זה. נדבר רגע בפרקטיקה של התגמולים והמענקים: אז קודם כול, יש לנו את המענקים השוטפים. הם גם הראשונים שייכנסו למשרתי המילואים בימים הקרובים. וכשאני אומרת בימים הקרובים זה עד תחילת שבוע הבא – מענקים שמדברים על כל מי שנמצא מעל 40 יום, וכל עשרה ימים יקבל מענק של 466 שקלים, אם הוא במערך הלוחם, ו-266 שקלים אם הוא ביתר היחידות. וככה זה גם עונה על השאלה שהייתה בזמנו, שלך, על נושא הדיפרנציאליות בין המערכים.

נכון.

זה לא שכולם מקבלים הכול.

מעל 40 יום, כל עשרה ימים, 460 למערך הלוחם.

466 שקלים למערך הלוחם, ו-266 שקלים ליתר היחידות.

את יכולה להגדיר מה זה תמיכה? נהג שנכנס עם מכלית צפונה הוא במערך הלוחם?

אז העקרון אומר שאנחנו לא מפרידים בתוך יחידות. זאת אומרת שאם יחידה מוגדרת כמערך לוחם, אם גדוד מוכר – גם הנהג וגם הלוחם. דבר שקמל"ר מאוד - - -

אוקיי, טוב מאוד. אנחנו נמליץ לאוצר לעשות ככה לגבי המועצות האזוריות בדרום ובצפון.

ואם כבר הפריעו, אני מבקש רק כל עשרה ימים – אני מבין שעל כל עשרה ימים מקבלים – האם גם מקבלים את זה כל עשרה ימים או פעם בחודש?

לא, אז התשלום יהיה פעם בחודש, כי אחרת אנחנו נרדוף אחרי עצמנו.

בסדר, רצינו רק את ההבהרה הזאת. כן.

והוא יחול גם רטרו. זאת אומרת, כל מי שעשה כבר את ה-40 יום בצו 8, עכשיו אנחנו ניתן את זה בספירה הראשונית עד ה-31 בדצמבר. זאת אומרת שהתשלום הראשון בפרקטיקה שיקבל בן אדם, הוא יקבל על 40 יום ומעלה שהוא ביצע, כל עשרה ימים, כבר בשבוע הבא, ועד ה-31 בדצמבר. זאת אומרת, את ינואר אנחנו עוד לא סופרים, זה כבר פעימה של החודש הבא. זה בתגמול השוטף. תגמול נוסף שוטף שיש זה התגמול של המשפחות, שגם הוא יינתן בשבוע הבא, שהוא מדבר על הפרדה גם בין המערך הלוחם ליתר המערכים. פה מדברים על 833 שקלים כל עשרה ימים למי שיש לו לפחות ילד אחד עד 14, שטרם מלאו לו גיל 14 – במערך הלוחם. ומי שהוא לא במערך הלוחם זה 500 שקלים על כל עשרה ימים בשאר היחידות.

סליחה, אבישג, המענקים האלה הם גם 2023 וגם 2024? כלומר, זה אותו דבר?

כל יחידת צו ה-8, אנחנו הולכים להסתכל עליה כיחידה שלמה, שחוצה גם את השנה. והימים בתוך צו 8 נספרים ביחד. זאת אומרת, אנחנו ממשיכים את הספירה לבן-אדם למול צו 8 שהוא מבצע.

שהוא לא יצטרך להתחיל את העשרה ימים מעבר ל-40 עוד פעם.

הבנתי. אבל, אם יש סיום צו 8 ומעבר לצו 9 או לצו במעמד אחר זה ייגמר?

אז יש, תכף אני אציג את החלופות האחרות שיהיו. אנחנו נותנים לזה מענה אחר, זה נקרא מענק תעסוקה מבצעית, למי שעושה תעסוקה מבצעית. ותכף נגיע לזה, אני אסביר לכם מה מחליף את זה. אז זה במענקים השוטפים שעתידיים להיכנס מיידית. דבר נוסף שקורה זה הסיפור של התגמול המיוחד. גם זה עלה אצל - - -

סליחה, מי שמשלם את זה זה הביטוח הלאומי?

לא, לא. זה צה"ל משלם דרך מופ"ת.

אוקיי. זאת אומרת, גם מילואימניקים יקבלו את זה ממופ"ת. זה מה שיופיע אצלם בחשבון הבנק?

כן, ישירות לחשבון הבנק המדווח בתוך צה"ל. זה מהבחינה הזאת. הסיפור של התגמול המיוחד העסיק מאוד את הוועדה בסיפור של הבידול שנוצר בין המפקדים למשרדים שאינם מפקדים, וגם זה בהחלטה עבר. בעצם, מה שיהיה זה שכל מי שזכאי לתגמול המיוחד בין היום ה-32 ליום ה-60, ימשיך לקבל את זה גם אחרי היום ה-60 – 133 שקלים ליום.

רגע, אני רוצה רגע לחדד את העניין למי שלא היה פה בדיונים הקודמים, כדי שגם נבין את זה – בשגרה, בשנים רגילות, יש הבדל בין לוחמים לבין מפקדים. ההיגיון הוא העיסוק, לא האחריות השונה המוטלת, אלא העיסוק מעבר לימי המילואים שמוטל על מפקדים. מה שאנחנו חשבנו כאן, שבימים כאלה, שממילא כולם מגויסים כל הזמן ביחידות הלוחמות, ההבדל הזה לא צריך לבוא לידי ביטוי בתגמול. ואני מבין שזה נפתר. גם זה נפתר כמו ההבדל, שדווקא שם רצינו שיהיה הבדל וקיבלתם את זה, בין לוחמים ללא לוחמים.

האם זה בא לידי ביטוי גם בהמשך, ב-2024? כלומר, התע"מ השוטף כבר לא יהיה כלול בהסדר הזה?

אז רגע, אז גם כאן זה עד פקיעת צו 8. בכלל, כל הרציונל מדבר על התקופה של המלחמה ועל התקופה של שנת הלחימה. בתוקפת המלחמה זה כל מה שקשור לצו 8, ככל שהוא יתארך, וככל שהוועדה תמליץ על הארכה שלו למול הצורך המבצעי. והחלק השני זה מענקי לחימה למול גרף הלחימה, שאנחנו קראנו לו בעבר תע"מ – תעסוקה מבצעית. הוא פשוט נקרא היום גרף לחימה. ותכף, אני בדיוק מגיעה לזה. מענקי לחימה בשנת 2024 – בשנת 2024, מתוך הבנה שתעסוקה מבצעית תהיה אינטנסיבית יותר להרבה יותר יחידות, יהיה מענק יומי שבעצם מדבר על ככה שכל מי שמבצע בין 0 ל-10 ימי תעסוקה מבצעית, יקבל על כל יום בתעסוקה 100 שקלים. בין היום ה-11 עד ה-20 הוא יקבל 150 על כל יום. ובין היום ה-21 ואילך הוא יקבל 200 שקלים ליום.

זה מענק יומי ומשמעותי. על זה הכנסנו גם מענק התמדה למי שהוא לא בתעסוקה מבצעית והוא לא בצו 8. לדוגמה, מפקדות, מטה מבצעי. שם החל מהיום העשירי הם יקבלו 100 לכל יום מילואים.

יש לי שאלה כאן רק. מי שממשיך את ה-7 באוקטובר לתוך תעסוקה מבצעית, בני, תגיד לי אם יש דבר כזה.

אין כזה דבר. כן יש גדודים ששחררנו לפני חודש או חודשיים. חודש או חודש וחצי, שחררנו את הגדודים הראשונים, והם יבואו עוד חודש לתעסוקה מבצעית.

ואז הם בהגדרה של - - -

הם תחת צו 8. הם ממשיכים כאילו כרגיל.

סליחה, הם ימשיכו גם את התע"מ כצו 8?

נכון. כי אחרת, אנחנו לא יכולים להוציא להם, חוקית אנחנו לא עומדים.

איפה הגבולות של הזמן?

עוד פעם, אנחנו, זה הכול תלוי בהתפתחות המערכה. אנחנו כרגע מסתכלים על איפשהו בין, בלי להיכנס ליותר מידי פרטים, אבל איפשהו בין רבעון א' לחציון, שהכול יהיה עדיין תחת צו 8 כדי שנוכל להפעיל את המסגרות כמו שצריך.

אוקיי, זה הגיוני. את אומרת, לא משנה מה יהיה הזמן - - -

כן, בדיוק. לא משנה מה יהיה המרווח.

אני רוצה לוודא שהתגמול המינימלי הוא בעצם 400 שקלים ב-2024.

לא, רגע, שנייה.

300 ועוד 100.

אם אתה סופר את זה ככה.

אין בזה הקשר ישיר, אני אסביר. התגמול המזערי - אז מה שקרה כאן זה שיש פה קיבוע ל-300 שקלים ליום, עלייה מ-215 שקלים, עד סוף שנת 2024. לצד זה יש תגמולים שהם כל אחד לפי ההעסקה שלו. אם הוא עושה תע"מ יהיה לו את התגמול היומי. עכשיו, יכול להיות שבן-אדם מרוויח גם מעל 300. אז לא בהכרח - - -

אני מדבר על המינימלי. המינימלי. מי שיעשה ב-2024 תע"מ יקבל 400 שקלים ליום.

חבר הכנסת שוסטר, אלה תגמולים שונים. הנושא של תגמול מזערי מתייחס למה שמשלמים כחלופה לשכר, וכאן, יש רף מינימלי של ה-300. אלה תגמולים שהם ללא תלות.

מעבר. לא משנה כמה משלמים לך ביטוח לאומי על הזה, צה"ל – מופ"ת – ישלמו לך את ה-100 האלה.

עדיין, המינימום הוא, בסדר.

נושא נוסף זה הסיפור של המענה לעצמאיים, מעסיקים. אני אגיד רגע שנכנסה פה קודם כול הגדלה של קרן הסיוע - - -

אבישג, אבל חוץ ממה שקורה עכשיו עד שבוע הבא, הכול נכנס פעם בחודש ממופ"ת?

לא. יש פה תגמולים שתכף אני אסקור אותם. למשל, ה-133 שקלים זה תגמול של מאי, במסגרת התגמולים השנתית. בסדר?

כן. אז אני מבקש שתגידי מה חריג. וכשאת אומרת, דרך אגב, כדי שרק המילואימניקים ידעו, בשביל לבדוק, כשאת אומרת פעם בחודש - באיזה תאריך זה בחודש?

אז כשאני אומרת פעם בחודש זה עד ה-1 בחודש. כי ב-1 בחודש יש את התשלום של צה"ל. זאת אומרת שהם יראו את זה בין ה-1 ל-2 בחשבון הבנק.

אוקיי, בסדר. ענית לי.

אפשר שתגישו לוועדה נייר מסודר? כזה עם טבלה. זה חוסך לנו את כל הדקות האלה שאנחנו שואלים.

יש מצג שאנחנו חילקנו, עם כל הדברים מסודר. אתה יכול לראות הכול. כל אחד ואיך שהוא רוצה לראות את זה, זה בסדר.

אם מסבירים לי טוב אני מבין מהר.

ברגע שהמדיניות תופץ גם למשרתים, נעביר לוועדה את הטבחה המסודרת עם הסכומים. הבנתי שהכוונה היא רגע להבין כמה בסוף לכל משרת ייכנס ובאיזה תנאים. הסיפור הנוסף שהתחלתי לגעת בו זה הסיפור של מענה לעצמאיים ומעסיקים. אז קודם כול, יש פה הרחבה של קרן הסיוע והפיצוי לטובת עצמאיים ובני/בנות הזוג שלהם, תוספת של 200 מיליון שקלים לקרן הנוכחית. בנוסף, תוקם קרן הלוואות בערבות המדינה. הקרן הזאת כבר די קמה. מה שיקרה עכשיו זה שיצא לה תקנון קצת יותר מורחב. תקנון שמתייחס למשרתי מילואים שיש בבעלותם עסקים. והקרן הזאת תהיה קרן בערבות המדינה עם תנאים מיוחדים.

רק, אבישג, אם אפשר לדעת, כיוון שלהבדיל מעד עכשיו, הסכומים כאן הם סכומים כמה מוקצה לכל הפרויקט – אם אפשר לדעת מפתחות לבן-אדם, למשרד. לפי מה הקריטריונים. איך הוא יקבל את זה. אנחנו מבינים שזה שונה מאחד לאחד, ולכן זה יחד.

בסופו של דבר, הבן-אדם יגיש את הבקשה, והיא תיבחן קודם כול אל מול אובדן ההכנסה שהייתה לו או של העסק שלו, ואל מול זה יינתן. יש פה כרגע מגבלות מקסימום, ומעל המגבלות של המקסימום יש ועדת חריגים בהרשותו של קמל"ר, שהוא נמצא בחדר, שמתקיימת כל יום רביעי. המקסימום כרגע עומד על 47,000 שקלים לחודש, ולמול זה, איפה שיידרשו להחריג את זה, זה יעלה לקמל"ר לוועדת חריגים.

אולי משרד האוצר יגיד לנו על ה-200 מיליון, ממה זה בא? זאת אומרת, יכול להיות שצריכים יותר, יכול להיות שצריכים פחות. למה שמנו את הסכום הזה?

איזה 200 מיליון?

מה שעכשיו אבישג אמרה, בקרן הסיוע.

אתה לא מדבר על קרן הלוואות.

אני אגיד כבר את השאלה הכללית.

על קרן סיוע של משרד הבטחון.

כשמשרד האוצר, או משרד הבטחון, לא משנה, או יחד – מקצים סכום, ועכשיו יש מתחת לזה קריטריונים – מה החישוב להקצאת הסכום? למה כאן, נגיד, להבדיל מכמה איש מילואים מקבל, לא נכתב סכום אלא נכתב הקריטריון, כמה שזה לא יהיה. ובעסקים נכתב סכום שאנחנו לא יודעים אם יצטרכו יותר או פחות מהסכום הזה.

בנוגע לקרן הסיוע – קרן סיוע היא באמת מענה גמיש יחסית למשרתי המילואים, והוקצה סכום על פי חישובים שעשינו לפי מימוש קרן סיוע דומה, פחות גדולה, במלחמת לבנון. אז זה חושב לפי מספר המשרתים שהיו במלחמת לבנון, אחוזי המימוש שהיו שם. מה אנחנו מציעים בכל אחת מהקרנות האלה. בנוסף, יש לנו עכשיו כבר כמה חודשים שהקרן עבדה, אז אנחנו יודעים, צה"ל כבר יודעים. נעשו חישובים בהתאם לזה.

אוקיי, אז זה סכום של הערכה.

זה הערכה.

זאת אומרת, אם זה יהיה עוד עשרה מיליון או שלושים מיליון, אז - - -

אז אנחנו נצטרך לדבר על זה ולראות.

לא תשנו את הקריטריונים או את מה נותנים פר קריטריון – זה יישאר קבוע. הסכום יגדל. או יהיו לו עודפים.

כן, היה עודפים גם בעבר.

אוקיי, תודה.

אני רק אגיד בהקשר הזה שאנחנו לא עושים את החישוב הכספי לחייל לפי כמה יש לנו, אלא לפי מה מגיע לו.

כן, כן. זאת בדיוק הייתה השאלה.

בסדר, אני אומר שאנחנו אצלנו נותנים מה שמגיע, ואחרי זה, אם נצטרך להביא עוד כסף, נביא עוד כסף.

בסדר, תודה.

אז דיברתי על קרן ההלוואות, ונדבר רגע על הסיפור של קידום עסקים קטנים ובינוניים. הוקצה סכום של עשרה מיליון שקלים לטובת משרד התעשייה והכלכלה, על מנת לתת למשרתי המילואים ששירותו מעל 30 יום מענה. המענה יהיה בדוגמת תמיכה בעסקים האלה, קידום של העסקים. כל העיסוק של חזרה לעבודה ולמשק. וזו תוכנית שהיא עוד לא סדורה. ככל שהיא תהיה סדורה ותסוכם מול המשרד שם, אנחנו נפיץ אותה בצורה מפורטת ונעדכן גם.

אם ככה, כשאנחנו שומעים תלונות של חבר'ה שנמצאים שלושה חודשים עם עסק קטן, שאף אחד לא דיבר איתם, אז את מאשרת את זה? כלומר, התוכנית עדיין לא סגורה, לתמיכה בעסקים קטנים.

לא, קודם כול, גם עסקים קטנים ובינוניים, אני בקשר שם איתם, הם מנסים כמה שיותר לייצר קשרים עם משרתי מילואים שיש להם עסקים קטנים. אני לא רוצה לדבר בשמם אבל כן נחשפתי לשיח מולם, כן נחשפתי לזה שהם מגיעים לשטח מספר פעמים. ואני חושבת שהם עכשיו צריכים פשוט לשים תוכנית בדוגמת המעוף שם שמלווה עסקים, בשביל לקדם את - - -

הכול טוב. עדיין אין תוכנית. הם צריכים לשים תוכנית, הם צריכים להגיע אליהם, הם צריכים לעשות את זה. עדיין את תוכנית. וזה החולייה החלשה - העסקים הקטנים שהולכים וקורסים כי מישהו נמצא במילואים שלושה וארבעה חודשים. אני חושב שאתם צריכים להיות הרבה יותר נחרצים כצבא. זה חיילים שלכם.

יש פה מישהו ממשרד הכלכלה? לא, אוקיי.

בנוגע לשיפוי, כבר ניתן, העשרה מיליון שקלים האלה שדובר עליהם, זה בנוגע למענה נוסף; ייעוץ עסקי, או מה שמעוף יחליטו שרלוונטי לגבי העסקים. שיפוי, כבר, העסקים יכלו להגיש בקשה לקבלת שיפוי.

יש לך נתונים להגיד לנו כמה כבר קיבלו?

לא, אלה נתונים שאולי יש למשרד הבטחון, בנוגע לכמה בדיוק קיבלו. אבל, אני מניחה שיוכלו לבדוק את זה.

חייבים לבדוק.

סליחה, שיפוי לעסקים ניתן דרך משרד הכלכלה באמת.

והם לא נמצאים.

אני יכול רק להגיד שלקרן הוגשו בקשות על ידי עצמאיים. הוגשו 2,000 בקשות. אנחנו מגבירים את הקצב, הגדלנו את הצוות כדי לבחון אותן. עד עכשיו אושרו כבר 563 בקשות ושולם כבר סכום של 3 מיליון שקלים, ואנחנו מגבירים את הקצב.

אוקיי.

וזה מכוון בדיוק לאוכלוסייה ששאלת עליה – לעסקים הקטנים והעצמאיים.

מהרגע שהגשתי בקשה, מתי אני מקבל תשובה? תוך כמה זמן?

אז פה אנחנו צריכים להשתפר בעניין הזה. התחלנו לפני חודשיים את הקרן עם אמירה שנגיע ל-SLA של עד 14 יום. אנחנו, לצערי, עדיין לא שם. צריך להגיד שהרבה מאוד מילואים השתחררו בחודש האחרון, ככה שהקצב גדל מאוד, של הבקשות. אנחנו עושים הכול, בואו נגיד ככה, כדי שנצליח בתוך שלושה שבועות להחזיר תשובות, עד כמה שניתן, חיוביות לכולם.

בני, אם כבר אנחנו מדברים, אתה יושב-ראש הוועדה לחריגים?

כן. כל מה שהוא לא, הגדרנו מסלולים בשיתוף משרד האוצר - - -

לא, אני רוצה לשפוט את המסלולים לפי כמה חריגים יש.

אז אני יכול להגיד לך שהמצב כרגע, אנחנו עם 678 בקשות שהיו חריגות, מתוך 47,000 פניות.

אוקיי, אז זה בסדר.

לא על הכול עוד הספקנו לעבור.

אבל זה בסדר. זאת אומרת, זה סכום שעושה היגיון, מבחינת החריגות.

כן, כן.

אבישג, שתי שאלות לכשאת ממשיכה, אם את יכולה לגעת בהן: ראשית, סוגיית המעסיקים – אנחנו יודעים שבסוף מעסיק מסבסד היום את הצבא, את מערכת הבטחון, בכל מה שנוגע לעלות המעביד, האם בתוכנית החדשה? לא ראיתי לזה זכר; ונקודה שנייה, בהקשר של סטודנטים, בגלל שבסוף דחסנו את הלימודים, הם התחילו לפני כמה שבועות או מתחילים עכשיו, האם כל הנוגע לבקשות סיוע במחייה לסטודנטים שלא מצליחים לעבוד כי הם לא עבדו בתקופה שלפני – האם יש לזה מענה? לא ראיתי התייחסות לזה.

אז לגבי מעסיקים, אני חושבת שנכון שהאוצר יגיבו. הם מובילים את כל נושא הזכויות הסוציאליות של המשרתים למול המעסיקים, במסגרת הסכמים שמתקדמים והם מובילים אותם. ואני בטוחה שהם ידעו לענות על זה טוב יותר. זה גם הוצג אתמול בממשלה.

הסיפור של הסטודנטים – אני ארחיב רגע על המענה הכלכלי, ואני מניחה שבנושא המתווה קמל"ר ידע לתת אינפוטים הרבה יותר משמעותיים. הסיפור של המתווה הכלכלי, אז קודם כול, יש פה בתוך ההחלטה מלגות רוחביות שיינתנו לסטודנטים בנושא סבסוד שכר הלימוד; 100% למשרתים שהם ביחידות במערך הלוחם, 100% מהשכר האוניברסיטאי. ובעצם זה מי שלא מקבל את "מדים ללימודים", לצורך העניין, יש לו אפשרות לקבל עד 100%.

זה ברור.

ומי שהוא ביתר היחידות יקבל 30%. מבחינת סכומים – ה-100% הוא כמעט 12,000 שקלים, וה-30% הוא כמעט 4,000 שקלים.

ויש לי שאלה; מי ששכר הלימוד שלו במכללה, שמשלמים יותר?

לא, אנחנו הולכים לפי שכר לימוד אוניברסיטאי. אין פה שוני, כולם יקבלו אותו סכום.

מי שלומד בהרצליה לא יקבל את ה-40,000.

כן, אוקיי.

לצד זה, יש בקרן צוות שלם שמטפל בסטודנטים. בתוך התקנון, סטודנט יכול להגיש בקשות לקרן הסיוע במספר רכיבים. חלק מהם זה שיעורי עזר, חלק מהם זה קורסים שהוא הפסיד והוא צריך לממן אותם. ולא מעט פעמים אנחנו נדרשים גם לדון בסטודנטים שהם אפילו משרתים ולומדים בחו"ל, והמענה האחר שהם צריכים לקבל. ולזה גם יש תקצוב, גם יש מענה. עד כה הוגשו 2,500 פניות של סטודנטים. וחלקן כבר אושרו, חלקן - - -

זה לאותה קרן? מדובר על אותה קרן של ה-70-80 מיליון?

כן, כן. אז קודם כול, אני עוד לא הגעתי לזה, אבל הקרן, גם עם ה-70-80 מיליון, כרגע באחוז המימוש שלה, אין איזושהי הגבלה תקציבית שבגללה אנחנו לא נותנים מענה, בסדר? אנחנו לא נמצאים באיזשהו פער תקציבי מול הדרישות בשלב הזה.

אבישג, מה ההבדל בין ניו יורק להרצליה, למשל, בהיבט של הפתרונות שנותנים? את מבינה את השאלה? או בין ניו יורק לקריית אונו.

אז בסופו של דבר, בן אדם שהגיע מחו"ל לפה, אנחנו מסתכלים עליו גם קצת כבודד בתוך הארץ, בסדר? אז יש לו הוצאות, קודם כול, של ההגעה לכאן, יש לו הוצאות - - -

לא, זה אני מבין. אני מדבר על שכר הלימוד.

אז שכר הלימוד הוא ללא שינוי כרגע. זאת אומרת, זה לא שהוא יקבל יותר בשלב הזה. אני לא יודעת אם יצא לנו לבחון, בוועדה האחרונה לא ראיתי שהיו מקרים שהגישו שכר לימוד של חו"ל. כן ביטול הקורסים, אם הוא ביטל קורס בחו"ל, כנראה שהשווי שלו גבוה יותר מביטול קורס בארץ. הוא יקבל את השווי של הקורס שלו.

טוב, אני רוצה לסמן את זה. אני חושב שהעניין הזה בין אוניברסיטאות פרטיות או מכללות זה עניין שצריך להיות גם עניין של המערכת. אני לא אומר מי צריך לשלם את זה, יכול להיות שגם המכללות עצמן הולכות לקראת המשרתים בעניין הזה. אבל, דעתי לא כל כך נוחה מזה שאם אתה לומד בניו-יורק ויש לך תעודה על שכר לימוד שעולה 10,000 דולר בשנה, אתה צריך לקבל את זה, ואם אתה לומד באיזו מכללה מסוימת – אתה לא מקבל את זה. אני חושב שצריך להתיישר על זה.

ביטול קורס בחו"ל - - -

גם בארץ ביטול קורס – מי שמבטל את לימודיו בגלל המלחמה – הוא מקבל החזר.

לא משנה איפה הוא לומד בעולם?

לא משנה איפה הוא למד. בחו"ל או לא בחו"ל.

יופי. מלא?

כן.

לא, לא.

אוקיי.

אם אני הבנתי נכון, אתה מתכוון לסיפור הסבסוד, שהוא שונה. לזה באמת יש שוני. אבל, כל השאר, ובשביל לא לייצר שונות, כי כל מכללה עם הסכומים שלה, הלכנו לשכר - - -

טוב, את זה הבנו. בסדר, הלאה. אפשר להתקדם.

מבחינת מעטפת נוספת משלימה – כל הסיפור של טיפולים למשפחות; טיפול זוגי בסך 1,500 שקלים למשרת ששירת מעל - - -

רגע, סליחה, את הולכת לפי הסדר? אז אנחנו קודם כול במענקים.

מעטפת במשפחה.

כן, במשפחה, בסדר, אבל קפצת לנקודה האחרונה.

אלעזר, אתה ואני צריכים לבקש שעות בייביסיטר.

כן, זהו. את שמעת שחבר הכנסת, מאיר כהן, שואל למה עצרתם בהורים ולא בסבים ובסבתות, שחלק גדול מהנטל נופל עליהם. אנחנו, בשביל זה באנו לדיון (בהלצה). כן, בבקשה.

מענק משפחה מיוחדת זה עבור מי שיש לו ילדים עם צרכים מיוחדים – 2,000 מענק חד פעמי מתוך הבנה שיש להם יותר הוצאות, בטח נלוות להיעדרות של אחד משני ההורים. ועל כן, זה יינתן. גם זה יינתן אוטומטי. אנחנו נקבל את הרשימות של למי יש ילד עם צרכים מיוחדים. אנחנו עושים הצלבה בין משרד החינוך לביטוח לאומי. ואנחנו ניתן את זה ישירות לחשבונות הבנק של המשרתים.

מצוין. זה נקודת גאווה לצה"ל. אני אומר לך שזה נהדר.

הוא אומר את זה גם בתור שר הרווחה לשעבר.

מכובד מאוד.

מענק כלכלת בית – בעצם מענק כלכלת בית זה המענק שניתן בהחלטת ממשלה של 1,250 שקל. הוא על מנת לסבסד ארנונה, חשמל. ובעצם מה שאנחנו עשינו בהחלטה זה הגדלנו אותו למי שמשתייך למערך הלוחם ושירת מעל 45 יום בצו 8. הוא יקבל בספטמבר, במקום 1,250, הוא יקבל 2,500. וזה מענק חד פעמי שנתי. טיפול זוגי.

שנתי או דו-שנתי?

חד פעמי. זאת אומרת, שנתי. פעם בשנה.

סליחה, אני אשאל עוד פעם. כל אחד, יש לו את המשפחה שלו. אנחנו, מה שנקרא, כבר התחלנו ב-2023, אנחנו ב-2024 - - -

2023 – כבר שילמנו את המענק הזה. המענק הנוסף הוא ב-2024.

אוקיי, אז יקבלו עוד פעם.

נכון. זה בדיוק.

כן, כן, כן. פעם בשנה. אוקיי, סליחה אם לא הייתי ברורה. מבחינת טיפול זוגי – הסיוע במימון טיפול זוגי. כאן יצטרך משרת המילואים להביא או קבלה או איזושהי הצהרה שהוא עשה טיפול זוגי. הוא יצטרך להעלות אותה לאתר והוא יקבל באופן אוטומטי שווי ערך של הטיפול שהוא ביצע, ועד 1,500 שקלים. זה לטיפול זוגי. הוא צריך לעשות 30 ימי שמ"פ בצו 8. אני עוברת לדף הבא. מעטפת משפחתית וכלכלית.

הוא יכול ללכת לטיפול זוגי איפה שהוא רוצה?

כן. איפה שהוא רוצה, פרטי.

כן. ולהביא קבלה. עד 1,500 הם יקבלו.

כן. סיכום של מעטפת משפחתית וכלכלית – סיוע ותגמול משרתי המילואים. אז כאן, מה שקורה זה בעצם כל מה שהוא חליף דמי אבטלה, דמי חל"ת. בעצם, קרן הסיוע תוגדל - - -

סליחה, אבישג. בתוך מה שאת נותנת, המדינה נותנת למשפחה, נגיד מי שביצע 40 יום ומעלה, כן? גם כאן את אומרת שזה חוצה שנה?

אני מסתכלת על צו 8 כאילו זה שנה אחת.

הבנתי. טוב, תודה.

הסיפור של הסיוע בתגמול משרתי המילואים – אז בעצם יש כאן כמה מענקים: מענק חד פעמי בגובה 4,500, רוחבי, למשרתי מילואים שמהשחרור לא מצאו עבודה, והוא שירת 45 ימים בצו 8 והוא לא זכאי לדמי אבטלה. אז בעצם פה הקרן תיכנס ותיתן לו איזשהו מענה לתקופה הזאת. אותו דבר יקרה גם למי שהוא בן זוג, שיש להם ילד אחד משותף לפחות, וגם הוא לא עבד או לא עבדה 21 יום בתקופת הצו 8. זאת אומרת שאם 21 יום, נגיד בעלי עשה 60 יום, אז 21 יום לא עבדתי ולא הייתי זכאית לדמי אבטלה – אז אני אוכל לקבל מהקרן עד סכום של 4,500 שקלים, כמענה לתקופה הזאת.

מענק חד פעמי – פה תוקן המספר, אני מניחה שמה שמופיע אצלכם, לא יודעת מה הסכום שמופיע אצלכם, זה לא 4,500, זה תוקן ל-10,700. ונראה לי שאריאל נמצאת איתנו שם, מהאוצר, אז היא תוכל לתקן אותי. פשוט זה לא יצא בנוסח המתוקן. בעצם, בן או בת זוג שהאריכו חופשת לידה למשך 21 ימים ללא שכר, יקבלו מענק חד פעמי של 10,700 שקלים.

ותגידי, אם כבר התחלת לדבר, אפרופו שאר המענקים כאן – מה הסטטוס שלהם כהחלטת ממשלה אל מול תקציב המדינה? מה תלוי ומה לא תלוי?

אוקיי, בהחלטת הממשלה שעברה אתמול בממשלה, באמת בין השאר הוגדל הסכום ל-10,700, כסכום הממוצע שאישה שבחופשת לידה מקבלת, על פי הביטוח הלאומי. אז זה הוגדל. ובנוגע למה ששאלת, אז בהחלטת הממשלה הזו פורטו כלל ההטבות. לחלקם הוקצה מקור. כפי שאבישג פה אמרה, מה שהוקצה כלפיו מקור כרגע זה המענקים הרוחביים לעורפיים ולוחמים, מענקים למשפחות, להורים לילדים מתחת לגיל 14 – שניהם אושרו לחודשיים, עד סוף חודש דצמבר.

את יכולה לתרגם את זה לתקציב? כמה תקציב הוקצה?

התקציב שהוקצה בסך הכול בהחלטת הממשלה הנוכחית הוא 1.5 מיליארד שקלים.

שיש לו מקורות?

שיש לו מקורות. בהחלטת הממשלה נכתבו מה המקורות המפורטים של אותה החלטת ממשלה. אנחנו לא מעבירים החלטות ממשלה בלי מקורות. הוא מקוצה באופן מיידי, באמת כמו שאבישג אמרה, במנגנון ההקצאה שצה"ל נותן. בנוסף, יוקצה בעתיד, עם מעבר תקציב 2024, שאנחנו מאוד מקווים שיעבור בקרוב, תהיה באפשרותנו להקצות את שאר התקציב של החלטת ממשלה.

שמה מספרו?

מספרו 7.5 מיליארד.

עוד 7.5 מיליארד?

אנחנו מתכנסים ל-9 מיליארד בסך הכול בהטבות למילואים.

שהכול יהיה ב-2024?

ב-2024, תזרימית, אני אציין. אתה צודק יוני, תודה על הדיוק. חלק מהתקציב יוקצה בהמשך השנים. לדוגמה, השוברים לחופשות, לטיפול הנפשי – אפשר לממש אותם עד 2026, ולא חייבים לממש אותם בתוך שנת 2024. ויכול להיות שתזרימית חלק מה-9 מיליארד יוקצה גם בהמשך.

אוקיי. אז תודה על השאלה. אמרנו אותה כבר בפתיחה, שזה מה שמטריד אותנו מאוד – שאלת המקורות. בהמשך למה שאמרת, עדי, זאת שאלה לשתיכן – גם אבישג, יש דברים שתוכל לממש אותם אחר כך; אבל חופשת לידה, לצורך העניין, זאת אומרת, זו כל אשת משרת שעשה את מינימום הימים האלה באותה שנה, גם אם הוא שוחרר ממילואים, אפשר להאריך את חופשת הלידה? או רק אם באותו הזמן של חופשת הלידה המוארכת, הוא במילואים? את מבינה את השאלה.

אז קודם כול, אנחנו מסתכלים על הסוגייה, כל הקרן מסתכלת גם על החייל ששוחרר, בסדר? ועל משפחתו אחרי השחרור. במקרים של חופשת לידה, זה בא להגיד על המקום שכשהוא היה במילואים, או שכתוצאה מהמילואים היא הייתה צריכה להאריך את חופשת הלידה למשך 21 יום. זאת אומרת שאם הוא שוחרר והיא כבר האריכה, וזה בתוך הסיפור של ה-21 ימים, אז אנחנו כן נעשה את זה. אבל, אם הוא כבר שוחרר והיה, נגיד, שבועיים-שלושה בבית, ואז היא האריכה, אז אין לזה הקשר ישיר לשירות המילואים. בסדר? אנחנו צריכים שיהיה פה את ההקשר הישיר לסיפור של צו 8 ושל המילואים.

אז למה שלא תכתבו, אני לא יודע אם זה - - -

זה מוגדר באופן מאוד מדויק; אם הוא שירת במשך 45 יום במהלך השירות המזכה, שזה שירות שבמהלך הצו 8, והיא לא חזרה לעבודה, ומתוך התקופה שהיא לא חזרה לעבודה 21 יום מתוכם הוא היה במילואים. 21 יום מתוך התקופה שהיא האריכה את חופשת הלידה והוא היה במילואים, אוקיי? לו יש מינימום של 45 יום במילואים, לה יש מינימום של 21 יום מתוך התקופה שבה היא האריכה את חופשת הלידה הוא היה במילואים, אז שני התנאים המצטברים האלה.

אני מבין. אז בואו נחדד את זה רק. צריך שלפחות 21 יום מתוך התקופה המוארכת הוא יהיה במילואים.

כן.

אוקיי.

שני תנאים מצטברים שהם באמת משקפים את המצב.

כן, כן. בתוך התקופה המוארכת. זה לא שאם היא החליטה, בגלל שעד עכשיו, מה שהבנתי, שאם הוא עכשיו במילואים והיא כבר חודשיים בתוך חופשת לידה, והיא אומרת "אוקיי, אני צריכה להודיע לעבודה. אני מודיעה שאני דוחה את החזרה שלי בעוד חודש" – היא תקבל – את אומרת לא.

היא צריכה להיות חופפת, לשאלה שלך.

בדיוק. השירות עצמו צריך להיות חופף ב-21 יום, לתוספת של חופשת הלידה.

נכון.

בדיוק, כן.

תודה.

אבישג, את יכולה לעשות לנו שכל ולהגיד מה מכל ההטבות האלה עובר דרך הביטוח הלאומי ומה ישירות לחשבון הבנק?

אז אין כאן הטבות שהן עוברות דרך ביטוח לאומי.

כל ההטבות שלכם דרככם?

כל ההטבות הן או בהגשה – הפרט מגיש ואנחנו משלמים לחשבון הבנק – או דרך מופ"ת באופן אוטומטי.

אוקיי, ישירות. 100%.

טוב, אבישג, לדעתי, עוד יש לך רק על המעטפת המשלימה, נכון?

והשובר לחופשה.

יאללה, אז קדימה, לשובר לחופשה, ונלך למעטפת המשלימה, ואז נעבור. כן.

שובר לחופשה – מי ששירת 60 ימים ומעלה – 3,500 למערך הלוחם, 4,500 למערך הלוחם שיש לו ילד אחד לפחות עד גיל 14. ויתר היחידות; 1,500 למי שאין לו ילדים, ו-2,000 למי שיש לו ילדים. והשובר הזה, בכלל שאנחנו מבינים שיהיה עומס על בתי המלון לאור המפונים שנמצאים, אז אנחנו ווידאנו שיהיה מיצוי מקסימלי, ועל כן ביקשנו שהשובר הזה באמת יינתן, כמו שאמרה חברתי, עד שנת 2026, למימוש. סבסוד שכר לימוד במעטפת המשלימה – נגעתי בזה כבר. טיפול נפשי – זה תוספת למשרת, זה על מנת שהמשרת ילך באמת או לטיפול נפשי או לטיפול משלים, על מנת רגע להתאפס בחזרה. כל מי שביצע מעל 30 ימים זכאי לזה. הוא מגיש חשבונית וייכנס לו הסכום שהוא שילם. והמקסימום זה 1,500 שקלים.

שיכון ובינוי – אז יש פה החלטה לקידום של 50,000 שקלים לרכישת קרקע, למשרתי מילואים ששירתו מעל 45 יום, ועדיפות במחיר מטרה, עד 10% מסך היחידות. שני הנושאים האלה, ההרחבה עליהם בדיוק היא מהמדיניות והדירקטיבה יצאו למשרתים, שכלל הקצוות יסגרו. ומועדון "בהצדעה", שבעצם זה המועדון שנותן את המענה, המעטפת למשרתים בכל עולמות ההווי, הרווחה ובידור – גם הוא הוגדל משמעותית למול היקף המרשתים, והוא הוגדל ב-30 מיליון שקלים, שהתקציב השנתי שלו הרגיל היה 15. ולכן, המענה פה אמור להיות טוב יותר לפעילות משפחתית והטבות. עד כאן.

אבישג, חבר הכנסת מאיר כהן רוצה לתת הערה. הוא ביקש להחמיא לך קודם.

אבישג, באמת אני רוצה להגיד לך תודה. אנחנו יושבים פה הרבה בוועדה הזאת, ובכל הוועדות, ונפגשים עם נציגי צה"ל, וחשוב מאוד שבסוגייה הזאת יש דיבור רהוט, ברור, עם מצגות. אני חושב שזה עושה שכל, כי אנחנו כולנו נשאלים בכל מקום. בכל מקום שאליו מגיעים שואלים אותנו בני משפחה, חברים, סתם אנשים שפונים. אז תודה רבה לך על הסקירה הזאת.

ואני אגיד את מה שרצית להגיד, שזה יחד עם קצין מילואים ראשי ועם הגורמים במשרד האוצר.

זה לא אני. אני רק הנציגה של צה"ל. זה ממש לא אני.

כן, כן.

אבל אני כן רוצה רגע להגיד משפט, אם אתה יכול, חבר הכנסת מאיר, לפני שאתה הולך. שאלת על טבלאות וכדומה. אני חייב להגיד, כאיש מילואים, יש לי בעיה עם זה שמתחילים למדוד אנשי מילואים עם טבלאות כספיות. אנחנו עושים מילואים מתוך ערכים ולא מתוך כסף. אני חושב שהצעת החוק, או החלטת הממשלה, וגם מה שעושים פה בוועדת החוץ, צריך בעיקר לדבר על הוקרה ועל יוקרת השירות, ועל זה שמדינת ישראל תראה את משרתי המילואים לפני הכול. זה בסוף צריך לבוא לידי ביטוי גם בתגמול חומרי, אבל יש המון דברים; מהגנה מפני פיטורים, דרך הוקרה ברשות ומתן עדיפות במכרזים, ועוד המון דברים שמדינת ישראל צריכה להגיד למשרתי המילואים שהיא רואה אותם ומוקירה אותם. בסוף, זה גם צריך לבוא לידי ביטוי בטבלה. אבל זה הסוף.

- - - מעולם לא חשבנו שאנחנו עושים מילואים כי מישהו עושה לנו טבלאות, אבל גם במלחמת 'שלום הגליל', ואני רוצה להגיד לך שאני התגייסתי, היה טוב אם המדינה, היית עושה את מה שהיא עושה. היה טוב. הוקרה זה דבר נכון - - - אבל, בסופו של דבר, החבר'ה האלה, כל אחד יש לו במשפחה, בוועדה הזאת, מישהו שנמצא במילואים. אז תודה רבה לך.

אוקיי. מבחינת נציגי הביטוח הלאומי, הממשלה, אם מישהו רוצה להוסיף, לפני שאנחנו נעבור לשאלות ולמילואימניקים? בני, תנהל את זה אתה.

אני רק רוצה להגיד שכן יש פה בהחלטה הסתכלות, לפחות מאז שאני במערך המילואים ב-30 השנים האחרונות, חיבור למשפחת המשרת, וניסיון רגע להסתכל גם על המשפחה. כי כל ההחלטות האלה, כמו שראיתם, הן גם על בן ובת הזוג, מהמתווים באוניברסיטה וההטבות לייעוץ ולליווי ולתמיכה וכולי. זה ניסיון של צה"ל והמדינה להגיע לתא המשפחתי. ופילוח האוכלוסיות הזה שנעשה גם לעצמאיים, גם לשכירים וגם לסטודנטים – אני חושב שיש פה פריצת דרך בהקשר של ההסתכלות על מערך המילואים והניסיון לתת מענה למעטפת האזרחית שלו.

אוקיי. אתם רוצים?

היי, קוראים לי רועי. אני משרת במילואים של יחידה 5209 - מל"ן, יחידה לוגיסטית שמתספקת את היחידות המתמרנות בצפון עזה. אני מנהל שני עסקים. אני מנהל עמותה שנקראת "Made in Jerusalem", קהילת ההיי-טק בירושלים. אנחנו עובדים עם העירייה, עם הרשות לפיתוח ירושלים, להביא חברות לעיר. הגדלנו את ההשקעות בירושלים בסטרט-אפ מ-50 מיליון שקל למיליארד שקל בשנה, בעשר השנים האחרונות. אני הגשתי לפני שבוע ולת"ם להשתחרר משירות המילואים הנוכחי שלי, לא כי אני לא אוהב לשרת. אני, מבחינתי, הייתי ממשיך כמה שרק צריך, אבל כי אני לא מסוגל. שני העסקים שלי קורסים.

אני הפסדתי 200,000 שקל בחודש, אפשר להראות בצורה מאוד ברורה, באופן ישיר. אני מגויס מה-8 מאוקטובר. זה אומר שכבר מעל חצי מיליון שקל הפסד ישיר, ועוד חצי מיליון שקל בערך של הפסד בהכנסות עתידיות, שיותר קשה להראות. איך שהמדינה מתייחסת לעסקים, ואני לא מאשים כאן את הצבא, אני חושב שזה אירוע שמשרד האוצר ומשרד הכלכלה לא הבין בכלל – פשוט לא הגיוני. המספרים לא רציונליים. מדברים כאן על 500 עסקים שקיבלו איזה משהו. הסכומים, אם מחלקים אותם לכות העסקים זה 5,000 שקלים. זה לא עוזר בכלום.

וצריך להבין שהדבר הזה הולך להשפיע גם על ההכנסות העתידיות שצריכות להביא את הכסף בשביל לכסות אחרי זה את הפיצויים האלה. צריכה להיות הסתכלות הרבה יותר שיטתית על א' מספרים – לא שמעתי כמה עצמאיים וכמה עסקים יש שמשרתים כרגע במילואים. עוד לא שמעתי את הנתון הזה בשום מקום. אני לא יודע אם זה חסוי או משהו. אבל, כמה אנשים יש? מה הפגיעה שלהם? ומתוך הפגיעה, למי אנחנו עוזרים וכמה? זו צריכה להיות ההסתכלות השיטתית.

המספרים שנזרקים; 200 מיליון פה, זה שם, ובוא נחלק אותם, ומי שיבקש - ניתן לו כמה שצריך – זו לא הסתכלות סבירה על הדבר הזה. עכשיו, אני כן אגיד, כולנו במילואים, ואני התגייסתי מהיום הראשון ועזבתי את שני העסקים שלי, כי חשובה לנו המדינה. כי אנחנו פה ואנחנו פה בשביל לעשות את זה כמה שיותר. ואני עכשיו במילואים שלי הולך לבוא לפגישות האלה ולעזור למילואימניקים שעדיין שם וצריכים את העזרה הזאת.

אני חושב שאנחנו כצבא וכמדינה, צריכים לדאוג לאנשים שהם אלה שמשרתים את המדינה ושהם נמצאים שם, במיוחד הלוחמים, שיהיה להם משהו לחזור אליו. אנחנו לא יכולים שהם יאבדו הכול. אני רוצה להציע רגע שני דברים; אחד, בפן הכלכלי, אם יש אפשרות לעשות פגישות המשך והרבה יותר לרדת למספרים עם משרד הכלכלה ומשרד האוצר.

אני על זה רציתי לדבר תכף, אבל בסדר.

כמה מגיע לכל אחד. להסתכל על העסקים קודם, ואז להבין מזה מה צריך להיות הפיצוי ולא הפוך. לקמל"ר אני פונה – כיום אין שום דרך להשתחרר אם יש לך פגיעה כלכלית בצבא מצו חירום. יש בשוטף דבר שנקרא ולת"ם כלכלי. מי שמגיש את הדבר הזה, כיום מפנים אותו למשרד האוצר או למשרד הבטחון. יש עכשיו את הנושא של תעשיות חיוניות; אני מבקש שתנסו לבדוק אם יש אפשרות להציע דבר כזה, ולת"ם כלכלי, כמו שאני מביא אישור רופא שאני לא כשיר להיות ביחידה כרגע – אני יכול להביא אישור מרואה חשבון או מה שזה לא יהיה, של צה"ל, שהעסק שלי נפגע יותר מהכמות שאני מסוגל לשרוד ולהחזיר.

אם הייתי הולך מחברת אשראי או מבנק הלוואה, לא היו נותנים לי הלוואה בסכומים האלה שאני מפסיד כרגע, כי הם לא חושבים שאני אוכל להחזיר את זה. זאת אומרת, יש נקודת אל-חזור, שממנה העסק לא יכול להשתקם. והנקודה הזאת צריכה להיות ברורה בכל הטיפול הצה"לי בחיילים, ולעצמאיים ולעסקים להגיד "אם עברתם את הנקודה הזאת, אתם מעכשיו מתנדבים. יש לכם יכולת לבחור". אני הייתי בוחר להמשיך להתנדב מעבר לנקודה הזאת. אבל, יש אנשים שלא, וצריכים לכבד את זה וצריכים להגן על האנשים. כי אף אחד לא עושה את זה כרגע. זאת הבקשה שלי אליכם.

רועי, תודה. אני חושב שהדברים שלך, טוב שהגעת לכאן. אלה דברים חשובים. עדי רוצה לענות לך, אני רק אגיד לך קצת בתור, כיוון שרק זרקת דבר אחד, אם אנחנו עתידים להמשיך ולדון, נגיד, בסוגייה הזאת שהעלית, אז הסוגייה הזאת מטופלת לא רק בוועדה הזאת. אבל, עדי, בבקשה.

טוב, רועי, אני לא יודעת אם אבישג עוד נמצאת איתנו, אבל בעקרון המתווה הנוכחי אמור לתת לך מענה גם על רווחים עתידיים. עצמאיים שהם משרתי מילואים, יש להם מסלול אדום. באמת יש התייחסות גם להפסד הנוכחי שלך וגם להפסדים עתידיים בשנים הבאות. זה אמור לכסות אותך מכל הכיוונים. אבישג, תקני אותי אם אני טועה.

לא, לא. את לא טועה. המסלול האדום שהיה ממשיך במסגרת קרן הסיוע לעצמאיים, וככל שההפסד מתמשך הם יכולים להגיש את זה לקרן, והקרן ממשיכה לפעול.

אבישג, זה יותר מהקרן. אני רק אדייק. מה שהועבר אתמול בהחלטת הממשלה זה שמשרתי מילואים בעלי עסקים יכולים להגיש את זה במסלול האדום של רשות המיסים. זאת אומרת, כמו מפונים, לצורך העניין, הם יקבלו מענה מלא על כל העסק. לא רק על הרווחים וכדומה, אלא הסתכלות יותר מקיפה שאמורה לתת מענה. אם זה לא ככה, ואם לא מקבלים מענה – אז ניתן להגיע לקרן ואנחנו ננסה לעשות הכול כדי לסייע.

טוב, אני, לפני שאני מעביר לחבר הכנסת, רם בן ברק, רק אגיד שלגבי הדבר השני שאמרת, לגבי הוולת"ם, אני מציע שתדברו אתם ביניכם אחר כך איך נכון להתייחס לוולת"ם כזה – האם בתוך הוולת"ם הרגיל או האם לעדכן את הסוג - - -

אני חושב שבסוף יש מפקדים. הם אחראיים לטפל באנשים. אני חושב שהמחויבות שלנו כמפקדים בצה"ל זה לדעת להסתכל על הבן-אדם ולראות שאנחנו שומרים אותו לאורך שנים. ואם יש פה איזה אירוע חריג של מפקד שלא ראה את רועי, אז נדע לטפל בזה. אני חושב שלא יהיה נכון להקים ולת"ם שיתחיל לשפוט מי יותר זקוק או מי יותר בבעיה כלכלית, אלא רגע באמת לתת למפקדים להסתכל לאנשים בלבן של העיניים ולקבל החלטות.

בסדר. אני חושב שמה שרועי אומר, ואני יכול גם להבין את זה, למרות שבסוף יכול להיות שזה יישאר ברמת המפקדים וצפונה, שיש שיקולים שצריכים להביא לידי, גם אם זה בסוף נשאר בידי המפקדים, שמפקדים צריכים להיות ערים, גם כמפקדי מילואים, גם לשיקולים האלה. תודה.

אני מבקש רק שתשמרו על האנשים. זה צריך להגיע מלמעלה, כמידע, כאינדיקציה שמפקד צריך להתייחס אליה, ולא מהחייל או מהמפקד עצמו. אני לא הייתי מדבר עם המפקד שלי בכלל עד שזה הגיע לנקודה לא של שבירה אלא חודשיים אחרי שבירה. כי אנשים, בסוף, במיוחד מי שלוחם עכשיו, לא רוצים להעלות את זה עכשיו, ולא נעים להם לדבר על הדברים האלה. אבל, מישהו צריך לשמור עליהם.

תודה.

טוב, תודה רבה על זכות הדיבור בדיון החשוב הזה. אני מוכרח להגיד שההתרשמות שלי היא התרשמות טובה לגבי הטיפול שנעשה. קודם כול, ההתייחסות, ועבודת המטה שנעשתה. ואני חושב שבסך הכול הפתרון הוא בסדר, והוא גם בא במענה להרבה מאוד פניות שאנחנו, כחברי כנסת, קיבלנו מאנשי מילואים שהרגישו שהם מוזנחים ושהמשפחות מוזנחות. ואני שמח מאוד על התוכנית הזאת. אני רוצה לציין משהו, שיכול להיות שאתם נותנים עליו דעת, אבל אני לא שמעתי על זה, זה לגבי אנשי קבע. אנשי הקבע, וכאן אני מודה שאני מדבר קצת בעניין אישי, כן? אבל, אני מניח שאני מייצג הרבה מאוד אנשים אז זה בסדר.

אנשי קבע, שיש להם חיים רגילים, מה שנקרא, בשגרה, אז הם בסדר, מסתדרים. עוזרים המשפחות. המצב הזה הוא לא מצב של שגרה, הוא מצב שיש אנשי קבע ששלושה חודשים לא נמצאים בבית. לחלוטין. ועל כל המשתמע, מה שקורה במשפחות שלהם, והתמיכה, שגם המשפחות של אנשי הקבע צריכות לקבל את המענה בתקופה החריגה הזאת. דוגמה בולטת היא פינוי שהוחלט בצה"ל ולא הוחלט על ידי המדינה, אז המפונים בעצם התפנו, ולא פינו שום דבר, למרות שהם מפונים כמו כל מפונה אחר, רק שצה"ל החליט על הפינוי ולא המדינה. הדברים האלה, צריך לטפל בהם גם.

מי יעביר את זה? הרי, זה לא קמל"ר?

אני אעביר את זה לראש אכ"א.

בדיוק.

אני אדאג להעביר את המסר. אני יודע שהוא על זה. הקולות הגיעו גם אליי, ואנחנו על זה.

למי שלא מכיר את המשפחה של רם בן ברק ולא הבסיסים שמפונים – זה בעיקר בסיסים של חיל האוויר.

אני הבנתי. בסדר גמור.

יש מעטפת שלמה שמתעסקת בזה, בהובלתו של רמ"ט אכ"א ורמ"ח פרט, ואני חושבת שהיא גם תוצג ככל שהיא תידרש.

חברת הכנסת פנינה תמנו.

תודה, אדוני יושב-הראש. קודם כול, לברך באמת על התוכנית שגם הוצגה בוועדה שאני עומדת בראשותה – הוועדה לקידום מעמד האישה. אני חושבת שעשינו כברת דרך. אני מביאה את ההיבט של בני ובנות הזוג. רועי, תקשיבו לנשים. בהחלט שצריך להקשיב לנשים. אני גם שמחה שקרן הבטחון קיבלה תוספת משמעותית. לצד זה, אני גם רוצה להזכיר, כולל לקצין המילואים שיודע את זה, מתחילת הדרך, עוד במתווה הכלכלי, הייתי צריכה לנהל פה מאבק כדי שיגדילו את התקציבים שיגיעו לשם לטובת הסיוע, המעטפת, לבנות ובני הזוג. כי גם בני זוג יש. ועדיין יש חורים.

ואני מאוד מעריכה אותך, אבישג, אבל התיקונים שמבקשת הכנסת לא בוצעו. בתוך ההסכם שנחתם עם האוצר ומשרד הבטחון כתוב "בני ובנות זוג, לרבות בן זוג או בת זוג לשעבר", וזה בהסכמה של שני הצדדים, שהוא משותף לגידול הילדים. בינתיים התשובות של נשים גרושות שמבקשות סיוע על אובדן הכנסה, שמבקשות סיוע בבייביסיטר, שהן לחלוטין מלא על מלא שותפות במאמץ של העורף כדי שתהיה חזית חזקה – מקבלות מענים בעייתיים ביותר. בניגוד להחלטת השרים, בניגוד להחלטת הכנסת.

ולכן, אבישג, כאשר דרשנו למצוא פתרונות, ואנחנו כבר, לדעתי, חודשיים אחרי האירוע של השיח בתוך הוועדה שלי – עדיין אין פתרונות. ואני מצפה שיהיו פתרונות. הנשים האלה קורסות. את אמא בכל מקרה, גם אם נפרדת מהאבא. ואם אמא מטפלת בילדים, היא תקבל את הקצבה. עכשיו, לא יודעת אם יש פה נציג של הביטוח הלאומי; הם יודעים לעשות את זה על פי סעיף 9, אדוני יושב-הראש וחבר הכנסת, רם בן ברק. הם יודעים לעשות את זה כך שהורה משותף, או אמא משותפת, תגיש בקשה לביטוח לאומי, ואז תעשו את הקיזוז, האוצר, עם קרן הבטחון. שעכשיו יש לה לא מעט תקציבים.

הנשים יגישו לביטוח לאומי, היא תוכיח שיש לה ילדים מתחת לגיל 14, צו 8 – תעבירו להם את הקצבה. יש את הקצבאות, כמובן, שמגיעות לחייל, שזה שלו והכל. אבל, כל מה שקשור בגידול הילדים צריך להיות שם. סוגייה נוספת, ואנחנו גם נקיים על זה דיון.

כן, גם יש פה את הביטוח הלאומי, אז יכול להיות שהם רוצים להתייחס לזה.

כן, אז אני מסיימת סוגייה נוספת, שהיא חופשת הלידה. גידול ילדים זה לא צחוק, וילדים שנולדו, ברוך השם, בסמוך למלחמה ותוך כדי המלחמה – תינוקות בני שלושה חודשים וארבעה חודשים אי אפשר להשאיר בבית לבד, וגם קשה מאוד למצוא מסגרות, בטח כשבן-הזוג נמצא בחזית. לתת 4,500 זה אפילו לא מגרד את החל"ת המוצדק כזה או אחר שהנשים אמורות לחתום. לכן, אני הייתי משנה את הסעיף ואומרת שמי ש-21 יום לא עובדת אחרי חופשת הלידה תקבל 4,500 על כל 21 יום.

אבל תיקנו את זה ל-10,700.

אבל אתם מתקנים, גם אז תיקנו ל-10,000 ואמרנו חודשי, וזה לא מופיע. זה לא מופיע. וזה מבלבל את הנשים. אני אומרת שאתם צריכים לפתור את זה. לא סתם יש לקרן תקציבים. דווקא בגלל שלקרן יש את יכולת הגמישות אתם צריכים לבוא לשתי האוכלוסיות האלה. האוכלוסייה האחרונה, שלדעתי, אתם צריכים לקחת את זה ברצינות בוועדה, ואני מוכנה לשתף פעולה, זה נשות הקבע. נשות הקבע שהבעלים שלהם היו נוהגים לחזור פעמיים בשבוע, סוף שבוע, והיום הם לא רואים בית. הנשים האלה פשוט קולן נאלם.

רם דיבר על זה קודם, כן.

קולן נאלם. והן זועקות לסיוע. הן מרגישות שדווקא הן, שמגויסות גם בשגרה, הופקרו לגורלן, נקרא לזה כך. אבל, התיקונים האלה, אי אפשר לחזור עליהם. אי אפשר לחזור עליהם ולא לראות קצה של אור. בבקשה, אם אתה רוצה לשמוע את ביטוח לאומי.

אוקיי, תודה.

מה השאלה פה לביטוח הלאומי? אין פה כרגע שאלה לביטוח לאומי, לפי הדברים ששמעתי.

לא, אם אפשר, אני דיברתי עם ירון - - -

לא, סליחה. אולי עדי תענה על זה.

גם אבישג יכולה להתייחס. אבישג תתייחס.

נתייחס לסיפור הזה של הגרושות רגע. קודם כול, מענה לבני או בנות זוג לשעבר אנחנו נותנים. הבעיה העיקרית שהציגה חברת הכנסת, והיא באמת בעיה, זה שכרגע זה לא משולם לחשבונות הבנק של בני או בנות זוג לשעבר, זה משולם למשרת, כי צה"ל עובד עם המשרתים שלו. עכשיו, מה שאנחנו עושים כבר במהלך שלושה שבועות, כמעט חודש, מנסים לייצר מצב שאנחנו כן נוכל לשלם דרך משרד הבטחון כסף לבני או בנות זוג לשעבר, לא דרך בן או בת הזוג. זה תהליך שהוא מורכב. צה"ל לא עשה אותו לפני. כמו תהליכים מורכבים, זה לוקח זמן. אבל, זה לא אומר שאין טיפול בהם. נכון שזה מכניס את בן או בת הזוג לשעבר לאיזושהי מערכת יחסים מול המשרת, שלא תמיד מעביר לו את הכסף.

אני שנייה אוסיף עלייך, אבישג.

לרוב הוא לא מעביר את הכסף. אבישג, אני מקבלת מלא פניות. אתם צריכים למצוא מסלול. ואם לכם קשה כצבא, אולי את זה אני יכולה להבין – בבקשה, ביטוח לאומי. בבקשה, עדי.

כן, כן. אז אני אוסיף על אבישג, שבהחלטת הממשלה האחרונה שעברה הוגדלה קרן הסיוע למשרתי המילואים, ובין השאר הוכנס קריטריון חדש: מענה לבני זוג לשעבר של חיילי המילואים ששירתו בשירות מזכה, ובלבד שיש להם ילד משותף. וגם הן זכאיות להגיש בקשות לקרן הסיוע כרגע. זה נוסף בהחלטת הממשלה הנוכחית.

עדי, מה שחברת הכנסת, שטה, אומרת זה שלא, היא לא מדברת על תוספות, היא מדברת על מה שניתן פה למשפחה או לבנות זוג - - -

לא מעבירים לחשבון שלהם.

לא, הם מקבלים הכול, רק הבעיה שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות העברה לחשבון הבנק.

הבנתי, הבנתי. את זה אבישג אמרה. הבעיה מוכרת.

אם מישהו ידע לפתור את זה טכנית.

אבל, חבר הכנסת אלעזר, עד עכשיו לא הייתה אפשרות, במידה ובת זוג לשעבר איבדה הכנסה בעקבות זה שבן זוגה לשעבר משרת במילואים, נגיד, אז היא לא יכלה עד עכשיו להגיש בקשה לקרן הסיוע.

זה לא נכון. זה לא נכון. כבר לפני חודשיים חתמו במתווה הכלכלי שאפשר להכניס על פיצוי ואובדן הכנסה. הסיפור הוא המנגנון. ואנחנו מדינה מספיק מפותחת בשביל לפתור את זה.

בסדר. אז אני, מהדברים של פנינה, רוצה לקחת עוד נקודה אחת שאני חושב שהיא שווה מחשבה. אנחנו גם בכנסת, בכל מיני יוזמות, אנחנו לא סתם נתנו כבר בשנים קודמות אפשרות להארכת חופשת לידה. אני חושב שיש היגיון, כשהארכת חופשת לידה, אנחנו נתנו את זה עד חצי שנה, אם אני לא טועה. יש היגיון בזה שכשאנחנו נותנים על חודש פיצוי לאשת משרת שילדה, יש היגיון בלשקול את זה ליותר מאותן סיבות בדיוק שאנחנו הארכנו את זה עד חצי שנה, לאפשרות לקחת חופשת לידה. אני חושב שזה אותו הגיון, והנקודה היא נכונה.

אסף סנדרוביץ.

שלום לכבוד יושב-הראש. אני סא"ל אסף סנדרוביץ מהעמותה למען משרתי המילואים, משרת בחיל הים מה-7 באוקטובר. אני רוצה להתייחס לשלושה דברים עיקריים, כבוד יושב-הראש. הדבר הראשון זה התוכנית בכללותה, הדבר השני זה ההבדל בין לוחם ללא לוחם, והדבר השלישי זה אופי חישוב התגמול. אני אתחיל בתוכנית בכללותה; אין ספק שיש בתוכנית הזאת דברים טובים ונהדרים. הם מתכתבים עם העבודה שאנחנו עשינו לפני כחודשיים כעמותה, בשיתוף עם השדולה. ישבנו, הצגנו נייר עמדה. ונייר העמדה הזה, רובו מבוסס, רובה של התוכנית מבוסס על התוכנית שאנחנו בעצם הצגנו לשדולה.

אבל, יש המון סעיפים שאנחנו לא יודעים מה עומד מאחוריהם. לא בהיבט התהליכים, לא בהיבט הכמותי, של הסכומים – מה עומד מאחורי כל דבר. ולא בהיבט של סדרי עדיפויות. הדברים הטובים מהתוכנית הזאת שאני יכול להצביע עליהם זה שביטלו את התגמול של ה-60 יום. ביטלו את החסם של ה-60. הנושא של הסטודנטים ושכר הלימוד, שזה דבר מאוד חשוב, שזה מצוין. יש את המסלול האדום של הצבעים, שהקצו 200 מיליון שקלים, שזה מצוין. והכספים של התע"מ זה דבר נכון מאוד.

אבל, אנחנו לא יודעים המון דברים, כדוגמת מה התקרה של כל סעיף, מה המדיניות, מה התנאים, מה התקנונים. ואנחנו צריכים להנגיש את הדבר הזה ולבדוק את זה, וצריך לעשות על זה דיון מעמיק מה הקריטריונים של הדברים הללו, ולא לתת דברים שאנחנו בעצם לא יודעים מה התקצוב שלהם. הדבר השני שאני רוצה לדבר עליו זה הנושא של ההבדל בין לוחם ללא לוחם; אני מסכים שצריכה להיות הבחנה. מי הוא לוחם – לוחם צריך לקבל יותר, נכון. אבל, הדבר הזה לא יכול להיות כלאחר יד בהודעה "לוחם מקבל, לא לוחם מקבל - - -

מה זה לאחר יד? לא הבנתי אותך. ודרך אגב, אנחנו ביקשנו את ההבדלים האלה.

אני אסביר. יש המון מקצועות שנופלים בין הכיסאות. ואני מדבר על אנשים כמו חטיבה 401. פורסם אתמול ב"ווינט", או למשל פלוגות מפקדה של גדודים, שהן - - -

אבל אתה היית כאן כשאמרו? ששופטים את זה לפי יחידות.

נכון, אבל יש מקצועות שנכנסים - - -

לא, לא, לא. שופטים לפי יחידות. כל מקצוע בתוך חטיבה 401 הוא זכאי להגדרה הזאת.

לנו חשוב שלא יפלו בין הכיסאות.

כן, אבל שאלנו את זה, וזה מה שנאמר כאן. אבישג, אני צודק?

כן. ככל שתוגדר יחידה מערך לוחם, כלל המקצועות באותה יחידה ייחשבו כיחידה אחת.

אוקיי, תודה.

אבל, אנחנו צריכים להיזהר מהדיפרנציאליות הזאת. אני אסביר למה אני מתכוון. צריך לדעת איך לעשות את זה, ולא לפגוע במעמד של אנשי המילואים שהם לא לוחמים. אסור להתמכר לדבר הזה של, לא ליצור בטעות בצבא מלחמת מעמדות. וזה יכול לפגוע בעולם המילואים, כי לא בכדי עד היום נושא התגמולים לא הבחין בצורה - - -

סליחה, אסף, אנחנו הבנו את זה. אני אומר לך עוד פעם, אנחנו רוצים ליצור הבדל. תדע את זה. הפוך ממה שאתה חושב. אנחנו רוצים ליצור הבדל לאורך זמן בכל המקצועות שיש לנו. את ההבדל הזה בוודאי בין לוחמים לבין שאינם לוחמים. אנחנו כמובן מעריכים מאוד גם את מי שאינו לוחם, ולכן הוא זכאי לתגמולים, תקבולים. אבל, אנחנו חושבים שלוחמים, אנחנו רוצים שגם המשפחות שלהם וגם הנוער שלנו, בני ה-16 וה-17, ידעו שהחברה מתייחסת ללוחמים, מעלה אותם על ראש שמחתם גם בהיבט הערכי וגם בהיבט התגמולי. לא בשביל זה הולכים להיות לוחמים. אבל, אם אתה הולך להיות לוחם אנחנו רוצים שיהיה ברור שגם הבית הזה, גם הממשלה מתייחסת לזה.

לוחם צריך לקבל הכול יותר מכולם, אני מסכים. אני רק אומר לא לפגוע במעמד הזה של הלא-לוחמים. ועוד משפט אחרון, כבוד יושב-הראש. בנושא חישוב התגמול של איש המילואים; היום איש מילואים שמבצע 5 ימי מילואים מקבל 7 ימי מילואים. זה החישוב. אבל אם הוא מבצע, יש פה בעצם בעיה בחישוב של איש המילואים. אנחנו צריכים שאיש מילואים לא תורם את היומיים של השישי-שבת לצבא. היום, אם איש מילואים מתגייס בראשון עד חמישי - - -

אתה יודע, את הבעיה הזאת - - -

זו בעיה מאוד חשובה, ואתם צריכים לתת עליה את הדעת. וזה הכסף הגדול פה.

כן. אני חושב, הלוואי ונגיע לזמן שאנשי מילואים יעשו חמישה ימים. כיוון שכשעושים את הכול אז הם ממילא סופרים את כל הימים בתוך זה, בתוך העניין הזה.

אבל אם הוא מבצע 7 ימים הוא מקבל 5 ימים.

כרגע הוא מבצע 100 ומשהו.

בטווח הארוך.

אמרתי, נגיע לימים שיעשו חמישה ימים.

כן, בבקשה, איילת.

אני איילת השחר סיידוף, מאימהות בחזית, מייצגת היום את קולן של נשות המילואימניקים ואימהות למילואימניקים, ולא רק של הסדיר. אני אגיד בעשרים שניות, כי אני מאוד רוצה לחזק את מה שאמרה חברת הכנסת פנינה, זה מה שרציתי להגיד – כל ההיבט של גרושות המילואימניקים, שאף אחד לא רואה אותן, והן קורסות.

ודבר נוסף, אני רוצה להתחבר למה שאמר פה רועי בעניין של השטח. אנחנו היום מקבלות מאות פניות של בתים הרוסים ברמת ילדים שזועקים "איפה אבא", בנקים שזועקים "איפה הכספים", אנשים פרטיים שרוצים את החובות שלהם. הכול טוב ויפה, ואני באמת מוקירה ומעריכה את כל מי שעוסק בו במלאכת המחשבת הזאת בלנסות לייצר פתרונות – בשורה התחתונה אנחנו 93 ימים מיום תחילת הלחימה והכספים לא נכנסנו. זה כמו החטופים, בעיני, על אותו עקרון – כל יום שעובר, יש לנו פחות ופחות עם מה לעבוד, ואנחנו עוד רגע מגיעים לנקודות אל-חזור. כולל בבתים שמתפרקים. ואת זה אני אומרת לכם כעורכת דין שיש לה משרד לענייני משפחה. שזה גם הרבה מהעשייה שאני נותנת לאחרונה.

אז אם אפשר ללחוץ על המנגנון. כי תוכניות לחוד ופרקטיקה הפוך. רק ללחוץ על המנגנון, שהכספים האלו יראו את דרכם לחשבונות הבנק. או שהמדינה תוציא, לא יודעת, איזו הוראת שעה שתעכב את כל הריביות ואת כל ההלוואות, ואת הכול. כי אימהות, אין להן כסף לאוכל. אנחנו מתמודדות היום, אם פעם שלחנו אוכל לבסיסים, היום אנחנו שולחות אוכל לבתים, ואף אחד לא מפנק אותם. זהו, תודה רבה לכם.

תודה. איילת, אחלה עשרים שניות. אני חושב, אני לא רוצה לחזור על הנקודות שעלו פה. משפט אחד.

שלום. קוראים לי נתנאל הירש, אני משרת בקשרי חוץ בפיקוד צפון. אני מגויס מה-9 באוקטובר. אני רוצה לדבר על תשלומי ארנונה. קיבלנו בתחילת החודש את המכתב מהעירייה, בעיריית ירושלים התשלום הוא חד-פעמי גם לבתי עסקים וגם לבתים, לתושבים – אם אתה רוצה לחלק את התשלום של הארנונה שלך אתה מוסיף 10% ריבית על הארנונה מחברת האשראי. בנוסף לזה, ה-5% שהעירייה נותנת הנחה למשרתי מילואים לא חלים במקרה שאתה מבקש לעשות את החלוקה לתשלומים. זאת אומרת שלא רק שאני לא מקבל את ההנחה שלי, אני משלם 10% יותר.

אני חושב שבזמן הזה כדאי גם לפנות לרשויות המקומיות, שיתגייסו למאמץ הזה, בטח ברשויות מקומיות שבהן תשלום הארנונה הוא חד פעמי והחלוקה שלו היא על חשבון המשלם. ואני אשמח שתתייחסו לדבר הזה.

אוקיי, תודה. רק אני אזכיר, אמנם אתה דיברת על הנחות, גם פה התלחשו מאחוריי, אבל אתה יודע שאנחנו הארכנו את דחיית התשלומים. ולכן, אולי יש עוד קצת זמן לעבוד על ההנחות, לפני שאנחנו אמורים לשלם את זה. אבל, אנחנו נעביר גם את זה.

כן, העניין הוא ש-5% יוצא 300 שקלים. אז ההנחה הזאת היא מרגשת, היא חשובה, זה.

טוב, תודה. כמו שאמרו פה כמה מחבריי, לדעתי, לדיון הזה באו כמעט רק מהאופוזיציה, אבל אולי זה רק מעצים את הברכות שלנו למערכת של צה"ל, בהנחה שהדברים אכן יבוצעו, אז גם של משרדי הממשלה הנוגעים בדבר; משרד הבטחון ומשרד האוצר. אני חושב שיש פה צעד גדול, גם כמותי וגם של המסרים שנמצאים בתוך התוכנית הזאת. כמו שאמרנו קודם, אולי בתשובה לשאלה בין מפקדים ללא מפקדים, בין לוחמים ללא לוחמים, איפה שצריך לעשות הבדל, איפה שמחקנו את ההבדל, בין משרת הקבע למשפחתו – שחיברנו את התוכנית הזאת. אני חושב שבאמת יש כאן, בהנחה שהכול יתממש, ישנן גם בשורות.

כמו שקמל"ר דאג להדגיש מספר פעמים בדבריו – לא בשביל התקבולים האלה ישרתו משרתי הקבע, לא בשביל התגמולים האלה נשות משרתי הקבע והמשפחות שלהם יתנו גב לבעלים או לנשים היום. גם וגם. זה למילואימניקים בעיקר, על זה התכנסנו כאן, אתה צודק. לא בגלל זה אישה משחררת את בעלה או אומרת לו "המשפחה עליי" כשהוא הולך למילואים והוא שובר שגרה. אבל, אין ספק שזה דבר שמדינת ישראל, החברה הישראלית, חייבת למשרתים שלה. שיש עניין על איזה גודל מיעוט זה: האם זה 2%, או אם אתה סופר שכבת גיל אז זה 20% או 30%. בכל מקרה, זה מיעוט שנושא בימים האלה, בשנים האלה, את עול הבטחון על הכתפיים שלו.

אנחנו, כוועדה, מברכים וגם נמשיך לעקוב על המימוש. ואנחנו באמת מקווים שבתקציב 2024 תהיה את ההשלמה שבין המיליארד וחצי ל-9 מיליארד, כפי שמתוכנן לפחות שיהיה.

אני מודה לכל המשתתפים, גם למי שבא מבחוץ, שהתנדב לבוא להציג. אף אחד לא דיבר פה רק בשם עצמו, אלא גם בשם כאלה שברור שלא כולם יכולים לבוא, ויש כאלה שגם אם רוצים הם כרגע עסוקים במשימות שונות. תודה לכולם, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:02.