פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
27/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 25
מישיבת ועדת החוץ והביטחון
ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה
יום רביעי, ט"ו בטבת התשפ"ד (27 בדצמבר 2023), שעה 16:00

אונר"א עמדות ופעילות ב"חרבות ברזל"

חברי הוועדה: זאב אלקין – היו"ר
בועז ביסמוט
טלי גוטליב
עמית הלוי
שרן מרים השכל
לימור סון הר מלך
משה רוט

סא"ל יותם שפר - רע"ן קש"ח, משרד הביטחון

סמל יובל שור - נ' דוברות, משרד הביטחון

הדס מימון - ר' תחום בכיר אסטרטגיה וקמפיינים, משרד התפוצות

שריל טוילי-לוי - חוקרת, אגף מחקר, משרד התפוצות

מושיק אביב - ראש מערך ההסברה הלאומי, משרד ראש הממשלה

עדי וגמן - ראש חמ"ל תקשורת זרה, מערך ההסברה הלאומי, משרד ראש הממשלה

יובל קרייף - עוזרת ראש מערך ההסברה הלאומי, משרד ראש הממשלה

אורי רזניק - סגן ראש האגף למדיניות חוץ, המועצה לביטחון לאומי

ד"ר מיכל חטואל - מרצה בחוג למדעי המדינה, אוניברסיטת תל אביב, פורום דבורה

שרונה שיר - מומחית למדיניות ציבורית, פורום דבורה

ד"ר חנה פרידין - עו"ד, רכזת קשרי ממשלה, פורום קהלת

נגה ארבל - חוקרת, פורום קהלת

אורי עקביה - חוקר, פורום קהלת

דוד בדין - מנהל, אגודת העיתונאים

ד"ר רות אברמזון - מומחית לניהול וממשל

אורי בנק - מנהל סיעת הציונות הדתית

עקיבא לם - ראש תחום קשרי ממשל, איתן

שיר לנדאו - ראש תחום אונר"א, חמ"ל תקשורת בין-לאומית

סם סוקול - כתב פוליטי, Times of Israel

ד"ר יואב שורק - עורך עצמאי

פרופ' קובי מיכאל - חוקר בכיר, המכון למחקרי ביטחון לאומי –INSS

גלעד נוה

שרה צוובנר (מנהלת תחום מדיני)
אסף דורון (ראש תחום ביטחון)

אביבה יובל מויאל



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


אונר"א עמדות ופעילות ב"חרבות ברזל"

ערב טוב לכולם, אנחנו פותחים ישיבה של ועדת המשנה למדיניות חוץ והסברה שמוקדשת עכשיו לעמדות והפעולות ישראליות מול ארגון אונר"א. אפתח בשתי הודעות ארגוניות ונפתח את הדיון עצמו. אחת, אנחנו ביום מורכב בכנסת כי במקביל יש ניסיון, בעקבות מהלך שהנענו אתמול, להביא לחקיקה מחודשת של חוק דחיית המועדים שמאפשר דחייה של תשלומים לחיילי צה"ל, מילואימניקים, מפונים ומשפחות החטופים. הוא כרגע בדיון במליאה, בקריאה ראשונה, ברגע שיתקרבו להצבעה נעצור פה. קודם כול, לזמן ההצבעה כי אסור לנו לקיים דיון בזמן ההצבעה, ולאחר מכן החוק מיידית ירד לפה לדיון במליאת הוועדה ולכן לא נוכל להמשיך את דיון ועדת המשנה.

לכן בכל רגע נתון יכולים להפסיק אותנו בהתראה קצרה. לפי הזמן ולפי הערכה שלי נוציא הודעה מסודרת האם הדיון פשוט יופסק לפרק זמן מסוים כדי לאפשר למליאה לאשר מהר את החוק, או שהדיון במליאה ייקח זמן רב יותר ופשוט אודיע שנמשיך בשבוע הבא, בישיבה שנקבע לה זמן מיוחד. אני לא יודע כמה נספיק להתקדם היום, זה תלוי בקצב הדיון בחוק המועדים במליאה. אבל זה אירוע דחוף שחייבים לסיים אותו לפני 1 בינואר ולכן הוא מקבל תיעדוף.

ההודעה הארגונית השנייה – הפתיע אותי מאוד אבל כפי שהבנתי, משרד החוץ החליט להחרים את הדיון הזה בהוראת השר או יותר נכון בהוראת לשכת השר. הודיעו לנו שהם לא יהיו נוכחים בדיון. אני מופתע מאוד מההחלטה הזאת כי אני חושב שמדובר בנושא חשוב מאוד ומשרד החוץ הוא, לכאורה, שחקן משמעותי בו. אני לא מבין מה יש לשר החוץ לפחד מהדיון הזה ולמה הוא לא רוצה שעמדת המשרד תוצג כאן.

בסך הכול מדובר בסוגיה אסטרטגית בנוגע למה שקורה בעזה, גם היום וגם ביום שאחרי. מדובר בארגון – תכף נדבר על זה, כמה שנספיק – שמידת שילוב החמאס בו היא גדולה מאוד. ארגון שגם מנציח את בעיית הפליטים הפלסטינים וגם נשלט ברמה גבוהה על ידי החמאס, כולל לפי הודעות של דובר צה"ל עצמו שאמנם לא נמסרו בצורה מסודרת אבל כן פורסמו, שמוכיחות עד כמה החמאס שולט על מה שקורה בתוך אונר"א. יש לזה השלכות דרמטיות גם על היום שאחרי ברצועת עזה.

לכן, איך יכול להיות ששר החוץ מנחה את אנשי משרדו להיעדר מכזה דיון? לא ברור לי. אני חושב שזה חוסר אחריות טוטאלי ואני לא יודע מה יש לשר החוץ לפחד מהדיון הזה. אבל אני מקווה מאוד שלדיון המשך שייקבע, כמו שהבנתם לא נספיק היום למצות את הנושא לאור האירוע עם חוק המועדים, אני מקווה מאוד שמשרד החוץ או נכון יותר, שר החוץ – אין לי טענות לאנשי המקצוע של משרד החוץ זו הוראה מלשכת השר, כפי שנאמר לנו – אם בכל זאת תשתנה שם העמדה, הם ייקחו חלק בדיון הזה.

אם אתם רואים שאני לא נותן זכות דיבור לאנשי משרד החוץ זה כי הם לא כאן, זה לא בגלל שאני חושב שהם לא רלוונטיים לדיון. בכלל, אנחנו ועדת משנה שאגב, אמונה על הביקורת על משרד החוץ. אנחנו הגוף היחידי בכנסת, חוץ ממליאת הועדה, שמבקר אותו. לכן הנחיה כזאת מוזרה בעיניי ולמה דווקא על אונר"א.

אנחנו פותחים את הדיון. החלק הראשון של הדיון הוא פתוח וידברו בו יותר נציגים של גופים מחקריים ונציגי ציבור שכאן. אם מישהו מנציגי הממשלה רוצה להעיר משהו שמתאים לדיון הפתוח אז אנא תבקשו זכות דיבור. כעיקרון, אני לא בונה עליכם בחלק הראשון אלא בניתי על התגובה שלכם בחלק השני של הדיון, החסוי, כדי שתוכלו לדבר באופן חופשי יותר. אבל אם יש משהו שלדעתכם דורש הבהרה בחלק הפתוח שגם משודר, וחשוב לכם שעמדת המדינה תשמע, אז תסמנו לי וכמובן, תקבלו זכות דיבור. נראה לאן נתקדם.

אולי אפתח את הדיון עם נציגי שני גופים מחקריים שאני יודע שפרסמו בשנים האחרונות מחקרים על אונר"א, ומשם נמשיך לאנשים נוספים שרוצים לדבר. זה INSS שפרסם מחקר – אני מבין שהנציג שלו איתנו בדרך המקוונת, בזום – ופורום קהלת שגם כן פרסם מחקר על אונר"א. קהלת כאן, מי שכאן יקבל את הקדימות. אחר כך אאפשר ל-INSS. מי יציג את המחקר מפורום קהלת? נגה ארבל, בבקשה.

האיום הביטחוני הגדול ביותר היום על ישראל זו מערכת החינוך הפלסטינית. אונר"א היא חלק משמעותי מאוד מהאיום הזה, לא רק כי היא משאירה את התלמידים שלה בבורות אנאלפבתית כמעט – לפי התוצאות של דוח אונר"א האחרון – אלא כי היא מחנכת אותם לשנאה.

למעשה, עצם הקיום שלה, האתוס המכונן שלה כסוכנות פליטים, לא נועד לפתור את בעיית הפליטות – בשונה ממה שבדרך כלל עושים עם פליטים – אלא לשמר אותה. ב-75 שנות קיומה של אונר"א היא לא יישבה פליט אחד. היא לא פועלת ליישוב של סוגיית הפליטות הפלסטינית בשום דרך חוץ משימור הנרטיב שפליטים חוזרים לתחום ישראל וזו הדרך היחידה לפתור את הבעיה. מה שאומר שלמעשה, בעצם קיומה אונר"א חותרת תחת קיומה של מדינת ישראל. זו הייתה המטרה הכמעט מוצהרת שלה כשהקימו אותה והיא עושה עבודה מצוינת בלעשות את זה. אין אח ורע בעולם לאירוע בו 75 שנים אחרי שהתחילה פליטות, לא רק שאין פחות פליטים, יש יותר. משמרים את הנרטיב שכל משמעותו היא להגיד שישראל עדיין לא ניצחה במלחמת העצמאות בשנת 1948.

לא רק זה, אם לשפוט לפי הדיווחים – גם של תושבי עזה וגם של NGO בינלאומיים שבחנו את הנושא לאחרונה – אונר"א, בפועל, מנוהלת היום על ידי החמאס בעזה ועל ידי גורמים לא מאוד שונים, כנראה, ביו"ש. מה שאומר שבנוסף לזה שהחמאס מתחבא מאחורי בתי ספר ומאחורי בתי חולים, הוא גם משתמש באונר"א כשריון שנועד להגן עליו מפני עצירה של הטרור שלו על ידי ישראל או על ידי כל ארגון אחר. אנחנו יודעים בשלב זה שיש לא מעט ארגוני או"ם שעושים את זה, אבל אונר"א התחילה מראש ואונר"א ממשיכה עכשיו. אם אנחנו נאפשר לאונר"א להמשיך להישאר ברצועה או באיו"ש או להמשיך להנציח את בעיית הפליטות של הפלסטינים, במקום לנסות לפתור אותה, אז האיום שהיא מהווה למדינת ישראל רק ילך ויגדל.

כשאנחנו מגיעים לשאלה של מה עושים עם זה, חשוב מאוד שנזכור שאי-אפשר במקרה הזה רק להוריד את הראש, זה יהיה כמו להחליף את שר החינוך רק הרבה יותר גרוע. אם אתה מחליף את הראש מחר, כל היתר יישאר אותו הדבר. יש לאונר"א בין 25,000 ל-30,000 עובדים, תלוי את מי שואלים.

איפה? בעזה או בכלל?

בכלל.

כולל איו"ש.

הוא ארגון שהרוב המוחלט שלו הם פליטים.

זה גם במצרים ובלבנון ובסוריה.

ברור, בכל מחנות הפליטים.

לא, בסוריה, בלבנון ובירדן.

אבל הרוב המוחלט הם למעשה פליטים. אונר"א מנציחה את עצמה גם ככה, מכיוון שבשום מקום אחר הם לא יכולים לעבוד או להשתלב בכלכלה והמקום היחיד שהם יכולים לעבוד בו זה אונר"א. למעשה, אנחנו מדברים על ארגון שרובו ככולו מורכב מפלסטינים שעדיין שואפים לחזור למדינת ישראל, לקחת את הבית שלא ברור בכלל אם היה שלהם אבל הם טוענים בכוח שזה המצב, ולהשמיד את המדינה. כל עוד אונר"א קיימת וכל עוד הגדרת הפליט של אונר"א קיימת, הבעיה הזו, האיום הקיומי הזה על מדינת ישראל לא ייפתר. אם רק נחליף את מי שמנהל את אונר"א במישהו אחר, שום דבר מזה לא ישתנה בגלל שהאנשים שמנהלים את אונר"א – כפי שאנחנו רואים עכשיו, אנשים שיוצאים מעזה מספרים בעצמם – זה החמאס, זה הטרור המקומי, זה מי שחזק.

מעבר לזה, אונר"א לא מקנה אוריינות. שיעור הקריאה של ילדים ברמת כיתה ד' ביו"ש היום, בבתי הספר של אונר"א, עומד על 3%, בכיתה ח' הוא עומד 2.3%. המספר הזה עולה מעט כשמחשבים בפנים גם את הבנות, זה עולה ל-13%, כי בנות קוראות יותר מבנים. הוא באמת מעט טוב יותר בעזה, בעזה 18% מכלל התלמידים יודעים לקרוא ברמת הקריאה הסבירה של כיתה ד'. אונר"א לא מלמדת אף אחד שום skill שהוא יכול לקחת איתו הלאה, הם לא יודעים לקרוא, הם לא יודעים חשבון. היא מכשירה אותם לדבר אחד שהחמאס רוצה, להשתמש בהם. היא מכשירה אותם להיות מחבלים, היא מכשירה אותם להיות טרוריסטים.

מכיוון שהם לא יכולים לעשות במדינות האחרות שום דבר אחר ומכיוון שברשות הפלסטינית העבודה עם הכי הרבה קביעות ושמשתלמת הכי הרבה היא להיות מחבל, בפועל, מה שיוצא זה שמערכת החינוך הפלסטינית מכשירה אנשים בשביל להרוג אותנו כי הם לא יכולים ממה שהם מקבלים היום מאונר"א לעשות שום דבר אחר. אגב, זו התדרדרות של שבע השנים האחרונות. יש ירידה דרמטית, בכלל, בביצועים של אונר"א. ממעט יותר מ-60% אוריינות בכלל התלמידים של אונר"א, שעומדים היום על קצת פחות מ-600,000, למעט פחות מ-30%. הם ירדו בחצי בשבע שנים, והמגמה הזאת לא חיובית כי אנשים שאונר"א מכשירה הם האנשים שמלמדים באונר"א. זאת אומרת, מה שאומר שכל דור יודע ללמד את האחרים פחות ופחות דברים שהופכים אותם ל-contributing members of society, ויותר ויותר את הדברים שמאיימים על מדינת ישראל.

כשאנחנו מחליפים את אונר"א – מדינת ישראל צריכה להפסיק לשתף פעולה עם הארגון הזה, הוא מסכן את החיים של כל אזרח ואזרח בישראל – כשאנחנו מחליפים אותו, זה לא יכול להיות רק בראש. צריך לפרק את המערכת לגמרי, מהשורש, ולהתחיל מחדש. וכשבונים את זה מחדש, בין אם מדינת ישראל שולטת בשטח או בכל דבר אחר ובין אם לאו, בספרים שהפלסטינים כל הזמן מבטיחים לנו שהם ישפרו, אנחנו חייבים שתהיה לישראל שליטה. בשתי רמות, האחת היא שלא מדפיסים יותר דברים שמדינת ישראל לא אישרה, והשנייה היא שלא יכול להיות יותר אף גורם מרכז אחד שמחזיק בפועל את מערכת החינוך הפלסטינית, לפחות לא עד שיגמר תהליך הדה-נאציפיקציה של המערכת. כי ברגע שמרכזים את האחיזה בזה, ברגע שיש גורם, לא משנה מה - - -

מה הדבר השני שאמרת? אמרת שהדבר הראשון הוא שלא מכניסים - - -

והשני הוא שצריך לפרק, לבזר את המערכת. ברגע שיש מערכת ריכוזית אפשר להשתלט עליה מלמעלה ולשלוט ככה בכל הקהילה. אנחנו לא יכולים לאפשר את זה, זה צריך להיות פירוק לרמה של קהילות, אם צריך, לרמת בתי ספר.

יש לנו כמה רעיונות, אפשר לדבר עליהם בהמשך, לקבלני ביצוע. אבל הם צריכים להיות בלי יכולת להשפיע על כל המערכת הפלסטינית אלא רק על חלק קטן מאוד ממנה, והם צריכים להיות כאלה שמחויבים לרעיון של הורדה של החינוך לשנאה ולרעיון של סיום נרטיב הפליטות. כי כל עוד אנחנו מאפשרים את המשך הטענה, שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם, שפליט צריך לחזור למקום מושבו – וכמובן שזה רלוונטי רק לפליטים הפלסטינים – אז אנחנו עוד לא באמת מוכרים בעולם כמדינה, ולא משנה כמה מדינות יכירו בנו. כי רעיונות זה הכוח הכי חזק בעולם. הרעיון שישראל נלחמת עליו, ולכן האיום הקיומי של ישראל - - -

נגה.

סיימתי, זה היה הפאנץ' ליין. הרעיון שישראל נלחמת נגדו זה הרעיון שלמעשה הורתה בחטא, רעיון שאין טועה ממנו. אבל כל עוד אונר"א קיימת וכל עוד תפיסת הפליטות של אונר"א קיימת, מה שהעולם לומד – בלי קשר למגמות האידאולוגיות האחרות שלא עוזרות לנו פה – העולם לומד שישראל לא שייכת. ולכן הדבר הזה חייב להיעלם מהעולם אם אנחנו רוצים לא להיעלם מהעולם.

תודה רבה. קובי מיכאל, INSS.

תודה. שלום לכם, אין לי אלא להסכים עם דברי הדוברת הקודמת ביחס לצורך לפרק את המערכת. אבל אני רוצה להדגיש כמה - - -

יש עוד נושא אחד ש-INSS וקהלת מסכימים עליו?

יכול להיות.

זה דווקא אירוע חריג.

אני חושבת שמצאנו אחד – נלך על זה, כנראה שעלינו על משהו.

כן, אירוע חריג. קובי, סליחה שהפסקתי אותך אבל זה היה פתיח דרמטי.

בכל מקרה אמור להיות ברשותכם מסמך מחקר מפורט מאוד שכתבתי יחד עם עמיתתי מיכל רדושיצקי, שפורסם לרגל 70 שנה להקמת אונר"א, בו אנחנו מנתחים את מהותו של הארגון ומנסים להצביע על דרכי פעולה, על בסיס איזושהי מתודולוגיה או איזשהו מודל שמנתח חלופות, ומתודולוגיה להערכת החלופות. אבל אני רוצה לומר כמה דברים חשובים ביחס לארגון הזה.

קודם כול, הארגון הזה הולדתו בחטא וקיומו בחטא. מיום הקמתו הארגון הזה קם כארגון פוליטי. הארגון הזה שלפחות בעשר השנים הראשונות לקיומו – משנת 1950 עד שנת 1960 – ויכול להיות שאפילו מעט אחרי, חלק מפורש במנדט שלו היה שיקום, rehabilitation או set off של פליטים פלסטינים, הארגון הזה לא שיקם ולו פליט פלסטיני אחד מאז שקם. להפך, זה הארגון שבכל שנה מגדיל את מספר הפליטים הפלסטינים. זאת אוכלוסיית הפליטים היחידה בעולם שבמקום לקטון היא גדלה. וזאת האוכלוסייה היחידה שבה סטטוס של פליט הוא סטטוס שעובר בהורשה. זאת גם האוכלוסייה היחידה שבה פליטים פלסטינים גם נושאי דרכון ואזרחות, בין אם זה 2.3 מיליון פליטים בירדן ובין אם זה כל הפליטים שנמצאים בפלסטין, לשיטתם זאת מדינה. יש 142 מדינות, בעצרת הכללית הכירו בה כמדינה. יש להם פספורט, יש להם אזרחות והם עדיין במעמד של פליטות.

לכן הארגון הזה הוא ארגון שמראש נוצר ונולד כארגון פוליטי ומתקיים, בכל שנותיו, כארגון פוליטי שכל תכליתו בעשורים הראשונים לקיומו הייתה לשמש כפלטפורמה לקידום האינטרסים האסטרטגיים של המדינות הערביות, שהשתמשו בסוגיה הפלסטינית כקרדום לחפור בו. ובשלושת העשורים האחרונים של תהליך אוסלו זאת הפלטפורמה האולטימטיבית של הרשות הפלסטינית לצורך הנצחת נרטיב הפליטות או אתוס הפליטות, וכמובן, הסרה של כל אחריות מהם לטיפול ולשיקום האוכלוסייה הזאת שחיה תחת שלטון הריבוני של הרשות הפלסטינית. אני חושב שהעובדה הזאת היא כשלעצמה עובדה בעייתית מאוד.

אני חושב שחשוב מאוד לזכור שאונר"א – ראשי תיבות של ארגון העבודה והרווחה – הוא ארגון שנושא של חינוך לא היה במנדט שלו או לפחות לא מופיע בשמו. מה שאנחנו רואים, וזה מופיע גם במחקר שלנו שהוא נכון ל-2020 ואני מניח שהמגמה הזאת גם נמשכת, אנחנו רואים איזשהו היפוך בכל מה שקשור לעוגת התקציב של אונר"א. מעבר לזה שהעוגה הזאת כל הזמן גדלה, אנחנו רואים שתקציב החינוך נכון לשנת 2020 הוא 58% מסך התקציב הכולל של אונר"א. אנחנו רואים שרק אחוזים ספורים, בודדים, הולכים לטובת העניין של התעסוקה ולטובת העניין של הרווחה. כאן קודמתי דיברה על התרומה החשובה של אונר"א, "חשובה", לכל מה שקשור למערכת החינוך. אם אנחנו מדברים על רצועת עזה, שם לפחות 50% מבתי הספר מנוהלים על ידי אונר"א. במחקר שלנו אפשר לראות, גם בטבלאות וגם בגרפים, את הגידול האקספוננציאלי במספר בתי הספר והתלמידים שאונר"א מטפלת בהם ברבות השנים.

דבר נוסף שחשוב לומר הוא שאונר"א בעצם מתפקדת כמדינה בתוך מדינה. במובן הזה אונר"א בעצם מטרפדת את היכולת של הרשות הפלסטינית להפוך למדינה עצמאית ומתפקדת, מכיוון שהיא לוקחת על עצמה שירותים שהם שירותים מדינתיים. שירותי החינוך והתעסוקה והרווחה והבריאות הם שירותים מדינתיים. אין שום סיבה שבעולם שימשיכו להזרים כסף לארגון שבכל השוואה שהיא לארגונים אחרים, בוודאי ל-UNHCR שזה הארגון של האו"ם שמטפל בכל 56 – נדמה לי שזה המספר העדכני של מיליוני פליטים בכל העולם. בכל קנה מידה השוואתי, הארגון הזה הוא יעיל פחות, בזבזן יותר, והסיוע פר קפיטה לפלסטיני הוא לפחות פי שניים מהסיוע פר קפיטה לכל פליט בכל מקום אחר בעולם. שלא נדבר על הגודל של הסגל של אונר"א ועל התקציב הכולל של אונר"א שבהשוואה או ביחס ל- UNHCRהוא בסדרי גודל משמעותיים הרבה יותר גדול. ולכן אחד הארגומנטים שלדעתי צריך להשתמש בהם, בוודאי מול הפלסטינים וגם מול הקהילה הבין-לאומית: אם אתם כל כך חפצים בעניין של מדינה פלסטינית עצמאית ומתפקדת, אז כדאי שאתם תעבירו את האחריות לשירותים החברתיים-מדינתיים הללו והמדינה בתוך מדינה, שזה אונר"א, אל המדינה הפלסטינית.

משפט אחרון שאני רוצה לומר זה שחשוב להבין שאונר"א הפכה ברבות השנים לאחת מסוכנות הסוציאליזציה המשמעותיות ביותר בחברה הפלסטינית, בוודאי בשלושת העשורים האחרונים. בבתי הספר של אונר"א בעצם מנציחים או ממשיכים את האינדוקטרינציה השיטתית של שני עמודי היכין, עמודי היסוד באתוס הפלסטיני. האחד, העניין של הקורבנות, הפליטות, זכות השיבה. כמובן שכל זה הוא הצד השני של מטבע אי-ההכרה בזכותה של מדינת ישראל להתקיים כאן במרחב כמדינת לאום של העם היהודי, בגבולות כלשהם. ועמוד היכין השני של האתוס הפלסטיני הוא העניין של המאבק המזוין או צדקת המאבק המזויין. שני עמודי היכין הללו מזינים את התשתית הפסיכולוגית הקולקטיבית של הפלסטינים, שהיא תשתית, בעיניי, מאוד מאוד חולה ובעייתית. את פירות הבאושים שלה אנחנו רואים עכשיו. כאן, בהערת סוגריים, אומר שזה מחיר שאנחנו משלמים על הזנחה רבת שנים, על הזלזול שהפגנו בנוגע לחשיבות הטיפול בהסתה ובחינוך ובכל מה שקשור למערכת האינדוקטרינציה הפלסטינית. סגרתי סוגריים.

אלה פירות הבאושים שאנחנו אוכלים מכיוון שגדלו כאן שני דורות במהלך שלושה עשורים, תחת המטרייה של תהליך אוסלו, שעברו תהליך של סימום רעיוני, הרעלה רעיונית. בעצם, מדובר בחברה חולה ולכן אין להתפלא שהחברה הזאת היא זו שהצמיחה מתוכה תנועה כמו החמאס. אין להתפלא שהתמיכה של אחוז גבוה כל כך של החברה הפלסטינית בחמאס רק עלתה בעקבות ה-7 באוקטובר, כולל ההצדקה ל-7 באוקטובר, גם אם אני מנטרל אפקט הילה שיש אחרי כל מלחמה או אחרי כל אירוע כזה. פירות הבאושים הם אלו שבעצם מקבעים את המציאות הזאת של אי-יכולת של הפלסטינים להיחלץ מן המיצר והדבקות המוחלטת הזאת ברעיון של המשך ההתנגדות המזויינת או המאבק המזוין נגד ישראל. והעובדה שסוכנות של האו"ם שחרט על דגלו לאחר הקמתו, לאחר מלחמת העולם השנייה, את העניין של שלום וביטחון עולמי, ארגון או"מי פועל לאינדוקטרינציה שיטתית שהיא אנטי-תזה או היא נגד שלום, היא משהו שהוא בלתי נסבל, משהו שכמובן אסור לקבל אותו כאן.

קובי, רק משפט סיכום.

לכן אני חושב שלא רק את הארגון הזה צריך לפרק אלא צריך לפרק גם את כל מחנות הפליטים, ולכפות על הרשות הפלסטינית – בין אם זה בגדה המערבית ובין אם ברצועת עזה, כל מה שיש שם – לפרק את מחנות הפליטים ולשקם את הפליטים באזורם, כי כל אימת שיגדלו ברצועת עזה או בגדה המערבית אנשים שיחונכו להבין שלמרות שנולדו ברצועת עזה מקום מגוריהם הוא לא רצועת עזה, זה המתכון להנצחת הסכסוך.

תודה. תודה רבה לקובי. כמו שהזהרתי אתכם בפתיחת הדיון, קיבלתי הודעה שאנחנו צריכים לעצור כרגע את הדיון לטובת המליאה. אנחנו נראה לפי התקדמות המליאה אם נספיק עוד לחדש את הדיון ולהתקדם איתו, תלוי עד מתי המליאה. הזמן שלנו הוא עד 18:00, אם המליאה תסתיים מהר, מליאת הוועדה הזאת, נחזור לפה להמשך הדיון הפתוח. דיון חסוי בטח לא נספיק היום, לדעתי, אבל אני כן רוצה לנסות או לפחות להתקדם בדיון הפתוח.

יש שני חברי כנסת שביקשו את זכות הדיבור, חברת הכנסת שרן השכל וחבר הכנסת בועז ביסמוט.

ואני.

וגם חברת הכנסת לימור סון הר מלך וגם חבר כנסת רוט וחבר הכנסת - - - כל חברי הכנסת שבדיון.

אבל בעיקר הנושאים של הוועדה, כמובן שנצטרך את האנשים המכובדים האלה.

ברור. לכן אני מתנצל בפני אורחי הוועדה, אבל זו חלק מהמציאות של הכנסת במציאות המלחמה והניסיון להגן על הזכויות של חיילי מילואים.

זה חוק שיורד מקריאה ראשונה ומוכן בו ביום, שקשור לתגמולים לחיילי מילואים ודחיית מועדים.

לכן אנחנו נצטרך לעשות את ההפסקה הזאת ונודיע בדרכים המקובלות על חידוש הישיבה. כבר עכשיו אני אומר שאם ישיבת המליאה תסתיים עד 17:30 או לפני כן, אנחנו נחזור לישיבה פה. אם היא תסתיים אחרי 17:30 אז לא אחזיר אתכם בשביל עוד רבע שעה של דיון. גם הנציגים האזרחיים, החוקרים או נציגי ארגונים אזרחיים שרוצים להגיב ולדבר אחרי שתי ההצגות של החוקרים שהיו לנו, תרשמו בבקשה, בינתיים, אצל שרה. כרגע אני מכריז על הפסקה בדיון ונודיע בהמשך אם הדיון מתחדש היום או שהוא יקבע מחדש לשבוע הבא. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:30.