פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



48
הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
07/01/2024


מושב שני


פרוטוקול מס' 45
מישיבת הוועדה המיוחדת לעובדים זרים
יום ראשון, כ"ו בטבת התשפ"ד (07 בינואר 2024), שעה 10:00

סיור הוועדה במשחטת טל הל יסכה ובמפעל התעשייה אהרון יוסף לבחינת העסקת עובדים זרים בענף התעשייה

חברי הוועדה: אליהו רביבו – היו"ר
אלמוג כהן

מטי צרפתי

אביבית אסרף - מנהלת תחום פרויקטים ובקרה, מנהל הסדרה ואכיפה, משרד העבודה

יואל בן שושן - מנהל תחום סביבה וקלינטק, מנהל תעשיות, משרד הכלכלה והתעשייה

עינבל משש - עו"ד, ראש מנהל עובדים זרים, רשות האוכלוסין וההגירה

מיכל חילי - עו"ד, ראש אגף עבודה ומשאבי אנוש, התאחדות התעשיינים בישראל

מיכל תוסיה-כהן - דוברת, התאחדות התעשיינים בישראל

ליאור כוכבי - ראש תחום מוצרים יבשים, תקשורת וכשרות, התאחדות התעשיינים בישראל

דנה אופיר - מנהלת מרחב דרום, התאחדות התעשיינים בישראל

חגי אדרי - עו"ד, סמנכ"ל קשרי ממשל ותעשייה קטנה ובינונית, התאחדות התעשיינים בישראל

אלי מססה - בעל מפעל, מעוף מעיין מקבוצת יסכה.

דוד אהרון - בעלים, מפעל אהרון יוסף

לירן אהרון - סמנכ"ל תפעול ופיתוח עסקי, מפעל אהרון יוסף

עדן ביטקובר - עוזר פרלמנטרי של ח"כ אליהו רביבו

סמיון - עובד המפעל, מפעל אהרון יוסף

סאמר - עובד המפעל, מפעל אהרון יוסף

אוריה שרעבי - עובד המפעל, מפעל אהרון יוסף

נעה בן שבת

דיקלה טקו

אביחי צלר, איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור הוועדה במשחטת טל הל יסכה ובמפעל התעשייה אהרון יוסף לבחינת העסקת עובדים זרים בענף התעשייה

(ישיבה באהרון יוסף)

סבא שלי התגייס לאצ"ל, אחר כך היה בחטיבת אלכסנדרוני, לחם במלחמות ההגנה. התחיל לעבוד בחברת "הארגז" שהיא גם חברה ותיקה, היא חברה שהוקמה ב-1947 עד שהכירו בפשעי המלחמה נגד היהודים, היה תשלום של רנטות לניצולי השואה, סבא שלי לקח את הפיצוי הזה ופתח בית מלאכה בתחום שהוא ידע לעסוק בו – עבודות המתכת, עבודות הפח.

החברה התחילה ביפו, ברחוב אילת 4. היה להם מחסן קטן. הרבה מהתעשייה הישראלית באותה התקופה הייתה ממוקמת ביפו תל אביב, ברחוב אילת וכל האזור של יפו. הוא נולד בטרנסילבניה, היום רומניה-הונגריה על הגבול.

אנחנו מחוברים חזק – למדינה, לציונות, לעשייה, מאמינים בתעשייה הישראלית. זה חשוב לדעת מאיפה אנחנו מגיעים ולאן אנחנו הולכים וגם דור ההמשך. את המשפט הזה אני לוקח מהשיר של אריק איינשטיין, לכל מקום שאני הולך וכל מכתב שאני כותב אני מסיים במילים האלה.

אני חושב שאנחנו צריכים להביא את התעשייה הישראלית לראש שמחתנו. זאת אומרת יש פה עניין אסטרטגי בצורה בלתי רגילה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו במדינת ישראל להיות תלויים בייצור מחוץ לארץ. אנחנו לא גרים באירופה, אנחנו לא גרים בארצות הברית ובטווח הארוך אין תחליף ליכולת עצמית.

אנחנו רצים והיה בהייטק שינוי גדול מאוד וזה בסדר. הגבינה זזה ואנחנו במדינת ישראל התקדמנו. אנחנו כבר לא – מייבשי ביצות, לולנים וכבר לא רק עובדים בחקלאות אבל הבסיס המקצועי שרבים חושבים שהוא מובן מאליו, הוא לא מובן מאליו כלל, הוא הבסיס הבטוח להכול. אך את הבסיס הזה צריך כל הזמן לתחזק, לדאוג לו, – כי אחרת מדינת ישראל לא תהיה הייטק, ולא יהיה פה כלום.

אני מצטער שאני אומר את זה בצורה נחרצת כל כך. אני חושב שמאז שנכנסתי להתאחדות והעיסוק בנושאים רבים – זה רק אחד מנושאים רבים שאיתם אנחנו נאלצים להתמודד – אני הצלחתי להבין יותר את הפאזל של התעשייה שלנו והאופן בו הכול מורכב.

אנחנו פגשנו לפני שנה בהתאחדות את נשיא מכון - - - הגרמנית – המכון הגדול ביותר בגרמניה שמייעץ לממשלה הגרמנית בנושאים של תעשייה, הייטק וכולי. זה היה בקורונה יותר משנה, נכון חגי? מתי זה היה?

כן,- - - לפני שנתיים בערך.

שנתיים, ואז הייתה את הקורונה, וישבתי עם נציגים אצלי מהנהלת דור ההמשך ומאוד סיקרן אותי לדעת. גרמניה זו מדינה תעשייתית חזקה, מדינה מצוינת, עובדים, יש גם הייטק, גם כלכלה, חיים טוב בגרמניה, ויש תעשייה. עניין אותי לדעת איך הוא מסתכל על זה בגרמניה? ושאלתי אותו. הוא אומר לי לירן השאלה שלך היא שאלה מאוד טובה, אקזיטים והייטק זה נפלא. אני גם אוהב אקזיט, עם גרמניה. זה כסף טוב – למשקיעים, לאנשים בחברה ולמדינה. אבל אם אתה שואל אותי, אני מעדיף חברה שתרוץ 150 שנה ו-200 שנה ויש לנו לא אחת ולא שתיים כאלה בגרמניה. וכשאני מסתכל על המשק אני לא מסתכל על משהו אחד. אני אומר כדי שהמשק יהיה משק בריא אני צריך X אחוזים תעשייה כזאת מסורתית, X אחוזים תעשייה מתקדמת, כדי שזה ייתן לי את ה-10% הייטק, סטארט אפ שאני רוצה להביא. אם אין לי את זה, אין לי את זה.

אם נכנס כסף גדול למדינה כמו שהיה לנו פה בשנה הזאת של כל האקזיטים, אז לצורך הדוגמה בגרמניה, היו לוקחים חלק מהכסף הזה ומכניסים אותו לתעשיות יצרניות על מנת לחזק אותן. זאת אומרת הם עובדים עם מדדים, המדדים זזים והם לא אדישים למדדים, הם מזיזים כסף, ומאזנים את המדדים. כי הם מסתכלים על משק שלם, משק בריא. משק שיודע לייצר כל דבר ואז גם מתפתחות תעשיות קצה – הייטק. תעשיות מתקדמות שנוגעות בנושאים ולוקחות את הנושאים האלה כמה צעדים קדימה. והרי הייטק זה בדרך כלל משהו צר שנותן פתרון נקודתי. אבל בשביל הדברים האלה צריך תעשייה חזקה מאוד.

אנחנו התעשיינים מתמודדים עם לא מעט בעיות בשנים האחרונות. אחת, העלויות שלנו בניהול תעשיית ייצור יקרות מאוד. עכשיו ניחא, זו עובדה יחסית מוגמרת, אך אני חושב שאתם יכולים לעשות דברים כדי לעזור לנו בנושא הזה.

חסרים לנו עובדים מקצועיים בצורה משמעותית מאוד, בתקופה האחרונה אני מסתובב במפעלים רבים ואני מתחיל להרגיש, שהמקצועיות יורדת, וזה צריך להטריד אתכם מאוד.

תגדיר עובד מקצועי בבקשה.

עובד מקצועי זה – רתך, פחח, כרסם, מפעיל מכונה, מפעיל CNC. גם מהנדסי מכונות אני לא חושב שיש לנו מספיק במדינת ישראל. נגעתי בזה קודם כשנכנסנו. העלייה הרוסית נתנה לתעשייה שלנו קפיצה משמעותית – 40-50 שנה קדימה. בסיור אתם תיראו חלק מהעובדים, אני לא יכול להרשות לעצמי שהם ילכו הביתה. גם יש פה אנשים בני 70 שעובדים במכונות.

מה השכר שלהם?

לעובדי ייצור שהם יחסית פחות מקצועיים באזור ה-10,000-9,000. רתכים וכולי כ- 15,000 שקל וצפונה, תלוי לפי המקצועיות של הרתך. אנחנו מתחרים עם כל העולם. מצד אחד אומרים לנו "אלו העלויות שלכם" מצד שני אני צריך להתחרות בטורקיה או במזרח אירופה או להתחרות בהודו. איך אתם מצפים שאנחנו נתחרה בהם? אתם שמים אותנו במצב בעייתי.

אנחנו מתמודדים עם ה-FMF ועם ה-MOU וזה נוגע גם למפעל שלנו כי אנחנו מייצרים את המיירטים של כיפת ברזל בחלק מהמוצרים שלנו וגם עכשיו בארצות הברית. הרבה פרויקטים שהיינו מייצרים פה עברו לייצר אותם בארצות הברית.

הודו היא קונה גדולה מאוד, אבל הודו רוצה לייצר אצלה, אז אנחנו עובדים עם Offset בהודו. כל חברות ההייטק ספורט לאומי – מזרח אירופה, רומניה, הונגריה, וכולי.

כולם מסתכלים על החור של הגרוש, זו האמת, הכול בסוף זה החור של הגרוש. אבל מה שהיום אתם רואים את המחיר שלו, לא מבינים מה יהיה המחיר בעתיד. ואני אסיים במשפט קצר, ברגע שיש יכולת – המחיר הוא שונה, כשאין יכולת – המחיר יהיה אחר לגמרי.

זאת החברה שלנו – אהרון יוסף. החברה שלנו מייצרת באינטגרציה מלאה מוצרים, פרויקטים בקיט מלא. אנחנו עובדים עם לא מעט תעשיות – ביטחוניות, הייטק, רפואה, אנחנו גם יצואנים, אנחנו מוסמכים לריתוך בתעשיית הרכבות העולמות. אנחנו מייצאים לסימנס גרמניה, ל - - - וגם מייצרים לריית'און בארצות הברית, חלק מהפרויקט של כיפת ברזל, עובדים עם התעשיות הביטחוניות ועם הרבה תעשיות מתקדמות אחרות.

לדוגמה, אנחנו מחזיקים פה מחלקת הנדסה שעוסקת בעיקר בהנדסת ייצור וגם בפיתוח ובתכנון של מערכות לקוחות – built to spec ו- built to print . לדוגמה, בתמונה אתם יכולים לראות ארונות שאנחנו עושים עבור חברת אינטל. הארונות האלה מיוצאים לכל העולם, זה ציוד מעבדות שבודק את השבבים של אינטל, אנחנו עושים את זה ייצור full turn key. זאת אומרת זה Plug and play יוצא לי פה מוכן לפעולה.

מבחינת ייצור, אנחנו מחזיקים מכונות מתקדמות מאוד. את המכונות שלנו אנחנו קונים מגרמניה או משוויץ של חברת - - - או ביסטורניק, אלה מכונות – לייזר, כיפוף, חיתוך בסילון מים, מכופפות CNC חכמות עם בקרות לייזר, בקרות זווית, מכונה לחיתוך פרופילים וצינורות בלייזר. וכמובן כל הנושא של הפעולות הקונבנציונליות שעובדים עושים.

רק לסבר את האוזן שלכם, כל מכונה כזאת עולה בין מיליון וחצי לשני מיליון יורו. זאת אומרת הציוד יקר מאוד. יש בעיה – רוב הזמן אין לי כל כך מי שיעבוד על המכונות. אני פועל ומכשיר בעצמי. אני לא מחכה לאף אחד ולא מחכה לאנשים שיעשו בשבילנו, אני מבין בדרך כלל שזאת הסיטואציה, ואני תמיד אומר לעצמי "לירן, בוא, אתה חברה אחת, תמצא את האנשים, תהפוך את העולם, תביא אותם".

אבל זה לא יכול להיות באופן הזה שאני צריך להתעסק עם עובדים יום-יום. כשאין לי עובדים אני לא יכול לגדול. אם יש איזשהו Ramp up מאוד גדול בתעשייה הביטחונית - -

דרך אגב, גם הנושא של כיפת ברזל והמיירטים אני מבקש שזה יישאר פה בשולחן הזה, כי גם היום יש איומים גדולים מאוד, גם מודיעינית, היו פה ממשרד ראש הממשלה. בכיפת ברזל אחרי 7 באוקטובר, או נכון יותר ב-8 באוקטובר אנחנו עשינו Ramp up גדול מאוד – ב-3 חודשים הרמנו את התפוקות ב-300%. ועבדנו 24/7 זה בא על חשבון לקוחות אחרים, זה בא על חשבון דברים רבים.

זה משהו שאפשר לקבל רק במדינת ישראל ורק יהודי שגר במדינת ישראל. כי כשפנו לאמריקאי הוא אמר "אני בכריסמס, אני לא יודע, אני צריך לבדוק, זה יעלה לכם ככה, אני לא יכול לעלות". אנחנו התחלנו לרוץ. הבאתי אנשים, ב-10 באוקטובר אני גייסתי 20-25 אנשים. חלקם נשארו וחלקם הלכו, התחלתי בתהליך גיוס של שבוע-שבועיים, תהלוכות היו. ולהרכבות של המיירטים אני צריך אנשים עם ידיים טובות, לא רתך ולא CNC ובשביל לקלוט אנשים לקו – אני צריך לראיין 100 כדי לקלוט 10 ולא כולם נשארים.

זו דוגמה להבדל, כי ביום הדין שאף אחד לא יעמוד בנמל יחכה לאוניות. ואמברגו על ישראל היא לא מילה גסה, מצור ימי על ישראל היא לא מילה גיסה. יכול לקרות שסין תפסיק לעבוד איתנו, כל הטוב יכול עוד להתפתח. אף פעם אל תגיד אף פעם, וראינו מתקופת הקורונה והמלחמה וכל ארבעת השנים האחרונות – צריך לקחת את שרשראות האספקה בעירבון מוגבל.

אלה מספר מוצרים ביטחוניים שאנחנו עושים – כיפת ברזל, מערכות ספיידר, גם את הכיפה הימית שיושבת בסער 6 אנחנו מייצרים, פיתוחים, פיתוח מיגון לאלביט של כל האופטיקה שיושבת על האיתן. מוצרים שאנחנו עושים אותם בפיתוח הנדסי שלם.

כמה עובדים בחברה?

אנחנו 160 עובדים בחברה.

ישראליים?

ישראליים יהודיים. אסור לי פה להעסיק ערבים בגלל שאני גם עושה כיפת ברזל אין לי פה בכלל ערבים במפעל.

שלום תכירו זה דוד הבעלים. כשאנחנו התחלנו בפרויקט כיפת ברזל בשנת 2008, אנחנו עשינו הרבה מאוד שינויים ביחד עם רפאל בתקן של מארזי המיירטים. את הפיתוח של המערכות האלה לא ניתן לעשות מעבר לים, זאת אומרת שצריך יכולת מקומית לפתח מערכות כאלה.

נגעתי קצת ב-MOU וב-FMF, אני מנצל את ההזדמנות שאתם פה לתת לכם את כל התורה על מנת שתבינו שעובדים הם חשובים מאוד, אבל אנחנו מתמודדים עם הרבה מאוד בעיות והגיע הזמן שבמדינה שלנו יהיה תכנון תעשייתי לטווח ארוך. תכנון שחוצה – ממשלות ואנשים. זאת אומרת איזושהי תכנית כלכלית.

אנחנו נמצאים ב-2024 פה, ב-2028 אנחנו רוצים להיות שם. לצערי זה לא קורה במדינה שלנו, ברוב המדינות המתורבתות אלה דברים שקורים ומתוכננים. בפרויקט כיפת ברזל יש תקציב של פיתוח, אם לא מבססים פיתוח פה בארץ בחברה כמו אהרון יוסף – זה מוצר שיכול ליפול תקציבית.

אני לא מתייחס אם המוצר טוב או לא, ומדובר לא רק במערכות כאלה, אלא גם על מערכות אחרות. בתעשייה שלנו משתמשים בנו לדגמים ואבות טיפוס, המוצרים מקבלים סדרות, כמויות וכולי, ישר בודקים איך להוציא אותם. זה עצוב וגרוע מאוד. צריך לשנות את הדיסקט.

אתה רואה דה פאקטו מהצד השני – שכשאתה צריך אתה לא מקבל.

אומרים שמ-7 באוקטובר העולם השתנה, אני חושב שגם משרד הביטחון כבר הבין את זה. אני רואה איך הוא פועל להכניס קווים. כל המפעלים של הפצצות שסגרו אותם רוצים לבנות אותם מחדש. כשמאבדים יכולת, להחזיר אותה זה קשה מאוד וההשקעה בהכשרה ובלימוד לוקחת שנים. הנושא של עובדים זרים חשוב וכרגע פספסנו את הרכבת – לא השקענו, לא עשינו, לא שמנו לב, לא ראינו ואין עובדים. אין מה לעשות עם זה בינתיים. צריך הכשרות, לימודים, בתי ספר.

ישבתי עם חבר הכנסת ניר ברקת, הוא סיפר לי על המודל שלו – דרך הצבא הם יעשו סינונים ומיונים. אני באופן אישי פחות מאמין בזה שיגידו לבן אדם בן 17 מה הוא הולך לעשות. אני לא חושב שיש תקרות לאנשים, אבל הפתרון היחיד כרגע – עובדים זרים.

מה אחוז הרווחיות של התחום שלכם?

זה נע בין חברה לחברה.

ממוצע?

כ-15%-20%.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לחברת הכנסת מטי. אני משוכנע שכל הנוכחים פה מרותקים לשמוע את כל מה שאתה מספר, עם כל התולדות של הסבא זיכרונו לברכה. הדברים הנאמרים פה הם ציונות וחלוציות.

גם הייתי - - - בצבא, בגבעתי. אפרופו משרד הכלכלה, אימא של המ"פ שלי זיכרונו לברכה זו צביה ביבי שהיא עובדת במשרד הכלכלה. חגי ביבי היה המ"פ שלי, והוא אומר משפט מאוד גדול, שכתוב לנו על החולצה סוף מסלול – שיש כאלה שיקראו לזה פראיירים אבל אני קורא לזה ציונות אמיתית. אז זה משהו שהולך איתי קדימה.

באמת זה ככה נראה. אני מקשיב בקשב רב לכל הסקירה שלך ולמעשה שלושת המשפטים האחרונות מבטאים את מה שאני רציתי לומר לך. לצד כל כמה שזה חשוב, אני מנסה להבין איפה זה מתיישב מול פעילות הוועדה שלנו. הוועדה שלנו היא ועדה לעובדים זרים והצורך ההכרחי בידיים עובדות, בדגש על ישראליות לוקח אותנו כמה שנים אחורה, צריך להיערך – לימודית, בתי ספר טכנולוגיים, חינוך שיכוון, תמריצים, זה נע בין משרד הכלכלה לוועדת הכלכלה.

הוועדה לעובדים זרים בוחנת את הצורך וההצדקה לשלב עובדים זרים, ואם כן, על פי איזה מדרג. וכשאין ידיים עובדות – ואם אני מבין נכון – ככל הנראה ידיים זרות יעברו את הסינונים הביטחוניים כך שכן יהיה ניתן להעסיק אותם במחיר הזה. זה לוקח אותנו- - -

במפעלים רבים בארץ מעסיקים פלסטינים ולכן אני לא רואה בעיה עם עובד מאוקראינה.

אני לא יודע.

אתה מעסיק פלסטינאים?

אסור לו להעסיק פלסטינאי, אסור לו להעסיק ערבי ישראלי וסיני יהיה מותר? סיני הרבה יותר מתוחכם ובעייתי מבחינתי מעבד מחורה. כך אני רואה את זה, אבל כנראה שאני מבין פחות נכון את האתגרים והצרכים והמגבלות.

מותר לכם ביטחונית להעסיק זרים?

כן, אני לא רואה כרגע מניעה להעסיק זרים.

הוא צריך לבדוק את זה. אם אסור להעסיק מישהו מרהט, יהיה מותר להעסיק מישהו מסין?

למה רהט אסור? מותר רהט עם תעודה ישראלית.

אבל הוא אומר שאסור להעסיק ערבים, גם לא נותנים להעסיק ערבים ישראליים.

ערבים פלסטיניים אסור להעסיק.

ערבים ישראליים מותר?

ערבי ישראלי מותר? זאת אומרת שאחות של איסמעיל הנייה יכולה לעבוד פה?

באופן אישי אני לא מעסיק. באזור אין, זה לא אזור של ערבים ישראליים. בצפון אפשר לראות רבים.

הייתי עכשיו במפעל שנמצא רבע שעה מכאן.

כן, מביאים אותם באיזה אוטו.

ש-90% מהעובדים הישראליים הם ערבים מהפזורה. מה הבעיה? איזה ניסיון עשיתם בשביל לקלוט ידיים עובדות שהן ישראליות?

אני עוסק בזה 24 שעות, שנים. אני כל הזמן מחפש בעלי מקצוע. גם אם אין לי עבודה כשאני רואה בעל מקצוע אני קולט אותו. אני אומר "לירן, יכולת זה מה שחשוב, בעוד כמה שנים אפילו הכסף כבר לא יהיה מעניין, מה זה משנה כמה זה עולה? יש לך את הבן אדם או לא, אתה יכול לעשות או לא יכול לעשות? לא קשור לכסף.

נעשה סדר. פועלים לא מקצועיים מול עובדים מקצועיים. יש הבדל בין רתך, כרסם.

אני רוצה למקד את הוועדה. לגבי ידיים עובדות – נמצא פתרונות, יש כל מיני מגזרים כאלה ואחרים, אפשר למצוא. עובדים מקצועיים – כרגע אין, צריך להביא אותם. המדינה צמאה לעובדים. אי אפשר פה לרתך כלום. כשהתחילה המלחמה התחיל המיגון של הטנקים. ראו שהטנקים לא מספיק ממוגנים וכולי ותכננו את - - -, ראיתם את הפרגולות, את הגגות שעשו לטנקים?

כן.

התחילו במהירות עם הסוכות, כי באו מזל"טים וזרקו פצמ"רים על החיילים שלנו מלמעלה. עשו איזשהו פטנט וראיתי אותו. הוציאו בלמ"סים, בהתחלה עשו את הגג מרותך. אני ראיתי את זה ונבהלתי. אמרתי "יש בצבא כלים רבים, רוצים עכשיו לרתך את כל הגגות האלה? עד שירתכו את הגגות האלה תיגמר המלחמה".

בעזרת ההנדסה עשינו דגם קצר מסומרר ולא מרותך, רק בסימורים – בחיבורים חכמים. נסעתי לאלוף או תת אלוף, לא זוכר לאילן גיבור, סידרו לי פגישה איתו בתל השומר ביום שישי בצוהריים, נכנסתי אליו עם הדגם הזה לתל השומר, אמרתי לו "עשינו ככה וככה, אתם תכננתם בריתוך, בוא יש מלחמה, יש מלא כלים". הם לקחו את הקונספט הזה שעשינו, הטמיעו את זה לכל התעשייה.

אפרופו התעצמות צה"ל, יש דברים רבים שמרתכים אותם וריתוך זו פעולה חשובה, זו פעולה שכרגע אין לה תחליף. אפשר כן לסמרר אבל יש דברים שאי אפשר בריתוך, אי אפשר – מערכות נשק, משגרים, משאיות, ספיידרים, אי אפשר ללא ריתוך. אין רתכים במדינת ישראל, והרתכים שיש – אלה רק ערבים בצפון. דיברנו על הייטק, סטארט אפ, יש כל מיני חברות שאנחנו עושים להם, איך הם ייצרו את המוצרים שלהם?

אנחנו מבינים שאת הצורך בידיים עובדות בלתי מקצועיות – יש איך לתת מענה. אין מלאי בארץ לידיים מקצועיות – רתכים, מפעילי CNC, כרסמים, וכולי. להם יש צורך והצדקה להביא מחו"ל, יש אישור של גורמי הביטחון המסננים.

אתם צריכים לעשות בדיקה נוספת. צריך לבדוק את זה וגם לעשות שיחה ולהבין עם משרד הביטחון בדיוק מה הוא רוצה. כי אם הוא מאשר להכניס פלסטינים למפעלים אני לא חושב שתהיה לו בעיה.

דה פאקטו יש פה מפעל בעל חשיבות לאומית שעושה עבודה נפלאה בתעשייה וגם כנראה בתעשייה הביטחונית, המפעל מעסיק 160 עובדים ישראליים ללא עובדים זרים ומסתדר במשך שנים. הוא מתאר איזושהי בעיה, חלק מהפתרונות יהיו – טכנולוגיה, חלק – הכשרות ושילוב של ישראליים, ועל פי צורך שצריך לאפיין אותו – כנראה גם תמהיל של זרים שייתן מענה למפעל.

יש מענה על בסיס מסלול הבאת מומחים בתעשייה, וצריך לבדוק את תהליך הסינון הביטחוני.

עד היום לא העסקתם זרים?

אדם עובד בריתוך, הוא מרתך חלק, לא תמיד כולם צריכים לראות את המוצר הסופי, אני לא חושב שיש בעיה.

כמה אנשים מתוך 100 אנשים שאתה מביא לסיווג בטחוני לא עוברים?

זה מוצר בלמ"סי ולכן אין לי אף אחד.

הם לא עוברים סיווג.

אלמוג, אני אומר שפלסטינאים זה מסוכן.

בגלל שאמרו לי בוועדות שפלסטיניים אני לא יכול להעסיק, אני לא מעסיק בכלל.

אתה עובד פחות?

אני יודע ככה שאמרו לי בהתחלה, לא בדקתי את זה לעומק.

אני לא חושב שהם מגיעים פה לרמה טכנולוגית שהם יכולים - - - עובדים?

אני נותן - - - מלא, מכניסים בזה טיל וזה מוכן לירי.

אתם, כאשר העובד על הטמיר עצמו, על איזה שלב של הטיל הוא עובד?

מה זה שלב? אנחנו עושים את המארז.

הוא המארז, הוא לא הטיל.

משגר.

כן אבל לדעתי לא הוא זה שמקבל את ההחלטה. עולה פה בעיה שהיא איננה מהותית והיא גם לא בעיה. - - - של סיווג ביטחוני.

- - - תקבל הקצאות של עובדים זרים, ביקשתם עובדים זרים פעם?

אני הבנתי שזו פעם ראשונה בתעשייה הצבאית שיש כזה מסלול מיוחד. יש הבאת מומחים.

200% מהשכר הממוצע במשק זה לא- - -

בדיוק, העלויות היו מאוד, מאוד גבוהות. תראו, בסוף, דיברנו על עלויות וכאילו- - -

מדובר פה ב-110%.

עכשיו, מה שהיה לפני זה- - -

כן, אבל לפני כן על 130%.

היא אמרה לו 200% לא רלוונטי.

בעבר היה שכר לרתכים בערך של 130%.

עכשיו ביקשתי, קיבלתי הקצאה לשבעה עובדים.

125%.

130% בעבר, זה היה זה.

שבעה עובדים?

אני לא יודע איך להביא אותם אבל דרך אגב.

אם הצורך הוא כזה אקוטי אז אני מניחה שמשלמים. אם פה מקבלים שכר של 115% אז אתה מבין איפה משלמים 125%. כאילו אני מנסה, אני תוהה.

אני לא יודע איך להביא את העובדים האלה בכלל. אין לי מושג. אני נכנסתי למסלול, ראיתי מסלול של עובדים זרים, נכנסתי, אין לי מושג איך זה הולך להיות, אין לי מושג איך עושים את זה.

אבל לא בשביל זה הבאת את הוועדה. אם אתה יודע שיש מסלול הבאה ואתה לא יודע איך לממש אותו.

לא, לא, שנייה, שוב. תעשיות הבנייה בישראל יש להן ניסיון של הרבה שנים, בהסכמים בילטראליים עם מדינות, הם יודעים – להביא עובדים, את הנושא של הביטוחים הרפואיים, לדאוג להם למגורים ולסים קארד לטלפון. לכל הדברים. בתעשייה אין לנו ניסיון כזה. יש עכשיו מסלול מיוחד שהעובד אמור להתקשר ישירות מול החברה. אם הוא מגיע לפה אז הוא אמור לעבוד אצלי, ואם לא – לא הבנתי מה קורה איתו. לא יודע מה קורה אם העובד טוב או לא. יש הרבה עלויות גדולות מאוד מסביב – כרטיסי טיסה ועוד עד שהוא מתחיל לעבוד, כשאתה לא בטוח אם העובד הוא בסדר או לא. וגם אם השכר יותר גבוה מבארץ - -

החסמים ביחד הם גדולים בהרבה מהשכר של העובדים שלך, זו בעצם הנקודה.

נכון, השכר גבוה.

בסדר, אבל כדי להביא עובד זר לישראל - - -

לא צריך להמציא את הגלגל, כל העולם מביא עובדים זרים. בכל אירופה יש עובדים זרים שעובדים ובונים את המדינות ומשתכרים שכר נמוך יותר מהאוכלוסייה המקומית, למה פה צריך לעשות משהו אחר? זה אמור להיות משתלם לנו.

תגיד מה הקושי, אני לא מצליחה להבין איפה הבעיה, כדי שנעזור לך.

אם העובד שלך מקבל היום, רתך מקבל 15,000 שקל אז זה לא מופקע, אתה יכול להביא בנוהל תעשייה רתך ב-110% שכר ממוצע במשק שזה פחות או יותר על אותו - - -

זה הרבה יותר מ-15.

מה הבעיה?

אין לנו עדיין מספיק ניסיון, בתעשייה שלנו עדיין אין לנו את החיבור שעובד. לאינטל אין בעיה. אינטל, פנה למפעל, שם 25 מיליארד רצה 2,000 עובדים, קיבל ממשרד הכלכלה 2,000 עובדים. נכון?

אתה מדבר על קושי באיתור. קשה לאתר.

לאתר, לראיין, להביא. אני גם לא מבין - - -

רגע, אבל הוא מסביר לך. אחרי שהסברנו הכול, הוא עדיין אומר לך "יש לי בעיה לאתר, אני מאתר, עולה לי המון כסף, עשרות אלפי שקלים לעובד אחד, אני מחלק את זה על פני השנה, אני מוסיף עוד כמה אלפי שקלים לשנה". הוא אומר "אני שוכר להם דירה".

אבל זה העלויות.

לא, אנחנו לא אומרים שלא. אנחנו רק אומרים שזה לא 15 שמקבל הרתך שלו, זה מה שהוא אומר, "זה אפילו לא 15, כי אם אני משלם 13,500 ועל זה כל התוספות זה הרבה מעבר ל-15".

זה פחות חשוב?

לא, בכלל לא.

יפה, אז היא לא תהיה פה, זה בדיוק העניין.

אבל תעשייה זה שוק עם פריון גבוה שאנחנו כן רוצים לפתח פה ישראלים, אנחנו לא רוצים להביא, לכל פתרון שלנו - - -

למה את חושבת שהתעשייה עם פריון גבוה?

הלוואי והיו ישראלים.

אבל רתכים אין להשיג. רתכים, פחחים, מפעילי CNC – אלה עבודות מקצועיות, זה לא העובדים הפשוטים שאת מזמינה אותם מהקטגוריה ד' של הנוהל הזה. אין עובדים, הוא מחפש ואין. אז מה האפשרויות? - - - עובדים זרים.

מיכל הלכתי לאיבוד, אין בארץ ואין בעולם.

לא יש בעולם.

רגע אני אנסח קצת. לירן אומר שאין עובדים בארץ, בעולם – יש עובדים. ענף התעשייה פעם ראשונה מקבל עובדים זרים, יש חבלי לידה, קשה לאתר אותם ואנחנו בהתאחדות מנסים לעזור.

זו לא פעם ראשונה, יש הרבה מומחים.

כן, הם מומחים בזה אבל לא מסות כאלה.

מסות של אלפים אם לא...

והם מומחים?

בוודאי, עשרות אלפים בשנה.

של 200% מומחים.

הסברתי לכם איך אנחנו מתחרים בתעשייה.

לא, את מדברת על טכנאים, זה נוהל זמנים, מה זה עשרות אלפים? עשרות אלפים?

בשנה, נכנסים.

בתעשייה?

גם ב-90 וגם ב- - -

זה מייקר לנו מאוד את עלות העבודה.

יש שתי אפשרויות, הוא מומחה לתקופה קצרה.

הסברתי לך שקשה לנו להתחרות גם עכשיו. עכשיו אתם מביאים לנו עובדים שהם יקרים יותר, הם יתנו לנו את המענה אבל הם יקרים יותר, אני לא בטוח שזו כוונת המשורר. בעולם יש 110% ו-120%, 130% לעובדים זרים באירופה? כשהם מביאים את העובדים הזרים כמה נותנים להם? פחות, לא יותר. למה פה זה צריך להיות יותר? בואו תסבירו לי אתם את הראייה שלכם, אני רוצה להבין מכם.

חבר הכנסת אליהו, למה לא להביא עובדים זרים? למה בנקודת המוצא שלכם אתם אומרים "בואו נחשוב אם להביא או לא להביא" כאילו למה לא? אני רוצה לדעת למה לא?

כפי שאמרתי קודם, יש ענפים שאנחנו מבינים שאין בהם היצע ואין יכולת. זאת אומרת גם בהנחה ותנסה להכשיר עובדים ישראלים במשלחי יד מסוימים, בעיקר עבודות כפיים שישראלים לא רוצים להגיע לעשות את העבודות האלה - -

לעומת זאת בתעשייה, כשאנחנו מסתכלים על מדרג של תעשייה בחלק מהתעשייה מדובר בעובדי כפיים בשכר נמוך, עובדים בלתי מקצועיים – אנחנו מבינים שיש יותר קושי – לא אצלך, אך במקומות נוספים – לגייס.

לעומת זאת יש מקצועות כמו – טכנאים והנדסאים ומפעילים, והשכר במשק כרגע לעובדים ישראליים הוא שכר שהוא יחסית גבוה ורווחי, ואנחנו רוצים שיעשו מאמצים לנסות לקלוט עובדים ישראליים מאחר ומדובר במקצועות עם פריון בשוק ואנחנו לא רוצים שאת כל הידע שלנו, ואת כל התשומות שלנו כמדינת ישראל אנחנו נפנה רק למשאבים של עובדים זרים.

ולכן, יש מנגנונים שנועדו לשמור על המשק. מי שמכיר את התחום של עובדים זרים מכיר את המנגנונים האלה. לדוגמה, ספציפית בתעשייה – הנושא של השכר שהוא מוגבל, זה לא שכר מינימום, אתה לא מביא עובד בשכר מינימום להיות הנדסאי, בגלל שאנחנו לא רוצים שבסופו של יום תגיד אם אני יכול להביא עובד זר בשכר מינימום להיות הנדסאי או מפעיל מכונה, אני אקח אותו, הוא יעבוד המון שעות, אנחנו יודעים שעובד זר נותן הרבה שעות עבודה, יותר מעובד ישראלי, פחות לוקח חופשות, יש את כל הדברים הנוספים שאתה מקבל ממנו, ולאט, לאט אתה תגיד "רגע, זה יותר רווחי לי, אני כמעסיק שווה לי לקלוט אותם יותר מאשר להתאמץ לקלוט ישראלי" וזה יביא לדחיקה של ישראליים משוק העבודה.

אנחנו לא רוצים שכך יקרה, בעיקר לא במקצועות בתעשייה. במקביל, אנחנו גם יודעים על נתוני אבטלה – נתונים שאני נחשפתי אליהם – יש אבטלה גם בחלק מהתחומים האלה שאתה מציג בתעשייה.

אנשים שלא רוצים לעבוד.

מבחן המציאות הוא שונה. מפעלי תעשייה רבים כבר מעל חמש שנים לא מצליחים למצוא עובדים. אנחנו לא מאבדים את היכולות שלנו בישראל כי אנחנו מביאים עובדים זרים, אנחנו מאבדים את היכולות שלנו בישראל כי המפעלים פותחים את הקו הבא שלהם בחו"ל. הם מעבירים את הפעילות לאט-לאט, במיוחד התעשייה הביטחונית.

דבר שני, בסוף אנחנו מגיעים למצב של ויתור על עובדים. אמר לי הבוקר תעשיין שהוא ויתר על העובדים, והוא אומר "אני לא יכול שיהיה לי על הקו עובד ישראלי ועובד זר, שהעובד הישראלי יודע שאותו עובד זר שהתחיל אתמול מרוויח יותר ממנו והוא עובד פה עשר שנים, או 15 שנים והוא עדיין לא הגיע לשכר הזה. באותו הרגע אני צריך להעלות שכר לכל העובדים שלי".

עובד ישראלי מזדקן כאן ומקבל עוד תנאים.

עובד ישראלי מועדף עלינו בכל שלב ובכל רגע נתון, אין ספק בכלל.

ברור, עובד ישראלי אמור לתרגם ולהבין את המציאות שאתה מתאר כרגע. עובד זר מגיע לפרק זמן קצוב, מסתיימת התקופה – הוא עוזב את הארץ, הוא לא ממשיך להתפתח במפעל ובחברה ולא ממשיך ליהנות ממה שיש למעסיק להציע. עובד ישראלי כן. תמיד כשאתה מביא עובד זמני – אתה משלם עליו יותר. זה טבעי.

אני לא כל כך מבינה. אנחנו ישבנו ואתם מכירים את התהליך שאנחנו עשינו לנוהל תעשייה כדי לקבוע את רמות השכר. בסופו של דבר רמות השכר נקבעו על פי השכר שניתן היום. ואל תגידי לי שכללנו שעות נוספות כי השכר הסופי בסוף נקבע לפי 182 שעות חודשיות, זאת אומרת גם לפי שכר לשעה.

כן, אבל הוא לקח את הברוטו לפי אותם 200 שעות וחילק את זה ל-182.

תוספות משמרות, ומענקים ועוד הרבה תוספות שיש בהסכמים קיבוציים. זה מדויק. זה חשוב מאוד כי זו טענה שחוזרת על עצמה.

הוא משקף ממוצע – יש עובד שעובד יום, יש עובד שעובד שנה, ויש עובד שעובד 20 שנה, והממוצע הוא של כולם, ולכן הוא באמצע. כשאני מביא עובד זר בשכר הממוצע הוא משתכר כמו עובד שעובד אצלי שש או שבע שנים. כל מי שמתחת לממוצע – כנראה ירוויח פחות ממנו.

זאת אומרת שאתה אומר שעובדים פה שעושים לדוגמה את המריטה של הנוצות ונקרעים – מקבלים פחות מ-7,000 שקל.

תלוי.

אם זה עבודת כפיים וזה השכר הנמוך שנקבע - - -

אם הוא התחיל אתמול – כנראה, אם הוא שנה בעבודה – יותר.

אם הוא בעל השכר הנמוך ביותר וזו העבודה שהוא עושה – הוא מקבל פחות.

אם כך אני הבנתי מה הבעיה. זה לא נכון. יש הרבה תוספות שלא קשורות לעובד אם לא משלמים לו ביחס - - - ענבל, אני לא מצליחה לסיים, אני רק רוצה להעביר משהו. חוזרים ואומרים את זה.

אנחנו לא שם. עברה החלטת ממשלה שאתם הייתם חלק ושותפים להחלטת הממשלה, כל הזמן אתם מכניסים אחורה.

אבל מצד שני את רואה שהמימוש נמוך אז אנחנו צריכים לדבר על החסמים. חייבים לדבר על החסמים, אי אפשר לדבר רק על ההחלטה הזאת ולומר "הנה קיבלנו החלטה, ויש לכם החלטה". כולם רואים שיש בעיה.

אדוני, יש דבר שחוזר על עצמו, אולי כדאי להבהיר את זה פעם אחת. יש כמה חסמים שהם בעייתיים מאוד עבור המעסיקים. אפרופו מה שאמרת על שכר של 7,100 שקל. יש הרבה תשלומים.

מיכל, אבל הייתם שותפים להחלטה בממשלה, הייתם חלק ממנה.

זה מה שאני מנסה רגע להבין.

הנה משרד הכלכלה שעשה עבודה מולם יחד עם הצוות הבין משרדי - - -

כל מי שישב כאן עשה עבודה מעולה. אבל עכשיו אנחנו לומדים מניסיון.

אבל אתם בעצמכם שותפים לתהליכים האלה.

לא, הרי בסוף זה - - - של פשרות. אנחנו לא רצינו לשלם את זה, זה מה שהגיע בסופו של דבר, זה לא אומר - - -

חברים, אני ממש מתנצל, סליחה רגע, ברשותך.

יש הוצאות שלא קשורות לתשלומים לעובד. ההוצאות על אגרות מאוד יקרות, של מגורים יקרים שמשולמים בתעשייה מכיוון שמזמינים מספר קטן של עובדים שאתה משכן אותם בדירה העלויות הן הרבה יותר גדולות. זה לא להכניס שמונה אנשים לדירה, רובם מקבלים שני עובדים שצריכים לשכן אותם. ועוד דבר לגבי המחיר, אבל יש משהו שחוזר על עצמו.

אני מקשיב בקשב רב אבל את חייבת להיות קוהרנטית. יחס בין פר עובדים לשטח דירה – הוא אחיד, בין בנייה ל - - -

בסדר, אבל אתה שוכר דירה. יש דירה שיש לה מינימום. אתה שוכר דירת שלושה חדרים. אז אם זה בסדר אז זה בסדר אבל צריך לשמוע את זה.

חברים, אם החברה המדוברת הולכת להעסיק שני עובדים – אין פה אירוע, אין אירוע מטי. מדובר כשצריך מסה. כי אם זה מתחיל בעובד-שניים שההוצאות הקבועות מתחלקות בפחות עובדים, זה היחס. אין לנו מה להועיל פה.

אבל הם זקוקים לזה, גם אותם קטנים זקוקים לשניים.

לירן, לכמה עובדים היום, אם אני מתיר את כל החסמים, כמה עובדים באופן ריאלי אתה מבקש להביא לפה שהם לא מהארץ, כמה עובדים זרים?

מקצוענים הייתי מביא באזור ה-20.

הוא בסדר, אבל אנחנו דיברנו על חסמים. אני מרגישה שצריך להבהיר פה משהו, יש את החסם, אנחנו מדברים לא רק על לירן אהרון, אנחנו מדברים בכלל על התעשייה. רבים מהתעשייה קיבלו שני עובדים, לשכן שני עובדים בדירה זה מאוד יקר. תוסיף לזה אגרות.

אבל את שוב חוזרת, דיברנו על זה למטה. את מעלה נושא שדיברנו עליו לפני שנייה.

עם כל הכבוד, אתה דיברת איתי ברמה האישית, סליחה אני רוצה לדבר ולומר דברים לוועדה.

אבל יש פתרון, הפתרון הוא שהם ישתפו ביניהם פעולה.

אבל זה לא עובד ככה.

למה?

אני עוד מעט אסביר גם למה, אבל רגע. יש את העניין הזה, יש את האגרות. השכר שכולם אוהבים לדבר עליו ולומר "הנה גזרנו את זה מהלמ"ס" זה כולל את כל התוספות שהם גזרו את זה מהלמ"ס זה כולל תוספת משמרות זה כולל הכול. על זה אני אמורה להוסיף – תוספת משמרות, שעות נוספות וכל מה שיש שם.

את אומרת שיש פה כפל תחשיב.

אמרת בדיוק את המילה, כי אני כתבתי את זה באותו המועד.

ואני שואל אותך שאלה, איפה הייתם בשלב גיבוש המסקנות?

אנחנו התנגדנו לזה, אפשר להגיד מה שרוצים, אנחנו לא רצינו שזה יהיה השכר.

אין לנו אצבע בוועדה.

חשוב רגע שנבין, אני לא שר הכלכלה, ואני לא משרד הכלכלה. אני לא.

שלא יישמע אחרת. האנשים שיושבים פה עשו את עבודתם נאמנה כולם ושאף אחד לא יחשוב משהו אחר. ענבל ושרון, הם תמיד מסייעים לנו, אבל יש החלטת ממשלה ובסופו של יום יצאה החלטה של הצוות הבין-משרדי שקבעה משהו שאנחנו לא רצינו. תקן אותי אם אני טועה.

אבל למה? 15,000 הוא משלם לרתך, נכון?

יפה, נתת דוגמה.

110% מהשכר הממוצע זה 13,200. נו, יש לך עוד 1,800.

על זה אתה מוסיף משמרות, במתכת תוספת המשמרות מגיעה ללילה, 42.5%, על זה יש לך תוספת של שעות נוספות.

אבל זה הוא גם משלם לרתך.

רגע, אבל אתה מוסיף את זה תוספת אחוזית על ה-15.

עם שעות נוספות, שם ייצא יותר.

ויש תוספות משמרות.

15 זה הברוטו שלו הכללי.

מפה הוא מתחיל. העובד הזר מתחיל מ-15 ומשהו או מ-13 ומשהו לא משנה.

העובד הזר מתחיל ב-15.

תלוי מה. זה לא מדויק, חלקם ב-15, חלקם ב-13, על זה אני מוסיפה את הכול.

אנחנו לא באנו לפה בשביל להתנגח בעבודה שעשה משרד העבודה.

אנחנו לא מתנגחים אבל שאלו שאלות אז אנחנו עונים על השאלה הזאת. אתם נכנסתם לשאלה, אז אנחנו משיבים. אפשר לשאול שאלות ואז לא נענה, זה גם בסדר.

אתם הבאתם אותנו לכאן. בסיור הקודם מה שעשינו שם, היה ברור.

חברים בואו נעשה סיור ונחזור.

לא, לא, בואו נמצה פה, כי אנחנו לא נחזור.

אני בטוח שעובדים זרים ייצרו פה עוד מקומות תעסוקה. מצד שני, עובדים זרים יעלו את המקצועיות בתעשייה, יכשירו את העובדים הפחות מקצועיים שנמצאים פה. בכל החברות, כמו בכל פלוגה בצבא, כמו בכל יחידה – יש תמיד את האנשים שרצים ומושכים את כולם קדימה. אנחנו מדברים על האנשים האלה שיבואו מקצועניים, וצריך להביא כמה שיותר מקצועניים שימשכו את התעשייה קדימה. אנחנו רוצים להכשיר את כוח האדם המקומי.

דרך אגב, אנחנו התחלנו לעשות שיתוף מאוד מעניין עם חברה שיושבת בבית ג'אן, אנחנו מנסים לפתוח שם פעילות יצרנית עם הדרוזים שנמצאים שם. משפחה מקסימה, אנחנו מנסים גם למצות את כוח האדם שיש שם.

אבל אנחנו צריכים לנהל תעשייה צבאית, אנחנו לא צריכים כל היום להתעסק – בלמצוא עובדים, לחפש אנשים ברחוב, להיות יצירתיים בשביל להביא עובדים, ללכת להתחיל לחפש עובדים באוזבקיסטן, לראיין אותם, למצוא להם דירות, למצוא להם ביטוח רפואי. זו לא העבודה שלנו. אנחנו צריכים להביא אנשים, מדינת ישראל צריכה לדאוג לנו.

אתה מפספס, אני אסביר לך למה, אתה מפספס בענק אגב. ברשותכם חברת הכנסת צרפתי.

קשה לי להתפרץ בוויכוח. אני רוצה להגיד לכם תודה. לא מובן מאליו, חברה, תעשייה ישראלית, פטריוטית, נאמנה לערכים של מדינת ישראל. אני מצדיעה לכם. אני אומרת לכולנו, יכול להיות שיש החלטת ממשלה עם איזשהו מתווה, צריך לתקף אותה בסוף במבחן המציאות.

אני לא אומרת שכל הבעיות ייפתרו אבל תפקידנו הוא לראות איך אנחנו אומרים כן ולא איך אנחנו אומרים לא, כי "לא" קל יותר להגיד. מתוך הניסיון יכול להיות שיש דברים שצריך לדייק אותם. אני לא יודעת, צריך לשבת יחד ולראות.

כמדינה אנחנו צריכים לתת מענים לא רק לתעשיות הגדולות אלא גם לתעשיות הגמישות, הזריזות. הכי קשה שאין לנו כוח ישראלי לפעולות האלה שהן פעולות מקצועיות, שהן לא עבודת כפיים ופס ייצור. אנחנו כחברה צריכים לראות איך אנחנו פועלים. יש לנו גם - - - כאן ועכשיו שאולי עובד זר יוכל לפתור את זה. אבל אנחנו כחברה צריכים לדעת איך אנחנו מייצרים את העתודות של – הכרסמים, המסגרים והרתכים, כי זו משכורת ראויה. אנחנו יכולים להלין רק על עצמנו שמערכות החינוך שלנו, החינוך הטכנולוגי המקצועי במצב כזה.

אדוני יושב-הראש, גודלה של שוויץ דומה לגודלה של מדינת ישראל, כמו כן בדומה לנו היא דלה במשאבי טבע ובכל זאת בתמ"ג שלה היא מקום שביעי בעולם כפול ממדינת ישראל, עשו מחקר. שאלו למה השוויצרים הם כמו שהם. הסיבה היא שהם לא בוחלים בשום עבודה, כולל עבודה בתור כרסם או רתך.

סיבה שניה – זו הגישה. אנחנו נבדלים משוויץ בגישה, ואם אנחנו נשנה את הגישה שלנו לגבי חינוך טכנולוגי וההכשרות מסוג זה. לא מדובר בקוטף פטרוזיליה בשדה, קוטף פטרוזיליה לא זקוק להכשרה וניתן להביא עובדים זרים.

אבא שלי זכרונו לברכה היה מסגר, והיה מוערך. לא זכיתי להכיר אותו, אבל הוא היה מסגר בבית חרושת וזה היה מקצוע נחשב. ממתי מקצוע כמו כרסם או רתך הפסיק להיחשב?

אני חושבת שהאתגר שלנו זה ללמוד מתוך המתווים הקיימים ומתוך ההחלטות הקיימות מה אפשר לדייק. קיימות החלטות, טבלאות, אבל יכול להיות שבעקבות המציאות ההזויה שאנחנו נמצאים בה צריך לדייק אותם.

בנוסף, אנחנו צריכים לצאת בקריאה בדיון בוועדת העבודה או בוועדת החינוך ולומר שאנחנו מזהים פער ברמה של הכוח הישראלי. בואו נעשה.

בעבר הלא רחוק היו בתי ספר.

נכון אבל הם נסגרו, הכול נסגר.

ברור, אני למדתי בבית ספר מקיף, היינו כיתה עיונית אחת ותשע כיתות מעשיות.

אגב, זה גם אחלה שכר. היום רתך זה שכר מצוין.

אתה צריך להפריד בין טווח קצר לטווח ארוך.

מה קרה לנו בדרך? אתה צודק. העלייה הרוסית נתנה, מצד אחד ברכה אך מצד שני נכנסנו לשאננות. הברכה של העלייה הרוסית – הם היו סופר מקצועיים.

אני זוכרת שהייתי באיזה מקום עבודה, והייתה מנקה רוסיה וישר ראיתי שהיא הייתה משכילה, שאלתי "מה את עשית ברוסיה?" היא אמרה "הייתי מהנדסת מכרות". היא עבדה כמנקה במפעל. היא אומרת אין מכרות בישראל אבל מה שחשוב לי שהילדים שלי ילמדו.
במידה מסוימת כולנו ילדים של מהגרים. ההורים שלי היו פועלי ייצור ואפשרו לי ללמוד. זו חובתנו כחברה ואנחנו צריכים לראות מה קרה לנו בדרך.

אני רוצה להצדיע לכם כי אתם תעשייה פטריוטית מרגשת מאוד ואנחנו צריכים לעזור לכם בכל מה שאנחנו יכולים כדי שתעדיפו את ישראל. אתם לא תלכו לשום מקום אבל צריך לעזור לכם.

אפרופו "תעדיפו את ישראל", לפני חמש שנים משרד הביטחון לקחו אותנו לסיור בארצות הברית, לבדוק – בשביל כספי הסיוע – איך אנחנו פותחים חברות בארצות הברית.

מה איבדנו בדרך? זאת השאלה.

היו פקקים בוושינגטון וכולם היו צריכים לדבר באוטובוס ולספר מה ההתרשמות שלהם. אני עליתי למקום, אמרתי להם "אני חייב להגיד לכם שאנחנו השתגענו, אני יושב פה באוטובוס בוושינגטון ולא מאמין מה אני עושה. במקום שאנחנו נחשוב – איך אנחנו משאירים את העבודה בארץ, מייצרים כיפת ברזל בישראל, מייצרים טילים בישראל, אתם מביאים אותי לאמריקה? אני רוצה לעשות קידוש ביום שישי בבית, אני רוצה לחיות פה, למה אני צריך ללכת לאמריקה?

אנחנו מדינת אי, אנחנו צריכים לייצר את הכול בעצמנו.

למה? הכול מסביב לכסף הזה שגם ב-MOU עולה פי חמש, פי עשר יותר ממה שהוא צריך לעלות. ואפרופו קונספציה, הכול תקוע בקונספציה הזאת. בסוף כסף זה רק נייר, יכולת וחיים – חשובים.

לירן אנחנו מדינת אי. בשכונה לא הכי נחמדה. ואנחנו צריכים לדאוג בהכול, גם במזון, וגם אם זה יעלה לנו קצת, בטווח הארוך זה יותר זול. גם – בחקלאות, בתעשייה, באנרגיה ובמחזור. ובוודאי במים.

אנחנו מדינת אי ומבחינת העצמאות שלנו אנחנו צריכים להתנהג בהתאם. בטווח הארוך זה יהיה זול יותר. גם בחקלאות זה יהיה זול יותר.

יש לך חיסרון נוסף משמעותי מאוד, לא רק שאנחנו מדינת אי, אנחנו מדינת אי שקל לשנוא.

בשכונה ככה, ככה.

קל לשנוא ובתקופה הזאת ביתר שאת רואים את החיסרון של ייצור ישראלי.

אז למה אנחנו מתנהגים כמו כוכב נוסף בדגל ארצות הברית או עוד מדינה באיחוד האירופי? אנחנו לא. בכדי להבטיח את הקיום שלנו פה – אנחנו צריכים להיות עצמאיים. תעשה רפורמה בחקלאות ותביא - - -

תראי מה קורה היום, בעקבות כך שמדינת ישראל הייתה מספיק אמיצה לקבל את ההחלטות לבד ולהקים את פרויקט המרכבה.

העניין הוא שבגלל שלא חשבנו על זה שנים אסטרטגית עכשיו צריך לתת מענה מיידי, והמענה המיידי –עובדים זרים.

לכן המענים צריכים להיות במקביל. במיידי – לשמר אותם, בטווח הארוך – איך אנחנו מייצרים את העצמאות הזו במקצועות ליבה כולל - - האקדמיה בורחת, מחקרים משותפים נעלמים לנו, פרופסורים מהאקדמיה מעדיפים להיות בחוץ לארץ.

יש החלטת ממשלה, משרד הכלכלה סיים לכתוב אותה, כבר עברו הערות של רשות האוכלוסין. ווידאתי את זה, זה עבר הערות שלכם. אפשר להביא מכל מדינה בשכר מינימום.

אני יכול לברך על כל תהליך סדור שיהיה. אני מאוד מקווה שזאת לא עוד הצעה פופוליסטית של השר שלכם. בואו נצא.

(סיור במפעל אהרון יוסף)

זה סבא שלי. הוא היה איש מיוחד כל כך ואני אומר את זה לא רק בגלל שהוא סבא שלי, הוא היה איש של אנשים. הוא לא היה מנהל גדול הוא היה איש של עבודה, בשנים האחרונות שלו היה יושב פה ועובד. הוא ידע מה כואב לכל עובד, מה שלום אשתו, מה שלום הילד. הוא היה בא עם שלייקס ומכנס עבודה.

כשדיברת במה נזכרתי? ואם רביבו לא ראית, ודקלה וכולכם אם לא ראיתם את הסרט על פליקס זנדמן "הניצחון הסופי". היום תראו. פליקס זנדמן הוא ניצול שואה, הוא הקים את התאגיד של ווישי. פליקס זנדמן הניצחון, אבל סרט התעודה איתו, סרט מעצב תפיסה. חייבים לראות, מי שלא ראה, היום במקום חדשות ללכת לראות את הסרט.

אנחנו מכירים אותו, הוא גם חבר בהתאחדות התעשיינים, המפעל, כן. חברה ציונית.

זה המכסה האחורי של כיפת ברזל, פה יושבים התאים של הירי. אנחנו תעשייה יצרנית. המפעל נבנה עקב בצד אגודל במשך הרבה מאוד שנים. יש מכונות שלא בדיוק נמצאים במקום האופטימלי מאחר ומדובר ב-70 שנה של בנייה.

יש פה מכונות לייזר, מכונה חדשה שהגיעה. מכונות שחותכות את חומר הגלם שאנחנו מקבלים. חומר הגלם שאנחנו מקבלים זה בעיקר – או פחים, זה נקרא Sheet Metal בעגה המקצועית שזה פחים Flat , או שזה יציקות או חומרים גדולים לכרסום ולעיבוד שבבי. כך מתחיל תהליך הייצור, מחבילות פחים. מתחילים לעבד אותם, חותכים ואז בונים אותו ומחברים אותו עם חלקים אחרים. או גלילים, לא משנה. הפח מגיע בצורת גליל וחותכים אותו.

חבר הכנסת אליהו, זה סמיון. הוא מכיר אותי מאז שאני הייתי בן שש-שבע. והוא עובד שאי אפשר בלעדיו, הוא מגיע יום-יום.

מה אתה עושה פה?

הוא עובד שנים רבות על כל הנושא של הקידוח ועבודות גימור. הוא היה חבר טוב של סבא שלי. איש מקסים. עובד 31שנים.

איפה אתה גר?

בראשון.

מחלקת ריתוך שלנו. אלה חלקים לטנקים, זה הולך לתע"ש לאלביט. חלקים שהולכים למרכבה, אריזות לכלים שאנחנו מרתכים פה. זה כלים למטוסים. בואו נתקדם, ניקח אתכם למקומות יותר מעניינים.

חבר הכנסת אליהו, זו מחלקה שקשה מאוד להביא אליה אנשים, זו המחלקה המקצועית. השחזות – תפקיד פחות מקצועי אבל גם צריך יד. לפני שנתיים בקורונה לא היה לי פה אף אחד, לא יכולתי לרתך, ולסיים עבודה. לא ידעתי מה לעשות. חיפשתי, ואני לא יודע איך הצלחתי אך מצאתי כמה חבר'ה מרהט, בדקתי על המשפחה מי הם, כי אני מפחד. אחד הביא את השני, הבאתי לפה שלושה. זהו, הם עזבו. בתעשייה שלנו באים ונעלמים. כל מיני חתכים באוכלוסייה.

הנה רתך אחד היום בבוקר, עבד פה חודש, הכול בסדר. ביום חמישי בבוקר הוא לקח את הדברים שלו והלך. אתה לא יכול לדבר איתו, הוא לא עונה לך, אנחנו מתעסקים עם הרבה אנשים כאלה בתעשייה אצלנו. יש כמובן הכול מהכול, אבל בגלל שאתה לא מצליח למצוא – אתה מתפשר על האנשים. הוא נשאר אחרון, הוא מרהט, קוראים לו סאמר. יש לי רק אחד.

אהלן סאמר. נעים מאוד, אני חבר הכנסת רביבו. באתי לראות את תנאי העבודה ואיך עובדים. כמה זמן אתה עובד פה? מי הביא אותך לפה?

אני הגעתי - - -

אבל איך שמעת על המפעל? מי סיפר לך על המפעל הזה?

מישהו עבד פה. אני מרהט.

אתה כל יום מגיע לפה מרהט וחוזר לבד?

כן.

למה המשפחה לא עובדת גם כן?

היו אנשים אבל עזבו.

למה? מי לימד אותך לעבוד? אתה ידעת כבר לפני זה? מה המשכורת פה?

לשעה מקבלים, 40.

40 לשעה? אתה עובד ראשון עד חמישי? שישי לא?

אתה נוסע הביתה כל יום?

זה 40 דקות מפה, חצי שעה.

שאלת, אז קודם כל הוא מרוויח 43 שקל לשעה. נתתי לך העלאה, נכון? ונסיעות אני משלם את כל הדלק מרהט לפה, 2,000 שקל בחודש דלק. העלות שלו בערך 11,000-12,000. אני נותן לו רק על עוד דלק 2,000 שקל נסיעות בשביל שיבוא לפה.

איפה הם עושים הפסקות?

יש לי חדר אוכל. יש לי קייטרינג.

לפה הם מביאים את האוכל?

חדר אוכל. אני עובד עם יקיר, יש לו את הממלכה למטה. זה חדר אוכל יפה, יש ארוחות חמות.

כמה מנות?

70-80. לא כולם אוכלים, יש הרבה שמביאים מהבית.

ומה אתה מחייב אותם? 10 שקלים?

10 שקלים. כבר הרבה שנים, לא נגעתי בזה, גם כשהאוכל עלה לא שיניתי.

אתם מעסיקים טובים. בהצלחה.

הוא גם מקבל 2,000 שקל בחודש דלק כי הוא בא מרהט. הוא משחיזן.

הוא משלם לו 43 שקל לשעה, פלוס דלק 2,000 שקל בחודש, שזה יפה.

יבגני הילל גם התחיל לעבוד בקורונה. הוא הראשון שבא לפה, הוא אהב את המקום והוא הביא עוד ארבעה חברים, אנשים מעולים שקיבלתי. הם לא מדברים, הם אילמים, אנחנו מתקשרים איתם, הוא קורא שפתיים. ואנחנו חברים טובים והוא עובד ומרוצה מאוד.

אני בצבא בכלל הייתי שלוש שנים בעזה, רק פיצוצים הייתי שומע.

את זה משחיזים, זה הולך לגיפור בחברה שנמצאת ביוקנעם שנקראת תגל, מגפרים את זה בגומי. וזה חלק מהמכסה האחורי של כיפת ברזל.

אתה יודע שאם אתה מלטש את זה ואז משנע את זה, אתה צריך ללטש עוד פעם, כי זה צובר - - -

אתה לא בקי בתחום. אם הוא אמר את זה הוא לא בקי בתחום.

אתה פספסת בענק, הוא מדען, הוא מהנדס חומרים.

אבל מה שהוא אומר – לא נכון. זו מכונה מאוד מעניינת, זו מכונה לחיתוך בסילון מים, שני ראשים דינאמיים. חותכים איתה קרמיקה בליסטית, פחי שריון, - - - כל הרכבים, כל המיגונים, כל מה שאי אפשר לחתוך במכונת לייזר אפשר לחתוך במכונה בסילון מים. היא חותכת - - - ב-400 מילימטר גם חומרים מורכבים מעולם התעופה. טיטניום, כל מיני חומרים. הכל ביחד עם שילוב של חול מיוחד שמגיע, הלחץ החזק והחול מייצרים את החיתוך הזה. בלייזר לא חותכים דברים כאלה.

זה שאריות?

כן, זה שארית. זה הולך למפני האלומיניום, הברזל, זו שארית. אלה החלקים. אנחנו חותכים, עושים כמו פאזל, זה נקרא Nesting, אופטימיזציה של הפח.

מה האחוז הזה מתוך כל מה שחתכתם?

זה לא אופטימלי אבל לעומת החלקים אי אפשר היה להוציא מפה עוד חלקים אחרים, זה החלקים שיש.

זו תוכנה עושה לך את האופטימיזציה הזאת?

כן, הכול מכונות חכמות. הכל תוכנות הנדסה.

להערכתי יש פה איזה 20% פחת.

אני רואה את שולטת, נכון, יש פה הרבה פחת.

אתה לא יכול לא למחזר את זה.

לא, זה הולך למחזור. לוקח נגיד את הפלדות. בואו נלך לכיפת ברזל ונחזור.

גדלתם ב-2000 לכזה נפח?

לא, לפני שנתיים, זה לא היה. עם השנים, עקב בצד אגודל, אנחנו מתקדמים לאט, לא חייבים כלום לאף אחד ולאט, לאט. מכים שורשים באדמה.

זו הדרך בראייה רב דורית, בסוף אין לזה תחליף.

פה אנחנו בונים את המיירטים של כיפת ברזל.

והתפוקה שלכם?

במוצר הזה – הכי גדולה בעולם.

היחידה בעולם אולי, לא?

גם ארצות הברית עושים, אבל אנחנו עושים פי ארבע-חמש.

מה הוא עושה? מדביק?

מדביק, זה דבק. יש פה עניין של אטימויות בתוך המערכת.

כאן אנחנו בונים את מיירטי כיפת ברזל.

זה גם המפעל שלנו. יש לנו שתי קומות שם ושתי קומות פה. פה אנחנו בונים את המיירטים, יש לנו מתקני הרכבה. אנחנו גם שותפים בפיתוח המכני, אנחנו מקבלים שרטוט ומייצרים את זה. המוצר מורכב מאוד, כרגע פה זה רק הבנייה המכנית פלוס כל האטימה. יש פה אטימה מאוד - - - צריך לעשות כי יושבים טילים בתוך המערכת.

זה רב פעמי?

אני עושה ככה עם היד. אל תשאל אותי שאלות שאתה לא רוצה לשמוע את התשובות. חיל האוויר עכשיו עושה השמשות. עד עכשיו זה לא היה רב פעמי.

גם טנקים הרי השמישו אותם.

חיל האוויר פתח מפעל בתוך הבית, ואנחנו עוזרים לו עם חלקי חילוף.

למה הם עובדים פה בלי מסכות של ריח?

הם עובדים עם מסכות בבוקר. עכשיו הם רק עוברים על המסמררים. אין פה בעיה. המקום פה מבוקר, שבוע שעבר הייתה לנו בדיקה פה בכל המפעל.

אז הם בונים אותם על הליפטים, זה מגיע לפה, עושים להם כל מיני בדיקות. אוריה, אתה רוצה להסביר להם קצת? אוריה הוא מנהל הייצור, אפרופו חבר'ה צעירים בתעשייה. אז יש לנו כמה חבר'ה שאנחנו בונים אותם הרבה מאוד שנים, והם פה איתנו והם חלק מהמשפחה ואוריה הוא מאוד בולט במערכת והוא מוביל תהליכים. הוא גם אחראי, ומנהל – את כל הקו של כיפת ברזל, מיירטים ימיים ויבשתיים. הוא הגיע לפה מהבריכה בגן יבנה לפני 14 שנים, ועכשיו הוא אלוף האלופים.

יש לנו צוות צעיר שאנחנו מכשירים אותו כדי לקחת את החברה לשלב הבא. תשאלו אותו איזה לגייס עובדים לפה, איך מגיעים העובדים יום כן יום לא. כמה זמן לוקח למצוא - - -

אני אציג את עצמי. אני אוריה שרעבי, לא הגעתי מהבריכה אלא הגעתי מחיל האוויר. אשתי גם מחיל האוויר. הם כל הזמן מסתלבטים שהייתי מציל בחיל האוויר אבל לא חשוב. הגעתי בדיוק בשלב הפיתוח של המארזים, זו הייתה תחילת דרך קשה מאוד. זאת אומרת, בעבר עשינו כמעט מארז אחד ביום, לקח לנו 24 שעות להרכיב אחד. היום אנחנו בקצב מהיר יותר, אני לא אגיד את המספרים. אנחנו עושים הרבה יותר מאחד ביום.

המכונות יודעות לייצר את הפחים, אבל את המוצר הסופי – רק עבודה עם הידיים ואת זה אי אפשר להחליף. יש לנו למשל הזמנות מרפאל שכל פעם יש הפסקות במארזים, לוקח כמעט חצי שנה להכשיר את כוח האדם מחדש.

כמה זמן לוקח להכשיר עובד מקצועי?

קרוב לחצי שנה, בהרכבה. בואו נלך לשם אני אראה לכם איך זה נראה.

לא ראיתם את הכול אבל יש לנו שם את מחלקות הייצור, פה אנחנו עושים את כל המוצרים של המארז, מתחיל ממסילות התחתונות –החלק הכי קריטי במארז, עליו יושב הטיל, והמסילה העליונה – עם החלקים שתופסים את המייצבים של הטיל שבזמן שהמיירט יוצא, שהוא ייצא בצורה מדויקת מאוד.

יש לנו את מתקני ההרכבה. כשמיירט אחד יוצא אסור שהוא יפגע במיירט אחר לידו. בגלל זה, ההרכבה היא לא כמו אצל החמאס שהם עושים ככה את הכול.

אנחנו מוודאים כשמיירט אחד ייצא הוא לא יפגע במיירט אחר שיוצא איתו בו זמנית, וגם שהפגיעה תהיה מדויקת. זו הרכבה מדויקת מאוד ולכן זה לוקח זמן רב.

אתם מתחילים מלוחות אלומיניום חלקים?

זה למשל הרכבה של היום. הכול מתחיל מפחים, אתם תראו גם למעלה את המוצר הסופי איך זה נראה, זה נראה קצת יותר מורכב.

כמה עובדים יש לך במחלקה?

יש לי 32 עובדים רק בקו ההרכבה.

מאיזה אזור בארץ?

מאשדוד, אשקלון, יש לי קצת חולון. אבל אשדוד, אשקלון זה העיקר.

והם מתמידים בעבודה?

לא. עבודה קשה מאוד. הנה למשל היום לדוגמה שבעה אנשים לא הגיעו. עבודה במארזים קשה מאוד.

- - - לעשות בלייזר ופחות כאן בהרכבה ולעשות להם את זה - - -

הסתובבנו בשטח והשמשנו ונרתמנו. זה לא רק זה. עשינו את הפרגולות, עשינו את המגנים שלא יצמידו מטעני חבלה.

לפה מגיעים כל המארזים אחרי שלבי הייצור, אחרי צבע.

הצביעה פה?

לא, אחרי שהם עברו את כל הבדיקות למטה ואנחנו יודעים שהמארז הגיע תקין הוא יוצא לצבע ופה מתחילה האינטגרציה המלאה. זאת אומרת כל הרכבת – מנגנוני הנעילה, הבלוקים, צמות חשמל, הרכיבים שבפנים, מכסה הפריצה של המיירטים, זה נקרע בזמן הירי. זה מכסה מאוד מיוחד, זה פרויל 05, ומה שראיתם בשלב של הליטוש זה המכסה הזה, שהוא גם נפרץ מהרשף בזמן הירי. רפאל מקבלים את המארז מוכן. מה שהם צריכים לעשות זה לפתוח את המכסים של המייצבים של הטיל. זה נקרא מכסה Sabot, מכסה קדמי, הם מכניסים את המיירטים פנימה, שמים מנוע הפעלה למיירט, סוגרים מכסים. בדיקה חשמלית, בדיקת אטימות והמארז מוכן. מפה יוצא מארז שהוא מוכן ב- 90%.

ללא מיירט.

ללא מיירט.

אז למה אתם סוגרים אם הם יפתחו את זה?

כדי שלא ייכנס FOD.

גופים זרים.

פעם היינו מספקים אותם רק עם בורג אחד ולאחר שישב בחצר התחיל לקבל אבק, אז עבדו פעמיים. היום זה מגיע אטום באופן מלא. כל תא עובר בדיקת אטימות, שאם יצא מיירט, לא משנה מאיזה תא, התאים לידו יכולים - - -

מה זה אלה?

נקרא Sabot כשאתה מכניס את המיירט הם המייצבים שלו, בזמן שינוע וגם בזמן הוא עומד שהמיירט לא יזוז. אטימות מוחלטת, יש לנו מכשירים. ואם נגיד לא מוצאים איזשהו חור קטן מסוים יש לנו גם גז - - -

יש להם שיטות, הם מומחים גדולים.

מרשים.

עד המלחמה הזאת לא היו - - - שימוש במלחמה, היה בלגן עם הכמויות וחיל האוויר פתחו מחלקות.

לא לפרוטוקול. לא צריך להיכנס לדברים הקטנים האלה. זה מיותר להיכנס, אני מעדיף לא להיכנס לפרטים הקטנים. בואו נתקדם. אגב, כל אלה מוכנים לשטח.

זה מורכב משני אביזרים, אנחנו מכינים - - - משנה. אנחנו עושים את המתכות, את ההרכבות, רכיבים אחרים אנחנו קונים אותם. זה טיל למטוסים, זה מארז אבל זו אריזה בלבד, היא לא משגרת, היא לא יורה.

כן, לשנע. מעניין שזה לא מעץ.

אלה ארונות חשמל לרכבות לסימנס גרמניה. אנחנו מייצאים אותם. זה קשר שהתחיל בפוקס. היום אנחנו מספקים לסימנס גרמניה באופן שוטף רכיבים. הנה אפשר למכור גם לגרמניה. ישראל אולי לא יכולה למכור לטורקיה, אולי לא למכור לסין, אבל יש מדינות – גרמניה, ארצות הברית, אנגליה.

וגם אתה יכול להביא רתכים מגרמניה, תאמין לי שזו גם יכולה להיות אפשרות.

זה אבא שלי ראובן. היום אני פה ובן דוד שלי פה, אנחנו היחידים מהמשפחה דור שלישי, שאר האחים הלכו להייטק, עורכי דין.

ודוד מהו?

דוד הוא אח של אבא. רק אבא ודוד הם הבעלים, ואני ובן דוד שלי שלומי – הוא מנהל את שרשרת האספקה וכל הרכש הגלובלי, ואני – תפעול. כרגע אנחנו נמצאים פה.

זכיתי לעובדים מקצוענים, זה לא שאני מעסיק אותם סתם. הם קוראים שרטוט, יש להם מוסר עבודה. הם אנשים מרגשים. בואו נרד ונסיים.

פה אין שום ספק שהם מדברים על עובדים מקצועיים, צריך הכשרות מקצועיות של המדינה. וצריך לאפשר להם להביא ממדינות.

צריכה להיות חליפה שונה. עם כל הכבוד למריטת נוצות, שם אתה יכול להביא מכל מיני מדינות. צריך לעשות את ההתאמות האלה, וצריך להיות ערניים לזה.

אין בכלל בישראל עובדים מקצועיים, זה לא קשור לשכר.

זה מומחים, זה שונה לגמרי מעובדי כפיים רגילים.

הוא אמר לך – אני לא יכול להעלות את המחיר סתם.

בסדר, אנחנו חלוקים פה.

מה זה חלוקים אלה עובדות מוגמרות. אנחנו יקרים היום משמעותית ממדינות אחרות. אמרתי לך, אנחנו מתחרים גם כך מול מדינות שאי אפשר להתחרות מולם. כשאתה מתמודד מול טורקיה, אתה אומר לי "מה תעלה ב-20%" לא יקנו ממני. הרבה יותר - - - את המארזים האלה בטורקיה. כפי שאני מכיר את המדינה – בטורקיה יעשו את זה.

אני אומר לך משהו שלא תאהב לשמוע. אם רפאל הייתה יכולה לעשות את זה בטורקיה, היא הייתה עושה.

זה מה שאני אומר לך.

משהו מעולם התוכן שלי. זה שמאפשרים לייבא עגבניות מטורקיה, פועל שם מקבל עשירית מפועל פה, המים והחשמל חינם, אנחנו בשדה שהתחרות בה היא לא הגיונית, ואם המדינה לא תבין את זה, או שהיא מסבסדת תשומות, אם צריך כוח אדם ייחודי שהמדינה תסבסד וכשהיא תראה שלא מטפלים בזה טוב – היא תפסיק.

המדינה חייבת להבין שאנחנו לא יכולים להתחרות עם מדינות עולם שלישי ושהתעשייה תישאר פה. וזה לאו דווקא פטריוט, זה הכול.

באירופה הצליחו להתמודד עם זה בצורה יפה מאוד. לא רק עובדים זרים, יש הכשרות מקצועיות, יש להם טכנולוגיות מתקדמות יותר.

לא נכון, הטכנולוגיות שלנו הן אותן הטכנולוגיות. בתעשיות הם מביאים עובדים זרים – מרומניה, מטורקיה, הם בונים את המדינות.

לא, רומניה לא באים לפה משום שגאוגרפית משתלם להם להגיע לגרמניה ולא להגיע לישראל.

באיחוד האירופי הם מקבלים 1,000 יורו בשבוע.

המדינות מסבסדות תעשיות שהן מבינות שהן קריטיות, אף אחד לא יחזיק אף אחד.

לא, אבל היא אומרת גם מעבר לזה, היא אומרת לא רק המדינות, היא אומרת עוד דברים.

ישראל צריכה לסבסד תשומות, אם היא רוצה, תקשיבי, אלא אם כן סוגרים את המדינה. ברור שזה לטווח הארוך לא שווה.

ה-15% יתרון במכרזים זה סבסוד תשומות בפועל.

אני אין לי 15% פה, כי אני לא אזור עדיפות לאומית, ואני לא קו עימות, אין לי כלום.

עדיין יש לך 15% על חו"ל.

אין לי 15%. אם הייתי חי בקו עימות, בקריית שמונה – הייתי מקבל 15%. פה אני לא מקבל כלום. אמנם עכשיו זו תקופה לא נכונה להגיד אבל שנים יש את הנושא הזה של היישובים בצפון וההטבות שיש להם, ואנחנו נמצאים מטר מעזה – וכלום. שם מקבלים – השתתפות בציוד, מס רווחים מופחת. פה המס הוא 23%, גבוה מאד. אין עידוד להשקעות במכונות, אין פה עידוד לשום דבר, זאת אומרת הכול פה זה אצלנו לבד. באזורי פיתוח וקווי עימות לחברות שמביאות ציודים יש הטבות רבות וגדולות מאוד. אולי צריך להגדיל - - -

בנושא משיכת עובדים, אולי כדאי להגדיר תעשיות אסטרטגיות, אולי כדאי לתת לעובדים בתעשייה יצרנית, בדברים מקצועיים רתכים וכולי – תנו הנחות מיסוי, מי שהולך להיות כרסם ורתך תנו לו הנחת מיסוי בתלוש משכורת, יהיה לכם יופי של עידוד.

לישראלים אתה מדבר?

לישראלים, בטח. אם זה חשוב, תעשיות חשובות תנו משהו, סוכריה לאנשים שיבואו ויעבדו.

אנחנו נסיים פה. אני מבקש להודות למארחים, אני מתרשם שאתם תעשייה מבורכת, אנחנו רואים את התוצאה הסופית של אחד מאמצעי ההגנה שמספקים מענה לעורף הישראלי ומאוד מחמם את הלב וסוגר מעגל שבן אדם שלמד עבודת כפיים במחנה עבודה – שהוא מחנה ריכוז להשמדה על ידי הנאצים – לקח ותיעל את ההכשרה שנכפתה עליו לטובת ייצור כך שממשיכי דרכו נותנים מענה ביטחוני למדינת ישראל. יישר כוח עצום על כך. עושה רושם שהוא נטע בכם שורשים חזקים מאוד.

יש לי הסתייגות אחת, אתה אמרת שסבא שלך עליו השלום השאיר לכם מורשת והאני מאמין שלו הוא נר לרגליכם, לא סתם נר הזיכרון מופיע עם פרק תהילים מרגש שמצביע על יושרה וצניעות ותחושת שליחות של בן אדם. אתה אמרת שהוא לא היה מנהל גדול, הוא היה מנהל ענק. הלוואי ואנחנו נהיה כאלה מנהלים שמכירים את הפרטים של כל העובדים וצרכיהם. הוא ידע לשמר ואתם יודעים לפתח את זה.

אין ספק שהאתגרים שאתם נאלצים להתמודד עימם מבטאים את הכאב והתסכול לנוכח ההזנחה הפושעת של המערכות השונות במדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות. הם הפסיקו הכשרות לימודיות בבתי ספר טכנולוגיים כך שהיום נוצר פער גדול כל כך, ואם לא הייתה העלייה בשנות ה-90 יש איזושהי חפיפה בין התקופה שבה בתי ספר הפכו להיות פחות טכנולוגיים לעלייה מברית המועצות, העלייה המרוכזת.

גם האינתיפאדה הראשונה קרתה ב-1987 והכריחה את מדינת ישראל להתארגן ולהביא כוח עבודה גדול מאוד. אלו מספר מהלכים שהתחילו ביחד.

זה לא הגיע משם. הידיים שהגיעו מברית המועצות הגיעו קודם כל מתוך איזשהו רצון לגרום לעלייה אחרי נפילת מסך הברזל, לגרום לאיזושהי עלייה ציונית ואחד מהתוצרים היפים שלה – אלו הידיים העובדות המקצועיות מהתקופה הסובייטית. אבל הדור הזה הולך ונגמר ולא מתחדש, ואנחנו יכולים להלין על כך. חברתי חברת הכנסת מטי דיברה על הצורך ועל הכוונה לקדם דיונים בוועדת העבודה, ועדת הכלכלה לעידוד וחשיבה מחדש של הכשרה, ואני מצטרף איתך לפנייה, ואני מוכן כבעבר ובעזרת השם בעתיד לשתף איתך פעולה.

כשתצא פנייה מתוך הוועדה וחברי הוועדה - -

זה העניין בדיוק שיש פה איזשהו דיסוננס, כי אני התרשמתי בנחיצות מתן המענה לאורך טווח, אבל מצד הוועדה כוועדה לעובדים זרים – התרשמתי שיש מענה לקליטת עובדים זרים בפורמט שבו סיכמה ההתאחדות עם משרד הכלכלה ככל ויש - -, נפלו לקונות בתפירת הנוסחה.

אני בטוח שנציגי משרד הכלכלה – ראו, הקשיבו, ויידעו יחד עם משרד העבודה לאמוד את הצרכים בדיוקים הנוספים. אני לא השתכנתי שלוועדה כרגע יש במה לתרום, הואיל והוועדה יותר מתעסקת בידיים עובדות פשוטות, בעבודות כפיים. ורוב העבודה הנדרשת פה היא עבודה מקצועית.

לכן הקריאה שלנו צריכה לצאת לדיון מעמיק, ייסודי, עבור הצורך בתעשייה בידיים מקצועיות שכרגע נמצאים בחוסר לאומי עם עובדים ישראליים. לדייק איזה מקצועות בחוסר ולבקש דיון בשני מישורים, ארוך טווח – לגבי הכשרה של ישראליים ושניים, כאן ועכשיו במיידי – איך אפשר לסייע לתעשיות האלה.

אני חייב לשתף אתכם פה לסיכום באמביוולנטיות שבה אני מרגיש, כי מצד אחד – הצורך שלכם לא חונה אצלי. ומצד שני – אני גאה ומודה לבורא עולם שבמסגרת הוועדה שאני עומד בראשה, הזדמנתי למקום כזה שממלא אותי בגאווה והתרגשות שיש במדינת ישראל מפעל כזה ואפילו לא רחוק מהבית שלי, שנותן מענה שמחמם את הלב. אנחנו רואים את הסוללות.

יש לי זיקה, אחד האחיינים שלי הוא קצין ב"חץ", וחלק מהשלבים עברו דרך כיפת ברזל ותמיד כשאני רואה את זה – זה מחמם ומרחיב את ליבי, אז יישר כוח עצום, תהיו חזקים. תמשיכו ברוח העוז וברוח הלחימה.

לירן, מה שאני לוקחת מהאולם הזה של האינטגרציה – אלה מערכות הגנה, שם מערכת התקיפה. מערכת התקיפה – היא קטנה, מערכת ההגנה – היא רבה. בסוף אנחנו מדינה שוחרת שלום ואנחנו עסוקים הרבה בהגנה, אבל זה נראה לי בולט, אנחנו מדינה שוחרת שלום.

מי ייתן והקדוש ברוך הוא יכניע את אויבנו כך שבבתים האלה נוכל לשתול עציצים ולא טילים, כל טוב, בהצלחה מרובה. תודה רבה לכם.

(סיור במשחטה)

יש לך פה שלושה- ארבעה עובדים? הליין הזה עובד 14 בדקה במקום לעבוד 18. אין אנשים אז חייבים להוריד כמות. הם עובדים לאט יותר.

אתה מאט את זה?

אתה מאט, חייב להאט, אין לך ברירה.

לכל שלושה עובדים יש מחליף? הם לא עובדים שמונה שעות ברצף. עובדים שעה-שעה וחצי יוצאים להפסקה ומחליפים אותם.

לכמה זמן הפסקה?

15 דקות. שעה ורבע-שעה וחצי ואז הפסקה.

גם אם אני אעבוד ליין מלא פה עם העובדים התפוקה לא תהיה, כי הפועלים לא קבועים.

והשוחטים והכשרות עובדים 40 דקות ו- 40 דקות הפסקה, כולם. זה צוות כפול לכל המשמרות.

הכשרות לא עניין שלנו. זה - - - של הרבנות.

הכשרות זאת לא השאלה כאן, כי אני לא הולך להביא לך משגיחים.

ברור.

אם אתה היית מביא לי מהצוות 100 עובדים בקו ו-11,000 הודים שיעבדו, אני עם 100 עובדים עובד שמונה שעות רגוע. הם ילמדו את העבודה שבוע ראשון, חודש עבודה איטית ואחרי חודש הם עובדים טוב.

היום בתקן - - - מה-7.10 עלינו קצת, 45,0000 עופות כש- - - ולא עליתי ב-10,000 עופות ביום. - - - מעל 10 שעות, - - - הולכים הביתה, נגמר הסיפור, אין עבודה.

אין עובדים אנחנו מורידים את המהירות, במקום לשחוט במהירות מסוימת אני מוריד את המהירות, אין לי עובדים ולכן אני חורג בשעות, שעות נוספות, הפיקוח לא - - -

10,000 עופות ביום, בשבוע זה 50, בחודש זה 200,000. 200,000 יומיים וחצי שחיטה, זה מיליונים של הפסדים. יש לי עובדים אני עובד, שמונה שעות, עשר שעות, כמה שאני יכול. אנחנו מורידים כמויות.

ימי שישי אתם עובדים?

לא, בקיץ לרוב, בחורף לא. זה לפי הביקוש ולפי הצורך. אבל אם היו לי עובדים, אני עובד שמונה שעות כולם טוב להם, סיימו שמונה- שמונה וחצי שעות – הולכים הביתה. אני עובד שמונה, תשע או עשר שעות, הנה משאירים לי עופות, אני לא עובד מעבר למותר. ויש לי בעיה עם זה, אני לא יכול להעסיק את העובדים לשחוט - - -

חוץ מזה העובדים החדשים לא מבצעים את כל הפעולות. - - - הוא עוצר.

מי העובד שלך פה?

באותו הרגע - - - הוא עוצר. יש לי פקח על הליין שם.

מה הוא בודק? בריאות?

בריאות. מה ששייך לבריאות הציבור. האם יש פתולוגיה או אין פתולוגיה. אבל הבעיה היא אם הפועל לא מבצע עבודה, אז בשביל לעשות את - - - עוצרים את הליין. באותו הרגע שעוצרים ליין לא יכולים לשחוט יותר. כי הפועלים האלה חדשים והם לא יודעים.

כמה בן אדם יכול להרים - - -? תראה, כל - - - שוקלת, כמה ירים עוד? נקרעת להם הנשמה. וזה אם זה לא פלסטינאים פה אף אחד לא עושה את העבודה, תקרא לבדואים, כולם בדואים.

כמה הוא מרוויח?

הוא מרוויח לדעתי 300-350 שקל ביום.

למה שאנשים יבואו לפה?

אין בעיה, אבל אתה רוצה - - - ?

תקשיב, עובד כזה כל הרמה שלו זה 16-17 קילו, וגם 20.

יש לו הרבה הפסקות.

אין עובדים. היומית שלו זה 300-350 שקל ליום?

נטו.

בסדר, בטח נטו. אם הוא עובד עשר שעות?

שמונה-תשע שעות.

הוא מרוויח 36 שקל לשעה ברוטו?

כן, שכר מינימום הוא מקבל.

32 הוא מגיע ל-350 שקל.

אז הוא לא מקבל 350.

380-360.

לא, פחות.

לא, הוא מקבל.

מה העניינים? מה שלומך? איך קוראים לך? מה המשכורת שלך?

7-8.

כמה כסף לשעה? עשר שעות?

35-40 ככה.

ואיפה אתם עושים הפסקה?

כל שעה וחצי הפסקה.

איפה?

שם יש חדר.

אתם נותנים להם אוכל?

לא, הקבלן נותן, יש להם חדר אוכל, חדר תפילה, הכול יש להם, מסודר.

למה המשפחה לא מגיעה לעבודה גם כן? מי זה הקבלן? תראה לי אותו. תביא לי את הקבלן.

מה אתה אומר?

בן אדם עובד פה חמש שנים, מקבל 35 שקל לשעה, עובד כמו חמור. אם אתה תביא עובד זר, אתה יודע כמה הוא יעלה לך? 80 שקל.

מקצועי או לא מקצועי?

מה זה מקצועי או לא מקצועי? אתה יודע מה הבעיה אצל הזרים? כולם מגיעים על אותו בסיס. זאת אומרת שהבאת מקצועי או לא מקצועי הוא עלה למטוס, הוא מקבל את אותו השכר, הבנת?

כמה הם מקבלים בחקלאות?

יותר ממנו.

ברור. תן לי להסביר לך. אתה צריך לשלם את האגרה שלו, את המס שלו, את המגורים שלו, את האוכל שלו, את ההגעה, הכול.

אבל הוא יציב, הוא בא כל יום לעבודה, הוא לא יום בא, יומיים לא בא.

איך קוראים לך, אדם? נעים מאוד. אתה מחורה?

כן.

כמה עובדים יש לך פה?

68.

68? כמה זמן כל פועל עובד פה בממוצע?

יש לי פועלים פה מעל ארבע-חמש שנים.

כן, והממוצע כמה?

חצי שנה.

הבנתי. ואתה מביא אותם בבוקר, אתה מחזיר אותם?

כן.

מה התנאים שאתה נותן להם?

הכול, הסעות, אוכל, יומית, הכול.

איפה הם אוכלים?

בחדר אוכל.

מאיפה אתה מביא להם אוכל?

מהמפעל.

מאיזה מפעל? שלכם?

כן.

הוא קונה כשר.

יש לנו חדר אוכל של המפעל.

הבנתי. מה השכר הממוצע שלהם?

650 ליום.

כמה שעות?

מ-06:30-06:45 עד 15:30-16:00.

650 ממוצע ליום הם מקבלים? 72 שקל לשעה? כן? זה הנטו. אתה לא לקחת בחשבון שאני מדבר עם העובדים? הוא עובד פה חמש שנים, הוא עובד קשה. זה לא פשוט להרים 16-17, 20 קילו. חמש שנים הוא עובד פה. הוא מקבל 35 שקל לשעה.

מי אמר?

הוא. תקרא לו, אני דיברתי איתו.

מצד אחד הוא אומר לך 35 לשעה מצד שני אומר 8,000 בחודש.

תרביץ שעות.

לא, אין פה להרביץ שעות.

650 שקל כפול 24 יום זה 15,000 שקל.

איך הגעת לזה?

650 ליום זה מה שהוא אומר, הוא אומר, לא אני. לידך הוא אומר.

הוא אומר לך על הרמפה, לא כולם.

לא על הרמפה ולא נעליים. בואו, תעצרו חבר'ה, בואו נדבר בחוץ. אני באתי לעבוד, לא באתי לטייל. חבר'ה בואו נדבר בחוץ.

הוא אומר שלהערכתו העובד מקבל 30-40 לשעה לא יותר.

ברור. תקשיבי, אותי אפשר לערבב אבל קשה. הוא לא לקח בחשבון שאני אדבר עם העובדים לפני זה?

עזוב שהם דופקים את המפעל, אין לנו ברירה, הוא משלם 600 שקל לעובד? אני אומר לך במקרה הטוב הוא נותן לו 300 שקל. ופה דופקים אותנו הקבלנים.

הקבלן מרוויח יותר ממך.

בטוח, הוא עושה לך טובה, אני יודע את זה.

חשוב שתבינו את זה.

בוא תראה את ההודים.

עד עכשיו ראינו את ההודים.

זה הולך לצינון ל-24 שעות.

זה סחורה שנשחטה ביום חמישי, היום מפרקים אותה. היא נשחטה בלילה. הסחורה שנשחטת היום מפורקת מחר. התהליך מתחיל מפה כשתולים את ההודים מהליין צינון על הליין, אתה הולך לליין, מורידים – כנפיים, שוקיים, חזה. הכול הולך לקווים.

עורות זה הולך לאריזה ואחרי אריזה זה הולך למפעלים בעיבוד תרמי.

מה זה אומר?

נקניקים, נקניקיות.

זה עובד איזשהו תהליך עיבוד ואחר כך משווקים אותו.

אתם מעבדים את זה פה? איפה?

לא.

איפה?

אנחנו אורזים את זה בארגזים, בקרטונים, מקפיאים או טרי ושולחים למפעלים, במפעלים הם מוסיפים לתערובת.

יחיעם וכאלה? זה חלק מהעיסה.

נכון.

אלה הראשונים שפוגשים את העופות. כמה זמן אתה עובד פה? שנה? וכל בוקר אתה מגיע או שאתה ישן פה?

לא, אני - - -

- - - התבזיתי, הוא אומר לי "מה יש לך להגיד לו" הוא אומר "תשמע, לא יכולתי לענות לו", מה שאנחנו עושים לצבא היום תאמין לי, אנחנו - - - מעזה, אף אחד לא עושה לדעתי, אני לא מפרסם את זה. אני לפני שבועיים- שלושה - - -

זה לא רלוונטי לדיון עכשיו.

אני יש לי פה בעיה עם הקבלנים גם שהפועלים פה. אתה יכול לדעת אם הפועל הזה שטחים או לא? הוא מביא תעודת זהות מזויפת, הוא מביא לך אישור לא תקף. אנחנו חייבים את הכוח שלכם לקבל עובדים.

קח את העובד הזה, תביא לי עובד מפעל, הוא מוכן? תביא לי אותו. הם לא יסכימו.

זה מה שאני מנסה להבין, למה לא?

הם חמולה. זה לא יעזור, הם חמולות.

תן לי להסביר לך, אתה צריך לשאוף לכך שהקבלן הוא חברת השמה שלך, אתה משלם לו.

זה משהו אחר, הוא לא חברת השמה ומביא לו עובדים.

אני רוצה שהוא יהפוך אותו להיות משרד השמה. זאת אומרת, קח הרבה על כל עובד, אחרי שלושה חודשים שהוא עבד והוא טוב – הוא שלי.

הוא לא ייתן לך.

הוא מזמין שירות, הוא אומר "אני רוצה שתפרק לי 90,000 עופות, הוא בא עם העובדים, עם הפועלים שלו, מפרק לו, הוא נותן לו כסף גלובלי, אומר לו "על זה אתה מקבל 50,000 שקל, קח 50,000 שקל אתה מחלק אותם, תשלם לפי שעה, לא קשור אליי".

זאת אומרת זו התקשרות תפוקתית.

כן, אני לא מעסיק אותך בהעסקה אישית, אני לא מחויב לך.

אם מחר העובד שלו ילך לקבלן אחר, תפרוץ מלחמת עולם, הנה הקבלן פה אני אומר לך.

למה קבלן אחר? שיבוא לעבוד במפעל.

איך הקבלן והאנשים שלו מתייחסים לעובדים זרים שמגיעים לעבוד פה?

אין בעיה איתם.

אתה לא יכול להיכנס, עזוב, חבל לדבר אתה לא יכול להכניס פה פועלים אחרים, חבל לדבר.

אבל ייקח אותם למחלקות אחרות.

זה קרטל פה.

אתה מכניס עובדים היום, המחלקה עומדת.

אבל יש לי מחלקות אחרות. אלי, מחלקות אחרות.

לדוגמה, אתה תראה שמביאים לי עכשיו, יש לי את 200 העובדים שלי, 100 פה ו-100 שם, אז ייקח לי שבוע- שבועיים. אני אגיד לקבלן "לך הביתה". היום הוא תופס אותך, יש לך תרנגולת מביאה לך כל בוקר ביצה זהב, תשחט אותה? תבוא תשחט אותה, בשביל לעבוד תילחם כל החיים. אם אתה מביא קבלן אחר- - -

עולה לי רעיון להביא חברות ביצוע לתעשייה. אם עכשיו במקום בדואים היו פה סינים, בא קבלן סיני.

עדיין הפתרון של חברות ביצוע לא טוב לי, אני לא אוהב את זה.

כשאתה שם Middle man – גוזר עליו קופון, והקופון הזה בא לידי ביטוי במה שאני ואתה קונים בסופר.

בדיוק, אני לא אוהב, הפתרון של חברות ביצוע הוא לא עדיף בעיניי, גם בבנייה, אתה יודע שאני לא מת על זה.

זה משהו אחר בעולמות תוכן אחרים – שם מביאים טכנולוגיות, מגייסים.

כל עובד תביא אותו, אני קונה אותו עובד מפעל.

גיוס של ערבים ישראליים?

לא מצליח, יש להם מחסור.

הם מדברים על תמהיל, הוא מדבר על תמהיל, הוא מעסיק עובדים ישראליים, הוא מעסיק עובדים פלסטינאים בימים שלפני הוא רוצה להעסיק גם זרים כדי שאם- - -

לא ילך. תקשיבו חבר'ה, זרים יכולים להיכנס לפה רק כשהקבלן הבדואי יוצא מפה, זה לא ילך ביחד, חבר'ה זה קרטל, זה שטח שוק.

למה אתה מדבר סתם? יוסי בוא תקשיב, הנה הוא מדבר.

יש לו 30 אפריקאים שעובדים, עם אישורים.

אין בעיה, בואו נצא החוצה.

לא, זה לא ריאלי להחליף לו את מצבת העובדים ביום אחד.

ברור, את צודקת. אבל זה תהליך.

אני לא צריך ישראליים, אני מוציא עכשיו - - - העובדים, מכניס 100 - - - עובד שעה, שעתיים, שלוש, עובד לאט, - - - את העבודה.

אנחנו מאפיינים את הבעיה. הפתרון שלך הוא לא טוב, תכף אני אסביר לך בחוץ למה, בואו. לי יש אינטרס כמדינה שישראליים ימשיכו לעבוד. תכף נדבר על זה.

כל העובדים שלך מקצוענים אחד אחד.

עכשיו יוצאים.

אם מחר בעזרת השם אישרתם לנו במפעל 500 עובדים, קח בחשבון שזה לא שהפועלים האלה הולכים הביתה.

למה?

אני מגדיל עבודה, מגדיל תפוקה.

בחוץ אני אסביר לך מה אני מבין.

היום אתה הולך ללולים, העופות מתים בתוך הלול, למה? אתה לא מוציא אותם בזמן. יש הרבה מחלות, נגמרים.

אתה למעשה קונה מהמגדלים את ההודו?

את ההודו – כן. אני גם מייצר - - - ומוכר להם וקונה ממני, אינטגרציה, - - - תערובת.

תסתכל למשל פה זו מחלקה שצריכה לעבוד מלא, תראה איך היא עובדת, בקושי 30-40 עובדים, פה יש לך שניים-שלושה עובדים. תסתכל, כמה עובדים יש פה? ארבעה. פה יכולים לעבוד 30-40 עובדים פריסות, אריזות. זו אריזה. המחלקה למעלה של הפטם פירוק זה קל לגמרי, לא עובדים בה, רק למטה. עכשיו אני אראה את הכול, תסתכל. סגורה.

מה עושים בה?

פירוק.

איפה הסחורה שלה?

הסחורה רוצה להגיע לפה, אומרים לו אין, שוחט פחות. עכשיו השחיטה של הפטם זה רק ההודו. זה משגיח שבודק גידים, בפנים ריאות. זה הליין עובד 4,700 במקום 6,500 – 70% תפוקה. בשעה עובד 4,500-4,700 במקום 6,500 בוא תראה את כל התהליך זה אוטומט. אתה רואה את המהירות שזה עובד? פעם וחצי יכול לעבוד הליין הזה.

מפה זה עובר להמלחה?

תולים את העוף, היינו שם, העוף נתלה. מפה עובר שטיפה, עובר כל העניינים. נכנס, יורד לפה להכשרה. עובר את כל ההכשרה, בהשריה הוא נמצא, עובר המלחה שעה-שעה ועשר דקות, אחרי זה יוצאים מפה.

יש לנו עוד מפעל, יש לנו משטרה, יפה, ראינו. בואו נדבר גם על העובדים.

יש עוד מחלקה?

לא.

אנחנו יוצאים. המון מלח הולך פה, המון. מה זה?

לפני שמפעילים, שכל העובדים יידעו שהליין מתחיל לעבוד.

מאיפה יוצאים? מה התפקיד שלך?

אני מנהל תפעול.

כמה זמן אתה עובד פה?

שבע שנים.

מה עושה מנהל תפעול ביום-יום?

כל הייצור, כל המחלקות, כל העבודה מול המנהלים שלי.

אתה קשור למשפחה?

אני כן. בן אחותו של אלי. ברק באבא?

אנחנו בשלומי עובדים 24.6. למשרד הביטחון ולצבא.

מה שיש פה יש בשלומי זה אותו הדבר אבל רק לפטם?

גם הודו גם פטם, ברווזים ועופיונים אני שוחט לשלומי.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30.