פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



57
ועדת החוקה, חוק ומשפט
24/12/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 208
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום ראשון, י"ב בטבת התשפ"ד (24 בדצמבר 2023), שעה 13:30

הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023

חברי הוועדה: שמחה רוטמן – היו"ר

יעל ויינר - ראש תחום - משפט בין-לאומי, משרד המשפטים

איתי אפטר - ממונה על נושאים אזרחיים בינלאומיים, משרד המשפטים

שירה עמנואל - ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עומר ליובין - מתמחה, משרד המשפטים

גדי אלבז - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

הילה בוסקילה - עו"ד, הנהלת בתי המשפט

טליה איינהורן - חברה קבועה, האקדמיה הבינ״ל למשפט השוואתי, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמים

גדעון פישר - נציג לשכת עורכי הדין, לשכת עורכי הדין

דפנה קפליוק - שותפה

רועי שיינדורף - ראש מחלקת הליכים בינלאומיים

יובל נעים - נציג

בנימין וינסטון - חבר

שי שרביט - שותף

נעמה מנחמי

איל קופמן

הדס צנוירט


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023, מ/1651

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: הצעת חוק הבוררות המסחרית הבין-לאומית, התשפ"ג-2023. כפי שנאמר בדיון הקודם, אנו רואים את החשיבות בקידומו במיוחד בעת הזו בגלל ההשלכות שלו על הכלכלה הישראלית והיכולת לסייע לצאת ממשבר כלכלי ומקשיי המלחמה בדרך קלה יותר, ולכן אנו מקדמים אותו לבקשת הגורמים הרלוונטיים.

הגענו לסעיף 6 כולל אבל עדכונים מאז - לבקשת הוועדה, אנו מציעים נוסח לגבי סעיף 2ה לחוק המודל, שאצלנו נמצא בסעיף 2ה. זה בהגדרות. הוועדה ביקשה לעקוב קצת יותר במדויק אחרי חוק המודל. מוצעת פה הצעה, שאנו חושבים שהיא יותר מדויקת ביחס לנוסח חוק המודל. העקרונות הכלליים שעליהם מבוסס ירד כי נמצא ב-ו: שאלות לגבי עניינים אשר חוק זה חל עליהם ואשר אינם מוסדרים במפורש – ידונו בהתאם לעקרונות כלליים עליהם מבוסס חוק זה.

זה הפיצול בין 1 ו-2 של חוק המודל שבסעיף 2ה. עשינו את זה כ-ה ו-ו. אגב, מה שמסומן בירוק, והמסמך הכי מעודכן נמצא באתר מהיום, מהצהריים. מה שמסומן בירוק זה מה שהוועדה אישרה, ובצהוב זה תיקנים או תוספות שינויים בעקבות הדיון.

לא להבטיח שמירה. ובשמירה על עיקרון תום הלב. האמת היא שהייתי הופך את הסדר. שם את תום הלב ראשון. אומר למה אני מתלבט פה על הסדר. שלפחות בדברי הפרוטוקול של הוועדה יהיה ברור למה הסדר חשוב גם אם נבחר בסוף מסיבות נוסחיות להשאיר את זה כפי שזה כרגע. עיקרון תום הלב בישראל פרש לו כנפיים למקומות שלא שיערום אבותיו של עיקרון תום הלב, וחשוב לי שגם הוא בפרשנות החוק הזה יפורש בהתאם למקור הבין לאומי שלו ולצורך לקדם אחידות ביישומו במישור הבין לאומי. אם אני כותב את זה הפוך – לכאורה תום הלב מחוץ למקור הבין לאומי שלו ולצורך באחידות ואני רוצה שיהיה ברור מאוד מהניסוח, שבפרשנות חוק זה לרבות עיקרון תום הלב הכלול בו יש להתחשב במקור הבין לאומי שלו ובצורך לקדם אחידות ביישומו במישור הבין לאומי כי זה מאוד חשוב שתום הלב האומסיטרסלי יובחן מתום הלב הישראלי ולא בגלל השימוש באותה מילה לא יהיה ברור. יכול להיות שמבחינת הניסוח – אבל חשוב שלפחות בהבנה של כוונת המחוקק יהיה ברור שזו הכוונה ואולי נוכל לתת לזה מענה ניסוחי.

נבדוק.

פיצול הסעיף - אני מסכימה לגבי תום הלב, מה היושב-ראש אמר, אבל פיצול הסעיף כשסעיף ה מתייחס לפרשנות החוק הזה, וסעיף ו מתייחס רק לשאלות לגבי עניינים שחוק זה חל עליהם ואתם מסירים את נושא הפרשנות – יש פה התייחסות אחרת. איני יודעת אם זה מהלך נכון.

זה לכאורה מה שקורה במודל.

נכון.

את אומרת לעשות את זה ה 1 ו-2מאשר ה ו-ו. אבל בסדר.

כדי שזה יהיה ביחד. לא לעשות את ההבחנה הזו.

אוקיי.

היה נושא תחולה וסייגים. זה נוסח שהיה בדיון הקודם. לגבי סעיף 3ג1 ו-2, אנו נמצאים במקום במדינות שונות – לכתוב בתחומי שיפוט שונים, ובכל מקום בחוק שכתוב במדינה להפוך את זה לתחום שיפוט. הנוסח לפניכם. לתחום השיפוט שבו נמצאים מקומות העסקים של הצדדים.
אפשרות שלישית – התחלנו לדון בה בפעם שעברה.

תחום שיפוט זה – לצורך העניין שתי מדינות שונות בארצות הברית, נחשבות שני תחומי שיפוט?

כן.

כלומר קליפורניה וניו יורק זה שתי תחומי שיפוט. לכן אנו מעבירים את זה לתחומי שיפוט. ועוד סיבות.

ועוד סיבות. אם מישהו מירושלים עושה הסכם עם מישהו מאריאל?

זה עוד דוגמה כי לכאורה ירושלים ואריאל באותו תחום שיפוט בתחום המשפט האזרחי. שוב, תחום שיפוט לפי מה? לפי חוק עזרה משפטית. צריך יהיה לתת לזה מענה יותר טוב לגבי שאלת ירושלים ואריאל. אני חושב שהגדרת שאלת תחום שיפוט של מדינות שונות בארצות הברית היא ודאי יותר מתאימה להגדרות של און סינטרל, ונצטרך לתת מענה לשאלת ירושלים ואריאל בתחומים אחרים.

המצב השלישי שאנו נכנסים בו לבוררות בין לאומית – התחלנו לדון בו בפעם הקודמת בעקבות גם הערות מהציבור, כשההערות מהציבור דיברו על מצב שבו אובייקטיבית המצב בין שתי החברות הוא כן אובייקטיבי בין לאומי, למשל שתי חברות בנות ישראליות אבל הסכסוך הוא בין לאומי. בעקבות הדיון בוועדה הצענו כאן נוסח יותר רחב – לא מדבר רק על המצב האובייקטיבי הבין לאומי.

נושא הסכם הבוררות קשור ליותר מתחום שיפוט אחד והצדדים הסכימו לכך במפורש בכתב. או - הצדדים להסכם הבוררות הסכימו במפורש בכתב להחיל חוק זה על הבוררות.

יש בעיה קשה בכל הרעיון שמנסים לחבר בוררויות מקומיות, רק אנשים החליטו את החוק עליהם ולהחיל עליהם את הבוררויות הבין לאומיות כי זה מביא שורה של בעיות בהמשך. למשל, כתוב בחוק שהוראות למשל שהוראות מנדטוריות – אי אפשר להביא לבוררות שני נושאים. אחד, אי אפשר להביא לבוררות את מה שלפי הדין הישראלי את מה שאינו ניתן ליישוב בבוררות.

זה לא קשור.

זה קשור מאוד. זה אחת הסיבות.

כי ההוראה של מה שלא ניתן להעביר לבוררות, כפי שלא תהיה כתובה בתוך חוק הבוררות, לא כתובה גם בחוק הבוררות הבין לאומי. אין הבדל. אם לצורך העניין הוחלט שמשפט עבודה קוגנטי אינו מאפשר להביא משהו לבוררות, זה לא כתוב בחוק הבוררות הישראלי. זה כתוב או בפסיקת בתי הדין לעבודה או פסיקת בג"ץ.

זה כתוב בחוק הזה שהנושא של בוררות חייב להיות נושא שאתה יכול להביאו לבוררות. אני ישבתי בדיון הקודם, צפיתי בו, וראיתי שאנו רוצים להפוך למרכז בוררויות בין לאומי. בכל מרכזי הבוררויות הבין לאומיים מפרשים את זה מאוד בצמצום. דוגמה נוספת – המעורבות של בתי המשפט. מידת הפיקוח שלהם. הרעיון הוא שסמכות הבוררים לדון בסמכות שלהם עצמם היא דבר כמעט מקודש בבוררויות בין לאומיות אמיתיות.

למה שזה לא יהיה בבוררות ישראלית?

זה צריך לקבל את ההחלטה.

פה אנו מקבלים את ההחלטה.

אתן דוגמה משוויץ כדי לסבר את האוזן. מגיעות שתי חברות איטלקיות ורושמות שהן רוצות בוררות בין לאומית בשוויץ. מה עשו – מדובר במכרז על רכבת ממילאנו לנאפולי. הן עשו קרטל. הקרטל זה קרטל בין מתחרים, הוא אסור לפי כל דין שאפשר להעלות על הדעת. אלא שבשוויץ אם זה היה מנוגד לדיני התחרות השוויצריים – אין מה לדאוג כי ההוראות שלהם לבוררויות בין לאומיות, אבל ברגע שזה בוררות בין לאומית הם אומרים – אינו לנו בעיה עם זה, וזה קיים, כן.

אבל זה לא החוק מייצר.

אבל זה נובע מהחוק. או אתם רוצים – ראיתי שהחלטות שבית משפט, יש שורת סעיפים כאלה – אפשר יהיה לעשות עליהם פיקוח בערעור של בית משפט אם תינתן רשות. זה לא קיים במדינות שרוצות בוררויות בין לאומיות.

אנו מערבבים פה הרבה סוגיות. יש פה סוגיה אחת של אנחנו צריכים לעשות את ההסדרים של בוררות בין לאומית בצורה הכי טובה שאנו יכולים. זה תמיד נכון ורלוונטי. אחרי שסיימנו לחוקק את כל החוק ועשינו הסדר שבעינינו הוא טוב לבוררות בין לאומית, שתי חברות הייטק שיושבות בישראל, שכל הבוררויות שמנהלות תמיד, כי רוב עסקיהן עם חברות בסיליקון ואלי, נעשות לפי הון סינטרל. יש להם משרד המתמחה בזה והחבר'ה שלהם יודעים לכתוב את הסכם הבוררות בעיניים עצומות ומכירים את הטריבונל ואת השופט. הכול טוב. בנוסף לכל העסקים הבין לאומיים, יש להם עסקים בינם לבין עצמם. אומרים: אנו יודעים איך מנהלים בוררות כך, ועורך הדין שלי מומחה לזה, ולא רוצה לחפש עורך דין אחר שמתעסק עם הבוררות הישראלית וגם לא רוצה שיתערבו לי כי כמו שעשיתי את ההסכם – והוא באנגלית בכלל – הכול התפרש אלף פעמים בהון סינטרל, פתאום נוחת על זה בורר ישראלי ושופט שלא מבין את הדין ואת הכללים. אני רוצה שגם ההסכם בין חברה א' לב' יתנהל לפי הון סינטרל. למה אני מונע את זה מהם? בהנחה שהחוק כתוב מושלם.

בואו נתקדם עם החוק ונראה איפה יהיו לנו תקלות.

אולי את צודקת, נעלה את הטיעון הזה בסוף.

יכול להיות שאנו מנסים לפתור פה בעיה שאינה קיימת כי ההצעות שהגיעו מהציבור, לא ביקשו להחיל את הבוררות על מצב שבו אין טעם אובייקטיבי בין לאומי.

אבל פה אין טעם אובייקטיבי בין לאומי. זה שתי חברות ישראליות.

נכון אבל מתוך שתי החלופות שציינתם אני מעדיף את השנייה כדי לחסוך סכסוכים על זה. אני יובל נעים, ממשרד- - -טולדנו ונציג הפורום הבין הישראלי לבוררויות בין לאומיות. החלופה הראשונה מדברת על טעם אובייקטיבי והצדדים ציינו את זה, והחלופה השנייה אומרת: שני הצדדים ציינו את זה - - - את החוק. אם תשאיר את הטעם האובייקטיבי על אף שכולנו מסכימים מהותית שזו הכוונה, עכשיו יתווכחו מתי הטעם האובייקטיבי יתקיים או לא. אם הצדדים הסכימו זה חוסך מחלוקות כי הסכימו במפורש או לא הסכימו במפורש.

בעקבות הדיון הקודם בדקנו את הרקע לסעיף הזה. הייתה הצעה בהון סינטרל באמצע שנות ה-80' שדיברו על החוק לגבי אפשרות ב' אבל אחרי דיון שהיה, הוחלט ללכת על אפשרות א' דווקא, כי הרעיון היה כן לייחד את ההסדרים למקומות שיש בהם אלמנט בין לאומי. בתגובה למה שיובל אמר, עלתה השאלה, מה יקרה לגבי התנאי האובייקטיבי. נאמר שם, והוסכם ורואים זאת בפרוטוקול, שבתי המשפט יידעו להתמודד עם מצב שבו ברור שזה לא בין לאומי ושבפועל זה לא צריך להטריד. לכן למרות שיכלו גם לתת את אפשרות ב', וסביר להניח שמבחינת הון סינטרל עדיף לקדם את אפשרות ב', כי זה מקדם יותר את חוק המודל, הם בכל זאת הלכו על אפשרות שכן מדברת על מרכיב בין לאומי ולכן לפחות מבחינת הקרבה לחוק המודל, אפשרות א' תהיה יותר קרובה לחוק המודל מאפשרות ב'.

שעמדת משרד המפשטים תהיה סדורה – גם פורמלית קידום החוק הזה בדברי ההסבר, בוועדת שרים, הקונטקסט היה בין לאומי. בשום שלב לא הייתה כוונה להחליף את חוק הבוררות המקומי.

לא נחליף את חוק הבוררות- - -

או לשפצר אותו או להכניס לתיקונים אגב החוק הזה, ובעצם ההוספה הזו מוסיפה אפשרות להתנות על הוראות קוגנטיות בחוק הבוררות המקומי כי יש שם הוראות שמדברות על סמכות של התערבות בית משפט. לפעמים כתוב: אלא אם כן הצדדים הסכימו אחרת, ולפעמים לא כתוב. כשאתה מוסיף את זה, אתה הופך את כל ההוראות של חוק הבוררות המקומי להוראות שאפשר יהיה להתנות עליהם. אתה נותן את המסלולים כשהמחוקק בחוק הבוררות המקומי לא חשב שהנושאים האלה אפשריים, ואנו מוצאים מסלולים מקבילים. במהות אפשר לבחור תיקונים לחוק הבוררות המקומי, אבל לא במסגרת החוק הזה כי אתה אומר לצדדים: תחליטו אם אתם רוצים שבית המשפט יתערב או לא. מבחינת חוק הבוררות המקומי המחוקק נתתן דעתו ויש כמה עניינים שבהם סבר שהבכורה פה לא ניתנת לצדדים – לא בסמכותם.

אשמח לשמוע. זה שזה מה שזה עושה, זה ברור. למה זה רע?

הדרך לעשות את זה היא דרך חוק הבוררות- -

הדרך לעשות את זה, שחוק ספציפי גובר על חוק כללי. אולי נחזור לזה.

אם כבר רוצים להכניס את האפשרות שהצדדים מסכימים, למה לא פשוט נקיים מילולית את סעיף C- -

אופציה ב' היא התרגום הקרוב ביותר – יותר קרוב לסעיף C מאשר אפשרות א'.

אפשרות א' לא טובה כי יש לי פה שני מבחנים.

נכון. סעיף C אומר: תסכימו שזה נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד.

נכון, וזה שונה מאשר- - -

נכון, אבל אז המשמעות הסמנטית זהה, ובעברית יכול פשוט לומר: הסכימו שיחול חוק זה.

אבל נניח שהצדדים כותבים הסכם, והצדדים מסכימים מראש, כי הסכם זה נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד, אז מה?

אז יחול.

למה? אם אתה לוקח את אפשרות ב', לא יחול.

שלום, אני ממשרד גורניצקי. אבל ברגיל לא תקבעי כזו הוראה אם אין לך הוראה בחוק שאת מנסה להחיל אותה.

אתה לא יודע מה תקבע. כי הנושא - ליותר מתחום שיפוט אחד – זה כן, ואז זה חל.

הבעיה כשאת מכניסה מבחן אובייקטיבי- - -

מה שהיא אומרת זה בלי מבחן אובייקטיבי. היא אומרת: אתה כתבת הסכמה שיחול חוק זה. זה לא מכסה מה קורה במדינות אחרות. לעומת זאת, אם הצדדים הסכימו מפורשות שהנושא נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד- -

ואם הוא לא?

הם הסכימו. רעיון ההסכמה סובייקטיבי, נקודה.

הצורה שמנוסח בהון סינטרל סובייקטיבי.

ואז זה נכנס להגדרה בין לאומית ואז החוק חל אוטומטית. זה עדיף מאשר להחיל את זה.

אני נוטה להסכים עם התרגום המילולי של סעיף הון סינטרל ולו מהסיבה של הכרה במדינות אחרות.

מסכים. אני חושב שזה יותר נכון, התרגום המילולי של הון סינטרל.

אם אתה רוצה אתה יכול גם להחיל וגם להוסיף. או. אבל זה לא נחוץ כי זה הגדרת בין לאומיות.

מבין. רק מאחר שאני חושש, או יודע יותר נכון, כיצד בתי המשפט בישראל מתייחסים להוראות חוק בכלל, ולהוראת חוק שאינם מבינים בפרט, אני חושב שצריך להיות כתוב במפורש, שבין אם זו המציאות ובין אם לאו. כלומר שלא יהיה מצב שיגידו: הצדדים הסכימו אבל זה חזקה ניתנת לסתירה וכו'. שיהיה כתוב במפורש.

לפחות מבחינת הדיון בהום סינטרל – אני חוזר לדברי ההסבר מאמצע שנות ה-80' - היה כתוב שיש הבנה שבתי משפט במקרה שזה מופרך, לא יכבדו דבר כזה. כלומר כן הייתה כוונה – אם אנו מתרגמים מילולית, ונבקש משירה שתתייחס, בתי משפט יוכלו עדיין להסתכל לזה, לפחות מבחינת ההבנה של הון סינטרל.

רוצה למנוע את זה.

יש הבדל בין שני הצדדים. אני עו"ד גדעון פישר, נציג לשכת עורכי הדין בישראל. אפרופו לשכת עורכי הדין, במסגרת דיוני השולחן העגול במשרד המשפטים הסוגיה הזו עלתה, ואמרנו דבר דומה למה שהיושב-ראש מציע כאן, שניתן אפילו ללכת צעד אחד קדימה, כי פה כתוב שרק אם הצדדים בינם לבין עצמם הסכימו, ואני מוסיף בסוגריים, כנראה מבעוד מועד, מדובר ביותר ממדינה אחת שחלה ולכן נכנס האלמנט הבין לאומי לפעול, ולכן חוק הבוררות הבין לאומי הוא הרלוונטי ולא החוק המקומי. דומה מאוד. אבל בנוסח שדיברנו בשולחן הדיון, אני חושב שאמיץ ונכון יותר, שהרי ממה נפשכם – שניים שהסכימו בינם לבין עצמם שמעדיפים את חוק הבוררות הבין לאומי על פני חוק הבוררות הישראלי והם, כפי שכתוב פה בסעיף 3, הצדדים הסכימו במפורש בכתב להחיל חוק זה על הבוררות. כך בחרו.

זה יכסה על הישראליים ולא על הבין לאומיים.

גם על הבין לאומיים. יושב עו"ד בארה"ב, באיטליה ובתל אביב. שלושתם ב-1 בבוקר סוגרים בינם לבין עצמם התניה בחוזה.

הבנתי אבל במחילה אתה מפספס מקרה אחר, ששני עורכי דין מניו יורק עשו הסכם וכתבו בו במפורש: ההסכם נוגע ליותר מתחום שיפוט אחד. באנגלית. או ההסכם נוגע ליותר ממדינה אחת. לא דיברו על חוק זה כי לא מכירים את החוק הישראלי.

רק להעיר – המקרה הזה שאתה מדבר עליו נכנס לסעיף אחר שבו הצדדים הסכימו לבוררות, המושב בישראל והצדדים מחוץ לישראל אז נכנס באלמנטים הקודמים. לא צריך את סעיף הסל הזה למקרה הזה.

סעיף הסל הזה רק מקומי.

כאשר עו"ד גדעון פישר חושב שהחוק הזה ספציפי טוב ללקוח שלי יותר מאשר החוק המקומי בגלל עסקה מסוימת, נסיבות מסוימות ואני לא רוצה להשאיר בצריך דיון לאחר כך וצריך עיון – נניחשלא נוגע. כך אנו רוצים. למה אין לנו זכות להעדיף את חוק זה על פני חוק אחר?

מה זה למה?

לא לשנות את הוראות החוק מסיבה מאוד פשוטה: יש הוראה בחוק פה שאומרת שמקום שחוק זה חל - חוק הבוררות לא חל. זה סעיף שאתם הכנסתם – לא אני.

יהיה על הסכמת הצדדים- - - שבית המשפט יתערב.

אז המחוקק סובר שאם אני מאפשר לג'ו מסיליקון ואלי וליוסף מתל אביב, להחיל על עצמם הסכם בוררות בין לאומי מסוג זה, אני רוצה לאפשר את זה גם ליוסף ודוד ולא רק ליוסף וג'ו. אני לא צריך להעביר תיקון לחוק הבוררות המקומית כי יש פה סעיף בחוק שאתם כתבתם שאומר שבעניינים שבהם חוק זה יחול – חוק הבוררות לא חל.

מבינה שאם נתקן את זה לא נצטרך. אומרת שמהותית.

כשאתה מדברת מהותית ולא על סדר וניקיון – תגידי לי באיזו זכות – הרי עיקרון חופש החוזים הוא מקודש. עיקרון חוק חירות הפרט, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הכול אנו נמצאים בחופש הקניין, חופש החוזים, חופש הכבוד, האוטונומיה. מה שאת לא רוצה יש פה. עכשיו את צריכה לתת לי סיבה כבדת משקל, למה שיוסף ודוד אומר להם, למרות שחופש החוזים אתכם, חופש הקניין אתכם, האוטונומיה שלכם אתכם, היעילות הכלכלית אתכם, עו"ד גדעון פישר שהוא מומחה גם אתכם, אבל משרד המשפטים אומר לי: עד שלא תתקן את חוק הבוררות – לא מונע ממך. צריך סיבה טובה לזה.

אני אומרת שצריך לעבור - - - הבוררות, נגיד המקומי. נגיד, לעניין בית המשפט זה הכול סמכויות מצומצמות, כי כמו שאתה אומר – העוסקים בין הצדדים מקבל את הבכורה, אבל נגיד לעניין בית המשפט רשאי שלא לעכב תובענה אם מצא טעם מיוחד. בית המשפט רשאי לא למנות בורר חליפי אם מצא טעם מיוחד. הארכת תקופות. כל מיני הוראות שצריך לעבור אחת-אחת.

אני לא צריך לעבור אחת-אחת. אני שואל שוב - זה לא שברירת המחדל, חוק הבוררות מאיזו שנה? 68'. לפני חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפני ההכרה בחשיבות האוטונומיה של הפרט. לפני שהגענו למסקנה ששני מבוגרים בהסכמה יכולים לעשות מה שהם רוצים פחות או יותר. היו המון דברים שהיה אסור לשני מבוגרים בהסכמה לעשות בשנת 1968. היום אנו מאפשרים להם מגוון רחב של אופציות מכל הסוגים והמגדרים והמינים. עכשיו נשאלת השאלה, למה רק לקבוע שחוק הבוררות הבין לאומי את זה לא יכול? יכול להתחתן בין לאומית בפקס בשגרירות אבל חוק הבוררות הבין לאומי – העולם ייפול. צריך סיבה מאוד טובה להגביל חירות פרט.

זה גם תוקף עם השר וכל שינוי יצטרך – האם אפשר גם לוותר על בין לאומיות אובייקטיבית.

אני הפעם מצטרפת למשרד המשפטים. אסביר. באמת אם המצב היה כפי שאתה מתאר, מרכזי בוררות גדולים מאוד, לא היו עושים את ההבחנה בין בוררויות מקומיות לבין לאומיות, אבל נראה זאת בהמשך הדרך כי נכון שאפשר לעשות כמעט כל דבר אבל לא כל דבר. למשל לפעמים יש לך נושא של תקנת ציבור מקומית שאתה מחיל אותה – נושא תקנת הציבור שאתה מחיל אחרת לגמרי כשמדובר בעניין מקומי לעומת עניין בין לאומי, כי עניין בין לאומי, תקנת הציבור הרבה יותר מצומצמת.

לא נתתי פטור מחוק החוזים לחוזה בין יוסף לדוד. לכן אם יעשו הסכם בוררות בין לאומית המנוגד לתקנת הציבור או שהעברת הבוררות הבין לאומית תהיה מנוגד לתקנת הציבור - אגב, אולי גם בתחומי שיפוט שונים – איני יודע – אבל אם יהיה מנוגד לתקנת הציבור, יש כלל – התניה שמנוגדת לתקנת הציבור - בטל.

חוץ מבעיה אחת קטנה שתקנת הציבור, כפי שאמרת - תום הלב מוגדר אחרת לגמרי לעניינים מקומיים מאשר לעניינים בין לאומיים, כך גם תקנת הציבור מוגדרת אחרת לגמרי, ויש לי- -

אין ספק אבל עדיין אם מישהו יתקשר בחוזה שמנוגד לתקנת הציבור זה לא – התניתי על חוק הבוררות, לא על חוק החוזים.

אבל אתה מצפה ממנו שיידע כל פעם להבחין האם מדובר בעניין באמת בין לאומי או לא בין לאומי.

אם החוזה שלי מנוגד לתקנת הציבור, זה שעשיתי אותו עם ג'ו מסיליקון ואלי הופך אותו ליותר טוב מהתקנות- -

תלוי מה חוק החוזים שחל. אם חוק החוזים הישראלי חל – בסדר. אם חוק חוזים אחר חל – נניח - אין פה שום חידוש במה שאומרת פרופ' איינהורן. אבל צודק אדוני – זה לא קשור הנושא הזה. ברגע שהולכים עם הגישה שמאפשרים לצדדים לבחור מה שהם רוצים, כדאי להיצמד – זו ההצעה שלי - לנוסח של החוק ואז אם יהיו עניינים- -

בגדול, אקבל את הצעתה של פרופ' איינהורן במובן הזה שאת הדיון בשאלה הזו כשיהיה לנו החוק כמכלול נסתכל. אם אפשר, תתקפו את זה גם מול השר – אדרוש סיבה מאוד-מאוד טובה עם קייס סטאדי למנוע מאנשים להתקשר בחוזה כרצונם. זה אני אומר.

ולאמץ חוץ כרצונם?

כן.

הם יכולים לקחת הוראות שמוצאים חן בעיניהם פה ולהחיל אותם.

לא, כי בית משפט יכול להתערב להם בזה. שוב – תצטרכי למצוא קייס סטאדי כדי שאשתכנע למנוע מאנשים שכל החוזים שלהם נעשים בהון סינטרל, ובמקרה כשהם קונים מסטיק במכולת צריכים לעשות חוזה מסוג אחר - כדי שאמנע מהם לעשות גם את החוזה בחנות ממול עם הון סינטרל, אני צריך סיבה כבדת משקל כדי להגביל אותם. העובדה שזה מתנה על חוק הבוררות מ-68' – זה לא סיבה כבדת משקל. אני צריך סיבה יותר כבדת משקל מזה. לא אומר שלא קיימת. לא אומר שחשבתי על כל האפשרויות ושזה לא יהיה, אבל אצטרך את זה. אצטרך את הקייס כדי להבין איזה נזק ייגרם מזה שאני נותן ליוסף ודוד לעשות מה שרוצים או לא נותן להם. אני צריך בעידן של ימינו כאשר מגבילים חירותו של אדם ואת קניינו ואת כבודו והאוטונומיה שלו, תכלית ראויה, מידה שאינה עולה על הנדרש ובחוק. חוק אין לי בעיה. כרגע זה נראה לי מגבלה שעולה על הנדרש. נדחה את הדיון הזה, נתקדם הלאה. בעיניי זה יסוד שככלל לא מגבילים אנשים פרטים ממה הם רוצים אם אין סיבה ממש-ממש–ממש טובה.

אדוני היושב-ראש, הוויכוח העקרוני הרעיוני ראוי ואפשר לנהלו, ויכול להיות שתחליף מילה עם השר, והדברים יוסכמו כך או אחרת. הדבר היחיד שהייתי רוצה לומר, שלא שווה שנאבד את ההזדמנות להעביר את החוק הזה בגלל הסוגיה הזו.

אל דאגה.

פה נוסח חוק המודל כפי שהוא, כבר נותן הרבה מאוד כי לפחות בפרשנות סבירה שנתון להסכמה הסובייקטיבית של הצדדים, שזה הרבה מאוד גם אם יש שם הסכמה סובייבקטיבית על משהו שיש בו רכיב אובייקטיבי שיכול להשאיר לשופט איזה בדל אפשרות להתערב. לכן אני אומר – אם הם מסכימים על הרחבה מאוד גדולה – בסדר. אבל אם בסוף אי אפשר להסכים נראה לי שלא הנוסח שהוצא פה אלא הנוסח שנצמד למה שמופיע בחוק המודל זה עדיין הישג מאוד גדול גם מבחינת האוטונומיה של הצדדים, והייתי שמח שנגיע להסכמה.

כאמור נדון בזה בסוף אבל אנו צריכים סיבה מאוד-מאוד טובה למנוע מאנשים לעשות מה שהם רוצים.

אגב, דומה מאוד, ולא סתם הבאתי את הדוגמה הזו – אנו יודעים נושא שלא ניתן להתלות עליו בבוררות - סטטוס. אנשים יכולים להחיל על עצמם סטטוס לפי דינים של מדינה אחרת. יש על זה אפילו פסיקת בית משפט רק מלאחרונה. אפילו שלפי הדין הישראלי לא יכולים להחיל על עצמם את הסטטוס הזה. אנו לא ב-68' לטוב ולרע. לכן ההתעקשות להשאיר – שום דבר לא קוגנטי על כלום, אבל על בוררות נשאיר את הקוגנטיות בעיניי זה מייצר אנומליה בספרי החוקים של מדינת ישראל, ובמצב החוקי הנוהג, מייצר אנומליה לא קטנה. זה מתנקז עם עוד הרבה-הרבה אנומליות שחוסר ההתאמה בין מה שניתן להתנות עליו ולא ניתן להתנות עליו הולך וגדל. ומשום מה אנו נשארים עם שרידים ארכיאולוגיים שדווקא עליהם אנו משאירים את הפטרנליזם שלנו כמדינה, ובתחומים אחרים שחררנו את הפטרנליזם לגמרי. בעיניי זו לא גישה נכונה.

אפרופו חוק הבוררות, לפני כמה ימים כשקיבלתי התייחסות למאמר שכתבתי על תיקון שלא תיקן חוק הבוררות, ב-2008 זה התיקון היחיד המהותי לחוק הבוררות עד היום מ-1968. מה אומר התיקון – שניתן להגיש ערעור על פסק בורר בפני בורר אחר.

אחד התיקונים הגרועים שהיו בחוק.

ולמה הוא גרוע – כי הצדדים חייבים להסכים לזה מבעוד מועד כראיה – אחרת התיקון לא בא לידי ביטוי. מה העניין – רוב עורכי הדין במדינת ישראל מ-2008 עד היום אפילו לא יודעים - קל וחומר אנשי עסקים לא יודעים על כך, כך שאף אחד באמת מבעוד מועד לא דן בעניין חוץ מקומץ- - -

אבל יש מוסדות בוררות שהקימו לאדם- - - כתוצאה מהדבר הזה והכניסו את זה להסכם הבוררות הסטנדרטי שלהם. או לא הקימו.

אבל רוב הציבור רובו ככולו ורוב עורכי הדין, ורוב השופטים בדימוס שלא קשורים למוסדות, 98% מעולם הבוררות לא מתנהל בשום מוסד אלא מתנהל על ידי השופט בדימוס מוישה או יענקל ועו"ד כזה או אחר. אגב, כל עולם הספורט, כל המקומות שבהם מתנהלות בוררויות - אף אחד לא יודע באמת.

דווקא שם יש מוסד.

נכון, אבל לא - - - ואם התיקון היה הפוך ואומר אוטומטית- -

זה הרחבת חזית אחרת.

אני אומר – לפחות בוא ניתן להם את הזכות שאם הלכו ולמדו וכתבו והחכימו, שלפחות יוכלו לבחור.

בוא נמשיך. אנו רושמים טיפול. כשיהיה לנו ההסדר המלא מול העיניים יצטרכו להסביר לי למה חשוב לתקוע אנשים בחוק מ-68', כשיש להם חוק יפה וטרי דנדש מהאריזה שישבו פה כל כך הרבה אנשים ועבדו עליו.

סעיף 4. חזקה לעניין קבלת מסמכים. גם פה היתה בקשה של הוועדה להיצמד יותר לנוסח ובכלל בנושא האישור קבלה, להבדיל מאישור שליחה. אקריא את הנוסח המוצע. השינויים הם בצהוב.
(א) על קיום תקשורת בכתב, ובכלל זה שליחה או קבלה של הודעות בכתב או מסמכים (בסעיף זה – מסמכים), יחולו ההוראות שלהלן, אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת: (1) כל מסמך שנשלח באופן המאפשר תיעוד של ניסיון המסירה יחשב כאילו התקבל אם נמסר לנמען אישית או אם נמסר למקום העסקים שלו, למקום המגורים הרגיל שלו או לכתובתו למשלוח דואר; אם לא ניתן לאתר אחד מהמקומות האלה בשקידה סבירה, מסמך יחשב כאילו התקבל אם נמסר למקום העסקים, למקום המגורים הרגיל או לכתובת למשלוח דואר האחרונים הידועים של הנמען, בכל אמצעי המאפשר תיעוד של ניסיון המסירה; (2) מסמך יחשב כאילו התקבל ביום שבו נמסר כאמור. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו לעניין שליחה או קבלה של מסמכים במסגרת הליך המתנהל לפני בית משפט.

ב-5 עשינו תיקון, אבל כתוב ללא עיכוב בלתי מוצדק במקום בהזדמנות הראשונה – זה היה תיקון שהוועדה ביקשה. מה שבירוק – מה שהוועדה כבר אישרה, רק סימנו בירוק כדי שיהיה ברור.

הגענו לסעיף 7, שאליו הגיעה הוועדה בפעם הקודמת. סמכויות בית המשפט לעניין סיוע בבוררות ופיקוח עליה. הסמכויות – במקום בסעיפים המנויים – אנו מציעים לכתוב: המוקנות בחוק זה - יהיו נתונות לבית המשפט המוסמך לדון, לפי כל דין, בעניין שהוסכם למוסרו לבוררות.

התחלנו לדבר על זה. בית משפט כולל בתוכו גם את בית הדין לעבודה – התחלנו לדבר על זה.

התחלנו לדבר על זה.

בעיקרון אנו לא רואים את החוק הזה חל על סוגיות של סכסוכי עבודה, בין עובד למעביד. אלה לא סוגיות מסחריות, והחוק הזה לא מיועד לחול עליהן. אנו מבינים שאולי יכולות להיות במעטפת כל מיני סוגיות של יחסי עבודה. זה נושאי מעטפת שיכולים אולי להתגלגל לבית הדין לעבודה. כבר היום יש לזה פתרון, יש סעיף 28 בחוק בתי הדין לעבודה, שאומר ששום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו – בא למנוע מסירת עניין פלוני לבוררות אלא אם נושא הבוררות היחיד היה עניין שיש לבית הדין סמכות ייחודית – יהיו לבית הדין סמכויות בית משפט לבוררות וכן תהיה לבית הדין סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בפסק בוררות כאמור, כלומר זה סעיף – בחוק בתי הדין לעבודה שאומר שאם זה סוגיה שבית הדין לעבודה יש לו סמכות אליה, יראו אותו כאילו הוא בית משפט.

בית משפט לעניני משפחה הוא בית משפט. ואם זה בית דין שרעי?

אין סעיף כזה. לך יש סעיף שמכיל.

בית דין שרעי כשמדובר בסכסוך בתוך המשפחה - מקבל סמכות שיפוט.

קודם כל, השאלה אם זה סכסוך מסחרי.

אם זה חלוקת עסק משפחתי – הוא סכסוך מסחרי, כן.

אני לא יודעת אם היום בתי דין שרעיים יושבים בוררות, כערכאה לבוררות.

תסתכלי בחוק. ודאי.

שלום, אני בני וינסטון ממשרד הרצוג. הסעיף לכאורה אומר שבית המשפט המוסמך הוא בית המשפט שברגיל היה מקבל את הנושא לו לא היה בוררות. אם זה נושא שהיה מגיע לבית הדין השרעי ברגיל בסעיף בוררות, איזה בית משפט אמור לדון בבוררות לפי הסעיף. כרגע ראין בית משפט.

אין בית משפט זה ברירת מחדל. נאמר שהייתי אומר: אני מבין שאתם לא רוצים לשלוח את הבוררות של הון סינטרל לבית דין השרעי בבאר שבע. נניח. אבל אז אין לי בית משפט. בבקשה.

האמת, עניין של בוררויות מסחריות בין לאומיות הוא נושא שצריך מומחיות אליו ואיני לא רואה את השפוט בראשון ובהרצליה- -

וגם בית הדין לעבודה לא.

גם השופטים הרגילים וגם החלוקה בין השלום למחוזי וכן הלאה - למשל בגרמניה ברפורמה מסדרים- -

גם בגרמניה עושים רפורמה?

כל הזמן עושים שם רפורמות.

רק אצלנו אסור.

מעבירים את זה לבתי המפשט לערעורים ששם כן יתקנו – בכל לאו בכל העולם יש כזה, שרק הם יטפלו בנושאים של בוררויות בין לאומיות. בשוויץ מי שמקבל את כל הדיונים זה בית המשפט העליון. אצלנו רוצים להוריד את זה לכל בית משפט מקומי.

זה לא רוצים. זה כבר המצב היום בחוק הבוררות.

המצב לא בריא.

באמת אנחנו רוצים שהשאלה אם בוררות הון סינטרל תהיה בבית משפט שלום, בית משפט מחוזי, תהיה תלויה בשאלה מה גובה הסכום?

הנחת העבודה היא ש-99% מהבוררויות הבין לאומיות זה מחוזי.

לא יודעת אם 99% אבל הרוב.

95.

בית משפט שלום שמבקש לכתוב מהעוזרת המשפטית מחקר מה זה הון סינטרל.

זה יושב אצלו כבר היום, וזה נחת אצלו לפני התיקון לחוק הבוררות.

לא נכון.

כן. הוגש קודם כל בבית משפט בישראל וכשבתי משפט שלום באים לדון - אני מדבר על עיכוב הליכים.

אבל זה רק עיכוב הליכים. לא מעבר. זה סמכויות של בית משפט.

אחרי שיש פסק דין של פסק בורר, למי זה הולך? לחוק הבוררות הרגיל.

לבית המשפט שהיה מוסמך לדון בעניין. אדוני, היה נכון וחכם אפילו ואפילו מכובד יותר אם בית המשפט המחוזי היה מוסמך.

או הכלכלי.

אין ספק.

בית המשפט הכלכלי – מין בשאינו מינו. הנושאים שאמור לדון בהם – ניירות ערך, דיני חברות, נושאים כלכליים. בית משפט מקצועי אחר.

ודאי שזה עדיף על בית משפט שלום.

הדבר הזה פותר את הלקונה.

יש לך בעיה של סמכות ייחודית.

זה מה שהיה לפני התיקון ב-2008, מה שהיה בחוק הבוררות שלנו.

זה שונה לפני כמה שנים.

למשל, בחוק של שוויץ כתוב שאם מדובר בגביית עדויות בסיוע משפטי לבוררות, אז אפשר ללכת לבית המשפט המקומי במקום הבוררות.

אבל את לא רוצה לפצל.

רגע. מה אומר המודל?

היה נכון ודאי לייחד את זה לבית משפט מחוזי. גם הפסיקה תהיה פסיקה יותר- -

בבקשה.

כיוון שיש לי בספר פרק שלם גדול על דיני בוררויות בין לאומיות, ואני חרשתי במסרק צפוף את כל הפסיקה הישראלית, לא פעם הפסיקה של המחוזי בנושאים האלה אפילו טובה יותר מזו של בית המשפט העליון. הם רוכשים יותר ניסיון, רגילים יותר לעבוד עם זה, ואני הייתי מצמידה את זה למחוזיים.

גם אני.

רק נסייג את זה – בסוף שופט מחוזי ידון בסכסוך של 6,400 שקל או 1,300 דולר כי היה סכסוך באינטרנט ואימצו שם – כדי שלא יהיה מצב שאין מינימום.

אנו רגילים לחוזי צרכנות. זה חוזים אחידים. לא רעיון חוק המודל.

אבל גם אם זה לא בצרכנות, אם בסופו של יום הסכסוך יהיה על 28,000 דולר ותמצאי שופט מחוזי מתעסק בזה לא הועילו חכמים בתקנתם.

זה באמת מיעוט, אבל תחשוב ששופט שלום שפעם ראשונה בחייו ראה את המילים הון סינטרל- - -

אגב גם רוב שופטי מחוזי פעם ראשונה בחייהם.

אבל הם יותר מיומנים ויש להם יותר ניסיון.

אני חושב שהדבר מתחדד לאור סעיף 2ה שאנו דורשים מבתי המשפט לפרש את החוק לפי המקורות הבין לאומיים וכדי ליצור אחידות. לשופטי שלום יש פחות משאבים להבין מה האחידות הזו.

גם בבתי המשפט המחוזיים – למשל בבית המשפט המחוזי בתל אביב יש שופטים שממש מתמחים בבוררויות.

זו הערה כללית שלי, הפעם בעניין נייר העמדה החדש – כשרצו לקבוע בחוק הוראה שמאפשרת ניהול הליכים בבית המשפט המוסמך בשפה האנגלית, כי אם ישראל מעוניינת – וראיתי את זה - להיות מרכז בוררות בין לאומי זה תנאי הכרחי. כי כל תרגום לעברית הוא גם פרשנות. הם הופכים. עד שזה מגיע לשופט זה לא נראה כמו הנוסח המקורי. בהולנד אין בעיה, עכשיו בגרמניה ברפורמה גם מכניסים את האופציה של האנגלית כי העולם המסחרי מתנהל באנגלית. באמת, לרצות שישראל תהיה מרכז בוררות בין לאומי ולומר: אנחנו מנהלים רק בעברית זה לא הולך. זה שני דברים שונים.

פה אני מקבל את עמדת משרד המפשטים, זה חוק אחר.

זה בחוק הזה.

זה חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

במדינות אחרות זה נמצא בתקנות הבוררות.

את לא יכולה לדרוש משופט שלא יודע לקרוא אנגלית- -

בסדר.

יש רעיון כזה גם בצרפת לעשות בית משפט באנגלית. הוא גם התקבל ועדיין נכון לשבוע שעבר כשאתה הולך לאכוף פסק דין בוררות או פסק דין זר בצרפת – כל ההליך בצרפתית.

ברור. זה הרחבת חזית.

אני מסכים עם פרופ' איינהורן עקרונית.

זה לא במנדט שלי. אני מאוד אימפריאליסט אבל לא במנדט שלי.

ברור שמתכתב ככל שההסכמה יותר רחבה ואז אתה מעביר הרבה יותר הליכים למחוזי, ברור שמתכתב אחד עם השני. גם נראה לי שאם כותבים בית משפט מחוזי – זה מוציא את בית הדין לעבודה.

אני מקבל את הטענה הזו. רק אומר שאפשר לעשות את זה, או לקבוע בית משפט או בית דין ואז זה מכסה גם את בית הדין העבודה ובית הדין השרעי במקרים הרלוונטיים – מכסה אותם, ואפשר גם לקבוע בית משפט ברירת מחדל, סמכות שיורית.

אז זה יותר קל – אתה מוציא את הסיפור של בית הדין השרעי וכו'. זה המהלך הנכון. רק המחוזי.

יש פה כמה אפשרויות. אחת, לומר רק מחוזי. יש לו יתרון, יש חסרונות. לא יודע איך התייחסנו פה לעניין הסמכות המקומית.

השארנו את זה לתקנות.

זה צריך להיות בתקנות.

כי אם הוראת החוק היא בית המשפט המוסמך, יש בית משפט מוסמך - זה כולל גם סמכות.

מוסמך לפי כל דין עניינית, ואז אם אתה מכניס את המקומית זה מכביד.

לא אמרתי להכניס. שאלתי איך אתם מפרשים את המילה בית המשפט המוסמך. כי כתוב פה: בית המשפט המוסמך לפי כל דין – זה גם תקנות. כלומר אם יש תקנה שאומרת סמכות מקומית, זה הולך לבית משפט לסמכות מקומית. זה משמעות המילים. כלומר ייבאתי לפה גם את הסמכות המקומית. לא רק העניינית.

אבל יהיו תקנות שיסדירו בדיוק את הסמכות המקומית.

לכאורה אם סמכות מקומית לדון בנושא מסוים בסכסוך היא של בית משפט אחד את יכולה לומר, חוק ספציפי או כללי אבל לכאורה אם הסכסוך הוא בסמכות מקומית ישראל, ובית המשפט בחיפה, לא תוכלי לומר שזה ילך לתל אביב כי החוק אומר שאת מסתכלת על הסכסוך המקורי – לא על סכסוך הבוררות.

הכוונה, בתוך החוק הייתה לו סמכות עניינית כלומר היום הוא מחוזי ואז בתקנות נגיד באיזה אזור בישראל אתה הולך, לפי איפה שגר הצד השני או - -

אבל את מסתכלת על הסכסוך המקורי. יכול להיות שיש לו סמכות מקומית לפי דין. לא בסכסוך הבוררות. הסכסוך המקורי יהיה לו סמכות בחיפה, ואז תכתבי בתקנות שהסמכות המקומית היא בתל אביב ותהיה לך סתירה בין החוק לתקנות כי החוק שואב את התקנות על הסכסוך המקורי ואת לא יכולה להעביר את הסמכות בתקנות החוק הזה.

אבל למשל אם אין סמכות מקומית- -

השאלה מה אם יש.

זה הסכסוך שהועבר לבוררות.

נניח שהסמכות המקומית לדון בסכסוך נמסר לבוררות, אבל בעניין שהוסכם- -

זה לא שבית המשפט העביר את הסכסוך.

יש כלל שאומר שתביעת שטרית יש לה סמכות מקורית. יש כל מיני ברירות. השטר נמסר במסגרת הסכם שיש עליו גם הסכם בוררות. עדיין התביעה השטרית שאפשר למסור אותה לבוררות או לכל השטרות שיהיו, יש לה סמכות מקומית שהיא מקום עשיית השטר. לא תוכלי להעביר את זה למקום אחר. כי אתם כותבים פה לפי כל דין. זה כולל גם את התקנות על הסמכות המקורית על הסכסוך המקורי לפני הבוררות, אם לא היינו הולכים לבוררות. אבל זה בשוליים כי בדרך כלל את באירוע בין לאומי ואז ממילא, כשכל המדינה גם שם יש סמכות מקומית. יש אמירה בתקנות שסכסוך אזרחי שאין לו מקום שיפוט בישראל אלא שהוא רק ישראל הולך לירושלים אז לא תוכלי להתנות על זה. כי הסכסוך המקורי הוא בירושלים. לא תוכלי להעביר לתל אביב.

רק אציין שבוררויות בין לאומיות, גם בדרך כלל מגדירים עיר.

אם הגדירו – מצוין. לא הגדירו – פחות טוב. בכל מקרה יש פה בית המשפט המוסמך בסכסוך. לא בבוררות. הבוררות תהיה בתל אביב.

במקומות שהחוק הזה נותן לבית משפט לשבת על החלטות הבוררים או לסייע לבוררות.

לא, כי פה זה העניין שהוסכם למסלול הבוררות - והוא צריך להיות בבית המשפט בירושלים תמיד כמעט.

בבית המפשט המחוזי בירושלים.

שלום המחוזי בירושלים כי זה לפי כל דין, ואז גם אם כתבתי – בית המשפט אבל בהסכם בין לאומי לא נכתוב שזה יהיה בית המשפט בתל אביב. התוצאה תהיה שכל הבוררויות הבין לאומיות ילכו לירושלים. זה תוצאת הסעיף כפי שמנוסח כרגע.

אבל בתקנות ייקבעו כל מיני קריטריונים- - -

אבל את לא יכולה בתקנות לגבור על הוראות חוק. החוק אומר שאת מסתכלת על הסכסוך המקורי לפי כל דין – הווה אומר ירושלים.

אז אולי בית המשפט המוסמך לדון עניינית?

בבוררות.

תעשה המוסמך עניינית.

פרופ' איינהורן, אני לא צודק?

אני לא מאושרת מהתוצאה.

אין עוד תוצאה. אין לי הצעה לפתרון. רק הבאתי הצעה.

חסרות לי מחלוקות אצלנו מתי הסמכות העניינית היא פה, מתי פה? אנו רוצים להיות גלובליים.

אמרתי רק מה כתוב בסעיף שהוצע על ידי משרד המשפטים. זה לא אני כתבתי.

אני מדברת באופן כללי על הדיון.

משרד המשפטים, יחידת סמך, בבקשה.

לגבי ההצעה לקבוע שהסמכות הייחודית תהיה לבית המשפט הכלכלי, קודם כל, ההצעה הזו לא הייתה בדיונים הראשונים, אבל כראשית עמדה, קודם כל לבית המשפט האזרחי יש מומחיות גדולה יותר בדיני בוררות מאשר לבית המשפט הכלכלי. זה בית המשפט – מי שמכיר את פסקי הדין שנוגעים לעיכוב הליכים, אכיפת פסקי בוררות זרים וכדומה, להבדיל- -

כלכלי שעוסק יותר בפלילי או בניירות ערך.

שנית, המחלקה הכלכלית – הסמכויות שלה מוקנות לה מחוק בתי המשפט והיא עוסקת בתחומים שלשלם הוקמה שזה עניינים שקשורים יותר לניירות ערך, נושאי משרה בחברה וכיוצא בזאת. המבחן האו הנושא שמגיע לדיון בתחום המומחיות של המחלקה ולא השפה ולא ארץ המוצא וכו'. בהקשר הזה יש להבין, מדברים שראיתי, שמרבית הסכסוכים שנדונים במסגרת בוררות מסחרית בין לאומית הם דווקא סכסוכים חוזיים רגילים, הנוגעים בעיקר להסכמי תשתיות וכו', למשל קניין רוחני, לאו דווקא דברים שקשורים למחלקה הכלכלית.

שכנעת שלא ילך לכלכלי. עכשיו שלום ומחוזי.

לגבי המחוזי, אנו סבורים שאין הצדקה לאשר הגשת תביעות בסכומים שפחותים מ-2.5 מיליון שקלים לבית המשפט המחוזי בהקשרים של השקעת תשומות שכרוכות בעצם קיום הדיון בפני בית משפט שממילא מאוד עמוס.

אני שואל - בדרך כלל בענייני בוררות פסק הדין יותר קרוב להצהרתי, ויותר מזה – בדרך כלל לא ניתן להעריך שווי בכסף של הצו כי או אני מבטל פסק בוררות או מחזיר. זה יותר צווים הצהרתיים, צווי מניעה, סמכויות עזר. פחות סכומים. בהרבה פעמים השווי של צו מניעה, גם אם התביעה עצמה הוא מיליון, שווי צו מניעה הוא 10 מיליון הרבה פעמים. לכם סתם לפתוח עוד תת דיון בשאלה מה שווי צו המניעה כי יכול להיות שהסכסוך מיליון שקל אבל צו המניעה?

מה שונה מסכסוך אזרחי?

גם בסכסוך אזרחי רגיל, אם לצדדים יהיה מאוד בוער להתווכח על שווי צו מניעה, יעשו זאת, והרבה פעמים הצד התובע יקבע לאיפה מגיש, ויהיה קשה להתווכח איתו, ודאי אם מגיש למחוזי, כי יגיד: זה לא ניתן לשווי בכסף. לפעמים יקרה, לפעמים לא, אבל בדרך כלל אף אחד לא יריב איתו. פה אני רוצה הליך בירור מהיר ואני מאפשר פה לצד שרוצה לעכב - להתווכח. לכן יכול להיות שלמען הבהירות ומאחר שזה רוב התיקים, עדיף שיהיה פה בית משפט אחד.

המסה הגדולה ממילא הולכת למחוזי.

בבקשה.

אני רוצה להוסיף עוד רובד להנהלת בתי המשפט. בסוף הסיפור של סיפור בוררויות מסחרית בין לאומיות הוא סיפור שבו אנו פוגשים את העולם, שבו העולם פוגש את מערכת המשפט הישראלית. אם אנו רציניים בכך שרוצים לפתח פה פרקטיקה מכובדת – כיוון שאנו רציניים, אני חושב שמאוד חשוב, שהשופטים שעוסקים בזה, בכל זאת יהיו שופטים יותר בכירים. יש הבדל. זה לא רק הכסף. יש נראות בין לאומית שהיא גם חשובה. אנו לא מדברים, בטח לא כרגע על היקפי תיקים מאוד גדולים. אני גם חושב שיש חשיבות, אפילו אם בסוף הולכים לרמת המחוזי, שיהיה במקום יותר מרוכז. הפיזור הזה שכל פעם שופט אחר ייתן במחוזי ייתן פסק דין, לא טוב. אנו יורים לעצמנו ברגל.

עד שנשיא מחליט ששופט מסוים מתעסק זה, ואז אתה מתחנן שלא יהיה השופט הזה.

לא שופט אחד אבל זה תחום מקצועי מאוד ספציפי. חשוב בו המומחיות, חשוב האחידות. חשוב שיהיה צפיות.

כפי שאמרתי לפרופ' איינהורן על השפה, הייתי רוצה שקביעת הרכבים בבתי משפט תתנהל אחרת. יש לי אפילו הצעת חוק בעניין. אבל איני יכול להתמודד עם זה פה.

אני חושב שאפשר לבקש מהנהלת בתי המשפט – גם אם לא מתמודדים עם זה בתוך ניסוח החוק – בסוף אנו עובדים על חוק שיש לו מטרה שהנהלת בתי המשפט כן תאמר מה הם כן יכולים לעשות כדי לקדם את המטרות.

מבין. אני נוטה לחשוב שגם למען הבהירות והיעילות וקצב ההליכים, שצריך להיות רק מחוזי.

משום שזה לא היה בדיונים- - -

אתם צריכים לבדוק את זה ותחזירו תשובה. כנ"ל משרד המשפטים. תחזירו תשובה חיובית.

ביחס למקום השיפוט, בתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תקנה 3 קובעת בדיוק את הסמכות המקומית ואפשר לעשות הקבלה לזה.

לא, כי הבוררות עוסקת בנושאים שבהם יש סמכות מקומית ישראלית. פה כמעט ברירת מחדל הסמכות המקומית היא ירושלים. הייתי רוצה שתבדקו את המשפט המחוזי בירושלים. יודע שזה יעצבן את התל אביבים.

רעיון מצוין שתהיה ערכאה אחת שתעסוק בזה. אפשר יהיה למנות אליה שופטים.

בירושלים הוא כרגע בעומסים.

אדוני, אפשר להסכים למשל לקבוע בתקנות – למשל, בתקנות הקיימות ביחס לחוק הבוררות, למשל אחת האפשרויות למקום השיפוט היא בית המשפט שעליו הסכימו בעלי הדין בבוררות. אם נניח הצדדים קובעים את מושב הבוררות- -

אבל זה לא יהיה רלוונטי בדיון סינטרל.

בית המשפט שעליו הסכימו ביחס אליו בעלי הדין, איפה יהיה מושב הבוררות. הצדדים קבעו מושב בוררות, בית המשפט המוסמך יהיה בית המפשט המחוזי במקום שבו הוגדר, כי רוב הבוררויות הבין לאומיות מתנהלות בתל אביב. לכן, כשאתה מכניס את האפשרות הזו בתקנות, משכת סמכות מקומית.

השאלה היא מה יקרה אם יכתבו: מקום הבוררות ישראל.

לא כותבים את זה בדרך כלל. רוב סעיפי הבוררות נוקבים בעיר ומדינה. לא ראיתי מימיי סעיף בוררות רק עם מדינה.

אדוני היושב-ראש, אם יש אפשרות לייחד את זה לבית משפט אחד, זה יותר נכון. אדוני היושב-ראש הציע את ירושלים. אפשר לייחד לתל אביב, אפשר למרכז, כי אלה מקומות יותר נגישים ואנו מנסים לעשות פה משהו כלכלי.

אני חושב שבית המשפט המחוזי בו מקום הבוררות ואז מי שירשום תל אביב – יהיה שם. אם לשכת עורכי הדין, מקום הבוררות שלכם בתל אביב זה חמור מאוד כי יש לכם בניין יפה בירושלים כולל אולמות יפים ולגישורים.

אבל המשמעות היא שכל בקשות האכיפה לפי החוק הזה יוגשו בירושלים.

קיבלתי את ההצעות – לפי מקום הבוררות.

החוק הזה נועד לחול על כמה מצבים. אחד היא שהבוררות היא במושב ישראל, אבל היא בוררות בין לאומית. לא משנה למה. המקרה השני, שבאים לאכוף עכשיו בוררות בין לאומית שמושבה בחו"ל.

אבל זה תלוי בבית המפשט שבו הוגשה התביעה.

לא. אז ודאי שזה יהיה בירושלים. אני לא משנה את החוק, וזה יהיה בירושלים, כי זה מה שאומר החוק הקיים.

ככל שיש כוונה לאפשר לצדדים בהסכמה לקבוע שהסכסוך בעניינם הוא סכסוך בין לאומי, התוצאה של זה, שגם הליכים של 100,000 שקל יוגשו לבית המשפט המחוזי. ככל שאתה מרחיב את האפשרות להסכמה של תחולת החוק- - -

לא רק זה. יהיו שלושה בוררים. שכר הטרחה יעלה יותר מהתביעה.

אף אחד לא יעשה את זה. זה קבוצה ריקה. מי שיעשה את זה, השחקנים המתוחכמים. אף אחד לא ידע על החוק הזה חוק מהשחקנים המתוחכמים. למרות הרייטינג העשיר של ערוץ הכנסת יש לי הרגשה שאף אחד לא יודע שנחקק חוק הבוררות המסחרית הבין לאומי. גם אחרי שיחוקק כולל חזקת הידיעה, שכולם יודעים מה שמתפרסם ברשומות, כל אזרחי מדינת ישראל, עדיין זו חזקה הניתנת לסתירה ואף אחד לא יידע על חקיקתו ועדיין ברור לי במאה אחוז, שמי שיחליט להחיל על עצמו את זה יהיה שחקן מתוחכם בחוזה ששווה לו להיכנס לזה, ובהקשר הזה באותן בוררויות כאלה – כן, ובכל מקרה הולך למחוזי.

לכן השאלה היא ההצדקה להכניס סכומים זעומים למחוזי.

זה לא יהיה, למען הפשטות, האחידות ואחידות הפסיקה בעניין הזה.

למשל ענייני מקרקעין שהם שווי כספי- - -

נכון. יש עניינים של שימוש במקרקעין שזה בשלום.

יש לזכור – זה לא הסכסוך עצמו שמגיע להידיין. זה רק הליכי עזר.

הבוררות. הם לא מכריעים בבוררות עצמה.

אשמח להדהד את קריאתו של עו"ד שיינדרוף על זה שירוכז בבית משפט אחד. רלוונטי בעיקר לסוגיה שעלתה פה על אכיפת פסקי בוררות חוץ. אם בכל פסק דין חוץ שיבוא לחוק בישראל ילך לבית המשפט המחוזי בירושלים כשרוב הליכי הבוררות מתפתחת פסיקה בבית משפט המחוזי בתל אביב, אולי נפספס משהו ואולי כדאי כן לחשוב- -

אי אפשר.

אבל בדרך כלל אכיפת פסק בוררות חוק נעשית כנגד תושב ישראל כלשהו. סמכות שיפוט של מקום עסקו של המשיב. זה לא ילך לבית המשפט בירושלים. זה לא נכון.

אני רוצה להעיר לעניין זה שהצדדים אמנם קובעים בהסכם הבוררות איפה תתקיים הבוררות – תל אביב, אבל לא כותבים ישראל.

זה לא קשור לאכיפת פסקי חוץ.

זה גם לא קשור לאיזה בית משפט יפקח על הבוררות. חוץ מעניין תקנות סדר הדין ואותם אפשר לתקן. שר המשפטים יכול לבד לתקן - אנו כבר יודעים את זה. באמת צריך לתקן שם כמה תיקונים. אבל גם נוגע לעניין ליווי ההליכים, גם מצטרף לעניין תל אביב למרות הכול.

הסמכויות המוקנות בחוק זה יהיו נתונות לבית המשפט המחוזי המוסמך לדון לפי כל דין בעניין שהוסכם למסלול לבוררות - זה הנוסח שאני מציע.

נשמע לי נוסח מעולה.

תגיבו אבל בינתיים זה הנוסח. יש פה יותר מדי תארים אקדמיים סביב השולחן.

נסיים את זה בקדנציה הבאה.

וגם בזה אני אשם.

פרק ב': הסכם בוררות. 8. הסכם בוררות וצורתו. (א) הסכם בוררות הוא הסכם למסור לבוררות סכסוכים שהתגלעו בין צדדים ליחסים משפטיים מוגדרים, חוזיים או אחרים, כולם או חלקם, או סכסוכים כאמור שעשויים להתגלע ביניהם בעתיד, בנוגע לאותם יחסים; הסכם בוררות יכול שייערך בצורה של תניה בחוזה שלפיה יש למסור לבוררות סכסוכים כאמור (להלן – תניית בוררות) או כהסכם נפרד. (ב) הסכם בוררות יהיה בכתב. (ג) הסכם בוררות שנכרת בעל פה, בהתנהגות או בדרך אחרת, יראו אותו כאילו נעשה בכתב אם תוכנו מתועד בדרך כלשהי. (ד) הסכם בוררות שנכרת באמצעות מסר אלקטרוני כהגדרתו בחוק חתימה אלקטרונית, התשס"א–2001, יראו אותו כאילו נעשה בכתב, אם המסר האמור ניתן לשמירה ולאחזור. (ה) נכללה בכתב תביעה או בכתב הגנה במסגרת הליך משפטי טענה לקיומו של הסכם בוררות, והצד השני להליך לא הכחיש זאת, יראו את ההסכם האמור כאילו נעשה בכתב. (ו) נכללה בחוזה הוראה שלפיה יחולו לעניין אותו חוזה הוראות מסמך הכולל תניית בוררות, יראו הוראה כאמור כהסכם בוררות בכתב, ובלבד שלפי אותה הוראה תניית הבוררות נחשבת לחלק מהחוזה.

נעבור אחד-אחד. ליחסים משפטיים מוגדרים מה זה אומר?

יחסים חוזיים למשל.

מתי זה לא חוזי? אולי נזיקי. סכסוכים שהתגלעו – מה הקשר?

ההסכם יכול להיות לפני או אחרי, ואתה יכול להחליט, ברגע שהתגלע סכסוך, להעבירו לבוררות גם אם לא היה חוזה לפני.

אבל סכסוכים כאמור שעשויים להתגלע ביניהם בעתיד זה רק חוזים.

אבל זה כולל את שני הצדדים.

נכון אבל לפעמים עקב אותו חוזה יכולים להיות גם יחסים חוזיים וגם נזיקים בין אותם נתבעים. אתה רוצה שהכול יהיה יחד באותה בוררות.

יש סעיפי בוררות שאומרים שכל סכסוך לפי חוזה זה, או בקשר אליו או בקשר לביצועו או בקשר למערכת היחסים.

בסדר. הסכם בוררות יכול שייעשה – בסדר. עד כאן תרגום פשוט. יהיה בכתב – בסדר. זה תרגום בעייתי כי פה כתוב שהסכם בוררות יהיה בכתב – אבל הסכם בוררות שנכרת בעל פה, אבל לא יכול להיות בעל פה. זה סותר אחד את השני. לעומת זאת התרגום באנגלית כתוב: לעניין סעיף זה הסכם בכתב יהיה גם הסכם שתוכנו תועד בדרך כלשהי גם אם בעל פה. כלומר הייתי נצמד פה גם לתרגום. כי למה זה שונה מהטקסט?

מניחה שזה משהו שקרה עם החקיקה.

לעניין סעיף (ב) יראו הסכם כהסכם בכתב, ולעשות את התרגום, אם תוכנו תועד בדרך כלשהי לרבות בעל פה, בהתנהגות או בכל דרך אחרת. למרות שזה רחב מאוד. בעצם את דרישת הכתב הרגנו.

היא מאוד גמישה אבל עדיין קיימת ובחוק המודל יש אופציה נוספת שלא בחרנו בה, שבה אין כלל דרישת כתב. בחוק הזה האופציה היותר מחייבת של החוק.

מזל שלא בחרתם באופציה השנייה כי היא בעייתית גם מבחינת אמנת ניו יורק – קיימת בהרבה יותר מדינות, וגם מדינות חוק המודל לא כולן אימצו – זה תיקון מ-2006 כל העניין של ההרחבה הגדולה מאוד.

אבל איך זה מתכתב עם ההוראות שלנו? אם עשיתי הסכם בהתנהגות, גם אמרתי שזה יהיה תל אביב? איך דרישת המסוימות, עושים?

נניח שעשינו ישיבת זום. שם אין כתב. מוישה אומר לג'וני: אנו מאמצים את חוק הבוררות הבין לאומי, הסכסוך יהיה אם חלילה יהיה סכסוך בתל אביב או בירושלים או ברמאללה.

לכן הבחנתי בין בעל פה או התנהגות. הבנתי איך זה בעל פה. שיחת זום מתועדת, הקלטה וכו'. איך בהתנהגות אני קובע שזה יהיה בתל אביב או בירושלים?

יש גם בוררות- - -

לכן כתוב פה condact. זה קשה לי.

למשל, אם צד כבר פונה להליך הבוררות. הצד השני מגיב, מתחילים להריץ את הליך הבוררות ואז צד מגיש תביעה לבית משפט ואומר: אין סעיף בוררות.

זה סעיף קטן (ה).

נכון. בעל פה הבנתי.

סעיף (ה) זה מקרה שמישהו מגיש תביעה לבית משפט בישראל ואומר: בהסכם שלנו יש סעיף בוררות. סעיף ג – זה יחול גם על ההליכים הבין לאומיים.

לא יודע אם הליך משפטי, זה פרשנות כל כך מצמצמת, זה רק בישראל, לא יודע אם זה התרגום. אבל בסדר.

בעניין הזה, לא בהכרח מושב הבוררות חייב להיקבע בהסכם הבוררות. יכול להיות שזו הסכמה מאוחרת יותר.

עדיין קשה קצת בהתנהגות. התנהגות – קצת מוזר. בעל פה – מובן. אבל אם חיים עם זה בעולם ויפורש בהתאם לעקרונות הבין לאומיים- -

לא כולם חיים עם זה בעולם. אמנת ניו יורק איש לא תיקן – כתוב בכתב. נכון שיש פרשנות מאוד מרחיבה לכתב. ועדיין.

סוכם. זה יהיה קרוב ל-3.

צריך לפרט. לפחות בדברי ההסבר.

אין דברי הסבר בחוק הזה. נגמר. תם הטקס.

אז יש בעיה.

אז אחר כך נתקן גם את חוק יסוד: החקיקה אבל כרגע אין דברי הסבר בין שנייה לשלישית.

אי אפשר שההסכם ייעשה בעל פה. אין יותר דברי הסבר בשום חוק?

אין דברי הסבר אחרי קריאה ראשונה. לדברי ההסבר אנו כבולים, אבל יש הטקסט פה שאנו מקווים ששופט חרוץ יקרא אותם ולכן כדאי שנדבר יותר קצר כדי שיהיה לו קל יותר. הסכם בוררות יהיה בכתב וסעיף ג יהיה כתוב: הסכם בוררות - לעניין סעיף ב, הסכם בכתב הוא גם הסכם שנכרת בעל פהנ בהתנהגות או בדרך אחרת אם הוא תועד – תרגום כמה שיותר מילולי של 3.

הסיפור של ההסכם בעל פה נועד כי יש מדינות למשל בצרפת, שבה אפשר לערוך הסכם בוררות בעל פה. זה חוק מודל. לכן זה כה צורם לנו.

לא צורם בכלל. במדינת ישראל כתבו בכתב הרבה מאוד דברים. רצחו את דרישת הכתב והיא לא השאירה צוואה בכתב.

צרפת היא לא מדינת - - -

אבל זה חוק מודל.

מה שכן, אולי נכניס ל-ב כדי לא לגרור את זה עוד סעיף.

יכול להיות. ד. הסכם בוררות שנכרת באמצעות מסר אלקטרוני. זה כלל שלא הגיוני בהתחשב ב-ג. על מסר אלקטרוני אני מקשה יותר.

לגבי האמירה בסוף, איני בטוח שנכון לאחד את שני הסעיפים לסעיף אחד כדי לשמור על המספור ועל היחס בין העברית והאנגלית ועל ההון סינטרל לנוסח הישראלי. גם אם אצלנו זה נראה – אנחנו חכמים יותר מההום סינטרל.

לא קריטי.

מה זה subsequent reference?

שניתן להפנות אליו או לאחזר אותו.

כלומר אם אני מתכתבת בווטסאפ וזו הודעה שאחרי שקוראים אותה פעם אחת נעלמת - זה כנראה לא יהיה.

מנסה להבין מה משמעות המילים.

אתה יכול להפנות אליהן בשלב מאוחר יותר. הודעות שנעלמות.

עדות של אדם שאומר: קראתי הודעה שאי אפשר לאחזר אותה כי נמחקה – לא יהיה מספיק.

אולי יהיו הודעות שאפשר יהיה לשנות אותן.

בסדר. (ה). זה לאו דווקא בהליך משפטי. דווקא בהליך משפטי? הנוסח באנגלית. exchange of statements of claim and defence in which the existence of an agreement is alleged by one party and not denied by the other. המילים הליך משפטי לא כתובות. זה יכול להיות גם מכתב התראה.

לא, statements of claim זה כתב תביעה.

צריך להוסיף משהו בסוף. יראו את ההסכם האמור כאילו נעשה בכתב בין הצדדים להליך המשפטי. כאילו נעשה ההסכם בכתב בין הצדדים להליך. הרבה מדינות הוסיפו את זה, כשאימצו את חוק המודל.

שלא יהיה מצב שכתב תביעה והגנה – יהיה בוררות עם צד שלישי.

אני לא רואה איך אתה יכול לחייב צד שלישי.

הוא לא יחייב את הצד השלישי כי הוא לא הודה בו אז אין לו הסכם בוררות.

תיאורטית בגלל הלשון הנטרלית של הסעיף, שזה כתב הגנה יכולים לחייב צד שלישי אם אתה ואני בכתבי טענות טוענים.

צד שלישי לא יכול להיות מחויב בזה ששני צדדים אחרים- -

זה השתק, שזה הגיוני, בהתנהגות. על זה אנו מדברים. זה סטופר.

בקצב הזה ניפגש פה לפחות עוד פעמיים שלוש, כבוד היושב-ראש.

מה חשבת? זה נראה לי מסרבל ומובן מאליו שזה לא כולל את זה, וזה גם לא במודל. אולי מדינות אחרות עשו זאת אבל איני רואה סיבה לסטות מהמודל פה.

מסכימה. יש לומר שאלמלא סעיף 7ג שהוא כה רחב – ודאי שאיש לא היה חושב על זה אפילו. העניין הוא שהרבה מדינות לא אימצו בכלל את הסעיף הזה בנוסחו.

עצם זה שמדינות לא אימצו- -

אשאיר כפי שהוא.

שעל הסכם זה יחולו ולא שהם אומרים: אנו יודעים שעל הסכם זה וזה כתוב הסכם בוררות.

הסוגיה הזו, יש פסיקה ענפה גם של בית המשפט בישראל וגם ברחבי העולם של מתי אתה יכול למשוך, מתי זה הסכם בוררות שהצדדים הסכימו עליו בהפניה להסכם שלישי. יש לזה תורה שלמה, שהסעיף הזה הוא מספק בהקשר הזה.

שחלק ממנה, איזה דין חל על השאלה הזאת.

זה סיפור אחר.

הסעיף קצת מסורבל. בצורה של השפה העברית הפסקה האחרונה מיותרת, כי כתבנו: יחולו לעניין. כללנו בחלק הראשון את ההחלה. או אנו עושים תרגום או מבטלים את הפסקה השנייה כי היא חזרתית. לו היינו עושים תרגום מדויק היינו אומרים: נכללה בחוזה הוראה המפנה למסמך הכולל - יראו – כתבנו את זה בצורה הרבה יותר חסכונית. לא צריך חזרתיות. אם רוצים לעשות תרגום – אז תרגום.

אבל צמצמנו.

לא. זה תרגום מדויק.

כי לפי ההון סינטרל מספיק שאתה מפנה למסמך שיש בו הבוררות.

ההפניה אומרת: יחולו.

זה אותו דבר.

את המילים ובלבד יש להוריד. כי זה חזרתי.

בסדר.

9.

הסכם בוררות ותובענה בבית המשפט. (א) הוגשה לבית משפט תובענה בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות, יעכב בית המשפט, לבקשת בעל דין שהוא צד להסכם הבוררות (להלן – צד), את ההליכים בתובענה ויפנה את הצדדים להליך של בוררות, והכול אלא אם כן מצא בית המשפט כי הסכם הבוררות בטל, חסר תוקף או משולל כוח-פעולה – אם אנו הולכים לפי נוסח אמנת ניו יורק - או שאינו בר־ביצוע; בקשת בעל דין לפי סעיף קטן זה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת כתב הטענות הראשון של בעל הדין הכולל טענות לגופו של הסכסוך.

נעשה אחד-אחד. הוגשה לבית משפט תובענה לסכסוך – לבוררות. השאלה היא האם אני צריך להוסכם מסלול לבוררות או צריך להוכיח שיש הסכם בוררות בעניין? לכאורה זה אותו דבר אבל כאשר יש לנו ההסכמות לא בכתב, ההתנהגות, השאלה באיזה שלב זה מתברר. לא חושב שההבדל נורא גדול אבל הניסוח המדויק אינו זהה. איפה יעכב? שנייה.

אין בחוק יעכב כי שם לפעמים מעכבים ולפעמים דוחים את התביעה ולפעמים מוחקים אז הם לא משתמשים בביטוי הזה. שם זה רק יפנה כי מה שהוא עושה, זה עניין שלו.

אז למה אנו עושים את זה עיכוב?

אמנת ניו יורק אומרת – יפנה את הצדדים לבוררות. בחוק הבוררות שלנו, הפרשנות של סמכות השיפוט של יפנה את הצדדים אצלנו היא עיכוב הליכים כי בית המשפט לא יכריז על עצמו חסר סמכות. מדינות אחרות – אפשר להסכים על זה, אבל זה סיפור אחר. אין לי בעיה שבית משפט יכריז. המונח המשפטי בישראל הוא עיכוב הליכים. לכן משתמשים בזה.

האמת שהסיבה שזה הגיוני לעשות עיכוב הליכים – כי אתה רוצה להבטיח שבוררות באמת תתחיל. אחר כך יכולות להיות בעיות. אותו צד שבא לבית המשפט ביקש עיכוב הליכים.

אבל ההחלטה אם לעכב הליכים או לא- -

של בית המשפט. זה שיקול דעת.

הוא יכול למחוק את התובענה? משרד המשפטים.

אנחנו הלכנו פה לפי המודל בחוק הבוררות המקומי בסעיף שמדבר על מקרה שבו הצדדים פונים ואומרים שיש להם הסכם בוררות וחלה האמנה הבין לאומית – אמנת ניו יורק.

עזבי את האמנה הבין לאומית.

גם חוק המודל וגם הסעיף הזה בחוק הבוררות המקומי שמדבר על אמנה בין לאומי מדבר בעיכוב הליכים, שהמטרה שבית משפט ימחק את התביעה. חשבנו לטפל בזה בתקנות ולומר שם: עיכב - אחרי זה הוא פשוט מוחק את התביעה.

אז הוא מוחק – אבל זה סיפור אחר.

עיכוב הליכים ומחיקה זה שני דברים שונים. איפה בחוק הבוררות הרגיל? עזבו אותי שנייה מהאמנות. אני מנסה להבין למה אנו עושים עיכוב הליכים לא ביטול הליכים, מחיקה.

למשל, מצב שבו בית המשפט- - -

בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים – שזה קצת דומה, המקבילה שלנו. אבל אם האמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית המשפט בסמכותו. אם לא קובעת?

אמנת ניו יורק קובעת.

לא מדבר עליה אלא על הון סינטרל.

זו לא אמנה.

אמנת ניו יורק קובעת refer אז לא הליכים.

נכון אבל כל אמנה מפרשת את זה בדרכה. היא גם לא קובעת דחייה מחוסר סמכות. במדינות כמו בצרפת בית משפט דוחה.

נושא ההפניה לא כתוב בחוק הבוררות הרגיל.

כי אין מונח כזה.

אצלנו כתוב גם לעכב וגם להפנות.

יש סמכות להפנות, ברור.

אצלנו כתבנו גם לעכב וגם להפנות. בחוק הבוררות כתבנו רק לעכב. באמנת כתוב – יפנה ולא יעכב.

כדי להשאיר למדינות את שיקול הדעת, איך אני עושה את ההפניה הזו. האם אני עושה את ההפניה הזו בעיכוב הליכים כמו למשל כשיש תניית שיפוט זרה – הכלל הוא עיכוב הליכים למרות שדה פקטו בית המשפט רואה בזה פסק דין שסוגר את ההליך אבל זה עיכוב הליכים. המונחה הוא עיכוב הליכים בישראל. הפסיקה מבוססת על ההנחה – לא ניכנס למשמעויות הפילוסופיות של זה – שבית המשפט המשיך להיות מוסמך ככל שיהיה לכך צורך. לכן ברגע שיש כתב תביעה שהוגש לבית המשפט, הוא מעכב ולא מוחק את התביעה.

זה הגיוני כי לפעמים צד עושה תרגיל – בא לבית המשפט, מבקש עיכוב הליכים, ואחר כך מנסה לסכל את הבוררות.

אני מבין, רק אומר שאנו לא מאפשרים לו סמכות לבית המשפט למחוק את ההליכים אלא רק לעכב אותם.

אפשר למחוק את יפנה את הצדדים. אתה צודק שאתה אומר: למה לעשות את הכפילות הזו?

אנו מוכנים להישאר עם היפנה, אבל בסוף נצטרך לומר לבית מה הוא עושה אחרי שהפנה.

פרקטית נכון שיהיה כתוב עוכב או יסולק מאשר יפנה.

צריך גם וגם.

כי אז בית המשפט לא יודע מה לעשות עם זה.

אפשר להשאיר את זה בתקנות גם לדעתנו. זה יותר חוק טוב – מבחינה זו אנו מעדיפים למחוק.

יפנה בית המשפט את הצדדים.

לסדר את התרגום זה לא בעיה. אנו יכולים להגיע יחד עם הייעוץ המשפטי לנוסח.

יפנה את הצדדים לבוררות אלא אם כן מצא. יש פה בעיה. עכשיו אני מבין למה הניסוח באנגלית נכון יותר. כי הוגשה לבית המשפט תובענה שהיא סכסוך בעניין שהינו נושא להסכם בוררות – כי התנאי הבסיסי שבית המשפט יקבל את הסמכות לפתוח את ההליך זה שאני אומר שהוסכם מסלול לבוררות, ואם בית המשפט אומר שההסכם לא קיים, לא הוסכם מסלול לבוררות. עשיתי פה משהו מעגלי. אם אני אומר שזה הסכם – הוסכם זה המסקנה השיפוטית שלו. בית המשפט ידון ויחליט האם הוסכם או לא. קודם כל אני מביא לו הסכם בוררות והוא אומר: יפה שיש הסכם, אבל הוסכם או לא הוסכם. לכן הוסכם זה מסקנתו. אם בית המשפט פסק שהוסכם – אז יפנה. קודם כל נביא לו משהו שהוא נושא ההסכם וזה התרגום הנכון. אפשר לנסח את זה קצת שונה אבל בסופו של דבר נושא ההסכם, ואז הוא דן בנושא, ואומר אם הוסכם אם לאו. אולי לא הוסכם כי לא נכרת הסכם, יכול להיות שההסכם הוסכם אך בטל, ולא הוסכם, ואולי יש סיבה אחרת – אי אפשר ליישם uncapable - . מה ההבדל בין משולל כוח פעולה לבין לא בר ביצוע?

משולל כוח פעולה זה הסכם שלא מנוסח בצורה ברורה. למשל צדדים קובעים שתהיה בוררות במוסד שלא קיים. אין המוסד הזה. אולי הוא בר ביצוע, כי הם הסכימו לבוררות. יש הבדל – אם אתה מסתכל על הספרות – וזה גם נוסח אמנת ניו יורק. או צדדים מסכימים שיפנו באותו סעיף להידיינות בבית המשפט – הסעיף לא מנוסח טוב – ולבוררות אבל אין עדיפות חד משמעית לבוררות. זה הסכם שמשולל כוח פעולה. זה נוסח הסעיף. לכן כדאי להיצמד לשפה של אמנת ניו יורק ולא להוסיף פרשנות אחרת כי אז אתה אומר- - -

אמנת ניו יורק וחוק המודל משתמשים פה בדיוק באותו נוסח.

משולל כוח פעולה יכול להיות במצב שלמשל נקבע תוקף או הוראה שאומרת שנדרש הסכמה של צד שלישי שהסעיף ייכנס לתוקפו. זה בדרך כלל עניינים שהוא כרגע לא בר פעולה לעומת בלתי אפשרי כמו מוסד לא קיים.

זה לא הפרשנות.

ניקח את התרגום משולל כוח פעולה ואינו בר ביצוע.

אין חסר תוקף. בטל ומבוטל.

בטל ומבוטל במונחים של דיני חוזים זה קצת שונה.

אז בטל.

לא. אני שואל.

זה שהוא לא בא לעולם בכלל.

יכול היות שההסכם היה בתוקף. בטל. לא void.

null and void זה בטל מדעיקרא.

אנו חושבים שאם זה יכול להיות כמו אמנת ניו יורק, זה כמו חוק מודל, התרגום הוא מ-1959. הוא מאוד ארכאי.

הוא ארכאי מאוד, אבל מאחר שאנו עוסקים בחוזים והמושגים בטל ומבוטל בכל הנוגע לחוזים בישראל כבר התקדמו. מבוטל זה הסכם שבוטל בפועל. בוטל על ידי הצדדים.

בטל מעיקרו.

המילים בטל זה יותר void. מבוטל זה שמישהו ביטל אותו. מאחר שאנו לא מנקדים את החוקים, הסכם הבוררות – מישהו שיכול לקרוא זאת בטל - כי היה לו תאריך תפוגה. לכן בטל ומבוטל לא עוזר לעניין הבהירות. לכן בטל ומבוטל זה עניין אחד שמשמעותו null. void זה חסר תוקף. לכן, למרות שתורגם בטל ומבוטל, הייתי עושה: הסכם הבוררות בטל – כולל גם את המילה ומבוטל, וחסר תוקף שזה void. חסר לכן המינוח צריך להיות: הסכם המהות בטל, חסר תוקף, משולל כוח פעולה או שאינו בר ביצוע.

באתר האו"ם רואים מה זה void שהתכוונו – הביטוי המלא האמיתי זה void abbinituin, בטל לכתחילה.

חסר תוקף. קטין חתם, למשל. או הסכם שמנוגד לתקנת הציבור. יהיה או בטל או void.

זה לפי הדין הישראלי.

אם בית משפט רואה הסכם לא חוקי, לא מוסרי או מנוגד לתקנת הציבור? ואני לא מבטל את חוק החוזים.

יש שאלה מורכבת, מה קורה כשהאינטרס הציבורי והפאבליק פוליסי – לא תקנת הציבור החוזי – אלא הרחב יותר, לא מאפשר הפניה לבוררות. זה לא מופיע פה או באמנת ניו יורק. בפועל בתי משפט גם בישראל וגם בכל העולם לא יאפשרו הפניה של הליכים לבוררות כשיש עניין ציבורי ואינטרס ציבורי.

ויעשו את זה לפי 8.1

בישראל לקחו את זה למקום הרבה יותר רחוק. זה לא יהיה הסעיף הזה.

יש פרשנות שאומרת שלבתי המפשט יש סמכות טבועה גם תחת אמנת ניו יורק להשתמש בדבר הזה כדי לא לעכב הליכים. יש דוגמה מצוינת בישראל, של בית המשפט העליון בתיק של טבע.

אבל זה תמיד יהיה לך.

אבל זה חריג.

רבותיי, אנחנו מתפזרים. זה לא נושא.

אתה לא יכול לצמצם את זה יותר.

בעיקרו זה הרבה יותר טוב מאשר בטל וחסר תוקף, כי חסר תוקף – יכול להיות שהוא חסר תוקף כי בוטל. בטל מעיקרו זה- - -

אבל אם בוטל על ידי הצדדים- -

אז בטל. בטל כולל בתוכו בעברית המשפטית של ימינו גם שבטל מעיקרו יכול להיות, גם שבוטל על ידי הצדדים, גם שבוטל מסיבות אחרות. חסר תוקף זה המילה של void. אני מבין את הכוונה של החוץ, קראתי אותה באנגלית. השאלה עכשיו היא תרגומית, והיא לא מה הם התכוונו אלא כשאנו אומרים בטל או חסר תוקף – כשהסכם הוא void, בדיני החוזים הרגילים, למיטב ידיעתי - חסר תוקף ולא בטל. זה שעקרונית מדובר בבטל מעיקרו – יכול להיות, אבל בסופו של דבר גם הסכם בטל מעיקרו הוא חסר תוקף.

נכון, אבל הכיוון ההפוך לא נכון.

אבל אם הצדדים זנחו את ההסכם, הוא אינו חסר תוקף.

נכון. יטענו שהוא בטל.

זו לא השאלה בסעיף הזה. הסעיף הזה עוסק בסמכות בית המשפט. אתן את ההקשר. ההקשר – הסעיף הזה מתכתב עם סעיף 16, שעוסק בסמכות של הבוררים להחליט בשאלת סמכותם, שבוררויות בין לאומיות היא הרחבה ביותר, שלבוררים יש סמכות- -

הבנתי. זה לא קשור לסעיף הזה.

זה קשור. אל"ף, מחברים את זה – אני לא המצאתי את החיבור. אסביר למה זה כה חשוב. כי השאלה היא מה היקף הבחינה של בית המשפט. בית המשפט פה אמור להפנות לבוררות אלא אם כן הוא מוצא שהסעיף הוא בטל מעיקרו או שלא ניתן לביצוע, מה שכתוב פה, שלושת הדברים, והם מפורשים באופן צר מאוד כי אנו לא רוצים שבתי משפט יתחילו לבחון הרבה נושאים מסביב. לכן העניין של בטל מעיקרו זה מה שהם צריכים לבדוק.

אבל הם בודקים גם בטל, גם null.

זה תנאים מצטברים. בטל מעיקרו.

ואם הסכם הבוררות בוטל על ידי הצדדים, בית המשפט לא יעשה עיכוב הליכים?

הוא יאמר לבוררים: אתם תבדקו את זה.

אבל יפנה את הצדדים לבוררות. זה מה שאת רוצה לעשות.

פרופ' איינהורן אומרת שאם אני טוען שלא היה הסכם מעולם – אם אדם אומר: להד"ם, לא הוסכם, הייתי קטין – זה משהו אחד, בית משפט לא יפנה לבוררות, אבל אם יגיד: היה הסכם ובוטל, יגיד: אם אתה מסכים שהיה הסכם, גם אם טוען שאחר כך בוטל, או חזרנו בו, זה שהבוררים יחליטו. על זה הם טוענים שכן ואת שלא.

ממש לא, כי זה מסכל את כל הרעיון. נניח שבוטל בשל הפרה.

אין לנו בעיה עם ההצעה שהצעת היושב-ראש. בסופו של דבר זה יפורש בהתאם לעקרונות הבין לאומיים, בהתאם לפסיקה הבין לאומית. אם הפסיקה הבין לאומית תפרש את זה בצורה מסוימת - זה בסדר. אני חושב שאנו מתעקשים- -

אנו מתעקשים כדי לוודא שהתרגום מדויק ככל שאנו נצמדים לנוסח.

התרגום צריך להיות כמו זה של אמנת ניו יורק. אנו מבינים את הבעייתיות אבל חושבים שאפשר לחיות עם הנוסח שהוצע כי הדברים יפורשו בהתאם לבין לאומי.

אבל אם אתה כותב בעברית מי שיפרש אותו זה בית משפט ישראלי. אתה עכשיו בשער הכניסה. האם יש פה בוררות או לא. אחרי שיוחלט שיש פה בוררות אתה צודק, אבל אם לא – יגיד לך בית המשפט: אנחנו עוד לא בתחומי החוק כי אין פה בוררות בין לאומית. על שער הכניסה – אתה רוצה שאפרש את זה לפי הוראות הדין הבין לאומי, אם יש פה בוררות בין לאומית? אבל אין פה בוררות בין לאומית.

אבל ההוראה הראשונה תפרש את כל החוק. אם בית המשפט יסתכל על סעיף 9, אנו מצפים שיפרש את סעיף 9- - -

אסור לו. אם אין בוררות בין לאומית ביני לבינך, מה פתאום אתה מפרש את שאלת קיומה של הבוררות? מה פתאום תחיל עליה עקרונות הדין הבין לאומי ותום לב? יש לי שאלה מדויקת. יש פה שאלה, האם קיים ביני לבינך הסכם בוררות בין לאומית. זה נעשה בעל פה. התיעוד נעשה בדרך כזו או אחרת. אני טוען שהצורה שבה זה נעשה, נעשה בחוסר תום לב לפי הדין הישראלי ולכן, בגלל שלפי הדין הישראלי לא נכרת פה חוזה, ההסכם בטל מעיקרו, לא היה ולא נברא. לכן, לא נכנסתי כלל לתחומי הבוררות הבין לאומית. לשיטתכם עוד יותר. הרי אני עוד מתווכח על השאלה האם אני יכול להחיל על עצמי את דין הבוררות. אצלכם ברור שהסכמה לא יכולה לתת בוררות בין לאומית במקרה שהוא לא בוררות בין לאומית. אז לא הייתה הסכמה. אתה אומר – עקרונות תום הלב. הבין לאומי או הישראלי? מה חל? אם עשיתי פה הסכם בוררות בין לאומי – חל פה הדין לאומי. אם לא עשיתי בוררות בין לאומית חלה פה תום הלב הישראלי. פה עצם השאלה שאנו דנים. לכאורה צריך לחול התום לב הישראלי - לא התום לב הבין לאומי כי אם לא, לא נכנסתי לבין לאומי. בקונסטיטוטיבי אתה צריך להיות חד וברור, אי אפשר לשחק משחקים.

יש שאלה לא פשוטה. ברור שבמקרה שיש הפרה של ההסכם וצד מבטל את ההסכם, לא יכול להתכחש לתניית הבוררות.

ודאי.

לכן מבוטל זה שאלה. אבל אפשר לתת דוגמה שאני הייתי בצד השני שלה בהליך משפטי, של צדדים שחתמו על הסכם עם תניית בוררות ואחרי שבוע חתמו על הסכם שני שמבטל אותה, שאומר: על אף שחתמנו עליה - אנו לא הולכים לבוררות. עכשיו השאלה האם כשאנו הולכים לבית משפט – צד אחד הגיש תביעה לבית משפט, הצד השני מבקש לעכב את ההליכים ולהפנות לבוררות. מי צריך להכריע בשאלה הזו? האם בית המשפט או הבוררים? אם אנו אומרים, שבית המשפט כבר בדלת יבדוק האם ההסכם באמת בוטל בין הצדדים זה דבר אחד ואז אנו צריכים גם את המבוטל. אם אנו אומרים: במצב כזה בשום מצב בית משפט לא נכנס לעובי הקורה בשאלה האם הסכם הביטול בתוקף, ואומר: היה הסכם בוררות שהיה לו תוקף - אני מפנה קודם כל את הצדדים לבוררות, ושהבורר יכריע בתוקפו של הסכם הביטול - זה שתי שאלות נפרדות. אני אומר, שבמקרים מאוד ברורים בסדר שבית המשפט יקבע את זה.

אני אומרת את הדבר הפשוט. הסעיף הזה קיים אין סוף שנים מ-73' כפי שאומץ בחוק הבוררות. בתי המשפט יודעים לפרש סעיף זה לא רע. יש חריגים שבתי המשפט נותנים לעצמם סמכויות יותר גדולות. יש לנו הנוסח של אמנת ניו יורק, שמעל 180 מדינות- -

אבל אין 180 מדינות שעובדות עם הנוסח העברי.

לא משנה. הפרשנות הזו קיימת. רק תחשוב על הבעיה שתהיה ברגע שאנו יודעים שזה הנוסח של אמנת ניו יורק אבל פתאום- - -

אבל לאמנת ניו יורק אין נוסח רשמי בעברית.

ודאי שיש. ודאי. בכתבי האמנה, והנוסח הקובע הוא העברי. ובתי המשפט נצמדים לאמנה הזו.

ראיתי. מישהו עשה תרגום גרוע.

אבל בתי המשפט עובדים עם זה.

בתי המשפט עובדים עם זה רע. יש לי מספיק דוגמאות. לא צריך לתקן את האמנה אבל כן את התרגום כי null and void זה תנאים מצטברים. לא חלופיים. לכן צריך בטל מעיקרו כמו שכתוב בסינטרל עצמה.

ניצמד לאמנת ניו יורק.

אני רוצה להוסיף שבתי המשפט ניכסו לעצמם סמכויות לא בגלל null and void אלא סמכויות של שיקול דעת שונות לחלוטין ממה שכתוב.

בטל ומבוטל, או משולל כוח פעולה או אינו בר ביצוע. גם כמה שאיני אוהב את הניסוח הזה אך אנו נצמדים למשהו קיים.

בקשת בעל דין לפי סעיף קטן זה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת כתב הטענות הראשון של בעל הדין הכולל טענות לגופו של הסכסוך. זה תרגום.

(ב) הוגשה לבית משפט תובענה כאמור בסעיף קטן (א), אין בכך כדי למנוע את פתיחתו של הליך בוררות או את המשך ניהולו, ובכלל זה מתן פסק בוררות, אף בזמן שהתובענה תלויה ועומדת בבית המשפט.

Where an action referred to in paragraph (1) of this article has been brought, arbitral proceedings may nevertheless be commenced or continued, and an award may be made, while the issue is pending before the court.

זה תרגום די נכון. שהגשת תובענה לא מעכבת הליכי בוררות או פתיחתם.

10. הסכם בוררות ובקשה לסעד זמני מבית משפט. הגיש צד בקשה לסעד זמני לבית משפט, לפני תחילת הליך הבוררות כמשמעותה בסעיף 30, או במהלך הליך הבוררות, לא יראו בהגשת בקשה כאמור או במתן סעד זמני במועד כאמור בידי בית המשפט, מעשה שאינו מתיישב עם הסכם הבוררות; לעניין זה –
"בית משפט" – לרבות בית משפט זר; "סעד זמני" – לרבות סעד דומה במהותו שניתן בידי בית משפט זר.

Article 9. Arbitration agreement and interim measures by court
It is not incompatible with an arbitration agreement for a party to request, before or during arbitral proceedings, from a court an interim measure of protection and for a court to grant such measure.

מה זה סעיף 30?

זה בחלק הבא. 30. תחילת הליך בוררות. הליך בוררות ייפתח בשליחת בקשה בפניית- - - לבוררות על ידי התובע, הנתבע, ויראו את המועד שבו התקבלה אצל- - - בקשה כאמור כמועד תחילתו של הליך הבוררות, והכול אלא אם כן הסכימו הצדדים אחרת.

אני לא צריך להפנות לסעיף. לפני תחילת הבוררות או במהלכה.

יש שאלה, האם סעיף הבוררות מקנה סמכות כזו לבית משפט או לא.

אגב, למה זה לא מפריע לבוררות? לכאורה מאוד יכול להפריע לבוררות.

זה לא שלא מפריע. לא מונע את ההמשך שלה.

אתה רוצה להסמיך את בית משפט להעניק סעדים זמניים גם לפני שהחלה הבוררות ואולי גם במהלכה.

אבל במהלך הבוררות לא היינו רוצים שהבורר ידון?

אבל לא תמיד הוא יכול או מוסמך, אם זה נניח סעד זמני שמופנה כלפי צד שלישי, שאין לבורר סמכות עליו.

אבל אם זה כן?

אז יש הוראות.

הסעיף פה לא מעניק את הסמכות; רק אומר שמותר לבקש ולא נחשב שאתה מפר את הסעיף.

נסיים עוד 10 דקות, ברשותכם כי מתחילים פרק חדש.

הערה לסעיף הזה - בפועל כוונת הסעיף הייתה הפוכה, שבית משפט בישראל ינקט סעדים זמניים גם לגבי בוררויות שמתנהלות במדינה אחרת.

לא, זה סעיף נפרד.

יש סעיף 18, ומותר לצדדים בהסכם בוררות להגביל את סמכות בית המשפט לתת סעדים זמניים. זה מתכתב עם מה שאמרת. נדון בזה.

סעיף 10 – הורדנו כמשמעותם בסעיף 30.

אקבל את ההצעה של היועצת המשפטית של הוועדה לא לפתוח פרק חדש ב-8 הדקות שנותרו לנו. נסיים להיום. ייקבעו דיונים. נסיים להיום. נדון בהמשך. השאלות בעינן עומדות. עוד לא הגענו לשלבים שבהם תצטרכו להסביר למה אתם מונעים.

או להפך - אתה תסביר.

לא צריך להסביר. חופש חוזים זה הסבר מספיק טוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:10.