פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
25/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 44
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד (25 בדצמבר 2023), שעה 9:40

תלונות ציבור בנושא: נגישות מנהלת תקומה לציבור המפונים

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר
אברהם בצלאל

טטיאנה מזרסקי

דגנית סנקר לנגה - ראש מערך אדם וקהילה במנהלת תקומה, משרד ראש הממשלה

קרן גולדמן - מנהלת אגף הכשרה מקצועית, משרד התיירות

מיקי אושיצקי - חשב מנהלת תקומה, משרד האוצר

מיכל לרר - מרכז המידע והמחקר של הכנסת

רונית עירון - מנהלת מערך מפונים במלונות, מועצה אזורית מטה יהודה

אריאל שמעון סילברמן - ועד מקומי שלומית

מוריה סילברמן - ועד מקומי שלומית

אלעזר סלע - שדלן, מרכז השלטון האזורי בישראל

קרין צורף - מנהלת קהילת קיבוץ מגן

גלעד בלאנק - מזכיר קיבוץ מגן

אתי שבתאי

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

נגישות מנהלת תקומה לציבור המפונים

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור. נושא הישיבה: נגישות מנהלת תקומה לציבור המפונים. האמת היא שבסיורים הקודמים קיבלנו המון פניות תוך כדי הסיורים גם מנציגים, גם מקיבוצים, גם מהכול. אבל בסופו של דבר הגענו לוועדה עם בעצם שלושה פונים, שהם מקיבוץ מגן ושלומית. נתחיל עם ועד מקומי שלומית, בבקשה.

נעים מאוד, מוריה סילברמן מהיישוב שלומית.

רק קחי בחשבון, הניירות פה, האנשים ראו את זה. לנסות להיות מתומצת.

זה אריאל בעלי, איתי גם. קודם כל רצינו להגיד לכם תודה רבה על זה שאתם באים, מקשיבים ושומעים. חשוב לנו להעלות שתי נקודות מרכזיות שגם העלינו אותן אז בפגישה איתך. קודם כול את הנושא הזה מול המנהלת ומול רמ"י, שאנחנו רוצים בעצם להמשיך ולפתח את היישוב. היישוב לא ניזוק ברמה שאי אפשר לחזור אליו. ברוך השם, אנחנו יכולים לחזור ליישוב ברגע שהמצב הביטחוני יאפשר את זה. והמטרה שלנו היא בעצם להמשיך ולפתח את האזור, זה חלק מהמשימה של היישוב שלומית.

כדי לפתח את זה אנחנו צריכים משאבים. כי אנחנו כיישוב קהילתי אין לנו משאבים לפתח. משאבים כספיים וכלכליים שיכולים לעזור לנו. אחד מהדברים שאנחנו כרגע מנסים להשיג זה דרך רמ"י הקצאה לשטחים חקלאיים, כדי שאנחנו כיישוב נוכל לקבל בעצם הכנסה, שתעזור לנו להמשיך בעצם לפתח את היישוב ולהכיל עוד משפחות שכבר אנחנו היום מקבלים פניות לעוד משפחות חדשות שרוצות לבוא ולגור בשלומית. ברגע שאנחנו חוזרים הם רוצים לחזור איתנו, רוצים להגיע אלינו. וכדי שנוכל באמת להכיל את כמות המשפחות שכרגע מתוכננת להיות 500 משפחות, אנחנו צריכים לתת לזה מענים של גנים, מוסדות, בתי ספר, בית כנסת, מרכז קהילתי שאנחנו עובדים עליו. כל הדברים האלה זה בסוף משאבים כלכליים שאנחנו צריכים את זה. זה אחד הדברים שאנחנו רוצים לקבל כיישוב קהילתי, שהוא מענה קצת אחר משאר הקיבוצים והמושבים, שבעצם זה רוב מה שיש היום במנהלת תקומה. זה הדבר הראשון.

בתוך זה גם אנחנו נשמח לעזרה לראות כל נושא הרכזים שאנחנו מנסים לתפעל. כיישוב קהילתי בעצם הקהילה היא במרכז ואז מתוך זה אנחנו בעצם רוצים לפתח את הקהילה שלנו. אם זה חוגים לילדים, אם זה הגנים והמוסדות, בתי ספר שאנחנו צריכים מישהו שינהל את הסיפור הזה. את כל נושא התרבות של הקהילה. אז אנחנו ככה נשמח לעזרה מבחינת כוח אדם ומבחינת תקציב, כדי לאייש את התפקידים האלה שבעצם יבואו לפתח.

הנקודה השלישית זה נושא של ביטוח לאומי, שהעלינו את זה כבר מספר פעמים. כיום הביטוח הלאומי לא מכיר בנו כיישוב שנפגע. באמת כמובן אני לא מתחרה מול הקיבוצים והמושבים שחטפו את הקו הראשון, אבל גם אצלנו יש נפגעים. גם אצלנו אנשים היו כמעט 24 שעות בממ"ד בלי יכולת יותר מידי לצאת. גם אלינו ניסו לחדור וכיתת הכוננות שלנו הגנה עלינו ועל כל החבל. וכיום, כרגע, אנחנו לא זכאים מבחינת ביטוח לאומי בכלל לשום סיוע שקיבוצים ומושבים אחרים כן זכאים.

בישיבה הקודמת הייתה בבקשה וביטוח לאומי ומשרד הביטחון הודיעו לנו שהם השבוע ייתנו תשובה. הם נתנו תשובה?

לגבי שלומית לא, עדיין לא.

עדיין לא נתנו לנו תשובה. אנחנו ממתינים לתשובה מהם. הם די הסבירו פה, אבל היה סיכום שמשרד הביטחון צריך להוציא להם, פיקוד העורף או פיקוד מרכז צריך להוציא את הרשימה. ועדיין הרשימה לא ניתנה להם. זה עלה בוועדה, אני לא זוכר מתי סוכם שהם צריכים לתת תשובה.

תוך מספר ימים.

תוך מספר ימים אני מקווה שהתשובה תהיה.

אבל אתם מפונים על ידי מדינה, לא לבד.

נכון.

לא, לא, אני אזכיר. בישיבה הקודמת מה שהיה לנו, חה"כ טטיאנה, הצבא או המשטרה אמורים להעביר לביטוח לאומי רשימת ישובים נפגעים. עדיין לא הועברה. כנראה תהליך של כמה שנים עד שהצבא יחליט איזה יישובים נפגעו. פשוט משהו מצחיק.

אבל זה כבר בוצע.

הצעתי להם עזרה אולי להיכנס לגוגל ו-ynet אולי זה יעזור להם. אבל ממש ככה. אין רשימה בכלל של יישובים ועל פי זה לא הייתה החלטה בביטוח לאומי איך לעשות את זה. על אף שברמת הפרט אפשר להגיש בכל מקרה. אבל ברמה העקרונית היישובית הסיכום היה שאם הצבא לא מוציא את זה, משרד הביטחון לא מוציא את זה, תהיה רשימה של משטרת ישראל. זו הייתה בעצם הבקשה שלנו. אני מציע שאנחנו נפנה אליהם שוב היום לבדוק מה קורה עם זה.

למרות שגם ברמה הפרטית, יש אצלנו משפחות שהגישו.

לא, ברמה הפרטית אמור להיות.

אבל הם לא קיבלו מענה עד היום. ביטוח לאומי שם את כל הפניות של שלומית.

אנחנו ממתינים בעצם או שהצבא או שהמשטרה יתנו. זה לא קשור לפינוי. זה קשור להגדרה של יישוב שהוא נפגע. שהם נכנסים אוטומטית. וזה הם אמורים לתת. תודה רבה. אנחנו נעבור לקיבוץ מגן, בזום. קרין צורף, כן. שלום קרין.

אהלן, בוקר טוב. אני פה עם גלעד, שהוא מזכיר קיבוץ מגן. אז קודם כל באמת תודה על ההזדמנות הזאת. נפגשנו לפני חודש, קצת יותר אפילו, פה אצלנו בים המלח, במלון Enjoy. ודיברנו על כל מיני דברים שחלקם באמת עברו שינויים מהותיים מאז הפגישה שלנו וחלקם לא ממש. אני אתמקד בדברים שקשורים למנהלת תקומה. יתר הדברים אנחנו בקשר עם גורמים אחרים ממשלתיים וגם גורמים אזרחיים שיודעים לתפעל.

אני רוצה רגע להתמקד בנושא של קהילה. גלעד עוד רגע ירחיב בהיבטים שקשורים לממשקי עבודה שלנו מול המועצה האזורית אשכול ומול תקומה ומול הצבא. מבחינתי, פה בים המלח, תקומה לא מורגשת. מלבד מפגש שהיה לי לפני כשלושה שבועות עם נציגי אגף אדם וקהילה, עם דגנית, והחבורה הנפלאה שלה. ברמה היום יומית שלנו זה לא ניכר.

יותר מזה אני אגיד, התחושה שלנו היא שאין הבנה אמיתית של מה קהילות צריכות בעת הזו, עד כדי כך שלפעמים נראה שיש להם אינטרסים מנוגדים שנותנים מענקי אכלוס לתושבים שלנו. בעצם מעודדים, מתמרצים יציאה מהקהילה. אנחנו נאבקים על השארת הקהילה ככה מול כוחות שהם אמורים להיות לצידנו. אנחנו כרגע בבחינה של חלופה למגורים זמניים. הבחינה הזאת נולדה מתוך מצב שנקלענו אליו, שלוחות הזמנים שאנחנו שרטטנו עבור עצמנו, הבנו ביום אחד שהם לא רלוונטיים. בהודעה שיצאה על ידי המועצה האזורית אשכול שבעצם טרפה את הקלפים מבחינת לוחות זמנים שאנחנו תכננו לחזרה ליישוב. מאותו רגע והלאה אנחנו במהלך עצמי בבחינה של חלופה, כשתקומה מלווים אותנו, אבל בעצם זה לא, זה מהלך שהיישוב שלנו, כמו יישובים אחרים, מובילים אותו באופן עצמאי. עצמאי כלפי הקהילה ועצמאי כלפי המדינה מבחינת החלופה המוצעת כרגע.

בתחושה שלנו, מלבד ביקור אחד של תומר גודלפרב שהוא נציג אשכול במנהלת, שאמון על 32 יישובים, החברים בקהילה לא פגשו את מנהלת תקומה. גם לא על הנייר. הם שומעים מאתנו דיווחים על בסיס כזה או אחר, על אינטראקציות שקורות בינינו המנהלים לבין המנהלת בכל מיני רבדים. מלבד זה, לאדם הפשוט שיושב בים המלח ומחכה לתשובות, אין ממשק עם המנהלת. ואולי זה הגיוני כשיש אדם אחד שאמון על 32 יישובים. שאי אפשר יהיה לתת את המענה הזה ליישובים.

אני מנסה להבין, וסליחה שאני מקצין, רק בניסיון להבין: את מצפה שהמנהלת ידברו עם 60,000 מפונים או שלא ידברו עם נציגי קהילות? מה לדעתך הדרך הנכונה לעשות את זה? לא דרך הנציגים?

אני אגיד על עצמי, בסדר? איתי לא נוצרים קשרים של מנהלת תקומה באופן ישיר איתי פה בים המלח, מלבד במקרים שבהם לאחרונה התבקשנו להוריד הילוך מחיפוש, מקידום נושא החלופה הזמנית של המגורים. זו הייתה האינטראקציה האחרונה שהייתה לי עם מנהלת תקומה. שבה הם בעצם אומרים לנו אל תרוצו כל כך מהר.

אז את אומרת שהבעיה היא בקשר עם נציגי היישובים, לא עם התושבים. כי ניסיתי להבין מה את מתכוונת.

הייתה בקשה של התושבים שלנו לפגוש מישהו ממנהלת תקומה ואכן זה קרה. הגיע לפה תומר ונפגש עם התושבים שלנו ונתן סקירה. אבל זה היה לפני כמעט שלושה שבועות. ואנחנו יודעים שבכל שבוע, אפילו ברמה של יום יום יש שינויים מאוד משמעותיים שנוגעים ליישובים. שנוגעים עצמם ליישובים.

אנחנו כרגע, וזה לא מאפיין את תקומה. לדעתי תקומה עושים מאמצים גדולים. בחוויית המשתמש שלנו יש גם שיפור באינטראקציה. מרגיש שהדברים נכנסים למסלול. הם עדיין לא מנגנים בצורה הרמונית ביחד. שההרמוניה הזאת צריכה להיות לנו מהמועצה שלנו, גם עם המשפטים, גם עם הגורמים המדינתיים. אז אני חושבת שזה מתקדם, זה משתפר. אבל זה עדיין לא שם.

מה אתם מצפים שעדיין לא קורה? שיהיו אתכם בקשר כל יום, כל יומיים? מה? בואו נהיה קונקרטיים קצת. אם את יכולה לפרוט את זה.

אני אשאל ככה: בסוף אני - - - שיש לי כתובת אחת שאליה אני פונה בכל דבר. שיש לי את מי לשאול, שיש מישהו שמלווה אותי. לא שאני צריכה רק להגיע אליו. התחושה שלנו היום שאם אנחנו לא יוצרים קשר איתנו לא ייווצר הקשר.

בסדר גמור. את רוצה להוסיף משהו? אתה רוצה להוסיף?

בקצרה ממש. התחושה של היישובים היא לבד. בסופו של דבר, עם כל הרצון הטוב של מנהלת תקומה, אנחנו רודפים אחרי המנהלת, לא המנהלת נגישה אלינו ומציעה את עזרתה ויודעת להכווין אותנו. התחושה היא שבסוף אין הבנה של ייחודיות של קהילה. איך קהילה אמורה לשמור על עצמה, על אחדותה. כי המטרה בסוף של כולם זה להחזיר את ההתיישבות. אבל בקצה שלה, לוחות הזמנים. לא מבינים שמה שכרגע מכתיב, לפחות לנו כקיבוץ, זה תאריך החזרה וזה שנת הלימודים הקרובה. ואנחנו עדיין ניזונים כל פעם מעוד חודש הארכה של שהות במלונות, במקום לבוא ולהגיד חברים, תוכנית העבודה עד עכשיו היא עד ה-1.7 ובואו נבנה את זה ככה.

ולמרות כל הביקורות שיש לנו צריך להבין שמנהלת תקומה כן מנסה לסייע וכן עושה את כל המאמצים. ובתוך הדבר הזה יש מנעד רחב של דברים שצריך עוד לשפר ולקדם אותם.

תודה. מנהלת תקומה.

בוקר טוב לכולם, חה"כ פינדרוס, יושב-הראש; חה"כ אברהם בצלאל; חה"כ – שיצאה – טטיאנה, שמלווה אותי הרבה מאוד שנים; קרין וגלעד ומוריה ואריאל וכל יתר הנוכחים פה בחדר. ראשית, אני רוצה להגיד תודה. אמרתי לאתי, זו הזדמנות טובה קצת לספר על מה שעובר עלינו כמנהלת מול התושבים, מול האירוע הזה. אני אנסה לענות גם על השאלות ששאלתם אותי תוך כדי. אני אציג מצגת קצרה. אם תרצו להוסיף שאלות בסוף אז כמובן שאני לרשותכם ואפשר להתחיל מבחינתי.

(הצגת מצגת)

ראשית אני אומר שהמנהלת הוקמה ב-19 באוקטובר. צריך להבין את זה במונחים של זמנים, במונחים של ארגון. בסדר? אנחנו יודעים להגיד ממנהלות אחרות שניתנה להם שנה רק להקמה. 19 באוקטובר זה היה היום הראשון. אני, אגב, התייצבתי ב-18 באוקטובר, אפילו לא ידענו מאיפה. והמנהלת חרטה על דגלה, כמו שאמרת מוריה, לא רק לחזור למה שהיה. להגדיל, להרחיב, להביא ליותר שגשוג, ליותר אנשים. אנחנו באמת יושבים על המדוכה עם העניין הזה מול רמ"י, מול כל הגורמים שהזכרת. אבל קבענו לעצמנו ארבעה עקרונות: שיתוף, אמון, שקיפות, מקצועיות ויעילות. וזה אומר שהכול גלוי, פתוח וידוע. זה אני אומרת, גם אפרופו הזווית שהוועדה מתעסקת איתה. אין משהו שנשאר רק על שולחננו. ואני אנסה להראות את הדבר הזה, איך זה בא לידי ביטוי בפועל תוך כדי המצגת.

אז הרעיון המסדר זה באמת תוכנית לאומית שמוגדרת כמאמץ לאומי, שיש בה גם שיקום וחיזוק מרקם החיים, גם בינוי, שיקום ופיתוח פיזי. אנחנו מסתכלים על זה בשני רבדים: רובד השיקום. מה שנהרס, מה שנחרב. מבוצעים כרגע סקרים על ידי משרד הביטחון בכל היישובים האלה על מנת לאמוד את הנזק ומשם נתחיל. הרי יש לנו כוונה משם רק לעלות ולטפס. וחלק מהדברים ייקחו הרבה מאוד זמן. בינוי, אתם יודעים, זה לא קורה מחר בבוקר. כמו שגם לא קורה מחר בבוקר חיזוק האמון, החוסן ותחושת הביטחון האישי והקהילתי.

אני אומר כי החבל הזה הוא אסם התבואה של מדינת ישראל. הסיפור הזה של החקלאות בתוך החבל זה ציר משמעותי בעבודת המנהלת. ואני גם אגיד שאנחנו רואים את עצמנו כמענה מרכזי אחוד. אבל אני קצת מחדדת את זה. יש רשויות מקומיות, אני אדבר על זה גם אחר כך. אנחנו לא מחליפים לא משרדי ממשלה, לא רשויות מקומיות. ואני אפילו רוצה להגיד, אנחנו לא יכולים להחליף אותם. אנחנו 45 אנשים שהתכלית שלנו באמת זה לסנכרן את כל המאמץ הזה.

העיקרון המנחה, ופה אני אומרת לקרין ולגלעד, זה קיום שיח פתוח ומכבד עם הנהגות היישובים והקהילות. המועצות האזוריות כשחקן מרכזי. אנחנו נלך יום אחד ומי שיישאר לתמוך את כל המאמץ הזה זו הרשות המקומית. שכידוע לכולנו היא המשפיעה הגדולה ביותר על תחושותיו ועל חוויותיו ועל היכולת לעצב את עתידו של התושב. אנחנו גם עובדים עם התנועות המיישבות, בין אם זה התק"צ, בין אם זה תנועת המושבים ובין אם זה גורמים אחרים. ואנחנו משתפים את כולם בקבלת החלטות. אני אומרת לכם שכשאנחנו יושבים עם, גם עם מגן, נמצאים בזום כל משרדי הממשלה. כל המועצות, כל בעלי התפקיד במועצות וכל מי שיש לו איזה שהיא יכולת להזיז משהו בתוך התהליך הזה.

שמתי לפניכם את המבנה של המנהלת. ראשית אני רוצה לומר, המנהלת הזאת נועדה לקהילות ולמשפחות. הם, אתם רואים מלמטה, כל הדבר הזה נועד לשרת את התכלית שנקראת קהילות ומשפחות. טטיאנה, אני משאירה לכם את המצגת. אני אומר את הדבר הבא: יש פה ארבע רשויות, ארבע מועצות אזוריות ועיר גדולה ומיוחדת ששמה שדרות. בכל אחת מהרשויות הללו אנחנו שמנו POC. כשהם דיברו על אותו תומר, תומר הוא ה-POC של אשכול. בסדר? אנשים, אם יורשה לי להעיד על עמיתיי, מקצוענים, חדורי שליחות, מגיעים עם הבנה מהי ההתיישבות. סתם, תומר למשל, הוא תושב ניר יצחק, כדוגמה, כמשל.

זו בחירה של המועצה.

נכון מאוד. הערה נכונה ונכונה מאוד. האנשים האלו נבחרו מתוך ההנהגות המקומיות, על ידי הרשויות המקומיות. ובכל אחד מהיישובים, בכל אחד מהיישובים, גם בשלומית וגם במגן יש לנו רכז תקומה, שגם הוא נבחר על ידי הנהגות היישוב והוא נבחר להיות בתנועה הדו-כיוונית הזאת והוא מתוך היישוב.

רגע, רגע. מה שאת אומרת שמעבר לרכזי תקומה לכל מועצה יש לכל יישוב רכז?

חד משמעית.

לכל כמה יישובים.

לא, היישובים, תלוי בגודל, תלוי ב-0 עד 4. תלוי בכל מיני דברים. כל יישוב יש לו רכז תקומה שמנהלת תקומה ממנה.

אני לא הבנתי. אני רואה פה חמישה של המועצות. כמה תחתיהם יש רכזים?

ובנוסף, אם באשכול יש 32 יישובים, בסדר? אז יש לא 32, יש פחות, כי נניח שלומית וזה, כמה יישובים שיש להם אחד.

אז כמה יש בערך? בשביל להבין, בערך. באשכול, 32 יישובים, כמה יש?

יש לנו כרגע משהו כמו 30 וכמה רכזים, שפועלים בכל היישובים.

כל היישובים. שזה אומר שזה 1 ל-3.

לא, לא, אבל אנחנו נמצאים בהליכי איוש. ביום חמישי האחרון התקיימה במצפה רמון הכשרה לכל רכזי התקומה הללו שאמורים להיות גם האוזן המיידית היום יומית.

אני מנסה פשוט לתרגם לאיך שזה. כרגע יש לכם סדר גודל של 1 ל-3, 1 ל-4. נכון?

לא, יותר.

כמה יישובים יש לנו שאנחנו מטפלים היום?

יש לנו 46 יישובים, אני תכף אראה את זה. בואו נתקדם. ואני חושבת, קודם כל, הנה, אתם רואים? זה 46 יישובים ושדרות. זה היישובים שהם באחריות המנהלת, קרי 0 עד 7. לכל יישוב כזה יש לנו סדר גודל, יהיו בערך 55 רכזי תקומה ביישובים הללו.

הבנתי.

אין לי כאן את מי.

כן, כן, הבנתי. בסדר, רציתי רק להבין.

זה בגדול. יש כתובת בכל יישוב. וזה נכון, הם עוד לא לגמרי יודעים להניע. אנחנו בהנעה. יום חמישי האחרון התכנסו במצפה רמון כל רכזי התקומה של אשכול וקיבלו את התורה הסדורה וגם אנחנו שומעים, אנחנו הרבה מקשיבים, מה אנחנו צריכים לסדר.

אפשר לעצור אותך?

בואו נגמור אולי את המצגת?

לא, בהקשר הזה ספציפית.

כן, בבקשה?

מיכל לרר מהממ"מ. פשוט בהחלטה האחרונה 1127 כתוב שהרשימה היא לא סופית.

אנחנו איננו אחראים על הרשימה. ממשלת ישראל מחליטה מי נמצא בתכולת עבודתה של המנהלת. אנחנו סבורים שצריך לתת גם מענה ליישובים האלה שבטווח של המועצות שאינן בתחום 0 עד 7. אבל כאמור כך ניתנה החלטה.

אותם שלושה יישובים באשכול ואותם שלושה יישובים שנמצאים בתוך ולא נמצאים בתוכו, שזה סיפור שגם איתו בוועדת כספים. על זה היא כנראה מדברת.

נכון מאוד.

וזה בסופו של דבר החלטת ממשלה. ודרך אגב, זו הסיבה שכרגע בוועדת כספים אין דיון בכלל על קו עימות, זאת הסיבה.

אז נכון לעכשיו המנהלת אחראית על 47 יישובים.

נכון.

מה יהיה עם יישובי הצפון?

בגלל זה אמרתי קו עימות ודרום אין כרגע החלטה על ההמשך של המיסים, בדיוק בגלל הסיבה הזאת.

אני אמשיך ואני אומר שהמנהלת עד כה נתנה ליישובים מענקים בסדר גודל של 228 מיליון שקלים. חשוב לי להסביר, כל יישוב קיבל מענק משל עצמו. אם זה שלומית ואם זה מגן, והמענקים האלה ניתנו להנהגות. אתה, גלעד, יש לך 2.4 מיליון שקלים. מה אתה צריך עכשיו ליום יום, להסעה, למונית, למשקפיים של הילד. לא יודעת, whatever, קח בשביל לשחרר לחץ.

אני עוצר אותך רגע פה.

בבקשה.

אנחנו זה הדיון השביעי או השמיני שלנו על המפונים, זאת אומרת אנחנו היינו גם בסיורים. כל משרדי הממשלה פחות או יותר נמצאים בפנים ומסביב. זאת אומרת כשאת אומרת מונית, משרד התחבורה גם מממן מוניות. זאת אומרת איפה אתם בסנכרון מול המשרדים בנושא של הטיפול במפונים כרגע?

יש לי שקף על זה.

לא, כי יש את פיתוח הנגב והגליל ויש את משרד התרבות ויש את משרד החינוך ויש את כולם. וכולם נותנים הכול. זאת אומרת, אני מגלה שמשרד החינוך משלם הסעות כשמשרד התחבורה משלם הסעות כשמשרד הנגב והגליל גם משלם הסעות. ואלה לא יודעים שאלה לוקחים את ההסעות.

אני רק אגיד מה הייתה המטרה של השקף. אמרנו, העצמת מנהיגות מקומית, שהמנהיג המקומי יודע מה הוא צריך באותו רגע.

הבנתי.

רצינו לשחרר רגע, להקל רגע על כל הדבר הזה. אני רוצה להמשיך הלאה. אני אגיד שהמנהלת מושקעת כרגע בעצם בשלושה מאמצים מרכזיים: המאמץ הראשון זה טיול כזה או אחר בהיבטי פרט וקהילה. זה אומר שמול משרד התיירות אנחנו עסקנו בריווח. אני אומרת לך השר הגיע, ככה, ביום, אמר מה צריך? תגידו מה צריך. רשימה, ריווח. למטפלים עוד חדרים, למורים שמגיעים עוד חדרים. למיטב הבנתנו זה צעד, אני לא רוצה להגיד שהכול מושלם. אבל המאמץ הזה נמצא. וגם אני אגיד אולי גם לקרין. קרין, אחרי שהיינו אצלך ודיברת קצת על הנוער. אז למשל דוגמה של קול קורא משותף שעשינו ביחד עם נגב גליל לנוער מפונה ולתהליכים של בינוי קהילתי. ותגידו לי דגנית, אבל שנייה, לפני רגע אמרת לנו שאתם מסתכלים רחוק. אז אנחנו קצת מנסים לפזול, כיוון שאנחנו מבינים שהכאן ועכשיו יהיה גם קשור לשיקום שיהיה אחר כך.

המאמץ השני באמת הוא מאמץ סופר מרכזי. זה היישובים, אותם יישובים שנהרסו, שמחייבים פה מאמצי בינוי מאוד מאוד משמעותיים. אני לא רוצה להרחיב על זה. נראה לי שאת השמות בארי, כפר עזה, כולם מכירים, נכון? לא צריך לדבר עליהם כאן. אנחנו גם מושקעים במה קורה ביישובים שיוכלו לחזור ביישובי הקבע בהתניית המצב הביטחוני. שאני רוצה להגיד, דיברתם פה על אי ודאות. נראה לי שלא על הכול אנחנו נדע לתת תשובות. לא כמדינה ובטח לא כמנהלת תקומה. אבל אנחנו מנסים לראות שכל התנאים מתגבשים. למשל בתי ספר עורפיים ביחד עם משרד החינוך. מנהלת תקומה שמה 141 מיליון שקלים מתקציבה על הקמה של בתי ספר עורפיים. למה? כדי שכאשר 4 עד 7 יוכלו לחזור, גם אם 0 עד 4 לא יוכלו לחזור, ויש שם בתי ספר, יהיה לזה מענה. וביחד עם המועצות שעושות עבודה משמעותית ביותר.

כשאת אומרת מנהלת תקומה שם 140, משרד החינוך אומר שהם שמו את ה-140? סתם בשביל להבין?

אנחנו העברנו למשרד החינוך, יושב פה גם החשב, 141 מיליון שקלים עבור בתי הספר העורפיים. וזה לא כולל הרבה מאוד מאמצים מדהימים שנעשו במשרד החינוך מתקציבם. הן בהקמה של בתי ספר בים המלח, למי שהיה.

אז אני שואל, ים המלח זה ה-140 שלכם?

לא, לא, ים המלח זה שלהם. אנחנו מקימים בעוטף. לדוגמה יד מרדכי. יד מרדכי יש בית ספר יסודי, הוא בתוך ה-0 עד 4. ה-0 עד 4 אנחנו לא יודעים מה יהיה איתם, נכון? אז אנחנו עוסקים, רוצה להגיד המועצות ומשרד החינוך, עוסקים בהקמה של בית ספר בבת הדר.

סליחה עכשיו שאני שואל, כאזרח ישראלי, אפילו לא כחבר כנסת. יש למישהו מחשבה שיהיה הבדל מחר בבוקר בין 0-4 ל-0-7 ול-0-8?

כרגע יש צו אלוף על 0-4, ואני לא יודעת.

אנחנו מדברים על לבנות בתי ספר. מה, זה נשמע לי מצחיק.

אם אפשר, זה עוד בעיה. שהתושבים מקבלים הוראות סותרות.

לא, עזבי הוראות סותרות. אני עכשיו אזרח ישראלי, בסדר? אני לא רואה ש-0-5 חוזר לפני ש-0-4 יכול לחזור.

אני לא אלוף פיקוד העורף.

עזבי אלוף פיקוד העורף. אני מדבר כאזרח ישראלי. לכן אמרתי, אמרתי עזבי את הצבא רגע. אני אזרח ישראלי. אם 0-4 לא יכול לחזור גם 0-7 לא יחזור.

4-7.

אני אומר, לא יחזור. הוא לא יחזור.

אני לא יודעת, אנחנו מתחילים לראות כבר תנועה חזרה, לשמחתנו. מתחילים לראות. יש הרבה מאוד דיבורים על חזרה ל-4-7 ואנחנו רואים את זה גם בשדרות.

גם חקלאים שרוצים לחזור לעבודה.

כן, אבל לא ילדים ובתי ספר. על זה דיברתי כרגע, לא דיברתי על חקלאים.

אנחנו עם משפחות צעירות, אנחנו לא רואים את עצמנו חוזרים כרגע.

אלוף פיקוד העורף יודיע מחר בבוקר שאפשר לחזור ויש שם טילים או יש מחבלים על הגדר, אף אחד לא יחזור. מה? שיודיע. שיספר לוועדת חוץ וביטחון שיחזור.

לא, אבל לכן דגנית אמרה, אם יורשה לי, שבתי הספר בעצם עד ה-7 באוקטובר היו ממוקמים ב-0 עד 4. ולשם הלכו גם התושבים ב-4 עד 7.

נכון מאוד.

ועכשיו בעצם הולכים להקים בתי ספר עורפיים ב-4 עד 7 כדי ששם כנראה יתאפשר להחזיר תושבים מוקדם יותר מה-0 עד 4.

אני לא שר אוצר.

ושהתנאים המוניציפליים יאפשרו את החזרה.

אבל נשמע לי חלם. נשמע לי חלם.

הרי יוכלו לחדור פנימה, כמה זמן לוקח לנסוע קילומטר? דקה? אז יש שתי אופציות: או שיוכלו לחזור לשם, או שלא יוכלו לחזור לשם. אין אופציה באמצע. זאת אומרת, זה לא שאלה עכשיו של מטרים.

לא, לא. יש פה שאלה מאוד משמעותית.

מבחינת האזרחים אני מדבר, לא שאלתי מה אלוף פיקוד העורף יחתום. כן, בדיוק. זו הייתה הבעיה בשלושה ישובים של אשכול.

תראה, אני אומר. אתה רוצה לדבר דרך האוצר, דרך הזווית התקציבית? אני גם אגיד על זה. השהות במלונות, עזוב שהיא קשה מאוד גם לקהילות, גם למשפחות. זה סיר לחץ מבעבע אחד ואנחנו סבורים שנכון לתת מענה לכל מי שירצה לחזור. זה עוזר בהרבה.

אני מסכים איתך במאה אחוז. אני רק אמרתי שמבחינה אזרחית, כאזרח, ואני אבא לילדים, ואני מחליט לחזור, ממש ממש לא משנה לי אם זה 4 ק"מ או 7 ק"מ. יש שתי אופציות: או שאפשר לחזור לשם או אי אפשר לחזור לאזור. השניים שלושה קילומטרים האלה לא זה מה שישנה לי את המציאות. כאזרח, לא, אני אומר בסוף האזרחים יצביעו ברגליים. אני כאזרח, מה זה מעניין אותי אם בית הספר הוא ב-4 ק"מ או ב-5 ק"מ? כאילו, who cares?

לא, אני מבינה.

את מבינה מה אני אומר? אני אומר כאזרח. בסדר, הבנתי שאלוף הפיקוד שרטט מפות. את מי זה מעניין?

לא. בסוף כאשר הצבא אומר שבטוח לחזור.

הרי כמה זמן לוקח לטויוטות האלה לנסוע עוד קילומטר? אם יש טויוטות אז לא נשים, אם אין טויוטות תשים.

לא, אבל אני חושבת שצריך להפריד פה בין הרובד הביטחוני לרובד האזרחי.

על זה אני מדבר.

אם מבחינה ביטחונית מחר הצבא אומר - -

ואז מה? מדינת ישראל משקיעה בבתי ספר שם?

- - יש את התנאים האזרחיים לחזור. כלומר אפשר לנהל שם שגרת חיים עבור ילדים ועבור מבוגרים מבחינת חינוך ותעסוקה.

בסדר. לא פה זה הדיון.

אני רק אולי אנסה להגיד, תראו, מבחינתנו המאמץ השלישי הוא המאמץ המשמעותי וזה יצירת תוכנית לאומית שטווח הזמן שלה הוא חמש שנים. אתם בוודאי יודעים, תכף נראה את זה גם. ב-10 לחודש הזה עברה החלטת ממשלה 1127 שאפשרה למנהלת תקומה תקציב בסך של 18 מיליארד שקלים לטובת ההסתכלות קדימה, ארוכת הטווח. ויש לנו תוכניות נהדרות ונפלאות ביחד עם משרדי הממשלה. וביחד גם עם התושבים ואני תכף אספר, אם אפשר להמשיך רגע במצגת אני אודה לך.

מה - - - שלא היה להם קשר איתם כבר כמה שבועות?

בסדר, היא תגיע לזה.

אני אגיד ככה: קודם כל שאלת על משרדי ממשלה. נכון? שאלת על הממשקים. אז אני רוצה שתדע, כל צוות יש לו, נניח אני, חינוך, רווחה, בריאות, נגב גליל, שוויון חברתי. אנחנו נמצאים בהחלטת ממשלה 980 שעברה ב-19 באוקטובר נקבע שיהיה סמנכ"ל בכיר מצוות אצלנו במנהלת ואנחנו נמצאים איתו באינטראקציה על מנת למזער כפילויות. אבל בעיקר על מנת לתת מענים מהירים יותר, טובים יותר, ממוקדים יותר.

אני אגיד שאנחנו, כל משרדי הממשלה נמצאים איתנו בכל השיחות, בעיקר על הסרת חסמים ופתרונות. והכי חשוב, כל משרד שם את החלום שלו, את החזון שלו, לחינוך איכותי יותר, לאיך הוא רואה את הדברים האלה קורים קדימה. זו ההחלטה שדיברתי עליה כבר ואפשר להתקדם איתה רגע הלאה. אני אגיד רק שהצהרת הכוונות הייתה לעגן את מחויבות ממשלת ישראל לחיזוק ההתיישבות עבור הקהילות, התושבים ומדינת ישראל כולה.

אני לא אמשיך ואצטט, אבל רק אגיד שכתולדה מהדבר הזה אנחנו מתרכזים סביב חמישה פירים מרכזיים: אדם וקהילה, הצוות הכי חשוב, אל תגלו לאף אחד. סביבת החיים שזה אותו דיור, אבל זה גם אותה אנרגיה מתחדשת שהוזכרה פה קודם. זה גם הגנת הסביבה, זה גם התחדשות, זה גם תשתיות אזרחיות. וינגייט ב', לא יודעת אם שמעתם על הדבר הזה. זה גם כל נושא הכלכלה, העסקים. חברים, היו שם הרבה מאוד עסקים קטנים, הרבה מאוד יצירתיות. אני לומדת את זה, זה פשוט מרתק. ואנחנו נדאג שזה יחזור להיות אולי אפילו יותר. החקלאות דיברנו עליה, וחיזוק הרשויות המקומיות.

הרשויות המקומיות אנחנו רואים בהן לבנת בסיס להפעלה של כל הדבר הזה והם יצטרכו חיזוק משמעותי, למשל מחלקות לצמיחה דמוגרפית. סתם אני נותנת כדוגמה. למשל נושאים של תרבות. אין היום מחלקה סטטוטורית שעוסקת בתרבות. אנחנו רואים את התוכנית הזאת מתעסקת בכל הדברים הללו. הכול נשען וכאן אני מתחברת למה שאמרת, על הביטחון. הביטחון הוא תנאי לכל חלום כזה או אחר של התושבים ושלנו.

אני כן רוצה לדבר, כי הנושא של הוועדה הוא איך אמרתם? נגישות המנהלת או פניות המנהלת לשוחח. נכון? להקשיב, להיות באינטראקציה. אז למעט המבנה הארגוני ששרטטתי לכם אותו, שאמור לייצר את הדואליות הזאת בתקשורת ביום יום. ולמעט הנחיות של ראש המנהלת משה אדרי, לא מפרגנים לבוס בחללים כאלה, אבל אני אגיד שיש דבר אחד שברור לכולנו וזה שאנחנו עובדים אצל התושבים, אנחנו נמצאים כל הזמן, מסיירים. ויכול להיות שזה לא מספיק.

קרין, ששומעת אותי, יכול להיות שאני הייתי באוקטובר ואדרי היה ב-25 באוקטובר ותומר היה לפני שלושה שבועות. יכול להיות שזה לא מספיק. אנחנו לא פעם אחרונה ואנחנו לא נעלמים, וזה ימשיך ויהיה. מפגש ראשון קיימנו ב-22 באוקטובר בקיבוץ דביר, עם כל ראשי ההנהגות 0 עד 4. מפגש שני התקיים במושב גילת. כמובן אדרי וכל המנהלת, עם ראשי היישובים של 4 עד 7. אנחנו סיימנו שולחנות עגולים עם למעלה מ-25 יישובים שעברנו על כל החלומות שלהם. תקשיבו, זה מדהים. כל יישוב כזה עובר הליך של החלימה ביחד, של התכנון ביחד. התוכניות האלה נפרטו והיו רמ"י, היה מנהל התכנון, היה משרד הבינוי והשיכון, היה משרד החינוך. ואנחנו מנסים לראות איך אנחנו מתרגמים את זה לתוכנית פרקטית.

ב-11 בדצמבר קיימנו מפגש ציבור עצום עם מועצה אזורית אשכול. אני חושבת שגם אתם הייתם, לא? היו שם נציגים שלכם, באילת. במהלך יום שלם שבמסגרתו רק שרטטנו ביחד עם התושבים איך הם רואים את העתיד שלהם. זו הייתה יוזמה של גדי ירקוני ראש המועצה. ואני מקווה, המועצה הבאה היא שער הנגב. כמובן שכל המועצות יגיעו בסדר גם אחריהם. ואני גם אגיד שאנחנו גם מסיירים בכל מיני מקומות, גם במפעלים, גם בתעשייה, לשמוע את האנשים ולהבין. אין לנו שום מונופול לא על ידע ולא על שכל, אנחנו מבינים את זה מאוד.

אני רוצה גם להגיד שאנחנו לפני כשבוע העלינו לחיים, לא יודעת, העלינו לעולם, אתר שלנו. אפשר רגע להיכנס אליו, זה אתר של מנהלת תקומה, שבמסגרתו אנחנו מסבירים על הפעולות שלנו. מנסים להנגיש את המידע הזה. כי אין דרך אחרת לבוא ולדבר את הדברים האלה בכל מיני מקומות. וכל מידע שלנו של המנהלת, בין אם זה מסמכים ובין אם זה כתובות ובין אם זה דברים, הצוותים שלנו, הכול נמצא שם ויש גם דרך ליצור קשרים.

אני חוזרת ואומרת שאנחנו מתרגשים לנוכח גודל המשימה. אנחנו מגיעים למשימה הזאת בצניעות ובענווה שדרושה לה. אבל בה בעת גם בנחישות שמתאימה למשימות מן הסוג הזה. אנחנו מבינים שהדרך היא דרך ארוכה ואנחנו מקווים שביחד עם כל הגורמים, אני רוצה להגיד את דעתי הפרטית כרגע. אני הייתי בממשלה 11 שנים. אני חושבת שכולם רתומים לעניין. אני מרגישה שכל עם ישראל, החברה האזרחית, פילנתרופיה, מועצות, משרדי ממשלה, יש בהם תשוקה עזה להקים את החבל הזה, משגשג יותר ופורח יותר ממה שהוא היה בעבר. אם יש שאלות אני כאן.

אני רוצה להתייחס לשני דברים שעלו. קהילת שלומית, אני מדבר עכשיו, אני מזקק כרגע נקודה. היא העלתה כמה דברים, אבל נקודה שהיא העלתה. השוני בין יישוב קהילתי לקיבוץ. השוני בין יישוב קהילתי לקיבוץ, שהוא משמעותי מאוד. כמו שאמרת, אתם יושבים מול התנועות הקיבוציות ומול הדברים האלה.

וגם מול עמית יפרח, יושב ראש תנועת המושבים.

כן. אני אומר, בסוף יש שוני. ומול רמ"י זה משמעותי מאוד השוני הזה. כמות הקרקעות שהם מחזיקים, איך וזה לחקלאות. איך אנחנו מתייחסים לדבר הזה.

וקהילת מגן, מה שאני הבנתי בעיקר, אם יהיה בסוף מישהו שיהיה אחראי על היישוב שלהם זה יפתור את זה. השאלה אם יש מישהו אחרי המפגש במצפה רמון כפי שהעלית?

יש רכז תקומה. אינני יודעת את שמו, אבל אני מניחה שקרין תדע. ותומר הוא הכתובת שלכם וגם אני וגם אנשיי זמינים לכל דבר שצריך. יש שם, כבר מאויש שם רכז.

אז אני שואל, אם כך, על הנושא של היישובים קהילתיים מול רמ"י.

אני לא יודעת לענות, אני לא מבינה את השאלה בדיוק. מה אתה שואל אותי?

אני אגיד מה, אני מזקק בסוף בשפה שלי את מה ששלומית העלו. בסוף יש כשמנהלת תקומה, כאשר שרמ"י יושב מול המערכת בקבלת ההחלטות ומשרד השיכון וכולם, אז לתנועה הקיבוצית יש קול. יש לוביסטים, יש מערכת, יש קול, יש כללים איך עובדים מול התנועה הקיבוצית, איך התנועה הקיבוצית, הסכמים מול רמ"י. הדברים הרבה יותר, הייתי אומר מוסדרים וסלולים במשך 75 שנות קיומה של מדינת ישראל. כשמגיע ליישוב קהילתי זה כבר סיפור אחר לגמרי. זה איש איש לנפשו. עכשיו, הם באים ואומרים כקהילה, אם אנחנו רוצים באמת לפתח את המקום ולהגיע ל-500 משפחות, השאלה איך מגשרים על הפער הזה?

אנחנו מקשיבים לכולם, קיבוצים ומושבים כאחד.

לא, לא, לא שאלה של הקשבה.

ואנחנו נטפל בכולם, קיבוצים ומושבים כאחד.

אנחנו גם לא קיבוץ ולא מושב.

לא משנה, יישוב קהילתי, לא משנה. אני לא עוקבת.

האתגר שלהם בסיפור הזה זה מול רמ"י, ייצוג מול רמ"י, שאין להם את מה שיש לכל היישובים האחרים באזור.

תראה, אני לא בקיאה בהנחיות של רמ"י. אני רוצה לחזור ולהגיד, אנחנו רואים את עצמנו כמסייעים לכולם ורואים את הצמיחה הדמוגרפית כחלק מרכזי בתוכנית הזאת. ואנחנו יושבים עם כולם, אחד אחד. וזה נכון, יש הבדלים בין הנהגות קיבוציות, יש הבדלים בין חיים קיבוציים ויישובים קהילתיים. אני גיליתי, חייבת להגיד לכם, גיליתי את החוזק של היישובים הקהילתיים, בטח יישוב כמו שלומית. ואנחנו נלך על כל הדבר הזה ביחד.

מי אחראי אצלכם בעצם על הנושא של רמ"י ומשרד השיכון? את יותר חינוך ורווחה.

יש לנו את ראש צוות בינוי שלנו. זה אביאל. וגם שלומית, אתם גם התבקשתם להגיש תוכנית יחד עם המועצה והדברים האלה נמצאים שם והם ייבדקו.

אז אנחנו נשמח לדעת מהם, בסדר? נשמח לדעת מהם, דרכך להעביר לאביאל, לשמוע איך הוא התמודד עם האתגר הזה שהוא אתגר אחר.

וכלפי רמ"י בסיפור הזה.

זה שינוי מחשבה.

לא, לא, כשאתה בונה משהו ורוב האנשים נמצאים במסלול מסוים, יישוב אחד או שניים, לפי מה שראיתי, שני יישובים נמצאים במסלול אחר, הם בעצם יכולים ליפול בין הכיסאות. בסוג מערכת כזאת שכל המדינה נרתמת.

אבל שם אנחנו נמצאים.

לא, אבל עוד פעם, אני מקווה, האתגר הזה הוא אתגר מסוג אחר. דרך אגב, לא הזכרת בכלל את הגוף הזה שהקים נשיא המדינה עם כל האלופים ואלוף לכל יישוב ולכל זה, של הפדרציות, עם ה-600 מיליון דולר.

אני מוכנה לספר על זה.

לא, אתם נמצאים, אתם עובדים ביחד איתם, באינטראקציה איתם? הם עובדים בנפרד?

אז אני אומר שהאלופים אכן עשו עבודה מאוד יפה עם הקיבוצים. אנחנו עשינו העברת מקל מסודרת ביחד עם האלופים. ישבו כל האלופים בחדר ביחד.

אבל הם סיימו כרגע?

הם סיימו והם עדיין יועצים לחלק מהאנשים.

הכסף של הפדרציות לאן הלך בסוף?

לא דרכנו, אינני יודעת.

הבנתי. טוב, תודה. תרצי להתייחס, רונית?

בוקר טוב. רונית, כולם קוראים לי רוני, כפי שאמרתי, ממטה יהודה. נגיד שאנחנו צד ולא צד בעניין, למעשה. מברכת על הכינוס של הוועדה הזאת. לומדת להעריך את ההתמדה שלה ואת הכוח שלה ותודה על הזכות. נציגי שלומית אני חושבת לא יכלו לנסח את זה יותר טוב. דיברנו על זה גם בדיון הקודם. אני רק רוצה להתייחס, קודם כל למדתי הרבה, לפחות התחלתי ללמוד. אנחנו שומעים הרבה בתקשורת "תקומה, תקומה". לא כל כך הבנו עד הסוף מה זה אומר ובאמת ישר כוח על העבודה. אני מניחה שיש עוד הרבה הרבה מה לעשות ועדו הרבה מהמורות בדרך. אני אגיד שלגבי ביטוח לאומי, מה שדיברו בהתחלה, אני קצת חזרתי אחורה. היה דיון. העלינו את הקול שלכם בדיון בשבוע שעבר.

ביום רביעי.

ודיבר נציג ביטוח לאומי שדיבר על הצורך בשינוי חקיקה להכרה כקהילה, כנפגעי פעולות איבה. זאת אומרת על השאלה האם ניתן ונכון לעשות את זה, על כל המובנים. וזה נעצר שם. לפי מה שהוא הסביר לפחות, והיה חשוב לי להגיד את זה לנציגים של שלומית, זה לא אם התבצעה חדירה חלילה או לא, או שכולם ברור על מעשי הגבורה.

סליחה, שנייה, שנייה.

אני אולי אשלים רגע, אם אתם רוצים?

שנייה. היו שני חלקים: חלק אחד זה הנושא של כל הוועדות, וכמו שהם אמרו שהגישו בקשות ולא מקבלים אותן. הייתה החלטה עקרונית שכל היישובים שנפגעו אוטומטית נכנסים לתוך, הבקשות שלהם מאושרות אוטומטית ואחר כך יתחילו לבדוק. זאת אומרת יש מקדמות והבקשות שלהם מוגשות אוטומטית. אחרי זה דיברו עוד דבר, מה שאמרנו קהילות שנפגעו. את שואלת אותי? לא יהיה דאבל. זאת אומרת אם אנחנו נעלה עכשיו חקיקה על יישובים שנפגעו יגידו לנו רמ"י בשביל זה הקמנו את תקומה, מה אתם רוצים מאתנו? מה אתם רוצים מהמדינה. ולכן מה שכן צריך זה יישובים שנפגעו כרגע והתושבים שלהם רוצים להגיש ברמת הפרט תביעה, לא כיישוב. כי כיישוב בשביל זה קמה מנהלת תקומה. ברמת הפרט, על הדבר הזה היינו צריכים לקבל מהצבא רשימה או מהמשטרה בישיבה הזאת. ואנחנו נבקש מאתי לבדוק שהרשימה הזאת אכן תקום.

רק אולי, אם יורשה לי, אני אוסיף משפט. שאנחנו עם מנכ"לית הביטוח הלאומי, ירונה, שזה באמת מקום טוב גם לשבח את את העבודה שלה באמת 24/7. אנחנו קיימנו מספר פגישות, כולל זומים שנעשו עם הנהגות היישוב. ואני כן רוצה להגיד שהיא קצת כבולה, כי החוק הזה, חוק נפגעי פעולות האיבה, הוא פשוט לא מתאים כל כך לאירוע הזה. ומר משה אדרי, יושב-הראש המנהלת, גם הוציא המלצה או פנייה לשר העבודה על חשיבה על התאמת החוק לאירוע.

בסדר, לא, אני אומר, אבל בכל מקרה, עד לחוק, יש עוד משהו. רשימת היישובים לא עודכנה לא על ידי צה"ל ולא על ידי המשטרה לביטוח לאומי. עד החוק. הם שני מסלולים נפרדים, אני לא רוצה לערבב בין שני המסלולים. עד לדבר הזה היא לא עודכנה. וזה דבר שיכול לעשות עכשיו, היום, אתמול. אין סיבה שזה לא יסתיים.

אז תודה על ההבהרה. אני עוד פעם מדברת את הקול של המלונות ואני חושבת שגם קצת של התושבים, אבל אני בכובע של המלונות. אנחנו במרחק פסיעה מה-31 בדצמבר. ואני משיחה שהייתה לי אתמול עם כמה מנהלי מלונות אצלנו, הם לא יודעים עדיין לגבי הארכת הוואוצ'ר. ודיברנו על זה גם בישיבה, אני יודעת שאתם עושים הכול כדי לסייע. נשמח לדעת. תודה.

מנהלת תקומה אתם כן יודעים?

כנראה אין תשובות.

זה לא קשור. המלונות, מאמץ המלונות של משרד התיירות, צריך להגיד את זה פה בצורה הברורה ביותר.

מי נמצא? משרד התיירות, אתם יודעים כבר מה, איפה אנחנו נמצאים?

אני יודעת שעובדים על החלטת ממשלה.

אז כשעובדים על החלטת ממשלה, על איזה תאריך מדובר שם בהחלטה הזאת?

זה היה אמור להסתיים בימים הקרובים.

כן, אבל איזה תאריך?

עדיין אין תאריך.

עדיין אין תאריך בטיוטת ההחלטה?

אני לא יודעת להגיד, כי זה נמצא אצל היועץ המשפטי שלנו. אבל זה בעבודה.

אפשר? אני חושבת שהוועדה הזאת בעצם מייצגת את הקול של המפונים, לצורך הדיון הזה. ואחד הדברים שהכי מטרידים ומפריעים לשגרת היום ובעצם לרווחה הכללית זה אי הוודאות שהם חיים בתוכה. כשהחלטת ממשלה אמורה להסתיים ב-31 בדצמבר, שזה עוד שישה ימים, ולא לדעת מה קורה אחר כך.

אנחנו מדברים על זה בוועדה, כל הזמן, שואלים ושואלים. ואני לא מצליח להבין מה. אם יודעים שבחודש הקרוב, אז לפחות שיגידו לפחות לעוד חודש. למה דחו את זה לשנייה האחרונה? למי זה עוזר, לא הבנתי? לא למפונים, לא לבעלי בתי המלון שדואגים להיערך לדבר הזה. כאילו, מה העניין? באמת.

ההחלטה הקודמת, אני אגיד, הייתה עד ה-22 בנובמבר. ב-21 בנובמבר היא התקבלה. כלומר, גם אם המדינה מתנהלת בפרוצדורה שהיא מאוד מסוימת מבחינת המעבר דרך התחנות השונות ועד האישור של היועץ המשפטי, בסוף יש פה אנשים שאין להם ודאות איפה הם יהיו מחר בבוקר. צריך לקחת את זה בחשבון.

אני מסכימה, זה יועבר ללשכה המשפטית.

אבל אני שוב מחדד. הניסוחים המשפטיים פחות מעניינים אותנו. התאריך, על מה מדובר? היועץ המשפטי הרי לא מחליט על התאריך. השאלה מבחינת מזכירות הממשלה, לאיזה תאריך מכינים? היינו בסיטואציה הזאת גם קודם. אמרתי, אין לי שום בעיה להודיע למנהלי המלונות כוועדה. להודיע הממשלה מתכננת לעשות את זה לעוד חודש, היא עוד לא סיימה את הניירת. אז אני מציע לשאול על מה מדובר, על איזה תאריך. יושבת פה מנהלת התיירות של ערי ירושלים, של מטה יהודה, והיא רוצה לדעת כל מה מדובר. על מה, מי, מו. בסדר, היא לא ביקשה הזמנה, היא לא ביקשה לקבל תשלום. היא ביקשה לדעת, להיערך, זה הכול. לא סיפור גדול.

אני בודקת, לדעתי זה עד סוף פברואר.

יועץ משפטי, בסדר, מנוסח.

לדעתי זה עד סוף פברואר, אבל אני בודקת עם היועץ המשפטי.

אז אני מבקש לדעת לפחות בטיוטה מה יש בהצעת המחליטים, גם אם עוד לא הייתה החלטה. אני לא רואה את ממשלת ישראל לא מעבירה הצעת החלטה אם היא מגיעה אליה מוכנה. בהינתן ותהיה הצעה, אז הפרוצדורה פחות מעניינת אותנו כוועדה. כמו שהיא אמרה, אנחנו הקול של המפונים בסוף, אותנו הפרוצדורה, שימצאו פתרון אחר.

אפשר עוד שאלה?

כן.

נראה לי שאני מפנה אותה לדגנית. שוב, אם אנחנו מדברים על ציבור המפונים כרגע, אני לא בטוחה שזה ברור מה גבולות הגזרה מבחינת האחריות של מנהלת תקומה כלפי המפונים. כלומר, כשיש להם שאלה או משהו שמטריד אותם בנושא מסוים, למי הם פונים?

ראשית, בכל המלונות יש מתכללים. אני חושבת שאתם יכולים להגיד את זה כמעט כמוני. בכל המלונות יש מתכללים, גם רוה"מ שם מתכללים בכל בית מלון. אבל תלוי מה השאלה. תראו, גם אנחנו כאזרחים, תגידי לי דגנית את מי את שואלת? אני לא, תלוי מה הסוגייה. אנחנו יודעים להגיד שמשרד התיירות, פיקוד העורף, כלל משרדי הממשלה, נמצאים במלונות. יש לכל מלון מטעם רוה"מ בן אדם אחראי שאמור לתכלל, אני מניחה שאני לא מחדשת לכם, את פעילות המשרדים. ויש שאלה והיא נשאלת. אנחנו מנסים להסתכל באמת על פתרונות הדיור בטווח הבינוני והארוך.

אבל אני כן רוצה קצת לבלבל אותך ולהגיד, כמו שאמרתי גם קודם, שחלק מהדברים קשורים. אני מוכנה לתת כמה דוגמאות. חלק מהדברים קשורים ואנחנו מנסים לפזול, כמו שאמרתי קודם, עין אחת פה ועין אחת פה. ניקח דוגמה: נוער מפונה. ניקח דוגמה: בינוי קהילתי. זה נושאים שאנחנו יודעים להגיד שאנחנו צריכים להסתכל. אם ניקח דוגמה את ניר יצחק שעבר עכשיו לאילות ואנחנו יודעים שאנחנו צריכים לספק לו גם איזה שהיא מעטפת בשביל לא להביא אותו למקום נוסף. אני לא יכולה לתת תשובה אחת. אני יכולה להגיד שבכול מלון יש כתובת. ניר עוז חתמנו אתמול עם ניר עוז. באמת הייתה עבודה מאוד מאוד מאומצת של כולם בכרמי גת. עם כל המורכבות של הציוד.

מבחינת חינוך, מבחינת כל הקהילה?

יהיו להם גני ילדים משל עצמם למטה. הם יגיעו לחינוך בכפר מנחם. יהיה להם חדר אוכל על מנת שהמבנה הקהילתי יוכל להישמר. אחד מהדברים שהוא הכי משמעותי בעבודת המנהלת זה היכולת לשמר את הקהילות, בשביל שהם יחזרו ביחד. כמעט כל פעולה שאנחנו עושים זה מתוך הבנה מה יחזיק את הקהילה בשביל שהיא תחזור ביחד. בהחלט.

תודה רבה. יש עוד מישהו שרוצה לשאול משהו? כן, קרין, גלעד?

תודה. התייחסויות לקהילה שלנו. כי אנחנו כנראה לא מצליחים להבין מה מצופה מאתנו כהנהגה. יש לנו נציג מנהלת תקומה, הוא גם חבר בכיר בהנהלה של הקיבוץ. זה אסף בבלי, מרכז המשק של הקיבוץ. וגם לו הדברים לא מספיק ברורים. אני אתן דוגמה קטנה: הייתה הכשרה עכשיו של צוותי הרכזים היישוביים. מודיעים את ההכשרה מהיום לעוד יומיים, כאשר אנחנו נמצאים בים המלח, ההכשרה במצפה רמון. ויש לנו פה קהילה שלמה, על כל המורכבויות שלה, כדי לנהל אותה.

דיברתם על 2.4 מיליון שקלים שעברו לקיבוץ. זה נכון, אנחנו מודים על הדבר הזה. רק לסבר את האוזן, יושב-הראש, קיבוץ מגן משלם משכורות של 2.9 מיליון בחודש. אני עכשיו נלחם על לייצר תזרים מזומנים כדי שאני אוכל להתנהל ולנהל את הקהילה ונוכל לשלם לאנשים שכר, כפי שמחייב אותי גם החוק. בנוסף לכל הדבר הזה, השיח עם הנהלות היישובים הוא לדעתי הדבר החשוב והוא הדבר שלוקה בחסר. אני אתן דוגמה: החליטו לקבוע את מרכיבי הביטחון וחבילת הביטחון שהולך לקבל כל יישוב. עם מי לא דיברו? עם הנהגות היישובים. גם פה אני אגיד שאני מחכה כבר כמעט חודשיים שאופק חדש יתאמו איתי פגישה כדי שאנחנו נוכל לשמוע את מרכיבי הביטחון ולהשפיע עליהם. כמובן שהדבר הזה עוד לא קרה.

למי פנית, גלעד?

לתומר. בזום עכשיו שהיה עם האלוף רפי מילוא, אלוף פיקוד העורף, שוחחנו על נושא של צו אלוף מס' 8. צו אלוף, רק לסבר את האוזן יושב-הראש, קובע את המניעה להיכנס. מעבר לזה הוא לא עושה שום דבר. גם כאן יש הנחיות סותרות. הדבר הזה מבלבל את היישובים וקורע אותנו מבפנים. כן אפשר לחזור, אי אפשר לחזור. וכמו שאמרת בעצמך מקודם, 0 עד 4, 0 עד 7 זה מספרים יפים. דרך אגב, אצלכם במצגת מופיע שקיבוץ מגן הוא 4 עד 7 וקיבוץ מגן מוגדר 0 עד 4. הדבר הזה מביא איתו החלטות שהיישובים צריכים לקבל כדי שנוכל לשמור על הקהילה מאוחדת, כדי שנוכל לנהל אותה. וצריך להבין שגם ההנהגות מתחילות להישחק. אי הוודאות והדברים מאיפה אנחנו מקבלים אותם יוצרים לנו קשר מול התושבים.

כאן אנחנו לא מצליחים להתקדם ולפצח את האירוע הזה. אז עזרה כלכלית זה חשוב מאוד, אנחנו צריכים אותה. אבל זה נדבך אחד בתוך סל שלם של נדבכים שצריך לעבוד איתם. הסיפור של המעבר עכשיו לכפר המכבייה. אנחנו קיבלנו החלטה, נכון שמנהלת תקומה אמרו לנו להמתין, אבל אנחנו לא יודעים להמתין יותר. אם אנחנו לא עושים תהליכים ועולם קבלת ההחלטות הקיבוצי, שגם הוא בירוקרטי מאוד ומסובך מאוד, אנחנו לא נתקדם לשום מקום.

לגבי בתי הספר העורפיים. למועצה אזורית אשכול יש בית ספר ממוגן. הוא נמצא בסמוך לקיבוץ מגן. זאת אומרת שברגע שהחליטו לבנות בית ספר עורפי ואמרו שבית הספר הממוגן לא מספיק בטוח, גזרו על קיבוץ מגן הודעה שהלכה למעשה שלא בטוח להיות בקיבוץ מגן. אם בטוח להיות בתוך הקיבוץ, אז בטוח להיות גם בתוך בית הספר. נכון שילדים זה הדבר היקר ביותר לליבנו, אבל חייהם שווים לחיי כל שאר התושבים.

ואנחנו מצפים ומבקשים שהנהגות היישובים יהיו יותר מעורבות. אנחנו מעבירים את הדבר הזה גם למועצה אזורית אשכול, גם למנהלת תקומה וגם לכל משרדי הממשלה שרוצים לשמוע. ואני מזמין את כולם, תבואו אלינו לקיבוץ, בשמחה נארח ונראה את הדברים. וניתן לכם לשאול במשך שלוש שעות ורעש התותחים והחלונות הזזים שיש כרגע בתוך הקיבוץ. גם אם צבע האדום מתמעט, הוא עדיין קיים, מתמעט. רעש התותחים שיש כרגע לא מאפשר שהייה ברמת חיים סבירה בתוך היישובים האלה. זהו, תודה רבה על ההקשבה.

תודה. אני רק אגיד עוד דבר אחד, דגנית. רציתי להתייחס ספציפית לדברים שאת אמרת. הביקור שלכם פה אצלנו בים המלח היה לפני שלושה שבועות. לי אפילו טלפון שלך אין. אם הכול צריך לעבור דרך תומר אני חושבת שנידונו לכישלון. ואנחנו צריכים אתכם. אנחנו צריכים אתכם איתנו.

להלן מספר הטלפון שלי, קרין. הטלפון שלי, באמת, את יכולה לכתוב. כולם יכולים לכתוב את הטלפון שלי. 050-6221807.

אני כן אגיד, כי אני חושבת שזה חשוב. את אמרת ואני מאמינה גם משיחתנו פה ואני חושבת שזה באמת שדר שהמנהלת מאמינה בו ואת אישית מאמינה בו, שחוסן הקהילות הוא אחד הדברים החשובים להצלחה של התהליך הזה, של התקומה מחדש של חבל הארץ של העוטף. בשביל שזה יקרה אנחנו נמצאים עכשיו בסיטואציה שהיא בלתי אפשרית קהילתית, מכל מיני בחינות.

אני אתן דוגמה קטנה-קטנה, ברמת מועצה אזורית אשכול עכשיו מגייסים 32 עו"סים יישוביים, כי חסרים. עכשיו, זה לא, זה גיוס שאנחנו יודעים שלא יכול לתת מענה נכון, כי אף אחד לא מגייס 32 עו"סים בבת אחת. ואנחנו יצאנו עכשיו לגיוס פרטי ליישוב שלנו, מתוך הבנה שאין לנו זמן לחכות פה. אין לנו עוד זמן לבזבז. אנחנו כרגע נמצאים בחוסר של מענים רווחתיים בסיסיים לקהילה שלנו. ואף אחד חוץ מאתנו לא יכול לסייע בזה. אז אני לא יודעת מה מזה אתם יודעים, במה מזה אתם מעורבים. אולי עצם זה שאנחנו לא יודעים אם אתם בכלל כתובת לזה, זה עצם העניין.

לא, אבל אנחנו לא מבטלים את איריס. איריס בוודאי מכירה.

איריס מכירה. איריס מגייסת עכשיו יותר מ-30 עו"סים. ולוחות הזמנים לא תואמים את הגיוס המאסיבי הזה. אני לא יודעת לייצר גיוס עובדים בים המלח, שאי אפשר לייצר אותו על ידי המועצה האזורית אשכול. אז הדבר היחיד שאנחנו עושים זה שוב להתכנס בתוך עצמנו, לחשוב מה אנחנו יכולים לעשות ולצאת בקול קורא ולשלם מכיסנו. זה מה שאנחנו יודעים לעשות ובכך אנחנו מתקדמים באמת לפי הצרכים שלנו.

אבל אני אומרת שוב, כי לדעתי אולי זה לא מספיק ברור. אם היינו מסתדרים לבד ולא היינו צריכים אף אחד, אז אפשר לבטל את כל הדיון זה. אני חושבת שברור שאנחנו זקוקים לכם. ובשביל שאנחנו נקבל את המענים הראויים צריכה להיות בינינו איזה שהיא תקשורת יותר סדירה. ואם הכול עובר דרך תומר, וגלעד מחכה למייל מענה מתומר כבר חודש ומשהו, אז ברור שאנחנו לא מצליחים לקבל את המענים בלוחות הזמנים האלה. אני לא יודעת איפה אנחנו כושלים. האם אנחנו לא מספיק אינטראקטיביים, האם אנחנו לא מציפים מספיק? האם אנחנו יכולים להציף ויהיה מענה בצד השני? אני לא יודעת. אבל אני חושבת שחייבים לתת פה איזה שהוא מענה קצת יותר פרואקטיבי גם מצד המנהלת כלפינו ולא לצפות רק שאנחנו נציף. כי כשאנחנו מציפים זה סביר להניח שיהיה כבר מאוחר מידי.

אני רוצה לחזק את קרין בדברים שאנחנו גם מרגישים את זה גם בתור יישוב קהילתי שבאמת שם את הקהילה במרכז. גם הנושא הזה של חוסר הוודאות, שכל פעם אנחנו לא יודעים לכמה זמן אנחנו נערכים.

יש לי תשובה.

כן, מה התשובה?

טיוטת ההחלטה מדברת כרגע עד ה-29 בפברואר. לא בטוח שמשרד האוצר יקבל את ההצעה הזאת. ורק לדייק שהחלטת ממשלה היא החלטת ממשלה של משרד הביטחון והשר שלנו אחד מהשרים שחותמים על זה.

כן, כן, אנחנו יודעים שמשרד התיירות קפץ פה פנימה.

נכון. וגם אנחנו מחכים להחלטה הזאת לפחות.

אבל אין עדיין מהאוצר בעצם הסכמה.

כתבו לי שממש בימים הקרובים זה יהיה.

מה זה בימים הקרובים? ב-5 בינואר? מדובר על 5 בינואר יהיה תשובה?

צריך לשאול את משרד הביטחון.

בין ה-5 ל-6 בינואר.

לא, חוסר הוודאות באמת מונע איתנו כקהילה להבין איך אנחנו מתקדמים ואיך אנחנו זה. שברור שגם חוסר הוודאות גם משפיע על תחושת הביטחון. כשאתה לא יודע איפה אתה גר מחר, אז אתה גם לא יודע, איך לך את תחושת הביטחון של מה שצריך לתת לתושבים. ואנחנו גם כהנהגה של היישוב מנסים כמה שיותר לחזק את החוסן הקהילתי כדי לתת לאנשים את החוסן הפרטי.

ואני ממש מחזקת את קרין בנושא הזה, שגם אנחנו אפילו לא ברמת העו"סים, גם ברמת הגננות וסייעות לגנים אנחנו כרגע חסרי אונים ומנסים להבין מאיפה אנחנו מגייסים. כי הדבר הכי בסיסי לילד זה ללכת לגן, זה לדעת שב-8:00 בבוקר הוא הולך לגן עד שעה 13:00 או עד 16:00, לא משנה כרגע כל מלון איך זה מתנהל. אבל אם אין לו גננות ואין לו סייעות שהוא מכיר או שזה כל פעם מתנדבות, אז אנחנו חוטאים לילדים וחוטאים להורים שלא יכולים ללכת לעבוד ולכל הקהילה.

את רוצה להתייחס במשפט אחד, לפני שאני מסיים?

אני רק רוצה להגיד, קודם כול אני רוצה להגיד לכם, לספר, אנחנו כבר הגענו לשלב האינטימיות. אני אגיד שיש פה אנשים כמו קרין ואחרות שנחשפתי אליהן, בעיקר הרבה מאוד נשים, שלקחו על עצמן כל כך הרבה בתקופה הזאת, עם אתגרים כל יום הוא בעצם יום חדש. ואני אומרת את זה כי אני חושבת שחשוב להבין באמת את המורכבות שניצבת בפני הקהילה. קרין, מה שאני לוקחת מפה, גלעד, אני לא יודעת, אנחנו נבדוק את החיבורים גם עם תומר, גם עם המועצה המקומית. אבל אני כן רוצה להגיד, יש כתובות. יש עמיחי, הוא מנהל מחלקת החינוך באשכול, הכתובת שלכם. חשוב לי דווקא כנציגת מדינה, לא כנציגת תקומה, להגיד יש אנשים במועצה המקומית חרוצים, מסורים, שזה התפקיד שלהם. הם הכתובת שלכם, הם היו הכתובת שלכם, הם כעת הכתובת שלכם. והם, דרך אגב, יהיו הכתובת שלכם גם בעתיד.

תודה. אני רוצה לנסות לסכם. אני חושב שזה דיון ראשון, כי יתקיימו כאן עוד דיונים. אני רואה את זה גם כהמשך לדיונים הקודמים.

אני רוצה להתחיל עם הסיפור הזה, הסיפור הזה שהממשלה עוד לא הודיעה. אני חושב שזו שערורייה שאין לה אח ורע. 60,000 אנשים נמצאים כרגע בחוסר ודאות וכמו שאמרה ד"ר מיכל לרר מהממ"מ, פשוט לא יכול להיות. זה בלתי מתקבל על הדעת. בלתי מתקבל על הדעת ש-60,000 נמצאים בחוסר ודאות. עזבו את המלונות, עזבו את בעלי המלונות. אבל זה דבר שהוא לא יתכן. זה דבר אחד.

דבר שני, אני חושב שהמצגת, שעבודת מנהלת תקומה באמת בתנאים בלתי תנאים, עושים עבודה מדהימה ועבודה יפה. עדיין, ואני חושב שגם את, בין הדברים שלך היה אפשר להבחין בזה, בין טווח הזמן המיידי הבינוני לטווח הארוך דברים, גבולות הגזרה הם מאוד מאוד רגישים. כמו שאני שאלתי את בית הספר בים המלח מי הקים? זה לא אתם. וזה כן אתם. ואני חושב ששם גם בסופו של דבר גם נציגי היישובים נמצאים וצריך למצוא לדבר הזה פתרון. נכון שיש מתכללים, נכון שיש משרד רוה"מ, אנחנו היינו כולנו. הוועדה קיימה המון סיורים, גם בים המלח, גם אילת, גם בירושלים, גם במטה יהודה. וגם ישיבות פה. בסוף, כן, הדברים האלה נופלים בין הכיסאות. כמו שאמרתי בהתחלה, גם ההסעות, אם זה משרד התחבורה או משרד החינוך. בתשבץ הזה גם אם אתה מצפה מכל נציג של כל יישוב שיבין את כל התשבץ הזה, זה בלתי אפשרי בעליל. כן אולי צריכים לראות לחדד בדיוק איפה תקומה מתחילה ואיפה הם צריכים לפנות למישהו אחר או איפה המועצות לוקחות אחריות. אבל בסוף יש להם, כמו שהיא אמרה מקודם, בסוף היא לא יודעת מי מממן לה עובדת סוציאלית ומי מממן לה גננת.

לא, אז ברשותך, אני יודעת שזה לסיכום.

בתוך כל הברדק הזה. אנחנו היינו בתוך הברדק הזה בדיון.

אני רוצה להגיד, מועצות אזוריות זה כתובת.

לצערי היינו, גם זה היה הדיון שהתנהל בוועדת כלכלה ארבעה דיונים, וגם פה בוועדה. בין המועצות האזוריות למועצות המארחות. בסוף די מורכב למועצת האם להתמודד עם גננת בקיבוץ שמפוצל לשני מקומות ויותר: חלק במטה יהודה וחלק בתל אביב וחלק בים המלח וחלק באילת. בתוך כל המורכבות הזאת נמצאים גם מנהלת תקומה. בסוף זה תשבץ ומבוך שאנחנו מצפים ממנהל היישוב, וצריך אולי יותר כמו שאמרת, לחדד את זה. לחדד את זה, איפה מנהלת תקומה נכנסת לתמונה, איפה מנהלת תקומה מועצה לוקחת אחריות ולחדד את הדברים האלה שבין לבין.

כמו שאמרתי אני עצמי, זו הדוגמה הכי טובה. ים המלח, שאלתי כבר בתחילת הישיבה, מי הקים? הקימו בית ספר. אבל במקומות מסוימים, בכרמי גת זה נכון, זה אתם הקמתם את זה. מי שהקים את זה זה מנהלת תקומה. עוד פעם, בשיתוף עם משרד החינוך. אז אתם העברתם כסף למשרד החינוך. אבל בסוף יש מישהו אחראי. והדבר של התכנון הזה, אני חושב שהדבר הזה יצטרך לבוא יותר לידי ביטוי.

אנחנו כן מבקשים כוועדה לבדוק את הנושא הזה שהועלה מול מי שעובד מול משרד השיכון, רמ"י, על הנושא שהיישובים הקהילתיים לא ייפלו בין הכיסאות במסגרת ההסדרים הכוללים, כמו שאמרתי מקודם. עם כל האלופים וכל התנועות הקיבוציות. ואני גם מכיר חלק מהלוביסטים שמסתובבים כאן בכנסת ואני יודע את סוג העבודה שלהם. שלא ייפלו בין הכיסאות אותם יישובים. נשאר עוד משהו, אתי?

אנחנו נפנה כמובן לגבי הכרה כנפגעי איבה.

טוב, זה אנחנו אמורים לקבל רשימה. אנחנו עדיין ממתינים לרשימה, סוכם שמשטרת ישראל. אז בואי נפנה למשטרת ישראל. משרד הביטחון שהוא משרד מידי גדול.

זה משרד הביטחון.

כן? אז אנחנו נפנה למשרד הביטחון לקבל. תודה רבה לכולם, הישיבה הזאת נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 10:47.