פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



17
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
02/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שני, כ' בטבת התשפ"ד (01 בינואר 2024), שעה 12:00

מערך דיור חירום לצעירים בסיכון בכלל, וב"חרבות ברזל" בפרט

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר

מירי מוסקוביץ - מנהלת תחום פ"א נוער צעירים ונשים בזנות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עדיה זכריה - מנהל תחום מעני חירום- משרד הרווחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שרון כרמי - יחידת החירום והביטחון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

תאיר ראבוחין - רפרנטית רווחה, משרד האוצר

יסכה מוניקנדם-גבעון - מרכז המחקר והמידע (ממ"מ), הכנסת

אפרת רותם - מנהלת חטיבה ארצית, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים

עדנה גלבוצקי - מנכ"לית, עמותת ילדים בסיכוי

נלי גבע גלמן - מנכ"לית, האגודה הישראלית לכפרי ילדים SOS

תמר מילינר - ראש תחום טיפול, פורום הארגונים למען צעירים בסיכון

אלון ברמי - מנהל תחום קהילה, עמותת "אותות", פורום הארגונים למען צעירים בסיכון

יאיר הס - מנכ"ל, עמותת הלל

אתי אליהו - מנהלת דיור ארצי, הלל

יגאל גולדשטיין - מייסד ומנכ"ל, החוט המשולש

אהוד שגב יהודה - מנהל תחום חוץ ביתי, החוט המשולש

צליל שילדר - מנהלת תוכנית צעירות אימהות, עמותת על"ם

אורה זלטקין - מנהלת תוכנית גלגל 24/7, עמותת על"ם

רחל כהן - שדלנית, מתנדבת בהלל ונציגתם בכנסת

הילה סופרמן הרניק - תוכנית יתד, משרד הרווחה והביטחון החברתי

דפנה דקל - מנהלת תחום בכירה, המוסד לביטוח לאומי

שירי דלל - עו"ס ומקדמת תעסוקה רווחה ראשל"צ, מרכז השלטון המקומי

טלי חלף - מנכ"לית, עמותת אור שלום

דפנה סידס-כהן

מוריה אביגד

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
מערך דיור חירום לצעירים בסיכון בכלל וב"חרבות ברזל" בפרט

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים בנושא "מערך דיור חירום לצעירים בסיכון בכלל וב"חרבות ברזל" בפרט". הדבר הזה עלה בדיון הקודם שעסק בצעירים חסרי עורף משפחתי בזמן הלחימה, הבנו כי קיים צורך לקיום דיון ייעודי בנושא. ראינו גם אך אתמול את הכתבה שפורסמה בדה-מרקר על סיפור הממ"דים, כך שזה ממש מתחבר לדיון הזה.

קודם כל נגיד שקורת גג היא זכות יסוד. יש כאלה שהזכות שלהם לקורת גג מעורערת גם בשגרה ובטח בחירום והם חווים את המשבר הזה בצורה הרבה יותר מובחנת. בסופו של דבר, האוכלוסיות היותר רגישות הן גם אלה שנשארות יותר מאחור בזמן חירום ומושפעות יותר מכולם. אני מקווה מאוד שנצליח להגיע עם הרשויות לכמה הבנות לפחות לגבי סוגיית דירות החירום וגם לגבי התהליך של דירות הרווחה לצעירים בסיכון, שזה משהו שצריך להיות מתוקצב הרבה יותר. אני מקווה שנצליח לטפל גם בזה.

לפני שאני פותחת את הדיון אני אקריא את שירה של עידית ברק "דלת".

דֶּלֶת | עידית ברק

אָדָם זָקוּק לְפָחוֹת לְדֶלֶת אַחַת
לִפְתֹּחַ אֶת מָה שֶׁסָּגַר
לְהִיכָּנֵס כְּדֵי לְגַלּוֹת
לָצֵאת בִּשְׁבִיל לְחַפֵּשׂ
לִסְגֹּר עַל מְנַת לְהָנִיחַ
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת אַחַת
לִתְלוֹת עָלֶיהָ שֶׁלֶט
לִקְרֹא לָהּ בְּשֵׁם
אָדָם זָקוּק לְדֶלֶת
כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לִנְקֹשׁ עָלֶיהָ בְּיָד רַכָּה
לִשְׁמֹעַ מִישֶׁהוּ בְּצִדָּהּ הַשֵּׁנִי

יָבוֹא

הוועדה הזו מאוד מאמינה בזכות לקורת גג כזכות יסוד, בטח לצעירים וצעירות שהזכות הזאת מתערערת עבורם יותר ויותר ובפרט לצעירים במצבי סיכון.

מירי מוסקוביץ, מנהלת תחום צעירים, משרד הרווחה, בבקשה.

אנחנו לא הוזמנו לוועדה הקודמת, בוועדה הקודמת השתתפו יתד.

אז, עדנה, את רוצה להציג את הסוגיה ואז אולי אמקד בשאלות לגבי המכרז החדש? עדנה גלבוצקי, מנכ"לית עמותת "ילדים בסיכוי", בבקשה.

ראשית, תודה שלפני שבועיים היינו כאן, הצפנו משהו וכבר יש דיון על כך בוועדה. זה כל כך לא מובן מאליו. דבר נוסף שאני רוצה להזכיר לכל הנוכחים הוא שיש לנו כאן אינטרס משותף. אמנם אנחנו יושבים מהעמותות פה והרווחה כאן – זה לא העניין. מדינת ישראל זיהתה צורך מאוד מאוד חשוב, המדינה חשבה שצעירים בוגרי מסגרות חוץ-ביתיות שהוצאו מהבית ושנים חיו בחוץ צריכים מענה ליום שאחרי. אנחנו, בעמותת "ילדים בסיכוי", לפני הרבה שנים פיתחנו איזשהו מודל בלי המדינה, ותאמינו לי, הוא לא היה כזה טוב, המודל עם המדינה זה מודל מנצח ממש.

דבר ראשון, אני רוצה לעשות סדר. אנחנו לא משני הצדדים, זה צורך שהמדינה זיהתה ונתנה לו מענה מדהים. הוא צריך להיות עם שיפורים. הוא צריך להיות עם שיפורים כי כולנו חיים באותה מדינה ואנחנו מבינים שלמצוא דירה היום במחיר שאנחנו מקבלים עבור כל צעיר זו משימה בלתי אפשרית. אז כל אחד מיושבי העמותות גם הביא כסף מהבית, התורמים שלנו, ולשמחתי החברה האזרחית עוזרת לנו, מאמינה בתוכניות האלה, משפה ומתגברת אותנו בסכומי כסף שעוזרים לפעמים לכסות את הבסיס.

אם תסתכלו על המבנה של התעריף, החלק של שכר הדירה לא מתאים בשום דרך ושום צורה, לדעתי אפילו לא בפריפריה. את זה הצפנו בפגישה הקודמת. לא ידענו את הדרמה שמחכה לנו. עוד לא חתמנו גם על ההסכמים, עוד לא ידענו. זכינו במכרזים והיינו בהתרגשות מאוד גדולה שבתוך המלחמה יש תשובות, ועדת מכרזים, באמת התרגשנו מאוד ופנינו לעשות את ההתאמות ואז אנחנו מבינים שבכל רגע נתון מישהו יכול לבוא ולהגיד לנו: פוז כדור הארץ, תעצרו, עכשיו צריך דירות עם ממ"ד.

אני מזכירה לכולנו, "גשר לעצמאות" זו התוכנית שלנו – זה שם שהמצאנו כשהיינו לבד וזה קיבל שם גנרי – אנחנו בעד הצעירים כמוכם ויש לנו צעירים שהיום הם בעזה. כלומר, יש פה חיילים וחיילות. נעמה, את מכירת את הצעירות, הן פה, הן חלק ממך, הן כבר מסמסות לך לבד.

נכון.

כולם או סטודנטים, או עובדים, או שורדים, והם אפילו לא יודעים להגיד מאיפה הם. תשאל צעיר שלנו: מאיפה אתה? הוא לא יודע להגיד. "אימא שלי הייתה ביפו כשהוציאו אותי לפנימייה, היא נפטרה, סבתא שלי גרה בטבריה". אין להם אפילו קהילה גאוגרפית עם שייכות. הם לא יודעים להגיד: אני בכלל תושב תל אביב. הם לא יודעים להגיד את זה בכלל. כל כך הרבה מעברים הם חוו. היום יש לנו את סוגיית הממ"דים. זה אומר עוד מעבר אולי וזה אומר שאולי בכלל לא יהיה דיור, ואז הם יהיו נורא בטוחים אבל לא תהיה תוכנית.

ממ"ד לא יכול להיות מה שמונע קורת גג. ממ"ד זה צריך להיות משהו שהמדינה צריכה לתחזק ולעשות אבל לא למנוע דרכו נגישות לדיור.

נכון. במכרזים האחרונים לא הופיעה דרישה לממ"ד אבל יש שם מופע של משפטים של פיקוד העורף וכדו' של "ליצור מענה מוגן". בכל הדירות שלנו יש מקלטים, בכל הבניינים יש מקלטים, יש לנו גם דירות עם מרחב מוגן קומתי, ממ"ק. אני מזכירה לכם, זו לא אוכלוסייה עם צרכים מיוחדים, הם לא קשישים, הם לגמרי חזקים וחסונים ו-40% מהם עכשיו בכלל במלחמה. הם עוד לא יודעים שאולי לא תהיה להם דירה, הם במלחמה.

לא צריך להוסיף עליהם מגבלה. השאיפה לביטחון היא שאיפה טובה אבל למה לייצר מגבלה שפוגעת בזה?

אנחנו פנינו אלייך במסגרת הוועדה. אמן והיינו באים לוועדה לעדכון התעריפים, אמן ואמן, כי עכשיו זה מה שנקרא משימה בלתי אפשרית. דרושה דירה, נניח באזור רמת גן, 4 חדרים, שכוללת ממ"ד ושתעלה 4,000 שקל. בואו נהיה חזקים ובואו נצליח במשימה הזאת. יש פה איזה גזר דין מוות. אני עוד פעם מחזקת ואומרת, ברור לי שאנחנו לא רבים, אנחנו לא בהתקוטטות, המדינה רוצה לשמור על הצעירים וגם אנחנו.

נכון. צריך להכניס לכל גם היגיון. יאיר הס, מנכ"ל עמותת "הלל", בבקשה. אוכלוסיית היוצאים בשאלה היא אוכלוסייה שכמובן גם יש לה סיכון מוגבר. יהיה דיון ספציפי על האוכלוסייה הזו בקרוב אבל טוב שבאת גם לסוגיה הזו.

תודה רבה. עדנה, אני מאוד שמח על הרוח האופטימית שפתחת אתה את הדיון, יחד עם זאת אני לא מצליח להשתתף באופטימיות הזו. לצערי הרב, 30 יוצאים בשאלה נזרקו לרחוב ב-1 בדצמבר ע"י משרד הרווחה. אנשים שיש להם כוונות טובות ורצון לעזור ראו צעירים שגרים בדירה - - -

אתה יודע על 30? יש מצב שיותר?

אני יודע על 30 שנזרקו לרחוב ב-1 בדצמבר. משרד הרווחה הודיע לי ב-28 בנובמבר שהוא לא מוכן להמשיך לתת להם דיור. הסיבה היחידה שהדיירים האלה לא ברחוב היא שעמותת "הלל" נותנת להם דיור על חשבונה, ואלה דיירים שעד ה-30 בנובמבר גרו בדירות של משרד הרווחה.

בגלל התקנה של הממ"ד?

נכון.

כרגע אנחנו יודעים על נתון נוסף? יש אוכלוסייה נוספת?

יש עוד צעירים שההסכם שלהם צריך להסתיים, ועליהם דיברה עדנה, ב-29 בפברואר. הם כרגע גם מועמדים לזריקה לרחוב על פי הנחיות משרד הרווחה. זה המצב שאני מתמודד אתו היום. זה המצב שהצעירים האלה מתמודדים אתו היום. המשרד הודיע לנו ב-28 בנובמבר שבתוך יומיים הדיירים האלה יהיו חסרי דיור. זה המצב שאנחנו חיים אתו. אני כן מודה לשותפים שיושבים כאן מולי שבעל-פה אומרים לי: אנחנו מחפשים לכך פתרון, אבל בזמן שהצוות המקצועי חסר אונים, התשובה היחידה שקיבלנו בכתב שמגובה ע"י מכתב מהלשכה המשפטית ב-16 בדצמבר אומרת חד-משמעית: הדיירים האלה יישארו ברחוב, אנחנו לא ניתן להם קורת גג.

יש להם ממ"ק?

יש להם מקלט, מקלט תקני שנבדק ע"י בודק בטיחות מוסמך. שלחנו למשרד הרווחה אישור של בודק בטיחות שהמקלט תקני בהתאם להנחיות שקיבלנו.

השאלה היא למה לא מאפשרים לצד ממ"ד את העניין של מרחב קומתי או מקלט, ואני אולי מעלה כאן איזושהי הצעה – עדכון מחירים לדירות עם ממ"ד. דירות עם ממ"ד הן מושבחות יותר, הן עולות יותר, אולי פשוט ניתן סבסוד גבוה יותר לדירות עם ממ"ד. זה גם פתרון.

אני לא באתי לכאן כדי לדבר על כסף, אני באתי לכאן כדי לדבר על הביטחון של הדיירים. בעוד שתחת מצג שווא של דאגה לדיירים משרד הרווחה זורק אותם לרחוב, ובאותו משפט שהוא אומר "אנחנו רוצים עבור הצעירים את הטוב ביותר" הוא מודיע להם שהם ימשיכו לגור ברחוב.

זה אבסורד, אין מה לומר. טלי חלף, מנכ"לית "אור שלום", בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אני מצטרפת לחבריי, לעדנה וליאיר, גם אני לא רוצה לדבר על כסף, למרות שיש לזה השלכות רבות על היכולות של הארגונים לעמוד בגזירה הזאת. אני באמת רוצה לדבר על הצעירים. תפוסת הדירות של כל פרויקט "גשר לעצמאות" עומדת על מעל 88%. המשמעות של מעבר היא משמעות קשה. אנחנו דואגים שהצעירים שלנו יהיו משובצים לפי הצרכים שלהם, התעסוקתיים, הלימודיים, השירות הצבאי שלהם, הסביבה שהם כבר מכירים. יש חשיבות רבה מאוד למיקום הדירה ואנחנו מנסים ללכת לקראתם בבחירת מקום המגורים כמה שאפשר כי אנחנו מאמינים שזה הגשר לעצמאות, לא סתם.

מעברי דירה הם אתגר מאוד-מאוד גדול. למצוא דירה שתהיה עם הדרישות האלה ותענה לצרכים של הצעירים בלוחות הזמנים גם שנקבעו לנו, זו כמעט משימה בלתי אפשרית. ולא רק זה, אנחנו יודעים כבר ממעברים שעשינו מכל מיני סיבות אחרות – סיומי חוזה או כל מיני דברים אחרים – שבכל מעבר כזה יש נשירה של צעירים שלא מצליחים לצלוח את המעבר הנוסף הזה. לכן אני ממש מבקשת שיהיה סדר עדיפויות. נכון, הביטחון חשוב והמלחמה לימדה אותנו את חשיבות הממ"דים, ויחד עם זאת, בואו נשים את זה בפרופורציות ונראה מה יותר חשוב ממה.

חד-משמעית. אם זה גם היה מתאפשר בעלויות שנותנים אז הדרישה הייתה עם איזשהו היגיון, אבל כשזה לא מתכתב עם המציאות התקצובית יש פה איזשהו פער מכוון. מירי, משרד הרווחה, אשמח להתייחסות.

קודם כל אני מסכימה שאנחנו באותו צד. בסוף המטופלים ומקבלי השירות הם אלה שעומדים לנגד עינינו גם מהצד הזה וגם מהצד הזה. יש לנו אינטרס משותף. אני רוצה רגע לדייק את יאיר. אני אישית בקשר צמוד עם יאיר, המסגרות הן מסגרות שלי, שני הוסטלים ושמונה דירות. אני חושבת שבחודשיים האחרונים, לפחות פעם בשבוע – בשבועות האחרונים לפחות פעמיים-שלוש בשבוע – יש לנו התכתבויות, ווטסאפים, או שיחות טלפון, לנסות לעשות כל מאמץ כדי שאף אחד מהצעירים לא יהיה ברחוב. גם האמירה שהם הוצאו בהתראה של יומיים לרחוב היא אמירה שאיננה נכונה. כולם נמצאים בדירות וההסכם החדש עוד לא נכנס לתוקף, אז אני רוצה רגע לדייק שצעירים לא באמת הוצאו מהבתים ונזרקו לרחוב.

אין ספק שהסיפור עם הממ"דים נמצא בכל המכרזים החדשים שיצאו, הן ב-48 דירות של "גשר לעצמאות", הן בסיפור של "החוט המשולש", הן ב"הלל". השורה הזאת נמצאת בתוך המכרזים הכתובים של המשרד.

איזו שורה?

שורה של מיגון תקני נמצאת בתוך המכרז.

לא ממ"דים, מיגון.

הנספח י"ח8 נמצא במכרזים של כולם, זה נספחי מיגון גנריים שנמצאים בכל המכרזים שהוצאו ע"י המשרד לפחות בשנתיים האחרונות.

היום בכל הארץ המיגון של משפחות נע בין ממ"ד, אידיאלי, לבין ממ"ק, לבין מקלט. משרד הרווחה עשה פה איזושהי בידול לאוכלוסייה פגיעה יחסית ונתן לה אופציה אחת עבור היכולת שלה להיות באותו דיור ספציפי. אני לא כל כך מבינה למה. למרבית חבריי אין ממ"ד, אנשים עם משפחה, עבודה, יציבות, הכל. הם רצים אל המסדרון הבטוח או יורדים למקלט. למה אנחנו מאבחנים דווקא אוכלוסייה יותר פגיעה, מקשים עליה ומייצרים מצב שהיא הופכת להיות פגיעה עוד יותר? למה המכרז הופך להיות משהו שיוצר פגיעות נוספת? אני מסכימה למיגון אבל מיגון תקני מאפשר עוד קטגוריות.

החליט אגף ביטחון של המשרד יחד עם אגף בינוי להכניס כבר שנתיים וחצי את הנוסח הספציפי הזה.

למה? שרון כרמי, יחידת החירום והביטחון, משרד הרווחה.

קודם כל אני אציין שמאחר שהנושא הזה נמצא על שולחן המנכ"ל אנחנו קצת מנועים מלדון בעניין הזה בפרטי פרטים.

צריך להזמין את המנכ"ל?

זה נמצא כרגע על שולחנו והוא למעשה זה שייתן את ההחלטה ולכן אני די מנוע.

אבל מה הסיבה? כממונה יחידת חירום ביטחון תסביר לנו. למה הבידול הזה נעשה? למה מהסעיף הכללי הפכנו לסעיף יותר פרטני?

אני יכול כמה דקות?

בוודאי. עדיה, אתה רוצה אולי להתייחס?

לא.

אתם הדרג המקצועי, אנחנו מבינים שיש פה איזושהי בעיה שיושבת על כולם. אנחנו גם רגילים לעבוד עם יתד בשיתוף פעולה מאוד הדוק ואין ספק שיש כאן איזושהי דרישה שנוצרה כנראה מכוונה טובה, אבל היא באה לברך ויוצאת מקללת, אז כדאי לחשוב על זה רגע, הדבר עדיין לא סופי, חבל כל כך.

הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה – ומירי, יש לי הרבה הערכה לשיחות הטלפון שאנחנו מקיימים אבל בכתב קראתי 10 פעמים את המכתבים שקיבלתי ממשרד הרווחה, אין אפילו במקום אחד אזכור ברמז לכך שהמשרד לוקח אחריות על הדיירים שנזרקו לרחוב ב-1 בדצמבר. העובדה ש"הלל" מחזיקה אותם בדירות זה לא דבר שהמשרד יכול להתהדר בו, בכך שלדיירים יש דירה. יש להם דירה בגלל שעמותת "הלל" החליטה לתת להם דירה. אין בשום התכתבות ביני לבינך, ובשום התכתבות ביני ובין אגף הרכש ושום התכתבות ביני לבין הלשכה המשפטית, אין מילה אחת של לקיחת אחריות מצד המשרד על אותם 30 דיירים. אני מחזיק אותם כרגע בלי שום התחייבות כתובה של המשרד לממן את הדבר הזה.

אני רוצה להגיד יותר מזה, 30 הדיירים שהוא מדבר עליהם זה דיירים שנמצאים תחתיו, תכף ידברו פה עוד עמותות ועוד אוכלוסיות, אנחנו מבינים שהתמונה רחבה יותר, אבל הדבר הזה עצוב לי במיוחד בגלל שאנחנו יודעים שהמענים גם כך מאוד מיובשים ומעטים. ברור לי שהכסף הזה היה יכול לסייע מענים חירומיים הכרחיים אחרים אז זה עצוב פי כמה. המשאבים שלכם מוגבלים, כמו של כל העמותות, ואתה מסבסד דיור שהיה צריך להיות מסובסד לחלוטין בגלל שמישהו בא לברך ויצא מקלל. אין לי שום מחשבה שהייתה כאן כוונת מכוון אבל ההתעקשות כבר לא-תקינה. ברגע שמתעקשים על טעות, אם הכבוד של מישהו על הסעיף יותר חשוב מאשר לתקן, אז כבר יש לי בעיה עם זה. ברגע שזה קורה אנחנו גם גורעים מענים נוספים.

יגאל גולדשטיין, מנכ"ל עמותת "החוט המשולש", בבקשה.

העמותה מפעילה 6 פרויקטים חוץ-ביתיים המון שנים עם משרד הרווחה. העמותה הייתה חלוצה בתחום של צעירים בסיכון עוד ב-2006 ויחד עם המשרד לאורך השנים שני הוסטלים, שתי דירות מעבר ושני שאלטרים, שאלטר לצעירים ושאלטר לצעירות חרדיות. לי מאוד חשוב לחדד שני דברים: אחד, גם מכרזים שכן יצאו לאחרונה, יחד עם סמנכ"ל בטיחות במשרד הרווחה עברנו על הדברים, עברנו על הבתים וקיבלנו אישור, דווקא בפרויקטים חדשים. זה נכון שמופיע נושא המיגון, של הממ"ד, אבל גם לגבי בית שאין בו ממ"ד יש לנו אישור של משרד הרווחה והפרויקטים עובדים. אז צריך להתייחס לא רק למכרזים החדשים כי בתוך המכרז החדש אנחנו עובדים תחת מכרז חדש בבתים שאין להם ממ"ד לצורך העניין. צריך להסתכל על זה, צריך להבין.

איך זה?

השאלה, אני חושב, למשרד, כי עד שהתחילה המלחמה המשרד היה הרבה יותר גמיש בעניין הזה. אני רוצה לחדד עוד כמה דברים. המכרז כותב שצריך להיות שאלטר לצעירים בירושלים שחייב להיות ברדיוס מאוד מסוים ממרכז העיר. להשיג בית שיוכל להכיל 14 צעירים במרכז ירושלים זה כמעט בלתי אפשרי. המשרד הבין את זה וכשמצאנו בית אישרו, אמרו שאם יהיה צורך בממ"ד אז יימצאו בחלק מסוים של הבית כי גם אין מקלט אפילו באזור. הבית הזה הוא תחת מכרז אבל אם היום הייתי במצב של יאיר הייתי צריך לעבור בית, וצריך להבין שמעבר בית של עמותה זה 200,000 שקל, זה לא מעבר רגיל.

במידה ואתה מוצא את החוזה שמתאים בדיוק לקריטריונים של המכרז והכול.

נכון.

כמו מרכז הלב בחיפה של על"ם, שזה סיפור של חוזה ארוך שנים.

אז צריך גם להתייחס לפרויקטים קיימים ולהבין שאפשר להטיל את הגזירה הזאת אולי על דברים עתידיים אבל בדברים שקיימים חייבים לחזור לגמישות אחורה ולא להסתכל דווקא מתוך הפרספקטיבה של המלחמה.

זו גמישות שנועדה להגן על אנשים בסיכון, זו לא גמישות שנועדה להסיר אחריות. היא שומרת על לקיחת האחריות כי במובן הזה העלויות גורעות מהמענים, למצוא מקום וכו'.

זה היה קיים. עד המלחמה היה שיח, אפשר היה לדבר ולהבין. במקומות שאין ברירה גם המשרד ידע להתגמש ולאשר גם בפרויקטים חדשים, גם תחת המכרזים החדשים בשנתיים האחרונות.

תאיר ראבוחין, רפרנטית רווחה, אגף תקציבים, משרד האוצר, בבקשה. מה תקציבי האוצר לטובת תוכניות דיור רווחה לצעירים בסיכון והאם התקציב עתיד להשתנות, להשתדרג?

ראשית, אלה לא תקציבי אוצר אלא תקציבים של משרד הרווחה שבמסגרת סדרי עדיפויות ותוספות שהם מקבלים בתקציב מתעדפים גם בנושאים האלה. ככל שאני מכירה, התוכנית שאנחנו מדברים עליה כרגע, שהיקפה כ-70 דירות, מדובר בכ-300,000 שקל בשנה. מהעבודה השוטפת והיומיומית שלי עם אנשי המקצוע במשרד הרווחה, אין פה סוגיה תקציבית אלא איזשהו אירוע שדנתם בו עכשיו ארוכות ולפחות אנשי המקצוע בשיח איתי סוברים שתוספת תקציבית לנושא הזה לא תפתור את הבעיה כי הבנתי שיש מחסור בדירות האלה, כמו שכבר הוצג פה. קשה מאוד למצוא כרגע דירות עם ממ"ד.

אנחנו מבדילים פה כרגע בין עדכון המחירים, שזו סוגיה אוצרית לחלוטין, לבין הסוגיה התפעולית כרגע. השאלה שלי היא האם התקציב עתיד להשתנות במובן של הרחבת הדיור והמענה החירומי, אם את יודעת על איזו תוכנית בתקציב 24 שתהיה עם תוספות.

תקציב 2024 המאושר, שבמסגרתו בין היתר משרד הרווחה תכנן להרחיב שירותים בכל מיני נושאים בתחום הרווחה וקיבל תוספות תקציב מאוד משמעותיות - - -

בתקווה שלא יקצצו עכשיו.

כרגע אין ודאות לגבי מה שיהיה עם התקציב. אני יכולה לומר שאין שום כוונה לבצע קיצוצים דרמטיים בתחומים החשובים האלה.

בתקציב המעודכן של 23 הסעיפים האלו קוצצו? כי אנחנו לא קיבלנו ספר ירוק וספר כחול של סעיפי התקציב.

לא, באופן כללי לא נעשה שום קיצוץ בשום סעיף ברווחה. להפך, הייתה תוספת תקציב ב-23 של קרוב למיליארד שקל בשירותי הרווחה.

גם בתקציב המעודכן?

כן, שאושר ב-14 בדצמבר.

בסדר גמור, תודה. צליל שילדר, עמותת על"ם, בבקשה.

פחות באנו לדבר מפריזמת מכרזי הדיור, ממ"ד, ממ"ק, אלא כן להדגיש כמה נקודות חשובות, את השקיפות של האוכלוסיות שאנחנו עובדות איתן. צעירים וצעירות חסרי בית, חסרי עורף משפחתי, במסגרות 24/7, הלנות חירום, גם בשאלטרים – למרות שזו מילה לא יפה – וצעירות אימהות שבעקבות המלחמה, כפי שיודע כל מי שעבד עם אוכלוסיות בסיכון, אוכלוסיות מוחלשות, יש גם מצטרפים חדשים לתוך המעגל הזה וגם החרפה של המצב הקיים של אוכלוסיות שגם כך לא נראות בדרך כלל.

אנחנו פוגשים את זה גם בנגישות של האוכלוסיות האלה לשירותים חברתיים. אוכלוסיות של מפונים, צעירים וצעירות שמפונים שהיו מחוברים ברשויות שהם גרים בהן או בתוך המסגרות ובעצם נאלצו להתפנות, לחזור אחורה, לנסות לייצר איזשהן מערכות תמיכה מההתחלה, כשגם העובדים הסוציאליים הרבה פעמים לא פנויים לדבר הזה כי הם מפונים בעצמם ומתמודדים עם כל מה שיש להתמודד אתו כמפונה וקצת פליט.

אנחנו רואים את זה בכל מה שקשור למצב תעסוקתי כלכלי. גם צעירים וצעירות שהצליחו לייצר איזושהי שגרת עבודה, לייצר הכנסה, לייצר יציבות, המלחמה לקחה אותם ממש אחורה, ברגרסיות לדפוסים הישרדותיים של חיפוש מסגרות יום להצטרף אליהן אם הם עדיין בגיל. אנחנו פה עם השאלה איזה מענים המשרד מציע לצעירים וצעירות שהם על סף הגיל הזה, על סף 26. כרגע, במצב הנוכחי, אין להם בית לחזור אליו כי אין עורף משפחתי, אין להם בית כי הם היו צריכים להתפנות, ומי שלא רשום למשל ברשות מסוימת גם אין לו שום תמיכה מהממשלה כדי לקיים את עצמו. מה אנחנו אמורות להגיד לצעירה בת כמעט 26 שמגיעה? שאנחנו לא יכולות לתת לשירות יותר?

אני אגיד שגם בכל מה שקשור לצעירות אימהות – שזה בכלל נושא מאוד נישתי שגם לא מקבל מענה מיתד בגלל האגפים, בגלל השייכות לפרט ומשפחה – יש שם את כל ההיבטים של ההורות, של להיות עם הילד במשך חודשיים או שלושה בבית, שגם כך חוזרים להיעדר עורף משפחתי, מרחב ציבורי שהוא מסוכן, גם אובייקטיבית וגם כי הוא מעלה טראומות מטופלות ולא מטופלות, פוסט-טראומה. גם צעירות שעבדו, שהצליחו להיכנס למעגל העבודה טרם המלחמה, מוצאות את עצמן שוב ברגרסיה מאוד מאוד גדולה אחורה כשהשירותים החברתיים לא נגישים כי עמוס תמיד וכי לא יודעים לעבוד עם צעירות בפרט ומשפחה, אוריינטציה אחרת, וכי יש חוסר בכוח אדם והעובדות באמת לא פנויות ולא זמינות.

אנחנו רואות גם הרבה יותר קשיים בהורות עצמה, בהתמודדות עם הילדים, ביכולת לתת מענה לצרכים הרגשיים של הילד, שהם גם הרבה פעמים תוצאה של הצרכים הרגשיים של האם, הרבה פחות פניות. בטח שחזרה לעבודה עכשיו זה לעשות תהליך מחודש והרבה הרבה יותר ארוך. האמון בביטחון האישי בכלל נפגע ואנחנו רואות צורך בשיקום יסודי של תהליכים שכבר החלו, גם צעירות אימהות, גם צעירות שצרכו מרחבים של 24/7, הצליחו לעשות תוכניות שיקום, להשתלב בקהילה, ובעצם חוזרות לצרוך את המקומות הבטוחים שהן מכירות.

אלה נקודות שהיה חשוב לנו להנכיח גם, למרות שזה לא סביב מכרזים, איזה מענים, האם בכלל זה בחשיבה של תקציבים שמופנים לאוכלוסיות האלה, מה עושים עם אוכלוסיות צעירים וצעירות שנמצאים ברגרסיה, שהם חסרי קורת גג או שהם מחויבים בתשלומים על שכר דירה כשהם לא גרים בדירה אבל גם לא זכאים למענקים כאלה ואחרים.

תודה רבה. אורה זלטקין, על"ם, תרצי להוסיף?

צליל באמת הציגה את כל הנקודות. צליל יותר בתחום אימהות צעירות ואני מנהלת את "גלגל" בירושלים, קורת גג לצעירות חסרות בית. בהקשר הזה אנחנו באמת מזהות שיש איזו שקיפות. כלומר, הצעירות שכבר היו שקופות לצערי נשארות שקופות. הרבה פעמים גם כשהן יוצאות מהמענה שלנו, ואנחנו מזהות שגם צעירות שהיו לפני שנתיים, קיבלו מענה וכבר יש להן דירה, אבל זו דירה מחולקת ולא חוקית, כל מיני דברים כאלה, יוצאות עוד פעם וחוזרות, איזושהי רגרסיה של מצב הישרדותי בלי לקבל את המענים מהמדינה. הן לא נחשבות ככתובות בשום כתובת. אנחנו מזהות שהאוכלוסייה מוכפלת, יותר ויותר צעירות. גם נוספות צעירות שאולי לא היו מקבלות את המענה שלנו בשגרה – כי אנחנו מענה חירומי ולצעירות שהן בקצה, זנות ותופעות שאנחנו מחשיבים בקצה של הסיכון – הפניות גדלות כי צעירות מפונות גרות עם הורים ומצבי הסיכון עולים רמה.

אני אשמח שתהיו, אתן ספציפית, אם תרצו, בגלל הסוגיות האלו בתפוצה שלנו של דיונים בנושא, כי על"ם תמיד מגיעים ואנחנו דנים בכל רצף הטיפולים, בשיתוף פעולה עם יתד והארגונים, כבר תקופה ארוכה, על כל הסיפור של צעירים חסרי עורף משפחתי, בייחוד לצעירות, לאוכלוסיית יוצאים בשאלה, לכן אני חושבת שכדאי גם שאם יש לכן אינפוטים מהשטח שתוכלו להביע. תהיו בקשר עם אופיר, היא תיקח מכן פרטים ותזמין אתכם גם פרטנית כדי להצטרף לדיונים בלי קשר לעל"ם, כמוזמנים תמיד.

היה לנו דיון גם על שורדי המסיבות שהגיעו מעל"ם ואתם הייתם חלק אפילו מהגורם שנפגע כי נרצחו שלוש מתנדבות. אנחנו גם את זה הזכרנו. לכן חשוב מאוד להנכיח את הסוגיות הפרטניות ואנחנו בגלל זה גם לא פעם עושים את הדיונים הפרטניים האלה, כי אנחנו מבינים שפה אפשר לדון רגע ולהנכיח סוגיה מסוימת, לטפל בה ולעבור לסוגיה אחרת.

אלון ברמי, מנהל תחום קהילה, עמותת "אותות", בבקשה.

תודה על ההזמנה ותודה בכלל על הדיון החשוב הזה. קודם כל אני מסכים עם החברות והחברים מהצד של העמותות. המורכבות היא מאוד מאוד גדולה. אנחנו ב"אותות" מפעילים מעל 20 דירות, מסגרות הוסטליות לצעירים וצעירות. נמצאים במצוקה מאוד קשה. אנחנו מרגישים שגם הנהלים לא עד הסוף סגורים וברורים, גם לא עכשיו עדיין, מה נכון ומה לא נכון, דירות שאושרו בעבר והיום אומרים לנו כבר לא. היום המסר מאוד ברור של המדינה – דירות עם ממ"ד בלבד.

נמנעו פה לדבר על תקציבים ואני רוצה להגיד במילה אחת, זה גם סיפור, זה גם אישו, כי להגיע לדירה עם ממ"ד זה פערים מאוד מאוד גדולים. אם אנחנו מדברים על תקצוב של המדינה של 4,000 ש"ח לדירה אז הממ"דים מדברים על 7,000 פלוס. זה פערים נורא נורא גדולים וצריך לחשוב איך מתמודדים עם זה. כרגע לנו אין פתרונות במקום הזה. אנחנו נורא מתקשים למצוא דירות, בטח למצוא תקציב כדי להשלים את התקציב שהמדינה מתקצבת אותנו. אנחנו נכנסים ל-24, שנת מלחמה, הפילנתרופיה פחות תיתן ותתמוך ואנחנו במצוקה במקום הזה.

עוד משהו שחשוב לקחת בחשבון זה מאפייני האוכלוסייה. אנחנו מתעסקים גם עם צעירים וצעירות מקהילת הלהט"ב, אנחנו מתעסקים עם צעירים וצעירות מהחברה הערבית, הכול נורא נורא רגיש היום במדינה, כל תנועה, כל מעבר, כל שינוי מעורר עוד פעם את כל המסביב, זה נורא נורא קשה. המצוקה היא אמיתית וקשה ואני עדיין לא מצליח להבין מה נכון, מה ההסכמים אומרים, מה הפירושים להסכמים האלה. זה נראה עדיין נורא נורא ערטילאי.

תודה. נלי גבע גלמן, מנכ"לית עמותת SOS לילדים, בבקשה.

אני נמצאת פה בכובע של הפעלת דירות "גשר לעצמאות" יחד עם "ילדים בסיכוי" ו"אור שלום", דירות מעבר לצעירים בוגרי פנימיות. אין לי הרבה מה להוסיף אבל הסתכלתי פה בנתונים, 62% מהבתים והדירות במדינת ישראל ללא ממ"ד. זאת אומרת, 62% מהאנשים במדינת ישראל גרים בלי ממ"ד. אז אני רק רוצה להוסיף, אם מדינת ישראל, מתוך משרד הרווחה, מחליטה שצריכים ממ"ד לצעירים האלה אז תואיל מדינת ישראל ותגיד שכל האוכלוסייה צריכה כי כולנו מופגזים בכל מקום, לא משנה איפה אנחנו גרים, ואז אפשר יהיה להנחיל את זה גם לצעירים שלנו.

אגב, בהמשך למה שאת מעלה צריך לשים שאלה למשרד המשפטים, אולי לייעוץ המשפטי, האם זו לא תקנה מפלה. אם היא לא מתקיימת כך, יש מצב שעשו פה משהו שבכלל לא עומד משפטית. את צודקת. נבדוק את זה עם הייעוץ המשפטי של הוועדה, עם תמי, אם יש כאן החמרה שבעצם מפלה את האוכלוסייה ויכול להיות שנוציא מכתב על כך בהקשר המשפטי.

תמר מילינר, "ילדים בסיכוי", בבקשה.

אני מביאה שתי נקודות נוספות. אחת, אני החזקתי את כל התפעול של התוכנית אצלנו, ב"ילדים בסיכוי", בשנים האחרונות והמשימה לאתר את הדירות האלה עוד קודם הייתה משימה מורכבת. שישה צעירים במצבי סיכון, אנחנו נדרשים ברמה הטכנית לשלושה חדרי שינה מרווחים דיים ששני אנשים מבוגרים יכולים לקיים בהם שגרת חיים סבירה וזה אתגר בפני עצמו. בוודאי שאנחנו רוצים לשים אותם בערים טובות וסבירות, עם מקומות תעסוקה, עם נגישות לתחבורה, עם נגישות ללימודים וכן הלאה, ולא לשים אותם רק בפריפריה של החברה הישראלית שממנה הוצאנו אותם מלכתחילה. להוסיף על זה את האתגר של למצוא ממ"ד בתוך הדירה הזאת הופך את זה כמעט למשימה בלתי אפשרית, ואני שמה בצד את עלויות השיפוי, עלויות המעבר, עלויות שכר הדירה וכן הלאה, אפילו ברמה הטכנית לאתר אותם.

דבר שני שחשוב לי לומר זה שלאורך שנות ההפעלה האלה, במקומות שנדרשנו לשיקול דעת יצירתי, מאחר שאוכלוסיית הצעירים שלנו היא צעירים מתפקדים, במקומות שהיו תרגילי בטיחות, במקומות של הדרישות שתהיה כריזה, לא כריזה, כן מצלמות, לא מצלמות, משרד הרווחה ידע לגלות את ההבנה כשמדובר באוכלוסייה מתפקדת, אוכלוסייה נורמטיבית, שמקבלת שירותי משרד הרווחה אבל לא כל הדרישות חלות עליה, כמו השמה חוץ-ביתית לקטינים או כמו נשים במעגל הזנות. האוכלוסייה הזאת היא אוכלוסייה יחסית מתפקדת וידעו לעשות את ההתמרות ואת השינויים הנדרשים כדי לתת לחבר'ה האלה תחושה של חיים בריאים, מתפקדים, מקבלים את התמיכה שהם נדרשים אבל גילו שונות, ידעו להפעיל את השונות הזאת.

אני חושבת שגם במקרה הזה אנחנו מבקשים, מצפים, שנחיל את השונות הזאת גם פה, כי באמת אם החבר'ה האלה מספיק מתפקדים לעבוד, ללמוד, לעשות שירות צבאי, שירות לאומי, וכל הדרישות הלגיטימיות מצעירים במדינת ישראל, אפשר גם לבקש מהם, כמו מרבית אוכלוסיית ישראל, ובטח אם אנחנו לא בקו ראשון לעימות בשום מקום – אנחנו לא נמצאים בקריית שמונה ולא נמצאים כרגע בעוטף – להגיע למקלט, למרחב מוגן, בתוך דקה וחצי או פרק הזמן שנדרש.

גם היינו בדיון רק לאחרונה על מיגון בבתי הספר בוועדת החינוך – אם עדיין אין דרישה כזאת אפילו ממוסדות ציבור ומוסדות חינוך, יש הגדלת ראש לא כל כך מובנת בהיבט הזה.

אפרת רותם, איגוד העובדות והעובדים הסוציאליים, בבקשה.

תודה. על הסוגיה המכרזית – אני מודה שכל עוד זה לא המקלט אצלי בבניין עם העכברושים אני חושבת שאין לי שום דבר אחר לתרום בנושא ומשם אפשר רק להשתפר. אבל אני כן רוצה לנצל את הפורום ולהציף סוגיה אחרת. אני לא הולכת לחדש שום דבר במה שאני הולכת להגיד, שכשאנחנו מדברים על מעני דיור מדברים על רצף של מענים, כשהשאיפה היא כמובן שצעירים בסופו של דבר לא יזדקקו למענים האלה ויוכלו לתפקד באופן עצמאי בחברה. זו השאיפה של כל מי שכאן סביב השולחן. אחד המענים האלו הוא סיוע בשכר דירה. זה מענה מצוין - - -

שלא התעדכן 20 שנה?

אני עוד לא בסכום.

זה מחבר אותנו, אפרת, לנושא משותף שלנו – דיירי הדיור הציבורי.

נכון, אבל אני עוד לא בסכום, אני בתפעול. התקציב ניתן, כמו שכולם יודעים כאן, תקציב שנתי מסוים או תקציב תקופתי מסוים, ואם שפר מזלו של הצעיר להגיע כאשר יש תקציב הוא יכול לקבל ואם לא הוא צריך לחכות עד לתקציב הבא. כך למשל, צעירה שמגיעה בדצמבר, אומרים לה: נגמרה השנה, תחזיקי את התפקוד שאת יכולה עוד חודש-חודשיים, עד שיהיה תקציב חדש. זו סוגיה – לצערי תאיר כבר לא בחדר – שהייתי שמחה שהוועדה גם תבחן.

בהחלט. אני מאוד מקווה שגם נצליח לקיים דיון על הדבר הזה. זה משהו שכבר עולה תקופה מאוד מאוד ארוכה. שכר הדירה זה משרד השיכון, זה משהו שהוא כבר יותר מדי זמן. יתד נותנים סיוע, לוקחים את הקריטריונים של משרד השיכון, אם אני לא טועה, הילה כבר תרחיב על כך. המדינה לצערי לא כל כך מאמינה בדיור בבעלות, חבל, אבל היא מאמינה בשכירות. היא מאמינה בשכירות אבל היא לא מעלה את הסיוע בשכר דירה, אז היא מייצרת פה לא פעם מצב באמת אבסורדי וזה עניין של מדיניות רחבה. גם 20 שנה לא התעדכן הסיוע בשכר דירה, זה פשוט לא נתפס.

הילה, תוכנית יתד, בבקשה.

קודם כל, אפרת צודקת, אבל אני רוצה להכניס את המורכבות דווקא כדי שתוכל להיות כאן פעולה אקטיבית. הסיוע בשכר דירה לצעירים היום הוא שותפות של יתד ומשרד השיכון. התקציב הוא תקציב מלא של יתד, זה נכון שזה באמת תלוי תקציב וככל שנתוקצב יותר לטובת העניין כך יעמוד יותר תקציב לטובת סיוע בשכר דירה. ההפעלה היא במשרד השיכון אבל לא בתקנה ייעודית לעניין, מה שאומר שמשרד השיכון לא יכול להחזיק את הכסף יום אחרי ה-30 בדצמבר ולכן זה מאוד מאתגר. אנחנו לא רוצים להעביר כסף למשרד השיכון ושב-30 בדצמבר היתרות יחזרו לאוצר.

יש פה מהלך נורא מורכב, שגם כשיש לנו כסף צריך לנהל את זה מאוד מאוד חכם כדי שהצעירים יספיקו לנצל ולממש את הכול לפני סוף דצמבר. אם התקציב יושב בתוך תקנה רשמית ממשרד השיכון, אז הכספים בתקנות לא נלקחים ואז אפשר להעביר את הכסף בצורה רציפה ולא להיות במצב שמחכים מדצמבר למרס, לפעם הבאה שאפשר יהיה להעביר תקציב. לכן זה אתגר משותף.

מה מונע לעשות את המהלך הזה?

פנינו כבר לגבי המהלך הזה. אני חושבת שצריך להיות דיון משותף שלנו עם משרד השיכון והאוצר, אולי גם משרד המשפטים, כדי להגדיר את הנושא. אנחנו חריגים בתוך ועדת החריגים של משרד השיכון. אני אגיד שמשרד השיכון כאן בשיתוף פעולה מדהים אבל מחוץ לתקנה ולכן הכסף שלנו לא נשמר שם. אז אם נוכל לשמור את הכסף, להבטיח אותו בתוך התקנה של ועדת החריגים – ואני בטוחה שמשרד השיכון ינסח את זה יותר טוב ממני – נוכל להעביר לשם תקציב שיהיה בטוח ורציף.

גם אמרנו בוועדה הקודמת, ממש שמנו כיעד וביקשנו בתקציבי החירום להעביר תקציב יותר גדול כדי שהתמיכה לא תהיה שלושה חודשים או חצי שנה אלא בין תשעה חודשים לשנה, לתת ביטחון כלכלי ולא פלסטר. אני רק מסכימה עם הדברים.

החוק של הכרה בצעירים חסרי עורף משפחתי, חוק שאנחנו מנסות להעביר כבר שנתיים, יכול להסדיר גם את זה בתוכו.

כן, הכנסנו שם סעיף של סיוע בשכר דירה של שנתיים.

נכון, זה מה שצריך להיות, לא חצי שנה.

ואז זה ייעודי לאוכלוסייה שבאמת תהיה מובחנת.

זה בדיוק מה שלא פעם מסדיר את הסמכויות ונותן לכם את הסמכות גם לקבל את ההחלטות האלה ולא להעביר חזרה. החוק יכול לפתור גם את זה, אם אני לא טועה. צריך לפתור את זה בלי קשר אבל החוק מאפשר את אותה גמישות.

דפנה דקל, הביטוח הלאומי, בבקשה.

רציתי רק להתייחס לדבריה של צליל לגבי אותן נשים של האוכלוסיות שמפונות. כחלק מהמענה, אם הן רשומות בכתובת מגורים ששייכת לאזורי העימות או לעוטף עזה, הן מקבלות מענק אכלוס. אז הן כן מקבלות מענה אם כתובת המגורים באמת הופיעה באזור שהוגדר כאזור עימות או יישובי העוטף.

הבעיה אבל לא פעם, בגלל מה שהציגה פה עדנה, היא היעדר בהירות למרחב. הדיון הקודם והדיון לפניו שהתקיימו פה סתרו אחד את השני. יש אוכלוסייה שהייתה בסימן שאלה. הרי הכול כפוף לחוזה שכירות, אפשר להגיד שהמענק הוא גם אם לא העבירו שכר דירה, אבל יש אוכלוסיית סטודנטים שגרו במעונות צעירים בסיכון.

שם באמת יש בעיה. אני מוכנה לבדוק. השאלה מה כתובת המגורים שלהם שמופיעה. זה בתנאי שמופיעה כתובת מגורים שהוגדרה לפי החלטת ממשלה יישובי עימות.

בדיון הקודם-קודם על צעירים חסרי עורף אמרו לנו: אין בעיה, המוסד אומר שהיא אכן פה במעונות, לומדת, והיא מקבלת את המענק, את הפיצויים. בדיון הקודם, מהבוקר, גילינו שהדבר לא כך בכלל, שאם אין חוזה שכירות, אנשים שגרים במעונות או בכל מקום לא מקבלים את מענק האכלוס למרות שהם למדו בתל חי לצורך העניין או בספיר ופונו. אני רוצה להבין איפה הפער בין שני דברים שנאמרו לנו חד משמעית בדיון עם רשות המיסים וכולם. מה את יודעת?

אני לא יודעת, אין לי מושג, אני מוכנה לבדוק את העניין הזה בהחלט.

תודה. אני אשמח. נשים את זה בסיכום הדיון ונהיה אתך בקשר. הילה כותבת לנו שהצעירה מהדיון הקודם היא צעירה מיתד, היא קיבלה בסוף על בסיס חוזה מהמעונות. מוזר שהחבר'ה בתל חי לא מקבלים את זה. אנחנו צריכים להבין מה קרה כאן. יש פה איזה פער ברשות.

אני חוזרת אליכם, נציגי הרווחה, אני רוצה לדעת מה סוגיית הביטחון שבגללה סעיף י"ח8 הפך להיות יותר פרטני משהוא היה ואינו מתייחס למיגון באופן שמאפשר מרחב אופציות אלא ממ"ד ספציפית.

קודם כל אגיד שאני תושב העוטף, אני גם מפונה כרגע, הממ"ד מציל חיים, כדאי לכם.

כדאי למדינה. אני אתך.

מניסיון.

אני ממש מסכימה אתך. אני גם חושבת שיש מרחבים שכנראה צריך ממש להגדיר אותם כמחייבי ממ"ד בגלל מהירות הפגיעה אבל בטח לא בכל המרחבים כרגע.

באיום הייחוס אנחנו מדברים על כלל המדינה, זה שכרגע זה בצפון ובדרום - - -

62% בלי ממ"ד. אנשים פה מפונים.

לא אני כתבתי את איום הייחוס, אני רק מצטט. לגבי הנספח הזה, הנספח נכתב לפני כמה שנים ואלה החלטות המשרד. בגלל שהייתה פנייה נדרשנו לזה עם המנכ"ל וזה יושב על שולחנו. ברגע שתהיה החלטה ונדע איך ניתן לבוא לקראתם בנושא הזה אני מניח שניתן, זה לא משהו כזה מורכב.

זה גם לגמרי לגיטימי לשים כמענה חירומי – מקלט, ממ"ק, ממ"ד – את כל האופציות בתוך זה. ברגע שאנחנו מגבילים אנחנו מצרים את הצעדים של הציבור הזה.

לגמרי. אני גם מסתכל על מה שכתוב, זה במשפט ולא מורחב, כמו שבעיניי זה אמור להיות, זה נכתב כמובן לפני הרבה זמן. ברגע שאתה מפרט יותר קל להבין למה מתכוון המשורר.

אז בעצם אתה אומר שכרגע ניתנה פרשנות מחמירה וזה לא רשום באופן הזה?

לא בהכרח. אני אומר שניתנה פרשנות. אני לא יודע מה פירשו ולכן אני אומר, הגישו בקשה, זה יושב אצל המנכ"ל, נשב ונדון ביחד. אני שוב אומר שכנראה אנחנו ניתן איזשהו מענה, אני מניח שנבוא לקראת.

המשפט המדובר עליו הוא המשפט הבא – וכל אדם ישפוט לפי הבנתו את השפה העברית – "לא תאושר דירה שאין לה מיגון תקני". זה מה שכתוב. במקום אחר כתוב שמפורט לפי תקנות ההתגוננות. יש כאן מסמכים על השולחנות – ולמי שחסר אני אתן – תקנות ההתגוננות אומרות שמקלט הוא מיגון תקני. הלכה הלשכה המשפטית של משרד הרווחה ובפלפולי פלפולים באה וטוענת את הטענה הבאה: כתבנו "לא תאושר דירה שאין לה מיגון תקני", הכוונה שהמיגון יהיה של הדירה ולא של הבניין. חברים, את הפלפולים האלה אני זוכר מלימודי הגמרא, אבל זה בוודאי לא כתוב שם.

יש לי שאלה על מה שאתה אומר.ה אם עד עכשיו – אומרים גם יגאל, עדנה ואחרים – הנספח הזה היה קיים לפני הפרשנות ואישרו?

סמנכ"ל הרכש של משרד הרווחה כתב בעצמו - - -

זה לא היה במכרז של 2017.

אבל, מירי, את יודעת שבמכרז הזה שלנו כתב ביוני סמנכ"ל הרכש של משרד הרווחה את המשפט הבא: "מאושרת דירה ללא ממ"ד בשל גיל החוסות והעדר המוגבלות".

בחיפה, דירה אחת יחידה ואת כל השאר הוא לא אישר.

אבל זה במכרז הזה?

אבל אנחנו לא ברי-סמכא להגיד היום אם יהיה ממ"ד או לא יהיה ממ"ד. זה יושב על שולחנו של המנכ"ל, ברגע שתהיה תשובה – אנחנו מאוד רוצים לעזור אבל בסופו של יום אני אשת מקצוע, אני דרג מקצועי בתחום הצעירים.

אבל הצעירים ברחוב. מה את רוצה להגיד להם? "אנחנו לא ברי סמכא"?

בסופו של יום, כל מי שיושב כאן הוא דרג מקצועי במשרד. זה יושב על שולחנו של מנכ"ל משרד הרווחה. היה דיון ביום חמישי לפני שבועיים, הוא ביקש התייחסויות מאנשי מקצוע כאלה ואחרים שקשורים לדבר הזה, הוא הנחה אותנו לומר שזה יושב על שולחנו, בימים הקרובים תהיינה תשובות, כשתהיינה תשובות כולם יידעו אותן. זה לא שאני מחזיקה עכשיו תשובה ולא מוכנה לשתף אותה.

האם אני צריך לזרוק את הצעירים לרחוב כדי לקבל תשובה?

אתה צודק, הסוגיה מאוד ברורה. אני מבינה שהדרג המקצועי שנמצא פה לא הוא שיחליט, אנחנו מעמידים אותו באיזושהי פינה. ברור לי גם מכל הלך הרוח שכולנו מבינים, כמו שאמרה עדנה בתחילת הדברים, שאנחנו באותו צד ונקלעתם לסיטואציה, אז אני לא רוצה להעמיד אתכם בפינה. הדברים על שולחן המנכ"ל. יש לכם איזשהו תאריך שאנחנו יודעים שהוא הולך להחליט?

לא.

האם המנכ"ל מתכוון לתת לדיירים האלה מענה עכשיו, היום?

יש הלנות חירום אם יש צורך.

כן, הלנות חירום.

אני מעביר 30 דיירים להלנות חירום?

לא, זו לא תשובה. חבל. אל תתנו תשובות שחבל לתת אותן. אני דווקא באה לקראתכם, אני לא מבינה את התשובות האלה. זה לא לעניין. זה לא פינג-פונג של אגו, זה אנשים בסיכון, החיים שלהם יותר חשובים מהוויכוח.

אנחנו עוד שבוע קובעים ישיבה בת חצי שעה לנושא הזה. אני אומרת חד משמעית: אם הנושא ייפתר תוך שבוע הישיבה מבוטלת, אם הנושא לא ייפתר עוד שבוע הדיון כבר יהיה יותר דומיננטי, במובן שזה לא ייתכן, לא ייתכן שעמותות יספגו את השיכון, לא ייתכן שיינתנו תשובות על הלנת חירום, שהן לא תשובות מכבדות את הציבור הזה, ולא ייתכן שהדבר יתנהל כך. לדעתי, שבוע, בגלל שהדבר הזה גם כך נמצא על שולחן המנכ"ל, זה הרבה זמן, חוות דעת והכל, זה זמן מספק.

בינתיים בזמן הזה, גם לפי הצעתה של נלי, נלך לתמי, היועצת המשפטית של הוועדה, נוציא ממנה התייחסות משפטית לסוגיה הזאת על כל מה שכרוך בה, האם הייתה פה אפליה, פרשנות מחמירה, גמישות שנלקחה, כל מה שקרה בדרך. מבחינתי, הדבר הכי טוב שיקרה הוא לא לקיים את הדיון הזה שוב. אני חושבת שגם אפשר להגיע לזה ואין סיבה שזה יהפוך לסאגה מתמשכת, זו סוגיה מאוד פעוטה, מישהו בא ממקום של מלחמה, זה ברור לי, לחץ והכל, ואמר: בואו נחמיר, ניתן להם את ההגנה הכי טובה שבסוף יצרה מצב שאין להם אפשרות לשכור דירה והאוכלוסיות הכי מוחלשות ברחוב. אנחנו לא רוצים שהדבר הזה יקרה.

יותר מזה, אני חושבת שזה גם פוגע בסוף בהמשך העבודה המשותפת של כל הארגונים יחד עם משרד הרווחה ואגף יתד בפרט בשגרה, עבודה שלהרבה יש מה להתקנא בה. שנתיים וחצי אני פה, עובדת עם הרבה משרדים, העבודה המשותפת והדדית, זו נקודת זכות ונקודת אור בתוך הרבה היעדרי שיתופי פעולה והבנה. אני חושבת שזה גם בגלל האוכלוסייה, שכולם פה פשוט באים בהבנה שזאת שליחות שאין שנייה לה והיא הכי חשובה שיש. אפשר לפתור את זה.

נסכם שעוד שבוע יהיה פה דיון המשך עם חוות דעת משפטית ועם כל הסוגיה הזו. אני מקווה שתהיה בשורה עד אז ושנפתור את זה. אני מודה לכם שהגעתם. הטענה היא ממש לא אליכם. אני חושבת שהציבור פה – יאיר, עדנה, יגאל, צליל ואחרים – מביעים את הצורך כמו שאנחנו מביאים אותו, הם מביאים את קולות השטח, לכן זה לא אישי. זה משהו שהוא כנראה יותר גבוה וצריכים לפעול בזה. אנחנו נקרא את סיכום הוועדה עכשיו ונפעל לפי זה. ננעץ תאריך לישיבה הבאה ונראה מה אנחנו עושים. זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות כרגע כי בשורה לא תהיה פה עכשיו, זה על שולחן המנכ"ל. ניתן למנכ"ל לבחון את זה, לקבל את הייעוץ ולהחליט מה הוא עושה. אני באמת נוטה להאמין שבסוגיה כה פעוטה, אבל קריטית לאותה אוכלוסייה, יימצא פתרון ותהיה הבנה. אני אגיד גם לכם, טוב שאתם מחזיקים בינתיים את הצעירים הללו כי אחרת מי יודע מה היה קורה. זה לא מובן מאליו גם שיש חברה אזרחית עם אחריות בעת הזו וטוב שאתם קיימים.

סיכום והחלטות מישיבה בנושא "מערך דיור חירום לצעירים בשיכון בכלל וב"חרבות ברזל" בפרט": הוועדה סבורה שלא תיתכן יצירת פגיעות נוספות של אוכלוסייה פגיעה גם כך ע"י צמצום אפשרויות מגוריה עד כדי חיסולה בשל דרישה לממ"ד. מדובר באפשרות מיגון שאין לרבים בכלל האוכלוסייה בישראל – 62% ללא ממ"ד – והיא אינה אפשרות המיגון היחידה המאושרת ע"י פיקוד העורף. יש ממ"ק, יש מקלט, אמרנו את זה. עוד מדגישה הוועדה שמדובר באוכלוסייה בריאה שבעת אזעקה יש ביכולתה להגיע למרחבים המוגנים הקיימים בדירות הנוכחיות ולכן קוראת למשרד הרווחה לבטל דרישה זו.

הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה, הבריאות והאוצר להגדיל את תקינת העובדות הסוציאליות בכלל האזורים המפונים וכן את תקינת מרכזי החוסן בהם, לטובת הרחבת המענה לאוכלוסיות רגישות שהוחמר מצבן, אימהות יחידניות, צעירים בסיכון מעל גיל 26 ועוד.

בכוונת הוועדה לבדוק משפטית האם התניית מכרזי הדירות בממ"ד מהווה סעיף מפלה לרעה אוכלוסייה זו, שגם כך פגיעה מבחינה סוציו-אקונומית, וכן האם יש פה הרחבה יתרה של פרשנות. יש לציין שאפילו במוסדות חינוך אין דרישה דומה. קיימנו דיון על כך רק השבוע ועדיין זה לא קיים.

הוועדה מבקשת משר הבינוי והשיכון ומשר הרווחה לפעול להגדלת הסיוע בשכר דירה לצעירים בסיכון שלא עודכן כבר 20 שנה. עוד מבקשת הוועדה משרים אלו ומשר האוצר לעגן תקצוב הסיוע בשכר דירה בתקנה תקציבית קבועה וצבועה לייעוד זה בלבד ובאופן המאפשר יציבות לשנה מראש ולא לחודשים בודדים בלבד. אני אוסיף שהגיע הזמן שנתקן את החוק לצעירים חסרי עורף משפחתי, שייתן ליתד את הסמכות הברורה ואת המשאבים הברורים, וגם ישמור עלינו מקיצוץ רוחבי ומפעולות אחרות, תהיה תקנה ייעודית. באמת הגיע הזמן.

הוועדה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי לפעול למתן מענק אכלוס עבור אוכלוסייה זו ואוכלוסיות נוספות בסיכון שפונו כנגד המצאת עותק מחוזה שכירות או חוזה מגורים במעונות המוסדות האקדמיים שפונו. במידה וסוגיית הממ"ד לא תיפתר בכוונתנו לקיים דיון מעקב בנושא בתוך שבוע ימים, בתקווה שמשרד הרווחה יתקן זאת בעצמו. גם צריך לדבר עם תמי, היועצת המשפטית, שתהיה אתנו בדיון. אני מודה לכם. ישיבה זו נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 15:35.