פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
ישיבה משותפת של ועדת החינוך, התרבות והספורט והוועדה המיוחדת לענייני צעירים
25/12/2023


מושב שני

פרוטוקול מס' 123
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
ופרוטוקול מס' 38
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שני, י"ג בטבת התשפ"ד (25 בדצמבר 2023), שעה 12:00

פעילות משרד החינוך למניעת חשיפת תלמידים לתוכן קשה ברשתות החברתיות

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
נעמה לזימי – יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
סימון דוידסון
רון כץ
לימור סון הר מלך

ירון לוי
שרון ניר

קרן רוט איטח - מנהלת היחידה למניעת שימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק, משרד החינוך

נאוה כהן אביגדור - ראש אגף א' תיאום והכוונה אזרחית, 105, המשרד לביטחון לאומי

עדי נעמת - מנהלת תחום השתתפות ילדי ונוער, המועצה לשלום הילד

אסנת אייל - מנהלת מחלקת חינוך, רווחה וקהילה, מרכז השלטון האזורי

הדר להב - מנהלת תחום מוגנות ואוריינות ברשת, איגוד האינטרט הישראלי

איתן קוט - מתאם הפעולות בכנסת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

ישראל זרי - משנה לראש עיריית רמת גן, מחזיק תיק הנוער, ראשי ערים ומועצות

בני פרץ - פעילות חברתית, פנתרים חברתיים

לילי הלפרין - ראש המרכז אמת לסובלנות

סער חלק - סמנכ"ל לוקחים אחריות

אוהד עזרן - מייסד הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת

תמנה סוסנקו - רכזת חינוך

נופר בוכשטב - אחות של יגב, משפחות החטופים

שיר סיגל - בתו של קית' סיגל, משפחות החטופים

תמי סלע

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
דפנה סידס – מנהלת הוועדה המיוחדת לענייני צעירים

שרון רפאלי

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

פעילות משרד החינוך למניעת חשיפת תלמידים לתוכן קשה ברשתות החברתיות

צהריים טובים. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בשיתוף עם הוועדה המיוחדת לענייני צעירים.

מה זה המוסיקה הזאת?

תמיד. זאת ועדת החינוך, התרבות והספורט.

יפה. תמיד יש מוסיקה בהפסקות?

תמיד.

יהודית, כל הכבוד. יפה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

יהודית, כל הכבוד.

אני מתכבד לפתוח את הישיבה בנושא פעילות משרד החינוך למניעת חשיפת תלמידים לתוכן קשה ברשתות החברתיות.

בעקבות המלחמה אנחנו נחשפים פעם אחר פעם לנושא של חשיפה של הנוער שלנו לתכנים קשים. התופעה הזאת קיימת גם לא במלחמה אבל במלחמה אנחנו רואים את התופעה ואת ההשפעות באופן ישיר גם על הפן החינוכי וגם על הפן הנפשי של ילדינו. זה דיון שביקשה חברת הכנסת נעמה לזימי, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת לענייני צעירים. בבקשה, נעמה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

תודה רבה, יוסי, על הדיון המשותף. חשוב מאוד לקיים דיונים משותפים בהיבטים האלה. כמו שאמרת המלחמה רק הדגישה את הסוגיה הקשה שגם פוגשת אותנו בתחומים נוספים בשגרה: תכנים אלימים, תכנים פורנוגרפיים, תכנים שקשורים בביריונות. אבל המלחמה והטבח הנורא הביאו גם זוועות נוספות אל הצעירים, אל הנוער והילדים, ואין ספק שבין זה טראומה משנית והנזקים הנוספים בחשיפה הזאת עלולים לסכן אותם ולהשפיע עליהם ועל התהוות האישיות שלהם.

כשפנתה אליי תמנה לקיים את הדיון הזה אמרתי שזה ממש נכון וחבל שמההתחלה לא חשבנו על זה כולנו כי בעצם מרוב שהיינו בתוך כל מה שקורה שכחנו כמה חמורה החשיפה הזאת בשלב שהדברים היו בלי פיקוח. גם עכשיו הפיקוח הוא לא מיטבי אבל אז גם ללא שום הבנת ההשלכות. כשראיתי את סרטון הזוועות יחד עם כולנו פה אני זוכרת ששאלו אותי האם כולם צריכים לראות את הסרטון הזה, האם הוא צריך להיות חשוף לכולם. ואני אמרתי שהישראלים כאן שכל היום הולכים לימי שבעה ולהלוויות ומנחמים – אנחנו יודעים מה קרה; אנחנו לא צריכים להיחשף לזוועות שעוד יותר יעיבו על הנשמה הדואבת שלנו, ובטח של ילדים ונוער. באינסטינקט חשבתי מיד, למה שילדים ונוער יראו את זה? הם יודעים מה קרה וזה יסכן את נפשם. אבל בסוף הדברים האלה חשופים ופרוצים, והאחריות שלנו היא להבין איך לייצר חומת הגנה ולהבין את ההשלכות ואולי גם פעולת טיפול במי שאחרי החשיפה הזאת יסבול מהטראומה המשנית. זה גם מתחבר לדיונים שלנו על השירות הפסיכולוגי בבית הספר ועוד דיונים שהיו פה – איך נדע לטפל כי בסוף גם נוער וצעירים נחשפו כבר. אין מה לעשות – חלק מהנזק הקשה כבר קרה. תודה רבה על הדיון הזה ואני מקווה שהוא יהיה גם מועיל ופרודוקטיבי.

הבטחתי בדיון הקודם שמשפחות החטופים יפתחו את הדיון. בבקשה.

תודה. אני נופר, אחות של יגב. סליחה, היום קצת קשה. אנחנו ביום ה-80. ישבתי עכשיו בוועדה על זכויות בעלי חיים בזמן המלחמה ורציתי לספר: לאח שלי יש חמישה כלבים וחמישה חתולים. אחת הסיבות שבאותו יום הוא לא הצליח להגיע לממ"ד זה מכיוון שהוא שכב מתחת למיטה יחד עם אשתו וחמשת הכלבים שלהם כי הם לא הצליחו להוציא אותם. הכלבים היו כל כך מבוהלים באותו יום שהם רעדו ולא הצליחו לזוז. הם ישבו במשך שעתיים, אח שלי ורימון, ופשוט לא הצליחו להגיע לממ"ד. התחילו לירות להם לתוך הבית. השאלה האחרונה שאני שאלתי אותו זה מה שלום הכלבים. אז אני יודעת שזאת לא הוועדה הנכונה אבל יגב אחי הוא בן אדם של חופש, של חיות, של מוסיקה, של פילוסופיה. עכשיו הוא יושב שם בעזה. עברו 80 ימים. הייתי גם בשבוע שעבר ושום דבר לא משתנה. הייתי לפני חודש וכל פעם אנחנו מגיעים וזה אותו דבר – נכנסים לוועדות ואין שום שינוי. אנחנו ישנים בקריה – ההורים שלי, אני, אחי הקטן ואנחנו לא ישנים שם כי אנחנו כועסים. ברור שיש כעס. אני רוצה את אח שלי חזרה הביתה. אבל אנחנו שם כי אנחנו אומרים לקבינט ולחברי הכנסת – אנחנו איתכם, אנחנו מבקשים שתעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להחזיר אותם הביתה. אנחנו רוצים שתגיעו, שתדברו איתנו. אני לא כזאת מפחידה, אפשר לדבר איתי. באמת שאנחנו לא נגדכם. יש לי פה שלט: "סומכים עליכם". זאת לא קלישאה, זאת האמת. אנחנו צריכים שתעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להחזיר אותם. זאת פנייה אישית ממני אליכם. אני רואה את נעמה שגם פגשתי בקריה. תגיעו. זה כל כך חשוב לראות את התמיכה שלכם, שתדברו אתנו. אני אתן לכם להמשיך בוועדה, אבל פשוט תזכרו שיש שם אנשים. אח שלי שם ועוד 128 אנשים יחד איתו. הם עדיין חיים, עוד אפשר להציל אותם, וכל יום שעובר – אנחנו לא יודעים מה קורה. מבחינתי אח שלי חי. אני לא יכולה לדעת את זה. שבועיים וחצי עברו מאז שראו אותו לאחרונה ויכול להיות שהוא כבר לא שם. באמת שאנחנו לא יודעים שום דבר ואנחנו צריכים שתעשו כל מה שאתם יכולים בשביל להחזיר אותו. תודה רבה.

תודה רבה.

גם אנחנו מתפללים. אתה רואה את זה - -

תודה רבה, בני.

- - כל פעם כשאני שולח לך שבת שלום אני מברך את כל החיילים - -

תודה רבה.

- - שכולם יחזרו לשלום.

כולנו משתתפים ופועלים. אמרתי את זה גם בישיבה הקודמת. כל חברי הכנסת פה, כל אחד פועל בדרכו – חלקם בפרלמנט הישראלי וחלקם כחברי קבוצות ידידות וראשי קבוצות ידידות פועלים מול פרלמנטים אחרים בעולם. אני באופן אישי פועל ישירות מול יושב-ראש קבוצת הידידות של ישראל-צרפת, חבר הפרלמנט מטיו לפבר ויושבת-ראש הפרלמנט הצרפתי יעל פיווה. גם הבוקר דיברתי איתו בטלפון ואנחנו מפעילים את כל הלחץ האפשרי בקשרים שלנו עם חברי פרלמנט בעולם שגם הם יפעילו את הלחץ החזק ביותר כדי שהחטופים יוכלו לחזור במהרה, וכמובן גם הלחץ שאנחנו מפעילים בתור חברי כנסת על הממשלה ועל הקבינט והפרלמנט הישראלי.

בשיחתי עם יושב-ראש תנועת ש"ס שהוא גם שותף לפרלמנט המצומצם אני יכול להגיד לך שהכול נעשה כדי להחזיר את החטופים כמה שיותר מהר הביתה בריאים ושלמים בגופם ובנפשם.

רינת בניטה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בבקשה.

במעבר חד – אני רינת בניטה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. אני אציג בכמה דקות קצרות את המצב של שימוש של בני נוער ברשתות החברתיות ובאינטרנט, מוגנות ברשת ומודעות לנושא החשיפה לתכנים קשים. כמו שכולנו יודעים בני הנוער שלנו משתמשים במסכים והרבה, והגיל לשימוש במסכים הולך ויורד עם השנים. סקר של איגוד האינטרנט הישראלי מ-2022 מראה ש-60% מבני הנוער בגיל 18-13 שהם מבלים במסכים יותר מארבע שעות ביום לצורכי פנאי, ובערך 10% מבני הנוער מבלים שמונה שעות ומעלה ביום במסכים, וזה מעבר לזמן שמוקדש ללימודים ולעבודה – זאת אומרת רק שימוש לפנאי: גיימינג ורשתות חברתיות. ישראל לא חריגה. אלה נתונים דומים מאוד גם לנתוני מכון המחקר P.U בארצות-הברית שמראים את העלייה הזאת. כמעט לכל בני הנוער יש גישה לסמרטפון היום. בנקודה הזאת אנחנו מתחילים את השיחה.

עוד קודם לאירועי 7 באוקטובר בישראל יש דיווח על שיעור גבוה של היפגעות ילדים ושיעור גבוה יותר של השתתפות באלימות מקוונת כלפי קטינים לעומת מדינות אחרות.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

גם בגלל היעדר חקיקה ורגולציה בנושא.

יש לזה כל מיני סיבות שאני לא אכנס אליהן אבל כמציאות עובדתית זה המצב.

סקר שערך המשרד לביטחון לאומי ב-2022 העלה ש-40% מהמשיבים דיווחו שהילדים שלהם נחשפו לפגיעות או לתכנים בלתי הולמים ברשת, בעיקר לאלימות או לבריונות ולתכנים בעלי אופי מיני. זאת אומרת כמעט אחד מכל שני הורים מדווח על פגיעה של הילד שלו ברשת. לסיטואציה הזאת אנחנו נכנסים לאירועי 7 באוקטובר.

דוח מיוחד של חברת בזק על שימוש ברשת בעקבות אירועי 7 באוקטובר מגלה שחל גידול כללי של 35% בזמן השימוש ברשת האינטרנט. אני מזכירה לכם שגם ככה הרבה ילדים נמצאים שעות רבות ברשת; והדוח מצביע על עלייה ניכרת של 44% בשימוש ברשתות החברתיות ובעלייה של 21% בעלייה של שירותי סטרימינג. הדפוס הזה נרגע בשבועות שלאחר מכן אבל עדיין אנחנו רואים פה עלייה גבוהה בשימוש ביחס למצב הרגיל.

בעניין הזה יש לכם נתונים לגבי המפונים בלבד?

לא, אין לנו נתונים.

זה יכול להיות הרבה יותר גבוה.

זה יכול להיות. אבל המפונים הם אוכלוסייה קצת אחרת, זאת אוכלוסייה שחלקה נחשפה גם באופן ישיר לזוועות אירועי 7 באוקטובר. כך שאנחנו מדברים על אוכלוסייה שונה. אני מדברת על אוכלוסייה שלא נחשפה באופן ישיר אלא לטראומה משנית שעשויה להיגרם בגלל צפייה בסרטונים הקשים, באלימות האכזרית באופן יוצא דופן.

כשזה נבדק הם לא היו בסקר?

זאת עלייה כללית של השימוש. זאת אומרת זה סך כול העלייה הכללית בשימוש.

- - -

אמרתי – אין פה נתונים מבודדים רק לגבי מפונים שהם אוכלוסייה אחרת. בגוף ראשון אני אעיד שאני השתמשתי יותר, הילדים שלי השתמשו יותר וכל מי שסביבי השתמש יותר. זה דוח של נתוני אמת, זה לא סקר.

לצד שימושים טובים שיכולים להיות ברשת יש גם, כמובן, סכנות. המדינה הכירה בזה כבר ב-2016 וקיבלה החלטת ממשלה להקמת מטה לאומי להגנה על ילדים ברשת שאמון על כל נושא של טיפול באלימות מקוונת, בבריונות, בצריכה של תכנים פורנוגרפיים כדי להבטיח מוגנות של ילדים ונוער בישראל ברשת.

תחת איזה משרד המטה אמור לעבוד?

המשרד המוביל הוא המשרד לביטחון לאומי אבל זה בשיתוף פעולה עם משרד נוספים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

מוקד 105.

נכון. מוקד 105 הוא זרוע במטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת. את מובילה אותי לנתונים של פניות למוקד 105.

רק אם אפשר לדייק. אני ראש המערך האזרחי במוקד 105 במשרד לביטחון לאומי. זה בהובלה של המשרד לביטחון לאומי ולהב 433 ושותפים לזה משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה והביטחון החברתי ומשרד המשפטים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

כן, היא אמרה - - -

להב 433 עשה הסבה בתחילת המלחמה לאיתור נעדרים. מ-7 באוקטובר מוקד 105 הפך להיות מוקד מענה למשפחות הנעדרים; ב-26 באוקטובר חזרנו לפעילות כמטה לאומי להגנה על ילדים ברשת.

במחצית הראשונה של שנת 2023 טופלו במוקד בסך הכול 4,015 אירועים; מרב הנפגעים שפנו למוקד היו צעירים בטווח הגילים 16-12, זאת אומרת תלמידים ביסודי, בחטיבה ובתחילת התיכון. 60% מהפניות הן של ילדות ונערות נפגעות.

כאמור, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל המוקד הוסב לפעילות חירום ושימש מרכז משפחות לאיתור נעדרים. זאת השאלה מה נעשה בפניות שקרו בתחומים האזרחיים הרגילים של הפעילות השוטפת במוקד 105 בתקופה הזאת. במטה הלאומי יש עושר רב של מידע, הנחיות והמלצות אבל הבעיה היא - -

יש בעיה של נגישות.

- - אני לא יודעת אם להגדיר אותה "נגישות", אלא עד כמה זה מצליח לרדת לרזולוציה של ההורה הבודד שנמצא בקצה. אנחנו יודעים, למשל שמיזם Edu Parents שולח לפחות פעמיים או שלוש פעמים בשבוע הודעות מסרונים להורים שנמצאים במערכת. זה מיזם של משרד החינוך ואולי צריך לחשוב על דרך שבה המידע הזה יהיה יותר נגיש להורים. יש לנו נתונים של חשיפה לפוסטים שהתפרסמו. זאת אומרת יש עושר רב של מידע, והשאלה היא איך מנגישים את הדבר הזה להורים כך שכל הורה יוכל לדעת מהם התכנים, מי הם המדריכים, מה ההמלצות ומה האזהרות.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אני עוצרת. יש לנו שתי שאלות כרגע עד שתמשיכי: אחת, מה עשו בתקופה הזאת במוקד 105; שנית, מה משרד החינוך עושה כדי לוודא שהמידע הזה יונגש.

לא משרד החינוך, אלא המטה הלאומי להגנה על ילדים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אוקיי. כי למשרד החינוך יש נגישות לכל בתי הספר.

נכון. לכן אמרתי שהנגישות של Edu Parents היא גבוהה להורים ולתלמידים.

גורם נוסף שיש לו אחריות ניכרת לכל נושא המוגנות של ילדים ברשת הוא אגף תכניות סיוע ומניעה בשפ"י מטעם משרד החינוך. אנחנו פנינו אליהם בתחילת חודש דצמבר כדי לקבל מידע על היקף השימוש בפועל בבתי הספר במערכי השיעור, בהקלטות שזמינות לצפייה בתכנים ובהיקפי ההכשרה והתכנים של צוותי ההוראה והחינוך, אבל לא קיבלנו מענה. קיבלנו מענה הבוקר ב-11:40 ולכן זה לא משולב, מן הסתם, בנתונים. לא ידוע מה האפקטיביות.

טוב, שאלו. לפחות ב-11:40.

אולי תהיה הזדמנות לענות על השאלות האלה בפורום של הדיון.

משרד החינוך הפעיל מוקד שהוא קו סיוע חירום מאז חרבות ברזל לטובת פניות של הורים שמספרו 6552*. ביקשנו לקבל נתונים על מספר הפניות שהתקבלו בנושא חשיפת בני נוער וילדים לתכנים קשים, וגם לא קיבלנו מענה.

לצד העבודה הממשלתית שמשרד החינוך מפנה במקרים של חשיפה במקרים של הפרעות חרדה, דיכאון, הפרעות פסיכולוגיות אחרות והפרעות התנהגותיות בעקבות חשיפה לתכנים קשים, ובעיקר חשיפה ממושכת הם לא משהו חדש. זה משהו מוכר וידוע בספרות. מחקרים נעשו אחרי שומר חומות ואחרי nine-eleven. אנחנו יודעים בוודאות שזה שוחק את הנפש ועלול ליצור טראומות משניות מאוד משמעותיות. כל הנושא של הטיפול הוא מחוץ לסקופ של המסמך שלנו, והוא בתחום האחריות של משרד הבריאות ולא של מוקד 105 ולא של משרד החינוך. אבל מי שרוצה – מסמכי מרכז המחקר והמידע של הכנסת אכן עסקו גם בנושאים האלה, בין היתר.

חוץ מזה פועלים גם גופים לא ממשלתיים: הנהגות ההורים, מועצת התלמידים והנוער, האיגוד הישראלי לאינטרנט. יש עושר רב של מידע והשאלה היא איך להנגיש את זה, ואיך לגרום לילדים ולנוער שהם בסופו של דבר הצרכנים שנמצאים בקצה, להימנע ולהיות מודעים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

חקיקה להגבלת גיל?

בישראל אין חקיקה להגבלת גיל אבל מאז 2011 יש חוק בזק תקשורת ושידורים שמתייחס לסינון תכנים ברשת ולחובה של החברות להציע את השירות הזה לכל התלמידים. זאת שאלה. היום החברות מחויבות לשאול. אנחנו יודעים שבדיקה של משרד התקשורת העלתה שרובן לא שואלות. דבר שני – האם צריך לאפשר או האם ברירת המחדל היא שיהיה סינון של תכנים, ומי שלא רוצה יגיד שהוא לא רוצה סינון של תכנים. זאת שאלה של גישה.

בנוסף אני אגיד דבר אחרון לגבי תכנית לאומית לנושא המוגנות ברשת שבהמשך להחלטת הממשלה מ-2016 על הקמת המוקד הלאומי להגנה על ילדים ונוער ברשת יש שם שאלה מהם תרחישי הייחוס ואיך אפשר להתייחס. מבקר המדינה בדוח מפברואר 2022 העלה שהתכנית הלאומית הזאת לא הושלמה, וממילא אין בה תרחיש ייחוס למצב של פגיעה של ילדים ונוער ברשת בשל אירועי אלימות במעשים של טרור או על רקע גזעני. אז זאת גם שאלה ששווה לתת עליה את הדעת. המסמך המלא באתר הוועדה וגם באתר מרכז המחקר והמידע.

כל המסמכים עלו לאתר הוועדה.

משפחות החטופים, בבקשה.

אני ממש לא רוצה להפריע.

את לא מפריעה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

את לא מפריעה, את יקרה.

בכל זאת אני אגיד בקצרה גם מכיוון שכוחי אוזל וגם מכיוון שאתם עושים עבודת קודש, ואני יודעת עד כמה זה חשוב. אני לומדת עבודה סוציאלית. צריך לשמור על הנפשות הצעירות של מי שעוד יכול לגדול למציאות טובה יותר ממה שקיים כאן היום.

אני שומעת אתכם מהצד ואני אומרת, זה ביצה ותרנגולת, צריך לעקור את הבעיה מהשורש. אנחנו לא נוכל למנוע מהמידע להיות מופץ אם המידע קיים. ילדים בישראל שומעים את המידע לא רק מהרשת. אני לא יודעת אם אתם מדברים ספציפית על מידע שעובר בהקשר למלחמה, אבל אני יכולה להגיד לכם שהאחיינים שלי, הנכדים של סבא שלהם, אבא שלי, שחטוף מדברים על זה עם חברים שלהם. כי זאת המציאות שלהם. סבא שלהם נמצא בעזה ולא חוזר כבר 80 יום. וזה עובר מפה לאוזן. האחיין שלי בכיתה ד' מספר לי שבבית הספר שלו שואלים אותו, סבא שלך חזר? הוא הולך עם הדסקית ושואלים אותו מה זה הדסקית הזאת. כמובן, הוא לא יודע להסביר להם, והבשורה מופצת ומדוברת בבית הספר. אני בטוחה שזה לא רק בבית הספר שלו, אלא בכל בתי הספר בארץ כי מי שסבא שלו לא נחטף אז אולי דוד שלו נרצח, אולי גיסו משרת כרגע בעזה – כל אחד והסיפור שלו. אנחנו צריכים שהמלחמה הזאת תסתיים ותהיה פה תקומה שבה נקום למציאות חדשה. זה יקרה כשהחטופים והחיילים יחזרו הביתה. כמו שכתבתי השבוע – זה יקרה כשכולנו נוכל לישון בבית שלנו, כשכולנו נוכל לחבק את הילדים שלנו ואת ההורים שלנו.

אני רק רוצה לגזול עוד דקה מזמנכם ולהקריא לכם משהו קצר שאחותי שיש לה שלושה ילדים מתוקים שהכי אוהבים את סבא שלהם כתבה בפייסבוק: "יש רגעים שאני כמעט לא מצליחה להבין איך מגדלים כאן ילדים, איך מסבירים שבנוסף לתאונות דרכים, מחלות קשות, אסונות טבע, טביעה בים, חנק מגוף זר, וירוס שמשתלט על העולם – עכשיו אפשר גם להיחטף לעזה בשבת אחת ולא לדעת איך לחזור. איך מסבירים?". היא הוסיפה תמונה של אחיין שלי עם אבא שלי וכתבה: "נכד שמתגעגע מאוד לסבא שלו".

אני מבקשת מכם שלא תשכחו לרגע שאבא שלי עדיין שם, והם חייבים לחזור כדי שתהיה פה תקומה ושיקום אמיתי גם של הילדים וגם שלנו. די, באמת די. כוחנו אוזל. אני מסתכלת עליכם. כמעט עם רובכם דיברתי גם באופן אישי. אני יודעת שאתם איתנו, אני סומכת עליכם. לא סתם גם הוצאנו את הפליירים האלה שאנחנו סומכים עליכם שאתם איתנו ושתעשו הכול כדי שנקום למציאות חדשה ונוכל לקום בבוקר לעבודה, לחייך, לצאת, לחגוג, לשמוח, להתחתן – לעשות את מה שהיינו אמורים לעשות לפני 7 באוקטובר. תודה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

רק משפט, שיר. אני רק רוצה להגיד שאימא שלך חזרה. וזה באמת מלמד שכשעושים עסקה וכשהמדינה לוקחת אחריות עם כל הקושי – ויש קושי ויש מורכבות – גם קיבלת את אימא שלך חזרה. את עדיין במצב הבלתי נסבל הזה כי אבא שלך שם, אז בוודאי שזה גם לא פשוט ואני בטוחה שזה גם לא פשוט לאימא שלך לחזור ולדעת שבן הזוג שלה שם. אבל להראות את הפער הבלתי נתפס כשיש חטוף וכשיש חזרה, ואת מגלמת את הדבר הזה כולו. מגיע לכם להתאחד שוב ולהיות יחד. זה גם התפקיד שלנו. אני יודעת שגם יוסי וכולנו מאמינים חד-משמעית בפדיון שבויים ובחשיבות הזאת לנפש. אנחנו אומה שמקדשת חיים, לא את המוות.

אני רק אוסיף בהקשר הזה שכשאימא שלי חזרה, שהיא סבתא לא במאה אחוז – באלף אחוז – כמובן, אחיינים שלי לא ידעו איך לאכול את זה שפתאום סבתא חזרה מהמתים, אבל המורכבות רק גדלה. כי כשסבא וסבתא נחטפו אמרנו להם שסבא וסבתא היו בכפר עזה, מישהו בא, לקח אותם מהבית והוא שומר עליהם והם יחזרו בקרוב. ואז פתאום רק סבתא חזרה. אז השאלה "איפה סבא, אם סבתא חזרה" היא שוברת ממש. אימא שלי צריכה להסביר להם שהיא חזרה כי היא אישה והוא לא חזר מכיוון שהוא גבר, ומה זה אומר עליו. בקיצור, אני לא צריכה להרחיב. האחיינים שלי, הנכדים של אבא שלי צריכים גם אותו. הוא סבא כמו אימא שלי – באלף אחוז משרה. הם מאוד מתגעגעים אליו וממש לא מצליחים להבין איך זה הגיוני שרק סבא חזרה. גם סבא צריך לחזור.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אמן, אמן. תודה.

בהחלט.

נמצאת איתנו בזום תמנה סוסנקו, רכזת חינוך.

תודה על הדיון. אני רכזת חברתית ואני עובדת עם נוער כבר למעלה מ-20 שנה. אני מחנכת בשכבה י'.

איפה?

בבית הספר המשותף חוף הכרמל. כמו שנעמה אמרה בהתחלה, אני מודה על הדיון. אני מרגישה שהוא בערך חודשיים מאוחר מידי. כשמדווחים על תוכן קשה ברשתות החברתיות אז פייסבוק, לדוגמה, בודקת את התוכן והיא מחזירה תשובה: "התוכן עומד בסטנדרטים של הקהילה שלנו". ואני שואלת: איפה הסטנדרטים של הקהילה שלנו, של קהילת מדינת ישראל? איך הגענו למצב שמי שקובע את הסטנדרטים ולאיזה סטנדרטים ילדים ונוער יכולים להיחשף אלה קונגלומרטים בינלאומיים וחברות בינלאומיות: טיק-טוק, טלגרם, פייסבוק בלי שום רגולציה?

עלה קודם שמציעים להורים סינון תכנים. לא ראיתי את המחקר. אני מהמרת שרוב ההורים לא לוקחים את זה ולא מפקחים על התוכן שהילדים שלהם צורכים. אנחנו מדברים על ילדים בני 8-7 שיש להם טיק-טוק. מי מפקח? מי שמכיר את זה האלוגריתמים של הרשתות האלה הם לפי חשיפה, כלומר אם התעכבתי שנייה על סרטון האפליקציה תדחוף לי את אותו סוג של תכנים. אני פונה לחברי הכנסת כי, לדעתי, זה התפקיד שלכם להגיד מה הסטנדרטים של הקהילה שלנו, ואיך אנחנו יוצרים רגולציה. עם כמה שזה כואב וקשה יש לחוק כוח לחנך. אם יהיה חוק אולי הורים יפתחו את הראש שהם צריכים לעצור ולא יכולים לתת לילדים שלהם להיחשף לכל דבר או להוריד טלגרם או טיק-טוק. אני בפנטזיה האם אפשר בכלל למנוע את זה. נמצא פה נציג מועצת התלמידים והנוער ואני בטוחה שהוא יכעס עליי, כנראה.

תמנה, אני רוצה לשאול, בבקשה. אנחנו מודעים לאירוע הדרמטי הזה. מה אתם עושים בבית הספר ואיזו עזרה אתם מקבלים ממערכת החינוך?

מערכת החינוך עובדת בתכנים חברתיים וייעוציים. לעומת בגרויות שבהם יודעים לדרוש מאתנו שכל תלמיד יידע לזהות בג"ד-כפ"ת בראש מילה ויודעים לתת 30% בהערכה חלופית ושכל ילד עשה תלקיט, אבל בתכנים חברתיים וייעוציים אנחנו קצת ב"שגר ושכח". משרד החינוך שולח לנו תכנים יפים אבל מישהו מפקח שהעברתי אותם? מישהו מחייב אותי לשבת בהשתלמות ללמוד איך לדבר עם בני נוער? מישהו נותן לי בכלל את הזמן? לי כמחנכת יש שעת חינוך בשבוע, כלומר 45 דקות עם כיתת החינוך שלי בשבוע לעומת 7 שעות שיעורי מתמטיקה. אז הם גם צורכים את התוכן ואת המידע מהרשתות החברתיות שלרוב הוא פייק. רוב המידע שהם צורכים מהרשתות הוא בכלל לא אמיתי. הם צורכים אותו כי יש ואקום. יש ואקום כי זה מעניין אותם. אבל לנו כמערכת חינוך אין זמן לדבר איתם על הדברים האלה.

התלמידים שלי לומדים בהיסטוריה כבר חודש על האמנציפציה, והם צוחקים מזה. הם אומרים – איך זה קשור לחיים שלנו? מצד שני לא כל מורה ומחנך יודע להתעסק בתכנים האלה ולדברר אותם לילדים ולבני נוער. אנחנו צריכים ליווי והכשרה, ואנחנו צריכים שידרשו מאיתנו וייתנו לנו את המשאב, את הזמן ואת השעות להתעסק בזה בכיתות.

אין פה מישהו ממשרד החינוך?

תאמין לי, אני על זה כבר 10 דקות.

יש תכנים שיוצאים אבל הכול "שגר ושכח". שלחתי ותעשו עם זה מה שאתם רוצים. מי מפקח על זה שאני עושה?

בעיניי, גם משרד הרווחה צריך להיכנס לעניין; כי אני לא יודעת מה ההבדל בין ילד 8 עם טיק-טוק לבין ילד בן 8 שמעשן סיגריה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

גם ילדים במסגרות חוץ-ביתיות שעוד יותר חשופים ופגיעים. את צודקת שזה צריך להיות משהו כולל שגם מגן על ילדים ונוער חסרי עורף.

נכון. הסיפור שילד הוא רק באחריות ההורים שלו נגמר במדינת ישראל בשנות ה-80. אנחנו לא יכולים להגיד שההורה צריך למנוע. ההורים לא מסוגלים למנוע את זה היום. הם גם לא מבינים שהם צריכים. דיברתי לתלמידים שלי על הדיון הזה, והם אמרו שזאת בחירה – לצפות בתכנים האלה זאת בחירה. אבל האלוגריתמים של הרשתות החברתיות לא באמת מאפשרות בחירה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

והם גם לא בוחרים את ההשלכות.

הדבר האחרון שיש שם זה בחירה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

וההשלכות בטח אינן לבחירה.

הרשתות דוחפות את התכנים האלה ודוחפות גם לתכני פייק וזוועה. אני יוצאת לפעמים מבית הספר ומרגישה שנשרפות לי האוזניים מהדברים ששמעתי כי אני מורה שמדברים איתה על הכול. אני ממש לא ישנה בלילה בגלל זה. אני מסכימה עם מי שדיברה קודם ממשפחות החטופים שהמידע בכל זאת יעבור.

השאלה אם אפשר לצמצם את המידע ואת עוצמתו.

בוודאי. לראות סרטון זוועה – ודרך אגב, לא רק מזוועות 7 באוקטובר; תלמידים בני 17 סיפרו לי שהם בערוץ טלגרם שנקרא "מחבלים בלי צנזורה". אז אתם יכולים לדמיין מה עובר שם ולמה הם נחשפים שם.

תמנה, תודה רבה.

נציגת משרד החינוך פה.

למה אתם לא אומרים? משרדי הממשלה בדרך כלל יושבים פה מימין ואני כבר 10 דקות מחפש מי נציג משרד החינוך. כמעט נעלתי את הדיון.

הייתם שואלים בקול – הייתי מזדהה.

הכול בסדר.

חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בבקשה.

אנחנו רואים שנקודת ההתחלה הייתה קשה, לא מטופלת, בלי מענה, ועל גבי אותה נקודת התחלה אנחנו רואים שיש החמרה ויש גידול של 21% בסטרימינג ו-44% בשימוש ברשתות חברתיות. אז דיברנו על גידול אבל זה גידולים לא קטנים, אלא מאוד משמעותיים. ההשלכות של הדבר הזה גם ברמה הנפשית וגם ברמה התפקודית של הנוער היא מאוד קשה. לכן אני יודעת שלהיבט החינוכי שהתחילו לדבר עליו צריך לתת מענה. אבל כמו שאמרנו פה – אין לתלמידים בחירה. זה מכוונן מראש, ידוע מראש, יש מי שמפעיל את זה בצורה איומה כדי שהם יגיעו לזה. אז יש חוק שאפשר לדבר דרכו אבל אי אפשר לדבר בדיון הזה בלי לתת את הדעת על נושא הסינונים. יש אפשרות לסינון. בסוף נכון שהמידע יגיע ושהם ישמעו. השאלה אם אנחנו מייצרים מציאות שהם מקבלים את המידע הזה נגיש ונמצא להם מול העיניים. היום יש הרבה מאוד אפשרויות של סינון של התכנים האלה, ואני משערת שיש כאן מי שיתייחס לזה. להגיד שלכל נער או ילד במדינת ישראל יש בחירה ויהיו לו מספיק כוחות נפש כדי להתמודד עם התכנים האלה ולא להיכנס – אז מעבר לזה שיש מישהו מלמעלה שמנווט את התכנים האלה אליו ישירות, גם בסוף זה שאנחנו סומכים עליהם לא קשור לאמון ולא ל"לסמוך". בסוף אנחנו צריכים להבין שאנחנו שמים בידיים של הילדים שלנו את המכשיר שיכול להרוס להם ולהחריב להם את הנפש. אנחנו רואים כל כך הרבה תופעות נפשיות קשות ואי אפשר להתעלם מזה שזה המקור שלהן.

לכן בואו לא נהיה עיוורים ולא נהיה סומכים. בסדר, אנחנו מאמינים על הילדים שלנו ועל הכוחות שלהם אבל צריך לדעת שהמכשיר הזה מסוכן. מי שמנווט את התכנים שלו מסוכן עבור הילדים שלנו. לילדים שלנו לא יהיו כוחות הנפש הנדרשים לעמוד שם כדי לבחור לאן הם נכנסים מעבר לזה שמישהו מוביל אותם לשם. לכן האפשרויות של הסינון שאני משערת שעוד יישמעו פה – תנו דעתכם לדבר הזה. דיברו פה על נגישות של הורים לאזהרות. הנגישות היא לא טובה, אי אפשר להגיע לשם. אם לא מיוזמתנו נדאג שהילדים שלנו יהיו מוגנים אז אני לא יודעת מה תחום האחריות שלנו ותחום הסמכות שלנו. תודה רבה.

אולי אחרי הדיון הזה חלקנו יבינו מה היה הצורך ומדוע הציבור החרדי התעקש כל כך על קומה כשרה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

- - -

ילדיי, עם כל הכבוד, לא נחשפים לאותם תכנים.

נעמה, שלא יובן מדבריי שאני מורידה בכהוא זה את האחריות על חינוך ועלינו כמחוקק כדי למנוע את הדבר הזה. אבל בסוף זה שאנחנו שמים את הילדים שלנו במציאות שהם צריכים לבחור – הם לא יבחרו נכון.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

בדיוק. להפיל את האחריות על הילדים? זה אנחנו.

ברור. זה בהחלט טירוף.

במחילה, אני צריכה לצאת.

אוהד עזרן, הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת, בבקשה.

אני אוהד, אני עומד בראש הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת ואני גם חבר במרכז הישראלי למוגנות ברשת. אז, קודם כול, תודה שאתה נותן לי לדבר.

אני רוצה לספר מה עשינו לפני 7 באוקטובר כדי להקביל בין מה שקרה לפני 7 באוקטובר לבין מה שקרה אחרי כן. בחמש השנים האחרונות אנחנו מתריעים על כל נושא המוגנות ברשת. זה התחיל עם ועדה כזאת שהציגה נתונים ראשוניים על חשיפת ילדים בישראל לתכנים פוגעניים בדגש על פורנוגרפיה ואלימות. ילדים בישראל נחשפים בכיתות הנמוכות. בבתי הספר היסודיים בכיתות א'-ג' כבר תהיה חשיפה. וכשאני אומר "חשיפה לתכנים פוגעניים" אני מתכוון גם לפורנוגרפיה קשה וגם לאלימות. כשאנחנו העלינו את הנושאים האלה לפני חמש שני, כמובן אמרו לנו שאנחנו מפחידים מידי ושהנתונים לא תואמים. שנה וחצי לאחר מכן התחילו להגיע סקרים מהשטח שילדים מחקים את התוכן שהם צופים בו גם בצילום של ילדים בידי ילדים אחרים במצבים אינטימיים וגם אחר כך הפצה של התכנים האלה כשיימינג מיני במספרים שהם לא פחות מפסיכיים – סליחה שאני מדבר ככה. לפי מבקר המדינה, רבע מכלל הסרטונים האינטימיים שמופצים ברשת כפגיעה בין ילדים לילדים הם של ילדים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אוהד, שלא לדבר על זה שזה מפורסם פעמים רבות ואז גם אותו ילד חווה את זה לא רק באותו מרחב אלא זה מתפשט לכל עבר.

אוקיי, אני אסביר מה זה שיימינג מיני. שיימינג מיני זה אומר שילד מצלם ילד במצב אינטימי כזה או אחר, למשל חבר וחברה; וכשהם נפרדים כדי לפגוע בה או בו מפיצים את זה בקבוצות הוואטסאפ וזה מתחיל להתגלגל לפעמים בקיבוצים, במושבים, בערים, והפגיעה היא אין-סופית. אחר כך ראינו מגמה שמדברת על יצירת הכנסה מתכנים כאלה. מי שמכיר את האפליקציה only fans – זאת אפליקציה שנותנת תשלום עבור ייצור תכנים כמה שיותר קיצוניים. אנחנו יודעים ששלושה חודשים מיום שהאפליקציה הזאת קמה 90% מהחומר שם הוא פורנוגרפי לחלוטין. נער או נערה מצטלמים במצבים אינטימיים וחושבים שזה נגמר באפליקציה, אבל, כמובן, אחר כך החומר מופץ ברשתות, והיא מקבלת שיימינג על החומר שהיא בעצמה חשפה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

דיברנו על אפליקציה אחרת. אתה אומר שלא רק הטלגרם אלא גם המדיה הזאת היא ללא רשות.

זאת מדיה שהמטרה שלה היא להפנות מקום לאנשים להעלות תכנים מקצועיים בתשלום.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אבל זה רשותי. בטלגרם זה קורה עם קבוצות שזה ללא רשות. אתה צודק במה שאתה אומר אבל צריך להפריד את זה ולומר שעל הטלגרם אין רגולציה בישראל. ישבתי על זה עם שר התקשורת לשעבר יועז הנדל כשהגיעו אלינו הרבה פניות על זה גם מנשים צעירות ומנערות, וזה עדיין פרוץ לחלוטין – אין לנו אפילו מטה בישראל. כלומר היעדר הרגולציה קשה. רק להגיד שזה לא כמו שמישהו שם את התוכן ביוזמתו ויכול להיות שהוא עושה את טעות חייו והוא לא יודע לעומת צד אחר שעושה את זה והורס לאנשים את החיים.

אבל גם אותה אפליקציה מותרת מעל גיל 18 וזה גם חלק מהבעיה.

אני אשמח להשלים את דבריי. כל זה לפני 7 באוקטובר – מעבר מהיר בין חשיפה מוקדמת לחיקוי של תכנים בידי ילדים, לפגיעה של ילדים בילדים אחרים וליצירת הכנסה מתכנים פוגעניים. אני אתן עוד מספר. דיברתי על כך שרבע מהסרטונים האינטימיים ברשת שמופצים כפגיעה הם של ילדים. אבל גם הפגיעה לא באחוזים – מוקד 105 מקבל מעל 10,000 פניות בממוצע בשנה, והקטגוריה מבין הפגיעות היא פגיעה מינית ושיימינג מיני. אנחנו מדברים על אלפי מקרים בשנה, ולפי דוח מבקר המדינה, כל הנתונים שאני מציג לך עכשיו סובלים מתת-דיווח בהיקף של 80% כי רוב הילדים לא מדווחים שהם נפגעים וגם אם הם מדווחים ההורים לא תמיד פונים למשטרה. אז אתה צריך להכפיל את המספרים האלה, ואתה מגיע לעשרות אלפי מקרים – כל זה לפני 7 באוקטובר. אם יש משהו שלמדנו מהמלחמה הזאת זה להקשיב גם לקולות הלא נעימים ולקולות שמתריעים, בטח כשמדובר על שדה שכולם מבינים שמתרחשת בו רעידת אדמה.

הנושא של מוגנות ילדים ברשת הוא לא פחות מקטסטרופה לאומית. מה שקורה מ-7 באוקטובר זה ילדים בכיתות א'-ד' ואפילו למטה מזה שנחשפים לכריתת ראשים, לעדויות של אונס של משתתפות במסיבה ואונס קבוצתי. כל מה שאתם רואים גם הם רואים. מספיק שלילד יש פייסבוק, אינסטגרם או יותר גרוע – טיק-טוק או טלגרם – הוא אפילו לא צריך לחפש את התוכן הזה מכיוון שאלגוריתמים מזהים שהוא ישראלי, וככל הנראה, יש לא עניין במה שקורה בזמן מלחמה, והם מיד מטרגטים לו חומר מלחמתי בזוועות הכי חמורות שיש. אני לא מדבר על זה שלארגוני הטרור ולארגונים פרו-פלסטינים יש עניין לדחוף את הסרטונים האלה לתושבים במדינת ישראל – זה גורם להורדת המורל. אני דיברתי על זה גם בהקשר של חיילים. אנחנו פרסמנו התראה לחיילים בשטח לדעת לא להיכנס לסרטונים האלה כי גם הם מוכוונים לצפות בהם. אבל גם ילדים נחשפים לסרטונים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לספר לך איך נראית פגיעה. אני ישבתי עם אחד המטפלים הבכירים שהוא פסיכולוג קליני. אני בכוונה מצנזר כדי לא לחשוף שמות אבל הוא אחד האנשים המובילים בקטגוריה הזאת של טיפול ושימוש במדיה. ילד שנחשף לכריתת ראשים או לאונס בכיתה ד' לא יוצא מהחדר, לא מוכן ללכת לבית הספר; התפקוד שלו נפגע דרמטית. קוראים לזה בעגה המקצועית "טראומה משנית". כולנו יודעים מה זה טראומה – זה מצב שאדם נחשף לרמת סיכון גבוהה והוא לא מצליח לעבד אותה; טראומה משנית זה אומר שלא הבן אדם נחשף למצב המסוכן, אלא מספיק שהוא נחשף לבן אחר שעבר את הפגיעה, מכיוון שהפגיעה של בן אדם אחר היא כל כך חזקה זה מגיע עד אליו והוא עצמו מפתח תסמינים פוסט-טראומטיים. זה יכול להיות לא לצאת מהמיטה, דיכאון בגיל צעיר מאוד, עשיית צרכים במיטה – כל הדברים האלה מתרחשים עכשיו במדינת ישראל, ואני לא מדבר על ילדים שמראים לילדים אחרים תכנים כאלה כדי להתגרות בהם. אתמול פורסם שגם בערים מעורבות קורים דברים כאלה – אני אשים את זה כרגע בצד.

אוהד, התופעה ברורה.

אני רוצה לחתור לפתרון.

שנייה, התופעה ברורה. תתמקד, בבקשה, מה הפתרון.

אוקיי. במשך השנים אני נמצא באופוזיציה ברוב הדיונים האלה כי אני טוען – וגם עוד גופים, אגב – שרק בחינוך הדבר הזה לא ייפתר. לא משנה כמה סדנאות וכמה משרד החינוך ישקיע במוגנות – שלוש שעות שנתיות, חמש שעות שנתיות, עשר שעות שנתיות – אנחנו מדברים על 5-4 שעות ביום בממוצע שבהן ילד מסתובב עם סמרטפון – כל עוד לא יהיה פתרון טכנולוגי שילווה את הפתרונות החינוכיים. קודם דיברו כאן על מה שחברות הסלולר מציעות כפתרון טכנולוגי. החברות הסלולריות מציעות את זה מכיוון שאנחנו רדפנו אחריהן, והן מציעות הגנה בסיסית מאוד שניתנת לעקיפה. יש טכנולוגיות חכמות שיודעות לנתח את המסך בזמן אמת ולסנן. לצורך העניין – באייפון יש תכנה שהורים יכולים להשתמש בה שכל תוכן פוגעני מטושטש בה, אלא אם כן אתה מאשר אותו. זאת אומרת הטכנולוגיה קיימת. מה הבעיה שלנו? מצד אחד אנחנו צריכים לממן את הטכנולוגיה הזאת כך שזה לא יהיה בתשלום, ושנית – להנגיש אותה להורים. יכול להיות – צריך להיות דיון נוסף – האם לחייב בחוק שילדים בבית ספר יסודי, יהיה להם מכשיר שמותקנת בו הגנה כזאת. אבל בלי הגנה כזאת - -

טלפון כשר.

זה לא טלפון כשר.

אם נעמה הייתה מסכימה הייתי מוציא פה סיכום ועדה שלכל הילדים יהיה טלפון כשר.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

סוגר את הדיון.

סוגר את הדיון.

- - - פתרון - - -

אדוני היושב-ראש, אני לא מדבר כרגע על טלפון כשר – אני מדבר על טכנולוגיות חכמות. בדיוק כמו שבפייסבוק אתה לא רואה פורנוגרפיה - -

זה קיים איפשהו בעולם?

אני אגע גם בזה. למה? כי יש להם טכנולוגיות שמוטמעות בפנים ומסננות את זה. כמובן, המצב בטיק-טוק הרבה יותר חמור, ואתמול פורסם דוח על כך שטיק-טוק מצנזרת סרטונים של משפחות החטופים בעוד היא מעודדת סרטונים פרו-פלסטינים.

לשאלתך, חבר הכנסת דוידסון, האם זה נמצא בעולם. ערב שמחת תורה – בריטניה העבירה חוק שכל הרשתות החברתיות, כולל וואטסאפ יהיו אחראיות להפצת תוכן פוגעני עבור ילדים. הדבר הזה הוא דרמטי, כל רשת חברתית. היום, למשל, אם אתה פוגע במישהו בוואטסאפ האחריות היא רק על השולח – אין אחריות לרשת החברתית. החוק בבריטניה קובע עכשיו שגם הרשת החברתית תהיה אחראית לתוכן שמפורסם בה. צריך לעשות ממש קופי-פייסט לחוק הזה ולהעביר אותו בישראל.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

- - - יש גם הרבה מדינות שעבר משהו.

נכון. עברו גם דברים שהם ליד. עבר גם חוק אימות גיל שגם יכול לעבור אצלנו.

ברשותך, אני מבקש להתכנס לסיום.

אנחנו ישבנו עם בכירי הסייבר הישראלי. חלקם הם ממקימי יחידה 504 וחלקם מפקדים בלוחמה הפסיכולוגית, והם אמרו לנו שאם מדינת ישראל הייתה משקיעה 10 מיליון שקלים בפרוטו-טייפ שזה דוגמית של טכנולוגיה הם היו מתגייסים. איפה המדינה? לכן אני מבקש שאם אתה קשור גם לשר החינוך – להשקיע גם ביזמות טכנולוגית, לשבת עם אנשי הסייבר ולשבת עם הרשויות לחדשנות וגם בתוך האוניברסיטאות. אנחנו יושבים עם מנהלי מרכזי החדשנות גם באוניברסיטה העברית, גם בטכניון, גם במכללת רייכמן על תכניות שאנשי תואר ראשון ושני ייקחו לפיתוח ולשדרוג של הטכנולוגיות הקיימות בכל מה שקשור למוגנות ברשת. תודה רבה לכם ושבעזרת השם נצליח.

יישר כוח.

נמצא איתנו בזום איתן קוט ממועצת התלמידים והנוער הארצית.

צהריים טובים. אני אתחיל ואגיד, קודם כול בתור בני נוער שבסופו של דבר התכנים נמצאים וקיימים. קל מאוד למצוא אותם. זה אפילו לא עניין שצריך להתארגן ולחפש אתרים כאלה. כבן נוער אני מסתובב בטיק-טוק, באינסטגרם, בטוויטר ואני מוצא את התכנים באופן הכי ישיר. זה לא ממש אתגר למצוא אותם. במיוחד מתחילת המלחמה כשאני מחפש כל דבר כזה או אחר שמתקשר – מתחילים לעלות סרטוני זוועות. אני בטוח בזה שבני נוער שרוצים לחפש הם ימצאו וקשה מאוד לעצור את זה. כמה שנרצה וננסה זה יהיה מאוד מאתגר.

אני לא אחזור יותר מידי על דברים שנאמרו, אבל אני אגיד כמה דברים ודגשים מאוד חשובים כי אנחנו בני נוער וגם אנחנו צריכים לעבוד פה ואני מסכים לגמרי שזאת בעיה קשה וקשה מאוד לעצור אותה. אבל יש כמה דברים שלפחות יכולים לעזור לבן נוער שנחשף לזה וצפה בזה כי בסוף "הסקרנות תהרוג את החתול", ובני נוער יצפו בזה כי הם סקרנים ורוצים לדעת מה קורה. אבל פעמים רבות בני נוער אינם יודעים מה קורה מעבר לזה ומה משפיע עליהם. זה באמת יכול לפגוע ברמה כמעט פוסט-טראומטית שתוביל ותקשה על בני נוער. לכן הם צריכים גם לקבל את המעטפת שתיתן להם ותבנה אותם. לכן חשוב שבתי הספר יקבלו כלים איך אפשר להתמודד ולהסתדר עם זה ברמה הכי בסיסית – ראיתי, צפיתי בזה, ואני צריך להבין איך אני מסתדר; בין בטיפול של יועצות, שלצערי, רוב התלמידים פחות פוגשים אותן, גם מחנכים לא יודעים איך להכיל את זה. זה מאתגר וקשה. צריך את הבן אדם ואת המקום שזה בית הספר שאנחנו נמצאים בו ברוב שעות היום, שתהיה ההכלה והקבלה כדי שנבין. וזה לא רק שאנחנו נגיע אל האדם אלא שהם יבינו ויתחילו כשאנחנו נקבל. כי בני נוער לא מגיעים אוטומטית - - - כאשר הם צופים בסרטון – הם מסתירים את זה ומכילים את זה, ומתישהו זה יתפוצץ. אבל עד שזה מגיע לשם זה יכול לקחת זמן. לכן חשוב לתת כלים ואפילו ברמה הבית-ספרית אפילו לעשות - - - ולראות איך אנחנו מכילים את זה.

דבר שני מאוד חשוב זה למצוא דרך לסנן את זה. כשאני מסתובב באינסטגרם, בטיק-טוק, בטוויטר אני רואה הרבה מאוד תכנים ואני יכול לצפות בהרבה תכנים לא נעימים ולא נאותים. כשאני צופה בזה זה משהו שפוגע וגורם לזעזוע. סרטוני זוועות מ-7 באוקטובר זה רמה אחת מעל, וזה מגיע למצב שזה עלול לפגוע בבני נוער. זה דבר מאוד חשוב. בני נוער צפו בזה אבל הדגש שלנו הוא שצריך לתת מענה לצורך להתגבר על זה, כי ההתגברות על זה היא מאוד חשובה, במיוחד כשרוב בני הנוער צפו בסרטון כזה או אחר אפילו באינסטגרם שאפשר להגדיר אותה כרשת בטוחה. לא צריך הרבה חיפוש. זה לא כל כך אתגר כמו שחושבים. זה לא טלגרם ואנשים ספציפיים שמחפשים. בסופו של דבר זה - - - וצריך מענה. תודה רבה.

תודה רבה. דברים חשובים.

משרד החינוך, אני רוצה לדעת מכם מהן פעולות המנע שהמשרד יכול לעשות ברמה החינוכית. כמובן, לא ברמה הטכנולוגית כי אתם לא אחראים לטלפונים של התלמידים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

ומה החסמים, לדעתכם? חקיקה יכולה להיות אפקטיבית בסיוע או כל דבר אחר?

אני מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה בשפ"י במשרד החינוך. רק לשאלתך, חברת הכנסת, אני רק אומר שמהניסיון שלי מידע שאני יודעת על תכניות מניעה בנושא עישון, מה שסייע בהפחתת עישון של ילדים ובני נוער זאת עבודה מערכתית שכוללת גם חקיקה, גם אכיפה, גם חינוך והסברה. זאת אומרת שאף פעם הסיפור של החינוך לא הולך ביחד.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

את אומרת שהיעדר חקיקה הוא בעייתי.

בהקשר של עישון למדנו שחקיקה שאסרה עישון במקומות מסוימים הגבילה ובסופו של דבר השפיעה על התנהגות של ילדים ובני נוער.

בעניין הרשת – הנתונים שהוצגו כאן מוכרים במשרד החינוך, ולפיכך גם נעשית עבודה שיטתית לאורך השנים וגם השנה בנושא התנהלות ברשת. אנחנו מדברים על התנהלות ברשת ולא רק על מוגנות מכיוון שבסופו של דבר התפקיד של מערכת החינוך הוא לפתח חוסן דיגיטלי, לאפשר לבני הנוער ולהתנהל ברשת בצורה מוגנת. כמו שכבר נאמר הדברים הם חשופים ולא נוכל למנוע חשיפה, והשאלה היא מה נשים שם אצל הילדים ובני הנוער כדי שיעשו את הבחירות הנכונות ולא ייחשפו ולא יתפתו להיחשף או לעשות פעולות אחרות של הפצת תמונות וכל מיני דברים אחרים פוגעניים. התכנית שלנו היא תכנית מערכתית שמכוונת גם להכשרת צוותים חינוכיים, גם לעבודה עם ההורים, ובוודאי בעבודה עם ילדים, ואנחנו מכשירים יועצים ואנשי חינוך לעסוק בתכנים האלה.

מה היקף ההכשרה שהמשרד נותן?

זה מאוד משתנה. אלה יועצות חדשות. זה נרשם במכתב שנמסר למרכז המחקר והמידע של הכנסת שהגיע רק היום, לצערי. אבל זה היקף משתנה לצוותים חינוכיים, לאנשי מקצוע. אבל אנחנו בוודאי לקראת שבוע לאומי - - -

זה שזה כתוב, אני יודע. אבל, לצערי, זה הגיע ב-11:40 ולא הספקתי לקרוא את זה לקראת הדיון.

אתה צודק. כמידי שנה נכנסים כ-510 יועצים חינוכיים ובמסגרת הפיתוח המקצועי אנחנו עושים הכשרה ליועצים החינוכיים החדשים. יש לנו קורס עומק של 60 שעות - -

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אבל יוסי שאל על ההיקף. מרכז המחקר והמידע לא אמור לתת נתונים משרדיים. ההיקף הוא שלכם – כמה נעשה בשנה. אין לכם הערכה על מה שאתם עושים?

אני אומרת שוב – מידי שנה מוכשרים בקורסי עומק על התנהלות מיטבית ברשת כ-60-50 יועצים. זאת אומרת כל שנה זה שלוש-ארבע שנים הקורס הזה עובד.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

מידי שנה כל שנה במשך ארבע שנים כ-50 יועצים.

כן. משהו כזה, פחות או יותר.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

זה לא הרבה.

מידי שנה יש לנו מובילים בית ספריים בחינוך העל יסודי – כ-1,400 מובילים בית ספריים שהתפקיד שלהם הוא לתכלל נושא של כישורי חיים, התנהלות ברשת וגם מניעת שימוש לרעה בסמים ואלכוהול. גם הם עוברים הכשרה בהיקף זה או אחר בנושא של התנהלות ברשת.

בנוסף לזה לקראת שבוע הגלישה נעשות הכשרות בחדרי המורים וגם צוותי החינוך לקראת הטמעה של נושאים. יש גם מנהיגות נוער עמיתים ומשפיעים שחלק מהפעולות שלהם היא בהקשר של התנהלות ברשת.

אני רק אומר שאנחנו מנהלים שולחן עגול ששותפים לו גם נציגות של מועצת התלמידים והנוער הארצית וגם הנהגת ההורים, ואנחנו עושים חשיבה משרדית מה יהיו התכנים הנכונים לקיים ולהוביל מידי שנה בשיתוף פעולה עם מוקד 105 ומשרדי ממשלה נוספים. זאת אומרת העבודה נעשית גם במשרד וגם בממשקים עם משרדי ממשלה נוספים.

7 באוקטובר שם בפנינו אירוע מסדר גודל אחר. גם אנחנו המבוגרים שנחשפנו למדיה, גם בחדשות וגם ברשתות חברתיות הבנו שיש פה אירוע מסוג אחר וגם הבנו שילדים חשופים יותר. כבר ב-10 באוקטובר פרסמנו הנחיות לצוותים חינוכיים עם מערכי שיעור שאמורים לסייע לשוחח עם הילדים מה המשמעות של חשיפה לתכנים קשים ומה כדאי לעשות כדי לא להיחשף לתכנים קשים. יצאנו גם עם איגרת לילדים שנותנת להם כל מיני טיפים – כשאתה מקבל תוכן קשה, שנייה תעצור ותחשוב מה המשמעות של זה, האם אתה רוצה לפתוח את זה או לא, על מה זה עונה לי, האם כדאי לי או לא. במקביל גם איגרת להורים כי פה ההורים הם שחקנים מרכזיים, ואנחנו גילינו שלהורים יש תפקיד משמעותי, ויחד עם הנהגת ההורים בנוסף לאיגרת גם הפצנו סרטון ברשתות החברתיות שפונה להורים ונותן להם כלים איך מתמודדים עם הדבר הזה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

יש לי שאלה – על כמה ילדים אחראית יועצת במשרה מלאה?

על בית ספר וחצי לפעמים.

לא.

מה "לא"? לפעמים זה בית ספר וחצי.

במקרה הטוב בית ספר וחצי לפחות מהנתונים שאני נחשפתי אליהם.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אז על כמה? תעני לנו.

בזמנו הייתי יועצת והייתי אחראית על שתי שכבות. בהיקף משרה מלא זה משהו כמו 400 ילדים. זה היה לפני שנים. כיום זה תלוי בגודל בית הספר. בבית ספר יסודי – זה נכון – מדובר בדרך כלל ביועצת אחת; בתיכון יש יותר מיועצת אחת.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אז את אומרת שלפני כמה שנים היית אחראית על שתי שכבות, והיום המצב הוא - -

הרבה יותר גרוע.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

- - שהיתוספו יותר תלמידים וגם נוספו לנו עוד מדיות. כלומר היום זה מצב שאנחנו עושים משהו כמעט בלתי אפשרי.

היקפי הייעוץ זה לא במנדט שלי.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אני, חלילה, לא מטילה עלייך אחריות. אני שאלתי שאלות כמותיות.

אז אני אומרת שעם השנים היקף השעות של הייעוץ דווקא הלך וגדל וגם בתקופה הזאת היקף הייעוץ הלך וגדל.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אני לא שאלתי על היקף שעות הייעוץ, אני שאלתי על מספר התלמידים. אין לי שום טענה אלייך. אני שואלת שאלות כדי להבין את המצב.

בסופו של דבר היקף השעות גם משפיע על מספר הילדים. ככל שיש יותר שעות לייעוץ יש פחות תלמידים לכל יועצת כי אז יש יותר יועצות.

יש סטנדרט של משרד החינוך לגבי היקף שעות?

יש סטנדרט של היקף שעות ליועצת, לכיתה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אבל אין שתי יועצות לבית ספר אז מה שאת אומרת אני לא מבינה כל כך.

בעל יסודי?

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

כמה יש?

בעל-יסודי זה יכול להגיע גם לשש יועצות.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

שש יועצות שכל אחת מקבלת שכבה.

בוודאי. על יסודי זה סיפור אחר.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

בסדר גמור. וביסודי?

זה תלוי בגודל בית הספר.

אחר כך תגיד לי שאין לך זמן.

בני, אתה רוצה לנהל את הדיון? לא הבנתי.

לא - -

אז תמתין בסבלנות. יש פה חברי כנסת, יש פה אנשים – כולם ידברו, הכול בסדר.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

יש כאן אורחים שהוזמנו לדיון במיוחד, ועם כל הכבוד - - -

- - - הרבה שטויות.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

סליחה, אתה לא תגיד לנציגת משרד החינוך שהיא מדברת שטויות. אני לא מקבלת את זה. זה לא יקרה פה.

גם אני אמרתי לה? - - -

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אני לא מנהלת - - - אני לא מקבלת את זה.

בני, תודה רבה. אני לא מנהל איתך עכשיו דיון ושיח.

אני רק אשלים. במהלך התקופה הזאת גם בשגרה וגם עכשיו קיימנו הרצאות להורים גם בעברית וגם בערבית שעוסקות בנושא של התנהלות ברשת וחשיפה לתכנים קשים.

לגבי השאלה בנוגע לפניות למוקד הסיוע – ב-7 באוקטובר ב-9:00 בבוקר כבר נפתח מוקד הסיוע של משרד החינוך. אנחנו קיבלנו עד 21 בדצמבר 3,134 פניות לקו הסיוע של משרד החינוך. הפניות הן גם של צוותים, גם של הורים וגם של ילדים. ב-7 באוקטובר ב-9:00 בבוקר הקו כבר פעל וקיבל קריאות של ילדים שהתמודדו עם פחדים ועם שאלות מאוד קשות, והיועצות החזיקו שיחות דרמטיות מאוד עם הילדים. אנחנו לא יכולים לזקק כמה פניות היו סביב הסיפור של חשיפה לתכנים קשים אבל הרבה פעמים כשעולים תכנים של פחדים ושל חרדות אנחנו יודעים לומר ולהנחות שזה גם פונקציה של חשיפה לתכנים קשים, ואז להנחות את ההורים או את הילדים מה כדאי לעשות.

יש לנו פילוח של מעקב וליווי אחרי אותן פניות שהגיעו למוקד?

לפעמים מתמצה רק בפנייה אחת ולפעמים מכוונים אותם לפנייה בקהילה, לבית הספר ומחברים לבית הספר.

אני ממרכז אמת לסובלנות. נעמה, אני רק רוצה לומר שהחומרים שהמשרד מוציא הם נהדרים. אני עוקבת אחרי הדברים, אני מקבלת אותם למרכז שלי. הדברים מאוד מקצועיים. האנשים שמפתחים את התכניות, את הדפים ואת האיגרות שאתם שולחים הם מעולים. הבעיה היחידה שיש לי היא לתווך אותם לאוכלוסייה שממילא היא מועדת לרמת אלימות גבוהה יותר, שההורים לא מתווכים נכון - -

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

הנגשה, אכיפה ורגולציה.

כן, אבל נוער בסיכון, קצת קשה לו עם החומרים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

נוער בסיכון הוא תחת מסגרות של משרד הרווחה, חוץ מהיל"ה.

לא - - -

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

נכון, גם - - -

לשאלתך, בסופו של דבר מה שאת רואה שפורסם בפלטפורמה של שפ"י במשרד החינוך אלה דברים שאנחנו מפתחים ברמה האוניברסלית. בסופו של דבר הציפייה היא שמה שקורה בכיתה אחת לא נכון בכיתה אחרת; וכל יועצת וכל מחנכת כיתה בעקבות ההדרכה שהן מקבלות צריכות לפתח את המענה שיהיה הכי מדויק לתלמידים שלה. אנחנו לא יכולים להגיע לרזולוציות של כל כיתה.

אני עובדת רק עם אוכלוסיות בסיכון ואני רואה שמאוד קשה להם עם החומרים האלה ובאמת צריך תיווך מוגבר. אבל יישר כוח.

תודה רבה. זה נושא שעלה בוועדה הזאת בקדנציה הקודמת. אני רוצה לחלק את הדברים שלי לשניים: אחד זה הנושא הטכנולוגי. נעמה העבירה לי חוברת שזה קיים בעולם, ופשוט צריך לראות איך אנחנו מקדמים את זה פה.

לנושא המרכזי – את מכירה את הדעות שלי – אני בן אדם של תוצאות. בעולם הספורט בסוף רואים את התוצאות. כשדיברת עכשיו על מניעת סמים ואלכוהול, אם אנחנו משיקים את זה לנושא שאנחנו מדברים עליו עכשיו אז נכשלנו בענק. כי אם אנחנו פועלים אבל המספרים עולים דרמטית בנוש של שימוש בסמים ואלכוהול – ואין לכם מושג באיזה סמים הילדים משתמשים היום. כל פעם שמגיע ד"ר ברקוביץ' ממשרד הבריאות לדיון – יש סם חדש, יש נושא חדש שצריכים לדבר עליו. פעם זה בלון קטן, פעם זה בלון גדול, פעם זה מדבקה, פעם זאת מדבקה גדולה יותר. אנחנו נכשלים בעולם הזה וגם בזה אנחנו נכשלים, בנושא הרשתות שאנחנו מדברים עליו עכשיו.

חברים, יש הנושא של החינוך הבלתי פורמלי. זה כלי הרבה יותר יעיל, נגיש ונוגע בילדים. אני אומר את זה פעם אחרי פעם כבר אלפי פעמים. יושב פה בחור צעיר שהוא חבר כנסת – אלוף ישראל בג'ודו. כשאני אדבר על הספורט הוא מיד יחשוב מה הספורט עשה בשבילו.

הוא גם היה אלוף אירופה.

הוא לא היה אלוף אירופה.

אני אתן לכם עוד אלפי דוגמאות כאלה – מה מערכת החינוך הבלתי פורמלית עושה לילדים, איך היא מרחיקה אותם משעות של צפייה, איך היא מונעת מהילדים האלה להגיע לאותן זוועות שיסתכלו בטלפון. וזה הרבה לפני 7 באוקטובר. בקורונה זה קפץ בעשרות מונים למעלה. אנחנו יודעים את זה, קיבלנו את כל הנתונים.

לכן אני מבקש ואגיד את זה כל פעם מחדש: החינוך הבלתי פורמלי הוא חלק ממערכת החינוך ולפעמים הרבה יותר חשוב – ספורט, מוסיקה, תנועות נוער – דברים נהדרים שעושים גם בחברה החרדית. מזה אפשר ללמוד מהם איך מרחיקים את הילדים מהדברים שאנחנו לא רוצים שיגיעו אליהם. בסוף יש שתי מילים – ילד עסוק או נער עסוק או נערה עסוקה. הם לא מגיעים לדברים האלה. אבל אנחנו לא מדברים על זה וזה לא מספיק חשוב ואנחנו יודעים עד כמה דלים התקציבים שהולכים לעולמות האלה. ממש פרוטות, כי לא מבינים כמה זה חשוב. אם בבניין הזה נדע לייצר עם עמותות, עם משרד הספורט, עם משרד הרווחה או כל משרד אחר – פעילות ועיסוק לילדים, תאמינו לי, הם יתרחקו מזה מאוד.

תמיד אני זוכר את אבא שלי. אמנם אני נראה כמו חטוף תימן אבל אני מליטא. כשהייתי ילד קטן אבא שלי שם אותי לנגן בפסנתר וללמוד שחייה. עד יום לפני הצבא עסקתי בשחייה בוקר וערב, והוא לא ויתר לי אפילו פעם אחת. לא הייתי אלוף עולם – הייתי רק אלוף הארץ. אבל כל הזמן הוא חזר על אותו משפט: תהיה עסוק – לא תעשה שטויות כמו שפושטקים אחרים עושים. והוא צדק. ילדים עסוקים – ילדים בריאים. זה מה שאנחנו צריכים לייצר לילדים. אני מאחל שנוכל להתקדם עם הטכנולוגיה.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

זה מתחבר לצורך לגלות את הפוטנציאל של הילדים, את האהבות שלהם ואת הכישרונות שלהם. כשהם מתנסים בדברים הם גם מגלים במה הם טובים ומה עושה להם טוב בנפש.

לא כולם צריכים להיות אלופים אבל להיות עסוקים.

כן, בהחלט.

בני פרץ, פעיל חברתי, בבקשה.

כבודו, הוא מדבר על קדנציה קודמת – אני כבר עשרות קדנציות שמעתי את הסיפורים האלה מאז שהתחילו הפלאפונים. אחד שאומר שלילד בכיתה א', ב' ו-ג' נותנים פתוח בלי הגבלה – אני לא מאמין. נותנים לו פלאפון שמוגבל לשתי שיחות להורים - -

אשרי המאמין.

אז אני אסביר לך מפה והלאה. אני דיברתי על זה כאחד שהיה גם חבר ועד בבית ספר. אני לימדתי רק דבר אחד: מה שאתה לא נוגע בו, אתה לא מרגיש בחסרונו – כך חינכתי את ילדיי. גם כשעישנתי והילד שלי הגיע לחטיבה אמרתי לו: אם יבוא חבר ויציע לך לעשן תגיד לו, לא; אם הוא יגיד לך איזו מילה שאני לא רוצה להגיד פה תגיד לו, אל תהיה חבר שלי, ותתנתק. הייתי בא לבית הספר ומרצה להם בכיתה. הייתי מסביר להם מה עושות הסיגריות ואומר להם שבתקופה שלנו לא ידעו שזה מסרטן ושזה גורם נזק בריאותי. במשקאות תמיד הסברתי להם – במה שלא תגעו לא תרגישו בחסרונו. אפילו לבנות הייתי אומר – במקום לשתות וודקה – הגבר רואה אותך עם ריח של וודקה זה לא טוב.

אני אומר דבר אחד: אני לא אפתח פה את פייסבוק. אתה יודע כמה חברויות של ערומות הוא שולח לי? ואני חוסם והוא ממשיך לשלוח. אתם קודם כול צריכים לחוקק נגד החברות האלה חוקים. אני חוסם – יש לי 5,000 בקשות והוא עדיין שולח לי את אותם אנשים וחוזר עליהם. אני כבר התחרפנתי ממנו.

תודה רבה.

- - דבר אחד אני ממליץ – אם לא הילדים – לזמן את ההורים לבית הספר ולהביא להם מרצה שירצה להם על חינוך. כי אם לא יהיה חינוך מהבית לעולם לא תיפתר הבעיה הזאת, ובעוד כנסת נדבר על זה שוב. זה חינוך. העובדה שאני, ברוך השם, עם נכדים ועשיתי הכול – ילדיי לא נוגעים בסיגריות ולא במשקאות חריפים.

זה חלק מהפעילות שמשרד החינוך מוביל.

משרד החינוך חייב להרצות ולהרצות - -

תודה רבה.

אנחנו עושים את זה כל הזמן.

תמי, היועצת המשפטית של הוועדה, בבקשה.

ממש בקצרה – עלה פה שכדי לטפל בנושאים האלה צריך עבודה מקיפה גם בתחומים של החינוך וגם באכיפה ואולי גם בחקיקה. אז בלי להגיד מה מוצדק ומה לא כי יש דיון שלם ואיזונים סביב כל פתרונות יש פתרונות שקיימים בכל מיני מדינות. אצלנו הפתרונות הם יחסית מינימליסטיים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

נכון. מעולה.

אני אחלק את זה לכמה רבדים בקצרה. יש ברמה של מה שמערכת החינוך עושה וגם פה יש מדינות שמחייבות מינוי של רכז בתחום הזה בבתי ספר או גיבוש מדיניות או לימוד של נושאים מסוימים. היו הצעות גם על נושאים של הטרדה מינית אז גם בהקשר הזה של מוגנות קטינים ברשת יש מדינות שמחייבות.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

כשיעור מובנה?

כחובות של מערכת החינוך – למנות מישהו כמו בתחומים מסוימים, לא רק במוסדות ציבור, אלא גם בבתי הספר, מישהו שאחראי לתחום הזה. חובה למנות. אמרו לנו פה שיש תכניות, יש הכשרות ואין חובה לעשות את זה, ההיקף הוא מצומצם.

לא מדויק. התכנית "הכוחות שבדרך" מדברת על התנהלות ברשת, וזה נושא שהוא חובה.

ויש שיקול דעת ותמיד זה פחות מחלחל כשאין חובה. אני יודעת שזה לא מקובל לחייב תכני לימוד בחקיקה; אני אומרת שיש מדינות שעשו את זה וזה נושא לדיון.

רמה אחרת זה מניעה מהתכנים להגיע בעזרת כל מיני טכנולוגיות שקיימות. אבל אין חובה להתקין אותן ואין חובה להשתמש בהן – הכול זה ברמה של הצעה וגם זה לא תמיד עושים כי אין אכיפה על החובות האלה. יש מדינות שהלכו צעד קדימה בין בקביעת ברירת מחדל אחרת או בקביעת חובה לטשטש, לקבוע אימות גיל – כל מיני רמות של טכנולוגיות שקיימות. אנחנו רואים שיש לספקים אינטרס כלכלי מסוים, וכמובן, הם מעודדים את זה במקום למנוע את זה גם כשיש להם חובה חוקית לסמוך על הילדים שהם אלה שיתקינו או שההורים יתקינו בהצפת מידע.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

מה עם העברת הנטל לרשתות?

אבל זה פחות חזק מאשר לחייב, למשל, אימות גיל או טשטוש בתכנים מסוימים.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

חד-משמעית בהקשר של נוער וצעירים אבל בהקשר של מה שאוהד דיבר עליו – הפצת תכנים מיניים – הדבר הזה הוא חובת אחריות. זאת אומרת אין אחריות משפטית ואז זה מייצר לנו את כל אותם מצבים שנוגע לשני הדברים. אגב, החקיקה בעולם כמעט לא קיימת בגלל הסיטואציה מול טוויטר ומול טלגרם.

אבל דווקא בתחום של אימות גיל וכל מיני טכנולוגיות להעביר את ברירת המחדל זה כן קיים. בנושא של איסור הפצת תכנים מסוימים ברמה הפלילית – יש אצלנו הוראות פורנוגרפיה בתחום של הטרדות מיניות אבל זאת הוראה פלילית ולאכוף אותה ולהביא לזה שזה יהיה אפקטיבי זה מאוד קשה בעידן שאנחנו חיים בו.

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

קשה למצוא את - - -

נכון. זה בינלאומי והמניעה מראש או יצירת טכנולוגיות שיגנו זה משהו הרבה יותר אפקטיבי. גם הסרת תכנים – יש חוק למניעת הפצת תכנים באינטרנט וזה שוב רק בדיעבד אחרי שקרה אירוע, וגם זה דורש יוזמה ופנייה. כמובן, גם כל הנושא של אכיפה. יש יחידה במשטרה שעוסקת בזה, ואולי לדיון המשך צריך גם את הגורמים ממשרד המשפטים, מהמשרד לביטחון לאומי, משטרה וכולי.

גם הכשרה מראש במכללות.

חבר הכנסת רון כץ, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה לכם. זה אחד הדיונים החשובים שצריך ונכון לקיים, ואני מאוד שמח שאתם עושים ביחד כי כך צריך לעשות אותו. הנושא של חשיפה לתכנים פוגעניים ומסוכנים משחיתה את הנפש. זה לא משהו שאנחנו אומרים פה וזה נגמר. ילד או ילדה שראו סרטוני זוועה כבר לא יחזרו להיות אותו ילד או ילדה שהיו לפני שהם צפו בסרטון הזה. לכן אני מצפה ממשרד החינוך להיות קצת יותר אקטיביים בדבר הזה – יותר אקטיביים בהסברה ובאמצעים שיש לכם. יש לכם אמצעים שאתם חושבים שאתם יכולים לעשות? יש תכנות שאפשר להשתמש בהן? תנו אותם, תפתחו אותם כמו שידעו לפתוח את אופיס או כמו שידעו לפתוח תכנות אחרות – תפתחו את התכנות האלה. תשמרו על הילדים כי אחרי זה הטיפול באותם ילדים יהיה גם מאוד קשה, וכמו שאנחנו מכירים את משרדי הממשלה – ככל הנראה, לא יהיה טיפול בכלל ונגיע למצב של הידרדרות מאוד מהירה כי אף אחד לא ימנע את זה. אז פה אנחנו צריכים לצאת באמירה ברורה: חייבים לאפשר את התכנות האלה. אם הן עולות כסף אז חינם כי זה יהיה כסף קטן לתלמידים במדינת ישראל; וחייבים להכניס הסברה אקטיבית על הסכנות שיש בצפייה בתכנים האלה. תודה רבה ויישר כוח גדול.

תודה רבה. סער חלק – לוקחים אחריות, משנים מציאות. לאחר מכן חבר הכנסת ירון לוי.

תודה רבה, היושב-ראש. יש לנו מצגת, אפשר להעלות אותה?

לא קיבלנו.

הכול בסדר, יש לנו מודפס.

שלום לכולם, אנחנו בעמותת "לוקחים אחריות" פועלים בכמה צירים. על הציר החינוכי אנחנו לא נדון עכשיו – לא באנו בכובע הזה. אנחנו מעבירים מאות פעילויות בבתי הספר, קהילות, הורים, הכשרות לצוותי חינוך, השתלמויות. חקרנו לעומק בשנים האחרונות את כל נושא הפתרונות בדגש על הפתרונות הטכנולוגיים. יש לנו שני צירים: ציר התמקדות המכשירים – כמו שאוהד דיבר – משרד התקשורת, לחייב את הספקיות לסינון. הסינון ברמה מאוד נמוכה. אנליסטים שלנו עברו על הסינונים האלה על כל פרצותיהם - -

מה המצב היום? יש לנו פילוח של מספר הילדים שיש להם ההגנה הזאת או זה לא קיים?

הנתונים קיימים. מצטרפים מידי חודש כמה אלפים להגנות האלה.

כמה יש היום?

אין לי המספרים לפניי.

למי יש?

למשרד התקשורת. אנחנו פועלים מול משרד התקשורת להעלות את סטנדרט הסינון. מה הסינון הזה, על מה הוא מגן – אין כרגע שום קריטריון ברור לדבר הזה. אז מעבר לזה שדחפנו שיהיה הסינון הזה כי היום הוא קיים עכשיו דוחפים לו את הסטנדרט; הדבר השני הוא לסנן את הרשת. על זה דיברו כאן לפני כן – חוק אימות גיל וחוק הערכת גיל – עליו אנחנו מדברים ומניחים על השולחן. זה גם לפניך, היושב-ראש. חוק אימות גיל נקרא חוק הערכת גיל. הוא עבר בלמעלה מ-70 מדינות בעולם. לפי החוק הזה, האתרים והאפליקציות שמציגים תכנים פוגעניים שקיימים בהגדרת החוק – ההגדרה הזאת חסרה ולא מדברת מספיק על קטינים. אז הרחבנו בהצעת החוק שאנחנו רוצים להניח את הגדרת התכנים הפוגעניים לקטינים שאנחנו מעוניינים שיחול עליהם חוק הערכת גיל, והאחריות של האתר להשתמש בטכנולוגיה של הערכת גיל לזהות באמצעים כמו של משרדי ממשלה או כמו כששוכרים קורקינט – צריך להציג תעודה ומהרגע הזה אתה לא קטין ואתה יכול לצפות בכל העולה על רוחך, ואתה יכול לבחור. אבל אם אתה קטין לא נרחיב על הבעיות, בעיקר מכיוון שכבר הרחיבו, אבל בגילים הצעירים בכיתות א'-ג' יהיו תכנים שהם לא יוכלו לגשת אליהם. יש נתון של הגל החדש מ-2022 ש-73% מהחשיפה לתכנים קשים נעשית בלי כוונה. זאת אומרת הקטינים לא מחפשים את התוכן הפוגעני, לא רוצים לגשת אליו ולא רוצים לראות אותו, והחוק הזה מאפשר הגנה כך שקטין לא נחשף למה שהוא אמור להיחשף.

בהערכת הגיל הסידור הטכנולוגי הוא מאוד פשוט, ובמספר מדינות בעולם הוא כבר פעיל. הוא עובד כיום באנגליה שהיינו איתם בקשר, בגרמניה שהיינו איתם בקשר. היינו גם בקשר עם הרשות להגנת הפרטיות. הצגנו את זה גם בוועדה לשלום הילד עם חבר הכנסת אלי דלאל, ואנחנו ממשיכים איתו שיתוף פעולה גם בנושא הזה. נשמח להעביר את החוק הזה כמה שיותר מהר עם כמה שיותר חברי כנסת, לדחוף את זה קדימה. זה מה שאנחנו מניחים על השולחן. הציר השני הוא מול משרד התקשורת; וגם ציר החינוך שבו נשמח לסייע כמה שאפשר.

תודה רבה. חבר הכנסת ירון לוי, בבקשה.

תודה רבה, כבוד יושבי-הראש, הנושא חשוב. אנחנו עצמנו בתור אנשים בוגרים נחשפנו לתכנים שאין לנו שליטה על הסינון שלהם. פתרונות יש – כולם מציגים את הפתרונות, והדיון הוא כלכלי, הוא לא דיון של פתרון. הנושא הוא הכלכלי כאן, ומשרד החינוך צריך לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה: האם נכון להשקיע כסף כדי לפתור את המצב ולאפשר לתלמידים או להורים להוריד את האפליקציה הזאת או שהטיפול הרגשי שאותם ילדים נחשפים אליו יעלה בסופו של דבר הרבה יותר כסף. יש כאן סדרי עדיפות. עוד דבר – די ברור שיש כאן כל הפתרונות אבל צריך רק לחבר אותם.

לגבי מה שסימון אמר – אני אקח את התואר שלי בחזרה - - - אלוף אירופה - -

- - -

- - החשיבות של התואר הזה לעומת "אלוף בת-ים" מבחינת עצימות רגשית זה אותו דבר וזה מה שהספורט עושה ומערכת החינוך לפעמים לא עושה, היא לא נותנת את החוויה הזאת של הצלחה. לכן חשוב לחבר בין חינוך לחינוך הבלתי פורמלי, אבל לא זה במקום זה, אלא בין שניהם. תודה רבה.

תודה רבה. סגן אלוף עדן כלפון. עד שהיא תעלה, המשרד לביטחון פנים, בבקשה.

צהריים טובים. אני מהמשרד לביטחון לאומי. אני נציגת המטה הלאומי להגנה על ילדים ברשת ואני רוצה להגיד כמה דברים. אני רשמתי בנקודות ולא אוסיף על מה שכבר נאמר. קודם כול, חשוב לי שייאמר בדיון הזה שהרשת היא מקום חיובי. דיברו על ילדים עסוקים וחשוב לי להגיד שיש הרבה מאוד פעילויות טובות, חשובות, יצירתיות, לימודיות ברשת, וכמו שהמציאות יכולה להיות קשה אבל לא נגיד שהעולם הזה הוא שחור משחור, אז גם ברשת; מ-7 באוקטובר אנחנו מתמודדים עם משהו מאוד קשה וצריך לעשות את ההקבלה בין המרחב המקוון למרחב הפיזי.

אין ספק שכדי להגן על הילדים שלנו ברשת אנחנו צריך לעשות פעילויות של הסברה, של מניעה, של חינוך, של אכיפה, של מעורבות הורים 24/7 וגם של פתרונות טכנולוגיים. אם יש מישהו שחושב שרק הפתרונות הטכנולוגיים יפתרו לנו את הבעיה הוא טועה. אתה יכול לעשות פתרון טכנולוגי בטלפון של הילד בכיתה ג', ולאח שלו שהוא בן 18 לא יהיה שם הפתרון הטכנולוגי הזה. לכן הרבה מאוד מהדברים מתחילים מהסברה, ממניעה, מחינוך וממעורבות הורים.

אני אגיד קצת ממה שעשינו כמטה לאומי להגנה על ילדים ברשת מ-7 באוקטובר, ואחרי זה אני רוצה להציף עוד כמה נקודות שלדעתי, הן חלק מהבנה ומפתרון רחב להגנה על ילדים ברשת. קודם כול יש לנו שלושה אתרים בעברית, בערבית ובאנגלית, ואנחנו מקפידים לתרגם את החומר שלנו גם לשפות האלה, ויש לנו עמודים בכל הרשתות החברתיות. היינו אולי הגוף הממשלתי הראשון שפתח עמוד בטיק-טוק כי הבנו שבין זה סיני או לא סיני – הילדים שם ולכן אנחנו צריכים להיות שם. לכן יש לנו עמודים בטיק-טוק, בטלגרם, באינסטגרם, בפייסבוק, ביוטיוב – בכל המקומות שהילדים נמצאים אנחנו צריכים להיות בהם. אגב, מוקד 105 מטפל בלמעלה מ-100 זירות פגיעה בקטינים ברשת. זאת אומרת אנחנו יכולים למנות פה 20-10 זירות אבל אנחנו מדברים על עולם הרבה יותר רחב. למשל, בתקופת המלחמה עלה עניין של פגיעה על רקע לאומני ב"רוב לוקס" שהיא אפליקציית המשחקים הנפוצה ביותר בעולם. לכן זה לא משנה אם זאת אפליקציה כזאת או אחרת – ברגע שאתה מבין את הכללים ומה מותר ואסור ואיך להימנע מפגיעה אז היום תהיה אפליקציה כזאת ומחר תהיה אפליקציה אחרת ואנחנו צריכים לתת לילדים את הכלים להתנהג בצורה חכמה ונכונה ברשת.

מה עשינו? העלינו תת-אתר עם תכנים שנועדו להתמודדות עם מצבי חרדה. אמרו פה מה קורה לילדים אחרי שהם נחשפו – אז יש פה טיפים להורים וטיפים לילדים וטיפים לבני נוער. חילקנו את זה לטיפים עד גיל 12 ומ-13 ומעלה למי שנפגע ונחשף לתכנים קשים; וגם טיפים ללמידה מרחוק כי מאז שחזרה הלמידה מרחוק אנחנו רואים גם פגיעות בלמידה מרחוק. כמובן, יש הפניות לגורמי סיוע. בנינו ארגז כלים דיגיטלי לתקופת חירום שגם אנשי מקצוע וגם הורים וילדים יכולים להשתמש בו, ויש בו הנגשה לחומרים רבים רלוונטיים לתקופת המלחמה. גם הפצנו הרבה חומרים שאני לא אפרט – הכול עבר למרכז המחקר והמידע של הכנסת. הפצנו הרבה מאוד סרטונים, פוסטים וחומרים בכל הרשתות החברתיות כדי להגביר את המודעות לציבור. בימים אלה אנחנו מתחילים שני קמפיינים עם לשכת הפרסום הממשלתית כדי להגביר את החוסן הדיגיטלי, ואנחנו נעשה את זה דרך המרחב המקוון. אנחנו נעשה שני קמפיינים לילדים ולבני נוער וגם להורים.

מעבר לכל מה שמפורט במסמך אני רוצה להגיד כך: גיל 13 הוא גיל מינימום לכניסה לרוב האפליקציות. למרות שההורים יודעים את זה הם נותנים לילדים שלהם להיכנס לאפליקציות לפני גיל 13 ולפעמים, לצערי, גם משתפים פעולה באישור; וילדים שהם מתחת לגיל 13 שנמצאים בטיק-טוק או בפייסבוק וברוב האפליקציות שזה גיל המינימום, אם ההורים יודעים שהילדים שם ולא מונעים את זה מהם זאת אחריות של ההורים. אי אפשר להתעלם מזה. האפליקציות עצמן מגדירות את גיל המינימום מסיבה פשוטה כי ילדים מתחת לגיל 13 עלולים להיחשף לתכנים וזה לא קשור לתקופת חירום, זה גם בשגרה. עד היום מוקד 105 מאז הקמתו לפני כשש שנים מה טיפל בלמעלה מ-57 אלף אירועי פגיעה בקטינים ברשת, וכשליש מזה זה פגיעות על רקע מיני. לכן מה שחשוב זה להבין את הנתונים ואת המשמעות שלהם כי ילדים מתחת לגיל 13 לא יודעים לעכל ולהתמודד עם תכנים שהם יראו באפליקציות האלה. כשהורה אומר לבת שלו בת ה-8, בסדר, בואי נעשה אישור ותיכנסי לטיק-טוב, אחרי זה כשהוא ירצה להגיד לה על משהו לא, אז למה לא אם שיתפת איתי פעולה במשהו ששנינו יודעים שהוא אסור, לפי כללי האפליקציה?

אני חוזרת לנושא של מעורבות הורית: ההורים צריכים להיות בתוך האפליקציות שהילדים נמצאים בהם, לראות איפה הם גולשים, עם מי הם מתכתבים, מה הם עושים שם; ובמקום שקיים הפער הדיגיטלי, הפחד מטכנולוגיה ההורה צריך להבין שהוא יכול לשבת עם הילד שלו ואפילו לבקש מהילד שלו שיראה לו מה הוא עושה בטיק-טוק בנימוק שגם הוא רוצה להיות בטיק-טוק. ככה לייצר שיח ולהבין מה קורה שם. כמו שהורה לא ייתן לילד שלו לצאת ב-22:00 בלילה לפגישה באיזשהו מקום בלי שהוא יודע לאן הוא הולך ועם מי הוא נפגש – אותו דבר במכשיר הזה. המכשיר הזה יכול להיות מסוכן מאוד, כמו שרכב עלול להיות כלי מאוד מסוכן וכמו שהחיים עלולים להיות מאוד מסוכנים. אנחנו צריכים לצייד את הילדים במידע הזה.

העלינו מדריך לדיווח ולהסרת תכנים לכל האפליקציות. הוא בעברית והוא מתורגם גם לערבית, והוא נמצא באתרים שלנו. הדבר הראשון שקורה כשילד או כשהורה נתקלים בתוכן פוגעני ורוצים להסיר אותו, הדבר הראשון שנכון לעשות זה קודם כול לדווח ישירות לאפליקציה. לכל אפליקציה יש המרכזים שלה שלא נמצאים בארץ, אלא בחו"ל, אבל בלחיצת כפתור ודיווח על התוכן זאת הדרך המהירה והנכונה ביותר להעביר את המידע לאפליקציה. מה קורה אם זה אחרי זה? זה גם נושא לדיון. אבל זאת הפעולה הראשונה. אחרי זה אנחנו תמיד אומרים – מוקד 105 זמין עבורכם 24/7 לדיווח על פגיעה ולבקשה להסרת תוכן.

אבל למה אני מדגישה את הנושא של מדריך והסרת תכנים? כי אנחנו צריכים לתת להורים ולילדים כלים; אנחנו צריכים לתת להם כלים לשליטה בחיים שלהם ולא להרגיש שהם הולכים לאיבוד והם נחשפו למשהו והם לא יודעים מה לעשות. הם יכולים לעשות – קודם כול לדווח ואז לפנות לגורמי הסיוע – יש איגוד האינטרנט, יש מוקד 105 ומוקדים נוספים.

יש לנו פרויקט שנקרא "אבירי הרשת". זה מתנדבים של המשרד לביטחון לאומי שעברו הכשרות מיוחדות ובאים אלינו ל-105, יושבים ומנטרים את המרחבים הגלויים ברשת ונותנים סיוע ותמיכה לילדים על המצוקות שהם מעלים. חשוב להבין שהילדים רואים ברשת מקום שהם יכולים לשתף במצוקות שלהם, במיוחד מכיוון שיש אפשרות לעשות את זה באופן אנונימי, ואנחנו נותנים להם מענה ותמיכה. מה שיפה ברשת זה שהם גם מקבלים תמיכה מהחברים שלהם שגולשים. ראינו גם בתקופת המלחמה ילדים שנכנסים עם הטלפונים לממ"דים ומספרים על המצוקה ועל החששות ועל הרצון שלהם להפסיק לחיות. ואז הם מקבלים תמיכה ברשת מילדים אחרים שעוזרים להם. אז תמיד צריך לראות את המרחב הזה על הצדדים הטובים והגרועים שיש בו כמו בחיים עצמם. אנחנו יוצאים עכשיו בסקר של המשרד לביטחון לאומי שישאל לראשונה שאלות על חשיפה לתכנים קשים בתקופת המלחמה. חלק מהשאלות בסקר יהיו האם נחשפת תכנים קשים בתקופת המלחמה, האם דיווחת? בהחלט יש לזה מודעות.

אני אסיים במשהו שאולי נוכל למנף גם דרך הוועדה הזאת: הכרזנו על חודש פברואר כחודש לאומי להגנה על ילדים ברשת. לאורך חודש שלם אנחנו עושים שיתופי פעולה ויש מאות ואלפי פעילויות עם גורמים שונים להגנה על ילדים ברשת. חודש פברואר השנה יהיה שונה, יהיה יוצא דופן אבל אנחנו פועלים ועושים הכול כדי שנוכל להציף את המדינה בעושר של פעילויות להגנה על ילדים ברשת עם קשר לתקופה הזאת. אני מזמינה את כל הגופים שרוצים לשתף פעולה לפנות ל-105 ונשמח לשתף פעולה עם כולם כדי להגן על ילדי ישראל ברשת.

נאוה, איזה סוגי שיתופי פעולה אתם עושים החודש? עם משרדי ממשלה אחרים, עם החברה האזרחית?

בחודש פברואר עם כולם: עם משרדי ממשלה, עם השלטון המקומי, עם עמותות, גם גופים אזרחיים. הדבר הראשון שלמדנו הוא שלאף אחד אין כל הידע ואין לו כל היכולת, ורק שיתוף פעולה של חברה אזרחית וגורמים ממשלתיים יכולה וצריכה להוביל לשינוי.

תודה רבה. אסנת אייל, מרכז השלטון האזורי, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, קודם כול אני מציעה בנתונים שהוצגו לנו לפלח את הנוער ואת הצעירים של המפונים היום כדי לראות מה מידת החשיפה שלהם ואיך צריך לטפל בהם. זה לא דומה, בעיניי, בין מי שחווה את הטראומה לבין מי שלא והחשיפה.

דבר שני – אני רוצה להגיד שכולם עושים הרבה מאוד. בסופו של יום מי שפוגש את הילד או את הנער כל יום הרבה שעות זה המורה שלו והמדריך שלו בתנועת הנוער. לכן, לדעתי, צריך להשקיע כמה דברים בחינוך הפורמלי ובחינוך הבלתי פורמלי: א', הכשרה של המורים הצעירים בתוך המכללות טרם הגעתם לבית הספר. אנחנו היום נמצאים במציאות אחרת, וזה לא צריך להיות בדמות מספר שעות. ההכשרה במכללה צריכה להיות ארוכה ומשמעותית, כזאת שהמורה יבין שהוא עובד על שינוי התנהגות אצל הילד. אני מאוד מסכימה למה שנאמר – שינוי טכנולוגי, בוודאי. זה רחוק מלהיות הסוף. אז בהחלטה להכניס להצעה שמורים ייצאו מורים רק לאחר שהם עברו קורס משמעותי בדבר הזה.

הדבר שני – היועצות הן נשים נפלאות אבל לא יוכלו להתמודד עם הכול. לכן צריכה להיות הכשרה משמעותית למחנכים ולמורים מקצועיים, אלה שפוגשים את התלמידים. כמה יועצת יכולה לעשות? בסוף היא אחת בשתי שכבות. לכן ההכשרה צריכה להיות הרבה יותר משמעותית, לדעתי, למורים בכלל.

הדבר השלישי – מעורבות הורים. צריך ללמד הורים איך להתמודד עם זה שהילד בן השש - -

נעמה לזימי (יו"ר הוועדה המיוחדת לענייני צעירים):

אני מצטערת שאני קוטעת אותך. בגלל שאני יוצאת עכשיו להלוויה אני אצא מהדיון אבל יוסי יסכם וימשיך. אני מתנצלת.

הסיכום מתואם בינינו.

משפט סיום: חינוך במכללות, הכשרה של עובדי הוראה ועובדי חינוך בלתי פורמלי וכמובן שעה קבועה לא אחת, אלא אולי אפילו יותר במהלך כל השנה על שינוי ההתנהגות הזה. תודה.

תודה. עידן רינג, איגוד האינטרנט הישראלי.

אני אדבר, ברשותך. אני מאיגוד האינטרנט. אני אשמח להתחיל ממסגור שמייצג את העמדה שלנו באיגוד האינטרנט. היו ניסיונות להשוות את הרשת החברתית לתופעה בודדת. זאת לא תופעה בודדת אלא המשך של המרחב הפיזי, הווה אומר – כל מה שקיים במרחב הפיזי עובר גם לרשת. זאת אומרת כל התופעות והבעיות במרחב הפיזי עוברות גם לשם. מהסיבה הזאת נוצר פה מאפיין של הבעיה הזאת שזה טשטוש של הגבולות הפיזיים והמנטליים. כל התלמידים שנוכחים בצורה כל כך משמעותית והעבירו את מרבית האינטרקציות החברתיות שלהם לרשת החברתית, למעשה, חווים את הרשת החברתית כהמשך של המציאות שלהם. השיחה שניהלתי בבית הספר ממשיכה גם בערב ולכן גם החשיפה לתכנים הקשים בין תכנים של סרטונים שהופצו מכל מה שעלה כאן ובין זה משהו שמישהו שלח לי במכוון. החשיפה, גם אם היא דרך המסך היא חשיפה עוצמתית, והמשמעות שלה על החוויה שלי היא מטורפת. זה אומר שזה מייצר להם מציאות מרובה באלימות שמנרמלת את כל נושא האלימות בחיים שלנו.

אני אציין שבאיגוד אנחנו מפעילים קו סיוע שנחשף לכל סוגי הפניות האלה ובעקבות כל הפניות שאנחנו מקבלים בנושא אלימות ושל תכנים מאוד קשים אנחנו לומדים את הקושי בהקשר הזה ומגלים את זה. הדבר העיקרי בהיבט הזה הוא שאנחנו צריכים להתייחס לעניין ההתנהלות ברשת כמשהו שאנחנו חייבים להכווין כשינוי תרבות מעבר למשהו נקודתי. אנחנו צריכים להבין שהמרחבים האלה הם מרחבים חדשים והצעירים הם אלה שפוסעים בהם ראשונים, למעשה. אנחנו לא היינו שם ולא יודעים להדגים להם את זה. לכן ההכוונה שלנו כמבוגרים והניסיון שלנו בחיים חייב להיות נוכח.

הפתרון שלנו למשרד החינוך הוא בשלוש רמות: תלמידים, צוותי חינוך והורים. זה הוזכר כאן אבל אני אנסה לסגור את זה. אנחנו מציעים תכנית מסודרת, משהו שנתי ברמה של שיעור שבועי שיהיה חובה בכל בתי הספר מיסודי ועד תיכון כי זה משהו עצום הרבה יותר מתופעה בודדת.

זה לא קיים היום במסגרת כישורי חיים? קרן, זה קיים?

כן. אני ציינתי שיש לנו תכנית מערכתית שמכוונת לפעילות בשלושה מועדים: תחילת שנה סביב הסיפור של התנהלות ברשת, חוזה, כללים והתנהלות; שבוע לאומי לגלישה בטוחה שבו אנחנו נותנים פוש לדבר הזה; ופעם אחת לפני היציאה לחופשה כשאנחנו יודעים שהילדים הולכים להיות עם הרבה זמן פנוי.

זה כלל הרצף?

זה כלל הרצף. התכניות שלנו מותאמות גיל ומותאמות תרבות.

מאיזה גיל זה מתחיל?

מ-א'. זה גם מותאם לתרבות – לחברה החרדית, לחברה הדתית ולחברה הערבית ולממלכתי.

אני רק אשמח להגיד שהחשיבות כאן היא לא משהו שמנהל יכול לבחור מה, מתי ואיך וגם לא סביב אירועי שיא גם אם זה שלושה אירועי שיא בשנה. זה משהו שחייב להיות מושתת כחלק מהמערכת בצורה קבועה.

זה נמצא - - -

לא, לא, זה לא משהו קבוע.

זה בסל בחירה, קרן, או זה מחויב?

כישורי חיים זה מחויב. יש שיעור כישורי חיים. בתוך כישורי חיים יש תכנית ליבה של התנהלות ברשת וזה נושא חובה.

זה נושא חובה לכלל השכבות.

לכל השכבות.

אבל זה נושא מתוך תחום שלם של כישורי חיים. אנחנו מדברים על כישורי חיים ברשת. זאת אומרת תחום שחייב להיות מעוגן כחלק מהתכנית. זה לא יכול להיות רק כשיעור ייעודי לרשת, אלא חייב להיות חלק מהמיומנויות החברתית.

ברור.

זאת אומרת אותה רוח חינוך עוברת הלאה. זה גם חייב להגיע דרך הכשרות מורים.

בשורה התחתונה – אנחנו נמצאים בראשיתו של עידן הרשת והמרחבים הדיגיטליים. אנחנו רק בהתחלה של העולם הזה אף על פי שאנחנו מרגישים שאנחנו כבר שטים בו. הילדים של היום הם אלה שמתווים את הדרך ואנחנו חייבים להיות שם כדי להכווין אותם ולעזור להם בדבר העצום הזה.

אני סמנכ"ל קהילה וחברה באיגוד האינטרנט. הדר דיברה על מערכת החינוך. זה נכון שמערכת החינוך ייצרה תכניות, וזה קיים שם, אבל לתחושתנו זה לא מגיע בפועל למספיק תלמידים בהיקף הנדרש. בצד הטכנולוגי דיברו על אפשרויות שונות, ולדעתי קיימות אפשרויות אבל אין מספיק מודעות לאפשרויות האלה ואין מספיק הטמעה שלהן. זה גם מחקר שאנחנו בקרוב נפרסם; ההיבט השלישי שחסר מאוד – רגולציה – לדרוש מהפלטפורמות לתת מענה, לייצר שקיפות. היום ילדים מתחת גיל 13 משתמשים בהרבה מאוד פלטפורמות חברתיות למרות שהפלטפורמות עצמן מצהירות שזה אסור; והן לא עושות מספיק כדי לוודא שזה לא יקרה ולא עושות מספיק כדי לסמן, לטשטש ולחסום תכנים פוגעניים. אנחנו כמדינה ואתם בכנסת לא דורשים מהם לתת לזה מענה ופתרון. הן כרגע פועלות בוואקום. באירופה ובאנגליה זה לא ככה – רק בישראל בהשוואה לאירופה הפלטפורמות עושות מה שבא להן; וכמו שאמר פה מישהו בדיון אחר –זה כמו מערב פרוע, במיוחד בשביל ילדים. נכון שזה מגיע אליהם באופן לא וולונטרי הרבה פעמים אבל זה לא אומר שאם נחסום להם גישה הבעיה תיפתר. צריך ללכת למקור הבעיה ולדרוש מהפלטפורמות להתנהל בצורה אחראית ובטוחה יותר.

תודה רבה.

אני אשמח לומר גם דברים. אני מהמועצה לשלום הילד. עלו פה כל מיני הצעות קונקרטיות. ויש באמת המלצות – יודעים מה צריך לעשות. גם אנחנו הוצאנו דוח מפורט בעניין הזה בשנה שעברה, וגם בכנסת הקודמת הייתה ועדה להתאמת המשפט לאתגרי הטכנולוגיה. מתחילת המלחמה באותה שבת שחורה אנחנו במועצה לשלום הילד, כחלק מפעילות שאנחנו מקיימים אותה כבר שנים, התחלנו בהליך של שיתוף של נוער; לשמוע מנוער ישירות, לדבר איתם – מה עובר עליהם בימים האלה, מה האתגרים שלהם, מה הצרכים שלהם – גם נציגי פרלמנט הנוער של המועצה ויחד עם מועצת התלמידים. מעבר לדברים שעלו פה שסיפרו גם על השעות המרובות, על הלילות בלי שינה ועל המצב הרגשי הקשה, עוד נקודה שלא הוזכרה פה היא שלחלק היה מאוד חשוב להשתתף בעשייה החברתית. רבים מהם שנמצאים בזירה המקוונת לקחו על עצמם מסיבת הסברה והתחילו להעלות הרבה תכנים לרשתות; מהצד השני זה נעשה בלי תיווך ובלי סיוע, והם היו חשופים להרבה תגובות אלימות בקנה מידה בינלאומי.

עלה פה עניין משרד החינוך ומה בתי הספר עושים. אנחנו שמענו מהם גם בתקופה הזאת תחושה לא פשוטה שבתי הספר מיקדו הרבה יותר את הפן הלימודי ופחות נתנו תמיכה רגשית וחברתית. הם אמרו שאפילו בימים הקשים של תחילת המלחמה אם לא נכנסו לשיעור אז במקום שזה יהיה שיורד ציון, תשאלו אותם מה הם צריכים, למה הם לא נכנסים לשיעור – האם יש אבא במילואים? האם יש עוד אחים בבית? זה משהו שעלה וחזר בשיחות שלנו איתם. כל זה קורה בתקופה ארוכה מידי כבר עשור שבו הרשתות החברתיות פועלות באופן כמעט אוטונומי.

בהקשר הזה אני רוצה לומר שזה מעבר לסינון תכנים ומעבר רק לחשיפה לתכנים קשים. עצם השימוש היום כפי שהוא מעוצב כיום על-ידי הרשתות החברתיות, אפילו הכפתורים של כמה ראו וסימנו ואהבו את התמונה שהעליתי או לא – כבר זה הוכח והראה במחקרים כמשפיע על הבריאות הנפשית של ילדים ונוער וכגורם לירידה בערך העצמי ובדימוי גוף. לכן במציאות הזאת יחד עם הדברים שנאמרו פה זה גם ההכשרות וגם מודעות, חינוך ושילוב בבתי הספר – אלה דברים שאנחנו שומעים מהנוער, ואין תחליף לקשר אנושי בתוך בתי הספר, וזה לצד שינוי הכרחי של עיצוב ארכיטקטוני חדש של הרשת; כי יש צורך להגביל את הכוחות האלה כפי שעושים באירופה וגם בחקיקה שיצאה בשנה האחרונה.

לסיכום - -

עדי, אני אתן לך אבל אני מחלק את הזמן שלי לפי הדוברים שנרשמו ואת לא נרשמת בכניסה.

הבנתי שנרשמתי. תודה בכל מקרה.

גם בתחום הזה של הגנה בדיגיטל כשאין הגנה טובה בשגרה, כשיש מצב קיצוני כמו מלחמה אנחנו רואים את ההשלכות, והדחיפות הרבה יותר גדולה. אנחנו נשמח להעביר לכם את ההמלצות שהוצאנו וכתבנו. הנושא הזה ידוע. בישראל צריך לקחת אותו ולעשות אותו. תודה.

תודה. ישראל זרי, משנה לראש עיריית רמת-גן, בבקשה.

שלום, מה שלומכם? אני אתחיל מהבעיה הגדולה יותר – שחרור החטופים. אני רואה את זה גם פה מולי. כל שיחה צריכה להתחיל בתפילה ובקריאה אז אני מחזק את המשפחות ושנראה אותם במהרה.

אני מדבר בשני כובעים; גם ברמת גן אני מגיע מתחום הנוער אבל גם במקצועי אני מגיע מתחום התקשורת וזה מתקשר לזה כי הייתי גם דובר תנועת הצופים בעברי. אז לדעתי יש משמעות מאוד גדולה לוועדה החשובה הזאת.

נציג מועצת התלמידים והנוער אמר לנו את זה די בפירוש: אנחנו צריכים כלים. כשזה מגיע מהנוער זה מדהים וזה רק מראה עד כמה הדלת הזאת פתוחה ואנחנו רק צריכים להיכנס אליה. לדעתי, חשוב בדיון הזה לעשות הפרדה שזה משהו שהרבה פעמים קל לנו ליפול בו כשאנחנו אומרים "נוער". אבל יש הבדל גדול מאוד בין ילד בן 8 לבין ילד בן 12 לנער בן 16 – אלה תקופות גיל מאוד שונות, והיחס צריך להיות שונה. צפו פה דברים כמו סינונים שיכולים להיות רלוונטיים מאוד לגיל 8, אבל אני לא חושב שבגיל 16 זה בהכרח באותו קשב ורלוונטיות. הרבה פעמים ככל שההגבלה עולה גם היצר הופך להיות גדול יותר. זה משהו שצריך להבין שיש בו הבדל. המכנה המשותף לכל הגילים האלה זה ההורים. פה אני מכניס גם אותנו – חינוך, רווחה והמון תחומים. אבל, לדעתי, אנחנו לא צריכים להתפקס על הפלטפורמות. שמעתי פה כל מיני שמות של רשתות חברתיות, ולדעתי, אם נפעיל את כל הכוחות שלנו נגד פלטפורמה תיפתח פלטפורמה אחרת. זאת אומרת יש פה בעיה הרבה יותר רחבה ואנחנו נכנסים לפתרון שצריך להיות הוליסטי. אני לא מגזים כשאני מדבר על משהו שצריך להיות ברמת פתרון בינלאומי כי אני בטוח שהוועדה כזאת יושבת בעוד מדינות רבות ושוברת את הראש על אותם דברים כי בסופו של דבר זאת בעיה אנושית. בעצם מה שקורה במציאות קורה ברשת, ומה שקורה ברשת פשוט צריך אכיפה. מה שיש לנו בבית משפט צריך להיות גם, כנראה, ברשת וכולי. זה משהו שצריך ליצור וזאת ההמלצה שלי לוועדה – ליצור מערכת בינלאומית שמטפלת בדבר הזה.

אישית אני יכול להגיד שההיכרות שלנו עם הפלטפורמות חשובה כי, לצורך העניין, לדעתי טיק-טוק היא בעיה תעמולתית. אני לא יודע עד כמה היא בעיה פרובוקטיבית כי מתוך היכרות עם הפלטפורמות היא דווקא פחות ברוטלית, וטלגרם לעומת זאת היא מאוד קיצונית. יש מאפיינים שונים בין פלטפורמה לפלטפורמה. אני מציע שכדאי לשלב את תנועות הנוער בדבר הזה. אני מדבר על הכול – גם על תכניות טלוויזיה, כוכבי רשת. אנחנו נוכל להילחם בזה דרך הסברה, רגולציה וגם בדרך של יצירת תוכן נגדי. זה מאוד פרקטי. אני יכול לתת דוגמה את הקמפיין על הפייק ניוז שהוא קמפיין מעולה ומצוין. ככל שאנחנו נצליח לפצח את זה תקשורתית זה יעזור. זה, כמובן, לא ימנע את זה שבני הנוער נחשפים לתוכן קשה, אבל זה צריך להיות פתרון הוליסטי מאוד רחב. תודה רבה על הישיבה הזאת.

תודה רבה. אוהד, בבקשה.

בגילים מאוד צעירים אפשר לבקש מהאפליקציות עצמן לבצע סינון. לדעתי, זה אפילו פורסם במוקד 105. שווה להנגיש את זה. זאת אומרת אתה יכול לבקש ביוטיוב או במנועי החיפוש אבל גם בשאר הרשתות בכמה קליקים, והורים יכולים להגן בגילים הצעירים.

הורים לא מכירים את הגדרות הפרטיות בחשבונות שלהם.

זה גם נכון. אבל האם משרד החינוך בשקל במסגרת שליחת מסרונים שאתם שולחים שאני מקבל לא מעט, גם להעביר איזושהי סדנה כדי שהורים יידעו איך לנהל את החשבון הפרטי שלהם אבל גם את החשבון של הילדים שלהם.

אנחנו נשמח לסייע למשרד החינוך לשתף פעולה.

כבודו, רק אם יזמינו את ההורים לכנסים ויספרו להם.

מזמינים אבל לא מספיק.

יש פעילות רבה של העניין הזה של 105.

אבל בדרך כלל מי שמגיע זה מי שכבר נמצא בעניין ומבין את חשיבות העניין. מי שלא – ובדרך כלל זה אותם הורים מהפריפריה – אז הם לא. דווקא שם אנחנו צריכים לשים את הדגש.

כשאנחנו עושים פעילות מקוונת אין פריפריה. אנחנו פונים לכולם. אגב, עלה פה עניין של מכללות הוראה – זה כיוון נכון, ואנחנו עכשיו בפיילוט. כבר ישבנו עם סמינר לוינסקי. אנחנו רוצים להיכנס ל-2024 לכל המכללות להוראה להסביר להם על 105 ועל מה שאנחנו עושים כדי שהמורים לעתיד ישמעו על זה כבר במכללה ולא דרך משרד החינוך כשהם נכנסים לתפקיד.

בהחלט.

הוועדות מודות לכל המשתתפים בדיון. הוועדות שולחות תנחומים למשפחות החללים ומקוות לשיבת כל החטופים והחיילים לשלום במהרה.

הוועדות קובעות בצער שהתלמידים חשופים לידע קשה ומסוכן ברשתות החברתיות וזה עוד לפני 7 באוקטובר. זה התעצם מאז וצריך להגן עליהם ממידע פוגעני זה.

הוועדות מצאו שהמידע על צריכת התכנים ברשתות החברתיות נמצא אצל גורמים רבים ואין תכלול ביניהם.

הוועדות קוראות לכל הגופים לשתף פעולה, להעביר ביניהם מידע ולפעול יחד למיגור התופעה החמורה.

בישראל אין חקיקה להגבלת גיל לצריכת תכנים ברשתות חברתיות, דבר שקיים במדינות רבות אחרות. יש רק יכולת של סינון תכנים למי שרוצה בכך, והוועדות מציעות לאמץ חקיקה זאת. אנחנו, כלל חברי הכנסת, נפעל יחד בנושא.

הוועדות מציעות למשרד החינוך לשתף פעולה עם חברות טכנולוגיות חדשניות באקדמיה כדי ללמוד כיצד ניתן להשתמש בטכנולוגיות כדי להגן על התלמידים. אני מציע שמשרד החינוך ישלח במסרונים גם את ההנחיות המפורטות להורים כדי לטפל ולהיות מודעים לעניין.

הוועדות מציעות למשרד החינוך לאמץ גישה אקטיבית יותר בנושא מיגון מכשירי הטלפון וההסברה.

הוועדות מבקשות ממשרד החינוך להעביר להם נתונים תוך שבועיים על ההכשרה שהמשרד עושה – הפניות לקו החירום בפילוח של גיל התלמידים, תוכן הפנייה ובעיקר מה המשרד עשה עם אותן פניות, כמובן בשיתוף פעולה עם המשרד לביטחון לאומי.

הוועדות מציעות להגביר את החינוך הבלתי פורמלי. דבר זה ירחיק את הילדים מהסכנה ברשתות החברתיות.

הוועדות מבקשות ממשרד התקשורת לפעול לסינון תכנים פוגעניים במכשירי הסלולר של קטינים.

הוועדות מברכות את פעולות המשרד לביטחון לאומי וקורא לו להמשיך לשתף פעולה עם המשרדים האחרים.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 14:20.