פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת

1

23
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
18/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ו' בטבת התשפ"ד (18 בדצמבר 2023), שעה 10:00

מענה לתינוקות מאושפזים חסרי עורף משפחתי

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
פנינה תמנו

יוסף עטאונה

אילן אביטן - מנהל תחום, מטה חוק הנוער הארצי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר זהר סער - השירות הארצי לעו"ס, משרד הבריאות

אפרת הראל - מנהלת השירות לעבודה סוציאלית, בית החולים שניידר לילדים

אפרת יסעור - מנכ"לית עמותת חיבוק ראשון

טלי שץ - מנהלת שירות סוציאלי, חיבוק ראשון

עודד פריד - רכז קשרי ממשל, חיבוק ראשון

קרן עדן - מרפאה בעיסוק, ביה"ח שיבא, חיבוק ראשון

דניאלה קמינסקי - מתנדבת, חיבוק ראשון

מיכל ברטלה - עובדת סוציאלית, מרכז רפואי איכילוב

צח בן יהודה

תמי ברנע

ליאור בן דוד, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מענה לתינוקות מאושפזים חסרי עורף משפחתי

בוקר טוב, קודם כול אני רוצה להתחיל בכך שנתפלל לשלומם של החטופים, ושכולם יחזרו הביתה בשלום. מתפלל לשלומם של החיילים שנמצאים היום ברצועת עזה, וגם בגבול הצפון. מתפלל לשלומם, ושכולם יחזרו הביתה בשלום.

היום יש לנו ישיבה מיוחדת של הוועדה לזכויות הילד, בנושא של מענה לתינוקות מאושפזים חסרי עורף משפחתי בישראל. כמובן בעקבות פניה שהייתה אלינו, של חיבוק ראשון, ואני מאוד מעריך את הפניה שלכם. אני חושב שאנחנו נקיים דיון מעניין, ונשמע את מה שקורה, או מה המצב.

בכל שנה מאות תינוקות מאושפזים ללא תמיכה משפחתית מספקת, או תמיכה בכלל. מרביתם נולדו חולים מאוד, ולאורך תקופת האשפוז הם אמנם זוכים לטיפול מסור מצד בית החולים, אך אינם זוכים לקשר אישי, ומגע רך אשר הכרחיים להתפתחותו התקינה של הילד. זה הנושא היום, אנחנו נשמע את המשרדים ואת הנוכחים שהגיעו לפה. יהיה לנו גם בזום אני מניח, או שלא?

יש, יש גם מצגת של עמותת חיבוק ראשון.

אוקיי, אז אולי נתחיל מהמצגת?

כן.

אוקיי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, שמי אפרת יסעור, מנכ"לית עמותת חיבוק ראשון. קודם כול אני רוצה להודות לתמי ברנע מזכירת הוועדה, ולאלי דלל יו"ר הוועדה, על ההזדמנות לקיים את הדיון החשוב הזה שרצינו כבר באמת הרבה זמן, אז תודה רבה על ההזדמנות.

אני רוצה להציג לכם היום את הפעילות שלנו בעמותת חיבוק ראשון, הדיון הוא לא על עמותת חיבוק ראשון, הוא על תינוקות שמאושפזים ללא עורף משפחתי. מאחר שאנחנו העמותה היחידה בארץ ששמה לה למטרה לטפל בדיוק בנושא הזה, אז אנחנו רוצים לשתף איתכם היום את הידע שצברנו בנושא.

עמותת חיבוק ראשון הוקמה בשנת 2004, זאת אומרת אנחנו עובדים כבר קרוב ל-20 שנה. בתקופה הזאת טיפלנו בלמעלה מ-3,000 תינוקות, באמצעות 350 מתנדבות ומתנדבים שפרוסים בכל רחבי הארץ. אנחנו עובדים בכ-20 בתי חולים, ולמעלה מ-80 מחלקות אשפוז שכוללות כמובן את כל הפגיות, התינוקיות, טיפול נמרץ תינוקות וכו'. וגם מחלקות שמגיעים תינוקות אחרי הלידה, תינוקות בגילאים 0-3, שמגיעים לאשפוז במחלקות שונות, כירורגית, אורטופדית, כל אחד לפי המצב שלו.

מה זה המספר 2 מיליון?

ה-2 מיליון זה המחזור השנתי שעל בסיסו אנחנו פועלים, והוא כולו מבוסס על תרומות פרטיות.

2 מיליון ש"ח?

2 מיליון ש"ח לשנה, זה מחזור הפעילות שלנו שמסתמך כולו על תרומות פרטיות.

אין שום תקציב מהמדינה?

נכון להיום אין תקציב מאף משרד ממשלתי, וגם לא מאף גוף ממשלתי. אנחנו היינו מאוד שמחים - - -

אתם רשומים ברשם העמותות?

כמובן, העמותה רשומה ברשם העמותות כבר 20 שנה.

ביקשתם תמיכה?

מספר פעמים ביקשנו תמיכה, לצערנו כל פעם טיעוני תקציב כאלה ואחרים, זה לא הסתייע.

אוקיי.

אני רוצה קצת להסביר על הנושא של תינוק נטוש, ותינוק בודד. תינוק נטוש אני חושבת שכולם מכירים, בדרך כלל עולה בראש האסוציאציה של תינוק שהשאירו אותו באיזושהי קופסת קרטון, במקום כזה או אחר. על אף שהסיפורים האלה מאוד נוגעים ללב, הם מהווים מקרים בודדים ומעטים, ולרוב גם מטופלים מאוד מהר כי מדובר בתינוקות שהם בריאים, והם עוברים לאימוץ או לאומנה. גם בהם אנחנו מטפלים אבל לא רק.

יש עוד הרבה מאוד תינוקות שאנחנו מטפלים בהם, כמו שאמרנו מאות בשנה, כמו למשל התינוקת הזו שנולדה במצב של חולי מאוד קשה, מאושפזת חודשים רבים, ומה שקורה במצבים כאלה זה שלפעמים ההורים במהלך האשפוז הממושך, מבינים שהם לא מסוגלים לגדל את אותה התינוקת, ולאט לאט מתחיל תהליך של נטישה. בסופו של דבר של דבר, תינוקת כזו תועבר לאימוץ או לאומנה, אבל במהלך כל הזמן שהיא מאושפזת חודשים ארוכים בבית החולים, היא בעצם לבד למרות שיש לה הורים באופן רשמי, אבל הם בתהליך של נטישה.

יש גם תינוקות כמו התינוק הזה, שהוא תינוק- - -

איך אתם מגיעים לאותם תינוקות?

בעמותה שלנו יש צוות של עובדות סוציאליות, שמתקשרות באופן ישיר מול העובדות הסוציאליות שנמצאות במחלקות בבתי החולים. אנחנו בנינו איזשהו נוהל עבודה בנינו לבין העובדות הסוציאליות בבתי החולים, שאני אפרט קצת יותר בהמשך, והן מעבירות אלינו את הפניות, אנחנו כמו חמ"ל שמקבל פניות ברמה היום-יומית, יש תינוק פה, יש תינוק שם. אנחנו מבינים את הסיטואציה, ואנחנו מרכיבים לו תוכנית תמיכה בהתאם למצבו ולמשך האשפוז שלו.

אני רוצה לסבר את האוזן, להראות לכם תינוקות למשל, שאנחנו מטפלים בהם בתקופה הנוכחית, מתוך כמה עשרות תינוקות בחרתי כמה דוגמאות. למשל, תינוקת לאם יחידנית שהגיעה למיון בהתקף פסיכוטי, הגיעה האמא עם התינוקת ביחד איתה. האמא מיד לאשפוז, התינוקת היא אמנם בריאה, אבל היא מתאשפזת ביחד עם האמא, אבל אין מי שיהיה איתה. תינוקת בת שנה פלוס, שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים לרגע.

אז לשאלתך, עובדת סוציאלית מרימה אלינו טלפון, ואנחנו ממש במצבים כאלה במיידי, תוך פחות משעה כבר תהיה שם מתנדבת, ומאותו הרגע מתנדבות סביב השעון עד שהתינוקת הזו תשוחרר.

סליחה רגע, פשוט במשפט האחרון שאמרת, אותה תינוקת שהאמא מאושפזת. אתם לוקחים אותה? נשארים איתה בבית החולים? איך זה עובד?

אז אני אלך לדוגמא אחרת, כי זאת תינוקת בריאה. ניקח דוגמא לתינוקת שהגיעה עם פגיעת ראש, נפלה מהידיים של אמא שלה. סיפור עצוב של אמא שנשארה עם 2 תאומות קטנטנות בבית, אבא במילואים כבר חודשיים. התינוקת נפלה מידיה, מגיעה עם פגיעת ראש. האמא במצב רגשי מאוד קשה, אנחנו לא יכולים לקחת את התינוקת, היא מאושפזת. אז אנחנו פה לתת יד, יש לתינוקת הזאת הורים, אבל הם שניהם לא במצב כרגע לטפל בה, ואנחנו ניכנס לשם, ניתן יד, נחליף את ההורים לצד מיטת התינוקת עד שההורים שלה יוכלו להגיע למצב שהם יכולים לטפל בה בחזרה.

אבל כשהתינוקת היא בריאה, והאמא חולה ונמצאת ליד מיטתה, איך הטיפול נעשה, אי אפשר לקחת את הילדה מהאמא.

נכון, אז המקרה הזה של תינוקת בריאה הוא מקרה חריג.

אבל הושארה בבית החולים.

אבל מה שקרה במצב כזה, היא הושארה בבית החולים, כי אין מענה.

היא הושארה באותה מחלקה?

לא, היא לא יכולה להתאשפז במחלקת- - -

פסיכיאטרית. היא אושפזה במחלקה אחרת?

כן, היא אושפזה במחלקה אחרת לגמרי, אני אתן לך דוגמא של תינוק שמגיע ממצב של אלימות במשפחה, מצב מאוד לא טוב, פגיעת ראש קשה. ההורים במעצר, גם זה מצב שמרימים אלינו טלפון ואנחנו נגיע תוך שעה.

אני אשאל שאלה יותר קשה, אתם נמצאים במקום המדינה או במקום מחלקת הרווחה ברשות? איך זה נעשה? כי אני רוצה להבין לרגע, כי אני חושב שישנה מדינה, ישנן מערכות, ישנה מחלקת רווחה, ישנן רשויות מקומיות, ובעצם נוצר איזשהו חלל ואתם נכנסים לתוכו, או שהן לא מספיקות, והן צריכות גם את העזרה שלכם.

אז אני אסביר, אני חושבת שההגדרה הכי נכונה זה שנוצר איזשהו חלל. כי מה שקורה, אותם תינוקות שמאושפזים, מערכת הבריאות תיתן להם את המענה הטוב והמסור ביותר שהיא יכולה לתת מבחינה רפואית. טיפול רפואי, הזנה, תרופות וכו'.

מערכת הרווחה, היא תיכנס לתמונה ברגע שהתינוק ישתחרר מבית החולים. אם זה תינוק שצריך להגיע לאומנה או לאימוץ, ידאגו לו ברגע שהוא שוחרר מבית החולים. אנחנו נכנסים בחור הזה שבין הרגע שבו הוא זוהה כתינוק שיש לו איזושהי בעיה, ועד שהוא יקבל את המענה מחוץ לבית החולים. בתוך בית החולים המענה שבית החולים יכול לתת לו הוא רק רפואי, ואם נסביר מה המענה שאנחנו נותנים, זה המענה הרגשי.

אנחנו מדברים על תינוקות שמאושפזים שבועות וחודשים ארוכים. זה אף פעם לא נעים להיות מאושפז לבד בכל גיל, אבל כשמדובר בתינוק, זה ממש פגיעה בהתפתחות התקינה שלו, בהתפתחות הבריאותית שלו. הוא צריך לייצר קשר עין, צריך לדבר איתו. אז צוות המתנדבות שאנחנו מרכיבים, זה תמיד יהיה צוות של 4-5 מתנדבות מקסימום, שמגיעות פעמיים בשבוע כל אחת, לשעות ארוכות, ויוצרות קשר.

נבנה קשר עם בסיס של אמון, של תקשורת, של שיח. כל מה שאמא הייתה עושה בבית כדי שהילד שלה יתפתח, ולא רק ישכב ככה, יגדל ויעלה במשקל, אלא גם יתפתח מכל שאר הבחינות. זה מה שעושות המתנדבות שלנו בעמותה, וזה מענה שלא קיים בבתי החולים. הצוות בטיפול הנמרץ לא יכול לעזוב הכול ולשבת, לשחק עם תינוק, לשוחח איתו, לפתח לו כישורים מוטוריים.

אם ניקח את הדוגמא, פה אנחנו רואים תינוקת שהיא כבר היום בת שנה ושבעה חודשים. היא מאושפזת מיום היוולדה, והיא מטופלת על ידי מתנדבות העמותה בבית החולים מיום היוולדה, כבר למעלה משנה וחצי. רוב הזמן היא בטיפול הנמרץ כי היא עוברת ניתוחים חוזרים. יש שם סיפור קשה של אמא יחידנית שאחרי כמה חודשים פשוט נאלצה ללכת להתפרנס, אחרת לא יהיה אוכל, והיא צריכה לצאת לעבודה כל יום.

המתנדבות שלנו מגיעות מ-6:00 עד 18:00, מגדלות את התינוקת הזאת בבית החולים, ואותה אמא מגיעה וישנה בבית החולים כבר למעלה משנה, אלה הם חייה. דבר בסיסי, להוציא את התינוקת הזאת החוצה, לראות אור יום, למשש פרח. זה דברים שכל ילד שיש לו הורים שיכולים להיות איתו, בין אם זה בבית או בבית החולים, חווה. ובית החולים לא יכול לספק מענה כזה, גם לא מערכת הרווחה, אין למערכת הרווחה כלים בתוך בית החולים, חוץ מלקרוא לנו שנבוא ונסייע.

וכמובן יש את הנושא הבריאותי, המתנדבות שלנו עוברות הכשרה, על ידי מרפאות בעיסוק, ופיזיותרפיסטיות, כדי לעבוד עם התינוקות. פה אנחנו למשל רואים ממש עבודת צוות של תינוקת שצריך ללמד אותה קצת להזיז את הראש, צריך לגמול אותה מזונדה, ללמד אותה הרגלי יניקה מבקבוק. זה משהו שבדרך כלל ההורים עושים בבית החולים אם הם נמצאים שם.

דרך אגב, מה מגבלת הגיל?

מגבלת הגיל שאנחנו מטפלים?

כן.

אנחנו מטפלים לרוב בגילאים 0-3.

לידה עד 3 שנים.

כן, לידה עד 3 שנים, לפעמים אנחנו מטפלים גם בגילאים מבוגרים יותר. כרגע במלחמה אנחנו מטפלים גם בפצועי מלחמה בכל גיל. טיפלנו גם בילדים פצועי מלחמה שהגיעו עקב המצב הקשה, ממש בלי הורים, לבד. ילדה בת 6 למשל, שהגיעה לאסף הרופא אחרי שפונתה מהממ"ד פצועת ירי. הגיעה לבד לגמרי, אז כמובן שילדה בת 6 פצועת ירי לא יכולה להיות לבד בבית החולים.

אני רוצה להגיד משהו על הנושא של מי הן המתנדבות שמטפלות, כי זה חלק חשוב מאוד מהדיון הזה. אצלנו בעמותה, המתנדבות כולן רשומות במערך המתנדבים של בית החולים, מה שאומר שהן עוברות סינון מאוד קפדני, גם על ידנו, וגם על ידי קב"ט בית החולים ורכזת מתנדבי בית החולים. הן עוברות חיסונים, מוודאים שהן בריאות, כשירות פיזית ונפשית.

הן עוברות הכשרה ופיקוח על ידי צוות עובדות סוציאליות בעמותה, וכמו שאמרתי גם הדרכות על ידי נשות מקצוע מכל התחומים. זאת נקודה חשובה, מכיוון שכשנוצר וואקום כזה, וצורך של מאות תינוקות בשנה שצריכים לקבל טיפול כזה ותמיכה, ואין מי שיעשה את זה, אז נכנסים כל מיני גופים. בבתי החולים פועלים היום גם ארגונים קטנים, ארגוני חסד של אנשים שבאמת ליבם מאוד רחב. וכמו שכולנו רואים ויודעים, עם ישראל, יש לו לב ענק.

אבל לטפל בתינוק כזה שהוא מאוד חולה ונטוש, זה סיפור מורכב, לא מספיק לב רחב. אני רוצה לציין אולי חלקכם מכירים, היה מקרה בשערי צדק שהיה לאחרונה, של מתנדבת שהגיעה מארגון קטן, לא מוכרת ולא ידועה. הייתה במרבה הצער לא בריאה בנפשה, וניתקה תינוק מצינורות ההזנה שלו. זה מקרה שקרה בשערי צדק, הם למדו שם את הלקח. הם לא עבדים יותר עם מתנדבים שלא רשומים, עברו סינון, עברו הכשרה, עברו פיקוח. לצערי זה לא המצב בכל בתי החולים בארץ, וזה חלק מהסיפור שצריך לדבר עליו.

קצת להסביר מה ההבדל בין תינוק נטוש, לבין מה שאנחנו קוראים לו: תינוק בודד. תינוק נטוש זאת הגדרה שהיא משפטית. כמו שאתם רואים זה פעוט שהוריו נטשו אותו בישראל, או שההורה השני נפטר, זאת איזושהי הגדרה מאוד משפטית. בדרך כלל תחתיה נכללים תינוקות שמאושפזים כשההורה לא נוכח בכלל, או אשפוז כשההורה מהווה סכנה, כמו שהסברתי, למשל תינוק שיש לו אמא מכורה לסם, או הורים במעצר.

אלה התינוקות שמערכת הרווחה בדרך כלל תכיר בהם כקטין נזקק, והיא תתחיל לבנות להם תוכנית טיפולית טובה ומצוינת, אבל שתיכנס לתוקף כשהם ישתחררו מבית החולים. אנחנו שם עד שהתוכנית הזאת תיכנס לתוקף. אנחנו מטפלים גם במה שאנחנו קוראים לו תינוקות בודדים. תינוק בודד זאת הגדרה שאנחנו בעמותת חיבוק ראשון בנינו ביחד עם העובדות הסוציאליות בבתי החולים.

מה שאנחנו ביקשנו מהמערכת, זה לזהות את הסימנים שאנחנו למדנו, שהם סימנים מקדימים, הנורות האדומות. אנחנו מדברים על פעוטות שידוע שהם אושפזו מעל 14 יום, מתוך הנחה שבדרך כלל אפשר עד שבועיים להסתדר, לא תמיד דרך אגב, אבל בחלק מהמקרים זה אפשרי. כשהמערכת מזהה תינוק שידוע שהוא יהיה מאושפז הרבה זמן, ורואים שיום אחרי יום הוא נמצא שעות לבד, אנחנו מגדירים מעל 6 שעות ביום לבד. אנחנו אומרים שימו לב, זה אור אדום, תפנו אלינו ונראה מה אנחנו יכולים לעשות.

על הקצה השני של הספקטרום יש תינוקות שיש לצידם דמות הורית מאוד מסורה שיושבת כבר שבועות, לפעמים חודשים, 24 שעות ליד התינוק. הצוות מזהה שאותה דמות עומדת לקרוס נפשית, פיזית, כלכלית. אם זה אבא שלא הגיע לעסק ותכך כל המשפחה פה מתפרקת, אם זה אמא שלא ראתה את הילדים האחרים שלה. אנחנו אומרים, גם במצב הזה תדברו איתנו כי אנחנו יכולים לעזור ולמנוע את הקריסה הזאת, ולגרום לאותו הורה להצליח להישאר שם יותר זמן.

מבחינת ההתפלגות בארץ, התופעה היא תופעה שחוצה את כל רחבי הארץ, מצפון, דרום ומרכז. כמובן שבבתי החולים הגדולים, איכילוב, תל השומר, הדסה, שניידר, סורוקה, אנחנו רואים הרבה יותר מקרים. בבתי החולים הקטנים קצת פחות. זאת ההתפלגות של שנת 2022, את שנת 2023 אנחנו תכף נסכם כשהיא תסתיים. לדוגמא, בית החולים הלל יפה בשנת 2022 היה בו רק מקרה אחד. השנה היו בו יותר מקרים, ואנחנו מבחינתנו ערוכים עם צוות שתמיד יהיה מסוגל לקבל את כמות הפניות שאנחנו מעריכים לפי הניסיון שלנו, כשיהיה צריך. בתל השומר אנחנו מחזיקים צוות מאוד גדול, בהלל יפה צוות יותר קטן, אבל לא צוות שיטפל רק בתינוק אחד, אלא שמסוגל לטפל ביותר מתינוק אחד.

אנחנו למדנו לחלק את התינוקות האלה ל-4 קבוצות עיקריות. כ- 8% מהתינוקות שאנחנו מטפלים בהם, הם מאושפזים כשההורה מהווה סכנה עבורם. עוד 14% זה אשפוזים כשההורה לא נוכח בכלל. יש לנו עוד 21% של תינוקות שדיברנו עליהם, שהצוות בבית החולים מזהה שהדמות המטפלת עומדת לקרוס, ויש לנו קבוצה גדולה של אשפוז ממושך ללא עורף משפחתי, שנתתי לכם קודם קצת דוגמאות. מדובר על הרבה מצבים של אשפוז ממושך, של תינוק שהועבר מהדרום או מהצפון למרכז, עקב מצבו הקשה. המשפחה שנמצאת בפריפריה לפעמים ברוכת ילדים, היא צריכה לנסוע 3 שעות באוטובוסים לכיוון אחד, זה לא משהו שהם מסוגלים לעשות לאורך זמן. מתחילה עם הזמן איזושהי ירידה בכמות הביקורים שלהם, לפעמים עד שהם מפסיקים להגיע בכלל.

חשוב לי לציין, דיברנו קודם על הקטינים הנזקקים שהמערכת מזהה אותם כבר בשלב מוקדם, זאת הקבוצה של ה-8% וה-14%, אלה שההורים שלהם מהווים סכנה, או שהם לא נמצאים בכלל. אלה הקטינים הנזקקים, אבל אנחנו בעמותה יודעים להגיד לכם שלא רק 22% יועברו לאימוץ או לאומנה לאחר שהם ישתחררו. אנחנו יודעים להגיד, תלוי באיזה שנה, בין 30% ל-40%, בסופו של דבר ילכו לאימוץ או לאומנה מהתינוקות שאנחנו מטפלים בהם, מה שאומר שיש זליגה גם מהקבוצה של אשפוז ממושך ללא עורף משפחתי, ושל הדמויות שעומדות לקרוס.

כלומר, כל אלה תינוקות שיש להם הורים בצורה רשמית, הורים טובים ומסורים, אבל הם קורסים ואנחנו רואים את זה במהלך האשפוז.

יש לי שאלה: יש לכם גרף של עשר השנים האחרונות, או חמש השנים האחרונות, האם הייתה עלייה, או הייתה ירידה?

כן.

אני מניח שזה תלוי גם בכם, אם יש לכם גם את היכולת לספק את השירות הזה.

נכון, אז זו שאלה מצוינת, בהחלט יש לנו גרף כזה, אין לי אותו כרגע כאן, אבל יש עלייה עם השנים, וכמו שאמרת בצורה מאוד מדויקת, העלייה נובעת מהיכולת שלנו לתת יותר מענה. אנחנו מגיעים היום לכ-250 תינוקות בשנה, אנחנו מעריכים שהמספר הוא כפול, יש לנו גם סיבות ללמה אנחנו מעריכים את זה. אנחנו יודעים באיזה בתי חולים אנחנו עובדים באופן מלא, יש בתי חולים כמו תל השומר שאנחנו עובדים בהם ב-10 או 15 מחלקות, ויש בתי חולים שאנחנו עובדים רק במחלקה אחת. ברור שגם במחלקות האחרות יש צורך. אז יש עלייה, והיא נובעת בעיקר מהיכולת שלנו, זה תלוי בעיקר במשאבים שלנו.

הבנתי, ודבר נוסף, האם יש לכם גם חלוקה לפי מגזרים? נניח המגזר הדתי, המגזר הערבי, חלוקה כזאת שיכולה לגרום להבנה במה קורה במגזרים האלה.

כן, יש לנו חלוקה, היא נמצאת גם פה בגרף של העוגה, 52% יהודים. פחות או יותר 50% הנוספים מתחלקים בחברה הערבית, אנחנו קצת מבדילים בין בדואים לערבי, לפעמים מגיעים קצת תינוקות מהרשות הפלסטינית לטיפולי חמלה בישראל. יש גם קבוצה קטנה של מהגרי עבודה, פחות או יותר זאת ההתפלגות. היא די נשארת קבועה במהלך השנים.

שאלת לגבי מגזר דתי, מגזר חילוני. בתוך ההתפלגות של היהודים, זה מתחלק פחות או יותר חצי למגזר חרדי, וחצי למגזר לא חרדי. הסיבה שאנחנו מחלקים את זה לחרדי ולא חרדי זה מכיוון שלאוכלוסייה החרדית יש קודם כול הרבה יותר ילדים, ולכן יש להם יותר תינוקות מאושפזים עקב הדמוגרפיה. הם גם מאופיינים במשפחות מרובות ילדים שמתגוררות בפריפריה, ומאוד מאוד מתקשות. כשלהם יש תינוק שנמצא באשפוז ממושך, הם מאוד מתקשים. אז זאת פחות או יותר החלוקה.

אפשר גם לדבר על החלוקה הזאת בימי שגרה ובימי חירום. אנחנו כאמור עמותה שפועלת 20 שנה, רוב הזמן, תודה לאל בשגרה. בשגרה כמו שאמרנו, יש כמה מאות מקרים בשנה, ואנחנו בדרך כלל נותנים כ-1,450 שעות תמיכה בחודש, בכל רחבי הארץ. אם לסבר את האוזן לגבי מה קורה בחירום, אז בתקופה המקבילה אשתקד, אוקטובר-נובמבר 2022, אנחנו הענקנו 2,900 שעות תמיכה, ואפשר לראות שהשנה בתקופה המקבילה, יש עלייה מאוד משמעותית, למעלה מ-4,000 שעות. עלייה של 41%.

אנחנו עובדים עם אוכלוסייה שהיא חלשה, וכשיש מצבי חירום האוכלוסייה נחלשת עוד יותר, יש הרבה יותר פניות והמקרים הם יותר מורכבים. מקרים שדורשים מאיתנו לתת הרבה יותר ימים ושעות, אז זה המצב כרגע. אנחנו די נאנקים תחת הנטל, כי זה לא שהארגון שלנו יודע פתאום לגדול ב-41%, בטח לא התקציבים שלנו, שכאמור הם תרומות שאנחנו מקוששים מהציבור. אבל אנחנו עושים את כל המאמץ, אנחנו שם. אין תינוק שפונים אלינו לגביו, שאנחנו לא נותנים לו מענה.

אתם מקבלים תמיכה ממשלתית?

לא, לצערי אנחנו לא מקבלים תמיכה ממשלתית בכלל. העמותה כבר 20 שנה מתבססת רק על תרומות פרטיות, וגם נשאלה השאלה קודם, האם ביקשנו, אז כן ביקשנו מספר פעמים, אבל לא הצלחנו להיכנס עדיין לתקציבים. מה אנחנו מציעים, למה ביקשנו את הדיון היום? אנחנו מבקשים מספר דברים. אחד, אנחנו מציעים לקרוא למנהלי בתי החולים להיות ערים לתופעה. היא תופעה שלא מספיק מדוברת, לא מספיק מוכרת. המושג תינוק בודד הוא מושג שאנחנו הגדרנו בעצמנו, היינו מאוד רוצים שתהיה לו הגדרה רשמית וברורה בתוך מערכת הבריאות, הרווחה ואולי אפילו בתיקון חקיקה לחוק הנוער, שהיום יש שם רק תינוק נטוש, ולא מופיע המושג תינוק בודד.

אנחנו רוצים להשלים בהקדם נוהל מקצועי בנושא, בתוך מערכת הבריאות, ואני אציין פה שאנחנו עובדים כבר מספר חודשים עם הצוות של יעל גור ממשרד הבריאות. יעל גור עו"ס ראשית במשרד הבריאות, והצוות שלה. אנחנו עובדים איתם על גיבוש של נוהל, שיהיה יותר מסודר וברור לאתר את התינוקות האלה בבתי החולים, איך מדווחים עליהם, איך מתעדים, איזה מענה הם מקבלים וממי. אנחנו מאוד רוצים להמליץ למשרדי הבריאות והרווחה לבצע איזשהו פיילוט של מענה לאותם תינוקות, כדי שבאמת יוכלו לראות, לתעד, לעקוב, לדווח. זאת תופעה שאנחנו עוקבים אחריה 20 שנה.

אתם עושים תיעוד?

אנחנו מתעדים את התופעה כבר 20 שנה, ואנחנו לאחרונה גם התחלנו פעם בשנה להוציא דיווח שנתי שמראה את ההתפלגות בארץ לפי מחלות, לפי מגזרים, כדי להעלות את המודעות לתופעה, אבל נכון להיום אין איזשהו דיווח בתוך בית החולים עצמו, ולכן המקום היחיד שהמידע הזה נאסף הוא אצלנו. לפעמים גם פונים אלינו ממשרד הבריאות ושואלים שאלות לגבי המספרים.

דבר נוסף וחשוב שהזכרתי קודם, אנחנו ממליצים לרענן, להדגיש, לעדכן את כל מה שקשור לנהלים ברורים לפעילות של מתנדבים, שלא יקרה מקרה כמו שקרה בשערי צדק. אנחנו לצערנו ערים גם למקרים נוספים. יש תינוקות שאנחנו מטפלים בהם, שהם תינוקות שהם לפני השתלה, או אחרי השתלה. הם צריכים להיות בבידוד מגע, ומאוד מסוכן להכניס אליהם מתנדבים, נקרא להם לרגע מהרחוב, שלא עבור דרך מערך המתנדבים, לא קיבלו את החיסונים הנדרשים, זה מסכן אותם מאוד. אנחנו חושבים שזה נושא שמאוד חשוב להעלות אותו למודעות.

כשאת מדברת על מתנדב, מתנדבת, או מתנדבות, יש איזשהו גיל שממנו אתם בוחרים?

כן.

מגיל 18 ומעלה, זה יכול להיות גם בנות שירות לאומי, או משהו בסגנון הזה?

אנחנו בחיבוק ראשון מגבילים את הכניסה מגיל 30 ומעלה, מהרבה סיבות. קודם כול, מהסיבה שאנחנו יודעים שבחיבוק ראשון המתנדבת תיחשף לכל מה שיכול להיות רע בהריון ולידה. אנחנו מאמינים שעדיף שאישה תחווה קודם הריון ולידה, לפני שהיא חווה התנדבות במקום כזה. מעבר לזה, נדרשת איזושהי בגרות וחוסן נפשי, זאת התנדבות מאוד מאתגרת. אחרי כמה חודשים שנקשרים לתינוקות צריך להיפרד מהם, לפעמים בנסיבות מצערות ולפעמים בנסיבות משמחות. אבל, אנחנו כן רואים שבארגונים אחרים כן מגיעות גם בנות שירות, גם נערות צעירות יותר.

כשאת אומרת ארגונים אחרים, יש ארגונים שהם דומים לארגון שלכם, מתחרים, מה שנקרא, או מתחרות?

אין ארגונים אחרים שפועלים בשדה הספציפי הזה של טיפול בתינוקות נטושים, למעשה אין אף ארגון כזה בעולם. זה הארגון היחיד שפועל למטרה הזאת בעולם כולו. יש ארגוני חסד כמו שאמרתי, של מתנדבים שבאים לכמה שעות לעזור, אבל הנושא הזה- - -

לא בצורה מסודרת ומאורגנת.

כן.

אפרת, קודם כול תודה רבה.

תודה לכם.

אני חושב שאתם עושים עבודה מדהימה, עבודת קודש, וכמו ששאלתי בהתחלה, אנחנו נפנה למשרד הבריאות והרווחה, אבל הנושא שאתם לא מקבלים תמיכה מאף משרד, או רשות, זה נראה לי קצת תמוה. אם היו לכם בקשות, אני מאוד הייתי שמח לדעת מה היו התשובות. כאחד שבא מהרשות המקומית, איפה המרכז שלכם נמצא?

המשרד שלנו פיזית נמצא בהוד השרון, אבל אנחנו פועלים בכל רחבי הארץ.

כן, אבל בדרך כלל רשות מקומית נותנת רק למי שפועל בתוך הרשות שלה, אני יודע את זה.

בדיוק, עכשיו יותר מזה, הרבה פעמים כשאנחנו פונים לרשויות המקומיות, מתחילים לשאול אותנו כמה תינוקות. נגיד אם נפנה לעיריית כפר סבא, שם יושב בית החולים מאיר, ישאלו כמה תינוקות יש מכפר סבא, אבל יש תינוקות גם מכל הסביבה, או תל השומר למשל.

אז קודם כול ברשות מקומית, אני כבר אומר לך, זה בדרך כלל איפה שאתם יושבים, ושם זה הכתובת שלכם. אחד, כדאי לפנות להוד השרון ולראות האם ניתן. לגבי משרדי ממשלה, אני מציע לכם, אנחנו נפנה גם לשרים, גם לשר הבריאות וגם לשר הרווחה, ונדאג לבדוק את האפשרות שכן תהיה תמיכה, כי אני חושב שאתם עושים משהו, שכמו שאמרתי קודם, הוא בחלל של אוצר. זה חלל שגם המדינה כנראה לא יודעת לתת אותו, אז היא יודעת לתת כסף, אבל היא לא יודעת לתת רגש, ואתם יכולים לתת את הרגש בעזרת כסף שהמדינה תצטרך לתת, ולמצוא את הקטע הזה שבו קיים החלל הריק הזה. אז זו נקודה שאני חושב שמגיע לכם בזכות, ואתן עושות פה עבודה שהיא מדהימה, לא כל אחד ולא כל ארגון יכול לקחת את זה על עצמו.

אני אציין שנפגשנו לאחרונה עם שר הרווחה, ואנחנו מאוד נשמח אם יהיה לזה המשך, כי מאחר ואנחנו נופלים על התפר בין הרווחה לבריאות, פה בעצם הבעיה, שתמיד שולחים אותנו מרווחה לבריאות.

אז אולי תהנו, ותקבלו גם מזה וגם מזה.

הלוואי, זהו בינתיים.

בסדר, אנחנו נפנה אליהם, ואנחנו נוציא כמובן סיכום על הישיבה הזאת, אבל באופן אישי ובשם הוועדה, אני רוצה להודות לכם.

תודה רבה.

אם חברי הכנסת רוצים לומר משהו, בבקשה.

יש נציג של משרד הרווחה.

לפני זה, ראיתי שחברת הכנסת דבי ביטון רוצה, בבקשה.

כבוד היו"ר, מכובדיי, ראשית אני רוצה להגיד תודה לעמותה החשובה הזאת, שעושה מעשה שהוא בהחלט אנושי, כפי שנאמר כאן. אולי ממשלת ישראל, או כנסת ישראל יודעות לתכלל כספים, אבל לפעמים הם גם לא תמיד הולכים למקורות שמאוד מאוד קשובים. אני יכולה לספר בחוויה האישית שלי, כבוד היו"ר, שהייתי 12 שנים אחות, ובמסגרת ההתמחויות שלי הייתי במחלקת ילדים, ולדאבוני נפגשתי עם ילדים נטושים, ילדים בדרך כלל עם מחלות קשות. יש הורים שמתקשים, במיוחד הורים צעירים שמחליטים שהם לא יכולים לגדל, ואז הייתי מוצאת את עצמי בסוף שעות ההתמחות שלי, יושבת, מחתלת, מאכילה ומחבקת. זה משהו נורא, כי אתה במשך הזמן נקשר אליהם, זה משהוא שהוא שלך, אתה מפתח איזשהו רגש.

ולכן אני מבינה את המסירות, ואת החשיבות. היה כיף לראות גם את הילדים האלה שמצליחים לחייך, כי הם מתחילים טיפה לזהות את הפנים, לאלה שיודעים לזהות את הפנים. חיוך כזה היה מרגיש לי כמו הכרת תודה כזו, ולי זה היה תורם באופן אישי. לכן אני גם חושבת שנכון אולי לכם כעמותה, כן לרתום סטודנטים, סטודנטיות, אחיות וכו', כי בהכשרה שלנו במסגרת הלימודים הן יודעות לאבחן, הן יודעות לראות, הן יודעות לטפל. ברור לי הגיל, כי בסוף מדובר בחיבוק, אבל חוץ מחיבוק אפשר להרחיב את זה למעבר.

אני מסכימה איתך שיש צורך, לא תמיד מנהלי המחלקות, או מי שבתפקידים הבכירים מסוגלים להבין, בין הרפואה, הפיזיולוגיה של הילדים, לבין הפן הרגשי, ולפעמים שאתה ילד נטוש, אז בודקים, רואים מה צריך, תרופות, זה רובוטים כאלה. אבל בסוף שוכחים את הפן הכי חשוב, שגם הוכח שלא פעם כשרגשית אתה חזק, אתה אפילו מצליח להתעלות, ולהגיע להישגים. אנחנו רואים את זה בילדים עם צרכים מיוחדים, שברגע שהם מקבלים את המעטפת, את התמיכה, הם מגיעים להישגים שאפילו בתיאוריה הרפואית לא היינו עושים את זה, לא היינו חושבים שהם מסוגלים.

לכן, בהחלט אני מצטרפת לדבריו של כבוד היו"ר, שאני חושבת שזה קצת שערורייה שהמדינה לא תומכת, יש מקום להרחיב את זה מאוד, בטח ובטח בימים שאנחנו עוברים עכשיו, אנחנו לא יודעים ואין לנו נתונים. יש הורים שנרצחו, אני מניחה שמרביתם מוקפים, אבל אנחנו לא יודעים כרגע מה עם החטופים, מה קורה עם המשפחות האלה. משפחות מרובות ילדים שהאבא במילואים והאמא צריכה לטפל בילדים. זו עמותה חשובה מאוד ויש לתת לה את המקום ואת התמיכה, כי בסוף זה הילדים שלנו, יהיו אשר יהיו. אנחנו צריכים לשמר שיגיעו ויחיו חיים טובים, כי די להם מטראומה, שהם נולדים אליה לצערי, תודה.

חבר הכנסת יוסף עטאונה.

אני בקצרה אעשה את זה, אני מצטרף לכל מילה שחבריי אמרו, גם היו"ר, גם דבי, אני חושב שאתם עושים עבודה נפלאה, נהדרת, מבורכת, ישר כוח. אבל תמוה בעיניי שהמדינה לא בקטע הזה, ולכן כבור היו"ר, אני גם מצטרף להצעה שבשם הוועדה אנחנו נפנה גם למשרד הבריאות, גם לעבודה, שיתמכו בעשייה המבורכת שלכם, תודה.

תודה רבה, תודה גם לחברת הכנסת פנינה תמנו שטה שהגיעה לפה, אבל לפני זה אני אתן לנציג משרד הבריאות לומר כמה מילים. ד"ר זהר בבקשה.

בוקר טוב, אני רק אתחבר ואגיד שכמו שעמותת חיבוק ראשון אמרה, כבר לפני המלחמה התחלנו בקשר איתם, כדי באמת לנסות לבנות איזשהו נוהל עבודה מסודר, שזה גם עונה על הנושא של המודעות של הצוותים בבתי החולים וכל מה שהם דיברו. כולל עבודה ביחד עם התפתחות הילד, העבודה מאוד מוערכת, אנחנו רואים את הצורך. את הדיוקים הרלוונטיים נעשה בפיתוח של הנחיות משותפות.

ד"ר זהר, יש לך מושג למה הם לא מקבלים תמיכה ממשרד הבריאות, או משרד אחר, אם את יודעת?

האמת שאת זה אני לא יודעת, אני יכולה לבדוק ושנחזור אליכם.

תבדקי.

בסדר.

אוקיי, יש לי שאלה לעמותה, לאפרת. קודם כול, דיברתם על המתנדבים ורציתי לדעת אם יש לכם איזשהו רישום לגבי אותם מתנדבים, האם יש לכם רישום פלילי, או שלא. האם אתם עושים תיעוד לדברים האלה.

כן, אני אתן לטלי, טלי תציגי את עצמך.

שלום, שמי טלי שץ, אני מנהלת את השירות הסוציאלי בעמותה. כל המתנדבות שלנו עוברות ראיונות וסינון.

אגב, יש גם מתנדבים?

כן, ומתנדבים גברים צריכים להביא טופס היעדר רישום פלילי מהמשטרה.

ומתנדבות לא?

סליחה, תיקון: היעדר פגיעות מיניות.

גם מהגברים וגם מהנשים אתן מבקשות את זה? או רק מהגברים?

על פי הדרישות של בית החולים, כרגע רק הגברים.

למה, אם האישה מתנדבת- - -

לשון החוק היא לא רק לגברים.

אתם צריכים לשים לב.

יש לנו פה ייעוץ משפטי, ואם לא אז אנחנו צריכים לשנות כנראה את הנוסח.

בחינוך והדרכה הגברים מופלים.

הגברים מופלים, כן.

בהחלט נשים צריכות להיבדק כמו גברים, ולדאבוני נתקלנו באימהות- - -

כל המתנדבות עוברות ליווי במהלך ההתנדבות שלהן, ליווי של עובדות סוציאליות של העמותה. מה שאומר קבוצות תמיכה כי הן פוגשות מקרים מאוד קשים, שיחות אישיות, כל מה שיאפשר להן. יש לנו פה מתנדבת אם אתם- - -

יש לי עוד שאלה, ואחר כך נשמע את חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, ואחר כך אתכן עוד הפעם. רציתי לשאול לגבי הנושא של התמיכות, האם אתן מוסד מוכר לפי סעיף 46?

כן, בהחלט.

טוב, חברת הכנסת.

רק אני אוסיף רק עוד משהו אחד קטן לגבי שאלתך, מאחר שכל המתנדבים והמתנדבות שלנו עוברים דרך מערך המתנדבים של בית החולים, במערך המתנדבים של בית החולים מקובל גם לעבור שיחה אצל קב"ט שבוחן הרבה הביטים שקשורים לנושא הפלילי.

אוקיי, עדיין צריך לבדוק אם יש רישום או לא?

כן, רישום פלילי כולם נדרשים.

חברת הכנסת פנינה, בבקשה.

תודה, קודם כול אני אמנם הגעתי באיחור, אבל היה חשוב לי להגיע אדוני היו"ר, כדי להודות לך על הדיון הזה, שהוא דיון חשוב, ולומר לכן תודה רבה, לעמותת חיבוק ראשון. אני חושבת שאתן עושות עבודת קודש, במקום שהאחריות בעיניי, איך שאני רואה אותה, היא צריכה להיות קודם כול אחריות בלעדית של המדינה. נכון שיש לנו מגזר שלישי שהוא מופלה, ויש הרבה מאוד תחומים שהמדינה, הממשלה לא נכנסת לתוכם, ועדיין בעניין הזה המדינה צריכה לקחת אחריות מקצה לקצה, גם אם בשיתוף פעולה.

לפחות.

בוודאי, וזה באמת הפתיע אותי, בדרך שמעתי את הדיון ואת הדברים שאמרו הנשים הנכבדות כאן מהעמותה. אבל כנראה פספסתי את עניין התקצוב, שערורייה. יש הרבה מאוד מיזמים, יוזמות ועמותות שמקבלים ומקבלות תמיכה, ודווקא בנושא הזה, שלא נותנים תקצוב, זה משהו שאני מאמינה שגם אתה היו"ר, וגם החברים שנמצאים כאן, אנחנו יכולים לפתור את זה, חובה עלינו לפתור את העניין הזה.

כמה נושאים שהייתי רוצה להעלות. אחד, דיברת על הזליגה של תינוקות חסרי עורף, גם לעניין האימוץ, שהם יותר ויותר. זה בלתי מתקבל על הדעת. בזמן שיש משפחה, מהפריפריה, לא פריפריה, מרובת ילדים, או לא מרובת ילדים. יכול להיות שזאת אמא יחידנית שקורסת תחת הנטל כתוצאה מעניינים כלכליים, או חוסר אמצעים. אין שום סיבה בעולם שתינוק בסוף ילך למסלול אימוץ או אומנה, רק בגלל האלמנט הכלכלי. אנחנו צריכים לבדוק ולקחת את הנתונים, ולהבין כמה תינוקות כאלה, חסרי עורף משפחתי כתוצאה מהמצב הכלכלי, מוסללים לכיוון של האימוץ.

בעבר עשינו עבודה לצמצום תהליכי האימוץ והאומנה של ילדים שמגיעים מרקע של עוני, ואני מאמינה שגם בזה צריך לשים זרקור.

זאת לא ההחלטה של העמותה.

לא, ברור, הם פשוט משקפים לנו את תמונת המצב. אני לא מדברת על תינוקות נטושים, שגם שם ההגדרה המשפטית לא אומרת שאין בכלל מישהו בתמונה.

לעניין בתי החולים, בתי החולים הם לא פתרון של שהייה ארוכת טווח של תינוקות, ואני יודעת שלרווחה יש לא מעט מוסדות גם לתינוקות, ומעניין אותי לדעת כמה באמת אנחנו רואים תינוקות שלא צריכים להיות בבתי החולים. הם נשארים בבית החולים, זה חושף אותם גם לסיכונים בריאותיים, ובזה אנחנו צריכים לתת דגש, שאם לרווחה חסר מוסדות כאלה, שיפתחו, שיועילו בטובם ויפתחו עוד מוסדות.

גם משרד הבריאות צריך להיות שותף לדבר הזה. משרד הבריאות דווקא כמי שיודעים שיש בעיה של מוות מיותר של אנשים מזיהומים, אז גם תינוקות, הם אפילו הרבה פעמים רגישים יותר, ואת זה אני חושבת שאנחנו יכולים לפתור ביחד. תודה רבה לכם.

העלית דברים נכונים, תודה חברת הכנסת פנינה.

אני אציין בהמשך למה שאמרת בצורה נכונה, יש גם תינוקות שלפעמים ממשיכים להיות מאושפזים במחלקות הלא נכונות, יש לנו ממש עכשיו מקרה של תינוק שממשיך להיות מאושפז במחלקת הטיפול הנמרץ, מאחר שבטיפול הנמרץ יש יותר צוות. אותו תינוק, אם היו לו הורים לצידו, הוא היה מועבר למחלקת ילדים רגילה, שמיטה שם היא הרבה פחות יקרה, ולא הגיוני להשאיר את התינוק בטיפול הנמרץ, רק בגלל ששם יש 24/7 מישהו לצידו.

יש מישהו שמתכלל את זה במשרד הבריאות מקצה לקצה? רק עכשיו אתם מתחילים לכתוב נהלים על הדבר הזה?

לא, יש מה שנקרא אשפוז סוציאלי.

לא, אשפוז סוציאלי זה ביזור של כל עובדת סוציאלית בבית החולים שלה, לא. צריך פה מישהו שמנהל את הדבר הזה, גורם ספציפי במשרד הבריאות.

חברים סליחה רגע, הדיון מתחיל להיות מעניין מאוד ומרתק, אבל בואו ניתן רשות דיבור לכל אחד בזמנו. משרד הרווחה, בבקשה.

תודה רבה, קוראים לי אילן אביטן, אני עובד משרד הרווחה, אני בצוות הארצי של חוק הנוער, בתפקידי אני אחראי על כל התחום של הגנה על ילדים ברשת במסגרת חוק הנוער. קודם כול אני שמח לפגוש פה את נציגי העמותה, ואני חושב שאנחנו בסך הכול רואים בעין מאוד חיובית ויפה את הדברים, ומה שאני אומר כאן, זה לא משהו נגד העמותה, אלא בהחלט דברים שאני מכיר אותם.

יו"ר הוועדה, שאלת שאלה מאוד נכונה, האם אין את משרדי הממשלה שנמצאים ולוקחים אחריות בתוך כל התהליך של ילדים שנמצאים בתוך בתי החולים. התשובה שלי היא שכן יש שם את משרדי הממשלה, אני ער לזה שיש אולי דֶּלְתּוֹת ופערים שצריך לטפל בהם ולהתייחס אליהם. אבל סך הכול אני חושב שמשרדי הממשלה נמצאים ועושים עבודה.

תינוק שנמצא בתוך בית החולים, זה אחריות של משרד הבריאות, אני לא מדבר על אחריות שאני רוצה לזרוק ממני, זו ממש לא הכוונה. אבל יש אחריות, ויש קשר מאוד טוב בין הצוותים הסוציאליים של בתי החולים השונים, מול גורמי הרווחה. אם צריך את חוק הנוער, ואם צריך את גורמי הרווחה ברשות המקומית. אנחנו נמצאים שם ונמצאים בקשר אינטנסיבי סביב - - -

סליחה שאני קוטע אותך, אני רוצה לתת לך דוגמא כי שמענו אותה פה קודם. כשיש ילד, או תינוק שהוא נמצא בבית החולים, אתה אומר משרד הבריאות יודע על קיומו ויכול לטפל בו. אבל כשיש אמא שהיא מאושפזת, ויש לה תינוק בן 3 שנים, ואין לתינוק הזה לאן ללכת, מי מטפל בו, משרד הבריאות?

אז קודם כול, הצוות הסוציאלי של בית החולים מכיר- - -

אבל לא משרד הבריאות.

לא, אבל הוא מכיר את האירוע, והוא יוצר קשר עם גורמי הרווחה הרלוונטיים לאותה משפחה.

אז פה נכנס משרד הרווחה.

וכן במקרה זה יכנס צוות של משרד הרווחה, ויעשה את העבודה בצורה משותפת עם משרד הבריאות.

אז משרד הרווחה מטפל באותו הילד שנמצא בבית החולים, שהוא בריא והאמא שלו מאושפזת.

אם הוא יצטרך סידור כזה או אחר, ואין עורף משפחתי אחר, אז בהחלטה משותפת ימצא הסידור. ייתכן שהסידור יהיה בתוך בית החולים, אני לא אומר שהפתרון הוא מיד להוציא את הילד מהאמא, ולשלוח אותו למסגרת חוץ.

אנחנו שמענו קודם את העמותה, שהיא נמצאת באיזשהו חלל מסוים שלא תמיד משרדי הממשלה נותנים אותו, ואני מנסה בדיוק להבין את אותו החלל. אם המשרדים באמת עושים עבודה טובה, והם סוגרים את כל הקצוות, אז אני לא צריך את העמותה. מצד שני, אנחנו רואים פה הרבה מאוד מקרים שהעמותה כן מטפלת, היא כן יודעת לגעת, והיא כן מבקשת, מקבלים גם את הדרישות מבתי החולים. כנראה שבית החולים לא תמיד יכול לסמוך על משרדי הממשלה, ולכן הם נמצאים.

השאלה שנשאלת, היא האם באמת המשרדים יודעים הכול, מבינים ונותנים את כל התשובה? או שעדיין יש אחוזים מסוימים שהם לא מגיעים אליהם.

תרשה לי להוסיף עוד שאלה ברשותך?

כן, בבקשה.

טוב שיש אחריות של משרד הבריאות כל עוד התינוק בבית החולים, אבל שים לב שיש כאלה שלא צריכים להיות בבתי החולים, ואז הרווחה פה - - -

אני מתחבר למה שאת אומרת, ואני מתחבר גם לשאלה העקרונית. קודם כול החלל לדעתי הוא לא כזה חלל גדול. בשנת 2021 על פי הממ"מ של הכנסת, יש 81 ילדים שהוכרזו כילדים נטושים, בהליך פורמלי של ביטוח לאומי. ילדים נטושים זה יכול להיות גם ילד שנמצא באומנה, או באיזושהי מסגרת- - -

אבל תסביר, אתה מדבר על ביטוח לאומי.

לא, אני אומר שהחלל, הפער לדעתי הוא לא כזה גדול. אני מתחבר מאוד למה שחברת הכנסת פנינה אומרת, כי ילד שהאמא שלו חולה והוא ילד בריא, אז הפתרון הוא לא בהכרח להוציא אותו למסגרת חיצונית, אלא לנסות למצוא את המסגרת המשפחתית הנכונה שיכולה לתת את התמיכה. אני אומר, יש קשר מקצועי טוב בין הצוותים הטיפוליים הסוציאליים של בית החולים, ובין הצוותים הסוציאליים של הרשות המקומית שממנה מגיעה המשפחה, או במקרים מסוימים של המטה הארצי.

אנחנו כן נכנסים לתמונה, אנחנו לא מכירים את המספרים של מאות הילדים שנטושים בשנה, במשרד הרווחה זה לא נתון שנמצא, אין כאלה סידורים, אבל כן יש מקום לעמותה, אני לא אומר שלא. למשל- - -

אז אתם לא מכירים את המספרים שלהם?

לא, המספרים- - -

אז אולי הגיע הזמן לשבת סביב שולחן אחד עגול?

אלה הגדרות אחרות. אני רוצה עוד להגיד, אני אקח את הדוגמא של הילד שהציגה העמותה, ילד שנפצע והיה בבית החולים אסף הרופא. בית החולים אסף הרופא עשה שם עבודה נהדרת, כדאי לזמן אותם ולשמוע מהם. הם הגיעו, הם התגייסו, הם נתנו שם מענה, כולל הקפצה של צוותים מהבית להיות סביב המקרה הזה. כולל להביא את האבא מחוץ לארץ – במקרה הזה האבא היה בחו"ל, הביאו אותו לארץ. זאת אומרת, נעשתה שם עבודה נהדרת. אני חושב שיש פערים, אני לא אומר שלא, ואני חושב שיש מקום לעמותה.

לדעתי, מהדברים שאני בדקתי עוד לפני כן בכל מיני מסגרות, הפערים הם לא כאלה גדולים. אין ספק שצריך לשבת ולראות איך יוצרים מעטפת לאותם פערים, אבל בוודאי שמדינת ישראל, ממשלת ישראל נמצאת שם, כל אחת בצרכים שלה. במקרה הזה גם נעזרים בעמותה, סך הכול כשיש את הפער הזה, יש דיבור ויש פתרון.

תודה אילן, בבקשה פנינה.

אז אם יש פערים, איפה תמונת המצב שלכם? זה דבר ראשון; דבר שני, אנחנו כולנו מבינים ומסכימים – כי כולנו רוצים לטובת העניין – שאין כנראה שולחן סדור שעובד, זה שיש יחסים טובים בין העו"סים בבתי החולים למערך של העובדים הסוציאליים שלכם, זה לא אומר שהנושא מטופל כמו שצריך. אני אומרת לכם, זה דבר שכולם מכירים אותו בעם ישראל, את עמותת חיבוק ראשון. אבל זה נושא שאתם חייבים לתת לו מקצה לקצה אחריות מאוד ברורה. מתי הרווחה נכנסת, מתי יש דיווח של בית החולים שהתינוק הזה הוא בריא וצריך להוציא אותו. מתי נותנים מעטפת משפחתית, כי הורות זה הורות. גם אם האמא חולה, אין לנו זכות לקחת ממנה את זכות ההורות.

נכון, זה מה שאנחנו אומרים.

חברת הכנסת פנינה, זאת הסיבה שישבנו כבר לפני המלחמה עם עמותת חיבוק ראשון מספר פעמים, עם מנהלת השירות העצמי לעבודה סוציאלית, וצוות השירות העצמי לעבודה סוציאלית כדי להבין את תמונת המצב, ולהתחיל לבנות תוכנית שהיא יותר מתאימה.

כולל תקצוב של העבודה שלהם, כולל.

אני אמרתי שאת החלק של התקצוב אני לא מכירה.

מי מכם רצה? בבקשה.

אפרת הראל, אני מנהלת את השירות לעבודה סוציאלית בבית החולים שניידר, וגם לפני הפגישה יצרתי קשר עם עוד מנהלות בבתי החולים. קודם כול אני רוצה להגיד שנורא מרגש לראות פה על הקיר באולם את התמונות של הילדים שהיו אצלנו, ואנחנו קיבלנו אותם.

זה גם כיף לראות שכתוב שוחרר, שוחררה.

הרבה מהם היו אצלנו, זכות גדולה.

יש רק עוד ילד נדמה לי.

שניים, ביבס.

עוד שניים, ביבס. זה שיש לנו שם חזר או שלא?

לירי אלבג, היא חיילת.

עד גיל 18, חוץ מהביבסים כולם חזרו.

איפה לירי?

עם הכובע.

ליד אמיליה.

אני אגיד קודם כול שבאמת חיבוק ראשון עושים עבודה מדהימה, ועוזרים לנו מאוד כבית חולים, כי בסופו של דבר החוק לא מחייב הורה להיות ליד הילד שלא בבית החולים. אין חוק שאומר שהורה חייב להיות. אנחנו מניחים, אנחנו כולנו שואפים לזה שהורה יהיה ליד הילד, אבל יש מצבים שההורה לא נמצא מכל הסיבות שהוזכרו.

אז לפחות בניסיון שלנו, רוב העבודה של מתנדבות היא באמת באותן משפחות של אשפוזים ארוכים, אשפוזים קשים, שצריכות הפגה, הן צריכות ללכת הביתה, להיות עם עוד ילדים, אולי לעבוד כמה שעות. זאת עיקר העבודה, מעטים הילדים שיוצאים מבית החולים לסידור חוץ ביתי. מעטים, אני בדקתי בכל בתי החולים, זה באמת מספרים על כף יד אחת בשנה, וגם אפילו לא צריך את כל כף היד.

אני אגיד איפה כן יש לנו יותר קושי. קודם כול כשאנחנו צריכים מענה, כי ההורים עצורים בחשד לילד בסיכון, כי ההורים לא מתפקדים. אנחנו צרכים מענה של 24 שעות ביממה, המענה הזה לא ניתן ככה, ומאלץ אותנו להשתמש בעמותות החסד כמו שקראתם להם. אני יכולה כן להגיד שלפחות אצלנו יש שיתוף פעולה של עמותות החסד יחד עם חיבוק ראשון - - -

כמה יש, 21 ילדים? זה היה בעצם של 2022, כמה יש לכם היום בשניידר?

מה?

ילדים שזקוקים למעורבות של העמותה.

יש לנו כל הזמן, אבל זה גם יכול להיות אמא שמבקשת לנסוע הביתה לבאר שבע, להיות עם שאר הילדים.

הנה, למשל פה יש חלל ריק. יש מצב שהוא לא קשור למשרד הבריאות, לא קשור למשרד הרווחה. יש אמא כמו שמצוין פה, שהיא הייתה צריכה ללכת הביתה לאחר שהייתה כל כך הרבה זמן יחד עם הבן או הבת, לטפל במשפחה, בעבודה וכך הלאה. פה הרווחה לא תעזור כי היא לא רשומה ברווחה.

יש כאלה שגם לא רוצים אגב.

ולא רוצים, ולכן כן יש פה מקום, עזרה, תמיכה גם להורים רגילים, ואת זה לדעתי משרד הרווחה והבריאות צריכים להבין, ואני חושב שנעשית פה עבודה מדהימה.

הרבה פעמים באותם ילדים בסיכון שכן אנחנו נאלצים, או הרווחה נאלצת להוציא אותם מהבית, קורים שני דברים. אחד, לפעמים הקצב של בית החולים והקצב של הרווחה הוא לא אותו הקצב, ומבחינת בית החולים, הילד יכול כבר לצאת מהבית, אבל לרווחה עדיין אין סידור, ואז אנחנו באותו אשפוז סוציאלי שהוא בעצם בלי סיבה רפואית.

דבר נוסף שצריך אולי לתת עליו את הדעת, זה ילדים עם מחלות מאוד קשות, שהמשפחה באה ואומרת, אני לא יכולה לגדל את הילד הזה בבית, ואנחנו רוצים להוציא אותו למוסד. המוסד יכול להיות עלה, המוסד יכול להיות בתל אביב, ואז הרווחה באה ואומרת, לפני שילד יוצא למוסד אנחנו צריכים לוודא אופציה של אומנה, ולמצוא אומנה לילד מורכב, זה תהליך מאוד ארוך ולפעמים השחרור של הילדים האלה מתעכב, בגלל שלפני מוסד סיעודי, צריכים למצוא איזשהו פתרון, או לשלול את האופציה של האומנה. זה המקרים שאני יכולה להגיד שהאשפוז מתעכב.

תודה אפרת. עוד מישהי מהעמותה רצתה לדבר, בבקשה.

שמי קרן עדן, אני מרפאה בעיסוק, אחראית על התחום ההתפתחותי בקשר הורה-תינוק בפגייה של שיבא, תל השומר, ואני המדריכה של המתנדבים בעמותה. אני עכשיו קצת בעמדה של לשכנע את המשוכנעים, כי כולנו הבנו את החשיבות הגדולה מאוד של העמותה, והעבודה שלה. אני רואה את זה יום יום אצלנו במחלקה. תיארנו פה הרבה מקרים של הורים שצריכים ללכת הביתה, או לא נמצאים לצד התינוק, ויש עוד הרבה מקרים של תינוקות שהם תאומים, שתינוק אחד משתחרר והשני עדיין לא. החלוקה הבלתי אפשרית של אמא, לחלק את עצמה עם מי להיות, עם התינוק הקטן בן יומו בבית, או עם התינוק שנמצא עדיין בפגייה, קשה מאוד לראות את זה.

דיברנו פה הרבה על החשיבות של מגע בתוך סביבה אשפוזית, שהיא סביבה שטומנת בחובה הרבה מאוד כאב, וריבוי של ידיים זרות, מנוכרות, שרוב העבודה שלהן זה פרוצדורות פלשניות, רפואיות, שלא מסבות נחמה ומגע רך חם ואוהב, וזה מה שהמתנדבות עושות, הן מספקות את כל המקום שבו יש מישהו שרואה את התינוק, את הילד בתוך כל סבך העבודה המאוד אינטנסיבית של הרופאים ושל האחריות. לא צריך לספר כמה הם עובדים לפעמים בלחץ, קשה לתאר את הלחץ שלהם במסגרות, בטח בטיפול הנמרץ.

ויש פה מישהו שרואה את הילד, ונותן לו את הצרכים שלו ואת המענה למה שהוא צריך. אם אני יכולה להוסיף עוד משהו מעבר למגע, החום, נמה, חיבוק, רוך. אני רוצה להוסיף שהתינוקות האלה, אנחנו מגדירים אותם בתקופה הקריטית מבחינת התפתחות. זאת אומרת, המוח המתפתח של פגים, החל משבוע 24 שנולדים בפגייה, שזה גבול החיות בארץ, עד גיל 5, זו תקופה קריטית של התפתחות. המוח ברגעים האלה מכפיל את נפחו ב-90%. זאת אומרת, הסביבה שבה התינוק נמצא, מכריעה את הכף. אנחנו מתווים את הדרך של איך המוח הזה מתפתח, איזה מיומנויות הוא רוכש לעצמו, חברתיות, אישיות, בין אישיות, האם אני יכול לבטוח בעולם? האם אני לא יכול לבטוח בעולם? רגשיות וגם קוגנטיביות ומוטוריות.

תינוק ששוכב כל הזמן ואין לו מענה או גירוי שמתאים למוח המתפתח, בסוף אנחנו כמדינה משלמים את זה אחרי השחרור. בסוף גם בהם נצטרך לטפל בדברים לפעמים מינוריים וקטנים, שכל הורה עושה בשביל לפתח את התינוק שלו, לקדם ולעודד התפתחות. בהחלט כל המתנדבות מבינות את התחום הזה של קידום התפתחות ומתן מענה לצרכים ההתפתחותיים של כל תינוק בהתאם לגיל שלו, ולצרכים שלו, וזה משהו שאני חושבת שגם צריך לקחת בחשבון.

אוקיי, תודה. יש לנו עוד מישהו שרצה לומר משהו?

האם יש מישהו בזום שרוצה לדבר?

אמורה להיות עובדת סוציאלית, מיכל ברטלה.

מיכל ברטלה, עובדת סוציאלית מהפגייה באיכילוב, ואחראית אגף נשים ויולדות. אז קודם כול אני פה כי אני מאוד אוהבת את העמותה, בעיניי הן מצילות תינוקות, נפשית, רגשית, התפתחותית. יש לנו כרגע 2 תינוקות שהאימהות האומללות שלהן, מאוד רוצות בהן אבל לא מסוגלות אפילו להחזיק את עצמן. האימהות האלה מודות על כל רגע שבו התינוקות שלהן מחובקים. היום בבוקר דיברתי עם אחת האימהות האלה שהיא מכורה לסמים, וסיפרתי לה שראיתי את המתנדבת, שהיא חיבקה אותו ואין לתאר כמה זה נותן לה רוגע בתוך סיטואציה בלתי נסבלת שבה היא מוותרת על התינוק שלה.

חשוב לי להגיד שהרגשתי שיש איזשהו ניגוד, או אולי מחזור באופן שבו הרווחה מטפלת, ושלשם נכנס חיבוק ראשון. אני תופסת את זה כשני גופים שמשלימים אחד את השני. הרווחה לפחות נמצאת עם האימהות האלה, באיזושהי הבנה של מסוגלות, של לאן התינוק הזה עובר אחרי האשפוז בבית החולים, יש בתי מעבר, בתי תינוקות של השירות למען הילד, שהם מקומות מקסימים והם מטופלים היטב. הרווחה עושה הכול כדי למצוא לתינוק הזה כמה שיותר מהר מקום בטוח, אבל עד אז התינוק הזה מקבל יחס אימהי, חום וביטחון. אנחנו יודעים מויניקוט שאין דבר כזה תינוק בלי אמא, ובזכותם יש דמות אימהית עד שעובר הפרק הבא.

אנחנו עושות ביחד איזושהי השלמה של הסיפור של אותו התינוק. יש לו תמונות מהינקות שלו, יש לו שם, יש לו תמונות שהוא מחובק, שבסוף כשהוא יפתח את תיק האימוץ שלו הוא ידע מי הוא היה בשבועות הראשונים של החיים שלו, וזה אך ורק בזכות העמותה הזאת. זה לא נוגד את התפקיד של הרווחה, זה רק משלים אותו. בעיניי, שלומם של התינוקות האלה תלוי במתנדבות של חיבוק ראשון.

תודה מיכל, הבהרת את זה נכון. זה באמת השלמה של רגש, חום, אהבה, חיבוק. כל הדברים האלה לא מסתכמים בכסף, אי אפשר למדוד את זה בצורה שאנחנו מודדים את זה במשרדי הממשלה. אוקיי, תודה רבה, אני רוצה לסכם את הדיון, בבקשה.

היינו רוצים לתת למתנדבת שלנו להגיד כמה מילים.

אני אשמח, ברצון רב, בבקשה.

שלום, שמי דניאלה קמינסקי, אני מתנדבת מזה כמעט 4 שנים בעמותת חיבוק ראשון, למעשה זה היה הדבר הראשון שעשיתי כשיצאתי לפנסיה, ואני יכולה אולי רק להדגיש מהעיניים שלי כמתנדבת את איך אני מרגישה את המסגרת שנותנת העמותה, ואני רואה בעיניים את ההבדל בין עבודת העמותה של חיבוק ראשון, לבין עמותות אחרות.

קודם כול, יש לנו קבוצת קשר של כל המתנדבות של אותו התינוק, אנחנו בקבוצת קשר מעבירות מידע אחת לשנייה, זה מידע חיוני לפעמים, אפילו להדגיש באיזו שעה אמורה להגיע הפיזיותרפיסטית, ולשים לב שהיא מגיעה, כי הרבה דברים לפעמים בצוות הטיפולי, כשאין הורה ליד שמלווה את זה ואומר רגע, צריכה להגיע עכשיו מרפאה בעיסוק, אבל עוד לא הגיע הרופא אוזניים. כל התיאומים האלה זה עניין של קשר ויכולת להעביר מידע מאוד חיוני של רצף טיפולי. שוב, לא בפן הרפואי גרידא, אלא בכל המעטפת.

אז העובדה שיש לנו קבוצת קשר, שאנחנו מלוות על ידי עובדת סוציאלית שמתאמת את הקשר, יש לזה תרומה אמיתית של מה שנקרא, הממסד של העמותה, זה לא רק עבודת ההתנדבות עצמה, אלא גם היכולת לארגן אותה בצורה שהיא מביאה הרבה יותר תועלת, מאשר התנדבות ספורדית. אני רואה את זה גם לא מעט פעמים כשאני מסיימת משמרת, ומי שמחליפה אותי זאת מתנדבת מעמותת חסד.

אני רואה את ההבדל, לפעמים אני נשארת איתה זמן ארוך אחרי זה למין סוג של חפיפה, כי אם זה לא קיים, אני מרגישה שאני עוזבת משהו ואין מי שתופס את זה מהצד השני, אז זה מאוד חשוב והעמותה מספקת את זה. כשאנחנו מעבירות משמרות בין מתנדבות העמותה, זה ידיים שהן שלובות ויש רצף. כשהטיפול עובר ומבלי להוריד שום דבר מהחסד של העמותות האחרות, הארגון שבו עובדת עמותת חיבוק ראשון הוא לדעתי עושה הבדל עצום, לעומת התנדבות.

אוקיי, תודה דניאלה.

שוב, לב גדול יש לכולם, אבל עבודה מסודרת- - -

יש לי שאלה, האם מתנדבת בתינוק אחד בלבד, או נגיד עכשיו בחרבות ברזל היא מטפלת בכמה.

אנחנו מצוותות לתינוק אחד, ככל האפשר, זאת הצורה שבה אנחנו עובדות. זאת אומרת, כל זמן שנמשך האשפוז והצורך של אותו התינוק, הצוות הזה מלווה את אותו התינוק. כשהתינוק בתקווה משתחרר הביתה, או- - -

את זה הבנתי, אבל האם מתנדבת היא על 2 תינוקות בשל עומס, או צורך.

בדרך כלל לא, השאיפה היא שלא.

יפה, זה מראה על הגישה. תודה רבה. אם יש עוד מישהו או מישהי בזום? אין.

אז אנחנו נסכם. הוועדה מודה למתנדבות עמותת חיבוק ראשון על פעולתן המבורכת, שמעתי אתכן פה. דבר שני, הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה ומשרד הבריאות לתת תמיכה כספית, או לבדוק לפחות, לעמותת חיבוק ראשון שתומכת בתינוקות חסרי עורף משפחתי. הוועדה קוראת למשרדי הבריאות לכתוב נוהל מקצועי שיקבע את דרכי ההתערבות הדרושות בשגרה ובחירום.

הוועדה ממליצה למשרד הבריאות ומשרד הרווחה, לבצע פיילוט בבתי החולים, כדי באמת לראות איפה החללים שבהם כן ניתן, וכן חשוב לשתף את העמותות. הוועדה קוראת לבתי החולים להעסיק כמתנדבים, רק מתנדבים מהעמותות בעלות אישור עם נהלים ברורים, שחלילה לא יפגע תינוק מפעילות מתנדב או מתנדבת. הוועדה קוראת לבדוק היעדר רישום פלילי בתחום עבירות מין, גם מצד המתנדבים, וגם מצד המתנדבות.

עבירות מין ואלימות.

מין ואלימות, בסדר גמור, אתה צודק.

מישהו רוצה להוסיף עוד משהו? אם לא אז פחות או יותר סיכמנו. יופי, תודה רבה לכם, יום טוב.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.