פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



4
ישיבה משותפת לוועדת החינוך, התרבות והספורט
ולוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
19/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 121
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
פרוטוקול מס' 54
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שלישי, ז' בטבת התשפ"ד (19 בדצמבר 2023), שעה 9:00

סיוע לסטודנטים משרתי מילואים במלחמת "חרבות ברזל"

חברי הוועדה: יוסף טייב – יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט
מיכאל מרדכי ביטון – יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
סימון דוידסון
גלית דיסטל אטבריאן
נעמה לזימי
משה סולומון
לימור סון הר מלך
יצחק קרויזר

אלון שוסטר
אריאל קלנר
ולדימיר בליאק
טלי גוטליב
מאיר כהן

שר החינוך ויו"ר המל"ג יואב קיש
נעם דן - רכזת תקשורת מו"פ והשכל"ג באג"ת, משרד האוצר

דנה גזית - רמ"ד ממדים ללימודים - חימ"ש, משרד הביטחון

יניב כהן-שבתאי - סמנכ"ל תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

עמרי גולן - הלשכה המשפטית, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' לילך שגיב - סגנית רקטור, האוניברסיטה העברית

אלחנן פלהיימר - יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצי

סיון קורן - ס' יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצי

יוכבד קילא לוי - יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה הפתוחה, התאחדות הסטודנטים

הדס קורמש בלישה - יו"ר אגודת הסטודנטים בר אילן, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

לירן בסון - יו"ר אגודת הסטודנטים אורנים, התאחדות הסטודנטים

מאיר כץ - יו"ר אגודת הסטודנטים, מכללת אשקלון, התאחדות הסטודנטים

אסף אוחנה - יו"ר התאחדות הסטודנטים במכללת אחוה

דבורה מרגוליס - ראש מנהל ור"ה

ד"ר אתי גרובגלד - יו"ר פורום המנכ"לים ור"מ ומנכ"לית המכללה האקדמית אחוה

אסף סנדרוביץ' - חבר, העמותה למען משרתי המילואים

עמרי קלישר - יועץ, העמותה למען משרתי המילואים

הראל קליינר - יועץ, העמותה למען משרתי המילואים

ניר טור - מוביל מאבק המילואימניקים הסטודנטים, אוניברסיטאות ומוסדות אקדמיים

גלית כספי כהן - מנכ"ל קרן אייסף

דרור כצמן - סטודנט לרפואה שהגיעו מחו"ל

יונתן כידור - לוחם במילואים וסטודנט

תא"ל בני בן ארי - קמל"ר, משרד הביטחון

מיכל צנטר - דיקנית הסטודנטים, האוניברסיטה הפתוחה

סלי בסון - עו"ד, היועצת המשפטית, האוניברסיטה הפתוחה

פרופ' יאיר צבן - יו"ר ור"ה, ייצוג הסטודנטים מטעם האוניברסיטאות

מאיה גונן

יהודית גידלי – מנהלת ועדת החינוך, התרבות והספורט
אמל ביבאר – מנהל הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל

טליה חסון, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות.






























סיוע לסטודנטים משרתי מילואים במלחמת "חרבות ברזל"

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט, ישיבת ועדה משותפת עם הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, שעומד בראשה חבר הכנסת מיכאל ביטון. אני מודה לשר החינוך ויו"ר המל"ג, השר קיש, על הירתמותו ועל רצונו העז לבוא ולהשתתף בדיון. אנחנו נחשפים פעם אחר פעם להשקעה הרבה שלך ולרצון לקחת חלק בדיונים, ולמעורבות האישית שלך בנושא הזה, בפרט של המילואים, של אנשי המילואים שנמצאים בתוך מערכת ההשכלה הגבוהה.

אני רוצה לומר בתחילת דבריי, כמו שאני נוהג, לצערי, בכל התקופה האחרונה, אנחנו שוב מתפללים ומקווים לשלומם של חיילינו ולהחזרתם המהירה של כלל החטופים, מגבים את חיילי צה"ל במלוא העוצמה, ואנחנו מקווים שאכן בקרוב ממש נוכל לחזור לשגרה בצורה כזו או אחרת. כפי שאמרתי בוועדה הקודמת, ואנחנו פה בוועדת המשך סביב הנושא הזה של זכויות של אנשי המילואים, אני סיכמתי את הוועדה הקודמת, חבר הכנסת מיכאל והשר היה פה, שאנחנו נעשה הכול שלא תיפגע אפילו שערה אחת מראשם של משרתי המילואים. בכל תחום, אבל ודאי בתחום של ההשכלה הגבוהה.

אני רוצה לברך אותך על הצעת החוק המשותפת, ולאחר מכן אני גם אתן לך לפרט ולומר את הצורך. אין ספק שאין דבר מושלם תמיד שיוצא מתחת ידינו, ולכן אותן הצעות חוק בסוף מגיעות לוועדה ומשתפרות ומשתדרגות. ואנחנו נתפלל שלא תצא תקלה מתחת ידינו. מיכאל, ואחרי כן אדוני השר. בבקשה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

תודה, יושב-ראש ועדת חינוך, חברי יוסי טייב. ברוך הבא, שר החינוך. אנחנו עושים ועדה משותפת דחופה בכנסת, יודעים לשתף פעולה בנושא שהוא בוער וקשה מאוד, ללא מענה כוללני ושוויוני. עננה גדולה של אי-ודאות ודאגה מרחפת מעל סטודנטים וסטודנטיות במילואים, בצבא, אבל גם בכלל מערכות הביטחון, בשב"כ, במשטרה, בשב"ס. גופים שנאלצים לוותר על ימי הלימודים שלהם לאור הלחימה וקצב הפעילות של כוחות הביטחון בתקופה האחרונה.

הדאגה היא שבזמן שהם בקרב ובחזית הם יאבדו שנת לימודים אקדמית. הדבר הזה דרמטי, יש לו השפעות של משפחה, על כלכלה, על פרנסה, על אובדן משאבים.

חלק מהסטודנטים האלה ישובו עם חוויה של טראומה, היא יכולה להיות קטנה או גדולה, והם יצטרכו לטפל בתהליך, לחזור לשגרה, כשבמקביל מוטלת עליהם אחריות קשה של השלמת חובות הלימודים.

מספר גופים אקדמיים יזמו הקלות ופתרונות לסטודנטים, ומספר גופים יזמו פחות. והפער הזה בין שני מוסדות אקדמיים, שאחד מציע בנדיבות סל יפה, ומוסד אחר שמציע משהו אחר, יוצר מצב אבסורדי שבו שני לוחמים באותה יחידה צבאית, שניהם סטודנטים, חוזרים הביתה, והמדינה מעניקה להם סיוע שונה באקדמיה. ואנחנו רצינו אחידות. ואנחנו לא רוצים להכריע את הדבר הזה בחקיקה. אבל כל הכנסת בעד. 85 חתומים. לצערי, לא חתמו במפלגות הערביות. אבל ח"כים שהם שרים וסגני שרים לא יכולים לחתום. תעשה את החשבון, תראה שזה מאה אחוז מהכנסת, 98%. אין אדבר בכנסת הזאת שלא חתם על החוק.

החוק מציע סדרת הקלות ופתרונות לסטודנטים, מסמיך גם את המל"ג וגם אותך, אבל גם מעניק סמכויות להעניש מוסד אקדמי שלא עשה את המעשה.

אתמול דיברו איתי מטעם האוניברסיטאות, שיש לציין שחלקן עשו מעשה, בלי לחכות לנו, עם דאגה מהחוק הזה. ואמרתי, אם נראה כינוס של המל"ג והוות"ת עם שר החינוך וכל ראשי האוניברסיטאות והמכללות בישראל, שיגידו משפט פשוט, סטודנטים לא ייפגעו באקדמיה, וזה סל השירותים שניתן להם, ולפרט אותו, לצד גיבוי שלך כשר החינוך למוסדות הללו על ההוצאות שקשורות לטיפול נפשי. אנחנו עוד עובדים בחוק שיש לי על מדים ללימודים, שחוזר לעבודה בוועדת חוץ וביטחון, היום, לנסות להכניס שם מרכיב של שכר לימוד נוסף ממומן למשרת מילואים השנה בהוראת שעה. יש לזה עלויות, זה יהיה מורכב, אבל אנחנו רוצים לבוא מכל הכיוונים.

פנו אליי גם עמותות וגם סטודנטים יחידים, פנו לכל הכנסת, הזעקה הזאת נשמעה, ואני מברך את כל חברי הכנסת על כך שכולם נרתמו לחוק הזה, ואנחנו נריץ אותו מהר. כבר דיברתי עם אופיר כץ ועם מירב בן-ארי, רכזת האופוזיציה, ואנחנו נריץ את החוק הזה מהר. אם נראה שנעשו מעשים ממשלתיים או שהמל"ג לקח מנהיגות, יצר אחידות ובנחישות גם אוכף מול מוסדות שלא מקיימים את הסטנדרט שהוא יציג, אם תהיה עבודה כזאת ויהיו החלטות כאלה, יכול להיות שהחוק לא נחוץ. אבל עברו שבעים יום, ואין זמן. אי-הוודאות והעננה והדאגה היא מיידית, ולכן אני שמח שאתה כאן. יוסי, אני גם אשמח שנשמע את אנשי השטח, אם השר יכול קצת להקשיב, ואז להגיד את דברו. כבוד השר, בבקשה.

קודם כול, אני מברך על הכינוס ועל כל הפעילות, זאת בעצם הישיבה השנייה של הוועדה בנושא. אני מצטרף גם לאמירה שלך לגבי החזרת כל החטופים והשלמת הניצחון על המחבלים, הטרוריסטים של חמאס ושכל חיילינו יחזרו בשלום.

אני אתחיל במשהו אישי. ביום הראשון שהגעתי לכנסת, ב-2015, הייתי שותף ויו"ר משותף יחד עם איתן כבל, יו"ר שדולת המילואים. כל השנים האלה דחפתי מהצד שלכם, חבריי, את הנושא. אני גם הרגשתי שכשר החינוך הבאנו הישגים מאוד גדולים בשנה האחרונה, לפני שפרצה המלחמה. זאת אומרת, יושב פה אלחנן, יו"ר התאחדות הסטודנטים, שאני חייב לומר שגם הוא שותף מלא ופעיל לדבר הזה, ולפני שפרצה המלחמה הובלנו את התיקונים בהנחיות המל"ג בכל מה שקשור לאיך משלימים חומרים לסטודנטים במילואים. וזה כבר חלק מהחוק, זה יצא לפועל, השלמנו את המהלך. אז חלק מהחוק כבר קורה, והנושא הזה הוא בראש סדר העדיפויות מבחינתי.

אמרת שאם נראה כינוס של מל"ג, ות"ת. אני אומר לך בצורה חד-משמעית, מל"ג, שאני עומד בראשותו, מגויס, תרתי-משמע, כולו למשימה. הוצאנו לא מעט החלטות ולא מעט דיונים שאמרו בצורה הכי ברורה: אנחנו מבקשים ודורשים שכל סטודנט במילואים יסיים את שנת הלימודים תשפ"ד כתף אל כתף עם סטודנט שלא עשה מילואים. האמירה הזו נאמרה בצורה הכי ברורה במל"ג. הות"ת הוא גוף נפרד, עצמאי, אני לא מנהל אותו, אבל הוא יצא בתוכנית של יותר מחצי מיליארד שקלים לתמיכה במהלך הזה, כולל מענקים מיוחדים למכללות שפונו, ושנמצאות גם בדרום, בעוטף – ספיר – וגם בצפון – תל חי.

אנחנו באירוע מאוד תומך, וגם האוניברסיטאות, אני חושב, שמו כתף, ואנחנו רואים אותן מתגייסות לאירוע, ואני חושב שהן מבינות את גודל האירוע, וכך גם שאר המוסדות להשכלה גבוהה. כן, אתה צודק, יש גם מקומות ספציפיים שאולי פחות ערים לדבר הזה.

אני רוצה להגיד מילה על איך אנחנו מנהלים את זה. אני מבין שתכף צריך להגיע קצין המילואים בני, שבשיח ישיר עם ראשי המוסדות כל הזמן, הוא מקבל את כל התמיכה של המל"ג. ביום ראשון בשבוע שעבר היינו בכינוס יחד עם ראש אכ"א, וישבנו ודיברנו שם, האוניברסיטאות הודיעו על דחיית פתיחת שנת הלימודים עד סוף דצמבר, תכף נדבר על זה כי זה הדבר הכי חשוב כרגע בעיניי.

אני רוצה להגיד לך, חברי מיכאל ביטון, שאני מאוד מעריך וגם חושב שאתה בא מכיוון מאוד נכון. אם אתה שואל אותי לדעתי האישית, תקדם את החקיקה. אני אשמח לעוד כלים חוקיים שיהיו למל"ג כדי לממש מדיניות. אני חושב שהמל"ג מוצא את עצמו בהרבה במקרים אומר ולא יכול ליישם, כי החוק מוגבל. הבית הזה יחליט, לא אני. הבית הזה יחליט אם המל"ג צריך לקבל יותר סמכויות. הינה, אני אומר לך כיו"ר המל"ג, כל סמכות נוספת שתיתן למל"ג, היא תקודם ותקרה. אני מאמין בגוף הזה. אז ברור לי שגופים אחרים אולי קצת חוששים מזה ואולי פחות מאמינים. אני מאוד מאמין למל"ג, אני מאוד מאמין במסירות שלו לנושא הזה, וכל החלטה שהבית הזה יקבל לחזק את המל"ג, אני בהחלט אתמוך בה, ואני אעמוד מאחוריה.

נחוקק יחד. החוק יגיע לוועדה עם האינפוט שלך כיו"ר המל"ג ושר החינוך. לא נביא חוק שהוא לא על דעתך.

מבחינתי כבר אפשר להגיד, כדי להשיג את הדברים מהר, שאני מאשר שזה יעבור טרומית ויחכה לחוק ממשלתי שיוביל את הדבר הזה.

אז אולי רק את הצד שלך, של המשרד שלך.

זה לא המשרד, בוא נעשה הפרדה. משרד החינוך אינו חלק מהדיון כרגע.

בתפקידך כיושב-ראש המל"ג.

בדיוק. אני אספר לך איפה הבעיה. לדעתי האישית יש כל הנושא שאתה תצטרך להתמודד איתו, וזה הנושא של הרגישות לחופש האקדמי, ויש טענות שאולי חוק כזה, אני מוד שלא נכנסתי לכל הפרטים של החקיקה - - -

אנחנו גם פתוחים לשנות. הבאנו חוק גדול ומקיף. יגידו, תשמע, תחום כזה אי אפשר להכתיב, את הלמידה או את צורת הלמידה, אנחנו נהיה קשובים. אבל שתהיה אחידות ותהיה סמכות. ורק למלחמה.

לגבי אחידות, ופה אני רואה את זה אחרת ממך, אתה לא יכול לשמר אחידות. אני אומר לך את זה בצורה כנה. יש לך מגוון מוסדות, מגוון שיקולים ומורכבות פנימית, עם מגוון תארים. דין שנה ראשונה בספרות לא כדין שנה אחרונה ברפואה וכשנה שנייה בפסיכולוגיה.

לא. דין ספרות בכל המוסדות אותו דבר, דין הרפואה בכל המוסדות אותו דבר.

גם בזה יש ניואנסים.

בסדר, אבל אנחנו נשאף ל-90 אחוזי הצלחה.

אז קודם כול, אני מסכים איתך בזה שאתה מפריד. ברמת הניהול, כשאתה רוצה לנהל דבר כזה, זה לא נכון להיכנס לדקויות האלה. נכון שזה זועק אם מישהו בתואר ברפואה עושה ככה, והשני ברפואה אותו דבר עושה אחרת. בזה אני מסכים איתך. אני לא חושב שזה קורה הרבה בשטח, ואני אומר לך, בסופו של דבר אתה גם צריך לראות איך אתה מנהל את האירוע הזה. לכן אני דווקא כן מקבל את האמירה שהגיעה מהמוסדות לשמר את הגמישות.

דרך אגב, איפה בעיקר הייתה להם גמישות? בהחלטה על פתיחת שנת הלימודים. אנחנו כמל"ג סברנו שלא נכון לבטל סמסטר, ומפה אני עובר לנושא שבעיניי הוא הכי חשוב כרגע, ותכף אני אדבר עליו. סברנו שלא נכון לבטל סמסטר, ואמרנו לכל המוסדות, תנהלו את זה איך שאתם יכולים, לדחות כמה שיותר או לא, היו כל מיני גישות שונות. דרך אגב, הייתה גישה שלדעתי הובלה על-ידי המרכז האקדמי פרס, להתחיל דווקא מוקדם, כדי להקל את הלחץ ולתת כמה שיותר תמיכה. וממה שאני שומע מיו"ד אגודת הסטודנטים בפרס, הם עושים עבודה טובה ונותנים תמיכה מלאה למילואימניקים. אז יכול להיות שדווקא בזה שאתה מקצר אתה מייצר אירוע שמי שלא מגיע בול, אין לו סיכוי להספיק. אז יש פה מורכבויות שונות, ויש חשיבות לתת גמישות למוסדות.

אני אגיד לך מה שאני מעלה היום לדיון במל"ג, בעיניי זה משהו שהייתי מוסיף לחוק. לתפיסתי, אוכלוסיית הלוחמים צריכה להיות מטופלת כאוכלוסייה ייחודית שתקבל העדפה בתנאי כניסה בצורה מובהקת, שתקבל הקלות בשכר הלימוד, שתקבל כמו שאנחנו מתייחסים לאוכלוסיות אחרות שאנחנו רוצים לחזק ולתקן, בין שזה ערבים או חרדים וכיוצא בזה. את זה אני מביא היום לדיון במל"ג. זה, בעיניי, מאוד חסר. כי אנחנו רואים שהלוחמים משלמים מחיר. מגיע בסוף במילואים. אני רוצה לעודד את זה, זו אוכלוסייה מאוד מצומצמת, ואני אומר פה דברים שאני הולך להגיד בדיון ב-14:30. אבל כן, בעיניי לעודד העדפה מתקנת ללוחמים זה חשוב מאוד.

אני באתי גם כדי להקשיב, אבל אמרתי איפה הדברים נמצאים. יש לך גיבוי מלא של המל"ג, גם בהצהרות שלו, גם בהחלטות שלו, לא שלי כשר. כבר קרה, ספציפית לגבי הצעת חוק שלך, אני אומר לך, אולי בניגוד לעמדת אנשי המקצוע במל"ג ששותפים לחשש של החופש האקדמי. כן, אני רוצה לחזק את המל"ג, אני חושב שהמל"ג היום במצב שהוא כמעט בלתי אפשרי לפעמים, שאין לו יכולת לפקח, והגופים המפוקחים מנסים לפגוע במל"ג בצורה קשה. לצערי, זה קורה. מכתבים שאנחנו מקבלים מכל מיני גופים, פגיעה מכוונת במל"ג. חבל.

הנושא השני שאני רוצה לדבר עליו הוא מה קורה עם פתיחת שנת הלימודים. זה אירוע שאנחנו, כמל"ג, לא נכנסנו אליו. אבל הסיטואציה כרגע, ממה שאני שומע בשטח, היא מאוד קשה. התאריך של פתיחת האוניברסיטאות, שבאמת עשו מאמץ גדול ודחו ודחו ודחו, והגיעו לנקודה שאם הם דוחים מפה, להערכתי, הסמסטר נפגע. איזה סמסטר? או הסמסטר הקיים, אתה לא רוצה לוותר עליו, או סמסטר קיץ.

בעיניי יש שני מודלים, וזה לשיקול המוסדות של האוניברסיטאות ולשיקול שאר המוסדות שדוחים, וגם עם קמל"ר, וגם מול הסטודנטים וכל השותפים האירוע הזה. אחד הוא לקבל החלטה של דחייה של שבועיים נוספים. המשמעות של זה, ואני אומר את זה פה בצורה ברורה, שיהיה צריך לדרוס את סמסטר הקיץ, ויכול להיות שבסמסטר הקיץ לא יוכלו להשלים סמסטר שלם. זאת אומרת, לקחת כמה שבועות על חשבון סמסטר הקיץ כדי להשלים את שני הסמסטרים העיקריים, וסמסטר הקיץ ייפגע. יש לזה משמעויות, אני לא מזלזל בזה בכלל. הוא יהפוך להיות מעין סמסטר מקוצץ, חלקי, השלמות. לא תהיה ממש אפשרות להשלים לסמסטר מלא. אין מה לעשות. זאת משמעות אחת שצריך להחליט עם קמל"ר ועם אכ"א ועם ראשי ור"ה. רק דבורה פה?

יש כאן עוד, ויש גם בזום.

אבל נשיאים אין לנו. למה אנחנו לא רואים את הנשיאים פה בכנסת, למה אף פעם זיו פניהם של הנשיאים לא הגיע לכנסת?

אני לא אכנס לפרטים, אבל הישיבה הזאת זזה לא פעם אחת, והיה קושי. אני מתנצלת.

אני מקווה שאולי בזום נראה אותם. אבל אני אומר, יש פה דיון חשוב מאוד שמתקיים בימים אלה בין ור"ה, בין קמל"ר, בין אכ"א. המל"ג יתמוך, המל"ג הוא לא צד בהחלטה פה, כי אנחנו לא מתערבים במקום הזה. אבל ההחלטה אומרת, דחייה נוספת משמעותה פגיעה בסמסטר קיץ. עדיף לפגוע בסמסטר קיץ מאשר בסמסטר הנוכחי. או, תחילה בסוף דצמבר.

מכיוון שאני אומר בוודאות, ואמרתי את זה בדיונים קודם, יהיו לוחמים שעד חודש מרץ אולי אפילו לא יגיעו ויוכלו לעשות, והם יפסידו. ואז תשלימו להם בקיץ, ואז זה אומר שתיערכו לכך שסמסטר קיץ יהיה סמסטר השלמה ללוחמים, עם מימון מלא מטעם המדינה, עם מענקי כלכלה, כי האנשים האלה אולי תכננו לעבוד בקיץ. אז הם צריכים לקבל מימון מלא ומענקי כלכלה, והמוסדות, ולא רק האוניברסיטאות, צריכים להתחייב שבסמסטר קיץ כל הקורסים פתוחים, לפחות למילואימניקים. המילואימניקים יקבלו את ההשלמה בקיץ.

אז אלה, לדעתי, שני המודלים היחידים האפשריים כרגע. אני לא רואה שום מודל אחר, ואני יודע כמה קשה להיות עכשיו בלחץ, לכמה לחץ זה מכניס. אני לא רוצה אפילו לחשוב להיות בנעליים של אותו סטודנט, שמצד אחד נלחם על חייו להרוג את הרוצחים המתועבים של חמאס, ואין לו שקט בבית. זה אירוע רע מאוד. חשבנו שנגיע לתאריך הזה ויהיה, ואין לו. ואם זה מתחיל בדצמבר, לא יהיה לו שקט, והוא חייב שיהיה לו שקט. אמרתי, שני הפתרונות שכרגע על השולחן הם או דחיית הסמסטר, עם המשמעויות הכבדות לגבי סמסטר הקיץ, או להגדיר כבר עכשיו שבקיץ המדינה והאוניברסיטאות מתגייסות לתת מענה מלא אקדמי לכל מי שהפסיד את הסמסטר הזה, והם יפסידו, כי אי אפשר יהיה להשלים להם. זו תמונת המצב, ובעיניי זו השאלה הכי קריטית לנושא הנוכחי של היום, ואני גם אדבר על זה היום במל"ג.

סיכום, לגבי הצעת החוק, אני, אישית, שר החינוך, יואב, בעד. יכול להיות שהמל"ג, הגוף המקצועי, יגידו את עמדתם, והיא שונה משלי. אבל אני אתמוך, ואני חושב שצריך לחזק את המל"ג, והמחויבות שלנו למילואימניקים צריכה לבוא לידי ביטוי בכל שאת שנת הלימודים תשפ"ד הם מסיימים כתף אל כתף מול מי שלא עשה מילואים יום אחד. תודה.

תודה רבה. לקראת המשך הדיון אני רוצה לקבל סקירה קצרה מהייעוץ המשפטי לוועדה. כי יש פה היבטים משפטיים עם השלכות רוחביות, כמו שאמרת, בהן החופש האקדמי ועוד. בבקשה, מאיה.

אני אציג בקצרה את המסגרת המשפטית בתחום של הסיוע לסטודנטים משרתי מילואים. אני אתייחס קודם כול להתאמות לימודיות, ולאחר מכן לסיוע כלכלי.

מבחינת התאמות והקלות, הן מוסדרות בעיקר בסעיף 19 א' לחוק זכויות הסטודנט, ובכללי המל"ג וכוחו. והחוק מחייב את המוסדות לקבוע התאמות, הוראות בדבר התאמות לפי כללי המל"ג. לאחרונה כללי המל"ג הורחבו גם להקלות נוספות לגבי שירות בנסיבות חירום, מצב מיוחד וכו', והן נוגעות בעיקר להתאמות כמו השלמת חומרי לימוד, הארכת לימודים, דחייה בהגשת מטלות וכיוצא בזה.

נוסף על כך, יש החוק לעידוד מעורבות סטודנטים בפעילות חברתית וקהילתית, שהוא מאפשר להכיר בשירות המילואים כנקודות זכות אקדמיות.

צריך להביא בחשבון שזו המסגרת שנועדה לתת מענה לשירות מילואים בשגרה, אבל לא במצב של לחימה ממושכת כמו שאנחנו מתמודדים איתה היום. וככלל, גם החקיקה והכללים משאירים מקום לשיקול הדעת של המוסדות, וזה כדי לשמור על החופש האקדמי והמנהלי שלהם, שמעוגן בחוק המל"ג.

מבחינת סיוע כספי, יש ארבעה מענים מרכזיים בחקיקה: הכרה בשירות המילואים בניקוד לקבלת מלגות או מעונות. לפי כללי המל"ג, המוסדות מוסמכים להתחשב באלה; מענקים מטעם מערך קרן הסיוע של המל"ג, שחלוקתם כיום נעשית בפועל גם בהתחשב בקריטריון של שירות צבאי או שירות לאומי אזרחי, ולפני הפגרה עברה בקריאה ראשונה הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק המל"ג שמטרתה לעגן בחוק ולהסמיך אותו באופן מפורש שמערך הסיוע יתחשב בשירות של סטודנטים, גם בשירות סדיר וגם של סטודנטים שמשרתים במילואים; השתתפות המדינה במימון 75% משכר הלימוד לחיילים משוחררים, שזה לפי חוק קליטת חיילים משוחררים, זה ללוחמים ולחיילים מאוכלוסיות ייחודיות, ובתחילת החודש עבר בקריאה ראשונה תיקון לחוק שמטרתו לקבוע מימון מלא של שכר הלימוד השנתי וגם להאריך את תקופת הזכאות; המענה הרביעי, שזמין לכל ציבור הסטודנטים הוא הלוואות לפי חוק הלוואות למימון שכר לימוד, שהוא פתוח גם לסטודנטים במילואים.

לא הייתה התייחסות להצעת החוק עצמה הספציפית, אם יש בה פגיעה בחופש האקדמי או לא.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

היא עברה בייעוץ המשפטי של הכנסת, והיא תותאם, אנחנו נקשיב. לא היינו מביאים אותה בלי ייעוץ משפטי.

הנוסח מקובל על הייעוץ המשפטי כרגע.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל אנחנו גם נעשה התאמות. לא להשתמש בביטוי "חופש אקדמי" כדי לא לעשות את המעשה הנכון למען משרתי המילואים. אם יהיה מקצוע או נושאים או רגישויות, אנחנו כאן כדי להחריג, כדי לשנות. אנחנו רוצים שייעשה המעשה הנכון והמקיף והמהיר למען משרתי המילואים הסטודנטים.

תודה רבה. יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצי, אלחנן פלהיימר, בבקשה.

שלום לכולם. תודה לך, יושב-ראש הוועדה; שר החינוך; יושב-ראש הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל. אני, ברשותכם, אשמח קודם כול לתת קצת סקירה על פעילות ההתאחדות ברמה הרחבה מתחילת המלחמה, וכמובן, לאחר מכן, סביב הנושא של הסטודנטים משרתי המילואים בפרט.

אז כידוע לכם, ההתאחדות היא הארגון היציג של כל הסטודנטיות והסטודנטים במדינת ישראל. יש כ-350,000 סטודנטים מתל חי ועד אילת, כשבעצם החל ב-7 באוקטובר ההתאחדות יצרה מערך מתנדבים של עשרות אלפי סטודנטים. זאת אומרת, יש כ-70,000 סטודנטים שנמצאים בחזית במילואים. ויצרנו מערך מתנדבים ענק בעורף, שכלל בין היתר גם חמ"לים יחד עם "פתחון לב", סיוע למשפחות המפונים, סיוע ללוחמים, גם מתן מענה, וגם גייסנו מיליוני שקלים לציוד טקטי ללוחמים. היינו בכל ההיבטים ובכל הצרכים הלאומיים של מדינת ישראל. הציבור הסטודנטיאלי, הדור הצעיר, "דור הטיקטוק" כמו שאומרים לכנות אותנו, נרתם ומגויס גם בחזית וגם בעורף מתחילת המלחמה, ומובן שגם עכשיו.

בהמשך גם יצרנו מערך מלגאים, יחד עם משרד החינוך, עם שר החינוך, וגם עם המשרד לשוויון חברתי, מלגות שנקראות "עורף ברזל", גם לסיוע לצרכים הלאומיים של מדינת ישראל, כגון סיוע בהוראה במקומות המפונים, ונוסף על זה גם מלגות שנקראות "קטיף לאומי" יחד עם בנק לאומי ו"לקט ישראל", שסטודנטים סייעו, ועדיין מסייעים, לחקלאים, ובעבור זה מקבלים מלגה.

בהקשר של הסטודנטים משרתי המילואים, בראש ובראשונה חשוב לי להגיד שמבחינתנו, וזה נאמר כל הזמן, וכך אנחנו פועלים, אף סטודנט משרת מילואים לא יישאר מאחור. יש היום, כמו שאמרתי, 70,000 סטודנטים וסטודנטיות משרתי מילואים, כשאנחנו בקשר עם כמה גורמים מתחילת המלחמה בהיבט של הסטודנטים המילואימניקים. אנחנו בקשר גם עם קצין המילואים הראשי בני בן ארי, מובן שעם שר החינוך והצוות שלו, עם המועצה להשכלה גבוהה, יש גם את יאיר, שהוא מכסה מטעם המועצה להשכלה גבוהה את כל הנושא של הסטודנטים משרתי המילואים. במועצה להשכלה גבוהה גם קם פורום חירום כדי לטפל בנושאים האלה. כמובן, גם עם משרד הביטחון.

כמה פעולות שכבר עשינו דרך המל"ג. קודם כול, הורדנו רגולציה. זאת אומרת, עד היום, לדוגמה, למידה מקוונת ב"זום" היה אפשר לעשות עד שליש. נכון לרגע זה, המוסדות האקדמיים יכולים ללמד את כל השנה האקדמית בצורה מקוונת. נוסף על כך, הם יכולים לקיים סמסטר מקוצר. נקודות זכות: בימים כתיקונם, סטודנטים משרתי מילואים היו מקבלים שתי נקודות זכות אקדמיות. נכון לעכשיו הורדנו גם את החסם הזה. זאת אומרת, מוסדות אקדמיים היום יכולים לתת גם ארבע נקודות זכות, ושש נקודות זכות. ואלה דברים שקורים דה-פקטו. מעבר לזה, כמובן גם הקלות רוחביות לכל הציבור הסטודנטיאלי המשרת במילואים.

וחשוב להדגיש – אנחנו הרחבנו והגדרנו את האוכלוסייה, זאת אומרת, אנחנו מתייחסים גם לבני ובנות זוגם של הסטודנטים שמשרתים במילואים. גם למעגל הסטודנטים שנמצא באזורי היישובים המפונים, ובין היתר הסטודנטים שנמצאים במעגל המשפחות השכולות והשבויים והנעדרים, שאנחנו כמובן מתפללים לשלומם ולחזרתם במהרה.

מעבר לזה, לפני שבוע וחצי, בהובלת נעם מאגף תקציבים באוצר, ויניב, מהוועדה לתכנון ותקצוב, בשיתוף איתנו, עם התאחדות הסטודנטים, ושר החינוך, נוצרה חבילת סיוע לתקופה הזו, בגובה של חצי מיליארד שקלים, שמפולחת לארבעה נושאים: בהיבט של הסטודנטים, במוסדות, במכללת ספיר ותל חי, השנה שכר הלימוד חינם. גם בגלל המצב שנמצאים בו עכשיו, וגם כי חשוב לנו לחזק את המוסדות האלה. זאת אומרת, גם עכשיו אנשים שרוצים להירשם למכללות האלה, השנה שכר הלימוד שלהם יהיה חינם. לא רק לסטודנטים שנמצאים עכשיו, אלא גם מי שיירשם עכשיו יזכה לשכר לימוד חינם, כי מבחינתנו זו אמירה אל מול הטרור, שאנחנו מחזקים את העורף ואת המקומות שנפגעו בעקבות המלחמה. אז יש בהיבט של הסיוע לסטודנטים, וגם בסיוע ישיר של המל"ג והות"ת אל מול המוסדות עצמם.

שתי הנקודות הנוספות מתייחסות באופן ישיר לסטודנטים משרתי המילואים. הנקודה הראשונה היא קרן בגובה של 60 מיליון שקלים למלגות לציבור הסטודנטיאלי שמשרת במילואים. המנגנון הוא בעצם דרך קרן הסיוע, מלגת משרד החינוך, מיל-GO, זה עבר המון שמות. זה תוספת לקיים, 60 מיליון שקלים לטובת מלגות לציבור הסטודנטיאלי המשרת במילואים. ונוסף על זה, עוד 140 מיליון שקלים שיגיעו למוסדות על בסיס שיטת חישוב לפי מספר הסטודנטים שיש בחבילת הסיוע שהמוסד האקדמי ייצר. זאת אומרת, נכון שיש תפיסה שאולי אם ניתן סנקציה ונאיים במקל, אולי המוסדות האקדמיים יפעלו כך, ולא פעם אנחנו גם מאמינים בזה. חשבנו הפעם הפוך, להפך, בואו ניתן תמריץ למוסדות האקדמיים, שיסייעו לסטודנטים משרתי המילואים, שזה מתמקד בכמה דברים.

אלחנן, נגעת פה בנקודה. אני רוצה לחדד את זה, זה לא שאנחנו רואים במוסדות איזו אווירה אנטי, להפך. בדיוק במקום הזה, כל המוסדות להשכלה גבוהה – מכללות, מתוקצבים, לא מתוקצבים, אוניברסיטאות – כל המוסדות נכנסים ורוצים לשים כתף ושותפים למהלך הזה. אנחנו עובדים יחד. לא בכל מקום מצליחים לפצח את זה הכי נכון.

יש אפשרות להגיע לקריטריונים קבועים? כלומר, איזה שקלול נותנים לשירות מילואים, לשירות בלוחמה, למצב סוציו-אקונומי, לסוג הלימודים?



מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

מה שכתוב הוחלט וידוע, תבוא עליכם הברכה. ה-60 מיליון, אם ייתנו 5,000 שקל למישהו, אז זה 12,000 מלגות. והמשרתים זה 80,000. אנחנו לא עוסקים פה במה שכבר נעשה, אלא בהשלמת המהלך והפתרונות. וחשוב שכל הדוברים הבאים לא יחזרו, ולהיות קצרים, כדי שנספיק כמה שיותר אנשים.

מיכאל, השאלה שלי הייתה אם יש אחידות או לא. אתה רצית אחידות, ופה יש 200 מיליון שקל. יש אחידות או אין אחידות?


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

על הכסף הזה יהיו קריטריונים ברורים, וכולם יעבדו לפי אותם כללים.

גם בהיבט הזה, כמו שאמרתי, יש 140 מיליון שקלים לטובת חבילת סיוע לסטודנטים משרתי המילואים, כשאנחנו מתמקדים בשלושה דברים. גם בנושא האקדמי, גם בנושא הנפשי וגם בהיבט הכלכלי של הסטודנטים. זו חבילה שאנחנו מבינים שהיינו חייבים לתת בה מעטפת של 360, כי אחד לא יכול לעבוד בלי השני.

בנוגע להצעת החוק בהובלת חבר הכנסת מיכאל ביטון ושל טייב. אני חושב שיש מקום לקיים דיון ספציפי בהיבט של החוק. הייתי נותן יותר סמכויות למל"ג, אבל נכון לעכשיו יש לא מעט חורים, ולכן כדאי שנקיים דיון, גם בהיבט האקדמי. זאת אומרת, אין שם התייחסויות להכשרות מעשיות, ואין התייחסויות לאוכלוסיות שהגדרנו, זה אפילו מצמצם את הדברים. אני חושב שאם כבר הולכים לצעד כזה, חשוב לעשות אותו נכון.

בהיבט הכלכלי, דיברת, חבר הכנסת, על זה שיש 70,000 סטודנטים, ואנחנו יצרנו חבילה רק של 60 מיליון שקלים. אז אנחנו לא יושבים בממשלת ישראל ובכנסת, ומי שאחראי לדאוג לציבור הסטודנטיאלי משרת המילואים הוא ממשלת ישראל. ונכון לרגע זה, זה לא בא לידי ביטוי על-ידי שר האוצר סמוטריץ', לא בתקציב המדינה ל-2023, ולא בתקציב המדינה לשנת 2024.

הציבור הסטודנטיאלי משרת המילואים, כמו שאמרתי, הם 70,000 סטודנטים. הם מהווים בערך 20%–25% מסך כל המגויסים מתחילת המלחמה. ואם רוצים לסייע לציבור הסטודנטיאלי בהיבט כלכלי, מדינת ישראל וממשלת ישראל צריכה לבוא ולשים את הדברים על השולחן. גם בהיבט של שכר הלימוד, וגם בהיבט של מעונות הסטודנטים.

יש עד עכשיו סטודנטים משרתים במילואים שממשיכים לשלם שכר לימוד וממשיכים לשלם שכר דירה על מעונות. אז מי שצריך ומי שנמצאת אצלו האחריות הוא מדינת ישראל וממשלת ישראל. ויתרה מזו, ממה שאנחנו שומעים, לא רק שלא רוצים להוסיף תוספת לאותם סטודנטים, אלא בכוונת שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אולי אפילו לקצץ את תקציב ההשכלה הגבוהה לשנת 2024. אז לא רק שלא רוצים לסייע לציבור הסטודנטיאלי בכלל, ולמשרת המילואים בפרט, כששוב, כולם נרתמו מתחילת המלחמה, כל הדור הצעיר במדינת ישראל, "דור הטיקטוק", כמו שאהבתם לכנות אותנו, כולנו קמנו מהכיסאות, חלקנו הלכנו למילואים בחזית, וחלקנו מסייעים בעורף. ומדינת ישראל לא יכולה לעשות קיצוץ במערכת ההשכלה הגבוהה, זה יוביל לפגיעה ישירה בדור העתיד של מדינת ישראל. תודה רבה.

אני רק אגיד שאתמול שר האוצר הוציא חבילת הטבות למילואים. אז לא מקצצים, מוסיפים.

אני רוצה לראות במעשים שאין קיצוצים.

אני רק אומר שאתמול הוא הוציא ידיעה מאוד ברורה.

משה, ידיעות זה טוב. אני רוצה לראות את זה במעשים. חבר הכנסת אריאל קלנר, ואחריו בזום בני בן ארי.

אני רוצה לברך גם אותך, יוסי, גם את מיכאל, גם את השר, כמובן, ואת כל מי שעוסק במלאכה ואת כל חברי הכנסת שנרתמו לעניין הזה. דיברו פה קודם לכן על הנושא של האחידות, זה דבר קריטי ודרמטי. אני מקבל הודעות מסטודנטים במקומות שונים, ואנחנו חייבים שתהיה פה הקלה באחידות. אני מצטרף, כמובן, לנושא הזה שמבחינה כלכלית לא יעלה על הדעת, ותהיה תמיכה, אנחנו נדאג לזה, הסטודנטים שנמצאים במילואים במדינת ישראל, ונותנים את מה שהם נותנים למדינת ישראל ולחברה הישראלית, החברה הישראלית תגמול להם בחזרה את המעט שהיא יכולה, וכולנו מחויבים לזה.

אני חושב שאחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לתת עליהם את הדעת, במיוחד כי מדובר בהרבה מוסדות, הוא הנושא של אחידות, ושלא יהיה סטודנט במקום א' שמקבל על אותו דבר את מה שהוא מקבל, ואחר, חבר שלו שנמצא איתו באותה יחידה, לא יקבל את אותם דברים. אלה הדברים שאנחנו נצטרך לפתור פה, את הנושא הבירוקרטי. אז תודה רבה ותודה לכל מי שנרתם.

תודה רבה. בני בן ארי, קמל"ר, משרד הביטחון, נמצא איתנו בזום. שלום, בני.

שלום. קודם כול תודה רבה על קיום הדיון החשוב הזה. אני רוצה להגיד שנושא הסטודנטים הוא אחד הנושאים הכי מטרידים שקיימים היום ביחידות ובשטח. מכיוון שעשינו את "מדים ללימודים", צריך להבין שמרבית הלוחמים הצעירים שלנו הם סטודנטים. זה אומר שכשאני מסתובב היום ביחידה בעזה או בעוטף עזה או בצפון או באיו"ש, ושואל מי סטודנט, כ-50% מרימים ידיים. ואני מזכיר שזה גם אותו ציבור שהוא בתחילת הדרך התעסוקתית שלו והבנייה הכלכלית שלו, ולכן המצוקה מאוד מאוד גדולה.

מכיוון שלצערי, חלק מהמוסדות כבר פתחו את שנת הלימודים, נוצרו תסכול ותסיסה ודאגה גדולים מאוד במערך המילואים. התחושה היא שמי שעושה מילואים כביכול יצא פראייר, ומי שלא עושה מילואים בעצם ממשיך את חייו ללא הפרעה, ואפילו מקבל סוג של מקדמה על חשבון המילואימניק שנמצא עכשיו בעזה או בשיחים בצפון. והדבר הזה מייצר המון המון דאגה.

אני שמח מאוד שבעזרת כל השותפים שלנו לדבר הזה, ואלה באמת שותפים, אלה לא עוד גופים, אלא באמת הייתה פה שותפות מלאה גם של משרד החינוך, גם של המל"ג, וגם של המוסדות עצמם, המכללות והאוניברסיטאות, נרתמו כולם לייצר גם מתווים שייתנו מענה למילואימניקים, וגם דחו את שנת הלימודים במרבית המוסדות עד 31 בדצמבר.

לצד זאת, אנחנו מבינים היום שככל הנראה נצטרך להחזיק כוחות מילואים גם בחודש ינואר, והדבר הזה מייצר הרבה מאוד דאגה. המשמעות של הדבר הזה, של סטודנטים שישתחררו במהלך חודש ינואר, כשהסמסטר כבר יתחיל, והם ישר ייכנסו לפיגור משמעותי. ואני בכלל לא מדבר עדיין על המצב שבו סטודנט שגמר שלושה חודשי לחימה עצימים עם חוויות ואירועים ששינו אותו, ממש שינו אותו, מ-7 באוקטובר, דרך חברים שנפגעו ועוד, בסופו של דבר מסיים את הלחימה ואומר, רגע, אני צריך פסק זמן, תנו לי רגע לעבד את הדברים, תנו לי שבוע-שבועיים לנשום אוויר, ובעצם יוצא שהלך לו הסמסטר, אין דרך אחרת להגיד את זה. ואנחנו צריכים לנסות לעשות כמיטב יכולתנו להצליח לייצר פתרונות שיאפשרו לו את התחלת הלימודים המאוחרת הזאת, מפתרון של לבטל את סמסטר הקיץ ולדחות את תחילת סמסטר א' שיעלה על סמסטר הקיץ ולצמצם את מספר הסמסטרים, אבל לעבות את מספר הקורסים בכל סמסטר, ועד מתווים פרטניים שתפורים בדיוק לכל סטודנט, כי גם תאריכי השחרור של הסטודנטים יהיו שונים.

והאתגר הכי משמעותי יהיה לנו לכאלה שיצטרכו לעשות סבב לחימה נוסף של חודש במהלך רבעון א' של שנת 2024. זו באמת אוכלוסייה שתהיה מאותגרת מאוד בקרב הסטודנטים, ואנחנו מבינים שיהיו לנו לא מעט כאלה. אנחנו צריכים לפתור את העניין הזה בדחיפות, בעזרת כל השותפים שבדיון, מרמת המלגות, כדי שבאמת מי שיבצע את שירות המילואים המשמעותי הזה, בוודאי שלא יינזק כלכלית, אבל גם נעזור לו כלכלית. גם אנחנו בצה"ל הולכים להביא עוד כסף ועושים בדיקה איך אנחנו מצליחים לייצר יותר מלגות ליותר אנשים. גם מעבר ל"מדים ללימודים", גם לכאלה שאינם לוחמים.

בעצם, כל מי ששירת ב"חרבות ברזל" ועזב הכול כדי להגן על המדינה, לעשות הכול כדי לסייע לו להצליח, שלא ייפגע ויוכל להמשיך במסלול חייו, כשהמסר המרכזי מכלל המשרתים הוא, אל תיתנו לנו להגיע למצב שבו מי שעשה מילואים מרגיש שפגעו בו לעומת מי שלא עשה מילואים. לא יכול להיות מצב ששנת הלימודים בעבור מי שלא עשה מילואים תסתיים לפני מי שעשה מילואים. זה המסר המרכזי שאני חושב שצריך לצאת מהדיון הזה, וברגע שהמסר הזה יצא - - -


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתה יכול לחזור על המסר? בעצם, אתה אומר, זה מה שחסר עכשיו מבחינתך.

מה שחשוב למשרתים לשמוע זה שהם יסיימו את שנת הלימודים שלהם יחד עם מי שלא עשה מילואים. לא משנה כרגע מתי הוא ישתחרר ממילואים, כמה מילואים הוא יעשה ב-2024, אנחנו, המערכת, נדאג לעזור לו לסיים את לימודיו ולסיים את שנת הלימודים של 2024 יחד עם מי שלא עשה מילואים.

מפה, איך עושים את זה? אני בטוח שכשנשב ברמה הפרטנית, נדע לייצר את החליפות האישיות, מרעיונות כמו לדרוס את סמסטר קיץ בסמסטר א', ועד לחליפות אישיות מותאמות, ביטולי בחינות וכל הדברים שדובר עליהם פה, מנקודות זכות ועד שימוש בעבודות במקום בחינות ועוד. אבל את השונות הגדולה בין כל מוסד ובין כל קורס וכל תאריך שחרור של משרת מילואים, הדרך היא לקבוע מסר ברור עם נקודת קצה כמו שאמרתי, ומפה כל מוסד יעשה את ההתאמות בעזרת המל"ג, כשהמל"ג הוא הגוף שיפקח על כל הדבר הזה, וידאג שבאמת אף סטודנט לא יישאר מאחור.

הבעיה העיקרית תהיה בהתמחויות ובתרגול ובדברים כאלה שלא צריך רק לימודים.


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לכל דבר יש פתרון.

אז השאלה היא אם יש מענה לדבר הזה.


מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

היום יודעים לעשות קורס שנמשך סמסטר בתוך שבוע, של ארבעה שיעורים ביום. יש כל מיני פתרונות, צריך למצוא אותם.

יש לי שאלה לבני. האם יש לכם רשימות של משרתי המילואים הסטודנטים לפי מוסדות ההשכלה?

כן, שר המשפטים חתם על זה ביום ראשון. זה נמצא כרגע לעיון הציבור ולהגשת תגובות הציבור, וזה עולה לאישור סופי אצל ועדת חוקה ומשפט מחר בבוקר, ואז בשעה טובה נוכל להעביר את המידע לאוניברסיטאות ולמוסדות. המיילים כבר מוכנים, הקבצים מוכנים. ברגע שנקבל את האישור, מייד נעביר את המידע. ברור לנו שזה מפתח ליכולת של המוסדות לעשות את ההתאמות הנדרשות.

בני, אנחנו גם שוחחנו על זה. אני חושב שעכשיו אנחנו בנקודת זמן מאוד קריטית, שאתה חייב להיכנס לשיח עם המוסדות, גם המכללות וגם האוניברסיטאות, ולדבר על המשמעויות של דחייה נוספת, בהתאם למה שאנחנו מרגישים מהשטח. דעתי האישית, ממה שאני שומע, אני בעד. יש לזה משמעויות קשות, הם יצטרכו לקבל את ההחלטה בעצמם, ואם הם הולכים על זה, יהיו לזה השלכות על סמסטר הקיץ, ואם הם אומרים שאי אפשר, צריך לראות איך דואגים לסטודנטים שנשארים להילחם ופותרים להם את כל הבעיות. זה אירוע מורכב, אבל חייבים לעשות אותו.

אני מסכים עם כל מילה. אנחנו בשיח שוטף איתם, הם שותפים מלאים לתהליך יחד עם המל"ג, והם כרגע עושים את הבדיקות שלהם. אני מאוד מקווה שנצליח למצוא את הפתרונות שיאפשרו את המסר המרכזי שאמרתי.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל כשאתה אומר אנחנו בשיח איתם, אתה בשיח עם כל המוסדות האקדמיים או שאתה מסוגל לקבל תשובה אחת מאוניברסיטאות, תשובה אחת ממכללות? יש פרטיות, לא פרטיות. אז אתה צריך להתפצל במשא ומתן שלך עם כל הגופים?

אני עושה עם כל המוסדות, כולל המוסדות הטכניים, ההנדסאיים, כולם.

דרך אגב, כולל לשכת עורכי הדין ויש עוד לא מעט גורמים נוספים שצריך.

כן, כולם איתנו. היה לנו איזשהו פער במכינות לאוניברסיטאות, שגם זה עלה מהשטח. אנחנו נסגור גם את הפער הזה, ואנחנו במגעים מאוד אינטנסיביים, אתמול אל תוך הלילה, לאור המשמעויות שאנחנו מבינים שנידרש אליהם.

אני רק אגיד עוד מילה, וחשוב לי לומר את זה לפורום פה ולכל חברי הכנסת. לכל אורך הדרך, אני והמל"ג יחד היינו בעמדה שלא פוגעים בסמסטרים. זאת אומרת, לדחות ככל האפשר בלי לפגוע בסמסטרים. הגענו לנקודה שדחייה נוספת משמעותה פגיעה בסמסטרים, והכיוון של זה הוא לפגוע בסמסטר קיץ, כי הוא פחות לרוב האנשים, למרות שזה יאריך לאנשים את הסמסטר.

ההמלצה האישית שלי כרגע, לאור מה שאני שומע בשטח, היא שזה המתווה הנכון. עוד פעם, אני לא מכיר את כל המורכבות של כל המוסדות, את כל זה בני עושה מולם. אבל אני אומר לכם, מול האתגר הגדול של סטודנט שנמצא שם ושומע שנפתחה שנת הלימודים במוסד שלו, ההמלצה שלי היא לדחות בשבועיים, עם כל המשמעויות הכבדות, לסמסטר הקיץ.

תכף נשמע את ההתייחסות של יאיר צבן, הוא נמצא איתנו בזום. לפני כן, חבר הכנסת יצחק קרויזר, בבקשה.

תודה רבה. אני אדבר בקצרה, גם יש פה הרבה אנשים חשובים שחשוב לשמוע אותם, וגם אני צריך לרוץ לדיונים חשובים נוספים. אדוני השר, יושבי הראש, חבר הכנסת טייב, חבר הכנסת מיכאל, יושב ראש ההתאחדות, אלחנן היקר, סטודנטים משרתים יקרים.

צה"ל והגנת המדינה בנויים ברובם על מערך המילואים, ועתיד הכלכלה של מדינת ישראל בנוי על הסטודנטים שנמצאים היום באקדמיה. ולכן, אדוני השר, האמירה שלך שהסטודנטים המשרתים הם בראש סדר העדיפויות של הממשלה, של הכנסת, של מדינת ישראל, היא אמירה חשובה ביותר.

ב-7 באוקטובר נכפה עלינו מצב קשה ונוראי, והסטודנטים, כפי שאמרת, אלחנן, עזבו את הכול, יצאו ורצו לשרת שירות מילואים ארוך וקשה, מי בעורך ומי בחזית. אבל מה שנעשה ידוע, ומי שייעשה ברור לכולם, ואותו אנחנו יכולים לתקן. כי לכולנו ברור שגם שנת הלימודים הקרובה וגם זו שתהיה לאחריה יהיו רוויות בימי מילואים רבים, ארוכים וקשים. לכן, האמירה הזו פה, שנדרש לייצר רשת ביטחון כללי בכל החזיתות, מנקודות זכות, מענקים, החזרי שכר לימוד, סיוע בשכר דירה למי שבמעונות, הקלות במבחנים, כפי שאמרת, השר, והגשת עבודות, אלה דברים שמחובתנו להפוך את הרעיונות והמילים והדיון הזה למעשים שנראה מתבצעים בשטח. אז אני אסכם, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. מחובתנו להמשיך לראות ולפקח, אדוני השר, שאנחנו מגישים לממשלה את החקיקה הנכונה, כפי שאמרת, חבר הכנסת מיכאל, משום שזו חקיקה שמייצגת את כל הכנסת. ולהגיד לכם, סטודנטים משרתים, תודה רבה בשמנו ובשם כל אזרחי מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. פרופ' יאיר צבן, יו"ר ור"ה, שלום וברכה.

שלום לכולם והתנצלות על זה שאני לא איתכם שם. אני חושב שכולנו בדיון מסכימים, אין פה בכלל שאלה, נושא המילואימניקים נמצא איתנו כבר הרבה מאוד זמן. אני מדבר בשם האוניברסיטאות בלבד. אני יושב-ראש ור"ה, ואני מדבר בשם האוניברסיטאות.

אנחנו דחינו את שנת הלימודים מתחילת אוקטובר פעם אחר פעם יחד עם המילואימניקים, עם כל הקשיים, עם כל המאמץ, אבל תחת ההבנה שכמובן, הסולידריות עם אנשי המילואים וכל מה שכבר נאמר פה. ולכן אנחנו חושבים שזה מאוד חשוב, אנחנו מטפלים בעניין בצורה מאוד אינטנסיבית, כל הזמן.

אנחנו בקשר עם הצבא, בני ואני משוחחים לא מעט. הייתה גם שיחה עם ראש אכ"א. אני מזכיר לכולם שביום ראשון לפני שבוע ישבנו יחד אחרי שעבדנו יחד בצורה מסודרת כדי להגיע להבנות עם הצבא על הדרך שבה נוודא שכל המילואימניקים יצליחו לסיים את שנת הלימודים, עשינו עוד דחייה ל-31 בחודש בהסכמה ובהבנה עם הצבא. באמת עשינו מאמצים אדירים כדי לעמוד בדברים.

אנחנו מגיעים עכשיו לנקודה שיש לנו שתי בחירות רעות. זאת המלחמה, זה המצב. יש לנו שתי בחירות רעות. בחירה אחת היא להפסיד שנת לימודים, והבחירה השנייה היא, אני לא רוצה להגיד לפגוע, אבל לייצר פגיעה זמנית באנשי המילואים. הפגיעה היא זמנית מכיוון שאנחנו נוודא שכל סטודנט וסטודנט שיגיע יצטרף לשנה ויצליח להשלים אותה. בנינו מערכים מיוחדים, בנינו טכניקות מיוחדות בכל המוסדות. עשינו אין-סוף עבודה כדי לוודא שהדבר הזה יקרה. נכון שאם יהיה מישהו שיגיע יום לפני סיום שנת הלימודים בסוף יולי, זה יהיה מורכב. אבל רוב האנשים, כשאנחנו מדברים על שבוע, שבועיים, חודש, חודש וחצי, חודשיים מאוחר יותר, אנחנו נדע להתמודד עם הדבר הזה ונוודא שאנשים יוכלו להיכנס לתוך שנת הלימודים.

כרגע, אם אנחנו נתחיל בעוד דחייה, שאני, עם ארבעת ילדיי שנמצאים במילואים, אני יכול להבין את זה היטב, ו-5,000 מהסטודנטים שלי, שהם גם כן ילדיי. אם אנחנו נדחה, אנחנו מסכנים את שנת הלימודים. אני לא חושב שזה נמצא בסט האפשרויות שלנו. מדינת ישראל לא תוכל לעמוד בסוף השנה בלי לקבל את מכסת המהנדסים, את מכסת הרופאים, את העובדים הסוציאליים, הפסיכולוגים, המורים. היא לא תוכל, מדינת ישראל לא תוכל לעמוד בזה. יש לנו מחויבות בעניין הזה. ואנחנו בין שתי בחירות רעות.

לכן אני בצער, יש לפעמים דברים שאין להם פתרון שהוא פנטסטי. לכו איתנו, אנחנו הכנו את הכול כדי לוודא שמי שיגיע מהמילואים יוכל להשתלב בשנה ולסיים אותה בהצלחה.

אני ביקשתי מבני, ביקשתי מראש אכ"א, ביקשתי מעוד גופים, תעבירו את המסר הזה לחיילים. אנחנו מעבירים את זה בעצמנו לחיילים, למילואימניקים. מעבירים להם את המסר הזה. זה קשה להם, אני יודע שזה קשה להם. אפילו ברמה המורלית זה לא לגמרי סימפטי.

פרופ' צבן, מה העמדה שלך לגבי דריסה של סמסטר קיץ?

עקרונית, כשאתה מדבר על דחייה ועל דריסת סמסטר הקיץ, קודם כול, סמסטר הקיץ, במתווה הנוכחי, הוא כמעט לא קיים, הוא סמסטר קטן שנועד לעזור למילואימניקים. זו המטרה שלו. המטרה שלו היא לאפשר להשלים השלמות למילואימניקים שיגיעו מאוד מאוחר. תדרסו אותו – לא תהיה לנו אפשרות. בכל יום שעובר אנחנו מקטינים את היכולת שלנו לעזור למילואימניקים.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אני רוצה לשאול אותך, פרופ' צבן, אני רואה את המאמץ שהאוניברסיטאות הציבוריות בהנהגתך עושות כדי לבנות את המענה, ותבואו על הברכה. מדוע אי אפשר לכנס לצידך גם את הנשיאים של הפרטיות והמכללות, ולייצר מהלך שלם? מדוע זה צריך להיות שיש לכם איזו תפיסה מעולה, ואני שומע גם את המנגינה ואת המחויבות, אבל אזור שלם עם עשרות אלפי סטודנטים לא בשולחן ולא עושה את המעשה הזה. אי אפשר להביא אותם לאותו שולחן ולצאת בהצהרה משותפת באותה גישה שאתה נוקט?

קודם כול, בחלק מהמקומות כבר התחילו ללמד. המכללות הלא מתוקצבות, אני אפילו לא יודע בדיוק את הפרטים, חלקן התחילו ללמד, חלקן מתחילות בימים אלה ללמד. אני יכול לקחת אחריות על מה שאני אחראי עליו, מאוד קשה לי לקחת אחריות על מערכות אחרות. וגם תזכרו שיש סטים של שיקולים שונים בין מוסדות, לכן אנחנו מוסדות שונים. אני רק אתן לכם דוגמה, בשביל התחושה. יש מקומות שהם מאוד עתירי הנדסה, למשל, יש להם המון מילואימניקים, יש מקומות שהם עתירי חינוך, אז יש שם מעט מילואימניקים, ויש שם הרבה יותר בני משפחה של מילואימניקים. אני לא יודע להתמודד עם השאלה שלך.

אני אתחבר פה לעוד דבר, שמעתי קודם לכן את אלחנן מדבר על הנושא התקציבי, שמעתי את השר מדבר על הנושא התקציבי של הדבר הזה. מובן שהכסף בעניין הזה הוא מאוד משמעותי. כסף הוא הפתרון הכי פשוט, בעצם. אני יודע שכסף הוא דבר לא פשוט, אבל כסף הוא הדבר שאפשר להקל בו. אנחנו גייסנו באוניברסיטאות, כל אוניברסיטה ואוניברסיטה גייסה קרן מתורמים כדי לתת מלגות, כמה שאנחנו יכולים. זה לא הרבה, אבל זה כמה שאנחנו יכולים. כולנו - - - על זה. אנחנו בונים מערכים של תמיכה רגשית. שילשתי את המערך הרגשי שלי באוניברסיטה לקראת הגעת האנשים. אנחנו עושים במאמץ גדול מאוד ועם המון רצון טוב - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אנחנו מעריכים ומוקירים את המאמץ הזה, פרופ' צבן, שתדע את זה. אנחנו מודאגים מהפער, מההבדלים בין המוסדות. זה מה שמדאיג אותנו.

בשביל זה יש שלושה גופים, זה בסך הכול שלושה גופים. יש ועד ראשי האוניברסיטאות, יש המכללות המתוקצבות, ור"מ, ויש הלא-מתוקצבות. ויש להם אופיינים שונים. אפשר לשבת עם כל אחד מהם. אנחנו ישבנו. אני, לפחות, ישבתי עם הצבא. באותה השיבה הגדולה שהייתה לפני שבוע, היו גם נציגי ור"מ, אני בטוח שישבו גם איתם. אני יכול רק בשמנו, ואני מאוד מבקש, תשימו לב, בואו לא נעשה שני דברים: בואו לא נהרוס את השנה הזאת, כי זה משהו שהמדינה לא תוכל לעמוד בו, זו המחויבות שלנו; ותשאירו לנו את המרווח הזה, שנוכל לעזור באמת למילואימניקים.

הדחיות האלה, מפה והלאה, המשמעות שלהן היא שאנחנו לא נוכל, לא יישאר לנו המרווח הזה לעזור למילואימניקים שיגיעו יותר מאוחר. ואנחנו באמת ניקח כל אחד ואחת מהם ונעזור לו ונוודא שהוא מסיים את השנה. נכון, יהיו יוצאי דופן, ויהיו כאלה שירגישו תחושה מורלית כאילו הם נדפקו, זה נכון. אבל עדיין, אני חושב שאנחנו נצליח, עוד קצת ואנחנו נצליח, ותראו שאנחנו נביא את כולם לקו הסיום ביחד. אנחנו התאמצנו, עשינו, עבדנו, אנחנו נצליח בזה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

להביא את כולם לקו הסיום זה משפט חשוב וכל הכבוד. אני שמעתי מדבריך שזה מאוד מבורך שהוקצו חצי מיליארד שקלים לפתרונות ראשונים, אבל זה לא פתרון שלם מבחינה תקציבית, ותידרש פה עוד השקעה ממשלתית למלגות והיבטים אחרים, והשלמה ב-2024.

אני חושב שנאמרו פה שני דברים. יש התקציב של חצי מיליארד השקלים, חלק גדול ממנו הולך למשימות המאוד חשובות של תל חי ומכללת ספיר, וחלק ממנו הולך לאוניברסיטאות. אנחנו מברכים על זה, אנחנו שמחים על זה. אני אומר לך שגם אנחנו הבאנו כספים מתרומות לטובת העניין הזה. אז זה בסדר.

החשש הגדול הוא שיחד עם הכסף הזה יהיה קיצוץ בתקציב ההשכלה הגבוהה, ואנחנו נחזור אחורה לאותו מקום. אז נקבל קצת, וייקחו לנו הרבה, ולא נצליח לעשות את זה. אם אנחנו דואגים באמת לסטודנטים, חייבים לוודא שתקציב ההשכלה הגבוהה לא ייפגע, בטח לא השנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לא ייפגע, אבל עם הסטות מיוחדות למצב המלחמה ולמילואים. אנחנו שותפים שלך באתגר הזה. גם בתפקיד שלנו בוועדות הכספים. תודה.

אני יודע שתקציבים זה לא דבר קל, אבל בתוך השיח שאנחנו מדברים פה עכשיו, זה הדבר הכי קל. מבין האפשרויות, זה הדבר הכי קל, ואנחנו לא נשאיר אף אחד מאחור. תודה.

אמירה חשובה, פרופ' צבן. חברת הכנסת נעמה לזימי.

תודה רבה. רק להגיד תודה רבה על הדיון הזה, אני מברכת על זה, וכמובן גם חתמתי על החוק. אני חושבת שזה רגע יפה בבית הזה, שיש הסכמה שהיא קונצנזוס על סוגיה חשובה. אני רוצה להגיד שאני שלחתי מכתב לשר החינוך, וגם כיתבתי אותך ואת מנכ"ל המשרד. אני מתחברת שוב לסוגיה של האחידות, ואני רוצה רגע לפרט את זה.

אני בתפיסה מאוד ברורה שמעטפת סוציאלית מקיפה ומלאה לא צריכה ולא פוגעת במצוינות האקדמית, ואני בכוונה גם מעלה פה את המצוינות האקדמית. זה לא עומד בסתירה. זה גם לא צריך להפוך את הסטודנטים חיילי המילואים לכאלה שבסימן שאלה בסיום התואר, אלא להפך, הם סטודנטים ככל הסטודנטים, ואנחנו צריכים לדאוג להם.

מניעת נשירה זאת השקעה. נאמר כאן לפני כן, זה לא רק היכולת למימוש עצמי ורכישת המקצוע והפוטנציאל במסלול האקדמי, זו גם השקעה במשק הישראלי, זו השקעה בחברה הישראלית, וחד-משמעית משמעותי.

מגיעות אלינו כל מיני פניות, כנראה מפני שאנחנו עוסקים בנושא, ואני רוצה לפרט נקודות משמעותיות, שנבין עד כמה הפער הזה בעייתי: אחידות צריכה להיות בסטנדרט ברור שממנו אין נמוך. אם קמפוס רוצה לעשות יותר מזה, זה מבורך. אבל ברגע שתהיה אחידות של סטנדרט ברור, שהוא מונע נשירה באופן מובנה, נותן מעטפת סוציאלית ברורה, אנחנו יודעים שלפחות אין פגיעה מנגד בקמפוס אחר.

אני אתן לכם דוגמה. מכללת HIT בחולון, שאני לא מאשימה, להפך, אני רוצה להגיד את זה בסיוג, החברה המשכנת של המעונות שלה היא חברה חיצונית, אין לה הסמכות להחזר תשלומי מעונות. כאן צריכה להיות התערבות שלנו, של משרד החינוך, המל"ג, האוצר, לראות איך משפים במצב כזה, שהסטודנטים לא ישלמו. נאמר כאן לפני כן שבוודאי שבמקצועות הנדסאיים אנחנו יודעים שהאוריינטציה היא הרבה יותר גברית, ולכן גם יותר חיילי מילואים נמצאים שם, זו המציאות. לכן כדי לפתור את סוגיית המעונות צריך גם לייצר חליפה מותאמת. זו לא רק החלטה. צריך לבדוק, קמפוס כמו תל אביב, שיש לו נכסים, משאבים וקרנות השקעה, יכול לסבסד. קמפוסים שיש להם חברה משכנת נפרדת, זה יותר מורכב. צריך לראות איך אנחנו מוצאים את הפתרון לדבר כזה.

דברים שלא נגעו בהם, מניעת נשירה היא סוגיה יותר מורכבת, זה למשל תגבור שירות פסיכולוגי. לא בכל קמפוס יש שירות פסיכולוגי מובנה. אני הייתי סגנית יו"ר אגודת הסטודנטים בחיפה, אנחנו מכירים את השירות הפסיכולוגי, יותר קל לבנות את המעטפת הזאת ולממן אותה. אם אין שירות פסיכולוגי מובנה, אולי אפשר לעשות משהו משולב עם קמפוסים אחרים, שיתמכו. למשל, אוניברסיטה שתיקח חסות אולי על שירות פסיכולוגי ותיתן אקסטרה ויהיה סבסוד. אלה סוגיות שאפשר לעמוד עליהן, אבל צריך להבין, חיילים גם יחזרו במצב נפשי מורכב, שיכול גם לבוא לידי ביטוי כמה חודשים אחרי כן. וזה כן יכול להביא לנשירת סטודנטים. אנחנו לא רוצים שסטודנטים ינשרו. זה משהו שאפשר למנוע אותו.

על תגבורים דיברנו. תוכניות עם מספר סטודנטים מוגבל, יוסי. יש תוכניות, למשל קלינאות תקשורת. יש מספר סטודנטים מוגבל בכל שנה. צריך לשמור את הזכאות למי שהתקבל גם לשנתיים קדימה. זאת אומרת, שנה עוקפת, אם לא משלימים, ועוד שנה. מי שכבר התקבל, עשה את הפסיכומטרי, הצליח לעבור את כל המשוכות, חייבת להישמר לו היכולת. אם הוא לא יוכל להישאר בלימודים בשנה-שנתיים הקרובות בגלל טיפול, צריכים לדעת שיש לו מקום אחר כך בקמפוס, לשנתיים קדימה. זה משמעותי.

דחיית הגשת עבודות. אנחנו לא רוצים לפגוע במצוינות האקדמית, ולכן אנחנו לא רוצים רק להעביר ציון עובר, אבל לדחות הגשת עבודות, גם אם זה אומר בשנה נוספת. כשאני הייתי בתואר שני, נכנסתי לחודש תשיעי - - -

למה לדחות? למה צריך, לשיטתך, שיעשו עבודות? למה להעמיס עליהם?

כשאני הייתי בתואר השני שלי, נכנסתי בחודש תשיעי. המסלול שלי כל כך הבין אותי, נתן לי לדחות והכול, זה נתן לי לסיים את התואר. אני אומרת לך, יוסי, חד-משמעית. בגלל שאפשר לו את פרק הזמן הזה גם להתיישב ולעשות את זה בשלב מסוים.

מעבר לשנה אקדמית חדשה, אני אמרתי את זה בפעם הקודמת. יש מסלולים שאם אתה לא עובר קורס מסוים, אתה לא יכול לעשות את הקורס העוקב. הסביבה האקדמית, הקבוצה האקדמית, היא עוגן. היא דבר מאוד חשוב כדי לעבור. אם אתה אומר לו תחזור על שנה, לא פעם אתה בעצם אומר לו, תתנתק מכל החברים שלך, מכל סביבת האקדמיה שלך, מכל מי שמלווים אותך, ולא תעבור. וכאן צריך להיות שיח משולב עם הסטודנטים.

חברת הכנסת, רק חשוב להגיד, כל הדברים שאמרת, בלי יוצא מן הכלל כבר מטופלים.

השאלה אם באחידות, זה מה שאני אומרת. דיברתי רק על האחידות, ולכן אני אומרת שמאוד חשוב שזה לא יהיה משהו שמישהו עושה יותר מגדר הרגיל, ומקום אחר לא, אלא שזה יהיה ברור, הדבר הזה הוא אחיד.

מועדים נוספים. גם מועד ד', ושיהיו שווים במבנה וברמה שלהם. לא פעם מועדים נוספים הם קשים יותר. זה חוק שאני העברתי כשהייתי בחיפה, שלא יהיה דבר כזה, שהמועד הנוסף חייב להיות באותה הרמה ובאותו המבנה, לכולם, לא רק למגויסי מילואים. גם מועד ד' כזה, באותו מבנה, באותה רמה, לאפשר לעבור עם עוד מועד. זאת אומרת, הסטודנט כן יעבור את הקורס, אבל לתת עוד מועד. לא יקרה שום דבר, אנחנו בעת מלחמה, אם יהיה עוד מועד.

חברת הכנסת לזימי, אני מציע שתעבירי לי את כל זה בכתב בצורה מסודרת. נשב גם עם ור"ה וגם עם ור"מ ונראה איך אנחנו יכולים לקדם את זה. יו"ר פורום המנכ"לים ור"מ ומנכ"לית המכללה האקדמית אחוה, ד"ר אתי גרובגלד, בבקשה.

קודם כול, תודה רבה ליושבי הראש, חברי הכנסת טייב וביטון, על הדיון החשוב הזה. אני מייצגת את ור"מ, שזה ועד ראשי המכללות הציבוריות המתוקצבות. אני מתנצלת בשם פרופ' יפעת ביטון, שכמו שנאמר, הדיון הזה קצת זז, והיא לא יכלה להגיע, ואני מייצגת אותה, מייצגת את ור"מ.

אני רוצה לומר שבשלושת השבועות האחרונים למדתי הרבה קיצורים, קמל"ר, אכ"א, יקל"ר, הייתי בלא אומר אין-ספור דיונים, אבל אתמול בערב, עד תשע בערב, היינו בדיון עם הקמל"ר בדיוק על הנושא שהוא דיבר עליו, לפני שבוע, כל נשיאי המכללות עם ראש אכ"א, עם הקמל"ר, עם אגודת התאחדות הסטודנטים. יושב כאן גם יו"ר אגודת הסטודנטים הפרטי שלי במכללה. גם יש כאן איזה רגע נעלה שור"ה וור"מ מסכימים. אני מסכימה עם כל מה שאמר פרופ' יאיר צבן, ולכן אני לא אחזור על זה. אני מסכימה עם הדברים, אני מסכימה עם הנימה, אני מסכימה עם איך שהוא אמר את זה.

אני רוצה לומר, הסטודנטים הם שלנו. הם שלנו. יכולתי לומר שהם כמו הילדים שלנו, אבל זה אפילו לא זה. הם הילדים שלנו.

מה את מציעה, כדי שאנחנו נשמור על החיילים שלנו? אנחנו רוצים תשובות פשוט.

כמו שפרופ' צבן אמר שיש לו ארבעה חיילי מילואים, לי יש בן, לכולנו יש ילדים שהם חיילי מילואים, ותאמיני לי שאנחנו דואגים להם לא כמו ילדים. אז קודם כול, יש מתווה שהוסכם עליו. וחברת הכנסת נעמה, תודה, אבל כל מה שאמרת הוא בתוך המתווים. יש להם מועדי א', ב', ג', הגבוה מבין השניים.

אמרתי ד'.

גם ד' וגם ה'. אף סטודנט מילואים לא יישאר מאחור. הם שלנו. אף אחד לא יישאר מאחור. לי יש טלפונים פרטיים של סטודנטים במילואים שאני מדברת איתם כל שבוע: מה שלומכם? איך אתם מרגישים? מה קורה?

יש פשוט סטודנטים בתוך עזה שאין להם סלולריים, בשמם אנחנו פה. לא מתקשרים עם אף אחד ודואגים מהלימודים האקדמיים שלהם.

אמירה חשובה מאוד. טלי, תודה רבה.

חברת הכנסת גוטליב, יש לנו מתווה. כל מה שנעמה אמרה זה רק סעיף אחד במתווה.

כיבוס מילים. אני רוצה 'עובר' לכל הלוחמים שם. שום דבר אחר לא מתקבל.

על המעונות למשל - - - אפשר להגיד הרבה דברים.

מכבסה - - - הרתחה.

טלי, סליחה.

אני רוצה לומר עוד משהו, המכללות פרושות בכל הארץ, המלחמות לא מביטות מהצד על המלחמה, הן בתוך המלחמה. הן בדרום והן בצפון.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אתי, יש לך את כל האמצעים לבצע את המשימה?

אני צריכה תקציבים, אני רוצה לומר גם באמת תודה לאוצר. יושבת כאן נעם, שישבנו גם איתה, ועם יניב ועם יו"ר ות"ת. אנחנו יושבים עם כולם, ועם שר החינוך. יש מתווה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

יש לך כלים גם להקל בסוגיית המעונות והגבייה על החדרים הריקים?

המעונות לא, ואני גם אומרת יותר מזה, ככל שהשנה נדחית, אנחנו נצטרך יותר תקציב. התקציב שקיבלנו יספיק לנו לסמסטר הזה, אולי לסמסטר ב'. כי מה שאנחנו צריכים לעשות, ואנחנו עושים, אנחנו מכפילים קורסים. אם יש לי שני סטודנטים בהוראת הלשון, שזה הסטודנט שאני מתכתבת איתו, אני צריכה להצמיד לו מתרגל, שכשהוא יבוא בעוד חודש וחצי, מישהו ישלים לו את החודש וחצי. ואם יש לי עשרים סטודנטים, אז אני בקיץ אצטרך לפתוח להם את הקורסים שהם הפסידו. בשביל זה צריך כסף.

במפגש שהיה בשבוע שעבר בחנוכה, אמרתי דבר תורה על כד השמן, שמן כסף. אז אמרתי, שהאוצר יעביר את השמן לוות"ת, והוות"ת יעביר אלינו. אנחנו נצטרף אמצעים, אבל את היכולת ואיך לעשות, יש לנו. יושבים כאן דיקני סטודנטים, אנחנו יודעים לעשות את זה. תבטחו בנו, תאמינו לנו, אנחנו יודעים לעשות את זה. תנו לנו תקציבים.

תבטחו בנו זאת לא תשובה.

למה לא לתת ללוחמים, כדי לחסוך את הקורס מחדש, למה לא לתת להם את הקורס מודפס ושילמדו לבד?

טלי, אנחנו מכבדים מאוד את ההערות שלך, תרשמי אותן על דף. התור שלך יגיע. יושב פה שוסטר, יושבת פה גלית, יושבים פה חברי כנסת הרבה זמן.

עוד משפט אחד, חבר הכנסת טייב, שאולי גם יעזור. אין לנו בעיה, אני נותנת לו פטור מחדו"א א' - - -

יש פה יושבי ראש אגודות מכללות, אומרים שאין אחידות.

אני נותנת לו פטור מחדו"א א', אבל בשנה הבאה הוא יצטרך ללמוד את חדו"א ב', אז מה עזרתי לו? אז אני אתן לו פטור, אבל אני צריכה להשלים לו את החומר, כי חדו"א ב' מתבסס על חדו"א א'. ואחר כך, אם הוא לא למד את המיקרו-כלכלה, הוא לא יוכל להתקדם למאקרו. אז אנחנו חייבים להשלים להם. זה בשבילם, זה לא בשבילנו. אני אתן לו פטור, שיהיה לו פטור, אין בעיה.

תני להם את האופציה ללמוד ממודפס, לבד.

אבל לא כולם יכולים ללמוד לבד, חברת הכנסת גוטליב.

אני מבינה, תני להם את האופציה.

חבר הכנסת סימון דוידסון, בבקשה.

בישיבה האחרונה, אדוני היושב-ראש, הייתי מאוד מיליטנטי. מאוד. שלחתי גם מכתבים לכל האוניברסיטאות והמכללות, קיבלתי תשובות, ואמרתי שאני אכתת את רגליי, והלכתי להיפגש עם נשיאי המכללות והאוניברסיטאות. ודעתי השתנתה. קודם כול, אני רוצה לציין שכל פגישה שקיימתי, הרצון, ההבנה של הנשיאים, אם זה ברייכמן שלשום, ואם זה בטכניון, ואם זה בסמינר הקיבוצים, מאוד מאוד חיובית, וההבנה מאוד ברורה, שלסטודנט שהוא מילואימניק צריך לתת הכול.

לגבי הנושא של המתווה שציינת, אין מתווה אחיד, והמתווה לא יצא באופן אחיד לכולם. כי רייכמן הוציאו שלשום, ואוניברסיטת תל אביב לפני שבועיים, והטכניון לפני עשרה ימים, וזה לא יצא לכולם.

הבנתי שלושה דברים בפגישות. אחד הוא שהרצון הוא מאוד חיובי, שלא יהיו ספקות לאף אחד. הדבר השני, ופה הדבר הלקוי של כל האוניברסיטאות והמכללות, הוא הנושא של ההסברה והשקיפות מול הסטודנטים. לא ייתכן שאחרי כל פגישה עם נשיא אני נפגש עם סטודנטים, ואין להם מושג מה המתווה, מה הכיוון, מה יהיה. זאת הבעיה המרכזית של הסטודנטים והסטודנטיות. אין להם המידע. יכול להיות שזה נמצא אצלכם, ואתם מקסימים ואתם נפלאים, ואנחנו מקסימים. בסוף זה צריך להגיע לקצה.

כל הסטודנטים קיבלו את המידע.

איך הם יקראו אם הם באמצע להילחם בעזה? תגידו לי, מה, השתגעתם?

אבל אנחנו לא מדברים על מי שבעזה.

גברתי, הם לא יודעים והם לא קיבלו. ויכול להיות שאתם חושבים שהם קיבלו, זה לא הגיע אליהם. כי לא כולם יכולים להוציא מייל ואין להם טלפונים ויש בעיה.

אני שמח על התשובה של הקמל"ר בנושא של המידע, כי זו הייתה שאלה מאוד חשובה. אין לאוניברסיטאות ולמכללות רשימות מסודרות של מילואימניקים שנמצאים היום בלחימה או לא בלחימה. והתשובה שלו הייתה מאוד חשובה, ואני מקווה שהמידע הזה יגיע אליהם כמה שיותר מהר, כדי שיוכלו להיות בקשר עם אותם מילואימניקים. כי אני חוזר, יש בעיה בהסברה מול אותם מילואימניקים. אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אבל זה קיים. כי אני דיברתי איתם. לא עם אחד ולא עם עשרה ולא עם מאה.

יש שני דברים. אחד הוא הנושא של בני ובנות זוג. יש פה אירוע שצריך לטפל בו. כי בת זוג או בן זוג של מילואימניק שנמצא בלחימה, צריך לראות איך עוזרים להם. אני לא ראיתי פסיק בנושא הזה. אז אם יש, תעני לי.

סימון, אני רק רוצה להגיד לך שמחר חברת הכנסת פנינה תמנו מקיימת דיון במעמד האישה.

הדבר האחרון, אין מה לעשות, בסוף מדובר פה על כסף, וחשוב לי - - -

לא הבנתי. המכללות אמורות לטפל בבנות זוג של חבר'ה שהם סטודנטים?

מניעת נשירה. אם הן עכשיו לא יכולות להשלים את התואר השני שלהן, בגלל שהן בעומס, בדיוק כמו עבודה, צריך למצוא גם לזה פתרונות. אתי, את בינתיים אמרת שהבאתם משהו אחיד, ולא הבאתם משהו אחיד, אז אני מבקשת לדייק. בסוף, אלה סטודנטים בקצה, ואלה חיילי מילואים, ואת אומרת משהו שהוא לא נכון, ביודעין שהוא לא נכון. לא בשירות הפסיכולוגי, לא בתשלום על המעונות.

קשים סטודנטים למכללות בזמן מלחמה כספחת.

ודי לחכימא ברמיזא.

הדבר האחרון שאני רוצה שיהיה על השולחן, גם בתקציב שאישרנו, שאתם אישרתם, לא הייתה תוספת לסטודנטים. מספר הסטודנטים עולה, התקציב לא עלה בהתאם, זו פגיעה בסטודנטים. וכשמסתכלים גם על התוספת של החודש האחרון, מה שאתם אישרת לפני כמה ימים, יש פגיעה חמורה בסטודנטים. 300 מיליון שקל קיצצו להשכלה הגבוהה בחודש האחרון.

ואני אומר משהו לגבי 2024, וזה הדבר המרכזי שצריכים לדון בו. לא לתת יד לקיצוצים להשכלה הגבוהה. אתם, חברי הקואליציה, יש לכם אחריות לגבי הסטודנטים. אתם יכולים להמשיך לדבר ולקיין דיונים. בסוף, אתם מצביעים, ואתם מצביעים על תקציב שפוגע בהשכלה הגבוהה, ואתם צריכים לדעת את זה. עשיתם את זה בשבוע שעבר. ב-300 מיליון שקל פגעו בהשכלה הגבוהה. תודה.

תודה רבה. ומתקציבים עוברים למשרד האומר, נעם דן, בבקשה.

שלום, נעם דן, רכזת השכלה גבוהה במשרד האוצר. אני רוצה להתייחס לכל מה שנאמר פה. לפני כשלושה שבועות, כמו שאמר פה יו"ר ההתאחדות, אנחנו הוצאנו תוכנית משותפת, משרד האוצר, ות"ת, בשיתוף מלא עם ההתאחדות, עם ור"ה ועם ור"מ, שהיא באמת תוכנית מאוד מקיפה לסיוע סטודנטים מילואימניקים. אגב, כל הנושא של בני זוג ובנות זוג הועלה בעיקר מור"מ, מאתי שיושבת פה, ואנחנו הכנסנו אותם למתווה הזה, כלומר, גם בני הזוג ובנות הזוג מתוקצבים, המוסדות מתוקצבים.

אני אפרט על התוכנית. כל מוסד יתוקצב לפי מספר הסטודנטים המילואימניקים ובני הזוג או בנות הזוג, כדי לספק מעטפת רחבה ככל האפשר, כשמטרת-העל שלנו, ואני רוצה להדגיש את זה, היא למנוע נשירה ולמנוע גרירה או דחייה של התואר. כלומר, הסטודנטים המילואימניקים יסיימו כמתוכנן, כפי שהם תכננו, את השנה האקדמית שלהם. זו המטרה שלנו, ולכן הוצאנו את התוכנית הזאת כבר לפני שלושה שבועות לפני תחילת שנת הלימודים האקדמית, כדי שתהיה לסטודנטים הוודאות שהמוסדות יעשו הכול, כמו שנאמר פה על-ידי כמה נציגים של המוסדות, כדי שהם יסיימו בזמן את התואר שלהם.

מעבר לזה, התוכנית הזאת כוללת גם שיעורי עזר; גם פתיחת מועדי בחינות מיוחדים, כמו שהעלית פה, חברת הכנסת לזימי; הנגשה דיגיטלית לחומרים והרצאות; סמסטר צל, שזה בדיוק מה שאתה אמרת, יו"ר הוועדה, נושא סמסטר הקיץ. לדעתי היה פה איזשהו פער בתקשורת עם יו"ר ור"ה. דריסת סמסטר הקיץ הוא בדיוק סמסטר הצל הזה. בעצם, יתקיימו שני סמסטרים במקביל. כמה קורסים, כמו שאמרה פה יו"ר ור"מ, יתקיימו במקביל עבור סטודנטים מילואימניקים שפשוט יגיעו באיחור.

נאמרו פה הרבה אמירות בעניין האחידות בין המוסדות. אני רוצה לציין שיש שונות מאוד גבוהה בין מוסדות. יש מוסדות שהמיקוד שלהם, ההתמקצעות שלהם היא מדעי החיים, יש מוסדות שההתמקצעות שלהם היא מקצועות הומניים, תארים הומניים ומדעי החברה. מוסדות כאלה, שההתמקצעות שלהם היא תארים הומניים ומדעי החברה יכולים להשתמש בתקציב שנתנו להם כדי להעביר קורסים ל"זום" וללמידה עצמית, כמו שאת אומרת, חברת הכנסת גוטליב.

מצד שני, מוסדות שההתמקצעות שלהם היא ביולוגיה, רפואה, מדעי החיים, נדרשים להשתמש בתקציב כדי לעשות דווקא עוד תרגולים מעשיים. ולכן האחידות בכלי התמיכה היא בעייתית, וצריך לשמור מקום לגמישות של המוסדות.

עוד נקודה שרציתי להתייחס אליה היא כמובן שהתוכנית הזאת לא כוללת רק את הסיוע למילואימניקים בכלל המוסדות, אלא רשת ביטחון מקיפה למוסדות שנמצאים בקו העימות, שהם ספיר ותל חי, כשהמטרה שלנו היא לא לתת להם כסף עבור הסטודנטים שלא מגיעים, אלא מלגה מלאה ושכר לימוד מלא עבור כל הסטודנטים שכן מגיעים. כלומר, לתמרץ סטודנטים להמשיך ללמוד במוסדות האלה.

והנקודה האחרונה היא כמובן הגדלת כל מערך המלגות, קרן הסיוע.

זה תקציב תוספתי, או מה שזה היה עוד לפני זמן המלחמה?

חלק משמעותי מהתקציב הוא תוספתי, וחלק משמעותי הוא, כמו שנאמר פה, הוא הסטות בתוך התוכנית הרב-שנתית, בתוך תקציב ההשכלה הגבוהה.

את יכולה להתייחס לאמירה של חבר הכנסת סימון דוידסון, על הקיצוץ של 300 מיליון, ומצד שני את מדברת איתי על כספים תוספתיים.

אלה שלא יכולים להגיע, גם עבור זה המוסד יקבל תקציב מלא.

אני לא מבין. סטודנט שלא מתגייס, שלא נמצא במילואים, יקבל מלגה?

כל סטודנט שיבוא למכללת ספיר או למכללת תל חי, יקבל שכר לימוד מלא עבור השנה הראשונה. המטרה היא שהמוסדות האלה ימשיכו להתקיים. זה הניצחון הכי גדול מבחינתנו.

מי מקבל את המלגה?

כל סטודנט שיבוא ללמוד במוסד הזה.

חבר הכנסת כהן, הייתה פגיעה ממשית בספיר, ולכן אנחנו רוצים לחזק את המוסד.

אני רק אומר דבר כזה, בספיר יש הרכה אוכלוסייה מאוד מעניין. אני שואל את עצמי, האם זה נכון שמחר בבוקר ישתחרר מישהו ויבוא למילואים, ולאחר שלושה-ארבעה חודשים שם הוא לא יהיה זכאי למלגה.

למה לא? בטח שהוא יהיה זכאי.

גם אם בשנה הזאת הוא לא למד? מישהו שחוזר אחרי שלושה חודשים של לחימה, מה הוא מקבל? הוא לומד. "אני הצטרפתי, מצאתם לי כל מיני סידורים, האם אני מקבל פטור משכר לימוד?"

שכר לימוד מלא בספיר ובתל חי, בוודאי.

אבל אתם יוצרים משוואה בין מישהו שלחם לבין מי שלומד שם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

צריך לוודא שהמלגה שניתנת בגין הגעה לתל חי וספיר היא נוסף על המלגה שתינתן לו כמשרת מילואים. זאת אומרת, הוא יזכה למלגה של הגעה לספיר ושל מילואים. מה שמאיר אומר, יכול אדם במילואים לקבל כמו אדם שלא עשה בחיים צבא.

למה, אתה לא מאמין בהשכלה גבוהה ללא עלות?

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אלא אם כן יקבל את שתי המלגות, מלגת הגעה למוסד ומלגת המילואים שלו.

בעצם, לתוכנית הזאת יש חלק מאוד משמעותי בסיוע למילואימניקים, אבל חלק מכוון גם לשני המוסדות האלה, שכיום, לפי הנחיות, אי אפשר לקיים שם פעילות.

השאלה אם יהיה סיוע עודף או לא לסטודנט, לאדם הבודד, המילואימניק.

אתה שואל על מלגות עבור אותו סטודנט? הכוונה היא שמי שיגיע ללמוד בספיר יקבל את המלגה על הלימודים שם.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אבל את חייבת להבין את הבעיה. זה ניתן למי שמגיע לשנה א', נכון?

כל שנה.

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

אז יכול להיות שסטודנט שלא שירת בצבא בכלל יקבל מלגה מעצם זה שהוא הלך לספיר ותל חי. אותו מילואימניק שחוזר לתל חי וספיר יקבל גם הוא מלגה, אבל איך ייתכן שזו אותה מלגה? אלא אם כן תוודאו שניתנת לו מלגה בגין הגעה לספיר ותל חי פלוס מלגה של היותו לוחם מילואים. כי אחרת, לתת לשניים את אותה מלגה, אחד לא שירת בכלל בצבא, ואחד חזר ממלחמה, הדבר הזה לחלוטין לא תקין בכלל.

נעם, מה שמבקשים פה חברי הכנסת, בעצם, זה לא להתמקד רק ברמת המוסד, שאנחנו רוצים לחזק את המוסד, אלא להסתכל גם על הסטודנט עצמו.

תנו להם אפילו 5,000 שקל מענק.

מה גם שבספיר, דמוגרפית, רובם לא מתגייסים בכלל. 60%, אם אני לא טועה.

לא, לא, לא, מה פתאום.

יש שתי מטרות, הצגתי את זה קודם לכן. יש הנושא של הסטודנטים משרתי המילואים, שנכון לרגע זה יש להם קרן בגובה של 60 מיליון שקלים תוספתי למה שהיה עד היום.

ואני אוסיף לזה, תוכנית "ממדים ללימודים" הולכת להיות מורחבת למאה אחוז שכר לימוד.

זה נוסף על מה שקיים. 60 מיליון השקלים מיועדים לכל הסטודנטים משרתי המילואים, בין שהם לוחמים ובין שהם תומכי לחימה.

אבל זה לא מספיק.

ברור שזה לא מספיק, שמדינת ישראל בתקציב 2024 תקצה כסף לטובת הסטודנטים משרתי המילואים ברמה רוחבית. מה זה לא מספיק?

אלחנן, ה-300 מיליון שקל שלקחו, אם היו נותנים את זה במענקים, זה היה חוזר חד-משמעית.

אני הייתי מבקש, אדוני היושב-ראש, שפה בוועדה נעשה דיון, אפילו קצר בנושא של ה-500 מיליון שקל. נראה לי שמפזרים פה כסף בלי חשיבה. אנחנו מדברים פה על מילואימניקים, אבל צריך לבדוק את הנושא הזה. אני שומע את זה בפעם הראשונה, אין לי מושג מי עשה בדיקה על זה, האם עשו איזשהו מחקר מה זה נותן בכלל למוסד עצמו. אני רואה שזה נותן גם למי שלא עושה צבא או כן עושה צבא אותו דבר. בוא נעשה בדיקה, בוא נבדוק את הנושא הזה.

אלה שתי מטרות שונות. יש מטרה של חיזוק מכללות ספיר ותל חי והסטודנטים שם - - -

מיכאל מרדכי ביטון (יו"ר הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל):

לוחם המילואים שחזר ממלחמה צריך לקבל הרבה הרבה יותר מכל אחד אחר. ולכן מי שקיבל מלגה כי הוא בא ללמוד בתל חי ובספיר, בסדר. אבל הלוחם יקבל גם את המלגה הזאת וגם את המלגה המיוחדת ששמתם בצד ב-60 מיליון, וגם את "ממדים ללימודים". זה מה שהוא צריך לקבל. כי אם יהיה מצב, חס ושלום, שהפער בין אדם שחזר מהמלחמה לזה שלא הלך לצבא בכלל, יהיה 5,000 שקל, זה יהיה בושה למדינה.

אני רוצה לבקש ממך, היושב-ראש, שנעשה דיון מעקב ונוודא שהדברים מתקדמים. אנחנו נבחר את התזמון ונעדכן אתכם. אגב, נעשה דיון של חמישה ימים מראש, ולא יתקבלו תירוצים למה הנשיאים של המוסדות לא פה. אני רוצה לראות את כל הנשיאים פה. אם זה חשוב, שלא יסבירו. חשוב זה לבוא ברגליים. כל נשיאי המכללות והאוניברסיטאות בדיון המעקב שלנו. תקבלו הודעה מראש של חמישה ימים, אנחנו מצפים לראות אותם פה.

דבר שני, אנחנו שומעים וקשורים ומברכים את המוסדות הציבוריים, גם האוניברסיטאות וגם המכללות, שלא חיכו לכנסת ועשו פעולות. תמשיכו בקו הזה. אנחנו כן דואגים שיש סוררים, שיש מכללות פרטיות ואוניברסיטאות פרטיות שקיבלו סמכויות מהמל"ג להעניק תארים, ולא עושים את מה שהם צריכים. בעיית האחידות ממשיכה להדהד פה ולהפריע לנו.

אנחנו מבקשים מהאוצר וממך להשלים את התקציבים שיהיו חסרים לתוכנית הסיוע לסטודנטים במילואים. ה-60 מיליון לא יכסו את הבעיה. 70,000 מול 60 מיליון, המספרים לא מסתדרים.

"ממדים ללימודים", הכנסת הביאה, והסטודנט חייב בשנת לימודים, העלות המינימלית שלה היא 50,000 שקל. שכר הדירה, האוכל, הלימודים והספרים. זה שנתת לו 10,000 שקל, לא הבטחת את עתידו. לכן, אם נתת לחייל מילואים באותה שנה 30,000 שקל, מגיע לו, ולמישהו אחר 10,000, זה בסדר. אבל אם זה 10,000 וזה 15,000, זה בושה למדינה. הפער של 5,000 שקל זה בושה שהלוחם קיבל מול אחד שלא עשה צבא בכלל. אסור שנגיע להבדלים האלה. אנחנו נשב ונפרק את הדברים. אבל אנחנו מצפים מהאוצר להשלים את התקציבים ב-2024, לא לקצץ בהשכלה הגבוהה, ובתיאום עם ההשכלה הגבוהה, לא לגעת ב-300 מיליון, אבל אפשר להפנות מתוכן 100–150 מיליון לנושאים הללו כדי להשלים את התוכנית לסטודנטים.

אני רוצה להביא את כולם לקו הסיום. זה מצד האוניברסיטאות הציבוריות. ואמר, לדעתי, גם פרופ' צבן: לא משאירים אף אחד מאחור. אנחנו רוצים ששלושים ראשי אוניברסיטאות יגידו את שני המשפטים האלה. רק אז נירגע. ואני אהבתי את מה שהוא אמר. ומי שיזם והתקדם ולא חיכה לנו, תבוא עליו הברכה.

אני יוצא לדיון דחוף שעשינו על הלומי קרב בשעת מלחמה עם השדולה, ואני מתנצל, זה לא פחות חשוב, וזה מתחיל עכשיו. טייב הגיע חולה להוביל, אבל הוא מוביל ביד רמה את הדיון, ועוד ניפגש פה בדיון מעקב.

תודה רבה. נעם, אם את יכולה להתייחס לסיפור של הקיצוץ של ה-300 מיליון, ולתת לי את הפירוט לגבי "ממדים ללימודים", שנת לימודים חינם בספיר ומלגות נוספות. האם כלל התקציב התוספתי הזה עולה על 300 מיליון או לא עולה על 300 מיליון.

קודם כול, חשוב לציין שלא היה קיצוץ בשנת 2023 בתקציב ההשכלה הגבוהה, אלא הייתה הגדלה של התקציב, לאור תוכנית מעטפת התמיכה. אני אסביר את מה שאתה ראית בתקציב, שגרם לך לחשוב שהיה קיצוץ.

לאור דחיית שנת הלימודים, התאפשר לנו תזרימית לדחות כ-300 מיליון שקלים משנת 2023 לשנת 2024. הסיבה שדחינו את זה היא כי ניצלנו את זה כבר השנה לצורך מנהלת תקומה, אבל זה יחזור בתחילת שנת 2024, כלומר, כבר במקורי 2024 יראו את ה-300 מיליון האלה. אז אין דאגה, לא היה שום קיצוץ. זה עניין תזרימי בלבד, שהתאפשר בגלל דחיית שנת הלימודים.

אז זה עושה כאילו אני משקר. בספר התקציבים היה קיצוץ, בחוק שקיבלנו, כשהרמתם ידיים, היה קיצוץ של 300 מיליון. אתם טוענים שמבחינה תזרימית אתם מעבירים את זה לשנה הבאה.

רק נחדד שהיה אפשר גם לעשות את ההעברה הזאת ללא פגיעה בפעילות, לאור דחיית תחילת השנה, זה לא שנפגע משהו.

לא קוצץ התקציב. לעניין "ממדים ללימודים", אנחנו הולכים להגדיל את התקצוב של "ממדים ללימודים" שעומד כיום על 75% ל-100%. היום יש דיון בוועדת חוץ וביטחון בנושא הזה, זה דיון הכנה לקריאה שנייה ושלישית, וזה כבר די ודאי שזה יקרה. אז כל הלוחמים יהיו זכאים לשכר לימוד מלא. את זה היה חשוב לי לציין.

תודה רבה. חברת הכנסת גלית דיסטל, בבקשה.

אני נקראתי לוועדה הזאת כמעט במקרה, בהקשר הזה, אני מתעסקת מאוד חזק בעניין בריאות הנפש, מערך בריאות הנפש, במעגל של יותר מ-100 אלף איש שנפגעו ישירות, הם ומשפחותיהם, מהטבח. ותוך כדי שזה הגיעו אליי גם כמה סטודנטיות מכמה אוניברסיטאות שעשו התארגנות פרטית ממצוקות אמיתיות, וגם יו"ר עמותת המילואים, אלוף משנה אופיר כהן והצוות שלו, עם חשש מאוד גדול לגבי סטודנטים שיוצאים הלומי קרב, עם פוסט-טראומה או פוסט-טראומה מורכבת ישר לתוך עולם הלימודים.

אני חייבת לומר שמלבד כמה מילים שנזרקו פה, הנושא הזה לא עומד על השולחן, והוא חשוב. עבדתי איתם הרבה שנים לפני שנכנסתי לכנסת. אני מכירה את כל המנעד, את אלה שמתפקדים בעצימות נמוכה, את אלה שלא מתפקדים בכלל, ואת אלה שבאמצע. אחוזים רבים מהם, שאין לתאר, מעל 60% ומעל 70% מהם חוזרים או עם כנף שבורה אחת או עם שתי כנפיים שבורות.

ואנחנו רואים, בהמשך לדיון פה, שאין גם בנושא הזה שום סטנדרטיזציה, אין תכלול, אין אחידות. יש מכללות שבהן יש פקולטות לפסיכולוגיה, שבהן נפתחו באופן וולונטרי מרכזי חוסן מאולתרים על-ידי מרצים לפסיכולוגיה, כאלה שפשוט מתיישבים עם החיילים אד הוק, פשוט דופקים להם בדלת ויש מענה. יש הרבה מאוד מוסדות להשכלה גבוהה שבהם אין שום מענה לדבר הזה. אדם בפוסט-טראומה, הלום קרב, שהגיע הביתה וצריך ללמוד לבחינה או לעשות עבודה, זה כמעט בלתי אפשרי. ופה אני חושבת שצריך לתת דגש ותוכנית ותקציב לכל המוסדות להשכלה גבוהה, דלת פתוחה לכל חייל שמגיע מעזה לפקולטה. המון פעמים, כשיש מענה מיידי, זה פותר בעיה שיכולה להתעצם ולהתעצם ולגדול, ולעלות לא רק בזה שלא יהיה תואר, אלא גם בזה שלא יהיו חיים בכלל. ופה אני באמת מבקשת מהוועדה ומכל היושבים פה, תשומת לב ודגש על העניין של חיילים שיוצאים, אולי לא מדממים בגוף, אבל מדממים בנפש, מרכזי חוסן בכל האוניברסיטאות, בכולן, כולל במוסדות להשכלה גבוהה.

אני שומעת פה על תקציבים שניתנים גורף לכל הסטודנטים. תקציבי לימוד זה המון המון כסף, ואני חושבת שאנחנו צריכים להתנהל בצורה הרבה יותר מושכלת ולחשוב קודם כול על החיילים פצועי הנפש שצריכים להשלים תואר, אין לזה כמעט התייחסות. לחשוב על לימודים היברידיים עבורם, לחשוב על שלבי התאקלמות עבורם, לחשוב על לימודים ב"זום" עבורם, כי יהיו כאלה שלא יוכלו להגיע לאוניברסיטאות פיזית, אבל תהיה להם יכולת נפשית לפתוח את המחשב בבית. וגם, וזה משהו שלא מדברים עליו, לחשוב על לסייע להם כשהם מסיימים את התואר כבר מעכשיו במציאת עבודה ובליווי תעסוקתי.

אנחנו שולחים את הגיבורים האלה, אני אומרת לכם, אני רואה ב"טיקטוק", הם שומרים על פסון והם כאילו מחזיקים את העורף, "אל תדאגו לנו". זה בדלת הכניסה. בדלת היציאה הסיפור הוא אחר לגמרי. ואני באמת חושבת שגם הוועדה וגם הנוכחים פה מכל גורמי המקצוע והתקציב צריכים להביא את הדבר הזה בחשבון בסדר עדיפות גבוה.

אני יכולה להתייחס רק שהסיוע הזה גם כולל סיוע פסיכולוגי. אפשר להשתמש בתקציב כדי לתת סיוע פסיכולוגי.

אז כרגע, לפי האנשים שנמצאים בשטח, מאוד לא מסודר.

שנת הלימודים גם לא התחילה עדיין.

עדיין. יש כאלה שפתחו, יש כאלה שכבר יש בהם מענה, יש כאלה שיש בהם חוסן, בעיקר במקומות שבהם לומדים פסיכולוגיה, פשוט מרצים מתנדבים לטפל. ויש כאלה שאין בהם כלום.

מעבר לחיילים, יש הסטודנטים שהם ניצולי המסיבה, ניצולים במעגלים הראשונים, השניוניים.

זה הנושא המז'ורי בעיניי, זה הדבר שנתמודד איתו הכי הרבה.

באוניברסיטאות יש מערכי ייעוץ שהותאמו לדבר הזה, שמקיימים קווים חמים. חלק גדול מהאנשים שאת מדברת עליהם עוד לא נמצאים, כי הם עדיין לוחמים. וברגע שהם יגיעו, הם יקבלו את התשובה.

אם יו"ר עמותת המילואים פונה אליי, ושתי נשים שהתארגנו באופן פרטי, הם לא יודעים. אולי מה שחבר הכנסת סימון אמר נכון, יש איזשהו קצר שלא עובר.

אני מסכימה שיש הרבה מאוד דברים שנעשים ולא יודעים עליהם, ושזו בעיה מאוד קשה. חלק מהבעיה הזאת היא בגלל שיח כזה שאומר "לא נעשה, לא נעשה". כל מי שפונה אלינו מקבל תשובה.

למי לפנות? תגידי לי, אני אפרסם את זה ברשתות.

אני אגיד מה קורה אצלנו. כל סטודנט מקבל אימייל עם איש הקשר שלו בתוכנית שלו. חוץ מזה, יש לנו דיקן הסטודנטים, שכל אימייל שמגיע אליו, הוא מרים אליו טלפון ומדבר איתו אישית. חוץ מזה, גם אם יגיע אליי משהו, אני סגנית הרקטור, אני אחראית על ההתארגנות לשנת הלימודים. אם מגיע אליי אימייל ולא אני אישית צריכה לטפל בו, אני לא אומרת לסטודנט "תפנה אל..."

סליחה, תוכלי להציג את עצמך?

אני לילך שגיב, אני פרופסור למנהל עסקים, ואני סגנית הרקטור באוניברסיטה העברית.

אבל את מייצגת אותם, אין סטנדרטיזציה בין המוסדות ולא יודעים אל מי לפנות.

אבל אני חושב על חייל במשבר טראומטי. אתם צריכים להגיע אליו, לא הוא צריך לפנות אליכם.

לכן זה המשפט הראשון שאמרתי. כל תוכנית לימודים מינתה איש קשר שפונה בעצמו אל הסטודנט. חלק מהסטודנטים האלה כבר קראו את האימיילים האלה. חלק מהסטודנטים האלה לא קראו אותם כי הם לא זמינים כרגע. הם יקראו אותם, והם יקבלו אימיילים נוספים, הם יקבלו טלפונים.

כשמה מציעים להם? מציעים להם מפגש חד-שבועי? דו-שבועי?

את מדברת מבחינת השירות הפסיכולוגי. זה תלוי.

לדעתי, כל חייל קרבי שנכנס לאוניברסיטה צריך לקבל את זה. כולם.

אנחנו מציעים לכולם, אבל לא כולם ירצו את אותם דברים, ולא כולם יצטרכו את אותם דברים. לא רק מילואימניקים, את צודקת. יש לנו קו חם שפועל מ-8 באוקטובר, והרבה אנשים השתמשו בו. נעשו שיחות עם סטודנטים, עם חברי סגל, עם סגל זוטר, שזאת אוכלוסייה שרבים ממנה משרתים במילואים. נעשו שיחות עם אנשי מקצוע שנתנו מין עזרה ראשונה. כל הדברים האלה קיימים. מה שאמרת על תקציב הוא חשוב מאוד, כי השירות הפסיכולוגי באוניברסיטאות הוא הפסדי גם בימים רגילים, אלה דברים שאנחנו מסבסדים. כרגע חסר תקציב וחבר כוח אדם, ואי אפשר לגייס כוח אדם בלי תקציב. אז יש פה אתגר עצום, אבל מאוד חשוב לי שתדעו שאנחנו עליו, ואני מדברת בשם האוניברסיטה העברית, אבל זה נכון לכל האוניברסיטאות. אני לא יכולה לדבר בשם כל מוסד ומוסד, אבל כמו שאתם יודעים, ור"ה מאוד פועלת במשותף, אנחנו לומדים זה מזה, דיקני הסטודנטים מדברים כל הזמן זה עם זה, ובהחלט יש אחידות במובן הזה.

אין אחידות במובן שכולם יקבלו את אותו טיפול, כי לא כולם, כמו שאמרת, צריכים אותו טיפול. אז האתגר שלנו הוא ההפך, הוא לייצר קבוצות למי שצריך קבוצות, טיפול ממושך למי שצריך טיפול ממושך, ושיחה אחת למי שצריך שיחה אחת.

אני אשמח לקבל ממך את כל הפרטים פשוט כדי להעלות אותם ברשתות, ליידע את הציבור.

לילך, תודה. יוכי לוי, יו"ר האגודה באוניברסיטה הפתוחה. בבקשה, אני רוצה לשמוע אם גם בפתוחה הכול כזה ורוד.

שלום וברכה לכולם, יו"ר הוועדה וכל הנוכחים כאן. שמי יוכי לוי, יושבת ראש אגודת הסטודנטים של האוניברסיטה הפתוחה. כידוע, האוניברסיטה הפתוחה מונה את המספר הגבוה ביותר של הסטודנטים, כ-50,000 סטודנטים בארץ, יש לנו גם סטודנטים בחו"ל.

אני רוצה לשפוך מים קרים על מה שקורה פה. למעשה, אנחנו, האוניברסיטה הפתוחה, האוניברסיטה הראשונה מבין האוניברסיטאות שפתחה את שנת הלימודים. אנחנו בשבוע השלישי לסמסטר. פתחנו ב-3 בדצמבר את הלימודים, ולצערי הרב, המתווה שלנו רחוק מלהיות מושלם, רחוק מלהיות אחיד. דיברתם פה על אחידות. אני בשיג ושיח כבר המון זמן, יותר מחודש, עם המוסד. כן הציגו איזשהו מתווה. רובכם טענתם שיש אחידות.

לא אמרנו שיש אחידות.

כשאני מדברת על אחידות, אני מדברת על מתווה מינימלי. היו פה כמה שציינו שיש רף מינימום, וכל אחד, כמה שהוא יכול לתת יותר, זה מבורך. אז אני מדברת על רף המינימום. אני מדברת עכשיו רק על המתווה האקדמי, אני לא נכנסת בכלל לנושא הכספי, יש לי מה להגיד גם על זה, אבל כרגע אני מדברת רק על המתווה האקדמי.

לצערי, כרגע, במתווה הקיים, נשות המילואימניקים לא קיבלו הקלות אקדמיות אצלנו. אני אומרת את זה בכאב גדול. כאישה לאישה דיברתי עם כמה נשות מילואימניקים. דיברתי בשבוע שעבר עם אישה שאמרה לבעלה: תקשיב, המוסד לא רואה אותי, המדינה לא רואה אותי, תחזור הביתה. ובעלה חזר הביתה. הוא הפסיק את השירות. יש לי השם המלא, לא ביקשתי ממנה רשות, אז אני לא אגיד אותו פה. ברור לי שיש המון כאלה. ולכן אני אומרת את זה בכאב גדול. נשות המילואימניקים כרגע באוניברסיטה הפתוחה לא קיבלו מתווה אקדמי מקל. אני מבינה שעובדים על זה. חשוב לומר שהמוסד לא, חלילה, אטום או משהו, הם מנסים ומשתדלים. אבל כרגע, בנקודת זמן זו, העובדה היא שהלימודים הם בשבוע השלישי, ועדיין המתווה לא מושלם.

נוסף על זה יש לנו את כוחות הביטחון. דיברתם פה על מילואים. כשאני מדברת על מילואים, אני מדברת גם על כוחות הביטחון. נכון לעכשיו, ההירתמות, ובעקבות המלחמה כוחות הביטחון לא תורמים פחות. זאת אומרת, אנחנו אומנם מדברים על מילואימניקים, אני חושבת שצריך להסתכל במישור הרחב של כל כוחות הביטחון, שכולם צריכים לקבל התאמות. לא רק להגיד "מילואימניקים", צריכים להסתכל על כולם, אנחנו במלחמה.

לכן אני עוד פעם קוראת מכאן ומבקשת שגם אתם כאן, כחברי כנסת, היו לי כמה וכמה שיחות עם שר החינוך ועם הרבה גורמים, גם במל"ג, שאנחנו מבקשים שיפעלו גם מול המוסד. המוסד שלנו קשוב בסופו של דבר. כמו שאמרנו, יש לנו מוסד ייחודי. הלימודים באוניברסיטה הפתוחה לא דומים בשום צורה לאף מוסד אחר, ולכן גם הייתה החרגה ופתחו את שנת הלימודים לפני, אבל המתווה שהושג הוא כרגע לא טוב. זאת אומרת שכרגע הסטודנטים שהם לוחמים נמצאים מאחור, מאוד כועסים, מאוד מתוסכלים. אני מרגישה שהדרג האקדמי במוסד מתבצר בשלו, ופה הבעיה הגדולה.

ולכן היה לי חשוב לומר את הדברים ולומר שיש לנו פה המון דברים שעדיין לא פתורים. אני חייבת לומר שיש איזשהו מתווה, אבל הוא רחוק מלהיות ראוי. יש כאן איתנו את יונתן, שהוא נציג המילואים והוא גם סטודנט שלנו, של הפתוחה, הוא גם יציג את הדברים מנקודת מבטו האישית. אני ממש מקווה שנצא עם בשורות ושנוכל לראות באמת פתרון ראוי, אמיתי, לא מנותק. מה שקורה עכשיו מנותק ולא רציונלי. לתת לסטודנט בסוף סמסטר מבחן, ולהגיד לו, אנחנו ניתן לך כל מיני הקלות אבל תעשה מבחן בסוף, זה מנותק לחלוטין. כי אם אתה צריך להיבחן כמו כולם, אז לא עשינו פה כלום.

היועצת המשפטית של האוניברסיטה הפתוחה, עורכת הדין סלי בסון, נמצאת בזום. אשמח אם תיתנו לה לדבר.

אני אשמח לקבל ממנה את התגובה. בבקשה.

שלום לכולם. סלי בסון, היועצת המשפטית של האוניברסיטה הפתוחה. אני מכירה את הטענות של יושב-ראש אגודת הסטודנטים שלנו. אני רוצה לפתוח ולומר שהאוניברסיטה הפתוחה היא מוסד שונה בשדה האקדמי, היא ייחודית במבנה שלה, בשיטת ההוראה שלה. אצלנו סטודנטים נרשמים לקורס, הם לא נרשמים לשנת לימודים. אצלנו הקבלה היא פתוחה לתואר ראשון, אין לנו שום רף מסנן, כל אחד יכול ללמוד אצלנו, והסימון היחיד הוא דרך לימודים.

אנחנו פעלנו, ישבנו גם עם יושבת ראש האגודה בשיחות רבות, מפגשים, נפגשנו גם עם סטודנטים שלנו, והוצאנו מתווה. המתווה שלנו יחסית מתגלגל, כיוון שאנחנו פתחנו את שנת הלימודים ב-3 בדצמבר, והיינו צריכים מפעם לפעם לעדכן אותו, כיוון שהמלחמה התארכה, ואנחנו גם למדנו את הנושאים תוך כדי פעולה.

אנחנו פרסמנו את המוקדים שלנו, אני אישרנו גם לחבר הכנסת דוידסון ולשר קיש, העברנו את כל המתווים שלנו, פתחנו דף מיוחד באתר האינטרנט שלנו עם כל המתווה, זה גם מענה למה יודעים או לא יודעים. אנחנו נתנו הקלות מרחיקות לכת, הרחבנו את ההקלות לא רק לבנות זוג, אלא גם לכל מי שנפגע, לאוכלוסיית המפונים.

רק ברשותך, לגופו של עניין. בת זוג של חייל מילואים, מה היא מקבלת?

בת זוג מקבלת את כל מה שהיא זכאית לו גם לפי כללי זכויות סטודנטים.

אבל אנחנו לא בזכויות סטודנטים. אנחנו בזמן מלחמה. אנחנו במלחמת קיום. איך השלכות המלחמה על הזכויות הללו?

אנחנו רוצה תשובה, לא תשובה משפטית. אנחנו רוצים תשובה עם ערכים מוסריים. החיילים שלנו נמצאים בעזה. תפסיקו להיות מנותקים ולשבת שם במגדל השן, אני לא מבין אתכם.

אני לא מנותקת ואנחנו לא מנותקים, אנחנו חווים את הסטודנטים אחד לאחד. אנחנו, ויושבת ראש אגודת הסטודנטים נלחמת בשם הסטודנטים לקבלת ציוני עובר. זה מאוד בעייתי במוסד המיוחד שלנו, עם 36,000 סטודנטים שהתקבלו ללימודים ללא שום רף.

זה לא נכון, אני לא נלחמת על זה.

זה נכון, יוכי. וגם המכתבים, זה לא מקובל.

טוב, תודה רבה.

זה לא מקובל לצאת נגד המוסד. זאת השורה התחתונה.

אני לא מחויב למוסד, אתם בסיכום שלי תשמעו מה שיש לי להגיד על זה.

מעבירים ביקורת עניינית, אין מה לעשות.

חברת הכנסת טלי גוטליב, בבקשה.

הרשו לי להתבייש בעובדה שהמכללות או האוניברסיטאות פתחו את שנת הלימודים שלהן בזמן שהלוחמים שלנו נמצאים בשוג'עייה, בחאן יונס, בלוחמת גרילה.

מי פתח את שנת הלימודים?

אל תשאלי אותי שאלות, אני אומרת את הדברים לפרוטוקול, גברתי הפרופסור, והגברת תקשיב. כולכם הייתם צריכים להיאבק בזה. לכולכם היה נוח. ואת יודעת משהו? אני גם לא מתפלאת, כי לא שמעתי אותך, לדוגמה, באופן אישי, יוצאת נגד אמירה של בית ברל אתמול, שמשווה את הנפגעים ואת המתים בין הישראלים לבין העזתים לבין חמאס. ולא ראיתי אותך באופן אישי, לדוגמה, יוצאת נגד אנשי אקדמיה שמפארים חמאס או לא מגנים את חמאס. אני לא רוצה לשמוע פה שום דבר.

טלי, לגופו של עניין.

לגופו של עניין: אסור היה לפתוח את שנת הלימודים. לא יכול להיות שהילדים שלנו, אחים שלנו, ההורים שלנו, נמצאים בשדה קרב, בלחימת גרילה שנכפתה עליהם. אף אחד לא יכול להתנגד לצו 8.

טלי, זה יותר מורכב מזה.

עם כל הכבוד, גלית, מה שמורכב בעינייך, בעיניי לא מורכב בכלל.

לא, ישבו פה אנשי מקצוע, וגם לזה שלא תיפתח שנת הלימודים ולא תיסגר, יש השלכות כלכליות עצומות על המשק. אלה שתי בחירות רעות.

בכל הכבוד, גלית, אני לא מסכימה איתך, אפילו לא בקצת, מהסיבה הפשוטה שההשלכות הכלכליות הללו הן לא פחות מסיסמה, גברתי, עם כל הכבוד. וכשאת צריכה לשים על השולחן פה את הלוחמים שלך, נגיד שיש קושי כלכלי, או דחיסה של תקציב כזאת או אחרת, או הסטה כזאת או אחרת, כשאת צריכה לבחור מה מול מה, החיילים והלוחמים לפני הכול. בשמם נכנסתי לוועדה הזאת, אני לא חברה בוועדה הזאת. אני לא יכולה לסבול בירוקרטיה משום סוג שמקשה על אזרחים באשר הם. כאן, בזמן מלחמה, אני נכנסת להבהיר את הדבר הבא: בשם הלוחמים והמפקדים שלנו, יש להתבייש על פתיחת שנת הלימודים. ברגע שנפתחה שנת הלימודים, לא יכול להיות שהגעתי למצב שמחתימים אותי על חוק. אני חשבתי שאין צורך בחוק.

אבל טלי, גם המילואימניקים רוצים את זה. זה לא נכון לבטל שנת לימודים.

סימון, לא אמרתי לבטל. לא היה צריך לפתוח אותה בזמן שהיא נפתחה.

אז מתי? ואם המלחמה תימשך חצי שנה? לבטל את שנת הלימודים כליל?

כיוון שלצערי הרב, המלחמה לא הולכת להימשך חצי שנה – הייתי מאוד שמחה שהמלחמה תימשך – אז מספיק.

אף אחד לא יודע כלום. יש לנו חזית צפונית.

אז מספיק. לכן אני מבהירה פה את הדבר הבא. כשאנחנו נדרשים כחברי כנסת, אגב, אני חייבת להגיד לך, חברת הכנסת גלית דיסטל, קודם כול, אסור ליפול פה לסיסמאות האלה של אנשי הכוח, עם כל הכבוד. אנחנו עם הלוחמים והמפקדים. הם יודעים להגיד לנו, ועליהם אנחנו צריכים לחשוב.

גם הם מביעים רצון שתיפתח השנה.

העובדה היא שאנחנו נאלצים לחוקק חוק שיקבע במהרה מה זה ציון עובר ומי זכאי לציון עובר ומי עשה את הקורס ככה או ככה, זה מצב נוראי. כי בעצם, אני מבינה שכל מה ששמעתי פה בקשב רב, וגם בדרך לוועדה, זה נשמע מהמם וזה נשמע מרתק. מפה ועד המציאות אין קשר. אתם אומרים לי פה, אני בקשר עם סטודנטים. גברתי, עם לוחמים את לא יכולה להיות בקשר, אלא בטלפון האדום. לא בוואטסאפ, לא במסרונים ולא במיילים, אין להם קשר עם החוץ. וזו לחימה ארוכה מאוד.

ולכן אני סבורה שאם לא היינו צריכים להידרש לחוק הזה, אני חושבת שמוטב שידעו אנשי האקדמיה, עדיף לכם שלא יחוקק החוק הזה, כי החוק יכפה עליכם הר כגיגית את עמדת המחוקק. עדיף לכם, תסלחו לי מאוד, להגיע לאיזושהי אחידות ותמימות דעים שמי שהוא לוחם ומי שנמצא בלחימה ובצווי 8 הוא מקבל ציון עובר. זה הכול, בלי לחשוב. אתם שואלים אותי, קורס קיץ, לא קורס קיץ. אני חייבת להגיד לכם, למדתי באקדמיה, יש לי תואר ראשון ושני, מעולם זה לא הרשים אותי. למה זה לא הרשים אותי? כי למדתי דברים מעניינים, אבל אפשר ללמוד אותם גם בקורס מודפס. זה אפשרי לגמרי. יש קורסים שלא הייתה לי בהם נוכחות, ויש לי בהם ציון מאה. בואו נשים את הלימודים בפרופורציה. זה לא כל כך מורכב.

זה רעיון לא רע. ציון עובר זה רעיון לא רע.

זה לא כל כך מורכב, לטעמי, ההצעה האופרטיבית שלי, כמו שהיה לסטודנטים שעשו קורס קיץ ונכנסו לצווי 8, יש מוסדות אקדמיים שנתנו להם ציון עובר, צריך לתת לכל לוחם ציון עובר, צריך לעשות להם שקט בראש בדבר הזה. שקט. אי אפשר את הדאגות הללו למי שמפקיד את גופו וחייו ונשמתו בשדה הקרב.

כשאני הייתי סטודנטית, בשנה השנייה שלי הייתה שביתה כללית מטעם המוסדות הגבוהים, וכל הסטודנטים קיבלו על כל הקורסים בסמסטר שלם עובר. אז אם זה היה נכון אז, זה יכול להיות נכון גם עכשיו.

אני יכולה להגיד לכם שפנו אליי לוחמים, והם אומרים, אנחנו לא רוצים ציון עובר על הכול, אנחנו רוצים מעטפת שתיתן לנו את הביטחון. הם רוצים גב אקדמי וביטחון, הם לא רוצים לצאת רק עם תעודות של עוברים. אתם תפגעו בסטודנטים, זה לא נכון לפעול ככה.

אני רק רוצה להבהיר, בהיותי חברת כנסת, הפריווילגיה היחידה שיש לי היא לתת כוח לקולות שאני שומעת. סטודנט שלא יסתפק בלעבור, אלא ירצה לעשות את הקורס ולעשות מבחן, זאת תהיה בחירה שלו, אבל אנחנו, כמחוקקים, ניתן או נגרום לכך שהוא יקבל ציון עובר, זה הכול. מי שרוצה להיבחן, ייבחן.

תודה רבה. מאיר כץ, אגודת הסטודנטים במכללת אשקלון.

כבוד היו"ר והנוכחים, חברי הכנסת. דיברתם פה על מערך תמיכה שנותנים למכללות בקו העימות, על מערכת תמיכה עם כסף שמקצים. שכחתם פה מכללה אחת, מכללה בעיר עם הכי הרבה טילים, עם הכי הרבה פגיעות ישירות. אף אחד לא מדבר עליה, אף אחד לא סופר אותנו, אבל תמיד. ולעיר הזאת קוראים אשקלון. העיר הזאת לא נשמעה פה פעם אחת, לא שמעתי אותה בשום מקום. אף אחד לא מדבר על העיר הזאת. זאת העיר עם הכי הרבה פגיעות ישירות בפער. זו העיר שרבע מהשיגורים לכיוונה.

שמו כסף לסטודנטים בספיר ובתל חי. תל חי רק פונתה, אני מזכיר לכם. את הטילים היא לא חטפה כמונו. שמתם לספיר ותל חי את הכסף, מימון לשנת לימודים מלאה לכל הסטודנטים, לתואר ראשון ושני, ועל אשקלון לא דיברתם מילה, לא שמעתי פה אף אחד מדבר על אשקלון. מה עם העיר הזאת? אנחנו שקופים בעיניים שלכם?

המדינה הפקירה את אשקלון במשך שנים. הפקירה את אשקלון. לא מיגוניות, לא כספים לעסקים, לא כספים לפיצויים.

אני רק רוצה להגיד, מאיר, אני מזדהה עם כל מילה שאתה אומר, אני רק רוצה לומר שזו לא בעיה רק ברמה האקדמית, זאת אומרת, הייתה פה החלטה שגויה, לטעמי, של ממשלת ישראל, שלא להכליל את אשקלון במתווה הפיצויים ברמה הרוחבית.

אבל ההחלטה הזאת הייתה בגלל בעיה תקציבית, כי אמרו, זו עיר של 180,000, עיר שהיא פי שלושה משדרות, וזו הסיבה. אבל כשזה מגיע למכללה, אנחנו אותו גודל כמו ספיר. מה הסיבה לאפליה שלנו? למה אנחנו שקופים? אלף סטודנטים מכוחות הביטחון אצלנו, יש לנו מאות מילואימניקים. איך אתם מפקירים אותנו?

שלחנו מכתב, גם הנשיא שלנו וגם אנחנו, האגודה, לשר האוצר, לשר החינוך, ליו"ר ות"ת. אף אחד מהם לא ענה לנו, לא טרח. אנחנו לא מעניינים אף אחד, כי אנחנו אשקלון. העיר הזאת לא מעניינת אף אחד במדינה. לא העיר ולא הסטודנטים. תהיה פה נשירה של סטודנטים בכמויות. אתם פשוט תהרסו את האקדמיה בפריפריה לגמרי. בסוף תגידו, אנחנו באים לעזור לסטודנטים. איזו עזרה אתם נותנים לסטודנטים? אם יש פה קיצוץ להשכלה הגבוהה, מה אתם עוזרים לסטודנטים? איפה? למה הסטודנטים שלנו שקופים? למה? אני באמת לא מבין את זה, שמישהו יבוא ויענה תשובות.

אני אתייחס לזה בסיכום, תודה מאיר.

סגן אלוף במילואים אסף סנדרוביץ', מהעמותה למען משרתי המילואים וגם מפקד במילואים מ-7 באוקטובר. אני רוצה לדבר על הדרך שעשינו עד כה כעמותה. המל"ג הוציא מדיניות שפורסמה לכל המוסדות האקדמיים, וכל מוסד עשה עבודה בינו לבין עצמו. במקביל, אנחנו, בשיתוף קצין המילואים הראשי, אנחנו בעמותה ביצענו עבודה של הגעה להסדר במתווה עם אמנה. היה הכנס ב-10 בדצמבר עם ראש אכ"א וכל ראשי האוניברסיטאות והמכללות, ונכחה בו גם אגודת הסטודנטים. כל מוסד לאחר מכן פרסם מתווה לסטודנטים, מתווים שונים, חלק נותנים יותר, חלק נותנים פחות, אבל הכי חשוב לנו שהם נותנים משהו. המתווים הללו לא מגיעים לסטודנטים. הכוונה היא בהנגשה של המידע לסטודנטים.

מהיום הראשון ללחימה אני נמצאת במילואים, עובדת במשמרות בחמ"ל שאי אפשר להכניס אליו טלפונים. ידוע לי שהמוסד האקדמי בו אני לומדת לא עושה כלום בשביל החיילים במילואים שלא יכולים להיכנס להרצאות. אני מתנצלת שאני לא יכולה להיכנס להרצאות ולסיים את התואר בינואר, כפי שהייתי צריכה.

וזה מה שאמר פה חבר הכנסת. ההנגשה של המידע, שהמוסדות יודעים מי הם אנשי המילואים שלהם, עד היום הם לא יודעים את זה. אלא אם כן הסטודנט אומר למרצה, אני קצין במילואים, חייל מילואים. בהנחה שזה יעבור, הדבר הזה הוא מהותי וקריטי מאוד.

אני מקווה שמחר בבוקר, אחרי שזה יעבור בוועדת חוקה, אכן כולם יקבלו את הרשימות ויוכלו לטפל בזה באופן ישיר.

כל מוסד נותן את הדברים שהוא החליט לתת, אם זה נקודות זכות, מועדים, סיוע לימודים ומלגות ומעטפת כזאת או אחרת. אנחנו כן עושים עבודה ומדרגים את המתווים, ופונים לכל מוסד שיש בו מתווים פחות טובים, ומנסים לשפר אותם, וגם בעקבות בקשות של סטודנטים אלינו.

יש לכם מתווים של כל אוניברסיטה וכל מוסד אקדמי?

כן.

אפשר לקבל אותו?

נדבר אחרי כן, אין בעיה.

אגב, צריך להגיד שהמל"ג דרש פרסום של המתווה שבועיים לפני תחילת הלימודים, ולכן יש מקומות שהמתווה שלהם עדיין לא פורסם.

לפני שבוע הכול פורסם.

כמו שאמרתי, יש לנו שיתוף פעולה מלא עם המוסדות האקדמיים, עם ור"ה וור"מ, וכולם איתנו לגמרי, כולם רוצים לעזור, ואף אחד לא מתעלם. אני חושב שהוועדה צריכה לצאת פה בהצהרה, ואני מבקש, זו אמירה ערכית שאמרנו גם בעבר, ואמר פה גם הקמל"ר. אסור שאף סטודנט יישאר מאחור. אנחנו מטפלים בכל סטודנט, לא משנה מה, שיגיע לקו הסיום. אבל אנחנו צריכים להבין, האתגר האמיתי שלנו הוא גם בשנת 2024. מה שעד כה, זה עדיין קל. ב-2024 יהיו לנו הרבה אנשי מילואים שיעשו תעסוקות מבצעיות, ואנחנו חושבים שכן צריכה להיות הצעת חוק, שבדומה למלחמה יום כיפור, שהיה מימון מלא של שכר הלימוד, אנחנו צריכים לדאוג למימון מלא או חלקי, הכול בהתאם למספר ימי המילואים שאיש המילואים יעשה. כי היום יש לנו אנשי מילואים שעשו שבעים ימי מילואים, והם מתחילים את השנה האקדמית ב-31 בדצמבר. אז מי שמבצע ימי מילואים בזמן השנה האקדמית, צריך לתת לו את המעטפת. תודה רבה.

תודה רבה. אסף אוחנה, יו"ר אגודת הסטודנטים ב"אחוה", בבקשה.

שלום לכולם. אני אסף אוחנה, יושב-ראש אגודת הסטודנטים במכללה האקדמית "אחוה" וחבר בוועד המנהל של ההתאחדות הארצית. נוכחת פה המנכ"לית של המכללה, אתי. האמירות שנאמרו פה, אני כמובן מחזק אותן, הן אמירות חשובות מאוד, אבל הן אמירות. צריך הלכה למעשה, זה שאנחנו אומרים שצריך לעשות ככה וככה, יש מתווים, אבל צריך ליישם אותם. צריך באמת ליישם את המתווים ולתת תחושת ביטחון.

גם אצלכם מקבלים כל הסטודנטים?

אנחנו לא מקבלים. לא מקבלים מענקים, לא מקבלים תמיכה, שום דבר. ופה גם יש העניין הכספי. צריך לתת ולשחרר כספים. אנחנו גם נמצאים בדרום, ויש לנו המון סטודנטים וסטודנטיות במילואים. לא יכול להיות שחברים בספסל הלימודים מתחילים ללמוד או יתחילו ללמוד, ואומרים להם, תשלימו במאה אחוז את כל החומר. איך יכול להיות דבר כזה? מי ישלים להם את החומר? באיזה זמן הם יכולים להשלים את החומר אם קורה מצב כזה? אנחנו צריכים להביע סולידריות לכל משרתי ומשרתות המילואים, וגם לנשות המילואים, למפונים, וזה הזמן שלנו.

נוסף על כך, יש תארים מסוימים שיש מבחן ממשלתי בסוף הלימודים. צריך להביא את הנושא הזה בחשבון ולהקל על הסטודנטים.

ציון עובר זה הפתרון הטוב ביותר. לא פוגע כלכלית באף אחד ולא שום דבר. מי שרוצה להיבחן, שיעשה מבחן.

יש שעות הכשרה שסטודנטים צריכים להשלים.

לפי משרד הבריאות, לפי לשכת עורכי הדין, לפי איגוד רואי החשבון, לפי רשם המהנדסים. אז אני אתן לו עובר, אין בעיה. אני אתן לו עובר. אבל בסוף, כדי להיות קלינאית תקשורת, אצלנו, כשיש הפרעות בתקשורת, היא צריכה לעבור את המבחן של משרד הבריאות. אם היא לא תעבור את המבחן של משרד הבריאות, היא לא תקבל תעודה. זאת אומרת, שהיא למדה אצלי ארבע שנים ונתתי לה את כל ההכשרה. צריך לטפל בזה גם במעטפת. גם משרד הבריאות צריך, גם לשכת רואי החשבון, גם לשכת עורכי הדין.

כל המשרדים צריכים לאשר את הדברים האלה.

אחרת אני פוגעת בסטודנט.

כשאת נותנת לו ציון עובר, את לא פוגעת בו. בתור מי שעברה את מבחן לשכת עורכי הדין, את תלמדי ממילא.

זה לא נכון לכל התחומים.

יש עוד סוגיה שצריך לשים אליה לב, חברת הכנסת דיסטל דיברה על זה, זה כל הנושא הרגשי והנפשי. צריך לקבל מעטפת רחבה מכולם לכל הנושא של הנפש. הם חוזרים, הם צריכים לקבל את זה באמת ברמה שיהיה מערך נפשי לכל מוסד ומוסד.

אבל לא רק לסטודנטים.

נכון, אבל יש משרתי מילואים שאנחנו לא יודעים איך הם יחזרו, באיזה מצב נפשי, והם צריכים לקבל מעטפת ויש לפתוח חמ"ל ייחודי רק בשביל זה.

אבל זה, צריך לדאוג לכל משרתי המילואים, זה לא משהו ספציפי לסטודנטים.

נכון. יש עוד שאלה שנשאלת שצריך לשים עליה דגש. מי הרגולטור שאחראי על היישום, מי מפקח על המוסדות ששולחים את המתווה, אבל בפועל לא מיישמים אותו. חלק מהמוסדות, ממה שאני יודע, לא מיישמים את המתווה. מי אחראי? אלה הדברים שצריך לשים עליהם דגש, מי אחראי, מי הרגולטור?

המל"ג.

ואם המל"ג לא אוכף את זה? צריך לשים דגש לדברים האלה. הכי קל להבטיח הבטחות. אבל בסופו של דבר, יש מתווים עם החרגות, עם סימני שאלה, לא יודעים, כן יודעים. צריך שיהיה מתווה ברור וישים לכולם, ועל זה צריך לקבל החלטות ברורות וחד-משמעיות בנושא הזה.

ועוד סוגיה, יש בחוץ מילואימניקים, וצריך להבין שאסור לנו שהם ינשרו מהמעטפת האקדמית. אסור לנו שזה יקרה. ואם זה אומר לשחרר חסמים ובירוקרטיה ולתת מענקים, פה, בממשלה, זה מה שצריך לעשות. תודה רבה.

חיכיתי לנעם שתחזור. בדקתי עם ועדת הכספים לגבי ה-300 מיליון. קודם כול, זה יותר מ-300 מיליון.

זה לא משנה, הכול יחזור.

זו הבטחה שלכם בעל פה שזה יחזור. היא לא כתובה.

זה נאמר לפרוטוקול, וזה ייאמר בסיכום.

לא, למה אני אומר את זה? אני פשוט עברתי את כל חוק הספורט, עם הטוטו, שהבטחתם להחזיר מעל מיליארד שקל, שלא חזרו. אז גם בנושא הזה, אני מבטיח לך שאני אבדוק את הנושא הזה גם בתקציב 2024, אני אומר לך שזה לא יחזור.

תודה רבה. חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

אני מצטרפת לכל הדברים שנאמרו פה לפניי, אבל כמה נקודות. קודם כול, הנושא הזה של נשות המילואים. הנשים שנמצאות שם, והן בעצם נמצאות בעורף ונותנות את הגיבוי ללוחמה שם. לא יכול להיות, כמו שנאמר פה, שחייל שנמצא בשדה הקרב, מה שיטריד אותו זה אשתו שנמצאת שם ולא מצליחה להתמודד עם הדרישות האקדמיות. הנשים צריכות לקבל מענה, צריך לתת על זה את הדעת. לא פחות מאשר המילואימניקים.

הדבר השני הוא נושא הנפש. אני חושבת שאנחנו צריכים לתת את הדעת באופן רוחבי. יש מעגלים, יש המעגל הראשוני, יש המעגל השניוני, יש משפחות של חטופים, של נרצחים, של פצועים. צריך לתת את הדעת גם על הדבר הזה.

ודבר אחרון, אני רואה פה אפליה שחייבים לתת עליה את הדעת. לא יכול להיות שמכללות מסוימות שבהן הסטודנטים מקבלים שכר לימוד מלא בזמן שבמכללות אחרות ובמוסדות אקדמיים אחרים, הסטודנטים שלהם שנמצאים בקווי העימות, שנמצאים במקומות הסיכון האלה, לא מקבלים. יש פה אפליה, צריך לבדוק אותה ולא להסכים לדבר הזה. לא יכול להיות. איך יכול להיות שרק בספיר ובתל חי הסטודנטים מקבלים שכר לימוד? אני לא מדברת על זה שלא נוצא איזשהו תעדוף למי שמשרת בצבא. איפה נשמע דבר כזה? אני חושבת שהזעקה שלך היא כל כך אמיתית. אשקלון, "אחוה". על מה אתם מדברים. למה הם לא מקבלים את התנאים האלה? מי עשה את התעדוף הזה? מי יצר את האפליה הזאת?

טוב, תודה רבה. הוועדות מודות לשר החינוך שהשתתף בדיון, ולכל יתר המשתתפים. הוועדות מקוות שכל החטופים וכל החיילים יחזרו בקרוב לשלום. הוועדות שולחות איחולי החלמה מהירה לכלל הפצועים.

לנגד עיני הוועדות עומד המסר שכל המשרתים במילואים לא יפסידו בגלל שירותם, ויוכלו להשלים את שנת הלימודים כיתר חבריהם. לצורך כך יש לתת להם את כל האמצעים.

הוועדות רשמו לפניהן שיש רצון בקרב המוסדות להשכלה גבוהה להקל על הסטודנטים, ואכן ניתנו הקלות והתאמות, והוועדות קוראות למוסדות להגביר את ההסברה ולהעביר את המידע למשרתי המילואים. ואני קורא גם למל"ג לפקח על ביצוע המתווים הקיימים.

הוועדות רשמו לפניהן את הודעת קצין המילואים הראשי כי יעביר למוסדות את המידע לגבי כמה משרתי מילואים יש בכל מוסד ואת שמותיהם.

הוועדות קוראות למל"ג להנהיג אחידות בין כל המוסדות של ההשכלה גבוהה בהתאמות לסטודנטים ולסטודנטיות המגויסים. ההתאמות צריכות להיות אחידות על-פי פקולטות וחוגי לימוד. אם הדבר לא יתקיים, הוועדות ינהגו ונקדם חקיקה בנידון. למעלה מ-80 ח"כים כבר חתמו על הצעת חוק זו, והוועדה רשמה לפניה את תמיכת שר החינוך ויו"ר המל"ג בנושא הזה.

הוועדות רשמו לפניהן ששר החינוך, יו"ר המל"ג, יביא למל"ג החלטה לתעדף את משרתי המילואים בקבלה ללימודים, בשכר לימוד ועוד.

הוועדות מבקשות ממשרד האוצר להראות להן שבתקציב 2024 יוחזר להשכלה הגבוהה התקציב שקוצץ.

הוועדות יקיימו ישיבת מעקב כדי לוודא שמשרתי המילואים יקבלו את כל ההתאמות שהוצרך עליהם. הוועדות מצפות שכל נשיאי המוסדות להשכלה גבוהה ישתתפו בישיבה זו.

אני קורא לכלל האוניברסיטאות, בפרט לאוניברסיטה הפתוחה, להכיר בבני הזוג נשות חיילי המילואים.

אני קורא לממשלת ישראל להכניס את מכללות אשקלון ו"אחוה" למתווה הפיצויים הקיים.

אמרתי את זה מראש, ואני אומר את זה שוב, אני קורא למל"ג לפקח באופן אינטנסיבי על קיום המתווה הקיים בכל המכללות והאוניברסיטאות.

ברשותכם, אני נועל את הדיון.



הישיבה ננעלה בשעה 11:14.