פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



15
ועדת החינוך, התרבות והספורט
17/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 120
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום ראשון, ה' בטבת התשפ"ד (17 בדצמבר 2023), שעה 11:00

סיור בדימונה - בחינת מערך השירות הפסיכולוגי לתלמידים במערכת החינוך-מענה לשעת חירום

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
משה סולומון
יוסף עטאונה
יסמין פרידמן
קטי קטרין שטרית

אושר שקלים

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

אריאל ללוש - סגן ראש עיריית דימונה

מרינט וקנין - חברת מועצת העיר דימונה, ממונה על אגף הרווחה והשירותים החברתיים

יהודה בצלאל - חבר מועצת העיר דימונה, ממונה על תחום הצעירים

ד"ר מקס פרץ - ראש מינהל חינוך, עיריית דימונה

שוקי קליין - מנכ"ל עיריית דימונה

דביר שץ - מנהל אגף אסטרטגיה, עיריית דימונה

ימית רווח

יועצת ראש העיר למעמד האישה, עיריית דימונה

ד"ר אילן וירצברגר

פסיכולוג מחוזי, מחוז דרום, משרד החינוך

גלעד הירשבייג

מנהל השירות הפסיכולוגי הקליני, עיריית דימונה

ליאת אמויאל

מנהלת בית ספר אמיר, דימונה

חגי יהודה

מנהל השירות הפסיכולוגי החינוכי, עיריית דימונה

שמעון חיון

ע' ראש העיר, עיריית דימונה

דורון אוהב

ראש לשכת עיריית דימונה

תרצה אזולאי

מנהלת מתי"א, עיריית דימונה

שמרית לסרי

מנהלת מרכז לגיל הרך, עיריית דימונה

אופירה אלמליח

מנהלת מחלקת גנים, אגף החינוך, עיריית דימונה

נועם כהן

מנכ"ל החברה לרשת מתנ"סים, דימונה

לירון בורק

פסיכולוג, השירות הפסיכולוגי, עיריית דימונה

תמי סלע

אתי דנן - ס' מנהלת הוועדה

דניאלה קאולי, איטייפ



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור בדימונה - בחינת מערך השירות הפסיכולוגי לתלמידים במערכת החינוך-מענה לשעת חירום

בוקר טוב לכולם, כבוד גדול לארח את ועדת החינוך של הכנסת בראשותו של יוסף טייב, נמצאים איתנו פה חברי-הכנסת קטי שטרית, יוסף עטאונה, אושר שקלים, סגנית מנהלת הוועדה, נמצא איתנו סגן ראש העיר אריאל ללוש, נמצאים גם חברי מועצת העיר שלנו מרינט וקנין יהודה בצלאל, נמצא איתנו ד"ר מקס פרץ, ראש מינהל חינוך, נמצא איתנו מנכ"ל עיריית דימונה, שוקי קליין, מנהל אגף האסטרטגיה, דביר, מנכ"ל רשת המתנ"סים, כל החבר'ה מהתחנה הפסיכולוגית, מרכז לגיל הרך, העוזר האישי שלי, מנהלות הלשכה שלי פה, גם שמעון וגם אוהד, יועצת ראש העיר למעמד האישה, ימית רווח.

ברוכים הבאים לדימונה, כבוד גדול, זו הפעם הראשונה שאנחנו מארחים גם את ועדת החינוך וגם הרבה ועדות ובכלל אירחנו את כל, כשיולי אדלשטיין היה יושב-ראש הכנסת אירחנו את כל הכנסת, את כל הוועדות בדימונה.

למען ההגינות, ביום רביעי הייתי אצל יוסי בנושאים אחרים לגמרי אני חייב להגיד ולציין שהוא יושב-ראש דינאמי, אכפת לו, ועדת החינוך של הכנסת היא מאוד חשובה, כמו שאני אומר אגף החינוך שלנו בדימונה או מערכת החינוך שלנו בדימונה היא אחת המערכות החשובות, בעיניי היא סיירת המטכ"ל שלנו.

אני אתן סקירה קצרה על העיר, אתן ליושב-ראש הוועדה ואחרי זה לאנשי המקצוע שלנו שידברו וינהל את זה יושב-ראש הוועדה, זו ועדה לכל דבר, זו ועדה לכל דבר. הוא יושב-ראש שלה והוא ינהל. נכון שהוא באכסניה שלנו אבל הוא ייתן את רשות הדיבור, חוץ מאשר לחברים שלנו, של אנשי המקצוע, זו התחנה הפסיכולוגית שלנו, וכמובן אגף החינוך, כמובן לא ראיתי את מנהלת מחלקת הגנים שנמצאת איתנו, אופירה.

הנה היא פה.

שלום. וכל התחנה הפסיכולוגית, מרכז לגיל הרך, מנהל התחנה הפסיכולוגית, ד"ר חגי, כולכם ברוכים הבאים אצלנו פה בדימונה.

מילה או שתיים על השביעי באוקטובר. אנחנו שולחים ומחזקים את צבא הגנה לישראל ומחזקים את ממשלת ישראל באשר הם. אנחנו סומכים על כולם ומקווים שנעבור את זה בשלום, מקווים שיסיימו את הכול. נשלח פה לכל חיילי צה"ל בעזה, בלבנון, ביהודה ושומרון - בעזרת השם שיצליחו ושישובו בשלום. נאחל לכל הפצועים והפצועות רפואה שלמה ושישובו לביתם במהרה.

בבקשה חברת הכנסת? יסמין.

סליחה על האיחור.

כמובן נזכיר גם את החטופים והנעדרים שלנו, יש לנו חטוף ונעדר בדימונה שגב כלפון, בנם של גלית ושל קובי, יש לנו 19 חללים בדימונה, עליתי עכשיו במעלית עם חברי הכנסת ואי אפשר שלא להתייחס למה שקרה ביום שישי בבוקר לשלישייה, כשאנשים מרימים דגל לבן, אבל אי אפשר לשפוט גם את החיילים, בנימה אישית יותם מכפר עזה, סבתו היא האימא המאמצת שלי כשהייתי בקיבוץ גבולות, שלי ושל שלמה ללוש, מחר נהיה בלוויה בקיבוץ גבולות ואני מחר הולך גם לחברנו ידידנו בח'ורה, קשה אבל זה עם ישראל. הבדואים היהודים הנוצרים כולנו יחד. אנחנו עם אחד.

כיושב-ראש אשכול הנגב המזרחי אני מתכלל את כל המגזר הבדואי בדרום, חוץ מלקיה ורהט. אני מצדיע לעמיתיי ראשי הרשויות מהמגזר הבדואי, על התנהגות למופת. גם הם איבדו 19 נרצחים וראינו אתמול את החטוף, ליבי-ליבי איתם. אבל אנחנו צריכים לחזק את חיילי צה"ל, כי זה יכול לקרות, זה לא היה צריך לקרות אבל מהניצחון לאכזבה זה חוט אחד דק. אלה החיים ואנחנו צריכים להמשיך לחיות ולהמשיך לעשות.

משנת 1989 אני מכהן בעיריית דימונה בשלל תפקידים. חוץ מאשר 10 שנים, חבל שלא הגיע חברי ראש העיר מאיר כהן, שהוא חבר שלנו. מעריכים מאוד את מאיר בדימונה, הוא עשה עבודה יוצאת מהכלל, בשלל תפקידים, היה מורה, היה מנהל, היה ראש עיריית דימונה ל-9 שנים, אני החלפתי אותו.

דימונה נמצאת בעשור הטוב ביותר בנגב במדינת ישראל. כשנבחרתי ב-2013 אמרתי שאני רוצה להתייחס לשלושה דברים - נושא הדיור, נושא התעסוקה ונושא החינוך הבלתי פורמלי והתרבותי. אי אפשר להתייחס לשלושת הדברים האלה בלי להגיד באופן כללי על "סיירת המטכ"ל" שלנו בדימונה - זו מערכת החינוך שלנו. היא אחת מעשר מערכות החינוך הטובות ביותר במדינת ישראל. מתוך 2058 רשויות מקומיות, זו העיר היחידה שזכתה בעשור האחרון בשלושה פרסי חינוך ארציים. 50% מתקציב עיריית דימונה הולך לחינוך, השקעה פר תלמיד – 43,000 שקל. רק לשם השוואה – ברעננה, בכפר סבא, בתל אביב – הסכומים נעים בין 16,000 ל-17,000 שקל. לא שלא שם משקיעים שם, אלא ההורים מכניסים עמוק את היד לכיס ומשקיעים. כאן, הרשות המקומית יחד עם משרד החינוך, מכניסים עמוק את היד לכיס - ואנחנו רואים את התוצאות.

יש לי המון ויכוחים, תוצאות בגרות זה לא הכול, אבל בניהולו של ד"ר מקס פרץ נעשו פה חריש ועבודה מדהימה. אבל גם אנחנו אנשי חינוך - יושבת פה לשמאלי אשת חינוך, ח"כ קטי שטרית, שצמחה אצלנו בדימונה, עשתה את צעדיה הראשונים בחינוך כמורה חיילת בבית ספר דקלים. כשהיא הייתה בצבא הייתה לי את הזכות לקחת חלק בשידוך בינה לבין לבעלה, גם הייתי אחד השושבינים. מאוחר יותר היא הייתה במוניציפלית, בבית שמש ולימים חברת-כנסת. היא פרלמנטרית טובה ומצוינת ואני מודה לך בשם כולנו.

יש לנו שבעה בתי ספר תיכון, 14 בתי ספר יסודי ו-80 גני ילדים. אני קיבלתי את העיר ב-63% בגרות, היום העיר דימונה עומדת על 98% בגרות. זו השקעה אדירה. יש לנו שלושה בתי ספר שהם ב-100% בגרות. יש אתכל המגמות ואני בכוונה אמנה אותן – ממר"ם, צמרות, הדרים - אני בכוונה אומר את המגמות הצבאיות אבל אני אגיד גם חמש יחידות ועשר יחידות מתמטיקה ופיזיקה וכל מקצועות הליבה שהם חשובים לנו מאוד. בתי הספר התיכוניים לא תמיד הכסף הוא הפרמטר, נכון שהוא הטריגר אבל פה גם הכסף וגם ההשקעה של המנהלות והמנהלים והצוות החינוכי, הביאו אותנו לאן שהביא אותנו.

בתי הספר היסודיים שלנו כולם ייחודיים, כל מנהל או מנהלת בחרו ייחודיות לבית ספר שלהם. יש בית ספר למוזיקה, למדעים, לשפות – אנגלית, צרפתית, רוסית וסינית - כי עשינו ברית ערים תאומות עם סין, בכל שנה ושנה יש משימת סיום באנגלית של הילדים. כשהם עוברים לתיכונים הם כולם חמש יחידות.

אבל לא רק אנגלית לומדים בבתי הספר שלנו, הכנסנו גם רובוטיקה. בחמש השנים האחרונות דימונה אלופת העולם ברובוטיקה. 100% תעודות בגרות חברתיות בדימונה. אנחנו רואים את הפרמטרים ורואים את התוצאות לעינינו.

שלום לחבר הכנסת משה סלומון ברוך הבא.

יש לנו גם בית ספר למחוננים עם 420 מחוננים, מקס ידבר על שיטות הלימוד, על בית הספר, על המרחבים. אני לא אכנס לזה. 98% מהילדים שלנו מתגייסים לצה"ל, 67% מהם לגיוס משמעותי. השנה גם דימונה קפצה, בדרך כלל כל שנה מכבים-רעות, מכבים-רעות, חי ביבס, אני במקרה גם הסגן שלו. נכון שהוא מעל 100,00 תושבים במקום הראשון. השנה דימונה הייתה במקום הראשון בגיוס משמעותי לצה"ל, בערים של עד 100,000 תושבים. לפני שלוש שנים היינו גם בגיוס משמעותי לבנות במקום הראשון. בדיוק הרגע סיימתי הרצאה על מכינה קדם-צבאית של אחרי, שאמרתי להם שאני חייב לסיים. הייתי איתם שעה, הם הגיעו אלינו לדימונה מירושלים. זה מראה את חוזקה של מערכת החינוך.

כמה מילים על השפ"ח – התחנה הפסיכולוגית הקלינית
כסגן יושב-ראש השלטון המקומי אני מוביל את התחנה הפסיכולוגית הקלינית. עיריית דימונה יחד עם התחנה הפסיכולוגית שלנו הקימו מודל שאפשר ליישם בכל הרשויות המקומיות במדינת ישראל. אנחנו, עיריית דימונה, הכנסנו עמוק את היד לכיס, שמנו תקציב של שני מיליון שקל כדי שנוכל להרים את הסיפור הזה, הכנו לכם מצגת קצרה. זה המקום להראות לוועדת החינוך מה דימונה עשתה בנושא השפ"חים, התחנה הפסיכולוגית.

הייתה לי בעיה מאוד רצינית בנושא הפרה-רפואי. כדי לראות קלינאי תקשורת או מרפא בעיסוק אדם היה צריך לחכות שנה וחצי שנתיים. חילקתי מלגות לסטודנטים, שכר לימוד עולה 11,000 ₪. אמרתי כל סטודנט שיקבל אני אתן לו 16,000 או 17,000 ש"ח מלגה. זה בכובע שלי כראש עיריית דימונה. ובכובע השני כיושב-ראש הרשות לפיתוח הנגב, נתתי להם עוד 16,000. סטודנט קיבל 32,000 והוא התחלף כל שנה. בעוד שנתיים אני אייצא את כל המקצועות הפרה-רפואיים לכל אזור הדרום כי הבנתי את המצוקה הגדולה שהייתה לנו במקצעות האלה אני מחלק כל שנה חמישה וחצי מיליון שח מלגות בעיר הזאת.

איפה הם לומדים?

שאלה מצוינת הם לומדים באחווה וגרים פה בדימונה לומדים גם בקרית אונו וגרים פה ומקבלים מלגות שלנו, לי זה חשוב מאוד שהסטודנטים ילמדו. יש לי בכל המקצועות 1,700 סטודנטים.

למה הם מתחייבים?

על כל שנה שאני מממן להם הם מתחייבים לתת שנה נוספת בתפקידם בדימונה. מעבר לזה השכר שלהם הוא נמוך מאוד, הם התחילו מ-45 שקל, העליתי ל-90 שקל ונתתי להם גם עוד בונוס 2,500 שקל, שיעבדו אצלי בדימונה. כי מה שקרה זה שבא אליי מקס ואמר "הם בורחים מפה, לוקחים אותם לקופות החולים, לוקחים אותם", אמרתי להם, "מה צריך? תדברו איתם". הם אמרו לי, "אני אחזיר לך את הכסף שלמדתי".

צלולה שיושבת פה היא דוגמה למה שאני נלחם עליו היום. שניים מהקהילה העברית שסיימו אבל אין להם אזרחות, לא יכולים לעבוד. היינו אצל שר הפנים ארבל והוא התחייב לתת אישור להעסיק אותם ומעבר לזה גם האזרחות. אני לא רוצה לערב עכשיו את שני הדברים. הבנתי שאם אנחנו חפצי חיים, ומה שקרה אנחנו רואים בגלל האבחנות שאנחנו רואים כמויות של אבחנות, פתחנו כבר שש כיתות תקשורת לילדים. קיבלתי כרגע סמל מוסד לבית ספר לילדים עם אוטיזם שיש לי בדימונה, מעבר לבית ספר הצבר, ואני מקים גם מחלקה כימותרפית בדימונה. הנושא של צרכים מיוחדים הוא ראשון בסדר עדיפויות. אין בעיה של תקציב, אמרתי לכולם.

המלחמה לימדה אותנו הרהב דברים ואם אנחנו ואתם לא נבין, המלחמה הבאה שלנו זה פתיחת מרכזי חוסן, הדבר הבא שלנו הוספה של פסיכולוגים. לא יעלה על הדעת שפסיכולוג תואר שני ירוויח 40-35 שקל לשעה. איפה נשמע דבר כזה? היו לי המון שיחות עם שר האוצר על הדברים האלה אבל גם לקחתי את זה כפיילוט, כסגן יושב-ראש השלטון המקומי יחד עם כולם, יושבים פה אנשי השירות, הפסיכולוגים שלי, והם ליוו אותי במלחמה. דימונה חוץ מהיום הראשון שהייתה אזעקה אחת ונפילה אחת, רוב עם ישראל לא יודעים כי אנחנו לא מוציאים את זה לתקשורת, אבל זו העיר הכי בטוחה. אבל אנשים רואים תקשורת וטלוויזיה. פסיכולוג התלווה אליי, יצאנו עם לירון לביקורי בית כדי להרגיע בחורה. היא לא יכלה לשפוך זבל, לצאת מהבית שלה, כי ביום הראשון היא הייתה באופקים אצל אימא שלה וחוותה טראומה. היום היא מתנדבת. או אחת אחרת אומרת לי, "בני, אתה כל הזמן אומר בתקשורת "הגברת ביטחון, הקמת כיתת כוננות, מפקד כיתת הכוננות נמצא פה היום בלי מדים", אבל היא אומרת לי, "אבל אני לא רואה ניידות", לי על האוטו שלי יש צ'קלקה, שאלתי אותה, "מה הכתובת שלך?" היא אמרה לי והגעתי אליה תוך כמה דקות. היא אומרת לי, "איזה קוסם אתה, רק דיברתי הנה ניידת עוברת ליד הבית שלי". אבל תבינו, יוסי אתה המוביל, דיברתי עם שר החינוך, דיברתי עם מנכ"ל משרד החינוך, דיברתי עם מנהל המחוז. הנושא אקוטי. תנו לנתיבות, לשדרות, לאופקים, לעוטף, לקריית שמונה, ורק אחרי זה דימונה. אני לא חיכיתי לכם, הכנסתי עמוק את היד לכיס ושמתי את הכסף כדי לעשות. לא הבנתי, לא ידעתי שתהיה מלחמה אבל הייתי מוכן. בזכות המלאכים שיושבים שם ובזכות אגף החינוך. אז זו הבקשה שלי. המודל הזה תעשו העתק-הדבק ונכון שזה עולה מיליארד שקל לכל הרשויות, אבל תשוו את המודל אחרי שנתיים- -שלוש, המודל גם מאזן את עצמו כי אנחנו שותפים וכל הקופות נכנסות מתחת לאלונקה והדבר הזה חשוב. ברצוני גם להגיד תודה לכם חברי הכנסת, ותודה ליושב ראש, ד"ר מקס פרץ ימשיך מכאן.

רק תסביר איך הוא מעביר את עצמו?

יסבירו חברי הכנסת, מקס יעשה פה סדר, הכי קריטי, ברור לי אנחנו מדברים כסף.

אתה צריך להבין שיש עשרות ועדות בנושא הזה ואין פתרון. אתה עכשיו מביא פתרון.

אתם היום יוצאים עם ארגז כלים בשני פרמטרים. תראו כיצד עיירות הפיתוח - שאני קורא להם הערים המתפתחות - אין "שתו לי, אכלו לי, דחו לי". אז אומרים לי, "בני, יש לך כסף אז עשית. הבאת את המועצה האזורית תמר", אבל זה לא משנה זה מראה מנהיגות וסביב השולחן אתה רואה אנשים ונשים דעתניות, פעילים. יש לי גם ותיקים וגם מאוד צעירים.

אז תודה לכם ואני כבר מחזיר את רשות הדיבור לך יושב-הראש, אני רק אראה לכם סרטון קצר על דימונה.

(הקרנת סרטון)

תודה רבה לחברינו ראש העיר. אני רוצה להודות על האירוח ועל ההזמנה. ועדת החינוך - - -בחודשים האחרונים כבר מספר פעמים על נושא הפסיכולוגים. הנושא עלה ביתר שאת בעקבות אירועי 7 באוקטובר ועלה לסדר היום הצורך של מערכת החינוך שמתמודדת עם מחסור אמיתי בפסיכולוגים, יועצים חברתיים וכל מה שקשור.

הזכרת את נושא השכר הדבר הוא בלתי הגיוני ובוועדה האחרונה כשהתכנסנו ח"כ - - - העלה על סדר היום של הוועדה את מה שקרה פה בדימונה וזה סקרן את כלל הוועדה ואותי ורצינו לבוא ולראות מקרוב, איך אנחנו צריכים להביא את הרשויות המקומיות ואת המועצות המקומיות, את הנושא הזה של השירות הפסיכולוגי בצורה טובה לאורך זמן, משהו שיחזיק. אנחנו מודעים לעלויות אבל זה על סדר העדיפויות גם של ממשלת ישראל וגם כנסת ישראל וגם ראשי הרשויות צריכים לקחת ולהבין איפה אנחנו משקיעים. אני נחשפתי להשקעה הגדולה שלך בני. יכולת להישאר במסגרת דימונה ולהשקיע בה ולהגיד "כאן אני עוצר". אבל אנחנו רואים פעם אחר פעם בנושא הנגב בכללותו והרשויות המקומיות כמה אתה מושקע, והזכרת את זה, סגן יושב-ראש הרשות המקומית, אני רוצה באמת לומר, אני פוגש המון ראשי ערים, הייתי סגן ראש מועצה בעצמי, ולראות אדם שמסתכל לא רק נקודתית על העיר שלו אלא בפרספקטיבה מאוד רחבה ומבין שכשהוא נותן מענה לעיר השכנה הוא נותן מענה גם לעיר שלו ואני רוצה להודות לך באופן אישי על כך. הנושא הזה של שוויון בין יהודי ללא-יהודי לא מדבר אליך, יש פה אזרח שצריך לקבל מענה והוא יקבל אותו. ואני מודה לך על זה.

אני כן רוצה להודות כי בסוף הבאת את המתווה, אבל גם אנשי מקצוע שעבדו, אם זה הפסיכולוגים בעצמם, יועצים חינוכיים, מנהלי אגפים, מנהלי בית הספר, מקס וכולם, אופירה, הגיל הרך, נושא של חינוך מיוחד, הנושאים האלה עולים על סדר היום של הוועדה שבוע אחר שבוע ולא תמיד יש לנו את המענה הנכון ולכן היה לי חשוב באמת לבוא ולראות במו עיניי מה שנעשה.

זה נשמע פנטסטי כשקיבלנו את הדיווח מחבר הכנסת מאיר כהן ואין לי ספק שנצא פה ונחכים עוד יותר כשנצא מדימונה. מקס בבקשה.

בוקר טוב כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת ראש העיר חבריי בעיריית דימונה.

שמי מקס פרץ אני ראש אגף החינוך זה שנה שביעית. לפני כשש וחצי שנים הגעתי לתפקיד, ביצעתי מיפוי מלא של כל המערכת, ראיתי הרבה דברים שצריך לשנות במיידי. ראש העיר ביקש ממני להיקרא לדגל, הצבתי מספר תנאים, כי אני הייתי מנהל התיכון הגדול בעיר, קיבלתי שכר הרבה יותר גבוה ממה שאני מקבל היום אז הצבתי מספר תנאים ולשמחתי אני חייב להגיד היום שמתוך 100% שביקשתי הגעתי ל-180% איתו. שזה מדהים.

נמצאים איתנו כאן ד"ר אילן וירצברגר, הפסיכולוג המחוזי, הוא חלק שותף בפרויקטים שלנו, חגי יהודה מנהל השפ"ח, גלעד הירשבייג מקיבוץ עלומים שעברו טראומה והוא עדיין בנתניה מפונה שם במלונות, הוא מנהל השפ"ק. השפ"ק זה המצאה שלי - שירות פסיכולוגי קליני. זה לא נמצא בשום מקום, ונמצאים איתנו כאן מנהלת מתי"א - תרצה, מנהלת המג"ר -המרכז לגיל הרך – שמרית, ומנהלת הגיל הרך, גני ילדים - אופירה, סגנית של ארינה, ונועם - מנהלת המתנ"ס, ועוד חברים יקרים.

מערכת החינוך בדימונה כללית בדקה לימדה בשיטה המסורתית ולא התקדמנו הרבה. הודעתי לראש העיר ש-70-60% מהכיתות בכל בית הספר היסודי עוברות במיידי למרחב פתוח, ללא גיר וללא לוח. תוך שלוש שנים בנינו 120 כיתות עם מרחב למידה ברמה של סלון ובית מלון, ממש כך. ילדים באים ויכולים לכתוב על הרצפה, להתהפך, לישון, לאכול, מה שבא להם. אנחנו עובדים בשיטה של "כנוסה" - חמש דקות מתוך 45 דקות, ו-40 דקות אנחנו שולחים את הילדים למרחב לאוויר הפתוח ועשר דקות לפני תום השיעור הם מגיעים עם גרפים, עם מסקנות, עם טבלאות, דבר מדהים, בכיתה א' לראות ילד שאומר לי, "איך שאני שופך את החומר הכחול אני רואה שהגרף הזה עולה". אני עדיין מחפש את השם שלו. זה השלב הראשון אחר כך הם מבינים שהם מוסיפים גז או דברים כאלו מה קורה. כך גם בתחומי הביולוגיה.

קיבלתי את העיר עם ארבעה מחוננים בעיר. מנהלת המחוז רצתה לסגור את כיתת המחוננים ביקשתי מבני לבקש ממנה לתת לנו הזדמנות, כעבור שנה היינו עם 430 מחוננים ומצטיינים. עשינו מהפכה. ראש העיר השקיע קרוב ל-4 מיליון שקלים במבנה למחוננים, הוא לא מספיק. אנחנו צריכים להרחיב אותו. החלטתי שילדים בכיתה ב' שעושים את המבחנים של מחוננים, יש כאלה שעל נקודה או שתיים לא עוברים. לקחתי את כל אלה קראתי להם "מצטיינים" ונתתי להם את אותה תוכנית כמו למחוננים, וכך הגדלתי את מספר המצטיינים בעיר. הם מגיעים לתיכונים ברמה מאוד גבוהה. אנחנו רואים עלייה וקורלציה בחמש יחידות מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה. יש גם שבירת תקרה על ידי בנות, מתוך 25 ילדים בפיזיקה ישנן 22 בנות שלומדות חמש ועשר יחידות לימוד בתיכון להמן ובזילמן ובעוד תיכונים. וזה חשוב לזכור.

המערכת שלנו דינאמית ומשתנה כל שנה. אני אדם פתוח, אנחנו משנים דברים, מקיימים ועדות, שינויים, כל מה שהמנהלים מבקשים - אנחנו מקיימים. הם חולמים, אנחנו מגשימים. והחלום הזה בשביל להגשים אותו צריך להביא כסף, וזה התפקיד של ראש העיר. אני מביא לו את התוכניות, הוא מביא הרבה כסף, לפעמים כבר אין לי מה לעשות.

לגבי כיצד אנחנו רואים את הבוגר בדימונה. 60% מתלמידי התיכון בדימונה מנוטרים לצבא. יש לנו כיתות שמחוברות, מנוטרות לצבא. יש לנו מכללה להנדסאים, בגיל 18 וחצי ילד בתיכון מסיים הנדסאי, מתגייס לקמ"ג - פרויקט של הנדסאי גרעין וכימיה בשיתוף הקריה למחקר גרעיני, משרד החינוך וראש העיר שהביא את זה, זה פרויקט חלום שלי באותו בית ספר ואני שמח שאני פוגש אותו. בגיל 18 וחצי מסיימים, מקבלים דיפלומה, מתגייסים לקמ"ג, שלוש שנים משרתים שם בתפקיד ולאחר מכן עובדים בקמ"ג בשכר התחלתי היום של מעל 20,000 ברוטו. זה נותן מענה כל שנה ל-25. לפני 13 שנים פתחתי הנדסאי חשמל. יש בדימונה יותר מ-200 הנדסאי חשמל שאני אחראי על כך שהם קיבלו דיפלומות וכולם עובדים. וביררתי את השכר שלהם, השכר הכי עלוב נע בסביבות 15,000-14,000 שקל לאותם הנדסאי חשמל. חשמל זה אחד המקצועות שיש בו פרנסה אין-סופית.

לגבי בריאות הנפש. לפני מספר שנים המדינה החליטה להעביר את התקציבים של בריאות הנפש לקופות החולים. לצערי הרב, קופות החולים במצב גרוע, אפס. לקחו את הכספים, בנו בניינים, עשו מה שרוצים ובריאות הנפש רק נפגעה, לא קרה כלום. ילד שמסמן לי שיש לו, לא עלינו, מקרה של אובדנות, מראה סימנים של אובדנות וזועק, ראיון אחרי תשעה או עשרה חודשים, אולי הוא יתקבל ואם הוא מתקבל הוא הולך לחדר מיון שם הוא מקבל איזה אקמול עד שהוא יבוא למצב אחר.

לגבי השירות הפסיכולוגי הקליני השאלה שלך איך אנחנו. השלב ההתחלתי היה שראש העיר נתן מעל 2.5 מיליון שקל לשנה הראשונה. הגיע ד"ר אילן וירצברג ואמר, "השירות הפסיכולוגי הקליני הוא לא באחריות משרד החינוך, אני אתן לך פסיכולוגים חינוכיים חצי משרה, חינוכיים אבל במקור שלהם סיימו כפסיכולוגים קליניים. וכך הם עובדים חצי משרה בבית ספר, חצי משרה פסיכולוג קליני. מה הבעיה הם מקבלים 44 שקלים לשעה, שזה לא הגיוני. בא ראש העיר ואמר, "לא יהיה". התחלנו איתם ב-90 שקל לשעה עד 120 שח לשעה, תלוי בהתמחות. בנוסף קיבלנו רישיון לבצע התמחות אצלנו ואז פסיכולוג קליני שמסיים באוניברסיטת ירושלים בא לדימונה ועובר את ההתמחות אצלנו. אנחנו מוסד מוכר. הכסף מגיע בשנים הראשונות רובו מהרשות, ממשרד החינוך מגיעות המשרות ומקופות החולים, שהכירו בנו כגורם מטפל, אנחנו מקבלים ואוצ'ר, יכול להיות 8, 10, 30 טיפולים לשנה. כמו טופס 17.

שאלה שלי, אנחנו יודעם להגיד שבשירות הפסיכולוגי ברמה הארצית גם התקנים הקיימים לא מצליחים לשאת את הצרכים נכון? מה שאתה אומר לי כרגע זה שאתה לוקח את התקנים שיש לך אתה מזהה מתוכם אם יש מישהו שהוא התמקצע בקליני אתה ואמר לו 50% תעשה בקליני. השאלה היא אם זה לא מייצר לך דלתא בשוטף בחינוכי.

יש לי דלתא קטנה לגבי הפסיכולוגים החינוכיים. אם היית מדבר איתי לפני שש נים היינו במצב קטסטרופלי מבחינת כל המקצועות הפרה-רפואיים והפסיכולוגיים. פסיכולוג קליני לא היה לנו, אפשר לומר. אנחנו היום במצב שהגענו לרמה של 85-80% ותוך שלוש-ארבע שנים נמלא את המכסה שלנו. נספר מאיפה הבאנו את האנשים.

ד"ר אילן וירצברגר פסיכולוג מחוזי של משרד החינוך מחוז דרום.

הייתה ירידה בהיקף העסקה של פסיכולוגים בשפ"ח כאן, לא בגלל שמשרד החינוך לא נתן תקנים, אלא כי פסיכולוגים עזבו. ואז באמצעות ניצול התקנים הצלחנו שגם בהתחלה אם הם הלכו ללימודים של טיפול של בריאות הנפש הם הגדילו את מספר הפסיכולוגים שיש סך הכול בשפ"ח כאן, וכך יש מענה הרבה יותר רחב.

אני אציין שלפני ארבע-חמש שנים המדינה החליטה להקים ועדות זכאות ואפיון שמשרד החינוך אחראי להן - - - אנחנו היינו יושבי-ראש הוועדות, הוציא אותנו ושם אותנו חברי ועדה. לא נפגענו, שמו מפקחים מטעם משרד החינוך. המטרה שלהם הייתה לחסוך כסף והנה חטפו על הראש, מסתבר שוועדות הזכאות באפיון האלו הציפו את המודעות לילדים ובשנה שעברה היו לי ארבעה גני תקשורת, אני עם שבעה גני תקשורת גדלתי בשלושה גני תקשורת ועוד שתי כיתות תקשורת זה גידול של 75%. ועדות הזכאות באפיון עושות עבודה יסודית, בודקות את הילדים, את ההורים, את הבית, ביקורים. ובזכות זה הצלחנו להגיע לכמעט 95% מהילדים שבאמת זכאים לחוק חינוך מיוחד. כמובן שילבנו אותם - - - לכל ילד יש את המספר שלו, שזה שווה שעות תקן, סייעת וכן הלאה.

אתה מצליח לתת את המענה בתוך בית הספר, ילד שהולך לשילוב ולא לחינוך מיוחד, אתה מצליח לתת לו את המענה המלא?

יושבת כאן מנהלת המתי"א, המצב היה קטסטרופלי לפני שש-שבע שנים.

כמה נתונים. משנת תשע"ח-2018 היינו עם קלינאית תקשורת אחת בפנסיה עם מרפא בעיסוק אחד וטיפול אישי שניים. גדלנו בשנת תשפ"ב ב-11 והיום אנחנו עם 32 בעלי מקצוע בתחום הפרה-רפואי.

מה מתוך זה הסטודנטים שדיברת עליהם?

לא, הסטודנטים הקליניים לא פה, הקליניקה לא שייכת לאגף החינוך- - - אני אגף החינוך, אימצתי את הקליני.

לא, אבל לפי המודל שהוא אמר כמה מהם מתוך אלה שהוא הכשיר עם המלגה - - -

כולם. כמעט כולם.

כולם. שלנו כולם. 99%.

אנחנו נותנים בונוס שורה וכסף לכל בחור או בחורה הם מקבלים כסף תוספתי. אבל האבסורד, אדוני היושב-ראש, קלינאי תקשורת אחרי שלוש שנים מפוטר ממשרד החינוך כי אין לו תעודת הוראה. וזו אנומליה שאתם תתנו עליה את החשבון, ואגב, בגלל שהם קלינאי תקשורת הם לא זכאים לגמול חינוך, לא זכאים לגמול ריכוז, כלום. זאת אומרת שהשכר שלהם הוא המינימום של המינימום ולכן חייבים היום לתת את הדעת על זה כי בעוד שנה אנחנו נפטר את קלינאי התקשורת, בני, זה חשוב מאוד שהם יקבלו קביעות, כל בעלי המקצוע הפרה-רפואי, יקבלו קביעות ממשרד החינוך. הם לא ילכו ללמוד הוראה, הם לא צריכים את זה, הם לא מחנכים והם לא מורים. הם כמו רופא, ורופא לא צריך לעשות תעודת הוראה. הם נותנים מקצוע רפואי ולכן אני מבקש אחרי שלוש שנים, תדאגו כבר בזמן הזה, כי בעוד שנה הם הולכים הביתה ויש להם איפה לעבוד. כל הקופות - - -

אם מדברים על פתרונות, המהלך שתדבר עליו כעת הוא מהלך לשבע השנים הקרובות - - - של שלוש שנים, איך פעלת בתוך זה?

לא, אנחנו התחלנו לפי שש שנים הם היו סטודנטים, לפני שלוש שנים קיבלנו את הפירות הראשונים, הם עכשיו מסיימים, סוף השנה הזו שניים-שלושה ובעוד שנתיים – עשרה, ובעוד שלוש שנים הם כל ה-30 יפוטרו.

הוא צודק, לפי אופק חדש אתה חייב תעודת הוראה וכל מי שנכנס לאופק חדש חייב את תעודת ההוראה. זה גם במגזר עכשיו כשנכנסנו לחרדי.

אני רק מבקש חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, כל אחד שמדבר תלחצו על המיקרופון כי הכול מוקלט.

בקצרה נתונים על דימונה. יש לנו 571 ילדים במסגרת החינוך המיוחד בדימונה. יש לנו בית ספר לחינוך מיוחד שיש בו 67 ילדים, רובם עם אוטיזם בינוני ומעלה. אנחנו נותנים פה טיפול מהטובים שיכולים להיות. יש לנו רצון עז, יש לנו נהג ל-15 ילדים שאנחנו כל יום מסיעים לבאר שבע, אופקים, לכל מיני מוסדות, "עלי נגב". ראש העיר החליט להקים את כל המוסדות האלה כאן בדימונה. ולתת שירות אזורי לנו, למגזר, לירוחם, לערד, למצפה. על מנת שנבוא לכאן במקום שיתחילו לרוץ בכל מקום.

המעון השיקומי שאנחנו בונים עכשיו.

נכון, ועוד משהו גם ב"עלי נגב" אין כבר מקום קבלה, גם בית אקשטיין אין מקום קבלה ולכן אתם חייבים לתת מענה לבנייה מיידית לתחומים הפרה-רפואיים האלה כאן בדימונה. יש לנו שטח מיועד - - -

בנוגע למה שמקס עכשיו מספר, אני אדבר בכובע של אשכול נגב מזרחי שאני אחראי על המגזר הבדואי שבו. אני קלטתי למעון השיקומי שלנו מהמגזר הבדואי. תבינו, אם אני מדבר עלינו בעיר דימונה שהיא מפותחת, תארו לכם מה קורה ביישובים כמו חורה וערערה. אני אתן לכם רק נתון אחד שתבינו, ערערה בנגב, 199 רופאים ורוקחים. פרופורציונלית זה יותר מבאר שבע ודימונה ביחד. יש להם את ההשכלה, אבל עם הילדים המסכנים והנתקעים והחלכאים יש להם בעיה. ואני מרשה לעצמי להגיד מה דיברתי עם יושב-ראש הוועדה ביום חמישי. לקחתי גם על עצמי את כל ההיסעים של כל המגזר באל-קסום ובנווה מדבר, על אשכול הנגב לא אכפת לי הכסף, הנה אני אומר את זה ליד יושב-ראש הוועדה. אכפת לי שמגיל אפס או מגיל שלוש עד חמש לא היו מסיעים את הילדים האלה של המגזר הבדואי והיום חסכתי מיליונים של שקלים למדינת ישראל במגזר. מיליונים של שקלים. אם הייתי רץ בפריימריז של ערערה ושל חורה הייתי במקום הראשון בפריימריז במגזר הבדואי. אבל מגיע להם.

כשראיתי את חבר הכנסת פה אמרתי לו "כל הכבוד שהגעת". מעטים החברי כנסת שמעניין אותם להתעסק בחינוך ולהתעסק ברווחה. אלה דברים חשובים. אז אני זועק את הזעקה של כל הנגב המזרחי. זו זעקה רצינית. לפני שבועיים שלושה לקחתי את הבכירים שלי לצפון וראיתי מה בני מובחר עושה במבואות חרמון, ויש עוד דבר, ילדים עד גיל 21 נזרקים לרחוב. מקס כשהיה סגן ראש עיריית דימונה מרכז הקים פה מפעל שיקומי רב נכותי. אמרתי למאיר כהן, "גיל 21 להורים שאין להם עבור הילדים שלהם הם נשארים בבתים שלהם או שזורקים אותם". - - - זה חוק חינוך חובה לילדים האלה, מגיל 21 שום רשות מקומית לא אחראית על הדבר הזה. למשל הפעילו את החוק, 5% במוסדות ממשלה או מוסדות שירותים מוניציפליים צריכים להעסיק בעלי צרכים מיוחדים. אתם יודעים כמה העיר דימונה מעסיקה? 18.5%. כל ענף הגינון המשקם עובד אצלי פה, כל בעלי הצרכים המיוחדים. אצל אופירה ארבע סייעות עובדות בגנים. אף אחד לא זועק, רק מעניין אותם כמה תעודות בגרות, לא נעים לדבר על הדברים האלה, זה לא פופולרי.

אבל אתם, אתם חברי הכנסת, אתם ועדת החינוך, מוכן לעזור לך, מכיר את קטי, מכיר חלק מחברי הכנסת, זה בקדמת הבמה, הזעקה שלי גדולה יותר לנתיבות, לשדרות, לאופקים, לעוטף, לקריית שמונה. הייתי שם, עיר רפאים רבותיי. לשקם עיר כזו, בארצות הברית לוקח בין שנתיים לשלוש, במדינת ישראל שבע שנים ייקח לנו לשקם אותה.

ולכן אני חושב על המחר מה נעשה איך נעשה, וזה התפקיד שלך אדוני היושב-ראש, ושלכם חברי הכנסת. לא אכנס לפוליטיקה עכשיו, אני פוליטיקאי בדיפלומה אבל זו הזעקה שלכם, פה הכסף. פה צריך לשפוך את הכסף לפסיכולוגים, לשפ"חים, לדבר הזה, לכל אלה שאין להם חוץ מאשר ההורים שלהם, נחרב עליהם עולמם, הורה שיש לו ילד בעל צרכים מיוחדים, מנותק ומשותק לגמרי, ואם יש להם שניים אז שני ההורים לא עובדים.

אני מודה לחברי מועצת העיר, לשי, תודה לסגנים שלי, תודה למנהלי האגפים שלי, אמרתי להם "רק תגידו לי למה צריך כסף", במקום לעשות מדרכות ופארקים, במקום לעשות את כל הדברים האלה צברנו את הכסף לדבר הזה אבל לא לכל ראש עיר יש את הדבר הזה. תודה.

אני רוצה לסיים בכך שחשבנו שהמחסור בפסיכולוגים קליניים הוא קטן. תכף אראה לכם מצגת קטנה שתראו על המרכז עצמו, כשפתחנו את המרכז הקליני לפני ארבע שנים בערך, ועדות הזכאות באפיון נתנו מענה לכל תושבי דימונה, שהמתינו שנה ושנה וחצי לסורוקה. תוך חודש פתרנו. פתאום בגלל המודעות ישנה הצפה והמתנה עוד פעם, אנחנו במחסור גדול ואדיר. במקצועות הפרה-רפואיים אנחנו כרגע עם קרוב ל-15 או 17 משרות פנויות, מרפאות בעיסוק ודברים כאלה, כך גם עם הפסיכולוגים הקליניים. לאור הגדילה ראש העיר בונה קומה שנייה – אתם תראו קומה שתהיה רובה ככולה עבור החינוך המיוחד והתחנה הפסיכולוגית, יחד עם מתי"א, גם טיפת חלב תהיה שם, כך שיהיו מקושרים אלה בין אלה וזה גם יהיה מודל שבעזרת השם כשנסיים תבואו לעוד ביקורת. אני מבקש אם אפשר להעביר לשירות הפסיכולוגי הקליני.

בבקשה גלעד.

תודה. אני לא כל כך בענייני הרצאות אז אני מתנצל מראש. אני מודה על הדיון הזה, הנושא הזה הוא מאוד חשוב אז תודה שהעליתם את זה לסדר היום. אני אדבר גם על כמה דברים שהוזכרו פה מעט, אבל נעשה פה סדר מסוים.

בשנת 2019 השירות הפסיכולוגי-חינוכי בדימונה היה במחסור קיצוני של כוח אדם. חוץ ממנהל השירות הפסיכולוגי – יהודה - שהיה פה, היו חמש פסיכולוגיות מאוד ותיקות על סף פרישה, אני חושב שרובן לא התמחו בכלל בפסיכולוגיה חינוכית. סך הכול איוש התקנים עמד על פחות מחמישה אחוזים של התקנים. זה צד אחד של העניין.

הצד השני כמו שנאמר פה זה שלא היו פה בכלל שירותים של בריאות הנפש לילדים ולנוער. אפס. המרפאה היחידה שהייתה זמינה לתושבי דימונה הייתה בבאר שבע במרכז טל, עם תורי המתנה של שנה וחצי. זו הייתה התמונה בתחילת שנת 2019. הגורמים השותפים שלנו בהנעת כל הפרויקט הזה, כמובן בני שכמו שאמר הכניס את היד לכיס והיה שותף מהרגע הראשון, יחד עם ד"ר מקס, מנהל החינוך ויהודה מנהל השפ"ח, ובאמת מההתחלה מי שהביא אותי לסיפור היה אילן, הפסיכולוג המחוזי של מחוז דרום. אני בכלל לא מדימונה בעבר נסעתי שעה ורבע היום אני נוסע שעתיים ורבע כל פעם שאני בא. ויצרנו שותפות גם עם הפסיכולוג הארצי שזה מר גבי פרץ עם קופות החולים שגם הן היו בישיבות ההקמה, והפסיכיאטר המחוזי, כולם היו חלק מזה.

היעדים שהצבנו היו קודם כל להגדיל את מספר הפסיכולוגים החינוכיים הקבועים שעובדים בשפ"ח דימונה. המטרה השנייה להגדיל את הזמינות והאפשרות לקבל מענים ציבוריים - - -

רק תגיד שנייה, מבחינת האבחנה אמרת 50%, כמה זה במספר? התחלת עם חמישה ואחר כך אמרת פחות מ-50%. כמה במספר? - - - -

היו לנו תשעה תקנים.

הוא מדבר רק על השפ"ח, לא שפ"ק. היו לו תשעה תקנים, חמישה היו של כמעט לקראת פנסיה רובם - - -

היו חסרים לו חמישה?

לא היו חסרים, לא. - - -

אני אסביר, למשרד החינוך יש הגדרה של תקנה לפי מספרי ילדים, רמת הכיסוי בדימונה באותו זמן הייתה למטה מ-50% כאשר הממוצע הארצי הוא מעל 70.

מה המודל בעצם איך בנינו את המודל. הרגל הראשונה או השנייה של המודל, תלוי איך לוקחים את זה, הייתה הקמה של מרפאה לבריאות הנפש לילדים ולנוער, שמוכרת להתמחות בפסיכולוגיה קלינית. זה מה שעשינו וזה היה לא פשוט ברמה הבירוקרטית – משרד הבריאות, מועצת הפסיכולוגים הקליניים - ירקנו דם בעניין הזה. בנינו מסלול התמחות ייחודי שפסיכולוגים עושים בו התמחות כפולה, גם בפסיכולוגיה חינוכית וגם בפסיכולוגיה קלינית, והם עובדים במשרה מלאה. את ההתמחות החינוכית הם עושים בשירות הפסיכולוגי-חינוכי אצל יהודה ואת ההתמחות הקלינית הם עושים במרפאה שיושבת באותו מבנה, ונהנית מהרבה מאוד משאבים.

הצענו מסלול ייחודי ומה שמיוחד בו זה הסנכרון הזה בין השירות הפסיכולוגי-החינוכי ובין המרפאה, הסנכרון מקל על המתמחים בהתמחות הכפולה שהיא התמחות לא קלה של ארבע שנים. היינו צריכים לנצל אקטיביות.

תן את המצגת הזאת עכשיו למשה איך שהוא יוצא מפה הולך לבצלאל סמוטריץ' אני בטוח שהוא יביא כסף - - -

איך יצרנו את האטרקטיביות להביא את הפסיכולוגים הקליניים לפה? כל מי שהגיע בסוף הם לא תושבי דימונה, אלה אנשים שלמדו באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת בן גוריון, רובם גרים במרכז, חלק גדול מהם העתיקו את מקום מגוריהם.

יצרנו משרה מלאה עם משכורות יחסית גבוהות, ודאי למתמחים קליניים, באופן יחסי למה שמציעים במקומות אחרים. עשינו השקעה מאוד גדולה בהתפתחות המקצועית, בהכשרות, בהדרכות, באיכות הצוות. עבדנו מאוד קשה להביא אנשים טובים, שדווקא יש פה באזור אבל היה צריך לתגמל אותם, לעזוב קליניקות פרטיות ולבוא לעבוד איתנו. עוד דבר שדרבן אנשים לבוא זה השליחות, דיברנו במונחים של שליחות. הפסיכולוגיה הציבורית קרובה לליבי וכך חשים אנשים רבים. כשרואים את המצב אנשים אומרים שצריך לעשות משהו וגם ההתמחות הכפולה הייחודית שיצרנו יוצרת איזו אטרקטיביות.

אפשר לשאול שאלה, בני, לגבי הסיבה שוב תחזור שנייה אחת.

סעיף הראשון גמישות של עיריית - - -

לא, - - - -אתה מעלה כאן משרה מלאה עם משכורות גבוהות ודיברת פה מאיפה החלק הזה מגיע? התחלת עם 44 שקלים והעלית ל-120 - - -

שאלה טובה הוא שואל. אני באתי לגלעד ולחגי ולמקס פרץ וביקשתי שיעשו לי תחשיב כלכלי מה אנחנו צריכים כדי להקים את כל הפרויקט הזה. צברתי מכסף שוטף של עיריית דימונה 2.5 מיליון שקל ושמתי, הכנסתי עמוק את היד לכיס. אני חייב להגיד לזכותם, בינתיים אני לא רואה אבל הוא אמר לי שבעוד שלוש שנים נגיע לאיזון תקציבי לדבר הזה.

איך?

אני אסביר לך איך ברגע שהקופות ייכנסו.

נכנסו, נכנסו.

מקס אמר בפתיח שלו מה קרה. מדינת ישראל, אפילו בלי לשים לב, נתנה את כל הכסף, העבירה הכול לקופות החולים. הקופות עשו אפס ואנחנו הבנו שאם לא ניכנס, הזמנתי את כל מנהלי המחוזות של כל הקופות אצלנו ואמרתי להם, "זה התנאי, תנו לנו, אנחנו נפעיל את הדבר האלה". והקופות שמות כסף לדבר הזה, הן הבינו, עד היום הם לא טיפלו ולא שמו כסף, הפסדנו פעמיים את הדבר הזה. היום לקחתי את הפסיכולוגים של מחוז דרום שהגיעו לפה, שמנו שולחן עגול, הבנתי, כשאתה אומר לאדם "אין לך בעיה תקציבית, קדימה, תפעל", הם הכינו תוכנית עבודה מקצועית ברמות הגבוהות ביותר, צריך להיות מודל שלכם לגבי כל 250, והינה אני אומר את זה פה, להתחיל עם המגזר הבדואי - הם לא יודעים בכלל מה אנחנו מדברים. אין להם מושג מה זה הדברים האלה. אם אצלי, שזו עיר של אשכול חמש ואני עוד מעט עולה לאשכול שש, זו עיר מאוד חזקה עם מודעות יותר גבוהה, ואני נכנס מתחת לאלונקה למען כל המגזר הבדואי, אתה יודע שיש לי פה חדר מיון קדמי? אתה יודע מי כל העובדים שלי? כולם מהמגזר הבדואי.

הבאתי שלושה פרופסורים מאוניברסיטת בן גוריון, הבאתי את פרופ' גידי סער שיצא לגמלאות, אבנת עובד עכשיו בטיפול נמרץ, הבאתי את פרופסור איליה, שהם מתכללים את זה כל שלושת הפרופסורים האלה, עלו לי כמו חמישה.

ישבתי עם שר הבריאות בשבוע שעבר, אמרתי לו, "תגיד לי מה אני מחליף? את משרד הבריאות? את משרד החינוך? - - - מיליון וחצי שקל לתיאטרון שלי, אם אני רוצה אנשים איכותיים פה בעיר הזאת אני צריך לתת להם תאטרון, אני צריך לתת להם חדר מיון קדמי, קאנטרי קלאב, אני צריך לתת להם את כל מגוון השירותים שלא ייצאו. אתה יודע שאני בונה מרכז ממשלה על חשבוני? למה אני צריך לבנות את זה?". משרד הפנים, משרד האוצר, משרד התחבורה - הכול על חשבוני והם לא משלמים לי שקל אחד.

מרכז הפעלה חדש.

מרכז הפעלה, אני אראה לכם עכשיו, בניתי לפני המלחמה, הקמתי מרכז הפעלה ב-26 מיליון שקל. חשבו שאני מטומטם או מגלומן, לאיזה צורך שיהיה, הוא מוגן גם אטומית, כי אנחנו כאן סביבנו, אנחנו נעשה סיור ונראה את כל הדברים האלה.

שואלים אותי מאיפה הכסף הזה, כל הכסף הזה הגיע מהסכם דן. ידעתי לנתב את הכסף שלי נכון והכסף השני שהגיע לי הגדול - - - נכנסתי, הקריה למחקר גרעיני הייתה משלמת לי מיליון שקל - - - תסביר לבצלאל אל תהיה תקוע - - -

בסוף לפי מה שאתה מציג עכשיו ביחס הזה של עבודה עם פסיכולוג באופן מוסדר - - - עם דרישה, אתה מגיע לאיזו השלמה אולי לא מאה אחוז אבל - - - היא מתכונת מצוינת היא קיימת עכשיו למה לא להמשיך?

אני תכף אראה שקף בעניין של מקורות המימון - - -

תעביר לו את כל המצגת, שייקח אותה עכשיו לשר האוצר.

אז באמת הנכונות והגמישות של עיריית דימונה אפשרו לזה להתחיל ולהתממש, כמו שבני אמר בכל היבט. יש פה היבטים בירוקרטים ותקציביים. היו גזבר ומחלקת החינוך, ובראש את בני שבאמת הקציאו משאבים גדולים להתחיל את זה ולא פחות מהם הפסיכולוג המחוזי שהיה שותף מלא בעניין הזה כולל הקצאת תקנים ותקנים זה כסף בסופו של דבר אם הוא מקצה תקן מלא לפסיכולוג שעושה התמחות קלינית וחינוכית זה עוזר לממן את הדברים. תמונת מצב עדכנית של השפ"ח ביחס ל-2019 היום חוץ ממנהל השפ"ח במשרה מלאה - יהודה - יש עוד 11 פסיכולוגים באחוזי משרה משתנים, רובם מתמחים. יש גם סטודנטים שבאים מאוניברסיטת בן גוריון והאוניברסיטה העברית לעשות אצלנו את הפרקטיקום - - -

אתה יודע אתה צריך לתת את ההשוואה, אתה מדבר על כוח האדם אבל חברי הכנסת לא מבינים את ההשוואה מול בתי הספר, שזה הדבר הכי משמעותי. כי זה אומר אם אני מסתכלת על עיר כמו בית שמש או לוד, שאני מכירה טוב-טוב, יש פסיכולוג אחד על כמות של שבעה-תשעה בתי ספר. ההשוואה הזו לא מודגשת פה ולדעתי זה הדבר הכי חשוב. הכמות - - - אתם מדברים על הכמויות ואנשים פה לא מבינים.

המצב היום הוא פחות טוב, לפני שנה היה לנו כיסוי מלא של כל מסגרות החינוך.

<< דובר > >

מעל 100 אחוזי כיסוי מדימונה.

בכל זאת, אתם שונים שתבין - - -

קטי רוצה להשוות, כי היא הרי מכירה, היא נולדה וגדלה בלוד ועשתה את רוב חייה בבית שמש, יש לה השוואה לשתי ערים והיא גם באה מהתחום המוניציפלי ומכירה את זה באופן אישי, מעבר לזה שהיא מורה ומחנכת בישראל ותואר שני ומרצה.

זו מהפכה, זו מהפכה אמתית, מה שנעשה בדימונה אני חושב שזה מדגם עד לפני שנה או שמונה חודשים, היו לנו שמונה אחוז בגלל הגדילה, אנחנו נצמצם את הפערים תוך כדי. הנה אני אומר הגזבר לא נמצא פה אבל אני מתחייב לקיים את זה. אבל בואו נתקדם כי אני רוצה שחברי הכנסת יתייחסו ונצא לסיור.

המספרים האלה לא קיימים אפילו בתל אביב.

ברור - - -

ומספר הילדים שמטופלים הוא חסר תקדים ברמה הארצית.

גל זה באמת החלק השני - - - היום יש לנו ארבעה מדריכים פסיכולוגים קליניים, שלושה מומחים, שמונה מתמחים פסיכולוגים קליניים, עובדת סוציאלית, פסיכיאטרית ילדים ונוער שמגיעה שלוש או ארבע פעמים בחודש, מטפלת באמצעות בעלי חיים, מטפלת באומנות, שישה סטודנטים - - - מהמגמה הפסיכולוגית קלינית באוניברסיטת בן גוריון, סטודנטית ל - - - תרפיה מאוניברסיטת חיפה, סטודנטית לטיפול באומנות מסמינר הקיבוצים, כולם גרים פה באזור ומגיעים.

יש כ-160 ילדים לא פעם גם ההורים שלהם מקבלים טיפולים - - - במרכז הטיפולי הקליני טיפולים ארוכי טווח, שזה הרוב, טיפולים ממוקדים וקצרי טווח, טיפולים קבוצתיים, ליווי ומעקב פסיכיאטרי, טיפולים דיאגנוסטיים שונים, נכנסנו גם לאבחוני אוטיזם, E.S.D לאחרונה. והכול דרך שירות ציבורי בלי השתתפות של ה- - - בכלל. יש לנו כ-80 ילדים שנמצאים בשלבים שונים של המתנה.

מקורות המימון. יש לנו את עיריית דימונה שבאמת מכסה את כל מה שצריך גם בעניין של המשכורות, מה שנשאר אחרי, יש גם כמובן את המבנה את השירותים הנלווים, אנחנו יושבים יחד עם השירות הפסיכולוגי - - - באותו מקום. תקנים דרך השירות הפסיכולוגי יוצאים ממשרד החינוך לפסיכולוגים שעושים התמלחות כפולה, כמו שאמרנו פסיכולוגים שעושה התמחות קלינית וחינוכית מקבלים תקן מלא דרך מחוז דרום וזה נכנס כמימון. קופות חולים חתמנו עם שתי קופות חולים בדימונה, הסכמים גם היו לא פשוט בכלל, הם לא עשו לנו שום הנחה אנחנו ותל אביב מקבלים אותו דבר. היינו צריכים אותו דבר וחתמנו איתם על הסכמים, הם עובדים עם טופסי 17 עם "מכבי" ו"כללית". כל מי שמגיע אלינו לטיול במרכז עובר דרך קופות החולים וחלק מהעניין של שעות ההדרכה גם ממומן על ידי משרד החינוך, כל הפעילויות - גם השירותים הפסיכולוגים החינוכיים וגם המרכז הטיפולי. זה איכשהו מאזן את זה, הגענו למצב של איזון אם אנחנו עובדים בצירוף גם של תקנים דרך שפ"י וגם של קופות החולים. מי שמפעיל את זה זו הקרן לפיתוח דימונה, לא העירייה.

תאגיד עירוני.

כן. יש לנו הרבה אתגרים בסיפור הזה. קשה לנו לגייס מתמחים חדשים. יש שחיקה בשכר, יש המון תחרות על מתמחים. אם יפתחו עוד מקום כזה יותר קרוב למרכז, יהיה לנו הרבה יותר קשה. אנחנו קצת חסרים גם בפסיכולוגים חינוכיים וגם בפסיכולוגים קליניים. אנחנו חסרים וצריכים עוד. קשה לגייס, האטרקטיביות נשחקת. יש לנו קושי ברגולציה לשלם לפסיכולוגים חינוכיים. אגב, מסתבר שכיוון שהם פסיכולוגים קליניים תחת הכותרת הזו ברשות, אי אפשר לשלם להם יותר. פסיכולוגים חינוכיים כפופים להסכמים עם הרשויות, שבהן באמת השכר הוא שכר רעב. וגם כשאתה תאגיד עירוני אתה לא יכול לזוז מזה. וזו בעיה רצינית. - - - ולא דיברנו בכלל על פרה-רפואי כמו עובדים סוציאליים ומטפלים באומנות, שאנחנו מאוד נעזרים בהם אבל אנחנו יכולים לשלם להם רק מה שהעירייה מאפשרת וזה שכר רעב, זה לא שאין את הכסף, זה הרגולציה של משרד הפנים שלא מאפשרת. יש את העניין שמקס דיבר עליו שעם האוכל בא התאבון. בהתחלה אנשים אמרו "מי יבוא?" והיום יש כל כך הרבה, אז אפילו שאנחנו - - -

אמרתי שהם יבואו עמוק יותר ממה שחשבנו, ממש עמוק.

היתרון הוא שבסוף התהליך נקבל אותם בסדר, ולא שהם יעלו הרבה יותר גם למדינה אחר כך.

את זה תגידי לביטוח הלאומי. הביטוח הלאומי פה לקח עשרה צעדים אחורה. כשהייתי מנהל תיכון הייתה לי כיתה של 25 ילדים שאם אני לא הייתי נותן להם מענה הם היו עבריינים. אני החלטתי, הלכתי לביטוח לאומי, אני אישית גייסתי 300,000 שקל מביטוח לאומי כל שנה. נתתי מדריך, מורה, חונך, שיעורים פרטיים, כל ה-25 התגייסו, רובם ליחידות קרביות, אפס תיקים במשטרה, עשיתי פיילוט, לצערי ביטוח לאומי אמר, "מצטערים נגמר הכסף", והנה הם חזרו שוב לסורם.

היום יש לנו סך הכול בערך 140 עד 180 ילד שאנחנו רואים בשבוע במרכז הטיפולי, תור המתנה עומד על יותר מחצי שנה כך שלמרות שיש לנו הרבה, עדיין חסר. והנושא של ההשתתפות משרד הבריאות וקופות החולים - בעניין הזה באמת שערורייתי בעיניי, עיריית דימונה ומשרד החינוך שמים הרבה כסף בשביל שהעסק הזה יעבוד ומשרד הבריאות וקופות החולים לא מספיק, ממש לא מספיק. ובעניין הזה צריך לעשות משהו, אני לא יודע מה.

קופות החולים הפכו אותנו לקבלן משנה במחיר מינימום, את זה חשוב לדעת. צריכים לעלות את זה.

נגיד תודה לכל הצוות – גלעד, מקס, הפסיכולוג הראשי של מחוז דרום, נועם, לירון, חגי, תרצה, גברתי מנהלת הגיל הרך וגם לך מנהלת מחלקת הגנים ואחרון חביב מקס. באמת תודה, כמה שחשבתי שאני מכיר את זה עשיתם כבוד לעיר דימונה. כשאני רואה את המצגת הזו, המלצתי ליושב ראש הוועדה ולחברים שאף אחד לא בורח, אנחנו יוצאים לסיור והולכים לארוחת צוהריים, זה על חשבון עיריית דימונה, זה בסדר, מותר לכם לפי הכללים והכול כשר. יוסי זה כבוד בשבילנו שראש הוועדה וחברי הכנסת הגיעו לכאן, זה לא מובן מאליו אבל יש לכם כרגע פיילוט לעשות בכל מדינת ישראל.

ואתה משה, ואני חוזר ומסכם איתך, אתה פיבוט מאוד רציני, ואני לא אכנס לפוליטיקה אבל אני חושב שתוביל יחד עם חברי הוועדה ויושב-ראש הוועדה להגיד לבצלאל, שר האוצר, ואני מכיר אותו באופן אישי עוד כשהוא היה מנהל מתנ"ס, אז אני שומר לו חסד נעורים, הדבר הזה הוא חשוב לכולם, חשוב לכל חברי הכנסת וחשוב לנו כחברי מועצת העיר.

מילה אחרונה מחברת מועצת העיר והממונה על הרווחה, הגברת מרינט וקנין, בבקשה.

אני שמחה מאוד להיות כאן, קטי הייתי אצלך בלשכה כשגדעון סער היה שר החינוך. מה ועדת החינוך של הכנסת עושה בשביל ילדי הריטלין? למה זעקתם לא נשמעת? אני מלווה את הסיפור הזה מ-2009 ועד הרגע הזה - - -

תגידי איפה את עובדת כרגע בואי נשמע.

כן, אני חברת מפלגת העבודה 50 שנה. לפני שלושה חודשים התפקדתי לליכוד, הייתי חברת לשכת מפלגה בשביל בני ביטון, כי עבדתי עם ארבעה ראשי ערים, אני 35 שנה בפוליטיקה, אני בת דימונה, אבל מהפכה כמו זו שעשה בני ביטון בדימונה - אין. אין דברים כאלה.

אני מלווה אותו, הלכנו לכמה ערים וכל ראש עיר זועק לבני שיעזור לו. "מה קורה עם ילדי ריטלין?" ההורים עובדים, הילד לוקח את הקונצרטה או ריטלין בבוקר, זה מחזיק בדיוק שלוש וחצי שעות. משחררים אותו, משעים אותו לשלושה ימים, מתחיל להסתובב, סמים, אלכוהול. חבר'ה, תתעוררו, מדובר בילדים.

אני חברת מועצת עיר ממונה על אגף הרווחה בהתנדבות, אני עובדת עם עמותת SOS, אני מנהלת את מערך הילדים בסיכון במגזר הבדואי יש לנו 15 מועדוניות, 1,250 ילדים. ואני רוצה להזמין אתכם לראות. אני באה לתת תקווה לעתיד טוב יותר לילדים האלה. הם מופלים, היו מופלים לדורותיהם ואנחנו באים לתת תקווה. תודה.

תודה. דברים חשובים. אני אכנס ועדה משותפת עם ועדת הסמים והאלכוהול בראשות בועז ביסמוט, נראה את ההשלכות הישירות של באמת ילדי ריטלין שמעים ומגיעים ככל הנראה לאיפה ש- - - -אני אמנע את הסיכום ואני אתן התייחסות קצרה לכל חבר כנסת סביב הנושא. כבר בשבוע הבא אנחנו נכנס כנס חירום לנושא. הפסיכולוגים והיועצים החינוכיים וגם ח"כ מאיר כהן ויו"ר ועדת הבריאות - יוני משריקי. ואנחנו נשב גם - - - היה אמור להיות סיור.

תגיד לו שהיה אמור להיות סיור. היינו אמורים ללכת לסיור מקביל בוועדת בריאות ובחרנו לבוא לפה.

נכון, באמת כי היא וח"כ שקלים גם חברי ועדת בריאות. אני מודה לכם על זה. בבקשה.

תודה רבה ראש העיר על האירוח ויישר כוח לך ולכל הצוות שלך על כל העשייה שלכם. זה מוכיח שאם רוצים זה אפשרי ואתם עושים את זה טוב מאוד. אתה לא צריך להתנגד להצטלם כשאני נמצא כאן כחלק מהוועדה והסיור כי קודם כל אני איש הנגב וכשאני מדבר על הנגב אני מדבר גם על אוכלוסייה ערבית וגם על היהודית. הרבה מדברים על פיתוח הנגב ולא תמיד מסתכלים על אוכלוסייה בדואית. בשנה האחרונה דובר רבות בחברה הישראלית על ישראל הראשונה וישראל השנייה. אני אומר, יש ישראל השקופה, שזה הבדואים בנגב שאף אחד לא רואה אותם ולכן כשמדברים על הקשיים גם בשירות הפסיכולוגי והעזרה הנפשית באירוע הקשה שכולנו חווינו גם ערבים וגם יהודים וכולנו שילמנו גם מחיר. האוכלוסייה הבדואית אילן יושב פה ומכיר את המספרים יש מחסור אדיר בכל השירות הפסיכולוגי חינוכי גם קליני, גם הייעוץ החינוכי בתוך בית הספר, בהיעדר תקינה ממשרד החינוך, וגם לעזור לאנשים בכל הנושא הזה במיוחד בכפרים הלא מוכרים, ואתה מודע לנושא הזה, אדוני ראש העיר, וגם דרך האשכול אתה מנסה למצוא פתרונות.

לדעתי הפתרונות המוצעים לא יעבדו במצב הקיים. על נושא הנגב אני אשמח לפגוש אותך ויחד נחשוב על פתרונות כלליים, כי אם מדברים על חינוך אי אפשר רק לדבר על חינוך ולמצוא פתרונות רק לחינוך הכפרים הלא-מוכרים, צריך להיות פתרון כולל גם ברווחה, גם בתחבורה, גם בבריאות וגם בכל התחומים ויש על מה לדבר בנושא.

לגבי העשייה בתחום הזה שעשיתם בדימונה, גם אני בא מתחום החינוך. אני הייתי מנהל אגף חינוך בחורה 23 שנים והרבה דברים שאתם פיתחתם בדימונה אפשר לעשות הקבלה עם חורה. זה מוכיח שאפשר לעשות את הדברים. אם אני הצלחתי כמנהל אגף חינוך בחורה, בהתחלה הייתי שולח ילדים בעלי צרכים מיוחדים לדימונה לבית הספר שלכם. כשראיתי את מערך ההסעות והעלויות, יזמתי ופתחתי בית ספר לחינוך מיוחד. כשראיתי מחסור במענה לילדים בעלי אוטיזם במגזר הבדואי בכלל פתחתי בחורה את בית הספר הראשון לבעלי אוטיזם במגזר. כשהיה צריך גם למחוננים פתחנו בית ספר למחוננים ומרכז מחוננים בחורה, הראשון במגזר הבדואי. כשהיה צריך לפתוח את מתי"א, פתחנו גם מתי"א. ולכן בני, אני אישית אומר לך פה לפני כולם, אם אתה עשית את זה בדימונה, אני עשיתי את זה בחורה, בוא נעשה את זה לטובת כל הדרום - הערבים והיהודים.

פעם אמרו את הקשה אפשר לעשות במיידי, הבלתי אפשרי ייקח קצת זמן. בוא נעשה את זה יחד.

תודה רבה. אושר.

תודה רבה אדוני יושב-הראש, אדוני ראש העיר.

אני כאן אורח, אני לא חבר ועדת החינוך, אני חבר ועדת הבריאות. אבל היה לי חשוב להגיע לדימונה כדי ללמוד ולראות מה נעשה כאן. בשיחה מוקדמת שהייתה לי עם ראש העיר הסברתי שיש לי מקום חם לעיר דימונה, בתור בן לאימא שהגיעה לכאן בסוף שנות ה-50, אחרי שמשפחתה עלתה מאיראן והתיישבה בירוחם. אמי גדלה בירוחם ועבדה במפעל כיתן בדימונה. היא מאוד שמחה שאני מגיע לכאן.

באתי להקשיב וללמוד. מאוד מרגש וכיף לשמוע על העבודה שנעשית כאן. אתם משאירים לנו כאן הרבה שיעורי בית לעשות ויש כאן נושאים שחופפים עם ועדת הבריאות, למשל נושא מרכזי החוסן והפסיכולוגים. זה נושא שנדון רבות גם בוועדה אצלנו בימים אלו. אני רוצה להיות לכם אוזן קשבת בכל מה שאפשר, לבוא ולעזור ולפתור. אני מניח שיש כאן קונצנזוס רחב ונמשיך לשתף פעולה בעזרת השם יחד. תודה רבה לכולם.

חברים אני רוצה להחזיר את המקצועיות לזה. אתם חייבים להכניס את מספר התלמידים למצגת הזו. כי רק ככה אפשר יהיה לעשות השוואה בין מקומות אחרים בארץ.

שומעים "דימונה", לא כולם יודעים אפילו איפה זה, גיאוגרפית זה בדרך לאילת. לעיר הזו יש אצלי מקום מאוד חם בלב כי כשעברתי לכאן מבית שמש הבנתי את ההשוואה הבלתי ניתנת להבנה כמה השקעה יש פה וזה לא מפתיע אותי. אולי החברים פה מופתעים מהנתונים, אני לא מופתעת כי כשהגעתי לכאן כמורה חיילת הייתי בטוחה שאני באיזשהו שלב אשנה את המקצוע שלי למשהו אחר. לא עניין אותי חינוך. אבל האהבה שלי לחינוך צמחה פה. כי פה היה כוח אדם מדהים. אני לא יודעת מי מכם מכיר את המנהל של בית ספר דקלים, רביד. הוא היה המנהל שלי והוא גרם לי להתאהב בתחום החינוך.

יש לכם פה אוצר וזו עיר ואם שיכולה לתת מודל ודוגמה לכל עיר אחרת בישראל. כי פה נעשית עבודה מתוך אכפתיות גם של הפורום שמנהיג את העיר הזו וגם של אנשי המקצוע. המצגת הזו היא מאוד צנועה, היא חייבת להיות אחרת כשמשווים את מספרי התלמידים וכוח האדם שיש פה, וזה נדיר, אין את זה.

אני יושבת-ראש השדולה לבריאות הנפש ומניעת אובדנות. אני מקבלת את הילדים האלה בסוף הדרך, לצערי הרב, עם הנתונים המאוד אכזריים .אתם עושים את המניעה, אתם מונעים מהם להגיע לקצה ואת זה אתם צריכים לפמפם ולהגיד לכל מי שמגיע לעיר הזו. כי זו עיר שיודעת לתת מה שהרבה אחרים לא עושים. תודה.

זה מאוד מרשים, אני חייבת לציין, היוזמה, הרצון, ההתגייסות, התוכניות להביא כספים. אני גם מגיעה מהמוניציפלי ואני יודעת עד כמה זה לא מובן מאליו אבל יותר מזה, אדוני ראש העיר, מה שהרשים אותי הכי הרבה זה שאתה לוקח אחריות.

גם כמי שחיה בנגב, ואנחנו כולנו פה אנשי הנגב, לקיחת האחריות, כי יש פה עתיד משותף, אי אפשר להתייחס רק אלינו לבדנו. יש פה עתיד משותף בנגב.

לפני שלושה שבועות עשינו סיור במערכת החינוך באל-קוסום. שם עוד חולמים על שירותים. לקיחת האחריות היא באמת לא מובנת מאליה ואני אשמח לעזור בכל מה שאפשר. תודה.

אחרון חביב, משה סולומון, שר האוצר, בבקשה.

אנחנו מוצאים בפרשת השבוע מקץ ביטוי, "איש החלומות". כך אני רואה את בני. אני מכיר את בני וזכיתי להתלוות אליו בעבודה הרבה שנים, ויש לי פה צוערים מדהימים, כשאנחנו עושים את ההשמה כולם בני דימונה - - - להרבה מאוד צוערים יש תוכנית להיות שוטר מקומי וכשצוערים אומרים, "אנחנו רוצים להיות כאן", זה אומר שיש להם משהו לתרום וגם להיתרם כאן.

ראש עיר שרואה את התפקיד הבא שלו כפסיכולוג או עובד סוציאלי, הוא שחקן נשמה וכשיש אפילו רק שחקן נשמה - אפשר לשנות הכול. יש עוד הרבה להגיד אבל נשמור לבוא העת. יש הרבה שיעורי בית. בהצלחה לכל העוסקים בעבודה החשובה הזאת.

אז אנחנו יוצאים לסיור כולם בואו תצטרפו.

(סיור בבית ספר אמיר)

ברוכים הבאים לבית ספר אמיר עש ז'אק אמיר.

אני אכיר לך, ח"כ יוסי, יושב-ראש ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ אושר שקלים, ח"כ קטי שטרית, לימדה בדקלים, ח"כ יוסוף, לשעבר מנהל אגף החינוך בחורה, והיו עוד שני חברי כנסת שהבריזו לנו קצת וסגנית יושב ראש הוועדה יסמין, פה בחוץ, אמרה שהיא מגיעה. ליאת בבקשה.

ברוכים הבאים לדימונה ולבית ספר אמיר על שם ז'אק אמיר, מראשי העיר המיתולוגיים של דימונה. האמת שחיכינו לכם מהשעה 12:00, אנחנו עכשיו נכנסים קצת לזמן של אוכל, אז אני אספר לכם באופן כללי על איך ומה בית הספר, אתם לא תוכלו לראות את הלמידה כי עכשיו הם בזמן אוכל.

זו השנה השלישית של בית ספר אמיר מאז פתיחתו. הוא נפתח במודל חדשני, הודות כמובן לראש העיר, למנהל אגף החינוך, הם ראו איזה רעיון וחלום להביא משהו שונה בפדגוגיה ובעקבותיהם גם אני נכנסתי לתמונה.

התחלנו כבית ספר צומח עם כיתות א' עד ג', התחלנו בבית הספר למחוננים עד שבית הספר נבנה. הוא נבנה מאוד-מאוד מהר.

תוך שבעה חודשים סיימנו את החלק הראשון.

וגם בשלבים נוספים. היום אנחנו עומדים על 300 תלמידים. זו השנה השלישית של בית הספר ואין כיתה ו', אנחנו עד כיתה ה'. זה בית ספר צומח, אמרתי, התחלנו א' עד ג', 3 כיתות א', כיתה אחת ב', כיתה אחת ג' שאחר כך התפצלה לשתי כיתות.

כמו שאתם רואים בית הספר ממוקם בלב שכונה חדשה ומתפתחת - שכונת השחר - שמצולמת גם הרבה בפרסומות בטלוויזיה. למעשה יצרנו פה סדר יום חדש עבור התלמידים. הם לא לומדים בכיתות-אם קלאסיות, אלא במרחבי למידה. הם מתחילים ברצועת למידה, כמו שאתם רואים כאן, ככה בנוי היום של ילדי כיתה א' עד ג'. ובעזרת השם כשיהיו ד' עד ו' יש להם רצועה מאוד דומה, מותאמת לגיל שלהם.

כל יום נפתח ברצועה הראשונה, שנקראת זמן התחברות. הם נכנסים לרבע שעה עם מחנך הכיתה, כי בכל זאת זה בית ספר יסודי וצריך את ההתחברות הזו. ברצועה הזו יש רבע שעה או 20 דקות שיר של בוקר, קצת אקטואליה, בדיקת שמות וכן הלאה. מתוך הרצועה הזו הם יוצאים לרצועת הליבה, שאחידה לכל שכבות הגיל. זה בדרך כלל סשנים של שעה וחצי, תלוי במערכת השעות, ושכבה שלמה יוצאת למרחבים, תכף נעשה סיבוב ותראו. בתוך רצועת הליבה הזאת הילדים עובדים בכמה תחנות. במסגרת התחנות של א' עד ג' הם עובדים בשלושה מוקדים. מוקד בשם הקניה, עם מורה, אין למידה קלאסית, אין מליאות, לא קיים מושג כזה. מורה יושבת עם קבוצת תלמידים, יש הקניה, נוסטלגיה וחקר. והמורה עוברת את שלושת הקבוצות בערך בשעה ומשהו, יש לה עוד זמן, זה נקרא "מורה מרחפת", זו איזו מתודיקה. אגב מתודיקה, היו שותפים פה לתוך המתודולוגיה שאנחנו מפעילים. אחרי רצועת הליבה יש רצועת סקרנות, שיש בה חוגים של ילדים, רובוטיקה, כל תמידי בית הספר לומדים פה רובוטיקה, א' עד ג', לומדים באופן אחיד לכולם. ד' עד ו', שיהיו פה עוד מעט, ילמדו כבר בקבוצות. אנחנו ממקצעים אותם, נותנים להם את הטעימות ואת ההתמחות עד כיתה ג', בסוף אם אנחנו רואים ומזהים כאלה שמתחברים יותר או פחות, יש פה עוד מקצועות, סקרנות, אחרי רצועה זו יש שוב רצועת ליבה באותה מתכונת כמו בבוקר ובסוף יום מסיימים בתהליך שנקרא רפלקציה. פיתחנו מחברת מיוחדת שמלווה את התהליך הזה. כמו שהם פותחים את היום הם סוגרים את היום עם שאלות מהות, כדי לעבוד על המטא-קוגניציה, מה למדתי, איך למדתי, במה הקבוצה תרמה לי, במה השיתוף פעולה עזר לי. אלה הדברים שאנחנו רוצים למעשה לקדם במאה ה-21.

זה כולל גם צהרון?

כן בסוף יום לימודים יש צהרון כמו בכל מסגרת חינוכית - - - מ-14:30 עד 16:30 במסגרת של יוח"א - זו המסגרת שדימונה עובדת בה.

נושא יום הלמידה של ד' עד ו' קצת שונה משל הקטנים. הוא מתחיל באותה רצועת התחברות וזה מהותי, ממשיכים לפלייליסט - הילדים מקבלים פלייליסט של אפשרויות, אחרי שהם עברו את כל המסלול של א' עד ג', של עבודה בקבוצה ושיתוף פעולה וכל הכישורים שאנחנו רוצים, הם מגיעים לד' ועובדים לפי פלייליסט, מקבלים מערכת שעות יומית, ככה זה נראה. הם מרכיבים לעצמם את היום. הם בוחרים בין משימות חובה, משימות בחירה ומשימות נוסטלגיה בתוך הפלייליסט הזה, ותלמיד בכיתה ד' או ה' יכול להחליט שהוא פותח את יום הלימודים שלו דווקא בחשבון כי הוא אוהב את זה. כמובן שהוא צריך לעבור את כל התחנות ויש להם משימות והם מקבלים את זה וזה מוצג להם על מקרן גדול בכיתה. עד סוף שבוע יש פה הערכה מאוד מדויקת של המורות ומעקב. הילדים פשוט יושבים, משתרעים- חבל שלא באתם ב-12:00 לראות. הרעיון הוא לפתח את הלומד העצמאי, טוב, נעשה סיבוב.

בתור אבא לשני בנים כאן, אם הייתי זוכה להתחנך בבית ספר כזה, אני הייתי ילד עם הפרעות לא מאובחנות, בבית ספר רגיל, יצחק שדה בדימונה - - - פה לומדות שלוש כיתות, עכשיו הם אוכלים אז הם לא בכיתות, - - - הילדים יוכלו להישאר בתוך הכיתה, הם רק בזמן הארוחה, בארוחה וקצת בבוקר. פה הם לומדים כל היום. פה יש מעבדת רובוטיקה, מצוינות, רוב הילדים לומדים פה כי הם רוצים קצת יותר את השבט שלהם. פה זה אגף ד'. כל שנה צמחנו. אתם רואים עכשיו זה זמן אוכל.

שלום ילדים. בתיאבון. האוכל טעים? שניצלים היום.

פה לומדת שכבה ד'. נעלה מלמעלה. רוצים לעשות את א'-ב' ואז לעלות?

זה חדר אומנות.


הישיבה ננעלה בשעה 15:00.