פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



88
הוועדה לביטחון לאומי
21/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 91
מישיבת הוועדה לביטחון לאומי
יום ראשון, ט' בטבת התשפ"ד (21 בדצמבר 2023), שעה 9:30

סיור הוועדה בשדרות

חברי הוועדה: צביקה פוגל – היו"ר
משה סעדה
מירב בן ארי
אריאל קלנר
עמית הלוי

אושר שקלים
אליהו רביבו

ניצב אמיר כהן - מפקד מחוז דרום, משטרת ישראל

תנ"צ חיים שמואלי - סגן מפקד מחוז דרום, משטרת ישראל

תנ"צ אפי שימן - מפקד מרחב נגב, משטרת ישראל

נצ"מ רועי ולדמן - מפקד מרחב לכיש, משטרת ישראל

נצ"מ אמיר קליין - קצין האג"מ המחוזי, משטרת ישראל

נצ"מ משה לוי - קצין חקירות מודיעין, משטרת ישראל

נצ"מ תומר אלדר - מפקד מג"ב דרום, משטרת ישראל

נצ"מ אבי לוי - מפקד יחידת יואב במחוז הדרום, משטרת ישראל

סנ"צ שמעון פורטל - קצין אגף המודיעין מחוז דרומי, משטרת ישראל

סנ"צ יורי מוזבורובסקי - מפקד תחנת נתיבות, משטרת ישראל

סנ"צ דביר ארובס - מפקד תחנת שדרות, משטרת ישראל

עמית - משפחתו ניצלה בניר עוז, מלווה בסיור

עידו בן יצחק

לאה גופר

איטייפ- אביחי צלר

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.
סיור הוועדה בשדרות

מכובדיי בוקר אור, אדוני מפקד המחוז אמנם אתה מארח אבל אני ברשותך אומר כמה מילים לפתיחה. מפקד המחוז, סגן מפקד המחוז, מפקדי המרחבים, מפקדים בכלל. חבריי חברי הכנסת. מחוז דרום של משטרת ישראל, ויורשה לי לומר בסוגריים, כיוון שביקרתי פה לא מעט עוד לפני חרבות ברזל, הוא היה הראשון שפגש את המלחמה, ונדמה לי שאני יכול לומר באמת בלא מעט גאווה דרומית שאני שמח שזה קרה פה כי אני יודע כמה התכוננו פה לאירועים מהסוג הזה.

אנחנו באנו היום לכאן כוועדה במסלול הרשמי של תפקידי ועדה, כלומר הוועדה שלנו מעבר לאירועים של גיבורים וכדומה שהיא יודעת לעשות בכנסת, התפקיד המרכזי שלה הוא לבקר ולפקח על משרדי הממשלה בכלל ומשרד לביטחון לאומי בפרט ועל יחידותיו. יחידותיו זה גם משטרת ישראל. אז לא באנו לפה לפקח ולבקר, אלא באנו לכאן ללמוד מכם מה אפשר ללמוד לגבי הפעילות שביצעה פה משטרת ישראל, כי זאת לא הייתה הפעילות הקלאסית, זה לא היה סדר ומשמעת, זה לא היה סדר ציבורי, זאת הייתה מלחמה שנדמה לי שאני יכול לבוא ולומר גם פה בפה מלא ובשותפות שלא ממש התכוננו לאירועים כאלה ובטח גילינו פה – ולא להפתעתנו – גיבורים רבים שלקחו אחריות ותרגמו את המושג של אחריות ציבורית ושירות למשהו שהוא הרבה יותר מלחמתי והביאו אותו לידי ביטוי.

אנחנו רוצים לראות שהדברים שנלמדו כאן עוברים גם למקומות האחרים, אני אתן רק דוגמה אחת ובזה אני אסיים. סלח לי שאני מחמיא לך, זו תהיה הפעם האחרונה היום. ההכרזה של מפקד המחוז על "פרש פלשת" ב-06:30 בבוקר ב-7 באוקטובר אסון שמחת תורה, זאת הייתה הכרזה שלדעתי הצילה אותנו מאסון לאומי. לא שהאסון שקרה לנו הוא פחות מאסון לאומי, אני מדבר על משהו בסדרי גודל אחרים שיכול להיות שהיום עוד היינו נלחמים להחזיר את השליטה באשקלון, אולי גם במקומות אחרים, בקריית גת או כל המקומות שהופיעו על המפות של המחבלים ברגע כניסתם לארץ.

אפשר ללמוד הרבה מאוד מההכרזה הזאת. אני חייתי הרבה מאוד שנים בצבא, אני זוכר שאם מישהו היה מכריז "קשת נחושה" זה היה גורם לכל הצבא להיראות אחרת באותו הרגע. זה בערך "קשת נחושה" של הצבא. אני שמח שהעזת לעשות את זה, אבל מפה הבמה שלך, אנחנו מאוד מודים לכם על האירוח הזה ועל ההיענות מעכשיו לעכשיו לעשות את זה. אני לא צריך להציג את כל חברי הכנסת, השמות מופיעים פה, אבל זה מיטב הנוער של הכנסת אז נא להתייחס אליו כך בבקשה.

בוקר טוב אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אני מברך על ההגעה שלכם, זה לא מובן מאליו שהוועדה מגיעה אל המחוז לשטח, לראות בעיניים את המלחמה שהתרחשה פה ב-7 באוקטובר. הטיב לתאר את זה היושב-ראש, אני אקדים ואומר שהמשרד שלך צביקה, של השר, ביקר פה לא מעט פעמים, נפגש עם לא מעט יחידות ושוטרים ופגש את האירועים האלה במספר מפגשים מעניינים מאוד, בזווית שהיא מאוד אישית ולפעמים יחידתית. תכף אסקור בפניכם דברים רבים – חלקם עובדות שהן תוצאה ישירה של האירועים של 7 באוקטובר. אך אם תרשו לי לפתוח את הפריזמה, זה ברור שהאירוע לא מתחיל ב-7 באוקטובר ולא ב-06:30.

הסיפור פה מעט רחב יותר, כרגע אני שם את זה בצד. אני רוצה שנדבר על איך האירוע הזה מתרחש, מהכרזת "פרש פלשת" להכרזת מלחמה, כך זה התגלגל וזה קורה בשניות. משטרת ישראל התחיילה ועמדה במבחן המאה. זאת אומרת, ממאורעות תרפ"ט עד להיום, 100 שנה פלוס-מינוס, לא היה אירוע בסדר גודל כזה במדינת ישראל שבו צבא גרילה עם 3,000 מחבלים שפולשים בבת אחת.

רק לתקן בתרפ"ט נהרגו 135 אנשים ופה למעלה מ-1,200 אז זה על סטרואידים יותר מתרפ"ט.

כן, לא התכוונתי להשוות בין תרפ"ט לפה, בתרפ"ט לא הייתה מדינה והרבה מאוד דברים נוספים.

זה לחומרה.

לגמרי. והם מתנפצים – במאות זירות, במאות מוקדים על מאות ואלפי אזרחים. אירוע כזה לא היה במדינת ישראל, אירוע מורכב וקשה מאוד. גם קשה מאוד לנסות ולהכניס אתכם לתוך האווירה של מה קורה פה בדקות הראשונות ובשעות הראשונות של האירוע.

אני רוצה לדבר בפריזמה רחבה יותר, ברור לנו שציר הרשע מתחיל באיראן והוא מתחיל הרבה מאוד שנים אחורה, אני לא אנקוב בזמן, ואם אני רוצה לדבר על ציר הרשע שמתחיל באיראן ועושה את כל הסיבוב הארוך הזה עד החמאס בעזה, וגם החמאס בעזה עשה את מה שהוא עשה לפני יותר מ-15 שנים ומתנפץ עלינו ב-7 באוקטובר.

צריך לזכור שב-7 באוקטובר משטרת ישראל לא פעלה לבד, היו איתה – כיתות הכוננות, הרבש"צים, חיילים שהיו ונלחמו בגבורה וכמובן שוטרים שהיו בחופשה ויצאו מהבית, חלקם נעלו את הילדים והמשפחה בתוך הממ"ד ויצאו אל הקרב ברחוב. אנשי צבא שהיו בחופשה וגרים במקרה במחוז ושמעו על האירועים האלה והגיעו מהבית, ואזרחים רבים וטובים שיצאו מהבית ועשו מעשי גבורה.

אני אנסה לספר את הסיפור של משטרת ישראל והזווית של המחוז הדרומי, עם משמר הגבול על כל היחידות שלו, כפי שאמרתי קודם, זה כולל את – כיתות הכוננות, הרבש"צים, החיילים שלנו ואת כל האזרחים הטובים שיצאו מהבית.

מצד אחד מדובר בסיפור מדמם ומצד שני הוא גם מעיד על הרוח הישראלית המפעמת בנו שיודעת לצאת החוצה בשעת משבר וצורך ולהילחם וגם לשלם מחיר מאוד יקר. ביממה המדממת הזאת בקרבות פנים מול פנים נהרגו לנו 58 שוטרים ולוחמי מג"ב.

אנסה לתת פה את תמונת המצב, אבל זו מלחמה. חשוב לי שנדבר. זה לא אירוע בודד, זה לא מחבל אחד, זה לא 2-3 מחבלים שחודרים למדינת ישראל – לא שזה לא חמור, זה מאוד חמור וגם לזה אנחנו יודעים להגיב – אבל אנחנו מדברים על פלישה של צבא אויב, לוחמי גרילה.

הייתה לכם התרעה על דבר מהסוג הזה? זה היה בתרחישים שעבדתם מולם?

אני אשים הכול על השולחן. תשאלו את כל השאלות הקשות והמורכבות, אל תחסכו ממני כלום. במסגרת הפקת הלקחים והלמידה והרצון של המפכ"ל לייצר למידה רוחבית ואורכית בתוך משטרת ישראל ובשאר הארגונים, הגיעו כמעט כל מחוזות המשטרה, ומי שלא הגיע מתוכנן להגיע. כל הפיקוד הבכיר של המחוז ושל האגפים הגיע לפה, בתוכם גם אגף ההדרכה. הם קיבלו מאיתנו את התובנות וגם את הסקירות הרחבות מאוד. הם לקחו מפה את העובדות של מה - - -

ולמענה לשאלה שלך שהיא שאלה במקומה. דוד ביתן שהיה מפקד המחוז לפני עשור – שבעיני צריך לקבל פרס ביטחון מדינת ישראל לא פחות מזה – קובע פה את יסודות הפקודה שנקראת בזמנו "כונס נכסים" לימים "פרש פלשת", וכמו שאמר בצדק רב חבר הכנסת, יושב-ראש הוועדה – הוא יצר פה תרבות של היערכות תמידית לחירום.

תכף תראו מה אנחנו עשינו שלושה חודשים לפני המלחמה הזאת. אתם תתרשמו שיש פה תרבות של מוכנות. אבל ויש פה אבל גדול, האם נערכנו ל-3,000? ל-300? ממש לא. ההיערכות שלנו דיברה בגדול על בין 30 ל-40 מחבלים, זה אירוע אחר לגמרי. לכן – ההיקפים, העומק, החידוש, העוצמה, רוחב הגזרה, עומק הגזרה זה דבר שהוא לא פחות מהגדרה של מלחמה. אז נערכנו.

מתי הבנת שאתה במלחמה, באיזו שעה?

זה אירוע צומח.

אבל מתי הנקודה הספציפית שאתה נוקב בה "אני פה ידעתי שמדינת ישראל במלחמה".

אני חושב שכמה שעות ארוכות אחרי שהאירוע התחיל בבוקר, שאנחנו באירוע רב זירתי ורב ממדי, כאשר התפנינו לראות את התמונות מהעומק, מעוטף עזה, מהמסיבה ברעים. הבנו שאנחנו במתקפה של אלפי מחבלים. זה לוקח זמן להבין שמדובר באלפי מחבלים, צריך לומר צבא גרילה. כי הם הגיעו חמושים מכף רגל ועד ראש, עם כלים כבדים, עם RPG.

הגדרה נכונה.

צבא גרילה.

צבא חמאס.

אני אומר את הדברים במסגרת ההקדמה של היושב-ראש. כמו שאמרת, הפקודה שהייתה בתרבות הזאת, כמה שוטרים קפצו? נניח שזה לא היה מתפתח, כמה שוטרים קפצו כשאתה אמרת "פרש פלשת", לאן הם קפצו? נניח שהיו 40 מחבלים, אז זה כן היה עובד? כלומר כמה שוטרים קפצו, לאן הם קפצו? איך זה עובד "פרש פלשת"? אחרי שזה התפתח למה שהתפתח זה ברור שאתם לא הייתם אמורים להיות ערוכים, מערכות ההגנה בישראל היו אחרות לגמרי. בוא נדבר על מה שכן באחריותכם.

מה שבאחריותנו עבד, גם כאשר הגיעו והתנפצו עלינו 500, 600 ו-700 מחבלים.

כמה שוטרים קופצים ב"פרש פלשת"?

פרש פלשת היא פקודה שמלכתחילה נועדה למצבים כמו האירוע ביום שבת בבוקר. הסיפור של יום שבת בבוקר – שאולי הוא עקב אכילס וגם הסד"כ הכי נמוך שיש לנו בפעילות – היה שדווקא בנקודה הכי חלשה שלנו אנחנו מייצבים את קו הבלימה שממנו יש סגירה הרמטית של המחוז, וזאת נקודת הפתיחה.

צריך לזכור שהאירוע מתחיל ב-06:30 בבוקר – שעת החלפת משמרות במשטרת ישראל וזה יוצר סד"כ כפול. למעשה גם התקפת הטילים מעירה את כל המחוז. הפקודה הראשונה שנתנו זה "דורס תלם" – הקפצת כל המפקדים של המחוז והכנסה לכוננות.

גיאוגרפית, הגדרת המחוז היא מאיפה עד איפה בדיוק?

מאשדוד עד אילת. ובאירוע הזה – מאשדוד עד באר שבע.

כן, מאחר ורובם לא יודעים, אולי לפני כן תסביר מעט על המחוז ומפקדי המרחב, שידעו איפה אתה נמצא ועל מה אתה שולט.

המחוז הדרומי אחראי על 66% מהשטח הדמוגרפי של מדינת ישראל. גבולות הגזרה שלו הם מאשדוד עד אילת, הוא המיקרו קוסמוס של מדינת ישראל. יש פה הכול מהכול – התיישבות, קיבוצים, וערים מאוד גדולות. מטרופולין באר שבע – היא עיר הייטק מתקדמת, מתפתחת כלכלית, עיר שהיוממות שלה משמעותית והיא כמעט מכפילה את עצמה. אשדוד – עיר תיירות נמל שמביאה עסקים רבים לעיר הזאת. אשקלון – עיר בהתפתחות גדולה מאוד וגם שדרות, אופקים ונתיבות. ההתפתחות האורבנית היא מדהימה. יש את החברה הבדואית שגם היא בהתפתחות גדולה מאוד.

המחוז הזה מתמודד עם גבולות. יש את הגבול המזרחי שהוא גבול מאיים מאוד בנושא של הברחות, הברחות של – אמל"ח, סמים, טובין, וגם סחר או הברחות נשים וכל מה שקשור בפוליגמיה שזה אירוע שמטריד אותנו מאוד. אחת התובנות שלנו היא שההתייחסות שלנו לא יכולה להישאר כפי שהיא היום לכל מה שקורה בנגב. אנחנו יכולים להיכנס לעזה ולעשות שם את מה שצה"ל עושה היום בצורה טובה מאוד. אבל כשהדמוגרפיה מנצחת את הגיאוגרפיה – וזה מה שקורה בנגב – אתה לא יכול להתעלם מזה, ואלו האתגרים ענקיים של המחוז.

כמה אנשים אתם במחוז?

אנחנו כמעט 4,000 שוטרים במחוז, יש לנו את מג"ב שהוא גם חלק מאיתנו, מג"ב דרום הוא חלק משמעותי מאיתנו, יש לנו את המתנדבים שלנו – מכפיל כוח שגם הוכיח את עצמו פה במלחמה הזאת.

סליחה, אני פשוט לא הבנתי אז אולי לא הסברתי את עצמי טוב. מבחינתך כמפקד המחוז כשאתה אומר "פרש פלשת" או מחר בבוקר מפקד מחוז צפון שבא ללמוד כאן, כשהוא אומר "פלש פלשת" כמה שוטרים אמורים לקפוץ ולאן? אני שואל מאחר והיה וויכוח בוועדה כשהמפכ"ל ומפקד מג"ב היו נוכחים. אני רוצה שהנקודה תהיה ברורה. כמה אמורים לקפוץ, כמה קפצו אם אתה רוצה לנתח את השבת שהייתה, או לפחות לומר כמה עכשיו אמורים לקפוץ, לאן אמורים לקפוץ. אם יש אירוע רב - - - משמרות, שבת. "פרש פלשת" בשבת זה אחרת? ב-06:30 זה אחרת?

אני מניח שזה מוקלט ומשודר ולכן אני לא אתן לך את הסד"כ המפורט, בוודאי לא המבצעי. אני מוכן שנדבר לאחר מכן בארבע עיניים. אני חושב שרמזתי מספיק בזה שאמרתי שזה הסד"כ הבסיסי והנמוך ביותר שהתחלנו ממנו. לגבי צבירת הכוחות – ב-06:30 החלפת משמרת אז ברור שהיה לנו יותר. זה בוודאות עזר לנו מאוד להתמודד עם קו הבלימה. יש להבין שקו הבלימה מנע את הכניסה של עשרות ומאות מחבלים לעומק מדינת ישראל.

אתם מקדימים את המצגת במעט, אבל זה בסדר זה חלק מהאירוע. אני אתן דוגמה אחת או שניים כדי להבין את גודל האירוע. מחבל אחד בדיזנגוף באפריל 2022, לילה שלם לקח לנו לחפש אותו, כל משטרת ישראל, כל צה"ל, כל משמר הגבול, אני הייתי שם. לשמחתנו, בסוף השב"כ מצא אותו ביפו במסגד ב-06:00.

חוליית המחבלים באלעד – לקח לנו יותר משלושה ימים למצוא אותם.


לפני כמה דקות אמר היושב-ראש, תשערו בנפשכם שהיו נכנסים עשרות מחבלים, ואנחנו יודעים בתכנון שהם התכוונו להיכנס, זה לא סוד מדינה. יש – מפות, תחקורים, יש חקירות שבויים, אנחנו יודעים שהם התכוונו להיכנס גם לעומק מדינת ישראל. תחשבו מה הנזק שהיה עלול להיגרם לאזרחי מדינת ישראל, מה הנזק שהיה עלול להיגרם אולי בזיהוי של נקודת תורפה של מדינות אויב ולכן אני לא רוצה להרחיב פה, בטח לא להלחיץ את הציבור, אבל את זה מנענו.

"פרש פלשת" יצר את – כיפת הברזל, את הבידוד ואת ההכלה של כל המלחמה הזאת במחוז הדרומי. אני אומר "מחוז דרומי", ברור שזה פיקוד דרום ושיש פה כוחות משולבים – צבא, משטרה, אזרחים טובים, כיתות כוננות, אני אחזור על זה כמובן כדי שאף אחד לא יחשוב שאני בא לספר סיפור רק שלנו – של המשטרה.

יש אזרחים גיבורים, בוודאי יש שוטרים גיבורים, מפקדי יחידות שהצילו את המצב. לדוגמה: אופקים – עיר של 40,000 תושבים, 17 מחבלים חדרו אליה והתחילו לטבוח באזרחים, אגב גם פה פקודת "פרש פלשת" הצילה אותנו. המפקדים מוקפצים למקום ומצליחים בקרבות פנים מול פנים להרוג 12 לוחמי גרילה. אזכיר שוב, המחבלים הגיעו עם – RPG, מטענים, רימונים, כלימגורים, טנדרים עם המק"כים. ראיתם את התמונות.

אבל השוטרים יחד עם יחידת השמירה האזרחית של העירייה, נתקלים ב-12 לוחמי גרילה האלה ובקרבות פנים מול פנים מצליחים להרוג אותם, וחמישה נכנסים לתוך הבית של רחל המפורסמת.

בעיר שדרות בתחנת שדרות חדרו יותר מ-40 מחבלים והם מבצעים טבח המוני. אוטובוס של נשים מבוגרות שהיו בדרך לים המלח, קוצרים אותו, סליחה על המילה אבל זאת המילה. שוטרים מוקפצים מהבית, מפקד תחנה שמגיע תוך מספר דקות מהבית, מצליחים להכיל את האירוע הזה בתוך התחנה.

אני אגלה לכם, אני מניח שאתם כבר יודעים את זה. 70-80 מטר, 100 מטר ליד מכינה של ישיבת הסדר ובה 500 תלמידים, תשערו בנפשכם מה היה קורה אם השוטרים לא היו נלחמים בציפורניים על התחנה. מה היה קורה? מי היה חוסם אותם? מי היה מצליח למנוע מהם לבצע את הטבח עכשיו במכינה הזאת ולדלג בית-בית.

והדוגמה האחרונה. בצומת יד מרדכי לוחמי מג"ב הגיבורים שלנו מספרים – שההבדל מהרגע שהם הגיעו לחסימה ב"פרש פלשת" הוא תוך 60 שניות. הם נתקלו ב- 8 אופנועים, 16 מחבלים עם RPG חמושים מכף רגל ועד ראש. ראיתי אותם בעיניי כשהגעתי לזירה, מדובר בלוחמי גרילה. אם היו מצליחים לעבור את הצומת הם היו יכולים להיכנס – לאשקלון, אשדוד, תל אביב. כפי שאמרתי, הפקודה עמדה במבחן המאה.

אני אחזור ואומר שמי שכתב אותה זה פדן, יחד עם דוד ביתן ואנחנו לקחנו אותה תרגלנו ו"תרחשנו" אותה. אני בהחלט בן אדם שמאמין, אבל היו פה הרבה מאוד ניסים. לדעתי, זה שאף מחבל לא יצא מהמחוז הדרומי – עשה את ההבדל בין טבח למגה טבח, טבח המוני רחב היקף.

ברשותך שאלה קטנה שתוכל להבהיר את מה שהסברת ואת מה שנשאל עד כה. כ-3-3.5 שעות לפני שהשואה הזאת התרחשה ידוע שחלק מכוחות הביטחון הבינו שהאירוע הוא אירוע רציני, ולפיכך הקפיצו גם כיתות ייעודיות שביניהן גם "צוות טקילה". אשמח לדעת אם בדיון שהתקיים בסביבות 23:00, או לפחות זה שהתקיים כמה שעות קודם – לפנות בוקר, האם אתם עודכנתם שיש הבנה כזאת ושכוחות כאלה הוקפצו?

התשובה החד משמעית היא לא. אם תרצו אני ארחיב.

זאת אומרת שאתה פגשת את האירוע ב-06:30. אני מבקש לתת לזה ביטוי פשוט, אי אפשר לדלג. כי בזמן שלאזור כמו שדרות כבר יש כיתות שהגיעו, כיתות ייעודיות כמו "צוות טקילה", מפקד התחנה לא יודע, ויתרה מזאת אנשים שגרים פה המגויסים לצוותים שהם לא "צוותי טקילה" כמו שירות הביטחון הכללי ובימ"מ אשר גרים פה – הם לא יודעים על זה, חלקם כשהם יורדים לבית הכנסת פוגשים את המחבלים פנים מול פנים. אני חושב שאי אפשר לדבר בסקירה ולא לגעת בזה.

מבחינת הדיווחים הרשמיים שיצאו מהצבא, נאמר ששני צוותים של ימ"מ יחד עם "צוות טקילה" הוקפצו ככוננים לפשיטה מהדרום.

זה לא היה.

לא, צוות ימ"מ ירד, הגיעו. צוות ימ"מ זה הם, זה המשטרה.

חבר הכנסת משה סעדה וחבר הכנסת אליהו רביבו, אני עניתי באופן הכי ברור שיש.

צוות ימ"מ לא היה כונן?

אתה לא שואל אותי את מה ששאל אותי חבר הכנסת אליהו. הוא שאל אותי האם אני ידעתי, האם המידע ירד אלינו, האם – הקמ"ן שלי, קצין אח"מ שלי, קצין אג"ם שלי קיבלו, השבתי בתשובה הכי ברורה – חד משמעית לא.

כן, אבל המשטרה הגדולה ידעה.

זה אתה קבעת.

לא, אני אגיד לך. יש לזה נפקות, כי אם המשטרה הגדולה ידעה אז היא הייתה צריכה לדווח לך. צוות ימ"מ - - -

זה בדיוק העניין.

אני חיפשתי מספיק אשמים במשטרה, כבר אין לי צורך.

נשאלה פה שאלה ברורה עם תשובה ברורה, בואו נמשיך כי אחרת אנחנו ניתקע פה רק בשאלות ותשובות. בבקשה מפקד המחוז.

יש ארבעה שלבים מרכזיים לפחות בתפיסה שלנו של האירוע, האירוע שמתחיל ב-06:30 ונמשך ימים ארוכים. אני רוצה לעשות עצירה קטנה ולהסביר מה המשמעות. אנחנו מסיימים את ההיתקלות האחרונה במחבלים כ-50 שעות מההיתקלות הראשונה.

מדוע אני אומר שהימים היו מאוד ארוכים? כי אלפי אזרחים חייגו אלינו בפניקה ופחד למוקד 100 ודיווחו לנו שיש להם מחבלים שיורים עליהם ומנסים לפרוץ להם את הממ"ד בתוך הבית. זאת אומרת, שאנחנו ניהלנו הרבה מאוד ימים כשבפועל לא היו מחבלים בזירות. אבל התושבים ומי שנשאר פה, עוד לפני שפינינו את כולם, חוו שהם עדיין בסכנת חיים. אנחנו חייבים כמשטרה להגיב לכל אירוע כזה, וכל אירוע כזה מקבל את הקשב שלו. לא מדובר רק בניידת עם סייר ועוד מתנדב או שני שוטרים, אלא בקיט של צוות לוחם שמגיע – יס"מ, יואב, מג"ב, מגיע ומגיב. אני מדבר על מאות ואלפי אירועים כאלה.

אבי לוי היום באירוע, מאחר ואמר בצדק היושב-ראש שההתכנסות הייתה מהירה. אנחנו עושים היום אזכרה וחשיפה של אנדרטה לזכרו של אבי עמר זכרו לברכה, שנהרג בקרבות.

חבר הכנסת עמית לשאלתך, שלב הספיגה והבלימה אלה אותן שעות בהן המחוז היה לבד, כי צריך לזכור שברגעים האלה מפכ"ל המשטרה מנהל את האירוע ברמה הארצית. וברגע שאני הכרזתי על "פרש פלשת" – המערכת נדרכה, ובפקודה וגם שלא בפקודה נשלחים לפה מאות לוחמים של – מג"ב מהחטיבה הטקטית, מחטיבת הבט"פ מ-33, ממתפ"א, ימ"מ. ימ"מ היה והגיע מהר. ומוזרמים לפה הרבה מאוד כוחות, אך בשלבים הראשונים אלה היו אותם שוטרים שקפצו מהבית. אני אתן לדוגמה את נתיבות, יושב פה מת"ח נתיבות. אני מציע לכם ללכת ולראות מה קרה בקרב על העיר נתיבות.

אנחנו הולכים לנתיבות.

מצוין, לשמחתנו לא נהרג שם אפילו לא אזרח אחד, אבל זה קרב שבו יוצא מפקד התחנה, עם יחידת אופק שלו – וצריך להגיד פה לראש העיר יותר ממילה טובה שהקים אותה כבר לפני כמעט שני עשורים – יחידה אזרחית שהוא נותן לה את הציוד, ההכשרה ואת החימוש, ויחד איתו מגיעים קצינים בכירים מהצבא שנקלעים לזירות מצטרפים ולוחמים כתף אל כתף ובולמים את החדירה של עשרות מחבלים לתוך נתיבות. זה אירוע שמציל את העיר.

ואני יכול לתת על כל זירה אירוע. על אופקים, נתיבות דיברתי. לא דיברתי על אשקלון אבל יושב פה מפקד המרחב, היא עיר שלא היה בה מחבל אחד. אבל אם תראו את "מפת החום" של כמות האירועים שאנחנו דווחנו שיש מחבלים דה פאקטו - - אגב, גם הגיעו אלינו הרבה פצועים מהעיר אשקלון ולכן לכאורה זה גם התאים לדיווחים. אז צריך להבין שבמגה אירוע כזה זה אוסף ענק של פרטים שצריך לחבר אותם וזה לוקח שעות, לכן שאלת אותי בצדק "כמה זמן לקח להבין שזאת מלחמה?" הרבה מאוד שעות.

שלב הבלימה ושלב ההכרעה או המיצוב היה כשהתחלנו לקלוט פה את היחידות הגדולות שהמשטרה שלחה אלינו, וצריך להגיד, לא כולם הגיעו על פי הפקודה. שאלת אותי על הלקח, אז זה לקח חשוב מאוד שאנחנו שמים אותו על השולחן כי בזירות שהיינו צריכים להגיע אליהן, למשל באשקלון, זו הייתה כבר זירת לחימה או במקומות אחרים – הם כבר נקלעו למלחמה, ואז הם נכנסו כבר לתוך המלחמה. ולכן לא כל נקודות ריכוז הכוחות שלנו בהכרח - - -

מתי המשטרה כולה הוקפצה? אתה התחלת "פלשת" רק במחוז נכון? זה הקפיץ את כל המשטרה לפה?

את כל משטרת ישראל, זה דורך את כל משטרת ישראל.

באיזו שעה זה היה אגב?

06:41 אני הכרזתי. 06:51 זה יצא כבר ברמה הארצית ובהודעה - - -

ב-06:51 כל השוטרים בכל תפקיד מקבלים הודעה "יש לנו עכשיו אירוע פלשת" וכולם מתקבצים לדרום? אני מדבר על היחידות הלוחמות – ימ"מ, יס"מ.

אני לא ארחיב כרגע, אם תרצו אני מוכן אחר כך בלי כל הפלאשים האלה, אבל זאת פקודה שברגע שהיא מוכרזת ברמה הארצית היא מכווצת לפה הרבה מאוד כוחות.

הפקודה שלו מעירה את המחוז. ברגע שהמטה הארצי מאמץ את ההחלטה וב-06:51 מוציא –ההוראה כבר כוללת את כל היחידות האחרות וכל אחת מקבלת את ההפניה למקום שאליו היא מיועדת מבחינה ארצית. אמיר, תיארתי את זה בסדר? אוקיי.

מצוין. תראו מה קורה פה ב-6 באוקטובר, זו שבת פסטורלית, האמת שהייתה גם שבת נעימה. זה התחיל בצורה טובה אבל זה מה שקורה פה. תוסיפו לזה עוד 120,000 תושבים שהיו בתוך התופת. 120,000 תושבים של – שדרות, נתיבות ואופקים שכבר היו בתוך התופת. מעבר ל-162,000 תושבים שנמצאים – במושבים, קיבוצים, בעוטף עזה וכיוצא בזה. כפי שסיקרתי קודם. בעוטף הזה יש ארבע תחנות משטרה וסך הכל תשע ניידות סיור ועוד הרבה מאוד כוחות שאני לא אפרט אותם פה. תסתכלו רגע על המפה, אתם רואים את המפה - -

סליחה, 162,000 תושבים, ארבע תחנות משטרה ותשע ניידות?

כן, חוץ מכוחות נוספים שאני לא ארחיב.

עזבו רגע כוחות נוספים. תשע ניידות זה בערך שתי ניידות לתחנה.

זה כי לשמחתי הרבה יש לנו מתנדבים טובים, ואם לא היו לנו מתנדבים טובים אז גם זה לא היה. אגב זה פני המצב של משטרת ישראל כמעט בכל הארץ. אני הבנתי את השאלה שלך, אבל זה פני המצב.

לא כל שאלה שאני שואל נשאלת כשאני לא יודע את התשובה, אני מבקש להציף נושאים שמהווים מכה מדממת בכל המדינה.

אז אני מחזק. לצערנו הרב, משטרת ישראל – וזו אחת התובנות שאני אציג בסוף הדיון – בתפיסת הביטחון הלאומית של מדינת ישראל צריכה לקבל מקום אחר, אי אפשר יותר להשאיר את משטרת ישראל כפי שהיא, אני חושב שזאת אחריות של כולנו.

חבר הכנסת רביבו, אם אתה רוצה לדקדק – ל-162,000 האלה תוסיף עוד 3,400 במסיבה.

כן, תכף נדבר על זה. אבל תראו את הקו החום, את הרצועה החומה הזאת. תחנת נתיבות ותחנת אופקים היא שטח בט"פ מלא של משטרת ישראל ולכן מפקד תחנת נתיבות ומפקד תחנת אופקים נותנים את המיגון המלא בתחנות. כל שאר השטח הוא שטח בט"פ שהוא באחריות צה"ל בהתאם לתחומי האחריות ושם אנחנו עושים פעילות לא מועטה.

נלך מעט אחורה, אפשר לראות למשל ב-11 בספטמבר ואם אנחנו מסתכלים בהיפוך תהליך ב-11 בנובמבר אנחנו עושים תרגיל פתע מחוזי, קצין החבלה המחוזי בונה את התרגיל ומתרגל את כל המחוז כולל את מפקד המחוז שמוביל אותו קצין האג"ם. צריך להגיד מילה טובה לקצין האג"ם שיושב פה –ההתעקשות והעבודה שלו אל מול החירום, זה לא מובן מאליו, ושמירת המוכנות לחירום מצליחה להשאיר אותנו בערנות ובדריכות.

אני רוצה להחמיא לעצמי. אני נכנסתי למחוז שלושה חודשים לפני המלחמה ומהשנייה הראשונה אנחנו עוסקים במוכנות לחירום. לא ידענו, צפינו, או חשבנו, אבל זה היה מונח על השולחן שלנו. ואפשר לראות בתמונות – את יד מרדכי, הזכרתי מה היה קודם 60 שניות, היתקלויות לאורך כל הציר, חדירה מהים, חדירת מחבלים בקאי. זה תרגיל פתע, אלה תמונות מהתרגיל.

כששלושה שבועות לפני זה אתה מאשר תכניות של "פרש פלשת" אצל המפכ"ל.

נכון.

חדירת בקאי זה תרחיש שלקחתם בחשבון?

כן, בוודאי. זה חלק מהתרגיל, הנה הוא מופיע.

אני המום.

בוודאי, הנה, תראה אותו.

זה צילומים אותנטיים מהתרגיל.

כל התרחישים שהיו במציאות היו בתרגיל.

מחוז דרום לא מופתע מהאיומים.

כאילו מהגודל.

לא רק מהגודל, גם ממה שהתנפץ עלינו.

הם התכוננו לתרחיש הזה.

תרחיש חדירת בקאי היא כתוצאה של מודיעין מקדים שהיה?

כן

זאת אומרת שאלה שעברו השתלמויות בסומליה והתקדמו על קו החוף והתכוננו זה משהו - - - הם יצאו לסומליה להכשרה ראשונה, שם הם עברו הדרכה איך להדריך את אותם אלה שהתאמנו על קו החוף.

אנחנו לקחנו בחשבון את האפשרות של חדירה מהים וחדירה דרך האוויר, גם את זה אפשר לראות פה. אבל אני שם את זה כדי שתראו שהתרבות של היערכות לאירוע מלחמה, לא היה להיערכות לאירוע מלחמה אלא להיערכות של חדירה מצומצמת של מחבלים. צריך לשים את זה בקונטקסט הנכון.

הכול במיקרו קוסמוס.

לא ניתן לדבר על היערכות באמת. לא באמת נערכתי לכניסה של 300 או של 500, בטח לא של 3,000.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה שכל צופה טלוויזיה ממוצע שואל, הרי ראינו בטלוויזיה וגם אתה כצופה חדשות ראית, שהם עושים תרגילים לא של ארבעה אנשים אלא של מאות אנשים בסדר גודל של גדוד. אם הם עושים תרגילים אתה צריך הגנה אל מול התרגילים שלהם.

מודה שבמקרה הזה לא ראיתי.

אז המודיעין שלך היה צריך להביא לך את זה. משהו פה לא מתכתב עם המציאות.

המודיעין נפגש עם הרבה מאוד גורמי מודיעין אחרים ומה שקרה לנו לא היה על השולחן.

אני לא רוצה להיכנס לזה בבקשה, נא לא להיכנס לזה. אני מניח שחבר הכנסת סעדה שואל שאלות והוא ישאל אותן במקומות אחרים.

חבריי היקרים, אני הייתי בפיקוד דרום לא מעט שנים. בזמנו בשנת 2018 שאלתי את עצמי ואת פיקוד דרום, מה קורה אם מחר בבוקר 10,000 חמאסניקים מתחילים לרוץ לעבר הגדרות. זאת הייתה השאלה, נתתי אותה גם בהרצאות, עניתי עליה בכל מקום שבו אפשר, והצבא אמר "אין דברים כאלה, זה לא יקרה, זה לא הגיוני, זה לא שום דבר". אני מניח שגם המשטרה - - - וכן, רביבו זאת השאלה ששאלתי. ואז שאלו אותי "מה אתה מציע?" אמרתי "לירות בהם" והסתכלו עליי כמו על, איך קראה לי יעל דן? אני תמיד העדפתי אותך בתור משוגע ולא בתור צודק.

המשטרה הייתה חוקרת אותך תחת אזהרה על האמירה הזאת.

חכה אני עוד נותן להם עוד קצת בשר.

במחוז דרום, אשדוד-אילת, יש אירוע בערבה – חדירה מהים, מהאוויר או אירוע פח"ע, תוך כמה זמן מבחינתך יש מענה משטרתי במקום? 45 דקות? שעה? רבע שעה?

תגדיר אירוע.

פח"ע.

אירוע פח"ע תלוי איפה.

כל מקום בגזרתך, אתה אחראי אשדוד-אילת. קורה עכשיו אירוע מהערבה, חדר מחבל באזור יוטבתה מתי המשטרה מגיעה לשם?

חבר הכנסת עמית , אני לא יכול לענות על שאלות כאלה, אל תיפגע ממני, אני לא יודע אפילו איך להגדיר אותם.

זה לא מתאים לדיון הזה עמית, יש פה דברים שהם סודיים, אחרי זה תשב ותשאל אותו.

אם אתה ממקד את זה, אולי אם אתה שואל לגבי זמן ומרחב, אז יש לי מקומות שיש לי בעיה קשה מאוד של זמן ומרחב, אם זה מה שאתה שואל. אם אתה שואל על זמן ומרחב אז יש מקומות שיש לנו בעיה קשה מאוד.

אני חושב שבהקשר של מה שאלי העלה פה על התשע ניידות, אני לא יודע אם זה מספיק או לא אבל זה דיון על שגרה. אבל בדיון על אירועים שיכולים לקרות גם בשגרה, אירועי פח"ע זו השאלה המעניינת, מה טווח הזמן ומה היכולת היערכות שלכם להגיע, כלומר בתחום שלך, לאו דווקא איפה שצה"ל וגורמי ביטחון היו אחראים. בתחום ששייך לך, מה לוחות הזמנים? אם אחר כך אז אחר כך אבל זו השאלה המעניינת, מה דרוש למשטרה כדי לצמצם את הטווחים האלו?

אני לא מדבר בשם המפכ"ל כי הוא אחראי על תפיסת המשטרה, אני אדבר על תפיסת המשטרה מהמחוז הדרומי, להיות חלק מרכזי מתהליך קבלת ההחלטות ברמה הלאומית. פוגל, היושב-ראש יודע על נושא קבלת המקום שלנו בתפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ב-1974 כשהועברה האחריות למשטרת ישראל לא קיבלנו את המקום שלנו בתפיסת הביטחון הלאומית סביב השולחן. אני חושב שזה מספיק רחב. אבל אני מסכים איתך בהחלט. יש מקומות שהזמן ומרחב הוא מאוד בעייתי. אני לא מסכים עם המצב אך הוא כורח המציאות ואין לי איך להתמודד איתו כרגע.

אני רוצה לדבר על תפיסת ההגנה שכולל – הרתעה, התרעה, אמצעי עיכוב ותגובה כש-3,000 המחבלים האלה נכנסים בו זמנית, בבת אחת לעשרות פרצות. שוב, אני משתדל לברור את המילים כי הכל מצולם ומשודר. אגן הניפוץ הזה מגיע מהר מאוד אל קו ההגנה של משטרת ישראל.

אפשר לראות את המשמעות של עשרות פרצות, מה המשמעות של הזירות שמהר מאוד מגיעות וצריך לזכור שמדובר בזירות אזרחיות, אני עוזב את בסיסי צה"ל, מדובר באזרחים. הם פוגשים אזרחים שנמצאים – בטיול אופניים, ברכיבה או בספורט, הם פוגשים אזרחים – שנעים על הכביש, בתוך הבתים שלהם, במסיבה ברעים, האזרחים לא חמושים והם עושים שם את מה שהם עושים.

אני מזכיר שכל האירוע הוא תחת ירי מסיבי של תל"מ. אני רוצה להזכיר לכולנו שבמאי 2021, סבב לחימה שבו נורים כמעט 4,000 טילים לעבר מדינת ישראל. באירוע הזה תוך מספר שעות יש יותר מ-4,000, זאת אומרת, השוטרים וכל מה שתיארתי קודם גם עובדים תחת איום נפילת הפצמ"רים, הטילים, ואנחנו לא עוצרים את הלחימה, כי אי אפשר לעצור לחימה כי אנחנו צריכים לנסות להציל כל אזרח שרק אפשר וכל שוטר שרק אפשר.

בהרבה מאוד מהשלבים גם השוטרים שלנו היו בסכנת חיים, זעקו לעזרה, ביקשו עזרה. כשאני הגעתי לתחנת שדרות ופגשתי את הכוח הקטן שהיה שם, שמעתי זעקות מהגג "הצילו, הצילו". ושמעתי את מכשירי הקשר והשוטרים שאומרים "הממ"ז פה?". הבנתי שיש גם שוטרים במצוקה, לא רק אזרחים במצוקה וגם להם צריך להעניק סיוע.

באיזו שעה זה היה?

אני הגעתי לתחנה בערך ב-07:11. דיברת על איש הימ"מ, איש הימ"מ הציל אותי ממוות. זה אותו אחד שהיה בבית כנסת, הוא שמע את קולות הירי ורץ הביתה להביא אקדח, אני בכלל יוצא לכיוון אשקלון כי זאת הזירה המרכזית. הראמ"ן שלנו מחולל את כל האירוע, הוא מחייג אליי ואומר לי " אני גר בקיבוץ זיקים" הוא רואה את ההיתקלות של חיל הים ואת ההגעה של הסירה לחוף והוא אומר לי "הממ"ז יש כניסה של מחבלים ויש היתקלות של חיל הים" ואני מכריז על "פרש פלשת" ב-06:41 בדיוק. ואז אני יוצא לחפ"ק המחוזי, אני בא לפנות ימינה בצומת שדרות, אני רואה רכבים שרופים עם גופות של אזרחים, אני פונה שמאלה כדי לראות אם יש מישהו חי ולטפל בו.

אתה לבד?

לבדי, ואתה יודע חוק מרפי עובד שעות נוספות. גם בשבת הזאת שחררתי את הנהג שלי לצפון למשפחה. אני עברתי עם המשפחה שלי לדרום, עברתי חודשיים לפני לשדרות. אני פונה שמאלה ולא ימינה.

אתה עברת לשדרות כשנכנסת לתפקיד?

לתפקיד. זה צריך להגיד לאשתי כל הכבוד, לא לי.

מאיפה עברת?

ממנחמיה עמק הירדן. איך שאני פונה שמאלה אני שומע את מכת האש, את היריות מתוך שדרות ואז אני כמובן חוזר וכל השאר היסטוריה. אלה הקולות שאנחנו שומעים, אני שומע את התחינה של השוטרים לעזרה. האירוע גדול ורחב כל כך ובו זמנית שלא מספיקה היכולת לשלוח את כל השוטרים, והשוטרים כפי שאמרתי הם גיבורים ואמיצים. צריך להגיד את האמת פה על השולחן – הרבה מאוד שוטרים שיוצאים באופן ספונטני, יוצאים מהבתים, כפי שתיארתי קודם.

גם נהרגים בדרך.

ונהרגים בדרך. חלק מצליח להציל אזרחים וחוזר לזירה ונהרג, יש סיפורים שביום מן הימים נדבר עליהם. דייקת אותנו קודם לגבי לקחים. אחד הלקחים המרכזיים זה באמת קבלת החלטות מהירות. נתתי את הדוגמה של 60 שניות "פרש פלשת" מה היה קורה אם היו מצליחים להיכנס.

החלטה נוספת ומצוינת של מפקד תחנת אופקים במסיבה ברעים, יש במסיבה 3,000 – רוכשי כרטיסים, ו-400 אנשי תפעול והפקה. ב-06:31 הוא עולה על הבמה מכריז מיד כשהתל"ם מתחיל הוא רואה את הגל של מאות אנשים שיוצאים בבת אחת, הוא מכריז על הפסקת המסיבה ומורה לכולם לשכב ומיד אחר כך מורה לפזר את כולם. זאת אומרת שיש לנו כמעט 33 דקות זהב של מאות אזרחים שמצליחים לנסוע הביתה, להיחלץ מהתופת הזאת. אגב, אליי מתקשרים ב-06:36 לקבל אישור לפזר את המסיבה. למה הם מבקשים ממני אישור לפזר את המסיבה?

בשביל הפיצויים.

בשביל הפיצויים. כי ברור לנו שמסיבה כזאת היא הפקה שעולה מיליונים וברור לנו שהחלטה של המשטרה לפזר את המשטרה היא תשית עלינו אחר כך תביעה, ואני אומר לו "תפזרו מיד את המסיבה", זאת ההחלטה שמתקבלת שמתחילה מהמת"ח ומסתיימת אצל ממ"ז, בדרך יש את סגן מפקד המרחב שהוא ממלא מקום מפקד המרחב. יושב פה גם אפי מפקד המרחב שהיה אמור להיות בכלל בחופשה בזמן הזה במרוקו, הוא גר באופקים ושומע את הירי, הוא יוצא לרחוב ונלחם ברחוב עם השוטרים שלו. בשלב מסוים הוא עולה מולי ואומר לי "הממ"ז, אני מבקש לקבל את הפיקוד עכשיו, תוך כדי אש" והוא מקבל ממני את הפיקוד תוך כדי אש, אני מתקשר למפכ"ל, מקבל ממנו את האישור ואפי ברגעים האלה הופך להיות מפקד המרחב.

אפרופו החלטות, החלטות מהירות, זה בהחלט חלק מהפקת הלקחים. אגב, אני רוצה לומר לכם, גם "בזוקה", מפקד התחנה שנהרג לצערי בניסיון להגיע ולחלץ את R.J. ואת המסיבה ברעים ו-R.J.

שני מפקדי תחנות שהם לא מהגזרה.

זה נכון, הם נשלחו כדי לחלץ. בסיכום ביני לבין המפכ"ל, גם להם אנחנו ממנים מחליפים מיד, שני מפקדי תחנות כי אנחנו מבינים שהמלחמה לא תסתיים ביממה. זה בהחלט לקח מאוד חשוב. זה מה שיצא, זה ההקלטה, זאת ההקלטה ל"פרש פלשת" (השמעת הקלטה). זה קו החסימות. 90% מנקודות החסימה האלה הייתה בהן היתקלות עם מחבלים, עם צבא הגרילה. כשאני אומר שמי שבנה את הפקודה הזאת, אנחנו תרגלנו אותה, אנחנו עבדנו עליה מאוד קשה, לא שינינו אותה, דוד ביתן פגע כמעט בכל נקודות החסימה שלנו.

אני רואה שהגיעו עד אזור באר שבע. גם הגיעו לחסימות האלה?

לא. לכן אמרתי 90% מהנקודות.

מה הכי צפוני שהגיעו?

אופקים נקודה ואשקלון נקודה.

המודל המוצלח הזה של סגירת עיר ששיבחת קודם של ראש עיריית נתיבות, זה מודל שאתם תפעלו על פיו? נניח באופקים זה לא היה באופן הזה, לא? או שאני טועה.

היה בכל מקום.

לפחות לפי הפרסומים שראיתי בטלוויזיה היה מודל מאוד מהודק של סגירת כל המחסומים, של שליחה לנקודות מאוד מסוימות, גם תו"ל טוב מאוד.

לגמרי, טוב מאוד ומדויק, ואנחנו בהחלט מאמצים אותו.

אופקים, שדרות?

לגמרי. אני אומר לכם איך אנחנו רואים את תחנות העוטף. השאלה שלך היא במקומה, יש היום מודל חדש. למשל, בשדרות קראתי לזה "שדרות תחילה" , יש מודל חדש לארבעת תחנות העוטף – אשקלון, שדרות, נתיבות ואופקים. לשמחתי הרבה, השר לביטחון לאומי יחד עם המפכ"ל אישרו לנו את המודל הזה, שיהיה עם כוח יס"מ ויעבוד קבוע בתחנה עם הרחבה של כוח האש שלו עם היכולות והעוצמה שלו, ובנוסף לזה הגדלנו את מערך הסיור.

בצפון גם יהיה דבר כזה?

מחוז צפון?

כן, במקומות שסמוכים לגבול.

אחד הדברים שאנחנו נצטרך לבדוק שהוא באמת קורה.

צודקים, במקומות אורבניים באזורים סמוכי גבולות.

חבר הכנסת עמית, תפיסת הביטחון הלאומי של המשטרה חייבת להשתנות וחייבת להיות מותאמת לתרחישים, אם היית שואל "הממ"ז, אתה חושב שאירוע כזה יכול לקרות לך מחר בבוקר?" התשובה שלי אליך תהיה "כן" לא מרצועת עזה כי הצבא עובד שם, ועובד יפה מאוד ונאחל לו בהצלחה ושבעזרת השם יחזרו כל החטופים בריאים ושלמים ושישלים את המלאכה שם.

אבל יש לנו את התפר המזרחי, ואנחנו עובדים עכשיו על פקודת "פרש" מזרחית, האזור שמטריד אותנו מאוד. חלק מהפקת הלקחים, ואני יודע שזה נעשה גם במחוזות אחרים. אני יודע שזה נעשה בחוף ואני יודע שזה נעשה בצפון. אני לא מעורב בפרטים אז אני לא רוצה לדברר אף אחד, אבל אם תבקרו שם אנחנו מניח שיראו לכם.

אתה צודק, המשטרה מתוקף האחריות שלה על ביטחון הפנים, ומתוקף זה שבסוף גל ניפוץ מגיע אליה צריכה לקבל – את המשאבים שלה, את המקום שלה, את הסדר שלה והוא צריך להיות פרוס על תוכנית רב-שנתית.

מבחינת משאבים של חימוש, הרי הם באו עם RPG ומטענים, אתם השוטרים בדרך כלל מצוידים באקדחים, יש פער לא רק מספרי.

אז אחד הלקחים זה איזה ציוד צריך להיות.

השאלה היא אם כבר הפנימו את האירוע הזה.

דוד וגוליית לא לקוח רק מהעבר, הוא בהחלט מתאים לאירוע הזה, חד משמעית כן. אתה שואל אותי אם ההצטיידות היום היא הרבה יותר רחבה ממה שהיינו ב-7 באוקטובר?

אנחנו דוד יצאנו, אנחנו צריכים להיות דוד אבל ביחס הכוחות אנחנו היינו דוד.

לגמרי דוד. גם עכשיו שינינו קצת את יחס הכוחות. יש לנו חימוש הרבה יותר גדול וכבד, הוא חסר עדיין.

דברים כמו RPG, דברים כאלו.

המשטרה הגישה אפיון למשרד לביטחון לאומי מה הם רוצים שיהיה בתחנות ובמרחבים, ובימים אלה עובדים על זה.

לצד הצורך המיידי שהתייצבנו בהקמת המשמר הלאומי – זה משהו שאי אפשר לדלג עליו, אני אדבר עליו יותר מאוחר – אבל אני אשמח ברשותך, אדוני הממ"ז, אם תוכל תוך כדי הסקירה להתייחס ולהסביר לנו מה קרה במסגרת המגבלות שניתן לשוחח עליהן בפורום הזה – שלצד התפקוד המדהים עדיין היו מקומות נצורים במשך שעות רבות כשכוחות כן הגיעו והתרכזו. אני מדבר על מצב שבו כן הגיעו והתבצע טבח ואותם מקומות היו נצורים כשהכוחות היו מקובצים בחוץ ומשום מה משהו מנע מהם להיכנס ולפעול. אגב, לא מפנה ישירות למשטרה אבל המשטרה היא חלק מאותו מערך רחב.

במקומות שאני מסכים עם מה שאמר רביבו, אנחנו הולכים לניר עוז, עד שעה 15:00 לא הגיע שום כוח אליהם והם נטבחו ונחטפו. זה צריך התייחסות בגלל זה אנחנו ועדה, כדי שלא יחקרו למה הוועדה לא שאלה.

לא עצרתי אתכם מלשאול את השאלה.

אני חושב שהוועדה שאלה את השאלות, אני מודה ליושב-ראש שמבין את הסיטואציה ומאפשר לי לא לענות. אני לא חושב שאני הכתובת לשאלה הזאת.

ממה שאתה יודע, מה שאתה לא יודע לא צריך לענות.

אמרתי במסגרת המגבלות, הבהרתי שאני - - -

אז תרשו לי בבקשה מכם לא לענות על השאלות האלה. אני חושב שהן שאלות חשובות מאוד שצריך לברר אותן במקומות הנכונים.

דיברנו על שלב הבלימה, דיברנו על לוחמת השוטר הבודד, זה שוטר בודד, זה לוחם מג"ב בודד. זה שוטרת. הסיפור של השוטרת עם האקדח מול ה-RPG הוא סיפור אמיתי. כשאני אמרתי "שוטרת עם אקדח מול RPG" אני ראיתי את זה במו עיניי. זאת אומרת זה אירוע אמיתי שקרה. וגם פה צריך להגיד...

כרם שלום אתה מתכוון?

לא. בשדרות.

איפה היא, לא נכיר אותה?

תכירו אותה. אירוע אמיתי וזה מה שמצאנו, אלו הפערים. אני רוצה להגיד באותה נשימה ובזהירות הראויה שהשוטרים – ברוח שלהם, באומץ שלהם, באהבת המדינה והאזרחים, גם עם האקדח גברו על המפלצות האלה שהגיעו עם חימוש מפלצתי, הצליחו. מוזר אבל הצליחו.

אני חושב שאני אשאיר מקום לשאלות. אז מה היה לנו פה? משטרה שהתחיילה ברגע אחד. אני מזכיר לכולנו שהתפקיד של המשטרה –לאכוף חוק, להשליט סדר במקומות שצריך, להרחיק עבריינים מהחברה, להגיש כתבי אישום ולסייע לאזרח במצוקה ובאירוע הזה מצאנו את עצמנו מתחיילים. הופכים להיות משוטרים - - - אגב, אצלי שוטר סיור זה שם קוד לכל מקצועות המשטרה, משוטר סיור ללוחם קומנדו, לא פחות מזה. כי אנחנו נדרשנו פה לתעצומות וליכולות להתמודד עם הרוע והרשע הזה והכמות והרוחב.

תזכרו שלהגיע לאופקים מעזה זה 20 קילומטר. תזכרו שמאשקלון עד לאופקים זה עשרות קילומטרים, זה רוחב ועומק הגזרה. שבכל מקום כזה היו עשרות ומאות מחבלים. סקרתי קודם את כמות – היישובים, קיבוצים, מושבים, בסיסים, תחנות משטרה, ערים. ראיתם איזה גודל, אבל בכל מקום כזה הייתה התקפה של צבא גרילה על האזרחים ועל תחנות המשטרה, מתוך הבנה שכשהם יכריעו את כוחות המשטרה מה שיישאר להם אלה רק האזרחים לטבוח בהם.

דיברנו על שוטרים ולוחמי מגב שעם כיתות הכוננות וחיילי צה"ל ורבש"צים וכיוצא בזה שבלמו בגופם באמת את ההתפשטות וכניסה לתוך מדינת ישראל. דיבר על זה היושב-ראש, הפשיטה בעומק מדינת ישראל הייתה גורמת פה לכאוס, אני לא רוצה לדמיין אבל האירוע היה יכול להיות אחר לגמרי. אולי היה מביא עלינו צבאות נוספים ומלחמה רב-זירתית בין מדינות, רב אזורית.

אני לא מדבר כבר על הנזקים – הגופניים, נפשיים, הביטחון ועוד הרבה דברים שהיו נמשכים הרבה מאוד שנים קדימה.

דיברנו על הפו"ש ודיברנו כתף אל כתף עם צה"ל, בתוך השטח של צה"ל בתוך השטח של משטרת ישראל, התאגדו כוחות שהבינו את גודל השעה והבינו שאם מסתכלים אחורה אין אף אחד רק הם ולכן נכנסו לתוך התופת הזו.

תסתכלו רגע על תמונה של ארקדי, הוא שוטר קצין עם מדים כחולים. הוא נכנס ארבע פעמים לתוך הבית של רחל למשא ומתן עם המחבלים. אני לא אגיד בגלל צנעת הפרט אבל הוא לא פחד מלהיכנס לתוך הבית כמו שהוא פחד מהבית. אמרתי את זה בזהירות. בגבורה, ארבע פעמים נכנס פנימה לתוך הבית כדי לספק את מה שהמחבלים רצו כדי שהם לא ירצחו את רחל ובעלה.

לדובב אותם, לאפיין אותם.

כן, בדיוק. אחרי זה גם להוציא מידע, בוודאי. לא נרחיב על דברים נוספים שעשינו.

דיברנו מה היה קורה אילו. אני לא אמשיך פה, אני חושב שההקרסה של תחנת שדרות גם היא לא פשוטה, סמל מדינה בסופו של יום. אירוע שמקבלים אותו אולי פעם ב-100 שנה אם בכלל, זה גם כן אירוע משמעותי מאוד. הסממ"ז יורד לזירה אחרי שעות לחימה רבות ורואה את הכוחות ואת הפעילות המצוינת של הימ"מ ואנחנו מבינים שהאירוע הזה לא הולך להסתיים, אנחנו לא באמת מבינים בשלב הזה שיש 25 מחבלים בפנים.

אין הערכה כזאת?

לא, ממש לא. אנחנו מבינים שיש מחבלים שמצליחים להמשיך ולייצר אש, הם לא מאפשרים לנו לחדור פנימה. אני לא ארחיב פה אבל אני מכיר את היכולות של הימ"מ, וכשאנחנו מבינים שאנחנו בדרך ללא מוצא שתכף נפצע לנו - - - ואולי מה ששבר.

בכל זאת ברח מישהו משם.

מה ששבר את האירוע בסוף – קיבלנו ידיעה שאולי יש סברה שמחבל הצליח לברוח מתוך התחנה ואתם יודעים מה המשמעות של הדבר הזה כשאתה כבר סוגר תחנה ואתה כבר בקרבות כמה שעות, מחבל שמצליח לצאת ולהיכנס לבתים ולרצוח אזרחים זה משהו שאף אחד לא היה סולח לנו, בטח אני לא הייתי סולח לעצמי, ולכן התגבשה ההחלטה ומצאנו שם 26 מחבלים. לאחר שלושה שבועות מצאנו מחבל נוסף בתעלה. 26 מחבלים עם חימוש מטורף, הם יכלו לנהל מלחמה ימים ארוכים.

הם לא ניסו להימלט כשהתחלתם להקריס אותם?

לא, הם לא יכלו, כי הימ"מ סגר אותם וכוחות משטרה סגרו אותם. והיה שם טנק ומסק"ר.

כמויות הציוד והאוכל שהם הכניסו איתם לשם יכול היה לאפשר להם שבועות של לחימה.

בוודאי.ימים ארוכים. הם באו עם – שקיות אוכל, תיקים, תמרים.

ראיתי גם ציוד רפואי שהם הביאו איתם.

מערכות קשב, אתם רוצים שאני ארחיב?

אני שואל את עצמי, למה הם השתלטו דווקא על המשטרה?

כי זה סמל.

זה סמל שלטון אבל מבחינת לייצר טבח הישיבה והמכינה זה אירוע הרבה יותר משמעותי.

אנחנו מניחים שהם לא הכירו את הישיבה ואת המכינה. הם הכירו מצוין את התחנה, הם הכירו הרבה מקומות אחרים מצוין, לפרטי פרטים.

תחנות המשטרה סומנו גם במפות שלהם ביישובים אחרים. כמו שציין מפקד המחוז, זהו יעד משמעותי. סמל שלטון.

פגיעה במשל"ט אזורי.

כשחושבים על זה, ההשתלטות משבשת את ההגנה ואז אתה יכול לקצור את כל האזרחים שם.

אתה יכול לעשות אחר כך מה שאתה רוצה.

גם ברעים הם הרי נקלעו לסיטואציה.

אני רוצה לשאול שאלה על הנושא של המסיבה. מן הסתם המסיבה אושרה על ידי הצבא.

על ידי הצבא וגם המשטרה.

המסיבה כל כך קרובה לגבול, פצמ"ר יכול לבוא ולהרוג שם 15-20 איש בלי התארגנות של חמאס.

אני אתן לקצין האג"ם להציג, אבל אני אגיד בכמה משפטים. בעוטף עזה ובמרחב הזה חיים אנשים יום-יום, דקה-דקה. לא הייתה סיבה מודיעינית הרתעתית לא לאשר את המסיבה. יותר מזה אני אומר, אם היינו עכשיו לא במלחמה, בכל שנה בדרום אדום בסוף שבוע מגיעים 70-80 אלף אזרחים לאזורים האלה. יש שם חתונות, שלמה ארצי הופיע פה בשדרות חודש וחצי לפני עם היקפים יותר גדולים. יש חיים אזרחיים בתוך עוטף עזה.

דרום אדום זה אחד הפסטיבלים הגדולים במדינת ישראל.

דרום אדום הוא שם.

לא תתבלבל, ישוב רעים יותר רחוק משדרות. המרחק של שדרות מהרצועה הוא קצר יותר ממקום המסיבה לרצועה. קחו את זה גם בחשבון.

לא הייתה סיבה שלא לאפשר, לא היו התרעות. יתרה מכך, ביום רביעי קצין המודיעין שלנו מנסה להבין אם יש לנו התרעות או משהו שעלול להטריד אותנו בקיום המסיבה והתשובה היא חד משמעית שלא, לא.

15 שנה הבטיחו לנו.

חבר הכנסת רק שתדע שנכון להיום בסיטואציה הקיימת עם ההתרעות והמודיעין הקיים, עדיין - - - אותנו המפיקים של דרום אדום לקיים את האירוע בפברואר.

כן. ההילולה של הבבא סאלי בינואר ואתמול היה משחק של באר שבע בכדורגל.

דרך אגב דרום אדום והאירוע של המסיבה – יש שם כלניות ומטיילים שם אלפי חוגגים.

עשרות אלפי אנשים בכל סוף שבוע. תכף אתם תקבלו גם סקירה על ההיערכות של המסיבה, שהוא אירוע קשה מאוד.

כמה שוטרים היו במסיבה?

בזמן האירוע היו 41 שוטרים.

אמרו שהיו 34 - - -

31 בשכר ועשרה שהם לא.

אה, בלי שכר, אוקיי.

היו 41 שוטרים חמושים, זה נחשב סד"כ גדול מאוד לאירוע כזה. יחד עם שמונה לוחמי יס"מ – זה כוח גדול, הרבה מעבר למה שלכאורה. לא הייתה התרעה, אני אחזור על זה שוב, לא היה מידע, אפילו בדקנו את זה, חד משמעית לא. ההיערכות שלנו והתפקיד של המשטרה – ואני לא רוצה שאף אחד יבין אותי לא נכון – סדר ותנועה זה התפקיד של המשטרה, ולמרות זאת שמנו שם מפקד תחנה, שוטרי יס"מ והרבה מאוד שוטרים בעבודה בשכר.

כמה שוטרים נפגעו שם במסיבה?

15 שוטרים נהרגו בקרב. לא רק מהמסיבה, הרבה הגיעו מבחוץ לתגבר. 15 שוטרים, ביניהם אנחנו סופרים את R.J ובזוקה, שני מפקדי תחנות שהוזנקו למקום ויש לנו חטוף אחד מהמסיבה, הם באו להילחם על האנשים.

לירן גווילי זה מהמסיבה?

מעלומים, כן. ניתוב שיחות ל-100. דיברנו על לקחים ודיברנו על תובנות. יש יכולת למשטרת ישראל והיא הגיעה רק אחרי אסון אחר – שלושת הנערים החטופים. המשטרה החליטה וצריך לברך את מי שהחליט על זה - - - קיבלנו עשרות שיחות טלפון בדקות הראשונות, וכולם היו במצוקה, כל השיחות מצילות חיים. הניתוב שהפנה את השיחות לכל משטרת ישראל – הכניס את משטרת ישראל לתוך החוויה וגם אפשר מענה רחב יותר.

צריך לקחת בחשבון שבממוצע ביום שבת רגיל יש 25,000 שיחות 100 בכל הארץ. 25,000 שיחות 100 בכל הארץ בשבת בבוקר. באותה שבת היו 144,000 שיחות. מחוז דרום קיבל 40,000 שיחות. בפרק זמן של שבע שעות, ועוד 70,000 שיחות שהוא קיבל מכל מיני מחוזות כאלה ואחרים.

צריך להבין מה היה, מי שהגיע למשל"ט ראה חמ"ל לכל דבר ועניין – ניהול משא ומתן, מו"מ שב"כ, זה לא מה שמישהו יכול בכלל להבין ולדעת, ומי שמנהלות את זה צריך להצדיע להן – אלה ילדות בנות 18 שעושות עבודה מדהימה.

אני רוצה להבין איך זה עובד. מתקשר מישהו מניר עוז, הוא מתקשר למשטרה ואומר "שמישהו יבוא להציל אותי אני בממ"ד". למי המוקדנית במשטרה מעבירה את זה? מי מחליט מי מקפיץ כוחות? המשטרה קיבלה את זה, אני לא מדבר על למה הצבא לא הגיע. מה אתה עושה?

בשעות מוקדמות מאוד דיברנו עם הצבא "תשלחו כוחות ליישובים של העוטף כי יש ככה וככה אירועים". כאשר התקשרו אלינו הבנו שאנחנו צריכים לשלוח אל אותם המקומות כוחות, ולנו קל יותר לשלוח בשל גמישות ונגישות המשטרה. אתם תראו – שוטרים שהיו בניר עוז, ושוטרים שהיו בכפר עזה, הם הגיעו לכל המקומות. אנחנו נלחמנו בזמן נתון כשהממ"ז התחיל להילחם עשר דקות, חצי שעה אחריו ב-21 מוקדים בו זמנית. 16 מוקדים זה יחידת יואב, האלופים האלה שאומרת חברת הכנסת "איפה אבי?". שהגיעו ל-16 מוקדי לחימה. הם נשלחו מהמרד"מ מהמשל"טים.

היו מקומות שהצלנו, אך יחד עם זאת היו מקומות שהמשגרת שמעה את השיחה האחרונה של אותו אזרח.

לא צריך להרחיב.

למה? צריך לדעת שהמשטרה הייתה הנענית הראשונה לאירוע. דיברתי עם היו"ר על הסרט שהיה על היחידה הטקטית של מג"ב שפרצה לתוך הקיבוצים וחילצה. יש אפילו סרט שבו היחידה הטקטית של מג"ב מחלצת מתוך הבסיס, מוציאה חיילים מתוך הנגמ"ש שהם התחבאו בו.

הם היו אמורים להיות היום חלק מהסיור, אבל הם עסוקים אז ויתרתי להם.

יש סרט שמתעד את הכול. היה סיפור של תת האלוף שבא להציל עם הטנק במסיבה. מי שישב על הטנק – הוא לא מוזכר בסיפור הזה – זה אורון, שוטר שלכם.

הוא לא מוזכר איפה? אצלנו הוא מוזכר מאוד.

לא, אני אומרת שבכתבה ששודרה מדברים על תת אלוף אבל מי שהיה שם על הטנק זה שוטר.

ביחד, בגלל זה אמרתי כתף אל כתף, ואת צודקת השוטרים היו כמעט בכל מקום שהיה אפשר להיות בו. לצערי לא בכל מקום הצלחנו להציל חיים.

קודם כל תודה רבה. טוב שעמדת על הערך האסטרטגי צבאי של המשטרה. מסתבר שכל נקודות החסימה הפכו להיות בעלי משמעות צבאית וחסמו את ההתקדמות צפונה ומערבה. כל הכבוד. קודם כל, אני רוצה להניח על השולחן את ההיבט הדיגיטלי, לא שמעתי פה על המצלמות.

אני רוצה להעלות לצד ההערכה המלאה לדברים שאמרת, דברים חשובים ביותר צריכים להילקח בחשבון בהקשר הזה של מערך משותף בחשיבה על הביטחון הלאומי שלנו. הנושא של המצלמות. אתה אומר שאנשים הגיעו, למשל בנתיבות אני מכיר טוב את החדר, ביקרתי שם. העובדה שראש העיר יכול היה ב-07:00 לקבל תמונת מצב מלאה על כל הכניסות זה דבר אדיר. כממ"ז היום ברמת הכבישים, הרי הטנדרים האלו שתיארת יכולת לקבל בשנייה אחת תמונת מצב יותר מקיפה, באזורים שבאחריותך, אני לא נכנס להיבטים מול הצבא.

דבר שני, לא התייחסת לנושא כיתות הכוננות, אני אומר את זה לאחר דיונים שהיו פה. גם הם היו חלק מהכוח הלוחם.

למה לא התייחסתי? אמרתי מההתחלה.

לא לא, לא מבחינת זה שלא הזכרת. האם מבחינתך ביישובים שבאחריותך יש תיק הגנה יישובי לתרחיש הייחוס שהיינו בו, שאנחנו עלולים להיות בו גם בעתיד, גם אם בעוד עשר שנים. אתה משבח את דוד ביתן, שלא נזדקק לזה ושלא ישבחו אותך ושיהיה פוטנציאל לשבח אותך. אני ראיתי באזור ירושלים, ומקומות נוספים שיש תיק הגנה יישובי מדהים, כמו למשל בהר אדר. ברוב המקומות האחרים כשעברתי על התיקים – תיק ההגנה מאוד בסיסי ולא תואם יותר מאשר חדירה נקודתית, לא תואם תרחיש ייחוס התקפי. איפה אתם עומדים עם הנושא במחוז הדרום?

דבר אחרון, אני מניח שאתה עושה פה תחקירים נקודתיים, כלומר כמו הסיפור של שדרות, בסוף אפשר להפיק המון לקחים מכל אירוע, גם נקודתי. חלק מהדברים ראינו, יש לי כמה דוגמאות אבל זה לא משנה כרגע. אני רק רוצה לוודא שנעשים פה תחקירים על כל נקודת קרב.

אני אומר את מה שאני מנסה ורוצה מאוד שכולנו נבין. זאת מלחמה זה לא אירוע, הייתה פה מלחמה. לא מדובר באירוע רגיל. יש לנו מגדלור שבשגרת העבודה הקלאסית של המשטרה יודע לתת לנו פרטים רבים. מגדלור זה אותו משל"ט שמחובר למצלמות ה-LPR וכל מצלמות כפי שתיארת קודם של הערים. אנחנו יודעים לקלוט ממנו מידע רב, בין אם זה אירוע של גנבים, בין אם זה אירוע חשודים ובין אם זה כל אירוע אחר.

אתה מכסה את כל האזור?

אנחנו לא מכסים את כל האזור, אבל חלק נרחב משטחי האזור. כולל – כבישים וצירים מרכזיים. לא אפרט את כל הערים, אבל כמעט ב-90% מהערים המגדלור מחובר למצלמות של התשתיות של ראשי הרשויות.

לא, אבל על הכבישים יש לך?

גם, בוודאי. יש על הכבישים.

יש לרשויות ויש פה שיתוף פעולה הדוק בין הרשויות לבין המשטרה הצבאית.

ולכן זה עובד.

הם חיכו לנו עם מארבים על הכבישים. כל החיילים והאזרחים שהגיעו, לא משנה אם זה לעלומים או לא, זה היה חלק מהתכנית הסדורה שלהם להיכנס, אבל הם הותירו על התעלות - - - וריססו לא משנה את מי וגם דובדבן הגיעו. השאלה היא אם לא יכולתם לראות את זה מהמצלמות? אתה מגיע ב-08:00 לאשקלון, איזו תמונת מצב יש לך על כל הצירים? הרי זה יכול היה לשנות את התמונה.

אני קצין המודיעין של המחוז. קודם כל אמרת משהו נכון, שאלתם לגבי שדרות. כהערכה, מבחינת חדירות המחבלים בקיבוצים ובכפר עזה הם לא נכנסו דרך השערים, אלא הם נכנסו מאחור והקימו מארבים בכניסה, למשל בכפר עזה ששם נתקלתי במארב בכניסה. בשדרות, אנחנו מעריכים שהם כבשו את התחנה והיה כוח גדול אחר של מחבלים שהיה אמור להיכנס בגל השני. כלומר, הם כבשו את התחנה והגל השני נכנס לטבוח בתושבים.

ב-06:41 כשאני עומד על המרפסת בביתי בזיקים, זו הפעם הראשונה שאני מחולל את האירוע. זו הפעם הראשונה שהממ"ז שומע שיש מחבלים. למה זה חשוב? הממ"ז לא הראה את זה פה אבל אנחנו כתוצאה מהאירוע האישי שלי, אני חשבתי שהייתי חמש דקות בכפר עזה. ואז גרושתי צחקה, אמרה לי "אתה נורמלי? היית שלוש שעות שם". הבנו ש כמפקדים איבדנו את תחושת הזמן, כי בזמן הלחימה זה היה מטורף מ-06:41 ועד שהתחלנו להבין ולראות את כל החדירות לקח זמן.

צריך להיות מישהו שאחראי על המצלמות, באותו הרגע. מישהו אחראי על כל תשתית המצלמות של משטרת ישראל באזור. רוצים תמונת מצב, אנחנו לא חיים במאה ה-20, אנחנו במאה ה-21. מי שנכנס למצלמות, מקבל תמונת מצב, מתפעל את הכוחות דיגיטלית, לא? אמור לעבוד ככה.

אני אנסה להסביר שוב. יש לנו תשובה טובה.

או אם לא, וצריך תקציב, אני מדבר עכשיו ברמה של הפקת הלקחים הטובה לעתיד כי העתיד עוד לפנינו.

יש לנו דרך אגב. לשאלתך אם זה מספיק, זה נותן את כל המענים, כנראה שלא. כי אם הייתה לנו את התמונה של מה שאתה רואה היינו יודעים. קח בחשבון שברגע שהתקבלו השיחות 100 כמובן שגם המצלמות נפתחו, לא ראינו את זה, את מה שראינו, כי הייתה מלחמה. זה לא היה אירוע בודד בשדרות, זה התנפץ. מ-07:06 כשהממ"ז נכנס להסתערות עד השעה 09:30 במאות זירות. ולכן אם המצלמות נתנו לנו אינדיקציה? בחלק מהמקומות כן, והשתמשנו בהן ולא נפרט. בחלק מהמקומות לא. עדיין יש מקומות שאנחנו צריכים לכסות.

לשאלתך, האם זה אירוע שאנחנו צריכים ללמוד ממנו? כן. אם זה לקח שאנחנו צריכים עכשיו להגדיל את המגדלור שלנו? חד משמעית כן. זה מה שאנחנו עושים. ביקשתם לקחים אז אנחנו הולכים לבנות משל"ט חדש לגמרי עם הערכות טכנולוגיות ועם מגדלור, לכל הדרום עם מגדלור. מגדלור זה המצלמות, הרבה יותר – גדול, רחב ומשמעותי. חד משמעית כן. ואני אחזור שוב, ברשותך אני אנסה לשכנע אותך שאנחנו במצב מלחמה, זה כאוס שקשה מאוד לתאר אותו, בטח כשאתה גם מדבר על אלפי טילים שכל הזמן אתה בסטרס לגבי זה.

אני מציע שתסתכלו גם על השקף הזה, הוא חשוב מאוד. היתרון שלי הוא שאני הייתי פה כבר כמה פעמים וראיתי חלק מהדברים האלה. עמית, בהמשך לשאלה החשובה מאוד שלך, כל הרעיון של להשתמש במצלמות ובמידע שהיה כדי לייצר תמונת מצב אמיתית זה לקח שהם הפיקו, את זה הם צריכים ליישם והם יודעים את זה.

הסיפור של שדה תעופה רמון, מאוד מטריד אותנו. נתב"ג הוא שדה התעופה הראשי של מדינת ישראל, מה קורה אם הוא מושבת. אז גם זה חלק מהלקחים שאנחנו מפיקים, גם אילת. אני מזכיר לכם שהייתה התקפה על אילת ועדיין יש סיכוי להתקפה.

שאר המתקנים החיוניים שהאחריות עליהם מתחלקים ביניכם לבין הצבא, אולי תוכל להרחיב על כך איך היה התיאום? לגבי אבטחת המתקנים החיוניים בגזרה שלכם. חלקם נמצאים באחריות הצבא, חלקם נמצאים באחריותכם, איך הדברים התנהלו שם?

מטבע הדברים אני לא אוכל להרחיב אבל אם תרצו לעשות את זה אחר כך בפורום סגור אני מוכן.

כתבת על כל הדברים שעשיתם טוב, ואכן עשיתם טוב. אני חושבת שההתנהלות כאן וכל הזמן דיברתי על זה, ברור לי שאתם הייתם המגיבים הראשונים עד שהצבא ייצא מההלם. ועדיין איזה דבר היית עושה אחרת? נכון פיזרתם את המסיבה מהר, ונכון שאתה אישית הוקפצת וגם נפצעת, אתה לא אומר את הדברים, אבל אולי אני אגיד, נפצעת וחזרת ואני פגשתי הרבה לוחמי ימ"מ שנפצעו על התחנה בקרב ההרואי, אנחנו כל הזמן מדברים על טכניקות, אבל היה פה קרב הרואי מטורף על התחנה. אני פגשתי את אחד הלוחמים.

אנחנו תכף נשמע אותו, אנחנו הולכים לתחנה הישנה.

אני רק נותנת את ההקדמה שאני חושבת שנוהל כאן אירוע מורכב בצורה טובה שאתה הובלת אותו ביחד עם המפקדים והלוחמים. אבל אם הייתי שואלת אותך, "מה היית עושה אחרת?" למשל השאלה באופקים האם יכול להיות שהם היו בדרך באופקים, היו בדרך לתחנה ובטעות נכנסו? טעו בדרך?

זאת הסברה שלנו.

הרי אין שום סיבה שהם יגיעו למישור הגפן הם היו בדרך לתחנה באופקים.

זאת סברה שלנו.

כן, נראה לי הגיוני גם, בגלל המפות. האם היית עושה משהו אחרת?

וברשותך גם שאלה שקודם נשאלה, הנושא של כיתות כוננות וההפעלה שלהם.

אבל צריך לזכור שכיתות הכוננות של העוטף באחריות הצבא.

לא, הוא לא דיבר על העוטף.

נחל עוז, ניר עוז, כפר עזה. הם לא באחריות שלכם.

לגבי כיתות הכוננות, אני מניח שכולכם מכירים את המעורבות של המשרד והדחיפה אז בהחלט יש לנו היום יותר – כיתות כוננות, תחמושת, ויותר אמצעים. אנחנו די חזקים היום, בטח ביחס למה שהיינו ב-6 או ב-7 באוקטובר. אנחנו לא אמרנו את המילה האחרונה עדיין, למשל, מחר אנחנו פותחים עוד שתי כיתות כוננות.

בוועדה יש כמעט כל שבוע- שבועיים סקירה, אנחנו רואים את ההרחבה דווקא בעניין הזה יש - - -

העניין הזה נכון, רק לחדד. האם כיתות הכוננות גם בנוסף כמובן למטווח ולכל הדברים הבסיסיים שהם מקבלים, הם משתתפים בנושא של ההגנה המרחבית ואתם מדריכים אותם?

הם חלק מהתפיסה החדשה שלנו לביטחון. הם חלק מהפקודות שלנו. בהערכות המצב אנחנו מדברים על כיתות הכוננות. יש לנו 120 כיתות כוננות רק במג"ב, רק במגזר היישובים ולכן הם חלק מתפיסת הביטחון.

כיתות הכוננות לא בכל המקומות אנחנו עד הקצה, זו עבודה. אני מזכיר לכם שאנחנו עדיין במלחמה, אבל יש פה צוות שמוביל אותו הסממ"ז שגם כותב עכשיו ומשלים את כל הנושא של שמירת הכשירות. זה לא רק לתת נשק, זה גם צריך שמירת כשירות, צריך נהלים, נהלי חבירה, כוחות זיהוי, יש פה הרבה מאוד פעולות שאנחנו עושים. זה לוקח זמן, אבל אנחנו על המסילה.

יחד עם זאת אני רוצה לומר שאני לא אוהב את המודל הנוכחי, במודל הזה אני רוצה להוסיף לכל כיתת כוננות חבילה שנקראת "ימי מילואים". אני רוצה שחברי כיתת הכוננות יתוגמלו בימי מילואים.

אנחנו גם עוסקים בזה, על צו 8.

כדי שאני והמחוז שלי נוכל גם – לאמן אותם, להביא אותם לימי הכשרות וידע מקצועי ודברים רבים נוספים, וגם אני אחייב אותם להיות חלק מהפק"מ שלנו, לשאלתך מרב. אני אחזור על זה שוב, זה יישמע לכם נדוש, זה מגה- מגה מלחמה. לא אברח מהתשובה, כדי לענות על השאלה שלך אני צריך לפחות שנתיים להתנתק מהתפקיד, לשבת ולנתח זירה-זירה. עכשיו את מדברת על השוטר שהיה עם התת-אלוף בטנק, זה מיקרו של זירה. יש כאלה מאות.

אנחנו כל יום חושפים עוד סיפור ועוד שוטר שפעל בגבורה, ועוד איש כיתת הכוננות ועוד רבש"צ. קשה מאוד. האם יש לי לקחים ברמה האישית? אני מניח שכן, אני יודע שכן, אני בטוח שיהיו. האם יש לקחים ברמה המחוזית? אני בטוח שכן. יש לנו הרבה מה ללמוד, וגם ברמה הלאומית יש מה לתקן ומה ללמוד, ואחד מהם זה לשים את משטרת ישראל על השולחן ולתת לה את המקום שלה בביטחון הלאומי.

גם אני מצטרף למה שמירב אומרת, ההתרשמות שלי שקודם כל מגיעות לך המון תודות, כאזרח.

לא לי.

לכולם. משטרת ישראל התעוררה בזמן הנכון ופעלה. אני מדבר בעיקר על המחוז הדרומי. היו זירות רבות אז אני רוצה להבין, יש יס"מ ירקון, יש יס"מ שפלה, האם הכוחות הללו גם הגיעו לכאן וחתרו למגע כפי שהמחוז הדרומי נלחם?

שאלה מצוינת ואתה תקבל תשובה. תודה לך על המחמאות. כמו שאמר ידידי פורטל. אבל יושבים פה כל מפקדי המרחבים שהיו בימים הארוכים האלה בתוך זירות המלחמה. במרץ 2021 כשכל משטרת ישראל התכווצה לירושלים, חווינו את שומר החומות. וכשחווינו את שומר החומות משטרת ישראל, המפכ"ל הבין שהוא לא יכול לרוקן יותר את המחוזות מהסד"כ המבצעי שלו.

אני מודה לך על השאלה. תבין כמה פעולות בתחום הזה עשינו, והמושג הזה של "הגן בגזרתך" הוא הונחל מאז ולשמחתי הרבה הושרש במשטרת ישראל, הוא הושרש מהרבה מאוד סיבות. אני לא ארחיב פה כדי שחלילה לא יישמע שאני - -. במחוז הדרומי יחידת "יואב" הייתה היחידה שתגברה ברמה הארצית. יושב פה קצין אג"ם. כל שבוע היינו עושים שיח, איפה מורידים איפה - - - ואיך מתגברים על זה שיחידת "יואב" לא נמצאת פה.

יחידת "יואב" בשלושת החודשים האחרונים לא זזה מהמחוז הדרומי מתוך ההבנה של "הגן בגזרתך" המזל שלנו שהיא הייתה פה. עכשיו אני אומר לך משהו בהקשר למה ששאלת כי ניסיתי רגע לצייר את התמונה איך אנחנו תופסים את זה ואיך המפכ"ל הסתכל על זה ומה תפיסת האסטרטגיה שלו, שלהקים חטיבות מבצעיות במג"ב. אני מזכיר לכם שהחטיבה הטקטית אנחנו הגדלנו אותה מ-230 ל-630 בשנתיים וחצי. אני הקמתי שם את יחידת ימ"ס של יותר מ-100 שוטרים שלחמו. המפכ"ל שהקים את החטיבה הטקטית אגב הקים אותה לטובת - - - לתרחיש הזה. אבל החטיבה הטקטית הפכה להיות חטיבה מבצעית של משטרת ישראל לכל אירוע והגיעה לכל אירוע. אותו הדבר החטיבה לבט"פ.

חברת הכנסת מירב הייתה אז יושבת ראש הוועדה לביטחון הפנים, אישרו לנו באחד מהדיונים הסוערים ביותר, נתנו לנו 200 תקנים. אנחנו לקחנו את 200 התקנים האלה, ומהצבא קיבלתי תקנים נוספים, עשרות תקנים של שוטרי חובה, לוחמים בחובה, והקמנו את החטיבה לבט"פ וזה מה שאפשר לכל משטרת ישראל את הגמישות, העצמאות של "הגן בגזרתך".

אני אומר פה באחריות מלאה שלתפיסתי זאת ההחלטה טובה ביותר שמשטרת ישראל והמפכ"ל יכלו לקבל, לא לגעת ביס"מים המרחביים. כי תחשוב כשהזירה בדרום מתרחשת, כל היס"מים מגיעים לפה והזירה הצפונית נפתחת. צפון וחוף ואיו"ש היה בוער ומדליק את מרכז וירושלים הייתה בוערת, מה היית אומר אז? איך רוקנתם? מה עשיתם? כמו שאמרו לנו בשומר חומות. ולכן זאת החלטה מצוינת, "הגן בגזרתך" כל אחד עם היס"מים שלו, כל אחד עם הכוחות שלו והכוחות הארציים באו אלינו. הגיעו לפה בט"פ וטקטית ומתפ"א וימ"מ.

צריך לומר שלהגעה שלהם גם הייתה תוצאה טרגית. גם של מתפ"א, גם של לוחמי ימ"מ שבאו בלי מיגון.

היו יחידות שרצו להגיע לפה ועצרו אותם.

חבריי חברי הכנסת בואו רגע, ברשותכם נעצור. יש פה עוד לפחות שני מפקדים או שלושה או ארבעה שהייתי רוצה לשמוע אותם, בקצרה את הלקחים שלהם. זה בסדר מבחינתך?

כן, אני רק אשלים חצי תשובה למרב. דיברת על "הגיעו ותוצאה טרגית" בוודאי שהתוצאה טרגית, הם הגיעו להציל חיי אדם, הם הגיעו להציל אזרחים, התוצאה הטרגית לנו כמשטרה, לנו כחברה אבל הם הצילו עשרות ומאות אזרחים בהגעה שלהם.

אני מבקש אפי וולדמן לשמוע קצת לקחים מכם ואחרי זה יורי גם ממך ומדביר, מפקדי התחנות. בבקשה בקצרה.

ברשותך יושב-הראש אתן ליורי.

אני מפקד תחנת נתיבות. אני תושב העוטף, גר באור הנר. אני מתעורר ב-06:30 לירי תלול מסלול.

המשפחה שלו מפונה.

כן. מכמות הנפילות אני מבין שזה משהו שונה, למרות שאנחנו רגילים כבר לנפילות ואז אנחנו מקבלים הודעה של "פרש פלשת" ואני מצטרף למה שדיבר הממ"ז, אולי חלק מהאנשים לא הבינו את זה. אבל כל שוטר פשוט במחוז דרום יודע מה הוא עושה בפקודה הזו. הוא יודע מאיפה הוא יוצא, לאן הוא מגיע ואיפה הוא חוסם, ברמה כזאת של אוטומציה שאפילו לא צריך לדבר. אני מתלבש וחשוב להגיד שאני יוצא תוך כדי ירי טילים, כל הלחימה פה התנהלה תוך כדי ירי טילים ונפילות לידנו. אני מגיע לגזרה שלי.

לדעתי אצלך בנתיבות נפילה גם בתוך נתיבות נכון? עם הרוגים.

כן, יש לי נפילה עם הרוגים שם. אני מגיע לגזרת נתיבות תוך כדי, נותן פקודות ראשוניות, שוטרים קופצים מהבתים, מגיעים, זה יום שבת יש לי הרבה שוטרים דתיים שיוצאים מהבתים, מגיעים לתחנה, לוקחים נשקים.

כשאני מגיע למחסום הראשון, מחסום שמוביל או מונע הגעה משדרות לכיוון נתיבות. אחרי יכיני. אני פוגש ניירת סיור של שני שוטרים, שני מאבטחים של עיריית נתיבות, צוות מג"ב כפרי, גם הם הגיעו מהבית. מאזין על הגל, אני מתחיל להבין את האירוע פחות או יותר, עדיין לא בעוצמות שאנחנו מבינים, שיש מלא היתקלויות גם בשדרות אני שומע את השוטרים של שדרות צועקים כבר לעזרה. שוטרים של אופקים ברעים שנפצעים. אני מבין שאנחנו לבד.

באותו רגע אני פורס מחסום נוסף שאמור לסגור כניסה שנייה מכיוון צומת סעד, פחות או יותר זה מול תקומה, יישוב תקומה מי שמכיר, ואנחנו ממתינים. אחרי כ-20 דקות אני שומע דיווח על מספר מחבלים שחוטפים רכב אזרחי ורכב מג"ב והם נעים לכיוון שלנו. שם אנחנו נכנסים להיתקלות ראשונה, יחד עם השוטרים מחסלים שני מחבלים של נוח'בה. אני רואה את החימוש שיש להם, אני מבין שזה אירוע אחר. שכפ"צים קרמיים, נשקים- -

בשלב הזה אתה עם נשק ארוך או קצר?

המזל ששלחתי שוטר להביא נשק ארוך מהתחנה. היה לי מזל נוסף שלא יצאתי מהדרך הרגילה שלי. כי אם הייתי יוצא מהדרך הרגילה כנראה היו מחסלים אותי בדרך. כמו שאמרת, בשלב הזה אנחנו חווים נפילת טילים מטורפת. אני מתחיל לקבל פצועים גם משדרות, גם מהאזור של הקיבוצים, אנשים שירו בהם בדרך. אנחנו מטפלים בחלקם, אני פותח נקודת טיפול בפצועים בכניסה לנתיבות, ואת חלקם אנחנו מזרימים לסורוקה. בשלב הזה אנחנו מקבלים דיווחים מ-100 לא מהצבא, אין צבא ואני מתחיל לקבל דיווחים על היתקלויות בקיבוצים.

מה השעה בערך?

בערך 08:30. על היתקלויות באזור הקיבוצים – סעד, עלומים, כבר עזה, אני מקבל החלטה למרות שזה שטח צבאי וזה שטח בט"פ צה"ל אני מבין שיש שם אנשים שאנחנו צריכים להוציאם, להצילם. מקבל החלטה ואני מדלג את החסימה שלנו. מתוך העיר נתיבות אני מדלג לכיוון צומת סעד. גם כדי לחסום שם את המחבלים, למנוע מהם הגעה וגם להיכנס כבר לאיזושהי לחימה. אחרי רבע שעה אני שולח צוות לכפר עזה, יש דיווחים על היתקלויות.

צוות זה אומר שני אנשים?

שני אנשים, שני שוטרים כן, זה הצוות. שני אנשים שאחד הגיע מאשדוד, מהבית שלו, קצין שהוא לא שלי בכלל. הוא רק יושב אצלי בתחנה, הוא שייך ליחידה כלכלית של מחוז דרום וקצין תורן שלי, זה שני אנשים והם במקרה חוברים שם לפורטל. הם נתקלים בארבעה מחבלים שיוצאים מהקיבוץ, מנהלים איתם קרב, הורגים שניים, שניהם חוזרים חזרה ואחד מהקצינים נפצע.

זה המארב בכניסה לכפר עזה, זה הצוות שעשה מארב.

באותה נשימה אני מוצא את עצמי מקבל דיווח על אנשים שברחו מהמסיבה, חלקם פצועים, והם מסתגרים בתחנת דלק סונול בצומת סעד. לוקח רכב צבאי ממוגן עם שני גששים ויוצא לשם עם קצין נוסף.

מה זה לוקח? אתה רואה רכב, אומר לו "בוא, קח".

כן, רב איתם על הכביש, הם פוחדים לנסוע, אין להם קשר עם חטיבה, הם אומרים "לא קיבלנו אישור, כן קיבלנו אישור" אנחנו רבים על הכביש, אני משתלט להם על הרכב יחד איתם.

קרה בהרבה נקודות. נמרים.

של צה"ל.

גם על נשקים ארוכים.

אנחנו נוסעים לתחנת דלק, אני כבר רואה משהו, קו אש כזה שלא יתקרבו, לתת הגנה ואני מחלץ, חובר לאותם אנשים, כ-30 אנשים פצועים, מעמיס אותם על הרכבים ומחלץ אותם לנתיבות. ואז אנחנו מקבלים דיווח על רכב אזרחי נוסף עם מחבלים שנע לכיוון צומת סעד, ובהתקלות אנחנו מחסלים שני מחבלים עם טויוטה יאריס שנעו לכיוון נתיבות. מתחילים לקבל דיווחים על עלומים – גם שם יש התקלויות. חשוב להגיד, אנחנו מבינים שיש היתקלויות אך אנחנו לא מבינים את גודל האירוע. ב-10:50 אנחנו נכנסים שני צוותים – צוות מג"ב כפרי והצוות שלי לכיוון עלומים מכניסות שונות.

אני נכנס למארב של קרוב ל-20 מחבלים, מפרקים את הרכב, פוגעים בנו ואנחנו בקושי מתחילים לזוז. יורים RPG ומפספסים אותו. אני במזל מצליח לחלץ נופל לכיוון העצים - - -

מפקד הגצ"ר וגווילי היו ביחד. יש סרטון ובו רואים שמשחיליםRPG לעבר רכב משפחתי ועם אחריו, הם פורצים את - - -

הדבר ההזוי ביותר באירוע הזה, עד שלא תחקרנו את האירוע לא ידעתי שגווילי היה שם, לא הכרתי את צוות היס"מ שהיה שם כי הם באו ממקום אחר ונתקלו בדרך. אני שמעתי את הירי אך לא ראיתי אותו ואני נתקלתי 150 מטר אחריהם.

אז כפי שאמרתי, נכנסתי למארב של 20 מחבלים, אני מצליח לחלץ עד שנתקע לנו האוטו ואז אנחנו מחלצים רגלית, משכיבים מארב על הכביש על מנת למנוע מהם הגעה לכיוון נתיבות. צוות מג"ב כפרי נכנס גם למארב עם 15 מחבלים, נתקע במצב שהוא לא יכול לחלץ לאחור והוא מנהל אתם קרב.

יורי, יש לך ציוד מתאים לעניינים האלה?

שכפ"צ קרמי, שתי מחסניות.

קרמי עזר מול הנשק הזה?

קרמי עוזר כן.

לא מול RPG אבל זה עוזר.

בשלב הזה אני מתחיל להבין את האירוע, אני מבקש מסק"ר. לא מקבל מסק"ר כי לא היה בגזרה שלי. ואנחנו שומעים ירי, אנחנו מתחילים להיערך, מגיע אליי מאו"ג 99 בסביבות 11:30, גם הוא מגיע לבד. הבנתי שהוא מקבל אחריות על התפקוד וקליטת הכוחות שאמורים להגיע. אנחנו פותחים חפ"ק על הכביש לפני צומת סעד, ומתחילים לקלוט כוחות צה"ל. אותם לוחמים שמגיעים מהצבא, כל כוח שמגיע מתחילים לסמן לו, לתדרך ולהכניס אותם לכיוון כפר עזה.

מה עם החוליה שהייתה שם בעלומים?

הם עדיין תקועים. בשלב הזה השוטר שולח קריאה של המיקום שלו, אני מבין פחות או יותר איפה הוא תקוע.

איזה שוטר?

של מג"ב כפרי. ואני מכניס כוח של שב"ס, כוח מצדה הם מיומנים ולכן מגיעים מהר.

הם הגיעו מקציעות?

כנראה. מפקד היחידה, שני צוותים, אני מתדרך אותם ומסביר להם מאיפה להיכנס. אני אומר להם לא להיכנס רכוב, ודיברתם על מצלמות. כי שם אני מבין שיש לי מארב ושטחי הרג. אני מכניס אותם מהאזור הצפוני, הם נכנסים ברגל ונתקלים בחוליה של לפחות 20 מחבלים, מנהלים קרב הרואי והם אלה שמצליחים למשוך את האש לכיוון שלהם. צוות מג"ב מצליח להיחלץ לאחור, הוא כבר ללא תחמושת.

חשוב לציין, בקרב של עלומים מגיע עוד ג'יפ עם עשרה מחבלים שמנסה להגיע לכיוון נתיבות והוא נתקל שם - - - שלנו. הצבא מתחיל להגיע, מתחילים להיכנס, אנחנו מתחילים להכניס כוחות לעלומים. בהערכה שעשיתי יומיים אחרי סיור – לדעתי היו שם קרוב ל-80-90 מחבלים שנלחמו מסביב ובפנים.

שם נחטף רני. לא רק שהם נלחמו, הם כנראה גם חזרו כי הם לא היו יכולים לחטוף - - -

דיברת על כיתת כוננות.

המג"ד ורני רדפו אחרי הרכב של המחבלים, הרכב הקטן היונדאי, שם הג'יפ שהוא מדבר עליו, הטנדר של המחבלים פתח באש ואז הם ברחו כאילו לשדות.

לתעלה והם התפצלו, הוא המתין שם שלוש שעות עד ששוטרי מג"ב חילצו אותו אחרי זיהוי. הסיפור הידוע של הציצית שזיהו אותו, כמעט הרגו אותו והציצית הצילה אותו. ורני שהיה שם ליד, כנראה הוא נלקח משם, יש תמונה שלו משיפא.

יש גם תמונה לפני. הוא נלחם עד הכדור האחרון.

ברגע שצה"ל נכנס הם לא ידעו מה קורה בישובים, וכשדיבר הממ"ז על החשיבות של המשל"ט מצאתי את עצמי שלוש שעות צמוד למפקד אוגדה ואני מסביר לו איפה יש ומה יש, אני מקבל 100 שיחות מאזרחים שמתקשרים, אומרים משק כזה וכזה, 87, 89. ואני מכווין כוחות צה"ל יחד איתו לאיזה משק ללכת, כי אין עם מי לדבר באוגדה.

החשיבות של המשל"ט והחשיבות של היכולת של השליטה היא קריטית. בסופו של דבר אני מנתק חזרה, אנחנו מתפצלים לקראת 16:00 מחלקים גזרה, בדיוק מגדירים איפה גבולות גזרה ביני לבין צה"ל, הוא ממשיך לחימה, אני מחלץ לאחור ואנחנו ממשיכים, עוצרים עוד עשרה עזתים שמגיעים בדרך, ברגל לכיוון נתיבות, כבר בלי נשקים.

מהבוזזים?

לא יודע מי, אחרי זה העברנו אותם לשב"כ, אני לא יודע מה נגמר איתם.

חלק התחזו, הם חפרו בורות והסתירו אותם בתוך בורות והמשיכו להתקדם רגלית. זה מתוך החקירות.

וכמו שדיברנו לפני זה, כל זה תוך כדי ירי תל"ם כמו שאמרת חבר הכנסת צביקה. עם נפילה עם של שלושה הרוגים בתוך העיר. בסוף כשעשינו את התחקיר וחישבנו והבנו את תמונת המצב אני יודע להגיד על 25 מחבלים שהיו בדרך לנתיבות שאנחנו הצלחנו לתקל אותם במקומות כאלה או אחרים ולעכב אותם.

שחלק נכנסו.

לא נכנסו לנתיבות.

היו במתחם קבר הבבא סאלי.

לא, זה אחרי זה כל מיני סיפורים שנוצרו.

לא, לא סיפורים, זה היה.

מי שהיה בקבר הבבא סאלי זה גופות של המחבלים שהוצאנו לאחר זיהוי שלהם וזיכוי של החבלה והעברנו אותם לבית עלמין עד שצה"ל לקח אותם. זה גופות שהבאנו מהשטח.

הבנתי. הביאו אותם כגופות כבר.

הלקחים ברורים.

אמרתי את זה למפקד המחוז, תפיסת ההפעלה שלנו צריכה להשתנות. לדעתי, אני לא חושב שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו להשאיר יישובים שהם בשטח בט"פ צה"ל מה שמוגדר היום עדיין בשטח בט"פ צה"ל. מה שעובד בשגרה כשאנחנו עובדים עם האזרחים האלה יום-יום – צריך לעבוד גם בחירום. אנחנו צריכים להקים את הסד"כ שלנו וגם את החימוש שלנו לטובת מתן מענה לאותם תושבים שגרים באותם יישובים צמודי גדר.

תודה רבה יורי. דביר, לקחים?

אני מפקד תחנת שדרות. אני רוצה להמשיך עם מה שהוא התחיל, אך לפני תמונת מצב על תחנת שדרות. תחנת שדרות זה גזרת חוף זיקים – מאיפה שהאירוע התחיל, יד מרדכי, נתיב העשרה, קיבוץ ארז, נחל עוז, כפר עזה עם שתי ניידות. זו גזרת התחנה ואני עוד לא דיברתי על הצד האחורי, וכמובן העיר שדרות, עם שתי ניידות.

אני תושב העיר שדרות ואני גם מפונה, והיום הזה התחיל ב-06:30, אני באופן אוטומטי הכנסתי את אשתי ואת הילדה לממ"ד ורצתי לתחנה. אני אומר "רץ לתחנה" אתה נוסע תחת אזעקות ומספיק עוד לטפל בזירה של נפילה,לדעתי מה שהציל לי את החיים, כי התעכבתי בזירה הזאת.

הלכנו לחלץ אנשים וראינו פגיעה ישירה. בשלב הראשוני אנחנו לא יודעים ולא מבינים שיש חדירה כי אנחנו מבינים שהאירוע המרכזי התחיל גם בשדרות. בסוף אנחנו יודעים שמפה זה התחיל. וכשאני עוד בדרך לתחנת המשטרה אחרי שטיפלתי באירוע הזה, אני עולה לכיוון התחנה, דיברו פה על מארבים, זה בדיוק מה שקרה.

השוטרים בשדרות מגיעים מידית כאשר יש אירועים של ירי, תל"ם לגזרה, לא צריך להזעיק אותם, כל השוטרים המקומיים מגיעים לתחנה ולצערי הרב כל מי שהגיע לתחנה נהרג, נכנסו למארב עם הרכבים הפרטיים שלהם.

כשעליתי לתחנה מי שהציל אותי זה הרמט"ל שלי. הוא נורה והם הרימו לו את האמברקס ושיחררו את הרכב. הרכב הזה מתדרדר לכיוון שלי וכשאני עולה בתחנה אני בולם, אני מבין שמשהו לא טוב קורה בתחנה ומחליט באופן אינטואיטיבי להסתובב ולעלות מהצד השני.

אתה לא מבין אז את האירוע שיש פשיטה לשדרות?

אני עדיין לא מבין, אני לא שומע יריות, אני שומע רק אזעקות ונפילות. כמה דקות אחרי השעה 07:00 אני עולה לתחנה, וכשדרדרו את הרכב שמגיע מולי החלטתי לא לעלות מהצד הזה, יכול להיות שהייתי נחשף למארב, הסתובבתי ועליתי מהכיוון השני ושם פגשתי את מפקד המחוז, את קצין האג"ם שלי שהגיע מהבית. ואת מרטין, תושבי המקום שהגיעו מהבית כמענה ראשוני. כך אני קורא לזה, מענה ראשוני.

אין לך אפליקציה כזאת שאתה יכול לראות את התחנה? כמו נגיד אדם שיש לו עסק? למשל, יש לי חבר שיש לו מסעדה, בבוקר ובלילה הוא רואה את המסעדה.

אחד הלקחים שאני רוצה להעלות בפערים הטכנולוגיים שלנו שצריכה להיות לנו שליטה על המצלמות מרחוק. היום אתה יכול לראות רק מתוך התחנה. זה אחד הלקחים שלנו – היום צריכים לראות שידור לא רק מהתחנה אלא גם מהבית.

הממ"ז צנוע. אני הייתי איתו בשטח, כשאומרים להסתער על התחנה אז זה להסתער על התחנה. מפקד המחוז, מגיע להגיד כמה מילים, אני חוויתי את החוויה, הייתי בשטח, ומפקד המחוז הראשון להסתער. לצערנו נפגעו שוטרים בהסתערות. לשמחתי קיבלנו מספר רימונים לכיוון שלנו שלא התפוצצו, אבל אתה מגיע לתרחיש ולאירוע ואתה מתחיל להבין שהמצב גרוע. לא ידענו בכמה מחבלים מדובר, אבל המצב גרוע.

יושב פה מפקד מג"ב דרום שהגיע אליי מהבית, אסף איתי ועם הקש"קית שלי סייר ועוד שוטר מהמחוז ומחליטים להסתער על התחנה.

אתם לא מבינים מה כמות המחבלים שיש.

לא מבינים כמה.

כשאנחנו מגיעים לזירה בהערכת המצב הראשונית, קצין האג"ם נמצא במקום כבר, מדובר בדקות מתחילת אירוע הירי, לא מהתלול מסלול. אני שואל את מתי, קצין האג"ם "כמה מחבלים?" הוא אומר לי ארבעה-חמישה. אני אומר להם " ארבעה-חמישה, אנחנו מתגברים עליהם". לוקח את התבור ממי שאני לוקח וכמו שתיאר דביר ואני לא אספר יותר מזה. גם כשאנחנו נלחמים, מרטין מקבל כדור בראש ונהרג, ומתי חוטף שני כדורים, אחד כמעט הורג אותו והשני פוצע אותו קשה מאוד ברגל והרבש"צ שחוטף שני כדורים והרב שמגיע אחר כך.

איזה רב?

הרב חיים, אבל הוא בצוות הרפואית, הוא מגיע שעה אחר כך, ודביר. רימונים נזרקים אבל בנס גדול לא מתפוצצים ואין מישהו בחוליה שלא נפגע.

יש שוטר אחד בשם אהרון מיחידת "יואב" כדאי שתראו את הסרטון, אתם זוכרים שאמרתי אקדח ו-RPG? עם אקדח הוא עולה, רואה שכולנו במצוקה. נותן מט"ח ומאפשר לנו להיחלץ יורד מתחת לרכב, עולה עוד פעם עם אקדח, רק עם אקדח. וזה אירוע אחד.

התחנה הפכה להיות סמל כי היא מזכירה לכולנו את 9 בספטמבר, היא מזכירה לכולנו את אסון התאומים מפני שראינו את החדירה של המטוסים לתוך המגדלים, ראינו את הכניסה של כוחות ההצלה והחירום לנסות ולהציל את כל מי שאפשר וראינו גם את הקריסה, וזה מה שהיה בתחנת שדרות. ויש פה סיפורי גבורה, אבל זה סיפור אחד, זו זירה אחת מורכבת, ארוכה, המון שעות.

וגם בה לא היו לכם את הנתונים המדויקים.

לגמרי לא. משה, רק אמת לדבר ידעתי, חד משמעית לא. גם כשהקרסנו את התחנה וגם כששלחתי את הסממ"ז לשם לא שיערנו שיש 25 מחבלים. 26 בסוף.

יש מכשור ננו שיודע להיכנס עם כל מיני סיבים או נחשים או רחפנים קטנים. לא הייתה דרך להכניס בשביל לראות בשידור מה מצב כוח האש שם?

אולי בשלבים יותר מתקדמים, בשלב הראשוני כשאנחנו מדברים על ה- - -

לא, לפני שהקרסתם.

אני רוצה לציין שבשלב של הכניסה לתחנה, ניסינו להיכנס לתחנה כי עדיין חשבנו שיש כמות של מחבלים ומפקד מג"ב דרום נכנס והוביל את הכניסה לתחנה ושם התחלנו להבין שהמצב קשה, שיש התנגדות מאסיבית שלהם ושהם לא מאפשרים לנו.

שמחת תורה בעיר ואני נמצא רק בזירה אחת, בתחנה. מפקד המחוז כבר התנתק לחדירה בכניסה באחד הרחובות בעיר, באחוזה אצלנו בעיר ומדובר כבר בכמה זירות שיש לנו בעיר שאנחנו מבינים בתחנה שמתחילה להתנהל שם מלחמה הרואית של השוטרים על הגג רק עם אקדחים. הם נכנסו, ה-RPG הראשון שהם ירו היה על המשרד שלי על מנת למוטט קודם את הפיקוד, זו הייתה אחת המטרות שלהם.

הם ידעו איפה.

הם ידעו בדיוק את התחנה, כנראה הם ידעו בדיוק את המשרדים כי הם מלכדו גם את המקום. המלחמה.

צריך להגיד שהיה אמור להיות דיון, אם לא הייתה את הסיטואציה הקיימת שבוע אחרי זה של כניסת 50,000 פועלים עזתים לשטח מדינת ישראל.

אני יושב-ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים, נעים מאוד.

כששואלים אותי כמפקד תחנה "מה אתה חווה שם?" אז אנחנו חווים שוטרים זועקים, מבקשים עזרה עם אקדחים ואומרים להם לספור את הכדורים וכל מחבל שיעלה על הגג להוריד אותו.

ממה שקראתי בתקשורת השוטרים עלו על הגג כדי לנסות.

עלו על הגג כי הייתה להם שם עמדת שליטה שכל מי שיוצא מהגג הם יכולים להוריד אותו. שוטרת מור - - -

איך ידעתם שאין שוטרים בתחנה בשדרות?

היו שוטרים בתחנה, מה זאת אומרת?

כשהחלטתם למוטט אותה.

שנייה, עוד פעם אנחנו הופכים את שדרות למוקד אבל יש מאות אירועים והזירה היא רחבה מאוד. תרשה לי לענות רגע.

דביר, מה הלקחים שלך?

אחד הלקחים שלי זו הטכנולוגיה, כמפקדים שנוכל לראות מה קורה בתחנה גם כשאנחנו לא נמצאים בתחנה ובעיניי זה לקח חשוב מאוד. בנוסף, אי אפשר עם שתי ניידות, ולמרות שתמיד אנחנו אומרים שטח בט"פ צה"ל, בסוף כשאזרח מתקשר ל-100 אני כמפקד התחנה צריך לתת הסברים, לא צה"ל.

נשקלת אפשרות לסגירת חלק מהכניסות בלילות לדוגמה? לכל עיר יש שלוש או ארבע כניסות לשדרות, האם נשקלת אפשרות סגירה ומתן מענה אנושי עם מחסום ובוטקה בכניסה אחת שפעילה?

בואו, נדבר על זה תכף.

כשדיברתם על האירוע ברעים אז אני מפקד תחנת שדרות ומקיימים פה אירועים אצלנו – שלמה ארצי ואירועים תחת כיפת השמיים, זה שטח בט"פ. אבל צריך להבין, כשאני מאשר את האירוע, אני מאשר את האירוע בהיבט של – סדר, תנועה ונקודה אבטחתית רק בתוך מתחם האירוע. מפקד חטיבה צפונית הוא זה שמאשר לי את האירוע, אני הנציג שלו. קצין העורף יושב בהצגת התוכניות שלי, אני מציג להם את האירוע והם אמורים לתת לי אישור לקיום אירוע. וזה מה שהיה ברעים, מדובר באותה שיטת עבודה. היום כשמבקשים ממני תאשר את האירוע, זו אחריות שלהם, אני רוצה לראות חיילים שיהיו איתי באירוע.

תודה רבה דביר, תומר, בבקשה. מפקד מג"ב דרום. סליחה שלא שמתי לב.

קודם כל היו פה הרבה – ועדות, פורומים וביקורים, אני שמח מאוד על השאלות ועל המעורבות והיא פתח לדברים נוספים.

יש שיר של פוליקר "שיר אחרי הגשם" כשהוא חוזר מהשואה, יורד מהרכבת והוא בדרך לכפר שלו, ובכפר צועקים "הנה הבן של צ'יפופו הספר חוזר" והוא נכנס ורואה אנשים בבתי קפה, מעשנים, שותים קפה והוא לא מבין באיזה עולם הוא היה ולאן הוא מגיע שהם לא מחוברים.

אי אפשר יהיה להסביר לכם מה היה פה ב-7 באוקטובר. אתם תשמעו סיפורים ותראו סרטונים והטלוויזיה נותנת לנו נרטיבים של סיפורי גבורה וסיפורים עצובים. אבל זה היה משהו משוגע, זה לא היה "פרש פלשת". שאלתם פה שאלות על "פרש פלשת" זה לא המצב, ב"פרש פלשת" לא חוטפים מאות ישראלים, לא חודרים לכל בסיסי הצבא, לא חודרים לכל קו היישובים, זה לא "פרש פלשת" זה היה משהו בקנה מידה אחר, מטורף. ב"פרש פלשת" מג"ב דרום בשיאו מעמיד 129 שוטרים. אנחנו בשיא, זה קריאה פלוס 90 דקות, אנחנו היינו פה כבר מעל 400 שוטרים.

תוך כמה זמן?

בקריאה פלוס 90.

שעה וחצי אחרי 06:30, 08:00.

נכון, עוד לפני כן זה היה בצבירת כוחות, אבל אני מציין את זה כי ה-...

קריאה פלוס 90 זה נוהל למה?

משעת השין. מהשעה שהוא מודיע "פלשת"

זה מתחיל בקריאה פלוס 15, פלוס 30, זה הולך ועולה.

לא, כשאתה אומר קריאה פלוס 90 למה?

מהרגע שיש קריאה "פרש פלשת". לפקודה הזאת יש שלושה מדרגים – מיידי, בטווח 15 דקות, 30 דקות ושעה.

זה 3 פקודות שונות?

לא. זו פקודה אחת עם שלושה מדרגי פעולה.

לא הבנתי איזה מדרג פעולה ב-15 ואיזה ב-30 ואיזה ב-90. מי אמור לקפוץ אחרי 15 דקות?

כמות מספרית.

כפי שאמר הממ"ז , הניידות בשבת בבוקר במיידי, הם הולכים לחסימות הקריטיות.

שתי הניידות שיש.

שתי ניידות פה, שתי ניידות שם ופה שתי ניידות נוספות, אתה ראית רק את התשע של העוטף.

והם יכולים להגיע תוך 15 דקות לכל אירוע, לכל נקודה במרחב.

זה נבדק בתרגילים, זה בדיוק מה שנאמר, אנחנו כל הזמן מתרגלים את זה, לראות את הזמן הסביר. בדיעבד בדקנו את הרמה שהגיעו לנקודות וראית את כמות החסימות, אני לא רוצה להרחיב עליה, שחלקן צריכות להיות 15 דקות וחלקן צריכות להיות קצת יותר, אני לא רוצה להרחיב בבדיקה במערכות בין שבע דקות ל-47 דקות כלל המערך היה פרוס מלא, מלא. כלומר כולם הבינו במחוז דרום וגם ברמה הארצית שאנחנו נמצאים במערכה אחרת.

היו פה סיפורי גבורה רבים מאוד ששמענו בחלקים. אני מדבר על עשרות סיפורי גבורה. בכמה משפטים קצרים חן מש"ק אשכול יוצא מהבית מאזור חבל אשכול, הוא רואה רכבים ירויים בצדי הדרך, מעיף מבט ורואה את כל האנשים בפנים פגועים וירויים בראש למעט אחד והוא מעלה אותו לרכב ושולח אותו. בשלב הזה השמשות שלו מתנפצות, הוא מבין שיורים עליו והוא לבד ברכב, הוא פורק מהרכב, מחסל שני מחבלים, לוקח את הקלאצ' מהם ומתיישב באמצע הצומת.

מגיע אליו מתנדב, הוא מושיב את המתנדב איתו, אחרי זה הגיע עוד איזשהו קצין שישב שם ואחרי זה הלך, ארז טמסוט. תוך כמה דקות מגיע מולם מחבל רכוב על אופנוע, הם יורים לכיוונו, הוא עוצר בצד ויורה שלושה ארבעה טילי RPG לכיוונם ואז נעלם ועושה איגוף, הם ממשיכים לשבת שם, מגיעים עוד שני רוכבי אופנועים, זה הסיפור. הוא לבד, הוא נשאר שם עד 19:00 כדי לשמור על הצומת הזה.

סיפור נוסף, עמית גור ויהודה קידר זכרו לברכה יוצאים מאזור מגן, מזרוע היישובים שלי ממג"ב, היא ילדה לא מזמן, הוא בגילי באזור 50. נתקלים בטנדר עם חמישה מחבלים, מחסלים אותם. עוברים להיתקלות שנייה, אני מדבר איתכם על 50-70 מטר בין לבין. היתקלות שנייה מחסלים את המחבלים, היתקלות שלישית מחסלים את המחבלים, היתקלות רביעית הם עם הצבא, מתפצלים ולצערי יהודה חוטף שם אש, 15 מחבלים מולם והוא נהרג. אלה הסיפורים. נחל עוז, 200 מחבלים נוחתים בנחל עוז במטרה למחוק את היישוב. קיבוץ נחל עוז הוא סמל במדינת ישראל. יש כמה סמלים – נתיב העשרה, נחל עוז, מטולה, יש כל מיני מקומו שהם סמלים. 200 מחבלים נוחתים בקיבוץ הזה כדי למחוק את הקיבוץ, מה שהם לא יודעים זה שצוות ימ"ס שלנו ישן שם בכוננות, 11 איש.

גם בבארי חודשיים- שלושה לפני כן ישנו, היו לא מעט הפרות סדר על הגדר. ואותם 11 איש מתעוררים לקולות ירי, מתפצלים, מתחילים לנהל - -

איפה הם? בבסיס או בקיבוץ?

בנחל עוז ביישוב.

הם בקיבוץ והם מתפצלים לשניים ומתחילים לנהל קרב. יעקב, מפקד הצוות זכרונו לברכה, חוטף אש ונהרג, עוד חמישה פצועים, הם נשארים ארבעה. חצי שעה אחרי שהתחיל האירוע מצטרף אליהם המפל"ג שלהם, הם הופכים להיות חמישה. ומרגע זה הם מנהלים טיהור בקיבוץ של מעל 100 מחבלים שהם מחסלים, אותם חמישה, עד 14:30 שמצטרף אליהם כוח מגל"ן או שלד"ג אני כבר לא זוכר.

באיזו שעה הצבא הצטרף אליהם?

14:30. לא משנה, הצבא היה בכל מיני מקומות אחרים. בנחל עוז באזור 14:30 הם עושים העברת מקל.

כשאני אומר סיפורי גבורה זה דברים שהם לא נתפסים בכלל בעיניי, אלה דברים משוגעים. בכפר עזה היינו ועשינו שיחזור עם השוטרים. בכפר עזה היה לנו לוחם בשם רותם, בחור מהימ"ס שלנו שבתוך הבן של יזהר פלד, מי שמכיר. הוא שולח הודעה בקבוצה "חבר'ה, מחבלים מחוץ לבית". שולח להם הודעה "אני צריך סיוע" החבר'ה מתחילים לנוע לכיוונו, מגיע הצוות שלו בכניסה לכפר עזה ומבין שאי אפשר להיכנס ללא ממוגנים, מפקד הפלגה נכנס פנימה לשני רכבים ממוגנים של דובדבן שהוא רואה. אין להם מקום בשבילו, הוא נלחם כדי להגיע לבחור. הם מצליחים בסוף להכניס רק אותו.

הם הסתערו. מראה להם את הנקודה, הם אומרים לו "יש לנו משימות אחרות" בסוף הוא משכנע אותם, הם נעים לכיוון הבית שלו, בדרך הם חוטפים RPG, הוא נפצע קשה מאוד. שני כדורים בבטן, שמונה צלעות שבורות, בעין עשו לו השתלת קרנית, אירוע מטורף הוא מאבד הכרה מספר פעמים, בשלב מסוים. ודובדבן ממשיכים להילחם.

בשלב מסוים, כבר עברו שעתיים-שלוש, הוא מאבד הכרה, הוא רואה נמ"ר מגיע לכיוונו, הוא מרים את עצמו וזורק את עצמו על הנמ"ר. בתוך הנמ"ר נפתחת הדלת ומושך אותו הבחור שבא לחלץ, זה ברמת הוליווד. בזמן הזה אמרתי לכם שרק הוא נכנס פנימה, הצוות שלו בחוץ השתלט על נמ"ר, נכנס פנימה ועם הנמ"ר בתוך היישוב התחילו לדרוס מחבלים ולבצע עליהם ירי.

אותו צוות שראה את ההודעה הזאת שהזכרתי קודם נמצא בקורס מ"כים – שלושה אנשים. הם קופצים מהבית עם רכבים פרטיים, נוסעים לבית חורון, בית חורון מי שלא מכיר נמצא ליד מודיעין. עולים על ציוד, עם הרכבים הפרטיים שלהם חוזרים לחבר שלהם ששלח הודעת סמס, בתוך כפר עזה, הם מתחילים להילחם בפנים, אחד מהם חוטף שני כדורים ונפצע, והם בדרך לאותו לוחם.

למה אני מספר את זה? כשעשינו את הסיור, את השחזור הזה עכשיו אז פגשנו בחורה בשם יולה, שאצלה בבית התבצע הקרב. בעלה מתעורר בהודעת סמס מכיתת הכוננות, "יש מחבלים תגיע", הוא לוקח את הנשק ורץ, היא נשארת בבית. היא פותחת את הדלת והיא רואה את המחבלים מגיעים לכיוון שלה, היא שולחת הודעה לבעלה "תגיע, המחבלים אצלנו בבית" בעלה נתקל, מחסל מספר מחבלים, חוטף אש ונפצע. אני אעשה ספוילר, הוא בסדר, היה מורדם ומונשם אבל הוא בסדר.

היא נמצאת לבד בבית, המחבלים נכנסים אליה לתוך הבית. היא בורחת עם שני הילדים שלה לממ"ד. הילדים שלה בני 9 ו-11. המחבלים ירו טיל והבית מתחיל להישרף, היא נכנסת לממ"ד, היא מבינה שהמחבלים ממש בדרך לממ"ד כל זה בתוך הבית, בית יחסית גדול. היא מרימה את הספפה, מי שזוכר יש ספפה כזו שפעם היינו מכניסים מצעים, מרימה מיטה וחצי, מכניסה את הילד בצד ימין, ילדה בצד שמאל, היא באמצע, סוגרת על עצמה את המיטה. המחבלים נכנסים ומגיעים לממ"ד, שמים שם את התיק, מחליפים מחסניות וחולצות, הם מבלים פרק זמן לא קצר בממ"ד.

בשלב מסוים הבית מלא עשן, הם יוצאים החוצה, היא אוזרת אומץ ופותחת. היא מוציאה את הילדים, הבית כולו שרוף, היא פותחת את הדלת רואה את המחבלים הולכים ומחבל אחר מזהה אותה, צועק ורץ לכיוונה היא סוגרת את הדלת, נכנסת חזרה פנימה ויוצאת מהדלת האחורית של אותו הבית.

היא מזהה שאין לה ילד, יש לה רק ילדה, שמה צעקה, הילד מהבלה רץ לממ"ד במקום לבוא איתה, לאחר מכן הוא מצטרף אליה. מחוץ לבית יש מחסנון קטן, סוכה מפורקת, הדלת אפילו לא נסגרת, לוקחת שיפוד מהמחסן, יושבת בקצה של המחסן עד 19:00. היא נמצאת שם מהבוקר עם שני הילדים שלה עד שהיא שומעת קולות של אנשי ימ"ס מדברים בעברית והיא יוצאת אליהם.

זה סיפור אחד קטן מיני רבים. לכן אני אומר "פרש פלשת" או אני שומע כל מיני דברים, זו הייתה תקיפה של צבא, אנחנו הפכנו להיות קומנדו, מהשוטר האחרון הכחול שיושב וכותב דו"חות באיזה ציר תנועה כזה או אחר, התחיילנו על מלא.

תומר, לגבי הציוד. אני שאלתי את יורי, מבחינת הציוד, רימונים, מה רמת הציוד?

אין לנו רימונים, אין לנו טילי נ"ט.

מה רמת הציוד היום? מה הפקת הלקחים בהקשר הזה של ציוד? של רמת משטרה ורמת מג"ב.

אני לא יודע אם זה לכאן, אבל יש הפקת לקחים, אנחנו צריכים ציוד, אני אגיד שגם במקרה שלי, אני לא אספר עכשיו כי אנחנו הולכים לתחנה אז אולי אני אגיד שם את הסיפור. רימון אחד היה מסדר לי את האירוע שם. אבל זה לא היה, היינו עם שכפ"צים קרמיים.

רימון ו-RPG אחד.

לא, אפילו לא RPG למרות שגם טילי לאו בהחלט זה דבר חשוב. קו ההגנה נפרץ ומשטרת ישראל יצרה קו בלימה שאותו המחבלים לא חצו. אנחנו שילמנו מחיר כבד מאוד אבל אני יכול להגיד לכם שזאת הצלחה כבירה.

3,000 אנשים נכנסים ורוצים להגיע לכל חלקי הארץ. אני גאה – בשוטרים שלי במחוז הזה ובכיתות הכוננות, כיתות הכוננות היו קו ראשון ששילמו מחיר כבד. 12 רבש"צים מתוכם שני סגני רבש"צים נהרגו. 46 חברי כיתת כוננות נהרגו. 11 מחברי כיתת הכוננות נחטפו. הם עמדו קו ראשון ואני מצדיע לכל חבר כיתת כוננות ואנחנו צריכים למנף את זה.

אני רוצה להגיד שהיו פה מספר הנחיות והחלטות שהן קריטיות מאוד. אני אתחיל ב"פרש פלשת", אני לא יודע מאיפה האומץ אחרי עשר דקות להכריז "פרש פלשת" אני לא יודע אם אני הייתי מכריז את זה, אבל ההחלטה הזאת של מפקד המחוז להכריז "פרש פלשת" כל כך מהר גרמה לצוות שלי ביד מרדכי לרוץ למטה לצומת.

דרך אגב דיברנו על ה"פרש פלשת" התפקיד שלו הוא לרדת ולבצע חסימה. הוא יורד ומבצע חסימה, צוות של צעירים, את המ"כ גייסנו לפני כמה חודשים והשלישייה – אחת מהם סדירה. נעמדים 60 שניות, אם הוא מסמס לאחותו או מבקש שיכינו לו קפה לדרך כמו שאני עושה או כל דבר אחר החבר'ה האלה היו עוברים אותו. 60 שניות הוא מזהה שמונה אופנועים דוהרים לכיוונו עם סרטים ירוקים. שני מחבלים על כל אופנוע והוא פותח באש, גם זה אומץ מטורף. אני הייתי אומר לעצמי "אולי זה בדואים בכלל?" הרי לא הבנו ב-06:30 את האירוע. הוא פותח באש, הם נופלים, תודה לאל שיש שם צוות ימ"מ שמגיע, מסתער ומבצע חיסול של המחבלים.

איך צוות ימ"מ הגיע? הגיע אחרי ה"פרש פלשת"?

היה שם צוות ימ"מ. הוא הסתובב ונע בגזרה. מיד לאחר מכן שני טנדרים עולים . זה כביש 4, מהרגע שהם חוצים הם נמצאים – בבאר שבע, אשקלון, חיפה, תל אביב, מגיעים לאן שבא להם. אף אחד לא היה עוצר אותם. אם אופנוע היה מצליחה להיכנס אנחנו היינו במקום אחר.

הצומת הזה היה קריטי?

כן, הוא קריטי מאוד. פיזור המסיבה ברעים, שליחת הכוחות לרעים – אלה החלטות קריטיות גם פה צריך הרבה מאוד להחליט.

הקרסת התחנה של מפקד המחוז. אנחנו ניהלנו את הקרב שם. בהתחלה זה היה הצוות שלי שנכנס, לאחר מכן הימ"מ לא מעט פעמים לכל אורך הדרך עד שהבנו שאי אפשר להמשיך לשלם מחיר רב כל כך. אני גאה בהחלטה הזאת של מפקד המחוז, אני חושב שזה היה מאוד נכון וחשוב.

כל האירוע הזה היה מהרגע הראשון – למרות הכאוס קרב והיה כאוס בהתחלה – היה מנוהל. תמונת המצב התווספה, אנחנו בנינו פאזל מרגע לרגע עד שהבנו את תמונת המצב באופן מלא וסדור.

אני יכול להגיד לכם ברמה האישית, עבורי זה היה אירוע עצוב אבל זה גם היה בית ספר למנהיגות, שיעור במנהיגות. גם לראות את מפקד המחוז מתפקד באירוע הזה, זירות מורכבות, ריבוי זירות מטורפות.

יש לך לאן לצמוח, הוא הגיע ממג"ב.

אני מסכים, יש לי הרבה מה ללמוד, לא רק ממנו, מכל המפקדים שהיו לידי אני מצדיע להם, וזה נרמז פה בצניעות אבל אני אגיד שהיה פה פו"ש מלא לכל אורך האירוע, היו הערכות מצב מהרגע הראשון כדי להבין – איך מנהלים את הקרב הזה, לאן שולחים את הכוחות, איפה אנחנו נמצאים ואיפה אנחנו צריכים לצאת כולל הערכת - -

יש לכם שת"פ עם הצבא כל הזמן הזה?

לא. בשגרה אנחנו בקשר טוב עם הצבא, הערכות המצב עם משתתפים, החבר'ה שלי של היישובים כל הזמן עם הסיפור של הצבא. האירוע הזה הוא היה כאוס גם ברמה הצבאית.

מג"ב, משטרה עובדים ביחד וצבא לא - - -

עובדים ביחד, אבל כל האירוע הזה היה בשטח בט"פ צה"ל. אמרו את זה מספר פעמים, אבל אתם צריכים להבין מה זה אומר שטח בט"פ צה"ל. זה אומר שכל האחריות הביטחונית, כשאתה רואה סיור של ניידת בשטח בט"פ משטרה, אותו הדבר אמור להיות סיור של ניידת ירוקה.

כן, אתה לא אמור להיות שם, אתה לא אמור להיכנס לו בין הרגליים.

גם השוטרים שהיו בתחנה הם שוטרים לסדר, כוח סדר בלבד הם לא כוח לחימה. ומה נוצר פה? נוצרה פה חבורה של 40 ומשהו שוטרים שהפכו להיות ברגע אחד ימ"ס מג"ב דרום.

מ-06:30 המשטרה הייתה בקשר הדוק אל מול הצבא המקבילים שלנו, וב-07:40 כבר היה קצין קישור של המחוז בתוך החמ"ל של הצבא. כלומר היינו בקשר איתם.

אז למה הם לא באו?

לא עכשיו.

אני אסיים בקצרה. ניהלנו את זה בצורה ראויה כולל הערכת המצב באופקים לאירוע שקרה והיינו שם ב-12:30. היו פה הרבה אירועים מבצעיים, אבל הם לא היו רק אירועים מבצעיים, הם היו מבחינתי אירועים ערכיים. כל מה שראינו פה היה אירוע ערכי. אירוע אחרי אירוע, גם מה שסיפרתי לכם קודם, על קצה המזלג.

חוץ מכפר עזה, יש הרבה אירועים שבהם מה שראינו זה – אומץ, חתירה למגע, רעות, הייתה פה רעות. היה לנו את האירוע, שבטח כולכם מכירים, של J.R, על הטנדר של J.R על הקרקל זה לא הרבה יודעים, מפקד - - - החליט שהוא מצטרף אליהם, לא היה לו מקום. הוא נתלה על הטנדר מאחורה על הקרקל, שם הוא חטף גם כדור ברגל. למה אני מספר את זה? כי מאותו רגע הוא שולח בקבוצה של פיקוד ומטה מג"ב "חבר'ה נפצעתי" אז בהתחלה הוא מדבר גם כמו גבר, חצי שעה אחרי זה כבר הקול שלו יורד, הוא מתחיל לאבד דם ומאותו רגע הרס"פ שלו על איזה רכב מצ'וקמק קטן, יונדאי כזאת קטנה. הוא במשך שעתיים הופך את העולם, אם אתם תקראו את המזכר שהוא כתב אתם לא תאמינו שיש אנשים כאלה.

הוא הופך עולם כדי להגיע לחלץ את המפקד שלו, את שחף מהנקודה הזאת. אחרי ששחף מאבד דם, עולה על רכב של המחבלים כדי לצמצם כי הרכב שלהם נדפק, בקיצור אירוע משוגע אבל זה רעות. וזה התחיל ממפקדים. אני יכול להגיד לכם שכל המפקדים אצלי במרחב, כמעט כולם נפצעו. ממפקד המחוז, גם ההסתערות שלו, כל הדברים פה בסוף מנוהלים על ידי רוח. בסוף יש מדיניות ויש רוח שאנחנו סופגים.

המרחב שלי – ירצה או לא ירצה – יתנהל ברוח שלי, ואם הרוח שלי תהיה כזאת עייפה כנראה שגם כך יראה המרחב. זה נכון לגבי – המחוז, המשטרה, וגם המדינה. אתם הרוח הגבוהה יותר. ומה שהיה פה זו דוגמה אישית.

אני שומע מהלוחמים שלי כשהם שומעים שמפקד המחוז הסתער, או שאר המפקדים - -, אני שמח שזה גם קרה ממש בתחילת הלחימה כי זה הכניס את כולנו לדרייב, חבר'ה זה לא דו"חות תנועה פה, זה לא הפרות סדר של בדואי או של איזה ואדי ערה, זה לא שם. זה מקום אחר, והייתה פה דוגמה אישית, והיו פה ערכים.

מפקד הזרוע שחר שלי, חטף כדור בכתף ימין ושניים בברכיים שלו, נלחם ביכיני, ערן כלימי. מפקד הימ"ר שלי, רימון שמתפוצץ לו פה, שני כדורים ביד. שחף, מפקד ית"כ, חטף כדור ברגל, כדור בקסדה. סגן מפקד ית"כ, ניסים לוגסי נהרג. מפקד ימ"ס צאלים שלי חוטף שני כדורים בבטן, צלעות שבורות, קרנית של העין. סגן מפקד ימ"ס צאלים, שני כדורים ביד. בתחילת האירוע מהר מאוד כבר עברתי לעבוד עם מספרי שתיים ובחלק מהם מספרי שלוש.

לפני ההסתערות עם אבי וכל החבורה אני תופס את עמוס ואני אומר לו "עמוס אתה לא מסתער אתה על אזרחי". הוא אומר לי "בסדר מפקד המחוז, אני חוזר לחפ"ק" והבחור כמעט איבד את החיים שלו, הוא הסתער, הוא לא ויתר על ההסתערות עם החברים שלו. הוא כמעט נשרף למוות, הוא חטף כדורים, הוא חטף רסיסים, הוא שכב בתעלה. הייתה בערה גדולה מרימוני רסס שזרקו המחבלים ואם לא שוטר גיבור אמיץ שבשנייה האחרונה זה הוא מספר, שמושך אותו, הוא היה נשרף שם למוות. זה כשאני מנחה אותו לא להסתער. תבינו איזו רוח. את מה שמתאר תומר. סליחה שהפרעתי לך.

לא, זה בסדר. אני רוצה להתכנס רגע לשאלה האחרונה שלך לגבי הלקחים. סליחה שקצת הארכתי יש לי עוד כל כך הרבה לספר. המציאות השתנתה, אנחנו חייבים להשתנות יחד איתה, אנחנו חייבים –לחשוב, לפעול ולעשות אחרת. לא רק בדיבורים.

אני זוכר שהייתי מ"מ בפלוגה בצלאח א-דין, בכניסה למשרד המשפטים היה שלט שרשום "צדק לא צריך רק להיעשות אלא גם להיראות" חדל דיבורים גם מבחינת משטרת ישראל. המשטרה צריכה להיות – קרבית, גדולה ומוכנה לכל תרחיש, היא צריכה להיות חלק מתפיסת הביטחון.

אנחנו צריכים להיות מעורבים בכל דבר שקשור לחזית הפנים. היום מבחינת חזית הפנים, אי אפשר להקל ראש ולהגיד "חבורה של צעירים שעושים לנו צרות" לא, זו לא חבורה, ולא כנופיה, ומה שיש שם יכול לקרות בתפר המזרחי ועכשיו בהנחיית הממ"ז אנחנו מכינים משהו על התפר המזרחי. אבל זה יכול להיות בכל מקום.

בנוסף יש לי כל מיני לקחים, אני לא רוצה להתייחס לזה אבל התגובה של 0 ל-100 היא משפיעה מאוד בתחום של משטרת ישראל מול הצבא, אני מגיב מהר יותר, לא בגלל שיש לי מה שיש לצבא, מג"ב – נמצא בשטח, אני חי את השטח, מכיר את התושבים, מכיר את הצירים. החבר'ה שלי שהגיעו למסיבה לא הגיעו מהציר של המסיבה, הם הגיעו מצירים אחרים כי הם מכירים את השטח.

אז זה צריך להשליך על מה אנחנו לוקחים ואיזה יישובים אנחנו לוקחים ועל מה אנחנו אחראים, מג"ב עוטף עזה, על אלה יישובים שהוא אחראי. לדוגמה, יורדים עכשיו מירדן ארבעה טנדרים עמוסים, נוחתים בעין יהב, אין שם צבא וייקח לו שנתיים להגיע, אין שם משטרה, ייקח גם לה שנתיים להגיע. לפני שהטנדרים האלה מסתערים, מגיעים מעיראק בנסיעה טנדרים ומתגברים את החבר'ה מירדן, נסיעה של שעתיים ועכשיו יש לך לא ארבע טנדרים, אלא שמונה שיורדים אל עין יהב. מי נותן מענה?

לקח גדול מאוד, אם תרצה אני אכתוב לך אבל זה לקח גדול והוא כתוב לנו.

אני חושב שאנחנו צריכים לקחת בחשבון את עוטף ירדן, עוטף מצרים ועוטף עזה, אני חושב שאלה דברים חשובים מאוד, כי זה יכול לקחת אותנו למקום אחר. עד כאן, תודה.

שמענו מאות אירועים טקטיים, כאלו ואחרים, מ-7 באוקטובר שהפכו לפסיפס גדול ורחב של גבורה. אנחנו נמצאים בתחנת שדרות, אחת מחמש תחנות של מרחב לכיש. מרחב לכיש כולל את – שדרות, אשקלון, אשדוד ובעומק קריית מלאכי, קריית גת, מה שאנחנו מכנים עכשיו "פרש פלשת" מזרחי, האיום שמגיע ממזרח, זה עוד אחד מהאיומים שאנחנו מסתכלים עליהם, הקונספציה קרסה בהרבה מאוד מובנים מאחר ואנחנו הערכנו בקשר שלנו עם הצבא שחדירה תהיה בהיקף קטן מאוד, מצומצם מאוד, אולי גם במתווה מאוד מסוים – אווירי, קרקעי, אולי תת קרקע, ימי וכן הלאה, וכל הגזרה מבחינתנו הייתה מאוימת.

נצא רגע מ-7 באוקטובר כי שמענו על 7 באוקטובר מספיק. אבל כשאנחנו נערכים לאירוע מסוג זה אנחנו מבינים גם את העומק וחושבים גם על העומק, זה חלק מהערכות המצב שאנחנו מקיימים כל הזמן. אנחנו מנסים להבין את הגזרה ואת האיום, ירי תלול מסלול בכמות והיקפים עצומים בשעות הראשונות, בהיקף עצום במהלך כל היממה וגם המענה שאנחנו נותנים.

יושב-הראש, בהקשר לשאלתך, לגבי מה עושים ביום שאחרי ומה הם הלקחים, אז כדי לשנות את הסנטימנט האזרחי שנמצא בגזרה צריך לעבוד על מהלכים משני תודעה וגם משני מציאות. תומר דיבר קודם לכן על היכולת של מג"ב לתת מענה מאומן יותר וטוב יותר כתגובה וזה חייב להיות מסונכרן, זה חייב להיות צבא עם המשטרה. אני חושב שאחד הפערים הגדולים היה הפער בין צבא- משטרה.

דיברתם קודם לכן הח"כים על היכולת של הצבא להבין את האירוע מוקדם והחיבור של הצבא ושירות הביטחון הכללי – החיבור הזה חייב לראות את משטרת ישראל במכלול – בהכנה, בהיערכות, בשיח, בתכנון, בשגרה, בחירום, הרי אין זמן תגובה. אין זמן תגובה. ברגע שעברת, בין אם זה פה בדרום או בצפון או בכל קו גבול אחר במדינת ישראל, גם אם אתה מדבר על המעבר מטול כרם לנתניה – זמן התגובה הוא אפס. וזה חייב להיות ביחד, וזה חייב - - -

הציר של הגבול שם הוא יותר ארוך ומשמעותי.

הרבה יותר מורכב והלקח המרכזי זה לא עוד רימון פחות רימון ,זה חשוב. וזה לא עוד RPG או פחות RPG – זה להבין את יכולת הכיסוי ואיך הדברים האלה נותנים מענה שמצמצם עד כמה שניתן את הפגיעה בחיי אדם.

אני מעריך שבתכנון נכון גם של כוחות רדואן כאלו או אחרים, או נוח'בה עתידיים או שם קוד אחר, חות'ים, לא משנה מה. בתכנון נכון שלהם הם ימצאו פרצות, אין מכשול שאין בו איזו פרצה. כל מכשול נועד להיפרץ בשלב מסוים. אבל היכולת שלנו להגיב היא לא תהיה היכולת של 7 באוקטובר. היכולת של 7 באוקטובר הייתה מוגבלת ועוד רבות ידובר על זה.

השוטרים שלנו מגיבים והם קופצים, פרש פלשת והאירועים הטקטיים האלה חשובים אבל צריך לזכור שבתמונה הרחבה 1,400 אנשים נהרגים והיום אנחנו באירוע מתגלגל שהוא בגלל מה שקרה. אם היינו מונעים את זה שזה קטן, אז אולי לא היינו מתגלגלים למלחמה. אולי בדיעבד נגיד שהמלחמה היא טובה כי היא חיסלה את חמאס.

הלקח המרכזי – צריך לראות איך אנחנו מסדרים את המערכים כך שאנחנו נותנים מענה ראשוני מצוין שבולם אירוע משמעותי בעומק. ועל זה צריך לעבוד ואת זה צריך לתכנן בהתאם לאיום הייחוס שיהיה ולתרחישי הייחוס שאנחנו נבין מהם ובעיניי זה הלקח המרכזי.

תודה רבה רועי. אפי בבקשה.

אפי שימן מפקד מרחב נגב. אני סיימתי את תפקידי כמפקד מרחב שומרון ב-30 בספטמבר, הייתי אמור להיכנס לתפקידי ב-22 באוקטובר, אחרי טיול מיועד של אופנועים אי שם בהרי האטלס. אני תושב אופקים, ב-7 באוקטובר אני שומע ירי מכיוון הבית שלי, אני גר בשכונה של השוטרים המפורסמת. בירי השני שנשמע כירי מאסיבי אני יוצא מהבית עם ג'ינס ונעלי ספורט ויוצא בכיוון כללי לבית של רחל כאשר אני לא יודע לאן אני נכנס וכמובן שאין תמונת מצב.

נשק קצר או ארוך?

נשק אישי. בלי אפוד ובלי קסדה, אני בין שני תפקידים. בלי אחריות אבל אחרי כמה שעות זו הייתה האחריות הכי גדולה שקיבלתי מעולם. ואז אני מגיע תוך כדי ריצה לשכונת מישור הגפן, השכונה המפורסמת. ולאורך כל הדרך אני כבר רואה שוטרים מוטלים ללא רוח חיים, את החבלן הטילו זכרו לברכה, האישה האתיופית בכניסה לשכונה. ואז אני מאגד שם כמה שוטרים ויש שם את שלוש הזירות – את הבית המפורסם של רחל, רחוב החיטה עם אותם המחבלים שהיו ביחידת הדיור וברחוב הגורן.

עד שאני הגעתי, היה שם את מפקד תחנת רהט, את שי אבוקסיס, והיה שם את מורן אטדגי, והיה שם את איציק בונה מיחידת מגן – אנשים שלקחו יוזמה. אני נתלה באילנות גבוהים ממני על מישהו שאמר שגבורה היא תוצאה של – אומץ לב, של נחישות, של חתירה למגע. ואז המשוואה היא גבורה. שם נאמר לי שיש בלגן ברעים. אני לא ידעתי על קיום המסיבה, ולא ידעתי מה קורה שם ונסעתי לכיוון.

נסעת לבד או עם עוד כוח לפחות?

עם נהג שהיה איתי. שכן שגר לידי צמוד, גם הוא שוטר. גייסתי אותו ונסענו יחד עם רכב רך, לא ממוגנים ולא שום דבר נוסעים לכיוון אורים, מאורים נוסעים לרעים וברעים אני פוגש את "בזוקה". לפני זה אני עולה מולו בגל.

"בזוקה" הוא מפקד תחנת שגב שלום.

אני עולה מולו בגל באקט סימבולי שאני אומר לו "שגב אחד כאן נגב אחד, אני מבקש שתחנוק את העיר אופקים עם סגירות קשיחות". "בזוקה" היה קצין האג"ם שלי בתחנת באר שבע אז יש לי היכרות עם התא שטח, יש לי היכרות עם מרבית האנשים וכך הוא עושה. אני מתקדם לקיבוץ רעים לשער הצהוב של הכניסה האחורית ושם "בזוקה" עוצר אותי בגופו כדי שאני לא אכנס כי לא הייתה לי תמונת מצב מה קורה בתוך הקיבוץ עצמו. לאחר מכן אני יורד חזרה לכביש והוא אומר לי ש-J.R מפקד תחנת רהט כבר X והוא מוטל בצד הדרך. ואמרתי לו "אם אני ממ"ר נגב מרגע זה, אתה נכנס ומוציא את J.R והוא הוציא אותו מהקרקל, קבענו מיקום מפגש של החללים במד"א אופקים.

באולם ההספדים באופקים?

יש בית עלמין באופקים. צודק. בהתחלה זה הופנה למד"א אופקים ואחרי זה קבענו את בית העלמין באופן מרוכז.

הוציאו אותו תוך כדי הקרב?

כן, אותה הגבורה של "בזוקה" שהוא נכנס ארבע פעמים לאותו תא שטח. פעם אחת לחלץ פצועים, פעם אחת בעקבות קריאה נוספת, פעם שלישית אני נכנסתי אותו להוציא את הגופה של J.R ואז במד"א אופקים אני אומר לו "תשמע, אני קופץ הביתה להתלבש ושישלחו לי את המיגון הנדרש, תמתין לי פה" ואז אחד הנוסעים יחד עם J.R בקרקל קיבל ווטסאפ מסגן מפקד יס"מ נגב שאומר לו "תשמור על אשתי ועל הילדים". ובזה בזוקה לא יכול היה לעמוד ונכנס פעם רביעית לקיבוץ רעים ושם הוא נפל.

במחילה, אני חייב לומר לך המפקד, לעניות דעתי, פקודה לחלץ – וזה קרה השבוע כנראה, אנחנו בתחקיר בעניין הזה – אך לעניות דעתי, הפקודה לחלץ גופות בתא שטח שבסופו של דבר יהיה בשליטה תוך כדי סיכון חיילים או שוטרים היא פקודה לא ראויה.

אבל אם יש חשש לחטיפה של הגופות?

לעניות דעתי היא לא ראויה. אני לא חושב שאיזושהי גופה הייתה מעוניינת בזה, בפרט כשאנחנו בסוף בשליטה המרחבית, זה נכון גם לעזה. זה קרה בשבוע שעבר, דווקא לא לבן של איזנקוט, לאחרים, קציני מטכ"ל חברים. לדעתי צריך לחשוב על העניין הזה.

כשבועיים לאחר האירועים כשיכולנו להתרכז, ריכזתי את כל המפקדים באולם גדול ומתועד מאוד. אמרתי להם דברים רבים ביניהם שני דברים מהותיים מאוד – לכל החלטה שקיבלתם אני נותן לכם גיבוי מלא. כל החלטה שקיבלתם זו החלטה שהתקבלה בזמן מלחמה, בשיקול דעתכם כמפקדים ואני מגבה אתכם היום על כל החלטה שקיבלתם. ואני אחזור על זה כל הזמן.

אני אמרתי את זה בהתחלה, אני אומר כצופה פני עתיד. אני מקבל מאוד את מה שאתה אומר, בזמן מלחמה ברור ששיקול הדעת הוא אחר.

לשיקול הדעת של מפקדים אין תחליף, ואני נותן להם גיבוי מלא.

זה בדיוק כמו שתומר אמר. לא משנה כמה הוא יסביר לך.

כשדיברתי על רחוב התמר בכניסה לבית של רחל שכב שם ראש צוות הבילוש של תחנת רהט, רוני בוארון זכרו לברכה. הוא שכב שם מ-08:00 עד 14:15 כשהימ"מ פרץ לבית. אחרי שקצין אג"ם שלי ניהל משא ומתן במשך 22 שעות. ואז מגיע אח שלו שהוא קצין חקירות ומודיעין שלי בתחנת דימונה, רפי בוארון.

הוא רואה את הגופה של אח שלו?

כשהוא רואה את הגופה הוא אומר לי "אפי, תשמע נראה לי שזה אח שלי" אני ידעתי שזה אח שלו אמרתי "אני לא יודע" ואז הוא מתחנן על נפשו שנלך לראות את הגופה. אני עוטף את רפי בצורה של חצי כריעה ואנחנו תחת אש ותחת זריקה של רימונים הולכים כדי לראות האם זה רוני, והופכים את הגופה ואני לא רוצה לתאר איך הייתה נראית הגופה. ואני אומר הממ"ז ראשית תודה על הגיבוי, אבל אם יקרה לי אירוע נוסף כן אני אלך לחלץ גופה כי אני חושב שזה הערכים, אגב לא שלח משטרה, על זה חונכתי בבית.

יש לנו מחלוקת ערכית בעניין הזה.

אלה הערכים של משטרת ישראל. לפני לקחים ותובנות, אדוני היושב-ראש, האירוע הזה היה מנוהל מתחילתו ועד סופו. בנוסף, מפקד המחוז בהחלטות שאני רואה בהן דרמטיות – מהכרזת הפקודה דרך פיזור המסיבה. ומהמסיבה הזו ניצלו אלפי אנשים ואני לא מגזים, דרך הפיזור ודרך ההליכה אל נחל גרר ונחל פטיש, עם – אזרחים, חיילים ואנשים שיצאו מהבית. יש לא מעט הרוגים וליבי איתם וכמובן תנחומים למשפחות, אבל המעשים ההרואיים – מפיזור המסיבה ועד ההובלה דרך נחל פטיש ונחל גרר –הצילו אלפי אנשים.

למרות שאני ממ"ר נגב, ההקרסה של תחנת שדרות זה משהו שלעולם שייזכר בהחלטה דרמטית מאוד להוריד מבנה שהוא ממסד שלטוני. הערכות מצב האיטיות שנערכו, אני כמפקד מרגע שעליתי לגג ואמרתי "נגב אחד" אנשים הרגישו שיש שליטה, שיש אחראי לאירוע, וגם כלפי מעלה כשעולה בגל "דרום אחד", מדבר איתי בטלפון ושולח כוחות לסיוע, אני יודע שהוא מבצע הערכות מצב איטיות עם גופי הביטחון החברים, קרי שב"כ, צבא וכוחות ארציים. אתה יודע שיש אבא איתך, ושהאירוע הזה הוא מנוהל.

נכון, משטרת ישראל הייתה צריכה להיות קו חמישי והפכה להיות קו ראשון. משטרת ישראל עשתה את זה בגבורה והמענה שניתן על ידי משטרת ישראל לאירוע המתפרץ, היה מענה מיטבי. כשמדברים על משטרת ישראל לא מדברים על משהו אמורפי, היו פה – אנשים, מפקד שלקח החלטות אמיצות מאוד שלא נלמדו בשום בית ספר, אולי יילמדו בשנים הבאות, בטוח שיילמדו עם תובנות ולקחים.

מבחינתי אדוני היושב-ראש, הלקחים או תובנות להמשך. יום אחרי המלחמה - - - ומשטרת ישראל חייבת להיות חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון במדינה הזאת. כשאני מדבר ברחל ביתך הקטנה אני מדבר על זה שיש לנו ארבע רגליים של ביטחון, יש – משטרה, צבא, מוסד, ושב"כ, והם הכי טובים. חייבת להיות צלע רביעית של משטרת ישראל, וכשאומרים "אלוף פיקוד דרום" צריך להגיד "מפקד מחוז דרום" כשאומרים רמטכ"ל צריך להגיד "מפכ"ל" ולא לשם האמירה, אנחנו לא עוסקים פה באגו. אני מדבר על יום אחרי, אני מדבר על תקציבים ועל תקנים.

בעוטף המסורתי שכולל את – נתיבות, שדרות ואופקים. בשבת נתונה יש 15 שוטרים, זה מה שיש בתחנות, 15 שוטרים ובין שלושה לחמישה מתנדבים. זה מה שיש, אסור שהמצב הזה יחזור על עצמו. אתם שאלתם פה ולא בכדי על הנושאים של – חימוש, אמצעים, ותקציבים. זה נמצא בידיים שלכם, אדוני היושב-ראש, אתה וחברי הוועדה המכובדים, אתם לא צריכים, חלה עליכם החובה להיות שופר הגבורה של משטרת ישראל.

אני לא רוצה להיכנס לעניינים של חקיקה, אבל בסופו של יום המלחמה הזאת תיגמר, אני מדבר עכשיו בכובע של הנגב, מדברים על משילות, לזה צריך – כוח אדם, אמצעים, ותקציבים. נשמה כזאת גדולה יש – במחוז הדרומי, במרחב נגב, במרחב לכיש ובמג"ב. אבל אני צריך גם את הכלים והאמצעים כדי להביא את הביטחון האישי.

מה זה ביטחון אישי? זה משהו אמורפי. מה זה תחושת ביטחון? כשאתה רואה שיטור בעיניים. או כשקרה משהו ויש מישהו שנותן לך מענה אופרטיבי בהבזק שנייה. עכשיו אם אנחנו נתמסמס בדיבורים הכול טוב ויפה, בסוף כשמגיעים – ואתם מכירים את זה טוב יותר ממני – לעוגת שולחן התקציב, תזכרו מה שאמר לכם אפי הפשוט ההוא מהנגב, זה מה שאני מבקש. אפי מנגב מבקש שתהיו שופר הגבורה בנושא - אמצעים, כוח אדם, תקציבים וחקיקה. אם תעשו את ארבעת הדברים שנקבתי בהם, אשריכם. תודה רבה.

אני רוצה לחזור רק על ההתחלה. עמית שאל אם מפקד התחנה הסתכל על המצלמות. איך אמר את זה אפי?

מסתבר שגם בתוך התחנה אי אפשר היה להסתכל.

חבר הכנסת, אני רציתי להסביר לך את העיקרון. 06:41 כשאני שומע את הירי של הסטי"ל, אני עולה לגג ואני רואה את הסטי"ל יורה על המחבלים ואני מתקשר למפקד המחוז – זה אירוע מטורף. באירוע המטורף הזה כשאני מתקשר ואני אומר לו "תקשיב, יש מחבלים והם חודרים בזיקים" הוא אומר לי "תפעיל פרש פלשת", זאת לא הפקודה. הוא מחליט באותה שנייה להקפיץ את הכול. עכשיו אני זוכר שבאותה שנייה אני אומר "זה רק זיקים". דרך אגב אני הייתי באירוע הקודם של זיקים, הייתי מפקד תחנת אשקלון. ואני זכרתי שגם אז באים אך ורק לזיקים וגם הוא אומר לי "אני בדרך אליך".

אני יוצא, מתארגן. כשאני יוצא ובא להיכנס לרכב, מדובר בדקות, הבן מראה לי את הטלפון, אומר לי "תסתכל יש מחבלים בשדרות" אני אומר לו "פייק ניוז" אני בכלל לא מסתכל. אני נכנס לרכב ויוצא לכיוון זיקים, יש עוד קצין משטרה רונן כלפון, אני אומר לו "עזוב, בוא ניסע יחד לזיקים" כשאני עולה לרכב פעם ראשונה אני מסתכל בטלפון, אני רואה את המחבלים בשדרות. אנחנו נוסעים לשדרות, למזלנו אנחנו חולפים את יד מרדכי לפני שהמחבלים מתארגנים. אנחנו מגיעים לשדרות וזו התמונה המטורפת. כשאני מגיע פה לצומת שדרות, אנחנו רואים זוג ירוי בתוך רכב וילדה בת 7 לבושה ורוד, אני יכול לתאר לך אותה, רוכב אופניים ירוי, עוד משפחה ירויים.

היא הייתה ירויה?

כן, כן. עוד משפחה אחת קדימה ירויה. עכשיו זה דקות. אנחנו בסטריליות ובדקות האלה אנחנו שומעים שמפקד המחוז כבר הסתער בתחנה, אנחנו לא מבינים. אנחנו נשארים ברכבת עם אקדחים. אנחנו נמצאים שם, אני, עמוס דמרי וכולי. מחזיקים את המחבלים כשהם יורים עלינו אוטומט.

ואני אספר לך עוד אנקדוטה, הימ"מ כשהוא מגיע. קודם כל אני כראמ"ן הייתי בשוק איך הם הגיעו כל כך מהר. מסתבר שהיה צוות "טקילה" שאנחנו לא ידענו עליו. הרי אם הייתי יודע היינו משתמשים. כשהם מגיעים אלינו אנחנו צורחים להם "תשאירו לנו נשקים" הם עוצרים, משאירים לנו ג'יפ אחד עם נשקים והם ממשיכים עם שני הג'יפים האחרים. אני רץ ולוקח רובה צלפים אבל הוא לא אפקטיבי כי הוא ענק והוא מכוון לאותו ימ"מ. ואנחנו ממשיכים שם להחזיק.

מפקד המחוז, ואני זוכר אותו מגיע אלינו, כולו ירוי וזה תומר ניסה להסביר. זאת רוח המפקד שרצה פה במחוז. "חבר'ה הממ"ז מת בהסתערות" ואני זוכר שאני מצלם אותו וזו התמונה שהוא מקבל, אני מצלם אותו ושולח בקבוצה "הוא חי" והוא בא וצורח עלינו שם, "תתארגנו" הוא צורח עלינו להתארגן להסתער על הצומת. "תן לי תמונת מצב" וכשהוא צועק את זה רצים אלינו אנשים מתחנת הדלק תפוז שמחבלים היו שם. הם רצים, כלומר כל ההתנהלות הזאת היא מטורפת, אנחנו בכלל לא הסתכלנו.

כשאני מקבל את הטלפון מגרושתי לגבי הבת שלי, היא אומרת לי "שמעון, נטע לא עונה מכפר עזה, יש מחבלים בכפר עזה". אני אומר לה "איזה כפר עזה? אני פה בשדרות" אני חשבתי שהיא היסטרית, משליכה על שדרות-כפר עזה. זה מה שאנחנו רואים, זו התמונה שאנחנו מקבלים. דרך אגב, הרבה פעמים אנחנו לא מצליחים להוציא טלפונים, לא מצליחים בכלל לדבר. זאת התמונה. הסיפור האישי שלי הוא מסופר כולו וכולי.

רגע, מה עם הבת שלך?

הרבה יותר טוב.

היא הייתה בכפר עזה?

אספר בקצרה. גרושתי מתקשרת אליי ואומרת לי "יש לנטע מחבלים בכפר עזה" אני אומר "מה פתאום, אין מחבלים, עזבי אני מתקשר אליה" ואז זה מתנתק ואז אני רואה הודעות מנטע וגם טלפונים שהיא ניסתה להתקשר אליי. היא כותבת לי "אבא, יש פה מחבלים", "אבא הם פה בתוך הזה". היא בדור הצעיר. אני כותב לה כי אני לא מצליח להוציא שיחות, אני כותב לה "תסגרו את עצמכם בממ"ד" היא סוגרת את עצמה בממ"ד יחד עם בן הזוג שלה, הם סוגרים את עצמם בממ"ד.

בשלב הזה הממ"ז מארגן הסתערות, אני נמצא שם ואני צועק "מי בא איתי לכפר עזה?" אף אחד לא עונה, הם לא מבינים כי הם לא יודעים שיש מחבלים בכפר עזה. אנחנו לא יודעים את זה. ואז אני מקבל את ההודעה מנטע "אבא ירו בי" ואז אני צורח ויוצא ובוריס בראדין יוצא איתי. אנחנו יוצאים משדרות.

עמית אני לא צריך להסביר לך, אנחנו לא רואים, זה תוך דקות. אני מגיע לכפר עזה במארב של החץ השחור, מרססים אותנו, הולכים לנו הגלגלים, אנחנו נוסעים על הג'אנטים וזה המזל, בגלל שנסענו מהר הם לא הצליחו לירות עלינו טילים. כשאנחנו נוסעים שם בדרך אני זוכר את הגופות, כמות גופות מטורפת מימין ומשמאל. אני מגיע לכניסה לכפר עזה, לא רוצה להתייחס לצבא. אני צועק להיכנס, אבי עמר תופס אותי, הוא פעם היה הסגן שלי, תופס אותי ואומר לי "לא, חכה לממוגן" אני אמרתי שאני לא מחכה לשום ממוגן. בשלב הזה בוריס נוסע ראשון לפניי, מחבלים יוצאים עליו והוא מסתער.

אתה בתוך הכפר.

לא, אנחנו בחוץ. כשאנחנו בדרך, בוריס יורד מהרכב ומסתער עליהם ועושים וידוא הריגה על המחבלים. אני תופס את בוריס, הוא בהלם. אני רואה רכב, הוא אומר לי "שמעון" אני מבין שהוא לא איתי, שם אותו כיסא ליד הנהג, תופס אזרח ואומר לו "סע איתו לסורוקה".

בוריס בסדר?

בוריס בסדר, פצוע קשה.

באיזו שעה זה היה?

10:24. אני מבקש שייכנסו איתי, אף אחד לא נכנס איתי, אני נכנס לבד, פונה שמאלה ואז כשאני נכנס לקיבוץ יש שקט מטורף. כשאני בתוך הקיבוץ גרושתי על הקו צורחת ואומרת לי "שמעון, נטע עדיין לא עונה לי" אני אומר לה בתמימות "יש שקט מטורף בתוך הקיבוץ" בדיעבד זה כבר היה שלב אחרי שהם – הרגו, לקחו, חטפו, חזרו חלק ונשארו 150 מחבלים בפנים.

אני אומר לגרושתי "תשארי איתי על הקו, תגידי להם לצאת, שקט פה פסטורלי". אחר כך היא סיפרה לי כי לא את הכול זכרתי. אני נכנס לאזור של הדור הצעיר, אני מגיע עם הרכב, אני רואה שני אנשים לבושים אזרחית מעשנים סיגר, אני אומר לעצמי "מה יש לקיבוצניקים ההזויים האלה הם לא מבינים איפה הם נמצאים?"

סעדה זה בשבילך, שלא ייבהלו כי אני על אזרחי עם אקדח, אני צועק להם "משטרה" הם יוצאים ומרססים אותי בירי אוטומט, אני מצליח ברוורס לחמוק, אני יוצא החוצה, גרושתי על הקו. אנחנו בטוחים שנטע מתה כי הם על הבית של נטע. בשלב הזה המזל שלה, כי כנראה כשהם יצאו לירות עליי נטע ובן זוגה קופצים מהחלון, רצים, הם יורים עליהם, נטע חוטפת 6 כדורים ברגליים ואחד ביד, בן זוגה אחד ביד ואחד ברגל. הם מצליחים לרוץ איזה 200 מטר ונכנסים מתחת לבית ומסתתרים שם. אני בינתיים לא יודע את זה, אני יוצא חזרה.

מה מצבם היום?

הם בסדר. אני יוצא חזרה, לוקח איתי שלושה שוטרי מג"ב טירונים. אני צורח "מי נכנס איתי?" רק הם מסכימים להיכנס איתי, נכנסים שלושה ואנחנו יורדים בערך 20-30 מטר.

אתה עם נשק ארוך?

אני עם קצר, רק עם אקדח. אני יוצא, מביא איתי את שלושת לוחמי המג"ב , ילדים. אני זוכר שלאחד מהם רועדות השפתיים ואני מוריד אותם. אנחנו מסתערים לכיוון המחבלים ואז יורים עלינו, מימני זה שרעד חטף צרור לכיוון הידיים, אני לוקח, מכניס אותו לרכב. אני צועק לשני האחרים, רצים, תופסים מחסה. אני צורח להם, אני אפנה אותו ואני חוזר אליכם. אני משאיר אותם שם, מפנה אותו, הוא פצוע קשה, אני מפנה אותו וחוזר חזרה ולא מוצא את שני המג"בניקים וגם לא המחבלים.

אני יורד לכיוון הדור הצעיר ואני רואה את כל הגופות, אני צורח "נטע, נטע" אני לא מוצא אותם. אני חוזר חזרה, מחפש עוד כוח שיבוא איתי, בקושי רב, אחרי זמן רב אני מצליח לשכנע צוות מסוים שמגיע ואז אני רואה חייל ירוי במצב קשה באחת התעלות. אני שם אותו ברכב מאחור ואני מבין שאם הוא ממשיך איתי ככה הוא מת.

לאחר מכן אני רואה חייל רחוק, אני צורח לו "בוא, תגיע" הוא מגיע, אני אומר לו "תלחץ לו על שטפי הדם" הוא לוחץ לו. אני נוסע רוורס כדי לחלץ אותו כי כל הזמן יש ירי מכיוון הבתים. אני נוסע רוורס ואז יוצאים שלושה ילדים קטנים מאחד הבתים. אני ככה בשוק, הם עם עיניים ככה פתוחות, ילד בן 8, 10 וילדה בת 12. אני צועק להם "בואו" כבר אין חלונות באוטו כי הכול מרוסס. אז אני פותח להם את הדלת, הם נכנסים שלושתם לכיסא שליד הנהג ואז אני מסתובב אחורה ולמזלו יוצא אזרח ואשתו. למזלו הוא היה עם תחתונים אחרת הייתי יורה בו. הם רצים וקופצים על שני החיילים שנמצאים מאחורה, פצועים.

אנחנו נוסעים רוורס מטורף ואני מצליח להוציא את המשפחה, את החייל הפצוע. המשפחה והחייל בסדר. הצלחתי למצוא אותו רק לפני שלושה ימים, לא העזתי לחפש אותו כי פחדתי שהוא מת. כשאני נוסע רוורס במהירות אני תופס את הילדה בשיער כדי שהילדים הקטנים לא יעופו ואז יש ירי שפוגע לי במשענת ראש, אני בתנוחה הזאת. אני מוציא אותם החוצה ואז כשאני חוזר חזרה, אני מתעמת עם הצבא ואז אני מקבל טלפון "פורטל בוא תוציא אותי".

לפני כן כתר מספר לי שהוא התקשר אליי, שוטר שהיה עם אזרח פצוע בתוך הקיבוץ, ביקש ממני לחלץ אותו, אני אומר לו "בוא אני אחלץ אותך, תגיד לי איפה אתה?" ואז הוא אומר לי "עם איזה ממוגן אתה?" אני אומר לו "עם היונדאי" הוא אומר לי "קוקייה, אני לא יוצא אליך" ואז אני חוזר והוא מתקשר אליי השוטר ואומר לי "תחלץ אותי פורטל, אני עם הבת שלך נטע מתחת לבית, היא ירויה".

אני מבין שהיא חיה, אני שומע אותה ברקע. אני אומר לו "אל תנתק, אני איתך" ואז אני רואה קרקל משטרתי, את יוסף אחד הנהגים. אני אומר לו "מי עם הקרקל? תביא לי, אני קצין המודיעין של המחוז, כי אני על אזרחי ועם אקדח. לימים הוא יספר, "אם לא הייתי נותן לך, היית יורה בי" אני אומר לו "יש מצב" הוא נכנס איתי לרכב, הוא אומר לי "אני בא איתך" אנחנו נכנסים שנינו, נכנסים גם שני לוחמי מג"ב לקרקל, אנחנו נכנסים, הוא מתחיל להסביר לי איפה הם נמצאים, הם נמצאים בלב הירי, אנחנו מפלסים את המקום, יורים עלינו RPG.

הקרקל לא ממוגן.

לא, הוא ממוגן.

RPG .

אבל ה-RPG לא פוגע בנו. הם ירו שם RPG כמו צ'יפסים בתוך הקיבוץ הזה. ואז אנחנו חוזרים רוורס, אני מצליח לזחול, מעלה את הבת שלי ומעלה אותם ואנחנו יוצאים מהקיבוץ. לכן, אני בא לספר לך שאנחנו נמצאים שם בסרט, ואני אומר לך אם לא היו את השעתיים הראשונות – אמיר לא אוהב שאומרים את זה – אני יודע שאתה לא אוהב שאומרים את זה, אבל אם אמיר לא היה צורח עלינו ולא היה מקבל החלטות באותו הרגע – זה היה נגמר אחרת.

אבל לא ברור ממה שסיפרת, יש חידה אחת שנשארה פה פתוחה. איך אמיר ב-06:41 מכריז "פרש פלשת" ולא אומר "יש פה חדירה בזיקים, מה פתאום "פרש פלשת"? מאיפה היה לך? רוח הקודש? איך זה הגיע?

כן. עמית, יש פה 1,001 פריטים שאנחנו מפספסים אבל 06:41 לא עומד בפני עצמו. 06:41 מתחיל ביום שאני מגיע למחוז, ואם אנחנו רוצים לדייק הוא מתחיל לפני עשר שנים. הוא מתחיל בדוד ביתן – אני חושב שסיפרתי עליו – הוא קיבל את המקום שלו. המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, אני לא רוצה חלילה לקחת מאף אחד – לא את הקרדיט שלו ולא את המקום שלו.

כשאני מגיע למחוז, הפעולות המהירות והמיידיות שאני עושה זה עם הסיפור של פקודת פרש פלשת ומוכנות לחירום והבחור הצנוע הזה הוא אחד האנשים המרכזיים בסיפור הזה. אומר לי "הממ"ז יש פקודת חירום, בואו ניכנס אליה, אנחנו עושים עבודת מטה – ראיתם פה במקצת מאוד – מאוד סדורה, שמדברת על פקודות חירום והיערכות לחירום ובקיצור יש גם שיח האם אנחנו צריכים עדיין את הפקודה הזאת, אולי צריך לבטל את הפקודה הזאת. והשאלה האם לבטל אותה מחדד אצלנו מאוד את המוכנות אליה.

ב-06:30 – המטחים המטורפים, מגיע 06:41 ופורטל אומר לי "הממ"ז היתקלות, על החוף, מחבלים" ואנחנו לא יודעים אם סירה חצתה במהירות לכיוון אשדוד, אנחנו לא באמת יודעים. כי מה שהוא יודע, זה כשהוא עולה לגג אגב כשנופלים טילים, זה האירוע. ואז אני אומר "פרש פלשת" כי יש פה שלושה רכיבים. אחד – זה יושב פה, שתיים – זה הסיפור של חדירה דרך הים, קרב שחיל הים מנהל שם. ושלוש – זה הסיפור של המעופפים. וגם קצת רוח הקודש.

אני מכריז, אני מחייג מיד לראש ענף המבצעים, אני אומר לו "ליאור, תכריזו מיידית על "פרש פלשת" ותקפיצו את כולם, אני מדבר עם העוזר שלי, אני אומר לו "תקפיץ את כל המפקדים לאשקלון, אני בדרך לאשקלון", ואת השאר אתם כבר מכירים. תודה, סליחה שקצת ריגש אותך הדבר הזה.

אני קצין אג"ם. אני אגיד משהו שאני חושב שהוא נוגע בכולכם. היום במדינת ישראל כשמקימים עיר, מקימים כמה – בתי ספר, בתי כנסת, אמבולנסים, מד"א , כב"א ואפילו תעבורה. דבר אחד לא לוקחים בחשבון, את משטרת ישראל. ואני חושב שאם יש משהו שצריך לצאת מהיום הזה, זה כשמקימים עיר במדינת ישראל או שכונה, בגינה צריכה לבוא בחירות למשטרת ישראל. דבר שני, מכל הלחימה ששמעתם והסיפורים פה הם על קצה המזלג. הנבלות האלה השתמשו ב-8% מכלל האמל"ח שהיה באמצעותם. מה היה קורה אם הם היו זולגים ממחוז הדרום ללא ההנחיות של מפקד מחוז הדרום והיישום המהיר של כל האנשים.

על מנת שנסדר לנו את ציר הזמן, מתי הייתה ההיתקלות ביד מרדכי?

לדעתי 07:00 ומשהו.

ב-07:24 הימ"מ כבר הצטרפו אבל זה היה אחרי שהחבר'ה שלי ירו וניהלו איתם אש. כשהימ"מ הגיעו הם כבר עשו את ה- - -

אז לפני 07:24 אתם כבר - - -

בטח, לפני 07:24 אנחנו הרבה לפני. יד מרדכי הוא ליד. יד מרדכי טווח בטירוף, גם נפל אחד בתוך הבסיס. החבר'ה ירדו מהר, ביצעו את הירי וניהלו אש עד שהגיעו הימ"מ.

באזור 07:00 אתם כבר יודעים שיש ניסיון חדירה לתוך הארץ. 06:47 - - - כבר נוחתים בנתיב העשרה. אני מקבל את הדיווח, זה היה דקה לפני.

כלל האמל"ח אם זה היה זולג אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה ואני חושב שאת זה צריך להעלות על נס צריך לדבר על זה ועל הגבורה, וחשוב שאתם נציגי העם תייצגו אותנו נאמנה במקומות האלה.

עמית דיבר על זמן ומרחק. לפני שבועיים בא מפקד המחוז ואמר "זמן ומרחק הוא בעייתי" אמרנו לו "נכון" ישבנו, חשבנו, ותרגלנו, עשינו תרגיל בהנחייתו לפני שבועיים של הטסת מפקדים. בהתחלה אני ראיתי אותו כהזוי, מי יטיס מפקדים? מי יטיס אופנועים מהאוויר? אמר "הולכים על זה". לפני שבועיים לקחתי אותו לתרגיל בים המלח באיזשהו חור והנחתנו מפקדים ואמצעים כדי לגשר על זמן ומרחק שאתה אומר.

האם אנחנו שם? ממש לא. אנחנו צריכים להיות הרבה יותר טובים, צריכים להיות שם שוטרים ואמצעים וכיתות כוננות והכול, ולא צריך להטיס ולחפש כל מיני זה. אבל כרגע אין לנו ברירה, ואנחנו מחפשים להיות יצירתיים. ואנחנו במחוז דרום בניהולו ופיקודו של מפקד המחוז יצירתיים מאוד.

לגבי תמונת המצב הממ"ז הצטנע מעט. נכון שהיה כאוס ושהייתה מלחמה אבל ב-06:44 אחרי שהוא הכריז הוא כבר עדכן את המפכ"ל, כלומר - - - ידע. ב-06:51 כל הארץ ידעה. 07:11 דקות אנחנו עושים ניתוב שיחות שאומר שכל המשל"טים מקבלים את ה-100, כולם מבינים שיש אירוע במחוז דרום, לא צריך לדבר, הם שומעים את זה, הם מקבלים את ה-100. הם קיבלו 144,000 שיחות.

ב-07:40 אנחנו כבר מוציאים תמונת מצב ראשונית בשדה הקרב אחרי הלחימה של הממ"ז כשהוא מסיים אותה. ב-08:36 אחרי שהממ"ז נותן אין ספור הנחיות אנחנו מוציאים תמונת מצב לבכירים. אנחנו מאגדים את כל ההנחיות ואני מוציא כזו הנחיה לקונית "קריסה בשדרות, קריסה באופקים". שמי שקורא אותה היום אומר "איך צפיתם פני עתיד?" אבל זה בהתאם לכל ההנחיות שיצאו ממפקד המחוז.

תמונה ככה מהלב שאנחנו חוזרים ואומרים. הצבא היה שותף מלא שלנו ללחימה, בקו החמישי איתנו, כתף אל כתף. אסור לנו לשפוך את התינוק עם המים. הם היו איתנו ונלחמו ולכן חשוב לי להניח את זה על השולחן.

אבל כגבורה של בודדים, שעשו מעל ומעבר.

הצבא היו איתנו.

לא, היה גם שלדג ומטכ"ל שנחתו על - - -

משעת אפס אנחנו היינו איתם בקשר ישיר ולכן צריך לדעת לחבק גם אותם. אני אגע בכמה נקודות ברעים.

שלדג הגיעו ב-08:00.

שלדג ואגוז.

השאלה המערכתית, הכרזת "פרש פלשת" האם נוהל מקביל, אפרופו הסינרגיה שצריכה להיות. האם צה"ל מכריז מלחמה ב-06:41? הוא לא מכריז?

חממי הכריז מלחמה בנירים כבר ב-6:00. חממי המח"ט הכריז מלחמה בקשר כשהוא היה בנירים.

אני ברשותכם מקצר על המסיבה.

הסיפור שלו הוא סיפור מטורף של אדם אמיץ לב ששם את הילד, יוצא להילחם להציל חיילים, הייתי אצל המשפחה דרך אגב, הייתי עם ההורים, גידלו ילד לתפארת מדינת ישראל.

אגב הסיפור של חילוץ הילד פורסם רק אתמול.

בנושא המסיבה ברעים. מחוז דרום לא הכיר שום התרחשות שקרתה במהלך הלילה. עבודת המטה למסיבה ברעים – אני בתפקידי הקודם הייתי רמ"ח אבטחה שאחראי על תחום הרישוי – הייתה ללא דופי, ויתרה מכך, עשו מספר פעמים אישורי תוכניות. מכיוון שחלקם לא היו נוכחים, כי מפקד המחוז העלה את רמת הפו"ש ולכן עשו כמה אישורי תוכניות.


אני באופן אישי נתתי את כל כולי למסיבה ברעים. ב-07:05 מקבל טלפון מהרל"שית שלי שעובדת שם בשכר גם זה, תמשיכו לשדרג את רמת השכר של השוטר שלא יצטרך לקושש כמה שקלים לשכר. גם של המזכירות האלה. והיא עובדת בשכר בשביל כמה שקלים כי היא צריכה את זה כלכלית, והיא מעדכנת בכל זמן נתון על מה קורה בתוך המסיבה. היא מעדכנת אותי לגבי הכוחות והאמצעים, אנחנו עושים שיחת ועידה עם קצין אג"ם פד"מ. אנחנו מגיעים לשם, שולחים שלושה האמרים וטנק, היא אומרת לי "אני רואה את הטנק", ואז היא אומרת לי "אמיר, שרפו אותו" והלב שלי נשרף כי אני מבין שכנראה הילדה הזאת לא תצא משם.

איך קראו לה?

יוליה וקסר.

בת כמה היא הייתה?

37 אימא לשני ילדים קטנים. עשינו הכול, שלחנו עשרות שוטרים לשם וחיילים וכל מה שאפשר כדי להציל גם את באי המסיבה וגם את השוטרים שהיו שם במצוקה קשה.

באישור תכניות של המת"ח שעושה ממלא מקום ממ"ר נגב, כי כמו שהבנתם אפי נכנס תוך כדי לחימה שגם זה מעשה גבורה בפני עצמו. מת"ח אופקים אומר משפט – ותבינו כמה ניסיון יש לאנשי מחוז דרום – "ביקשתי התייחסות מהצבא לגבי "פטיש חם" אני לא מרחיב מה זה "פטיש חם" מי שירצה לאחר מכן נסביר לו.

יודעים.

זה מוקלט אז אני לא אציין מה ענו, אני רק אגיד "לאחר שהבנתי... החלטתי בסיוע של מפקד ממלא מקום ממ"ר נגב לשים לוחמי יס"מ עם נשקים ארוכים כדי שיתנו עוד אקט של אם/ו- במקרה". דרך אגב, מאיפה זה בא? רק מניסיון. לא היה מודיעין – לא לפני ולא אחרי, צריך לקחת את זה בחשבון. נטו ניסיון של מפקד התחנה.

באיזה שלב זה היה?

אישורי תכניות ב-4 באוקטובר. המסיבה הזו תוכננה ליומיים. ב-5 באוקטובר אנחנו מקבלים - - -

כן, היה שם קמפינג של אוהלים.

לא נרחיב. המסיבה הזאת כמו שאתם מבינים היא - - -

מה לגבי המסיבה השנייה שהתקיימה במקביל?

השוטרים הגיבורים במסיבה הבינו מהר מאוד שבאים ויורים עליהם, שרק מנחל פטיש ועוד נחל אפשר להעביר לנתיבות ולישוב מסלול, הם העבירו אותם דרך נחל פטיש ואז אמרו "יש 400 בני נוער בנחל פטיש במסיבה נוספת", זו לא מסיבה נוספת, זה אותם בני נוער שהשוטרים הוציאו.

אבל לא הייתה מסיבה עצמאית נפרדת?

הייתה בזיקים.

חוץ מזיקים.

בפטיש לא הייתה, זו הייתה המסיבה היחידה, אני אומר את זה באחריות כי זה רק ברעים.

היו שם החלטות של המפקדים שאמר הממ"ז שהוא מגבה אותם. ב-06:31 מת"ח אופקים מנחה לפזר את המסיבה, ועולה לבמה ואומר להם "צאו מהשאנטי שלכם, חבר'ה יש רק ירי תל"ם" אבל הוא איש דרום, הוא מבין את המצב הוא אומר "זה לא תל"ם רגיל, זה משהו אחר לחלוטין, זה סכנת נפשות" הוא בחיים שלו לא חושב על מחבלים. גם כשנכנס לו אירוע בטל אור של שני גופות, הוא אומר "תבדקו אם זה פלילי, תחזרו אליי" הוא בכלל לא לוקח בקונספציה שיכול להיות אירוע פח"ע.

ב-06:37 הסממ"ר מבקש אישור מהממ"ז, כי כשניבי עולה לבמה בא מישהו ומקליט אותו. הוא מקליט אותו כדי לתבוע את משטרת ישראל על הפסקת המסיבה. מעדכנים את הממ"ז כדי שאם יתבעו את המשטרה אז יגידו "מפקד המחוז הוא הבכיר שנתן את ההוראה".

לסיכום, 170 מחבלים יצאו מהאזור של רעים. 170 מחבלים. הפיקוד היה מת"ח והממ"ז התעקש על זה כמדיניות לכלל האירועים, לא ספציפית לרעים. 36 חטופים יש לנו שם, יש לנו נעדר אחד. 41 שוטרים השתתפו, 31 בשכר ועוד 10 שהגיעו בבוקר כי המסיבה הזאת התארכה עד 15:00 ושם אנחנו מאבדים 379 אזרחים יקרים ו-15 שוטרים שחירפו נפשם כדי להציל חיים ועוד חמישה שוטרים שהגיעו לעזור להם, ביניהם – מת"ח רהט שנופל ב-09:15. מת"ח שגב "בזוקה" שמגיע וסיפר על זה ממ"ר נגב ואני לא מרחיב ונופל ב-14:15 אחרי שהוא בפעם האחרונה משאיר את הבת שלו, לוקח ממנה את ה-M-16 וחוזר להציל עוד אנשים.

הבת שלו היא לוחמת מג"ב.

לוחמת מג"ב, ומציל בפעם הרביעית. תודה שאתם מגיעים, זה מחזק אותנו מאוד, תייצגו אותנו נאמנה, תודה רבה למפקד המחוז.

תודה לכם.

צוהריים טובים חברי הוועדה של המחוז, מכובדיי, אני חוזר עכשיו מטקס חניכה של אנדרטה לזכרו של אבי עמר. ממש סמוך לעוצם. טקס מאוד מכובד.

הם גרים שם, לא? הייתי אצלו ביישוב.

היו שם למעלה מ-100 רוכבים שבאו, עשו מסלול רכיבה עד לאנדרטה שחנכו שם, עם המשפחה, מרגש מאוד. אמר קצין האג"ם שנפלו מפקדים ורובם רצו ראשונים ונלחמו, רבים נפצעו. רבים נפלו.

אם אתם שואלים אותי – ואני הייתי שם בחלק מהאירועים האלה – מפקד המחוז היה צריך למות בבוקר מוקדם, אבי עמר היה צריך למות בבוקר מוקדם, הרבה לפני הצוהריים, מפקד התחנה דביר היה צריך למות ועוד הרבה אנשים טובים, שלא נדבר על תומר.

דיברנו לפני מספר דקות על ניסים, היו פה ניסים גלויים, משהו שאני לא יכול להסביר. אנחנו משעות הבוקר מחלצים פצועים תחת אש, נתקלים במחבלים, סיפורים מטורפים. בסוף אני רוצה להגיד עם לב ענק ולבן אני גאה – להיות שוטר, להיות בין חבורה של אנשים כאלה במחוז הדרומי, להיות פקוד של מפקדים כאלה ראויים, של פקודים כאלה אמיצים שעשו דברים שאתם שמעתם פה ככה בקצרה.

באותו יום היו אירועים קשים מאוד והשוטרים שלנו עשו דברים הרואיים, אין איך להסביר את זה, אני בטוח שדיברתם על תפיסת הביטחון שאנחנו חייבים לחשוב עליה ולשנות אותה, אומר תמיד ממ"ר נגב שהאירוע שלו בכלל הוא סיפור אחר לגמרי, היכן שיש שר ביטחון – יש שר לביטחון לאומי. באותה נשימה. היכן שיש מפקד פיקוד דרום – יש מפקד מחוז דרום, באותה הנשימה. זה לא יכול להיות אחרת.

אם תשאלו אותי, הביטחון הלאומי היום בתוך גבולות מדינת ישראל - רק משטרת ישראל. ראיתם לבד מה היה פה באותו היום וגם בימים אחרי, יישר כוח לכם שאתם נציגי העם שיורדים ובאים לראות את הדברים. לא מובן מאליו, נקווה לימים טובים יותר.

כל אחד סיפר פה על עצמו ואתה לא אמרת איפה היית אפילו. לא סיפרת כלום, היית בכנסת גם בדיון אבל יש פה הרבה שלא שמעו.

אני אנסה לעשות את זה קצר, למרות שזה היה סיפור של מספר ימים. גם אני מתעורר באותו בוקר ויוצא מהממ"ד ומסתכל על הטלפון ואני רואה "פרש פלשת", אני מתקשר לאמיר בבוקר ואני אומר לו "מה, להקפיץ?" ערב לפני אנחנו כל היחידה כמעט בתל שבע בפעילות מבצעית במגזר, מסיימים בסביבות 3:00-4:00 ואני משחרר אותם. אני אומר לו "מה? להקפיץ כאילו?" הוא אומר לי "כן תקפיץ" ואנחנו רצים.

אנחנו מתורגלים מאוד ב-"פרש פלשת" "כונס נכסים" וכל הפקודות האלה ואנחנו יודעים בדיוק לאן ללכת ואני מקפיץ את היחידה באופן אוטומטי לאותם מקומות שאני אמור להגיע אליהם – הזרוע הדרומית, הזרוע הצפונית ובדרך לדרום כשאני עדיין לא יודע לאן אני נוסע כי אני נוסע דרומה, אני מבין שיש שני מרכזי כובד – ירי ולחימה באופקים ואת זה אני מבין מהקשר, ובשדרות בתחנה יש לחימה, ואני משנה את כל מה שאני מכיר בפקודות ושולח את הזרוע הדרומית ישירות לאופקים ואת הזרוע הצפונית ישירות לשדרות ולא לחשוב על כלום כי זה מה שאני - - -

כמה זה זרוע, כמה אנשים?

56 זרוע אחת, 58 זרוע שנייה, זה לוחמים, כל מה שאתם מכירים.

יחידת "יואב" מקצה לקצה היו תוך 37 דקות.

כשאני מגיע לכניסה לשדרות ואני מבין שיש לחימה בתוך התחנה ואני צריך להגיע לשם, עוצר אותי בכניסה לוחם ימ"מ, הוא אומר "עצור, אל תיכנס" ואני כבר ממוגן, יורד רגלית, יורים שם לכל הכיוונים. אני מגיע לכניסה לשדרות, יש איזו ח' כזאת בשדרות "ברוכים הבאים" ואני רואה אותם מתחבאים בדופן של העמוד. שני לוחמים שרועים על הרצפה, אחד לא מדבר והשני נאנח מכאבים והוא מבקש וצועק "פינוי, פינוי, פינוי" אני חוזר לרכב, מגיע עם הרכב, מעמיס את אחד השוטרים במושב האחורי, את השני אני זורק על הציוד שלי מאחורה ב-Land Cruiser ונוסע במהירות לברזילי.

בכניסה לאשקלון אני מזהה נט"ן עוצר באמצע הכביש, אני נותן לו את הפצועים וחוזר חזרה לשדרות. לצערי אחד מהם נהרג, ואחד מהם עדיין פצוע בשיקום בתל השומר. אני חוזר לשדרות, בצומת עדיין מתקיים ירי מטורף ואנחנו לא מבינים מאיפה הירי. אנחנו מבינים שבעומק באזור ה-Mall באזור הרכבת יש כנראה מחבלים, אנחנו שומעים משם את הירי. אנחנו מתאגדים מספר מפקדים. בצומת – אני, מפקד יס"מ לכיש, מפקד יחידת "מגן" ומפקד ימ"ר מג"ב עמוס דמרי שנפצע בהיתקלות לאחר מכן, רק מפקדים. אנחנו נחלקים לשניים, אני אומר לעמוס ולצוות שלו "אתם נשארים פה, יורדים לכיוון הרכבת" ואני יורד מהכניסה הראשית כדי לעשות סוג של מלקחיים, כשאני יורד לכיוון הכניסה ל-Mall.

אגב, זה השלב שאני נותן לעמוס פקודה "לא להסתער".

ועמוס לא נשמע למה שהממ"ז אומר כי לא היה לו מיגון. אנחנו מתחילים בסריקה מאובטחת, אני מגיע ל-ח', מקבל צרור כדורים – אחד פוגע לי בכת, אחד במחסנית ואחד ממש בקצה של האפוד, זורק אותי לאחור כמו בסרטים. אני מכניס את היד לתוך האפוד כדי לראות שלא נפצעתי, יש לי זיכרון פחות טוב, ב-2015 נפצע לי שוטר מדו"צ והוא דימם לתוך האפוד שלו ועם המדים לא רואים את הדם. ובגלל זה הוא היה על סף מוות. אני מכניס, רואה שאין דם מדמם מהיד, רסיס פה ביד עדיין לא יצא. אבל רואה שאפשר להמשיך להילחם.

נותנים צרור רוחב לשיחים ממול כי רק משם יכולה לבוא הרעה והאש באזור שלנו נרגעת אבל אנחנו עדיין שומעים אש בעומק. ממשיך לרדת לכיוון הכניסה ל-Mall, איך שאנחנו פותחים לכיוון הכניסה ל-Mall, עוד מחבל ספק בשכיבה, ספק בכריעה מנסה לתפעל עלינו RPG אנחנו יורים בו, מחסלים אותו, ואז מתחילים סוג של סריקה לתוך הרכבת וה-Mall, לא מצליחים להגיע למגע.

חוזרים ומארגנים את הכוח. בצומת היה רכב של הימ"מ, פירקנו אותו. לקחנו רימונים, לקחנו את כל מה שהיה. גם אני רצתי עם אקדח, ואת הנשק הארוך לצערי לקחתי מחן נחמיאס, לוחם ימ"מ שנהרג, הבחור שפיניתי. ואנחנו מתארגנים לעוד כניסה ונכנסים לסריקה מאובטחת בתוך ה-Mall ושם יש עוד היתקלות עם שלושה מחבלים, עמוס נפצע שם ועוד לוחם של יס"מ נגב.

אני מהר מאוד מקבל אחריות על העיר שדרות על ידי הממ"ז. לקראת הערב הגיעו כוחות צבא רבים כי זה שטח צבאי, תחת פיקוד צה"ל. אנחנו מבינים שאנחנו לא יכולים לעבוד בצורה הזו, כי כל אחד נכנס ברגליי השני. ואנחנו עושים סדר, מפקד המחוז נותן לי אחריות.

אני מכנס את המח"ט ואת המג"ד, מפה פשוטה, מסמנים גבולות גזרה ואז רצים מספר ימים על אותה מפה, אותם גבולות גזרה. אני יכול להגיד לכם שהמאמץ למניעת ירי דו צדדי בינינו לבין הצבא היה קשה לי יותר מלהילחם מול מחבלים. ערב רב של כוחות משטרתיים, אנחנו שולטים בהם, אבל כשאתה מחלק אותם במשימות אז יש לך את – ימ"ס, בט"פ, מג"ב דרום, מרחב נגב, את התחנה עצמה והצבא הגדול מביא הרבה מאוד כוחות שאחד לא מכיר את השני וקשה לנו - - -

אבי תן לי לעצור אותך, להפריע לך למרות שזה מרתק וגם מחזיר אותנו קצת אחורה. אבל דו"צ אחד, אירוע אחד, ואבי דיבר פה על האתגר הגדול והוא יכול לתת לכם עוד 30-40 דוגמאות.

אבל הסיפור שאתה מספר היה משמעותי יותר כי אני נערכתי שם עם אגוז וסיירת צנחנים עם כלים כבדים וקרקלים למטה עם 16 לוחמים שמוכנים לירות. אמיר תמשיך.

היושב-ראש, דו"צ אחד ב-9 באוקטובר, 01:30. אנחנו מקבלים בחמ"לים חמישה ג'יפים חדרו את שטח מדינת ישראל והם בדרכם לשדרות.

חמישה טנדרים עם מחבלים חודרים מאזור דרום הרצועה והם בדרך לשדרות.

בשלב מסוים אנחנו מקבלים בחמ"לים שמסקר הוריד ג'יפ אחד ונשארו ארבעה. לא מניח את דעתי, אני בודק בחמ"לים, אני אומר להם "תגידו מי זה המסק"ר? יש לי היכרות אישית עם אנשים שם" אני מתקשר למישהו שאומר לי, "תשמע אנחנו בשמיים שלכם, אין דבר כזה" אני אומר לו "אין מסק"ר שהוריד עכשיו ג'יפ?" זה מפורסם כבר בטלוויזיה. אני שואל אותו "אין דבר כזה?" הוא עונה לי "אין דבר כזה". אני מתקשר לחמ"ל חוזר אליו, אני אומר להם "תבדקו" אומרים לי 7.6, אני אומר להם "תבדקו לי 7.6, אני מתקשר לזה אומרים לי "תשמע הוא לא על הגדר, הוא לא ירה מרגמה", ועוד ג'יפ ועוד מרגמה ועוד.

בשלב מסוים אני מעלה את הסיטואציה בפני דרום אחד, שפורס את הכוח של אבי עם צבא ועם כוח אש אדיר, אני עולה מולו ומעדכן אותו. בהחלטה אמיצה מפקד המחוז אומר לי "מחזל"שים את האירוע" אין איום מהאוויר, אין איום אחר. החברים כולם מתקשרים בלחץ תהומי "איך אתם מעיזים לחזל"ש דבר כזה? אתם לא נורמליים".

עשר דקות לאחר מכן מגיעים ארבעה ג'יפים, אבי עולה מולי אומר לי "אמיר אני עם ארבעה ג'יפים" אני אומר לו "בזהירות" בשיא הזהירות הם מגיעים אליו, הוא בודק אותם, מסתבר שזה ארבעה ג'יפים מלאים כל טוב של חיילי צה"ל.

אף אחד לא יאמין לי שהאירוע מתרחש. אני הולך למערכות, אני אומר לא יאמינו לי. אני הולך למערכות למרות שהן מסווגות, מצלם כדי שיהיה לי תיעוד שאני לא הוזה. לפעמים אנחנו חשבנו שקרו דברים שעשינו ולא עשינו. ב-06:10 אחרי שלוחצים את הממ"ז והוא אומר לי "אמיר אתה בטוח? ותבדוק שוב" ואני אומר לו "המפקד, בטוח". ב-06:10 אנחנו מקבלים מהצבא שלא הייתה חדירה לשטח מדינת ישראל.

אתם יודעים מה יפה? קודם כל "המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם" זה שלו לגמרי. הוא זה שנתן לי את הביטחון לקבל את ההחלטה לחזל"ש. אחרי שאנחנו מחזל"שים את אבי אנחנו לא עוזבים את המקום, אנחנו מרימים רחפן באוויר. אנחנו רואים שם מארב כוכב של כל כיתת הכוננות של יכיני שהתכוננה לארבעת הג'יפים האלה. אבל זה אירוע אחד, אבי יכול לספר פה עד מחר.

בה"ד 1 שמגיע, גדוד גפן שמגיע, ב-01:00 אבי מתקשר אליי, אומר לי "הממ"ז, אתה לא מאמין" אני אומר לו "אבי, בחייך עזוב אותי, 01:00 תן לי לשים את הראש רגע" הוא אומר לי "הממ"ז, גדוד גפן באימון בשדרות בבית ספר בלי שאנחנו יודעים, עושה אימון, מתאמן" גדוד שלם. אני אומר לו "אבי תעיפו אותם".

מתי זה היה?

שני חללים מהגדוד הזה הלילה.

במהלך הימים של האירועים, היום השני או השלישי.

ואני מגיע כדי לדבר עם המג"ד.

רגע, והכי יפה, אבי מפזר אותם, עשר דקות, מה קורה אחר כך? נוחתת רקטה.

עלינו, על המבנה שאנחנו נמצאים בו.

אז כן, יש השגחה עליונה. אבי אני מצטער שאני קוטע אותך. אבל גם אבי היה במרחק של מילימטר מהמוות.

רועי, צא רגע. באשדוד יש שם איזו בהלה ואנשים בפאניקה, צאו רגע תנהלו את זה.

אני חושב שהרצון והחשיבות להגיע לפה ולשמוע את הדברים ממקור ראשון מבורך, שמעתם את התחושות ואת הרגשות של המפקדים ואת האירועים עצמם.

ההכרה במשטרת ישראל כיום עלתה לנו במחיר דמים יקר, אני חושב שכולנו מבינים מה שהיה ב-7 באוקטובר היה גם לפני כן. חשוב להדגיש את הדברים האלה, כי אתם יודעים כמה זמן כתשו את משטרת ישראל בהשמצות מכל הכיוונים וחבל שזה היה. אני חושב שהמוכנות של המחוז בחודשים שלפני האירוע זו דרמה, הוביל את זה קצין האג"ם בהנחיה של ממ"ז מאז שהוא נכנס לתפקיד ב-1 באוגוסט, זה מה שהכין את המחוז להצלחה ביום הזה.

יש לי מספר לקחים ותובנות להמשך. קודם כל, תחנות המשטרה חייבות להיות הרבה יותר חזקות, בטח לא שתי ניידות בתחנה, אנחנו מדברים על האבטחה של תחנות משטרה שזה חלק בלתי נפרד מתכנית העבודה שלנו ל-2024.

כל המפקדים מדברים על תפיסת הביטחון במדינה שמשטרת ישראל צריכה להיות חלק ממנה. אין מצב שאנחנו לא נהיה בתפיסת הביטחון, אנחנו לא מדברים על תפיסת ביטחון חוץ. אבל אנחנו חייבים להיות שם והיום אנחנו רואים יותר מתמיד שהחוץ והפנים אחד הם.

אנחנו מעריכים מאוד את הצבא. אבל אני מכיר שהצבא בהנחיות שלו, בוודאי ביו"ש הוא מגן על יישובים וצירים. יש לנו את התפר המזרחי שאנחנו עובדים עליו בימים אלה, ואנחנו רואים מה קורה שם, והמצב הוא לא טוב, חייבים לשנות את התפיסה גם בצד המזרחי שלנו, בטח מאזור היו"ש.

אנחנו מגבשים בימים אלה את תוכנית העבודה של 2024 עם כל הלקחים האלה, לוקחים אותם בחשבון ובטח ובטח נצטרך משאבים נוספים כי אתם מבינים עד כמה הדברים נחוצים. הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, יש פה אירועים עם תהליכי קבלת החלטות – אני מניח שעוד ידברו עליהם ויילמדו עליהם גם בבתי הספר, גם אצלנו – שאי אפשר היה להסביר אותם, בוודאי לא בימים הראשונים, רק אחרי שאנחנו עוברים זירה-זירה ומנתחים אירוע-אירוע. אנחנו מתחילים להבין את התמונה המלאה. זה בדיוק מה שהיה, וזה היופי. מגיעים לכאן גם מאגף ההדרכה, מגיעים לכאן ללמידה מכל הארגון על מנת להבין מה מחוז דרום חווה ב-7 באוקטובר. תודה רבה לכם.

אדוני היושב-ראש, מיקום המפקד הוא אתגר שאני מניח שחווית אותו ואני מניח שגם אחרים, והוא אתגר ענק לכל מפקד. יש לי מפקדים שאמרו שהם גאים להיות שוטרים וגאים במשטרה, אני גאה בזכות שניתנה לי להיות איתם, אני גאה – בהם, בהחלטות שהם קיבלו, בלוחמים שלהם ובשוטרים שלהם. כל שוטר שקיבל החלטה להסתער לבד – ההחלטה נבעה מתוך הערכים, מתוך האמונה שהמפקד שלו עושה בדיוק את מה שהוא עושה. החבורה ששמעתם פה מייצגת את – כל משטרת ישראל, בוודאות גם את הצבא וגם אנשי כיתות הכוננות, האזרחים הטובים, הרבש"צים, וכל מי שרק יכול ביום הזה לעוף החוצה. זאת המשמרת שלי, זאת המשמרת שלנו, עכשיו זו המשמרת שלכם. יש לי שתי בקשות, אולי אפילו עוד אחת.

שחררו רגע את חגורות הבטיחות, אתם חושבים שאתם בטיסה, הרי בטיסה לא משנה מה נעשה ומה נאמר, אנחנו בידיים של הטייס ובקבלת ההחלטות שלו. תצאו רגע מאזור הנוחות, זה לא אירוע, זה מלחמה. יום הכיפורים באקסטרים. מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה של צבא סדיר אל מול צבאות סדירים. המלחמה שהייתה פה, נבלות, חמאס-דעאש, רוצחי ילדים, אונסי נשים כנגד האזרחים שלנו, כנגד השוטרים, כנגד החיילים, כנגד העם שלנו, כנגד הציבור שלנו. כנגד כל מה שאנחנו מייצגים ואתם מייצגים אותנו, אתם מייצגים את העם.

אני מבקש מכם לא לאפשר לאף אחד לבלבל את האירוע. אני ממש מבקש מכם, שמעתם פה ותשמעו מה שאתם רוצים ושאלתם שאלות – קשות מאוד, ענייניות מאוד וגם רחבות מאוד באסטרטגיה של מדינה, איך מנהלים מדינה ומה קורה כשהיא נמצאת בזמן משבר. מדינה שהשוטרים שלה אוהבים אותה צריכה שהמדינה תאהב גם את השוטרים שלה.

משטרת ישראל לא יכולה להישאר כפי שהיא הייתה ב-7 באוקטובר לפני השעה 06:29, זו המשמרת שלכם, אנחנו מצפים מכם. תעשו את מה שאנחנו רוצים, בסוף מדובר באזרחי מדינת ישראל, אתם מייצגים אותם ואנחנו צריכים לשמור עליהם. אני מברך אותך על ההחלטה להביא לפה את הוועדה ואני מודע לכם על ההירתמות וההגעה לפה, אין לכם מושג איזה רוח אתם מפיחים עכשיו בכל המחוז, אני מניח בכל משטרת ישראל, תודה.

חבריי חברי הכנסת משפט אחד בבקשה כל אחד כדי שנלך לאכול ועוד נספיק לעשות משהו בלו"ז היום. נתחיל מעמית.

חיזקו ואימצו.

אני מצטרף, כל הכבוד לכם על הרוח שיש לכם, על כל מה שאתם עושים, ובהחלט יש הרבה מקום לחשיבה מחדש על הדרך שבה מנסחים ופועלים בביטחון הלאומי של מדינת ישראל. תודה על הכל.

אני לא מופתעת. כי כל מה שאמרתי פשוט קרה. כל הזמן האמנתי בכם, מהיום שהגעתי לתפקיד לא הכרתי את המשטרה, לקח לי זמן, היו הרבה כוחות רשע, אבל ידעתי מה אתה תביא, מה כל אחד מכם יביא.

אני יושבת ואני כותבת כאן דברים כי אני כל הזמן אומרת לעצמי "איך אני אנסח את הפוסט הזה כשאני אצא מפה" עם כל כך הרבה פרטים. בשבת בבוקר אני שומעת שאתה פצוע ואני שומעת עליך ואני שומעת, ואני אומרת לעצמי " איך אפשר להבין בכלל?" אנחנו לא יכולים להבין מה שעבר עליכם, כל אחד מכם גיבור, אתה פורטל שינית לי את התפיסה, כשעמדת במרפסת, ראית את הספינה, אני חושבת על הבן של סאבין מנתיב העשרה שנהרג בזיקים שברח לשירותים ואני אומרת לעצמי "אתה ראית את הכול" אתם מרגשים, אני מדברת על זה ואני מתרגשת.

לא הופתעתי כי כל הזמן אמרתי על המשטרה שזה First Responder אמרתי שאתם גיבורים וכל הזמן היו אנשים שאמרו "כן, אבל הצבא" וזה מה שהיה. תודה שבאנו לפה, תודה על הביקור היום שחידד לי עוד יותר את מה שחשבתי, אני מסכימה עם כל מה שאמרתם. אין לי ספק שהמשטרה חייבת להיות כי בסוף אתם הראשונים, ואיך אמרת לי, אתה מכיר כל שיח, נכנסת למסיבה ולא נכנסת מהכביש. תחשוב כמה חיילים נכנסו מהכביש. אני יודעת כי הייתי אצלם בשיקום בתל השומר.

תודה רבה לכולכם, לקחתי את כל הדקה שלי כי אתם פשוט מדהימים. אני גם אדבר עליכם במליאה בעזרת השם בשבוע הבא, אני בכלל חושבת שכל אחד מאיתנו צריך למנף את הביקור הזה ולא להשאיר אותו רק פה. תודה לכל מי שפגשתי בחודשיים האלה.

אני ביקשתי מתומר כבר כמה פעמים לעשות את הביקור הזה וחשבתי שזה חשוב. היום אני יודע שזה הכרחי. אני כל הזמן נפעם מרוח המפקדים של המחוז. מרוח הגבורה של כל אחד ואחד מהלוחמים. אני אומר את זה ואני גם מצטרף למירב, אני מתרגש. אני מכיר את משטרת ישראל, אפילו חשבתי לפניי ולפנים, אבל לא ידעתי איזו משטרה יש לנו. איזה תעצומות, איזו גבורה, איזה לוחמים.

דווקא מהמקום שאני בא, ומול מג"ב שאני מכיר אותם עוד יותר, תודה רבה כנציג הפרלמנט לכל שוטר מג"ב לכל חייל סיור, תודה שהצלתם את עם ישראל, אתם הייתם הגיבורים, אתם הייתם המכבים של האומה היהודית ובלעדיכם אין. אם הקו של יד מרדכי היה נפרץ "אחריתו מי יישורנו?" וזה שלכם וזה בזכותכם ואני מצדיע לכם ומכאן צריך לקחת את זה כולנו ביחד ואין לנו מחלוקות פה, כולנו מקצה לקצה באמת שואפים לאפשר למשטרה את כל הכלים והמשאבים כדי שתהיה טובה יותר וחשוב גם שיאהבו אותה יותר.

תודה רבה אדוני היו"ר. שלוש נקודות ואני אנסה לתמצת אותן. אחת, אני גאה שאתם המשטרה שלנו, אני גאה באומץ הכפול שלכם, באומץ שבא לידי ביטוי – בהערכות המקדימה, בתפקוד המהיר וההתאמה תוך כדי תנועה, אבל יותר מזה משהו שלא לדיון פה, על האומץ של משטרת ישראל בתקופה האחרונה, הרבה לפני פרוץ המלחמה לשנות את הדירקטיבה שלה מגוף חולה שהיה רגיל לכפות על –מחדלים, על חולשות, על מחסור בכוח אדם ותקציבים, ולנסות כל פעם למתוח את היריעה הקצרה מצד אחד של המזרון לצד השני, לבוא ולומר "אין לנו, חסר לנו, אנחנו זקוקים". המציאות הזאת היא מציאות חדשה שאנחנו פוגשים בשנתיים האחרונות, בדגש על השנה האחרונה, אני גאה בכם, זה בא לידי ביטוי בימים האלה, אני סמוך ובטוח שכולנו נמצאים במקום אחר, שמבין שחייבים לתגבר אתכם בכל החזיתות בכל ההיבטים.

נקודה שנייה, אני מלא תקווה וציפייה, ואני אשמח לקבל על זה התייחסות, אם אתם כולכם, כולם זה ממך ומטה אם אנחנו מדברים פה על המחוז הזה, מקבלים סיוע ותמיכה נפשית. בלתי מתקבל על הדעת לעבור את כל מה שעברתם, כל החוויות שספגתם ולהמשיך על אוטומט, בסוף זה יפגוש אותנו, ואנחנו רוצים אתכם חזקים, איתנים שתוכלו להמשיך לשדר לנו שיש על מי לסמוך, אז אני מקווה שבאמת אתם נותנים לזה מענה באופן יזום.

נקודה שלישית, בקשה לקבל הבהרה, לכל אורך הסקירה שאנחנו מקבלים כל אחד בעניין הצרכים והמסקנות מדברים על בניית הכוח והעברת מוטת השליטה, האם אתם מבצעים אבחנה בין מעבר מהצבא לכחולה או למג"ב, האם יש אבחנה כזאת? כי על פי תפיסת עולמי אתם אמורים להעביר כדי שהביטחון הכפרי היישובי יעבור למקומות כמו מג"ב ויואב, יכול להיות שלא נכון יהיה לענות על זה כרגע. אני אשמח לדעת אבל אם יש לך - - -

תודה חבר הכנסת אליהו רביבו, חבר הכנסת אושר שקלים בבקשה.

אני מסכים ומצטרף לכל מה שנאמר כאן, אני לא חבר בוועדה ובאתי לכאן במיוחד באמת מבחינתי להצדיע לכם, מבחינתי זה היה סיור מאוד חשוב לבוא ולראות, לשמוע גם את הסיפורים. אני חושב שאתם הצלתם את המדינה, נקודה. ואני מספר את הסיפור של המשטרה בהרבה מאוד מפגשים שאני מגיע, אתם פשוט הצלתם את המדינה. ועם כל החיבוקים שעכשיו אתם מקבלים וכולי, אני גם רוצה לקחת את זה עוד צעד קדימה לתכלס. וברוך השם גם הצוות שלי פה ואנחנו נעשה חשיבה איך אנחנו באמת בסוף פורטים את זה גם למעשים, כי אם אני עכשיו מסתכל על 6 באוקטובר, אני בכלל הייתי בקטע של לבוא ולעשות הצעת חוק, אזרח שרואה שוטר 2 מטר, לא מתקרב אליו, דבר ראשון. קודם כל כבוד לשוטרים, לא לבוא אליכם ככה עם מצלמות, דברים הזויים שאנחנו חווינו בעיקר בשנה האחרונה אבל בכלל בשנים האחרונות ואם אני אומר אז אני באמת מתכוון לעשות את זה, אני מצדיע לכם, יש לי חברים שוטרים שאני כל הזמן רואה אותם ואני מחבק אותם, חיבוק ענק לכם אבל מעבר לחיבוק גם יהיה פה מעשה, זו מילה שלי שאני נותן.

תודה חבר הכנסת אושר שקלים, מכובדיי. אנחנו עדיין פה בתוך הסיור, אנחנו ממשיכים לראות עוד כמה דברים. אני רוצה להזכיר לכולנו, אנחנו עדיין במלחמה, היא לא נגמרה והיא לא רק בעזה, היא ביהודה ושומרון והיא מתקיימת גם בצורה כזאת או אחרת בצפון. גם אתם ערניים מאוד לגזרה המזרחית וזה נכון לראות את זה כך, שלא נשכח בתוך התהליך של יישום הלקחים והפקת הלקחים, צריך לקחת חלק מהדברים ביוזמתכם וליישם אותם אל מול הזירות האחרות או אל מול המאמצים האחרים שאנחנו מתמודדים מולם.

תפקידכם להמשיך – לאסוף נתונים, לתחקר, לבדוק איזה לקחים ליישם ומה סדר העדיפויות ביישומם, מאחר ועלו פה דברים רבים ודרישות רבות ואני אומר לכם אין גוף במדינת ישראל שיכול לקחת הכול ולהעביר אותו מחר בבוקר. אבל אם נעשה את זה ביחד בסדר עדיפויות נכון, הוועדה בראשותי ויש לי פה חברים מאוד נאמנים, מירב גם הייתה פה בעבר, למרות שהיא באה מהאופוזיציה אנחנו יד אחת בעניין הזה. אני לא מציין את זה סתם, לשותפות הזאת יש לא מעט משמעות, ואנחנו נהיה אפי לא השופר שלכם, אנחנו נהיה החצוצרה שלכם. לא רק כלפי ריבונו של עולם אלא גם בכנסת כדי לראות שהדברים האלה באמת קורים.

משטרת ישראל היא כוח לוחם ומי שלא ידע להסתכל עליה כך עד היום יצטרך ללמוד להסתכל עליה. אני אומר לכם, אני מסתובב לא מעט ברחבי הארץ ונפגש עם לא מעט פונקציות אזרחיות, האמון בכם עלה באופן מדהים והביטחון בכם עלה באופן מדהים וזה מחייב, זה משהו שתצטרכו לתת לו מענה כבר מחר ביום-יום.

נודה על האמת, כתבתם פרק חדש בהיסטוריה, במורשת ובמסורת של משטרת ישראל. אתם משהו אחר, זה לא מה שהיה ב-6 באוקטובר. וכך גם בנויה רמת הציפיות האזרחית מכם מחר בבוקר.

בנוגע לשאלתך, אנחנו פועלים היום לקחת חלק מהסמכויות בעיקר האזרחיות – רבש"צים, כיתות כוננות, מחלקות הגנה מהצבא ולהעביר אותם אליכם, זה מאבק לא פשוט, אנחנו מנסים להוליך אותו ביחד ולוודא שהוא קורה, אבל אני מקווה שנצליח כי אני חושב שמג"ב צריך לקחת חלק גדול מאוד מהמשימות האלה, מדובר בשילוב נהדר של לוחמים וגם סמכויות שיטור וזה מה שאנחנו רוצים שיהיה, ונוביל את זה לשם, אני מקווה שנצליח במלאכה הזאת.

אחד הדברים היפים מאוד שקורים היום במדינת ישראל – שכולם מדברים על המפקדים שהולכים קדימה.

אחד הדברים שאני אנסה להעביר יחד עם חבריי למדינת ישראל זה שזה התחיל מפה, מפקדים מקדימה זה אתם. אתם עשיתם את זה, אתם הדוגמה הכי טובה לזה. וכדאי שתשמרו על זה כי מפקדים הם לא רק מודל לחיקוי, הם כמו שאמרתם, הם הרוח והאווירה של כל הפקודים שלכם. יש להם על מי לסמוך, אני מקווה שאתם תמשיכו לקיים את ההבטחה הזאת שלנו, תודה רבה על הביקור עד עכשיו והוא לא נגמר.

אז לפני שאנחנו מתפזרים, ברשותך. לגבי השאלה לחוסן שאלת מיליון הדולר, חד משמעית כן, גם פה משטרת ישראל זיהתה מהר מאוד את הצורך ואתה רואה את ההתרגשות הגדולה כי זה נובע ממראות מאוד קשים אבל יש טיפול פרטני גם לבני המשפחה.

יושב-הראש, דיברנו הרבה, זו אבן מקורית מתחנת המשטרה בשדרות שהפכה להיות הסמל. אומנם הפלנו אך גם הקמנו וצריך להגיד שבזכות המשרד לביטחון לאומי ההחלטה המהירה – אפרופו קבלת ההחלטות – המפכ"ל, ראשי האגפים של משטרת ישראל והסממ"ז הצנוע הצליחו בארבעה ימים להקים תחנת משטרה, ארבעה ימים.

לא ניתן לתאר את מה שקרה במלחמה, בטח אי אפשר לתאר איך מקימים בארבעה ימים תחנת משטרה, עם מערכות טכנולוגיות עובדות עם זי"ט פעיל, עם חדרי חקירות, עם יכולת לקבל תלונות מקוונות ועם יכולת לקבל תלונות, ארבעה ימים.

זה ה-PK כדי שלא נשכח לרגע את המחבלים הארורים האלה, את צבא הקומדנו הנבלה עם ה-PK שירו עלינו, הם ניסו לשבור את הרוח הישראלית, ניסו לשבור את הציבור, את העם שלנו, הם לא הצליחו. יש לנו עם חזק, מדינה חזקה, עם ישראל חי וימשיך להיות חי אני גאה במשטרת ישראל, אני גאה בשוטרים ואני גאה בכם נבחרי הציבור שהגעתם לפה ושמעתם באוזניים וראיתם בעיניים שלכם, אז הרבה מאוד הערכה ותודה.

(סיור בשדרות)

מחבלים שמגיעים על הציר הזה.

מאיפה הם מגיעים? כי ראינו מחבלים אצל אבי לוי בסרטונים.

אנחנו תכף נראה, הם מגיעים מהכניסה, תכף נעבור דרך הכיכר איפה שאבי לוי תיאר את הקרב שהיה להם שם. הם נכנסו בציר הזה, אבל אני רוצה להגיד כמה מילים לגבי התחנה. אנחנו נמצאים בתחנת שדרות, שטח בטחוני צה"לי, זאת אומרת שכל התושבים כאן וכל מה שמסביב ביישובים נמצאים בשטח צה"ל כך שהאחריות הביטחונית ביום-יום בשוטף זה של הצבא. הצבא לא מסתובב פה ביום-יום.

זה לא אמור להיות מג"ב?

שטח צבאי. ולכן היישובים זה מג"ב זה משהו אחר.

מה ההבדל? למה שדרות שונה מבת ים?

כי שדרות היא 700 מטר מהגדר.

0-2, זהו.

זה רק בגלל המרחק וקבעו את רצועת הביטחון או את העוטף של היישובים ולאחר מכן - - -

אליהו, רוב הציבור לא יודע, זה 700 מטר מהגדר. זהו.

נכון, חלק מהיישובים שנגיע אליהם או נעבור דרכם – הטווחים הם כלום על 232. רועי, בוא.

צוהריים טובים לכולם, אני מפקד מרחב לכיש ואתחיל מהסוף. מה שיש מאחורינו כרגע זו תחנת המשטרה הישנה של העיר שדרות, כרגע Ground Zero לגמרי, נתפס אצלנו בראש כסוג של סמל לגבורה כי אנחנו יודעים שהיה כאן מבנה גבוה, משמעותי וכרגע אין כאן כלום.

עשרה שוטרים נפלו בקרב פה מאחוריי, עשרה שוטרים שהגיבו בזמן אמת לאירוע קיצון וגם הם לא יכלו לעכל כמה הוא קיצוני. כשמפקד המחוז מכריז על פרש פלשת ב-7 באוקטובר בבוקר, זה אומר שכל אחד ממפקדי המרחבים ואני כמפקד מרחב לכיש שזו אחת התחנות מקבל החלטה, מוציא הודעה לכולם, "תגיעו ליחידות" קודם כל תגיעו ליחידות.

אנשים מתחילים לנסוע ליחידות ונתקלים בעוד ועוד מחבלים בצירים. מה שייחודי למרחב הזה שכולו נמצא בשטח לחימה. בשלב הזה כמות הטילים היא כל כך גדולה, ראינו עכשיו 17 טילים שנורו לעבר אשדוד. 17 טילים שנורו לעבר אשדוד זה כלום לעומת ה-3,500 בערך בארבע השעות הראשונות. זו הייתה מסה שקרובה לכל הטילים שנורו בשומר החומות, זה מסה כמו שהייתה בכל צוק איתן. והחלק המשמעותי ביותר נוחת באזור הזה.

העיר המטווחת ביותר היא אשקלון, אחריה שדרות, המסה היא פה ואנשים יוצאים מהבתים ומתחילים להגיב, קודם כל לנקודת האם שלהם, לנקודת הבסיס. נקודת המוצא במודוס אופרנדי החמאסי – כאשר הם יוצאים כדי לשתק אותנו במקומות המרכזיים: תחנת משטרה, מגן דוד אדום, בסיסי צה"ל. כל מקום שבעיניהם מהווה סמל שלטון אבל בעיקר פגיעה ביכולת שלנו לתת מענה לאזרחים.

ראינו שהפגיעה היא פגיעה מאסיבית באזרחים. ההגעה שלהם לתחנת משטרה פה סומנה על גבי מפה, ההגעה למגן דוד אדום סומנה על גבי מפה, בסיסי צה"ל סומנו על גבי מפה, כל האירוע הזה היה מתוכנן. להגיד את זה חודשיים אחרי זה – זו חכמה קטנה, כולכם יודעים, קראתם. היינו צריכים ללמוד את זה תוך כדי תנועה, להבין שהתנועה שלהם בשטח היא לא מקרית.

מה שאנחנו מזהים ונמצא בתחקור בדיעבד, שהם גם מתברברים בדרך, אנחנו רואים אותם בתנועה שמגיעה לאזור תעשייה, הם מגיעים וחולפים באזור התחנה החדשה, כשהם מתכוונים להגיע לכאן, מתברברים ובסוף הם מגיעים. הזמן הזה שהם התברברו אפשר לעוד ועוד כוחות להגיע וההיתקלויות האלה הן של שוטרים שגרים בשדרות, יוצאים עכשיו לתחנת האם שלהם באשקלון, בדרך נתקלים, כשהם יוצאים מאשקלון, שוטרים משם מגיעים לפה, כי זו תחנת האם שלהם, גם הם נתקלים, ופה מתנהל הקרב.

הקרב מאחוריי, אתם שמעתם את דביר, המשרד שלו בחלק קיצוני יותר באזור הביוב ושם למעשה נורה ה-RPG הראשון בתוך הלשכה.

איפה הכניסה לתחנה?

שם גם הכניסה הראשית לתחנה, הכניסה הרגלית. הכניסה שאתם רואים את מפקד המחוז יחד עם גיבורים נוספים נלחמים זו הגזרה הזו, זה בעצם חצי הדרך הזו. מפקד המחוז צועד הצידה עם הנשק שהוא מתפעל בפעם הראשונה והמחבלים שנכנסו דרך השער האחורי. השער האחורי הוא משם, המחבלים בהתחלה מגיעים לכאן ומתחילים להיפרס. הם נמצאים רחב וחזק, כלומר מיד כשהם מגיעים. אגב אנחנו רואים את זה בכל זירה. דיברנו על המודוס אופרנדי הזה והתפיסה שלהם, הם מייצרים – רתק, עמדת צלפים, הם סוגרים צירים והם דואגים לתת מכות אש חזקות מאוד עם כל האמצעים שיש להם, והאמצעים שיש להם הם אמצעים מלחמתיים לכל דבר ועניין.

שמענו את מפקד המחוז, את המפקדים האחרים מתארים איך מגיעים בסך הכול עם אקדח בשלבים הראשונים, בלי מיגון, בלי שום דבר, בסך הכול עם אקדח מול RPG מול הפצצות מול הרימונים וכן הלאה.

כאן מתנהל הקרב, כלי רכב מגיעים של שוטרים גם מהאזור, מהכביש משם ואחד השוטרים נהרג ממש פה בכניסה לתחנה. מתי צרפתי, קצין האג"ם, נורה בכניסה לתחנה, גוררים אותו החוצה ורכבים של שוטרים מתחילים להגיע ומתנהל כאן קרב לאורך שעות ארוכות.

אני מקצר, קופץ כמה קפיצות זמן קדימה. מלי שושן הגיבורה המפורסמת שאתם מכירים, רב פקד. מגיעה לכאן קצינה תורנית באותה שבת, עולה לגג הבניין, מבנה דו קומתי, היא עולה לגג שלו ויחד עם האחרים מנהלת לחימה, צריך לראות את הפריסה, כל אחד תופס פינה והם מתחילים לייצר אש, אבל הם גם חוטפים אש. והם מתחילים לספור כדורים.

דרך עליית הגג הם חוטפים אש.

הם חוטפים מעליית הגג, מחבלים עולים אליהם מהמדרגות ומחבלים מגיעים מזווית נוספת ומתחילים לייצר אש מולם. אני מזכיר לכם נשק אוטומטי מול אקדחים, היא סופרת כדורים, בשלב מסוים היא כבר מבינה שהיא כמעט על הכדור האחרון, הם הורגים מחבל, לוקחים את הנשק שלו, מנהלים את האירוע ומושכים את הזמן. היא מזהה רימון ליד הרגליים שלה, תופסת את הרימון וזורקת אותו חזרה לתוך החלון שיורד בגרם המדרגות והורגת שם ארבעה מחבלים.

כל האירוע הזה הוא אירוע הרואי שלכל אחד יש את הזווית שלו. בקרב הזה אנחנו מאבדים לא מעט לוחמים.

למה לא חילצו אותה מהגג?

בשלב הזה הימ"מ מגיע.

לא, למה לא חילצו אותה מהגג?

אדרבה, כוחות שלנו עוד עלו לגג באמצעות מנופים.

חילצו אותם מהגג. כל השטח הזה שאתם נמצאים בו פה הוא שטח השמדה. להיכנס לכאן צריך עם כוחות מיוחדים, ממוגנים, זה הימ"מ שמייצר קרב על המבנה הזה ומצליחים להביא סוג של ניידת כיבוי, מצליחים להעלות את המנוף הזה למעלה ותוך כדי רתק מצליחים להעלות אותה ושוטרים נוספים על אותו מנוף מורידים אותה למטה, הקרב מתנהל לתוך הלילה, וסגן מפקד המחוז נמצא פה ומפקד על מה שקורה בזירה הזו.

מפקד המחוז מנהל את כל הגזרה הרבתית, ואנשי הימ"מ מנסים להגיע פנימה כדי לראות אם יש שוטרים בפנים. בסופו של דבר ,שמונה שוטרים נמצאים ביום שאחרי בתחתית הבניין, מפקד המחוז בתיאום עם המפכ"ל ועם השר, מקבל החלטה להפיל את התחנה במודע על 25 מחבלים בפנים אבל כשהוא מוודא שהשוטרים שבפנים הם לא בחיים. אחרי אימות שהם לא בחיים, מפילים את התחנה. המראה שאני רואה יום למחרת כשאני מגיע לכאן כשהשטח מזוכה לגמרי.

איך מפילים את התחנה? מסוק קרב, טנק שמגיע לכאן שיורה טילים, דחפור שמפיל את הבניין. תוך כדי שמפילים את הבניין קופץ מחבל מהחלון מתחיל לרוץ כאן ברחובות העיר וגם הוא מחוסל, ולפני שבועיים בביוב אנחנו מוצאים מחבל נוסף לא בחיים. אנחנו מבינים שחלק מהטקטיקות שלהם זה להיכנס לתוך מנהרות אז הוא נכנס לתוך מנהרה.

אם אני לא טועה , מהסרטונים, בחזית הזאת היו גם שערי כניסה לתחנה, נכון?

בחזית הזאת לא היו.

משפט אחרון לסיכום בתחנה. ביום שאחרי כשאנחנו מגיעים לכאן, במרבד הדשא הזה שמאחוריכם – 25 מחבלים ששוכבים פה, כולם מלאים בחומרי נפץ, כולם הוצאו מתוך המבנה ואנחנו מוציאים את כל השאריות של המורשת המופלאה הזו של תחנת שדרות.

אני אומר לאנשים שלי, כל מי שיצא ביום קרב תחת מבול כזה של טילים – הוא גיבור, הוא עשה נלחם למען תושבי שדרות ולמען כל תושבי מדינת ישראל, הוא גידר את האירוע הזה, הצליח לרתק את האירוע הזה לשטח מחוז דרום, זו הגדולה של המחוז הדרומי, שהמחוז הדרומי הצליח להחזיק את האירוע הזה כאירוע באופן יחסי מקומי.

עמית, אמרת שזה אירוע קשה מאוד וזה עדיין טבח גדול מאוד, אבל זה יכול היה להיות אסון בקנה מידה שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין.

איפה היו 500 תלמידי הישיבה?

פה מאחור מצד שמאל.

תודה לכם על זה שאתם פה.

שם זה המעונות של ספיר.

כן, אבל הישיבה שאנחנו מדברים עליה היא מצד שמאל.

ספיר אני לא יודע אם היו שם, הישיבה היו בשמחת תורה.

עוד כמה חידודים קטנים. המחבלים הגיעו דרך החץ, הגיעו לציר 232, 34 אנחנו תכף ניסע משם, אתם תיראו את זה. הגיעו לכניסה לכיכר ובכל מקום שהם היו – וראינו את זה בכל הזירות שלנו – הם שמו מארב בכניסה.

אבי נתקל שם בכניסה. הרכבים שהם נכנסו איתם לתוך העיר מרחוב הראשי שבאנו ממנו מכיוון אזור התעשייה, זה הרחוב שאתם רואים בו את הרכבים שנוסעים עם ה-מק"כ הזה, הטנדרים האלה. הם נכנסו כאן, בסופו של דבר הם חלפו על פני התחנה ועמדו איפה שהבחור עומד, שם הם פרקו והם הגיעו כשטיל ה-RPG הראשון נורה לחדר של המת"ח. מבחוץ פנימה. הכניסה היא ממש איפה שאתם רואים את הגדר שצמודה, יש שביל והכניסה לתחנה הייתה ממש באלכסון.

דובר על "שטח אש". כל האזור הזה היה מלא במחבלים, כמו שאתם רואים בצילומים איפה שהרכבים שם, ממש איפה שגרם המדרגות בכניסה לבניין – עמדו שם מחבלים. כל מי שנכנס לזירה על הכביש הזה חטף אש.

כמה אזרחים נפגעו בזירה הזאת?

פחות האזרחים, יותר שוטרים שהגיעו לכאן, אני מזכיר לכם, ברגע שיש אירוע תל"ם כל השוטרים של התחנה מגיעים לתחנה. וזה מה שהם עשו. הרמת"ל שהגיע – חטף את הירי והמשיך כמו שדביר סיפר לכם, הוא המשיך קדימה. דביר בא מהכיוון השני, כשהוא ראה את הרכב של הרמת"ל שלו, הוא עצר והלך מסביב, עשה את הדרך והגיע מהמקום שאנחנו הגענו, שם הוא פרק, שם הוא גם פגש את הממ"ז. החבירה של הממ"ז, קצין האג"ם ודביר הייתה בנקודה הזאת ומשם הם התחילו להתקדם לכיוון שרועי צייר.

איפה הכניסה? איפה השער?

אתה רואה איפה המלון?

פה זה הכניסה?

כן, שם הייתה הכניסה. לגג היו שני גרמי מדרגות, כשהשוטרים עלו למעלה הם שמו אנשים מול כל גרם. הימ"מ שהגיע לכאן מהר מאוד, אני לא זוכר את השעה המדויקת, נלחמו פה בגבורה. אמר לי מפקד הפלגה שהיה פה צמוד – כשמפקד המחוז העביר את האחריות למפקד הימ"מ הוא יצא לצומת, שם בצומת מצד ימין ניהלנו את החפ"ק הקדמי בשלב ראשון.

כשהוא הגיע לשם עשינו הערכת מצב, הוא נשאר שם כדי לנהל את כלל הזירות ואני חברתי למפקד הפלגה כי זה היה המוקד המרכזי שלנו עם בני הערובה, בכל הגזרה. היו לנו בני ערובה באופקים, הייתה הזירה הזאת, והאירוע של בארי – אתם מכירים את האירוע באולם. ואירועים של בני ערובה שניהלו המשל"ט עם המוקדניות שהיו צריכות לדבר עם המחבלים, זה פשוט היה הזוי. ולכן היה חשוב שגם פה וגם בזירה באופקים שבו היה את אפי, זו הייתה חלוקת הפו"ש שלנו, כאשר רועי נמצא בגזרת אשקלון ואשדוד.

אחד הדברים המשמעותיים וההחלטה הקשה מאוד שהייתי שותף לה, כשאנחנו נמצאים פה בשעות הערב והלילה, אומר לי מפקד הפלגה "אני צריך אמבולנסים" אני אומר לו "מה?" והוא עמד לידי שם הוא הגיע אליי ואמר "אני צריך אמבולנסים". הזעקנו אמבולנסים, הגיעו בהתחלה שניים, מוציאים לוחם ימ"מ. הם היו פה עם המנוף כדי לחלץ את הפצועים שנשארו בגג.

מוציא אחד, אחרי דקה מוציא עוד אחד ואחר כך הוא אומר לי "אני צריך עוד אמבולנסים" בסופו של דבר יצאו מפה ארבעה, אחד מהם לא שרד, ואז הוא הבין משיחה שהייתה לנו שאין אפשרות להמשיך את הלחימה, אין אפשרות להיכנס פנימה וצריך להתחיל לחשוף את הקירות החיצוניים וללכת להריסה מלאה.

בשלב הראשון הגיעו לכאן שני טנקים, טנק אחד – בחניה פה, טנק שני – בצומת כשהם יורים לעבר המבנה לא מעט פגזים. שלב ראשון שקט ולאחר מספר דקות הירי מתחדש וממשיכים לנהל ירי. היה שם גם את חדרי הנשק וגם את המקלט, כנראה הם הצליחו איכשהו לשרוד.

בשעות הקטנות של הלילה כבר העלינו מסק"ר אחרי הימ"מ מיצו את כל היכולות, ואתם מכירים את היכולות של הימ"מ עם כל האמצעים, זה לא עזר. הייתה החלטה לירות פגזים ואחר כך מסק"ר וכשהכול לא עזר התחלנו בחישוף של הקירות תוך כדי לחימה עד עד לפנות בוקר של יום ראשון.

כמו שסיפר הממ"ז, בדקנו שאין לנו שוטרים חיים פצועים, אחרי שכולם חולצו ואחרי שקיבלנו החלטה שאין, השאירו לנו שוטרים שם אבל לא הייתה לנו ברירה, לא היה אפשר לסכן עוד את השוטרים או את לוחמי הימ"מ ואז קיבלנו את ההחלטה להרוס את המבנה, החלטה לא פשוטה.

זה המבנה שעליו התמקם הצלף? היה מבנה שעליו התמקם צלף.

הצלף היה פה.

לא, לא שלנו. צלף שלהם, שצלף שלנו עלה וסיכל אותו מלמעלה.

בדיעבד זה רק המבנה פה.

לא, היה איזשהו - - -

לא, לא היה בסוף.

האנשים שלנו היו פה על הקרקע.

התראיין איש הימ"מ שהציל את אמיר.

שהוא לקח את הנשק לחייל.

ואז הוא הבין שיש מישהו שמסכל כל כוח שמגיע מהגג.

נכון, על גג התחנה.

ואז הוא אמר שהוא עלה, הוא הראה את החלון של השירותים שממנו הוא סיכל את המחבל על הגג. היה גג של איזושהי בטונדה של זה או של - - -

הוא יצא פה מהבטונדה, הוא לקח את הנשק של החייל, הוא רץ לכניסה פה, עלה לקומה השלישית יש שם את החור ברשת, בשירותים ברשת והוא ירה לגג של הבניין פה, זה מה שהיה.

זה הדיווח שלו.

זה לא על הגג הזה?

לא, לא. הוא לקח מפה, הוא רץ, נכנס לכניסה, פתח לו איזשהו בחור מבוגר ואז הוא מספר את כל הסיפור שם.

אני עומד פה עם הסרטון, כאן אני מתחבר למה שאתה מסביר.

ברשותך הסממ"ז. אנחנו עמדנו בתחנה הזאת ב-7 באוקטובר, יושב-ראש הוועדה, היינו 80 שוטרים. ביום שאחרי כבר דיברנו על 18 שוטרים. איבדנו שוטרים – הם נורו, נפלו, עברו פוסט-טראומה והם לא הצליחו להגיע.

אני מזכיר לכם שכל המרחב הזה מעבר להיותו מרחב שחטף מכה רצינית בהיבט ירי תלול מסלול וגם בהיבט של תקיפה על התחנה, אנשים גרים פה עם כל המשפחות שלהם, ולכן היה צריך לשקם את התחנה, מ-18 שוטרים וזו בדיוק התקומה שלנו, אנחנו גדלנו וצמחנו ובשבוע שעבר ביום חמישי, קיימנו כאן טקס עם המשפחות השכולות ועם הפצועים שלנו.

זה אבא של אליהו הרוש ביום חמישי שעבר מדליק נר שמיני של חנוכה, הוא מברך עם הרב וזה היווה סגירת מעגל עבורנו בתקומה שאנחנו רואים – כמשטרה, כחברה, כעם. מתוך מעל 30,000 נשארו לנו 3,000 תושבים בעיר אבל מתוך הבתים פתאום יצאו אנשים מבוגרים, נעמדו כאן בצד אזרחים, נעמדו כאן מסביב פה ופשוט בכו, זה מדהים לראות את זה, מרגש מאוד.

שני משפטים אחרונים שאני רוצה להגיד ולשתף אתכם בחוויה של מפקד התחנה שהיה כאן. אני מזכיר לכולם, משרדים של שוטרים, משרדי חקירות, הציוד האישי שלהם, התיקים שלהם, כל התמונות של הילדים, התמונות של המשפחות. הוא עומד ולידו מספר שוטרים קטן שהצליחו לצאת ולהיות בחוץ, ואנחנו מקבלים את ההחלטה, ואני עומד לידו והוא עם דמעות בעיניים ואני אומר לו "דביר, כמו שקיבלנו את ההחלטה להרוס כך תהיה ההחלטה להקים ולבנות בהקדם האפשרי.

הוא אומר לי משפט שאני לוקח אותו איתי עד היום. הוא אומר לי "אבל מה אני אעשה אם לא נשארו לי שוטרים? מה אני צריך תחנה אם לא נשארו לי שוטרים?" זו הייתה אמירה שהבנו שצריך לבנות את התחנה כמה שיותר מהר, לקחת שוטרים מהמרחב, לאגד כוחות מתחנות אחרות ולהביא לפה כמה שיותר, להרים את התחנה.

עוד באותו היום איך שסיימנו את ההפלה של התחנה, רצתי לראש העיר, ניסינו לאתר מקום ואיתרנו את המבנה הזה איפה שהיינו שם של אמדוקס ושם אנחנו באופן זמני. מה הולך לקרות במקום הזה? ככל הנראה המקום הזה יעבור לרשות העיר כדי שהם יעשו שם אתר מורשת או דברים אחרים, אנחנו אמורים לקבל מקום אחר לבנייה של תחנה, קצת יותר גדולה גם בנפח שלה, וזה יהיה אתר מורשת לא רק שלנו כמשטרה, לא רק בשם המדינה, כבר אנחנו יודעים שהרבה מאוד משלחות שמגיעות לכאן לראות את מה שעבר על המקום הזה. עד כאן. האם יש שאלות? אם לא, אנחנו עולים ונוסעים.

רק בקשה מחברי הכנסת ונציגי המשטרה פה, אנחנו אולי נעמוד בפנים ונעשה וידאו קצר בתוך המתחם פה, נראה לי הכי חשוב לנו תקשורתית.

יש לכם את מרכז המבקרים של המשטרה באזור בית שמש, נכון?

כן.

חלק מהסיפור פה מועבר גם לשם?

ברור.

מצוין.

הם כבר התחילו, יש לנו היסטוריון, הוא גם דוקטור, הוא עורך פה סיפורי מורשת על המקום הזה.

אחד הדברים הכי יפים או הכי קשים בקבלת ההחלטה שהתקבלה כאן, אתה לא מפיל לעצמך בית, לקבל החלטה, אני את דביר מבין כל כך טוב, זה להפיל את הבית שלך, אבל אתה מבין שאתה שומר על האדמה, וזה אחד הדברים המאוד יפים שיש לנו, אנחנו מוכנים להרוס את הבית אבל לא לאבד את האדמה.

רק על ההחלטה הזאת יש להם מקום שמור בגן עדן.

בהחלט. אז אני מבין את הקושי בהחלטה אבל זאת הייתה

לא רק זה, יש פה גם גופות.

קדושת החיים, במקום להמשיך להרוג, במקום לסכן עוד חיילים ועוד שוטרים, בואו נהרוס את הבית, האדמה עדיין שלנו, זה משהו חשוב. זה רווח אדיר.

(סיור בניר עוז)

קוראים לי עמית, אני נולדתי וגדלתי פה ועזבתי לפני 30 שנה ואני פה מתחילת המלחמה ביליתי יומיים בממ"ד בניר יצחק.

עזבת לפני 30 שנה?

עזבתי לפני 30 שנה, אני גר בגליל בלוטם, אני שכן של צביקה. אני פה מתחילת המלחמה. אני אתחיל בזה שאנחנו תחת צבע אדום פה, היום באתם ביום סוער קצת, שלוש פעמים.

באיזו הגדרה אתה פה?

אני בלי הגדרה. תכף אתה תבין. אנחנו תחת צבע אדום, היה פה כבר שלוש פעמים עם יירוט אחד שמפיל רסיסים וכמה נפילות מסביב. חמש שניות יש לכם מהצבע אדום. הטלפונים שלכם יצפצפו גם אם הצבע אדום הוא בנירים, אז אם לא שומעים צבע אדום לא צריך לברוח. יש חמש שניות. אל תרוצו זה לא יעזור. בכל מקרה לא להישאר דבוקים, להתפזר אם אנחנו לא באזור של מקלט, להתפזר ולשכב על הארץ שלא נהיה ביחד.

באופן כללי ניר עוז היה קיבוץ שמנה 400 תושבים. 100 מהם נחטפו או נרצחו, בנוסף לזה יש פה 13 תאילנדים שנטבחו. לא ניקח אתכם לשם כי זה עדיין נראה קשה. יש לנו מעט זמן בגלל החושך, נתחיל בתצפית כדי שתבינו כמה זה קרוב לפה.

אנחנו עומדים עכשיו על ממ"ד בבית של אמיתי. אמיתי היה בן 83 נכה, המחבלים רצחו אותו בתוך הממ"ד וחטפו את ג'ימי המטפל שלו, ג'ימי חזר בינתיים. ג'ימי הספיק להתקשר לפיליפינים להודיע שרצחו את אמיתי ושהוא נחטף, ככה ידענו שאמיתי נרצח, כבר ביום הראשון ידענו את זה. זה מה שנשאר מהבית שלו, הצבא פינה את זה כדי לחפש ממצאים.

אני אקדים ואומר שמשתמשים פה אולי בפעם הראשונה – לא רק פה בניר עוז אלא בכלל בעוטף – רשות העתיקות מפעילה כאן ארכיאולוגים שמנפים את הבתים השרופים כדי למצוא חתיכות קטנות, הם סגרו לא מעט תיקים, הם עדיין פה. אנחנו חודשיים וחצי אחרי והם עדיין פה, הם התחילו כחודש אחרי המלחמה אבל הם עדיין כאן.

מה שאנחנו רואים זה את הכפר ח'וזאעה.

איפה זה? תמקם אותנו ביחס לחאן יונס, עזה.

חאן יונס זה שם, עזה זה שם ואם תסתכלו אחורה, גוש קטיף זה שם, יש שם שלט. הדרום זה שם, רפיח זה שם, ועזה זה שם.

ומאיפה יורים עליכם? חאן יונס?

מאיפה שרוצים.

לא, בדרך כלל מאיפה?

לא יודע להגיד. הכפר הזה ח'וזאעה כמו שאתם רואים, כל הבתים עומדים על תילם. אם תסתכל עם משקפת תראו שיש כמה בתים עם חלון יותר גדול, לא מעבר לזה. אתה רואה פה עשן? אתה רואה פה את צה"ל? לא קורה פה כלום. 1,600 מטר מגדר לגדר, הכול עם כבישים, יש פה כביש.

איפה גדר המערכת?

אתה רואה את הבתים? קח 300 מטר לפני הבתים, יש איזה פס בהיר כזה.

מאיפה הם הגיעו לקיבוץ?

מהכפר הזה הגיעו?

סביר להניח. לדעתי היו 38 פרצות בגדר אז אי אפשר לדעת. בכל אופן הם נכנסו לקיבוץ משער צפוני שאתם נכנסתם ממנו, מהשער הדרומי, מהשער הזה שהיה עיקר הכניסה, שיקמו אותו כבר ופרצה שהם עשו מול הבית של הרבש"צ, הם ידעו איפה הוא גר וידעו מי הוא. הוא הראשון שנתקל, נפצע וברח לממ"ד והוא היחיד מכיתת הכוננות שנשאר פה.

הוא ברח לממ"ד ולא יצא להילחם?

הוא נפצע. נכנסו מפה, אולי אחת התמונות הראשונות שיצאה מכאן זה המכולות האלה, בוערות.

מפה גם שידר המחבל שהתחזה לעיתונאי?

לא מפה, משם. מניר עור.

מה הייעוד של המכולות האלה?

זה היה מחסנים.

כי הם בזזו אותם ראשונים.

בזזו ושרפו. פה ליד העצים שמעבר לגדר היה זוג שטייל בשדות, התקשר, אחרי שהבעל כבר היה פצוע, פעם ראשונה היא התקשרה לנהג אמבולנס שיצא, כשהוא יצא האמבולנס כבר בער. הוא בוודאות מת וכנראה שגם היא, הם לא פה, הם נחטפו. בהתחלה חטפו גם גופות, הם לא האמינו שיהיה כל כך קל והם חטפו גם גופות. נכנסו לפה מאות מחבלים. מאות הכוונה לא ל-200 אלא קרוב ל-1,000. לאורך שמונה שעות הם הסתובבו פה. אני קורא לכל מי שנכנס הנה מחבלים, היו פה גם נשים וגם בני נוער. הם לא הגיעו ברגל, הם הגיעו עם רכבים ואופנועים, יש כביש עד הבתים. הם נכנסו ללא בעיה, הם חזרו, עשו גם נגלות.

מתי הגיע הכוח הצבאי או המשטרתי הראשוני?

ב-14:00.

שעד 14:00 אין קול ואין עונה? לא משטרת ישראל - - -

רבע שעה לפני זה המחבלים סיימו את יום העבודה, אף אחד לא משלם להם על שעות נוספות והם הלכו.

כשהגיעו כוחות לפה כבר לא היה עם מי לעבוד.

אתם לא חיילים סדירים אז אני יכול להגיד לכם, אפילו שאתם חברי כנסת. הצבא לא ירה פה כדור אחד, למעט תכף אני אגיד לכם מה. הצבא לא ירה פה כדור אחד ומבחינתנו הצבא בגד בנו, במובן שהוא לא הגיע לפה. גם ליישובים האחרים הוא הגיע באיחור רב. מגן נלחמו חמש שעות לבד עד שהצבא הגיע, יותר קל להגיע אליהם, לכאן הצבא לא הגיע למעט שני מקרים. אחד, מסוק שהגיע הנה אחרי כמה שעות והוא פעל בתווך בין הגדר לקיבוץ ושתיים, טנק שהגיע הנה בשעה 10:00 ירה פגז על השער וברח. לא ירה פה על שום בית. ברח, כן.

למה הטנק בורח?

מאיפה הגיע הטנק הזה?

הטנק ירה על השער שאתם נכנסתם בו. אני לא יודע לענות.

באותה שבת היו פה שני גדודי חי"ר וגדוד טנקים, על כל הגזרה של עזה ואוגדת עזה היו שני גדודי חי"ר וגדוד טנקים, זה מה שהיה פה.

אני יכול להגיד לכם שבניר יצחק טנק הציל את הקיבוץ.

אין פה איזה כוח צבאי? בדרך כלל ליד כל יישוב יש כוח צבאי שהוא אורגני, אין פה כוח צבאי? הבסיס הכי קרוב זו האוגדה?

אני רק מעיר כאן, אפרופו שציינת את שלוות הכפר פה, אני רק אומר לחבריי כאן נוכח הדיונים שהם לא רק בוועדה של צביקה, בוועדת חוץ וביטחון. אפרופו היום שאחרי והיום שאחרי אחרי, דובר על פרימטר – אני חושב שזה דבר חמור מאוד – בהקשר הזה לא זז כלום, מה שהם קוראים ניקוי 1,000 מטר.

זה בצפון.

לכן אני מחדד את זה שפה לא זז כלום וכפר הרוצחים הזה כאן עומד וכל בתיו עומדים.

הכפר ח'וזאעה צמוד לעבסאן. תחשוב שיש פה עוד מיליון איש שירדו מהצפון, זה החמיר את המצב.

אני מנסה להבין, מהרגע שמחבל חוצה מח'וזאעה עד שהוא מגיע לפה?

ברגל אם הוא הולך ישר? יש כבישים, למה ללכת? הם באו בנסיעה. הכביש פה, מאחורי שדרת העצים.

אוקיי, אז כמה זמן נסיעה? חמש דקות.

קילומטר. הגעת עם האוטו לפה, אתה נכנס פה בשער אתה בפנים.

אוי ואבוי, חשבתי שם העצים ההם.

מתי הגיע המחבל הראשון לפה?

ב-06:40 הבת שלי אומרת לי "רואים מחבלים על אופנועים נוסעים בקיבוץ".

מתי הגיע המחבל הראשון? 06:40 כבר היה פה.

06:30.

06:30 הראשונים? והמשטרה הכריזה נוהל פלש פלשת ב-06:40 שזה מוקדם, דיווחו פה?

כל מי שמכיר מישהו שמכיר מישהו דיווח לאחור. אפילו דווחים שמעתם דיווחו לאחור.

ב-06:30 עוד לא היה בתקשורת.

אתה איש משטרה לשעבר, נכון?

פרקליטות, איש חקירות.

אני ראיתי סרטון מהמסוק המשטרתי בשעה 15:00 אחרי הצוהריים בבארי. הטייס לא מבין את התמונה, הוא עסוק בשני רכבים של המשטרה שחטפו RPG עם תשעה הרוגים. הוא מביט על שני הרחבים האלה ובפינה של התמונה הולכים עשרות.

זה שטח באחריות צה"ל. המסוק המשטרתי שהיה בבארי זה בעקבות הפגיעה בשני קרקרלים של מתפ"א שבאו לחלץ פצועים. ויתרה מכך, מעדות של טייסי המסוקים שלנו לא נתנו להם להתקרב מחשש לירי נגד מסוקים. זה מסוק אזרחי.

נתמקד, 06:30 פלישה ראשונית, 14:00 בצוהריים הגעה ראשונית של כוחות צה"ל. שניים אמרתי לכם המסק"ר שהדליק פה טרקטור בהכוונה מהקרקע. שוב, קשרים.

מה הועיל שהוא הדליק פה טרקטור?

היו עליו מלא מחבלים.

אה, ברוך השם.

הם גנבו מפה את כל הטרקטורים הגדולים. היום אנחנו עובדים עם טרקטורים מקיבוצים שכנים. בחלק מהכלים האלה המסק"ר פגע בהם בדרך על ציר דאלאס. שני טרקטורים מתוך איזה 15-16 שנגנבו מפה. אחד השריון מצאו בחאן יונס, גררו אותו החוצה. רוב השטחים של הקיבוץ הזה הם מפה מערבה, כמו שאתם מבינים אין כניסה לשם. אני לא יודע אם רואים מפה את הרימונים והאבוקדו שאין כניסה אליהם, לא יהיה קטיף שם. אי אפשר היה להגיע לשטח שעליו אתם עומדים בשבועות הראשונים כי זה שטח חשוף נ"ט. עכשיו אפשר לרדת.

למה עכשיו הוא לא חשוף?

הוא חשוף אבל הצבא פחות בהיסטריה.

כי יש מקומות שהצבא עובד אבל פה הוא לא עובד.

כל הצד הצפוני והמערבי ועד דרומי של ניר עוז זה חשוף נ"ט.

ומח'וזאעה עד לפה הם יכולים בכינון ישיר?

כן, למה לא?

כמה קו אווירי?

בוא נגיד 2,500 מאיפה שהם מגיעים.

מנקודה לנקודה, לא מגבול לגבול.

רגע, 1,600 מטר מח'וזאעה?

מהגדר.

מה הסיבה שהפילו את הבית של אמיתי?

הוא היה שרוף והוא קרס.

התושבים לא חזרו לפה?

שטח צבאי סגור, איך הם יכולים לחזור? אסור.

לבארי חזרו אנשים, לא?

מה פתאום. לא חזרו, אין מצב. יש שם כמה אנשים שמתחזקים את המקום הם עובדים שם.

חדר האוכל פעיל, הדפוס פעיל.

נעים מאוד אליהו, אני יושב ראש הוועדה המיוחדת לעובדים זרים ואני נפגשתי עם תאילנדים ששוחררו.

מפה לדעתי רק הפיליפיני שוחרר, מהעובדים זרים.

אתה יכול לקחת אותנו למקומות ששם הם נרצחו? היינו בתוך בתים בכפר עזה, יותר קשה מזה אין.

אתה חושב.

הם כולם היו במיגונית ושם הם נטבחו. גן הקקטוסים הזה זה גן ייחודי בן 60 שנה ששייך לזוג שגר פה – עודד ויוכבד ליפשיץ, בני 85, שניהם נחטפו מכאן, יוכבד שוחררה ועודד יום לפני זה החזירו אותו מבית חולים, אני לא יודע איך הוא ישרוד בשבי הזה. כמו שאתם רואים הבית שלהם שרוף לגמרי, הזוג הזה להנאתו ביום-יום היה מסיע חולים עזתים לבתי חולים בישראל, זה לא עזר להם.

הקיבוץ הזה שייך לאנשים שהאמינו בדו קיום, שאפשר לעשות עסקים עם הצד השני, בתור ילד, היינו נוסעים עם טרקטור לים מפה, היינו נוסעים בטרמפים לעזה. והעניין הזה די נשבר, בעיקר כשלא הגיעו רק חמאסניקים, הגל הראשון היה של אנשים עם מדי צה"ל ואפודים קרמיים, הפרט היחיד שהם לא חשבו עליו זה קסדות ולכן היו לוחמים שזיהו שזה לא חיילים, אבל לא כולם...

חלקם גם היו עם הסרט הירוק על הראש.

יכול להיות, אני לא יודע. הם באו לניר עוז עם מפות, הם ידעו הכול הם חילקו את הקיבוץ למספר מקטעים וכל כוח קיבל שטח מסוים.

מי נתן להם את האינפורמציה?

מה הבעיה? איפה אתה גר? בגדרה? תן לי חצי יום אני ממפה לך את כל האזור שלך, כולל השכנים, כולל איפה אתם עובדים ובאיזה אוטו אתה נוסע.

שלא נהיה תמימים, יש פה אנשים שעבדו פה.

זה אני לא יודע, הכול חשוף הכול ברשת.

היום בגוגל מפות אתה יכול לראות.

לא, גוגל מפות לא אומר לך איפה הרבש"צ גר.

לא רבש"צ זה ממידע מודיעיני, זה ברור.

בבית הזה משפחת קלדרון, עופר ושני הילדים, הם היו בממ"ד, הדליקו את הבית, הם פחדו שהם נשרפים, קפצו מהחלון של הממ"ד, התחבאו בין השיחים ומשם אספו אותם. הילדים שוחררו, עופר עדיין שם. הסבתא של הילדים האלה עם הנכדה – ילדה עם צרכים מיוחדים – נרצחה ונשרפה בבית שלה.

אני זוכר את זה, מצאו את זה אחרי הרבה זמן, ילדה בת 13, חשבו שהיא חטופה, ילדה עם אוטיזם.

בבית הזה משפחת אנגל – רונן, קארינה ושתי הבנות נחטפו. קארינה והבנות שוחררו, רונן עדיין שם. רבע מהתושבים נרצחו או נחטפו. קרוב לחצי מהבתים פה מיועדים להריסה.

כמה תושבים היישוב?

היו פה 400.

כמה משפחות?

אני לא יודע. מפה נחטפו שני אחים – איתן ויאיר און. אנחנו לא יודעים עליהם כלום, שום דבר.

בני כמה הם?

49 ולא יודע.

שני אחים שגרו פה ביחד?

אני לא לגמרי יודע.

המחבלים לא הגיעו לכל הקיבוץ?

הגיעו לכל הקיבוץ, מה שאתם רואים פה זה פצמ"ר מלפני שבוע. השחור הזה, זה החתיכה של הפצמ"ר פה.

אין לכם כיפת ברזל פה?

לא יעזור, אין דרך.

יש פה יירוטים אבל לא של מה שנופל פה, מה שממשיך לאופקים מיורט פה, זה מה שהיה בבוקר. אולי תראו כל מיני קסאמים בגינות של האנשים. אתם צריכים להבין שהקיבוץ הזה וכל העוטף חי כבר 20 שנה - - - זה היה השיא של האירוע אבל כבר 20 שנה נופלים, יש גשם של קסאמים. זה אחד מאלה שנפלו כאן בשבוע שעבר. כל הקיבוץ בזוז, זאת אומרת גם בבתים שלא היה אף אחד.

עד איזו שעה המחבלים היו פה?

עד 13:45-14:00 משהו כזה.

עד 13:45 המחבלים בוזזים?

כן.

זאת אומרת זה כבר לא הנוח'בות זה הבוזזים.

זה המקום שהגיע הנכה עם הקביים?

לא, זה כפר עזה.

תסתכלו על המבנה הזה ששרוף. נחטף אחד ושניים נרצחו, אתם תראו את הצד השני שלו, הוא נראה שלם לגמרי. זה ממ"דים שהודבקו, הבתים פה הם כמו מחילות, תכף אני אכניס אתכם לבית. הבתים הם כמו מחילות, אין סיכוי לבן אדם בן 50 וצפונה להגיע לממ"ד בחמש שניות, למה? כי הממ"דים הודבקו, הממ"ד הודבק לאחד החדרים ויש מסדרון בין החדר הזה, זאת אומרת אם אתה יושב בסלון אתה צריך להיכנס לאיזה חדר, לעבור בעוד איזה מבוך ואז להיכנס לממ"ד.

אז איך הם חיו?

כמו שאתה רואה, לא כולם חיים עכשיו.

לא, אבל לא מזה.

גם הבתים השלמים פה ייהרסו?

אני לא יודע, מה שיחליטו. תכף אתה תראה איך נראה בית שלם.

כשאתה יודע שיש לך ממ"ד, גם אם אתה לא משתמש בו יש לך תחושת ביטחון, זה גם חשוב.

הייתה התנגדות של כיתת כוננות שהיא הייתה מאוד קטנה באותו היום, אני מזכיר זה היה חג. היו חמישה אנשים בקושי שחיסלו כמה מחבלים. המחבלים אספו את הגופות שלהם למעט שניים כבדים שלא הצליחו להרים.

יש לכם מצלמות אבטחה?

לא, בתוך הקיבוץ אין.

אותם חמישה אנשי כוננות מה קרה איתם בסוף?

הרבש"צ חי, כל השאר לא פה. שניים מהם הוכרו כמתים שגופתם שם ושניים – לא יודעים. אבל הם לא פה. נחשבים נעדרים. הבית הזה שייך למשפחת ביבס, התמונה המפורסמת היא משם, ליד העמוד הזה. הבית הזה של הג'ינג'ים, לבקשת המשפחה אנחנו לא ניכנס לבית הזה.

אני מבקש לעדכן אתכם, דאגתי לא להוציא את זה כי עדיין לא קיבלתי Impact אבל כיושב קבוצת הידידות ישראל מרוקו הוצאתי פנייה למלך מרוקו שיתערב בעניינם, אני בקשר עם הסבא ועירבתי לטובת העניין גם כן את נשיא הפדרציה היהדות המרוקאית. אם לא ננסה לא נדע.

זה הבית שלהם, הם נחטפו, האימא צולמה שם. כמו שאתם יודעים, החמאס הודיע שהם נהרגו, ישראל עוד לא איששה את זה. בבית פה התגורר איציק אלגרט שגר לבד, בחור בן 67 או 68 אני לא זוכר. מחבלים נכנסו לבית, כנראה שבהתחלה לא הצליחו להיכנס לממ"ד כי הוא עדיין התכתב. ניכנס עכשיו לבית, אתם תיראו איך נראה בית טיפוסי בניר עוז מבחינת ונדליזם, כל הבתים פה למעט חמישה נכנסו אליהם מחבלים. נכנסו מחבלים גם אם לא היו אנשים.

כמה בתים יש פה?

בערך 150-170, פלוס מינוס. הם נכנסו גם לבתי ילדים שלא היה בהם אף אחד. מבית התינוקות הם חטפו את המטפלת, ידענו שהיא פצועה כי רואים דם, לפני כשלושה שבועות הודיעו שהיא מתה. הגופה שם. מאיה גורן שאבנר בעלה נרצח פה, נשארו ארבעת הילדים, הם לא קטנים, הם בני 20 פלוס.

איציק אלגרט, תיכנסו, תתרשמו מהבית, אין חשמל אז תדליקו את הפנסים של הטלפון.

הבית הזה סודר קצת כי היו מהמשפחה והזזנו את הדברים. חשוב שתיראו, הדלתות של הממ"ד, האדם עמד והחזיק את הדלת כמו רבים בעוטף עזה, ירו בו דרך הדלת. זה חודר את הדלת, זה חודר את הבן אדם ופוגע בקיר. אם תיכנסו פנימה עוד יש סימנים באיזה מצב קשה חטפו אותו. הוא נחטף פצוע קשה, אין לנו מוצג מה קורה איתו.

בואו, שהאחרון יסגור את הדלת ונתקדם לפני שמחשיך.

מה קורה עם פעילות מפעל נירלט?

הם שרפו את מפעל נירלט, זה היה אחד מהמטרות שלהם. הם לא היו אמורים לפלוש בשבת, 300 עובדים היו אמורים להיות כלולים בעסקה. הם התכוונו לפלוש ביום חול. הם הדליקו את המפעל והוא בער שבועיים וחצי. יש שם חומרים מיוחדים, זה מפעל צבעים.

ברגע הראשון שיכלו לפנות את ניר עוז פינו אותם ביום ראשון בערב. אני הייתי בניר יצחק, חיכינו כמה שעות אחריהם, גם כשפינו אותם רדפה אחרי האוטובוס חוליית מחבלים על כביש 232.

מפה חטפו את שירי.

נכון, התמונה היא משם.

הם לא תכננו לפרוץ ביום שבת והם תכננו לחטוף משם?

שם זה הכי נוח, 300 עובדים במפעל הזה, לא צריך להיכנס אפילו לקיבוץ.

המפעל הזה שרוף והוא קרס.

אז הוא מושבת לגמרי.

הוא מושבת, המדינה כבר נתנה להם 100 מיליון שקל, הם קנו מפעל אחר שמייצר להם.

פה בבתים האלה שנראים לכם ששום דבר לא קרה נחטפו אופליה ועדה שתי נשים בנות 73 ו-77. הן נחטפו וחזרו, כל הבתים נבזזו. אתם תראו שאנחנו במדבר אבל הכל ירוק פה, הנוי כאן לא נפגע. לא היו כאן – טנקים, נגמשים, דחפורים ולא פגזים, לכן הנוי לא נפגע ואנחנו פה לשמור שזה יישאר כך ואנחנו עובדים בתיאום.

היה פה כוח יותר גדול מהמחלקה שיש פה היום, עבדנו איתם, כל מה שהיו צריכים, הבאנו טרקטורים לסדר להם וגנרטורים והכל והם שמרו, הם נכנסו לבתים, הם ישבו בתוך הבתים בהתחלה כחלק מהאבטחה. כל כוח שנכנס לבית היה בקשר עם בעלי הבית – צילם להם, האכיל את הדגים, את החתול. כל הסיפורים על בזיזה והריסה של החיילים – לא היה פה. עבדנו מצוין עם הצבא. פה לא היו דברים כאלה, להפך אנחנו ניסינו לעזור להם כדי שיהיה להם מים חמים וממ"ד, החלטה של הצבא להוציא אותם מהבתים.

זה הבית של נורית ועמירם קופר, הם נחטפו. נורית שוחררה, עמירם חגג לפני שבוע 85 בכיכר החטופים, הוא עדיין שם. פורסם לפני כמה ימים סרטון שהוא מופיע בו.

פה בבית הזה גרו יאיר ומירב. שני הילדים של יאיר נחטפו מהבית של אימא שלהם בלי האימא. האימא הייתה פה, היא לא הייתה בבית שהם נחטפו. בינתיים הם שוחררו, גם מירב שוחררה. יאיר ומירב התבצרו בממ"ד, מחבלים לא הצליחו לפרוץ, שמו מטען שפירק את הדלת של הממ"ד אפשר לראות חצי ממנה פה, ואם תכנסו, תראו את החצי השני בתוך הממ"ד והרחיבו את הנדל"ן. יאיר נחטף פצוע והוא עדיין שם, אתם יכולים לבוא ולראות איך נראה ממ"ד אחרי שתקפו אותו. אפשר להיכנס מהדלת.

מה זה פה?

זה היה קיר.

לא, זו דלת?

תבוא מסביב, יהיה לך יותר קל. אתה יכול לראות איך נראה הממ"ד.

הבית הזה שייך לחיים ואסנת פרי. המחבלים נכנסו, חיים בן 79 התעמת איתם, דחף אותם החוצה, הם הגדילו את הכוח ונכנסו שוב פעם והוא הבין שאם הוא רוצה להציל את אסנת שהתחבאה בתוך הממ"ד, פשוט יצא אליהם והלך איתם. מבחינתם הוא היחידי שגר פה וככה היא ניצלה. אסנת היא היושבת ראש של הקיבוץ. חיים עדיין שם, פורסם סרטון השבוע שהוא מופיע בו, אני חושב שהוא אפילו דיבר. חיים בן 79 והיא 70-71.

ממה היישוב מתפרנס?

היישוב מתפרנס מחקלאות בעיקר. זה קיבוץ די זקן, הם לא השכילו לקלוט צעירים, יש פה צעירים אבל רק בשנתיים האחרונות הם עברו הפרטה ויומיים אחרי המלחמה היו צריכים לקלוט כאן עשר משפחות שכבר גרות פה.

אין הרחבה כמו אצל כולם?

הם לא השכילו לתכנן, הם רק עכשיו עשו את השינויים שאפשרו להם לקלוט. קיבוץ של השומר הצעיר. חיים היה מסיע חולים עזתים לטיפולים בישראל.

זה הבית של דיצה היימן בת 84, גם ממקימי הקיבוץ, היא נחטפה ושוחררה כבר.

ואיפה היא עכשיו?

לדעתי אצל אחת הבנות שלה או בכפר המכבייה. מרגלית מוזס בת 77 נחטפה ושוחררה. זה אנשים שגידלו אותי. אנחנו הולכים בשכונה של מבוגרים.

באיזו מסגרת אתה הגעת לפה? עצמאית?

אני בניגוד אליך לא צריך מסגרות, אין לי מסגרת.

אבל איך זה עובד?

אתה גר פה?

אני גר בגליל כבר 30 שנה.

אבל מה אתה עושה? אתה קם בבוקר, איפה אתה ישן, לבד?

פה. זה הבית של יפה אדר, מישהו שאל אותי. בת 86 נחטפה ושוחררה.

עם הקלנועית.

נכון. הנכד שלה עדיין חטוף ואנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו. כל הסימנים על הקירות זה סימנים של הצבא.

פה היה סיפור מעניין, נתן הוא בן 83 נגיד, ישב בבית, המחבלים באו ובזזו לו את האופנוע ואת המחסנים וזה, לא נכנסו לבית, ישב ראה טלוויזיה בממ"ד.

הרצח היה בבוקר, הבוזזים פחות.

הכול פה בער במשך שעות. ב-12:00 אנשים כתבו שיש מחבלים בבית.

משה, הביזה היא חלק מהצורך להשפיל אותנו.

אמרתי קודם, היו פה נשים שישבו בבתים, החליפו נעליים. הגיעו בכפכפים והשאירו את הכפכפים פה.
רותי ואברהם מונדר בני 77-78 נחטפו יחד עם הבת שלהם קרן והנכד אוהד. רותי אוהד וקרן –שוחררו, אברהם שהיה חולה כשאני הייתי ילד עדיין שם.

כמה חטופים סך הכול בקיבוץ הזה?

היו 77 חטופים ונעדרים בהתחלה, זה השתנה, נשארו 30-35.

77 חטופים ונעדרים ועוד 20 ומשהו נרצחים, סך הכול כמעט 100.

בקיבוץ עצמו נרצחו?

נרצחו בקיבוץ עצמו. זה משתנה כל הזמן כי הנעדרים הופכים לנרצחים.

איך אותו זוג טייל מחוץ לגדר? זו גדר שהייתה סגורה.

זו לא גדר המערכת, אתה יכול לצאת מהשערים של הקיבוץ.

מהשערים הראשיים ואז מקיפים את הקיבוץ?

כן. מהבית שם נחטפו גדי ואפרת ודורון הבת של אפרת עם שני הילדים שלה. אפרת נרצחה בדרך לגדר, דורון והילדים שוחררו, גדי שהוא בן 79 עדיין שם.

למה היא נרצחה בגדר? מה אנחנו לא יודעים?

המסוק ירה שם ואנשים ניסו לברוח, יש פה שתי נשים שהצליחו לברוח. אחת, הייתה קבוצה של חטופים שהסיעו אותם על איזה קלאב קאר, המסוק תקף את הקלאב קאר והרג את המחבל שנהג בו. כולם ברחו, היא נפצעה ואספו אותה עם הטרקטור שלה מהנוי. היא עשתה את עצמה מתה וכך היא ניצלה. היא חזרה יחפה ופצועה לקיבוץ, התחילה לדפוק בחלון של הממ"ד של הבת שלה ולא פתחו לה, לקח זמן עד שפתחו לה, אנשים פחדו ולא פתחו גם כשהגיע הצבא.

בואו נמשיך, אתם רואים פה זה החמ"ל של הקיבוץ, זה מקלט עילי, זו הייתה אחת מהמטרות שלהם אפשר היה לראות מהמפות שנפלו להם.

איפה היה חדר הנשק?

חדר הנשק הוא בצד השני של הקיבוץ זה המקום היחיד שהם לא הצליחו לפרוץ. הם ניסו, לא הצליחו, גם הפורץ של השייטת לא הצליח.

הם ידעו על חדר הנשק? ידעו גם עליו?

כן. הוא 60 שנה חדר הנשק של הקיבוץ, מה הבעיה?

היו שם נשקים בכלל?

לא, הנשקים היו אצל האנשים, זה ריק, אין שם נשקים. בואו ניכנס.

ממש הבעירו לגמרי.

גדעון היה גר פה בסביבה, נכון?

לא רחוק. ידענו בזמן אמת, גדעון נורה דרך הדלת של הממ"ד בשתי הידיים ודימם שש שעות עד שהוא מת.

בתוך הממ"ד.

נכון. בבית הזה גרו שני אנשים מבוגרים בני קרוב ל-80. אלה כורסאות הטלוויזיה שלהם, שם הייתה טלוויזיה שזרוקה בחוץ כרגע, ננטשה על ידי המחבלים. ב-06:30 בבוקר התחילו ליפול פה פצמ"רים וצבע אדום. עשר דקות אחרי זה כבר ראו פה בחלונות אופנועים עם מחבלים – רצים, צועקים, יורים.

בחג באו לבקר אותם הנכדה ובעלה של הנכדה. זאת אומרת היו פה ארבעה אנשים – שניים זקנים ושניים צעירים. הם נכנסו מיד לממ"ד, אחרי כ-שלוש שעות נכנסו לבית הזה בין 5 ל-10 מחבלים – שתו, אכלו, בזזו, החליפו מחסניות, נתנו הוראות למחבלים שרצו מסביב. היו פה קרוב לשעה וחצי.

במהלך השעה וחצי נכנס מחבל לממ"ד, הציץ פנימה עם הנשק, הגבר המבוגר שכב על המיטה מכוסה בשמיכה כהה, שתי הנשים היו על הרצפה בין שתי המיטות והגבר הצעיר עמד עם אקדח מאחורי הקיר במקרה שמישהו ייכנס הוא יירה בו. נכנס המחבל, לא הדליק את האור, לא ראה כלום, לא ירו בו, יצא. החברים שלו אמרו לו "לא חיפשת טוב" נכנס שוב, הסתכל, לא הדליק את האור, לא ראה אותם וגם לא ירו בו, זה המזל. המחבלים סיימו, נמאס להם פה, הדליקו את הבית.

האנשים היו בממ"ד ולאט לאט נכנס עשן פנימה, הם התחילו לנשום מבדים רטובים ואחרי שעה ורבע הם הבינו שאו שהם מתים בפנים – נחנקים, או שהם מתים בחוץ – הורגים אותם. הגבר הצעיר פתח מעט את החלון, הסתכל, ראה שהמחבלים מסיבה כלשהי רצו לצד הזה, והחלון הוא שם. פתח את החלון וקפץ החוצה, הצעירה הרימה את שני הזקנים והם הוציאו אותם מהחלון והתחבאו, אני אראה לכם איפה. כל הזמן יש פה עשרות מחבלים שגם רוצחים וגם לוקחים חטופים וגם בוזזים. היו פה לאורך השעות כ-1,000 מחבלים. הראשונים היו לבושים כמו חיילי צה"ל. זה החלון של הממ"ד. הם רצו דרך פה.

בני כמה?

בני קרוב ל-80 והצעירים בני 27. בזמן שהם רצו פה כבר שכב קסאם שלא התפוצץ, איפה שצביקה עובר. הם התחבאו כאן כל הארבעה במקטע הזה. זה מרכזיית גז, כל הבתים פה מחוממים על ידי גז, המים החמים. אז היה פה גם מזל גדול, הבית בוער, הקיר לוהט ותוך כדי החלון הזה כשהוא בוער נופל עליהם מלמעלה. הבחורה הצעירה הייתה בערך פה, היא התחבאה ככה, הם היו פה שעתיים וחצי. אחד המחבלים הגיע לאיפה שאתה עומד, הסתכל הנה, לא שם לב אליהם. בזמן שהם פה המחבלים פרצו את מחסן הפח הזה, התחילו לבזוז אותו, מהצד השני. הם לא שמו לב שהם פה.

הצבא ידע שהם פה כי הם היו מקושרים ואיכנו אותם באמצעות השב"כ והגיעו אליהם ב-14:00 אחרי שהמחבלים הלכו, כולם ניצלו. הצעירים – אלו הבת שלי ובעלה והמבוגרים – ההורים שלי.

עכשיו אנשים מבינים למה אתה פה.


הישיבה ננעלה בשעה 17:00.