פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



19
ועדת החינוך, התרבות והספורט
04/12/2023


מושב שני


פרוטוקול מס' 118
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, כ"א בכסלו התשפ"ד (04 בדצמבר 2023), שעה 10:00

מכינות קדם צבאיות שפונו מאזורי הלחימה

חברי הוועדה: יוסף טייב – היו"ר
לימור סון הר מלך

יוראי להב הרצנו
מאיר כהן

גל איובי - ממונה הכנה לצה"ל, מינהל חברה ונוער, משרד החינוך

דן פיקמן - רפרנט רווחה באגף התקציבים, משרד הביטחון

עומר צור - מנהל אגף מכינות קדם צבאיות, משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות

אביתר בקסיס - סמנכ"ל מכינת גליל עליון, מועצת המכינות הקדם צבאיות

דניאל יצחק זמיר - פרויקטור לטיפול במכינות העוטף והצפון, מועצת המכינות הקדם צבאיות

עודד שטיין - ראש מכינת גליל עליון

עומר קריה - תנועת הצופים

אילה מצגר - נציגת משפחות החטופים

אסתר בוכשטב - נציגת משפחות החטופים

בני פרץ - פעיל חברתי

אריאל הבר - משרד האוצר

הדר אליהו - מנהלת מחלקת צעירים ונוער, מרכז השלטון המקומי

צורית שטרן - מנהלת חינוכית עמותת דרך ארץ, מועצת מכינות אופק

יוסף מלכה - מנכ"ל, מועצת מכינות אופק

אדיב סגל - מנהל כספים, מועצת מכינות אופק

גלית בוקריס - מנהלת פרויקטים, מועצת מכינות אופק

נועה איפרגן - ראש מכינות קדם צבאיות, תנועות וארגוני נוער

יונתן סבא - מנהל מחלקת מפעלים, תנועת הצופים, תנועות וארגוני נוער

דניאל ולעל - מנכ"ל עמותה, תנועות וארגוני נוער

צח בן יהודה

יהודית גידלי

טליה חסון, חבר תרגומים

רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מכינות קדם צבאיות שפונו מאזורי הלחימה

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ועדת החינוך, התרבות והספורט בנושא מכינות קדם-צבאיות שפונו מאזורים הלחימה. לפני שאני מתחיל את הקדמת הדיון, אני רוצה לומר שזכינו בסיעתא דשמיא ש-36 ילדים הוחזרו לישראל, אבל יש לנו עוד שני ילדים, אריאל וכפיר ביבס, ועוד, לצערנו, כעשרים נשים, חיילים, חיילות, גברים, ואסור לנו לשכוח שאנחנו צריכים, וחובתנו, ומטרת המבצע, היא בחלקה הגדול, ואם לא הראשי והחשוב ביותר, היא להחזיר את כולם הביתה. כולל הדר גולדין ושאול, וכל מי שנמצא שם, לצערנו, שנים רבות. נמצאים איתנו ממשפחות החטופים, בבקשה.

בוקר טוב. שמי אילה מצגר, אני כלתם של תמי ויורם מצגר. תמי חזרה בשבוע שעבר משבי של חמישים ומשהו ימים, אני כבר לא סופרת. היא עדיין בבית החולים. המצב שם לא משהו מבחינת התנאים, ממש לא, ובאתי להזכיר לכם שזאת באמת צריכה להיות המטרה הראשונה שלנו.

כשמדברים על מיטוט החמאס, אני יודעת במה מדובר. גרתי בעוטף, אני גרה היום ליד אשקלון. ברור לי שצריך למוטט, לחסל, לסיים את הסאגה הצבאית הזאת כמה שיותר מהר, אחרת אנשים לא יוכלו לחזור לגור שם, כולל גם בשדרות ובאשקלון ובאופקים. אבל צריך לזכור שעדיין יש שם אנשים חיים, מתחת לאדמה וגם בדירות, שמריצים אותם עכשיו מדירה לדירה. ואנחנו מחויבים אליהם.

לא יהיה פה שיקום. הפגיעה היא בכל כך הרבה מעגלים, גם במעגל הכי קרוב. אם זה הנכדים והאישה שעכשיו מחכה בבית, והבנים, וגם מעבר. זה לא רק מי שעבר את השבת הזאת, זה גם מי שעובר אותה בעטיפה שלה.

אז אני מבקשת מכם לשמור את זה בראש סדר העדיפויות שלכם. יורם נמצא עם חבורה של גברים מקיבוץ ניר עוז, שאני יודעת עליהם, איפה שהוא במרתפי החמאס. אנשים בני שמונים, מבוגרים, חלקם הלומי קרב, שאנחנו יודעים משנים קודמות, עם טראומה כבר מהחטיפה, שאני יודעת שעברו חטיפה מאוד ברוטאלית. הם מוחזקים כרגע בתנאים ממש לא משהו. בתנאים קשים, ככל שהחורף גם מתקרב, נעשה שם גם יותר קר, יותר רטוב. מאוד לא פשוט. אנשים בני שמונים, בתי תרופות, בלי מי שיטפל בהם ושיעזור להם.

אני מבקשת שזה יהיה בראש מעייניכם. אני מסתובבת עם רשימה של קיבוץ ניר עוז. התאבלנו עד היום על 34 אנשים, לדעתי קברנו 32. חלקם לא יובאו, או כרגע לא הובאו עדיין לקבורה. ועדיין נשארו לנו 28 איש להחזיר הביתה. רובם גברים צעירים. יש לנו 13 גברים מבוגרים, שחלקם מקיבוץ ניר עוז, ורובם גברים צעירים שמחכה להם משפחה עם ילדים בבית. כלומר, אם הם לא חוזרים, קיבוץ ניר עוז כבר לא יחזור להיות, זאת קהילה שאין מצב שתשתקם בצורה כזאת אם האבות הצעירים לא חוזרים.

בבקשה, שימו את זה בראש מעייניכם. תודה רבה.

בוקר טוב. אני אסתר בוכשטב, אני אימא של יגב בוכשטב. יגב בן 34. הוא נחטף מביתו בקיבוץ נירים. אנחנו חברי קיבוץ נירים, אנחנו היינו באותו יום קשה ונורא. אני לא רוצה לדבר על היום הזה, אני רוצה לדבר על איך מחזירים אותם.

אנחנו מבינים, מהחטופים שחזרו בשבוע שעבר, שהמצב שם הוא בכי רע. אנחנו שומעים בכל יום עוד דברים יותר ויותר קשים. מה שבהתחלה לא נאמר, לאט-לאט יוצא. אנחנו מרגישים שאי אפשר לדבר ולספר על המצב שם. זה סיוט. זה סיוט, וגם אנשים צעירים שם במצב קשה מאוד.

אני יודעת שהבן שלי נמצא שם ללא התרופות שהוא קיבל קודם, ללא טיפול בריאותי. הייתה שם עד לפני שבוע אחות מקיבוץ ניר עוז שהייתה איתם, שהיא עוד עזרה קצת וטיפלה בבעיות בריאות. כרגע אין שם אף אחד. זו חבורת גברים שבמצב מאוד קשה.

אני וכל המשפחות דורשים שהנושא של החזרת החטופים יהיה המטרה הראשונה. שלא יהיו שום מטרות לפני החזרת החטופים. אני מודעת, אני גרה בעוטף עזה כבר ארבעים שנה. אני מכירה את הסיפור הביטחוני. אני מבקשת, אנחנו נחכה עוד קצת. נחכה אחרי שיחזרו החטופים, שיטפלו בסיפור הביטחוני. אני רוצה לחזור הביתה, אני רוצה לחזור לקיבוץ נירים. אבל אני מוכנה לחכות שמיטוט החמאס וכל הטיפול בצדדים הביטחוניים ייעשה אחרי שיחזירו את כל החטופים. הנושא המרכזי היום הוא החטופים, לא שום דבר אחר. הם לא יכולים להישאר שם. האחריות על החזרת החטופים היא עליכם, ואנחנו מבקשים שתשימו את זה בסדר העדיפויות.

אני רוצה להגיד שבאופן אישי אני מבקשת שלא תחזרו לסדר היום, שלא תחזרו לשגרת הדיונים הרגילים. תשימו את זה בסדר העדיפויות. זה הדבר הראשון שצריך לעשות היום. לנו אין חיים מ-7 באוקטובר ב-6:32 בבוקר. אנחנו רק על זה. אנחנו מבקשים, תהיו גם אתם.

תודה רבה. אני רוצה להגיד לך שאחרי הפגישה שלנו עם שר הפנים בשבוע שעבר, אני, כיו"ר קבוצת ידידות ישראל-צרפת, אני מטפל בהרבה נושאים, מטבע הדברים. מאז 7 באוקטובר, ההתעסקות שלי סביב קבוצת הידידות היא רק בנושא החזרת החטופים. אני חושב שיש לאיחוד האירופי כוח לפעול, ומחובתם, והם גם אומרים את זה בכל פגישה ובכל מכתב שזוהי חובתם העליונה. הייתה אתמול התאספות מאוד גדולה מתחת למגדל אייפל בפריז, שקראה להחזרת כל החטופים. זה חלק מהפעילות ומהדחיפה שאנחנו נותנים לקבוצת הידידות, ואני חושב שזה גם המקום להודות להם על כך. אבל זה לא מספיק. בסוף, החובה היא על הכתפיים שלנו, כמדינה, ככנסת וכחברי כנסת.

המעברים האלה הם קצת קשים לי בתקופה האחרונה. התכנסנו סביב הדיון של מכינות קדם-צבאיות שפונו מאזור הלחימה. אני חושב שאנחנו צריכים להגיד את הדברים כהווייתם.

משרד האוצר פרסם מתווה לעסקים, לעסקים קטנים, לעובדים שהוצאו לחל"ת. אבל מכינות קדם-צבאיות שתרומתן לחוסן הקהילתי והלאומי במקומות שהן נמצאות נותרו, לצערי, לכאורה, ואני רוצה לשמוע ממשרדי הממשלה, קצת מאחור. ואני ארצה לקבל התייחסות ממשרדי הממשלה לנושא הזה.

אני רוצה להגיד שאני מודע וגם מעריך את המאמצים של משרד ההתיישבות, ואני מבקש מהמשרד להתיישבות, בתמיכת משרד הביטחון, לייצר בהקדם האפשרי מתווה ברור לפינוי, לסיוע למכינות שנאלצו להתפנות בשל המצב, והמתווה צריך להיות ברור בצורה כזו שהוא ייתן להן אפשרות להמשיך ולפעול בביטחון שהן זקוקות לו. אני חושב שהעלות שאותן מכינות קדם-צבאיות סופגות מעצם הפינוי והאי-ודאות להמשך, והנשירה של חלק, לצערי, גדול, מהתלמידים, מכניסות אותנו, אותי, בוודאי, כיו"ר הוועדה וחבר כנסת, לעובי הקורה כדי למצוא את הפתרון.

ולכן, לפני שאני אתן למשרד ההתיישבות, עומר, אני באמת רוצה להודות לך על הגעתך למרות היותך בצו 8 במילואים, אני רוצה לשמוע את חברי הכנסת, מה העמדה שלכם סביב הנושא הזה. ומשרד ההתיישבות, אני ארצה לקבל בסוף גם נתונים של מה שקורה, מספר המכינות שפונו, אם זה מהצפון, מהגליל, מהדרום. האם יש לנו נתונים של תלמידים שאכן עזבו את המכינות הקדם-צבאיות, ואם כן, מה גודל התופעה, והאם פניתם לאוצר, ומה הייתה תשובת האוצר בנושא.

בוקר טוב. רציתי להגיד להן לפני שהן יצאו שאני במקור מצאלים, ורבים מהשמות שאנחנו רואים פה גם תלויים על הקירות מהם גם כאלה שלצערנו נקברו – הם אנשים שהכרתי, בסביבת נעוריי, ילדותי. וגם במקום שבו גדלתי יש מכינה שהיום עושה פעילות מאוד משמעותית יחד עם הקהילה, ממש מחזיקה את האנשים האלה, מה שנקרא, עם הראש מעל המים. בערך בחודש האחרון, כמובן מ-7 באוקטובר, ובחודש האחרון אני בדרום, והמשאבים של כולנו נתונים בדיוק בשביל להשיב את האנשים מהצד האחד; ומהצד השני באמת חלק מהלחימה.

המשמעות מבחינתי היום, המסרים המרכזיים שאני עושה במקביל להיותי בצו 8 הם לוודא שהמכינות קודם כול באמת מתנדבות בכל רחבי הארץ באלפי חניכיהן משנה א' ושנה ב', והמסר של המשרד מהרגע הראשון הוא שהמכינות באמת מגויסות לעבודה בעורף. הן עובדות עם קשישים, עם משפחות של מגויסים, הם עובדות עם קהילות שעזבו את מקום מגוריהן, ומחזיקות אותן, כמו שאמרתי, ממש עם הראש מעל המים; קהילות מרוסקות שיש חבר'ה צעירים שעובדים עם הנוער שלהן ועם הקשישים שלהן ועם הילדים שלהן, וזה לא מובן מאליו. המכינות ניקו כ-2,500 מקלטים בכל רחבי הארץ, ובאמת התגייסו מהרגע הראשון. הן הבינו שזה צו השעה. הן הבינו שתשפ"ד, שנת הלימודים הזאת תהיה שנה מאוד ייחודית בהקשר הזה. זו שנה עם הפנים לקהילה, עם הפנים החוצה. והם עושים את זה בכל הכוח ועם כל האנרגיה שלהם, ויש להם הרבה אנרגיה.

המכינות שפונו מהעוטף ומהצפון, 17 במספר, נמצאות בדיור חלופי. אלה מדינות שהתפנו כתף אל כתף יחד עם הקהילות שעוטפות אותן, והן עכשיו עוטפות אותן.

המשרד הבין את הרציונל הזה ואת הבעיה שנוצרת בעקבות המעבר, ותכף אני אגע בפתרונות שנמצאו מבחינתנו. לפני כן אני אומר שהמכינות בעיקר מהרגע הראשון התנדבו בחקלאות, זיהו גם שזהו נושא בעייתי. המשרד פועל לתקצב ולתת מענה תקציבי להסעות להתנדבות, שזה משהו שמהבחינה הזאת גם זיהינו כאיזשהו פער שקיים, מבחינת היכולת לשלם.

לאחרונה פעל המשרד מול פיקוד העורף לאפשר למכינות באופקים וביישוב נווה לשוב למקומות פעילותן כדי לאפשר להן לחזור ולטפל בקהילות שנותרו במקומות היישוב.

למה לאופקים לא חזרו? מה מונע מהם לחזור?

גם לאופקים היה צריך לתאם את החזרה שלהן עם פיקוד העורף.

למה? יש שם תושבים, מה הם שונים מהתושבים?

נכון, ויחד עם זאת, מוסדות החינוך בעיר לא פעלו. כשרצינו להחזיר את המכינות, נדרשנו לעבור בפיקוד העורף כדי לוודא שזה בטוח, וכך עשה המשרד.

ולנקודה האחרונה, שהיא מבחני התמיכה, וזה הפתרון שמצא המשרד יחד עם האוצר, תוקצב סכום שעומד על עשרה מיליון שקלים, ביוזמה של שרת ההתיישבות יחד עם שר האוצר ומשרד האוצר. אנחנו נמצאים רגע לפני פרסום מבחני התמיכה הללו, עובדים על זה קשה. המבחנים הללו אמורים - - -

למה צריך מבחני תמיכה?

למה לא להמשיך את התשלומים?

אנחנו רוצים באמצעות הכלי הזה שנקרא מבחני תמיכה, המשרד משלם למכינות לפי מספר החניכים. הכוונה היא שזה לא יתיש. הכוונה היא לתת כלי שהוא ישים ויהיה פשוט בעבור המכינות שהתפנו כדי לקבל תמיכה.

אבל עומר, "בתוך עמי אנוכי יושבת". אנחנו יודעים מה זה מבחני תמיכה, אנחנו יודעים את הסרבול שזה יביא, ואת התסבוכת שהם הולכים להיכנס אליה, בסופו של דבר כדי להחזיק את הקיים. אני באמת לא מצליח להבין למה צריך, חברי הכנסת שאלו בצדק, למה אנחנו צריכים מבחני תמיכה? הם עובדים, תשלחו פיקוח שיבדוק שאכן הם עובדים ושהם נמצאים על-פי הכללים ועובדים לפי הכללים, תמשיכו עם התזרים.

הבעיה עם התזרים היא נושא אחד, אבל העניין הוא שמכינות שעברו, ואת זה אולי הם יוכלו לספר אחר כך יותר טוב ממני, אבל יש כמה פרמטרים שאין להם שיפוי לגביהם. דמי הלינה במקומות החלופיים שלהם, דמי כלכלה ותשלום בעבור מזון, שהם עכשיו צריכים לדאוג להם במקומות אחרים, היסעים שיש להם בגין המעבר, רכישה או שכירה של ציוד או שירותים, אנשי מקצוע שמגיעים, מדריכים שמגיעים למכינות במקום המדריכים הקיימים. המשרד, בשגרה שלו, משלם למכינות פר חניך. זאת אומרת, אם לדוגמה לגליל עליון יש 160 חניכים - - -

אז איקס מינוס משהו. אתה עדיין לא כתבת את זה.

המבחנים כבר כתובים ומאושרים.

היועץ המשפטי יאשר אותם. אנחנו כבר כמעט באמצע המלחמה. אנחנו אומרים את זה מתוך הערכה גדולה מאוד. אני ממש מעריך את המכינות האלה, זה דבר נהדר. ואלה מיטב הנוער שיכולים לעזור ולתת כתף, והם עושים את זה. אז חבל להקשות עליהם. יש לך ניסיון, תפוס את השרה שלך, ותגיד להם, חבר'ה, מי שהיה שר יודע איזה שבעה מדורי גיהינום צריך לעבור עם כל מיני מבחני תמיכה כאלה. עכשיו אנחנו בשעת חירום. אני תומך במבחני תמיכה כשאנחנו בשגרה. גם אז יש לנו ביקורת, אבל אפשר לצמצם אותם. עכשיו, בשעת חירום, מה מבחני תמיכה?

תעשו חישוב כמה עולה לינה, כמה עולה אוכל, כמה עולה הציוד, תעשו שקלול של מספר התלמידים, תחלקו את זה ותביאו למכינות. תעשו פיקוח שלכם, כמה תלמידים אכן נשארו במכינה, ותיתנו להם שיפוי על-פי מה שקיים בשטח. התסבוכת הזאת תביא אתכם ואותנו בסוף למצב שהמכינות לא יקבלו.

צריך לייצר תעריף, כמו שחבר הכנסת כהן ויו"ר הוועדה אמרו, תעריף של כמה עולה חניך או חניכה במכינה שפונתה, ולתת את זה.

לתת את זה, זו הסוגיה. אני הייתי מעורב בסיפור של מבחני התמיכה קצת מרחוק, אבל הכלי של לתת את התקציב מהמדינה אל המכינות שנדרשות, זה הכי שמצאו אותו כיעיל ביותר. מה שאנחנו יכולים להבטיח, שאנחנו לא נסרבל שום דבר, ואני מניח שגם היועץ המשפטי, אני יכול להגיד ממה שאני מבין, האנשים איתנו, כי מבינים שהסיפור הזה הוא דחוף, והם צריכים את הכסף, והם עושים עבודה.

עומר, אתה יודע מה זה אומר דחוף? אנחנו כבר אחרי 58 ימים מתחילת הלחימה. הווה אומר שאם עד היום זה לא קרה, יכול להיות שאנחנו נחכה עוד שישים יום, ואני מקווה שעד אז הלחימה תיגמר. אני לא יודע מאיפה בא הרעיון של מבחני התמיכה, האם זה בא מכם או מהאוצר, מייעוץ משפטי כזה או אחר, אני באמת מבקש ממך, ואני אגיד את זה גם בסיכום, תנסו להוריד את הסיפור הזה של מבחני התמיכה מסדר היום, כי אנחנו מכירים איך זה עובד. זה לא יעבוד. כמה שתנסה לפשט את התהליך, זה לא יעבוד. אנחנו יודעים איך זה עובד. זה לא יעבוד. אם אחרי 58 ימים הם עדיין לא קיבלו את האפשרות ולא פורסמו מבחני התמיכה, אנחנו בבעיה. אנחנו בזמן חירום, עם כל הכבוד. הם היו אמורים כבר לקבל את הכסף הזה ולהמשיך לפעול ולחשוב ולהתארגן כבר על החזרה. הם כבר אמורים להיות היום מיוצבים, התלמידים מקבלים את מה שהם צריכים, וכבר לחשוב על סילבוס ועל תוכנית איך הם חוזרים. ואתה אומר לי מבחני תמיכה. לא יודע, קשה לי לקבל את זה, עומר.

התמיכה הזאת תיתן להם את הפער, ואני מזכיר שבשוטף הם מקבלים את התקציב.

אין לי ספק. אני לא נכנס לעצם הנושא האם הכנסתם את הכול במבחני התמיכה, ואני רוצה לשמוע גם מהם, אני לא יודע עד כמה הם חשופים ועד כמה הם היו שותפים לשולחן העגול שערכתם איתם את המבחנים האלה. אבל אני יוצא מנקודת ההנחה שאכן יש הכול בפנים, ולא על זה הביקורת שלי. השאלה היא אם המנגנון הזה של מבחני תמיכה הוא אכן אפקטיבי ואם הוא ייתן את המענה בזמן. יכול להיות שהוא ייתן את המענה, אבל השאלה היא אם הוא ייתן אותו בזמן.

אז אני רק אומר לסיכום שאנחנו משלמים בשוטף את כל התקציבים למכינות, זאת אומרת, הכסף ממשיך לעבור בצורה סדירה, והפער הזה שנוצר בקרב אותן 17 מכינות יטופל במהירות האפשרית, וזה המנגנון הטוב ביותר שנמצא. אני אעשה כל מה שאני יכול כדי לוודא שלא יהיו בו עיכובים בכלל.

מה הדלתא? זאת אומרת, מבחינת הכימות של מה שניתן להם למה שהם זקוקים לו, פר מכינה או פר חניך. מה הדלתא? בכמה כסף מדובר?

לפי החישוב שלנו, 12 מיליון שקל. לפני שאמשיך אציג את עצמי: שמי דני זמיר, אני בכלל כיום מנכ"ל בית יגאל אלון; הייתי המנכ"ל הקודם של מועצת המכינות, אבל גייסו אותי אזרחית להיות פרויקטור לטובת מכינות העוטף והצפון. המנכ"ל עצמו נמצא כרגע בחו"ל, אז אני גם מדבר בשמו.

אני רק אשלים את הנתונים שעומר אמר. קודם כול, אני באמת רוצה להגיד שהפורום, גם ממשרד ההתיישבות שנרתם לטובת העזרה, וגם משרד הביטחון במקום שלו. אני אתן את הנתונים.

יש לנו 12 מכינות בעוטף שפונו, ועוד חמש מכינות בצפון. חלק מהמכינות שפונו, פונו בגלל כל מיני סיבות. למשל, יש מכינה שהיישוב שהיא נמצאת בו לא מסכים שהיא תהיה בו. מיצר. למה? כי אין מיגון. כל מיני דברים שקשורים לרשויות המקומיות. זה לא קשור לדיון הזה, אבל שתדעו שהבעיות הן מורכבות.

זה קשור, כי אני תוקף את הסיפור הזה של המיגון מכל ההיקפים, אז אני אשמח לשמוע.

דני, סליחה, אני רק אגיד פה הערה שהיא מאוד חשובה. המכינות שאנחנו יודעים לתקצב ולדאוג להן, את מיצר אני מכיר, אלה כל המכינות שפונו בעקבות החלטות הממשלה, ויש שלוש החלטות כאלה.

אז יש 16, בלי מיצר. עם מיצר 17. הסיפור הוא שהטענה של היישוב שם - - -

סליחה שאני מפריע לך, המכינות של ניצוץ, מי מייצג אותן?

הן לא פה, אנחנו לא יודעים. כולם הוזמנו לדיון, עד כמה שאני יודע.

משרד הרווחה לא פה. חבל.

מבחינת הנתונים והמיגון, מכינת מיצר, שצריכה להיות מפונה, הקיבוץ הודיע לה, יש שם איזה ריב פנימי, הקיבוץ הודיע לה שהיא לא יכולה לתפוס את המיגון של היישוב כי הוא צפוף מדי, והיא צריכה להתפנות. זה מקרה אחד. מקרה נוסף, דורות. הקהילה של קיבוץ דורות רוצה לחזור עכשיו. יש שם מכינה שנמצאת איתו. המכינה לא יכולה לחזור כי אין לה מיגון בטווח של שלושים שניות מהמכינה. אין לנו כסף למיגונית. הם צריכים מיגוניות מוסדיות או משהו שייתן להם פתרון, ואין מי שיכול לפתור את זה, כי זה לא נמצא שתקציב של משרד שיפתור לנו את הבעיה הזאת כרגע. בעיה כזאת כמו עם דורות יכולה לקרות גם עם מכינות אחרות שיכולות לחזור, למשל צאלים, שהם קצת יותר מרוחקים. כל מי שיש לו בעיית מיגון לא יוכל לחזור גם כשהקהילה תחזור. אני לא מדבר על היישובים שממש בעוטף שמראש לא היו ממוגנים בכלל, כמו חולית. למזלנו הם לא היו בשמחת תורה ביישוב. נחל עוז ואחרים, שהמבנים שם לא ממוגנים.

בסך הכול יש כ-1,800 חניכים שמפונים, כולל מיצר. אני חושב שההצעה שעלתה פה, זה יהיה נהדר אם מבחינה משפטית זה יסתדר, פשוט לקבוע פר חניך וככה לפתור את הזמינות. אנחנו גם בדצמבר, מבחני תמיכה, תקציב, כל לוח הזמנים לא ממש ברור לי.

ההוצאות הן הוצאות. תכף ידבר פה עודד, שהוא ראש מכינת גליל עליון ויש לו כמאתיים חניכים. הדלתא של גליל עליון היא מיליונים, לבד. זאת מכינה שספגה הרבה. הם היו צריכים להזיז מאתיים איש, לשכן אותם, אין להם את המטבח שלהם, צריכים לקנות קייטרינג, והם מביאים גם עוד הרבה צוות. בקיצור, זה אירוע.

אבל אני רוצה להגיד שצריך להתמקד בשני דברים. קודם כול, כמו שהתחלתם מראש, איך לייעל את התמיכה; והדבר השני, התקציב הבא, כי הקרב הזה כנראה לא ייגמר בינואר, בצפון אלוהים יודע מתי הוא ייגמר; והדבר הנוסף הוא איך לעזור מייד, להבדיל מהטווח העתידי וכו', מייד, מכינות שרוצות לחזור עם הקהילות, כי הן כולן נדדו עם הקהילות, מכינות שרוצות לחזור עם הקהילות, איך באופן ספציפי משרד הביטחון, או אני לא יודע מי, יבנה להן מיגונית בלי שהן ייכנסו לאיזשהו תור שלא נגמר אף פעם.

לוקח 24 שעות, ללכת לקנות מיגונית, לשים אותה על משאית, ולבוא ולשים להם אותה צמוד למכינה.

אז אני רוצה להגיד לך, מאיר, אני תוקף את הסיפור הזה של המיגוניות במוסדות החינוך, והתשובה שקיבלנו ממשרד החינוך היא שכלל המיגוניות הוזמנו על-ידי משרד הביטחון. ואני חושב שאם מכינות קדם-צבאיות קשורות במשרד הביטחון, יש אכן מיגוניות במשרד הביטחון, ואז משרד הביטחון יוכל להביא להם את התשובה, אלא אם כן יש בעיה אחרת. מה שאני שמעתי הוא שהבעיה היא לא כספית, לא תקציבית, בעיה של חוסר במיגוניות כי משרד הביטחון רכש את כל המיגוניות. ולכן אני קורא למשרד הביטחון, המכינות הקדם-צבאיות נמצאות תחתיכם, עם משרד ההתיישבות, תביאו להן את המיגוניות. תכף אנחנו נשמע את משרד הביטחון. עודד שטיין, מכינת גליל עליון.

היי, תודה רבה על הקשב. אנחנו מכינה יחסית גדולה שנמצאת במעיין ברוך וברעם, שהם יישובים ממש על הגדר, ובקיבוץ עמיר, שהוא מפונה.

יש לך גם במעיין ברוך וגם בברעם, שתי מכינות?

ובכפר הנשיא ובעמיר. יש שתי שלוחות ביישובים שפונו. 270 חניכים, מתוכם חמישים הם נוער מחו"ל, וגם זה אירוע מורכב, שחבר'ה נסעו וחזרו, וקצת יותר קשה לתווך להם.

נוער מחו"ל שעלה לארץ ללא המשפחה.

מכינה יחסית גדולה, וזה אירוע מורכב, כמו כולם, אבל קצת יותר. בכלל, מכינות קדם-צבאיות, מתוקף הווייתם, מרבית הצוות מגויס, גם חניכינו נמצאים בחזית, יש לנו בוגרים שנהרגו, נרצחו, יש לנו בוגר שהוא חטוף. ומרגישים את זה ביתר שאת, כמו כולם, לצד זה שיש גם דברים שמטבע הדברים קורים כי הצבא צריך למלא את השורות, וגייסו יותר מ-400 חניכים לטובת העניין הזה תוך כדי שנת המכינה, ככה שאנחנו ערים ומחוברים מאוד למציאות הכללית.

האירוע בצפון הוא קצת יותר מורכב, כי הוא יהיה יותר ארוך, ואנחנו לא יודעים מתי, ואנחנו צריכים את הוודאות. אני לא ארצה להוציא כסף כשאני לא יודע מה מנגנון הפיצוי שלי. התייחסת לזה בפתיחה, אני זקוק לאותו ביטחון. קל מאוד לכמת את ההוצאות התוספתיות. כל מה שהוא עם ארבעה קירות בצפון נשכר כשהוא לא בקו האש, והעלויות הן גדולות. אנחנו מן הסתם גם לא עובדים עם הספקים הקבועים שלנו וכו', ואנחנו שוכרים אנשים שמגיעים, חלקם יהיו לתקופות זמניות וחלקם קבועות, אז יהיה לזה גם מרחק עצירה. זה לא שנפטר את כל מי ש- - -

איפה 250 התלמידים היום?

באפיקים, בבית זרע.

ואתה משלם משהו לאפיקים?

כן, שכרנו שני אתרים בתוך אפיקים.

ואתה משלם מזון?

כן, אנחנו אוכלים בחדר האוכל של אפיקים, כלומר, קייטרינג חיצוני, הוא קצת יותר יקר מהספק הרגיל.

ואתה יודע בלחיצת כפתור להעביר את הסכום שאתה מוציא באפיקים במקומות החלופיים ולתת אותו לעומר?

כן. קל מאות לכמת את זה, זה מאוד ברור. אנחנו נמצאים באפיקים, בבית זרע, בקיבוץ כינרת, ששם התנאים הפיזיים הם לא טובים, וקשה לתווך את זה למשפחות. כמו שאמרתם, 58 יום, אבל אתה לא יכול להגיד כל הזמן, זה מלחמה והאירוע נגמר. ובכפר הנשיא יש לנו שתי שלוחות. גם השלוחה של ברעם, קצת יותר צפוף, אבל שם אנחנו נמצאים, עושים עבודה קהילתית עם הקהילות המפונות מהגליל העליון שנמצאות גם באזור עוטף כינרת, אבל נמצאים בחוץ, זאת אומרת, צריכים לנייד ולשנע את עצמנו ולהתנדב.

הדבר העיקרי הוא זה, זה הסיפור התקציבי. עם היתר אנחנו מסתדרים, אנחנו פשוט צריכים לדעת כמה ואיך אנחנו מקבלים כדי שנוכל להמשיך לתמוך. אנחנו כולנו מגויסים, גם על מדים וגם לא, למערכה ולמאמץ הלאומי, וזה הסיוע שאנחנו צריכים.

אני חייב לציין, אדוני היושב-ראש, שבכל מקום שאני מגיע, למלונות של המפונים, לאתרים, הם נמצאים שם, הם ילדים נפלאים, פשוט אלופים. ראיתי את כולם, ראיתי גם חרדים וראיתי חבר'ה ממשרד הרווחה, הם פשוט אלופים. זה מדהים כמה שהמכינות האלה משנות את החיים של הילדים האלה. ואתה רואה את זה, כשבשעת חירום הם אחרת לגמרי, הם לוקחים אחריות ונמצאים שם עם הילדים ועם הנוער ועם הקושי. הגם שלא כולם מוכשרים לשבת ולתת פתרון פסיכולוגי, אבל עצם הנוכחות שלהם מדהימה. כל הכבוד, יישר כוח.

עודד, בתקופה הזאת, עד שהמשרד יעביר לכם את הכספים, מאיפה אתם מממנים את זה? אני מבין שחוץ מלינה ואוכל, יש לכם עוד הוצאות נוספות, שאין לכם בשגרה?

יש את ההסעות למקומות, כי גם יש לחץ גדול מההורים, שהוא פחד כללי שאי אפשר לכמת אותו, אבל הוא נוכח, בשימוש בתחבורה ציבורי וכו', וגם הם נמצאים במקומות מרוחקים, נסיעות למקומות ההתנדבות השונים. יש גם תמיכה לזה, אבל היא לא מלאה, אבל היא בהחלט קיימת. ואנחנו פשוט מוציאים פחות על לינה וכו' וזה בהחלט ניכר, וחלק מזה, אפשר לקרוא לזה מעין הלוואה שלקחתי עם יו"ר העמותה, לעניין הזה. כשתגיע התמיכה, נחזיר את זה.

אני אגיד שכן יש עזיבה מוגברת של חניכים במקומות שיותר קרובים לגבול. גם נרתמנו, גייסנו חניכים בהמוניהם, וגם יש עזיבה מוגברת של חניכים, ואני אשמח שמסגרת התקציב, שגם ככה קיימת, זאת אומרת, לא תקציב תוספתי, תישמר, זה יעזור לנו מאוד.

חשוב להסביר את זה, מה שעודד מדבר עליו הוא שלא ינכו מהמכינה בגלל עזיבה - - - את התקנים האלה. מבחינה תקציבית.

החניכים מחו"ל, אני מעריך את העזיבה שלהם ב-15%–20%, והחניכים מפה 10%. אלה המספרים. מבחינתנו זה גם היה כלי חינוכי, חניך שלא התייצב אחרי 7 באוקטובר, הודענו לו שאנחנו מגייסים אותו.

מה התקציב החודשי התוספתי שאתה מוציא בחודש?

אני מעריך את זה בלינה, ארבעים שקלים ביום לחניך. זה הסכום.

יש לי שאלה, יש פה נציג של מכינת עצם?

לא.

אז הם חזרו. נראה לי שהם המכינה היחידה בדרום.

כן, ציינתי את זה קודם. בנווה ובאופקים.

אז תסביר לי איך הם הצליחו לעשות את זה, איך הם הצליחו לחזור? מבחינת מיגון ומבחינה מענה בטיחותי.

הם נמצאים במקומות שיש בהם מיגונים באופן שמאפשר להם לחזור לפעול. וכמו שסיפרתי קודם לכן, לפני שנכנסת, פנינו לפיקוד העורף באופן פרטני כדי לוודא שזה בטוח, גם ביישוב נווה וגם באופקים, שאפשר לחזור, לפעול ולהתנדב.

שלום. אני במלון של מפונים, אז אין לי יותר מדי תנאים, אני מתנצל. שמי אדיב סגל, אני מנהל כספים ותפעול של עמותת דרך ארץ, מפעילה מכינות חצי-שנתיות. אתם דיברתם על המכינות השנתיות. אני אתן הקדמה על המכינות החצי-שנתיות, שהן תחת "אופק". אני אספר את המקרה שלנו.

אנחנו מפעילים מכינות באזור רמת נגב: אשלים, כמהין, רביבים, ניצנה, ויש לנו גם מכינה שנתית בערד. המכינה שמבחינתנו קשורה לאירוע היא מכינת אשלים. אנחנו התבקשנו על-ידי המנהלת, המועצה, לפנות את המתחם של המכינה כדי ליישב את המפונים ואת הקיבוץ של כרם שלום, שהם עוברים למתחם שלנו ולמתחם איילים, שזה גם מתחם הסטודנטים, ולנו יש לזה משמעויות, הן מבחינת התהליך של המכינה - - -

רגע, אתם בטללים?

אנחנו באשלים.

כרם שלום עוברים לאשלים, נכון.

אנחנו בסאגה די ארוכה כבר כמה שבועות איך עושים את זה ומעורבים הרבה גורמים. יש לנו חוסר ודאות מטורף, ואנחנו צריכים למצוא מקום חלופי, שהעלויות הן פי שלושה. ומבחינתנו, מעבר לעניין הכספי יש גם הבעיה של האם נחזור למכינה באוגוסט או לא נחזור, האם נפתח את השנה הבאה, ואת העלויות ש - - - מאיתנו מהבחינה הזאת שאנחנו צריכים למצוא מקום חלופי.

תלכו לראש עיריית דימונה בני ביטון, תאמין לי, הוא ימצא לכם מקום ותיסעו בכל יום לטללים.

אנחנו כבר שנה מנסים למצוא מקום לעוד מכינות, יש ביקוש מטורף, בדימונה לא ניסינו.

תנסו.

אני אגיד שאתה שלחת אותי.

אני מדבר בשיא הרצינות. הם יקלטו אתכם. זאת עיר נהדרת, וזה מרחק של 25 דקות.

נכון. אני במקור משדרות, גר בשדרות, אנחנו באמת מנסים למפות את כל האזור שם. אבל כרגע זו הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה מבחינת המלחמה, הפינוי שמבקשים מאיתנו. כמובן, המנהלת והמועצה די איתנו ותומכות בכל מה שקשור, אבל גם אנחנו מנפגעי הפינוי, מה שנקרא, ויש לזה משמעויות.

תודה רבה, אדיב. עומר, אני מבין שהחצי-שנתיות לא נמצאות אצלכם, נכון?

לא, הם אצלנו, משרד החינוך. אני גל איובי ממשרד החינוך, אני מייצגת את מכינות אופק. יש לנו בעצם שש מכינות שפונו, דרך ארץ היא אחת מהן, יש עוד מכינה אחת של "אחריי", עוד שתיים של "מרכז מעשה" ועוד שתיים של "החלוץ". הן פונו מתוקף צו מדינה. גם להן הצלחנו לסדר להן שיקבלו את מלוא התקציב השנתי, את כל התמיכה, משום שאנחנו מכירים בצורך שלהן, בחשיבות שלהן, בטח ובטח לרציפות תפקודית, והן, כמו חניכי המכינות, יצאו להתנדב מהיום הראשון של הלחימה, גם במרכזים קהילתיים, גם במוקדי מפונים, שמרטפיות, מפעלים חיוניים, חקלאות. בכל מקום שהיה צריך אותם, הם היו ונלחמו ונתנו כתף והיו חלק מתהליכי ההתנדבות והתמיכה בעורף. יש לנו שש מכינות שפונו, וגם להן יש איזשהו נזק כלכלי שהן סוחבים בשל הפינוי, אם זה השכירויות הכפולות, אם זה ההוצאות של היסעים, כלכלה וכל מה שנדון פה. וכל הסדר שנוכל דרך תוספות של האוצר, אנחנו נשמח ונתמוך בכל הסדר כזה.

איך אתם מתכוונים אצלכם לתמוך?

אנחנו בקשר ישיר עם מועצת מכינות אופק, נמצאים בדיונים שוטפים איתם, מנסים להקל עליהם במבחני התמיכה בסעיפים מסוימים. עומר דיבר על זה קודם לכן, הדרך שלנו לשלם בסוף היא במבחני תמיכה, אין לנו דרך אחרת לשפות את המכינות. אנחנו מנסים במבחני התמיכה להקל ולהוסיף סעיפים כדי שיאפשרו להם לקבל כמה שיותר שיפוי על הנזקים, אבל יש נזקים שאנחנו לא משלמים. זאת אומרת, משרד החינוך מתקצב אותם על פעילויות חוץ, אז אנחנו יכולים לתת על פעילויות התנדבות, על תהליכי ליווי הבוגרים ועל מספרי חניכים. אלה הסעיפים במבחני התמיכה.

שכירות, לינה ואוכל?

שכירות לינה ואוכל הם לא חלק מהסעיפים.

אז איך אתם מצפים שהם ימשיכו להחזיק את המכינה?

אני מניחה שהם יציגו עלויות יותר גבוהות פר חניך.

אנחנו אחרי 58 יום.

כרגע הם עובדים והם מקבלים את כל התמיכה שהם צריכים. הם מקבלים את התמיכה מהמשרד. הדרך שלנו הייתה לדאוג שהם יקבלו את כל תקציבי 2023, שהתקציב שלהם לא ייפגע. וככל שיהיו עוד צרכים, אנחנו פה כדי לראות יחד איתם איך אנחנו - - -

אז הצרכים עלו. אמרנו, לינה, אוכל והסעות הם חלק מהדברים התוספתיים. זה קיים במכינות השנתיות, וזה קיים גם במכינות החצי-שנתיות.

אני מכיר שתי מכינות, בראש הנקרה וביחיעם שמפונות, הן משלמות שכר דירה מופרז, כי זה מה שהן הצליחו להשיג, ואם זה לא נכלל במבחני התמיכה, אז מה כן?

ברור. זו השאלה שלי.

צריך לציין את משרד החינוך. היות שאנחנו מכירים טוב את המשרד הזה, משרד החינוך בפחות מחודשיים הקים בתי ספר. אז דווקא, בואו נעשה היקש. אם משרד החינוך – ואני יודע מה זה להקים בית ספר, הייתי ראש עיר, זה לוקח בערך שלוש שנים מינימום – עשה את זה בשלושה חודשים, אתם לא מצאתם את הדרך לעזור למכינות האלה בלי מבחני תמיכה? או במבחני תמיכה שבתוך שעתיים כותבים אותם ובתוך ארבע שעות מיישמים אותם? מה קורה?

אנחנו מאפשרים להם במבחני התמיכה, דרך הייעוץ המשפטי, נאפשר להם להכניס - - -

אבל מישהו במשרד צריך להרגיש שזה חירום. כמו שידעו בבינוי ובתקצוב ובלשכת השר, ואני אומר את זה לזכותו של המשרד, אז דווקא במכינות זה כאילו משהו זניח?

לא, זה בכלל לא משהו זניח, אני חושבת שמהרגע הראשון אנחנו היינו שם, ליווינו אותם, ואנחנו נאפשר להם לקבל את כל התמיכה שהם צריכים. רק עכשיו עזרנו להם לאשר את מלוא התקציב שלהם ל-2023. אני מאמינה שזה יעזור להם גם בעלויות הנוספות. נמצאים פה גם הנציגים שלהן, הם יוכלו להעיד על הקשר שיש בינינו ועל המאמצים המשותפים שאנחנו עושים.

שמענו פה עדות של ראש מכינה שאומר, יש לי קושי לתכנן הלאה כי אין לי ודאות.

הסיפור של מכינת "אשלים" הוא אחר, כי הם פונו בשל זה שצריך להלין שם אנשים. אנחנו עוזרים להם ומעורבים איתם גם בתהליכים האלה. אין לנו כרגע מקור תקציבי נוסף.

פניתם לאוצר?

אני לא יודעת.

אז תבדקי את זה. כי אם לא פניתם לאוצר, זו לא תשובה, "אין לנו מקור תקציבי".

אני יודעת שהתקציב של משרד החינוך מתוח עכשיו עד הקצה בשל כל הדברים שדיברתם עליהם.

אני מבין לגמרי. אבל תפקידו של משרד הוא במידת הצורך לפנות לאומר ולהגיד לו, תקשיב, חביבי, יש לי בעיה, אחת, שתיים, שלוש. והביקורת שלי כלפי המשרד על הסיפור הזה של התבחינים, יש לי ביקורת כללית על התבחינים. אבל מה שאין לי במשרד ההתיישבות, שהם השכילו להבין שהנושא של אוכל, היסעים ולינה הוא בילד-אין בתוך המבחנים, אני לא מבין למה אצלכם הוא לא נכנס. אם הבעיה היא תקציבית, אני רוצה לדעת אם פניתם לאוצר. אז אולי אני אשאל את האוצר.

אדוני יושב הראש, לא מדובר בסכומים גדולים, שמענו שהדלתא נמוכה מעשרים מיליון שקל. בפרספקטיבה של תקציב משרד החינוך, זה אפילו לא טיפה. זה שבריר של טיפה.

אריאל הבר, משרד האוצר. מה התפקיד שלך, אריאל? האם קיבלתם פנייה ממשרד החינוך לגבי תוספת תקציב על מכינות קדם-צבאיות?

שלום. אני אגיד שהדיון הזה מבחינתי די בהפתעה. הבוקר הודיעו לנו.

אריאל, תעצור. זה מיותר. תקשיב טוב. אני קיבלתי הודעה חצי שעה לפני הדיון, שמשרד האוצר לא מתכוון להגיע לדיון. הרמתי טלפון לעוזר האישי של שר האוצר. הוא הבטיח לי שאכן יעלה מישהו לדיון. לעלות בשביל להגיד שמישהו עלה, לא מקובל עליי. אז חבל על הדיבורים.

אני מתנצל על חוסר ההבנה, יכול להיות שהבעיה אצלנו. ככל שיש שאלות שהוועדה תדון בהן, אנחנו נשמח להתייחס.

כן, אבל זה לא מקובל. זו לא הפעם הראשונה. ואני רוצה להגיד בצורה ברורה, הוועדה הולכת להגיש תלונה לנציב שירות המדינה, ואני מקווה שאני אקבל את התמיכה של יו"ר הכנסת בנושא. הנושא הזה הולך ומתרחב בשאר הוועדות, אני שומע גם מיו"רים אחרים, ולכן אנחנו לא נעבור על הסיפור הזה לסדר היום. כמו שאמרתי, זו לא הפעם הראשונה, ואתם צריכים להבין, כשאתם באים לפה אתם לא עושים לנו טובה. זה חלק מחובתכם, לבוא ולהביא את הנתונים ולהביא את התשובות לוועדות. ואנחנו, כגורם המפקח בפרלמנט, אנחנו חייבים לקבל את התשובות. ואם אנחנו לא מקבלים את התשובות, חבל על התכנסות הדיון. אני בכלל רציתי לבטל את הדיון, ואמרתי את זה לצוות שלי, אני מבטל את הדיון, תוציאו הודעת דוברות שהאוצר לא הגיע. אז להגיע ולהגיד לי, "הודיעו לי הבוקר ואין לי תשובות ואני לא יודע", אני גם סתם גוזל מזמנך, חבל. שתהיה לך נסיעה טובה.

עומר קריה מתנועת הצופים, בבקשה.

אהלן. אני עומר, אני מייצג את תנועת הצופים הבוקר. בשגרה אני המנהל של התוכנית החצי-שנתית שלנו. יש לנו בעצם שתי שלוחות בקיבוץ מגן, הקמנו אותן ב-3 בספטמבר, זה היה היום הראשון של שתי התוכניות שלנו. נראה לי שאני ממש אתן משפט, כי אני חושב שהדיון הזה הוא דיון שהוא מעניין יותר בהיבט הרחב.

אנחנו נמצאים באיזושהי פרוצדורה שבה אנחנו בעצם עדיין לא בהכרה. אנחנו אמורים בשנתיים הקרובות לעבור תהליך של הכרה, ועכשיו אנחנו, בהקשר של מה שמדובר כרגע, אנחנו בעצם נמצאים ללא הכרה. זאת אומרת, גם מי שמקבל פה כרגע את התזרים, זה משהו שכרגע לנו אין. הכול מתקציב שאנחנו העמדנו לטובת האירוע. אבל אותו תקציב שהעמדנו לטובת האירוע כרגע משתנה.

אנחנו נמצאים באילת ב-45 הימים האחרונים. ירדנו פשוט עם המועצה האזורית אשכול. ברגע שהם הגיעו לאילת, אנחנו בתוך כמה ימים התארגנו ונסענו לשם. אנחנו משלמים מאה שקל ללינה ללילה לראש. אנחנו שוכרים כיתות וחדרים. יש לנו שם 36 חניכים מתפקדים. גם, כמובן, נשירה, אני אגיד מינימלית, לשמחתי. התחושה שאנחנו עושים שם את הדבר הנכון. יש לנו שני חניכים שהם מפונים בעצמם, מסעד ומעלומים. אז גם הם, כמפונים, מנתניה וים המלח הגיעו אלינו לאילת כי הם מרגישים שאנחנו עושים שם את הדבר הנכון.

ובהקשר של הדיון הנוכחי, זאת נקודה ספציפית שאין לנו מענה בשבילה כרגע, כי אנחנו עדיין לא בהכרה, כי אנחנו עדיין לא עובדים מול הגופים, והרבה מאוד מהדברים שקורים בשוטף. וזה שם אותנו בבעיה תזרימית צפויה. אני אגיד שכרגע אנחנו יודעים לנקות את התוכנית שהייתה אמורה להיות ולהפנות תקציבים לאן שצריך. ואני גם אגיד שאנחנו לא מתעסקים בזה, כי אנחנו מבינים שאנחנו במקום הנכון ובזמן הנכון. אם נצטרך לגייס כספים, נגייס כספים. אבל זו איזושהי סיטואציה שבה אנחנו נמצאים. אבל אני חושב שאותי לפחות, מה שמעניין הוא העניין הזה בהקשר של הרוח הגבית. זאת אומרת, אנחנו צריכים אתכם. אני יודע מה החבר'ה שלי עושים משמונה בבוקר עד שתיים בצוהריים, והם מחליפים סייע וסייעת לילדים עם צרכים מיוחדים, ללא הכשרה, זו הכשרה שאנחנו עשינו. כי אנחנו מבינים שזה הצורך.

הרוח הגבית היא, אוקיי, תישאו שם עד שבית הספר השדה הזה שאתם הקמתם, עד שהוא יפונה אתם פה. זה התפקיד שלכם. אנחנו רוצים לחבר את זה עד הסוף, אנחנו רוצים את ההכרה בדבר הזה, לא ההכרה הכלכלית.

איפה אתם גרים?

עכשיו אנחנו לנים בהוסטל. עכשיו ספציפית ב"אברהם הוסטל". כמובן, דרך איזשהו הסכם שעשינו לטווח ארוך, אבל בסוף גם להוסטל יש עלויות ואחזקה. אנחנו משלמים מאה שקל לראש ללינה. נוסף על כך, אין לנו מטבח. מה שאנחנו מצליחים, להכניס את המתנדבים לאכול במלונות.

עוד פעם, זה לא מעניין, וזו גם האמירה שלנו מול החבר'ה.

זה יחד עם קיבוץ מגן?

לא, קיבוץ מגן הוא בים המלח. המטרה שלנו הייתה להיות מכינה שעובדת עם המועצה האזורית אשכול, ולא עם יישוב או קיבוץ מסוים.

אדוני היושב-ראש, בוועדת הכלכלה ישבנו, ומטפלים של אנשים, הכרנו בהם. נניח שהגיע קשיש או קשישה עם מטפלת, הכרנו. אני חושב שאולי נעביר את זה לחיים כץ, שתצא קריאה. בכמה מדובר? כל המכינות שהתפנו? כמה חניכים?

אם אתה לא סופר את מיצר, כ-1,700. חלקם כבר חזרו.

כמה היום נמצאים בחוץ? אמרתם שבע מכינות, כמה? שמונה?

כיום נמצאים בחוץ לפחות כאלף תלמידים. יותר מאלף תלמידים.

אני רק אשמח להגיד משפט אחרון. הצעה שלי, הדיון הזה צריך להיות דווקא ממקום של לא מה התמיכה שאנחנו צריכים כדי לוודא שאנחנו שורדים או יש לנו ודאות. אני, כמי שפוגש את מה שקורה בשטח עכשיו, ספציפית באילת, לגבי מקומות אחרים אני לא יכול להעיד, אני חושב שהשיח שצריך להתקיים הוא שיח של השקעה. שיח של ההבנה של מהות האירוע וההבנה של – אני מדבר מהנקודה שלי כי זאת הנקודה שאני מכיר – מה המשמעות של מכינת מעמקים ומכינת סימני דרך בבית ספר שדה במועצה האזורית אשכול.

לא, אני לא מסכים איתך. אני חולק על דבריך. יש לנו מספיק זמן לעשות את זה, אתה צודק, זה נדבך חשוב. אבל היום אנחנו צריכים לדבר על המצוקות של המכינות. יש לך 37 תלמידים, שער בנפשך שאתה עומד לפני שוקת שבורה ואין לך כסף להאכיל אותם, והקיבוץ הזה טוען שיש לו מתיישבים ואתה צריך להיות בחוץ, וההורים לוחצים עליך, כי צריכים לשדך את זה - - - לכן אני דווקא חושב שמה שצריך עכשיו זה שתצא הצהרה מהוועדה הזאת, של היושב-ראש, שאנחנו מבקשים לפתור כאן ועכשיו את הבעיות.

מסכים. אני חושב שהדיון הבא זה הדיון הזה. זאת אומרת, אנחנו צריכים כסף. אני חושב שכולנו הסכמנו על זה, וזה צריך לקרות במהירות האפשרית כדי לסגור את הפלסטר, כדי לייצר לנו ודאות. השיחה הבאה צריכה להיות על אחדות העם, מה שקורה באילת, כדי לעזור לפתור את האירוע באמת. זאת המטרה שלנו.

אני מאחר לדיון נוסף בוועדת הכלכלה, אבל חשוב לי לומר את זה בעיקר למשרד החינוך ומשרד האוצר. המכינות הקדם-צבאיות הן הפרויקט הכי מרגש שקיים במדינת ישראל, זו חממת המנהיגות של המדינה, משם יצאו האנשים שייקחו את המושכות להנהגת המדינה. אנשים שהשירות שלהם, או הקדשת השנה הזו במכינה הקדם-צבאית מסייעת לקהילה, אבל מסייעת גם להם ובונה גם אותם. ולכן הדרך להתייחס לזה היא לא "נחמד שזה קיים". מדינת ישראל לא עושה את זה כי "נחמד שזה קיים", אלא כי זה צורך חיוני לעתידה, לבנייה של חברה משגשגת ובריאה. ולכן כך צריך להתייחס לזה, כאירוע חיוני שצריך להתייחס אליו ולמלא את כל הפערים כדי לאפשר לאותם אנשים, לאותם מחנכים, לאותם בני נוער, להשלים את השנה שלהם כנדרש.

כמו ששמענו פה, לא מדובר בסכומים גבוהים, ולכן אני קורא גם למשרד החינוך וגם למשרד האוצר, תחת השרביט שלך, אדוני יושב הראש, לוודא שהפערים נסגרים מייד. אין שורה תחתונה ברורה יותר מדי. זה צריך להיסגר מייד כדי שהמשאבים יועברו ושאותם חניכים יוכלו לסיים את השנה שלהם כנדרש. אין אלטרנטיבה אחרת. תודה רבה.

תודה רבה. בני פרץ, בבקשה.

כבודו, קודם כול, כל הכבוד על הדיון הזה בוועדה. אני רוצה רק להגיד לך כפעיל חברתי, כל הנושא הזה שמדובר בו, יש בו גם נוער קשה, שהוא גם מגיע וגם נותנים לו את הפתח הזה להגיע לצבא ולשרת, לקבל את כל הנתונים ולצאת ממנו כמו שצריך. ופה, כמו שראית, ילדי האוצר מדברים איתך. ילדי האוצר. הם החוסמים לכל דבר, הוא צריך הרבה זמן לבדוק באוצר, הם כאילו לא יודעים שום דבר, כאילו לא מקבלים.

אני לא יודע בכלל אם הייתה פנייה לאוצר.

אני אומר, אבל אתה רואה אותם. אתה ביקשת את האוצר. שמעת בעצמך מה הוא אומר, באוצר, נער האוצר שאנחנו אומרים. הם צריכים הכול, מטחנה של בירוקרטיה, של לא לתת, זה לסחוב וזה הכול. באיזה מקום צריך לחתוך, צריך לדעת מתי חותכים, כמו בבשר החי. לחתוך אותו אצלם באוצר, על-ידי הוועדה, לתת את הכול, להביא ולהגיד, זה כסף. כל מה שאני שומע זה אפילו פחות מפרומיל ממה שקורה בתקציב החינוך או כל תקציב אחר. פחות מפרומיל במדינת ישראל, אני לא מבין. זה פרוטות, מה שנותנים להם. בפרוטות האלה מביאים נוער, הופכים אנשים שישרתו בצבא, חיילים, נותנים להם את הכלים הנדרשים.

זו החשיבות פה, ואני אומר, בדברים האלה יש הרבה זלזול כשמדובר בכסף. מה אנחנו מגדלים? מה אנחנו מגדלים?

התרומה שלהם לחברה גם, אני חושב. נחשפים לתרומה האדירה שלהם, אני חושב שמשרד ההתיישבות אמר את זה בקולו, ומשרד החינוך. אין ספק.

זה מה שאני אומר. ולכן אני אומר, כל הכבוד שקיימתם את הדיון, אבל צריכים להבין באוצר, וכל נערי האוצר שכל הזמן ממציאים כל מיני סיפור עם התקציב ומעכבים כל דבר. צריך מישהו שיחתוך שם. אי אפשר להגיד, יש תקציב, יש הרבה כסף, פותחים, נותנים, עושים, אני הכול שומע. לכל המפונים, ובסוף, הינה, תסתכל, פרוטות. פרוטות עוד לא קיבלו. וזו הבושה שאני מסתכל עליה.

ולכן זה התפקיד שלך, ואני באמת שמח על זה שאתה באמת עושה הכול מההתחלה.

תודה רבה.

בוקר טוב, אביתר בקסיס, סמנכ"ל מכינת גליל עליון. אני אגיד קודם כול תודה על הדיון, ותודה למשרד ההתיישבות, כמובן, על התמיכה והעזרה.

חשוב לי לציין, אחת התוכניות שלנו היא תוכנית חצי-שנתית בשיתוף "קול עמי" והסוכנות היהודית, 50% מהחניכים הם חניכי חו"ל, שחצי מהם בתחילת המלחמה טסו. חלקם חזרו, אבל גם שם יש - - -

זה דרך פרויקט "נעלה"?

לא, זה דרך הסוכנות היהודית, "מסע", מגיעים בערך לחצי שנה או שנה. חלקם חזרו.

"מסע" הוא דבר מדהים. אחד הפרויקטים הטובים של מדינת ישראל.

נכון, וצריך להגיד, זה לא תחת מנגנון הפיצויים, וגם שם אנחנו צריכים לראות איך אנחנו נותנים לזה מענה.

הסוכנות היהודית עכשיו מנסה לתת מענה לאתגרים האלה?

אנחנו בתקשורת מולם. אנחנו צופים פני עתיד ואנחנו מקווים מאוד שהיא תתמוך ותעזור, כי זה פרויקט - - -

הפרויקט היותר רציני של הסוכנות היהודית.

לגמרי. ואם הוא ייפגם, צריך לחשוב. יש בשלוחה הזאת ספציפית שלושים בני נוער מכל העולם, אירופה, מלונדון, משוודיה, מהולנד, שפשוט עושים מעשה הסברה לבני הנוער. זה קהל יעד שאנחנו אפילו לא חושבים עליו, זה קהל יעד שמדינת ישראל פחות מתמקדת בו. עושים מסעי הסברה מדהימים ופשוט מייצגים אותנו בכל העולם.

הם לא באים לחופשה. הם פרויקט מדהים. אלה אנשים שבאמת באים עם מחויבות למדינת ישראל.

אני אשמח שתפנה אליי אחרי כן עם הנתונים, ובשמחה רבה אני אתערב גם מול ג'וש ומי שצריך בסוכנות.

אני מודה על זה. חשוב לי לציין שעשרה מיליון השקלים שמשרד ההתיישבות ציינו הם חשובים ומשמעותיים. דני דיבר על 12 מיליון בסך הכול. צריך להגיד, יש פה שני מיליון שקלים, זה פער. זה פער מבחינתנו, כשגם ככה קשה לגייס תרומות כשהן הולכות לחירום, ומכינה קדם-צבאית, כתרומה, היא לא המוקד הראשון שאנשים יתרמו היום. יש לנו פגיעה בשוטף, ש-20% מהתקציב שלנו הוא תרומות, אז גם פה יש פער של שני מיליון, לפי מה שדני אמר. אני לא מכיר את הנתונים, אבל צריך להגיד, מתחלק ב-16 או 17 מכינות. אז אני לא יודע. נחכה למבחני התמיכה או למנגנון האחר.

ואני גם חייב לציין שאני מודאג ממה הלאה. היציבות, הוודאות. זאת אומרת, זה משהו שהוא עכשיו החירום של החירום, אבל לפי כל הצפי, כמו שאתם רואים, אנחנו במילואים, מדברים איתנו על ימים ארוכים של לחימה. זה אומר שעשרה מיליון שקלים הם לעכשיו, אבל מה קורה בפברואר, מה קורה באוגוסט, בשנת הלימודים הבאה, ואיך אנחנו מהיום מסתכלים על מענה שיינתן לנו לשנה הבאה. אז את זה אני חושב שחשוב לציין.

בהחלט. לימור, את רוצה להגיב על משהו?

לא, רק שאני חושבת שמשרד האוצר צריך לעשות איזשהו מתווה ומיפוי ברור שנותן איזשהו מענה וסיוע למכינות שנאלצו להתפנות, וגם אלה שבעצם מתמודדות עם כל האתגרים שהדבר הזה מביא. אז לדעתי זה הסיפור. הסיפור הוא שהם צריכים להביא איזשהו מתווה, ולא לקושש נתינת מענה נקודתי, אלא באמת משהו מאוד ברור, שלפי המתווה הזה יהיה אפשר.

אני לא צריכה להכביר במילים כדי לתאר את התרומה האדירה של מכינות קדם-צבאיות לטובת עם ישראל, בייחוד בעת הזו. אני חושבת שכל מילה מיותרת.

תודה רבה. קיבלתם תשובה אם הייתה פנייה לאוצר, או שלא הספקתם לבדוק?

לא, עוד אין לי תשובה.

טוב. הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון. הוועדה שמחה ש-36 ילדים הוחזרו משביים, אך לצערה שני ילדים, עשרים נשים ועוד גברים רבים עדיין בשבי, והמטרה הראשונה והעליונה שלנו היא להחזיר את כולם הביתה בשלום.

הוועדה מציינת את הוקרתה למכינות הקדם-צבאיות ולחניכים שלהן.

הוועדה דואגת להמשך קיומן של מכינות שפונו. כרגע אין להן תקציב ויש להן חשש להמשך קיומן.

משרד האוצר פרסם מתווה לעסקים. מתווה זה אינו כולל את המכינות הקדם-צבאיות. הוועדה קוראת למשרד האוצר להכין מתווה לכל המכינות הקדם-צבאיות, השנתיות והחצי-שנתיות, ולתקצבן בהתאם, כדי שיוכלו להמשיך ולפעול.

ההצעה שיש כיום לתקצב על-פי מבחני תמיכה שייקבעו בעתיד אינה מקובלת על הוועדה. הוועדה קוראת למשרדי הממשלה למצוא דרך כדי לשפות את המכינות הקדם-צבאיות בצורה כזאת או אחרת. אנחנו נמצאים אחרי 58 ימים מתחילת הלחימה, והנושא הוא דחוף וראשון במעלה.

הוועדה קוראת להכיר בשתי המכינות החדשות של תנועות הנוער. הכרה בהן תוכל לתת להן גם תקציב בהמשך.

הוועדה תגיש תלונה לנציב שירות המדינה על כך שפעמים רבות נציגי משרד האוצר לא מגיעים לישיבות.

אני קורא, ואפעל, גם לסוכנות היהודית, להחזיר ולהמשיך לתחזק את חניכי "מסע", ובשמחה אנחנו נפעל. צריך להבין שתוכנית "מסע", אני נחשפתי אליה עוד בתפקידי הקודם, כשניהלתי את מחלקת עולי צרפת בקרן וולפסון. אנחנו מדברים על מאות חניכים שמגיעים מצרפת, לפחות ממה שאני יודע, שנמצאים בכלל המסגרות, אם זה מכינות קדם-צבאיות, מדרשות ועוד. ולכן זה אחד מהפרויקטים החשובים של הסוכנות היהודית, קיומו חשוב, והמשך קיומו חשוב עוד יותר. ולכן אנחנו נפעל בכל האמצעים כדי שנוכל לראות את המכינות האלה מתקדמות, והפרויקט הזה, שילך ויפרח.

אחרי שאני אקבל את התשובות ממשרד החינוך, ממשרד ההתיישבות, האם אכן הייתה בכלל פנייה למשרד האוצר, ואני מבקש לקבל את התשובה הזאת בתוך שלושה ימים מהיום. אם אכן הייתה פנייה, אנחנו נתכנס שוב, לאחר עבודה מאחורי הקלעים עם האוצר, כדי לקבל את הצגת המתווה מהאוצר להמשך קיומן של המכינות.

תודה רבה, אני נועל את הדיון.


הישיבה ננעלה בשעה 11:10.