פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



2
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
28/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 38
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
ופרוטוקול מס' 19
מישיבת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
יום שלישי, ט"ו בכסלו התשפ"ד (28 בנובמבר 2023), שעה 10:00

התמודדות עם שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער מפונים מבתיהם ניצולי טבח 7 באוקטובר 2023

חברי הוועדה: אלי דלל – יו"ר הוועדה לזכויות הילד
בועז ביסמוט – יו"ר הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול
דבי ביטון

סימון דוידסון
צגה מלקו

קרן רוט איטח - מ"מ מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה, משרד החינוך

מלכה כץ - ממונה מניעת שימוש בסמים ואלכוהול, משרד החינוך

פאולה רושקה - מנהלת המחלקה לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

רוני ברקוביץ - מנהל אגף האכיפה, משרד הבריאות

אסף בג׳איו - ראש חוליית מניעה והסברה נוער מ״י, המשרד לביטחון לאומי

טלי יוגב - ראש אגף בכיר מניעה טיפול ושיקום רב״ק, המשרד לביטחון לאומי

איילת רצון - מנהלת תחום פ"א -מחלקות לש"ח ותכ' בקהילה, מינהל ש"ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

גלית גבע - מנהלת אגף בכיר - טיפול באוכלוסיית קצה בקהילה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ברהן מלדה - מפקח ארצי קהילתי לקליטת עלייה, משרד העלייה והקליטה

יחיאל מגנוס - יו"ר החברה, "מגנוס איתור חילוץ והצלה"

יואב מגנוס - מנהל המחלקה לסיוע נפשי, "מגנוס איתור חילוץ והצלה"

יפעת קרמר אורן - יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדים ונוע, משרד המשפטים

יפעת רווה - משרד המשפטים

איתי כהן - מנהל תחום מניעה בני נוער וצעירים, המרכז הישראלי להתמכרויות

גאיה שיף - נציגת מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתן אקשטיין - מנכ"ל "רטורנו" - מרכז לטיפול בהתמכרויות, קהילות טיפוליות

איילה שטגמן - נציגת ציבור בוועדת קידום מעמד הילד, מרכז השלטון המקומי

ניר תדמור - מנהל שותף של מרכז ״אימפולס״ ו״חוף מבטחים", פורום המרחבים הבטוחים

אילי לב - מנהלת המיזם, "להאיר את עומר"

דני לויט - סמנכ"ל על"ם - עמותה למען נוער במצבי סיכון

אפרת פילזר-ביזמן - יועמ"ש, המועצה לשלום הילד

דורין רוזנבלום - מנהלת קשרי ממשל "יוניסטרים"

יצחק רוס - מנהל חברה ונוער, מחוז דרום

אתי ועקנין - מנהלת "נוצץ", נוער וצעירים, רווחה אילת

טל סיבוני - מנהלת ביטחון קהילתי שדות נגב

סיגל אלון סידליק - פסיכולוגית ארצית, קופ"ח כללית

יעל מויאל - תלמידה, אשקלון

נדב דולינגר - תלמיד, אשקלון

צח בן יהודה

תמי ברנע – מנהלת הוועדה לזכויות הילד
בת שבע פנחסוב – מנהלת הוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים ובאלכוהול

רויטל יפרח



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

התמודדות עם שימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער מפונים מבתיהם ניצולי טבח 7 באוקטובר 2023

שלום רב לכל המשתתפים. התכנסנו כאן לישיבה משולבת עם חברי – זו לא פעם ראשונה, נכון אלי?

יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד אלי דלל: יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד אלי דלל: יו"ר הוועדה המיוחדת לזכויות הילד אלי דלל:

חברים לא פעם ראשונה.

בימים כאלה, כולנו חברים אני חושב, נכון דבי? - - לישיבה משותפת עם הוועדה המיוחדת לזכויות הילד כדי לדון באחד האתגרים הבוערים שעל סדר היום הלאומי, וגם זה נושא שצריך לדון בו, וזה נושא ההתמודדות עם העלייה הניכרת בשימוש בסמים ובאלכוהול בקרב בני נוער, שהמפונים מבתיהם, אותם אלה שחוו את טבח הנורא של ה-7 באוקטובר, ואני יכול להגיד כבר היום שכולכם תסכימו איתי שזה הדבר הנורא ביותר, לפחות מבחינתי, מאז קום המדינה. גם אותם אלה שפונו מהצפון נוכח האיום ונוכח המלחמה.

אנחנו רוצים כאן, בוועדה הזאת, יחד אתכם, יחד עם אלי, לשמוע מהצעירים על הסיבות, המודעות לסיכון והנזקים הכרוכים בשימוש בגיל הקריטי של התפתחות המוח, כולל הנטייה להתמכרויות, ההתמודדות וכן הצעות לפתרון, כפי שאתם רואים.

אני חייב לציין ולהגיד שזה לא מבוסס, ואני אומר את זה כאן לאנשי המקצוע שטרחו ובאו וזה חשוב – זה לא מבוסס כמובן על מחקרים כי זה קרה רק אתמול, ולכן נשמע כאן הרבה מאוד הערכות. היו גם פרסומים סביב זה, חלקם או רובם - - - אבל שוב, בוועדה שלנו, אנחנו נוטים הרבה פעמים לבסס את הדיון שלנו על מחקרים וזה לא המקרה הפעם. אנחנו נעסוק בסיבות, כמובן, לעלייה בשימוש בסמים ואלכוהול, חלק מהדברים נראים לנו ברורים מאליהם אבל אני חושב שזה יהיה תמיד מעניין לשמוע אתכם, את אנשי המקצוע ואת המשרדים השונים, מה עושים כדי לטפל בנושא.

אנחנו גם נשמע על ההדחקות, על הבריחות כתוצאה מהטראומה הקשה מאוד שחוו פיסית ונפשית אותם צעירים, חלקם הגדול, לצערנו, היו גם עדי ראייה לזוועות, המצוקות הנפשיות שמלוות אותם וילוו אותם גם לצערנו הרב. גם האובדן הקשה כמובן, של בני משפחה, של קרובים, של שכנים, של חברים. במדינה, באומה ובחברה שכולנו ערבים זה לזה, תחשבו כמה לנו זה קשה אז אחד שראה את זה – אי אפשר, הדעת לא קולטת אפילו. כמובן גם אותם אלה שהם בקשר והיכרות עם בני עמנו שהיו בשבי, חלקם שוחררו וחלקם עדיין שם, החלק הגדול, בשבי החמאס.

דבר נוסף כמובן, שמושך אותם לכיוון השימוש הזה בסמים, שמטריד אותנו מאוד, זה הניתוק מהשגרה. להזכירכם, דיברנו על זה גם בתקופת הקורונה, על אובדן של שגרה, אז פה תכפילו במאות אם לא באלפים את התחושות מכל האירועים. צעירים שמסתובבים לעיתים חסרי מעש, הרי הם נמצאים רחוק מהבית, נמצאים במקומות לא להם, וכמובן החשיפה המאוד קלה, הקלות הבלתי נסבלת לעיתים, של החשיפה לסמים ואלכוהול, כאשר המציאות מבחינתם יכולה להצטייר כדבר שאני לא יכול לשאת, הוא קשה מנשוא, ואז אני כמובן הולך למקום הזה שאנחנו לא רוצים שילכו – הבריחה למקום שאנחנו לא רוצים שהם יגיעו אליו.

נוכח העלייה בשימוש בסמים ואלכוהול והנטייה להתנהגויות סיכון בגיל הקריטי של התפתחות המוח והנזקים הכרוכים בשימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים כמו סמים ואלכוהול, תרופות הרגעה ומשככי כאבים, אנחנו נקווה שבדיון הזה, כפי שאמרתי, נקבל תמונת מצב מאנשי המקצוע, על-אף שכפי שאמרתי, וזה חשוב להזכיר שוב – אין נתונים מדעיים או מחקריים לתופעה עצמה. יש פה נקודות לדיון אבל אנחנו נדבר עליהן תוך כדי דיבור.

אלי, אם אתה רוצה להגיד דבר מה, בבקשה. אנחנו נפתח איתך, חברת הכנסת דבי ביטון.

תודה, חברי, חבר הכנסת בועז ביסמוט. אני חושב שמנית את כל הנקודות לדיון. האמת היא שאנחנו מקיימים את הוועדה המשותפת הזאת כי קודם כל חשוב לנו לייעל את עבודת הכנסת. דבר נוסף, אנחנו נצטרך להתמקד בעיקר בבני הנוער עד גיל 18 – זו בעצם תכלית הוועדה המשותפת. נוצר פה משהו שהוא נגזרת מהפינוי וכל מה שקרה במלחמה. הנגזרת הזאת היא לצערי, במקרה הזה של סמים ואלכוהול, היא נגזרת לא טובה בלשון המעטה, וגם נוצרה איזו שהיא פלטפורמה שאולי היא קלה מאוד לבני הנוער לקחת סמים או אלכוהול או כל דבר אחר שקצת מוציא אותם מהשגרה, שלעיתים הייתה גם שגרה טובה.

אני חייב לציין שבני הנוער בתקופת המלחמה – היו גם פעילויות טובות ומצוינות, שנבין את זה. זאת אומרת, בשבוע שעבר, למשל, קיימנו פה את הוועדה שבה ראינו פעילויות של ילדים ובני נוער שנרתמו בתקופת המלחמה לדברים שאנחנו, בכנסת, היינו גאים בהם. זה ממצב של התנדבויות בחקלאות ומצב שבו עשו סרטון יומיים אחרי המלחמה. אפילו משרד החוץ לא הספיקו לעשות את זה, וילד בן 13 עשה סרטון שקיבל למעלה ממיליון לייקים, ואנחנו ראינו גם פעילויות של בחור דרוזי מינוח-ג'ת, שהגיע למרכז כינוס של חיילים וסיפר חיילים – למעלה מ-200 חיילים, עשה להם שם תספורת. אז תבינו שיש לנו נוער טוב ואנחנו צריכים לכוון אותו למקומות טובים. חשוב לנו לשמוע מכם מה קיים כי באמת אין לנו מחקר וזה קצת בעייתי, אם יש סיפורים כאלה שנוכל לשמוע. וגם מה ניתן לעשות כדי למנוע את התופעה של סמים ואלכוהול גם בתקופה הזאת, שהיא תקופה קשה.

אז תודה רבה לך, חבר הכנסת בועז ביסמוט.

תודה לך.

אני מודה לך על זה שאנחנו מנהלים ביחד את הישיבה הזאת. כמו שאמרת, גם בעבר ניהלנו ביחד ישיבות ואני חושב שהן היו מאוד תכליתיות.

בבקשה, בוא תיקח לך כמה דקות אני, כמה דקות אתה, זה יהיה יותר קל.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

תודה, כבוד יושבי-הראש. אני מודה לכם על דיון מאוד-מאוד חשוב ומתבקש. תודה לכל הנוכחים כאן. אז כפי שנאמר, אין לנו נתונים ומחקרים אבל המציאות די מלמדת אותנו והחשיפה למה שקורה ממידע שמגיע אלינו, חושפת אותנו באמת להתנהגויות מדאיגות של בני נוער, שחלקכם, כפי שאמר כבוד יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד, דלל, שבאמת פגשנו נוער מדהים. אני חושבת שאני מחלקת אותם לשתי קבוצות: את אלה שפתאום יצאה להם הפטריוטיות והאידיאולוגיה ולמען ועוזרים ומסייעים, ולעומת זאת יש לנו חתך לא מבוטל של בני נוער, שככל הנראה החוסן שלהם – אנחנו צריכים לזכור שמדובר בהרבה בני נוער מאזורים שגם ככה ספגו 20 שנה מטחים וכבר יש שם רגישות מאוד-מאוד קשה נפשית, רגשית. ואז הגיעה הקורונה ושוב הניתוק החברתי, ניתוק ביטחוני, חוסר הביטחון ולקינוח, לדאבוני, מגיע הטבח הנוראי הזה שלא רק מרסק את בני הנוער אלא מרסק גם את ההורים, ואז רואים כבר את פריצת הגבולות. הורים לא רוצים להקשות עם ילדים כי הם יודעים שהם במצב רגיש, וזה לצערי הולך למקומות פחות טובים.

אני יכולה לספר לכם שביקרתי באחד המלונות, ודווקא בחניון פגש אותי בעל החניון ושוחחנו קצת. הוא אמר לי: תקשיבי, אתם חייבים לבדוק את התופעה הזאת של הנערים פה – ילד בן 12 מעשן, משחק "פוקר", וונדליזם בתוך החנייה. ואז הוא מתאר קבוצה, הפעם זה לא מהדרום, אבל אתה מבין שההתנהגויות שלהם זה סוג של מפלט. או שהם רוצים להוכיח איזה שהוא כוח, ואנחנו לא פסיכולוגים, אבל יכול להיות שבמעשים שלהם הם רוצים להגיד: אנחנו מתגברים בדרך לא דרך, או שהבריחה לחומרים האלה זה באמת לשקוע, לשכוח.

לכן, אני חושבת שנשמע מה קורה כאן, אבל בסוף, חבר הכנסת דלל, אמרתי לתמי שאני מציעה שאנחנו נצא לסיור פתע במלונות בשעות הערב, בלי שידעו שאנחנו באים אלא פשוט ללכת ולראות מה קורה, ואולי אפילו לשבת איתם ולשאול מה הם היו מציעים שיקל עליהם. אין ספק שצריך לרתום, התקופה היא תקופה קשה, היא תהיה קשה ואנחנו לא יודעים מה קורה. יש קיבוצים שבכלל לא יחזרו לבתי הספר שלהם, הם יסתובבו בערים מסוימות ולכן, אני חושבת שלאחר מכן צריך לקום איזה שהוא פורום, כולל בתי המלונות, איפה שנמצאים כל המפונים ולאן שהם יצטרכו לחזור, ובאמת לבדוק איזו הערכה טיפולית או שמעתי שיש פה כל מיני עמותות או ארגונים של יזמות – לקחת אותם למקום הטוב בכדי שלא נאבד אותם. תודה רבה.

תודה רבה לך. רצית משהו בנימה אישית, שלא קשור לדיון, אמרתי לי משהו אופטימי הבוקר, נשמח לשמוע.

אז אני לא יודעת כמה מכם יודעים, אז גם אני מהמפונים וגם אני מה-8 באוקטובר עוד לא חזרתי למקום הטבעי אבל הבוקר ראיתי שבבארי התחילו לחרוש את השדות - -

לזורע חיטה. לפי השיר...

בדיוק, "והחיטה צומחת שוב". וכמובן שבימים האחרונים אנחנו רואים את הילדים החטופים, התרגשתי מאוד שלשום שכל ילדי כפר עזה, כולם חזרו, ואני מצפה ומתפללת שכל החטופים יחזרו. ואמן ואמן שגם נקום, גם הנוער שלנו.

אמן ואמן. אגב, אמרת מקומך הטבעי – אז רק שתבינו, קואליציה ואופוזיציה בימים אלה זה אחד, מקומה הטבעי כאן, בכנסת, הכל טוב.

סימון דוידסון, בבקשה.

תודה רבה. הדיון הזה הוא חשוב אבל יש לי דז'ה-וו, ואני קורא לבניין הזה בחודשים האחרונים "בניין על פלסטר". כל פעם שאנחנו מרימים אבן אחת, אנחנו מוצאים כל-כך הרבה דברים שלא טופלו במשך כל-כך הרבה שנים, ואנחנו מדברים פה יעל נושא של סמים ואלכוהול. ואני אסביר לך, דבי, שהנושא הזה הוא אירוע שהיה ענק לפני המלחמה ולצערי, הוא יישאר גדול וגדול יותר אחרי המלחמה. הקורונה העלתה במספרים מאוד גדולים את השימוש בסמים ואלכוהול והימורים בקרב בני הנוער, ועשינו דיונים גם בוועדה הזו וגם בוועדת החינוך אבל לצערי הרב, שום דבר לא משתנה, ואני אגיד לכם משהו: שום דבר גם לא ישתנה. ואמרתי את זה מספר פעמים, שעד שהרשות למניעת סמים ואלכוהול לא תחזור כרשות חזקה, פעילה, עם תקציבים, עם מטרות, עם יעדים – שום דבר לא ישתנה במדינה הזאת. זה לא מספיק חשוב לממשלה הזאת, גם לממשלה הקודמת, זה לא משנה איזו ממשלה, זה לא עניין של קואליציה או אופוזיציה, זה פשוט לא מספיק חשוב.

מתי דברים מתחילים להיות חשובים? כשחס וחלילה פתאום יש איזה תקשורת או דברים חמורים קורים, ואנחנו רואים את זה בכל דבר, גם באלימות, ואלימות בספורט – פתאום כשקורה משהו, אז מתעוררים, וזו לא השיטה. השיטה צריכה להיות הרבה יותר לטווח ארוך – מה אנחנו רוצים להשיג? איפה אנחנו נהיה בעוד 10 שנים? אז נמשיך בדרך הזאת בעוד 10 שנים, נהיה במקום הרבה יותר גרוע, לא יותר טוב. הסמים הופכים ליותר קשים, הטקטיקה שלהם יותר חכמה, מתחילים עם מדבקות ועוד מדבקות ומדבקה כזו ומדבקה אחרת, והתופעות הרבה יותר חמורות. זה כבר לא רק הקנאביס, זה דברים הרבה יותר חמורים.

ואני אומר לכם, אלי, הבת שלי הייתה בפולין, במחנות, וילד שאף שם איזה "נייס גאי", איבד את ההכרה, התחיל לפרפר – אתה אפילו מכיר את המשפחה, אני לא אגיד את שמה, וכמעט הלך על חוסר ידע. לא ידעו מה לעשות איתו, המערכת בכלל לא הבינה מה קרה שם.

חברים, מדובר פה באירוע שהוא מגה-אירוע במדינת ישראל. הנושא הזה של התמכרויות מחמיר מיום ליום, משנה לשנה, ולא נעשה משהו דרמטי כדי לבלום את זה קודם כל. אני לא מדבר על לעצור את זה, לבלום את זה.

צריכים להחזיר את הרשות. הרשות צריכה להיות פעילה, חזקה, עם תקציבים. ואני אתן עוד שלוש דוגמאות שאפשר לעשות עכשיו, בתקופה הזאת, חברי יושבי הראש. קמה מינהלת "תקומה". למינהלת "תקומה" יש תכניות גם מה יקרה יום אחרי המלחמה, ודנים שם לא רק בנושא של בנייה, גם בנושא של חינוך וגם בנושא של ספורט. אני אבקש מכם לפנות למינהלת "תקומה", לבקש מהם שבנושא הזה של מניעת סמים ואלכוהול – שם יהיה פרק בתוך הנושא הזה. למה? כי שם זה יהיה בלי פוליטיקה, יש שם כסף, ויש שם אפשרות לטפל באמצעות אנשי מקצוע ובעזרת האנשים שנמצאים פה ספציפית במקום הזה.

לגבי הנושא של חוסר מעש – תבינו, כשילד חסר מעש, הוא מגיע למקומות האלה. אין פה חכמות. כשילד נמצא במסגרת, הוא לא מגיע למקומות האלה, אם זה מסגרת מוסיקאלית, אם זה תנועות נוער, אם זה אגודות ספורט – הוא לא מגיע. אותם ילדים שמגיעים למקומות החשוכים האלה ואנחנו מאבדים אותם, זה ילדים שלא יודעים מה הם עושים בכלל. הם מסתובבים ברחובות, ועכשיו זה בבתי מלון, אחד עם השני, לא יודעים מה לעשות, אין להם תכניות, אין להם יעדים, אין להם מטרות, ואנחנו מוצאים אותם יותר ויותר בנושא של סמים ואלכוהול והימורים. אתם לא יודעים כמה בהימורים זה חמור עכשיו.

ועכשיו, אנחנו יכולים לקרוא לפעילויות בתוך בתי המלון, באזורים של המפונים. אני, בעולמות שלי, עשיתי המון בנושא של הספורט, אם זה עם עמותות ועם זה עם המדינה, עם נגב-גליל, עם משרד הספורט, ויותר ויותר רואים פעילויות של ספורט בתוך המקומות האלה, ואנחנו רואים יותר ילדים משתתפים. זה צד אחד, ואני בטוח שיש פה גם רעיונות אחרים.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות – כשאנחנו מדברים על פעילות בנושא של חוסר מעש, הכוח הכי גדול זה למוניציפאלי. כשיש לך ראש עיר או סגן ראש עיר שזה "מיינדד" אצלו, שהוא רוצה וחשוב לו שתהיה בעיר שלו או במועצה שלו פעילות לאותם חסרי מעש – תהיה פעילות. ברגע שזה לא מעניין אותו והוא לא רוצה – לא תהיה פעילות כי זה לא רק עניין של כסף. יש המון עמותות שפועלות בנושא של חסרי מעש, המון עמותות, שמתוקצבות גם על-ידי המדינה, שמגיעות למקומות שראש העיר רוצה אותן, ואתן לכם דוגמה קטנה: עמותת "הגל שלי" חרטה על דיגלה את הנושא של טיפול באמצעות גלישה וים בנושא של נוער בסיכון. בקדנציה הקודמת עשינו פעילות עם משרד הרווחה, והיום השר מרגי הגדיל והכניס שם יותר כסף ועושים פעילות מדהימה של מצ'ינג עם העמותה הזאת, שפועלת עם אלפי או עשרות-אלפי בני נוער בסיכון באמצעות הכלי הזה של הים והגלישה.

יש המון רעיונות אבל בסוף צריך לתכלל אותם, ואין מי שיתכלל היום כי אין רשות, אז כל אחד זורק רעיונות, והיו פה המון רעיונות אבל חברים, אני מאוד-מאוד שלילי בנושא הזה – אם זה לא יקום ולא יקרה, לא נתקדם לשום מקום. סליחה, אבל זה המצב. תודה.

תודה לחבר הכנסת סימון דוידסון. מי שלא יודע, לפני היותו חבר כנסת, הוא היה יו"ר איגוד השחייה בישראל, הוא קידם את נושא השחייה בעיר נתניה בצורה בלתי רגילה והביא את העיר נתניה ובכלל את ענף השחייה בישראל להישגים בלתי רגילים.

וכל זה בלי שיש בריכה בעיר.

יש ים, יש ים, אבל המשפט הכי נכון שאמרת הוא שכשילד משועמם, הוא הולך לכיוונים אחרים, וזו בדיוק הנקודה שצריכים לחשוב עליה. תודה.

כשאמרת שאין בריכה, הזכרת לי אותו סופר דגול שכתב את "השיבה מהודו" בלי לבקר בהודו אבל לא משנה, זה סיפור אחר.

הזכרת, אגב, את מינהלת "תקומה", והם יהיו בזום יחד איתנו ונוכל לשמוע וגם תוכל לשאול את השאלות שאתה רוצה. כרגיל, בוועדה שלנו תמיד בני הנוער מככבים ואני אוהב לשמוע אותם. יש לנו פה שני תלמידי כיתה י"ב מאשקלון – יעל מויאל ונדב דולינגר, הם איתנו בזום אז בואו נשמע אותם.

שלום. אני יעל מאשקלון, כמו שאמרתם. באמת בתור מפונה, אני נמצאת עם המון בני נוער מכל הארץ, ואני רואה איך כמו שאמרתם, וזה בול מה שקורה פה – השעמום גורם לנוער לשתות ולעשן ואת כל הלחץ לקחת כתירוץ ואת כל המצב שנמצאים בו בשביל לעשן ולעשות הימורים וכדומה, מהשעמום והלחץ.

אני מרגישה שאין ליווי מספיק לנוער במצבים האלה. כן יש את התלמידים שבקשר עם ההורים והמורים והיועצות בבתי הספר אבל יש תלמידים שלא מספיק בקשר עם המבוגרים, ואז אין להם לאן ללכת ולאן לברוח ועם מי לדבר, ולא נותנים להם את הכלים איך להתמודד עם זה. אוקי, עישנתי – איך אני מצליח להפסיק? איך אני מצליח למתן את זה? אני שותה? איך אני שותה לא רק בשביל ליהנות או עם חברים. אין להם את הכלים איך להתמודד עם הדברים האלה. אני חושבת שלא שמים מספיק דגש עם הנוער על כל העניין סביב זה כי הרצאות יש בכל מקום ואפשר גם לראות הרצאות באינטרנט ומביאים לבתי הספר אבל אני חושבת שלא מגיעים בדיוק למה שהנוער צריך, בדיוק לראש שהנוער רוצה להיות בו כי לעשן הם יעשנו ולשתות הם ישתו, השאלה היא איך, כמה ואיך אפשר למתן את זה?

יעל, בוקר טוב. מה חסר לך? מה היית רוצה?

הייתי רוצה יותר ליווי בשבילם.

תני לנו דוגמה שהיית רוצה שיהיה לך וזה ימנע את השעמום, את כיעל.

אני, ספציפית, מתנדבת המון וזה באמת באמת עוזר. ההתנדבויות נמשכות גם לערב, גם להתנדב בערב. יש המון מקומות שאפשר להתנדב בהם או תנועות נוער, לתת לזה יותר מקום. לתת דגש על פעילויות – יש מקומות לצאת אליהם, לנוער אין איפה להיות גם בערים כי אנחנו נוער והכל מגיל 18 גם בערב. אז מה אנחנו עושים? אנחנו שותים בבית כי אין מה לעשות. אז בעיני צריך לפתוח יותר מקומות. אני נמצאת במושבים, ויש במושבים מין מועדונים כאלה שהם לנוער, מועדונים שהם יכולים לבוא ולהיפגש, להיות ביחד החבר'ה, יש מבוגר מתנועת נוער כל שהיא שאחראי עליהם ואז הם לא עם אלכוהול ועישון וכאלה.

המשפחה שלך פונתה לאיזה שהוא מקום?

כן, אנחנו נמצאים כרגע באזור חדרה, אנחנו מפונים עצמאית, ויש פה הרבה מה לעשות. אני רואה פה את הנוער, כל ערב הם נפגשים פה - -

את מכירה חבר או חברה שהתפנו לבית מלון ואת איתם בקשר, והם אמרו לך מה הם עושים או מה היו רוצים לעשות?

כן. חברים שלי התפנו גם לבית מלון, קבוצה גדולה, הם חברים מהעוטף. הם מספרים לי שבאילת הכל נסגר מוקדם, בשעה 22:00 ואז אין להם מה לעשות, אין להם לאן לצאת, אין להם איפה להסתובב. ברור שיש מלחמה עכשיו בחוץ אבל אין להם מה לעשות, ואז, כמו שאמרתם, במלונות הם שותים ומהשתייה הזאת הם עושים גם וונדליזם ואני שומעת דברים נוראיים שהם עושים בבית מלון, שזה מקום מכובד – הם עושים שם וונדליזם, זה מקום שמארח אותם. הם שותים ומהמרים ועושים מיליון ואחת שטויות כי משעמם להם, כי הכל נסגר ב-22:00 ואין מי שמלווה אותם כי הרוב מלווים את הילדים הקטנים ולא את הנוער.

צריך לזכור שההורים גם נמצאים בטראומה, הם נמצאים במצוקה. במצב רגיל, אנחנו מצפים שההורים יהיו העוגן ובהרבה מאוד מקרים ההורים גם צריכים עזרה.

נכון. תודה, יעל. נדב דולינגר איתנו? בבקשה.

הי, אני נדב מאשקלון. אני באמת חושב, כמו שיעל אמרה, שהמון מבני הנוער מגיעים למצב של ההתמכרות לעישון ולשתייה ממצבי לחץ ומחוסר אונים. אני חושב שהתקופה של המלחמה מביאה אותנו, גם את בני הנוער וגם את המבוגרים, למצבים של חוסר אונים וחוסר תפקוד וגם מצבי לחץ כי אתה לא יודע מה יקרה ואיפה יש מחבלים, ואתה לא יודע אם האנשים שבעוטף בסדר ומה יהיה עם החטופים והכל. כמו שבקורונה היו התמכרויות ובני נוער עישנו ושתו, אני חושב שכך גם פה.

אני באמת חושב שכמו שאנחנו דאגנו להעביר שיעורים להעלות את המודעות בנושא, להבין מהבסיס מה באמת הדברים האלה עושים ולמה אנחנו לא צריכים להגיע לשם – עברנו המון סדנאות, המון שיעורים. אני חושב שהעלאת מודעות ברצף שהוא גבוה יותר ובטיפה יותר אינטנסיביות יכולים להביא לתוצאה יותר טובה, לפחות בהבנה של בני הנוער. ברור לי שאי אפשר למנוע את זה לחלוטין אבל מספיק אנחנו מכניסים את זה מהשורש, מהגילאים היותר קטנים של חטיבת ביניים, כיתות ז', מכניסים את זה משם, מהגילאים הנמוכים, שיעור פעם בשבוע באופן קבוע, אני חושב שזה יגביר את המודעות, ואם נצליח למנוע לפחות מילד אחד, אני חושב שעשינו מאמץ גדול.

אני רוצה לשאול אותך שאלה, נדב: אמרת שעברתם הרבה סדנאות ושיעורים, זה עזר במשהו או שזה היה לסמן וי? אתה הרגשת שזה היה מועיל?

קודם כל, אנחנו, בני הנוער, העברנו את השיעורים ולא המורים.

הבנתי.

זה היה בגובה העיניים, לא דיברו איתם מלמעלה, דיברו אותם מהקו של הנוער, אנחנו דיברנו איתם. אנחנו אלה שהעברנו ודאגנו שזה יעבור בצורה הכי עניינית ונכונה. אז כן, אני חושב שזה היה לא בשביל לסמן וי, אני חושב שזה היה אפקטיבי. אני יכול להגיד שהמודעות אצלנו בעיר גברה, וכמובן שזה לא היה בשביל לסמן וי.

נדב, אתם עברתם איזו הכשרה או שאתם מביאים את האני שלכם לכלל בני הנוער שאתם פוגשים?

אנחנו בליווי צמוד של יועצת בית הספר ושל המחנכת אבל לרוב זה האני העצמי שלנו. אנחנו, מהקו שלנו, מביאים את עצמנו לנוער בשביל לנסות לשנות.

תודה.

עוד שאלה לנדב: מה דעתך לגבי קמפיין רשת ממוקד לבני נוער?

אני חושב שזה מבורך. אני באמת חושב שזה מבורך כי בסופו של יום, רוב הנוער, אין להם מה לעשות בחוץ כי כרגע אנחנו לא בשגרה, אז רוב הנוער נמצא ברשתות. אני חושב שאם הם יהיו ברשתות, ב"טיק טוק" וב"אינסטגרם", ב"פייסבוק" קצת פחות כי שם הנוער לא נמצא, אני חושב שקמפיין יכול לעניין אם עושים את זה בצורה מעניינת ומושכת.

מי אתה מצפה שיעשה קמפיין כזה?

בני נוער. אך ורק בני נוער בליווי של - -

זאת אומרת, שזה יהיה במימון ממשלתי וכך הלאה, אבל בני הנוער הם שיהיו חלק מהקמפיין. זה מה שאתה אומר.

שהם יהיו החלק המשמעותי. אין ספק שצריך את הליווי של המבוגר, של האנשים שאחראים על זה, כל המדריכים בנושאי ההתמכרויות.

תודה.

תודה. נשמע את משרד הבריאות וגם את משרד החינוך וגם את הרשות שלא קיימת בנושא של סמים.

אנחנו חייבים להתקדם כי יש לנו פחות משעתיים ויש פה משתתפים רבים. השאלה שהפנית, אלי, שהיא שאלה טובה, יש לנו פה את גאיה ממועצת התלמידים והנוער. שלום גאיה. אני חושב שגם היא תוכל להתייחס לשאלה שלך ובכלל, תובנות לגבי הדברים שנאמרו זה עתה על-ידי שני מחבריך מאשקלון – תגובה שלך.

בנוסף למה שאמרו, יעל דיברה במיוחד על השגרה. מבחינת שגרה – גם למפונים וגם לא מפונים, זה משהו מאוד בעייתי כי כשאין לך שגרה, כשאין לך פעילויות, כשאין לך את תנועות הנוער שלך, את המקום שלך, את החברה להסתובב ולהתנדב, וזה יוצר הרבה הרבה בעיות. כמו שאמר חבר הכנסת דוידסון, השימוש באלכוהול וסמים, משתמשים בו כבריחה מהמצב הקשה, גם אם זה מפונים וגם אם זה בני נוער בכל הארץ כי לצערנו הרב, כולם נפגעים מהמצב הנורא הזה.

אנחנו מקבלים, כמועצת הנוער הארצית, כגוף שמייצג את הנוער, הרבה הרבה פניות מנוער שרואה בנו כעוגן, שרואה בנו כגורם מסייע, אז רצתי להקריא כמה דברים שקיבלנו דרך הרשתות, דרך כל מיני - -

גאיה, בבקשה לא לציין שמות.

לא, כמובן, הכל אנונימי. רציתי גם לומר את זה. אני אקריא כמה דברים:

"שלום מועצת התלמידים בבית ספר שלי, בירושלים. אומר שספציפית לנו הנוכחות כאן מורידה בציונים, ואח שלי בצנחנים והמלחמה כן משפיעה עלי כי לא מתחשבים בזה ואומרים שבגלל שאנחנו בית ספר "חמ"ד" ורוב התלמידות פה דתיות-חרדיות, אז המלחמה לא משפיעה עלינו וזה לא הוגן". יש ילדים שגם אם זה לא משפיע עליהם ישירות, גם אם הם לא מפונים, זה משפיע עליהם ואין להם למי לפנות.

"אוף, יש לי התקף חרדה ואני בדרך לבית הספר ואני ממש פוחדת. לחזור הביתה? אני לא יודעת, כי לא הייתי שם שבוע כשהיו לנו לימודים פיסית אבל מצד שני, אני רועדת מפחד שתהיה אזעקה כי חברות שלי לא באות אז אני אהיה לבד ואני לא מסוגלת ללמוד. כיוון שאני יודעת שבכל רגע נתון יש משהו עם החטופים שעדיין נמצאים שם. סליחה אם אני חופרת, פשוט אף אחת מהחברות שלי לא ערות עכשיו והן לא באות ואין לי למי לכתוב".

אפשר לראות שאנחנו, גם מבחינת קמפיין שרשמתי את זה ואני אעביר את זה הלאה, רואים בנו ממש כגורם מסייע. אנחנו, יחד עם שפ"י, מנסים לתת מענה לנוער. מנסים באמת לתת מענה ולמצוא תשובות, וענינו לכל השאלות ואנחנו מקבלים עוד מלא מלא פניות שלצערנו, יש הרבה במה לטפל.

אני רוצה לשאול אותך שאלה: מאחר ואמרנו שאין מחקרים ואנחנו לא מבוססים בשום דבר פה, אבל את מהאינטראקציה, הרי זה בני נוער, זה הדור שלך, מתוקף תפקידך כמועצת התלמידים והנוער – מדובר במספרים גדולים?

כן. כמו שאמרו, המספרים תמיד היו ואי אפשר להתכחש לזה, זה תמיד היה, זה תמיד יהיה ולצערנו גם נוכח, אבל במיוחד בתקופה הזו שיש כל-כך הרבה עומס ויש כל-כך הרבה בלגן מסביב ואי ידיעה של מה הולך לקרות, זה ממש דוחף את הנוער למקום שהוא לא יודע למי לפנות ואין לו למי לפנות. הנוער, במיוחד בתקופה הזאת, לא מרגיש שיש לו מישהו שמתעניין בו. אין לו למי לפנות ואין לו אוזן קשבת.

בנוסף לזה, הנוער, גם בכללי וגם עכשיו, קשה לו לפנות לעזרה. נוער מגיע למצבים האלה כי הוא צריך עזרה ואין לו איך לקבל עזרה וגם כשהוא צריך, קשה לו לפנות. זה משהו שחייבים "להתפקס" עליו, חייבים להבין איך אנחנו מפה פונים לנוער, איך אנחנו מפה אומרים לנוער: יש לכם פה אוזן קשבת, יש לכם עם מי לדבר, במיוחד כדי שלא תצטרכו להתדרדר למצבים האלה.

ברור.

עוד משהו שרציתי לומר זה בנוגע לכל הוונדליזם – זה באמת עניין של "אין דבר כזה ילד רע, יש דבר כזה ילד שרע לו". לילדים רע. הילדים כרגע לא יודעים מה לעשות, וזה בדיוק הסימן שלנו לבוא ולהגיד ולתת את המקום של הנוער לדבר ולהגיד מה הוא חווה.

תודה רבה. יופי של משפט, אנחנו נאמץ אותו. תודה על המשפט היפה הזה ותודה על הדברים.

גאיה, תודה רבה. את מייצגת בכבוד את הנוער. באמת, יישר כוח, אמרת את הדברים בצורה נאותה. בואו ניקח את הדברים של גאיה ונפנה אותם למשרד הבריאות. גאיה אומרת: חברים, אין לנו לאן לפנות – גם החינוך וגם הבריאות, זה משותף, אבל אני פשוט הולך לפי הסדר פה, וגם הרווחה, בוודאי.

אני מהמחלקה להתמכרויות. אני מוכרחה לומר שבאמת, ברגע שהתחילו התופעות של המפונים, קיבלתי הודעות מדאיגות מבתי מלון שיש תופעה של שתיית אלכוהול מאוד גדולה בקרב הצעירים, במיוחד בערבים, וקיבלתי גם הודעות של כמה בחורים שהיו מכורים, שניסיתי אישית - -

את ההודעות את מקבלת ישירות או דרך הורים או דרך בתי מלון או איך?

לא. דרך אנשי צוות בבריאות, שהם בתוך בתי המלון, רופאה וכולי, הודיעה לי על כמה מקרים שהיא מאוד הייתה מודאגת מהם, שהם ממש במצב קשה. אנחנו ניסינו להתערב ישירות, דיברתי עם ההורים של אותם אנשים, הצעתי טיפול, הצעתי עזרה אבל הבנתי מזה שהנושא לא מספיק מדובר ולא מספיק מטופל.

אז קודם כל, התחלנו להעלות מודעות לנושא, שגם בקרב אנשי מקצוע אחרים, לא בתחום ההתמכרויות, לא כל-כך מודעים לזה. יותר חושבים על מצוקה נפשית אבל לא מקשרים את המצוקה הנפשית לשימוש בחומרים, וזה גם משהו שהתחלנו להעלות בתוך המשרד והעלינו גם בתוך האתר של "חרבות ברזל" פלאייר שמעלה את המודעות לנושא, כאשר במצבי מצוקה וטראומה, אחת מהדרכים זה לברוח לחומרים בשביל לשכוח, בשביל להרגיש יותר טוב, בשביל לישון יותר טוב בלילה.

סליחה, דוקטור, אמרת פלאייר אז זה הציק לי כי הילדים, לא בטוח שהם יודעים לקרוא פלאייר. הם לא מכירים את המילה "פלאייר". כן, זה היסטורי, מה לעשות? אני מכיר את המילה "פלאייר". זקנים כמוני יודעים מה זה פלאייר אבל הם נמצאים ברשתות החברתיות. האם לא חשבתם באמת לטפל בנושא דרך – תמי אומרת לי פה "טיק טוק".

נכון. חשבנו בהתחלה - -

הרשתות החברתיות, הם מבקשים את זה.

המשרד בימים האלה מעלה את זה ברשתות גם. בהתחלה, כשפניתי למשרד להעלות לרשתות, אמרו לי שזה נושא מאוד רגיש, לא כדאי להעלות אותו אבל - -

זה גם יותר זול.

- - אבל סוף סוף, בימים אלה, זה יעלה גם ברשתות וזה מאוד חשוב.

אנחנו גם חברנו עם הרשות לביטחון קהילתי וכתבנו יחד גם הסבר על הטראומה ועל המצוקה הנפשית ועל השימוש בחומרים וכיצד להיעזר ולהתחזק ולא לברוח לנושאים האלה.

יחד עם האגודה לבריאות הציבור ו"להאיר את עומר" פתחנו "קו חם" לעזרה, שעלה לרשתות לפני ארבעה ימים. בדקתי היום כמה פניות היו – היו המון פניות, גם של הורים וגם של בני נוער וצעירים שמבקשים עזרה, הכוונה, סיוע - -

איפה מפורסם מספר ה"קו החם"?

ברשתות וגם בטלוויזיה נראה לי.

גאיה, את מכירה את ה"קו החם"?

של משרד הבריאות?

זו האגודה לבריאות הציבור יחד איתנו ויחד עם "להאיר את עומר".

אני מכירה את ה"קו החם" של שפ"י ושל משרד החינוך.

אוקי. זה אחד מהדברים שעולים כאן, שאנחנו צריכים להעביר את המידע על ה"קו החם" גם אליכם, זה מאוד-מאוד חשוב.

- - -

ועוד דבר – יחד עם עמותת "רטורנו" – עמותת "רטורנו" הפעילה עכשיו תכנית מיוחדת במימון מלא כדי לסייע לאנשים במצוקה, גם אלה שהשתתפו במסיבת "נובה" וגם כאלה שהיו בדרום. ביקרנו במקום וראינו תופעות מאוד קשות ומאוד מדאיגות מבחינה נפשית וגם שימוש בחומרים.

את יודעת מי עזר לחבר'ה ניצלו ב"נובה"? זה לא המדינה. את יודעת למה לא? אני באמת מבקש, תצאו רגע מהקופסה שלכם. הדברים צריכים להיעשות אחרת. קודם כל, צריכים לראות מה יכול למנוע את הבעיה ודיברנו על חוסר מעש. אני רוצה לשאול שאלה: האם נעשה איזה שולחן עגול עם משרד החינוך, משרד הספורט - -

גם משרד התיירות צריך להיות כאן בגלל בתי המלון.

את יודעת, בסוף כל אחד מושך את העגלה לאן שהוא רוצה, ויש עמותות שמושכות לפה, והמדינה רוצה לפה. אין משהו שמתכלל את הדבר הזה וגם מבזבזים המון כסף סתם. בגלל זה אני אומר: האם מישהו פה, בחדר הזה, חשב פעם על מישהו שיתכלל את האירוע הזה? כל אחד עושה מה שהוא רוצה. משרד הבריאות עושה ככה, החינוך עושה ככה כאשר אנחנו מבינים שבסוף צריכים קודם כל שלילדים האלה יהיה פתרון של תעסוקה, של מישהו שיחבר אותם, יחבק אותם, ולא משנה באיזה תחום, ואין מי שעושה את זה.

אם יורשה לי, יש עכשיו את מינהלת "תקומה", ואנחנו בדיוק עובדים על תכניות - -

הדברים שהזכרת, דוקטור רושקה, לגבי מנכ"ל "רטורנו", אז גם הוא יהיה פה איתנו בזום וגם נוכל לשמוע בהרחבה.

יופי, מצוין.

דוקטור רוני ברקוביץ, בבקשה.

יש כבר איזה סם חדש? תופעה חדשה?

לצערי, אם אתה כבר שואל, המיכלים של הגז קצפות, יש מיכלים של שלושה ליטר, שלוקחים את זה ישירות מהמיכל עם בלונים גדולים - -

מה זה?

זה חומר שנקרא, כמו ששאל היושב-ראש - - -

אמרת מה? שלושה ליטר מה?

אמרתי שבוועדת הסמים אנחנו מדברים על החומרים, ושאל חבר הכנסת דוידסון אם יש משהו חדש בחומרים, אז אמרתי שהמיכלים של הגז קצפות שדיברנו, שאלה מיכלים שבני נוער שואפים את הגז הזה - -

מה זה גז קצפות?

הם שואפים את הגז הזה, אלי.

זה מיכלים שעושים חור ושואפים את הגז. זה גז צחוק במיכלים קטנים ופשוט הגודל של המיכלים... מיכלים קטנים הם בגודל שלושה ליטר, והייתה תפיסה בתל-אביב בשבוע שעבר של עשרות מיכלים שפשוט כל מיכל בגודל של לפחות שלושה ליטר, שזה משהו חדש שראינו. יש לנו גם אשפוזים מגז הקצפת בבית החולים "סורוקה".

זה גם בוודאי הרבה יותר זול מכל דבר אחר.

זה חוקי. מותר למכור את זה, זה לא בפקודת הסמים, ואנחנו בדיוק דיברנו ומנסים עם הפרקליטות כדי שיהיה סעיף עונשי ולצערי, בינתיים אין כל-כך הצלחה.

אתה בכל ועדה מגיע עם חידושים והמצאות - - -

לא בטוח שזהו. הנוער, שכמה שהוא מתוחכם, אנחנו צריכים לזכור שיש לנו נוער נורא בוגר יחסית, אז הם יצירתיים.

מה אתה מציע מבחינת אכיפה לדבר כזה?

אני מציע לגבי הגז קצפות, שכן יהיה סעיף עונשין, שיהיה אפשר להגיש כתב אישום פלילי. לצערי, עדיין זה לא הולך. זה דבר שידוע בכל העולם ולצערי, זה היום - - - כי זה נתפס כחוקי, ואנחנו רואים גם עלייה בשימוש וגם עלייה באשפוזים לצערי. אז אני כן מציע שיהיה סעיף פלילי, שמי שמוכר אותו לא כדי לעשות קצפות כמו שהשפים עושים כי אפשר להשתמש בו בצורה חוקית, שכן יהיו סעיפים פליליים. זה מה שאני מציע אבל בינתיים זה לא הולך.

מבחינת המלחמה, כמו שאמרנו, כרגע, באגף לאכיפה עושים דברים קצת אחרים. רוב הזמן אנחנו נמצאים במלונות ים המלח, נותנים עזרה וסיוע למפונים בכל מה שקשור למשרד הבריאות. ביום רביעי נפתח שם מרכז חוסן, ואני גם דיברתי עם האחראית שם על מרכז חוסן, וכן הצעתי לה לתת הרצאות על סמים וכל הנושא הזה, והיא קיבלה את ההצעה שלי. וגם לחברים אחרים שנמצאים שם, אני הצעתי שמשרד הבריאות יבוא בהתנדבות לתת הרצאות, קודם כל על הנושא, כי אנחנו שומעים בים המלח, איפה שאני ספציפית נמצא, שיש בעיה עם בני נוער בערבים בשימוש. אין שם לאן לצאת, אין שם שום דבר אז לכן מקימים את מרכז חוסן, וכרגע רוב הפעילות שלנו מתמקדת בים המלח.

השבוע הקמנו בים המלח, וזה חשוב שתדע, שהקמנו מתחם ספורט. יש שם מגרשים מוארים שיפעלו עד לשעה 1:00 בלילה, עם מתנדבים ונציגים של אגודות, שיפעילו את הילדים בטורנירים ומשחקים. נקרא לזה "מגרשים מוארים" ונקווה שזה גם יעזור.

תודה רבה. נמצא איתנו בזום איתן אקשטיין, שיתייחס לדברים שאמרת בעניין "רטורנו". בבקשה, זכות הדיבור שלך. מי שלא רואה – איתן אקשטיין, מנכ"ל "רטורנו", מיזם "חיבוק ברזל" לניצולי מסיבת "נובה" בדרום. הבמה שלך, בבקשה.

שלום וברכה לכולם. אני מברך על הוועדה ועל הדברים החשובים שאני שומע פה. אני רוצה לומר שאני מקבל כמעט את כל הדברים של חבר הכנסת דוידסון, חוץ מדבר אחד – כל הדברים כולל המסקנות, שהוא אמר שהוא מודאג לגבי מה שיקרה בעוד 10 שנים. אני מודאג למה שיקרה בעוד שנה ולא עוד 10 שנים. לדעתי, אנחנו באמת במצב חירומי לגבי הצעירים ובני הנוער.

ביום-יום "רטורנו" מתעסקת בתחום המניעה והטיפול בצעירים ובוגרים. מגיעים אלינו 30,000 תלמידים מדי שנה מכל בתי הספר, גם חיילים וקצינים, ובטיפול יש לנו 150 מטופלים בטיפול באשפוז מלא ועוד 120 מטופלים בטיפול אמבולטורי כך שאנחנו מכירים באמת התופעה הזאת של קשר בין שימוש בסמים או קשר בין מצוקה ובין כאב פנימי-רגשי לבין בריחה לעולם הסמים, כפי שאמרו הנציגים של הנערים. היום הצעירים נמצאים בעולם של מצוקה. אם סטטיסטית היו מדברים על כך שכ-10% מאלה שמשתמשים בסמים יפתחו תלות, יפתחו התמכרות, זה מה שידוע במאמרים המדעיים.

אנחנו יודעים שכשמדובר בתופעות כמו מלחמה והרבה יותר מצוקה בקרב בני נוער – אנחנו מדברים לא על 10% אלא הרבה יותר ואנחנו רואים את זה ביום-יום. מיד בתחילת המלחמה הבנו לאן הצונאמי הזה אחרי רעידת האדמה יגיע, אז פתחנו מרכז שעושה שני דברים – דרך אגב, לא מספיק לכתוב וגם לא לפרסם ברשתות החברתיות שאנחנו רוצים לעזור לצעירים, צריכים לעסוק הרבה מאוד ביישוג -ריצ'ינג-אאוט. הרבה מאוד הורים מתקשרים אלינו ואומרים שהצעירים שלהם נמצאים מתחת לשמיכה והם לא רוצים בכלל לשמוע. הם עסוקים בלברוח, ואף אחד לא יכול לשכנע אותם ללכת ולקבל עזרה. גם לקבל עזרה זה קשה, גם לצאת מהמיטה ולקבל עזרה זה קשה. הרבה פעמים אנחנו שולחים אנשים אליהם כדי למשוך אותם מהמיטה, כמובן בכל מיני דרכים.

אז אנחנו פתחנו מרכז שעוזר לכ-150 צעירים מכל הגילאים, בעיקר חבר'ה שחוו – דרך אגב, "נובה" הייתה מסיבה אחת, היו כמה מסיבות במקביל אבל אז הסתבר לנו שכמעט כל מי שהיה באזור המסיבות האלה, הגיע מתוך עולם של שימוש בסמים. נכון ששימוש של מסיבות, לא שימוש קבוע אבל חלק גדול מאלה שהשתמשו באופן אקראי במסיבות, הפכו את השימוש לשימוש קבוע מכיוון שמי שכבר נוגע בעולם הזה של ההתמכרות של הבריחה, יש לו סיבה למה להיות שם יותר, והוא ברח לשם הרבה יותר. ואז האתגר הרבה יותר גדול ולכן זימנו את דוקטור פאולה רושקה ונציגים של משרד הרווחה וגם משרד הבריאות, כדי לחשוב איתם ביחד מה אפשר לעשות. איך אפשר לגרום לאלה שזקוקים לעזרה לקבל עזרה, ומה עושים עם אלה שכבר צריכים עזרה הרבה יותר מעמיקה, להכניס אותם לטיפול? אז באמת אנחנו מדברים על זה.

ואני רוצה להתחבר לדברים שנאמרו פה, ובאמת לסיים ולהגיד שאין ספק, חייבים לעשות בדחיפות איזה שהוא שולחן עגול. צריכים להבין – משרד החינוך צריך להתעסק בתחום ההסברה, תחום החינוך, גם העצמה. אבל צריכים אנשי מקצוע, ויושבים פה קולגות שלי ממלכישוע, מכפר איזון וממקומות אחרים, שעובדים תחת רגולציה של משרד הבריאות ומשרד הרווחה, וצריכים לזכור את המילה "רגולציה", כי הרבה מאוד אנשים טובים פתחו כל מיני מרכזים נופש והעצמה עם הרבה מאוד מתנדבים שעוזרים בכל מיני טיפולים הוליסטים וגם אם יש שם מתנדבים שהם אנשי מקצוע, אז הם צריכים לדעת שאם הם לא תחת רגולציה זה מאוד-מאוד מסוכן. אנחנו מדברים על משהו שאם הוא לא עובד תחת רגולציה, הוא יכול להיות אפילו פיקוח נפש. גם ברצון לעזור, אם לא עושים את זה בצורה נכונה, זה יכול להיות מאוד מסוכן.

שולחן עגול, לדבר על רגולציה, להביא כמה שיותר מהר לתקצוב ומימון לכל מי שעוסק בתחום הזה, ולחלק את זה לשני תחומים: תחום המניעה, תחום ההסברה, ותחום היישוג והטיפול.

תודה רבה. נפנה למשרד החינוך – אתם שומעים את התלמידים ואת הנוער, האם יש לכם נתונים, ואם כן, מה אתם מתכוונים או מה עשיתם עד היום?

בוקר טוב. אני מודה לכם על הדיון המאוד חשוב הזה. אני מ"מ מנהלת אגף תכניות סיוע ומניעה, ונמצאת פה איתי מלכי כץ, שהיא ממונה על התחום של מניעת שימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק.

אני לא יודעת אם אתה יודע, חבר הכנסת דלל, אבל במשרד החינוך יש יחידה שהמשימה שלה היא עיסוק בנושא של שימוש לרעה בסמים, אלכוהול וטבק, שזה כולל עבודת מניעה בתחום הזה.

לא ידעתי, ואני שמח שיש דבר כזה. ואני אשמח עוד יותר כי כל הזמן מדברים פה על תכלול, אז אם אני רואה בעיני מישהו שיכול לרכז את זה, אז זה דווקא משרד החינוך כי הוא חשוף לתלמידים, חשוף למורים, חשוף גם להורים – אני גם לא רוצה לפטור את ההורים מהבעיה הזאת - -

למה?

כי אני חושב שגם להורים יש תפקיד מרכזי בכל המערכת, ואני כן חושב שאם יש דבר כזה כמו משרד החינוך, וטוב שציינת, הוא דווקא כן יכול לתכלל את כל הגורמים.

אז נאמר שבשגרה אנחנו עסוקים בהרבה מאוד עשייה בתחום הזה עם כוח אדם וגם בתוך בתי הספר, בעל תפקיד שהתפקיד שלו לשים את הנושא הזה על סדר היום. אנחנו כרגע נמצאים בתקופת חירום, ובמה שקרה לנו ב-7 באוקטובר, הדבר המרכזי הוא שנקטעו רציפויות של הילדים. אנחנו שומעים מהילדים שהיום והלילה השתבשו להם, שיגרת הלמידה נקטעה, בוודאי לילדי העוטף ולילדי המפונים גם בצפון וגם בדרום. אנחנו מבינים שגם ההורים עברו משהו מאוד-מאוד קשה והתפקיד של ההורה גם כאן עיקרי, והמקום שלהם כאי של יציבות כלפי הילדים שלהם קצת התערער. ובמקום הזה, התפקיד המרכזי של המערכת הוא קודם כל להחזיר את הרציפות התפקודית של הילדים ולנסות להקנות להם בחזרה איזו שהיא שגרת יום, שגרת למידה, כי זה הדבר בסופו של דבר שבונה חוסן, בונה כוחות ומאפשר התמודדות עם האירועים המאוד-מאוד קשים, גם של אלה שחוו בקו הראשון וגם של כלל הילדים. גם שמענו מגאיה שלא משנה אם אני גרה באשדוד למשל – הסיפור של האזעקות באמת מאוד מטריד ולא משנה אם אתה מירושלים או גר בתל-אביב – כולנו חווינו פה משהו ברמה הארצית, משהו מאוד מערער. אין ספק שהמשימה היא ברמה הארצית, גם להסתכל שנייה על הילדים עם הצרכים המאוד ייחודיים וגם על כלל הילדים.

אז עיקר העבודה שלנו כרגע, כמו שציינתי, זה באמת להחזיר את המערכת לתפקוד ולסייע לילדים לחזור לחוויה של - - - כשבשלב הנוסף זה גם המענים הטיפוליים והמענים הרגשיים, ולנסות ולאתר את הילדים שזקוקים למענים וליווי ומענה מכל מיני סוגים במעגלי הליווי השונים – גם מענים פסיכולוגיים, גם יותר תמיכה רגשית, גם תמיכה של המחנכת.

השלב הבא – עשינו המון סרטוני "טיק טוק", אפרופו איך להגיע לבני הנוער. יצרנו עם מועצת התלמידים והנוער הארצית סרטוני "טיק טוק" שמעבירים מסרים על איך אני יכול להתמודד בתקופה הזאת בצורה מיטבית. נעזרנו במשפיענים שהתנדבו וסייעו ונרתמו למהלך, ויצרנו הרבה מאוד סרטוני "טיק טוק", שפעם אחת עוזרים לבני הנוער להתמודד עם שכול שחוו, ופעם שנייה – איך הם יכולים - -

בדקתם משוב?

לא בדקנו משוב אבל זה נעשה יחד עם בני הנוער כך שיכולנו לדעת מה מדבר אל בני הנוער. זאת אומרת, יכולנו לקחת את המסרים שאנחנו רוצים להעביר ולתרגם אותם לשפה של הנוער. זאת אומרת, הילדים עזרו לנו לדייק מה עובד ומה לא עובד, ודרך משפיענים, שהן דמויות שמוכרות לבני הנוער, העברנו מסרים של איך בונים חוסן ואיך מתמודדים.

אנחנו מאמינים שככל שאנחנו מחזירים את הרציפות התפקודית ועוזרים לילדים לחזור לשגרה, כולל פעילויות בלתי-פורמליות, ונמצא פה בזום מפקח מינהל חברה ונוער, שידבר על הפעילויות הלא-פורמליות גם ברמה של התנדבות, גם ברמה של הכנסה של גופים נוספים שעוזרים לילדים למצוא חלופיות, אנחנו נצמצם התנהגויות סיכון.

בוא נודה, חבר הכנסת ביסמוט, אנחנו קיימנו הרבה מאוד דיונים ואנחנו מודעים לתופעה המדאיגה מאוד של שימוש בסמים ואלכוהול בקרב בני נוער – התופעה לא נולדה היום. אנחנו נמצאים משבר אחרי משבר. ניסינו לבלום את התוצאות של משבר הקורונה ובא לפתחנו הסיפור של המלחמה, שהיא באמת משהו שלא יכולנו להכין את עצמנו לדבר הנוראי שקרה כאן, ובני הנוער באמת מאוד חשופים. האתגר הוא באמת איך אנחנו כולנו מסייעים לבני הנוער למצוא את הכוחות ולעלות על דרך הישר, לעלות על המסלול שיביא אותם למצות את הכישורים שלהם. ובאמת, אנחנו התמודדנו בעבר עם שימוש בסמים, ובני הנוער מאשקלון הם חלק ממנהיגות נוער שאנחנו מטפחים כדי שביחד יעבירו מסרים עם הצוותים החינוכיים כי אנחנו מאמינים שמנהיגות נוער ששותפה לצוות החינוכי, יכולה להעביר מסרים בצורה הרבה יותר אותנטית ומתחברת ממה שאנחנו, המבוגרים יכולים להעביר.

אז אנחנו עושים כל מיני פעולות ונמשיך לעשות פעולות, כולל ניטור וזיהוי של ילדים. כולל הכשרה של אנשי מקצוע בתוך מרכזי "יחד", המרחבים החינוכיים שפתחנו לילדי המפונים כדי להגביר את המודעות ואת הידע לתופעות, ולראות איך אנחנו, כלל גורמי הטיפול גם במערכת החינוך וגם בתוך הקהילה, גורמי בריאות וגורמי רווחה, נותנים את המענים - -

תוך ידיעה כמובן שזה קורה עכשיו, שאין הרבה זמן.

בוודאי, בוודאי, אנחנו בתוך הגל הזה.

הפעילויות צריכות להיות עכשיו בדיוק למפונים. האם את יכולה לתת לי דוגמה כדי שנבין? בואי ניקח לדוגמה של שפיים – יש 500 מפונים בשפיים. מה נעשה איתם או עם מקרה אחר?

בשפיים עושים הרבה.

בשפיים אלה חברי הקיבוצים והם מטופלים בצורה מצוינת. מה שצריך לבדוק – אגב, גם בשדרות, גם עיריית שדרות - -

הן קורות עכשיו.

לא משנה, אני רוצה דוגמה כדי להבין...

- - יש מושבים, יש אשקלון שנכנסו, קרית שמונה במיוחד.

יש מרכזי "יחד". בכל מלון או ברוב המלונות יש מרכזים חינוכיים שבהם אנחנו מנסים להחזיר את שגרת הלמידה לילדים. ממש בתי ספר שהוקמו בתוך מלונות כדי לייצר מענים. חלק מהילדים נקלטים בתוך מערכת חינוכית באזור המלונות וחלקם ממש נמצאים בתוך מרחבים חינוכיים, ושם נעשית פעילות גם חינוכית, גם פעילות - - - ובהמשך ליום הלימודים גם נעשית פעילות התנדבותית או פעילות אחרת.

אני מציעה להעלות פה את איציק, שידע לתת יותר...

אנחנו באמת נעלה אותו כי יש הרבה דוברים, נרצה לשמוע את כולם. בבקשה איציק, בזום. יצחק רוס, מנהל חברה ונוער מחזור דרום, החינוך הבלתי פורמלי, כפי שקרן הציגה אותו קודם לכן. בבקשה.

שלום לכולם. אני מברך על הדיון הנורא חשוב ואני מצטרף לקרן. הדבר החשוב והמהותי שאנחנו מנסים לעשות זה שגרה. שר החינוך משקיע משאבים גדולים מאוד כדי לבנות בתי ספר באזור המפונה. פשוט לבנות בתי ספר כדי שילד יקום בבוקר, ילך לבית ספר, יחזור אחר-הצוהריים ואז יהיה לו חינוך בלתי פורמלי.

אני רוצה לציין שאנחנו, במינהל חברה ונוער, אנחנו לא גוף מטפל, אנחנו לא גוף שיודע לטפל, אנחנו גוף שיודע להפעיל, לעשות דברים בלתי פורמליים, שזאת פעילות שמונעת.

אני רוצה לספר לכם על שני מתחמי נוער גדולים שהקמנו בעיר אילת. עשינו שולחן עגול יחד עם משרד הרווחה, 360, קרן רש"י – אנחנו משתפים - - - והקמנו בעלות מאוד גדולה, של למעלה ממיליון וחצי שקלים, מתחם נוער בעיר אילת. הוא פתוח כל לילה, כל ערב, החל מהשעה 19:00 עד 24:00 בלילה, מביאים לשם מאות בני נוער, עברו שם כבר אלפים יחד עם "יוניסטרים", יש שם קטע דיגיטלי שמדבר לבני הנוער אבל כל המטרה היא לעשות "ריצ'ינג-אאוט" לתוך המלונות עם עובדי נוער, מורות חיילות, חיילי פרק משימה שמביאים לתוך המלונות, מנסים - - - לתוך האוהל, ושם יש עובדי טיפול, עובדי נוער, שמנסים לדברר, לעשות, ואני הייתי שם מספר פעמים. אני מזמין את כולם, זה דבר שצריך לראות ושווה לראות.

תנועות נוער מהיום הראשון – כמו שאמרו פה, בתנועה הקיבוצית הם מאוד חזקים אז אפשר היה לראות את הצופים ואת הנוער העובד והלומד מסתובב בתוך המלונות ועושה את הפעולות היומיומיות שם. אנחנו מנסים בכל כוחנו לפתוח מכינה באזור ים המלח שתקלוט את כל ילדי שדרות וננסה להביא כמה שיותר את ילדי שדרות למכינה שתיתן את הפעילות הבלתי פורמלית.

אנחנו עובדים בשיתוף הדוק עם חברת המתנ"סים. אנחנו עובדים עם "קרן טראמפ", עם "יזמות 2000", עם "יוניסטרים". דיברו פה על ספורט בים המלח – אנחנו מנסים לשלב כוחות והבאנו את מאיר אלפסי מחברת "כיוונים" לבאר-שבע כדי שנוכל להפעיל את האירוע הזה יחד עם מפקחת לספורט אצלנו. אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים לעשות כדי להעסיק את בני הנוער כי כולם אמרו שנוער משועמם זה לא בריא, לא לנוער ולא לאף אחד. יחד עם זאת, יש לנו נוער נהדר, אתם שומעים אותו פה, נוער מקסים, ואנחנו באמת מאמינים שנוער שמחנך נוער – זה הדבר הטוב ביותר.

שמעתי בפתח הדברים שהתקיימה ועדה על ההתנדבות – הנוער לא מפסיק להתנדב. הוא לא מפסיק להתנדב, לא מפסיק להלהיב אותנו במה שהוא עושה. קחו את החקלאות לדוגמה – אנחנו מדברים על אלפי בני נוער שתופסים מקום. כשאני הייתי צעיר גם אני התנדבתי, ואנחנו פותחים את ההלל על נוער למשימות לאומיות.

אהבתי את הנימה האופטימית בסוף כי עדיין זה הנוער העובד והלומד וזה תמיד "העובד" בעי"ן ולא באל"ף.

חבר הכנסת דוידסון, הזכרת קודם לכן את החשיבות של השלטון המקומי. עכשיו תהיה לנו הזדמנות בזום לשמוע את יוני ממו, ממרכז השלטון האזורי, מנהל מרכז קהילתי שדות נגב, נשמח לשמוע תובנות. יוני נמצא איתנו? אם לא, יש לנו את טל סיבוני שהוא גם ממרכז השלטון האזורי.

שלום לכולם. אני מנהלת ביטחון קהילתי בשדות נגב. כרגע נמצאת באילת עם המפונים, יש פה קצת רעש, אני בלובי במלון. אני יכולה לומר שהנוער שלנו כאן, באילת, בשיתוף פעולה עם המון עמותות ועם הרשות לביטחון קהילתי מאוד עטוף. יש להם כל היום מסגרות, הם משובצים לבתי הספר באילת. הקמנו מרכז למידה החל מ-14:30 ועד 19:30. בערב יש את עיר הנוער כאן. זאת אומרת, כל הזמן הלו"ז של בני הנוער מאוד מלא.

יש במלון המון מתנדבים, חיילים, מתנדבים של "לב אחד". כלומר, לו"ז הנוער ממש ממש עמוס.

טל, אנחנו שמחים לשמוע אבל השאלה אם יש ילדים או בני נוער שאת מכירה, שמשתמשים בסמים ובאלכוהול, ואם כן – מה עושים?

כאן לא נתקלנו בזה. יש לנו כאן את מרכז "חוסן". הדרך הכי טובה לדעתי להגיע לנוער – אנחנו פשוט סקרנו נער, נער, פגשנו נער, נער ושאלנו מה הצרכים, מה הם רוצים שיהיה? אם הם צריכים שיחות? לא נתקלתי במקרים חריגים של אלכוהול וסמים ושוב, עם בני הנוער שלנו לא נתקלתי במקרים חריגים של אלכוהול וסמים. אין להם רגע דל, הלו"ז שלהם עמוס מאוד.

יפה. אז המסקנה שלנו ממה שאת אומרת זה שלנוער אסור להיות משועמם, שיהיה עסוק כל הזמן. יופי.

בדיוק. יש קושי אחד והוא להביא אותם לכל הדברים האלה אבל כל הזמן יש את הטלפונים ואת הקשר האישי ואת המרדף אחרים ובסוף הם מגיעים. אם מגיעים חמישה, למחרת יגיעו עשרה וכולי.

טל, תודה רבה לך, מאוד שמחנו לשמוע אותך.

שלטון מקומי באילת – עופרה בוארון, מנהלת מחלקת נוער. נמצאת איתנו? אם לא, נמשיך לאתי ועקנין. בבקשה.

אני נמצאת פה. קודם כל, אני מרכזת את כל התחום של נוער וצעירים באגף הרווחה באילת. אני כן רציתי להתייחס למשהו קטן שאמרה יעל מאשקלון ואמר את זה איציק קודם – המקומות באילת לא נסגרים ב-22:00, ואני אשמח שתגידי לחברים שלך שיש את האוהל, שהוא פתוח עד 24:00 בלילה, וגם אחר-כך ממשיך יישוג עד שתיים ושלוש לפנות בוקר של עובדי נוער, לא מתנדבים, שנמצאים שם.

מה שידוע לנו לגבי שימוש בסמים, לפי מה שמגיע אלינו ואני אתייחס נקודתית – כרגע אני יודעת שבאמת זה מתחיל יותר להתעורר בתוך המלונות, לא מחוץ למלונות. למשל, גם הימורים. חדר שבו היו הימורים, כנראה שהייתה מריבה ואלימות, אז היה צריך להכניס לשם גם משטרה. זה קורה בתוך החדרים במלונות. אנחנו פחות חשופים לזה בחוץ. כשיוצאים החוצה, אפשר לראות חבורת נערים עם אלכוהול בחוף הים בלילות. יש פה נגישות יותר גבוהה להשיג את הסמים, בטח ובטח כשההורים מתקשים להיות עם יד על הדופק כי גם להם כבר קשה.

אני חייבת לציין את העובדה שנערים שכבר עישנו ושתו ממשיכים את זה פה. אנחנו כולנו יודעים, בטח מי שמתעסק בסמים, שקשה להביא נערים לתוך טיפול בסוגיה הזאת וגם, אתה לא יכול להביא בכוח נער לטיפול. אני חושבת שפה גם יש באמת קושי מאוד גדול לאורך השנים, אני בטוחה שלא רק אני, באילת, כמי שעסקה במשך 15 שנים עם נוער וצעירים בהתמכרויות, אז במשך השנים אנחנו רואים את הקושי כי אין שום חוק ואין שום דבר שאומר שנער שמעשן צריך לעשות כך וכך, הוא צריך לרצות. אותו דבר גם פה, אנחנו נתקלים, אנחנו יכולים להגיע לנערים האלה ומגיעים אליהם, נמצאים איתם בתוך בתי המלון, הם מגיעים לאוהל ומשתפים, הם לא מתביישים בזה. אני חושבת שהיום בני הנוער לא חוששים ומספרים. זה נמצא על השולחן גם בתוך מערכות החינוך, לפחות פה, באילת. היום הנער לא מפחד להגיד: "אני מעשן" כי הוא יודע שלא יהיו דברים קשים בעניין.

אז אנחנו פה נותנים את המענה הזה של האוהל, נותנים מענה של ספורט, שאני יודעת שגם המתנדבים, החמ"ל האזרחי, פתח פה, ברויאל ביץ', מתקני ספורט ותחרויות ופעילות ספורטיבית. בנוסף נפתח גם מרכז החוסן לעידוד ושותפות מול ה"אייס-מול", מרכז חוסן ענק, שגם נותן מענה טיפולי-פרטני, בטח ובטח למי שצריך סיוע סביב הסמים, וגם יש שם פעילויות חברתיות בהתאם לביקוש.

אני חושבת שהרכזים של הנוער, גם של שדרות, גם של האשכול, גם של אשקלון, נמצאים בקשר רציף איתי. יש לנו פה את "מית"ר תעסוקה", שזה הבית של סוזן. זה עבודה לבני הנוער שמקבלים עליה כס, והשתלבו שם מעל 30 נערים ונערות שיש להם תעסוקה.

בנוסף, בדיוק הבוקר דיברתי עם רכזת של אשכול, שמחפשת לנערים שלה סדנאות כי זו עשייה שמוציאה אותם החוצה, זה מה שמוציא אותם מחוץ לחדרים ומחוץ לשעמום, שיש להם משהו.

אז אלה הדברים, וככה מתמודדים עם זה פה, וכולי תקווה שיהיו לנו בשורות טובות.

תודה רבה על הדברים. זה גם מתחבר לדברים ששמענו קודם לכן, ולמעשה זה התפקיד שלנו, למלא את היום ולא להשאיר את הזמן ואת החלל הזה.

נמצא איתנו מיודעינו חיליק מגנוס, תמיד עם תובנות מעניינות, ואני מניח שיהיה לך הרבה מה להגיד בנושא הזה.

שלום לך. ראשית, אני רוצה להתייחס לדברים של חבר הכנסת דוידסון, שקרא פה ולא בפעם הראשונה להקים מיד את הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול כצורך מעשי, ואני חושב שזה צורך שהוועדה הזאת צריכה להמריץ אותו ולהביא אותו למימוש מיידי ולא לחכות למחר אלא עוד היום לפעול בעניין הזה. יש פה משאבים, יכולות, ידע, ניסיון שצריך לרכז אותם ולכוון אותם לראש חנית אחד, ולרכז את כל היכולות וההוצאות הכלכליות הרבות שפזורות אצל כולם פה. שמענו עכשיו דוגמה רחבה מאוד לעניין הזה.

אני קוטע אותך – אחת המסקנות היום, וזה לא פעם ראשונה שחבר הכנסת דוידסון מעלה את סוגיית - -

חבר הכנסת דוידסון, אני גם דורש להקים את הרשות אבל צריך גם לפעול.

היא אגב קמה אבל - - -

הרשות קיימת במשרד לביטחון לאומי, אנחנו מודעים לזה אבל זו לא אותה רשות, אנחנו יודעים את זה.

ביטחון לאומי דורש שהרשות הזאת תקום מיד.

אנחנו מפה נצא בקריאה להקים את הרשות הזאת.

נמלא תוכן.

סגרו את הרשות, כאילו שאין בעיית סמים יותר במדינת ישראל.

אני רוצה לומר מילה על סמים: סמים, רבותי, זו תרבות, קולטורה. זה לא שפיט. זה שולט בכל תחומי החיים שלנו, ואדם צורך סמים משחר היווצרו ויצרוך סמים עד אחרית ימיו. אין אדם שלא צורך סמים. אנחנו צריכים להגדיר מה זה סמים.

עכשיו, כשמטפלים בנושא כמו התעוררות חדשה בגלל שבני הנוער שיושבים במחוזות של המפונים הגבירו את השימוש בסמים, אנחנו צריכים ללכת צעד אחד למעטפת יותר גדולה ולטפל בקהילייה, ולא רק בבני הנוער כי כאשר ההורים – ותזכרו, ההורים היום הם בני 40, 50, הם כולם מעשנים, הם כולם משתמשים בסמים, הם כולם מעורערים מבחינה נפשית עם עליות וירידות במצבי רוח והם מחפשים רגע של רוגע, וכדי לזכות ברגע של רוגע הם משתמשים בכל מיני מדבקות וחומרים, הם שואפים ונושפים, שותים ומלקקים ומעשנים. את העסק הזה לא נוכל להפריד מהקהילה כולה. אנחנו צריכים להביא את הנושא של הסמים לשיח ציבורי רחב וגידור. אתה לא יכול לעשן במסעדה כי במסעדה יזרקו אותך השכנים. זה גידור, כשהציבור מתחיל לאכוף חוקים כלליים ונהלים – אנחנו קוראים לזה "גידור". אין גידור בסמים. זה פועל יוצא של הלוביסטים המוצלחים שישנם, שאין גידור.

כשאתה מדבר על גידור – זאת אומרת שאסור להשתמש בסמים בכל מקום?

אני לא נכנס כרגע לפרטים.

אני שואל, כי כמו שאמרת שאין עישון במסעדה אז גם אין עישון סמים במסעדה אני מניח.

במסעדה אתה לא יכול גם לעשן סיגריות. זה הגידור הציבורי שהוכרז - -

אני רוצה לקבל ממך יותר ראייה לעומק.

אתן לך דוגמה מה זה גידור: האם מותר לך לעשן קנאביס לפני שאתה נוהג? האם אישה בהיריון יכולה לעשן קנאביס? האם המורה, בזמן שהוא משגיח על הילדים בגן, לעשן קנאביס? זה גידור. זאת אומרת, צריך לקבוע לזה כללים ציבוריים של איך מתייחסים לתופעה, בהנחה שהתופעה הזאת קיימת, איך אנחנו ממזערים את התקלות ומעלים את המודעות.

זאת אומרת שחייבים לתקן חוקים, אם כך.

זה לא חוקים, זה תקנות. זה לא חוק שאסור לעשן, זה חוק עזר עירוני. זה לא בדיוק חוקים והכנסת לא נדרשת לזה אבל כן, בעשייה ציבורית, צריך לקבוע כללים, נוהגים, חוקים מקומיים, חוקים אזוריים – בהחלט כן. עשיתי מעשה יחד עם עומר והרשות למלחמה בסמים – הקמתי את הבית החם בהודו. אתה יודע מה קרה? אחרי 11 שנים שהיו בין 9 ל-12 מקרים קשים כל עונה? ירדנו ב-16 שנה האחרונות למקרה אחד בעונה. יש שם תרגיל במודעות. מודעות זה הדבר האפקטיבי היחיד לפעולה בתחום הסמים – מודעות. כאשר המודעות גבוהה, הסיכון נמוך. וכדי לעשות מודעות, התבקשתי פה על-ידי בת שבע לעשות תכנית, ויואב, שיושב פה לידי, עשה את התכנית. יש פה תכנית שהיא ראויה שיקראו בה, יעיינו בה, יוסיפו עליה, יגרעו ממנה, יעירו עליה הערות אבל היא בסיס של 30 שנות ניסיון במלחמה בתחום המודעות. מודעות זה הדבר האפקטיבי ביותר. זה הדבר היחיד שבמחקר של האו"ם ב-50 שנות מלחמה בסמים הוכיח שיש פעולה ותגובה נמדדת. כל היתר זה חינוך, אזהרה, הארה והפחדה – במקרה הטוב זה עושה אפס, במקרה הגרוע זה משווק סמים.

עוד מילה אחת – הנושא הזה שאתה אומר על מילוי הזמן והספורט – אני מאמין בזה באמונה מלאה, יש לי הוכחות לקיום האפקטיביות של העניין הזה. זה לא משהו ריק מתוכן, ואנשים מסתכלים על זה כאילו שזו סיסמה. זו לא סיסמה, זו עשייה אמתית אבל אנחנו צריכים את ההורים. ובני הנוער, כדי לטפל בהם, רבותי, צריך לתת להם אחריות וצריך לתת אתגר. יש לבני נוער אחריות ואתגר – הם בסיכון נמוך.

חיליק, אני נאלץ להפסיק אותך כי גם השגת תכנית וזה מאוד חשוב, ואני מודה לך על כך. אנחנו ניקח את התכנית הזאת, נעיין בה יותר לעומק ונראה איך ניתן ליישם דברים ממנה בעזרת הכוחות של הכנסת וגם הכוחות של השלטון המקומי. אני חושב שזה דבר ראוי ואני מודה לך על כך. תודה רבה.

חבר הכנסת דלל, בבקשה תקימו את הרשות למלחמה בסמים.

אמרתי שאחת המסקנות של הוועדה הזאת היום תהיה קריאה כזאת.

אני רוצה לפנות למשרד לביטחון לאומי, רפ"ק אסף בג'איו, בבקשה.

שלום לכולם. אני ראש חוליית מניעה והסברה במדור נוער שבחטיבת החקירות. מתחילת האירוע, חטיבת החקירות ונציגים נוספים מהמחוזות השונים פועלים במרכזי ריכוז חללים ב"שורה" ובמכון לרפואה משפטית באבו כביר. מהר מאוד זיהינו את הבעיה העיקרית, שזה כל מה שנוגע לבני הנוער המפונים והמתפנים, ולא רק. אנחנו נמצאים בקשר עם נציגת משטרת ישראל בחמ"ל מפונים, שתחתיה פועלים קציני משטרה בדימוס, שהם קציני קישור לכל בית מלון בכל מחוז קיים. אנחנו ממפים את בתי המלון שיש שם צורך והיתכנות לקיים הרצאות והדרכות ופעילויות באמצעות קציני המניעה והסברה עם החוליה שאצלי, ובאמצעות רכזי המניעה בתחנות השונות במשטרה. התחלנו כבר בהדרכה ראשונה במלון "רויאל פלאז'ה" בטבריה, ומחר תתבצע הרצאה במלון "ציפורי" בכנרת - -

זה הרצאה למי?

זו הרצאה לבני נוער ולהורים שרוצים להצטרף, ובדיוק אני מתחבר למה שנאמר פה, אבל ההרצאה בגדול מופנית לבני נוער וגם להורים שרוצים להצטרף.

מי שעושה את ההרצאה זה שוטר במדים?

לא, לא במדים. זה שוטר, זה קצין מניעה בחוליה שלי. אמרתי שאני מחוליית מניעה והסברה. זה איש מקצוע מאצלינו שיודע לדבר לבני נוער. ההרצאות הן בנושא סמים, אלכוהול, מוגנות מינית וכן גם עבירות רכוש. אנחנו כן יודעים מה לומר לבני נוער. בסיום אני גם אסביר מה אנחנו עושים עם זה בשגרה ואז תראה איך זה מתחבר. בשבוע הבא אנחנו עושים הרצאה גדולה במלון "ליאונרדו קלאב" בטבריה. בימים הקרובים יתקיימו הרצאות במלונות בירושלים, בהתאם למיפוי שקצין הקישור מבצע עבורנו, באותם מקומות שיש צורך והיתכנות. יש את ההרצאה ב"ווינגיט", אנחנו נקיים הרצאה לאותם מפונים שהגיעו לערד ובזיכרון יעקב. בכל מקום שנידרש, אנחנו נהיה שם באמצעות קציני המניעה שלי. במקומות שאנחנו נצליח, נצרף גם רכז מניעה מהתחנות - -

מגיעים? יש השתתפות?

כן. בהרצאה הראשונה לדוגמה, הגיעו כ-20 בני נוער ועוד מספר הורים. ההרצאות זה לא לקהל הרחב של 500 איש, זה הרצאות שאנחנו מדברים בבירור, ממוקד לבני הנוער וכן, גם יש איזה מקום שרוצה שנקיים שיחות לשני בני נוער שכנראה קצת ב"הארד קור" אבל...

זה מבורך מאוד הרצאות. אני מכיר את זה טוב, את הסיפור הזה, מהבית. אני אספר לך, ואני לא מתבייש בזה: אבא שלי היה רופא מאוד בכיר, מנהל בית חולים, והוא היה אלכוהוליסט. ואחרי שהוא יצא מזה, אחרי הרבה מאוד שנים מאוד קשות, אני יודע מה זה. אבא שלי הסתובב במשך שנים בבתי ספר במדינת ישראל, כשליחות, ודיבר אל הנוער בכובע של "אני הייתי שם". אני, רופא בכיר שהיה לו הכל – הגעתי לשם. יש הבדל גדול כשמגיע אדם שעבר את זה, כי אנשים חושבים שכל אלכוהוליסט הוא איזה הומלס וזה לא נכון. אנשים חולים. וכשמגיע אדם שעבר את זה ומסתכל לילדים האלה בעיניים ואומר: אם אני עברתי את זה ואני יצאתי מזה, אני רוצה שלא תגיעו לשם, זה אחרת מאשר בן אדם שקורא נקודות מהכתב.

אני אתייחס לזה.

אסף, זו נקודה מאוד חשובה. אתה מייצג פה את משטרת ישראל, כי לא ראיתי שיש פה עוד מישהו מהמשטרה. תראו, הילדים או כל מי שמשתמש, בסופו של דבר הוא קונה את זה מאיזה שהוא מקום, הוא רוכש את זה באיזה שהוא מקום. תפקיד המשטרה זה לעצור את אותו קו אספקה שהוא כנראה מאוד מאוד רגיש, ולכן אני חושב שאתם צריכים לבדוק מה נעשה ומה לעשות יותר כי אם זו תופעה כל-כך רחבה, שכל אחד יכול לקבל את הסם או את האלכוהול בכל מקום שהוא, אז כנראה שאנחנו לא אוכפים מספיק את התופעה, לא מצד הנוער והמשתמש וגם לא מהצד של אותו ספק.

בתכנית שהגשתי יש רעיון לייצר "גדולי תורה". לקחת את בני הנוער, להכשיר אותם ושהם יעבירו את החומר בקרב בני הנוער ולעקוב אחרי זה.

זה רעיון מצוין.

יש תכנית קיימת.

באשר למשטרה – הם עושים את העבודה. אני הייתי מצפה מהוועדה שהיא תמנע את הפרסום החופשי של הקנאביס, כמו שמונעים פרסום של אלכוהול וסיגריות.

אנחנו נעקוב אחרי התכנית. תודה.

רק חשוב לי לציין שקיימת במערכת החינוך כבר 30 שנה תכנית שקוראים לה "עמיתים ומשפיעים", שבדיוק מבוססת על העיקרון של הכשרת בני נוער. יעל ונדב מאשקלון שעלו כאן הם בדיוק נציגים של התכנית הזאת.

קרן, אם הכל היה טוב והכל היה ורוד, לא היינו באים לפה. אתם כל הזמן אומרים שיש תכנית, אז...

לא, לגבי הרעיון שהוא ציין – אמרתי - - - אבל עדיין המצב לא טוב.

אני רוצה שמהדיון הזה נבין שלא הכל טוב וצריך לעשות דברים אחרת.

עוד לפני הדיון אני מסכימה איתך.

אנחנו עם חולה בנושא הזה.

אני חושב שסימון אומר פה דברים נכונים, וחשוב מאוד שאנחנו נפיק את הלקחים ממה שקורה.

בבקשה, אסף, בקצרה.

משטרת ישראל פועלת באמצעות מחלקי הנוער השונים, הן בהרצאות בבתי ספר לאורך השנה – עד לתחילת השנה הועברו בסביבות ה-5,500 הרצאות לבתי הספר, הן באמצעות פרויקטים ארוכי טווח לנוער בסיכון ולנוער קצה וכן, בהרצאות שלנו ובהדרכות ופעילויות שלנו אנחנו משלבים מכורים לשעבר לסמים ולאלכוהול, לאנשים שיודעים לספר את הסיפור. אנחנו משלבים את זה. יכול להיות שגם לעניין פה, אנחנו נמצא את המקום לשלב את זה אבל בשלב הראשון הייתי רוצה שהשוטרים שלי הם אלה שיופיעו לראשונה - -

זה התפקיד של המשטרה?

כן. אין במדור נוער חוליית מניעה והסברה - -

זה רק מראה לי כמה הנושא של תכלול הכי חשוב פה. זה עושה ככה, ההוא עושה ככה, זה עושה ככה – מה בסוף עושים?

סימון, שאלת אם זה תפקיד המשטרה. אני חושב שהמשטרה, יש לה תפקיד חשוב במניעה, לא רק באכיפה, למרות ששאלתי על האכיפה. אני לוקח את זה גם ממקום אחר – יש את הנושא של הבטיחות בדרכים. אני רוצה לומר לך שהמשטרה נותנת הסברים ומשתתפת יחד עם הרשות המקומית ובתי הספר ומשרד החינוך – אני חייב לומר לך שזה דברים מאוד חשובים כשרואים גם את המשטרה במאמץ הזה.

הייתה לי שאלה בנושא אכיפה – אם יש תשובה, אני אשמח לשמוע.

כן, יש פעולות אכיפה אבל בני נוער יכולים לרכוש אלכוהול בפיצוציה סמוכה באמצעות אח של אחד מבני הנוער שהוא בגיר, ולאחר מכן הוא מעביר את זה לבני הנוער.

וסמים?

אלי, אתה לא מקבל כל הזמן הודעות בנייד אם אתה רוצה לרכוש? כולם מקבלים את זה. היום בטלגרם, לא בטלגרם, כולם מקבלים, בוא תקנה ככה, בוא תקנה ככה, ירוק, לבן, צהוב... יותר קל מאשר לקנות חלב היום.

טלי יוגב, בבקשה.

בוקר טוב.

רגע, סליחה טלי, לגבי מה שאמרתי עכשיו, המשטרה לא יכולה לעשות בנושא הזה כלום לגבי המכירה במסרונים?

אז לפני כחצי שנה, ויכול להיות שאני טועה בזמן, יחידת סייבר להב 433 פעלה כנגד אותם אנשים שמפיצים את ההודעות, את המסרונים האלה בדברת קניית סמים. נעצרו אנשים. אני לא יודע לומר כרגע באיזה שלב זה אבל פועלים בנושא הזה.

תודה. טלי, בבקשה.

שלום. אני מנהלת את אגף מניעה, טיפול ושיקום ברשות הלאומית לביטחון קהילתי שהחליפה ואיגדה בתוכה גם את הרשות למלחמה בסמים. בעצם הרחבנו את היריעה כי מעבר לנושא של סמים ואלכוהול, אנחנו מתעסקים היום גם במניעה של אלימות, בעיקר במיקוד של ילדים ובני נוער. אז זה באשר למה שנאמר פה על הרשות.

שמעתם גם כשדיברה המנהלת היישובית שלנו מהדרום ותיארה את מה שקורה באילת. אנחנו פועלים בכל הרשויות המקומיות בארץ, ולמשל בתחום של המוגנות של ילדים ובני נוער – אנחנו מפעילים למעלה מ-1,400 עובדים, שבערך מחציתם עובדים בתוך מסגרות החינוך כמדריכי מוגנות, וחלקם נמצאים במרחבים ציבוריים. המשימה המרכזית שלהם זה הנושא של צמצום מצבי סיכון וסכנה, כשאת הכלים אנחנו נותנים להם בתוך מערכת החינוך. אנחנו עובדים בצמידות למערכת החינוך ולשפ"י, ובשעות אחר הצוהריים, בערבים ובלילות, עם כל המסגרות שפועלות ביישובים וברשויות המקומיות.

אני כן רוצה להתייחס ספציפית למצב היום: במצב היום אנחנו מתעסקים עם שתי אוכלוסיות מרכזיות – עם האוכלוסיות של בני הנוער שלא חוו את מה שחוו תושבי הדרום ו/או פונו כמו תושבי הצפון וגם הם עברו תהפוכות מאוד גדולות, ותיאורים לזה שמענו פה היום. אז גם לאינטראקציה איתם, ממש בשבוע השני, העברנו הכשרות בזק של כל העובדים שלנו שחזרו לשטח אחרי השבוע, שבועיים הראשונים שכולם גויסו למשימות חירום, ונתנו להם את הכלים איך להתמודד בשינויים שחלו היום בשטח בדפוסי צריכה, בדפוסי התנהלות, בילדים שלא מגיעים למסגרות, ילדים שלא יוצאים מהמיטות שלהם. זה שלב אחד.

שלב שני, וזאת האוכלוסייה היותר מורכבת, שכולנו, כמדינת ישראל, נצטרך לתת עליה את הדעת ואת הפתרון, וזו האוכלוסייה שנמצאת במתחמי הקליטה, כשגם שם המיקוד שלנו הוא מיקוד של מוגנות. אני רוצה להגיד שכאילו אני שמה את זה בסוגריים אבל זה לא סוגריים כי זה מהלך משמעותי, שבעקבות דיונים של צוות מנכ"לים של משרדי הממשלה, הוחלט להקים צוות יישומי, מעשי מאוד לנושא של מוגנות במתחמי הקליטה. מוביל את הצוות משרד ראש הממשלה, משרד המשפטים והמשרד שלנו.

מה הכלים שיש לכם?

הכלים לעבוד בשטח? תכלס, העובדים שנמצאים בשטח, זה הכלי הכי מרכזי שיש לנו. האנשים שנמצאים בשטח, שצריכים להפוך להיות מבוגרים משמעותיים – זה הכלי המרכזי. מעבר לזה, המיקוד הוא בעבודה עם הקהילות ולייצר את המענים של הקהילות עבור עצמן, אם דרך הנושא של סיירות הורים, של צוותי מוגנות שאנחנו מקימים בתוך המתחמים עצמם, ואם באמת דרך שיתופי פעולה בין כל הגופים הממשלתיים להכשרות משותפות, לנושאים משותפים שצריכים לכלול את כל אנשי המקצוע שנמצאים בתחום הזה.

התופעה מוכרת לכם, אני מבין, ונחשפתם לתופעה.

נחשפנו לתופעה. היא מוכרת לנו - -

מה חסר לכם או מה הרעיונות שיש לכם כדי למגר חלק מהתופעה?

אז מה שאמרתי עכשיו, שחלק מהעניין זה גיוס של הקהילות להיות חלק מהצוותים ולקחת חלק באחריות. נושא נוסף זה עבודה עם הורים, שאני לא נכנסת להרחבות של הדברים כי נאמרו פה מספיק דברים אבל ברור לנו שהם גורם מאוד משמעותי ביכולת להשפיע גם על הילדים שלהם וגם על ילדים אחרים שנמצאים בסביבה שלהם, והחוליה האחרונה בשרשרת זה בני הנוער עצמם.

מאה אחוז. תודה, טלי.

יש לכם נתונים על התדרדרות של המצב?

אין לנו נתוני דאתה של מחקרים, יש לנו דיווחים מהשטח. אנחנו יודעים שיש מקומות שזה פחות מורגש בהם, יש מקומות שזה יותר מורגש בהם. גם לנו יש קשר קבוע עם הנציגה של המשרד במשל"פ ואנחנו מקבלים דיווחים. אנחנו מנסים להיכנס, וזה גם חלק מהעבודה של הצוות שלנו – קודם כל לאתר את המקומות האטומים, להיכנס לשם ואז להרחיב את היריעה.

תני לי להבין כדי למקד את השאלה: זה עשרות, זה מאות, זה אלפים?

אני לא מסוגלת לענות לך על זה.

לפי הדיווחים שהיו לכם.

הדיווחים הם בעשרות אבל צריך לקחת בחשבון, כמו שנאמר פה, שיש לך דפוסי שימוש שהיו גם קודם והיום התעצמו והלכו גם למקומות אחרים.

ברור. תודה, טלי.

יאיר גרינבאום, פורום המרחבים הבטוחים, בבקשה.

יאיר גרינבאום לא יגיע היום. אני נציג פורום המרחבים הבטוחים. אני מגיע לכאן בשני כובעים – כובע אחד זה בתור נציג המרחבים הבטוחים, שפורום המרחבים הבטוחים כולל בתוכו כמה גופים שמקימים מרחבים בטוחים במסיבות טבע ופסטיבלים, בין האנשים האלה גם אנשים טובים, ששלושה מתנדבים שלנו נרצחו בהתקפה על "נובה". לאורך השנים אספנו הרבה מאוד ידע מהשטח, עשינו מחקרים ופיתחנו מערכי מידע, שבעצם אנחנו מאמינים שכל איש טיפול שפוגש נוער או מבוגרים שמשתמשים בסמים, אנשי הטיפול האלה, העובדים הסוציאליים האלה צריכים לדעת מה זה החומרים האלה. סמים זו מילה מאוד גדולה, יש חומרים שונים עם סכנות שונות עם השפעות שונות, וברור שאני מחזק את מה שנאמר פה, בוועדה, לגבי זה שלא טוב שיהיה נוער משועמם אבל בנוסף לזה שלא טוב שיהיה נוער משועמם, צריך להיות מסוגלים לדבר בגובה העיניים ובאופן ישיר על החומרים האלה עם בני הנוער. וכדי שאיש טיפול, איש מקצוע, יוכל לשבת עם בן נוער ולדבר איתו על החומרים על בסיס ידע שהוא מבוסס אמת, מבוסס מחקר ולא על בסיס הפחדות – אני חושב שחלק מהסיבה ש"אל-סם" נמצא כגוף לא יעיל, זה בגלל ש"אל-סם" התבססו על הפחדות. תיקח ככה, תקפוץ מהחלון, תיקח ככה, תקלף את עצמך כמו תפוז, וכל מיני סיפורי הפחדה שאין להם שום בסיס.

יש היום הרבה מחקר שנעשה על החומרים האלה, יש ידע שנגיש לנוער באינטרנט, ואין מה לנסות להפחיד אותם. צריך לדבר איתם בגובה העיניים, בידע שמבוסס על מחקר.

מה שאני מביא הנה זו גישה שנקראת "מזעור נזקים", להכיר בתופעה מסוימת כקיימת, בין אם זה זנות, בין אם זה שימוש בהרואין, בין אם זה צריכת חומרים פסיכדליים במסיבות. אנחנו מדברים על להכיר בתופעה כתופעה קיימת, ולדבר עליה. פשוט ככה. זה עוזר למזער נזקים. זה שבני נוער יודעים שיש להם כתובת, וסליחה שאני אומר את זה אבל בן נוער לא צריך לשמוע ידע או הסברה על סמים משוטר, אני לא חושב שזה הדבר הנכון. אני חושב שבן נוער צריך לשמוע ידע והסברה על חומרים מאנשים כמונו, שהולכים למסיבות טבע ופסטיבלים שנים, אנשים שבאים מתוך העולם הזה.

אם רגע לסכם מה שאני אומר – אני חושב שמה שבאמת-באמת חסר פה, וזה נאמר פה כבר בוועדה, זה הסברה. אנחנו עבדנו כבר לפני שנים יחד עם פאולה על עלוני הסברה על החומרים האלה, היום אין למשרד הבריאות עמדה רשמית לגבי מה זה החומרים האלה, מה ההשפעות שלהם, מה הסכנות שלהם. הכנו את עלוני המידע האלה בשיתוף פעולה עם פסיכיאטרים, פאולה אישרה את זה כבר ורק כרגע חסרים תקציבים בסיסיים כדי להפיץ את העלונים האלה, לעצב אותם, להדפיס אותם, להעלות אותם למשרד הבריאות וכולי.

נקודה חשובה. נשמח שתעביר גם אלינו.

אני אעביר. דבר נוסף שאגיד – אני מגיע לכאן גם בכובע של מייסד שותף של עמותת "לב בטוח". החל מה-7 באוקטובר חיברנו למעלה מ-2,000 נפגעים של המסיבה עם מומחי בריאות נפש. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, עם "עמך", עם הקואליציה הישראלית לטראומה, ואנחנו רואים כמה חשוב לאנשים שנפגעו במסיבה שהמטפלים, הפסיכולוגים, העובדים הסוציאליים הקליניים, הפסיכו-תרפיסטים שמטפלים בהם, כמה חשוב לאנשים האלה לדעת שהאנשים שמטפלים בהם יודעים מה זה החומרים האלה, מבינים את ההבדלים בין החומרים.

ניר, תודה רבה. משרד העלייה והקליטה, בבקשה.

שלום לכולם. תודה על ההזדמנות. לא חשבתי שאני אדבר אבל ברגע שכל אחד מדבר, רציתי להוסיף עוד משהו שאני מקווה שיוסיף: בשגרה אנחנו יודעים מה התופעה, מה מוביל לתופעות האלה, והפתרונות. חבר הכנסת דוידסון, נפגשנו בוועדה של חבר הכנסת ביסמוט ואנחנו מדברים על אותן התופעות.

כרגע, בעקבות המלחמה, מה שמשרד הקליטה עשה זה שלקחנו מרכז משאבים, עשינו התקשרות, ונתנו יותר שיחות רגשיות, גם בזום, לילדים, לבני נוער ולהורים, וסדנאות פרונטליות.

אתה מבין על מה אני מדבר? זה עושה, זה עושה, זה עושה, זה עושה, בסוף אין מישהו שיודע מה כולם עושים. ואם היה גוף מתכלל, הרשות הזאת הייתה אומרת: כל המשרדים איתנו, תחשוב כמה כסף זה היה חוסך. היינו עושים דברים נכון. זה לא יאומן, זה פשוט לא יאומן.

לא צריך לחסוך כסף, צריך לקחת את הכסף למטרה שהוא מיועד לה.

לא לחסוך, אבל לפחות שייצא משהו. יעילות.

אני מסכים איתך שצריך לתכלל אבל במדינה שלנו, שכל תכנית כמעט מופרטת וכל משרד מנסה לעשות מה שהוא יכול לעשות במסגרת התקציבים שעומדים לרשותו, זה המצב. אני לא חושב - -

אני בעדך, אני לא נגדך.

סליחה שאני מתפרצת אבל יש לי התייחסות לנושא התכלול.

רגע, ניתן לאדון לסיים.

בנוסף לכך, עשינו שיחות יזומות ל-50,000 בתי אב, לשאול לשלומם ולגבי צרכים למפונים או בתפר כמו באשדוד, בצפון קרית-שמונה, כרמיאל וצפונה. המשרד עושה לא מעט כדי לראות ולבדוק את הצרכים של...

תודה רבה. משרד הרווחה והביטחון, גלית גבע. שלום גלית.

שלום. אני מנהלת אגף בכיר – קהילה במינהל של"מ במשרד הרווחה. רציתי לשתף אתכם קצת בעשייה של המשרד: משרד הרווחה, כפי שאתם יודעים, נכנסנו מהר מאוד לכל המתחמים של בתי המלון ברמות השונות. הקמנו צוותי איתור לנוער שמפוזרים כרגע ב-21 מתחמים, או שזה במלונות עצמם או שזה באשכולות של מספר מלונות, צוותי האיתור נותנים מענה של איתור, יישוג, יצירת קשר, הערכה ראשונית, ליווי ותיווך למסגרות המשך ולטיפול בהתאם לצורך. אנחנו רואים את המענה הזה כמענה מאוד משמעותי, הוא עובד בשעות הערב, משעה 20:00 בערב עד 02:00 לפנות בוקר במתחמים השונים. אפרופו, חבר הכנסת דלל, אתה שאלת לגבי שפיים – יש לנו מרחב גם שם. אנחנו עובדים עם ארבעה גורמים מפעילים: עם על"מ, עם "נירים", עם "מרחבים" ועם "יחדיו", עמותת "יחדיו" בשפיים, ביערים, ב"דן פנורמה" בתל-אביב - -

האם זה בשיתוף משרד החינוך?

לא, זה של משרד הרווחה.

מה שהם עושים יפה מאוד זה שהם עובדים עם עמותות.

אנחנו עובדים כאן עם ארבע עמותות, כשיש חלוקה על-פי מתחמים ואזורים בהתאם לצרכים שעולים מהממונים שלנו, מהדסקים שלנו במלונות. על-פי זה אנחנו יודעים איפה יש צורך, איפה יש ריכוזים של בני נוער שזקוקים להתייחסות.

לא זאת ועוד, אנחנו מאוד מוטרדים גם מבני הנוער שספונים בחדרם ולא יוצאים למתחמים, ומכאן שאנחנו גם מתחילים כרגע לצאת לדרך. יש לנו רכזת עם תכניות של חונכויות - -

אבל איך אתם מגלים אותם בעצם אם הם לא מגיעים למתחם?

אם הם לא מגיעים למתחם, יש לנו בכל מלון נוכחות ויש דיווחים של הורים ושל אנשי צוות שאומרים שיש נער כזה וכזה שלא יוצא לפעילויות השונות, אנחנו רוצים שתצרו קשר. כרגע הצפי להגיע עד ל-121 חונכים. יש גם באזור תל-אביב, גם בירושלים, בים המלח אנחנו מתארגנים וגם באילת.

בנוסף - -

גלית, יש לך דקה כי אנחנו רוצים לסיים.

אני חושבת שמעבר לזה, אנחנו גם משלבים פעילויות ספורטיביות וכולי, "הגל שלי" - -

זו התכנית שלי.

אני יודעת שזה אתה, ואתה יודע שעטפנו אותם ואנחנו מחבקים את המפעל הזה.

אני רוצה להגיד לכם משהו, משרד הרווחה: זה שאתם יודעים לעשות תכנית מצ'ינג ולפתוח את הלב לעמותות, אתם הבנתם מזמן שעמותות יודעות לעשות יותר מהמדינה – כל הכבוד לכם. אני יודע באמת על הרבה תכניות, "הגל שלי" זו אחת מהן וככה צריך לעשות. כל הכבוד.

אז יש לנו חמישה מתחמים של "הגל שלי", שנותנים כרגע מענים. ביום ראשון אני מקווה שנסיים זרוע משלימה, זרוע ביצוע עם חברת המתנ"סים, ואנחנו יוצאים עם מערך שלם של סדנאות חווייתיות, סדנאות של ODT, מודעות טראומה, שזו השלמה בנוסף ל"גל שלי". קבוצות ספורט, ריצה וכולי לבני הנוער.

אני רוצה גם לציין דבר נוסף: דובר כאן על חוסר מעש, אז יש לנו מסגרות, כמו שצויין כאן, של "מיתרים", שיש שם גם תעסוקה לבני נוער, ואנחנו משלבים במסגרות קיימות בני נוער מפונים ברשויות קולטות.

אני רוצה לציין שאנחנו כן מתייחסים - -

אתם עושים גם ספורט לחרדים עכשיו, תכנית חדשה. זה דברים יפים מאוד.

רק רגע, הפסקה קצרה.

אני מתנצל, יש לי אילוצים וגם אורחים שבאים מחו"ל אז אני חייב להשתתף שם אבל אתם בידיים טובות ומצוינות. תודה על הדיון, תודה רבה.

תודה לך, חבר הכנסת ביסמוט. תודה לך שאתה עושה עבודה טובה גם מול התקשורת החיצונית, זה לא פשוט.

אני רוצה להתייחס למשהו נוסף, אני יודעת שאנחנו קצרים אבל חשוב לומר את זה: 1. אנחנו עושים סדנאות של מיניות בצל המלחמה. זה גם לבני נוער, גם להורים וגם לאנשי צוות. אנחנו מבינים, אפרופו מוגנות, שהנושא של מיניות, ובמיוחד במתחמים של המלונות, הוא נושא שצריך גם לתת עליו את הדעת.

מה אתם עושים במקום שאין מתחמים מרוכזים? לדוגמה, בשפיים זה הרבה יותר קל. מלונות שאולי אתם לא מגיעים אליהם, מלונות קטנים יותר, אתם מגיעים לשם?

אין דבר כזה. בכל בית מלון יש נציג של המשרד או של הרשות המקומית.

גלית, משפט אחרון. שאלה: מה עם כאלה שמפוזרים בערים אחרות?

לא במלון.

מה זאת אומרת לא במלון? לכן ציינתי שיש מקומות, שיש אשכולות של - -

- - -

אנשים שהתפנו באופן עצמאי.

אנשים שהתפנו באופן עצמאי – מה שמגיע אלינו זה באמצעות הרשויות המקומיות הקולטות, ולכן רציתי גם להתייחס לדבריה של גאיה: אנחנו מתייחסים, וגם בתכנית העבודה שלנו, לארבע קטגוריות. זה נורא חשוב. רשויות מפונות, רשויות קולטות, רשויות שמתמודדות עם מצבי חירום מתמשכים ורשויות כלליות. שם אנחנו ממקדים את ההתערבות שלנו ואת המענים שלנו ומתייחסים לכל הקטגוריות הללו בהתאמה.

משהו אחרון – גם לנו יש קו ייעוץ, אנחנו נעשה את כל החיבורים. יש לנו קו 118 וואטסאפ לבני נוער שיכולים להתכתב. אנחנו מאיישים אותו עם עובדים סוציאליים מהצוהריים עד שעות הלילה, עד חצות. יש לנו כאן גם פניות של בני נוער, זה מפורסם ברשתות השונות. אנחנו גם נתחבר כאן לקרן ממשרד החינוך, להתחיל גם דרכם לפרסם אבל זה עוד ערוץ נוסף לבני נוער, אפרופו, שלא מגיעים למתחמים.

תודה, גלית.

אני מבקש עכשיו מכל דובר ממש שתי דקות כי אין לנו זמן. דני לויט, בבקשה.

אני מעמותת עלם. עמותת עלם, חלק ממה שהיא עושה עכשיו, במלחמה, זה להפעיל חלק מהמוקדים שגלית דיברה עליהם, של מפונים.

אתם עובדים עם הרווחה?

כן. אנחנו עובדים כמעט ב-20 נקודות, חלק עם הרווחה, חלק באופן עצמאי. אנחנו פוגשים כמעט כל יום בשבוע מאות בני נוער. אני אגיד שהתופעה של סמים ואלכוהול זה לא משהו חדש לנו, אנחנו פוגשים אותו גם בשגרה. נגיד שמה שקרה עכשיו זה שמעגלי בני הנוער שנמצאים בסיכון התרחבו. יש הרבה יותר בני נוער שחשופים לשיעמום, למצבי לחץ ומצוקה והולכים לפעמים גם לסמים ואלכוהול.

אני כן רוצה להכניס לפרופורציות – אני לא חושב שאנחנו בקטסטרופה או בכאוס מהבחינה הזאת. הדברים קורים אבל - -

אסור להגיד את זה בכנסת. בכנסת תמיד תהיה דרמטי.

בסדר, אבל לטובת בני הנוער להכניס את הדברים לפרופורציה. זה לא שהם עכשיו איבדו כל רסן וכולי. מן הסתם, הם בורחים לדברים האלה ואנחנו נוכחים שם כדי לראות את זה.

אתם מכירים את היקף התופעה?

תראה, זה מוקדם מדי לדבר על היקף התופעה. אני אגיד שאנחנו פוגשים מאות בני נוער כל יום, ואנחנו רואים סמים ואלכוהול. להגיד לך שזה הרבה הרבה יותר ממה שאנחנו פוגשים בשגרה? לא. להגיד שזה הרבה יותר בני נוער שחשופים לזה? כן. כי בעבר אם היינו פוגשים בגינות ציבוריות, על הברזלים, את בני הנוער ברחוב - -

דני, אם יש לך עוד משהו חשוב להוסיף – נשמע.

אני אגיד שאחד הדברים שאנחנו רואים לנכון לעשות חוץ מאשר להיות נוכחים במרכזים עצמם של המפונים, זה ברגע שנפתחים, ועכשיו מתחילים להיפתח בתי ספר למפונים, זה להכניס גם צוותים שהם צוותים בלתי פורמליים. אני לא מדבר על מורים ועל תכניות חינוכיות וכולי אלא צוותים בלתי פורמליים שיודעים לדבר בגובה העיניים ויודעים לקיים שיחה על התחומים האלה, על הנושאים האלה, והיינו רוצים גם להיכנס לשם, אנחנו ועמותות נוספות.

תודה רבה. רעות שלו ממלכישוע, בזום בבקשה.

שלום, אני סמנכ"לית נוה מלכישוע. שלוש נקודות בקצרה: האחת, בנוגע לזמן שהוזכר פה, באמת לבקש שכל המחשבה וכל המענים וכל הפתרונות יינתנו לאורך זמן. כמוש אמר הדובר הקודם, אנחנו עדיין לא יודעים מה עומק התופעה והשורשים שלה כי אנחנו רק בתחילת האירוע, וועדה כזאת צריכה להמשיך ולדון בנושא לאורך זמן.

נקודה שנייה הוזכרה בכיוון אחר של מסכים – כל מיני פתרונות, של "טיק טוק" וכולי. אני רוצה להזכיר שאמנם המסכים הם מקום לפתרון אבל הם גם מקום לבעיה כיוון שהרבה מהסרטונים עדיין נמצאים באינטרנט ובני הנוער חשופים אליהם וממשיכים להיות חשופים אליהם. אז יש לנו כאן מפגש של התמכרות לחומרים אסורים יחד עם מפגש לסוג של פורנו, שהוא פורנו-אלימות שיש בסרטונים האלה, וחייבים גם על זה לשים דגש. אנחנו מנסים איזו שהיא תכנית משלנו עם מפעל הפיס אבל יש המון מה לעשות בנושא הזה שהוא לא חדש אבל הוא כן מחודד עכשיו, בתקופת המלחמה.

הדבר השלישי – איזו שהיא אבחנה שאני מבקשת לשים לב אליה כל הזמן, בין נערים שעושים שימוש לרעה בסמים, שימוש סימפטומטי קל, שמהווה בריחה מהמציאות, ושם יעזרו באמת פתרונות של מניעת שיעמום וחוסר מעש, תנועות נוער, קשר עם הורים, הרצאות חוסן, עשייה התנדבותית וכולי, לבין החלשים בתוך המוחלשים, בני נוער שמגיעים עם תשתית קודמת של מצוקה, אם זה בעקבות הקורונה, אם זה בעקבות סוגיות חיים, ושם כל הפתרונות האלה הם פתרונות חלקיים ופלסטרים, וצריך לתת שם הרבה יותר עבודה עם מיפוי ארוך טווח, ולא לצפות שהדברים יפתרו עם מועדונית כזאת או הרצאה כזאת.

תודה, רעות. יש את אילי לב בזום?

אני אימא של עומר לב שנפטר ממנת ייתר לפני ארבע שנים. אני מייצגת את ההורים שחוו בתוך הבית מה זה סמים וכמה לא היה לנו פתרון, ואנחנו משפחה נורמטיבית לחלוטין שנפגעה קשות מהנושא הזה. לכן גם הקמנו את המיזם "להאיר את עומר".

אני חייבת לציין שהקשבתי לאורך כל הדיון, ואני בוערת בתוכי בצורה בלתי רגילה מהסיבה הפשוטה, שבדיוק לפני שנה הקמנו צוות שלם מטעם משרד ראש הממשלה – אז בזמנו לירית, היא ונטע וכל הצוות שלה – הקמנו תכנית למופת שנגוזה, לא התייחסו אליה. בפעם האחרונה שהיינו בישיבה אמרנו שלא התייחסו לזה, ואף אחד לא מרים את הכפפה.

לכן, אמרנו שצריך - -

אילי לב, דקה, אני רוצה לשאול את בת שבע: הייתה תכנית שהוצגה לפני שנה בנושא הזה?

יש תכנית.

- - -

בסדר, האמת היא שלא נחשפתי לתכנית. כנראה שהתכנית הייתה או נדונה בוועדה המיוחדת למאבק בשימוש בסמים אבל טוב מאוד שאת אומרת את זה, אני שמח. אני מניח שגם חברי בועז ביסמוט - -

שתי דקות, אני חייבת להגיד את זה: המציאות בלתי נסבלת. מדברים ומדברים ומדברים ולא עושים כלום. - - - עשינו ועוד פעם הגענו, והכל בהתנדבות. אנחנו גם הקמנו תכנית לבתי הספר, ופה אני חושבת שקרן איטח שנמצאת פה יודעת על התכנית שלנו, עשינו תכנית הוליסטית מדהימה והיינו אמורים לצאת עכשיו, בדצמבר, אבל לצערנו הרב הכל נדחה לקיץ, ואנחנו כל הזמן מתחננים לתפקידים, ושיעזרו לנו ושיעשו לנו ופשוט חייבים להעלות את התכנית שכבר נמצאת - - -

אילי, תודה רבה, טוב מאוד שהעלינו אותך. היה חשוב מאוד לשמוע אותך, תודה רבה.

אני פונה עכשיו למשרד המשפטים, יפעת קרמר אורן.

נעים מאוד. אני משתייכת ליחידת התיאום לזכויות ילדים ונוער. היחידה התחילה עם תחילת המלחמה לעשות שולחנות רב-מגזריים בנושאי ילדים ונוער, בהובלה של המתאמת הממשלתית והמנכ"לית והמועצה לשלום הילד. בשולחנות זיהו את הסוגיות שקשורות לנוער ספציפית, והתחילו להתקיים דיונים סביב הנושא הזה ככה שתתגבש קבוצה, כפי שטלי הסבירה - -

- - -

אני אומרת, שכמו שהסברת בנושא המוגנות, אז הכיוון הוא לייצר איזה שהוא תכלול של המשרדים את הנושא של הנוער והשימוש בחומרים. נוער בכללותו.

למה אתם צריכים לעשות את זה?

אנחנו רק מתאמים. אחר-כך המשרדים עושים את העבודה בשטח.

אדוני, אם אפשר להשלים את הדברים של יפעת: אני היועצת המשפטית של המועצה לשלום הילד, ואנחנו גם לוקחים חלק, כמו שיפעת אמרה. אני רק אגיד שהמועצה לשלום הילד ובמסגרת אותו שולחן עגול, אנחנו כל הזמן שומעים את הנוער, מתוך אמונה שהדברים צריכים לבוא מלמטה כלפי מעלה אבל גם מלמעלה כלפי מטה. כלומר, הנוער נמצא גם בקרב מקבלי ההחלטות, ויש לזה חשיבות מאוד גדולה כי אנחנו שומעים באופן ישיר את הצרכים.

חשוב לי גם להגיד שיש הבדלים בין המקומות השונים – אין דמיון בין הקבוצה שפונתה לים המלח לבין קבוצות שפונו לערים. החשיפה היא שונה, הסיכונים הם שונים - -

נכון, מסכים לחלוטין.

- - ולכן, חייבים חייבים לשמוע את הנוער כי הוא משקף לנו הכי נכון את מה הם צריכים בכל מקום.

הטיפול תמיד צריך להיעשות בשני אפיקים: האפיק האחד – צריך להיות מבוגר שיראה אותו. שמענו פה דברים חשובים שזה כל מיני סרטונים ב"טיק טוק", מה שמחליף את הפלאייר. בסופו של דבר, אין דבר שמחליף את המבוגר, את האדם שאפשר ליצור איתו את האמון ואת הקשר. אנחנו יודעים איך זה בני נוער – בפעם הראשונה זה רק קשר עין, אחר-כך זה איזה שלום עם העין או עם היד, ורק בשלב קצת יותר מאוחר זה ממש יצירת קשר, והדבר הזה הוא חשוב.

חוץ מזה, צריך כמובן את שיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות. זה דבר ששמענו כל הזמן. יש גם את החברה למתנ"סים שבאמת עושה עבודה מופלאה, וגם מתכללת את הדברים, שזה גם תכלול של תנועות הנוער והיצירה של מקומות ההתנדבות, כמו שהיה אצלך בדיון, שזה היה באמת דבר מרגש ויוצא דופן.

רק עוד דבר אחד – היה רעיון במסגרת השולחן הבין-מגזרי, שיהיו נאמני חוסן על-ידי בני הנוער, שהם יובילו את הדברים בשטח. אז הם לא יכולים לעשות את זה לבד, הם צריכים את המבוגר שינחה אותם אבל יש מי שיכול לעשות את זה ורק צריך לתת לו את ההזדמנות. חבל שאין לנו פה את הנציגים של המלונות.

תודה, אנחנו ממש קצרים בזמן.

משפט אחרון: יש לנו נוער מופלא ופשוט צריך לתת לו לעזור. העזרה מפתחת חוסן וצריך לתת לו לעשות את זה. תודה.

תודה. דוקטור הילה רבה נפתלי.

אהלן, אני איתי מהמרכז הישראלי להתמכרויות, אני לא דוקטור ולא הילה. אני אגיד ממש בקצרה שתי מילים: 1. המרכז הישראלי להתמכרויות - -

אתם בנתניה?

נכון, בפולג. הייתה אצלנו. המרכז הישראלי להתמכרויות עורך בימים אלה מממש מחקר לגבי ההשלכות, עד כמה שאפשר כמובן בנקודת הזמן הזאת, ובקרוב יתפרסמו התוצאות הראשונות. בהחלט כבר יש מדדים למה שכולנו מרגישים, שיש עלייה מאוד משמעותית. דרך אגב, כרגע הסימנים מראים בעיקר בנושא של תרופות הרגעה.

בנושא המניעה אני אגיד שלושה דברים שחשוב בעיני לזכור: 1. בני הנוער, השיח צריך להיות מניעה. צריך לשאול קודם כל מה מונעים, מה מטרות המניעה? כל מקום, כמו שאמרתם, יש מטרות שונות. אפשר לדבר על דחיית גיל שימוש, אפשר לדבר על התדרדרות ברצף שימוש, אפשר לדבר על מזעור נזקים. יש פה הרבה מאוד מטרות שכדאי לחשוב עליהן. 2. צריך לזכור שמניעה היא תהליך ארוך, לא זבנג וגמרנו. במניעה היום מדברים על שנים של ליווי ועבודה, ולכן חשוב מאוד לשים לב לבזה. דבר שלישי – צריך לחשוב איך עושים את המניעה. מניעה מדברת בעיקר, המחקרים המובילים מדברים בעיקר על נושא החוסן, על נושא הקשרים המיטיבים במשפחה, בקהילה, כמו שחיליק אמר, עם קבוצת שבים, על חוסן אישי. צריך לחשוב מה אנחנו רוצים ואיך עושים את זה, פנאי מאורגן. יש הרבה מאוד כלים שצריך לדעת איך משתמשים בהם ובסוף, זה בחוכמה להתאים את הכלי לקהילה שבה נמצא המטפל.

תודה, איתי.

ההסתדרות הרפואית בישראל. אביבה וולף בזום. בבקשה, אביבה. אם לא, נעבור לדורין רוזנבלום.

שלום ותודה על הכינוס. אני מנהלת קשרי ממשל של עמותת "יוניסטרים", שמחנכת בני נוער ליזמות.

אתם עמותה נהדרת.

אני שמחה שאתה מכיר. אני אקצר כי אם אתה מכיר, אני פחות אציג אותנו אלא אספר על הפעילות שלנו, שעשינו את ה"שיפט" מאז השבת השחורה. אנחנו היום מפעילים פעילויות הפוגה במלונות ברחבי הארץ, ובנוסף לזה קיבלנו קריאה דחופה מאחת הקרנות הגדולות בארץ להיכנס לאירוע באילת. אנחנו מפעילים משם כבר שבוע שלישי מתחם ענק שמכיל מאות ילדים, בני נוער, בשעות הערב, בין 19:00 ל-24:00, ונותן להם לא רק מפלט שהאוהל בגדול נותן, שמופעל על-ידי עיריית אילת עם כל השותפים שנאמרו. אנחנו נותנים להם אתגר שכלי-מנטאלי אתגרי, שנותן להם מקום לבנות את הביטחון העצמי שלהם, לקבל את התחושות של מסוגלות, של חוסן.

ולכן, אנחנו קוראים לכל מי שנמצא בחדר, כל מי שיש לו קשר לאותם נערים שלא מגיעים למתחם שלנו, שלא חשופים לזה: תביאו אותם אלינו, אנחנו נדע לתת להם את המקום. וכמו שאמרה פה המועצה לשלום הילד, לצידי, אנחנו ניתן להם, אנחנו יודעים לעבוד עם ילדים שרוצים יותר, רוצים פחות, ורואים שביום השני שהם מגיעים, הם כבר רוצים יותר.

דורין, תודה רבה. מקופת חולים – סיגל אלון נמצאת פה או בזום?

שלום. אני הנציגה של קופת חולים כללית.

ממש בקצרה, אם אתם מכירים את התופעה, ומה אתם עושים להתמודדות בתופעה.

אגיד בקצרה: המטפלים שלנו, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים שנמצאים במלונות, ברגע שהם ערים, פוגשים, מאתרים, פונים לרווחה, עומדים בקשר עם הגורמים הרלוונטיים, ואיפה שיש התערבות שלהם, הם מתערבים. עובדים בשיתוף פעולה גם באילת, גם בים המלח עם המרפאות לבריאות הנפש וגם המרכזים של היישובים ואז מעדכנים וגם עם גורמי הרווחה. כך שאני יכולה להצטרף לכל הקודמים ולהגיד שאנחנו עומדים בקשר עם מי שצריך - - -

תודה רבה.

וכמובן פעילות ההתמכרויות ממשיכה כרגיל.

תודה רבה.

אנחנו נסכם. לפני שאקרא את ההחלטות, אני קודם כל רוצה שנתפלל להחזרת כל החטופים, ובמיוחד כמובן הילדים שביניהם והאימהות, וכל החטופים שיחזרו הביתה בשלום. אמן.

הוועדות קוראות לאסוף נתונים על-מנת להבין את היקף התופעה.

הוועדות קוראות להקים מחדש את הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול כרשות עצמאית, חזקה, עם תקציבים. למינהלת תקומה – להכניס את נושא ההתמודדות עם סמים ואלכוהול לתכנית "היום שאחרי" ליישובי העוטף ובכלל. לא רק העוטף כי אנחנו מכירים שהיו גם מתפנים ממקומות אחרים.

להכניס פעילות חינוכית לא פורמלית – ספורט, מוסיקה, התנדבות, למרכזי הנוער במלונות או למקומות הפינוי, על-מנת למנוע שיעמום של בני הנוער.

על הרשויות המקומיות לפעול עם ארגונים ועמותות בנושא פעילות לא פורמלית לבני הנוער.

על משרד החינוך ומשרד הבריאות לצאת בקמפיין ממוקד בני נוער, בשיתוף בני הנוער, למניעת שימוש בסמים ובאלכוהול.

להקים שולחן עגול של בריאות, חינוך, רווחה, ביטחון לאומי, ספורט, תיירות, המרכז לשלטון מקומי וגם גורמים וולונטריים אחרים לעניין הטיפול בסוגיה וכן לשתף את בני הנוער. שיתוף בני הנוער הוא מאוד חשוב, אני חייב לומר לכם. אני מכיר את זה מתכנית אחרת שקידמתי בעיריית נתניה, שנקראת "מדריכים בדרכים". היינו לוקחים מכל כיתה ארבעה ילדים, הם היו מקבלים מיומנות בהדרכה והיו מדריכים את שאר בני הכיתה, שהיו בה 20 או 30 ומדריכים אותם לרכוב על אופניים, גם תמרורים וכך הלאה, והתכנית הזאת עברה מעל 40,000 ילדים בגילאי 9-12. 40,000, זה פשוט מדהים. אין ספק שזה גם הביא לתוצאות מבחינת פגיעה של ילדים בתאונות דרכים.

על משרד החינוך לבחון את התכנית מטעם מיזם "האור של עומר" ואת התכנית שהציג חיליק מגנוס.

אני מודה לכולם על הישיבה פה, על ההשתתפות שלכם, ואני מקווה שנוכל באמת לקדם את הנושא הזה ושנבוא עם תוצאות. תודה רבה לכם.

כמובן, תודה רבה לחברי בועז ביסמוט שנאלץ לעזוב. תודה.


הישיבה ננעלה בשעה 12:01.