פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



45
הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
05/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת לענייני הצעירים
יום שלישי, כ"ב בכסלו התשפ"ד (05 בדצמבר 2023), שעה 14:00

תמיכה בשעת חירום בצעירים (גיל 18-26) חסרי עורף משפחתי

חברי הוועדה: נעמה לזימי – היו"ר
שרון ניר

ולדימיר בליאק
מיכל מרים וולדיגר

הילה סופרמן הרניק - מנהלת פיתוח מקצועי, תוכנית יתד-התוכנית הלאומית לצעירים וצעירות במצבי סיכון, משרד הרווחה והביטחון החברתי

שלומית בירנבוים - מנהלת תחום פ"א-בוגרים, משפחות ילדי נעם, אגף בכיר חוץ ביתי, משפחה, ילד ונוער והשמות מיוחדות, משרד הרווחה והביטחון החברתי

לילי דגן - מנהלת אגף הבטחת הכנסה, המוסד לביטוח לאומי

שלומית כהן - מפקחת ומנהלת תחום בוגרים, המינהל לחינוך התיישבותי

ד"ר יסכה מוניקנדם גבעון - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

שירן חסון - עו"ד, מנהלת קליניקה משפטית, אוניברסיטת רייכמן

ד"ר שירן רייכנברג - עו"ד, מנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים במצבי סיכון, האוניברסיטה העברית

שירי איסרוב - מנחת הקליניקה לזכויות נוער וצעירים במצבי סיכון, האוניברסיטה העברית

אברהם אלבאז - מנכ"ל, הפורום הציבורי לכפרי נוער והפנימיות בישראל

נטלי אליהו - מתנדבת, הפורום הציבורי לכפרי נוער והפנימיות בישראל

קובי בכר - צלם, הפורום הציבורי לכפרי נוער והפנימיות בישראל

נטע דסקל - רכזת בוגרים, כפרי נוער

שלומית קפלן - מנהלת תחום מדיניות, עמותת יוצאים לשינוי

אסנת קוליוק - עמותת יוצאים לשינוי

עודד אונגר - מנכ"ל עמותת עור"ק

עינה שכטמן - מנהלת תחום אוכלוסיות בסיכון, קרן משפחת שעשוע

עדנה גלבוצקי - מנכ"לית עמותת ילדים בסיכוי

מור מדברי - ראש תחום תעסוקה והשכלה תכנית הבוגרים, עמותת ילדים בסיכוי

ערן ברטוב - מנהל תפעול, עמותת ילדים בסיכוי

שירה אביצור - תחום הסעד, עמותת ילדים בסיכוי

אבישי פריזדה - מנכ"ל קבוצת גיא, יזם חברתי השואף לשילוב צעירים בעלי צרכים מיוחדים בחברה

שלי שטרכר שליו - מנכ"לית פורום נראות

רייצ'ל קשטנובה - צעירה חסרת עורף משפחתי

הילה שוברון - סמנכ"לית נט"ל

תמי סלע

דפנה סידס-כהן

אפרת שלמה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידה שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



תמיכה בשעת חירום בצעירים (גיל 18-26) חסרי עורף משפחתי

שלום צוהריים טובים, אני שמחה לפתוח באמת את ישיבת ועדת הצעירים לענייני מענים של צעירים חסרי עורף משפחתי בעת הזו, נושא שאנחנו מלווים אותו הרבה זמן ויחד איתכם, אז תודה שאתן ואתם כאן.

רק לפני שאני פותחת וגם ארחיב, אני חייבת לקרוא את זה – נוסח תחילת ישיבה: כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת, נוכח העובדה שעלולים לעלות בישיבה נושאים רגישים הנוגעים לצנעת הפרט אנו מבקשים את כלל הגורמים להימנע מלפרט מעבר לנדרש, ככל שיעלה דבר הנוגע לקטינות וקטינים ומקשר אותם לבדיקה טיפול או אשפוז פסיכיאטרי, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי לפי חוק, לחלילה התאבדות או ניסיון התאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט חל איסור פרסום על פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא יחללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן ולנוכח האמור לעיל אני קובעת, כי בהתאם לסעיף 120 בתקנון הכנסת ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו או עם יעלה צורך לשם הגנה על עניינו שקטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים שלהם, וכן לבקשת משתתף אחר אם העמדת פרוטוקול לעיון הציבור עלולה לגרום לו או לאדם אחר נזק. רק שניקח את זה בחשבון.

אני אפתח כעת את הדיון. נתחיל מזה שאלו ימים קשים ומאוד מטלטלים שעוברים עלינו בחברה הישראלית על כולנו, בין אם זה ברמה האישית בין מהיכרות עקיפה בין אם זה מכל סוגיה אחרת, אני חושבת שכל אזרח ואזרחית בתקופה הזו הם בתוך איזשהו משבר וטלטלה, כאב אישי כאב לאומי שכול וצער.

אני קודם כל רוצה להודות בפתח דברי לאבי אלבז מנכ"ל הפורום הציבורי לכפרי הנוער והפנימיות בישראל שפנה אלי בבקשה ליזום את הדיון הכה חשוב הזה, גם כמו שסיפרנו אנחנו ניסינו ליזום את הדיון הזה עוד לפני כן ולא קיבלנו אישור מהכנסת, בגלל שיש עכשיו מושב מלחמה ולא מאשרים כל דיון, וזה היה גורם דוחף להתעקש באמת לא לוותר על הדיון הזה בוועדה בטח אם הוא לא מתקיים באף ועדה אחרת, ואכן הוא מתקיים כאן באמת הוועדה הזו והנושא הזה ספציפית עולים לסדר היום כל הזמן בגלל השותפים והשותפות שלנו כאן וזה באמת מבורך וחשוב, ואני ממש מרגישה שאנחנו ביחד בנושא הזה עד לשינוי המיוחל שאנחנו עוד נגיע אליו, שזאת הכרה בחוק של אוכלוסיית הצעירים חסרי עורף משפחתי עם כל המענים והכל, אבל הגורמים הטובים בדרך הם חלק מזה, ואני גם מדברת כמובן גם על הרשויות במשרד הרווחה וגם כמובן על החברה האזרחית והאקדמיה וכל מי שנמצאים איתנו לאורך כל הדרך.

בעת מלחמה חשוב יותר מתמיד לדאוג לאלו שידם אינה משגת, בין אם זה קשישים שאנחנו שומעים על מה שקורה איתם בימים הללו ובין אם זה הצעירים שלנו, שעל זה התכנסנו כאן היום צעירים חסרי עורף משפחתי בוגרי החינוך החוץ ביתי וכל מי שזקוק לעזרה, כל כך הרבה אוכלוסיות שבשגרה אנחנו חרדים לגורלן נשארות עכשיו עוד יותר מאחור, בין אם זה בגלל שמרבית התרומות והסיוע והעזרה מופנים מטבע הדברים אל מפונים אל ניצולים אל חיילי מילואים, אל כל מי שכרגע בתוך המאמץ המלחמתי, אז דווקא בעת הזו מצבם אפילו רגיש ופגיע עוד יותר, בגלל שהעין הציבורית גם היא לא רואה. מדינת ישראל חייבת לסייע לכל מי שידו מושטת לקבלת עזרה ולכל מי שהיא מחויבת באחריות כלפיו.

אני רוצה לפתוח את הדיון במילים יפות שכתבו יוני יעיש וחילי טרופר, שמשלבות קטע מתוך השיר 'אווזים' של אגי משעול: כל בוקר פורם גדרות / שנמתחו סביבי בלילה הקודם / מחפש אחר פרצה / שתמיד נסגרת בפני / רגע לפני שאני יוצא. // פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / כובל את עצמי בשלשלאות / פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / נגרר עם משקולות / האופק נצמד לפני. // גם באור היום / כמו מגשש באפלה / כשהמרחב נפרש לפניי / אינני מוצא בו מקום / אבוד, נודד במעגלים. // פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / כובל את עצמי בשלשלאות / פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / נגרר עם משקולות / האופק נצמד לפני. // "אפשטיין, המורה שלי למתמטיקה / אהב להוציא אותי ללוח / אמר שהראש שלי מתאים רק לכובע // אמר שציפור עם שכל כמו שלי / הייתה עפה אחורה / שלח אותי לראות אווזים" (אגי משעול) // פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / כובל את עצמי בשלשלאות / פעם חשבתי לעוף / אך זה עבר לי / נגרר עם משקולות / האופק נצמד לפני.

המדינה צריכה להיות זו שמאפשרת לצעירים הללו לעוף, לחלום לדמיין ולראות אופק רחוק שעומד לפניהם ואת זה אנחנו מנסים ומבקשות לתקן ולעשות כאן, ואני רוצה שזה יהיה דיון ממצה גם תכליתי, גם שנוכל להוציא ממנו בקשות ולדאוג למענים, אז ככה גם שהדברים יהיו בהתאם ואם אפשר תמציתיים.

אני אתן כמובן ליוזם הדיון, לאבי אלבז מנכ"ל הפורום הציבורי לכפרי הנוער הפנימיות בישראל, לפתוח את הדיון. תודה אבי על היוזמה, תודה על הדיון ועל הקשב הזה, יש לנו עבודה מאוד מאוד גדולה יחד ואני באמת מאמינה שאנחנו נגיע לשם, אני מאמינה בחוק הזה אני יודעת שאנחנו נביא אותו. תודה.

אז תודה רבה, אני באמת רוצה להודות לך נעמה זה לא מובן מאליו בתקופה הזאת לקיים את הדיון הזה, אני יודע כמה התאמצת רבות וזה בהחלט מאוד מאוד חשוב, אני חושב שגם הנוכחות שפה מעידה על החשיבות של הנושא הזה, וכמובן לכל המשתתפים פה ולכל השותפים פה חשוב להגיד, יש פה הרבה מאוד ארגונים שעוסקים בתקופה הזאת.

אני אפתח ואני אגיד שבעצם אולי כרקע, אז אנחנו מדברים בעצם קצת נתונים ורקע במדינת ישראל אנחנו מדברים על סדר גודל של 4,000 צעירים בטווח הגילים 18 עד 25 כולל 25 שהם מסיימים מדי שנה בזירה החוץ ביתית, אפשר לראות פה סדר גודל את החלוקה בין כפרי נוער פנימיות הרווחה והאומנה מידי שנה, ומתחת לזה אפשר לראות גם את מה האחוז מתוכם שהוא מוגדר כחסר עורף משפחתי.

חשוב לומר שאלה נתונים שאנחנו עשינו אותם בשותפות עם כל השותפות והשותפים שלנו וביחד גם עם דוקטור יסכה מהממ"מ, ואני שם איזושהי כוכבית כי אני חושב שהנתונים הללו הם עוד טרום המלחמה, ולפחות בחוויה שלנו שאני מניח שגם האחרים פה יציגו וידברו, אנחנו חווים אני יכול להגיד שאנחנו כבר בהיקפים שלנו אנחנו כבר כמעט נוגעים ב-50% מהמספר הזה השנתי, אז אני מניח שהמספרים רק הלכו וגדלו.

וזה בדיוק השקף הבא שבעצם בא ומעיד שמפרוץ המלחמה אנחנו כפורום ציבורי בשותפות מלאה עם כל הארגונים שנמצאים פה ועם השטח – הקמנו חמ"ל שבמסגרתו אנחנו ממפים ברמה באמת מאוד מאוד הדוקה את הנתונים ואת הפניות. תכף ניגע קצת במספר, אנחנו מקבלים לידנו מאות רבות של פניות שלצערנו זה רק הולך וגדל משבוע לשבוע, כשהנקודות המרכזיות שאנחנו נדרשים לסייע ולענות להם זה אחד זה מצוקות כלכליות, ואני מניח שגם חלק מהצעירים וצעירות שנמצאות פה ידברו על זה, וגם מצוקות נפשיות שזה לא פחות ולפעמים אפילו יותר, כשהדבר המרכזי מבחינתנו היה זה להיכנס לאלונקה כאן ועכשיו ובאופן מיידי, לעשות לסייע הרבה מאוד בזכות אנשים טובים בארץ ומחוץ לארץ שבזכותם אנחנו מצליחים לגייס משאבים לתוך המערכה הזאת.

אז בעצם שמנו פה את מה שאנחנו דרך המיפוי והעבודה שאנחנו עושים עם הארגונים והגופים בשטח, אנחנו ניסינו למפות את הצרכים המרכזיים שאנחנו מזהים בפרק זמן של השמונה שבועות של הלוחמה, יש פה כמובן סוגיה של דיור ותעסוקה ובדידות, בדידות אנחנו מדברים על צעירים שבשגרה בבדידות עכשיו על אחת כמה וכמה במציאות הזאת, מצוקה נפשית וכלכלית שכרגע פירטתי אותם, יש פה גם לא מעט שנאבקים כדי לממש את עצמם ולהתקדם וללמוד, והסוגיות של מימון הלימודים בהחלט מהוות שיקול וקושי בחייהם. וגם סוגיה נוספת שאנחנו חושבים שהיא מאוד מאוד חשובה, זה כל ההנגשה והתיווך של זכויות של אותם צעירים למול שלטון מקומי, רשויות מקומיות, ועוד גופים אחרים שעושים עבודה נהדרת ולא תמיד מכירים אותם או מודעים לעשייה הזו.

כמה מתוכם מתגייסים לצבא? פשוט לא מופיע פה וזה בתוך הפרק-זמן לבנה מאוד קריטית.

את מדברת בכללי כמה?

כן מתוך אותו נוער שמגיע לגיל 18 כמה מהם זה מתגייס? מעניין אותי לדעת כי זה לבנה מאוד מאוד חשובה בהתפתחות הפרט.

אני רוצה לדייק בנתונים אני חושב שמשרד הרווחה יוכל לדבר על פנימיות הרווחה ומשרד החינוך על החינוך, אני יודע שסך הכל לפחות בכפרי הנוער אחוז הגיוס מאוד גבוה, השאלה בעיניי המרכזית היא כמה מהם נשארנו - - -

זה בתוך המסגרות שבאמת מייצרות איזושהי לכידות סביב גיוס ממש זה מאוד חשוב, אבל צעירים חסרי עורף דווקא יותר פגיעים ולא תמיד יכולים להגיע לגיוס כשהם לא באמת בתוך המסגרת.

צריך להשתדל שכך יהיה איפה שאפשר.

אבל זה גם באמת מראה כמה כפרי הנוער הם ממש מקומות בונים.

ואני חושב שהשאלה השנייה שצריכה להישאל והיא שאלה מאוד חשובה - - -

ברווחה פחות משמעותית.

אבל אני חושב שגם השאלה הנוספת היא גם לא רק כמה גייסו, כמה סיימו את השירות וזה פה רואים נפילה, וזו שאלה מאוד מאוד משמעותית, ופה באמת אפרופו כשאנחנו מדברים על הצעירים חסרי העורף, הליווי שלהם, ההכלה שלהם, העבודה עם המפקדים עם מת"ש עם הכל, המערכת הזאת היא עוד יותר חשובה כדי לשמר אותם ולהבין את הרקעים שהם מגיעים איתם להמשך.

חשוב מאוד להתייחס לפול הזה, ואם 92% מתגייסים אז אותם צריך לשמר ואפשר גם להיעזר בצבא שאני לא רואה אותם פה, אבל זה חלק מהעניין בעיניי בהבניה של הפרט של האזרח במדינת ישראל בעיניי זה מאוד מאוד חשוב, כאחת שהייתה הרבה שנים בצבא אני יודעת שעושים פלאים עם אוכלוסיות קצה, ואנחנו צריכים לשמר את זה ובאמת לייצר איזשהו להפוך את הלימון בעניין הזה ללימונדה.

אז אתקדם במהירות, אני דיברתי על זה בהתחלה, אני אגיד אנחנו לפחות בכובע שלנו כפורום ציבורי אנחנו כבר נוגעים בקרוב ל-1,000 צעירים מתחילת המלחמה בכל מיני כובעים אני מיד אפרט את זה.

1,000 צירים שהתקשרו ופנו?

קודם כל חשוב לי להגיד יש פה שותפות פעולה, זה הדבר הכי מדהים והכי יפה, יש פה עבודה עם פנימיות הרווחה ועם אבישי ועם שלומית ועם שלומית מכפרי הנוער ועינת וכל הצוות שלה, ואנחנו דרכם בעצם עושים עבודה באמת ברמה יומיומית שהן עובדות מול הרכזי רכזות בוגרים שעובדים מול הצעירים והצעירות הללו, והם בעצם ממפים את הצרכים וביחד אנחנו ברמה שבועית מסייעים, אם היה יותר משאבים היינו יכולים לסייע יותר, ומשתדלים באמת להיות כמו שאמרתי כאן ועכשיו בהווה לתת את המענה.

אני מסמן את שני העיגולים האלה לא כדי להפחית מאחרים, אלא לפחות בחוויה שלי כפורום ציבורי ואני ארגון אחד מתוך ארגונים רבים, זה הדברים המרכזיים שמופנים אלינו ופה אנחנו בעצם נדרשים לעבודה, ואפשר גם לראות ככה אם אני מנסה לתמצת את זה, אז יש שלושה דברים מרכזיים שאנחנו באמת עסוקים בהם בשמונה שבועות הללו, אחד קראנו לזה סיוע הומניטרי ואני מדבר באמת בבייסיק ניד של מאסט, על זה שצעירים או צעירות נאלצו לצאת מביתם, על זה שהם נקלעו למשבר כלכלי כי הם יצאו לחל"ת או בעל כורחם פוטרו ואין להם את הדברים הבסיסיים ללכת, ואנחנו פה מעניקים באמת תווים דיגיטליים ישירות לתוך הצעירים האלה, מגיעים אל הפלאפון שלהם בהיקפים כבר זה של מאות אלפי שקלים, אנחנו כבר מדברים פה על 500 צעירים, זה היה נכון המצגת הזאת מלפני שבוע כל שבוע אנחנו עולים בעוד ועוד מספרים והצורך גדל, חשוב לי להגיד אנחנו עומדים הביקוש לפחות רשימת ההמתנה שאצלנו עומדת על 1,500 אז יש לנו עוד יעד להגיע אליו.

מערך תמיכה וחוסן נפשי, אז פה בעצם יש שני מעגלים שאנחנו מתמודדים איתם, אחד וחשוב לי פה לציין את ארגון נט"ל שיצרנו איתו שותפות אסטרטגית מדהימה, וביחד עם נט"ל ולדעתי הילה נמצאת פה בזום.

כשהייתי בסיור אצלם הם ממש סיפרו לי על זה.

כן, אז אנחנו ממש מהימים הראשונים חשוב להגיד, בנינו ביחד עם שלומית שאחראית על כל תחום הבוגרים וכפרי הנוער, והיום עם שלומית מפנימיות הרווחה מערך של הכשרות לכל הצוותים, מדובר פה על 100 רכזים ורכזות בכפרי הנוער, מדובר פה על עשרות בפנימיות רווחה, במטרה לתת להם את הכלים בעבודה המאוד לא שגרתית הזאת כי הם צריכים לעבוד היום עם צעירים שנמצאים במצוקות נפשיות, זה משהו אחר זה לא בארגז הכלים הבסיסי שלהם אז זה תהליך אחד של הכשרה.

אבל ככל שהשבועות מתארחים אנחנו גם נתקלים בצורך אחר, צורך לתת טיפולים פרטניים לאותם צעירים שנמצאים במצוקות וזה באמת אתגר, זה אתגר שאנחנו עדיין לא מצליחים לאחוז בכולו וצריך פה באמת אפרופו מדינה לראות איך מאגמים משאבים סביב הסוגייה הזאת.

ועוד נקודה שלצערי מתרחשת בערך מאחרי חודש מהלוחמה פתאום נתקלנו במצוקות חדשות, שכתוצאה מהמצוקה הכלכלית של אותם צעירים מה שנקרא עוגת המשאבים שלהם מידלדלת והם נדרשים בעצם לצמצם בדבר הכי בסיסי בתזונה שלהם, והתחלנו יותר ויותר לקבל בקשות לסייע להם, וגם פה חשוב לי לציין את השותפים הנהדרים מ'לקט ישראל' שביחד איתם מעמידים להם תווים דיגיטליים באלפי שקלים, ומדובר פה בהיקפים גדולים זה מאות אלפי שקלים כמובן, לכל צעיר דיגיטלי שיוכל להיכנס לכל רשת מזון שהיא לקנות את הדברים שלו ומעט לעזור ולסייע.

אני רוצה רק להגיד דבר אולי אחרון בהקשר הזה לפני שאסיים, זה שאנחנו מצד אחד חשוב לנו להגיד אנחנו כאן ואנחנו איך אומרים קודם כל נעשה אחר כך נשמע, אנחנו קודם כל עוזרים ונמצאים ולא שואלים את השאלות, אבל ככל שהמלחמה באופן טבעי מתארכת והשבועות נמשכים אני מעלה חשש, כרגע אנחנו לא שם אבל אני מעלה חשש שגם בסוף המשאבים של החברה האזרחית ידלדלו, ויהיה קושי להחזיק את המתח הזה ואת הרצון העז הזה לעזור ולסייע לאורך זמן, ובמקום הזה השיתוף הפעולה בהובלה הזאת נעמה שאת עושה אפילו היום בדיון הזה ליותר לקיחת אחריות של המדינה, חוק זה חלק מדברים שאני יכול להגיד לך לפחות בקרב אלה שאני מייצג אותם, ברגע שהמדינה תחוקק חוק כזה זה לא עניין של התקציב שיעמוד מאחורי האמירה, זה חברה אזרחית שבאה ואומרת, אנחנו משקיעים הנה המדינה שמה את הצעד הבסיסי לנושא הזה ואנחנו זה נותן לנו את הדרייב ואת המוטיבציה להשקיע עוד יותר למסע הארוך הזה.

אז אני רוצה שוב פעם להודות לכולם פה אני מניח שכולם גם ידברו ולך שוב פעם, אני מחזיר את זה אלייך על השותפות האסטרטגית איתך את מדהימה.

תודה רבה. הכבוד הוא שלי להיות איתכם, אז אנחנו נמשיך אנחנו ניתן לבוגרות אבל אנחנו כן נעשה את זה בוגרת רשות או חברה אזרחית והכל כדי שזה יהיה קצת פינג פונג, אם אפשר לפתוח עם רייצ'ל קשטנובה בוגרת פנימייה.

רייצ'ל שלום לך, אני קודם כל מודה לך שאת פה תודה רבה, באמת ככה לשמוע ממך גם על המצב בתקופה הזו ובכלל מה שאת מרגישה בנוח.

אוקיי שלום לכם אני קצת מתרגשת אז תסלחו לי על העברית.

מתרגשים שאת פה.

קוראים לי רייצ'ל, אני בת 22. עליתי מרוסיה ב-2017 לכפר הנוער הדסה נעורים, עשיתי צבא והשתחררתי בינואר האחרון. חוץ מזה אני מידיי פעם עובדת בתור מדריכה בסוכנות היהודית, ועכשיו בקיץ הייתי ברוסיה במחנה קיץ עבדתי וגם הייתי עם המשפחה וכשהייתי שם פיטרו אותי, וכשחזרתי לארץ משהו כמו שבועיים שלושה שבועות הצלחתי למצוא מקום חדש, וכשמצאתי בדיוק כאילו ממש כמה ימים המלחמה התחילה ונשארתי, היינו סגורים לשלושה שבועות ולא היה לי לא חל"ת לא משהו, אז כמו שאבי ציין הייתה בעיה כלכלית וגם בדידות, כאילו היה ממש לא כיף וקשה להיות בבית שלושה שבועות לבד וגם אין לי רכב בשביל לצאת לחברים וגם מפחיד לצאת כאילו זה לא הזמן.

ואני זוכרת יום אחד דיברתי עם החבר שלי מרוסיה והוא אמר לי כאילו שהוא לא מבין איך אני עוברת את זה כל יום ואני פשוט נשברתי והתחלתי לבכות והתקשרתי לאמא כמו תינוקת קטנה ושאלתי איך זה הגיוני שב-2023 אנחנו עוברים דבר כזה, וזהו וזה ממש קשה נפשית גם להבין שמסוכן עכשיו להיות יהודייה.

קודם כול תודה שחלקת. העברית שלך נהדרת באמת, קולך נשמע ברור מאוד, גם תרגישי חופשי תוך כדי שיש גם לשאול שאלות אם יהיו את הכל, את גם פה כדי גם לקבל מענה ומה שצריך אז זה חשוב מאוד.

אני אתן גם לנטלי אליהו, נטלי מה שלומך? תודה שאת כאן כן כיף לראות אותך שוב.

אוקיי. הכנתי לי משהו כתוב, ואקרא ברשותכם: היי לכולם, קוראים לי נטלי אליהו ואני למודת קרבות ומנסה בחזיתות, נולדתי להורים רעילים ולא נשואים, אימי עזבה אותי כשהייתי קטנה וגדלתי עם אב אלכוהוליסט.

לגדול עם הורה אלכוהוליסט זו חוויה שמשאירה אותך עם צלקות, וזאת הייתה החזית הראשונה בחיי. בגיל 15 עברתי לפנימייה בגלל שהתנאים בבית שלי לא אפשרו לי להמשיך להיות שם, כיום 10 שנים לאחר מכן אני בת 25, אני סטודנטית לעבודה סוציאלית במכללת ספיר ובוגרת כפר הנוער ויצו נחלת יהודה וחסרת עורף משפחתי.

פגשתי את הפורום הציבורי לכפרי נוער פנימיות הרווחה והאומנה בישראל כשהתחלתי לקדם הצעת חוק שאת האמת רבים ניסו ומנסים לקדם גם, זאת החזית השנייה בה אני נלחמת וגאה על הזכות לעשות זאת, כיום אני פותחת את השנה השלישית שלי בשדרות.

ב-7.10 הייתי שם נסגרתי בממ"ד בחושך בלי אוכל מים ואוויר, המעונות שלי מול המשטרה ושמעתי את כל הלחימה, אלה היו רגעים של חשש אמיתי לחיים שלי בדיוק כמו שהיה לי בילדות, סליחה קצת קשה לי, ב-8.10 אני והשותף שלי לדירה החלטנו לברוח ושם התחילה עוד חזית שלמרות כל הניסיון האישי שלי במאבקים הותיר אותי חסרת מענה, לאן בורחים כשאין בית.

בזמן שהרבה ישראלים מתמודדים עם השאלה איפה הם יגורו ולאן הם ילכו, אני נתקלתי בשאלה הזאת בשלב הרבה יותר מוקדם בחיים שלי מהשבוע הראשון למלחמה אני יחד עם הפורום הציבורי מבררים את צורכי מסגרות ההשמה החוץ ביתיות ומנסים לענות עליהם, כרגע יש צעירים שנאלצים להישאר בבתיהם ההרוסים וכאלה שנאלצים להישאר בפנימיות שלהם, הצוותים במסגרות נשחקים הצעירים מרגישים את המתח ואת הקושי.

מסגרות ההשמה החוץ ביתיות נקלעו לסיטואציה שאין להם את האמצעים ואת ההכשרה הנפשית לרגעים האלה, במסגרת תפקידי דיברתי עם בוגרת פנימיית רווחה מהעוטף ששני הוריה נרצחו באותה 7.10 והיא חלק מחסרי העורף של אוקטובר 2023.

לחסרי עורף יש עוד בעיה נורא נורא גדולה, בעצם למי שאין בית לברוח אליו הוא צריך לחפש כל הזמן מקום ללון בו, הוא צריך לחפש מקום פרנסה בשביל שיהיה לו אוכל בבית בשביל לשלם חשמל וכרגע הסוגייה הזאת חשובה יותר מתמיד.

חסרי עורף משפחתי נמצאים במלחמה קיומית אך עכשיו יותר מתמיד וגם במלחמה הזאת עלינו כחברה לדאוג שגם בחזית הזאת ננצח.

אמן. תודה נטלי, בגלל שאתן מדויקות רייצ'ל ונטלי, אז אני כבר אמשיך גם לאסנת קוליוק, תודה אסנת שהגעת לכאן.

תודה על הזכות לדבר.

רק אני אגיד, אסנת היא גם יוצאת החברה החרדית מעמותת יוצאים לשינוי, תודה שאת פה.

אז אני אומנם נציגה של עמותת יוצאים לשינוי שזה עמותה שמסייעת ליוצאי החברה החרדית, אבל אני קודם כול כאן כיוצאת החברה החרדית ובשמם של כל אלה שלא יכלו להיות כאן היום.

האמת שהיום באתי לדבר על גיבורים, בתקופה האחרונה כל בוקר אנחנו שומעים על גיבורים, ילדים בני 18, 19, 20 שנפלו במלחמה אחרי שהתמודדו בעולם אכזר שבו אף ילד בן גילם לא היה אמור להתמודד, אבל הם נפלו בשבילנו אז הם גיבורים.

אבל יש פה עוד גיבורים, גיבורים שאף אחד לא מדבר עליהם, ילדים בני 18 ו-19 שמתמודדים עם אתגרים שאף אחד מכם לא חלם עליהם, שמנצחים במלחמות שאף אחד לעולם לא ידע, אבל אתם לא יודעים עליהם אתם יודעים למה? כי הגיבורים האלה לא הלכו לבכות לאף אחד אלא הם בחרו לקחת את עצמם בידיים, העבודה הראשונה שהם מצאו אמנם שכר נמוך אבל זה מה שצריך כדי לשרוד, איזה דירה שהם הצליחו לשכור והם יוצאים כל יום בידיים חשופות להילחם על החיים שלהם, אלה לוחמים שהלכו אחרי צו ליבם להילחם על הערכים שלהם גם במחיר של קריאה מכל העולם שהם הכירו.

אני קצת רועדת כי אני יכולה גם לשתף רגע באופן אישי שאני לא רציתי בהתחלה כל כך לדבר, אבל כשהייתי בדרך לכאן וחשבתי על זה שאם מישהו אחד היה יכול לדבר בשבילי כשאני יצאתי זה היה הרבה מעבר, אז אני פה בשבילם היום ואני אמשיך.

הם לוחמים שמקיזים דם כל יום בשביל לבנות את עצמם ב-10 אצבעות, אבל אתם לא מכירים אותם כי הם לא באו לבכות לאף אחד הם לא רצו להיות נטל על החברה, הם רוצים להוכיח עצמאות, הם באו להוכיח לעצמם שלא משנה מה הם יכולים לחיות את החיים בעצמם ובמלוא הכוח.

מה שכן אם בעיתות רגילות הם במלחמה תמידית – בעיתות כאלה הקרב הופך להיות עקוב מדם. בזמן שצעירים וצעירות – כמו שאת אמרת נטלי – מצמצמים הוצאות וחוזרים להורים, אותם מוציאים לחל"ת כי הם לקחו את העבודה הראשונה כדי לא להיות לנטל עליכם. בזמן שהילדים חוזרים הביתה לחיבוק מאבא ואמא כי זה מלחמה ואף אחד לא רוצה להרגיש לבד, הם יוצאים לחפש עוד מקור הכנסה. כשחייל יוצא לאפטר ומתרגש מהאוכל של אמא כשהוא מתרגש לראות חברים, הוא יוצא לבית החייל ומנסה לא לחשוב על כל מי שהוא השאיר מאחור.

הם גיבורים במלחמות שאף אחד מכם לעולם לא ידע מה אתה צריך לעבור כדי להגיע למצב שאתה מצליח לנצח אותם, יש לי פה קעקוע ראשון שעשיתי לפני שש שנים, שאומר 'לוחם הוא לא מי שתמיד מנצח, הוא מי שתמיד נלחם' כדי להזכיר לעצמי שגם פעמים שבהם נראה שהכל כאוס אני לוחמת לא משנה מה. יודעים משהו? – אני פה היום כי היה מי שהקשיב לזעקה שלי אז, סיימתי לימודים אקדמיים, אני ספורטאית, מאמנת ומתחרה, תרמתי למערך הגנת הסייבר במלחמה ועוד הרבה דברים שאני אעשה בעתיד כי היה מי שראה אותי אז.

בזמנים כאלה כשהמלחמה הופכת להיות יום יום רגע רגע, הסיכויים לסטות הצידה מהמטרה להישאב למורכבות וליפול להתנהגויות סיכון גבוהות הרבה יותר, כשיש דיון על כספים לנוער בסיכון אני רוצה לעמוד בשביל כל אלה שלא יכלו להיות כאן היום ולומר, שהבחירה אם הם יהיו עתיד בוגר ומצליח או שיהיו מבוגרים בסיכון ומקרי רווחה תלויה בכם, זה בחירה שלכם אם תהיה לכם הזכות להיות חלק מהדרך שלהם דרך מעוררת השראה, או שתפקירו אותם לבד ותתנו לחיים לנצח אותם.

אני רוצה לסיים בסיפורו של דוד מיטלמן יוצא החברה החרדית שנפל במלחמת חרבות ברזל. הוא נפל בשבילכם בשביל להגן עליכם, אבל ברגע האמת הוא נקבר בקבורה אזרחית, קבורה שבה לעולם לא יכירו בתרומה שהוא נתן למדינה, אף אחד לא יעלה לקברו בימי זיכרון ואף אחד לא יזכור, קבורה שבה אף אחד לא יזכור בשביל מי הוא נתן כל כך הרבה ונלחם כפול, הוא אהב את המדינה והוא הלך ולקח אחריות על החובות שיש לו כלפי החברה שבה כל כך רצה לחיות ולהגשים את חלומותיו, אומרים שכשמישהו נותן ונלחם בשבילך כשהוא בעצמו נלחם זאת אהבה אמיתית והוא אהב.

מאז המלחמה כבר נפלו למעלה מ-20 יוצאי החברה החרדית. ואני שואלת אתכם, האם אנחנו מספיק טובים כדי למות בשבילכם אבל לא מספיק טובים כדי לחיות? האם אנחנו מספיק טובים כדי לעמוד בחובותינו כלפיכם כלפי המדינה וכלפי החברה, אבל לא מספיק טובים כדי לקבל זכויות?

תודה רבה. דברים מאוד חשובים, וטוב שהכל נאמר גם בפתח הדיון. אני רוצה להגיד לכן רייצ'ל, נטלי ואסנת תודה רבה רבה, וגם כמובן תרגישו חופשי להמשיך ולשאול גם מי שכאן זה עדיין הבמה הזאת שלכן והקול שלכן צריך להישמע.

אני רוצה לעבור לשלומית בירנבוים, מנהלת תחום הבוגרים משפחות וילדי נוער במשרד הרווחה. תודה לך שאת כאן שלומית, ממש אני יודעת שאתם בפעילות אינטנסיבית מאוד מאוד מאוד בתקופה הזו, וגם להגיד לכם כל הכבוד על הרבה מהעבודה שנעשית וחשוב גם להגיד את זה כי אני יודעת באמת שדברים קורים, ואני אשמח ככה שגם תספרי לנו מה את מזהה שהם הצרכים של צעירים חסרי עורף משפחתי שמגיעים אלייך בימים האלו ומה המשרד עושה עם זה, ולגבי תוספת תקציבית עבור האוכלוסייה הזו בכספים האם יש משהו שאת מכירה או שצריך שדרשו או שקיים, כי בסופו של דבר צריך לתקצב את זה את המענים הנוספים הללו שהם מעבר לשגרה.

קודם כל תודה ותמיד מרגש לראות אתכם ולשמוע אתכן הצעירות בוגרי ההשמה והפנימיות.

אני חושבת שזה לא סוד שאם בקורונה נראה לי שהם הכינו כפיים לרופאים ולרופאות, אז נדמה לי שמשרד הרווחה והביטחון החברתי והעובדים הסוציאליים עומדים ככה באמת בראש הפירמידה של העשייה בכל המרחבים הכל כך כאובים וקשים האלה, וגם אנחנו במסגרות ההשמה החוץ ביתית באמת פועלים.

בשבת הארורה ב-08:20 פתחנו את המחשב והתחלנו לעבוד, התחלנו למפות ולראות באמת מה קורה מה צריך איך ניתן לעזור ולסייע, אחרי ההלם הראשוני של כל באמת התהליכים התחלנו גם לעשות קודם כל את הדברים הכי אקוטיים, שזה אומר מסגרות שנמצאות ממש בתוך המרחבים ומסגרות שנמצאות ככה בלב ליבה של הלחימה, לראות האם יש שם חניכים מה קורה שם.

אני כמובן מתייחסת קודם כל לחניכים שלנו שהם עד גיל 18 או קצת מעבר, כי זה המנדט שלנו במנהל שחף האגף החוץ ביתי, כשבאמת במהלך ככה לשתף אתכם שבאמת פינינו גם מסגרות שהיו בתוך בקו האש פינינו אותם לאחר מכן למקומות חלופיים כדי להרחיק אותם לפי הוראות פיקוד העורף, ובאמת אנחנו עסוקים בליווי ובהטמעה ובהכשרות.

לאן הם פונו?

הם פונו למסגרות חלופיות שיכלו לקלוט אותם, אני חייבת להגיד גם אפרופו משרד החינוך והמנהל, השותפות האמיצה הזו עם משרד החינוך שהתגלתה באמת בצורה פשוט מפוארת של המנהל יחד איתנו, הבירור והבדיקה האם ניתן ואת איזה פנימיות ניתן לשדך בצורה כמה שיותר מתאימה מבחינת המגדר והמגדר וההתאמה באמת הייתה מרגשת בצורה בלתי רגילה.

את הרגשת שזה נעשה בצורה מיטיבה יותר מתקופת הקורונה ששם היו כל מיני כשלים לא פשוטים?

האמת שכן.

יופי זה דווקא - - -

כן אני שמחה להגיד, בראש ובראשונה את המסגרות הכי תכופות העברנו קודם כל למסגרות של המשרד, גם בתוך פנימית בן שמן שגם כן של הכפר וגם למעון שלווה, ולאחר מכן ברגע שהיינו צריכים התחלנו לעשות את הבירורים של השידוך ואז בעצם השתנו ההנחיות וכבר הפנימיות התחילו לחזור אל המקומות. אני כן אציין באמת מסגרות שבהן היו – ויושב פה אבישי – באמת מסגרות שהיו לנו חניכים נעדרי עורף משפחתי, הם עברו כמו בפנימיית אדנים לפנימיית אורנים עברו החניכים נעדרי העורף המשפחתי ככה למסגרות שוב בתוך המנהל שלנו, לשמחתנו אני אגיד היות ומדובר בשמחת תורה רוב החניכים לא היו במסגרות.

אז היה יותר קל.

כלומר, נכון, והמזל הגדול שבפנימייה ככה שהייתה ממש בתוך קו האש לא הייתה שם אף נערה באותו יום כולל הנערות נעדרות עורף משפחתי שבשמחת תורה סודרו בכל מיני מענים אחרים שיש לנו.

כן היו לנו חניכים שהיו במשפחות מלוות, שהם חניכים נעדרי עורף משפחתי שעבורם מצאנו משפחות מלוות - - -

זאת אומרת משפחות מלוות בתוך קו האש?

נכון, במסגרת באמת מיזם משותף שיש לנו עם עמותת ילדים בסיכוי יש לנו משפחות מלוות, חלקן היו בקו האש וגם אותם אנחנו מלווים, ילד שהיה בתוך באמת ממ"ד 20 שעות עם המשפחה ופונה ביחד איתה למלון לאחר מכן, אני לא הוא ככה ארחיב בפירוט אבל אני חושבת שבאמת זה נגע בכולנו מעבר לעשייה השוטפת.

בהמשך לכל העבודה המאומצת אני חושבת שזאת הזדמנות פשוט באמת יוצאת דופן עבורי לבוא ולהגיד מבחינת העבודה 24/7 של הפנימיות, הפנימיות שלנו עובדות 24/7, 365 ימים בשנה לא היה יום אחד שהם לא עבדו בצוותים שעבדו באמת בחוסרים מאוד גדולים מפאת גם אירועים אישיים לאור המלחמה וגם לצל המלחמה, וגם לאור גיוס המילואים הצוותים שלנו כולם מגויסים וכולם נדרשו ככה לתת ולראות איך אנחנו ממשיכים לנהל.

אנחנו נערכנו כדי לנסות ולראות איך אפשר גם לתת שיפוי בשעות הבוקר במסגרות שבהם לא היה לא היו בתי ספר, כמובן נסיעות הסעות, כל חניך וחניך להביא אותם הביתה, אני אגיד שיש חניכים שהיה מאוד קשה להביא הביתה כי ההורים לא רצו לשלוח אותם הביתה הם רצו שהם יישארו לצידם ופה היינו צריכים ממש לעשות עבודה, שלצד אחד ללוות את ההורים ואת המשפחות שרוצות את הילדים קרוב אליהם, ומאידך ככל שחלף הזמן לתת גם את המקום ולהבין שלא סתם הילדים האלה הגיעו אלינו, הם הגיעו כי הבית ברוב המקרים מסוכן להם, ההורים לא יכולים לתת להם מעטפת לאורך זמן, לכן היה צריך להביא אותם מהבית עד הפנימייה בהסעה עם איש צוות, זה באמת הייתה איזושהי אופרציה מאוד מאוד נרחבת.

אני אקצר ואגיע לילדי הנע"מ שלנו, אנחנו מדברים באמת על 20%, אנחנו היינו ביחד באותו מפגש בבן שמן ודיברנו על תהליכי הטמעה וההגדרה של חניכי הנע"מ שלנו, בשנה שעברה הטעמנו את ההגדרה של החניכים משהו כמו 40 פנימיות משהו בסביבות השליש מהפנימיות כבר התחילו להטמיע את ההגדרה לפי הנוהל של חניכים נעדרים עורף משפחתי ואנחנו עכשיו בגל נוסף של תהליכי הטמעה, שבמסגרת באמת ההטמעה הזאת אנחנו נוכל כמה שיותר לאפיין גם את תהליכי העבודה היותר ממוקדת לצרכים שלהם והמענים לפתח עבורם.

איזה חולשות את מזהה כרגע? זאת אומרת גם זה מצב מאוד חריג אז הגיוני גם שיש.

נכון, אני חושבת שחרבות ברזל המלחמה הקשה הזאת באמת הביאה לפתחי הפנימיות שלנו חניכים בוגרים שבאופן טבעי פנו חזרה לצוותים המוכרים, כלומר בחודשים האחרונים בכיתות י"ב אנחנו מתחילים תהליכים של הכנה לחיים עצמאיים ואז אנחנו בעצם מצמידים אותם ועושים איזושהי העברת מטה ותיווך למענים הקיימים בתוכניות הצעירים בתוכנית יתד, אבל התהליכים האלה של היקשרות לוקחים זמן, ואז בראש ובראשונה הראשונים שהם פונים אליהם נכון זה לפנימיות ולצוותים.

מסגרות הרווחה יותר רגישות במקום הזה, כי לאו דווקא יש ארגוני בוגרים או איזושהי מעטפת, נגיד ניקח את כפר בן שמן שיש שם איזה ארגון בוגרים שממש יודע לעשות שיחות טלפון ויזומות וקשר שהוא הוא כבר ליבת הבנת המצב באמת, אז מסגרות הרווחה הם הרבה יותר פגיעות, כי זה לאו דווקא המקום שיש איזה מנגנון מערכתי שהוא גם עושה את היצירת קשר היזומה.

זה לא מדויק, אני חושבת שיש הרבה יש לנו הרבה מאוד פנימיות עם מסורות של בוגרים ושל ליווי שלהם, גם לפני שאנחנו לצורך העניין תקננו במסגרת המכרז החדש את רכיבי הבוגרים, כשפילוח העיסוק של הרכז בוגרים הוא גם ללוות את הבוגר.

זאת אומרת עוד לפני פקודת המכרז כבר היו פונקציות קיימות שכבר היה להם תשתית.

פנימיות עשו את הדברים באמת בתקצוב שלהם, אנחנו נכנסנו כמובן מתוך הכרה בצורך לתוך התהליך הזה וחלק מהגדרת פילוח העיסוק של רכז הבוגרים הוא להמשיך וללוות את הבוגרים במשך שנה וחצי אחרי שמסיימים את הפנימייה וחמש שנים לאחר מכן, עד כה המסגרות שעברו את המכרז כבר עושות את זה ואנחנו מלווים אותם, ואנחנו בעזרת השם השנה כבר - - - כולם.

לא הבנתי, שנה וחצי ועוד חמש?

חמש שנים בסך הכל בתהליך של מעקב אחר הבוגר, אנחנו בשאיפה לשלח אותם לחיים עצמאיים שיצליחו להשתלב בכל המענים הקיימים.

רגע אבל זה אמור להיות עד 25?

זה לא אמור להיות עד 25, נעשה ככה אבחנה מוגדלת, בין תוכנית הצעירים התוכנית הלאומית יתד נכון שעוד רגע הילה תרחיב הם באמת אמונים על כך, אנחנו הרחבנו יש לנו ליווי מאוד מאוד באמת הדוק.

אני חושבת שקודם כל בהיבט האנושי המסגרות קיבלו וליוו ונמצאות שם, אבל אנחנו חיזקנו את תהליכי התיווך לעו"סים ברווחות לעו"ס יתד לעו"ס נוצץ כדי באמת לחבר ולהדק, ואני חייבת להגיד ברמה הפרטנית, כל בוגר כזה שהגיע אלינו אנחנו מלווים אותו ברמת הביטוח לאומי ברמת הפרט.

גם בצבא כל התהליכים של בודדים שנמצאים היום, גם בודד כלומר חניכים בוגרי פנימיות ברובם מוכרים במסגרת הצבא כבודדים וגם להם יש מענים ייחודיים, ממש הבוקר הפצתי את המייל עבור המענים שלהם שכוללים מענק כספי שכוללים באמת סיוע ספציפי.

כמה המענק? מה תקרת המענק?

5,000 שקלים.

זה מהרווחה לא קשור למה שאתם?

לא לא אני לא מדברת על רווחה, אני מדברת על סיוע שמתוקף הצבא נכון של בודדים.

זאת אומרת התקופה הזו שאותו חסר עורף משפחתי נמצא בצבא בעצם מי שנותן לו את כל המענקים - - -

מי שמוכר כבודד זה המענק שהוא מקבל.

הצבא נותן עוד שנתיים?

לא אנחנו על זה, אבל לשמחתי אני חושבת שיש משהו בהכרה בפרט ובאמת המהפכה בעיניי שהוביל רב אלוף כוכבי בהיבט הזה של ראיית הפרט הייתה מאוד מאוד גדולה, והשיתוף פעולה בינינו לבין הצבא הוא מאוד מאוד הדוק. ברגע שזיהינו את הצורך ודפקנו ככה על הדלת זה מיד נפתח ובאמת בשיתוף פעולה ביחד עם יתד הדברים האלה מאוד מאוד עוזרים, אני אגיד א' לא כולם מתגייסים לצבא וב' לא כולם מוכרים כבודדים כי הם לא בהכרח בודדים.

יש לכם גם שירות לאומי.

יש בוודאי, יש שירות לאומי, יש מהמגזר הערבי, יש לנו שני פרופילים אחרים: פרופיל עוגן ופרופיל מעוז, שהם חניכים שהם פוסט אשפוזיים שהם עם רקע של אשפוזים והתנהגויות - - -

כמה זה מתוך הפול, אני מנסה להבין, דיברנו על 5,000.

בגדול יש לנו 6,500 חניכים בסך הכל, מתוכך כ- 1,300 פרופיל עוגן פוסט אשפוזי וכ-200 פרופיל מעוז, זה אוכלוסיות עם באמת צרכים מאוד מאוד ייחודיים ואיתם אנחנו יד ביד יחד עם משרד הבריאות, שוב אנחנו אחראים לטפל בהם עד גיל 18 עד 21 מי שזכאי מתוקף החינוך המיוחד, ברגע שהם מסיימים את הפנימיות למעשה המענים הקיימים גם במסגרת הרווחה של תוכנית יתד ובסל שיקום במשרד הבריאות, אלה המענים שממשיכים אותנו ואיתם אנחנו בעצם עושים את תהליכי ההעברה וההפניה.

תודה רבה. חברות הכנסת כמובן קודם כול רשאיות להתייחס, אז שרון ניר ומיכל, אתן רוצות כבר עכשיו או אחר כך?

קודם כול תודה רבה גברתי יושבת ראש על הדיון הכל-כך חשוב הזה, אני חושבת שבאמת אחד הדברים שאנחנו צריכים לזכור זה כשכשיש משבר והמשבר כפי שאת ציינת הוא באמת בא לידי ביטוי בסוג של צורך עז בליווי של עובדים סוציאליים בכל המדינה צריך להגיד את זה, אנחנו סוג של מדינה בקושי עצום שלדעתי אנחנו אפילו לא התחלנו לגרד את קצה קצהו כדי להבין, אז בטח שכשמסתכלים על החוליות מוחלשות אז הן נהיות יותר מוחלשות.

ולכן עלינו ואני באמת מברכת על הדיון הזה, כי אני חושבת שאנחנו צריכים להיות במקום של לשים את הפוקוס על החוליות שיותר קשה להם ברמה כבר פרלימינרית עוד לפני שיוצאים לדרך ולראות איך נותנים מענה וזה באמת האוכלוסיות של כפרי הנוער ופנימיות הרווחה, שאנחנו צריכים לראות שבאמת החברה האלה לא הולכים לאיבוד.

אני רוצה להגיד משהו שבהסתכלות חינוכית אני חושבת שצריך להסתכל תמיד על רצף, רוצה לומר שאחד הדברים החשובים לראות בעצם איך אזרח מתפתח וזה בעצם מה שעושים במסגרות החינוך בטח במסגרות הרווחה, זה באמת איך מייצרים איזשהו רצף חיוני אצל הפרט, וכאן אולי המקום להגיד גם תודה גם לרייצ'ל גם לנטלי וגם לאסנת על הדברים שאמרתן, כי אתם באמת מביאות לידי ביטוי כוח אתן דוגמאות של הצלחה פשוט דוגמאות של הצלחה של עצמכן קודם כל וגם של המערכת, ואני חושבת שככל שיהיו לנו יותר סיפורי הצלחה בראייה יצרנית זה יביא אותנו למקום יותר טוב.

אני חושבת שאחד הדברים החשובים זה שהמערכת תדע לתת חכות ולא דגים, לתת חכות זה התפקיד בסוף לתת חכות במסגרת החינוך, זה מאוד חשוב לתת מענקים וזה מאוד חשוב לתת עזרה כלכלית, ואני חושבת שבסוף במקומות שיש מעטפת הורית מעבר לגיל 18 ואנחנו הורים לילדים ואנחנו יודעים שאנחנו ממשיכים לעזור, אז במקום שאין את זה אז המדינה צריכה לתת את זה, אני לרגע לא מקלה ראש בצורך לסייע ולעזור כלכלית, אבל אני חושבת שהדבר הכי חשוב זה לחזק את אותו נוער קודם כל ברמת היכולת של הפרט לצמוח לעתיד יצרני יותר, איך אמרה יושבת הראש שיהיה קודם כל להתחיל במקום שיש חלומות שיש יעדים שרוצים ללמוד עבודה סוציאלית, שרוצים להתפתח שרוצים לבוא להיות אזרח משמעותי במדינת ישראל זה באמת סיפורי הצלחה בעיניי.

והעניין הזה מביא אותי למקום כזה שאני קודם כל כאחת שהייתה לא מעט שנים בצבא, אני חושבת שהצבא המקום הזה בחיי האזרח שהוא נקרא פרק הפרק האזרחות שלנו שאנחנו רוכשים אותו במסגרת השירות הצבאי הוא פרק מאוד מאוד חשוב בהתפתחותו של הפרט במדינת ישראל, ושם באמת מקבלים גם דגים וגם חכות כי מתייחסים לבודד חסר עורף משפחתי בצורה טובה, אבל גם מקבלים שם יכולת להתפתח למקום של כישורי חיים, אז השאיפה צריכה להיות לפתח כמה שיותר אנשים לשירות צבאי משמעותי ומשם גם רוכשים איזשהו סוג של מקצוע ואפשר להתפתח אחרי זה.

במקומות שאין את זה המדינה צריכה להיות יותר נוכחת.

סליחה שאני נכנסת, הצבא במובן מסוים הוא גם מנגנון שמאפשר לראות עוד אפשרויות ועוד מקומות ולממש פוטנציאל, לא פעם בגלל גם באמת האפשרות שנחשפות בתוך הצבא, אני יכולה להגיד את זה ברמה הכי האישית שישנה מהמקום שלי, וגם בגלל שאנחנו יושבים שם כל החברה הישראלית וזה דבר שהוא אין לו אח ורע.

נכון לגמרי, אני חושבת שאנחנו בסוף נמדדים ביכולת שלנו לייצר איזשהו סוג של מוביליות לפרט שהפרט יהיה לו - - -

זה לא מחליף את המדינה ואת הכול אני רק אומרת שזה בהכרח לתת עוד מקום שבונה את הכל.

קודם כל לפתח את הכוחות האלה אצל אותם אנשים נפלאים, אני יש לי הכרות אישית מכפרי נוער כי הבת שלי הייתה שינשינית בכפרי נוער בסוף, אז אני ממש יש לי הכרות עמוקה עם עבודת קודש שעושים בכפרי הנוער, ביוהנה ז'בוטינסקי הבא שלי הייתה שינשינית לפני כבר הרבה שנים הם היא כבר סטודנטית, אני יודעת איזה עבודת קודש קודשים עושים גם בכפרי הנוער וגם במשרד הרווחה, אני חושבת שהם ברמה כזו שמטפלים באנשים ונותנים להם באמת את היכולת לצבור חכות ובעיקר לחלום חלומות זה הדבר הכי חשוב.

אני חושבת שעכשיו זה גודל השעה שבה המערכת הזו נבחנת שבעתיים, זאת אומרת יש פה מבחן על מבחן כי המבחן הזה הוא בכלל מונח לפתחה של החברה הישראלית, מה גם שאצל כפרי נוער ופנימיות הרווחה זה מבחן כפול, כי זה שוב זה אנשים שצריכים לתת להם יותר הזדמנויות ולכן המדינה צריכה ממש להיות בסוג של פוקוס על האוכלוסיות האלה, ותודה לך על הדיון. ואני חושבת שצריך לעזור לכפרי הנוער ולעשות הצעת חוק, ואני איתך בכל הדברים האלה, את יודעת.

תודה רבה. אני אגיד, סליחה מיכל, הצעת החוק הזאת היא הצעת החוק להכרה בצעירים חסרי עורף משפחתי, הצעה שעברה טרומית בכנסת הקודמת הייתה לנו שיח מאוד מתקדם וחיובי עם השר מרגי גם על זה לכנסת הזו, כל כך נטרף אבל אני לגמרי אומרת בגלל שיש כוונה אמיתית לזה אז זה צריך לקרות.

אז אני אומרת לך: תראי בי שותפה.

אני רואה בך, תודה. מיכל וולדיגר, חברת הכנסת, תודה שאת פה.

קודם כול תודה על הדיון. לא שמעתי את כולכם, מצטערת, הייתי בדיון אחר חשוב; אבל אני מכירה את כפרי הנוער, אני מכירה את שירותי הרווחה, ואני חושבת לא שעשית לי פרומו חס וחלילה אבל אני בהחלט הולכת על מה שאת אומרת.

אני יושבת כבר מזה זמן וכותבת תוכנית מבחינתי על החזון שלי לעולם בריאות הנפש והחוסן, והדגש הוא בעיקר על שתי מערכות מקבילות שאמורות ללכת יד ביד, החוסן הנפשי הקהילתי הקהילה ובריאות הנפש, הם הולכים יד ביד והמדינה חייבת על שניהם, היא חייבת לשים פוקוס גם על זה וגם על זה, כלומר לצד שיקום מערכת בריאות הנפש המקצועית שצריכה להיות עוד יותר מקצועית והיא צריכה להיות בוטיק והיא צריכה להיות הכי מקצועית והכי זמינה בעולם, לצד המערכת הזאת צריך לפתח מערכת חדשה בעיניי שכבר חלק מהמרכיבים שלה כבר נמצאים ונמצאים פה בשולחן, וזה המערכת של החוסן הקהילתי. ואני קוראת לאנשים האלה סוכני חוסן.

והיא לא צריכה לשבת על האנשים המקצועיים הפסיכולוגים הפסיכיאטריים שחסר לנו כאלה והרבה, אלא עלייך, שרון, על יושבת הראש, על כל אחד ואחת מאיתנו, אבל עוד יותר על סוכני חוסן שהם בעצם בנקודת זמן נתונה הם משפיעים על סביבה הרבה יותר גדולה, כמו גננות, סייעות, מורים, מדריכים בתנועות נוער, רופאים, שוטרים ואני יכולה עוד להמשיך ולפרט.

תומכי המקצועות החיוניים בישראל.

כן, ונכון, ואיפה השינוי שאני רואה, ואנחנו נעבוד על זה שזה יקרה, זה כי אני כל כך מסכימה איתך שבסוף בסוף כל אחד מאיתנו אם יש לנו חוסן נפשי אנחנו יכולים כאילו באמת להתמודד כמעט כמעט כמעט עם כל אתגר, וכשאין לנו את זה ואנחנו מכירים את זה אז גם בן אדם עם כל הגפיים והכל לא יצא מהמיטה, ולכן צריכים לחזק את החוסן הנפשי של אנשים.

ושלא נתמודד על זה כאילו זה דבר מובן מאליו, נכון זו תכונה מולדת אבל אפשר לטפח אותה ומטפחים אותה על ידי הורים, אבל כשאין הורים אז יש את המקומות שלכם ועל ידי קהילה שיודעת שאפשר להישען עליה כי אנחנו כולנו רקמה אנושית אחת גדולה, ולכן צריך להטמיע בתוך המל"ג בתוך אותם מקצועות שפירטתי ואחרים קורסי חובה, כדי שבן אדם יקבל את התואר מורה או יקבל את התואר גננת, להטמיע את הקורסי חובה ללימוד כלים לחוסן איך יתנו לילדים את החוסן ויתמכו בו, וגם את הזיהוי מתי יש כאן בעיה וכבר כן צריך לעבור למערכת המקבילה שזה בריאות הנפש ושם צריך גם להשקיע.

ולכן בעיניי מה שקורה פה הוא חשוב ביותר הוא חלק מהמארג הזה של בניית חוסן לכאלה שהם מה לעשות לא שפר עליהם גורלם והדברים הטבעיים שזה משפחה טבעית שאמורה לתת את זה לא נמצאת שם, ואני מברכת את כל הנוכחים אני חושבת שצריך להשקיע שם יותר כסף, גם בקיים להשקיע יותר משאבים אבל גם בלפתח דברים נוספים שהם ימשיכו ויחזקו את הדבר הכל כך חשוב, כי בזכות החוסן גם בזכות הטנקים והדברים האחרים, אבל בלי חוסן אנחנו לא נצליח לעשות שום דבר, אז תודה לכם תודה על הדיון החשוב הזה.

תודה רבה. אני מרגישה שרגע אני ארצה לקבל עדיין את הרווחה, כדי לקבל את ההשלמה באמת מיתד. הילה סופרמן, מנהלת תוכנית יתד, אם תוכלי באמת לתת לנו גם את המענים שאתם מאפשרים בזמן הזה, האם הייתה תוספת, האם יש איזושהי גמישות, ככה מה שאת יכולה באמת לפרט. ואיפה את מרגישה גם שיש חולשות ויש צורך נוסף שצריך באמת לדרוש אותו בעת הזו שגם מתמשכת, אנחנו לא סיימנו את התקופה הזו בזמן הזה, הילה אצלנו כל שבוע.

אני אגיד כמה דברים, קודם כול באמת מילה לגבי החוק, וכשראיתי את הזימון לדיון היום אז ישר זה עשה כיווץ כזה כי התקדמנו עם החוק, אם הממשלות לא היו מתחלפות אולי שלוש פעמים מאז שהתחלנו איתו אולי כבר היה חוק עבור צעירים חסרי עורף משפחתי, ואני חושבת שזה מאוד בולט כמה הוא חסר היום.

אני חושבת שב-14.10 היה אמור להיות לנו דיון עם מנכ"ל משרד הרווחה על הצעת החוק כדי לחזור ולקדם אותה. ואני מניחה שכולם מבינים שלא התעסקנו בזה בחודשיים האחרונים בכלל, אבל זה כבר התקדם לסדר היום ואני מקווה שזה יחזור לעלות לסדר היום, כי אני חושבת שהמצב היה נראה אחרת לגמרי אם החוק כבר היה יושב ומבוסס והיה איזשהו מערך של מענים שלא היה צריך להיאבק עליו או לא היה צריך להגדיר אותו, אז זה מהלך אחד, ויסכה אנחנו חייבים לך חומרים, אנחנו נענו מאסונות פרטיים לאסונות קולקטיביים ואנחנו נעביר את המידע.

מבחינת יתד או בכלל מענים לצעירים אני אגיד משהו מורכב, אני חושבת שחלק מהאנשים כאן רובם כבר אנחנו מכירים אז אני מרגישה בנוח להגיד את הדברים באמת כמו שהם, בחודשיים האחרונים העבודה הייתה כמעט בלי הבחנה של אוכלוסיות, גם העובדים שלנו עבדו הכל מהכל יש כאן כמה במסך, כולם נקראו למשימות חירום שלא ממוקדות דווקא בתחומי התוכן שלהם מהמטה ועד העובדים ברשויות, וגם האוכלוסייה כמעט לא פולחה.

אני אנסח את זה אחרת, אני חושבת שאנחנו הצטלבות, אנחנו מדברים תמיד מדברים על הצטלבות שיוכים, הצטלבות שיוכים מאוד מאוד מורכבת בהקשר של המלחמה גם של גיל גם של חסות עורף משפחתי אבל גם של עוד הקשרים, מפונים לא מפונים, עוטף עורף, אמורים ללמוד לא אמורים ללמוד, חוו את הטראומה באופן ישיר עקיף מעגל ראשון שני שלישי של נפגעים, אנחנו פוגשים היום אני מאוד עסוקה בשורדי המסיבות, אנחנו פוגשים מעגלים גם של צעירים חסרות עורף משפחתי גם בין הנפגעים וגם בין החברים שלהם וגם בין קרובי המשפחה שלהם, כך שבתוך ההצטלבות הזאת לא עושים לא עשינו פילוח דווקא של צעירים חסרי עורף משפחתי, אני יכולה להגיד שכשמגיעות פניות אנחנו שמות זרקור על בטח על חיילים שהם חיילים בודדים אבל גם בכלל על צעירים שהם חסרי עורף משפחתי ומנסות עכשיו בעיקר לעשות פיצוחים, פיצוחים גם בשילוב המענים הקיימים.

יושבת כאן לילי מביטוח לאומי, אני חושבת שאנחנו באמת באיזושהי קפיצת מדרגה בעבודה המשותפת, גם בלזהות איזה ערוצים של סיוע של מענקים, דיברת על הדגים אז עדיין בדגים, ובתסריט קדימה אנחנו באתגר מאוד גדול של עבודה על חוסן של צעירים והיכולת לחזור לתעסוקה לחזור להשכלה גם על רקע מצבי טראומה גם חד פעמיים וגם מתמשכים, ולהצליח לזהות איזה מענים ייחודיים יכולים להתקיים בתוך ההקשרים שנוצרו, את דיברת עליהם את פונית התפנית משדרות.

ברחתי יותר נכון.

ברחת, אבל חלק מהפניות שהגיעו אלינו אגב צעירים שברחו, אחרי שבוע שבועיים גם להפוך את הבריחה לזכאות לפינוי ודמי פינוי או פינוי במלון או דמי פינוי, ואני חושבת שאנחנו עדיין בתפירה ובפיצוחים האלה וזה אתגר מאוד מאוד גדול.

ברמת מערכת יש לנו כמה אתגרים גדולים שקשורים גם לשירות הלאומי, אני שמחה שמיכל כאן מבחינתי את עדיין נציגת השירות הלאומי.

אין בעיה בשמחה באהבה עושה זאת, נשארתי לעד.

אני חושבת שעלה שיש צורך מאוד גדול בתקני דיור לצעירים וצעירות בשירות הלאומי המותאם, והיום אני עדה לזה שיש צעירים וצעירות בעיקר חסרי עורף משפחתי חלקם אחרי מסגרות חוץ ביתיות שהמענה של השירות הלאומי מאוד מתאים להם, הם לא יוכלו לעשות אותו בלי תקני דיור ואין סיבה שהם יהיו בדיור רווחה, מגיע להם דיור של השירות הלאומי ואני שמה את זה ככה לפתחי כולנו אני חושבת שזה אתגר משותף.

זה חונה אצל מי?

כלומר איזה משרד?

כן.

אצל אורית, המשימות הלאומיות.

גם הדיור?

השירות הלאומי זה חלק מהתקציב.

אבל תקני דיור זה גם שם?

כן, כן, כל השירות הלאומי.

אנחנו שותפים שם, זה חלק יחסי אבל זה בהחלט אתגר.

זה חלק מהמילה הגסה 'כספים קואליציוניים', את מבינה את האבסורד? שאמור להיות בבסיס התקציב בשירות הלאומי וזה נמצא חלק אבל בסדר אנחנו גם את זה נתקן יש לנו הרבה אתגרים.

עוד נקודה ששמנו ככה כיעד, זה להתמודד עם הקשיים שקשורים גם בשייכות גם קהילה וגם בבדידות, אני אגיד שקיבלנו עכשיו סיכום של מחקר של יתד שהוא ממש הסתיים טרום המלחמה, ואחד המדדים הבולטים לשלילה הוא החוויה של בדידות מאוד גדולה ואם זה בלט לפני המלחמה אני מניחה שזה בולט עוד יותר היום, ומבחינתנו זה יעד גם חיזוק השייכות גם יצירת קהילות כי הבנו עד כמה השייכות הקהילתית כאן היא בעלת ערך, וחיזוק החוסן גם בערוצים של מפגש עם הבדידות שהוא לא בהכרח דווקא בעוד טיפול נפשי כזה או אחר אלא יצירת מענים.

והילה מה התוספות התקציביות שקיבלתן?

אנחנו מחכים לתשובה.

לא היה משהו שעכשיו?

הגשנו בקשות גדולות לכל מה שקשור בטיפול בחוסן של צעירים.

את מדברת על המלחמה? כי קיבלתם תוספת יפה במלחמה, המשרד קיבל יפה, איך הוא חילק את זה בתוך המשרד אני לא יודעת.

זה קשור לפילוח שלנו.

התוספות האלה גם כוללות מה שביקשתם, הוא גם כולל מענים אד-הוקיים זאת אומרת לסיוע כלכלי במצב חמור או שזה רק לתוכניות?

הם כוללים גם מענים אד-הוקיים בעיקר במסגרת התוכנית שלנו, היא נקראת תוכנית לטיפול בחובות אבל היא מכילה בתוכה הרבה מאוד מרכיבים של ליווי כלכלי ומענקים כלכליים, עשינו מהלך גדול שוב הוא לא מובחן לצעירים חסרי עורף משפחתי הוא היה לצעירים שהיו בנזקקות, גם שוברי מזון גם סיוע בשכר דירה שאנחנו מחכים לתקציב לקראת ינואר כדי להרים אותו מחדש.

עכשיו סיוע בשכר דירה הילה, הסיוע בשכר דירה הרי נשחק ב-20 שנה האחרונות, זאת אומרת הוא מאוד מאוד, האם יש תוספות כלשהן שאתן יכולות וזה קבוע בחוק תקציב הסיוע לשכר דירה?

תקציב שכר דירה שאנחנו מספקים בשותפות עם משרד השיכון זה 1,000 שקלים בחודש.

לא השתנה כבר 20 שנה.

זה מעט מאוד, אבל כן אגיד שאם יהיה לנו תקציב משמעותי לזה אז נוכל לתת סיוע לשנה ולא לשלושה חודשים, כי מה שעשינו עכשיו זה סיוע לשלושה חודשים שזה פלסטר, סיוע לשנה מאפשר עמידות התארגנות, המנגנון קיים המוטיבציה קיימת אנחנו מחכים.

עכשיו רק עוד שאלה אחת, קודם כל זה חשוב שהאמת יהיה מנגנון לשנה אם אנחנו נוסיף את זה אצלנו, לגבי באמת החוסן הנפשי שזה גם מה שמיכל התייחסה אליו, מבחינת המענים כמות המפגשים והכל שיש עליהם גם מאפשרים, יש איזשהו שינוי גם פה התקופה הזו בקרב אנשים שפונו שחוו טראומה?

זה נורא מגוון כי כל מי שמוכר כנפגע פעולות איבה - - -

אבל אלה הן קטגוריות מאוד מוגדרות נכון.

אני חושבת שיש זמינות מאוד גדולה היום במחלקות לשירותים חברתיים, ביתד עשינו הגמשה ואנחנו לא מאוד מקפידות עכשיו על גילאים, עוד לא עבר החלטת ממשלה אבל אנחנו ממש ככה - - -

יש לי שאלה אלייך, נגיד אני בתור חסרת עורף משפחתי – עד לפני שבועיים הכתובת שלי הייתה בדימונה, אז אני בתור חסרת עורף משפחתי שהבית שלה בשדרות ואין אף בית אחר, עדיין לא זכאית לאף מענק, משום מה הכתובת שלי לא התעדכנה, לא זכאית למענק פינוי?

לא הבנתי, איך את כתובה בתעודת זהות?

הייתי כתובה בדימונה, לפני שבועיים החלפתי את זה לשדרות, מה אני אמורה לעשות במצב הזה עכשיו?

איפה גרת בפועל?

גרתי בשדרות.

אני אסביר משהו: אם היא לא שינתה במשרד הפנים אז משרד הפנים לא יודע, אבל אם היה לה חוזה שכירות או משהו אחר אולי אפשר לנסות לבדוק האם חוזית אפשר.

אז זהו, אחראי המעונות שלי הוקפץ למילואים לפני שהוא הספיק לסרוק את כל החוזים כי זה היה בדיוק בהחלפה שדיירים חדשים מגיעים למעונות, אז בתור משרד הרווחה מה אני בתור חסרת עורף משפחתי שדוגרי לא עובדת אין לי כסף לאוכל, כל הבגדים שלי בשדרות.

אין פונקציה אחרת במכללה שיכולה לעשות את הסידור של המעונות?

הביאו לי מענק של 2,000 שקל.

לא נטלי אני שואלת משהו תקשיבי אני רוצה רגע להגיד, אנחנו רוצים שהכל יהיה מסודר כדי שיביאו כסף בכפוף לדברים שברור שמגיע לך, אם האדם הזה הוקפץ למילואים המכללה אמורה להבין את הצורך של מי דייר מעונות לעשות מישהו אחר שיסרוק רגע את החוזים כדי שיהיה, היא לא יכולה על בסיס זה.

כשעובדי מכללה נרצחו והמשפחות שלהם נחטפו יש פחות.

אבל אני מציעה אני אגיד לך מה שתפני אלינו באופן פרטי ונטפל, כאילו זה פרטי.

לא זה שאלה כללית כמוני יש עוד.

כל מקרה לגופו, כי מי שעבר דירה והחוזה קיים, כל אחד יש פה את הניואנסים הנורא קטנים שלו שנשמח לעזור.

אין בעיה שנרכז את זה, אבל שוב: לא אגף יתד סורק חוזה, עדיף לשאול שאלות שהן מותאמות אני רוצה גם להגיד.

אני יכולה להגיד כן קודם כל זה נשמע שיש פה תופעה ואם יש עניין של עם תושבי המעונות בספיר שדווקא התעניינתי בעניין הזה כי זה עלה מכמה וכמה הקשרים ואני יודעת שכן אפשר להציג חוזה, עכשיו יש כזה ענין עם ספיר אפשר לעשות פנייה משותפת.

נעשה את זה גם מטעם הוועדה.

אבל אני לא מדברת על ספיר אני מדברת על חסרי עורף משפחתי שעדיין לא שינו את הכתובת שלהם ופונו.

כן אבל איפה הם ישבו, באיזשהו מקום כל חסרי העורף שאת מדברת עליהם גרו במקום שבו מגיע להם.

ברגע שאת עוברת בית כל שנה כל שנה עיר אחרת אין בשביל מה להחליף כתובת כל הזמן.

בסדר אבל יש חוזה תביאי חוזה.

בסדר, אין בעיה, אני לא אמרתי, נטלי, משרד הפנים ברור לי אפילו לא שאלתי אותך למה לא העברת זה בכלל לא שאלה פשוט אמרתי בכפוף לחוזה, מאפשר לתת את המענק יש חוזה, את לא צריכה להעביר כתובת לכל מקום גם אני כשעברתי כמה דירות לא העברתי כתובת כל הזמן, זה לגיטימי. אנשים צעירים בגילאים האלה לא משנים את הכתובת שלהם. זה גם בלי קשר לחסרי עורף, לא מעבירים.

שאין חוזה שאחראי מעונות במילואים והוא לא סרק אף חוזה.

לא אבל המכללה יכולה להמציא את זה.

נטלי יש לי הצעה, נעשה הבחנה כי בסוף זו ועדה שמתעסקת במדיניות, נעשה הבחנה בין מדיניות לבין הפרקטיקה, ברמת המדיניות עד כמה שידוע לי ניתן להציג חוזה שכירות בעוטף.

אני מתנצלת שאני צריכה לצאת.

ולמול החוזה הזה אחרי שמשרד הפנים מאשר וזה מנגנון שאני יודעת שעובד כי אני יודעת כבר על פניות כאלה, נמצאת כאן לילי מביטוח לאומי הם אלה שמעבירים את התקציב, זה 200 שקלים ליום החל מהיום שבו התפנית שזה אומר ה-8 באוקטובר זה הרבה מאוד כסף זה ברמת המדיניות.

אם יש פה בעיית יישום שנוגעת לאדם היחיד בעולם במכללת ספיר שיכול לדאוג לחוזים האלה, אז בואו נעשה פנייה מסודרת מכללת ספיר את בטוח לא היחידה אני בטוחה שאת - - -

אנחנו גם נוציא מטעם הוועדה חד משמעית.

אני לא מדברת בתור מישהי מהמכללה, אני מדברת בתור חסרת עורף משפחתי שכמוני יש עוד חסרי עורף משפחתי בעוטף.

לא בטוח שיש להם בעיה להמציא חוזה.

יש כל כך הרבה שאין להם שום כתובת ואין להם חוזים, אני אומרת מהשטח.

יכול להיות, אני יכולה להגיד לך שטיפלתי, רגע אני אגיד לך גם שאנחנו טיפלנו בצעירים שלנו שלא היה להם חוזה כי הם היו בתוכנית של תל"ם בקיבוץ בארי ופונו והיו צריכים עכשיו גם לקבל הרבה מאוד הכרות והוצאנו מכתב מסודר שמצהיר על זה שהם גרו שם.

אז מי שיש לו חוזה, אגב אני מציעה לכל חסרי עורף משפחתי שנמצאים איתנו כרגע בזום, תדאגו לזה שיהיה לכם חוזה שכר דירה במקום שאתם גרים בו נמצאות כאן גם הקליניקות זה אחד.

עם החוזה הזה אפשר לפנות למשרד הפנים, המדיניות היום בהגמשה מטורפת תנצלו את זה טוב כל עוד זה קורה, מי שאין לו חוזה תפנו לעובדים שלנו, ננסה לשבור את הראש איך פונים אולי עם מכתב מסיוע משפטי.

זאת שאלה כנה ואמיתית כי כבר פנו אלי חסרי עורף ולא הייתה לי תשובה.

כשאין מדיניות זו בעיה, יש מדיניות בואו נראה איך משתמשים בה.

אבל אף אחד לא אמר לנו תשמרו את החוזים כי הולכת להיות חדירת מחבלים, זו בדיוק הסיטואציה.

נטלי יש עוד עותק, זה חבל שאנחנו מתעכבות על זה, באמת חבל, יש עותק בכל מכללה. אנחנו נוציא לכל המכללות שהם פונו מהאזור שלהם, אני מניחה שחוץ מספיר גם תל חי ומכללות אחרות. צריך להגיד למכללות סריקת חוזים שיהיו זמינים לכל דורש, אם משרד הפנים באמת עושה את העבודה במהירות והכל זה פשוט צריך להיות משהו זמין.

ואני מסכימה גם איתך הילה מהניסיון שלי של כל מיני פניות, יש גמישות יפה מהמשרדים והרשויות, בדרך כלל אני פה מתלוננת די הרבה אז עד שאני אומרת איך שיש מקום שאני אומרת תודה יופי יש איזושהי הבנה, אנחנו נהיה על זה, אנחנו נוציא בפנייה כי במכללות ברגע שהם ינגישו את זה, ויש הרי עותק תמיד חוזה זה בכמה העתקים, יש או יכולים להמציא את זה כי הם יודעים שאת סטודנטית שרשומה במכללה גם אם החוזה רק אצלך, הם יודעים שאת רשומה במקום כזה או אחר, לעבוד על זה מהר להוציא את הכל עבור כולכם, חלק מהסיוע הרי לחסרי עורף משפחתי, זה באמת הנגשת העזרים הבירוקרטים הללו שהם לא פעם מפילים.

אז בגלל זה לא צריך להיות רק פרטני אלא באמת לפנות למוסדות הלימוד לסייע ואז יהיה אפשר גם לקדם, ובסוגיות פרטניות כמו שאת אומרת יש טיפול פרטני.

יש ניסיונות היום כדאי באמת לפנות לעובדות שלנו במחלקות, מאוד משתדלים לעשות גם עזרה במיצוי זכויות, כל המערך של הפינוי הוא מורכב אתן מכירות את זה יותר טוב מאיתנו, אבל חלק ממלונות המפונים הם תחת המחוזות של הרווחה, וגם כאן אני ראיתי הייתה התגייסות מאוד יפה של מנהלות מחלקה שאחראיות על מלונות שעשו גם הסדרה נקודתית, שוב לאנשים מפונים לא לחסרי עורף משפחתי.

אבל זה בדיוק התשובה שרציתי לשמוע בדיוק שיש מה לעשות עם זה נקודתי או לא נקודתי אלא כגוף של חסרי עורף שיש לנו את הגב לפחות בנושא הזה, זה כל מה שרציתי להגיד.

וכמו שאני מבינה אפילו שלא רק בכללי בכפוף לחוזה, אם משפחה הרגע עברה דירה ולא העבירה והכל, זה גמישות שצריכה להיות ברורה לכולנו, במקרה של חסרי עורף צריך רגע שינגישו את החוזים הללו כי אי אפשר להתעסק גם עם זה. תודה להילה על הדברים.

אני רוצה לעבור לחברה האזרחית. אז אני אתחיל עם שלי שטרכר שליו מנכ"לית פורום הארגונים למען צעירים וצעירות בסיכון, שלום שלי, תודה שאת כאן.

תודה רבה לכם, צוהריים טובים לכולם, לי קוראים שלי שטרכר שליו ואני מנהלת את פורום נראות. אני באמת מודה לכם על הדיון הזה.

פורום נראות זה פורום שמייצג, ואני מייצגת כרגע, 33 עמותות שכולם מלוות צעירים וצעירות במצבי סיכון, אני חייבת להגיד שהצעירות פה דיברו בצורה באמת באמת מרגשת ואתן מביאות את הקול שאני מייצגת בתוך הפורום, אז אני באמת מודה לכם על הדברים כי כל אחת ואחת מכן גם מייצגת איזשהו מצב סיכוני קצת שונה ובאמת ביחד יש פה מגוון של קולות מאוד מאוד חשובים.

בתחילת המלחמה למעשה עשינו בפורום איזשהו מיפוי, ובדקנו בקרב כל הארגונים שמייצגים מעל 20 אלף צעירים וצעירות במצבי סיכון מה הצרכים בשטח, איפה אנחנו צריכים באמת לבוא ליצור ולייצר ולהתאים מענים חדשים בתקופת המשבר, אז הנה יש לי כאן את המיפוי ואני אשמח לשתף אתכם.

(הצגת מצגת)

חלק מהדברים פה נאמרו על ידי אבי ובאמת תודה רבה לך על הדברים ועל ההתכנסות הזאת יחד עם חברת הכנסת נעמה לזימי זה באמת דיון מאוד מבורך.

אלה ארגוני הפורום. כמו שאתם רואים אלה 33 עמותות מאוד מגוונות גם בגודל שלהן גם בטווח של מצבי הסיכון. ואלה הנתונים של המיפוי הזה שערכנו, 26 ארגונים למעשה נתנו נתונים על 17 אלף צעירים וצעירות במצבי סיכון, וכמו שאמרתי קודם יש פה מגוון רחב של מצבים סיכוניים החל מחברי קהילת הלהטב"ק יוצאים ויוצאות בשאלה שמלווים אצלנו על ידי עמותת הלל, בוגרי השמה חוץ ביתית, חיילים וחיילות משוחררים, כל הרצף וכל הסוגים במגוון הקולות בפריסה ארצית.

אז עשינו איזושהי חלוקה בשלב ראשון בעצם בדקנו מה בטווח הקצר מה עכשיו מה קורה עכשיו וזה באמת נעשה לפני כבר חודש המיפוי הזה, וראינו ששלושת הדברים העיקריים שעלו הם קודם כל הנושא של סיוע נפשי, ואנחנו בפורום בשלב ראשון בנינו איזה שהוא מענה של מרחבי שיח ממש בנינו קבוצות של צעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי שיש להם איזה שהוא מחנה משותף וקראנו להם לבוא למרחבי שיח שהונחו על ידי נשות מקצוע מנט"ל, ואפשרו להם לבוא ולאוורר ולספר ולשתף ולדבר על הקשיים שלהם, זה באמת בעקבות העובדה שראינו שהסיוע הנפשי זה נושא שהוא ראשון במעלה מבחינת הצרכים.

סיוע כלכלי, כמו שאמרה נטלי, וכמו שהביעו פה הרבה מאוד צעירות גם את בתחילת הדברים, זה הדבר הראשון שהם נפגעו ממנו, מכיוון שהחברה שלנו שאנחנו מלווים בעמותות אין להם מה שנקרא כסף ליום גשום, אין להם את החסכונות, הם חיים מחודש לחודש, משכר לשכר, וחלקם היו מפונים ואז פתאום גם אין להם את הדירה, וחלקם פשוט פוטרו מהעבודה, וחלקם לא היו מסוגלים לצאת לעבוד בתקופה הזאת. כולנו חווינו פה משבר מאוד מאוד גדול וזה משפיע מאוד גם על הצעירים והצעירות שלנו ולכן הגענו למצבים, והם סיפרו בעצמם, אבל אני שמעתי גם מעמותות אחרות, על צעירה שיצאה למילואים ואחת הסיבות שהיא כל כך שמחה על המילואים זה שיהיה לה שכר ושיהיה לה הכנסה ומשכורת, והכסף עוד לא הגיע והיא חזרה מהצבא הביתה למקרר ריק ולא היה לה את הכסף אפילו למלא אותה, עמותת ילדים בסיכוי – שבמקרה פה המנכ"לית יושבת לידי – היו צריכים למלא לה את המקרר אחרי שהיא חזרה מהמלחמה, אז הגענו למצבים כאלה עם הצעירים והצעירות שלנו.

הנושא שעכשיו מאוד מאוד מתפתח ואני מעריכה שגם אנחנו נדבר עליו בעתיד זה הנושא של תעסוקה, כמו תמיד הצעירים והצעירות שלנו הם הראשונים להיפגע, הם אלה שמפוטרים ראשונים כי כמו שאמרה מקודם נטלי והצעירות פה הן לוקחות כל עבודה שנותנים להן אז הן תמיד אלה שהראשונים והראשונות שמפוטרות ואנחנו צריכות למצוא עכשיו כמה שיותר מענים ותמיכה וליווי בתחום הזה.

הפגת הבדידות זה נושא שגם דובר פה וזה נושא שאנחנו מתעסקים בו ביומיום על אחת כמה וכמה במשבר ובחירום, כשהצעירים והצעירות שלנו צריכים להתמודד עם כל כך הרבה חזיתות כשהם בעצם לבד, הם לא כמו כל הצעירים והצעירות שאנחנו מכירים שמגיעים הביתה אל אבא ואימא, הם מתמודדים עם הכל לבד מול מערכות גדולות מול בירוקרטיה, זו בדידות שבאמת זועקת.

אני רוצה להמשיך ולדבר טיפה על הטווח הארוך: קודם כול אנחנו מאוד מבקשים בארגונים אנחנו כבר אחרי שני משברים מאוד מאוד גדולים, אנחנו צריכים תוכניות לשעת חירום, המדינה פה נתפסה באמת עם המכנסיים למטה – סליחה על הביטוי, אנחנו ראינו שהמערכות לא תפקדו, ואנחנו כבר עברנו משבר גדול בקורונה. זה לא שזה פעם ראשונה שהכל קורס, אנחנו צריכים לקבל ושנכתוב ביחד תוכניות לשעת חירום כדי שכולנו נדע מה עושים ביום הזה, ביום של ה-8 לאוקטובר ביום שאחרי המשבר הבא, זה ברור לכולנו שאנחנו נגיע לאותו מצב עוד כמה שנים וחבל, כל פעם מחדש להמציא את הגלגל, אנחנו צריכים שיהיה לנו כבר נהלי עבודה ברורים מוסדרים לא צריכים להגיע לשוקת השבורה הזו, זה כל כך מתסכל וגם הארגונים בתוך עצמם לומדים שגם להם צריך להיות נוהל עבודה ביום שיוצא המשבר הבא לצערי, הלוואי ולא יהיה.

נוהל חירום.

נוהל חירום. המענים בתחום התעסוקה כמו שציינתי קודם והטיפולים הנפשיים, חבר'ה זה הולך להיות עקב אכילס של החברה הישראלית בכלל ועל אחת כמה וכמה אוכלוסיות מוחלשות וצעירים וצעירות שלנו שהם גם חוו את הקורונה, הם גם בדיוק הגילאים של המסיבה והגילאים של הצבא, הם חווים את זה מכל כיוון אפשרי ואין אף אחד בבית שתומך בהם.

אתם צריכים להבין שגם לפני המלחמה הנושא של מענים נפשיים היה מאוד בעייתי, עם תורים של חצי שנה שמונה חודשים ושנה.

בפריפריה אף יותר חמור צריך להגיד, ומה שלא עובד בשגרה לא יעבוד בחירום, לכן מה שקרה לנו זה באמת הגענו לאן שהלכנו.

אני חייבת להגיד שפה אני הכי מוטרדת ופה אנחנו נצטרך גם לעבוד על איזשהו שינוי מדיניות כי יש פה בעיה גם עם ההיצע.

אז תראי אני כן אגיד משהו וצריך לוודא שזה קורה ולכן הקול הזה צריך להישמע בכל מקום, אני יודעת שמשרד הבריאות הולך לעבוד על תוכנית בריאות נפש עובד כרגע בעלות מוערכת של כ-2 מיליארד שקלים, עכשיו קודם כל למה לא גולם יחסי בתקציב 2023 שמעבירים עכשיו אם יש כוונה כזאת צריך רגע לגלם את זה, אני אגיד לך איפה אני רואה את הבעיות, אם זה לא יטפל במשבר השכר הארוך והגדול בפסיכולוגיה הציבורית כלום לא ישתנה, אתם מכירים את המשבר של מדריכי מדריכות הנוער, אז תחשבו רגע מה קורה עם פסיכולוג ציבורי שמרוויח 47 שקל לשעה ומרוויח בשוק הפרטי פי 10.

אז זה מה שקורה יש מחסור שהוא פשוט מובנה בשיטת עבודה הממשלתית והסכם השכר שלהם פתוח, זאת אומרת זאת הזדמנות חד פעמית פשוט לעשות שינוי מהותי שמגלם את זה, כל עוד אנחנו לא מבינים שזה אכן נסגר על תקציב 2024 הגדלה הזאת של עוד 2 מיליארד דברים לא ישתנו, הם לא ישתנו בגלל חיזוק אתם יודעים כל מיני תוכניות חיזוק לפסיכולוגיה הציבורית ועוד העצמת הפרילנסרים שמקבלים תוספת.

זה לא יקרה בלי שינוי מערכתי, אני אומרת את זה גם פה כי בסוף האוכלוסיות קצה הן שנפגעות הרבה הרבה יותר וכמובן ששירות פרטי הוא לא בחשבון פה, ולכן אנחנו מבינות שאם זה לא יקרה עכשיו אותה תוכנית וגם שהיא תהיה באוריינטציה לשיקום השירות הציבורי פסיכולוגי אז דברים לא ישתנו, ולכן הקול הזה צריך להישמע גם כאן ובכל במקום.

את רצית להוסיף עוד משהו? סליחה, בבקשה.

אני אקצר, כי אני יודעת שזממנו קצר אז רק עוד שקף אחד. אני כן רוצה להשמיע גם את הקול של הצוותים בארגונים שלנו, כי גם הם כבר מאוד מאוד נשחקים אחרי כל המשברים והם צריכים להחזיק את האוכלוסייה היקרה הזאת שאנחנו מדברים עליה היום, אז גם פה בדקתי איפה הם עומדים ומה הם צריכים, כי גם הם עכשיו בעצם עובדים עם הרבה פחות צוות וכוח אדם בגלל שיצאו למילואים, גם הם צריכים תמיכה במענה רגשי.

הייתה צריכה להיות נציגות של ארגוני עובדים של זה, ולצערי לא הגיעו. אז טוב שאת מעלה את הדבר הזה.

אני שמחה לייצג גם אותם, ובאמת אני גם רוצה להגיד שבחברה הערבית יש לנו עוד מורכבות ואנחנו כולנו עובדים עם החברה הערבית בשמחה ובאהבה, ויש כאן מורכבות שצריך ללמוד איך לעבוד בתקופה הזאתי, אז גם הדברים האלה עלו ואני אסגור את המצגת כדי שיהיה זמן לעוד אנשים, תודה רבה על הזמן שלכם.

תודה רבה, מאוד מעריכה. אבישי, רצית איזו הערה?

כן. שמי אבישי פריזדה, אני מנכ"ל קבוצת גיא ויושב ראש עמותת הפנימיות, תודה לכם על הדיון. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להגיד ולהביך רגע גם את אבי וגם את עדנה, הסיוע לפנימיות מהיום הראשון הוא מטורף מלפטופים ותווי סיוע, אחד הבוגרים של אחת הפנימיות שלנו שקיבל את התווים האלה, זה מצא אותו ביום-הולדת כשהוא מאושפז בסורוקה, שהוא לוחם שנפצע בעזה וקיבל את התווים האלה אז זה דבר גדול.

שאלת קודם נעמה לגבי משרד הרווחה, אז אני כן רוצה להגיד רגע משהו טוב יכול להיות ששלומית תרצה שאחרי זה אני אמדוד חום.

אנחנו אומרים הרבה דברים טובים.

זה מוקלט ואני לא בקלות אומר, אבל כן הופקו לקחים מהקורונה ביכולת לתת מענים ולשחרר תקציבים לדבר הזה וזה דבר גדול.

אני רוצה להתייחס בדיוק למה שנאמר, ראיתי בטוויטר באחד הימים הראשונים 'פרום דה ריוור טו דה סי, כולם צריכים טיפול נפשי', וזה באמת נכון לכולנו. אני, מה שנקרא, זה מה שאני עושה למחייתי, אבל חסר פה בעולם הזה של צעירים חסרי עורף בעולם הזה של המציאות שאנחנו נמצאים, יש במדינת ישראל משרד הבריאות ויש לו שירות שנקרא סל שיקום שהוא אחראי לתת מענה לצעירים בבריאות הנפש והוא לא נמצא כאן עכשיו.

נשאל אותו שאלות, אם הוא צריך להגיד משהו זה גם יעבור בוועדה, זה חשוב שאם יש משהו למשרד הבריאות, אנחנו רוצים אולי לשאול אותם.

זה לא נכון לדעתי, משום שהם לא אחראים על הטיפול הנפשי. הרבה מאוד חניכים בוגרי הפנימיות שלנו מסיימים את 18 שנותיהם ולא רוצים לשמוע מסל שיקום ומשירותי בריאות הנפש, למרות שתיאורטית אנחנו עשויים להסכים שהם צריכים.

המציאות של היום ואנחנו רואים את זה בפניות אלינו בהיקפים מטורפים, שהם פתאום עכשיו צריכים אבל כמו שאמרנו שכלל שירותי בריאות הנפש המציאות מצאה אותם רזים ומדוללים גם פה, וכדי לקבל שירותי סל שיקום נכון לא טיפול אבל כן דיור ותעסוקה ופנאי, הרבה מאוד מהדברים שנאמרו פה שצריך ויש שירותים כאלה יש שני חסמים מאוד גדולים.

אחד הוא ביטוח לאומי לקבל את אותם 40% נכות נפשית סעיפים 33, 34 והשני הוא להגיע לוועדת סל שיקום, זה היה קשה מאוד ב-6 באוקטובר, זה ילך ויהיה קשה כי כל הצרכים יעלו. ולאוכלוסייה של הצעירות המדהימות האלה ועוד הרבה אחרות לחצות היום את שני הרוביקונים האלה ברצף כדי להגיע לקבל שירות – זה מאוד מאוד קשה בלשון המעטה, ולכן לדעתי אנחנו צריכים לראות ביחד עם משרד הבריאות איך יש איזשהו מסלול מקוצר.

אצלי יש חבר'ה שפונים במסגרות כדי לקבל שירות בדיור מוגן בסל שיקום, שורדי מסיבת נובה, שורדי מסיבת פסיידאק, ואני נבוך מהתשובות שאני צריך לתת להם שיש עוד שתי ועדות בלי תאריך מתישהו.

לא שאני נציגת משרד הבריאות, אבל כן דבר חשוב, אפילו שלושה דברים חשובים: אחד יש מסלול מקוצר כבר הרבה מאוד שנים לסל שיקום שלא עובר דרך ועדות של ביטוח לאומי.

אבל דורש להגיע לפסיכיאטר פרטי שגם זה מוצר - - -

לא פרטי, דרך פסיכיאטר שנותן חוות דעת שמגיע לפסיכיאטר במשרד הבריאות.

אני מכיר היטב אבל זו רשימה סגורה וגם זה מסלול ארוך, אני חושב שזמני ההמתנה היום הם אי אפשר להתעלם.

חבר'ה אנחנו קודם כל לפרוטוקול נכתוב על זמני המתנה כי זה חשוב, ונשאל את זה כשאלה שתהיה עליה פולו-אפ. רק אני רוצה רגע לתת לביטוח לאומי לענות, בסדר?

שלום לך לילי דגן, מנהלת אגף הבטחת הכנסה ביטוח לאומי, אנחנו עובדות יחד גם על סוגיות חשובות נוספות שגם אליהן אנחנו נגיע בסוף, אני אשמח לשמוע אותך. ואז כמובן שירה, אני אותך פספסתי, מתנצלת רשמו לי בפתק, אז נשמע את לילי ומיד לאחר מכן נעבור אלייך. שלום לילי תודה שאת פה.

קודם כל לשמחתי בחוק הבטחת הכנסה כן יש איזושהי התייחסות מיוחדת לצעירים חסרי עורף לפחות לגבי הגיל המקדמי של הזכאות, כי מחוסר עבודה לצורך הבטחת הכנסה הגיל המקדמי שלו הוא 20 וצעיר שהוא מחוסר עורף יכול להתחיל את הזכאות בגיל 18, אז זה כבר איזושהי נקודה שלטובת מי שיצא לחל"ת או הפסיק לעבוד וזה גם לא חל"ת רשמי ואין זכאות לדמי אבטלה אז הבטחת הכנסה היא בהחלט מענה, למעט המגבלות האחרות בחוק הבטחת הכנסה שזה סטודנטים ורכבים, אבל אנחנו כן נתנו הנחיות מאוד מקלות לתקופת החירום בכל הנושא של מבחן ההכנסות לפחות.

אפשר רק להגיד, סטודנטים לא יכולים לקבל את הבטחת ההכנסה ולכן זה איזושהי מגבלה מאוד דרקונית שהיא ממש מלכודת עוני גם לאימהות יחידניות שזה החוק שלנו שניסינו לקדם הורים יחידניים, וגם כמובן הצעירים חסרי עורף משפחתי.

גם בדמי אבטלה עצמם יש איזושהי החרגה לגבי צעירים מתחת לגיל 20 אם הם מפרנסים בני משפחה אחרים או אם הם בדחיית שירות או בפטור צבאי, אז גם הם יכולים להיות זכאים לפני גיל 20, אז גם זה משהו שחשוב לבדוק לעניין מיצוי זכויות לאבטלה לצעירים שעבדו וכרגע לא עובדים.

אני אגיד שבשגרה אנחנו באמת עובדים בשיתוף פעולה מאוד מאוד הדוק עם משרד הרווחה, גם מול בוגרי פניות אבל גם מול הצעירים עצמם, בלהכיר בכמה שיותר תוכניות שהם תוכניות של מכינות קדם צבאיות לצעירים, בדגש על צעירים בסיכון או בסיכון לסיכון או צעירים מהחברה הערבית, ואני ככה הסתכלתי על הנתונים לקראת הדיון הזה, ואני שמחה לראות שמשנה לשנה ההיקפים של הצעירים שזכאים אצלנו במסגרת התוכניות האלה, שזה בהגדרה החוקית זה תוכנית שיקום בפיקוח משרד ממשלתי, וכאן לנו יש את החופש לקבל הצעות לתוכניות כאלה, יש לנו כמובן קריטריונים שלפיהם אנחנו נאשר תוכנית כזאת, אבל המגמה היא באמת לאשר כמה שיותר תוכניות כאלה כי אנחנו מבינים שזה איזשהו קרש קפיצה או כרטיס כניסה או איזושהי הזדמנות להשתלב אחר כך בשירות לאומי או בשירות צבאי, או בכלל עם איזושהי אוריינטציה לתעסוקה לצעירים שצריכים את זה.

הייתי שמחה לראות יותר תוכניות אחרי שירות צבאי כי אנחנו מזהים שזאת גם איזושהי תקופת מעבר שצריך דווקא לצעירים האלה נחוצה עוד איזושהי שנת מעבר כזו בנקודה הזאת.

נכון, נכון מאוד. רגע לילי, יש לי גם שאלה: בביקור שלנו, של הוועדה, שהייתה בבן שמן, עלתה סוגייה של גמלת התמיכה מיוחדת שזכאים לה מעל גיל 18, ילדים להורים עם רקע פסיכיאטרי או מכורים לסמים או שלא יהיו מסוגלים לגדלם או שעברו תקיפה, הודגש כי הקושי שלהם לקבוע ולממן מפגש עם פסיכיאטר לטובת הגשת מסמך כהוכחה נדרשת להיותם חסרי עורף משפחתי לטובת קבלת הגמלה מטעם המוסד וצריך לבקש את הנתונים לגבי זה.

בעיקרון בחוק הבטחת הכנסה יש את ההגדרה של גמלה מיוחדת לילד, או בשם הפחות קטין נטוש או יתום, כשההגדרה החוקית של זה היא קטין שאחד ההורים שלו נפטר או אין הורה שני או נעדר וההורה השני נבצר ממנו לטפל בו, את ההגדרה הזאת אנחנו לא מבקשים דוח מפסיכיאטר, אנחנו מסתמכים על דוחות של הרווחה ועל החלטות השמה של ועדות החלטה של הלשכות לשירותים חברתיים, אני ממש לא מכירה - - -

זה טוב לדעת, זאת אומרת את אומרת שזה לא דורש מהם להמציא עכשיו אישור פיזי וזה מצוין, וזה ככה דווקא מעודד לעומת מה שכאילו ככה הבנו בדיון האחרון שהיו עם זה יותר עניינים, ואיזה הוכחות כן הצעירים נדרשים ככה להמציא? הכול מול המשרד?

יפה אז זאת אומרת הם לא צריכים להביא עוד ועוד ועוד דברים, מצוין זה דווקא מעודד זה סוגייה שעלתה.

אז בעצם נשאר רק עלות של הפסיכיאטר לטובת הכרה בסל השירות?

גם כאשר אדם יגיע לפסיכיאטר מתוך הרשימה זה עוד לא עובר את זה שהוא צריך להמתין והיום מדובר על תקופה ארוכה לוועדת סל שיקום, מדובר על זמנים שבשגרה הם מכבידים וגורמים בין הצורך לבין תחילת קבלת המענה הרבה זמן.

בגלל המחסור.

אני אומר, אנחנו צריכים פה לייצר איזה מסלול מזורז אחרת כולם יגיעו לקצה של זה, יש מסלול הוא נכתב לשגרה והוא גם אז היה גבולי לעניות דעתי והיום הוא פי כמה וכמה יותר מורכב, אני חושב שאם אפשר שמהוועדה תצא איזושהי קריאה למשרד הבריאות בהקשר הזה.

כן, אני גם אפנה אליהם ישירות בסדר?

אני חושב שנוכל לאפשר למישהו לקבל שירותים לפרק זמן מוגבל והוא לא יצטרך להפוך שזה יהיה חלק מהקריירה שלו, אם נחכה זה לגמרי יהיה חלק מהקריירה.

בסדר גמור, אז קודם כל לילי אני שמחה לדעת שאין לי סוגיה שנכתבה לנו כסוגיה בעצם פטורה אז זה ממש ממש טוב.

נעמה אני אשמח רק למשפט אחד.

בוודאי, בטח, עדנה גלבוצקי מנכ"לית עמותת ילדים בסיכוי ושירה לאחר מכן.

רק אגיד משהו אחד, שאנחנו כן חשבנו לאורך השנים שבחוק הבטחת הכנסה אם יש צעיר שהוא חסר עורף והוא עובד ואנחנו שמענו פה שצעיר כזה שעובד הוא מפרנס את עצמו בכל המובנים, אז שבאמת הדיס-ריגרד להכנסות מהעבודה שמחושב בהבטחת הכנסות יהיה ברמה יותר גבוהה כמו גמלה אוצרית.

זה רעיון לא רע, בעצם את אומרת, אבל צריך בשביל זה קטגוריה צעיר חסר עורף נכון?

כמו שאמרתי בגלל שהחוק כבר גם ככה החריג את הצעירים האלה ונותן להם זכאות.

את אומרת בעצם שבגלל שביטוח לאומי כן עשה את ההכרה הזו אצלו, אז זה אפשרי לדרוש את הדיס-ריגרד ספציפית הזה למרות שהחוק עדיין לא חוקק שמכיר את זה בתוך סל החוקים של ישראל. אוקיי, זה מעניין.

אבל זה מעגל הרבה יותר קטן.

אבל זה עוד משהו כן.

אבל יש לי שאלה כדי להבין, אם ברגע שיהיה את החוק הזה שמכיר קטגוריות צעיר חסר עורף משפחתי, האם זה גם ירחיב אצלכם?

אני לא מכירה את זה מספיק אני לא יודעת להגיד לך.

בסדר לא זה כבר שנגיע ליום בסדר, אבל זה ממש רעיון טוב גם לבדוק את זה. תודה לילי. בבקשה עדנה.

אני רק רוצה להגיד משפט אחד, שאת אמרת קודם על ימי שגרה ושדברים טובים שמתקיימים בימי שגרה הם בעייתיים בחירום: אז יש דברים טובים יש דירות לצעירים ולצעירות והיה מכרז של 55 דירות שלצערנו צומצם ובעיקר הרכיב של השכר דירה מאוד מאוד מאוד מביש שנקבע בתוך המכרז, ואם זה חסמים היום אפילו היום ברמה של היום יצא המכרז ועבדו נורא קשה על המכרז וזכו, מאוד קשה לקיים אותו, כי כשאתה מחפש דירות ב-3,000 שקל אתה לא מוצא אותם וזה זה גורם למפעילים לא לפתוח דירות, ואז אנחנו בימים של חירום לשמחתי אני יכולה להגיד שה-300 ומשהו צעירים היום שנמצאות שנמצאים בדירות של גשר העצמאות הם בסדר, רואים אותם מטפלים בהם הם מקבלים טיפולים, יש מי ששואל אותם מה שלומכם איך אתם מרגישים, יש להם אוכל ומאוד מאוד מלווים אותם אם זה בתעסוקה אם זה במיצוי זכויות אם זה בהרבה מאוד דברים, יש תוכניות שפועלות נהדר גם בחירום צריך ללמוד את זה ולראות איך לחזק.

עכשיו שאלת על חסמים, אני אומרת זה הזמן להתחיל לבחון מחדש את הדבר הזה, לא יכול להיות שאותה מדינה שבחרה לתת מענים מצוינים לצעירים האלה ויש היום מענים, אנחנו בתקופה מ-2017 יתד אנחנו בתקופה טובה של מענים נהדרים, צריך לעשות כדי שלא נרפה לא נגיד אוקיי זה המחיר לא עושים ואז אנחנו נראה אותם במקומות פחות ופחות טובים, הדירות שלנו מלאות.

או שפשוט זה יהיה שירות שהוא לא עדכני שהוא פשוט לא מאפשר.

כן כמו ששלומית סיפרה על צעירים שמגיעים לפנימיות ומבקשים מענה, אז גם הבוגרים שלנו מגיעים אלינו ומבקשים מענה והדירות מפוצצות ומלאות עכשיו בחירום כי אף אחד לא רוצה במלחמה להיות ברחוב.

אני אומרת בואו צריך לבחון את זה לראות איך המדינה שמה שורה, לא אותה מדינה כל הזמן המחירים עולים ועולים, איך היא שמה כזאת שורה שלא מאפשרת לנו לפתוח בכלל את הדירות האלה? שלא נדבר שיושבים כאן אנשים שגם יודעים מה זה להפעיל היום, כשאני צריכה דירה עם ממ"ד יש 20% מהדירות במדינת ישראל עם ממ"ד אז עכשיו עוד חסם, תמצאי דירה ב-3,000 שקל גם באמת תראי שהיא עם ממ"ד בתוך הדירה לא מקלט למטה ממ"ד ושנהיה חזקים שנצליח, נעשה ונצליח מה שנקרא.

אולי ננסה גם ליזום דיון למענה דיור חירום.

הילה הרבה שעות פה, היא יכולה, היא מכירה - - -

אנחנו נשאל על זה גם בשאילתה וגם בדיון, אבל אני חושבת שזה נושא שהוא פשוט דורש העמקה.

חבל אנחנו לא נפתח דירות ואז אנחנו נהיה במצב עוד יותר גם בשגרה במצב לא טוב.

נכון, אנחנו ננסה לראות אם אפשר גם ליזום על זה דיון פרטני, בגלל המצב הזה שלא כל כך מאשרים דיונים אז אולי זה יהיה אתגר, אבל אנחנו בכל מקרה נשים את זה כי דיור זה הכול קורת גג זה הכול.

סליחה שפספסתי אותך שירה, תודה לך שאת כאן ותרגישי ככה חופשי להגיד מה שאת מרגישה.

שמי שירה אביצור, אני בוגרת פנימיית אחוזת שרה גאה. אני עוסקת בפעילות חברתית פרואקטיבית פרודוקטיבית, בנוסף מתעסקת בתחום התלות העדתית ושיתופי פעולה חברתיים יזומים, נמצאת במסגרת מכינה קדם צבאית מכינות שחר במקווה ישראל שם אני מפתחת את המסוגלות שלי בתחום הכושר כושר קרבי, בנוסף בתחום החברתי ובהתנדבות בשוטף, אני פעילה ספורטיבית לאורך כל ימות השבוע במטרה לשפר את יכולותיי ולצאת מאזור הנוחות.

אני עוברת תהליך במכינה לשיפור היכולות שלי והאדם שאני במובן הקבוצתי ובמובן האישי, בחרתי להגיע למכינה כדי להשקיע בעצמי ובשירות העתידי שלי לצה"ל, אני מנסה להקים את העתיד שלי הוא חשוב לי, יש לי חלומות ועוד דרך ארוכה כדי להגשים אותם.

אני נמצאת בפורום של ילדים בסיכוי, ילדים בסיכוי נותנת מענה לאוכלוסייה של ילדים ובוגרי הפנימיות, אני לא ארחיב כי אני חושבת שדיברנו פה על זה מספיק, במסגרת הפורום המנהיגות של צעירי העמותה עלו כמה צרכים מרכזיים בתקופה הזו, התמיכה הכלכלית, דמי מחייה, מקום מגורים, אני חושבת שזה דברים בסיסיים ביומיום לא רק במלחמה ועכשיו מוצפים יותר ויותר, ואני יכולה להגיד עליי אני חסרת עורף משפחתי אני מפרנסת את עצמי לבד, את המכינה אני לא שילמתי המדינה שילמה, ביום שיש לי שאני יוצאת מהמכינה ביום שישי בבוקר אני נוסעת ישר לעבודה כדי לעשות את ה-300 שקל האלו שיהיה לי לקנות את הנעליים לחורף את הדברים שאני צריכה.

חס ושלום אני לא מתמסכנת על החיים שלי, אני חושבת שמה שעברתי זה מה שמוביל אותי זה הערכים, אבל עדיין יש קושי במה שעברתי, אני חושבת שאנחנו הרבה מדברים ואני יותר בן אדם של עשייה, אני מזמינה כל אחד שיושב פה, אני כאן אם צריך משהו הנוער כאן הנוער רוצה, הוא לא בא ואומר רק תנו לנו הוא בא ואומר אנחנו גם יכולים לעזור, תגידו לנו איך לעזור.

אני באה ומציגה גם את הקולות של החניכים בפנימיות, אני הייתי במועצת חניכים, לא מזמן גם ישבתי בכנסת בעוד ועדה, ואני חושבת שגם לא מציגים את הקושי שיש למדריכים ולבני ובנות שירות, כי בסופו של דבר הם בני 18, 19 המדריכים, אני יכולה להגיד על אחוזת שרה צוות מאוד מצומצם כולם במילואים, בסופו של דבר אם אנחנו רוצים את העתיד שלנו על החניכים יותר טוב, אנחנו צריכים להשקיע בשורש.

אז דיברנו בזמנו על התקציב שמביאים להם על המשכורות שלהם ועכשיו כאילו אנחנו מדברים על זה שאין מספיק צוות בפנימיות, צריכים לראות גם מה עושים עם זה וגם הצוות צריך גם טיפול רגשי זה לא רק החניכים, הצוות באיזשהו שלב נשבר הוא לא יכול להחזיק את הכול, כי זה כבד. אני יכולה לומר עליי - - -

הוא גם לא מתוגמל מספיק טוב.

הוא מתוגמל בצורה – סליחה על הביטוי – מזעזעת ומבישה.

המדינה צריכה להתנצל; לא את.

חד משמעית, אבל בתור מישהי שהם היו שם ומשם צמחתי – זה מזעזע.

עדנה היקרה, אמרת על זה שיש עמותות ויש דברים, אולי אפשר לעשות תוכנית בין הכפרי נוער ועל ידי רווחה להסביר להם על התוכניות האלו, הם מאוד נרתעים הם היו במסגרת של רווחה כל החיים ובוא נגיד את האמת לא רואים את הרווחה בעין טובה אוקיי? והם לא רוצים להיכנס למקום הזה של תוכנית ניצוץ יפתחו לי עוד תיק ברווחה יהיה לי עו"ס בשביל מה אני צריך את זה, צריכים לבוא ולהסביר את זה בצורה נכונה בצורה בריאה שלא יהיה להם את האנטי לזה, צריכים לבוא ולפתוח דברים ולהסביר, הידע שיש לנוער אני אם לא הייתי חוקרת ולא הייתי יודעת ולא היה לי את הכפר הנוער שהוא באמת עושה דברים, לא הייתי מכירה לא הייתי מכירה, הייתי ממשיכה להילחם בשיניים לבד.

אני כן רוצה להדגיש: לפחות מהמקום שממנו אני באה רובם הולכים לצבא; ואם הם לא הולכים לצבא – הולכים לשנות שירות, הערך המדיני הוא משהו חשוב הוא משהו שאנחנו גדלים עליו, אני הולכת ללוחמה בעזרת השם, העתיד שלנו באמת אני לא סתם חושבת שקוראים לזה ילדים בסיכוי, יש סיכוי מאוד גבוה בואו נאמין, בואו ניתן את הצרכים כדי שהם יוכלו לקום מהקושי.

זה שהם עברו חיים קשים זה לא אומר שהחיים שהם אמורים להקים, הם כאילו זה משהו שנכפה עליהם, בואו אנחנו יושבים כאן הם סומכים עלינו שאנחנו נעשה משהו, בואו נרים את הכפפה בואו אני אומרת שוב, אני כאן קחו מה שאתם צריכים תיקחו.

ואני לא באה רק לדבר אני באה לעשות, אני חושבת שהנוער הזה והצעירים האלו הם קודש, הם נשמות טהורות שרק צריכים להסתכל ולהאמין בהם, ואם יאמינו בהם הם יצמחו ויהיה לנו פה דור למופת, יש להם כוחות מאוד גדולים, יש להם חוכמת חיים יש להם חוכמת רחוב ומלא דברים שאנשים היו רוצים לקבל אותם, ובסך הכול הם ילדים בני 16 בני 18 ומעלה, אז בואו נאמין בהם בואו ניקח את הכפפות ונרים אותם כי יש כוחות, ואם צריך להעיר כמה אנשים נעיר אותם אבל בואו נעשה לא רק נדבר, זהו תודה רבה.

אני אשמח גם להתייחס ולהצטרף למה שאמרת, קודם כל דיברת מדהים, ממש הרגשתי שאת מוציאה את המילים מהפה שלי, כמו ששירה אמרה הצעירים פה לא רק בשביל לבקש הם גם רוצים לתת. ואני רוצה לשאול יותר מזה, יש לי שתי אחיות נוספות שגם הן יצאו מהחברה החרדית ואף אחד לא היה שם לעזור להם והן שתיהן יצאו כקטינות. הגדולה היום היא ילדת רווחה כי לא היה שם מי שיקשיב לה באותו זמן; הקטנה בת 16 הצלחתי להכניס אותה למשפחת אומנה מדהימה, אבל כשהיא תגיע לגיל 18 היא צריכה להיות ילדת רווחה בשביל שיהיה לה עתיד?

אני נלחמת עליהם כבר למעלה משלוש שנים, ואני שואלת אתכם, דיברנו פה הוצאנו שפכנו את הלב שלנו על השולחן, כל הבנות המדהימות שישבו פה וחשפו סיפורים אישיים ומה אתם עושים עם זה מה התשובות אחר כך שיש? לאלה שלא הצליחו להגיע לפנימיות לאלה שלא הצליחו להגיע לכפרי נוער?

יש להם מענים, דווקא בזה את לא צריכה להיות מודאגת יש היום מסגרות.

אני מדברת איתך על מקרים גם אישיים ואני מכירה אנשים מקרוב.

אני אומרת אבל לא יש היום מענים יש היום מענים מוסדרים זה לא אתם אומרים רווחה, זה הרווחה שותפה והרווחה מפתחת מענים, אני אומרת יש היום דירות לאחיות שלך גם אם הן מסיימות אומנה והן צריכות דירה.

הרווחה לא נתנה להן משפחת אומנה היא קיבלה אותה למרות ולא בזכות, אבל אני שואלת בשביל כאלה שלא היו שם בשבילם.

בגיל 18 יש היום מענה לכל מי שיוצא או מהאומנה או מפנימיות יש מענה המשך תוכניות המשך, יש היום הרבה יותר מענים ממה שהיה לשמחתנו, אני לא אומרת שגמרנו לעשות יש לנו עוד הרבה מה לעשות, אבל דווקא האחיות שלך אני חושבת שיש להן יותר סיכוי לקבל מענה.

כי יש להן אותי.

אני יכולה להוסיף רגע?

את יכולה להגיד לנו מה היית רוצה שיהיה? זאת אומרת, בעיניים שלך מה חסר?

כן, אני גם מלמדת תלמידים כאילו יש לי תלמידים אני גם בנוסף לתכנות שלמדתי אני מלמדת אותם, חבר'ה מדהימים שהם גם יוצאי החברה החרדית ואני מאוד רוצה לעזור להם להשתלב בהשכלה הגבוהה יותר והם לא כאלה שיבואו לבקש, הם לא רוצים כמו שאת אמרת להיכנס לאיזושהי תוכנית ניצוץ או יתד הם מתביישים והם גם עשו הכול בשביל להיות עצמאים.

עמותת יוצאים לשינוי ספציפית אני יודעת שהיא פתחה כרגע קרן ממש היא הפנתה הרבה מאוד כספים על חשבון פעילויות אחרות בשביל לתמוך ביוצאים, ואני חושבת שגם אנחנו גם הלל כל מי שנמצא פה בשביל היוצאים, זאת אומרת מה אתה צריך להיות בשביל לענות על קטגוריה חסר עורף משפחתי, איך אתה מוכיח שאתה חסר עורף משפחתי? כשמישהו רוצה להתגייס ולהיות חייל בודד אתה יודע איזה מלחמה הוא עובר מול המשפחה?

רגע אני רוצה להבין, אתם אומרים שהבירוקרטיות לקבל חייל בודד והכל זה משהו שהוא עבר שיפור?

הוא עבר שיפור, אני אישית מלפני שנה ממש נלחמתי כדי לקבל חייל בודד, וזה התחיל כאילו בפנימיות כבר יש, יש מצב אנשים שמה שהם עוזרים.

שירה סליחה שאני קוטעת אותך, בחודשים האחרונים היה עוד התפתחויות והתחילו לפצל את המקרים ויש כאלה שלא היו בפנימיות ולא מצליחים להגיע עד לשם בשביל לקבל את זה, והפרידו את זה ואני חושבת שזה נושא לדיון אחר.

אני כן חושבת שהייתי רוצה לדעת מה המענה כרגע ליוצאי החברה החרדית, באתי בשמם כל הצעירים האחרים יש פה מספיק מי שידבר בשבילם, מה המענה שנותנים להם.

בוודאי, גם אני אגיד לך שיותר מזה היה גם צריך להיות דיון על זה שקבענו אותו עוד בתוכנית שלנו למושב הזה ובגלל המלחמה הכול השתנה, זה באמת סוגייה שחייב לתת עליה את הדעת בפני עצמה בגלל מורכבות ממש שונות וזאת ועדה שאמורה להיות ממש מוכוונת לזה, אבל לצערי זה לא היה, כן אנחנו גם לשירותך לשאול כל דבר אז גם תרגישי חופשי לאחר מכן. אבל הילה את רוצה אולי לענות בהקשר של החברה החרדית?

כן. תראי היום ביתד יש מערך של מענים גם לצעירים שנמצאים בחברה החרדית וגם יוצאי החברה החרדית, כי הם משתלבים במענים שניתנים ברשויות המקומיות וכחסרי עורף משפחתי. אבל אני חושבת שבתוך מה שאמרת בעצם שמת את חלק מהבעיה ואת הקושי, קראת לזה ילד רווחה, או לצרוך לא רוצים יתד או ניצוץ ואני יכולה להבין את זה גם, אבל זאת הדרך מבחינתנו, זאת אומרת הכלי היום שאנחנו יכולים לתת דרכו את המענה כרוך בין היתר לקבל את המענה דרך שירותי הרווחה, ואולי האתגר הכי גדול שאני ברמה האישית מחזיקה ואני חושבת שגם יתד מאוד מחזיקים בשנים האחרונות, זה קצת לעשות לזה איזשהו שינוי תדמית מיתוג מחדש אני לא יודעת, אבל זה גם לבוא ולהגיד – זאת הדרך שלי לקבל מהמדינה את ההכרה את המעטפת את הליווי.

עדנה ככה פרגנה, יש לנו דרך ארוכה מאוד, ואני חושבת שאנחנו צריכים לפתח עוד הרבה מאוד מענים גם ייעודיים וגם מותאמים, אבל הדיאלוג או הפיתוח יכול להיות באמת במפגש איתכם ובפנייה שלכם, כי זאת הדרך, האנלוגיה שאני יכולה לעשות זה שאם מרגישים לא טוב אז פונים לקופת חולים, אז אם צריך שירותי רווחה או שירותים בהיבטים פסיכוסוציאליים אז זה לפנות לשירותי הרווחה.

וככל שביחס נשנה את המיתוג של זה אז גם הבא בתור לא יתבייש לבוא, כי ניצוץ היא באמת תוכנית נפלאה שעוזרת להגיע לשירות צבאי ולקבל הכרה כחיילים בודדים. אז בטח בהקשר הזה רק תפנו, יש היום תוכנית בתוך ניצוץ שנקראת נצח יהודה, את בטח מכירה אותה.

בדרך כלל עד כמה שאני מכירה היא לבנים.

דוגמה לא טובה נצח יהודה כי זה בנים, את צודקת; אבל ניצוץ זה גם לבנות. אבל יש כאן אתגר להתגבר על הסטיגמה ואז לאתגר אותנו, ויש לנו עוד הרבה עבודה, אני לא אומרת שהכול מושלם ממש לא.

אוקיי, אז כמו שאת אומרת מאוד יפה ונכון אהבתי את האנלוגיה, איך אנחנו מטפלים אז בנושא ההנגשה, אני לא זוכרת מי אמר פה משהו מאוד יפה במצגת – להנגיש את המענים נכון. הם לא יודעים למי לפנות, חלקם גם לא תמיד באים אפילו לעמותה, אני נגיד שש, שבע שנים לא ידעתי בכלל שום עמותה, אני הייתי בטוחה גם שאני לבד כזה עושה את הדרך שלי וכולם בעולם שלהם, אני רק לפני חצי שנה בערך התחלתי קצת יותר להכיר בעקבות מתאמנת שהייתה לי, איך אנחנו מנגישים להם את זה?

אסנת אני אנסה להתעקש לראות איך אפשר להתעקש על דיון מיוחד בנושא הזה כי באמת כל כך רצינו, גם בגלל שהגיעו הרבה פניות וזה היה לנו בטופ של הדיונים שיהיו למושב הזה, אני אנסה להתעקש אולי לראות איך אפשר אולי בסוגייה שאולי קשורה כן למלחמה הקיימת, לראות איך אפשר לעטוף דיון ספציפי על צעירים חסרי עורף יוצאי החברה החרדית, אולי אפילו נדבר ונבקש דיון המשך בגלל שראינו פה צרכים ייעודיים, אני חושבת פשוט שצריך לעשות להגיע לשורש העניין ולא לדבר על זה קצת ככה, אלא ממש לנסות לראות לפרוט את הכול, כי זה אני מרגישה גם שחבל שזה לא היה עדיין, אז אני באמת רוצה לראות איך כן נצליח בכל זאת.

אני גם כן מציעה פשוט שאולי אופיר אחר כך תדבר איתך בכל מקרה וננסה לפרוט איפה המקומות הרגישים שאנחנו גם נפנה אליהם ישירות, בסדר? אני ממש חושבת שצריך גם חלק מהדברים פרטנית לראות, אני מודה שהרבה פעמים אנחנו לומדים על הצרכים דרך הפניות ציבור, ככה שאת יכולה גם ללמד אותנו הרבה על הבעיות במערכת ואני אשמח גם שנעשה, אולי באמת נפגש גם אצלנו בלשכה, בסדר?

מעולה, אז תודה על האכפתיות ועל ההתייחסות, וכן בהחלט אשמח שנישאר בקשר.

חד משמעית אני ממש ארצה ונקווה גם שיהיה לנו דיון.

אני יכולה להוסיף משהו ממש קטן בנוגע למה שהיה?

כן.

אני חושבת שיש סטיגמה בחברה של ילדים בסיכון או נוער בסיכון, ישר יש להם תיקים במשטרה, הם ישר אלכוהוליסטים, ישר יש להם בעיות נפשיות, ישר הם מסכנים וישר אומללים ותמיד צריכים לרחם עליהם.

עצם התיוג, התווית, זה קשה.

אין להם תעודות בגרות. הוצאתי תעודת בגרות מלאה בהצטיינות, המשפחה שלי הוציאה, הנוער הוא חזק. שמים עלינו סטיגמה של נוער קשה של נוער בעייתי; אבל לי אין בעיות נפשיות, לי אין לי שום דבר, אני כמו כל אחד אחר, נולדתי להורים לא-הורים, אבל אני זה אני בפני שירה אביצור, שירה אביצור זה משהו אחר לשירה אביצור יש הורים, אבל כל ילד הוא בפני עצמו, אנחנו בתור אלה שיושבים כאן אמורים לנפץ את הסטיגמה המגעילה הזאת.

את מנפצת שירה את לגמרי מנפצת.

אני מנסה להשתדל אבל זו באמת סטיגמה כל כך מגעילה, אתה הולך ברחוב ואנשים אתה אומר להם נוער בסיכון והם נרתעים ממך, הם אומרים מה היית ככה והיית ככה, לא נוער בסיכון גם צריכים להסביר לאנשים מה זה בסיכון, אני תמיד אומרת בחוץ כשאני לא בישיבות נוער בסיכוי יש להם סיכוי צריכים לנפץ את הסטיגמות האלו, זהו זה מה שיש לי לומר.

תודה רבה ממש.

ולדימיר אתה רוצה גם להתייחס? חבר הכנסת ולדימיר בליאק, תודה שהגעת.

תודה רבה. האמת שחשבתי עכשיו שכשעליתי לארץ הייתי בן 25 ובאיזה אופן הייתי חסר עורף משפחתי, אף פעם לא הגדרתי את עצמי בצורה כזאת אבל אני בהחלט יכול להזדהות.

אתם יודעים אנחנו בימים האחרונים אנחנו מבלים יחד עם נעמה אגב הרבה מאוד זמן בוועדת הכספים, והיום דיברנו על הגדלת מסגרת הגירעון על 17 מיליארד שקל 13 מיליארד שקל 8.8 מיליארד שקל, מחר אנחנו מתחילים לדון על תקציב המדינה המתוקן ל-2023 שזה 636 מיליארד שקל, וכאן אני חושב שיש אוכלוסייה שבדרך כלל לצערי כן נשארת מאחור, ובכמה מיליוני שקלים או בכמה עשרות מיליוני שקלים אפשר פה לשנות מציאות או לשנות חיים של אנשים, ואני בהחלט אני מברך על הדיון הזה.

תודה ולדימיר, אגב אנחנו עכשיו בדיוני תקציב, בוא אנחנו ננסה גם לדרוש את זה שם.

תודה שבאתם לכנסת, ואנחנו אני חושב שאנחנו צריכים אנחנו גם אם אנחנו באופוזיציה יש לנו הזדמנות לעשות את זה, אנחנו נעשה את כל המאמץ לעשות את זה תודה.

הצעירים רק רוצים את ההזדמנות הזאת זה כל מה שהם רוצים.

תקשיבו אני חייבת אבל להגיע לדוברים שלא דיברו אז אני ממש מצטערת שאני ככה קוטעת.

דוקטור שלומית כהן מנהלת תחום ביקור סדיר ומנהל נשירה במנהל לחינוך וההתיישבותי פנימייתי, שלומית תודה שהגעת אלינו.

תודה רבה, אני בהחלט מתחברת לכל כל מה שנאמר כאן, אבל ככה הנה הכנתי כמה דברים ובעיקר נתונים מספריים כדי ללמד אותנו במה שנעשה במינהל לחינוך התיישבותי.

אני שלומית מפקחת במשרד החינוך מנהלת את תחום הבוגרים, אני רוצה ככה כמה דברים את הנתונים אני אקריא כי אני צריכה כדי לא לפספס את חלק מהנתונים, אז קודם כל תוכנית הבוגרים שלנו הוקמה לפני שמונה שנים בשיתוף עם הג'וינט אשלים, בתוכנית הבוגרים יש לך כתובת של המנהל לחינוך התיישבותי משתתפים 34.821 אלף בוגרים ובוגרות בגילאי 18 ועד 26, הם חולשים בכל שנה על שמונה מחזורים ומחולקים לארבע תקופות, תקופת התיכון והכנה לחיים ולשירות, תקופת השירות הצבאי והלאומי, תקופת לימודים באקדמיה ומעבר לתעסוקה האזרחית והחיים העצמאיים.

התוכנית היא למעשה מהווה עוגן לבוגרים בכל המישורים הזקוקים לכישורי חיים ליווי תמיכה והכוון נכון, בכל שנה במחזור כזה ישנם 3,480 שהם כ-10% בוגרים חסרי עורף משפחתי, חשוב לציין כי הראשונים להיפגע במציאות שברירית הם בוגרי העורף המשפחתי מאחר והם חסרי רשת ביטחון ואין להם על מי להסתמך או לסמוך, ולכן שקיעתם היא מיידית מאחר שהם בשגרה שורדים.

בתוכנית 93 רכזי בוגרים, ארבע מנחות ושתי מדריכות, לצערנו במלחמה איבדנו 197 בוגרים ובשבי עדיין יש לנו שני חטופים, במסיבה ברעים נכחו 24 בוגרים שמתוכם ארבעה פצועים קשה.

בעקבות המלחמה נדרשנו לסייע ל-533 בוגרים שביקשו סיוע כלכלי ורגשי, 40 מהבוגרים סיוע רגשי שמתוכם 16 רגשי וכלכלי יחד, 93 רכזי הבוגרים קיבלו ליווי והדרכה מנט"ל להתמודדות במצבי לחץ ומצוקה, ו-256 בוגרים קיבלו סיוע כלכלי נכון לרגע זה, ו-47 סיוע לקניות מצרכי מזון מלקט ישראל.

חשוב לי לציין שכל הסיוע הכלכלי הרגשי והתזונה התקבל על ידי תיווך וסיוע של אבי והפורום הציבורי, קיים שיתוף פעולה עם יתד שהם למעשה אחראים על הצעירים ואנחנו חוברים אליהם מעצם החיבורים המשותפים.

רצוי להדגיש שהסיבות העיקריות למצוקה הכלכלית הם מצב כלכלי שהוחמר בעקבות המלחמה, שהמפרנס העיקרי במשפחה הוא במילואים, שחוסר בעורף משפחתי שזה ההורים שהם אינם, משפחה שלא יכולה לתמוך בבוגרים תמיכה כלכלית, יש לנו חיילים בודדים, חוסר ביכולת עבודה בעקבות המלחמה, יש לנו בוגרים מפונים, בוגרים שמטפלים בהורים חולים במוגבלות כזו או אחרת ולכן הם לא עובדים, יש משפחות חד הוריות.

חשוב גם לציין שמלגות הלימודים בסיוע שגם מפעל הפיס, השנה הצפי יהיה עוד יותר קשה להשלמת מלגות לבוגרים, כי נוכחות המצוקה הכלכלית שהיו לאותם תלמידים שצריכים למצוא להם פתרונות שייקלו עליהם בהשלמת המצ'ינג מול מפעל הפיס.

שלומית יש תוספת תקציבית כלשהי?

לא.

לא ניתנה למרות המצב?

לא.

אני רוצה שנצטרך לפנות למשרד החינוך בהקשר הזה דפנה לשיפוי תקציבי נוכח המצב לתוכנית בכלל למינהל ההתיישבותי, 44% ממקבלי השירות שתוכנית יתד יושבים תחת מינהל החינוך ההתיישבותי, ובטח זאת עת שצריך לשים לב שאתם מקבלים יותר, אז אנחנו ננסה גם לפנות לזה עם משרד החינוך ולהעלות את הצרכים הללו, וגם שאילתה למה לא הוסיפו עד כה משאבים ממש ככה.

כמובן שהצרכים שאנחנו מזהים כרגע והאתגרים הם כמובן כלכליים, רגשיים, פתרון דיור.

אתה מבין אבל ולדימיר המקומות האלה לא קיבלו עוד כסף חד משמעית זה צריך להבין.

כמובן שאנחנו גם מדברים על סיוע בתזונה, יש לנו בוגרים שהם זקוקים למלגות כדי להתחיל את הלימודים האקדמיים, היום זה מתעכב בגלל כמובן כל המהלך המלחמתי, ולסיום סיוע במציאת תעסוקה משמעותית, לאחרונה פנו כ-30 בוגרים לסיוע.

תראי שלומית, נגיד אותם בוגרים שלכם שהם באמת תחת גם יתד ויש אנחנו יודעים מכפרי הנוער, האם הסיכון עכשיו לנשירה אקדמית בגלל המצב הזה זה סיכון גדול יותר? כשאנחנו יודעים שהסיבה שנושרים אקדמית הסיבה הארית בדבר החלק הארי הוא הוא כלכלי, אז האם באמת מלגות הם דבר מאוד משמעותי בהקשר הזה?

אחת הסוגיות שעוד הציפו בפניי לפני כן שהיא קשורה לעוד אוכלוסיות, אבל זה באמת פטור מתשלום מעונות שלא יחייבו אותם במקביל וייכנסו לחובות בחלק מהקמפוסים, פנו אלינו חיילי מילואים עם הסוגייה הזאת אבל זה גם כמובן סוגיה שהיא בטח תהיה קשורה גם לצעירים חסרי משפחתי, שלא פעם בוחרים במעונות כי זה מגורים מוזלים יותר מאשר דירות באזור הקמפוסים, אז אולי באמת להציף פטור ממעונות לצעירים חסרי עורף משפחתי, ואני מניחה ככה שתוכלו להציף את הרשימות של מי שאתם מכירים בהקשר הזה בתשלום מעונות, וגם אולי תוכנית ייעודית למניעת נשירת לימודים אקדמיים שתכלול גם מלגות ליווי ומעטפת, כי אחרת הם לא יחזרו ללמוד, חוויית הנשירה האקדמית היא חוויה באוכלוסיות הללו שפשוט לא יחזור ללמוד ויש לנו אינטרס גדול מאוד לשמר אותם בתקופה הזו.

אז אלו דברים שאנחנו נרצה לבקש עליהם דגש כי אני מבינה שאין עליהם כרגע דגש וצריך לדרוש את הדגש על זה.

וגם יש לא מעט בוגרים שפיטרו אותם מהעבודה ועכשיו מציאת התעסוקה היא מאוד מאוד משמעותית ואנחנו גם מחפשים להם פתרונות בנושא הזה שהוא חשוב מאוד, כדי שהם יוכלו לפרנס את עצמם.

לחלוטין זו אוכלוסייה מאוד רגישה שאנחנו יכולים לראות בה נשירה הרבה יותר גבוהה בתקופה הקרובה, תודה לך תודה רבה שלומית.

אני רוצה לעבור בזום להילה שוברון מנט"ל, שתספר לנו קצת על ההכשרות למדריכי הפנימיות למענה ראשוני לצעירים, הילה תודה רבה שאת מצטרפת אלינו בזום וסליחה ככה על העיכוב שלקח הרבה זמן.

תודה רבה וצוהריים טובים. נט"ל עמותה שמזה 26 שנים מטפלת בטראומה על רקע לאומי ובונה חוסן בחברה הישראלית לתוך תפיסה של מניעה, שככל שנתערב מוקדם יותר ונבנה חוסן בקרב האוכלוסייה ובטח בקרב מגיבים ראשונים ונתערב סמוך לאירוע אז נצמצם את ההשלכות ארוכות הטווח.

דיברו פה הרבה לפני על מצוקת כוח אדם גם בכפרים בפנימיות בכפרי הנוער והפנימיות וגם בעולם של בריאות הנפש, וככל שבאמת הנושא של חוסן כפי שגם חברת הכנסת וולדיגר דיברה לפניי, אז אנחנו בעצם נצמצם את ההישענות שלנו לבריאות הנפש וגם נאפשר לאנשים כמה שפחות להגיע לשם.

מאז תחילת המלחמה נט"ל עושה הרבה מאוד עבודה ותודה לכל המפרגנים פה שהתערבנו, אם זה בתוך כפרי הנוער והפנימיות ואם זה עם ארגוני צעירים ואם זה הרבה מאוד התערבויות שאנחנו עושים במכינות הקדם צבאיות, ששם אנחנו גם כבר מתחילים ממש כהכנה לפני השירות הצבאי לתת את הכלים של חוסן ומודעות ללחץ ולחרדה ולתת כלים של התמודדות לפני, אז אנחנו רוצים לפגוש אותם אחרי גם באקדמיה וגם בעולמות העבודה אחרי שהם משתחררים מהצבא ולא לחכות שהם יגיעו למערכת של בריאות הנפש.

אני חושבת שמתוך מגוון התוכניות והידע והניסיון שאנחנו צוברים יש כמה סוגיות, יש גם את החלק של המענה המיידי שאנחנו נותנים עכשיו של החירום ודובר פה על מוכנות לחירום ואני חושבת שהבניית יכולות של כל ארגון אם זה פנימייה ואם זה כפר נוער ואם זה מכינה קדם אקדמית או אם זה כל ארגון צעירים בכלל, לחזק את היכולות שלהם לתת את המענה של חוסן כחלק משגרת המענה שלהם, זה בשביל שזה ייטמע כחלק ממענים שגרתיים משגרת המענים, אני חושבת שזה צריך להיות חלק ממבנה הפיקוח, אם יש מפקח על פניית נוער על איזשהו כפר נוער או על איזושהי פנימייה, זה חלק מביקור פיקוח צריך לדבר על מה אתם עושים בשביל לבנות חוסן בקרב החניכים, ובמקביל מה אתם עושים כדי לבנות את החוסן של הצוותים.

אני יושבת גם בשולחן העגול של משרד ראש הממשלה של סיוע ושסעים, והנושא הזה של גם אנשי חינוך ואנשי הממצאים הראשונים, בטח מי שעובד עם הצעירים ועם הנוער האלה, אם אנחנו לא נשמר אותם נדאג לשימור העצמי שלהם, אם לא נבנה חוסן כחלק משדרות הניהול, ואם זה לא יהיה חלק מנדטורי בעבודת הפנימייה, וזה לא משהו שדורש הרבה מאוד תקציבים, זה משהו שממש דורש מודעות שינוי בתרבות הארגונית, הכשרה ראשונית ואולי איזושהי הדרכה וליווי, אבל ברגע שזה ייטמע זה יהיה כבר חלק, כמו שיש ערכים מצוינים ומעולים בעבודת הפנימיות, גם הדבר הזה של טיפול בחוסן והמוכנות לחירום הוא בעיניי קריטי ברמה האסטרטגית.

דבר נוסף שאני רוצה להתייחס אליו זה הסיפור באמת של הצעירים שגויסו לצבא וישוחררו, אם זה משירות סדיר ואם זה המילואימניקים והקליטה שלהם חזרה בחברה ובמיוחד בעולמות התעסוקה, אנחנו עסוקים מאוד בבנייה של תוכניות לקראת החזרה שלהם, מורכב לכל המילואימניקים, על אחת כמה וכמה לצעירים חסרי עורף.

אנחנו עסוקים מאוד בבנייה, אנחנו יוצאים עכשיו בפרויקטים עם קרנות הביטוח הלאומי בתוך קהילות של איתור מניעה וצמיחה מטראומה, אנחנו חושבים שכל מי שבא איתם במגע צריך להיות מיודע לזה שהייתה חשיפה לטראומה, כמובן שזה לא אומר שכולם יפתחו פוסט טראומה הרוב יחלימו, אבל עצם השירות שהוא מודע ועשינו עוד לפני כמה הרבה עבודה עם ארגוני צעירים שלהיות בכלל מודעים לדבר הזה שעברנו איזושהי טראומה, והרבה מהצעירים חסרי העורף הדיספוזיציה שלהם מטראומה התחיל הרבה לפני המלחמה ב-7 באוקטובר.

ולכן להיות מיודעים לנושא הזה ולהבין איפה מהקשיים בתפקוד קשיים בעבודה קשורים לחשיפה לטראומה, אם זה במודל התעסוקתי שבנינו בנט"ל של מענה תעסוקתיות שיודעות להתאים את ההכשרה והכניסה לתוך מקומות העבודה מול הסימפטומים של הטראומה, ואם זה לעשות להכשיר שומרי סף של אנשים שידעו לזהות בקרבם ובסביבתם, ואם זה חבריי לצוות וליחידה בצבא או חבריי להתנדבות בשירות הלאומי, אם אני לא יודע לזהות על עצמי שאני אדע לזהות את הדגלים האדומים על מישהו אחר ולהביא אותו כמה שיותר מוקדם לתוך איזשהו סיוע.

והסיפור באמת של הטיפול בצוותים שהוא בעיניי זה חלק מלשמר עובדים, אנחנו יודעים שההתערבויות האלה והשמירה העצמית של הצוות מאפשר הישארות טווח קריירה ארוכה יותר ושאם תחלופת העובדים מצטמצמת, ימי מחלה יורדים כשהם עובדים בשירות הציבורי ובטח ובתפקידי הדרכה, אנחנו חייבים לחשוב יצירתית על הכנסה של העבודה בכפרי הנוער והפנימיות, הבוגרים של כפרי הנוער כחלק מלימודים אקדמיים עם קורסים בתוך האקדמיה, אם לא נחשוב יצירתית על איך מחזיקים משאירים אנשים כמה שנים בתוך המערכת, זה ילך ויעשה קשה יותר מיום ליום והתחלופה המהירה של הצוותים בטח שלא עוזרת לייצר רציפות טיפולית נכונה.

תודה רבה, אני מודה לך מאוד הילה, עבודה ממש חשובה.

אני רוצה לעבור לקליניקות ואחר כך נחזור למי שלא דיברנו עליהם, אז אני רוצה לתת לעו"ד דוקטור שירן רייכנברג, ולאחר מכן שירי סער בקליניקה לזכויות נוער וצעירים. אני אשמח ששתיכן תדברנה, אז אתן תחלקו לנו את זה, קליניקות הן תמיד חונטה. שלום שירן.

קודם כל תודה רבה על הדיון החשוב הזה לחברת הכנסת ולמי שאירגן ויזם אותו. אומנם חברות הכנסת שהיו פה כבר יצאו אבל היה לי מאוד חשוב להגיד בהקשר למה שאמרו שלא כולם יכולים להתגייס לצבא מכל מיני סיבות, גם אם מדובר בצעירים מהמגזר הערבי צעירים וצעירים לעבוד כדי לכלכל את המשפחה, פליטים, צעירים שיש להם מורכבויות נפשיות, צעירים שיש להם תיקים פליליים ועוד ועוד ועוד וצריך לשים על זה דגש, גם להגיד שלפעמים הצבא גם לא רוצה לגייס אותם.

שלפעמים אלה אוכלוסיות אפילו יותר פגיעות במובן הזה נכון.

בדיוק בהיבט הזה, זאת אומרת שזה גם זה משהו שחשוב לזכור כשאנחנו מדברים על צעירים במצבי סיכון.

וגם נגיד שמצמצמים את התוכניות שיש בצבא בשנים האחרונות שמותאמות לאוכלוסייה הזאת אז עוד פחות הם מיועדים לגיוס, וגם חשוב מאוד לשים דגש בהיבט הזה על חבר'ה של השירות הלאומי שגם הם יכללו בכל המענקים והתנאים וההטבות שדוברו פה מקודם.

מה שרצינו מאוד להעלות בנקודות זה לחשוב קצת גם קדימה וגם בהמשך למה שנאמר כאן על נתונים, קודם כל נזרקו פה כל מיני מספרים שלא היו מתואמים אחד עם השני, ורציתי אם יש איזשהם נתונים מלאים על חסרי עורף משפחתי שפונו מהצפון ומהדרום? במיוחד מקומות כמו למשל אופקים שאנחנו יודעים שהם ממש היו שם בתוך הלחימה אבל לא נכללים במענים של המדינה שנותנים למפונים מהדרום, אז אם יש אפשרות לשים עליהם דגש ספציפי?

אנחנו נגיש גם בקשה לקבל נתונים ככה מדויקים בטח ייקח טיפה זמן לאסוף את זה אבל אני על זה.

גם להרחיב, קצת להסתכל מעבר ל-5 מטרים הראשונים של גבול הדרום ועזה וחבר'ה שממש על התפר.

כי אני חושבת שגם קשה מאוד לדעת, יש יישובים שבוודאות אפשר לדעת כי הם יישובים ברורים לפינוי, ויש יישובים שגם חלקם הייתה התפנות מרצון, ותתקני אותי אם אני טועה, היה כאן כמה ספקטרומים של פינויים.

אני אגיד בצער שמאוד מאוד קשה לנו היום לפלח את הצעירים שפונו, על אחת כמה וכמה צעירים חסרי העורף שפונו.

אני בטוחה אבל תראי דיברו בהתחלה אני אגיד פה מההיבט של הנוער למשל, שבשבועות הראשונים לא ידעו כמה ילדים יש במלונות, כאילו אני מבינה שזה איזשהו משהו שזה מתקשר למשהו אחר שרצינו להגיד שנאמר פה כבר בהיבט של קדימה וזה האם יש איזושהי תכנית לאחרי המלחמה וכל מה שיהיה פה ביום שאחרי, מבחינת מענים בדיור בתעסוקה בלימודים בחיים עצמם מה שנקרא.

אני מניחה שאפשר גם לעשות איזושהי הצלבת מידע, אם נעשה שזה יהיה כמה פנו לביטוח לאומי כמה פנו ליתד כמה פנו לכפרי הנוער, זאת אומרת כל אחד המרחב הבטוח שלו לפנות אליו למענה, ואז לעשות איזשהו איגום והצלבה ולהבין איזושהי כמות כלשהי, אז אולי האמת שווה לראות אם אפשר לעשות את הדבר הזה, כי כנראה האלה אוכלוסיות פנו לקבוצות שונות.

או שכמו שאמרו פה הצעירות בעצמן לא כולם פונים, כי או שהם לא יודעים או שהם לא רוצים או שהם מפחדים או שהם נלחמים על החיים שלהם אז הם לא יכולים עכשיו להתחיל למלא טפסים כי אי אפשר.

עוד דבר שמתקשר למה שהילה אמרה בהקשר של הגדלת סיוע לשכר דירה, שזה משהו גם להקדים את המועד גם להגדיל אולי את הסכומים אני לא יודעת, אני מבינה שזו סוגייה תקציבית שגם ככה עסוקים במריבות, אבל זה חשוב לשים על השולחן.

כי סוגיית רוחב סיוע שכר דירה זה סוגיה גדולה, אבל היא עדיין סוגיה כי במשרד השיכון לא עדכנו את התשלום הזה כ-20 שנה זה משפיע על כלל האוכלוסיות בעניין הזה, אבל אני לא בטוחה גם שהיינו רוצים להגדיר אוכלוסייה אחת כאחרת, כי פה האוכלוסיות הן כולן אוכלוסיות במצב קצה שהיינו רוצים שהם יקבלו את הגדלת סיוע, גם אם זאת משפחת דיור ציבורי או גם אם זה - - -

זה שני סוגים שונים.

כן אבל אני מבינה שמשרד השיכון הם מאשרים סטטי.

אני רוצה אגב גם להעלות על השולחן את הצעירים מהחברה הערבית שהוזכרו פה לרגע. אנחנו בקליניקה נתקלים בכל מיני מקרים במזרח ירושלים במיוחד אבל לא רק, שסובלים גם מפחד מהותי על החיים שלהם כי מסומנים עכשיו, גם הם מסומנים על ידי כוחות הביטחון נטפלים אליהם לוקחים להם תעודות זהות ולא מחזירים להם אותם ככה סתם, משפילים אותם נוהגים כלפיהם באלימות קשה, וזה רק מקרים שהגיעו אלינו לקליניקה וזה ואני מדברת על מזרח ירושלים ואני יודעת גם שזה קורה בכל רחבי הארץ, ואני חושבת שזו קבוצה שאנחנו חייבים להסתכל עליה ולנסות לעזור לה עוד יותר, כי הם חלק מהחיים שלנו ומהחברה שלנו ומהמרקם שלנו ואי אפשר להסתכל על זה כמו להניח את זה בצד כי אחר כך זה יחזור אלינו כבומרנג וגם אין שום סיבה.

יש לנו איזשהם נתונים על המצב של האוכלוסייה הזו לפחות במזרח ירושלים?

לנו אין, אני יכולה לפנות אחר כך עם מקרים פרטניים שהגיעו אלינו ולספר לך זה פשוט קטסטרופה.

זה יאפשר גם לסייע כן כמובן.

עוד נושא מתייחס לחוק דחיית תשלומים ששירי יכולה להציג ונתקלת בזה בשטח, אבל מדובר על חוק שחל רק על מי שמוגדר כמפונה ועל הצעירים שיש להם חובות למרכז לגביית קנסות שמתקשים עוד יותר לשלם ופוטרו וכו', שוב צעירים ערבים אבל לא רק, האם יש דרך להגדיל את האוכלוסייה שהחוק לדחיית תשלומים יחול עליה, זה יכול מאוד מאוד לעזור בהיבט של חובות שאחר כך יצטברו, כדוגמה אני יכולה לתת למשל את מד"א שאנחנו - - -

מבחינת הליכי הוצאה לפועל יש איזושהי הקפאה כרגע הליכים?

ממה שאני מכירה זה גם למפונים ולאוכלוסיות שנפגעו באופן ישיר, אבל צעירים שהם צעירים חסרי עורף משפחתי נערים לא נכנסים ככה בהגדרה הזאת.

זהו לאו דווקא עומד על אותה קטגוריה, סתם דוגמה נטלי שאין לה את החוזה עדיין לא מעודכן, היא לאו דווקא מעודכנת מפונה ויכולים לפתוח נגדה הליכים?

נכון גם כאלה שהם לא מפונים גם כאלה שחיים כאן בירושלים ופשוט לא יכולים לשלם עכשיו.

יש איזה שולחן עגול של משרד ראש הממשלה שעוסק בזה, אני לא יושבת בו אז אני לא רוצה להגיד דברים שאני לא בקיאה בהם.

אז באמת אנחנו קוראים להקפאת תהליכי החובות לאוכלוסייה הזו, אנחנו נעשה את זה גם בסיכום הדיון זה קריטי מאוד לא רק דחיית תשלומים.

תודה רבה.

כן שלום, שירן גם.

תודה כן, שירן גם, זה תנאי להתקבל הקליניקות המשפטיות כנראה (בהלצה). אני רק אוסיף את השני-גרוש שלי על כל מה שנאמר פה, קטונתי באמת מכל אנשי המקצוע שנמצאים פה ולהגיד, שממש מיום אחרי המלחמה אנחנו באוניברסיטת רייכמן הקמנו חמ"ל משפטי שנתן מענה משפטי נרחב לכל אוכלוסיית המפונים בכל מיני נושאים משפטיים.

אחד הדברים שעלה בעיקר מצעירים כי הפניות של הצעירים הגיעו אליי כמנהלת הקליניקה לייצוג נוער וצעירים, ששוב כמו שאמרו לנו ביתד גם אנחנו לא ממש עשינו את הפילוח, כי כשאתה מדבר רגע עם בן אדם שצריך SOS אתה לא עוד עכשיו תתחיל לחקור אותו ולשאול אותו רגע יש לך אמא ואבא ואם אתה בקשר, אבל בגדול נתקלנו בקושי מאוד מאוד גדול במילוי כל המסמכים האלה שאנחנו מדברים עליהם פה, ומיצוי זכויות ומיצוי זכויות, ובסוף יש צעירים שנלחמים כמו שאמרו כאן, נלחמים על החיים שלהם ועל האוכל במקרר, וממש מעניין אותם שבדיוק עכשיו ביטוח לאומי הוציא איזה מענק של 200 שקלים ליום ושאולי אני צריך רגע להגיש ואיך להגיש.

וממש אנחנו עשינו עבודה של הגשת מסמכים עבורם וחתימה על תצהירים, כי פתאום אין לה חוזה והיא צריכה להצהיר שהיא הייתה בבארי באותו יום, אני אומרת כך כי ספציפית אצלנו זאת הייתה צעירה בבארי, אז היא הייתה צריכה עורך דין שיחתום לה על תצהיר. ומאיפה יש להם את הכוח לזה עכשיו בין כל הדברים שהם מתעסקים בהם?

עלתה פה מקודם נציגה של נט"ל שדיברה באמת על העבודה המדהימה שהם עושים, אבל אנחנו נתקלנו בהרבה פניות שאנחנו הפנינו לנט"ל שפשוט זה שעות על שעות של לחכות בטלפון למענה, וזה היה קושי שגם ספגנו ככה אצלנו בחמ"ל.

זהו בגדול, שירן אמרה את הרוב, חובות שהם ממשיכים לצבור ריביות, שכירות נתקלנו בסיטואציות לא פשוטות של שוכרים שהם לא בעלי דירות בדרום, רובם לא שינו כתובת אחרי זה היה לזה גם פתרון עם חוזה שכירות, אבל שהם מאופקים או מאשקלון, לא ממקומות שהוגדרו כמפונים כי הם לא ב-7 קילומטר מהגבול, ואז מה שקרה זה שהם היו נתונים לחסדיהם של בעלי הדירות, בעלי הדירות אמרו כן אם יקפיאו לי את המשכנתא אני לא אגבה שכר דירה.

אבל מה שקרה, זה הרבה מאוד צעירים חסרי עורף משפחתי שלא רק שהם היו צריכים לברוח כמו שנטלי אמרה, הם עוד גבו מהם את שכר הדירה שלהם, ואז היינו צריכים לפנות בדרך לא דרך לטוב ליבם של בעלי הדירות שאמרו 'תשמעו, גם אנחנו מפונים כי גם אנחנו גרים בזה וגם אנחנו בקושי כלכלי ואין לנו את היכולת', ולא היה שום חוק שום הסדר חוקי שדאג לאותם שוכרים, והעמיד אותם במצבים שהם שילמו שכר דירה על דירות שהם הם לא גרו בהם ולא גרים בהם עד היום. זהו, זה היה ממש על קצה המזלג.

תודה שירן.

אני רק אוסיף משפט אחד ששכחתי להגיד מקודם ואני אגיד, שגם אצלנו באוניברסיטה העברית בקליניקות פתחנו חמ"ל חברתי שזה דרך דף פייסבוק, ואני מזמינה את כל מי שצריך רוצה ויכול לפנות למיצוי זכויות, זה לא רק הצעירים זה כמובן לכל מי שצריך, אבל יש שם כן יש שם מענים שאנחנו מנסים לפחות ככל היותר לתת כמה שיותר מהר, זה מאוד זמין ונח וגם יש שם מידע על נתונים שמתפרסמים מטעם המדינה ככל שיש עוד מענקים וכולי, אז חשוב לדעת שיש גם את המענקים האלה.

ממש. אני רוצה לתת למי שעדיין לא דיברו וצריכים לדבר. כנראה אתה האחרון, תציג את עצמך.

לי קוראים עודד אונגר, אני מייסד של חל"צ שנקרא עור"ק – ראשי תיבות של עורף קבוצתי וקהילתי. אנחנו עובדים עם חסרי עורף משפחתי לא רק צעירים, כי הצעירים מתבגרים עם השנים.

אני רוצה להביא איזשהו קול קצת אחר, המעגלים שראינו כאן במצגות כמו המצוקה הכלכלית או בדידות הם משמעותיים מאוד אבל הם מייצגים את הסימפטומים, ובעצם יש חום והם נותנים אקמול, אבל הם לא פותרים את הבעיה. ובגישה שלנו הבעיה המרכזית של חסרי עורף משפחתי – זה שאין להם עורף משפחתי. ולכן המענה מבחינתנו זה יצירה של משענת חלופית למשענת המשפחתית שאיננה, כי הצעירות חסרות העורף המשפחתי שכאן, אם יהיה להן את המודל שהן מסוגלות לתת תמיכה אחת לשנייה בעצם הן יוצרות לעצמן את המשענת החדשה הזאת, את האלטרנטיבה למשענת המשפחתית.

הבסיס של זה הוא בעצם ערבות הדדית, בנייה של יכולות משותפות, שוויון בין חברי הקהילה הזאת והם לא תלויים באחרים, ובסופו של דבר מה שזה יוצר זה משהו שהוא כמו משפחה, ככה שאנחנו מדברים על האפשרות לבנות משענת חלופית, זה נראה לנו מאוד משמעותי הנושא של דיור הנושא של השכלה הנושא של תעסוקה, אבל אם יש לכן אחת את השנייה הדברים האלה יהיו הרבה יותר קלים.

אני חושב שחוסן של המדינה והחברה בסופו של דבר כמו שרשרת כמו רשת נבנה על ידי החוליות החלשות הוא נקבע על ידי החוליות החלשות, ומצד שני החוסן של האנשים נגזר מהחוסן של החברה, והתפר הזה ביצירה של משענת בינם ובין עצמם מאפשר לצמצם את ההיקף של החוליות החלשות שיש בחברה.

רציתי להגיד עוד דבר אחד אם אפשר לאסנת שכאן לידי, היא אמרה שכתוב אצלה שלוחם הוא לא זה שמנצח אלא זה שתמיד נלחם, אבל כדי לנצח במלחמה הוא צריך לשתף פעולה, הצבא בנוי מיחידות הוא בנוי מהשתייכות לצוותים למחלקות ליחידות, וגם החברה מבוססת על השתייכות למשפחה או לפעמים לשבט, ולכן אדם ללא משענת משפחתית צריך משענת חלופית, וכדי לנצח במערכה הזאת של החיים זה לא תמיד יחידים יכולים לנצח צריך יחד. תודה.

ממש תודה. את רוצה להגיב אסנת?

פשוט רציתי לשאול, קודם כל אני מעריכה שזה נגע בך, לאן בעצם אתה חותר עם מה שאתה אומר?

אני חותר לזה שאת והאחיות שלך והצעירות שיושבות פה, יכולות ביחד ליצור את המסגרת של הדיור שלכן ולמצוא את התמיכות, אם אתן גרות יחד זה הרבה יותר קל, ואתן יכולות לקנות את המזון ביחד, כי במקרר של שלוש שותפות יכול להיות קרטון חלב אחד, לא צריך שלושה קרטונים, וכאשר בונים את השותפויות האלו מסוגלים גם לעזור אחת לשנייה במצבים של משבר, זה יכול להיות קורונה, זה יכול להיות מלחמה זה יכול להיות אשפוז על רקע נפשי, אבל בסופו של דבר כאשר בן אדם מגיע למשבר הוא צריך את מי שיתמוך בו.

אז אני רוצה להתייחס לדברים שלך ואני אלך באותה דרך שאני לא זוכרת את השם של החברה היקרה כאן שדיברה והשתמשה באנלוגיה, יש פה משפט שאומר סטארט אפ זה דבר מדהים אבל בסוף סטארט אפ קם ונופל על כסף, הרעיון שלך הוא רעיון מדהים אבל מאיפה הכסף לקנות את הקרטון חלב ביחד? אנחנו כאן בדיון על תקציבים של צעירים שאין להם תקציבים, אנחנו מחזקות אחת את השנייה בזה שאנחנו מדברות, אבל בעצם מה שאתה אומר זה תשאירו אותם שם לבד ומי פה אמר מקודם שאין מודל? זה הדבר שהכי חשוב זה בדיוק זה המודל, כל אחת שכאן יושבת זה לא בזכותכם זה בזכותה, בזכות זה שהיא הייתה שם וברגעים שלא היה אף אחד שיכווין אותה היא אמרה, אני לא מוותרת אני עדיין יחתור אולי איכשהו יהיה פה משהו, אבל איך נהיה שם אחת בשביל השנייה אם אתם תתעלמו מזה?

קודם כל אנחנו מדברים על יצירה של תוספת של ערך מוסף לא משהו במקום.

מה הפתרון שאתה מביא לא רק רעיונות יפים לאן אתה חותר?

עודד אני חייבת להגיד, את הדברים שאפשר להציע לה אפשר להציע לה גם אחרי.

אנחנו נדבר אחרי זה.

פה אנחנו באים להגיד למדינה איפה היא צריכה לעשות, פה זה הוועדה שתפקידה הפיקוח הפרלמנטרי, ויש יותר מידי דברים שצריכים לעשות כמדינה לפני שנציע פתרונות לאותם צעירים וצעירות.

אנחנו כבר עושים את זה.

לא, אני לא באה לייעץ לך מה לעשות, אני באה להגיד למערכת איפה היא לא בסדר, אבל זה פשוט שיח שחבל שאנחנו בו, כי אני לא רוצה להסיר אחריות מהמקום שלנו, אנחנו צריכים להגיד איפה יש כל כך הרבה מה לעשות, הרבה לפני שהם ימצאו את הדרך לאגם משאבים ולמצוא אתה יודע, אם בכלל כי אני לא רוצה גם להגיד לאנשים עם מי לגור ועם מי לחיות ועם מי לחלוק, אני רוצה לתת לבחור אבל כן.

אני מבקש לחדד את זה, אני לא מדבר על ויתור על שום דבר, אני מדבר על משהו נוסף שהן יכולות בעצמן לא במקום כל זכות אחרת.

לא לכאן אני להיפך אני במקום הזה אומרת תמיד בוועדה הזאת אנחנו ניתן בראש גם למדינה וגם למערכות שיסתכלו ויראו.

אני יכול לומר משהו? תשמע חבר יקר, אני חושבת ששורש הבעיה הוא לא בזה שנגור ביחד או נחיה ביחד. אני חייתי ביחד בכפר נוער, וגם היציאה משמה, מה שאמרתי על הסטיגמה זה חלק מזה אז תגורו ביחד, לא, תגורו עם חברה שהיא לא קשורה, שניה אני אסיים ואז תגיב.

לא, אבל זה לא דיון, אני מצטערת את מסיימת את הדברים ואנחנו נסכם. זה שיח שלא צריך להיות פה בוועדה פשוט אמרתי את זה חד משמעית.

סליחה.

תודה רבה לכם. אני רוצה פשוט לסכם את הדיון, הוא התארך, כל מה שכמובן בסיכום נכנס לפרוטוקול ויעבור את הליך הבקרה שלנו ונקווה שגם עם תשובות טובות.

סיכום והחלטות מישיבת ועדה בנושא תמיכה בשעת חירום בצעירים חסרי עורף משפחתי, הוועדה מבקשת מכלל משרדי הממשלה המעורבים בנושא משרד הרווחה או משרד החינוך להשקיע במסגרת שיתוף הפעולה עם פורום הציבורי ועמותות ייעודיות הקליניקות וכל מיני שבא לכאן, להכנת צעירים בסיכון לצה"ל או למסגרות חלופיות ולהשקיע בליווי שלהם במהלך השירות וכן במהלך היציאה שלהם מי שגם לא שירתו, שמה הם רוכשים גם יכולות.

הוועדה מבקשת ממשרד הרווחה ומשרד הבריאות להגדיל את ההשקעה בחוסן הנפשי לרבות בקורסים ייעודיים לכך, כמו שבאמת נעשה יחד עם נט"ל, אני חושבת שזה מודל יפה שאפשר גם לאמץ פנימה ובאמת מבורך.

הוועדה פונה לשרת ההתיישבות ומשימות לאומיות להגדיל את תקני הדיור במסגרת השירות הלאומי עבור צעירים וצעירות חסרי עורף משפחתי.

הוועדה פונה למשרד האוצר בבקשה לקבל נתוני תקצוב עבור תוכניות ייעודיות של יתד המאפשרות סיוע לשנה במקום לשלושה חודשים לצעירים האלו לרבות תלושי מזון בניית חוסן וכדומה.

הוועדה תפנה למל"ג בבקשה לפנות למוסדות אקדמיים שפונו, להנפיק עבור הדיירים הללו את החוזה הסרוק לטובת שינוי כתובת במשרד הפנים או לטובת מה שנדרש לזכאות בהטבות ובסיוע כמפונים לטובת היוועצות עם משרד הפנים בעצם.

הוועדה פונה לשר הרווחה, לשר האוצר ולמוסד לביטוח לאומי לגבש תוכניות טיפול בצעירים וצעירות אלו לשעת חירום בשיתוף עם ארגוני הסיוע המתמחים והמסייעים להם, הוועדה שמעה על החסר הזה.

הוועדה שבה ומבקשת ממשרדי האוצר והבריאות להגדיל משמעותית את ההשקעה בשיקום המערך לבריאות הנפש, הן בתיקון תקציב 2023 שאמור לגלם את השאיפה ל2024 והן במתכונת התקציב 2024 ולאשר את התוכנית המוצעת.

הוועדה מבקשת מהמוסד לביטוח לאומי להקל בתקופה הזו בעניין הכרה לזכאות בהבטחת הכנסה לסטודנטים חסרי עורף משפחתי.

עוד מבקשת הוועדה ממשרד הבריאות לפעול לקצר את המסלול לקבלת דוח פסיכיאטרי עבור צעירים חסרי עורף משפחתי, שהחלו בתהליך זכאות לסל שיקום של המוסד לביטוח לאומי.

הוועדה פונה לשר האוצר ולשר הרווחה להגדלת התקציב במכרזים של מערך הדיור של תוכנית גשר לעצמאות, בכוונת הוועדה לקיים דיון על מערך זה בחירום מקווה שזה אכן יתאפשר.

על משרד הרווחה לפעול מול צה"ל או מול כפרי הנוער והפנימיות, להגדיל משרות חיוניות בהן בשעת חירום, במטרה לוודא צוות מלווה ומטפל זמין בהן עבור נוער זה שבשעת חירום קשייו אף מתגברים למצוא תקנים חלופיים כשיש מילואים בצורה יותר מאפשרת, כוח אדם חיוני שייתן לו מענה חלופי.

הוועדה פונה לשר החינוך ולשר האוצר להגדיל את תקציב המינהל ההתיישבותי, 44% ממקבלי השירות הם תוכניות יתד ובוגרי כפרי הנוער שתחת המינהל, המינהל זקוק לכספי סיוע נוסף עבור אוכלוסייה רגישה זו בחירום בפרט נפשי כלכלי תזונה ועוד.

בהקשר הזה הוועדה פונה למל"ג לפעול מול המוסדות האקדמיים לאפשר פטור מתשלום מעונות לאוכלוסייה הזו ולהשקיע במידה ואותם סטודנטים גם במעונות ונדרשים לשלם את החשבונות, דבר שקורה לנו עכשיו קיבלנו פניות כאלה מחיילי מילואים, ולהשקיע בליווי שלהם למנוע את הנשירה שלהם מהאקדמיה, זה כולל גם מענקים ייעודיים מלגות ומעטפת כוללת.

הוועדה מבקשת להשקיע בפיתוח החוסן של צוותי הפנימיות.

הוועדה מבקשת ממשרדי הממשלה הרלוונטיים נתונים בדבר מספר הצעירים שבאוכלוסייה הזו שפונו עקב המלחמה, או שפנו לבקשת פינוי.

הוועדה תפעל מול רשויות המדינה בדבר הקפאת תהליכי גביית חובות מאוכלוסייה הזו שמצוקתה בחירום גוברת, בכלל הקפאת גביית חובות זה נראה לי דבר שכדאי, מי שעכשיו קשה לו כנראה הליכי גבייה לא יעזרו לו בטח אוכלוסייה רגישה כזו, ננסה לבחון איך אפשר גם לעזור בזה בנוסף.

אני מודה לך אבי, אני מודה לכל מי שהשתתפו כאן, אני אנסה לעשות דיון המשך אם יתאפשר כבר בקרוב, בכל מקרה אנחנו נעשה פולו-אפ לכל מה שנאמר, ואם נוכל לזקק את הדיונים הספציפיים שעשינו יוצאי חברה חרדית ומענה דיור חירומי, אז נקווה שזה יקרה בקרוב, יש עכשיו תקציב קצת יהיה קשה, ואני ממש ממש מודה לכולכם על השותפות ועל הדיון הזה כאן.


הישיבה ננעלה בשעה 16:27.