פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



30
הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
27/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 40
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
יום שני, י"ד בכסלו התשפ"ד (27 בנובמבר 2023), שעה 13:00

פשעים נגד האנושות שביצע חמאס כלפי נשים מאז אירועי 7 באוקטובר

חברי הוועדה: פנינה תמנו – היו"ר
מירב בן ארי
אלי דלל
מטי צרפתי הרכבי

קארן אלהרר
דבי ביטון
ששון גואטה
סימון דוידסון
שרן מרים השכל
נעמה לזימי
יוליה מלינובסקי
שרון ניר
משה סולומון
לימור סון הר מלך
יצחק קרויזר
אליהו רביבו
עידן רול
אפרת רייטן מרום
מיכל שיר סגמן

יושב ראש הכנסת אמיר אוחנה
שר החוץ אלי כהן
השר בנימין גנץ
מזכיר הכנסת דן מרזוק
היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק
תא"ל אלה שדו - יוהל"מ, צה"ל, משרד הביטחון

הדר הקסטר - ס' יוהל"מ, צה"ל, משרד הביטחון

שרה וייס מעודי - ראשת כוח המשימה בנושא סנקציות, משרד החוץ

חמוטל רוגל פוקס - ממונה על שוויון מגדרי ויועצת המנכ"ל, משרד החוץ

דינה דומיניץ - מתאמת המאבק בסחר בבני אדם, משרד המשפטים

דניאל רז - עו"ד, ממונה מעמד האישה, הסיוע משפטי, משרד המשפטים

בת שבע שרמן שני - הסיוע המשפטי, משרד המשפטים

לילך וגנר - מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

הילה טנא גלעד - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

הדס גבריאל - ממונה ארצית נפגעי עבירות המתה, משרד המשפטים

ד"ר בת עמי ברוט - ממונה ארצית (נפגעי עבירה), פרקליטות המדינה

תנ"צ משה פינצי - ראש חטיבת הדוברות, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

תנ"צ שלומית לנדס - רח"ט דוברות משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

נצ"מ שלי הרוש - מפקדת יחידת 105, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק שרית כץ בן משה - ראש תחום ועדות כנסת, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

רפ"ק אורית דנין - ראש תחום עבירות מין, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

ענת יקיר בלום - רמ"ד נפגעי עבירה ומשפחה, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

עדי אדרי - יחידה 105, להב 433, משטרת ישראל, המשרד לביטחון לאומי

מירית בן-מיור - רמ"ד תקשורת, דוברות המשטרה, המשרד לביטחון לאומי

אפרת ליפשיץ - לשכה משפטית, המשרד לביטחון לאומי

סילביה גריין - ראש האגף לקשרי חוץ, המשרד לביטחון לאומי

סאיד תלי - מנהל תחום טיפול אלימות במשפחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

ד"ר זהר סהר - מנהלת המח' לטיפול באלמ"ב ופגיעה מינית, משרד הבריאות

מירי כהן - מנהלת תחום בכיר שירותי הצלה, משרד הבריאות

מירב שטרן - מנכ"לית המשרד לקידום מעמד האישה

אושרה פרידמן - סמנכ"לית, המשרד לקידום מעמד האישה

הלית בן דב - מרכז השלטון האזורי

שרון רופא אופיר - חכ"ל, חברת כנסת לשעבר

עליזה לביא - חכ"ל, חברת כנסת לשעבר

אושרית סטבון - סגנית נשיאת ICJW (האגודה הבין-לאומית לארגוני נשים יהודיות)

בארבל באס - נשיאת הפרלמנט הגרמני

Ines Demiri - שגרירות קוסובו

Adis Urieta - שגרירות פנמה

Cecilia Attard-PIrotta - שגרירות מלטה

Pavel Bobek - שגרירות צ'כיה

Ingelo Heyetis - שגרירות הולנד

Rezak - שגרירות צ'כיה בישראל

Elvira Santizo - שגרירות גוואטמלה

Agata Czaplinska - שגרירות פולין

Juhana Tuunanen - שגרירות פינלנד

Slavena Gergara - שגרירות בולגריה

Lisa Stadelbauer - שגרירות קנדה

Vesela Mrden Korac - שגרירות קרואטיה

Ana Salomón - שגרירות ספרד

Andreja Purkart Martinez - שגרירות סלובניה

Kanta Rigal - שגרירות נפאל

Mishel Cohen - שגרירות הרפובליקה הדומיניקנית

Meri Kumbe - שגרירות אלבניה

ד"ר שלי אביבי ייני - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

יפה אוהד - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

ירדן גונן - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

רוני רומן - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

איילתלוי שחר - אמא של נעמה לוי, חטופה בעזה

אורלי גלבוע - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

עדל אלטלקאת - אחיה של הנרצחת פאטמה אלטלקאת ז״ל

יוסי מואטי - מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים

יעל מוצפי - משפחות החטופים

אלכסנדרה ארייב - משפחות החטופים

חיים אותמזגין - מפקד יחידות מיוחדות, זק"א

נעם ויסבוך - פרמדיקית, מגן דוד אדום בישראל

חנה וקנין - חובשת ונהגת אמבולנס, איחוד הצלה

הדס פיזנטי-פלג - מתנדבת ביחידת חוסן, איחוד הצלה

יאיר שלם - מנכ"ל ההסתדרות הלאומית

עידית ליפובצקי - מנהלת מרכז גאות, ההסתדרות הלאומית

מירב דרורי - התנועה הקיבוצית

לימור יצקן - מנהלת קהילה גלגל, התנועה הקיבוצית

ענת טהון אשכנזי - המכון הישראלי לדמוקרטיה

עינת פישר לאלו - מנכ"לית שדולת הנשים בישראל

טל הוכמן - מנהלת קשרי ממשל, שדולת הנשים

גילי ורון - מנהלת המערך המשפטי, ויצו

חגית פאר - יו"ר נעמת ירושלים

גלי עציון - מנהלת מח' ייעוץ וחקיקה, נעמת

עירית גזית - מנהלת מחלקה משפטית, אקי"ם ישראל

כוכב אלקיים לוי - מכון דבורה למגדר וקיימות

לירז כהן מרדכי - מכון דבורה למגדר וקיימות

עפרה אש - פורום דבורה נשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי

נורית לוי - נשיאת מיזם איתך לאורך כל הדרך, עם עמותת אישה לאישה

אליה פרוימוביץ - אישה לאישה-איתך לאורך כל הדרך

אורית סוליציאנו - מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

מיה אוברבאום - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

כרמית קלר חלמיש - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

הלה נויבך - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

רונית אילתי ממן - איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

פרופ' יפעת ביטון - נשיאת האקדמיה אחווה ויו"ר מרכז תמורה

מיטל בנשק - סמנכ"לית קרן בריאה

צילית יעקבסון - יו"ר עמותת בת מלך

שרון בריק-דשן - מנכ"לית קולך-פורום נשים דתיות

עפרה ג'יניאן - יו"ר ועד מנהל, עמותת אישה לאישה

רביד מנשה - בונות אלטרנטיבה-המטרה להכרה בפגיעה בנשים

גילה אשרת - יו"ר עמותת לא לאלימות נגד נשים

תמר שוורץ - מנכ"לית עמותת רוח נשית

מורן שמואלוף - יו"ר פורום מקדמות שוויון מגדרי

מוריה ליטווק - יהודית-ארגון זכויות נשים ברוח יהודית

מלכה בלוי-חנוכה - מנהלת השדולה למען האישה החרדית והדתית בכנסת ישראל

יפעת סלע - יו"ר אמונה-תנועת האישה הדתית לאומית

ד"ר מורן נגיד - יועצת משפטית, אמונה

ד"ר אורית רישפי - עמותת כ"ן, WEPOWER

סוזן בר - עמותת כ"ן, WEPOWER

כנרת חי גילאור - מפיקה ובמאית

יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

אליאב בטיטו - ראש מטה ההסברה האזרחי, הלובי למלחמה באלימות מינית

מרים גברעם - ס' מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית

מאיה רומן - מנכ"לית פוליטיקלי קוראת

ד"ר שלוה וייל - מנהלת 'התצפית הישראלית על רצח נשים'

אולגה שימנסקי - מנהלת שותפות וקהילה, המטה למאבק בסחר בנשים

הדס קורמש בלישה - יו"ר אגודת הסטודנטים בר אילן/פוליטיקאיות צעירות

הדס דניאלי ילין - פעילה חברתית, לשעבר מנכ"לית שדולת הנשים

שני סויסה - פוליטיקאיות צעירות

גילי רויטמן - פעילה חברתית

ליאת ויסבוך - פעילה חברתית

אור טנא - סטודנטית

ליהי כספי - סטודנטית

שחר לוי - יועץ

שירית אביטן כהן - כתבת 'ישראל היום'

שקד סלע - כתבת גל"צ

שירה שפי - כתבת גל"צ

גלית הראלי - עורכת, המקום הכי חם בגיהינום

שושי שטוב - שדלן/ית (גלעד לובינג), מייצג/ת את לשכת עורכי הדין

פינה פיצ'רנו - סגנית נשיאת הפרלמנט האירופי

ענת מימון

דלית אזולאי

סמדר לביא, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



פשעים נגד האנושות שביצע חמאס כלפי נשים מאז אירועי 7 באוקטובר

שלום לכל מי שהגיעו לכאן. אנחנו תיכף נתחיל, יגיעו שר החוץ ויושב ראש הכנסת ואז אנחנו נפתח. הנוכחות הרבה היום רק מעידה עד כמה הנושא הזה מאוד מאוד חשוב. היינו שמחים שלכולם היה מקום להיכנס לאולם, עשינו את ההשתדלות הגדולה כדי שכולם יוכלו להיכנס, אם כי כמה נותרו בחוץ.

ברוכים הבאים לכולם. אני רוצה לפתוח את הכנס הזה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי כדי לציין את היום הבין-לאומי של המאבק באלימות נגד נשים ובהקשר למה שקרה ב-7 באוקטובר במדינת ישראל, ביום שבו החמאס ביצע את הטבח האכזרי בדרום ישראל וביצע כל כך הרבה פשעים נוראיים נגד אזרחים חפים מפשע ונגד נשים ונערות.

אני רוצה להודות ליושב ראש הכנסת מר אמיר אוחנה ולשר החוץ מר אלי כהן שהצטרפו אלינו, כמו כן אני רוצה להודות לכל אנשי המקצוע, השגרירות והשגרירים הנכבדים ולמשפחות הקורבנות, אני מודה למשפחות שהצטרפו אלינו היום.

ב-7 באוקטובר, לפני שהשמש זרחה חמאס החשיך את מדינת ישראל. הטרוריסטים פרצו את הגבול ותקפו אותנו, הם רצחו, שחטו ושרפו חיים אזרחים חפים מפשע. לאחר הטבח גילינו את האכזריות הנוראה ואת פשעי המלחמה הנוראיים, פשעים כנגד האנושות ואלימות נגד נשים, ביום הנורא הזה. נשים מבוגרות ונערות וצעירות נאנסו בברוטליות לפני שהוצאו להורג, הרבה מהן נרצחו לאחר שעונו באכזריות ואיבריהן נכרתו על ידי החמאס. מעל 240 איש נחטפו לעזה וביניהם 39 ילדים ויותר מ-80 נשים.

אנחנו בכנסת ישראל נושאים באחריות לספר לעולם על מה שקרה ב-7 באוקטובר, מה שאירע ממלא אותנו בזעם, זה השאיר אותנו עם כאב ואבל, צער עמוק מאוד. אנחנו חייבים לפעול בייחוד משום שארגוני זכויות הנשים הבין-לאומיים וארגונים לזכויות אדם נותרו דוממים. העולם חייב לדעת, העולם מוכרח לדעת, אנחנו חייבים לדבר בקול רם וברור, העולם צריך להכיר בזוועות שהתרחשו כדי לוודא שזה לא יקרה לעולם שוב. לעולם לא עוד.

אנחנו חייבים לתעד את הראיות, זו החובה שלנו, לא רק חובתה של ישראל, אלא חובתו של העולם והאחריות של העולם להילחם נגד טרור, פשעים ואלימות נגד נשים. רוב הקורבנות לא יכולים לדבר בשם עצמם, הם נרצחו, הן נרצחו. אנחנו כולנו משמשים להם קול, כל אישה בעולם שמאמינה ונאבקת למען זכויות נשים, שמאמינה בחיים ובזכות לחיים.

ברשותך, יושב ראש הכנסת, אני רוצה לפתוח את הכנס הזה בדקה דומייה לזכרם וכבודם של כל הקורבנות שלנו, יותר מדי קורבנות. בבקשה אנא עמדו.

(דקה דומייה).

אדוני היושב ראש, ברשות כל המשתתפים, אני מבקשת לקבל לכנס את שר החוץ אלי כהן שהצטרף אלינו, אנחנו מודים לך. תודה לשר החוץ שלמרות הלו"ז הצפוף הוא מצטרף אלינו.

אני פותחת את כינוס הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי לציון יום המאבק באלימות כלפי נשים בנושא הטבח הברוטלי ופשעי האנושות שביצע חמאס בנשים ישראל מאז ה-7 באוקטובר ועד עתה. הישיבה תתקיים רוב רובה בעברית עם תרגום סימולטני לאורחות הנכבדות ולשגרירות שנמצאות איתנו מכל רחבי העולם ולנציגי שגרירויות ממלטה, בולגריה, סלובניה, קרואטיה, מאירלנד, מנפאל.

אירלנד לא, אבל עוד מעט נתייחס לזה, גברתי היושבת ראש, היא הלכה לאיבוד, לכן אני יושב במקומה.

הכול בסדר, אנחנו נדאג שימצאו. אני מבקשת להשתדל שלא להעיר הערות ביניים עד שנסיים את הכנס. אני מקריאה את שמות הנציגות הנכבדות, השגרירות ונציגי השגרירויות שהגיעו לכאן, ממלטה, בולגריה, סלובניה, מקרואטיה, אירלנד, נפאל, קנדה, ספרד, רפובליקת קוסובו, פולין, הרפובליקה הצ'כית, הולנד, גוואטמלה, אלבניה, פנמה והרפובליקה הדומיניקנית.

אני יכולה לומר לך, אדוני היושב ראש וגם לשר, הייתה היענות מאוד מאוד גדולה של כלל השגרירוֹת. אנחנו הזמנו את השגרירוֹת ובהמשך אנחנו כמובן גם נרחיב לשגרירים, כל העת מגיעים לכאן נציגים מכלל העולם ואני מודה לכן וזה רק מעיד על כך שיש לנו עוד הרבה מה לעשות ביחד בעניין חשוב זה. אך תחילה אני רוצה להעביר, בבקשה, את זכות הדיבור ליושב ראש הכנסת שתמך ועודד ודחף לביצוע הכנס הזה.

תודה, פנינה. ברשותכם אני אומר כמה מילים בשפה האנגלית. (תרגום חופשי מהשפה האנגלית): שר החוץ, אלי כהן, יושבת ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, פנינה תמנו שטה, שרים וחברי כנסת, מזכיר הכנסת, היועצת המשפטית של הכנסת, שגרירים ושגרירות וראשי משלחות דיפלומטיות בישראל, נציגי ממשלות והחברה האזרחית, המשפחות היקרות של החטופים והחטופות שנחטפו על ידי חמאס לעזה.

ב-7 באוקטובר החיים הסתיימו עבור ישראלים רבים והחיים השתנו עבור כלל הישראלים. ראשית אני רוצה להודות לכל מי שבא היום, הנוכחות שלכם שולחת מסר לנשים הישראליות שהן לא לבד. האמת היא שהקהילה הבין-לאומית אכזבה את נשות ישראל. לקח לא פחות מ-50 ימים לנשות ה-UN להוציא הצהרה רשמית, במשך 50 ימים הם לא גינו את ההתקפה נגד נשים ישראליות על ידי חמאס. כן, זה לקח להם 50 ימים ולחץ בין-לאומי מסיבי כדי להבין שהם לא יכולים פשוט להתעלם ממה שאירע ב-7 באוקטובר.

אם עדיין לא ראיתם את הדיווחים של ג'ייק טאפר ב-CNN לגבי העדויות של מה שהטרוריסטים עוללו לנשים שלנו אני מציע שתצפו בזה. אם ראיתם, צפיתם בצילומים מה-7 באוקטובר, מהטבח הנורא שצולם על ידי חמאס והוצג על ידי צה"ל אתם יודעים שישראל חוותה רוע טהור ומה שגרוע מכך הוא שהאנשים שביצעו את הפשעים האלה עשו זאת בהנאה גדולה וברורה, בהנאה טהורה ובתחושה של גאווה. הצילומים הללו היו רק קצה הקרחון.

היום הזה ייזכר לדיראון עולם, הוא יום שיירשם בספרי ההיסטוריה כיום האומלל ביותר לעם ישראל מאז השואה. הבוקר הזה התחיל עם מעשים נוראיים והיו גם ארגוני טרור נוספים שהצטרפו אליהם, גם תושבי עזה שפשוט חצו את הגבול ובידיהם כלים נוספים, סכינים, פטישים, וברגע שהם הבינו שהגבול פרוץ ושהקהילות היהודיות חשופות הקבוצות הללו ביצעו כמה ממעשי הזוועות הנוראיים ביותר שאפשר לדמיין ושאי אפשר לדמיין. יותר מ-230 ישראלים נחטפו לעזה, לצד הגברים והמבוגרים היו יותר מדי נשים וילדים, רובם ככולם נחטפו משום שהם ישראלים או מתגוררים בישראל, חלקם נמצאים איתנו היום. אני אבקש שתדברו בשמם, רבים מהם עדיין נמצאים בשבי חמאס ואנחנו דורשים שחרור מיידי ללא תנאים של כל החטופים.

לסיום אני רוצה שוב להביע את הערכתי על נוכחותכם כאן היום ולהודות לפנינה תמנו שטה, יושבת ראש הוועדה, תודה לך על היוזמה. אנחנו חולקים ערכים ואנחנו חולקים מטרות, אנחנו עומדים יחד זה לצד זה, בייחוד בזמנים אלה, וזה יעזור לנו לבנות עתיד טוב יותר עבור כולנו. תודה רבה.

תודה ליושב ראש הכנסת. אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לשר החוץ מר אלי כהן שמכבד אותנו היום בנוכחותו. השר, אנחנו יודעים שאתה ניצב בחזית ההסברה הישראלית מול מנהיגי העולם ובימים הקשים והמאוד מאתגרים האלה אנחנו גם מבינים שהמאבק על לספר את הסיפור גם של הפשעים הקשים שנעשו בנשים הוא מאבק משותף לנו, כנבחרות ונבחרי ציבור. בבקשה.

חברת הכנסת, השרה לשעבר פנינה תמנו שטה, אני רוצה לברך אותך על ארגון המפגש החשוב הזה בסימן של המאבק באלימות נגד נשים. המאבק באלימות נגד נשים נקבע בהחלטת האו"ם 54/134, היום הזה צוין ב-25 בנובמבר ביום שבת האחרון. עצם ציון היום הזה הוא כבוד במידה מסוימת למוסדות האו"ם, אבל השתיקה של המוסדות הבין-לאומיים לאחר הטבח של ה-7 באוקטובר היא מבישה. התגובה המאוחרת שהגיעה לאחר מכן הייתה מאוחרת מדי ורופסת מדי. האו"ם הוכיח את החד צדדיות ואת האנטי ישראליות שנושבת במסדרונותיו.

הנשים הישראליות, ילדות, תינוקות, אימהות, קשישות, ניצולות שואה, היו מהקורבנות של ה-7 באוקטובר. חלק מהשגרירים שמכבדים אותנו היום היו יחד איתי בסיורים בכפר עזה, בבארי, בעוטף עזה, עד היום הגיעו לארץ יותר מ-54 משלחות רמות דרג של נשיאים, ראשי ממשלה ושרי חוץ שראו במו עיניהם, חלקם גם ראו בסרטון איך נשים נטבחות באכזריות, נאנסות, עוברות פגיעה נפשית ואת הקול של האו"ם לא שמענו.

כפי שאנחנו ראינו בשנים האחרונות את אותו קמפיין MeToo שדיבר על החשיבות של השמירה על מעמד האישה, על ההתייחסות אליה, על גופה כמובן, אבל MeToo unless you are Jew. זה מה שראינו באותה שבת שלאחריה הייתה הפעילות. אנחנו מאז יצאנו בקמפיין מאוד משמעותי ברחבי העולם.

אני חייב לציין שחלק ניכר מהשגרירים שלנו בחו"ל הם נשים, אני אומר בגאווה שיותר ממחצית לשכתי הן נשים איכותיות ולכן אנחנו מחויבים לפעול עד אשר אנחנו גם ננציח את אלו שעברו את אותה התעללות על מנת שמקרים כאלה לא יחזרו בעתיד. פנינה, אני רוצה לציין את העבודה החשובה שלך בכנסת, יש גם את המשרד לקידום מעמד האישה של מאי גולן שבהחלט לקח על עצמו פעילויות ותקציבים שנעשו בנושא.

לצד אותו יגון וקושי שאנחנו חווינו אנחנו בהחלט רואים את ההתגייסות של עם ישראל כולו בשעה הקשה הזאת כשגם החיילים שלנו נלחמים כתף אל כתף, אחד לצד השני, אנחנו רואים את ההתגייסות של עם ישראל, ומי שיגיע לאזור הדרום, ומרביתכם הייתם שם, יוכל לראות את עם ישראל שרוצה לבוא ולהעניק להם בפעילות, בהתגייסות, בהכנת דברים, אבל אני רוצה ביום הזה גם לציין את הלוחמות האמיצות של צה"ל. ביום הזה של הנשים שנפגעו אני חושב שגם נכון לציין את הגבורה של חלק מהנשים שאנחנו נחשפנו אליה, שראו את העוצמה של הנשים. בנושא הזה מדינת ישראל היא גאווה שנותנת הזדמנות גם לנשים להיות בתפקידי לוחמות שהצילו נשים.

היום הזה עבורי הוא גם יום מרגש ברמה האישית. אני רוצה להגיד לכם שהבת שלי, יש לי בת אחת קצינה בקבע ועוד בת אחת שהתגייסה היום, אז היא התגייסה בבוקר לשירות.

שתחזור בשלום, שיהיה במזל טוב.

בשעה טובה, ובאמת שכל החיילים והחיילות שלנו יחזרו בשלום. אנחנו כאן כי אנחנו לא נשכח את אירועי ה-7 באוקטובר, לא נשכח את השתיקה הרועמת של האו"ם ושל מוסדות האו"ם ואנחנו נמשיך בכל הפעילות על מנת שהזעקה של אלו שאינן יכולות להשמיע אותה תהיה איתנו כאן. תודה רבה.

תודה רבה לך, שר החוץ. אני רק אציין שבהמשך תצטרפנה נשיאת הבונדסטג בארבל באס וגם סגנית נשיאת הפרלמנט האירופי פינה פיצ'רנו.

אני רוצה לעדכן את ציבור המשתתפים שהדיון הזה לא הולך להיות פשוט. יושבים כאן מיטב המומחים ואנשי אכיפת החוק והחקירה של מדינת ישראל, כמובן גם הצוות הבכיר של הכנסת, כדי שבתום הדיון הזה גם נדע לקחת את זה כמה צעדים נוספים קדימה במאבק שלנו למען נשים וכמובן להעמיד לדין את המחבלים הארורים שפגעו בצורה אנושה בנשים. הצטרפו אלינו גם חברי כנסת רבים. את הסרטון הקשה אני לא אוכל להקרין לפני השעה 14:00 כי אנחנו נמצאים בשידור חי בערוץ הכנסת, אנחנו שומרים על נפשם של המשפחות היקרות שנמצאות איתנו.

חשוב לי להודות לחברי וחברות הכנסת הרבות והרבים שנמצאים כאן, אני רוצה לאפשר לחברת הכנסת יוליה מלינובסקי, שבהקשר של פשעים נגד נשים, אגב טרור שמוכר על ידי אמנות כאלה ואחרות והחלטות של האו"ם, קידמה הצעת חוק שהיא חשובה, הצעת חוק שמגדירה אונס על רקע לאומני, זכות הדיבור בבקשה בשבילך.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, כבוד גדול שאת נותנת לי לדבר בתחילת הדיון. הנושא הזה מעסיק אותי עוד ב-2016, הייתה פה קונספציה שגויה שזה לא קיים, אבל כולנו נחשפנו לאלימות מינית קשה ולמקרים של אונס מזעזע של מפלצות חמאס נגד נשים רק בגלל שהיו ישראליות.

כבר ביוני 2008 הכירה מועצת הביטחון של האו"ם כי תקיפה מינית שבה בן לאום אחד תוקף בן לאום אחר באזור מוכר כמצוי בסכסוך בין שני הלאומים תוכל להיחשב כפשע מלחמה, פשע נגד האנושות או מרכיב של רצח עם. 2008, האו"ם. מסתבר שהעולם מכיר בתופעה המחרידה הזאת כל עוד היא לא מכוונת נגד נשים ישראליות אחרת קשה להסביר את השתיקה וההכחשה של ארגוני נשים בין-לאומיים נגד פשעי מלחמה שקרו בעוטף בשבת השחורה. משחר ההיסטוריה במלחמות הקורבנות הראשונים היו נשים שנאנסו וגם חמאס אנסו וביזו נשים כדי להשפיל אותנו כאומה. הכול כבר היה וקרה לצערי שוב פעם אצלנו בשבת השחורה.

כמו קונספציות רבות שהתנפצו ב-7 באוקטובר גם הקונספציה שאין דבר כזה תקיפה מינית על רקע לאומני התנפצה בבת אחת. גם פה בישראל ארגוני נשים הכחישו את התופעה עד 7 באוקטובר ואף תקפו את החוק שלי ושל חברתי לימור סון הר מלך שמכיר בתופעה של תקיפה מינית על רקע לאומי כפעולת טרור. הם אפילו אמרו שהחוק הוא גזעני וקראו להדיר אותי מהפגנות המחאה נגד המהפכה המשפטית בגלל שאני הובלתי את הנושא הזה שנים רבות. היו גם לצערי מפלגות בכנסת שבחרו לא להצביע לחוק הזה שעבר במליאה ב-31.7 השנה כי פחדו להכיר בתופעה. המציאות התנפצה לנו בפנים.

אני רואה פה עכשיו מרכזי סיוע וארגוני נשים שעושים רבות ופתאום הכירו בתופעה לאור הזוועות שכולנו ראינו וחלק אנחנו עוד לא נחשפנו. אז תתנצלו, ארגוני הנשים ומרכזי הסיוע, כפי שאמרתי, הרבה קונספציות פה קרסו וגם זה קרס. הגיע הזמן להתנצל גם בפני קורבנות הפגיעה המינית ותקיפה מינית על רקע לאומני. אני שולחת חיבוקים חמים וחיזוקים לכל נפגעות הטרור המיני המחריד וצועקת מכאן שכל העולם ישמע, שכולם ישמעו, תקיפה מינית על רקע לאומני, יש דבר כזה והוא נקרא טרור, וכן, גם כשזה קשור ונוגע לנשים בישראל וגם לגברים בישראל. תתעוררו, היום זה אצלנו, מחר זה אצלכם. תודה, גברתי יושבת הראש.

תודה רבה. אני מעבירה את רשות הדיבור אלייך, חברת הכנסת אפרת רייטן, בבקשה.

תודה רבה, גברתי יושבת הראש, על הדיון המאוד מאוד חשוב והרציני הזה, תודה רבה לכם מקרב לב לכל השגרירים והשגרירות שהגיעו לכבד אותנו בדיון הזה, אנחנו מוקירים את הגעתכם לכאן מעומק הלב. יש לזה חשיבות מאוד גדולה כשאנחנו מתמודדים עם כל כך הרבה עוינות, כל כך הרבה פייק ניוז והכחשות בקרב מי שחשבנו עד לא מזמן כחברים שלנו וכחברות שלנו.

אותם ערכים דמוקרטיים וליברליים, אנושיים, סולידריות, אותם ערכים של נשים וקידום נשים ואחיות, sisterhood, שככה מאוד חיזקה אותנו, לא רק העצב, היגון והכאב ב-7 באוקטובר השאיר אותנו המומות מהטבח, אלא גם מההפקרה של חברותינו בעולם. הכאב הזה הוא כאב לא קטן ולא קטן מערכו ביחס לדברים האחרים ולכאבים שאנחנו מתמודדות איתם בימים האלה.

אנחנו רוצות לחזק אתכם, רוצות ורוצים לומר לכם שהנוכחות שלכם כאן היא קודם כל ובראש ובראשונה באה לומר, האנושיות, המוסריות, האהבה לבני אדם, היא מעל הכול ואנחנו כאן כדי להילחם ברשע וברוע ולעשות הכול בבונדינג משותף כדי למגר את כל התופעות האלה.

אני איבדתי בחורה שפגשתי אותה רק ארבעה ימים לפני הטבח באחד הקיבוצים, פגשתי אותה, בחורה צעירה ומקסימה שכל החיים לפניה ולהגיע לפני שבועיים בקיבוץ ולראות את התמונה שלה מתנוססת שם שהיא נרצחה וככל הנראה גם פגעו בה מינית, זה דבר שאני לעולם לעולם אשא את זה איתי, לעד. זה לא רק מספר, זה לא רק שם, זה באמת משפחה וחברים שאנחנו איבדנו כאן ועל זה אנחנו נלחמים ואני מאוד מקווה שאנחנו נוכל להמשיך ולעשות את זה ביחד. תודה רבה לכם.

תודה רבה, חברת הכנסת רייטן. משמאלי יושבת כאן חברת הכנסת דבי ביטון, יש בטוח מי מכם שלא יודעים, אבל באותו היום דבי שגרה בשדרות כששדרות הותקפה הייתה צריכה לדאוג לבתה שהייתה בכפר עזה עם הנכדים ועם האתגר.

תודה, כבוד היושבת ראש, כבוד השר. האמת שלא התכוננתי, רציתי בעיקר להיות בדיון החשוב הזה כאישה, כאמא, כסבתא. אני תושבת העיר שדרות וביום הנורא הזה ביתי היה מוקף מחבלים, אבל מנגד יש לי בת שגרה בקיבוץ כפר עזה, היא חברת קיבוץ, הנכדים שלי היו שם, ואני לא רוצה לתאר לכם את הנורא מכול שקרה באותו יום.

אני קודם כל מודה לכם ומעריכה מאוד שאתם כאן איתנו, אנחנו צריכים את החיזוק הזה, אבל עם כל הקושי בחרתי ללכת ולשמוע סיפורים, וכן, נחשפתי גם למקרים של אונס, להתעללות בנשים. אני חושבת שכל מי שהספיק לראות את הסרטונים ששודרו, שדווקא המחבלים המרצחים המתועבים, המפלצות האלה, שידרו, די בלראות נערה צעירה יורדת מרכב כשהיא כולה מוכתמת, אנחנו לא יודעים מה קרה שם לגביה, אבל אין ספק, יש לנו עדויות על אונס ועצוב לי שהעולם שותק.

אני מודה לכם מאוד מאוד שאתם כאן ואני מבקשת לגבות ולחזק את נשות העולם בכלל, תודה רבה.

תודה רבה. השעה עכשיו שתיים ואני רוצה לפתוח את החלק הנוסף בהקרנת סרטון זוועות. אני רוצה ברשות כל המשתתפים לומר שהצפייה באירועים היא קשה, מי שהנפש שלו לא יכולה להכיל יכול לצאת לארבע דקות או להוריד את הראש, סאונד אין שם, לא כל כך שומעים. אני מבקשת ממי שכאן לא לתעד את הסרטון. ירדנו משידור בערוץ הכנסת. לצערנו היינו רוצים שזה לא יהיה בצורה כזאת. הייתה התלבטות מאוד קשה, אבל אנחנו מאמינים שהעולם צריך לראות ולשמוע את הזוועות כדי שיבין מול איזה אויב אנחנו מתמודדים.

(הקרנת סרטון).

את האמת יש לומר וגם להראות לעולם את הרוע האנושי ואת הפשעים שבוצעו בטבח ה-7 באוקטובר. לצד גורמי ההסברה הרשמיים יש הרבה מאוד יוזמות אזרחיות של רבים ובהם מטה ההסברה האזרחי שמובל על ידי אליאב בטיטו. תודה רבה שגם הפקתם את הסרטון וערכתם אותו, תודה על פועלכם במאבק בשתיקה וההכחשה הרחבה בעולם.

נמצאות איתנו משפחות ואני רוצה להודות לירדן גונן, אחות של רומי גונן, רומי גונן בת 23 נחטפה לעזה בעודה פצועה ומדממת. נמצאת איתנו יפה אוהד, דודה של נועה ארגמני שגם ראו אותה בסרטון, אחות של יעקב ארגמני. אמא של נועה שהיא בת 26 ונחטפה לעזה חולה מאוד, השעון מתקתק וכולנו רוצים את נועה בבית. את כולם אנחנו רוצים בבית. רוני רומן, שגם יצא לנו לדבר לא מעט, אחות של ירדן רומן, ירדן רומן בת 36 מגבעתיים נחטפה מקיבוץ בארי ובכך הצילה את בתה, אחר כך תספרי את הסיפור, שזה בעצמו פשע אנושי, לקרוע ילדים מאימהות, מהורים, להתעלל בהורים לעיני ילדיהם, לרצוח הורים לעיני ילדיהם ועוד שלל פשעים.
,
עדל אלטלקאת, תודה שאתה איתנו כאן, אחיה של הנרצחת פאטמה אלטלקאת ז״ל. פאטמה, בת 33, נרצחה על ידי מחבלים ליד אופקים כשבתוך הרכב התינוקת בת שישה חודשים. אני רוצה להודות לאורלי גלבוע, אמא של דניאל גלבוע, לד"ר איילת לוי שחר, אמא של נעמה לוי, שהצטרפו אלינו יחד עם מנכ"ל מטה משפחות החטופים והחטופות. בבקשה.

שלום לכולם. שמי אורלי גלבוע, אני אמא של דניאל, עכשיו היא נקראת דניאלה גלבוע, הוספנו לה את האות ה' מתוך כוונה לשמירה יותר טובה. דניאלה היא ילדה בת 19 שנחטפה באותו יום, באותה שבת נוראית, ביחד עם עוד כמה חברות שהיו איתה. אני פה אנסה לדבר בשם הבנות האלה, חמש בנות בנות 19 שנמצאות היום בשבי החמאס. מחלקן קיבלנו אות חיים, חלקן עדיין לא, ואנחנו כל יום, כל דקה, כל שנייה חושבים מה עובר עליהן, ממה הן יכולות לסבול בתור נשים צעירות שנמצאות בחזקת המחבלים חסרי הלב האלה ואנחנו מאוד דואגים.

אנחנו מאוד רוצים אותן בבית. כמו כל אמא, אני רואה פה המון נשים, באמת אני מדברת בעיקר פה לאימהות, לנשים, לסבתות, שיודעות מה זה כשהבנות שלהן לא לידן, שלא יודעות מה קורה איתן, שדואגות להן. כואב לי בגוף כשאני רק חושבת מה עובר עליה, אני מחכה לה, לילדה הזאת, היפה שלי, שלא עשתה רע לאף אחד, כל החיים היא רק דאגה לאחרים שיהיה להם טוב, שמה אותם לפניה, ניגנה, שרה, כתבה שירים, עם חלום להיות זמרת מפורסמת. איפה היא עכשיו?

אני באמת מקווה שכל אחת מכן פה תעשה כל שביכולתה לעזור לנו להחזיר את הנשים האלה, עם הילדים. הילדה שלי היא ילדה, היא כבר הייתה צריכה להיות פה, לצערי היא עדיין לא פה. אני מקווה שהן יגיעו ביחד עם הנשים האחרות שצפויות להגיע בקרוב והן יהיו איתנו, בריאות ושלמות עד כמה שניתן. תודה.

תודה רבה, אורלי. ירדן גונן, רומי בת 23, אחותך. אתם יודעים שהיא נחטפה לעזה, תספרי את הסיפור על המסיבה. היא רק רצתה לצאת ולרקוד בפסטיבל מוזיקה.

אז קודם כל נעים מאוד, אני ירדן גונן, אחותה של היפהפייה הזו, רומי גונן, ביחד עם עוד שלושה אחים ואחיות נוספים שיש לנו בבית. אני רוצה דבר ראשון להודות לכולכם, לכל מי שנמצא פה בחדר, שהגיע, אין דבר יותר חשוב מלדבר ולעסוק בשחרור החטופים והחטופות כשברקע של זה, מה שאנחנו מדברים היום, זה בעצם על זכויות נשים. לצערי בפרט בנוגע לאירוע שאירע באותה שבת, הלוואי שכבר היינו מאחורי זה.

אני אתחיל מלספר על רומי, חשוב לי שתדעו מי אלה הפנים מאחורי הפוסטר הזה, שזה לא יהיה עוד קרטון חלב שכתוב עליו 'חטופה', כי היא אישה עם נשמה, היא עולם ומלואו, כמו כל אחד ואחד מה-178-177 שנשארו בשבי ולכו תדעו אם יש עוד, כי עובדתית גילינו על עוד במהלך השחרור האחרון מהאזרחים התאילנדים.

רומי בת 23, חגגה באוגוסט האחרון, ילדה מדהימה, היא השמש שלנו בבית, היא השלישית, אני הבכורה והיא ממש הדבק שמחבר בין כולנו, היא אחות גדולה לקטנים, אחות קטנה לגדולים וכל החיים היא הייתה זאת שמחזיקה את החוט המקשר. לבין ההכי קטן יש 14 שנה אז ככה צריך את האחת הזאת באמצע שתחזיק את הכול ביחד.

רומי חזרה לפני שנה מדרום אמריקה ביחד עם החברה הכי טובה שלה, גאיה חליפה, שלצערי אנחנו צריכים להוסיף עליה זיכרונה לברכה בימים האחרונים. במקום ליהנות, לבלות, לחגוג את העתיד שלהן, את השמחה, את האהבה, את החופש, את השלום, כמו שפסטיבל הנובה הבין-לאומי מציג את עצמו, היא זכתה להיות במנוסה במשך ארבע שעות, לפני חצי השעה האחרונה היו לנו עשר דקות של תקווה, כשהגיע בחור, מלאך עלי אדמות, בן שמעוני, שלצערי גם עליו צריך להגיד זיכרונו לברכה, הוא חזר לחלץ אותן, אחרי 12 אנשים אחרים שהוא חילץ לפניהן. עשר דקות תמימות של לדבר על איך אני אפתח את הדלת של הבית שלי כי המפתח שלה נשאר באוטו של גאיה, ואין לי בגדים, אני מלוכלכת, שיחות סתמיות שנשארות איתי עד עכשיו.

ואחרי עשר הדקות האלה אמא שלי קיבלה טלפון בצרחות מרומי שירו בהם, שיש המון מחבלים מסביבן, שבן נרצח, שירו בגאיה והיא לא עונה לה ושהיא לא מוכנה לדבר עליה, שירו לה ביד ושאופיר צרפתי שהיה איתה ברכב נפצע קשה גם הוא מירי. 40 דקות של שיחה של גיהינום. גיהינום. אופיר בהתחלה עוד היה חד, נתן לאמא שלי את מספר הטלפון של אמא שלו כדי שתעדכן אותה. גם, שיחת זוועות. תדמיינו את אמא שלי מתקשרת לאמא של אופיר ואמא של אופיר אומרת לה: לא, מה פתאום? דיברתי עם שובל בת הזוג שלו, הם הגיעו לקיבוץ, ואמא שלי צריכה להגיד לה, לא, ירו בו וככל הנראה חטפו אותו גם, כשהן לא מכירות, יש לציין. אופיר ורומי, אין ביניהם היכרות מוקדמת, הוא פשוט רץ לתוך הרכב שלהן בניסיון בריחה אחרי שהוא שם את בת הזוג שלו וחברתה על רכב אחר.

רומי היקרה שלי, לצערי יש לה בעיות רקע בריאותיות עוד לפני כל האירוע הזה. יש לה אסטמה, יש לה אלרגיה לאבק, יש לה בעיות בכליות והיא בכללי ילדה די חולנית. תחשבו מה זה ביום יום שלה להתקשות עם נשימה, להסתובב עם ונטולין 24/7, לדעת שיש לה אשפוז בבית חולים על אבנים בכליות אחת לארבעה חודשים בערך, ועכשיו כל זה במנהרות מתחת לאדמה, בלי יכולת לראות אור יום, להיאבק על אוויר לנשימה, הדבר הכי בסיסי שאפשר לבקש, פלוס ירו לה ביד.

כשבעצם הצלב האדום לא ביקר אותה, לא יודעים מה מצבה.

לא. אני לא יודעת אם היא בחיים או לא, לרמה הזו, שלא נדבר על אם היד שלה עוד איתה או שנכרתה לה היד.

אנחנו מתפללים יחד איתכם.

תודה. אני אשמח להגיד עוד מספר דברים אחרונים. איך אנחנו יכולות להרגיש כנשים בטוחות בעולם הזה אחרי כל מה שהיה? בין אם אני יהודייה או לא. לצדי יושב עדל, אח של פאטמה, לא יהודייה, נרצחה כי היא גרה בישראל. איך אישה בעולם שמוכנה להעז ולהגיד משהו בעדנו יכולה להסתובב בביטחון העולם הזה, איך היא יכולה? אף אחת לא תעז.

אני רוצה לנצל את המשפטים האחרונים שלי, להזכיר את האמנה הרביעית מתוך אמנת ז'נבה שמכילה בתוכה הוראות מפורשות הקשורות לטיפול בנשים בשבי. יש הבדל בין urgent ל-emergent בעולם הרפואה, אני אחות במקצועי, emergent זה משהו שצריך לטפל בו בשעות הקרובות ו-urgent זה עכשיו, לא סובל דיחוי. מצבה של אלמה שהשתחררה אתמול לא סבל דיחוי, לא אתמול ולא ב-51 ימים לפני כן ובכל זאת הם שחררו אותה במצב קשה כשמצבה הבריאותי לפני כן לא היה תקין, אישה בת 84, ומצבה הסיעודי עוד יותר גרוע מלפני כן. בנוסף יש לנו הזנחה של ממש, פגיעה בזכויות של מיה רגב, ילדה בת 21 ששוחררה כי הם לא ידעו איך להתמודד עם הפציעה שלה.

איך אנחנו יכולות להבטיח ביטחון לנשים בעולם אחרי זה? זה על האחריות שלנו וכולכם שכאן איתנו, נציגויות מכל המדינות הנפלאות האלה שמוכנות לבוא ולקחת חלק, האחריות היא בעיקר עליכן כי אנחנו פה עושים את כל מה שאנחנו יכולים ויכולות ואנחנו צריכות אתכם כדי שהדברים האלה לא יישארו כאן בחדר הזה, כדי שהם ייפתרו עוד היום בכל העולם ושזה לא יחזור על עצמו בשום מקום אחר, כי אני לא אביא ילדים לעולם הזה אם הוא ככה ייראה, אני רוצה לשמור על אמונה בעולם ובאנושיות של העולם וכרגע זה לוקה בחסר.

אז שוב ממש תודה, מעריכה את זה מאוד ואני מקווה שדיונים כאלה לא יתקיימו יותר לעולם, כי לא יהיה צורך.

תודה רבה לך, ירדן, שאת משתפת למרות הקושי. אני רוצה לבדוק אם הצטרפה אלינו סגנית נשיא הפרלמנט האירופי.

אני רוצה לקדם בברכה את גב' פינה פיצ'רנו, סגנית נשיאת הפרלמנט האירופי, היא חברת הוועדה לזכויות נשים ושוויון מגדרי והיא עומדת בראש המאבק לעצור אלימות ורצח נשים על ידי גברים. תודה שאת מצטרפת אלינו.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה. תודה רבה לשרים ותודה רבה לאורחים. יש לי הכבוד להצטרף אליכם במפגש המיוחד הזה של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי ברגע מסוים זה, אחרי האירועים של ה-7 באוקטובר וכחלק מהמאבק באלימות נגד נשים, אלימות שלצערי אנחנו לא מצליחים לצמצם. זה באמת כלי לדיכוי נשים, אנחנו רואים שזו פגיעה בגוף האישה לשם פגיעה בנפש שלה. התקפת הטרוריסטים ב-7 באוקטובר היא דוגמה לרוע, לאכזריות. הרבה פעמים אמרנו לא עוד, אבל ראינו את זה קורה שוב.

כמו שאמרתי לפני שנתיים, אנחנו זוכרים את כל הנשים שסבלו מאלימות, התעללות ואפליה רק בגלל שהן נשים, אבל עם כל הנשים קורבנות של אלימות גברים, הדבר מועצם באזורי מלחמה. פשעי המלחמה שבוצעו על ידי חמאס ב-7 באוקטובר כללו גם מעשי זוועה כנגד נשים, נשים נאנסו, נרצחו, נחטפו גם לעיני המשפחות שלהם. לא ייתכן שהנשים הישראליות יישארו לבדן בזמן זה ואני רוצה לבטא את המחויבות שלי ואת המחויבות של הפרלמנט האירופי שאני מייצגת בהגנה על כל הנשים מאזורי לחימה ובאזורים מוכי טרור.

כל המדינות הדמוקרטיות צריכות ללכת בדרך זו, כל ארגוני הנשים הבין-לאומיים צריכים לעשות זאת, לגנות את ההתקפה של חמאס ולהגן על הקורבנות. הסבל של נשים הוא אותו דבר בכל מקום בעולם והעמדת פנים כאילו לא נחשפנו לזה מתוך שיקולים פוליטיים זוהי בעצם אלימות משנית. היום האירוע הזה חשוב מאין כמותו כדי להראות לעולם את מה חמאס עשה לעם הישראלי ולמשפחות בישראל, כדי להראות את הפעולה שלו כנגד חירות האדם. כשהם תקפו את הנשים הישראליות הם תקפו את כל הנשים בעולם

לפני שאני מסיימת אני רוצה לומר שאנחנו עומדים בפני אתגר תרבותי מאוד עצום לגבי הקיום של ישראל, אבל לא רק ישראל, של כל הדמוקרטיות הליברליות, בגלל הפשע הנורא שנעשה ותקיפה של נשים ישראליות כמוה כתקיפה של כל הנשים. כל מי שתוקף את ישראל תוקף בעצם כל דמוקרטיה בעולם ואנחנו צריכים למצוא כלים פוליטיים חדשים כדי להילחם בפרופגנדה מלאת השנאה, באנטישמיות ואנטי ציונות וכדי להבטיח שאירועי 7 באוקטובר לא יחזרו על עצמם. תודה רבה לכם על ההזדמנות.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה, גברתי סגנית הנשיאה, על דברייך הכנים והחשובים ועל תמיכתך, אנחנו מעריכים את זה.

אנחנו ננסה לשלב, יש פה הרבה מאוד גורמי מקצוע וגם מומחים בין-לאומיים. מיד לאחר הטבח, ד"ר כוכב אלקיים לוי, שהיא מומחית למשפט בין-לאומי, לזכויות אדם ואזרח, חברה בנציבות האזרחית לפשעי חמאס נגד נשים וילדים ב-7 באוקטובר, היא הקימה את הנציבות הזאת יחד עם קבוצה נוספת, אנחנו נשמח שתשבי כאן ותיתני את הפרספקטיבה שלך. בבקשה.

תודה רבה. אני אדבר בעברית. אני רוצה קודם כל להודות לך, יו"ר הוועדה פנינה, ולכל חברותיי פה מסביב שכולנו עוברות ביחד אצל המשפחות, כמובן שאנחנו עוברים ביחד תקופה מאוד לא פשוטה. אני רוצה גם להגיד שאני מתרגשת מהמעמד ואפילו אמרתי שלדבר בעברית זה מאוד קשה, כי יש משהו בלדבר באנגלית ששומר עליי, שיוצר לי איזה שהוא ממד וחיץ אל מול המציאות שאנחנו מתמודדות איתה.

אני רוצה להתחיל ולהגיד תודה, תודה לסגנית הנשיאה של האיחוד האירופי, תודה לשגרירים ולשגרירות שכבר פנו אלינו כדי לשמוע יותר ולהיחשף לזוועות, תודה לשגרירת קנדה שכבר הוציאה הצהרה חמה, הצהרה שמכירה בדיוק במה שקרה. אני רוצה להגיד שאנחנו חייבים להודות לשותפינו באיחוד האירופי ובארה"ב על ההכרה החד משמעית, הנחרצת, כולל נשיאת האיחוד האירופי, רוברטה מצולה, והנשיא ביידן ובכירים נוספים ברחבי העולם שגורמים לי להאמין בעולם החופשי ובעתיד שלנו, של האנושות.

אז אני ד"ר כוכב אלקיים לוי ויש לי צורך לעגן את עצמי במציאות לפני ה-7 באוקטובר. לא ביקשתי לעצמי את המשימה הקשה הזאת, אני ראשת מכון דבורה שעוסק במחקר על מגדר וקיימות וחשיבה על המחר, אני פוסט דוקטורנטית לשלום ופתרון סכסוכים של האוניברסיטה העברית, אני מרצה בחטיבה לביטחון ומשפט ברייכמן ומלמדת תיאוריות לזכויות אדם.

בתחילת המלחמה, ב-7 באוקטובר, נגלו לפנינו פשעים שהבנו מיד שהם בסדר גודל עולמי ושלא האמנו שהמציאות הקשה הזאת תתהפך עלינו בצורה כל כך קשה והתאחדנו כמה מומחיות כדי לתת מענה לשתיקה שזיהינו בקרב ארגונים בין-לאומיים אל מול האכזריות הקשה והפשעים הקשים. אלו לא רק פשעי מין, אלו גם פשעים של אכזריות ועינויים והרג בצורה הקשה ביותר של נשים וילדים ובעצם הבנו מהר מאוד שעומדת בפנינו משימה שהיא לא רק להעלות את המודעות של הגורמים בזירה הבין-לאומית למה שקרה, אלא גם משימה היסטורית קשה ולא פשוטה לתעד את המעשים האלה, לתעד את האלימות הקשה שהייתה שם, להקים ארכיון ולתת קול למי שקולה נדם ולפעול בזירה הזאת.

תודה. גב' יפה אוהד, דודתה של נועה ארגמני שתועדה נחטפת על גבי אופנוע. קודם כל תודה רבה לך, יפה. אני יודעת שזה לא רק ימים לא פשוטים, אני גם מבינה שבתוך הבית יש את הסיטואציה עם אמא של נועה, אז תודה שאת כאן.

תודה רבה לכולכם, שלום לכל הקהל המכובד. אני רוצה לשאול שאלה רטורית, אני רוצה שתסתכלו על הפנים האלה, אני דודה של נועה ארגמני שנחטפה ב-7.10, האם פני אישה ב-2023, עוד מעט 2024, צריכות להיראות ככה? ככה הפנים של 2024 של אישה שבסך הכול הלכה למסיבה, הלכה למסיבה לחגוג עם בן הזוג שלה. ככה זה צריך להיראות?

אני רוצה להדגיש, אנחנו לא ב-1938 שהיה לנו שואה ענקית ואדירה. לעם שלי כאן בתוך הבית שלי נוצרה שואה, נטבחו ילדים, נטבחו נשים. אני רוצה לשאול אתכם איך העולם לא זועק על זה, איך העולם לא קם על רגליו לנוכח הזוועות האלה.

נועה הייתה סטודנטית, נועה אהבה את החיים, היא טיילה, היא אהבה כל רגע להיות עם ההורים שלה. היא בת יחידה להורים שלה, היא אחיינית שלי, אבל היא כמו הבת הקטנה שלי. אני דורשת ומבקשת מכל הגורמים, מכל המדינות הדמוקרטיות, שתכינו איזה שהיא מטרייה אדירה כדי להחזיר את נועה הביתה. אנחנו נמצאים בסיטואציה קשה ביותר. אמא של נועה חולה, לא בשפעת, אלא חולה במחלה קשה וסופנית, שעון החול מטפטף כל דקה. אני מבקשת את רחמי שמים, אני מבקשת שאתם תפתחו לכל ערוץ, לכל מנהיגי העולם, רק שנועה תחזור, תגיד שלום לאמא שלה, תתאחד איתה, אפילו שעה. אני לא רוצה יותר.

תודה, יפה. ואנחנו כולנו מחכים לנועה.

תחזירו אותם הביתה, תחזירו הביתה לפני שיהיה מאוחר, כי המקרה הזה יהיה על כל הגורמים המדיניים והצבאיים לדיראון עולם. אני מבקשת ממכם שתעשו את כל המאמצים.

מדינת ישראל תעשה הכול כדי להחזיר את נועה ואת כולם הביתה.

אני מודה לך מאוד.

והעולם צריך לעשות הכול.

הכול, כל שביכולתכם, רק לשעה, רק שעה שנועה תהיה עם אמא שלה, שאמא שלה תוכל רק לחבק אותה. אני לא רוצה יותר. אני מבקשת מכם בכל לשון של בקשה, אנחנו כבר בתוך שואה, שואה שנעשתה בגבולות המדינה, אני לא צריכה עוד שואה פרטית שלנו. בבקשה מכם, אני מאוד מבקשת ממכם שתפתחו את כל הערוצים.

תודה, יפה. תודה על הסבלנות של אנשי המקצוע, אבל כפי שאתם רואים, מאוד מאוד חשוב לנו לשמוע את המשפחות שגם ככה קשה להם להגיע לכנסת. רוני רומן, אחותה של ירדן שנחטפה מקיבוץ בארי, בבקשה.

יפה, קשה מאוד לדבר אחרייך, לקחת לי את כל האוויר.

אם את צריכה דקה או שתיים, זה גם בסדר.

החלטתי היום להקריא לכם מכתב שאני כתבתי לגפן, גפן היא האחיינית שלי, הבת של ירדן אחותי. זה מכתב של כל הדברים שהייתי רוצה להגיד לה ואני לא יכולה אז אני משתפת אתכם.

גפנוני שלי, ילדת האור והאושר של הבית. כבר 52 ימים שאת בלי אמא. סיפרת לנו שלפני 52 ימים אנשים רעים נכנסו לבית של סבא וסבתא ולקחו אתכם, אותך, את אמא, אבא, סבתא כנרת ודודה כרמל. אותך ואת אמא ואבא הם הכניסו לרכב ונסעו מהר, אבל אז קפצתם מהרכב, קפצתם כשאת בידיים של אמא. תגידי, מה היא אמרה לך לפני שקפצתם? מה היא לחשה לך באוזן? חשבת שזה משחק?

אני רוצה לספר לך כמה אומץ ותעוזה היו לאמא ברגעים האלה כשכל מה שהיא חשבה עליו היה להגן עלייך ולשמור עלייך בין הידיים שלה. אמא כמו לביאה, בלי לדעת מה יקרה, קפצה מהרכב והתחלתם לרוץ, לברוח. כמו בתופסת, אבל תגידי, כבר ידעת שזה לא משחק? את החלק הזה לא סיפרת. אמא מעבירה אותך לידיים שלך אבא. לא סיפרת כי הוא קרה כל כך מהר או כי את לא רוצה לזכור?

חשבת שזו תהיה הפעם האחרונה שתראי את אמא לכל כך הרבה זמן? הספקת להביא לה חיבוק? אני חושבת שאמא ידעה והחליטה להיפרד כדי להגן עלייך, היא הבינה שהיא לא תוכל להמשיך לרוץ עוד הרבה זמן ושהידיים שלה הן כבר לא המקום הבטוח ביותר, אז היא העבירה אותך לאבא שיוכל לרוץ מהר יותר ולהציל אותך.

אבא כמו אריה רץ בכל כוחו עד שמצא מקום מסתור. סיפרת שאת ואבא הייתם גיבורים כשהתחבאתם בלי מים ואוכל עד הבוקר. את היית כזו גיבורה, לא בכית, לא התלוננת, רק אמרת, אבא, חבל שלא הבאנו מים. בזכות שהיית כזאת גיבורה את כאן איתנו עכשיו, שרדת. אם רק היית יודעת עד כמה את גיבורה, ואמא, גם היא גיבורה, הכי גיבורה, היא נחטפה שוב, הם לקחו אותה ועכשיו אנחנו צריכים למצוא אותה.

דודה כרמל נחטפה גם וסבתא כנרת נרצחה. נרצחה זה כמו מתה, אבל מהסיבות הלא נכונות, מהסיבות שתפקידם של בני אדם למנוע. גיבורה שלי, מאז שהיית תינוקת היית בוגרת ונבונה, אבל לזה אף אחד לא הכין אותך ואת זה אף אחד לא לימד. ברגע אחד היית מוכרחה להתגבר, מילדה מתוקה בת שלוש שמודאגת מבעיות של ילדים בני שלוש למדת שעכשיו לא בוכים, שעכשיו יש דברים יותר חשובים, חשובים כמו למצוא את אמא ודודה כרמל. את יודעת, כולם מחפשים את אמא ודודה כרמל.

וגם את, בדרכך הבוגרת שלך, עוזרת לנו, מפזרת בבית אור ושמחה, לא בוכה ולא מתלוננת, מסתגלת לגן החדש, לחברים החדשים. אני יודעת שזה קשה ויש ימים כמו עכשיו שבהם מצב הרוח נעלם, השרירים מתרפים ואת רק רוצה להתכרבל שוב בידיים של אמא. את לא מוצאת שקט או מנוחה, הגוף כואב והעצב נכנס פנימה, אבל, גפנוני, אני רוצה להגיד לך שגם אני מתגעגעת וגם אני מפחדת, מפחדת ממה עובר עכשיו על אמא, מה עושים לה והאם פוגעים בה, מפחדת מהעולם שהפכנו להיות שבו אני לא יכולה להבטיח לך שבעתיד יהיה כאן טוב יותר, מפחדת להפוך להיות אמא בעצמי כשיש כל כך הרבה אלימות, שנאה וכעס מסביב.

את רק בת שלוש וכבר יודעת איך נראה מחבל, שצריך לאטום את החלונות כדי שלא ייכנסו רעים הביתה. קטנטונת, עוד לא החלטת מה הצבע האהוב עלייך ואת כבר יודעת איך מרגיש כאב וגעגוע ופצע שאולי לעולם לא יתאחה. אבל, גפנוני, גם אם אני לא אוכל להבטיח ואני מפחדת בעצמי, יש בי תקווה, כי החיים מלאים באור ובטוב ואני יודעת שבקרוב את תלכי לגן כל בוקר, תשחקי עם עומר הבת או עומר הבן ותשבי לאכול ארוחת ערב וקינוח מתוק עם כולנו ועם אמא.

את הפצעים, הפחד והעצב כבר לא נוכל למנוע ממך, אבל את הפרידה מאמא כן. וזאת התקווה שלי, בשבילך, בשבילי ובשביל כל העולם שאנחנו חיות בו. יום אחד, והלוואי שבקרוב מאוד, נשב ביחד, את, אמא ואני, אני אקריא לכן את המכתב הזה כדי שגם את וגם אמא תדעו איזה גיבורה את ואיזה גיבורה אמא.

ולכם אני אגיד, אנחנו כאן היום כדי לציין את יום המאבק הבין-לאומי לאלימות נגד נשים. ירדן אחותי הופרדה בכוח מהמשפחה שלה ומהבת שלה, זאת אלימות נגד נשים. זאת אלימות. הנזק הזה כבר נעשה, אבל אנחנו עדיין יכולים לשקם, אנחנו צריכים לשקם. התהליך יתחיל ברגע שנחזיר את כל הנפשות שעוד אפשר להציל, את כל האימהות והאבות שנקרעו מהמשפחות שלהם. אנחנו בימים קריטיים של תקווה ופחד, תלויים בידיהם של אותם המחבלים שלא פחדו להרוג את גפן, לא פחדו להכאיב, לפצוע והם גם לא יפחדו עכשיו. אבל אנחנו לא ניתן להם, זה בידיים שלנו, של כולנו, בישראל ובעולם.

ב-7.10 נכשלנו במניעה של אלימות וטרור, אבל עכשיו זה הזמן לתקן, עכשיו זה הזמן להציל ועכשיו זה הזמן לאחד משפחות ואין זמן אחר. עכשיו זה הזמן. אני מבקשת מכולכם, תעזרו לנו להציל משפחות, למנוע את הטרור הבא ולמנוע את הטרור שאנחנו פשוט לא יכולים לראות אותו בתמונות כי אני חושבת שהם השכילו להפסיק לפרסם את מה שהם עושים שם, אז אין לי איך להראות לכם ואולי עדיף לי לא לדעת. תודה שבאתם, תודה שאתם מקשיבים, יש בי תקווה ואני צריכה שגם לכם יהיה.

יש לנו תקווה, יש לנו רצון לפעול ואנחנו נפעל, אנחנו איתכם, רוני. בעזרת ה'. עדל אלטלקאת, תודה שאתה נמצא כאן. אחותך פאטמה נרצחה באכזריות, היא הייתה רק בת 33, אמא לתשעה ילדים. מדינה שלמה ראתה את הילדים שמחכים לה בבית ואת האב הכואב, בבקשה.

שלום לכם. אני עדל אלטלקאת, אח של פאטמה שהרגו אותה מחבלים בדרך לעבודה. זה היה קשה. זה לא קשה רק בגללי, מה שראינו ב-7 באוקטובר קשה לכולם, ואני רוצה להגיד דבר אחד, מי שמת מת, אין מה לעשות, אני מבקש עכשיו רק להחזיר את החטופים הביתה, וזה הכול.

תודה, עדל. פאטמה בעצם לבשה חיג'אב וזה עדיין לא מנע מהחמאס הטרוריסטים לרצוח אותה.

זה לא אחד, היו יותר משמונה שירו על הרכב שלה והרגו אותה והיא לובשת חיג'אב. ראו שהיא ערבייה. לא אכפת להם אם זה ערבייה, יהודייה, הכי חשוב שיחסלו כמה שהם יכולים.

אתם מקבלים מעטפת ממדינת ישראל?

כן.

כל מה שאתם צריכים אנחנו כאן, משתתפים בצערכם.

תודה רבה לכם.

אני רוצה להגיד שאצילי מצדך לבוא ולדבר על החזרת החטופים והחטופות ברגע הקשה הזה, באמת אנחנו עם אחד כולנו, תודה.

תודה רבה.

אני אתן לחבר הכנסת נעמה לזימי ולאחר מכן ד"ר שלי ממטה המשפחות.

תודה, כבוד יו"ר הוועדה. אני אהיה קצרה, אני רק רוצה לומר שכמי שהייתה גם פעילה, אקטיביסטית פמיניסטית עוד לפני שהושבעתי לכנסת, ידעתי שיש לנו משהו אחד גלובלי, חוצה אחיוּת, sisterhood, אני מאמינה לךְ. אני מאמינה לךְ זו לא סיסמה, זו תפיסת עולם שבאה לתקן עוול ולתקן עיוות ולייצר פה עתיד טוב יותר.

אני יחד עם האחיות שלי, החברות שלי, השותפות שלי למאבק לשוויון מגדרי ולתיקון עולם אני מרגישה נבגדת. נבגדת. נערות, ילדות, נשים נעקרו, נאנסו, נחטפו, התעללו בהן, בגופן, חיללו אותן, והשתיקה הזו הצורמת מפרקת את הדבר הכי חשוב שיש לנו, הנשים הפמיניסטיות, את התמיכה, את הברית הזו שאסור לפרק.

נכון, כמו שישראל ידעה לתמוך בנשים אירניות שיצאו להפגין, הנערות שנחטפו על ידי בוקו חראם והרבה מאוד אירועים.

ממש ממש ככה. ואני אגיד משהו, נכון, זה לא יתקן את הבגידה הזאת, אבל עדיין אני מצפה, שגם אם באיחור משמעותי, כבן אדם עם תקווה שיודעת שאין לנו אלטרנטיבה אחרת כדי להשאיר לילדים שלנו, לילדים הקטנים שלי, עולם טוב יותר, אני מצפה שיהיה פה שינוי, שזה ישתנה, ואני מצפה שכולם יעשו הכול בשביל החטופים והחטופות שנעקרו מבתיהם וצריכים לחזור אלינו. ואני כואבת איתכם, כואבת עם כולכם. תודה על הגבורה שלכם לבוא לפה ולדבר באומץ.

תודה רבה. בעוד כמה דקות תצטרף אלינו נשיאת הבונדסטג, הגברת בארבל באס, בינתיים ד"ר שלי, בבקשה.

שלום לכולם. שמי ד"ר שלי אביבי ייני ממטה משפחות החטופים, אני מרכזת שם את נושא המשפט הבין-לאומי. ה-7 באוקטובר היה יום של אלימות נוראית, פגיעה מכוונת באזרחים, אובדן, טבח, פגיעות מיניות, חטיפה של 90 נשים על ידי חמאס. אנחנו במטה עם המשפחות ואנחנו מרגישים את הסבל שלהם, את הקושי.

יש כלל במשפט הבין-לאומי, אזרחים אינם יכולים להיות מטרת תקיפה. המשפט הבין-לאומי אוסר על חטיפה, המשפט הבין-לאומי אוסר על היעלמויות כפויות. מה זו היעלמות כפויה? זוהי חטיפה, העלמה של הנשים מעבר להישג הידיעה האנושית, מעבר להישג החוק. אנחנו לא יודעים אם הם בחיים, אם הם בריאים, אין קשר עם המשפחות. ביקשנו את כל אלה, ביקשנו מהצלב האדום, לא קיבלנו.

אם תוכלו לדמיין, לעצום את העיניים, לנשום עמוק, לחשוב על אמא שלכם, על אחותכם, על הבת שלכם, דקה בחיים שבה אתם לא יודעים אם הם בחיים או לא. דקה בחיים שאתם לא יודעים איפה הן, מי מחזיק אותן ומה הוא עושה בהן, וזה סיוט מתמשך. יש במשפט הבין-לאומי הכרה מיוחדת במובן של היעלמות כפויה שמסתכלים לא רק על הסבל של הקורבן, של החטוף, אלא גם על הסבל של המשפחות. זה מדויק, זה משקף את המציאות. אי הוודאות הזו גומרת.

התחלנו לקבל חזרה לזרועותינו ילדים, אימהות ונשים מבוגרות. לא ניתן להתעלם מכך שעדיין יש נשים שמוחזקות על ידי חמאס בעזה, נשים שהן לא ילדות, אימהות ומבוגרות. האם נפשכן נחה כאשר רומי, בת 23, מוחזקת בידי חמאס? האם נפשכם נחה כאשר מורן בת 40 מוחזקת בידי חמאס? האם תנוח נפשכם כאשר ייוותרו החיילות בידי חמאס? אנחנו רוצים חזרה את כולן, את דניאלה, את ירדן, את נועה, את נעמה, את רומי, את כולן. אנחנו דורשות שכולן וכולם יוחזרו לזרועות אוהבות, לחיק משפחה, ועוד נדבר על אלימות נגד נשים.

האם העובדה שיהל בת השלוש שוחררה עם אחיה ואמה, אבל האבא עדיין מוחזק חטוף בעזה, זאת לא התעללות? זאת לא אלימות? איך היא יכולה להחלים כשהמשפחה שלה מפורקת ואבא שלה חטוף? בואו נדבר על עלמה בת ה-13 ששוחררה יחד עם אחיה נועם, אבל אמא שלהם נרצחה על ידי חמאס ואבא שלהם עדיין חטוף. הם הוחזרו חזרה, שני ילדים לבד, בלי אמא והאבא עדיין חטוף. זאת לא אלימות? זוג אחים שאימם נרצחה ואביהם טרם שוחרר? הילה בת ה-13 שחזרה, אבל אמא שלה רעיה נשארה בחמאס, היא שוחררה לבד.

הקהילה הבין-לאומית צריכה להתערב. זהו כלל במשפט הבין-לאומי, מוכר באמנות ז'נבה, מוכר כמשפט בין-לאומי מנהגי שצריך לכבד במיוחד זכויות נשים ולשמור על שלמות המשפחה. העולם צריך לדרוש את זה, כולנו צריכים לדרוש את זה, תחזירו את כולם.

תודה, ד"ר שלי. נכון שיש איזה אי נוחות מסוימת בזה שנכנסים ויוצאים בווידאו קונפרנס, אבל היה מאוד מאוד חשוב לנו שהדיון הזה לא יישאר רק בגדר הכנסת. כל חברי וחברות הכנסת, כולם רשומים. יש פה עדיין את המשטרה, את זק"א, יש פה את משרד הביטחון, שהם יעידו.

שלום, אני שמחה לקבל את נשיאת הפרלמנט האירופי. (תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני שמחה מאוד לקבל אותך, נשיאת הבונדסטג, כבודך, בארבל באס. תודה שבאת לכאן אחרי שביקרת בקיבוצים עם יו"ר הכנסת. תודה שהקצית לנו זמן ותודה שבאת להיות בכנס החשוב הזה.

אני מאוד מאוד מודה לך על זה שאת מצטרפת אלינו. מנהיגות נשים בעת הזאת בשביל ישראל היא מאוד מאוד משמעותית וחשובה. אנחנו נמצאים כאן עם משפחות של חטופות, יש גם משפחות של נרצחות, יש פה מומחים בין-לאומיים ושגרירות מכובדות מלמעלה מ-16 מדינות. אנחנו לא רואות את זה כמאבק של ישראליות או רק של ישראל, המאבק נגד הפשעים נגד האנושות שביצע חמאס וגם הג'יהאד האיסלמי, החל מאונס, הטלת מומים, הפרדת ילדים מהוריהם, רציחת הורים לעיני ילדיהם, חטיפת תינוקות, כ-40 ילדים, קרוב ל-90 נשים שאנחנו לא יודעים מה מצבם.

אז אני מודה לך שאת כאן, אני יודעת שקיימת גם בבונדסטג אירוע זיכרון עבור הקורבנות, ועל האמירה הבלתי מעורערת שלך שלישראל יש את הזכות להגן על עצמה ועל אזרחיה ולנו כנשים יש הזכות להגנה מלאה באזורי סכסוך בלי קשר לדת ולא משנה איזה מדינה, נשים הן לא כלי להטלת טרור על אומות, תודה רבה, גברתי הנשיאה.

(מדברת בגרמנית).

גבירותיי ורבותיי, תודה רבה על ההזמנה, תודה על הזכות להיות כאן היום. הביקור הזה שלי וגם יחד עם נשיא גרמניה שנמצא כאן היום למשך יום וחצי הוא כמובן סימן לסולידריות שלנו איתכם ועם היהודים בכל מקום בעולם. מה שראיתי זה דברים באמת נוראיים ויש פה לישראל זכות מלאה להגן על עצמה וגם להילחם נגד חמאס.

התמונות שראיתי שם מאוד מאוד נגעו לליבי, אנחנו היינו היום בכפר עזה. מה שראיתי שם, ופגשתי שם אנשים שסיפרו לי, אנשים שהגיעו לשם מיד אחרי ומצאו שם מה שהם מצאו וראו מה שהם ראו ואני ראיתי גם תמונות וזה נגע לי מאוד, במיוחד כמובן העובדה ששוב ושוב משתמשים באלימות נגד נשים במלחמה הזאת. האלימות והאונס והחטיפות של הילדים וגם כמובן העובדה שקצת מעל 200 איש עדיין נמצאים חטופים בידי החמאס בעזה, וכמובן שאנחנו, ממשלת גרמניה, דורשים את החזרת כל החטופים ואנחנו לא ננוח עד שלא יחזרו כולם הביתה. הנשיא שטיינמאייר ממשיך היום לעומאן וגם לקטר כדי לדבר גם שם על שחרור חטופים נוספים.

חשוב לנו כמובן להיות כאן כדי להביע גם את הסולידריות שלנו וגם את התמיכה שלנו, גם מצד הבונדסטג. בבונדסטג ב-12.10, ישר אחרי האירועים של ה-7 באוקטובר, הצבענו פה אחד, וזה באמת נדיר בבונדסטג, על הצהרת התמיכה ועל הגינוי של כל מה שקרה וגם ההצהרה שאנחנו נעמוד כמה שצריך ובמה שצריך לצד ישראל. יש לנו כמובן התחייבות מיוחדת וחובה מיוחדת כלפי ישראל וכלפי כל העם בישראל, ואנחנו בגרמניה נדאג לכך שברחובות גרמניה לא יהיה ביטוי לחגיגות ולא יהיה ביטוי לתמיכה בטרור, וגם נפעיל פה את כל הכלים של מדינת חוק שעומדים לרשותנו.

בנוגע למה שאנחנו רואים פה היום, יש פה ועדה מיוחדת, יש פה הרבה נשים שנמצאות כאן היום ויש פה כמובן מבט מיוחד על כל מה שקרה, על הפשעים שבוצעו, שאני מגנה באמת בכל תוקף אפשרי. בתוך הבונדסטג יש לנו קבוצה שהתארגנה בין כל הסיעות שמקדישה את עצמה למדיניות חוץ פמיניסטית. אנחנו מאוד מאמינות ומאמינים בכך שנשים צריכות להשתתף בצורה מאוד חזקה בכל השיח של מדיניות חוץ כדי, כמו שאת אמרת מקודם, שיוכלו גם להגן על עצמן, להגן על הזכויות שלהן, כי בהחלט זכויות נשים זה דבר ראשון שנפגע בעת משבר ובעת מלחמה. אנחנו צריכות להיות בכל מקום שמתקבלות החלטות כאלה ולהיות מאוד מאוד פעילות. אני מציעה שאנחנו נהיה בקשר גם הוועדה הזאת, עם הקבוצה הזאת, בתוך הבונדסטג.

תודה רבה. בהחלט. אני מאמינה שיש לנו הרבה מה לעשות בתקופה הקרובה כדי לומר את האמת לעולם. אני לא יודעת כמה זמן יש לגברתי הנשיאה, יש כאן כמה עדויות אם תרצי להישאר איתנו אנחנו מאוד מודים לך. תודה שאת נשארת איתנו.

פרופ' יפעת ביטון, בבקשה.

תודה, כבוד יושבת הראש. אני חושבת שבאמת אחד הדברים המרכזיים והחשובים לזכור זה קודם לזכור שהזוועות שנעשו, למרות שאנחנו ביום לציון אלימות נגד נשים, הזוועות שנעשו נעשו נגד כל מי שהיו במרחב של השליטה של חמאס, אבל הייחוד הספציפי בהקשר הנשי, צריך לשים אליו לב, למרות שקנה המידה פה הוא כל כך מרחב וזו תהיה עבודה אדירה של גופי החקירה והמשפט להעמיד פה לדין את מי שצריך לייצר את הצדק שנדרש לנו כחברה, כשמדובר בפשעי מין הדרך לעשות את זה היא הרבה יותר זהירה, הרבה יותר איטית, יש הרבה יותר נפגעים ונפגעות בדרך גם בחקירה עצמה. אנשים שהיו המגיבים הראשונים הפכו להיות עדים, אלה דברים שאנחנו לא מכירים ממסגרות אחרות.

אני רוצה לשבח את המשטרה, שנציגים בכירים שלה נמצאים פה, שעובדים איתנו בשיתוף פעולה מלא ומרגש מתוך הבנה שמעולם לא נתקלנו במשהו מהסוג הזה, יחד עם זאת הדברים האלה, הפשעים האלה, הם לא זרים לנו ורק בעבודה משותפת, ואם יורשה לי, גברתי היושבת ראש, מתוכללת, הבית הזה, הכנסת הזאת חייבת לדאוג שהעבודה הזאת תהיה מתוכללת, אנחנו נוכל לעמוד במשימה המשפטית וההיסטורית הלאומית שניצבת לפנינו.

תודה רבה. בסוף אנחנו נשים ואני רוצה להתחשב כאן באישה שהיא משמעותית, מנכ"לית שדולת הנשים, עינת פישר לאלו, היא צריכה להגיע הביתה לילדים. וזה בסדר גמור ואני רוצה לתת לך לדבר כי זה ארגון שפועל המון שנים ועובד בשיתוף פעולה עם ארגונים בין-לאומיים, אבל לאחרונה הארגון הזה מוצא את עצמו די בודד במערכה. בבקשה.

תודה רבה, חברת הכנסת פנינה תמנו שטה, יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, גם על הכינוס החשוב והקשה והמרגש הזה וגם על הדקה שנתת לי כי אני באמת צריכה לרוץ הביתה. ותודה לכל מי שהגיע, וכמובן לשגרירים ולשגרירות ולמשפחות האמיצות שהם כאן.

אני אהיה מאוד קצרה, אני רוצה לדבר על כעס. אני רוצה לדבר על זה שלא רק אנחנו, אף אחת מאיתנו לא תחזור להיות כפי שהיא הייתה ב-6 באוקטובר ומדינת ישראל והעולם השפוי כולו לא יחזור להיות מה שהוא היה. גם המאבק הפמיניסטי העולמי לא יחזור להיות מה שהוא היה ב-6 באוקטובר.

המאבק הפמיניסטי שקיבל את התאוצה שלו ב-2017, תנועת MeTOO, שהציג את עצמו כבלתי מתפשר, כמאבק גלובלי, כמאבק שלא עושה הבחנה, הפך להיות בחודש וחצי האחרונים הנוראיים למאבק של כן, אבל. כן, אנחנו נגד אונס, אבל לא של כל הנשים. כן, אנחנו נגד פגיעות מיניות, אבל תלוי באיזה לאום את. כן, אנחנו מאמינות לך, אנחנו מאמינות לכל הנשים, אבל אם אתן נשים ישראליות שנפגעו על ידי המחבלים, אז בבקשה תביאו לנו הוכחות כי אחרת אנחנו לא בצד שלכם.

ארגוני הנשים, ולא רק שדולת הנשים, ד"ר כוכב אלקיים שהייתה פה, ואיגוד מרכזי הסיוע ומרכז רקמן וארגוני נשים רבים, כמו שאמרה יו"ר הוועדה, נמצאים במאבק מאוד סיזיפי נגד ה-UN Women ונגד ארגוני הנשים, גם ההפגנה שעשינו הבוקר, לא לתת להם לשתוק ולא לתת להם לשתוק לחמאס ולקרוא להם למלא את החובה הבסיסית שלהם לגנות את פשעי החמאס ולצאת להגנה של כל החטופות והחטופים, לקרוא להחזיר אותם ולקרוא להגן עליהם מכל מה שיכול לקרות להם.

ואנחנו קוראות לכל מי שנמצא פה, מהארץ ומהעולם, להצטרף אלינו ולא לשתוק, עד שכולם יחזרו ועד שהחמאס ישלם על כל מה שהוא עשה. תודה רבה לכם.

תודה רבה לך. זק"א, חיים.

שלום. משפחת עם ישראל, משפחת אומות העולם, משפחות החטופים והנרצחים, אני עוף זר פה, אלו לא נושאים שאני עוסק בהם ומדבר עליהם, אבל אני כאן כי אני מרגיש שליחות. את החלק שלי התחלתי ב-7 באוקטובר בבוקר מגויס בצו 8, יחידת החילוץ הארצית, אני קצין ביחידה, עוזב את ההכנות לשולחן החג, לשמחת תורה, יוצא לבסיס ובערב היחידה שלי מקבלת את האחריות על הטיפול בחללים.

אני הייתי אמון על המשימה הזאת, הפעלתי את כובעי השני כמפקד יחידות מיוחדות של זק"א, את מתנדבי זק"א, בתוך שעה מרגע הפקודה התייצבו בערב הראשון 68 מתנדבים, נמרים, למען כבוד המת במסיבה. לאחר לילה קשה הוטלה עלינו המשימה להמשיך ולפנות את החללים מכל מקום שהעין רואה, חללים גלויים.

אני כאן כדי לתת עדות. עד לרגע זה או עד להיום בבוקר לא פתחתי את הסרטונים שצילמתי לצורך תיעוד בהיבט המקצועי. ניסיתי גם לכתוב ולא הצלחתי ולכן אני אשתף כאן עובדות ואני אומר עובדות, אין אחד בעולם שיוכל להתכחש להן מול הראיות שאני אציג שברשותי. אני מתנצל מראש, יש כאן משפחות, יש משפחות שעלולות לשמוע את הדברים, כל מה שאומר אמת, לא אומר את כולה, היא קשה מדי.

אז אני מזהירה כבר, מי שמהמשפחות מתקשה להכיל את התיאורים יכול לצאת.

אני אתמקד בפגיעות מיניות, אני אתחיל עם העניין הזה. אחרי שהעמסנו את המשאיות והגענו איתן ל'שורה' בלילה לפנות בוקר במוצאי השבת חזרתי חזרה מיד ועל אחד הכבישים מסמנים לי אזרחים, כמעט בלמו אותי עם האמבולנס שלי, לא נתנו לי להמשיך לנסוע למרות שהייתי אמור להגיע למשימה באחד הקיבוצים, נכנעתי לסימני כאב שהיו בידיים של אלו שעצרו אותי, ירדתי מהאמבולנס, אני רואה רכב עם אדם ירוי בפנים, הדלתות פתוחות מהצד השני, מה שאומר שאנשים נמלטו מהרכב אל כיוון הפרדסים.

אנחנו הולכים, אנחנו יודעים שברכב היו ארבעה אנשים, אחד מהם ירוי בתוך הרכב ועוד שלושה אנשים שאנחנו מחפשים אותם, או שבעצם הובילו אותנו אליהם. היה גבר אחד ושתי נשים. אחת הנשים הייתה חשופה בחלקה העליון, לא חשיפה מקרית, בגד קרוע, היא לא הלכה עם הבגד הזה למסיבה, היא לא יצאה איתו מהרכב. זה מעשה שנעשה במכוון ובמזיד.

אני ממשיך למקרה נוסף, אחד הקיבוצים. כמו שאמרתי, כמי שהוביל את הצוות של טיפול בחללים הייתי כמעט בכל בית, ראיתי מה קורה שם ובהתאם לזה הצבתי צוות בפנים, כך שהעיניים האלה ראו כמעט את כל הזוועות שהיו בבתים, בקיבוצים, לאחר מכן בכבישים.

אנחנו נכנסים לבית ואנחנו רואים תמונה כזאת, חדר ממ"ד, המנעול שלו קרוע מהדף, הדלת מלאה בכדורים, מיד בצמוד לדלת שתי נשים, אמא ובת, ירויות, בחדר ממול בחורה כבת 19, מכנסיים מופשלות. עכשיו תגידו לי אם כשהחליטו המשפחה להיכנס לממ"ד נכנסו רק אמא ובת אחת ובת אחת השאירו בלי מכנסיים בחדר ליד. תגידו לי. אין לי תמונה של מה שקרה שם, מישהו יכול לספר לי סיפור אחר מהסיפור הזה?

אני רוצה להודות לך, גברתי הנשיאה, בהחלט אנחנו נרים את הכפפה של המשך שיתופי הפעולה. תודה רבה.

(מדברת בגרמנית).

אני מאוד מאוד מתנצלת שאני צריכה ללכת. אלה דיווחים שנוגעים לי מאוד עמוק ללב. אתם יכולים להיות בטוחים שאני אקח את הסיפורים האלה איתי ואני אקח אותם לגרמניה ואני אמשיך לספר אותם גם שם כדי שגם שם יידעו על מה שקרה כאן.

תודה רבה. בבקשה, חיים, אתה יכול להמשיך.

אני מדלג על כמה ימים. לאחר ארבעה או חמישה ימים, יום חמישי או שישי, אני לא זוכר במדויק, נשארנו לאסוף את מה שהיה מוסתר ועברנו רכב רכב, חצר חצר, ואז אחד החיילים אומר: זק"א, יש כאן ריח מאוד חריף. הוא הוביל אותנו למבנה שנהרס כולו ואנחנו בעין מקצועית זיהינו את הזבובים, יש לנו את הסימנים שלנו. אנחנו ניגשים לפינת החדר, יש מערום של שפוכת של התקרה והרעפים ומתחילים לאט לאט לחשוף גוף של אישה ערומה עם חפץ חד תקוע במפשעה שלה. אני ראיתי את זה בעיניים. יש לי תמונות בטלפון של זה. זה לא סיפורים, אלו דברים שראיתי בעיניים.

ראיתי ראשים כרותים, ראיתי ערימה של 11 מחבלים שחוסלו, הגופות שלהם היו שלמות, אבל לידם היו עוד שלוש גולגולות של ילדים. אני אספתי אותם, צילמתי אותם, ואלו מעט מהסיפורים, או יותר נכון הצטמצמתי לסיפורים שאין בהם ספק אולי פירשתי את הסיפור. כשאתה רואה אבא ערום קשור במטבח והמשפחה שלו נמצאת בחדר אחר, מה, הוא הלך להכין חביתות ערום וקשור? למה הפרידו אותו?

אני רק רוצה לומר לעולם, הקרבה שלכם לטבח כזה הוא 400 דולר של כרטיס טיסה. הרוצח כולה צריך 400 דולר לקנות כרטיס טיסה לאירופה או 700 דולר לארה"ב והוא אצלכם. אם לא תילחמו בו כשהוא אצלנו, 400 דולר מבדיל בינינו לביניכם. תודה.

חיים, תודה על עבודת הקודש שאתם עושים בזק"א. אין מילים. בהתנדבות, אפילו לא משולמים על זה. תודה רבה.

אני רוצה בבקשה להעביר את רשות הדיבור לתנ"צ שלומית לנדס, ראש חטיבת החקירות, לנצ"מ שלי הרוש שממונה על חקירות בעבירות המין ומעשי הזוועה, מי שמתעדות ואוספות את כל העדויות, עוסקות בזה לילות כימים.

צוהריים טובים. אני משמשת כראש חטיבת החקירות באגף החקירות והמודיעין של משטרת ישראל, איתי נמצאת כאן ניצב משנה שלי הרוש, מפקדת יחידה 105 מלהב, יחידה שמרכזת את החקירה הלאומית לאירועי הטבח.

ביום יום שלי אני אחראית בין היתר לטיפול בנושאים של אלימות נגד נשים, אלימות במשפחה, אלימות נגד קטינים, אלימות כנגד חסרי ישע, טיפול בעבירות מין. מאז אותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר במסגרת תפקידי אני מרכזת מטעם המשטרה גם את נושא זיהוי החללים, הגופות וחלקי הגופות שהגיעו למחנה 'שורה' בכל הנוגע לאזרחים, שוטרים וזרים לצד הצבא שאחראי על זיהוי החללים. משטרת ישראל איבדה בשבת הזאת 59 שוטרים ושוטרות, גיבורים וגיבורות, שהגנו בגופם על אזרחי המדינה ומנעו את המשך הטבח הנורא. שום דבר לא יהיה אותו דבר מאז ה-7 באוקטובר.

ב-7 באוקטובר האלימות הקשה, האכזריות והרוע כוונו כלפי גברים, כלפי נשים, כלפי חיילים וחיילות, כלפי שוטרים ושוטרות, כלפי קשישים וקשישות וכלפי ילדים וילדות, אפילו כלפי בעלי חיים. חלקם כוונו באופן מיוחד כלפי נשים. נשים נפגעו מאלימות מינית, נשים עברו סבל והתעללות סביב היותן נשים, כולל נשים הרות. ראינו כולנו את הסרטונים של חלק מהנשים שנחטפו לרצועת עזה, את השנאה, היחס והביזוי כלפיהן בהיותן נשים.

במחנה 'שורה' ראינו את הנורא מכל. שום דבר לא מכין אותך לדברים שראינו ב'שורה'. אנשי הזיהוי הפלילי וחלק מאנשי החקירות בשגרה שלהם עוסקים לעתים במוות ובזיהוי חללים, תאונות דרכים, אירועי רצח, תאונות עבודה, זה תמיד קשה, תמיד משפיע על השוטרים, לא כמו שהיה במחנה 'שורה'. שם ראינו על גופות הקורבנות את עוצמת האלימות, הרוע והאכזריות.

אם מישהו מעז לפקפק בסיפורים שאנשים מספרים לא ניתן להתווכח עם הכמויות והמראות שראינו במחנה 'שורה'. ראינו את הגופות שנורו בראשן, את אלו שנורו במרכז הפנים ולא באופן מקרי, את אלו שנורו במקומות רגישים בגופם, ראינו את הגופות הכפותות, ראינו את הגופות שאיברים מסוימים בהם היו חסרים כי נכרתו על ידי המרצחים, ראינו את הדם, את האדמה, את הסבל. ראינו בתוכם את הנשים, הבחורות והילדות, ראינו את השקיות הקטנות שבתוכן גופות של ילדים וילדות, חלקם הובאו כמשפחות, וראינו את גופות ההורים ביחד איתם, לעיתים מחובקים, לא יכולנו להימנע מלדמיין, כל אחד בשקט עם עצמו, את הסיטואציה המשפחתית שקדמה לתוצאה הטרגית, הילד שפחד ולחש: אבא, אמא.

ראינו את הצעירות עם הג'ינס האופנתי או השרוול הנוח שמונח עליהן כעת בלוי ומרופט. ראינו את הבחורות עם הקעקועים, כמו peace, תקווה, ציור של שמש, שיצאו לחגוג. ראינו גופות עם נעליים נשיות או יחפות, ראינו את השיער הארוך כולו מלא בדם, את הרסטות, ראינו את הבגדים, בגדים שאיתם התכוונו ללכת לעבוד או לחגוג או סתם להיות בבית עם הילדים. ראינו את הלק שמרוח על אצבעות הידיים או על הבהונות, למדנו שלק ג'ל עמיד גם בפני זוועות. מה שהיה עבור האישה סמל לתקווה, לטיפוח וחיים בריאים ואסתטיקה הפך מבחינתנו לסמל של קטיעת חיים ונשיות והתעללות. חלק מהזיהויים נעשו על סמך תכשיטים שנמצאו על ההרוגות או לצידן, תכשיטים שסימלו עבורן רומנטיקה ומשפחתיות הפכו להיות האמצעי שסייע לזהותן במותן.

כמשטרה אנחנו רגילים לאסוף עדויות וראיות, לעבוד קשה כדי להביא עבריינים לדין ולהביא מזור ולו חלקי לקורבנות. כאן אותן נשים, לא רק שחוו התעללות ופגיעה מינית, רובן ככולן נרצחו, הן לא יספרו על מה שהיה, לא יתאפשר לנו לסגור עבורן מעגל בהקשר הזה. גם העדים למעשי הזוועה, אלו שראו, נרצחו רובם ולא יוכלו לסייע בעניין הזה. אלו שנותרו בחיים כי הצליחו להסתתר, חלקם ילדים, טרם דיברנו עימם וספק אם נוכל לדבר איתם בשל עומק הטראומה.

ככל הנראה אנחנו עדיין לא יודעים את גודל והיקף הזוועות, אנחנו נמצאים בתחילת הדרך של האיסוף והעיבוד. ייתכן שגם לחטופים ולחטופות, שבתקווה ישובו במהרה, יהיה מידע וסיפורים בהקשר זה. לצערי אנחנו עוד הרבה לא יודעים, אבל אנחנו נמשיך במלאכת איסוף ממדי הזוועה על פרטיה הבלתי נתפסים והאכזריות ולצד המטרה של מיצוי הדין עם האחראים והתיעוד ההיסטורי עלינו להביא לידיעת העולם כולו, העולם הנאור, שמדבר רבות אודות הזכות לחיות בביטחון והצורך להגן על נשים, את כל מה שקרה כאן ב-7 באוקטובר.

תודה רבה לך, תת ניצב שלומית לנדס. אני רק עכשיו שמה לב שתת אלוף אלה שדו, היוהל"מ, נמצאת איתנו כאן. אני רוצה להעביר לניצב משנה שלי הרוש.

בפתח הדברים אני אבקש להשתתף בצערן של המשפחות ששכלו את יקיריהן, לשלוח איחולי החלמה ובריאות איתנה לפצועים ולהתפלל לשובם המהיר של החטופות והחטופים ארצה ומבקשת לחזק את כלל כוחות הביטחון במלחמתם בארגון הטרור הרצחני חמאס-דאעש.

יחידת להב 433, משטרת ישראל, מובילה ומנהלת בשיתוף פעולה עם שב"כ ובליווי פרקליטות המדינה את חקירת מחבלי חמאס-דאעש שביצעו את הטבח האכזרי בתאריך 7 באוקטובר. פעילותם המתועבת והמזוויעה של המחבלים התבצעה כנגד אזרחים חפים מפשע עת שהו בבתיהם, בילו במסיבות הטבע, טיילו עם חבריהם ומשפחתם ביום שבת בשעות הבוקר המוקדמות וזאת ללא הבחנה בין תינוקות, ילדות וילדים, נערות ונערים, נשים וגברים, קשישות וקשישים, חיילות וחיילים, שוטרות ושוטרים, אנשי כוחות הביטחון. הפשעים המזוויעים והמתועבים כללו את רציחתם של למעלה מ-1,000 אזרחים, חיילי צה"ל, שוטרי משטרת ישראל ואנשי כוחות הביטחון, בתוכם עשרות ילדות וילדים, מאות נשים ועשרות קשישות וקשישים.

במסגרת החקירה נגבות עדויות מניצולים, ממשפחות של נרצחים וחטופים, מאנשי כוחות הביטחון, זק"א, כוחות כיבוי, הצלה ורפואה. אנחנו נמצאים בראשיתה של החקירה במהלכה נגבו עד כה למעלה מ-1,500 עדויות מזעזעות וקשות שהמוח והנפש מתקשים לקלוט ולהכיל. המחבלים הרצחניים לא הסתפקו ברציחתם של חפים מפשע, אלא וידאו הריגתם של הקורבנות עת היו במנוסה, עסקו בביזוי והשחתה של הגופות, לרבות כריתות איברים ושריפה.

המחבלים השפלים פעלו באופן שיטתי ומתוכנן לבצע טבח המוני כשהם מצוידים באמצעי לחימה מגוונים, מחומשים בכמות בלתי נתפסת של רובי קלצ'ניקוב, מקלעים, מטולי RPG, מטענים ורימונים כנגד אזרחים חפים מכל פשע וללא הבדל של דת, גזע או מין. השמדה המונית של כל מי שנקרה בדרכם.

החקירה עוסקת גם באיסוף ראיות אודות עבירות מין שבוצעו כלפי הקורבנות ומנוהלת בשיתוף פעולה עם משרדי הממשלה, משרד הבריאות והרווחה, צה"ל, המכון לרפואה משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית, חוות טיפוליות ופורומים אזרחיים. היקף מעשי הטרור הינו בלתי נתפס, הן מבחינת כמות הנרצחים והפצועים והן מבחינת הזוועות, הביזוי, ההשחתה, הרוע, האכזריות אותן היטיבו לתאר העדים ואני מתנצלת מהתיאורים הקשים.

הכול היה אפוקליפסה של גופות, בנות בלי בגדים, חלק עליון, חלק תחתון, אנשים חצויים, אנשים שחוטים, ערופי ראש חלקם. היו שם בנות שפשוט שברו להן את האגן מרוב שאנסו אותן, הן היו בשפגט פסוקות רגליים.

מחלץ שסייע בחילוץ ניצולים מהמסיבה תיאר: היו גופות בכל מקום, מאות גופות, פצועים, ראיתי נשים עירומות, יש מישהי שאני זוכר, כדור ירוי בחזה שלה.

אוהל מלא גופות, גופות כפותות בידיים מאחורי הגב, גופת אישה עם דימום מאזור איבר המין.

מלא גופות מרוטשות באזור הראש והצוואר, ראשים מעוכים, גופה של אישה עם מכנס ג'ינס מופשל עד הברכיים, ראשים ללא גוף, בעיקר של גברים, גופה עם סכין נעוצה בלסת.

היה המון פצעי ירי, היה ירי ממוקד באיברי המין של הגברים, ירי באזור הבטן, הגפיים והישבן. היה להם קטע עם איברי מין של גברים ונשים. ראינו כריתות שדיים ופצעי ירי, אצל הגברים ראינו הרבה כריתות של איברי המין.

זה מתחיל עם מישהי שיער קצר, לא ראיתי אותה במסיבה, ראיתי סיטואציה שהיא יושבת על הברכיים, מתחננת, מחבל עומד מעליה ויורק לה על הפנים. הבנתי שזה פלאפון, הוא מצלם וכנראה אז הוא יורה לה בראש. האזור שבו התחבאנו, לשם הביאו את כל הנשים, אפילו ראשים של נשים, היה ראש קטן אפילו של ילדה, אם אני זוכרת. הייתה סיטואציה שבה כופפו מישהי והוא אונס אותה ואז מעבירים אותה מאחד לשני. הם מחופשים לחיילים, שומעת צעקות בערבית, הבחורה שהם אנסו הייתה בחיים, עמדה על הרגליים, היא דיממה מאזור הגב. הייתה עוד מישהי שניסיתי לזכור מה היא לובשת, אני זוכרת שהמחבל מושך לה בשיער, האישה לא לבושה, חותך לה את השד, זורקים לה את השד על הרצפה והם משחקים עם זה, והם ממשיכים למשוך אותה. אני זוכר מישהו חודר אליה ואז יורה לה בראש. הוא לא מרים את המכנסיים כשהמכנס שלו למטה.

עדות נוספת מכוחות חילוץ והצלה שמתייחסת לבית באחד היישובים: בתוך המקלחת הייתה גופה של אישה כפותה, היא הייתה בלי לבוש תחתון, הגופה הייתה בפינה וקשורה בידיים. אחר מתאר: ראיתי אישה מבוגרת עירומה ללא תחתונים. עד נוסף מתאר: בין הבתים מצאנו גופה, מתוך ההריסות ראינו רק את הראש והצוואר, הפה היה קשור בסוג של בד, הבנו שהגופה עירומה.

הזוועות הללו הינן קומץ מצומצם וקטן מתוך העדויות המזעזעות והקשות המתארות את הפשעים המתועבים נגד האנושות, תיאורים שבן אנוש מתקשה לעכל ולהכיל. כמו שציינתי קודם לכן, החקירה מצויה בראשיתה, צוותי החקירה עמלים באיסוף הראיות וחיזוקן.

אני מודה ומחזקת את כלל אזרחי ישראל על התגייסותם, על אומץ ליבם וכוחות הנפש שמצאו בעת הזו לסייע לנו, למשטרת ישראל, בחקירה הלאומית של מתקפת הטרור הגדולה בתולדות המדינה. אני שבה ומחזקת את כלל כוחות הביטחון במלחמתם בארגון הטרור הרצחני חמאס-דאעש ובוחרת לסיים עם המשפט עם ישראל חי.

תודה. עשית לי צמרמורת.

אני אדבר בקצרה אחרי העדויות הקשות שאנחנו שומעים כאן. ראשית, יושבת הראש, אני מברכת על הכנס החשוב. אי אפשר לדבר על יום המאבק הבין-לאומי באלימות נגד נשים מבלי להתייחס לפשעים הנוראיים שביצע ארגון הטרור חמאס ב-7 באוקטובר.

חמאס לא עשה הבחנה בין ילדים, נשים, גברים, וביצע מעשי זוועה אכזריים ובלתי נתפסים. כל העולם צריך להכיר, כל העולם צריך לגנות, כל העולם צריך להוקיע, כי השתיקה מסוכנת. היא מסוכנת לכל אדם באשר הוא, היא מסוכנת לאנושות כולה, ואנחנו נדרשים להיות אלו, אנחנו נדרשים להיות הקול של מי שנגדע לו הקול, של מי שנגדע לה הקול.

עם אלו שאנסו, שעינו, שרצחו, ששרפו, צה"ל בא ועוד יבוא חשבון ויבטיח שלא תהיה להם אחרית. צה"ל יטיל את כל כובד משקלו כשבשורותיו נלחמים מיטב הלוחמים והלוחמות, בראשם מפקדים ומפקדות עשויים ללא חת, ולצידם החיילים והחיילות מכל הזרועות, האגפים והחילות. שתדעו, לעיני כולנו מפקדי צה"ל וחייליו, עומדת החתירה לניצחון, ברגלינו רוח הלחימה ובגבנו כל עם ישראל במלחמה שאין צודקת ממנה. תודה רבה.

תודה רבה, היוהל"מ. אני חייבת לומר שלמרות הסיטואציה הקשה מאוד ריגשתן אותי. אנחנו צריכים לדון בנשים חזקות, בנשים שמגנות עלינו, לא בקורבנות כל כך רבים שנאלצנו לקבור. אמרת שהשתיקה הורגת, אנטישמיות הורגת, אני אישה, אני אישה שחורה, גאה, אבל בראש ובראשונה אני יהודייה ואנטישמיות הורגת. תודה שאתם כאן.

אני רוצה להזמין את הגב' אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. בבקשה.

בסיכום אנחנו נעשה סיכום של חברות הכנסת, השגרירות ואפילו נחשוב על יוזמה משותפת שאנחנו יכולים לעשות כל הגופים.

האמת שהלב שלי דופק אחרי העדויות האלה, אני חייבת להגיד, עוד לא נרגעתי, אני לא בטוחה שאפשר להירגע. אני אדבר ממש בקצרה וקודם כל אני רוצה להודות לך, יו"ר הוועדה, פנינה תמנו שטה היקרה, על ייזום הדיון החשוב הזה לציון יום המאבק נגד אלימות נגד נשים.

אנחנו ארגוני הנשים שנמצאים כאן תמיד בוועדה הזאת, פעם ראשונה שהוועדה קיבלה כאלו ממדים בלתי נתפסים ומפלצתיים עקב ה-7 באוקטובר. נשים ונערות עברו אלימות שאי אפשר בכלל היה להאמין שהיא תקרה כאן בישראל של שנת 2023. לאור השתיקה וההכחשה ברחבי העולם חשוב שבכנסת ישראל נדבר במילים מפורשות את מה שקרה, גם אם זה קשה וכואב. יש לנו חובה לכל מי שנפגעו, לבני המשפחות שלהם ולעולם לא נשכח ולעולם לא נסלח.

לאור התיאורים ששמענו עכשיו אני אדלג על מה שכתבתי על מה שקרה כי כבר שמענו מספיק, אבל אני אגיד אולי דבר אחד. רוב הנשים וגם הגברים שעברו את הטבח ואת הפגיעות המיניות הם כבר לא בחיים, אבל יש גם נשים ששרדו, בין אם נפגעו ישירות או צפו בפגיעות של חברותיהן או בני משפחתן ולנו באיגוד מרכזי הסיוע יש מידע על כך. כעת הנשים האלה צריכות להתאושש לאט לאט ולהשתקם, זה ייקח להן זמן והרבה מאוד זמן, אולי המון המון זמן.

אני רוצה להגיד דבר אחד שחשוב, אפרופו השתיקה העולמית, בין מי שכיניתי אחיות שלי,my sisters, sisterhood, מנהיגות ארגוני הנשים מסביב לעולם, כמו למשל ד"ר סימה באוהאוס, אישה מירדן, כאן השכנה שלנו בגבול הירדני, או פרמיליה פטן, הנציבה העליונה של האו"ם לנושא אלימות מינית בעת קונפליקט, וגם מנכ"לית ה-United Nations sexual and reproductive health agency, שקוראים לה ד"ר נטליה קמן, אלו מעט מהמנהיגות העולמיות, ואני שואלת אותן, איך אתן לא מתביישות לשתוק ככה, שתיקה כל כך רועמת, כאשר נערות ונשים שלנו בישראל נאנסו ונפגעו באופן כל כך אכזרי עד כדי פגיעה ושבירה של חלקי גופן? איך? זאת בגידה מוסרית וההיסטוריה לא תשכח לכן את הבגידה הזאת.

כל המאבק שלכן למען שוויון ונגד אלימות הוא חסר כל ערך אם אתן שמות את הפוליטיקה מעל הכול. אני קוראת לכן, המנהיגות האלה ונשים אחרות מנהיגות בעולם, אני קוראת לכם כאן מכנסת ישראל להתעשת ולחזור בכן ולגנות בצורה הכי קולנית את פשעי המלחמה של ארגון הטרור חמאס. אם תשתקו, אם לא תדברו, זה יקרה וזה יכול לקרות גם במדינות שלכן.

אנחנו כאן בחברה הישראלית מחויבות לדאוג לכל הנשים, הנערות והגברים שנפגעו באופן הכי מקיף שיש. צריך להוריד חסמים ובירוקרטיות, לתת טיפולים, סיוע כלכלי, שיקום ותעסוקה וכל דבר אחר שיידרש. תחום בריאות הנפש היה מאוד מוזנח בשנים האחרונות, הוא חייב לקבל הזרמה תקציבית אדירה.

אני רוצה להגיד דבר אחד, שזה מסר חשוב לסיום, לכל הנשים וכל מי שנפגעו, אתן לא אשמות. יש דבר כזה, אשמת הניצול, אתן לא אשמות, אתן גיבורות, יש לכן יכולת נפשית אדירה ששרדתן וראיתן מעשים כל כך קשים ואני מתחייבת שאנחנו באיגוד מרכזי הסיוע וכל המרכזים שלנו נעשה הכול כדי לסייע לכן בדרך הארוכה שעוד ניצבת בפניכן. תודה.

תובנה שחלפה לי, כבוד השגרירות והשגרירים, כשגזענות פוגשת שוביניזם ופגיעה בנשים, נשים שחורות הופכות להיות שפחות, נשים שחורות נרצחות, מתות והן נעלמות, ואנחנו ראינו את זה לאורך כל ההיסטוריה. אותו דבר כששוביניסטיות ופגיעה בנשים פוגשת אנטישמיות נשים יהודיות לא קיימות, אלה שנפגעות כאילו לא קיימות, נעלמות, כאילו לא בוצעו פשעים נגד האנושות כל כך גדולים, ובגלל זה אני באמת רואה את זה כחובה של כולנו, לא רק של ישראליות, לא רק של יהודיות, של כולנו.

דיבר פה עדל, היא הייתה אישה ישראלית עם חיג'אב, זה לא עניין אותם, כל מה שקשור בישראל, כל מה שקשור ביהודים, פשוט ארגון טרור אכזרי ביותר שמוכן להחזיק אצלו תינוק בן תשעה חודשים, עשרה חודשים. אתמול חזרה אביגיל, ילדה בת ארבע, הם רצחו את שני ההורים שלה. איזה בני אדם יכולים להחזיק ילדה שרצחו את שני ההורים שלה, ילדה בת ארבע?

אני רוצה בעניין הזה של נשים, ואנחנו תיכף מגיעים לחברי וחברות הכנסת, של נשים יהודיות, להזמין את סגנית נשיאת ארגון ה-ICJW, שהיא גם איתנו הרבה כאן בכנסת וגם הייתה שותפה יחד עם הצוות שלי, צוות הוועדה, ברעיונות ושיתוף רעיונות. בבקשה , הגב' אושרית סטבון.

'ראינו נשים שנורו בעיניים, בפנים, במקומות רגישים ואינטימיים רק כדי לעקר אותן, ראינו דם בכל מקום, גם בבגדים האינטימיים שלהן והפנים שלהן היו מעוותות בכאב. נתנו להן את הכבוד שלא זכו לו כשנרצחו וכיבדנו ואהבנו אותן'. מתוך עדותה של שרי מנדס, מתנדבת במחלקת זיהוי גופות נשים מטעם הרבנות הראשית שנחשפה למראות הנשים והנערות והילדות שכבודן חולל, מאות נשים שנאנסו ושעונו באכזריות שלא ברא השטן.

ב-31 באוקטובר בשנת 2000 הצהירה מועצת הביטחון של האו"ם על החלטה 1325 כאשר הסוגיה הראשונה מתוך השלוש אשר ההחלטה הזו מתייחסת אליהן הינה למחויבותם לגבי נשים, נערות וילדים אשר נמצאים באזורי סכסוך ולחימה מתוך הכרה בכך שהם הראשונים לשלם את המחיר על ידי אונס ואלימות.

נשותינו, אחיותינו והילדות שלנו נזקקו לסעד הזה של הצהרת מועצת הביטחון של האו"ם, אך האו"ם, כמו ההאשטג שרץ ברשתות, או"ם, UN unbelievable, האו"ם עצם את עיניו, אטם את אוזניו והפנה את עורפו. מוסריותו נעלמה והזדחלה עמוק אל תוך מחילות החמאס כשקולם שנדם של ארגוני זכויות הנשים נשמע למרחוק בזעקה ואומר שכאבה ודמה של אישה יהודייה הינו חסר ערך, אך מנגד במוסר כפול ומעוות זכו האימהות לתמיכה וסעד, אלה בעזה, אלה שמקדשות את המוות.

כשברחבי העולם מציינים את היום הבין-לאומי למיגור אלימות כלפי נשים אנחנו כאן היום כדי לפנות אליכן, שגרירות, נשים, נשות שגרירים, אתן אותן נציגות, אתן שיודעות את האמת, אתן ששמעתם את האמת, אנחנו פונות אליכם להשמיע את הזעקה שלנו בשם אלה שכבר לא יכולות לזעוק או בשם אלה שזועקות וקולן מתוך המחילות האפלות אינו נשמע.

אך אנחנו גם כאן להגיד לעולם הצבוע, כן, לעולם הצבוע, חטפנו מכה קשה וכואבת, אבל אל תטעו בנו, אנחנו אמנם כואבות, אבל מרימות את הראש וחזקות כדי לזעוק בעצמנו. אני יודעת מה הארגון שאותו אני מייצג, ICJW, איך אנחנו פעלנו כשהיו אירועים כאלה בעולם, איך אנחנו פעלנו למען נשות אוקראינה כשהן נפגעו, אנחנו זעקנו והשמענו את קולכן. ואנחנו מקוות שלא יבוא יום שבו תזדקקו לנו, אבל אם כן, תדעו שאנחנו לא נאבד צלם אנוש, אנחנו לא ננקום, אנחנו ניאבק בשבילכן ונזעק את זעקתכן.

אנחנו גם כאן כדי להתכנס עם עצמנו ולהגיד שלא נחזור על הטעויות שעשינו לפני 50 שנה עם הלומי הקרב, עם הלומי מלחמת יום הכיפורים, אנחנו יודעות להגיד בצניעות שאנחנו לא יודעות ואנחנו צריכות ללמד לקבל עזרה כדי לדעת לתת עזרה. כשתחזרו, אחיותינו, אתן שבשבי, נחבק ונעטוף אתכן, ללא מילים, ניתן לכם את המקום ואת המרחב לספר את הסיפור שלכן לפי רצונכן ויכולתכן. אין לנו את הזכות לחטט ולצפות בסרטונים שבו הביאו אתכן למקום לא אנושי, שנעשו בכן מעשים שלא ייעשו בניגוד לרצונכן. נאהב אתכן מרחוק ונכבד את הפרטיות שלכן עד שתבואו אתן ותבקשו אתן משהו אחר.

וכמו שכתב חיים נחמן ביאליק בשיר 'על השחיטה', בזה אני רוצה לסיים: שמים בקשו רחמים עליי שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי// דָּמִי מֻתָּר הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח// וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם, נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן, ואני כאן הוספתי על חיים נחמן ביאליק, אני הקטנה, תרשו לי להוסיף, נקמת אם, אישה ונערה, עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן.

אני צריכה להתנצל בפני חנה וקנין ונעם ויסבוך, חנה ונעם הן גיבורות מאוד גדולות, תחת אש באותו יום, חנה היא נהגת אמבולנס באיחוד והצלה שהסיעה ניצולות וניצולים מהמסיבה, אישה שחירפה את נפשה, והגב' נעם ויסבוך, פרמדיקית של מד"א, שגם בלי חשש, באותו יום, נסעו, הוציאו ניצולים, הצילו כל מי שאפשר, תוך הבנה שהן מסכנות את החיים. אני מצטערת שהפעם לא ייצא לכן לדבר ואנחנו מתכוונים לעשות עוד דיון על כל הנשים שלחמו באותו יום, הצילו חיים ואתן הגיבורות שלנו.

אני רוצה להעביר זכות דיבור קצרה לחברות הכנסת שנשארו כאן, חברת הכנסת שרון ניר, אחר כך חברת הכנסת לימור סון הר מלך ואז אנחנו נאפשר למי מהשגרירים שרוצים לדבר.

תודה רבה, גברתי. אני רוצה דווקא להתחבר לדברייך האחרונים, היכולת שלנו בסוף לנוע ממקום של חולשה ותקיפה ואונס ורצח והמעשים הנוראיים שחווינו כנשים ב-7 באוקטובר לבין סיפורי גבורה של נשים שעשו את הבלתי יאומן ונשים שעכשיו ממש ברגעים אלה לוחמות בשטח והיכולת שלנו להסתכל על הכול כנשים, על העוצמה הגדולה הזאת כעוצמה נשית מתפרצת בסוף, והיכולת שלנו להגן גם על נשים, זו בעצם הגדולה שלנו כנשים ואנחנו כל הזמן צריכים לראות את הנושא הזה במכלול וביחד ובאמת לשאוף להיות במקום המתחזק והמחזק ובסוף המקום שהופך להיות עוצמתי.

אני מבקשת להודות בדבריי לשגרירים ולשגרירות שבחרו להגיע לכאן ולהפגין סולידריות עם מדינת ישראל בשעה שהיא באחת משעותיה הקשות ביותר ולהודות לחברתי פנינה תמנו שטה שיזמה את הדיון החשוב הזה. השתיקה הרועמת של ארגוני נשים בין-לאומיים ביחס לפשעים נגד האנושות, צריך להגיד, אלה פשעים נגד האנושות שנעשו, זו פשוט חרפה שהיא בלתי ניתנת לעיכול, אנחנו לא מצליחים לעכל את זה.

הגופות של אותן נשים ונערות ישראליות שנרצחו ונאנסו והעדויות המזעזעות ששמענו כאן למכביר גורמות לכך שאנחנו בשמנו פה זועקות ותובעות את כבודן מהעולם. אנחנו זועקות ורוצות ומבקשות שתעזרו לנו לתבוע את כבודן מהעולם. הציפייה שלנו מהעולם הנאור היא שאת הזוועות שביצע החמאס כנגד האנושות, אתם תשאלו שאלות, תשאלו שאלות כמו איפה הסולידריות עם נשים, איפה ההכרה בפשע אונס כפשע שהוא מוכר בכל סכסוך אזורי ואיך יכול להיות ששוויון מקבל טוויסט וגוון אחר בשעה שמדובר בנשים יהודיות. אנחנו מבקשות את זה מכן, שתעזרו לנו בעניין הזה, כי לא יכול להיות ששוויון יהיה באופן א-סימטרי.

באמת מאוד מאוד קשה לדבר אחרי התיאורים ובעיניי גם לתאר את האירועים האלה צריך גבורת נפש מאוד מאוד גדולה ואני חושבת שאולי הדבר הכי מכאיב באירוע הזה, מעבר לכל הזוועות ששמענו, זה השתיקה הרועמת, ההכחשה. לא אנחנו היינו צריכים לפנות אליכם, ארגוני הנשים בעולם, לא אנחנו היינו צריכים לבוא אליכם ולהביא הוכחות, לא אנחנו היינו צריכים לספר את הסיפור, אתם הייתם צריכים להגיע אלינו. אתם הייתם צריכים לזעוק מהרגע הראשון, לא לחכות.

השתיקה וההכחשות והעמדה הזאת שהעמדתם פה נשים בישראל כאילו אנחנו מספרות איזה שהוא סיפור מומצא. לא אתם, לא אליכם הפנייה שלי, אני מדברת על העולם, אני מדברת על ארגוני הנשים שכולם פה תמכו בהם בכל מהלך ופתאום הפנו לנו עורף והפנו לנו גב. כשמדובר בנשים ישראליות, יהודיות, אז הסיפור הוא אחר, אז זה כבר לא נשים, אז איך אמרה היושבת ראש? הן מחוקות.

אני יודעת, אני לא כל כך רוצה, אבל כשחוקקנו את החוק הזה של החמרת ענישה על עבירות מין על רקע לאומני אז אמרו לי איך את יכולה לעשות איפה ואיפה? ואמרתי, יש את הפגיעה הנוראית והאיומה של אותה אישה שפגעו וחיללו את כבודה הכי בסיסי ואת האינטימיות הכי יסודית שלה, אבל יש עוד רובד וזה השיוך שלה והרצון להשפיל אותה, וכמו שאותו יימח שמו המחבל אמר פה, ללכלך אותה. וזה עוד רובד ואי אפשר להתעלם ממנו ולכן גם העולם ידע להגדיר את זה כפשעי מלחמה. ואני דורשת מכל העולם, כי איך אמרו פה? זה הבדל של כרטיס טיסה. אם אתם לא תזעקו את זה, זה אצלכם.

תודה רבה. זה היה דיון יחסית ארוך ואני חושבת שכולנו קיבלנו כמה רבדים וכמה היבטים ובעיקר אני רוצה להודות למשפחות שיושבות כאן בסבלנות ובהרבה תעצומות נפש, גם נשים צעירות שהאחיות שלהן נמצאות בשבי, גם משפחות של מי שנרצחו, הלב שלנו איתכם, הבית הזה הוא הבית שלכם ואנחנו מתכוונים ונמשיך ללוות אתכם בכל הצרכים שלכם מעבר לזירת המדיניות, גם ברמה האישית אנחנו איתכם.

אני פותחת למי מהשגרירות, מנציגי השגרירויות שרוצים להביא התייחסות או יוזמה, אני אשמח לשמוע וגם חברות הכנסת שנמצאות איתי.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): צוהריים טובים לכולם ואני מודה לך, יושבת הראש, על ארגון המפגש הזה. אני מברכת על הנוכחות של המשפחות ששיתפו איתנו, אני בטוחה שזה לא היה קל להן. אני חושבת שיחד עם הקולגות שלנו ראינו כל כך הרבה דברים שצולמו, חלקנו ביקרנו בקיבוצים וראינו באופן בלתי אמצעי את ההרס שנותר שם, אבל כשאנחנו מקשיבים למשפחות ולעדויות ולסיפורים שוברי הלב, זה לא משתווה למה שידענו קודם.

ההערה האחרונה שלי היא לגבי החשיבות של לא להישאר בשקט, לא לשתוק. אסור לשתוק לאור מה שקרה. אני מדברת בשם המדינה שלנו, אנחנו גינינו ונמשיך לגנות את מה שקרה ב-7 באוקטובר ואני חושבת שעלינו לוודא שהעולם לא ישכח את האירועים הטרגיים האלה. אז שוב תודה, זה באמת היה כבוד לי להיות כאן ולהיות חלק מהפגישה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה, גברתי השגרירה, על דברייך החשובים.

שלום לכולם, אני שגרירת פנמה. אני רוצה להגיד מה קרה בבית שלי בכל הימים מ-7 אוקטובר עד היום. יש לי שתי בנות, הן ראו בווידאו בימים הראשונים, בשעות הראשונות, מה קרה שם ביישובים שקרובים לעזה ובקיבוצים. סרטי הווידאו מאוד קשים בטלגרם.

דיברנו על זה והן שאלו אותי איפה העולם, איפה הקול של העולם, למה השקט? הם ראו שעושים כמו לא קרה כלום. אנחנו ראינו. סיפרתי להן שהיינו עם משרד החוץ וראינו את הסרטים ועוד פעם הבנות שלי אמרו לי: אבל הכול זה בשקט. ואני רוצה להגיד שאני היום פה כדי להגיד למשפחות, לקורבנות, שהמדינה שלי פה כדי לעשות שהקול של הקורבנות יהיה יותר חזק. תודה על ההזמנה.

תודה רבה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אחר צוהריים טובים. תודה רבה על המפגש הזה, זה מאוד חשוב, ותודה גם לכל נציגי המשפחות וכל אלו ששיתפו את הסיפורים שלהם איתנו. אני גם ביקרתי בקיבוצים, ראיתי את הסרטים והעדויות ואני עצמי באה ממדינה שהיו בה מלחמה והרבה אלימות כנגד נשים כך שהנושא הזה הוא מאוד קרוב לליבי. אני חושבת שזה מאוד חשוב לדבר על זה, לא לשתוק. אני רוצה שהאמת תישמע.

אנחנו גינינו את הפשעים של חמאס וגם את המעשים נגד נשים וילדים ואנחנו נמשיך לעשות זאת. תודה רבה, מאוד חשוב לנו להיות כאן ולשמוע אתכם.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה ותודה על ארגון האירוע הזה, הוא מאוד יעיל עבורנו, עבור השגרירים. החמאס הוא רוע טהור, אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא חשב שאנחנו נחווה סיוט כזה בחיים ואנחנו חיים עם העצב, הסבל. אני יכולה רק לדמיין את מה שאתם עוברים עכשיו. אם זה כל כך קשה לנו אני לא יכולה לדמיין עד כמה זה קשה עבורכם.

אני יכולה לומר לכם שאתם יכולים לדעת לבטח, אני לא יכולה לדבר בשם כולם, אבל אני יכולה לומר לגבינו שאנחנו באמת נהדהד את מה שראינו כאן, מה שמענו, מה ראינו, מה הרגשנו.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): זה כל כך חשוב בשבילנו לשמוע את זה. ראש הממשלה של אירלנד אמר שאחת הילדות הלכה לאיבוד, זה היה בלתי יאומן, האמירה הזאת היא בלתי תיאמן.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): כן, אני מבינה ואני מבינה את תחושת הנטישה, או הבגידה, תחושת הלב, אני מבינה את זה היטב. מה אני יכולה לומר לכם? אני רוצה להבטיח לכם שאנחנו נעשה את מרב המאמצים וכל מה שנוכל אחרי כל מה שראינו כאן. אנחנו ביקרנו בקיבוצים, הלכנו לבתי חולים, נפגשנו עם נציגי המשפחות של החטופים, אבל שום דבר הוא לא מספק ואנחנו נמשיך לנסות ולעזור.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה, השגרירה. אנחנו מאוד מעריכים את היותכם פה, את הדברים שלכם, את זה שנשארתם ולדעת שאתם באיזה שהיא דרך השגרירים שלנו לספר את הסיפורים, להגיד את האמת על כל מה שקרה כאן בכל רחבי העולם, במדינות שלכם. שמעת את זה מירדן ושמעת מכל החברים כאן, הם סיפרו את האמת ואת הסיפור האמיתי של מעשה הזוועות, וכעת אתן עכשיו האחיות שלנו, אתן עכשיו השגרירות שלנו לאמת ולאנושיות בכל רחבי העולם. תודה רבה שאתם פה, באמת מעומק ליבי.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): ואני מאמינה שאנחנו נצא מפה מהמפגש הזה ויחד איתכם נוכל להשיק יוזמות. נציגי השגרירויות, כל אחד מכם, יכולים למצוא במדינה שלכם שני ארגוני נשים, רק שני ארגוני נשים, וביחד איתנו להכריז על כך שהחמאס ביצע פשעים נגד האנושות, פשעים נגד נשים. אנחנו נראה איך ניתן לקדם את היוזמות הללו ואני מאמינה שאנחנו יכולים לעשות את זה, כי אתם יודעים מה? זה לא עניין של לעזור לישראל, זה קשור בכך שזה יציל את השם של העולם. תודה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה. אנחנו חזרנו וגינינו את הטבח ואת התקפת הטרור שקרתה ב-7 באוקטובר. קנדה היא מדינה פמיניסטית, יש לנו מדיניות פמיניסטית, אנחנו בין המובילים בעולם ואנחנו מאוד גאים בזה ואני מתכוונת להמשיך לדבר על זה, אני מתכוונת להמשיך ולספר את הסיפורים האלה הקשים ששמענו היום. אני יודעת שיש לנו כנסים גם בניו יורק שיעסקו באכזבה מארגוני הנשים ואנחנו מאמינות שזה יכול לעזור. אנחנו מאמינים בנשים הישראליות ואני מאמינה בנשים הישראליות. תודה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה, גברתי היושבת ראש וחברי הכנסת ובני המשפחה הנכבדים. אנחנו מגנים מאוד ותומכים בישראל מאז ה-7 באוקטובר ואני יחד עם הקולגות שלנו ביקרנו בכפר עזה, ערכנו כל מיני ביקורים, פגשתי גם חלק מנציגי המשפחות כאן. קרואטיה היא מדינה שיש לה ניסיון לצערי בתחום הזה. אנחנו רוצים לחזק את מערכות המשפט ולתמוך בנשים שהושפעו מקשיים שכאלה. בהיבט הבין-לאומי אנחנו מנסים לקדם את בית המשפט הפלילי הבין-לאומי נגד פשעים, במיוחד בכל הקשר לפשעים נגד נשים שנמצאות באזורי לחימה. היום יש כנס שמתחיל בזגרב ותהיה מליאה שמתמקדת במאבק כנגד אנטישמיות. אני אשמח לעבוד יחד עם ישראל ברמה הבין-לאומית.

בוקר טוב, שלום לכולם, שמי מישל כהן, אני השגרירה של הרפובליקה הדומיניקנית. מה שאני שומעת פה זה קשה מאוד, לא רק כאישה, כבת, כאמא, אלא גם כאישה יהודייה וכשגרירה. עכשיו אני אדבר באנגלית.

תודה, כבוד היושבת ראש, על כך שנתת לנו את ההזדמנות להקשיב לעדויות הללו והפרטים על מה שקרה שם ב-7 באוקטובר ומאז. אנחנו חייבים לזכור שהיום אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי לשלילת כל צורה של אלימות נגד נשים ובשם הרפובליקה הדומיניקנית אני חייבת לומר שלפני 63 שנה היום הזה צוין בעקבות שלוש נשים דומיניקניות שנחטפו, נהרגו ונזרקו מגובה של הר רק בגלל אמונתן. זו בדיוק הסיבה שהרפובליקה הדומיניקנית פנתה לארגונים בין-לאומיים לאו"ם ורצינו להיאבק כדי שזה לא יקרה שוב לעולם, בשום מקום.

אז כדומיניקנית, כאישה יהודייה וכמייצגת של העם הדומיניקני כאן בישראל אני רוצה לחזק את ידיה של ישראל, ואני רוצה לעודד את ישראל לשאת את קולה, ואנחנו נפעל ככל יכולתנו בזירה הבין-לאומית כדי למגר את הדברים האיומים האלה ואת הפעולות הנאלחות שלא יחזרו על עצמן לעולם. אני רוצה להודות שוב על ההזדמנות הזאת, היה מאוד קשה לשמוע את כל זה, אבל אני מבינה ויודעת שזה חשוב שכל העולם יבין מה שקרה וקורה וזה חשוב גם לעתיד המדינות שעלולות לסבול ממקרים דומים.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני השגרירה של אלבניה, אני בתפקידי רק חודשיים. תודה ששיתפתם אותנו היום במה שעבר עליכם, במיוחד לבני המשפחות והחברים של החטופים ושל אלה שנרצחו. אני מודה לכם על ארגון המפגש הזה.

הממשלה שלי עומדת בעקביות לצד ישראל ותומכת בזכות של ישראל להגן על עצמה וקוראת לשחרורם של החטופים ללא תנאי. זה חשוב, במשך 50 הימים האלה שהיינו איתכם, ואנחנו מגיעים לכל מקום ואנחנו מעבירים את כל המסרים, אפילו מאנשים פשוטים שפגשנו בואך חברי ממשלה וכו', אבל זה רגע מאוד קשה כאישה, כנשים, שהאחריות של הבאת ילדים וגידולם היא עליהן, אנחנו אימהות לא רק לבנות, אנחנו אימהות גם של בנים צעירים ולמרות הבדלי הדת בינינו זה יום חשוב של יום בין-לאומי בשם החיים, לשקף את ההומניות. הניסיון המר והכואב הזה של ישראל בימים המודרניים שלנו, במדינה דמוקרטית, זה אירוע מאוד קשה, אבל אני בטוחה שאתן, נשות ישראל, ואנחנו ביחד איתכן, נמצא את המילים הנכונות והמדויקות לייצר עולם חדש ועתיד טוב יותר לכולנו.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה על הדברים החשובים שלך.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אחר צוהריים טובים, גברתי היושבת ראש, המשפחות היקרות, אני נציגת קוסובו כאן בירושלים. זה היה שובר לב לשמוע את הסיפורים שלכם ואני לעולם לא אשכח ה-7 באוקטובר. אני והרבה מהקולגות שלי ביקרנו בהרבה מזירות הפשעים. המדינה שלי, הנשיא שלי, הממשלה, שר החוץ, כולם גינו את מעשי הטרור של חמאס וגם תמכו באופן מלא בישראל ובזכותה להגן על עצמה.

ההתקפה הטרוריסטית שהתרחשה באותו יום תיזכר לעד ואני אזכור את זה לעד כאישה וכאמא לשתי בנות וכמייצגת של המדינה שלי, אבל גם בנוסף כנכדה של אלבנים יהודים. אני שותפה לכאב שלכם מאז ועד עכשיו, כולכם. במדינה שלי לא עבר זמן רב מאז ראינו פשעים דומים, נשים שנחטפו נאנסו ואנחנו רוצות להיאבק כדי שזה לא יקרה שוב. אנחנו רוצים שתדעו שבקוסובו מארגנים פעולות להבעת סולידריות ולהחזרת החטופים. אז לעולם לא עוד.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה על ההזמנה היום ותודה לכל חברי הכנסת והמשפחות הנכבדות של הקורבנות. אני נציגת שגרירות גוואטמלה, מהיום הראשון, מאז ה-7 באוקטובר, הממשלה אצלנו תמכה בישראל וגינתה את הפשעים שנעשו בידי חמאס. אין לי מילים כדי לתאר את מה ששמעתי היום, זה נגע לליבי באופן עמוק מאז ה-7 באוקטובר. אני ראיתי את הסרטונים ואת העדויות של משפחות רבות שסבלו והרשו לי לומר לכם, אתם לא לבד, אתם לא לבד בזה, אנחנו תומכים בכם, העם שלי, המדינה שלי, אנחנו תומכים בישראל. אסור היה שזה יקרה.

במדינה שלי רבים מאיתנו אוהבים את העם בישראל ואתמול הייתה צעדה נגד הפשעים של חמאס. הצעדה הייתה יוזמה אזרחית למעשה. אני דיברתי עם משפחתי וחבריי וסיפרתי להם על הטרגדיה שקרתה וביקשתי מהם להשמיע את קולם נגד הדברים האלה.

אני מצפה כנציגה של מדינה להוקעה של הפשעים שנעשו נגד העם בישראל ואנחנו נמשיך להשמיע את קולנו נגד הדבר הזה וניאבק בכך. אנחנו גם דוחקים באלה שעדיין לא עשו את זה לעשות את זה ולגנות, בבקשה. זו מלחמה נגד טרור, לכן בבקשה הביעו את התמיכה שלכם בישראל ובעם הישראלי ואני אעשה כמיטב יכולתי לתמוך בישראל ובעם הישראלי ובבקשה, אל תרגישו לבד, אתם לא לבד, תדעו זאת.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): תודה רבה על מילותייך, זה מאוד חשוב לרוני ולירדן שיושבות פה, אני רואה את הדמעות שלהן. תודה.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): כבוד יושבת הראש וחברי הכנסת הנכבדים, בני המשפחות של הקורבנות, אני מייצג את שגרירות פינלנד. אני רוצה להודות לכם על ארגון המפגש הזה ועל האפשרות לשמוע את העדויות ואת הסיפורים שקשה להקשיב להם, זה כמעט בלתי אפשרי לדמיין, אבל זה לא קשה להאמין להם לנוכח כל הראיות הללו.

פינלנד גינתה את הפשעים של חמאס מהיום הראשון ופינלנד מכירה בזכותה של ישראל להגן על עצמה ובאחריות שלה להגן על עצמה ועל העם בישראל. כמדינה עם רקורד בענייני מגדר אנחנו שומעים את הקריאה שלכם כנגד השתיקה בעולם שנוגעת לאלימות נגד נשים בסיטואציה הזו. זה דבר שאנחנו חייבים לגנות בעוצמה. בכל זאת הקונטקסט של היום הוא האלימות נגד נשים ואני רוצה לנצל את ההזדמנות לחזק את כל הנשים הישראליות שחוו את הזוועות ואני מכיר בחשיבות התפקיד שלהן במשבר הזה המתהווה לעינינו. אנחנו מכירים בתרומה העתידית שלהן לכל פתרון שיוביל לימים טובים יותר.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): שלום. אני אדבר בשם השגרירה שלנו ורוניקה שלא יכלה להיות איתנו היום. כמו שאתם יודעים, כבר ב-7 באוקטובר שר החוץ שלנו הגיע לכאן דבר ראשון כדי להפגין את הסולידריות של הרפובליקה הצ'כית עם ישראל. הרבה פעולות תמיכה התקיימו בפראג והרבה נציגים ממשרדי הממשלה שלנו הגיעו לישראל כדי לפגוש בני משפחה של קורבנות, של חטופים שעדיין לא שבו חזרה הביתה ואנחנו ממשיכים לתמוך בהם ולעשות כל שלאל ידינו כדי לסייע.

(תרגום חופשי מהשפה האנגלית): אני רוצה להודות לכם על המפגש החשוב הזה, אני מהשגרירות ההולנדית. אני רוצה מאוד להודות למשפחות ולאומץ שלכם לדבר היום. כמו שהעמיתים שלי ציינו, זה היה מאוד קשה, אבל מאוד חשוב לשמוע את העדויות ואנחנו כמובן נעביר את הדברים למדינות שלנו.

תודה רבה. הדיון הזה היה כל כך חשוב שגם זלגנו בזמנים. אני רוצה להודות קודם כל למשפחות וגם למטה משפחות החטופים והחטופות, להודות לכם, השגרירות והשגרירים שהגיעו לכאן, להודות כמובן לאורחות הנכבדות שהיו איתנו, לנשיאת הבונדסטג וסגנית נשיאת האיחוד האירופי, להודות לכל ארגוני הנשים שהגיעו לכאן ולא היה אפשר לתת לכן לדבר, יהיו הרבה הזדמנויות, לחברות הכנסת לשעבר, לעליזה לביא, חברות הכנסת וחברי הכנסת שהיו כאן ולא הספיקו לדבר.

אנחנו מכאן יוצאים לעשות עבודה. כמו שאמרתי קודם, אני מאמינה שמספיק שכל שגריר או שגרירה שנמצא כאן בישראל יאתר במובן של נשים את הארגונים הגדולים אצלכם ונחתום ביחד על הצהרה או אמנה שנלחמים בדבר הזה, שמכירים במה שהיה פה, בזוועות. כל דבר שתצטרכו, עדויות או כל תיעוד אחר, אנחנו נהיה מוכנים לספק לכם, כמובן שהדלת של הכנסת פתוחה.

אני רוצה להודות לסיכום לצוות הוועדה, למנהלת דלית, ליועצת המשפטית, לדובר, לכולם לכולם, לכל הצוות וכמובן לצוות שלי, אני סוגרת את הישיבה.


הישיבה ננעלה בשעה 16:22.