פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



27
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
29/01/2024


מושב שני



פרוטוקול מס' 57
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, י"ט בשבט התשפ"ד (29 בינואר 2024), שעה 9:03

דיון דחוף - פינויים הכפוי של הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים-מועצה אזורית אשכול, והמענה של משרדי ראש הממשלה, האוצר, הביטחון וצה"ל ליישובים אלה

חבר הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר

ולדימיר בליאק
מאיר כהן
גלעד קריב
אלון שוסטר

גלבוע זינגר - מנהל צוות תכנון ופיתוח מרחבי, משרד ראש הממשלה

מגל אוקנין - מנהל מל"ח מחוז דרום, רח"ל, משרד הביטחון

ידידיה גרינוולד - רפרנט פנים באג"ת, משרד האוצר

דבורה לילך בן ישעיהו - מנהלת תחום בכירה גמלאות, המוסד לביטוח לאומי

גדי ירקוני - ראש מועצה אזורית אשכול

ליאורה סלע דוד - מנהלת מטה המאבק, קיבוצים גבולות, אורים וצאלים

יהונתן קנה - יו"ר צח"י אורים, מועצה אזורית אשכול

עמית חקאק - רכזת קהילה אורים המפונים למדרשת בן גוריון

קלרה מרמן - חטופה ששוחררה משבי חמאס בעזה

מעיין סיגל-קורן - בתה של קלרה, משפחות החטופים

תמר עשת - בת דודה של אביתר דוד שנחטף מהמסיבה ברעים, משפחות החטופים

עדי שרעבי - אחיינית של החטוף יוסי שרעבי, משפחות החטופים

פרידה מרציאנו - אמא של איתי מרציאנו שנפל בקרב, משפחות שכולות, פורום גבורה

ורד אנסבכר - אחות של רב סרן יהודה כהן ז"ל

רוני בנימיני רוסי - מורה, תיכון נופי הבשור

יערה רוזנפלד - תלמידה, תיכון נופי הבשור

אמל ביבאר

רינת בן מוחה, חבר תרגומים


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי -דיוקים והשמטות
דיון דחוף - פינויים הכפוי של הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים-מועצה אזורית אשכול, והמענה של משרדי ראש הממשלה, האוצר, הביטחון וצה"ל ליישובים אלה

בוקר טוב, אנחנו פותחים את הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל בדיון דחוף שקשור למצב היישובים במועצה האזורית אשכול. המציאות הזו היא קשה מנשוא ללא פתרונות, ללא מענים, הרבה דיבורים לאחר 100 ימים של מלחמה, מעט מאוד פתרונות למועצות ולתושבים.

אנחנו נשמע את ראשי הרשויות. הדבר הזה משפיע על כל הרשויות שעוטפות את עזה ובאופן חמור במיוחד את אשכול ששילמה מחיר קשה מנשוא במלחמה הזאת. לפני שנתחיל את הדיון, כמו שראוי וכמו שתמיד עושים, אנחנו נשמע את נציגי משפחות החטופים שיאמרו את הדברים כפי שהם רוצים, בבקשה.

בוקר טוב, אני קלרה מרמן, נחטפתי ב-7 באוקטובר מקיבוץ ניר יצחק, מועצת אשכול, ביחד עם כל האורחים שהגיעו אליי באותו סוף שבוע הביתה. אחותי גבריאלה עם הבת שלה מיה למברג ועם הכלבה שלה בלה שבטח שמעתם, אח שלי פרננדו מרמן, לואיס, בן הזוג שלי מקיבוץ אורים. הדבר הראשון שאני רוצה לבקש ממכם במיוחד זה להחזיר בכל מחיר את כל החטופים. אני הייתי שם, אני יודעת כמה גיהינום זה, כמה יום-יום יכול להשפיע, למוטט, ואני לא יודעת באיזה מצב כרגע הם נמצאים. נשארו שם פרננדו ולואיס. מאוד מדאיג אותי. וכמה זה חשוב, במקום לרקוד על דמם, על זמנם, כמו שראינו אתמול בתקשורת, דבר ראשון זה להחזיר אותם כמה שיותר מהר ולא ממש לרקוד ולהתיישב, קודם להחזיר את כל אחד מהם.

בהקשר לנושא שלכם רציתי גם לספר לכם שלואיס מקיבוץ אורים, הוא מתגורר שם ויש לו משפחה, הבת שלו רינת אם חד הורית עם שני ילדים והנושא שאתם מתעסקים בו היום, היא נמצאת ללא ממ"ד, היא כרגע לא נמצאת באורים כי אין פתרון של מסגרות לילדים ואין ביטחון אף על פי שזה מעבר לשבעה קילומטר המדוברים. מעיין תוסיף, הבת שלי.

שלום, אני הבת של קלרה, קוראים לי מעיין, אני מקיבוץ פלך בצפון, ואנחנו נמצאים בסיוט הזה 115 ימים. אתמול היה יום כזה שהיינו עם טיפ-טיפה של תקווה כי הייתה את הוועידה בפריז, כל היום היינו בהמתנה וחיכינו לשמוע איזושהי בשורה. אנחנו עוד לא יודעים מה היה שם כי מטבע הדברים לא שיתפו אותנו, אבל כן אנחנו מקווים ובונים על מעט האינפורמציה שאולי הייתה איזושהי התקדמות קטנה.

ואני פה היום – מעבר לזה שתכף אולי אני אקריא איזשהו משהו שרינת הבת של לואיס ביקשה שאנחנו נביא בשמה – בעיקר כדי לבוא ולהגיד בכל מקום שרק מוכנים לשמוע אותי, שאני מבקשת ודורשת שהעסקה הזאת שמתגבשת לא תתמסמס. שאף אחד לא יחבל בסיכוי שלה, ואני חוששת מאוד, אני חוששת מאוד מזה שאנחנו נפריע לה לקרות, ואני פה כדי להגיד לכל מי שרק יכול לשמוע, תעזרו לנו. תעזרו לנו בבקשה, תנו לזה להיגמר. תחזירו אותו עכשיו בעסקה. ואם יש משהו שנראה שמתקדמים בו אז לא לעשות שום דבר שעלול להפריע.

אתמול מה שהיה שם בכנס הזה שקראו לו כנס הניצחון זה מפריע, זה מאוד-מאוד מפריע למאמצים לשחרר את החטופים. הריקודים האלה שהיו שם אתמול שאני שומעת עליהם בחדשות הם חורים לי, הם כואבים לי, הם מרגישים לי כאילו, מה אתם רוקדים? יש שם חטופים, יש שם חיילים שנהרגים, יש שם משפחות שכולות שעוד לא הספיקו אפילו לסיים להתאבל ואתם עומדים שם ורוקדים. אני פשוט מזועזעת, וזו ההזדמנות שלי לבוא ולהגיד את זה פה.

וברשותכם לנושא, כמו שאמא שלי אמרה, לואיס הוא חבר קיבוץ אורים והבת שלו רינת היא תושבת הקיבוץ עם שני ילדיה, והיא התכוונה להיות פה בשבוע שעבר בדיון והוא נדחה אז היא ביקשה שאני אקריא את מה שהיא רצתה להגיד פה.

רינת הר שלג גרה בקיבוץ אורים אמא לשני בנים בני 6 ו-8. מפונה מטעם המועצה ולא מטעם המדינה. באותה שבת שחורה התארחתי עם בניי בקיסריה ותכננתי לחזור הביתה לאורים בשבת בבוקר אך קמנו להתראות של צבע אדום עד תל אביב. ואז משעה 10:00 התחילה התכתבות עם אבא מתוך הממ"ד בניר יצחק עד לרגע שבו נחטף וניתק עמו הקשר. אבא שלי גר איתי באורים ונסע בסוף שבוע להיות עם בת זוגתו קלרה שחזרה מהשבי. באותו יום לא חזרתי הביתה. חודש וחצי מאותה שבת הייתי בשבעה, בשבעה על הלא נודע, לא נהגתי, לא תפקדתי. הבנים שלי איבדו ברגע אחד את הבית, את סבא שהיה מוציא אותם מהמסגרת יום-יום ונוכח מאוד בחייהם, ואיבדו את אמא שהיא כבר לא אותה אמא שמחה וכיפית.

בקיבוץ אורים נפל טיל על מרפאת הקיבוץ ובתים ניזוקו מסביב, ונפל רסיס גדול בדשא שביני לבין השכנים. לקיבוץ אורים הייתה חדירה של חמישה מחבלים שלמזלנו נתפסו במהרה. בקיבוץ אורים אין ממ"דים בבתים. הבן שלי יואב מתחנך ולומד ביחד עם כל יישובי וקיבוצי מועצה אזורית אשכול, וכולנו יחד כל המועצה קהילה אחת.

היום, מכורח הנסיבות נאלצתי לשכור דירה באור עקיבא על מנת שאהיה קרובה למטה משפחות החטופים ולהיות פעילה בכל מה שכרוך בלהחזיר את אבא הביתה. הצלחתי להחזיר את הבנים למסגרת. מיותר לציין שאני לא עובדת ואני לא מקבלת שום סיוע או סבסוד לשכר דירה מהפינוי. אני חיה על תרומות מחברים בעיקר, וסכום כסף רבעוני שמגיע לנו כמשפחה חטופה, סכום שמתחלק בין ארבע אחים. אני לא אחזור הביתה עד שלא יהיה לי מרחב מוגן ובטוח לילדיי, אני לא אחזור הביתה עד שאדע שלילדים שלי יש מסגרת חינוכית ראויה ומקצועית. אני לא אחזור עד שיכירו בנו כחלק ממועצה אחת. ושאנשים יתעוררו ויפנימו שכבר ממזמן נחצה קו השבעה קילומטרים.

אלו דבריה של רינת, הבת של לואיס שחטוף בעזה. תודה.

תודה רבה קלרה ומעיין. אנחנו גם כחברי כנסת נסענו לאורים, לצאלים, לגבולות. פגשתי את רינת, אני בקשר ישיר איתה ומנסים ללוות ולסייע גם באופן אישי. יש עדיין 136 חטופים והאמירה שלנו הייתה שהמלחמה הזאת תימשך חודשים והמאבק נגד טרור יימשך שנים. אבל אין זמן, אנחנו צריכים להביא את החטופים הביתה. הכנסת וכמובן מי שיושב כאן יהיו הראשונים לתמוך בכל מהלך ממשלתי ובכל עסקה שתביא חטופים לביתם.

אני רוצה להודות לכם על כוחות הנפש שיש לכם להיאבק, לצאת מהבית יום-יום, לשים את הנושא הזה על סדר-היום הציבורי, לשים את זה לפני הכול. והדבר הזה נכנס ללבבות ומהדהד ונמצא בלב ובכאב של רבים בחברה הישראלית בכל יום, בכל שעה. אני מקווה שנזכה לראות את לואיס חוזר הביתה. ראיתי את האופניים שלו ממתינות בפינה, ראיתי את האוטו שלו חונה, ראיתי את הבית שלו, בית שיש בו הכנסת אורחים ואהבת אדם. ראיתי תמונות של לואיס עם הנכדים, סרטון שלו משתטה איתם ממש לא מזמן, עם המון רצון לחיות את החיים. אז אנחנו גם מתפללים, אבל גם מתחייבים כל אחד מאיתנו לעשות את מה שיידרש כדי להביא את החטופים לביתם.

האם אני יכולה להוסיף?

כן.

שלום, קוראים לי תמר, אני בת דודה של אביתר דוד שנחטף מהמסיבה ברעים. דבר ראשון, אני מודה על הדברים שלך אבל אני חוזרת ואומרת את זה בכל שבוע, עם כמה שזה מחמם את הלב שמקווים ומייחלים ומתפללים שהמשפחות שלנו יחזרו, צריך לפעול בשביל זה. ובכל זאת בתור חברי כנסת יש לכם איזשהו כוח, איזשהם קשרים שלנו, לצערי, אין. אם הייתה לי איזושהי יכולת להשפיע במשהו. כל הבקשה שלי היא שתשתמשו בכוח שיש לכם, גם אם הוא נראה קטן, גם אם הוא נראה לא קריטי, זה כוח שאנחנו היינו מייחלים לו. תשתמשו בקול שלכם.

אני לא חושבת שמישהו מהמפונים, מהקיבוצים, יוכל לחזור לחיות בבית שלו כשקילומטרים ספורים משם יושבת המשפחה שלו ונמצאת בגיהינום, אף אחד לא יוכל לחזור לבית שיודע שאם יקרה לו משהו לא ידאגו לו, לא יחזירו אותו אל אותו הבית. אף אחד לא יחזור לבית שהחטופים לא חזרו אליו.

תודה רבה.

אני רוצה להוסיף על מה שתמר אמרה. אני עדי שרעבי, אני בת 15, אני אחיינית של יוסי ואלי שרעבי. יוסי נרצח לפני שבוע וקצת בשבי החמאס. ישבנו עליו שבעה לפני כמה ימים היא נגמרה, יומיים, שלושה. יש לי רק דבר אחד להגיד, אמרנו את זה, מה-7 באוקטובר, אנחנו לא רוצים להחזיר 136 ארונות משם. אני חושבת שצריך בכל מחיר להחזיר את כולם כי ככה אף אחד לא יחזור, כי יוסי שרד שם 100 ימים, הוא שרד שם 100 ימים, רצחו אותו, אבל אין לי מושג איך הוא שרד בכלל, מכמות הרעב, הוא היה צמא, הוא התגעגע למשפחה שלו, הוא לא ידע בכלל שהם בחיים. אנחנו לא יכולים לתאר מה עובר עליהם, אני רק יודעת שכולם חייבים לחזור כמה שיותר מהר. כי אם לא יהרגו אותם, בתנאים כאלה הם לא יחזיקו הרבה זמן.

תודה רבה. פרידה פורום גבורה, משפחות שכולות.

בוקר טוב לכולם, שמי פרידה אני אמא של סמ"ל איתי מרציאנו שנפל ב-7 באוקטובר. איתי שלי היה לוחם צנחנים בגדוד 890. ביום שבת בבוקר הוא הוקפץ מהבית, מהמיטה. איתי שלי היה מפקד בבא"ח צנחנים, הם קיבלו הודעת וואטסאפ לקחת נשק ולהגיע לשדרות. כמובן שבלי להסס הוא קם מיד, למרות שניסינו לעצור בעדו להבין רגע מה קורה כי עוד היה קצת בלבול וחוסר וודאות בבוקר. גם איתי לא ידע לאן הוא מגיע ולאן הוא הולך. איתי חזר ביום שישי אחה"צ מהבסיס ולא הספקתי אפילו לכבס לו את המדים, הוא לקח את המדים הרטובים ממכונת הכביסה שם אותם בתיק ונסע לנקודת האיסוף בבית קמה. משם הוא קיבל את הנשק שלו וברכב פרטי הוא ועוד שלושה חיילים נסעו לאזור קיבוץ יד מרדכי.

בכניסה לקיבוץ הם התפצלו לשתי קבוצות, אני לא יודעת מי שמע על קבוצת הריצה שיצאה משדרות והייתה בכניסה לקיבוץ יד מרדכי. איתי ועוד שני חיילים הגיעו לאזור הכניסה, ניסו להגן בגופם על קבוצת הריצה שהסתתרה שם. התפתח שם קרב, הם הותקלו עם ששה מחבלים שהגיעו. לא היה להם הרבה סיכוי. ואיתי ועוד חייל נהרגו שם במקום, חייל נוסף נפצע. קבוצת הריצה כולה מלבד ניצול אחד, כולם נהרגו.

זהו, אנחנו קיבלנו את ההודעה יום למחרת בבוקר על הנפילה של הילד שלי. מה שבאתי לבקש כאן היום, אני רוצה לדבר בשם הילד שלי. הילד שלי יצא מהבית ואמר לי המילים האחרונות שלו היו שהוא יוצא לעשות את מה שהוא התגייס בשבילו, הוא התגייס ליחידה קרבית כדי לשרת את המדינה הזאת ולהילחם, שיהיה פה ביטחון לכל האזרחים. אני מבקשת בשם הילד שלי שישלימו את המשימה שהם התחילו בה, שלשמה הם יצאו. הם יצאו להגן עלינו, על כולנו, אזרחי הדרום במקרה הזה, ואני מבקשת שנשלים את המשימה שלהם פשוט.

תודה פרידה, תודה לכל הדוברים.

סליחה, אני גם יכולה להוסיף?

כן, אם אפשר בקצרה.

שמי ורד אנסבכר, אני אחות של רב סרן יהודה כהן השם יקום דמו. יהודה מ"פ בסיירת גבעתי נפל שבוע לאחר הכניסה הקרקעית בצפון הרצועה בקרב קשה. יהודה היה שש שנים בצבא, מתוכם הרבה שנים בקבע ובהתמסרות רבה לתפקיד שהוא עשה.

ביום כיפור האחרון יהודה היה בגדר, הוא והחיילים שלו אבטחו את הגדר, ואחת מהמשימות שלו באמת היה לשמור על השקט שם, וכל הזמן היו שם התפרעויות מצד מחבלים, כל הזמן. ואחרי כמה ימים גיסי פגש אותו ואמר לי תגיד, יהודה, למה לא פעלתם בצורה אקטיבית? מה קרה? הוא אמר לא, תקשיב, המדיניות של צה"ל שצריך להכיל, הם סתם מתגרים בנו, אנחנו צריכים להכיל, לא לייצר שם בלאגן, הם לא יכולים לעשות לנו כלום. וכולנו יודעים מה הכלום הזה גרם, ולצערי החברות לידי יכולת להעיד על זה, ובאמת כולנו חטפנו את הכאפה שלנו בשמחת תורה.

אתמול אני שומעת חדשות ואני שומעת שוב שיש התפרעויות על הגדר ושוב מכילים ואנחנו לא יכולים לעשות כלום, אנחנו רואים משאיות של סיוע הומניטרי נכנס לעזה, ואנחנו רואים שמדברים על הרשות הפלסטינאית להנהיג, וככה להוביל את עזה למקום טוב יותר. וכולנו מבינים לאן הקונספציות האלה הובילו אותנו עד עכשיו, ולא יכולתי לבוא ולהגיד אין סיכוי שאנחנו חוזרים על אותם דברים, על אותן קונספציות שהיינו שבויים בהם כולנו, והאמנו שההכלה הזאת תעזור, ושקט יענה בשקט, ואנחנו נושאים על גבינו את הפצעים של אותם זמנים. ואנחנו לא יכולים להרשות, יש לנו מטרות, יצאנו לקרב בשביל לסיים את המלאכה, אנחנו לא יכולים להפסיק את הלחימה בלי שאנחנו חותרים למיטוט החמאס לחלוטין, להחזרת החטופים, לניצחון מלא, לשליטה ישראלית ברצועה.

מה האויבים שלנו רוצים? הם רוצים את האדמה. איך אנחנו יכולים להרשות לעצמנו? והדרישה שלנו היא לניצחון מוחלט. אגב, מה שהיה בכנס זה היה כנס שבא בשביל לעודד את הניצחון ולהגיד אנחנו רוצים לנצח. אנחנו רוצים לנצח. ואני אגיד לסיום, יהודה לפני שהוא יצא לקרב, אנחנו מקבלים דרישות שלום כל הזמן מיהודה, זה הדבר שנותן לנו כוח, מקבלים דרישות שלום ממנו, ובדיוק לפני שבועיים אחד מהחיילים סיפר שממש לפני הכניסה הקרקעית לעזה יהודה אסף את החיילים שלו ויהודה אמר להם תקשיבו, בצה"ל המפקדים תמיד מובילים, וטוב שככה הם צריכים להוות דוגמה אישית, הם צריכים להיות בראש החנית, אבל המסקנות של זה שהרבה פעמים חיילים נפגעים, ואני רוצה להסביר לכם מה תעשו במקרה ואני נפגע, ונתן להם ממש הנחיות מפורטות מה צריך לעשות במידה והוא נפגע, גם עם המ"פ שבדיעבד באמת החליט אותו הוא הספיק לספר לו קצת על הצוות והכל מתוך מוכנות ואחריות.

יהודה יצא לאן הוא יצא, הוא וכל החיילים הגיבורים שמסרו את הנפש שלהם, הם ידעו טוב מאוד לאן הם הולכים, הם ידעו לאן הם נכנסים, הם ידעו שהם יוכלו לשלם על זה בחיים שלהם. ואכן כך היה, והמחירים רק גדלים. אני רוצה להגיד שהם יצאו כולם בשביל להחזיר את הכבוד שלנו שנרמס, כולם יצאו עם מטרה אחת להחזיר את הכבוד הלאומי שלנו. ולעם הזה יש סבלנות, יש אורח רוח, ואני מבקשת מהמנהיגים שלנו, מחברי הכנסת, שיש להם יכולת השפעה כמו שאמרת, לגלות גם הם אורך רוח ולגלות גם הם סבלנות, ולהבין שאנחנו צריכים לנשום עמוק, אנחנו במלחמה קשה ואכזרית ואנחנו חייבים לסיים את המלאכה כי כל עוד לא סיימנו את המלאכה אנחנו נחזור אחורנית, ואננו כבר יכולים להרגיש את המיסמוס אחורנית. אז אנא מכם, בשם הצוואה של האחים, של הילדים שלנו, תמשיכו את המלאכה עד הסוף. תודה.

תודה ורד. אנחנו ניגשים לדיון עצמו. אני חושב שכל הממשלה והכנסת צריכה להתבייש שראש מועצה, אחרי 100 ימים של מלחמה, גיבור ישראל שנפצע בצוק איתן, צריך לחתת רגליו במסדרונות הממשלה והכנסת למצוא פתרון לדבר כל כך ברור.

אני מחזיק ביד שלי צו סגירת שטח שיצא על ידי האלוף למרחב אוגדת עזה שבסעיף 2 שלו כתוב איסור כניסה לשטח סגור ומפורטים בו ישובים שונים, אבל מצוינים גם היישובים גבולות, צאלים ואורים באופן מפורש. האלוף מודיע לאזרחים הללו שנאסר עליהם להיות ביישובים. המועצה, כהמשך לקו הזה של האלוף, מודיעה לכל המועצה האזורית אשכול שאנשים מתפנים. מדינת ישראל משלמת על הפינוי רק ליישובים מסוימים על אף שיש צו אלוף שסוגר את השטח ואוסר עליהם להיות שם.

בנוסף, לאן יחזרו תושבי גבולות ואורים וצאלים? לבתי ספר סגורים? לגנים סגורים? למרפאות סגורות? לזה שאין שם כיתת כוננות? לזה שאין שם ממ"דים? לאן יחזרו אנשי החקלאות של אורים וצאלים וגבולות שחלק מהשטחים שלהם הם בסופה ובכיסופים נושקים לגדר? לאן הם יחזרו? השאירו אותם בלי כלום, בלי מענה, בלי החזר כספי, בלי התייחסות, בלי פתרונות. תורמים מצילים אותם. זאת לא בושה למדינת ישראל שאמרה שיש לה מיליארדים לשקם את העוטף ואין לה כמה עשרות מיליונים לפתרונות מיידים לאשכול? הבעיה הזאת משפיעה על עוד מועצות, אמנם בהיקף פחות גבוה אבל גם להם יש יישובים שהם על הגבול ויישובים שהם לא על הגבול.

יש בסך הכול ארבע מועצות אזוריות שנושקות לגבול עם עזה, שיש להם ישובים בגדר של עזה. לא יכולים היו למצוא פתרון? מקצים מיליארדים לתקומה, מתי נראה את המיליארדים האלה? מתי יפעילו שקל מהמנהלת הזאת? איך היא לא פותרת בעיות מיידיות? מי יבנה בית ומפעל בעוד שנה ועוד שנתיים אם עכשיו אין פתרון ליישובים הללו?

אני מתבייש שאנחנו מקיימים את הדיון הזה, ממש מתבייש. כל אחד בממשלה צריך להתבייש, מראש הממשלה ועד אחרון השרים, שמעל 100 ימים אף אחד לא ידע לדפוק על השולחן. הבטחות מפה ועד להודעה החדשה של גורמים שונים שמבטיחים לראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, תהיה בשקט יהיה פתרון. והנה הוא היה שקט, הוא כיבד את הבקשות של משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה להיות בשקט ושהוא יקבל פתרון, אבל אין לו פתרון.

חברי הכנסת שאנחנו נמצאים פה אני גם מודה לכם שבאתם מוקדם לדיון הזה, ואנחנו יודעים בליאק שהעוצמה לא נמצאת בוועדת נגב וגליל, עוד רגע מאשרים תקציב מדינה.

העוצמה נמצאת אדוני יושב-הראש, הסמכות לא.

אתה צודק, העוצמה. אנשים הכי טובים בנגב ובגליל, אבל אנחנו יודעים מה זו פוליטיקה, אנחנו יודעים איך מזניחים פריפריה כל השנה. אבל אתם עוד רגע הולכים לוועדת כספים ואני גם אגיע לשם. אסור שתקציב המדינה יעבור עם התיקונים בלי הפתרונות למועצה אזורית אשכול, אנחנו צריכים לנהל על זה מלחמת חורמה. אנחנו גם נבקש מיושב-ראש הועדה שיבוא לשם, שגפני ייסע לאן שאני ואתה נסענו בליאק, עם שוסטר וסלומון ואחרים ומאיר. אנחנו צריכים שוועדת כספים תגיע לשם. מה, אנחנו משקרים את האנשים? מרמים אזרחים? אומרים להם שובו הביתה לאשכול ואין גן ואין בית ספר ואין מרפאה? מה זה הדבר הזה איך הגענו לחרפה הזאת? ראש המועצה, סליחה שהקדמתי יותר מידי אבל בבקשה.

תודה מיכאל, הדיון הזה מאוד חשוב, אבל אני רוצה להגיד בהתחלה את הדברים הכי חשובים. אנחנו מוכנים לעשות הכל על מנת שהחטופים יחזרו הביתה, זו המחויבות שלנו מה-7 באוקטובר, לכל הדברים האחרים יש זמן, גם למלחמה יש זמן, גם לכולם יש זמן, לאלה ששם אין זמן. אני מכיר אותם אישית את רובם, לצערי, אנשים מבוגרים, אנשים צעירים, להיות 100 וכמה ימים שם, כל יום, בכל דקה שאני הולך לאכול אני חושב מה קורה איתם.

אני רוצה גם למשפחות השכולות להגיד בהתחלה, אנחנו איתכם. אנחנו לא ניתן כמו שאתם אומרים, שזאת תהיה סתם מלחמה. אנחנו חושבים שבשביל שאנחנו נחזור הביתה, ובשביל שהיקירים שלכם הקריבו את חייהם, צריכים לגמור את המשימה וצריכים לעשות גם בצד האזרחי וגם בצד הצבאי.

בצד הצבאי אני שקט, אם יתנו להם הם יעשו, בצד האזרחי אני תכף אגיד. אבל באמת, אני מאמין שמדינת ישראל, להבדיל מהנושא שלי, אני רוצה להאמין, עושה הכול על מנת להחזיר אותם הביתה. אני עדיין ציוני ומאמין בזה שלא יכול להיות מישהו בממשלה שחושב שיש סדר עדיפויות אחר, ואני ממש מחזק אותכם בדבריכם, ואתם חלק מתושביי, ורק דוגמה תודה שבאתם, בגלל שזו דוגמה למקרה למה שקורה במועצה אזורית אשכול.

אנחנו, ב-7 באוקטובר הפקירו אותנו. אנחנו לא באים עוד פעם לצעוק הפקירו אותנו, אנחנו חלק ממדינת ישראל. אנחנו רוצים את התקומה, אנחנו רוצים שנהיה עם אחד, אנחנו רוצים לשים את ההתפלגויות בצד. אני לא חושב שעכשיו זה הזמן לחגיגות, בטח ובטח גם לא להעלות את הדברים שאנחנו לא מסכימים עליהם בעם הזה. בואו נשאיר את כל הדברים האלה לתקופה שנהיה אחרי השיקום של עוטף עזה ואז יהיה לנו כוח בתור, אני מקווה, שותפים, גם להתווכח על חילוקי הדעות בינינו, זה לגיטימי שלא כולם חושבים אותו דבר, אבל לא זו העת ולא זה הזמן, זה לא עת לפוליטיקה עכשיו.

אנחנו, ב-7 באוקטובר, כולנו, 16 יישובים מתוך 32 פרצו אליהם מחבלים, חדרו אליהם מחבלים, בוואטסאפ של הילדים, לא משנה אם הם היו בצאלים, באוהד או בנירים, כולם ידעו מה קורה. אם זה היה ב-8 באוקטובר, חס וחלילה חס ושלום, כולם היו באותו בית ספר. מה היינו אומרים אז? לאלה כן לאלה לא? איך אנחנו יכולים? משקיעים מיליארדים, ראש הממשלה והמנכ"ל שלו וכל הממשלה, במלחמה ובעוטף רוצים שנחזור? אבל מה, אומרים לנו אתם תהיו חלק ככה וחלק ככה. ילדים שבאים לבית הספר לא מבינים למה החבר שלהם לא הגיע בגלל שהוא נרצח על ידי הנבזים האלה. ואחרי זה כולם צריכים להיות ביחד. המורה שמלמדת בכיתה, לא משנה איפה היא גרה באשכול, היא באה לאותו בית ספר.

אנחנו ב-7 באוקטובר סגרנו את כל השירותים, לא היה לנו מה לעשות, מדינת ישראל לא באה ואמרה תוציאו את כל התושבים. אני החלטתי ב-8 באוקטובר להוציא את התושבים ומה מדינת ישראל עשתה בשביל זה? אמרה לי חלק זה בעיה שלך, הבטיחו לי בשקט שיעזרו לי, עד היום לא עזרו לי.

אני פונה לכל אלה שיודעים לתרום ולהתרים, בבקשה תעזרו למועצה אזורית אשכול. אני חייב למלונות 30 מיליון שקלים. מדינת ישראל לא עוזרת לי, רק אתם, האנשים הטובים, אנשי העסקים, תעזרו לי, אחרת המועצה הזאת תתמוטט. למדינה זה לא אכפת. השרים יודעים בדיוק, ראש הממשלה יודע בדיוק את החובות שלי. כמה כסף קיבלתי מהמדינה בשביל כל היישובים של אשכול? בשביל לשקם אותם, בשביל שנוכל להיות מועצה אחת.

עכשיו מתחילים לדבר איתי על לחזור הביתה, איפה יש בית ספר? בית הספר לא יכול לפעול, אני צריך להכין בית ספר אחר. עד עכשיו לא היה בית ספר היה צו סגירה, חודש וחצי האלוף לא אישר בכלל לגור בחלק מהיישובים ואומרים לי לא, אתם תסתדרו, לא הבעיה שלנו שהוצאתם, לא הבעיה שלנו השיקום.

מדברים על תקומה, למה תקומה קמו אתם יודעים? תקומה קמה בגלל האסון שקרה באשכול, באשכול נרצחו, בינתיים שאנחנו יודעים, 210 אנשים. תקשיבו את המספר, 210 אנשים. מישהו יכל להעלות את זה על סף דעתו שדבר כזה יקרה במועצה של 17,000 תושבים? 210. כל אחד הוא עולם ומלואו. רק מאשכול.

נרצחו 1,000 אנשים.

אמרתי 1,300 מכל המדינה, אבל אני מדבר רק על אשכול עכשיו. הר הגעש היה באשכול, אל תספרו לי סיפורים. ראש הממשלה הבטיח לי, המנכ"ל של ראש הממשלה אמר תחכה 30 ימים אני מסדר את זה, אחרי 30 ימים אמר לי ראש הממשלה בישיבת ממשלה, אני מבקש עוד 30 ימים. התושבים אמרו לי הוא צוחק עליך, אני אמרתי לא יכול להיות הוא ראש הממשלה שלי, אין פוליטיקה. מה קרה אחרי 30 ימים? התכנס הקבינט. אמרתי שאני לא מגיע לקבינט אם אני לא מקבל תשובה. המנכ"ל אמר לי אל תדאג, יש תשובה שתאהב אותה. ישבו שם כל השרים, הם לא יכולים להגיד שהם לא היו שם, גם השרים שאני סמכתי עליהם וגם היום אני קורא להם, גדי ובני איפה אתם? תדפקו על השולחן. אתם רוצים שנתפרק? תגידו עכשיו.

נמאס לי להרים את הקול. מה אני צריך להיות ראש המועצה שיחתום על זה שהמועצה האזורית התפרקה בגלל שהמדינה הזאת לא חשבה? בגלל שפוליטיקאים אכפת להם רק מפוליטיקה? אם היה לי היום 6,000 מצביעי ליכוד בכיס, הייתי מקבל הכול. אז יהיה לי. ככה זה עובד במדינה הזאת? אתם לא מתביישים? רוצים שאשכול תשוקם? נתתם 18 מיליארד שקלים, זה לא שווה כלום אם לא כל אשכול תוכל להשתמש בזה. זה לא שווה אם עכשיו, אחרי מה שקרה באשכול, לא תהיה מועצה אחת. אמרנו מהתחלה, זה התנאי הראשון לשיקום המועצה, שכל אשכול תהיה בשנים הקרובות מועצה אחת עם אותם תנאים, עם אותם דברים, הם נפגשים באותם מקומות. אבל מה, בפלורוסנטים לא רואים כלום, לא מעניין אתכם.

בשביל מה אנחנו מאבדים חיילים? בשביל מה אנחנו נלחמים? בשביל שבאשכול יוכלו לגור. ככה נגור? ככה יחזרו תושבים? אתמול דיברו איתי על הדרך להתחיל לחזור. מה אני אגיד לתושבים שלי, אין לי בית ספר בינתיים? אתם תבואו לפה ואתם תבואו לפה? וכשאתם הולכים הביתה אלה יהיה להם א' ואלה יהיה להם ב'?

איך אנחנו רוצים שהמדינה הזאת תשתקם? אירוע כזה לא היה ואני מקווה שלא יהיה. אבל אתם חברי הכנסת, זה דבר שהממשלה משאירים אותנו לבד, ה-7 באוקטובר זה לא תאריך אחד שעברנו אותו, את ה-7 באוקטובר אנחנו ממשיכים לחיות עוד הרבה שנים. ומי שלא מבין את זה, יבין את זה בדרך הקשה.

אנחנו נעשה את הכול, אבל את הכול חוץ מלהפריע לחטופים שיחזרו הביתה ושחיילים לא יפלו, נעשה הכול בשביל שהמדינה הזאת תיתן לנו את מה שאנחנו צריכים בשביל להשתקם. בגלל שכמה פעמים אמרתי שזה המבחן של המדינה ולא המבחן של אשכול, זה לא אני, אני זה כלי, אני בעוד שנה איננו, שנתיים, חמש, מי יודע? המועצה לא תהיה. לא תהיה אותה מועצה. ילדים שקמו בבוקר ורצחו אותם ולידם החברים שלהם ממשיכים לחיות, איך הם יחיו? איך ההורים יסבירו להם שיש כאלה ויש כאלה?

כסף קטן עושה דברים גדולים. זה אפילו לא משרד הכי קטן במדינה. מדברים פה על כספים קטנים, על מה אנחנו מדברים? ואתם מבטיחים ומבטיחים. ראש הממשלה אני לא פוליטיקאי, ואתה יודע שכשהייתי צריך נתתי לך מחמאות, ביזיון מה שקורה עם אשכול, ביזיון. אנחנו לא ניתן לזה, ואני אומר לכם, חברי הכנסת שפה, אני מקווה שכל הכנסת איתי, בגלל שבדיבורים כולם איתי, לראש הממשלה והמנכ"ל שלו וכל השרים, אני רוצה לראות איך אתם יושבים בכיסא שלכם ביום ראשון הבא בישיבת הממשלה ולא חושבים שמועצה אזורית צריכה להיות אחת.

איך תסבירו את זה לדורות הבאים, שאשכול התפרקה, מה תגידו? בגלל 100 מיליון שקלים אשכול התפרקה? זו לא בושה למדינה בגלל טראומה כזאת גדולה, שצריכים לטפל בה כל כך הרבה שנים? אני לא מאמין שיעשו את זה. אני לא מאמין שזה יהיה. אני עד הרגע האחרון יילחם על זה, ואני אומר לך כבוד יושב-הראש, אני מבקש מכולם שיצטרפו לדבר הזה, מה ביקשנו? להשתקם. לא ביקשנו שום דבר מעבר. ביקשנו שהילדים שלנו יישארו באשכול, יגדלו באשכול, יבואו עוד אנשים לאשכול. בלי זה לא יהיה. אנחנו בקצה המדינה, אנחנו לא כמו אף אחד אחר. אנחנו באסון לאומי שקרה אצלנו, ומי שלא מבין את זה מוזמן עוד פעם לאשכול.

תודה כבוד יושב-הראש שהזמנת את ועדת הכספים, אולי שהיא תבוא לישיבה אצלנו היא תבין את זה אולי היא תראה את זה? אפילו שקצת התחיל להיות ירוק אז זה לא נראה כמו לפני, ב-7 באוקטובר, אבל ה-7 באוקטובר חקוק לכל הילדים במוח, ורק ככה אנחנו נבריא. אם לא, אנחנו נאבק, כבוד יושב-הראש, נאבק ונעשה הכול, אני אומר לך, הכול אני אעשה על מנת שהתושבים שלי יקבלו את מה שמגיע להם. בושה למדינה שככה עושה. ואני רוצה להיות ציוני והכי גאה במדינה שלי. חבל שאני צריך להגיד את המילים האלה ביום הזה.

תודה ראש המועצה. הדברים שלך יצאו מדם ליבך, מעבר לעובדה שכל עוד הממשלה לא תעשה את המעשה הנכון והכנסת עם הכוח שלה לעצור את תקציב המדינה עד שזה יבוצע חבל על המילים וחבל על ההצהרות שלנו. ראש המועצה האזורית שדות נגב ביקש להגיד משהו בזום, הוא לא זמין, אנחנו ניתן לו בהמשך. גדי, מעטים יודעים שבצוק איתן היית רכז ביטחון שוטף, נכון?

מרכז משק.

מרכז משק. וניגשת ביחד עם שחר מלמד, זכרונו לברכה, שהיה חייל שלי בפלס"ר וזאב עציון הרבש"צ – זה מה שבלבל אותי – שחר היה רס"פ בפלוגה שהייתי בה קצין בפלס"ר 519, איש נפלא, איש מלאך, הייתי בלוויה שלו. ואתה איבדת, פיזית, רגל באירוע הזה של המרגמה, שני רגליים. בכלל פלא שאתה הולך ואתה נחוש ואתה צועד ואתה לא מוותר.

אתה יודע, אני מסתכל עליך ואני מתבייש, אני אומר איך הבאנו אותך למצב הזה? ואנחנו חייבים להיות שם איתך ולא לוותר. יש פה חברי ועדת כספים, אני ממלא מקום ועדת כספים, אני מתכוון להיכנס לסוגיה הזאת בתקציב המדינה חזק מאוד עד שנביא פתרון, לא נרפה מהנושא הזה. חברי הכנסת אם אתם רוצים להגיד כמה דברים?

ראשית אני מבקש לדייק. באשכול נרצחו בסביבות 1,200 ישראלים. אני מציין את זה במרחב, משום שאני רואה שבקיבוץ שלי מתחילים להיות סימנים, נ"צ של המוות, וזה מתחיל להיות נוכח, בכלל סוגייה שצריך לעסוק בה, סוגיית ההנצחה. מי שחי בסביבה מזעזעת כל כך יכול היה לא להיות שם בכלל, אבל זה כשלעצמו רכיב בקושי הגדול.

אדוני יושב-הראש יש פה אירוע של כמה מאות ישראלים שהנסיבות הקשות ב-7 באוקטובר, הנחיה מפורשת של גורם ממלכתי רשמי, ראש המועצה, שהוא נבחר כדי לקבל את ההחלטות הללו, והוא אמר מראש שהוא יקבל החלטות כראות עיניו, כמו שהוא מבין. תקומה בהחלטת הממשלה, לא רשאית לעסוק בזה. אבל אותה החלטה שהקימה את תקומה ונתנה לה כלים, אמרה שבתוך מספר ימים, נדמה לי, צריכה הממשלה לקבל החלטה אילו ישובים נוספים נכנסים לתוך מסגרת האחריות של תקומה. כלומר, הכלים לייצר חשיבה רציונלית בתוקף מציאות קונקרטית, למשל כזו ששררה במשך חודשים באורים, צאלים וגבולות, נמצאת פה, נמצאת מול העיניים.

אני מבקש, דורש, ואנחנו עשה את המאמצים, כאן נמצאים חברי כנסת ומאחורינו עוד עשרות רבות שנמצאים באותו מקום, להכיר את שברון הלב, את חיסרון הכיס, להביא שבמציאות הזו שבה אנחנו נמצאים יש לנו חובה, לא אפשרות, יש לנו חובה להסתכל דיפרנציאלית, לא להסתכל על ה-14 קילומטר או 15 או 16, אלא מה קרה. גם רוחמה נמצאת במרחק דומה, נגיד מאורים. מה זה קשור? הם לא קיבלו הנחיה, הם נמצאים בביתם, הם לא זקוקים, והישראלים והישראליות מאורים נמצאים כפליטים, הם לא שמחים בכך, הם לא רוצים בכך, הם מצויים שם במקום הזה.

צריך להכיר בקושי הגדול, בכובד הלב ולתת את התשובות. הקריטריון בהקשר הזה אינו קילומטרים, אלא הפליטות בפועל. אנשים לא נמצאים מחוץ לבית כדי לעצבן את הממשלה או את הכנסת, הם נמצאים שם ומתקשים לחזור הביתה מסיבות של כובד הלב והקושי הגדול מפני האי נודע הזה.

אז קודם כול צריך להחזיר בחזרה לאשכול את מה שהיא הוציאה, בדין הוציאה, בהחלטה ראויה, ולתמוך באופן נכון גם כלכלית באותם תושבים. וכמו כן להמשך – דיברנו על זה לא אחת – גם רכיבים נוספים, רכיבי ביטחון, סיוע בהקמת ממ"דים, וכמובן התהליך הנכון, ההדרגתי שהוא יהיה כמעה-כמעה, הוא לא יהיה בבת אחת, כל אחד על פי יכולת הלב שלו לספוג את החזרה הביתה. ועל פי היכולת המעשית לקבל את השירותים הקריטיים בראשם החינוך. תודה רבה.

תודה שוסטר. מאיר כהן.

אני רוצה להגיד בקיצור, לא לחזור על הדברים. אנחנו כבר כמה שנים מתמודדים עם הסוגייה הזאת. לא רק הכנסת והממשלה לא התייחסו, אני חושב שגם לא הייתה קריאה נחרצת להפוך את אורים, גבולות וצאלים לחלק מהמועצה, עכשיו אנחנו נמצאים בהזדמנות פז. כשאני אומר בהזדמנות פז זאת אומרת שכולם, אנחנו צריכים הגיע לישיבת הכספים ולדאוג שה-100 מיליוני שקלים או 110 מיליונים שקלים או 95, אני לא יודע מה המספר המדויק, ייכנסו לבסיס התקציב. אחד.

הדבר השני, לדאוג שברשימת תקומה שלושת היישובים האלה יהיו. שאר האמוציות אנחנו נשאיר אותן בצד. לנו ברור למה שלושת היישובים האלה צריכים להיות שם. אני, בשביל הגילוי הנאות, גרתי הרבה שנים בצאלים.

זה סקופ.

כן.

איך הירוחמי ברח לנו לדימונה דרך צאלים? איך עשית לנו דבר כזה?

חשבתי שלהיות ישראלי זה להיות חקלאי. נסוגתי מזה וחזרתי מזה. עכשיו באמת אני מסתכל על ראש המועצה ועל החקלאים האלה. נדמה לי שסיפרתי את זה לראש המועצה לפני כחצי שנה, נסעתי עם החבר שלי הרצל צליק מרכז הגד"ש בצאלים לשטח הבוטנים של צאלים, הגענו לשלט שכתוב עליו זהירות צלפים. אמרתי להרצל בוא נעצור פה, אמר לי לא השדה נמצא אחרי זה ואז הגענו ממש עד לגדר הגבול וראיתי את האנשים הטובים האלה. מה שנקרא, הגבול הוא לאן שהמחרשה מגיעה. זה בדיוק באשכול.

אגב, בשבוע שעבר עמדתי בעגלת הקפה בכפר עזה, יוצא בחורצ'יק על ג'יפ ואומר לי מאיר מה שלומך? אני אומר לו מאיפה אתה בא? הוא אומר זרעתי עכשיו תפוחי אדמה ליד הגדר, עכשיו, לא לפני ה-7 באוקטובר, עכשיו. איש מבוגר, כיפי כזה. ואני אומר לו ולא פחדת? הוא אומר לי מאיר, ביום שנפחד המדינה הזאת תיגמר. אז אל ולא אמירות מליציות זה באמת מועצה מיוחדת. ואחרי שאיבדה את מה שאיבדה, באמת אסור לתת לאנשים האלה לבוא לכאן ולפשוט יד. זה מביש שהם צריכים לפשוט יד. ממש מביש. ולכן נמצא כאן ולאד, אתה נמצא בוועדה, אני אבוא לוועדה, כל מי שאכפת לו יגיע לוועדה ואנחנו יודעים לעשות הרבה מאוד רעש בתוך הוועדה בכדי שהסכום הזה ייכנס.

אי אפשר לסיים את דבריי בלי להזכיר שאותה בעיה פחות בחומרתה נמצאת גם במועצות אחרות. בשבוע שעבר כפר בלום – מי שמכיר את המקום הזה – לא פונה. בשבוע שעבר אני מדבר עם בן מובחר, הוא אומר לי לפני חצי שעה נפלו שני טילים בכפר בלום. ואגב, יש שם בית ספר פעיל. וניצלנו בנס. אז אנחנו נעשה את מה שצריך, תודה.

תודה מאיר. ולאד.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. אני רוצה לפתוח ולומר, כי אנחנו 115 ימים מהשבת השחורה, ו-136 אזרחים שלנו עדיין נמצאים בעזה, ואנחנו צריכים לעשות הכול, ואני מצפה מהקבינט לעשות הכול כדי להחזיר אותם עכשיו כי הזמן שלהם אזל והזמן שלנו אזל וזה הזמן להגיע לעסקה ולהחזיר אותם ואין יותר תירוצים.

אני חושב ש-10 ימים אחרי ה-7 באוקטובר הגעתי לאילת ונפגשתי עם המפונים מגבולות, וכבר אז נחשפתי לבעיה הזאת ושוחחתי איתך גדי והעלינו את זה גם לאוצר וגם בוועדת הכספים, בהמשך גם הגענו לסיור. אתה אומר שזה נהיה קצת ירוק עכשיו, אבל אני בטוח שהמרפאה באורים עדיין הרוסה ומפויחת.

נפגשתי עם האנשים ואז אחרי אורים וצאלים נסענו למגן לבית הספר. בית הספר או קריית החינוך שהפכה בעצם לבסיס צבאי ואין שגרת חיים ואין שום הצדקה להשאיר את האנשים האלה ללא פתרונות.

אני אהיה קצר ואני אומר, הרי אנחנו מכירים את ועדת הכספים ואנחנו מכירים את הסכומים שרצים שם על בסיס יומי, זה כסף קטן שיעשה גם שינוי גדול וגם צדק גדול ואנחנו חייבים לעשות את זה ביחד ואנחנו יכולים לעשות את זה, אנחנו גם נגייס אנשים מהקואליציה ואני מאמין שנעשה גם רעש גדול בוועדת הכספים ונתקן את העוול הזה. תודה רבה.

תודה ולדימיר.

המורה רוני בנימיני רוסי מתיכון נופי הבשור.

בוקר טוב, נעים מאוד. אני אבקש רגע בפתח דבריי אם אפשר רק להעביר את התמונות האלה לכל היושבים וגם למי שמתכוון לצאת מוזמן לקחת את אחת התמונות שעוברות פה, תודה רבה.

יש עוד ישיבות שקשורות.

הכל בסדר, העיקר שעובדים. עוד לפני שאני אציג את עצמי כמורה בנופי הבשור, כחברת קיבוץ גבולות, כתושבת מועצה אזורית אשכול בוודאי, אז אני רוצה לומר לך חבר הכנסת מיכאל ביטון, אתה קורא ליושב-ראש ועדת הכספים לסייר באשכול, אני רוצה לומר לך קודם כול כתושבת אשכול שעצוב לי לשמוע שלא יצאה רכבת עם 120 קרונות שתגיע לסיורים באשכול. אני חושבת שכל מי שלא סייר עדיין באשכול ויושב פה במשכן הזה מותיר לעצמו את הזכות לא להסתכל בעיניים ולפי זה לקבל החלטות. ומי שיגיע לאשכול ויסתכל בעיניים בכל המרחב, מפסיק לתת לעצמו את הזכות לקבל החלטות בלי לראות את הדברים בעיניים. כרגע אני חושבת שזאת הייתה קריאה מאוד חשובה.

אני חושבת שגדי ציין שה-8 באוקטובר בקלות היה יכול להיות אסון אחר לגמרי, יכול היה להיות אסון שבו הילדים שלנו כולם היו המרכז. הילדים שלנו בקרית החינוך מא' עד י"ב. אני נעצבת לומר שיכול להיות שאם הילדים היו המרכז שיטת החשיבה הייתה אחרת, אבל אין מה לעשות ככה אנחנו עובדים וככה אני בוחרת לומר.

אני רוצה עוד לציין רגע לפני שאנחנו נתייחס לתמונה שלפניכם, אני רוצה לציין את המילה תקומה, מדברים פה על תקומה, מדברים פה על שיקום, מדברים פה על העתיד. אני רוצה לומר שאחרי ה-7 באוקטובר הרבה מבני הנוער שלנו וגם הילדים, בטח מצוותי המורים, התעסקו בלהתאבל כמובן על מי שמת ומי שנרצח בין אם הוא תושב אשכול או בכל מקום אחר במדינה, חיילים.

אני יכולה לומר לכם שהיום בתוך הנושא של השיקום, בתוך הנושא של התקומה, הילדים שלנו עברו להתאבל על החברים החיים שלהם. כי אם היום הילדים שלנו נפוצו לכל עבר ואין להם שום דרך לחזור הביתה לתוך בית ספר אחד שבו הבת שלי מתגעגעת לאחד החברים הטובים שלה מבארי, והיא כבר יודעת שאת השנים היפות בתיכון היא כבר לא תעשה לא איתו ולא עם אף אחד מחבריה ממגן או מרעים או מכל 11 הקיבוצים שלהם כרגע בשום אופן לא תהיה שום אפשרות לחזור, אז אנחנו עוברים בתקומה שלנו ובשיקום שלנו להתאבל לא רק על מי שלא איתנו עוד, וזה אולי האבל הקצת יותר מובן וקצת יותר ברור, אני בוחרת לבקש שתסתכלו דווקא בתקומה שלנו ובשיקום שלנו על זה שאנחנו נצטרך להמשיך להתעסק באבל דווקא על מי שחי. באבל על מקום, באבל על בית. ואת זה אני רוצה להגיד בפתח דבריי.

אם אתם מסתכלים על התמונה שלפניכם אתם רואים את כיתה ח'9 בנופי הבשור, זו לא כיתה מומצאת, זו כיתה אמיתית לחלוטין, כל השמות הם שמות של ילדים שב-1 בספטמבר ישבו בכיתה הנוכחית – אם הם לא הבריזו – ובעצם הכיתה הזאת היא בזעיר אנפין, כפי שאני מסתכלת עליה, היא בעצם המועצה כולה. כי אם אתם רואים ליד כל שם של כל אחד מהילדים יש גם שם של אחד היישובים שממנו הוא מגיע. אנחנו מדברים על דקל, על צוחר, על מבטחים, על רעים, ניר עוז, אנחנו מדברים על ניר יצחק, אוהד וכו', וכמובן ששזורים גם השמות של לוטם מצאלים ויערה מגבולות ואתם יכולים לעבור שם-שם ולראות שהכיתה הזאת היא בעצם באמת, כמו שאמרתי, בזעיר אנפין המועצה כולה. אם סופרים את היישובים אז לא לגמרי טעיתי.

אבל בעצם התמונה הזאת היא לא רק מראה את זה שכולנו לומדים ביחד, אפשר לראות גם את אותה תמונה גם בכיתה א' וג' וח' וכך הלאה, אלא התמונה הזאת באה להראות שמעגלי הפגיעות של כל ילדי המועצה הם כמעט זהים. ואני אומרת כמעט כי אני נזהרת, מאוד מאוד נזהרת, אנחנו בכל זאת נשמור את הכבוד הראוי ואת המקום הראוי למי שנפגע פיזית בקו ה-0-4, אבל מעגלי הפגיעות שלנו ברמה הנפשית, ברמה של החוסר, ברמה של הוואקום שנוצר במועצה, ברמה של הפינוי, ברמה של המשפחות שהתפצלו כי האבא בכיתת כוננות והמשפחה עכשיו מפונה למקום אחר, בעצם יושבים עכשיו כולם בכיתה ח'9 שיושבת פה מולכם.

וזה לא נגמר, אנחנו רואים את עלמה אור שנחטפה מבארי ואנחנו אומרים תודה לאל שחזרה אבל היא מאוד מחכה לאבא שלה. ובוואטסאפים הכיתתים שהיו ב-7 באוקטובר לא מפסיקות הקריאות באותו וואטסאפ כיתתי, וזה לא איזשהו גימיק, זה אמיתי לחלוטין. לא מפסיקות גם היום. וגלי טרשנסקי שנחטפה וחזרה ואני ככה בעיניי ראיתי את ההגעה שלה לאחד מהמלונות באילת שהילדים לא יודעים, אפילו חברי הכיתה שלה אפילו, איך רגע לחבק, לצעוק, לשמוח, לבכות. הם במעגלי פגיעות כולם, כל מי שיושב בח'9 שמייצג כל יישוב ויישוב במועצה אזורית אשכול.

כי כשאנחנו מאושרים ביחד בדרום אדום ומצטלמים ביחד עם הכלניות בדרום אדום אנחנו גם בוכים בדיוק על אותה מועצה ביחד. וזה לא משנה לנו אם אנחנו גרים ביישוב X או יישוב Y. אנחנו יודעים לקיים תרבות ביחד, ואנחנו יודעים לקיים חגים ביחד, ואנחנו יודעים לקיים בית ספר ביחד, ואנחנו יודעים להחזיק אחד לשני את הידיים ולבכות ביחד, וזה ממש ככה. ושאף אחד לא יתבלבל. תודה.

תודה רוני. יערה רוזנפלד בבקשה.

אדוני יושב-הראש, אפשר רק לשאול מי נמצא כאן ממשרדי הממשלה?

נציג ממשרד ראש הממשלה.

כי אני פשוט רואה שני באנרים ממשרדי הממשלה עם כיסאות ריקים אז רק להבין.

משרד ראש הממשלה, משרד האוצר ומשרד הביטחון.

משרד הפנים לא פה?

לא. לא הזמנו.

יערה רוזנפלד.

בוקר טוב לכולם. אני רוצה לספר לכם איפה אני הייתי ב-7 באוקטובר. אני הייתי ביחד עם החברים שלי במושב יתד, היינו אצל חברה שמונה חבר'ה. גם עלינו זה לא פסח, אנחנו כל אחד באנו ממקום אחר בכלל לחגוג, ונקלענו לאזעקות וטילים ב-06:30. היינו תקועים במושב הזה עד ה-9 באוקטובר, לא היה לנו אינטרנט, לא היה לנו חשמל. היינו תקועים בממ"ד חנוק וחשוך עד שהצלחנו לברוח דרך השדות לצאלים. לאחר מכן אני התפניתי לאילת, אמא שלי פשוט אמרה לי תארזי ונצא. ככה בחיפזון בתוך שעה ארזתי ליומיים לא היה לי מושג בכלל למה אני נכנסת, במשך כל היומיים האלה לא הגיעו אליי שום ידיעות, לא ידעתי על חברים שלי, לא ידעתי על כלום, הייתי מנותקת. גם באילת לא הייתי בתוך זה. הכול באמת נפל בערך חודש אחרי.

גם אנחנו, תושבי אורים וגבולות וצאלים חווינו את זה בצורה קשה. אני אדבר על עצמי, אני בתור מישהי שלא הייתה רגילה לחוות מציאות חיים כזאת אינטנסיבית, גם אצלנו היו אזעקות, גם לידינו ראינו טילים בשמיים, את האזעקות האלה אני חוויתי במשך כל הילדות שלי בסופה, בבארי, בכרם שלום, זה באמת לא פסח בשום מקום כי בסופו של דבר אני כן ישנה את שמונה השעות האלה בלילה בצאלים אבל את רוב השעות ביום שלי אני מבלה בטווח ה-0-4, 0-7. בית הספר שלי משקיף על עזה, חברות שלי בניר עוז משקיפות על עזה. הקונסרבטוריון שבו אני לומדת מוזיקה הכול באמת כל-כך קרוב. לא היה מקום שבו לא חוויתי את זה.

באותה שבת כשנדדנו לא יכולנו לחזור הביתה, גם כי היה צו וגם כי באמת היה מסוכן, וחשוב להבין את זה שצאלים אמנם לא בטווח שנחשב עוטף אבל אנחנו באמת חווים את זה. אני לא ידעתי איך לדבר עם החברים שלי שנפגעו במעגל ראשון, לא ידעתי איך לדבר עם החברים שלי שהמשפחות שלהם נרצחו, שחברים שלהם נחטפו. לא ידעתי לעשות את זה, לא נתנו לי מענה, כי הממשלה פשוט לא ספרה אותי. את המענים הנפשיים קיבלתי כי אמא שלי סידרה לנו את זה במלון. היא באמת עשתה מעל ומעבר וזה פשוט היה נורא שלא קיבלנו את התמיכה הזאת, שזה לא היה מובן מאליו שגם אנחנו חלק מהמועצה הזאת ושגם אנחנו נפגענו. זה פשוט היה כואב. אנחנו תלמידי שכבת י"ב היינו מפוזרים בכל הארץ.

באיזה יישוב את גרה יערה?

בקיבוץ צאלים. היינו מפוזרים בכל הארץ.

אז נכון להיום לא חזרתם הביתה את ואמא?

שכבת י"ב בבית הספר שלי, שזה אנחנו בעצם, כל הוואטסאפ שלנו געש במשך במשך חודש וחצי על מה אנחנו עושים? איך אנחנו מחזירים את הביחד שלנו? איך אנחנו משתקמים? כי הבנו שמה שיעשה לנו טוב לנפש זה להיות אחד עם השני, להכיר את מציאות החיים החדשה שנקלענו אליה. הקמנו פנימייה בעין גדי, פנימיית נופי הבשור, בה ניתנים מענים רגשיים. כל אחד שווה לשני.

לילדי י"ב מכל הארץ?

רק לי"ב ניתן המענה כי נלחמנו על זה.

בלי הורים בעצם?

בלי הורים. יש ילדים שרואים את ההורים שלהם אחת לשבוע וחצי, אני לא יודעת, אני יודעת על עצמי שאני רואה את ההורים שלי בסופ"שים.

איפה הם עכשיו?

אבא שלי עדיין בכית הכוננות בקיבוץ, אמא שלי נודדת בין מצפה רמון לקיבוץ ואחותי גם בפנימייה, אבל זה באמת לא מובן מאליו שלשכבה י"ב ניתנה הזכות הזאת בכלל לשמור על הביחד, לחזק אחד את השני, לקבל מענים רגשיים בלי הבדל של מאיפה אתה ובלי הסקת מסקנות שאם אתה מפה ומשם אז הפגיעה הנפשית שלך פחות חשובה. כולנו מקבלים מענים שווים. ואני דורשת שכמו שבפנימייה אני מקבלת יחס שווה כמו כל החברים שלי מסופה ומישע, ומיתד ומבארי, ואני יודעת שיש לי למי לפנות ושידאג לי, אני דורשת שגם אורים, גבולות וצאלים יקבלו את התמיכה הזאת מהממשלה. את השירותים המינימליים שצריכים לקבל. אנחנו בתוך המועצה הזאת כולם. החיים שלנו, אנחנו חיים אחד בתוך השני. אין בן אדם שלא יוצא לעבודה בניר עוז וחוזר אחר כך לישון בצאלים. ככה זה עובד במועצה, אנחנו כולם ביחד, צריך לתת מענה לכולם.

חבר'ה אני חייב לתקן משהו. זה לא שלושה ישובים. שלושה ישובים לא מקבלים כלום, אבל יש לנו תשעה יישובים שתקומה ועוטף עזה לא מתעסק איתם. שליש מהמועצה בעצם לא מקבלים שירות בכלל, לא מתקומה ולא בהחלטות הממשלה.

מי הששה הנוספים?

בני נצרים, נווה, אוהד, תלמי אליהו, שדה ניצן, וצוחר. כל התשעה מושבים וקיבוצים האלה הם לא בתקומה.

השדות שלהם הם ב-0-4.

הם גם נופלים בין הכיסאות.

הם נופלים בין הכיסאות.

חברים, בעוד 20 דקות הדיון הזה נגמר ואנחנו צריכים לשמוע את הממשלה. את הבעיה כבר הבנו אז לא להאריך כי אנחנו רוצים לשמוע את הממשלה.

אני אהיה מאוד קצר. אנחנו חייבים לתושבי היישובים הללו ולגדי ולכל אנשי המועצה התנצלות, מכיוון שהנושא הזה לא מגיע היום לשולחן הכנסת, והוא הגיע לשולחן הכנסת ממש בימים הראשונים של הלחימה, כשהבנו את תוצאות ההבחנה בין היישובים באשכול. הייתה התחייבות מפורשת בוועדת כספים של הדרג הממשלתי להביא פתרונות, והעובדה שאנחנו נמצאים 115 ימים אחרי תחילת הלחימה, והממשלה פשוט משקרת לכנסת, משקרת לכנסת, ומשקרת לתושבי אשכול, מכיוון שהייתה התחייבות ברורה, ברורה, אני שמעתי אותה במו אוזניי בוועדת הכספים להביא פתרון למציאות הבלתי נסבלת הזו.

לא רק שלא הגיע פתרון לאשכול אלא שבשבועות האחרונים גם הצטרפו מוצעות בצפון שחוות את אותה בעיה, מיכאל יושב-ראש הוועדה מכיר היטב גם את הסיפור. יש פה פשוט כשל בטיפול בשתי אוכלוסיות שאחת נפגעה ישירות באסון שמחת תורה והשנייה נפגעת כתוצאה ממה שמתרחש בגבול הצפון.

העובדה שאתם לא הצלחתם להביא עד היום פתרונות, העובדה שראש מועצת אשכול מגיע לכנסת לדעתי כבר בפעם ה-20 סביב הסוגייה הזאת, זה דבר בלתי נתפס. שמענו את כל ההסברים ואת כל הנימוקים ואנחנו מבינים את הבעיות עם הקריטריונים.

אפשר לצפות ממשרד ראש הממשלה, ואני שב ואומר, בעיניי משרד ראש הממשלה מתנהל בצורה שערורייתית בכל הטיפול בעורף. הנחת המפתחות של טל בסחס זו רק דוגמה אחת כמה המשרד הזה נכשל בתכלול האירוע. אני כבר קראתי להתפטרותו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה סביב סיפורים מהסוג הזה. אני חוזר על האמירה הזאת כי אתם מגלים אפס יצירתיות במציאת פתרונות יצירתיים למפגש, כן, הקשה, עם קריטריונים ועם תהליכים בירוקרטים שאני לא יוצא נגדם, אבל הציפייה מכם זה להביא פתרונות. ואחת משתיים, או שלבכם, לא אתה אישית, אבל לבה של המערכת, תשומת ליבה של המערכת גס בקריאה של תושבי אשכול, או שאתם פחות חפים מכל יכולת לחשוב באופן יצירתי. ואני אומר דברים קשים אבל אני אומר אותם אחרי שאני אישית השתתפתי בחמישה-ששה דיונים בשלוש ועדות שונות כאן בכנסת סביב העניין הזה. זו פשוט בושה איך שמשרד ראש הממשלה לא מצליח להביא פתרונות.

ואני קורא לך אדוני יושב-הראש לפעול איתי ולהגיש הצעת חוק, אני מציע שנעשה את זה ביחד עם עוד חברי כנסת אופוזיציה וקואליציה עם קביעה פשוטה שכל מועצה אזורית ששני שליש מיישוביה נכנסים תחת קריטריונים במצב חירום, הקריטריונים יוחלו על 100% מהיישובים. אנחנו ביקשנו מכם למצוא לזה פתרון לא דרך חקיקה. נביא חקיקה ונראה מי מחברי הכנסת מעז להצביע נגד התושבים של אשכול. נראה מי מחברי הכנסת. נעשה מצעד בושה לחברי הכנסת שלא יצביעו בעד התיקון של עוול שאתם גורמים בניגוד להבטחה שלכם בוועדת כספים.

תודה גלעד, אני אחתם איתך על החוק הזה ונקדם אותו. נציג משרד ראש הממשלה, איפה הדברים עומדים? במיוחד לא - - - תחת מנכ"ל משרד ראש הממשלה, ישירות לראש המועצה שיש פתרון?

שלום לכולם, גלבוע זינגר, ראש צוות תכנון ופיתוח מרחבי במשרד ראש הממשלה. האירועים של ה-7 באוקטובר תפסו את כולנו, את כל המדינה בצער ובכאב גדול. פה גם הזדמנות למסור את התנחומים לנרצחים ולנופלים ולחזרה המהירה מאוד הביתה של החטופים וחיבוק חזק לכל אלה שנפגעו בגוף ובנפש.

האירוע הזה ב-07 באוקטובר השפיע על כל המדינה בכלל ועל מרחב הדרום בפרט וגרם לפינוי של הרבה מאוד אזרחים ויישובים, חלק בהנחיית המדינה, חלק בהנחיית ראשי מועצות. גדי הוא לא היחיד שקיבל החלטות כאלה.

אתה מכיר את המסמך של האלוף שלפחות חודש וחצי ראשונים מודיע על אזור סגור, שטח צבאי, ומציין מפורשות את שלושת הקיבוצים האלה?

אני מכיר את המסמך הזה, זה גם מסמך שמציין יישובים נוספים - - - האלה.

זאת אומרת זרוע ממשלתית שזה פיקוד מרכז – או, לא יודע מי הוציא את זה, פיקוד דרום – מודיע שאי אפשר להיות ביישובים האלה. איזו עוד עילה משפטית אתם צריכים כדי לשלם לאנשים האלה את כל מה שכולם קיבלו על הפינוי? אם הם במלון-מלון, ואם הם בפרטי-פרטי. יש מסמך.

אני לא בטוח שמה שאתה אומר הוא מדויק, אבל עדיף שמשרד הביטחון יסביר.

רגע גלבוע, אבל אתה משרד ראש הממשלה, ואתה גורם מתכלל, ואני הקראתי פה את המסמך הזה בראשית הדיון שבו כתוב את השמות של היישובים הללו שהאלוף אומר אסור לכם להיות פה. זה מסמך של צה"ל, צה"ל הוא חלק מממשלת ישראל.

איזה עוד דבר אתה צריך כדי לשלם להם לפחות על החודש וחצי הראשונים? אחרי זה נדבר על החודש וחצי אחר כך, ואז אין בעיה, יבואו, אבל רק פתח להם בית ספר, פתח להם גנים, פתח להם מרפאות. הדבר הזה כל כך מובהק, שלא מובן איך לא נמצא לו פתרון?

הרבה אנשים התפנו אחרי ה-7 באוקטובר, חלק בהנחיית הממשלה, חלק בהנחיית ראשי המועצות וחלק הרבה מאוד אנשים שהרגישו שלא יכולים יותר הם חייבים - - -

וחלק בהוראת אלוף פיקוד. כתוב, אסור על תושבי אורים, צאלים וגבולות להיות פה. יש לנו את זה כתוב.

אתה מכיר עוד מועצה כזאת?

אני לא מכיר הוראה כזאת.

אתה לא מכיר את המסמך הזה?

מכיר את המסמך.

מי שלח לי את המסמך הזה?

אנחנו.

אבל איך הוא הגיע אליי היום?

הוא הגיע מהאלוף.

חבר הכנסת ביטון, אני מכיר את המסמך, אני לא מכיר את ההנחיה של פינוי על ידי פיקוד דרום.

אבל כתוב אסור לכם להיות פה.

נשמע לכם הגיוני כי מה? הוא לא כתב אני מורה על פינוי, אבל הוא אסר על שהות אזרחים שם.

אני לא חושב שזה מה שכתוב שם.

תשמע, אני חייב לעצור את הדיון.

אדוני יושב-הראש, מנכ"ל משרד ראש הממשלה התחייב לתת פתרון לבעיה. הוא לקח על עצמו, ונציגי המשרד שלכם אמרו את זה בוועדת כספים, יש לנו בעיה עם הקריטריונים. אמרתם וקיבלנו. בסדר, אי אפשר לצפות מהממשלה לפעול בניגוד לחוק ולקריטריונים אבל לקחתם על עצמכם משימה לפני שבועות להביא פתרון, אז איפה הפתרון? הקמתם מנהלת לשיקום העוטף, הקמת צוות עם טל בסכס שחודשיים חיכה עד שהוא יקבל סמכויות. זה פשוט בדיחה מה שקורה כאן. תסתכל ותראה זה לא ייאמן. איפה ההבטחות? למה יוסי שני לא פה? סיבובי דאווין הוא יודע לעשות.

כתוב פה סעיף אחד סגירת שטח. זה נשלח על ידי פיקוד דרום, כן? כתוב כאן כך, השטח המסומן בקו שחור במפה, חלק בלתי נפרד, יהיה שטח צבאי סגור. סעיף 2 איסור כניסה לשטח הסגור. לא ייכנס אדם לשטח הסגור ולא ייצא ממנו אלא אם כן יש לו היתר בכתב.

למרות האמור.

רגע אנחנו נגיע לסעיף 2.

אני אקריא.

לא, תסתכל את היישובים.

תקרא את למרות האמור.

למרות האמור בסעיף 2 תתאפשר כניסה לגורמים הבאים, לתושבי היישובים הבאים. יש פה רשימה של כל היישובים.

כניסה לא מחיה, כניסה כדי לקחת חפצים, לא מחיה.

אני לא בא להתווכח עם הצו של האלוף.

הוא לא אומר אם אתם יכולים לחיות פה בשלום. הוא נתן את זה לחקלאים.

באורים ביקשו לחזור לעבד את השדות ולא נתנו להם, הם התגנבו בדרכים אחוריות כדי להוציא ציוד, על מה אתם מדברים? דיברת פעם עם ועד המנהל? עם ועד הקהילה באורים?

משרד ראש הממשלה הוא אינטגרטור והוא שואל את השאלה האם לילד יש גן או בית ספר? והוא הולך לשאול משרד ממשלתי, משרד החינוך, הוא אומר אתה מסוגל לתת עכשיו באשכול גן ובית ספר? לא משנה שבית הספר הוא בסיס צבאי בינתיים, והתשובה של משרד החינוך לא, אין לי בית ספר וגן.

מקימים עכשיו.

מה עכשיו? אחרי שלושה חודשים. אין לי בעיה, תקים.

מיכאל תפזר את הדיון.

מקימים זה לא קם, עברו 100 ימים. תן להם שיפוי על 100 ימים שלא הקמת בית ספר, אל תגיד לי מקימים. עברו 100 ימים לא הקמת כלום. אתה אומר להם תגורו באורים ובצאלים בלי בית ספר ובלי גן? זה ההיגיון של ממשלה?

כבר היו גנים בגבולות אבל פשוט הם היו בבית מלון, אבל כבר היה בבית ספר במלון פשוט בבית מלון. מה זה מקימים? אני, קוראים לי רוני, הקמתי בית ספר זמני בבית מלון כי אם יכולתי, הייתי עושה משהו אחר.

רוני, בברכת הממשלה הקמת את זה.

זו פעם עשירית שלי בחודשיים האחרונים פה בוועדה. אני רועדת. אני רועדת. זאת התשובה שלך? למרות האמור מותר לי להיכנס הביתה? אתה לא מתבייש? אתה לא מתבייש?

לא ניתנה לי הזדמנות להשלים את התשובה שלי.

אתה לא מתבייש? זאת התשובה שיש לכם על מה שחווינו? על מה שקרה? אני רועדת. מה יש לכם?

זה החיים של הילדים שלנו.

גלבוע תמשיך בבקשה.

עשרות אלפי אנשים התפנו ב-7 באוקטובר, חלק בהנחיית המדינה, חלק בהנחיית ראש המועצה שלהם וחלק כי הם לא יכלו עוד. התמודדנו במשך חודשים עם אנשים שהתפנו, גם היישובים נתיבות ואופקים בבאר שבע שהתפזרו ללא מסגרת קהילתית ברחבי הארץ.

חברים, אני מבקש למען הסדר הטוב. אני לא אצליח לשמוע את נציגי הממשלה. אנחנו שעה הסברנו את הבעיה, יש לנו דקות ספורות, אני רוצה ברצף לשמוע את נציגי הממשלה, זה חשוב כי מזה אני מוציא את הסיכום שלנו, בבקשה.

אני חושב שהבעיה שאתה מעלה כאן היא לא בעיה של שלושה יישובים.

אין בעיה, תשעה, עשרה, 30. בוא על עובדות האם אנחנו מסכימים. יש גן או בית ספר שפעם ב-100 הימים הראשונים באשכול? זה שירות ממשלתי בסיסי כדי לקיים חיים.

האם היה בכל המרחב הזה גן שפעל?

לא, למי שהיה צריך לחזור הביתה. אדם שאומרים לו לחזור הביתה, הוא צריך גן ובית ספר?

אדם לא יכול לחזור הביתה כשאין לו את בית הספר לחזור.

אז באשכול אין בית ספר וגן לפחות ב-100 הימים הראשונים בשטח של אשכול.

כפי שידוע לי גם בשאר יישובי העוטף אין להם כרגע בית ספר כי הם בהקמות.

אבל הם מקבלים או מלון על חשבון המדינה.

לא כולם.

אז גם הם צריכים פתרון, גלבוע מה זאת אומרת? אז גם הם צריכים.

אז אני רוצה לומר לך ברוחמה בשער הנגב שלא פונתה, היו שירותים מוניציפליים, היה בית ספר.

איך?

הקימו בית ספר. אבל באורים גבולות וצאלים לא.

גלבוע, עזוב אני לא רוצה להתווכח. מנכ"ל משרד ראש הממשלה אמר לראש המועצה אני אפתור את הבעיה. למה לא פתר את זה?

הפתרון שצריך להינתן לכל מרחב הדרום, כי כל מרחב הדום נפגע.

לא כמו אשכול.

לא כמו אשכול לא כמו שער הנגב, לא כמו הרבה מאוד יישובים.

אז מתי יינתן הפתרון? ומה הפתרון?

הפתרון צריך להינתן ברמה המרחבית, ברמה של אזור הדרום. אנחנו עובדים עכשיו על מתווה שייתן.

אתה עובד על משהו? הוא לא קיים.

כל הכבוד שאתם עובדים על המתווה, ועד שהמתווה ייושם, מי צריך לממן את השהות של תושבי שלושת הקיבוצים הללו מחוץ לבתיהם? מי? עד שאתה תיישם את המתווה, הרי על זה מדובר.

אין בעיה, תיישם מתווה.

על מה אתה מדבר? אתה לא מוכן.

בינתיים אין להם בית ספר וגן.

כל הדיון הזה הוא על העובדה שאתם התחייבתם למצוא פתרון בירוקרטי על איך לוקחים את תושבי שלושת היישובים הללו ומכניסים אותם למתווה של פינוי במימון המדינה או אותה תוכנית שמאפשרת לכל אזרח לשכור דירה, אם הוא בוחר לא לגור במלון, ולקבל שיפוי יומי. זה כל הדיון.

אבל חבר הכנסת, זה לא כל הדיון. הדיון היה שהם הבטיחו בגלל האירוע שאין שום צל של ספק שבאשכול הוא היה אחר מבאר שבע או באופקים כמו שאומר משרד ראש הממשלה, שהוא יהיה היום כמה לשנים, הם יכנסנו לכל עוטף עזה. זו מה שהייתה ההבטחה.

יש פה בעיה שלטווח קצר, טווח בינוני, וטווח ארוך.

בדיוק.

אבל אתם אומרים לנו מילים כלליות, אתה לא אומר באיזה תאריך? האם ישלמו לאנשים שהוציאו? אנשים הוציאו כסף מהבית, מעל 100 ימים הם הוציאו כסף ולא קיבלו כלום על הפינוי.

זה לא יכול להיות.

גלעד לא נותן לי להוביל את הדיון, אבל אין לי בעיה.

זה לא יכול להיות שמשרד ראש הממשלה יגיע פעם לוועדת הכספים, פעם לגדי ירקוני.

אתה צודק.

יבטיחו הבטחות. באמת אין לי שום דבר נגדך אישית, אתה מגיע לכאן. אבל המנכ"ל שלך הבטיח, התחייב.

הוא הבטיח על פי זמן שהוא יגמור את זה, עברו 60 ימים. נציג האוצר מה בפיך? איזו בשורה?

איזו בשורה? בשורת איוב.

ידידיה גרינוולד אגף תקציבים.

אולי נעשה ריקוד עם שר האוצר. נרקוד.

קדימה, בוא נישאר סביב הדבר.

אני אומר בפתח הדברים שהמורכבות בדיון היא בעצם בין מתן מענים לפרט, לבין מתן מענים ברמת המועצה. כמו שנאמר פה כשאנחנו מדרבים על מתן מענים לפרט, כשזה יכול להיות אפילו נושא של מיגון או נושא של פינוי, אנחנו מסתמכים על איזשהו קריטריון אחיד. כמו שנאמר פה, בנושא הזה של פינוי מי שהגיש את החלטת הממשלה שהורתה על פינוי זה משרד הביטחון ורשימת היישובים שנמצאת באותה החלטת ממשלה היא אותה רשימה של יישובים שמשרד הביטחון החליט לפנות אותם, זאת אומרת לא התקיים דיון פרטני על האם היישוב הזה נכנס.

בסדר, אבל באוצר הבנתם שאין בית ספר וגן ומרפאה באשכול? כי אני יודע שהבנתם, כי אני בשיח עם שר האוצר וראש מטה, הוא מבין את הבעיה.

אז כמו שאמרתי בתחילת הדברים, אז בנושא של מענים לפרט באמת הנושא הרבה יותר מורכב לבוא ולייחד יישובים מסוימים. בנושא של מענים ברמת המועצה, אם זה בתי ספר בחלק מהמקרים ניתנו מענים אם זה ברמת הסעות.

איזה הסעות? לאן הסעות? אם אדם חזר הביתה לאורים ולגבולות עכשיו לאן ההסעות? איזה הסעות? לאן ההסעות? אין שום הסעות. המדינה אומרת לו תחזור הביתה אין לי פתרון בשבילך.

לא יושב-ראש הוועדה מה שאני מתכון לומר זה שאותם מפונים גם מפונים עצמאית - - -

רגע, אבל המדיניות של המדינה עכשיו שלפי הספר שגבולות וצאלים חוזרים הביתה מיידית. אז חזרו, נגיד תיאורטית. יש איזה משהו?

מה שהתחלתי לומר מענה בתחום החינוך הכוונה היא שאותו מענה שמקבלים אלה שפונו בהחלטת ממשלה.

אז אתה אומר תתפנו ותממנו את עצמכם, ראש המועצה ותורמים יממנו לכם מלון ובית ואז ניתן לכם גן איפה שאתם מפונים?

אני מסכים עם הקושי בדבר.

אפילו את הקומה הראשונה של מימון הפינוי לא עשיתם.

גרינוולד אתה רוצה עכשיו?

אני רק רוצה לחדד.

לא אני לא רוצה, אין לי כוח לזה.

רק להשלים את התמונה.

אנחנו עייפים מהדבר הזה, עזוב אותי. הבוקר יש לך תשובה חדשה? יש משהו חדש בשביל ראש המועצה?

מה שאנחנו בוחנים והתחלנו עם זה כבר בשנת 2023 זה לתגבר את התקציב השוטף של המועצה האזורית.

אז יש לי שאלה אליכם, למה לא תסמיכו את ראש המועצה, באופן חריג תגידו לו קח 30 מיליון שקלים על הבעיות של העבר, תפתור את זה מול היישובים, גם אם זה לא כיסוי מלא של ההוצאות שלהם? אתם לא יודעים לתת פרטני, הוא ייתן ליישובים והיישובים יפתרו את זה, אני הצעתי את זה לראש המטה.

אני לא יודע לדבר על הסכום המדויק, אבל זה ללא כל ספק אחד הדברים שנעשו במהלך 2023 ואחד הדברים שנעשים היום עם תקומה ב-2024 יוקצו תקציבים למועצה האזורית.

זה להיבטים כללים, כן? תשתיות פיתוח הקמות.

לא, אני מדבר על תקציב שוטף.

אנחנו מדברים על העבר עכשיו. אנשים הוציאו פה כסף. אתם לא יודעים להכניס אותם ולתת להם את השיפוי של ביטוח לאומי או מה שזה לא יהיה או משרד התיירות. תגידו לראש המועצה תשמע, קח כסף, תטפל בזה אתה על העבר.

כשמדברים על תקציב שוטף למועצה הכוונה היא לא להורות לראש המועצה בשום שלב מה לעשות עם אותו הכסף, הכוונה היא כדי לפתור.

והוא יוכל לכסות הוצאות עבר?

אני לא רוצה להתחייב על סכום, אנחנו בשיח עם מנהלת תקומה.

לא אמרתי סכום, אמרתי קרוב, הוא יקבל מענק שהוא יוכל לכסות חובות עבר שלו ושל יישובים?

יושב-ראש הוועדה מכיר איך זה להיות ראש רשות, כשאנחנו מקצים כסף לשוטף זה לא כסף צבוע, זה כסף שבו ראש המועצה או ראש הרשות יכול להשתמש לכל שימוש שהוא מעוניין בו.

אז הסכום לא נקבע עכשיו? הגשתם את תקציב המדינה?

בתקציב המדינה יש תקציב משמעותי מאוד עבור מנהלת תקומה.

אבל זה על העתיד או על השוטף, המיידי?

אבל אנחנו לא בתקומה.

המועצה כן בתקומה. שניה, אנחנו צריכים למצוא פה פתרון יצירתי. בתקומה יהיו להם תקציבים.

נכון.

הם יוכלו לתת מענק שוטף מיידי למועצה?

תקומה עשו את זה במהלך שנת 2023.

אבל הם לא עשו את זה איתו בהיקף שהוא צריך.

אבל אני אל רואה שום סיבה שזה לא יקרה גם בשנת 2024, זה ברור שזה יקרה.

אבל האם אתם סימנתם שם תקציבים, מה ההיקף?

היקף התקציבים של מנהלת תקומה - - -

לא של המנהלת, של פתרונות מיידים.

בסוף מי שמחליט כמה כסף מתוך אותו תקציב שמוקצה למנהלת תקומה הולך לאותם מענים מידיים צריך לעשות את זה בשיח עם המנהלת. עדיין לא נקבעה המסגרת כמה מתוך זה ילך להוצאות חירום וכמה מתוך זה ילך לפיתוח וכמה מתוך זה ילך לתקציב השוטף של המועצות, זה עדיין נמצא בשיח מול המנהלת. אנחנו בטוחים שגם יינתן מענה כזה. באילו היקפים? כמה לכל מועצה? זה עדיין נמצא בשיח. אבל זה שקיים תקציב כזה בתוך תקציב המנהלת, אז התשובה היא כן.

מה אתה? רכז?

אני רפרנט שלטון מקומי.

רפרנט שלטון מקומי. אני אומר לך שחבל שתבוא עם תקציב המדינה לוועדת כספים. אנחנו נשתגע שם, ויש לי רפרטואר רגוע ויש לי רפרטואר לא רגוע בכנסת. אני אומר לך אנחנו לא נאפשר את הדבר הזה בלי וודאות, גם לא מריחות. לא שיגידו לנו טוב עכשיו תקומה קיבלה 9 מיליארד לכו אליהם. לא, אנחנו נרצה סכום מענק מיידי חד פעמי.

אתה רוצה לתת לו 100 מיליןן ולחוף אשקלון 20 מיליון, כל אחד לפי גודל בעייתו, אנחנו נרצה לראות את זה בוועדה. אנחנו נרצה את המספרים האלה. אתם לא יודעים לעזור פרטנית על הוצאות העבר של הקיבוצים, תן לו שוטף והוא יסגור מול כל קיבוץ. אבל תן לו בשיעור סביר, זה צריך לכסות 80% מהבעיה, לא לתת לו 10% מהבור התקציבי שהוא נקלע אליו. ולא רק הוא נקלע, הוא יש לו מינוס בכיס של ה-30-40 מיליון מלונות, להם יש מינוס בכיס על קיום שלושה חודשים, אז הוא צריך לקבל את ההוצאות שלו, ואת מה שהוא יכול להעביר לקיבוצים כדי שיפתרו את הבעיה. רגע גלעד תן לי להשלים את המשפט.

הוא צריך מענק על המשבר בתוך המועצה וההוצאות שהיו לו עד עכשיו בפינוי הזה, והוא צריך לתת להם מענקים לכל קיבוץ, והם יהיו סוברנים איך לפתור את הבעיות בבית. את המספרים האלה אנחנו רוצים לראות והם לא כאלה גדולים, והם היו נותנים שקט בבית הזה ומונעים מאיתנו את הבושות של ההתנהלות על הדבר הזה. אנשים ששילמו את המחיר הכי גדול במלחמה הזאת מקבלים את הבעיות הכי גדולות.

ברשותך, אתם מבינים שאנשים הפכו לפליטים בין לילה ואפילו את שני המענקים הבאמת צנועים של הביטוח הלאומי, הם לא קיבלו, תושבי שלושת הקיבוצים האלה?

יש יותר, תשעה יישובים.

תשעת היישובים. זה נראה לכם הגיוני? הצבא פינה את האנשים הללו ביום הנורא הזה. אנשים הפכו לפליטים, יצאו עם טרולי מהבית. אפילו את הדבר הקטן הזה הם לא קיבלו.

תודה גלעד אין לי זמן, אני חייב עוד כמה אנשים. משרד הביטחון יש משהו שאתה יכול להוסיף? בשורה, משהו?

רק עתירה לבג"ץ.

קדימה.

אני מגל מרשות חירום לאומית, רק להגיד שכמשרד הביטחון אנחנו בעצם פועלים בהתאם להגדרות צה"ל ולהחלטות ממשלה ותוצאתיים לכך, גדי ירקוני גם מכיר, לפינוי וכל מה שעשינו עד כה.

יש לך פתרון מיוחד לבעיה שעלתה פה?

אין לך. נציג ביטוח לאומי רצית להוסיף משהו? תודה. אנחנו לקראת סיכום, נמצאת איתנו מירב סבירסקי, אחות של איתי סבירסקי.

היא יצאה.

יצאה. ליאורה, את רוצה להגיד משהו?

אני אשתדל לא להאריך. קודם כול תודה רבה על זמנכם, תודה לגדי. אני מתביישת, מתביישת באמת שאנחנו צריכים לשבת פה, אני מתביישת שגדי, ראש המועצה שלנו, צריך לפנות את זמנו ולהגיע עד לפה, בשביל מה? בשביל משהו כל כך טריוויאלי, כל כך ברור. אנחנו פונינו מביתנו. פינו אותנו מהבית. לא רצינו ללכת, לא ביקשנו ללכת. פינו אותנו מהבית. ואתם, לא רואים אותנו, והתשובות ששמעתי פה היום עצובות, באמת, עצוב לנו בלב מה-7 באוקטובר ברמות שאף אחד אחר לא יכול לתאר.

אני מסתכלת פה על קלרה, אני בכלל לא יכולה לתאר. ואנחנו צריכים לשבת פה ולהתחנן על מה? על שתכירו בנו שאנחנו חלק מהדבר הזה? מה יש לכם? ראש המועצה צריך להתפנות חצי יום במקום לעסוק בלאחד ולתקן ולשקם את המועצה שלו, ולבוא לפה להתחנן, על מה?

בבקשה, בבקשה, בבקשה, קחו את עצמכם בידיים, תתאפסו. אנחנו אנשים, אנחנו אזרחי מדינת ישראל, מגיע לנו יחס הוגן ושווה. עברנו מספיק. אני מדברת גם אחורה על הפינוי, ואני מדברת גם קדימה על השיקום. אנחנו מועצה אחת, אנחנו קהילה אחת ואנחנו רוצים להישאר קהילה אחת. ומי שמפריע לנו כרגע זה אתם. מספיק.

תודה ליאורה אני רוצה לסכם את הדברים. לצערי אנחנו במחדל וביזיון של הממשלה בטיפול במועצה אזורית אשכול על כלל היישובים שלה. והחלוקה שהממשלה עשתה בין יישובים קרובים לגדר לבין יישובים טיפה יותר רחוקים לא רלוונטית, כי אותה ממשלה לא ידעה לתת ב-115 ימים האחרונים גן ובית ספר ומרפאה. אותה ממשלה לא ידעה לאפשר לגד"ש המשותף של אורים וצאלים וגבולות לעבוד גם בשדות של כיסופים ובשדות של סופה.

מצד אחד יד אחת אומרת להם אתם בכלל לא במתווה של פינוי, מצד שני אומרים להם אין לכם בית ספר וגן. מצד אחד אומרים להם אתם לא במתווה של פינוי, אבל אם התפניתם לאנשהו נקים לכם גן או בית ספר, תגידו לנו איפה אתם. גן ניתן לכם, החזר על ההוצאות שלכם של המלון ושל הקיום לא תקבלו. והולך ראש המועצה באומץ וביושר ובמנהיגות אומר אני אשלם על זה, אני אקח סיכון. ומבטיחים לו אל תדאג, תתקדם, אנחנו אחריך, אתה מקרה מיוחד תקבל פתרון, מבטיחים לו 30 ימים ו-60 ימים.

הוא אישית ביקש ממני לא לקיים את הדיון הזה כמעט חודש כי האוצר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה אמר לו זה בר פתרון אנחנו דואגים לך, והנה הוא נשאר פה לבד. והביזיון והכשל הזה הוא על ראש כלל הממשלה ועל ראש הכנסת ולכנסת אין הרבה כוח בחיים חוץ מלאשר את תקציב המדינה. ולכן אני פונה ליושב-ראש ועדת כספים חברי, הרב גפני, בשתי דרישות, אחת בוא נצא מיידית ביום ראשון ליישובים האלה לפגוש את האנשים ולהבין את גודל החידלון והכשל התפקודי של הממשלה לומר להם דבר והיפוכו, שובו הביתה ובבית אין כלום, שובו הביתה ונדאג לכם, ושום ממשלה לא נמצאת שם, לא משרד החינוך ולא משרד הרווחה ולא משרד הבריאות ולא החקלאות ולא כלום.

אני פונה אליו לקיים דיון דחוף רק על היישובים האלה. אני פונה אליו לדרוש תקציב מיועד של מענק חד פעמי גדול מאוד למועצה אזורית אשכול ואם צריך גם מענק כזה לפי גודל הבעיה גם בחוף אשקלון ושער הנגב, ובשדות נגב, ולפצות רטרואקטיבית את המועצה על ההוצאות הישירות שלה והיא תעביר חלק מזה לתקציב שוטף של הקיבוצים שיפתרו בעיות לאזרחים שלהם. ככה ממשלה לא תיכנס לסוגייה של הגדרות וקריטריונים, והמועצה והקיבוצי יסדרו את הדברים אצלם. זה מה שאני מבקש מחבר הכנסת גפני, יושב-ראש ועדת כספים, ואני אדבר איתו באופן אישי ואנחנו נהיה נוכחים בוועדת כספים על הנושא הזה ולא נרפה ממנו. לא נרפה ממנו. ויש פה קואליציה ואופוזיציה ביחד על הדבר הזה.

אני מבקש מהקבינט המצומצם, שחברים בו גם גדי איזנקוט וגנץ לדון בסוגייה הזאת, למה? לכאורה אנחנו באנו רק לענייני ביטחון אבל תושבים שלא חוזרים הביתה זה ביטחון. באנו לממשלה הזאת כדי להגן על ביטחון המדינה אבל אם אזרח לא רוצה לשוב הביתה אז אין ביטחון. אם אזרח שפונה הוא לא במצב נורמלי, תפקודי, אז אין ביטחון. אז אנחנו ניכנס לנושא הזה גם בקבינט המצומצם וגם בקבינט הרחב.

ואני מקווה, ראש המועצה, שלא תצטרך לחזר על הפתחים ולהסתובב בכנסת יותר מידי בשבועות הקרובים, ושנביא לך תוצאה ובשורה. המסע של השיקום של אשכול כמועצה ושל אזרחיה, הוא מסע קשה וארוך וכבד מנשוא, יש בו אובדן ושכול וטראומה ופחד וחרדה והרס ופירוק המערכת הקהילתית והלכידות החברתית, ומפץ של לאן כל אחד הלך. ובתוך כל הכאוס הזה אנחנו מוסיפים לכם את הצרה שלא מתייחסים אליכם כאזרחים שווים. זה מחדל לאומי. על זה אנחנו לא נוותר ולא נשקוט. אבל קודם כול נפתור בעיה מיידית ואחר כך נצא איתכם למסע ארוך רב שנים של שיקום ובעזרת השם גם של שיבה הביתה וחזרה לצמיחה ולתפקוד.

אני נועל את הישיבה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:40.