פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



80
הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
28/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 41
מישיבת הוועדה המיוחדת לפניות הציבור
יום שלישי, ט"ו בכסלו התשפ"ד (28 בנובמבר 2023), שעה 9:00

סיור במלונות הקולטים את מפוני מלחמת "חרבות ברזל" במעלה החמישה, נווה אילן וצובה – טיפול משרדי הממשלה בתלונות המפונים

חברי הוועדה: יצחק פינדרוס – היו"ר
דן אילוז
אושר שקלים

איתמר בן ישראל - מנהל צוות פנים ושלטון מקומי, משרד ראש הממשלה

אוהב ברכה - סטודנטית, משרד ראש הממשלה

מיכל יצחקי - מפקחת רשות מטה יהודה, משרד החינוך

אורית איזנברג - מדריכה מרכזת שיטות הוראה מחוז ירושלים, משרד החינוך

ד"ר תמר קלהורה - מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

שרה סלונסקי - מנהלת אגף בכירה שיווק חו"ל, משרד התיירות

פרופ' חן שטיין זמיר - רופאה מחוזית, לשכת הבריאות ירושלים, משרד הבריאות

קריסטינה קוסמה - אחות מפקחת מחוזית, לשכת הבריאות ירושלים, משרד הבריאות

יהודית גולדנברג - אחות מרכזת בתחום ביקורי בית, משרד הבריאות

יוסי הס - מנהל תחום משק לשעת חירום, לשכת הבריאות ירושלים, משרד הבריאות

ד"ר יעל יפה צימרמן - רופאה אחראית אם וילד מחוז ירושלים, משרד הבריאות

אורטל אהרוני - נציגת מפונים נווה אילן, משרד העבודה

שלמה אוחיון - מנכ"ל בכיר שירות לקוחות, רשות המיסים, משרד האוצר

מימון עזמי - ממונה פיצויים מפעולות איבה, חשכ"ל, מס רכוש, משרד האוצר

אפרת שרעבי - סגנית מנהלת מחוז, משרד העבודה הרווחה והביטחון החברתי

לימור אטדגי - מנהלת נפת יהודה – מחוז ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

לינור פטיטו - מרכזת בכירה מכלול אוכלוסייה בחירום מחוזי, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אפרת אדרי שרעבי - עו"סית, סגנית מנהל מחוז ירושלים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אבנר פלור - ראש מינהל תכנון ופיתוח תשתיות, סמנכ"ל, משרד התחבורה

עמיחי לוי - הרשות לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה

ברוך בן פזי - סגן מנהל אגף פניות הציבור, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד אסתר כהן - אגף פניות הציבור, המוסד לביטוח לאומי

אלי ראקוב - יועץ שר, המשרד לפיתוח הנגב והגליל והחוסן הלאומי

תומר מדר - מנהל לשכת טבריה, שירות התעסוקה

אפרת זילברמן - מנהלת תחום בכיר הדרכה ופיתוח ארגוני, שירות התעסוקה

נטע זהבי לוי - מנהלת תחום בכיר איכות השירות וחוויית לקוח, שירות התעסוקה

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה את"ב, המשרד לביטחון לאומי

נחמיה אורן - מנהל תחום שירות לאומי אזרחי, המשרד לביטחון לאומי

דניאל זנה - מנהל תחום ירושלים ויהודה ושומרון, המשרד לביטחון לאומי

מזרחי ביטון - מנהלת אזור בירושלים, קופת חולים מאוחדת-לאומית שירותי בריאות

ענת מיצווה - מנהלת שעת חירום מחוז ירושלים, שירותי בריאות כללית

אפרת שלף - מנהלת מלון יד שמונה

נעמי עמית - מנכ"לית מלון נווה אילן

דודו עוז - מנכ"ל רשת מלונות C-Hotels

יעל דניאל - מנהלת רמות שפירא

הדס דוד - מנהלת אגף הרווחה, מועצה אזורית מטה יהודה

אפרת שוהם - מנהלת השירות הפסיכולוגי

לירון אהרון - סגן ראש מנהל החינוך

אתי אורלב - סגנית ראש מנהל החמ"ד

דוד מלול - מנכ"ל תיירות צובה, מנהל, מלון צובה

רחלי משה - מנכ"לית מועצה מטה יהודה

בני לירז - סגן ראש מועצה מטה יהודה

רוית אביב - נציגת מועצה במלון צובה

אלעד צרפתי - מנכ"ל מלון כרמים

יהודה רייזמן - נציג קהילת שלומית

קובי - נציג קהילת שלומית

דקלה קופיץ - נציגת קהילת שלומית

מוריה סילברמן - נציגת קהילת שלומית

אביטל - נציגת קהילת שלומית

שי אלקבץ - נציג קהילת מבקיעים

מירב צפניוק - נציגת קהילת מבקיעים

דרור בלבן - נציג קהילת מבקיעים

רונית ואקנין - נציגת מועצה אזורית חוף אשקלון

רוני עירון - מנהלת מחלקת תיירות, מטה יהודה

מושיקו - נציג מלון יערים

סמדר שמילוביץ - נציגת יישוב נתיב העשרה

עמוס תשובה - יושב ראש האגודה הקהילתית, זיקים

ד"ר מרינה זולוטריוב - מנהלת מרחב מבואות ירושלים, קופת חולים מכבי

ניב ויזל - ראש מועצת מטה יהודה

טספאי בישאו - נציג מועצת מטה יהודה

רוית אביבה - נציגת מועצת מטה יהודה

שירן - מטה יהודה

תמי - נציגת קיבוץ דורות

דוד סיינוק - נציג מלון שורש הרי ירושלים

מיכאל - תושב שדרות

איציק אבן חיים - תושב זיקים

חיים ביטון - חקלאי, מושב שוקדה

דוד אביקר - חבר ועד מקומי, מושב שוקדה

יעקב אליאך - דובר הוועדה

ורד קירו זילברמן

אתי שבתאי

ז'נה ישראלוב

ויקטוריה שטיינברג, ג'ינה לשם, דניאלה קאולי – איטייפ


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

סיור במלונות הקולטים את מפוני מלחמת "חרבות ברזל" במעלה החמישה, נווה אילן וצובה – טיפול משרדי הממשלה בתלונות המפונים


(סיור במלון יערים – מעלה החמישה)

כל מי שצריך מגיע לפה, כמובן גם משפחות ובודדים. במלון כ-200 חדרים. מהיום הראשון קלטנו כמעט 600 מפונים, בשבת השחורה הגיעו אלינו לפנות בוקר כ-30-20 חדרים. היינו בין הראשונים שקלטו מפונים מנתיב העשרה. לאחר מכן הגיעה קבוצה נוספת מזיקים. מי ששוכן במלון כרגע הם המפונים מהיישובים זיקים ונתיב העשרה, תופסים את כל המלון. זה עזר לנו לנהל את כל האופרציה מבחינה ניהולית, יש נציגי ישובים שתכירו, פיקוד העורף נוכחים. נוצרה אופרציה מסוימת של ישיבות כל בוקר, ניהול של המלון בשוטף.

עולים – הצרכים, תקלות, כל מה שצריך להוסיף, לשפר, לתקן, צרכים חינוכיים, רווחה, בריאות. כל ישיבה אנחנו מדברים עם כעשרה נציגים. בהתחלה היה קצת בלגן, היו פה עשרות, אולי אפילו מאות מתנדבים. היה קשה להשתלט כי כולם רצו לבוא ולעזור. לדעתי גם הישובים עצמם הגיעו למצב שהיה להם קשה להכיל את הכל. לאט-לאט הדברים נכנסו לרוטינה. עכשיו אנחנו בשלב שהמלון מתנהל כמו מכונה משומנת. כל המערכים עובדים, כל עניין החינוך, הכיתות היותר בוגרות התחילו לצאת לבתי הספר. אולי נציגי המועצה ירחיבו בהמשך.

אנחנו מנהלים מערך רחב של כיתות נוספות. יש לנו 12 אולמות כנסים במלון, המלון מלא. ביום שהגיעו המפונים אמרנו להם "המלון שלכם" והם לקחו את הכל, האולמות, כל מה שרצו. הקימו פה חמ"לים ומשרדים שנראה לכם, לא התערבנו להם, תיקחו. לאחר מכן החלו לצוץ צרכים והתחלנו לנהל את זה כמו שצריך, פתחנו מרפאה של כללית, אולם אחד שמשתמשים בו כסופר וכל-בו. יש מרחב שקט של טיפולים, טיפולים במגע, כיתות אומנות, כל מה שאפשר לעלות על הדעת. נראה לכם הכל.

ברמת הניהול היומיומי, ניתן לראות על המסך, כל יום מתפרסם לו"ז של היום למחרת לידיעת כולם, מאין גאנט יומי של אירועים שמחולק לפי – קבוצות גיל, לוחות זמנים מה מתבצע בכל אולם. הבנות מפיקוד העורף עוזרות לנו לתכלל את כל האירועים כי יש התנגשויות. לדוגמה, עוד מעט נלך לפנות את האולם, היה צריך להזיז משהו אחר, יש מחר הופעה של מישהו, צריך להזיז דברים. הרבה משחק, זה פאזל מאוד גדול ופיקוד העורף עוזרים לנו על מנת שלא יהיו התנגשויות.

שאלה, למה נתיב העשרה הגיעו אליכם? הם היו רשומים אצלכם לפני כן?

לא.

מי קיבל את ההחלטה בשבת בבוקר להביא את נתיב העשרה לפה?

אתם בטח יודעים שתהליך הקליטה הוא אחד הדברים היותר בעייתיים. הוא עבר מספר ידיים.

את זה אני יודע. - - - משרד הפנים, משרד התיירות. אני מתכוון - - - נתיב העשרה ב-7 באוקטובר?

אני אסביר. הם הגיעו דרך סוכנים. נתיב העשרה הגיעו דרך חברת אורטל.

אורטל היו כבר ב-7 באוקטובר בבוקר?

אנחנו בקשר עם אורטל. לדעתי זו פעם שלישית שנתיב העשרה אצלנו.

כן, שנייה או שלישית.

נתיב העשרה היו - - -

הם מכירים אותנו. פנינו לחברת אורטל ביום שבת והם הביאו לנו את החדרים, לאחר מכן נכנסה חברה נוספת בשם Guide21. לאורטל יש הסכם עצמאי מול היישובים, ו-Guide21 עבד תחת משרד הפנים עם פסח, היה אצלם בלגן. משרד התיירות נכנס לסיפור רק בשלב מאוחר יותר. היה בלגן אטומי שעד היום עדיין מנסים להבין איך לנהל אותו. כל ההתנהלות הייתה לא טובה, לא מסודרת, מאוד בעייתית, התנהלות שהקשתה על המלונות. ארחיב לאחר מכן אם תרצו. לנהל רישום של 600 אנשים רטרואקטיבית, ללכת למצוא את האנשים ולהתחיל לקבל פרטים, תעודות זהות, טלפונים, היה קשה, גם הציק לאנשים. אלו דברים שיכלו להימנע. לא מתלוננים, זה מה שהיה ואנחנו מנסים לתת מענה.

נצא לסיור. בוקר טוב לכולם, אני רוני עירון מהמועצה האזורית מטה יהודה. בשגרה אני מנהלת תיירות. בחירום אנחנו מתורגלים, מושיקו ואני במיוחד יש לנו תרגולת. הם יודעים, רשום להם "רוני לא לענות" בטלפון וביום שבת בבוקר התחלנו לשלוח אסמסים, להתחיל להתעדכן ולהבין את המצב. ראש המועצה ייתן סקירה לאחר מכן בדיוק מה קרה.

רוני הראשונה שהתקשרה אליי ביום שבת, לדעתי ב-09:00 או 10:00, כשעוד לא היה ידוע מה קורה.

הערתי אותו ומשם הכל היסטוריה. לצערי יש לנו ניסיון בקליטת מפונים גם פה, אם אתם זוכרים היה לנו את גל השריפות הגדול, אבל אף אחד לא הכין אותנו לזה, עוד רבות ידובר. קודם נלך לראות.

השאלה היא מה אתם רוצים לראות? יש אולמות, חדר אוכל, המרחב השקט.

לסיור שתי מטרות, לראות איך המלון עובד ומה הפערים שלא עובדים. אלו שתי המטרות.

אולי נראה את האולמות?

קודם כל, איך המלון עובד? הסברתי לכם קצת ברמת האינפורמציה. יש פה את חמ"ל היישובים, ליאת היא הנציגה של יישוב נתיב העשרה.

וסמדי.

וסמדי, ועמוס הוא מזיקים.

עמוס נציג קהילת זיקים.

יש להם חמ"ל שהם קיבלו אותו ביום הראשון. תסבירו מה בדיוק אתם עושים שם. כפי שניתן לראות יש הרבה ציוד מפוזר במלון, ארגזים, דברים שקשה להשתלט עליהם היום.

ניתן לראות שנמצאים פה שני ישובים, יש את מזכירות זיקים ומזכירות נתיב העשרה. אנחנו הצוות שמנהל, צוותי החירום של היישוב. נתיב העשרה פזורים על שני מקומות.

נמצאים בשפיים?

חלק מנתיב העשרה כאן, וחלק במלון רויאל ביץ' בתל אביב. יש לנו צוות חירום גדול בכל המבצעים.

כולנו כוועדה מכירים את אמיר מדינה.

הוא שלנו, חבר שלנו.

למה חילקו?

זו שאלת השאלות.

למה חילקו? זו שאלת המיליון דולר ואנחנו מתריסים על כך בפני ראש המועצה שלנו. נתיב העשרה, כידוע הוא ישוב שיושב על הגבול. במועצה חמישה יישובים, אנחנו המושב הכי קרוב ויש סיכום שאנחנו מקבלים - - - אבל לאור כל הכאוס שהיה ב-7 לחודש, החלק הראשון של המשפחות שלנו הגיע למלון, כ-50 משפחות, וראש המועצה איפשר גם לזיקים להגיע מאחר וגם להם היה הסכם, ככה נוצר הפיצול שמאוד כואב לנו. אנחנו יישוב עם 20 נרצחים, לזיקים אין נרצחים. אנחנו קהילה שמחבקת את הנרצחים ואת המשפחות, החיבור היה מאוד קשה. היום אנחנו זורמים ביחד. אבל תמיד השאיפה היא שהמושב יהיה ביחד כי אנחנו יודעים מה עברנו ואנחנו יודעים לחבק את עצמנו, מטפלים בעצמנו, לחלוטין לא פשוט. יש לנו כאן בערך 50 משפחות, יש לנו צוות שנקרא צוות חירום.

כמה משפחות נמצאות ברויאל ביץ'?

עוד 100. אנחנו 300 משפחות סך הכל בנתיב העשרה, ומההתחלה היו משפחות שלא נכנסו לבתי המלון אלא הן מתארחות בבתים פרטיים. אחר כך היה גם את ההסדר, כי קשה להיות שמונה שבועות עם שלושה ילדים בחדר בבית מלון, למרות שמושיקו נותן לנו כל מה שאנחנו צריכים. כל פנייה שלנו מקבלת מענה, אפילו בנושאים של אוכל. אוכל לילדים, אוכל טבעוני, הכל. זו הנקודה החמה שלנו, אבל אנחנו רוצים הביתה, רוצים בתים.

אנחנו מטופלים כאן, הגיעה לכאן כרמלה ממשרד הרווחה וקיבלנו את כל מערכת הטיפולים הרגשיים, יש מרפאה, רופאים מגיעים. ייסדנו תנועת נוער, בתי ספר מול משרד החינוך, יש כאן את אורית שטיפלה מולנו. משתדלים לקבל את כל המענים, אבל הכל זמני ואנחנו רוצים הביתה.

נעים מאוד, עמוס תשובה, יושב ראש האגודה הקהילתית של זיקים. אני מתכלל את האירוע מטעם זיקים במלון.

שאלה לאור מה שהיא אמרה, לפי תכנית פינוי המועצה המקורית, לאן זיקים היו אמורים להיות מפונים? הבנתי שנתיב העשרה תמיד יגיעו לפה.

כל תכנית היא בסיס לשינוי.

זה נכון.

לאחר פינוי מאי האחרון שהיינו במלון שלום והיה קשה מאוד, נבחרו ארבעה מלונות שונים – מלון בנווה אילן, מלון בנתניה ומלון ג'ייקובס בחדרה, בפועל גם שדות ים הוא קיבוץ קולט שלנו. התוצאה הסופית שהיו פה חדרים מפונים באותו לילה והתפנינו לפה, מזה התחיל להתגלגל כל האירוע. אנחנו כ-400 נפשות פה, 200 נפשות בשדות ים והשאר מפוזרים, קצת בתל אביב וקצת בעוד מספר מקומות.

כמובן שאני לא לבד פה, יש – צוות שלם של רווחה, חדרים, תרבות, תרומות וציוד. עובדים סביב השעון, סביב הקהילה. הקושי האמיתי היה בשבוע הראשון. פיקוד העורף נכנס לתמונה מההתחלה יחד עם שני משרדים ממשלתיים – רווחה וחינוך. מיכל הייתה איתנו מהרגע הראשון, כל מה שביקשנו – מלפטופים וכיתות יבילות שאנחנו מחכים להן, הכל טופל. והמון אזרחים טובים, המון התנדבות. כל מערך השירות הפסיכולוגי התחיל מהתנדבות. אנחנו יושבים פה במעלה החמישה, הגיעו לפה והקימו מערכים ומרפאות פסיכיאטרים מהשורה הראשונה, מנהלי בתי חולים ורופאים שגרים ונמצאים פה. הם עובדים מ-07:00 עד 23:00 ונותנים את כל המענים האפשריים.

הצפיפות הוא הקושי האמיתי. מה שמכריע אותנו כרגע כקהילה, בסופו של דבר היא הצפיפות. חוסר היכולת לחיות כמשפחה בחדר לאורך תקופה ארוכה גורמת לאנשים לעזוב ולפרק קהילות. הנהירה לדירות והנהירה למקומות אחרים, מקשה עלינו לטפל באוכלוסייה. זה נשאר במצב אידיאלי.

אני רוצה להעיר, שאלת אותו מה הייתה התכנית המקורית. אנחנו מתבססים על בתי מלון, ברגע שיש אירוע קבלת המפונים היא על סמך חדרים פנויים. אנחנו מנתיב העשרה היינו צריכים להגיע לנחשונים.

לא הבנתי. אתם הייתם אמורים להיות פה והם היו אמורים להיות במלון שלום והייתה בעיה עם מלון שלום?

הכל עניין של חדרים פנויים בבתי המלון ובתי הארחה.

היינו אמורים להתחיל בנווה אילן ולנסוע לחדרה, ג'ייקובס ונתניה. המקום שלנו בגלל שדות ים, להגיע לכיוון הצפוני יותר.

בוקר טוב לחבר הכנסת שקלים.

בוקר טוב. קשה לנהל אירוע מהסוג הזה מאחר שאנחנו מפוצלים למרחק של כמעט שעה וחצי בין שתי הקהילות. כל הצוות שנמצא כאן מועתק ונמצא גם שם. בכל מקום יש צוות שעובד ובונה עבור עצמו את אותם המערכים שקיימים ולכן מדובר על כפילות, זה מייצר עבודת יתר. גם לכל המשרדים זה מייצר עבודה נוספת – הם צריכים לתת פתרונות לאותה קהילה במספר מקומות שונים. מהבחינה הזו, זה היה פחות נכון.

מנהלת תקומה התחילה אתכם דיאלוג מסוים?

כן. לפני שלושה שבועות, יושבים איתנו בצורה מסודרת.

אני רוצה לחזק את מה שסמדי אמרה. אני חושב שזכינו שהגענו לפה, כמות השטחים הציבוריים והטבע שבחוץ בסופו של דבר מאפשרים את בריאות הנפש. כמו כן גם הגמישות. זו לא אחת הרשתות הגדולות, ישבו איתנו הבעלים של המלון ומנכל המלון יושב כל בוקר לפגישה עם פיקוד העורף וכל בקשה הכי קטנה – מקבלת מענה. אני מקווה שנחזור הביתה במהרה.

אמן.

תודה.

תקומה מתקדמים גם אתכם?

לא. תקומה היו אמורים להיפגש איתנו היום אבל הפגישה נדחתה למחר. אנחנו בסבב האחרון יחסית. לא חדרו אל הקיבוץ והוא לא נפגע, עצרנו את המחבלים על הגדר. היו תשעה מחבלים, שלושה או ארבעה נהרגו כבר על הגדר והשאר בהמשך היום. לצערי, הסיפור של זיקים יותר מורכב כי הוא מורכב מקיבוץ שיתופי והרחבה קהילתית, והאגודה מנהלת את כל האירוע מלמעלה. צריך לגשר על פערים וצרכים של אוכלוסיות מאוד מגוונות. אני מקווה שהם ישבו איתנו מחר ושנצליח למצוא פתרונות.

אתם בדרך לפתרון זמני עד החזרה?

אנחנו נמצאים בייעוץ עם כל היישוב, עושים שולחנות עגולים. היישוב הוא רב גילאי, יש מבוגרים וצעירים, לכל אחד יש את הרצון למצוא את הפתרון. המכה של 7 לחודש היא מכה קשה מאוד, יש שבר גדול מאוד, חוסר אמון גדול מאוד, ורצון לחזור למקום בטוח מבחינה ביטחונית, זה מה שיחזיר את התושבים.

ברור לנו שאנחנו הולכים לעבור שנה-שנה וחצי קשות מאוד, הקהילה תהיה מפוזרת עד שלא נרגיש בטוחים. נתיב העשרה הוא ישוב על הגבול, עם קהילה חזקה מאוד. היום אנחנו במשבר קשה מאוד, זו מכה בבטן, מכה קשה. אנחנו צריכים לתמוך גם במשפחות הנרצחים, אלה החברים, האחים שלנו, חלקי משפחות שהלכו. זה גם חלק מהקושי שלנו והרצון שלנו להתחבר ביחד, ולחזור ולחבק האחד את השני. ייקח לנו זמן. הרצון הוא לחזור לנתיב העשרה אבל בתנאי שיש ביטחון, אנחנו מאוד רוצים לחזור.

הגענו למספר בתי מלון בירושלים, הקמנו מרפאות בכל בתי המלון שנדרשנו שהם בתי המלון שהגיעו אליהם למעלה מ-300 מפונים. הקמנו מרפאות שנתנו מענה אחוד לכלל הקופות ושם אנחנו נותנים - - -

אני מעריך שרוב נתיב העשרה וזיקים.

רוב הקיבוצים הם עם כללית, נכון. בצפון זה יותר - - -

אני מתכוון לקיבוצים בדרום.

יש לנו עובדת סיעוד, או רופא ועובדת מנהל שמגיעים בכל משמרת ונותנים מענה מלא מכל הבחינות.

כל יום נמצא פה רופא?

כן. כל יום.

אני ד"ר זולוטריוב, מנהלת מרחב מבואות ירושלים ממכבי. נכנסנו ביחד, מהיום השני היינו פה עם הנציגים של כל הקופות. יש פה קהילת רופאים רחבה, לא רק רופאי קופות חולים אלא גם רופאי בתי חולים. ביום השני כולם היו פה – בתי החולים, מכבי, כללית. פתחנו מרפאה, הבאנו ציוד רב בהתנדבות, מיטות, והתחלנו לעבוד.

הפינויים בעבר שלא היו פינויים כאלה, למשל בפינוי של נתיב העשרה במאי, הייתה פה מרפאה?

לא. מה פתאום? בפינויים הקודמים היה מדובר על שלושה-ארבעה ימים, גג חמישה ימים. לא היה שום דבר, הגיעו בתור אורחי בלון. אני חושב שהפינוי האחרון היה בשומר החומות.

זה לא חלק מההתנהלות שהייתה לכם עם רח"ל בזמנו?

גם לא פינו אז את כל הישוב, נכון?

לא. לא יודע כמה, אבל לא כל היישוב. כל מה שרואים פה הוא לא בשגרה. באולם יש כנסים.

ברור לי. אני לא חושב שיש אזרח שחושב שאנחנו בשגרה בחודשיים האחרונים.

אני יכולה לספר כרופאה שעבדה פה בחמש תורנויות. רופאי כללית ומכבי, מכבי באו בהתנדבות לחלוטין, אני חושבת שעכשיו זה השתנה. הגענו לססיות של שלוש שעות בכל פעם, היה לנו חיבור למחשבי כללית עם סיסמה ויכולנו לראות את הרקע הרפואי של כל מטופל. בהתחלה אנשים הגיעו עם סיפורים, הם הגיעו רק עם בגדים עליהם, שכחו – מכשירי שמיעה, משאפי ונטולין, הייתה מישהי שאמרה לי "הונטולין בבית. סליחה, אין לי בית". היו – סיפורים קורעי לב, בעיות שינה, חרדות, עצירות, אנשים התאפקו, לא שתו. הרבה אנשים רצו רישיון לנשק שזה גם משהו שרואים הרבה, רצו להחזיר את הביטחון האישי.

כרופאה פה, שמעתי סיפורים קורעי לב ומאוד מרגשים. אנשים מקסימים, אנשים שמאוד העריכו את כל מה שעשינו למענם בעוד שהם הגיבורים העיקריים. היה יפה מאוד לראות אותם. יש עמדה של אחות עם כל הציוד, תרופות שהבאנו מהקופות, היה מערך מאוד תומך.

מבחינת פסיכולוגים?

גם פסיכולוגים, זה הצד הנפשי. מבחינת טיפות חלב – לשכת הבריאות יצרה קשרים עם טיפות החלב הסמוכות לכאן. יש את טלזסטון ואת מבשרת, האנשים התקבלו כאורחים בטיפות החלב וקיבלו מענה, מקבלים חיסונים.

יש גם מענה ריגשי?

אני רוצה להבין. טיפות חלב זה משרד הבריאות, זה לא קשור - - -

נכון מאוד. דיברנו על ענייני בריאות.

ד"ר צימרמן היא חצי משרה בכללית וחצי משרה במשרד הבריאות.

אני יכולה לענות כי אני בשני כובעים.

לכן שאלתי, למה הם מתארחים שם? הרי טיפת חלב אמורים לתת - - -

אורחים זה מעמד סטטוס במחשב.

במחשב.

כשהם לא בתחנת האם שלהם. תחנת האם היא מקום מגורים.

בסוף זו לא קופת חולים כללית שמארחת לקוח של מאוחדת, בסוף זה משרד הבריאות.

נכון. זה משרד הבריאות.

בואו נמשיך. כמה ילדים סך הכל?

זה נע עד 13 ילדים, מלידה עד שלוש. מאחר שהמרחב הוא בעייתי אנחנו לא נותנים מענה לא לצרכים של הקטנטנים ולא של הגדולים.

כמה ילדים יש במלון?

סך הכל ילדים? התחלנו עם 250.

מאפס עד שלוש?

אגיד לך בדיוק, 13. 15 עזבו.

עזבו. התחלנו עם הרבה יותר, אבל יש משפחות שעברו לדירות.

יש כאלה שעוזבים וגם יש כאלה שבאים.

כמה יש היום?

13.

עד 13 ילדים.

בגנים יש יותר. בגנים היינו קבוצה של 40 שהתפצלה לשתיים.

בהתחלה התחלנו במרחב רב גילאי, היו קרוב ל-60-50 ילדים במשך היום. לאט-לאט הגיעו ממשרד החינוך, פתחו לטרום החובה, לחובה, היחידים שלא קיבלו מענה מקצועי הם לידה עד שלוש.

מאפס עד שלוש, לכולם היו בעיות. לכולם היו בעיות.

עד היום.

עד היום אין מענה מקצועי?

זה אנחנו, אני עם מתנדבות. עם התינוקות הקטנטנים זה אחרת.

את קבוע בישוב אצלכם בנתיב העשרה?

אני לא מנתיב העשרה, אני ירושלמית.

היא ירושלמית, מתנדבת.

מתנדבת פה?

אני מתנדבת דרך ארגון Early starters. אנחנו שתי גננות שמתחלפות בימים, וכשתתחיל שנת הלימודים הסטודנטיות הנחמדות יעזבו אותנו. אנחנו בבעיה.

לא הביאו סייעות ממשרד החינוך?

לא. כרגע לא.

עובדים על זה, זה בתהליך.

מותר לי להיות יצירתית? לחשוב מחוץ לקופסה?

כן, בהחלט.

בקורונה ביטלו את יום שישי. בתי הספר וגני הילדים למדו חמישה ימים בשבוע וביום שישי הם היו סגורים, כדי לפנות צוות וכוח אדם בחלוקה של הכיתות הגנים ובתי הספר שלא יהיו הרבה ילדים בגלל הבידודים. אני מציעה לעשות את אותו הדבר. אנחנו מפנים את כל הגננות המשלימות, מפנים את המורות בבתי הספר שהן משלימות, לא המחנכות, ומקבלים צוות מקצועי, מיומן שיכול לבוא. אני נמצאת פה חודשיים ואנחנו נשחקות, זה קשה. באהבה גדולה, אבל זו שחיקה.

היינו בים המלח וגם הם נתקלו בבעיה בגילאים של אפס עד שלוש.

לידה. אל תכעס.

הייתה שם התארגנות של ההורים, הם ארגנו לעצמם מן גן בתוך אולם של המלון.

זו גם התנדבות.

קהילה חזקה עושה את זה.

אני זוכר שאני וצוותי ביקשנו עזרה ממחוז דרום של משרד החינוך, ותוך שבוע נשלחו שתי סייעות ופתחו שם גן.

נצטרך לעלות את העניין ולבדוק למה זה לא קורה.

צריך מרחב נכון לפעוטות הקטנים. אפילו ההחתלה, חיתלתי לפני מספר דקות בחוץ. זה קשה. הגב שלי לא גב של בחורה בת 20.

מי הביא לכם את הציוד?

עד עכשיו קיבלנו תרומות. אני מגבילה בין הזוחלים עם הספסלים והנדנדות, יש גדרות מפלסטיק יפות, לא מדובר בסכומים גדולים, זה 300 שקל. צריך לחשוב על הצרכים של הילדים.

נמשיך.

קוראים לי שירן, אני ממטה יהודה. קיימנו מערך לגיוס תרומות מתוך הבנה שיש תושבים שהגיעו לכאן בלי כלום עליהם. הרבה מאוד אנשים טובים וחברה אזרחית נהדרת שהתגייסה בהמוניה ותרמה ביד נדיבה.

כל זה תרומות של אזרחים?

כל זה תרומות של אזרחים ולעיתים גם ארגונים.

איזה ארגונים?

אפילו חברות כמו תמנון, פוקס ואחרות נטלו חלק בתרומות שיש כאן, אבל בעיקר אזרחים ותושבים טובים.

זה גם יד ראשונה וגם יד שנייה?

נכון. זה לא מראה מלבב, לא נעים לראות, לפחות לא לי. מראה קשה ואני חושבת שזו גם החוויה של הרבה מאוד, אני לא מדברת בשמם, אבל איך שאני מבינה זו חוויה קשה להיכנס לכל-בו יד שנייה ולשנורר את הציוד שאתה צריך שיהיה בבית.

יש מחסור מבחינת ביגוד?

לא.

יש עודף.

נכון.

כשאת אומרת מבחינת ההרגשה, מן הסתם היו רוצים לראות יד ראשונה ולא יד שנייה?

לא. עצם ההרגשה שאתה נמצא בבית בלי כלום וצריך להתחיל לשנורר.

זה מה שאני מתארת לעצמי. נכון.

אבל מישהו שבא ולוקח משהו מעדיף יד ראשונה ולא משהו שמישהו אחר כבר לבש?

אני מתארת לעצמי שההרגשה היא קשה. אני לא יודעת לתאר אותה, אני לא מפונה בעצמי. בוודאי כאן ידעו לתאר את ההרגשה טוב ממני. כמובן שהעדיפות הייתה ליד ראשונה ולא ליד שנייה.

אבל אנחנו מאוד מכבדים את רצון האנשים לסייע לנו ולחבק אותנו. אין לנו בעיה לקחת את הכביסה ולכבס אותה פעם שנייה וללבוש. אנחנו שומרים גם על האקולוגיה של העולם. נכון שזה כיף לקבל דברים חדשים, אבל הגענו בקיץ, והתחיל החורף וצריך להתלבש. יש כאן מתנדבות מכל האזור שבאות ועוזרות לקפל, אתם רואים שזה בצורה מסודרת, יש חברה שאחראית, זה פתוח בשעות מסוימות וסגור בשעות מסוימות. לא נעים להיות פליטים במדינה שלך.

היה משהו דומה מאוד בשפיים. אולם קצת יותר גדול, אבל משהו בסגנון.

יכול להיות. אנחנו מחבקים את כל מי שמחבק אותנו ומודים.

נמשיך לחדר האוכל. כידוע לכם, בהסכם מגיעות למפונים שלוש ארוחות ביום. חשוב לציין שההסכם הראשוני היה שתי ארוחות וארוחה קלה אחת. נתנו מראש פנסיון מלא.

25 שקלים תוספת?

ללא קשר לכסף. נתנו מראש פנסיון מלא. בראייה שלנו להכין ארוחה קלה קשה יותר מלהכין ארוחה מלאה. מההתחלה עשינו כך. לאחר מכן שינו את זה לשלוש ארוחות. אם אינני טועה, זה שתי מנות חמות. אנחנו נותנים שלוש, בשר, עוף ודג. אנחנו רוצים שיהיו שבעים. פתחנו עמדת כריכים לילדים בבוקר לפני שהם מתחילים ללמוד הם מכינים לעצמם כריכים לבית הספר. זה משהו שפתחתנו עצמאית, ואם אני לא טועה לאחר מכן יצאה הנחיה של משרד הבריאות עם המלצות כאלו ואחרות וזה נכנס להמלצות, אצלנו זה כבר נעשה.

עובדים פה במתכונת רגילה. ניתן לראות שארוחת הבוקר רגילה, מלאה, כנ"ל לגבי ארוחות צהריים וערב. אחרי כמעט חודשיים לאכול כמעט את אותו האוכל, זה קצת חוזר על עצמו, אנחנו מנסים לגוון ולעשות פעם אחת ארוחת ערב חלבית, ופעם אחרת קונספט של משהו כזה או אחר. בהתחלה היו אנשים רבים שהגיעו ועשו בחוץ ארוחות – שווארמה פלאפל ופיצות. עכשיו זה בירידה ולקחנו על עצמנו לגוון. הארכנו את שעות הארוחות שיתאימו לצרכי האנשים, התאמנו אותן לשעות החזרה של הילדים מבית הספר.

חשוב לציין שאנשים מפנים את הצלחות שלהם. לא אמרתי לעמוס וליאת, אבל זכינו בקהל מדהים. מאחל לעצמי אורחים כאלו כל השנה.

בואו נקבל את ראש עיריית תל אביב.

אורנ'לה. אורנ'לה היא שלנו.

גם אותה ראיתי פה מספר פעמים.

אמרתי, נקבל את ראש עיריית תל אביב.

חדר האוכל הזה שופץ לאחר הקורונה. היינו מלון קורונה במשך זמן רב, ואחרי הקורונה המלון היה גמור, הכל חדש.

יש לך נזקים?

יהיו.

סיירנו במלונות שהתלוננו מאוד.

כשנכנסים חמישה אנשים לחדר אחד, גם אם רוצים וגם אם לא רוצים, יהיו נזקים. כשנכנסים לכל האולמות ועושים כל מה שהם רוצים, יהיו נזקים, אבל האנשים לא עושים נזק במכוון. האנשים שומרים. גם הילדים מחונכים מאוד, קיבלו אופניים, לא נוסעים, לא נכנסים. יכולנו להיות בסיפור אחר לגמרי.

כמה אנשים סך הכל מתארחים במלון משני המקומות?

התחלנו עם כ-600 אנשים, בשיא היינו עם כ-600-580 אנשים. בגלל כל הסיפורים שציין עמוס בהתחלה, גם זליגה, גם ההסכמים החדשים של הדירות שנתנו לאנשים, ירדנו לאזור 500 אנשים.

מבחינת אחוזי תפוסה?

100%.

100%?

כן.

זאת אומרת, אין מצב שמישהו מחו ץ להסדר מגיע ואתה מארח אותו?

אנחנו סגורים למכירה. מהיום שהמבצע התחיל אנחנו ב-100%.

100% רק על החבר'ה פה?

100%. אם מתפנה חדר, במקום לקבל חדש אנחנו מפצלים חדרים. כלומר, זוג ושלושה ילדים, מקבלים שני חדרים ולא חדר אחד.

משרד התיירות משתף פעולה עם זה?

משרד התיירות משתף פעולה עם זה. זו ההגדרה וההנחיה כי אנחנו רוצים שיישארו, כדי שיהיה להם נוח.

כמה בני נוער יש?

100, מ-ז' עד יב'.

100 מתוך 500?

כן. יש גם פחות מ-ז', הילדים עצמם.

תיקח בחשבון שהם היו באותו החדר.

כשאני אומרת 100, הכוונה היא ל-ז' עד יב'. אלו משפחות צעירות.

כמה אחוזי תפיסה יש בשגרה בעונה הזו?

בשגרה אנחנו באזור 70-65% תפוסה.

בתקופה הזו?

שנתי. אוקטובר היה צריך להיות חודש שיא בארץ בכלל מי שמכיר, אולי החודש הכי טוב בשנה מבחינת תיירות.

עד כמה שזכור לי, באוקטובר עושים הרבה כנסים, אירועים?

השתלמויות של המדינה, הכנסת עצמה עושה.

הכנסת עצמה עושה פה.

השתלמויות וכדומה. זאת אומרת, עכשיו בשוטף אתה לא עושה?

עכשיו לא. מתחילים להיכנס לזה ככל שעוזבים אנשים. לא נישאר ריקים, בסופו של דבר נקבל כנסים. הדבר הראשון שיחזור הם הכנסים. כשתהיה שגרת מלחמה, אנשים יבואו.

- - - לאילת הוא לא יעבור בגלל מה שאילת הולכת לעבור. כנסים יהיה הדבר הראשון של תושבי יישובי עוטף עזה - - -

כבר עכשיו מקבלים עשרות פניות, לחלק מסרבים וחלק מקבלים.

אנשים לא חושבים שהולכים לעשות כנסים? - - -

כן.

תן לי את הטלפון שלהם אני לא יודע מה הולך להיות בינואר.

חברות, ארגונים.

גם אני לא יודע.

אלה שיודעים, אני אשמח - - - אני אשמח מאוד לדבר איתם. אם הם יודעים שלא תהיה מלחמה והכל יהיה בסדר.

הם מעדיפים לשריין מראש.

יש הרבה חברות וארגונים שמארגנים ימי השתלמויות, הרצאות. מגיעים לפה.

הם יודעים מה הולך להיות בינואר? אם תתחיל מלחמה בצפון?

המקום פתוח, עם נוף. יש להם מספיק חללים, מקום אידיאלי לנתק את העובדים ליום שלם.

הפוך, פה לא צפון ולא דרום.

יש להם קוראת בקפה שמעדכנת אותם מה הולך להיות.

אם אתה שואל אותי אם זה יקרה? אני בספק אם זה יקרה.

מי יכול לחשוב על זה היום?

אני לא יודע. צריך איזו קוראת בקפה.

אתם הייתם מהמלונות קורונה הראשונים, נכון?

כן.

יש להם שם טוב בנושא הזה.

נמשיך לאולם, אנחנו נעבור דרך השטחים הציבוריים.

המתחם מתחם שקט. כל הפרגודים מסודרים כאן, אלה עמדות טיפול. נפגשים, פרטני, בין מטפל ומטופל, בין אם זה משפחה.

טיפול רגשי?

טיפול פסיכולוגי. בהתחלה היו פה 500 מתנדבים מהשירות הפסיכולוגי שהגיעו והחלו לעבוד פרטנית עם אנשים. בהמשך בנינו מערך שיש בו רישום, יש קשר, אלה שעוד לא הגיעו אליהם, אלה שלא יצאו מהחדרים.

אלה עדיין מתנדבים? בדיוק דיברתי על זה עם - - -

לא. המהלך שנוצר בעזרת שלומית צפריר, אני לא יודע אם היא נמצאת פה, היא פסיכיאטרית ומנהלת בתל השומר.

משרד הבריאות מנהל את המערך?

כן, חוסן מנהל את המערך. זה אותו משרד הבריאות.

חוסן של משרד הבריאות, שמשרד הרווחה שותף?

בדיוק. חוסן לקחו את כל המטופלים שיכלו להתחייב לתקופה ממושכת יותר, קלטו אותם אליהם והם נמצאים תחת הפיירול שלהם, הם משלמים להם. יש כרגע 80 מטופלים שנמצאים באופן קבוע ומקבלים טיפול כאן במקום. אנחנו אמורים לבנות עוד שלושה מבנים סגורים כאלה.

איזה חוסן אחראי? החוסן שלכם של המועצה האזורית?

כן, חוף אשקלון.

זאת אומרת, החוסן של המועצה האזורית נמצא פה?

נכון.

מנוהל על ידי משרד הבריאות?

בדיוק, מנהלים את האירוע. יש לנו כיתת אומנות, מתנהל שם מפגש עכשיו. ניתן לראות אותה, היא כיתה מוצלחת מאוד.

אבל הם נמצאים במקומות נוספים, לא?

מי?

חוסן של המועצה.

חוף אשקלון? ברור. בכל מקום שיש מפונים, חוסן לקחו את השליטה והטיפול מתבצע תחתם.
בהמשך יש גם טיפולים הוליסטיים.

בהמשך למה שהוא שאל, איך חוסן של המועצה האזורית מתנהלת מול זה? הרי אין כוח אדם בחוסן.

יש פה עו"ס ועובד רווחה צמודים.

שנמצאים פה מטעם חוסן?

נמצאים במלון מטעם חוסן. הועסק, מועסק, נמצא פה, מתכלל ומתפעל את כל האירוע. כרמלה לא נמצאת פה היום, אבל כרמלה מהרווחה, כרמלה - - -

כרמלה היא רווחה מאיפה? של מטה יהודה?

זאת אומרת, הוא פה קבוע ובמידת הצורך - - -

לא, של מחוז ירושלים.

מחוז ירושלים, לכן שאלתי אותו.

אני רוצה להבין. הוא נמצא פה ובמידת הצורך הוא אומר "אני צריך X אנשים ומנתב אותם לכל מקום"?

לא. היום הסיטואציה כיום היא שיש מטופלים, יש להם מטפלים, מתואמות פגישות, המקום משמש יותר כאכסניה לטיפולים. כל מי שרוצה מעבר לבוא ולהיפגש, נמצאים פה נציגים שקולטים אותו, רושמים אותו, מתאימים לו מטופל.

מזמן להם את אותם האנשים לכאן.

בדיוק. כרמלה יצרה פה מערך - - -

אבל היא ממחוז ירושלים?

כן. אבל היא הייתה צמודה אלינו מהיום הראשון ועשתה עבודת קודש.

אבל עכשיו זה מתנהל על ידי חוסן של המועצה האזורית?

כן, היא העבירה מקל.

באיזה קשיים הם נתקלים?

בואו נמשיך בתוך האולם.

(מפגש סיכום במלון יערים – מעלה החמישה)

אבקש מהמארח שלנו, ראש המועצה, לפתוח.

מי שמדבר, שם ותפקיד לפרוטוקול. יש לנו פרוטוקוליסט.

ניב, ראש מועצת מטה יהודה. בוקר טוב לכולם. ברוכים הבאים לכל הנציגים מכל הכנסת, הוועדות, משרדי הממשלה. ברוכים הבאים למעלה החמישה. מטה יהודה היא המועצה הגדולה בארץ – מעל 60,000 תושבים. מפרוץ המלחמה, מאז השבת הנוראית, אנחנו עובדים בחירום סביב השעון. קלטנו 3,300 מפונים רק במועצה שלנו, רובם ככולם נמצאים במלונות שלנו. אתם תסיירו היום – ביערים במעלה החמישה, תהיו בנווה אילן, כרמים, צובה, נכון? זה התכנון להיום.

הזמנו לפה את זה האנשים שעובדים בחודשים האחרונים בכל המלונות, אז נמצאים פה אתכם נציגי המועצה ונציגי המפונים גם מהמלונות שלא תהיו בהם, למשל בית מאיר שמתארחים שם אנשים משדרות, משורש את דויד, גם כן משדרות, יד השמונה שיש שם מפונים משדות נגב. אתם תראו גם כמובן בנווה אילן, רמת רחל יושבים פה מדורות, תמי מדורות, קיבוץ דורות נמצא ברמת רחל. אנחנו מלווים הרבה מאוד מפונים. ההבדל בינינו לבין אחרים – אילת או ים המלח, שאצלנו הם לא במקום אחד, הם מפוזרים על 550,000 דונם.

זאת אומרת, לא בונים בית ספר אחד שמתאים לכל האזורים, כמו שראיתם אני מניח בים המלח או במקומות אחרים. פה כל אזור צריך להשתלב בבתי הספר שלנו במקומות שלנו, וכך נעשה גם עם זיקים ונתיב העשרה שנציגיהם נמצאים פה במלון יערים, וכך נעשה עם מבקיעים שלומדים בנירים ועין-כרם. בעשר השנים האחרונות מועצה אזורית מטה יהודה רגילה לאירוח העוטף.

הקשר עם גדי ירקוני באשכול, ואם אינני טועה גם קיבוץ ארז ושאר הקיבוצים בשער הנגב – היינו מקבלים אותם לקליטה כשקורים דברים באוטומט, על פי רח"ל. קרו דברים גם בצוק איתן, לאחר מכן בכל הסבבים, ידענו לקבל פה באוטומט ולכן הקליטה מבחינתנו הייתה מהירה. אנחנו מכירים ויודעים לעשות את זה. שוב, אצלנו זה מורכב מאוד כי זה מרמת רחל עד נווה אילן, איפה שתהיו, צובה, וכל אזור הוא אזור אחר וצריך להתאים לכל אחד את החליפה שלו.

אנחנו כמועצה שמנו מנהל מטעם הרשות בכל מלון. בכל מלון שלנו יש מנהל מטעם הרשות שעובד כל הזמן עם מספר שתיים שלו. הקשר של המועצה הוא קשר ישיר עם בן אדם שזמין כל היום, הוא גם הקשר אתכם עם כל מי שנמצא במלונות, אם זה – רווחה, חינוך, יודעים מי האנשים, יחד עם מנהל המלון ובהתחלה עם מנהל המתקן מטעם פיקוד העורף. במלון למפונים הייתה מנהלת לכל מקום ולכל מתקן. מההתחלה עבדנו בשיטה זו ועד רגע זה.

בנוסף, גם במטה יהודה אנחנו צריכים לנהל שגרת חירום. המועצה היא מועצה גדולה, יש לנו 24 בתי ספר במועצה, חלקם מוגנים וחלקם כלל לא ממוגנים. היינו צריכים לחשוב איך מפעילים את בתי הספר הלא מוגנים. אם פיקוד העורף נמצאים פה, אין לנו בית ספר אחד שהוא הכי מוגן שיש. אין לנו לאן לפנות. נאלצנו לסגור בתי ספר ללא קשר למפונים. גם המועצה חטפה הרבה, היו טילים והאזור היה צהוב בכל התקופה הראשונית.

נאלצנו לחבר בין בתי הספר שלנו והתחלנו במודל של "בית ספר קולט בית ספר", בית ספר יסודי ממוגן קולט בית ספר לא ממוגן. עשינו כך בכל האזורים בכל מטה יהודה וכשהזמן עבר והפכנו להיות ירוקים, התחלנו לפזר בחזרה, לבנות איפה שצריך מבנים מוגנים ולהיכנס לכל מיני בתי ספר חליפיים. עד לרגע זה יש לנו מאות ילדים שלא יכולים לחזור לבתי הספר שלהם ולומדים בבתי ספר חליפיים מכיוון שקיים שם מיגון.

המועצה שלנו היא הענפה של פיקוד העורף. זאת אומרת, אנחנו "מארחים" עוד 500-300 חיילים כל יום שנמצאים אצלנו במועצה והחיים המשותפים הם לא פשוטים. במטה יהודה יש לנו קשר, מסובך להסביר כי זה לא כמו במקום אחר, שלוש תחנות משטרה שייכות אלינו, אצלנו פיקוד העורף מחולק לאזורים, אז אנחנו בקשר יומיומי עם כל נושא הביטחון. אם נמצאים פה אנשים מהתחום, אנחנו בקשר טוב גם עם תחנות הראל ומוריה בירושלים, תחנת מטה יהודה. פיקוד העורף, מג"ב וגם המשטרה, לא פשוט, ואנחנו בקשר יומיומי, מצוין וטוב עם כולם כל הזמן.

את נושא העבודה של תקומה ואיך עובדים מול היישובים בעוטף – אשאיר למישהו אחר. יש לי הרבה להגיד גם על זה כי ההתחלה הייתה מאוד לא מסודרת, חלק מהישובים הגיעו לפה לא דרכי, אלא דרך המועצה, לפעמים דרך קשרים אישיים, לפעמים הגיעו ולאחר מכן נודע לנו וזו טעות. טעות שלאחר מכן קשה מאוד לסדר אותה, אי אפשר לשגע את האנשים שעברו מה שהם עברו, והיום צריכים להעביר אותם למקומות נוספים, זה לא נורמאלי. גם נושא החינוך נפגע מאחר שלא תמיד יש את מוסדות החינוך הנכונים לאותם האנשים. עם קצת מחשבה היה אפשר לעשות זאת אחרת.

לצערי, לאחר עשרות טלפונים שלי, זה לא תמיד עוזר. הם באים וצריך לטפל בהם כמו שצריך וחבל, חבל להסיע את החבר'ה שעה נסיעה לבתי ספר אחרים ומקומות, כשהיה ניתן לפתור זאת. גם חבל שהמדינה תוציא כסף רב על עוד ועוד קראווילות כי אין חשיבה. אני אומר לכם פה, לא חושבים. אין לי בעיה שיצטטו אותי, אני מדבר עם כולם, לא חושבים. אנחנו עושים הכי טוב שאפשר, כל מי שיושב פה בשולחן, גם משרדי הממשלה עושים את המיטב. אבל יש להפעיל יותר חשיבה.

לא לשווא התאמנו על זה עשר שנים עם רח"ל ובסוף כשמגיעים לנקודה, זה לא שווה, בזבזנו – זמן, כסף, ואת זמננו בלבצע תרגילים כי בסופו של דבר הכל קורה הפוך. בדיוק הפוך ולא כמו שצריך. אני אומר לכם פה, ממש לא כמו שצריך. עם קצת שכל ודיבור עם ראשי רשויות, הייתם מבינים שניתן היה לפתור את הדברים ולחסוך בכסף, זמן, תסלחו לי, אבל אני מרגיש התשה גם בשם המפונים.

דבר אחרון, אין התייחסות מספקת לקהילות. כשמגיעה לכאן קהילה, צריכה להיות קהילה. בתור מי שעסק בנושא ב-30 השנים האחרונות, צריך לדעת להחזיק קהילות. הקהילות האלו לאט-לאט יתחילו להתפרק כי אי אפשר לשים 20 מפה, 40 מפה, 30 מפה, 50 מפה, ולצפות שהדברים יעבדו. הן לא יוכלו להחזיק את עצמן כמו שצריך בכל מיני מקומות במדינת ישראל כשהן לא ביחד, כשלא מדברים איתן ביחד, זה לא טוב להן ולא טוב להמשך.

דיברתי מספיק. אני מאחל לכם סיור מעניין. אנחנו כמטה יהודה עושים את הכל על מנת לתת את המיטב, מנסים לעזור. לא הזכרתי כסף, אין לי מילים להגיד לכם ולספור את כמות הכסף שהמועצה הוציאה מתקציבה, בשבועיים הראשונים, לא שאלנו מה נקבל, לא עניין אותנו. קודם כל לעזור, להוציא ולתת. אני מקווה שהמדינה תדע גם להחזיר.

אני מדבר בשמי ואני בטוח שגם בשם ראשי רשויות אחרים, אני לא מתמודד לעוד קדנציה, ואני לא מפחד לדבר, לא מעניינת אותי הפוליטיקה. כשזה לא מתפקד – זה לא מתפקד. כשזה מתפקד – צריך להגיד מילה טובה. אגיד שמשרד החינוך בשלב מסוים ובאופן די מהיר הגיע לפה והתעשת, גם משרד הרווחה ומשרדים נוספים, יש לי גם מילים טובות להגיד.

מצד שני, תשתפו את ראשי הערים, ראשי המועצות בזמן. דברים רבים היו נמנעים. גם בקשרים בין ראשי מועצות לראשי מועצות אחרים, כדי שנוכל לדבר, אנחנו יודעים לדבר, להבין, על מנת שלא יגיעו לבית המלון ללא ידיעתי, ואני אדע על זה רק ביום למחרת. כל מיני דברים הזויים שקורים שלא קרו בשבועיים הראשונים.

לממשלה היה מספיק זמן להתעשת, חלק מהמשרדים התעשתו מהר וחלקם פחות. בכל מקרה, מסתכלים קדימה וצריך לעזור וטוב שאתם פה. תודה על הביקור ואני מקווה שזה יעזור לכולם. תודה רבה.

תודה רבה. מטרת הסיור היא לשמוע מה הם הפערים שעדיין קיימים. הוועדה כבר במשך שבועיים-שלושה נמצאת בסיורים, ישיבות ושאלות למפונים. נרצה לשמוע מנציגים שנמצאים פה ומהנציגים שהגיעו ממלונות אחרים, מה הם הנושאים שעדיין קיימים בהם פערים, גם בנושאים ממשלתיים וגם בנושאים אחרים. כל הנושאים שאתם מרגישים שקיימים בהם פערים. נציגי המפונים, מי שרוצה לדבר.

בוקר טוב. שמי תמי, נציגת קיבוץ דורות. ראשית, ברצוני לחזק את דבריו של ניב. מועצה אזורית מטה יהודה היא לא סתם מועצה אזורית כמו שהוא תיאר אותה, אנחנו ראינו את זה מהצד השני – כיישוב מפונה. התפקוד של מועצה אזורית מטה יהודה הוא בלתי רגיל. חשוב מאוד שזה ייאמר ושתבינו. זו מועצה אזורית קולטת והיא עושה את עבודתה לעילא ולעילא. ראינו זאת מהרגע הראשון שהגענו. המעטפת שקיבלנו, התמיכה שקיבלנו, מקבלים עד רגע זה ונקבל עד היום האחרון שנשהה במלון רמת רחל, זה משהו שמאפשר לנו לתפקד בתוך הסיטואציה הלא אפשרית הזו ולשמר את קהילתנו אחידה. מה שקורה ומה שניב תיאר כרגע, זה התפרקויות של קהילות.

אנחנו מסוגלים לעשות זאת בזכות התמיכה והמעטפת שמטה יהודה מעניקים לנו, וזה לא מובן מאליו. אנחנו באופן אישי מעריכים זאת מאוד וזה מאפשר לנו להמשיך לתפקד ולתת לציבור שלנו את מה שהוא צריך.

יש שני גורמים שמטרידים מאוד קהילה שעזבה את ביתה, והיא רוצה לחזור חזרה ביום שאחרי. שני הגורמים המדוברים – מרכיבי ביטחון שלתוכם נכנסת תחושת הביטחון, והדבר הנוסף הוא חינוך. בלעדיהם לא ניתן לחזור הביתה. בכוחות משותפים הקמנו מערכי תמיכה לחינוך שלנו פה ברמת חייל, זה פועל מצוין מגיל לידה ועד כיתה יב'.

אבל מחר בבוקר, לכשמדינת ישראל תוריד את הגרדום, נצטרך לחזור הביתה. ואז מה נעשה? אין לנו בית ספר. בית הספר שלנו במועצה האזורית שער הנגב לא עומד להיפתח. מרכז החינוך שלנו לא יתקיים אולי עד שנת הלימודים הבאה. עד היום לא התחילו לבנות לנו מערך חלף, אין לנו בית ספר שיקלוט את ילדינו כשיחזרו הביתה. אותו דבר מערך הביטחון, לא התחילו לשקם אותו. מה עם – גדרות, שערים ומצלמות? הדברים הכי פשוטים שבן אדם צריך על מנת להרגיש בטוח בתוך ביתו והוא לא יכול.

אנחנו קיבוץ ש-50% מבתי האב שלו אינם ממוגנים. אולי מישהו יוכל להסביר לי איך משפחה עם ילדים צעירים תחזור הביתה כשאין לה ממ"ד בבית? אלו דברים שממשלת ישראל ומשרדי הממשלה צריכים לקחת בחשבון.

אני מנסה להבין. את מנסה להגיד שאתם נמצאים בין ארבע לשבע?

הם דרומית לשדרות.

אחרי השבע ונושא בית הספר. ניסיתי להבין.

לי זה מאוד ברור. אני אסביר למי שלא ברור לו.

צריך להבין איפה אתם.

אנחנו קיבוץ של 7.2 ומדינת ישראל לא מתייחסת ליישובים מעל שבעה קילומטרים, מבחינתם הם לא קיימים בכלל. הם מתייחסים אליהם כמו 6 באוקטובר. תפיסה זו חייבת להשתנות.

על כמה בתים מדובר?

167 בתים.

167 שחסר בהם מיגון?

סך הכל ביישוב.

הוא שואל כמה זה 50%?

כמה זה 50%? יש לנו כ-200 ומשהו בתי אב.

תודה ניב שאפשרת לי להסביר איפה אנחנו נמצאים. זה מאוד משמעותי. צריך לראות איך הקונספציה משתנה, איך החשיבה המדינית משתנה.

תקומה ישבו אתכם?

לא, אנחנו לא בתקומה. אנחנו לא בתקומה כי אנחנו 7.2. אבל מרכז החיים שלנו, במועצה האזורית שער הנגב, הוא ב-4-0, איפה ילדיי ילמדו? איפה אקנה את מוצרי המזון שלי? ולאיזה רופא אני אלך אם הכל סגור? זה משהו שאתם צריכים לשים על השולחן, להבין שמאחורי המספרים החותכים האלו של השבע, ארבע, יש אנשים, ויש צרכים שהם צרכים בסיסיים שכל אדם במדינת ישראל זכאי לקבל אותם. זו לא זכות, זו חובה שלכם להעניק אותם לנו. אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר. תודה רבה.

אחרי שאנחנו שומעים את ירקוני בנושא הזה, באופן יומיומי כמעט, זה יהיה - - - אם לא הצלחת להעביר את המסר. גדי ירקוני מדבר על זה יומיום.

גדי ירקוני - - -

בהחלט. עוד מישהו מנציגי המתנדבים? נתיב העשרה, כן.

אם דורות הוא 7.2, למי שלא יודע נתיב העשרה הוא אפס. הגדר שלנו היא חומה, היא גדר הגבול והיא מורחקת מהבתים 150 מטרים. קודם כל, אני מצטרפת לכל מה שאמרה נציגת דורות שאני לא זוכרת את שמה. יש לנו בעיה זהה, כל נושא החינוך שלנו. במועצה האזורית חוף אשקלון אנחנו חמישה יישובים צמודי גדר בעוטף, בית הספר שלנו שהוא מיסודי עד יב' נמצא ביד מרדכי, קילומטר מהגבול.

אבל אני כאן פונה אליכם בנושא אחר. הקהילה שלנו מונה 300 משפחות, 320 ילדים, הקהילה רב גילאית. שליש – הם המייסדים, הבוגרים, החקלאים. שליש נוסף שהוא דור ההרחבה הראשונה שלנו – אלו בנים שחזרו ויש להם כבר ילדים אחרי צבא, ויש את ההרחבה השנייה – עם הילדים הצעירים יותר בגילאי בית ספר. לכל אחד מהגילאים יש צרכים אחרים. אנחנו כהנהגה צריכים לענות על כל הצרכים של כולם.

הקהילה שלנו היא קהילה נפלאה וחזקה. כיום היא מפוזרת בשני בתי מלון ובבתים פרטיים בכל הארץ. נתיב העשרה רוצה לחזור הביתה, אבל יש לנו תנאי אחד – ביטחון. אני פונה לכולכם, ביטחון. מתחילים לשמוע בחדשות על הפוגה וחזרתם של השבויים, אני רוצה שהם יחזרו, אבל אני רוצה שהמטרה שהמדינה הציגה בפנינו – חיסול החמאס, תמשיך. אנחנו רוצים ביטחון ואתם צריכים לתת לנו ביטחון. אנו דורשים שהילדים שלנו יהיו בטוחים וימשיכו להסתובב חופשי בנתיב העשרה ולחיות את חייהם הנפלאים. אני דורשת שאתם תשמיעו את הקול שלנו בכל המקומות במדינה שאליהם תגיעו.

למה אני מתכוונת כשאני אומרת "ביטחון"? ביטחון זה שטח מפורז, חיסול החמאס. זה לא המקום, אבל נדבר על זה בפרטי פרטים. אני רוצה שתשמיעו את קולנו בכל מקום שתלכו. נתיב העשרה תחזור, אם בעוד חצי שנה או שנה, ייקח זמן לאחד את הקהילה, אבל התנאי הוא ביטחון. קחו את זה ותעזרו לנו להשמיע את קולנו.

היי. עמוס, מזיקים. אני לא רוצה לחזור על מה שנאמר, אבל ארצה לחזק את דבריו של ניב וכן לדבר על הצורך בוודאות.

מבחינת קילומטרים, תיתן לנו מיקום במפה.

זיקים היא 1.3 קילומטר מהים שזה הגבול, אזור החדירות הכי בעייתי עבור זיקים, ו-2.3 מהגדר. אצלנו המשיכו להתקיים חדירות נוספות גם כשהאירוע כביכול נגמר ב-8 באוקטובר, זיקים המשיכה לחוות חדירות נוספות של מחבלים מהים עד 11-12 באוקטובר. למה אני מתכוון מבחינת וודאות? אני מתכוון לנושא של רציפות. רציפות בנושא החינוך, לא ברור איך התהליך הולך להתקיים למרות שכבר ביום הרביעי שר החינוך היה פה ונתן מענים ברורים מאוד, אבל מה זה אומר שהילדים שלנו יקבלו מענה פרטני? מה זה אומר שהם יקבלו מענה בנושא הבגרויות?

- - - כרגע כי את זה גם הציף ראש מועצת מטה יהודה. כשמשרד החינוך מנהל פה מערך בית ספר, מול מי הוא עובד? מול ראש המועצה שלכם או מול ראש מועצת מטה יהודה? הבנתי מראש המועצה שהוא לא עובד מולו. עם מי משרד החינוך מתקשר? כשמשרד החינוך מקים בית ספר לזיקים, עם מי הוא מתקשר?

משרד החינוך עובד איתנו באופן ישיר על כל דבר.

אבל אמרת - - - לא תיאמה איתך את הדבר הזה, כי זו המדינה.

דיברתי על כל כלל המפונים. יש פה ישוב שלם, 500 איש משדרות שנמצאים בבית מאיר.

אבל משרד החינוך - - - אני מנסה להבין.

משרד החינוך, לי אין תשובות לדוגמה להפרדה בחינוך יסודי לדתיים. אין לי בתי ספר כאלו בכלל.

משרד החינוך מתקשר איתך?

הוא מתקשר איתי, אבל הכתובת היא איתי וגם עם ראש המועצה של חוף אשקלון.

לא על זה אני מדבר.

איפה - - -

בהגעה לכאן, חלקם הגיעו מסודר ורובם הגיעו לא מסודר וזה יצר בעיות. אמרתי שעכשיו צריך להסתכל קדימה.

זה לא הפער ואני רוצה להסביר את הפער. הפער הוא שאנחנו לומדים כרגע בבתי ספר, יש מענה, עוטפים ומחבקים אותנו והכל בסדר.

לומדים בבית ספר של המועצה האזורית?

נכון. זה באיזשהו שלב ייעצר, ייקטע. איך הילדים האלו יעברו שוב את הטקט הזה? מה הולך לקרות איתם? מתי הוא ייגמר? הוא ייגמר ביוני כשתיגמר שנת הלימודים? הוא ייגמר במרץ באמצע ויעשו להם מעבר נוסף? הטלטלה הרגשית שהציבור עובר היא לא - - -

הגברת מדורות שהציגה, תמי הציגה אתגר של דורות, אתגר - - - שוב ושוב, והוא אתגר שצריך לטפל בו. אני לוקח על עצמי להיכנס לנושא, אני אדבר עם מנהלת הוועדה לאחר מכן, יכול להיות שנעשה ישיבת מעקב בוועדה עם תקומה על הנושא, לראות מה הם עונים כי בסוף תקומה אחראית על בית הספר שלך ולא על הישוב שלך, וצריך לפתור זאת איכשהו. את זה הבנתי, זה אתגר אחד.

התשובה אצלך היא של תקומה. זאת אומרת, במסגרת ההתנהלות מול תקומה, ההחלטה שאתם תצטרכו לקבל כיישוב ויעשו את זה כיישוב, כמו שתיארו את זה בנתיב העשרה, עושים שולחנות עגולים ומתקבלות החלטות. כל ההחלטות שיתקבלו יהיו חלק מהאתגרים שתקומה יצטרכו להתמודד איתם. כך זה אמור לעבוד. כשאתם יושבים עם תקומה, הם שואלים אותך מה תרצה לעשות אחרי 31 בדצמבר ואומרים לך אם אתה עובר לתל אביב המשמעות היא בחינוך כך, ברווחה כך, בבריאות כך וזה כך.

השאלה אם אתם יודעים מה האופציות?

תלוי בכם, כל האופציות פתוחות. סליחה שאני אומר, אתה במצב הרבה יותר טוב ממה שקורה בדורות. תקומה אומרים לך שאתה יכול לקבל החלטה. היינו בסיור וועדה בים המלח, יש קיבוצים בים המלח שקיבלו החלטה שהם נשארים שם עד סוף שנת הלימודים. בנו להם בית ספר בים המלח, ההחלטה היא שהם נשארים שם. תקומה מקבלים את ההחלטה. לכן אני אומר שאם בסופו של דבר יישארו פערים תוכלו תמיד לחזור לוועדה. ממשלת ישראל הקימה מנהלת מתקציב כמעט בלתי מוגבל, במושגים תקציביים כמעט בלתי מוגבל, שאומר שכל פתרון שיושבים איתכם עליו ובתוך הפתרון הנושא של החינוך, הרווחה, - - -

כל ההחלטות כמו כמה זמן מקומות העבודה הולכים להיות משופים, כמה זמן המדינה תעניק מענקי דיור?

כן.

אנשים לא יכולים לחזור לעבודה, זה קשה. כל הדברים הללו זו מנהלת תקומה?

זה במסגרת השיקולים. שוב, כשאתה יושב מול מנהלת תקומה וכל האופציות נפתחות, כל הדברים צריכים להיכלל בתוך החשבון. לאחר מכן מנהלת תקומה חוזרת, לצורך העניין חסר לה משהו בנושא התעסוקה, היא אומרת "קיבלנו החלטה שהאנשים נשארים במטה יהודה והמשמעות היא הקמת בית ספר". זהו בדיוק תפקידה של מנהלת תקומה ולכן יושבים בתוכה מספר משרדי ממשלה. כך זה אמור לעבוד, אם הכל יעבוד, גם רח"ל היה אמור לעבוד בדרך מסוימת.

תודה.

כך זה אמור לעבוד.

תודה רבה. דוד סיינוק משורש. אני מהקולטים, לא מהמפונים. למחרת הפיגוע קלטנו מתפנים, אנשים שהגיעו אלינו דרך תושבי המושב. יש לנו כפר נופש, פתחנו אותו וקלטנו בסביבות 100 אנשים בודדים, רובם משדרות. אני חושב שבעזרת המועצה והמשרדים התארגנו די טוב. שאלתי את האנשים שמתאכסנים אצלנו אילו בעיות הם רוצים להביא לוועדה. יש אצלנו משפחות שנוסעות כל יום לעבוד בשדרות, משאירים את הילדים אצלנו במסגרות החינוך שאורגנו ונוסעים בבוקר לעבוד בשדרות. הם ביקשו לקבל נשק וכבר חודש ימים שלא מצליחים לקבל את הרישיון לנשק. הם עובדים במפעלים חיוניים מסביב לשדרות ושאלו אם אפשר לקבל עזרה בנושא זה?

יש נציג של הבט"ל?

המשרד לביטחון לאומי.

מי נמצא מהביטחון הלאומי? הוא יצא לרגע, הוא יחזור.

שוכנות אצלנו משפחות בודדות ויש גם קהילה. נמצא פה נציג הקהילה, אעביר לו את המיקרופון שיוכל להציג בעיה ספציפית שקיימת אצלו. רציתי לציין שאנחנו מלון ללא אוכל, מספקים רק לינה וארוחות בוקר. בהתארגנות שלנו כמלון נאלצנו להתארגן ולבנות אופרציה עם בעלי העסקים מסביב. למשל יש גן אירועים שתרם ארוחות צהריים במשך זמן רב, כיום אנו משלמים לו על ארוחות הצהריים מהכסף שאנו מקבלים על המפונים. יש בית אבות שתרם ארוחות בוקר. כיום ארוחות הבוקר – מגיעות מבית האבות וארוחות הצהריים – מגן האירועים. ארוחות הערב – מגיעות ממשפחות המושב.

הייתה התארגנות קשה בהתחלה. לדעתי כיום חוץ מהבעיות הנקודתיות, הדברים סך הכל מאורגנים.

לפני שממשיכים, אני רוצה לשאול את הנציג מרח"ל. זיקים נמצא 2.3 קילומטרים מהגבול, למה הם לא בתקומה?

תקומה לקחו עשרה ישובים שרשמתי לך, אלה עשרת היישובים האדומים שהוחלט במנהלת שמטפלים בהם. זו רשימה סגורה.

תקומה לא אמורים לטפל ברצועה ביישובים שנפגעו פיזית?

זו החלטה שיצאה השבוע.

בתקומה נקבעו היישובים שנפגעו, שם תקומה צריכה להיכנס. יש ישובים שנמצאים על הגדר שלא נפגעו ולא נכנסנו לתוך האירוע. אבל אין קשר, הם לא יכולים לחזור גם שנתיים כי כל המערכת מסביבם לא עובדת. מה שעמוס אומר שזה יכול ליפול בין הכיסאות, איך הוא יחזור הביתה? הבתים בסדר, מה מעבר? אין להם כלום. אתמול הייתי שם, אין שם כלום. כלום. שום דבר.

הבנתי את האתגר. קיבלתי מרח"ל את רשימת היישובים שבתקומה. אתם לא נמצאים בתקומה.

אנחנו נפגשים איתם מחר.

יש הגדרה - - - החלטת ממשלה. גם 0-7 וגם כתוב - - -

גם 0-7 נכנס?

עד 0-7, כתובות המועצות שנכנסו.

אתה קורא את ההחלטה מסוף אוקטובר.

זה מה שכתוב בהגדרה של - - -

מסוף אוקטובר.

אחר כך שונה?

החלטת הממשלה היא מסוף אוקטובר. מה שבוצע בחודשיים האלו, ביתר שאת - - -

מימון, לפרוטוקול.

מימון ממס רכוש. בחודש האחרון וביתר שאת בשבועיים האחרונים בוצעו סקרים, סקרי מבנה בתוך היישובים, בעיקר אלו שחדרו אליהם ובוצעה הסדרה בין מנהלת תקומה לבין מס רכוש מי יטפל במה. כמובן שיינתן מענה לכל הבעיות שיצופו. אבל תקומה לקחה אחריות על עשרה יישובים, היא קראה להם יישובים אדומים והיא הולכת לעשות את הטיפול במבנים.

לא על הטיפול, במסגרת החלטת הממשלה על מה קורה מ-31 בדצמבר. האם החלטת ממשלה זו לא חלה על עד שבעה קילומטרים?

אני לא יודע ספציפית למה הכוונה.

זה אומר לפי אזור. יש שני נושאים. נושאים של מי שמטפל במס רכוש ונזקים מול מס רכוש, הוא אומר שיש להם פגישה, לכם לא נקבעה?

לא. - - - עשרת היישובים - - -

זה מנתיב העשרה, כפר עזה, נחל עוז, בארי, רעים, כיסופים, עין השלושה, נירים, ניר עוזר, ניר יצחק, סופה, חולית, כרם שלום ופרי גן.

- - - נפגעו בתים.

אלו בעיקר יישובים שהייתה בהם חדירה או פעילות של צה"ל שגרמה נזקים.

הבנו - - - הנושא הזה אני חושב שכן. הבעיה שהיא העלתה צריכה להיבדק.

אני רוצה להתייחס כי אתם מפספסים את הנקודה. אני לא יודע מי זה מס רכוש. מבחינתי הוא יכול למצוא מדינה חדשה. אנחנו הותקפנו.

הבנו, הבנו.

לא, זה חשוב. אנחנו הותקפנו, אנחנו מפונים מבתינו. זה שלא אפשרנו למחבלים לחדור, ולא שרפו לנו ורצחו לנו, הופך אותנו לאזרחים סוג ב'? לא הבנתי. הטיעון הוא שאנחנו אמורים לשבת עם מנהלת תקומה, ולקבל פתרונות. אתם צריכים להבין שאנשים פונו מבתיהם והם בחרדות, יש פה ילדים שעוברים טיפולים פסיכולוגיים ומערכות שלמות שעובדות סביב השעון. ומס רכוש לא יכול להגיד לי שאם שלא נשרפו לי ילדים בבתים – אני לא זכאי.

זה לא מה שאמרנו.

כולנו הבנו. כרגע הדיון היה מי אחראי לתת לך תשובות - - -

נכון. ביקשתי ודאות, אמרת לי תקומה. תקומה אמורים לספק לנו תשובות?

נכון.

לא השתנה כלום. סליחה. נושא נוסף קריטי מאוד ששכחתי לעלות, נושא השוכרים. צריך להבין שהשוכרים נופלים בין הכיסאות, הם משלמים שכירות על דירות ביישוב ואף אחד לא משפה אותם, אף אחד לא מפצה אותם. לא נתתם לנושא שום התייחסות בחוק. האנשים האלו ממשיכים לשלם בזמן שהם שוכרים מקום חדש ואחר. נשמח אם תוכלו להתייחס.

מימון ממס רכוש. ברשותך, אתייחס לנקודה של השוכרים. השוכרים ממשיכים לשלם את השכירות שלהם למשכירים. בינתיים הם זוכים לדיור חליפי מטעם המדינה בבתי המלון או בבתי הארחה או לא משנה איפה. כשהמדינה תבקש מהשוכרים לפנות את בתי המלון ובתנאי שהחוזה שלהם נמצא עדיין בתוקף, לצורך הדוגמה שוכר שנמצא עד חודש יוני והממשלה או המדינה מבקשות לפנות את המלונות בחודש מרץ, אותו שוכר זכאי לקבל שכירות ממס רכוש על שלושת החודשים עד תום תקופת השכירות שלו. שומרים על המעגל – המשכיר לא נפגע והשוכר לא נפגע. המשכיר לא נפגע – כי הוא פודה את הצ'ק של השוכר, והשוכר לא נפגע – מאחר ויש לו דיור חליפי שהוא לא צריך לשלם עליו.

אפשר לחזור לשדרות? כי התחלנו מפה והתפזרנו.

כן.

שמי מיכאל, תושב שדרות 17 שנים, אשתי 23 שנים. חווינו בחיינו את כל מה שנשמע בכל הכתבות והמדיה. תודה למלון שורש שקיבל אותנו, אנחנו רואים שהם אנשים עם לב גדול כי אין להם את כל התנאים שיש בים המלח, ביקרנו שם אנשים וחברים שלנו, יש להם הכל מסודר. האנשים במלון שורש דואגים מאוד, כל הזמן מסתובבים, מכונת כביסה. אחרי שלושה-ארבעה שבועות אנחנו כמעט מכוסים מבחינת הכל.

אציין מספר נקודות שכרגע קריטיות. קודם כל, במלון עצמו חסר ממ"ד. כלומר, יש ממ"ד לא גדול, אבל לא רואים שבן אדם, במיוחד סבתות, קשישות מעל גיל 80, קרוב ל-90, רצות במהלך הדקה וחצי ולא מספיקות. אפילו ילדים לא מספיקים לרוץ ממקום הצימרים עד לממ"ד. לא ידוע כמה הממ"ד מסודר פה.

התקשרתי לפיקוד העורף ולעוד מספרים מקומות בבקשה לתרומת מיגונית, אמרו לי שזה לא "מקום חם". מה זה "מקום חם"? כשילדיי ושאר הילדים הגיעו לפה הם שאלו איפה הממ"ד? הם לא שואלים בכלל האם יש ממ"ד. בשדרות אין אופציה למקום ללא ממ"ד. המצב הנפשי שלהם והביטחון שלהם באותו רגע יורד. אמרנו שלא ידוע, יכול להיות שלא יהיה, אלוהים ישמור. הייתה רק אזעקה אחת בתקופה הזו, אבל לפני שהגענו היו אזעקות רבות באזור, נפלה רקטה באבו-גוש.

הטילים שנופלים פה חזקים יותר מהטילים שנופלים בדרום. הרבה יותר חזקים. זה גם עניין של ביטחון ולהביא לפה מיגונית אחת שתהיה בהישג יד של דקה, לא היה אפשרי. פיקוד העורף ענו לי "יש לידך קיר", לאן אמורים להתקשר? לאן? כל מה שעלה מבחינת ביטחון, אנחנו חיים שנים רבות בשדרות, מה אמורה להיות ההרגשה עכשיו לחזור לעיר עכשיו? שאלתי אנשים איך הם מרגישים בעניין, הם עונים שהם מפחדים שיהיו חדירות נוספות.

ביקרתי בשדרות מספר פעמים. במו עיניי ראיתי חדירות של רקטות לתוך ממ"ד. אני אחזור פעם נוספת, חדירת רקטות לתוך ממ"ד שנבנה לפני חמש שנים. יש תמונה שאוכל להראות. ממ"ד מודרני חזק. מישהו יכול להגיד לי איפה הביטחון שלי? איזו בדיקה אתם צריכים לבצע? לפני שנה-שנה וחצי הייתה חדירת רקטה בתוך חלון ברזל בשדרות ונהרג ילד. אני חושב שהמקרה זכור. ילדיי ישנים בממ"ד כל הזמן והממ"ד לכיוון עזה. אשתי אומרת שהממ"ד לא מגן. איפה אנחנו נמצאים?

בטחון הוא הדבר הכי חשוב כרגע, יותר חשוב מהחינוך שעלה פה. החינוך חשוב גם לנו, הילדים שלנו נוסעים באוטובוס למסגרות וזה לא קל, אבל הביטחון בשדרות.

התנאים שמנסים לכסות עכשיו, עניין השכירות, מה עם השוכרים? מי מחזיר להם? מה מעניין את בעל הדירה שהמשכיר לא משלם? הצ'קים נרשמו, הופקדו, הם צ'קים דחויים בבנק, הכסף יורד. מה אכפת למשכיר אם הכניס לך המעסיק כסף או שהוא מחכה לקבל כסף מהמדינה? היום אנשים נכנסים למינוס. שאלתי אנשים שהגיעו משדרות אילו בעיות יש להם, יש כאלה שעובדים ויש כאלה שלא.

בכל פעם שאני יוצא לכיוון שדרות, ילדיי אומרים לי "אתה לא הולך לשם, אתה לא הולך". כנראה שאנשים מוכרחים מבחינה כלכלית. נמשיך. בשדרות מנסים לכסות בצורה כספית מסוימת נושאים שונים, נזקים, שולחים כספים לבנק מביטוח לאומי. איני יודע מה בדיוק, לא אכנס לפרטים. אך בשורש יש מספר אנשים שגרו בשכונה שלנו שנותק איתם כל קשר, לא היה טלפון, אינטרנט, ולא רק שהמחבלים היו תחת החלונות שלנו ובחסד לא נכנסו ולא הרגו אלא הרגו אנשים בתחנה לידנו. ב-9 באוקטובר חזר הקשר וכל האנשים, כולם התחילו להתקשר לכולם ולשאול לאן הולכים.

העיר לא הוציאה אנשים, רק את הקשישים הוציאו ממרכז או הוסטל לנתניה. לא מוציאים אנשים, אמרתי להם ששמעתי שמקבלים בשורש ואני הולך לשם. מספר אנשים ביקשו להצטרף ושאקח אותם, לקחתי. מתברר שיש מספר משפחות שהגיעו לשורש שהן בינתיים בתהליך קליטה. למשל יושב פה עולה חדש, הוא נמצא בארץ מספר חודשים, אבל אשתו ושלושת ילדיו טרם נקלטו, הילדים בני 16, 13 ושלוש, הם נשואים 20 שנים. זו פשלה מסוימת במשרד הפנים, סליחה על השימוש במילים, אבל העניין לא מובן, אין הסבר מלא למה התהליך מסובך. יש משפחה נוספת שעדיין בתהליך. במשרד הפנים, הדברים לא זזים ולא נעים. זה לא חדש. שומעים את כל הסיפורים.

הסתכלתי בדרכונים שלהם על המדינות שמהן הגיעו וכתוב "על פי חוק השבות", אבל למה מחכים? למה צריך לחכות עוד חצי שנה? עוד שנה? בשביל מה להחזיק אנשים עם ילדים קטנים בתנאים האלו? אם מחזירים שכר דירה כמו שהבחור ציין, האם הם יקבלו כלא אזרחים?

לא מחזירים. לא הבנת.

אם בשדרות יהיה תורם שיגיע לראש העיר שלנו, דוידי, וירצה לכסות על מספר משפחות, הם לא יקבלו. אם שולחים זיכויים לתושבי שדרות – הם לא מקבלים. הם לא מקבלים שום תנאים. אותו הדבר עם חשמל, ארנונה. כשהגעתי לפה שמעתי שתשלומי הארנונה וחשמל יהיו אפס, לא ישלמו. עדיין לא בדקתי, אבל צריך לשאול את אשתי. אבל מה עם שלא אזרח? הם לא יכולים לעבוד, הוא עובד לבד כי יש לו אישור עבודה, אשתו לא עובדת כי אין לה אישור עבודה, היא לא יכולה.

לא הבנתי מה השאלה?

השאלה היא פשוטה. איך אפשר לעזור לאנשים האלו? יש לי שלוש נקודות גם על ממ"ד ומיגונית.

אני שואל מה השאלה האחרונה ששאלת על ארנונה וחשמל?

אם המדינה מכסה ומזכים את תושבי שדרות, למשל הם לא משלמים חשמל וארנונה, האנשים שדיברתי עליהם – ישלמו. שאלתי אותם אם החשבונות מגיעים? הם אומרים שכן.

הם לא מאוזרחים.

הם לא אזרחים, הם בתהליך. לא פה ולא שם, אנשים שתקועים. מה עושים במקרה כזה? איך אנחנו כמדינה יכולים לעזור לאנשים שהם שכנים שלנו? אנחנו גרים ביחד, הם איתנו. בקרוב הם יהיו כמונו, כולנו מתישהו היינו עולים או אבותינו היו עולים, כולנו עברנו את התהליך. אלה הן השאלות. אני חוזר, אחת, הרגשת הביטחון בשדרות נמוכה ביותר. שתיים, מיגוניות פה באזור, על מנת שהילדים שלנו ירגישו ביטחון. שלוש, עניין השכירויות ועזרה למי שלא זכאים, אבל נמצאים באותה הסירה. תודה.

תודה רבה אדוני. כן.

שמי איציק אבן חיים, אני תושב זיקים. רציתי לשאול שאלה בהמשך לדבריו של האדון המכובד ממס רכוש. אני משלם 7,500 שקלים על הבית הכי יפה בעולם, ואתה אומר לי "פיניתי אותך לבית מלון, לחדר 12 מטרים עם שניים-שלושה ילדים, ואם תעבור אנחנו נשלם לך את השכירות". בינתיים אני ממשיך לשלם שכירות על סך 7,500 שקלים כל חודש. אם אתה חושב שזה שווה ערך לשים אותי במלון ולהגיד לי "בינתיים דאגנו לך למקום לשים את הראש" כשפעם אחת הפקרתם אותנו, כל המדינה, ופעם שנייה אתם מפקירים אותנו פעם נוספת, קצת הזוי אם זה שווה ערך ל-7,500 שקלים כשאני ישן במלון חודשיים. חודשיים.

שמטתם לנו את השטיח מתחת לרגליים ואתם ממשיכים להתעלם, לשבת במגדל השן ושזה בסדר שאנחנו ישנים במשך חודשיים ואין כרגע פתרון נראה לעין כי אף אחד לא יודע מתי זה ייגמר, אבל נמשיך לשלם שכירות 7,500 שקלים על הבית בזיקים שסגור עם כל הציוד שלי וכל השירותים שאני רגיל. אתה אומר לי שאם אעזוב ואז לשלם על ההפרש, מי מפצה אותי על 7,500 שקלים כל חודש שאני משלם כיום לבעל הדירה?

סיימת?

כן. מקווה שתהיה לך תשובה.

אף פעם התשובות שלנו לא יהיו מושלמות ולא יהיו מספיקות בשבילכם, זאת אנו מבינים ומקבלים באהבה גדולה את כל טענותיכם ומשתדלים לעשות הכי טוב שאפשר. זו הפתיחה. החוק מאפשר לתת פיצוי לכל בן אדם שאיבד את קורת הגג שלו. זה שאתה נמצא כאן בתנאים פחות טובים מהתנאים שגרת בהם, אני בטוח כמו כולם, אף אחד לא רוצה לגור בתוך חדר 40 מטרים במשך חודשיים.

12.

זאת אנו מבינים טוב מאוד. אם לא תשלם את השכירות שלך, מי שייפגע הוא המשכיר שלך.

גם אני כי הוא יכול לתבוע אותי.

כדי שהמדינה תשמור גם עליך וגם עליו, אתה ממשיך לשלם לו שכירות רגילה והמדינה דואגת לך לדיור חליפי. במידה ותתקבל החלטה שתצטרך לפנות את המלון בכל שלב, ולא תוכל לחזור לביתך כי הוא נפגע כתוצאה מפגיעה של טיל והחזרה לשם לא מתאפשרת, אנחנו נדאג לך לדיור חליפי באותה רמה שגרת בה. מאה אחוז.

זו לא הייתה השאלה שלי. השאלה שלי הייתה אם אתה חושב שהיום אני משלם 7,500 שקלים על 12 מטר עם שלושה ילדים בחדר? זה נשמע לך בסדר?

אני חושב שיש פה שאלה נוספת.

ואם הבית לא נפגע?

קיבלתי קורת גג. אסור לי לחזור לבית גם אם הבית שלי עכשיו מושלם וכלום לא קרה בזיקים, אני לא יכול לחזור הביתה.

יש פה שאלה. הנה דוגמה לבן אדם שמשלם 7,000 שקלים.

במקום לבוא ולהגיד "סליחה שאתם ככה, אל תוציאו שקל שאתם לא צריכים להוציא, אנחנו נוציא אותו במקומכם".

השאלה שלי היא אם אני צריך לשלם 7,000 שקלים, או 5,000 או 3,000 ובזמן הזה אני לא עובד, אני כן מקבל מקום לחיות, טוב או חצי טוב, אני חי. מאיפה אני מוצא כסף לשלם לאותו משכיר מבלי להיכנס למינוס? יש הסבר?

הוא ענה לך.

שמענו את כל מה שנאמר, את כל מה שהעליתם. זה לא תלוי בו, הוא לא המחוקק. אנחנו המחוקקים ונבצע בדיקה. אבקש מחבר הכנסת שקלים להתייחס.

הועלו דברים רבים שצריכים לפתור, דברים שהצטברו משנים קודמות. לא נוכל לפתור כאן את כל הבעיות, אבל סמדר אמרת לגבי הביטחון ולמחוק את חמאס, גם אתה דיברת על נושא הביטחון – שאתם לא יכולים לחזור. אני אמרתי אתמול בכנסת את הדברים האלו, שעם כל הכבוד לזה שקודם כל אנחנו רוצים שכל החטופים יחזרו, אני לא רואה מצב שחמאס לא נמחק עד הסוף, עד העפר. אני כאן כנציג מפלגת השלטון, אני אישית מחויב לכך. - - - לא ניכנס עכשיו לפוליטיקה או למדיניות. אני נתתי את מילתי שאעשה כל מה שרק אוכל לשכנע ולהתעקש על כך שיהיה את כל הביטחון, ומבחינתי שהמיגוניות יהיו משהו שנהרוס, שלא יהיה בהן צורך בכלל, על אחת כמה וכמה כשאתה מדבר על להביא אותן לכאן.

אמן.

מבחינתי, בזאת אני אסיים.

תודה רבה. תודה רבה לראש המועצה, תודה רבה לכולם. אנחנו ממשיכים, לא סיימנו להיום. שלושה דברים מרכזיים שאני יוצא מפה איתם כתובנות. אחד, הוא הנושא שהעלתה תמי מדורות –היישובים במועצות האזוריות שעיקר חייהם נמצאים במקומות שנפגעו. אני מסכים עם אושר ועם כולם, שאין אפשרות לחזור לאזורים האלו בלי שעזה תהיה מפורזת ולא כסיסמה. לא יכול להיות סבב נוסף. לדעתי אין אזרח במדינת ישראל שלא מבין זאת.

חשוב לי לציין שהייתי בסיור בבארי ובכפר עזה עם נציגי מפלגות שבעבר לא חשבו כך, ועכשיו הם גם מבינים זאת, אני חושב שכל אזרחי ישראל מבינים שאין דרך לחזור לאזור שם, לאזורים שנפגעו. אנחנו כוועדה נעקוב אחר העניין, לא יכול להיות שמי שמרכז חייו נמצא במקום שהוא לא יכול לחזור אליו, גם אם פיזית טכנית ביתו נמצא במקום שלא מוגדר בהחלטת הממשלה, נצטרך למצוא לזה פתרון. בשבילנו כוועדה, אני חושב שנצטרך לעשות זאת.

שתיים, הוא נושא שכירויות הדירה. נצטרך לבצע בדיקה על התקנות שיובאו. הרי התקנות הובאו לחודשיים למי שלא ידע, עד סוף נובמבר. נצטרך לבצע בדיקה כיצד להתמודד עם הנושא ועם מה שאמרת, הוא בסוף מבצע את ההחלטות שמתקבלות בוועדת הכספים. אני גם חבר בוועדת הכספים, נצטרך לעלות את הנושא ולראות מה עושים בנושא שכר הדירה.

לשאלתך, בסופו של דבר מדינת ישראל, לפחות בשעה קילומטרים, מפצה – על נזקים ישירים, עקיפים, חוסר שכר. המריבה הייתה על אילו ישובים נוספים ייכנסו פנימה, כולל דורות. אבל שדרות והיישובים באזור נמצאים ברשימה, המדינה מפצה 150%, לא 100%. אני אומר 150% ואני מתכוון לכך כי גם נזקים עקיפים של עקיפים, כל נזק שיכול להיות ולכן אמורה בסוף להיות לבן אדם אפשרות לשלם גם אין לו עבודה, גם אם הוא לא נמצא במקום העבודה.

צריך לראות מה עושים עם זה.

לא נוכל לדון רבות על כך. נמשיך בסיור ובישיבת הסיכום נראה איך נתקדם עם המשרדים האחרים. נשאר לנו נושא אחד פתוח, המשרד לביטחון לאומי, מי נמצא פה?

דניאל.

דניאל, עלתה שאלה על הנושא במלון שורש. תעשו בדיקה?

הוא יבדוק במשרד וישיב לנו תשובות.

כן. אני אבדוק - - -

תודה רבה. כן, משרד התחבורה.

חילקנו פלאיירים כאן בחדרים לגבי כל פעילות המשרד במסגרת המפונים, מה המשרד נותן. יום טוב.

(סיור במלון C-Hotel – נווה אילן)

מהיום הראשון נציג מהמועצה בכל מלון. יש לנו את העגה שלנו – מנהלי מתקנים, אחראי מלונות, טספאי, לא משנה, בשיתוף פעולה הדוק עם נעמי והקהילות.

אנחנו בטוח משאירים אותו לאחר מכן.

נצטרך לריב עליו קצת.

אף אחד מאיתנו לא נותן לו ללכת.

זכינו.

הם יובילו את הסיור ויוכלו לענות על השאלות. נמצאת איתנו אפרת שלף, מנהלת מלון יד השמונה. נקפיד בדיון לאחר מכן לתת גם להם לדבר על האתגרים ועל מה שהם מתמודדים. תכף יצטרפו לסיור גם רחלי משה – מנכ"לית המועצה, הדס דוד – מנהלת אגף הרווחה, ואפרת – מנהלת השירות הפסיכולוגי של המועצה. חשוב לנו בדיון לתת להם לתת סקירה על שיתופי הפעולה עם משרדי הממשלה והמלון, על המערכים שהקמנו. בכל מלון זה קצת שונה וחשוב שתשמעו את הסקירה שהם יתנו. נציג מנהל החינוך גם יצטרף אלינו.

אהלן, נעים להכיר.

בדיון לאחר מכן יהיה מקום לדבר, להכיר ולעלות את כל מה שצריך. נתחיל בסיור.

נתחיל בסיור. נעלה לגנים והפעוטות.

נעלה לראות את המעונות ולאחר מכן נרד לאולם.

בוקר טוב לכולם. אני טספאי, נציג של מטה יהודה. בנושא המענה לנוער, כרגע יש לנו שני חדרים, יש מועדון נוער שנותן מענה בשעות הערב, ובשעות הבוקר אנחנו נותנים מענה בסדנאות להורים. גולן, עד לפני כשבוע הייתה מרפאה במקום שנתנה שירותים רפואיים, חיסונים, משרד הבריאות לקח על עצמו את כל נושא החיסונים לילדים קטנים ומבוגרים. כרגע בגלל שיש פחות מענה, המועדון הפך להיות מועדון נוער לתושבי זיקים בעיקר. אנחנו נותנים לנוער של זיקים בגלל הכמות של הנוער, לא בגלל ההפרדה אלא יש להם כמות נוער גדולה יותר ולכן הם מקבלים מענה.

כמה יש לכם מזיקים?

מזיקים יש לנו סך הכל 14 בני נוער מכיתה ג' עד יב'.

כמה משפחות מזיקים?

כרגע יש 25-20 אנשים שישנים כאן. הם נעים בין מלון יערים לכאן.

אחרי הבלגן שהיה להם הם לא ישנים במקום אחד.

כי בהתחלה לא היה מקום.

זה המקום שנותן לילדים מענה לפעילות אחר הצהריים. מזג האוויר כרגע יפה אבל - -

כשלא יורד גשם.

יש אולם שתראו בהמשך לזמן שבו יורד גשם.

עם האוהל.

עם האוהל.

גני ילדים לגיל הרך. ניכנס לשם עוד רגע. הילדים יוצאים לכאן כי זו סביבה שקרובה מאוד למקום מוגן. הגנים נמצאים בתוך ממ"ד של המלון.

כמה ילדים יש?

יש לנו מעל 50, אז חילקנו אותם לשני גנים ושני פעוטונים.

מי אחראי על הפעוטונים?

יש צוות, גננת.

משרד החינוך מעורב בפעוטונים? יש כאן נציגת משרד החינוך מטעם המפונים?

משרד החינוך עובד כאן במשרה מלאה, יש נציגות.

משרד החינוך, אתי.

מה השאלה?

הגיל הרך תחת אחריותכם?

שלום, אתי אורלב, סגנית ראש מנהל החמ"ד ומנהלת כאן את המתקן החינוכי. יש לנו כמעט 300 מלידה עד גיל 12.

בנוגע לשאלה שעלתה מקודם, גילים אפס עד שלוש.

כן, המשרד. זה באחריותנו. אנחנו מפעילים שלוש כאן כיתות פעוטון.

אתם משלמים לגננות?

מי מעסיק את הגננות?

סייעות, גננות, צוות חינוכי.

מאפס עד שש, משרד החינוך. אפס עד שלוש, משרד החינוך העביר אחריות לחברת המתנ"סים, הם הספק שמפעיל את הפעוטונים בלבד.

שאלה לי אלייך. סיירנו במלון המעלה החמישה, הם טענו שאין מי שנותן מענה לגננות מאפס עד שלוש.

אין כזה דבר.

לא אמור להיות.

מתנדבות. מתנדבות שעושות את זה - - -

הם אומרים שזה לא - - -

אין דבר כזה.

גם כאן יש מתנדבות.

אם אני מבין נכון, בימים הראשונים זה היה בהתנדבות.

מבחינת משרד החינוך הספק שמפעיל את גילאי לידה עד שלוש מעסיק כאן מנהלת פעוטון, מטפלות והוא הביא את כל הציוד הנדרש, לא חסר כאן דבר. תכף תראו.

מנהלת פעוטון, מטפלות.

מנהלת פעוטון, מטפלות וסייעות לכל מה שנדרש. ומפעיל את הפעוטון מ-08:30 עד 13:30.

זו תשובה לך - - - נצטרך לעשות בדיקה - -

ואתם בסנכרון איתם?

בסנכרון מלא עם חברת המתנ"סים.

כי במלון הקודם טענו שמתנדבות עושות זאת.

לא. בסנכרון מלא. בהתחלה זה היה בהתנדבות עד שחברת המתנ"סים נכנסה. מרגע חתימת החוזה עם חברת המתנ"סים, היא מפעילה את זה מצוין.

אתי, חברת המתנ"סים נכנסה לאחרונה.

שלום לכולם. מיכל יצחקי, משרד החינוך, אני עובדת עם אתי. אתי מנהלת כאן את המתקן. המשרד הוציא קול קורא לגורמים שונים שיכולים לקחת על עצמם ניהול פעוטון מגיל אפס. הפנייה היא לרשויות האם, צפון או דרום. על פי הקשר איתנו במקום שאליהם הם הגיעו, נעשית ההתקשרות והם המעסיק, הם נותנים ביטוח ושכר והכל.

מצוין. רק אעיר לכם הערה. קודם סיירנו במעלה החמישה, האישה טענה שהיא מתנדבת. זה לא אמור להיות.

ילדותא מקבלים שכר מהמשרד.

היא מקבלת שכר מאיתנו.

הם צריכים לדעת את זה. זה משמעותי מאוד לבן אדם אם הוא חושב שהוא מתנדב או מעמותה מתנדבת, אלא הוא שכיר של מדינת ישראל. יש לזה משמעות.

נכון, אז הוא שכיר שלנו ואנחנו מעבירים את התשלום.

אתם צריכים ליידע אותם.

הם יודעים והם פונים אלינו כדי להעביר לנו כל חודש.

כשהיינו שם זה לא היה ברור.

מי שהגיע ב-8 באוקטובר הגיע מיוזמתו עד שהמדינה לקחה על עצמה.

נמשיך.

מי אחראי כאן על הפעוטון?

נעבור לגן הגדול יותר.

(מפגש סיכום במלון C-Hotel – נווה אילן)

צהריים טובים. אני פותח את ישיבת הסיכום - - - אלה שלא היו בחלק הקודם, מטרת הסיור לראות מה הן הטענות שלכם. אנחנו יודעים שההתחלה הייתה קשה הרבה מעכשיו, הוועדה כבר נמצאת מעל לשבועיים בסיורים במלונות. אנחנו מגלים פערים רבים שהיו בהתחלה - - - הפערים בהצטמצמות. באנו לשמוע מה הם האתגרים והפערים שעדיין קיימים. הסיור הזה הוא כמו שהיה בסיורים הקודמים - - - תחילתו של תהליך של - - -

לא שומעים.

אנחנו ממשיכים. זה לא דיון שמסתיים היום אלא התחלה של דיון. כפי שניתן לראות, אלה שלא היו כאן קודם, נמצאים כאן נציגי המלונות ונציגי כל משרדי הממשלה. אין משרד ממשלתי שאין לו נציגות כאן. כולם נמצאים ונרתמים והפערים מצטמצמים. נשמע את מנכ"לית המועצה ולאחר מכן נשמע את נציגי התושבים שיציגו מה הם הפערים שעדיין קיימים, מנהלי המלונות והמלונות האחרים שלא - - - סיור. מנכ"לית המועצה, בבקשה.

תודה רבה. בוקר טוב. רחלי משה, מנכ"לית מועצה אזורית מטה יהודה. תודה רבה לוועדה. היו כאן ביקורים רבים של גורמים רבים, גופים ממשלתיים, אין-סוף התארגנויות קהילתיות. ביקור כזה עוד לא היה. תודה לכל הנציגים שהגיעו לשמוע ולהרגיש את המתרחש בשטח. נשאיר את הזמן לשמוע את הנציגים כדי להציף פערים. כל הזמן יש פערים ואנחנו עושים ככל הניתן על מנת לצמצם, אבל הביקור הזה הוא חשוב ותודה רבה על הזמן.

נמצאים לידי נציגי התושבים. אומר למנכ"לית שהסוד של הוועדה הזו היא מנהלת הוועדה. אוי ואבוי למשרד ממשלתי שלא יענה לפנייה של הוועדה, אתי עושה את זה, לא מומלץ לנסות כי כשאתי מרימה פרויקט, הוא באמת עובד. אתי שאפו, אני חושב שכולנו - - -

סליחה, יושב-ראש הוועדה, זו ההזדמנות להודות לכל משרדי הממשלה שכל הזמן משתפים איתנו פעולה ומגיעים לכל הסיורים והישיבות. תודה.

הגענו לשמוע פערים, שימו אותם בלי לטייח, שים את הדברים על השולחן. הגענו לשמוע.

דוד אביקר ממושב שוקדה, חבר ועד מקומי. היו פערים רבים יותר אם הייתם לפני מגיעים שבועיים-שלושה או קצת יותר, היה יותר על מה לדבר. ברוך השם כיום אנחנו במקום אחר לגמרי. מלון נווה אילן הוא מלון שפתח את כל שעריו, יושבת בו נעמי המנכ"לית של המלון, ודודו מנכ"ל הרשת ומגיע להם שאפו גדול שהם פותחים את ליבם וכל מה שאפשר, זה לא פשוט, בסופו של דבר מדובר על לגור במלון, לא נופש.

מי שהלך במסדרונות ראה וילונות בין החדרים ודברים שונים כי אנשים מנסים למצוא את הפרטיות שלהם בתוך המולת המלון. גם מבחינת האולמות והחדרים הנוספים שקיימים במלון כדי לאפשר כמה שיותר פעילות והפרדת פעילויות כדי לגוון לכל הגילאים ולכל מי שאפשר. שאפו בהיבטים האלה. יצא לי להסתובב במלונות אחרים ואני רואה את ההבדלים. המלון כאן יותר מותאם למשפחות, זהו לקח ששווה לקחת לעתיד, בעזרת השם שלא יהיה, שמנו עליו דגש במלונות שמותאמים למשפחות ומלונות שפחות.

זכינו באתי אורלב, סמנכ"לית החמ"ד שנמצאת כאן במלון ומנהלת את המתקן, גם דבר שנתן בוסט משמעותי למלון. מבחינת כל מערכות החינוך, פעילויות הפוגה – יש כאן את טספאי מטעם המועצה שנמצא כאן יומיום. מטבע הדברים גם המועצה נרתמה לכל מה שאפשר מתחילת הדרך, אנשים טובים לקחו אחריות רבה ולאט-לאט האחריות עוברת לרשויות בכל המובנים.

שאלו על המעון והגנים, בהתחלה הם הופעלו על ידי מתנדבים מטלזסטון ומתנדבים מנווה אילן שנכנסו לכאן לאט-לאט. עדיין קיימים פערים נקודתיים מבחינת צוות, שעות, הילדים, אם כמה שזה נשמע הזוי הילדים שלנו לומדים ביד ושם, זה בית הספר שלהם. אני חושב שבחירת המיקום שגויה, אבל לאחר שהיא נעשתה ובית הספר מתנהל עדיין מתקשים להוציא את הילדים לעלות על הסעות בשעה 08:00, 08:30 לכל המאוחר. הילדים כאן עולים בסביבות 09:30 על הסעות, מאוחר מאוד.

בשעה 13:30-13:00 הם חוזרים למלון כדי שיספיקו לאכול את ארוחת הצהריים וגם בגלל בעיות שעות. אני חושב שלנסות להאריך את יום הלימודים ואת השהייה של הילדים במסגרות, זה פער שקיים שעולה גם במעונות, בגנים ובמוסדות החינוך. דבר שמכניס גם אותם ליותר שגרה, וגם נותן להורים מעט יותר מנוחה. זו נקודה אחת. נקודה נוספת

שאלה, היום עד איזו שעה הם במסגרות?

בבתי הספר עד 13:00, בשעה 12:45 הם משוחררים להסעות שם. ב-13:30 הם מגיעים למלון.

ומה הם עושים?

אוכלים ארוחות צהריים וכל יום מתחילה פעילות אחר הצהריים.

כל יום יש פעילות אחר הצהריים?

כל יום, כן.

אתה מצפה שיישארו במוסדות יותר זמן ואיפה יאכלו את ארוחת צהריים, שם?

כן. זה משהו שצריך לפתור אותו.

יש צהרונים - - - צהרונים שיכסו את העניין הזה. השאלה היא גם איך ההורים יסתכלו על זה?

יש כאן ילדים שצוברים פערים משמעותיים בלימודים וכל נקודת מסגרת הם אחד מהדברים של החוסן המרכזי שיש להם.

כיום ביד ושם יש יום לימודים ארוך עד 16:00? יש שם צהרונים והכל?

אתי כנציגת החינוך שולטת יותר במה קורה בפועל בים ושם, היא תרחיב על כך בהמשך. בקצה, הילדים נמצאים כאן במלון ב-13:30, יוצאים מכאן ב-09:30. בתיכונים האירוע מורכב יותר.

בית הספר ביד ושם משותף לעוד ישובים?

כן. הוא בית ספר של מפונים שעשו בירושלים, נועם תושייה של - -

תכף נבקש את התייחסות משרד החינוך.

אילו פעילויות יש לנוער? כמה בני נוער יש אצלכם - -

במלון?

כן.

100 בני נוער שנמצאים במלון. יש כמעט 300 ילדים במלון.

נוער זה ז' עד יב'?

כן.

12 עד 18.

בשבוע וחצי האחרונים קלטנו רכז נוער ורכזת ילדים שביחד עם אתי. יש לנו גם תושבת יישוב שנכנסה לתפקיד רכזת הקהילה שקלטנו עכשיו. הדברים האלה מכניסים למסגרת לאט-לאט את כל הפעילויות. בהתחלה הגיעו לכאן כל מיני מתנדבים על דעת עצמם והפעילו פעילויות כאלו ואחרות כי היה יותר מסובך, אבל הדברים נכנסים למסגרת.

יש ספורט?

יש ספורט, אבל פחות.

השבוע התחלנו חוגים באמצעות המועצה וחברת המתנ"סים.

אתי לפרוטוקול. הפרוטוקול לא מכיר אותך. שם ותפקיד.

למיקרופון. אתי אורלב, מנהלת המסגרות של משרד החינוך. תמשיך.

נושא החינוך הוא נקודה אחת. לנושא פעילויות אחר הצהריים והפוגה יש מענה טוב. משרדי הממשלה ברובם הגיעו לכאן ונתנו מענים בצורה כזו ואחרת, דברים שצריך היה במהלך אחר הצהריים.

הנושא המרכזי שמעסיק כאן את התושבים ועשינו עליו כמעט כל שבוע שיח קהילתי, הוא נושא ההודעות המגומגמות וחוסר הבהירות למה קורה איתנו. מטבע הדברים זה מובן, אבל צריך להבין שאנשים שהעוגן המרכזי שלהם – הבית, לא נמצא איתם, ברגע שמישהו החליט להדליף הודעה של "מחר אתם חוזרים הביתה" ושום דבר לא היה ברור ולא נסגר – נגרמה סערה רצינית מאוד שבעקבותיה עשינו כאן שיח קהילתי משמעותי. אני חושב שאחד הלקחים המרכזיים שלנו הם עוגנים של מידע על מה הולך לקרות, מתי, זמנים, גם אם האריכו עד ינואר, כמה שמוקדם יותר להיערך לאם מחליטים לקצר או מחליטים להאריך.

יש כעת מספיק זמן לסדר את הפער המרכזי מבחינתנו – החזרה ליישובים. התהליך הזה צריך לקרות כבר במלון, תהליך שכל המשרדים הרלוונטיים צריכים לקחת בו חלק מהביטחון ביישוב עצמו, יש הבטחות רבות, אבל שום דבר לא קורה כרגע בשטח. זה פער משמעותי מאוד, הבטחות על –כיתות כוננות, תיקוני גדר, החלפת שערים חצי שבורים לשערים חשמליים, מצלמות, דברים שונים שברמת הביטחון ייתנו שקט נפשי לאנשים שיגידו "כן, אנחנו רוצים לחזור ליישוב".

מול מי אתם עובדים - - - ?

היה לוועד זום עם היקל"ר, פיקוד העורף, הגורמים הללו. שוב, אלו הבטחות. כרגע הרבש"צ שלנו נמצא בשטח עם כיתת כוננות ואין ביישוב אפילו חמ"ל ממוגן לשבת בו. אנחנו כמעט 70 ימים מהמלחמה, לא הורידו ממ"מ אחד בגודל סביר של 7 על 7 שידע לאבזר חמ"ל רציני ומשמעותי, שקודם כל שידע לתת מענה אמיתי, ודבר שני תחושה לתושבים שחוזרים ליישוב אחר. ממושב שוקדה רואים את כל גגות בארי, חווינו שבת שבנסי ניסים עשרות המחבלים מסביב לא נכנסו ליישוב.

כמה קילומטר אתם מהגבול?

חמש. המרחק בינינו לבין בארי הוא שלוש דקות נסיעה עם כביש מחבר דרך היער. כל השבת, כולם חוו את כל הירי כאילו הוא בתוך היישוב. בסופו של דבר, כדי שאנשים יחזרו ליישוב הם חייבים את התחושה שמשהו השתנה. הלחימה בעזה פחות רלוונטית לשולחן כאן, אבל לפחות המשרדים שאמונים על היישוב והחזרה עצמה צריכים לעשות דברים בצורה מסודרת מבחינה – מנטאלית, חינוכית, חוסן, תהליכים שאנשים צריכים לעבור כאן, מבחינת הסדרת היישוב ותשובות יותר ברורות לשאלות כגון אם חוזרים ב-1 לינואר, האם הרכבות יהיו פתוחות? הצירים יהיו פתוחים? או שחוזרים למקום מלחמה?

אני לא יודע אם הנושא קשור לשולחן כאן, אבל כרגע רכזת הקהילה היא רכזת שבעזרת משרד החינוך, היא אמורה לעבוד או לא, אבל היא נמצאת כאן איתנו ועושה עבודה מטורפת. אבל ביישוב כמו שלנו ללא הכנסות רבות אין רכזת קהילה, אין מזכיר יישוב, הכל נעשה בהתנדבות. הבנתי שיש דיבורים דרך מנהלת תקומה, אבל עד היום אף אחד לא ישב איתי ועם מנהלת תקומה. כיושב ראש ועד יישוב, עד עכשיו אף אחד ממנהלת תקומה לא יצר איתי קשר ולא ישב איתי. דיברו איתי מהמועצה בזום על דברים שיעניינו את מנהלת תקומה, אבל בפועל אף אחד לא פנה לוועד היישוב, לא דיבר איתנו ולא ישב איתנו.

- - - משרד החינוך על נושא החינוך. אנחנו כוועדה הולכים לנהל דיון על נושא של מנהלת תקומה - - - מה קורה עם החזרה, מי כן מטופל, מי לא מטופל, איך מטופל. אנחנו הולכים לעשות זאת - - - מנכ"ל הרשת עוד לפני הצהריים. - - - הנושא הזה יצטרך להיות - - - נקרא למנהלת תקומה ונשמע מהם תשובות ברורות על הנושאים ששאלת - - - הלילה בתקציב שהועבר, חלק גדול מאוד מהתקציב שעבר הלילה מדובר על כיתות הכוננות ומרכיבי הביטחון.

מהפרסומים שהיו אתמול על 1.6 מיליארד שקלים מהכספים הקואליציוניים - - - הפער, ניסיתי להבין את הפער ופניתי לשר האוצר לשאול אותו במה מדובר. הוא סיפר לי שהיה בתקציב הקואליציוני כסף לכיתות כוננות ליהודה ושומרון, קיצצו אותו מהתקציב הקואליציוני והעבירו לכיתות כוננות בצפון ובדרום. כשזה מופיע זה מופיע כאילו החזירו אותו, אבל החזירו אותו למטרה אחרת - - - 600 מיליון שקלים לכיתות כוננות ומרכיבי ביטחון.

אבל - - - לשנות. מנהלת תקומה צריכה לשבת אתכם בצורה מסודרת על העניין של איך חוזרים, מתי חוזרים. אנחנו כוועדה נקיים ישיבה בשבוע הבא - - - בדיוק על הנושאים הללו.

אני רוצה לפנות לכל משרדי הממשלה, בסופו של דבר, צריך נציג שיוודא שכל הנושאים שנוגעים ביישובים מגיעים עד לוועדי היישוב שהם במגע ישיר עם התושבים. לפעמים יש פערים כי פנו ואמרו למישהו במועצה והדברים לפעמים לא עוברים, לא מגיעים עד למטה. ברגע שיש ועדי יישוב שהם זרוע המועצה ומשרד הפנים הדברים אמורים להגיע עד הקצה.

אתה אצל ירקוני?

לא. אצל תמיר עידן בשדות נגב.

עוד נציג ישוב?

הדס דוד מהרווחה.

אני רוצה תשובה של משרד החינוך לשאלה. אני מעביר את המיקרופון לנציגת משרד החינוך ומיד נעביר אלייך.

שלום שוב. מיכל, ממשרד החינוך. אני רוצה שהוועדה תכיר ותדע שיש לנו שלושה סוגי מענים חינוכיים. אפשרות אחת היא מענים חינוכיים שנפתחו בתוך מתקני הקליטה שאנחנו קוראים להם "מתקני יחד", זאת אומרת שיש מסגרת חינוכית – בית ספר, מעון או גן שמתקיימת בתוך בית הספר. האפשרות השנייה היא בתי ספר יזומים, כך אנחנו קוראים לזה. למשל כיום יד ושם לא נותן מענה לקהל הרגיל שלו אלא נפתח שם בית ספר לחינוך, ובתוך בית הספר לחינוך מתקיים בית ספר שנותן מענה לרשויות השונות – שדות נגב או שדרות, מועצת העיר שלהם בחרה לאפשר לילדיה ללמוד שם. יש הסעות שיוצאות ממתקני הקליטה ומסיעות את התלמידים לשם. מדובר במסגרת של א' עד יב'.

בנוסף פתחנו מסגרות כאלו – במכון כרם, בהיכל שלמה, בספרייה הלאומית הישנה, בגבעת רם בשפרינצק, במוזאון ארצות המקרא פתחנו מסגרת לחינוך מיוחד, בית ספר לחינוך מיוחד. נפתחו תשע מסגרות כאלו ויש לנו את כל התלמידים שמשתלבים במסגרות חינוך רגילות שלא פתחנו במיוחד. לדוגמה יערים שסיירנו שם מקודם, יערים ככיתות אורגניות השתלבו בבית הספר היסודי והתיכון הר-טוב. אלו הם המענים שאנחנו יכולים לתת.

לשאלתך מקודם, למה הילדים עולים בשעה 08:30 על הסעה? כי הם מתנהלים כמו שמנהל בית המלון. אם ארוחת הבוקר מוגשת בשעה 07:00, אז ארוחת הצהריים תהיה בשעה 13:30 והם צריכים לחזור בזמן. ביערים מושיקו הקדים וההסעות יוצאות בשעה 07:20.

כי הוא עשה עמדת סנדוויצ'ים.

נכון. הוא נתן מענה מותאם. אבל ביד ושם צריך למצוא איזון כי הוא כולל תלמידים רבים ממלונות שונים.

אני אחדד את שאלתו, זו הייתה השאלה של חבר הכנסת וזה נכון. לפי הבנתי, השאלה הייתה בסופו של דבר, - - - שנינו בוגרי עיריית ירושלים, שנינו מחזיקים תיק חינוך בעיריית ירושלים, בסופו של דבר הוא החליף את המחליף שלי. אם הייתה אפשרות לקיים שם יום חינוך ארוך, לספק ארוחות צהריים באמצעות עמותת לביא שמספקת ארוחות צהריים - - - עשרות אלפי מנות בירושלים וארוחות צהריים לבתי ספר. פתרון יצירתי כי המצב כרגע לא עושה שכל.

לפי הפקקים בירושלים ילד נוסע מפה שלושת רבעי שעה ומגיע לשם בשעה 09:30, יוצא משם בשעה 12:45-12:30 על מנת להיות פה בשעה 13:30. אם היו נותנים לו שם ארוחת צהריים וזה אפשרי, אני חושב שעיריית ירושלים תדע להתמודד עם זה כי יש לה ספקים, בשבילה מדובר במספר תלמידים נוספים. מדובר על מערכת חינוך בסדר גודל של 250,000 תלמידים בירושלים והיא מספקת לחלק גדול מאוד ארוחות צהריים. פשוט יש לחבר את הדבר הזה והילדים יחזרו לכאן בשעה 16:00-15:00 במקום ב-13:30, ייתן עוד כמה אוורור ל-20 מטרים בחדר.

אני רוצה לחדד את העניין. האוכל הוא לא הסוגיה. יש שתי סיבות לסוגיה שכרגע יום הלימודים שם לא ארוך. עניין כוח האדם שקיים שם, ובעיקר העניין שמיכל ציינה שמגיעים ליד ושם תלמידים מכמה בתי מלון. אנחנו כאן יכולים להחליט שמתחילים ללמוד בשעה 08:30.

אני דיברתי על להאריך את היום. אני לא חושב - - -

אבל הבעיה היא סוגיית כוח האדם, לא סוגיה של אוכל כי מקבלים שם שוקו ולחמנייה. יש בעיה של איך להביא את כלל התלמידים. כאן שוקדה יכולים לצאת, אבל אי אפשר להתחיל את הלימודים לפני שכולם הגיעו מכל המלונות - - -

מתי הם יצאו? אנחנו מבינים שבבוקר הם צריכים לאכול ארוחת בוקר.

הם אוכלים כאן - - -

לגבי ארוחות הצהריים, כיום ברוב בתי הספר יש צהרונים. נותנים שם חוגים שיש כאן אחר הצהריים ופעילויות, אפשר לעשות שם את פעילויות אחר הצהריים. בסוף כשילד מגיע לכאן ב-16:00 אחר הצהריים, זה עוזר להורים עצמם, ממלא לילד את כל היום כמו שצריך. הוא מגיע לכאן ומשחק עד 19:00-18:30 מקסימום והולך לישון. זה כוח אדם - - -

מדובר על בתי ספר יוזמים, נבדוק את הנושא. אתי מעלה סוגיה קשה, אבל נכונה בעניין כוח האדם, אבל זו לא בעיה לבדוק את העניין. עמותת לביא נותנת מענים רחבים בעיר, לא רק ארוחות צהריים אלא כרגע גם מתחזקת מעונות ופעוטונים.

אמרתי עמותת לביא. אפשר להכניס אותם - - - הם ישמחו לסייע.

נבדוק את הנושא. יום הלימודים לא מסתיים עם ארוחת הצהריים כשהם מגיעים למסגרות החינוך, בכל מסגרת חינוך יש גם חינוך בלתי פורמאלי. מהרגע שהם חוזרים בשעות אחר הצהריים יש מענים – החברה למתנ"סים שהסבה חוג לכל ילד לטובת מפונים במתקני קליטה, תנועות נוער, פעילויות יזומות כאלו ואחרות.

- - - מענים מתוך מועצה?

אני מציע שתבדקו את הנושא, לפחות את החלק הזה - - - הילדים יחזרו בשעה 17:00-16:00.

זה לא סותר, אנחנו נבדוק.

עמותת לביא בירושלים יודעת לתת לכל סוגי האוכלוסיות בירושלים, היא המעורב הירושלמי הכי גדול. הם יכולים לתת – לערבים, חרדים ודוברי יידיש. עמותת לביא יודעת לעשות זאת והם יעשו לכולם. תבדקו איך לבצע את זה.

ד"ר צימרמן, ממשרד הבריאות. הנקודה הזו היא לא רק פה אלא לגבי כל המפונים שנמצאים כרגע במלונות. בעלי מורה בליד"ה ויש שם מפונים שהגיעו מאור הנר וגם שם המערכת הייתה צריכה להתגמש כי הם צריכים לאכול ארוחת בוקר במלון ולהספיק להגיע לשעה 14:00 בחזרה למלון אוריינט. צריך לחשוב באופן מערכתי ולא נקודתי.

תודה. מנהלת המלון.

צהריים טובים. קוראים לי נעמי עמית, מנכ"לית מלון נווה אילן. כמו שדוד פתח, אני אדבר מטעם המלון ומכולנו ואומר שלא יכולנו לבחור אורחים טובים יותר מכם. אתם מקסימים, נהדרים, שיתוף הפעולה בינינו, כולל פעם להגיד לא ופעם להגיד כן, לעלות את הכל על השולחן בצורה פתוחה, זה נדיר וכיף לנו אתכם. זה הנושא ההתחלתי.

מעבר לכך בהתייחסות למה שדוד אמר בנושא התיאומים. כולנו יודעים שהתאריך הראשון היה עד 22 בנובמבר. לא ידענו עד 21 בנובמבר בשעה 22:00 אם מאריכים את שהייתכם עד 31 בדצמבר. אין שום סיבה שנדע בזמן כה מועט וקצוב שיש הארכה, לא הייתה שום הודעה פורמאלית ורשמית למרות שכולנו ידענו שלא תחזרו. גם כיום אנחנו יודעים שזה עד 31 בדצמבר. אנחנו כמלונות צריכים להתכונן לרגע שאחרי, גם על רקע איך אנחנו מתכוננים, מה עושים בחדרים, במלונות. כל נושא הנזקים שיש במלון, מה שקורה, יודעים להיערך להכל מראש.

אנחנו לא יודעים אם תהיה הארכה או לא ובזה אני מתחברת לדוד, אבל אנחנו בטח לא יכולים לקבל את זה מספר ימים קודם. אנחנו מתכננים תכניות ונערכים לעשיה וחייבים לדעת זאת מספיק זמן מראש. תודה רבה לכם.

צוהריים טובים לכולם. שמי דודו עוז, מנכ"ל רשת מלונות C-Hotels שהמלון הזה שייך אליה. יש לנו מלון נוסף בסמוך שאנחנו בהרצה שלו ונקרא מלון אלמונד, ומלון נוסף בצפון ליד מעלות שסגרנו עקב המצב. ראשית, אני רוצה להודות על הפגישה ואומרים "טוב מאוחר מאשר אף פעם", אני חושב שהיינו יכולים לקדם לא מעט דברים אם הפגישה הייתה מתקיימת לפני מספר שבועות. נמצאת איתנו פה מלונאיות, למשל אפרת שהגיעה מיד השמונה שחווה דברים שאנחנו חווים.

אני מצטרף לדבריהם של דוד ונעמי, ואנחנו עושים זאת באהבה - - - והחיזוק למי שחווה את החוויות האלה. כולנו עדיין בטראומה, או נהיה, וליבי-ליבי עם – המשפחות, החטופים, החיילים, הפצועים, במהרה בימנו. יש לנו לא מעט אנשים שגויסו בצווי 8. בהתכתב עם מה שנעמי אמרה, הוצאנו מעל 120 עובדים לחל"ת. זה נושא כבד , אני מדבר עם אנשים ומשפחות ואף אחד לא יודע מה ילד יום.

אני רוצה להסביר על אחד המקצועות המשמעותיים ביותר מבחינת כוח אדם ומשאבי אנוש – המלונאות. זה לא הייטק למרות שיש תוכנות שונות, אלא שלגייס ולהכשיר אנשים לוקח חודשים. חווינו זאת בקורונה ונאלצנו לשקם מחדש ולגייס עוד מנהלים ועובדים שפרשו מהתחום כי כמו התושבים הם היו צריכים למצוא פרנסה למשפחה ועשו הסבות שונות. לא אכנס לכל נושא התיירות הנכנסת שלא ידוע מה יהיה איתו.

בינואר עתיד להתקיים כנס גדול בספרד שאין סיכוי שנטוס אליו, במרס כנס עולמי ענק בברלין ואני כמעט בטוח שלא נהיה שם. נפגשנו עם שר התיירות, ההתאחדות, כולם עוסקים בנושא. יושב-ראש הוועדה ציין שנוכחים כאן כל המשרדים. אנחנו צריכים תשובות. אני מבין שלא הכל בידיכם, אבל צריך שתקצרו תהליכים. בהמשך למה שנעמי אמרה אנחנו צריכים לדעת לוחות זמנים, לא רק הם אלא גם תושבי שוקדה.

המלון כאן מארח לא רק את תושבי שוקדה. במשך מספר שבועות שהו כאן תושבים ותיקים מיד מרדכי שלאחר מכן העבירו אותם לקיסריה על מנת לאחד אותם עם הקהילה שלהם, כי רוב המפונים מיד מרדכי שהו במלון בחדרה. היו כאן מקריית שמונה, יש כאן משלומי, מזיקים. זה לא רק שוקדה, נכון שדוד וטוני - - - יישר כוח לטוני על כל העבודה המסורה והתקשורת. אני מודה לכולם. דוד הודית לנו וזה קטן, אנחנו עושים זאת באהבה מכל הלב ואני חושב שזה מראשון העובדים ועד אחרון המנהלים.

אני פונה אליכם נציגי המחוזות, אנחנו רוצים תשובות ואי אפשר שזה יהיה כמו שהיה בהתחלה גם בנושא ההחזרים והתוכנות. אנחנו יושבים ימים ולילות, לילות כימים להקליד נתונים כדי לקבל החזרים ואישורים. נמצאת כאן אפרת מיד השמונה ששוחחתי איתה קודם, סליחה על הביטוי, אנחנו אוכלים מרורים בנושא כי אנחנו צריכים לשלם משכורות לספקי הבשר, עופות, דגים, אנרגיה, חשמל וארנונה. טרם קיבלנו זיכוי. אנחנו מצפים לזיכויים, הטבות בעלויות קבועות רבות.

אני פונה אליכם ודרככם לשרים, לוועדות, למנכ"לי המשרדים, אנחנו רוצים לקבל הטבות רבות כי אנחנו במלחמה וייקח זמן לשקם את המלון. אני לא מלין על כלום כי יש מלונות שיותר ויש מלונות שפחות, אני מכיר לא מעט אנשים באילת שמתים לברוח משם כי יש שם בעיית התנהגות של בני הנוער, בים המלח ביקרתי השבוע וגם שם יש בעייתיות כי אנשים כבר מטפסים על הקירות, שם הם לא יכולים להגיע לחצי שעה נסיעה או שלושת רבעי שעה של בית ספר. כאן קיים היתרון שאנחנו מבודדים עם ירוק וטבע ורחוק מהעיר. הכי חשוב שנקבל תשובות, תקצרו תהליכים בבקשה. אני חושב שזו מהות המסר מאיתנו ואני מדבר גם בשם קולגות נוספים, מנהלי רשתות ומלונאים רבים שאני בקשר איתם על בסיס יומי או דו-יומי.

צריכים לקבל תשובות כי חוסר הוודאות הוא הכי גרוע. אודה לכם מראש בשם כולנו אם תוכלו לקדם תהליכים. יישר כוח.

אתייחס לאחר מכן.

שמי אפרת, מנכ"לית מלון יד השמונה שנמצא כאן ליד, מלון קטן יחסית עם 57 חדרים. בימים הראשונים הכל היה מתרומות שהשגנו מיהודים ונוצרים אוהבי ישראל שנתנו תרומות ליישוב, והתארחו אצלנו מפונים רבים מאשקלון שברחו והגיעו אלינו. המלון מאוכלס ונמצאים אצלנו מטעם המדינה, מועצה אזורית שדות הנגב ומהצפון. בגלל שהמלון קטן עולות מספר בעיות.

קודם כל, אודה למועצת מטה יהודה שעשתה מעל ומעבר. לקחו כסף מהמושבים ומאתנו היישובים, והשקיעו במלונות. מיד שמו נציג בכל יישוב שיתכלל, יטפל ויסדר את כל הדברים. משרד החינוך היו הראשונים ששמו נציג שלהם לפתור את בעיות הילדים. הגיעו אלינו ילדים עם טראומות והמועצה שמה עובדים סוציאליים רבים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומשרד החינוך, ובכל זאת עדיין יש ילדים שלא מוכנים ללכת לבתי הספר.

יש לנו בחורה בשם שרון שביחד עם משרד החינוך הקימו מרכז למידה עם מחשבים כי יש ילדים שלא מוכנים לנסוע לבתי הספר שלהם בגלל טראומות. לדוגמה ילדה שבמשך חודש הייתה מתחת למיטה שלה בממ"ד ולא הסכימה לצאת, חגגה את בת המצווה שלה בתוך הממ"ד והיא לא מוכנה ללכת לאף בית ספר. זו ילדה שחיה מתרומות אצלנו כי הם מאשקלון ולא מוכנים לממן אותם ולעזור להם. כמוה יש לנו מספר ילדים. יש ילד שכבר לא ילד, בן 30 משלוה, הם הסכימו לתת עבורו כסף ולפני מספר דקות קיבלתי הודעה שהם לא מוכנים יותר ואנחנו עוזרים לו מתרומות.

מאיזה ישוב? מאשקלון?

הוא מאשקלון.

לאשקלון יש תקצובים.

יש כאן ישובים כמו מעגלים, ישובים שהם מעל שבעה קילומטרים שיש שם ילדים עם צרכים ובעיות שלא נותנים להם ואנחנו כיישוב החלטנו ואני נתתי הוראה במלון שאנחנו ממשיכים את השהות למשפחה הזו על סמך תרומות. הם שוהים אצלנו על תרומות ולא ניתן להם לחזור לביתם כי הילד עדיין מטופל בשלוה בירושלים. יש לנו עדיין בעיות. לגבי החינוך הבלתי פורמאלי אחר הצהריים - -

אני מבקש להעביר - - - לתושבים באשקלון, למנהלת הוועדה - - - אנחנו נעקוב אחרי זה כי לאשקלון יש תקצוב.

נכון. היו אצלנו שתי משפחות מאשקלון שתקצבו אותן בהתחלה.

יש תקצוב. בהחלטת הממשלה - - -

שמי אפרת אדרי שרעבי, אני ממחוז ירושלים של משרד הרווחה. התקצוב מסתיים מחר, ב-29 לחודש ועיריית אשקלון ערוכה לקבל את כל תושביה ולבנות עבורם מערכים. החלטת הממשלה מסתיימת מחר ורובם חזרו בשבוע שעבר, ב-21. כל אוכלוסיות הרווחה שפונו מאשקלון - - -

היא מדברת על ילד של שלוה שעד היום שלוה שילמו?

אני לא מכירה את המקרה הספציפי. אבל כל אוכלוסיות הרווחה, אם זה קשישים - - - אנשים עם צרכים מיוחדים אמורים לחזור מחר. עיריית אשקלון נערכת גם מבחינת שירותי הרווחה לתת מענים לאנשים הללו, ואם צריך לקשר אותו עם שלוה כדי לבנות מערך אפילו מרחוק, אנחנו יכולים לנסות לבחון את האפשרות שהם יתגייסו וימשיכו לתת לו מענים. אני חושבת שעיריית אשקלון עושה מאמצים רבים על מנת לקלוט בחזרה את תושביה.

התיאור שהיא נתנה - - -

אני לא יודעת. אני מדברת על - - -

המשפחה פנתה עשרות פעמים, אם היו עונים במועצה היה טוב. מועצת אשקלון לא עונים לטלפונים של התושבים.

לא באתי לסנגר על השלטון אלא על האירוע - - -

ניסינו לעזור להם כבית מלון.

האירוע שעיריית אשקלון מתמודדת איתו - - -

תעבירו לוועדה את הפרטים ותהיו איתה בקשר ונראה - - -

לגבי החינוך הבלתי הפורמאלי, אצלנו ביד השמונה בימים הראשונים היו כמויות של מתנדבים, הגיעו מתנדבים רבים מכל מועצה. לצערנו זה ירד משמעותית. אין לנו. בגלל שאצלנו מכל כיתה יש כשבעה, שמונה או תשעה ילדים, הם חוזרים מבית ספר ב-13:30, אין להם כרגע פעילויות. אנחנו מנסים לגייס פעילויות ביחד עם המועצה וכרגע אין, לא מצליחים להשיג להם פעילויות לאחרי הצהריים והילדים מטפסים על הקירות והורסים את המלון. חייבים למצוא פעילויות למלונות הקטנים יותר.

יום הלימודים הארוך יכול לפתוח פעילויות רבות.

לגבי האוכל, אם תפנו לכל בתי המלון - - - לנו אין בעיה כבתי מלון, אני רואה שגם אצל נעמי, אין לנו בעיה לפתוח את ארוחות הבוקר מוקדם או להתארגן עם סנדוויצ'ים.

לא, הבעיה היא לא - - -

לנו אין בעיה. זה עניין של משרד החינוך שצריך לטפל. יש לנו גם בעיה בהסעות, אני לא יודעת איך זה בנווה אילן, אבל אתמול היה איחור גדול של ההסעה של כמעט שעה. הילדים הסתובבו בין המכוניות כמעט שעה בגלל איחור בהסעה. הבעיה כרגע היא עם הילדים, צריך לנסות לפתור להם. לצערי גם יש הורים שיושבים עם הידיים בכיסים מחכים שיעשו להם כל מיני פעילויות. זה לא היה כך. קודם היו אצלי מאשקלון ואשקלון תרמו מיוזמתם. לא כל הקיבוצים והמושבים מוכנים לעזור אלא מחכים שאנחנו כמועצה וכמלון נפתור להם את הפעילויות.

כמה ילדים יש אצלכם?

יש אצלנו 56 ילדים שמחולקים לפי גילאים שונים. ביקשנו מהמועצה לנסות לפנות לנווה אילן ואולי לחבר בין המלונות, אבל ההורים לא כל כך רוצים להסיע. אתמול אמרתי להם "לחוג בבית אתם כן מסיעים? אז תסיעו גם פה. נווה אילן קרוב מאוד".

יעל מרמות שפירא?

שמי יעל דניאל, מנהלת מרכז שפירא שהוא מקום חינוכי ואכסניית נוער, לא כולם מכירים. אנחנו אכסניה גדולה יחסית יש לנו כ-100 חדרים. כיום אנחנו מאכלסים את תושבי שדרות. זה מעין קיבוץ, קבוצה אורגנית שהתחילה עם 288 אנשים שחלקם הלכו להשכיר דירות או לגור אצל משפחות. כיום יש כ-200, ילדים רבים.

סלחו לי שאני לא זוכרת שמות, אני מתחברת מאוד למה שאמרת ולדברי מנכ"ל רשת C-Hotels, לכל העניין של מה קורה יום אחרי וההודעות הקצרות. מאוד מתחברת מהצד הניהולי והטכני שלנו. אני אגיד גם דברים מדהימים על המועצה האזורית שנתנה לנו יד ותמיכה כמו שכולם אמרו.

הילדים אצלנו הולכים לבית הספר מבוא חורון עד כיתה ז'. יוצאים בשעה 07:30 עם הסעה וחוזרים בשעה 14:00, שוב, זה לא היה כך מההתחלה אלא מתנהל כך בשלושת השבועות האחרונים עד שהתגבשנו ומצאנו את הדרך. שינינו את שעות הפתיחה של חדר האוכל ל-07:00 עד 09:00 וכיום ההתנהלות היא שהם נכנסים לחדר האוכל בשעה 07:00, מכינים את הכריכים בחדר האוכל, יוצאים בשעה 07:30 להסעה וחוזרים בשעה 14:00.

במקום יש פעוטון ומעון וגן חובה הולכים לגן ביישוב, ונוער שנוסע לישיבות ואולפנות בירושלים. קיימת שגרה מסוימת והגרעין הוא גרעין של אנשים שברובם מכירים אחד את השני והם יצרו כל מיני בעלי תפקידים, מי שמוביל אצלנו הוא נתנאל סרוסי שהוא יועץ ראש המועצה, ויש קבוצה שמצאה לעצמה כמו קיבוץ.

כל הקשיים הטכניים שתוארו קיימים גם אצלנו. יש לנו המון אולמות וכיתות שאפשרנו להם לניהול פעילויות. כל העניין הטכני של המערכת, זה ימים ולילות. בגלל שאנחנו אכסניה ולא מוגדרים כמלון, כביכול שדרות שילמו על השבועיים הראשונים ולאחר מכן לא היה לנו אבא ואמא כי אנחנו לא מלון, לא שייכים להתאגדות המלונות, לא ידענו למי עושים טלפונים וקשרים? לפני פונים? מה ממלאים? איזה טופס? אני בטוחה שיתחברו איתי לנושא טבלת האקסל הענקית ברוחב קילומטר אחד לשני. אצלנו עד היום זה לא נעשה עד הסוף ועדיין אין לנו שום אוקיי ממשרד התיירות שאנחנו מקבלים כסף. תודה.

שמי תמר, נציגה מטעם המועצה ברמות שפירא. לא הצלחתי למצוא נציג שיבוא היום לייצג את התושבים ולכן אנסה מהצד שלי להציג את הנושאים שלהם. זו קהילה מאוחדת, דתית שהקימה בעצמה בית ספר לפני שיצאו למסגרות ופעילויות מעבר לכך. הקהילה שומרת מאוד על האיזון מבחינת פעילויות חוץ והתנדבויות מבחוץ, זאת אומרת שהיא שומרת על האיזון של מה נכנס ומה לא נכנס שזה חשוב מאוד. מה שאני רואה שבעייתי מאוד הוא הקושי וההתשה לגור במקום שלא מתאים למשפחות צעירות מרובות ילדים, קשה להם מאוד, הם מותשים מלגור בחדרים קטנים של בית הארחה. עם כל העזרה שהצוות המדהים של רמות שפירא נותן, זה קשה ברמה של איפה לאכסן את החפצים.

נושא נוסף שאני רואה שהוא בעייתי הוא המענה הנפשי לנוער. יש לנו את כל המערכת שעובדת יפה, כל נציגי הממשלה המדהימים, נציגי המועצה, ומתוך התושבים עצמם, הוועדות הפנימיות שלנו עובדות יפה אך אין מספיק מענה לנוער ואני מקווה שזה לא יתפתח למשהו שלילי, זה חייב להיות מטופל.

נושא נוסף שצריך לבחון אותו הוא נושא התעסוקה. אני מסתכלת על התושבים שהם גם הורים, מחלק האנשים שעובדים מבקשים לנסוע למקומות העבודה המרוחקים שלהם, חלקם מצליחים לעבוד מבית המלון. מי שיכול לחזור לתעסוקה זמנית, כן לדחוף את עצמו יותר כי זה בריא לנפש והמשק זקוק. זאת אומרת, לא להרגיש רק נזקקים אלא להרגיש גם מועילים. אני חושבת שזה נושא חשוב מאוד לתושבים ולי, להרגיש שכולנו שווים וכולנו שותפים לזה.

שמי אפרת.

ברשותך אפרת, נסכם את מה שאמר יעל, מנהלת המלון מרמות שפירא. אנחנו לא רואים שיש נציג של משרד התיירות. ניסינו וגם אני ניסיתי לעזור בחיבור וזה לא צלח.

היום את נמצאת בחוזה של משרד התיירות?

לפני יומיים קיבלתי את מספר הספק ועכשיו צריך למלא את הכל ולשלוח – כמה לילות, כמה מהחדר הראשון, כמה מהחדר השני, כמה ילדים.

ותעודת זהות של כל ילד וילד ותאריך לידה. זו פרוצדורה מטורפת ואם הוא יוצא צריך לדווח כי אי אפשר לדווח למלון אחר. בלגן שלם במשרד התיירות עם הדו"חות הללו.

עשית את זה? שלחת את הכל?

כן. כבר קיבלתי - - -

קיבלת כסף.

הם עוד לא מלון, הם בית הארחה. יש פה את יצור הכלאים הזה וצריך להתייחס אליו. משרד הרווחה, ולאחר מכן נעביר לנציגי הרווחה והשירות הפסיכולוגי של המועצה.

שמי אפרת, אני ממחוז ירושלים של משרד הרווחה. יש מלונות כאן במטה יהודה שלקחנו עליהם אחריות מהיום הראשון והיינו פיזית עם מוקדי המשרד עד שבוע שעבר, ועכשיו לבקשתם מתחיל תהליך של החזרה לרשויות המוצא, עושים מפגשי חפיפה ומעבירים את השרביט לרווחות של המועצות שמהן הגיעו המפונים.

שמעתי כאן מספר אלמנטים של צרכים של נוער וילדים. בעקבות מיפויים שנעשו בכל המלונות וגם במלונות שנמצאים במועצה, יש מענים ואם יש ריכוזים של נוער גם ביערים, מתקיימות פעילויות נהדרות לנוער מהשעה 21:00 עד השעה 01:00 מתוך זיהוי העובדה שמדובר בשעות בעייתיות. הנוער קצת הלך לאיבוד, אומנם מדובר במיטב הנוער של מדינת ישראל אבל בשעת חירום הם קצת הלכו לאיבוד ויש סערת נפש רבה שמישהו צריך לאסוף. אנחנו עושים פעילות יפה מאוד מדי לילה או שלוש פעמים בשבוע, עם אנשים שמומחים לזה – חלקם מהמשרד וחלקם מחוצה לו –כדי לתת לבני הנוער מסגרת.

כל מה שקשור לנושא של אזרחים ותיקים, בכל מקום שקיים ריכוז של אזרחים ותיקים בנינו מיני מרכזי יום עם הפעלות שמותאמות לגיל ולתחומי העניין שלהם. כמעט בכל מלון עם מעל 30-20 קשישים יש הפעלות. שבוע שעבר והשבוע התחילו מועדוניות כהשלמה למסגרת החינוך, לילדים בגילאי היסודי שחוזרים מבית הספר. הן נמצאות גם בשגרה ובנינו כאלו גם בבתי המלון על מנת לתת לילדים מסגרת משלימה לאחר בית הספר ועד 17:00, 18:00, 19:00, מה שצריך.

בעקבות מיפויים שנעשו בקרב המפונים בכל מלון ומלון נבנו תכניות ייעודיות ואם יש משהו שפספסנו, אם יש מלון שלא קיים בו מערך השירותים למרות שיש בו ריכוז אוכלוסייה, נשמח לבנות את זה ביחד. ברור לכולנו שאין כמו הבית, אבל בתקופה שנגזרה עלינו או עליכם להיות כאן, אנחנו נמצאים כאן לעשות את זה כמה שפחות קשה וכמה שיותר נוח. נשמח שתאירו את עינינו אם יש משהו שאנחנו מפספסים.

אני מבינה שעכשיו תורי. אני הדס דוד, מנהלת אגף הרווחה במועצה האזורית מטה יהודה. אני מצטרפת לחברי משוקדה ואני חושבת שהסיור הזה הוא קצת באיחור, כי מבחינת פערים - - -

ציין זאת קודם מנכ"ל הרשת. אני אומר את האמת. הוועדה נמצאת כבר מעל חודש ולפני כן עד שיושב-ראש הכנסת אישר לנו עשינו סיורים באמצעות ועדת הכלכלה ביחד עם התאגדות המלונות, במשך חודש וחצי ליווינו את החוזים הראשונים, תהליך הקמת החפ"ק במשרד התיירות. נכון שלא היינו במלון הזה, אני הייתי באילת והיינו בים המלח כוועדה לפני שלושה שבועות. לפני כן היינו ועדת הכלכלה.

בירושלים גם.

היינו בירושלים. ליווינו את החוזים האלו בכל התהליכים - - - חלק גדול מהמשרדים במחוזות של אילת, ים המלח, שבוע וחצי לאחר תחילת המלחמה. נכון שלקח זמן ליושב-ראש הכנסת לאפשר לנו להתחיל את הדיונים. התחלנו באמצעות ועדת הכלכלה וקיימנו לפחות שבעה דיונים עם התאחדות המלונות. זה לא שנזכרנו לאחר 50 ימים. משבוע לאחר תחילת המלחמה היינו שם, מרגע שהכנסת אפשרה - - - מי שמכיר אותי יודע שיש - - - יושב-ראש הכנסת - - - להקליט את הוועדה, אז עשינו את זה דרך ועדת הכלכלה.

אני אומרת את זה בהקשר לכך שלשמחתנו היום מרבית הפערים צומצמו. למטה יהודה יש שמונה מרכזי פינויי כולל עשרות מפונים בודדים. משרדי הממשלה נכנסו לחלק מהמלונות, אומנם אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל לא חיכינו, התייצבנו מידית עם מנהלי מתקנים וצוותי הרווחה בכל שמונת המלונות, כולל מפונים בודדים. אני שמחה שמבחינה טיפולית אנחנו בשליטה כמעט בכל המלונות.

קיבלנו ממשרד הרווחה תקנים חדשים. לשמחתנו מפאת חוסר העבודה והעקירה ממקום מגוריו, מי שמאייש את התקינה במלון הזה הוא עו"ס בעצמו שמפונה משלומית.

אני אציף את הקושי שכולם מציפים, אני חושבת שהקושי העיקרי הוא היום שאחרי שמעלה סימני שאלה רבים, גם פיקוד העורף קצת יצא. מבחינה רווחה ועבודה סוציאלית טיפולית אנחנו – מטפלים בכאן ועכשיו, אבל השאלות הגדולות של מה יקרה ביום שאחרי, אני חושבת שצריך לבוא עם תשובות יותר מכוונות – עד כמה שהממשלה יכולה – לבנות את הדרך כי אני חושבת שהיום זה הפער המרכזי. תודה רבה.

שמי אפרת, מנהלת השירות הפסיכולוגי של מטה יהודה. מבחינת רוח המועצה התחושה הייתה שהם נקלטים לכאן ואנחנו מתייחסים אליהם כאל תושבים של מטה יהודה, נותנים למפונים בשמונת המרכזים שנפתחו את כל מה שרק אפשר, וכך השתדלנו מהרגע הראשון. השירות הפסיכולוגי מונה 20 פסיכולוגים, אבל בסיוע של מתנדבים רבים – צבא של מטפלים ופסיכולוגים שהגיעו על מנת לסייע, פסיכולוגים ופסיכיאטרים של מרכז הדסה, בסיוע כל הצוותים האלו יצרנו מערך בכל מרכז שהיה קצת שונה ממרכז אחר. זאת אומרת, לכל מרכז היה מערך ייחודי לו בהתאם לסוג האוכלוסייה והצרכים, אז טיפולים פרטניים וגם טיפולים קבוצתיים.

המענה בחודש הראשון היה – התערבויות חירום ראשוניות. לקראת החודש השני שאנחנו כבר בתוכו, הרצון היה להכניס גם גורמים טיפוליים מרשויות המפונים – גורמי חוסן, שפ"חים של הרשויות השונות בתוך המרכזים, אבל בהמשך תגבור של המערך שנוצר. המערך ממשיך וגם אנחנו כשירות פסיכולוגי חינוכי נותנים מענים למסגרות החינוכיות בתוך המלונות או כמו שמיכל תיארה, כאלו שמשולבים בתוך המסגרות שלנו במטה יהודה.

ואם אני משלבת עם הפערים שלזה אתם מגיעים, אציף פער שהיה נכון בשגרה וביתר שאת כאן, והוא הצורך העז לחזק את מערך השירות הפסיכולוגי הציבורי ואתם יודעים כי הנושא נמצא בכנסת, נמצא על הפרק, אבל אין ספק שאנחנו רואים בשעה הזו כמה זה קריטי. אין כמו טיפול פסיכולוגי של רשות מאשר טיפולים פרטיים או מופרטים, זה לא אותו המענה כי הרשות יודעת לאתר צרכים ולתת מענים שמשולבים גם עם המערכת החינוכית לילד, המערכת המשפחתית. הרשות רואה את המערכת בצורה אחרת וזה לא נכון להפריט את השירות הציבורי לפסיכולוגים פרטיים או דרך תקציבים ייחודיים אחרים. צריך לחזק את מערך השירות הציבורי ולכם אולי יש את הכוח לעשות זאת.

תודה. אנסה לתמצת ואתן אחר כך אם ירצו אתן לחבריי להתייחס. אחרי החלק הזה אנחנו נמשיך הלאה. אתחיל ממה שסיימת. הוועדה בקיץ קיימה ארבעה דיונים על הנושא של הרפורמה בבריאות הנפש, היו אמורים להציג בפנינו את המסקנות לאחר הוויכוח עם האוצר, ואז פרצה המלחמה.

הדיון הראשון היה אמור להתקיים ב-15 באוקטובר, זה היה פחות או יותר הסיכום. אנחנו על זה. דיברנו נגד ההפרטה, לא ברור שאנחנו נגד השירות דרך קופות החולים שזה פחות הפרטה. כמו שהיה בטיפות החלב שיש צדדים לכאן ולכאן. כמו בטיפות החלב, מכירים את זה – כן קופות חולים, לא קופות חולים, כן טיפות חלב, כן עיריות, כן משרד הבריאות, לא משרד הבריאות. הנושא שווה דיון, אבל קודם כל אנחנו רוצים שהמדינה תתקצב ותכניס את זה לתוך המערכת התקציבית כי יש לכך משמעויות תקציביות. אין ספק שהוועדה תחזור - - -

אתייחס לשתי נקודות מרכזיות שעלו כאן, מעבר לנושא שמשרד החינוך צריך לבדוק של הארכת יום החינוך. על אף שמשרד התיירות לא הגיע לסיור ואני לא מבין למה, אני כן רוצה לסנגר עליהם כמי שהיה מעורב בכל הדיונים בחודש וחצי האחרונים של ועדת הכלכלה עם שר התיירות והממשלה. מבחינת ההתנהלות עם המלונות הדבר הראשון שקרה הוא שאף אחד לא חלם על פינוי של רבע מיליון תושבים שהתפנו למלונות. מדינת ישראל הייתה ערוכה ברמה של פינוי לבתי ספר ומרכזי ספורט. זה לא קרה והתפנו למלונות.

זה התחיל מהתכניות הישנות שהיו בדרום שהיו מתפנים בכל מבצע ליומיים-שלושה במלונות, זה מה שקרה בשבת בבוקר והשאר היסטוריה. לאחר שבועיים משרד התיירות לקח על עצמו לנהל את האירוע, מנהל הרשת כבר לא נמצא ואני אומר בצער רב שהסיבה לבקשת השמות היא כי התגלו פערים. פערים משמעותיים, לא פערים קטנים ולא פערים באחוזים נמוכים, היו ימים שישבנו בחפ"ק של משרד התיירות והיה מדובר על 40,000-30,000 שמות כפולים. מספר משמעותי.

היה קשה להתנהל ולכן הגיעו למה שהגיעו. אפשר לומר את האמת, כמו שהנציגה מיד השמונה אמרה, 80% מהמלונות לא קיבלו את הכסף. חודש וחצי אנחנו עובדים מול התאגדות המלונות, מנכ"לית ההתאגדות הייתה אצלי ביום שלישי שעבר, עובדים על הנושא של תכנית לעתיד, מה יהיה עם הנושא של תיקוני ליקויים, תכנון תיירות. דובר בוועדת כספים שתהיה תכנית מיוחדת לתיירות אך יש לכך משמעויות אחרות, אבל, ופה אני מגיע לאבל הגדול, נהיה אמיתיים וכנים עם עצמנו, השבת השחורה לימדה את כולנו שאנחנו לא יודעים, אנחנו יותר לא יודעים מאשר יודעים.

אם מישהו יבוא ויגיד בהצהרה יפה ובפאתוס "התכנית היא שבמרס אתה חוזר ליישוב", אני הייתי שולח אותו לשירות הפסיכולוגי ואומר לו "מאיפה אתה יודע? מה אתה פסיכיאטר של סינוואר ושל כולם? אתה יודע בדיוק מה הולך להיות ואיך זה הולך להיגמר? אתה עובד עלינו", בואו נהיה אמיתיים.

מנהלת תקומה אמורה לתת תשובות ברורות ולכן אמרתי את זה גם בישיבה הקודמת, אנחנו כוועדה - - - הולכים לזמן סדרת דיונים עם מנהלת תקומה ולשמוע מה הן התשובות שנותנים בהינתן מה קורה בינתיים, מה קורה עם המערכת החינוכית, עם המלונות, עם הדברים האחרים בשביל שלא ייווצר מצב שב-20 בדצמבר אתה לא תדע איפה אתה נמצא ב-1 בינואר.

זה מצב שהוא בלתי אפשרי לחלוטין. אנחנו כוועדה נעשה הכל, אנחנו לא שולטים במצב אבל העובדה שהדבר הזה לא יכול להיות. אמרתי זאת במלון בים המלח לפני כחודש, כולם יודעים שזה הולך להיות עד 31 בדצמבר, מישהו צריך להודיע את זה ולא צריך לספר לאנשים סיפורים. יודעים שזה הולך להיות עד 31 בדצמבר, למה צריך לחיות באי וודאות ואנשים צריכים לקבל - - -?

מלונות רבים לא שלחו הודעות כאלה. חלק כן שלחו, אין לי טענות, - - - אבל בסופו של דבר, אנחנו כוועדה נעשה הכל על מנת שמנהלת תקומה לפחות בתקופה הקרובה עד סוף שנת הלימודים, תיתן תשובות ברורות לאנשים מה הם התכניות, איך הן אמורות להיות, איך מתמודדים עם מועצות כשהישובים מפוצלים, חלק נמצאים וחלק נמצאים, כל הדברים האלו נצטרך לעשות למענם. רוצה להתייחס - - -

ברצוני להודות ליושב-ראש הוועדה ומנהלת הוועדה, אתי. אני רואה את כל משרדי הממשלה מגויסים כאן - - - זה הסיור הראשון שלי.

יש להם רצון - - -

- - - בוועדות אני נמצא, אבל בסיורים לא הייתי כדי לראות את כולם מגיעים ומגויסים. מההסתכלות שלי זו אחדות של עם ישראל לראות את כולם, כל חברי הכנסת, כל האנשים שנמצאים והמנכ"לים של המלון הזה והמלונות האחרים שנמצאים כאן, מנכ"ליות גם, שעושים יום וליל. כמו שזה נפל עליהם כרעם ביום בהיר, זה נפל גם עלינו, אבל ההתארגנות האזרחית ושל בתי המלון עצמם, הם דברים חשובים מאוד שקרו. אמרו פה שהיום, ברוך השם, הרבה יותר טוב מבחינת צמצום הפערים שנשארו בין מה שהיה למה שצריכים היום.

כמו שאמר יושב-ראש הוועדה, אין ספק שאנחנו צריכים לעבוד קשה שלפחות ידעו מה האופק. זה בכל סיור שאנחנו נמצאים ובכל מקום - - - אנשים צעירים, ילדים, אנשים מבוגרים וגם אנשים זקנים פגשתי שהם למעלה מגיל 100, בבתי מלון בים המלח והם רוצים לחזור הביתה, עם דמעות היא שואלת מתי היא חוזרת הביתה? בסופו של דבר, אי הוודאות הזו הוא הדבר - - - חודשיים-שלושה קדימה יודע מה צריך לעשות ואיך להתמודד. אי הוודאות היא הדבר הכי קשה. - - - ועדת הכלכלה, נמצאים ודנים ועושים כל מה שאפשר.

אם יש דברים פרטניים כמו שעלו מקודם על ילדה ספציפית ובעיות קטנות, אני אשמח - - - גם הוועדה לפניות הציבור וגם העבודה שלנו כחברי כנסת, אנחנו לא בממשלה כרגע, לא חברי ממשלה, אנחנו נשפיע מהוועדות שלנו והעבודה שלנו כחברי כנסת כיום היא לנסות לפתור את הבעיות. מבחינת פתרון בעיות שרי הממשלה מסתכלים יותר על המאקרו, ואנחנו מסתכלים יותר במיקרו ונשתדל לעזור במה שאפשר. תודה רבה לכולם.

אני חושב שיש כאן שילוב של – הרשויות והמועצות המקומיות, המתקנים עצמם, המלונות, האכסניות, התושבים, ההתרשמות היא שפחות או יותר המשולש הזה מתנהל לא רע בכלל. מה שראיתי כאן הוא באופן יחסי טוב יותר ממקומות אחרים שגם שם אפשר לראות שמצליחים לסגור מספר פערים. לא נגענו בנושא, אבל אני חושב שכן צריך ליצור מסגרות נוספות למבוגרים כי גם עבורם זה סיר לחץ – הם נמצאים עם הילדים, הנוער, הם מג'נגלים בין לבין - - -

אני והצוות ניסינו ליצור וארגנו הופעה למשל של זמר אורח ידוע, להקה מפורסמת שהגיעה פעם לצפון, אבל אני מניח שזה לא מספיק. אני אזרוק גם את האופציה הזו, אולי להביא כוכב ילדים כזה או אחר.

הם הגיעו מהיום הראשון.

היו פה?

יובל המבולבל - - - היו המון.

דיברנו גם על נושא הנוער ואולי פעילויות ספורט שחסרות. הייתי מציע יותר יוזמות מקומיות, לארגן תחרות, להכניס את החבר'ה קצת יותר לעניינים. בצפון הצענו לעשות – סדנת בישול, הפרשת חלה, יוזמות מקומיות פשוטות שיכולות ליצור שגרה.

כל הזמן עושים.

מצוין. אני לא אומר כביקורת. לעודד יותר יוזמות מקומיות ויותר תחרויות בין פעילויות של בני נוער, יצירות שונות. שוב, אנחנו וועדה, אז אנחנו כחברי כנסת נפקח ונבדוק. בסך הכל אני מתרשם שהפערים טובים יותר ממקומות אחרים שסיירנו. יישר כוח לכל העושים במלאכה.

תודה רבה. אני לא יודע אם הוא ירצה לדבר, אבל נמצא איתנו חיים ביטון, תושב שהוא חקלאי. אני לא יודע אם משרד החקלאות נמצאים כאן, אבל אולי לשקף מישהו מבוגר שנמצא כאן במלון והחקלאות שלו יושבת בטלה. אולי הוא ירצה להגיד מילה.

צהריים טובים. - - - ברוך השם. לראות אותכם זה דבר טוב. אנחנו גרים בשוקדה, מהראשונים הראשונים. בנינו את המושב – עבדנו, גידלנו, מכרנו, עד שבאה עלינו המכה. אבל בעזרת השם מדינת ישראל חזקה עם צבא חזק, אנחנו נחזור ליישובים ונמשיך לעבוד. הכל יהיה בסדר.

אמן.

- - - אסיים עם תודה למנכ"לית המועצה, גם למנהלת שמלווה אותנו מטעם המועצה - - - מנהלת התיירות, אנחנו מאחלים לה שתהיה לה עבודה רבה בתיירות ופחות עם המפונים. נמשיך עם הוועדה, נמשיך לעקוב. תודה רבה לכל משרדי הממשלה, והמנהלים כולם, של המלונות - - - רמות שפירא. נמשיך לעקוב.

(סיור מלון כרמים – קריית ענבים)

אבל אתם כן הייתם בפינוי הראשון של הממשלה. בניגוד לנווה שלא היה.

נכון. אנחנו עוטף עזה אנחנו בתוך השבעה קילומטר

אתם בתוך השבעה, והם מיד אחרי השבעה.

כן.

אבל התפניתם רק בסוף השבוע זאת אומרת נשארתם באזור כל השבוע הראשון?

לא.

ביום רביעי הייתם פה?

לא, אבל אנחנו פה אחרי שהיינו חודש במקום אחר, בכלל התפנינו לכפר עציון בהתחלה ושם היו לנו גם פערים בחדרים וגם המתקנים שם במיוחד למי שבא מהדרום, ושם החורף קר מאוד, אז הבנו שהמקום לא אידיאלי ודרך המועצה שלנו פנינו לבדיקה של מקומות אחרים. עלה הרעיון של כרמים שהוא מתאים ליישוב של שלומית בלבד וכך אנחנו תופסים נפח משמעותי ויכולים להתנהל בצורה הטובה כקהילה ולשמור על המרקם הקהילתי שכל כך חשוב ומהווה עוגן משמעותי ואז היה איזשהו דין ודברים מול הנהלת ישרוטל, ואחרי חודש זה כבר מעבר שני שלנו בתוך המעבר אז אנחנו מתורגלים.

מה היה השני?

משלומית לכפר עציון ומכפר עציון לפה. מפה רק לשלומית. היינו שמחים לחזור לשם כבר אתמול אבל זה תלוי בתחושת בטיחות, צריך שיהיה לאן לחזור.

לא, אבל אתם בבעיה אתם מול דרום עזה. אם צפון עזה יש על מה לדבר, אצלכם בכלל לא.

נכון, אנחנו פה במצב מאוד מורכב, המלון פה מדהים ועושים מעל ומעבר אבל אנחנו - - - עכשיו נדבר מסודר.

נתחיל עם קצת רקע. אחד הדברים המשמעותיים לנו כמלון, וגם אחת הדרישות של אנשי היישוב זה לתת דגש על נושא החינוך. כמו שאמרתי לפני כן יש כאן מעל 300 ילדים ואחד האתגרים הגדולים שלנו היה למצוא מענה ופתרון לכל אותם ילדים שהגילים שלהם מתחילים מגיל ינקות ועד צעירים שהם הרוב פה. כל חלקה אפשרית במלון כולל חדר כושר וחדר היין היוקרתי שלנו, שבשגרה אנחנו מוכרים בו יינות, כולל הכיתה של הבנים בכיתות ז' עם הכי הרבה אנרגיה שקיבלו את המשרד שלידי וכל יום אני חש אותם היטב, אז באמת כל אזור הפך להיות כיתת גן או כיתת בית ספר, ואנחנו נראה תכף שתי כיתות.

אנחנו שומרים על המקום, דרך אגב.

זאת הערה נכונה, כי במקביל אנחנו פה עושים מאמץ לשמור על הדברים. פה עושים ישיבות בתאטרון בשולחן אחד.

חלק מהדברים כבר רכשנו בכפר עציון והובלנו הנה, חלק מהדברים המועצה ומשרד החינוך השלימו צריך לזכור שהחדר הזה נראה ככה עכשיו אבל ייתכן מאוד שפתאום עוד שעתיים, יפנו פה הכול וישתמשו בחדר לדברים אחרים. כלומר החדרים פה יש להם ייעודים דינמיים ושונים לבוקר ולערב, זו טרחה כי מי שמנהל פה את המעון מגיע בבוקר ולא תמיד זה מסודר איך שהוא רוצה ואז כל בוקר צריך לסדר מחדש.

כמה ילדים יש פה במעון?

נראה לי שבסביבות 60. יכול להיות שאני מפריז יש רשימה מסודרת.

והצוות של המעון?

לא, הצוות הם באו כקהילה.

לא, חלק זה באמת הכשרה חדשה של חבר'ה שלנו, שכרגע הם לא עובדים אז הם פה, חלק הגיעו מהמשרדים השונים שהגיעו וחלק בנות שירות שהצלחנו לגייס וצריך רק מישהו שיסדר אותם, יש לנו דברים מסודרים שכתבנו אז כשנשב נפרט הכול.

מה שאתם רואים פה זה חדר האירובי שלנו יש פה שבעה אימונים ביום – יוגה, פילאטיס, מתיחות - כל מיני חוגים מהבוקר עד הערב גם המקום הזה היה אולם - - - וכמו שקובי אמר, הרבה מהמקומות פה תוך כדי תנועה אנחנו משנים אותם. אחרי הצוהריים יש חוגים וצריך לשנות ריהוט, להחזיר ריהוט, יש פה הרבה הפעלות וחוגים. דואגים פה לילדים, היישוב שם את עניין החינוך בדגש עם תכנים משמעותיים וערכים ומורשת וחינוך ולא סתם הפעלות להפגת השעמום אלא עם ערך מוסף וזה מאוד יפה לפחות.

כשתצאו אתם תראו יש חלוקי נחל, אני מאוד דאגתי מזה בגלל כל הילדים, יש 300 ילדים פה וקירות זכוכית ואבנים. דרשתי שהוא יוציא את כל האבנים, אבל יחד עם ההנהלה של המלון הם עשו מה שצריך וידעו לעשות את ההתאמות הנדרשות.

הילדים גם השתנו בעקבות זה?

תראה זו שאלה טובה, בלי שום קשר המצב הנפשי וחוסר היציבות והבנייה של הדבר הזה מחדש.

מה ששמעתי שהילדים עכשיו לאור המצב ובמקום הזה ובטח גם ההורים אומרים להם שפה זה מקום יותר רגיש.

יש לנו ילדים טובים, מאוד ממושמעים ויודעים לקבל גבולות, בישיבה האחרונה אמרתי שאני לא מבין איך עדיין אף אחד מהנוער שלנו לא קפץ לבריכה, אבל ברוך השם הנוער מקשיב לנו וקשוב וההורים יודעים להחזיק וגם כשלא – הם יודעים לקחת אחריות.

נכון. הייתי מורה ואמרתי לקובי כמה פעמים שאני מרגיש עכשיו הרבה יותר כמו מנהל בית ספר מאשר מנכ"ל של מלון. אני מתעסק הרבה יותר בכל מה שקשור לחינוך ותרבות והילדים, יש פה מעל 300 ילדים, זה מרגיש כמו בית ספר. אבל זו חוויה משמעותית עבור צוות המלון כי זה משהו משמעותי שאנחנו עושים.

אגב אותה שאלה על הילדים נכונה גם על הצוות יש פה צוות שרגיל לסטנדרטים אחרים לגמרי, אמר לי אחד מהם, "אתה לא מבין כמה פרות קדושות שחטנו פה בחודשיים שאתם פה". אז הם מאפשרים יותר ומכילים יותר אבל כולנו באותה סירה ומקווים שלא להיות פה עוד הרבה זמן.

זו חוויה אני עם כל הניסיון שלי במלונאות מעולם לא היה לי דבר כזה אבל הסיפוק הוא אחר לחלוטין ואין כדוגמתו וזו זכות עבורנו ואני מדבר בשם המנהלים שגם עובדים פה וגם מרגישים שהם עושים משהו משמעותי למען המדינה, התרומה הקטנה והצנועה שלנו למאמץ המלחמתי.

אתם אמורים לקבל משהו מעבר כמלון? קניתם הרי מיטות ודברים?

אני עוד לא יודע, אני לא נכנס לזה.

התשובה היא לא.

הסיור הזה הוא חלק - - - הבמה שלך.

לפני שקובי מדבר, אני רוצה להודות למנכ"ל המלון, היינו בכמה מקומות והייתי באילת ובים המלח וראיתי כמו שפינדרוס אמר, זה לא סיור ראשון שחברי הכנסת באים לראות ולשמוע, אבל לראות מלון שפותח את שעריו, 300 ילדים שנמצאים בכזה מקום, זה ברמה האישית מאוד מחמם את הלב ומראה את הסולידריות שבעם.

צוהריים טובים לכולם נעים מאוד אני קובי, חבר מזכירות שלומית ודובר היישוב וסגן צח"י.

יהודה רייזמן, אני ראש צח"י ביישוב עכשיו אני קצת נותן יד בנושא החינוך כי נושא החירום פחות רלוונטי מבחינתנו כיישוב.

דקלה קופיץ אני בוועד היישוב.

מוריה סילברמן, מזכירות היישוב.

אז אפתח בסיפור של שלומית, כי מהסיור הבנתי שלא כל כך מכירים את הסיפור של היישוב.

היישוב שלומית נמצא בעוטף עזה, בגבול העוטף. לא חדרו אליו מחבלים אבל באותה שבת איבדנו ארבעה חברים מהיישוב, פה במלון יש לנו ארבע אלמנות ו-15 יתומים. החברים נפלו כשהם קפצו ליישוב הסמוך, פרי גן, כי הם שמעו בקשר שהייתה אליהם חדירה של מחבלים.

כתוצאה ממעשה הגבורה שלהם אף אחד מתושבי פרי גן לא נפגע ולא נהרג. אפשר אפילו לומר אפילו שכל החבל כולו ניצל בזכותם. זה הסיפור של שלומית על רגל אחת.

אנחנו הגענו לפה אחרי כשלושה שבועות שבהם זכינו לאירוח מצוין בכפר עציון, הגענו לפה למלון כרמים וקיבלנו חיבוק גדול. זה המקום להזכיר שהרב קוק אומר שהמידה הכי טובה היא הכרת הטוב ושממנה יוצאות כל המידות הטובות. אז באמת הכרת הטוב למלון, לאלעד, לעומר ולכל הצוות שקיבל אותנו בהבנה, מלון כרמים, באמת שפו גדול על ההבנה, על הגמישות, על העבודה המשותפת, לנציגים של המשרד, לישי, למינהלת ולכל מי שעזר שהדבר הזה יקרום עור וגידים, לברק הנציג של המועצה שמלווה אותנו בכל מה שצריך, לשמעון ועתליה מנציבות המדינה, שידעו להביא לפה את הדברים שצריך, משרד התמ"ת, משרד העבודה לצורך קביעת דרגה במעון. העולם ממשיך דרכו כרגיל, התשלומים יורדים אבל יש דברים לדאוג להם, אז אלה התודות שאנחנו רוצים לומר ואם יש מישהו ששכחתי אני מתנצל מראש. יש פה את עם ישראל בתפארתו מגלה לנו את הלב הרחב שלו ואת הנתינה שלו, וזה עוד לפני שהכנסת והממשלה ידעו לתפעל. אנשים טובים ופשוטים ידעו לתפעל.

שאל אותי פה בתמיהה מישהו, "רגע את כל זה קניתם?" אז חלק קנינו וחלק קיבלנו וחלק השגנו וחלק המשרד מימן וביחד הגענו למצב הזה. אני אעביר את המיקרופון הלאה כי יש פה מספר נושאים שאנחנו רוצים לעלות ולשמוע איך אנחנו מתארגנים ומסתכלים קדימה. נתחיל בחינוך.

צוהריים טובים לכולם וברוכים הבאים לגן ניצנים. הנושא הראשון חוץ מהתעסוקה לשבוע וחצי הראשונים שעשינו בכפר עציון, אז הנושא הראשון אני חושב שהיינו הבית ספר הראשון בישראל שנפתח מיד אחרי המלחמה ביום שלישי שבשבוע השני התחלנו כבר להפעיל מוסדות באיזשהו פורמט, בערך כשלוש שעות ביום. הצלחנו להגיע למצב שאנחנו מייצרים את כל מוסדות החינוך בכפר עציון, בעזרתם של הרבה אנשים שקובי כבר הזכיר ועשינו את המעבר מכל מיני סיבות בין השאר כדי להגדיל את הקהילה שלנו.

עברנו למלון כרמים כאן וזה הוכיח את עצמו, אנחנו כאן היום מעל 70-75 משפחות מתוך 80 של כל הקהילה שלנו - - - כל אחד וסיבותיו מדובר בחמש או שבע משפחות מבחוץ, זה המספרים. אז בעצם הגענו לכאן והתחלנו מחדש להקים את המוסדות. בתי הספר שלנו נמצאים במקור בבני נצרים יישוב שנמצא כחמש-שש דקות משלומית, והיישוב בני נצרים התפנה עכשיו לירושלים אז עד השבוע הזה עדיין אנחנו שולחים את הילדים לירושלים וכיוון שבני נצרים מתחילים כבר את התנועה דרומה ו-70% מהיישוב חזר לבני נצרים אנחנו נתחיל בשבוע הבא את בית הספר כאן.

כמה אנשים יש שם?

70% מתוך 150 משפחות - - - בערך 80 משפחות חזרו לבני נצרים והם מתחילים להפעיל את המוסדות שלהם בצורה מסודרת ואנחנו צריכים לדאוג לעצמנו.

בעזרת הקיבוץ חילקנו באמצעות פאנלים מוקצפים את חדר האוכל, שלא נמצא בשימוש, ובנינו כיתות, שש כיתות בחדר אוכל, ועוד שתי כיתות בקומה למטה, וזה בעצם בית הספר לבנים שלנו, שיתחיל בחדר אוכל, ובית ספר בנות יהיה כאן בכל מיני כיתות - כיתת יין, כיתת חדר כושר – ונפעיל כאן מסגרות מלאות מגיל אפס עד כיתה ח'.

יש לנו כאן שתי כיתות מעון סך הכול 60-70 ילדים, עוד שלושה גנים שבהם בערך 80 ילדים ובית ספר כיתות א'-ח' בסביבות 150 ילדים. את רוב הציוד יש לנו כבר – שולחנות, כסאות, לוחות מחיקים, המבנים עצמם – רוב הדברים קיימים. אנחנו מתחילים בסוג של למידה ומסים להבין מה החוסרים שלנו לאכלוס של חדר האוכל בקיבוץ.

חומרי למידה קיבלתם ממשרד החינוך?

אני חושב שהיום הרוב נמצא, אלישי יכול לדייק אותי יותר, את הדברים המסיביים יש לנו, מה שחסר לנו זה כל ה-facilities מסביב - מדפסות, וילונות לחדר אוכל, שעכשיו צריך לעשות את ההתאמות.

אם אני מסתכל עכשיו על המקום אתם בעצם בית ספר שמתפצל מבני נצרים כרגע?

כן, רוב הבעיות הגדולות נפתרו, סמל מוסד, חלוקה, הקצאות של מורים. הדברים האלה נפתרו ועכשיו חסר לנו את האבזור וההתאמות בשטח של הדברים מסביב.

אוסיף שכרגע אם אין לנו איזשהו תקציב שנקבל כיישוב לצורך הזיווד של כל החדרים בהמשך, ראיתם שאנחנו משתדלים שהחינוך יהיה ברמה הכי גבוהה וסך הכול זה נראה כמו ומרגיש כמו אבל עדיין דברים חסרים, זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה צריך לזכור שאנחנו מתמודדים אחרי אירוע משמעותי וההתנהגות של הילדים היא לא רגילה ויש צורך בכוח אדם שהוא יותר מלא ותקנים יותר גדולים, זה הסיפור של החינוך וצריך לזכור שהקיבוץ קריית ענבים מאפשר לנו להשתמש בחדר אוכל שלו ונראה לי מן הראוי שהוא יקבל על זה גם תמורה.

מוריה סילברמן.

אני רוצה לדבר על תרבות וקהילה ומה שקורה אחרי הפעילות של בית הספר והגנים בשעות הבוקר, וגם מה שקורה לקראת חנוכה.

יש לנו את הילדים במסגרת עד השעה 13:00 ומהשעה 14:00 עד שעות הערב הם נמצאים בלי מסגרת ואנחנו מנסים למצוא להם פעילויות ולתת להם תעסוקה וערך. מתוך 75 משפחות שיש פה יש לנו 35 גברים מגויסים למילואים. יש פה אימהות לבד עם הילדים וכל אימא נמצאת עם 4-5-6 ילדים לבד.

עכשיו בחדר האוכל זה היה מאוד בולט, התבוננתי על הילדים וראיתי רק אבא אחד.

אנחנו פה שתי נציגות שיכולות להעיד שהגברים שלנו במילואים ואנחנו נמצאות פה לבד וצריכות להתמודד ולהעסיק את הילדים. אז אנחנו מנסים לעשות את זה עם פעילויות ונשמח שיהיה לנו תקציב.

היא צנועה, בעלה נפצע בתחילת המלחמה בצפון היה שבוע שהוא היה מאושפז ואחרי שבוע של מנחה הוא חזר להילחם בדרום וזה מראה קצת את הסיפור של אנשי שלומית.

אז חשוב לנו לקבל תקציב לדבר הזה כדי לתת מענה לילדים. לקדם אותם, לתת להם תעסוקה כי שעמום מביא צרות, גם חנוכה מתקרב ואנחנו רוצים לאפשר ימי הפוגה שהאימהות והילדים יוכלו לצאת לימי בילוי והפוגה - - - תקציבים כרגע לא נתנו לנו משהו מוגדר יש הרבה מקומות שאנחנו מנסים ליצור איתם קשר כדי לקבל מהם מענה כלשהו.

ח"כ אושר שקלים. האוכלוסייה פה היא דתית? דתית לאומית?

כן.

אז אם מגיעים אנשים אם נניח להביא הופעות או אירועי תרבות הם צריכים להיות מותאמים? יש מגבלה מסוימת?

בגדול כל פעילות פה נבחנת בהתאם לצורך ולקהילה, גם אם מגיעה זמרת רלוונטית אז היא תהיה למשל בערב נשים.

כן. נעשה את ההתאמות של הדברים - - - אז באמת נשמח לתקצוב של הדבר הזה וגם לעזרה לחנוכה שמתקרב ואנחנו רוצים לאפשר איזו מסגרת למשפחות שנמצאות פה. כי הגברים אינם, וחלק מהמשפחות לא יכולות לנסוע למשפחות המורחבות שלהן גם כי הם גם מפונים במקומות אחרים.

אני גם רוצה להוסיף על התרבות. בשונה מאשר בשגרה, שעושים פעילות תרבותית פעם בשבועיים או פעם בחודש, פה במלון אנחנו צריכים פעילות יום-יומית כי אין להם גן שעשועים, אין להם אופניים, אין להם מרחבים, אין להם גם בית להיות בו, בסוף זה חדר קטן שלא מאפשר. אז הפעילות פה היא יום-יומית וצריך לזה תקציבים. גם להסעות גם לפעילויות, וזה משמעותי מאוד.

רק להדגיש, כמו שהבנתם יש פה בערך 300 ילדים אנחנו יישוב דתי לאומי ועושים הפרדה בין בנים לבנות, אז הסעות לבנים ולבנות בנפרד, כל דבר כזה זה המון כסף שאנחנו זקוקים לו ואין לנו. גם הפעילות הספורטיבית, לקחנו את הנוער לעשות פה פיינטבול, בעזרת ברק והחבר'ה אבל זה עולה כסף, 100 שקל לראש. אלה תקציבים שבעיניי הם זניחים לעומת הסיפור של מינהלת תקומה שאנחנו באנו לקראת הסוף - - - אבל פה זה יחסית זניח.

עוד נקודה, הצלחנו לגייס עוד בנות שירות שיבואו להיות פה כוח עזר, גם לנשות המילואים וגם לארבע משפחות שכולות, שצריכות עזרה כי האימהות במעין משבר וגם הילדים. השגנו בנות שירות שיבואו להיות איתנו פה במלון אנחנו צריכים מישהי שתרכז אותן, תיתן להן את המענה כבנות שירות, גם מענה פיזי שהן צריכות וגם מענה נפשי, כי בסוף בנות שירות אלה ילדות בנות 19 שבאות להתנדב עם משפחה שכולה וילדים שאיבדו את אבא שלהם, גם הן צריכות הדרכה וליווי בכל הנושא הזה.

ממשרד הרווחה נמצאים פה? נותנים מענה?

יש לנו מטפלים ממרכז חוסן שמגיעים לתת באופן פרטני טיפול לילדים או למבוגרים שזקוקים לזה.

אבל האם משרד הרווחה נמצא פה באופן קבוע כדי לתת מענה?

לא. אצלנו לא.

כן, אני אעשה תכף סבב של משרדי הממשלה שיענו על הדברים שהעלו.

יש עוד נושא שאשמח לבהירות בו זה נושא השכירים מה הזכויות והחובות שלנו ביחס לעבודה. לצורך העניין אני שכירה של חברה פרטית מה אני צריכה לעשות? כרגע מה שאני יכולה לעבוד מבחינת הזמינות שהילדים מאפשרים לי מעשר עד אחת, אז אשמח לבהירות בנושא הזה.

כן, ובדגש גם על עובדי מדינה כי יש לנו פה הרבה אנשים שהם מהנדסים בדברים שקשורים למדינה, אז גם דגש על הסיפור הזה. ויש לנו עוד שלושה נושאים אחרונים. קודם כל אני רוצה להעביר את המיקרופון לרכזת שלנו ואחרי זה שני נושאים בקצרה. בבקשה.

שלום לי קוראים אביטל, אני מהיישוב עכשיו אני מרכזת את הנוער בעיקר את הנוער בנות. יש כמה נושאים שאני רוצה לגעת בהם וגם קובי קצת הזכיר.

בהתחלה כל הזמן נתנו פה לנוער ועשו להם פעילויות ודווקא נראה לי שמה שהנוער שלי צריך זה ללכת לעשות למען אחרים, לבקר פצועים בבתי חולים וכדומה. הדברים האלה דורשים הסעות ושינויים בתקציבים שהיישוב לא יכול לעמוד בהם וזה ממש חשוב לחוסן שלהם. גם אם נתחיל טיפול קבוצתי לאורך זמן, אלה דברים שהם צריכים, את ההפוגות האלה, את המסגרת הזו, אם בשגרה היו להם אופניים ודשא וחברים כאן זו לא אפשרות מעשית. עניין העשייה והתעסוקה והפעילויות ועניין החוסן שבהתחלה כולם היו על זה ועכשיו צריך לחשוב איך בונים את זה כמו שצריך, כקבוצה כל שכבה עברה דברים שונים, בכיתה ז' הן חמש בנות ושתיים מתוכן התייתמו מאב, כיתה ח' שכבה שהכי מנותקת לכאורה, אבל עם המון התמודדויות אחרות. אז צריך ממש לפרק לגורמים את הקבוצות ואני לא מצליחה להגיע לכול, וצריך פה עוד עזרה ותשומת לב לדברים האלה.

הייתי גם רכזת נוער בשנה שעברה בכפר אדומים וזה נורא שונה אבל היה ילד שנפטר מסרטן כשהם היו בכיתה ד' והם היו אז בכיתה יא' כשהייתי רכזת נוער שלהם והם עדיין סחבו את זה. כשאין טיפול מתאים רואים את זה כקבוצה לאורך השנים, זה מאוד משפיע ואני לא רוצה שהם יסחבו את זה בצורה כזו, אני רוצה שיהיה להם טיפול מתאים.

יש פה גם עניין של נפרדות בין בנים לבנות וחשוב לנו לשמור עליה. אלה הערכים של היישוב וצריך גם על זה לתת את הדעת בהקשר של הסעות ופעילויות.

גם בנושא הכלכלי הבנתי שיש פה מנציבות איגוד הבנקים אם יוכלו לתת לנו המשך של נושא המשכנתאות, של ההקפאה לתת לנו מענה ועזרה בתקופה שאנחנו נמצאים פה.

זה - - - לוועדה אני גם חושב שנציב שירות המיסים יוכל - - - כי זה חלק - - - כלכלית אבל מה שלא, ניקח איתנו לוועדה.

אנחנו כיישוב שילמנו מחיר כבד, גדול ומשמעותי. נדהמנו לגלות בשיחה כשפגש אותנו הסמנכ"ל של ביטוח לאומי, ריכאד חיראדין, והוא אמר לנו "אתם לא ברשימה". יש רשימה של כל היישובים שחדרו אליהם או שהוגדרו 4-0 והם הוגדרו באופן מיידי כזכאים להכרה כנפגעי פעולות איבה ואוטומטית כספים שנכנסים לכל משפחה וכדומה. יש פה אבסורד מארץ האבסורדים כי יישוב שכולו קפץ ונהרג ונפגע וחברים שקברו חברים שלהם.

למיטב זכרוני אתם ברשימה.

אני אומר לך שלא.

יש ביטולים ברשימה הרשימה בתוכנית האחרונה שהייתה - - -

אם אתה אומר לי שאנחנו ברשימה של ביטוח לאומי, אני אשמח.

למיטב זיכרוני אתם ברשימה.

אני עדיין מקבל דרישה שכל היישוב שלומית ימלא תביעה בשביל לקבל ואז כל אחד ייבחן בדרך הרגילה והקלאסית - - -

של נזקים עקיפים?

לא, של הכרה כנפגעי פעולות איבה. כל היישובים שחדרו אליהם קיבלו הכרה, ויש לזה דברים מאוד משמעותיים. זה אבסורד גדול בעיניי, שלא תהיה אי-הבנה כאילו עיני צרה באחרים, ממש לא. מגיע לכולם. בעיניי כל אשכול צריכה לקבל את זה, אבל אני מניח את זה בצד.

לא הגיוני שפרי גן, היישוב שאליו חדרו המחבלים, יקבל הכרה, ואילו אנחנו מהיישוב שלומית, על אלמנות ארבעה מחברינו שנהרגו כאשר הוקפצו לסייע לפרי גן, אנחנו לא מקבלים הכרה, זה אבסורד וזו נקודה משמעותית בעיניי.

נקודה שנייה היא הסיפור של החזרה ליישוב. אם יש פה נציג של ביטוח לאומי אז זה מצוין. אני אחלק את זה לשני נושאים – אחד זה לאיזה יישוב אנחנו רוצים לחזור, והנושא השני הוא מה יאפשר לנו לחזור ליישוב. אנחנו חוזרים ליישוב נקודה. אני לא מכיר אף משפחה משלומית שמהססת בנושא, אולי למעט ממש אחת או שתיים, ודיברתי עם כולן.

צריך לזכור שהיישוב היה בתקופת קליטה, יש לנו היום 82 משפחות, 70 מגרשים מכורים ועוד שנייה אנחנו מוציאים לשלב ג' וכמזכירות לא קיבלנו עדיין אף ביטול. שלומית זה הבית שלנו אנחנו רוצים ומעוניינים לחזור לשלומית. שם אנחנו רוצים לחזור, לפתח, לגדול, לצמוח ולהצמיח.

אבל צריך להבין שתחושת הביטחון שלנו לא פשוטה, אנחנו נמצאים בדרום המועצה כפי שכולנו יודעים, דחפנו את כולם לדרום המועצה. אף אחד לא יודע מה זה דרום המועצה, אף אחד לא יודע על מנהרות מהגבול המצרי, אנחנו 800 מטר מהגבול המצרי, 6.5 קילומטרים מעוטף עזה - - - תחושת הביטחון שלנו צריכה להיות מאוד מאוד ברורה, ושלמישהו יהיה את האומץ לומר "תושבי שלומית היקרים אתם יכולים לחזור". אבל תחושת הביטחון היא לא רק תחושה, אלא צריכה להתבטא במעשים כי אם המדינה מאפשרת לנו לחזור היא צריכה לעזור לנו, לצורך העניין, להקים את בית הכנסת וכדומה, אנחנו זקוקים לתמיכות מהמדינה.

אחד הנרצחים אצלנו נקרא בכור סוויד, הוא עשה את פרויקט הגמר שלו באדריכלות נוף על שלומית. כל הפרויקט שלו זה מהכניסה לשלומית וכל הפיתוח האזורי של הגינון של שלומית אז מבחינתי זו הצוואה שלו אני אתאבד על זה כדי שהדבר הזה יקרה במציאות. וזו תחושת הביטחון כי אם אני חוזר ליישוב ורואה שהמדינה יוצאת מגדרה אז זה סימן שיש לה סיבה לעשות את זה.

דיברנו על תקופת קליטה, אז סיימנו את שלב ב' אבל אנחנו רוצים גם להתחיל את שלב ג' ולראות איך מריצים את זה.

עוד דבר, אני לא יודע אם יש פה נציג של רמ"י שבוע שעבר עברה החלטה של רמ"י, אני הייתי במינהלת תקומה פעמיים ופעמיים לפניי עלו מזכ"ל המושבים ומזכ"ל הקיבוצים. אמרתי, "שלום אני מזכ"ל היישובים הקהילתיים". וכאשר יגורתי קרה לי, כי ההחלטה של רמ"י נוגעת אך ורק לקיבוצים ולמושבים, אין שום התייחסות ליישובים קהילתיים. אנחנו כיישוב שלומית דורשים ומבקשים וחושבים שאנחנו זכאים, אף שיישוב קהילתי לא תמיד יכול לקבל זכאות לקרקע, אנחנו רוצים שתהיה לנו זכאות לקרקע, שעליה נקים חווה סולארית שתהווה עוגן הכנסה לטובת ההחזקה של היישוב שלומית.

כמו שהמדינה יודעת לעקם את הכללים אז היא יכולה גם פה, בכלל, רמ"י צריכה לחשוב לא רק על הקיבוצים והמושבים, יש סך הכול 4-5 יישובים קהילתיים בכל חבל התקומה, כל הנגב המערבי ארבעה או חמישה יישובים – חייבים שיהיה להם הכול. לא רק קיבוצים ולא רק מושבים. יישוב קהילתי זה שונה ואם צריך באופן חד-פעמי לאפשר הקצאות קרקע, אז נאפשר הקצאות קרקע ומים, כדי שתהיה תקומה למקום הזה וזה לגמרי מתחבר לתחושת הביטחון. תחושת הביטחון כאמור נבנית משני גורמים – הפיתוח הכלכלי העתידי של המקום הזה ואם זה לא ייראה בעיניים אנשים יגידו "דיבורים בעלמא", ותרגום הביטחון הלכה למעשה שיהיה מישהו אמיץ דיו לקחת אחריות ולהצהיר שאנחנו יכולים לחזור.

נקודה נוספת, יש לנו רב ליישוב, הוא פה, מרן הרב אריאל איגרא שליט"א. הוא אחד העוגנים המשמעותיים ביישוב, הוא הבן של הר' איגרא - - - הוא משמש רב אצלנו כמעט מיומה ראשון של שלומית. היינו צמודים יחד, אני והוא, באותה שבת בשמחת תורה, עשינו דברים, ואני לא אלאה אתכם בסיפורי זיהוי גופות חברינו וכדומה.

הרב תמיד יודע להרים את הרוח וכל שבת אנחנו מקבלים ממנו דברי התרוממות הרוח אבל לרב אריאל אין תקן - - - זה שאין גם רב אזורי למועצה אזורית אשכול זה היה חסר, זה היה חסר הדמות הזאת בהחזרת החטופים ובהגעתם לקדש שם שמיים להגיד שם ה' ברבים, אז בעיניי ביטחון של היישוב זה קודם כל תקן לרב.

נתחיל להתכנס כדי שנוכל גם לסכם.

עוד נקודה בנושא התשתיות. יש לנו שכונה אחת שכבר קיימת, שאנחנו רוצים לפתח אותה עם גינות וכדומה, ושכונה אחת שהתחילו עכשיו לבנות בה, ואין שם עדיין אפילו תשתיות של חשמל. לצורך העניין, הבית שלי נמצא שם וכרגע לא מחובר לחברת החשמל, זה הדבר הכי בסיסי, גם מים, זה דבר שטופל בערב החג אחרי מלחמות שהיו לנו מול המועצה, אז נשמח שתוכלו לעזור, משרד השיכון מי שנמצא פה.

אני אנסה לתמצת ולקצר ולהמשיך למנגנון הבא. אני אתן לח"כ אושר שקלים להתייחס בכמה מילים כי הוא חייב לצאת. אנחנו נעשה סבב על הדברים שהעליתם, משרדי הממשלה שיש להם תשובות ייתנו אותן, אני מעריך שחלק מהדברים לא ייענו במקום, אני מציע להעלות על הכתב, אנחנו ממשיכים לישיבות, נמשיך לעקוב בשביל לקבל תשובות, חלק מהדברים הם גם לא מעשיים כרגע בכלל, זה משרדי - - - או אחרים - - -

בשביל להמשיך לעקוב משרדי הממשלה שיוכלו לעבוד, אני מבקש ממשרד החינוך, הרווחה, ביטוח לאומי, תחבורה, מה שאפשר. ומה שאי אפשר עכשיו – להעלות על הכתב, אנחנו נעשה ישיבת מעקב. בבקשה.

לצערי אני צריך לסיים כי אני יוצא מפה לאיזו פגישה חשובה ואולי אעלה בה חלק מהדברים שעלו כאן. ממפגשים שלנו עם מפונים, גם היום וגם באזורים אחרים – אם זה באזור הצפון בטבריה, במרכז ביפו, בים המלח ובעוד מקומות – פחות או יותר עולות אותן הבעיות. נושא הוודאות, אנשים רוצים לדעת מה קורה איתם ובצדק. מגיע לכם הכול, אנחנו צריכים לצאת מהמצב הזה של כלוב זהב. נושא פעילויות הילדים, הנוער והמבוגרים גם כן עולה בכל המקומות בניואנסים כאלה ואחרים.

אנחנו מחויבים לסייע, יהיה על זה מעקב, אני גם כן מחויב לנושא הזה. אני מתנצל שאני צריך לזוז אבל אני אעלה את הדברים שדוברו כאן לדרגים גבוהים יותר. בהצלחה ותודה לכולם.

נתחיל ממשרד החינוך יש שני נושאים בתמצות הנושא של - - - מסגרות החינוך הפורמלי - - - הם לא מביאים יבילים - - - הנושא של חינוך הבלתי פורמלי האם יש דרך לתקצב אותם בפעילויות - - -

שלום תושבי שלומית אנחנו כמובן בקשר - - - נציגות הקהילה בנושא החינוך. אתחיל ואומר שזכיתם באנשים הטובים ביותר שלנו, אלישי ומינה שאיתכם כבר מהיום השני או השלישי שלכם בכפר עציון ונתנו ונמשיך לתת את כל המשאבים שאנחנו יכולים ויודעים וגם יותר מזה. כל זה בשיתוף פעולה עם מטה יהודה שנותנים גם הם מעל ומעבר.

אני אתייחס לשני דברים: אחד זה המסגרות הפורמליות - - אגיד לוועדה שהצענו כמה אפשרויות מהרגע שתושבי שלומית אמרו שהם רוצים לבנות בית ספר משלהם, מבחינתנו זה היה בסדר גמור. כך זה היה בכפר עציון, זה התאפשר לנו שם בזכות מבנה שננטש, זה עבר לכאן וכאן הצענו כמה אפשרויות שהיו באזור. תושבי שלומית בוחרים שהילדים לא ייסעו רחוק ואנחנו מכבדים את זה, עלה הפתרון של חדר האוכל כאן ומצאתם בעצמכם את הכוחות הפיזיים של העבודה ועשיתם את המחיצות, אני מקווה שרחלי, מנכ"לית המועצה, תעזור לנו בקשר עם אהרל'ה, מזכיר הקיבוץ, לענות על בקשות כאלה ואחרות ועניין המרחבי למידה - - -

אנחנו מדברים כרגע על פער של ציוד ועוד - - -

ציוד – תקשיבו אנחנו נתנו פה, ריהוט לגני ילדים למעונות ספרים ציוד מתכלה מדפסות אם חסרה עוד מדפסת נביא - - - אנחנו נותנים לא מעט וגם אלישי הוא הקשר אלינו, כלומר דברים שאתם מבקשים אלישי בקשר איתנו והוא מעביר.

נעבור לעניין הבלתי פורמלי וגם חנוכה שעומדת בפתח. יש פעילויות הפגה שעובדים עם משרד החינוך. לאלישי יש את הרשימה הארוכה של מפעילים כאלה ואחרים, שאפשר להשתמש בהם. גם החברה למתנ"סים נותנת ותיתן כאן מענה של חוג לכל ילד, וגם העניין של הפגה בזמן חנוכה ועניין ההסעות. יהיו הפגות שאפשר יהיה לעשות הסעה על חשבון המשרד באמצעות אנה, ככה אנחנו עובדים, ויהיו מקרים שאנחנו לא נוכל לתת מענה, אנחנו לא נוכל לתת 100% מענה אבל שוב, באמצעות אלישי, הוא יעלה אלינו את הצרכים ואנחנו נראה מה אנחנו יכולים לעזור ומה לא.

אנחנו נעשה גם בדיקה מול משרד התחבורה בנושא התחבורה, משרד התחבורה באמת התגייס - - - למרות שיש עדיין פערים. נעבור לביטוח לאומי - - -

אין לי תשובה מיידית להגיד למה הכירו באלה ולא באלה. בגדול הכירו ביישובי קו ראשון שהיו בבחינת שורדים כלומר שהייתה חדירה ליישוב, ואז היה תגמול אוטומטי. לא אמרו להם להגיש תביעות להכרה אלא כל מי שפונה מיישוב שהיה אליו חדירה הוכר באופן אוטומטי כנפגע פעולות איבה והתחיל לקבל תשלומים. זה נכון שבישובים שלא הייתה חדירה אז הדרישה היא למלא תביעה, וכמובן במסלולים מהירים ובתביעה כל אחד יכול לפרט.

זהו, כי אני זכרתי מוועדת כספים שבסוף התוצאה היא אותה תוצאה.

התוצאה היא אותה התוצאה זה ברור, אבל ההכרה היא לא אוטומטית אלא נדרשים להגיש תביעות, כמו שנדרשים גם בשדרות כי אנחנו לא יודעים בכל עיר מי היה ומי לא, אז נדרשים להגיש תביעות, אבל הטיפול בתביעות הוא כמובן במסלול מהיר.

אוקיי זו השאלה המרכזית כי כשחברים אצלנו ניסו להגיש תביעה אז יש שם רובריקה שצריך לצרף אישור או מסמכים רפואיים או דברים שאנחנו פה אין לנו בנסיבות שאנחנו נמצאים בהן - - - חוץ מהמטפלים שהביא לנו הביטוח הלאומי - - -

בסדר גמור הוא אומר אני צריך להביא מסמכים.

אישור רפואי על חרדות.

בשלב הראשון אתה יכול לכתוב בתביעה למה מגיע לך, ברור שאתה צריך לפרט מה הסיבות. זה נכון שלא מספיק להגיד פינו אותי מיישוב בקו העוטף כדי להיות מוכר כנפגע איבה. עדיין צריך לפרט משהו שקרה לי בעקבות הפינוי, אתה יכול להגיד לחץ נפשי, חרדות - - - בכל מקרה אני אקח את הפרטים ואעביר את זה הלאה במשרד, לגורמים האחראיים.

אני מוציא הוראה לכל תושבי שלומית, כולם ככולם, להגיש תביעה למלא את הדבר הזה.

הוא ינחה אתכם, בסדר?

אתי נמצאת פה, תמשיכו את הדבר הזה הקשר יימשך.

אני אהיה בקשר עם אתי, מנהלת הוועדה.

רק חשוב לנו שכל התושבים יקבלו.

אני מבין את הבקשה אבל בשלב ראשון יכירו בתגמול אוטומטי רק ביישובים שהייתה בהם חדירה.

זה מה שאנחנו מנסים להגיד שאנחנו יישוב שלא הייתה בו חדירה אבל הוא פגוע.

(מושמעת שיחת טלפון באולם)

הנה אלעד רואה אותך, רואים את העבודה היפה. תודה רבה.

השר, רק הנושא הזה מאוד חשוב לנו כי אנחנו כאן כיישוב באמת פגועים כמו יישוב שהייתה לו חדירה, ארבעה תושבים שלנו - - -

הבנו והוא צריך לבדוק הוא יעשה את הבדיקה, הוא לא קובע את הרשימה.

זה לא רק לעשות את הבדיקה זה לדאוג שזה יקרה.

הבנו את הדבר הזה. משרד הרווחה?

לימור אטדגי, מנהלת נפה במחוז ירושלים, משרד הרווחה.

אנחנו מלווים את תושבי שלומית עוד מכפר עציון, אני אגיד משהו על תפיסת ההפעלה שלנו, אנחנו רשות קולטת במטה יהודה ויש לנו את רשות האם. מאוד חשוב ליצור רציפות תפקודית. האנשים האלה בסוף יחזרו הביתה, בעזרת השם, וחשוב לנו שמי שטיפל בהם אז ימשיך לטפל בהם בהמשך, שלא ייראו כל הזמן אנשים שונים ובעלי תפקידים שונים.

השאלה היא על המענים למה שהם העלו.

אני עונה.

יש לנו כמה דרכים לעזור לאנשים, דרך קרן ידידות, תקציבים ייחודיים בחירום שהמשרד מהיום הראשון נתן, דרך חלוקה כל מיני ואוצ'רים לכפר עציון וטיפולים אישיים והתערבויות טיפוליות שאנשים בשלומית קיבלו - - - כן, דרך כפר עציון - - - יצרנו קשר עם איריס מנהלת המחלקה מנהלת - - - אשכול. צריך לזכור שאשכול מתמודדת עכשיו עם 110 חטופים והמון הרוגים והעובדת הסוציאלית של היישוב, אורלי, מלווה עכשיו חטופים שחוזרים, ברוך השם. היא תהיה פה בשבוע הבא ותמשיך לתת מענה, בינתיים זה היה מרחוק, שבוע הבא זה יהיה מקרוב, וגם תיפתח פה מועדונית לילדים בגילים שלוש עד שש, בשעות אחר הצוהריים. כבר עכשיו מלווה את זה מפקחת אצלנו ממחוז ירושלים שתהיה פה והדברים קורים לאט-לאט ונבנים, יחד עם התושבים.

העלינו שלושה אתגרים עיקריים שאני שואל עליהם, אתגר נושא החוסן - - -

אז מרכז חוסן אשכול מלווה אותם ונותן להם התערבויות טיפוליות, אז זה מרכז החוסן של גוש עציון.

הייתה בחורה שמטפלת בנוער שמרגישה שקצת - - -

מה שהם ירצו ואיזה צורך שהם יעלו מרכזי החוסן, אגב זה התפקיד שלהם.

ונושא בנות השירות?

לימור אטדגי

בנות השירות זה לא אנחנו, אנחנו יכולים לתת מסגרות אבל כל מי שצריך יקבל הדרכה. אבל מי שצריך, אדם שנפגש עם אנשים וצריך הדרכה, התערבות טיפולית, יכול לקבל והם גם מקבלים.

משרד התחבורה - - -

דרך אגב משרד הרווחה נתן תקנים גם למטה יהודה, יש פה בחורה בשם חופית שצריכה להיכנס אליכם, נכון? עובדת סוציאלית?

אני אגיד רגע כי העלית את זה, משרד הרווחה היה בסדר גמור קיבלנו תקנים תודה, תהליך הקליטה של עובדת סוציאלית לטובת שלומית, לא רוצים - - -

לא, לא זה לא נכון, אבל זה לא נכון.

לא אמרתי כדי לא לעצבן, במועצה אזורית מטה יהודה יש לנו שמונה מרכזים ששם אנחנו בשאיפה לתת מענה מקסימלי של כל מה שאנחנו יכולים לתת בלי התחשבנות, לא עם שום רשות, שום משרד ממשלתי, אלא כתפיסה, כמדיניות מועצה, לעשות בעת הזאת את המקסימום שאנחנו יכולים.

אני אגיד לכם קהילת שלומית היקרה מזווית הראייה שלי ויש כאן את ברק הנפלא ותודה לך ברק בהזדמנות זו, אתם ממצים הכי פחות ממה שאנחנו יודעים ורוצים לתת לכם. אני פותחת את זה כאן ועכשיו, נוכל אחר כך להמשיך את זה בשיח ובפורום אחר.

אשמח לשמוע מה לא מיצינו.

אני לא באתי לריב.

לא, חס ושלום, רק כדי לדעת שיהיה לי רושם.

אז אני אומרת לך מזווית הראייה שלי, כי בסוף אני מסתכלת על כל המועצה – גם על התושבים שלי וגם על המפונים אצלי – ויש בכל מלון עובד או עובדת ברמת מנהל מחלקה, באמת את טובי אנשינו שמנו במלונות כדי שהמפונים יוכלו לקבל את מה שאנחנו יכולים לתת ובלי התחשבנות. בסוף הרבה מהדברים לא ממומשים כאן כי זו בחירה שלכם ובמשבר הזה שאתם נמצאים כאן כקהילה אני בטח כמועצה אזורית לא אתחיל להתווכח איתכם על מה נכון ומה לא - - - בסוף זו החלטה שלכם, אני אומרת שאני יכולה לתת לכם עובדת סוציאלית.

אני רוצה להגיב בקשר לעובדת סוציאלית. נתנו לנו עובד סוציאלי מהיישוב שיעבוד כאן בתוך היישוב. לא מתאים, לא מתאים ולא שייך. תמצאו עובד סוציאלי אחר שלא מתוך היישוב שיבוא. יש דברים שצריכים התאמה קצת חשיבה מאחורי הדברים. לא להגיד שלא רצינו עובד סוציאלי. - - -

משרד התחבורה.

עמיחי לוי מהרשות לתחבורה ציבורית, משרד התחבורה.

אתה שאלת על ההיסעים לחנוכה ובכלל. אנחנו מפעילים היסעים לצורכי קהילה לכל היישובים של 7-0 לפי הצרכים יש לנו מוקד, חמ"ל היסעים, שמתאם את ההיסעים האלה. כל היישובים של המועצה האזורית אשכול, המועצה ביקשה שיהיו מרוכזים דרכה, לירון, מנהל מחלקת תחבורה במועצה מטפל בזה מול החמ"ל שלנו. אתם יכולים גם דרכו וגם אני אתן לכם את המספר הישיר לחמ"ל.

נשמח.

במסגרת המגבלות נעשה כל מאמץ.

אנחנו צריכים לפנות ללירון ודרכו?

כן עדיף. אפשר גם ישירות לחמ"ל שלנו, פשוט המועצה ביקשה שזה יהיה מרוכז דרכה.

אפשר גם וגם.

גם בשעות הצוהריים?

כל ההסעות שאתם צריכים מה שמשרד החינוך לא יוכל לספק אנחנו נעשה מאמץ.

לא ידענו תודה.

עוד כמה מילים על משרד התחבורה.

מה שביקשתם לגבי התשתיות עשינו במסגרת מינהלת תקומה וגם אנחנו בריכוז יחד עם המועצות של כל נושא התשתית הפנים-יישובית והחוץ-יישובית, כי המון תשתיות נפגעו שם. אז אני לא יודע אם מה שהצגתם נמצא ברשימה הזאת, תבדקו עם המועצה, אם לא אז תוכלו להעביר אלינו.

מחילה, מי זה אלינו?

משרד התחבורה אבל זה באמצעות המועצה, שזה יהיה מרוכז.

מנהלת הוועדה - - - אתה מעביר - - לכן אמרתי - - -

ועוד משהו חשוב, התחלנו להפיץ בכל האזור כאן פלאיירים של הפעילות שלנו שאנחנו עושים, אם זה היסעים למפונים בנושא בריאותי כזה או אחר או כל מיני פעולות של רישוי. אז תוכלו גם כן לקחת את זה בחשבון ולהיעזר בזה.

תודה.

מימון, רשות המיסים, קרן הפיצויים. אגע בשתי נקודות שהעליתם גם לגבי השכירים וגם לגבי יישובי הספר, גם שוקדה וגם שלומית מוגדרים על פי חוק כיישובי ספר בחוק מס רכוש. זה אומר שאתם זכאים לרמת המענקים והפיצויים הגבוהה ביותר שקיימת אתם יכולים לראות את זה בתקנות.

לגבי השכירים זה מאוד פשוט. כל שכיר שנמנע ממנו היכולת להגיע לעבודה בגלל המצב המלחמתי זכאי לקבל את השכר שלו רגיל, המעסיק לא יוריד לו לא ימי חופש לא ימי מחלה ומשלם לו כאילו הגיע לעבודה והמדינה מפצה את המעסיק.

75%?

לא. 520 שקל ליום לכל עובד בערך, יש כמה מסלולים, לא ניכנס לזה עכשיו, אבל בגדול המעסיק משלם לעובד את השכר הרגיל והעובד מאשר לנו לשלם למעסיק שהוא קיבל את השכר שלו אז אנחנו משלמים למעסיק.

גם עובדי מדינה?

עובדי מדינה מוחרגים.

מה ההחרגות?

יש לנו הרבה עובדי מדינה אפשר להבין את ההחרגות? - - -

זה מה שאנחנו שואלים על עובדי המדינה - - -

הוא יבדוק את זה.

לא, לא מורים.

לא מורים, עובדי מדינה אחרים, יש לנו פה סיפור של עובד.

הוא יבדוק מה ההסדר מה שהוא בצדק אומר שהמדינה לא משפה את המדינה. הוא עובד מדינה.

בסדר אבל בין המדינה לעובד נשאר העובד.

בסדר, הוא אמר שהוא יבדוק את זה. תודה רבה. דניאל כן.

אני גם אשמח לשמוע על בנות השירות.

שלום קוראים לי דניאל זנה, אני מהמשרד לביטחון לאומי, הרשות לביטחון קהילתי.

אני רוצה להתייחס לפנייה של מוריה לעניין פעילויות פנאי לבני נוער.

בין היתר אנחנו עוסקים גם בפעילויות פנאי לבני נוער כמניעת התנהגויות סיכוניות במשרד. לאחרונה המשרד הקצה תקציב במיוחד למפונים, מאילת, מים המלח, מירושלים, גם ממטה יהודה, ואני אהיה פרקטי אני אתן לך את הפרטים שלי נסגור מעגל ונתקדם בעניין הזה.

תודה רבה.

את רוצה משהו בעניין בנות שירות?

כן, אני אוסיף רק שבמסגרת כל נושא הרווחה והחוסן שעלה פה, יש גם יועצות חינוכיות, באמצעות אלישי הן יכולות להגיע לפה בבוקר, בצוהריים, וגם לעשות קבוצות לשירות לאומי ולתת את המענה הזה.

אציין שיש פה גם תשע מורות חיילות שהפסיקו את התפקיד שלהם והן מגיעות כל בוקר ונותנות מענה שהוא לא בהגדרה הרגילה של התפקיד שלהן, אבל הסבו אותן לכאן, ואנחנו יכולים לתת מענה של ייעוץ בהקשר הזה.

כל מה שנאמר פה, גם על ידי הרווחה וגם על ידי המשרד לביטחון פנים, בהקשר של נוער, כל המשרדים האלה עובדים במשותף, כל המחוז, כדי ליצור את מתחמי הנוער הבטוחים והמוגנים ביותר לשהייה.

אני אסכם סיכום ביניים של הדיון, אמרתי מראש שאפשר להתחיל דיון של פינג פונג ועל כל סעיף לנהל פה דיון של שעה וזה לא יעיל.

מה שתעשו – תעלו על הכתב כל מה שהעליתם פה. תהיו בקשר עם מנהלת הוועדה, אתם אמורים לקבל תשובות מחלק מהמשרדים שהבטיחו לתת, וחלק שעדיין לא, אנחנו נפנה אליהם ביוזמתנו, הוועדה תמשיך את הדיון, יהיה דיון המשך. אתם תעודכנו עליו כשהמשרדים יצטרכו לחזור עם תשובות על כל הנושאים ובטח על הנושאים העתידיים שדיברת שגם עליהם יצטרכו לענות.

תודה רבה, אשמח אם יש פה מישהו נציג של רמ"י? הסיפור של ההקצאות, מול מי פועלים בנושא?

עוד הערה אחרונה שאלה קטנה בכל הנושא של הדיונים והוועדות הבנתי שב-15 בדצמבר אמורה שוב להיות הערכת מצב בקשר לחזרה שלנו ליישוב.

ההערכה וההחלטה לגבי חזרה זה בדיון ישיר מולכם במינהלת תקומה. שם זה צריך להיעשות, עזבו את הבאז התקשורתי.

מה עם תקן לרב?




(סיור במלון צובה)

אני רוצה להגיד תודה לכל שנמצאים איתנו מהבוקר עוברים ממלון למלון וכמובן למי שאחראית מטעם המועצה, רוני, מנהלת התיירות שהוכיחה את עצמה וארגנה את היום הזה. לפני שנתחיל גם נשמע את הנציגים של מבקיעים שנמצאים כאן במלון נשמע אותם כאן ונתכנס לכמה מילות סיכום של השלב הזה של הוועדה.

אני אבקש מסגן ראש המועצה בני לירז כמה מילים.

אחר הצהריים טובים, יושב ראש הוועדה לפניות הציבור, חבר הכנסת - - - הצוות הגדול שבא איתך.

אני מתנצל בשמו של ראש המועצה, ניב ויזל, שפתח איתנו את היום ולא היה יכול להגיע. אנחנו במטה יהודה מקדמים בברכה את הסיור הזה, חשוב מאוד לראות מקרוב הן את מצבם של המפונים והן את רמת התפקוד של המועצה. דיבר איתי קודם חבר הכנסת ואמרתי שאין הנחתום מעיד על עיסתו אבל מטה יהודה היא המועצה הגדולה בישראל, היא מונה 57 יישובים, מעל 50,000 תושבים וזה אחרי שנפרדנו מיישוב מאוד גדול – צור הדסה. אנחנו כל השנה בשגרה מכינים את עצמנו לחירום. אנחנו יודעים שכאן במועצה כל הזמן מגיעים אלינו מצבי חירום, אי אפשר לצפות איזה. יכול להיות מצב חירום של טילים, שריפות, שלג וכרגע נקלענו למצב של מלחמה. לשמחתי הרבה נמצאנו מוכנים ודרוכים למשימות האלה. לנו בשוטף יש הסכמי פינוי, אנחנו מקבלים אלינו, מועצה מארחת. היינו קולטים יישובים וקיבוצים מסוימים, הפעם זה קצת השתנה. אבל אני מניח שאלה אילוצים של המצב ואנחנו מבינים את האילוצים האלה. אומנם יש טעם לפגם בכך שקיבוצים או יישובים מסוימים התחלקו, חלק פה וחלק שם, אבל אנחנו כאן כדי לתת את הפתרונות הנדרשים.

נמצאים איתנו כאן מנכ"לית המועצה, רחלי משה, שגם בשגרה וגם בחירום מובילה את כל מערך התפקוד של המועצה, נמצאת כאן רוני עירון, מנהלת מחלקת התיירות, רוית, בכל מלון יש לנו מנהל של מתקן שמלווה באופן שוטף, יש פה צוותים קבועים של השירות הפסיכולוגי ושירות הרווחה שלנו מאמצים גדולים וניכרים מידי יום החל מפינוי אשפה וכלה במשימות שנוחתות עלינו. לא היינו ערוכים כממשלה וכמדינה לנושא של ארוחות וכדומה, ואני חושב שלמועצות יש חלק נכבד בעשייה. לא חיכינו לשום דבר, נכנסנו לנעלי המדינה, לקחנו אחריות, לא חיכינו שמישהו ייתן לנו, הבאנו מהיקב, מהגורן, לקחנו, עשינו, דאגנו להשלמות לארוחות הצוהריים, הכול כדי לקבל את המפונים האלה ולתת להם את היחס הראוי והנדרש. המשימה הגדולה עוד לפנינו, לטעמי, כרגע הופתענו כולנו מאירועי 7 באוקטובר אבל המשימה הגדולה עוד לפנינו.

צריך לראות כרגע איך מחזירים את הקהילות, איך מטפלים בהן, לא כל אחד יכול לחזור ליישוב שלו, יש יישובים שלא נפגעו פיזית אבל יש בעיה ברמת הקהילה, יש פחד לחזור, יש חששות, יש המון דברים וצריך להמשיך וללוות את הקהילות האלה.

אנחנו כמועצה אזורית מטה יהודה, והעליתי את זה גם בשיחה שלי בצוהריים עם ראש המועצה, נערכים לקלוט את המפונים האלה לתקופה ארוכה מאוד. להערכתנו, זה לא עוד מספר ימים או שבועות אלא נערכים למספר חודשים. בציפייה שלנו, אני מאוד מקווה שהממשלה תדע לשפות את המועצה, לא רק שלנו, יש גם אחרות, להיות איתנו עקב בצד אגודל כדי לראות. אנחנו לא חיכינו, כמו שאמרתי הכנסנו את היד עמוק לכיס כדי לתת את הפתרונות הללו. אני מקווה שגם כאן הוועדה לפניות הציבור תוכל לסייע לי, אני מניח שראיתם היום מקרוב, טיילתם במלונות, שמעתם את האנשים, אתם תשמעו גם את האנשים שנמצאים כאן ממבקיעים, מי ייתן ונדע ימים רגועים, טובים ושקטים וכמה שיותר מהר נוכל לחזור לשגרה אחרת של לימים הרבה יותר טובים. תודה לכולם.

תודה רבה. נתחיל מהנציגים של מבקיעים?

לא, מנהל המלון.

דוד מלול, מנהל המלון.

שלום, אחר צוהריים טובים, ותודה שבאתם. שמי דוד מלול, מנכ"ל תיירות צובה, בין היתר מנהל את המלון. נפלה בחלקנו בהחלט זכות גדולה, לצערי זה אחר אסון גדול אבל זו זכות גדולה להיות אלה שמארחים ושעושים, גם כעסק וגם כקהילה. אני מניח שטיילתם כאן במלונות האזור. ההבדל בינינו שאנחנו קהילה ועסק כאחת. המלון הוא בבעלות מלאה של הקיבוץ, הקיבוץ שלנו הוא קיבוץ שיתופי כמו של פעם. יש לזה בהחלט יתרון גדול ואני חושב שהמפונים שהגיעו לפה חשו בזה. הם הגיעו למלון, לכאורה זה עסק לכל דבר, אבל המלון התגייס ונערך ובמקביל גם קהילת צובה התגייסה לעניין הזה, התנדבויות, הכנה, איסוף תרומות וכן הלאה. במשך כל השבועות הארוכים האלה.

אנחנו אירחנו בשבוע הראשון דרך שותפות קרנות רוטשילד. אירחנו מתפנים מהיישובים נתיבות, שדרות, אופקים, קצת אשקלון. הם היו פה מספר שבועות עד שדרך התאחדות המלונות, יצרנו קשר עם קהילת מבקיעים, שהתברר לנו באופן די אקראי שהם הגיעו לפה, ולשמחתנו הצלחנו איכשהו להכין את המערכת כדי לספק להם את המעטפת שמעבר לאכסניה. נתנו להם ואפשרנו להם והצלחנו בדרך כזו או אחרת ובעזרה גדולה מאוד של המועצה שתכף אתייחס אליה. מסגרות חינוך גם לגיל הרך, הם השתלבו פה במסגרות של בתי הספר האזוריים.

אני חייב לציין את הפעילות של המועצה האזורית מטה יהודה שהתגייסה מהיום הראשון באופן מיידי וכמובן מהרגע שהגיעו לפה מתפנים. במאמר מוסגר, המסקנות שלנו כקהילה ובכלל של מדינת ישראל וזה הוכח גם בקורונה וגם באירוע הזה שהמועצות האזוריות הן המתנהלות והמתארגנות הכי מהר והכי טוב ויוצרות את הקשר ויודעות לתת את המענים לאוכלוסיות שתחת אחריותן. זו זכות גדולה וזה לא רק במטה יהודה אלא בכל הארץ זה גם יכול להיות לקח לעתיד, לאירועים כאלה שחלילה לא יקרו.

אני שמח להיות כאן ולתרום את חלקנו ונשמח להמשיך ולארח פה אם קהילת מבקיעים תהיה נאותה ומוכנה להמשיך פה ויהיה צורך בכך ואם לא אז ודאי קהילות אחרות, אנחנו נעשה ככל יכולתנו. אנחנו מאמינים ביכולתנו להמשיך ולתת פה את השירות הטוב ביותר למי שזקוק פה. יש משמעות גדולה בלעשות טוב למען הזולת.

תודה והמשך נעים.

תודה. רוית אביבה נציגה של המועצה כאן במלון.

אז צוהריים טובים לכולם. אני רוית נציגת מועצה אזורית מטה יהודה. את חלקכם כבר פגשתי בביקורים שהיו פה ותודה לכל מי שתמך והגיע עד לפה.

אנחנו במלון רוב החדרים מאוכלסים עי קהילת מבקיעים יש פה עוד משפחה מורחבת משדרות ועדו שתי משפחות מזיקים, סך הכול 180 איש פה כרגע. מתאריך 2.11.2023 יש פה את אנשי מבקיעים. בתקופה הזאת בזכות הקהילה החזקה שהגיעה לפה הצלחנו לפתוח מעון וגן ילדים ואחרי כמה ימים גם בזכותם וגם בזכות המועצה הילדים כבר הלכו למוסדות חיוך של המועצה שלנו הם לומדים בעין כרם ועין הרים ויש פה מעון מגיל אפס עד שלוש וגן מגיל שלוש עד שש.

אהבתי. ניכסתם את עין כרם למטה יהודה, אני כירושלמי מתלהב את הרעיון.

עין כרם זה מטה יהודה לא להתבלבל. זו לא השכונה, זה בית הספר. בית ספר עין כרם נמצא במטה יהודה.

אז בזריזות יחסית גדולה הצלחנו לתת מענה מבחינת מסגרות החינוך. אנחנו מקבלים פה מעטפת מדהימה מהקיבוץ זה לא מובן מאליו אם זה הגיל השלישי שהולך למקום שנקרא בית חנה שפעיל בבוקר לגיל השלישי אם זה פעילויות אחר הצוהריים שתמיד דואגים להזמין אותנו אליהם באמת מכל בחינה גם המכבסה אפילו הדבר הבסיסי הזה אנחנו מקבלים שירותים של המכבסה פה קיבלו אותנו כולם בזרועות פתוחות גם המלון שזה ממש כל בקשה כל דבר הם עושים את המאמץ הכי גדול שאפשר כדי לעוזר ולסייע והגיעו לפה כל מיני גופים שעזרו וסייעו ויש לי טלפונים ואם אני צריכה להגיע אם זה לבריאות או לרווחה או לחינוך יש פה רכזת חינוך מתכללת שנמצאת פה כל הזמן ועוזרת גם ואנחנו יודעים מה שאנחנו צריכים לאן להגיע אני לא יכולה להגיד שתמיד מה שאנחנו רוצים קורה אבל יש מאמץ ויש פה קהילה מדהימה וחזקה עם המון כוחות והם באמת לוחצים איפה שצריך והרבה בזכות הקהילה שנמצאת פה אנחנו נגיע לאן שצריך. תודה.

תודה. נשמח לשמוע נציגים של מבקיעים. שי אלקבץ. אנחנו באנו כוועדה לשמוע על פערים ונשמח לעזור.

ערב טוב, אני דרור בלבן, יושב ראש ועד ההנהלה של מושב מבקיעים. איתי כאן שי אלקבץ נציגת הקהילה. 7 באוקטובר תפס את מושב מבקיעים במצב קצת שונה מיישובים אחרים למעשה כי זה הפינוי המוסדר הראשון שלנו כיישוב וכקהילה, רק בחודשים האחרונים נכנסנו למה שנקרא עוטף עזה ויישובי ספר, לפני זה היו קצת עניינים עם הגבולות. בהתחלה פינו אותנו לאילת ולכל מיני מקומות ובסוף התכנסנו רוב היישוב כאן, למקום המקסים הזה.

רגע, שאני אבין. אתם בשלב הראשון נסעתם כקבוצה לאילת?

בהתחלה פינו את מבקיעים לאילת ולתל אביב, פיצלו אותנו כקהילה, ועם הזמן כשהבנו שזה משהו יותר רציני, התכנסנו רובנו לקיבוץ צובה, למקום המקסים הזה. זה המקום להגיד תודה גם למועצה אזורית מטה יהודה וגם לנציגי הקיבוץ המקסימים שבאמת קיבלו אותנו כמשפחה מאוד חמה וענו על כל הצרכים וכל הקשיים שהיו לנו. מיד כשהגעתי לפה והבנתי שזה כזה מקום מקסים, דיברתי עם דויד ויפית ואמרתי שאני מקווה שלא נצטרך להיפגש שוב בנסיבות האלה, אבל אם כן אנחנו נשמח שזה יהיה הבית השני שלנו.

היום באמת כמו שאמרו לפניי יש פה גני ילדים ובית ספר הבן שלי פה בכיתה א מבסוט עד השמיים ממש מאושר מהבית ספר ובאמת אנחנו מאוד מרוצים בהתחשב בנסיבות כמובן ומקווים לחזור הביתה כמה שיותר מהר. זהו.

מה אין? אנחנו שואלים מה אין. יש פערים שאתם רוצים להציג?

אין פערים הכול מוצלח.

שלום לי קוראים שי אלקבץ, כמו שדרור אמר תודה לכולם על האירוח והכול. אחד הדברים שאנחנו מרגישים ועולה הכי הרבה מהשטח ומהקהילה שלנו זה החשש מהחזרה. אנחנו נמצאים ביישוב שמרביתו לא מוגן ורוב האנשים גרים בבתים ללא ממ"ד. השיחה היום-יומית שעולה והפער הגדול שלנו זה התהייה על החזרה הביתה אין לנו תאריך אנחנו לא יודעים מתי זה יהיה וזה הפער הגדול היום-יומי של התושבים כולם פה גם מהמועצה - - - נפגשנו עם כל מי שהיה אפשרי וגם המלון עונה לנו על כל צורך שעולה תוך כדי תנועה. אלה דברים שאנחנו לומדים עם הזמן, המלון קיבל אותנו בהתחלה רק לשבוע ואז התבקש לעוד ולעוד והיום יש החלטה מדינית שהיא עד 31 בדצמבר 2023.

כל החלטה כזו היא דבר חשוב כי כך גם המארחים יודעים להיערך אלינו היטב. חשוב להבין שמבקיעים לא ממוגנת ורוב התושבים וגם אנחנו, באותה שבת נאלצנו לעבור או להורים או לשכנים ולהסתדר אז זה המכשול הגדול שלנו. גם בשיחות על חזרה הביתה והחששות, אנשים פה מתמודדים עם חרדות יום-יומיות וזה נראה לי זהו בגדול. יש משהו נוסף?

טוב תודה. עוד מישהו מנציגי המפונים? סיימנו? טוב, אז אשמח להתייחסות משרדי הממשלה נלך לפי הסדר מי שרוצה להתייחס - - - אתה רצית להתייחס? כי אני רוצה להתכנס לסיכום. דברים עיקריים, נקודות, שאלות.

בנושא המיגון הרשויות מקבלים אשכולות מקבלים מהמשרד- - - עכשיו מועצת אשכול קיבלה בסביבות 300,000 שקלים.

המשרד שלכם נמצא בתוך בנייני תקומה כרגע?

לא.

זה רק שיכון ומינהל מקרקעי ישראל - - -

אנחנו מנסים לתת כמה שיותר מענה אבל יש גם קריטריונים מה אנחנו יכולים לתת למפונים, אלה שנמצאים בדרום, כמו ים המלח, יש להם קריטריונים. יש שלושה קריטריונים – 5% מהתושבים, צריך שיהיו 1,000 מפונים וצריך שהם יהיו בנגב ובגליל. במקומות האלה שהיינו בהם היום לא עומדים באף קריטריון כזה.

בסדר תודה. משרד הבריאות?

פרופ' חן שטיין זמיר, רופאת המחוז.

לא היו תלונות בתחום הבריאות, אם הייתם באים בימים הראשונים, היינו במקום הראשון, היו באמת פערים. יחד עם זאת המחוז שלנו, שבשגרה הוא 1.4 מיליון, קלט 25,000 אנשים חדשים. מבחינתנו הם תושבי המחוז לכל דבר ועניין. גם קופות החולים קלטו - - - גם טיפות החלב ושירותי אשפוז שיש בירושלים בצורה מקיפה.

שני הפערים שמשרד הבריאות רואה אותם לטווח ארוך ושומעים אותם גם מהתייחסות של הנהלת המשרד זה נושא בריאות הנפש וחוסן נפשי והתכוונות לטווח ארוך כי חלק מהדברים לא רואים אותם בטווח הקרוב אלא רק יותר מאוחר. והנושא השני הוא שיקום, שזה גם פיזי וגם בכלל ולשם כך נבנתה תוכנית כוללנית של משרד הבריאות שתתפרס על כל הארץ, לא רק באזורים של הצפון והדרום.

אנחנו מאחלים לכולם בריאות טובה ושלא תצטרכו את משרד הבריאות ולא את מערכת הבריאות.

בסדר גמור. רשות האוכלוסין? רוצים להתייחס? שפו על העבודה נתייחס לזה בסיכום.

משרד החינוך?

אני מרגישה שדיברתי המון היום, אני רק אוסיף שדברים שבשגרה עובדים טוב, בחירום עובדים מצוין. חיבור של משרד שלנו עם מטה יהודה כאן במחוז הוא משמעותי, נכון, ועובד בכל אחד ואחד מהמתקנים שלנו שעברנו היום ובכלל במחוז, אבל במטה יהודה – אין ספק זה מצוין.

משרד התחבורה? אתה רוצה להוסיף?

אבנר פלור, סמנכ"ל משרד התחבורה.

בהמשך ליום הזה ולשאלות שנשאלתי, לגבי הנושא של הסדרים ותובלה, כמו שאמרתי, אנחנו ממשיכים עם הפעילות הזאת של היסעים בשינה לצורך רפואי.

הנושא של התח"ץ, גם עמיחי אמר בדיון הקודם, במסגרת המועצה אם זה אשכול או אחרת, וגם הנושא של אגף ראשי, שאלות בנושא רכב, רישוי, נהיגה, כל השאלות שנשאלו, מגיעים לפה אחת לשבוע, לפי סדר קבוע, פקידים של משרד הרישוי, צוות בודק שיגיע לכאן לתת לכם את המענים.

רוני מהמועצה, ואני רוצה גם מהמנכ"לית בראש המועצה, תציגו לנו על הפערים שאתם מכירים.

אז תודה לכולם, על הנכונות להגיע. בסיור כזה יש מגוון דעות ואני מברכת ושמחה על הסיור. גם לי לקח רגע להבין ואתי, בתיאום מלא, העבירה את המסר ועבדנו בשיתוף פעולה נפלא.

האתגר הבא אחרי שייגמר המצב ההזוי הזה, אתם תבואו לפה לסיורים ומעצמת התיירות והיקבים ויין ועם החזון הזה אנחנו הולכים קדימה.

ראיתם פה מגוון מקומות, היה לנו חשוב להשמיע גם את הקול של האנשים והמקומות שלא ביקרנו בהם. אני מודה לכם על ההקשבה. עשינו את זה בצורה טובה, נוצרו חיבורים שאני אשמח לדעת שבאמת פתרו בעיות. ראינו גם סוג של אבולוציה, ראינו איך התחיל המצב הזה וראינו שכמו שאנחנו מתקדמים עם המצב והלחימה ככה אנחנו מתקדמים גם פה, במלון, יוצאים מההלם ודורשים את הטוב ביותר לאנשים שפה, ובעזרת השם גם מקבלים את זה, כי אף אחד לא רוצה להיות במקום נזקק ונתמך. כולם רוצים למצוא את חלקת האלוהים הקטנה ואת השפיות, לחזור לעשייה ולהיות עצמאיים.

אנחנו מנסים להיות על הרצף הזה. אציין לטובה את "הדסה מדיקל", שמהימים הראשונים ולאורך כל הדרך ניסו כל הזמן לבדוק מה אפשר לעזור ופתרו בעיות לאנשים, היו לנו פה שתי לידות, הייתה לנו חולת סרטן שהגיעה והתחילה פה טיפולים, הייתה הורדת גבס לילדים, ובאמת כל דבר שנדרש. גם קופות החולים נכנסו לתמונה ונתנו מענה ממש-ממש טוב וחשוב לי לציין את זה.

כן עולה צורך שמתרכז, אנחנו כל פעם הקמנו מערך במלון ועברנו למלון הבא וככה התקדמנו. עכשיו עולים צרכים, למשל, לא כל המלונות פה זכאים לתוכנית של "חוג לכל ילד" או לא יודעים שהם זכאים לה. מעבר לפעילות הפגה שהם מקבלים פעם בשבוע דרך החברה למתנ"סים, זה חשוב לייצר פה שגרה ועשייה מתמשכת, הייתי שמחה אם הייתם מחברים אותי לגורם הרלוונטי. אני כן בקשר עם החברה למתנ"סים ומנסה לתווך אבל יש מקומות שהצליחו ויש מקומות שעוד לא, בעיקר המלונות הקטנים, הם לא מקבלים פה מענה. עד השמונה צריך לתת מענה, גם אם הם מעט ילדים. הם לא מוצאים את עצמם שם ואשמח לסיוע בעניין הזה.

שאלה אצלכם במשרד יש גם - - -

פעילות הפגות.

רק פעילות הפגה פעם בשבוע, לא שזה לא טוב.

לא יודע, מעבירים ישירות לראשי מועצות.

אז נחליף אחר כך טלפונים ונראה איך אני יכולה למקצע - - - כי שם עלה צורך מאוד גדול.

צריך לעשות משהו - - -

אורית אייזנברג, ממשרד החינוך. הם העלו משהו מאוד חשוב ונצא עם זה בשבוע הבא שהמלונות הקטנים יקבלו מענה יחד עם המלונות הגדולים נעשה בעצם איחוד לאירועים כבר בחנוכה.

אני גם מציע שיהיה איגום משאבים, לקחת את משרד הנגב והגליל ועשות את זה יחד עם המתנסים תעשו אולי ישיבה משותפת ביניכם כי בסוף פה יושבת קהילה של מבקיעים שהיא מסוג מסוים -
- - יש קהילה אחרת ובמעלה החמישה קהילה אחרת. בסוף לכל אחד יש את ההטבות שלו ואת הסגנון שלו אחד יש בית ספר אחד אין בית ספר אחד נמצא באזור אחד לא נמצא, לאחד יש ילדים קטנים, ולאחר גדולים. אם בסוף זה יהיה דרך המועצה האזורית פה ולא המועצות האזוריות האלה - - - צריך למצוא איזשהו פתרון יכול להיות שהחברה למנסים היא זכיינית שלכם לדעתי אולי איתה למצוא דרך פרוצדורלית המועצה תרכז את זה אבל החברה למתנ"סים תהיה הספק שרות ולדעתי איכשהו יגיע איזו חבילה משמעותית שמבקיעים יתמודדו עם זה כמבקיעים, שלומית כשלומית וכל יישוב בדרכו.

אולי אפשר לסגור את זה בשבוע הבא לעשות איזו ישיבה מול הגורמים.

כן.

אז תודה, כמו שדיברתי על האבולוציה היו המון מתנדבים ומטפלות שיאצו וכל תחום אפשרי שהציפו לי את הטלפון, זה חימם את הלב.

זה יורד. אנשים גם רוצים להתפרנס, רוצים לפתוח את העסק ויש גבול כמה אפשר לבקש מאנשים להתנדב ולבוא, עם כל הרצון הטוב צריך לתת על זה את הדעת וליצור רצף, הייתי שמחה שנחליף פרטים ונקדם את זה. זה פשוט צורך שעולה כל הזמן.

מילה טובה גם לחמ"לים האזרחיים. היו פה במבשרת ציון, בבית הכרם ואצלנו במועצה. פעמים רבות זה סייע לבעיות ואף פתר אותן. לדוגמה, חוסרים בחיתולים מידות 5 ו-6. אימהות הסתובבו כאן, לא יכלו לעזוב את הילדים וללכת לקנות כי הבעל במילואים. הגיע לפה נציג פיקוד העורף עם ארגזים ונתן מענה. זה נשמע דבר קטן אבל זה ממש עשה את כל ההבדל. הוא חילק גם ציוד יצירה ועוד דברים מאוד נקודתיים, גם על זה מגיעה מילה טובה שיהיה רשום.

כן חשוב לדבר על עניין המיגון. כמעט כולם דיברו על מה יהיה כשחוזרים, בימים הראשונים היו פה אזעקות, אנחנו מקווים שלא יהיו עוד, אבל אף אחד לא יודע מה הולך להיות ואיזו רעה, חלילה, תיפתח עלינו מהצפון. וכך כל הקלפים נטרפים מחדש. אני לא מומחית גדולה לביטחון והבנו שיש כל מיני סוגים של ממ"דים, כמו שבעוטף זה רק לפצמ"רים ופה צריך יותר. גם אם ניסינו להביא פתרונות יצירתיים, לא יכולנו וייאמר לזכותו של פיקוד העורף שבאמת הגיע ויחד איתנו ועם מנהלי המלונות, זה הכי מוגן שיש, אבל הכי מוגן שיש לא יספיק אם תהיה החמרה במצב. עולה השאלה איך אפשר, לפחות במלונות, אמר את זה גם מנהל המלון של שורש, אם אתם זוכרים, בתחנה הראשונה, איך אפשר לתגבר במלון במיגוניות. אם היה לנו זמן הייתם רואים פה בקיבוץ. נבנו כל מיני מתקנים מאולתרים, ממש עם שקי חול, דברים שמזכירים קצת את מלחמת ששת הימים. צריך לתת על זה את הדעת, כי אם מדברים על משהו שיתמשך, חייבים למצוא לזה פתרון.

זהו. רחלי?

באופן כללי במלחמה כשקורה משהו לא מחלקים פרסים מדליות אבל אני בכל זאת רוצה להגיד תודה, גם לך רוני, לא רק על ארגון הסיור, רוני בשגרה מנהלת את התיירות, בחירום היא אחראית על כל המלונות ובכל מלון יש עובד או עובדת ברמת מנהל מחלקה כדי שהדבר הזה ינוהל הכי טוב שיש, יחד עם מנהלי מלונות, גורמים אחרים ומשרדי ממשלה.

מטה יהודה היא מועצה גדולה וחזקה אנחנו מוכנים לכל משימה ולכל אתגר ככל שנידרש באורך נשימה. כולם מבינים את גודל השעה, וראוי שזה ייאמר, כי הרבה דובר על האנשים במשרד הממשלה. שותפות הפעולה שלנו עם משרדי הממשלה, האנשים שם עם לב במקום הנכון, מבינים את גודל השעה ושיתוף הפעולה טוב ומלא ומצאנו מענה איפה שצריך.

החסמים שפגשנו היו בתחום המשפטי והבירוקרטי. בסוף שום בעל תפקיד, בכיר ככל שיהיה, לא מצליח לפתור את הסוגיה הזו. אולי בוועדה פה נמצא פתרון. דוגמה מהימים הראשונים, נושא שהיינו צריכים להתעסק איתו – למפונים 4-0 יש פנסיון מלא, כי זה ההסכם. אבל מי שגר 100 מטר יותר רחוק נופל באזור 7-4 ולאזור הזה אין פנסיון מלא ואין ארוחת צוהריים. כל זה על בסיס הקבוצות הקהילתיות והקיבוצים וכו'. אם משהו טוב יכול לצאת מכאן ולראות איך מלמעלה מאפשרים למשרדי הממשלה לעבוד ביעילות ולהפעיל שיקול דעת מקצועי ולא רק הקפדה שרירותית על קריטריונים, כי בסוף זה פוגש את האזרח בקצה, וזה מה שמכריע.

אנחנו היום, בשלב הזה של המלחמה, מחזיקים מתח בין המעטפת שאנחנו רוצים ויכולים לתת לבין לאפשר לאנשים לקחת אחריות על החיים שלהם. האם אני כמועצה אתן לאישה שמפו ודאודורנט או האם אותה אישה תצא ותצליח לעשות את הפעולה היומיומית הפשוטה הזו. זה מתח שאנחנו מחזיקים.

מילה על הפינויים, כי שיתפתי קודם על הדרך, כל יום וכל שבוע היה איזה אירוע או אתגר אחר. האירוע היום זה הסיפור של הקהילה, המקומות שיש בהם קהילה שהתפצלה. זה משבר שאני לא יודעת איך יתגברו עליו. אני לא יכולה לתת עכשיו פתרון אבל לנו כמשרתי ציבור, הרי היו תוכניות, ויש את רשות חירום לאומית, שלפחות להבנתי זאת כל המשימה שלה, ואנחנו כרשות קולטת ידענו אילו יישובים מתפנים אלינו, ובסוף זה קרה ככה שיש היום קהילות מפוצלות. וזה האתגר שלנו להתמודד עם המצב הזה, בטח כרשויות מקומיות אבל גם כמדינת ישראל, מה עושים עם הקהילות האלה? אני מקווה שלא נידרש לעוד פינויים כאלה אבל כבר היינו מסודרים, עשינו תוכניות וברגע האמת לא עמדנו בהן ועכשיו זה מה שקורה.

מבחינת פערים, נאמרה אמירה בבוקר של "איך הגעתם רק עכשיו?". אני חושבת שזה בסדר והצלחנו להתמודד עם הדברים בכוחות הפנימיים ובכוחות החביריים ועכשיו עליכם להתמודד עם הדברים היותר משמעותיים וגדולים. אז זה הסיפור של הקהילה ואם נזקק את זה לדברים שהם פחות בידיי, כרשות מקומית - יש פה משמעות תקציבית גדולה מאוד של הסעות.

להסעות למוסדות חינוך יש מענה, הכול בסדר, אני לא מדברת על זה. אבל כמה אפשר לשבת במלון, בחדר, כל המשפחה, דיברו על זה גם המפונים, אז בהתחלה ללוויות ואזכרות לא שאלנו שאלות, הוצאנו הכול על חשבון המועצה. בסוף יש גם את תושבי מועצה אזורית מטה יהודה, שצריך גם להם לתת שירותים באותה רמה ואי אפשר לשים את כל התקציב על זה. אני צריכה לדעת האם זה משהו שאני מתחשבנת עליו מול המועצות המפנות או ישירות מול המדינה. מדובר במאות אלפים. זה הסיפור של ההסעות.

מרחבים להתכנסויות. עד עכשיו יכולנו לעשות הרבה, דיברו פה על המשבר של הנוער בלילות, יש את המענה ממשרד החינוך לגבי הפעילויות וכדומה, אבל עכשיו קר, ואי אפשר לשבת בחוץ בדשא. אנחנו מגיעים למצב של לגייס אוהל בתרומה, או לראות אם המגזר העסקי מביא לנו יביל. כרשות נדע לעשות את זה מול תרומות ומול מגזר עסקי אבל אולי גם בזה תוכלו לעזור. זה לא מענה שנוכל לקבל ממשרד החינוך כי זה לא יושב בקריטריונים שלהם, כמו שאפשר להבין, אז מרחבים להתכנסויות לטובת הנוער ולטובת התאווררות ויציאה של האנשים מהחדר במלון.

הסעות הזכרתי כבר, ממ"מים רוני דיברה, לא ארחיב, אני מבינה שזה פער ברמה הלאומית, התחלנו תהליך של רכש של ממ"מים, השקענו בזה 8 מיליון שקלים, ממ"ם אחד של 15 מטר עולה 250,000 שקל, אלה סכומים שאני לא יודעת מי יכול לעמוד בהם ועם כל כמה שנמתח את עצמנו לקצה, בסוף מטה יהודה לא תדע לתת מענה לפערי מיגון, את זה חשוב לדעת.

זהו תודה. יש לי משפט סיום שכתבתי לי על הלוח המחיק שלי במשרד – "יש הכול והכול אפשרי". עם זה צריך להתקדם ולנצח. תודה רבה לכם שבאתם, היו המון מבקרים אבל ביקור כזה רשמי ורציני, זה משמעותי מאוד.

ברשותכם אוסיף כמה מילים, בני לירז, סגן ראש המועצה. מעבר למה שאמרו רוני ורחלי אני רוצה להתמקד בשני נושאים.

ראשית, נושא הבירוקרטיה. דיברו הרבה על בירוקרטיה וכמה היא הורסת, אם שמענו את חבריי מהנגב והגליל, לא יודעים איך יהיה אפשר להעביר כסף למועצות. המועצה האזורית מטה יהודה זה המועצה המתכללת שנותנת את השירות כאן לתושבים. להעביר למועצת האם לא ישרת אותי פה צריך למצוא איזה סיפור וסידור לפתור את הבירוקרטיה. במצבי חירום חייבים לעשות קיצורי דרך לבירוקרטיה. רחי נתנה דוגמה בנושא הממ"מים. אם נחכה למדינה זה יקרה אולי בעוד 20 שנה. לפני שבועיים קיימנו מליאה דחופה, שמונה מיליון שקלים הושקעו לממ"מים. לא מחכים אני לא יכול לחכות למדינה. מגיע מצב שאי אפשר לפתוח בתי ספר כי אין לי ממ"מים. עוד לא הזכרתי את גני הילדים שם הבעיה הרבה יותר קשה אבל אני חייב להתחיל לפחות עם בתי הספר. אם יש לי 23 בתי ספר ו-130 גני ילדים, אני אתחיל בבית הספר. לכן הבעיה של הבירוקרטיה, חובה לראות איך מקצרים את ההליכים האלה, אולי דרכך, עם הכוח והיכולת שלך לשנות את הדברים האלה.

נושא נוסף זה השיפוי למועצה. לצערי הרב כפי שאמרתי אנחנו למודי ניסיון. לפני חמש-שש שנים היה לנו מקרה של שריפה שקיבוץ הראל והיה שריפה דומה במבוא מודיעין. אנחנו כמועצה שוב לא חיכינו, הכנסנו, עשינו הכול, מבוא מודיעין נדמה לי שעד היום אולי מתחילים להתאכלס אנחנו תוך שמונה חודשים בנינו שם כבר קראווילות ואנשים נכנסו לגור שם. את הכסף קיבלנו רק לפני כשנה ומדובר בכמה מיליונים. זו אחת הבעיות.

אני עכשיו נדרש לקחת הלוואה של 10 מיליון שקלים כדי לממן ולתת את השירותים האלה. לא יכול להיות שמשרד הפנים לא ידאג לשפות אותי. הדבר הראשון במצבי מלחמה התושבים מפסיקים לשלם ארנונה. אני מתקיים בזכות הקיום שלי ארנונה, אני פונה גם לעסקים אומרים לי וואלה אני מתנצל אני במלחמה כולם ירדו כולם מגויסים, אני כאן לתושבי מבקיעים ושדרות וזיקים והיישובים האחרים במלונות, לא יודע להגיד לא. אנשים בעת צרה אנחנו הופכים עולמות כדי לעשות את זה, לכן חייבים לראות ולא לחכות אפילו לקבלות לתת מקדמות למועצות וזה לא רק אנחנו כמועצה יש מועצות אחרות שעושות את זה. זה דבר שחייב מיד לעלות לסדר היום ולראות איך משפים אותנו. אני כרגע נאלץ לתת שירותים לצור הדסה שנפרדה ממני בחודש יוני, יש שם כרגע ממונה ראש מועצה ואני מספק לו את השירותים מאז יוני 2023. אתם יודעים כמה כסף קיבלתי מצור הדסה עד היום? אפילו לא שקל אחד. ואני נדרש להמשיך לתת שירותים, זה חינוך, הסעות, תברואה, הכול.

לכן אם לא רוצים שגם המועצות המקומיות יקרסו, ונזכור שבמבחן התוצאה בקורונה הן אלה שתפקדו הכי טוב, צריך לראות איך לא לפגוע בהן כדי שנצליח להתמודד עם המצב הזה. למרות הכול זה מה שיש ועם זה ננצח אני אומר את זה הרבה זמן אבל חשוב להתייחס לזה.

כן מימון.

מימון ממס רכוש.

כדי שהעיריות לא ייפגעו מהארנונה קרן הפיצויים שזה המדינה משלמת לעסקים את ההוצאות הקבועות שלהן שחלק מזה זה הארנונה כדי שהן יוכלו להמשיך לשלם את הארנונה לעירייה. המדינה לא יכולה לשלם פעמיים גם לבעלי העסקים וגם לעירייה.

לא נדרש פעמיים אבל הבעיה היא שיכול להיות שנתת לו אבל לי הוא לא נתן.

זה כמו הסיפור של השוכר והמשכיר. השוכר שוכר בית ומשלם לבעל הדירה שכירות כל חודש. אבל הוא לא יכול לגור בבית. אנחנו לא אומרים לשוכר אל תשלם לבעל הבית, אנחנו דואגים לו לדיור חליפי בדמות מלון מדהים בצובה והמשכיר מוריד את הצ'ק של השוכר. אותו דבר ארנונה. הארנונה זה מס עירוני.

אז אני רוצה להזכיר לך שבתקופת הקורונה ידעו לשפות את המועצות עבור הארנונה. הפעם זה לא קרה.

אני אנסה להתכנס לסיכום.

אני רוצה להתייחס בקצרה לדברים של המועצה על אף שאנחנו לא ועדת הפנים וכרגע ראש עיריית אילת מאוד כועס עליי אחרי שהוא אירח אותי בדיוק כמוכם והיום היה דיון על אילת בוועדת כספים ולא השתתפתי, והוא שלח לי הודעה מאוד נזעמת היום ב-08:00, "איך זה שאתה לא משתתף בוועדת כספים?", עניתי לו שהאגף מייצג אותי שם בצורה מכובדת ואני בטוח שהוא עשה את זה.

אבל הדיון הוא לא של ועדת כספים ולא של ועדת פנים, ואני משתתף בדיונים של ועדת כספים, אבל אני חושב שגם פה אנחנו רואים את מה שראינו בים המלח ובאילת, הרשויות המקומיות הן חוד החנית של הפעילות הזו, חוד החנית של מדינת ישראל, הן החזית והעורף של מדינת ישראל והאזרחים, ושם צריכים להיות מושקעים המשאבים.

כך אני מאמין גם כמי שבא מהשלטון המקומי בעבר אבל גם במבחן התוצאה, בסוף מי שנותן את השירותים, מי שמטפל בכל מקום – זה נציג של הרשות המקומית. צריך לתת את הגיבוי ואת הסיוע הנכון, אני אומר לך, כמנכ"לית שתדעי – כל משרדי הממשלה ידיהם פתוחות כרגע מבחינה תקציבית, ואם יש פערים גם בנושא חינוך, גם בנושא תרבות, משרד התרבות ומשרדים אחרים פתוחים לזה. משרד הנגב והגליל הוא יותר מורכב כי אם הוא נותן לרשויות אחרות אז במה הוא משרד הנגב והגליל? זה יותר מורכב, זו הייחודיות שלו אבל אני חושב שהצעתי פתרון, אם יעשו את זה בחברה למתנ"סים זה יפתור את הבעיה, יש דלת פתוחה. גם בנושא תחבורה כבר ראיתי שם שלא מודעים לזה אז תדעי, משרד התחבורה מפעיל מערך של היסעים לדבר הזה. חבל על הכסף של המועצה. נמצא פה נציג משרד התחבורה – אבנר, תתחברו אליו. תבינו יש מערך בתמר זה עובד מצוין וגם במקומות אחרים, אין סיבה שזה לא יעבוד פה. זה מפעיל מערך תומך לתחבורה, עד תחבורת נכים לבעלי צרכים מיוחדים, וכולל תחבורה בכלל. מעבר לחינוך, זה לא משרד החינוך ולא שעות בית ספר. הם עובדים ומפעילים אז חבל על הכסף של המועצה.

שיפוי למועצות. אני יודע שמדובר כרגע על שיפוי מאוד חלקי, בנושא שיפוי אני נמצא בקשר עם הגורמים הרלוונטיים והתקיים זום עם הוועדה ועם מנכל מועצות אזוריות ועם ועדת כלכלה.

אני אחזור לסיור. אני שמח שהשנה היום באתי מאוחר כי זה מבטא את מה שאנחנו מרגישים אנחנו מסתובבים כבר חודש חודש וחצי פלוס מינוס במלונות, התחלנו עם ועדת כלכלה, עברנו לוועדה שלי עד שיושב-הראש אישר לוועדה שלי ללכת, היינו ב-16 בחודש בים המלח, היינו במלונות בירושלים עוד לפני כן. אני חייב לומר שהפערים מצטמצמים בצורה בלתי רגילה. אם הגענו בפעם הראשונה למלונות והיה זעם ותסכול כי שום דבר לא עובד, ודיברו איתנו על הטיטולים שחסר להם עכשיו, ברגע זה, לא על חוסרים עתידיים, או על תרופות שחסרות או על דברים הכי בסיסיים שלא יודעים למי לפנות לגביהם. היום אנחנו מדברים במלונות על פעילות בלתי פורמלית, כלומר לא מדברים על טיטולים ומטרנה כמו שאנשים שהיו במצב שאין להם כלום דיברו איתנו, אלא מדברים על סנדוויץ'' בארוחת צוהריים כן לתת או לא לתת, אם צריך לתת מרחב ציבורי עד שמשרד התיירות נכנס לרוב המלונות, או שלא. אלה הנושאים, אנחנו נמצאים היום במצב אחר.

מה שאני רואה היום כאתגר זה גם הפעילות הבלתי פורמלית שראינו בכמה מקומות ועלה גם פה אבל בעיקר מה שמטריד את האנשים וזה קריטי, מעבר לכל החוסרים והאתגרים והפערים שנרשמו גם על ידי מנהלת הוועדה, נעשה ישיבת מעקב גם על החינוך הבלתי פורמלי וגם על הנושאים האחרים נעביר למשרדים הרלוונטיים ונעשה ישיבת מעקב שבוע הבא.

אני חושב שהנושא המרכזי שכולם מדברים עליו הוא נושא של מינהלת תקומה. זה מה שעומד לפתחנו. איך חוזרים חזרה. מעבר לדברים הגדולים הוועדה שלנו לא תטפל בשיקום בארי, אבל אם יישוב חוזר ואין לו מצלמות ואין לו מיגוניות ואין לו דברים בסיסיים, יישוב מבקיעים שלא ייפול שם בין הכיסאות, עברנו את זה בחודש וחצי האחרונים אנחנו לא רוצים לעבור את זה שוב. ולכן אני חושב שאנחנו כן נצטרך לפנות למינהלת תקומה ולקיים דיון עם נציגי היישובים ולשמוע איפה הפערים לגבי התוכנית העתידית. במקומות הגדולים פחות או יותר מתחילים להתגבש הסדרים, כל שאר המקומות כרגע עדיין לא נשמע שיש אז אנחנו נצטרך כוועדה. משרדי הממשלה החל בפקידים ואחרי זמן גם המערך התומך לחימה מאחורה נתן גיבוי, נמצאים בחזית הזו מהיום הראשון. רואים את העבודה, רואים את זה כשאתה שומע היום את סוג התלונות והנושאים, אתה רואה את העבודה הסיזיפית שכל אותם אנשים שיושבים כאן עשו, בכל אותם משרדים. יישר כוח גדול לכולם, בסוף חוד החנית זה המועצות. תודה לך, וגם לראש המועצה, לסגן ראש המועצה, למנכ"לית המועצה ולרונית שעשתה לנו את הסיור והעבודה.




הישיבה ננעלה בשעה 17:00.