פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



34
הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
4/12/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 51
מישיבת הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל
יום שני, כ"א בכסלו התשפ"ד (4 בדצמבר 2023), שעה 09:00

דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה לזכאים בנגב ובגליל בזמן המלחמה-מדיניות הממשלה, חסמים ופערים בשטח

חברי הוועדה: מיכאל מרדכי ביטון – היו"ר
טטיאנה מזרסקי
יסמין פרידמן
יצחק קרויזר

עופר כסיף
נעמה לזימי

אביבית אלינזון דוד - מנהלת תחום פ"א עוני והדרה, מנהל שירותים אישיים, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עפרה כרמון אבן - מנהלת תחום בכיר - היבטים חברתיים בתכנון ובנייה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מיכה רחמן - חבר פורום הדיור הציבורי

דני גיגי - מנכ"ל פורום הדיור הציבורי

מדלן מזל מיארה - פעילת פורום הדיור הציבורי

מיכל גורן - עו"ד, מנחה קלינית, האוניברסיטה העברית בירושלים, קליניקות לסיוע משפטי

ירון הופמן דישון - חוקר מרכז אדוה

נעמה פלג - הרשת - ארגון מיצוי זכויות

בקי קשת - עו"ד, פורום המאבק בעוני

גונן הראל - מנהל תחום מיצוי וקידום זכויות, איגוד רשויות – אשכול הנגב המערבי

אהרון דב גמזו - נציג תושבי הצפון

אמיליה מכלוף - נציג תושבי הצפון

צחי אליהו - תושב הצפון

אודי גורן - בן דודו של טל חיימי שחטוף בעזה

עשהאל צור - רפרנט שיכון באג"ת, משרד האוצר

בני ביטון - ראש עיריית דימונה

ארז שני - מנכ"ל עמיגור

ורד קירו זילברמן

אמל ביבאר

חבר תרגומים; מיטל פורמוזה


רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.


דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה לזכאים בנגב ובגליל בזמן המלחמה-מדיניות הממשלה, חסמים ופערים בשטח

אנחנו מתחילים את הישיבה של הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל, בסוגיה כואבת שעוסקת במצבם של אנשי הדיור הציבורי בזמן המלחמה ותוכנית הסיוע של הממשלה לאנשים המוחלשים ביותר בחברה הישראלית. אבל לפני שנעסוק בעניין הזה שלשמו התכנסנו, ראשית אני מבקש להשתתף בצער המשפחות של הלוחמים רס"מ במיל' נריה שאער, רס"ל במיל' בן זוסמן, סמל בנימין יהושע נידהם, אשר נפלו אתמול בקרבות בעזה. לצידם אנחנו מבקשים להשתתף בצער משפחת יונתן סמרנו ז"ל שנחטף ממסיבת הטבע ברעים ונרצח.

ההתחלה הזאת מביאה אותי לנושא כואב ומקומם שעדיין לא ניתן לו פתרון ברמה לאומית וממשלתית. ברצועת עזה, לבנון, בגבול ובאיו"ש משרתים כרגע 80,000 חיילי וחיילות מילואים שהעננה רובצת על ראשם באשר לעתידם האקדמי. מספר מכללות ואוניברסיטאות הגיבו והציעו מתווים על דעת עצמם, חלקם נדיבים, חלקם קטנים מידי, כדי לפתור את הדאגה של הלוחמים באשר לעתידם האקדמי.

הוועדה שלנו והכנסת בכלל דורשת מראשי האוניברסיטאות והמכללות בישראל, מהמל"ג והוות"ת ומשרד החינוך – שאמון על האקדמיה בישראל – להציג מהלך חד וברור שבו המסר הוא חד משמעי: לוחם ולוחמת שיצאו להילחם למען המדינה ועכשיו נמצאים בעזה ובקו הלבנון לא ייפגעו בהיבטים האקדמיים. והדרך לעשות את זה אלה החלטות חד משמעיות שכוללות מתן אפשרות ופתרונות.

למשל בהיבט האקדמי החל מהאפשרות לזיכוי נקודות זיכוי על אותם קורסים בציון עובר, כפי שנעשה בעבר בהפגנת הסטודנטים הגדולה שבה כמעט הפסידו סמסטר שלם סטודנטים וקיבלו אוטומטית ציון עובר. אם בהפגנת סטודנטים ידעו לתת ציון עובר, במלחמה מישהו צריך לדעת לתת ציון עובר. אם אותו סטודנט או סטודנטית יבחרו ללמוד לעומק את אותו קורס שפספסו הציפייה היא שהאקדמיה תאפשר להם ללמוד את זה, גם בקיץ, גם בזום. תממן שיעורים פרטיים למי שמבקש את השיעורים הפרטיים. תגדיל את המלגות ללוחמים ולוחמות במלחמה.

התוכנית הזאת לא יכולה להיות תוכנית של כל אוניברסיטה ומכללה על דעת עצמה. חייבת להיות פה סטנדרטיזציה. אנחנו גם רואים ניסיון של מכללות ואוניברסיטאות פרטיות לעשות דין לעצמן כי הן פרטיות. אנחנו נגיש השבוע הצעת חוק בכנסת בתמיכה של עשרות חברי כנסת, שכוללת את מתן הפתרונות הללו. אנחנו לא רוצים להידרש לחוק עבור לוחמים ולוחמות במלחמה. זו בושה וחרפה לנשיאי האוניברסיטאות וראשי המכללות אם הם לא יודעים להביא את זה ביחד. להתכנס עוד היום במסיבת עיתונאים ולהודיע שאין סטודנט או סטודנטית שנמצאים במלחמה וייפגעו באקדמיה, ושהם לא צריכים את הדאגה הזאת בזמן שהם נלחמים. אנחנו בכל מקרה נביא הצעת חוק, אבל אני מקווה שהדבר הזה ייפתר ללא חקיקה וללא עיסוק מיותר של הכנסת.

אני מתכוון לפנות גם לחברי חה"כ יוסי טייב ולקיים דיון משותף עם ועדת החינוך, דיון חירום על העננה שרובצת על לוחמים ולוחמות, סטודנטים במילואים, באשר לעתידם באקדמיה. הדבר הזה לא יעבור לסדר היום. וזו בושה שזה לא נפתר כבר שישה שבועות מתחילת המלחמה. בושה לראשי האוניברסיטאות והמכללות שהם לא יודעים לעשות מסיבת עיתונאים אחת ולהודיע 'אנחנו נדאג לכם'. ויש סטנדרט ולא כל אחד יעשה דין לעצמו. אני מקווה שהם שומעים את הקריאה הזאת מכנסת ישראל.

ומכללה או אוניברסיטה שלא יגיבו ולא יעשו, אנחנו גם נדע לבוא אליהם ספציפית. יש מוסדות עם 40% ו-50% סטודנטים וסטודנטיות במלחמה. ועדיין לא שמענו מתווה נדיב, פשוט, שמבטיח להם דבר אחד: לא תיפגעו באקדמיה. נעזור לכם. זו משימה לאומית. אנחנו נעקוב אחר הנושא הזה.

הדיון שלנו היום עוסק בדיירי הדיור הציבורי במלחמה. לצערי בדיון קודם בחר משרד השיכון והחברות המשכנות לא להיות כאן. בחוצפתם הם הודיעו לכנסת שהם לא חייבים לבוא לדיון של ועדות מיוחדות. לאחר בדיקה עם מזכיר הכנסת ויושב-ראש הכנסת והייעוץ המשפטי של הכנסת, בוודאי שהם חייבים להתייצב בכנסת. אנחנו עוד מצפים שהם יגיעו לכאן. אנחנו לא נוותר על הנושא הזה. אנחנו לא נשכח את החלשים ביותר בחברה.

הכנסת והממשלה אישרה מיליארדים בתקציבים קואליציוניים. עיני לא צרה באף אחד. הבעיה שאנחנו מדברים עליה היא 20 מיליון שקלים לחלשים ביותר. פינו אנשים מאופקים ומשדרות ומאשקלון ומחזיקים דירות ריקות של דיור ציבורי, והם צריכים להוציא 500 שקלים ו-1,000 שקלים בחודש, כשהמשכורת שלהם היא 4,000 שקלים או 5,000 שקלים. שזו הסיבה בכלל שהם קיבלו דיור ציבורי. 20% מההוצאה על תשלום לחברה ממשלתית על שכר דירה, על דירה ריקה שהם לא היו בה חודשיים. מה כבר ביקשנו? ממשלה יודעת לפתור בעיות עתידיות של חינוך ולא יודעת לטפל בחלשים ביותר במלחמה? מי הם דיירי הדיור הציבורי? איפה הם נמצאים? באופקים, בשדרות, בשלומי, באשקלון. ממשלה מפנה אותם.

איפה כל החברים שלי מהליכוד ומש"ס שגדלו בדיור הציבורי? שהעבירו איתי חוקים? חוק המכר. נגזלה מהם הזכות לרכוש בית אחרי 30 שנה, העברנו את חוק המכר במליאה. הממשלה מדשדשת להעביר אותו בוועדות. לוקחים להם אדמות, עושים התחדשות עירונית בגילה, על אדמות של דיור ציבורי, מוסיפים 1,000 יחידות. אפס מתוכן יהיו תוספת לדיור ציבורי. הפקירו את הדיור הציבורי, הפקירו אותם במלחמה. השאירו אותם בלי ממ"דים. רוב דיירי הדיור הציבורי בערים האלה ללא ממ"דים. חברות מתהדרות בדוחות כספיים שיש להם רווחים. בושה וחרפה. מוציאות דוח כספי, רווחים. על מה יש לכם רווחים כשלאנשים האלה אין ממ"ד? נלחמתי כדי להתחיל לשים ממ"דים, במשרד הביטחון, בדירות של קריית שמונה. וכמה אור ראיתי אצל קשישים כאשר פתאום יש להם חדר ממ"ד בבלוק נטוש. אבל לצערי הצלחתי לעשות רק כמה עשרות דירות כאלה במימון משרד הביטחון.

משרד השיכון צריך לעשות מעמד לכל דייר דיור ציבורי. אז לוקחים מהם כסף סתם על שכר דירה, לא עושים להם ממ"דים. פיקוד העורף יודע לעשות ממ"ד בדיור קיים בטכנולוגיות מיידיות, בבנייה קלה. אפילו לא להוסיף בטון. יש פתרונות של עשרות אלפי שקלים לחדר מוגן בתוך דיור ציבורי, אבל אף אחד לא יוזם את זה. למה לא מטפלים בהם בדיור הציבורי? 53,000 דיירי דיור ציבורי שמייצגים מאות אלפי תושבים. שמיליונים בישראל גדלו בדיור הציבורי. מיליונים מישראל הם ילדי הדיור הציבורי. אני ילד של דיור ציבורי. אם תבדקו בכנסת, אולי 60-70 ח"כים גדלו בדיור הציבורי. איפה הם היום? איך הממשלה לא תתבייש להעביר מיליארדים עכשיו ושינויי תקציב ואין לה כסף לממ"דים ולהחזר כספי?

אז שמענו שהם רוצים לתת רק על נובמבר ולא על אוקטובר. ושמענו שהם אומרים להם תמלאו טפסים. לכל המשק נותנים מקדמות, מעבירים לחשבון אוטומטית לדיירים שפונו מהבית. פה אומרים לקשישים האלה תמלאו טפסים. מה המשמעות של תמלא טופס? שאולי חצי או פחות בכלל יקבלו את מה שמגיע להם. הדבר הזה מקומם. אנחנו לא נוותר עליו, נפעל בכל הדרכים הציבוריות, הפוליטיות, עד שנביא פתרון. גם אם נהיה לבד בנושא הזה, זו החובה המוסרית להורים שלנו, לאלה שבנו את המדינה.

פעם הרב עובדיה יוסף אמר על הפסוק מקהלת "ראיתי את דמעת העשוקים ואין להם מנחם", הם לא רואים את דמעת העשוקים, הם רואים את עצמם. רואים את המגזרים שלהם, כל אחד מגזר לעצמו. העברנו עכשיו מאות מיליונים ומיליארדים למעמד הביניים ולהלוואות לעסקים ולקבלנים. אנחנו לא מסוגלים לשים 20 מיליון שקלים לדיירי דיור ציבורי? החזרים על גביית יתר במלחמה? האם יש פה נציג של משרד השיכון בדיון הזה? זאת החרפה. אבל זה שאתם לא פה האשמה על ראשכם. והעוול החברתי הזה על ראשכם. כל האנשים במשרד השיכון. גם השר ולשכתו, גם המנכ"ל ולשכתו, גם מנכ"לי הדיור הציבורי של החברות. כולכם עכשיו נושאים בחרפה הזאת של לברוח מאחריות בזמן מלחמה. אנחנו לא נוותר לכם, אנחנו נביא את התוצאה. אתם לא יודעים כמה אנחנו נחושים, פשוט לא יודעים.

האם יש פה נציגים של גופים אחרים שרוצים להתייחס לנושא הזה? יש פה נציג משרד המשפטים? חה"כ קרויזר, היה פתיח ארוך, אבל זה כל כך עצוב. ותודה שבאת, אתה מחזיק את הגחלת.

תודה לך אדוני יושב-הראש, אתה לא עוזב לרגע אחד את האנשים פשוטי העם, האנשים החלשים שקשה להם להביע את דעתם ובטח שקשה לשמוע את קולם, כי הם עסוקים בחיים עצמם. בלשרוד אותם, ובטח נוכח המציאות הקשה שאנחנו נמצאים בה. וכמובן, יחד עם כל עם ישראל, שולח תנחומים וחיבוק גדול למשפחות של נריה, של בן ובנימין שנפלו בקרבות הגבורה ברצועת עזה. וגם למשפחתו של יונתן שנחטף ומשפחתו קיבלה את הבשורה הקשה מכל.

האמת, דיון שהוא חשוב וגם תמוה, אדוני יושב-הראש, כי זה כבר דיון המשך לנושא שאתה מוביל ומטפל ובודק. ושוב אנחנו שומעים ששכר הדירה ממשיך להיגבות, על דירות שהן ריקות. כי אותם אנשים פונו מהבתים שלהם. אנחנו בכלל לא מדברים, עוד לא הגענו לדבר אם מישהו מתכלל את הנושא של מיגון אותן דירות.

אבל יש עוד נושא, אדוני יושב-הראש, שחשוב שנעלה אותו כאן בדיון. זה הנושא של הקיבוצים, המושבים והערים שלא פונו. וגם שם יש גם דיור ציבורי. הם לא פונו, גם בצפון וגם בדרום, והם בטווח של נפילות. זאת אומרת אין שם שגרת חיים. האם מישהו בכלל, זו שאלה לחלל ריק, כי אני לא רואה שאף נציג הגיע. אבל האם מישהו מתכלל ממשרד השיכון את האירוע הזה? מדובר על לא מעט אנשים. וכמו שאתה ציינת, מדובר עבור ממשלה באמת בכסף קטן יחסית, בטח לכל הסיוע והתקציבים שעברו פה. אבל עבור אותם אנשים מדובר בהצלת חיים, בכסף גדול שבסופו של דבר הוא האוכל לילדים. לקיום שלהם. אז זה נושא אדוני יושב-הראש שאני הייתי שמח לשמוע. יהיה פה נציג ממשרד השיכון?

אני נציג של אותם יישובים.

אתה נציג את אותם יישובים, אבל אתה לא הנציג של ממשלת ישראל. אני חושב שחשוב שנשמע אותך. אז זה, אדוני יושב-הראש, נושא שחשוב שנעלה פה.

אנחנו ניתן לזה התייחסות. אני גם יזמתי דיון על יישובים שלא נכללו בפתרונות הכלכליים, לבקשתו של גדי ירקוני, ראש המועצה האזורית אשכול. והוא הודיע לוועדה שהם במשא ומתן מתקדם עם האוצר לפתרון הבעיה.

אבל הבעיה קיימת גם בצפון, אדוני יושב-הראש.

כן. גם מהצפון פנו אליי. ויתכן ואנחנו נדחה את הדיון לבקשתו, עד למיצוי המשא ומתן מול משרדי הממשלה, כדי להביא את התוצאה. אנחנו לא עושים דיונים סתם למען דיונים. אם יש פתרון ממשלתי אנחנו מברכים עליו. אבל אם יש סחבת או חוסר התייחסות אנחנו לא מרפים. אז על הדיון הזה אנחנו נעדכן, אבל אנחנו גם ניתן למי שרוצה לדבר בנושא הזה גם להתייחס.

נציגי החברות של הדיור הציבורי שבזום, מנכ"ל עמיגור, ארז שני. מה כרגע המתווה לפתרון והגיבוי הכלכלי מהאוצר שאתה מקבל בסוגיית הבינוי?

אנחנו למעשה קיבלנו הנחיות. אתמול ראינו את ההנחיות הכתובות, שמדובר אך ורק על יישובים שפונו על ידי הממשלה ומשפחות של חטופים. בהיבט של עמיגור מדובר סך הכול על העיר שדרות ואשקלון. אמנם אני אומר בסך הכול, זה גם שתי הערים האלה זה הרבה. אבל יש לנו עוד ערים.

אתה יכול להגיד, אם אנחנו רוצים לתת להם שיפוי, בערים שלך שפונו בהחלטת ממשלה, שזה אשקלון ושדרות?

אשקלון ושדרות, כן.

באיזה היקף עלות מדובר? רק בתחום שלך.

על אשקלון ושדרות מדובר על 1.5 מיליון ש"ח בחודש. אבל זה לא כולל את אופקים למשל. האם אופקים יש בה, כמה דיירים מתגוררים באופקים בימים אלה?

באופקים לא הייתה החלטת פינוי. אבל באופקים באזור הפגוע, איפה שהתרחשו הקרבות, בוודאי שצריך לבוא לסביבתה. יש רחובות שסומנו באופקים, להתייחסות מיוחדת. אבל לא הייתה החלטת פינוי באופקים. אבל אתה אומר 1.5 מיליון לשתי ערים שבאחריותך, באומדן שלך.

כן.

ואין את הכסף הזה.

לא, בערים שדרות ואשקלון יש. אבל מבקשים עוד.

לא, אבל אתה קיבלת את הגיבוי למחוק את התשלומים האלה חודשיים?

לא, לא קיבלתי גיבוי. אנחנו צריכים, כפי שאמרת, לשלוח לדיירים בקשות שהם יגישו בקשה.

עם כל הבירוקרטיה הזאת? האם אי אפשר לתת להם במסלול, הרי אתה מכיר אותם ויש לך התקשרות איתם. האם אי אפשר טכנית פשוט למחוק את התשלומים האלה חודשיים? לזכות אותם.

בוודאי שאפשר טכנית בלחיצת כפתור. זה אפשרי. בדיוק כפי שעשיתי שראיתי, לפחות בתקשורת, חברת חשמל וגופים אחרים. אנחנו גם, הבעתי את דעתי בנושא למשרד השיכון אתמול.

אבל עדיין לא קיבלת גיבוי על 1.5 מיליון שקלים?

1.5 מיליון בשני היישובים.

אתה יודע, ארז, אתם, עמיגור, יש לי הערכה גדולה אליכם, גם על התפקוד והיחס. ואתה החלפת את יובל ז"ל, ואתם בקו מאוד ברור של התייחסות מאוד אנושית לדיירים שלכם. אולי אתם תעשו צעד עצוב ומנהיגותי ואתם חברה סוכנותית. ותגידו ליהדות העולם להביא לכם 1.5 מיליון שקלים, ונלך לתורמים במקום לממשלת ישראל. זה ביזיון לממשלה שמעבירה מיליארדים ואין לה מיליון וחצי שקלים. אולי אנחנו נלך ונעשה את זה ולא נחכה להם?

יש לי רעיון לאיזה סעיף.

תכף אתן לך להגיד את הרעיון.

ברשותך חה"כ ביטון, אני רוצה אבל להעלות, להתייחס לזה בעוד דבר אחד. ההחלטה הייתה לגבי יישובים שפונו. אבל אני רוצה להקריא לך ווטסאפ שקיבלתי במוצאי שבת ממשפחה של עמיגור באשדוד, שלא נמצאת במעטפת הזאת. ואני בקצרה מאוד רוצה להקריא לך.

אתה לא צריך בקצרה; אני רוצה שתקריא לי את הכול.

"אני אמא לארבעה ילדים קטנים עם אוטיזם, פלוס תינוק קטן. בזמן מלחמה וטילים, באזעקות, יש להם חרדות גדולות וקשות. מתבטא שלא רוצים לאכול ולשתות ולישון. יש להם רגרסיה מאוד גדולה מגמילה מטיטול. עבדתי איתם יותר משנתיים. הסוכנות היהודית הסכימה לממן לי מלון גליל עציון", כי באשדוד, עוד פעם, הם לא היו זכאים לפינוי. "הסתיימה הפסקת האש. עכשיו אומרים לי שבעקבות חידוש הלימודים אי אפשר יותר לממן מעבר ל-50,000 שקלים, מבקשים מאתנו לחזור לאשדוד. יש לנו קושי מבחינה תקציבית. נצטרך לעזוב. יש לילדים חרדות. חנוכה בפתח, האם אתה יכול, מישהו שיכול לעזור לנו למצוא תרומה להישאר במלון?".

תחשבו איזה התנהלות שהוציאו 52,000 שקלים על מלון. ב-52,000 שקלים אפשר להשכיר דירה לחמישה חודשים, חצי שנה, מרוהטת, עם כל הפסיליטיס. כאילו, אין טיפה של חשיבה רחבה קצת על הנושא. לא חייב להמשיך לממן מלון ב-50,000 שקלים לעוד חודש. אפשר למצוא דירה מרוהטת. עכשיו, אני לא טוענת שזה אחריותכם, היא בכלל לא דיירת עמיגור. לא?

היא דיירת עמיגור.

היא לא פונתה על ידי המדינה, אבל היא הייתה מחוץ לבית שלה. והיא פונה אליו. אני אגיד לך משהו, החברות של הדיור הציבורי הן לא רק חברות שאמורות לתת דירה במצב נורמלי ולתחזק. יש שם עובדים סוציאליים, יש עבודה קהילתית. יש עבודה שכונתית. יש תקציב, אמור היה להיות תקציב לתרבות וקהילה בשכונות. והם מרגישים שהוא אבא שלהם. שעכשיו יש משבר במדינה וחלק עוזבים את הבית שלהם מפחד, בין אם פונו או לא פונו. ופונים לחברה הממשלתית ואומרים תעזור לי. אבל הוא לא יכול לעזור, כי הוא לא קיבל כלום.

נכון. אנשים שוכחים שזו זרוע הביצוע של משרד השיכון. גם עמיגור, גם עמידר, גם זה. הם זרוע ביצוע.

מה ההמלצה המעשית שלך, ארז? מה צריך לקרות באירוע הזה?

חה"כ ביטון, אני רוצה להגיד לך למה אני הקראתי את זה. זו קריאת מצוקה אחת. אני בא ואומר, ואמרתי את זה גם לשר מיד כשהתחילה המלחמה: הפטור משכר דירה הוא לא צריך להיות רק ביישובים שפונו, הוא צריך להיות בכלל יישובי הדיור הציבורי בארץ. אני רואה את זה גם, אני לא רוצה פה להלאות אתכם במספרים שיש לי פה גם על אחוזי גבייה בצפון על נובמבר 2022 או על נובמבר 2023. לאנשים אין כסף. אנשים מוציאים את הכסף על דברים אחרים. עוזבים לבני משפחה, אוגרים מזון.

או לחלופין להסמיך אתכם עם איזה ועדה עירונית או עובד סוציאלי, שיש מקרים שבהם גם כאלה שלא פונו על ידי המדינה אבל חוו משבר או פחדו להישאר באשדוד. אתם תוסמכו לסייע להם. אבל אין 1.5 מיליון לתת לך. אני ביקשתי 20 מיליון. אתה מתאר בעיה של שתי ערים, של חברה אחת שמכסה את כל הערים הללו.

מה יפתור ה-1.5 מיליון?

חודשיים השתתפות בשכר הדירה של דיירי דיור ציבורי באשקלון ובשדרות. כן, לפי האומדן. לא מצאו את ה-1.5 מיליון.

אולי ייקחו את זה מה-3.5 מיליון של טהרת המשפחה, כי אנחנו משפחות לא מספיק טהורות.

אנחנו לא רוצים לעמת דבר בדבר. רק אומרים שאם מצאת דברים ותקצבת עכשיו דברים לטווח ארוך, למה אתה לא מסוגל לדאוג למלחמה? חה"כ טטיאנה, כשתרצי תגידי מה שאת רוצה. תודה לך ארז. רותי גולדנברג, מנכ"ל שקמונה.

חה"כ ביטון, אני יכול להגניב מילה, ברשותך?

לא רק שאתה יכול, אתה צריך. ולא להגניב, דבר כאוות נפשך על מה שאתה רוצה.

תודה רבה.

רק תציג את עצמך, שיכירו אותך.

ודאי. אני אורי גורן, אני בן דוד של טל חיימי שחטוף זה כמעט חודשיים בעזה. אני אומר 'להגניב' כי אתה מתעסק פה בדיני נפשות. אבל אני רוצה להזכיר, ולשם כך אנחנו מגיעים לפה בכל יום שני, כדי להזכיר לכל הנוכחים שדיני הנפשות הכי דחופים ברגע אלה האנשים שכרגע עדיין במרתפי עזה.

אנחנו מדברים על אנשים שמזה חודשיים חייהם בסכנה ממשית. אני לא יודע כמה אתם שומעים מהתקשורת וכמה אתם מקשיבים לסיפורי החטופים. אנחנו יודעים עכשיו בוודאות מלאה שבכל רגע שהם נמצאים שם חייהם בסכנה אמיתית. לא רק אלו שהם חולים כרוניים, לא רק אלו שהם פצועים, אלא גם אלה שאנחנו לא יודעים איפה הם. והמתקפה עצמה מסכנת אותם. אלה שנתונים בכל רגע נתון לחסדיהם של שוביהם ואנחנו לא יודעים איך הם יתנהגו איתך ברגעים קריטיים ואנחנו עכשיו מגיעים לרגעים קריטיים, כשהמערכה הזאת מחריפה.

הוועדה שאנחנו דנים בה, הגליל והנגב, כמובן אנחנו מבינים שרוב האנשים שאנחנו מדברים עליהם ברגע זה שייכים לתחום הוועדה. ואני רוצה לשתף אתכם בתחושות המאוד מאוד קשות שיש למשפחות כשאומרים לנו שמוצו כל האפשרויות ואנחנו חייבים לחזור ללחימה. ואם אני רוצה להתייחס לדבריך חה"כ ביטון, שאתה מדבר פה על חזון ודאגה אמיתית ואתה מדבר כל הזמן על מה אנחנו עושים, גם קצר וגם בעתיד – אני חושב שהדבר שהכי קשה לנו לשמוע בימים אלה זה שלמדינת ישראל אזלו הכלים להביא את האנשים מלבד מלחמה. זה מה שאנחנו שומעים. אין יותר יוזמה של המוסד, אין יצירתיות של השב"כ, אין אנשים שיודעים להפעיל דיפלומטיה. אין אנשים שיודעים להפעיל אנשים ולפעול במנופי לחץ אחרים. זה ממש המסר שאנחנו שומעים.

מלבד מלחמה אנחנו לא יודעים לעשות כלום. ואני אומר לכם פה, אני מסרב לקבל את זה. אני מסרב לקבל, כציוני, כאדם שמאמין באנשים שמנהיגים את המדינה הזאת, במייקאפ של האנשים במדינה הזאת, אני מסרב לקבל את האמירה שאין עוד דרכים. לא מוכן לקבל את זה. לא יכול להיות, עם רשימת ההישגים הבלתי נתפסים שאנשים פה עשו ב-75 האחרונות, לא יתכן שאומרים לי ממש בפנים חתומות 'אין לנו מה לעשות מלבד מלחמה'. לא יתכן. לא יתכן.

אתמול שמענו את תמיר פרדו מדבר בחדשות. האיש יודע דבר או שניים. הוא בעצמו אומר 'יש. תחשבו, תנסו שוב. אם לא ניסיתם שוב, תנסו שוב ושוב ושוב'. אנחנו פה, ולצערי הרב אנחנו נמשיך לבוא לפה עד שלא נצטרך לבוא. אני מקווה שבהקדם נבוא ונספר לכם זהו, אנחנו לא צריכים לבוא יותר. אבל אנחנו פה כדי לזעוק את זעקתם של האנשים, כשאנחנו מדברים על דיני נפשות הם מתים. השבוע התבשרנו על, אני לא רוצה לטעות במספר, שישה או שבעה. אבל כל נפש. עכשיו שבעה, היום בבוקר שבעה.

היום, כן.

אני ממש לא רוצה לטעות במספר, כי כל נפש היא נפש, עולם ומלואו.

אודי, א' דלתנו פתוחה ובכל ועדה שלי תביאו נציג ותאמרו את הדברים וזה יישמע ויהדהד. דבר שני, הקריאה היא חד משמעית, לעשות את כל הכלים. לחץ צבאי על החמאס הביא תוצאה מסוימת, אבל הוא לא היחיד. הבאנו את אורי מגידיש במבצע צבאי ואפשר לעשות הרבה דברים. והדרישה היא נכונה, לפעול בכל החזיתות, בכל הדרכים ובכל השיטות. אם חס ושלום נסיים את המלחמה ונחשוב שניצחנו ולא השבנו את החטופים – לא ניצחנו.

אנחנו צריכים להשיב את החטופים, וזו שליחות וחובה מוסרית של הממשלה והכנסת לפעול בעניין הזה בכל דרך ובכל חזית. וכל פעם שתבואו לוועדה הזאת אתם תגידו את כל אשר על ליבכם. זכיתי לצעוד ביום הראשון של הצעדה למען החטופים. ביום הראשון. אחר כך הצטרפו המון ח"כים וצריך לעשות את זה בצניעות, בענווה. אנחנו לא הנושא. החטופים זה הנושא, המשפחות זה הנושא.

תדע שהיה פה מקרה קשה מאוד של חטופה שהיא בעזה, ומול ההורים שלה ביצעו הליך משפטי לפנות אותה מבית של דיור ציבורי. הוועדה הזאת הציפה את העניין הזה והקפאנו את זה בחצי שנה. זה בושה שלא ביטלו את העתירה הזאת, אלא הקפיאו אותה. אנחנו גם בהמשך נלווה את המשפחה הזאת. ליווינו אותה באופן אישי כדי למנוע את הפגיעה במשפחה ספציפית שגם חטופה וגם המדינה עושה נגדה הליך משפטי של פינוי מדיור ציבורי. עצרנו את זה. אבל יש שם עוד אתגרים. נעבוד אתכם על כל המשימות. תודה.

תודה. אני מודה לכם על הבמה. אני ברשותכם אצא כי יש עוד ועדות. לא מתוך חוסר כבוד אליכם.

בסדר. תמשיך את העבודה. ותמיד מוזמן אתה וכל אחד אחר לוועדה שלנו. תודה רבה. משרד הרווחה.

עפרה כרמון אבן, אנחנו פה שתי נציגות, ישנה גם אביבית. אביבית עוסקת בפן של האנשים ואני עוסקת בכל הנושא של מדיניות דיור חברתי ואביבית עוסקת באוכלוסיות שבעוני. אני מניחה שההתייחסות שלנו צפויה. אנחנו מאוד מוטרדים כי בעצם 60% או 65% מאוכלוסיית דיירי הדיור הציבורי מקבלת שירותים ממשרד הרווחה. אלו אוכלוסיות שנמצאות בקושי מיוחד, זאת אומרת שכל מענקי האבטלה לא רלוונטי לרובם, הם לא זכאים לדמי אבטלה. אוכלוסיות פגיעות במיוחד, חד הוריות, שנדרשות להישאר עם הילדים כשאין מסגרות אז כל הפן התעסוקתי נפגע. בעצם אנחנו כמובן תומכים בהצעה שבאה ואומרת לתת הקלות, למחוק תשלומים.

האם היה לכם דיאלוג ישיר עם משרד השיכון בנושא? האם יש לכם שולחן עגול איתם, שיקשיבו לעמדה שלכם.

אנחנו מנסים לקדם מעורבות של המשרד, כשחקן, בנושא של מדיניות דיור. אבל זה מהלך שהתחיל עוד טרם המלחמה ודברים השתבשו כרגע.

הם כבר 15 שנים, אני יכולה להגיד לך באופן אישי.

רגע. אנחנו הגענו פה הליך שבו לא יהיה הליך ללא מעורבות של עובדים סוציאליים, בשולחן עגול. אני מקווה לפחות שהדבר הזה מתקיים. אבל את אומרת שאתם מנסים לייצר דיאלוג עם משרד השיכון ואתם לא פוגשים היענות?

כרגע אנחנו יותר בדגשים חירומיים אחרים. אבל נאמר שזה הנושא של מדיניות דיור חברתי והשלכות בהקשר של מוביליות, כל אלו נכנסו כאסטרטגיה משרדית. אבל כן, אנחנו מכוונים לשפר את החיבור הזה, בוא נאמר את זה ככה.

הדבר הכואב ביותר שהוספת לדיון הזה זה שמעל 60% מדיירי הדיור הציבורי הם גם מטופלים הרווחה. זאת אומרת שלא רק שלא עשו למענם משהו מיוחד מעצם זה שהם אוכלוסיות רווחה, עוד גובים מהם כסף מיותר במלחמה. בבקשה.

שלום, אני אביבית אלינזון, מנהלת תחום עוני והדרה במשרד הרווחה. אני רק רוצה להוסיף לדברי חברתי שאנחנו כרגע מדברים על האוכלוסייה שנמצאת מתחת לפנס. ואני רוצה דווקא להאיר את הפנס על כמה אוכלוסיות נוספות. זאת אומרת הרבה מאוד. הדיון הזה מדבר על מי שפונה מביתו. ואנחנו נתקלים לאו דווקא באזורים שפונו מהבית ואנשים שנמצאים במצוקה מאוד גדולה בעקבות המלחמה האחרונה. אנשים שאנחנו רואים שימוש הולך וגובר בסל הגמיש אצלנו לסוגיות של דיור, של סיוע בשכר דירה. ולכן אני הייתי מבקשת להרחיב את הזרקור ולא רק להתייחס לאזורים שפונו מהבתים שלהם.

אולי תעמיקי את מה שאת אומרת. אני מבין אותו, אבל למי שלא מכיר את הדברים. משרד הרווחה, שעיקר הפעולה שלו היא דרך המחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות יכול להפעיל כמה כלים: אחד, את העובדים הסוציאליים שיש לו – וזו עיקר ההוצאה. בנוסף יש לו תוכניות מיוחדות שמלוות משפחה באופן כוללני, כמו עוצמה, כמו יד ביד, כמו דברים אחרים.

כמו נושמים לרווחה.

אני מציג אתכם יפה. ולצערנו, יש לכם משאבים מאוד מוגבלים כשאתם פוגשים משפחה ועושים תהליך ליציאה מתלות ברווחה. הם מציגים חסר מחשב, חסר הכשרה מקצועית, חסר חוג לילד. וכולם בסוף אומרים חסר לי בית. ואת צריכה לשלם, לעזור קצת בשכר הדירה או בחשמל או בעיקולים או במים. ואז למעשה כל הסל שלך שהיה יכול להיות רחב יותר למטרות של צמיחת המשפחה – צריך ללכת לבעיות של דיור.

אם כך את הגיבוי. את האצבע בסכר של מה שלא נעשה בדיור הציבורי. וזה כואב. ואני מאוד מודה לכם שבאתם ואני יודע מה מרגי חושב. אני יודע שהרוח של המפקד היא רוח כזאת אנושית. וגם מאיר כהן לפניו, אותו דבר. והיו איתי בנושאים האלה של דיור ציבורי, שני השרים הללו. אבל אתם משרד הרווחה, אתם לא יכולים להחליף את משרד השיכון.

הם עוד פעם לא באו?

לא. בוקר טוב, נעמה לזימי.

אני בהלם שהם שוב לא באו.

עוד מעט אני אתן לך לבטא את ההלם הזה.

מה זה הדבר הזה?

זה דבר שעסקנו בו. אבל אני אומר לך שהנוכחות שלכם היא אור בוועדה הזאת והיא מאפילה על חושך גדול. חושך גדול שיורד על עולם הדיור הציבורי. נציגי משרד האוצר ואחרי זה הפורום לדיור ציבורי. יפתח עשהאל, משרד האוצר. הוא במילואים, אישרתי לו לעלות בזום. דני גיגי, מנכ"ל פורום דיור ציבורי.

קודם כל, מיכאל, תודה רבה על הדיון. אני רוצה באמת להרחיב קצת את היריעה, ולדבר על זה שאנחנו נמצאים היום במשבר דיור חדש שאף אחד בעצם לא בא ושם את זה על השולחן ולא מדבר על זה. אבל יש במדינת ישראל 130,000 משפחות שכבר פונו על ידי המדינה. פונו לבתי מלון. 70,000 מהמשפחות האלה חיות בבתי מלון ברחבי הארץ, כשאין להם שום פתרון של דיור שהוא פתרון קבע.

ראש העיר דימונה, אתה הבא בתור. לא ידעתי שאתה איתנו. עוד רגע אני מעלה איתך, סיים את שיחת הטלפון שלך. כן דני, תמשיך.

על זה אני מדבר. אני מדבר על זה שלא רק מדובר על דיירי דיור ציבורי, אלא מדובר על מפונים באופן כללי. יש מעל 130,000 משפחות כאלה, כש-70,000 מהם חיים במלונות. אנחנו גם יודעים שכל מחירי השכירות בערים הגדולות ובעיקר בערים שבהן אין טילים עלו בצורה דרסטית. אנחנו מדברים על עליית מחירים מאוד גדולה, שנובעת גם כן מזה שבחלק מהמקרים המדינה מסבסדת ונותנת כסף לאנשים שפונו, כדי שיהיה להם איך לחיות. ובעלי הדירות באים ובעצם לוקחים את הכסף הזה, כי הם יכולים.

אנחנו מדברים על תהליך שבו אנשים מפונים מהבתים שלהם ועדיין משלמים שכירות. אנשים שהם מקבלי סיוע בשכר דירה. שמקבלים מהמדינה כסף כסיוע בשכר דירה, אבל נאלצים להשאיר את הכסף הזה אצל בעלי הבית, שמחזיקים בדירות בערים שפונו לחלוטין.

אנחנו מדברים על משבר שהוא משבר הרבה יותר עמוק ממה שמיכאל אנחנו ככה ביחד דיברנו עליו, שזה הדיור הציבורי. כי אנחנו נמצאים בסיטואציה חדשה. סיטואציה שאליה המדינה לא התכוננה. היא לא יצרה פה דיור ציבורי חזק מספיק. היא לא הביאה פתרונות דיור מספיק חזקים לפני המלחמה. והיום, כשאנחנו נמצאים במלחמה העורף פשוט קורס. עכשיו, עלה פה המחירים של זה, כמה זה עולה לנו. וזה באמת עולה לנו הרבה מאוד כסף לשכן אנשים בבתי מלון במקום לייצר פה פתרונות דיור שהם פתרונות דיור אחרים שיכלו לעשות את זה כבר לפני שנים.

עכשיו, אני רוצה להגיד שמדובר על עוול שנעשה פעמיים. העוול הראשון הוא באמת במקום הזה שעכשיו לא נותנים להם פתרון מיידי. אבל העוול הזה כבר התחיל לפני כן, כאשר לא היו מיגונים במקומות האלה, כשיש דירות של דיור ציבורי באשקלון, בשדרות, בבאר שבע, בכל מקום שאין בהם פשוט מיגון. אנשים מתקשרים אליי שנמצאים בקומה רביעית, נכים, שצריכים לרוץ למקלטים והם לא מצליחים להגיע למקלט. הם פשוט לא מצליחים להגיע למקלט. איך הם יישארו בעיר שבה נופלים כל היום טילים כשהם לא יכולים להגיע למקלט? עכשיו, המדינה אומרת להם לא, אנחנו לא מפנים את אופקים, אנחנו לא מפנים את אשקלון. אבל הם צריכים להישאר בדירות שאין בהן מיגון. עכשיו, ככל שאתה יותר עשיר אז יש לך יותר מיגון. ככל שאתה יותר עני, כך אין לך מיגון. אתה חי בסיטואציה נוראית.

מה שהכי עצוב, ומשרד השיכון לא פה, משרד האוצר אולי פה חלקי, אני לא יודע עוד מי ידבר. אני אגיד שאין הסתכלות רחבה על כל הסיפור הזה. משרד השיכון לא יושב ונותן תשובות לאנשים. אפילו ברמות הפשוטות. תחשבו על זה שאדם שגר בדיור הציבורי - - -

דני, אני רוצה למקד אותך. אני רוצה פתרונות למלחמה. אני רוצה שיוותרו על החודשיים שכר דירה. אני רוצה שזה ייעשה אוטומטית.

אדוני יושב-הראש, אני אשמח להגיב.

רגע, נציג האוצר, אני אתן לך. חיפשנו אתכם קודם בזום ולא עניתם. חכה רגע, תמתין, אני אתן לך. דני, עכשיו אני רוצה על המלחמה. ותמונת הדיור הציבורי הכללי במדינה – היא חמורה ביותר.

אז אני מדבר על המלחמה. אפילו דברים פשוטים. אנשים איבדו את השכר שלהם הרי, נפגע להם השכר, הם כבר לא עובדים, נכון? הם לא מקבלים גם פיצויים על זה שהם לא עובדים. מה שקורה זה שאפילו אין בחינה של משרד השיכון מחדש של הקריטריונים של כמה כסף הם משלמים על שכירות. הכי פשוט בעולם. בן אדם מרוויח פחות עכשיו, הוא לא משתכר.

לא, רגע. שנייה, רגע דני. תעשה הפרדה. מכיוון שיש גם מתווה פיצויים. אוקיי? אם מישהו עבד והוא כרגע לא עובד בגלל שפינו אותו או בגלל שמקום העבודה שלו סגור והוא לא יכול ללכת, הוא יכול להגיש בקשה ולקבל פיצוי.

אבל הפיצוי לא עומד מול מה שהוא הרוויח. את מבינה? הוא נמצא בסטנדרט אחר.

לא, רגע, תלוי איפה. יש ערים שזה מאה אחוז.

אבל יש כאלה שלקחו אותו למלון, אז אין לו שום כסף.

אבל עדיין הוא יכול לתבוע, אם הוא איבד את מקום העבודה שלו הוא יכול לתבוע. צריך לעשות הפרדה. אולי אין מספיק ידע, אבל חשוב שתדעו את זה.

רק אם עובר לפגיעה הוא עבד לפחות חצי שנה.

בדיוק. אין חשיבה מערכתית על מה קרה במלחמה ומה היא עשתה לאנשים ואיך זה השפיע על הכנסות שלהם ואיך זה השפיע על מקום המגורים שלהם ואיך זה השפיע על כל דבר אחר. אין חשיבה מערכתית כזאת במשרד השיכון היום.

אתה יודע שיש משרדים קטנים שהביאו מאות מיליונים רק למלחמה. מאות מיליונים. האם משרד השיכון מצא עשרות מיליונים למלחמה?

כלום, אין כלום.

האם הוא מצא לחלשים ביותר 20 מיליון. אני אומר לך, נגב גליל כבר ישים על המלחמה ברשויות מקומיות קרוב ל-300 מיליון שקלים. לשביעות רצונם, עם גמישות הפעלה. דמיין שהיו נותנים מיליון שקלים לכל מחלקת רווחה. ואומרים מי שקשה לו בדיור הציבורי עכשיו תדאגו לו. משרד חברתי, שאמון על בעיה סוציאלית הכי קשה במדינה. עם 60% אוכלוסייה רווחתית. לא מצא מאות מיליונים. הוא מצא לדברים אחרים, לעתיד, להסכמים. אבל לעכשיו למלחמה הוא לא מצא מאות מיליונים.

לא, הוא לא מצא. וגם הפתרונות שהם מביאים הם פתרונות מאוד - - -

הם עשו דיון חירום אתמול על הקבלנים, מה יהיה גורלם, כי לא בונים בתים. זה היה להם זמן.

עוד מילה אחת, מיכאל. הזכרת התחדשות עירונית. נתנו עכשיו לעמידר שוב לנהל עוד פרויקט ענק, פרויקט של המפונים. למצוא להם דירות בשכירות. עכשיו, למה עמידר? אני שואל באמת, למה עמידר. יצאו עליהם דוחות ביקורת על הפעילות שלהם. הם מתנהלים בצורה פשוט עבריינית כלפי הדיירים שלהם. והם מקבלים פרסים. הם עכשיו מנהלים את כל הסיפור של המפונים למצוא להם דירות בשכירות. איך יתכן כזה דבר? איך יתכן שלוקחים את החברה הזאת ונותנים לה פרס?

כשיש חברות שעובדות יותר יפה מעמידר.

כן, שיש חברות שעובדות יותר יפה.

ושלא בטוח שנתנו לכולם את הזכות להגיש מועמדות לשירות הזה עבור המדינה.

בדיוק. זה לא שקוף והכול מתקבל כהחלטה ככה. וזה אחרי המחדל של 2016, שבו הם קיבלו את הזכות לעשות התחדשות עירונית בפריפריה וראינו כמה התחדשות עירונית יש בפריפריה.

תודה דני. אני רוצה את ראש העיר דימונה, שממתין.

זה היה מכרז?

לא, לא היה מכרז.

אז איך נותנים?

אפשר. את יכולה לקחת את הנושא הזה, לבדוק אותו לעומק. יש לך כל כך הרבה משימות בדיור הציבורי לכולנו. חברי ראש העיר המעולה של דימונה, בני ביטון, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב-הראש. קודם כל להגיד לך באמת, כאחד שקדם לירוחם ומכיר את נושא הדיור הציבורי, אין יותר טוב ממך מיכאל. מי כמוך כראש מועצה, כשר, יושב-ראש ועדה כרגע ומכיר את נושא הדיור הציבורי.

אני רוצה לחלק את הדיון לשניים. קודם כל אני בוש ונכלם שמשרד השיכון ועמידר לא נמצאים בדיור כל כך חשוב. אני מדבר עכשיו לא רק בכובע של ראש עיריית דימונה, אני מדבר בכובע של סגן יושב ראש השלטון המקומי ויושב ראש פורום ערי הפיתוח של כל מדינת ישראל. בדיון כל כך חשוב בנושא הדיור הציבורי שאתה מעלה אותו לסדר היום, ואתה מקריא כרגע, ואני אומר את זה, אני אומר גם לשר השיכון, גם למנכ"ל משרד השיכון וגם למנכ"ל עמידר – דיון כל כך חשוב. אני רוצה פשוט לשתף אתכם. לפני שבועיים שר השיכון ומנכ"ל משרד השיכון היו אצלי והעליתי את נושא הדיון הציבורי. ואני חייב להגיד לכם, הייתי בהלם לגמרי. דימונה במקום הראשון בדיור הציבורי, 2,700 דירות בדיור הציבורי.

בבאר שבע יש יותר.

באחוזים.

תקשיב מיכאל, נתון, מתוכם 240 דירות ריקות בדימונה. ואמרתי לו 'אדוני השר, בוא נעשה את מתווה גלנט'. אתה מכיר אותו מיכאל, אתה היית ראש מועצה. מתווה גלנט אומר הנגשת הקריטריונים. להוריד את הקריטריונים.

בני, גלנט וג'קי לוי נתנו המון תקווה בדיור הציבורי. רק התחילו, אבל אנחנו מדרדרים.

זה גם לדימונה, גם לבית שאן. ואמרתי לו אל תגיד רק לדימונה, תעשה גורף. תעשה גורף לגמרי. אני רוצה פשוט להסביר לחברי הוועדה.

תסביר את המתווה, את ההצעה. תסביר.

אני אסביר לכם את ההצעה. הייתה הצעה שלהם, היום הקריטריונים זה זוג פלוס שלושה ילדים או חד הורית פלוס שלושה ילדים. אם זה יהיה פחות, שני ילדים לא. אם זה יהיה עד 7,600 שקלים ויהיה 7,500 אי אפשר. הוא אומר אי אפשר לבצע את הדבר הזה.

א', אפשר, אני ואתה עשינו את זה בעבר. אבל אתה צריך מנכ"ל ושר שמקשיבים לעיר ולא משאירים לה 240 דירות ריקות.

כשהיית ראש מועצה ביצענו את הדבר הזה. היום אנחנו בזמן מלחמה כרגע. ותאמין לי, מיכאל, אני שמעתי בקשב רב ואני שומע את החברים שלי נמצאים איתנו. הייתי בטוח שכל חברי הכנסת יבואו לוועדה כל כך חשובה. אנחנו מדברים על הנגב והגליל, אבל אנחנו מדברים גם על מרכז הארץ בנושא הדיור הציבורי. אני עשיתי דוקטורט, מיכאל, יחד איתך. יחד איתך, הלכנו יד ביד אני ואתה ועוד מספר ראשי רשויות כי אנחנו מכירים את הדיור הציבורי. אני, בניגוד אליך, לא גרתי בדיור הציבורי. ואני יודע, 60% מחברי הכנסת. גם אתה וגם השר מאיר כהן ועוד רבים מחברי הכנסת שגרו בדיור הציבורי ולא מבינים. אתה מדבר על 20 מיליון שקלים. שאני אומר, זה כסף, זה פיצוחים וגרעינים לעומת מה שהביאו כרגע.

זה עצוב.

אבל אני חייב להגיד, אני הצעתי להם הצעה ממשרד השיכון והבינוי כרגע. יש לי 650 משפחות בדימונה שהגיעו אליי מהעוטף שקלטתי. תקשיב, הם נתנו לי כרגע 20 דירות של הדיור הציבורי, משופצות, אני צריך גם להגיד למען ההגינות – אני החשבון. תקציב עיריית דימונה, ריהטתי את כל הדירות האלה. אני במלחמה השקעתי 4.5 מיליון שקלים, קיבלתי המון כסף כפיצוי – 39,000 שקלים. אבל אני לא בוכה. תן לנתיבות, תן לשדרות, תן לאופקים, תן לעוטף, תן לקריית שמונה. תן לאנשים שמפונים לבתי מלון.

בני, אתה שמעת ממנכ"ל חברת דיור ציבורי פה שהוא אומר אני צריך 1.5 מיליון שקלים, רק כדי לתת החזר חודשיים באשקלון ושדרות, אין לי בכיס מיליון וחצי שקלים. אתה מאמין לדבר הזה?

אני בהלם. אני חייב להגיד את זה. יש את מנכ"ל עמידר, באמת באמת, אבי, באמת ברמה גבוהה. תת אלוף בצה"ל. תבינו, חברת עמידר או חברת עמיגור הן חברות בת של משרד השיכון והבינוי. הם צריכים לקבל משאבים והם צריכים לבצע את הדברים האלה. אני מסביר לו.

אני פגשתי את מנכ"ל עמידר, הוא באמת איש רציני. הוא יצטרך לעבוד כל כך קשה לתקן ולשפר את החברה הזאת.

אני חייב להגיד לך, גם יהודה, מנכ"ל משרד השיכון, הוא איש מאוד מאוד רציני.

הזמנתי אותו לפה, הוא אמר לי שהוא יבוא. דיברתי איתו, קבענו פגישה והוא לא יכול לפגוש אותי.

אז מיכאל, אני אחרי הדיון הזה אני אתקשר אליו. הוא בחור מאוד רציני.

אני רוצה לבקש ממך, בני, כמו שאתה הצלחת במאבק על נגב גליל, שעמדו לרוקן את המשרד הזה ולא לתת לו כסף במלחמה, ואתה ארגנת את הרשויות, אני מבקש ממך לארגן את הרשויות להיאבק למען תושבי הדיור הציבורי באשקלון, שדרות, שלומי וקריית שמונה, שפונו על ידי המדינה וגובים מהם כסף על דירות ריקות. ולהוסיף שם תקציב טיפולי, תקציב רווחתי, להקים מוקד ליווי וטיפול במשפחות הדיור הציבורי במלחמה. אני סומך עליך שכמו שניצחת את המלחמה של נגב גליל, הרבה בזכותך המלחמה הזאת קרתה והצליחה והבאת כסף. טוב לרשויות גמיש ושותפות אמת בין ממשלה לרשויות. אני מבקש ממך להוביל את הדבר הזה כמנהיג של עיירות הפיתוח.

אני חייב להגיד, לא לקחת את כל הקרדיט, גם אתה היית מאחורי הקלעים. גם אתה היית שותף למאבק נגב גליל - -

יאללה, מה עכשיו אתם טופחים אחד לשני על השכם? בואו נתקדם.

- - וגם יושב ראש השלטון המקומי חיים ביבס וגם כל ראשי הרשויות. אני רוצה לסכם ולהגיד פשוט לך מיכאל, אני חייל שלך בדבר הזה. חייל של מדינת ישראל בנושא הדיור הציבורי. הדבר הזה הוא נפשי. אני אומר לך, בנפשי. כראש רשות אני אומר לך, הדבר הזה מאוד מאוד חשוב לי. מה שתצטרך, תגמור את הדיון, נדבר בארבע עיניים. נעשה מתווה, כמו שעשינו מתווה משותף בנגב גליל, אני אשתף את חיים ביבס, יושב ראש השלטון המקומי, אנוכי וכל עמיתי ראשי הרשויות מפורום ערי הפיתוח ואנחנו נעשה את זה.

תודה בני, אני מעריך מאוד. תודה רבה.

תודה רבה על הדיון המכובד הזה.

תודה. מדלן מיארה, פורום הדיור הציבורי.

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, נשבעת. אתן קצת רקע: אני אחיינית של הי"ד רס"ב ניסים טולדנו ז"ל שנחטף ונרצח על ידי חוליית מחבלים בשנת 1992. רצה הגורל והפכתי להיות דיירת בדיור הציבורי בעל כורחי בעיר שלומי. בזמנו היה שר הבינוי והשיכון יואב גלנט. שברגע ששמע ששוכנתי בגבול הצפון הבין שמשהו לא טוב קורה. אני מפתחת פוסט טראומה. תוך שבועיים הוא נתן הוראה לפנות אותי מהבית. לא עמידר, לא משרד השיכון נענו לבקשה.

התחילה סאגה שנפרשה על פני שלוש שנים בהן ישבתי, גרתי מול משרד השיכון באוהל מחאה משך שנה שלמה. במצטבר שנה.

מדלן, סליחה, רק זה את קיבלת או השר נתן הוראה אבל למרות זאת זה לא קרה?

בדיוק. והכול מגובה בהודעות והוכחות עם חגי רזניק, הכול. בסופו של דבר נשארתי לגור, פיתחתי פוסט טראומה קשה שהיום בגינה אני נכה, מקבלת קצבה 100% עד סוף חיי. הפוסט טראומה הלכה והחריפה, והחמירה ונשארתי לגור בשלומי. בסופו של דבר, בצר לי ובמזל גדול, רכשתי את הבית לפני חצי שנה ממשרד השיכון, בדחילו ורחימו.

מזל, כי החוק פג.

לא, אז הנה, תכף תשמעי את ההמשך. התחילה המלחמה. ב-10.10.2023 נופל 200 מטר ממני טיל. מפנים אותנו ב-16 לחודש מהבית למלון דן בגבעה הצרפתית. אני מחליטה באותו רגע שכלו כל הקיצים, הפחדים שלי, חדירות מחבלים, כל הדברים האלה, אני לא רוצה את הבית. אני פונה למשרד השיכון, שולחת, מערבת גורמים, לוקחים את הבית. אני אומרת להם אוקיי, אני מחזירה את הבית. תיקחו את הכסף של הבית, תעבירו אותו. מצאו לי בית בנהריה. מאכלסים אותי עכשיו בנהריה, אני עכשיו בהמתנה. אומרים לי לא, שמעי, פג חוק המכר. אנחנו לא רשאים להזיז את הכסף מהבית בשלומי לבית בנהריה. עכשיו הם אומרים לי מחזירים את הכסף, את חוזרת לדיור הציבורי. שנה את לא רשאית לרכוש את הבית. קודם כל החתימו אותי. החתימו אותי על חוזים דרקוניים. עכשיו אני גם אחויב רטרואקטיבית גם על המלחמה.

רגע, מדלן, סליחה. מיכאל, רגע, אני רוצה רגע להבין. הסיפור הזה עם החוק, הרי מה שאמרו לנו בזמנו זה שמי שכבר התחיל תהליך רכישה והיא אפילו זה, הוא בתוך התהליך.

אני סיימתי אותו.

זה גם לא קורה במציאות והמילה התחיל תהליך מבחינתם זה דבר בערפל.

לא, אני רשומה, אני הייתי רשומה.

הם מוצאים תואנה שמישהו לא השלים איזה מסמך ואז הוא לא נחשב.

אין פה משרד שיכון לשאול, אז אני רגע רוצה אם יש מישהו שכן מכירים את התחום יחד איתנו. היא רכשה את הבית. אז זאת אומרת התהליך איתה היה. מה פתאום עכשיו היא חזרה?

לא, זה מקרה מיוחד, שבו היא אומרת אני לא רוצה לגור בשלומי.

בעקבות מצב ביטחוני.

אני פוחדת. אני מוכרת כנפגעת טראומה. ואז היא אומרת לפחות את הזכות הזאת שרכשתי פה דירה תנו לי להעביר לנהריה. אבל למה הסכמת לחתום על הדברים?

אני אגיד לך למה. אין לי ברירה. אני בחודש וחצי במלון דן, בגבעה הצרפתית. עזבו שיש שם חולים רבים עם כל הנושא של המפונים, לא בגלל המלון, בגלל כל מיני בעיות שאחר כך אני אפרט אותן, לא כאן. אבל מה שאני רוצה להגיד, חוכמת החלם זה שקיבלתי 214,000 שקלים, הכסף נמצא במשרד השיכון. אמרו לי לא, תשמעי, על הדירה הקיימת בלבד הכסף ניתן. אם את רוצה לגרור את המשכנתה לבית הבא בלתי אפשרי. את מאבדת את הזכויות. פג חוק המכר.

אבל את כבר חתמת על הדברים האלה?

חתמתי על הכול, אני רק רוצה לצאת.

למה אבל?

כי אני מפחדת לחזור למקום.

את מיוצגת על ידי עורך דין?

לא מיוצגת על ידי אף אחד. אבל מה שמזוויע זה שאני השקעתי, לקחתי עוד משכנתה משלימה, שיפצתי את הבית. הם גם לא מחזירים את הכסף של השיפוץ. זאת אומרת שאני עכשיו צריכה לעבור דירה. לי אין את הכסף לעבור. אני אצטרך מתנדבים שיעזרו לי להעביר את הבית. גם אין לי כניסה עכשיו לבית. אני בפעם האחרונה לקחת דברים נכנסתי עם האמר להוציא דברים מהבית.

אין עורך דין מתנדב שילווה אותה?

אנחנו נעביר את זה לטיפול של המכללה.

חייבים. אסף דרעי עושה עבודה נפלאה.

זה להעביר דירה, מזגנים, מלא כספים.

אבל היא חתמה גם על מסמכים.

בסדר, נראה.

ואז זה פוגע בה החתימה הזאת.

בסדר, אבל דרושה פה התערבות שלנו גם, מיכאל. זה מקרה אחד ייחודי. אני לא חושבת שצריך לדון בו בפורום הזה.

בוודאי אנחנו נתערב.

אבל זה מקרה ייחודי שאנחנו נתערב בו. אבל זה מראה על איזה שהיא מדיניות לקויה.

עשהאל, משרד האוצר. האם מצאת לנו 20 מיליון שקלים לבעיות בדיור הציבורי במלחמה?

עשהאל צור. קודם כול, אני רוצה לדייק רגע את העובדה שנאמרה קודם וגם אני חושב שארז קצת יצאה טעות ממה שנשמע ממנו. התקציב המדובר, גם ה-1.5 מיליון שארז אמר, ה-1.5 מיליון זה רק על הערים של ארז. כמובן שיש ערים נוספות. הוא עמד, יש תקציב לדבר הזה.

לא, אבל רק לחודש ובהתניות של טופסולוגיה.

לא, לא, רגע. אז אני ארחיב. תן לי אדוני יושב-הראש אני ארחיב. קודם כל, אני רק אתחיל קודם. לעמדתנו המקצועית, חד משמעית אנחנו חשבנו שהדבר הזה הוא פחות נכון. אנחנו הסברנו ואנחנו עומדים מאחורי זה מקצועית שאנשים שפונו מהבית, דרך אגב, גם אני פוניתי מהבית, וגרים בבתי מלון. ואני לא משווה את עצמי כמובן לדיירי הדיור הציבורי, אבל גם אני ממשיך לשלם שכר דירה כל חודש, כשהתפיסה הבסיסית היא מאוד פשוטה. המדינה מעניקה פתרון דיורי לאותם אנשים שפונו מהבתים שלהם, בין אם הם דיירי דיור ציבורי ובין אם לא. בסדר? המדינה לא צריכה גם לשפות בגין שכר הדירה שנגבה מהם. הרי אם הם היו גרים בדירה באותו זמן הם היו משלמים שכר דירה. ולכן מהסיבה הזאת עמדתנו המקצועית הייתה שצריכים להמשיך ולגבות שכר דירה.

עם זאת התקבלה החלטה. אני בטוח שחברי הוועדה שמחים עליה. שיהיו החזרים בגין שכר הדירה על החודשים האלה. החודשים הם עבור מיום הפינוי. בסדר? נאמר פה מקודם מידע שהוא לא נכון. זאת ההנחיה שמשרד השיכון הוציא בהסכמה איתנו. ההחזרים יהיו על כל תקופת הפינוי מהיום שבו הוכרז פינוי לאותו יישוב ועד שתיגמר המלחמה או עד שאותם אזורים יוכלו לשוב לבתים שלהם.

עשהאל, זה לא קרה בקלות וזה גם לא היה בהתחלה בהסכמה אתכם.

לא, אני לא אמרתי שזה קרה בקלות. חה"כ לזימי, לא אמרתי שזה קרה בקלות.

אנחנו ממש, זה היה אשכרה מאבק פרלמנטרי.

זה גם לא קורה בצורה אוטומטית.

לא, אני לא אמרתי שזה קרה בקלות, רק שיקפתי.

אבל עשהאל, אומר לך מנכ"ל חברה משכנת אני יכול אוטומטית בדוחות שלי לזכות אותם. למה להטריח את האנשים?

אז תראו, אני אגיד משהו על הנושא של האוטומטי. אנחנו מסיבות תפעוליות כאלה ואחרות עשינו את זה בצורה כזאת. אני סומך על ארז ועל מנכ"לי החברות האחרות שיעזרו לאותם דיירים למצות את הזכויות שלהם ולהגיש את הטופס, זה באמת לא צריך להיות מסובך.

באמת? אתה מדבר על 2,000 בכל עיר? מי יעזור להם? מי ילך, עם איזה כוח אדם?

בכל העולם עכשיו של פתרונות עוד מהקורונה, נתנו דברים בדחיפה. גם בביטוח לאומי, גם למשפחות. לא ביקשנו מאף אחד טופס. אלה עם האוריינטציה, רגע חברים, תנו לי להשלים משפט. אלו עם האוריינטציה הדיגיטלית הנמוכה ביותר בחברה, עם ה-69% רווחה, הם ימלאו טפסים? כאשר ישר אנחנו יודעים לתת להם אוטומטית?

גם למה? יש חברות משכנות. הן יודעות. הן יודעות.

הוא אמר שהחברות המשכנות יעזרו להם. מאיזה כוח אדם?

לא, למה יעזרו להם? רגע יסמין. למה כל זה קורה? החברה יודעת מי נמצא בבית. מה העניין? למה פשוט החברות לא יעבירו מי הדיירים ולטפל בזה? מה בכלל צריך להעסיק אותם בזה? אם יש בעיה אז פונים פרטני. זה לחריגים שאולי לא הגיעו אליהם, אולי פספסו אותם, אולי כל דבר. על מה אתם עושים? זה בדיוק הסוגיות שלכם של מיצוי הזכויות שאתם עושים מהלכים אנטי מיצוי זכויות מלא וחוסכים על הגב של הכי מוחלשים. זה קורה במענק עבודה זה קורה בזה.

בואו ניתן לאוצר לסיים.

בסדר, מיכאל, אנחנו משחילים משפט גם, בבקשה. גם אנחנו עבדנו על זה די הרבה.

לא, אני רוצה שיסיים ואז את תמשיכי עוד.

אבל זו לקונה רצינית. אנחנו הולכים לכספים גם.

את תמשיכי עוד. תגיד את הדברים.

למה יש חברות משכנות? אני לא מבינה.

אני חושב שהמענה שנותנים פה, המענה שניתן פה לדיירי הדיור הציבורי בסיטואציה הזאת הוא מענה מיטבי במובן הזה.

אני רוצה לשאול אותך אבל. עשהאל, באמת.

מה זה הגדרה של מיטבי?

חודשיים רבנו איתם על שכר הדירה הזה. עכשיו זה מיטבי.

תנו לי. אני אתן לכם גם כשנסיים איתו להגיד את הכול. עשהאל, נגב גליל השקיע ברשויות מקומיות מעל 200 מיליון, עם גמישות לרשויות. נמצאים פה אנשים מאגף הרווחה. הם באים ומעידים שכשיש להם תקציב מאוד מאוד מוגבל גמיש. הרי 90% מההוצאות ברווחה זה העובדים הסוציאליים. יש להם מעט כסף גמיש לעזור למשפחות ורוב הבקשות זה על בעיות דיור. למה משרד שהוא חברתי לא שם כמה מאות מיליונים במלחמה? לא מדבר איתך רק על להשתתף בשכר דירה. לעזור למשפחות האלה.

מיכאל, אני הולכת לכספים. אז אני רק רוצה להגיד, לא לדבר, רק לשאול שאלה שתשאל אותה אחר כך. גם לגבי דיון מוגן וההחזרים איך זה עובד. כי אנחנו אז פנינו גם לפטור מתשלום של דיירי הדיור הציבורי שפונו ודיירי הדיור מוגן שפונו.

זה אותו דבר. אותו דבר.

אז גם מהקשישים, שלא בהכרח דוברי שפה ומוחלשים על המוחלשים, גם מהם דורשים למלא טפסים. יפה, סך הכול הגיוני.

עשהאל ירד לנו מהקו.

פתרון מיטבי, כמו שהגדיר עשהאל.

מיטבי, השאלה למי. לא לאנשים.

מיטבי למשרד השיכון.

עשהאל איתנו?

אני רק אגיד, האמירה לפיה הסכומים שמוקצים לדברים אחרים הם סכומים גבוהים ובנושא הזה אין הקצאה של משאבים, אני חושב שהיא קצת מטעה.

כמה כסף משרד השיכון, שנייה. תענה לי. כמה כסף משרד השיכון שם לטפל במצב החירום של המלחמה בסוגיות שלו? כמה כסף?

אז אני אומר עוד פעם: ההצגה של הדברים בעיניי היא הצגה מוטעית ומטעה ואני אסביר למה. גם המפונים שנמצאים היום בבתי מלון והם דיירי הדיור הציבורי, מושקעים עליהם עשרות ומאות מיליוני שקלים, על כל המעטפת שניתנת לכל אותם המפונים. ואני אומר לכם את זה ממקור ראשון, כמי שגם מפונה היום ויודע איזה מעטפת המפונים מקבלים. בסדר?

בנוסף הייתה פנייה ואני אומר עוד פעם, כפי שאמרתי קודם. למרות שדרגים מקצועיים רבים חשבו שהמענה הזה הוא לא נדרש ואין צורך, בכל זאת החליטו לתת אותו. ואני חושב שהיום המענה שניתן לדיירי הדיור הציבורי הוא מענה מיטבי. עכשיו, בנוגע למה שנאמר קודם, בנוגע למיצוי זכויות. אמר פה ארז שני מנכ"ל עמיגור קודם כל בצורה מאוד חד משמעית כמה הם תומכים במהלך לעזור. אני סמוך ובטוח שהחברות המשכנות יידעו לעשות את הפעולות שלהם אל מול הדיירים.

אבל הוא גם אמר דבר שאתה מתעלם ממנו. הוא אומר לי תנו לי לתת להם את זה דיגיטלי, אני לא רוצה טפסים מהם. אני יודע באיזה ערים היה פינוי, אני מזכה את החשבונות האלה.

אז אני אגיד, אנשי משרד השיכון שלא נמצאים פה הסבירו לי ואני לא יודע להסביר את זה בצורה יותר מפורטת ממה שאני אומר כרגע. שמבחינה תפעולית זו הדרך הנכונה לעשות את זה. ואני, זו האמירה המקצועית שלהם ואני עמדתי מאחורי זה. זה מה שאני יודע להגיד בנושא הזה.

זו דרך לא ראויה בעת הזו. כל שכן שמנכ"ל חברת דיור ציבורי אומר אפשר לשפות אותם ישירות לחשבון. אני יודע איזה ערים פונו כחוק ואני אתן להם זיכוי בחשבון. והזיכוי הוא זעום. 1.5 מיליון לשתי ערים.

אני אומר עוד פעם, אדוני יושב-הראש, אנחנו סבורים שבתקופה כזאת ובטח ובטח זה לא אנשים שנשארו ללא קורת גג, זה אנשים שהמדינה מוציאה עשרות אלפי שקלים על כל משפחה למציאת פתרון דיור הולם ביותר. בבתי מלון, במקומות כאלה.

עשהאל, האם תקצבתם לתת להם ממ"דים? לשים להם ממ"דים עכשיו במלחמה? האם יש תקצוב לממ"דים? אמרת המשרד הזה טיפל בדיירים שלו טוב במלחמה. אין להם ממ"דים לרוב הדירות האלה. האם תקצבתם אוטומטית ממ"דים?

אז אני אומר, אני אגיד משהו בנוגע לממ"דים אדוני יושב-הראש. תראה, היום כל הדירות החדשות שנרכשות, בסדר? מחויבות להיות באזורים האלה עם ממ"ד וגם באזורים אחרים, הדירות עם ממ"ד מקבלות עדיפות משמעותית ברכישה. עכשיו, זה לא סוד שמלאי הדיור הציבורי, חלק מהדירות הן דירות ותיקות, כמו הרבה דירות במדינת ישראל. באזורים שהיו לשעבר שיכונים וגם סתם אזורים ותיקים שלא היו שיכונים ואין בהם ממ"דים. בסדר? אנחנו משתדלים לעשות מה שניתן לעשות בנושא הזה במסגרת החלטת ממשלה עוד בממשלה הקודמת, של העיר אשקלון, גם נתנו מענה ייחודי בעיר אשקלון, שידחוף את הנושא הזה של דירות ממוגנות לדיור הציבורי. העסק הזה מתקדם.

אבל בתקציב המדינה לפני המלחמה צמצמתם את המעט שהיה למיגון הצפון. עכשיו יש מלחמה. הבנתם כנראה שיש מלחמה. אז אפשר היה לשים שם כמה מאות מיליונים, למגן את הדיור הציבורי? כמה הוצאות המלחמה? כמה הוצאות המלחמה, מיליארדים? אני שואל, האנשים החלשים האלה, שאתה אומר שדואגים להם כל כך טוב? האם הגדלתם את ההוצאה על ממ"דים לדיור ציבורי במלחמה? בהסתות תקציב שעשיתם.

אדוני יושב-הראש, כמו שאתה יודע אני משתדל לא לענות על מה שאני לא מכיר. אני לא בקיא במגן הצפון ואני לא יודע ואני לא אחראי.

אני בקיא. אני בקיא במגן לצפון.

בנושא הספציפי של ממ"דים לדיור ציבורי אני לא מכיר שהיה מענה נקודתי לזה.

אבל אתה אומר, אז אני אגיד לך מה היה. אנחנו שמנו מאות מיליונים, בשנים ללא תקציב שהייתי שר, שמתי 100 מיליון ראשונים והתחלתי להריץ בקריית שמונה וב-0 עד 2 בצפון מיגון. אחרי זה באה הממשלה הקודמת, שמנו מאות מיליונים מגן לצפון. באה הממשלה הנוכחית הורידה את זה, צמצמה את זה ללא זוכר, 70-100 מיליון. ואז אמרנו זה לא טוב, כי תוכנית המיגון הייתה 500 מיליון כל שנה על פני 10 שנים לגמור את המיגון. באה המלחמה. יש חלשים, אין להם מיגון בבית. הממשלה עושה חישוב מחדש של התקציבים שלה ב-2023, ב-2024. האם היא ייעדה משהו להגן על האוכלוסייה הזאת? להגדיל? כי זה אתה מסכים איתי שזה קשור למלחמה? אתה מסכים איתי שזה צורך דחוף? אז האם הוגדל הכסף אתה לא יוגע לענות. תבדוק לי את זה.

אז אני אגיד עוד פעם. שנייה, אני רק רוצה לדייק משהו. בנוגע למגן הצפון והצמצומים שאדוני יושב הראש דיבר עליהם, אני לא יודע, לא מכיר את הנתונים. אבל מה שאני כן רוצה להגיד זה שספציפית גם בקריית שמונה וגם בשלומי במסגרת התחדשות עירונית בפריפריה שעשינו שני קולות קוראים שפורסמו, אז כן פרויקטים שזכו שם הם פרויקטים שיש בהן גם דירות דיור ציבורי. כמובן שזה מבחינתנו מגמה חיובית. ועוד פעם, מענה נקודתי לנושא הממ"דים בדיור הציבורי אני לא מכיר שיש דבר כזה בתקציב המדינה.

אתה מסכים איתי שזה נושא דחוף? אתה מסכים איתי שהם החלשים ביותר? יש, אגב, החלטת ממשלה, היא מופרת. החלטת קבינט. ההחלטה למגן את הצפון הייתה של הקבינט המדיני-ביטחוני. שתדע את זה. פעם קראו לזה החלטה סודית שאסור לדבר עליה. היא כבר לא סודית.

מיכאל, בשלומי 1,000 יחידות אושרו.

בסדר, אבל אני אומר באים ומסבירים שהדיירים האלה מטופלים כראוי במלחמה. יש משרד שאמון עליהם. אז ההחזר הזה תתנו אותו מיום הפינוי ותנו אותו דיגיטלי, נרד לכם מהווריד. תנו זיכוי דיגיטלי לערים שפונו כחוק מיום הפינוי זיכוי דיגיטלי על ידי החברות המשכנות. אבל המיגון שלהם, הזזנו המלחמה עכשיו מדברת 50 מיליארד שקלים עלות המלחמה. על מיליארד שקלים ליום. על אישור תקציבים לעשרות מיליארדים, הסתות תקציב. ולא מצאנו 100-200 מיליון למגן את אלה שהבטחנו להם שנמגן אותם? אז אי אפשר להסביר פה שהמשרד הזה אין לו אחריות על הדברים הללו. הוא אחראי שיהיו ממ"דים בדירות שלו. ואם לא הייתה מלחמה, מילא. אבל עכשיו כשיש מלחמה זה לא דחוף? עכשיו כשהמדינה מסיתה כסף לא דחוף? ואתה לא רואה את ההסתות האלה. וזה החלק שמדאיג אותנו. אז אני חוזר ושואל, כמה כסף המשרד הזה בפעילות הכספית שלו הפנה למלחמה? מיידית למטרות שעולות? ואין את התשובה הזאת, אין תשובה טובה.

אנחנו לא נטריד אותך יותר מידי. תשוב בשלום מהמילואים, תבדוק לי את הנתונים כמה כסף המשרד הפנה למטרות המלחמה. כמה כסף הוא הפנה לממ"דים בדיור הציבורי בקו החזית. בדיון הבא אנחנו נקבל ממך תשובות. עד אז, שמור על עצמך ושוב בשלום לביתך. תודה רבה עשהאל. עופר כסיף, בבקשה.

תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני רוצה להתייחס למה שנאמר קודם. כולנו יודעים, גם אנחנו קוראים וגם אני מניח שרובנו ככולנו מכירים גם ניצולים מהטבח הנורא. וגם מפונים גם מהצפון. ואנחנו יודעים שבנוסף לקשיים הכלכליים גרידא נקרא לזה כך, כולם סובלים גם בצורה כזו או אחרת מטראומה. ובמקום לתת יד ולסייע לאנשים שנמצאים בטראומה ניכר שלפעמים חלק ממשרדי הממשלה רק מוספים על הטראומה הזאת. האנשים שפונו בכורח הנסיבות לא צריכים להתעסק בבירוקרטיה. בוודאי ובוודאי שהם צריכים ליהנות, זו זכותם, זו לא פריבילגיה, זו לא טובה. זו לא צדקה, זה צדק. חובת המדינה לדאוג לאזרחיה. חובת המדינה לדאוג לאזרחיה על פי הצרכים שלהם. ואילו צרכים יש יותר מהיום של אותם אנשים שפונו בדרום ובצפון?

לכן אני מתחבר למה שאמר יושב-הראש ומה שאמרו אחרים ואני קורא פה למשרד השיכון ולכל מי שנוגע בדבר. א', לתת מענה מיידי, כספי, לכל מי שפונה כפי שאמר יושב-הראש כחוק, לכל המקומות שמהם פונו. דבר שני, לעשות את זה כמו שאמר יושב-הראש, דיגיטלי. אם יש דרכים אחרות קצרות, אדרבא ואדרבא. אבל לא להפיל עליהם בנוסף לכל גם את הבירוקרטיה. זה לא רק העניין של קשיי שפה ואנחנו יודעים שיש גם אנשים כאלה או של אנשים מבוגרים שגם לפעמים מתקשים ברזי הבירוקרטיה. זה גם הטראומה. אנשים שסובלים. מגיע להם בזכות, לא בחסד. וכמובן אני מתחבר גם למה שנאמר על הנושא של המיגוניות. תודה.

תודה. יסמין פרידמן, בבקשה.

אני מרגישה כמו תקליט שבור, 15 שנה. אוקיי? עוד הרבה לפני שהייתי חברת כנסת. הדיור הציבורי הוזנח בצורה מזעזעת על ידי כל ממשלות ישראל. אבל הגדילה ועשתה הממשלה הנוכחית. כי לפחות בממשלה הקודמת היה לנו 1.7 מיליארד לרכוש דירות חדשות. הדירה הנוכחית הוסיפה אפס שקלים לרכישת דירות חדשות. זאת אומרת שעכשיו קונים דירות עם התקציב של הממשלה הקודמת, אבל זה תכף ייגמר. זה אחד. ואנחנו ניכנס למצוקה הרבה יותר קשה בדיור הציבורי, כי דירות שהתחיל איתם תהליך מכירה נמכרות. ולכן אנחנו תכף נישאר עם אפס דירות לשכן בהן אנשים.

מה שהוזנח בשגרה בטח ובטח שבחירום זה מקצין. האם משרד השיכון אי פעם ישב ובנה איזה שהיא תוכנית לחירום? האם תהליך של פינוי יישובים בחירום זה משהו שהוא פתאום, לפתע נחת עלינו משמיים? לא. היו רשויות שהתכוננו לזה במשך שנים. הביצוע של זה, אני בכלל לא רוצה לדבר על הביצוע. אבל לפחות משרדים כתבו תוכניות, התכוננו. יש לי איזה שהוא ספק מאוד גדול שמשרד השיכון אי פעם בכלל טרח וישב. אבל מה שהיה היה. עכשיו אני אומרת מהמלחמה, מה-7 באוקטובר האם משרד השיכון ישב בדיון אחד, אחד, וחשב על מפוני הדיור הציבורי או על כל מיני בעיות שהן ייחודיות לאוכלוסייה של דיירי הדיור הציבורי? אני בספק. מישהו יודע אם התקיים דיון כזה? לא.

לכן ממשלה כושלת, סליחה שאני מכניסה את זה, כי אני באמת בוערת. משרד שיכון כושל, כושל, כושל. עם אפס עשייה, אפס מחשבה על האוכלוסייה הכי חלשה שיש לנו במדינה הזאת. תודה.

תודה רבה יסמין. ירון הופמן דישון, חוקר במרכז אדוה, בקצרה.

תודה רבה חה"כ ביטון. אני ירון, חוקר ממרכז אדוה. אנחנו פרסמנו לפני שבוע דוח מקיף על נושא של היעדר המיגון באופן כללי בישראל. ועל הקשר של זה בעצם איך הפקירו במשך שנים את נושא המיגון לכוחות השוק. לפני שאני אדבר ספציפית על נושא של דיור ציבורי, כי זה מה שאנחנו מדברים כאן, אני אשלים נתונים שלא נאמרו על ידי נציג האוצר על מיגון הצפון, ברשותך, שגם את זה סקרנו.

אז באמת הייתה החלטת קבינט ב-2018, לתקצוב של 500 מיליון שקלים בשנה למשך 10 שנים. למיגון של כל יישובי הצפון, לא רק דיור ציבורי. אבל הבעיה, חה"כ ביטון, שלא רק שהיא לא תוקצבה וכמו שאמרת היא תוקצבה בהעברות תקציביות, אלא היא בעיקר לא בוצעה. שיעור הביצוע התקציבי בשנים האלה 2018, 2019, 2020, היה נמוך ב-50%, 60% מהתקציב שהועבר בהעברות תקציביות. פעם ראשונה ב-2022 הנושא הזה נכנס להצעת התקציב. תוקצב עקרונית ב-300 ומשהו מיליון שקלים. אבל שוב פעם בוצע רק ב-60 מיליון שקלים. וכמו שאמרת, בתקציב האחרון 2023-2024 הצעת התקציב עצמה נחתכה ל-60-70 מיליון שקלים.

יחסית הצגתי את זה סביר.

נכון. שמו מסמרות על אי הביצוע. כלומר, אם קודם היה תת ביצוע, אז עכשיו תת הביצוע ממוסמר לתוך הצעת התקציב.

הם חשבו שהכול טוב בצפון ואין מלחמות.

באוגוסט האחרון, חודש וחצי לפני פרוץ המלחמה הנוראה הזאת, הודיעו במשרד השיכון שהם מסרו כבר 150 ממ"דים בצפון, על חוסר של כ-11,000 דירות בלי אף מיגון. כן? לא מקלט, לא זה, בטווח של ארבעה קילומטרים. ושליש מהדירות באזור הצפון עד תשעה קילומטרים שאין בהם שום מיגון תקני גם היום. אז זה לנושא הצפון.

לנושא הדיור הציבורי, הנתון הנורא הוא שב-92% מדירות הדיור הציבורי אין ממ"ד. זה נכון שזו תופעה שהיא קיימת גם בדירות שהן לא דיור ציבורי. אמרתי את זה קודם. אנחנו בעצם הופקרנו כולנו לכוחות השוק. שלחו את כולנו לעשות תוכניות של התחדשות עירונית כדרך היחידה להשיג מיגון בבתים שלנו. ומי שגר במקום שבו ערך הדיור לא מספיק יקר בשביל לעשות התחדשות עירונית אין לו מיגון. זאת המציאות בכל ישראל.

ובדיור הציבורי המצב הזה חמור שבעתיים. מדובר בבניינים ישנים שגם לא מתוחזקים, אז אין בהם לא ממ"ד, המיגון עצמו הוא במצב לא טוב. אם יש מקלט, אז הוא גם לא מתוחזק. היינו פה כבר בדיונים קודמים על בעיות התחזוקה והיעדר התקציב של הדירות בדיור הציבורי. וכמו שנאמר כאן, ובעצם על ידי נציג האוצר וגם היה נאמר על ידי נציגי משרד השיכון אם הם היו פה - אין היום אף תוכנית למיגון של דירות דיור ציבורי. אין תוכנית כזאת.

אין תוכנית ואין תקציב.

התוכנית היחידה, כמו שנאמר, היא בעצם איזה שהיא הנחיה עקרונית שיש העדפה לרכישה של דירות חדשות. הם אומרים שזה אפילו משתלם, כי אז עלויות התחזוקה יותר נמוכות. גם פה זה לא חוק מחייב. כלומר אפילו אין קריטריון ברור שמחייב את משרד השיכון שאם כבר רוכשים דירות הן יירכשו כדירות חדשות עם ממ"ד.

תודה ירון. אני חייב לקצר, כי אנחנו כבר לקראת סיום הדיון.

תודה רבה.

אני מבקש מהדוברים הבאים, כל אחד שתי דקות קצר ולעניין. נעמה פלג, ארגון מיצוי זכויות.

בוקר טוב. קודם כל חשוב לי להגיד שבעניין של מיצוי זכויות המתנדבים של הרשת מגיעים לכל בתי המלון ולכל האזורים של המפונים והם נותנים סיוע. יש לי כמה שאלות שאני אשמח להעלות. קודם כל, יש לנו את הבעיה שדיברו עליה קודם, של אנשים שלא פונו. הם לא זכאים, לצורך העניין מאופקים ונתיבות. אנחנו נותנים להם סיוע, אבל השאלה היא מה יש חוץ מזה?

חידוש של תנאי השכירות, צריך לחדש אותו. בעיקרון ועדת המדרוג אמרה שיש דחייה עד דצמבר, אפשר לבקש את זה עד ה-31 באוקטובר. הנחה בשכר דירה עבור מי שגר בדיור הציבורי. עכשיו, יש עניין בסופו של דבר אנחנו במלחמה. אנשים לא נמצאים במצב שהם יכולים עכשיו להתחיל לאסוף מסמכים, הם לא עסוקים בזה. יש צורך בזה שתהיה החלטה שמאריכים אוטומטית את תוקף ההחלטות. זו נקודה ראשונה.

נקודה שנייה שחשוב להעלות, שהרבה אנשים לא מצליחים לעמוד בדמי השכירות שלהם, גם עם הנחה. יש מלחמה, המצב הכלכלי עוד יותר קשה עכשיו והאנשים האלה גם ככה קודם לא יכלו לעמוד בו הרבה פעמים. אנחנו רואים הרבה מקרים כאלה בתחנת הסיוע באופקים. האנשים האלה לא פונו, העולם שלהם התהפך עליהם. צריך להגיד שחשוב לא לשכוח אותם. גם את מי שלא פונה, גם את מי שכן. זה מה שחשוב.

תודה רבה. אמיליה מכלוף.

שלום, אני אמיליה מכלוף מאשקלון. אני מתגוררת בדיור הציבורי כשבע שנים. אמא חד הורית לחמישה ילדים, מתוכם ילד עם צרכים מיוחדים. אני לא אלאה בסיפור האישי שלי מול משרד השיכון, אבל אני אקח את זה לכיוון המלחמה לעת הזו.

אנחנו פוננו מהבית אחרי שהייתי צריכה להתחנן שיוציאו אותנו מהבית, שכמובן אנחנו ללא מיגון. פוננו לבית מלון. שם כל כמה ימים האריכו לנו את השהות. כל התקופה הזאת של אי הוודאות גם.

מי פינה אתכם?

פניתי לראש העיר שלנו, ללשכה, הגעתי עד לשם. הרווחה.

העירייה מימנה את זה?

אין לי מושג מי. כי לאחר מכן כשהתקשרתי נניח לרווחה, לשאול, כי אני צריכה לעשות הכנה לילד אם חוזרים, אז היא אמרה 'אני לא יודעת מי, אם פינו אותך מפה'. לא סגור מי פינה. אני רק יודעת שאחרי שממש בכיתי והתחננתי, כשהבנתי שהילדים שלי במצוקה ממש, במיוחד הילד בחינוך מיוחד, בן 16. והקטנה שלי התחילה לשלוח הודעות פרידה לחברים שלה בכיתה. ואז היועצת נכנסה לתמונה. אז ממש התחננתי. הבטחתי לילדים שלי שלא משנה מה אני אוציא אותם.

לאחר מכן הסבירו לנו שזהו, ב-29, אחרי כל הפעמים שהאריכו, אנחנו אמורים לחזור. הגיעו נציגים מהרווחה, מהעירייה. שאלו אותי מה תעשי? אמרתי שלאשקלון אני לא יכולה לחזור. כי כדי להרגיע את הבן שלי בכל פעם הייתי צריכה להבטיח לו משהו שבאמת אני בדרך כלל לא מבטיחה משהו שאני לא יכולה לעמוד בו. אבל זה היה כדי למשוך זמן. כי הייתי בטוחה שבסופו של דבר יעזרו לי.

נאלצתי לחזור לאשקלון. מאז אני לא בבית. אני פשוט מפצלת את הילדים שלי בין חברות ומשפחה, כדי שירגישו מוגנים. בנוסף לזה קרה משהו שלא קיבלתי התייחסות אליו, שזה בזמן המלחמה הגעתי לבית שיש בו פיצוץ נוראי, כולו מוצף מים. התקשרתי המון פעמים למוקד. אמרתי בבקשה, דחוף, דחוף, כדי שאני אוכל להוציא בגדים. לא קיבלתי מענה, לא קיבלתי יחס.

מעמידר?

מעמיגור.

עד שאני היום בבוקר שוחחתי עם מנהל סניף אשקלון והבהרתי לו כבר מאתמול בלילה כשהיא ישבה אצלי בחדר, ישבנו קרוב לשעתיים, וראיתי סרטונים. הבהרתי לו שהוא יהיה נושא השיחה בכנסת. אז פתאום בשעה 8:00 בבוקר, כמו שעון, היא קיבלה טלפון. ופתאום התקשר אליה בחור מעמיגור ואומר לה תשמעי, הקריאה שלך נפלה בין הכיסאות. אנחנו לא יודעים, כן יודעים. תולעים בקירות, בית מוצף. ילדים, אין ריהוט בבית. אני לא מבינה. אני לא מבינה איזה לב היה לו להגיד לה שבגלל שיש לה חוב של 7,000 שקלים למשרד השיכון על הדירה אז הוא אמר לה לא מגיע לך תיקונים על הדירה. איך את לא מתביישת לבקש תיקונים בדירה? זה מנהל סניף אשקלון עמיגור.

זה ההוראות האכזריות של משרד השיכון, אני חייב להגיד. כל מי שיש לו חוב, לא מתקנים. אבל כדאי ליצור חוב, די, זה משתלם. כי אז אתה לא צריך לתקן. זה ההוראות של משרד השיכון, אגב.

אני רוצה לציין שהשארתי עוד פנייה באותו מעמד, לגבי תשלום. האם אני צריכה לשלם את החודשים שלא היינו בהם והם חזרו אליי מהר מאוד. ובאותו זמן אמרתי שמנהל עמיגור אמרו שלא משלמים. אז היא אמרה הוא נמצא כאן לידי, מנהל, יובל נמצא כאן לידי. והוא אמר שלא היה ולא נברא. אז באותו מעמד אמרתי לה 'תקשיבי, אני מתחננת. אני יודעת שצריך דרך המוקד, אבל השארתי המון פניות. הבית שלי מוצף, סגרתי את המים, זה לא קשור. הבית שלי מוצף, אני עם ילדים, זמן מלחמה. הילד שלי רוצה את הדברים שלו שהוא קשור אליהם, אני לא יכולה אפילו לתת לו להיכנס לשם. כי פעם אחת הוא התחשמל גם, כי יש לנו בעיות של הארקה.

יש בעיה בהארקה.

ואני התחננתי, אמרתי לה תני לי את יובל, שנייה, בבקשה, זה מקרה חריג. והיא לא הייתה מוכנה. היא אמרה דרך המוקד.

אנחנו נטפל בך באופן אישי. תודה רבה לך על הצגת הדברים. נלווה אותך. לצערי אנחנו הפכנו למחלקת רווחה. אהרון דב גמזו, מצפון הארץ, בבקשה.

נעים מאוד, שמי אהרון גמזו, מקיבוץ כפר סאלד שבגליל העליון. אני יודע שזה לא בדיוק הנושא של הוועדה היום, אבל אנחנו כולנו מסתובבים סביב אותו נושא. אז אני אספר שהגעתי לפה בשביל לצעוק או לזעוק בשם 18 יישובים מכלל הגליל. ממועצה אזורית מרום הגליל, מועצה אזורית מעלה יוסף, מועצה אזורית מטה אשר. אני מגליל עליון, כמוני עוד שבעה קיבוצים משם. מועצות מקומיות חורפיש ופסוטה.

כפר סאלד, כמו הרבה יישובים אחרים, לא נמצאת במתווה הפינוי. מה זה אומר? המציאו איזה שהוא קו שנקרא 0 עד 5 ק"מ. קו דמיוני אם תשאלו אותי. אנחנו למשל נמצאים 5.3 קילומטרים. כן, ה-300 מטרים האלו מבדילים בינינו למה שמוגדר מסוכן. עכשיו, אני אסביר איפה ההבדל פה. היישובים שפונו יש להם אפס שניות בזמן אזעקה. לנו יש אפס שניות בזמן אזעקה. טילי הנ"ט שאתמול ראיתם בבית הלל מגיעים גם אלינו, באותו דיוק. הכבישים שאם אני צריך לצאת מהקיבוץ שלי, אני עובר באותם כבישים בדיוק, שנקראים שטח אדום. במקרה הטוב אני גם אצליח לחזור, כי כמעט כל יום סוגרים לכמה שעות ואתה נשאר כמו ברווז באמצע הכביש. פשוט ככה. ואתה חושב 'למה יצאתי? אשתי והילדים בבית, מה אני עושה עכשיו? למה?'

הגבולות. אני אספר עלינו – על הגליל העליון. אם פה אנחנו יודעים לפחות, נגיד יש איום מדרום, איום מכיוון מסוים. לנו יש גבול מערבי, זה אומר שאתה יורד דרומה, עדיין לא קרה כלום, עדיין יש לך איום מערבי. יש לך איום צפוני מלבנון, איום דרום, איום צפון מזרחי מסוריה, יש כטב"מים. זה אומר אם יש אזעקה ואתה בשטח פתוח אתה אפילו לא יודע איך לנסות להתגונן. פשוט ככה.

עוד כמה דברים אני אספר. אנחנו כבר נודדים, כמוני עוד הרבה אנשים, תכף אני אכנס למספרים. עוד הרבה אנשים. למעשה מה-8.10.2023 אנחנו נודדים בארץ שלנו. זה אומר מחליפים מגורים כמעט מידי שבוע. הבגאז' של האוטו שלנו זה ארון בגדים שלנו. פרנסה וכאלה בכלל אין מה לדבר. ילדים במסגרות חינוך, כל ילד זה מאבק להכניס אותו למסגרת חינוך. כל ילד זה מאבק. כי מה לעשות? אנחנו לא מפונים, אז לא מכירים בנו. לכו ליישוב שלכם. אז למה בעצם לא לגור ביישוב אתם שואלים, נכון?

גם למפונים החיים לא קלים, אני אומרת לך, עם הילדים עם בתי הספר. רק שתדע.

אני איתך לגמרי.

אבל המפונים לפחות מקבלים איזה שהוא גיבוי. הם לא מקבלים כלום, כלום, כלום. שום השתתפות, כלום, אפס.

כלום. שנייה, רגע.

בואו נסכים שבשורה תחתונה כולם מופקרים ומוזנחים.

אני הולך לעשות דיון מיוחד לנושא הזה, אז אנחנו לא נקדיש עכשיו את הזמן. זה גם לא הנושא של הדיון. אבל אני רציתי, באת והתאמצת. אז רק תגיד משפטי סיום.

ב-5:00 יצאתי, אז שנייה, רק אחדד. אמרתם שליש, שני שליש מהבתים אצלנו לא ממוגנים. שאלתי איזה מישהי מבוגרת אצלנו מה את עושה? היא אמרה 'יהיה מה שיהיה'. עיר המחוז שלנו קריית שמונה פונתה. אז אין לנו אפילו שירותים בסיסיים לעשות משהו. כלום. הכול סגור.

מיכאל, שתבין שהמיקום של כפר סאלד מקריית שמונה זה מרחק יריקה.

אני הייתי בכפר סאלד. גם ישנתי שם.

לילדים אסור להסתובב, נעולים בבית, נצורים בבית.

קרוי על שם הנרייטה סאלד, שהיא אישה שהייתה המון חסד לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.

נכון.

סופרמרקטים, איך מישהו אמר לי? רבתי עם מישהו על חתיכת בשר טחון אחרונה שנשארה שם. ובכלל מי שצורך את זה, זה הצבא. זה בכלל לא בשבילנו. האזור פונה, אין תעסוקה. בתי ספר אזוריים.

מה התשובות שאתה מקבל מהמדינה?

אין, אין.

אנחנו הולכים לעשות דיון כזה.

אני העליתי את זה, אבל סליחה. אני, זו לא הפעם הראשונה ופנו אליי הרבה אנשים. ואני העליתי את זה בקבוצת החמ"ל של כל חברי הכנסת, אופוזיציה-קואליציה. והתחננתי שמישהו יטפל ומישהו יתייחס אליהם. ואף אחד לא ענה לי בקבוצה. ואתמול תפסתי את פינדרוס וביקשתי ממנו שיטפל בזה.

אולי לא עניתי לך בקבוצה, אבל יזמתי דיון על הנושא. ביקשו ממני, גדי ירקוני.

דיון, מיכאל, אבל תקשיב, זה הגיוני? דיון, אני מודה לך. אבל זה לא הגיוני. זה פשוט לא הגיוני.

בגלל זה עשינו דיון.

יש תחושה שהגננת יצאה מהגן והשאירה את הילדים לבד, זו ההרגשה.

לא, גננת זה טוב.

אהרון, אתה יודע, יהיה דיון, אתה תקבל עוד פעם זכות דיבור שם. בסדר? אנחנו לא נקדיש את הזמן כרגע. אני רוצה לסכם את הדיון.

אני יכולה, אדוני, משפט אחד בבקשה?

משפט? בואו נראה אתכם משפט.

אני אשמח משפט קצר. בקי קשת פורום מאבק בעוני. בנושא הבירוקרטיה אני מדברת כאן כי יש פה אוזן קשובה וחשוב לי להדגיש. מה שציינת לגבי הבקשות הוא קריטי, אבל יש פה עוד מקום שגם בלי כסף, רק בירוקרטיה אפשר וצריך לטפל. אנחנו פנינו למשרד השיכון, שחזר אלינו עם אמירה שיש נוהל מיוחד למי שלא מצליח להגיע למשרדים. האריכו עד ה-30 בנובמבר זכאויות. מה קורה כעת אחרי ה-30 בנובמבר אני לא יודעת.

יתרה מכך וחמור מכך, גם מה שנתנו אפשרויות הם לא מפרסמים אפילו לא באתר, ופנינו פעמיים. זה לא אמור להיות סוד מדינה אם יש דרכים לבוא לקראת האנשים. הנושא של הבירוקרטיה שחוסמים אנשים הוא פשוט לא יאומן. אם כבודו יכול לפנות וגם בסיכום שלו גם למשרד השיכון וגם לכל החברות המשכנות. גם להפחית בבירוקרטיה וגם ליידע את האנשים על הזכויות שיש להם. כבר התקדמנו.

קוראים לזה עצלנות וחוסר עניין.

תודה רבה. גונן הראל, מנהל תחום מיצוי וקידום זכויות נגב מערבי.

שלום, תודה רבה על הדיון החשוב הזה. אני מאשכול רשויות נגב מערבי, שכולל 11 רשויות בנגב המערבי, ביניהם שדרות, נתיבות ואופקים, שם יש דיור ציבורי. ועוד מועצות אזוריות, רהט ולקיה.

ביחס לעניין של האוטומציה של הזיכוי של תשלומי שכר הדירה, אני רוצה לחזק את זה. ביחס למשבר האמון שיש היום בין התושבים לבין המדינה, במיוחד באזור הזה של המדינה, שחווה את הטבח. ויפה שעה אחת קודם לרכך את הבירוקרטיה. כמויות, זה לא רק טופס אחד. כמויות הטפסים שאנשים צריכים למלא היא גדולה מאוד. ובאמת פעילות שאלו אותי למה לא? למה לא לעשות את הדבר הזה אוטומטי?

סוגיה ספציפית לגבי דירות שנפגעו ובניינים שנפגעו של דיור ציבורי. אז בעצם כל התקשורת היא בין החברות המשכנות לבין מס רכוש. התושבים דיירי הדיור הציבורי נשארים בחוסר ידע, חוסר ודאות לגבי מה תוקן, מתי יתוקן. שלא לדבר הם לא יודעים נגיד כשהם יחזרו לדירה, תושבים משדרות, הם יחזרו לדירה בלי חלונות. מי יתקן את זה, מתי יתקן את זה. הם לא ניידים, זאת אומרת הם לא יכולים להגיע לבדיקת השמאות כי אין להם רכב וצריך לטפל בזה.

עוד סוגיה אחרונה שחשוב לי להעלות שאני בעצם מעלה שאלה, שאלת הבהרה לגבי דווקא תושבים שלא פונו מביתם ופגעו רסיסים בדירה שלהם. למשל מנתיבות. מה גובה שכר הדירה החלופי שהם זכאים לו לתקופה שהם פונו מביתם? מדיווחים שאני קיבלתי עולה שבחלק מהמקרים הם זכאים רק למאות שקלים, כי זה גובה שכר הדירה שהם משלמים בהווה. ואני רוצה לוודא שזאת לא טעות. מעבר לזה, יש מסמך חסמים בירוקרטיים וכלכליים שמיפיתי על האזור הזה ואני אשמח גם לייצג את האזור בדיונים נוספים. תודה.

תודה רבה לך. אחרון הדוברים, צחי אליהו, תושב הצפון.

אדוני יושב-הראש, אני קודם כל מהגליל המערבי, ממעלה יוסף. מושב עין יעקב. שר הביטחון אמר השבוע 'הבסנו את חיזבאללה בצפון והשגנו את היעדים, הצפון יכול לחזור לשגרה'.

מי אמר את זה?

לא, אני לא חושב שמישהו אמר הבסנו.

לא, אמר. יש מישהו מאוד גדול בגליל.

לא, הוא לא אמר הבסנו. אתה יכול להגיד את הדאגה שלך, אבל הוא לא אמר הבסנו.

אני אמשיך.

אף אחד לא חושב שהבסנו את החיזבאללה.

אני רוצה לספר לכם שאנחנו, כמו שאמר פה חברי אהרון, אנחנו באמת כמו ברווזים, גם בגליל המערבי. אנחנו גם יודעים איפה יורים עלינו את כל ה-נ"ט. אני יודע שגם הצבא יודע. ויש איזה שהיא הרגשה שמחזל"שים אותנו, עם החזרה ללימודים. עם להגיד לילד בכיתה ב' אם יש אזעקה תיצמד לקיר ושים ידיים על הראש. ולנוע בצירים בין בתי הספר למושבים, לתחנות לאיסוף, להורדה. וכאילו מישהו שכח אותנו.

אתה יכול להסביר שילדים צריכים לרדת מהאוטובוס, שני מבוגרים, 50 ילדים, להישכב במה שהם קוראים קו חלונות, אוקיי? ילדים כיתה א', זה ההוראות שהם קיבלו.

לשים ידיים על הראש.

כן.

זו המציאות. אני לא שלחתי את הילדים שלי, כמו 80% מהמועצה שלי. אם כבר מיגון, אז מיגון במוסדות חינוך זה אחד הדברים. ובאנו לזעוק את זעקתם של תושבי הגליל. אנחנו לא נהיה בארי 2. לא ניתן לשגרה לחזור למה שהיא הייתה בלי שנקבל תשובות מהדרג המדיני.

תודה רבה צחי. החובה של המדינה והממשלה זה לייצר מצב ביטחוני חדש בגבול הלבנון. כזה שיספק את הנכונות של התושבים לחזור לבתים שלהם. ולא יכול להיות שם מה שהיה קודם, זה ודאי. והמשימה הזאת עוד לא הושלמה.

עו"ד מיכל גורן, קליניקה לעיצוב אוכלוסיות בפריפריה, האוניברסיטה העברית.

תודה רבה. אני אעלה כמה נקודות ממש שעולות לנו מהשטח, מהטיפול בפונים שלנו בחודשיים הארוכים האחרונים. ארכות והטבות שניתנות על ידי משרד השיכון, שחבל שהוא לא כאן. אני רוצה לשאול מה בקשר להליכי רכישת דירה? הליכים שהתחילו בגלל הוראת השעה שנגמרה כאמור, האם גם שם יש אורכות? עם מי אני יכולה לדבר על זה? אני לא מקבלת בכלל מענים ממשרד השיכון. יש פערים בין מה שהם אומרים שהם עושים בשטח לבין מה שקורה באמת. אנחנו הגשנו בקשה, פיזית אי אפשר היה להגיש בקשה, שלחו אותנו למייל. הגשנו בקשה במייל, אמרו לנו - - -

אולי תבואי עם 300 דיירי דיור ציבורי לשערים של משרד השיכון.

יכול להיות שזה מה שאעשה.

או לבית של שר השיכון.

אולי את תקבלי התייחסות יותר רצינית.

אני מרגישה כשאני באה ומבקרת מפונים מאשקלון שנמצאים במלונות בערד, אני מרגישה שלי כעורכת דין אין תשובות לתת להם. ואני רוצה להגיד להם בואו, אני אשב אתכם מול הכנסת.

עוד שני דברים שאני רוצה להגיד בקצרה: בקשות להנחה רטרואקטיבית בשכר דירה. מה קורה איתן עכשיו? חובות מצטברים בזמן שהמשרדים לא מקבלים את הבקשות האלה. ודיירים שיש לנו, דיירת שאני מטפלת בה אישית, שנפגעה ישירות מהמלחמה. שיש לה חוב שנצבר והבת שלה נרצחה במסיבה. והחוב גם קשור לבת. עם מי אפשר לדבר כדי שיקפיאו את החוב הזה, כדי שיבטלו את החוב הזה? איך אפשר לבוא לקראת דיירים שנפגעו באופן ישיר מהמלחמה? אני צריכה את הכתובת הזאת. תודה רבה.

הכתובת זה משרד השיכון. אני חושב שזה נמצא פה, ליד כביש 1. ותלכי לא לבד, תלכי עם המון המון אנשים. תידפקו על השערים, אולי תקבלו תשובות יותר טובות ממה שהוועדה הזאת מקבלת.

אני רוצה לסכם את הדיון. הוועדה דורשת ממשרדי השיכון והאוצר לשפות את דיירי הדיור הציבורי שפונו בהחלטת המדינה מיישובים כמו קריית שמונה, שדרות, שלומי, אשקלון – לשפות אותם באופן מלא על שכר הדירה שהם נדרשו לשלם לחברות המשכנות של הדיור הציבורי.

הוועדה דורשת ממשרד השיכון להקצות תקציב של עשרות מיליוני שקלים לטיפול וליווי המשפחות שחובות משבר, באופן פרטני כולל ועדת חריגים, כולל פתרונות מיוחדים. זאת אוכלוסייה שיש בקרבה מעל 60% רווחה, כפי שדווחנו על ידי משרד הרווחה.

הוועדה דורשת לתקצב את הרשויות המקומיות במחלקות הרווחה בתקציב לליווי וסיוע משפחות הדיור הציבורי, עם גמישות הפעלתית לעובדים הסוציאליים לפי המקרים הפרטניים שמונחים לפניהם.

הוועדה דורשת ממשרד השיכון להאריך ולשמור על כל אותן החלטות שמאפשרות פתרון בירוקרטיה ופטורים מכל מיני הגשות של מסמכים למהלך תקופת המלחמה.

הוועדה דורשת שהשיפוי הכספי בגין הדירות הריקות שפונו יינתן אוטומטית במסלול דיגיטלי ללא טופסולוגיה. הוועדה כותבת בפניה את אמירתו של מנכ"ל עמיגור שהוא יודע לשלם את זה ללא טפסים, לפי הערים שפונו כחוק. ורושמת בפניה את בקשתו שגם במקרים כמו אשדוד ואחרים, שמדובר במקרה רווחתי סוציאלי תינתן גמישות לחברות המשכנות לסייע גם לאותן משפחות שחוות משבר.

הוועדה דורשת ממשרדי השיכון והאוצר לתקצב מיידית מאות מיליוני שקלים בתקציב 2023-2024 לבניית ממ"דים לדיירי הדיור הציבורי הסמוכים לגבולות בעדיפות עליונה. הוועדה תקיים מעקב על הנושא הזה ולא תרפה ממנו בכל הכלים שעומדים לרשותה.

הוועדה מבקשת מיושב-ראש הכנסת אמיר אוחנה, עם מזכיר הכנסת, עם היועצת המשפטית לכנסת, לפעול בכל הכלים החוקיים כנגד משרד שמחליט באופן שרירותי לא להתייצב לוועדה סטטוטורית בכנסת. ולהפעיל את כל הסנקציות ואת כל הכלים הקיימים בחוק. אם ייפרץ הסכר הזה שמשרד לא טיפל בבעיה והוא נמנע מלהגיע לוועדה כדי לתת תשובות – זה ביזיון הכנסת, החלשתה ומניעת האפשרות החוקית שהכנסת היא הריבון והכנסת היא המפקחת על עבודת הממשלה. אנחנו לא נרפה מהנושא הזה, אנחנו נביא תוצאה. ואם נצטרך לטפס על שערים במשרד השיכון, אנחנו נטפס על שערים. אין לאנשים האלה קול ולשון, אין להם כסף להביא עורכי דין. הם חותמים על מסמכים מפחד וחולשה וחוסר בקיאות בחוזים שמניחים לפניהם. אנחנו נהיה הפה והלשון של דיירי הדיור הציבורי. זה מאבק קשה, סיזיפי, אבל אנחנו לא נרפה.

אני נועל את הישיבה, תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:52.