פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



31
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
20/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 35
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שני, ז' בכסלו התשפ"ד (20 בנובמבר 2023), שעה 12:00

מוגנות ילדים ונוער במלונות ובמתקני הקליטה

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון
פנינה תמנו

קארין אלהרר
מירב כהן

מיכל גולד - מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

לינא סולטאן בשארה - ממונה חברה ערבית יחידת התיאום, משרד המשפטים

קרן בייסרמן - מתמחה יחידת התיאום הממשלתית לזכויות ילדי, משרד המשפטים

חוה לוי - עו""ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה, משרד הרווחה והביטחון החברתי

אודיה איפרגן - ממונה ייעוץ משפטי, לשכה משפטית, משרד הרווחה והביטחון החברתי

עפרה אוסטין שיפריס - רכזת מוגנות חסרי ישע וקטינים, משרד הבריאות

יעל גולן - מנהלת אגף אירוח ויחסי ציבור, משרד התיירות

שרית נשיא - מנהלת תחום בכירה פרוייקטים ויזמות בל"מ, המשרד לביטחון לאומי

מירב שץ - נציגת משטרת ישראל בחמ"ל המפונים מ"י, המשרד לביטחון לאומי

ורד וינדמן - מנכ"לית, המועצה הלאומית לשלום הילד

יעל טל פואה - מנהלת מטה החינוך וההסברה, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

יעל שרר - מנהלת, הלובי למלחמה באלימות מינית

מרים גברעם - מנהלת תפעול, הלובי למלחמה באלימות מינית

מור דקל - יושבת ראש, העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך

הדס יחיעם - יו"ר החב' הרפואית להגנת הילד, ההסתדרות הרפואית בישראל

אריאל שמחון - נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, מועצת התלמידים והנוער הארצית

מור נהרי - מנכ״לית, חושן - חינוך ושינוי

מיכל גולד - מתאמת ממשלתית לזכויות ילדים ונוער, משרד המשפטים

הודיה כהן - עו"ס ראשית לפי חוק הנוער - טיפול והשגחה, השירות ל, משרד הרווחה והביטחון החברתי

מירב שץ - נציגת משטרת ישראל בחמ"ל המפונים מ"י, המשרד לביטחון לאומי

קרן איטח - מ"מ מנהלת אגף תוכניות סיוע ומניעה

תמי סלע

תמי ברנע

אתי בן-שמחון



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.

מוגנות ילדים ונוער במלונות ובמתקני הקליטה

מדי שנה, בתאריך 20 בנובמבר, מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות הילד. בשנת 1989 התקבלה האמנה לזכויות הילד עליה חתמו מדינות רבות. מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בשנת 1989, ואשררה אותה בשנת 1991. המדינות החתומות על האמנה מחייבות לפעול על פ׳ העקרונות שמופיעים בה: עקרון השוויון, עקרון טובת הילד, עקרון השתתפות ילדים בהחלטות הנוגעות לחייהם ועקרון החיים. ההישרדות וההתפתחות - עקרון זה כולל את הזכות לחיים, איסור על הפעלת אלימות כלפי ילדים, והזכות להתפתחות במישורים שונים .

מחובתי, כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, כאדם, כישראלי, להזכיר את 38 הילדים החטופים בעזה – 38 ילדים חטופים בעזה, שכנגד כל אמנה בין-לאומית ותוך כדי הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי, כל זכויותיהם הבסיסיות נשללו ונרמסו על ידי מחבלי חמאס דעאש.

לילד יש זכות להיות מוגן/ת מפני כל סוג של אלימות גופנית או נפשית, התעללות, הזנחה, ניצול או התנהגות אכזרית כלפיו מצד מבוגרים. האירועים הנוראים שהתרחשו ב-7 באוקטובר, הרצח, השריפה, ההרג והלקיחה בשבי, במיוחד הפשעים שנעשו כלפי ילדים, תינוקות ופעוטות, מהווים הפרה בוטה ובלתי נסבלת של האמנה.

כיו״ר הועדה פניתי לנשיאת הצלב האדום בתחינה שיבקשו ביקורים לחטופים בכלל, ולילדים בפרט. עד היום לא נעשה דבר. ביזיון לעולם ולאו"ם. בנוסף, אני משוחח עם מקביליי בעולם ורותם אותם להפעיל לחצים במדינותיהם על מנת להביא לשחרורם של הילדים ואימותיהם. מן הראוי היה לנצל את היום החשוב הזה, להשמיע זעקה רועמת לעולם ולאו״ם, למען מימוש האמנה עליה הם חתומים.

ביום זה אני חייב להוקיע את הצביעות של האו״ם ושל העולם המתעלמת מסבלם של הילדים החטופים וקורא להם לעשות הכול, לסייע ולהשיבם הביתה.

בחדר זה אנחנו מציגים היום כרזות עם תמונות הילדים החטופים. 38 ילדים, כשהצעיר ביניהם בן 10 חודשים בלבד, הינה הוא פה. בן 10 חודשים בלבד. אני לא יודע אצל מי הוא מוחזק, מה הוא שותה, מה הוא אוכל, מי מרגיע אותו כשהוא בוכה בן 10 חודשים. אני יודע מה זה, אני סבא, הייתי גם אבא. זה פשוט לא יאומן איזו אכזריות להחזיק תינוק בן 10 חודשים. זו התעללות. זה דבר אכזרי. זה לא אנושי. תודה רבה.

אנחנו קוראים לעשות הכול, הכול על מנת להחזירם ומתפללים לשלומם. תודה רבה.

שלום. תודה, תודה חבר הכנסת דלל, שמי יובל, חמי וחמותי חטופים בעזה, ההורים של שיר שיושבת פה לידי. אני מאוד מודה לך על הדברים, כל מילה בסלע. תראו, בסוף, לצערנו, יש פה מספר עצום של חטופים, ובתוכם 38 ילדים לפעמים נבלע, ולפעמים הולך לאיבוד - אי אפשר לתת לזה לקרות.

לרגע, אני רוצה לקחת אתכם ל-7 באוקטובר, אחרי שבתוך כל הכאוס הבנו, קיבלנו את הבשורה הנוראית הזאת שחמי וחמותי חטופים. ישבנו במעגל עם חמשת הנכדים שלהם, אחיינים שלנו, ניסינו להסביר להם איך זה יכול להיות שמישהו פשוט בא ולוקח אותך מהבית שלך. זה הסיוט של כל ילד. כן. אני חלמתי על זה. אני הרטבתי במיטה בתור ילד מפחדים על הדבר הזה שמישהו יבוא ויגנוב אותי, וזה אשכרה קרה. ועכשיו, לכו תתווכו את זה לילדים בני 4-9. מפחדים שמישהו וזה אשכרה קרה בני 4 עד 9. 45 יום אצל מפלצות אדם. הם לא יודעים הנכדים, אבל אנחנו יודעים באיזו אכזריות אותם מפלצות החוטפים טבחו בכל מי שנקרא בדרכם כולל בילדים.

לפי כל מה שתיארת, חבר הכנסת דלל, נעשו פה פשעים בקנה מידה בל יתואר. אנחנו חייבים, חייבים לזעוק את הזעקה הזאת שהילדים ייצאו משם עוד היום לפני שיהיה מאוחר מדי. הנפש שלהם כבר מצולקת לכל החיים, אני לא יודע מה נשאר שם, אבל עוד אפשר להציל את הגוף שלהם, וזו חובתנו כאזרחים, כבני אדם על פני הכדור הזה. טוב מאוד שהתמונות נמצאות פה, אני מבקש שהן יישארו. אני מבקש שבכל משכן הכנסת הזו, התמונות האלה ייתלו, כי כאשר מסתכלים על הילדים התמימים והטהורים האלה בעיניים, אי אפשר להתעלם מזה. אני רוצה לתקן אותך, חבר הכנסת, למיטב ידיעתי, הילד הצעיר ביותר, הוא תינוק בן יומו שיונק, נולד בשבי. הדברים האלה ממשיכים להתרחש כבר 45 ימים, זה לא ייתכן. זה לא יכול להיות. אנחנו רק דנים בילדים פה היום, בין החטופים יש כל כך הרבה אנשים שהם ילדים של כולנו, ילדים של מישהו, שהם הורים של – אנחנו חייבים, חייבים להשיב אותם לחיק משפחותיהם עוד היום.

אני לא ארחיב, כי יובל דיבר בשמי, אני מרגישה שדיברת גם בשמנו, ואני מודה לך על זה. לקחת לי את המילים מהפה, אני שמחה שבפעם הראשונה לא אני צריכה להגיד את המילים האלה, אלא חבר כנסת שאני ועם ישראל בחר בו מדבר בשמינו. אני רק אגיד, כי אני מרגישה שזו חובתי. אביגיל עידן, שכנה של ההורים שלי, חוגגת ביום שישי ארבע. היא נמצאת בשבי, ואני, חשוב לי לדבר עליה, כי ההורים שלה רגע לפני שהיא נחטפה נרצחו מול העיניים שלה. אחים שלה מיכאל ועמליה, בעוז ובגבורה – לא יודעת איך הם עשו את זה, אבל הם התקשרו ל-100 וקיבלו עזרה טלפונית, בזכותה הם התחבאו בארון, וניצלו. הילדים האלה בני 9, ו-7, שמבינים שאחותם - אני לא יודעת אם הם מבינים, אבל הם יודעים שאחותם בעזה. מבינים שההורים שלהם לא יחזרו יותר. יושבים בבית ומחכים לכם מי שנמצא כאן כדי שתהיו ההורים שלהם, כי אין להם הורים, ולא יהיו להם יותר, ואת אחותם לפחות צריך להחזיר.

אז אני נלחמת בשביל ההורים שלי. אני מבקשת שאתם תיקחו לעצמכם להילחם בשביל אביגיל ושאר הילדים שנמצאים שם, שחלקם נמצאים שם עם ההורים, וחלקם נמצאים שם בלי ההורים, חלקם רק עם אבא, חלקם רק עם אימא. חלקם רגע לפני שנחטפו, ראו גופות עם דם שכובות על הרצפה. בבקשה, אנחנו צריכים להיות הפה שלהם. אנחנו צריכים להיות הקול שלהם. כולנו, כל מי שיושב כאן, לא משנה מה התפקיד שלו. יום יום לחשוב עליהם, ולעשות כל מה שנדרש כדי להחזיר אותם הביתה כמה שיותר מהר. תודה.

אני בת הדודה של תמיר אדר, הוא בן 38, אבא לשני ילדים צעירים שהוא השאיר בממ"ד עם אשתו ויצא עם כיתת הכוננות של ניר עוז, לנסות להילחם בקיבוץ כשלא היה אף אחד שיעשה את זה בשבילו והוא חטוף מאז. ואני הנכדה של יפה אדר, היא בת 85, נחטפה מהמיטה שלה מקיבוץ ניר עוז. אני מתארת לעצמי שכולכם ראיתם את הסרטון שלה מובלת על קולנועית ברחובות עזה, אז יש לה פנים למשפחה. כאמא, אין לי ספק שצריך לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את הילדים האלה. בתור בת דוד, בתור מישהי שחיה פה, אנחנו צריכים לאפשר לילדים שפה, אנחנו צריכים לאפשר להם תקווה. אנחנו צריכים לאפשר לקהילת ניר עוד שהתרסקה, ששרדה תופת, ילדים שאיבדו את ההורים שלהם. ילדים שאיבדו את החברים שלהם. ילדים שאיבדו כל צלם תמימות, אנחנו צריכים לאפשר להם תקווה. אנחנו צריכים לאפשר להם עתיד טוב יותר. אנחנו צריכים לאפשר להם תקומה למדינה הזאת. אני רוצה להגיד לכם שזה לא יוכל לקרות. לא תהיה פה תקומה, ולא יהיה פה עתיד אם הם לא יחזרו כולם. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותם. את הילדים כמובן, אני לרגע, לרגע לא מפחיתה מהערך של זה. ואני מבקשת מכם לזכור שיש שם גם אנשים נוספים וגם אותם אסור לשכוח, כי הם סבא וסבתא שלנו, והם ההורים שלנו. יכולת החזרה שלהם תהיה היכולת שלנו כמשפחה וכעם להחלים. אנחנו קברנו כל כך הרבה. יש כל כך הרבה ילדים. אני יכולה לדבר בשם קהילת ניר עוז. אבל זה בכל מקום, יש כל כך הרבה ילדים שקברו את ההורים שלהם. כל כך הרבה ילדים שקברו את מעט התמימות שהייתה להם. אנחנו לא יכולים לא לאפשר להם עתיד אחר. וזה לא יקרה בלי שהם יחזרו.

תודה רבה. בבקשה.

נדמה לי שאי-אפשר באמת להכיל את הכאב הזה, וזה היום הבין-לאומי לזכויות הילד. האו"ם צריך להתבייש. אני פונה היום במכתב ליו"ר הוועדה שאמורה להגן על זכויות הילד - איפה אתה? מה אתה עושה 45 ימים? איך הדבר הזה עוד לא קרה? איך לא הייתה התערבות? זו כל המטרה של הארגון נטול התכלית הזה, כי אם בזה הוא לא מתערב, במה כן?

ואני אומרת לך, אדוני היו"ר, אני מכירה את המחויבות שלך. ואני מאוד מקווה, מאוד, מאוד מקווה, שאין אדם במשכן הזה שלא תהיה לו המחויבות לעשות הכול, כולל הכול, כדי להחזיר אותם. זו האחריות שלנו. הם היו בבית שלהם. הם שכבו במיטות שלהם, ובאו ולקחו אותם. ואי אפשר להתמהמה יותר. זה גם ככה יותר מדי. אז אני באמת מצפה מכל חלקי הבית הזה – קואליציה ואופוזיציה, להתאחד בנקודה הזאת, בלי פוליטיקות, בלי לייקים - רק למטרה הזאת, את המלחמות אחר-כך.

תודה רבה.

אני רוצה לפתוח את הדיון. הדיון הוא של הוועדה. הנושא: מוגנות ילדים ונוער במלונות ובמתקני הקליטה. אני רוצה להקריא.

כידוע ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידור הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות וקטינים שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה, או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, התאבדות, או להליך פלילי המתנהל בבית משפט - חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חבר כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך והכל לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור, פרטים מזהים של דוברים או קטינים. כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

אנחנו היום נתמקד בנושא שהייתה בקשה מטעם האגודה לשלום הילד, המועצה הלאומית לשלום הילד, יותר נכון, שהם אורחים קבועים שלנו, והם פעילים מאוד אצלנו בוועדה. אני מאוד מעריך את זה. אני חושב שהנושא שהעליתם הוא נושא מאוד חשוב. לכן, מצאנו לנכון להעלות אותו ולנסות לבחון ולקדם אותו. מדובר על מוגנות ילדים ונוער במלונות ובמתקני קליטה.

בבקשה, ורד וינדמן.

שלום אדוני, ברשותך אומר שלושה משפטים לגבי יום ספורט לילד והילדים החטופים. כל כך צריך שכל ישיבה במשכן, לא משנה אם יום זכויות הילד או לא, תפתח בנושא של החטופים בכלל, והילדים בפרט.

בשבת השחורה נטבחו ונחטפו ילדים, ולמרות זאת, רבים מקהילת זכויות האדם הבין-לאומי וארגוני זכויות ילדים ביניהם, כמו האו"ם, כמו יוניצ"ף, אגב, היום ישנה עצרת בתל-אביב בערב לקרוא למען הילדים החטופים, ואני מתכוונת להיות שם ולשאת דברים. נשאתי דברים מול מטה האו"ם בירושלים. הקהילה הבין-לאומית מבקשת בהצהרות שלה ליצור משוואות ואיזונים שמצמידים את אירועי הטבח והחטיפה האכזרית לאירוע סכסוך ומלחמה, הכול כדי להיות צודקים, במרכאות כפולות, שוויוניים, במרכאות כפולות, נאורים ומתקדמים. והאמירות הרפות האלה הן לא רק מבישות, הן פוגעות במאמץ להפעיל לחץ בין-לאומי על חמאס ועל מדינות מתווכות כדי לקדם את השחרור המידי של הילדים לפני שיהיה מאוחר מדי, וזה התפקיד של הקהילה הבין-לאומית. זו לא קריאה פוליטית, אסור שהיא תהיה מושפעת מהיבטים גאו-פוליטיים או תביעה ערכית, אנושית ומוסרית, והגיע הזמן שהקהילה הבין-לאומית לזכויות אדם בכלל, ולזכויות ילדים בפרט, תבין את זה ותמלא את ייעודה.

לנושא שלשמו התכנסנו היום. הסוגיה של מוגנות ילדים במתקני קליטה צריך להגיד את זה בצורה ברורה, היא סוגיה של הצלת נפשות לא פחות. הכוונה גם להיבטים של בטיחות, גם להיבטים של ביטחון, וגם להיבטים של הגנה מפני אלימות ואלימות מינית. הסוגיה הזאת בצדק נדונה באריכות, צוות העבודה נמצאים פה, ועבדו מאוד קשה, גם נציגים של ארגוני החברה האזרחית וכתבו המלצות. ההמלצות איך להבטיח מוגנות של ילדים במתקני קליטה. אלא שההמלצות האלה פורסמו לפני למעלה משבועיים, והדברים לא ירדו לשטח. בלי שיהיו בשטח להמלצות, ואני אומרת בתור מי שיושבת בראש השולחן הבין-מגזרי מטעם החברה האזרחית, לצד מיכל גולד ממשרד המשפטים מטעם הממשלה, ההמלצות האלה טובות, יפות וחשובות אבל הן לא בשטח, אין להן שום משמעות.




מה עלה – אני אמנה את זה בקצרה. יש כבר אירועים חמורים במלונות במתקני הקליטה, החל מכניסה לא מורשית למתקני הקליטה. סיפרו לנו אנשים מתוך הצוות שמי שרוצה בחלק ממתקני הקליטה, פשוט נכנס בלי שיודעים מיהו ומהו. דרך העדר בחינה בסיסית של המתנדבים הרבים ששוהים עם ילדים, וכאלה בחשד לפגיעות מיניות. אני מניחה שאיגוד מרכזי הסיוע יוכל לפרט מקרים שהגיעו אליהם. המקרים האלה אפשר היה למנוע לפחות את חלקם אם הייתה חלוקת אחריות ברורה ומסודרת מצד ממשלה רלבנטיים, ואני לא יודעת אם משרד ראש הממשלה נמצא פה בדיון הזה, אבל הוא מאוד חשוב, כי אחת הבעיות המרכזיות היא שאין גורם אחד שמתכלל. יש הרבה גורמים, הרבה משרדי ממשלה שכתבו נהלים מסוימים, שניסו לעשות מאמצים מסוימים. אם אין גורם אחד שמתכלל את האירוע ומנהל אותו – שום דבר לא יקרה בשטח. צריך לזכור שהילדים והנוער שמפונים, חלק מהם הם נפגעי טראומה אקוטית, עקורים מביתם, ומהמעטפת ומהסביבה המוכרת שלהם. הם בסביבה לא מוכרת לילדים ומבוגרים ביחד. יש טשטוש בין השטח הפרטי לשטח הציבורי במלונות, והם ראויים להגנה הטובה ביותר שהמדינה יכולה וצריכה לספק להם, והחשיבות של העניין כמו הדחיפות זועקת לשמים.

מה צריך להסדיר? צריך להסדיר בראש ובראשונה את אישורי העסקה לפי החוק למניעת עברייני מין של כל המתנדבים, של כל העובדים כדי למנוע מעברייני מין מורשעים להיות בקשר התנדבות או עבודה עם ילדים. צריך להסדיר סידורי אבטחה במתקני הקליטה. צריך להנפיק תגי זיהוי לכל מי שמתנדב במרכזי הקליטה כדי שיידעו מי. צריך לפקח על המקומות היעודים לפעילויות – אם יש גן ילדים, אם יש פעילות בלתי פורמלית, צריך שהמקום יהיה מתאים לפעילות הזו. צריך למנות גורמים בכל מרכז קליטה, בכל מתקן קליטה לרכז את הסוגיה של המוגנות. צריך לקבוע לוח זמני מובנה לפעילויות של חינוך והפוגה. צריך להסדיר את סוגיית הלינה, מי ישן, מי נמצא בחדרים כדי שילדים יהיו עם המשפחות שלהם. וצריך לדאוג שיהיו הכשרות לכל מי שעובד עם ילדים בהקשר של מוגנות במתקני הקליטה, ואלה רק דוגמאות. הציפייה שלי מהישיבה הזו, שבסופה לכל הפחות תהיה קריאה, אבל אם נוכל שיהיה מישהו אחד ממשרדי הממשלה שייקח אחריות על הדבר הזה, וידווח לוועדה מי אחראי ומה נעשה כי אנחנו נמצאים הרחק הרחק מתחילת אירועי השבת השחורה. אני מודה לאדוני על קיום הישיבה החשובה הזו.

אני רק אגיד שמשרד רוה"מ הוזמן כמה פעמים, ולא הגיעו.

גם ביקשנו, כי אני חושב שבאמת זה אחד הדברים החשובים מבחינת תכלול, כי יש חוק, ואת החוק צריך ליישם, אבל צריך לוודא מי מיישם אותו ואיך מיישמים אותו. אני חושב שהקפת את כל הדברים בצורה מאוד נכונה.

אדוני, זו הטרגדיה של כל הנושא של ה-7 באוקטובר וההשלכות. הרי מה קורה? משרדים ממשלתיים עובדים, זה לא שהם לא עובדים. מישהו שיהיה מלמעלה, שיראה שקושרים את כל החוטים, את זה אין. ובסוף, אתה יודע, גם כשעושים דברים טובים - - -

התפקיד שלנו כוועדה לפקח על הפעילות.

כן. השאלה מה רואים מהממשלה מהפיקוח הפרלמנטרי שלנו, כי את העבודה שלנו נעשה, השאלה מה ייקחו מזה.

חברת הכנסת דבי ביטון. בבקשה.

תודה רבה, אני מודה לאדוני גם על הדברים שאמר כאן בנוגע לחטופים לזכויות הילד. בהחלט הלב נחמץ, כואב. אני מצאתי את עצמי אתמול ממש בוכה כשראיתי את טיפות הגשם הראשונות, כי חשבתי לעצמי מה קורה שם? מי מכסה אותם. מי מאכיל אותם. כמה חם להם, זה לא זה, וזה לא רק ילדים, זה גם הסבים והסבתות והאחים. באמת, זו לא בקשה, זו קריאה, זו דרישה – תחזירו אותם הביתה. לדאבוני, אלה שכבר חזרו, חזרו כגופות, ואסור לנו לסכן כבר אף אחד נוסף איתם.

כפי שנאמר כאן, כבוד היושב-ראש, בהחלט זה נחמד ועדה על השאלה מי מתכלל את זה. מי נמצא, ומי דואג שהוועדה הזאת תדע הכול. הרי ברור שאנחנו מתכנסים מוועדה לוועדה, אבל בסוף השטח בוער. הימים הם ימים מאוד קשים. הנוער ובני הנוער שלנו קצת התפזרו מחוץ לבתים. אמרה לי אימא באחד מהמלונות בירושלים שהיא דווקא מהמגזר הדתי, הילדים למדו להכיר את התחנה המרכזית ולעשן. ילדים שלעולם לא עשו. ואז החשיפה והסכנה היא בהחלט ברורה לנו, ואנחנו צריכים למנוע. ודי לנו באסון הרגשי שיהיה לנו, ובטח לא בפגיעות שאחר כך יביא את הנזק העתידי.

אני רוצה לשים דגש על הנושא של המתנדבים. הגיעו לידיעתי, כבוד היושב-ראש, שבמסגרת המתנדבים יש אחד שכבר הורשע בעבר בפגיעות מיניות, ויש אחד שמתנהלים נגדו כיום הליכים והוא מתנדב, וזה מידע שהגיע, מידע מהימן.

הועבר למשטרה?

זה אחד הארגונים, אני מניחה שהם יפעלו.

חשוב לומר להם כל מי שמתלונן או מגיע מידע להתלונן במשטרה. לבקש מספר תלונה מהמשטרה כדי שנוכל לעקוב אחרי הדברים האלה בלי להזכיר שמות כמובן. זה מאוד חשוב, לא להשאיר את זה ללא איזושהי עשייה.

ללא ספק. וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים כי די לנו בסכנה בינם לבין עצמם. תודה על הדיון החשוב.

דיברת על הגשם שירד אתמול. אני הייתי בעיצומה של הלוויה. ירד גשם זלעפות. הייתי בהלוויה של רועי ביבר בצור משה. אין אחד שלא בכה. איך אמר שם מישהו – "גם השמים בוכים".

אני מאיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. גם אני רוצה לברך על הדברים שנאמרו כאן, ועל החשיבות בשחרור החטופים. הלב נשבר, ואני חושבת שזאת המחויבות שלנו כי זה החוזה הכי בסיסי של כל אזרח ואזרחית מול המדינה להגן על הביטחון. אני מצטרפת לקריאה הזו. אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכמה נקודות שנוגעות למרכזי הפינוי. יש לנו שני סוגי אוכלוסיות. יש לנו אוכלוסיות של קהילות אורגניות שהן יודעות איך להתנהל, יש מי שמנהל את העניינים, אפילו מנהלי הקהילות, חלק מהמקומות אפילו ועדות המוגנות כבר התחילו לפעול. לעומת זאת, יש לנו קהילות שהן בעצם לא קהילות. אנשים שמגיעים מכל מיני מקומות, והאופן שבו הם מתנהלים הוא לא מפוקח, ואין להם איזושהי תחושה שיש מישהו שדואג להם. ואז הם נמצאים במצבי סיכון. אני ככה אספר שהגיעו אלינו הרבה מאוד מקרים שקשורים לצריכת אלכוהול וסמים של בני ובנות נוער שפשוט משוטטים להם, משוטטים במלון, במרחבים הציבוריים.

בנושא סמים ועישון, יש לנו בשבוע הבא דיון משותף יחד עם הוועדה בנושא סמים.

מצוין, צריך כן להבין שיש לזה קשר מאוד קריטי לסוגית המוגנות, כי גם מגיעים אלינו מקרים, לצערנו, של פגיעות מיניות שמתרחשות תחת השפעת אלכוהול.

אני כן רוצה להסב את תשומת הלב למספר מקרים ואירועים כדי שנבין מי האוכלוסיות שצריך לתת להן מענה. ראשית, הגיע אלינו מקרה שקשור להקרנת סרטים ותכנים פורנוגרפיים ממש בטלוויזיות של המלונות עצמם. נערים משתובבים, משועממים בשעות הערב, ואז ילדים צעירים נחשפים לתכנים פורנוגרפיים ממש בתוך המלונות.

המלון משדר?

המלון לא מודע לבעיה, או שהוא מודע רק אחר כך כשההורים פנו, או שאיזה אדם מבוגר ראה והפסיק את הדבר הזה. זאת סוגיה שצריך להבין, שיש חשיפה אינטנסיבית לתכנים פורנוגרפיים, ושלא על תכני המלחמה. זה מקרה אחד.

אנחנו צריכים לפנות למשרד התיירות, שיפנה לכל בתי המלון למנוע בכלל את השידורים האלה לחלוטין.

שני סיפורים נוספים, כמובן, אני רוצה לשמור על איזשהו חיסיון, אבל כל מיני קומונות ומכינות קדם צבאיות שבעצם הוסבו בכל מרכזי הפינוי כדי לעזור ולהצטרף לצוותים החינוכיים. אז גם שם, בתוך הקומונות עצמן, או בתוך הבתים עצמם בינם לבין עצמם מתרחשות פגיעות מיניות.

עוד נקודה סביב בנות שרות הלאומי. פה אני פותחת סוגריים ואומרת שגם הג'ויינט, וגם הרשות לשירות לאומי בעצם הבינו והתחילו להגיע פניות של בנות השרות המתנדבות. בעצם, כרגע אושר תקציב מטעם הג'וינט לסדנאות מוגנות ייעודיות לבנות השרות הלאומי. ויש לנו פניות מטעם הורים שנוגע לנערים ולנערות.

אני אתן דוגמה לפנייה שהגיעה אלינו גם מהורים וגם מהצוות החינוכי שהיו בהרבה מאוד בלבול סביב התנהגויות מיניות לא מותאמות. מה אני רוצה לומר, שלא כל הפגיעות הן פגיעות מיניות חד-משמעיות, אלא הרבה נמצאים שם במה שנקרא המרחב האפור. ולכן, זה לא רק עניין או שאלה של נהלים, אלא זו גם שאלה חינוכית, ומתוך כך צריך להבין שצריך להעביר סדנאות והכשרות, ממש להסביר איך מייצרים מרחב בטוח. איך אני מזהה או מזהה את הגבול שלי. איך לתווך את זה. למי פונים במקרה הצורך, ויש פה חשיבות קריטית לזה שאני חושבת שהמדינה תממן סדנאות ספציפיות לתחום הזה. ואני מוסיפה למה שורד אמרה, הנושא של נאמני מוגנות.

אנחנו יודעים שיש את המנגנון הזה שאחראיות על מניעת הטרדות מיניות בארגונים. אותו דבר יש בתוך קהילות, אנחנו בעצם רוצים לעשות איזושהי הכשרה עקרונית שבכל אחד מהמקומות האלה יהיה אדם שהוא הכתובת, הוא האחראי, והוא יודע, בעצם הוא יהיה הרמזור. הוא לא חייב לטפל בכל המקרים. אבל כן איזשהו מענה ראשוני בסיסי, ולדעת לאן להפנות. ברגע שתהיה לנו הפונקציה הזאת בכל אחד מהמקומות, קודם כל גם האנשים עצמם בתוך מרכזי הפינוי ירגישו הרבה יותר בטוח, וגם אנחנו נדע שהמקרים לא נופלים בין הכיסאות, והם כן מטופלים על ידי אדם מסוים.

תודה רבה. העלית רעיונות טובים, אנחנו נשתדל לקדם אותם.

בבקשה, מיכל בזום.

קודם כל אני רוצה גם להודות על הדיון.

יש כנראה משהו במיקרופון, מיכל. אולי תתרחקי מהמיקרופון, או שתזיזי את המיקום שלו. עדיין יש זמזום. ננסה לשמוע בצורה הזאת...

בירכתי על הדיון, ואציין שגם שר המשפטים פנה לוועדה לזכויות הילד, והלוואי שכל הפניות האלה יישאו פרי. בנושא המוגנות, כמו שאמרה חברתי מנכ"לית המועצה לשלום הילד, הנושא עלה ברב מגזרי ממש מהרגע הראשון. הקמנו צוות מוגנות שרבים מחבריי, גם ממשרדי הממשלה, וגם מהחברה האזרחית חברים בו, וגיבשנו ביחד את ההמלצות כל אחד כמיטב היכרותו והתמקצעותו בנושא. ממקום של חשיבות, הקידום של הנושא, וכל מה שדיברתם פה, היום מתכנסת ועדת מנכ"לים לזכויות הילד. קבענו את הוועדה ליום זכויות הילד לפני חצי שנה, כמובן, שכל סדר היום השתנה, והנושא גם ידון שם. בהחלט נמצאות פה נציגות מהיחידה, וגם חברות מהמשרדים האחרים שיהיו בדיון, ואנחנו נשמע את הדברים. אנחנו שותפים לגמרי לצורך ולחשיבות.

מיכל. קשה מאוד לשמוע אותך. אם נעשה את זה בקצרה, לפחות נתרכז. יש בעיה במיקרופון.

תודה רבה.

בתור מי שעומדת בראש השולחן העגול יחד עם ורד, לנסות להבין מה מונע מההנחיות שגיבשתן, אם יש הנחיות סדורות לגבי איך לפחות להפחית את המקרים האלה, ולשפר את ההתנהלות במתקנים. למה זה לא יורד ומתבצע? כלומר, בשולחן העגול נמצאים נציגי המשרדים הרלבנטיים, אז איפה בעצם הכשלים או הקשיים שמונעים מזה להתבצע? למיכל, זה אולי גם רלבנטי לגורמים המבצעים האחרים, אבל מיכל עומדת בראש השולחן.

מה שאמרתי אלה הדברים. באמת, באותה תחושה זה יעלה בוועדת מנכ"לים.

אני אחדד את השאלה. מה אתם עושים כדי שיאכפו את החוק? את ההמלצות שהן כפופות לחוק בסופו של דבר. מה אתם עושים בעצם?

אמרתי ואני אגיד שוב. גם כל משרד פועל בתחומו, אבל כדי שתהיה לזה מכפלת כוח, ולא רק כל משרד לעצמו, זה יעלה היום לדיון בוועדת מנכ"לים, נוכל לעדכן אחרי.

יש לי בקשה. תבקשי שגורם אחד שמתכלל את כל הנושא. השולחן העגול, זה שולחן עם כל הגורמים בעצם. אני רוצה שיהיה כן גורם שאולי אליו יהיה אפשר להעביר את כל השאלות ולקבל תשובות, ולדאוג לאכיפה. בסופו של דבר, ונאמר בצורה ברורה - גורם מתכלל שייתן הנחיות. תארי לך שכל אחד נותן הנחיות, ואולי יש גם הנחיות סותרות. אני לא יודע, למרות שכולם רוצים את אותה מטרה אז מה עושים?

השאיפה היא שיהיה איזשהו פורום בין-משרדי. אני מציעה שאני אתן עדכון לוועדה אחרי ועדת המנכ"לים.

קודם כל אני אגיד שהגיע הזמן שמשרדי הממשלה יפנימו שזה לא לשבוע שבועיים. זה כבר חודש וחצי. היה מחדל. אי-אפשר שהמחדל יהיה פעם שנייה ופעם שלישית, כי הם לא יודעים לעגן על אותם צעירים וצעירות ואחריות המדינה.

גם פניתי לשר הרווחה בנושא. יש מקומות כמו שנאמר שהיישובים הגיעו כיישוב, ויש להם ממונה מוגנות משלהם, והם הפעילו אותו, וזה עובד מצוין. בסעד, למשל, בשפיים וכו'. ויש מקומות שאין כי זה קצת כזה מגדל בבל. הביאו מכל מיני מקומות, מכל מיני ישובים, אין קהילתיות. שם המצב הרבה יותר קשה. קודם כל למנות אדם שיהיה אחראי על מוגנות, לדעתי, לא צריך לחכות לשום פורום, זה יכול להיות מישהו שפשוט יקבל את המינוי, והינה דבר אחד שעשינו.

זה לא חייב להיות במשרה מלאה גם. פשוט מישהו שאליו יפנו, אם זה בתוך מלון.

אדוני זה לבחירתם. אבל למנות מישהו. לתת לו את האחריות הזאת, ולצפות ממנו לדיווח, זה בוודאי אפשר לעשות. לא כל דבר צריך להיות מדען גרעין.

מיכל, תיקחו את ההערה הזאת שנאמרה פה גם על-ידי המועצה הלאומית לשלום הילד, על-ידי עו"ד ורד וגם על-ידי קארין אלהרר, ותדאגו שבכל מקום כמו שיש במפעל, בחברה עסקית כזאת או אחרת כתובת שאליה יש גורם שאליו פונים בנושא של פגיעה מינית. אז גם פה פגיעה בילדים, ולא משנה מה, אם זו אלימות, או כל דבר אחר, שיהיה בכל מקום מישהו שאליו יהיה אפשר לפנות. זה יהיה גם מפורסם. זה דבר שהוא מינימלי, שמישהו בתוך אותו מלון, או באותו יישוב, לאן שאליו מופנים, זה הדבר הכי נכון לעשות זה מידי, כי אז תהיה גם כתובת, היא לא חייבת להיות כתובת ממשלתית כרגע. אבל פשוט כתובת אם קורה משהו שאליו פונים, שגם ילד יידע שיש לו מישהו שאליו יוכל לפנות ולהעלות את הבעיה זה לא חייב להיות משטרה באותו רגע.

זו הייתה אחת ההמלצות, לגמרי זה לנגד עינינו. בין ההמלצות ליישום לפעמים מתגלה פער, צריכים לראות איך פותרים את הדברים. כל הדברים שעלו פה בדיון, אנחנו כמובן שומעים ונרצה לראות איך אפשר ליישם כל מה שאפשר - זה לנגד עינינו לחלוטין. תודה רבה.

בהקשר הזה, אני מניחה שכן לקחו את זה בחשבון, וזה לא מותאם בדיוק למטרה. אבל כן בבתי מלון לפחות אמורים להיות ממונה הטרדות מיניות, שאמנם הם אמורים יותר לטפל במקרים של עובדים שעברו פגיעות, אבל בכל זאת אלה אנשים שעברו הכשרה והם מהתחום, והם נמצאים שם. ויכול להיות שיחד עם נציג של קהילת השוהים, או של משרד הרווחה, או בריאות הנפש, או להקים איזשהו צוות שכן ייתן מענה לפחות במלונות, יש לי הנחה שזה בטח עלה בין האופציות, אבל נשמע לי הגיוני.

הינה, רעיון מצוין.

אמורים להיות קיימים.

מיכל, אני מבקש שתעלו את הדברים האלה. תנסו ליישם את מה שעלה פה, כי באמת, אפשר לעשות את זה מידי ללא השקעה, אלא רק בהנחיה ובתיאום יחד עם בתי הארחה, בתי המלון וכך הלאה.

אדוני היו"ר, אפילו לא צריך אותה לעניין הזה.

בסדר. היא יושבת עכשיו בשולחן עגול. היא תשב, ואז זה יהיה הרבה יותר קל. זה פשוט בידי.

עוד דבר. הייתי שמחה להתייחס אליו. ערך ההתנדבות הוא באמת ערך עליון. בעת הזאת אנחנו לא רוצים לפגוע בהתנדבות. יחד עם זאת, אתם יודעים, בסוף תמיד כל דבר זה זכויות שצריך לאזן ביניהם. אז להתנדב זה טוב וזה חשוב, ובטח בעת הזאת. אנחנו רואים את עם ישראל שיא תפארתו מתנדב וכו'. אבל אנחנו לא רוצים ששכרנו ייצא בהפסדנו, ולכן, כן צריך לעשות איזשהו סינון הקטן שבקטנים, לא מכניסים לשם עברייני מין, לא מכניסים לשם עבריינים. זה המינימום שבמינימום, אני אפילו לא מדברת על בחינות מדוקדקות - משהו קטן.

הצטרפה אלינו גם חברת הכנסת פנינה שטה. אם תרצי, אז בבקשה.

שלום, ותודה רבה על הדיון הזה. אני יושבת ראש החברה הרפואית להגנת הילד בהסתדרות הרפואית בישראל, מייצגת רופאים שמתעסקים בטיפול, איתור והכשרה על ילדים שעברו התעללות. אני רוצה רפואה דחופה ילדים. אני רוצה קודם כל להצטרף בתודה, הדיון אומנם על מוגנות ילדים שמפונים במתקני קליטה, ואי אפשר להתעלם מהעדר מוגנותם של הילדים שהמבטים שלהם נשקפים אלינו מפה שכרגע אין אף אחד ערב למוגנותם, גם לא בקרב ארגוני הסיוע ההומניטריים מטעם הצלב האדם או יוניצ"ף. אני מצטרפת אליך היום גם לעצרת, ואני גם אשא שם דברים, ונאמר למשפחות האלה שאנחנו מבחינתנו עומדים לצדו, ומקבלים את האחריות הבוגרת שלנו על הילדים.

לגבי הילדים המפונים, אנחנו מדברים על מספר סוגים של טראומות. יש שם טראומה קשה של ילדים שהיו עדים שנפצעו, שנעקרו, שחווים סטרס הורי ומשפחתי, אבל משפחתי, אבל קהילתי, אלה שחווים הכול ביחד. הדגש שלי פה גם כרופאה בסופו של דבר, הוא גם לשים דגש על עניין הטיפול הרפואי הרגיש טראומה, על המקום של הרופאים גם לזהות את הדברים האלה וגם לטפל בהם. וגם על המקום של הטיפול הרפואי, ואיך אנחנו עושים אותו ממזער, מה שנקרא טראומה משנית. אותה טראומה שקורית מרגע הטראומה הראשונית על-ידי החברה והמטפלים שלה.

פה אני חוזרת לעיקרון שחזר ונשנה פה, ואני רוצה להוסיף גם מהמקום שלנו כרופאי הילדים, וכרופאי הגנת הילד. אני אתמול הייתי בשיחה של 10 דקות עם פרופ' אבי אורי, שהוא גם פדויי שבי, והוא גם מנהל מחלקת שיקום, רופא שיקום. הדבר הראשון שהוא אמר – "הכוחות מבוזרים". הטיפול הזה מבוזר, צריך לרכז את הדברים האלה תחת מטרייה אחת, כי בעצם הפיזור הזה בין ארגונים שונים פוגע בסופו של דבר במטופלים. אתם תרגמתם את זה בעצם למה שקורה בשטח מבחינת מי שמרכז את התלונות, ומי שמזהה ומי שמטפל ומי שמונע. אני מוסיפה פה את הרפואה, ואני מתחברת גם לעניין ההתנדבות. כרגע, לדעתי, צריך לרכז קודם כל מידע. צריך להבין מבחינת הרפואה כמה מהמפונים בכל מתקן כזה מטופלים על-ידי קופות החולים. כמה מהם מטופלים על-ידי רופאים שהם מתנדבים. כמה מהם מטופלים על-ידי רופאים שעובדים בשכר. כמה מהנתונים מועברים לתוך המערכות הממוחשבות של קופות החולים המקוריות. כמה ממשיכים להיות מטופלים על-ידי רופאי הילדים הראשוניים שלהם בקהילות, וכמה מטופלים על-ידי ארגוני סיוע הומניטרי כמו נת"ן. כל מיני ארגונים שלאו דווקא מחויבים לתת את התיעוד, והאם הארגונים האלה מתעדים ומעבירים את האינפורמציה. בסופו של דבר, מבחינה רפואית ורופאים הם גם אמונים על איתור וטיפול בילדים שהם נפגעי התעללות. הם מגיעים לפתחם של הרופאים במגוון תלונות. לפעמים הם באים אל הרופא לדבר, להגיד, להתלונן. הרופא גם צריך לדעת לזהות את זה כשזה לא נאמר, זה חלק מהעבודה שלו, ואני אתייחס גם לזה.

אנחנו צריכים להכין פה איזושהי העברת מקל מסודרת. זאת אומרת, שכרגע, כל הטיפול המפוזר הזה, צריך לאט, לאט להתנקז לכדי מטריה אחת. ולאט, לאט, לא מיד, להחזיר את זה בחזרה למי שיטפל באנשים האלה בטווח הארוך. כי בטווח הארוך הם יחזרו לקופות החולים שלהם.

למיטב ידיעתי, קופות החולים פתחו נציגויות, כמעט, בכל בתי המלון, וכמובן, במתקני הקליטה. עוד פעם, לא כל קופות החולים, אבל תלוי באיזה מקומות, אבל עדיין ניתן, כמובן, מבחינת קופות החולים, הן אפילו יוזמות את זה. מה שכן, אני שואל אותך, אנחנו מדברים פה על מוגנות עוד לפני שבעצם הנושא הזה קרה. האם יש לך איזשהו רעיון מה לעשות? לפני שבעצם ילד נתקל בפגיעה כזאת או אחרת?

זה חלק מהעניין הזה גם הלפני, כי זה חלק מההסדרה, וגם פה חלק מהקופות יש נציגים שלהן בהתנדבות, חלק בשכר. חלק מהקופות מקבלות מבוטחים של כל מיני קופות. חלק מהקופות מקבלות רק את המבוטחים שלהן. זאת אומרת, צריך לעשות סדר בדבר הזה לטובת כולם, גם לטובת מה שאתה ציינת כרגע.

לגבי המניעה. בחברה רפואית להגנת הילד יושבים, בעצם, חלק מהעבודה שלנו, היא הכשרה של צוותים רפואיים לזיהוי וטפול ודיווח על ילדים נפגעי התעללות. זה משהו שאנחנו עושים אותו בשגרה וברוטינה שלנו כל הזמן. ההכשרות האלה קיימות. הקורסים האלה קיימים. אנחנו מעבירים אותם. ואנחנו גם מוכנים להעביר אותם בהתנדבות, ולקבץ רופאי ילדים, לא רק רופאים, גם עובדים סוציאליים וצוותים סיעודיים. יש לנו קורס מובנה שמיועד לרב מקצועיות הזאת. הוא מודולרי, והוא קורס של יום. אנחנו מעבירים אותו ברוטינה. כבר דיברתי עם הקולגות שלי. אנחנו מוכנים לקבץ כל פעם כ-20 צוותים רפואיים כאלה ולהעביר להם את ההכשרה. איתור דגלים אדומים, זיהוי, ומה עושים כשמזהים ואיך מדווחים, ולמי מדווחים, ואיך מאתרים סימנים רכים לאותם מקרים אפורים שהזכרת.

מה שעוד אני רוצה רק לגעת בו, שהוא שוב, יכול להיות שתייחסו אותו פחות למוגנות, אבל כשאני מדברת על מוגנות ועל טראומה משנית, אז אני מדברת בדיוק על הדברים האלה, וחלק ממזעור הטראומה המשנית צריך לחשוב ברמת מערכת הבריאות איך אנחנו מצמצמים מאוד את הביורוקרטיה למשפחות האלה – מקצרים תורים. מזניחים ומייתרים את הצורך בטפסים, בהתחייבויות. נותנים להם מענים אוטומטיים. בעצם מאפשרים, כי בתור חלק מהמוגנות של הדבר הזה, זה אנשים שהיו בתוך תהליכים של אבחון בעיות רפואיות, של בדיקות סקר, של טיפולים, והם כרגע בכלל לא ליד המרכז הרפואי שבו הם טופלו, והם בטח לא ליד הרופאים שלהם והכול נגדע. חלק מהעניין הזה, אם כבר מישהו מהאנשים האלה מצא תעצומות נפש להגיע, לדבר, להיות מטופל, לחזור למסלול הבריאותי שלו, הדבר האחרון שאנחנו רוצים, זה שהוא עכשיו ייתקל בעוד חומה שהיא חומה ביורוקרטית, כלכלית שתשבור אותו.

תודה רבה.

שאלה בצד המעשי, את אומרת שיש לכם הצעה להעביר הכשרות. גם בעניין של לחבר קצוות פה, הפנית אותה לאיזה גורם ממשלתי, העברתם אותה? קיבלתם תגובה? זה הולך לקרות?

שני דברים. קודם כל, ההכשרות הן כבר קיימות ומועברות ברוטינה בתוך בתי החולים לצוותים של רופאי ילדים. הרבה מאוד רופאים כבר קיבלו גם מהצוותים שנמצאים שם, קיבלו פשוט בקונטקסט אחר, אבל ממש לפני הישיבה הזאת. אנחנו מתחברים לגופים אחרים שמשתפים איתנו פעולה שגם הפיצו הכשרות.

למי זה הועבר? כדי שנוכל לעקוב אחרי זה.

גם עניין ההכשרות הוא מאוד מבוזר.

כן. אבל הפנייה שלכם למי הועברה?

ממש לפני הישיבה למשרד הבריאות.

תביאו העתק. זה כל הסיפור. תודה.

חברת הכנסת פנינה תמנו שאטה. קודם כל, תודה רבה שהגעת.

תודה רבה לך על הדיון החשוב הזה, אדוני היושב-ראש, היום אנחנו מציינים את היום הבין-לאומי לזכויות הילד, הילדה. אני רואה את התמונות של 38 ילד וילדה שנמצאים בשבי, זה כמו שחרוט על הדסקיות, הלב שלנו שבוי איתם ביחד בעזה. מעבר לכאב ששוכן אצלנו בלב – 45 ימים חלפו, הייתי רוצה לזעוק, לשאול - איפה העולם? איפה האו"ם? שהילדים האלה, תינוקות, ילדים מתחת לגיל שנה, ילדות, תינוקות בלי הורים שרצחו את ההורים שלהם לעיניהם - איפה האו"ם? איפה ארגוני הבריאות? איפה הצלב האדום? איפה כולם? להזכיר להם למה אנחנו נמצאים בתוך המלחמה הזאת? הילדים האלה נחטפו על-ידי ארגון טרור מהאכזריים ביותר, ואנחנו, ישראל, צריכים להזכיר להם את זה, כי הם לא מסוגלים להסתכל עליהם.

היום ראיתי סרטון של עובדת של הצלב האדום שמסירה תמונות של ילדים חטופים - לאן הגענו? לצערי, עם ישראל צריך כנראה להסתמך על עצמו, גם אם לא נוותר בזירה הבין-לאומית. אנחנו ביחד נצטרך לזעוק את זעקת האימהות, את זעקת האבות, כולל זעקה של הורים שהם לא איתנו, שנרצחו, שנאנסו. אחד הסיפורים הקשים, על שני אחים, שאחד בן 4, והאח עוד לא בן שנה - כפיר ואריאל, איזה עולם בלי הורים? באיזה עולם זה קורה? ואני רוצה לומר לכל משפחות החטופים שחלקן גם היו כאן בוועדה, שהלב שלנו איתכן, אבל לא רק בליבנו, גם במעשים שלנו, אנחנו נהיה איתכן. נעשה כל שביכולתנו חברות וחברי הכנסת יחד, כדי לדאוג שנראה את הילדים, את הנשים, את הקשישים, את הגברים, את החיילים, את החיילות כאן, בבית, בעזרת השם, במהרה.

לעניין הנושא של המפונים והמפונות. ממש בצער קראתי את הנייר של המועצה הלאומית לשלום הילד שעושים עבודת קודש על פגיעות מיניות בזמן שהילדים האלה נמצאים במרכזים האלה, אסור לנו שזה יקרה, לא פגיעות מיניות, לא התעללויות נפשיות. צריכים לדאוג שיהיה פה מרחב בטוח. אם אני מדלגת על כל הפרטים, כי גם חברתי, חברת הכנסת קארין אלהרר, שעוסקת בזה שנים ארוכות, והיא בטח נגעה בחלק מהנושאים – תכלול. כשאנחנו מדברים על קיצור ביורוקרטיה, שעל טיפול נכון חייב להיות פה תכלול. לא מספיק שיש כאן מנהלת שיקום ותקומה על פני העתיד, אדוני היושב-ראש, אנחנו צריכים עכשיו את התכלול, וזה עדיין לא עובד. ורק על-ידי תכלול יהיה גם את המגוון של היכולת שלנו מה אנחנו מציעים למשפחות. מה אנחנו מציעים? יכול להיות שיש הרבה אלטרנטיבות חוץ מלהיות בבית מלון באילת. אגב, יש כאלה שיכולים להשתבץ לכפרי נופש, כפרי נוער, פנימיות, לא בהכרח. אני אומרת אבל איך אם אנחנו לא נדע לתכלל את הנושא הזה, כי יש פה משרדים שעובדים. אני יודעת שמשרד הרווחה עובדים מאוד קשה. אני יודעת שגם בריאות עובדים מאוד קשה. ועדיין, אם לא יהיה פה תכלול, אנחנו נצטרך לתת דין וחשבון ביום שאחרי. תודה רבה.

תודה רבה לחברת הכנסת פנינה תמנו.

חברת הכנסת מירב כהן. בבקשה.

אגיד ממש בקצרה. קודם כל, באמת אי-אפשר להתעלם מהיום הבין-לאומי לזכויות הילד כשיש גופים בין-לאומיים שמתנהלים בשיא הצביעות כשחוטפים ילדים, תינוקות, בני פחות משנה, בני שלוש, בני ארבע שנמצאים עכשיו בעזה, והם לא יוצאים והם לא מוחים, ולא עושים כל מה שהם יכולים כדי לעצור את זה זאת צביעות. זה סכין בלב שלנו כי האמת, שלא ציפיתי שככה זה יהיה. ציפיתי שכולם התייצבו, ויגידו ששום נסיבות שבעולם לא מצדיקות קשיים כל כך נוראים. אני מקווה שנצליח להביא אותם במהרה אלינו.

באשר לנושא הדיון, בקורונה קרה בדיוק אותו הדבר, ואנחנו לא לומדים כלום. במלוניות הקורונה, היה אונס, היו הטרדות מיניות, ושם הם היו לתקופות הרבה יותר קצרות. ביום הראשון שזה קרה, וסיירנו במלונות, אמרתי את זה לכל אנשי המקצוע, זה יקרה. ברור שעברנו איזשהו משבר, אבל יש שם הרבה מאוד בני נוער חסרי מעש, לא קמים בבוקר לשום דבר, שום דבר לא מחכה להם. ההורים לא במיטבם. אין שם סמכות הורית. מורכב. זה קרה בדיוק בקורונה, ופה יש פוטנציאל למשהו הרבה יותר חמור כמה שלא נעים להגיד את זה. עכשיו לך הכול מהכול ביחד.

בקורונה גם לא היו ילדים קטנים.

הייתי מצפה שנפיק מזה לקחים, ולא הפקנו מזה לקחים. המצב במלונות רע מאוד גם עכשיו שישה שבועות אחרי. מיד אחרי האירוע בשבועות הראשונים הלכנו למלונות, היו בעיקר מתנדבים. הבנתי, לא אהבתי את זה, אבל אמרתי שבוע ראשון, מדינה, זו ספינה כבדה, קשה. שבוע שני שום דבר לא התקדם. אנחנו כבר לקראת חודשיים של אירוע ושום דבר לא התקדם עם יד על הלב, אז יש פה ושם כמה נציגות של משרדי ממשלה, אבל ברוב המקרים אין להם בכלל את הכלים לפתור את הבעיות שמציפים כי הם בדרגים מסוימים. אין עדיין מנהל אחד שמתכלל את כל הצרכים שבן אדם מבוגר, או ילדה שעברה אירוע, או מה שזה לא יהיה ניגש, הוא יודע לסגור לו את הפינה - אם זה מול ביטוח לאומי. מול משרד הבריאות. מול משרד הרווחה, אין את זה עדיין. וכל עוד לא יהיה באמת גורם מתכלל – אנחנו נמשיך לדרוך במקום. אמרו שאולי זה יהיה פיקוד העורף, זה לא כל כך מעניין מי עושה את זה. תבחרו אחד שיוביל. שיחליטו מי. אבל צריך לעשות את זה, והזמן עובר, התירוצים האלה כבר לא מתקבלים על הדעת. וקורים דברים נוראיים מתחת לפני השטח, מספיק להסתובב במלונות. כשאני יושבת בוועדות האלה, נציגי ממשלה מציגים תמונה מאוד יפה. כשאתה ניגש למלון, אתה שואל מישהי שחיה שם כבר חודשיים, תגידי, את יודעת מי נציגת משרד הרווחה פה? אם יש לך בעיה, את יודעת למי לגשת? איך קוראים לה את יודעת?

הרווחה, זו דווקא דוגמה לא כל כך נכונה, כי הרווחה נכנסת לכל המלונות.

אין לי תלונה על אף בן אדם כזה או אחר. כל האנשים שנמצאים שם הם אנשים טובים שבאים מתוך תחושת שליחות. אבל הם לא קבועים. זה לא שבא מישהו אחד קבוע, הוא כאן כל יום מהבוקר עד הערב כולם מכירים אותו. לאנשים אין מושג מי הכתובת, זו בעיה מבנית. זו לא בעיה פרסונלית של בן אדם כזה או אחר. זו בעיה מבנית. דרוש ניהול דחוף.

אבל גם הגורם המתכלל צריך להיות אדם שמוכשר לאירוע.

מישהו ממשרד החינוך.

למשרד החינוך כי מנהלת של מפונים.

בוודאי. הם מנהלים בתי-ספר.

- - -

מישהו יכול לבדוק מה קורה עם המיקרופון? שומעים אותך, אבל יש כנראה זמזום במיקרופון.

אני רוצה להודות לך יו"ר הוועדה על קיום הדיון בנושא הכול כך חשוב הזה. גם אנחנו במערכת החינוך, שר החינוך יצא בקריאה לכל המנהלים, והיום הזה שצוין בסימן החטופים, בחינוך העל-יסודי נעשו פעילויות בהקשר לנושא החטופים. בהקשר למוגנות, גם אנחנו היינו שותפים לניתוח של ההמלצות בנושא מוגנות. אני רוצה לציין שכלל העבודה בתקופה הראשונה הייתה לייצר שיגרה לילדים על-ידי המפונים, לכל הילדים שחוו חוויות מאוד קשות והתפנו מהבתים שלהם. הוקמו מסגרות חינוכיות, בעיקר העשייה בתוך המסגרות החינוכיות לחזק את החוסן. לעזור להם לעבור את החוויות המאוד קשות. אנחנו כרגע נמצאים בשלב של איוש משרות ייעוץ במרבית המרכזים החינוכיים בתוך המלונות. קרוב ל-350.

אני רוצה להתמקד. מה עושה משרד החינוך במקומות קליטה, או בבתי מלון כאשר נמצאים שם ילדים במסגרת חינוכית כן או לא, אני מניח שרובם כן. במקרים של אלימות פיזית או אלימות מינית, האם הילדים האלה יודעים לאן לפנות. האם משרד החינוך מסביר למורים, או לכל מי שנמצא שם, נציגי משרד החינוך, מה בעצם אתם עושים או עשיתם?

אני אשמח לדעת אם רוב הצוות הוא צוות קבוע או מתנדבים. מי בכלל האנשים שם?

השאלה נכונה. העלינו אותה גם קודם. היינו מאוד שמחים לקבל תשובות עבור זה. האם משרד החינוך בודק את האנשים שבאים במגע עם אותם ילדים, תלמידים מבחינתכם?

אני רוצה לציין שמי שנמצא אחראי לפעילות עם הילדים הוא - - - מרכז חינוכי שהוקם במלונות, יש מנהל חינוכי שבעצם אחראי על הפעילות החינוכית עם הילדים. אנחנו קולטים כל הזמן מורים וצוותי חינוך לעבודה במרכזי קליטה. צריך להבין שזה דורש כוח אדם. הוקמו מעל 300 מסגרות חינוך, זה לא משהו שנעשה ביום אחד, ובוודאי נעשה מאמץ מאוד אינטנסיבי כדי לעשות את הדבר הזה. נעשית תהליך של בדיקה כמו - - - הוראה, לגבי מתנדבים, נעשה תהליך של בדיקה. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך של הקניית הנוהל של בדיקת הרישום הפלילי של המתנדבים.

הם נכנסו להתנדבות לפני הבדיקה, לא הבנתי? נו, אז מה? זה לא רציני.

אנחנו נמצאים בתהליכים של בדיקה.

האמת היא שאני לא יודע אם לצחוק או לבכות. אני פשוט רוצה להבין. באמת, אני מנסה לחדד את הדברים, ואני רוצה שתבינו היכן הבעיה. אנחנו מקיימים כרגע דיון בנושא של מוגנות. ישנו חוק שאומר שבכל מתקן, בכל דבר, אפילו מורה שנקלט לבית הספר, אנחנו לא מכניסים אותו לבית הספר כדי שילמד. לפני זה, מבקשים ממנו תעודת יושר. מבקשים לדעת מה העבר שלו, ואחר-כך הוא נכנס. על אחת כמה וכמה מתנדבים, כי מתנדבים זה עולם אחר לגמרי – הוא לא רוצה לקבל שכר, לא שום דבר. אנחנו פותחים בפניו את הדלת, הוא מתנדב. מה שנקרא על-הכיפאק. ואם שם לא בדקתם, זה מאוד חמור. אני חושב שאתם צריכים היום מידי לבדוק את אותם מתנדבים, כי רק כך אנחנו נוכל להגן על הילדים. המצב האידיאלי היה שכל המשפחות יחזרו לבתים שלהן וליישובים שלהן. לצערי, זה לא ניתן, אולי רק בחלק מהמקומות, כי זה יהיה קשה מאוד. יש כאלה שהבתים שלהם הרוסים ושרופים ומה לא. בצפון בכלל יש לנו עדיין את המלחמה, ולא בטוח שנוכל להחזיר. אז אין ספק שהמטרה שלנו בסוף זה להחזיר כמה שיותר, וזה הדבר הכי נכון לעשות. אנחנו גם נרשום את זה שאנחנו מבקשים ממשרד החינוך או משרדי הממשלה, איפה שניתן להחזיר, ומי שרוצה לחזור שיחזור. אבל במצב הנוכחי, אתם חייבים לבדוק את המורים החליפיים. את המתנדבים שלכם. זאת אומרת, כל אחד שבא במגע עם ילדים, חייבים לדעת מיהו. לדעת את השם שלו. מה העבר שלו, כי זו בדיוק הבעיה.

אדוני היושב-ראש, זה החוק.

זה מה שאמרתי. זה החוק וצריך ליישם אותו. זה נכון שאנחנו נמצאים במצב שהוא לא נורמלי. אבל דווקא במצב הלא נורמלי, אנחנו צריכים לאכוף את החוק. כי במצב הזה למי שבעצם יש לו איזושהי הפרעה הוא ינצל את זה דווקא במצב הזה.

רק להעיר, נראה לי שזה למשל אחד המקומות שהידיעה מי הגורם האחראי מאוד חשובה. כי לפעמים באים מתנדבים – זה לא כמו בבית ספר שבאים וברור שזה תחת חינוך. פה אפשר להגיד שזה תחת רווחה. אפשר להגיד שזה תחת חינוך. אפשר להגיד שזה תחת תיירות, כי הם באים למלון ועושים איזו פעילות הפגה אחר-הצהריים. ואם אין מישהו שהוא הגורם שאחראי לדבר הזה, ולהפעיל את החוק, החוק קיים גם על מתנדבים. כל מי שבא במגע עם ילדים, כולל מתנדבים בפעילות מכל סוג שהוא, חייב שיהיה לו אישור מהמשטרה שהוא לא מורשע בעבירות מין. צריך לדעת מי אחראי לקיים את החוק.

אם יש מעל 50 מתנדבים, או עובדים, אז למשטרה יש נוהל מקוצר, מהיר שאפשר להעביר את הרשימות ואפשר לבדוק במהירות, לכן, זה אפשרי אם יהיה גורם אחד שיקבל על עצמו לאסוף את כולם. זאת אחת ההצעות.

למתנדב שמגיע לפעילות אחר-הצהריים זה מאוד בעייתי לקבל איזושהי בדיקה.

לא מדובר על זה.

לגבי עובדי הוראה, זה נעשה בנוהל. לגבי מתנדבים, כרגע אנחנו עובדים על זה, וזה גם כן ייעשה. בסופו של דבר מצוקתם של הילדים עומדת לנגד עינינו. אף אחד חלילה לא חושב שבריאות הילדים לא חשובה לנו.

מתי נוכל לדעת האם ביצעתם בדיקה, או מבצעים בדיקה, ואם כן, נמצאו איזשהם ממצאים? את אמרת שאתם מבצעים כרגע איזושהי בדיקה וכך הלאה. אני שואל מתי אפשר לקבל מכם? אתם עשיתם או תעשו בדיקה כזו? האם מיציתם אותה? מתי אפשר לקבל את זה או נתון כזה?

תוך שבוע, עשרה ימים.

עשרה ימים אנשים יחזרו הביתה. זה צריך להיות מידי.

מדובר בהרבה מאוד אנשים. אנחנו נעשו את המיטב כדי שהדברים ייעשו. הדבר הנוסף לגבי הכשרות של צוותים, גם את זה אנחנו עובדים לתת כלים לגבי אלימות, שימוש בחומרים סמים ואלכוהול, אנחנו עושים הכשרות ליועצות בליווי של מערך הדרכה ליועצות על מנת לסייע להן לתת מענים הכי מדויקים הכי נכונים, גם ברמה של מניעה, וגם ברמה של התערבות. ולציין שמשרד החינוך יחד עם משרדי ממשלה נוספים הקימו מתחמי נוער גם בים המלח, וגם באילת, במטרה לאפשר מרחבים מוגנים לבני הנוער שהרבה פעמים בשעות הלילה והערב הם חסרי מעש וחסרי עניין, וליצור מרחבים מוגנים שבהם נוכחים מבוגרים שיכולים לקיים איתם שיח, לאתר מוקדים של קושי ומצוקה ולאפשר גורמי טיפול.

הם הקימו את המרחבים המוגנים האלה, והכניסו אליהם מתנדבים שלא עברו בדיקה על עבירות מין.

באופן ספציפי יש נהלים.

ברור שיש נהלים. אבל השאלה האם אותם מתנדבים נבדקו, אותם מבוגרים, לא רק מתנדבים לפני שהם נכנסו לאותם מסגרות?

מי שמפעיל זה רכזי נוער, זה רכזים שעובדים עם הרשויות המקומיות באילת.

זה בדיוק מה שאנחנו שואלים. אנחנו נעביר את זה עכשיו לרשות המקומית, והרשות המקומית תגיד זה משרד החינוך. משרד החינוך אומר שזו הרשות והכול נופל באמצע. זו בדיוק הנקודה. אני חושב שאתם, כמשרד חינוך, מי שהקים את המסגרות האלה הוא צריך להיות אחראי בנקודה הזאת.

נשמע את משרד הרווחה והביטחון החברתי. בבקשה.

גם אני רוצה לפתוח ולהודות לך גם על הדיון ועל הדברים המאוד חשובים שאמרו חברי הכנסת. העיתוי לא יכול היה להיות יותר מדויק לדבר הזה. אני אתייחס קצת לדברים של משרד הרווחה ברשותך. משרד הרווחה כדי להשלים את הדברים החסרים שאנחנו גם לומדים ממה שקורה במלונות, קודם כל חשוב להגיד שמשרד הרווחה שולח עובדים סוציאליים גם מהמשרד, גם מהרשויות המקומיות כדי לתגבר -

סליחה, אני באמת מפרגן, כי אני ביקרתי במלונות, והרבה מאוד מקומות, אני רוצה לפרגן שהרשויות המקומיות ואגף הרווחה ברשויות המקומיות, ומשרד הרווחה וקופת חולים, וכל המשרדים, הנציגים שלהם בשטח עושים עבודה נפלאה אפשר להגיד יום וליה, אבל זה עדיין לא מוריד ממה שאנחנו מדברים פה מבחינת תכלול, אחראיות, וליצור באמת את המצב של לעבוד על-פי הנהלים והחוקים.

לגמרי. אנחנו לא שוקטים על השמרים בעניין הזה. בגלל שיש כאן הרבה מה חסר, אז כדאי גם להגיד את מה שיש. אנחנו באמת נמצאים שם, ונמצאים שם כל עובדי המשרד שיכולים. יש מלונות על פני כל מדינת ישראל, אז אנחנו נמצאים שם. הרשויות המקומיות נמצאות שם ומתגברים ככל שאפשר ואיפה שצריך, ולא חשוב, אגב, התפקידים. יש יועצות משפטיות בחלק מהמלונות, כמובן, עובדים סוציאליים שנמצאים בפריסה ארצית. מהמקום של החוסר, המשרד הבין שאומנם משרד החינוך הקים את מתחמי החינוך בתוך מתקני הפינוי, אבל יש צורך בחינוך בלתי פורמלי. וכתוצאה מזה בהליך מאוד מזורז התחלנו בהקמה של מועדוניות לתוך המלונות. כבר בתוך שבוע הוקמו 20 מלונות. כדי להשלים את השירותים החסרים, משרד הרווחה בהליך מאוד מזורז התחיל להקים מועדוניות למלונות. כבר הוקמו 20 מועדוניות, ומרכזי טיפול למשפחות וילדים כדי להחזיק את המורכבות הזאת שמה שיש שם בציר הלחץ שיש בתוך המלונות. היעד הוא להקים 70 מועדוניות, זה לא מתבסס על עובדים מתנדבים. המשרד יצא בהתקשרות עם שלוש חברות שיש להן ניסיון מקצועי בהקמת מועדוניות מהסוג הזה. ועל-פי הכללים הם חייבים להעמיד עובדים שאחרי שנבדקו ואחרי שנמצאו מתאימים. אני אגיד שחלק מהעיכוב לפתוח את כל המועדוניות כמו שרצינו זה העסקה של כוח אדם. אני מקווה שכן נצליח להשלים את זה במהירות הרבה יותר גדולה בעניין הזה.

במקביל, המשרד פרסם תדריכים לעובדים במלונות. גם העמדנו במסגרת ההנחיות עובדים סוציאליים מחוזיים לפי חוק הנוער שייתנו גיבוי לדיווחים שמגיעים מהמלונות, כי ברור לנו שאם עובדת מקריית שמונה התפנתה עם משפחתה לאילת, אז מישהו צריך לעזור לה בעניין הזה. עשינו רישות של העובדים הסוציאליים המחוזיים מסביב למלונות על מנת שדיווחים שמגיעים, יגיעו תמיד לכתובת שתוכל לייעץ בעניין הזה, ותוכל להפנות, כולל עובדים מרשויות שלא נמצאים כרגע במקומות, או שפונו או שהתפנו אליהם שהתנדבו לשרת את המלונות לטובת החברים שלהם שכרגע עסוקים במשימות אחרות. צירפנו לעובדים את מה שאנחנו בדרך כלל לא עושים, מין כללי אצבע של למה צריך לב. אז בכל זאת עשינו את זה הפעם כי אנחנו יודעים שחלק מהעובדים הסוציאליים שנמצאים, כולל עובדי המשרד. תחום המומחיות שלהם לא ילדים, אז כן היה לנו חשוב לצייד אותם בידע. דבר נוסף שאנחנו מבינים, צריך לזכור שילדים נמצאים במלונות עם ההורים שלהם. הם לא נמצאים בשונה ממלונית קורונה שניתנה קודם כדוגמה שהיו שם ילדים ללא המשפחה. כאן ילדים נמצאים עם המשפחות שלהם. הורים בדרך כלל הם הורים טובים שיודעים לשמור על הילדים שלהם.

לא. ההורים נמצאים בסיטואציה קשה.

אני מודעת לדבר הזה, ועדיין רוב ההורים שומרים על הילדים שלהם.

דווקא במקרים האלה יכולה להיות גם בתוך המשפחה, גם חס וחלילה אלימות פיזית גופנית, וגם התעללות מינית.

בדיוק לזה רציתי להגיע. ילדים נמצאים עם ההורים שלהם, ורוב ההורים הם הורים מיטיבים ודואגים לשלומם של הילדים שלהם, ובכל זאת, המשרד כתב תדריך שאפשר יהיה להשתמש בו גם לטובתם של הורים שהרבה פעמים אתה בתמימות מסוימת לא מאמין שהילדים שלך יכולים להיפגע. אנחנו כן עסוקים בפגיעות.

הם מעבירים את התדריך הזה?

אנחנו ניסחנו אותו, ויצאה הוראת מנכ"ל גנרית, היא בעצם לא גנרית. היא כן ניסתה להכניס את כל התחומים שהמשרד עסוק בהם בהגנה ובמוגנות גם לגבי קשישים, גם לגבי אנשים עם מוגבלות וגם לגבי ילדים, והכנסנו שם את כל העקרונות פנימה.

אתם מעבירים סדנאות או הרצאות שם?

לא. אנחנו העברנו את זה כמסמכים כתובים לעובדי המשרד, ולשירותי הרווחה ברשויות המקומיות.

לא ייצא מזה כלום.

מה ששואלת בעצם חברת הכנסת מירב כהן, האם זה מגיע לשטח?

יש לקוות.

אני מנסה להיות מאוד לא צינית לדבר הזה, כי יש שם עובדים. נכון, אנחנו מודעים לזה שלא כולם פנויים לקריאה, לכן דיברתי על כללי אצבע, אנחנו לא עושים את זה בדרך כלל, פשוט כדי לסמן כמה דברים שהאבנים הגדולות ישימו לב אליהם. יש עובדים שמתווכים את הדברים האלה, כי נמצאים שם עובדי המשרד שלנו שמכירים את התחומים. לא סתם דיברתי קודם על זה שהעובדים הסוציאליים המחוזיים התגייסו לעניין הזה. בדרך כלל הם לא מטפלים במקרים פרטניים הם גורם פיקוח, אז אנחנו מנסים להשתמש בכל כוח האדם שלנו.

הם במלון גם ככה, ויש להם מלא זמן פנוי. מה הבעיה להכניס אותם רגע לאיזה אולם לתת הרצאה. אנחנו רוצים לתת לכם כלים שישמשו אתכם היום וגם בהמשך. על נורות אדומות שצריכות - - -

איפה שאפשר זה נעשה. צריך לזכור שיש מלונות, בחלקם במלונות הקטנים יותר פשוט לעשות את זה וזה נעשה. יש מלונות ענקיים עם אלפי אנשים שנמצאים בתוכם זה קצת יותר מורכב. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו.

אני מבטיחה לך דבר אחד, אם תשלחו מסמך לעובדי משרד הרווחה, זה יישאר כמסמך אצל עובדי משרד הרווחה, כי בסוף הצריכה של האנשים בשטח, תני להם כלים להתמודדות כי את לא יכולה להיות בכל מקום בכל רגע נתון.

תודה על ההערה, אנחנו לא מצפים מכל אחד לדעת ולהחזיק את כל הידע. העמדנו את הגורמים המקצועיים כייעוץ לדבר הזה כדי שאיפה נדלקת נורה אדומה יידעו עם מי להתייעץ. אנחנו רואים את הנתונים הם לא במספרים מאוד גדולים. אבל יש למעלה די הרבה עשרות של מקרים שפנו לעובדים הסוציאליים וביקשו להתייעץ איתם, אל העובדים הסוציאליים המחוזיים.

אני חושבת שבצד המניעה, לפני שקרה אסון והן צריכות לבוא לבדוק, לא אחרי האונס, לפניו, אם יתנו כלים של מודעות להורים וגם לבני הנוער עכשיו זה יכול ממש לעזור במניעה.

מצוין. זה בדיוק שני הערוצים שאנחנו מדברים עליהם. יש גם עובדת משרד הרווחה שעוסקת בתחום הנוער שנשמח אם אפשר יהיה להעלות אותה לזום. אגיד שלעניין המתנדבים, המשרד בכל השירותים שהוא מפעיל באמצעות מתנדבים, פועלים על-פי הכללים, כולל הבדיקה המקוצרת על מנת להבטיח שלא ייכנסו מתנדבים שהם לא נבדקו לפני כן.

תודה חוה.

אני רק רוצה לציין פה, עלה פה רעיון, אולי איזשהו סרטון שיועבר להורים, לנוער, שתהיה מודעות. איזשהו משהו של כמה שניות. אני חייב לומר שהדיון הזה לפני שהוא עלה פה, אם לא היו פונים אליי, לא בטוח שהייתי עושה אותו. אני חייב לומר, לא כל התורה אצלי. לא כל המחשבה אצלי. לכן, אני שמח לפעמים כשפונים אליי. מסבים את תשומת ליבי למשהו, ואני מפרגן על כך. אני חושב שכמה שאנחנו יודעים להעביר איזשהו מסר לכל מי שמגיע לבית מלון, הלא הוא חותם על איזשהו מסמך. להעביר אליו איזשהו סרט דרך הטלוויזיה של תוך המלון עצמו. אתה מגיע למלון, פותח טלוויזיה, הוא מראה לך את כל מה שיש שם. את כל המתקנים, האוכל. איזשהו משהו שיעבור דרככם להורים ולילדים זה שווה הרבה.

רק אגיד שעשינו סרטון, עכשיו ממש עובדים עליו. לדעתי, אמור להתפרסם היום מחר. אפשר יהיה גם בזה להשתמש.

תודה. ממשרד הרווחה.

חוה אמרה את רוב הדברים. אני באמת אגיד שלכל מה שקשור למתנדבים שלנו, וגם עובדים סוציאליים שאנחנו מגייסים ככל האפשר, כי השתמשנו בעובדים הקיימים שלאט, לאט צריכים לחזור גם למטלות השוטפות כמו קציני מבחן למשל בהליכים פליליים. גייסנו גם עובדים סוציאליים בשנה שלישית כדי לעשות הכשרה מעשית, אז באמת הסיפור של בדיקה של לפי חוק מניעת העסקה נעשית. גם לגבי המתנדבים של יחידות של האיתור של נוער בסיכון, שזה אני באמת ארצה שתאפשרו לויקי שרזמן מהמשרד שלנו להגיד כמה מלים בזום. זה כמובן לא סותר את הצורך לתכלל כמו שאמרה מיכל גולד, והנושא יעלה בוועדת מנכ"לים. אנחנו צריכים לזכור עם כל זה שבסופו של דבר, עם כל הניסיון שלנו לשלוט, בסוף, חלילה, הפגיעה יכולה גם מאנשים שמתגוררים במלון, זאת אומרת, זה לא רק מהמתנדבים. ולכן הסיפור הזה של הסיטואציה היא לא סיטואציה רגילה של חוק מניעת העסקה --- ילדים, אנחנו משפחות שלמות שנמצאות במלונות.

אני מנהלת שירות נוער וצעירים, אגף בכיר קהילה, מינהל שלם.

גם אני מודה להכוונת זרקור לנושא הזה, חשוב ביותר. מה שרציתי זה בעצם לשתף אתכם במענים שהקמנו לטובת הנושא הזה. יש לנו שני סוגי מרחבי איתור, שאחד מהם הוא רחב, והוא עבור מקבץ של מלונות. ויש מלונות שאנחנו מהשטח יודעים שקיימות שם יותר בעיות, והקמנו במלון עצמו מרחב איתור. בתוך המרחבים האלה, בימים אלה ממש, אנחנו עוסקים בנושא המוגנות בשני כיוונים. אחד, להכניס הדרכה לצוותים שנמצאים במרחבי האיתור. בנושא של אורות אדומים, איפה לחוש נוער שנתון סיכון, חס וחלילה אם מישהו כבר נפגע ולאתר אותו, ויהיו להם הכלים כבר לדעת בעצם איך לטפל בנושא ולהעביר את זה הלאה לטיפול של עובדים סוציאליים שמומחים בנושא.

החלק השני, הוא ממש להכניס לתוך המרחבים האלה, שצריך להבין זה מרחבים שבעצם נפתחים בשעות שאנחנו יודעים שהנוער בהם, לכן זה פתוח מהשעה שמונה עד שתיים בבוקר. אנחנו יודעים שהנוער ישן עד שעות הצהריים המאוחרות, ולכן הכול מותאם לדבר הזה. אנחנו במקומות האלה מכינים סדנאות לנוער, והדיבור על מיניות בריאה שהנושא הוא מניעה. כמובן שברגע שנוצרים קשרים עם גורמי האיתור בתוך המרחבים האלה, הקשר הוא לא פורמלי, הוא בגובה העיניים. ברגע שנוצר קשר של אימון, הם כמובן גם משתפים את הגורמים שנמצאים במרחבים האלה.

דבר נוסף שהקמנו בקוו 118, אנחנו שמנו שם עובדים סוציאליים מומחים לנוער. אפשר להתקשר, ואפשר גם להתכתב בוואטס, וחלק מהעניין הוא גם לאפשר לנוער הזה בצורה די אנונימית למסור, להתייעץ על מקרים שונים שקורים. יש בני נוער שצפונים בחדרים, ולכן, אנחנו נותנים להם חונכים אישיים, לכן החונכים האלה יכולים גם לאתר אותם בחדרים אם ההורים מדברים עם מנהל תחום הרווחה של המלון, וחונך כזה יכול להגיע לחדרים וליצור קשר של אמון ושיח.

רציתי לשאול האם יש בדיקה יזומה זה בעצם לכל הגורמים של משרד הרווחה, כלומר, מול כל משפחה שמגיעה למקומות האלה, או שמחכים שהן יפנו אם יש איזו בעיה. האם יש בדיקה יזומה של שלומם בהקשרים השונים שרלבנטיים?

עיקר העבודה של העובדים הסוציאליים במלונות זה הדבר הזה. אנחנו לא נמצאים שם כדי לחפש את הפגיעות, אלא באמת יותר לעשות עבודה טיפולית. להיות שם עבורם. לתת להם מענים. זה עיקר העבודה. חוץ מזה יש גם את העבודה לאיתור ולתת מענים לאיפה שיש חשד לפגיעה בילדים.

נמצא פה מישהו ממשרד הבריאות.

אני מצטרפת לתודה לדיון הזה. אנחנו עוסקים במוגנות גם בשיגרה. אני חושבת שזה נכון לגבי כל היושבים כאן, ולכן, היה לנו מאוד חשוב להצטרף לפורום שולחן עגול בין מגזרי שעסק בכתיבת קווים מנחים למוגנות במתקני הקליטה. בעיניי משרד הבריאות מוגנות מתייחסת גם להיבטים של בטיחות. יש לנו את התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים ונוער שמטעמים נערכה פנייה גם להתאחדות המלונות כדי ששם יוקרו סרטים והדרכות בנושא של מניעת תאונות, כשהכוונה שם היא להיפגעות בלתי מכוונת. יהיה פלייר שיחולק שם להורים, והדרכות והסברה ככל האפשר.

אני רוצה להתעכב רגע על הנושא של הבטיחות. במלון שביקרתי בו נכנס מישהו טוב לב עם כוונות טובות וחילק שקיות במבה לילדים. זה אירוע שלא היה עובר בשום גן ילדים על רקע של אלרגיות לבוטנים וכן הלאה. הסיטואציה במלון באמת יוצרת מצבים שאין להורים שליטה, עם כל הרצון הטוב, הורים מסורים ומתפקדים ככל האפשר, יש שם תנועה בלתי פוסקת של אנשים. במלונות הקורונה, שגם שם חוו אירועים מסוימים, היה לנו את פיקוד העורף שאבטח את הכניסה למתקנים, ולא נכנס אדם בלי שנבדק. כאן אני מצטרף לקול הכללי, אין לנו זהות ברורה של מי אחראי לאותה אבטחה. ולכן, ככל האפשר בתחום של מענים בריאותיים בכיסוי של משרד הבריאות כולל גם אחריות של בריאות הציבור שנמצאות באופן קבוע במלונות, גם נציגי קופות החולים שבאים ונותנים מענים רפואיים לפי הצורך תוך תיאום בין הקופות. גם כיסוי פסיכיאטרי, ישנה חלוקה ארצית של בתי חולים פסיכיאטרים שצוותים שלהם מגיעים למלונות על-פי האזור הגיאוגרפי. כל אלה שותפים לתפיסה של מוגנות, וגם דאגתי להעביר את הקווים המנחים שפרסמנו ללשכות הבריאות המחוזיות כדי שהדברים יעברו הלאה.

שוב, כדי שתהיה חלוקה ברורה של התפקידים, כולל ממוני מוגנות, שזה משהו שאנחנו נשמח שיקרה, אנחנו צריכים לדעת מי ממנה את אותו ממונה מוגנות. ביחס למתנדבים בתחום מקצועות הבריאות, קיים נוהל. אני מאמינה שקיבלתם אותו, ואם לא, אז יש לי כאן עותק שבו מחויבים המתנדבים לתת אישור לבדיקת הרישום הפלילי לפי חוק. יש לנו כאן בזום נציגה של חמ"ל מתנדבים של משרד הבריאות שתוכל להעמיק יותר בנושא הזה. במקביל, אני עובדת בשיתוף תוכנית 360 לילדים ונוער בסיכון, כדי לאפשר פלטפורמה ממוחשבת של כלי שכבר קיים במלונות עבור אנשי המקצוע שנמצאים שם, ונועד באמת לאפשר איתור וצרכים של ילדים ונוער בסיכון. אנחנו נשמח לכל שיתוף פעולה.

מי לדעתך צריך למנות את ממונה מוגנות?

זו הזדמנות לפרגן למשרד הרווחה שעשה עבודה נהדרת, וראיתי את זה מקרוב, באמת, באמצעות פרסום חוזר מנכ"ל להבטחת מוגנות חסרי ישע וקטינים. אני חושבת שזה כמובן צריך לעבור הסכמה בין-משרדית בפורומים המתאימים, אבל יש לנו כאן עובדים שהם נהדרים והם נמצאים בשטח באופן קבוע, ויחסית מזוהים יותר עם פחות תחלופה לעומת גורמים אחרים.

בבקשה, משרד התיירות.

צהריים טובים. יש לכם איזשהן שאלות נקודתיות?

אנחנו רוצים לשמוע מה קורה בבתי המלון. ואם יש איזושהי מוגנות גם מבחינת מתנדבים. האם יש איזשהו משהו שההורים מקבלים, האורחים, אתם בודקים. שמעתם כל מה שנאמר.

אני אתן קצת רקע ממש קצר. המשרד, לא הרבה יודעים, הפך להיות גוף ביצועי בחודש וחצי האחרון, אין תיירות.

אני הייתי בחמ"ל של משרד התיירות בבית התעשייה בתל-אביב.

יש לי מאות שעות חמ"ל. כמו שכולם יודעים אין תיירות לא נכנסת, ולא תיירות פנים. ולכן המשרד ביחד עם היתכנות המלונות, ובאמת, החמ"ל יש בהתאחדות עד לפני שבועיים. הקים מערך שבחמ"ל הטלפוני מפנה את תושבי קריית שמונה, ואנחנו עושים את זה מכמה ימים לאחר פרוץ המלחמה. ובנוסף לחמ"ל הטלפוני שפעל 24/7 עכשיו.

תתייחסי למוגנות. את העבודה אני מכיר, תאמיני לי.

אני אגיד שבנוסף לחמ"ל, יש 10 אנשי קשר שעובדים ישירות מול המועצות המקומיות בצפון ובדרום. אני יכולה לדבר מהניסיון שלי, אני אשת הקשר של מטולה ומרום גליל. המוגנות נכנסת בתוך המעטפת של השרות שאנחנו נותנים למועצות המקומיות. אני עובדת ישירות מול הקב"טיות בשתי המועצות, ועולים צרכים שהם גם הצרכים שהם רלבנטיים לוועדה אבל גם לא. אם זה איחוד משפחות, או איחוד קהילות. למשל, בשבוע שעבר העברנו את מטולה 120 חדרים מכמה מלונות מאזור טבריה למלון אחד.

הכול בסדר. הבנו. אני שואל מה אתם עושים כדי שילדים יהיו מוגנים במלונות. אם אתם לא עושים תגידו. אני רוצה רק להבין.

הצרכים האלה בעיקר עולים מהשטח.

יש דברים שהם לפי חוק. לדוגמה, העובדים של בתי המלון, האם כולם נבדקו?

זה אני לא יודעת.

אז יפה, אם יש להם רישום פלילי, אם יש להם איזשהו משהו שקשור לפגיעה מינית כזאת או אחרת. אני שמח על הכנות שלך. אני מבקש ממך לדאוג שמשרד התיירות והתאחדות בתי המלון, יפנו לבתי המלון ויגידו להם – אנא תפעלו לפי החוק, הכי פשוט, לבדוק את העובדים שלהם. את הרישום שלהם. האבטחה.

יש טענות שכל אחד נכנס.

כל אחד שנכנס לבית מלון לפני האירוע, היו אומרים לי – מי אתה, מה אתה, איזה חדר. היום הכול פרוץ.

אלה שני הדברים שעלו, ורשמתי אותם לעצמי. אני אבדוק עם ההנהלה שלי מה ניתן לעשות בנושא.

וגם הנקודה של ממונה הטרדה מינית בבתי מלון, והאם הם נכנסו לאיזשהו תפקיד קצת יותר רחב על רקע האוכלוסייה שנמצאת בבתי המלון?

אז אולי באמת תרשמי את זה. כי בכל מלון יש בעצם ממונה לפגיעה מינית כזה או אחר, אותו ממונה יכול לקחת גם על עצמו את הנושא של המוגנות לילדים.

יחד אולי עם עוד גורמים.

אחת מהתובנות שהייתה בעקבות האונס באילת, זה שגם העובדים עצמם של בתי המלון, הרבה פעמים הם יהיו אלה שעדים לפגיעות מיניות שמתרחשות. אחד מהכלים, זה לעשות איזושהי הרצאה שמגייסת אותם להיות שומרי הסף, לראות את הדברים, להעיר לדברים איך מזהים, ומה עושים. יש הרבה מאוד מקומות שעושים את זה. יש הכשרות כבר ממש מסודרות שלצורך העניין מרכזי הסיוע מעבירים כבר שנים, ואפשר להיעזר בנו בהקשר הזה.

תודה רבה. יעל, תעבירי את המסר. אנחנו רוצים לקבל גם תשובות – למי העברתם, מה אתם עושים? תנו לנו איזו התייחסות. תודה רבה.

אולי עוד הערה קטנה למשרד התיירות שיכול אולי לסייע בהקשר של הטרדה מינית במקומות תעסוקה. תולים לפחות את הפרטים הבסיסיים כדי שיידעו עם מי ליצור קשר. אני חושבת שבזמן הזה, בבתי המלון זה יכול להיות איזשהו שיתוף פעולה של הגורם האחראי, ואל מי פונים, ומה כללי האצבע שזה גם יהיה תלוי בצורה ברורה להעביר את המודעות.

המשרד לביטחון לאומי. בבקשה.

אני מנהלת פרויקטים במשרד לביטחון לאומי. נציגת המשרד בכל מה שקשור למלונות מפונים. המשרד לביטחון לאומי הוא בעיקרו משרד ביצועי, מתעסק בהיבטים מבצעיים, ביטחוניים, פחות מתעסק בהיבטים אזרחיים. ועם זאת, יש לנו גם בתוך המשרד יחידות שעוסקות בנושא האזרחי, ונותנות מענה גם מטה 105 להגנה על ילדים ברשת, וגם הרשות לביטחון קהילתי שבעצם פרוסה ביום יום בכל הרשויות המקומיות בארץ, ועוסקת בכל הנושא של ביטחון קהילתי, התנהגויות בסיכון, מניעת אלימות וכו'.

בהקשרים של עבודה בתוך המלונות, אנחנו גם עובדים בשיתופי פעולה עם משרדי ממשלה אחרים כדי להטמיע את השירותים שאנחנו יודעים לתת שם, וגם יש תכנונים לבצע הדרכות. דיברה פה קודם הנציגה של משרד התיירות. אנחנו למשל רואים בעובדים של בתי המלון מעין שומרי סף לזהות תופעות, לזהות בעיות, אתגרים, ולהציף אותם כלפי מעלה, ויש כוונה לבנות מערך הדרכה, ולהעביר להם הדרכות כדי שהם יוכלו להוות שומרי הסף שלנו. מעבר לזה, יש לנו שיתופי פעולה עם משרד הרווחה, התחלנו במיפוי כדי להכניס את האנשים שלנו לתוך בתי המלון, האנשים שעובדים ממילא ביום יום, כמו מדריכי מוגנות, מנהלי קהילות וכו'. מי שהגיע מרשויות מפונות ובאמת בעל יכולת בשלב הזה לקחת חלק מהצוות של עובד, אז בעצם נכנס לבתי המלון. גם בתוך הרשויות הקולטות אנשי המקצוע שלנו עובדים במלונות המפונים, ויש לנו תוכנית להרחיב את המערך ואת הפריסה שלנו בתוך בתי המלון, וגם לחזק את שיתופי הפעולה עם המשרדים האחרים.

האם המשרד יכול לתת מענה לכל בקשה של מועסק, או כל בקשה על מתנדב, או על מועסק?

בהקשר הזה, המשטרה היא אחת מהגופים של המשרד. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק, צמוד, מירב תרחיב פה על כל הפעילות של המשטרה בהקשר הזה.

אני נציגת משטרת ישראל בחמ"ל למפונים. קודם כל, תרשה לי לפתוח ולומר, שאני חושבת שמין הראוי היה שיישבו פה מפיקוד העורף, יש חמ"ל שלם שמי שמנהלת אותו זה אלוף משנה בשם שירן. היה נכון שהיא תשב פה כדי קצת לתת איזשהו מדע שיבהיר שיש איזשהו גורם שהוא כן מתכלל ורואה את כל התמונה.

יכול להיות שהם נמצאים פה ולא ידענו?

הוזמנו לדיון.

ולמה אני אומרת את זה? כי מהחמ"ל הזה בעצם הוא בנוי מהעובדה שיש לו חוליות בתוך בתי המלון, נקראים חש"לים, והם איזשהם חוליה של פיקוד העורף שאמורה להיות בפתח, לדעת מי נכנס מי יוצא. פעילויות של משרדי ממשלה אמורים להיות מתוכללות, פתח סוגריים, זה לא התפקיד שלי.

מצד שני אני מבין שהם לא נמצאים פה.

היה נשמע בדיון שכולם עושים, אז התפקיד של החמ"ל הזה בעצם הוא לקבל ממשרדי הממשלה את הפעילות שלהם היום-יומית בבתי המלון, ולייצר איזושהי תוכנית עבודה. זה ככה בגדול כדי שנבין שיש איזשהו מישהו שמקבל כניסתם של מתנדבים שרוצים לעשות הפעלת ילדים. ויש מישהו שמתכלל את קופות החולים ויודע איפה הם נמצאים. יש איזושהי תוכנית. אם היא טובה, מה המידה שלך, זה הם היו צריכים להיות פה כדי להסביר איפה הפערים.

נחזור למשטרת ישראל. אז קודם כל יש את החוק, החוק הוא מאוד ברור. משרד החינוך מכיר את החוק, וכל גוף שמעסיק אנשים שעובדים קבוע או באופן סדיר, מתנדבים, יודע מה החוק. יש את הטופס העדר מניעת עבירות מין, וזה משהו שהוא מובנה. אני גוף שאמור לתת את המענה הזה. מה כן ביקשו מאיתנו? אמרו לנו, לאור הסיטואציה בואו ננסה לתת את האישורים האלה חריג למתנדבים שהם לא נכנסים בחוק, כי אם מישהו בא חד-פעמי, הוא לא נכנס לחוק. עם אלו יש לי בעיה, כי אני לא יכולה לדרוש ממנו – בוא תבקש רישום פלילי, או בואו אני אעביר לכם רישום פלילי של אדם על מנת שתדעו אם הוא מסוכן.

אולי אפשר, מיכל לא פה, משרד המשפטים פה, כן לבחון, יכול להיות ששעת החירום הזאת, או ייתכן שאנחנו כן יכולים לומר שאם הוא עובר בעוד מלונות, אז יכול להיות שהוא כן הופך להיות מישהו שבא במגע באופן סדיר. זאת אומרת, ואנחנו כן יכולים לפתח את זה. אני לא רואה עם זה בעיה.

אני כן חושבת שברגע שנוכל לגבש – אבל איפה הבעיה שאני כן רואה, שאין משהו מסודר. אף אחד לא יכול לבוא ולומר לי, מירב, דוד ויצחק עושים הצגות בבתי מלון, והם יופיעו ב-360 בתי המלון, ואני נותנת נתונים מדויקים. יש לנו 360 בתי מלון, עם קרוב ל-177 אלף מפונים במדינת ישראל שפזורים, ומחולקים בבתי המלון הללו.

שים לב, יש לי גם נתונים של משרד החינוך, וגם כאן יש מסגרות מיוחדות. יש ילדים שמסיעים אותם. יש ילדים שפתחו בתי ספר. המגוון פה הוא רב. ואם לא יהיה פה מישהו שלפחות בתחום הזה ייתן מיפוי כדי שגם אני כמשטרה אוכל לבוא ולסייע. אז הפרוביזוריות הזאת לא יכולה להיות. אנחנו גם רוצים להגן על החוק. אנחנו גם נעשה רק מה שכפוף לחוק. אבל מה כן לקחה משטרת ישראל צעד קדימה? תראו, קודם יש לנו קציני מניעה במשטרה במחלקת נוער, אז לפחות בנוער אני יכולה לומר שמה שעשינו, יש לנו קציני קישור למפונים. לקחנו מתנדבים של המשטרה שסיימו את תפקידם – קצינים בדימוס, הלבשנו אותם במדים, הפכנו אותם ממש לקצין משטרה, נתנו להם אזורים ומלונות שיש בהם יותר נערים ונערות, כי עולה צורך רב לטיפול בנוער. יש שם בעיה עם השעמום. נוער הוא לא מטופל במסגרות. אין לנו בתי ספר כנראה, ולכן הם יותר פעילים בלילות. ושוב, הזכרתם פה את הבעייתיות של סוג הקהילות. יש קהילות שאין בעיה איתן. הן סגורות, הן מסודרות, ילדים מסודרים בכל הגילאים פחות או יותר. הבעייתיות היא יותר עם המפונים שהם מהערים – קריית שמונה, שדרות, אשקלון, שתולה, ושם אתה רואה קצת יותר את הבעייתיות עם בני הנוער.

מה שעשינו? הצבנו קציני קישור. קציני הקישור האלה יושבים במלון עם המנהל. יושבים עם הקהילה, ואני, ברגע שממפים לי איזור, אני כבר יכולה להגיד לכם שבצפון, מצאנו ממש מצוקה שני מלונות, ולכן, הכנסנו לשם הרצאות של יחידת הנוער. הם יעשו שם הרצאות בנושא של סמים, אלכוהול, הטרדות מיניות. זאת אומרת, זה קציני הנוער. מיפינו את המלונות, זו עבודה שעכשיו רצה. גם עכשיו קיבלתי ירושלים, שני מלונות אותו דבר. זאת אומרת, שאת הנוער איפה שאנחנו יכולים לכסות בתחום ההסברה והמניעה של כל נושא סמים, אלכוהול, ייכנס.

דווקא המשטרה שאמורה לעסוק באכיפה, היא עושה גם מניעה. יישר כוח.

אני פשוט הייתי גם נציגת משטרת ישראל בקורונה.

הפתעת אותנו לטובה.

אני יודעת שאין חיתוך מוכן כזה ברגיל, אבל יש לכם נתונים לפגיעות בתוך מתקני - - -

תתפלאי, אני באתי מוכנה. אני אסביר לכם למה. אני נמצאת בבוקר ונמצאת גם בערב. בבוקר אני נמצאת עם כל קציני הקישור האלה שאמרתי לכם עליהם, לא המשטרתיים, דווקא של המלונות. אני מקשיבה לכל הבעיות. אני נמצאת בערב עם כל משרדי הממשלה, ואני שומעת את כל הצרות. ולכן, מה שעשיתי, תמיד אנשים אוהבים להגיד – הטרדות מיניות, סיר לחץ. בהחלט, זה סיר לחץ. נקודה. אין אף אחד שהיה מוכן שיוציאו אותו מהבית שלו. סיר לחץ אמיתי, יש שם עבירות. אבל עשיתי שני פילוחים. פילוח אחד להבין האם באמת אנחנו מדברים על איזשהו משהו חריג מהנורמה. מה שאני כן יכולה רק לומר לפני – אני שמה כוכבית, שימו לב, שבתי מלון למשטרת ישראל למיפוי, הם בתי מלון כללי, אין לי בתי מלון מפונים. לכן, ייתכן שיש לי סטייה קלה בנתונים. אני מדברת על הכללי. תיכף נדבר על פגיעות מיניות. בכללי, אנחנו לא רואים חריגה מהשגרה משנה מקבילה ומחודשים מקבילים. מה אנחנו כן רואים? אם נראה יותר קריאות לנושא ביטחון אישי – חפץ חשוד, חרדות, בזה ראינו עלייה. לכן אני אומרת שאם רגע נסתכל על התמונה הכללית, אין איזשהו עלייה בעבירות שהיא שונה - - -

מהמקרים שמגיעים אליכם, שמגיעים למשטרה.

לעניין העבירות. אז כן. יש מספר תיקים של עבירות מין. אנחנו לא נפרט מצנעת הפרט. אני יכולה להגיד שכל התיקים בחקירה. מספר קטן של תיקים, אבל כל תיק הוא תיק, בטח שזו פגיעה בקטינה. אני יכולה לומר שתיק אחד הוא בכלל לא בבית מלון, אבל זה כנגד מפונה, לא בבית המלון. היא פשוט קטינה שיצאה מבית המלון לרחוב בעיר, נפגעה על-ידי עבריין מין, זה תיק אחד. ועוד שני תיקים שהם בכלל – אחת הנפגעות היא בעצם עובדת במלון שנפגעה על-ידי מפונים. מבחינת תיקי אלימות כלפי קטינים – שוב אני אומרת שלא חלילה השתמע, כל תיק עבורי הוא תיק. שמעתי תקיפות מיניות כלפי קטינים - - -

זה המקרים שהגיעו אלינו, אבל זה פשוט לא מגיע למשטרה. יש לנו בהחלט.

זה חמור מאוד. אני חושבת שאם אתם מודעים לזה, זה חמור. אני הייתי בדיון שעלתה נציגה של שרות לאומי, ואמרה שאחת מהעובדות שלהן הוטרדה במלון. אני אמרתי לה, גברתי, את חייבת לדווח. המשטרה צריכה לדעת מזה.

המשטרה היא לא נביאה. המשטרה צריכה לאכוף. צריך להתלונן כדי שפשוט החוק יאוכף.

הם רק יכולים לטפל במה שהגיע אליהם. לא על כל דבר חייבים לדווח למשטרה.

אני רק אסיים עם תיקי אלימות כללי. שאנחנו כן רואים, על מה? כשזו אלימות בין בני זוג. כן רואים יותר. ושוב אני מזכירה את סיר הלחץ. אני חושבת שהדיון הזה מאוד חשוב כדי רגע אחד שאנחנו קצת יודעים את הסטטיסטיקה, היא עוד מבעבעת, שזה השלב שכן צריך להירתם כולם.

כמה הערות, שאלות בהמשך לדברים שאמרת. אמרת שיש לכם איזשהו מיפוי שאתם עושים בשבילכם גם של בתי מלון שיש שם יותר קשיים, ובעיות. השאלה אם זה על רקע זה שזה באמת לפעמים נובע משעמום, אם יהיו פעילויות אולי זה יסייע. השאלה אם המיפוי הזה עובר לעוד גורמים שעושים דברים אחרים, כלומר, בין משרדי הממשלה.

אני יושבת פעמיים, זה עובר, אני מעבירה את זה, כי לא הכול תחת חסות משטרת ישראל.

כן. באמת מיפוי מאוד חשוב.

אני יכולה לומר שאני אפילו המלצתי, לצה"ל יש קציני אוכלוסייה. אני המלצתי להעביר להם את המידע הזה כדי שמישהו ייצר לכל מלון תמונת מצב.

נכון. דבר שני, תהיתי לגבי הנושא של המתנדבים, שזה נכון שרק אם זה קשר סדיר או קבוע, אבל אפשר היה לבוא ולהגדיר שמתנדבים שהם בפעילות עם קטינים, זה רק כאלה שהם באים לאיזשהו קשר סדיר, משהו יותר מתמשך, ואת המתנדבים האחרים שרוצים פעם בכמה זמן לבוא למשהו, שיהיו עם מבוגרים. ואז מראש עושים להם - - -

אפשר לעשות הכול לדעתי.

אפשר היה להגדיר את זה, יכול להיות שזה לא תמיד נוח כי זה מפריע לנו בגמישות.

האמת, אפשר לעשות הכול. אם מישהו יידע לייצר איזושהי רשימה, אני מניחה שיהיה אפשר למצוא את הפתרונות.

מה שהצעת כרגע, זה לא תפקיד המשטרה. היא יכולה לעשות את זה אם מישהו ינחה אותה. הכול בסדר. מירב, תודה רבה. באמת, הפתעת אותנו לטובה. יישר כוח.

נמצא פה מישהו מהשלטון המקומי? אין. חבל, כי אני חושב שהשלטון המקומי גם עושה עבודה טובה, וגם יש לו תפקיד נכבד מאוד. הייתי בחמ"ל. אני עדיין בחמ"ל של עיריית נתניה.

אני מאוד מודה לך על הדיון הזה, וגם תודה שאפשרתם לי להיות אחרי משרדי הממשלה. רציתי לשמוע מה הם אומרים. אני אגיד, שכן, יש פגיעה מינית בתוך מתחמי המפונים בכל מיני גזרות. יש פגיעה מינית של מפונים במפונים. גם פגיעה מינית שהייתה בעוטף, כמו שזה בכל בית, ממשיכה בתוך משפחות גם שהם עברו למקום אחר. יש פגיעה מינית של צוות המלונות, וצוותים שנמצאים במקום עצמו, וזה גם דברים שקורים. ויש גם צוותים של מתנדבים וצוות חיצוני שמגיע, וגם שם זה קורה.

הסיפור הזה של מתנדבים – מגייסים המון אנשים לבוא לעזור, והם עושים עבודת קודש, אבל על גבם נכנסים גם אנשים שהם מתנדבים במרכאות. אנחנו רואים שיש גם פגיעה במתנדבים עצמם – בנות שרות, בני נוער שבאים להתנדב, שנות שרות. ולמרות שהמתנדבים מוערכים מאוד, ואני אסירת תודה לאנשים שמגיעים, אני חייבת לומר שמשרדי הממשלה בעניין של מתנדבים, הוציאו בעיקר הנחיות ולא אכפו אותם. הם הסתפקו בנהלים. הם לא ריכזו את אותם – זאת אומרת, לא היה פידבק. אמרו להם שצריך, אף אחד לא דאג שבאמת יש לאנשים האלה את המסמכים, ואת הנייר שהם לא הורשעו בעבירות מין. הנציגה של משרד הבריאות פה. אני מאוד מודה לך.

נציגת משרד הבריאות ישבה ודיברה על תאונות. אני חושבת שהתאונה הכי גדולה, זו העובדה שמשרד הבריאות בעצמו גייס מתנדבים. הוא לא ביקש מהם אישורים להיעדר על עבירות מין. כן שלח נוהל, זה לא נאכף. לא נאסף. לא רוכז. לא התבקש מהאנשים בשטח. כתוצאה מזה המשרד יודע כבר קרוב לעשרה ימים על איש מערכת הבריאות שלא היה עובר את המבחן הקטן הזה ונשאר שם, והמשרד יודע מזה. והפתרון של המשרד היה להעביר את המתנדבים שלו לקופות החולים כדי שהם יבצעו את הבדיקה הזאת. הבן אדם הזה עכשיו הוא כבר לא מתנדב של משרד הבריאות. הקופה לא ביקשה ממנו אישור העסקה, כי הוא הגיע כמתנדב של משרד הבריאות והוא עבר אליהם על-ידי משרד הבריאות, אז הם הניחו שזה כבר נעשה לפי נוהל. לא, הקופה לא תניח, אז הקופה הניחה, והבן-אדם עבר הלאה. אני בעשרה ימים של דיונים אינטנסיביים איתם. צלצלתי וגם לשכת מנכ"ל דיברה איתי אתמול. לא היו מוכנים אפילו להוציא מייל שמתזכר את הקופות לגבי חובתם. או שאומר משהו כנה – אנחנו לא בדקנו. תגידו בכנות שלא בדקתם.

התשובות שקיבלתי מהמשרד זה שלא בדקו, כי לא חייבים. כי יש החרגה של 30 יום באירועים חריגים לבדיקה, ומלחמה זה אירוע חריג, אז לא בדקנו. שהמלונות אינם נחשבים מתקן רפואי, וכל ההתפלפלות הזאת על גבם של ילדים שנמצאים שם עכשיו. אני גם אגיד, אתמול, אחרי כל ההתדיינויות האלה, הסתבר שהמשרד הכניס לתוך מתחמי המפונים גם בן-אדם שהוא מועסק על-ידי המשרד ומתנהל נגדו עכשיו הליך משמעתי על עבירות מין. וגם הנציבות יודעת מזה.

אז אני אומרת, כשאנחנו מדברים על את מי אנחנו מכניסים, ועל שומר בכניסה שמשרדי הממשלה בעצמם לא מסוגלים לקיים את החוק, יודעים על הדברים האלה, ולא עושים דבר. באמת, אני מאוד מעריכה את העבודה של המתנדבים. אבל לא ייתכן שגם הממשלה תפנה נגד עצמה. תפקיר את האנשים האלה. באמת, ביררתי עם המשרדים אחד, אחד. ניהלתי הרבה מאוד שיחות, חלקם לא מקיימים את הנהלים של עצמם, וזה הבסיס של הבסיס, לפני שאנחנו הולכים למישהו שיש לו עמדת פופ קורן, ובא פעם אחת, ומוכן לתת ערב. אז אני לא יודעת איך אנחנו נפעל נגדו ונחשוד בו, אבל משרדי הממשלה לכל הפחות שיושבים איתנו בשולחן הזה של התכלול, ומעירים הערות יפות לנהלים, וורד דיברה פה על העבודה, ואחר-כך מתנהגים כך. זה באמת משגב מבינתי.

תודה רבה. זה חמור מאוד. אני מודה לך על הדברים.

אני כן אבקש לציין את יום זכויות הילד. שלחנו גם לוועדות לדבר הזה. אנחנו כעמותה למען הילד בגיל הרך. אנחנו גם חלק מארגון העולמי לגיל הרך, 74 מדינות בכל העולם. יצאנו בזעקה ביום הזה שזה יום ללא זכויות כשאין ילדים. ובעצם, זו באמת צביעות וחטא על פשע של מדינות העולם, כ-200 מדינות שחתמו באו"ם על האמנה לזכויות הילד, וגם ביום הזה, במקום להקים קול זעקה מאוחדת, הם או שותקים, או פשוט חוגגים את זה במדינה שלהן.

אני מאוד מודה על הדיון הזה, כבוד היו"ר. העמותה גם חלק מהשולחן העגול של משרדי הממשלה. אנחנו באמת מודות לצוות שמתכלל את השולחן העגול הזה, ובאמת, נעשית פה עבודה אינטנסיבית. אני מסכימה עם יעל מה שאמרה. יש הרבה דברים שנאמרים בזומים או בשולחנות, אך בשטח כשנמצאים הם לא קיימים. אני אגיד לפחות מהפן שלנו. אנחנו כעמותה מהיום הראשון נמצאות בשטח. יש לנו מעל ל-70 נשות מקצוע שנמצאות בין המלונות, אם זה פסיכולוגיות, נשות חינוך, מדריכות הנקה, מדריכות הורים, מפעילות, כל דבר, גננות, ומורות בפנסיה שנמצאות בשטח, ואנחנו גם מפעילות היום בכמה – אני לא אגיד מלונות, כי יש גם מתקני קליטה שהם לא מלונות והוסבו, גם מפעילות תינוקיות, וממש הרמנו את מסגרות ללידה עד גיל שלוש. גם פה היה עניין – מי ייכנס? מי יעבוד? איך מגייסים? אני יכולה להגיד שאנחנו מהיום הראשון פנינו לשיתוף פעולה מלא מול משרד החינוך. יש דברים שכן המשרד בוחר לשתף אותנו ולעבוד איתנו. ויש דברים, כמו לדוגמה, להביא את האנשים שיפעילו את המקומות – לא.

כאן באמת העניין של הסינון, מי נכנס, ומי עובד, ומי מטפל בילדים. אנחנו כעמותה מקצועית, לנו יש את הקו האדום. אנחנו עושות סינון. אנחנו מבקשות תעודות. אנחנו ממש מבקשות להביא אישור העדר עבר פלילי מהמשטרה, כי זאת גם האחריות שלנו כעמותה, אנחנו לא יכולות להכניס למקומות שיש שם אנשים חלילה דברים שבסוף גם יפגעו בנו.

דבר נוסף, אני רוצה לדבר מבחינת המוגנות של הילדים. זה נדבך מאוד חשוב שזה ההורים, בעיקר בגיל הרך. הילדים לרוב לא מדברים, ולרוב לא יכולים לתת מענה. יש גם ילדים שאולי כן מדברים, והם טיפה בגילאים של 3-6, ואפילו 8-10, וכן הלאה, אבל ההורים נמצאים בחדר בדיכאון, אחרי טראומה, אחרי משבר גדול. גם אם לא נלך לעוטף, אז יש הורים שאיבדו את מקומות העבודה, או איבדו קרובים להם. נשים שנמצאות בדיכאון אחרי לידה, ולא יכולות אפילו לטפל, ולתת את המוגנות, או את הצרכים הבסיסיים לילדים שלהם בתוך חדר המלון. גם אמרנו את זה בשולחן העגול. אני חושבת כוועדת זכויות הילד יש מקום כן לחשוב וגם לדרוש גם על תקציבים, ותוכנית מיועדת להורות בתוך מתקני הקליטה והמלונות כי ההורים הללו צריכים בסוף גם הדרכת הורים וגם ליווי אישי צמוד.

דיברו פה על המסמכים שנשלחים לגבי הזכויות, ובקיימים. אני חושבת שבשנת 2023, לקראת 2024, כשמשרד החינוך או משרד הרווחה רוצה להעביר איזה מסר לתושבים, הוא בהודעת אס.אמ.אס. יכול לשלוח את הכול. גם כאן אפשר לתת את כל הנהלים, או את כל הכתובות הקיימות למי ניתן לפנות ואיך בהודעת אס.אם.אס. מעבר להדרכות ומעבר לפרסומים בתוך המלונות וכן הלאה. בנוסף, אנחנו רוצות לדבר גם על הנושא של הקצינים בדימוס. אהבתי לשמוע מהמשטרה את הנושא הזה. אבל אנחנו נמצאות גם במלונות. יש מלונות שזה עובד מצוין. יש מלונות שמנהל המלון מתפקד כראש עיר לכל דבר ועניין בתוך המלון. ויש מלונות ומתקני קליטה של לכו, תיכנסו, תחפשו רק מי יענה לכם, ומי יידע לתת מענה. אני חושבת שכאן גם אפשר להשתמש ברעיון. אהבתי לראות גם אנחנו בשיתופי הפעולה כשמנהלי המלון בסוף הם לא מארחים לראשון עד חמישי, או חמישי עד ראשון. הם ממש קיבלו אזרחים לכמה חודשים בתוך הבית שלהם. אפשר להשתמש בהם אולי כגורם מתכלל, לא יודעת, אני חושבת עוד עם עצמי בקול רם גם כאן, שהם בעצם יהיו האיש קשר הישיר מול המשטרה, הבריאות, החינוך, העמותות, כי בסוף הוא הבוס של המקום הזה, ובאמת, הוא השריף.

במקומות שלא, כמו הקריה האקדמית אונו, כפר המכביה, יש את שפיים, יש מקומות שהם פחות מסודרים, אפשר להשתמש גם במנהלים שם, בסוף, אלה אנשי קשר, כי כשאנחנו פונות כעמותה, זה או שפונים אלינו, מי שמכיר אותנו, אפילו ברמת ההורים, או שאנחנו מתקשרות כדי לתת מענה, אז אנחנו ממש צריכות לחפש בין החדרים מי האחראי, איך אנחנו נכנסות, ומי באמת ייתן את המענה. אני חושבת שצריך להשתמש באנשים הללו במנהלים. דבר אחרון. באמת, אני רוצה להגיד כאן, וזה לך, כבוד היו"ר, כי אני מכירה אותך, ואני מעריכה מאוד את הפעילות שלך. אני יודעת שבאת מהמוניציפלי בעבר, ולכן, זה מאוד חשוב. בסוף הכול הרבה פעמים נופל על עניין של תקציבים או ביורוקרטיה. לוועדת זכויות הילד שהיום זה היום המיוחד של יום זכויות הילד הבין-לאומי, יש אחריות אדירה על כל הילדים מגיל לידה, עד 18, על כל הילדים המפונים והחטופים. לך יש את הכוח ואת היכולת גם כחבר קואליציה, לדחוף לזה שגם תקציבים יעברו מהר, וגם כל הביורוקרטיה כמו נהר תזרום. אני רוצה לנצל את הבמה להגיד לך תודה. אבל באותה מידה קח את המושכות גם על זה. שמישהו יתכלל גם את העניין הזה. תודה רבה.

תודה רבה, מור. אני רוצה לומר לכם, בתקופה הזאת בכנסת, יש לנו קושי לנהל ישיבות בנפרד. אנחנו לא מצליחים לנהל את כל הישיבות שאנחנו רוצים, כי משרדי ממשלה לא תמיד יכולים להיות פה. לצערי, אני אומר את זה, הם פשוט מוזנקים ממקום למקום. תארו לכם שכל ועדה תרצה משרד כזה או אחר, אז בעצם, משרדי הממשלה לא יוכלו בכלל לתפקד. לכן, רוב הוועדות שעשינו, אני אומר לצערי, אבל גם לשמחתי, עשינו, ועדות בשיתוף פעולה יחד עם ועדת החינוך, וועדות אחרות ועדת העבודה והרווחה, אנחנו משתדלים לעשות את הישיבות האלה במשותף, נכון, זה קצת גורע. אבל לטובת העניין זה מאוד חשוב. אני מוותר על הכבוד שלי, על האחריות, על הסמכות, על הכול. זה עדיף לעשות ישיבה משותפת, מאשר לא לעשות אותה בכלל. ולכן, זה יוצא כאילו שאנחנו לא מספיק עושים. אני מבין את זה. אני יודע את זה. אני מפנים את זה. אבל אנחנו עושים באמת פעילות, זה לא רק אני. אני חושב שמי שעושה את הפעילות, זה מי שנמצא פה.

זו לא הייתה הערה עליך, או על הנשים המדהימות שאנחנו עובדות איתן שנים. ההיפך – אני חושבת שזו אחת הוועדות הכי חשובות בכנסת.

היה לי חשוב לומר את הדברים האלה. אנחנו היום נמצאים במצב שהוא לא נורמלי. צריך להבין, אני ישבתי בוועדות שהיה צריך לתמוך שם במשפחות וכמה לתת. אפילו משפחות החטופים, הנושא של העזרה. אני ניהלתי ישיבה של ועדת העבודה והרווחה, כי היו"ר לא רוצה לנהל את הישיבה, כי היה שם סעיף מסוים, לא רוצה לדבר עליו, ולקחתי על עצמי וניהלתי את זה לטובת משפחות החטופים. כך שנעשית פה עבודה טובה, לא מלאה זה ברור לי. לא אופטימלית. אבל במסגרת שבה אנחנו נמצאים, אני חושב שאנחנו עושים את העבודה הטובה ביותר. תודה רבה.

אני אקרא את הסיכום. בבקשה.

הוועדה קוראת לפעול ליישום המלצות של השולחן הבין-מגזרי לילדים ונוער לעניין מוגנות ילדים במתקני הקליטה במשרד הרווחה.

הוועדה קוראת למנות גורם מתכלל לטיפול בסוגיה.

הוועדה קוראת למנות בכל מלון נאמן מוגנות בשיתוף ועדת החינוך.

הוועדה קוראת לפעול לבדיקת הרישום הפלילי של כל המתנדבים במתקני הקליטה והמתנדבים במתחמי הנוער בים המלח, באילת, ובכל מקום אחר.

משרד הבריאות ולקופות החולים - הוועדה קוראת לטפל בילדים באופן מוכוון טראומה ולקיים הכשרות בנושא לרופאי הילדים.

הוועדה קוראת לשחרר חסמים בירוקרטיים וכספיים בכל הקשור לטיפול בילדים שחוו את הטראומות הקשות.

הוועדה קוראת לבדוק את כל העובדים מטעמו המוצבים במלונות. למשרד התיירות ולהתאחדות בתי המלון.

הוועדה דורשת אבטחה בכניסה לבתי המלון.

הוועדה דורשת לבדוק רישום פלילי של כל העובדים בבתי המלון, אני אוסיף גם לכל הנכנסים, ונותני השירות במלונות.

הוועדה דורשת לפנות לכל המלונות בדרישה לא לאפשר הקרנת תכנים פורנוגרפיים בטלוויזיות בחדרי המלון.

הוועדה מבקשת לבחון האם ניתן שממונה הטרדה מינית במלון (עובד בשגרה מול עובדי המלון) יהיה גם נאמן מוגנות.

הוועדה מבקשת לפרסם בכל מלון את פרטי הממונה על הטרדות מיניות במלון.

אדוני, רק לא הבנתי את הסעיף שנוגע לרווחה. הסיפור של מוגנות זה בהקשר של מוגנות בתוך המשפחה, הסיפור של המוגנות פה מתפזר להרבה תחומים, ועל זה באמת דובר שוועדת המנכ"לים יושבת. אני לא מבינה את הסעיף הכללי הזה.

הוועדה קוראת למנות גורם מתכלל לטיפול בסוגיה, זה מה שביקשנו.

אבל לא משרד הרווחה.

לא. אני קורא לכם שאתם תפנו. אתם יושבים באיזושהי מסגרת. בסדר, ההמלצה הזאת אולי למשרד ראש הממשלה. בסדר. הבנתי. תודה רבה לכם. שיהיה לנו יום טוב. שהחטופים שלנו והילדים יחזרו אלינו במהרה. תודה רבה.

הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:15.