פרוטוקול של ישיבת ועדה

הכנסת העשרים-וחמש

הכנסת



5
הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
21/11/2023


מושב שני



פרוטוקול מס' 36
מישיבת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד
יום שלישי, ח' בכסלו התשפ"ד (21 בנובמבר 2023), שעה 11:00

בני נוער ותרומתם לחברה בזמן מלחמת חרבות ברזל - לציון היום הבין-לאומי לזכויות הילד

חברי הוועדה: אלי דלל – היו"ר
דבי ביטון

יואב סגלוביץ

חנה ארז - ממונה חברתי קהילתי תלמידים, משרד החינוך

נתנאל קליין - תלמיד בישיבה תיכונית שעלבים

אורי רום צימת - תלמידה יוזמת הפרויקט "בובה של אהבה"

שירה שלם - משפיענית ומתנדבת צעירה

שקד בן דוד - תלמידה מצור הדסה

שירה מורגנשטרן - תלמידה בסמינר חרדי

מיכל גרגל - תלמידה בסמינר חרדי

נועם גזית - תלמידה למען פעילות ימית למפונים בכפר הנוער מבואות ים

יואב שטרן - תלמיד בכפר הנוער מבואות ים

אורטל חדד - יו"ר איגוד מנהלי מח' נוער, מרכז השלטון המקומי

יוסי גמליאל - מ"מ יו"ר איגוד מנהלי מח' נוער ועיריית בית שמש

אוראל שמיאן - מזכ"ל המועצה המחוזית – מחוז דרום, מועצת התלמידים והנוער הארצית

שקד שפירא - תלמיד, עמותות למען ילדים חולים

שוהם שמיר - תלמיד, עמותות למען ילדים חולים

אייל לוי - אמן מתנדב

יהונתן אופצ'ר – נציג פרלמנט הנוער, המועצה הלאומית לשלום הילד
עו"ד עדי נעמת – מנהלת תחום שיתוף נוער, המועצה הלאומית לשלום הילד
אורנה שלי – מנהלת בית ספר קמפוס ידלין
נטלי גיטלמן – תלמידה באורט מגשימים נהריה
אור עוזרי – הגימנסיה הריאלית, ראשון לציון
אביתר בן נעים – "חטיבת נעורים עלייה שנייה", עכו
אוראל שמיאן – מועצת תלמידים מחוז דרום
נועם גל – מתנדב, אורט אורן, עפולה
ליסה אבו סעדה – תלמידה מאורט רונסון עוספיא
תאמר ברקאת – תלמיד בית ספר רב תחומי עמל, יאנוח-ג'ת
שלו חן – מתנדב במד"א, אורט אורן עפולה
ספיר מוספי – יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית
איתמר זהר – תלמיד בקריית החינוך התורנית מדעית חמ"ד אורט יהודה עפולה
מרים בושנאק – תלמידה בתיכון אלביאן, כפר מנדא
אביב אבשלום – תלמיד בתיכון רבין קריית ים
אייל לוי אוסמי – תלמיד אורט חקלאי פרדס חנה
איל גלאס – סמנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער

נירה לאמעי

תמי ברנע

תמר פוליבוי



רשימת הנוכחים על תואריהם מבוססת על המידע שהוזן במערכת המוזמנים הממוחשבת. ייתכנו אי-דיוקים והשמטות.



בני נוער ותרומתם לחברה בזמן מלחמת חרבות ברזל - לציון היום הבין לאומי לזכויות הילד

טרם הוועדה, מאחר שמשתתפים פה קטינים, אני מקריא כרגע לפרוטוקול: כידוע, ישיבת הוועדה מוקלטת ומשודרת, והפרוטוקול וגם שידורי הישיבה יפורסמו באתר האינטרנט של הכנסת. ככל שיעלו עניינים הנוגעים לקטינות ולקטינים, שיש חשש שעברו הטרדה מינית או פגיעה מינית, עבירת אלימות או עבירה של התעללות, שיעלה דבר שיש בו לייחס להם עבירה, או מקשר אותם לבדיקה, טיפול או אשפוז פסיכיאטריים, לטיפול והשגחה של עובד סוציאלי, להתאבדות או להליך פלילי המתנהל בבית משפט, חל איסור על פרסום פרטים מזהים שלהם, ולכן הם לא יצולמו או יוקלטו, ולא ייכללו פרטים מזהים שלהם בפרוטוקול הדיון.

כמו כן, בגלל רגישות הנושאים הצפויים לעלות בישיבה זו, אני קובע כי בהתאם לסעיף 120 לתקנון הכנסת, ככל שתהיה בקשה מטעם חברי כנסת, שר או נציגו, או אם יעלה צורך, והכול לשם הגנה על קטין או חסר ישע, יימחקו מהפרוטוקול המפורסם לעיון הציבור פרטים מזהים של דוברים או קטינים, כמו כן ככל שהדבר יידרש לבקשת משתתף אחר בישיבה, אם העמדת הפרוטוקול לעיון הציבור עשויה לגרום נזק לו או לזולתו.

אנחנו כרגע פותחים את הישיבה לציון יום זכויות הילד. תרומתם של בני הנוער בתקופת חרבות ברזל היא תרומה בל תשוער, תרומה אדירה. אתמול צוין ברחבי העולם היום הבין-לאומי לזכויות הילד, היום בו האו"ם אימץ את האמנה לזכויות הילד, הקובעת כי עיקרון טובת הילד הוא עיקרון מנחה. סעיף 19 לאמנה קובע שלילד יש זכות להיות מוגן מפני כל סוג של אלימות, גופנית או נפשית, התעללות, הזנחה, ניצול או התנהגות אכזרית כלפיו מצד מבוגרים.

חטיפת 38 הילדים הישראלים על ידי חמאס והחזקתם בעזה כבר 46 ימים מהווה הפרה בוטה של החוק הבין-לאומי ורמיסת כל זכויותיהם הבסיסיות. לצערי, אני קורא את זה ולא מאמין שישנם 38 ילדים קטנים, שנמצאים פה מסביב. יש פה ממש מיצג, אבל אלה ילדים, אנשים חיים. מאחורי כל תמונה כזאת, כל שם של חטוף וכל תמונה שיש כאן בחדר, נמצא ילד, וגם אם הוא רק בן עשרה חודשים כמו כפיר התינוק. אפשר לראות אותו פה מחייך עם הדובון, יש לו תכונות ומאפיינים.

אני מזמין אתכם לקרוא בשמותיהם של כל אחד מהילדים החטופים, בבקשה.

אמיליה אלוני – בת חמש, אוהבת להרכיב פאזלים; כפיר ביבס – בן עשרה חודשים, תינוק חייכן, שלא מזמן התחיל לזחול; אריאל ביבס – בן ארבע, ג'ינג'י ואנרגטי, אוהב כל מה שקשור בגלגלים ובמנועים.

יובל ברודץ' – בן שמונה, אוהב להרכיב משחקי לגו מסובכים, משחק כדורגל ואקס בוקס עם אחיו הקטן, אוהד של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע; אוריה ברודץ' – בן ארבע, אוהב לשחק כדורגל עם אחיו הגדול ולאכול גלידה עם המשפחה; עפרי ברודץ' – בת עשר, כשרונית במוסיקה, מנגנת בגיטרה ומעריצה של קווין, הביטלס וג'ון לנון.

אמה קוניו – בת שלוש, נולדה בקיבוץ, אוהבת משאיות; יולי קוניו – בת שלוש, מתוקה, בת קיבוץ אמיתית.

דפנה אליקים – בת 14, נחטפה על ידי החמאס; אלה אליקים – בת שמונה וחצי, נחטפה על ידי החמאס; גלי טרשנסקי – בת 13, נחטפה על ידי החמאס.

טל גולדשטיין אלמוג – בן תשע, ילד כשרוני עם אינטליגנציה רגשית גבוהה במיוחד; גל גולדשטיין אלמוג – בן 11, אוהב לשחק כדורגל, ואף יותר מזה, בעיקר בעמדת השוער; אגם גולדשטיין אלמוג – מחוברת לקהילה, עוזרת לכולם בעת צרה, בת 17.

ארז קלדרון – בן 12, צ'ארמר מלידה, עם חוש הומור של סטנדאפיסט, מנגנן בחצוצרה, אוהב בעלי חיים ויש לו סוס בשם טינקרבל; סהר קלדרון – בת 16, אוהבת אומנויות, ציור ומוסיקה; מיאה לימברג – בת 17, נחטפה על ידי חמאס.

יגיל יעקב – בן 13, נחטף על ידי החמאס; אור יעקב – בן 17, נחטף על ידי החמאס; הילה רותם שושני – בת 13, חברותית וטובת לב, אוהבת טיקטוק, סושי ולגלוש על הסקייטבורד.

רז כץ אשר – בת ארבע, נחטפה על ידי החמאס; אביב כץ אשר – בת שנתיים, נחטפה על ידי החמאס; אמילי קורנברג הנד – בת תשע, נחטפה על ידי החמאס.

אוהד מונדר – ילד כשרוני וחברותי, אוהב טניס וכדורגל, בן תשע; עלמה אור – בת 13, נחטפה על ידי החמאס; נעם אור – בן 17, נחטף על ידי החמאס; ליאם אור – בן 18, נחטף על ידי החמאס.

עמית שני – בן 16, תלמיד כשרוני, אוהב לגלוש על הגלים ובסקייטבורד; נווה שוהם – בן שמונה, נחטף על ידי החמאס; יהל שוהם – בת שלוש, נחטפה על ידי החמאס.

איתן יהלומי – בן 12, ילד כשרוני, שאוהב לשחק בכדורגל ולקרוא ספרי פנטזיה; נועם אביגדורי – בת 12, כריזמטית, אנרגטית ואכפתית, תמיד מארגנת ימי הולדת לחברים ומרבה להתנדב.

לירי אלבג – בת 18, עם לב זהב, חייה מלאים במוסיקה ובאומנויות; אופיר אנג'ל – בן 17, תלמיד תיכון שאוהב לעזור לכולם ולשחק כדורסל; מיקה אנג'ל – בת 18, מתנדבת עם ילדים עם צרכים מיוחדים, מעריצה של הזמר טונה ואוהבת בעלי חיים.

יובל אנגל – בת 11, רוכבת על סוסים ואוהבת בעלי חיים; נגה וייס – בת 18, אוהבת לבלות עם חברים ולעבוד עם ילדים; אביגיל עידן – בת שלוש, נחטפה על ידי החמאס.

אוקי, תודה רבה.

אני קורא מפה לקהילה הבין-לאומית – לאו"ם, לצלב האדום, לכל ארגוני הילדים, יוניצ"פ, הנשים, לכל הארגונים האלה לעשות הכול כדי להחזיר את הילדים החטופים הביתה, ובכלל את כל החטופים. כשאני אומר ילדים, אלה ילדים ואימהות. יש לנו שם משפחות שלמות, ולכן חשוב שכולם יעשו הכול כדי שהם יחזרו הביתה.

ישראל ניצבת כיום בפני אחת התקופות הקשות שידעה. לצד זה אנחנו עדים להתגייסות רחבה של אנשים שפועלים ונרתמים לטובת החברה והמאמץ המלחמתי. התגייסות ועשייה לא פסחו על בני הנוער, אלה אתם, ולכן אתם יושבים פה, כי אנחנו רוצים לתת לכם את הכבוד ואת הבמה. רבים מכם שותפים להם דרך בתי הספר, רשויות מקומיות, תנועות נוער וארגונים שונים. נוסף על כך, אנחנו רואים הרבה יוזמות עצמאיות של ילדים ובני נוער, יוזמות מרגשות ומחממות את הלב.

אני מזמין אתכם להציג את העשייה הברוכה שלכם. אני מתנצל מראש, שלא נוכל לראות את הכול, כי אני רוצה לאפשר כמעט לכולכם להציג. נעשה את זה בקצרה, לכל אחד יהיו שתיים, שלוש דקות ונטעם מהעשייה שלכם. לא נוכל להעמיק בכל יוזמה, אבל ניתן לכם את הבמה, מתוך רצון שלנו לראות כמה שיותר יוזמות.

נתחיל בסרטון הסברה, שערך עמית קרייסברג, תלמיד תיכון בן יהודה מנס ציונה, שכבר ביום השני למלחמה זיהה שהסברה היא אחת הזירות החשובות – בבקשה, עמית.

(הצגת סרטון)

תודה רבה. אני חושב שנעשה פה סרט רציני ביותר, והוא נעשה ממש בתחילת המלחמה. אני חושב שאתם הנוער, אתם באמת העתיד של המדינה, אנחנו יכולים לסמוך עליהם. היוזמות שלכם פשוט נותנות השראה לנו המבוגרים, באמת תודה רבה.

אורנה שלי, מנהלת בית הספר קמפוס ידלין, מרכזת הנושא, בבקשה. הנושא הוא דיפלומטיה – פנייה לארגונים שונים בעניין החטופים.

בוקר טוב לכולם, אני רוצה לשתף אתכם במיזם תלמידים של בית ספר ידלין, ואליו הצטרפו הרבה מאוד תלמידים, כמובן שזה בשיתוף ובתיאום עם המפקחת על יישום זכויות ילדים, טובה בן ארי. אני רוצה להדגיש, שהספר הזה בא להעביר מסר. אנחנו בית ספר שמכבד זכויות ילדים, קיבלנו עליו תו תקן של יוניצ"פ. לא יכול להיות שבית ספר כמו שלנו לא יהיה זה שיפרוץ דרך ויגיד: חייבים להחזיר את הילדים האלה הביתה. הספר הזה נכתב, והמכתב הראשון יצא דרך השגריר באו"ם ארדן למזכ"ל האו"ם כדי להעביר את המסר. אליו הצטרפו הרבה מאוד כותבים, אתם בטח תשמעו ילדים שכתבו בספר, במטרה שהספר הזה יגיע לעוד בני נוער בארץ ובעולם, שתהיה לנו תהודה מאוד רחבה ועוד ועוד ילדים יביעו את הדעה, שצריך לשחרר את הילדים האלה. אנחנו למען הילדים האלה, וכמו שאמרת בצורה מאוד נכונה, זה דור העתיד, וככה אנחנו מחנכים את הילדים – להיות אקטיביסטים, לדרוש ולבקש שהילדים שלנו יחזרו הביתה.

יופי, תודה רבה.

אני נתנאל קליין, נציג ישיבה תיכונית שעלבים. לפני כשבועיים תלמידי שכבה י"א, יחד עם עוד תיכונים בארץ, ישבו וכתבו מכתבים לשגרירי העולם בנושא זכויות הילדים החטופים. כל אחד מאתנו כתב מכתב מליבו והציג את הכאב שאנחנו חווים כנוער ישראלי ויהודי, שעובר את התקופה הקשה הזאת – כדי להגביר מודעות בעולם דרך השגרירויות השונות וארגונים בין-לאומיים לזוועות שחווינו ולאבדות שספגנו בקרב ילדי מדינת ישראל.

במכתב שאני כתבתי, התייחסתי לעיוורון של העולם המערבי כלפי מצבנו, ודאגתי להציג כמה שיותר הוכחות לכך שחמאס מפירים חוקים בין-לאומיים, המוגדרים בעולם כפשעי מלחמה. במכתב אני מייצג את הזעקה של הילדים ושל הנוער בישראל לשחרור הילדים החטופים, שבוודאי הם אינם צד במלחמה כלשהי.

אנחנו כישיבה מחזקים מאוד את חיילי צה"ל בתפילות ובהתנדבות למענם, ומתפללים שהחטופים שלנו, ובתוכם הילדים היקרים לנו מכל, יחזרו הביתה בשלום. תודה.

תודה רבה על היוזמה, אני מאוד מעריך את זה.

אורט מגשימים נהריה בזום, נטלי גיטלמן, בוקר טוב. אנחנו בוועדה מחכים למוצא פיך.

בוקר טוב, שמי נטלי גיטלמן, תלמידת כיתת י' בבית ספר אורט מגשימים בעיר נהריה. ביום שבת ה-7 באוקטובר, התעוררתי כמו כולנו למציאות בלתי נתפסת. ילדים חפים מפשע נחטפו מביתם, המקום המוגן ביותר עבורם, ונלקחו בשבי על ידי ארגון טרור אכזרי ורצחני חמאס. 45 ימים עברו, והם עדיין בשבי חמאס, וזה פשוט לא נתפס.

באחד הימים יצא לי לעבור בסמוך לבניין העירייה בעיר מגוריי נהריה. לעיניי נגלה מיצג, הקורא לשחרור החטופים, אחד מתוך מני רבים בעיר. נעמדתי במקום ולא יכולתי להמשיך ללכת. היו שם מספר לא קטן של עגלות תינוק, רק שלא היה שם אפילו תינוק אחד; במקומו היתה בובה. נעצרתי והתבוננתי בדממה. איפה הם? איך יתכן שהעולם שותק?

באותם הרגעים החלטתי שאני לא יכולה לעמוד מהצד. אני וחבריי לספסל הלימודים חברנו יחד כדי להשמיע את קולנו במדינה שלנו ובעולם כולו. כתבנו מכתב, אותו מיענו לוועדה לזכויות הילד באו"ם, בתקווה לגילוי סולידריות ולהחשת העזרה ושחרור הילדים החטופים. מעל במה זו אני רוצה לשתף אתכם בעיקריו:

אני קוראים לקיים את עיקרי אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. המעשים הנוראיים של ארגון הטרור חמאס נוגדים את יסודה וקיומה של אמנה זו, שרוב מדינות העולם חתומות עליה. הרי ידוע לעולם, שלהשתמש בילדים למען מאבק כלשהו זו אכזריות לשמה. חטיפת ילדים חפים מפשע, תמימים וחסרי אונים, היא בבחינת עבירה שנכללת בין פשעי מלחמה המוכרים על ידי האו"ם. לכל ילד יש זכות בסיסית לחירות וביטחון, זכות שנרמסה ברגל גסה ובאופן אכזרי על ידי ארגון טרור.

חובת ההגנה על זכויותיהם של הילדים היא לא רק חובה לאומית, אלא גם בין לאומית, ומעל במה זו אני וחבריי, דור ההווה של מדינת ישראל, קוראים לנקוט בצעדים מידיים כדי לממש את חובת ההגנה על ילדים חפים מפשע והצלתם כערך עליון של ועדה זו. 40 ילדים נחטפו בשבת השחורה, ביניהם מאיה ליימברג בת גילי. אני וחבריי שמנו לנו כמטרה עליונה לפעול על מנת שהנושא לא יירד מסדר היום הציבורי.

אני קוראת לבני הנוער בכל הארץ לכתוב מכתבים נוספים ולהעביר אותם. ככה נגיע לכמה שיותר אנשים ומקבלי החלטות, והכי חשוב שכולם ישובו לביתם.

תודה נטלי, יישר כוח. יוזמה מדהימה, אני פשוט גאה בכם.

אני עובר לגימנסיה הרצליה, אור עוזרי. בבקשה, אור.

שלום לכולם, עדכון קטן, אנחנו הגימנסיה הריאלית בראשון לציון. שמי אור, תודה רבה שהזמנתם אותי היום לפה. כששמענו על האירועים שקרו ב-7 באוקטובר, הזדעזענו, לא האמנו, לא תיארנו לעצמנו שדבר כזה יכול לקרות על אדמת מדינת ישראל. אחרי ששמענו על המספר הבלתי נתפס של נרצחים ושל חטופים, לא יכולנו להישאר אדישים. לא יכולנו לשבת מהצד ולא לעשות כלום, הרגשנו שאנחנו חייבים לעשות מעשה.

לכן אני וחבריי לכיתה מהגימנסיה הריאלית בראשון לציון החלטנו לכתוב מכתב, שפונה למזכ"ל האו"ם וקורא לאו"ם לפעול למען שחרורם של החטופים, בדגש על הילדים שנחטפו על ידי ארגון טרור באופן האכזרי ביותר שניתן לדמיין, ביניהם עשרות ילדים, 38 ילדים.

יש לי שני אחים קטנים, אחד בן 11 והשני בן 5, ואני לא יכולתי אפילו לדמיין לעצמי, מה אני הייתי עושה אם הם היו נחטפים, מה ההורים שלי היו עושים, איזה גיהינום היינו עוברים. במצב הזה בדיוק נמצאים הורים לילדים קטנים, שלא יודעים איפה נמצאים הילדים שלהם, מה המצב שלהם. הם אפילו לא יודעים אם הם בחיים או לא, ואם הם אי פעם יזכו לראות אותם שוב. הילדים השבויים הם ילדים קטנים, שלא קשורים בשום צורה למלחמה, ילדים תמימים וחפים מפשע, שלא עשו כלום לאף אחד, ילדים שלא מבינים מאיפה הם ולמה הם לא בבית, למה הם לא הולכים לגן, איפה ההורים שלהם ומי אלה כל האנשים שסביבם.

במכתב שכתבנו, החלטנו לזעוק את זעקתם של אותם ילדים ולהשמיע את קולם, שהם לא יכולים להשמיע בעצמם. הרגשנו שאסור לנו לשתוק, לאף אחד מאתנו, החלטנו לפנות ללב של מזכ"ל האו"ם, בלי פוליטיקה, ולגרום לו לחשוב מה הוא היה עושה, אם הילדים שלו היו נחטפים בידי ארגון טרור. אני בטוח שהוא לא היה יושב בצד ולא עושה כלום, אלא היה עושה הכול כדי לשחרר אותם. אנחנו מקווים שיינקטו פעולות על ידי האו"ם כדי להשיב את אותם חטופים, או לכל הפחות בתור התחלה את הילדים.

אור, תודה רבה. אנחנו מאוד מעריכים. כמו שאמרתי, אנחנו כולנו גאים בכם על היוזמות ועל היוזמה שלך ושל החברים שלך, תודה רבה אור.

אביתר בן נעים בזום, מחטיבת נעורים עלייה שנייה עכו.

שלום, שמי אביתר, אני בכיתה ח' ובן 13. אני הייתי ערב ב-7 באוקטובר, כשכל זה קרה בשש בבוקר. פתחתי את הטלוויזיה, אז התחיל שיגור רקטות לא הגיוני. חשבתי מה הם עוברים שם, ואז התחלתי לראות סרטונים שנכנסים מחבלים לארצנו. אמרתי לעצמי בלב, שחס וחלילה עכשיו עלול להיות משהו יותר גדול ממה שחשבנו. הרגשתי כמו אבן בלב, שאני לא יכול שיש חטופים, ילדים, מבוגרים, קשישים שמתגעגעים לבית שלהם וצריכים להיות בסביבה שהם אוהבים.

אז מה חשבת לעשות?

אימא שלי קנתה לי בסכום לא קטן פוסטרים של חטופים, ואני הדבקתי מעל 200 בכל בית הספר בכוחות עצמי. במשך חמש שעות תליתי ותליתי כל מיני פוסטרים. כשערכו טקס, ציינו אותי לשבח והעבירו את זה לפה. אני עשיתי את זה, כי אני רוצה להעלות את המודעות. אני לא רוצה שאנשים עכשיו יעברו ויגידו: אה, הוא חטוף – בסדר, זה לא אני, אז אפשר להמשיך. תליתי את זה כדי שהילדים האלה יסתכלו על התמונות האלה בעיניים ויחשבו, יחשבו איך הם שם – יש להם הורים, יש להם משפחות שהם רוצים להיות בסביבה שלהם.

כל הכבוד, אתה משמש דוגמה גם לנו חברי הכנסת, לחברי הממשלה, לכל מבוגר, לכל נבחר ציבור, שא ברכה.

חברת הכנסת דבי ביטון, בבקשה.

תודה לכם, כבוד היושב-ראש, תודה לכם נערים, נערות וכל מי שנמצא כאן. ראשית, כבוד היושב-ראש, זה יום ה-46 בלי החטופים שלנו, לרבות הילדים האהובים והיקרים שלנו, ואפילו השבועה אומרת שיש לנו תינוק בשבי, שהוא גם חלק מהילדים שנמצאים שם. אני באמת מקווה, לפחות ממה שאנחנו רואים, שבאמת תהיה איזושהי עסקה ואנחנו נראה אותם בקרוב. אנחנו מחויבים להם ומחויבים לכלל החטופים.

באותה נשימה, אני רוצה לגנות את התנהלות האו"ם. יש פשעי מלחמה והתעלמות בוטה מהם. דווקא הנוער הזה, בנוסף לתקשורת שאנחנו הוצאנו כאן מהממשלה ומהכנסת, מדברים בעד עצמם. אני מאמינה שאחרי המלחמה הזו גם מדינת ישראל תצטרך לקבל החלטות מול התנהלות האו"ם. יכול להיות שאולי צריך להרכיב או"ם חדש, עם אנשים צעירים, עם בני נוער, אפילו ברמה הבין-לאומית, כי אנחנו נחשפים כאן למעשי הסברה מדהימים. נוער מאוד מאוד מעורב, שאכפת לו, שיש לי תחושה שהוא גם התבגר בן לילה. פתאום אנחנו מקבלים פה נערים עם יוזמות מדהימות. אני גם יכולה לראות אותם כשאני מסתובבת במלונות של המפונים – את שיתוף הפעולה שלהם וגם את העזרה. אפשר לראות משפחות שדווקא האחים הגדולים הם אלה שמניעים, מה שגם נותן חוסן לאחים. שמענו גם את השמות. אנחנו מבינים שמדובר פה בצמדים ובשלישיות של אחים שנלקחו בשבי. אני רוצה לברך ולהודות לכם על כל העשייה הזאת. ברור לי שגם תנועות הנוער עושות את זה. אין ספק שהקולות שלכם אומרים הרבה, ויכול להיות שאולי זוכים ליותר הערכה ולקשב. שומעים אתכם, אז תמשיכו עם זה, ובעזרת השם שבוועדה הבאה נתיישב עם כל החטופים שלנו ונספר גם מי עזר להיות חלק מהחזרה שלהם. תודה רבה.

תודה דבי.

חבר הכנסת יואב סגלוביץ, אתה רוצה לומר משהו? בבקשה.

לא, בעיקר להקשיב לכם ולהגיד תודה על כל מה שאתם עושים, כיף לראות – בכלל כיף לראות פה חבר'ה צעירים בכנסת, שזה כבר סיפור אחר.

תודה לך.

חנה ארז ממשרד החינוך נמצאת פה? שלום חנה.

כן, תודה על ההזדמנות להגיד להם 20 פעם תודה, אם לא יותר, 20,000 פעם. משרד החינוך מאוד גאה בתלמידים שלו ובבני הנוער – גם על היוזמות שלהם, גם שהם לא חיכו לנו והם עשו מעשה. אנחנו היום עומדים על כ-80,000 בני נוער שפעילים היום בהמון מרחבים, חלקם ביוזמות שלהם, חלקם בעזרת מנהלי יחידות הנוער שלנו, שהנציגה שלהם נמצאת פה, חלקם בעזרת מנהלי התנדבות בחינוך, וכל המשרד מגויס לעודד, לתמוך ולאפשר להם לספר את הסיפור, וזאת דוגמית.

נכון, זה בדיוק מה שרצינו, להביא את הנוער הזה, את היוזמות האלה, את מה שקורה – לקדמת הבמה, ויש לנו הרבה מה ללמוד מכם. אני אומר את זה, לא בבושה, אלא בגאווה, שיש לנו הרבה מה ללמוד מכם.

זה דור ההייטק.

כן.

היוזמה של להושיט יד – ילדים חולי סרטן מבקרים פצועים בבתי החולים. נמצאים פה משגב ישיבת מערב השומרון, שוהם שמיר ושקד שפירא.

אני בן 16, גר בישוב בשם גילון במועצה אזורית משגב. אני ושקד משתתפים בפרויקטים, שנקרא גיבורים למען גיבורים, ילדים חולי סרטן שבאים לשמח חיילים. זה יכול להתחיל בדברים קטנים, כמו: ילדים קטנים במחלקה שמציירים ציורים לחיילים ומכינים להם שוקולדים, ועד הבוגרים יותר שהולכים לחיילים בבתי החולים ובאים לשמח אותם.

בסופו של דבר, אנחנו הולכים לשמח חיילים שנפצעו בהגנה על הארץ שלהם. אנחנו יוצאים לחזק אותם ויוצאים בעצמנו מחוזקים מכל הסיפורים שאנחנו שומעים שם ומהדברים שהם אומרים לנו. הם הרבה מאוד אומרים: מכל האנשים שהגיעו, אנחנו הכי הרגשנו אותם. זה באמת מרגש לשמוע את זה. בסופו של דבר, אנחנו נכנסים לחזק ויוצאים מחוזקים.

ישר כוח, אתם דוגמה לכך שאנשים צריכים לחזק אתכם. עם כל הקשיים שלכם, אתם הולכים לחזק חיילים ויוצאים מחוזקים – זה באמת דבר נפלא.

תראו תמונות אם יש – באמת יישר כוח, תישאו ברכה.

מועצת תלמידים של מחוז דרום מנתיבות אשקלון – אוראל, בבקשה.

שלום ובוקר טוב, אני בן 15 מאשקלון. אני מזכ"ל המועצה של מחוז דרום. המחוז שלנו ספג הרבה מאוד ב-7 באוקטובר. הרבה בני נוער פונו מבתיהם. מי שלא פונה, נשאר בבתים מחשש שלו ושל ההורים שלו. היו ישובים שקלטו מפונים – כל מצפה רמון, שקלטו מעל ל-4,000 אנשים, דימונה, ירוחם ואילת.

אני מאוד פעיל במועצה. זה נותן לי המון כוח להמשיך בשגרה ולא לקרוס, אבל זה גם ברור שחלק יחסית גדול מהנוער לא מצליח לפעול ולהתנדב, כי הם מפחדים, וחלקם גם לא במצב הנפשי לכך.

אנחנו במועצות מאמינים שההתנדבות וההירתמות המבורכות של בני הנוער במדינה הן לא מובנות מאליהן. הנוער במלחמה הזו באמת הוכיח את עצמו לא מעט פעמים בתרומה הרבה שלו לחברה האזרחית הכללית ולבני הנוער בפרט. בגלל המשבר שחווינו, היה קל יותר לגייס את הנוער בצורה פיסית באזורים שלא חוו טילים, כמו: מצפה רמון, ירוחם ודימונה. אז הם נרתמו לכל משימה, כמו: הפעלת הנוער עצמו, הפעלת המפונים, ארגון אריזות מזון לחיילים, התנדבות בחמ"לים, ארגון פרויקטים ועוד באמת הרבה דברים.

התלמידים הרימו את הכפפה, חשבו ויזמו דברים, בין אם לבד ובין אם עוד גורמים כאלה ואחרים, שזה באמת מדהים, כי תלמידים ובני נוער ברגע אחד, כפי שאמרתי, הוכיחו את עצמם ביכולות המדהימות שלהם, והראו שהנוער – או מה שנקרא דור המסכים – יכול לעשות כל כך הרבה דברים ולעזור לאין ספור אנשים. דיברנו, נפגשנו, הצפנו את הצרכים של התלמידים בזמן הזה ופעלנו בהתאם, העלינו המון פוסטים עם רעיונות לפעילויות, דיברנו עם יו"רים במועצות הרשותיות בדרום והסברנו להם כמה חשוב להעיר את הנוער בזמן הזה ולעודד את כולם.

אשתף אתכם שבמועצת התלמידים והנוער של מחוז דרום פועלים המון למען הנוער והקהילה בפרויקטים רבים, כמו: מניפים את הדגל, שזה פרויקט בו בני הנוער מפרסמים תמונה עם דגל ישראל עם האשטאג שהם מניפים את הדגל. הפצנו את סרטון העשייה ברשויות בשנה האחרונה להעלאת המורל במועצות הרשותיות בדרום, העלינו סרטון מיקוד לשיעורי הזום, בו המלצנו למורים איך לעשות את השיעורים בזום בצורה הטובה ביותר גם לתלמידים וגם למורים, לדוגמה: משחקים בתחילת שיעור, לדבר עם התלמידים על הפן הרגשי ועוד. אמנים מתגייסים למען הדרום – מפורסמים מכל הארץ נרתמו והתנדבו לשמח בני נוער וילדים בדרום ובארץ כולה ועלו איתם ל"לייבים" באינסטגרם ושרו איתם שירים.

הפצנו שתי חוברות דיגיטליות לבני הנוער ולמועצות, חוברת רעיונות לפעילויות שמיועדת לכל הנוער במחוז, וחוברת שהופקה בתוך המועצות, חזרה לשגרת ברזל, שבה יש פרויקטים שהמועצות יכולות לעשות. גם הנוער של החברה הערבית אצלנו עשה המון כדי לשמח את הילדים. אנחנו בקשר ישיר עם כלל יו"רי הרשויות, ועזרנו להן לתפעל את הדברים בצורה הטובה ביותר.

לסיכום, אני אסיים ואגיד שבמלחמה הזו הנוער באמת הראה את הכוח האמיתי. הוא הראה שהנוער לא כל היום דבוק למסכים ולא יוצא מהבית, אלא עושה הכול כדי לעזור לתושבים במדינה הזו. אני אישית מכיר מספר לא מבוטל של תלמידים שיצאו להתנדב בחקלאות, בחמ"לים עירוניים, יצאו לשמח חיילים, וחלק גם מתנדבים מהבית, כמוני. אז אני רוצה להגיד תודה ענקית לכלל בני הנוער שנמצאים כאן ותודה על ההזמנה.

תודה לך. שמך מעיד על האור שאתם בני הנוער ואתה נותנים, והתודה היא לכם. אנחנו באנו היום להקשיב לכם ולהגיד לכם תודה.

פעילות ימית למפונים, כפר הנוער מבואות ים מבית הספר שנמצא בעמק חפר, רמות ים – נועם גזית ויואב שטרן.

אני תלמידת י"ב בבית ספר רמות ים, שנמצא בכפר הנוער הימי מבואות ים במכמורת. שבוע לאחר המלחמה אני שמעתי על כפר נוער מארח, שנמצא ממש במרחק כמה דקות נסיעה מבית הספר שלנו – כפר סילבר שהתפנה לנעורים. אנחנו החלטנו ביוזמה גדולה להביא בכל יום שכבת גיל אחרת של כפר הנוער, ואת צוות ההדרכה שלהם ולהעביר אותם איזשהו יום הפוגה מהמצב ויום ריענון בעזרת הים. הים יכול להוות פורקן להרבה רגשות, כמו עצב וכעס, וגם אפשר לקבל ממנו הרבה כוחות ולהתחזק ממנו.

חלק מהנוער שהגיע מכפר סילבר זה נוער שעלה לארץ מברית המועצות. הוא עלה לארץ, חלקם ב-5 באוקטובר. חלק מהילדים שם אפילו לא הכירו את המדינה, אף פעם לא יצאו מכפר סילבר. הבאנו אותם אלינו. עשינו לכל שכבבה שם בכל יום סיור במשק החקלאי שלנו. הראינו להם את הגידולים הימיים שלנו.

את הצפרדעים?

פחות צפרדעים, אבל יותר אלמוגים, מדוזות, סוסוני ים. דאגנו לחשוף אותם לדברים שהם קצת מנותקים מהמלחמה.

צריך להזכיר שאתם גם משמרים את חיות הים – צב הים, צבי הים.

נכון, אנחנו דואגים להן. פעם היו אצלנו גם צבי ים. היום הם התנתקו מאתנו, רשות הטבע והגנים התנתקה מאתנו. הבאנו אותם, היו לנו פעילויות מגוונות בכל יום.

דוגמה לפעילות?

הם יכלו לשנרקל, לצאת למעגן של בית הספר, לחתור בקיאקים ולעשות חתירות על סאפים.

יפה.

בנוסף, אני רוצה לספר על עוד התנדבות שעשינו ממש לפני שבוע. הגיעו אלינו ארבעה חיילים שהגנו ב-7 באוקטובר על קיבוץ נחל עוז בדרום, ארבעה חיילים שהם עולים חדשים בארץ. הם הגיעו אלינו ליום ריענון, הצבא עוד לא התפנה לטפל בהם, אז אנחנו הצענו להם להגיע אלינו כדי קצת להתנתק מהמצב ולנסות לעזור להם כמה שאפשר.

יפה מאוד.

בבקשה, יואב.

נעים מאוד, אני בן 16 ולומד ברמות ים. אני ארחיב קצת על הפעילות הימית שעשינו ועל המסלול שלי בבית הספר.

ואז נראה תמונות, יש כמה תמונות.

כן, נראה תמונות. בגדול, המסלול שלי הוא שלוש שנתי, כשמתחילים בכיתה י' כמגמה רגילה, שתופסת 10 יחידות לימוד. במהלך הלימודים בסוף כיתה י"ב מוציאים רישיון משיט 30, שזה סקיפר, ולומדים את כל המקצוע הזה של ימאות וספנות.

כשהגיעו אלינו הילדים החמודים מהעוטף, החלטנו שחייבים להירתם והבנו כמה הים משמש גם לנו – וגם אנחנו בטוחים שלהם – כפורקן וכמקום להתנתק קצת. במסגרת לימודי הימאות יצאנו לשנרקל ולחקור את העולם מתחת למים. הילדים מאוד התרשמו מזה, ונראה שנהנו מאוד.

בנוסף, חתרנו בחתירת סאפים במרחב המעגן באזור מכמורת, וגם חתרנו על קיאקים, עשינו סיבוב. הילדים מאוד מאוד נהנו, וזאת היתה זכות גדולה עבורנו לארח אותם.

יופי, תודה רבה על הפעילות.

בתמונות האלה אפשר לראות את אחת השכבות, נדמה לי שזו היתה שכבת י' מכפר סילבר עם המדריכים שלהם שהגיעו אלינו. אפשר לראות שחלק על קיאקים, חלק על סאפים, ואת השנרקול לא רואים מתחת למים.

יפה מאוד.

זו הפעילות במעבדה של מגמת חקלאות.

חקלאות ימית.

במעבדה הזאת רואים בצד שמאל וגם בצד ימין שהילדים מסתירים את החווה החקלאית הימית שלנו של גידולי האלמוגים והרבייה שלהם. העלינו אחרי זה תמונות, אבל גם במעבדה הם חקרו את המים של הים מקרוב במיקרוסקופים ובינוקולרים בצורה חווייתית.

התלמידים שנמצאים במבואות ים, מאיזה יישובים הם?

כפר הנוער מבואות ים הוא כפר נוער ימי, שמכיל גם תלמידי פנימייה וגם תלמידים אקסטרניים מבית עמק, זה בית ספר אזורי.

מאיפה את?

אני ממושב שנקרא כפר חיים בעמק חפר.

ואתה?

אני גר בחדרה בשכונת עין הים ולומד ברמות ים כתלמיד אקסטרני.

יפה, שאו ברכה, באמת יישר כוח.

אנחנו עוברים לסמינר חרדי, דרכי שרה בירושלים. עשיתם איזושהי עבודה חינוכית באילת? נשמע אתכם, שירה.

אנחנו שירה ומיכל מסמינר דרכי שרה בירושלים. בנות סמינרים חרדיים מתנדבות במקומות רבים, ואנחנו באנו רק להציג שניים כדוגמה. לפי מה שאני יודעת, אנחנו הסמינר החרדי הראשון שהתנדב בהתנדבות חקלאית. התנדבנו בשני מקומות חקלאיים – המקום הראשון שהלכנו אליו הוא חלקות שהוזנחו בשבועות הראשונים של המלחמה, שצריכות שתילה חוזרת. זאת עבודה פחות מתגמלת, יותר סיזיפית.

מה שתלתן?

לא שתלנו, היינו צריכות לפנות.

לפנות קודם, מה למשל?

הגענו לחלקות עם מלפפונים, שבגלל שהזניחו אותם כל השבועות הראשונים של המלחמה, היה צריך לפנות אותם. זאת עבודה מבאסת, כי זה לא כמו לקטוף פירות יפים.

ברור.

אבל תוך כדי העבודה ואחריה, ראינו כמה צריך את הידיים העובדות של המתנדבים, כי צריך לעזור שם, יש שם חוסר ממש גדול בעובדים.

הדבר השני שעשינו – קיימנו שוק פרחים שנקטפו תחת אש באחת מיישובי העוטף. בסמינר ארזנו את הפרחים, כל תלמידה היתה אחראית לשווק את הפרחים ולהחזיר את הפדיון לחקלאי.

יפה מאוד.

תחום שני וייחודי, שהבנות שלנו, בנות כיתה י"ב, הולכות להתנדב זה בתחום החינוכי. העיר אילת קלטה קהילות רבות של מפונים, מה שגרם לילדים בבתי הספר להכפיל את עצמם. כתוצאה מכך הצוות החינוכי עובד נון סטופ כבר כמה שבועות. הבנות בכיתה י"ב הולכות, בעזרת השם, לרדת לחמישה ימים לאילת, להחליף את צוותי ההוראה בכיתות, בהוראה בגנים, להפעיל משחקיות אחרי הצהריים, לתת מענה פרטני לילדים שצריכים את זה. מטרה נוספת היא להתוות ולהכין מודל לבתי ספר נוספים, שיורידו שכבות לחמישה ימים מאורגנים כדי לעזור בערים נוספות קולטות.

ממש הייתן כמו מחנכות לילדי יסודי?

נהיה, יהיו כמו, בעזרת השם, בשבוע הבא.

יפה, ממש חשוב מאוד, כל הכבוד לכן.

זמר צעיר, אייל לוי.

שלום לכולם ובוקר טוב.

הבאת גיטרה?

האמת שלא, אחרי זה יש לי גם הופעה שאני אופיע עם גיטרה, יש תמונות.

שלום לכולם ובוקר טוב, אני אייל לוי, מוזיקאי צעיר, יוצר ומלחין, כותב. בבוקר של ה-7 באוקטובר לא כל כך הבנתי מה קורה, לקח לי קצת זמן להכיל את כל מה שקרה, אבל כשהבנתי, ידעתי שאני לא יכול להישאר אדיש למצב, הייתי חייב לעשות משהו. חשבתי הרבה מה לעשות, והאמת שאבא שלי כותב, הוא מייסד של להקת שוטי הנבואה, אולי חלקכם מכירים. הוא כתב פעם שיר, שתמיד היה עוזר לי כשהייתי צריך איזשהו חיזוק, קוראים לו "אתה לא לבד". חשבתי אם אני אולי יכול להוציא את השיר הזה, שייתן את החיזוק לכל הילדים שצריכים את זה. פניתי לאבא, והוא אמר בטח, כי כולנו רוצים ממש לעזור.

אבא אתך פה במקרה?

אבא איתי, הוא פה.

תראה איזה בן, אתה צריך להיות גאה, תעמוד לידו ותחבק אותו, מה אתה מתחבא? איך זה יכול להיות שילד כזה נמצא ואבא לא לידו?

בקיצור, הקלטנו את השיר. בהתחלה נורא פחדתי, השיר מדבר על קרבה לאימא. פחדתי שהשיר יפגע בילדים שאימא שלהם כרגע לא נמצאת איתם, אולי חטופה, אולי – לא משנה. בקיצור, הגעתי למסקנה שאימא תמיד אתך בלב, וזה לא משנה אם פיסית אתה קרוב אליה או לא. הוצאנו את השיר הזה.

אייל, בן כמה אתה?

אמרתי, אני בן 13. ראיתי שהשיר הצליח לגעת בהרבה ילדים. מפה לשם, אני גם כוכב רשת וטיקטוקר, התחילו להזמין אותי הרבה מקומות לבוא להתנדבות. ברור שבאתי, הופעתי עם השיר הזה. זאת היתה זכות גדולה מאוד מאוד מאוד עבורי, לשמח את הילדים האלה. שמעתי סיפורים ושמעתי הכול. חשוב לדבר איתם בגובה העיניים, ולא לתת להם להרגיש שונה. ישבתי איתם, הופעתי להם מלא, זה הגיע לשש, חמש הופעות ביום.

איך אתה עושה את זה? אתה מגיע סתם למלון? איך אתה עושה את זה טכנית? הלא אין לך רישיון נהיגה, אתה לא נוהג, מי מסיע אותך?

אבא לפעמים מסיע אותי, לפעמים אנחנו מתפצלים ושנינו מופיעים בהתנדבות במקומות שונים. בהופעות הראשונות הופענו אני ואבא יחד, ואז אימא שלי הקפיצה אותי, כמה שיותר. באתי, שרתי להם, בסוף הצטלמנו עם כל הילדים, ישבתי איתם, שמעתי את הסיפורים שלהם. היה לי הכי כיף בעולם, זכות גדולה בשבילי מאוד.

תמיד חשבתי מה עוד אני יכול לעשות, אם זה להעלות סטורי, כתבתי והעליתי סטורי לאינסטגרם, ילדים בדרום שרוצים לשחק איתי פורטנייט להעביר להם את הזמן קצת בכיף, שיחקנו יחד פורטנייט, שמחנו ונהנינו, וכמה שיותר, אתם יודעים להעביר את המצב. היה ממש כיף איתם, אין עליהם בעולם.

שא ברכה, אבא יש לך בן מדהים. אתה רואה את החיוך שלו, אני מניח שהוא נכנס לכל מקום, ישר מתאהבים בו והוא משנה שם את מצב הרוח מקצה לקצה. כל הכבוד על התרומה שלכם ועל היוזמה שלכם, בהערכה מלאה.

תודה רבה.

בוא נראה את התמונות.

זו היתה ההופעה החמישית בסבב שעשינו בכל המלונות בנתניה שהגיעו אליהם המפונים.

זה בחוף הים בנתניה?

כן, היתה שם להקה שהציעה שנופיע יחד איתה, אז אמרנו למה לא. כאן אנחנו עם הילדים, איזה חמודים הם.

אתה בנתניה ולא אמרת לי? זה הבית שלי שם, תצטרך לעשות לי הופעה נפרדת.

בטח, אין בעיה.

איזה יופי, יש לך פה את השיר שנוכל לשמוע? הופעה חיה, בוא נשמע. כל אחד מציג את מה שהוא עשה, אחד במכתב ואחד בשיר, לא נוותר לך על זה.

אין בעיה, אני אשמח שלא תוותרו לי.

(השמעת שיר)

אם אתם מכירים את השיר, אפשר גם להצטרף – בוא נצטרף לשיר. מי שמכיר, תצטרפו.

(מחיאות כפיים)

תודה.

כמה שזה מרגש, באמת כל הכבוד. כשחשבנו על הנושא הזה, האמת היא שזה רעיון של אחד העוזרים שלי, של ים וחי גם יחד, ואחר כך יחד עם תמי. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד קשה למדינת ישראל, לעם ישראל, וכשאנחנו רואים אתכם פה, ואתה אייל בן 13 וראינו פה ילדים קטנים יותר, אתם באמת מרגשים – זאת גם השירה, גם הלב שהכנסתם לתוך היוזמות שלכם. זה דבר אדיר, ואני באמת באמת גאה בכם. אני חושב שאין מישהו שלא התרגש מהשירה ומהיוזמות שנעשו על ידכם.

יש לנו פה עוד חבר'ה. אנחנו נמשיך הלאה, אבל היה לי חשוב לעצור רגע באמצע, כי לשמוע את השירה הזאת שנוגעת ללב, איך אומרים? אתם הנוער, הילדים, ישר כוח.

במעבר חד, מתנדב במד"א, נועם גל, בבקשה.

אני לא מתנדב במד"א, זה החבר שפה לידי. ברשותך, אני אתחיל. שלום, אני תלמיד כיתה י"ב בבית ספר אורט און עפולה. זה החבר שלי שלו חן.

בני כמה אתם?

אנחנו בני 17. אני תלמיד כיתה י"ב בבית הספר אורט אורן עפולה, ומתמחה בכנסת. אני מודה מקרב לב לוועדה לזכויות הילד על האפשרות לשאת דברים במעמד המרגש מאוד הזה עבורי. אנחנו בעיצומה של התגייסות יוצאת דופן בחברה הישראלית. ברשותכם, אספר על ההתגייסות שלי במלחמה הזו. בתחילת המלחמה פעלתי בשני מישורים: במישור החברתי בעזרת אנשים שיקרים וקרובים לי מאוד תרמנו ארוחות על האש לפלוגות חיילים בצפון. יום לאחר המתקפה, דאגנו לציוד צבאי שהגיעה אליהם לבסיסים, ומהשבוע הראשון למלחמה באופן קבוע הוריי ואני מחלקים לחיילים עוגות וחלות לשבת. החלות נאפות על ידי צוות ודיירי בית אורי, בית לבעלי צרכים מיוחדים.

במישור ההנצחה, יחד עם חבריי לבית הספר, הנצחנו את חללי המלחמה, וביניהם בוגרי בית הספר היקרים שלנו, בטקס מרגש: רב"ט נעמה בוני, רב סרן רז פרץ וסמל ראשון דניאל בזגודוב, יהי זכרם ברוך.

אנו מאמצים את משפחותיהם בכל ליבנו. בנוסף לכך, אני יחד עם חבריי לשכבה יוצאים אחת לשבוע לסייע לחקלאים בקטיף התוצרת שלהם. תודה לכל מי שנרתם ביחד אתנו לפעילות החברתית – להנהלת וצוות בית הספר אורט אורן עפולה, שסייעו במסגרת המעורבות החברתית, להורים שלי, לחברים, לחמ"ל הכנסת ולכל מי שתרם את חלקו מתחילת המלחמה. תודה לכם. זו היא חובתנו המוסרית כבני נוער להירתם לתרומה החברתית. אנחנו עם ישראל היפה. בעזרתם השם, שנדע בשורות טובות, ושכל החיילים והחטופים יחזרו הביתה בשלום.

אמן.

בוקר טוב לכולם, אני אתחיל קודם כל בהצגת עצמי. אני בן 17 ומתגורר בעיר עפולה. אני לומד בבית הספר אורט אורן בעפולה עילית, גם נועם. עד השנה שימשתי בתור יושב-ראש מועצת בבית הספר ועסקתי בעיקר בנושא החרמות בבית הספר ובכללי כאן בעיר.

עשיתי הרבה דברים בשנה הזאת, אני והמשפחה שלי במשך שש שנים עוזרים למשפחות נזקקות, אנחנו פעילים חברתיים בעיר עפולה. בשלוש השנים האחרונות אימא שלי נכנסה בשיתוף פעולה עם האימא המבצעית של גדוד 13 של גולני, פלוגה ב'. בבוקר של ה-7 באוקטובר איבדנו 18 חיילים מהפלוגה. אימא שלי ספגה אבדה קשה מאוד באותו יום, שממנה היא קמה והתחזקה. היא פתחה חמ"ל מבצעי אצלנו בבית, שעוזר לכלל חיילי צה"ל – מאז תחילת המלחמה, אני, אימא שלי ועוד הרבה אנשים טובים מכינים אוכל אצלנו בבית לכל החיילים, שמגיע לדרום, לצפון, למרכז, לכל החזיתות.

מי מספק לכם את חומרי הגלם?

נטו תרומות ואנחנו מהכסף שלנו שיש בבית, והרבה מאוד תרומות – יש לנו תורמים בארצות הברית, יש לנו תורמים כאן בארץ שעושים הכול כדי לעזור לנו כדי שנעזור להם, לחיילים.

הרבה מאוד מהאנשים בשכבה שלנו תרמו ועזרו, בעיקר חברים שלי. לפני כשבוע אני וחברים שלי הרמנו במו ידינו ומתוך מחשבה שלנו טקס להנציח את ה-7 באוקטובר, טקס מרגש מאוד. בטקס סיפרנו וידויים – וידויים מהטבח, מניצולים שהיו במסיבה ונטבחו ויצאו מזה בנס. הטקס היה כל כך מרגש, שהם עמדו על הרגליים והתחילו לבכות. בטקס גם הנצחנו את נופלי בית הספר שלנו. היו לנו כמה נופלים, כמו שנועם אמר: רז פרץ זכרונו לברכה, נעמה בוני זיכרונה לברכה ודניאל בזגודוב.

אני יחד עם חברים לשכבה שלי גם עוזרים לחקלאים כל שבוע. מחר אנחנו יוצאים לעזור בקטיף עגבניות. בנוסף, היו מפונים שהתפנו מהצפון עקב המטח מלבנון. הם הגיעו לכאן למכללה בעפולה. בזמן שילדים שנחטפו חגגו שם יום הולדת, כמו אוהד, אנחנו ילדים מהשכבה חגגנו לילדים בני שבע כאן במכללה. אנחנו הענקנו להם את השמחה, אנחנו נתנו להם את התקווה להמשיך הלאה, ובאמת זה עזר. זה היה מרגש מאוד, ואני לא יודע אם הביאו סרטונים, אבל יש גם הרבה סרטונים מאותו יום.

תודה רבה על כל מה שאתם עושים, אני מניח שבין היתר זה חינוך של ההורים, אז תמסור בשמי גם להורים שלכם יישר כוח, שגידלו כאלה ילדים. תודה רבה.

תודה לך אלי היקר.

בובה של אהבה מיום מציאת בובות מקיבוץ רמת רחל – אור רום צימת.

אני בת 11 מקיבוץ רמת רחל, ויש לי פרויקט שאני מביאה פה לילדי העוטף, שנקרא "בובה באהבה". בתחילת המלחמה זה היה מאוד מפחיד וגם מלחיץ וקשה, וזה עזר להיזכר כמה ברת מזל אני – שאני יכולה להישאר בבית שלי עם המשפחה שלי וכל הדברים שלי, וידעתי שאני רוצה לעזור לילדי העוטף. חשבתי על הילדים היותר קטנים, שכנראה לא מבינים באמת מה קורה, הם רק מתגעגעים לדברים שלהם. גם חשבתי מה היה עוזר לי כשהייתי יותר קטנה, וזה היה הבובות שלי, או הבובה האחת המיוחדת שלי, שהיתה לי מאז שנולדתי.

אני יודעת שגם הרבה אנשים תרמו אוכל, בובות ובגדים, אבל זה לא יכול להחליף את הדברים שמכירים מהבית ואת הדברים שהם שלך. אז אנחנו, אני ושתי החברות שלי, יולי ולביאה, רצינו לעזור להם למצוא בובות כמה שיותר דומות לאלה שאבדו להם. WIX ענו לנו בפייסבוק של אימא שלי, ששם העלינו את הפוסט הראשון לפרויקט, ובהתנדבות הם בנו לנו אתר של "בובה באהבה", שבו ילדים יכולים לבקש בובות, אבל גם כל מי שרוצה לעזור, יכול להעלות תמונה של בובה שיש בבית שהוא רוצה לתרום ואפשר ככה לתרום את זה.

איזה רעיון יפה, בת כמה את?

אני בת 11.

ואו, איזה רעיון מדהים, איך חושבים על דבר כזה? נותנים ומקבלים את הבובה שאבדה לך.

בהתחלה חשבתי שזה יהיה משהו ממש קטן, שאני אביא מהבית שלי או חברות שלי או משפחה, אבל מהרגע שהעלינו את זה, הרבה אנשים אהבו את זה וזה נגע להם ללב, כנראה כי זה משהו שכולם צריכים.

נכון, זה מאוד מנחם.

זה הפך למשהו יותר גדול ממה שהייתי יכולה לדמיין. מלא אנשים כתבו לנו לאימייל, שהם רוצים לעזור לנו לתרום לנו, לא רק מהארץ, גם מאמריקה, מאיטליה, מאנגליה, מהרבה מקומות, וזה היה ממש מרגש. אני גם חושבת שזה לא רק עוזר לילדים מהעוטף, אלא לכל האנשים שלוקחים חלק ועוזרים.

אין ספק שזה מאוד מאוד מרגש. אני חייב לומר לכם כסבא, שלפעמים אחד הנכדים שוכח את הבובה אצלי בבית, ואז אני יודע שהמשימה שלי זה לנסוע אליו ולהביא לו את הבובה. זה פשוט מרגש, אז אני יכול מאוד מאוד להתחבר לזה, אתם עושים פה דברים מדהימים. תודה, תודה לך.

תודה לכם.

שקד בן דוד, בבקשה תציגי את עצמך.

שלום, נעים מאוד, קודם כל תודה רבה על ההזמנה, זו זכות.

תודה לכם, אני מראש אומר – תודה, תודה, תודה לכם.

כתבתי משהו שאני אקריא. אני שקד בן דוד מצור הדסה בכיתה י"ב. הגעתי לכאן היום כנציגת הנוער ביישוב שלי והנוער בארץ בכלל, ואולי גם כנציגת העורף, המשפחות והילדים, שמנסים לשמור על השגרה ועל השפיות בתוך המלחמה. מהיום הראשון של המלחמה ולאורך החודש וחצי האחרונים כל הנוער שלנו מגדול ועד קטן התגייס לעזור בכל מה שצריך, אם זאת קייטנה לילדי המגויסים, פירוק סוכות, הכנת אוכל לשבת למשפחות המגויסים, התנדבות חקלאית, ארגון מנגל או סתם צ'ופרים לחיילים בבסיס ביישוב או במחסום.

באחת הפעילויות הראשונות שעשינו לילדי משפחות המגויסים, הכנו יחד איתם שלטים גדולים וכתבנו עליהם "עם ישראל חי" ו"יחד ננצח", ואת אותם שלטים החזקנו כשהלכנו כל נוער היישוב לעמוד לאורך הכביש עם שלטים ודגלי ישראל בהלווייתו של סגן ינאי קמינקא, זכרונו לברכה, מצור הדסה שנפל בשמיני עצרת. אותם שלטים קישטו את בית הקפה שארגנו לנשות המילואימניקים, שיכלו לשבת ולשתות קפה ולפטפט עם חברה, כשאנחנו שמרנו על הילדים. אימהות ניגשו אלינו אחרי זה עם דמעות בעיניים, שבזכותנו הן מחזיקות מעמד.

אני לא באה לפה כדי שתגידו לי כל הכבוד, אני באה לפה כדי שגם אתם, המנהיגים של העם, תדעו שאנחנו פה ואפשר לבנות עלינו, אנחנו כוח. גם בדור קום המדינה נערים ונערות נשאו כבר באחריות כבדה, חלקם אפילו לחמו. יש דברים שאנחנו יכולים לעשות הכי טוב בעולם – בעזרה עם משפחות וילדים, בהעלאת המורל, בהתנדבות אצל חקלאים. אמנם יש לנו בגרויות, וצריך לחשוב איך אפשר לאפשר לנו להמשיך גם את ההתנדבות שלנו וגם להצליח לעבור את הבגרויות, אבל המדינה שלנו כרגע צריכה אותנו, ובאנו להגיד שאנחנו פה.

אם יש משהו שהתקופה הזו לימדה אותנו, זה שהעשייה החברתית למען העם שלנו חשובה לא פחות, ולפעמים הרבה יותר, מעוד ציון ועוד מבחן בתעודת הבגרות, תודה רבה על ההקשבה.

תודה, ישר כוח.

אנחנו נעבור עכשיו לליסה אבוסעדה, אורט רונסון עוספיא בזום, בבקשה.

בוקר טוב, אני תלמידה דרוזית מבית ספר אורט רונסון שבעוספיא. אחרי שראיתי את הזוועות שהיו ב-7 באוקטובר, הרגשתי הרגשה של פחד וכאב, שלא הרגשתי בחיים שלי. אחרי שדיברתי עם כמה תלמידים מבית הספר שלי, הבנתי שכולנו מרגישים את אותו הדבר, פוחדים וחסרי תקווה. החלטתי לצלם סרטון, שבו אנחנו אומרים משפטים לעידוד ולתקווה. אספתי כמה תלמידות מכיתה י' עד י"ב וצילמנו סרטון, שעודד את כל התלמידים ונתן להם תקווה. אחרי שסיימנו את הסרטון וערכנו אותו, העלינו אותו באנסטגרם של בית הספר והמורים שידרו אותו בזום. זה נתן הרגשה טובה.

זאת לא היוזמה היחידה שלנו. אנחנו גם הבנו שיש מפונים בבית מלון עדן בזיכרון יעקב, והבנו שחסרים להם שם משחקים. קנינו משחקים ונתנו לילדים שם ועשינו להם הרגשה טובה. דיברנו איתם, וזה היה כל כך משמח ועשה לנו טוב בלב. בתקופה הזאת הכי חשוב להיות מאוחדים ולהבין שכולנו עוברים את הדבר הזה ביחד, כולנו מנסים לעזור אחד לשני, תודה רבה.

ואו ליסה, תודה רבה.

(הצגת סרטון )

כל הכבוד לכם. אני חושב שאתם עשיתם עבודה חשובה מאוד, ברוכה מאוד. אני רוצה גם בהזדמנות הזאת לציין את שיתוף הפעולה, ברית הדמים, בין העדה הדרוזית לעם היהודי. אנחנו רואים את זה לאורך כל הדרך, אז שאו ברכה. תודה.

עכשיו נעבור לתאמר ברקאת בזום מבית הספר עמל, יאנוח-ג'ת. דרך אגב, הייתי ביאנוח-ג'ת לפני כשבועיים. יש לכם כפר מדהים, אנשים מדהימים. ניחמתי שם את סגן אלוף חבקה, זכרונו לברכה.

שלום רב, אני מכפר יאנוח. אני בכיתה י' בתיכון יאנוח-ג'ת. בתחילת המלחמה איבדנו את סגן אלוף עלים עבדאללה, ואחרי פחות מחודש איבדנו עוד סגן אלוף סלמאן חבקה. איבדנו שני פרחים מהכפר, שני סגני אלופים, אחד מהם היה מפקד גדוד 53 בחיל השריון. אחרי זה אמרתי שאני רוצה לתרום לחיילים. בזמן הפנוי שלי אני עובד כספר. אמרתי שאני רוצה לתרום בתחום שאני עובד בו. הלכתי לבסיס פילון ליד חצור הגלילית.

אתה לומד במגמת ספרות?

לא, למדתי באקדמיה. הלכתי לשם, היו שם 200 חיילים, סיפרתי כמעט 50 מהם. התחביב שלי מאז שאני קטן להיות ספר, אבל רציתי לתרום, אני אוהב לתרום מגיל קטן. אני מאחל שכל החטופים יחזרו הביתה בשלום, ועם ישראל חי.

תודה רבה לך, באמת מרגש מאוד. אפשר לומר עכשיו שאתה ספר עם ניסיון. באמת, זה רעיון מדהים, אני לא חושב שמישהו היה חושב על דבר כזה. האמון שהחיילים נתנו בך שתספר אותם הוא לא פחות חשוב.

באמת כל הכבוד, אנחנו מחייכים, זו יוזמה אישית, אבל אין ספק שהדברים העלו גם חיוך וגם איזשהו כיף ברגע מסוים לאותם חיילים, שהיו זקוקים גם לתספורת. באמת סע ברכה, תאמר ברקאת.

זאת היתה חוויה שאני לא אשכח בחיים.

אני בטוח שגם החיילים לא ישכחו, כל הכבוד.

משפיענית צעירה, שירה שלם.

אני גם משפיענית, אבל באתי על תקן מתנדבת. כבר מהשבוע הראשון למלחמה שמעתי על בית מלון, שאליו מפונות הרבה משפחות שפונו מנתיב העשרה. אימא שלי ועוד שתי חברות שלה לקחו על עצמן להיות אחראיות על מערך ההתנדבויות בבית המלון. מאז אני, אימא שלי ואח שלי הקטן באים פעמיים בשבוע להתנדב ולהיות שם עם הילדים, שבאמת כל כך זקוקים לזה. אפילו לקחנו חדר במלון והפכנו אותו לחדר משחקים, הכול מתרומות שגייסנו – משחקים ויצירות. אנחנו מפעילים אותם, כי הם היו רגילים לחיים נורמליים, ליצור יצירות ולשחק, וזה באמת חסר להם עכשיו.

עם הזמן גם הפכנו עוד אחד מהחדרים לגן ופעוטון לגילאי שנה עד שלוש, שגם היו זקוקים לכך, כי הם כבר הרבה מאוד זמן בלי גן, אז הנה עכשיו יש להם. אנחנו באים אני ואח שלי בן תשע, הוא גם בא איתי פעמיים בשבוע, וזה לא מובן מאליו. אנחנו באים פעם אחת בבוקר לעזור בגן ובפעוטון עם התינוקות ועוד פעם אחת אחר הצהריים לעזור עם הילדים היותר גדולים, לשחק איתם ולעשות איתם יצירות ופעילויות.

אני חייבת להגיד שנוצר קשר וחיבור עמוק וטוב בינינו לבין הילדים המפונים. כל פעם אני ואח שלי שואלים את אימא שלי: מתי נבוא למלון? כי אנחנו כל כך מחכים ומצפים לחוויה ששם. אנחנו באים ובאמת רואים על פרצוף שלהם שגם הם באמת מתרגשים, שהם באמת חיכו לנו. כיף לנו שם לדבר, לשחק ולהפעיל אותם. אני ממש מרגישה שהם האחים הקטנים שלי או החברים שלי. זאת נקודת האור שלי בתקופה הזאת, כי אני יודעת שהרבה מאוד ילדים, ואפילו מבוגרים, עכשיו בבית ואין מה לעשות, והם בממ"דים. אני, אח שלי ואימא שלי התנדבנו, וכן קרה שתפסה אותנו כמה פעמים אזעקה בדרך או שם, וזה בסדר, זה המצב, אבל כן חשוב לשמור על איזושהי שגרה, לבוא ולעשות טוב.

כמו שגם נאמר בהתחלה, אנחנו באנו לחזק ויצאנו מחוזקים בעצמנו. לראות אנחנו כמה יכולים להשפיע על הילדים ולנסות לגרום להם לברוח מהמצב עד כמה שאפשר ולעשות להם טוב ושמח, וגם אני נהיית מזה מאוד מאוד שמחה ומאושרת, וזה באמת כיף לי. חשוב לי לשתף כאן שעוד נוער יידע.

תודה שירה, נראה בבקשה את התמונות.

כאן הכנו איתם חול צבעוני ממלח וגירים. אני ילדה מאוד יצירתית, אני מאוד אוהבת לעשות יצירות, אז הבאתי את זה למלון. עשינו להם עמדות – עמדה של צמות, עמדה של איפור, עמדה של שזירת חרוזים וחול צבעוני. זה הפעיל את הילדים והיה להם מאוד כיף וגם לי. זה אח שלי בן תשע, פה הוא משחק עם ילד קטן בפעוטון, הם מציירים ביחד, אנחנו בונים, משחקים, גם עם הילדים היותר גדולים. תראו את ההבדלים בגילאים.

באיזה מקום זה?

במלון רויאל ביץ בתל אביב.

ומאיפה אתם? איפה את גרה?

בחולון.

יפה מאוד, באמת יפה. האמת היא שאני ביקרתי באחד מבתי המלון, וניסיתי גם לשחק עם הילדים, אבל לא צריך להגיד לכם, הפרש הגילאים לא כל כך קטן, הדבר היחיד שהתלהבו ממנו זה שציירתי להם ציור של מיקי-מאוס וגם חתמתי להם.

כל דבר עכשיו יכול לשמח אותם, זה באמת מה שהם צריכים.

אני גם חייבת להגיד שמתחילת המלחמה עד עכשיו – אני הייתי שם פעם אחרונה ביום חמישי ואני גם אבוא מחר – באמת מתנדבים. יש כאלה שבאו להתנדב בהתחלה או תרמו, וזה מקסים, אבל הפסיקו עם זה באיזשהו שלב, ולא, אנחנו באים וממשיכים. אפילו אימא שלי סיפרה לי שבזמן שאנחנו שיחקנו עם הילדים, אחת האימהות שגם שם במלון דיברה עם אימא שלי ובאחת השיחות אמרה לה שאיזה יופי שאנחנו ממשיכים לבוא ושלא שוכחים אותך, כי הם פונו מהבית שלהם והם כרגע לא בבתים שלהם ולא במקום שהם רגילים ומכירים, וחשוב מאוד שהם יידעו שאנחנו לא שוכחים אותם ושאנחנו איתם, עד שהכול ייגמר, ואנחנו נמשיך לבוא ולא ניתן שישכחו אותם.

את מדברת נהדרת, עם ביטחון עצמי, באמת מדהימה, תודה.

תודה.

איתמר זהר בזום.

אני תלמיד בקריית החינוך התורנית מדעית חמ"ד אורט יהודה עפולה בכיתה ח'. הפרויקט שאנחנו לקחנו על עצמנו היה להכין ציציות לחיילים. אנחנו בית ספר דתי, עשינו את מה שאנחנו יודעים וניסינו לחזק את החיילים בדרך הרוחנית. בהובלת המנהל והרכז החברתי, רכשנו 312 ציציות וגייסנו כל מי שיודע להכין ציצית באזור, אבות, ילדים, נערים. הבאנו אותם לבית הכנסת בבית הספר וישבנו והכנו ציציות מבוקר עד ערב לחיילים, מה שאנחנו מאמינים שישמור עליהם. אחרי שסיימנו להכין את הציציות, שלחנו את הציציות לבתי ספר יסודיים שיארזו אותן יפה בנייר צלופן ויוסיפו מכתב בהצלחה לחיילי צה"ל, מכתב תמיכה. כל חייל ששלחנו אליו קיבל את הציצית בשטחי הכינוס שלו, ואני נורא נורא שמחתי, כי נפלה בחלקי הזכות להכין את הציציות לחיילים.

אני למדתי להכין ציצית לפני כשנתיים עם אבי שלי, כשהייתי בן 11. היה לי מזל גדול שיצא לי להכין את זה, ואני נורא נורא שמח, שיצא לי לדבר אתכם ולשתף את הארץ, את ישראל בפרויקט הזה שלנו, תודה רבה.

איך החיילים קיבלו את זה?

בשטחי הכינוס אנשי צוות נסעו עם הציציות וחילקו להם את הציציות.

דרך אגב, מה ההבדל בין ציצית לטלית?

ציצית זאת מין גופיה שמחוברים אליה פתילים, אני יכול להדגים, ושמים את זה על הגוף מתחת לחלוצה; וטלית זאת מין פיסת בד גדולה יחסית, שגם אליה מחוברות ציציות, אבל בה מתעטפים קצת כמו שמיכה, זה ההבדל.

יפה, תודה רבה, יש תמונות? בבקשה.

(הצגת תמונות)

פה אנחנו מכינים בבית הכנסת את הציציות, אני והחברים שלי. זאת היתה פעילות נורא נורא מהנה ונורא נורא מרוממת נפשית, רוחנית לדעתי, ובאמת זאת היתה פעילות מאוד מיוחדת. פה ניתן לראות את הציציות ארוזות ואת המכתבים שכתבו. תודה רבה.

יופי, תודה לך, תודה לכם.

אני חייב לומר לכם שאני נפעם ונרגש מהיוזמות והתושייה מכל אחת ואחד מכם. אני חייב לומר, שקימתי עשרות דיונים בכנסת בנושאים שונים, אבל הדיון הזה הוא הדיון הכי הכי מרגש, באמת הכי מרגש.

אני יכול לומר שיש על מי לסמוך, יש לנו נוער מדהים, מקסים, עם חשיבה, עם יוזמה, והבאתם את זה לידי ביטוי. אתם באמת הדוגמה או הקצה, כי אני מניח שיש כל כך הרבה יוזמות ופעילויות, אבל היה חשוב להביא מין דוגמית, שלפחות אנחנו בכנסת נוכל להתפאר ולהיות נפעמים, נרגשים וגם בטוחים, שיש לנו פה דור עתיד, שאפילו גם מביא לנו גם תקווה וגם שקט, שיש לנו פה דור שאפשר יהיה לסמוך עליו. אני באמת מודה לכם. אני גם רוצה להודות לצוות – לא סיימנו, יש פה עוד רשימה. אם כבר אמרנו תודות, אני גם רוצה להודות לתמי וגם לכל הצוות, עאליה ומעיין וגם לים.

מרים בושנאק מתיכון אלביאן מכפר מנדא, בבקשה.

שלום לכולם, אני בת 17 מבית ספר אלביאן מכפר מנדא. שנים רבות יש לנו מיזם בשם תן אושר, תהיה מאושר. באמצעותו המיזם הזה אנחנו יוזמים פעילויות אשר מקנות אושר לאחרים, ובזה האושר חוזר אלינו ואנחנו מרגישים בשמחה.

אחרי מחשבה רבה, ראינו חשיבות רבה לשמח אנשים שפונו מהבית שלהם בעקבות המלחמה, אז יצרנו קשר עם האחראים על התלמידים בערב אל עראמשה, הנמצאים בבית מלון בנצרת ועשינו פרויקט התנדבותי מיוחד ויסודי, אשר כלל תרומות מחברים, כל אחד 75 עד עשרה שקלים. במשך יומיים אספנו בערך 1,900 שקלים, הכנו מתנות קטנות לחלק לילדים, וגם קנינו מוצרים להכנת עוגות פשוטות וגם הכנו סלי פרחים. הגענו לבית המלון שהם גרים בו בנצרת, הכרנו אותם, הכרנו את רגשותיהם, והזמנו אותם להצטרף להצגת קסמים. אחרי ההצגה התחלנו לשתף אותם בפעילות. הכנו ביחד כדורי שוקולד וכל אחד שתל שתיל, פרח כדי להעניק למי שהוא אוהב. הכנו גם תכשיט קטן לכל אחד מהם. הם היו שמחים והפרצוף שלהם היה מלא שמחה, אהבה והערכה לנו. המשפט שכל הזמן שמענו: מתי אתם חוזרים עוד פעם? אנחנו היינו מלאי גאווה וגם התמלאנו אושר רב.

בסוף הדיבור שלי אני מקווה שכולנו נחזור לחיים שקטים, נחיה ביחד בשלום, בלי מלחמה, בלי הרג, שני עמים ביחד, כולנו אחד עם השני. שנדע רק ימים שקטים, רגועים ויפים, והכי חשוב שנדאג תמיד לאחרים, על מנת שנחיה חיים יותר טובים. תודה.

תודה רבה מרים, אנחנו באמת מעריכים מאוד. זה מראה את שיתוף הפעולה והחיים ביחד במדינה הזאת. כל הכבוד לכם, חיים בשותפות מלאה, תודה רבה. יש תמונות? לא, מאה אחוז.

אנחנו נעבור לאביב אשלום, שלום.

שלום לכולם, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי דלל, מה שלומך? אני תלמיד כיתה י"א מתיכון רבין בקריית ים. במהלך השנים האחרונות עסקתי בפעילות חברתית כוללת כחלק מהמועצות, המש"צים, שלל יוזמות חברתיות שעוסקות בזיכרון השואה ובהנצחת חיילי מערכות ישראל.

אחרי ה-7 באוקטובר, גם לנו האסימון בבית הספר ובקריית ים בכלל. מאז המלחמה הספקנו המון, אם זה להכין עוגות ועוגיות לחיילים, לכוחות הביטחון ולשלל ארגוני החירום בכמויות עצומות, לצאת להתנדבויות חקלאיות, לעבוד בחממות, ללפף מלפפונים, להכין את שדות התותים, לפנות פלפלים רקובים, להתחבר לאדמה שלנו ולחקלאות הישראלית, להתרים כספים לקניית ביגוד חם למפונים מכל קצוות הארץ, להקים שוק של תוצרת ישראלית מהדרום ומהצפון בקריית ים, להעביר סדנאות בנושאים רבים לילדיהם של רופאים, רופאות, מפונים ומפונים, לקחת חלק בהסברה העולמית ולדבר מול בני נוער מכל העולם – ברזיל, מקסיקו, ספרד ועוד, להסביר להם איך זכויות של עשרות ילדים נגזלו מהן, ולרתום אותם וללחימה על דעת הקהל בנושא, ואולי הדבר הכי חשוב – הכנת מיצגים של אותם ילדים חטופים וההפצה שלהם גם בקריית ים וגם במחוז כולו באמצעות הרשתות החברתיות. אני באמת כולי תקווה, שבשנה הבאה אנחנו לא נצטרך לדבר בוועדה הזו על זכויות ילדים, שהחירות שלהם נגזלה מהם, ושנדע רק ימים טובים.

המציאות היא אמנם מורכבת, אבל החלק שלנו בתור בני נוער הוא מאוד פשוט – לצאת להתנדב ולעזור כמה שרק אפשר, תודה רבה על ההזדמנות להיות כאן.

תודה רבה גם לך. שאלה אישית, איפה ההורים?

ההורים שלי גם בקריית ים, במקור?

כי אמרת שפנית למדינות כמו מקסיקו.

ההורים שלי עלו מברית המועצות. פנינו גם לספרד, גם לברזיל, גם למקסיקו, גם לתלמידים מאוקראינה, מצרפת, ילדים מכל העולם, כיתות שלמות ישבו והקשיבו לבני נוער ישראלים שמנסים לעשות הסברה.

אין ספק שיש לזה חשיבות עליונה, לדבר עם בני נוער מארצות אחרות. זאת השפעה אחרת לגמרי מאשר מבוגר שמדבר אליהם. יופי, יישר כוח, תודה רבה.

תודה רבה.

אייל לוי אוסמי, בבקשה.

קודם כל להגיד תודה רבה על ההזמנה, זה כבוד גדול.

לא רואים אותך. לא נראה אותך, אבל בינתיים נשמע אותך, גם זה בסדר.

אני קמתי בשבת בבוקר לאזעקה, כמו כולנו, ומיד הבנו שמתחילה פה מלחמה, שיש פה משהו מאוד רציני. גם ביום למחרת, ביום ראשון, גייסתי כל דבר – מאוכל חם עד לחטיפים, טואלטיקה, כל מיני דברים שחיילים צריכים. היה לי רכב באותו יום. אני לא יודע אם יש פה את הסרטון, זה סרטון שמראה שכל האוטו מלא בדברים שאספתי מכל ילדי השכבה. הבאנו את כל זה לגדוד של חיילים, ששהה בקרבת מקום.

אחר כך אספתי תרומות וכסף דרך הביט מילדים מבית הספר, גם כדי לתרום לכל מיני עמותות שעוזרות כרגע במלחמה. בנוסף לכך, גם בחקלאות – עזרתי לחקלאים שכל העובדים שלהם ברחו או עזבו. ככה גם בית הספר נתן לגיטימציה להתנדבות פעם בשבוע. במיוחד אחרי התקופה שהיינו מאוד מפולגים, היה כיף לראות את כולם מאוחדים. תודה.

אייל, תודה. קודם כל, תמסור את תנחומי לתושבי פרדס חנה. אתמול הייתי בהלוויה של ינון תמיר, ופגשתי שם חלק גדול מן התושבים שבאו להלוויה. יהי זכרו ברוך.

אנחנו נעבור ליוזמה הבאה של יהונתן אופצ'ר.

אני נציג פרלמנט הנוער של המועצה לשלום הילד. אני בן 14 מבאר שבע, ואני אפתח רגע בהקשר הרחב של יום זכויות הילד, שצריך לעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר את החטופים שלנו בעזה, ובפרט את הילדות, הילדים, בני ובנות הנוער. אני באופן אישי מכיר תלמידה מבית הספר שלי, שאח שלה נחטף לעזה, והם באמת מנהלים את מטה משפחות החטופים בבאר שבע. בהקשר הזה, הרבה מאוד בני ובנות נוער מכל רחבי הארץ מתגייסים ופועלים כדי לתרום ככל האפשר למאמץ להשבת החטופים, בין אם על ידי מיצגים שהם מקימים, בין אם על ידי הפעלת לחץ ברשתות החברתיות. באמת ברשתות החברתיות בני ובנות הנוער עושים התנדבות עצומה במאמץ ההסברה הלאומי. חשוב לנו, לבני הנוער, לקחת חלק במאמץ ההסברה, להסביר לעולם את מה שמתרחש כאן, ואנחנו כמובן יכולים לעשות את זה הכי טוב, כי אנחנו מתמחים בכל העניין הזה של הרשתות החברתיות. הרבה מאוד בני נוער משתפים ומסבירים לעולם את מה שמתרחש בלי כלים או הכשרה. הם באמת חשופים לתגובות אלימות לפעמים, והם יודעים להתמודד עם זה ולעשות את ההסברה הכי טובה שיש.

אני חושב שחשוב שבהקשר הזה משרד החינוך או משרד החוץ יעבירו הכשרות לבני ובנות הנוער, כדי שנוכל לעשות את ההסברה הכי טובה שאנחנו יכולים למדינת ישראל. חשוב להבין שבני ובנות הנוער זקוקים להתנדבות, בין אם זה כדי לברוח רגע מהמציאות המאוד מורכבת שאנחנו נמצאים בה, או להרגיש שאנחנו תורמים ועושים משהו בשביל המאמץ המלחמתי, למרות שאנחנו רק בני נוער. אפשר לראות שלכל אורך המלחמה ההתנדבות שלנו השתנתה, אופי ההתנדבות השתנה, אם זה התחיל מתרומות של אוכל, צעצועים וספרים לחיילים ולמפונים, עכשיו זה באמת עבר ומתעסק יותר בהתנדבות בחמ"לים עירוניים, בפעילויות לילדים במלונות, בסיוע בחקלאות.

אני באופן אישי לוקח היום חלק במפגשי שיתוף נוער של המועצה לשלום הילד. משהו שעלה הרבה מאוד פעמים זה הקושי הרגשי של הנוער והצורך במענים רגשיים, גם דרך מערכת החינוך. הרבה מאוד בני נוער עונים על הצרכים האלה על ידי ההתנדבות שלהם, שמשמשת להם איזושהי תמיכה רגשית וחברתית. מאוד חשוב להבין, שלבתי הספר יש אפשרות לארגן ולסדר התנדבויות, למשל בית הספר שלי ארגן איזושהי התנדבות שכל החטיבה העליונה יצאה והתנדבה באיזשהו שדה שהיה חסר בו כוח אדם. חשוב מאוד להבין שלהתנדבות של בני נוער יש תרומה כפולה: גם לחברה שאנחנו מתנדבים בה וגם לנוער עצמו, שיש לו פחות פניות ללימודים של 100%, אבל הוא עושה את כל מה שהוא יכול כדי לתרום ולעזור למאמץ המלחמתי, ולכן כמוש אמרתי, מאוד חשוב שבתי הספר יתמכו בהתנדבות. אבל חשוב מאוד לזכור שאנחנו כבני נוער, יש לנו כוח עשייה מאוד גדול, יש לנו כוח השפעה מאוד גדול, ואני חושב שחשוב מאוד לנצל אותו, ושכל הדברים שאנחנו אומרים כאן אלה לא רק דברים יפים שאנחנו מנסחים על נייר והם נשמעים טוב, אלא גם בפועל בשטח בני נוער מתנדבים ותורמים לחברה ולקהילה כולה.

אני מודה על ההזדמנות לדבר כאן. זה חשוב מאוד להמשיך ולשמוע אותנו, במיוחד בדיונים כאלה. תודה רבה.

תודה רבה לך.

בבקשה חנה.

אני רוצה להגיב. אני חייב להגיד לך תודה רבה על העצה. כנראה הקשבנו לכם מאוד מאוד חזק, כי שר החינוך הכריז על יום בשבוע שבו מהבוקר תלמידים ייצאו לפעילויות למען החברה בעת הזאת, כולל בנושא התעסוקה במפעלים חיוניים וכן הלאה.

יש כיום כ-5,400 בני נוער בתכנית שנקראת נובה, על שם אותה מסיבה מפורסמת, שהופכים יחד עם משרד החוץ, פעלנו כדי לתת להם הכשרה וללוות אותם בהסברה בכל העולם בכל השפות.

זה מה שרציתי להמליץ.

אז כנראה שזה כבר קורה, הם כבר פעילים. נשמח לכל רעיון של בני נוער, שיבואו אלינו, אנחנו קונים באהבה כל רעיון שלכם ומוכנים לממש אותו. תודה.

מצוין. יונתן, תודה רבה לך.

אורטל חדד, מחלקת הנוער ברשויות המקומיות.

צהרים טובים, אני מדברת גם בשם השלטון המקומי וגם בשם איגוד מנהלי מחלקות הנוער. אני מנהלת את מחלקת הנוער בקריית ביאליק ויושבת ראש האיגוד.

הקריות חוגגות פה היום.

לצדי יוסי גמליאל, מנהל מחלקת הנוער בבית שמש וממלא מקום יושבת ראש האיגוד. אנחנו כאן כדי לתת את הקול של הרשויות המקומיות בכל מה שקשור לפעילות של הנוער.

העבודה מתחלקת כך שכל אחד מאתנו ברשות שלו עובד ופועל בפעילויות בכל מה שקשור לאיסוף מזון ותרומות, וכל מה ששמענו כאן, כל אחד ברשות שלו גם בשגרה וגם בחירום, וגם יש מחלקות נוער שמפונות, בני הנוער שלהן קרועים ונמצאים בכל הארץ, ומנהלי מחלקות הנוער צריכים לנסוע לכל מרכזי הפינוי, שזה כלל לא פשוט, ויש רשויות מקומיות שקולטות, בין אם בצורה רשמית, שהמדינה העבירה ופתחה מרכזי פינוי, ובין אם בצורה לא רשמית – אנשים ששכרו דירות, הגיעו לקרובי משפחה וכו'.

מנהלי מחלקות הנוער צריכים לתכלל את הפעילות הזו ואת היוזמות, בין אם אלה יוזמות שמגיעות מהנוער באופן אישי, ובין אם אלה יוזמות של הרשות עצמה. שמחנו לראות יוזמות מרגשות בכל הפעילויות ברחבי הארץ. דוגמאות לפעילויות – השבוע קיבלנו גם מהחברה הערבית, דוגמאות של שכנות טובה, של הזמנה לשיח ושל איסוף מזון, וחשוב שזה ייאמר כאן.

נכון, צריך להזכיר את זה ולציין את זה לטובה.

צריך להזכיר את זה, וגם חשוב להגיד, שאנשי המקצוע – גם במחלקות הנוער וגם בכלל ברשויות המקומיות – הם בעצמם מפונים, מפוחדים. יש לנו מנהלת מחלקת נוער במועצה האזורית אשכול, שהבן שלה נרצח, אז זו גם ההזדמנות להביע את תנחומינו. יש אנשי מילואים, לכל אחד את ההתמודדות שלו.

כן חשוב לי להגיד, שחשוב לדבר גם על היום שאחרי. בשיח כאן נאמר בצורה ברורה, שהנוער, הפעילויות, ההפוגה והפעילות הבלתי פורמלית הם חשובים. אלה בני הנוער שלפני רגע עברו את הקורונה, ועכשיו הם מתמודדים עם מציאות חדשה נוספת. בהמלצות של הוועדה היום אני מבקשת לראות איך התקציבים לחינוך הבלתי פורמלי והמקום שהחינוך הבלתי פורמלי בישראל יקבל יהיו גבוהים יותר וחשובים יותר.

אני כמובן מתפללת להחזרה של החטופים. התמונות כאן של הילדים קורעות לב. אנחנו מתפללים כולנו, זאת משימת העל של מדינת ישראל. אני מניחה שיוסי כמובן ירצה להוסיף.

שלום לכולם, אני מנהל מחלקת נוער בעיריית בית שמש וממלא מקומה של אורטל יושבת ראש האיגוד. שמענו פה על יוזמות. אני רק אומר שמעז יצא מתוק, מהשבר הזה יצא פה משהו מתוק, אותם בני נוער שאנחנו תמיד מדברים עליהם – נוער בסיכוי, נוער טיקטוק – כמו שאמרה אורטל, הראה לנו אחרי הקורונה עוד פעם יצירתיות, יוזמות, הן דרך מעורבות חברתית, שבועיים הם רק התנדבו ימים שלמים, כי עוד לא היו לימודים.

פשוט להעביר מסר ולחזק את זה, שכוחנו באחדותנו. זאת לא המלצה, זו חובתנו להמשיך להיות יחד יחד ולחזק את זה. אני פונה אליכם בני הנוער – להמשיך לעשות את זה ולחזק את זה.

אני חייב לציין כמובן את התרומה המיוחדת של בני נוער חרדים בכל מקום, שהשתתפו בכל יוזמה. לא נתבקשתי להביא תמונות, אבל יש לנו מאות ואלפי, ויש כאן גם נערות חרדיות. הנוער החרדי נרתם לכל דבר ועניין, וכמו שאמרה אורטל, ובזה היא סיימה את התודות המיוחדות למנהלי מחלקות הנוער שפועלים בתחום הבלתי פורמלי, שתצא מכאן המלצה. לפעמים יש איזושהי תחושה, שכשקורה איזה דבר או כשצריך משהו, זה נוער בסיכון, בוא נשים שם את הכסף. לא, יש לנו 95% נוער נורמטיבי יצירתי וחזק, בוא ניתן להם קודם, נשקיע שם ברכזים ונחזק את התחום הבלתי פורמלי. תודה.

תודה לך.

איל גלאס, מועצת ארגוני הילדים והנוער בזום.

שלום לכולם, אני סמנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער. אני שומע פה בוועדה, אני רואה מסביבי בארגונים את בני הנוער, שנרתמים לעשייה, שיוזמים ושמתגייסים למאמץ האזרחי במגוון מאוד גדול של דרכים. זה מחמם את הלב, ואני חושב שזה מחזק לכולנו את החוסן החברתי, שאנחנו כל כך צריכים אותו בימים האלה. בגדול, זה גם מכניס אופטימיות בתקופה הקשה שעוברת עלינו. לשמוע את הדיון פה היום – חוץ מזה שאני מרגיש קצת יותר זקן, כי החבר'ה הצעירים מדברים, התחושה היא תחושה טובה.

מילה וחצי על ארגוני הנוער. ארגוני הנוער שנמצאים אצלנו במועצת ארגוני הילדים והנוער, מהיום הראשון למלחמה מגויסים למאמץ האזרחי – זה אומר מד"צים, מתנדבי שנת שירות, צוותי הדרכה אלה שלא מגויסים למילואים. בהתחלה הפעולות היא מאוד מגוונות: הכנה של מקלטים, איסוף ציוד, הנגשה של מידע, אוכל, באמת מגוון מאוד גדול של פעילויות. בשבועות האחרונים עיקר המאמץ מתמקד במרכזי המפונים, וזה קצת מתחבר למה שאורטל דיברה עליו קודם, אבל נתמקד במרכזי המפונים מול רשויות מקומיות וסיוע חקלאי, ויחד עם זה במתן מענה למאות אלפי חניכים שחברים ושותפים במפעל של ארגוני הנוער.

האתגר שלנו היום הוא להמשיך בהתנדבות במרכזי המפונים. כשאני אומר התנדבות זה לא לבוא ליום או לשעה, אלא לשלוח קומונות שלמות וצוותים שלמים שיפעלו במרכזים, במקביל לייצוג של שגרת פעילות בארגוני הנוער, בעיקר באזורים שמוגדרים כאזורים ירוקים. אני חייב להגיד שכדי לאפשר את ההמשך של הפעילות הזאת, אנחנו ארגוני הנוער מצפים לקבל את התמיכה התקציבית שמובטחת ממשרד החינוך. אנחנו לא מדברים על תקצוב, אנחנו מדברים על תמיכה בפעילות שכבר בוצעה. הפעילויות שלנו מתאפשרות על בסיס התחייבות בקבלת אותה תמיכה, במקרים רבים אפילו לוקחים הלוואות כדי לאפשר קיום של התנדבויות בצורה מסודרת.

אני רוצה להגיד תודה רבה, זה מרגש לשמוע. אני חוזר למצב הקשבה.

איל, תודה לך. אנחנו גם נקבל את ההמלצה, ואנחנו נבקש ממשרדי הממשלה לקדם את הנושא הזה או להגדיל. אני באתי מהרשויות המקומיות, ואני יודע שלא תמיד התקציב פר תלמיד או פר חבר תנועת נוער הוא מספיק, אני חושב שצריך לתת את הכספים, כי אלה כספים שאחר כך חוזרים בגדול. אני רואה בזה השקעה בתלמידים.

הכספים האלה הם תמיכה, זאת אומרת בסוף הם תומכים אחוז מסוים מתוך הפעילות. רוב הפעילות מתאפשרת על ידי עמותות שמגייסות כספים, אבל כן, אנחנו צריכים את זה כמו אוויר לנשימה.

ברור, אני צריך לראות את זה כהשקעה, כי ברגע שהכספים האלה מגיעים לילדים ולנוער ומשתמשים בהם לפעילויות לטובת הכלל, הם גם נותנים את האפשרות להשביח אתכם, את הנוער הזה, שהוא גם ככה משובח. זה דבר שהוא מאוד מאוד חשוב. תודה איל.

ספיר מוספי בזום.

תודה על זכות הדיבור. אני יושבת ראש מועצת התלמידים והנוער הארצית, תלמידת כיתת י"ב מפתח תקווה. אני בראש ובראשונה מברכת על הוועדה הזאת, ואני גם אגיד שאני כל כך שמחה לראות את כל התלמידים שנמצאים כאן ופירטו על כל הדברים המדהימים שהם עשו. אני שומעת על הרבה דברים כאלה, אבל לשמוע את זה מהפה שלהם, זה מדהים – יוזמות שהם הרימו בידיים שלהם.

כמו שחווינו, ב-7 באוקטובר בשעה 6:30 בבוקר התחיל הסיוט, שעדיין לא יצאנו ממנו ושמזעזע את כל המדינה. אנחנו בני ובנות הנוער התגייסנו למשימת ההתנדבות הזאת מהרגע הראשון, מהשנייה הראשונה, לקחנו אחריות. אנחנו עדיין לא מפסיקים לסייע איפה שרק צריך אותנו, ואנחנו מוכיחים כאן שאנחנו לא רק דור העתיד, אנחנו דור ההווה. כבר עכשיו אנחנו אלה שלוקחים את המושכות לידיים שלנו, ואנחנו לא מצפים לשום תמורה, אנחנו עובדים מהבוקר עד הלילה ופועלים מהמקום הכי טוב שיש.

אתמול ציינו את יום זכויות הילד. היום הזה מקבל המון משמעות מעצם העובדה שילדים קטנים ותמימים מוחזקים אצל טרוריסטים. מועצת התלמידים והנוער הארצית גם שמה לה כמטרת על את כל נושא ההתנדבות, אני גם אפרט קצת מה עשינו. מהיום הראשון למלחמה התחלנו מלייבים עם משפיעני רשת, שנתנו לעשרות אלפי תלמידים ובני נוער בארץ הפוגה מהמצב, כשעדיין לא היתה שגרת לימודים. עשינו איזשהו לו"ז של מערכת כיף, שיח מסוים ושיתוף.

בנוסף לזה, רשות אילת פנתה אלינו לעזרה עם תרומות לעשרות אלפי המפונים שהם קלטו מהרגע הראשון, וכמובן שישר נרתמנו לשם לעזרה וסייענו סיוע רחב עם הרשויות המקומיות.

אנחנו גם עובדים בשיתוף פעולה עם מטה ההסברה האזרחי, גם דיברו כאן על הסברה ישראלית. אנחנו יוצרים סרטוני הסברה ישראלית לעולם, שמגיעים להמון צפיות. עשינו גם סדנאות הסברה ישראלית לנוער בשיתוף פעולה עם עמותת ישראליז, במשך שלושה שבועות כל יום נכנסו גם המון בני ובנות נוער. כמו שגם חנה ציינה, לימוד הסברה ישראלית, גם את זה אנחנו כמובן מפיצים וגם לשם נכנסים המון בני ובנות נוער.

ממש עכשיו אנחנו עובדים על אירוע בין לאומי למען המטרה הזאת, שהיא סופר חשובה. אנחנו רוצים להתחבר לעוד נוער בעולם, שיירתם למטרה הזו – שגם יעשה הסברה, שגם יבין מה אנחנו עוברים כאן, ויוכל להעביר את זה הלאה.

אנחנו כמובן מספקים מענה לאלפי פניות כל יום של בני ובנות נוער. אנחנו עובדים באופן יום יומי מול משרד החינוך בנוגע לכל הפניות שאנחנו מקבלים. חשוב לי לציין כאן שיש הקשבה מטורפת מטעם משרד החינוך. אני עובדת מול כל הגורמים, גם באופן אישי מול שר החינוך יואב קיש וגם מול מנכ"ל המשרד מאיר שמעוני. גם עבדנו על המתווה החדש שיצא, והיתה המון הקשבה למה שעלה מהשטח, ואנחנו כמובן ממשיכים בהתאמת המענים. כל פעם שאנחנו מעבירים בעיה ספציפית, היא מטופלת וזה מדהים לראות את זה.

בהמשך ליום זכויות הילד שהתקיים אתמול, גם יזמנו בשיתוף עם המשרד את יום זכויות הילד, בסימן הילדים החטופים. יצרנו מערכי שיעור וערכה מדהימה מדהימה לבניית חדר הלם, לשימוש גם בתנועות נוער וגם בבתי הספר, שמטרת העל שלהם היא להעניק חוויה מעניינת שמלמדת על המצב, על המלחמה, על החטופים, ללא דיבור, שזה שונה ממערכי שיעור רגילים. גם אתמול בשעה 10 בבוקר התקיים שידור גדול בהנחייתנו ששודר במאות בתי ספר, בנושא התקווה להשבת הילדים החטופים. המשדר גם הועלה ביו-טיוב של משרד החינוך, אתם מוזמנים לצפות בו, הוא מרגש.

אני אגיד לסיום, שאנחנו מחוברים ורואים את העשייה של כל הנוער בארץ, גם יוזמות של בתי ספר, גם יוזמות עצמאיות של תלמידים ונוער, תנועות נוער, באמת עשייה אין סופית. כן חשוב לומר שאנחנו בשלב של חזרה לאיזושהי שגרה ברוב הארץ, ומתחיל להיות קשה מאוד לשלב את ההתנדבויות עם שגרה רגילה של בית ספר, שלפעמים מקשה עלינו בהיבט הספציפי הזה. חזרנו ללמוד עד הערב, חזרנו לתקופה עמוסה של מבחנים, ואנחנו חושבים שחשוב לייצר איזשהו מערך דיגיטלי אולי, שיסייע למציאה של מקומות התנדבות מכל הסוגים: גם חיבור להסעות לאותו מקום התנדבות, שיהיה נגיש, זמין לכל מי שירצה, תנועות נוער, בתי ספר, נוער בצורה עצמאית. חשוב שנעזור לכל מי שירצה להתנדב, שלא יהיה שום חסם שימנע מהגופים להתנדב. שלא יהיה בית ספר שיעדיף לא לקיים התנדבות, כי אין לו איך להגיע או כי הוא לא מוצא איפה, שזאת גם בעיה, כי כשמתקשרים להתנדבות, לפעמים אומרים: אנחנו מפוצצים ומלאים, למרות שיש עוד הרבה מקומות שעדיין צריכים שם מתנדבים.

החזרה לשגרה בהדרגה היא נורא חשובה, אבל אסור לנו להזניח את ההתנדבות, שנותנת לנו במיוחד בתקופה הקשה כל כך הזאת איזושהי נקודת אור. אני גם אגיד משפט אחרון בקשר למה שאורטל חדד אמרה, העשייה הבלתי פורמלית מדהימה ואנחנו חייבים לשמר את ההתנדבויות גם לימים אחרי המלחמה, כי פה אנחנו לומדים כאיזושהי הסקת מסקנות, שחינוך בלתי פורמלי הוא לא פחות מבית ספר. להפך, בעיניי הוא הרבה פעמים אפילו יותר: זה שיעור אמיתי לחיים, שיעור פיסי לחיים שבו אנחנו אשכרה נותנים מעצמנו בלי שום תמורה. זה משהו שחייב להיות גם אחרי ולא רק ברגעי חירום וכשצריך, כי תמיד צריך. תמיד יש צורך, ואנחנו רוצים להיות תמיד אלה ששם, כי זה מעניק לנו המון. תודה.

ספיר, תודה רבה. הקשבנו בקשב רב, ואפילו היה לי קשה להפריע לך בסוף, כי אמרת דברים כל כך נכונים, כל כך יפים, דברים מעניינים שיש בהם גם איזה שהן תובנות, שאנחנו גם נרשום אותן בסיכום. צריך לתת לכם גם את הכלים, לא רק סתם להתנדב, כי אפשר להתנדב ולעשות יותר, אבל הסביבה צריכה לתת לכם את הכלים, לדוגמה: הסעות, הכוונות, כי רצון יש. אני חושב שאת העלית את הדברים בצורה מאוד מאוד נכונה ונבונה.

חנה ארז, בבקשה.

אני שומעת את הדברים, ולהגיד שכבר שמענו אותם ונענינו. עוד יומיים תהיה השקה של אתר ממשרד החינוך, לחבר בין צרכים של החברה האזרחית לבין בני הנוער.

מצוין, ואם יש משהו שאני יכול לעזור ולדבר עם השר או עם המנכ"ל, תאמרו לי.

אני אשמח מאוד להגדיל את היכולת של הנגישות הפיסית של הדברים, שם הקושי.

אני כבר אומר לכם, איפה שיש משהו שבו אני יכול להתערב, אל תהססו.

מאוד נשמח.

עדי, ממש בקצרה.

אני מנהלת תחום השתתפות ילדים ונוער במועצה. אני מודה לך ולנוער שפתחתם את הדיון בעניין החטופים. צריך לעשות הכול כדי להחזיר אותם. הדיון הזה היה בציון יום זכויות הילד והילדה. אנחנו מציינים אותו בלב כבד ובכאב עצום, ובתוך כל זה אני אגיד שהיה מרגש ומעורר השראה לשמוע על כל היוזמות.

אנחנו מתחילת המלחמה במועצה לשלום הילד התחלנו בקיום מפגשים עם נוער, גם עם בוגרי פרלמנט וגם עם נציגי מועצת התלמידים והנוער הארצית, שאני מוכרחה להגיד שהם נרתמו לכך מיד, חלקם גם כאן ודיברו. השיתוף של הנוער הוא עיקרון מנחה אצלנו בימי שגרה, אבל הוא מקבל משנה חשיבות כיום. אנחנו שומעים מהם באופן ישיר על האתגרים, על הצרכים, על הקשיים, והם עושים שירות חשוב עבור כלל הילדים והנוער, כי הדברים שלהם גם עוברים למקבלי ההחלטות. אנחנו שומעים מהם גם על הרצון, גם כמו שהם אמרו פה על המוטיבציה לפעול ולתרום לצד הקשיים הגדולים שהם חווים, על הלילות והימים שהתהפכו, על הקושי לחזור ללימודים רגילים בצל מלחמה, על הפחדים ותחושת הביטחון שנפגמו, ולכן זה מאוד חשוב בימים האלה לחזק את הכוחות ואת הטוב של בני ובנות הנוער, ולאפשר להם לתמוך ולעודד את ההתנדבות גם מצד בתי הספר. אמרה פה נציגה של משרד החינוך, שהוכרז יום אחד בשבוע של התנדבות. יכול להיות שהוכרז ככה, אבל בפועל אנחנו רואים שבתי הספר לאו דווקא תמיד מיישמים את ההנחיות, אז באמת יש חשיבות לתפור את זה גם בשטח.

יש גם בני נוער שמתמודדים אחרת, יש להם צרכים שונים, או שכבר קודם היו במצבים מאתגרים, בסיכונים, ולחלקם יש גם מלחמות נוספות, אז גם כמובן אותם צריך לראות, להקשיב ולפעול.

אני מסכמת בתודה גדולה לנוער היקר וכל מי שפועל יחד, זה באמת הזמן שלנו לחזק את הטוב ולהאמין בטוב. תודה רבה.

תודה עדי.

עורכת הדין נירה לאמעי.

ישיבה מרגשת ומלאת השראה, אבל כמה משפטים בצד המשפטי. הוזכרה הוועדה לזכויות הילד. חשוב להבין, שאין כמעט כלל בדין הבין לאומי שלא מופר בעצם העובדה שילדים מוחזקים כרגע שבויים בעזה, ואני מדברת על הדין ההומניטרי, האמנה נגד עינויים, האמנה הבין לאומית לזכויות פוליטיות ואזרחיות, אמנת ז'נבה, אפילו גינוי של מועצת הביטחון של האו"ם שדיבר על הנושא הזה, פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות, המשפט הבין לאומי הנוהג, אמנת רומא – רשימה של פריטים בדין הבין לאומי, שבכולם זכויות של ילדים, ומצד שני איסורים.

באמנה לזכויות הילד עצמה, האמנה שכמעט כל מדינות העולם הצטרפו אליה, יש באופן מפורט זכויות של ילדים לחיים, להישרדות, להתפתחות, הזכות שלא להיפרד מהורים, איסור העברה של ילדים ממדינה למדינה באופן לא חוקי, זכות להגנה מפני פגיעה והתעללות, איסור ניצול ילדים, הגנה מפני עינויים ועונש אכזרי, ובסופו של דבר חובה על כל המדינות לכבד את הדין ההומניטרי ודיני המלחמה, שעליהם דיברתי מקודם. בכל הסעיפים האלה מופרות מדי יום הזכויות של הילדים האלה, וכמו שאמרת, מרתיח שאין לכך התייחסות בין לאומית ביחס לזכויות שמופרות.

אם אפשר משפט קטן על התנדבות, אנחנו כולנו חיים ליד משפחות שלמות שאחד ההורים נמצא במילואים. כאן גם ילדים, אפילו בני 11, 12, 13, יכולים לעזור לשכן. יש קבוצות פייס-בוק שכונתיות, השכנה שבעלה במילואים והיא עם שלושה ילדים, ארבעה ילדים, שני ילדים. כאן כל אחד יכול אולי לגשת לשכנים ורק להיות קצת בבית עם הילדים, שאימא תוכל קצת לנשום. אני בטוחה שעושים את זה, אבל זאת הצעה שקל להתנדב.

קודם כל אני רוצה להודות לצוות הוועדה וגם לצוות שלי, שעזרו להכין את היום הזה, לארגן אותו וליזום אותו – תמי ברנע, עוה"ד נירה לאמעי, עאליה עודה, מעיין דידי, ים ציוני, חי שמואל ואירית לוי. כמובן ים יזם את זה, ומגיעות לו כל התודות.

לכם בני הנוער, תודה תודה תודה. אני חוזר על מה שאמרתי תוך כדי, אני באמת נרגש, נדהם ונפעם מהיוזמות, מהתושייה ומהיצירתיות. אני ציינתי שבמשך השנה קיימתי עשרות דיונים בנושאים שונים, היו דיונים באמת עמוקים ובנושאים כאלה או אחרים, אבל הדיון היום הוא דיון מאוד מאוד מרגש, ובשבילי גם נותן סיפוק גדול מאוד. אני קיבלתי מכם לא מעט תובנות ולמדתי מכם.

אני חושב שאתם נותנים דוגמה לכל נבחר ציבור, לכל חבר כנסת, לכל שר בממשלה, לכל איש ברשות מקומית או בכל מקום, לעשייה נהדרת, ליוזמה שלכם, מבלי שמישהו ביקש מכם – שזה דבר אדיר. אני חושב שמדינת ישראל יכולה לסמוך על הנוער שלה, איך נאמר פה? בהווה ובעתיד. אתם נוער מדהים, אני גאה בכם, פשוט גאה בכם ואני מעריך אתכם מאוד.

איך אומרים בשתי מילים? תודה רבה לכם. תודה רבה, באמת מגיעות לכם מחיאות כפיים, ונתפלל לשלום החטופים, שיחזרו בשלום ובמהרה הביתה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 13:02.